פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
הנושא מאד מורכב יכול לנסות להעלות פה השאלה אם אין מיגבלת מילים יהיה קשה לי להסביר עם כמות מצומצמת של מילים . ואם יש דרך אחרת מועדפת עלייך מייל למשל ( כרגע עקב מה שחווה לאורך 3שנים בציר עולה הסתדרתי עצמי בבית מזנגביל שנה כמשותק מתאבל על 35 שנות חיי …״״״ תודה לתשובתך 🌺
ערב טוב אנכי לא יודעת אפילו איך לגשת ואיך לומר את זה אבל אני אנסה . התארסתי לפני חודש ואנחנו מתחתנים עוד שלושה חודשים . פתאום לפני כמה ימים התחלתי להרגיש שקצת פחות בא לי סקס ופחדתי שאולי אני לא נמשכת לארוס שלי אחרי יומיים נהייתה לי מעין הרגשה או מחשבה שאני כבר לא אוהבת אותו ושאני משקרת על עצמי ועליו פתאום הרגשתי הבן אדם הכי מגעיל. בעולם הסתכלתי על בן זוגי ואמרתי איסה מסכן שאני משקרת עליו ושזה לאק מגיע לו ונכנסתי לחרדות מהמחשבות האלה ברמה שאני שלושה ימים לא אוכלת לא שותה ורק בוכה המחשבה נותנת לי להרגיש בגוף שאני באמת לא אוהבת ופתאום הקרבה שלו נהייתה לי מעיקה ולא רצויה אני לא יודעת האם מדובר במחשבה טורדנית או האם אני באמת לא אוהבת אותו כי תמיד שאני מנסה לענות לעצמי אני מפחדת ונכנסת לחרדה כי אין לי וודאות אני מצד אחד אומרת שמרגיש לי שלא אוהבת ומצד שני אני לא בטוחה אם ירד לי במאה אחוז מה אני אמורה לעשות למי להקשיב? יותר מזה אשמח שתעני לי- כל פעם שאני יושבת איתו אז צצה לי מחשבה או הרגשה שאני לא אוהבת אותו אז אני רוצה לדעת, ההרגשה או המחשבה שאני לא אוהבת אותו זו מחשבה טורדנית או אמיתי? הוא אשכרה מדבר על החתונה ואני נלחצת וחושבת שאני לא יודעת אם זה יקרה בגלל מה שאני מרגישה זה נראה לך שפוי?!
ואני מנסה לשאול את עצמי שאלות האם אני אוהבת אותו אם עכשיו הוא ילך ויהיה עם משהי אחרת איך ארגיש או אם עכשיו הוא יגיד לי שזה נגמר איך ארגיש? פסיכולוגית אמרה לי שאלו שאלות שיכולות להוביל לאמת אבל אין לי תשובות לשאלות אני נשארת ב״לא יודעת״ האם אלו טקסים?
ערב טוב, אני בן 42, סובל מ-OCD קשה כל החיים. בעבר הייתי באשפוז פסיכיאטרי (חוייה די טראומטית), כבר הרבה שנים מטופל תרופתית עם השפעה חלקית, היו כמה נסיונות של CBT שמעולם לא עזרו. באופן קבוע, אני לא יכול לשאת מצב של חוסר וודאות. בשנים האחרונות כל ביקור אצל רופא בקופת חולים מטיל עלי אימה, בגלל חוסר וודאות מה הרופא ימצא אצלי. ועכשיו הגיעה המלחמה וחוסר הוודאות שהגיע איתה מערער את מצבי בצורה קיצונית. אני מקבל התקף חרדה קשה אחרי כל אזעקה ועם כל אזעקה ואזעקה זה הולך ומחמיר, עד שאני כבר לא מצליח להתאושש בין לבין. מתווספת לזה חרדה בריאותית ומפחד מה יקרה לי הלאה, לא רוצה להגיע לאשפוז. התור לרופא רק עוד שבועיים וחצי ודי התייאשתי מהרופא שלי באופן כללי. יש מה לעשות ???
היי ברוך, התמודדות עם חוסר ודאות היא לא פשוטה לאף אחד, על אחת כמה וכמה עבור אנשים שסובלים מחרדות ומ-OCD. כדאי מאוד להיות בתהליך טיפולי כלשהו, זה תמיד עוזר לקבל תמיכה רגשית - גם אם אתה לא מרגיש שאתה יכול להיעזר בטכניקות של CBT. הקשר עם המטפל כשלעצמו עוזר להתמודד ולהכיל את אי הוודאות. ניתן כמובן גם להתמקד בנושא הזה בטיפול, אם אתה מוכן לתת לזה סיכוי. ניתן גם להיעזר במעגלי תמיכה המקיפים אותך - משפחה, חברים וכל אדם שניתן לדבר איתו. בברכה,
שלום ד"ר לויט אני אובחנתי עם או.סי.די ועם הפרעת "קשב וריכוז". קורה שאני מנהל שיחה עם מישהו ומרגיש שקשה לי "להתרכז" בתוכן השיחה.אני כאילו שומע את המילים אבל למעשה "לא מקשיב". פעם שוחחתי עם אייזה אדם במיסגרת התנדבותית שסיפר לי כל מיני דברים שקשורים למסגרת הרקע שלו גם בתחום העבודה וגם שאלתי אותו האם הוא נוטה לשוחח במיסגרת ההתנדבות עם אנשים והוא אמר לי שהוא פוגש כל מיני אנשים ואז אמר לי שהוא שמע את מה שאמרתי לו וגם "הקשיב" הייטב וגם "הבין" הייטב. את יודעת לא תמיד אנשים "מבחינים" בזה שאני "לא מרוכז" הריי אי אפשר לדעת "מה הולך לי בראש" וגם בגלל שאני "שומע" מה שאומרים לי למרות שאני "לא מרוכז" אבל יכול לתקשר או לשאול והבנאדם לא תמיד "קולט" את זה. השאלה שלי היא מה את חושבת על "מחשבות טורדניות" שגורמות לתחושת "חוסר ריכוז" בתיקשורת עם אחרים בשילוב עם "הפרעת קשר וריכוז"? זה גורם אצלי גם "לתחושת מבוכה" כי אני לא תמיד "קולט" או "מבין" בפרטיי פרטים מה שאומרים לי וכמובן שהייתי רוצה "להבין יותר" את תוכן השיחה. יש לך עצה לתת לי להתמודד יותר טוב עם "קשיי ריכוז" במהלך השיחה כמו שהאדם אמר "לא מספיק לשמוע" צריך גם "להקשיב". תודה על תשובתך
שלום לך, לא תמיד קשיי ריכוז נובעים דווקא מהפרעת קשב. לפעמים הם תוצאה של מחשבות טורדניות וחרדות. אין הרבה מה לעשות עם העניין, חוץ מאשר להשתדל להיות קשוב - "להתאמן" על קשב לאחרים, ולגלות חמלה כלפי עצמך כאשר אתה מחמיץ דברים בשיחה. לא להתבייש לשאול אם פספסת משהו. בברכה,
שלום ד"ר לויט אני בן 54.איין ברשותי רשיון נהיגה. פעם נסעתי ברכב במסלול "קארטינג" והייתה לי תאונה ומאז אני מרגיש שכנראה נהיגה ברכב היא "לא בשבילי". קורה שאנשים שאני "מכיר" שואלים אותי עם יש לי רשיון נהיגה ואני עונה שאיין לי בזמן האחרון יש לי "מחשבות טורדניות" כמו:אייך עליי "להסביר" לאנשים או האם אני בכלל אני צריך להסביר למה איין לי רשיון? או שיש לי מחשבה טורדנית שבחורות יכול "לפסול אותי" בגלל שאיין לי רשיון. או "מחשבה טורדנית" שנגיד עם אני פוגש בחורה שיש לה רכב אז אני מרגיש "מבוכה" לשוחח איתה על "הליך" או "פרוצדורת" קבלת רשיון או להתייעץ איתה על "הסיפור שלי". מה את חושבת על "מחשבות טורדניות" כאלה? האם יש לך עצה לתת לי בשביל "לשחרר" "מחשבות טורדניות" כאלה? תודה
שלום לך, לאנשים רבים אין רישיון נהיגה, ורובם לא נוטים להתבייש בזה או להסתיר את זה. נסה להציג זאת בפני אחרים בצורה פשוטה ועניינית, בלי להתבייש או להתנצל, ושים לב שתגובותיהם יהיו בהתאם. בברכה,
שלום דר' שרון .מהסופר שמו לי צמוד לשער בחוץ מזון .עבר בחור עם כלב והכלב התחיל להריח את המזון בשקיות ,הערתי לבחור והוא התעצבן ,האם עשיתי נכון בגלל האוסידי שהכרתי לו יש לי זכות להעיר לו ?
