פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

שלום, אני נוטלת טיפול לאוסידי ולאחרונה העליתי מינון. יש לי שתי שאלות: האחת, כמה זמן בערך לוקח עד שהמינון החדש משפיע? והשנייה, האם בזמן מחזור החרדות נוטות להחריף? העליתי מינון לפני 19 יום ואתמול היה לי התקף חרדה ומחשבות שלא פוסקות. אודה לתשובתך

שלום שרון!! מה שלומך? רציתי לשתף ולומר שבתחילת השבוע הבא אני נכנס למסגרת אישפוז יום בעירי . יש לי חששות .. נפגשתי עם הרופאה לאינטק שהיה לי בשבוע שעבר . יש לי חרדות והלפונקס מוריד לי אותם ומאידך יש ת . לוואיי קשות . ברצוני לשאול ולדעת האם ואיזה כדור נוגד חרדות בצורה חזקה .

מרגיש לי מאוד מבולבל. כל הזמן חייב לסדר ולארגן גם את החיים הככ מורכבים שלי . +ניירת שמצטברת ..>>לתייק וכו . אימי אומרת לי שאני כל הזמן סביב עצמי .האומנם?? חש כל הזמן בהתמודדות וחסר ריכוז וזיכרון חריף במיוחד . תודה על תגובתך שרון. לילה טוב לכולנו אמן .

שלום שרון היקרה !!! מאוד אשמח לעדכן אותך כאן בפורום המבורך הזה ..>> כפי שאמרתי שבתחילת השבוע הבא מתחיל טיפול יום.. באינטק הרופאה אמרה לי את התוכנית שלה אליי .>> ולי יש קצת דעה שזה יהיה באיטיות ממש ענקית . יש לי חרדות ללא סיבה ואיני יודע מה הפיתרון כי אני מאוד מעוניין להפחית מינון לפונקס שלמעשה הכדור הזה מאוד עוזר לי בחרדות. ומאידך גורם לי לבעיות קשות אחרות. אז אציע לה להעלות לוסטרל וכעבור מס ימים לנסות להפחית לפונקס . כמו"כ רציתי לשתף במה שעובר עליי בימים האחרונים והוא... >>בחצי השנה האחרונה ירדתי כ8 קילו .. כעת אני מוריד בגדי החורף שבשנה שעברה קניתי בכסף מלא והם גדולים עליי . מחשבה חבל למה קניתי למה ירדתי במשקל . מאוד רוצה למכור אותם ממש במחיר סמלי כי קשה לי להיפרד מהם עקב ההשקעה הכספית שהשקעתי בקנייתם. אז אשמח לשמוע דעתך גם בעניין זה . תודה רבה ולילה טוב .

היי שרון ממש אשמח לעזרתך, מה אפשר לעשות בשביל להוריד את המחשבה הטורדנית ? האם ספורט עוזר ? תזונה מסויימת , יש לי פחד באיבוד שליטה זה בא והולך יום אחד אני לא נזכרת בזה וחודש היה לי שקט , ויום אחר המחשבה לא נותנת לי שניה של הפסקה . כל היום אני עסוקה במחשבה אני מודעת שזה בראש אני מנסה לא להתרגש אבל זה מבהיל אותי כל פעם מחדש.אנע גם לא עשעתי איבחון החלטתי על דעת עצמי שזה ocd זה יכול להיות גם משהו אחר ? כדורים זאת לא אופציה מבחינתי , התחלתי לעשות שיאצו שעוזר לי . האם יש משהו נוסף שאני יכולה לעשות על מנת להיפרד מהחרדות? והאם זה מסוכן שאפשר להשתגע מזה? אני לא עושה כל מיני טקסים כי אני יודעת שאם אתחיל עם זה לא אצא מזה. זה ממש מייאש ופוגע באיכות החיים . תודה רבה מראש

אני כבר 7 שנים סובל מאוסידי עמיד טופלתי בלא מעט כדורים פסיכולוגים אישפוזים כיום אני נוטל 30 מג גילקס ו20 מג פלוטין וחיי על לוריבנים רק לוריבן מרגיע לי תגוף וקצת הגילקס אבל המחשבות והחרדות שלי ממש ממש חזקות אני לא מצליח להגיע לאיזון זה משגע אותי מה היית ממליצה לי לעשות תודה מראש

שלום טופלתי בעבר ברסיטל וציפרלקס לאו סי די ושתיהן גרמו לי תופעות לא טובות הציפרלקס תחושות לא טובות כמו של חולי והרסיטל עייפות קשה מה עוד אפשר לנסות? 2. אני סובל עקב טראומה מסויימת מיציאת נוזל מהפין כל פעם שאני חווה איזה דבר או מחשבה או ראייה מסוימת האם זו תופעה ידועה ומה ניתן לעשות?

שלום וברכה אני מוכר בנכות רפואית נפשית 40% צמיתה ואי כושר 100% צמיתה רשום שהמוסד יכול "לזמן לבדיקה מחדש, רק במקרים שחל שיפור במצבי הרפואי, בעקבות טיפול רפואי שקיבלתי." רציתי לשאול איך המוסד יכול לדעת שמצבי השתפר מבחינה נפשית? הרי הוא לא מזמן לוועדות חוזרות כשיש נכות צמיתה. האם לדוגמא לפי השיקום שאני עושה דרך המוסד ולומד מקצוע כל שהוא, הוא יכול להסיק מזה שמצבי כביכול השתפר בגלל שאני לומד ועושה שיקום ולבטל לי את הנכות או להזמין אותי לועדה חוזרת למרות שיש לי לצמיתות? או דרך התלושי שכר שלי שאני עובד ומרוויח, הוא יכול לזמן אותי לועדה חוזרת למרות שיש לי לצמיתות? אשמח למענה על השאלות תודה מראש אריק

שלום שרון, לאחרונה התחלתי להתעסק בנושא שמאוד מטריד אותי ומפריע לי. אך תמיד חששתי לפתוח אותו, ולכן אשמח אם אוכל לקבל קצת מידע רלוונטי יותר. אני מחטטת, ופוצעת את עצמי. בעיקר בפנים. סובלת מאקנה רציני מגיל צעיר מאוד (כיום אני בת 25) ויש לי פצעים מזעזעים שאני מסתירה אותם עם מייקאפ. לאחרונה התחלתי להתעניין יותר בטיפול. הבנתי שהטיפול הוא קוגנטיבי פסיכולוגי וטיפול פסיכאטרי עם נטילת כדורים מסוג SSRI. האם לדעתך אני יכולה לטפל בבעיה רק בעזרת טיפול פסיכולוגי? או שיש אולי כדורים אחרים לא SSRI?

הי רוני יש לי את אותה בעיה בדיוק ובחיים חא חשבתי שזה קורה לעוד בן אדם אשמח לדבר איתך אם תרצי

מוזמנת. זה המייל שלי:roniiit_@walla.com

שלום, בתי בת 3. מזה כחצי שנה מקלפת עד זוב דם ובכל רגע נתון את ציפורני ידיה ורגליה. באופן כללי הידיים שלה לא נחות לרגע. אם לא מקלפת אז מגרדת את עצמה או מוצאת איזה פצע קל להתעלל בו. אני ממש מתקשה להכיל את זה. מנסה להתעלם אחרי תקופה שהערתי ורק החמירה את המצב, אבל בכנות זה קשה מנשוא. יש לציין שבעלי אותו הדבר. מתעסק בכפיותיות בציפורניו. מושך וממולל שערות בגוף שלו. מה אפשר לעשות כדי לעזור לשניהם וגם לי. זה ממש יוצר אצלי כעס כלפי בעלי ומתח באופן כללי. גרים בחיפה. אשמח להכוונה.

מה זה אומר טיפול התנהגותי שכולל הדרכת הורים. מי בעל המקצוע? אשמח להמלצה החיפה

יש י מחשבות רעות על המשפחה שלי וזה קשה לי נורא. זה מתאפיין בעצימת עיניים ודיבור לעצמי ולעצור כל רגע במקום. יש לי ocd כבר כמעט שנתיים והמחשבות הרעות באות לי בתקופות ורוב הזמן המחשבות משתנות. התחלתי לקחת כדורים לפני כמה ימים מסוג prizma מקווה שהם יעזרו. אני בן 13 וזה נורא מפריע לי בלימודים.

יש לי OCD שנים ואני מטופלת בפקסט. לאחרונה חוויתי התקף חרדה ובעקבותיו מחשבות לא פוסקות. הרופאה העלתה את המינון של התרופה. יש לי שני בנים. פתאום אני מסתכלת עליהם ונראה לי מוזר שהם שלי. המחשבה מטרידה אותי כי אני מרגישה לא נורמלית. אני אומרת לעצמי שאני זוכרת שילדתי אותם אבל זה לא עוזר. כל היום אני מסתובבת בחרדה מהמחשבה הזאת. זאת מחשבה אופיינית ל OCD?

היי שרון מועדים לשמחה מה שלומך? היום בערב קרה לי משהו שלא רגשתי המון זמן לקחתי את הילדים לשמחת תורה תוך כדי נהיגה אני מרגיןשה צמרמורות פנימיות קשות קשות בקושי יכולתי לנהוג נשמתי עמוק זה בא ןהלך באוהלך כמובן שלא ויתרתי וחזרתי הבית אלא המשכתי ולקחתי את הילדים כשהגעתי לבית מאוחר יותר התחילו מחשבות קשות שבעלי רוצה לפגוע בי להשים לי דברים באוכל ועוד כל מיני דברים הזויים שגרמו לי למועקה קשה שקמתי להאכיל את הילד קפצה לי מחשבה שאני שמה לו כלור באוכל בקיצור שוב מחשבוץ קשות ביותר שלא היו לי שנים כולי מפחדת חסרת אונים ולא יודעת איך להתמודד לא עם המשבות ולא עם התקפי החרדה.

שרון בבקשה תעזרי לי אמאאאאאאא שנים שזה לא היה לי תמיד היו מחשבות אבל התקפי חרדה ממש קשים לא היו לי שנים איך שקמתי עוג פעל התקף אחרי התקף בקושי הצלחתי לשלוח את הילדים למסגרות אני נוסעת בכביש לוקחת אותם לגן פתאום רואה מלא מלא רודפים על הכביש וכאילו אני דורסת אותם בדוק שמתפרצת לי סכיזופרניה

היי שרון,מועדים לשמחה מה שלומך? כרגיל כל פעם שיש לי משהו לעשות הרבה משימות שמלחיצות אותי מתחילות לי המחשבות והפחדים אני חוגגת לילדה יום הולדת ויש לי מלא מלא מה לעשות ואני מתרגשת מזה אז עוד פעם דמיונות ומחשבות שבעקבות בלחץ הנפשי תתפרץ לי סכיזופרניה וופתאום קפץ לי דמיון של דמות מול העניים חונקת ובזמן האחרון אני נתקלת במלא מיקרים של אנשים שפתאום אישפזו אותם בשער מנשה וזה עוד יותר מלחיץ אותי ואני תא יודעת איך להכיל את זה.

שלום. אני נוטלת פאקסט 30 מ"ג כבר 8 שנים. לפני יומיים התחיל פתאום התקף חרדה ומחשבות שלא פוסקות ומטרידות. קשה להירדם. שאלתי היא, האם הפקסט הפסיק לעבוד או שגם אתו מדי פעם יש התקפים? שאלה נוספת, מה אפשר לקחת כדי להירגע ולישון. תודה

עוד שאלה: יש לי מחשבה טורדנית שאולי כל המחשבות שלי הן לא OCD ואז זה מטריד אותי כי אלה מחשבות מטורפות מבחינתי. העובדה שזה מטריד ומכניס לחרדה מצביע על כך שמדובר ב OCD נכון?

אז מה כן? טיפול תרופתי וטיפול קוגניטיבי?

