הכרה מעורפלת: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

זהירות: פגיעות קור

במצב של ירידה קיצונית בטמפרטורות, הגוף נאלץ להסתגל במהירות לשינוי ולא תמיד עומד בכך בהצלחה - כתוצאה מכך יכולה להיגרם לנו פגיעת קור. הדרך להימנע מפגיעות קור היא התנהגות נכונה בעת חשיפה לתנאי אקלים קר. מהן פגיעות קור, מהו הטיפול הנדרש עד להגעת הצוות הרפואי ומה אסור לעשות? מדריך עוצמת הקור מושפעת מגורמים סביבתיים כמו טמפרטורה, מהירות הרוח ולחות האוויר. אוויר לח מוליך חום טוב יותר מאוויר יבש, והתוצאה היא שגופנו מאבד יותר חום בתנאי מזג אוויר לחים (כשהבגדים רטובים אנחנו מאבדים כ-95% מכושר הבידוד).    מהן פגיעות קור? בתנאי אקלים קר הגוף מפעיל שני מנגנונים פיזיולוגיים ששומרים על טמפרטורת הגוף: כיווץ כלי דם היקפיים שנמצאים מתחת לעור - העור ייראה אולי חיוור וכחלחל אבל חום הגוף יישמר. הסכנה במצב הזה שאם הוא נמשך זמן ממושך, הוא יכול להוביל לקפיאת הרקמות בכפות הידיים והרגליים, כיוון שבפועל דם מועט יותר זורם אליהם. במצב קיצוניים יכול להתפתח בעקבות זה נמק. כיווץ שרירים וצמרמורת הגוף - מנגנון הצמרמורת יוצר אמנם חום אבל רובו נפלט החוצה ואובד, וכך אנו מדלדלים את...
ללמוד עוד על הכרה מעורפלת
זהירות: פגיעות קור-תמונה

במצב של ירידה קיצונית בטמפרטורות, הגוף נאלץ להסתגל במהירות...

מאת: אורה רבינוביץ
16/12/2013
סוכרת נעורים: 3 בני נוער אושפזו-תמונה

שלושה בני נוער אושפזו בשבועיים האחרונים במצב מסכן חיים עקב...

מאת: מערכת zap...
13/02/2017
התחזית - ירידה בטמפרטורת הגוף-תמונה

גל הקור הקיצוני גורם להיפותרמיה - מצב בו חום הגוף יורד...

מאת: ד"ר ג'לאל...
15/01/2008
קדחת הבהרות: מחלה קיצית-תמונה

ד"ר גרשון קרן מסביר מהם תסמיני קדחת הבהרות ואילו פעולות...

מאת: ד"ר גרשון...
25/07/2010
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל להכרה מעורפלת?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

הכרה מעורפלת: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

היי לאבא שלי יש סרטן גרורתי בכבד שהמחיר למרות הטיפולים. לפני שלושה ימים אשפזנו אותו כי נראה צהוב בעיניים ובעור. אמרו לנו שזהו אין יותר טיפולים ואנחנו צריכים להיפרד. נתנו לו חודש וחצי. שהוא יהיה בהוספיס ביתי עד שאי אפשר ואז יאשפזו אותו. כל יום הוא נהיה יותר צהוב וירוק לו בתאבון נתנו לו מרשם לתרופות כמו מורפיום. אני כותבת את זה כי אני לא יודעת מה יקרה. הוא גוסס ומה הולך לקרות בזמן הזה. הוא לא רוצה למות שואל מה יהיה איתו. מה לומר? מה הולך לקרות בזמן הזה עד שהוא ימות

