חרדת נטישה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

המדריך המלא להורים וילדים במצבי חירום וטרור לאומי

מהי תסמונת פוסט טראומטית? איך נזהה סימני חרדה בילדינו ובעצמנו? וכיצד נטפל בהם על מנת להמשיך לתפקד? מדריך להתמודדות עם חרדה בשל המצב הבטחוני גל הטרור הממושך בארץ, מספר הנפגעים הרב, אווירת המלחמה והחרדה הקיומית, כל אלו גובים מחיר גבוה מכל האזרחים. אין בהיסטוריה מצבים רבים הדומים למציאות הישראלית שחיה עשרות שנים בצל טרור מתעצם אשר פוגע בכל אזורי הארץ ובכל אוכלוסיותיה: ילדים ובני נוער, אזרחים וחיילים, יהודים וערבים. תחושות החרדה, האובדן, הכעס, הייאוש, הדיכאון וחוסר האונים של אזרחים רבים מתחלפות לעיתים בתחושות תקווה והקלה קצרה, וחוזר חלילה.לאנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש בישראל קשה לפיכך להבדיל ולאתר במצב דחק (סטרס) כזה, בין תגובות חרדה ודיכאון נורמליות ותואמות את הנסיבות הקשות של מציאות הטרור, לבין תגובות דחק פתולוגיות המצריכות טיפול מקצועי. אצל ילדים, הקושי להבחין בין תגובות חרדה שתואמות את הנסיבות לבין תגובות פוסט...
ללמוד עוד על חרדת נטישה
פוביית בית הספר-תמונה

יש ילדים שחוששים ללכת לבית הספר. כדי שההימנעות לא תהפוך...

מאת: רותי...
29/11/2009
ילדים מאומצים-תמונה

אימוץ ילד, מהארץ או מחו״ל, הוא פתרון נאות לצורך הרחבת...

מאת: גרי דיאמונד,...
21/10/2013
משפחות ויחסים עם ילדים: אתם שואלים, הדוקטורס עונים-תמונה

יום המשפחה שחל השבוע הוא הזדמנות מצוינת להעלות על סדר היום...

מאת: מערכת zap...
04/02/2019
חרדת נטישה: "לא זזים מאמא"-תמונה

רצון הילד להיות צמוד להוריו הוא מרכיב חשוב בהתפתחותו. אז מה...

מאת: עדי...
17/11/2008

חרדת נטישה: רופאים מומלצים

ד"ר רוזיצקי אהוד

ד"ר רוזיצקי אהוד

רופא פסיכיאטר ,מומחה לפסיכיאטריה
מנהל מרכז בריאות הנפש לב רעות, מודיעין בשירותי בריאות כללית
(0 דירוג ממוצע)
(0 חוות דעת)
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לחרדת נטישה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

חרדת נטישה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום לכולם אני חדשה בפורום,כבר כמה זמן שקוראת כאן את ההתכתבויות ומאוד מזדהה עם חלק מהדברים ואשמח לשתף אתכם חברי הפורום בתור כאלו שמבינים. קראתי הרבה כאן בנושא התלות במטפלת, קראתי התכתבויות די ישנות, אז אני מקווה שעדיין הנושא מדובר כי כל אלו שכתבו בנושא אני כל כך הזדהתי איתם , עד דמעות אפילו. אז אני אתחיל אני נמצאת שנה בטיפול,התחלתי אותו בגלל ההפרעות הנפשיות שלי ועכשיו אני מוצאת את עצמי בצרה חדשה שמאוד מעסיקה אותי וזה התלות במטפלת. היא יודעת מהנושא , אך עדיין קשה לי להתמודד עם התחושות. תמיד כמה דק׳ לפני סיום הפגישה אני מרגישה איך הגוף שלי מתחיל להשתתק ואני לא מצליחה לדבר יותר, כי אני יודעת שאני עומדת לצאת ולא להפגש איתה שבוע שלם. אני צריכה אותה כל הזמן, אבל ממש כל הזמן. אני רוצה להתפרץ בבכי בכל פעם שאני יוצאת ממנה. המחשבה שמתישהו נצטרך להיפרד מקפיצה לי את הלב והפחד הקבוע הזה שהיא תבטל/תצא לחופש ואני אצטרך להישאר לבד , אני יכולה לבכות רק מלחשוב על זה.. זה קשה לי מידי. איך יוצאים מזה? למה אני מרגישה את זה בעוצמות האלו? ועוד משהו ששבר אותי, יצאתי מפגישה לא מזמן וראיתי את המטופלת שאחריי *חייבת לציין שזה לא קורה כמעט בכלל אולי פעם אחת ממש ממזמן. ועכשיו כשיצאתי וראיתי את המטופלת שאחריי הרגשתי הרגשה חסרת פרופורציות לחלוטין, שחרב עולמי. אני לא מסוגלת לשאת בזה. ברור לי שיש עוד מטופלים אבל אני לא רוצה להתקל בהם בחיים, זה אוכל אותי מבפנים. בבקשה מישהי/ו שמזדהה? עם אותן התחושות? אני באמת אשמח שתדברו איתי, אני מרגישה כל כך לבד וחסרת אונים עם התחושה הזאת תודה רבה מראש