שלום שרון אני סובל ממחשבות טורדניות ברמה מאוד קשה בודק את עצמי כל רגע ואפילו מתחיל לדמיין ולחשוב שאני כזה אמי נשוי עם ילד ובעבר היה לי אותם מחשבות ויצאתי מזה ..כל הזמן חיפשתי סטוצים עם נשים ולא יודע למה לא עצרתי אני משתגע עכשיו מרגיש שזה הסוף ומתחיל לחשוב שהסתרתי את עצמי כל הזמן אני אוהב נשים אבל משתגע וחושב על מין כל רגע ולא יודע. מה אני רוצה מעצמי אני באאוט לגמרי לא יכול לתפקד ונמצא בבועה רצינית מנסה לזרום עם המחשבות כמו שאתם אומרים אבל קשה לי מאוד לא יודע מה לעשות

שלום רב, אני סובלת מאוסידי כבר כמה שנים ובמהלכן החלפתי כל הזמן תרופות SSRI כרגע נאלצתי להחליף מפרוזק שרק הפעם לא השפיעה כמו פעמים קודמות לפבוקסיל שעוזר לאוסידי הבעיה היא שהוא מעייף אותי ברמה שאני לא יכולה לתפקד ואני מרגישה שהרופא פסיכיאטר שלי מרוב ההחלפות כבר אין לו מה להציע לי יותר ואיך לעזור. שאלתי היא האם יש כאן מישהו שיכול להמליץ לי על רופא פסיכאטר טוב מטעם קופ"ח מכבי שיעזור לי בבקשה אני אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות....

שלום לך שרון..אשמח שתגידי לי אם אני צודק...לגבי מניעת תגובה ללא חשיפה.כאשר מגיעות אובססיות או מחשבות טורדניות סתם באמצע היום,ואני פשוט זורם איתם ולא לוקח אותם ברצינות.למשל אובססיה אולי פגעתי במישהו,ואני זורם עם המחשבה (ואומר לעצמי בסדר פגעתי בו )וממשיך בשגרה (כמובן אם המחשבה חוזרת ממשיך לזרום איתה באותו כיוון).השאלה שלי היא כזאת מה הרווח שלי ,חוץ משכמובן אני לא מתחפר עם המחשבה ולא מבזבז אנרגיה מיותרת.1) האם ככל שהתמיד בכך אזי המחשבות האובססיביות הבאות שיבואו  יעלמו בצורה יותר מהירה? 2) נכון הדבר שצריך חשיפה כמו שהסברת לי,אך בכל זאת האם כאשר האובססיה מגיעה לי  ואני מבצע מניעת תגובה ונמנע מטקס ,האם אני גם מתרגל אפילו קצת לאותה מחשבה?ואז בעצם פעם הבאה שהיא תבוא ,העוצמה שלה תחלש?כי אמנם אין פה חשיפה בשיטה המקצועית אבל בסופו של דבר יש פה סוג של חשיפה מסוימת שזה חוסר בריחה מהפחד.

תודה...ואני שואל ,האם הסיבה  שכאשר היא חוזרת והיא מטרידה פחות ,גם שלא ביצעתי סוג של חשיפה..האם הסיבה שבגלל שיש פה סוף כל סוף מאין חשיפה מסוימת ?אמנם זאת לא אותה חשיפה שאת כתבת...אבל כאשר הגיע המחשבה ואיתה הפחד ולא התנגדתי לפחד ,אז בעצם כן חל פה סוג של היחשפות,אחרת איך המחשבה פחות מטרידה ופחות מפחידה...אני הבנתי שהחשיפה שעושים גורמת להיביטואציה ( התרגלות)...וכאשר המחשבה חוזרת שוב ושוב נוצר פה סוג של התרגלות...האם אני טועה?....2) האם הגישה הזו שלזרום עם המחשבות גורמת באופן כללי למוח ללמוד פחות להתייחס למחשבות טורדניות גם כאשר הם מגיעות מסיבה אחרת...למשל המוח שלי התרגל הרבה לא להתייחס למחשבות של אחראיות יתר לנזק לאחרים,בגלל הגישה שלא להתייחס למחשבות הטורדניות מסוג זה,האם זה גם גורם למוח פחות להתייחס לדוגמא גם למחשבות טורדניות של בקשת אישור מהאחר??

אני מבין שהתיאוריה שעומדת מאחורי שיטת הטיפול נקראת חשיפה, שאלתי היא הרי ברור שכאשר האדם נחשף לגירוי של פחד וכאשר הפחד מגיע לשיאו והאדם נשאר איתו אז ברור שהפחד דועך ומתרחש תהליך של היביטואיציה, השאלה כאשר האדם נחשף לפחד ( לא מתוך טיפול) למשל האדם מפחד לתת עצות לאנשים והוא בכל זאת נותן , אבל אם נתאר את הסיטואציה ,כאשר פלוני נותן עצה לאלמוני וכמובן הוא מפחד, פלוני ממשיך לשוחח עם אלמוני מעבר לעצה שהוא נתן (זאת אומרת פלוני פחד אבל הוא לא נשאר עם הפחד כי הוא המשיך לדבר עם אלמוני על נושא אחר), והפחד לא הגיע לשיאו, האם וכאשר פלוני ימשיך מספר ימים מסויים תתרחש בסופו של דבר הביטואיציה אף על פי שהפחד אף פעם לא הגיע לשיאו?

שלום ושוב תודה...לגבי עניין חשיפה אין לי שום פחד לעשות כל חשיפה שהיא ממש ממש לא...אני פשוט מנסה להבין את הרציונאל שעומד אחרי הטיפול (ולצערי אני חושב שכן אני נמצא בסוג של אובססיה סביב הנושא הטיפולי,אבל אני חייב לפתור את השאלות שעולות על מנת להשיג תוצאות).1) האם בשביל שתתרחש הביטואציה חייב שהפחד בחשיפה יגיע לשיאו?או שעצם ההיחשפות לגירוי מספר רב של פעמים יגרום גם להביטואציה גם אם הפחד לא הגיע לשיאו?( אם אני מבין נכון ככל שהגירוי מתרחש מספר רב של פעמים אז בעצם הסינפסה בין הנירונים נחלשת ואז מתבצע תהליך של למידה, אז לכאורה מדוע אני צריך שהפחד יגיע לשיאו מספיק שאחשף לגירוי וזהו?) 2) אני שואל זאת מכיוון שהרבה חשיפות הם סביב אנשים אם למשל בעבודה וכל מקום אחר.וכאשר למשל אני נחשף למשהו הרבה פעמים אצטרך (לא מתוך בריחה) לדבר עם מישהו או לעשות משהו אחר ואז לכאורה דבר ראשון -הפחד לא מגיע לשיאו דבר שני- אני לא נמצא מספיק זמן עם הפחד.אז לכאורה אם הפחד צריך להגיע לשיאו איך זה מתאפשר כאשר החשיפות נמצאות עם סיטואציות עם אנשים שמשיחים את הדעת מהפחד,?תודה מראש

שלום...עשיתי חשיפה על משהו מסויים ואני כמובן יורד לעומק ושואל מה יכול לקרות ומקבל את הרגש של הפחד...תוך כדי שאני ממשיך לשאול מה יכול לקרות מגיעה מחשבה של עצב ,(שאם זה יקרה ההורים יהיו מאוד עצובים ותוך כדי אני נהיה מאוד עצוב)....האם את העצב הזה צריך לקבל כמו ההרגשה של הפחד??או לבטל אותו בצורה הגיונית...?מה הסיכוי שזה יקרה וכו?...האם ביטואציה מתרחשת גם על רגשות אחרים חוץ מפחד, וברגע שאקבל את אותו רגש יתרחש תהליך של היבטואיציה?או שברגע שקיבלתי אותו והוא נעלם יכול להתרחש תהליך של קונפליקט פנימי שיושב בתת מודע שיכול לגרום לבעיות??תודה מראש

תודה .האם לאחר חשיפה טובה ...כאשר נתקלים באותה סיטואציה ,האם מחשבות בכל זאת אמורות להופיע ??או שזה מעיד שהחשיפה לא הייתה טובה מספיק..או כאשר מגיעה מחשבה אבל אני זורם איתה ומבצע מניעת תגובה כמובן ותוך שנייה שתיים היא נעלמת.האם זה מעיד על חשיפה פחות טובה או שזה גם בסדר? והאם גם לאדם שאין לו אוסידי והוא בריא לחלוטין האם גם לו יכולות להגיע מחשבות טורדניות ואיך הוא נפטר מהם ?האם גם כמוני שזורם איתם או שהם נעלמות לו לבד?

כמו כן אני מחפש פסיכולוג שמתמחה בהיפנוזה כי אני סובל מהתכווצויות בגוף באזור הגרון ואזור הבטן וכל לחץ קטן מפעיל לי את ההתכווצויות .אני יכול להרגיש תמיד את ההתכווצויות פשוט בלחץ אפילו קטן הוא ממש מחזק לי את ההתכוצויות.וגם פסיכולוג שמתמחה בcbt. הקטע שהתקשרתי לפיכולוגים שעובדים גם עם שיטת cbt וששאלתי אותם אם הם התמחו בזה אמרו לי שלא.אחת הפסיכולוגיות שהתקשרתי אמרה לי שפסיכולוגית קלינית לא צריכה להתמחות בזה והקורס שהיא למדה כחלק מהתואר מספיק לכך..האם זה נכון?כי הנה אני רואה את ההכשרה שלך את גם פסיכולוגית וגם התמחית בcbt.חיפשתי באינטרנט וראיתי בודדים כאלה הקטע שהם מאוד יקרים ואני רוצה ללכת דרך קופת חולים.מה את חושבת ומייעצת? פשוט חשוב לי ללכת למישהו שמומחה בocd שזה משתייך טיפולית יותר לcbt ושלא יתחיל לבלבל אותי עם השיטה הדינאמית ..

אז בזמנו קראתי על השיטה של 4 צעדים של דוקטור גאפרי והוא ממש חיזק לי את המוטיבציה לעשות את מה שכתוב.ואכן כל מחשבה טורדנית שהגיעה לי אמרתי שהיא אוסידי והעברתי את המחשבה לדבר אחר.הוא שם הבטיח שזה ממש משנה את הביכוכימה של המוח ומתקן את הקופסא שאחראית על סילוק מסרים שגואים ולא מסוכנים, הקטע שאחרי שדיברתי עם כמה מומחים הם לא ייחסו חשיבות לשיטה ואחרי שקראתי את המאמר שלו שוב התברר לי (אני לא בטוח בזה) שבאמת הדחפים של האוסידי ישארו אבל היחס שלי אליהם ישתנה לרצות לעשות דברים אחרים מאשר להיתקע עם המחשבות האובססיביות.שני דברים 1) תמיד מנכרת לי המחשבה שאולי הוא ממש התכוון שהאוסידי יעבור לגמרי ולא ישארו אפילו דחפים אף פעם ולא הרגשות אובססיביות. 2). גם אם הכוונה שבאמת הדחפים ישארו,עצם זה שהרבה זמן חשבתי שהם יעלמו לגמרו נתן לי מוטיבציה מאוד גדולה לפעול כנגד האוסידי ולגבי החשיפה ןמניעת תגובה אני לא שומע ורואה שזה משנה את הביוכימה של המוח ושהדברים משתנים .אלא כל פעם צריך להיחשף למחשבה מפחידה עד שהיא נעלמת.האם כל החיים נחייה בצורה כזו, אין פתרון אחר? האם תוכלי לחזק לי את המוטיבציה בלפעול על חשיפה ומניעת תגובה כנגד כל מחשבה טורדנית ? 3) קראתי שני מאמרים שלו על אוסידי אחד 4 צעדים והשני מינדפולנס ל4 צעדים.האם קראת אותם, ?כי זה ממש מבלבל אם יש שיטה שיכולה לפתור את הבעיה לגמרי או שלא הבנתי את המאמר כמו שצריך והוא מתכוון שהדחפים כן ישארו ורק היחס שלי אליהם ישתנה מה את חושבת על כך??.תודה מראש.