היי תרצה, לכל אחד "יש זכות" להעיר לכל אחד, אך כדאי לקחת בחשבון שיכולות להיות לזה השלכות, ולחשוב האם זה שווה את זה. (לא הבנתי את הקשר ל-OCD) בברכה,
שלום ד"ר לויט בזמן האחרון אני מרגיש שיש לי "מחשבות טורדניות" לגביי שיחת טלפון שהייתה לי עם שיירות של "סיוע נפשי". הייתה לי אומנם שיחה "מעניינת"עם מיתנדבת בנושא של "תחושת בטן סתמית" ואפילו קיבלתי תשובה חיובית לתיאורייה (רשמתי את תחושת הבטן בסמארטפון שלי והקראתי אותה) לאחר השיחה פתאום הייתה לי "מחשבה טורדנית " שכאילו אני "מרגיש לא מסופק" או "לא שלם עם עצמי" כי איין "תיעוד לשיחה" ואני כאילו לא אוכל "להוכיח" שאישרו לי תאורייה (למשל עם אשוחח על תחושת הבטן עם אנשים ואשאל את דעתם). הייתה לי "מחשבה טורדנית" שכאילו "עשיתי טעות" שפניתי בטלפון והייתי צריך לפנות לסיוע נפשי בשיירות הווטסאפ ואז הייתי שולח את תחושת הבטן "המושקעת" ויש "מצב" שהמיתנדב/ת היו מסכימים לתיאורייה ואז הייתי יכול להוכיח לאחרים במצב נגיד שהייתי מתייעץ עם אנשים שאני מכיר. מה את חושבת על "מחשבה טורדנית" כזו? האם את חושבת שזה "קטנוני" מצידי או שזה "בקטנה" להתעסק עם זה בכלל? האם יש לך "עצה" בשביל "לצמצם" "חשיבה טורדנית" כזאת? תודה על תשובתך
שלום לך, לדעתי כדאי להפסיק את העיסוק בנושא על מנת "לשחרר" ממנו. גם כך המחשבה הטורדנית תתחלף, כנראה, באחרת תוך זמן קצר. בברכה,
בן 32, נשוי הכל טוב לי בחיים ומשום מה חושב על מין 24/7. לא דווקא משיכה. מין דחף לחשוב על זה עוד ועוד. צופה בפור** בגבול ועם שליטה מלאה, (לפעמים אני מחליט להתנזר חודש ואני יכול) אבל כשזה קורה זה יכול להיות גם ב7 בבוקר... פשוט דחףף. לא מגיע לעולם לחוסר שליטה מעשי. אבל מרגיש לי כאילו לא *אני* חושב על זה אלא מישו דוחף אותי לשם. כיצד אדע את הגבול בין הרגל לבעיה? מתי צריך לפנות ליעוץ מקצועי?
למה אתה חושב על זה כאובססיה ולא כהתמכרות?
היי סתיו, הגדרת הבעיה תלויה במידה שבה העניין מפריע לך בחיים. אם אתה סובל ממנו, ויש לפחות מידה מסוימת של הפרעה בתפקוד היומיומי, כדאי לפנות לאיש מקצוע. בברכה,
שלום ד"ר שרון. אני סובל מזה תקופה ארוכה ממחשבות טורדניות שגורמות לתחושת חוסר נוחות פיזית. אני מתכוון לדמיונות על ציפורניים שמתחככות בברזל וכדומה, שבמציאות גורמים לי לצמרמורת ותחושת חוסר נוחות, וכשאני מדמיין התרחשויות כאלה - אני חש תחושה דומה. הפלשבקים האלה רודפים אותי לכל מקום ובכל זמן, עד כדי תחושת מתח בשרירים וזיעה קרה לסירוגין, מההבוקר עד הלילה. אני לא מקורקע, מרגיש רדוף וכמעט לא מתפקד. אובחנתי בעבר עם הפרעת חרדה ו-OCD. אני ממש אובד עצות. בעבר המחשבות הטורדניות היו סביב נושאים אחרים שגרמו יותר לחוסר נוחות נפשית. למדתי להשלים עם קיומן וכך השתחררתי מהתסביך, אבל במצב הנוכחי אני מתקשה להגיע למצב מנטלי של השלמה עם דבר כזה ולא יודע איך להשתחרר ולצאת ממצב הביש הזה.
היי ישראל, אם אתה סובל מאוד מרעשים כאלה, עד כדי כך שאתה מדמיין אותם, אפשר להיחשף אליהם באופן הדרגתי על מנת להפחית את הרגישות כלפיהם. למשל, אפשר לראות סרטון של ציפורניים מתחככות בברזל, בתחילה ללא סאונד, ולאחר מכן להגביר בהדרגה. בשלב הבא אפשר לנסות בעצמך להעביר ציפורניים על ברזל. כמובן שאתה יכול להיות יצירתי ולהגות בעצמך את שלבי החשיפה. בברכה,
שלום ד"ר לויט אני מתרגל מדיטציית נשימה לפניי שיינה כי יש לי קושי להירדם. בזמן האחרון יש לי "מחשבות טורדניות" שליליות בזמן שאני מתרגל את המדיטציה אני לא רוצה לתאר את המחשבות אבל אגדיר את המחשבות עם "ספקטרום" של מחשבות של "אלימות מילולית" נגיד שאני "מקלל מישהו". את מבינה כאילו כשמופיעה לי בזמן המדיטציה "מחשבה שלילית" אז אני מרגיש תחושת "לחץ" ומרגיש שכאילו התירגול הייה "לא מושלם" כי בעצם בזמן המדיטציה אני צריך להתרכז בגוף שלי "בזמן הווה" ואז זה אמור "להסיח" את המחשבות הטורדניות ולכן אני מרגיש צורך לחזור כמה פעמיים על המדיטצייה עד שאגיע למצב שאסיים את התירגול כולל הנשימות בלי שום מחשבה טורדנית בראש. זה מאוד מעיק ומלחיץ כי מאוד "קשה" להגיע למצב שלא היו לי שום מחשבות בזמן המדיטצייה. השאלה שלי: מה את חושבת על "מחשבות טורדניות" שמופיעות בזמן המדיטצייה גורמות לתחושה שלא "מיציתי" נכון את התירגול? האם את חושבת שאיין צורך להגיע למצב של "מדיטצייה מושלמת" ללא הופעה של "מחשבות טורדניות" בזמן התירגול? תודה על תשובתך
שלום לך, מחשבות מופיעות אצלנו באופן לא רצוני וללא שליטה, לכן אין סיבה להיות מוטרדים מעצם הופעתן ולנסות לשלוט בהן. ככל שתנסה לא לחשוב מחשבה מסוימת, כך תחשוב עליה יותר. מדיטציה אמיתית היא כזו שבה מופיעות מחשבות (כי אין שום אפשרות שהן לא יופיעו), ואנחנו שמים לב אליהן ונותנים להן להמשיך הלאה, בלי לשפוט אותן. המונח "מדיטציה מושלמת" סותר את עצמו, שכן מדיטציה היא מושג לא שיפוטי, ולכן אין "שלמות" במדיטציה. בברכה,
שלום ד"ר לויט בעבר כתבתי פה שאלה כבר, זה אותו רעיון אבל בסגנון אחר, יש לי מחשבות מציקות כל הזמן, מה הייתי עושה אם לא הייתי עושה את מה שאני עושה? בוא נגיד שכל אחד צריך להתעסק במשהו אם מישהו ישתעמם כל הזמן זה יכול להוביל אותו להתאבדות ח"ו, אז כל הזמן אני חושבת מה הייתי עושה אם לא הייתי עושה את זה אם לא הייתי אוכלת אם לא הייתי שותה אם לא הייתי עסוקה וכדומה הייתי רוצה להתאבד ח"ו? זה מטריף אותי כי כאילו אני כפוי לעשות את זה ואני ממש מתביישת עם המחשבות האלה אני מתביישת שמישהו יגלה איזה מחשבות הזויות יש לי בפנים אולי תוכל לעזור לי? מקווה מאוד תודה מראש
היי חיה, קודם כל, אין סיבה להתבייש במחשבות. את לא שולטת בהן, והמוח פשוט חושב על מה שהוא רוצה באותו רגע. מותר לחשוב כל מחשבה שהיא, ואין לכך כל ערך. השליטה היחידה שיש לך היא בעיסוק במחשבות - את יכולה לבחור אם את עוסקת במחשבות ונותנת להן לנהל אותך, או לא. אם הפחד הוא מחוסר עשייה, את יכולה גם לתת לעצמך להשתעמם במשך כמה זמן ולא לעשות דבר, ולראות מה קורה. זה לא יעיל לנסות להיות כל הזמן בעשייה כדי "לברוח" מהמחשבה. בברכה,
תודה ענקית!! אני מנסה להשתעמם בדווקא אבל ברור שאני אמורה להיות גם עסוקה, לא? ובזמנים האלה המחשבות מאוד מציקות לי, אז איך אני יכולה להתמודד איתן?
את מתכוונת שהמחשבות מציקות לך בזמן שאת עסוקה? בזמנים כאלה לכאורה קל יותר למקד את תשומת הלב בחוץ במקום בפנים, כלומר במה שאת עושה. כמובן שהמחשבות עדיין יהיו שם, אבל כשתפיסת העולם שלך היא שהחוץ חשוב ומעניין יותר מהפנים, בהדרגה המוח מתאים את עצמו לתפיסת העולם הזאת.
