פורום פסיכולוגיה חינוכית

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות. לפורום הפעיל - פסיכולוגיה קלינית של הילד והמתבגר
השהייה במסגרות החינוך מהווה חלק גדול ומשמעותי בחייהם של ילדים מכניסתם בגיל הרך לגנון ועד סיום בית הספר התיכון. תקופה ארוכה זו רצופה בהתמודדויות, קשיים ומשברים. הסיטואציה בה הילדים נדרשים להסתגל לכללים חדשים ורבים, לדרישות לימודיות ולמציאויות חברתיות מעוררת לעתים קשיים ריגשיים, חברתיים, קשיי תפקוד וקשיים לימודיים. כניסת הילדים למערכת החינוך מזמנת גם להורים התמודדות שאינה פשוטה. לא פעם עומדים ההורים חסרי אונים ונבוכים מול הקשיים של ילדם בבית הספר ולא יודעים כיצד לסייע לילדם מה לעשות ואיך לנהוג. פורום זה הוקם כדי להוות כתובת לשאלות של הורים לילדים במערכת החינוך. אני מזמינה אתכם להעלות שאלות, התלבטויות ובעיות שקשורות לקשיים של ילדיכם ושלכם ולקבל ייעוץ והדרכה. .
95 הודעות
88 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה חינוכית

16/07/2015 | 21:03 | מאת: מחנכת כיתה ז

 לחנך בסוף הקיץ בכיתה ז תלמידים ברמה לימודית גבוהה. בין 27 התלמידים ישנה בכיתתי תלמידה מוסלמית שמתנהגת לפי מנהגי האיסלאם. בין היתר צום רמדאן שמתרחש בתקופה זו. אני חוששת מאוד מתגובות לא נעימות של תלמידי כיתתה כלפי, הערות. אמירות.ופגיעות. גם מצד תלמידי כיתתה וגם מצד יתר תלמידי השיכבה. היא התלמידה היחידה המוסלמית בכל בית הספר, ואני בטוחה שזה יעורר תגובות. מה עליי לעשות או כיצד לעבוד עם הכיתה למצב הזה? להקדים תרופה למכה או לטפל רק אחרי שיתעורר משהו?

08/07/2015 | 14:14 | מאת: רחל

מדובר בילד מוצלח וחברתי שלא מצליח להתאפק ולוקח דברים של חברים מהגן ומשתמש ואח"כ מחזיר , לא טוב לו ולא מספיק לו עם מה שיש לו תמיד רוצה יותר מה לעשות?

07/07/2015 | 02:39 | מאת: ליאור

שלום, אנחנו מקיימים בבית סיפרנו מכינה לתלמידי מופת- מצטיינים במתמטיקה. לפני המכינה ובשבוע הראשון של המכינה קיבלנו הודעות מתלמידים שברצונם לפרוש מן הכיתה מכל מיני סיבות. חלק כלכליות שפתרנו על ידי מתן מילגה , חלק סיבות חברתיות והסתגלות וחלק על רקע לימודי. נוצר מצב שמכיתה של 30 תלמידים נשארנו עם 22. במכינה הם לומדים מתמטיקה והמורה טוענת שרמתם בינונית עד נמוכה ואינם תלמידי מופת מובהקים. כמובן שלא ניתן להוריד את רמת מופת אך גם רף ציפיות גבוה מתסכל תלמידים והם נמנעים מהגעה. האם נכון לדעתך להיכנס לתלמידי הכיתה ולשוחח איתם ברמה כיתתית על האוריינטציה של הכיתה או שנכון לשוחח אישית עם כל תלמיד. האם נכון להפנות אנרגיה כרגע לשילובם מבחינה חברתית לפני מכינה לימודית?

גבי שלום, הבת שלי בת 6 (בגן חובה). היא נבונה מאוד ובעלת קליטה טובה וסקרנות בריאה. הגננת סיפרה לי שהיא שמה לב שבזמנים של ריכוז כגון ישיבה במפגש, האזנה לסיפור בתי נוגעת בעצמה בתחתונים. האם זה שלב נורמטיבי בהתפתחות שלה? (היא הבכורה שלי) איך אני מסבירה לה שהתנהגות כזו לא מקובלת בציבור?

12/02/2015 | 19:00 | מאת: חיליק רווה

שלום לפורום, אני סטודנט לתואר שלישי. במסגרת הצעת המחקר אני זקוק להשתמש בכלי לאבחון יכולת זורמת של נבדקים (יכולת לתכנון ופתרון בעיות) . האם מישהו יכול להמליץ לי על כלי כזה ולהפנות אותי... תודה חיליק

חיליק שלום, איני מכירה כלי כזה אבל אולי תוכל לפנות לחוקרים שעוסקים בפיתוח מבחנים וכלים למדידת אינטיליגנציה באוכלוסיות שונות. בהצלחה

16/02/2015 | 15:24 | מאת: חיליק רווה

ישנם מספר מבחנים למדידת אינטליגנציה זורמת Gf על פי תאוריית קטל-הורן-קרול (CHC): 1. מבחן ווקסלר למבוגרים. 2. מבחן וודקוק - ג'ונסון WJIII COG 3. מבחן Xba - אני חושב של McGrew. היכן אני יכול למצוא כזה מבחן? אשמח לקבל תשובה ו/או הפנייה חיליק

שלום רב, בני תלמיד בכיתה א'. המורה אומרת שמכניס לפיו את האבזם של הקלמר ומוצץ אותו, יש לו מכונית צעצוע, מוץ גם אותה. יחד עם זאת, היא נדרשת לבקש ממנו באופן אישי להוציא ציוד, כי אינו מוציא כשכל ילדי הכיתה מוציאים, הוא עסוק בדברים אחרים. דבר נוסף, היא טוענת שאינו יושב על הכיסא, אלא משעין רגל על רגל ונשען על השולחן. אודה לכם על התייחסותכם למה מתנהג כך. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

נעמה שלום, קצת קשה לי להבין בדיוק מהם קשייו של בנך כי חסרים לי פרטים רבים. ובכל זאת יש רמז קל לתיאור של ילד שסובל מהפרעת קשב וריכוז. בהפרעת קשב וריכוז מדובר על מספר סימפטומים כמו: קושי להיות קשוב לאורך זמן, קושי להגיב בזמן או זמן תגובה ארוך, נטייה להיות מוסח בקלות וכן נטיה להיפראקטיביות ותנועתיות יתר. אני מציעה לך לשוחח עם המחנכת שלו ולשאול אותה אם לכך היא התכוונה. אם יש חשד להפרעה כזו תוכלי לערוך לו אבחון קשב ממוחשב ולפנות לנוירולוג להמשך בדיקה וטיפול. בהצלחה

18/01/2015 | 18:13 | מאת: עלמה

שלום, רציתי לשאול בנוגע לגישת טיפול מסוימת, שלא מובנת לי בכלל. התחלתי תואר בפסיכולוגיה (הקפאתי אותו בשל סיבה אישית) כיום הבן שלי בן ה18 (עדיין תיכוניסט) מטופל אצל פסיכולוג, כתוצאה מדיכאון ופגיעות עצמיות. גם כאשר למדתי אני פסיכולוגיה (כמובן שאני לא מתיימרת ומה שלמדתי הוא אפילו לא קמצוץ) לא שמעתי על גישה כזו, כמו השאלות הללו :"איפה אתה רואה את עצמך בעוד שלושה חודשים.. חמש שנים.." הבן שלי מטופל בגישה הפסיכודינאמית, לא טיפול קוגנטיבי-התנהגותי. הוא העלה מולי את השאלה בטענה שאינו יודע מה לענות על כך. אנחנו מאוד פתוחים בבית ואני מביעה עניין רב בטיפול שלו, על מנת שלא ירגיש שהוא עובר את התהליך לבד. כמובן שאני לא מתערבת ולא שואלת אם הוא עצמו לא פונה. ואין לא מושג אילו נושאים עולים בשיחות. רק רוצה להאמין שזה תורם. אבל גם לי עצמי אין מושג מה מטרת השאלות האלה. אני לא מתכוונת לעזור לו, כי אני כן מאמינה שאך ורק הוא צריך לעשות זאת. אבל ביני לבין עצמי, אני לא מבינה.. לא מבינה לדוגמה על מה זה יעיד אם הבן שלי לא יודע היכן יהיה עוד שלושה חודשים.. (הוא לא מתגייס לצבא בשל אסטמה) הוא ענה לי כשניסיתי לדרבן אותו:"אמא, אני לא יודע. אין לי כרגע חלומות. אני לא אוהב כלום והלוואי שלא אמות מדיכאון או מאסטמה" לא ידעתי איך לאכול את זה. אשמח לשמוע דעתך.. אולי אני זו שלא בסדר? אולי אני מתיימרת מידי להבין? בסה"כ רוצה לדעת שהדרך שבה מובילים את בני, כן תהיה דרך אידיבידואלית לו, ולא מאין "סכמה" שבה שואלים כל מטופל "איפה הוא רוצה להיות" ועל פי התשובה לקבוע האם הוא בר שיקום או לא. תודה מראש! עלמה.

לקריאה נוספת והעמקה

עלמה שלום, טיפול פסיכולוגי הוא תהליך אישי ופנימי שאדם עובר עם עצמו בלווי של איש מקצוע. מקובל לחשוב שכדאי להניח למטופל להיות "בתוך" הטיפול עם עצמו ועם התלבטויותיו ולהמעיט בשאלות שיגרמו לו לספר "מחוץ" לטיפול על התכנים שהועלו בפגישה. בדרך כלל לפסיכולוג יש סיבות מקצועיות לשאלות שלו ולסוגיות שהוא מעלה וחשוב שבנך יתמודד עימם בעצמו ולא שסוגיות אלו יובאו אליך. ההתמודדות העצמית שלו עם התכנים ולפעמים גם עם חוסר הנוחות שהם מעוררים זה חלק מהטיפול. ולכן כשבנך פונה אליך ומשתף אותך בשאלות שהופנו אליו, רצוי שלא תשיבי לשאלותיו אלא תמליצי בפניו לשוחח על כך עם הפסיכולוג שלו על מה שמטריד אותו. בהצלחה

06/01/2015 | 01:09 | מאת: ופה

שלום ! בזמן שאנו מבקרים אנשים , וכשאין לה מה לעשות עם מבוגרים ואין משחקים אצל האנשים, היא מתחילה להיכנס למטבח או לחדרי האנשים , דבר שגורם לי חוסר נעימות , מה עלי לעשות אודה להתייחסותך

ופה שלום, נא ראית את תגובתי למכתב הקודם.