אשמח בבקשה אם תוכלי להגיד לי מה יש בבסיס השיטה שלא רלוונטי למה שאנחנו יודעים כיום ?כי שם במאמר הוא מתאר את ההפרעה בפרטי פרטים כמו שראיתי במקומות אחרים מעודכנים להיום והוא כותב גם שזה מקור ביולוגי תורשתי.

שלום שרון, אני אב ל 2 בנים , שהחלו גנים לפני כמה ימים וסובל מאז ממחשבות מטרידות . יש לציין כי בעבר גם סבלתי ממחשבות טורדניות אך רק עכשיו הם חזרו לי עם הגנים. אני חרד לשלומם, חושש מהזנחה, מפגיעה חברתית, העלבה או מכות מילד אחר מה שאכן קרה לא ניתן למנוע זאת בגן ... זה מעיק עלי מרגע שאני לוקח אותם לגן ועד הרגע שאשתי מחזירה אותם... מה ניתן לעשות ?

שלום לך שרון, אז כמו שאני מבין צריך לעשות חשיפה ומניעת תגובה לאובססיות, השאלה הבאה מתמקדת במחשבות טורדניות, שלחלקם יש אותו מכנה משותף, אתן לך דוגמא אדם שבאה לו מחשבה טורדנית למשל פלוני מדבר עם אלמוני ותוך כדי השיחה הוא רוצה לייעץ לו משהו, אך פוחד שאותה עצה תפגע בו , לאחר כשעה שוב מחשבה טורדנית אדם קרא כתבה באינטרנט על מחלה מסוימת שקשורה לקרוב שלו,והוא באובססיה ללמוד את הכתבה כמו שצריך על מנת שאחר כך הוא יילך ויעזור לקרוב שלו. ....... בשני המקרים הנ"ל האדם הגיעו לו מחשבות טורדניות באמצע היום ונגיד שהבחור שלנו שסובל ממחשבות טורדניות יודע וחי איך לא לקבל את המחשבות האלה ומבין שהם עוברות לבד, השאלה מה הלאה הרי למחרת גם יגיעו לו מחשבות אחרות (המחשבות שהיו לו כבר לא מפריעות המוח שלו הצליח להכיל אותם באמצעות ההימנעות מתגובה) א) מה ניתן לעשות שמחשבות טורדניות לא יבואו עוד או שלפחות לא יפריעו אפילו כמה דקות במהלך היום? ב) כמו שאמרתי שלחלק מהמחשבות יש מכנה משותף ,במקרה שלנו זה החשש והאחריות יתר על האחר, האם כאשר האדם ימציא לעצמו מקרים מסוימים שיש בהם אחריות לגבי האחר ויחשף אליהם וימנע מתגובה , האם ההיחשפות הזאת תועיל גם למחשבות שבאו ממקרים אחרים ,כמובן שיש להם את אותו השורש של האחריות יתר לאחר? ג) או שבעצם אין מה לעשות עם מחשבות טורדניות, כי ההיחשפות עוזרת ספציפית לאובססיה ואין אפשרות לפתור להמשך את כל המחשבות ששורשם הוא אותו הדבר, במקרה שלנו אחריות יתר לאחר, ולכן אדם שסובל ממחשבות טורדניות דינו תרופות לכל החיים? תודה רבה על העזרה.

אוקיי.. האם בנוסף למה שאמרת, שיטת הטיפול שהצעתי האם היא יעילה? זאת אומרת מחשבות טורדניות שהשורש שלהם הוא אחריות יתר על אחרים, האם כאשר יחשף לכמה שיותר סיטואציות שיש בהם אחריות יתר ,יש בחשיפה זאת לעזור מפני מחשבות טורדניות שעוסקות באחריות יתר? או כל חשיפה תפתור רק את האובססיה עצמה ולא תועיל בהמשך למחשבות אחרות שקשורות לאחריות יתר? אני מקווה שהסברתי עצמי כמו שצריך.

א) ובעצם אם אני מבין נכון חשיפה למחשבה מסוימת שהשורש שלה הוא X ( למשל אחריות יתר) אמור להשפיע גם על מחשבות אובססיביות אחרות מאותו שורש? ב) שאלה שלא קשורה כל כך לנושא זה ,הבנתי וקראתי בהרבה מקומות שהתקף חרדה לא יכול להוביל להתקף לב , אך יצא לי לאחרונה לקרוא שנשימת יתר במקרים נדירים יכולה כן לגרום להתקף לב בייחוד למי שסובל מבעיות לחץ דם. האם המסקנה שחרדה לא יכולה לגרום להתקף לב לא סותרת את העובדה שנשימת יתר כן יכולה לגרום?ואם אני מבין נכון חלק מהסימפטומים בהתקף חרדה זה נשימת יתר.

שוב תודה על התשובות...לגבי התשובה השנייה קצת לא מובן לי, למה התכוונת? האם מי שיש לו בעיות לב והוא מקבל התקף חרדה עם נשימת יתר , האם יש לו לחשוש להתקף לב בגלל ההתקף חרדה? או התכוונת באופן כללי מי שיש לו בעיות בלב צריך לחשוש מהתקף לב בלי קשר להתקף חרדה עם נשימות יתר, שההתקף חרדה אינו מוסיף ואינו מוריד לגבי התקף לב?

תודה..שאת כותבת שלאנשים בריאים זה לא קורה בדרך כלל,זה קצת מלחיץ מה שאומר שיכול להיות אפילו סיכוי קטן שההתקף חרדה יכול להוביל להתקף לב, ואז בעצם איך האדם יכול לדעת אם הוא לא חווה באותו זמן התקף לב?

שוב תודה...אבל אני שאלתי שאלה אחרת.את כתבת שבדרך כלל אנשים בריאים ההתקף חרדה שלהם לא מוביל להתקף לב....ואני שואל מזה שכתבת בדרך כלל ,אפשר להבין שיש מצב שההתקף חרדה שלהם יכול להוביל להתקף לב.האם זה נכון שיש סיכוי לאנשים בריאים ,ההתקף חרדה שלהם יגרום להם להתקף לב????....לפי מה שאני הבנתי מהתשובה שלך את חשבת ששאלתי בתחילה (כנראה שלא ניסחתי את השאלה נכון),איך אפשר לדעת אם זה התקף לב או חרדה ..

שוב תודה ...אבל כנראה ששוב לא הייתי מובן...אני שואל האם יש מצב שהתקף חרדה יוביל להתקף לב אצל אנשים בריאים?(אני לא שואל איך אפשר להירגע במידה שאדם מסתפק אם הוא כרגע חווה התקף חרדה או התקף לב) השאלות שלי הם - 1) אני שואל האם התקף חרדה הוא עצמו יכול להוביל להתקף לב אצל בריאים בלב? 2) ובמידה שכן איך אפשר להירגע מזה כאשר יש מצב שכרגע ההתקף חרדה שאדם חווה יכול להוביל אותו להתקף לב.תודה רבה לך על המענה והסבלנות

שלום לכם, אני בחורה בת 17 שכבר קרוב לחודשיים חיה בסיוט יום יומי, הייתי בקשר של כמעט שנה וחצי עם בחור , הרגשתי הרבה פעמים שאני אוהבת אותו, אנחנו מחברה שמרנית אז לא היו לנו יחסים מיניים ואף אפילו נשיקה לא היה לנו, אבל אני זוכרת שפעמיים הוא ליטף לי את הפנים והצוואר ופעם נישק לי את היד, לא הרגשתי כלום! זה הפחיד אותי ממש והחלטתי לעזוב אותו כי הסתבר לי שכנראה אני לא אוהבת אותו, עזבתי אותו כדי להיות עם גבר(בהחלט שלא חשבתי על אישה), שאוהב אותו יותר.. אני זוכרת שבסוף הקשר הרגשתי שאני לא אוהבת אותו והרבה פעמים הרגשתי את זה בקשר, כי הוא היה מאוד מלחיץ ומאוד קנאי ואפילו הרגשתי לפעמים שיש לו מין אובסיסייה כזאת שאני רק שלו ואסור לאף אחד להתקרב אליי.. עזבתי אותו, הוא בכה המון ואני לא בכיתי, מפה זה התחיל.. אחרי שבועיים מהפרידה התחלתי לחפש תשובות, למה לא הרגשתי כלום בנגיעות האלו? נכנסתי לאינטרנט כדי לחפש תשובות ואז יצאה לי את האופציה, מה אם את ליסבית? לא התייחסתי לזה אבל אז היה השבוע של מצעד הגאווה יומיים אחרי וזה הקה בי פתאום, מה אם אני ליסבית?? התחלתי לראות את כל הנשים מושכות, מהצעירה עד הזקנה מהיפה עד המכוערת ואז "ידעתי" שאני ליסבית כי גם איבדתי את המשיכה שהייתה לי לגברים.. נכנסתי לדיכאון וחרדה, לא זוכרת אף פעם שהיה לי קראש על בת, כל הפנטזיות שלי הם עם בנים( היו) , ואפילו צפיתי בסדרת "fifty shades of grey" וזוכרת שפינטזתי על השחקן לא על השחקנית!! אבל מאז המחשבות קרסו אותי לגמרי, איבדתי כל משיכה לגברים , והתחלתי לראות כל הנשים מושכות, לא רציתי לצאת מהבית פחדתי מלראות נשים מחשש להתאהב במישהי، הלכתי לפסיכולוג בטענה שאני ליסבית, אחרי שני מפגשים או שלושה הוא אמר לי שזה hocd, אחרי שאמר לי כך הלכתי הביתה שבוע שלם הרגשתי נורמלית חזרו לי הפנטזיות עם הגברים וחזרתי להעריץ גברים.. ואז פתאום זה חזר לי חזק יותר וקרסתי עוד הפעם, לא האמנתי לפסיכולוג וידעתי שאני ליסבית, עברו שבועיים נוראיים ואז הכל חזר להיות בסדר, ואז זה חזר שוב, התחלתי לדמיין את עצמי מנשקת כל אישה שאני רואה ברחוב, או שאני עושה איתה סקס.. בהתחלה זה היה מגעיל אותי ברמות אבל בתקופה האחרונה זה רוב הזמן לא מגעיל אותי אבל כשאני חושבת על זה עמוק זה כן מגעיל, אך יש הרבה פעמים שאני אומרת בהם שאני רוצה להיות עם בת.. בימים האחרונים המחשבה להיות עם גבר מגעילה אותי אבל המחשבה להיות עם בת לא (רוב הזמן).. קראתי מלא סיפוריםעל אנשים שהיו להטב"ים ויצאו מזה והם עכשיו נישואים ושמחים אך אומרים שאנשים האלה הם רק מזייפים ולא שמחים בחיים שלהם באמת,ואז זה חוזר בי לנקודת האפס ויש קול שאומר לי את תמצאי אהבה ושמחה עם אישה, והתחלתי להאמין בזה.. אני רוצה לדעת האם זה hocd? או שאני באמת ליסבית? (אפילו התחלתי לחשוב שאני יכולה גם להימשך לטרנסגינדרים!!) אני מרגישה כמו לסבית, אין עוד הרבה חששות אני כמעט בטוחה שאני ליסבית.. ואם הייתי כזאת, האם יש לי אפשרות להשתנות? או שזה באמת מולד ואני חייבת לחיות עם זה במשך כל החיים? אשמח לתשובה מהירה אני כבר מאבדת את הכל.. *חשוב לציין שיש לי כבר רקע של ocd , ocd מספרים ו ocd אם..אז.., בבקשה אני צריכה עזרה!!

