חרדת נטישה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

המדריך המלא להורים וילדים במצבי חירום וטרור לאומי

מהי תסמונת פוסט טראומטית? איך נזהה סימני חרדה בילדינו ובעצמנו? וכיצד נטפל בהם על מנת להמשיך לתפקד? מדריך להתמודדות עם חרדה בשל המצב הבטחוני גל הטרור הממושך בארץ, מספר הנפגעים הרב, אווירת המלחמה והחרדה הקיומית, כל אלו גובים מחיר גבוה מכל האזרחים. אין בהיסטוריה מצבים רבים הדומים למציאות הישראלית שחיה עשרות שנים בצל טרור מתעצם אשר פוגע בכל אזורי הארץ ובכל אוכלוסיותיה: ילדים ובני נוער, אזרחים וחיילים, יהודים וערבים. תחושות החרדה, האובדן, הכעס, הייאוש, הדיכאון וחוסר האונים של אזרחים רבים מתחלפות לעיתים בתחושות תקווה והקלה קצרה, וחוזר חלילה.לאנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש בישראל קשה לפיכך להבדיל ולאתר במצב דחק (סטרס) כזה, בין תגובות חרדה ודיכאון נורמליות ותואמות את הנסיבות הקשות של מציאות הטרור, לבין תגובות דחק פתולוגיות המצריכות טיפול מקצועי. אצל ילדים, הקושי להבחין בין תגובות חרדה שתואמות את הנסיבות לבין תגובות פוסט...

סיבות אפשריות ומצבים דומים לחרדת נטישה

פוביות וחרדות - תמונת המחשה
פוביות וחרדות אירוע טראומטי עלול להיחרת בנפשנו ולגרום ל"חיווט" שלילי. במסגרת טיפול בשיטת TFT, במצב רג...
ללמוד עוד על חרדת נטישה
פוביית בית הספר-תמונה

יש ילדים שחוששים ללכת לבית הספר. כדי שההימנעות לא תהפוך...

מאת: רותי...
29/11/2009
ילדים מאומצים-תמונה

אימוץ ילד, מהארץ או מחו״ל, הוא פתרון נאות לצורך הרחבת...

מאת: גרי דיאמונד,...
21/10/2013
משפחות ויחסים עם ילדים: אתם שואלים, הדוקטורס עונים-תמונה

יום המשפחה שחל השבוע הוא הזדמנות מצוינת להעלות על סדר היום...

מאת: מערכת zap...
04/02/2019
חרדת נטישה: "לא זזים מאמא"-תמונה

רצון הילד להיות צמוד להוריו הוא מרכיב חשוב בהתפתחותו. אז מה...

מאת: עדי...
17/11/2008
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לחרדת נטישה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

חרדת נטישה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

אני אם יחידנית לילדה בת שלוש. הבאתי את הילדה לעולם בעזרת אקס שהיה מוכן לעזור טכנית, אך לא להיות מעורב בשום אופן בחיי הילדה. אני כמובן לא באה בשום דרישה לאב הביולוגי, אך המצב מורכב, היות ויש לי עדיין רגשות. האב בקשר לעתים רחוקות, אך לא מדבר על הילדה. לאחרונה הילדה מדברת המון על דמות האב ואף פתחה אב דמיוני. בעבר הסברתי שישנן כל מני סוגי משפחות ובמשפחה שלנו יש את הילדה והאמא וכל המשפחה המורכבת והחברים שעוטפים אותה בהמון אהבה. כשאני צופה בבת שלי מהצד נראה שמשחקי הדמיון בהקשר של האב יוצרים אצלה נינוחות ואין כל עצב בדבריה. אני נפגשת עם יחידניות אחרותוילדיהן במטרה להראות לה, שישנן עוד משפחות כמו שלנו. אשמח לדעת, איך נכון להסביר לה בשלב זה את העובדה שאין אבא בחייה. לפעמים אמרתי לה שאני מבינה שהיא רוצה אבא, כלומר נתתי מקום לרגש שלה, אך לא באמת ידעתי איך נכון לענות לטענה'גם אני רוצה אבא" ומה נכון לענות לשאלה" איפה אבא שלי? ". אני לא רוצה לשקר, אך איך מסבירים שיש אבא, אך הוא לא יכול להיות בקשר מבלי ליצור חרדת נטישה. אשמח לכל עצה, היות ואני מרגישה קצת אבודה. בנוסף אשמח לדעת, האם ישנה אפשרות לקבל ייעוץ פסיכולוגי מסובסד?