06/01/2015 | 01:07 | מאת: מיה

שלום ! בתי בגיל שנתיים + . אני סובלת מתופעה : כשאנו מתארחים אצל אנשים, וכשמגישים לנו כיבוד , בתי מתחילה לאכול והרבה למשל תפוח אוכל חלק ועוברת לעוד חלק, והיא ממשיכה לאכול כל עוד שמגישים לנו, מצד אחד אני מבינה שהיא קטנה אך רוצה לחנך אותה שרק בבית אוכלים ואסור אצל אנשים, האם התנהגותה טבעית ואיך אוכל למנוע ממנה התנהגות כזו ? תודה

מיה שלום, בתך צעירה מאד ועדיין לא תמיד יודעת לרסן את עצמה לבד. בגילה גם לא רכשה את ההבחנה בין התנהגויות שמותרות בבית לבין התנהגויות שמותרות מחוץ לבית. כשאת מתארחת איתה זה בסדר אם תעירי לה בעדינות כשאת מרגישה שהיא אכלה מספיק, כדאי באותה הזדמנות להסב את תשומת לבה למשחק או פעילות מהנה אחרת במקום האוכל. בהצלחה

06/01/2015 | 01:04 | מאת: מיה

שלום ! בתי בגיל שנתיים וחודשיים נולדה פגית בשבוע 35+5 . כיום נמצאת במשפחתון הכולל קרוב ל 20 ילדים. הגננת טוענת שלבתי יש בעיה ואמרה שאי אפשר להגדיר את זה כבעיות קשב וריכוז בשל גילה, אך לדבריה, בזמן קריאת סיפור במשפחתון או בזמן ארוחת צהריים או פעילות כלשהי בתי יושבת מס דקות ועוזבת הקבוצה ומעסיקה את עצמה במשהו אחר. אני עובדת סוציאלית במקצוע אך מתקשה להתמודד עם סוגיה זו. מעוניינת לעשות המקסימום לטפל בעניין מעכשיו לפני שהמצב יהפוך ליותר רציני. אודה להתייחסותך

לקריאה נוספת והעמקה

מיה שלום, להערכתי צריך להתבונן בצורה רחבה יותר בהתנהגות של בתך לפני שמתייגים אותה כבעלת הפרעה כזו או אחרת. ממה שספרת חסר לי רקע רב כדי לענות על שאלתך. אם את ממשיכה להיות מוטרדת והענין לא משתפר אני ממליצה לך לפנות להתייעצות אצל פסיכולוג ילדים. בהצלחה

24/12/2014 | 22:26 | מאת: שלי

ערב טוב, לא קל לי לרשום את ההודעה, אך אני אובדת עצות. אני אמא טריה לתינוק בן 11 חודשים, מתוק, חייכן שאוהב לצחוק! מחודש ספטמבר (בהיותו בן 8 חודשים) הכנסתי אותו למשפחתון ליומיים בשבוע בימי ראשון וחמישי בלבד מהסיבה כי בימים שני עד רביעי אימי טיפלה בו ואילו בימים אלו אימי עובדת על כן הוא נכנס למשפחתון ליד הבית יחד עם עוד 2-3 תינוקות בטווח גילו. זו מטפלת שקיבלתי המלצות עליה, ומההתחלה משהו באינטואיציה שלי הרגיש לי לא טוב לגביה אך חשבתי שאולי שאין לי אינדיקציה למטפלות על כן אולי אני טועה. בהתחלה הוא הלך אליה בלי לבכות, בהמשך אחרי שלושה שבועות הוא החל לבכות כשמגיעים אליה הביתה, אפילו כשרואים גדר לבנה, המטפלת אמרה שהוא נרגע אחרי ובאמת הייתי מתקשרת והייתי שומעת שקט. כשהייתי אוספת אותו הוא לא היה בוכה אלא היה זוחל לקראתי ומאיץ בי ללכת. במקביל ראיתי שגם מהמשפחה של בעלי הוא בוכה בהיסטריה, אנחנו לא מרבים לפגוש אותם הרבה לכן חשבתי אולי זו חרדת נטישה האופיינית לגיל 9 חודשים. אבל הבכי אצל חמתי נרגע, והבכי בפרידה אצל המטפלת החריף, הוא היה בוכה בהיסטריה ומושיט לי ידיים ואני הייתי הולכת בכובד לב לעבודה. ניסינו להפתיע אותה אך כשהגענו ראינו שהכל תקין. יום אחד החלטתי להציץ מהחלון לאות מה היא עושה איתו כשהוא בוכה, וראיתי שהיא מושיבה אותו על סל קל וזרקה על פניו את החיתול טטרה בעודו בוכה מבלי להרגיע אותו ולהושיט לו את החיתול, לא אהבתי לראות זאת והערתי לה, היא התגוננה ותירצה מיליון תירוצים למה עשתה זאת. אני חייבת לציין כי במקביל הרגשתי מעין רגרסיה בדיבור המועט שהספיק לרכוש, הוא למד בגיל חצי שנה לומר "אבא" ובזה זה נגמר, לא מוסיף הברות שונות מ- בה ו- אבא, ולפתע גם זה נעלם, אפילו כשעשה קולות של כלב וחתול, עכשיו גם זה נעלם. היו פעמים שהיא טענה שהוא בוכה בלי הפסקה (התנהגות שלא מתאימה לו) ואולי יש לו חום, הייתי לוקחת אותו והוא היה שרוי במעין עצבות ללא חיוך ולפעמים דווקא היה קורן מאושר שהיה רואה אותי ומחייך ללא הפסקה. לפני מספר ימים, פנתה אלי שכנה ששאלה אותי מי מטפלת בבני וסיפרה לי שיש לה חברה שגרה מעל מטפלת ורואה שהיא מתנהגת לא יפה לילדים. האישה הזאת מבוגרת מאוד לכן היא חוששת מכך שהמטפלת תגלה שהיא מדברת עליה, היא סיפרה שהיא משחקת קלפים כל הלילה ולכן בבוקר אין לה כח וסבלנות לטפל בתינוקות ולכן צועקת עליהם ושכנתי לא ידעה לספר לי את ההמשך. האמת שלא רציתי לשמוע, כשיש ספק- אז אין ספק, מיד החלטנו אני ובעלי להפסיק לקחת אותו אליה, במילא לא אהבנו אותה, ומיד חיפשתי מישהי שתטפל בו ליומיים הקצרים האלו. מזל שהיא טיפלה בו רק יומיים! מאז אני מרגישה רע עם עצמי, מתחילה להבין דברים ולהעלות זכרונות מדברים שלא שמתי לב אליהם כמו- בכי בלילה שחשבתי שזה ביעותי לילה, רגרסיה בדיבור, בכי בבוקר כשנכנסים אליה למשפחתון חשבתי שזה בגלל חרדת נטישה ועוד... אין לי אמונה באף מטפלת, אני אחוזת חרדה ופחד מכל אחת שתטפל בו. הוא מנגד חושש לגשת לזרים, הייתי בגינה עם חברה והתינוקת שלה והוא לא הפסיק לבכות ורצה שארים אותו לידיים ואלך, והכי הרס אותי היום כשהייתי בטיפת חלב והאחות הסבה את תשומת ליבי לכך שאולי הרגרסיה בדיבור היא לא בגלל הנוזלים שבאוזניים אלא בגלל מה שהוא עבר אצל המטפלת. שאלתי היא, כיצד מתמודדים עם המצב הזה? זה תינוק ראשון שלי, עוד שבועיים בן שנה, כל הזמן חששתי ממקרים כאלו והנה לבסוף זו נבואה שהגשימה את עצמה. מה אוכל לעשות כדי לגרום לו לבטוח במבוגרים נוספים חוץ ממשפחתו הקרובה, כיצד אוכל לשפר את הרגרסיה שנוצרה בזמן כה חשוב של התפתחות השפה ורכישת אבני דרך. בקיצור כיצד נוכל אני ובלי להתמודד עם המצב לאחר שגילינו זאת. אני מודה לכם מקרב לב על העזרה. לילה טוב, שלי.

לקריאה נוספת והעמקה

שלי היקרה, דברייך מאד נגעו לליבי. זו חוויה מאד קשה ומטלטלת לדעת שהאמנת במישהי שתטפל בתינוקך באהבה ולגלות שלא כך הדבר. למרות שהרגשתך קשה אני מאמינה כי בגלל שלא מדובר על תקופה ארוכה בה טופל אצל אותה מטפלת, האירוע לא ישאיר בבנך צלקות לטווח הארוך והוא יתפתח כילד רגיל ושמח שיוצר קשר ונותן אמון בזולת. חשוב בתקופה הקרובה לדאוג שהוא יטופל במסגרת קבועה, אוהבת ועקבית וגם לעקוב אחר התפתחותו. אני מניחה שעם הזמן תרגישי שהוא חוזר להיות התינוק שהכרת וממשיך להתפתח, אומר מילים חדשות, צוחק ומשחק וכך תוכלי לדעת שהוא התגבר על האירוע. באשר אליך אני מתרשמת שחווית חוויה קשה וטראומטית שעלולה להקשות עליך ולהכביד גם על הקשר שלך עם תינוקך, בשל כך אני ממליצה לך לפנות לסיוע פסיכולוגי שיעזור לך לעבד את מה שקרה וישיב לך את האמון ביכולותיך כאמא. שיהיה המון בהצלחה.

24/11/2014 | 22:22 | מאת: אורה

הבת שלי בת 10 מתקשה בקריאה וכתיבה, אנחנו בספקות אם להעביר אותה לכיתה מקדמת או להשאיר אותה בבית הספר הנוכחי, איך נדע מה לעשות? אני מפחדת שבכיתה מקדמת יהיו ילדים מבתים בעיתיים . מה דעתך?

לקריאה נוספת והעמקה

אורה שלום, כשילד מגלה קשיים בלמידה כמו הקשיים של בתך הכי נכון הוא לערוך לה אבחון פסיכודידיקטי. אבחון כזה יבדוק את היכולות ואת מוקדי החוזק של הילדה ויאתר את תחומי הקושי. האבחון גם ימליץ על דרכי טיפול כיצד לסייע לה. באשר לשאלתך אני ממליצה לחכות להמלצות האבחון ולהתקדם לפי המלצות אלו. בהצלחה

18/11/2014 | 16:14 | מאת: ימית

שלום, ביתי בת 3, השתלבה בהצלחה בגן העירוני. רמת הסתגלנות שלה מעט איטית מילדים אחרים, לדוג' כאשר היא נחשפת לאירועים חדשים ולאנשים חדשים הקצב שלה איטי. דוג' נוספות: היינו במסיבת יומולדת של חברתה לגן והיא הייתה הילדה היחידה מבין כל ילדי הגן שביקשה שאתיישב לידה בשעת ההפעלה על הרצפה (כל יתר הילדים ישבו לבדם), כאשר היא נכנסת לגן בבוקר היא מעט מהוססת ועצורה בשעה שיתר הילדים משתלבים מהר. שאלתי היא האם לנו כהורים יש דרך לשנות במעט את המצב או שזהו טמפרמנט שלא ניתן לשינוי? האם חשיפה ליותר אירועים חברתיים ולאנשים חדשים תשפר קצת את המצב? האם למודל שאנו משמשים בעבורה יש משקל בעיצוב הטמפרמנט או שזהו משהו מולד? בקיצור, חשוב לנו לדעת האם יש דרך לסייע לה להיות פחות עצורה ויותר סתגלנית?? בנוסף, האם זהו דפוס שילווה אותה לכל אורך חייה או שיכול גם להשתנות? תודה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

