פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

שלום שרון, מה שלומך בימים אלה? אני סובלת מאוסידי שמתבטא במחשבות ודימויים של פגיעה. פחד להיפגע או לפגוע וספקות האם קרה משהו. מרגישה כל הזמן הרהורים ותחושת ריחוף או ניתוק. וכשאני עושה פעולות אוטומטיות יומיומיות אני מרגישה ספק אם נפגעתי בגלל חוסר זהירות, מדמיינת שקרה לי משהו ולא בטוחה. וזה מלווה בהתקפי חרדה ומרגיש אמיתי, משתלט על התודעה וההיגיון. ספקות לגבי פעולות פשוטות והתנהגות של הימנעויות. לפעמים מצליחה להתעלם ולהמשיך הלאה למרות החרדות ולפעמים מנסה לוודא/ לבקש אישור על פעולות, תוך ידיעה שזוהי פעולה כפייתית. אך בכל מקרה אני לא מצליחה להרגיש את הביטחון וההיגיון. בנוסף יש לי הפרעת פניקה- לחץ, רעד ממשימה או אירוע... קשה לי להתמודד עם זה. אשמח שתעזרי לי. תודה רבה

שלום,אני כיום בת 22 וסולבת מגיל 14 מocd. לאחר בדיקה עם עצמי עם השנים ניסיתי להיות עם גברים (אומנם לא סקס ודברים מיניים אבל כן דייטים ונשיקות) אבל אף פעם לא הצלחתי להרגיש שלמה עם עצמי כשאני איתם גם אם הייתה משיכה לחלק מן הגברים. בכל מקרה, עם השנים למדתי להבין על עצמי שאני נמשכת הרבה יותר לנשים והרבה יותר שלמה עם עצמי כשאני עם נשים ובקיצור לפיכך, אני לסבית. עם השנים עברתי כמה מערכות יחסים בחיי עם נשים. כיום אני עם אישה מושלמת הכי מושלמת שיכולתי לבקש. אני כלכך אוהבת אותה וטוב לי איתה אני נמשכת אליה אני רואה בה אישה לחיים! אבל מצד שני הocd לא מפסיק להשפיע ולהטריד אותי ולגרום לי לערעורים ומחשבות מטרידות, למשל האם אולי אני רוצה גבר?האם זה אמיתי הקשר עם הבת זוג שלי? אולי אני לא באמת אוהבת אותה? ותכלס את התשובות לכל השאלות האלה אני כבר יודעת מראש והתשובה היא שכמובן שהיא אהבת חיי! הבעיה העיקרית כרגע זאת התקופה של הקורונה.. אנחנו כבר חודש בניפרד ואנחנו לא רגילות למצב כזה! תמיד ביחד.. גג 3 ימים בניפרד.. זה מכניס בי עוד יותר פחדים ומחשבות חדשים שלא היו בי קודם כמו האם זה באמת אמיתי?אולי אחרי החודש הזה בניפרד הפסקתי לאהוב?האם עדיין ישלי רגשות אליה?האם אני נמשכת אליה?אולי אני בכלל אהיה עם גבר וזהו? ברגע שהמחשבות תוקפות אותי אני מתערערת עד כדי כך שלפעמים מצליחה להאמין להם וזה מכניס אותי לדיכאון ולריבים עם הבת זוג. והכי גרוע בכל העניין זה שלא מספיק אני סובלת מזה אז גם הבת זוג שלי בגלל העניין סובלת גם כי אני מרגישה שכל דבר אני חייבת לספר לה, כל מחשבה הכי קטנה, כל דבר שאני חושבת או פחד שמתעורר בי.. כי אם לא אספר-"אעשה משהו רע" עד כדי הרגשה של בגידה בה(הרגשה שאני לא מסוגלת לשאת). אני מגיל 14 מטופלת בתרופות לקחתי המון ומכל מיני סוגים. הייתי אצל כמה פסיכולוגיות ופסיכאטריות עד היום. (גם טיפול cbt שעזר לי פעם אבל היום כבר לא) כרגע אני מטופלת בטיפול דינאמי עם פסיכולוגית פעם בשבוע ונוטלת 40 מ"ג פרוזק ו75 מ"ג וויפאקס. אני באמת מותשת ומתוסכלת מהמצב שלי. אשמח מאוד לעזרה ולדרכים או רעיונות שניתן לעשות כדי לשפר את המצב הנפשי שלי. תודה מראש.

היי דר אני בת 30 מנהלת אורח חיים נורמאלי לחלוטין אך אני סובלת כבר תקופה ארוכה ממחשבות טורדניות אובסיסיביות. הבסיס של ההפרעה זה משהו שנתקע. ואני צריכה כל הזמן להוציא אותו. זה מתבטא בהמון דברים. סתם דוגמא שקראתי כאן והתחברתי, מישהי כתבה ששכבה עם מישהו ופוחדת שהזרע שלו נתקע למרות שהדבר לא הגיוני. האם להדחיק ולנסות לא לחשוב על זה, זו פעולה טובה? כי הרי לדבר להיגיון לא נותן כלום. או להגיד לעצמי "די נועה, זה בראש שלך" ולהסיט את המחשבה. הצעת לקרוא את הספר די לאובססיה, אך אין אפשרות כרגע לקנות בגלל המצב. מאיפה נובעת ההפרעה הזאת? אני ככ רוצה להתרפא ממנה כבר היא מציקה והורסת לי! אני כבר ממש משתגעת!!!

עישנתי משהו מסוים לפני 7 שנים חשבתי שיש לי נזק מומחה מחלה מסוימת הסתכלתי על תמונה... עם שפתיים שיורדות למטה ומאז הייה לי קושי לחייך... והיייתי בקונפליקט האמם יש נזק או שזה רק מחשבה.. והיום כשאני מתבונן באיזור של השפתיים השפתיים שלי יורדות כזה למטה ואני לא יודע האם מדובר בתמונה שקרית שמוח שלי מצייר האם זה אפשרי? או שאני מתנגד למציאות האמיתית? איך אפשר לזהות? תודה!

שלום דר סובל מאוסידי שאלה שלי קיבלתי 2.5 זיפרקסה כאוגמנטציה לטיפול שאני לוקח 40 רסיטל האם זיפרקסה כאוגמנטציה יכולה לעזור לי ניסתי בעבר כל מיני אנטי פסיכוטיים אחרים ריספרדל ואביליפי ולא עזר במה הזיפרקסה שונה? כמובן שניסיתי המון ssri/snri במינונים גבוהים 300 פבוקסיל ו60 פרוזק ועוד .

שרון מה שלומך? כבר כמה ימים שאני מרגישה פתאום קופצות לי תמונות לראש של רודפים ממש של אנשים שרודפים אחריי ואז זה עושה לי קוצר נשימה ואני מפחדת לצאת בחוץ כל היום התמונה הזאת קופצת לי לראש ובנוסף גם הקולות אני חוששת שיש לי סכיזופרניה

היי דר איזה תרגילים ניתן לעשות על מנת להתגבר על מחשבה אובסיסיבית? לדוגמא: שכבתי עם גבר ומפחדת שהזרע שלו נתקע אצלי בצוואר רחם. המוח מבין שזה לא יכול להיות כי זרע חי עד 3 ימים בלבד. אבל המוח ממשיך להיאחז בזה ולא משחרר. אני יודעת שיש לי מחשבות טורדניות אובסיסיביות. אבל קצת קשה לי לגשת לטיפול פסיכולוגי מבחינה כלכלית ובקופה אין פסיכולוגים ככ טובים ויעילים. ואורך התור מטורף. מהם התרגילים שהיית מציעה לי כדי לשחר מחשבה אובסיסיבית זו ולא הגיונית בעליל ? אני מנסה כל הזמן לעבוד על התת מודע שלי ולהגיד מס' פעמים ביום " זרע חי עד 72 שעות" זה משהו שיכול לעזור? תודה מראש