ראשית אפשר לומר שזה תחושה מאוד לגיטימית ומובנת בתוך ההליך הטיפולי. התלות והקנאה מסוכרנים זה בזה, כי התלות לכאורה יוצרת רצון לשמר את המטפלת רק לך, שלא.. ולכן התגובה שלך לטיפול היא בעצם הדיבור הכי האמיתי של הנפש, למה שמתחולל בנפש פנימה ובחוויות העבר שצפות, ובעצם כמה את מסוגלת להחזיק את עצמך לבד ללא אחרים, זה אולי גם משחזר חווית של חרדת נטישה וכו' אבל העצה שאני חושב שהכי טובה לך היא שתדעי: שהדבר המרכזי בטיפול נכון הוא הקשר הטיפולי !!! וזה נראה מאוד חזק וטוב אצלך .. לכן התגובות בהתאם.. בנוסף זהו בדיוק חלק מההליך והוא לא לנצח, הרגשות הם מאוד דינמיים בהתאם לתכנים הגלויים והסמוים שצפים בפגישה.. ולסיום- לתת לרגשות להרגיש, ולכאב ולזרום.. לא להתנגד ולהיבהל.. בהצלחה.

היי. מועדים לשמחה. מכירה כל כך את המקום הזה..את הפעם הראשונה שהבנתי שיש עוד מטופלים( ברור שיודעים ההרגשה זה העיקר) תצטרכי לתת לעצמך זמן...זמן להיות בתוך התלות. אין דרך קיצור לצערי. ואם את צריכה יותר תבקשי עוד פגישה. ואצלי כשפגשתי מטופל היא השתדלה להרחיק עוד יותר את הזמנים ביני לבין המטופל הבא... זה עזר. לא ראיתי מטופלים אחרים..אבל חשבתי המון...ובכלל שגיליתי שיש לה בת..וואו.. אז כן. זה קשה, אנחנו לא היחידות אבל יש לה פינה בלב אלינו. שהיא רק שלנו. יחודית כזו ;) ולהגיד לעצמך שהיא איתך גם כשהיא לא איתך. דברי איתה על זה..שוחחנו על זה המון. על הרצון לא להפרד לעולם. אף פעם... היא נתנה לי חפץ מעבר..משהו ממנה . זה מאוד עזר. גם תמונה שלה יכולה לעזור...תבקשי. מאמינה שהיא תלך לקראתך. בהצלחה.

05/10/2020 | 06:11 | מאת: סוריקטה
מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית

הי לך, בוקר טוב, רשמת 'ההפרעות הנפשיות שלי' שזו הגדרה כללית מידי, נראה לי. וכאמור, הזכרת נושאים מאד מוכרים פה בפורום - המשאלה להיות שניים שהם אחד; התמזגות כמו שתינוק קטני מרגיש מול אמא. כמוחות מאוחדים, הבנה ללא מילים, והמשאלה לבלעדיות. אולי כי לא היה מספיק מזה פעם. ולאט לאט יהיה צריך להבין בכאב וויתור שיש הפרדה, ועם זאת, לקחת איתך חלק מהדמות הטובה שתהיה מבוססת אצלך בראש גם כשהאמיתית לא שם. גם לזה יש שם בפסיכולוגיה. נו. סוריקטה

תודה רבה לכם, אתם לא מבינים איך הייתי צריכה לשמוע את המילים האלו. מכל- ממש עשה לי טוב לקרוא את מה שכתבת ולראות שאת לגמרי מבינה אותי. תודה!