אני כל פעם בפחד תמידי שאולי אני לא בסדר או שאני אכנס למצב נפשי לא טוב שיגרום לי לאיבוד שליטה על עצמי ועל חיי, או שארגיש כתוצאה מכך שקשה לי להתמודד ולהכיל את החיים. כמובן שיש לי תחושות שמתלוות אליהם מחשבות אז אני לא באמת יודעת אם אני סובלת ממשהו נפשי או שמא אלו רק פחדים. הפחדים האלה ממש מגבילים אותי לפעמים ואני מנסה לא להכנס ללופ מחשבתי שבו אני מנסה לנתח ממה המחשבות האלה נובעות. זה ממש מלחיץ אותי אני מפחדת שמשהו לא בסדר איתי אם אני מגיעה לכאלה מחשבות ותחושות מה את חושבת דוקטור? האם שכיח מה שאני מתארת? אני ממש נלחצת ולחוצה. תודה רק אציין שיש לי קטע של חשיבת יתר ואני לוקחת את המחשבות המפחידות שלי מאד קדימה ולא מצליחה לא לייחס להן חשיבות
היי מיכל, אני חושבת שאת יודעת את התשובה לשאלתך - בעצמך ציינת שיש לך "חשיבת יתר" ושאת מייחסת למחשבות חשיבות, כשאת יודעת שהדבר הנכון הוא לא להתייחס אליהן. ואכן, אם יש ספק ואת לא בטוחה בכלום - עדיף לא לעשות דבר. אם באמת יקרה משהו ששווה התייחסות, את כבר תדעי זאת ולא תצטרכי לשאול. בברכה,
שלום ד"ר לויט בזמן האחרון יש לי "מחשבות טורדניות" שאני מרגיש "צורך" להסתובב הרבה ממקום למקום מאיין "חוסר שקט". נגיד אני הולך לשבת בספסל בפארק ובאים לשם כל מיני "טיפוסים" ואז אני מחליט לפארק קרוב אחר. לפעמיים אני מסתובב הרבה שעות ממקום למקום וזה מאוד מעייף אבל לאחר מכן יש תחושת "רגיעה" כי זה מעייף את הגוף. מה את חושבת על "מחשבות טורדניות" כאלה? אייך אפשר להתמודד יותר טוב עם תחושה של "חוסר שקט" כי זה קצת "מעיק פיזית". תודה על תשובתך
שלום לך, אני מציעה שבמקום "להסתובב" תתנסה לשבת קצת במקום, ולא להתייחס למחשבות. הקימה והתזוזה המתמדת נותנות את התחושה שאתה באמת בסכנה, ואם תנסה לשבת באותו המקום ולא לעשות דבר, תחושת הסכנה תרד והמחשבות כנראה יציקו פחות. בברכה,
היי שלום ד״ר שרון רציתי לשאול אותך האם מותר לקחת ציפרלקס וכדורים ממשפחת SSRI בהריון? ואחרי ההריון לידה הנקה וכו ? אשמח למענה תודה רבה
היי עדן, אני אינני פסיכיאטרית, לכן איני יכולה לתת ייעוץ תרופתי מסוג זה. ממליצה לפנות לפסיכיאטר ולשאול אותו - רצוי לפסיכיאטר המטפל בך (אם יש כזה). אפשר גם לשאול את המרכז הטרטולוגי הארצי, שמומחיותו היא תרופות בהריון ובהנקה. בברכה,
שלום ד"ר לויט בזמן האחרון יש לי "מחשבות טורדניות" זה מתבטא "בזכרונות" מכל מיני אנשים שפגשתי בעבר או ביום יום. גם אני מרגיש שיש לי "פנטזיות" שאני "חושב" הרבה על מצבים שפגשתי נשים או "זכרונות" "מצורת לבוש" למשל :לבוש "מלא או חושפני". מה את חושבת על "קשר" ביין "פנטזיות" "למחשבות טורדניות"? יש לך עצה או טיפ לתת לי בשביל "לשחרר" מחשבות" כאלה? תודה על תשובתך
שלום לך, פנטזיות הן דבר נורמלי, ואין בכך כל רע. מדובר במחשבות שמעוררות הנאה, ולא סבל. לא הבנתי את הקשר למחשבות טורדניות ואיך זה הופך למחשבה טורדנית. בברכה,
שלום ד"ר לויט בקצרה:הייתי חבר בעבר בקהילה רפורמית שגברים ונשים מיתפללים יחד. הייתי הולך לקבלות שבת. בזמן האחרון יש לי "מחשבה טורדנית" של "התלבטות"כמו:האם "כדאי" לי לחזור ללכת לקבלה שבת קהילתית ולפגוש שם אנשים "מוכרים" אך מצד שני יש לי "מחשבה טורדנית שלילית כמו:אני כיום חילוני ולא קרוב למסורת אז למה לי בעצם ללכת למקום כזה שיתכן שארגיש "לא שייך"מבחינת "מהלך התפילה" שאומנם אני קצת זוכר אבל זה יגרום לי קצת תחושת "חרדה" או "מבוכה". מה את חושבת על מחשבות טורדניות כאלה? יש לך עצה לתת לי בשביל "לשחרר" מחשבה טורדנית כזו? תודה על תשובתך
שלום לך, הדבר הכי טוב בעיניי הוא לנסות ללכת פעם אחת לקבלת שבת, במקום להמשיך להתלבט - מה יש לך להפסיד? במקרה הגרוע, לא תחוש שם בנוח ולא תחזור על כך. בברכה,
אני סובלת מאו סידי ומאובחנת כבר מ2018 למרות שמאז שאני ילדה מרגיש כך אבל לא יודעת אם זו הסיטואציה שאני מרגישה מהרגע שהכרתי את הבן זוג שלי אם בא לי או לא בא לי ואנחנו כבר שנה וחצי ביחד ועוד שנייה מתחתנים יש פעמים שאני נמשכת אליו ואוהבת אותו ויש פעמים שאני מתלבטת ושאין לי כח לזה בכלל אבל אני חושבת אם זה לא בסדר ואולי אני לא אוהבת ואז אני נהיית חרדה וקשה לי עם זה. אם יש לנו ריב אני מסוגלת לבכות באמת וכאילו רע לי ואז אנחנו משלימים וזה מרגיע אצלי משהו לפחות אני באמת לא יודעת מה לעשות הבן זוג שלי הכי מושלם שיש והכי מכיל וקשוב והבעיה לא בו הוא באמת מרגיע ומכיל אותי מעל ומעבר מה שלא היה לי מעולם. אני מרגישה שאני מייצרת בעיות
שלום לך, בהחלט יכול להיות שמדובר במחשבות טורדניות. כדאי להתייעץ עם איש מקצוע מתחום הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (CBT), ואם יש צורך גם להתחיל לטפל בכך. ההנחיה הכללית היא להמשיך במערכת היחסים כרגיל, ללא התייחסות למחשבות - כמו שאמרת, המוח "מייצר בעיות", וכשאנחנו לא מפנים אליהן תשומת לב, הן מאבדות מהנפח שלהן ונשארות בתחום הדמיון. בברכה,
אם אני לא יודע ויכול להסביר לעצמי למה אני במצב רוח לא טוב כל הזמן ולמה אני מודאג וחרד באופן תמידי מה זה אומר עליי? שמה יכול להיות שיש לי? בגלל שאני יושב עם עצמי וחושב מה עובר עליך למה אני ככה ואין לי באמת תשובה אז אני מפחד שתמיד אשאר ככה ולא אדע להיפטר מההרגשה הזו כי אולי זה משהו שאי אפשר לפתור ואי אפשר להעלים. אני מרגיש מאד רע באופן תמידי ואני מרגיש עוד יותר רע שאני לא מבין למה אני ככה, וברגע שאני לא יודע למה ככה אני גם לא יודע איך להתחיל לטפל ולאן ללכת .. אני מרגיש כל כך מקולקל כאילו המח שלי בוגד בי
היי עוז, אני מציעה להתחיל בהתייעצות עם איש מקצוע - רצוי מתחום הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (CBT), שכן הטיפול הזה עוסק, בין השאר, בדרכי חשיבה, הבנתם וצורת ההתייחסות אליהם. בברכה,
אני חרדי בן 27 נשוי + 3. עד גיל 26 עשיתי דיחוי, אך כעת עקב ביטול ההסדר קיבלתי צו. שנים שאני נוטל תרופות ומאובחן בOCD וחרדות (כנראה גם OCPD / סוג של אספרגר). המצב גם גרם להרבה קשיים בזוגיות והיו תקופות קשות מאד. כללית המצב משתפר אך הקשיים עדיין קיימים, וכעת אני חושד מרגרסיה חריפה בגיוס לצבא (לצד הקשיים כבעל משפחה). איך יתייחסו אליי בצבא? מה אני יכול לעשות?
היי אברהם, אין דרך לדעת מראש כיצד יתייחסו לקשייך הנפשיים בצבא - אבל מומלץ להביא זאת לידיעת הצבא, אם אתה חושש שזה יפריע לך. בצבא תוכל לשוחח עם קצין בריאות נפש ו/או פסיכולוג צבאי, ולפיכך להחליט על המשך דרכך בצבא והמסלול המתאים לך. בברכה,
תמיד יש לי תחושה או הרגשה שמשהו לא בסדר איתי, ששיש לי משהו נפשי, שאני לא יודעת מה קורה שאני ככה בחרדות ולא מבינה ממה וזה מתסכל אותי. מצד אחד אני מאד מודעת לעצמי אבל מצד שני קצת מרגישה שאולי במקביל עובר עלי משהו נפשי כי יש לי המון דאגות מדברים, פחדים מדברים וחרדות מדברים. מה את ממליצה לעשות? מדוע אנשים מרגישים מצד אחד שעובר עליהם משהו נפשי אבל באותה נשימה מאד מודעים לעצמם ולמה שקורה סביבם משמע הם מרגישים מצד אחד שהם בסדר ומצד שני חרדתיים? אשמח לתשובה מקצועית בעניין. תודה ויום טוב
היי אתי, לא ממש הבנתי את שאלתך - הרי חרדות הן בהחלט "משהו נפשי", ולכן זה נכון לומר שעובר עלייך "משהו נפשי". אין שום סתירה בין האמירה הזו לבין מודעות למצבך, להיפך - אנשים שסובלים מחרדות נוטים לחשיבת יתר ולמודעות והפניית הקשב (בצורה מוגזמת אפילו) להתרחשויות הפנימיות שלהם. חרדה אין פירושו שהאדם "לא בסדר", אלא פשוט שהוא מרגיש חרדה - זה רגש טבעי ונורמלי, שאצל אנשים חרדתיים הוא נוטה להופיע גם במצבים שאין בהם סכנה, ובעוצמה מוגזמת. בברכה,
