מודעות יתר לקשר עיין

שלום, מאז תקופת הקורונה שבא עבדתי מהבית כמעט ללא חברה, נוצרה אצלי בעיה שמאוד מפריעה לי בחיי היומיום, אני שם לב שיש לי מודעות יתר כלפי הסביבה, הדבר בא לידי ביטוי בעיקר למודעות יתר למבטי העיניים של אנשים, כל מבט של אדם גורם לי לאי נוחות גדולה ולסוג של חרדה, של אי רצון ליצור קשר עין אם אדם שמולי. מאוד קשה לי כבר לשבת עם החברים ומשפחה, כל קשר עיין גורם לסוג של חרדה ואי נוחות, בעבר לא היה לי את זה ולא הייתי מודע לקשרי העיין התקשורת נעשתה באופן טבעי. המודעות יתר הזו לקשר עיין גרמה לי להרגיש שאני לא יודע איך ליצור קשר עיין עם אנשים וזו וזו הבעיה הכי גדולה שנוצרה. לא מעט אנשים כבר מפחדים מהמבט שלי ומתרחקים ממני חברתית, זה מאוד קשה לי. אתן דוגמא להמחשה: אני יושב עם חברים בשולחן עגול ככה שממולי יושבים חברים ולדוגמא אנחנו שרים ביחד, בזמן שאנחנו שרים בגלל שיש לי מודעות יתר לסביבה ולעיניים של האנשים אני לא יודע בזמן שאני שר מה לעשות עם העיניים, לאיפה להסתכל ולכמה זמן, זה גורם לי ללחץ ולפעמים נוצר מצב שאני כן מסתכל בזמן השירה לחברים שלי בעיניים והדבר גורם לי לפחות וכנראה גם להם לאי נוחות (בגלל שהקשר עיין הזה הוא לא טבעי) ומהנקודה הזו אני מנסה לא להסתכל לאדם שמולי בעיניים כדי להימנע מחוסר נעימות נוספת ואדם שממולי שם לב שאני לא מסתכל עליו ואז נוצר בנינו ריחוק, ככה שגם אם עוד שבוע אראה אותו יהיה לי חרדה להסתכל עליו בעיניים, כמו כדור שלג שהולך וגדל אני פשוט אובד עצות