שלום, כל חיי סבלתי וסובלת ממחשבות טורדניות לצערי. לפעמים מצליחה להדוף אותם ולפעמים לא. שמה לב שהן חזקות ולא מרפות כאשר אני בתקופה לא טובה. אני בתהליך של הפלה. לאחר שלא היה דופק לצערי המאוד רב. אני בחופשת מחלה בבית, אתמול בצהריים אמא שלי הגיעה לבקר, ולאחר שהלכה שכחתי לנעול. זאת אומרת שמהשעה 1 וחצי ועד 7 בערב הבית היה פתוח. אני גרה בעיר קומה 8 , באותה קומה שלנו ישנן עוד 4 דירות שרובן משפחות באותה הקומה שלי. בגדול אין מה לפחד , אבל נכנס בי פחד מטורף שמישהו נכנס הרדים אותי ועשה בי כרצונו. למרות שבוודאות ישנתי בסהכ 50 דקות. בין השעה 2 ל3. ההיגיון הבריא אומר שאין מצב שכזה. מי כבר יכול להיכנס. מאיפה ידע שדווקא אצלי פתוח. זה צהריי היום יש תנועה של שאר הדיירים בקומה. האיזור שלי מאוד טוב איזור של משפחות ואנשים מדהימים. ואיך בדיוק אפשר להרדים בן אדם עי נשימה של משהו ועוד לשעה?!?! בקיצור יודעת שהכל בראש שלי. אבל אין לי שקט!! החוסר ודאות , החוסר שליטה, החוסר אונים ממה שקרה לי הכל מתחבר והורג אותי!!! הנפש שלי הרוסה. איך מתמודדים? האם הפחד הזה נובע ממה שחוויתי? הכל סרטים בראש שלי... נמאס לי לפחד! נמאס לי מהמחשבות האלה. תודה וסליחה

איך כל חייך התמודדת עם המחשבות טורדניות? עשית טיפול או פשוט כלום וזה לא הפריע?

התמודדתי עם זה בעזרת הדחקה. מנסה לחשוב על דברים אחרים. לא עשיתי טיפול, ואני מרגישה שדי נמאס לי , ואולי כדאי לגשת לטיפול במקום לסבול...

היי דוקטור שרון. בהמשך להודעה הקודמת מה 1.1.20 שהפסקתי טיפול תרופתי למשך שנה וחזרתי בשלושה חודשים האחרונים. אני לוקח כבר מעל 60 יום 200 מ'ג של פאבוקסיל כנגד ה OCD ומרגיש שיפור במחשבות ובחרדות. זו הכמות המקסימלית שלקחתי לפני ההפסקה למשך מספר שנים והרגשתי טוב מאוד. בשבוע האחרון בהחלטה שלי אישית החלטתי להעלות ל 250 מ'ג בכדי "להרוג" את המחשבות לגמרי. לצערי הייתה לי ירידה די דרסטית השבוע. האם הסיבה לדעתך היא ההעלאה של המינון? ומה את ממליצה לי לעשות בנוסף לטיפול תרופתי?

שלום שרון ולכולם !! רציתי לומר שלאחר כחודש וחצי אתמול חזרתי לעבודה בה אני נמצא כ 6 שנים .. לא פשוט ..>> אבל אני מבין עד כמה עבודה היא דבר מאוד חשוב .. מקווה ומייחל שיהיה לי בקלות אמן .. בחודשים האחרונים הרופא מנסה לאזן אותי זה אומר שכל ביקור אצלו הוא משנה לי תרופה . ואני זוכר מה שכתבת לי כאן בעבר שפחות להתעסק בתרופות ואכן כיום נוטל מזה כחודשים ציפרלקס עם הטבה קצת מעטה אך לא מושלמת ועליי לקבל את התרופה וללא חיפושים מיותרים . העאם אני חושב נכון ?? תודה רבה לך שרון כל טוב ויום מבורך לכולנו

שלום !! רציתי לשתף שבימים האחרונים חש עייפות ייתר על המידה ..וסובל מחוסר חשק ....גם בעבודה אני מתקשה אבל לאחר מאמצים רבים כן עושה ומצליח ברוך ה . כמוכ מתקשה לתפקד ולעשות ניקיון בדירה ובכללל . למשל כעת יש לי ערימת כביסה לקפל ואני דוחה זה . שבת שלום לכולם

שלום , לפני חצי שנה בערך , אפילו יותר, הייתי בחול עם בעלי. בעלי יצא לקזינו לבד ואני החלטתי להישאר בחדר. נכנסתי להתקלח, ושהייתי במקלחת נבהלתי ממש , פחדתי ודמיינתי שמישהו יכול להיכנס למקלחת. אני זוכרת שהגוף שלי ממש נבהל! מיד אחרי המקלחת נשכבתי במיטה ונרדמתי , אחרי חצי שעה בערך, קמתי ממש בבהלה , כי בעלי גם לא הודיע לי שהוא הגיע למקום. הבאתי לעצמי סטירה שארגע והתחלתי להתפלל בטירוף. ומאותו יום התחילו לי חרדות שמישהו נכנס אלינו התיז חומר הרדמה באויר הרדים אותנו ואנס אותי. עברה מעל חצי שנה שזה קרה וזה עדיין במחשבות שלי. אני מנהלת אורח חיים נורמאלי לחלוטין. יש ימים שאני יודעת שכלום לא קרה, אם חלילה מישהו היה מרדים אותי בוודאי שהייתי קמה הייתי מרגישה לא טוב. ויש ימים שאני שוקעת בפחדים ובחרדות. לא מצליחה להשתחרר מהדבר הזה לא יודעת מאיפה הכנסתי לעצמי לראש את כל הסרט הזה - שמישהו נכנס התיז חומר הרדמה והרדים אותנו. האם זה הגיע מהבהלה??? איך המוח שלי יכול להמציא דברים כאלה? תעזרי לי!תודה מראש

חשוב לי לציין שאני באמת יודעת שדבר לא קרה. היינו במלון מרכזי מאוד, מלון טוב ואיכותי. והכי הזוי אין סיבה ממשית שבגללה שזה הגיע, הדלת לא הייתה פרוצה, לא גנבו לנו דברים , הרגשנו מצויין מבחינה גופנית וכו אז מאיםה זה בא? אולי זה בגלל שהייתי אז בטיפולי פוריות , והנפש שלי הייתה עדינה ושברירית?

מזה כחודש וחצי לא " הולך " לעבודה עקב כאבים בשני הרגליים . מתקשה לדרוך עקב עיוותים קשים .. רופא אחד אומר לנתח רופא אחר אומר לא . אני יוצא מהמיטה ממש מאוחר .. בימים קרים אלו ממש מתעצל לצאת מהמיטה . זה לא ככ תלוי בלפונקס כי הרופא הפחית לי מינון של כ 100 מג בשנה האחרונה ועדיין מתקשה לצאת מהמיטה . רוצה קשר זוגי עם בחורה מתאימה ולא מצליח למצוא .. ביום א הקרוב בהמלצת המטפל לחזור לעבודה ולראות ולבדוק כיצד אני מרגיש .נוטל משככי כאבים .. שיהי לנו שבת שלום ואשמח לתגובות . תודה אייל

שלום רב דר שרון אני בת 29 חיה חיים נורמאליים לחלוטין תודה לאל. נשואה מצפה לבייבי, עובדת בעבודה מסודרת, מוקפת משפחה וחברים תודה לאל. אך יש משהו שמפריע לי מאוד, לפעמים זה יותר קשוח ולפעמים רגוע. אני מדברת על ocd שיש לי, אני מודעת אליו, ורוב הזמן חיה איתו בשלום. אבל היום למשל זה הוציא אותי מדעתי, אני אישה מסורתית ומאוד מחוברת לה', יש לי לפעמים מחשבות ממש אסורות, על הדת, מחשבות שאני לא שולטת בהם, ואז אני מרגישה ככ הרבה תחושות מפחידות , מפחדת שה' לא יכעס עליי אבל אני באמת לא שולטת בזה. מה אני יכולה לעשות כדי למנוע מהם להיכנס לי לראש??? תודה מראש

היי, אני צעיר בשנות ה 20, פעם ראשונה כותב בפורום. אני מתמודד בעת האחרונה עם מחשבות ורעיונות שמא אני משוגע ולא מודע לעניין. שאלות כמו מה אמיתי ומה לא, איך אני יכול להיות בטוח בזה, האם אני מאמין למחשבות וכו'... אני יודע שהמחשבות האלה נורא מציקות לי ומעוררות בי חרדה, אני לא מבצע התנהגות כפייתית מלבד לקרוא על הנושאים האלה. אני לא יודע אם אני מרגיש ככה כתוצאה מהפרעה אובססיבית או משהו אחר