חג שמח ומועדים לשמחה למרות שאנחנו מועדות הרבה פעמים לא לשמחות אלה ..בנפילות אני עברתי במשך השנים 4 מטפלות שכל אחת מהן היתה עולם ומלואו בשוני שלהן המושלם אחת מהשניה! נכון שתמיד נקשרתי ריגשית אליהן והמעבר מאחת לשניה לא היה תלוי בי אלה במקום שבו טופלתי במשך שנים...במרכז לנפגעות תקיםה מינית ואונס ... כן יצא בצורה כזו שכל מטפלת טיפלה בי במשך שנה פלוס... המרכז כבר לא היה יכול להשיך לתת לי מענה בגלל השנים ששם טופלתי ושלחו אותי הביתה..יש עוד נפגעות שזקוקות לטיפול...מי יכול לומר משהו נגדם ??? עברו כמה שנים ושוב נכנסתי לטיפול במקום אחר לגמרי..הפעם החלטתי שאני לא ארשה לשום רגש להכנס פנימה ולהרוס אותי מחדש!! עבדתי על התהליך הזה מרגע שנכנסתי לטיפול..היה די קשה למען האמת אבל נלחמתי בעצמי עם השיניים לא להרשות לעצמי להרגיש!!!! יכולה לומר לך שהצלחתי ..לא מזמן נפרדה ממני המטפלת האחרונה שטיפלה בי ותראי נשארתי בחיים לא התרסקתי !! בתוך התהליך שלך את בסדר גמור לא תפחדי להרגיש או לפחד או כל דבר שמרגיש לך ..לכי על זה הכל יהיה בסדר בסוף בהצלחה חטולית

אני פשוט ממש נבהלתי, פעם ראשונה שקורה לי דבר כזה בעוצמה כזאת.. אני מניחה שאני יותר צעירה מכן (בת 18) אז רציתי את דעתכן כי אתן מבינות יותר ממני ויש לכן ניסיון :) אז שוב תודה רבה

שלום לך, כמו שכתבו לך, תלות היא שלב חשוב והכרחי, והקושי הוא כנראה כי בשלבים בהם היית במצב תלות - זה לא הרגיש כל כך מוצלח (מזמן מזמן...). בהמשך התלות תהפוך להזדקקות בוגרת ובריאה. אודי

היי כאילו אני כתבתי את ההודעה הזו. מילה במילה... ממש. מבינה אותך כי לפני כמה שנים הרגשתי בדיוק כך וגם היום אבל פחות מניחה שעם הזמן העוצמות ייחלשו. חיבוק

בקשר זוגי 23/04/2021 | 13:33 | מאת: אורן שלום . אני גרוש בארון כבר מספר שנים, לאחרונה הייתי בשתי מערכות יחסים עם גברים נשואים בארון.. בשתי המקרים מדובר על מספר חודשים מועט.אני לא מצליח להבין מדוע אני הופך למוטרף אהבה, ממש אובססיה שמרחיקה, כל היום חושב, כותב, מבהיל ומרחיק. כרגע נמצא בזוגיות עם נשוי שהבין שהלכנו רחוק מידי ואין לו כוונה להתגרש, לכן עצר הכל, לאחרונה הציע פשוט לנסות להיות על אש קטנה. אני לא יודע האם אני. מסוגל עכשיו לחזור אחורה. שאלתי היא איך להמנע מלהגיע למצב של אובססיביות, אני רוצה להשאר בשליטה ולא להגזים. רציתי להיות בקשר עם גרוש או גייז מחוץ לארון אך זה סרט אחר, מבחינתי הם מוגזמים וזה לא מתאים לי.