אני בדיוק כמוך... התחלתי לפתח קשר עם גבר עכשיו אני מרגישה שאני כן רוצה אותו וחושקת בו אך תמיד יש את המחשבה הזאת שמציקה כבר 5 שנים ככה און אנד אופ עם המחשבה

לפני כ12 החל לי המחשבות הטורדניות בנושא לזהות מינית. טופלתי וזה די עבר. אחרי שש שנים ילדתי וכמובן דיכאון לאחר לידה. התאוששתי ומאז בערך כל שנה שנתים מופיעה אפיזודה של מחשבות טורדניות שקשורות בנושא-של למה בכלל הייתי צריכה להיות אמא, פגיעה בעצמי, התאבדות וכולי... עכשיו אני יודעת ומבינה שזה הכל שטויות אבל זה בא בלופ וגורם לי לחרדה, אבן על החזה... אני מתפקדת טוב אבל זה כאילו תקופה שבא אני פשוט בניתוק בעצמי, הכל די על אוטומט. אני שמה לב שזה קורה בתקופת של שינוי- זה התחיל יום אחרי שעברתי דירה בבת אחת. וגם הילדים במסגרות חדשות ושיפוץ של בית... הכל בא יחד. אני מתלבטת אם לחזור לטיפול תרופתי... נמאס לי כבר כל כך מהמצב הזב

שרון שלום, קודם כל תודה רבה על העזרה שלך בזמן האחרון יש לי מחשבות טורדניות שאוכלות לי את הראש הייתה תקופה שהצלחתי לבד והם נעלמו לתקופה עכשיו כשבוע אני מרגישה הרגשת ניתוק מעצמי לפעמים מהסביבה וזה כל כך מפחיד אותי להיתקע במצב הזה . חשוב לי לציין הייתי בן אדם אופטימי ומעולם לא סבלתי ממשהו נפשי. אני מפחדת שזאת מחלה או מפחדת להשתגע , איך אני יוצאת מתחושת ניתוק? תודה

שלום, לפני בערך חודש בתנו בת 4 החלה להריח את כפות הידיים שלה באופן די אובססיבי, ברמה שזה מאוד בולט. בשבוע וחצי האחרונים זה החמיר כך שבחלק מהזמן כפות הידיים שלה מקופלות (חצי אגרוף), כאילו כדי להימנע ממגע עם דברים. היו כמה פעמים חמורות במיוחד שבהן היא החזיקה מבקשת שיניים עם גב כף היד. מאז שהבנו את הבעיה שחררנו עם נושא ההגיינה והפסקנו לבקש ממנה לשטוף ידיים. אני די בטוח מה מקור הבעיה. מאז ומתמיד אני ואשתי היינו חלוקים לגבי מידת ההגיינה הרצויה. אשתי שוטפת ידיים יותר מדי פעמים ביום ועודדה אותה לשטוף ידיים אחרי כל פעולה שמערבת קצת לכלוך. בלי קשר, אציין שבדיוק בתקופה שבה התחילה הבעיה עברנו למדינה אחרת, כך שיכול להיות שיש איזשהו קשר לעומס הרגשי שנלווה למעבר. האם מומלץ לראות איש מקצוע כבר עכשיו או להמתין שבועיים כדי לראות אם המצב משתפר? תודה רבה!

סובל מזה שנים ..מטופל ועושה המון למען עצמי . אך עדיין יש לי סבל גדול . מוגדר כסכיזופרניה + אוסידי קשה מאוד מחשבתית . נמצא בטיפול עם רופאה כבר שנתיים וחצי בערך ואיני יודע מה לעשות . כלומר להחליף אותה ??? זה לא ממש פשוט .. כי מי מבטיח לי שאצל רופא אחר יהיה לי יותר טוב . אגב שמעתי על הקסדה האם היא תוכל לסייע לי .. בקיצור אני מאוד סובל ומאוד מבולבל . ואיני יודע כיצד להמשיך ומה לעשות עם המצב הקיים . אשמח לחוות דעתכם כאן בפורום . תודה

הי שרון!! גם אני חשבתי על עניין של להחליף רופאה אך יש לי נטייה כל הזמן להחליף ולשנות .. בעניין הטיפול בחצי השנה האחרונה מטופל ופוגש פעם בשבוע עם איש שיקום מייסד את ביית חם ועבר פסיכותרפיה . הוא עובד איתי על המנגנון שלי ומשלב הכל ביחד . מה שכן שונה ממטפל אחר. שרון!!>> לא הבנתי כוונתך של לפנות לשיקום משרד הבריאות. יש לי סל שיקום . בעניין הקסדה המטפל שלי לא מאמין לזה. תודה רבה לך לילה טוב אשמח לקרוא תגובתך..

הי שרון !! תודה על תגובתך. אבל איני יודע מה לעשות עם הטיפול...מטפל.. אני מרגיש שהוא כמו חבר . אגב בחודשים האחרונים נכנסו לי לראש מ אובדניות לא שאני רוצה בכך חלילה וחס ושלום . זה דמיון מוטעה ואני מתמודד . לדעתך ... אפשרי "לצאת " מזה . אני נורא מבולבל ולא יודע מה לעשות בנוגע למכלול הדברים והרגשות מה אני סובל . אגב פניתי לאישפוז יום במקום מגוריי ויש לי אינטק שם אחרי החגים . ומה עד אז ? שרון אשמח לדעתך . תודה וערב טוב לכולנו

שלום יש לי התכוצויות רבות במהלך היום כאשר אני נחשף גם לדברים שהם לא כאלה מלחיצים אותי ולא כאלה מפחידים ברמה הקוגנטיבית אבל לצערי הגוף לוקח את זה צעד אחד קדימה ומיד המערכת הסימפטטית מתחילה לעבודה בהתכווצויות באזור הגרון הפנים וכן הצוואר-כתפיים,כמובן שלמדתי עם הזמן (לאחר זמן רב שהתנגדתי אליהם)פשוט לא להתנגד אליהם ולקבל אותם ואכן הם באמת עוברים אבל עד " הלחץ" הבא.( אני כותב בסוגריים כי זה לא כזה לחץ כמו שהגוף מתרגם זאת).שאלה ראשונה- האם זה שהם עוברים מאליהם כאשר אני לא מתנגד כי מתבצע פה תהליך הכחדה מהגורם "המפחיד" ?האם זה היבטואציה( התרגלות )? האם יש הבדל בין התרגלות להכחדה? וכן מה ניתן לעשות על מנת שההתכווצויות לא יבואו בכל פעם (כאשר אני לא כזה נלחץ מהסיטואציה שעומדת לפני)?.

שוב תודה על התשובה,,,רציתי להתייעץ איתך לגבי טכניקת מניעת תגובה, יוצא לי הרבה פעמים כאשר אני מדבר עם מישהו או אפילו סתם באמצע היום בכל מיני סיטואציות מחשבה טורדנית,ומה שאני משתדל זה לבצע מניעת תגובה, בעוד אני גם יכול להתעלם מהאובססיה ולחשוב מחשבה אחרת וכך לברוח מהחרדה, שאלתי היא כזאת כמו שאני מבין על מנת לרפא את האובססיה ישנו צורך להיחשף אליה באופן רצוני ולא רק כאשר היא מגיעה אליך, אך אם וכאשר זאת אובססיה שלא חוזרת על עצמה או שהיא יכולה לחזור על עצמה לעיתים רחוקות, האם עצם רק המניעת תגובה יש באפשרותה לרפא את אותה אובססיה ?כי מה שקורה פה ברגע שאני לא מבצע טקס או כאשר אני לא בורח למחשבה אחרת ,אזי מתחילות לי התכווצויות, ואכן אני מוכן לקבל את ההתכוצויות ואת התופעה של האובססיה אך בתנאי שעצם המניעת תגובה תועיל במשהו.האם אין מצב שעצם שנתתי לעצמי להישאר עם האובססיה ולא נמנעתי ממנה האם לא יכול להיות שהאובססיה תתרפא רק מעצם המניעת תגובה?

מנסיון ברור לי שגם מניעה תגובה עוזר לי , לפעמים יש לי מחשבה טורדנית ומעם המציאות שאני לא משיח דעתי ממנה היא עוברת גם כעבור 10 שניות. האם לאורך זמן המוח מתרגל לזה ויותר קל לו ? 2) כמו כן במידה שהמוח כן מתרגל למניעת תגובה ונהיה לו יותר קל, העובדה שמידי פעם אני עושה חשיפות לאובססיות למינהם האם זה לא סותר את המניעת תגובה, שבמניעת תגובה אני הרי מרגיל את המוח לקבל את המחשבות הטורדניות והאובססיות איך שהם בלי להתחיל להיחשף ולעשות מזה סיפור, האם עצם החשיפות מידי פעם לא פוגעות במה שאני מנסה להרגיל את המוח באמצעות מניעת תגובה ?

אתה מבלבל פה כמה מושגים, לדעתי זה מיותר. מה כוונתך בבקשה? ...למה את מתכוונת מיותר ואיזה מושגים? מחילה שאני נכנס לעומק ושואל שאלות וזה משום שאני חייב להיות בקיא על מנת ללמוד לחיות עם האוסידי, כמובן שהלכתי לטיפול, אבל לצערי התשובה שקיבלתי ממנו לאורך כמה מפגשים היא שאני מכיר ומומחה לאוסידי וצריך לבצע חשיפה ומניעת תגובה, מה שאני כן עושה אבל מה אעשה אם יש לי שאלות לגבי השיטה הזאת.בכל אופן תודה רבה לך על העזרה.

כמובן שאם בכל זאת אני מבצע חשיפה במהלך היום ולא בשעה הקבועה, זה עדיין לא פוגע במה שאני מנסה להרגיל את המוח שלי באמצעות מניעת תגובה , זה נכון? פשוט לפי מה שאני מבין ממך שלא ניתן כל היום לחיות בחשיפה ולהגביר את הפחד בכל הזדמנות כי אחרת אין לדבר סוף .

תודה רבה לך ...על מנת שיהיה לי יותר מוטיבציה לטיפול, האם תוכלי בבקשה להסביר לי איך השינוי במוח קורה ובאיזה חלק במוח?הבנתי שהגרעין הזנבי הוא זה שגורם למצב האובססיבי, האם בכך שאני מיישם את החשיפה והמניעת תגובה. זה גורם לשינויים בגרעין הזנבי שהולכים ומשתפרים? או שהשינוי קורה בכלל בקורטקס (קליפת המוח) האורביטלי-פרונטלי? כי אני יודע שהתרופות גורמות להפריש יותר סרטונין בגרעין ואז הוא מתייצב , השאלה איך זה קורה באמצעות הטיפול .?

שלום גב שרון רציתי לאחל לך שנה טובה הרבה בריאות ואושר,ותמשיכי לעזור בהזדמנות זו רצית לספר איתי באירוע של שכן המנקה טיטאה במטאטא ליד ממש נגעה ברגל ליד הרגל שלי.אכלתי את עצמי ולא אמרתי כלום מה דעתך? גם כחה פחדתי ממנה אני קטנה והיא בגובה שני מטר .תודה מראש .בלי קשר לאוסידי שלי.אבל אני אוכלת את זה מה לעשות אין לי ברירה.תודה

לפני שנתיים חוויתי משבר נפשי שבעקבותיו התחלתי טיפול בריספרדל 1 מ״ג ולוסטרל 100 מ״ג, הלוסטרל עזר להעלים מחשבות אובססביות שהיו לי אז. בנוסף אני לוקח ויואנס 50 להפרעת ריכוז . לפני חודשיים היה לי משבר ביחסים עם עמיתה שמעלה באימון שנתתי בה בצורה מסוימת, היא מאוד פגעה בי. מאז יש לי מחשבות אובססביות סביב העניין והמניעים שלה. כשאני לוקח ויואנס זה בא ביתר שאת, עד כדי חוסר יכולת להתרכז וללמוד, ואני בתקופה של בחינות מאוד קריטיות כרגע. לפני 4 ימים העליתי מינון לוסטרל ל 150, ריספרדל ל 1.5 וממחר אני מתכוון להוריד ויואנס ל 50. עד כה כל זה לא עזר. מה אני יכול לעשות כדי לחזור לעצמי ? אשמח לעזרתכם כי אני על סף שבירה.