שלום לכולם !! מרוב שאני עובר המון דברים ..הן בראש הן מצב פיזי ועוד . לא עובד קרוב ל 3 שבועות עקב החמרה בכאבים בשני רגליים סובל מפלטפוס עם קריסה פנימית בוטה ביותר . כנראה שעליי לעבור ניתוח הומלץ עיי רופאים בכירים בתחום . ישנו רופא טוב שלוקח בפרטי קרוב ל 100 אלף שח אשר בוודדאאיי שאין לי את הסכום הנל . לא יודע מה לעשות . אציין שאני מאוד מבולבל . יש לי המון סידורי ם הן בטלפון על כל התנאים שבתלוש על כל הזכויות שלי ועוד .. כל זה אני עושה ממש לבד . חש אובססיבי בעניין מאוד קשה לי להפסיק עם זה . רוצה מסגרת יותרב תומכת

בזמן האחרון יש לי המון דברים להתמודד .. ואני מאוד אובססיבי .. לא עובד קרוב ל3 שבועות עקב החמרה בכאבים ברגליים כאמור סובל מפלטפוס קשה מאוד בשני הרגליים לא יכול לעמוד ובטח לא לתפקד בצורה בריאה וטובה . . כנראה שיהיה עליי לנתח הומלץ עיי רופאים בכירים . יש לי המון סידורים וברורים אותם אני עושה לבד ממש ב עצמי ללא עזרה מהצוות .. כגון זכויות להם אני יכול לקבל ואין לזה סוף יכול להיות בגלל שאני ממש אובססיסבי. מאוד מבולבל ובתוך עצמי .. לא יכול לחזור לעבודה הנוכחית .עקב כי אני ממש כאוב וכואב לי ממש בצורה שפוגעת בי . אשמח להמלצה על מסגרת יותר תומכת ומכילה ומקבלת לתקופה הקרובה משפיע גם על הנפש . קם ממש מאוחר זה אומר בצהריים ..ואיני מרגיש ככ נוח עם זה .. תודה לכם על ההקשבה אשמח לקבל עצות והכוונה לעבור תקופה הזו . תודה רבה לכם סופש נעים לכולם

שלום שרון !! ראשית תודה על תשובתך . באם תוכלי לךהסביר לי מה זה קהילה תןמכת . מאוד נוח ל י בדירה בה אני נמצא כ 7 שנים . אז מה אעשה ? תודה רבה לך סופש נעים וטוב

שלום שרון !! כהמשך לדבריי באם אני מבין נכון אותך ...יהיה עליי לעבור דירה מהדיור ??? כי זה יהווה עבורי שינוי מאוד משמעותי ויכול להיות שהמתח והחרדה מכך יתגברו חלילה . תודה רבה על תגובתך ושבת שלום לך ולכל המתמודדים

מתעתד ככל הנראה לעבור ניתוח .. תאחלו ותברכו אותי שיצליח בעזהי"ת אמן .. התעוררתי מוקדם עקב שייש לי המון שעות שינה שהשלמתי וגם אתמול לקחתחי את הטיפול מוקדם . כבר כ 3 שבועות שאיני עובד . רשום לי בתלוש כ 90 ימי מחלה וכ 9 ימי חופש . אני פשוט לא יכול לעמוד על הרגליים . אתמול חיפשתי באנוש מועדון חברתי ... חייגתי אליהם והשארתי הודעה קולית . מחכה שיחזרו אליי בקרוב . כמו" כ בעירי יש גם מועדון חברתי נפרד כלומר רק לגברים בהפרדה . שרון >>> אשמח לקבל ממך מ ידע על מקום זה או אחר מתכוין לפעילות לאחהצ"" . כי בדרך כלל אני מתעורר ויוצא מהמיטה בצהריים .. תודה ויום טוב והרבה תודות ל ך יום טוב לכולם

אני בגיל חמישים, וסובל מדיכאון מז'ורי כבר מספר שנים. כמו כן מטופל בwell butrin. האם זה סביר שהתרופה גורמת לי להיות אכלן כפייתי?

כאשר יש אופי אובססיבי חזרתי מחדבתי בעיקר, קראתי שהגישה הרווחת היא לנתב את הפעילות לבצוע פרודוקטיבי, ולא לחסום את הדחף לפעילות, מה לגבי גישה הפוכה נטרול כל פעילות אובססיבית לשבירת מעגל הדחף, שמביא בשלב מסוים לנטרול המחשבות וסוג של דכאון קיומי, האם דכאון קיומי, שאומר אין כל משמעות למחשבות המדמשות בצורה מסוימת הגנה מתכנים מטרידים פנימיים. זה אומר דכאון קיומי מתמשך כסטנדרט חיים, שבעיני הוא הישג די גדול, כי הוא מנטרל את האימפולסים הםנימיים שמביאים את המעגלי מחשבה החוזרת. מה דעתך על גישה זו כאורח חיים?

היי אני סובלת מOCD שמתבטא בפחד שמה הרגתי מישהו ושכחתי מהמקרה,בנוסף אני סובלת מזכרונות שווא . יש לי שאלה, הבוקר העיר אותי טלפון מהשינה. בשנייה שהתעוררתי הייתה לי מין מחשבה או זיכרון שאמר לי בבירור מה עשיתי ,איך ומתי, ומהי הסיבה ששכחתי מהמקרה. זה היה נוראי ורציתי למות באותם הרגעים, מרוב החרדה כנראה שכחתי מה היה באותה המחשבה. איך אני יכולה לדעת האם זה אמיתי או לא? האם יש סיכוי שזה אמיתי? איך את מסבירה את המקרה הספציפי הזה.?

הי,האם הפחדים של אוסידי יכולים להכנס לחלום? האוסידי שלי מתבטא בפחד שמה רצחתי מישהו ופשוט שכחתי מהמקרה.. יש לי "false memories"וזה מפחיד ומזעזע בחלום זה מגיע, אותו ה"זיכרון" אך מרגיש לגמרי כמו מציאות,הכוונה לגמרי כמו זיכרון אמיתי ולא "זיכרון שווא" כמו במציאות ושאני לא ישנה. השאלה שלי היא האם בחלום זה הגיוני שזה ככה?

היי שלום השבוע הייתי אצל פסיכיאטר הוא אבחן אותי עם ocd אבל נראה לי שזה יותר מזה כי יש לי מחשבות שווא כבר תקופה ארוכה גם בגגל קריאה אובססיות על מחלות נפש באינטרנט ( סיפרתי על זה לפסיכיאטר ) אבל אני מרגיש שהוא לא איבחן אותי נכון כי יש לי מחשבות שווא קשות (רדיפה וגדלות ) ולמרות שאני מנסה להסביר לעצמי בראש שזה לא נכון עדין אני מרגיש כיאלו המוח שלי חושב שזה נכון ואני מרגיש חרדה ולחץ עד הרגשה של מחנק אני לא יודע מה לעשות המוח שלי נכנס למצב כיאלו זה נכון ואני נלחם עם עצמי ממש ( לפעמים זה עוזר אבל לא תמיד ) האם זה הגיוני שאחרי תקופה ארוכה עם מחשבות שווא המוח שלי פשוט עבר למצב פסיכוטי ועכשיו יש לי סכיזופרניה או מחלה נפשית אחרת כי זה כבר תקופה ארוכה של סבל ( משהו כמו 3 שנים ) תודה רבה

שלום שוב . אבל האם זה נחשב ocd בעל מרכיב פסיכוטי ?

שלום יש לי מחשבות טורדניות פעם ראשונה בחיים שבאים לי מחשבות הזויות כאלה ולא הגיוניות בעליל דברים נוראיים שאני לא מקבלת ולא רוצה את המחשבות זה מחריד ומגעיל ואני נכנסתי לחרדות ובידוד עצמי לא רציתי לקום מהמיטה כל וזה גרם לי להקאות וחרדה ובהלה ורציתי רק לישון ולשכוח דיברתי עם אחותי בקשר לזה ומאוד השתחררתי מאוד ואמרה לי שאעסיק את עצמי בדברים אחרים ולא לייחס חשיבות ולהתעלם ואכן עשיתי את זה ונעלם והרגשתי מצויין ואז עוד פעם חזר

היי, יש לי ocd ופחדים על כך שאולי הרגתי מישהו בעבר ופשוט שכחתי מזה והמשכתי בחיים, אני סובלת מ"זכרונות שווא" אך שמתי לב שכאשר אני קמה משינה, ישר מתחילות הזכרונות שווא האלה להיראות יותר אמיתיות מתמיד, כמו זכרון אמיתי, כמו עובדה שעשיתי את זה. מה זה יכול להיות? האם זה יכול להיות הזיות היפנפומפיות?איך אדע שזה לא זיכרון אמיתי?

