חרדת נטישה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

המדריך המלא להורים וילדים במצבי חירום וטרור לאומי

מהי תסמונת פוסט טראומטית? איך נזהה סימני חרדה בילדינו ובעצמנו? וכיצד נטפל בהם על מנת להמשיך לתפקד? מדריך להתמודדות עם חרדה בשל המצב הבטחוני גל הטרור הממושך בארץ, מספר הנפגעים הרב, אווירת המלחמה והחרדה הקיומית, כל אלו גובים מחיר גבוה מכל האזרחים. אין בהיסטוריה מצבים רבים הדומים למציאות הישראלית שחיה עשרות שנים בצל טרור מתעצם אשר פוגע בכל אזורי הארץ ובכל אוכלוסיותיה: ילדים ובני נוער, אזרחים וחיילים, יהודים וערבים. תחושות החרדה, האובדן, הכעס, הייאוש, הדיכאון וחוסר האונים של אזרחים רבים מתחלפות לעיתים בתחושות תקווה והקלה קצרה, וחוזר חלילה.לאנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש בישראל קשה לפיכך להבדיל ולאתר במצב דחק (סטרס) כזה, בין תגובות חרדה ודיכאון נורמליות ותואמות את הנסיבות הקשות של מציאות הטרור, לבין תגובות דחק פתולוגיות המצריכות טיפול מקצועי. אצל ילדים, הקושי להבחין בין תגובות חרדה שתואמות את הנסיבות לבין תגובות פוסט...
ללמוד עוד על חרדת נטישה
פוביית בית הספר-תמונה

יש ילדים שחוששים ללכת לבית הספר. כדי שההימנעות לא תהפוך...

מאת: רותי...
29/11/2009
ילדים מאומצים-תמונה

אימוץ ילד, מהארץ או מחו״ל, הוא פתרון נאות לצורך הרחבת...

מאת: גרי דיאמונד,...
21/10/2013
משפחות ויחסים עם ילדים: אתם שואלים, הדוקטורס עונים-תמונה

יום המשפחה שחל השבוע הוא הזדמנות מצוינת להעלות על סדר היום...

מאת: מערכת zap...
04/02/2019
חרדת נטישה: "לא זזים מאמא"-תמונה

רצון הילד להיות צמוד להוריו הוא מרכיב חשוב בהתפתחותו. אז מה...

מאת: עדי...
17/11/2008
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לחרדת נטישה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

חרדת נטישה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום לכולם אני חדשה בפורום,כבר כמה זמן שקוראת כאן את ההתכתבויות ומאוד מזדהה עם חלק מהדברים ואשמח לשתף אתכם חברי הפורום בתור כאלו שמבינים. קראתי הרבה כאן בנושא התלות במטפלת, קראתי התכתבויות די ישנות, אז אני מקווה שעדיין הנושא מדובר כי כל אלו שכתבו בנושא אני כל כך הזדהתי איתם , עד דמעות אפילו. אז אני אתחיל אני נמצאת שנה בטיפול,התחלתי אותו בגלל ההפרעות הנפשיות שלי ועכשיו אני מוצאת את עצמי בצרה חדשה שמאוד מעסיקה אותי וזה התלות במטפלת. היא יודעת מהנושא , אך עדיין קשה לי להתמודד עם התחושות. תמיד כמה דק׳ לפני סיום הפגישה אני מרגישה איך הגוף שלי מתחיל להשתתק ואני לא מצליחה לדבר יותר, כי אני יודעת שאני עומדת לצאת ולא להפגש איתה שבוע שלם. אני צריכה אותה כל הזמן, אבל ממש כל הזמן. אני רוצה להתפרץ בבכי בכל פעם שאני יוצאת ממנה. המחשבה שמתישהו נצטרך להיפרד מקפיצה לי את הלב והפחד הקבוע הזה שהיא תבטל/תצא לחופש ואני אצטרך להישאר לבד , אני יכולה לבכות רק מלחשוב על זה.. זה קשה לי מידי. איך יוצאים מזה? למה אני מרגישה את זה בעוצמות האלו? ועוד משהו ששבר אותי, יצאתי מפגישה לא מזמן וראיתי את המטופלת שאחריי *חייבת לציין שזה לא קורה כמעט בכלל אולי פעם אחת ממש ממזמן. ועכשיו כשיצאתי וראיתי את המטופלת שאחריי הרגשתי הרגשה חסרת פרופורציות לחלוטין, שחרב עולמי. אני לא מסוגלת לשאת בזה. ברור לי שיש עוד מטופלים אבל אני לא רוצה להתקל בהם בחיים, זה אוכל אותי מבפנים. בבקשה מישהי/ו שמזדהה? עם אותן התחושות? אני באמת אשמח שתדברו איתי, אני מרגישה כל כך לבד וחסרת אונים עם התחושה הזאת תודה רבה מראש