היי קוראים לי אוריה, זו תקופה ארוכה שאני לא יודעת מה אני רוצה ממני בעצם מה אני רוצה ״להסיג״ כאילו אני מחבבת מישהי והייתה תקופה שהיינו מדברות צוחקות,יצאות היינו מתנהגות כמו זוג אבל לא התנשקו ולא התחבקנו היינו עושות דברים שרק זוגות עושים כמו לגעת בציצי אחת לשנייה לדבר על רומנטיקה להסתכל בעיניים הרבה זמן כל מיני דברים לפני חודשיים היא פשוט נעלמה לי חסמה אוצי בכל מקום אפשרי,לא ידעתי מה לעשות זה שיגע אותי דיברתי עם חברות חלק אמרו שהיא ניצלה אתי לא כל כך הבנתי יותר חשבתי להבין למה היא לא דיברה איתי עוד מעט חוזרים לבית ספר אני בת 16.ושוב לראות אותה אני לא יודעת מה לעשות היא תיגש אליי? אני אלייה? מה יהיה אני כבר מבולבלת בבקשה תעני לי

היי, אני בן 25 לפני כמה שבועות חוויתי התקף חרדה באמצע הלילה (כנראה בעקבות אירוע לא נעים בעבודה שהיה לי כמה ימים קודם). מאז החלו להופיע לי כל מיני מחשבות טורדניות, הזויות ומפחידות שהלחיצו אותי מאוד. כל היום זה או אותה מחשבה או מחשבה מלחיצה אחרת. בימים האחרונים אני מרגיש כאילו שזה החמיר. כל דבר שאני עושה אני שואל את עצמי למה עשיתי את זה, למה חשבתי את זה, למה אמרתי את זה, למה הלכתי לשם ולא לשם וכד', ואז לפעמים חולפת לי מחשבה האם אני נמצא במצב מציאותי. שכל הדברים האלה מלחיצים אותי עוד יותר וגרמו לי לכמה התקפי חרדה. אני מסתובב כל היום עם תחושה שמשהו לא בסדר איתי. אני לא מבין מה המקור של המחשבות האלה, למה פתאום באמצע החיים אני חושב על הדברים האלה, ומאיפה זה בא. אני מפחד להפסיד את העבודה ולהלחיץ את הסובבים שלי, וזה מעציב אותי מאוד. מה יש לי ולמה אני מרגיש ככה, ומה אפשר לעשות במצב הזה חוץ מללכת לטיפול?

שלום שמי לואי ורוב חיי יש לי ocd שמתבטא בכל מיני מובנים אך לא משפיע ברמה קריטית על אורך החיים..אני מגדיר עצמי כאדם סטרייט אך מספר פעמים בחיי הרגשתי כי משיכתי לנשים נעלמת ומופיעה במקומה משיכה קטנה לגברים המתבטאת בחרדה גדולה ובהתעסקות אובססיבית בנושא.. האובססיה נעלמה לאחר כמה חודשים בכל פעם וחזרתי להיות ״סטרייט״. לפני כחודש קיבלתי שיחה מחבר שסיפר כי נטיותיו המיניות גם לא ברורות וכששמעתי את הסיפור שלו זה החזיר את כל האובססיה לכדמותה. ביום שאחריי משיכתי לנשים נעלה והתחילו חרדות ענק והתעסקות בלתי פוסקת ודיכאון שמה אני גיי.. לאחר חודש ירדה החרדה אך הנטייה המינית לגברים נשארה.. אפשר להגיד שגם האובססיה מתמתנת אך עדיין נשארת סוג של משיכה.. ( לא כמו לנשים ) . אני חושב כמו גיי, מרגיש נשי, חסר בטחון ומשוכנע שאני ב 100% גיי כי עצם המשיכה עצמה פחות נוראית לי אלא שינוי אורך החיים וזה שדבר כזה צץ משום מקום שציפיתי לו. עד היום לא היו לי מערכות יחסים עם גברים אלא רק עם נשים. שאלתי היא האם יש סיכוי ש הocd לקח אותי כזה רחוק חשיבתית ומעשית והרגשתית.. או שאולי אני פשוט גיי?;) דעתכם..

אני דיברתי עם ההורים שלי ובסופו של דבר הם החליטו לשלוח אותי לפסיכיאטר פרטי. יש לי חרדות נוראיות מבתי חולים נפשיים אני כמו שאת יודעת הייתי השבוע במיון בבית חולים כזה ושלחו אותי למרפאה טיפולית ששייכת להם שאני ממש לא רוצה להיות שם התקשרתי וביקשתי שלא התקשרו פתאום היום התקשרו עוד פעם ובפירוש אמרתי שאני לא מעוניינת יש לי חרדות נוראיות כבר מהבוקר עד עכשיו שעם פעמיים שלוש פעמים באתי לשם ודחיתי טיפולים בבתי חולים האלה הם יאשפזו אותי בכפייה רק תדעי שזה מחשבה שאני הכנסתי לראש אני כבר מהבוקר לא מתפקדת מתעסקת במחשבות האלה מפחדת לענות לטלפונים אומנם המשפחה הרגיעה אותי ואמרה לי שאני לא אדאג הם כבר ידאגו לזה עם במקרה הם התקשרו עוד פעם אבל אני מרגישה ממש דפיקות לב חזקות פחד חס ושלום שישלחו לי פסיכיאטר מחוזי למרות שבאמת אני לא מסוכנת לא לעצמי ולא לסביבה פשוט זה בראש שלי זה פחד כזה שעם לא אלך לטיפול בבתי חולים כאלה אז פסיכיאטר מחוזי יאשפז אותי זה פחד חרדה דפיקות לב כמעט התעלפתי היום מרוב חרדה אני מפחדת מאשפוזים מבתי חולים כאלה למרות שאת צודקת הלכתי אבל בסופו של דבר אני לא רוצה את זה אני הולכת לפסיכיאטר פרטי אני ממש לא יודעת מה לעשות אני ממש בפחד נוראי מהמקומות האלה חבל שהלכתי לשם בכלל אני כבר פעמיים דחיתי טיפולים ואני מפחדת שהם יאיימו עלי שאם לא אבוא לטיפול הם יאשפזו אותי שרון אני יודעת שזה לא מחשבה אמיתית זה מחשבות שאני ממציאה אבל אני פוחדת כל כך מהמקומות האלה פסיכיאטרים בתי חולים מה אני עושה עם החרדה והמחשבות המפחידות האלה. איך אני מוציאה את מהראש וחוזרת לעצמי? למרות שהמשפחה כל הזמן מנסה להרגיע אותי ואומרים לי הם לא יעשו לך כלום על אחריונתנו זה לא שאני מסוכנת או שעשיתי חס וחלילה משהו מסוכן זה מחשבות שאני חווה בראש שלי מרוב פחד זה לא שבאמת הם אמרו לי את כל הדברים האלה הם בסך הכל התקשרו רצו לקבוע לי תור עוד פעם במרפאה ואני ביטלתי ומאז אני בחרדות איומות מה עושים? עם אפשר לתת לי עצה בלי כדורים אני ממש אשמח אני רוצה לעזוב את המחשבות האלה כי אני יודעת שזה מחשבות לא אמיתיות אבל מצד שני המקומות האלה עושים לי חרדות במיוחד שמתקשרים אלי משם אפילו ממרפאה תודה שרון וסןף שבוע נפלא

כי אף אחד לא אשפז אותי שהייתי שם וגם שאמרתי במרפאה שאני לא רוצה טיפול אמרו לי בסדר גמור בקשר לפסיכיאטר מחוזי זה מחשבה שאני סתם הכנסתי לראש שוב אני לא מסוכנת הם גם יודעים את זה אני הכנסתי את זה לראש מרוב פחדים מפסיכיאטרים ובתי חולים לחולי נפש יש לי חרדות נוראיות מהמקומות האלה

לא היום בטלפון ולא שהייתי אצליהם זה חרדה שלי בלבד

זה ממש חשוב לי שתקלי עלי את מקלה עלי תמיד אבל אחרי שהתקשרו מהמרפאה אני לא מפסיקה עם החרדות האלה

תודה

אין בעיה שרון סליחה על השרשור פעם הבאה לא אשרשר אני מודה לך מאוד על העזרה אני אחשוב על מה שהצעת לי הגעתי למסקנה שאת צודקת מאחלת לך סוף שבוע נפלא אני אתקשר ביום ראשון למרפאה במקום פסיכיאטר פרטי אולי אבוא עם אחי תודה שרון מכל הלב

שלום..רציתי לשאול לגבי אובססיות רק במחשבה ללא קומפלסיביות, האם לדעתך ברגע שאני לא דוחה את המחשבות ולא מתנגד אליהם, האם זה נקרא גם סוג של חשיפה ? הרבה פעמים במהלך היום ותוך כדי העיסוקים השונים מגיעות מחשבות אני משתדל לא להתנגד אליהם ולא לדחות אותם אלא ממשיך בעיסוקי כרגיל האם זה סוג של חשיפה?לפי הבנתי זה כמו מיינדפולנס אך השאלה אם זה נחשב חשיפה..כי אני לא פועל באופן אקטיבי אלא פשוט לא מתנגד למחשבות.

תודה על התשובה...אחת האובססיות הקשות שלי זה האוסידי זאת אומרת הצלחתי בצורה כזו או אחרת להצליח עם כל האובססיות ולנצח אותם,וגם אם תבוא אחת אחרת אם אצטרך אעשה לה אובססיה...אבל ישנה אובססיה אחת שאני לא יודע איך לטפל בה וזאת אובססיה על האוסידי עצמו..כל הזמן בראש שלי שאולי אני לא מספיק יודע איך לפתור את האוסידי , ואני בודק אפשרויות נוספות חוץ מחשיפה, אני בעיקר סובל מאובססיות טהורות..כמו כן הגוף שלי די רגיש להתכווצויות שנובעים ממצבי לחץ כאלה ואחרים וכמובן שהאוסידי עצמו גם מלחיץ...אני לא נבהל מההתכווצויות וכמובן שאני לא מתנגד אליהם אני נותן להם לעבור לבד...שאלתי מה עצתך ,איזה חשיפה אני יכול לעשות לאוסידי עצמו?

תודה רבה כמו שחשבתי שאני צריך ללמוד לקבל את ההפרעה... לגבי עניין החשיפה לא מובן לי משהו , האם וכאשר אני לא מתנגד לתחושות שעולות בי למשל יצאתי מהבית ואני מסופק אם נעלתי את הדלת ועולות בי תחושות של ספק ומחשבות טורדניות, כאשר אני לא מתנגד אליהם ,האם זה לא סוג של חשיפה ? כי הרי אני חשוף לאיום ואני לא מתנגד אליו, הרבה פעמים אישית אני רואה שזה עוזר לי כבר לאחר פעם אחת כזאת לפעמים זה לוקח כמה פעמיים, אבל מה שאני בא להגיד זה שאני לא נחשף באופן מכוון אלא אם וכאשר נתקלתי באיום אני לא מתנגד אליו ,לפי דעתי זה גם סוג של חשיפה, האם אני טועה?כי את אמרת שמחשבות שעולות בי במהלך היום ואני לא מתנגד אליהם זה שינוי גישה ולא חשיפה, אבל יש פה מימד של חשיפה גם, כמובן שאני יכול להיחשף עוד יותר אבל הרבה פעמיים אני רואה שזה מספיק לי .