שלום ד"ר לויט אני מיתנדב בקהילה בשעות הפנאי (לא אתן פרטים מדוייקים).יוצא לי משהו כמו 2 בחודש. בזמן האחרון יש לי "מחשבות טורדניות" לגביי כל מיני אנשים וטיפוסים שאני פוגש במיסגרת הזו.יש כאלה שאני מרגיש שיש לי איתם "יותר חיבור" ויש כאלה שיש לי איתם "פחות חיבור". את יודעת יש אנשים שאני מרגיש שיותר קל לי לשוחח "ולהיפתח" על עצמי ועל הרקע שלי ויש אנשים שאני מרגיש שפחות קל לשוחח איתם "ולהיפתח" על עצמי ועל הרקע שלי. בזמן האחרון גם יש לי "מחשבה טורדנית" שאני מרגיש "תחושת מבוכה" מחשש שנגיד מישהו ידבר איתי ויתעניין בי אבל לא תהייה ביננו "תחושת חיבור" ולכן אומנם אני יכול לדבר איתו אבל ארגיש שהשיחה או ההכרות "לא עושים לי את זה" וזאת לעומת אדם שאני מרגיש "תחושת חיבור" ושהשיחה א "ההכרות" "עושים לי את זה". מה את חושבת על "מחשבות טורדניות" כאלו? האם זה טבעי ונורמאלי להרגיש ככה? תסכימי שיש אנשים שאנחנו מרגישים שיותר קל לנו "לזרום איתם" ויש כאלה שפחות "קל" לנו "לזרום איתם"? יש לך עצה לתת לי בשביל "לשחרר" מחשבות טורדניות כאלה? תודה על תשובתך
שלום לך, שאלת אותי בעבר שאלות רבות בנושא הזה - ותמיד עניתי לך שזה טבעי שיש אנשים שאתה יותר מתחבר אליהם וכאלה שפחות. אני לא חושבת שאתה צריך "אישור" נוסף ממני בנושא הזה, לדעתי כדאי פשוט "לקפוץ למים" ולתת מקום להתנסויות חברתיות ופחות להתעסקות במחשבות - שלא ממש מקדמת אותך. בברכה,
היי שרון קוראים לי יובל אני בן 16 הסיפור שלי מתחיל אי שם בגיל 10 כל הזמן היה בי רצון מוזר כזה לתת לעשות את הדבר האסור אם לתת לעצמי מכה בראש בכוונה או רצון לקלל את ה׳ ואני ממש נלחם עם עצמי שלא או רצון שאם לדוגמא אני על קומה גבוהה לקפוץ מהמרפסת והייתי נורא חרד מהדברים האלה כמובן שלא ביצעתי אף דבר אבל הייתי חרד אוקיי עוברת פה שנתיים שלוש שלמדתי להתגבר על דברים האלה ואז הגיע הפחד ממחלות פיזיות כל כאב גרון מפרש כסרטן מבחינתי כל כאב גב מתחיל לי גידול בגב עד שהוריי היו משתגעים מלרוץ איתי לבתי חולים וגם עם החרדה הזאת למדתי לחיות וכבר היום אני יודע שגם אם אני ישר חושב על המחלה אני מבין שאין לי כולם כעבור שנתיים ושבשנתיים האלה לפעמים קופץ לי פחד ממחלות לפעמים מחשבות חס וחלילה לפגוע במישהו קרוב שלי וכמובן שלא אעשה זאת לעולם אבל בשנה שנתיים האלה דילגתי זה היה בא בתקופות שאני לבד שאין לי תעסוקה וכדומה אוקי כעבור שנה שנתיים אזור גיל 15 שמעתי שסכיזופרני פגע בהוריו ומאז כמובן שכל דבר אני לוקח לקיצון וגם פה לקחתי את המחלה הכי גרועה לנפש ובתור ילד בן 15 שעבר את כל מה שכתבתי למה עם המחשבות ישר ועם החרדות שלי ישר קישרתי אולי יש לי סכיזופרניה ומאז התחלתי לקרוא על זה ואני כל הזמן חושב אולי אמא שלי רוצה לפגוע בי ואז בגלל שאני חושב שהיא רוצה לפגוע בי אז אפגע בה חס וחלילה מרוב מחשבות דומות של זה כבר איבדתי רגש לאמא שלי אני חולם עליה בלילה כשתי דמויות ואני נורא מפחד שאני אעשה לה משהו בטעות ומפחד שאני מסוכן כעבור חצי שנה שנה זה עבר והתחלף בפחד מלחץ דם גבוה ואז אקבל התקף לב בפחד ממחלות מין עם כל אחת שהייתי בפחד מתלונה במשטרה שחלילה מישהי תחשוב שנגעתי בה יותר מידיי או תשתבש עליי אבל לפני חודש אני יושב לי באוטבוס וקורא כתבה שהחוטים תפסו 5 מרגלים ואז עלתה לראשי מחשבה שטווית ולא הגיונית בעליל אולי הם רוצים לחטוף אותי ומאז שוב חזר לי הסיפור של הסכיזופרניה ואני כל כך מפחד מזה ומאז שזה חזר הפחד מזה גם הפחד שאני אפגע באמא שלי כי אחשוב שהיא רוצה לפגוע בי גם עולה לי כל הזמן ואני נורא מפחד להתנתק מהמציאות בבקשה תעזרי לי שרון
היי יובל, אתה מתאר מחשבות טורדניות מאוד מאוד נפוצות. כדאי לעשות שני דברים: 1. להפסיק בהקדם האפשרי כל קריאה על הנושא וכל עיסוק בו בצורה זו או אחרת. אלה התנהגויות כפייתיות (מה שנקרא "טקסים") והן רק מעצימות את המחשבה ומחמירות את החרדות. 2. לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), על מנת לקבל כלים להתמודד עם הבעיה בצורה מסודרת ושיטתית. בברכה,
שלום ד"ר לויט אני מגדיר את עצמי כחילוני יוצא לי לפעמיים להסתובב בעיר חרדית בגוש דן. אני נוסע בתחבורה ציבורית ושם לב שקיימת מאיין "הפרדה" ביין גברים ונשים.הגברים החרדים יושבים בקידמת האוטובוס והנשים יושבות בחלק האחורי של האוטובוס. כשאני עולה לאוטובוס "קופצת לי בראש" מחשבה טורדנית "אייפה עליי לשבת באוטובוס".אני רוצה לציין שאני מיתנגד "להפרדה" ביין גברים ונשים אבל אני חש מאיין "תחושת מבוכה" בגלל שאינני כל כך "בקיא" בעניין "ההפרדה" בעיר חרדית בהנחה שהיא באמת קיימת. קורה לפעמיים שיושב לידי אייזה אדם חרדי קופצת לי "מחשבה טורדנית" כמו:האם "כדאי" לי לדבר איתו ולשאול אותו לגביי "הפרדה" ביין גברים ונשים באוטובוס ולשאול את דעתו האישית לגביי עניין זה? את יודעת יש כל כך הרבה סוגים של חרדים אני מניח עם רמות שונות של "גישה" כלפיי נשים חרדיות או נשים בכלל באשר הן (יש כאלה שבעד "הפרדה" ויש כאלה שנגד "הפרדה"). מה את חושבת על "מחשבה טורדנית" כזו? אייך אני יכול לפי דעתך "לשחרר" "מחשבה טורדנית" כזו "שלא נותנת לי מנוחה"? תודה על תשובתך
שלום לך, אתה יכול פשוט לשאול את אחד הנוסעים באוטובוס מה דעתו על כך, במקום לחשוב על כך ללא הפסקה. זה יהיה יעיל יותר... בברכה,
שלום ד"ר לויט אני בזיקה חילוני בזמן האחרון אני מסתובב בעיר חרדית במרכז הארץ.אני נוסע בתחבורה ציבורית רואה כל מיני נשים חרדיות. אני יודע שיש רבנים מסויימים שרוצים שתהייה הפרדה ביין גברים ונשים באוטובוס ולכן אני שם לב שגברים בדרך כלל יושבים בצד אחד ונשים יושבות בצד שני אבל קרה לי למשל שאישה חרדית ישבה לידי באוטובוס. זה גרם לי לתחושת בטן סתמית כזו שיש נשים שמקפידות "לציית להוראה" שצריכה להיות הפרדה אבל הן לא בהכרך מסכימות שזה נכון ומצד שני יש נשים חרדיות שלא מצייתות להוראה כי הן בעד שוויון. בזמן האחרון יש לי "מחשבה טורדנית" לגביי תחושת "אי נעימות" ממצב שאישה חרדית תשב לידי באוטובוס אני מרגיש "תחושת מבוכה" שנגיד אני ישבתי בצד "הלא נכון" וגם אינני מתמצא כל כך בכללי ההפרדה. כמובן שאני כחילוני מיתנגד להפרדה שהיא מאיין "חוסר שוויון" אפילו ברמה של אפלייה. מה את חושבת על "מחשבה טורדנית" כזו? האם יש לך רעיון אייך אפשר "להקל" על "חשיבה טורדנית" כזו? תודה על תשובתך
שלום ד"ר לויט בקצרה הייתי פעם חבר בקהילה רפורמית. יוצא לי לפגוש כל מיני בחורות ונשים עם זיקות שונות כגון:חילוניות מסורתיות ודתיות. בזמן האחרון יש לי "מחשבה טורדנית" של "התלבטות" לגביי האם כדאי לי לשאול בחורה או לקבל ממנה "חוות דעת" לגביי "חברות בקהילה רפומית". יש לי תחושת בטן סתמית כזו שרוב הבחורות תקבלנה את הזרם הרפורמי או יראו באופן חיובי השתייכות לקהילה רפורמית. זה לא שאני חושש מדחייה אלא אני רוצה לספר לבחורה שאני נגיד פוגש או מכיר "משהו מעניין" לגביי העבר שלי שזה יכול ליצור אוליי "בסיס טוב"לקשר או הכרות. מה את חושבת על "מחשבה" טורדנית" כזו שהאמת היא "לא נותנת לי מנוחה"? יש לך עצה לתת לי בשביל "לשחרר" מחשבה טורדנית כזו? תודה על תשובתך
שלום לך, למה לא פשוט לנסות לספר את התוכן הזה במפגש עם בחורה? ייתכן שהיא תתחבר אליו וייתכן שלא, בכל מקרה - לא יקרה שום נזק, ולא תדע אם לא תנסה... בברכה,
שלום ד"ר לויט בזמן האחרון יש לי "מחשבות טורדניות" ביחס לקינאה שאני מרגיש כשאני רואה בחורה למשל "שמכירה אותי" בשמי (איין לי הכרות מעמיקה איתה אלא קרה נגיד ששוחחתי איתה) שנימצאת בחברת גבר למשל ברחוב. ברגע שאני רואה אותה אז אני מרגיש קצת "קינאה" אבל לא ברמה "חולנית".זה מיתבטא בתחושת "מירמור" ומצב רוח לא טוב ויש מחשבות טורדניות "שליליות". מה את חושבת על "מחשבות טורדניות" כאלה? אני רוצה לציין שאני לא אייזה "קנאי אובססיבי". האם זה טבעי ונורמאלי שאנשים מרגישים לפעמיים "קינאה" ואיפה בעצם "עובר" הגבול"? תודה על תשובתך
שלום לך, אני חושבת שהגבול נמצא במידת העניין שלך בבחורה. כאשר מדובר ב"סתם" בחורה שאתה מכיר, אבל אין לך עניין רומנטי בה, אין כל סיבה לקנא. זה טבעי ונורמלי שהיא תדבר עם גברים אחרים, כמובן. זה טבעי שתתעורר קנאה לגבי מישהי שאתה מעוניין בה, ואם אינך מעוניין אז אין הרבה טעם בכך. בברכה,