ראשית אפשר לומר שזה תחושה מאוד לגיטימית ומובנת בתוך ההליך הטיפולי. התלות והקנאה מסוכרנים זה בזה, כי התלות לכאורה יוצרת רצון לשמר את המטפלת רק לך, שלא.. ולכן התגובה שלך לטיפול היא בעצם הדיבור הכי האמיתי של הנפש, למה שמתחולל בנפש פנימה ובחוויות העבר שצפות, ובעצם כמה את מסוגלת להחזיק את עצמך לבד ללא אחרים, זה אולי גם משחזר חווית של חרדת נטישה וכו' אבל העצה שאני חושב שהכי טובה לך היא שתדעי: שהדבר המרכזי בטיפול נכון הוא הקשר הטיפולי !!! וזה נראה מאוד חזק וטוב אצלך .. לכן התגובות בהתאם.. בנוסף זהו בדיוק חלק מההליך והוא לא לנצח, הרגשות הם מאוד דינמיים בהתאם לתכנים הגלויים והסמוים שצפים בפגישה.. ולסיום- לתת לרגשות להרגיש, ולכאב ולזרום.. לא להתנגד ולהיבהל.. בהצלחה.

היי. מועדים לשמחה. מכירה כל כך את המקום הזה..את הפעם הראשונה שהבנתי שיש עוד מטופלים( ברור שיודעים ההרגשה זה העיקר) תצטרכי לתת לעצמך זמן...זמן להיות בתוך התלות. אין דרך קיצור לצערי. ואם את צריכה יותר תבקשי עוד פגישה. ואצלי כשפגשתי מטופל היא השתדלה להרחיק עוד יותר את הזמנים ביני לבין המטופל הבא... זה עזר. לא ראיתי מטופלים אחרים..אבל חשבתי המון...ובכלל שגיליתי שיש לה בת..וואו.. אז כן. זה קשה, אנחנו לא היחידות אבל יש לה פינה בלב אלינו. שהיא רק שלנו. יחודית כזו ;) ולהגיד לעצמך שהיא איתך גם כשהיא לא איתך. דברי איתה על זה..שוחחנו על זה המון. על הרצון לא להפרד לעולם. אף פעם... היא נתנה לי חפץ מעבר..משהו ממנה . זה מאוד עזר. גם תמונה שלה יכולה לעזור...תבקשי. מאמינה שהיא תלך לקראתך. בהצלחה.

05/10/2020 | 06:11 | מאת: סוריקטה
מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית

הי לך, בוקר טוב, רשמת 'ההפרעות הנפשיות שלי' שזו הגדרה כללית מידי, נראה לי. וכאמור, הזכרת נושאים מאד מוכרים פה בפורום - המשאלה להיות שניים שהם אחד; התמזגות כמו שתינוק קטני מרגיש מול אמא. כמוחות מאוחדים, הבנה ללא מילים, והמשאלה לבלעדיות. אולי כי לא היה מספיק מזה פעם. ולאט לאט יהיה צריך להבין בכאב וויתור שיש הפרדה, ועם זאת, לקחת איתך חלק מהדמות הטובה שתהיה מבוססת אצלך בראש גם כשהאמיתית לא שם. גם לזה יש שם בפסיכולוגיה. נו. סוריקטה

תודה רבה לכם, אתם לא מבינים איך הייתי צריכה לשמוע את המילים האלו. מכל- ממש עשה לי טוב לקרוא את מה שכתבת ולראות שאת לגמרי מבינה אותי. תודה!