שלחתי מקודם שאלה בנושא מחשבות טורדניות לא רוצה לקבל תתשובה למייל מתבישת שבעלי יראה תודה

שלום אני סובלת ממחשבה שמציקה לי בכל לידה שאולי אני יפגע בילדים שלי עכשיו אני כבר מחפשת הוכחות למה אני צריכה לעשות את זה אולי הם רשעים שטן וכו' זה ממש דמיונות אולי כבר השתגעתי אני ממש לא יודעת מה לעשות זה לא פוגע לי בתפקוד אבל יש לי פחות סבלנות לילד שלי ואני ממש מתגברת שאף אחד לא ישים לב זה מוזר אני אוהבת אותו וחושבת מחשבות מטומטמות אולי המחשבות אמיתיות ואז אני צריכה לעשות את זה מחפשת כל הזמן הוכחות שהוא לא רשע שטן וכו' ואז אני לא צריכה לעשות לו כלום זה נראה לך משבות פסיכוטיות אני ממש דואגת מה עושים

היעוץ הפסיכולוגי הוא חשוב, אבל ברגע שיש קשר לילדים ומחשבות לפגיעה, חייבים למרות המודעות קודם לתת או טיפול תרופתי לשבירת מעגלים כימיים במח. רספרידל יעצור את התופעה, כמו שיש לזקנים מחשבות שווא. זה עוזר במיידי. ואז במקביל טיפול פסיכולוגי.

היי,אני סובלת מOCD שמתבטא בחשש שמה פגעתי פיזית (רצח) בעבר ופשוט שכחתי את המקרה כלא היה. רציתי לשאול שאלה: האם יש בכלל דבר כזה-שבן אדם יכול לרצוח מישהו ופשוט לשכוח מזה ולהמשיך בחייו כאילו כלום לא קרה? ועוד שאלה- האם זה הגיוני שהאוסידי נותן לי מין "מכות זיכרון או היגיון" שאומרות לי מהי כביכול האמת המרה- אך נעלמות תןך שנייה - אך מרגישות נורא אמיתיות באותו הרגע? למשל-הייתה לי מין מחשבה ש"אני בן אדם טוב-למה שארצח מישהו" ואז היה לי מין הבזק מחשבה שהוא נורא נורא אמיתי של "את טובה ,אך בגלל שאת טובה, זה קרה לך ואת שכחת מזה בשביל להמשיך בחייך"

הייתי רוצה לשאול..קראתי על נושא שנקרא "איבוד זיכרון עקב פוסט טראומה"- האם יש סיכוי שזה מה שקרה לי ? שיש לי פוסט טראומה מהמקרה שכביכול אולי רצחתי מישהו-ואז פשוט שכחתי מזה מהבהלה?

בס"ד. בוקר טוב ושלום רב. רציתי לשתף במעט את הבעיות שלי. אני מגיל מאוד צעיר סובל מOCD עם חרדות מאוד קשות. בהתחלה זה התבטא עם הרבה טקסים אך לאט לאט עם השנים ה ocd הפך לטהור ויתרכז רק במחשבות טורדניות. הרבה עליות וירידות לא הזמן והמקום להרחיב. החלפתי מספר תרופות עד שמצאתי את Favoxil שהתאימה לי ממש כמו כפפה ליד. עם הרבה סבלנות של מספר חודשים הגעתי ל200 מ'ג ביום ובמשך 6 שנים לפחות אני יכול להגיד שלא סבלתי כמעט בכלל גם כשהגיעה מחשבה תמיד הייתה אחת כנגדה לבטל אותה. התפקוד שלי היה מלא. בחודש מרץ האחרון החלטתי להוריד את התרופות בהרגשה שאני בשליטה מלאה על הocd, אציין שהירידה בתרופות לא הייתה בצורה כמו שהדוקטור המליץ, הייתי די להוט לסיים את תקופת לקיחת התרופות. הגעתי ל50 מ'ג למשך מספר חודשים במטרה להפסיק לגמרי. לצערי בתחילת החודש האחרון ביום בהיר אחד ללא כל הודעה מוקדמת חלה ירידה משמעותית במצב הנפשי, מחשבות טורדניות מכל כיוון, חרדות קשות, פחדים וחוסר ביטחון. ממש "מֵאִיגָרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא" ביום אחד. מיד התחיל מרוץ נגד הזמן מיד עליתי ל100 מ'ג פגישה עם הדוקטור לנסות להבין מה המשמעות, ככל הנראה ההפסקה הלא נכונה בשילוב של לחצים ביום יום גרמו לקריסה. כרגע בחודש האחרון אני בעלייה מתמדת עם התרופה כל פעם 50 מ'ג. בשבוע האחרון חזרתי ל 200 מ'ג. ואתם חוזרות תופעות לוואי מאוד קשות של חוסר שינה חוסר תאבון בחילות חוסר חשק לכל דבר בעצם. האם זה משהו סביר שעולים במינון יכול לקרות דבר שכזה? ובעצם לאחר כל הסיפור שלי כמה זמן לדעתך יידרש לחזור למצב תקין? והאם יש סיכוי לעלות עוד במינון? אני מודה מראש ותודה רבה על ההתייחסות.

כמה חודשים אני כבר לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה שאני מפחדת מהתקף לב זה התחיל מככל הנראה התקף חרדה ופינוי לבית החולים המשיך בזה ששלחו אותי ל10 בדיקות שונות בדגש על הלב שכולן יצאו תקינות לחלוטין אך בכל זאת אני עדיין דואגת כי אני מפחדת שהלחץ והסטרס מזה בעצם אכן יגרום לאירוע לב אמיתי. אני עושה טקסים כדי לעזור לעצמי כמו מדידת דופק והסתכלות מרובה במראה זה אמנם עוזר לרגעים אך חוזר מהר מאוד. הפחד הוא בעוצמה בינונית ורק כאשר קורה משהו שממש מפחיד אותי זה יכול להתפתח להתקף פניקה אמיתי ומוחשי שנגמר תוך דקות ספורות. בהגיון אני מבינה שכל הבדיקות חזרו תקינות וכן אני צעירה (28) ובאמת בריאה ללא שום רקע משפחתי אך כאשר המחשבה נכנסת ללופ קשה מאוד לעצור אותה.. אני נמצאת בטיפול CBT מזה כשלושה חודשים אך לא מרגישה שהוא מסייע כמו שציפיתי.. אני מתפקדת ועובדת אך מאוד קשה לי עם הפחד הרציף שלא נגמר. כעת אני שוקלת לפנות לטיפול תרופתי בנוסף לפסיכותרפיה שאני מבצעת כעת בכדי לתמוך את הטיפול ובכדי שלי יהיה קל יותר ביום יום כי ההרגשה הכללית שלי היא שזה חלק ממני ואני לא זוכרת את עצמי לפני כן.. יש לומר שמעולם לא הרגשתי כך לפני התקף החרדה הראשון שהיה בצל תקופה מאוד לחוצה ומרובת שינויים.. אשמח לשמוע דעה לגבי מצבי וכן לגבי הוספת טיפול תרופתי תומך.. תודה

תודה רבה על המענה המפורט. אציף שאלות אלו המטפלת שלי ומשם אתקדם. יש לומר שאני מתאמצת מאוד לא לתת למחשבות האלה להשתלט על חיי ומבינה את החשיבות של המשך תפקוד למרות הקושי. יום טוב שיהיה

שלום שרון !! מה שלומך ?? לאחרונה רוב הזמן שייש לי אני מקדיש לסידור הניירת ויש לי המון . \כל הזמן מרגיש צורך בלארגן ולסדר את הדברים והפריטים שבחדר ובמרחב המשותף בדירה . ולאחר כל זה איני מצליח לנקות את החדר שלי ואת התורנות שלי שזה ניקיון המטבח . מה את מציעה ל י לעשות שלא אבזבז את זמני ומתי לנקות את החדר שלי ? קשה לי מאוד להתחיל לנקו ת מחוסר כוח וחשק . תודה רבה ושבת שלום