שלום הבן שלי בן 14 התחיל לפני כמה חודשים לסבול מ ocd ואובחן. המצב מחמיר מדי יום, שטיפת ידיים ללא הפסקה עד דם כולל רגליים ונוסף לאחרונה מגבונים. מתקלח 5 פעמים ביום, מחליף בגדחם ותחתונים כל שעה. מחטא את הטלפון והחדר מס פעמים ביום. כבר לא מחייך. ילד חכם ומצטיין בלימודים שפשוט הולך ודועך. טיפול תרופתי פריזמה לא מוכן לקחת כמעט. קשה בבית מאוד בגלל המצב שלו וכבר מיואשת ולא יודעת מה לעשות כי פסיכיאטר מטפל מאוד אדיש למצב ולא עוזר תודה
שלום לך, קודם כל, חשוב שבנך יהיה מטופל אצל מישהו שאתם מרוצים ממנו. בהחלט יש מקום להחליף פסיכיאטר, ולנהל איתו שיחה מעמיקה על אפשרויות העזרה שהוא יכול לקבל. ייתכן גם שהוא צריך מסגרת טיפולית אינטנסיבית יותר - אך רק גורם מטפל יכול להעריך זאת, אחרי היכרות מעמיקה יותר. בברכה,
שלום ד"ר לויט אני מסתובב הרבה ברחובות בעיר ת"א ויוצא לי "לפגוש" כל מיני הומלסים וגם "קבצנים" "קבצניות" שמבקשים ממני כסף. יש לי "מחשבות טורדניות" "שתקועות לי בראש" "ולא נותנות לי מנוחה" כגון: האם לתת לאדם ניזקק "נדבה" או מצד שני האם עדיף לי "להימנע" ולא לתת נדבה. או מחשבה טורדנית כמו:האם אותו אדם הוא באמת "ניזקק" ומיסכן או שמצד שני יכול להיות שזה סתם אדם "שמיתחזה" "לניזקק"והוא איננו באמת "מיסכן". מה את חושבת על "מחשבות טורדניות" כאלו? אייך אפשר "לשחרר" קצת" "חשיבה טורדנית" כזו? תודה על תשובתך
שלום לך, כדאי שתקבע לעצמך מדיניות - אם אתה נותן כסף לאנשים שמבקשים ממך ברחוב או לא. בכל מקרה, אי אפשר באמת לדעת מי "מתחזה", כדבריך, ולאיזו מטרה הם משתמשים בכסף. זו החלטה שאתה לוקח על עצמך, אם לתת או לא. בברכה,
היי, אני חווה כבר כמה שנים מחשבות שבאות בלופים ולא עוצרות מעין רומינציות של, ״אני תקוע בחיים״, ״זה בחיים לא ישתנה״, ״מה לא בסדר בי״, ״למה אני תקוע בחיים״ ואני בוכה לפעמים, ויש לי גם התקפי עצבים וחוסר סבלנות, כאילו כל היום ככה, רוב הסיכויים שזה מגיע מהOCD התקיעות שאני חווה בחיים?
היי לידור, "תקיעות בחיים" זו אמירה שלילית שאתה אומר לעצמך, כלומר מחשבה שלילית, כמו גם מחשבות שליליות אחרות שציינת. מחשבות שליליות הן אינן המציאות, אלא רק הדרך שלך להסתכל על המציאות ולתאר אותה. למחשבה הזו ולאחרות יכולות להיות כל מיני סיבות - מדוע אתה חושב שאתה "תקוע" בחיים? האם זה בגלל ה-OCD? איך הוא גורם ל"תקיעות" הזו? זו שאלה שאתה יכול לענות עליה טוב ממני. בברכה,
שלום ד"ר שרון, אני סובלת מאוסידי ונוטלת סרוקסט כבר 15 שנה. יש לי תקופות רגועות מאוד ולפעמים בעקבות טריגר כלשהו באה חרדה. עשיתי בדיקת ממוגרפיה ומצאו גוש. כתבו ייתכן ממאיר. יש לבצע ביופסיה. התחילה אצלי חרדה נוראית. אני בוכה בלי סוף, לא אוכלת, קשה להירדם. מה ניתן לעשות? מה להגיד לעצמי? יש לי בדיקת ביופסיה מחר. אני מרגישה כמו ילדה קטנה. אנא עזרתך
היי רינת, אני מבינה שלא קל לך להמתין לתוצאות של הבדיקה. כל אחת הייתה נלחצת מכך במידה מסוימת. כדאי לחשוב כיצד "האדם הסביר" היה מגיב בסיטואציה כזו, ועד כמה זה היה מלחיץ אותו - שכן ייתכן שהחרדה איבדה פרופורציות לעומת הסכנה האמיתית. קחי בחשבון שאת עושה את המקסימום על מנת לטפל בעצמך ולשלוט במצב, ושזה הכי טוב שאת יכולה לעשות כרגע. בחיים אנחנו מתמודדים פעמים רבות עם אי ודאות, שהיא מצב שהאדם הסביר מסוגל להתמודד איתו. בנוסף, חרדה ועיסוק יתר בחוסר הוודאות אינם משפיעים על התוצאה ואינם עוזרים לנו להתמודד איתה טוב יותר, ולכן לא נותר אלא לחכות לתוצאות ולהשתדל לא "לקפוץ למסקנות". שיהיה בהצלחה בבדיקה. בברכה,
עוד שאלה ברשותך. אם עוד טרם קבלת התשובה ההרגשה הכללית היא שזה הסוף, שאין טעם לכלום וכדומה. האם גם זה אוסידי? יש את המחשבות האלה שמלוות בחרדה.
אלה מחשבות שליליות שכנראה נובעות מהאוסידי, אבל המחשבות האלה כשלעצמן הן לאו דווקא טורדניות, אלא משניות.
שלום ד״ר אני כבר קרוב ל 20 שנים סובל מחרדת בריאות קשה. מהרגע שאני מתעורר ועד הרגע שאני הולך לישון אני עסוק בחיפוש בעיות בגוף שלי, בדיקת דופק , לחץ דם, מפרש כל הרגשה כל עקצוץ כל סימן בגוף כהתקף לב כאירוע מוחי שמתקרב כסימן למחלה. עד לפני 6-7 שנים גם הייתי עובר ים של בדיקות ובכל פעם הרופאה מצאה משהו חדש אז החלטתי שאני לא עושה יותר . הייתי מטופל 8 שנים בטיפול התנהגותי קוגנטיבי שלא עזר והוצאתי המון כסף על זה, ומכדורים אני נמנע. עברתי שנה קשה כאשר הייתי עסוק עם אישתי באיזה מצב בריאותי, איבדתי את אבא שלי לצערי, רבתי ים אחי, אני עכשיו משתדל לטפל באמא שלי שלבד , בקיצור הכל עלי ואין לי כוחות חזה ואני שוב נכנס ללחץ וחרדות ושוב מחפש שברים בגוף ושוב קובע תור לרופאים, הבעיה של בדיקה שאני עושה אני מפחד שימצאו משהו. מה כדאי לעשות? תודה
שלום לך, כדי להכחיד את המחשבות הללו לגבי בעיות בריאות, אין ברירה אלא להפסיק בראש ובראשונה את ההתנהגויות הכפייתיות סביבן. כלומר: להפסיק ללכת לרופאים, להפסיק לסרוק את הגוף בחיפוש אחר בעיות, וכמובן לא לקרוא באינטרנט לגבי נושאים בריאותיים. גם אם נדמה לך שיש בעיה, אין ברירה אלא לגלות איפוק ולא לעשות דבר, עד שהמחשבה תחלוף. במקביל, כדאי לחפש דרכים אחרות להתמודד עם הבעיות האחרות בחייך, מאחר שייתכן מאוד שהמוח "בורח" למקומות של הכפייתיות כדי להתמודד עם לחצים ממקומות אחרים. כדאי שיהיו לך כמה שיותר מקורות תמיכה ומקומות לפרוק ו"לאוורר". בברכה,
שלום ד"ר לויט בזמן האחרון יש לי "מחשבה טורדנית" לגביי "בעלות כלבים". יש לי תחושת בטן סתמית שיש נשים שמחזיקות את הכלב ברצועה כשהן מיסתובבןת איתו ושהן מקפידות לשים "מחסום פה" לכלב בתחבורה ציבורית וזאת לעומת תחושת בטן "שלילית" שיש נשים שלא מקפידות להחזיק את הכלב ברצועה ולא מקפידות לשים "מחסום פה" לכלב בתחבורה ציבורית.יש לי מאיין "חשש" או "חרדה" להיתקל בסוג כזה של "בעלות כלבים". יש לי גם "מחשבה טורדנית" כזו שאני "מיתלבט" אייך לסווג את האישה עם הכלב ברגע שאני רואה או פוגש מבחינת "הסוג החיובי" או "הסוג השלילי" והמחשבה הטורדנית הזו "מאוד מלחיצה" וגורמת לי בדרך כלל לעזוב את הפארק או לקום מהספסל ולעזוב את המקום שבו אני פוגש את בעלת הכלב והכלב. מה את חושבת על "מחשבה טורדנית" כזו? אייך אפשר "לצמצם" "חשיבה טורדנית" כזו? תודה על תשובתך
שלום לך, כדי להפחית את המחשבה הטורדנית, כדאי לא להתנהג בהתאם אליה - כלומר לא להימנע מסיטואציות שבהן היא עולה וגורמות לך אי נוחות. להישאר בקרבת הכלב ובעלת הכלב, ועם הזמן תיווכח לדעת שדבר לא קורה והמחשבה כבר לא "מעניינת" יותר. בברכה,
שלום וברכה, בימים האחרונים סובלת מאוד ממתח ודפיקות לב הנובעות מחרדה וגם מחשבות טורדניות. רופא המשפחה נתן לי אלפרליד 0.25 פעמיים ביום. זה היום השני שאני שותה את הכדור ולא רואה שינוי. עדיין דפיקות לב חזקות מחרדה ומחשבות. האם זה נורמלי שעדיין לא השפיע עלי או שהכדורים לא מתאימים לי? אודה לתשובה. תודה
היי רוני, אלפרליד היא תרופה שנותנת הקלה בטווח הקצר, כלומר השפעתה מורגשת זמן קצר לאחר נטילת התרופה, ולמשך כמה שעות לאחר מכן. לתרופה זו אין שום השפעה בטווח הארוך, ובנוסף היא עלולה לגרום לתלות (כלומר התמכרות פיזית ו/או פסיכולוגית). אם את לא מרגישה השפעה בטווח הקצר, כנראה שהתרופה לא עובדת, אולי בגלל מינון נמוך יחסית. יש לציין, כי טיפול זה אינו מתאים למי שסובל מחרדות ארוכות טווח, ובדרך כלל ניתנות תרופות נוגדות דיכאון שמטפלות גם בחרדה לטווח ארוך (השפעתן מורגשת רק לאחר מספר שבועות ולאורך זמן). אם את מעוניינת בטיפול תרופתי מתאים, ממליצה לפנות לפסיכיאטר שיתאים את הטיפול. מומלץ מאוד להיעזר בטיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT), שכן חרדה היא בעיה פתירה גם ללא תרופות. בברכה,
תודה ד"ר על התשובה. אמרתי לרופא את הבעיה שמטרידה אותי (מתח, חרדה ומחשבות טורדניות) ובקשתי ציפרלקס. הוא אמר לי שציפרקלס לוקח לו זמן השפעה ושכדאי לקחת אלפרליד שההשפעה שלה מידית ותעזור לבעיה שלי שציינתי קודם. האם יש תרופה נוספת שאוכל לקחת עם אלפרליד ושארגיש יותר טוב?
