פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

שלום, רציתי לשאול אני הרבה חושבת על בן זוגי כל מיני דברים על בחורה שהוא עובד איתה וממש מפרשת דברים בצורה לקויה ובודקת באובססיה כל מיני דברים למשל אם הוא והיא מחוברים ביחד לוואצאפ ועוד כל מיני בדיקות כאלה האם מדובר באוסידי לדעתך?

ואם אין סיבה לחשוד וזה רק בראש שלי אז זה נקרא מחשבות טורדניות

דודה שלי ביקשה ממני לרשום את זה דיברתי איתך עליה בעבר היא ביקשה לרשום את השם נורית ובטעות רשמתי מורי היא המון זמן עם הדבר הזה ורוצה לדעת עם מדובר באוסידי או שזה משהו מעבר

שרון מה שלומך? כפי שאת יודעץ ששיתפתי אותך היום הייתה לי שיחה שנייה עפ פסיכולוגית שעובדת 22 שנה בתחום עבדה בבית חולים וכו. היא לא מטפלת בשיטת cbt אבל אמרה שהיא חושבת שאני צריכה אישפוז כדי לשנות טיפול תרופתי. לפני שבועיים הייתי אצל פסיכאטרית פרטית שאמרה לי להחליף טיפול מפאקסט לפרוזק בהדרגה טרם התחלתי כי אני עדיין מתלבטת אבל היא לא אמרה על אישפוז. מי זהמטפלת אמרה על אישפוז ושכביכול קשה לטלפ בבעיה שלי אני גמורה גמורה בקושי מץפקדת ועובדת ורק בוכה. מה את חושבת על כח מה שאני מספרת לך מה ההצעה שלך

שבוע טוב, כל השבת עברה עליי בבכי ובפחדים מאותו רגע שהיא דיברה איץי על אישפוז כני לא מתפקדת לאא יודעת אפילו איך אני אלך לעבודה מה דעתך על הנושא את מכירה את הבעיה שלי קצת יותר טוב..וגם בלי קשר את מטפלת בנמון אנשים שסוסלים מאוסידי....

היי שרון, קודם תודה על התשובה. זה לא עניין של אישור אני מציגה כאן עובדות ושואלת מה דעתך?

ודרך אגב שיהיה פנוי אל תשכחי אותי כי בפון אין ממך תשובה תודה

באמת שאני מנסה להבין מה קשור פה לאישור? אני באמת מנסה ולא מצלילה ךהבין זה מצב נתון שאמרו לי משהו ואני שואלת את דעתך כי את מכירה אותי יותר לעמוק

היי יש לי טקסים ואני לא יודע איך להפסיק מנסה ולא מצליח זה יותר חזק ממני לא יודע כבר מה לעשות

היי דןקטור לויט, אני פונה אליך במצוקה אמיתית (כמו כולם ברור לי :) אבל עדיין) אני בת 34, אמא לתינוק קטן ולמתבגר. חא קל לי בהורות חד הורית ואני משלבת עבודה ולימודים , זוגיות זה משהו שאין לי ואני נשענת על הגרוש... אני מתמודדת מגי 14 עם מחשבות טורדניות, אוסידי שהגיח ומאז ומתמיד מכרסם בנפש אט אט והפחד התמידי שבאובדן שפיות וסכיזופרניה . אני מלווה על ידי פסיכיאטר קבוע כבר עשר שנים, יש לי מרשם ללוסטרל שאני מעדיפה לא להשתמש בו בגלל שגורם לי לבחילה קשה. הסיבה שאני כותבת לך היא תופעה חדשה- אני סמה לב שלאט לאט נפתחה האובססיה למחוז חדש! היפוכונדריה! זה התחיל בעובדה שהקטן שלי עם עיכוב התפתחותי, התחלתי לראות את העיכוב בצורה מוגזמת לכל הסביבה ולבחון אותו לעומק, הפסקתי לראות את הילד ובכל דבר שהוא עושה כבר חיפשתי סממנים לאוטיזם בכל שניה פנויה! הילד לפני אבחון ומטופל על ידי קלינאית תקשורת ואני נעולה בגיל שנה וחצי על אבחון של אוטיזם! אני רואה סרטון על נער עם מוגבלות ושואלת את עצמי האם הוא מזכיר לי את בני?? הדבר מייצר אצלי חרדה עמוקה כי האוסידי תמיד היה מושלך עלי, מה פתאום על הבן שלי? אולי זה לא אוסידי ובכלל השפיות מתרופפת? איפה נמתח הקו? איפה הדבר הזה מתחיל לפגוע בסביבה והאם זה עדיין אוסידי בכלל? לגבי-עברתי שני ניתוחי מעיים ימאותו רגע אני באובססיה יתרה למעי שלי ולכל מיני תופעות שלא קיימות בכלל כמו עצלות , אני בחשש תמידי ליצור נזק ולהגיע לעוד ניתוח. מה דעתך? אינני מחפשת בשום צורה אישור לכך זזה אוסידי, בגלל שזה גלש לילדי אני באמת רוצה לדעת היכן אני עומדת והאם הטיפול המקובל והמוכר לי לאוסידי הוא הפתרון

שלום, מה עושים שכל פעולה שאני עושה הופכת לאוסידי אובססיבי, נגיד כל פעולה שאני עושה אם זה למשל: לחזור על חומר הנלמד, לשנן דברים כדי לדעת אותם טוב יותר או סתם פעולה שגרתית כמו להאזין למוזיקה, כל זה הופך לאוסידי אובססיבי קומפולסיבי, אז מה עושים במצב כזה?

הפחד הזה מהעילפון לא עוזב אותי כל היום אני על כדורי הרגעה היום התייעצתי עם מישהי שהעלתה פוסט לפייס שגם סבלה מאןסידי והיא אמרה לי שהיא גם הייתה מתעלפת מההתקף? זה הכניס אותי יותר לפחדים וסרטים.

שבוע טוב, דרך אגב אומרים שבדרכ לא מתעלפים מהתקף חרדה לצערי נתקלתי בשבת בכתבה שהכניסה אותי שוב לסרט על מישהו שסבל מפוסט טרואמה וההתקפי חרדה היו גורמים לו לעילפון

היי דר שרון מה שלומך? מרגישה שסוף סוף נפטרתי ממחשבה טורדנית מסויימת, פרחתי, הייתי שמחה ורגועה. כי גם הכל בסדר אצלי תודה לאל, אין משהו רע או חריג בחיי, אני לגמרי מנהלת אורח חיים נורמאלי ותקין. אך אתמול בלי שום הודעה מוקדמת , בלי הכנה, המוח שלי פיתח תסריט נוראי על משהו מסויים. ברגע אחד סרטים בתוך המוח, מחשבות, ואז שוב אני מנסה להרגיע את עצמי, או אפילו ניסיתי גם לצחוק על המחשבות. יש לי פחד, אין לי שקט. כל פעם זה משהו אחר.זה מטריד!! 1.האם זה הגיוני שפתאום משום מקום המוח מפתח תסריט שלם ונוראי? 2.מאיפה זה מגיע? 3. אפשר לשלוט על מחשבה? לתת לה להיות? *אני ממש רוצה לקרוא ספר על שליטה והרגעה של מחשבות, מה את ממליצה? תודה מראש רונית

שלום שרון יקרה. אני עברתי טיפולי שימור פוריות לפני חצי שנה בערך. עברתי 3 סבבים רצופים. ובתקופה הזו המצב שלי מאוד מאוד החמיר עד היום. המחשבות האובססיביות שלי לעבר ולספקות של דבר שאולי קרה לי ואולי לא החריפו..משם זה מאוד מהר התגלגל לפחד הגדול שלי ביותר שזה סכיזופרניה. רציתי לשאול האם ההורמונים של הטיפולים אכן יכולים להחריף את ה ocd? דבר שני זה שאני ממש מנסה להימנע מטקסים של קריאה באינטרנט אבל כשאני נופלת לבדיקה זה יכול להיות 24 שעות שאני לא מפסיקה לחפש באינטרנט מידע על סכיזופרניה מכל הכיוונים גם אם זה כבר דברים שקראתי בעבר. ונכנסת לפאניקה בעקבות זה. אני יודעת שאני חושבת מחשבות שנראות לי ביזאריות אבל גם יודעת שזה מחשבות שאני מחדירה לעצמי לראש בעקבות הקריאה באינטרנט על מה אנשים עם סכיזופרניה חושבים.וברור לי שאם לא הייתי קוראת את זה לא הייתי חושבת את זה בחיים.אבל ה1 % שאולי אני טועה גורם לי לפאניקה. איך אני יכולה להימנע מהיחס העצום שאני נותנת לספק? תודה מראש.

