הכרה מעורפלת: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

זהירות: פגיעות קור

במצב של ירידה קיצונית בטמפרטורות, הגוף נאלץ להסתגל במהירות לשינוי ולא תמיד עומד בכך בהצלחה - כתוצאה מכך יכולה להיגרם לנו פגיעת קור. הדרך להימנע מפגיעות קור היא התנהגות נכונה בעת חשיפה לתנאי אקלים קר. מהן פגיעות קור, מהו הטיפול הנדרש עד להגעת הצוות הרפואי ומה אסור לעשות? מדריך עוצמת הקור מושפעת מגורמים סביבתיים כמו טמפרטורה, מהירות הרוח ולחות האוויר. אוויר לח מוליך חום טוב יותר מאוויר יבש, והתוצאה היא שגופנו מאבד יותר חום בתנאי מזג אוויר לחים (כשהבגדים רטובים אנחנו מאבדים כ-95% מכושר הבידוד).    מהן פגיעות קור? בתנאי אקלים קר הגוף מפעיל שני מנגנונים פיזיולוגיים ששומרים על טמפרטורת הגוף: כיווץ כלי דם היקפיים שנמצאים מתחת לעור - העור ייראה אולי חיוור וכחלחל אבל חום הגוף יישמר. הסכנה במצב הזה שאם הוא נמשך זמן ממושך, הוא יכול להוביל לקפיאת הרקמות בכפות הידיים והרגליים, כיוון שבפועל דם מועט יותר זורם אליהם. במצב קיצוניים יכול להתפתח בעקבות זה נמק. כיווץ שרירים וצמרמורת הגוף - מנגנון הצמרמורת יוצר אמנם חום אבל רובו נפלט החוצה ואובד, וכך אנו מדלדלים את...

סיבות אפשריות ומצבים דומים להכרה מעורפלת

הזיות - תמונת המחשה
הזיות העידן המודרני והרשתות החברתיות מעודדים אנשים רבים לעסוק במראה החיצוני שלהם ולבצע טיפולי...
אנצפלופתיה - תמונת המחשה
אנצפלופתיה מהי שחמת הכבד - ומדוע היא נגרמת? איזה סיבוכים צפויים להתרחש בעקבותיה? מהו הטיפול היעיל...
נוירולוגיה - תמונת המחשה
נוירולוגיה טרשת נפוצה היא מחלה הפוגעת במערכת העצבים המרכזית וגורמת, בין היתר, להפרעות מוטוריות ותח...
ורטיגו - תמונת המחשה
ורטיגו כמה פעמים נרדמה לכם היד או צצו אצלכם עיגולים שחורים מתחת לעיניים? כך תתמודדו עם התחושות...
דימום תוך גולגולתי - תמונת המחשה
דימום תוך גולגולתי טיפולים זעיר פולשניים מבוצעים כתחליף לניתוחים. ד"ר שמעון מימון מסביר כיצד לטפל בכלי הדם...
הפרעות בקצב הלב - תמונת המחשה
הפרעות בקצב הלב מהם הגורמים למחלת אפילפסיה? האם הפרכוסים האופייניים למחלה מסכנים את החולים? האם יש טיפו...
ללמוד עוד על הכרה מעורפלת
קדחת הבהרות: מחלה קיצית-תמונה

ד"ר גרשון קרן מסביר מהם תסמיני קדחת הבהרות ואילו פעולות...

מאת: ד"ר גרשון...
25/07/2010
התחזית - ירידה בטמפרטורת הגוף-תמונה

גל הקור הקיצוני גורם להיפותרמיה - מצב בו חום הגוף יורד...

מאת: ד"ר ג'לאל...
15/01/2008
זהירות: פגיעות קור-תמונה

במצב של ירידה קיצונית בטמפרטורות, הגוף נאלץ להסתגל במהירות...