חג שמח ומועדים לשמחה למרות שאנחנו מועדות הרבה פעמים לא לשמחות אלה ..בנפילות אני עברתי במשך השנים 4 מטפלות שכל אחת מהן היתה עולם ומלואו בשוני שלהן המושלם אחת מהשניה! נכון שתמיד נקשרתי ריגשית אליהן והמעבר מאחת לשניה לא היה תלוי בי אלה במקום שבו טופלתי במשך שנים...במרכז לנפגעות תקיםה מינית ואונס ... כן יצא בצורה כזו שכל מטפלת טיפלה בי במשך שנה פלוס... המרכז כבר לא היה יכול להשיך לתת לי מענה בגלל השנים ששם טופלתי ושלחו אותי הביתה..יש עוד נפגעות שזקוקות לטיפול...מי יכול לומר משהו נגדם ??? עברו כמה שנים ושוב נכנסתי לטיפול במקום אחר לגמרי..הפעם החלטתי שאני לא ארשה לשום רגש להכנס פנימה ולהרוס אותי מחדש!! עבדתי על התהליך הזה מרגע שנכנסתי לטיפול..היה די קשה למען האמת אבל נלחמתי בעצמי עם השיניים לא להרשות לעצמי להרגיש!!!! יכולה לומר לך שהצלחתי ..לא מזמן נפרדה ממני המטפלת האחרונה שטיפלה בי ותראי נשארתי בחיים לא התרסקתי !! בתוך התהליך שלך את בסדר גמור לא תפחדי להרגיש או לפחד או כל דבר שמרגיש לך ..לכי על זה הכל יהיה בסדר בסוף בהצלחה חטולית

אני פשוט ממש נבהלתי, פעם ראשונה שקורה לי דבר כזה בעוצמה כזאת.. אני מניחה שאני יותר צעירה מכן (בת 18) אז רציתי את דעתכן כי אתן מבינות יותר ממני ויש לכן ניסיון :) אז שוב תודה רבה

שלום לך, כמו שכתבו לך, תלות היא שלב חשוב והכרחי, והקושי הוא כנראה כי בשלבים בהם היית במצב תלות - זה לא הרגיש כל כך מוצלח (מזמן מזמן...). בהמשך התלות תהפוך להזדקקות בוגרת ובריאה. אודי

היי כאילו אני כתבתי את ההודעה הזו. מילה במילה... ממש. מבינה אותך כי לפני כמה שנים הרגשתי בדיוק כך וגם היום אבל פחות מניחה שעם הזמן העוצמות ייחלשו. חיבוק

אני שואפת לשלמות אני כל דבר מספרת לחבר שלי על המחשבות שלי כי אני לא מסוגלת להסתיר ממנו אני מרגישה בן אדם רע ואכזר ניסיתי לשכוח מהמחשבות כמו שאמרת ולהעביר היה לי ויכוח איתו פשוט הייתי איתו בתוך האוטו ונישקתי אותו עברו אנשים והרגשתי קצת מבןכה אחר כך שאלתי אותו למה הרגשתי מבוכה אולי בגלל הגיל שלו בגלל שהוא גדול ממני או בגלל שאני מתביישת אני כלכך אוהבת אותו שהגיל בכלל לא משחק פקטור בקשר כשעברו אנשים דמיינתי שזו מישהי שאני מכירה שהייתה שם למרות שאני לא בטןחה שזו היא כלכך נלחצתי האם זו היא והאם זו היא ושאני מתביישת ממנה שראתה כי אני מחזיקה ממנה ובגלל שהיא אמרה שבן זוגי מבוגר ולא כדאי לי לצאת איתו למרות שאנשים אומרים שאנחנו מתאימים והוא בן אדם עם לב זהב סיפרתי לו את כל המחשבה התחלתי לפתח תלות בלספר לו כל דבר כלכך לא נעים לי לכתוב שוב ושוב אני מרגישה כלכך רע ובאמת שזה לא בכוונה אני פשוט במצוקה בגלל שאני בצבא אין לי זמן לטיפול בגלל זה אני קובעת אחרי הסגר ביום שאוכל ואני הרגשתי שהמחשבה שחשבתי על חבר שלי כפעם היא אמיתית ואולי אני באמת סוג של מרגישה מתביישת וחבר שלי אמר אם את מתביישת בי אז תעזבי אותי ואני ממש לא מוכנה ממש לא מוכנכ לציין שאני מרגישה פסיכולוגיה כלכך שאנשים משגעים אותי על הבחירות בחיים שלי ואני כלכך אוהבת את הבן אדם.. חבר שלי כבר נמאס לו רוצה לעזןב אני מרגישה רע על המחשבה הזו האם זה באמת התחושות שלי??? אני באמת מתביישת בו?? אני לא יכולה להסכים.. זה היה כלכך אמיתי בראש שלי הפעם..שאני מדמיינת את ההיא ומתביישת בגלל מה שהיא אמרה לי עליו אבל בפועל לא יודעת אם זו היא בכלל.

