מחשבה טורדנית שגם הפעילה אותי והפחידה

היי דוקטור שאלה- אני מתמודד עם החרדות שלי המון שנים. מאובחן מגיל מאוד צעיר ובעיקר בזמן האחרון פחות מאוזן ויותר מתאבסס. אני יותר ויותר מחפד ממחשבות של פגיעה בי, מפחד לייצר מחשבות על רדיפה. היתה לי סיטואציה בסופר לאחרונה שבה הקצב ביקש ממני להשאיר את הבשר אצלו עד לסוף הקניה (מדובר באדם ממוצא ערבי) באופן אוטומטי החרדה שלי העלתה מחשבה מסוג - אולי הוא יעשה משהו לבשר שלי? נפנפתי את המחשבה אבל בשניה וחצי האובססיה התחילה ופשוט הסתובבתי לשאול אותו למה אתה רוצה שאשאיר את הבשר? מה שבעבר יכולתי להכיל ולזהות כמחשבה טורדנית היום מפעילה אותי בחרדה הזאת וזה מפחיד אותי שאני מאבד שליטה. שאלתי את עצמי למה למעשה עשיתי את זה? ידעתי שזה עניין של אובססיה אבל בכל זאת זה לא ירד ממני. מיותר לומר שבבשר שלקחתי לא פקפקתי כלל ויותר העסיק אותי האם הקצב חושב שאני פסיכי עכשיו,איך לעשות בקרת נזקים איתו ולכסות על ההתנהגות ובחילה איומה על עצם זה שהסתובבתי לשאול אותו ולמה עשיתי זאת ולא נפנפתי את המחשבה הכפייתית. אשמח לדעתך בנושא

אני אחדד את שאלתי ברשותך- מה שהעסיק אותי באותה סיטואציה זאת החרדה דל האם המחשבה הזאת אומרת שאני חולה נפש? אבל מה שהפחיד לא פחות היתה הגישה של המוכר שהיתה לא ברורה לי ובאמת הכניסה אותי ללחץ כי היא היתה לא ברורה, כץבדרך כלל תוך כדי המחשבה הטורדנית אני מחזיק בראש את העובדה שהיא לא הגיונית-פה לאורך הסיטואציה הגבתי בצורה שהפעילה אותי, גם כשהמוכר בא לתזכר אותי על שהוא יביא לי את הבשר פתאום עלה לי מפלס החרדה והגבתי תקין, לקחתי עת ההשר, ברור לי שהוא לא עשה לי כלום- אבל אני לא מופעל חיצונית ממחשבות כפיתיות וזאת פעם ראשונה, אני בדרך כלל מחזיק את חוסר ההיגיון שבהם בראש במהלך הסיטואציה ופה הייתי בחרדה מהמחשבה בזמן הסיטואציה (והפחד שאני מאבד את זה במהלכה ממש) ובכך שלא שמתי לנגד עיני ישר את חוסר ההיגיון בה אלא נתתי לה להפעיל אותי יותר ולשאול אותו למה? כי הרהרתי האם הוא מתנהג מוזר וחשוד לרגע ונתקעתי על זה. מאוד חושש מהתדרדרות במצב שלי.

הבהרה אחרונה-מה שהלחיץ אותי זאת היתה המחשבה שעלתה לי לראש של האם הוא רוצה לעשות לי משהו לבשר, כי האם היא אומרת שאני חולה נפש? ובאותה נשימה התגובה החיצונית שלי הפחידה אותי כי לא מצאתי היגיון בבקשה המוזרה של הקצב , לא יכולתי להרגיע את עצמי בתשובה לשאלה מה הכוונה שלו ועוד יותר העלתי את מפלס החרדה שלי, נתתי לזה להפעיל אותי למרות שאם הייתי פסיכוטי לא הייתי לוקח את הבשר ןהייתי בטוח עד עכשיו שהוא רצה לפגוע בי. מה שמפחיד זה שלאורך תחילת הסיטואציה התעסקתי בהאם המחשבה הזאת אומרת שאני חולה נפש? ולא החזקתי בראש את חוסר ההיגיון בה במקביל אלא הגבתי לה חיצןנית עוד ולא מצאתי היגיון בשאלת הקצב. מקווה שלא סיבכתי אותך יותר מידי