ימית שלום, את מתארת את בתך כילדה שמסתגלת לאט, ילדה עצורה וביישנית, לא ברור מדברייך אם מדובר בילדה שלוקח לה יותר זמן להרגיש בנוח או שהיא מראה קושי מתמשך בתפקוד ובהתנהגות. חסר לי מידע רב כדי לענות על שאלתכם ולכוון אתכם. אני ממליצה לכם להתייעץ עם פסיכולוג ילדים כדי למקד אם קיים קושי ולהמליץ על הדרכת הורים או טיפול בילדה לפי הצורך. בהצלחה

10/11/2014 | 13:28 | מאת: רחל

שלום, אודה על התייחסות, יש לי בן בכור בן 8 בדיוק שנמצא בכיתה ג'. ילד חכם ביותר, הרבה מעל הממוצע (גם עפ"י מבחני איתור מחוננים) הבעיה: 1. שמעתישבבית הספר כשמדובר על השתתפות בעל פה בשיעורים, הוא "הרוח החיה" ובעל ידע עצום אותו הוא מפגין בעל-פה. אך כשמתחילים במטלות בכתב (והוא אינו לקוי למידה, רק לא "מת " על כתיבה) הוא מתעסק בדברים אחרים ואינו מתחיל עם כולם, וכך קורה שבגלל שהתעכב , הוא לא מספיק להשלים את המטלה המתבקשת בכיתה. ממה עשויה לנבוע "החולמנות" והעיסוק בדברים אחרים כשמדובר בכתיבה? ואיך גורמים לו להתחיל עם כולם? 2) בשבועות האחרונים שמתי לב שכתב היד שלו השתנה לרעה. האותיות פתאום גדולות יותר, הרווחים לא תמיד תקניים והזה נראה לא מסודר ולפעמים לא קריא. מדגישה, כי את זה אני רואה במחברות. אבל כשמגיע הביתה וכותב בבית במחברת, הכתב הוא כפי שהיה קודם לכן, כלומר תקין. ההבדל בכתב היד וא רק בבית הספר!! על מה עשוי להצביע השינוי בכתב היד בביחת הספר??? מה לעשות?!

לקריאה נוספת והעמקה

רחל שלום, מה שאת מספרת יכול להצביע שלבנך יש ליקויי למידה בתחומי הכתיבה והריכוז למרות היותו ילד חכם. קשיים אלו מפריעים לבנך לממש את יכולותיו הטובות בלמידה ועל כן חשוב לפנות לאבחון פסיכודידקטי שימקד את הקשיים ואת גורמי הקושי. בהצלחה

25/10/2014 | 06:29 | מאת: אמא

לום רב, אני אמא ל- 3 ילדים בני 8 וחצי 6 ושנתיים. (כולם בנים).השאלה לגבי בני הבכור שבכתה ג'. הרקע: מדובר בילד מבריק, עם ראש מתמטי, דעתן. בכיתות א-ב סיים בהצטיינות ואף היה בין הילדים הבודדים שאותרו לשלב ב' במבחני מחוננות. הבעיה: אינו מעתיק מהלוח, או שמעתיק באופן חלקי. מתלונן על כאבים והתעייפות ביד. בנוסף, נמצא בצהרון ובדרך כלל כמות השיעורים לא מאפשרת לסיים שם, אם-כי לא אחת בוחר שלא לסיים ולעסוק בפעילות אחרת. טוען שטוב לו לעשות כשאני בסביבה. כל הסבריי על חשיבות ההעתקה מהלוח וכן חשיבות עשיית מירב השיעורים לפני שאני מגיעה אחה"צ - אינם עוזרים. לאחרונה מרבית הימים יוצא שבגלל שלא סיים להעתיק במקצועות רבי מלל, עלינו להשליםקודם את מה שלא כתב ורק אז להתפנות לשיעורי הבית. ברוב הימים כותב מה שהוא מספיק אך יש ימים שאינו מעתיק בכלל מהלוח. מוזר לי שדבריי על חשיבות הכנת השיעורים לפני הבית ועל מחשיבות העתקה במלואה אינם משפיעים עליו. הו8א יודע היטב כמה חשובים הלימודים ועד כה היה בעל מוטיבציה גבוהה להצליח וגם כיום, אך משום מה אינו "מרחם": עלי ועל עצמו ונוצר מצב שלפעמים יושבים עד 9 בערב על שיעורים שיכל לעשות את רובם בצהרון. אני מוטרדת ביותר כי התנהלות זו עלולה בסבירות גבוהה לפגוע בהישגיו בלימודים (בגלל שקצב כתיבתו איטי מעט ממרבית כיתתו נוצר מצב שהוא לא מספיק בכיתה את "עבודת הכיתה" ואז מבחינת המורה הוא מאלה שלא "חרוצים" (לא אמרה זאת אבל לבטח שמה לב שהוא לא מאלה שמגישים את המחברת לבדיקה לאחר שסיימו. זו מורה חדשה בכיתה). מדובר בילד מבריק, וכך סברו אך מוריו בשנים הקודמות. השנה כמות הכתיבה רבה הרבה יותר וכך גם כמות שיעורי הבית . איך אשכנע אותו להעתיק (למשל לגבי ימים שלא מעתיק כלום)הוא מבין בראש היטב את חשיבות ההעתקה מהלוח!! ובכל זאת לא תמיד מקפיד להעתיק (באופן כללי מתחבר יותר למקצועות "ריאליים") מהן המלצותיכם? האם להענישו? האם לכעוס? אני מתוסכלת מן המצב כי החינוך ראשון במעלה לגביי!@ הרי לא ניתן להמשיך עם מצב שמסכן את הערכת המורה כלפיו בגלל הככתיבה אדגיש כי הוא משתתף בשיעורים ומקבל מדבקות של מצויין, מעולה, טוב מאוד, בשל תשובותיו הנכונות והחכמות אבל בכתיבה ובהספק הכתיבה בכיתה - הסיפור אחר כמתואר..... כמו כן לעיתים לא עושה מטלות בשיעור (כנראה עסוק בדברים אחרים) מה עצתכם? תודה!!

לקריאה נוספת והעמקה

לאמא שלום, בנך מתלונן על כאבים בכף היד, על כך שכתיבה מעייפת אותו וכמו כן שהוא לא מספיק להעתיק מהלוח. כל הדיווחים האלו עשויים להצביע על קושי אוביקטיבי שקשור לפעילות גרפו מוטורית.(פעילויות כתיבה והעתקה). אם קיים קושי כזה חשוב לאתר אותו בזמן ולטפל בו. לאור זאת, אני ממליצה לך לקחת אותו לאבחון דידקטי שיבדוק לעומק אם קיימים קשיים וימליץ על טיפול מתאים במידת הצורך. בהצלחה

11/10/2014 | 10:02 | מאת: ר

שלום לכם, בתי בת 4 וכשנה וחצי היא בלילות מתוך השינה צורחת כ-3-4 פעמים בכל לילה, ואני קמה אליה כדי להרגיע אותה . בבוקר היא לא זוכרת שצרחה. הצרחות הם כגון: "אמא אמא..." או יכולות להיות "לא זה שלי, זה שלי..." וכאלה .הכל בהסטריה, עד שאני לא קמה להרגיע אותה היא לא תפסיק לצרוח. וכמובן שאין לי לילה אחד רצוף של שינה וזה משפיע אישית עליי בקושי לקום בבקרים ובחוסר שינה. מה שחשוב לי יותר זה איך להפסיק את הצרחות שלה ולגרום לה לשינה רצופה? וממה נובעות הצרחות? מתי זה יעבור? זקוקה נואשות לעזרה!!!

לקריאה נוספת והעמקה

ר' שלום, התופעה שאת מתארת נשמעת כמו " סהרוריות " זוהי תופעה שקשורה להפרעות בשינה והיא שכיחה אצל ילדים משום ששנתם לרוב עמוקה בשונה משנתם של מבוגרים שהיא יותר קלה. כדי לקבל יעוץ על האבחנה ועל דרכי הטיפול , מומלץ לפנות לרופא הילדים. בהצלחה

28/09/2014 | 12:15 | מאת: מאיה

שלום ושנה טובה, סליחה מראש על כל המלל :( אני אם לבת 6.8, שהחלה השנה ללמוד בכיתה א'. בתי ילדה חכמה,בוגרת בנפשה, יפה, עצמאית, דעתנית, שאוהבת לעזור. מגיל קטן, אפילו 3, היה איזה שהוא קושי חברתי שלא הצלחנו ממש להבינו עד היום. (גם לא לאחר ייעוץ פסיכולוגי אבל לא אכנס לכל הסוגיה רק בקצרה לצורך רקע לסוגיה הספציפית). בתי מעולם לא היתה מסוג הילדים שרואים ילדים וזורמים בקלות, שרואים חבר ומיד מושיטים לו יד, שרואים ילדים משחקים ומצטרפים בשמחה. אצלה הדברים נוקשים יותר. היא לא מתמסרת. היא בוחנת. היא בוחרת חברות "בפינצטה" (כשהייתה בת 3 בחרה בילד אחד בלבד מכל הגן כחבר, ולא הסכימה להיענות לאף חיזור מצד אף ילדה אחרת בגן, כשהיתה בגן טרום חובה- התחברה יותר לבנים ו/או לבנות הבוגרות של הגן, גילאי חובה, ולא הסכימה לזרום עם אף ילדה בת גילה. יצוין כי בשני המקרים- ההיענות לא היתה הדדית- כלומר נענו לה אבל לא לחלוטין. החבר העדיף חברת בנים ובנות החובה היו חברות בנות גילן שחברתן היתה מועדפת עליהן מאשר חברתה של בתי שהיתה צעירה מהן). בגן חובה- הסכימה לחברות בודדות ולא התחברה לקבוצה גדולה של בנות שלמדו עמה גם בשנה קודמת. כששוחחתי על כך עם הגננת ענתה לי הנ"ל כי היא מבינה את הריחוק שלה מקבוצת הבנות הנ"ל ונימקה כי הן "חבורת מכשפות" ובתי יודעת היטב מדוע היא מתרחקת. קבוצת הבנות הנל שובצה השנה בכיתה אחרת ועושה רושם שבתי פורחת. היא התחברה עם ילדה אחת בעיקר שהיתה איתה גם בגן. הבעיה: בכיתה (ואתמול נוכחתי שאפשר לפגוש בנות כאלה בכל סיטואציה) יש שתי בנות שהן ממש מכשפות רעות. מאלו שעושות חרם, מנדות, מגלות סודות. שמן הולך לפניהן אגב בקרב האמהות. אני הזהרתי את בתי שלא להתקרב אליהן והסברתי מדוע (אמרתי שהן רעות). בתי, כמו גם בנות נוספות, סבלה מהן לא פעם (אמרו לה -לא מרשות לך לשחק איתנו ואפילו אחת מהן נתנה לה סטירה בפנים (!) ) אבל אתמול ראיתי שיש בנות כאלה בכל מקום ואני לא יודעת איך ללמד את בתי לשרוד בגונגל המכשפות. אלו כלים לתת לה. אתמול, היינו בטיול שבת ובתי הייתה עם החברה הטובה שלה (שהיא ילדה נגררת ולא עומדת לצדה בשעת הצורך) ובת של אחד החברים תפסה את החברה ואמרה לה - את איתי, תשבי לידי, תשחקי איתי- תוך שהיא ממדרת את בתי. המכשפה הזו גררה את החברה ושתיהן צחקו על הבת שלי ולא שיתפו אותה במשחק ובתי נפגעה ונעלבה. אני נותרתי חסרת אונים. לא ידעתי איך להנחות אותה- להילחם על מקומה עם החברה? לא רוצה שתתחנן בשביל אף אחת מצד שני- פגעו בה. מה עושים? אשמח לעזרה. תודה מראש!!