שלום חסוי, מה שאתה מתאר אופייני יותר להתאהבות מאשר לאהבה. בתהליך זה (בלי קשר לנטייה המינית) חלה נסיגה לתלות ילדותית המאפיינת יחסי הורה-ילד. הפתרון הוא פשוט אך לא קל ומסתכם בשתי מילים: שליטה עצמית. אם תקליד את המילים הללו בגוגל וביוטיוב תוכל למצוא שלל טיפים (באנגלית: self-control tips. אתה יכול לתזמן את יצירת הקשר עם הצד השני לפעם-פעמיים בשבוע ולהשאיר את היוזמה בידיו ועוד. כל מה שנכון לגבי דיאטה נכון גם כאן. טכניקה אחרת שאותה יהיה לך יותר קשה ליישם על רקע הרתיעה מהומואים שאינם נשואים לנשים הייתה לקיים מספר קשרים חלקיים הרבה יותר במקביל, כך שהתלות וחרדת הנטישה שלך תתחלק בין יותר אנשים. לסיכום, נראה לי שזהו רק קצה הקרחון של חרדת נטישה, תלותיות וקושי לקבל את נטייתך המינית. קשה לי להאמין ששלל העצות הקשורות לשליטה עצמית יעזרו לך לפתור את הבעיה וטיפול השורש צריך להיעשות במסגרת טיפול פנים אל פנים עם מטפל גיי-פרנדלי. מילת המפתח היא הנמכת ציפיות. בטוחני שבתחומי חיים אחרים כמו לימודים או עבודה אתה מסוגל לשלוט בעצמך, כך שהיכולת קיימת בך. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.Shrink-Friendly.co.il

בהמשך לכתוב, כבר פעם שניה שקורה לי שלאחר סיום הקשר הצד השני ממשיך בחייו ואני נותר מרוסק,לא ישן בלילות, מחשבות כל היום, דכאון , תסכול עז... למה אני לא מסוגל להתמודד בגבורה עם הפרידה, כך גם הגבתי לגרושי , הייתי ממש מרוסק לא מצליח להבין איך הצד השני בוחר להעיף אותי מחייו ופשוט ממשיך בחייו. משהו דפוק אצלי ללא ספק, אני מאבד את כבודי העצמי וממש הופך לסמרטוט

שלום אורן, המלצתי לפנות לטיפול כדי להעלות את הדימוי העצמי שלך כדי שתהייה פחות תלותי ונואש בקשר עצמו, דבר שכנראה הבריח את הצד השני (בנוסף לגורמים אחרים שקשורים בו עצמו). טיפול כזה אמור גם לעזור לל לקבל את נטייתך המינית ובבכך להרחיב את מעגל ההכרויות שלך. מומלץ גם להרחיב את תחומי העניין שלך שכן הוכח כי כל למידה תורמת לדימוי העצמי. אפשרות נוספת היא טיפול תרופתי במינון נמוך (למשל ציפרלקס 10 מ"ג שניתן גם ע"י רוםא המשפחה) כדי להפחית את החרדה והפגיעות. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.Shrink-Friendly.co.il

אני שואפת לשלמות אני כל דבר מספרת לחבר שלי על המחשבות שלי כי אני לא מסוגלת להסתיר ממנו אני מרגישה בן אדם רע ואכזר ניסיתי לשכוח מהמחשבות כמו שאמרת ולהעביר היה לי ויכוח איתו פשוט הייתי איתו בתוך האוטו ונישקתי אותו עברו אנשים והרגשתי קצת מבןכה אחר כך שאלתי אותו למה הרגשתי מבוכה אולי בגלל הגיל שלו בגלל שהוא גדול ממני או בגלל שאני מתביישת אני כלכך אוהבת אותו שהגיל בכלל לא משחק פקטור בקשר כשעברו אנשים דמיינתי שזו מישהי שאני מכירה שהייתה שם למרות שאני לא בטןחה שזו היא כלכך נלחצתי האם זו היא והאם זו היא ושאני מתביישת ממנה שראתה כי אני מחזיקה ממנה ובגלל שהיא אמרה שבן זוגי מבוגר ולא כדאי לי לצאת איתו למרות שאנשים אומרים שאנחנו מתאימים והוא בן אדם עם לב זהב סיפרתי לו את כל המחשבה התחלתי לפתח תלות בלספר לו כל דבר כלכך לא נעים לי לכתוב שוב ושוב אני מרגישה כלכך רע ובאמת שזה לא בכוונה אני פשוט במצוקה בגלל שאני בצבא אין לי זמן לטיפול בגלל זה אני קובעת אחרי הסגר ביום שאוכל ואני הרגשתי שהמחשבה שחשבתי על חבר שלי כפעם היא אמיתית ואולי אני באמת סוג של מרגישה מתביישת וחבר שלי אמר אם את מתביישת בי אז תעזבי אותי ואני ממש לא מוכנה ממש לא מוכנכ לציין שאני מרגישה פסיכולוגיה כלכך שאנשים משגעים אותי על הבחירות בחיים שלי ואני כלכך אוהבת את הבן אדם.. חבר שלי כבר נמאס לו רוצה לעזןב אני מרגישה רע על המחשבה הזו האם זה באמת התחושות שלי??? אני באמת מתביישת בו?? אני לא יכולה להסכים.. זה היה כלכך אמיתי בראש שלי הפעם..שאני מדמיינת את ההיא ומתביישת בגלל מה שהיא אמרה לי עליו אבל בפועל לא יודעת אם זו היא בכלל.

