גמורה

רק לשתף כי אני כ"כ לבד עכשיו תנו לי מילים של כוח, לא רוצה לעשות לבד, לא רוצה! רוצה מישהו, באמת מישהו לא דמיון ולא לחשוב ולא רק בפגישות רוצה מישהו לגמרי איתי באמת איתי רוצה שהיא תהיה איתי באמת ולא שתנסה כל הזמן להחזיר אלי את העבודה לא רוצה, רוצה שהיא תבין תהיה שם בשבילי רכה, נוגעת, חובשת את הכאב, מבינה, מקשיבה, אמפתית, אכפתית, נותנת מקום, רוצה בטובתי, מלטפת, מרגיעה, מקבלת, מכילה, שאני אוכל רק להוריד את הראש להרגיע לשכוח מהכל או לזכור הכל ולבכות את כאב הבדידות את כאב הלבד את הכאב של כל הדברים שקרו שהיו שכאבו את הלבד שהייתי בחיים ובילדות דברים שהם יותר עמוקים וכנראה היו יותר קטנים אבל המון לבד כי א"א לא הבין מה קורה לי שם וא"א לא היה שם בשביל לתווך לי את העולם בצורה שהייתה נכונה לי כי אמא לא באמת הבינה מה נכון לי והייתי שם לבד ילדה קטנה, ידעתי שיש דברים שלא שואלים שיזלזלו, שלא יבינו, שיכעסו, שלא יענו אז לא שאלתי ונשארתי כ"כ בודדה וקטנה ומפוחדת, אני רוצה שהיא תבין ותתן לי להרגיש הכי מקובלת הכי בסדר איך שאני בדיוק שתגיד לי רק מילים מרגיעות מנחמות מבינות מלטפות נותנות לגיטימציה והכלה ואמפתיה והבנה ורוגע ושלווה שאני אוכל להוריד את הראש עליה לעצום עיניים ולבכות בלי לחשבן בלי לחשוב בלי החלק שבודק אם זה לעניין או לא אם זה מתאים ומתי וכמה ואיפה ואיך אלא פשוט ככה להוריד את הראש להשען ולבכות את כל הכאבים שהכל יתפרץ ממני בבכי ויצא וילך שהיא רק תהיה ותאהב ותגן ותשמור ותבין ותכיל ותכאב איתי את מה שהיה ואת מה שעכשיו כואב בגלל העבר ולא תגיד דברים לעשות כדי להרגיע ולא תנסה להזיז אותי מהכאב הזה אלא רק תהיה שם ותבין ותיגע ותתן לי לבכות ותעזור לי לבכות ותלטף ותחבק ותפתח ותחשוף עוד כאב ועוד כאב ואח"כ כשכל הכאבים יצאו היא תהיה שם תבין ותקשיב ותכאב איתי את מה שכאב לי כ"כ ונדבר על זה סתם ככה לא כדי לעבור הלאה לא! כדי פשוט להיות עם הכאב הזה ולא שתגיד לי להיות ולהרגיש ושאני יכולה לכתוב לא שפשוט תהיה איתי בזה רק בזה רק בכאב רק בבכי בעצב אם היא תהיה באמת תהיה זה פשוט יוכל אח"כ לעבור להירגע אני אוכל לגדול ואני לא כ"כ רוצה לחשוב מה היא תגיד על כזה מלל היא תגיד נכון נכון זה באמת כואב אבל... ואני שונאת את האבל הזה פשוט שונאת אותו לא רוצה אבל לא רוצה! עוד משהו את זה אני יכולה להגיד לעצמי את זה אני יודעת מצוין יותר מדי טוב אני יודעת את האבל הזה אני לא מחפשת אותו אני מחפשת את לפני האבל הזה את ההבנה אני משתוקקת להכלה לאמפתיה למקום להישען למקום להיות בדיוק אני באותנטיות גמורה בלי להתחפש ובלי שום הצגות רק לזה אני מחכה לזה אני כמהה את זה אני צריכה לא רוצה כל הזמן לדבר על הצורך הזה ואיך אני יכולה לתת אותו לעצמי רוצה שיתנו לי רוצה שיבינו הרבה זמן לא קצת ואז שאני ימשיך את העבודה לא! שיבינו הרבה ויהיו שם בשבילי הרבה ואז כבר לבד אני אוכל לזוז הלאה ואז לבד אני ארגיש שאני כבר מסוגלת יותר ויכולה כבר להתקדם ולתת את זה לעצמי ככה אני חושבת אבל היא תגיד שוב שזה בגלל שאני מאד מאד מאד רוצה לכן אני חושבת ככה אבל זה לא באמת מה שיהיה כי אין סיבה שאני אגמור לרצות זה אולי רק יגביר את הרצון ויעורר אותו עוד ועוד נראה לי ככה היא תגיד וזה מעצבן אותי לחשוב את זה כי אני משתכנעת ממנה ואני לא בטוחה שאני באמת חושבת את זה ואני יודעת שאם היא תגיד את זה אני יאמין ויגיד טוב טוב בסדר היא בטוח יודעת יותר ממני וישכנע את עצמי שבטוח היא יודעת ואני סתם בגלל הרצון האדיר שלי חושבת ככה וזה מעצבן אותי לא רוצה ככה מהר להשתכנע ממנה אני רוצה לחשוב מה שאני חושבת ואני באאמת חושבת שיש כזו דרך שאם נותנים לבנ"א את החסר שלו בסוף החלק הבוגר שלי יוכל לבד לעבור לשלב הבא זה לא יצטרך להיות שהיא תזיז אותי אלא אני לבד ירצה לזוז לבד יחפש להיות עם עצמי וכו'