לקריאה נוספת והעמקה

מאיה שלום, קראתי את מכתבך בתשומת לב. מניסיוני, קשיים חברתיים אצל ילדים גורמים סבל וכאב לילד עצמו וגם להוריו שמרגישים נפגעים עבורו. כישורים חברתיים זה תחום מורכב שכולל הבנת קודים חברתיים, קריאת מפה חברתית וכו'. ילדים שחלשים בפיענוח של קודים אלו לא תמיד יבינו איך מקובל להתלבש, איך מקובל להתנהג ועלולים להתפס ע"י הקבוצה כ"מוזרים" ולהיות מתויגים על ידה. אני מתרשמת שלבתך מאד קשה למצוא את מקומה בחברה ולדעת ולהתנהל בה. לאור הקשיים שלה אני ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג ילדים מומחה שגם ידריך אתכם כיצד להתנהל מולה. בהצלחה

16/09/2014 | 22:22 | מאת: רינא

ערב טוב סורי שזה ארוך בני בן 2.3 נגמל ממוץ לפני כחודש ועד אז השינה שלו הייתה אחלה הייה נכנס למיטה לוקח את המוץ תוך רבע חצי שעה הוא נרדם.. אחרי הגמילה ולא שאל עליו הייתה גמילה מהירה מלחמה איתו מעייייף אותי כל פעם מחדש ..עכשיו השינה לוקחת לי כשעה עד שעתיעם עד שירדם וזה מאוד מייאש אותי נסיתי לתת לו דובי או כל דבר אחר והוא מסרב אני חושבת להחזיר לו אותו אבל רק בשיהה כמו שהייה מה דעתך?

לקריאה נוספת והעמקה

רינא שלום, כשגומלים ילד ממוצץ מעבירים לו ציפיה שהוא בוגר דיו ולא זקוק למוצץ כדי להרדם או כדי להרגע. כרגע בנך עדיין רגיל למוצץ ואולי קשה לו להרדם בלעדיו ולכן ההרדמות שלו עדיין לוקחת הרבה זמן. הייתי מציעה להרגיע אותו ולהיות לידו עד שירדם, חשוב מאד גם להחמיא לו על התמודדותו ולהגיד שהוא מתמודד עם המצב כמו ילד גדול". למרות הקושי, לא מומלץ להחזיר לו את המוצץ אחרי שכבר ויתר עליו, כי זה עלול לגרום לו להרגשה שהוא לא הצליח. בהצלחה בהצלחה

15/09/2014 | 11:58 | מאת: ניקול

שלום בני בן 2.8 ..הוא מרביץ הרבה... מדברת איתו בשקט ומסבירה לו שלא יפה להרביץ ולהכאיב לילדים אבל בכל זאת ממשיך להרביץ...מה לעשות? תודה

ניקול שלום, ציינת מעט מאד פרטים ביחס לבנך ולכן קשה לי להגיב לפנייתך. חשוב לברר ממתי הוא מרביץ לילדים, האם התופעה התגברה לאחרונה, האם חלו שינויים במשפחה או בסביבת בנך בתקופה האחרונה שיכולים להסביר את התנהגות בנך, אשמח לענות לפנייתך לאחר שתצייני פרטים אלו.

20/08/2014 | 23:16 | מאת: ענבל

שלום. הנני בת 22 אמא ל2 ילדים, הגדולה בת 3 והקטן בן שנה..הגדולה מאד אוהבת חברה,מוצלחת, שואלת המון שאלות, מאד שנונה, מקבלת הרבה תשומת לב מאיתנו ההורים וגם מהגננות, בתקופה האחרונה משהו כמו 5 חודשים היא נעשתה ממש קשה..היא כל היום הולכת אחריי ואחרי בעלי , אם אני במטבח היא לא תישאר בחדר לשחק, אור לשירותים היא לא תלך לבד, אם אני מבשלת במטבח היא תבוא להיותי לידי, היא כל הזמן מבקשת שאשב לשחק איתה ועם אחיה ואני יושבת איתם המון אבל אני מסבירה לה מדי פעם שאמא צריכה עכשיו לעשות דברים ושתמשיך לשחק אך היא ישר קמה אחריי וגם אחיה הקטן הולך בעקבותיה ואז יוצא שאפילו שאני הולכת לנוחיות הם יושבים לי מאחורי הדלת..וגם בשינה היא לא מסכימה שאקום מלידה עד שתירדם..לפני שבוע עברנו דירה לעיר אחרת..כרגע המצב אותו דבר-מה מקווה שתייעצי לי מה לעשות אור שתגידי לי אם אני אמורה לגשת לייעוץ פסיכולוגי?! תודה

ענבל שלום, כשהתנהגותו של ילד משתנה אנחנו מנסים להבין מה הגורם לשינוי, אם היו אירועי חיים בסביבתו של הילד שמסבירים את השתנותו. לפני חצי שנה בנך גדל מתינוק שבעיקר ישן לעולל שאולי יושב או זוחל ובעיקר מעורר הרבה חיבה ותשומת לב מכל הסביבה וגם מהוריו. תשומת הלב הרבה שכנראה הופנתה איליו עוררה בבתך חששות, היא הרגישה אולי שהיא קצת "ננטשה" ואבדה את מקומה המרכזי והבטוח אצל הוריה. אני ממליצה שאת או בעלך תקדישו מידי פעם אחר צהריים רק בשבילה ושההורה השני ישמור על אחיה. בהזדמנות זו צריך להגיד לך כמה היא גדולה ומיוחדת עבורכם וכמה כייף לשוחח ולשחק איתה. חשוב שתגידו לה שאפילו שאתם מטפלים באחיה זה לא אומר שאתם אוהבים אותה פחות. רצוי גם שתשתפו אותה בטיפול באחיה התינוק כי "היא ילדה גדולה ואחראית". ככל שהיא תרגיש שמקומה ומעמדה בבית בטוחים כך היא תרגע וההתנהגויות שציינת יחלפו מעצמם. בהצלחה

20/08/2014 | 15:34 | מאת: שחר

גבי שלום. אנו הורים לילדה מחוננת (מכון סאלד) בגיל 10, כזו שמבחינה לימודית הכל בא לה בקלות. יום אחד בשבוע היא לומדת במסגרת נפרדת עם עוד ילדים כמוהה. היא ילדה שקוראת המון ומתעניינת בהמון . אך ( וסליחה שאנו נשמעים מתלוננים) ... יצירתיות אין. יוק. מספר הפעמים שראינו אותה יוצרת משהו משלה, חושבת קצת מחוץ לקופסה , או אולי מפתחת רעיון מעבר לגבולות הוא קטן מאוד. אולי אפשר לקרוא לזה עצלנות אבל אנו מרגישים שזה יותר מזה. למשל אם היא בונה בלגו אז תמיד היא תבנה לפי תוכנית מוכנה, או בציור היא תעדיף לקשט משהו ולא לצייר מהראש. מאד טכנית. פה ושם יש ניצנים של כתיבה יוצרת אבל ממש מעט. קיווינו שהלימוד במסגרת למחוננים אולי תצליח להוציא ממנה קצת יצירתיות אבל זה לא קורה. אנחנו מחפשים רעיונות איך לגרום לה לצאת מהקופסא, לבטא את עצמה . נ.ב. יש לה יצר תחרותיות מפותח ואולי אפשר להתשמש בזה. תודה מראש שחר.

שחר שלום, אני חושבת שאתם דואגים לשוא ומנגד משדרים אכזבה כשבתכם לא נוהגת לפי ציפיותיכם. ילדה מחוננת היא ילדה עם כישורים גבוהים בכל מיני תחומים ולא בהכרח שכל ילד מחונן יבטא את כישרונותיו וכישוריו באופן זהה, או יפגין יצירתיות זהה. מחוננות זה פוטנציאל של כישורים ויכולות לחשיבה ברמה גבוהה ונדרש מרחב פנימי וחיצוני כדי שכל ילד ימצא את הדרך הנכונה עבורו לביטוי כישרונתיו. אני חושבת שיעזור לבתכם אם תקבלו אותה ואת בחירותיה כפי שהן ותשדרו לה שאתם גאים בה וסומכים עליה. אם כך תנהגו תעודדו בהמשך גם ביטויים של יצירתיות. בהצלחה

03/08/2014 | 21:29 | מאת: נטע

בוקר טוב,בתי המקסימה בת 5 ילדה שמחה, אנרגטית בוגרת ופקחית מטריד אותי העיסוק הרב של באוכל. חשוב לציין שכבר עכשיו היא לא ילדה רזה, אפשר לומר ילדה שמנה יחסית לבני גילה ובאחוזון משקל גבוה. איך זה בא לידי ביטוי ? 1.לקיחת כמויות גדולות של אוכל יחסית למצופה מבני גילה - גם אם מונח על השולחן אוכל בריא. 2. חשיבה שמנה - היא לוקחת 2 מעדנים אותו דבר מהמקרר, משווה ביניהם בגובה , מי שיותר גדול לדעתה אותו היא לוקחת. 3 . אכילה משיעמום - היא סיימה לאכול ארוחת ערב משמעותית ומלאה בהחלט לאחר כמה זמן שוב חוזרת ומתלוננת על רעב ומבקשת לאכול משהו קטן. 4. אכילה בהיחבא - לעיתים , בעיקר אחרי שכבר הערתי לה שהיא אכלה מספיק ושהיא צריכה לשמור על הבטן והשיניים שלה היא עלולה לקחת אוכל וללכת הצידה לאכול. חשוב לי לציין שמגוון המאכלים שהיא אוכלת עשיר ומגוון . אשמח לעזרה כיצד לעזור לה לשמור על אורח חיים בריא.