מאת: אורה רבינוביץ
16/12/2013
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל להכרה מעורפלת?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

הכרה מעורפלת: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

בשבוע שעבר מיום רביעי עד אתמול בבוקר הרגשתי תופעות של התקף חרדה לאורך כול שעות היום. בימים ראשון ושני בשבוע שעבר נטלתי 0.25 מ"ג קלונקס במקביל ל-100 מ"ג סרטרליין, כאשר התחלתי במינון זה ביום רביעי לפני כשבועיים. לפני חודש כאשר התחלתי טיפול בסרטרליין, נטלתי 0.5 מ"ג קלונקס במשך שבועיים וחצי, ולאחר מכן כאמור הפחתתי על דעת עצמי ל-0.25 מ"ג. בעקבות התחושות הקשות מאוד שהרגשתי מיום רביעי שעבר עד ראשון בבוקר (לדעתי כתוצאה מהפסקת נטילת הקלונקס), הלכתי לרופאת המשפחה ושיתפתי אותה בדבר. היא יעצה לי ליטול 0.5 מ"ג קלונקס פעמיים ביום ולאחר מכן להפסיק בהדרגה. כמו כן ביקשתי ממנה הפניה לפסיכיאטרית המטפלת בי כדי שתקבל אותי לפני התור אצלה שנקבע בעוד שבועיים. בניגוד לעצת רופאת המשפחה, הפסיכיאטרית הורתה לי להפסיק את נטילת הקלונקס בבת אחת במינון של 1 מ"ג ליום, ביום שבו אתחיל ליטול סרטרליין במינון של 200 מ"ג ליום (בעוד כשבוע וחצי). יש לי רצון להפסיק את נטילת הקלונקס כי הבנתי ששימוש ממושך בה אינו מומלץ וככול שנוטלים אותה לפרק זמן ממושך יותר, יש צורך להעלות במינון. אבל אני לא יודע למי כדאי להקשיב, לרופאת המשפחה שאמרה לנסות להפסיק בהדרגה, או לפסיכיאטרית שאמרה להפסיק לגמרי את הנטילה של 0.5 מ"ג פעמיים ביום. יש לי תור אצל הפסיכיאטרית בעוד שבועיים, אבל רציתי לשאול ליתר ביטחון גם את רופאת המשפחה האם זה בסדר שאסמוך על דברי הפסיכיאטרית, אבל אין תורים קרובים אליה, רק בעוד שבועיים ובדיוק באותו יום שאני מוזמן לפסיכיאטרית. מה לעשות? אני מבולבל וחושש מאוד וקשה לי לקבל החלטה.

מתקן חלק מהמשפט הראשון: בשבוע שעבר מיום רביעי עד יום ראשון בבוקר (קודם לכן נכתב "אתמול בבוקר").

ביום שלישי הצלחתי להיכנס ללא תור לרופאת משפחה והיא אמרה לי שכדאי לפעול ע"פ הוראת הפסיכיאטרית. אולם אני עדיין לא רגוע וחושב שאם אעשה כן התופעות הנוראיות שחשתי בסוף השבוע שעבר יחזרו (תסמינים של התקף חרדה לאורך כול היום המתבאים בדופק מואץ, בחילה, חוסר תיאבון, הרגשה שהדם לא זורם בצורה תקינה לכול חלקי הגוף, צמרמורת, רעד, בלבול, ערפול הכרה), מה שאומר שפיתחתי תלות בקלונקס, מצב שמפחיד אותי מאוד. האם זה בסדר להפסיק את נטילת הקלונקס במינון של 0.5 מ"ג פעמיים ביום בבת אחת לאחר נטילה של יותר מחדש? אציין שמיום רביעי העליתי את מינון הסרטרליין ל-150 מ"ג כמובן ע"פ הוראת הפסיכיאטרית, ומיום שישי הבא אמור להעלות ל-200 מ"ג וכאמור להפסיק לחלוטין את נטילת הקלונקס ולא בהדרגה. אני יודע שעליי להיצמד להנחיית הפסיכיאטרית אך הנושא מטריד אותי מאוד, גם כך אני אדם אובססיבי ופרפקציוניסט מטבעי המאובחן ב-OCD. בנוסף הפסיכיאטרית תתעצבן עליי ולא תהיה מוכנה לטפל בי אם לא אפעל ע"פ הנחייתה, היא גם דאגה לשדר לי זאת. בפגישה האחרונה איתה היא ממש התעצבנה עליי ונראה היה שהתייאשה מהניסיון לאזן אותי ואיבדה את סבלנותה כלפיי. עם זאת אינני מעוניין להכניס עצמי לטלטלה נוספת ולעבור לפסיכיאטר/ית אחר/ת, כי אני מטופל שלה כבר קרוב ל-7 שנים. אני נמצא ממש במלכוד ומבולבל ברמות מטורפות בעניין כול סוגיית השינויים התרופתיים הלא מעטים שאני עובר כבר חצי שנה. לא מצליח לראות את הסוף וחושש שאהיה שפן ניסיונות של תרופות לעוד הרבה זמן, עד שאמצא את הטיפול המתאים אם בכלל.