היי שרון המון המון שנים סןבל מאוסידי קליל בדיקות דלתות גז תנור מזגן כל מיניי בדיקות חוזרות..אני בנאדם עובד ובחיים לא הייתי בדיכאון אוהב את החיים וטוב לי חוץ מאובססיה קשה נוספת שנכנסה לחיי.. לפני 4 שנים חברה שלי אמרה לי שיש לי מבטים רצחנים בעיניים מאז אני כל הזמן פוחד להסתכל לאנשים בעיניים וחושב שאולי משהו לא בסדר במבט שלי ואני פותח את העיניים בצורה מוגזמת..יום כיפור האחרון באתי להורי ושמעתי את אבא שלי אומר לאימי בלחש(הוא פותח את העיניים שלו כמו לטאה)תחשבי שכמה שנים אני פוחד מזה ופתאום אני שומע מאבא שלי שבאמת העיניים שלי נפתחות..בנוסף גם פעם ברמזור מישהי צעקה לי תפתח עוד יותר את העיניים..מה לעשות שרון תעזרי לי..הכלי היחיד שלי הוא לשים פס וזה אני כרגע מי שלא טוב לו שיחפש אותי בסיבוב..שרון אני לא רוצה את האובססיה הזאת שלצערי אני כנראה נראה ככה עם העיניים לפעמים..או שאני טועההה מה דעתך?

אני לא הייתי ככה ואני חושב שזה קורה לפעמים בגלל שאני חושב וחרד מזה אז זה קורה..אני גם חושב שכל אחד רואה אותי וחושב אחרת עלי ..אני רוצה לחזור לעצמי בלי לפחד מזה כי קשה לדעת מה באמת כל אחד חושב עלינו השאלה איך אני יוצא מזה?

האם אהבה אובססיבית זה סוג של אוסידי? אם לא אז מה זה? אשמח לפירוט תודה רבה

היי שרון יש לי בעיה כזו במחשבות שעם אני אסתכל על התקרה בבית שלי אז יקרה דברים רעים מאוד מוזר..אני עם ציונים טובים הכול כל פעם פחד אחר היום זה ממחלות של מוות חשוב לציין שזה מאז הקורונה ובשביל שזה ירגע המחשבה אני צריך לעשות כמה פעמים פעולה גם מחשבתי ואז זה עובר לכמה דקות וחוזר

מרגיש שזה לא אפשרי שהמחשבות שאני לא רוצה שהם יהיו הם אמיתיים לא יודע איך להיפטר מזה

חייב להתחיל cbt רק לא יודע איפה באיזה מקום.יש לי כל פעם טקס אחר

היי אני אובחנתי לפה חמש שנים אם או סי די מחשבתי ללא טקסים אני בתפקוד גבוה בכל גם מבחינת חברים וגם מבחינת עבודה ולימודים ( בקרוב גם יעבור טיפול סי בי טי ) רציתי לשאול אם זה יכול למנוע ממני להתגייס לקרבי ? וגם רציתי לשאול אם מסגרת כמו צבא ולחץ יכול להחמיר את האו סי די ?

שלום דוקטור, ראשית כל ברצוני להודות לך על המסירות נפש שאת עושה ועוזרת ועונה כאן בפורום לכלכך הרבה אנשים שזקוקים למענה ובתור אחד שעובר את זה מבין כמה זה חשוב, אז תודה! אני בחור בן 28, חיי היו תקינים ומלאיי מוטיבציה ומטרות, בחור אופטימי שמייעץ ועוזר לכולם, עם אנרגיות וכוח נפשי עצום, סומך על המוח שלי משתף איתו פעולה, מתמרן אותו לטובתי והכל היה מדהים. בגיל 25 נחשפתי לעישון גראס, מאותו הרגע היה לי טריגר וחרדה מטורפת הרגשתי שמחשבתי נתקעה ומאז דבר גרר דבר, פחד להשתגע, מחשבות טורדניות בלתי פוסקות, פחד להיחנק באכילה(כמעט ונחנק) חרדה מלהחנק מהמיים במקלחת, פשוט כל דבר שקיים הכניס אותי לחרדה אינסופית, אפילו כשהלכתי למראה בחושך כששמרתי שבת לשטוף ידיים באותה תקופה כשזה היה טרי, העיניים שלי נפתחו מול המראה בבהלה, והמוח שידר לי "הנה העיניים שלך ישארו פתוחות ככה יתקעו ככה, עכשיו כמובן שהיה ברור לא שזה לא הגיוני, אבל משום מה זה השפיע עליי כלכך שהאמנתי לזה, לאחר מכן הלכתי לפסיכיאטר שנתן לי טיפול תרופתי שהרגיע לי את החרדה הפיזית במספר שעות, שמחתי כלכך, אך המחשבות הטורדניות מעולם לא הפסיקו, אותן מחשבות, אותה הגברת רק בשינוי עדרת, 3 שנים עברו מאז וכיום בעקבות פחד ממחלה (שבץ מוחי), המוח שידר לי תמונות שהפה יכול להתעקם, ואז אראה מכוער ויצחקו עליי, ופשוט זה הגיע למצב שהשרירים שלי בפנים מתכווצים, ואז נתקלתי במחלת הטורט במקרה וזה רק החמיר, המוח משדר לי "למה שלא יהיה לך טורט?" זה הגיוני בסך הכל... והעיוותים בפנים הופכים ליותר אינטנסיביים... אני סובל מאוד, התפקוד שלי נפגע, אני מסתגר, אני מפחד מהאי וודאות, אני מפחד מהפחד עצמו, אני מפחד שאם זה מה שהמחשבות והמוח שלי הביא אותי, מה יהיה בהמשך? אולי זה יחמיר... אשמח לחוות דעת מקצועית דוקטור אני מודה לך מאוד..

אני מאוד מודה לך על תשובתך, עזרת לי מאוד הייתי רוצה לשאול עוד שאלה קטנה שממש מפריעה לי ברשותך לגביי מה שרשמתי שבעקבות מחשבה על מחלות, שבץ מוחי וטורט, המוח שלי מחייב אותי לעשות כל מיני עיוותים בפנים כמו משיכת שפה כלפיי מטה או הרמת הנחיריים וכיווצים אחרים בשרירי הפנים זה קורה רק בחלק מהיום, וכשאני בחוץ אני משתלט על זה מפחד שיצחקו, האם זה בגלל הocd או שאני צריך להתחיל לחשוש, ( חשוב לציין שהocd שלי התחיל כ"פחד להשתגע, ופחד להיראות מוזר בעיניי הסביבה" והיו לי עוד תופעות דומות בעבר אך לא ברמה אינטנסיבית כזאת אשמח לתשובה ד"ר העניין הזה ממש גומר אותי נפשית כרגע

שלום ד"ר. רציתי בבקשה לשאול על טיפול בOCD באמצעות נוירופידבק ו TMS? מה ידוע על הטיפולים הללו? האם הם מועילים? והאם ישנן סכנות או תופעות לוואי בשימוש בהם? תודה רבה

נפרדתי מחברה שלי אחרי 3 חודשים בגלל מחשבות מרובות על סיום הקשר וכל פעם מההתחלה הייתה עולה מחשבה אחרת פעם אחת על כמה אני מרגיש ומה זה בכלל להרגיש משהו ואם היא אוהבת אותי באמת וניסיתי להתמודד אבל עכשיו ברחתי ואני לא מרגיש שלם עם זה שנפרדתי ממנה כי היא מדהימה וזה היה מלווה בחוסר מצב רוח והרבה פעמים הייתי שואל את עצמי איך הייתי לפני שהכל התחיל בנינו

כן הבדיקות האלה משגעות אותי בעיקר של איך אני עכשיו שמח לא שמח איך הייתי לפני וכן אני חושב שהיא רוצה אבל אני רוצה לחזור אליה מוכן לא סתם ככה

בגדול אני מרגיש שברחתי בעצם ובהתחלה הייתי מספר שאני לא מתלהב ואז התחלתי לנתח מה זה להתאהב בכלל וכל זה התחיל רק אחרי הפעם הראשונה שיצאנו בהודעות הכל הלך חלק

אני יודע ניסיתי לזרום אבל זה לא פשוט לאחרונה היו הרבה מחשבות על סיום הקשר במשך שבוע ובסוף סיימתי את זה והיו גם הרבה השוואות ואני מנסה להבין ממה זה נובע

אני מאוד מבין אותך אחי. אני גם עושה הרבה השוואות לבנות אחרות, לכן אני לא מצליח להיות בקשר. אני בררן ברמה אובססיבית. זו אחת הסיבות שסיימתי את הקשר עם האקסית, כי הרגשתי שיש בנות אחרות שמתאימות לי יותר. אבל, אני היום רואה שאין באמת בחורה מושלמת, ולמרות זאת אני עדיין מחפש את המושלמת, וזו הבעיה אצלי. במידה ותמצא את הסיבה אצלך, אשמח לשמוע.