לקריאה נוספת והעמקה

נטע שלום, לא ברור מדבריך אם העיסוק הרב באוכל ובאכילה של בתך מקורו בתגובה רגשית לאירועי חיים כמו כניסה לגן חדש או שינויים במשפחה או שמקורו בקושי רגשי אחר. מאחר ואוכל הוא נושא טעון וכבר ציינת שבתך אוכלת בהחבא ומתביישת בתשוקתה למזון, אני מציעה לך לפנות ליעוץ בנושא אצל פסיכולוג לילדים. בהצלחה

01/08/2014 | 23:53 | מאת: רחל

הבן שלי בן 14 מעוניין שנרכוש לו משחק GTA. בגב האריזה מצויין שיש אלימות, ערום ומיניות, סמים. גיל מומלץ 18+. הסברתי שאלה תכנים שלא מתאימים לגילו, חושף לנורמות פסולות, הסכנה שבתת מודע ינהג באוטומט על פי דפוסים שראה במשחק וכו'. לטענת הבן שלי לכל חבריו יש את המשחק (בירור העלה שאכן לחלקם יש).הוא יכול להיחשף אצל החברים. האם לרכוש לו את המשחק? או להתעקש על סרוב?

לקריאה נוספת והעמקה

רחל שלום, אני מבינה את התלבטותך, אולי כדאי לפני שאת מגבשת דעה סופית ונחרצת שתבקשי מבנך שיביא משחק מחבריו ותצפי בו ובתכניו ולפי זה תחליטי אם לאפשר לו לרכוש את המשחק או להמשיך להתנגד. בהצלחה

22/07/2014 | 01:07 | מאת: ענבל

לפני ארבעה חודשים עברנו דירה לעיר אחרת, בעקבות כך נאלצתי להעביר את ביתי (שהייתה בת שנתיים בדיוק) לגן חדש. ההתאקלמות הייתה לה מאוד קשה, במיוחד בגלל שזה היה המעבר הראשון בחייה (מגיל חצי שנה היא הייתה באותו מעון) וכן היא ילדה שאוהבת שגרה ומגיבה קשה לשינויים, אך לא הייתה ברירה... יחד עם זאת-בגן החדש גיליתי כמה דברים שלא מצאו חן בעיני, במיוחד מבחינת שמירה על הגיינה, הגן הוא פרטי וללא פיקוח וזה הפריע לי מאוד! אחרי הרבה התלבטויות החלטתי לרשום אותה שנה הבאה לגן אחר (למותר לציין שבדקתי אותו בקפידה...), שאלתי היא- איך ניתן לסייע לה שנה הבאה ע"מ שתעבור את כל המעברים הללו בצורה הטובה ביותר ועם מינימום קשיים?

ענבל שלום, מאחר ומעברים לא תמיד פשוטים עבור בתך כדאי להכין אותה למעבר לגן החדש. לדעתי כדאי שתספרי לה שהיא עוברת לגן חדש, תדגישי את הדברים הטובים והנעימים שיש בגן למשל שיש שם גננת נחמדה, צעצועים יפים וכו'. את יכולה גם ללכת לקנות איתה תיק אוכל ובקבוק שתיה שמיועדים "לגן החדש", רצוי שגם תלכי איתה לגן כדי שהיא תראה את המקום אפילו אם זה רק מבחוץ. ההכנה הרגשית למעבר, הביקור בגן וגם ההתכוננות שבקניית ציוד לגן החדש יכינו אותה למעבר ויסייעו לה להסתגל לגן החדש בקלות. בהצלחה

06/07/2014 | 23:36 | מאת: שמעון

הנני מעונין לשבץ את 2 ילדיי לאותו גן חובה .גן זה בפיקוח העירייה .אנשי מינהל החינןך מונעים ממני בכל כוחם לשלב את 2 ילדיי בגלל הסיבה שזה יכול לעכב התפתחותית את אחד משני ילדיי. ובנוסף טוענים הם כי בידיהם תקנה המאפשרת ממני למנוע זאת.... ברצוני לדעת אם ישנה סיבה מוצדקת מבחינה פסיכולוגית לנעשה בדבר? והאם מבחינת החוק יכולים הם לאלץ אותי לעשות זאת ? וכיצד ניתן ובמידה וכן לערער על הנעשה בכפייתם עליי?

שמעון שלום, לרוב כשמדובר באחים בגילאים קרובים או בתאומים רצוי להפריד בינהם ולשלב אותם בגנים נפרדים. הסיבה לכך פשוטה ונובעת מהרצון לתת לכל אחד מהם מרחב משלו להתפתחות, לגדילה וליצירת קשרים חברתיים, כל אחד לפי יכולותיו וכישוריו. הכנסת אחים לאותה מסגרת מונעת מהם את המרחב הזה, לפעמים ילד אחד עושה "צל" על אחיו, כי הוא חזק יותר בתחומים מסוימים וזה עלול לייאש את הילד היותר "חלש" להתנסות באותו תחום. כשאחים נמצאים ביחד באותה מסגרת הם גם מהוים קבוצה קטנה ולפעמים פחות יוצרים קשר עם שאר ילדי הגן. מכל הסיבות האלה הייתי תומכת בהפרדתם לגנים נפרדים. בהצלחה

25/06/2014 | 11:52 | מאת: צארלי

שלום רב , אולי תעזרו לי בנושא הזה, פשוט הילד שלי שהוא עדיין בגיל ההתבגרות חושב שהוא ממציא את הגלגל, הוא אומר לנו שרק הוא מדבר נכון ואנחנו ההורים לא, שאנחנו מהעידן הישן !! הילד שלי מתבייש בי ובאמו ושמגיעים החברים שלו אצלנו הביתה הוא מבקש שלא נדבר איתם בכלל! גם הבת שלי שגם בגיל ההתבגרות התידדה עם בחורה אחרת שממש ממש זו הבחורה האחרונה בעולם שרציתי שתתידד איתה... אני פשוט לא מבין מה קרה ?? האם אני נכשלתי בחינוך ? או שאנחנו לא מבינים את הגיל הזה ..

לקריאה נוספת והעמקה

צ'רלי שלום, ילדים בגיל ההתבגרות נמצאים בתקופה מיוחדת בהתפתחות בה הם עוסקים בהגדרה עצמית, מאד עסוקים בעצמם ובתחומים שמעניינים אותם ובחברים שלהם. ההורים והמבוגרים נתפסים לפעמים "זקנים" ו"לא מבינים" ומ"הדור הישן" ומהסיבות האלו לא רוצים שההורים יתערבו או ידברו עם החברים של הילדים. כהורים אין סיבה להפגע מאמירות כאלו אלא אם הם מתחילות להיות מוגזמות ופוגעות. תפקיד ההורים דוקא בגיל ההתבגרות, להתייחס לתפקוד הילדים ולהציב גבולות כשצריך למשל לגבי מתי חוזרים הביתה עם מי נפגשים וכו'. לפי שאלותיך אני מתרשמת שילדיך נורמטיבים לחלוטין מה שמעיד כי לא נכשלת בחינוך. בהצלחה

שלום רב, אני צריכה עזרה דחוף!!!!!יש לי תאומים בני 7 וחצי בת ובן ותינוק בן שנה וחצי, ילדתי לא מוכנה שאני ילך לשום מקום ולא לרגע אחד, כשאני יוצאת מהבית אחרי שאני מבטיחה שאני חוזרת היא נכנסת לפחד נוראי, צרחות, בכי, הקאות...היא לא מוכנה להישאר עם אף אחד מלבדי, ניסיתי לשאול אותה מה מפריע לה והיא אומרת שהיא פוחדת להישאר לבד למרות שהיא נשארת עם אביה ואחיה, היא ילדה מאוד חכמה וחברותית, כשהיא בביה"ס, בצהרון, בחוג, עם חברותיה, עם המשפחה היא ילדה מאוד שמחה עם המון ביטחון עצמי וכושר מנהיגות מדהים, ברגע שמגיעים הביתה היא ילדה שונה לחלוטין,מאוד תלותית ולא מסוגלת שאני יוצאת 5 דקות לסיגריה או לשפוך את הזבל, מה לעשות? אני ממש דואגת לה...

לקריאה נוספת והעמקה

רונה שלום, אנא תסתכלי בתשובתי ל"בת 3".

01/06/2014 | 22:15 | מאת: אילנית

שלום רב, הבן שלי בן 16 ילד עם אסטמה החל לעשן נרגילה ללא ידיעתי, עם הזמן גיליתי והוא התוודה בפניי. ניסיתי לנהל איתו שיחות ולהראות לו מאמרים ולהסביר את הסכנה לבריאות שלו, ללא הועיל. אני בנקודה קריטית כי אני שוקלת להתחיל לעשות סנקציות - דמי כיס, בילויים אבל חוששת להשיג את ההיפך, המקום הזה בין להציב גבול לבין לתת לו לעבור את הגיל הזה........ לא יודעת איך לעשות את זה. הוא ילד נבון וילד טוב, תלמיד טוב, אנחנו בית משוחח...

לקריאה נוספת והעמקה

אילנית שלום, העובדה שבנך התוודה בפניך ביוזמתו מעידה שהוא לא רוצה לעשות את הדברים מאחורי גבך אלא רוצה שתהיי מודעת לבחירותיו ולאיך הוא מתנהל גם עם זה נושא קשה ולא נוח. לדעתי נקיטה בסנקציות כלפיו כשהוא מבטא כלפיך אמון, רק תפגע ותעכיר את היחסים בינכם. אני מאמינה שאת צריכה לשתף אותו בדאגה שלך לבריאותו ובנזק שזה יכול לגרום לו. עם הזמן הוא יקשיב לזה ויקבל את ההחלטה הנכונה. בהצלחה

פרופסור ראובן צבי פוירשטיין, איש האמונה והחסד, המחנך הגדול, האיש שנסך תקווה וסייע לרבים כל כך לממש את עצמם מעבר לכל גזרה והגדרה, הלך לעולמו, אך רוחו כאן, ודרכו ממשיכה. האמונה וההבנה כי האדם הוא בעל כושר השתנות חוצה עמים וגבולות, שיטתו של פרופ' פוירשטיין נלמדת ומיושמת על ידי מורים ומחנכים בעשרות ארצות. עוד ועוד אנשים נעזרים באמונתו האדירה של פרופ' פוירשטיין ובכלים שפיתח ומממשים את יכולותיהם. תלמידים, חברים, שותפים לאמונה ולדרך, וכל מי שמבקש לתמוך בהמשך פועלו המבורך מוזמנים לעצרת הזכרון שתערך במלוא 30 יום לפטירתו של פרופ' פוירשטיין. העצרת תערך ביום שני, ד סיוון תשע"ד ה- 2.6.14 באולם אוסישקין בנייני האומה ירושלים בשעה 18:30 https://www.facebook.com/events/299319566893478/?context=create&ref_dashboard_filter=upcoming&source=49

שיטתו ותלמודו של פרופ' פוירשטיין, משפיעה, נלמדת ומיושמת בעבודה עם ילדים ומבוגרים ברחבי העולם, פועלו רב השנים ראוי לכל הערכה.

