פורום צמיחה אישית ונשית - מעגל נשים

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
334 הודעות
171 תשובות מומחה
גולשות יקרות: הפורום נסגר. ניתן להמשיך לקבל תשובות בפורום פסיכולוגיה ומיניות של האישה.
20/07/2005 | 08:26 | מאת:

שאלתי את השאלה את בתי, מעין. התשובה שלה היתה שעל הגזע צומחים פרחים ואילו על הסלע לא צומח כלום. עכשיו אני בכלל מעדיפה להיות גזע :) (השרשור שם כבר ארוך וצר מדי מלהכיל, אפשר להמשיך ולשרשר כאן. על הסלע, על הגזע ועל האהבה :)

20/07/2005 | 10:32 | מאת: נוע?ה'לה

ואללה, תשובה חכמה של מעין. אני אוהבת שפע, ורוצה גם "מה משותף"... אפשר לשבת בהנאה בצ?ל מתחת לעץ, ואפשר לשבת בהנאה בצ?ל של מתחת לסלע. (הרקפות אפילו צומחות שם...) אפשר לבנות בית מגזעים, ואפשר לבנות בית מסלעים. אני מעדיפה גם וגם, את שניהם. :-) זה תלוי במטרה ובדרך.

20/07/2005 | 10:34 | מאת: אורלי

ממשיכה את הקו של מעיין. כמה אנו יכולות ללמוד מהילדים שלנו... פשוט נהדר! הצמיחה היא הראשית הפריחה היא הסיום. ובתווך מה? עכשיו אפשר לבחור- בדרך הקשה או הדרך הקלה. כי הרי נגיע לאותה מטרה-פריחה, התחדשות, עוצמה. אפשר לבחור בדרך של הקוצניות והעשבים השוטים- לא נשקיע, נזניח, זה מה שנקבל. אז זה מה שיתפתח בנו-עוינות, הסתגרות,בדידות,כעס ובדרך הקלה-נבטים,זרעים, פרחים קטנים,ענפים ירוקים ומשם יש לנו-פתיחות, הבנה,שיתוף פעולה,הרחבת הידע הקיים,פריצת מסגרות. ומפה ההשלכה על האהבה- כל מה שברור לנו ומובן מאליו במערכות היחסים שלנו יכול להיות בלתי ברור ובלתי יציב בעליל אילו ננהג כנ"ל ונאמין כי די לנו בצמיחה ולא צריך להשקיע כדי להגיע לפריחה. אל לנו לקחת כל דבר כמובן מאליו. אורלי

19/07/2005 | 22:49 | מאת: גיל

שלום אסנת, קראתי את ההקדמה שלך "כיצד אתן יכולות בעצם להעצים את נשיותכן ומכאן את תפקודכן....". אני בחורה שמנמנה (+) ומאוד מתקשה להוריד במשקל. לאחרונה הצטרפתי לקבוצת תמיכה אצל דיאטנית, אך הדרך עוד ארוכה מאוד. מזה שלושה חודשים אני יוצאת עם בחור (לשם "הפרוטוקול"- נראה מ-צ-ו-י-י-ן) ובתוך תוכי אני מרגישה שאני זה לא אני במאת האחוזים, כשאני איתו. בימים אלה, במקום להיות שמחה ומאושרת אני מוצאת את עצמי טרודה בעקבות ההפתעה שארגן לי בן זוגי - סוף שבוע בצימר בצפון הארץ. טרודה משום, (וסליחה אם זה נשמע שטחי) שזוג חברים שהיה באותו מקום בחודש שעבר, סיפר לי על "הג'קוזי המדהים שיש בחדר". אני כל כך טרודה מהרגע בו אאלץ לפשוט את בגדיי ולהכנס ערומה ביחד איתו!!! (יחסי מין אנו מקיימים בחושך מוחלט, אגב) אינני יודעת האם פורום זה הוא הבמה להצגת נושא שכזה. נכנסתי לפה וגיליתי רק נשים, לכן הרגשתי נוח להתבטא פה לפניכן.

לקריאה נוספת והעמקה
20/07/2005 | 08:10 | מאת:

ברוכה הבאה למעגל שלנו :) אני חושבת שהפתרון לשאלה שלך נמצא בנושא אותו כתבת "דימוי גוף". מהו דימוי ? הדרך בה אנו רואות דבר מה מסוים. דימוי גוף, הדרך בה את רואה את הגוף שלך. את רואה ! הוא (בחור שנראה מצוין) בחר לצאת איתך. הוא מקיים איתך יחסי מין ואפילו שזה בחושך אני מאמינה שהוא יכול לדמות לעצמו את קווי הגוף שלך... הוא בחר בך כי את מי שאת ולמרות הגוף שלך ו/או הדימוי שלך את הגוף שלך. לטעמי בראש ובראשונה עליך לשנות את הדימוי - אם לפי לקבל את עצמך כמו שאת ובאהבה וקבלה גדולה או לערוך שינוי כי את (!) זו הרוצה בשינוי. לא אף אחד אחר. אני יכולה לספר לך שאני השלתי ממשקלי 7 ק"ג בחודשים האחרונים. בשבילי ! לא בשביל אף אחד אחר. זו הסיבה למה הצלחתי... לענין הג'קוזי. נתחיל בכך שאני לא חושבת שהנושא שטחי. זו הרגשה הפנימית שלך ושום הרגשה שלך לא שטחית כי היא שלך וחשובה לך. לקבל את עצמך זה תהליך לא קצר ועל כן במידה ואת חשה לא בנוח באור עדיין (הדגש על ה-עדיין) אפשרי בהחלט לעשות ג'קוזי לאור נרות.. מניסיון :) גם אני הייתי בצימר בצפון והיה שם ג'קוזי. גם כשהייתי יותר מלאה ממה שהיום לא חששתי מהאור עם בעלי ואת הנר הדלקנו רק לשם האווירה. זה בסדר חמודה, אני בטוחה שתהני הכי שרק אפשר. שיהא לך יום מאושר אסנת :)

20/07/2005 | 09:30 | מאת: נוע?ה'לה

בעניין הזה, אני קצת חולקת על אסנת, ואני מסכימה איתה בכל הדברים החיוביים שהיא הציעה לך וכתבה לך. יש הבדל בין דימוי גוף לבין דימוי עצמי, וחשוב להכיר בו. כי אם הבעיה היא בדימוי העצמי שלך, לא יעזרו ניתוחים פלסטיים, דיאטות וכו', זה לא יביא לך את הדימוי העצמי הגבוה והבריא. אם הבעיה היא באמת, רק בדימוי הגוף, הרי ששינויים יכולים חיצוניים בגוף, יכולים לחולל פלאים. ומבחינת העצה המעשית לכרגע, ואם הבעיה היא באמת רק בדימוי הגוף ולא בדימוי העצמי, אולי את יכולה לבקש עזרה מחברך, ולבקש הבנה ותמיכה בעניין הזה. למשל, את לא רוצה ללכת בבגד-ים (בחוץ) עד שתרזי קצת, איזה שלושה קילו. למשל, להגיד לו שגם לגבי הצימר, לא נוח לך להיות עירומה באור. יכול להיות שזה יהיה ככה גם בצימר, אבל אני מאמינה שלדברים יש גם את הדינימיקה שלהם. ואם מדובר בבן-זוג תומך, מפרגן ואוהד, אם תרגישי לידו נוח, אולי תסכימי לחשוף פה ושם גם באור. ויחד עם זה, תעבדי גם על השינויים בגוף. אם הבעיה איננה בדימוי הגוף, אלא בדימוי העצמי, אין צורך לעשות שינוי בגוף, אלא לחזק את האהבה וההערכה לעצמך. להיות החברה הכי טובה של עצמך.

21/07/2005 | 06:04 | מאת: נוע?ה'לה

את זה, וסליחה שאני אומרת את זה כאן. אני לא בטוחה שבהמשך, אהיה מעוניינת לענות לאנשים זרים שנכנסים כדי לשאול לשאלה. אבל לא כל-כך בטוח שאחר-כך הם גם יכנסו כדי להגיד מילה, או כדי להעריך את זה שהם קיבלו תשובה/תגובה. וזה בכלל לא חשוב אם התשובה היתה לרוחם או לא.

19/07/2005 | 18:34 | מאת: JOLE

יש לי ספר שנקרא "חכמת המילניום" ציטוטים של משפטים שאנשים אמרו לאורך ההיסטוריה. בכל פעם אני מוצאת את עצמי פונה אליו כשאני כותבת ברכה, או רוצה לרשות משהו שמתאים למישהו מסוים, תמיד יהיה שם משפט שילתבש לי בדיוק על האדם שאני מכוונת אליו. חשבתי אולי נעשה כאן איזה אוסף של משפטים כאלה, חכמים כאלה, נוגעים ללב שבאים מהלב. אני אתן כמה דוגמאות של משפטים מהספר שמאד אהבתי: "כשאתם כבר לא יכולים לצעוד אפילו צעד אחד, זה סימן שעברתם רק חצי מהמרחק שאתם מסוגלים ללכת"- פתגם מגרינלנד. "ישנם מספיק אנשים שמתארים את המצב כמו שהוא כעת אנו זקוקים לכמה שיתארו את המצב כפי שהוא יכול להיות"- רוברט אורבן. "הפיתרון הטוב ביותר לבעיה, תמיד עובר דרכה"- רוברט פרוסט (1963-1874) "במקום בו נמצאת אהבה גדולה, יש תמיד ניסים"- וילה קאת'ר (1947-1876) "אפשר לרפא מחלות של הגוף בעזרת הרפואה, אבל התרופה היחידה לבדידות לייאוש ולחוסר התקווה היא האהבה. רבים בעולם הזה מתים לפרוסת לחם, אבל יש רבים יותר שמתים לקצת אהבה"- אמא תרזה (1997-1910) "לא מפסידים באמת, אלא ברגע שבו מפסיקים לנסות."- מייק דיטקה. "אין חלומות בלתי אפשריים ישנה רק הראיה המוגבלת שלנו לגבי מה שאפשרי"- בת' מנדי קוני. ויש עוד רבים- רק אני קצרה בזמן אז מבטיחה עוד יותר מאוחר או מחר.

לקריאה נוספת והעמקה
19/07/2005 | 19:11 | מאת: שירה

המשפט של אמא תרזה מדהים בעיניי, התחבר לי בדיוק כמו חתיכה כל פאזל לתוך הנשמה. איזו אשה מדהימה ומעוררת השראה. ובדיוק היום קיבלתי משהו במייל שגרם לי לפרוץ בצחוק מתגלגל (ולהעיר את כל שותפיי לעבודה המנומנמים משנתם...) "פתגם סיני עתיק אומר, שאם אין לך משהו חכם להגיד - צטט פתגם סיני עתיק !" :-) :-) :-)

20/07/2005 | 07:18 | מאת: נוע?ה'לה

שירה, האם ההשראה שקיבלת מאמא תרזה, היא על ההבנה העמוקה והפנטסטית שלה, או על הקדשת החיים למען אחרים?

חזרתי מקרמיקה- מלאת אנרגיה אז הנה יש לי כוח לעוד כמה :-) "אהדה- היא הכאב שלך בתוך ליבי"- אנונימי "אחד הדברים שמפצים אותנו בצורה הטובה ביותר בחיים, היא העובדה, שאי אפשר לעזור למישהו אחר בלי לעזור לעצמך"- ראלף וולדו אמרסון (1882-1803) "האושר הוא בושם, שאי אפשר להזליף על אחרים מבלי שמספר טיפות ינשרו גם עליך"- ראלף וולדו אמרסון (1882-1803. "התהילה שייכת לא לזה שמעולם לא נכשל, אלא למי שקם על רגליו בכל פעם שנפל"- פתגם סיני. "נראה שההצלחה הי במידה רבה ההתמדה במעשה, אחרי שהאחרים כםר הירפו"- ויליאם פת'ר. "לאהוב, פירושו להסתכן שלא להיות נאהב. לקוות, פירושו להסתכן באכזבה. אבל אנחנו חייבים להסתכן, משום שהסיכון הגדול בחיים הוא לא לסכן דבר. האדם שאינו מסכן כלום, אינו עושה כלום, אינו רואה כלום, אין לו כלום והוא לא כלום. הוא אינו יכול ללמוד, להרגיש, להשתנות, לגדול, לאהוב, לחיות"-אלמוני. "טוב לב חשוב יותר מחוכמה. וההכרה בכך היא תחילתה של החוכמה"-תיאודור אייזק רובין. "אם ברצונכם שאחרים יהיו מאושרים נהגו בחמלה. אם ברצונכם להיות מאושרים בעצמכם נהגו בחמלה"- דאלאי לאמה נ' (1935)

20/07/2005 | 06:53 | מאת: נוע?ה'לה

יש כל-כך הרבה פנינים באימרות הקלאסיות, ותודה, ג'ול, מעומק לבי על שהבאת מהן. אני אצטרף אליך ואביא לכאן מהם, היום או במהלך השבוע. ושוב, כל-כך תודה. אגב, אפשר ללמוד המון על האדם, לקרוא אותו, לדעת, להבין, גם על פי האימרות שהוא מצטט...

תודה ג'ול על המשפטים המקסימים. הכי דיבר על לבי הבא: "לאהוב, פירושו להסתכן שלא להיות נאהב. לקוות, פירושו להסתכן באכזבה. אבל אנחנו חייבים להסתכן, משום שהסיכון הגדול בחיים הוא לא לסכן דבר. האדם שאינו מסכן כלום, אינו עושה כלום, אינו רואה כלום, אין לו כלום והוא לא כלום. הוא אינו יכול ללמוד, להרגיש, להשתנות, לגדול, לאהוב, לחיות"-אלמוני. אבל בכולם מצאתי משהו משלי. מתארת לעצמי שכל משפט כזה נולד מתוך שיעור חיים חשוב שנלמד על ידי אותו אדם שאחראי על המשפט... שיהיה לכולנו בוקר נפלא שירה

20/07/2005 | 08:23 | מאת:

מאוד אהבתי והתחברתי ל - כשאתם כבר לא יכולים לצעוד אפילו צעד אחד, זה סימן שעברתם רק חצי מהמרחק שאתם מסוגלים ללכת"- פתגם מגרינלנד כל כך חכם ! אני בכלל גרופי של משפטים ופתגמים חכמים - לאו דווקא סיניים... ביום יום שלי אני משתמשת יותר בפתגמים של חזלנו :) אחד המשפטים הכי חזקים שמצאתי בספר והוא מלווה אותי המון זמן הוא - "אינך יכול לשלוט באורך חייך, אם באפשרותך לשלוט בעמקם, רחבם וגבהם" את הציטוט הזה מצאתי בספרו של "דר צחי טורקניץ "תזונה נכונה ורפואה מונעת". נחשפתי לספר הזה כשאבא שלי חלה בסרטן וזה המשפט אשר חרטתי על המצבה שלו. אבא שלי נפטר חודש לפני יום הולדתו ה- 56. הוא לא הצליח לשלוט באורך חייו אבל בהחלט הצליח להרחיב, להעמיק ולהגביה אותם לאורך השנים.

20/07/2005 | 09:49 | מאת: נוע?ה'לה

אח, איזו אימרה נהדרת חרטת על המצבה של אביך. ואני לא מאמינה שאפשר שלשלוט באורך החיים, שאנחנו יכולים לשלוט באורך השנים שלנו, או במוות. אני מאמינה שזה משהו שנקבע על-ידי האדם/הנשמה מראש, לפני שהוא הגיע לכאן. אבל להרחיב, להעמיק ולהגביה...! הרי למען זה אנחנו כאן. זו הסיבה! ואדם חכם אחד אמר: לא משנה כמה נמוך אתה יורד, אלא כמה גבוה אתה עולה."

19/07/2005 | 18:11 | מאת: נוע?ה'לה

בעניין החברה טובה, מהשרשור למטה, רחוק-רחוק ביער. אין לך מושג כמה שבעיניי את קרובה לתשובה... אם לא נוח לך להתקשר לחברה אחרי 22 בלילה, אני לא יודעת אם זה מפני שאת לא אוהבת שמתקשרים אליך אחרי 22 בלילה, או שלא אכפת לך וזה בסדר, כמו ג'ול. ואני לא יודעת האם יש מקרים שהיית רוצה, ואת לא מתקשרת כי לא-נוח לא-נעים לך. אז בעניין הזה - התשובה שלך. בכללי, אני חושבת, שמה שאת לא אוהבת שעושים לך, את לא אוהבת לעשות לאחרים. אבל...! אם ג'ול אומרת לך שזה בסדר, את יכולה להרגיש בנוח להתקשר. גם אם לך זה לא מתאים שיתקשרו אליך בשעה הזו. ההדדיות היא לא אחד לאחד, היא באיזון הכללי. בנוגע לנתינה ולקבלה, בעיניי אם את מרגישה לא נוח לקבל משהו ממישהו, אני מאמינה שאת יכולה לסמוך על ההרגשה שלך. במערכת-יחסים, הצרכים של שני הצדדים צריכים להתמלא. ואם את מקבלת כדי שלשני יהיה נעים ונוח, זו הקרבה. צריך שהשני יתן לך את מה ש-א-ת צריכה באמת. אם מערכת יחסים מסתיימת על ידי צד אחד, זה בדרך כלל מפני שהצד השני לא מסוגל/לא רוצה לספק לו את הצרכים ה-א-מ-י-ת-י-י-ם שלו. או שהוא לא מסוגל/לא רוצה לספק לאחר את מה שהאחר צריך. אני מאמינה, שלא מצאת עד היום את החברה הטובה, לא בגלל שלא הסכמת לקבל מאחרים. אני מאמינה שאם זה היה מתאים לך, היית מקבלת מהם. אני מאמינה שאת לא "מקבלת" חברה טובה מ"היקום", משום שאת לא מקבלת מספיק מעצמך. כלומר, לא מספיק מבינה את עצמך, ולא מספיק מפרגנת לעצמך. יש דברים בסיסיים וחזקים שאת צריכה, ואולי את לא מספיק מודעת עד כמה שהם חשובים ומשמעותיים עבורך. ככה אני רואה את הדברים...

19/07/2005 | 18:29 | מאת: נוע?ה'לה

בעיניי היא כזו: אני לא מקבלת מספיק פירגון מהסביבה, זה ראי, שיקוף מהיקום, לכך שאני לא נותנת לעצמי פירגון. (מוותרת מדי על דעתי למען דעתם של אחרים, עוצמת עיניים מהרגשות שלי ועוד ועוד.) אנשים פוגעים בי ומכאיבים לי - אני פוגעת ומכאיבה לעצמי. "אין לי מספיק", "זה לא מספיק לי", - אני לא נותנת לעצמי מספיק מהצרכים האמיתיים שלי. אני משתמשת בתחליפים שאינם הצרכים האמיתיים שלי. "אין לי זמן" - אני לא עושה סדרי עדיפויות נכונים עבור עצמי. אני לא נותנת לעצמי את הזמן.

20/07/2005 | 07:12 | מאת: נוע?ה'לה

כיון שאני עושה את העבודה הזו עם עצמי (לא בתחום החברה הטובה) גיליתי שהפירגון העצמי צריך להיות גם פנימי וגם חיצוני. גם בחומר וגם בנפש. בשניהם. אצלי, אחד לא מתקיים ללא השני... ואהבה, הערכה, פירגון, נאמנות, אמון, תמיכה - עצמיים ופנימיים - חיוני לעשות אותם, בפנים ובחוץ. בפנים - בנשמה, ברגשות ובהפעלת השכל, בחוץ - בחומר, בפיסיות, ביופי, בסדר, בבריאות ועוד.

19/07/2005 | 11:59 | מאת: אורלי

אסנת יקרה, שמחה כל כך להצטרף לדיון בנושא. חברות בעיני נמדדת בנתינה ובאי לקיחה. אתה נותן כי אתה רוצה לשמח ראשית את הצד השני ואתה מאושר משמחתו ומאושרו של מי שהענקת לו. הדברים הם לא חומריים כלל. חיוך, מילה טובה,פירגון מעצימים אותך ואת הקשר הקיים. אני מאמינה כי הזמן הוא מדד לחברות אך יחד עם זאת ישנם קשרים המתפתחים ונרקמים במהירות ולפתע את חשה שהיא היא החברה הטובה. אותה אחת שאפשר לשתף אותה בכל, להתלבט, להביע, להרגיש,לשמוע ולקבל ובעיקר היכולת שלה להכיל ולקבל. אמפטיות היא שם המשחק ב ה' הידיעה. אורלי

19/07/2005 | 13:20 | מאת:

חיבוק ונשיקה לכבוד הצטרפותך למעגל המיוחד שלנו - אשמח עד מאוד אם תישארי עמנו כאן. אני יודעת בוודאות שתוכלי להעצים ולהעשיר את המעגל שלנו. את כותבת כי החברות נמדדת בנתינה אך באי לקיחה. למה כוונתך באי לקיחה ?

19/07/2005 | 14:04 | מאת: אורלי

אסנת חברה יקרה, תודה על קבלת הפנים... כמה כייף!! כוונתי ללמידה על עצמך ליכולת להבין כי אם אתה מעניק לזולת הרי אתה אדם מאושר. אינך צריך לקבל כדי להרגיש מלא, בטוח ורגוע. עוצמתך הפנימית היא בידיעה כי גרמת אושר לצד השני. אם ירצה -יקבל לא ירצה-לא יקבל אך אתה עצמך לא מניע את החברות בשאלה של רווח והפסד. אם נתתי אזי אני ראוי גם לקחת.. ממש לא כלל וכלל לא. איזה נושא נפלא לדיון. אורלי

19/07/2005 | 11:23 | מאת: JOLE

שניהם חזקים- בשניהם משתמשים כשרוצים לבטא חוזק ובכל זאת, אנא רישמו אילו הבדלים אתן רואות בין השניים.