ומה הפיתרון ?

איך פונים לטיפול אני חייל זה אפשרי דרך הצבא?

שלום ד"ר שרון לויט. אני בחור בשנות ה-30 בעל נטייה לחרדות ומטופל תרופתית שנים. כל חיי הייתה לי פינה חמה וחשיבות עליונה לערכי היהדות והמסורת אך לא מצאתי זאת בבתי הכנסת בשכונת מגורייי ולכן לא עסקתי בנושא. כאשר הילדים קצת גדלו, יצאתי בנחישות להתקרב למסורת היהודית (בהחלט לא בכיוון של חזרה בתשובה אלא יהדות מתונה) יצא לי לבקר בבית כנסת "ליברלי" בארץ אשר קיבל אותי בזרועות פתוחות, הסביר לי על התפילה, על אישים ביהדות ועם הזמן חשתי סיפוק והגשמת ייעוד. לצד זאת צרם לי לאורך כל הדרך הגישה "הסופר ליברלית" של אנשי בית הכנסת הליברלי אשר אינם נוהגים בכותלי בית הכנסת באופן שלדעתי צריך לנהוג (בזמן תפילת שבת קוראים חדשות בנייד או משתמשים ברמקולים ומוסיקה בשבת כיון שאינם מייחסים כל מחויבות ולו בסיסית להלכה היהודית). איני אדם שומר שבת כלל אבל בכותלי בית הכנסת חשוב לי שתהיה הרגשה של כיבוד חוקי השבת מה שכאמור לא מתרחש. כל ניסיון לדבר עם האחראית במקום לא עזר כיון שזו רוח התנועה- חופש ופלורליזם גם בבית הכנסת דהיינו אין כל קוד לבוש מחייב ואפשר אפילו להגיע עם חצאית מיני וזה מפריע לי ! מצד אחד, 4 שנים שהייתי שם זכיתי ללמוד את עיקרי התפילה היהודית כמו שיודע האם הדתי האורתודוקס וזה חימם לי מאוד את הלב ומצד שני כל פעם ללא הרף ניקרה בי ההרגשה שאני "נותן יד" למשהו שבעצם נוגד את קווי החשיבה והאופי הנוקשים שלי במספר נושאים. אם אני עוזב את המקום אני זורק בעצם את כל ההתקרבות "לפח האשפה", אם אני נשאר אז כל הזמן יהיו לי המחשבות הטורדניות והכעסים סביב מה שאינו מוצא חן בעיניי ומוגזם עבור סולם הערכים האישי שלי. עברתי פעמיים CBT סביב הנושא ללא הצלחה להרגיש שלם עם המשך ההגעה למקום ולכן הפסקתי לפני שנה ללכת לשם לגמרי והחלטתי להתפלל בבית בערב שבת כדי לשמר את הלימוד אליו זכיתי. אולם, ההבנה והאכזבה מרוח פעילות התנועה וההבנה שאני לבד"עוף מוזר ובודד" בתחום שאינו מוצא מקום באף זרם מסורתי, הובילו אותי לדיכאון מתמשך אשר כמובן גרם לי לא לעסוק כלל בתפילה אלא רק לנסות לשרוד את היום-יום כדי לשמור על מקום העבודה ועל חיי משפחה תקינים פחות או יותר תוך ניסיון למקד את מרכז תשומת הלב בצרכי הבית. בזכות הלימוד במקום הזה שלא נוח לי בו- זכיתי ללמוד ידע לא מבוטל ובעל משמעות רבה בעולם היהודי וקשה לי עם זה שאינו בא או יבוא יותר לידי ביטוי. כעת כאשר יצאתי מהדיכאון בעזרת טיפול תרופתי מתאים, אני מרגיש שאני חייב לעשות "משהו" עם המשך המסורת שלמדתי אבל ידוע שחזרה לבית הכנסת הזה תגרום לי אמביוולנציה תמידית וטורדנות מחשבתית. יש לך אולי רעיון להכוונה כללית מה עלי לעשות? אני חילוני שצמא לערכים יהודיים אך לא לחזרה בתשובה בכלל אלא ליפה והמאחד במסורת באופן מתון. אשמח מאוד לשמוע את חוות דעתך בנושא. בברכת חג פסח שמח !

השתדלתי לא להטריד אותך אני בשיחות אבל לא עוזר אז כחה אני סובלת מאוסידי וחרדות .אספר לך ברשותך שני מקרים .אני מבקשת לדעת אם רק לי זה קורה כשאני כועסת על זה ירדתי בקניון בגרדנוע .אחת ירדה למדרגה בה עמדתי עקפה אותי . מקרה שני אחת גרה ממש ע.ליד מדרכה ציבורית בה עברתי .בזמן שעברתי ליד הבית שלה היא ריססה על החלון שלה תרסיס לחלונות וניקתה .המרפסת שלה ממש בקצה המדרכה הציבורית .אני לא ראיתי אותה כי היתה ממש בפינה של המרפסת בו ריססה עם תכשיר ניקוי .אני חושדת שהתרסיס הגיע אלי באויר .מה עושים בשני מצבים האלה .אם היתי יכולה להחזיר היתי מחזירה .בבקשה תגידי לי על שני המקרים על אחד בנפרד .מה שאני יכולה אני נזהרת מה שלא לא תודה יקירה

תודה אמרת למדתי משהו חשוב ממך שבוע טוב

שכחתי לציין שאני מטופל שיחתי כבר 3 שנים עם איש שיקום וגם עבר הכשרה בפסירותפיה עם הפסקות קצרות . אז אני גם מתלבט האם להמשיך איתו כי מאידך אני מאוד פתוח איתו ומדברים בחופשיות על כל הנושאים היושבים לי בלב . ותוך כדי כתיבה איני ממש בטוח שאם אחליף מטפל אז המצב ישתפר או שבעצם איני יודע . אז אני מאוד מבולבל ולא יודע מה להחליט מה גם שהוא ממש אבל ממש לא מרשה לי להחליף רופא .תודה

שלום שרון !! לאחרונה אני חש "יותר" מבולבל . אנסה להסביר אני עם הזמן מתמלא בתרופות כי הרופא מנסה להוריד לי מינונים ובניגוד לכך נותן לי תכשיר אחר אבל איני יכול ולא מצליח להפחית וזה מאוד מתסכל אותי . נוטל פרפאנן ומאוד מרדים אותי וגורם אותי לישנוניוית גם התקופה זו של החג וערב החג עושה את שלו . כמו"כ פעם הייתי מאוד אוהב לבוא לבית ההורים וכיום פחות בקיצור אני חש אכזבה מהרופא שייש לו שיטה מסוימת ואישית לא נפגשתי עם גישה זו ממש אף פעם וקשה לי להבין את ההתנהלות שלו אשמח לקבלת תגובה תודה ולילה טוב

היי, שרון. אני מרגיש בודד, ריקני, חוסר משמעות בחיים. אין דרך לתאר את הסבל הנורא שאני עובר, ובמיוחד בתקופת הקורונה שקשה להכיר מישהי. גם לפני הקורונה, הייתי במסגרות של ריקודים, בריכה, עבודה, ולמרות הכל אני הרגשתי ריק ובודד. אני מרגיש שהדרך היחידה שבה אוכל להרגיש מלא זה להכיר מישהי ולשתף אותה בכל החוויות שאני עובר, אבל לצערי בתקופה הזו קשה להכיר, ובנוסף לכך שאני מאוד בררן. האם יש לך עיצה על מנת שאצא מהבדידות והריקנות שגורמת לי יום יום להתכתב עם בנות רק דרך אתרי אינטרנט, שגם זה חסר משמעות? אודה לך מאוד, כי אני מרגיש כבר גמור ומיואש לגמרי.