29/04/2014 | 16:50 | מאת: מיכל

שלום, הבן הבכור שלי בן חמש וחצי, עולה לכיתה א. היה בן יחיד עד לפני שנתיים בו נולדה אחותי, מסתדר איתה יפה. הבעיה שלי שהוא עדין מרטיב בלילות, ניסיתי לגמול אותו מטיטולים והוא מרטיב ולכן חזר לטיטול בלילה אותו דבר בנסיעות ארוכות, הוא עם טיטול כי בדרך כלל נרדם ותוך כדי בורח לו. מה ניתן לעשות? תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

מיכל שלום, בגיל הזה הרטבת לילה עדיין נחשבת נורמטיבית, יש ילדים שנגמלים מאוחר יותר אפילו בתקופת בי"ס. האם בנך נגמל כבר וחזר להרטיב או שעוד לא הצליח להשיג שליטה בלילה? ספרת שלפני שנתיים נולדה אחותו, יש ילדים שמחכים בהתנהגותם סממנים של האח התינוק כביטוי לרצונם לקבל מהאם יותר תשומת לב. תוכלי להמתין ולראות אם ההרטבה חולפת מעצמה עם הזמן. בהמשך אפשר ללכת להתייעץ אם רופא הילדים שלו. בהצלחה

23/04/2014 | 09:40 | מאת: גלי

שלום לך אני אם חד הורית מגדלת שני ילדיי בן 12 ובת 10.5בעייתי היא: הילדה הרימה יד עלי.כועסת ומקללת מייד צעקתי שאסור לה להתנהג כך! ששאלתי אותה מדוע היא נוהגת כך אמרה משום שהבן מרביץ לה ולכן היא מרביצה לי! אני שוחחתי איתה והיא הביעה חרטה אבל מקרא זה חזר שוב: לאחר שהבטחתי לה משהו ולא קיימתי לטענתה , איני יודעת איך לנהוג איתה ואיך להעניש אותה במקרא זה? יש לציין שהיא "מתחילה" עם אחיה הגדול אך הוא חזק הרבה יותר ולכן היא נפגעת מאוד שהוא מחזיר לה ואני חייבת להתערב ולהפריד.. הגדול מפריע לבת כאשר יש לה חברה שואל אותה שאלות וזה מאוד מפריע לבתי.. שהוא אוכל איתם והוא יוצר איתם שיחה. אני משוחחת איתה הרבה על התנהגותה והיא אומרת שהיא לא יכולה להשתלט על הכעס שלה ומוכנה שאלמד אותה איך לשלוט בכעס ולא להרים ידיים ולקלל אך היא תמיד אומרת לי : את אמא שלא שומעים לך תראי איך הבן שלך מתנהג...יש לציין שהם ילדים חכמים בתודה גלי

גלי שלום, אני מבינה מדבריך שהאוירה בבית מלווה בהרבה מתחים וכעסים, ילדייך לא מכבדים את הכללים הבסיסיים של התנהגות מקובלת, לא מכבדים אחד את השני, מפריעים זה לזה ומגיבים באלימות גם כלפייך כשהדברים לא מסתדרים. אני מניחה שיש לך ציפיה שתשרור בבית אוירה נעימה ומשפחתית מבלי שתצטרכי לנקוט בגישה סמכותית מול ילדיך. היותך אם חד הורית שצריכה להתמודד עם כל המצב לבדה בודאי אינה מקלה על המצב. אני מציעה לך לאור מורכבות המצב בבית, לפנות למספר מפגשי הדרכה עם פסיכולוג ילדים מנוסה. בהצלחה

22/04/2014 | 23:54 | מאת: דבי

אחייני גרוש+2 יוצא עם גרושה +2 כל הילדים קטנים המעגל המשפחתי שלנו כולו צנוע ולא רגיל ללבוש הפרובוקטיבי של בת זוגו של אחייני.איש לא מעיז להעיר. מה דעתך האם החשש להשפעה רעה על הילדים ולערכים ,שיפגעו יש לה בסיס. עצתך.

דבי שלום, איני סבורה שזה ישפיע לרעה על הילדים או על הערכים שלהם. כנראה שאם את מרגישה אי נוחות בסיטואציה קרוב לודאי שגם ילדיך חשים בכך. כדאי שתשוחחי עם ילדייך, ותסבירי להם שלמרות שבמשפחה שלכם מקובל להתלבש בצורה צנועה, החברה של האחיין בוחרת להתלבש בצורה אחרת ובכל זאת מכבדים אותה על מי שהיא. מסר כזה יבהיר לילדים איך מתנהגים/מתלבשים בבית ואיך היא מתלבשת וגם יקטין את תחושת אי הנוחות. בהצלחה

03/04/2014 | 23:42 | מאת: ענבר

שלום גבי הבן שלי בן 5 וחצי ,ילד להורים גרושים השאלה שלי מה לעשות הבן שלי קורע נעליים הוא חופר בנעליים עם האצבעות עד שהוא מגיע לפנימיות של הנעל כמה שניסיתי להסביר לו שצריך לשמור על הנעליים זה לא עזר ושאלתי אותו אם הוא לא מתבייש ללכת שהנעליים קרועות והוא אומר שכן .מתחילת השנה קניתי לו 5 זוגות נעליים אני ממש אובדת עצות אנא עזרי לי בבקשה תודה

ענבר שלום, יתכן שמדובר בצורך בתחושה רבה באיזור כף הרגל שגורמת לו "לחפור" עד שהוא מגיע לפנימית של הנעל. אם הקושי הזה מתמקד רק בקריעה חוזרת של נעלים הייתי בודקת את הנושא עם מרפאה בעיסוק. בהצלחה

גבי שלום. אנו גרים בקיבוץ בצפון. לפני מספר שבועות החליטה ועדת החינוך בקיבוץ, בשל ריבוי הילדים לפצל את הגן הנוכחי שבו בני נמצא כרגע ולהעלות רק חלק מהילדים לגן בוגר בשנה הבאה (רק הגדולים לפי תאריכי לידה) שאר הילדים ישארו בגן הנוכחי יחד עם שנתון חדש שיצטרף. מתוך 17 ילדים 10 עולים ושבעה נשארים. הגן היום הוא גן חד שנתי ואילו שנה הבאה יהיה דו שנתי 3-4 בקיבוץ יש גן בוגר אחד דו שנתי - 4-5 בהתעלם מאופן קבלת ההחלטה, אני רואה בפיצול הנ"ל פגיעה קשה בבני שכן הוא מאוד בוגר נפשית והבוגר ביותר בגיל מבין הילדים שנשארים איתו בגן. כל החברים שלו עולים לגן החדש ואין לו אף חבר שישאר איתו בגן. איך ירגיש כשיבין שכל החברין שלו עולים לגן של גדולים והוא נשאר בגן של קטנים? אני לא מוכן לקבל את ההחלטה ולהשלים איתה. הגשתי ערעור על ההחלטה של הועדה אך אני לא רואה רצון להיענות לערעור. אני מעוניין לקבל חוות דעת מקצועית על בני. חוות דעת כזו יכולה מצד אחד לתמוך בחששי ולעזור לי בערעורי בועדה ומצד שני אולי לבטל את החששות שלי ולגרום לי להבין שההחלטה לא תפגע בבני. מה עלי לעשות ולמי עלי לפנות? תודה רבה!!

יוסי שלום, אתה יוצא מנקודת הנחה ששילובו של בנך בקבוצה הצעירה תגרום לו להרגשה לא טובה וזה לא בהכרח נכון. אם בנך אכן ישתלב עם הקבוצה הצעירה הוא יהיה הילד הכי בוגר בקבוצה ויזכה במעמד מכובד של הילד הכי גדול והכי חכם בגן, שנית, ציינת שאתה חושש מתגובת בנך לעובדה שחבריו יעברו לקבוצת גן אחרת, מניסיוני, תגובת הילדים להחלטות כאלה מושפעת בעיקר מתגובת ההורים ולכן אם אתם תחשבו שההחלטה הזו היא טובה לבנכם, גם הוא יקבל אותה בפשטות וטבעיות. אם בכל זאת אתם חשים שמקומו של הילד עם הקבוצה הבוגרת תוכלו לפנות לפסיכולוג ילדים שיתרשם מבנכם ויחווה את דעתו בנושא. בהצלחה

למשל אני יכול להבין למה אומרים שרוק כבד פחות בריא יש סוג מסויים של מוסיקה שלפי מחקרים טוב לבריאות הנפשית?

לקריאה נוספת והעמקה

סטס שלום, אנשים משתמשים באמצעים שונים כדי לפרוק את רגשותיהם יש שעושים זאת באמצעות שיחה עם חבר, אחרים מאזינים למוסיקה , קוראים ספרים ועוסקים בספורט. ככלל כל צורות הפורקן הן לגיטימיות ואין יתרון של צורת פורקן אחת על פני האחרת ואין יתרון של סגנון מוסיקה אחד על פני האחר. סגנון המוסיקה שיסייע לך ההוא זה שהולם את רגשותיך באותו הרגע. לגבי קללות , כולנו מקללים פה ושם כתגובה לכעס או תיסכול אבל עדיף שתמצא לעצמך דרך יותר לגיטימית לפורקן כעסיך. בהצלחה

13/04/2014 | 23:54 | מאת: סטס

אני לא בן אדם שמקלל הרבה (טוב לא יותר מהאדם הממצוע) בכל מקרה מסקרן אותי לדעת עם יש מחקרים על כך שלקלל פחות יותר בריא לנפש כי מצד שני גם להחזיק בפנים נחשב לא טוב והאם יש איזהשהם מחקרים שמעידים משהו מסויים לגבי אנשים שנוטים לקלל או פחות נוטים לקלל??

סטס שלום, אנא ראה תשובתי בשאלה הקודמת שלך.

24/03/2014 | 18:25 | מאת: עדי

שלום, רציתי לשמוע את חוות דעתך ומה נראה לך נכון לעשות בענין: ילדה בת ארבע בגן תת חובה שמגיעה הביתה עם תלונות חוזרות ונשנות של אלימות מילדים אחרים כאשר אני עוקבת אחריה ולא רואה דברים חגירים ואפילו לפעמים גם היא מרימה ידיים על אחרים ויודעת מצוין לדאוג לעצמה ולבטא את רצונותיה. האם מגיעה היסטרית לגן ולפעמים בדמעות מבקשת שאשים לב לידה יותר שיש הרבה אלימות כליפה דברים שלא נכונים אובייקטיבית. משיחה עם האם היא ספרה שלפני הבת היה לה תינוק קטן שנפטר ולכן היא דואגת כפליים לבת. מה אוכל לעשות במסגרת הגן כדי להקל על העומס הריגשי של האם בד בבד לתת לה בטחון שהילדה מתנהגת בנורמטיבית ואין צורך לגונןן יותר מידי? אשמח לתשובה מהירה תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

עדי שלום, נראה לי שכדאי להזמין את האם לשיחה בארבע עייניים ולהעלות את העובדה כי את שומעת ממנה שהיא חשה שבתה נחשפת לתוקפנות מצד ילדים בגן בעוד את מתרשמת כי הבת יודעת היטב לדאוג לעצמה. סביר להניח שמדובר באם חרדתית שעברה טראומה עם מות התינוק ומגיבה בדאגנות יתר כלפי בתה. המלצתי לך כי תציעי לאם שתמעיט בשיחות עם בתה על אירועי האלימות בגן ושתתן מקום גם לחוויות אחרות ושאולי תדגשנה דוקא יכולת התמודדות של הבת. יש להניח כי בעקבות זה הבת פחות תרגיש צורך לדבר על כך ובהמשך דאגנות האם תלך ותפחת. בהצלחה

06/03/2014 | 21:27 | מאת: גליה

בתי בת 7 משקרת המון וממציאה דברים , כשהיא עושה דברים לא טובים בגן ואני שואלת אותה על זה היא ישר מכחישה ורק אחרי שיחה ארוכה היא מודה אך לא מדברת ומשתפת בפרטים , אם היא עושה דברים שהיא יודעת שהם אסורים כמו למשל לקחת דברים או ממתקים מילדים בגן , היא מסתירה זאת ואני מגלה מאחרים , גם כשאני מדברת איתה היא לא פתוחה ולא מסבירה למה היא עושה זאת , ילדה בת 7 למה צריכה לשקר ??

