עויינות

שלום אבקש לברר האם סביר ותקין שאחרי קיום יחסים אני חווה חולשה / מבחינה פסיכולוגית / קוגנטיבית. מניסיון אישי אותי זה פשוט מחליש ולא אגזים אם אומר שעושה אותי סמרטוט. אין הכוונה לחולשה פיזית / עייפות, אלא מבחינת מנטלית. זה בא לידי ביטוי ביתר שת בפידבק שאני מקבל מהסביבה שפשוט הופכת עוינות ותוקפנית. האם יש בסיס לתחושה זו. אציין ואומר שבעקבות ההשלכות שצוינו אני נמנע מיחסים עם נשים . אודה מאוד לתשובתך

מקווה שלא אלאה אתכם, אך מדובר בהחלט במקרה מיוחד הנמשך כבר מס' שנים ומאד מאד מטריד: רעייתי ואני נישאנו לפני יותר מעשור שנים, תחילתו של הסיפור היא אולי מאז. טרם החתונה (שהתקיימה בחצרם של חמי וחמותי במושב) הייתי מגיע רבות אל בית הורי אשתי, חמותי החליטה (ללא ידיעתי) לרכוש עבורי "לבנים" (תחתונים, גופיות, גרבים) ולרקום עליהם את האותיות הראשונות משמי הפרטי ומשם המשפחה. כל זאת מאחר שהיתה רוצה לכבס עבורי הבגדים ושהם יישארו אצלה או יחזרו אליה לאחר השימוש (זאת כמובן מבלי להודיע לי שכך היא רוצה). אני כמובן השתמשתי, לקחתי את הלבנים לבית הורי, כיבסתי אותם שם, אח"כ החזרתי וחמותי, שהיתה רגישה ל"ריחות", לא אהבה שכך קורים הדברים (רצתה לכבס את הלבנים אצלה במכונה). הדברים התגלגלו, אשתי (שהיתה אז חברתי) גם לא סיפרה לי על רצון חמותי בהיבט הכביסות וכו'. יצא שכחודש לפני החתונה העניינים האלה עלו ככל הנראה לחמותי על הראש ובכעס רב (מצידה) החלטנו לעזוב את הבית ולעבור להתגורר יחדיו בדירה שיועדה לנו בשכירות בעיר הסמוכה. מאז היה קצת שקט, החתונה עברה בשלום אך עם משקעים שנוצרו בין חמי וחמותי לבין הוריי בענייני החתונה - דברים שלא ייחסנו להם חשיבות דאז כי היינו צעירים. גרנו כעשר שנים בדירה שבשכירות המרוחקת כ- 5 ק"מ מבית חמי וחמותי ונולדו לנו 2 ילדים. רעייתי, הקשורה מאד להוריה, היתה מבקרת אותם לא מעט ואף "מתנחלת" שם למספר שעות מדי יום-יומיים. החיים התגלגלו ולפני מספר שנים הזמינו אותנו חמי וחמותי לשיחה וביקשו שנשקול ברצינות לבנות את בית הקבע שלנו אצלם בחצר, כאשר אשתי (הבכורה מבין 3 אחים) תהיה הבת הממשיכה, כנהוג במושבים. מובן ששקלנו היטב ההצעה, כשבצד אחד שמנו ההזדמנויות למול הדברים השליליים במגורים ליד ההורים. מובן שנשקל גם נושא האחים - האח הצעיר של אשתי (הבן היחיד, כאשר יש עוד אחות) היה אמור להיות הבן הממשיך, אך מאחר שלא ידע לשמור על הנכסים והיה בזבזן ופזרן הוחלט כי אשתי היא זו שתמשיך מאחר שחמי אהב (ואוהב) אותי והכיר את הרצינות שלי ויכולתי להחזיק בכספים ונכסים ולשמור על המורשת. החלטנו בלחץ לא קטן בעיקר מצד חמי אך גם בהסכמת חמותי ובעידודה - להתחיל לבנות את ביתנו