הוא אומר לי אני לא רוצה שמי שתיהיה איתי תתבייש ממני אני רוצה שהיא תיהיה שמחה איתי הוא כלכך צודק אבל אני מתחרטת שחשבתי ככה ומנסה לשנות את המחשבה ןאומרת לעצמי אני אוהבת אותו לא פגעתי באדם לא גנבתי בסך הכל אני עם מי שאני אןהבת שאנשים יניחו לי .. אני לא מסוגלת לשחרר ממנו אני באובססיה קשה אני לא מצליחה להבין אם אני באמת מתביישת ןאם אני כן זה גומר אותי כי הוא הכי יקר לי בעולם אז איך אפשר להתבייש???

היי , שיר. גם אני שואף לשלמות, לכן אני יכול להבין מאיפה התחושות שלך. אתן לך דוגמא לגבי עצמי - אני לא מצליח כרגע להיכנס לזוגיות, מאחר ואני פרפקציוניסט, ומחפש את הבחורה האידיאלית, שאין כזאת באמת. גם אני מפחד שאוהב מישהי, אבל פתאום אמצא בה כל מיני נקודות שיגרמו לי לחשוב על אחרות. אבל אני מקבל את זה, ומבין שזה חלק ממני, ואלה הרגשות שלי, ואין לי שליטה על זה. מחשבות ורגשות שעולים הם ללא שליטה באמת, וחשוב לתת להם מקום. לגבי המחשבה על הגיל של בן זוגך.. כנראה שאת מפחדת לאבד אותו מרוב שאת אוהבת אותו, אז את חוששת שכל דבר קטן יכול להכשיל את הקשר ביניכם . זה יכול לבוא לידי ביטוי במחשבה על גיל, מצב כלכלי, רמת אהבה וכו'.. . אולי זה מתחבר למה שאמרת בהתחלה.. שאת שואפת לשלמות, ואולי גם לשאיפה שלך שיהיה ביניכם קשר מושלם שיימשך לנצח ללא פרידה. גם כאן, מרוב שאת כל כך רוצה את הבן זוג ואולי מפחדת מפרידה, אז לפעמים יש פה "נבואה המגשימה את עצמה". הייתי ממליץ שתנסי להבין עם עצמך מה חרדה העמוקה שיושבת בתוכך, ומעוררת את המחשבות על בן זוגך. האם את חוששת מנטישה? אולי חרדה מאיך שבן זוגך יגיב אם יגלה שאת חושבת על עוד בנים? תשתפי אותנו במידה ותרצי :)

זהו אני מכל דבר קטן וחבר שלי נראה מצויין יכולה לחשוב מחשבות עליו מבחינת נראות דבר שני נכון יש הבדל בגיל אבל זב לא מה שיגרום לנו להיפרד הרבה אנשים אומרים לי למה גם המשפחה וזה כלכך מפריע לי יכול להיות שבגלל זה מתבטא המחשבות בגלל אנשים שאומרים לי על הגיל שלו? אתמול עבר לי במחשבות שאנחנו באיזה מקום ציבורי שהוא מחבק אותי ואני מרגישה אי נוחות כנראה ממה אנשים יגידו בגלל הגיל וכאלה אני כלכך כועסת על עצמי אני אוהבת אותו ממש אני מתחרטת על המחשבות האלה האם אני באמת מתביישת בו ?? ובאמת מפחדת שדמיינתי מישהי אחרת שעשתה הליכה וחושבת מה היא תגיד ומה היא תגיד על הקשר??