ליאת את אלופה! אני קוראת כאן בזמן האחרון בפורומים ולא חשבתי שאני אכתוב בו פעם והנה הגיעה החופשה שלה והיה לי כ"כ קשה והרגשתי שאני צריכה מילים מנחמות כאלה וידעתי שאני יכולה לסמוך עליך ותהיי שם כמו שכתוב בשיר ביראה ובאהבת הזולת שא"א שלא להרגיש אותה זולגת ממך בכל הפורום הזה... מודה לך:)

שלום לכולם! אז ככה היה בחור שאני מצאתי חן בעיניו,ובמשך חודש-חודשיים הייתי כמו בהרגשה מוזרה הוא אמר שאני ממש מיוחדת וזו פעם ראשונה שדיברתי עם בן על מין הוא פעם ראשונה שאל באיזה גיל את חושבת שמותר להתחיל להתעסק עם זה-עניתי מתי שמרגישים מוכנים 17-18 אפילו מאוחר יותר זה אינדיבידואלי... הוא כול יום שאל מה שלומי,בוקר טוב וכו.. ואז הוא אמר שהוא רוצה אותי בעתיד שלו,והוא אף פעם לא אמר את זה לאף אחת ... ואז אחר כך אמרתי אם נהיה זוג אז עד 18 אין ס*ס הוא אמר טוב ואז אמר עד 17,5 לא לך לא לי...וצחק אבל הוא כמעט תמיד שאל אותי ,מה הפנטזיה שלי? אם נגעתי בעצמי אמרתי שלפעמים אני רוצה את זה ושנגעתי (זה מביך להגיד דבר כזה? אני מרגישה מטופשת) והוא אמר שמהאקסית שלו נשאר לו הצ'אט איתה ותמונות של הגוף שלה והוא לא עשה עם זה כלום ,והיא עדיין עוקבת אחריו. ואז התחלתי לחשוב ,זה לא מוזר מה שהוא שאל אותי? ומחקתי את הצאט הוא אמר למה? שהוא אוהב לקרוא ולחייך ממה שכתבתי (יש לו צילום מסך אחד ,שכתבתי שאני לא שלמה מהגוף שלי,למה?) הוא אמר לזיכרון אבל הוא מחק ואין לו שום זכר.... עכשיו אנחנו לא מדברים,והבנתי שעשיתי טעות ואני מטומטמת,ואני מרגישה לא טוב עם עצמי אם הוא יספר את זה? או אם הוא עדיין יושב ונזכר במה שאמרתי ,זה עבר שימחוק ויעבור הלאה ... ואני מרגישה לא טוב שמישהו יודע עליי יותר מידי.. וגם זה שדיברנו על מין זה מוקדם, לא? מה לעשות?אני רוצה לשכוח את זה..הוא אמר שהכול בינינו ואין פה שום דבר רע,אבל אני מרגישה גמורה ומפחדת.... הוא רצה לדבר איתי רק בשביל סקס? אני לא יודעת למה עניתי ככה אבל אם יש לו מיזה צילום מסך? שאלתי הוא אמר שהוא לא עשה ,למה? ואני סתם עושה דרמה ,אם הוא משקר?? ואם מישהו ידע מיזה? אנחנו גרים רחוק ויש להן רק חבר אחד שמכיר אותי אותו ,עד כמה זה מביך? הוא בן 18 אני בת 16 ,זה היה בכלל בסדר?