אוקיי אני מסכים ומזדהה שאכן יש מחשבות שמצריכות היחשפות מכוונת...אבל האם תמיד באופן קבוע?הרי הרבה פעמים אני מצליח להעביר את המחשבות ללא חשיפה מכוונת,ומספיק להיתקל בגירוי המאיים מספר פעמים בודד ולא להתנגד לו וזה כבר לא מלחיץ אותי לפעמים הבאות.אז בעצם מה הכלל אלו אובססיות צריך להביא לחשיפה מכוונת ?מן הסתם רק אלו שממשיכות להציק ושלא עברו בחשיפה הספוטנית,האם אני טועה האם זה הגיוני שהאובססיות עברו מעצם החשיפה הספונטנית?כי לא יתכן שאתחיל לרשום את כל המחשבות שעברו עלי במהלך היום ואתחיל לעשות להם חשיפה כי אחרת אני לא אצא מזה.

שוב תודה על התשובה.. עלתה לי שאלה בנוגע להיחשפות פיזית, הרי כתבת שאסור להפסיק את ההיחשפות בזמן שהפחד עולה ולפי מה שאני מבין זה משום שלאחר מכן הפחד מאותו אובייקט יכול להתחזק. לפי זה עלתה לי שאלה, כאשר אדם עושה היחשפות פיזית למשל יש לו פחד קהל, והוא צריך להרצות בפני קהל גדול, והוא מחליט להיחשף ןלהרצות , כאשר הפחד עולה לו נניח שהוא מרשה לו לעלות ואז הוא עושה טקס מנטלי כי הוא כבר אינו יכול לסבול את הפחד( הוא שהוא חושב ואומר לעצמו תוך כדי הפחד מה יכול לקרות לו גם אם "יעשה פאדיחות( אגב האם בכלל זה נחשב טקס?) בכל אופן הרי ברגע זה הוא גרם לפחד להסתלק ולכאורה לפעם הבאה הפחד שלו מפני פחד קהל יהיה יותר חזק ,כי הוא עשה סוג של טקס, מה את חושבת לגבי זה ?האם היחשפות מסוג זה מזיקה ולא מועילה?

מעניין..אני שואל זאת מכיוון שאמרת לפני כן שאסור לעצור את הפחד תוך כדי ההיחשפות, האם הסיבה היא שבגלל שהוא יכול להתחזק אם אני מפסיק באמצע? אני שואל זאת מכיוון שחוץ מאוסידי שיש לי, אני סובל מהתכווצויות רבות באזור הגרון וכן הבטן,אמנם לאחר עבודה רבה שלי עם עצמי מתוך קבלת ההתכווצויות ולא להילחם איתם הם ירדו בצורה משמעותית, הנחת היסוד שלי להתכצוויות זה שיש איזה איזה גורם מסויים שהוא בעיקר לחץ וכו..שגורם לי לכך, לכן אמרתי ככל שאני אקבל אותם ככה אתרגל לאותו גורם וכך הפחד מאותו גורם יעבור כי אני לא מתנגד לו, ולאחר שאמרת שאסור להפסיד באמצע החשיפה לפחד, באה לי שאלה חזקה מה קורה עם אני אסיח את דעתי למשהו אחר תוך כדי שיש לי התכווצות חזקה באזור הגרון ,האם בגלל שהסחתי את דעתי ולא נשארתי עם הפחד ( הלחץ או סיבה אחרת שגורמת לי להתכווצות) האם בעצם אני יגרום להתכווצות פעם הבאה להיות יותר חזקה? מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי זה קצת שאלה מסובכת.

היי שרון כמו שכתבתי לך פעם קודמת לאבא שלי יש דמנציה והיום הלכתי למרכז לבריאות הנפש כדי שיעזרו לי והסברתי להם שיש לי חרדןת מאשפוזים ומדיורים מוגנים וכאלה אז הם אמרו לי לא לבוא לבית חולים הזה יותר ושלחו אותי לאיזה מרפאה לבריאות הנפש ששייך למקום הם אמרו לי שלא מאשפזים שם אבל מצד שני קראתי שיש שם אבחון פסיכיאטריה cbt פסיכותרפיה ואשפוז יום שיקומי ואני פתאום נכנסתי לחרדה עם ללכת לשם או לא כי שאלתי את חברה שלי והיא אמרה לי דברים שהפחידו אותי במקום הזה ובבית חולים אמרו לי משהו אחר שזה מקום נהדר שאין שם אשפוזים אני פוחדת שיעשו לי אבחון וישלחו אותי לדיור מוגן או אשפוזים למרות אי רצוני אני פוחדת ללכת לשם כי חברה שלי אמרה לי הרופאים מחליטים מה לעשות איתי אני מתלבטת עם ללכת לטיפול כי מצד אחד אני רוצה שיעזרו לי להרגיש טוב ומצד שני אני ממש מפחדת מרופאים פסיכולוגים פסיכיאטרים כל אחד מספר לי משהו אחר ואני אובססיבית למחשבה ומתלבטת עם ללכת לשם או לבטל את זה בהתחלה שמחתי כי בבית חולים אמרו לי שזה דבר טוב מצד שני יש לי פחד גדול מזה למרות שאני מאוד רוצה עזרה ואני מתלבטת עם לבטל או לא למרות שאני לא רוצה להמשיך לסבול מדיכאון ומה שעובר עלי בזמן האחרון גם בגחח אבא שלי וגם בגלל הטיפול אני לא מתפקדת בבית ויש לי מחשבות אובססיביות על זה כל היום אפילו מרוב פחד מטיפול ומה שקורה עם אבא שלי ביטלתי פגישה עם חברה מחר אשמח לדעת מה דעתך בנושא ומה אני צריכה לעשות במקרה כזה כי ממד אחד בבית חולים אמרו לי שבמקום הזה לא מאשפזים שם ומצד שני חברה שלי סיפרה זוועות על המקום הזה זה מקום שפתוח רק מהבוקר עד הצהריים שרון יקרה קשה לי לתפקד מרוב פחד באמת רציתי לדעת מה דעתך כי מצד אחד באמת אני רוצה שיעזרו לי ומצד שני אני חרדה מהמקום מהטיפול ובכלל מה שקורה עם אבא שלי אשמח למענה מהיר זה מאוד חשוב לי תודה רבה מכל הלב שרון

היי יקירה מה שלומך? שוב פעם מחשבות ופחד שלא תתפרץ לי סכיזופרניה. אני לקראת מעבר לבית שהרחבנו כל היום לחוצה נפשית בעיקר בגלל ההוצאות המרובות זה מלחיץ אותי ויש לי כמו מעקות בימים האחרונים ופעם קראתי שכתוצאה ממעבר דירה הוצאות לידה וכו' יכולה להתפרץ סכיזופרניה ואני ממש מפחדת מזה כי אני גם בגילאים שזה נפוץ להתפרץ בין 30-35

התעיצתי איתך בעבר אני שי בן 34 סובל מאו סי די מאוד לא קל הייתה הפוגה חצי שנה רציתי לשאול ברשותך כמה שאלות. אתן לך הסבר קצר. יום שישי הייתה תאונה למישהו שאני מכיר והוא נפצע פתאום עלתה לי מחשבה שחבל שהוא לא מת. המחשבה נובעת מעובדה שהוא דיבר על יחסי מין. בנוסף יש מישהי שהייתה ברכב ונפטרה שלחו לי תמונה של הגופה ומאז אני חושב על התמונה בקשר למין בגלל מה שהוא דיבר וגם בקשר לדת רציתי לשאול כמה שאלות כי אני לא ישן כבר שבוע. א. האם העובדה שחשבתי על המוות שלו בגלל מין שזה בשבילי אסור זו הסיבה. איך אני מרחיק את המחשבות הרעות. כל האו סי די שלי נובע מחרדת בריאות ומחשבות מיניות לא נאותות מה עושים

היי שרון אני ממש זקוקה לעצתך ועזרתך הנאמנה בפורום. אבא שלי חלה בדמנציה מאוד קשה עד כדי שלפעמים הוא אלים כלפי אימא שלי מקלל ולפעמים שקט ובדיכאון. אף פעם לא הכרתי את אבא במצב כזה אני מאוד קשורה אליו ולראות אותו עם המחלה הערורה הזאת קשה לי מאוד. אין לי אפשרות לגור במקום אחר יש לי משפחה מאוד תומכת הם נגד זה שאלך למשרד הרווחה אחרי שעברתי הרבה שנים של סבל ממסגרות נפשיות שהייתי בהם אני בעצמי לא רוצה. אני תמיד ידעתי לעזור לעצמי לבד בתחושות דיכאון אבל בכל זאת אני רוצה ואימא שלי והמשפחה מבקשות שאגור בבית כדי לעזור גם אין לי כסף עדין לדירה משלי מצד אחד יש לי פרטיות לפני המחלה קמתי בבוקר בשמחה אבל מאז שאבא שלי עם המחלה אני לא מפסיקה לחשוב עליו אני לא מפסיקה לחשוב מה יהיה מחר עם הוא יתחיל חס וחלילה עם אלימות או ריב או דברים כאלה זה מכניס אותי לדכדוך למחשבות טורדניות על זה בלי סוף אני מפחדת לקום בבןקר בגללו אני קמה בדיכאון הרופאת משפחה לא שלחה אותי לטיפול היא בעצמה החליטה שלא ושוב משפחתי מתנגדת ולמרות זאת נתנה לי תרופות כדי להיעזר היא אמרה שזה יקח זמן עד שזה ישפיע עלי אשמח מאוד עם תוכלי להציע לי בעזרה עצמאית איך לחזור לעצמי לחזור לשמחה ולאנרגיה שאני קמה בבוקר איך בכל זאת לחיות עם זה בשלום ולקבל את זה איך להוציא את המחשבות המדכאות והטורדניות והמועקות? אין לי למי לפנות חוץ מהרופאה ביום רביעי יש תור לאבא שלי לגריאטריה בתקווה שיעזרו לו הוא גם לוקח כדורים גם הרופאה אמרה שזה יקח לו זמן עד שזה ישפיע. איך אני יכולה לצאת מכל הבור הרגשי שלי שאני נמצאת בו? אשמח עם תציעי לי אפילו משהו מטיפול קוגניטיבי התנהגותי טיפ לדיכאון וחרדה אני ממש מתחננת ומודה לך שרון מאחלת לך שבת מקסימה ושבוע מקסים תודה מכל הלב

יש לי פסיכאטר חסר רגישות, שלא לומר רשע, שאומר לי שאני צריך להעביר עוד כמה שנים עם SSRI לבד לפני שיהיה אפשר לשקול לתת לי ממנטין. יש המון מחקרים שמראים שהממנטין (Memantine) ממש עוזר בטיפול בOCD ויש גם מאות עדויות ברשת של אנשים שזה ממש עזר להם. אני לא מסוגל להמשיך יותר. הSSRI לבדם לא עוזרים לי. תופעות הלוואי גומרות אותי. אני חייב לקבל את הממנטין הזה. חשוב לי שזה יהיה באופן חוקי. בבקשה תעזרו לי. הOCD הזה פשוט הורג אותי. גם CBT וERP לא עוזר לי בכלל. רק הממנטין יכול לעזור לי. איפה אני משיג אותו?