כן אני מפחדת שיעזוב אותי ואם אני חושבת משהו רע אני חושבת שאני בוגדת בו הבעיה היא שהוא רןצכ להיפרד בגלל שהוא אומר לי מה את מתביישת בי וכאלה אני לא רוצה את זה

היי, שיר. החשש מתגובות האנשים ברחוב לגבי הגיל שלו, ותחושות הבושה אולי נובעות מחוסר ביטחון עצמי, כי במידה והיית מרגישה ביטחון, לא היה מפריע לך מה אנשים חושבים ובמיוחד במקום ציבורי. את מתארת מצב שכל אחד מסתכל עליכם, ואולי זה לא ממש קשור לחבר שלך, אלא את מפחדת שמסתכלים עלייך כל הזמן, ואת משליכה את זה על הבן זוג. אני מבין שאת מפחדת שהוא יעזוב אותך, אבל מה שנדרש להבין כאן זה מה מפחיד אותך בפרידה. ברגע שלא תפחדי מהפרידה, אז גם המחשבות לא יפריעו לך. אחת הסיבות שמחשבות טורדניות עולות היא כדי להגן עלייך מפני חרדה מאוד עמוקה שיושבת בתוכך, כמו חרדה מנטישה של בן זוג. במידה ותרצי את יכולה לכתוב לי מייל לכתובת psyforum79@gmail.com, כדי לשתף מתי שנוח לך.

היי שיר, קודם כל, אני מאוד לא ממליצה לשתף את בן זוגך במחשבות. אני מבינה שיש צורך ואפילו דחף לכך, אבל זה סוג של טקסים שנקרא "טקסי וידוי". כלומר, האדם הסובל מרגיש צורך לשתף במחשבותיו כדי לא להישאר עם התחושה שהוא מסתיר משהו, בייחוד מהאדם שהוא חושב עליו את המחשבות הללו. הסתרת המחשבות נתפסת כנראה על ידך כלא מוסרית. חשוב לדעת, כי ההיפך הוא הנכון, ודווקא הסתרת המחשבות מונעת נזקים נוספים. אני מניחה שבן זוגך יודע על בעייתך גם מבלי שתמשיכי לשתף בכל דבר שעובר לך בראש. אם תמשיכי לשתף, הוא עלול לפרש אותך לא נכון, להתחיל להיכנס לתוכן של המחשבות ולהתייחס אליהן כאמיתיות, ולחשוב מה זה אומר. כל זה גורם לנזק, בכך שזה מחזק את המחשבות, מפתח תלות בטקסים (כמו שאמרת), יוצר בעיות בקשר, וכתוצאה מכל זה - גורם לך לחיות בתוך המציאות שאת יוצרת לעצמך בראש, כאשר הדבר הנכון הוא לנסות להתעלם ממנה לחלוטין ולא לחיות לפיה כלל וכלל. בברכה, ד"ר שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com

תודה שרון המקסימה היום גם היה לי דחף בגלל הפרפקציוניזם שלי לספר לו שלםני שבועיים שהייתי ליד חברה שלי לא רציתי לשים רמקול כדי שלא ישמעו את הקול שלו והיום שחשבתי על זה זה היה לי כלכך חרטה והרגשתי עלכך רע חשבתי מחשבות כמו שלא יחשבו שחבר שלי מפגר ודברים כאלה על סמך הקול דברים מזה לא הגיוניים כי זה כולה קול של בן אדם וחבר שלי נורא בן אדם עם ראש והיום התחלתי לחשוב על זה ופשוט נגעלתי מעצמי פשוט מעדיפה אולי לשמןר את זה לעצמי למרות הדחף זה מאוד מאוד קשה לשמור את זה בלב שלי.. אבל שזה לא יגרום לבעיות זה בסדר להתאפק???? ותודה רבה המון תודה .

והמון תודה רבה לך על העזרה סובל

היי שיר, בוודאי שזה בסדר לשמור את זה בפנים ולא לדבר על זה. זה אפילו עדיף, כמו שכתבתי. עם הזמן, הדחף לשתף יירד, ואת תראי שקל יותר להתנהל בקשר ובכלל ללא השיתוף הזה, ושזה בסדר.