שלום הילדה שלי בת 1.11 ילדה מהממת הולכת לישון לילה שלם כ12 שעות מגיל חודשיים. אוכלת יפה. רגועה. מעסיקה את עצמה. מגיל 7 חודשים היינו הולכות לפיזותרפיה כפעמיים בשבוע. ריפוי בעיסוק ושחייה לפני הקורונה היינו רק בפיזותרפיה ובשחייה והיינו רואים את הורי די הרבה . הילדה מגיל 5 חודשים בגן בקיבוץ ואחרי הגן היא הייתה רגילה להיות אצל חבר שלה מהגן שאימו גם חברה שלי כל יום כמעט ממש הגענו למצב שהם היו אוכלים ארוחת ערב כל יום וגם מידי פעם מקלחות ביחד מהקורונה כמובן הכל הפסיק והיינו רואים רק את המשפחה הקרובה שאיתנו בקיבוץ שגרים לידנו מהגינה עוד קצת לפני הקורונה היא התחילה להיות קצת פחות ילדה רגועה ממה שאני הכרתי אבל מהקורונה זה בכי כל פעם שחוזרים מטיול הביתה או שרואים מרחוק מישהו כל דבר הכי קטן שלא מתאים לה או לא מתחשק לה בכי. כל היום אמא אמא גם כשהיא רואה טלויזיה שהיא הכי אמורה להיות שקטה ואז היא פחות אכלה דברים עכשיו שהיא אוכלת כבר טוב בכמעט שבוע האחרון היא פתאום לא מסכימה ללכת לישון היא ממש מפוחדת שנכניס אותה למיטה ואני חשבתי אולי שזה בגלל שבחודש האחרון התחלתי לתת כ4 שעות טלויזיה בבוקר וכ4 שעות טלויזיה בערב בגלל שלא הייתה נרדמת . (עד גיל 1.9 היא לא הייתה רואה טלויזיה או מסך כמעט בכלל) לא הייתי רואה לידה טלויזיה רק אחרי השינה. אני מתחילה לחשוב שהחשיפה לטלויזיה פתאון להמון שעות דפקה לה את השינה וגרמה לה אולי לחרדה שאני לא לידה כי בזמן הזה הייתי הולכת לישון/ מבשלת ולא לידה ממש כמו כל היום את חושבת שיש קשר? אני גם מהקורונה ממש עשיתי לה שיגרה של הגן פלוס מינוס אז אני מרגישה שהילדה עוברת משהו . היא הגיעה למצב שהיא לא רוצה בקבוק כי היא יודעת שאחרי זה הולכים לישון/היא נרדמת וזה מבהיל אותה יש לציין גם כשהיא לא הייתה אוכלת בהתחלה היא רצתה פתאום בקבוק הלילות האחרונעם היא נרדמת רק בנדנודים גם כשהיא גמורה (היא ילדה שנרדמת ללא עזרה בכללי ואין לה מוצץ ולא אצבע) היא לא ישנה צהריים גם כשהיא עייפה בשבוע האחרון רק כשאני נותנת לה בקבוק היא נרדמת איתו ואפילו אם זה לחצי שעה אנע רואה בלילה שזה מקשה עליה מה ניתן לעשות? והאם יש מקום לדאגה שמשהו נדפק אצלה. יש לציין לפני הקורונה הייתי נורא רגועה איתה ומאוד קשובה ובתקופה הזאת מן הסתם הכל אחרת מהצד שלי גם הבכי שלה מאוד מתסכל אותי וגורם לי לאי שקט אחרי שנרגעתי מהפחד מהקורונה עצמה .תודהההה

זה מה שעשיתי ביומיים האחרונים הגבלתי לכשעתיים שעה פה חצי שעה שם וזה לא עזר ככ זה עשה נראה לי יותר גרוע. עכשיו היא קמה לפנות בוקר כשאז היה לה קושי להרדם לפחות היא נרדמה ל12 שעות עכשיו ל7 וגם כרגע שאני שמה לה טלויזיב כאילו כבר נמאס לה קוראת לי תוך כדי מלא פעמים אפילו שאני לידה ואני מנסה להוציא אותה כמה שיותר ליד הבית היא נוסעת הלוך חזור בבימבה שלה מס שעות ביום והיא גמורה מעייפות היא פשוט מסרבת לישון כאילו ממש מפחדת ללכת לישון זה הגיע למצב שהיא לא לוקחת בקבוק כי היא יודעת שזה ירדים אותה. היא לא מסוגלת לשמוע שהולכים עכשיו למיטה/לישון היא אומרת לא ומתחילה לבכות . כשאני מוציאה אותה מהמיטה היא ממש רועדת השאלה אם באמת להרדים אותה עם תלות מסויימת כמו השבוע הזה בנדנודים/ נסיעה בעגלה או בצורה אחרת ? או שלתת לה לבכות? אני פשוט לא רוצה שזה גם יהרוס אותה והיא תהיה תלויה בי בהרדמויות כשנחזור לשיגרה