סליחה על ריבוי ההודעות והשאלות... עקב התחושות המוזרות והמפחידות מאוד שעברתי בסופ"ש שעבר כתוצאה מהפסקת נטילה מוחלטת של קלונקס 0.5 במשך שבועיים וחצי ויומיים נוספים של נטילת 0.25, חשבתי שיהיה נכון לבנות תוכנית גמילה איטית ומבוקרת. בעוד כשבוע אני אמור להעלות את מינון הסרטרליין ל-200 מ"ג שלפי דברי הפסיכיאטרית זהו המינון הטיפולי והמקובל במצבי (דיכאון, OCD), וחשבתי שמיום זה אחל להפחית את מינון הקלונקס שנוטל מיום ראשון האחרון (0.5 בבוקר ו-0.5 בבוקר) ברבע כדור ולהמשיך כך כול שבועיים, דהיינו כול שבועיים להפחית ברבע כדור עד להפסקה מוחלטת של נטילתו (לפי החישוב שלי התהליך עשוי להימשך כשלושה וחצי חודשים). אני חושב שזה רעיון טוב, למרות שזה תהליך ממושך שמצריך הרבה תשומת לב וזהירות. מה דעתך בעניין? אם אעשה כן אצליח באופן סופי להיגמל מקלונקס? האם כדאי לשתף את הפסיכיאטרית בתהליך? או שעדיף שאגיד לה ש"הפסקתי בבת אחת כפי שהצעת לי כשהגעתי ל-200 סרטרליין"? למרות שאינני בעל מקצוע אלא רק מטופל, אני חושב שהרעיון שלי יהיה הרבה הגיוני ובטוח. בזמן האחרון אני מתעמק בנושא הבנזודיאזפינים ועד כמה הם עלולים להיות מסוכנים בשימוש ארוך טווח של יותר משבועיים. אני בשום אופן לא רוצה להיות מכור לשום כדור מהסוג הזה אחרי מה שחוויתי בסופ"ש שעבר. ולכן קיבלתי את ההחלטה להפסיק בהדרגתיות, כול שבועיים ברבע כדור. אשמח לחוות דעתך המלומדת, ויותר מכך אשמח שתאשר לי להתחיל בתוכנית הגמילה ושתהיה עבורי נכונה ומתאימה.

החלטתי שיהיה נכון יותר להפחית בחצי כדור כול שבוע, עד להפסקה מלאה. זו תהיה הדרגתיות מתאימה ובטוחה לדעתך? כי להפחית כול שבועיים ברבע כדור זה נראה לי יותר מדי מוגזם וכמובן שזה ייארך זמן רב יותר ואין לי כבר סבלנות, רוצה להפסיק כמובן בהדרגתיות אך גם לא בהדרגתיות "צולעת" מדי.

שלום לך כדאי להגמל עם ליווי רפואי. ככלל כדאי לרדת במדרגות של רבע מיליגרם קלונקס כל שבועיים. בהצלחה- זה חשוב להגמל מקלונקס!

ראה למטה

ראה למטה!

למטה

קורה לי שכאשר אני מסתכל על מישהו או מקשיב לדבריו, אני לא יכול להיות בפוקוס 100 אחוז עליו. יש לי סוג של עירפול חושים כזה בראש שמקשה עליי להתמקד ולהתרכז. בנוסף, בעמידה יציבה אני מרגיש כאילו אני עומד ליפול. המצב משתפר אם אני מפשק רגליים. בהטיית הראש לצדדים אני מרגיש שוב עירפול וסחרחורת כמו שדיברתי עליה. אני כבר חצי שנה עם התופעות הללו.. שפשוט התחילו ביום בהיר.. עשיתי בדיקת שמיעה ויצאה תקינה, עשיתי סיטי מוחה ואם אר איי ראש והכל תקין.. מה יכול להיות ההסבר לזה? רופא אאג אמר שיש מצב שזה בכלל לא קשור לאוזניים. ואני משתגע.. למה זה יכול להיות קשור באמת? האם יש תרופה לעניין הזה? זה מתסכל אותי ובמיוחד מפחידה אותי העובדה שאולי לא אחזור לעולם למצב נורמלי..