כ- 50 מטרים מביתם. בנינו ועברנו לגור לידם לפני מספר שנים. עם זאת, לפני כ- 3 שנים התחוור לי מאשתי כי קיימת "בעיה" המטרידה מאד את חמותי כלפיי - היא חושדת בי בכל מיני חשדות משונים של חדירה לביתה, הכתמת המטבח בכתמים שאינם יורדים, פתיחת ארונות ובכללם גם ארון הבגדים בחדר השינה שלה. מובן שדברים אלה חסרי כל שחר וחמותי, הידועה לחמי ולבתי ב"שגעונה" מזה שנים בחשדנות כלפי אנשים, ואכן המציאה כל מיני המצאות משונות נוספות בעניין זה. חמותי טענה בפני חמי ואשתי שהחשדות האלה כלפיי מקננים בתוכה גם כשגרנו בדירה השכורה, אך הרבה פחות מאשר מאז שעברנו לגור בקירבתם. אשתי ציינה בפניי מס' עובדות "מקילות": גם בה ובאחותה חשדה חמותי לפני שהחליטה לחשוד בי - שהן הופכות לה את הבגדים בארון, מוציאות אותם ומכבסות אצלן ומחזירות, מוציאות לה שמפו ומערבבות בחומר אחר וכו'. יצא לי לפגוש את חמותי (כיום בת 70) לשיחה לפני כשנתיים וחצי מעט לפני ראש השנה - ישבנו זה מול זו בחצר והיא גולל הבפניי את "מסכת הדברים" שאותם אני "עושה" כביכול אצלה - אני נדהמתי, אמרתי לה שהדבר האחרון שארצה לעשות הוא לפגוע בה או בחמי וכיצד היא מגיעה בכלל לחשדו חמורים מעין אלה? היא היתה בשלה והתייחסה אליי כאל אחד שכבר ביצע ו"אמור לדעת" על מה היא מדברת. אני כמובן דבקתי בגרסתי ואמרתי שמעולם לא עשיתי ולעולם לא הייתי חושב לעשות לה (ולמעשה גם לחמי) דברים כאלה - אני מכבד ומעריך אותם ומוקיר להם תודה על כך שאנו גרים כאן במושב, למרות הקשיים. עוד אמרתי שיהא זה בבחינת כריתת הענף עליו אני יושב אם בכלל אחלום לעשות דברים כאלה ושאלתי כמובן הכיצד היא הגיעה לידי החלטה/תיאוריה שאני עושה לה כאלה דברים הזכרתי לחמותי את עניין הכביסה המעורבבת עוד מלפני החתונה ואמרתי לה שהייתי מאד צעיר (אכן - הייתי בן 20-21) ומבלי שאמרה לי מה מפריע לה לא יכולתי לדעת. היא טענה שעל כך היא כבר "סלחה" מזמן, אך מאז היא חושבת שאני רוצה להתנקם בה או משהו כזה. היא טענה שהיא חשה בכך שאני לא שוכח את זה. אני כמובן הגבתי בביטול ואמרתי שאין לי כל טינה והבנתי אותה אז בעניין הטירדה של חיים עם חברתי אצלה בבית. כל העת כיבדתי אותה ודיברתי אליה בעדינות ובהסברה רגשנית. חמותי ראתה שאני לא "משתף פעולה" עם התיאוריה שלה, התרגשה, כעסה ועזבה את המקום אל ביתה, מבלי לחזור. אני כמובן ישבתי המום לנוכח הדברים חסרי השחר וכל הזמן תהיתי הכיצד וממתי היא חושדת בי במשהו, ואם לא מדובר בבעיית הביגוד אז מה היא ראתה ש"הדליק אותה". אציין בלב שלם וחפץ כי אין אף אחד בעולם שיוכל להצביע עליי על מעשה רע כלשהו (אולי קצת נסעתי מהר ברכב פה ושם) שעשיתי כלפי מישהו - הכל רק לעזרה