היי רוני, מאחר שלתרופות מהסוג של ציפרלקס לוקח זמן להשפיע (כפי שציינתי), יש רופאים שנוהגים לתת בנוסף כדור הרגעה כגון אלפרליד ודומיו, כדי שישפיע בינתיים. לא נהוג, ואין טעם, לתת תרופה בנוסף לאלפרליד (בהנחה שקיבלת גם ציפרלקס או תרופה ממשפחה זו). אפשר פשוט להחליפה בתרופה אחרת, או להעלות את המינון, כמובן בהתייעצות עם רופא.
תודה ד"ר
האם את מכירה תרופה אחרת שגם משפיעה מיידית ותעזור לי?
יש לא מעט תרופות מהקבוצה של אלפרליד, שנקראת "בנזודיאזפינים". למשל: ואבן, לוריוון, קלונקס, ואליום ועוד. כולן כמובן ניתנות רק במרשם רופא. את צריכה להתייעץ עם הרופא שלך או עם פסיכיאטר בנוגע לזה.
שלום! המון זמן שלא כתבתי כאמור סובל מהפרעת אוסידי מחשבתי קשה נוטל תרופות וכעת באיזון מאוד קשה לי יש לי הרבה בעיות והכדורים לא ככ עוזרים לי
היי אייל, אני מבינה שאתה סובל ממגוון של בעיות, ומקבל תמיכה מפסיכיאטר וכן ממשרד הבריאות (סל שיקום). אז מה אתה שואל בעצם? חג שמח,
מחשבה שאני יודעת שהיא נשמעת מוזרה אבל היא ממש מנהלת אותי באופן קיצוני,אני רגילה שאני מגיעה להורים שלי לבדוק שהכל מסודר,המגירות,הארונות המקרר וכו'. מן טקס שכזה אז אני אומרת איך מי שמתנהגת ככה יכולה למצוא עבודה טובה במקום טוב ועוד מחשבה היא שהייתה תלמידה לא טובה לא יסודי ולא בתיכון ועכשיו שאני מחפשת עבודה אני אומרת לעצמי את לא יכולה למצוא עבודה טובה כי היית תלמידה לא טובה אני לא מוצלחת ואין אפשרות למצוא עבודה טובה. שתי המחשבות הללו ממש מנהלות אותי באופן אובססיבי ופוגעות בי גם בריאותית. אשמח לעצה איך להתמודד עם המחשבות האלו. תודה
היי מירב, הדרך היחידה להתגבר על טקסים היא להפעיל הרבה כוח רצון ולעצור אותם בכוח. וכמובן, גם לא להימנע מדברים (כגון חיפוש עבודה) ולעשות הכל כרגיל למרות המחשבות. כאשר אנו לא מתנהגים לפי המחשבות שלנו, המוח בסופו של דבר "מתיישר" לפי ההתנהגות ומבין שהמחשבות לא רלוונטיות. אם קשה לך לעשות זאת לבד, מומלץ להיעזר בליווי של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (טיפול CBT). חג שמח,
שלום דוקטור אני מטופל בויפאקס ועכשיו גם התחלתי אריפליי אני עובד עם ילדים ולאחרונה קרה לי מקרה ששימש לי לטריגר ומאז המחשבות בלתי פוסקות שמא יקרה משהו ואז אני לא מפסיק לחשוב ולחשוב בבית ואני לא אוכל לא שותה לא ישן לא מצליח כלום רוצה להתפטר וגם אני מפחד שאם אשנה עיסוק לגמרי גם שם זה יקרה לי כי יש לי פחד שאם עשית משהו כאילו פגעת במישהו פחד לא מוסבר
שלום לך, אתה צודק, אם תימנע מהסיטואציה ותחליף עבודה, המחשבות "ירדפו" אותך גם בעבודה החדשה - ייתכן שבצורה אחרת. הדבר הנכון לעשות הוא להמשיך בעבודתך ולנסות לקבל את המחשבה ולא להתייחס אליה יותר מדי. מומלץ לעשות זאת גם בליווי של טיפול CBT, שכן נראה שהטיפול התרופתי לא מספק שיפור משביע רצון. בברכה,
בת 40 כל חיי עבדתי בעבודות זמניות , כי אני פוחדת ממשהו קבוע , מרגישה סוג של מוות בעבודה קבועה , ובנוסף אני מגיבה באופן דרמטי ואובססיבי לבוסים , ואז מפוטרת , כלומר - אני מוצאת את עצמי מתאהבת בבוסים ואז מתחילה להיות אובססיבית אליהם , וזה גורם לפיטורים, השאלה - על מה זה מעיד התנהלות זו ?
היי דנה, ככל הנראה זה מעיד על חוסר יציבות בתחומים שונים בחיים, וזה יכול להיות על בסיס אישיותי. כדי לברר זאת עד הסוף, כדאי לפנות לטיפול. בכל מקרה, אין קשר להפרעה טורדנית כפייתית (OCD). בברכה,
שלום. אני סובל מהפרעת חרדה כרונית כבר מגיל נעורים. כאשר המצב החמיר להתקפי חרדה קשים אז לראשונה פניתי לפסיכיאטר לקבלת טיפול רפואי. נוסו הרבה תרופות מקובלות ונמצא כי מצבי מושפע לטובה אחת ורק מקלונקס 2 מ"ב בלילה. השיפור אינו מוחלט אבל המשך הטיפול מונע לטענת הפסיכיאטר חזרה של התקפי חרדה ומאפשר יכולת תיפקוד כמו לעבוד במשרה מלאה בהתמדה ולנהל חיים תקינים. למרות הסבר הפסיכיאטר יש לי כל יום כל היום מחשבות מטרידות בנוגע לטיפול הקבוע בקלונקס 2 מ"ג כפי שממליץ הפסיכיאטר למרות ההיכרות העמוקה עם מצבי. אציין שפניתי לפסיכיאטר בכיר לצורך ייעוץ והיה ניסיון להפחית את מינון קלונקס בהדרגה צעד אשר גרם להתגברות חרדה קשה ואף דיכאון. הפסיכיאטר המטפל טעם טוען שאני לא מכור לקלונקס אלא זקוק לקלונקס כטיפול רפואי-אחזקתי למניעת החמרת חרדות. אני כל היום חושב על זה באופן טורדני, לא מסוגל להרפות מדאגנות ומחשש מנזקים עתידים מנטילה קלונקס במינון כזה שנים רבות שצפויה להיות נטילה קבועה עד "120". אני לא מצליח לעשות את הניתוק בין ההרגשה והחששות לבין העובדות שמראות שאני נזדקק לטיפול קבוע בקלונקס 2 מ"ג כדי שלא לסבול. אשמח לקבל טיפים איך ניתן להשלים פנימית עם המצב כך שהעיסוק המחשבתי סביב הנושא יפחת מאוד. פעם קראתי בפורום על כלל ה- 21 יום: אם במשך 21 יום נמנעים מביצוע הדחף לחקור ולשאול אז לאחר 21 יום הדחף לעסוק בנושא יורד משמעותית וכך גם המחשבות המטרידות עם המשך ההתמדה גם לאחר 21 יום שלא לחזור לנבור על הטיפול אלא פשוט לקבל שזה כדור שאני מוכרח לקחת בהוראת פסיכיאטר מומחה. אודה מאוד לעזרתך בניסיון להרגיע את החשיבה הטורדנית והדחף לעסוק סביב זה יום יום.