הוא אומר לי אני לא רוצה שמי שתיהיה איתי תתבייש ממני אני רוצה שהיא תיהיה שמחה איתי הוא כלכך צודק אבל אני מתחרטת שחשבתי ככה ומנסה לשנות את המחשבה ןאומרת לעצמי אני אוהבת אותו לא פגעתי באדם לא גנבתי בסך הכל אני עם מי שאני אןהבת שאנשים יניחו לי .. אני לא מסוגלת לשחרר ממנו אני באובססיה קשה אני לא מצליחה להבין אם אני באמת מתביישת ןאם אני כן זה גומר אותי כי הוא הכי יקר לי בעולם אז איך אפשר להתבייש???

היי , שיר. גם אני שואף לשלמות, לכן אני יכול להבין מאיפה התחושות שלך. אתן לך דוגמא לגבי עצמי - אני לא מצליח כרגע להיכנס לזוגיות, מאחר ואני פרפקציוניסט, ומחפש את הבחורה האידיאלית, שאין כזאת באמת. גם אני מפחד שאוהב מישהי, אבל פתאום אמצא בה כל מיני נקודות שיגרמו לי לחשוב על אחרות. אבל אני מקבל את זה, ומבין שזה חלק ממני, ואלה הרגשות שלי, ואין לי שליטה על זה. מחשבות ורגשות שעולים הם ללא שליטה באמת, וחשוב לתת להם מקום. לגבי המחשבה על הגיל של בן זוגך.. כנראה שאת מפחדת לאבד אותו מרוב שאת אוהבת אותו, אז את חוששת שכל דבר קטן יכול להכשיל את הקשר ביניכם . זה יכול לבוא לידי ביטוי במחשבה על גיל, מצב כלכלי, רמת אהבה וכו'.. . אולי זה מתחבר למה שאמרת בהתחלה.. שאת שואפת לשלמות, ואולי גם לשאיפה שלך שיהיה ביניכם קשר מושלם שיימשך לנצח ללא פרידה. גם כאן, מרוב שאת כל כך רוצה את הבן זוג ואולי מפחדת מפרידה, אז לפעמים יש פה "נבואה המגשימה את עצמה". הייתי ממליץ שתנסי להבין עם עצמך מה חרדה העמוקה שיושבת בתוכך, ומעוררת את המחשבות על בן זוגך. האם את חוששת מנטישה? אולי חרדה מאיך שבן זוגך יגיב אם יגלה שאת חושבת על עוד בנים? תשתפי אותנו במידה ותרצי :)

זהו אני מכל דבר קטן וחבר שלי נראה מצויין יכולה לחשוב מחשבות עליו מבחינת נראות דבר שני נכון יש הבדל בגיל אבל זב לא מה שיגרום לנו להיפרד הרבה אנשים אומרים לי למה גם המשפחה וזה כלכך מפריע לי יכול להיות שבגלל זה מתבטא המחשבות בגלל אנשים שאומרים לי על הגיל שלו? אתמול עבר לי במחשבות שאנחנו באיזה מקום ציבורי שהוא מחבק אותי ואני מרגישה אי נוחות כנראה ממה אנשים יגידו בגלל הגיל וכאלה אני כלכך כועסת על עצמי אני אוהבת אותו ממש אני מתחרטת על המחשבות האלה האם אני באמת מתביישת בו ?? ובאמת מפחדת שדמיינתי מישהי אחרת שעשתה הליכה וחושבת מה היא תגיד ומה היא תגיד על הקשר??