אמיתית, הקשבה, דאדה לסובב אותי ורגשנות אישית שאני מפגין כלפי סובביי בבית ובעבודה (תחתיי נמצאים כ- 60 איש). המצב לא היה קל, אשתי וחמי שמעו על "פיצוץ השיחות" ולמעשה "התפוצצו" מכעס על חמותי המסכנה - כיצד היא יכולה לעשות לי את זה ואיזו משוגעת היא וכו'. הלכתי עם חמי לשטח החקלאי כדי לדון במצב, חמי גילה לי מה קורה בבית ומובן שלא תלה בי כל אשמה שהיא. דיברנו על הענקת טיפול לחמותי - הוא אמר שניסו בעבר ולא הצליח. הוא שאל אותי האם אהיה מוכן להבדק ב"מכונת אמת" על מנת להפריך את הטענות של חמותי והשבתי שכמובן, אך מצד שני מדוע עליי להצטדק בכלל? שוחחנו, רעייתי היתה שותפה בכל - חשבנו על עזיבה ומעבר למקום אחר, אני לא ששתי כלל וגם חמי לא רצה לשמוע מזה - זה נראה ככניעה למצב שכלל לא היה, ולכן לא בא בחשבון. יצא לי לדבר עם אשתי רבות בנושא וכל פעם התגלה לי עוד פרט ועוד פרט - עניין אותי מאד כיצד הגיעה חמותי למחשבה המזוויעה שאני אעשה לה כל מיני דברים שכאלה ועל מה בכלל היא ביססה את טענתה: הסתבר שבזמן שהיינו אשתי ואני חברים - כתבתי לה מכתבים (הייתי אז בן 20), חמי וחמותי ביקשו מחברתי את אחד המכתבים ושלחו, ללא הסכמתי כמובן, המכתב לבדיקה של גרפולוג סוג ז' (סליחה על הביטוי) לטובת בדיקה לפני החתונה - לפי דברי אשתי הגרפולוג כמובן הרעיף שבחים אישיים עליי, על התנהגותי ועל אישיותי (זה היה מרבית הניתוח שלו), אך ציין כי אני גם "תחמן" ויכול אולי לנקוט ב"דו-פרצופיות" (משהו שאינני מבין כלל את פישרו - ברצינות). אירוע זה הדליק לי נורה אדומה - חמי חמותי, מבלי לבקש ממני, הוציאה את כתב היד שלי לגרפולוג שמומחיותו אינה ידועה כלל (זה היה סתם חבר של מכר שלהם), וזה כתב אמנם דברים יפים אך בסוף דבריו ציין גם את הדברים שבעיניי חמותי, כך אני מסיק, נראו כנראה התגלמות ה"רוע". אציין כי אני ממש לא מגיע לביקורים אצל חמי וחמותי בשל סיבה זו, אך לא מונע מהילדים ומרעייתי לעשות כן. מדי פעם שחמי קורא לי לעזור לו במחשב - אני קופץ ועולה אליו, מסיים הטיפול בבעיה ויורד בחזרה לביתי. מעבר לנתונים הנ"ל אין בידיי דבר ולא חצי דבר בעניין הסיבה לחשדות הבלתי הגיוניים של חמותי המוטרפת וממתי אלו החלו לעלות. בשנה האחרונה מסתבר שהיא החלה באיזשהו טיפול פסיכולוגי והיא מספרת לפסיכולוגית על כך שהיא "בטוחה" שזה אני שעושה לה הדברים והיא רוצה ש"אפסיק", היא מחפשת כל מיני דרכים לסיים ה"פרשה" איתי וכו'. לפני מס' חודשים שוב הגיע המצב לתסיסה וחמי ואשתי שוב התפוצצו על חמותי בבית. שוחחנו הוא, רעייתי ואני בחוץ על הדשא - אמרתי לו שאולי אמצא מקום עבודה בחו"ל למס' שנים ונשכיר את הבית ע"מ לאפשר מחייה שם בחו"ל. חמי שלל אפשרות זו מכל