19/07/2005 | 11:57 | מאת: נוע?ה'לה

ג'ול, אני לא יודעת אם הכוונה היא לגזע שמחובר לעץ, או לגזע כרות. אז אני לוקחת את כל האופציות... (אני בעד שפע...) 1. גזע אני יכולה לחבק, וסלע לא. (כשאני מחבקת עץ, אני מקבלת ממנו אהבה וכוח, וגם נותנת לו אותו דבר.) 2. סלע הוא חוזק קר, וגזע הוא חוזק חם. אם סלע יפול עליי הוא יהרוג אותי. אם ייפול עליי גזע (כרות)... טוב, תלוי איזה גזע. אבל אולי אני לא אמות... 3. גזע זה עמוד, משהו בסיסי, יציב. וסלע, זה אמנם יכול להיות מעוז, אבל גם מכשול. (סלע מחלוקת...)

19/07/2005 | 11:58 | מאת:

הרגת אותי עם סעיף 2 - עם הפירוט שלו. מעין שואלת אותי למה אני צוחקת.... גדולה מהחיים את.

19/07/2005 | 11:57 | מאת:

הדבר הראשון שקופץ לי לראש הוא הצבע... ! ההבדל בין שניהם הוא הצבע - זה אפור/לבן והשני חום/שחור (פחות או יותר כמובן). הבדל נוסף - הגזע בעל נטיה עגולה ואילו הסלע חסר צורה מוגדרת מן הבסיס. הבדל נוסף - בגזע אפשר להשתמש - עצי הסקה למשל ובסלע.. אני מניחה שגם אפשר להשתמש. טוב. זה לא הבדל טוב. אני בכיוון ? או שמא את מכוונת להבדלים מסוג אחר לגמרי ?

19/07/2005 | 12:20 | מאת: JOLE

זו שאלה שבעלי העלה הבוקר ואיתה שלח אותי לעבודה :-) דיברנו הבוקר והנה הדברים שעלו לנו: גזע יש לו חיים- הסלע דומם גזע מתפתח כלפי מעלה וכלפי מטה - הסלע ללא תנועה מה שהגזע מראה כלפי חוץ תלוי גם באיכות הפנימית שלו לא רק בתנאים חיצוניים גזע שפגעו בו יכול לשקם את עצמו- סלע שנחצה נשאר חצוי גזע יכול להיראות חזק ובריא תקופה ארוכה לפני שהוא קורס- סלע מה שאתה רואה זה מה שיש גזע הוא חלק משלם - הסלע הוא סלע- הוא השלם הגזע הוא גם כלי- צינור ששואב מלמעלה ומעביר למטה ולהפך לגזע יש גמישות- הוא יכול להטות את כיוון צמיחתו לאור וכיוון שורשיו למים . גזע הולך ומתחזק עם הצמיחה שלו, הסלע לא משתנה אלא אם כן נוגעים בו פגעי מזג האויר. ועכשיו כשאנחנו מדברות על עצמנו, ואומרות שאנחנו חזקות באיזה דימוי אנחנו משתמשות? מה אנחנו אומרות? אנחנו חזקות כמו סלע או חזקות כמו גזע. ועכשיו כשפרטנו את ההבדלים לכסף קטן מה אנחנו עכשיו? מה אנחנו רוצות להיות? ואם יש לכן עוד הבדלים אשמח מאד לשמוע

19/07/2005 | 12:13 | מאת: שירה

מנסה לחשוב... הדברים הראשונים שעולים לי בראש קשורים בעיקר לשורשים. גזע הוא דבר שצומח ומאפשר צמיחה והתפתחות, יש לו שורשים עמוקים עמוקים בתוך הקרקע ואילו סלע הוא דבר דומם, אין לו שורשים בתוך האדמה ומכאן שהוא גם יותר נייד (למרות שאם מדובר בסלע גדול - הניידות היא מסובכת...) הדבר השני שצץ לי בראש היא ההשפעה השונה שיש למים על שני המושגים הללו שהזכרת. המים מעניקים לגזע גדילה והתפתחות, בעוד שעל הסלע יש להם דווקא השפעה הפוכה... (שחיקה עד כדי היעלמות מוחלטת, עם השנים). אולי אזכר בהבדלים נוספים... ?

19/07/2005 | 12:53 | מאת: JOLE

ומה משול למים בחיים שלנו?

19/07/2005 | 12:30 | מאת: ליאת

ההבדל המשמעותי בעיניי בין סלע לגזע, בהשלכה שלי על בני האדם דווקא, הינה כזאת, שימי לב לתזה שלי: סלע זה דבר חזק שלא ניתן לשנותו, את חוזקו, את צורתו, סלע ישאר לעד סלע וההשלכה על בני האדם הינה: אדם שהוא משול לסלע, יש לו אופי קשה, אגוז קשה לפיצוח, לא ניתן לשנותו, הוא לא רוצה להשתנות - טוב לו כמו שהוא, איתן, קשה - לא ישתנה לעולם, ומאידך גזע: ושוב, שימי לב לתזה שלי: גזע הוא הרי עץ - עץ ניתן ללטש, לשנות, לרכך לעשות ממנו המון דברים, כמו שולחן, כיסא וכו'. ההשלכה של עץ לבני האדם הינה, שמי שמשול לעץ הוא אדם שניתן לשנות אצלו אופי (מגרעות), ניתן לרכך אותו, לעבד אותו, ללטש אותו, לעצב אותו... הווה אומר, כמו שאת העץ ניתן לרכך, ללטש וכו' כך גם אדם המשול לעץ, כאמור, וזה אדם שטוב לו וטוב לסביבה שעמו, הואיל וטוב לו כי הוא משנה תכונות שליליות ומסופק מכך שהוא אדון לתכונות השליליות שלו ושולט בהן ולחברה הסובבת אותו טוב, בזה שהוא השתנה ממגרעותיו, וכך החברה נהינת ממנו, כמו שאומרים "זה נהנה וזה לא חסר"... ואידך זיל גמור... ... ... ולסיכום: עדיף שאדם יהיה משול לגזע מאשר לסלע..... ליאת... יום טוב.

19/07/2005 | 12:33 | מאת: רינת

ליאת, אהבתי את מה שכתבת, הצגת את זה ממש יפה ולא חשבתי על זה בחיים. כל הכבוד.. רינת

19/07/2005 | 13:15 | מאת:

אהבתי מאוד לקרוא את דברייך. מאוד חכם ואני ממש מתחברת לזה.

19/07/2005 | 10:16 | מאת: JOLE

http://www.flylady.net/ אתר שבו עוזרים לנו לנהל את הזמן שלנו ביעילות, במיוחד בכל מה שקשור לבית. משימות, הרגלים,. עברתי עליו (לא ממש לעומק כי לא היה לי זמן) ונראה לי מדליק ביותר. מרשמים של חברה שלוקחת חלק בתוכנית המוצעת- מרוצה ביותר!!

תודה אבל זה לא בשבילי... אני ממש לא אוהבת באנגלית... אוף חבל. דווקא יכול לתרום לי הרבה.

19/07/2005 | 11:01 | מאת: JOLE

יש שם כל מיני תחומים, תבחרי תחום ואני אתרגם לך

19/07/2005 | 11:32 | מאת: שירה

19/07/2005 | 11:42 | מאת: נוע?ה'לה

על ההעתק של התחום שאסנת תבחר לעצמה. זה בסדר גמור, ואני לא פולניה... רק מאמינה במה שהמציאות מביאה.

18/07/2005 | 22:10 | מאת:

מי לדעתכן היא החברה הטובה? יש לי הרבה לכתוב וזאת מנסיוני בהנחית מעגלי נשים. אני נתקלת בכל כך הרבה חברות טובות. אך ברשותכן אני מבקשת לקרוא את דעתכן קודם לכן אז.. מי היא לדעתכן חברה טובה באמת ?

19/07/2005 | 09:41 | מאת: ליאת

לאסנת בוקר טוב, בקשר לשאלתך מי היא חברה טובה, הריני להביע את דעתי בעניין. הואיל ובמהלך חיי ועד היום הנני מוקפת חברות (שברובן, מה לעשות, לא הכי טובות, יותר אינטרסנטיות ליציאות, בילויים וכו' - למרות שכעת, אני נשואה - אך גם זוגות חברים בדרך כלל כאלה). אבל והדגש על האבל. יש לי שתי חברות טובות באמת וכמו כן, לי ולבעלי יש זוג חברים שהם באמת טובים והכי קרובים אלינו. חברה טובה: הווה אומר, מישהי שניתן לספר לה הכל לא פחד, ללא חשש שהיא תעביר זאת, מישהי שהיא לא רק לבילויים, גם לבילויים, אך גם לשיחות נפש עמוקות (מישהי עמוקה בשיחה), מישהי שאני יכולה לספר לה דברים הכי אינטימיים והיא לעולם לא תעביר. מישהי שבעת צרה תושיט לי יד וההפך, כמובן, גם אני אושיט לה יד בצרה. החכמה בחברים זה להיות שם בשביל החבר גם כשרע לו ולא רק ברגעים שטוב לו, אם כך היכן החברות. יש לי חברה רווקה עם המון בעיות, אנחנו בסטטוס שונה לחלוטין, אני בכלל נשואה ומקימה משפחה. אבל אני חברה אמיתית שלה, עוזרת לה, מייעצת לה, מדברות על הדברים הכי אינטימייים שמדברים עליהם בחדרי חדרים ובדלתיים סגורות. ממני לא יעבור כלום ולא לבעלי, הואיל ובעלי מכיר אותה ואם היא תבקש שלא אספר לו, לא אספר לו - כי זאת חברות! אני תמיד שם בשבילה, בוקר, ערב,לילה... הייתי איתה ברגעים הכי קשים בחיים - שהיא כמעט קבלה התמוטטות מאהבה נכזבת והיה לי קשה לעזור לה, אך עשיתי זאת ולא הפנתי עורף. בנוסף אני חושבת שחברות צריכה להתבטא בפירגון האחת לשניה ולא בקנאה (זאת יותר יפה, זאת יותר חכמה) כל אדם באשר הוא וכבודו של כל אדם במקומו מונח. אנחנו בריאות ולכל אחד זכות להביע דיעה גם אם שתי חברות חולקות האחת על השניה. צריך המון פרגון בין חברות טובות - ולא קנאה, כאמור. ועוד משהו, בחברות טובה (במקרה שלנו בין בנות) ובכלל, אני חושבת שצריך להגיד את האמת גם אם היא כואבת, הואיל ומהצד אנו רואים אם חברתנו עושה טעות בחייה ועלינו להגיד לה, גם אם זה כרוך בפגיעה. חברות טובות לא צריכות להיפגע האחת מהשניה. ולסיכום: חברות בנות ובכלל חברות, אין מצב (לפחות אצלי) של ריב ומדון. מה שכן, יכול להיות ויכוח, קונפליקט וגם על זה מדברים בצורה תרבותית. אך ריב? לא מבית ספרי וכך נראה לי שצריך בין חברות טובות. ודבר אחרון שנזכרתי, בין חברות טובות ובכלל. ללמוד לסלוח. כולנו בני אדם, כולנו עושים טעויות, בקשת סליחה לא מורידה מערך האדם ונהפוך הוא, היא מעלה את ערכו ואני חושבת שכולנו צריכים למחול אחד לשני ובחברות בין האחת לשניה, בפרט. המשך יום נעים... לאחר המגילה שכתבתי.... ליאת. (-:

19/07/2005 | 10:37 | מאת:

אני חושבת שמה שהצגת כאן זו החברה האידיאלית מן האגדות. הלוואי עלי להיות כזו ו/או שתהיה לי חברה כזו. חברה שמתאימה בהכל. אני מוצאת את עצמי עם חברות שונות ומגוונות כאשר עם כל אחת יש לי מכנה משותף אחד או שניים מקסימום. שוב, אשרייך וטוב לך.

19/07/2005 | 10:55 | מאת: שירה

אסנת יקרה, עבורי, למילה חברה יש משמעות ענקית ומיוחדת. אני יודעת שיש אנשים שיש להם מליון חברים וחברות, וכל אחד הוא אוטומטית "חבר"... אני כל-כך לא כזאת. מכרים יש לי כנראה הרבה. ידידים וידידות - גם כן. אבל חברים אמיתיים, אנשים שפשוט חדרו אל תוך לבי ומצאו להם בו מקום של קבע - כאלה יש ספורים, וכך אני מעדיפה ורוצה. את יודעת, במזרח הרחוק יש מקומות בהם המקומיים מאמינים שאסור בתכלית האיסור להצטלם, כי בכל פעם כאשר מישהו מכוון אליך מצלמה ומנציח את דמותך - הוא בעצם "לוקח" חתיכה מנשמתך. ובכן, אני מרגישה בדומה לגבי חברויות. כאשר אני בקשר עם חברה אמיתית - אני מרגישה שאני מעניקה את לבי ואת נשמתי, כאילו נותנת לה חלק ממני. לכן כל-כך חשוב לי לעשות זאת אך ורק עם האדם שאיתו יש לי חיבור אמיתי ונכון. כאשר הקשר הוא נכון הוא יוצא מהלב ונכנס אל הלב, ואז לא מוותרים בעצם על שום חלק מהנשמה, כי את החלק שאת מעניקה את גם מקבלת בחזרה שבעתיים. החברה הטובה שלי היא אישה נפלאה שמלווה אותי מאז ששתינו היינו בנות 6... הזיכרונות שלי ממנה משולבים בהיסטוריה האישית שלי לאורך השנים, החל מבית הספר היסודי ועד היום. כל צעד בחיי, משמעותי יותר או פחות - היא היתה שם, אתי ובשבילי. בטוב וברע. חברות אמיתית נמדדת בעיניי לא רק ביכולת להיות שם כאשר המצב רע, אלא דווקא כאשר קורים גם דברים טובים ! זה מתקשר לדיון ש(כמעט והתחיל) כאן לפני כמה ימים אודות פרגון בין נשים. הזדמן לי לצערי להכיר חברות (או כאלה שטעיתי לחשוב שהן חברות) שהיו נ פ ל א ו ת כאשר קרה לי משהו רע; ידעו לתמוך ולחבק ולעודד ולנגב את הדמעות, אבל באופן מוזר ביותר - דווקא כאשר קרה משהו טוב בחיי, ופניתי אליהן כדי לשתף בשמחה ובגאווה - - - הכתף שמצאתי היתה קרה ומנוכרת... כנראה שיש אנשים שקל להם יותר להיות לצידך כשאת נכשלת, אבל כשאת מצליחה זו כבר אופרה אחרת... החברה הזו שלי, היא הרבה יותר מאחות. הכינוי שלי עבורה הוא "אחות לבי", כי זה מגדיר את מהות הקשר בינינו באופן הקולע ביותר. היא לא אחותי מהבחינה הגנטית, אבל היא האחות של הלב שלי, במלוא מובן המילה. אני יודעת שאין דבר בעולם שלא אוכל לספר לה, כי האהבה שלה אלי היא הדבר הקרוב ביותר ל"אהבה ללא תנאי", כלומר - גם אם תהיה לה ביקורת כלפיי אני יודעת שזה לא אומר שהיא אינה מקבלת אותי, על הטוב ועל הרע שבי. יש תמיד מקום לביקורת אבל לא לשיפוטיות, ואני יודעת מניסיון עשיר של שתינו שתמיד אזכה ממנה לקבלה נטולת שיפוטיות. אני מרגישה זכות גדולה שהעולם העניק לי את האישה הזו והכניס אותה אל חיי, ו.... מצטערת אבל אני עושה הפסקה כי כל ההודעה הזו גורמת לי לחשק בלתי נשלט לכתוב לה איזה אס.אם.אס ולהגיד לה שאני אוהבת אותה :-)

19/07/2005 | 11:05 | מאת:

תענוג לקרוא אותך, אמרתי לך כבר פעם. את ממש כמו מנגנת על המילים החודרות עמוק ללב. קראתי את דבריך ולמעט החיוך של הנאה נצבט לי הלב, קנאה מסוימת. גם לי היתה חברה מגיל 6, החזקנו מעמד ביחד עד גיל 20 לערך ושם נפרדו דרכנו. כבר לא התאמנו זו לזו. כל אחת לצערי הלכה לכיוון שלה (לאו דווקא הפיזי). יש לי בעיה... אני לא יודעת להיות חברה טובה כנראה :( אני תמיד אהיה בשביל החברות שלי (ידידות, מכרות), לעולם לא אסרב לבקשת עזרה. תמיד אעזור, אתמוך וכן, גם אשמח בשמחתה של... הקושי שלי מתבטא אצלי. קשה לי נורא לקבל. דוגמא הכי פשוטה - הנה את הזמנת אותי להצטרף אליכן להצגה.. התביישתי להגיד כן. ואולי היא לא מזמינה אותי כי היא באמת רוצה ? אולי זה מתוך נימוס כי כך התגלגלו העניינים. לפני כשנתיים אושפזתי בבית חולים לשבועיים. שוב כשל ההיריון שלי. לא התקשרתי לאף אחת. רק כשהן התקשרו ושאלו מה העניינים סיפרתי להן... וכעסו עלי נורא. למה את לא מספרת, משתפת... ואני רק לא רציתי להכביד ולהעיק. אולי בגלל זה אני לא מרגישה שיש לי חברה טובה. יש לי הרבה חברות (ידידות, מכרות - לא אוהבת את המילים הללו, צריך מילה חדשה) אבל לצערי כבר אין לי חברה טובה. אחת מיוחדת שכזו. אחות לבי :)

19/07/2005 | 11:09 | מאת: נוע?ה'לה

אני מרגישה שהכנסת אותי למקום שלך, מאוד פרטי ואישי. ותודה, ותודה על האמון. ותודה לך על המושג ועל ההסבר - ביקורת ללא שיפוטיות. מגיע לך עבור זה סל מוצרים גדול...!

19/07/2005 | 11:17 | מאת: JOLE

חברה טובה המממ..... היא תמיד קרוב- come rain OR shine , גם כשהיא מעבר לאוקינוס לא צריך לחשוב פעמים כדי להרים לה טלפון באמצע הלילה היא יודעת לשמוח איתי ולפרגן היא יודעת לבכות איתי ולתת כתף היא יודעת לשתוק איתי ולהקשיב היא לא מנהלת פינקסנות היא לא פוחדת לומר לי את האמת היא לא פוחדת לתת לי תשובות שאני לא רוצה לשמוע היא לא פוחדת לשאול שאלות נוקבות ולהוכיח אותי תמיד אפשר לבקש ממנה והיא ויודעת שיש לה את האופציה לומר לא, וזה בסדר. מה שביני לבינה נשאר ביני לבינה בנינו שמות הכל על השולחן, לא צוברות בפנים. כשעולה משהו פותרים אותו. יש שם חיבור בלתי מוסבר שלא תלוי בזמן ובמקום. חיבור של נשמות.

גם לחברה אחרי שעה 22 בלילה. לא מרגישה נוח, מרגישה שאני מפריעה. עכשיו כשאני חושבת על זה אני יודעת שזה לא נכון וזו רק ההרגשה שלי ובכל זאת... אני תמיד אתן שיתקשרו אלי גם בחצות אבל להיפך ? לא נראה לי... אוף ! מה לא בסדר בחשיבה שלי ?!

18/07/2005 | 11:54 | מאת: שירה

שוב בוקר טוב. הפורום הוא אכן מקום פתוח לכולם. כמו כן, מכיוון שהוא מתקיים בעולם וירטואלי ואנחנו לא באמת יודעים מי נמצא מן העבר השני של המחשב, ברור מאליו שאף פעם בעצם לא נוכל להיות בטוחים מי כותב לנו. וגם זה מקובל עלי לגמרי, הלא זה חלק מהקסם של העניין. שימוש בשם בדוי - מקובל עלי לחלוטין, ברור מאליו שלא כולם רוצים לחשוף את שמם לעיני כל. מה שאני *לא* אוהבת זה שקרים. מה שאני אפילו יותר לא אוהבת זה שקרנים, שכאשר הם נתפסים בקלקלתם ומעמידים את האמת מול פרצופם - במקום פשוט להודות "טעיתי, פישלתי, סליחה" הם נוקטים בשיטה הבזויה של "ההגנה הכי טובה היא ההתקפה" ופשוט יורים לכל הכיוונים את הרוע שלהם בתגובה. לו הכותרת של הפורום הזה היתה "פורום מדע בדיוני" או לחילופין "פורום מספרי סיפורים" הרי שלא היתה לי שום בעיה עם העובדה שנכנסת לכאן בחורה אחת ויחידה, כל פעם בשם אחר, וממציאה סיפור חיים אחר לחלוטין בכל פעם, בכל הודעה משנה את פרטי חייה כיד הדמיון הטובה עליה. אבל לתומי חשבתי שאין מדובר בפורום כזה. חשבתי שכאן אנחנו אמורות לתמוך זו בזו, ולפחות מבחינתי תמיכה אומרת בראש ובראשונה * אמון *. כאשר אין אמון בסיסי - למה שארצה להיתמך ולתמוך ?? אפשר להתפלסף לנצח, אבל ה*עובדות* לא משתנות לצערי. והעובדות הן נורא, נורא פשוטות: ליאת נכנסה לכאן בסיפור חיים של אישה נשואה, בטיפולי פוריות. היא סיפרה כי היא עובדת כמזכירה בכירה בחברת עו"ד. עם הזמן, היא סיפרה כאן באותו פורום בהודעות שעדיין קיימות כאן (!) על כך שהיא למעשה תלמידת שנה ב' ברפואה (אנחנו אמורות להתעלם אגב, מהעובדה שלתלמידי שנה ב' ברפואה בקושי יש זמן פנוי לנשום כמו שצריך, אז בוודאי ובוודאי שאין להם זמן לשבת יום שלם מול המחשב ולהשתתף בפורומים בדוקטורס, אבל ניחא). רק אתמול היא סיפרה שבן זוגה עובד בעבודה מכובדת מאוד (צווארון לבן, במילותיה) ושהיא נמצאת בחופשת לידה (רגע רגע, לא דובר על טיפולי פוריות ?....) שוב, ההודעה הזו עדיין נמצאת כאן שחור על גבי מסך, כך שאני רק חוזרת על עובדות. "ליאת" הודתה כבר לפני כשבוע בעצמה שהיא כינתה עצמה בין היתר בשם "תותי" בפורום אחר, אבל לפני יום היא שוב הכחישה שעשתה זאת, והאשימה אחרים בפרנויה על כך שהם סבורים כך...(כנראה שכחה שהיא עצמה כבר הודתה בכך...) בפורום סקסולוגיה איימו לפני כמה ימים על ה"מטרידה האלמונית" שאם לא תפסיק לחבל בפורום, יעבירו את כל ההודעות שלה למשטרת ישראל. מי שרוצה לתת קפיצה לפורום נוסף בו מבקרת "ליאת" בימים אלה יכול למצוא אותה בשם "עדן" בפורום תמיכה הדדית. שם, ראו זה פלא, היא מדברת רק אתמול על בן זוגה שעובד בעבודה מאוד מכובדת-צווארון לבן (אותן המילים בדיוק, צירוף מקרים מדהים) אבל להבדיל, שם הם בני זוג רק במשך החודש האחרון (מה קרה לבעל ?? לאן הוא נעלם ? האם נבלע בידי הצווארון הלבן ?) כן, כל אחד רשאי להשתמש בשם בדוי. הפורום הזה אמור היה להיות פורום שונה מאשר פורום שאלות/תשובות, אלא להתבסס על דיונים מפרים, על תמיכה ועל הרבה מאוד פרגון. קצת קשה לי לדמיין את כל המילים היפות האלה (פרגון, תמיכה, הפרייה הדדית) קורים כאשר אנו מגלים כי מולנו ניצבת אישה המשקרת באותה קלות בה היא ממצמצת. איך אפשר לדבר על תמיכה כאשר אין אמון בסיסי במי שניצב מולך ? האם המטרה של הפורום הזה להמציא סיפורים ואגדות ולהערוך תחרות בינינו למי יש דמיון פורה יותר...? חשבתי שלא. יתכן שטעיתי. כל אחד מוזמן לפרגן ולתמוך במי שהוא מעוניין ורוצה. אני כפי הנראה אשאר בדעתי ובתחושתי - אני לא מסוגלת ולא רוצה לתמוך באדם שממשיך ומשקר לי ללא הרף, ואפילו כאשר העובדות היבשות ניצבות מול פניו, במקום פשוט להודות בהן הוא בוחר להתקיף להכפיש ולהוסיף שקר על גבי שקר. כפי הנראה, הגדרת ה"תמיכה" היא אחרת עבור כל אחד מאיתנו.