לקריאה נוספת והעמקה

גליה שלום, ילדים משקרים מסיבות רבות חלק מהן נובעות מכך שהם יודעים שהם נהגו בצורה אסורה וחשים בושה על התנהגותם, חלק משקרים כדי להמנע מהתמודדות עם המציאות הלא נעימה ועם תוצאותיה - קבלת גינוי או עונש וגם כדי ליפות את המציאות. אם את שומעת על אירועים בעייתיים שקרו בגן ובתך מכחישה ולא רוצה לדבר על מה שקרה את יכולה להגיב בצורה מתונה ולהגיד לה שאת מבינה שקרה משהו בגן שקשה לה לדבר על זה איתך, אבל שמאד תשמחי להקשיב לה אם היא תרצה. מעבר לזה אל תלחצי עליה יותר, במקביל אל תחפשי מידע מהסביבה כי גם זה יבייש אותה. אם בתך תרגיש שגם כשהיא עושה מעשים פחות "טובים" את מקבלת אותה כמו שהיא ומוכנה להקשיב לה, למרות שאינך מצדדת בהתנהגותה ולמרות שאפילו אולי תענישי אותה, היא תבחר עם הזמן לספר לך על דברים אולי אפילו מיוזמתה. אני מניחה שאם תווצר בינכן סיטואציה כזו, גם הצורך שלה להשתמש בשקרים יקטן. בהצלחה

26/02/2014 | 10:27 | מאת: סטודנט

שלום רב [אני סטודנט לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. אשמח אם תוכל/י להקדיש כמה דקות לענות על השאלונים שלפניך, השאלונים הינם חלק ממחקר שאני עורך במסגרת עבודה סמינריונית לקראת סיום התואר. המחקר בודק את השפעת השינה הסדירה על הקשב והריכוז בגילאי בית הספר יסודי. במידה ויש לך ילד בגיל בית הספר יסודי, אשמח אם תוכל למלא שאלון שאותו תוכל למצוא בקישור הבא: https://docs.google.com/forms/d/1tXdtffbaLnByvXMNMRIULRcWrtdE29D3-XtThiKxLuQ/viewform בשיחות עם ההורים שמילאו את השאלון, חוזרת האמרה שהשאלונים עזרו להם לחשוב על נקודות בחיי הילד שלא שמו לב אליהם! יש לענות בקצרה לכל שאלה, או לסמן את התשובה הרלוונטית מבין האפשרויות המופיעות מתחת לכל שאלה. מילוי השאלונים נעשה בצורה אנונימית, ולמערכת אין כל דרך לדעת מי ממלא כל שאלון. כאשר תסיימו למלא את השאלונים המצורפים, לחצו על אישור בתחתית הדף. הקובץ יישלח אוטומטית באופן אנונימי לחלוטין. אם מסיבה כלשהיא תרצה לפרוש מהמחקר הנך רשאי בכל עת שהיא. תודה רבה

לסטודנט שלום, אין אנו נוהגים להשתתף במחקר ו/או לענות על שאלונים. תוכל דרך הפורום לפנות להורים ולהציע להם להשתתף במחקר. בהצלחה

לסטודנט שלום, אתה עושה מחקר חשוב, תוכל לפנות להורים בפורום ולבקש את השתתפותם במחקרך על השפעת השינה הסדירה על הקשב והריכוז. בהצלחה

ר. התשובה ניתנה בהמשך העמוד.

14/02/2014 | 19:28 | מאת: ר

שלום, בתי בת שלוש וחצי גמולה כ-8 חודשים אך מאז שנולד לנו תינוק שהוא כיום בן 3 חודשים היא כל כמה ימים מפספסת ועושה פיפי במכנסיים לאחר התיעצות עם הגננת הגענו למסקנה שחוץ מהשינוי של תינוק בבית אז גם מטבע הדברים יצא לי להיות פחות עם הבת ויותר עם התינוק כלומר בעלי כ-80% מהזמן היה משחק עם הבת כאשר היתה חוזרת מהגן ולכן הגננת אמרה לי שאני חסירה לילדה ושאקדיש לה לפחות שעה ביום רק לה . עשיתי זאת אך כשראיתי שהילדה כבר לא מפספסת אז חזרתי להיות יותר עם התינוק בתקופה שמציק לו הגזים והוא בוכה המון והילדה היתה משחקת או רואה טלויזיה בסלון. כעת שוב הילדה פיספסה 3 ימים בגן והשיא היה היום שהיא פיספסה פעם ראשונה גם קקי . כמה שאלות לי אלייך : חוץ מהזמן איכות שהתחלתי להקדיש רק לה כמה שעות ביום מה עליי לעשות כדי שתפסיק לפספס? יש לציין שנשיקות וחיבוקים אני נותנת לה והיא נותנת לי בלי סוף.שאלה נוספת הפיספוסים קורים רק בגן אז ממה זה יכול לנבוע כי אני יודעת שהיא אוהבת את הגננות ולא מציקים לה ילדים בגן והיא אוהבת ללכת לגן הולכת בחיוך ובשמחה. מציינת רק משהו אחרון שהיא נגמלה לפני יומיים ממוצץ שהיתה שמה רק בבית וכשהולכת לישון היא זרקה אותו בעצמה לפח והצהירה שהיא גדולה וכבר לא תינוקת עקב ילד שעשה זאת בגן ואז הגננת מספרת לילדים בגן אומרים להם כל הכבוד והגננת גם נתנה לה מתנה. תודה מראש מאמא מיואשת .

לקריאה נוספת והעמקה

לר. שלום, לידת תינוק במשפחה זו חוויה מרגשת שמצריכה הסתגלות למגוון שינויים במשפחה. עבור בתך לידת אחיה אינה כה פשוטה ואולי גם מעוררת חרדה. הבנתי מדבריך שמאז לידת התינוק את עסוקה בעיקר בו ופחות מתפנה אליה. בעקבות כך, בתך עשוייה להרגיש קצת זנוחה וגם מוטרדת שאולי עכשיו "אמא כבר לא אוהבת אותה כמו פעם". גם הההרטבה יכולה לנבוע מתחושת מצוקה וגם מחיקוי התנהגותו של אחיה התינוק ומהמחשבה שאולי אם גם היא תתנהג כמו תינוק יהיה לך זמן עבורה. אני מתרשמת שבתך פשוט זקוקה לזמן כדי להתרגל למציאות החדשה בבית ובעיקר ליותר קשר איתך שבו תשחקו ותבלו ביחד ותהיו רק את והיא כמו פעם לפני הלידה. להערכתי אם בתך תרגיש שמקומה בבית ובעיקר אצלך נשמר היא תרגע ואז גם הפיספוסים יחלפו מעצמם. לגבי המוצץ, לדעתי בתך נענתה ללחץ חיצוני מהגן והעמיסה על עצמה התמודדות נוספת וחבל. אם עדיין קשה לה בלי המוצץ הייתי מאפשרת לה לחזור למצוץ בלי לתת לה להרגיש לא טוב עם עצמה ולהגיד לה שאפילו שהיא לוקחת מוצץ היא עדיין ילדה גדולה ומקסימה. בהצלחה

12/02/2014 | 09:05 | מאת: עמית

שלום, גבי! בני בן 8 לומד בכיתה גכ'. תלמיד טוב, בין הטובים בכיתה. תעודה טובה מאד. הוא יודע לקרוא ולכתוב שתי שפות (עברית ורוסית) ובשתיהן הוא כותב עם שגיאות כתיב מרובות. גם כשהוא מעתיק מהלוח הוא כותב עם שגיאות ולא שם לב (ממהר? מפוזר?) וכשהוא מעתיק מהספר אותו כנ"ל. שלא נדבר על טקסט שאין לפני עיניו. האם זה תקין? ואיך אפשר לשפר את המצב? עכשיו זה לא כזה נורא אבל אני חוששת ויש לי תחושה שזה לא יעבור לו גם בגיל יותר בוכגר ויהווה בעיה בלימודים ובציונים. תודה מראשד!

עמית שלום, יש שגיאות כתיב מסוגים שונים. יש שגיאות כתיב שכיחות כמו החלפה בין אותיות שיש להן צליל זהה למשל: ח וכ או א וע, ועל פי רוב הן חולפות עם הזמן, יש שגיאות כתיב יותר מורכבות שנובעות מחוסר בידע דקדוקי או מחוסר מודעות מספקת למרכיביים החזותיים של המילה. כך כו כך, אם אתם מתלבטים או מודאגים משגיאות הכתיב של בנכם , כדאי שתפנו למורה להוראה מתקנת שתבחן אם בנכם סובל מקושי משמעותי שמצריך טיפול או שהיא מתרשמת ממשהו שיחלוף מעצמו. בהצלחה

05/02/2014 | 18:58 | מאת: חן

ביתי בת 10 חודשים. כיום מי שמטפל זה זו חמתי שעושה זאת בשמחה ואהבה רבה. התלבטנו מתי להכניס אותה לגן, ומבחינתי רק מההיבט החברתי. בהתחלה חשבנו שבגיל שנה וחצי. בסוף החלטנו לרשום אותה בגיל שנתיים ועד אז לרשום אותה לחוג כדי שתיהיה לה אינטרקציה עם אותם ילדים. לציין שהיא הולכת כל יום לגינה הציבורית עם חמתי וגם שם משחקת עם ילדים אך לא בהכרח אותם ילדים. האם זהו צעד חכם או כדאי בכל זאת להכניס אותה בגיל שנה וחצי?