כן אני מפחדת שיעזוב אותי ואם אני חושבת משהו רע אני חושבת שאני בוגדת בו הבעיה היא שהוא רןצכ להיפרד בגלל שהוא אומר לי מה את מתביישת בי וכאלה אני לא רוצה את זה

היי, שיר. החשש מתגובות האנשים ברחוב לגבי הגיל שלו, ותחושות הבושה אולי נובעות מחוסר ביטחון עצמי, כי במידה והיית מרגישה ביטחון, לא היה מפריע לך מה אנשים חושבים ובמיוחד במקום ציבורי. את מתארת מצב שכל אחד מסתכל עליכם, ואולי זה לא ממש קשור לחבר שלך, אלא את מפחדת שמסתכלים עלייך כל הזמן, ואת משליכה את זה על הבן זוג. אני מבין שאת מפחדת שהוא יעזוב אותך, אבל מה שנדרש להבין כאן זה מה מפחיד אותך בפרידה. ברגע שלא תפחדי מהפרידה, אז גם המחשבות לא יפריעו לך. אחת הסיבות שמחשבות טורדניות עולות היא כדי להגן עלייך מפני חרדה מאוד עמוקה שיושבת בתוכך, כמו חרדה מנטישה של בן זוג. במידה ותרצי את יכולה לכתוב לי מייל לכתובת psyforum79@gmail.com, כדי לשתף מתי שנוח לך.

היי שיר, קודם כל, אני מאוד לא ממליצה לשתף את בן זוגך במחשבות. אני מבינה שיש צורך ואפילו דחף לכך, אבל זה סוג של טקסים שנקרא "טקסי וידוי". כלומר, האדם הסובל מרגיש צורך לשתף במחשבותיו כדי לא להישאר עם התחושה שהוא מסתיר משהו, בייחוד מהאדם שהוא חושב עליו את המחשבות הללו. הסתרת המחשבות נתפסת כנראה על ידך כלא מוסרית. חשוב לדעת, כי ההיפך הוא הנכון, ודווקא הסתרת המחשבות מונעת נזקים נוספים. אני מניחה שבן זוגך יודע על בעייתך גם מבלי שתמשיכי לשתף בכל דבר שעובר לך בראש. אם תמשיכי לשתף, הוא עלול לפרש אותך לא נכון, להתחיל להיכנס לתוכן של המחשבות ולהתייחס אליהן כאמיתיות, ולחשוב מה זה אומר. כל זה גורם לנזק, בכך שזה מחזק את המחשבות, מפתח תלות בטקסים (כמו שאמרת), יוצר בעיות בקשר, וכתוצאה מכל זה - גורם לך לחיות בתוך המציאות שאת יוצרת לעצמך בראש, כאשר הדבר הנכון הוא לנסות להתעלם ממנה לחלוטין ולא לחיות לפיה כלל וכלל. בברכה, ד"ר שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com

תודה שרון המקסימה היום גם היה לי דחף בגלל הפרפקציוניזם שלי לספר לו שלםני שבועיים שהייתי ליד חברה שלי לא רציתי לשים רמקול כדי שלא ישמעו את הקול שלו והיום שחשבתי על זה זה היה לי כלכך חרטה והרגשתי עלכך רע חשבתי מחשבות כמו שלא יחשבו שחבר שלי מפגר ודברים כאלה על סמך הקול דברים מזה לא הגיוניים כי זה כולה קול של בן אדם וחבר שלי נורא בן אדם עם ראש והיום התחלתי לחשוב על זה ופשוט נגעלתי מעצמי פשוט מעדיפה אולי לשמןר את זה לעצמי למרות הדחף זה מאוד מאוד קשה לשמור את זה בלב שלי.. אבל שזה לא יגרום לבעיות זה בסדר להתאפק???? ותודה רבה המון תודה .

והמון תודה רבה לך על העזרה סובל

היי שיר, בוודאי שזה בסדר לשמור את זה בפנים ולא לדבר על זה. זה אפילו עדיף, כמו שכתבתי. עם הזמן, הדחף לשתף יירד, ואת תראי שקל יותר להתנהל בקשר ובכלל ללא השיתוף הזה, ושזה בסדר.