אני אם יחידנית לילדה בת שלוש. הבאתי את הילדה לעולם בעזרת אקס שהיה מוכן לעזור טכנית, אך לא להיות מעורב בשום אופן בחיי הילדה. אני כמובן לא באה בשום דרישה לאב הביולוגי, אך המצב מורכב, היות ויש לי עדיין רגשות. האב בקשר לעתים רחוקות, אך לא מדבר על הילדה. לאחרונה הילדה מדברת המון על דמות האב ואף פתחה אב דמיוני. בעבר הסברתי שישנן כל מני סוגי משפחות ובמשפחה שלנו יש את הילדה והאמא וכל המשפחה המורכבת והחברים שעוטפים אותה בהמון אהבה. כשאני צופה בבת שלי מהצד נראה שמשחקי הדמיון בהקשר של האב יוצרים אצלה נינוחות ואין כל עצב בדבריה. אני נפגשת עם יחידניות אחרותוילדיהן במטרה להראות לה, שישנן עוד משפחות כמו שלנו. אשמח לדעת, איך נכון להסביר לה בשלב זה את העובדה שאין אבא בחייה. לפעמים אמרתי לה שאני מבינה שהיא רוצה אבא, כלומר נתתי מקום לרגש שלה, אך לא באמת ידעתי איך נכון לענות לטענה'גם אני רוצה אבא" ומה נכון לענות לשאלה" איפה אבא שלי? ". אני לא רוצה לשקר, אך איך מסבירים שיש אבא, אך הוא לא יכול להיות בקשר מבלי ליצור חרדת נטישה. אשמח לכל עצה, היות ואני מרגישה קצת אבודה. בנוסף אשמח לדעת, האם ישנה אפשרות לקבל ייעוץ פסיכולוגי מסובסד?

הי דניאל, ראשית אני רוצה להתחבר למקומות שלך שרואים שבעצם השאלות שלה, המשחק הדמיוני והרצונות שלה לגמרי נורמאליים. שהיא ילדה שמחה ובריאה ושיש לה אימא שדואגת לתת לה מענה הולם, חברה עוטפת ומודלים נוספים כמו שלכם - ובעצם הכל בסדר גמור :). מנגד כמובן קיימת הדאגה שלך, הפחד אולי גם האשמה. את מחפשת דרך לתקשר איתה תכנים מאוד מורכבים מחייך עם האב, שיהיו אותנטיים וגם יוכלו להתעכל אצלה נכון בשלבים השונים. אבל את זה את תוכלי לברר רק בינך לבינך וזה עשוי לקחת קצת זמן...כמובן שטיפול זה מקום טובה לחשוב בו ביחד על הנ ושא. טיפולים מסובסדים בהחלט אפשר לקבל דרך קופות החולים, כמו כן עדיין ישנם מקמות בארץ בהם ניתן לקבל טיפול חינמי (למשל מרכז הארבעה בתל אביב ושכמותיו ברחבי הארץ). בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

חברו של בני בן ה־4 התחיל להתרחק ממנו ולא רוצה להיות חבר שלו יותר, כי בני כנראה לוחץ עליו יותר מדי שהוא יהיה חברו הבלעדי. מה אני יכול לעשות? איך לעזור לו להתמודד עם דחייה?

הי שרון, קודם כל טוב לשמוע שאתה מבין מה הסיבה לדחייה שהוא חווה. הייתי ממליצה לך להיות עירני יותר למקומות בהם בנך משתלט, כופה את רצונותיו או - מבטא חרדת נטישה בזמן שאתה איתו. נסה להתייחס ברגישות לאותם חלקים, לתת להם מענה ולבחון כיצד אתה כהורה יכול לעזור לו להרגיש יותר בטוח. לגבי הדחייה שחווה כרגע, אין הרבה מה לעשות חוץ מלחבק ולנחם, לעזור לו להיפתח לילדים נוספים בגן, להזמין הביתה או למפגשים בגינה. שרון, דרכם של הקטנטנים שלנו בהחלט לא קלה, עוברת דרך הרבה "שיעורים" ואנחנו ההורים יכולים ללמוד מהקשיים של ילדינו -איך אנחנו צריכים להיות עבורם ואיפה המקומות בתוכם שכרגע חלשים יותר וצריכים חיזוק. אתה בהחלט יכול להעזר בפגישות הנחיה הורית כדי לחדד יותר את ההבנה של הקושי ושל אופן הנוכחות ההורית הנדרשת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044