היי, שרון. אני מרגיש שאני לא באמת אצליח למצוא מסגרות שונות שמתאימות לצרכים שלי, וגם לא אמצא באמת חברים לנפש על מנת שאוכל לחלוק איתם את מכאוביי וחוויותי האישיות. יש בי חוסר אמונה שבחיים האלה כל מה שרוצים, לא באמת מקבלים, ולכן אני חי במין סוג של גיהינום. המציאות היא נגד רצוני, אז מה הסיכוי שאמצא את החברים או בת הזוג שאני באמת רוצה? אני למדתי על בשרי, שבעולם הזה לא משיגים באמת מה שרוצים, אז אני כבר על סף ייאוש וחוסר תקווה לצערי. אני אפילו לא יודע מדוע אני כותב לך את זה, כי אני מרגיש שזה גם חסר טעם.

היי, שרון. אני באמת מרגיש שגם אם איכנס למסגרת, הדבר נעשה בכוח, ולא מתוך רצון אמיתי. אני לא באמת מאמין במסגרת, ובקשרים עם אנשים, לצערי הרב. אני חושב שכל הקשר האנושי הוא רק מין דרך לספק את הרצון העצמי שלי, כדי לברוח מהבעיות שלי. זה כמו ילד שמחפש מקום מפלט אצל אמא שלו, אבל מתישהו האמא תנטוש אותו. כך זה גם עם אנשים מבחינתי, שברגע אמת האנשים נוטשים גם אם בכוונה וגם אם לא. וגם עם בנות, מתישהו הזוגיות נעלמת, אז בשביל מה להיכנס לכל זה? נכון שיש זוגות שנשארים, אבל האמת שמתישהו גם אצלם האהבה נעלמת, והם ירצו לחפש אהבה חדשה, גם אם לא יצהירו על כך. בקיצור, אני מרגיש גם אם אנסה כפי שאת אומרת, אני לא באמת רוצה את זה, כי הקשר האנושי עושה לי רע. לכן, אני בפרשת דרכים..

היי, שרון. אני לא יודע האם זה פחד מנטישה, כמו שזה פחד מהתקשרות למישהי, שעלול לגרום לי לחשוב עליה הרבה, בידיעה שהיא או אני לא רוצים זוגיות, ואז חוסר תקשורת מוביל אותי לחשוב עליה. לכן, אני נמנע מראש מקשר אנושי, כי אני יודע שאני איקשר לבחורה, ואז אני אסבול בהמשך כאשר יהיו ניתוקים בקשר. אני לא מצליח להבין איך זוגות שאוהבים ונפרדים יכולים להפסיק להיות בקשר לגמרי אם עדיין יש ביניהם אהבה. הצורך שלי בהתקשרות כל כך חזק, שהוא גם מונע ממני להיכנס לקשר בגלל הנזקים שייגרמו לי מאובדן הקשר. הבעיה בטיפול שגם שם יש קשר מול מטפלת נניח, ואז זה יוצר בעיה בתהליך הטיפולי מאחר וזו הסכמה שממנה אני סובל.

היי דר שרון יש לי פחד כבר כמעט שנתיים שמישהו הרדים אותי מתוך שינה , ואנס אותי ואני לא יודעת. הפחד הזה מנהל אותי כבר כמעט שנתיים הוא לא מרפה !!!!! הייתי בטיפול של פסיכותרפיה ואחכ בטיפול ב cbt זה עזר לי תקופה, נרגעתי. ועכשיו זה שוב חוזר. אני כאילו כועסת על עצמי למה בעצם אני לא עושה נעילה משמעותית לחלונות וזהו. אבל אז המטפלות שלי אמרו שלא משנה כמה אסגור את הדלת זה יחזור ויבוא בכובע אחר. יש ימים שהחרדה מאוד חזקה, המחשבות מתרוצצות בלי סוף, הפחד משתלט, ואני מנסה להרגיע את עצמי ולענות למרות שאני יודעת שאסור לענות למחשבות האלה. אבל אני גם לא מצליחה לתת למחשבות להיות ולא לעשות איתן כלום. כי הן מציקות לי ממש. אני פוחדת שאגרום לעצמי נזק נפשי בגלל הסטרס הזה , או נזק גופני. אני גרה בקומה 11 , אבל יש לי לידי מרפסת סמוכה ובה גרה מישהי מבוגרת שאני לא בדיוק יודעת מי היא, למרות שכן נפגשנו כמה פעמים. אבל המוח שלי ממציא שהיא איזו רעה שנכנסת לי בלילות לבית או שולחת מישהו אחר שיעשה זאת. יודעת שכל המחשבות שלי לא הגיוניות , אין להם שוב בסיס אבל הן לא מרפות. אני מנהלת אורח חיים נורמאלי לחלוטין ,על פניו הכל כשורה אבל אני עייפה בצורה קיצונית מכל המחשבות האלה. הן משגעות אותי ! מה היית מציעה לי לעשות? לחשוב? אולי ספר שיכול לעזור לי? לחזור לטיפול cbt? מה זה אומר שהפחד הזה לא מרפה כמעט שנתיים? תודה וחג שמח נוגה

לאחרונה אני חושב הרבה מחשבות בעיקר רעות שלא עוזבות אותי לפחות חצי שעה - עד שעה ביום וגם מידי פעם חזרות על אותם דברים יותר מטריד אותי זה המחשבות הרעות שלא הגיונות בכלל בכלל איך אפשר להיפטר מהם?

שלום! אני צופה שקטה בפורום אך היום החלטתי שהגיע זמני להניח את הבושה והמבוכה בצד וכלתוב את אשר על ליבי. לפני מספר שנים אובחנתי באוסידי( שכלל טקסים מעייפים) לאחר שיתוף וטיפול הגעתי למצב שהאוסידי לא מנהל אותי היום והפך להיות צד שולי בחיי. לאחרונה( בעקבות איפשהוא לחץ/משבר קטן) יש בי מחשבה חסרת הגיון שאני מתביישת לשתף אותה שהגיע אליי ומאיימת להפר את הרוגע והשפיות שבי. יש בי דמיונות על מחלות, כביכול הראש שלי תופס אותם כדבר טוב או כיף. אני מדמיינת שאני מחפשת לראות איך מתבצעות בדיקות אצל אנשים וזה כביכול עושה לי משהו טוב.ברור לי שאלו דמיונות ואני לא מחפשת באמת. אני עובדת במערכת הבריאות וכביכול לראות מישהו עובר בדיקה שגרתית( בדיקת ריאותאצל רופא)עושה לי תחושת של התפתלות בבטן שאני מפחדת ממנה. אני מרגישה די משוגעת או כאחת שמפתחת אובססיה למשהו. הדבר הכי חשוב לי לדעת. האם זה תואם אוסידי?( מרגישה שאם אני ידע שזה אוסידי זה יגרום לי לקבל שליטה בחזרה)או שזה מצריך לדעתך התערבות אצל פסיכיאטר? חשוב לציין שהיום אני בשליטה מלאה ורק הדבר החסר הגיון הזה מקשה עליי. הבושה שאני מרגישה מוזרה או טיפשית יותר קשה לי מהכל. הבושה הזאת שאני חווה גורמת לי לשנוא את עצמי ולהרגיש מוזרה. כל הכבוד על יוזמת הפורום, מקל ועוזר מאוד. שיהיה לך המשך יום נפלא!

אני מודה לך על תשובתך המהירה. עזרת לי מאוד. הייתי שמחה אם תחדדי לי את תשובתך. זה תואם אוסידי? מחשבות יכולות להיות מלוות בתחושות כפי שתיארתי?

מה עושים כשהפחדים שלך ושל האוסידי הם רציונאלים?? גם אז צריך להחשיב אותם כלא רציונליים?

מעניין אותי לדעת מה קורה אתי (לא פניתי לפסיכיאטר בנושא משום שמה שקורה אתי נראה די טיפשי). כבר כשנתיים בערך: 1. אני מוחק כמה פעמים ביום את יומן השיחות בפלאפון, את הודעות הסמס, את הודעות הווטסאפ והפייסבוק, מוחק כל אימייל שמגיע אליי לתיבה. וגולש במצב של גלישה אנונימית כדי שלא אצטרך לנקות את היסטורית הגלישה. 2. אני עושה ניקוי מספר פעמים ביום לפלאפון שלי מקבצי זבל, מידע שהצטבר וכו' באופן די אובססיבי. 3. מחקתי את קיר הפייסבוק שלי, מחקתי את כל התגובות שכתבתי לאנשים והסרתי את כל הלייקים ואני די חושש לחזור לתפקד במדיה החברתית (לא עקב פרנויה או משהו כזה, אלא שוב - הצורך בניקיון). אצטיין שאם לא אעשה את זה ברור לי שלא יקרה דבר רע וכו'. מה זה? ואיך לטפל בזה באופן עצמאי?