לקריאה נוספת והעמקה
18/07/2005 | 14:25 | מאת: רותי

צהריים טובים, מהשלומכן? מאחר ובחשנו יותר מידי בקלחת המשעממת , הגיע הזמן שפשוט נמשיך הלאה ונעזוב כבר את הנושא הקטנוני מאחורינו. השבוע סימתי לקרא את הספר של רם אורן אחות קטנה, ספר מקסים הממולץ בחום, מסופר על אח ואחות הגדלים בבני ברק ומתיתמים באופן פתאומי ומפתיע מהוריהם, על ההתמודדות של האחים בחברה החרדית והסגורה. ספר מומלץ בחום. בנות אנחנו בקייץ אז ספרו בבקשה על הטיולים והבילויים זה מעניין יותר. ביי ויום טוב ושמח לכולנו. רותי

18/07/2005 | 17:38 | מאת: ליאת

היי רותי.. קראתי את המלצתך על הספר ואני אעיין בו, אם שווה לי לקנות - אקנה. אני אוהבת ספרים יותר המלמדים מאשר סיפורים רגילים. לדוגמא, ספרי פסיכולוגיה, ספרי חוק ומשפט, ספרי רפואה. אני מוצאת את עצמי עם ספריה שלמה בבית של הכל מכל וכל. האמת - כבר עדיף לי להרשם לספריה בקצב הזה. אני רוצה להמליץ על ספר נהדר שקניתי לאחרונה הנקראה "גופה של אישה - מיניותה של אישה" ספר שנכתב על ידי דר' כריסטיאן נורטיורפ. הספר כותב דברים על נשים, על בעיות נשיות, על הגוף הנשי, על פתרונות לכל דבר במערכת הגוף של האישה, הכל מכל וכל. ממש אפשר להיות דר' מספר כזה. הוא מכיל כל כך הרבה דברים, שכמה שאנו חושבות שאנו מבינות... הספר הזה מעשיר אותנו לגבי עצמנו וגופנו בצורה מדהימה. מלמד אותנו, הנשים, להתמודד עם כל בעיה נשית מהקטנה ביותר ועד הגדולה ביותר, היריון, לידה, מחלות מין, מחלות אחרות נשיות, כעס ומתח - מה קורה לגופינו - אנו הנשים ועוד המון... מומלץ בחום... ליאת.

18/07/2005 | 15:44 | מאת: הארה

שירה כל הכבוד לך. קראתי כל מילה שכתבת וגם אני הרגשתי ככה. קראו לי כבר הגרופי שלך אז אם כבר אמרתי לעצמי שאני צריכה לקרוא יותר מאותה אחת שאני "מלקקת לה" אין ספק שיצרנו לעצמנו אויבות ללא עוול בכפינו. בסה"כ הבענו את דעתנו וכתבנו קצת בפורום. אני ממש מבינה את ההרגשה שלך. אני גם לא מבינה איך אפשר להמשיך הלאה כשזורקים עלינו בוץ ורפש האם אנחנו לא עשויים בשר ודם? אותה אחת שלא משנה כבר מהו שמה הכפישה ביודעין אותנו וגרמה לנו להראות טפשות, עלובות נפש ועלוקות בכל אופן. אני באמת רוצה לדעת מה מטרת הפורום ואיך אפשר כאן להביע דעה מבלי שמישהי תחליט להכפיש את שמי. ולקבוע את עמדתה על אופיי וכו' את המילים "חסרת עמוד שדרה" היה קשה שלא לקרוא תודה ממני ניצה

18/07/2005 | 16:16 | מאת: רותי

טוב זה שכתבתי את שמי לא אומר שאני זאת שהפצתי רפש בפורום אני בסך הכל, נכנסתי רק לאחרונה כשכבר קראתי כלכך הרבה כתובות מרופשות ובלתי צודקות אך מאחר ואני מחפשת פורום נשים ללא סטיות והטרדות החלטתי להגיב על כך ולנסות להעביר את הרוח למקום אחר ולתאר את האווירה בפורום . אז בבקשה לא להפיל עליי את תיק הנאצות כי זאת לא אני ובכל זאת מבקשת שוב להפסיק כבר עם השיחה הזאת אפשר לדבר על הרבה דברים אחרים ונתתי מספיק עצות. נ.ב שמי בפורום היה רק אלמונית ופלמונית וכן AMOR ולא יותר כך שתוכלו לקרא את התכתובת הישנה ולראות שבסך הכל רציתי פה להשכין שלום. אם זה לא מתאים לכן אז ביי.,

18/07/2005 | 22:12 | מאת:

המטרה רשומה בהודעת הפתיחה שלי. ברשותך שירה אני כבר עייפה כל כך אז ברשותך אגיב להודעתך בבוקר. נשיקה וחיבוק וברכת לילה טוב אסנת :)

19/07/2005 | 07:51 | מאת: נוע?ה'לה

בעניין השאלה שלך. לא יודעת מה המסקנות שלך, אבל אני יודעת מהן שלי. מבדיקות מעמיקות שערכתי, הסקת מסקנות והפקת לקחים: המעגל הוא מקום לדיבורים על תמיכה, פירגון, אמון, חברות ועוד. מעגל, זה מקום שיש בו אמון, פירגון, נאמנות ותמיכה הדדית. וכמקום שלא מתקיימים בו כל הזמן הדברים הללו, זה תלוי במצב-הרוח ובמטרות האישיות של כל אחת, עבורי, ואני מדגישה, עבורי, הוא מקום באינטרנט להבעת דעות ולקבלת מידע. מידע על רגשות, דעות ועוד, אבל רק מידע. ובעיניי, וזו דעתי, אני מדגישה, לקרוא למקום מעגל נשים, זו לא רק טעות, אלא גם הטעיית אחרים וזה אפילו יומרני. ושוב אני מדגישה, זה בעיניי ולדעתי. וחבל שאנשים ייפגעו, כי נפגעים. אם המקום יהיה פעם מעגל נשים, לעתיד פתרונים. אבל בינתיים ולעת עתה, בטוח שהוא לא. שירה, אני אוהבת לקרוא את הדברים שאת כותבת ואת צורת החשיבה שלך. אני בהחלט רואה את המשמעות העמוקה שלהם, ואת המשמעות שלהם גם מעבר למילים. ורוצה לשאול אותך: מהו בעינייך אמון בין אנשים ובמערכת יחסים. ומהי בעינייך תמיכה הדדית בין אנשים ובמערכת-יחסים. ומקווה שהרכבת לא תהיה הבוקר עמוסה או מאחרת. המון תודה.

19/07/2005 | 08:13 | מאת:

צר לי כל כך שאת מרגישה וחושבת כך. לדעתי המעגל הוא מעגל מההתחלה... עצם העובדה שישנם קשיים בדרך אינם מפחיתים מערכו ומהיכולת שלו להמשיך ולהתפתח ולהיות ה-מעגל עם כל התכונות הנפלאות שציינת בתגובתך לשירה. אני באופן אישי מנסה להמשיך וזאת במקום להרים ידיים ולהיכנע. אבל זאת רק אני. שיהא לך יום הכי מאושר שרק אפשר אסנת :)

19/07/2005 | 09:10 | מאת: שירה

איזה כיף להיכנס לפורום ולמצוא את שמך פה ! את רואה כמה קל לשמח אותי על הבוקר ? :-) (תודה) השאלה שלך על אמון היא בהחלט שאלה ע-נ-קי-ת (נראה לי ש"מגיע לה" שרשור נפרד לגמרי, לא ?) כל אחד מגדיר אחרת את המילה "אמון", בהתאם לעולם המושגים והערכים שלו. אני חושבת גם שזה נורא תלוי על איזה מערכת יחסים את מדברת, כי ככל שמערכת היחסים היא אינטימית יותר - מטבע הדברים המשקל של האמון בתוך המערכת עולה (כך לפחות לדעתי). אני יוצאת מתוך הנחה שאינך מדברת על מערכת יחסים רומנטית, שבה האמון מקבל גם פנים אחרות, ואתייחס רק למערכת של חברות טובה. בעיניי, חברות טובה אינה אפשרית ללא אמון בסיסי. אני לא מדברת על כך שאני חייבת לדעת *כל* מה שקורה בתוך לבו ונפשו של האדם השני, ממש לא. לכל אחד מאיתנו הזכות להחליט במה לשתף ועד כמה, מה לחשוף ועד כמה, מה לשמור לעצמנו ורק לעצמנו. אבל אני מדברת על התחושה שהאדם שנמצא מולי הוא אמיתי, פיו ולבו שווים, אני יכולה להקשיב לדבריו ולדעת שאין צורך לחפש משמעויות נסתרות, כוונות אינטרסנטיות וכו'. זה מתחבר לי קצת לשאלה שהבחנתי ששאלה אסנת לגבי החברה הטובה (מיד אגיב לנושא הזה), אני אשמח לקרוא את מחשבותייך גם בעניין החברות שהעלתה אסנת. שיהיה לך בוקר נפלא יקירתי. ושוב, שמחה מאוד שאת פה. @@

19/07/2005 | 08:49 | מאת:

כל שכתבת כאן חכם ובעיקר צודק. מאוד צודק. אבל מה ? את חושבת שזה יעזור במשהו ? לצערי ולעניות דעתי, לא. הדרך היחידה היא התעלמות טוטאלית. זו דעתי הפרטית. גם כאשר ניסיתי להושיט יד לשלום ולפתוח דף חדש זה לא הצליח ונאלצתי למחוק מס' לא מבוטל של הודעות. כאשר אדם מעורער בדרך כזו או אחרת אני באופן אישי קטונתי מלטפל בכך. שוב אחזור ואומר כל שכתבת כאן הוא הכי נכון, הכי צודק והכי חכם. מצטרפת לכל מילה שלך אבל שוב אחזור ואומר - אני לא חושבת שיש משהו לעשות בנדון. לטעמי הדרך היחידה היא פשוט התעלמות טוטאלית. האמיני לי יקירתי - אף אחד, אבל אף אחד לא מאמין לה ! לא אני, לא הבנות האמיתיות בפורום ולא מערכת דוקטורס. והמשטרה ? משעשע... בסדר. נגיד שאני מאמינה לה שהיא פנתה למשטרה ועוד יותר נגיד שאני מאמינה שהמשטרה מטפלת בכך. כמנהלת פורום בפורטל אחר כבר שלוש שנים אני יודעת היטב מה צריך על מנת שהמשטרה תתערב. האמיני לי, זה לא המקרה. כולי תקווה שתוכלי להתעלם ממנה עד כמה שרק אפשר ועד כמה שאת מסוגלת. זה קשה. גם לי זה קשה. בחיי שזה קשה. אבל אני חושבת שהתעלמות זו הדרך היחידה והטובה ביותר. חבל לבזבז סתם אנרגיה. שיהא לך יום מאושר אסנת &&&

19/07/2005 | 09:11 | מאת: שירה

צודקת, כל מילה מיותרת לכן אמלא פי מים (או קפה, במקרה זה)

18/07/2005 | 08:49 | מאת:

בוקר של אור לכולנו אחרי יוגה שעשיתי הבוקר אני מרגישה רעננה יותר מתמיד. מאתמול חזרתי לשיגרה מבורכת של התעמלות - בבוקר יוגה ובצהריים פילאטיס. נשים בצד את התוצאות היפות שזה מביא בגוף - אני מדברת על התחושה המדהימה שההתעמלות נותנת בפנים, בנשמה. שנאמר - נפש בריאה בגוף בריא ! אני מרגישה בהחלט מאוד נעים וחזק. אז אחרי היוגה והנשימות פתחתי את הבוקר בחיוך רחב וגדול. נכנסתי לפורום, עשיתי קצת ניקיון ואני קוראת לכולנו בכלל ולליאת (לכינויה המגוונים) בפרט - בואו נפתח דף חדש ! באחד מספרי המודעות שקראתי ניתנה הקבלה להתנהגות שלנו כמבוגרים לעומת ההתנהגות שלנו כילדים. ראו את הילדים איך הם מתנהגים כשהם רבים... מצאתי את עצמי לא אחת מתבוננת בבתי וחבריה בעת משחק משותף ופשוט הרגשתי קנאה. קנאה בפשטות. הם משחקים, פתאום רבים ומגיעים לבכי ואפילו רוצים ללכת הביתה אבל ברגע אחד הם מתפייסים וחוזרים לשחק ביחד כאילו מאום לא קרה מעולם. ואילו אנחנו המבוגרים ? מתווכחים או רבים עם זה או אחר וסוחבים איתנו את הכעס, העלבון, הטינה לאורך זמן. זמן רב ומיותר. למה ? מה זה תורם לנו ? ושוב שנאמר (שמתן לב שיש לי חיבה לפתגמים :) - לכעוס פירושו להעניש את עצמנו על טיפשותם של אחרים... אז בואו נהיה כילדים. רבנו ? התווכחנו ? כעסנו ? די. נגמר. בואו נסלח, נשכח, נלמד זאת כשיעור חשוב מאוד לחיים (ו"המורה אסנת" שואלת - נו, איזה שיעור למדנו בשבועיים האחרונים?) ופשוט נמשיך הלאה. בחיוך, באהבה, בשמחה, בקבלה. מה אתן אומרות ?

18/07/2005 | 09:34 | מאת: שירה

בוקר אור יקירתי. הבוקר שלי התחיל באופן נוראי (55 דקות המתנה לרכבת, בלאגן בלתי יתואר על הרציפים ובעיקר תחושה של מיאוס ותסכול. כמה מרגיז לפתוח כך את הבוקר) אבל לקחתי נשימה עמוקה, הכנתי כוס קפה, אני שומעת מוסיקה כדי לרכך לי קצת את המתח ואני מתפנה להשיב לדברייך. האמת, יש לי כל מני דברים לומר על חלקים מסוימים בהודעתך אבל אני יודעת שאם אכתוב זאת זה ללא ספק יגרור תגובות, ועוד תגובות, ועוד תגובות ועוד..... ונראה לי שכולנו מיצינו כבר את השירשורים הללו, לא ...? לכן אדבר באופן כללי לגמרי. הביטוי "דף חדש" הוא ביטוי נחמד מאוד, אבל בואי נישאר לרגע עם הביטוי הזה ונשים לב מה קורה בדפים חדשים בתוך ספר: כאשר אנחנו מעבירים דף ומתחילים חדש, עלינו תמיד לזכור בו בזמן מה התרחש גם בדפים הקודמים, על מנת שניטיב להבין את המשך העלילה... מקווה שאת יורדת לסוף דעתי. לפחות מבחינתי, דף חדש אינו אומר מחיקת הדפים הקודמים, אלא איחסונם בתאי הזיכרון מתוך מטרה מוגדרת ללמוד מהם משהו, כדי להיטיב את המשך ה"עלילה" של הספר בעתיד. אני חסידה גדולה של סליחה. אני יודעת מניסיון עד כמה כ-ב-ד יכול להיות המשא של רגשות אשמה, כעס ועלבון. הסליחה היא כמו דיאטה מדהימה לכל המשקל הזה, היא מסירה אותו ממך ופתאום את מרגישה הכי קלה שבעולם. יחד עם זאת, יש דברים (לפחות לדעתי) שהם מעבר לסליחה. אני משערת שלכל אחד מאיתנו יש את הקווים האדומים שלו שאותם הוא ורק הוא משרטט לעצמו, הוא מחליט על מה הוא סולח ועל מה לא. זה אינדיבידואלי וסובייקטיבי לגמרי. גם לי יש כאלה. שוב, בכוונה מדברת בכלליות כי אני ממש (מ מ ש !) לא רוצה להיכנס לזה. הפורום ממשיך מבחינתי בדיוק כפי שהיה קודם לכן, אני ממשיכה ליהנות מהודעות מסוימות ומגיבה בהתאם למה שאני מתחברת אליו או מעוניינת להגיב. אחד הדברים הכי כיפיים שהמדיה הזאת מאפשרת היא החלפת דיעות עם אנשים שונים, ואפשר ללמוד הרבה על כל אחד מאופן הכתיבה, זה מרתק בעיניי. שיהיה לכולנו יום נפלא ! שירה

18/07/2005 | 09:41 | מאת:

הדימוי של ספר שהבאת הוא יפה וחכם במיוחד ברשותך אחדד אותו מעט. במידה ואנו מקבילות את המעגל שלנו לספר אני מאוד מסכימה איתך אבל... אנחנו רק בהתחלה. רק התחלנו לכתוב את הספר. הספר עדיין לא קיים למעשה, ישנם נסיונות כתיבה. דמי לעצמך סופר הכותב.. מתחיל לכתוב את ספרו החדש והמוצלח. את רב המכר הבא שלו ! גם הוא בתחילת הכתיבה מוחק, משליך דף אל סל האשפה. טיוטות יכולות להישמר אך הן גם יכולות להיזרק אל סל האשפה. כיוון שאנחנו רק בתחילת דרכנו אזי הדימוי של ספר הוא מצוין אבל ספר שעדיין לא נכתב ולא נכרך ואינו על מדף הספרים. אני מעריכה ומודה לך, שאינך נגררת (מה שיכול להיות מאוד פשוט וקל) אלא באמת מתייחסת לנושא בלבד. לענין הסליחה, הסליחה היא אישית. בשבילנו ולאו דווקא בשביל האחר. השחרור הוא עצמי ואישי במיוחד. מזכיר לי את חבר שלנו... כאשר הוא בכביש ומי מהנהגים חותך אותו בנסיעה או משהו בסגנון הוא כל כך כועס ומתעצבן ומקלל שאני אומרת לו היייייי רגע. חכה. בשביל מה ? אתה חושב שאותו נהג בכלל יודע ו/או אכפת לו שאתה כל כך מתעצבן וכועס ? הוא כבר המשיך הלאה בדרכו, מחייך ומאושר כי הנה הוא הצליח לעקוף עוד מכונית אחת. ממש לא אכפת לו מה אתה מרגיש וחושב ולמעשה ? הוא גם לא יודע זאת... ותחשבו על זה :)

17/07/2005 | 23:37 | מאת: אילנית

היי נועה ולילה טוב, רק עכשיו קראתי את כל התגובות להודעתה של אסנת ונדהמתי לנוכח תגובתך!!! את אוליי פגועה אבל זוהי בחירתך האישית בלבד!!! הפורום נפתח לפני כחודש ימים בערך " וההשתלטות " מצידך הייתה מיידית. לרגע התבלבלתי מי מנהלת כאן את הפורום. אהבתי לקרוא את הודעותיך ואת תגובותיך השונות, אך מהר מאוד עייפתי. אם תלכי אחורנית , לתחילת הפורום, תראי ודאי מה כוונתי. ההודעות שלך נרשמו בקצב מסחרר ומעייף שמהר מאוד איבדתי עיניין. מהיכרות שטחית שלי איתך, קשה לך לקבל ביקורת והתגובות שלך חריפות. אז יקירתי, אין לי שום כוונה לדון עוד בנושא. אני עומדת מאחורי כל מה שאמרתי ונראה לי שנגררתי לסיטואציה שלא ירדתי לעומקה. אני לא יודעת מה קרה בינכם לבין ענת/ליאת וזה גם לא מעניין אותי. אני נמצאת כאן בשביל הסיפוק העצמי שלי ובטח ובטח לא מחפשת ריבים. אם היית מכירה אותי, היית מבינה שאני לא יכולה לפגוע בזבוז. את רשאית להגיב, מראש אומר לך שלא אגרר לתכתובת מסוג זה. לילה טוב, אילנית