ואני מאוד שומרת על השיגרה מהיום הראשון של הקורונה היא אוכלת באותן שעות בגן ולשינה שמתי אותה באותה שעה כל יום אצלינט זה קמים אוכלים ארוחת בוקר משחקות יוצאות טיול ליד הבית אוכלות צהריים היה פעם שנצ משחקים וטיול מקלחת בקבוק ולישון ככה הייתי עושה לה כל יום השאלה אם להמשיך גם בלא לתת לה לישון צהריים כי ימים שנתתי לה לא משנה אם חצי שעה או שעתיים או שלוש שנצ היה לי חגיגה בלילה לא הייתה נרדמת עד 1 בלילה בימים האחרונים לא נתתי שנצ ונרדמה בלילה אבל קמה לפנות בוקר

אז זהו שהיא לא מוכנה לששש ולא ליטופים להפך זה מעצבן אותה נסיתי כל דבר אפשרי מלבד נדנודים נסיתי גם לצאת ולהגיד לה אמא פה שלב כלשהו זה עבד זה נתן לה ביטחון בשלב כזה שום דבר לא עוזר מבלבד נדנוד או שהיא נרדמת עם הבקבוק בספה או סתם אתמול נסיתי לצאת איתה עם עגלה ונרדמה בעגלה ואז העברתי אותה למיטה. אני מנסה שכל יום היא תרדם בצורה אחרת כדי שלא תתרגל למשהו אחד אבל זה לא עוזר לה להימנע מפחד ללכת לישון במיטה שלה כאילו יש לה פחד להירדם במיטה או בלול נסיתי או אם אני אומרת לה תשכבי בספה גם מפחיד אותה. הבעיה שאני רואה שהיא כן צריכה את השנצ כי היא עייפה בשעות הצהריים וזה גורם לה לפעמים לעצבנות החוסר שינה הזו שהיא זקוקה לה אז את אומרת לא להרדים אותה בכלל לשנצ? כי מביטול השנצ הילדה כמה לפנות בוקר וכשהיה השנצ נרדמה יותר מאוחר אבל ישנה קצת יותר שעות זה לא שהיא לא עייפה היא עייפה מאוד גם בצהריים וגם בלילה פשוט מפחדת ללכת לישון אם היא לא הייתה עייפה אז היא באמת לא צריכה את השנצ אבל הבעיה פה שהיא כן צריכה כי היא עייפה אז איך עוזרים לה עם הפחד הזה וממה הוא בכלל נובע? זה קצת מתחיל להתריד אותי והאם יש דרך אחרת להרדים אותה והאם כדי להמשיך עם הנדנודים / הירדמות בהעגלה כי מה שהצעת זה לא עוזר נסיתי את זה המון ואיך אני עושה עם המנורת לילה שציינת עם הטיימר? תודה רבה !!!

הגיוני שהיא פתאום תפחד מהחדר? תודה רבה מקווה שזה יעזור

היי, עברתי לידת ואקום (לידה ראשונה) לפני כחודשיים. עברתי המון דברים מאז הלידה וברצוני לדעת האם לדעתך הלידה לא התנהלה כראוי או שמה אלו תופעות שחוות אחוז קטן מהיולדות (איני מכירה אישה בסביבתי שעברה את הדברים שעברתי לאחר הלידה). שהתינוק היה בתעלה במשך בשעתיים וחצי , החלו ירידות בדופק העובר והפנים שלו היה כלפי מעלה ולא למטה הוחלט לבצע ואקום להוצאתו. 1. לאחר הלידה ועד היום (עברו כחודשיים) אני סובלת מבצקת בפות שאומנם קטנה אבל קיימת. רופאת הנשים שלי טוענת שנשארו תפרים פנימיים שגורמים לכך. 2. 10 ימים לאחר הלידה קיבלתי זיהום בשתן. חיידק שהבנתי שמקבלים בבתי חולים - פסאודומונס. אושפזתי למשך 5 ימים לטיפול אנטיביוטי דרך הוריד במחלקה. 3. לאחר חודש וחצי אובחנתי בזיהום באגן ובנרתיק וטופלתי בשנית באנטיביוטיקה. 4. היום בחודשיים לאחר הלידה אובחנתי בצניחת דפנות הנרתיק - דרגה 1. אני ממש מיואשת, לא מכירה אף אחד בסביבתי שעברה כל כך הרבה דברים לאחר הלידה. אני תוהה האם פתרון הואקום היה הכרחי להוצאת התינוק, ציינתי למעלה את מהלך הלידה. בנוסף, האם יכול להיות כל התופעות שציינתי למעלה כתוצאה מלידה מהסוג הזה? בצקת שעדיין קיימת חודשים אחרי, זיהומים וצניחת נרתיק? תודה רבה