שלום אליהו הייתי מתייעץ גם עם נוירואופטלמולוג. ( רופא עיניים מומחה לחלק הנוירולוגי של הראיה ) בברכה ד"ר בן דוד

שלום, אמש עברתי תאונת דרכים קלה כאשר רכב נכנס בי מאחור וראשי נחבט במגן השמש. אין דימום, אין כאב במקום הפגיעה. לא היה איבוד הכרה, לחץ דם וסטורציה תקינים (בביתי יש מכשיר שבודק זאת). קמתי הבוקר ללא כאבי גב או משהו בסגנון, רואה סה"כ ברור למרחוק ואינני מבולבל באופן מיוחד אך עם זאת עדיין טיפה מרוגש מהאירוע. הדבר היחיד שמפריע לי הוא שאני מרגיש לחץ מתון בראש, אינני יודע אף אם ניתן להגדיר אותו ככאב. רציתי לשאול מה דעתך ד"ר. לא הלכתי לייעוץ אצל רופא המשפחה/ביקור במיון תודה. מתן

שלום מתן, *במקרה שיארע אבדן או ערפול הכרה, בחילה ו-או הקאה הופעת טשטוש ראייה כדאי לפנות לבדיקת רופא. *במצב שתארת-אין צורך בכך בברכה

בן 25. סובל ממספר הפרעות ביניהן: דיכאון קליני, חרדה מוכללת, חרדה חברתית, או.סי די. מזה כחודשיים נוטל ציפרלקס טבלייה אחת של 20 מ"ג, בשעות הבוקר-צהריים, לפני האוכל. בחודשיים-שלושה האחרונים (עוד מלפני תחילת הטיפול) אני מרגיש חרד, מתוח ומדוכא מאוד, מנותק מכול מה שקורה סביבי, אדם חסר חיוניות ומשמעות. כמעט כלום לא מעניין אותי ולא מצליח לעורר בי רגש חיובי. כמו כן אני סובל מתופעות של ירידה בתפקודים הקוגניטיביים כמו ריכוז לקוי, חשיבה לא מאורגנת, ירידה משמעותית מאוד בזיכרון (יותר לטווח קצר), בלבול, קושי בהבעת רצונות, צרכים, דעות (קושי להתבטא ולמצוא את המילים הנכונות למצב בו נמצא ברגע נתון), לעתים הכרה מעורפלת למספר שניות. אציין שאני עובד בתעסוקה מוגנת, כשלושה ימים בשבוע בשעות הערב. מעבר לכך כמעט ולא עוסק בפעילות משמעותית, מרגיש שכול פעולה קטנה גורמת לי חרדה, לחץ, בלבול. גם כאשר אני בבית, בקושי רב מצליח למצוא עניין בדבר מה, מתקשה לשבת ולהתמקד בעשייה, ולרוב דרוך ומצוי באי שקט, יותר בשעות הבוקר מבשעות הערב. בנוסף אני מבלה שעות רבות במיטה, ישן הרבה, 10-12 שעות. כמעט ואין לי תיאבון, נמנע מיציאה מהבית ללא ליווי. בעבר ניסיתי מספר תרופות אחרות כמו אנאפרניל במינון של 150 מ"ג (שגרמה לי יובש חריף ביותר בפה וקושי ביציאת שתן), סרוקסט ופריזמה במינונים משתנים. כעת אינני סובל מיובש בפה ומתופעות לוואי כתוצאה משימוש בתרופות האחרות, אולם בקושי מצליח לתפקד ביומיום, מרגיש ממש מושבת ומנוטרל מעשייה. אני סבור שאינני מגיב לטיפול בציפרלקס ומעוניין לדעת איזה תרופה או טיפול אחר שאינו תרופתי ואינו פסיכולוגי, יוכלו לסייע לי לחזור לתפקוד נורמטיבי מיטבי.

פעילות גופנית וכן אומגה