וכול - הוא הקצין ואמר שאם נעזוב אזי הוא ימכור את המשק ויעבור לגור בתאילנד - יתרחק מכולם ולא ירצה לשמוע מאף אחד. הוא הציע שאשתי תחזור לדבר עם חמותי (היא הפסיקה לדבר איתה למס' שבועות מאז ה"פיצוץ") ותקשיב לה למרות הכל ותתן לה "פורקן" למילים - מתוך הבנה שיש בה "שיגעון" ואנחנו רק צריכים לטפל בה. רעייתי ואני הסכמנו על כך והעניינים חזרו אט אט למסלול (מהו המסלול? היא מדברת עם חמותי, הילדים ממשיכים לקפוץ לבקר, מדי פעם יוצא לי לדבר עם חמותי בטלפון או בחוץ בחצר והכל נראה "בסדר"...). לאחרונה הודיע הבן, אח של אשתי, כי חפץ הוא להתחתן - שמחה וששון קפצה - חתונה בקיץ הקרוב, פסח המתקרב - אווירה טובה ו"טהורה" נסוכה על האזור. אממה - הבוקר הופתעתי כשאני מגלה ליד המחשב מכתב הממוען אליי, ללא בול - אני פותח ורואה מכתב בכתב יד של חמותי המיועד אליי... - המממ... - אני קורא ולהלן הנוסח: "ל- X שלום, אחרי הרבה מאד התלבטויות החלטתי שהגיע הזמן שנדבר ביננו ונבין מה קורה. אני מאד מאד כועסת כבר שנים עליך ואין לי אומץ לעשות את הצעד הזה מסיבה אחת בלבד - אני לא רוצה לעבר את בתי/רעייתך והילדים בעניין - אני מכירה היטב את בתי/רעייתך והיא תיקח את זה מאד מאד קשה וחבל, לכן אני רוצה שניפגש ונדבר פנים אל פנים. פסח מתקרב וגם החתונה של הבן שמאד מאד אני שמחה שזכיתי לכך ולכן כדי לא לשבש את האווירה ואוכל להסתכל לך בעיניים ולהרגיש בטוחה שהעניינים ביננו הסתדרו ונעבור ביחד את החג והחתונה הקרובים. די לעוינות שקיימת ביננו, אני מאד מקווה שתהיה גלוי כלפיי וגם אני כלפיך ובזה תסתיים מסכת האיבה. בבקשה תתקשר ותמצא זמן מתאים לשיחה חשובה זאת. בתודה ובתקווה - חמותך." נו - מה תגידו על זה??? היא לחלוטין משוכנעת שאני "יודע" מה קורה, וה"עוינות" וה"איבה" שקיימת ביננו צריכים להפסק - מה עושים עם זה??? אני אדם שקול, הגיוני - מצד אחד אני לא מערב אף אחד בינתיים במציאת המכתב כי אני רוצה בהחלט לכבד את חמותי, אך מצד שני איך אני אמור להגיב על כך? אני מאד רוצה להפגש ולפתור ה"בעיה" כביכול באופן מוחלט ולא רק לחתונה ולחג המתקרבים... על איזה כיוון אני הולך?: הגנה על שמי הטוב ועל הפצת חשדות לא מבוססים כלפי עצמה ומשפחתי הקרובה ביותר, או שיתוף פעולה ואמירה כביכול "אוקיי - בואי נסיים את זה...". אני איש של אמת ואינני מסוגל לבוא ולשתף פעולה עם שיגעון שכזה - איך מכניסים לאשה בת 70 (אגב היא נראית צעירה יחסית לגילה, מסתובבת ומטפחת גינה, צועדת לספורט וכו') שכל התיאוריה עליה היא בונה במשך שנים לגביי - היא "אור ופרח" - מקווה שתוכלי/תוכלו לשפוך מעט אור והנחייה כי באמת אין לי עם מי להתייעץ בעניין... תודה על ה"הקשבה".

