מפוחדת מאוד

שלום רב אני בחורה בת 25 ובעלת בטחון עצמי בסדר גמור מבקשת עזרה דחופה ככל האפשר מאחר ואני לא מכירה או אין בידי את היכולות לממן טיפול פסכולגי ויתרה מכך אני מודעת שאפשר דרך קופות החולים וזה אורך המון זה ואני צריכה לטפל בזה החל מעכשוי ואני כבר מיואשת נורא ואפילו קשה לי אז אתחיל לספר שכך אני נורא לחוצה אבל מאוד לפני כשנתים שהחלה המילחמה בצפון גבר אצלי הלחץ יותר מכך מפלס החרדה גבר בחיי היום יום שלי אני ממתנת את עצמי עם הליכות מידי פעם אבל לא יותר מידי כי הם גרמו לי להרזות ,אבל מוזיקה שקטה ,שנוי בשיגרת החיים תוך עשית דברים בדרך ניחוחה פחות לחוצה מפעם אבל אני עדין לחוצה וזה בגלל שאני בנאדם פצרקיונסטי ורוצה להצליח בכול דבר שרוצה לעשות אם זה לא הולך כמו שאני רוצה אז אני נורא מתוסכלת מאוכזבת ויש לי פחד מכישלון שהושרש לי מהורי שאני לא יכולה לאכזב אותם ואת עצמי אני נורא מפחדת להכשיל ולא לעמוד בדרישה ושלי ושלהם להצליח והיתפרנס בשכר מכובד הורי חשוב לציין אנשים בעלי השכלה בינונית שיש להם שאיפות ממני הן בלימודים והן בכול תחומי החיים אני מרגישה בבית כמו"אמא קטנה" לקחת את כול עניני הבית תחת חסותי מאחר ואבי עבר מחלה קשה ואני רואה את עצמי תומכת לו ועוזרת לכול בני המישפחה מאחר ואני בת בכורה אני רוצה יותר לעזור וכמה שיותר כך שכול הנטל מפונה אלי רק שבזמן האחרון כול הצפיות שלי מעצמי בהקשר לימודים והשגים במישור האישי מאכזבות אותי אני מקידשה את כול כולי למישפחה אין לי שקט נפשי ואני עושה את כול הסידורים בבית קניות, הפניות לאבא שלי ,רציות לכול מקום בגלל הבראותי של אבי שאמור לעבור צינטור בקרוב ואני עוד יותר לחוצה וחוץ מזה בזמן האחרון מרוב כול הלחץ חרדה מתח יש לי התקפי זעם ואני על כול דבר קטן כועסת ומרוגזת ורבה על כול העולם על כול אבם בכפם וחוץ מזה יש לי אני מרגישה שאני מאבדת שליטה וזה נורא קשה לי בבקשה תעזרו לי כואב לי לפגוע באנשים יקרים לי ואף חשובים לי מהתקפי הזעם מפחיד אף פעם לא הייתי כך ואני לא יודעת מה עובר עלי ואך כבר אפשר לטפל בזה?? אני מוכנה להיתכתב איתך ולקבל סיוע לאט לאט בבבקשה תעזרו לי אני לא יכולת כלכלית לממן טיפול פסכולגי יקר או לקבוע תור ולחכות הרבה זמן עד שיטפלו בי אני רוצה כבר מהיום כלים נכונים להתמדדות עם כול המצב הסובך הזה ?? נאמס לי עם התקפי הזעם .? ויתרה כך עם המצבי רוח .? בבבקשה אני מפחדת לאבד שליטה אני אף פעם אבל אף פעם לא הייתי ככה הכול קשה לי

ליאור, אני שומעת את המצוקה, אבל לא ממש יכולה לסייע באופן ישיר. אנחנו פורום לילדים קטנים, עד גיל ההתבגרות ואת כבר בוגרת. חוץ מזה שאת צריכה מישהו שיפגוש ויעזור לך פנים אל פנים אני בהחלט חושבת שאת צריכה לפנות לטיפול, אם את מרגישה שקופת חולים זה יותר מידי זמן פני למיון של בית החולים הפסיכיאטרי שליד ביתך, אולי הם יוכלו לעזור לך תרופתית להוריד את החרדה והכעס, ואולי יכוונו אותך מהר יותר לטיפול. אם יחליטו שהמצב לא כל כך חמור, יתכן ושווה לך להרשם בקופת החולים ולחכות, כי גם 'ההרבה זמן' מגיע בסוף, וכל עוד את לא נרשמת זה לא יקרה וגם, אם את בצפון, תבררי דרך שירותי הרווחה של העיריה /מועצה שלכם. לפעמים הם מגישים סיוע במצבי לחץ. חפשי כל דרך אפשרית, בלי לחץ. בהצלחה חליי