שלום טלי, הבן שלי, בן 1.3 (בן יחיד, נמצא איתי בבית מהרגע שנולד ועד עכשיו). יש לו סדר יום קבוע, מתעורר בדכ ב8, אוכל, משחק עד 10 וחצי, הולך לישון עד 11 וחצי, אוכל צהריים ממשיך לשחק עד 3 וחצי בערך, ושוב ישן עד 4 וחצי, אוכל שוב, ואז משחק, מקלחת, ארוחה לפני השינה, ושינה. ישן בחדר לבד ונרדם עצמאית. מתעורר מדי פעם, שמים לו מוצץ וחוזר לישון. בתקופה האחרונה, מתמרד כשאומרים לו לא (משתטח על הרצפה ובוכה). זה לא זוכה ליחס/התרגשות מצדנו, והבכי מסתיים דיי מהר ומתחלף בצחוק ובמציאת עיסוק אחר. בזמן האוכל, הוא לרוב אוכל יפה, עד שנמאס לו ואז צריך לשדל אותו ולהביא לו משהו להתעסק בו כדי שימשיך לאכול.. הוא הרבה פעמים זורק דברים מכיסא האוכל (חפצים/אוכל), וגם מהלול שלו.. וכשרוצה לזכות בתשומת לב הוא צועק חזק.. אנחנו תמיד אומרים לו באסרטיביות לא לזרוק/לצעוק, לא מחזירים לו את החפץ שהוא זרק ומנסים גם להתעלם מהצעקות. ההתנהגות הזו באה לידי ביטוי גם בעת גזירת ציפורניים או צחצוח שיניים, מה שלא היה לפני כן. גם כאן, אנחנו עוד מצליחים להתמודד. לפני בערך שבוע וחצי, ההרדמות (בכל שעות היום), הפכו לסיוט! כשאנו מזהים שהוא עייף ובאים להשכיב אותו לישון, ישר מתחיל בכי היסטרי!!! כל עוד מישהו מאיתנו בחדר, מחזיק לו את היד, הוא רגוע, עוצם עיניים, אבל איך שהוא מרגיש שעוזבים לו את היד או יוצאים מהחדר מתחילה היסטריה. בכי מוגזם, צעקות, השתוללות עם הידיים והרגליים, זחילה היסטרית במיטה, נתקע בשלבים של המיטה, זורק את הפנים על המזרן, מעיף מוצץ/בקבוק מים שמציעים לו... בהתחלה חשבנו שמדובר בבקיעת שיניים (ובאמת גם בקעו לו כמה שיניים בכל הפה בבת אחת), אבל כשראינו שכשמוציאים אותו מהמיטה לסלון או לוקחים אותו אלינו למיטה, הוא רגוע ומשחק וצוחק, הבנו שכנראה זאת לא הסיבה העיקרית וניסינו לשנות טקטיקה... ניסינו לתת לו לבכות 5 דק, ואז שוב נכנסו לחדר ודיברנו איתו, וליטפנו, וסיפרנו סיפורים (עזר פעם אחת, בלילה אחד), כל שאר הפעמים, או שהוא נרדם בבכי או שאנחנו מחוסר ברירה ורצון לישון, מביאים אותו אלינו למיטה... מעבר לזה הוא גם מתעורר באמצע הלילה, בסביבות 2-3, וזה לא משנה אם הוא נרדם ב11 בלילה... וגם באמצע הלילה אותו הסיפור.. לא חוזר לישון, בכי היסטרי והתנהגות שמביעה זעם... חשוב לי לציין שלא היה שינוי משמעותי בחיים שלנו, שיכל לגרום להתנהגות הזו.. רציתי לשאול איך עליי לנהוג? האם להתעקש איתו על שינה במהלך היום? האם לשבת איתו ולהחזיק לו את היד עד שהוא נרדם? האם לתת לו לבכות, ואם כן, כמה זמן נחשב זמן סביר שלא יוכל לסכן אותו? באמצע הלילה, כשהוא מתעורר, האם זה בסדר שכל פעם ייגש אליו הורה אחר? ובעיקר, מתי אני אמורה לראות שיפור?? אנחנו ממש על סף איבוד השפיות מהמצב הזה, אשמח לכל סיוע! תודה!