היי! אמנם אינני אשת מקצוע, אך בתור אחת שחווה זה נשמע לגמרי כמו ocd. הסדר והארגון אותו אתה מנסה לייצר בחייך מחזירים לך את השליטה והארגון המחשבתי. יש שיטות טיפול מדהימות שעוזרות. מאחלת לך מלא הצלחה!

שלום דר לויט, מזה הרבה זמן יש לי מחשבה טורדנית שאחווה משבר ואקפוץ מהחלון (קומת מגוריי גבוהה). ובכל פעם שמתרחש משהו לא נעים החרדה מציפה אותי ואני חוששת שלא ארצה לחיות. אני מטופלת בציפרלקס 40 והולכת לשיחות, אך ההטבות לפרקי זמן קצרים. האם ניתן לעשות עוד משהו בנידון? ובכלל מדוע יש לי חרדה כזו הרי סה כ טוב לי בחיים ומפריע לי שתכנים כאלה עוברים לי בראש.

שלום ד"ר שרון לויט. אני סובל מהפרעת חרדה משחר נעוריי. תרופות שונות מקובלות (SSRI /SNRI) לא הביאו לשיפור ממשי לאורך שנים של ניסיונות. התפתחה סביב הנושא כפייתיות. אסביר: לפני 6 וחצי שבועות התחלתי טיפול בכדורי סרנדה 100 מ"ג (איתו עדיין לא התנסתי), מאז אני מצפה שיגיע שינוי בחרדות שאני סובל מהן ומנסה לקבל חיזוקים ע"י שאילת שאלות חוזרות על התרופה, על חיזוקים לתרופה,מתי תשפיע התרופה ואיני "נח" בנושא. הרי ידוע לי שהתרופות האלו עובדות לאחר כחודש וחצי ובכל זאת כל הזמן חשוב לי לברר האם זה יעבוד לאחר 6 שבועות? 8 שבועות? אולי שיא ההשפעה כמו שקראתי היא רק לאחר 12 שבועות. הפסיכיאטר המטפל אמר 4 שבועות כך שאיני יודע מנוח מי צודק ומה נכון. אני לא יודע אם לפנות לפסיכיאטר כפי שזימן אותי לאחר 6 שבועות כי יש משהו חיובי אבל עדיין יש חרדות. אני חושש שיעשה שינוי מוקדם מידי ושוב תהיה לי הרעה ומצד שני המצב הנוכחי גם אם השתפר,אינו משביע רצון. מה לעשות כדי להשתחרר מהטורדנות המוחית הזו?הרי אומרים שמחשבות טורדניות מגיבות לטיפול כחודשיים שלושה במינון מספק.האם אני במינון מספק?כל כך הרבה שאלות מטרידות את המוח ואני לא יודע מנוחה מהי!!! האם ללכת לפי הרופא המטפל ולא לקרוא כל מידע חיצוני אחר מפורומים או מאנשים שמצבם דומה לשלי וטופלו באותם סוגי כדורים? אני מניח שהכפייתיות מזינה בין היתר את התגברות החרדה כך שזו "חרב פיפיות" עבורי ובכל זאת לא מסוגל לסמוך על הפסיכיאטר (לא ספיצפית עליו אלא על כל פסיכיאטר) מרוב שנחלתי אי הצלחות עם התרופות ואכזבות. אשמח להכוונה כללית ממך. תודה רבה וכל טוב!

הי שרון אני בן 17 ויש לי מחשבות מלחיצות לחשוב על בנות משפחה שלי שהן נראות טוב, מלחיץ אותי בטירוף לחשוב על אחותי או דודה שלי שהיא נראית טוב, כדי שלא בטעות יהיה לי צורך לפנטז עליה באקט מיני. כך גם על בנות שהן צעירות ממני, כאילו מעין התעסקות בטאבו. מרוב שאני מפחד לחשוב עליהן אני נמנע מלהתייחס אליהן, לדבר איתן וכו' אני ואחותי היינו בקשר חברי טוב ועכשיו אני מרוחק ממנה, לא רוצה להסתכל או לדבר איתה מהפחד שאחשוב עליה בקטע מיני. מה עושים אני משתגע זה ממש מדכא אותי, אני פשוט מחכה שזה יעבור, והפחד שאולי זה לא יחלוף מלחיץ אותי עוד יותר. תודה מראש, נועם

שלום דר שרון !! מאז ומתמיד אהבתי להתלבש יפה והשקעתי ממש המון כספים על ביגוד . בשנים האחרונות התמנתי ויותר שולט על נושא זה . בנוסף אני אוהב לקנות כל מיני מוצרים שיהי לי בדירה בארון כמו פרפורמיה וכו .כפי שכתבתי בשנים האחרונות אני מבצע את הקניות שלי בחגים אבל גם אז אני "" משחרר" יותר מדאיי . רצית י הכוונה חשיבה מחדש בעניין . תודה רבה ויום טוב ..

אני בחור בן 30 וקצת, בוגר לימודי חינוך והוראה בהצטיינות(בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה מקצועית), בעבר ריכזתי תחומים, לימדתי, הדרכתי, הנחתי וכו'. אך משבר אישי שקרה בסמוך לסיום לימודי התואר גרם לי לקפוא לתקופת חיים לא קצרה: דיכאון וחרדה שהתפתחו בי, בעיות רפואיות פיזיות כרוניות נוספות שאני לומד להכיל ולחיות עמן (לא בעיות רציניות ברמה של נכות/ מוגבלות, אך מהוות מטרד) , הפיכתו של קרוב משפחה קרוב לאדם הנדרש לטיפול סיעודי, העדר אפשרות לתמיכה כלכלית - מגיע ממשפחה לא מתפקדת ממעמד סוציו אקונומי נמוך ובכלל נעדר סביבה תומכת ומבינה (בפן החברתי חלק גדול מכך הוא באשמתי, ההתכנסות שלי פנימה הרחיקה חברים רבים - לפני כן הייתי אדם עם חיי חברה עשירים). (מקווה שזה לא ישמע כהתקרבנות ותירוצים, זה לא המסר שניסיתי להעביר - כל חיי נעתי קדימה למרות תנאי פתיחה לא טובים - הם היוו לי מנוף מנטלי). וכך יוצא שלא עבדתי במשך כ3 שנים לאחר סיום לימודי התואר (סיימתי את לימודי התואר בסוף 2017 ורק בקיץ 2020 התחלתי לעבוד בחברת סיעוד באופן רשמי כמטפל בבן משפחה במשרה חלקית - בנוסף זה ממלא לי את משבצת התעסוקה בקורות החיים לעת עתה). שאלתי היא כזו: האם כרגע לפנות לכל אפיק של תעסוקה במשרה מלאה רק כדי להתפרנס ולהוציא את עגלת חיי מהבוץ, להגיע למצב של עצמאות כלכלית, לשכור דירה, לחסוך מעט ולהמשיך להתפתח: עבודות שלא יתרמו לי בהשבחת הקורות החיים שלי ולא יקדמו אותי אל עבר קריירה יציבה (נאמר עבודות שלא דורשות הכשרה מיוחדת, המשך עבודה כמטפל סיעודי, קופאי, מפעל, סופרים, פקח בתחבורה ציבורית, עבודות סטטדנטיאליות, מלונאות) -- עבודה ראשונית שתהווה עבורי ככלי לבניית ביטחון עצמי, חזרה לחברה ואז להמשיך אל עבר החלק הבא. בתכנית זו המחשבה היא לעבוד בעבודות אלה כשנה במשרה מלאה. ובמקביל להתנדב בדבר מה שיעשיר לי את הקורות חיים. או שעדיף שאתעלה על עצמי כבר עכשיו, אתעלה החרדה והספקות שלי ואפנה לאפיק של עבודה הדורש השכלה או הכשרה אקדמית, נגיד לעבוד בתחום הכשרתי, בהוראה ובעבודה עם נוער/ ועבודות אחרות אשר כן יעשירו את הקורות חיים שלי ויהוו עבורי מנוף להתפתחות מקצועית (או עבודות "חברתיות" אחרות? תודה