היי עופר, לגבי "כלל ה-21 יום" זה אכן נכון, כל דבר שמתמידים בו לפחות 21 יום קל יותר להפוך להרגל. "טקסים פנימיים", כלומר העיסוק באובססיות, הם בהחלט הרגל שניתן להיגמל ממנו. לגבי התרופה, אם אין מה לעשות כרגע וההחלטה היא להמשיך לקחת אותה, אפשר לאמץ את המשפט "תיקח ותשכח", כלומר פשוט תיקח ותפסיק לעסוק בזה. בטווח הארוך, ניתן להיעזר בטיפול CBT ולא להסתמך רק על הטיפול התרופתי, וכך תוכל להתחיל לחשוב על החיים שאחרי התרופה. אין סיבה להאמין שהטיפול לא יעזור לך, שכן אפילו הטיפ הזה הוא מתחום ה-CBT, ואני מאמינה שאתה יכול להיעזר בכלים נוספים. עם זאת, בטווח הקצר כנראה שאין ברירה אלא לקחת את התרופה, ולכן אין שום סיבה לעסוק בזה כאן ועכשיו. בברכה,
שלום ד"ר לויט בזמן האחרון יש לי "מחשבות טורדניות" שקשורות לכך האם אני ארגיש "פחות מבוכה" לפנות לגבר או למטפל בעניין "ייעוץ" לגביי "מיניות או זוגיות"בניגוד למצב שאפנה לאישה או למטפלת בעניין "ייעוץ" לגביי "מיניות או זוגיות" ויש לי חשש שתיגרם לי "תחושת מבוכה". מצד שני יש לי מחשבה טורדנית כמו:ומה יקרה נניח במצב שאומנם לא ארגיש "מבוכה" עם גבר שיתן לי ייעוץ אבל "לא תהייה ביננו כימייה" או שלמשל "לא יבין אותי טוב" לעומת אישה שאיתה ארגיש "מבוכה" במצב שתיתן לי ייעוץ אבל תהייה לי הרגשה שיש ביננו "כימייה" ושהיא "מבינה אותי טוב". מה את חושבת על מחשבות טורדניות כאלו? האם זה ניראה לך "טבעי ונורמאלי" שיש מחשבות כאלה? תודה על תשובתך
שלום לך, לדעתי זה טבעי ונורמלי, שכן אנשים רבים מתקשים להיפתח לגבי נושאים אלה כלפי מטפל מהמין השני. הדרך הטובה ביותר לדעת, היא פשוט לנסות... אם תחליט בכל זאת לפנות למטפלת, ותחוש מבוכה בשיחה איתה, אתה יכול להעלות את זה - ותמיד יש אפשרות לעבור למטפל גבר. בברכה,
שלום, יש לי מכרה שאני מאוד אוהבת ומעריכה.יש לה בעיה של אגרנות יתר בבית.2 החדרי שינה מלאים בכל מני וגם בשאר הבית איפה שניתן כולל בחדר רחצה חלל המקלחון, ועוד מחסן של הדירה- הכל מלא.היא לא מזמינה אנשים לבית מחשש לביקורת וישנה על הספה בסלון כי אין עוד מקום.הבית לרב סגור למרות שאין ריח ונקי יחסית, כמו כן שמה מכשירים לזבובים בבית שהם מלאים לא יודעת למה.אני מנסה לעזור לה לפנות דברים בשביל שיהיה לה חדר שינה לעצמה לישון בו ושלא תתבייש להזמין אנשים לבית והיא מסרבת בתוקף ונעלבת.אני מאוד רוצה לעזור לה ולא יודעת איך.אשמח לעזרה.תודה
היי דליה, אגרנות כפייתית היא ההפרעה שהסובלים ממנה בדרך כלל מסרבים לעזרה, אולי יותר מאשר בכל הפרעה אחרת. הבעיה היא, שכאשר מנסים לאלץ את האדם לקבל עזרה הוא מתנגד לכך עוד יותר, מאחר שהוא חש כי פולשים לו לאוטונומיה, והחרדה סביב זה גדלה. בדרך כלל אנשים כאלה מוכנים לעשות שינוי, כאשר שינויים חיצוניים מאלצים אותם לכך - למשל, מעבר דירה, שיפוץ בדירה, הכנסתו של שותף חדש וכו'. את יכולה לחשוב אם המכרה שלך צריכה בעתיד לעמוד בפני שינוי כזה, וזו תהיה ההזדמנות לשינוי גם מבחינת האגרנות. בברכה,
לאחרונה נושא השיעמום מלווה אותי יומם ולילה אני מפחד מלהשתעמם אני חושב על כל דבר שאני עושה שאני עושה את זה כי משעמם לי ואם לא יהיה לי מה לעשות מה אני יעשה? כל הזמן זה מציק לי וקודח ומוציא את הטעם מהרבה דברים ואני מפחד מהמחשבה אולי אני רוצה לסיים את החיים ח ו וזה מציק ובעיקר אני חושב כל הזמן שה אמיתי מה שאני חושב רק שאני התעמקתי בזה יותר מדי ואחרים לא אולי יש לך מה להגיד לי בנושא?
היי חיים, אם עוברת לך מחשבה מסוימת בראש, אין זה אומר שאתה חייב להתייחס אליה. רוב המחשבות שלנו לא חשובות. כדאי לנסות להמשיך בעשייה שלך כרגיל, ואפילו לנסות "להשתעמם בכוונה" מדי פעם כדי לראות מה יקרה. בברכה,
תודה רבה! אבל בכל זאת, אני חושב כל הזמן שמה שאני עושה זה כדי לא להשתעמם ומפחד מזה שיש לי כל כך הרבה שעות שאני צריך למלא
היי חיים, לפעולות שאנחנו עושים במהלך היום יש מטרות ומשמעויות רבות. למשל - להרוויח כסף, לשמור על בית נקי ומסודר, לדאוג שיהיה לנו מה לאכול וכו'. את הזמן שנשאר אנחנו מקדישים בדרך כלל לתחביבים והנאות, וגם לפעמים לשעמום. רוב האנשים עומדים בפני הבעיה ההפוכה - אין להם מספיק זמן לבצע את כל המטלות היומיות, וגם לעשות פעילויות מהנות ואהובות. מציעה לנסות למצוא משמעות בדברים שאתה עושה - וגם, כפי שאמרתי, לתת לעצמך להשתעמם בחלק מהזמן, ותראה מה יקרה.
תודה רבה אבל אני מרגיש שלא הבנתם טוב את שאלתי זה ממש אובססיבי כי אפילו בדבר שיש לי מטרה וסיפוק ויש הרבה, נכנס לי בראש שאני עושה את זה כדי לא להיות משועמם ואם לא היה לי מה לעשות מה הייתי עושה? משתעמם כל החיים? וכאילו אני צריך לדאוג כל החיים שיהיה לי מה לעשות........ אציין שמדי פעם זה מלווה בחרדות/הרגשות שאני לא יכול להסביר אותם תודה רבה
הבנתי את כוונתך בשאלה הראשונה ששאלת, ולכן הצעתי לא להתייחס לזה, ואפילו להרשות לעצמך להשתעמם בכוונה. כך מתמודדים עם אובססיות.
תודה רבה!
שלום ד"ר לויט בזמן האחרון יש לי "מחשבות טורדניות" לגביי "מקומות ציבוריים".אני רואה הרבה מיקרים שאנשים מתווכחים "ורבים".זה יכול להיות ביין רכבים בכביש או באוטובוס או במקומות ציבוריים.אני חושב שיש בחברה שלנו כל מיני אנשים "חמומיי מוח" או אנשים "חוצפנים" ומבלי להכליל יש גם הרבה "ערסים". קרה לי פעם שחציתי כביש ואייזה "ערס" "קילל" אותי בגלל שהלכתי לאט. האמת לא יוצא לי הרבה לריב או להתווכח עם אנשים ואני משתדל "להתנהג" יפה ולדבר באופן מנומס לזולת וגם אינני נוטה להתערב במיקרים שאני רואה אנשים מתווכחים אבל יש לי קצת "פחדים" או "פראנויות" לגביי "להסתובב" במקומות מסויימים ובכלל יש לי "חשש" קל להסתובבב בשעת ליילה. אני יודע שיותר "בטוח" להסתובב ביום ולא בליילה. לפעמיים כשאני מסתובב נגיד בליילה יש לי מאיין "חרדה" או "פחד" מהסביבה או להיתקל באנשים "עוינים" או אנשים "לא נעימים". מה את חושבת על מחשבות טורדניות כאלו?האם אלו מחשבות טבעיות ונורמאליות אצל אנשים?(גברים ונשים) תודה על תשובתך
שלום לך, אני חושבת שהתשובה לשאלה האם זה "נורמלי" לחשוב כך תלויה במידת הסיכון שקיימת במקומות שבהם אתה הולך בלילה. אם קיים סיכון שיתקפו אותך פיזית, כדאי לחשוב על אמצעים להגנה עצמית או הימנעות ממקומות כאלה בלילה. אם אין סיכון כזה, אז אין סיבה להתייחס למחשבות האלה ולפעול לפיהן. בברכה,
המוח תוקף אותי בפחד שלא אצא מהמצב הרגשי שאני שרויה בו ושכל רגע הפחד יבוא ולא ייצא ממני מבחינה שכלית אני נתקפת חרדות, זיעה, אני מרגישה לא טוב והראש שלי לא מוכן לקבל את המחשבות והפחדים האלה, אני לא מצליחה לא לחשוב על זה כי זה כפייתי ואין לי שליטה על זה אני יום שלם רועדת, לא אוכלת, לא שותה, לא מסוגלת לחשוב בהיגיון או לחשוב בכלל המוח שלי לא נח מה עושים?? אני לא יכולה במצב הזה להתמסר לטיפול פסיכולוגי ולעשות שיעורי בית בבקשה אשמח לייעוץ שלך
שלום לך, כשיש התקף חרדה או חרדה חזקה שבאה בצורה נקודתית, אין ממש דרכים להרגיע אותה - כי ככל שמנסים להירגע, כך החרדה מחמירה עוד יותר והלופ נמשך. קיימים כדורי הרגעה, שהם למעשה הדבר היחיד שיכול להרגיע, אבל אני ממש לא ממליצה עליהם בדרך כלל. הדבר הכי טוב שניתן לעשות הוא לנסות להמשיך את היום כרגיל, ולחכות שזה יעבור לבד. טיפול עוזר בטווח הארוך להתמודד עם התופעה ולמגר אותה, הוא פחות מיועד לטווח הקצר. עם זאת, אם לא תפני לטיפול, זה יחזור שוב ושוב ויכול להימשך לאורך חייך. קיימת גם האפשרות לטיפול תרופתי ארוך טווח, אם את לא מעוניינת בטיפול פסיכולוגי. אחרי מספר שבועות מתחילים להרגיש שיפור, אם התרופה עובדת. בברכה,
אני די בטוחה שמשהו לא בסדר איתי ושזה משהו שלא ניתן לטפל בו. לא משנה לאיזה סוגי טיפולים הלכתי זה לא עזר רק החמיר. אני לא מצליחה להבין מה יש לי ולמה כל פעם מחדש אני מפוחדת ממה שיש לי. אני בעצם מפחדת ממה שאני מרגישה מפחדת מהתחושות שעוברות לי במוח ובגוף כאילו אין לי אמון באף מטפל ובאף טיפול ואני מרגישה ששום דבר לא תרופה ולא טיפול יוכלו לעזור לי להשתחרר מהמועקות והפחדים. איך מתמודדים ככה????