יושבת חושבת על הבוקר שהנחתי את הילדים בגן ואז מחשבה שלא שמתי אותם בגן בגלל הניתוק מחשבה ללכת לגן. אחכ שאני אלך אחרי העבודה ולא אמצא אותם כי חטפו אותם ואז שיש קול שאומר שאני אמא רעה שאני לא רצה עכשיו לגן לקחת אותם אם זה לא מחלת נפש אז מה זה מה אני כבר חוששת שאני תכף הולכת לגן

היי שרון.. אני כבר לא יודעת מה לעשות איך להכין את הדבר הזה אתמול הייתה לי איזה פעולה שהייתי צריכה לעשות בבית חולים עזבי שכל דבר אני תלותית לא עולה על אוטובוס לבד לא על רכבת לא כלום חייבת כל הזמן שיהיה איתי מישהו כמו תינוקת בסוף חברה באה איתי באמצע הבדיקה איבדתי את ההכרה התעלפתי משהו שקרה לי כבר כמה פעמים מחרדה ולחץ.מאתמול שזה קרה לי אני רק חושבת שאני מוקדמת ולא במציאות ושמהבהלה יש לי סכיזופרניה חשוב מחשבות רדיפה ומפחדת לנהוג חלביות עם הילדים לבד בבית ואני יאבד את ההכרה. שבוע הבא אני אמורה לנסוע לפסטיגל עם אמא וחברה של הילדה מהגן היא רוצה לנסוע ברכבת אני מפחדת עכשיו בכלל ביקשתי מבעלי שילך איתה כי אני מפחדת לאבד את ההכרה שם כבר אף אחד לא יכול לשמוע ולהכיל אותי כולם מכנים אותי חולת נפש ומשוגעת אני כבר לא יודעת מה לעשות...מהכל אני מפחדת

שבוע טוב... פשוט לא יודעת מה לעשות מפחדת לנסוע עם הילדה לפסטיגל היום אמרו לי כמו שאת הולכת לעבודה תלכי לפסטיגל נכנס לי שגם בעבודה אני יתעלף מהחרדה ויאבד את ההכרה עכשיו גם לעבודה אני מפחדת ללכת. בראש מחשבה שאני עכשיו מורדמת ומה שאני זה מישהי אחרת בקיצור לעיסוק כאילו אני זה מתחזה שלי ואני מורדמת ואני מפחדת עכשיו כל היום לצאת מהבית כדי לא להתעלף לאבד את ההכרה אפילו לעבודה אני מפחדת ללכת מפחדת לצאת מהבית ....איך יוצאים מהדבר הזה אני מחפשת מי שיקח את הילדה בעלי אומר שמצידו שלא תלך הוא לא לוקח אותה אני כבר לא יודעת מה לעשות נמאס לי מהכל

היי שרון מה שלומך? סליחה שאני מטרידה אותך אבל חייבת את עזרתך יכול להיות בתופעה יכולה להיות עד כדי כך פסיכולוגית שאני מרגישה אותה כל היום. אני כבר לא יודעת אם זה הפך להיות גם מחשבה אובססיבית כמו הפסיכוזה אין רגע שאני לא חושבת על זה ומרגישה את זה מי שאני קמה בבוקר עד שאני הולכת לישון מילה ראשונה שלי בבוקר זה אני הניתוק אני לא יודעת פשוט אם זה בגלל שעניתי לי לפני כמה שנים שהתחושה היא שהמציאות לא אמיתית כאילו אני בחלום ומאז פשוט הכנסתי את זה לעצמי ואני מרגישה כל הזמן שאני בחלום איך אני יכולה לדעת אם זה אמיתי או פסיכולוגי השתגעתי מזה כבר.אני כל היום עסוקה בזה ומרגישה את זה מה אפשר לעשות במצב כזה מצד שני איך יכול להיות שאני הניתוק ושמה לב לשינויים אחרי קטנים

יושבת עם חברות בפארק עם הילדים פתאום תמונה שקופצת לי לראש פתאום רודף עם סכין פתאום רודף עם רובה פתאום מלא רודפים שרודפים אחריי פתאום חיילים משהו הזוי וזה ממש מפחיד אותי

היי, אני שלומי ואני סובל מהפרעה טורדנית כפייתית OCD ותסמונת טורט אני חושב יותר נכון להגיד תיקים מוטריים במצב שלי בכל מקרה הנושא עליו רציתי לשאול הוא כזה : מאז 2012-2013 או לפני שעברתי לפסיכאטרית של המבוגרים בגיל 18 התחילה לי בעיה באצבעות בשימוש במקלדת אין לי יכולת ללחוץ על המקשים עם האצבעות ביד השמאלית דרך אגב אני גיימר אחד שמשחק משחקים וזה פגע בי קשות שהבנתי שזה תופעת לוואי של הכדורים, לפני זה שהייתי מטופל אצל פסכיאטרית ילדים זה לא קרה אני הקלדתי לחצתי רגיל עם כל האצבעות. פיתחתי גם שיטה כל הזמן הזה להקליד עם אצבע אחת שזה עושה כאבים מטורפים ולשחק גם עד שהפסקתי כי זה עושה כאבים לעבוד עם אצבע אחת ולכופף אותה. אני לוקח את הכדורים האלה מאז 2016 שהייתי מאושפז Lustral 250mg, Respond , Clonex 2mg הייתי לוקח assival במקום הקלונקס לפני זה...

איזה רופא ללכת פסיכאטרית ? או רופא משפחה ? ואיך דבר כזה קורה ? משנת 2013

לאחר זמן לא רב בכלל ......חזרתי לסורי ולרשום בדפים בודדים ואז שוב אני מתמלא בניירת שאטיני יוצא ממנה . רוצה עצה מעשית וכיצד אני מצליח לשנות דפוס זה . כמו"כב אני שוכח דברים ברמה של נושא הדיאטה מה ומתי לאכול וכו . אשמח לרעיונות לשיפור הנושאים האלו . רציתי לציין שאנ כבר עובד כ5 וחצי שנים באותו מקום עבודה ועבורי זה הוא הישג ענק . למרות שלא ממש קל לי אני מקווה שהרופא יפחית מיננים של לפונקס כך שארגיש פחות עייף . שמחתי לעדכן . ובנוסף אתמול הייתי בפגישה עיוורת והתאכזבתי כיח הבחורה לא היתה נראית לי וריחמתי עליה ומאחל לה שתמצא לה את המתאים עבורה אמן יננשאאללה . תודה לכולם לילה טוב

יש לי כבר קושי רב להתמודד עם ההפרעה הזאת אין לי יום אחד של שקט מהבוקר שאני קמה עד שאני הולכת לישון אני מרגישה בניתוק כפי שאמרתי לך כבר לא מבחינה מה בא פסיכולוגי או מה באמת נכון..גם ככה בלי קשר לבהלה כמו שכתבת המון אנשים נבהלים אבל זאת הייתה בהלה ממש קשה ויש לי דוד שהתפרסמה לו סכיזופרניה נבהלה אז זה כל היום מלווה אותי..בנוסף היום יום קשה בלבול קשה בראש דברים שקרו היום אני רבה עם עצמי שלא קרו היום אלא אתמול וכל מיני כאלה זאת כמו מחלה קשה בראש האוסידי הארור הזה זה הדבר הכי קשה בעולם כאילו יש דיבוק בתוך המוח שלא נותן דקה של מנוח זאת מחלה לכל דבר ככה אני חושבת זה יותר גרוע ממחלה לא יודעת איך קוראים לזה רק הפרעה

היי שרון נבהלתי עכשיו נורא ממשהו חשבתי שהעלו את הבית עליי ועל הילדים מבחוץ נכנסתי להתקף חרדה קשה כי הייתי איתם לבד בסוף גיליתי שהילד דחף שם מסמרים וזה תקע את הדלת מאותו רגע כולי רועדת שמפתחתת לי סכיזופרניה חושבת שרודפים אחרי ואחרי הילדים שמהבהלה קורה לי כמו דוד שלי שקיבלת את הסכיזופרניה

שנעלו..ולא זכרתי שהעלתי וכנראה שכחתי מפתח בחוץ והיה לי התקף קשה צמרמורות קשות בכל הגוף מצאתי עוד מפתח אני מנסה לפתוח לא מצליחה יצאתי מהחלון ביחד עם הילדים אין הדלת תקועה לא מצליחה לפתוח נכנסתי לחרדה קשה מאותו רגע רק קולות מחשבות סכיזופרניה

זאת לא מחשבה זה באמת קרה הבהלה

שלום שמי אור יש לי פחד מלפגוע בעמי פחד הכי גדול שיש לי כרגע מקוה שתעזרו לי ועוד כל מיני מחשבות מפחידות שלא יוצאות מהראש אני מרגיש שהמח משקר לי