18/07/2005 | 10:08 | מאת: נוע?ה'לה

נאמר לי שיש כאן הודעה כזו, שכדאי שאתייחס אליה ואבהיר דברים. 1. כדאי להבין את הדברים שאני כותבת. כי אם גם מבינים את ההודעות שלי ולא רק קוראים אותן, הרי היה ברור כשמש שלא אוכל ואני לא רוצה להמשיך להשתתף במעגל. פירגנת לי כדי להבין מה אני כותבת? 2. קשה לי לקבל ביקורת, והתגובות שלי חריפות: א. אין לי עניין לקבל ביקורת שאיננה במקומה, ביקורת כזו שהדברים הנאמרים בה אינם עולים בקנה אחד עם התבונה והשכל הישר. ביקורת כזו, וודאי שהיא איננה ראויה בעיניי. ב. אין דבר כזה ביקורת אישית בונה. אין! אבל יש דיבור אישי מהלב ואמירת האמת, אם יש דברים להגיד. ויש דוגמא אישית חיובית, שהיא מדברת יותר ממילים. התגובות שלי חריפות: גם אם אני בוחרת בתגובות חריפות, כדאי אולי קודם, להיזהר בהודעות חריפות, במה שאומרים בהן. או לפחות לקחת בחשבון, שעשויה להיות תגובה. שלא לדבר על זה, שהתגובות הכי חריפות שלי, עדיין לא מגיעות בחריפותן, לחומרת הדברים של ההודעות שמצאתי לנכון להגיב אליהן. כדאי קודם להביט פנימה, לפני שצועקים בחוץ. זה מעגל לצמיחה אישית. אני גם לא אוהבת שקרים, מה לעשות. 3. המשפט: "זה אתה שבוחר להיפגע." הוא אחד המשפטים המרושעים והאוילים שהעת החדשה הביאה. אני לא הפוגעת ואני לא הבוחרת להיפגע. אבל אחרי הפגיעה, אני בוחרת האם להגיב ואיך, ומה לעשות עם זה בתוך עצמי. 4. אין לי עניין להתייחס לעניין של האם ההודעות שלך עניינו אותי או לא, וכמה הודעות כתבת, ובאיזו תדירות. זה כל-כך נמוך מדי, נחות ורדוד. ויש לי דרך פשוטה מאוד לעקוף את זה. וזה גם המעגל שלך, לא רק שלי. אבל תמיד הבנתי את זה שההודעות שלך נכתבו משום שאת נמצאת בבעיה וזקוקה לעזרה. ואם היתה לי תשובה טובה או עצה טובה, עשיתי את זה. ואת קיבלת ממני יחס לעילא ולעילא. הרגיז אותך שכתבתי הרבה הודעות? בשבילך, לא נותר לי אלא להצטער על כך, שכל-כך לא פירגנת לי. בשבילי, אצל אסנת ומקורות נוספים, זה היה בדיוק להיפך. הם פירגנו ועודדו את זה. 5. את העצה שלך לדפדף אחורה, שהיא עצה נהדרת, אני פשוט מציעה לך ליישם, ולא רק לדבר. אבל אני רוצה לדבר על האמת. ואני לא מדפדפת, אני מדברת מהזיכרון. הדברים היו פחות או יותר ככה: את כתבת הודעה בקשר למכון כושר, שאת לא יכולה להגיע אליו. ואני הצעתי לך לעשות למען עצמך דברים טובים ומהנים, כי אולי את לא באמת רוצה את מכון הכושר, ואולי הם יסללו לך את הדרך להגיע אליו. כתגובה, שצפת וקצפת, כתבת שאין לך עניין בעצות, ובכלל, אין כאן במעגל חוש הומור. עניתי לך תגובה הומוריסטית, וגם הצעתי, שאם את לא מעוניינת בעצות, כדאי שתכתבתי בסוף ההודעה, שההודעה איננה מיועדת לכך שתקבלי עצות. וכך הדברים יהיו ברורים לכולם. זהו, ואחר-כך נעלמת. 6. ביום ששי, כתבתי הודעה על כך ששירה מנהלת את פורום מיניות האישה. וכתבתי יו-הו!!! באותה העת בדיוק, ניהלת דיון עמוק על פירגון, והאם יש פירגון בין נשים או אין. בעיניי חשוב ונכון קודם להגיב על ההודעה ולפרגן לשירה. וסליחה שאני לא זוכרת אם בסוף הגבת או לא. מעגל נשים זה לא רק דיבור על האם יש פירגון או אין. פירגון מתבטא קודם במעשים, ורק אחר-כך במילים. 7. מה לעשות, אנחנו שונות. אני לא הייתי כאן בשביל הסיפוק האישי שלי, אלא גם. וקודם כל, הייתי כאן בשביל הבנות. וזה שהצלחתי לעזור, או להביא לראיה רחבה יותר, או לצמיחה ברבע מילימטר, היה הסיפוק האישי שלי.

17/07/2005 | 22:25 | מאת: אילנית

היי בנות ושבוע טוב, השבת שלי עברה בנעימים ובלי אירועים מיוחדים,מלבד זה שהיו אצלי חברים מה שבד"כ קורה.( אני לא מתארחת אלא מארחת ועל זה אני חייבת לעבוד...) היום בבוקר התעוררתי והיה בא לי להתחיל את השבוע בדיוק כמו שבא לי לעשות מסע כומתה.... התלבטתי במיטה ומשכתי את הזמן ולבסוף כמובן שקמתי, התארגנתי ומצאתי את עצמי במשרד ועוד מהראשונים. לא יודעת למה, אבל המצפון אף פעם לא נותן לי להתקשר בבוקר ולהגיד שהיום אני " לא מרגישה טוב" מן אופי שכזה. לא נעים לי משאר החברות וגם תמיד אני מרגישה שאם לא אהיה במשרד , לא יסתדרו בלעדיי. ( מה שנכון ב-50% וכל יום חופש שאני לוקחת מלווה במאה טלפונים עד שיוצא החשק ואני שוכחת שאני בחופש). אז התחלתי את הבוקר, כמובן עם חיוך כפול, אחד על זה שהתברכתי במקום עבודה מדהים והשני על זה שיש לי מוסר עבודה גבוה ושלא נשארתי בבית. לא הספקתי להכין קפה וכבר התחיל הבלאגן והייתי צריכה לבצע משהו S.O.S ולשלוח לביה"ח הדסה, מה שבמקרים כאלה גורם לי לסיפוק אדיר ואני מרגישה שעשיתי משהו למען האנושות. ואז, תוך כדי עבודה, מתזכרים אותי שיש לי היום בצהריים סדנה בנושא " ניהול זמן " אוי, בכלל שכחתי, עכשיו זה מצריך התארגנות מחדש, בכל זאת בשעה 14:00 עליי לעזוב הכל ולהתפנות לסדנה. ( במסגרת העבודה שלי אין כזה דבר לעזוב באמצע היום, ממש פייטרית, הא? ) הגעתי לסדנה שהתקיימה אצלנו בחברה בחדר ישיבות , כך שלא הייתי צריכה לצאת מהמשרד ועל כך ברכתי. המרצה התחילה לדבר וממש לא היה בא לי על " זיבולי שכל " באמצע היום. ואז בלי לשים לב, מצאתי את עצמי מעורה בדיון תוסס ולבסוף גם יצאתי עם ערך מוסף. ניהול זמן אמרנו? אז ככה: יצאתי מהעבודה בשעה 17:30,עשיתי קניות, קפצתי לקופ"ח להביא טופס 17, הגעתי הביתה בישלתי ואפיתי עוגה, הספקתי לעשות שתי שיחות טלפון מאוד חשובות, הלכתי לאבא שלי וישבתי שם שעה ועכשיו אני יושבת מול המחשב אחרי מקלחת מפנקת ועם כוס נס קפה ביד. כל זה נראה לכן שיגרתי? אולי, אבל בטח לא אצלי!!! אני מודה למרצה ולסדנה בה השתתפתי , אך יותר מכל אני מודה לי על שהקמתי את עצמי מהמיטה אף על פי שהתחשק לי נורא להישאר בבית,אך אל תאגה שבוע הבא אני בחופש, הודעתי על כך מראש...... ביי, אילנית

לקריאה נוספת והעמקה
17/07/2005 | 22:45 | מאת:

היי אילנית לואיז היי אומרת בספרה ובקלטותיה כי אנו לא צריכים לתרץ את יום החופש שאנו מבקשים ובטח לא במחלה... אני לא מרגישה טוב אז אני לא מגיעה היום לעבודה. מחשבה יוצרת מציאות. אנחנו רוצים להיות חולים ומכאן לקבל בעצם את החופש לו אנו זקוקים. היא מדגישה ואומרת - פרגנו לעצמכם. קחו יום חופש כי אתם רוצים, כי אתם זקוקים ולא כי אתם חלילה חולים. תנו לעצמכם בלי לתרץ. תנו באהבה כי מגיע לכם ולא כי אתם חולים חלילה. מה דעתך על כך ? אולי תנסי לקבוע לעצמך במהלך שבוע זה או שבוע הבא יום חופש מתוכנן מראש בו תפרגני לעצמך כמה שרק אפשר ? שמחה עבורך שהתברכת במקום עבודה מדהים. אשרייך וטוב לך על כך שאת מחייכת במקום עבודתך ! ועכשיו אני קוראת שכבר הודעת על יום חופש חחחחחחחחחח כל הכבוד אילנית! אני גאה בך מאוד ! אני אישית מאוד אוהבת ימים לחוצים ועמוסים. מרגישים את החיים במלוא עוצמתם שיהא לך תמיד הכי שמח שרק אפשר :)

17/07/2005 | 22:54 | מאת: אילנית

אני לא יודעת איך את עושה את זה, תמיד התשובות שלך כל כך מסוגננות ובמקום. אלפי תודות, אילנית

18/07/2005 | 09:05 | מאת: שירה

בוקר אור אילנית ! מצטרפת לאסנת ומסירה בפנייך את הכובע לגבי ניהול הזמן. לצערי, זה אחד הדברים שאני מתקשה בהם באופן קבוע. איכשהו יוצא שאני מסיימת כל יום עם מחשבה ע לדבר אחד (לפחות) שלא הספקתי לבצע... מתסכל. שלא לדבר על כך שאני כמעט תמיד מתוסכלת מכך שאין לי מספיק זמן להקדיש לחברות שלי, שעובדות גם הן קשה ולתאם בין לוחות הזמנים של כולנו זו כמעט משימה בלתי אפשרית... לפעמים נדמה שכולנו נמצאים באיזה מרוץ מטורף. אני מוצאת את עצמי מגיעה ליום חמישי בערב והמומה מכך שחלף לו עוד שבוע. אסנת כתבה לי אתמול שזה נפלא שאני מקדישה את שעות הפנאי שלי לאהבות שלי, וזה כמובן נכון אבל אני עושה את זה הרבה פחות ממה שהייתי רוצה. אני משתדלת להתעקש ולא להשאיר את החיים שלי רק בתוך המסלול הזה של בית-עבודה-בית, אחרת באמת אפשר לצאת מהדעת. חייב להיות משהו מעבר כדי למלא את הנשמה ואת הלב. אבל... מישהו מכיר איזה פטנט שיוסיף לי עוד כמה שעות לתוך היממה ? :- )

18/07/2005 | 09:31 | מאת:

בוקר מאושר לך שירה אז איך מוסיפים עוד כמה שעות ליממה או יותר נכון לשאול כיצד נסתדר עם השעות שכן יש לנו... אני והפרפקזיוניזם שלי מצליחה לנהל את הזמן שלי הכי נכון וטוב שרק אפשר - אבל, עבורי. עבורי כאסנת, כעצמאית, כאמא לילדה בחופשה, כאישה. אני פשוט עושה לעצמי סדר עדיפויות. מה חשוב יותר היום ? במה כדאי הכי להתמקד ? ובין לבין אני תמיד מקדישה לעצמי שעה אחת. אם זה לקריאה ואם סתם לרביצה מול הטלויזיה. אבל איזו שעה אחת שהיא בשבילי ולא קשורה לעבודה ו/או לילדה שלי. לאסנת בלבד. למשל בערב שאני עובדת בחוץ (מסיבת רווקות, יום הולדת) אני מקפידה, שיהא לי פנוי במהלך הבוקר. איך אני עושה זאת ? עובדת יום קודם, עושה את כל ההכנות. קצת מערימה על עצמי צפיפות אבל זה נותן לי אח"כ יום פנוי לגמריי. אני חושבת שהפטנט הוא פשוט להיות מסודר. לדעת מה על סדר היום ומכאן לתכנן. והשאלה הכי חשובה - למה את צריכה עוד כמה שעות ביממה ?

18/07/2005 | 10:36 | מאת: ליאת

אלנית היי ובוקר טוב, קראתי את מה שהספקת, קבלי ח"ח. אני מבינה שאת עובדת במירוץ סביב השעון ויש לך מוסר עבודה גבוה. אני מזדהה עימך. איני מכירה אותך אך לפי מה שקראתי, את קשורה לבית חולים, משהו? אחות? בכל אופן, אני אשמח לפתוח דף חדש, למרות שמעולם לא היו לי איתך דין ודברים, בכל זאת אם נפגעת (למרות שאין סיבה) אני מצטערת ואין בושה בלבקש סליחה, ונהפוך הוא - זוהי גדולה.... אני פתחתי דף חדש. במידה ותרצי לענות לי אשמח. יום נעים ופורה.... ליאת

17/07/2005 | 18:07 | מאת: שירה

האם שמתן לב שיש כאן בפורום מישהי שממשיכה וטוענת שהפורום מעניין אותה כקליפת השום (או לחילופין כשלג דאשתקד) ובכל זאת - ראו זה פלא - כמות ההודעות שהיא ממשיכה ושולחת מכפילה ואף משלשת בכמותה את ההודעות שנשלחות מכל אחת אחרת...? אכן תעלומה. בין הפותרות נכונה תוגרל קליפת שום. בנות יקרות, לקח לי שעה וחצי (!) להגיע ברכבת הביתה, כאשר מדובר בנסיעה של 20 דקות בדרך-כלל. סיוט של ממש. איזה כיף להיות בבית !!! המקלחת קוראת בשמי, שי----רה, שי-ר-ה.... אז אני הולכת אליה. המשך ערב טוב לכולן

17/07/2005 | 18:52 | מאת: יונית

את לא מהמרכז? את נראית "אינית כזאת", ובדרך כלל מי ש"אין" הוא ממרכז הארץ, צפון ת"א, ת"א - מרכז, את יודעת... "סטייליסטים"... לא משנה, גם אם לאו, נקבל אותך בשמחה כי אנחנו אוהבות אותך, אך אני מציעה לך לעבור לגור בת"א או במרכזה או בצפון ת"א, יותר מעניין - יותר סלבס, אך גם יותר רוע. כן כן, במרכז הארץ יש יותר רוע... .. אה, שכחתי הרוע הגיע גם למקומות אחרים שצריך להגיע אליהם ברכבת ובנוסף הגיע לפורום הזה. אז ראי כתבתי בטלה ומבוטלת!

סיליפוס במסנן המים היא תערובת כימית של סליקה ופוספט בצורת כדורי זכוכים. פוספט הוא תרכובת המכילה זרחן - פוספט באנגלית. בדרך כלל נהוג לומר פוספטים ברבים. הפוספטים משמשים לדישון האדמה ובעיקר כחומרים משמרים בתעשיית המזון. הפוספטים הם כל מלח המכיל אטום של זרחן והופך לזרחה. פוספטים הם מלחים של מינרלים כמו אשלגן, סידן, מגנזיום ונתרן. הבסיס לפוספטים היא חומצה זרחתית המסיסה מאוד במים. הפוספאטים מוספים למזון, שם הם מגיבים עם מתכות המצויות שם בכמות זעירה ביותר, ובתוך כדי כך קושרים אותן בחוזקה ומונעות את פירוק המזון. הפוספטים משמשים בין היתר גם לקשירת המים למזון כדי שלא יתפרק ויתקלקל קודם זמנו ומסייעים להאריך את חיי המדף של מיני מזונות מעובדים ובעיקר כאלה שהוספו להם מים כמו מוצרי בשר מעובד שמכניסים בהם מים, לכאורה בכדי לרככם ולמעשה כדי להוסיף למשקלם. הפוספאטים מצויים גם בסלטים תעשייתיים שונים, המעובדים בין היתר גם עם מים. אחת הטענות העיקריות נגד הפוספטים היא שהם גורמים למחלות שונות ובעיקר לאוסטיאופורוזיס (בריחת סידן) ולמחלות סרטן שונות.

לקריאה נוספת והעמקה
17/07/2005 | 15:34 | מאת:

מה את מציעה לעשות ?

17/07/2005 | 14:11 | מאת:

כביכול של שלוש בנות שונות. כל ההודעות היו נאצה ותו לא כלפי נועה'לה המקסימה שלנו. חבל שאותה בחורה לא חושבת קצת מעבר ומנסה להבין שיש אדם עם רגשות מעבר למסך... אבל שוין. בשביל זה יש לי את כלי המחיקה. נועה'לה יקירתי המיוחדת אני יודעת שאת נגד מחיקת הודעות אבל כאן זה היה כל כך מכוער וטפשי (אני לא אומר ילדותי כי זו העלבה לילדים) ובחרתי ברשותך למחוק.

17/07/2005 | 17:58 | מאת: ***

אני מציעה שתמחקי את כל ההודעות בכלל, למה רק שלוש הודעות, הרי הפורום הזה לא מעניין איש מלבד אותך את נועה ושירה. אה... ושכחתי את ניצה.... (אבל ניצה היא נשמה טובה, מה לעשות שהיא נגררת)? ניצה, אחרי הכל היא נשמה באמת באמת טובה. מכל הלב אני אומרת. ואת יכולה למחוק גם את זה, זה ממש מעניין אותי כקליפת השום. ואם את חושבת שהפורום בצורה כזאת ימשך - זה מבחינתי חלומות באספמיה וחזון אחרית הימים שלעולם לא יתגשם.

17/07/2005 | 14:11 | מאת: אילנית

מקווה שתדעו להבחין בין אילנית האמיתית למתחזה. מעולם לא השתמשתי בשפה וביטויים כה נמוכים. באה מאהבה, אילנית

17/07/2005 | 14:13 | מאת:

אני יודעת לא תארתי לעצמי שזו את אותה בחורה משאירה אחריה עקבות ברורים מאוד. אילנית אני פונה גם אליך בקריאה/בקשה - אנא התעלמי. בואו נמשיך במעגל שלנו כפי שהתחלנו. להשיב ולהגיב לאותה בחורה זה פשוט לשחק לידיה... לתת לה את מה שהיא רוצה. בשביל מה זה טוב ?

17/07/2005 | 14:19 | מאת: אילנית

היי אסנת, מסיכמה גם מסכיעמה , חבל להגרר לסיטואציה שכזאת. אני נמצאת כרגע בעבודה ונכנסת לישיבה. בערב אגיב על כל הודעותיך. המשך יום נפלא, אילנית

17/07/2005 | 11:53 | מאת: הלא אוהדת

אני לא אותה אוהדת, ונהפוך הוא, למרות שגם היא כתבה זאת בהלצה.אסנת, את ממש פטאתית או שאת עושה עצמך לא מבינה או שבאמת נשגב מבינתך, אף אחד לא מושלם, אחד מהשניים. איך את מעזה להגיד שאנחנו מהצד מדברות ולא כותבות בפורום?????? כותבות ועוד איך. פשוט ישנן שתי בנות בדיוק העונות לשם נועה ושירה הדואגות להשתלט ולא לקבל תכתובות של בנות אחרות שברמה שלהן, אם לא יותר מהן בשכל, בסגנון הכתיבה, בהבעה, בסבלנות ובסובלנות, קנאה נשית אולי? שמעת על זה? או אזניים לכותל?,בכל אופן אסנת - את, מבחינתי כצופה מהצד, נכשלת כשלון גורף. ואם את מסטיקנית לכי ותעבדי בזה, כי בניהול פורום את לא טובה! נקודה. מהה לעשות, לא כולנו טובים בכל ואל תנסי להגיד שזהו פורום פתוח הואיל והפורום הינו רק שלך של שירה ושל נועה. אולי לא אמרו לך מילים כדורבנות מעולם, אך אין בליבי פחד מהאמת רק מהיושב במרומים. עם כל הכבוד - הייתי מציעה לך באמת לעשות את זה כפורום סגור, עיצה ידידותית ממישהי שלא רוצה להתיידד עם אף אחת מפה, הואיל וגם כך הפורום סגור לך לשירה ולנועה. דעי לך שנועה חוטרת תחתייך, בשל ידיעתה על בעיות הבריאות של בתך ושאת עסוקה עמה המון, והיא מעוניינת לנהל את הפורום. אז תטלי קורה מבין עינייך, מסבנים אותך פה ואת לא שמה לב, בחורה שמנסה להיות, כביכול, חברתך, שמה לך רגל ואת בוחרת לשים משקפיים ורודים ולחשוב שהכל טוב וורוד. כמו שאמרה מישהי פה בעבר, יש פה גייס חמישי נגדך. הבחורות שכביכול חברות שלך, יורקות לבאר שממנה הן שותות - ומנסות (נועה ושירה ובעיקר נועה) להשתלט על הפורום. זכרי את מילותי כי בבוא העת תיווכחי לדעת שצדקתי. את איננה כמה ימים ושמים לך רגליים בצורה ערמומית, נחשית, תחת לשון חלקלקה ואותה בחורה עוטה מסיכה על פניה ומתחנפת אליך בעוד שאין תוכה כברה ופיה וליבה אינם שווים. בכל אופן, הפורום הזה הוא לנשים משועממות, ללא קריירה, קשקשניות. בן זוגי שעובד בעבודה מכובדת (צווארון לבן) ראה את ההתכתבויות פה בין האחת לשניה ונדהם מעצם כניסתי למקום כל כך נחות. אני אישית סיימתי משפטים אך אני בחופשת לידה ומידי פעם נכנסתי לפורום וראיתי את הזילות שיש פה, את ההתפלמסות בין האחת לשניה - בושה וחרפה, אסנת - נכשלת וכמו שראשי ממשלה נכשלו בעבר ועזבו את תפקידם - קל וחומר שגם את תודי בכשלונך, בחנפנות ובצביעות שניחנת בה, אני בטוחה שבסתר ליבך אינך אוהבת את שתי הבנות המוזכרות לעיל, הואיל ואין מה לאהוב באופי מסוג זה, אך לולא הבנות האלו - לא יהיה לך פורום למעשה. לכן, אין לך מנוס מלהתחנף אליהן בצביעות המעוררת רחמים או אולי חיוך מאוזן לאוזן ובמקביל הבעת צער על תמימות של אדם נאיבי. אני אישית לא אכנס לעולמי עולמיה לפורום הפאטתי הזה. ומילה שלי חקוקה בסלע. אני מאחלת לך כל טוב ושיהיה לך רק נחת מבתך החולה ושתביני ששמים לך רגל (ראי לעיל והאמיני בזאת). תמשיכי לגונן על שתי הבחורות שאני בספק אם בכלל יש להן בן זוג, או חברות הרי מי יכול לעמוד או לחיות בקרבתן ולמעט זה הן כל היום בפורום, כאילו שאין להן מה לעשות בחיים. ממש ללעג ולבוז... במקום לקרוא ספר טוב, ללמוד אקדמיה, הן כל היום עסוקות בדיבורי סרק. שיהיה לך יום טוב. ממני ומרבות החכמות כמוני לא תשמעי יותר, הפורום שלך הוא הפורום הכי ירוד שיש בכל האינטרנט בכלל. וחבל שכך. כעת את רשאית למחוק את הודעתי. העיקר שהבנת את המסר.