היי שרון :) שמתי לב לאחר שהמחשבות תקפו אותי ממש קשה לפני 3 חודשים שתמיד שהייתי נתקלת בדעה שונה משלי, תהיה אשר תהיה, בנוגע לזוגיות, יחסים, עניינים פוליטיים גם אני מרגישה מותקפת אישית ממש כרגע זה תקף אותי בעניין זוגיות נחשפתי למשהו שלא הסכמתי איתו וכל הזמן חיפשתי אישורים מהאינטרנט שהדעה שלי נכונה, ואז מצאתי את עצמי קוראת את ההפך כשאין באמת איך לקבוע דבר כזה המוח שלי נשאר שלושה חודשים עם מחשבה מפחידה והרצון להוכיח שהדעות האלה לא נכונות ושאני חייבת להראות שאני צודקת או לא יודעת כבר מה במקום להחליק את זה זה פגע בי במקום ממש אישי וזה מפחיד אותי כל פעם מחדש זה מאוד השתפר לאחרונה אבל זה עדיין שמה וזה ממש דפוס שנובע מחוסר בטחון שלי בכמעט כל דבר המוח שלי לא מצליח להשתחרר מאותה מחשבה וזה ממש מכביד עלי והורס לי את איכות החיים

היי שרון תודה על המענה, עשיתי ממש נזק בשלושה חודשים האלה מבחינת אישורים ובדיקות זה יצר לי מעין שד בראש שרוצה להרוס לי את היחסים המדהימים עם בן הזוג שלי את חושבת שזה עוד יכול לעזוב אותי? זה מטריד אותי מאוד

היי דר עברתי טיפול בהפרייה ivf ונקלטתי להיריון. אני מאוד שמחה שאני בהיריון, אבל יחד עם זאת תמיד יש בי מחשבה שאולי הזרע לא של בעלי וחל שם בלבול. אני כל כך אוהבת את בעלי וחלילה לא רוצה שיקרה מצב שהתינוק לא יהיה שלו. מבחינתי זה יהיה אסון!!! השבוע מישהו שפגשתי שאל אותי האם ההיריון מבן זוגי מן שאלה מוזרה כזו... וזה הכניס אותי לסרטים והמון המון חרדה. כאילו זה העיר בי משהו.. רוב הזמן אני מאוד שמחה ומתרגשת מההיריון אבל לפעמים המחשבות האלה והפחד המטורף תוקף אותי, אני מרגישה שמשאית מתנגשת בי, מרוב שהמחשבה מזעזעת אותי! איך נגמלים מהפחד? איך מפסיקים לחשוב ככה? תודה מראש ורק בריאות גאיה

שלום, אני הבנתי שהדרך הכי יעילה לטיפול בOCD היא באמצעות היחשפות לפחד, הפחד שלי הוא שאחרי שאיחשף לפחד המחשבות הטורדניות לא יפסקו וימשיכו להטריד אותי ולתת לי הרגשה רעה של "מלוכלך". מה ניתן לעשות? ובכלל מה ניתן לעשות מלבד חשיפה - המחשבות לא עוזבות אותי ומטרידות אותי ללא הפסקה?

שלום שרון. בבוקר יש לי מועדון תמיכה שאני הולכת אליו עם צוות נפלא חברים נפלאים צוחקת מדברת איתם אבל שאני חוזרת הביתה ומגיע אחר הצהריים אני מרגישה מין ריקנות אין לי מה לעשות עם עצמי ואז אני יושבת מול הטלוויזיה עם מחשבות מדכאות מה ניתן לעשות בשעות אלו כדי שאצא מהמחשבות המדכאות האלה?

דוקטור שלום. כני בת 34, אמא לשניים, מתמודגת עם אוסידי מגיל 14 בערך. עיקר החרדות שלי היו סביב פחד מאובשן שפיות וסכיזופרניה..יש לי פסיכיאטר קבוע כבר 11 שנים איתו אני משוחחת כשאני רואה צורך כמה פעמים בשנה.. שאלה לי, השנה עברתי שני ניתוחי מעיים מאוד סבוכעם עם החלמה קשה, בנוסף אני אמא לתינוק מקסים ואהוב שנולד בסוף אוגוסט 2019 בשבוע 35.. לעניין התינוק-בני נולד פג ומאז שעבר דלקת כרום המח ויראלית לא חיידקית אני חוששת להתפתחוצו, הוא ילד מדהים אבל עדיין לא הולך ולא מצביע, לא אונר בבירור אמא לדוג,בקיצור הוא מתפתח מעט לאט, העניין הוא שאני 24/7 בוחנת את הילד, בודקת במה התקדם, חרדה למצבו, מנסה לבדוק אותו םיסית כמו לנפנף מוחו ממתק בניסיון חגרום לו להצביע, כל מה שאפשר כדי לבחון אותו ואף מערבת בחשש גורמים כמו טיפת חלב, רופאים ובני משפחה..על פניו יש הסכמה שצריך לבדוק את העניין אבל גם דהוא ילד מהמם. לץהאם האובססיית יתר בזאת שאני מראה היא נורמטיבית למצבי או שזה נשמע כמו האוסידי? אני כבר מתחילה חשאול את עצמי האם זה מקאה של היפוכונדריה? לגבי הניתןחים שלי-עברתי את הניתוחים, אחד בגלל דימום מהמעיים והשני כתוצאה מרשלנות רפואית. מרגע הניתוח השני אני אובססיבית להחלמה שלי, אני מגיעה פעם בחודש לרוםא, מרבה לחפור חו בנייד גם כשהוא אמר לי מספר פעמים שהכל בסדר ואין צורך בעוד ביקורת ועוד ביקורת, אפילו היה לי מקרה בו השבוע הגעתי לרופא בקהילה כדי שיבדוק אותי ואת סטטוס ההחלמה ויצאתי ממנו ישר לתור נוסף אצל המנתח מחשש שהבדיקה שהרופא עשה אולי הזיקה לתוצאות הניתוח.האם נדמע כמו משהו שהוא לא אוסידי?

שאלה- אם אני אגיד לעצמי בראש, "לא לחשוב בכלל יותר" זה יקרה?? זה יתגשם?? באמת לא אצליח לחשוב יותר?

שלןם שרון דיברתי איתך בפלאפון מקודם, רציתי לשאול שאלה בבקשה... נכון יש מחשבות טורדניות שאסור להתייחס אליהם וצריך לתת להם להיות ולהתעלם מהם ולא לייחס להם חשיבות? אז מה לגבי מחשבות רגילות/ לא טורדניות..?האם מותר לחשוב מחשבות רגילות/ לא טורדניות, ולהתעסק איתם בשונה ממחשבות טורדניות???

ואם אני רוצה סתם להתווכח עם מחשבות ולהתעמק בהם, (לא מחשבות אוסידי אלא רגילות) - זה מותר??

תעני לי.......

ד"ר שרון לויט שלום. אני בן 38 נשוי ואבא, עובד מוערך במשרה מלאה. כבר שנה שיש לי התקפי חרדה מתמשכים ועיסוק מחשבתי טורדני סביב הנושא. ניסיונות טיפול בכדורים וטיפול התנהגותי לא ממש עזרו. כעת, אני מקבל כבר חודש ימים תרופה בשם סרנדה 100 מ"ג ע"י פסיכיאטר.יש שיפור מסוים אך עדיין פוקדים אותי התקפי חרדה ואני כל הזמן קורא סביב הנושא בפורומים ולא מסוגל להפסיק. יש לך עצות איך אפשר להפסיק את הגלישה האובססיבית בפורומים של חרדות ותרופות? אני מניח כי השפעה מלאה של התרופה יהיה ניתן לראות בעוד כחודש ובנתיים "כדי לקבל תקווה" אני כל הזמן שואל בפורומים שאלות שאני יודע את התשובות שלהם ואם אני לא נכנס לפורומים אז אני לא רגוע. איך יוצאים מזה תרתי משמע?אשמח לעצות.

אני יכולה להתמודד עם זה כל היום אבל בלילה זה יכול להתפרץ לי ולהעיר אותי בחרדה ועם דופק לחוץ רק ממחשב שעברה לי כנראה שהייתי במצב של ביינים של שינה, ואני מוצאת את עצמי בלילה מתעסקת בלהרגיע את עצמי אך הגוף עייף ומרדים ומעורר את עצמי כל פעם מחדש מה עושים?