זה התחיל לי לפני יותר מחודש. התחלתי להרגיש ריחוף, חוסר ריכוז תסכול בעבודה ובהתחלה לא נבהלתי כל כך. יום למחרת אני מתעוררת בבוקר עם חרדה גדולה והדבר הראשון שאמרתי זה שאני מרגישה מוזר ומרגישה שאולי הכל לא אמיתי. מאז אותו בוקר שזה קרה לי המחשבה הטורדנית הזו לא יוצאת לי מהראש ומלווה אותי לאורך כל היום ומתעצמת בלילה. אני כמעט בכל רגע נתון כל הזמן שואלת את עצמי את השאלות האם מה שאני רואה זה אמיתי? הסביבה, החפצים האנשים, האם אני באמת נוכחת כאן? למרות שאני רואה לנגד עיני את המציאות ואת הסביבה ואני מגיבה לה אבל אני לא מצליחה להתחבר, לא מצליחה לסמוך על המחשבה שבאה ואומרת שכן הכל אמיתי כי עובדה שאני רואה. אני מרגישה כאלו הראש נמצא במקום אחר. אני מנסה לפעמים לגעת בחפצים, לשים לב לתנועות שלי, להסתכל במראה ואני רואה אבל מרגישה שמשהו בי מעורער. קשה לי מאוד להסביר את מה שאני חווה. אני מרגישה שאני עושה כאלו הכל על אוטומט, אני בוהה ולפעמים נודדת ולא מקשיבה, שוכחת בקלות, חוששת לצאת מהבית שמא הניתוק יתעצם ומרגישה הרבה תסכול בתוך עצמי שאני אתקע עם המצב הזה.  . אציין שאני סובלת שנים מחרדה חברתית, הפרעת אישיות תלותית הפרעה טורדנית כפייתית ומחרדה שהחמירה בחצי שנה האחרונה כנראה (אני משערת) עקב הפסקת הטיפול התרופתי בציפרלקס שהפסקתי לאחר 6-7 שנים של טיפול. היום לאחר החזרה של החרדות, המחשבות והניתוק שהתחלתי להרגיש הפסיכיאטר המליץ להעלות את מינון הציפרלקס מ10 מג ל15 מג ובנוסף רשם לי חצי כדור בשם ריספונד. אני מאוד חוששת מהכדור הזה כי הבנתי שהוא אנטי פסיכוטי ואני חוששת שיגרום לתופעות לוואי קשות ולנזק בלתי הפיך בשימוש לטווח הקצר וגם לטווח הארוך. הפסקתי אותו אחרי כמה ימים. אני חוששת מהכדורים הפסיכיאטרים כל כך, כי אם מפסיקים הכל עלול לחזור ואני רוצה להתמודד עם המצב באופן טבעי, אם באמצעות תרופות טבעיות , טיפול פסיכולוגי ולא להיות תלוייה בכדורים כל החיים. התופעות לוואי שהרגשתי במהלך כל השנים שלקחתי ציפרלקס היו אדישות, עייפות, בחילות ותחושה שהכל טוב. ובחצי שנה האחרונה הכל פשוט חזר. אני כל כך חוששת מדה ריאליזציה, מהניתוק שאני חווה כרגע ואני לא מצליחה למצוא סיבה למה נכנסתי למצב הזה. אני בכללי סובלת מחרדות, מחשבות טורדניות, דאגות בלתי פוסקות, דיכאון, אבל אף פעם לא הגעתי למצב שאני קמה פתאום בבוקר ומרגישה ספק לגבי המציאות, מתחילה לתהות לגבי האם הכל אמיתי? האם אני באמת כאן? ואני רואה הכל אבל לא מצליחה להאמין ולהתחבר. אני חוששת גם מזה וגם מהטיפול התרופתי שמא יחמיר לי את תחושת הניתוק. חידשתי טיפול בציפרלקס לפני חודש, תחילה ב5 מג לאחר מכן 10 ולפני שבועיים בערך הפסיכיאטר העלה לי את המינון ל15 מג. סמוך להעלאת המינון התחילו להתגבר אצלי מחשבות טורדניות לא רצוניות ממש פולשניות על אובדנות ופחד מלאבד שליטה, קראתי שבתחילת הטיפול אלו שסובלים מדיכאון תופעה זו עלולה להתרחש ולעבור כשהכדור ישפיע. לפני יותר משבוע הרופא נתן לי ואבן להרגעה 3 פעמים ביום חצי כדור למשך 10 מים והיום אני למעשה מסיימת איתו. מה יכולה חשוב לי לציין איני אובדנית ואף פעם לא הייתי. אני סובלת מocd וסובלת מפחד מפני חוסר שליטה, איכשהו המחשבות שלי הגיעו למחשבות קיצוניות שממש גורמות לי לחרדה שיתממשו .איני יודעת אם יש קשר בין תחושת הניתוק לבין המחשבות האלו או שמא המחשבות האלה קשורות בכדור. הייתי אצל הפסיכיאטר והוא הוריד לי את מינון הציפרלקס מ15 מג ל10 (זה המינון שהייתי מורגלת אליו במשך 7 שנים) והוא הוסיף לי מינון נמוך של כדור אנטיפסיכוטי בשם "זיפרקסה". ניסיתי יומיים את הכדור הזה והוא פשוט עשה לי יותר גרוע. הוא גורם לי לישנוניות יתר לכבדות ולהחמרה של הדכאון ושל המחשבות האובדניות. מה יכולה להיות הסיבה להתפרצות המחשבות האלה? אני מרגישה מבולבלת ומפחדת שאני חס וחלילה אפגע בעצמי ואבצע אקט נורא שכזה. מפחדת שיש לי או שחס וחלילה יהיה בי דחף אובדני.אני מרגישה שאני לא יודעת כבר מה אני מרגישה. אולי זה דכאון שאני לא מודעת אליו? אולי הנפש שולחת מסרים כלשהם? אני לא מפסיקה לחשוב על זה וההרגשה כל כך מפחידה אותי. יש רגעים שזה נרגע ויש רגעים שהמחשבות לא מפסיקות לרוץ בראש . אני ממש מפחדת.

שלום שרון, לפני כמה זמן מטפל אמר לי שהתפרץ אצלי hocd. מאז המחשבות על עצם ההפרעה הזו לא נותנות לי מנוח והספק בדבר האבחנה מאוד מטריד אותי. (זה החליף את הספק בדבר הנטיה המינית שלי) האם עצם המחשבות על כך הן גם נחשבות כפיתיות בעצמן? הרי ממה שהבנתי ocd לא נמדד רק בכמות המחשבות אלא גם בתוכן (שבדרכ לא אמיתי), אז איך אפשר להסביר את זה? תודה רבה!

היי שרון אין רק לי זה יכול לקרות שאני יושבת רואה בפייס ונתקלת בכתבה של מישהי שמספקת שבגיל 39 תואר שני במשפטים עם שני ילדים עבודה מסווגת במשרד ראש הממשלה מקבלת התקף פסיכוטי בטוחה שהחיזבאלה רודפים אחרי ומאושפזת 3 חודשים במחלקה סגורה...וגם לא היה שאלות פילוסופיות על מהות החיים כמו שלי יש מאותו רגע אני כמו סהרורית מנותקת לחלוטין פחדים קשים לאיומים פשוט לא יודעת מה לעשות רועדת מפחד ומה שהיא מספרת על בהתקף זה בדיוק מה שעשיתי בחשיפה לפני כמה חודשים ואני מרגישה שגם לי עומד לקרות

היי יקירה מה שלומך? שוב מחשבות קשות ביותר שהבוס שלי אנס אותי ושהרגתי את הילדים הוא עוד מעט חוגג חתונה לבן שלו ואני מפחדת שאני אצעק לו שהוא אנס אותי או אלך להתלונן ויהרוס את החתונה שאני לא יהיה מודעת למה שאני עושה ואתנהג לפי המחשבה אני כבר לא יודעת מה לעשות לא יודעת אני חושבת כאילו עשיתי את זה ועל הניתוק שלא נדבר שאני כבר לא יודעת מה אמיתי ומה פסיכולוגי ואם זה כבר הפך להיות חלק מהאובססיה שלי