לפי מה שאת מתארת נראה שחלק מהעניין זה נסיון שלו לבדיקת גבולות הוא מגלה בגילו שישנם דברים רבים בהם הוא יכול לשלוט ובדרך זו להפעיל אתכם. מעורב בתוך חרדת נטישה ופחד לפספס מה קורה כשהוא הולך לישון/כשאתם לא לידו. הכי חשוב הוא שכאשר החלטתם על תוכנית לא להישבר באמצע, כל מה שזה מלמד אותו זה ההפך ממה שאתם רוצים שאם רק יבכה חזק יותר או יותר זמן אתם בסוף תקחו אותו. שימי לב לשינות היום סביב גילו נוטים להתחיל לוותר על שנת הבוקר ולעבור לשנת יום אחת ואז הקדמה של שנת הלילה, נסי לשים לב לסימני העייפות שלו במהלך היום וזכרי שסימנים כמו פיהוק/שפשוף עיניים אלה סימנים מאוחרים שמעידים שפספסת את חלון השינה. בגילו ניתן להסביר לו שכשהוא הולך לישון בחדר גם אתם ישנים הבית חשוך ואין שום דבר שהוא מפספס, תשתדלו אכן להחשיך את הבית להרגיע מגירויים, אפשר לשבת לידו עד שנרדם לגבי אחיזת היד אפשר להציג לו בובת מעבר שתוכל לישון איתו ושיוכל לחבק אותה במקום את היד שלכם. גם כשמתעורר באמצע הלילה לא להדליק אור, לא לדבר אליו למעט אולי שששששששש לא לנהל שיחות בשעה מאוחרת זה לא הזמן, אם יש לו בעיה שלא רוצה לחזור לישון ניתן להשתמש במנורת לילה עם טיימר ולהסביר לו שאפשר לקום רק כשהאור "מתעורר" כשאתם ניגשים אליו בלילה, וכן רק הורה אחד מספיק ואפשר כל פעם מישהו אחר אבל בלי הסברים להשאיר החדר חשוך לשבת בחדר שלו בלי ליצור אפילו קשר עין רק לתת לו את ההבנה שאתם איתו, כמובן שאין צורך במזון בלילה.

תודה קודם כל, ובהנחה שהוא לא רוצה את הבובה? (הוא זורק אותה), ומה הטווח זמן התקין לשבת לידו בזמן ההרדמה או כשמתעורר בלילה? בסופו של דבר הוא לא נרדם אם אנחנו רק יושבים שם ולא נותנים לו יד, וברגע שיוצאים מהחדר הוא ממש בוכה. כמה זמן זה תקין לתת לו לבכות עד שנכנסים שוב?

אתם צריכים להחליט מה אתם בוחרים, בעקרון אתם גם יכולים להחליט לשבת איתו בחדר ושיחזיק לכם יד עד שנרדם וגם אם מתעורר בלילה זו גם דרך ואז באופן הדרגתי מאוד אחרי 3 ימים לשחרר את אחיזת היד שלו מכם כשנמצא בשלב של ממש לפני הירדמות ולהמשיך לשבת בחדר עד שנרדם, ואחרי 3 ימים נוספים לעזור את האחיזה בשלב יותר מוקדם ולאט לאט לצמצם את הצורך שלו לאחוז בידכם ואז את הצורך שלו בנוכחותכם בחדר, אם בחרתם כן לצאת מהחדר ולתת לו לנסות להרגיע את עצמו בחרו זמן (5 דקות נגיד) וזה הזמן שאתם נותנים לו לנסות להסתדר לבד, אבל חייבים לעמוד בזמן שהקצבתם ולא להשבר לפני, כמו כן לעבוד עם שעון ולא בערך ולזכור שכל פעם שנרגע השעון מתאפס. (אתם יכולים לבחור גם המתנה של דקה או של 10 דק') הבחירה שלכם אבל ברגע שהחלטתם חייבים להתמיד.

ד"ר רוזיצקי אהוד
חשוב לדעת: לאחר מילוי הטופס פרטיך יועברו למרכז השירות של Zap Doctors ומשם לרופאים. לעיתים רחוקות לא נוכל להעביר את הבקשה, או שהיא תועבר באיחור. לכן, בכל מקרה של בעיה דחופה אנו ממליצים להתייעץ עם רופאים בקופ"ח או בבי"ח ולהימנע ממילוי פרטים אישיים, רגישים או חסויים בטופס.
שדות שמסומנים בכוכבית הם חובה