חן שלום, כרגע בתך מקבלת מענה טוב לצרכיה הרגשיים והחברתיים, יש לה מטפלת חמה וקשובה לצרכיה שלוקחת אותה גם מידי יום לגינה הציבורית שם היא משחקת ופוגשת ילדים. נראה לי שההתלבטות אם להכניס אותה לגנון בגיל שנה וחצי או שנתיים נעשתה טרם זמנה. כשבתך תהיה בת שנה וחודשיים שלושה תוכלו לראות אם היא זקוקה לאינטראקציה חברתית יותר משמעותית מזו שהיא נחשפת אליה בגינה הציבורית וגם את מידת בשלותה לעבור למסגרת של גן. לפי התרשמותך באותה עת תחליטי אם לזרז או לעכב מעט את כניסתה לגן. בהצלחה

02/02/2014 | 21:56 | מאת: אביב

שלום, רציתי לקבל ייעוץ בעיניין היחסים שלי ושל הוריי. אני בן 24, ילד יחיד למשפחה נורמטיבית, אנחנו גרים שלושתנו באותה דירה, לכל אחד העיסוקים שלו, אך יש לי בעיה שאני מרגיש שהם מרעיפים עליי יותר מדי אהבה, זה בא לידי ביטוי בכך שאני שואל שאלה פשוטה (אם יש אוכל במקרר לדוג') וישר מקבל מענה+עזרה בלי שביקשתי. זה גורם לי להרגיש מתוסכל,יש לי חשש שההתנהגות בבית תשפיע על ההתנהגות מחוץ לבית בכך שאהיה תלותי באנשים אחרים. אני מודע לבעיה וזה מבחינתי משמעותי מאוד, אך עדיין הייתי שמח לקבל מענה מאיש מקצוע לגבי ייעוץ,כיוון,משהו. חשוב לציין שאני מטופל אצל פסיכולוג במשך שנתיים ואני חש התקדמות משמעותית. עדיין הייתי רוצה לשמוע דעה אובייקטיבית מבחוץ. תודה מראש:)

אביב שלום, לא ברור לי מה אתה מבקש, מצד אחד אתה מתלונן על הוריך שמשתדלים מידי להיענות לצרכיך גם שאינך מבקש זאת ובכך מחזקים את החלק התלותי שבך, מהצד השני, אתה בוחר להתגורר בבית ההורים. אני מציעה לך במקום לנסות לשנות את מידת ההשתדלות של הוריך להתנתק מהם קצת, לשכור דירה עם שותפים ולחזק את העצמאות שלך ואת יכולתך להתמודד לבד. התנסות כזאת תתן לך תחושה שאתה עומד על הרגליים של עצמך. בהצלחה

28/01/2014 | 21:42 | מאת: דניאל

גבי שלום, אני יועץ בתיכון. רגע לפני סגירת תעודות. ועלו שאלות מאוד קשות סביב התעודות: לדו' תלמידה שהפריעה רבות למהלך השיעורים, וחושבת שהמורות נגדה בלי יכולת להבין מה החלק שלה בסיפור, כל המורות רשמו לה שהיא תלמידה טובה אך עליה להפחית מדיבורים בשיעור. האם נראה לך בסדר? האם את חושבת שזה לטאטא בעיות מתחת לשטיח? האם את חושבת שצריך לכתוב הערות קשות יותר כמו לא מתפקדת בשיעורים/מפריעה למהלך התקין שלהם? או להוסיף מכתב בנוסף לתעודה ששם יצוינו הבעיות הרגשיות שלה ומה עליה לעשות? האם נכון להתיחס לחלק הרגשי של הבנות? האם צריך לשקף במאה אחוז את ההתנהלות של כל אחת אפילו שהתעודה תהיה קשה מאוד שלא מתפקדת/לומדת וכו'? מה את מציעה לעשות? אשמח לתשובה מהירה ככל האפשר, תודה!

דניאל שלום, אני חושבת שהנוהג הקיים שהוא להתייחס להשגים הלימודיים של התלמידה ולהוסיף במידת הצורך הערה על אופן תפקודה כנהוג( כמו מפטפטת בשיעורים, או לא מקפידה על הכנת שיעורי בית)הוא נכון. אם הצוות מוטרד לגבי תפקודן של חלק מהבנות אני מציעה לקיים עימן ועם הוריהן שיחה ולדון בסוגיות שמטרידות את הצוות ושעולות בבית הספר. ככלל מסרים קשים גורמים תחושת יאוש והרגשה שלא ניתן לשנות את המצב והרי זה המסר שהצוות רוצה להעביר לנערות. בהצלחה ית בתפקודה קיש צורך להעביר לנערה ולהוריה שקיימת בעיה התנהגותית או אחרת בתפקודה יש להעביר את הדאגה שלכם מתפקודה דרך קיים מפגש אתה חושב שיש צורך להעביר לנערה ולהוריה שקיימת בעיה מסוימת לא ניתן להערכתי להעיבר לא ניתן דרך העברת מסרים בתעודה להעביר לנערה ולהוריה את ההתרשמות מכך שיש לה קשיים רגשיים/ התנהגותיים ושעליה לטפל בהםה בברור שאותה נערה לא תתיחס אם באיני חושבת שניתן דרך התעודה להעביר מסרים מורכבים שקשורים לבעיות

23/01/2014 | 10:20 | מאת: ימית

שלום, ביתי בת 2.3 שנים, כיום במסגרת משפחתון פרטי. בספטמבר עתידה להיות בת שנתיים ועשרה חודשים, אני מתלבטת האם היא מתאימה להשתלבות בגן עירוני. יחד עם זאת, ברור לי כי עדיין מוקדם מעט לקבוע. ברצוני לשאול האם ישנו גוף/מומחה/איש מקצוע פרטי/ציבורי שיכול לסייע/לייעץ/לאבחן בעניין זה. תודה

ימית שלום, ראשית אני מציעה לך לבדוק מאיזה גיל מקבלים ילדים בגן עירוני, יתכן כי בתך תהיה מתחת לסף הקליטה לגן או שתהיה הכי צעירה בגן. חשוב גם לבדוק מהו טווח הגילאים של ילדי הגן והאם יהיו מספיק ילדים שקרובים אליה בגיל. כדאי גם לברר כמה ילדים יש בכל גן וגם מה היחס בין מספר הילדים לאנשי הצוות בגן גננת וסייעות. בהתאם למידע שתקבלי תוכלי לשקול מהי המסגרת שהכי תתאים לבתך. אם את בכל זאת מרגישה צורך לקבל ייעוץ בנושא אני מציעה לך לפנות למחלקת גני הילדים בעירייה באיזור מגוריך או לפנות ליועצת חינוכית שעוסקת בגיל הרך. בהצלחה

21/01/2014 | 12:07 | מאת: ליבי

שלום רב יש לי ילד מקסים בן שמנ ו-9 וישנו משהו שממש מעליב ומפריע לי ,למרות שהז נשמע קטנוני.... הילד שלי מעדיף את אבא שלו ,כאשר אביו חוזר הביתה מיום עבודה בד"כ בסביבות 8 וחצי בערב הילד מעוניין להיות רק איתו,הוא דוחף ודוחה אותי,מעוניין רק שאביו יאכיל אותו,הדבר חוזר על עצמו גם בבוקר אם כי בד"כ בעלי זה שמאכיל ומלביש לגן ואם הילד רואה אותי אז הוא מתאכזב.יש לציין שמיום היוולדו לא הנקתי ובעלי ז שהיה בד"כ קם עליו בלילות ,האם יש קשר? אותו דבר קורה בשבתות וזה ממש פוגע בי,בנוסף כשבאה הסבתא שלו (חמותי) הוא גם ממש קשור אליה ורוצה להיות רק איתי ושוב דוחה אותי,...אשמח לעצה..תודה

ליבי שלום, לפעמים ילדים מרגישים שהם זקוקים יותר לנוכחות אחד ההורים ונראה כאילו הם מעדיפים אותו אך אין זה אומר שהם לא זקוקים גם להורה השני. יתכן למשל שבנך בהיותו בן מחפש את הקשר עם אביו כדי לשחק במשחקים יותר "גבריים" כמו כדורגל או כדורסל שמחזקים את תחושת היותו בן. יתכן גם שביומיום את יותר נוכחת וזמינה ואילו אבא נמצא בבית פחות ועל כן בנך מתגעגע איליו ורוצה בקרבתו. למרות שאולי הוא לא מראה זאת ברור שגם את מאד חשובה לבנך. אני חושבת שאין לך סיבה לחוש דחוייה אלא לשמוח בקשר הטוב בין בנך לאביו. אני משוכנעת שאם תצליחי להבין את הצורך של בנך בקשר הזה גם היחס של בנך אליך ישתנה . בהצלחה

רציתי בבקשה לשאול האם תינוקת תפגע אם אשאיר אותה למשך שבוע אצל המטפלת שלה עקב נסיעה - טיול לחול? אני בהתלבטות קשה.

פרידה שלום, בסביבות גיל 8 חודשים הפעוט מפתח פחד מזרים שמלווה בחרדת נטישה מהדמויות הקבועות בחייו. עזיבת התינוקת בדיוק בשלב זה היא בעייתית. יש לזכור כי בגיל זה אין לה יכולת לאמוד את הזמן בו תעדרי והחשש הוא שהיעדרותך תתפס אצלה כאילו לא תשובי. קשה גם להעריך אם לפרידה כזו תהיה השלכות נוספות על בתך או שהיא תתגבר ותחזור לעצמה לאחר שובך מחו"ל. העובדה כי היא תשאר בסביבה שמוכרת לה עם דמות משמעותית שמטפלת בה יכולה להקל קצת על החששות. בהצלחה

אך לא מסתגלת ללימודים ולחיי חברה?

אמא שלום, לא מקובל להחזיר ילדה שעלתה לכתה א' לגן גם אם מרגישים שהעליה היתה טרם זמנה. תגובה כזו היתה מאד מבלבלת את הילדה והיתה גם פוגעת בדימויה העצמי. במקום לשקול הורדה לגן יש לבחון את הקשיים שלה בכיתה ולתת לה סיוע במקומות בהם היא מתקשה. בהצלחה

06/01/2014 | 09:33 | מאת: יעל

תלמידה בכיתה ד שנוהגת להמציא סיפורים בנוגע למעגל המשפחתי כמו מספרת על שני אחים תאומים כשידוע שיש לה אח אחד. על סבא שאינו רואה ושומע כשאותו סבא מסיע אותה לחוגים. שהיא הלכה לאיבוד ומתארת כיצד נמצאה .כל שני וחמישי יש לה יום הולדת בדיוק באותו יום . סיפורים שאין להם אחיזה במציאות מה המניע יותר חשוב מה עושים ? מורה פרטנית

לקריאה נוספת והעמקה

יעל שלום, יש סיבות מגוונות לכך שילדים לא תמיד מספרים את האמת, ילדים רבים ממציאים סיפור כיסוי למה שאירע כדי להימנע מתגובה של כעס או עונש. מה שמאפיין את הסיפורים של תלמידתך שהם עושים אותה אטרקטיבית ומיוחדת. אולי בלי הסיפור היא מרגישה שהיא כמו כולם. הסיפור שהיא מספרת מעניק לה מקום מיוחד בעיני עצמה ודרך הסיפורים היא מקבלת הרבה תשומת לב שכנראה חסרה לה. חשוב לא ללעוג לה או לכנות אותה בשמות. עדיף לעדן במידת האפשר את העובדה שהיא לא דוברת אמת כדי לא לבייש אותה. בכל מקרה, כדאי להפנות את תשומת לב ההורים של אותה תלמידה לתופעה ולהציע להם לפנות לייעוץ מקצועי. בהצלחה