חרדת נטישה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

המדריך המלא להורים וילדים במצבי חירום וטרור לאומי

מהי תסמונת פוסט טראומטית? איך נזהה סימני חרדה בילדינו ובעצמנו? וכיצד נטפל בהם על מנת להמשיך לתפקד? מדריך להתמודדות עם חרדה בשל המצב הבטחוני גל הטרור הממושך בארץ, מספר הנפגעים הרב, אווירת המלחמה והחרדה הקיומית, כל אלו גובים מחיר גבוה מכל האזרחים. אין בהיסטוריה מצבים רבים הדומים למציאות הישראלית שחיה עשרות שנים בצל טרור מתעצם אשר פוגע בכל אזורי הארץ ובכל אוכלוסיותיה: ילדים ובני נוער, אזרחים וחיילים, יהודים וערבים. תחושות החרדה, האובדן, הכעס, הייאוש, הדיכאון וחוסר האונים של אזרחים רבים מתחלפות לעיתים בתחושות תקווה והקלה קצרה, וחוזר חלילה.לאנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש בישראל קשה לפיכך להבדיל ולאתר במצב דחק (סטרס) כזה, בין תגובות חרדה ודיכאון נורמליות ותואמות את הנסיבות הקשות של מציאות הטרור, לבין תגובות דחק פתולוגיות המצריכות טיפול מקצועי. אצל ילדים, הקושי להבחין בין תגובות חרדה שתואמות את הנסיבות לבין תגובות פוסט...
ללמוד עוד על חרדת נטישה
פוביית בית הספר-תמונה

יש ילדים שחוששים ללכת לבית הספר. כדי שההימנעות לא תהפוך...

מאת: רותי...
29/11/2009
משפחות ויחסים עם ילדים: אתם שואלים, הדוקטורס עונים-תמונה

יום המשפחה שחל השבוע הוא הזדמנות מצוינת להעלות על סדר היום...

מאת: מערכת zap...
04/02/2019
חרדת נטישה: "לא זזים מאמא"-תמונה

רצון הילד להיות צמוד להוריו הוא מרכיב חשוב בהתפתחותו. אז מה...

מאת: עדי...
17/11/2008
קשר הורה-תינוק-תמונה

תחום הידע בגיל הרך ובייחוד תחום בריאות הנפש של התינוק התפתח...

מאת: חנה קמינר
23/04/2013
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לחרדת נטישה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

חרדת נטישה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום, עברנו לפני חודש דירה לעיר חדשה עם תינוקת בת שנה וחודש ופעוטה בת שנתיים וחצי....שמנו את שתיהן בחדר ביחד, החודש הראשון היה מצוין, הן התלהבו ושיחקו יחד לפני השינה, דיברו בינהן....הכנסנו אותן לקייטנה עכשיו בקיץ ומאז חל מהפך... הגדולה בת השנתיים וחצי חווה סיוטים מרובים בלילה, בלילות האחרונים לא רוצה להיכנס למיטה שלה, לילה אחד היא לא ישנה בכלל - נרדמה ב4 וחצי בבוקר על מזרון... מאז כל יום השכבות הן סיוט, לא נרדמת גם אם אני יושבת ליד המיטה שלה ומלטפת אותה.... אנחנו מנסים להסביר לה שזה הבית החדש שלה, שיש לה פה מלא צעצועים, משחקים איתה ונותנים לה מלא תשומת לב וזה לא עוזר... אשמח לעצות איך להשיב את הילדה שלי למקום של בטחון במקום החדש שלה

שלום לך, זה נשמע שמשהו קרה אחרי השהייה בקייטנה ומאז תחושת הביטחון שלה בעולם התערערה ומתבטאת בקשיי שינה ובחלומות לא טובים. השאלה שלך בהחלט במקומה ומעידה בפני עצמה שאת מודעת לכך שמה שנפגע זו תחושת הביטחון שלה, לא רק במקום החדש, אלא אולי בכלל...לכן עלייך לעשות כל מה שנדרש כדי לחזק אותו בחזרה. איך עושים את זה זו שאלה השאלות..אבל בגדול בעיני עצם זה שאת מודעת לזה שזה קורה, כבר פותח לך את הדלת למקום הנכון בתוכך שיאפשר לך לתמוך בה. כרגע בעיתות ההשכבה, אני הייתי אומרת לה שאני מבינה שכרגע הלילה הוא קצת קשה וקצת מפחיד, ושביחד תתגברו על ההרגשה הזו. אני מציעה לך פשוט להניח מזרון על יד מיטתה, ותאמרי לה שבזמן הקרוב תיכנסו לישון שם יחד..פשוט תישכבי על המזרון למרגלות מיטתה, ותרפי..כדי שגם היא תוכל להרפות. המילים תהיינה "אנחנו ניכנס ביחד לישון ואני אשאר איתך עד שתיכנסי לחלומות מתוקים וטובים ..". עשי זאת בנועם וברוגע, שדרי לה כמה נעים ונוח לך בחדר שלה ואפילו תני לה יד אם את מגיעה אליה :). לאחר כשבוע תוכלי בהדרגה לצאת קצת קודם (ואת היד לשחרר עוד לפני) וכן הלאה... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