אני בת 50 מאז שהופסק לי המחזור אני סובלת מדיכאון בגיל המעבר שנובע הרבה ממחשבות שליליות רעות טורדניות אשמח לדעת מה לעשות כדי להקל לפחות על המחשבות השליליות זה מחשבות שליליות על מה יהיה בעתיד איך אסתדר בעתיד אני לא נשואה אין לי ילדים אני גרה עם ההורים מקבלת תרופות פסיכיאטריות אשמח עם תוכלי לתת לי הצעה איך להקל על עצמי ביום יום עם המחשבות והדיכאון הזה לא היה לי את זה לפני ואיזה טיפול חוץ מטיפול תרופתי יכול להקל על המצב תודה

אשמח לדעת איך להקל על עצמי באופן עצמאי בנוסף לטיפול שאני מרגישה את המחשבות השליליות והדיכאון אגב זה מלווה בתופעות פיזיות כמו כאבי בטן כאבי ראש אני כל היום במחשבות

תודה על תשובתך אצלי באמת היתה התעללות אבל כן הופיע ocd בגיל 27 בגלל זה קישרתי את זה בנוסף הייתי מכור לסמים מגיל 14 עד גיל 27 בזמן שהפסקתי להשתמש בסמים הופיע לי הocd

שלום ,ישנה שיטת טיפול לocd שנקראת ארבעת הצעדים של ד"ר ג'פרי שוורץ ,(אפשר לכתוב בגוגל ולמצוא מאמר מתורגם שמסביר השיטה)האם את מכירה? השאלה שלי האם השיטה שלו יכולה לרפא לגמרי ocd? האם היא יותר מומלצת מהשיטה הקלאסית חשיפה ומניעת תגובה?תודה

לפי הבנתי את השיטה הוא מציין שעל ידי העברת המחשבה למחשבה אחרת נעימה וחיובית לאט לאט נוצר שינוי ביוכימי במוח,וזה בעצם כמו הגישה ההתנהגותית ,שנקנית פה התנהגות חדשה,ואז בעצם במקום כל פעם להיחשף לפחד אחר, אזי החלק שאחראי לזיהוי שגיאות במוח לומד בצורה אוטומטית לא להתייחס למחשבות הללו כלל ולהירפא לגמרי..כמובן שאינני ממקום ויכול לחלוק עליך אלא אני מנסה להבין את השיטה הזאת,על מנת לעזור לעצמי...כמו כן שאלה נוספת בבקשה, הוא אומר שיש באוסידי מרכיב ביולוגי ,אז בעצם זה אומר שלפי דבריו הנטייה לאוסידי תמיד קיימת וזה לא תוצאה ממניעים פסיכולוגים לגמרי.?דרך אגב אני מיישם את החשיפה ומניעת תגובה עלי וזה אחלה אבל כמובן שאשמח לפתור את הבעיה מהשורש.

יצא לי לקרוא היום שוב את השיטה שלו , יש שני מאמרים מתורגמים לעברית (http://helpocd.info/articles/The_use_of_mindfulness.htm) (http://helpocd.info/articles/Dr_Jeffrey_Schwartz__Four_Steps.htm) אני מבולבל מאוד ואובססיבי מאוד לגבי השיטה, ואשמח מאוד שתעזרי לי. אני הייתי בטוח שלפחות לפי שיטתו הבעיה של האוסידי נפתרת לגמרי ולחלוטין, אך לאחר שקראתי שוב את שני המאמרים אני מסתפק מאוד, אני חושב שהוא מדבר על זה שהיחס שלי לדחפים ולאובססיות ישתנה ,אך הם כן ישארו, מה את חושבת על כך? המאמרים הללו מבלבלים מאוד כי הוא חוזר על זה כמה פעמים שלפי השיטה הזאת יש באפשרותנו לשנות את הביוכימה במוח ולתקן את caudate nucleus שזה בעצם הרמזור המקולקל.אשמח לתשובה בבקשה אשמח גם להתייחסות לשאלה הקודמת האם כוונת שיטתו זה , להעביר את האובססיה במחשבה אחרת?( כמובן לא להילחם בה אלא להעביר אותה למחשבה אחרת) תודה רבה.

האם יש קשר בין התעללות מינית בילדות ocd בשנות העשרים המאוחרות

היי שרון מה שלומךך? שוב א י על הפנים את אומרת שאני כל הזמן מבקשת אישור אבל זה לא נכון באמת שלפעמים אני כבר לא יודעת איך בנאדם שסובל רק מחרדה , ocd יש לו מחשבות קשות בדרגות לא נורמטיביות.בעלי שיתף אותי על מישהו שסובל ממאניה דיפרסיה שבא אליו לעבודה שבגיל 29 התפרצה לו המחלה והוא התגרש בעקבות זאת הוא היה נורמלי לגמרי עובד בשבס תואר ראשון יצא לקורס וחזר ככה היה מאושפז 10 ימים איזנו אותו והשתחרר ועכשיו שוב יש לו החמרה במצה הרפואי הנפשי וסיפר לי כל מיני דברים שהוא עושה והיום הזמינו לו אמבולנס ולקחו אותו לשער מנשה ברור שבעקשתי ממנו לא לשתף אותי כי זה משפיע עליי לרעה.הלכתי עם הילדים בערב לגן משחקים פתאום באו שני ערבים לשבתבספסל שאני לא מכירה לקחתי את הילדה והלכתי לבית פחדתי מהם ואז נכנס לי שאולי בגלל שכתבתי בפייס פוסט עם שיתוף של הפיגןע שהיה בבקעה וכתבתי כמה רוע יכול להיות בנער בן 17 שהורג משפחה שלמה אז נכנסלי שאולי הערבים האלה עוקבים אחרי ורוצים לפגוע בי בגלל מה שכץבתי בפייס וממש פחדתי לצאת מהבית ומאותו רגע רק חרדות שהם רק רודפים אחריי ואני מפחדת לתלות כביסה אפילו

היי שרון קודם כול תודה על המענה מקווה שיו אחד אוכל לחיות בלי המחשבות הללו..זה משהו כבר שמשגע אותי כמה שבאותו רגע הן נראות מוחשיות ואמיתיות ממש.

תודה קרון על המענה! אוקי , אני אנסה לאעזר בטיפול כזה. ובקשר לזה שאני בבית. באמת באותה תקופה שעבר לי אני יצאתי לעבוד.זה יכל להיות שם אבל בפורפורציה אחרת לגמרי ומידי פעם. אבל כרגע אני אחרי לידה מטפלת בתינוק בבית ולא כלכך מעוניינת לצאת לעבודה. כמובן שאני נוסעת לבקר את ההורים ומחפשת יציאות.. אבל יש לי עוד ילדים ואני לוקחת ומחזירה .. פשוט יש לי עוד 'גוק' שנכנס ומטריד שהוא: מה, כל הזמן אצטרך לצאת לעבוד בשביל שלא יהיה לי את זה? אצטרך כל הזמן לחפש תעסוקות? ואני יכולה תוך כדי לעשות כביסה, לטפל בילד, להכין אוכל. אבל המחשבה במטרידה ומנקרת ואני הולכת איתה למקומות רחוקים ולתסבכות שמביאות לפחדים. שוב, יש אנשים שלא עובדים ויוצאים פה ושם אבל לא מפחדים להישאר בבית ללא מעס מידי פעם. נכון, זה יכל לייצר דכדוך או מחשבות כאלה ואחרות אבל כשיוצאים ומתאוררים זה פג.. וכשחוזרים כבר שוכחים מיזה. אצלי זה פשוט תקוע במח. ואם זה נעלם אני מחזירה לעצמי שלא בכונה. אז השאלה אם זה קשור לטיפול הקוגנטיבי? כי אני לא רוצה כרגע לצאת לעבוד ולהשאיר תינוק קטן אצל מטפלת. וזה מלחיץ אותי(אולי כי אני לוקחת כרגע דברים בקיצוניות) לשמוע שעכשיו כל חיי אצטרך לצאת לעבוד.

האם וכאשר אדם לא חולה ocd שעושה חשיפה לערך שסותר ערך שהוא מאמין בו,למשל אדם דתי שיש לו דחף מיני שאסור לו לבצע,וכמובן שהוא מאמין בשכר ועונש,ובכל זאת מחליט להיחשף לדחף ולבצע אותו,וכמובן ככל שהוא נחשף הפחד שלו מעונש פוחת, שאלה שלי האם זה יכול לייצר לו הפרעה נפשית כי הוא מדחיק את האמונה שלו ויוצר לעצמו דיסוננס?כי הוא פועל בניגוד לערכים בהם הוא מאמין, האם זה נכון להגיד שאע"פ שהפחד שלו פחת אך עדיין זה יושב אצלו בתת מודע ולכן יכול ליצור לו בעיות?בגדול האם רק דחפים של הגוף יושבים בתת מודע?או גם אמונות וערכים שדחקתי אותם? תודה רבה על העזרה

תודה על התשובה המפורטת,אך לא הבנתי מה שכתבת שתת מודע הוא לא מושג בפסיכולוגיה,כל מה שפרויד דיבר על האיד ,הדחפים,וקרל יונג שדיבר על לא מודע קולקטיב, ולאחר מכן יש שהרחיבו את המושג לכל החוויות והאמונות של האדם שיושבות בלא מודע,האם מושג זה, לא חלק מהותי בפסיכולוגיה?

שלום, לפני מספר שנים ילדתי בלידה טראומטית. איך שיצאתי מחדר התאוששות כבר שם התחילו לי פחדים על עצמי שכמובן התגברו בתחושות פיזיות מהיציאה מבית החולים. (לא הסכמתי להישאר לבד). החרדות כמובן משכו למחשבות ומשם לדאון. גלגל. אני לא טיפוס שזה היה לי בעבר. להפך, עם אנרגיה, שמחה ונפש בריאה. בגלל שהחרדה מלווה בניתוק רגשי ועוד תחושות כאילו משהו קרה לך ואתה לא מה שהיית.. פיתחתי מחשבות ובחינות עצמיות.. אמא שלי באותה תקופה ממש הייתה נתונה לי (מכירה את התופעה והצליחה לצאת ממנה בכוחות עצמה)אני לא בעד תרופות אלה בעד פתירה של שורש הבעיה. דיברנו הרבה .. שזה מגיע מכל מיני כיוונים וצריך לדעת איך ולא להתרשם ולהמשיך כרגיל. יום אחד החלטתי שנגמר. אני את החיים שלי לא ההרוס והתחלתי ליסוע לבד למכולת. או לקנות לי בגדים. כמובן שזה היה תחת לחץ היסטרי. אבל לא נתתי לזה לשבור אותי ולאט לאט ראיתי שלא קורה לי כלום ב"ה. זה נורא היה לי קשה לצאת המדיכאון כי היו לי מחשבות של השוואות בין מה שקורה לי ולאחרים שהם בטח שמחים וטוב להם. ומה שפעם היה לי יותר טוב. וזה הוריד לי הכל. לא יודעת איך אבל כנראה שבאיזשהו שלב גם על זה תפסתי שליטה ויצאתי מיזה וחזרו לי הכוחות הנפשיים והעוצמות. לאחר שנתיים וחצי שוב הייתי בהריון שעבר ב"ה בסדר ולידה ב"ה טובה וחויה מתקנת. 3 חודשים אני בבית וב"ה הכל היה שכוח. שבוע שעבר הגיעו אלי אורחים (קרובי משפחה) ופתאום הרגשתי מין תחושה שאין לי מה לדבר איתם ופה זה התחיל שוב. (זה גם היה במחזור ראשון שאחקי לידה אז אולי ההורמונים שלטו) פתאום נבהלתי מיזה והתחלתי להזיע ונתקעה לי המחשבה הזאת במח ובאמת לא הצלחתי לפתח שיחה. ומפה לשם הכל חזר. המחשבות רצו לכל מיני כיונים (כגון: הינה אני משעממת, תיהיה לי משפחה משעממת כי אני בלי חיות. וכשבעלי מגיע אני כמו נשאבת לבחינה עצמית שגורמת לי לא להצליח לפתח שיחה . וזה ממש גורם לי להרגיש חוסר שמחה וחיות. ואז מתחילה לחשוב על אחרים כמה להם טוב והם שמחים ונהנים וזה גורם לי ממש רע ונחיתות על כל הטוב שיש לי.) והתחילו חרדות ותחושות פיזיות. יש לציין שב"ה בלילה אני ישנה טוב, מתפקדת כרגיל. אפילו זה נעלם ממני בחלק מהזמן אבל אני מחזירה לעצמי את זה(בחינות זה נקרא). המחשה גם שהכל חוזר ושאני לא רוצה בזה מאוד מעכירה ומעציבה. מתחילה לעשות שוב השוואות ביני לבין אחרים. עכשיו אני גם לא עובדת ופתאום יש לי חרדה על מחשבה מסויימת , על זה שאני יושבת בבית ללא תעסוקה. אני ממש מרגישה כאילו אין לי מה לעשות! ברמה של לברוח לאן שהו כדי שזה יעלם. וזה מלחיץ אותי אז אני מחפשת כל היום מה לעשות( מודעת לזה שיש הרבה אנשים שיושבים בבית ללא תעסוקה אבל בשלבת הנפש ורוגע ולא עושים מזה סקנדל שהם עכשיו יושבים על הספה ללא תעסוקה ) ואני כאילו מפחדת מלהיות בבית לבד ללא תעסוקה. ואז אני מרגישה שהבית זה לא מקום טוב כי יש לי שם התמודדות עם עצמי. (כשאני כותבת את זה אני פשוט מרגישה בדיחה בפני עצמי) אני מאמינה בכל ליבי שאפשר לצאת מיזה עם כח רצון ויש לי אותו. השאלה שלי היא: איך את מאבחנת את הענין הזה ? האם את רואה בזה שאני מתגברת על זה אפשרות שאצא מיזה לגמרי? (אני לא שואלת כדי לקבל אישור. אני שואלת באמת מהמקום שאת יותר מבינה בתחום. ) מה את ממליצה? התגברתי על כל החרדות איומות לבד. עכשיו זה חזר במינון נמוך יותר מאשר בתחילה, כי אני כבר מכירה תתופעה. אבל זה פשוט מעיב מכביד מתיש ורע :(.