שלום דר שרון !!! מה שלומך?? אני רוצה להתמקצע וללמוד משו קרי מקצוע אבל אני חש בעייה גדולה מאוד שבעיקבות האוסידי שלי מפחד שלא אזכור שלא יהי מרוכז שלא אקלוט וייש לי סוג של עצבים פנימיים שעוצרים אותי מלהיכנס לתוכנית לימודים . אשמח לקבל ממך בתקווה שהבנת את הבעיה שלי כיצד לשפר ולהתקדם הלאה ולהתפתח .. כאמור יש לי עוס ומדריך אבל אני זקוק ממך להמלצה קרי עצה איך להיכנס וללמוד משו זה או אחר תודה רבה לך ומקוה שהבנת את בקשתי . תודה ולילה טוב

לפני חודש בערך התחילה לי מחשבה בראש שאולי אני לסבית . סתם דפדפתי באינסטגרם ראיתי בחורה יפה אמרתי לעצמי איזה יפה היא והתחלתי לחשוב ולפחד שאולי בגלל זה אני לסבית . יש לציין שאני בזוגיות במשך 3 שנים עם בחור מקסים ואוהב שאני אוהבת אותו מאוד אבל מאז שהתחילה המחשבה והפחד התחלתי מאןד להילחץ ולפחד שאולי אני לא אוהבת אותו יותר הגעתי למצב שאני בדיכאון ורק בוכה ומפחדת , אף פעם לא התאהבתי באישה ולא נמשכתי אליה ממש המחשבות האלה גורמות לי לפחד ולהיגעל מעצמי ואני לא רוצה את המחשבות האלו כל בחורה שאני רואה אני מרגישה חוסר נוחות ופחד שאולי אני נמשכת אליה מה שבפועל לא קורה אני מתחילה לדמיין שפתאום כן בא לי בחורה ואז אני מעיפה את המחשבה כי היא לא נעימה לי בכלל. אני לא רוצה להיות כזו זה כבר חודש של ייסורים עם התחושות האלו אני פחות נהנת מדברים שאני אוהבת לעשות מרגישה מכונסת בתוך עצמי , קוראת יותר מדי דברים באינטרנט כדי להוכיח לעצמי שאני לא לסבית ולאחרונה אני מרגישה כאילו יש סוג של השלמה עם המצב אבל אני לא מרגישה שאני כזו אני לא מדמיינת את עצמי עם אישה אני כל החיים שלי יצאתי עם גברים התאהבתי בגברים אז מאיפה פתאום המחשבה הזו קפצה מאיפה היא באה ? אני אוהבת את חבר שלי אבל מרוב שאני מפחדת שאני לסבית אני מפחדת שפתאום אני לא אוהבת אותו ולא רוצה אותו מה שלא נכון מה אפשר לעשות האם אני כזו או לא ? או שזה רק המחשבות הטורדניות שלי שהכנסתי לעצמי לראש וגרמתי לעצמי להאמין להם . אני אובדת עצות לא יודעת כבר מה לעשות זה אןכל אותי מבפנים .

עובר עלי אותו הדבר !! את יכולה להסביר לי מה נסגר בסוף ??

כי אני בהתחלה חוויתי על זהות מינית והמחשבות כל פעם השתנו, והיו לי מחשבות שמלחיצות אותי סתם להתאהב במישהו שאני לא רוצה או להמשך לאנשים קרובים אליי, אבל ההגדרות האלה לא מופיעות תחת ״מחשבות טורדניות״ אבל אני מרגישה את כל ״הסיפטומים״, של חרדה בכל פעם שאני חושבת על זה, אני מנסה להמנע, עושה סוג של ״בדיקות״ ומנסה לבדוק מאיפה הספק הזה מגיע וזה רק גורם לי להתעסק במחשבות, לפעמיים מעיר אותי בלילה בתחושת חרדה ולחץ אבל זה שוב לא תחת ההגדרה.. אז האם זה מחשבות טורדניות או לא? מה ההגדרה

היי שרון קודם כל תודה על המענה רציתי לשאול איך אני יכולה להמנע מהטקסיםהמחשבתיים אני מוצאת את עצמי נלחמת במחשבות בלי סוף, מחפשת גיבוי לנטרול המחשבות שלי ברשתות החברתיות ואז אני נתקלת במשהו שהוא בדיוק ההפך וזה עושה לי רע. איך אני נמנעת מזה כי זה רק מתדלק את החרדה והמשך האובססיה? תודה מראש

תודה לך :) ניסיתי כשבוע לעשות את זה ולא ככ עזר המוח שלי הורה לי לחפש במקומות אחרים אולי אני צריכה לגמרי הפסקה מהפלאפון

שלום רב. לפי 3 שנים התקרבתי מאוד ליהדות הליברלית ולמרות שאיני "שומר שבת", התחלתי ללכת עם כיפה סרוגה מתוך הזדהות עם התרבות והמסורת היהודית. זכיתי להגיע ללמוד סדרי תפילה, מנהגים, מצוות רבות זאת לצד זה שאני בעצם לא מנהל אורח חיים דתי אלא תופס עצמי כמו "דתי רפורמי". הייתי מסופק ומאושר למרות שזו דרך של "עוף מוזר" לא דתי ולא חילוני. לאט לאט קיצורי התפילה והפתיחות הרבה מידי בקהילה הדתית-ליברלית ואופי הפעילות שלה נראו בעיניי מוגזמות וחריגות מאוד. מכאן נוצרה אמביוולנטיות וטורדנות חזקה מה לעשות? האם להמשיך להיות בכזו קהילה אשר מצד אחד אני זוכה לקיום מצוות ומצד שני אולי עדיף להתנתק מהם כי פעולתם ודעותיהם מרגיזות אותי מאוד ! (עודף הליברליות שלהם). יש כי כל הזמן אמביוולנטיות ואני לא מרגיש שלם ונוח במקום הזה ומצד שני אני יאבד "הכל" דהיינו כל הידע העצום שרכשתי בנושא יהדות ותפילה. האמביוולנטיות שיגעה אותי ובסוף החלטתי לפני שנה להסיר את הכיפה ולנתק קשר עם הקהילה הזו. כיון שבני ביתי אינם דתיים או מסורתיים כלל, אני מסתפק בקידוש בליל שבת כמו רוב הישראלים ולא יותר מכך. הרגשתי שהגשמתי חלום בתחילה ואט אט התגלה לי שאין זו דרך בה אני מרגיש נוח ולהיות דתי "אודתודוקס" זה גם לא מתאים עבורי. לאחר הורדת הכיפה ועזיבה הקהילה חשתי בדיכאון ודיכדוך עמוק שכן דבר בו הגדלתי לעשות נעלם מחיי ומצד שני הזרם הזה הליברלי עושה הרבה דברים שאיני יכול לחיות איתם בשלום ויוצא שאני מתרגז מפעילותם כל הזמן. האם עשיתי בשכל כאשר עזבתי את הקהילה וחזרתי להיות "חילוני" מין המניין? כלומר הנזק שנגרם לי להישאר בקהילה כזו הוא טורדנות ואמביוולנטיות תמידית שמובילה גם לספקות וחרדות שאינן בריאות לי ואילו ניתוק משאיר בי ריקנות ותחושת החמצה. האם האמביוולנטיות התמידית וקושי לקבל החלטות היא בעצם סוג של OCD ? עשיתי סביב הנושא טיפול CBT וזה לא גרם לי להרגיש שלם להישאר בקהילה כזו. נותרה בי ריקנות. איך אפשר למלא אותה? יש לי אישה נפלאה, ילדים נהדרים וכולנו בריאים- לא חסר לי כלום