אודי, מאוד קשה לי לקרוא את מה שחלק מהבנות כותבות כאן. אני מחבבת את סנדיי והיא זכורה עוד מעבר (כן סנדיי אני מאוד מחבבת אותך ואת סופר חכמה ואסרטיבית) וטלאור גם היא מאוד חכמה ומתנסחת נהדר. אבל נורא מפחיד לי לקרוא את מה שאתן כותבות. גם אני חרדתית ויש לי הרבה חרדת נטישה. ויש לי הרבה פחדים שהמטפלת שלי תעזוב אותי. אבל, המטפלת שלי אף פעם לא מכרה לי אשליה שאכפת לה. היא לא מביעה כלפיי משפטים שגורמים לי לחשוב שהיא "אוהבת"אותי. והיא באמת זמינה לי בעיקר בשעה שלי, אבל עונה לי שאני מסמסת. אני לא מרגישה שאני צורכת זנות רגשית. ואני לא מרגישה שאני קונה אכפתיות ממנה. המטפלת לא חושפת בפניי שום דבר מחייה האישים ואני גם לא שואלת, כי אני מבינה שזה הקשר. והיא צריכה לשמור על עצמה, וגם היא לא מכריחה אותי לספר דברים שאני לא רוצה. ומכבדת את הגבול שלי. אני נבהלת לקרוא את מה שכותבים כאן.

בקשו שאעיר דברים בו במקום שהם קורים, אז הנה אני עושה את זה. כן, כאן בפורום ברגע שאיזה דיון לא מוצא חן בעיני הכותבים, הם צועקים 'הצילו' לפעמים מכניס לחרדה, לפעמים פוחדים מהרעשים, מכל מיני דברים ומנסים לסתום את הפה לכותבים אני מבינה אותך ממש ממש ממש. אבל מיקה הדרך להתמודד היא פשוט לא לקרא! אי אפשר בפורום ציבורי לא לאפשר דיון פתוח על עניינים שחשובים לחלק מהקוראים אני ממש מבינה את ההרגשה שלך, ולכן בדרך כלל הכותרים מביעים את מה שיהיה כתוב בפנים אז פשוט אל תקראי, אל תשתתפי בדיונים שלא עושים לך טוב אבל אי אפשר להתנהל כאן כמו 'קאצ'קעס', חייבים לאפשר לפורום להתנהל בבגרות, וגם בדיונים שלא תמיד נעימים וטובים לכל אחד. שיהיה לך טוב, וביננו, דווקא לאחת כמוך שכל כך חוששת מפרידה מהמטפלת, אני חושבת שהדיונים הללו יכולים רק להיטיב אתך, אבל אם לא עושה לך טוב, פשוט דלגי, המשיכי הלאה יום נפלא שיהיה לך

כתבתי הודעה והיא נמחקה אז אחזור בקצרה. אם יש לך מטפלת כל כך נפלאה, אז אשריך, אל תתיחסי למה שלא טוב אצל אחרים אלא תשמחי על מה שטוב אצלך. על מה שאני ואחרים מדברים זה סוג של רגש שמטפל מעורר אצל מטופל בתור כלי טיפולי באופן עקרוני כדי שיוכל לעזור למטופל, אבל אצל המטופל הרגשות הללו מיוחסות בצורת אשליה למשהו אחר לחלוטין, אשר כלל לא קיים בטיפול, ואשר לדעתנו בטווח הארוך הנזק שלו גדול על התועלת, ואנחנו חשות ששימוש בכלי כזה, למרות שהוא טיפולי, יש בו מן ההונאה כלפי המטופל, ולא כל אמצעי כשר למען מטרה תהא המטרה טובה ככל שתהיה. הנדון כאן הוא על האמצעים שהמטפל משתמש בהם כדי לעזור למטופל, והאם כל הדרכים כשרות, זה לא וויכוח אישי, זה משהו עקרוני שהרבה מתורת הפסיכולוגיה בנויה עליו, תילי תילים, וחלק מאתנו לא מסכים עם התאוריה הזו, ועל כך אנו רוצים לדון כמובן שכל אחת מביאה לדיון את הניסיון שלה בחיים, אבל השאלה היא גם פילוסופית ולא רק טיפולית

הי מיקה, שמחה לראותך כאן (למרות שאני די פורשת) נסי לזכור שנכתבו כאן דברים שונים ומגוונים לאורך זמן ולעשות שקלול. לפעמים אפשר וזה עובד. לילה טוב, סוריקטה