שלום דבי השאלות שלך מאוד לעניין ואנסה להעביר לך את המהלך כמו גם מה לעשות ומה להגיד. אדם מרגיש שהוא הולך למות, אך הפחד להוציא את המילה הזו שנותנת אישור שבאמת זה הולך לקרות נורא מפחיד גם את החולה וגם את המשפחה. כאשר הוא שואל מה יהיה איתי להחזיר לו את השאלה ולשאול מה אתה חושב שיהיה איתך. בעצם מה שאני רוצה להגיד שלשאול שאלות או להחזיר את השאלה ששואל היא הדרך הנכונה כדי להתחיל שיח אמיתי וכן. כרגע מה שנכון לעשות זה להתחיל להיפרד. אנחנו יודעים שפרידה שנעשית בצורה אמיתית ללא הסתרה וללא ניסיון לעשות ורוד את המצב, פרידה כזו מאפשרת מוות טוב יותר לחולה והחלמה יעילה יותר למשפחה לאחר האובדן. כאשר אני אומרת החלמה הכוונה לקבלה ריאלית את האובדן, את העצב ואבל ובצידם לאט לאט צצים זיכרונות טובים ולאט גם מטשטשת התמונה הקשה של הסוף. פרידה יעילה היא לסגור את כל הדברים (עד כמה שניתן) הלא פתורים. בכל משפחה יש הרבה נושאים מודחקים ושלא נוגעים בהם והם רובצים כמשא כבד. ומכבידים עוד יותר כאשר אין כבר עם מי לדבר עליהם. לכן את זה חייבים לעשות כמה שיותר מהר. מה שקורה עם צהבת כתוצאה מהגרורות בכבד שהיא משפיעה על המוח ומתחיל ערפול הכרה ואז קשה לדבר ולהבין. צריך הרבה אומץ לעשות פרידה אמיתית אך הרווח מכך גדול לאין שיעור. בפרידה אומרים גם את הדברים היפים שהיו בקשר, מביעים רגש. אפשר להגיד: מאוד קשה לי לראות אותך ככה, סובל צהוב וכו, בעיקר לא לנסות לדבר מאחורי הגב. מה שיש להגיד בפנים. בהרבה משפחות לא קיימים דפוסים של תקשורת ישירה וגם לא דיבור על רגשות וזה לא פשוט להתחיל לדבר פתוח ולבטא רגש כאשר זה לא היה הדפוס, אך לטובת כל הצדדים כדאי לאזור אומץ ולהגיד מה מרגישים, כי זה מקל מאוד ועושה טוב לשני הצדדים. כדאי גם לשאול את אבא ממי הוא היה רוצה להיפרד. מאוד כדאי שפרידה תהיה בנפרד מכל מי שהוא רוצה. לא להעמיס רק כמה דקות. אנחנו יודעים שאם המשפחה משחררת את החולה המוות מתרחש מהר יותר. חולים גם במצב הכי קשה יכולים לאגור כוחות ולהחזיק מעמד כי לא קיבלו אישור מהמשפחה שמותר להם לנוח. כל עניין הצוואה רצוי שיהיה פתור לפני אבדן ההכרה, כי יכולים להיות קשיים אחר כך. נראה לי שהעמסתי מדי לפעם ראשונה. אם את רוצה תכתבי באתר ואענה לך

בשבוע שעבר מיום רביעי עד אתמול בבוקר הרגשתי תופעות של התקף חרדה לאורך כול שעות היום. בימים ראשון ושני בשבוע שעבר נטלתי 0.25 מ"ג קלונקס במקביל ל-100 מ"ג סרטרליין, כאשר התחלתי במינון זה ביום רביעי לפני כשבועיים. לפני חודש כאשר התחלתי טיפול בסרטרליין, נטלתי 0.5 מ"ג קלונקס במשך שבועיים וחצי, ולאחר מכן כאמור הפחתתי על דעת עצמי ל-0.25 מ"ג. בעקבות התחושות הקשות מאוד שהרגשתי מיום רביעי שעבר עד ראשון בבוקר (לדעתי כתוצאה מהפסקת נטילת הקלונקס), הלכתי לרופאת המשפחה ושיתפתי אותה בדבר. היא יעצה לי ליטול 0.5 מ"ג קלונקס פעמיים ביום ולאחר מכן להפסיק בהדרגה. כמו כן ביקשתי ממנה הפניה לפסיכיאטרית המטפלת בי כדי שתקבל אותי לפני התור אצלה שנקבע בעוד שבועיים. בניגוד לעצת רופאת המשפחה, הפסיכיאטרית הורתה לי להפסיק את נטילת הקלונקס בבת אחת במינון של 1 מ"ג ליום, ביום שבו אתחיל ליטול סרטרליין במינון של 200 מ"ג ליום (בעוד כשבוע וחצי). יש לי רצון להפסיק את נטילת הקלונקס כי הבנתי ששימוש ממושך בה אינו מומלץ וככול שנוטלים אותה לפרק זמן ממושך יותר, יש צורך להעלות במינון. אבל אני לא יודע למי כדאי להקשיב, לרופאת המשפחה שאמרה לנסות להפסיק בהדרגה, או לפסיכיאטרית שאמרה להפסיק לגמרי את הנטילה של 0.5 מ"ג פעמיים ביום. יש לי תור אצל הפסיכיאטרית בעוד שבועיים, אבל רציתי לשאול ליתר ביטחון גם את רופאת המשפחה האם זה בסדר שאסמוך על דברי הפסיכיאטרית, אבל אין תורים קרובים אליה, רק בעוד שבועיים ובדיוק באותו יום שאני מוזמן לפסיכיאטרית. מה לעשות? אני מבולבל וחושש מאוד וקשה לי לקבל החלטה.