לקריאה נוספת והעמקה

מאוד משעשע לקרוא את שאת כותבת ובעיקר שהקדשת כל כך הרבה זמן לכתיבה זו. אין לי כל כוונה לטרוח ולהגיב למה שכתבת כאן אבל ! רק דבר אחד גברת! רק דבר אחד! תשאירי את הילדה שלי בחוץ. הילדה שלי לא חולה תודה לאל ! היא בריאה לחלוטין ויתרה מכך, אני מאחלת לך ולו עשירית מהתבונה בה היא ניחנה.

17/07/2005 | 12:15 | מאת: שירה

רק רציתי להגיד שאני אוהבת אותך. אגיב מאוחר יותר על שלוש ההודעות המתוקות ששלחת קודם, חייבת לעבוד.... נשיקות.

17/07/2005 | 11:38 | מאת:

אז מה היה לנו שם ? ביום חמישי בעלי ואני יצאנו להצגה. סיפרתי לכן שיש לנו מנוי ב"הבימה". התקשרה אלי נציגת מכירות עם דיל מצוין ומיד קניתי ולו בגלל שבעלי ואני כל כך עובדים וכל כך עסוקים שאין לנו פנאי לזמן איכות לעצמנו. כל פנאי שיש לנו מוקדש למעשה לילדה. החלטנו שאם יהיה לנו מנוי, נשלם מראש אז בעצם נהיה חייבים... :) אז לפני מס' חודשים רכשנו מנוי של שמונה הצגות זוגיות. ביום חמישי ראינו את ההצגה השניה "מבקר המדינה". קומדיה פוליטית. קומדיה ? אכן מצחיק וצחקתי אבל אם חושבים על כך מעבר ולאחר מכן אז בעצם לא רוצים לצחוק אלא לבכות. לבכות שכך נראית המדינה שלנו. ההצגה מומלצת בחום רב. היא חכמה, מעניינת ומצחיקה אך מעבר לכך נותנת לנו למעשה ראיה למעבר, להסתכל על עצמנו ולהבין, שכך למעשה אנחנו נראים. כך למעשה נראית המדינה שלנו - שחיתות אחת גדולה. אחרי ההצגה חשבנו לעצמנו, שאם כבר אז כבר... אמנם מאוחר ואנחנו עייפים מאוד אבל גם רעבים אז הנה יופי של דרך להמשיך ולנסות לבלות. כמי שגרה בישוב קטן כבר שבע שנים אני כל פעם נדהמת מהדינמיקה שיש בתל אביב בשעות הלילה. מרגישה כמו ילדה מהכפר המבקרת בעיר הגדולה. מה אומר לכן ? העיר עמוסה עד אפס מקום. לכל מקום שהלכנו לא היה מקום אפילו להכניס גפרור. בסופו של דבר כבר החלטנו לוותר... אחרי חיפוש של 5 מקומות די. זה כבר מעצבן ועם כל הכבוד לרעב ולרצון לבלות ביחד העייפות הכניעה. קינחנו ב"נאפיס" בראשון לציון. בילוי זה לא אבל אוכל זה כן. היה נחמד וטעים וחזרנו לבית של אמא שלי שם מעין חיכתה לנו בציפיה ליום המחרת. מה היה ביום המחרת ? על כך בהודעה הבאה :)

17/07/2005 | 11:41 | מאת:

את רוב הבוקר של יום שישי בילינו במספרה עבור מעין - שיפצורים. אני לא אלאה אתכן בכל מה שקרה שם אבל אומר שאנחנו מאוד מאוד מאוד מרוצים מהתוצאה ולבסוף יצא הפסדנו ברווח לא מבוטל. אני מרגישה טוב עכשיו. מאוד טוב ובעיקר בגללה, בגלל הבת הקטנה שלי שעושה לי בית ספר שחבל על הזמן. הילדה הקטנה שלי עוד לא בת שבע וכבר אני לומדת ממנה פרופורציות בחיים... משהו. מפתיע אותי כל פעם מחדש. בערב עבדתי. מסיבת רווקות בחיפה. בעלי המקסים לקח אותי לשם במיוחד, לא רצה שאנהג לבדי שעתיים לכל כיוון. אני מודה לו על כך מכל הלב... מה אומר לכן רחובות וחיפה אכן רחוקות זו מזו. מזל שיש לי אותו :)

17/07/2005 | 11:45 | מאת:

מעין נשארה אצל אמא שלי. היא הכי אוהבת בעולם להיות אצל אמא שלי וזו שמחה על כך הרבה יותר אפילו ממנה. בשבת בעלי ואני נסענו קצת לבילו סנטר. לחפש לי ולו בגדים. אז הוא מצא. אני כרגיל לא מצאתי. בן דודי מתחתן ביום רביעי הקרוב ולי כרגיל אין שם כלום מה ללבוש. בעלי כל הזמן צוחק עלי ואומר שהבגדים שאני לובשת לעבודה שלי מכבדים כל אירוע ואילו אני מנסה להסביר לו שמדובר ב"בגדי עבודה" ואין לערבב שמחה בששון :) בקיצור לא מצאתי כלום. נראה, אולי היום אני אמצא משהו - מי רוצה לבוא איתי לסיבוב קניות מתיש ? חחחחחחחחחחחחח אני באמת מתישה. מה שכן קניתי לעצמי חצאית. מיני. לבנה ! אני חצאית מיני לבנה ? אכן כן... הדיאטה שלי בהחלט מתחילה להראות את התוצאות. אפרופו דיאטה פינקתי את עצמי בערכה של דיסקים ל- DVD של פילאטיס. היום אני מתחילה עם ההתעמלות. מרגישה את הגוף שלי מאותת לי חזק - תשקיעי גם בי! מה עוד ? סופסוף קבעתי לעצמי תור לרופא משפחה. אני כבר מספר חודשים מרגישה מאוד לא טוב. הגוף שלי בוגד בי ואינו מתפקד כתמול שלשום. נרדמים לי כל מיני חלקים בידיים, אני מרגישה חולשה, פיק ברכיים. הרופא היקר והטוב שלי מרחובות ביקש ממני להחליף רופא ולו מפאת המרחק ביננו. המליץ לי על רופאה טובה וסופסוף קבעתי אליה תור. היום אחה"צ. אני מניחה שהיא תתן לי סדרת בדיקות מכאן ועד הודעה חדשה. יו... כמה שאני כותבת. נפסיק הא ?! יש לי עוד כל כך הרבה לכתוב, לשתף ובעיקר על מחשבות והרהורים מסופשבוע זה. אבל יותר מאוחר. עכשיו אני הולכת להתנסות לראשונה בפילאטיס !

17/07/2005 | 22:34 | מאת: אילנית

היי אסנת, קראתי על כל מעלליך בסופ"ש האחרון, אכן היה פורה ומהנה, אין ספק. מי יודע , אוליי אזמין אותך למסיבת רווקות שלי...? טוב, קודם נדאג לחתן :-)) יותר מכל אני שמחה בשבילכן שאתן מרוצות מהתוצאה של מעין!!! אז זהו, הפרק הזה סגור לעת עתה, ככל שהחשיבות לנושא תהיה נמוכה יותר כך זה יראה טבעי יותר ולא בר עניין. וחוץ מזה מדובר במעין המיוחדת והבוגרת, אז מי אמר שצריך לדאוג???? שיהיה רק טוב, אמן על כולם באהבה, אילנית

אלוהים צוחק מלמעלה... כן. גם אני תכננתי. תכננתי הבוקר להיכנס לכאן ולספר לכן על ההצגה היפה אותה ראיתי ב"הבימה" ביום חמישי. תכננתי לספר לכן על יום שישי שלי עם מעין... איך היינו במספרה ופתאום הכל היה כל כך נפלא. תכננתי לספר לכן על חוויות ותובנות מהעבודה שלי משישבת האחרון. תכננתי... יופי שתכננתי. קמתי בחיוך על מנת להיכנס לפורום ולכתוב את כל זה רק שנכנסתי לפורום והחיוך נפל וחשכו עיניי. פתאום הרגשתי גננת. ואני לא גננת. אני מיסטיקנית. אני לא מבינה. למה ? בשביל מה ? עם כל הכבוד לבנות החדשות שצצות כאן ברגע שאני לא נמצאת - מור, רוית, ענת, משתתפת, אני וכיו"ב - חן חן לכן שאתן כותבות ומביעות את דעתכן כיצד המעגל אמור להיראות. אבל סליחתי הכנה מכן - אין לי כל כוונה להתייחס למי שרק מעבירה ביקורת אבל לא כותבת שום סוג של תוכן אחר. מצטערת. על מנת שאוכל להתייחס לדעתכן עלי לראות קודם לכן שאתן באמת כותבות בפורום. אתן מאיימות בפרישה מהפורום ? שלא נעים לכן כאן ? ואני מבקשת לשאול - מתי הייתן כאן בכלל ? אני מצטערת עבור שירה, נועה, אילנית והארה, שאתן מגיבות לבנות הללו ונגררות אחריהן. חבל. לעתים כדאי לסגל אורך נשימה ולהתעלם. הרי ראו, מתי הבנות הללו כותבות ומביעות דעה ? אף פעם. אז לשם מה להתייחס ? מה זה תורם בכלל ? לענין מה שנועה כתבה, השאלות שהיא העלתה כאן. זכותה המלאה להעלות שאלות. זה בסדר גמור, אפשר ליצור מכך יופי של דיון פורה ואולי גם להיבנות מכך הלאה. אבל מה ? כפי שכתבתי קודם לכן וכפי שכתוב בפתיחה של הפורום - המעגל שלנו הינו פתוח לכל אחת ואחת באשר היא. מה אני מבקשת ? נימוס ותרבות. זה הכל. אני לא מתכוונת להנחיל כללים לכתיבה בפורום. ממש לא. כל אחת ודרכה היא. איך אומר זאת ? גם מי שכותבת קצר ועם שגיאות כתיב מוזמנת לכאן בברכה. אין כללים לכתיבה בפורום. רק נימוס ותרבות או בקיצור אנושיות. להיות בני אדם. זה הכל. "הבנות החדשות" מאוכזבות מדרך הניהול שלי ? אני ממש מתנצלת בפניכן. רק מה ? זהו פורום. יש עוד הרבה פורומים ברשת ואני אגלה לכן סוד גדול מאוד - אתן לא חייבות לכתוב כאן בכלל ! או אפילו לקרוא את מה שכתוב כאן ! יש לכן את זכות הבחירה - אל תשתתפו בפורום אם לא נעים לכן ואתם מרגישות פגועות וכואבות. לפני מספר דקות חשבתי לעצמי אוקיי... אני אמחק את כל מה שנכתב כאן במהלך הסופשבוע ואהפוך את הפורום לפורום סגור. אבל לא. אני לא אעשה זאת. הפורום הוא פתוח לכולנו. אם אני אאלץ למחוק הודעה כזו או אחרת - אעשה זאת ללא היסוס. כולי תקווה כי הבנות האמיתיות אשר כותבות בפורום וחברות מאהבה במעגל שלנו יסגלו לעצמן אורך נשימה מספיק ארוך ויבחרו שלא להגיב למה שאינו ראוי לתגובה. אתן משחקות לידיה של אותה בחורה... היא מפזרת ואתן מלקטות. לא חבל על הטרחה ? הרי זה ממש לעשות את מה שהיא מבקשת לעשות. כאשר אני נתקלת בטרולים כאלו או אחרים אשר זורעים הרס ויוצרים מהומות אני תמיד מדמיינת אותם יושבים אל מול המסך וצוחקים בקול גדול - הצלחנו ! לשם מה לתת להם את התענוג הזה ? ממני הם לא יקבלו זאת. שיהא לכולנו שבוע מואר אסנת.

17/07/2005 | 10:17 | מאת: שירה

אסנת יקרה מאוד בוקר טוב ובכל זאת, ספרי איך היתה ההצגה ? (זכור לי שכשראיתי אותה בזמנו, צחקתי כל-כך חזק שזלגו לי דמעות). אני אשמח לשמוע מה קורה עם מעין, אם יש לך רצון לספר כמובן. שיהיה יום טוב ושהשבוע החדש הזה יפתח לנו מצברוח חדש לחלוטין.

17/07/2005 | 10:43 | מאת:

תודה שירה אני אכן רוצה לכתוב, מאוד... אבל קצת ארגע ואז אפתח הודעה חדשה נקיה ויפה ואספר לכן ה-כ-ל. :)

17/07/2005 | 10:25 | מאת: אוהדת

רוצות בית פרטי? תקימו קומונה בתפוז, אסנת צודקת מאה אחוז - זה פורום והוא פתוח לכוווווווולם, זה הרעיון, לא?

17/07/2005 | 10:31 | מאת:

תודה רבה לך על הבעת התמיכה אבל... לצערי הרב בדיוק כמו הבנות האחרות גם אותך אני לא קוראת בפורום אלא כאשר ישנה תקלה כזו או אחרת. למה ?

17/07/2005 | 10:30 | מאת: נוע?ה'לה

הכאב שלי הוא גדול. השקעתי מנסיוני, מחוכמתי ואת נשמתי במעגל הזה. ואני לא מבקשת על כך הערכה, אני אומרת את זה מהלב. ואסנת, אני מבקשת להעמיד דברים על דיוקם. את חושבת שלו ידעתי שענת היא ליאת, הייתי מגיבה? אחרי שראיתי שענת לא מפסיקה לנג'ס ולחרחר ריב, הפסקתי להגיב, הפסקתי להתייחס אליה. אילנית, לצערי, בעיניי גם היא נקטה בהתנהגות טרולית. גם היא מחרחרת ריב, ולא באה לכאן כדי לפתור אי-הבנות או בעיות אמיתיות שמציקות לה. (ולא, מבחינתי אני לא מתכוונת לפתוח על זה בדיון, גם כשאני מכירה בזכותו של כל אחד להביע את דעתו. אבל לא נראה לי שזה יתרום לאוירת המעגל, אם לא באים ומדברים מהלב.) אני אהבתי את התגובות של שירה ושל הארה, ואהבתי את זה שהן הגיבו. לדעתי זה הראה על אכפתיות גדולה ואהבה למעגל. אני לא הגבתי להן ולא חיזקתי אותן, וסליחה, פשוט מפני שכבר הייתי שבורה. אז עכשיו אני אומרת את זה שאני מכבדת אותן על שהן הגיבו. הרבה יותר קל להשאר בצד ומהצד, ולא להגיב. ובעיניי, חבל שזה לא יהיה מעגל סגור-פתוח. בעיניי, המעגל פתוח לכל מי שרוצה לקרוא אותו. אבל לדעתי, טוב שהוא יהיה פתוח לתגובה, רק למי שרוצה לתרום לעצמה ולמעגל - לצמיחה אישית. ומה זה לתרום, ומה זה לשדוד אנרגיה, זה דבר שאפשר בקלי קלות להגדיר במספר "כללים פנימיים". ואגב, קוראים לי נועה'לה. וכן, זה חשוב לי. וחבל שאני צריכה להזכיר את זה כל-כך הרבה פעמים. ולא, אני לא כועסת. אבל אני כואבת, מאוד מבוהלת ועייפה.

17/07/2005 | 10:37 | מאת:

אני לא יודעת אם ענת זו ליאת ולמען האמת גם לא אכפת לי במיוחד... הדבר היחידי שאכפת לי הוא שיש כאן בנות אשר מנסות לזרוע הרס במעגל ואני פשוט לא אתן להן לעשות את זה. אני לא אברח ואסגור את הפורום (אגב, לסגור את הפורום אומר שגם הודעות שלך או של כל חברה אמיתית במעגל יצטרכו לעבור אישור שלי. הכוונה כאן לא כמו קומונה בתפוז של חברים בפורום סגור אלא שכל הפורום סגור וכל הודעה צריכה לעבור אישור שלי). יש לי חזון למעגל הזה. ואולי זה נשמע כמילה גדולה מדי, חזון. אבל כן. כך אני מרגישה. המעגל שלנו עוד יצמח וישגשג למרות ואף על פי כל אלו שמנסות לזרוע כאן הרס. אני פשוט לא אתן להן לעשות את זה. פשוט מאוד. וגם אם זה יצריך ממני להיכנס למחשב - מה שאני לא עושה שנים - במהלך שישבת אני אעשה את זה. נכון לעכשיו אני לא סוגרת את הפורום ולא משנה את המתכונת. אני שוב חוזרת ואומרת. אורך נשימה. תקראי איזו הודעה שאת רוצה. תגיבי על איזו הודעה שאת מרגישה רצון ונוח ונעים להגיב אליה. אני ממליצה לך שלא להגיב להודעות אשר גורמות לך לכל דבר אחר שהוא אינו נעים ונוח. ישנם אנשים שזה "הלחם שלהם". להרוס. מה לעשות ? לתת להם ? אני לא נותנת, את מוזמנת ללכת בדרכי ולו על מנת שלא תיפגעי כל כך. ולענין השם. אני מצטערת יקירתי אבל קשה לי לכתוב ולהגיב כל הזמן בשמות חיבה. לא ביקשתי שתקראו לי אסנתי, אסנתוש או כל שם חיבה אחר. אם אתן בוחרות לקרוא לי כך בבקשה. אבל אנא מתוקה, תכבדי גם את הבחירה שלי.

לאסנת שלום, אני מחזקת את ידיך מה שתחליטי אני מאחוריך. אני שמחה שאת נותנת חיזוק חיובי ולא נגררת לענות לאותן בנות שמנסות לחרחר. כל הכבוד לך נהניתי לקרוא את מה שכתבת ומאד הצטערת על מה שהיה כאן בסוף השבוע. ראיתי זאת והחלטתי לא לכתוב אף מילה לא לטוב ולא לרע. אז שיהיה לנו שבוע טוב ופורה באמת. ממני ניצה נ.ב. לא יעזור לאף אחת שתכתוב לי בצורה משפילה ולא אגרר לריב שלה. אני מחזקת את ידי שירה נועה'לה וצר לי כל כך שאביבית עזבה את הפורום. מקווה שיהיו ימים יותר טובים אם זה יהיה תלוי בי אני לא אתן שהפורום הזה יפול יחזקו ידיך

17/07/2005 | 14:20 | מאת:

אני שמחה עבורך ועבור המעגל שלנו שאת מצליחה להחזיק את עצמך ולא נגררת למריבות שלא מובילות בסופו של דבר לשום מקום.

17/07/2005 | 17:50 | מאת: אלמונית

מה זה אם זה היה תלוי בך הפורום לא ירד? בך יכול להיות תלוי משהו? הרי את בעצמך תלויה ועומדת... אין לך חוט שדרה, אין לך דיעה, את אישה נתמכת שצריכה להתחנף על מנת לקבל חיזוקים. את צריכה לקבל המון חיזוקים וכנראה שאין לך את זה בבית, אזי את באה לקבל זאת מהבנות שיכולות להיות בנות שלך - בפורום הזה. אוי -אומללה. אומללה. אבל את אישה טובה, אני יודעת את זה, זו לא אשמתך שאת צריכה חיזוקים. זה נובע ממסכנות ועלייך אני באמת מרחמת ולא שונאת אותך. את השאר - אין בכלל מילים. שירה לא פונקציה - היא בטלה בששים, נועה בכלל - נעלמה כבר - לא רואים אותה ממטר ואת נפלאה, אך בשל חוסר החיזוקים מבית, באת לקבל כאן חיזוקים. אני לא שופטת אותך... כי לא שופטים אדם עד שמגיעים למקומו. אז בכל זאת ניצו'ש שיהיה לך יום טוב ומקווה שהחיזוקים פה בפורום יעזרו לך ותוכלי לפרוס כנפיים (כמו גוזל) ולעוף מהכנף של האמא הציפור שמגוננת עליך כל הזמן. כל טוב ניצה החמודה.

17/07/2005 | 14:08 | מאת: אילנית

היי אסנת, אישה גדולה מהחיים, תגובה גדולה מהחיים!!! לא יכולת להגדיר זאת טוב יותר. שבוע נפלא ומהנה , אילנית

17/07/2005 | 17:51 | מאת: גניה

****?????

17/07/2005 | 19:56 | מאת: משתתפת

אי אפשר להתעלם מהעובדה שהפורום הזה קיים כבר יותר מחודש ופעילות בו רק 4 בנות!!! וחלקן על סמך ההכרות האישית איתך. חלקן נכנסו ויצאו נעלבות...חלקן נרתעות מלהכנס....אסנת, 4 בנות בלבד!!! צריך לחשוב מה מרתיע את כלל הנשים...נכון , אפשר גם להתעלם שזה בעצם הסכמה שבשתיקה לסגנון קשוח ומרתיע שחלק מהפעילות הרשו לעצמן.כאילו מונו להיות בוררות. קראתי כמה מתגובותייך שבהם את מנסה לרכך את הנאמר על ידיהן....לכן אני מניחה שהרגשת גם את בסגנון הבוטה. זו הנחה, איני מדברת בשמך. לא באתי להכעיס, רק לעורר מחשבות שיש כנראה גם משהוא לו "קטן" ברתיעה שכמה מאיתנו מרגישות. אפשר גם לבקש למתן את התגובות...ואולי הכל יהיה אחרת?