תודה עירית על תשובתך. בהחלט קו המחשבה שלי הוא בדיוק כזה כפי שציינת - אחד שיודע להאזין ולהקשיב, אך בטח ובטח שלא לקחת שום דבר שלא עשיתי על עצמי. השאלה הנשאלת האם אני יכול או צריך לציין משהו בכיוון המחשבה שאני מנסה להוביל, למרות שאולי לא אצליח להוציא אותה מהסרט בו היא חיה: "טרדותייך הן חד-צדדיות לחלוטין ואת רק מנסה לשכנע את עצמך, ללא שום ביסוס עובדתי, להמשיך ולהטיל בי אשם למרות שאני רוצה רק ביחסי משפחה מצויינים, כבוד הדדי ואהבה...". בנוסף: "אני רוצה שיהיה לך, לבעלך ולנו רק טוב כאן ביחד - הנה מגיעה חתונת בנך ואני רוצה שיהיה מאושר וגם שאתם תהיו מאושרים, ומספיק עם החשדנות הזו בכל הקשור בי ובסביבה - אני רוצה שנחייה זה לצד זה בטוב, נעזור זה לזה - מה שקורה כאן רק גורם להיפך מהרצוי..." האם אפשר ללכת בכיוונים האלו? בכל מקרה - היא ביקשה (כפי שקראת מהציטטה ממכתבה) שלא אספר לאשתי - אשתי הרי יודעת מה קורה והרי סיפרה לי לא מעט במשך הזמן. גם אחותה של אשתי יודעת על הסיפור במקצת - אין אצלנו סודות בעניין זה. אני דוגל לא רק לספר לה, אלא גם לעוד גורמי משפחה (אני יודע שגיסי - בעלה של אחות אשתי, וכן הוריו המיודדים מאד עם חמי וחמותי, לא יודעים כלום מאירוע זה) - השאלה האם הידיעה שלה שהם גם עלולים לדעת תוריד אותה סופית מהפרשה או שתגרום רק להיפך? האם לערב בשיחתי איתה גם את עניין ילדינו - נכדיה, כלומר: "אילו היתה לי כוונה כלשהי לפגוע ביחסים ביננו בצורה כפי שאת מתארת על איבה ועוינות - הייתי כבר מזמן מטיל מגבלות חמורות על הילדים ועל אשתי ומונע מהם לראותך - אך חס וחלילה - מעולם לא מנעתי ורק עודדתי אותם ללכת לבקרך ולשאול בשלומך כשאינך חשה בטוב וסתם לקפוץ אלייך לביקורים (לפחות בזמן שאני נמצא פיזית בבית)". אני חושב שרשמתי מספיק כיוונים - אשמח באם "תאשרי" או "תשללי" כיוון זה או אחר - זה באמת יעזור לי בעניין. בכל מקרה טרם יצרתי עימה קשר בעניין המכתב - אני מתכוון לעשות זאת רק כשהיא תהיה לבדה ולא עם בעלה. אודה לתגובתך.

שלום רב אני מעל גיל 30 , וסובל מנטייה מינית נדירה ששיבשה לי את החיים. כל מקום , ובמיוחד עצם העובדה לגילי שבחיים לא הייתי בזוגיות, ישר מבחינים שמשהו לא כשורה ומיד עולים עלי כסוטה מין , דבר שמושך עוינות. נדחקתי על ידי החברה לשוליים ( מלימודים , חוגים חברתיים , מקומות עבודה ועוד) החיים שלי נתקעו. אני עובר השפלות , שאלות בררניות על המיניות שלי ועוינות על ידי הסביבה על בסיס יום יומי. אנחנו שלושה אחים בני 40 , 35 ,ואנוכי שגרים עם ההורים מעולם לא היינו בזוגיות וסובלים מבעיות עם המיניות שלנו!!!!! אם זה לא גיהנום אז מה זה לא ?!? ראיתי בחיים האמיתיים אולי ברחוב 10 נשים כאלה. כדי להמחיש את נקודות המבט שלי זה כמו גבר סטרייט שבכל ימי חייו לא נתקל באישה אפילו פעם אחת . אני מרגיש עוצמת סבל בלתי נתפס! אני נמשך רק לנשים גבוהות שזאת אומרת סביבות מטר תשעים פלוס.בשביל להבין עד כמה זה בלתי אפשרי. אין לי מזל שאפילו מטפלים מיניים של מכון איט"ם שמתמחים בפארפיליה מסרבים לטפל בי מחמת הגועל שבעניין!! שלחתי אפילו שאלות לרבנים מייעצים מרוב הייאוש אבל אף אחד לא מוכן בשום אופן לירוק לכיוון שלי. הלכתי לשני מטפלות שפשוט במקום לנסות להקשיב ולתקן ולמגר - פשוט בחרו להדחיק אותי לעולם של אשליות בתוספת קלישאות קלילות ומגוכחות של חשיבה חיובית. אני יוגע

לא סיימתי את ההודעה . אני יודע טוב מאוד מה זה cbt פסיכואנליזה. אני מכיר את הטריקים של החשיבה החיובית והnlp. גם מודל אפר"ת לא עובד עלי. גם לשאלה הזאת סיכויים קלושים שאקבל מענה . אבל בכל מקרה המדינה הזניחה והפקירה אותי דבר שהיה אפשר למנוע אני פשוט חסר ישע!!!!