מתקן חלק מהמשפט הראשון: בשבוע שעבר מיום רביעי עד יום ראשון בבוקר (קודם לכן נכתב "אתמול בבוקר").

ביום שלישי הצלחתי להיכנס ללא תור לרופאת משפחה והיא אמרה לי שכדאי לפעול ע"פ הוראת הפסיכיאטרית. אולם אני עדיין לא רגוע וחושב שאם אעשה כן התופעות הנוראיות שחשתי בסוף השבוע שעבר יחזרו (תסמינים של התקף חרדה לאורך כול היום המתבאים בדופק מואץ, בחילה, חוסר תיאבון, הרגשה שהדם לא זורם בצורה תקינה לכול חלקי הגוף, צמרמורת, רעד, בלבול, ערפול הכרה), מה שאומר שפיתחתי תלות בקלונקס, מצב שמפחיד אותי מאוד. האם זה בסדר להפסיק את נטילת הקלונקס במינון של 0.5 מ"ג פעמיים ביום בבת אחת לאחר נטילה של יותר מחדש? אציין שמיום רביעי העליתי את מינון הסרטרליין ל-150 מ"ג כמובן ע"פ הוראת הפסיכיאטרית, ומיום שישי הבא אמור להעלות ל-200 מ"ג וכאמור להפסיק לחלוטין את נטילת הקלונקס ולא בהדרגה. אני יודע שעליי להיצמד להנחיית הפסיכיאטרית אך הנושא מטריד אותי מאוד, גם כך אני אדם אובססיבי ופרפקציוניסט מטבעי המאובחן ב-OCD. בנוסף הפסיכיאטרית תתעצבן עליי ולא תהיה מוכנה לטפל בי אם לא אפעל ע"פ הנחייתה, היא גם דאגה לשדר לי זאת. בפגישה האחרונה איתה היא ממש התעצבנה עליי ונראה היה שהתייאשה מהניסיון לאזן אותי ואיבדה את סבלנותה כלפיי. עם זאת אינני מעוניין להכניס עצמי לטלטלה נוספת ולעבור לפסיכיאטר/ית אחר/ת, כי אני מטופל שלה כבר קרוב ל-7 שנים. אני נמצא ממש במלכוד ומבולבל ברמות מטורפות בעניין כול סוגיית השינויים התרופתיים הלא מעטים שאני עובר כבר חצי שנה. לא מצליח לראות את הסוף וחושש שאהיה שפן ניסיונות של תרופות לעוד הרבה זמן, עד שאמצא את הטיפול המתאים אם בכלל.

סליחה על ריבוי ההודעות והשאלות... עקב התחושות המוזרות והמפחידות מאוד שעברתי בסופ"ש שעבר כתוצאה מהפסקת נטילה מוחלטת של קלונקס 0.5 במשך שבועיים וחצי ויומיים נוספים של נטילת 0.25, חשבתי שיהיה נכון לבנות תוכנית גמילה איטית ומבוקרת. בעוד כשבוע אני אמור להעלות את מינון הסרטרליין ל-200 מ"ג שלפי דברי הפסיכיאטרית זהו המינון הטיפולי והמקובל במצבי (דיכאון, OCD), וחשבתי שמיום זה אחל להפחית את מינון הקלונקס שנוטל מיום ראשון האחרון (0.5 בבוקר ו-0.5 בבוקר) ברבע כדור ולהמשיך כך כול שבועיים, דהיינו כול שבועיים להפחית ברבע כדור עד להפסקה מוחלטת של נטילתו (לפי החישוב שלי התהליך עשוי להימשך כשלושה וחצי חודשים). אני חושב שזה רעיון טוב, למרות שזה תהליך ממושך שמצריך הרבה תשומת לב וזהירות. מה דעתך בעניין? אם אעשה כן אצליח באופן סופי להיגמל מקלונקס? האם כדאי לשתף את הפסיכיאטרית בתהליך? או שעדיף שאגיד לה ש"הפסקתי בבת אחת כפי שהצעת לי כשהגעתי ל-200 סרטרליין"? למרות שאינני בעל מקצוע אלא רק מטופל, אני חושב שהרעיון שלי יהיה הרבה הגיוני ובטוח. בזמן האחרון אני מתעמק בנושא הבנזודיאזפינים ועד כמה הם עלולים להיות מסוכנים בשימוש ארוך טווח של יותר משבועיים. אני בשום אופן לא רוצה להיות מכור לשום כדור מהסוג הזה אחרי מה שחוויתי בסופ"ש שעבר. ולכן קיבלתי את ההחלטה להפסיק בהדרגתיות, כול שבועיים ברבע כדור. אשמח לחוות דעתך המלומדת, ויותר מכך אשמח שתאשר לי להתחיל בתוכנית הגמילה ושתהיה עבורי נכונה ומתאימה.