17/07/2005 | 22:33 | מאת:

את כותבת דברי טעם בהחלט אבל אני בוחרת שלא להגיב. למה ? ראי מה כתבתי לעיל. תודה, אסנת.

15/07/2005 | 19:19 | מאת: שירה

ענת. אני פותחת הודעה חדשה כי אין לי רצון לקלקל שירשור בנושא אחר שפתחה מישהי אחרת. קראתי את דברייך ונאלצתי לשפשף את עיניי בתדהמה ובזעזוע. בהתחלה בכלל לא הבנתי על מה את מדברת כשאת אומרת שהיה בינינו דין ודברים לפני יומיים. ביני ובינך ? ניסיתי להיזכר איזו ענת אני מכירה, ועם איזו ענת היה לי דין ודברים לפני יומיים ורק אחרי שניה "ירד האסימון" והבנתי שאת היא אותה ליאת/תותי/סופי/אלון/משה והשמות עוד רבים וארוכים, סלחי לי אם לא אמנה את כולם אך איבדתי את ידיי ורגליי בתוך הרשימה הארוכה הזו. אני נוהגת תמיד לפנות לבן שיחי בשמו אבל כאן אני קצת מבולבלת, כיצד עלי לקרוא לך בדיוק? ענת ? או שמא ליאת ? או שמא אלנה ? לצורך העניין אשאיר אותך חסרת שם אבל תגובתי נשארת אחת: אין לי, ולא יהיה לי לעולם, לעולמי עולמים, שום דיון עם אישה שטענה שאיימתי לרצוח אותה ושהיא שוקלת להגיש נגדי תלונה במשטרה (כאשר מיותר לציין שלא היו דברים מעולם). אני מצטערת שאני נאלצת להגיד את הדברים הללו, מצטערת מאוד שזה קורה דווקא בפורום של אסנת למדתי לאהוב ולהעריך מאז הכרתי אותה כאן לאחרונה, ומצטערת שבעתיים שאנחנו עדיין עוסקים כאן בפורום בנושא הכל-כך מיותר ומבחיל הזה. התנהגותך היתה מחפירה על פי כל קנה מידה ועל פי כל נורמות התנהגות חברתיות. העובדה שאת רושמת כעת הודעה ובה את מדברת על הגדלות שכרוכה בתהליך הסליחה והמחילה היא מגוחכת בעיניי, מצטערת. אני אחד האנשים היותר סלחניים שאני מכירה, למען האמת. אבל יש גבולות שלא חוצים אותם, יש קווים אדומים שאסור בתכלית האיסור לדרוס אותם, ואת דרסת אותם מבחינתי ברגל גסה ביותר. שאלת אותי מדוע אני מוחקת הודעות ממך בפורום מיניות האישה (??) ושוב, כמובן שאין לי מושג על מה את מדברת. מאז שהפורום נפתח מחדש אתמול, לא התקבלו שום ודעות מ"ענת" אבל יתכן ששוב שלחת הודעות בשמות אחרים וזה פרח מזכרונך. אני לא אכנס בפורום של אסנת להסברים על תהליך *** אישור הודעות *** בפורום אחר, זה לחלוטין לא לעניין לדעתי, אם את רוצה לקרוא על תהליך אישור ההודעות בפורום מיניות האישה את מוזמנת להיכנס לפורום המדובר ולקרוא כיצד זה מתבצע ובאיזה אופן. בשום מקרה מחיקת הודעות לא ראויות לא מתבצעת בגלל "חוסר פרגון" ועצם הרעיון ילדותי. חד משמעית, אני מיציתי וסיכמתי את הנושא מכל כיוון אפשרי, אין לי כוונות להוסיף וללעוס אותו עוד ועוד, וזה בוודאי לא הוגן לעשות זאת לאסנת. "ענת", "סופי", "תותי" ושות', אני מאחלת לך באמת שתצליחי למצוא את דרכך ושתביני שהחיים הם מערכת של הדדיות; מה שאת מעניקה הוא גם בסופו של דבר מה שאת מקבלת בחזרה. והזרעים שאת זורעת היום - יהוו את היבול שאת תקטפי מחר. בבקשה אל תוסיפי לפנות אלי בעניין זה.

15/07/2005 | 19:36 | מאת: ענת

כל הדברים שהזכרת שאמרתי עליך קרו ועוד איך, אינך דוברת אמת. דעי לך שאת מתנהגת בצורה פאטתית, הכל נובע מחוסר בטחון. את עפר ואפר כמו כל אדם. אני לא סופי ולא תותי ולא מי שהזכרת ולא נעליים. את בוחרת בפראנויה שלך, לכי לטיפול. אני השתמשתי בשני שמות ותו לו. וזכותי המלאה לשנות שם, איני חייבת להזדהות. איני אוסיף עוד עלייך כי את איני רוצה להביש את ריחך בפני אנשים. אל תחזרי אלי עם תשובה כי גם אם תחזרי לא אראה אותה, הואיל ולא אכנס לפורום הזה לעולם. כמו שלא נכנסתי עד לפני ארבעה ימים וזה לא היה חסר לי, גם כעת זה לא חסר לי. יש לי לימודים על הראש, אני נשואה ונמצאת במשרה מלאה, הפורום הזה לא לרוחי ולא לרמתי. שלום לך ואל תעני לי לו דבר ולא חצי דבר.

16/07/2005 | 12:39 | מאת: ענת

כל מה שנאמר בהודעה ששירה כתבה למעלה נעשה גם נעשה. שירה עשתה מעשים שלא יעשו ואני חושבת שהיא צריכה לעשות חשבון נפש עם עצמה. שיהיה לך יום נעים שירה.

15/07/2005 | 17:40 | מאת: שירה

סיימתי לפני כמה זמן ספר מהנה מאוד וחשבתי שזה המקום המתאים להמליץ עליו. שמו "מה זאת אהבה" והוא נכתב בידי דר' יורם יובל, וודאי שמעתן את שמו של הפסיכיאטר החביב שזה לו ספרו השני (הקודם נקרא "סערת נפש" וגם הוא היה מהנה לקריאה בעיניי). הנושא הוא כמובן אחד הנושאים הכי מעוררי השראה בעולם האמנות והיצירה - האהבה, והשאלה מהי אהבה היא בין העתיקות יותר הקיימות בעולמנו... הספר מציג אסופה של תיאורי מקרה, סיפורים אמיתיים מעבודתו של דר' יובל כפסיכיאטר, וחוט השני העובר בין כולם היא האהבה. סוגים שונים של אהבה, ביטויים שונים של אהבה, ובכל פרק זוכים גם לטעימה כיפית של תיאוריות פסיכולוגיות וגלגולים שונים של האהבה בראי ההיסטוריה. נחמד ומעניין, וכתוב בשפה קריאה ומובנת גם לכל מי שלא עוסק בתחום בריאות הנפש. תיהנו !

15/07/2005 | 17:48 | מאת: אילנית

קראתי את סערת נפש אם כי לא קראתי הכל אלא קפצתי מדבר לדבר כי יש פה ושם פירושים " יבשים " שלא דברו אליי. עכשיו התחלתי לקרוא את מה זאת אהבה. לא מזמן סיימתי את שורשים ושיעורים בזמן מאת ד"ר בריאן. מומלץ ביותר, מעורר מחשבה על חיינו ועל גלגול נשמות בכלל.

15/07/2005 | 18:05 | מאת: נוע?ה'לה

על-פי מה שאת כותבת ומתארת, "מה זאת אהבה" של ד"ר יורם יובל הוא ספר שהוא מעורר השראה. גם "סערת-הנפש" היה כזה, פתח צוהר בהיר לעולם לא ברור. הוא כותב נפלא. לא שמעתי על הספר, ותודה רבה!

15/07/2005 | 15:27 | מאת: הארה

אני חושבת שכן א. נשים הרבה פעמים מפרגנות אחת לשניה. ב. נשים יודעות לתמוך אחת בשניה. ג. זה חשוב מאד שיהיה כך בטבע כי מי כמונו מכיר את מבנה האשה יותר מאיתנו גברים????????? לפי דעתי קנאת נשים קיימת כמיתוס אפשר להפסיק לחשוב כך כי גם גברים מקנאים אחד בשני אני חושבת שהם המציאו את המושג הזה כדי שלא יסתכלו עליהם חחחחחחחחחחחח ושהביקורת תופנה אלינו לא שאני שונאת גברים להיפך........... אבל יש דברים שהגברים נראה לי שמטפחים כי נוח להם וזה אחת מהאימרות שגברים מטפחים. בואו נצחק קצת לפעמים וניקח את החיים בהומור במילא אנחנו לא יוצאים חיים מהם אז לפחות שנהנה............ נא לקחת את כל זה בפרופורציה כי אין תחליף לאם למשל שהיא דמות נשית בהחלט

15/07/2005 | 16:24 | מאת: אילנית

א. נשים הרבה פעמים מפרגנות אחת לשניה והרבה פעמים גם לא!!! ב. נשים חושבות שהן יודעות לתמוך אך הרבה פעמים מתברר שלא!!! ג. כן, יש קינאת נשים , אך לדעתי זה דבר טבעי אם הקינאה לא חולנית מידי. ד. הארה - אני שמחה שננתי לך השראה לשאלה זו. באה מאהבה, אילנית

15/07/2005 | 16:37 | מאת: שירה

אילנית, ראיתי שגם בשירשור למטה העלית את הנושא והתייחסת לחוסר פרגון נשי ולקנאת נשים. האמת שאני רואה את זה קצת אחרת. אני לא חושבת שקנאת נשים שונה במהותה מקנאת גברים, קנאה היא קנאה וזה אותו רגש, בדיוק כמו אהבה או שמחה או עצב, יתכן שההבדל ש(לפעמים) אפשר לראות בין שני המינים נובע ברובו מהנורמות החברתיות של: "מה מותר לנשים ומה מותר לגברים"... בהכללה, גברים יותר מדחיקים רגשות מאשר נשים. קרוב לוודאי שזה עניין של חינוך, ולמרות ההתקדמות בעשורים האחרונים - יש עדיין חברות בהן זה נחשב מוזר אם גבר בוכה או מדבר על רגשותיו העמוקים. אין לי ספק שגם גברים מרגישים קנאה (אלא אם כן נצא מתוך הנחה שהם לא אנושיים.... ואני לא רוצה שנחשוב כך) אבל נראה לי שכמו את כל שאר הרגשות שנחשבים "נשיים" - הם פשוט חונכו שאין לגיטימציה להפגין זאת כלפי חוץ ולכן שומרים הכל פנימה, בבטן. האם כ ל הנשים מפרגנות ל כ ל הנשים כ ל הזמן ?.... ברור שלא. היו לי חברות שהרגשתי שלא פרגנו לי לעתים, והיו לי חברות שבלי הפרגון והתמיכה שלהם אין לי צל של מושג כיצד הייתי עוברת מצבים מסוימים בחיים. וקנאה, דרך אגב, היא אינה בהכרח דבר רע. היא יכולה להיות מנוף לתוצר חיובי דווקא. רק צורות ביטוי מאוד מסוימות שלה הופכות להיות משהו הרסני ומשמיד. יש את הקנאה שעיקרה: "איזה יופי לה, גם אני רוצה !" ולעומתה יש את הקנאה שעיקרה: "למה לה יש ולי אין ? הלוואי ולא יהיה לה יותר..." ואני חושבת שההבדל בין השניים ברור. באנגלית יש שתי מילים נפרדות למושג "קנאה", אבל השפה היחסית טרייה שלנו נאלצת להסתפק במילה אחת בודדה...

15/07/2005 | 17:42 | מאת: ענת

*

15/07/2005 | 17:41 | מאת: ענת

אם אני מנסה להיכנס לפורום ונועה מתקיפה אותי בצורה כזאת שאיני יודעת מהיכן זה נפל עלי. אתם יכולות לראות זאת מתשובתה אלי בהמשך. אין פה פרגון, לא היה ולא יהיה. אדם לאדם זאב וקל וחומר נשים. שיהיה לכם כל טוב... אני פורשת לאלתר מהפורום הזה... שבת שלום.

15/07/2005 | 17:54 | מאת: שירה

ענת, שאלה לי אליך. ברור שאינך חייבת לענות אבל קריאה בהודעתך האחרונה שנשאה את הכותרת "נשים לא מפרגנות - חד משמעית" ובתוכנה השתמשת גם במשפט הידוע "אדם לאדם זאב" - העלתה שאלה במוחי ורציתי להגיש לך אותה, סתם כחומר למחשבה לקראת שבת. לו היה לך ידיד טוב, שבמשך חייו אתרע מזלו והוא נפגע פעם-פעמיים ממערכות יחסיו עם נשים. לו הוא היה בא אליך ומודיע לך חד וחלק שהמסקנה הגורפת שלו מהניסיון הנ"ל היא: "כל הנשים אותו הדבר !" (דרך אגב, יש ביטוי חריף יותר אבל אני אחסוך מכן ומעצמי את העניין. תשלימו בדמיון). האם היית מסכימה איתו שאכן, המסקנה המתבקשת כאן היא ש כ ל הנשים אותו הדבר, ואם היה לו ניסיון רע פעם או פעמיים עם נשים זה ב ט ו ח אומר שכל הנשים בוודאי נכללות באותה קטגוריה אחת ? לו היה מגיע אליך הביתה טכנאי ומתקן את הטלוויזיה שלך, ולאחר מכן בסקר קטן שערכת, היית מגלה שהוא גבה ממך סכום כפול ומכופל ממה שמקובל בשוק עבור תיקון שכזה, האם נראה לך סביר שהיית מגיעה למסקנה המתבקשת ש"כל טכנאי הטלויזיה גנבים ורמאים ?" רק לצורך הבהרה, אני לא מתייחסת בכלל לנושא עליו דנת כאן עם נועהל'ה. לא מתייחסת לפגיעה שלך או שלה ולא לתוכן הדברים ביניכן. שתיכן נשים בוגרות ומסוגלות לנהל את עניינכן בעצמכן. אבל חבל לי שאת לוקחת את הדברים למקום של הכללה על כל המין הנשי בכללותו.... אני נורא מקווה עבורך שהדברים סתם נכתבו מתוך כעס ולא התכוונת אליהם ברצינות, כי אני רוצה להאמין שאת לא חושבת כך על הנשים בסביבתך, על החברות שלך, על בנות המשפחה שלך וכו'. את בוודאי לא באמת סבורה שאדם לאדם זאב, קשה לי להאמין בכך.

15/07/2005 | 18:00 | מאת: אילנית

היי ענתי, ראשית,יש לי סימפטיה לשם שלך ולכן אני קוראת לך ענתי, אם תרשי לי. שנית, יש כאן בנות שלוקחות חלק נכבד בפורום ולכן " מרשות " לעצמן להגיב בצורה זו אחרת. אני בטוחה שלא הייתה כוונה ואם כן הייתה, תוכלי לגלות זאת בהמשך ולהחליט אם הפורום אכן מתאים לך או לא. אני תחילה הייתי די פעילה בפורום ובהמשך הדינמיקה לא כל כך מצאה חן בעיני אז לקחתי " חופש" מספר שבועות ועכשיו חזרתי. סה"כ זה די נחמד לפטפט ולדבר על נושאים שונים, לא כל הנושאים מדברים אל כולם. המעניין הוא שאת יכולה ללמוד כאן על אופיין של הנשים, אחת שתלטנית, אחת סלחנית, אחת הומוריסטית, לאחרת קשה לקבל אנשים חדשים והיא צריכה לבחון אותם קודם וכו'. ממש כמו בחיים עצמם. שבת שלום ענתי, אילנית

15/07/2005 | 14:54 | מאת: נוע?ה'לה

ששירה שלנו, מנהלת את פורום מיניות האשה יחד עם ד"ר הופמן. יו-הו!!!! שירה ממוש, ככה, ולא סיפרת? טוב,טוב, בסדר, אני יודעת... את אוהבת מיסתורין... שום מיסתורין עם אף רגיש כמו שלי, שידע שהוא רוצה להיכנס לפורום, ולא הבין למה... עכשיו נכנסתי לשם ו-ה-ת-ע-ל-פ-ת-י. נהדרת אחת שאת. אגב, תהיה גם תמונה? למה שיש רק תמונה של הפרטנר שלך... &&&

15/07/2005 | 16:21 | מאת: שירה

תודה נועהל'ה..... (את מצליחה להביך אותי גם דרך שני מסכי מחשב, זה הישג מרשים כשלעצמו) :-) לא, לא תהיה תמונה. אחד הדברים הכי יפים בעיניי באינטרנט זה דווקא ה"אנונימיות" היחסית שהוא מאפשר. כל אחת רשאית לדמיין אותי איך שהיא רוצה... (והאמת שבפורום ההוא אני לא חושבת שזה כל-כך רלוונטי, העניין הרלוונטי יותר הן התשובות שאענה, ואין להן כל קשר לויזואליות שלי ממילא). שוב תודה !

15/07/2005 | 16:39 | מאת: נוע?ה'לה

של הבכה, וזה לא דיבורים. זה עניין של פירגון אמיתי. ואני מפרגנת לך את הכי טוב שבעולם, אחותי, בתפקיד החדש. בראבו למ?נהלת ולעבודה החדשה שתעשי.

15/07/2005 | 14:47 | מאת: הארה

תודה לנועה שהאירה את ליבי והזכירה לי שלא לחפור במשהו שכבר נגמר. ביקשתי ממנה לדבר על ליאת והיא פשוט אמרה לה שלא בא לה לדסקס על משהו שכבר נגמר פשוט מודה לך נועה'לה שאת אחללה. את ממש צודקת ותודה לך שאמרת לי גם לא להיפגע. אבל לא על זה רציתי לדבר זה פשוט נדחף לי לראש ואמרתי שאין דבר אם אגיד זאת בפורום באופן כללי. מה שבאמת רציתי לדבר עליו זה ששברתי את האצבע הקטנה ברגל שמאל ואני שבוע מקורקעת לבית. היום החלטתי קצת לצאת ולדרוך על הרגל ולהגיע להורי שזה במרחק ממש קצר מביתי. ואז חשבתי לעצמי שהעולם ממש יפה. אומנם חם אבל איזה כייף לראות פעילות בחוץ כמו ילדים משחקים ברובה מים כמו לראות פרחים פורחים בחוץ ולנשום את האויר ואמרתי לעצמי איזה כייף שאני יכולה ללכת אומנם כואב אבל בכל זאת אני עצמאית ולא צריכה כיסא גלגלים או מישהו שילווה אותי בהליכתי. ואמרתי לעצמי שכנראה זה צריך לקרות לי כדי שאחשוב כמה שיש לי אפשרות לצאת ללכת ולהיות עצמאית. התחלתי לחשוב (כהתהלכתי) כמה קשה לזקנים שלא יכולים ללכת או לחולים שנפגעו קשה בגפים שלהם והודיתי לאלוהים שנתן לי את היכולת ללכת וכנראה רצה לכוון את המודעות שלי למה שיש לי ומה שאני יכולה לאבד............ (והמבין יבין) אז רק רציתי להגיד תודה שזה כך ולא יותר גרוע ושנית אני מודה כאן לכל הבנות שמשתתפות בפורום הזה אני מחוזקת מהאנרגיה להת' ניצה

15/07/2005 | 15:23 | מאת: נוע?ה'לה

מקווה שהאצבע לא כואבת מאוד... יופי של תובנות יש לך בנוגע לשבר. לואיז היי, בספרה "רפא את גופך", (היי אסנת כשתקראי, אני מתה על הספרון הזה שלה ...) כותבת שאצבעות הרגליים מייצגות את הפרטים הקטנים של החיים. והיא מציעה דפוס מחשבתי חדש: "כל הפרטים נפתרים מעצמם". היא לא כותבת על שברים, אבל כן כותבת על נקע. וכיון שזה קרוב, אני מרשה לעצמי לצטט: "נקע - כעס והתנגדות. חוסר רצון להתקדם בכיוון מסוים." היא מציעה דפוס מחשבתי חדש: "אני בוטחת בתהליך החיים, שיקח אותי רק אל טובתי העליונה. אני שלו." ובספר "רייקי" כתוב: בעיות בכפות הרגליים (כללי) את הבעיות בכפות הרגליים אפשר לפרש בצורה דומה לבעיות ברגליים בכלל. יש פה פחדים מסוימים מפני העתיד הנובעים מחוסר הבנה של חוקי החיים. כפות הרגליים מושכות את תשומת לבך לפחדים אלה על מנת שהן מונעות ממך מ"להתקדם". אולם לעתים קרובות קיים רצון חזק מאוד להתקדם הלאה, ומה עושות כפות הרגליים, הן "מאטות" את קצב ההתקדמות. את צריכה להבין שההתקדמות מורכבת משני קטבים - קוטב המנוחה וקוטב ההתקדמות. עקבי אחר המסר של גופך ולמדי לנוח כשצריך. מצאי שלווה בתוך עצמך, שהיא מקור האמת וההבנה, האהבה והעוצמה. אז תוכלי להמשיך ולפלס את דרכך בחיים". ועוד מאותו ספר - שבר - "מאמץ רב מדי, לחץ, מתח נפשי, ונטיה להלקאה עצמית הם הפועלים פה. האנרגיה היצירתית שלך בחרה לה כיוון שגוי. הגיע הזמן שתהיי מודעת לכך והחלי לזרום בצורה הרמונית עם שטף החיים שלך באהבה וברגישות. קבלי את עצך כפי שאת. ואני מקווה שלא פגעתי, כשכתבתי את הדברים האלה. אבל לא כתבת בהודעה - לשמיעה בלבד... אז הרשיתי לעצמי לנסות לעזור... המון תודה רבה על המילים הטובות והאמיתיות שכתבת לי.