בתכלס , זאת אומרת אין מה לעשות בנידון

שרון תודה רבה על הכל את באמת מדהימה ועוזרת פה לכל כך הרבה אנשים לגבי התשובה הקודמת שרשמת לי, את כלכך צודקת אני גם מרגישה שפיתחתי תלות בלספר לבן זוג שלי כל דבר שאני חושבת עליו כי אני מרגישה עמוק בתוך הלב שלי שזה לא בסדר להסתיר דברים כאלה עד עכשיו כי זה בגידה אם אני חושבת על גברים או דברים מגעילים כלפיו אבל זה החמיר כי זה קשה לשמור בלב ואני צריכה להיות ממש חזקה כי המחשבות שלי אויבות בן זוג שלי אמר לי שאם אשתף אותו עוד פעם הוא יפרד כי זה כואב לו לשמוע דברים כאלה שרון אני מתמודדת עם מציאות איומה והחלטתי בכל כוחי ללכת לקבן דרך הצבא ולהתחיל טיפולים אפילו אזרחיים אני קצת מפחדת מכדורים שאני חלילה אתמכר.. אבל כנראה שזה הפיתרון לצערי בן זוגי אומר לי שזה הדעות שלי ולא מדובר בהפרעה אתמול טיילנו הסתכלתי במראה איתו ופתאום היה נראה לי מוזר שאנחנו ביחד בגלל שהוא גדול ממני הסתכלתי לו על הציפורניים ובגלל שהוא גדול ממני אמרתי שזה מזכיר את אבא שלי גם אם מבחינה מינית אז מרגישב מוזר או מגעיל או בוחנת או מרגישה ילדה ומדמיינת את אבא שלי פתאום מחשבות על להיפרד ואני כלכך אוהבת אותו ואני במועקה האם בן זוג שלי צודק שזה דעות? אני כלכך נתקעת עליהם אבל זה עובר לי המון בראש אפשר לדעת מאיזה מקום זה נובע המחשבות שלי למה אני חושבת ככה האם להיפרד?? אני לא מסוגלת לוותר עליו איך אפשר לדעת אם זה או סידי או מחשבות לגיטימיות? זה מחרפן אני מתה לספר לו אבל שותקת מרגישה כאילו זה בגידה למה לעזעזאל מבחינכ מינית אני צריכה לחשוב כאילו להיגעל מבחינת מראה שזה לא נראה לי לא להימשך להרגיש מוזר ולקפוא ומחשבות מציקות? אני מתה על הבן אדם וזה מתוך הבחירה שלי למה אני צריכה להסתכל במראה ולהרגיש לי מוזר ושאני ילדה ולהרגיש ילדה גם מבחינה מינית ולדמיין את אבא שלי בגלל שהור גדול ממני זה באמת הדעות שלי?? איך לדעת? אני מרגישה כלכך רע!!! איך להפסיק לדמיין דברים כאלו ולחשוב?? זה כלכך מפריע לקשר אני יכולה לשבת איתו באוטו םתאום הוא זר לי כבר לר מצחיק אותי ולמרות המחשבות אני מחבקת ומנשקת כדי להוכיח לעצמי מה לעשות??? כי זה נורא חולני לחשוב כך..