שלום לגבי טכניקת החשיפה, קראתי ברחבי האינטרנט לא אחת, שיש לבצע דמיון לאחר החשיפה ,או בכלל לעשות דמיון במקום החשיפה כאשר החשיפה היא אינה אפשרית.עד אתמול שקראתי באינטרנט הייתי בטוח שמספיק להיחשף להתנייה המותנית (למשל כסא מלוכלך) כאשר יש פחד מזיהום, וככל שאחשף אליו כך הפחד ידעך ויתחלף .אך קראתי במקומות מסוימים שלא מספיק רק להיחשף אלא גם לדמיין את התוצאות השליליות שיכולות לקרות ,למשל לדמיין שאני מקבל זיהום ,לדמיין את הסבל תוך כדי ,ולמות .הרי זה דבר שנוגד את ההיגיון,כי הרי גם אדם נורמטיבי ללא ocd יחשוש ממצב שכזה, אז שאלתי היא האם צריך באמת לדמיין את התוצאות ההרסניות או שלא? כמובן אני לא מדבר על זה שאם מחשבות כאלה או אחרות עולות תוך כדי ,כמובן שאסור להתנגד להם אלא לקבל אותם ולקחת את הסיכון שהם יקרו,אבל מפה ועד לדמיין את התוצאות קורות זה הרי נוגד כל היגיון.אשמח לתשובה תודה

שמי סיגל. פוטרתי מעבודתי לפני חודשיים נפרדתי מבן זוגי כל בוקר שאני קמה הוריי רבים כל הזמן ריבים חזקים עד כדי אלימות לא פיזית אלא מילולית זה כבר שבועיים ברצף לא אישית מאוד משפיע לשמוע את הדברים האלה מאז אני בדיכאון מחשבות שליליות אובססיבית כלפיהם עסוקה בהם בלי סוף כדי לעזור להם לא לריב אבל זה לא עוזר המחשבות השליליות וההשפעה מזה קשות לי מאוד אני חושבת על זה בלי סוף ולא מתעסקת בשום דבר אחר רק מתעסקת בהם במחשבות עליהם פחד לקום בבוקר בגלל מה שקורה בבית אני קיבלתי תרופות נגד חרדה אבל זה תרופות חדשות בינתיים מה לעשות עם האובססיביות הזאת? איך לחזור לחיים תקינים ושמחים ולא להתעסק ולהיות מושפעת יותר מדי גם במחשבות עליהם בלי סוף? תודה מראש

שרון שלום, אשמח לעזרתך, אני סובלת ממחשבות טורדניות פחד לאבד שליטה ושאני יכולה לפגוע באנשים שאני אוהבת. אני מבינה שהמחשבה הזאת הזויה זה התחיל מקום מקום , אני בן אדם הכי רגוע שיש אני לא מנסה לעשות משהו בשביל להוריד את המחשבה כמו טקסים וכאלה על מנת לא להיכנס לזה יותר אבל זה מלחיץ אותי הפחד הזה שאפשר לאבד שליטה הייתה תקופה שהצלחתי להתגבר על זה לבד ללא שום כדורים ולפני כמה ימים המחשבה שוב חזרה . זה מלחיץ אותי נורא אני לא רוצה לקחת כדורים מעולם לא לקחתי אבל המחשבה הזאת כל הזמן בראש שלי ואם ואם ואם. מה אפשר לעשות ? האם זה באמת מסוכן? ממש אשמח לעזרתך

היי יקירה, מצטערת שאני כל פעם חופרת לך כאן אבל אין לי עם מי להתייעץ אף אחד לא מבין מה אני עוברת. שוב אני על הפנים קולות, מועקה קשה ולא מוסברת , דמיונות, פחד אמתני שיאשפזו אותי בבית חולים לחולי נפש, שיש לי סכיזופרניה והיא מתפרצת ובגלל זה כל הניתוקים והקולות וההרגשה המוזרה הזאת פחד משתק שיאשפזו אותי ואני לא אדע כי אהיה מנותקת מהמציאות ולא יהיה מי שיטפל בילדים ומבחינת הקולות אלו לא מחשבות אלא קולות אמתיים מה אני עושה במצב הזה תעזרי לי בבקשה.

שלום. לפני בערך חודש כתבתי על התמודדות שלי עם מחשבות טורדניות שקשורות לבריאות הנפש שלי. הרגשתי במהלך השבוע האחרון סוג של הפוגה (אולי התחלתי להפנים שאני לא חולה במשהו וכנראה גם לא אחלה), ואז אתמול קראתי איזה מאמר בנושא והיה לי התקף חרדה קל כאילו חזרתי לנקודת ההתחלה. בחודש האחרון חזרתי להתאמן ולרוץ, אבל גם אחרי זה שאני מרגיש יחסית טוב עדין המחשבות המציקות האלה בראש ולא נותנות לי מנוח (המחשבות תמיד נמצאות שם גם אם שחכתי מהם לכמה שעות). אני מתפקד ועובד, אבל גם המחשבה הזאת שבגלל שאני אחלה במשהו נפשי תהרוס לי את העסק מאוד מפריעה לי (שמאוד התאמצתי והקרבתי עבורו). לגבי השינה שלי, לפעמים אני ישן לילה מלא ולפעמים אני מתעורר ומרגיש לחץ וחרדה, אבל זה מאוד מוזר כי הלב שלי לא דופק מהר, אני לא מרגיש רעידות, רק מן מחשבה כזאת לא נעימה, וסוג של חרדה (קשה להסביר מה זה בדיוק) ואז אני חוזר לישון אחרי חצי שעה-שעה אחרי שאני נרגע. בנוסף, נהיה לי איזשהוא פחד חדש שאני אתחיל לחשוב שדברים לא אמיתיים, למשל בני משפחה, הבית (קשה להסביר בדיוק מה זה הפחד הזה, אבל כאילו אני מערער על בכל דבר מסביבי). בנוסף, אני מרגיש שאני מתעצבן מאוד מהר גם בגלל דברים יחסית קטנים (כאילו מרגיש שאני חסר מנוחה וטרוד כל הזמן) וזה מפריע לי גם בעבודה. אני רוצה לטייל, להנות ולבלות, אבל המחשבות האלה מציקות לי ומעציבות אותי. אני רוצה להתמודד עם זה לבד כי אני יודע שאני אצליח, ואני לא רוצה ללכת לטיפול, אבל אני לא יודע איך להתמודד עם זה.

היי שרון, תודה על המענה. אני חושב שכל המחשבות האלה נובעות מאינפורמציה (כנראה ברובה לא נכונה) שאני קורא, אבל אני לא מבין איך פעם הייתי מתמודד עם לחצים הרבה יותר גדולים (עברתי תקופות מאוד לא פשוטות) וזה לא היה משפיע עליי בשום צורה נפשית, והפעם בגלל איזה התקף חרדה קטן נכנסתי למן סחרור שאני לא מצליח לצאת ממנו. אני לא מצליח להבין למה אני כל כך לחוץ מבריאות הנפש שלי, שעמוק בפנים אני יודע שאני במצב תקין. קשה לי מאוד להבין איך החרדות האלה התעוררו פתאום, כי פעם דברים כאלה היו חולפים לי ליד האוזן גם פעם אם מחשבה או משהו היה מטריד אותי לעולם לא הייתי קם באמצע הלילה בגלל זה ומרגיש לחץ וחרדה (שזה בעצמו מדאיג אותי). בנוסף הפחד החדש הזה שאני חרד ממנו שאני מרגיש שאני במן מצב לא מציאותי, כאילו אני תמיד מזכיר לעצמי שזה מה שהיה בעבר אז למה אני מפחד? (מאוד קשה לי להסביר מזה כי אני בעצמי לא מבין מזה התחושה הזאת) או מן פחדים כאלה שמזכירים פרנויה. זה כאילו כל פעם פחד אחד מתחלף באחר..

לגבי התחושה שאני במן עולם לא מציאותי - אני חושב שלא הסברתי את עצמי נכון. מצד זה מן תחושה כזאת שאני אומר לעצמי : רגע, זה באמת קורה? מצד שני אני אומר לעצמי שברור שזה קורה וברור ששאר הדברים קרו כי אני זוכר אותם (למשל משהו רנדומלי - שיחה ביני לבין חבר) . קשה מאוד להסביר מה זה התחושה הזאת.. לגבי המחשבות שמציקות לי, אם אני אהיה בגישה שפשוט לא אכפת לי ממה שיקרה הם באמת ייעלמו בסופו של דבר? למשל עוד מחשבה שמציקה לי מאוד היא שאני רוצה לטוס עם חברים, אבל אני מאוד מפחד לקבל התקף חרדה במטוס או בטיול או להיות באותה הרגשה עצובה שאני עכשיו וככה כל הטיול ייהרס. האם הגישה של "לא אכפת לי, שייהרס הטיול" יכולה להיות נכונה? לא שיתפתי אף אחד קרוב אליי במצב שלי..

שלום שרון!! סובל ומתמודד בסכיזופרניה ואוסי די . גם דכאונות כמובן מטופל בתרופות. שאלתי היא האם אפשרי לצאת "לגמרי" מהדיכאון ? שמעתי על קסדה חשמאלית .. דעתך בנושא תודה ושבת שלום לכולנו

הבנתי תגובתך.. אך אצלי זה שונה כי אני רוב הזמן בתחושה דכאונית מזה שנים. וניסיתי המון . מה עןד עליי לעשות לשיפור והבראת המצב שלי . תודה שרון ושבוע טוב

היי שרון בוקר טוב מה שלומך? עוד פעם אני ממש מפוחדת הייתי אתמול בערב עם הילד לבד בבית קילחתי אוץו וחשבתי על כל מיני דברים פתאום ממש שמעתי שקוראים לי בקול רם קפצתי ממש ובעצם אף אחד לא קרה לי מאתמול אני רק שומעת קולות ואני בפחדים ממש קשים

זה ממש קול לא מחשבה על קול זה קול אמיתי

היי מורי, אפשר לשוחח איתך איכשהו בפרטי?

אם אתה סובל מאותו סוג של בעיה אין לי בעיה לדבר איתך אבל אם אלו דברים אחרים אז אני קצת מפחדת כי אז אני מתחילה לחשוב שיש לי כל דבר