הי דניאל, ראשית אני רוצה להתחבר למקומות שלך שרואים שבעצם השאלות שלה, המשחק הדמיוני והרצונות שלה לגמרי נורמאליים. שהיא ילדה שמחה ובריאה ושיש לה אימא שדואגת לתת לה מענה הולם, חברה עוטפת ומודלים נוספים כמו שלכם - ובעצם הכל בסדר גמור :). מנגד כמובן קיימת הדאגה שלך, הפחד אולי גם האשמה. את מחפשת דרך לתקשר איתה תכנים מאוד מורכבים מחייך עם האב, שיהיו אותנטיים וגם יוכלו להתעכל אצלה נכון בשלבים השונים. אבל את זה את תוכלי לברר רק בינך לבינך וזה עשוי לקחת קצת זמן...כמובן שטיפול זה מקום טובה לחשוב בו ביחד על הנ ושא. טיפולים מסובסדים בהחלט אפשר לקבל דרך קופות החולים, כמו כן עדיין ישנם מקמות בארץ בהם ניתן לקבל טיפול חינמי (למשל מרכז הארבעה בתל אביב ושכמותיו ברחבי הארץ). בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

חברו של בני בן ה־4 התחיל להתרחק ממנו ולא רוצה להיות חבר שלו יותר, כי בני כנראה לוחץ עליו יותר מדי שהוא יהיה חברו הבלעדי. מה אני יכול לעשות? איך לעזור לו להתמודד עם דחייה?

הי שרון, קודם כל טוב לשמוע שאתה מבין מה הסיבה לדחייה שהוא חווה. הייתי ממליצה לך להיות עירני יותר למקומות בהם בנך משתלט, כופה את רצונותיו או - מבטא חרדת נטישה בזמן שאתה איתו. נסה להתייחס ברגישות לאותם חלקים, לתת להם מענה ולבחון כיצד אתה כהורה יכול לעזור לו להרגיש יותר בטוח. לגבי הדחייה שחווה כרגע, אין הרבה מה לעשות חוץ מלחבק ולנחם, לעזור לו להיפתח לילדים נוספים בגן, להזמין הביתה או למפגשים בגינה. שרון, דרכם של הקטנטנים שלנו בהחלט לא קלה, עוברת דרך הרבה "שיעורים" ואנחנו ההורים יכולים ללמוד מהקשיים של ילדינו -איך אנחנו צריכים להיות עבורם ואיפה המקומות בתוכם שכרגע חלשים יותר וצריכים חיזוק. אתה בהחלט יכול להעזר בפגישות הנחיה הורית כדי לחדד יותר את ההבנה של הקושי ושל אופן הנוכחות ההורית הנדרשת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום, עברנו לפני חודש דירה לעיר חדשה עם תינוקת בת שנה וחודש ופעוטה בת שנתיים וחצי....שמנו את שתיהן בחדר ביחד, החודש הראשון היה מצוין, הן התלהבו ושיחקו יחד לפני השינה, דיברו בינהן....הכנסנו אותן לקייטנה עכשיו בקיץ ומאז חל מהפך... הגדולה בת השנתיים וחצי חווה סיוטים מרובים בלילה, בלילות האחרונים לא רוצה להיכנס למיטה שלה, לילה אחד היא לא ישנה בכלל - נרדמה ב4 וחצי בבוקר על מזרון... מאז כל יום השכבות הן סיוט, לא נרדמת גם אם אני יושבת ליד המיטה שלה ומלטפת אותה.... אנחנו מנסים להסביר לה שזה הבית החדש שלה, שיש לה פה מלא צעצועים, משחקים איתה ונותנים לה מלא תשומת לב וזה לא עוזר... אשמח לעצות איך להשיב את הילדה שלי למקום של בטחון במקום החדש שלה

שלום לך, זה נשמע שמשהו קרה אחרי השהייה בקייטנה ומאז תחושת הביטחון שלה בעולם התערערה ומתבטאת בקשיי שינה ובחלומות לא טובים. השאלה שלך בהחלט במקומה ומעידה בפני עצמה שאת מודעת לכך שמה שנפגע זו תחושת הביטחון שלה, לא רק במקום החדש, אלא אולי בכלל...לכן עלייך לעשות כל מה שנדרש כדי לחזק אותו בחזרה. איך עושים את זה זו שאלה השאלות..אבל בגדול בעיני עצם זה שאת מודעת לזה שזה קורה, כבר פותח לך את הדלת למקום הנכון בתוכך שיאפשר לך לתמוך בה. כרגע בעיתות ההשכבה, אני הייתי אומרת לה שאני מבינה שכרגע הלילה הוא קצת קשה וקצת מפחיד, ושביחד תתגברו על ההרגשה הזו. אני מציעה לך פשוט להניח מזרון על יד מיטתה, ותאמרי לה שבזמן הקרוב תיכנסו לישון שם יחד..פשוט תישכבי על המזרון למרגלות מיטתה, ותרפי..כדי שגם היא תוכל להרפות. המילים תהיינה "אנחנו ניכנס ביחד לישון ואני אשאר איתך עד שתיכנסי לחלומות מתוקים וטובים ..". עשי זאת בנועם וברוגע, שדרי לה כמה נעים ונוח לך בחדר שלה ואפילו תני לה יד אם את מגיעה אליה :). לאחר כשבוע תוכלי בהדרגה לצאת קצת קודם (ואת היד לשחרר עוד לפני) וכן הלאה... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