החלטתי שיהיה נכון יותר להפחית בחצי כדור כול שבוע, עד להפסקה מלאה. זו תהיה הדרגתיות מתאימה ובטוחה לדעתך? כי להפחית כול שבועיים ברבע כדור זה נראה לי יותר מדי מוגזם וכמובן שזה ייארך זמן רב יותר ואין לי כבר סבלנות, רוצה להפסיק כמובן בהדרגתיות אך גם לא בהדרגתיות "צולעת" מדי.

שלום לך כדאי להגמל עם ליווי רפואי. ככלל כדאי לרדת במדרגות של רבע מיליגרם קלונקס כל שבועיים. בהצלחה- זה חשוב להגמל מקלונקס!

ראה למטה

ראה למטה!

למטה

שלום רב, אני בת 53, מעשנת כ-13 סיגריות ביום (ניסיון גמילה לפני כשנה שלא צלח) לפני כ-3 חודשים התעוררתי באמצע הלילה עם דופק מהיר מאוד לכאורה ללא סיבה. מאז מדי פעם כשאני מתעוררת משינה לאחר שאני קמה מהמיטה תוך מספר דקות מרגישה פעימות לב מאוד מהירות-לאחר מספר דקות הדופק נרגע (העיקר ע"י "הרגעה עצמית/נשימות איטיות ועמוקות) אני גם מרגישה המון עייפות וחולשה (סוג של ערפול חושים)בעיקר בשעות הבוקר. הולטר לב לפני כשבוע תקין ואקו לב במאמץ שלשום - תקין. לפני בדיקת האקו מדדו לחץ דם והיה 96/64 (נמוך??)- בד"כ הלחץ דם שלי תקין. חשוב לציין שאימי נפטרה בגיל 48 מדום לב (חודש לפני כן עברה התקף לב) אשמח לחוות דעתך והאם ישנן בדיקות נוספות שאתה ממליץ? תודה מראש!

נתון נוסף חשוב - אני סובלת מדי פעם מהתקפי חרדה - שנובע בדיוק מהפחד מהתקף לב ...ככל הנראה בגלל אימי - ב-4 שנים האחרונות פניתי מספר פעמים למיון מחשש (שלי) מהתקף לב. לוקחת רמוטיב ועם הזמן "למדתי" להרגיע את עצמי בהתקפי חרדה ולא לפנות ישר למיון - שוב תודה :)

אם ההולטר נעשה ביום שהרגשת את התופעות הנ"ל ובהולטר לא היו הפרעות קצב - סימן טוב. לא חושב שכרגע צריך עוד בדיקות,הייתי חוזר בעוד חודש נגיד על עוד בדיקת הולטר אחת

קורה לי שכאשר אני מסתכל על מישהו או מקשיב לדבריו, אני לא יכול להיות בפוקוס 100 אחוז עליו. יש לי סוג של עירפול חושים כזה בראש שמקשה עליי להתמקד ולהתרכז. בנוסף, בעמידה יציבה אני מרגיש כאילו אני עומד ליפול. המצב משתפר אם אני מפשק רגליים. בהטיית הראש לצדדים אני מרגיש שוב עירפול וסחרחורת כמו שדיברתי עליה. אני כבר חצי שנה עם התופעות הללו.. שפשוט התחילו ביום בהיר.. עשיתי בדיקת שמיעה ויצאה תקינה, עשיתי סיטי מוחה ואם אר איי ראש והכל תקין.. מה יכול להיות ההסבר לזה? רופא אאג אמר שיש מצב שזה בכלל לא קשור לאוזניים. ואני משתגע.. למה זה יכול להיות קשור באמת? האם יש תרופה לעניין הזה? זה מתסכל אותי ובמיוחד מפחידה אותי העובדה שאולי לא אחזור לעולם למצב נורמלי..

שלום אליהו הייתי מתייעץ גם עם נוירואופטלמולוג. ( רופא עיניים מומחה לחלק הנוירולוגי של הראיה ) בברכה ד"ר בן דוד