היי נוי, הדרך היחידה לדעת אם טיפול יכול לעזור לך היא לנסות. אם לא תנסי - לא תדעי, וזה יישאר בגדר מחשבה שלך בלבד. בברכה,
יש לי מחשבות שמשהו לא בסדר איתי בנפש, אני ממש מרגישה כאילו משהו לא מוסבר אצלי אני מרגישה שליליות נורא גדולה חוסר תקווה שארגיש טוב יותר ורק חום בגוף, זיעה, חשיבה לא טובה על עצמי ופחד מלאבד שליטה ולעשות משהו שלא בשליטתי אני מרגישה שמשהו לא בסדר איתי. , כאלו משנו נפשי עובר עליי ואי אפשר לפתור אותו כי אני בעצמי לא יודעת מה זה ואיך להסביר מיותר לציין שזה מכניס אותי לחרדה איומה אני מרגישה שהשתגעתי בבפנים, שמשהו תוקף אותי ואני לא יודעת מה הוא זה לא מרגיש כמו התקף חרדה אלא יותר בכיוון של שיגעון ובלבול ופחד מעורבב מה את ממליצה לעשות? מה שאני מתארת לא מפחיד? לאן לפנות?
היי אלין, אני ממליצה לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי - טיפול CBT. הוא היעיל ביותר בנתינת כלים להתמודדות עם חרדות. אין סיבה להישאר איתן ולהמשיך לחיות איתן. בברכה,
את לא צריכה טיפול ולא שום דבר רק תנוחי וץירגעיוהכל יהיה בסדרקקק
שלום, אני מקווה שתדעי לענות לי. אני מטופלת בהזרקות בגלל דיסטוניה (טיקים בעיניים) ויש סיכוי שאצטרך להפסיק אותו. הומלץ לי לנסות טיפול בהיפוך הרגלים (HRT) אבל ממה שאני מבינה זו שיטה שעובדת על התמודדות עם התחושה המקדימה לטיק. הבעייה שאצלי אין תחושה מקדימה. אם התחושה הזו לא קיימת אצלי, יש רלוונטיות לפנות לטיפול מהסוג הזה? תודה
שלום לך, ניתן לטפל בטיקים בטיפול CBT רק אם הטיקים רצוניים (כלומר נשלטים, התחושה היא בדרך כל שהם נשלטים לפחות חלקית). בטיקים שאינם רצוניים לא ניתן לטפל, הטיפול הוא רפואי בלבד. זאת מאחר שלטיקים מסוג זה יש בסיס נוירולוגי, והם לא נובעים ממקור פסיכולוגי - הם לחלוטין בלתי נשלטים. בברכה,
אני קמה לבקרים עם חרדות איומות, זיעה וחום גוף, דופק לב מהיר ומלא מחשבות של חוסר מסוגלות וחוסר תקווה אני לא מצליחה להירגע, מה אפשר לעשות במצב כזה בשביל לא לאבד את השפיות שלי? אציין שכל פעם כשאני מרגישה ככה אני נזכרת בתקופה שהייתי ככה וישר הלכתי לקבל כדורי הרגעה מפסיכיאטר אני לא רוצה שוב להגיע לזה וכתוצאה מכך אני נלחצת. ואני לא יודעת למה, שיחות עם פסיכולוג או מטפל רגשי מלחיצות אותי כאשר באים לדבר על החרדה, אז איך ניתן לטפל בחרדה עצמה או בעצם להגיע לשורש שלה מניין באה? יש לי פחד לאבד שפיות ושליטה על חיי
היי חן, ניתן לטפל בחרדה רק כאשר מדברים על החרדה. מומלץ לעשות זאת בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). אין צורך להבין מאין באה החרדה, חשוב יותר להבין את המנגנון שמזין אותה שוב ושוב - ולקבל כלים לעצור אותו. כשמדובר בטיפול תרופתי, מומלץ יותר לקבל טיפול ארוך טווח (בדרך כלל בנוגדי דיכאון) ולא תרופות הרגעה, שמשפיעות מספר שעות ולאחר מכן הבעיה חוזרת, ואף מחמירה. בברכה,
אני נמצא כרגע בהתקף חרדה נורא מתסכל בהתקף חרדה הזה אני מתחיל להריץ סרטים של איך אני מתמודד לאיזה מטפל אני הולך שיעזור ואם לא יהיה מי שיעזור מה יהיה? מי יעזור? ואז אני מגיע למצב שאני אומר ״אם לא תהיה לי ברירה ולא אוכל לשאת בחרדות ובתסכול שיוצא לי אולי ארצה למות״ ועצם המחשבה על כך עוד יותר מלחיצה אותי המטפלת שלי טסה לחול לשבוע ואני לא מודע איך אתמודד שאני ככה בלי ההודעות והעזרה שלה למה חרדה מרגישה כל כך רע? למה חרדה מרגישה כל כך מפחיד? למה אני מפחד לאבד את עצמי ולרצות להגיע למצב קיצון בגלל ההתמודדות שלי? אני מרגיש כל כך חסר אונים אשמח לעזרה איך מתמודדים במצבי קיצון אני ממש פיסת צעד מלרוץ לפסיכיאטר אבל אני מפחד שייתן לי כדורים שישתקו אותי
היי ניב, הדרך הנכונה להתמודד עם התקף חרדה היא לתת לו לעבור מעצמו, בלי לנסות להירגע. אם תחכה מספיק זמן ללא ניסיונות הרגעה, ההתקף בסופו של דבר יעבור, והמוח ילמד שהתקף יכול גם לעבור לבד, בלי שעושים כלום. ידיעה זו ללא ספק מחזקת ונותנת כלים להתמודדות טובה יותר גם בפעמים הבאות. לא מומלץ להיות תלוי בשיחות טלפון או הודעות עם המטפלת, הטיפול אמור ליצור אצלך תחושה של חוזק ויכולת להתמודד, ולא תלות. בברכה,
עצם המחשבה והידיעה שאני מתמודדת נפש (חרדות ומחשבות ופחדים) מקשה עליי להמשיך לחיות ככה. אני פיזית מרגישה שקשה לי עם התווית הזאת. איך מתמודדים? פחדים זה אומר שאני מפחדת לחלות במחלות נפש, מפחדת לפגוע בעצמי. אציין שהפחד אצלי התחיל סה״כ מספק שעלה שאולי אני לסבית והתקדם למחשבות יותר חמורות שגורמות לי להתייאש מהחיים. איך מתמודדים ולא נכנעים לייאוש?
היי שחר, אין טעם לשים על עצמך את התווית הזו, הרי מדובר רק בתווית והיא חסרת משמעות. מה שחשוב באמת הוא ההתמודדות ומציאת פתרון לבעיות שאת סובלת מהן. עדיף להתמקד בחיים ובדרכים מיטיבות לחיות אותם ולטפל בעצמך, מאשר בהגדרת עצמך על פי בעיותייך, מה שלא יוביל לשום דבר מלבד ייאוש ותסכול. בברכה,
ערב טוב דוקטור מאז שקראתי על תסמיני מאניה דיפרסיה אני חושב שיש לי את זה. אני פתאום יכול להיות בסדר עם חברים ואז נכנסת מחשבה או אני מתחיל להיות בדאון ובחוסר תקווה וייאוש והראש שלי חושב הרבה אפילו הרבה יותר מדי. מה התסמינים של מאניה דיפרסיה בעיניך? מה שתיארתי זה יכול להיות זה? כי לא אבחנו אותי פעם אחת הייתי אצל פסיכיאטר היא אמא רק אוסידי והפרעת חרדה כללית לא דיבר על משהו אחר אבל אני מפחד שזה התפתח אצלי פתאום באמצע החיים אני בן 25 את חושבת שמאניה יכול להגיע פתאום? גם פתאום אני יכול לשבת עם חברים ולהגיד אני כזה רגיש איך אני מתמודד עם החיים אני נתקף מחשבות בלי סוף ופוחד מהם ומפחד לפגוע בעצמי מתי אני מגיע למצב שאני מבין שאני חייב לטפל בעצמיי וללכת למיון פסיכיאטרי? מה נקודת השיא כי כרגע מרגיש לי שאני בייאוש ופחד לפגוע בעצמי מה את ממליצה לעשות? משהו בי מרגיש שזה פחד אבל לעיתים אני מרגיש שאני באמת באמת עלול לעשות משהו כי אני מרגיש לא טוב נפשית ורגשית אני אשמח לעצה כנה מהלב לא מחפש אישורים את רואה פרדתי בפנייך מה עובר עליי ואשמח שתשפכי קצת אור על המצב שלי ועל מה את ממליצה לי לעשות
שלום לך, אני כמובן לא אתחיל לפרט פה מהם הקריטריונים לאבחנה של מאניה דיפרסיה. אני מאמינה גם שכבר קראת עליהם באינטרנט, יותר מפעם אחת. ממליצה לפנות לטיפול CBT על מנת להתמודד עם הפחדים הללו, ולהפסיק לבדוק את עצמך ולחפש אישורים. בברכה,