15/07/2005 | 15:34 | מאת: הארה

נהניתי לקרוא מה שכתבת. באמת היתה לי הרגשה שזה לא סתם ששברתי את האצבע אני מאמינה שכל דבר בא בזמן המתאים ואני לא מזוכיסיטית חחחחחחחחחחחח אלא זה בא כדי ללמד אותי משהו ולא ידעתי מה אז תודה לך על הארה. בטח אחרות יצחקו על מה שכתבת ועל מה שאני עונה לך אבל זה בסדר זכותן את אחללה תמשיכי ל"שפוך" את כל מה שאת יודעת אני אוהבת לשמוע כל מיני ציטוטים מספרים שונים ביחוד על רוחניות. אני מאמינה שיש דברים נכונים ממה שאתה אומרת. רק שלאחרונה אני ממש מאיטה בדברים שאני רוצה אני כל כך רוצה להתעסק עם הרייקי שלמדתי ויוצא לי רק עם בני משפחתי. משום מה אני קצת נרתעת למרות שאמרו לי כבר כמה אנשים שיש לי כוחות בידיים לריפוי אני מקווה להתחזק. בכל אופן תודה לך ממני ניצה

15/07/2005 | 16:18 | מאת: שירה

הארה, צריך המון כוחות נפשיים (ואופטימיות) דווקא כשקורה לנו משהו רע, לא לצנוח לתוך רחמים עצמיים אלא לתפוס מרחק, ולנסות להסתכל על התמונה הכללית - לבדוק מה אנחנו יכולים ללמוד מהמקרה זה על חיינו, ולאיזה כיוון חיובי (דווקא חיובי !) אפשר לקחת את התקרית המצערת. שמחה בשבילך שהצלחת לעשות זאת !

16/07/2005 | 11:48 | מאת: יונית

תפסיקי כבר להתפלסף ואולי תלכי ללמוד משהו שיעניין אותך... נראה לי שמתאים לך פילוסופיה, את חולה על התפלספויות ונהדרת בלכתוב מגילות כאורך הגלות... את מעייפת, מטישה ותקבלי ביקורת זאת בהבנה. אין מה לעשות שירה - זאת המציאות- -זאת המציאות-, - זאת המציאות - תשני קצת את צורת דיבורך והתבטאותך, פחות גסות רוח, פחות יהירות - זה יטיב איתך ותוכלי לישון יותר טוב בלילה. אני פשוט רואה שירהה שאת כל הזמן רצה מפורום לפורום להספיק את "הרכבת" ממש מנטרה, כאילו מישהו רודף אותך... זה פטאתי... את מחפשת לענות לכל אחת ראשונה וחס ושלום שמישהי אחרת תענה קודם, ואם מישהי אחרת ענתה, את חייבת להביע את דעתך... את לא רואה שזה לא נורמלי, שאת אובססיבית בצורה לא נורמלית? שימי דגש לכך. זאת ביקורת בונה ולא הורסת.. שבת שלום. ועל תעני לי אפילו.

15/07/2005 | 11:21 | מאת: JOLE

תודה על העצות, שיחקתי אותה בגדול אתמול. תוך שעתיים וחצי כולל עריכת קניות- כי במקרר היה המון הד, הייתה אחלה ארוחה!! הכנתי דגים בתנור עם שום ולימון וסויה, בטטות בתנור עם תבלים קייג'ין, כרובית מאודה עם תבלינים, סלט ענק עם חסות שונות גרעינים (את הגבינה שמתי בצד- בריבועים כי לא הייתי בטוחה איך כל אחד אוהב את זה), עגבניות שרי בחומץ בלסמי ושמן זית, וירקות מוקפצים עם ריבועי טופו. חברה הכינה לי תוספת קינוא, (פעם ראשונה בחיים שלי שמעתי על זה, אבל קצר הצלחה כי מאד טעים והבנתי שגם מאד בריא). היה ממש כייף אמיתי, אוכל , יין, ואח"כ JAMING כי אחת האורחות שרה ובעלי מנגן ושר אז היה אחלה מוסיקה. הן הגיעו בשבע וחצי והלכו אחרי חצות, אז אני מניחה שגם הן נהנו :-) :-)

15/07/2005 | 11:29 | מאת: הארה

אני מה זה שמחה לשמוע שהכל הלך פיקס. אבל זה טוב שההרגשה שלי נכונה. את אשת חיל זה פרגון באמת ולא צביעות. את נשמעת לי אחללה של אישה ואני חושבת שאני יכולה ללמוד ממך הרבה. את חושבת שאפשר לקבוע איזו שעה לשיחת ועידה של כולן בפורום????? או לראות איך אפשר לצ'וטט ביחד?

15/07/2005 | 11:41 | מאת: שירה

כל הכבוד לך !! שמחה שהכל עבר בשלום, מקווה שטפחת לעצמך על השכם (צרפי טפיחה אחת ממני באותה הזדמנות) ועכשיו את באמת יכולה להתפנות לסופשבוע של רוגע ומנוחה. נשמע שהיה באמת מקסים, ושילוב של אוכל, מוסיקה טובה וחברים זה השילוב האולטימטיבי מבחינתי. שבת שלום :-)

15/07/2005 | 11:46 | מאת: JOLE

כן בהחלט טפחתי על השכם....וגם בעלי והאורחות חחחחחחחחחחחחחחחחח נכנסתי למטבח עם רוח של יצירה וידיעה שהכל הולך לתקתק כמו שצריך ויהיה מוכן בדיוק בזמן. וכמו שאומרת אסנת- מחשבה יוצרת מציאות. הן אמנם איחרו בחצי שעה אבל הכל היה מוכן בזמן והאיחור נתן לי את האפשרות לשבת לארוחה כשכל כלי הבישולים כבר רחוצים והשיש נקי.

15/07/2005 | 12:37 | מאת: נוע?ה'לה

לא הייתי מאמינה שזה אפשרי... את כל זה הספקת לעשות בזמן הזה? ועוד להיות עם כוח לאורחות, ובלי לחץ, אלא בדיוק ההיפך. מה אני אגיד חוצמזה שאני בהלם. כן, מצאתי מילה. וואו!!!!!!! חיבוקי גדול. @@@

15/07/2005 | 19:30 | מאת: JOLE

יש לי הרגשה שזה אחד הדברים שנולדתי לעשות. אוהבת , אוהבת, אוהבת, בכל שעה. אני מניחה שזו הסיבה שאני לא נלחצת ולא חשוב כמה אנשים מגיעים. היחס הוא אותו דבר בין אם שניים או עשרים. גם כשאני עורכת שולחן ואני היחידה שיושבת לאכול השולחן יהיה ערוך כמו שצריך, כי זה חשוב לי. ואני אגלה לך סוד- כשנעים לאכול, גם אם האוכל יצא "לא משהו" הטעם שלו משתדרג אוטומטית .:-) :-) ובנימה אופוטימית זו אני אגש לשולחן, היום אני מתארחת אצל החמים שלי. והריחות פה חבל"ז. חמותי הכינה את כל המאכלים האהובים עלי שבת שלום

15/07/2005 | 10:31 | מאת: הארה

האם ניסית ליצור איתי קשר?

15/07/2005 | 10:13 | מאת: רק הגעתי

כבר כמה ימים שאני מנסה להשתלב ומשהוא מעכב ומעכב שוב. קראתי את ההתכתבויות האחרונות ...ואני לא מבינה! יש כאן השתתפות פעילה מאד של מס' נשים אך יש כאן גם השתלטות לא נעימה ואגרסיביות ( כתובה יפה- אך לגמרי לא מקובלת). זהו פורום פתוח לנשים או פורום למוצאות חן, שפועלות לפי התנהגות מסויימת שמנסים להכתיב כאן? לא נעים!

15/07/2005 | 10:18 | מאת: ענת

בוקר טוב, הפורום הזה עושה קצת לא נעים בעקבות תגובות שמנסות קצת להיות שתלטניות. אין לי מושג מה ומי, או נגד או בעד, אבל העניין הוא שזה מעיק לקרוא את כל התגובות וכמו בתגובתה של שירה, צריך להעלות מידי פעם נושאים מעניינים ולדון עלייהם בכיף ולשמוע תגובות הדדיות שאינן שופטות לכף זכות. הפורום צריך להיות זורם ופתוח. בלי שום סעיפים או תנאים. זו דעתי בכל אופן. תודה, ענת.

15/07/2005 | 10:50 | מאת: והולכת לזמן מה

יש לי הרושם שמי שמוזמנת להצטרף צריכה להיות בעלת רמה מסויימת, כותבת בצורה מסויימת, שהנושאים שהיא מעלה צריכים להיות מעניינים את אותם נשים, היא צריכה להשתתף בתדירות מסויימת ולהגיב על כל נושא שעולה...נו באמת! זוהי תפיסה מוטעית...הרי לכל אחד יש מקום וכל אחד לפי סגנונו ולפי הקצב שמתאים לו. לא חייבים לענות על הכל וכולם , לא מתאים לא עונים. אבל לסתום פיות?

15/07/2005 | 12:22 | מאת: אילנית

מסכימה איתכן, זו הסיבה שהפסקתי להיות פעילה באופן קבוע. בהתחלה ניסיתי אך משהו משך אותי החוצא , לא יודעת להסביר מה.... למרות שיש כאן בנות איכותיות ואינטליגנטיות , חלקן מרגישות שהן עצמן מנהלות אותו ואסנת היא רק אורחת.... תחשבו על זה!!! באה מתוך אהבה, אילנית

15/07/2005 | 07:13 | מאת: נוע?ה'לה

אני רוצה להכין הצעה בקשר למעגל, ויש לי אליכן שאלה חשובה: איך היית רוצה שהמעגל יי?ראה וי?יש?מע? האם הסעיפים הבאים חשובים לך? אנא צייני ליד כל סעיף האם הוא חשוב לך או לא. 1. מקום שתהייה לי בו תחושת שייכות והשתייכות. 2. מקום שיהיה מעניין. 3. חשובה לי איכות ופנימיות האנשים המשתתפים במעגל, וגם חשוב לי שארגיש לידם בנוח. 4. חשוב לי שיהיו אנשים קבועים. חדשים זה בסדר, אבל חשוב לי שלא ארגיש שזו תחנת רכבת. 5. חשובה לי איכות האנשים החדשים שנכנסים למעגל. 6. לא חשוב לי מי נכנס. כל מי שנכנס הוא אוטומטית חבר שלי. 7. לא אכפת לי מי נמצא, כל עוד אסנת נמצאת כאן. 8. מקום שאוכל לקבל בו תשובות לשאלות ובעיות שצצות בחיי או שמעסיקות אותי. 9. מקום שאוכל לכתוב בו מה אני מרגישה, אבל שאף אחד לא ינסה לשפר את הרגשתי ואת מצבי. אני כותבת רק כדי לדבר על הקושי שלי. 10. חשובים לי ערכים כמו נאמנות אחת לשניה, אמת (אבל גם שמירת הפרטיות שלי), אמינות, פרגון ושיתנו לי כוח. 11. זה יהיה מעניין שמידי פעם יעלה נושא מסוים לסדר היום, שנעסוק ונטפל בו, ונראה מה אפשר לעשות. 12. אני לא אוהבת דיונים. אני מעדיפה להתמקד בבעיה אישית שמישהי מעלה. 13. מה עוד חשוב לך במעגל, או מדוע את נמצאת בו. תודה רבה על שיתוף הפעולה. (אפשר להעתיק לתגובה את ההודעה הזו, וכך לענות על השאלה.)

15/07/2005 | 08:01 | מאת: ענת

כל מה שצריך להיות, זה כמו בכל פורום מכובד. פשוט להתנהג האחת לשניה בצורה סמפטית, נעימה, עם אורך רוח, סימפטיה, אמפתיה לבעיות האחת של השניה, כיבוד הדדי, סבלנות וסובלנות לדיעות האחד של השני... שכל אחת שנכנסת לאתר תתקבל בברכה וכל אחת תדע את מקומה ותסע לשים סייגים במקומות שצריך. לאור כל זאת, אם יהיה כיבוד הדדי, בטוחני שהפורום ולא נגיע לאנדרלמוסיה. שבת שלום, מעיין

15/07/2005 | 08:04 | מאת: ענת

*

15/07/2005 | 10:02 | מאת: שירה

בוקר טוב יקירתי. אני מבינה את הניסיון שלך לערוך מעין "חוזה בלתי-רשמי" בין משתתפי הפורום, או אמנה מסויימת, שקושרת בין כולם ומאחדת אותם במטרות משותפות ואחידות. לצערי, אישית איני חושבת שזה ישים (מלשון יישום. יש מילה כזאת בכלל...? פתאום איני בטוחה) ובפרט לא באינטרנט עם שלל הבעיות הספציפיות למדיה הזו. אני עדיין חושבת שהרעיון של שימוש באינטואציות הפנימיות שלנו ובשכלנו הישר והטוב, ומידת אמון במנהלת הפורום שתמחוק כל הודעה שתחרוג מגבולות ההגיון והטעם הטוב - הוא הרעיון העדיף במקרה זה, אבל יקירתי אני רואה שהעניין חשוב לך ולו מהסיבה הזו אני אשיב על כל אחת משאלותייך בדיוק כפי שביקשת. מעתיקה את הודעתך כלשונה, וליד כל משפט אביע את דעתי. ובמאמר מוסגר ודרך אגבי - - - האם ביקרת כבר בפורום מיניות האישה ופגשת את מנהליו החדשים....? :-) +++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ האם הסעיפים הבאים חשובים לך? אנא צייני ליד כל סעיף האם הוא חשוב לך או לא. 1. מקום שתהייה לי בו תחושת שייכות והשתייכות. (חשוב מאוד מאוד) 2. מקום שיהיה מעניין. (חשוב מאוד) 3. חשובה לי איכות ופנימיות האנשים המשתתפים במעגל, וגם חשוב לי שארגיש לידם בנוח. (גם כן, חשיבות רבה) 4. חשוב לי שיהיו אנשים קבועים. חדשים זה בסדר, אבל חשוב לי שלא ארגיש שזו תחנת רכבת. (לא מפריע לי כלל מי יכנס ולכמה זמן, כל זמן שאני אצליח למצוא לי את גרעין האנשים עמם אני מתחברת ואיתם אני מרגישה שהשפה המשותפת זורמת בטבעיות ובנעימות). 5. חשובה לי איכות האנשים החדשים שנכנסים למעגל. (אני באמת רוצה להגיב לסעיף הזה, אבל קשה לי עם הגדרת המילה "איכות". היא ענקית לי מדי. אבל כן, בוודאי שחשוב לי סגנון הדיבור של האנשים בפורום בו אני משתתפת). 6. לא חשוב לי מי נכנס. כל מי שנכנס הוא אוטומטית חבר שלי. (חבר היא מילה מיוחדת במינה בעיניי, עם משמעות אישית ואינטימית. מכאן שהתשובה היא בפירוש לא). 7. לא אכפת לי מי נמצא, כל עוד אסנת נמצאת כאן. (בוודאי שלא, וזאת למרות ההנאה שלי מהנוכחות של אסנת כאן). 8. מקום שאוכל לקבל בו תשובות לשאלות ובעיות שצצות בחיי או שמעסיקות אותי. (אמן). 9. מקום שאוכל לכתוב בו מה אני מרגישה, אבל שאף אחד לא ינסה לשפר את הרגשתי ואת מצבי. אני כותבת רק כדי לדבר על הקושי שלי. (נראה לי שהסעיף הזה הוכנס בגללי, לא ?.... :-) אז מבחינתי השילוב האידיאלי הוא בין השניים: שאוכל גם לעשות אוורור של הרגשות רק לשם אוורור, וגם לקבל פידבק מהקוראות, שיגיבו ככל העולה על רוחן - אחת יכולה להגיב בהזדהות ללא כל הצעה לשיפור, האחרת יכולה להיות מצויידת בהצעות יעול נפלאות וכן הלאה). 10. חשובים לי ערכים כמו נאמנות אחת לשניה, אמת (אבל גם שמירת הפרטיות שלי), אמינות, פרגון ושיתנו לי כוח. (תמיד ומאוד) 11. זה יהיה מעניין שמידי פעם יעלה נושא מסוים לסדר היום, שנעסוק ונטפל בו, ונראה מה אפשר לעשות. (מעניין מאוד מאוד) 12. אני לא אוהבת דיונים. אני מעדיפה להתמקד בבעיה אישית שמישהי מעלה. (אם היתה אפשרות לעבוד למחייתי בהתפלספות נון-סטופ עם הפסקות קטנות כדי ללכת לקולנוע ולתיאטרון - הייתי ללא ספק עושה הסבה מקצועית.... עניתי על השאלה.... :-) ?

15/07/2005 | 10:20 | מאת: נוע?ה'לה

בכלל לא רציתי לערוך שום חוזה בלתי רשמי בין משתתפות הפורום, ושום בטיח... רציתי לדעת מה חשוב כאן לאנשים שלנו. ומתוך זה להסיק את המסקנות הנכונות ולחשוב על ההמשך שאני חושבת שמתאים. בחי אדונ?י שרק זה...! אני מה-זה אסירת תודה מעומק לבי על התשובות שלך. סעיף 9: מקום שאוכל לכתוב בו מה אני מרגישה, אבל שאף אחד לא ינסה לשפר את הרגשתי ואת מצבי. אני כותבת רק כדי לדבר על הקושי שלי. לא נכתב "בגללך". היו כאן במעגל מחשבות והשגות לגבי העניין הזה. עניתי לגבי זה, שמי שרוצה רק בהקשבה, ולא מעוניינת ב"עצות" שתיין את זה בברור, כדי שנוכל לנהוג על פי זה. ואת ענית על זה יפה מאוד... לגבי איכות האנשים שנכנסים, הכוונה היא לא רק לסגנון הדיבור, אלא גם לרמת האינטליגנציה הרגשית והשכלית. נראה לי שבאיזשהו מקום, בסגנון דיבור אפשר לטפל ואפשר לשפר, בעוד שהשניים הראשונים שייכים לעניין אחר. ותודה על הפניית תשומת לבי לכך שהמילה איכות איננה ברורה. ושירו?ש, וכל-כך תודה לך! @@@

15/07/2005 | 10:23 | מאת: הארה

אני ממש מסכימה עם כל מה שכתבת. ביחוד מה שכתבת בסעיף 11 שמידי פעם יעלה נושא מסוים לסדר היום שנעסוק ונטפל בו ואפילו סתם נשוחח עליו ויהיה מעניין כל הדיעות מסביב מבלי לשפוט. כל אחת ודעתה ונסיון חייה. אם זה יעזור למישהי לקבל כיוון זה יהיה נפלא. שתהיה לכם שבת נפלאה. אני מקווה שבכל זאת תקבלו אותי למעגל הנשים שלכם אני דיברתי עם אסנת והבעתי את חששותי והיא חיזקה אותי שהכל יסתדר אני ממש מקווה כך. ניצוש נ.ב. ג'ול הייתי רוצה לקרוא איך הלך עם האירוח אתמול. חשבתי עלייך. ויש לי הרגשה שזה עבר בשלום ואפילו מצויין. אשמח אם תגידי לי......

15/07/2005 | 10:36 | מאת: נוע?ה'לה

המייל שלי רשום למעלה, ולי אין את המייל שלך. אני לא רוצה להפריע לך או לעבור גבולות, יש לי שאלה אישית בנוגע לאהבה האישית שדיברת עליה. האם תוכלי לכתוב לי למייל שלי, ולתת לי את שלך?

15/07/2005 | 11:08 | מאת: הארה

אשמח אם אסנת תהיה כאן בפורום ושהיא תעלה את השאלות האלה בתור מנהלת האתר. אולי באמת מעגל הצמיחה הזה זקוק לכיוון.

15/07/2005 | 12:04 | מאת: נוע?ה'לה

היא אחלה מנהלת. אין לי ספק שהיא תשמח לדיונים פורים וחיוביים במעגל גם כשהיא איננה. וחוצמזה אנחנו לא מחליטות ולא קובעות, אלא מבררות. וזו הדרך הנאותה לברר דברים.

15/07/2005 | 12:42 | מאת: נוע?ה'לה

אבל אני בהחלט מכבדת את דעתך והרגשתך.

מכוון שאני רוצה להרגיש נוח להיכנס מתי שאני רוצה, וכמה שאני רוצה ועדיין לזכות בתגובות אמיתיות, וכנות, ואפילו חיבוק וירטואלי גם אם אני לא דופקת כרטיס. לא הייתי רוצה שתגובה או אי תגובה למה שאני כותבת, או סוג התגובה יהיו תלויים בכמה אני נמצאת בפורום (כי לפעמים אוכל להיות פה כל יום ולפעמים אעדר לחודש), זה בעניין של מה נחשב פעיל ומה לא. אני הייתי רוצה שהפורום יהיה מושתת קודם כל על אמת. כן פירגון, כן תמיכה אבל שדברים לא יבואו על חשבון האמת. מהתנסות קודמת בפורומים אחרים בהם גלשתי נהיה דביק בשלב כזה או אחר ואז תמיד היו לי ספקות באמיתות התגובה, וזה בסדר, אכשהוא, בפורומים אחרים, אולם כשאני חושבת על מהות מעגל נשים הייתי רוצה שבנות ירגישו בנוח לומר לי את האמת שלהן גם אם היא לא ממש מלטפת לי את האגו, שבנות ירגישו בנוח לומר לי את מה שאני הכי לא רוצה לשמוע. מבחינת איכות הבנות, מי אני שאקבע מי טובה יותר? מי אינטלגנטית יותר? על איזה קנה מידה אנחנו מדברים וביחס למה? לכל אחת איכויות שונות, וכל אחת מיוחדת בדרכה, ואולי דווקא מאלה לדעתך לא יהיו אינטלגנטיות מספיק תקבלי את התשובה הכי אמיתית והכי נקייה. הייתי רוצה לראות בפורום הזה מקום של נשים למען נשים. שיחות של עומק ורוחניות יחד עם שובבות וקלילות, שאפשר יהיה לדבר על חוויה של אובדן מחד, ובישולים וקוסמטיקה מאידך. שבנות לא יקחו את עצמן ברצינות גדולה מידי. הייתי רוצה שהפורום יהפוך אצלילמשהו כמו חברה שכשקורה לי משהו, כשאני מתלבטת במשהו , אחשוב על- "אני אשאל בפורום, הייתי מאד רוצה לדעת מה הבנות חושבות על זה..." שתהיה לכולנו שבת קסומה ושלווה.