ד"ר שרון לויט שלום רב, אני בן 40 ומרגיש מגיל נעורים תחושות של אי שקט פנימי קבוע וקושי עם שינויים. הרופא איבחן אותי כבר בגיל 20 כסובל מהפרעת חרדה כללית והציע אז טיפול תרופתי בכדורי פאקסט. סירבתי לקחת את הטיפול והלכתי לשיחות שעזרו באופן מאוד מוגבל. כל הזמן שמעתי על הפלאים שמחוללים כדורי SSRI ובסוף כאשר המצב החריף להתקפי חרדה הסכמתי לקבל טיפול תרופתי מתוך ציפייה גדולה לשינוי בחיי. לאחר מספר חודשי שימוש לא חל כל שינוי משמעותי בחרדות ואז עברנו לציפרלקס וגם שם אותו הדבר. עם השנים באמצעות פסיכיאטר נוסו מגוון SSRI ו-SNRI ללא תגובה משמעותית. הגבתי מצוין לכדורי קלונקס אך ההשפעה פחתה מאוד מאוד תוך מספר שבועות עד חודשים לכל היותר. כיון שלא חל שיפור עם התרופות המקובלות, מאז גיל 22 ועד היום אני כל יום נמצא בפורומים של פסיכיאטריה ותרופות באינטרנט, מתייעץ עם רופאים, מנסה לקבל חיזוקים ועוסק בנושא בכפייתיות זה נותן לי סוג של תקווה למציאת פתרון לעתיד טוב יותר. הכפייתיות הינה סביב נושא החרדות שלי והתרופות אך היא מקובעת כבר כהרגל יום יומי ומפריעה לי בתיפקוד בעבודה. אין לי כפייתיות כזו בנושאי אחרים ואני אדם נורמטיבי לכל הדעות. האם כפייתיות זו היא בעצם הפרעת OCD או שהיא טבעית כאשר אדם מחפש מזור או תקווה לסבלו הממושך? כמו כן, האם "התנזרות" (גם אם זה מאוד קשה) מעיסוק בנושא הזה לחלוטין יכולה משמעותית להוריד את הטורדנות הקיימת במוח סביב הנושא או שזה לא משנה בכלל כיון שזה משהו פנימי מוחי מתמשך שיכול להשתפר רק באמצעות תרופות פסיכיאטריות? אשמח מאוד לתגובתך.

שלום דר !! אמרו לי וגם אני חש וגם קראתי שבעיקבות נטילת תרופה סרקואל נהיה לי עצירות חזקה מאוד . היום הייתי אצל הרופא המטפל שלי שהמליץ להמיר ולהפחית בסרקוואל ולהוסיף פרפנאן שאיני יודע מה יהיה טיבו . ופשוט נכנסתי לבית מרקחת ולא קניתי את התרופה . אציין שאני סוג של אדם שכאשר מפחיתים לי מינון ישר מרגיש בהרבה פחות טוב . אז באם תוכל לסייע לי טכנית איך אעשה את השינוי מבלי להיפגע יותר מדאי וגם הסבר על הפרפנאן . הדר אמר לי להפחית סרקאאול ל 75 מ"ג ולקחת פרפנאן של 4 מ"ג פעמיים ביום . אודה על תגובתך . תודה ולילה טוב

היי שרון, ךמרות שאני מנסה לעשות הכל רגיל לעבוד להיות עם הילדים מנקה מבשלת המחשבה שאני מתעלפת פשוט לא עוזבת אותי אני כל היום אם המחשבה בראש עצם המחשבה גורמת לי להתקפי חרדה ואז התחושה הקשה של העילפון...פשוט מעגל שאני לא מצליחה לצאת ממנו כבר תקופה ארוכה שאני פשוט מצד אחד מפחדת להחליף טיפול תקופתי מצד שני הפחדים לא מניחים לי לרגע בכל דבר אני חיה מתה אין לי מנוחה בראש אפילו לא לשנייה...משהו הזייה

היי, שרון. בהמשך לשרשור מטה, הסברת לי על תהליך קבלת מחשבה ומיינדפולנס. רציתי להבין האם המחשבה המתקנת היא לא סוג של טקס כדי לברוח מהמחשבה הטורדנית? ניסיתי זאת בעבר, והמחשבה הטורדנית ממשיכה לחדור למרות אמירות המנסות לקבל אותה. לגבי ההבדל מחשיפה, תודה על ההבהרה, שעכשיו אני מבין שקבלת מחשבה היא נעשית ספונטנית, שברוב שעות היום זה קורה למעשה. לגבי המיינדפולנס, ניסיתי בשנה האחרונה להתמקד בגירוי ספציפי, שהוא לא המחשבה המטרידה, וזה נותן מנוחה ורוגע, אבל זה גובל במאמץ רב מאחר והמחשבה מנסה לחדור כל הזמן. הבעיה שגם פה אני מרגיש שיש הימנעות מהמחשבה על ידי הניסיון להתמקד בגירוי אחר, שזה מרגיש לי פעולת הסטה. בהמשך נאמר על התמקדות בכל סוג של מחשבה ללא שיפוטיות, קשה יהיה לי להתמקד במחשבה טורדנית מבלי לפרש אותה. הפרשנות נעשית אוטומטית מבלי שארצה, כלומר זה לא רצוני. יש לי מחשבות שמעוררות תגובה פיזית עם כאבים בגוף, ולכן קשה לי להתמקד בגירוי המחשבתי הזה. השאלה ממה נובע הכאב הפיזי?

היי, שרון. כיצד אני יכול לחיות עם מחשבה שפוגעת בי? זה כמו לחיות בבית עם נמר, ולצפות שהוא לא ינשך אותי. כלומר, אני לא מצפה שהמחשבה תיעלם, אבל אני כן מצפה לפחות שהפרשנות השלילית תיעלם. אני חושב שאם אטפל ברגש המניעה את המחשבה הטורדנית, אז אצליח לקבל אותה. אבל, הרגש מאוד עוצמתי, ואני מרגיש שהמחשבות האלה שליליות, כי הרגש יוצר אותן. לגבי מיינדפולנס, קשה לי אפילו להתמקד בגירוי, כי הפרשנות והמחשבה תמיד שם, והן תופסות נפח מאוד גדול. באנלוגיה למחשבה טורדנית, נניח שמישהו כל הזמן דורך לי על היד, האם אני יכול לקבל את התחושה הלא נעימה הזו? הדריכה על היד תמיד תהווה מבחינתי חוויה שלילית, ולכן לא אצליח לקבל אותה. האם האנלוגיה ממחישה את מה שניסיתי להעביר?

כן, אני מבין שהמשמעות של המחשבה פוגעת בי. לכן, אני מנסה לעבוד על שינוי המשמעות שאני נותן, אבל הבעיה שהלכתי לטיפולים, וכמה שלא מנסים, המשמעות נשארת והפרשנות השלילית לא משתנה. אני לומד לחיות עם החרדה, ולמרות זאת, הפרשנות עדיין שם, וזה לא מפחית ממנה. דווקא כאשר אני מבצע הסטה מהמחשבה, קל לי יותר, ופתאום הגוף מרגיש טוב. אבל, זה לא מחזיק מעמד הרבה זמן, ואז המחשבה שוב חודרת. גם כאשר אני מנסה לא להירתע מהרגש, הרגש מכאיב, לכן אני מעדיף לבצע הסטה ממנו. מה שאני מוצא לנכון, זה בעיקר לשתף, אבל קשה מאוד, כי אין את מי. טיפול זה פעם בשבוע, ולכן אין באמת שיתוף מלא של המחשבות לאורך השבוע. השאלה היכן ניתן לשתף ללא עלות, ובאופן יומיומי?

היי שרון אני מוצאת את עצמי כבר חודשיים עם אותה מחשבה טורדנית, זה נרגע למשך שבועיים וחשבתי שהתגברתי על זה ואז ראיתי משהו שממש עשה לי טריגר והתחלתי לחפש אישורים שוב ומאז זה רק החמיר אני לא יודעת איך להתנהל עם זה- זה פוגע לי בתפקוד היומיומי ממש ואני עסוקה בראש רק בזה כל היום זה מתסכל אותי ופוגע באיכות חיים שלי ובזוגיות שיש לי אני לא יודעת להבדיל בין רע לטוב תודה מראש

שלום דר שרון !! אני מאוד מבולבל מכל מה שעובר עליי לעשות ויחד עם ההתמודדות . פשוט אני מנסה להסביר אבל קשה לי אפילו להתבטאות כאן בפורום המבורך הזה . אנסה ... מתמודד עם המון דברים עבודה .. הפרעה . בדירה להתמודד עם שאר הדיירים . מטפל פעם בשבוע . לאחרונה סובל מעצירויות חזקות מאוד . יש השבוע בדיקת קולנסקופיה לבדוק מה קורה שם . יתכן שזה נובע מהתרופות . אציין שבבקרים אני מאוד סביב עצמי עם כל ההכנות והסידורים . מאוד אוהב סדר וניקיון ולכן אני ממש כל הבוקר סביב עצמי מסדר את הניירת שהמטפל אומר לי להיפטר מהם אבל זה ממש קשה לי . חייב שהכל יהי מ ושלם ומאורגן ויציב ואם זה לא ממש כך אז זה מהווה לי טיפ טיפה חוסר נוחות בקיצור אני מאמין שהמצב יכול להשתנות אך מה היא הדרך לעבור ולהשתחרר ממצב זה תודה לך ושבוע טוב