היי יקרה קודם כול תודה על המענה אין אני לא יודעת כבר מה לעשות מחשבות כמו שאמרת כשמן כן הן אבל אני מפחדת בעקבותיהן מאתמול הייתי בחוץ סידרתי את הבחוץ בערב אני פתאום חושבת שמישהו יורה עליי שמישהו נכנס לבית וטורק את הדלת דווקא אותי ממש תמונה כזאת בתוך הראש שרודפים מחפשים אותי ששמים לי רעל באוכל אנשים קרובים אליי איך אפשר להתמודד אם מחשבות כאלה

היום בבוקר אני ואמא שלי רבנו המון זמן ואז שניה לפני שהיא הלכה רבנו עוד פעם והיא אמרה שהמחלה שיש לי זה כנראה במזל ואני בטעות איחלתי לה מחלה דומה ואני ממש מפחד שזה יתממש והיא תהיה חולה

היי שרון מה שלומך? כל יציאה מהבית מלווה אותי בפחדים אפילו ללכת עם הילדים למתחם למשחקיה אירועים הכל ישר אני חושבת על הניתוק הזה..אפילו קניות אני כבר לא הולכת לעשות כל הזמן הניתוק הזה מלווה אותי מהבוקר עד הלילה הלכתי לפני שבוע לצים כל דבר אני סוחבת את חמותי בעלי וכו' נכנסתי לסופר היה לי התקפי חרדה קשים אמרתי למה אני אמורה לפחד נכנס לי לראש שכל האנשים עם סכינים רודפים אחריי יש לי חפלה במוצש פתאום עלתה לי מחשבה שאני לא אלך לחפלה אותה מחשבה על האנשים וגם שצוחקים עליי ושאני לא אלך שאני לא ילך לאיבוד בגלל הניתוק בקיצור זה לא אמיתי כבר לא יודעת מה לעשות

אני עוברת משבר נפשי לא קל במשפחה. סבלתי מחרדות איומות בעקבות זה ונאלצתי ללכת לרופא משפחה. אני לא בטיפול נפשי כזה או אחר והמשבר נוצר גם בגלל מחלתו של אבא שלי וגם הפחד שיחזירו אותי לטיפול נפשי. בעבר עברתי פוסט טראומה בטיפול נפשי והפסקתי ולפני שבוע הלכתי לרופא משפחה הוא שינה לי את הכדורים הנפשיים שנתנו לי לפני המון שנים הוסיף לי במינון בנוסף,והבטיח לי שלא אלך לטיפול נפשי בעתיד וגם המשפחה שלי הבטיחה לי. החרדה שלי והמחשבות הטורדניות החרדתיות זה מהפחד שעשו לחברה שלי בטיפול נפשי עשר שנים אחרי שאבא שלה נפתר מאותה מחלה כמו של אבא שלי ואני מפחדת שזה יקרה לי למרות שהרופא וגם המשפחה הבטיחה לי שלא אחזור לטיפול נפשי ולמרות שהרופא שינה לי וגם הוסיף לי במינון של הכדורים שוב הוא אמר שזה לוקח זמן עד שזה משפיע אבל בכל זאת המחשבות החרדתיות השליליות לא מפסיקות לי. חברה שלי עברה גיהנום בטיפול נפשי במשך עשר שנים ואני כל הזמן חושבת עליה ואני כל הזמן בפחד שיעשו לי את זה למרות ההבטחות של הרופא והמשפחה. אני מצד אחד יודעת שזה רק מחשבות מה שיש לי אבל המחשבות לא מפסיקות יש לי הקאות מרוב חרדה יש לי גם סכרת ושומנים בדם גם בזה מטפלים בי בקופת חולים ולפעמים מרוב המחשבות יש לי כאבי ראש. הרופא יודע מזה ומטפל בי. אבל בכל זאת בלי לכתוב לשלוח אותי לטיפול נפשי כי זה הפוסט טראומה שלי ועד שהתרופות החדשות ישפיעו איך מתמודדים עם מחשבות חרדתיות שליליות באופן עצמי? מה עושים כדי להקל על ההרגשה המפחידה והשלילית הזאת? איך להרגיש יותר טוב באופן עצמי? אשמח מאוד עם תוכלי לתמוך בי ולהציע לי מה לעשות. אני מחפשת חיזוק איך להקל על עצמי לבד. אני ממש מודה לך

אני יודעת שזה רק מחשבות מצד אחד אבל מצד שני אני משווה את עצמי למה שעשו לחברה שלי שעברה ממש גיהנום של עשר שנים באשפוזים וכאלה אני מפחדת שזה יקרה לי למרות שבאמת אני יודעת שזה רק מחשבה אבל המחשבה בראש ולא נרפאית

שלום לאחרונה התחיל אצלי פחד אדיר מסכיזופרניה. אני קוראת על כל התסמינים וממש פוחדת. פוחדת שאני שומעת קולות. התחלתי להמציא לעצמי קולות ואני יודעת שזה לא אמיתי. אבל פוחדת שזה באמת.. זה מלווה גם במחשבות טורדניות מפחידות אני בפחד אימים שזה אמיתי ואני לא מדמיינת. התור שלי לרופא רק בעוד שבועיים אני חייבת בנתיים שזה ירגע איכשהו.

כבר התחלתי להמציא לעצמי קול שמדבר אלי ואני פוחדת שזה אמיתי ולא אני מדברת לעצמי. אני כאילו יודעת שזאת אני אבל איפשהו פוחדת שלא. הייתי אצל פסיכאטר הוא אמר לי שהכל בסדר ונתן לי כדורים לחרדה. אבל אני עדיין כל היום מדמינת קול שקורא לי ומדבר כאילו לא קולששומעים בקול רם אלא כמו המחישבות שלי ואני יודעת שזה המחשבות שלי ואני יודעת שזה שטויות אבל פוחדת להאמין בזה ופוחדת שאולי זה לא.. אני פוחדת שאני משתגעת. בבקשה תעזרי לי. למה אני לא מאמינה לרופא??

עכשיו פתאום הרגשתי כאילו זאת לא אני כאילו יש לי מחשבה בראש שואמרת את משוגעת ואת מישהי אחרת הרגשתי כאילו אני צופה על עצמי מהצד.. אני ממש פוחדת שאני מאבדת את זה.הרגשתי פתאום דכאון גדול ושהכל שחור. כבר לא יודעת אם זאת החרדה. התחלתי לקחת טיפול תרופתי.. אני מרגעשה כאילו משהו הסתובב לי במוח

כאילו יש לי בראש שני אנשים.. אני כבר ךא יודעת אם אני מאמינה לזה או לא. אולי זה באמת נכון

יש לי או סי די ברמה מאוד גבוהה. טקסים שנמשכים שעות, סבל שאי אפשר לתאר במילים, הגעתי למצב שלא אוכלת, לא שותה ולא ישנה, כמעט אישפזו אותי בכח. נוטלת סרנדה 200 מג וריספונד 2 מג וקלונקס להתקפי חרדה עם קוצר נשימה. יצא לי לפני כשנה לעשן קנאביס והרגשתי חיה למשך כמה שעות! הבעיה: משרד הבריאות לא מאשר לי קנאביס! אין אישור לאוסידי!! אני נאלצת להוציא כסף שאין לי בשוק השחור!!! כעת, אני כמה ימים שלא הצלחתי להשיג לי קנאביס, במצב הולך ומתדרדר חזרה לאט לאט. ואני פוחדת! מתה מפחד! השאלה שלי: איך מקבלים רשיון ממשרד הבריאות לאחר שדחו את בקשתי?! בבקשה. תעזרו לי. רוצה לחיות.

הלכתי לטיפול קונגנטיבי התנהגותי cbt 2 מטפלות לא הועילו, אחת עשתה לי נזק עם צורת השיטה שלה, כי אוסידי חזק נהיה "חכם מדי" ומחפש אמתלות למה מה שהמטפלת אומרת לא נכון וזה יותר עמוק מיזה, קשה מאוד להסביר. לפני הקנאביס אם הייתי נושמת אפילו לא נכון אז הייתי עושה חשבונות שאם עשיתי תוך כדי פעולה אז זה מבטל כבייכול את התוצאה. היה לי אוסידי מסועף מדי, הקנאביס עוזר לי מאוד. התרופות, חוץ מתופעות לוואי מטורפות כמעט לא מועילות. אני נוטלת תרופות כמעט 5 שנים. אין אפשרות להשיג קנאביס חוקי למי שניסתה כבר הכל וכלום לא עזר לה?? כעת קשה לי להשיג בשחור אבל אני לא מוכנה לחזור לאישה שהייתי לפני כשנה. אני פוחדת מיזה רצח! כשהמצב מתדרדר חזרה לאט לאט כולם צריכים להירתם ולהשיג לי כמה עלים מחולים עם מרשם, או טלגראס שזה סיפור יקר. כמעט אשפוז אותי באברבנאל לפני שהכרתי את הקנאביס. אין הגשת בקשה מיוחדת למצב שלי היות וניסיתי כ"כ המון כדורים וטיפולים התנהגותיים לא היו מדי מתוחכמים בשבילי, כך שלא עזר. כלו' מה אני אמורה לעשות? למות?