מיקה אהובה גם אני מרגישה ככה הכל התהפך למשהו שמעולם לא היה וצר לי מאוד מתחיל להבהיל אותי שוב ללכת לטיפול ואני חושבת שאודי היה בסדר גמור לאורך כל הדרך חטולית

הי מיקה, אני מסכים אתך שיש משהו (וכתבתי על זה למטה) שאני רואה כלא אחראי ואף מסוכן בדברים שנכתבים כאן. אני מקווה שהדברים יתאזנו. עובדה שי שכאן גם קולות נוספים, כך שזה בסדר. אודי

* נחנו נשואים 26 שנה. לפני כשנה גיליתי שבעלי נפגש עם גברים על בסיס מזדמן והוא הודה שהוא ביסקסואל אך אינו מעוניין בשום אופן לפרק את המשפחה. הוא חוזר ומצהיר שהוא אוהב אותי ובשום אופן לא מוכן לוותר עלי. * אנחנו בטיפול זוגי כבר למעלה משנה עם המון עליות וירידות. כבר בהתחלה בעלי קיבל החלטה לשים את העולם הגברי מאחוריו ולהימנע מפורנו/מפגשים וכד׳ וזאת בשל העובדה שהוא טיפוס ״מתמכר״ ופוחד לחזור לשם כי המחיר שהוא ישלם גבוה מידי (פרידה) והוא אינו מוכן . הוא טוען שאינו יכול להיות בשני העולמות בעת ובעונה אחת ולכן הוא בוחר בעולם שלי. הוא גם טוען כי הוא מצליח להתגבר על הדחפים שלו ומתמודד בהצלחה. * בנוסף , חשף בעלי התעללות מינית שעבר בילדותו אשר ככל הנראה השפיעה על נטייתו המינית. הבעיה היא, שאני מרגישה שההמנעות שלו גורמת למצב בלתי אפשרי, מצד אחד הוא פוחד לפרק את המשפחה ומצד שני קשה לו להתמודד עם היצרים והדחפים שלו. עם הגילוי חזרנו לקיים יחסי מין 3-4 פעמים בשבוע (לאחר התנזרות של 5שנים) בחלק מהפעמים הסקס היה טוב ומספק אבל בחצי שנה האחרונה אני מרגישה שהזקפה לא חזקה מספיק ולאחרונה,אין לו גם חשק מיני. לטענתו, החשק המיני תלוי בבטחון העצמי שלו שהוא ירוד כרגע בגלל ספקות שאני מעלה לגבי היכולת שלי להשאר בקשר. אני מרגישה שבעלי נתון במצוקה משום שהוא מבין שאם לא יספק אותי מינית , הוא יאכזב אותי ואני אעזוב וזה גורם לו לחרדת ביצוע. אני מתוסכלת מאוד ותוהה האם הוא מספר לי את כל האמת או שהוא בכלל הומוסקסואל ופוחד לצאת מהארון

שלום מתוסכלת, לפי מחקרים שנערכו בנושא, אין עדות לכך שמשיכה לבני אותו מין היא תוצאה של התעללות מינית בילדות, אבל זה רק עניין אקדמי בפנייתך. סביר להניח שבעלך ביסקסואל, כלומר, נמשך גם לגברים וגם לנשים. נטייה זו אינה קבועה וייתכן מאוד שכאשר נישאתם אכן המשיכה לנשים הייתה חזקה מהמשיכה לגברים ו/או שהצורך של בעלך בתא משפחתי הטרוסקסואלי גבר על משיכתו לגברים, או שהוא הסתיר את פעילותו המינית עם גברים מפנייך. עם הזמן רוב הסיכויים הם ש-(א) חלה שחיקה ביחסי המין שלכם, כפי שהדבר קורה גם כשהגבר הוא הטרוסקסואל לכל דבר ו-(ב) המשיכה לגברים התגברה והיא עונה על הצורך שלו בריגושים ובגיוון המתאפשר מיחסי מין מזדמנים עם בחורים שונים. בהחלט ייתכן שבנוסף לכך בעלך מרגיש חרדת ביצוע, כלומר, לחץ/חובה לספק אותך והוא מופעל על ידי חרדת נטישה שגורמת לחרדת ביצוע ומסתיימת בקשיים בזקפה. אינני סבור שבעלך יכול לפתור את הקונפליקט שלו ואת נטייתו להתמכרות רק ע"י שליטה עצמית וגם אם הדבר היה אפשרי, מחירה של התאפקות כזו הוא תסכול שייצא בצורות אחרות בזוגיות. כתבת שאתם נשואים 26 שנים אך אינני יודע בני כמה אתם. יש גיל שבו המרכזיות של יחסי המין בנישואין יורדת ומפנה את מקומה ל"מפעל המשותף" שהוא המשפחה והילדים שהבאתם לעולם. המלצתי היא לעזוב רגע את המין בצד ולשאול את עצמכם מה קורה בזוגיות שלכם בשאר התחומים. אם יש שפה משותפת והרמוניה, הייתי מציע להגיע לאיזה שהוא הסדר פשרה שיאפשר לבעלך ליהנות משני העולמות: https://www.shrink-friendly.co.il/?p=128 לבעלך הייתי מציע לפנות גם לטיפול פרטני כדי שיוכל להכיל בתוכו את שתי המשיכות במקום להילחם באחת מהן. במלחמה הזו אין אפשרות לנצח. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין shrink-friendly.co.il

