אף פעם לא חשבתי שזה יכול לקרות לי

היי, מאז שאני קטנה אני חיה בהרגשה שאני מאוד שונה מכל שאר הבנות, אם זה בגן להתעסק עם כל בת שבאזור ולהציק ולהכעיס את הגננת, התחביבים שלי היו של בנים אם זה בפורים להתחפש לדמויות גבריות, אם זה לשהות את זמני אך ורק עם בנים כי הם הכי מעניינים אותי בנושאים כאלו ואחרים ואיתם אני מרגישה הכי בנוח והכי שייכת.. נמשכת רק לנשים, גברים מעצבנים אותי, גורמים לי להרגיש קנאה באיזה שהוא מקום שלהם הכל כל כך פשוט ואני צריכה איך שהוא להתמודד עם כל הבלבול הזה הלא מובן הזה,התאהבתי בבחורות ושכבתי עם בחורות אבל אף פעם לא כאישה, בכל קשר בכל רגע מיני הייתי והתנהגתי כגבר אקטיבי לחלוטין, לא נהנת שהן נוגעות בי מתביישת בגופי, מרגישה שאני לא חייה במקום הנכון, שהייתה בעיה כשנולדתי אני בטוחה בזה מאז שהגעתי לגיל של הבנה, וחיברתי את כל הנקודות מאז שאני קטנה. לא מסוגלת לשכב עם גברים לפי הראש שלי זה בדיוק כמו שיגידו לגבר סטרייט שכל מה שהוא חושק בו זה נשים, לנסות לשכב עם גבר. יכול להיות שאני יהנה מהסקס בגלל האיבר מין הזה שיש לי ולזה הוא בנויה אבל בתוך תוכי אני אסבול סבל של אי הבנה, השפלה אפילו... אף פעם לא הייתי לסבית, אני מגדירה את עצמי כזאת כי אנשים עוד יקבלו את זה איכשהו, מעולם לא נהנתי עם אישה כאישה.. אני אהיה איתה בקשר אתאהב בה אתנהג כמו מי שאני (גבר לכל דבר ובכל נושא) עד שזה יגיע לאנטימיות שלנו, שפה אני נסגרת עם עצמי ולא נותנת לגעת בי, מתביישת בגופי כי האיבר אמור להיות שונה.. אני מרגישה תסכול עמוק למרות שאני בנאדם מאוד שמח ואנגרטי מטבעי ואני מודה שזה כל כך מפריע וכל כך מכעיס שכנראה מישהו שם למעלה לא מבצע את עבודתו כראוי וגורם לי לסבול סבל שלעולם לא יתרפא לא משנה כמה ניתוחים אעבור, לעולם לא אהיה גבר כמו שאני מרגיש שאני. לעולם לא יהיו לי ילדים שלי לעולם לא אשכב עם בת זוגתי ואשמח שאני מרגיש אותה בפנים.. לעולם לא נפחד ביחד שאולי יא בהריון מ-מ-נ-י. אני במבוי סתום ואני יודע ומבין וככ כצוב מהמחשבה שלעולם לא אהיה מה שאני מרגיש שאני.. אני מרגיש מושלם, אבל מזוייף. לא יודע מה לעשות לא מוכן לחיות את חיי בצורה כזאת חסרה אושר וסיפוק שאין שום תקווה באופן. המחשבות הכי נוראיות כבר עלו לי לראש, וזה כל כך לא מתאים לי אני מלאת אנרגיות חיוביות והמון אנשים אוהבים אותי ומאושרים ליידי, בחורות נמשכות עליי ברמות מטורפות ומתרוצצות מסביבי בקצב מסחרר, אבל שוב החוסר ביטחון של האיבר הלא אמיתי הזה שהוא בכלל לא שלי, הורג אותי כל יום, כל בוקר, כל לילה במיטה. דר אני יודעת שזה נשמע כל כך עצוב וכל כך מעורר רחמים, ואין לך הרבה מה להגיד כדי לעודד, סתם רציתי לשתף אותך וליידע אותך בדברים שלא תביני לעולם כמוני...

שלום רב, אמנם הבינותי מכתיבתך שאינך מצפה לתשובה, אך ככל שחלפו הימים וקראתי שוב ושוב את דבריך, חשבתי שכן כדאי להשיב לך. בטוחה אני שאת באמת מרגישה ש"אין הרבה מה להגיד כדי לעודד", אך אף פעם אין לדעת. יתכן, שאת כרגע במצוקה, כי את מרגישה את היותך בגוף הנשי, שאינך מתחברת אליו ואינך רואה כיצד לשפר את המצב, מאחר שגם שינוי הגוף לגברי, הוא באמצעים מלאכותיים בעיניך ולא מן הטבע ונכללים בו פגמים מסוימים בהשוואה למי שנולד גבר. כך מכל מקום הבינותי את דבריך. נראה, כי את חשה מאד מתוסכלת ומאוכזבת היות, שהינך בעמדה של "הכול או לא כלום", כלום מושלמות (דהיינו גבר מושלם) או ויתור על הכל, ומאחר שבמצב שלך אין א"פשרות לגבריות מושלמת, כפי שאת קולטת אותו, את בוחרת ב"לא כלום ונשארת עם האכזבה. אני סבורה שזה חבל ויכול להביא לתחושת החמצה שתלווה אותך שנים וממש מיותר להעביר את החיים בתחושה כזו. זאת, במקום למצות את האפשרויות הקיימות עבורך ולחיות חיים עם משמעות והגשמה עצמית. אני מציעה לך, לחפש דרך מקצועית לברר לעצמך, מדוע את מוותרת על האפשרות לשינוי גופך כך שיהלום את תחושתך הנפשית ותוכלי לחיות ללא תחושת האכזבה וההחמצה ואולי ליהנות ממה שאת יכולה להגיע אליו. לצורך זה כדאי לך לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר, המתמצא גם בשאלת הזהות המינית. זכרי, חיים רק פעם אחת ואין זו קלישאה, ניתנת לנו ההזדמנות חד -פעמית לחיות עם משמעות ולהגשים את עצמנו וחבל לוותר על כך, רק משום "שאינך מושלמת". אל תהססי לפנות בהקדם לטיפול או יעוץ פסיכותרפויטי. בברכת שנה טובה, ד"ר דליה גלבוע