אודי, מאוד קשה לי לקרוא את מה שחלק מהבנות כותבות כאן. אני מחבבת את סנדיי והיא זכורה עוד מעבר (כן סנדיי אני מאוד מחבבת אותך ואת סופר חכמה ואסרטיבית) וטלאור גם היא מאוד חכמה ומתנסחת נהדר. אבל נורא מפחיד לי לקרוא את מה שאתן כותבות. גם אני חרדתית ויש לי הרבה חרדת נטישה. ויש לי הרבה פחדים שהמטפלת שלי תעזוב אותי. אבל, המטפלת שלי אף פעם לא מכרה לי אשליה שאכפת לה. היא לא מביעה כלפיי משפטים שגורמים לי לחשוב שהיא "אוהבת"אותי. והיא באמת זמינה לי בעיקר בשעה שלי, אבל עונה לי שאני מסמסת. אני לא מרגישה שאני צורכת זנות רגשית. ואני לא מרגישה שאני קונה אכפתיות ממנה. המטפלת לא חושפת בפניי שום דבר מחייה האישים ואני גם לא שואלת, כי אני מבינה שזה הקשר. והיא צריכה לשמור על עצמה, וגם היא לא מכריחה אותי לספר דברים שאני לא רוצה. ומכבדת את הגבול שלי. אני נבהלת לקרוא את מה שכותבים כאן.

בקשו שאעיר דברים בו במקום שהם קורים, אז הנה אני עושה את זה. כן, כאן בפורום ברגע שאיזה דיון לא מוצא חן בעיני הכותבים, הם צועקים 'הצילו' לפעמים מכניס לחרדה, לפעמים פוחדים מהרעשים, מכל מיני דברים ומנסים לסתום את הפה לכותבים אני מבינה אותך ממש ממש ממש. אבל מיקה הדרך להתמודד היא פשוט לא לקרא! אי אפשר בפורום ציבורי לא לאפשר דיון פתוח על עניינים שחשובים לחלק מהקוראים אני ממש מבינה את ההרגשה שלך, ולכן בדרך כלל הכותרים מביעים את מה שיהיה כתוב בפנים אז פשוט אל תקראי, אל תשתתפי בדיונים שלא עושים לך טוב אבל אי אפשר להתנהל כאן כמו 'קאצ'קעס', חייבים לאפשר לפורום להתנהל בבגרות, וגם בדיונים שלא תמיד נעימים וטובים לכל אחד. שיהיה לך טוב, וביננו, דווקא לאחת כמוך שכל כך חוששת מפרידה מהמטפלת, אני חושבת שהדיונים הללו יכולים רק להיטיב אתך, אבל אם לא עושה לך טוב, פשוט דלגי, המשיכי הלאה יום נפלא שיהיה לך

כתבתי הודעה והיא נמחקה אז אחזור בקצרה. אם יש לך מטפלת כל כך נפלאה, אז אשריך, אל תתיחסי למה שלא טוב אצל אחרים אלא תשמחי על מה שטוב אצלך. על מה שאני ואחרים מדברים זה סוג של רגש שמטפל מעורר אצל מטופל בתור כלי טיפולי באופן עקרוני כדי שיוכל לעזור למטופל, אבל אצל המטופל הרגשות הללו מיוחסות בצורת אשליה למשהו אחר לחלוטין, אשר כלל לא קיים בטיפול, ואשר לדעתנו בטווח הארוך הנזק שלו גדול על התועלת, ואנחנו חשות ששימוש בכלי כזה, למרות שהוא טיפולי, יש בו מן ההונאה כלפי המטופל, ולא כל אמצעי כשר למען מטרה תהא המטרה טובה ככל שתהיה. הנדון כאן הוא על האמצעים שהמטפל משתמש בהם כדי לעזור למטופל, והאם כל הדרכים כשרות, זה לא וויכוח אישי, זה משהו עקרוני שהרבה מתורת הפסיכולוגיה בנויה עליו, תילי תילים, וחלק מאתנו לא מסכים עם התאוריה הזו, ועל כך אנו רוצים לדון כמובן שכל אחת מביאה לדיון את הניסיון שלה בחיים, אבל השאלה היא גם פילוסופית ולא רק טיפולית

הי מיקה, שמחה לראותך כאן (למרות שאני די פורשת) נסי לזכור שנכתבו כאן דברים שונים ומגוונים לאורך זמן ולעשות שקלול. לפעמים אפשר וזה עובד. לילה טוב, סוריקטה

מיקה אהובה גם אני מרגישה ככה הכל התהפך למשהו שמעולם לא היה וצר לי מאוד מתחיל להבהיל אותי שוב ללכת לטיפול ואני חושבת שאודי היה בסדר גמור לאורך כל הדרך חטולית

הי מיקה, אני מסכים אתך שיש משהו (וכתבתי על זה למטה) שאני רואה כלא אחראי ואף מסוכן בדברים שנכתבים כאן. אני מקווה שהדברים יתאזנו. עובדה שי שכאן גם קולות נוספים, כך שזה בסדר. אודי