תחושת נטישה מלווה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי.. נטישה של אז... נטישה של היום אימא אמרה שבתור תינוקת היתה סוגרת אותי בחדר ורק נגשת כדי לתת בקבוק.. היתי בוכה שעות אבל אימא אמרה שאני צריכה ללמוד להתמודד לבד.. זה המשיך במשך כל הילדות ונשארתי רוב הזמן בחדר כי היא אמרה שהנוכחות שלי גרם לה להרגיש חולה.. היום תחושת הנטישה היא אחד הרגשות הכי קשות שחווים.. מייד עם יצאת מטיפול וסגירת הדלת המצוקה מתחיל... לא משנה כמה שאני אומרת שאנחנו כבר גדולים והמטפלת לא נוטשת... שוכחים אותה,לא זוכרים איך היא נראת, בקושי זוכרים שהיינוו שם.. ורוצים מייד לחזוד לשם אבל אי אפשר המטפלת שמה גבולות ולא תמיד מצליחה לשלוח סמס כמו שקבענו ואז המצוקה יוצאת מכל פרופוציות... מרגשים לא רצויים ופוחדים שהיא שונאת אותנו.. נמצאת בטיפול הרבה שנים ותחושת הנטישה הוא באותה עוצמה... מנסה להעסיק את עצמי, מתאפקת בכל כוחי לא לתת להם לשלוח מלא סמסיים אבל לא תמיד מצליחה... זה מקשה על המטפלת וגורמת לי להרגיש חוסר אונים מרגישה במבוי סתום המצוקה לא פוחתת רק מתגברת מתגברת מתגברת..

07:24 ינשוף אהובה, זה נורא. נורא הסיפור. והרגשות האיומים האלה תמיד יהיו איתנו. אולי, אולי אפשר ללמוד, איך אפשר לתת להם, לפעמים פחות נפח. תודה ששיתפת. מחבקת, סוריקטה

ינשופי אהובה ואני מאמינה שלאט לאט עוד ועוד חוויות מטיבות עם המטפלת זה יחדור וצריך לזכור שיש בור שכנראה אף פעם לא יתמלא , עצוב וכואב אתך בכאב הזה, הלא נגמר 10:40

ושכחתי הנטישה של אימא בזמן הפגיעה כאשר היא ראתה, ונטשה

ינשופית מתוקה.......חרדת נטישה....אחד הדברים הכי הכי קשים שיכול לקרות.....סגורה בחדר....רק כדי ללמוד להתמודד להיות לבד.....זה התעללות קשה לאין תאור.....מה הפלא שכל כך קשה לכם להרגיש בטוחים....אני בטוחה שהמטפלת לא שונאת אותכם....זה התפקיד שלה....מבינה שאת עוברת תקופה לא פשוטה יפה שלי....שולחת לך חיבוקים עד אלייכם 🤗🤗🤗 בהמון אהבה...😿😿חטולית

17:03 הי שוב ינשופים. אמא ראתה וידעה וויתרה עלינו, ובחרה בבן זוג הזה. הכי מכעיס שיש. וגם לא נסלח. איתך, סוריקטה

חטולתוש יקרה איך ידעת את המילים הכי מדוייקות שהיינו צריכים לשמוע??!! מילים מחבקות .. תודה רבה

סוריקטה יקרה תודה שאת מבינה והקשבת תודה רבה

אביב יקרה אולי יחדור... אולי? תודה שאת איתנו

ינשוף יקרה, כל כך מזדהה עם תחושת הנטישה, התסכול וחוסר היכולת להפנים דמות טיפולית מיטיבה. איתך, שירה

בבקשה בבקשה תרגיעו את הממצוקה שבפנים

הי ינשוף, בוודאי שכך. זו טראומה שנחרטת עמוק בזכרון, וכמו בזכרון טראומטי - הוא נחווה כמתרחש כעת, ולא כזיכרון עבר. זה קשה ביותר, ולוקח הרבה זמן לשנות זכרונות כאלו. אודי

תודה אודי שאתה מבין ונותן תוקף למה שאנחנו חווים.