בזמן האחרון בחדשות כשיש רצח אומרים שהוא פיתח רגשות אובססיביים לנרצחת מה זה ? ממתי אובססיה מסוכנת ? הרי מי שיש לו את המחשבות החוזרות פוחד מאסון זה בעצם ההפרעה. המחשבה שמא יקרה אסון. חוזרת . בבקשה עיזרי לי להבין מהן רגשות אובססיביים ומתי זה מסוכן ? תודה

פורום מעולה תשובותיך מקצועיות

היי, יש לי בעיה שטרם הצלחתי להתגבר עליה באופן נורמלי, יש לי תקופות שאין לי את המחשבות הללו (בעיקר כשאני בצבא, זמנים שבהם אני מועסק, כשאני בבית כמו בשבועיים האחרונים זה חזר לי במכה כמעט אחרי חצי שנה) בכל אופן, אני פתאום מבצע פעולה כלשהי, נגיד מצייר להנאתי ואז פתאום באה לי מחשבה של "אם לא אצייר עכשיו שוב היכולת הזאת תעלם ממני, אני חייב את האישור הזה כדי שהלכ ימשיך לתפקד כרגיל, אני יודע שה שטויות אבל הנה שוב האויב שלי הגיע" זה מוביל אותי לזה שאני מתחיל להילחץ אך בשונה משנים קודמות אני שולט על הסימפטומים אך עדיין לחוץ, מנסה להסוות את זה - בכל אופן אני מבצע את הטקס כדי להוריד ממני את הנטל הזה, אומר לעצמי מין מנטרות שלפעמים עוזרות ולפעמים לא, כשזה מצליח אני שמח אך יודע שתבוא הפעם הבאה ו"מחכה לה", זה יכול להיות מחשבה על ציור ועל היכולת הבסיסית למצמץ נגיד, זה ביקר יכולות אישיות שלי. לעומת זאת כשאני לא מצליח אני מנסה ומנסה ומנסה, יורד לי כל המצב למשך כל היום ואני מנסה כמה שיותר להיחשף ולגמור עם זה. עכשיו קראתי שאני פשוט צריך לא לדבר בכלל עם המחשבה, להגיד לעצמי שזה רק מחשבה ולהמשיך בעיסוקיי. זה נוח כשבאה לי מחשבה על ציור נגיד ואני יכול להמשיך הלאה בהכנת הכריך שלי כביכול אבל אם אני מצייר ובאה לי המחשבה הזו, אני אמור להמשיך להגיש זו מחשבה רק ולהמיך לצייר או לעזוב את הציור וללכת לעשות משהו אחר? תעשי לי קצת סדר במה זה אומר לא להגיב למחשבה עוד דבר, אני מרגיש שלמרות שאני מנסה להתעלם ממנה היא יותר מתעצמת כי בתת מודע שלי זה נראה כאילו אני "מתחמק" ושהיא תחזור לי עוד כמה זמן אשמח לעצה כי אני כבר משתגע מזה..

מחשב על מצמוץ או גורמים בסיסיים כבר אין לי, היו לי פעם או פעמים לפני יותר משנה אך זה נפתר לי מעצמו אני חושב. מה שמעצבן זה המחשבות האלו על דברים שאני עושה אותם ביומיום בלי לחשוב עליהם יותר מידי, כמו ציור, ניגון, לשחק כדורגל (נגיד חייב להמשיך לבעוט כמו שאני תמיד, חייב לנצח את אחי במשחק כמו תמיד - מה שגורם לי להתרחק ממנו עד שהבעיה נפתרת) אין לי כל כך מכנה משותף בין המחשבות שנעלמו לאלו שלא, המחשבות שנעלמות לי זה לאחר כמה פעמים מייאשות שבסופו של דבר ברגע אחד של בריחה מהמחשבה הטורדנית אני מצליח ליישם את זה ואז אני עובר הלאה, מסמן וי במילים אחרות. אני מרגיש מעט אופוריה אך תסכול על המצב הזה. אני צריך את עזרתך:)

ואם נגיד אני מעלה את השאלה הזאת של האם הייתי רוצה להמשיך או לא - ומחליט שכן, זה לא בעצם לבצע טקס? לרוב אני לא מתחמק ומנסה להמשיך רגיל כשאני בזמן פעולה כזאת אבל אז אני מתחיל להילחץ.. מה אני לא עושה נכון? ואם נגיד אני רואה שאני נכשל בקיום הטקס שוב ושוב ושוב, אז לעזוב את זה בצד אולי לכמה ימים או לנסות שוב? מרגיש שאם אדחה זאת זה סוג של לברוח מהבעיה וזה לא מרפה ממני, ממש מחשבה של אין צורך שאעשה כלום עד שאפתור את העניין הזה

היי שרון קראתי על מישהי באיזה פורום שכותבת על הניתוקים שלה שהיא מרגישה שהכל חלום שהיא שומעת דברים מגיבה הכל אבל עושה הכל באופן אוטומטי אני כבר לא יודעת אם התחושת חלום שהמציאות היא לא אמיתית זה באמת אני מרגישה או שזה פסיכולוגי בגלל ש2014 כתבת לי איזה תשובה על הניתוקים שאם כוונתי היא לזה שהתחושה היא של חלום שהמציאות לא אמיתית אז פשוט זה נכנס לי לראש והתקבע ולכל כל הזמן אני מרגישה ככה אני לא מצליחה להתגבר על הדבר הזה וזה כל היום מנהל אותי מהבוקר עד הלילה אני רק מחכה שיגיע הלילה שאני יעלה לישון ולא ירגיש את התחושות האלה כל יום במיוחד בלילה זה הכי חזק אצלי אפילו לשבת עם אנשים אני לא יושבת ישר עולה למיטה שהילדים נרדמים אני לא יודעת אם זה הכל פסיכולוגי אצלי התחושות של הניתוק או שבאמת אני מרגישה את זה אין כל מילה שנייה שלי עם אנשים קרובים אליי זה אני בניתוק איזה ניתוקים קשים יש לי ואני כבר לא יודעת אם זה מה שאני מכניסה לעצמי לראש כל היום אני חושבת שאני בחלום וזה מלחיץ אותי כי אני גם מרגישה ככה באופן חזק אני רוצה לצאת עם הילדים מהבית ישר ההרגשה של זה נהיית יותר קשה ואז אני מוותרת או שיוצאת בכוח ולא נהנת מכלום מה אני יעשה איך אפשר להתגבר על הדבר הזה זה מה שהכי מפחיד אותי הנחשבות כבר אני לא מתייחסת עליהם כל הזמן מהבוקר עד הערב רק התחושת ניתוק בראש שלי רק היא

תודה על המענה שלך ועל היותך אנושית כל כך את האמת שאני כבר מיואשת לגמרי מאתמול בצהרים מחשבה שאני פסיכוטית ולא מודעת ואין מי שיטפל לי בילדים ועוד על הבוקר מחשבה שהרגתי את הילדים אין כבר כוחות להתמודד אין רגע דל ללא מחשבות כל המינון של הכדור לא עוזר..זה משהו הזוילגמרי

זה פשוט מטורף מטורף אני כבר לא יודעת איך להתמודד עם המחשבות הללו אין רגע דל של שקט בראש מכינה לילד בקבוק מנקה בדיוק את הבית הכלור פתוח על השיש ישר כמו דחף תמונה בראש שאני שמה לו כלור בבקבוק ואז שאני מתקשרת למשטרה ולמדא אומרת שהרגתי אותו וממש מפחדת שאני אתקשר באמת..אין כבר כוחות כמה שאני מנסה לא לייחס חשיבות זה פשוט חזק ממני אלו מחשבות תוך שניות דרמה בתוך הראש