לג'ול שלום, איך היה האירוח לא סיפרת סתם מעניין אותי כי שאלת על מה להכין. מילים כדורבנות. את יודעת שמתי לב שבכתיבה זה ממש שונה מדיבור ישיר פנים מול פנים. א. בגלל שלא כל אחת יודעת להתנסח כמוך בכתיבה. ב. משום שחסרה הרגישות הזו של לראות הבעת פנים. ג. אי אפשר לנהל שיחת ועידה וחבל. אולי בכל זאת צריך איזה כלל כדי שלא יהיו העלבות או אי התייחסות???????? חוץ מזה אהבתי את זה שאמרת שאת לא רוצה להרגיש כמו מישהי שדופקת כרטיס ומתי שאת יכולה את נכנסת. אותו דבר קורה איתי. מה שכן. אני תמיד נכנסת לאי-מייל שלי כך שאם יש תגובה למשהו שכתבתי וזה מופנה אלי אני רואה את זה וזה טוב, ככה יכולה להגיב אשמח לתת לאסנת את מס' הפון שלי שיהיה לכן (רק לבנות שהיא מכירה כי סומכת עליה) שבת שלום

15/07/2005 | 12:25 | מאת: נוע?ה'לה

שמחתי לשמוע ולדעת את דעתך. אני לא אתייחס כרגע לדברים שכתבת, כי לא זו היתה מטרת השאלון. המטרה, מבחינתי, היא לעבד את הנתונים שאני מקבלת, ולהסיק מסקנות שאני מאמינה בהן. אבל אני רוצה להתייחס לנושא האיכות. האינטליגנציה הרגשית והשכלית. אני לא באה כדי לקבוע מי איכותית ומי לא. אלא האם יש נורמות מינימליות שצריך להתחשב בהן, כדי לא ללכת לאיבוד, ולאבד את אפשרות ההתפתחות והצמיחה האישית שהמעגל נותן, וגם את התמיכה ההדדית. דיברתי על תכנים ומהות, וממש לא על כמה פעמים במשך חודש או שנה נכנסים למעגל. חברת מעגל פעילה (בעיניי) זו מישהי שכבר כתבה כאן הודעה אחת. בעיניי היא לא מישהי שהיא רק קוראת, אבל יש לה להגיד דעה, איך היא רוצה שהמעגל יתנהל ויתקיים, כשאני שואלת את השאלה מה אנחנו מצפים מהמעגל שלנו. אם היא רוצה להביע דעה כשאני עושה משאל, שתתכבד ותצטרף למעגל, ושלא תעשה קולות מהיציע. בעיניי זה נימוס אלמנטרי. פורום פתוח, נכון, אבל זו דעתי, ואני לא מוחקת את ההודעות האלה, גם בטח לא מקללת את הבנות, רק מביעה את דעתי.

14/07/2005 | 20:49 | מאת: איריס

הי, מחר יש לי פגישת ייעוץ אצל ד"ר ג'יימס להסרת שיער לצמיתות. הוא עוסק גם בלייזר וגם באור. מישהי התנסתה? יכולה לדווח על תוצאות? תודה לכן וסופ"ש נעים נעים. איריס

אני אבקש מהן לקפוץ לפה לספר חוויות. בגדול שתיהן מרוצות מאד. אבל אני מבינה שיש כל מיני שיטות, וכל מיני תוצאות וצריך לקחת בחשבון את הכל.

14/07/2005 | 16:05 | מאת:

יום חמישי היום ולשם שינוי אני לא עובדת. מיד ניצלתי את החלון שנפתח והזמנתי לי ולבעלי הצגה "מבק המדינה" ב- "הבימה". יש לנו מנוי כבר שישה חודשים והנה אנחנו נלך בפעם השניה... :) שמעתי ביקורות מאוד טובות על ההצגה ואני מקווה שנהנה. מה שבטוח שלפחות נהנה מהביחד שלנו. שישבת אני עובדת. פול טיים סביב השעון כך שאני לא אהיה כאן בבית אל מול המחשב. שיהא לכולנו סופשבוע מקסים ונפלא מלא באושר ואהבה. אסנת &&&

14/07/2005 | 16:19 | מאת: שירה

סופשבוע נפלא יקירתי, אני שמחה שאתם הולכים להצגה. אם איני טועה ומדובר באותה הצגה, זו קומדיה וכפי הנראה מצליחה ביותר (אני חושבת שראיתי אותה לפני כמה שנים, כלומר שהם כבר מציגים מספר עצום של הצגות !) שיהיה סופשבוע נעים שקט ורגוע שירה

14/07/2005 | 18:42 | מאת: נוע?ה'לה

אסנת, שיהיה לכם ערב מהנה בהבימה, ו- @@@. בנוגע לדעתי על פורום פתוח-סגור, אעביר אותה בשבוע הבא (כמובן זה בגדר המלצה בלבד!). לבנות כולן, סופשבוע נעים, רגוע ונהדר.

14/07/2005 | 23:36 | מאת: אילנית

היי אסנת, הייתי בהצגה לפני מספר שנים ומאוד, מאוד נהנתי, הבחירה טובה מאוד אני גם ממליצה לך ללכת להצגה מניין נשים שגם משחקת בבימה. שיהיה סופ"ש נעים לכולן עם הרבה הפתעות נעימות. שבת שלום אילנית :))

14/07/2005 | 14:08 | מאת: הארה

לג'ול צהריים טובים אני מקווה שתצליחי לקרוא את זה לפני שהיא מגיעה כמובן שתצטרכי לעשות לה סלטים טובים וכמה שיותר. תעשי לה סלט בריאות שכולל מלפפונים, עגבניות חסה ותכניסי כמה אגוזי מלך חתוכים. זה עושה את הסלט עשיר כמו כן את יכולה להכין לה מסויה איזו ארוחה קלה ולשאול אותה מה היא רוצה לאכול זאת גם אפשרות. תעשי לה אורז טוב עם ירקות מאודים היא מאד תעריך את זה אני בטוחה. בהצלחה ניצוש

14/07/2005 | 14:11 | מאת: JOLE

בטלפון , אבל היא שוכחת לפעמים שכדי לקבל שיחות היא צריכה להדליק אותו :-) :-)

14/07/2005 | 13:25 | מאת: JOLE

יש לי אורחות מחו"ל הערב. אוכלות אוכל בריאות. בלי קמח. ויש לי שעתיים בלבד להכין את הכל כולל אריכת השולחן :-) מה עושים????

14/07/2005 | 13:30 | מאת: שירה

יש 2 אתרים מצויינים למסעדות, האחד www.rest.co.il והשני www.2eat.co.il ובכל אחד מהם יש גם מתכונים. אני בטוחה שאם תיכנסי לשם ותערכי חיפוש קצר, תוכלי למצוא מתכונים. חוץ מזה, דבר שאני מאוד מאוד אוהבת לאכול (מכיל טופו, לא כולם אוהבים) זה תבשיל פשוט ביותר להכנה, של כל מני סוגים של ירקות, את יכולה גם להוסיף אטריות סיניות דקות או אטריות אורז. זה מאוד מהיר להכנה ויוצא ט-ע-ים

14/07/2005 | 13:36 | מאת: JOLE

לחפש ממש אין לי זמן אבל המוקפץ עם טופו- קניתי. תודההההההההה

14/07/2005 | 13:36 | מאת:

תמיד תמיד הסלט הזה קוצר הצלחה אצלי - חסה מסוגים שונים עלי בייבי פטריות טריות חתוכות עגבניות שרי פטרוזיליה נענע אורגנו בזיליקום לתבל במלח, פלפל שחור ולימון לפזר מעל קוביות גבינה - רצוי בולגרית לא לערבב ! לחמם במחבת קטן שמן זית בנדיבות להזהיב צנוברים וגרעיני חמניות לשפוך מעל הסלט ובעיקר מעל הגבינה. אחרי דקה או שתיים לערבב הכל. הריח והטעם - סוף !

14/07/2005 | 13:38 | מאת: JOLE

14/07/2005 | 13:45 | מאת: נוע?ה'לה

הזדמנות ללכת למסעדת בריאות, או סתם לצאת למסעדה. האורחות יזמינו מה שבא להן, בלי קמח.

וגם אין כרגע תקציב לזה .:-)

14/07/2005 | 13:16 | מאת:

הבוקר שוחחתי עם רופא המשפחה שלי... למעשה הוא כבר לא הרופא שלי בפועל אבל אני מתה עליו והוא הכי מקסים ומקצועי ומדהים שרק אפשר. אז התקשרתי אליו הבוקר, להתייעץ איתו בנושא מסוים ומפה לשם הוא אומר לי איזה יופי הפורום מעגל שלך ! מה מסתבר? בשבוע הבא הוא מתחיל לנהל את פורום מיניות האישה. כאן בדוקטורס ! ד"ר רוברט הופמן הכי מקסים שיש. רופא מקצועי, מקסים, נחמד, איכותי, אין עליו בעולם. פורום מיניות האישה... כמה צחקתי הבוקר !

14/07/2005 | 13:23 | מאת: שירה

ותוכלו למצוא גם אותי שם.... :-)

14/07/2005 | 13:24 | מאת: שירה

רק תיקון קטן, הוא לא מתחיל בשבוע הבא, הוא התחיל הבוקר :-)

14/07/2005 | 13:25 | מאת:

את רוצה להרוג אותי לאט לאט ?

14/07/2005 | 13:31 | מאת: נוע?ה'לה

צריכים להתחיל לדאוג, או להתחיל לדאוג לעצמם להסבה מקצועית? איזה רעיון נפלא!!! ענק!!! איך אני אוהבת...! ודווקא משום שאני אוהבת בשר. האם הוא יהיה מעשי עוד בימי חיינו?

14/07/2005 | 13:07 | מאת: שירה

כצמחונית מושבעת, גיליתי הבוקר באתר של nrg כתבה שמאוד שעשעה אותי. אני שולחת אליכן את הקישור. היתכן שגם אני אזכה שוב להתענג על טעם של שניצל בעוד כך וכך שנים ?.... :-) http://www.nrg.co.il/online/35/ART/957/978.html

14/07/2005 | 13:18 | מאת:

פלאי הטכנולוגיה. משהו העולם שלנו... לטוב ולצערי לעתים גם לרע :) אני מעריצה צמחוניים ! בכלל אני מעריצה אנשים שהולכים עם האמונה שלהם עד הסוף. המטרה שלהם. פעם ניסיתי להיות צמחונית. יותר מהכיוון הבריאותי. זה החזיק מעמד בערך שבועיים... :)

14/07/2005 | 11:29 | מאת: ליאורה

לא ידעתי היכן לשאול - אז אני מנסה כאן. האם יש גלולות שבנות צעירות יכולות לקחת כדי לדחות (באופן חד פעמי) מחזור?

14/07/2005 | 11:34 | מאת:

אני ממליצה לפנות לפורום רפואי - גניקולוגיה למשל. בהצלחה !

14/07/2005 | 11:06 | מאת:

בוקר שקט יש לי הבוקר... בעצם הוא לא שקט בכלל. הוא עמוס וגדוש בעבודת הכנה מבורכת לקראת הסופשבוע אבל מעין לא כאן, היא אצל סבתא שלה ולי יש את הפנאי שלי לעבוד ולעשות. והנה הבוקר קראתי את דבריך המרגשים כל כך. גוש ענקי יושב לי בגרון ונודד לעתים ללב. צובט ומכאיב. כל מילה שכתבת שם כאילו נכתבה בשמי. לצערי הרב אני מוצאת את עצמי מזדהה עם שכתבת, כל מילה ומילה. אני מוצאת את עצמי נזרקת לאחור לשתי תקופות - לפני עשר שנים ולפני שנתיים וחצי. נזרקת ונופלת לתהום עמוקה וחשוכה. גם אני כמוך כל כך אין לי מילים לתאר את שאני מרגישה מחבקת ואוהבת אותך כל כך ואף מקנאה קצת... לא קנאה ירוקה ומרושעת אלא קנאה טהורה של הצלחת לשחרר... &&&

לקריאה נוספת והעמקה
14/07/2005 | 11:25 | מאת:

להגיד שאין לך יכולת כתיבה זה הכי מגוחך שאפשר לאמר. כישרון הכתיבה שלך הוא ברכה. בורכת ובגדול. יש לך יכולת מדהימה לקחת מילים ולארוג אותן למיקשה אחת מופלאה ומדהימה ובעיקר נוגעת.

14/07/2005 | 14:15 | מאת: JOLE

"לעת זקנה" מצאתי את השחרור שבכתיבה. אף פעם לא חשבתי שאני יודעת לכתוב , להפך, תמיד התחבאתי מאחורי מילים של אנשים אחרים (ספרי ציטוטים לא חסר :-) ) מה גם שכישרון הכתיבה המדהים שיש לבעלי קצת הרתיע אותי מלנסות ולכתוב בעצמי. פתאום אני מקבלת פידבקים מאד מרגשים גם ממנו וגם מהאנשים שפתחתי לפניהם את אשר כתבתי (בחיל ורעדה חחחחחחחחח) וזה מאד מחזק . תודה

13/07/2005 | 18:06 | מאת: נוע?ה'לה

היום הלכתי ל"סידורים" בשעות הכי חמות בצהריים, וכשעברתי ליד הדואר, מוחי כבר היה כל-כך קודח, שהוא פלט רעיונות מוזרים ביותר. בנוגע לעניין האהבה... אולי אפילו לא צריך שתפרטי בדיוק... למרות שאולי כן. בסדר, אני אומרת. הרעיון הוא שתבקשי מבן-זוגך, שיגיד לך, או אפילו ישב ויכתוב קודם לעצמו, מה הדברים החשובים לו בקשר לאתם - והעולם החיצון. מה הוא רוצה ואיך הוא רוצה שתאהבי אותו. ואז תשבו יחד, הוא יגיד לך את אשר על ליבו ודעתו, ואת תגידי מה מהדברים את יכולה לקבל ומה לא, ואת מה שלא, תסכימו שכרגע את לא יכולה להסכים או לקבל את זה, או שתצליחו למצוא דרך שלישית. ואחר-כך תבואי עם הרשימה שלך, ואותו דבר... ובמקום לקרוא מיליון ספרים על מה גברים אוהבים ומה נשים אוהבות, תופרים חליפה מיוחדת לשירה ו- X. ואם זה רעיון מטומטם, זה גם בסדר...

13/07/2005 | 18:48 | מאת: שירה

נועהל'ה :-) המון תודה על כך שהקדשת זמן למחשבה עלי ועל חיי (ועוד באמצע הסידורים באחד הימים החמים יותר של השנה !) איני יכולה לומר שהרעיון שלך מטומטם כי כך אעליב גם את עצמי... כי חשבתי בדיוק על אותו הדבר לפני כמה ימים. חשבתי בדיוק על העניין הזה, שלכל אחד מאיתנו יש פרשנויות שונות למילה "בן/בת זוג" וכל אחד מפרש אהבה בצורה שונה, וזקוק לביטויים שונים שלה. ככל שנהיה דומים זה לזה, הלא כל אחד מאיתנו הוא שונה ויחודי. אני מקווה מאוד שאכן הרעיון הזה יעבור את שלב ה"תסיסה" בתוך הלב אל שלב הביצוע בפועל. שוב תודה על ההתייחסות והאכפתיות ואם אני לא אוציא כ ר ג ע את הכלב שלי אז עומדת להתווסף שלולית מיוחדת מאוד על רצפת החדר פה לידי.... :-( ערב נעים !

13/07/2005 | 20:22 | מאת: נוע?ה'לה

שירה, וואלה, גם את חשבת על זה? ועוד לפני? נפלא ולא יאומן. חוצמזה שזה נהדר, כנראה שזה באמת לא רעיון מטומטם... אולי תגידי לי מה את חושבת היום, כדי שאדע מה אחשוב מחר... ואחר-כך תגידי לי, כי כדאי שלא אחשוב על מה שאת חושבת, אלא שאחשוב על דברים נוספים, וכך תהיה התקדמות מהירה וגדולה יותר... סתם... רעיון... סתם רעיון - פחות חשובה לי המסגרת, ויותר הרעיון. אם הרעיון הוא אמיתי וטוב, הוא כבר ימצא את הדרך להיכנס למסגרת שתתאים לו. ד"ש ללאסי!

13/07/2005 | 18:06 | מאת: אביבית

אני נמצאת עכשיו בתקופה רגישה בחיים שלי, הגעתי לכאן - לפורום הזה במקרה, ושמחתי לגלות עד כמה הפורום הזה תומך ואוהב ומתמלא בנשים כמוך, חכמות וקשובות שיודעות לייעץ ולתת את המילה הטובה בזמן הנכון ובמקום הנכון. נפגעתי על ידי נועל'ה בתגובתה שאני מרצה את כולן, ואני מתנהגת כמו ילדה קטנה. (ראי את תגובתה למטה בשירשור). אני מאד מעריכה את נועל'ה ואותך כנשים בעלות ידע נרחב, ולא ידעתי על איזה ליאת מדובר, עד שגיליתי שהיא מכפישה כאן ומנסה להרוס את הפורום העדין והמיוחד הזה. אני לא ממש בעניינים, ניסיתי סה"כ להיות בסדר ושהכל הסתדר לטובה כאן בפורום. אין לי כח להתמודדויות ובטח לא כאן. אולי עוד אחזור בקרוב. תודה על התייחסותך. אוהבת ובהצלחה מכל הלב. אביבית. :)

13/07/2005 | 18:42 | מאת: שירה

אינני יכולה ואינני מתכוונת כמובן לדבר בשמה של נועה'לה, כך שבואי נניח את העניין הזה בצד. ללא כל קשר, דווקא בגלל שאת נמצאת בתקופה רגישה של חייך כפי שהגדרת זאת, יתכן (ואני רק מעלה אפשרות) שלקחת ללב קצת יתר על המידה הערות כאלה או אחרות שנאמרו לך ? אם אינני טועה, עד אתמול בעצם הרגשת נפלא בפורום, לא ? זכורות לי די הרבה הודעות אוהבות ונעימות שהוחלפו בינך לבין הנוכחות כאן. האם לא נראה לך חבל לעזוב את כל הטוב רק בגלל כתם אחד קטן...? אולי, רק אולי, כדאי לנו לנסות להתייחס לכל זה כאל שיעור לחיים ? תסתכלי על השם של הפורום אביבית: פורום צמיחה נשית. אנחנו נשים ? (אני מקווה שהתשובה חיובית גורפת). אנחנו רוצות לנצל הזדמנות לצמוח ? (חזק יותר, אני לא שומעת את ה"כן" שלך). הדבר הכי קל בחיים זה לברוח מהבעיות. הדבר הכי קל זה להרים ידיים ולהגיד "אני פורשת" כאשר הקושי הראשון מגיח באופן בלתי צפוי ומפתיע אותנו. אבל... לא חבל, אם אפשר לנצל בדיוק את הקושי הזה ולהפוך אותו להזדמנות לצמיחה ? צמיחה בין היתר משמעותה לעשות משהו שהוא לא באינסטינקט שלנו. אם האינסטינקט אומר לנו לקחת את הרגליים ולברוח - - אז דווקא לא נעשה זאת. במקום זאת, ניקח נשימה עמוקה, נספור עד עשר (ולפעמים עד עשר בחזקת עשר, אם צריך) ונישאר דווקא במקום של הקושי, ננסה לראות למה הוא גרם לנו להגיב כמו שהגבנו. מה היה בסיטואציה הזו קשה כל-כך, עד כדי כך שהרגשנו צורך להימלט ממנה ? הבחירה היא כמובן שלך, אף אחד לא יכול להכריח אותך להישאר. זהו היתרון הגדול שלנו בהיותנו מבוגרים, יש בידינו שתי האופציות - או לברוח או להישאר. בידינו יש את הזכות לבחור. שיהיה לך ערב נעים

14/07/2005 | 11:10 | מאת:

אני קוראת את דברייך ולא מבינה... למה את מענישה את עצמך ? נכנסה ליאת וניסתה להרוס לנו את המעגל היפה שיצרנו. המעגל האוהב והתומך שנתן לך לא מעט בשבוע החולף... היא לא הצליחה. מה שאני לא ראיתי נועה ושירה ראו והתמודדו על הצד הטוב ביותר. מעגל אוהב ותומך הוא לא רק נשיקה וחיבוק, הוא גם להציב מראה ולהראות בפנינו את הצדדים הפחות נעימים, את אותם צדדים המכשילים אותנו. אני אכבד כל שתבחרי לעשות אך אצר על כך שתעזבי ולו בגלל, שאני לא חושבת שנכון לעשות כך. נועה, מי אמר - לכעוס פירושו להעניש עצמנו על טיפשותם של אחרים?

14/07/2005 | 19:18 | מאת: נוע?ה'לה

אני לא חושבת שהיה אפשר לכתוב את זה טוב יותר. אני לא עושה טובה לאפאחד, אבל אפילו לא להפגין איזושהי נאמנות, אפילו לא את המינימום הזה, בעיניי זה חוסר אמינות. ובהחלט רצוי לקרוא את הדברים ולהבין במה שמדובר, לפני שעונים, ולא להתנער מאחריות, ולהעלב. ...ובקשר ללכעוס פירושו להעניש עצמנו על טיפשותם של אחרים... לא אני אמרתי... ואפילו לא ציטטתי. אני חולקת על המשפט הזה, אבל רק מפני שהוא כוללני מדי, וגם לא מדויק. כעס, הרבה פעמים יכול בהחלט להיות גם רגש מקדם, במידה והוא מוביל לשינוי גישה או לעשיה.

13/07/2005 | 17:30 | מאת: נוע?ה'לה

למערכת הפורומים". לצוות האתר, שלום אני בהחלט מסכימה אתכם שאם אפרסם הודעות שבעיניכן תהיינה בגדר השמצות החורגות מהתקנון, ההודעות יימחקו. גם אם אני עושה כמיטב יכולתי והבנתי, שהן לא תהיינה מהסוג הזה. אין לי ספק שזה פורום, ושהוא שקוף לכולם, וטוב שהוא כזה. ודווקא משום שהוא פתוח ושקוף לכולם, חשוב לי לשמור על דעותיי, רגשותיי, הערכים והאמונות שלי. וגם, זכותי להגיב על הודעה שהיא מטעה ולא הוגנת (בעיניי), ולהתריע שבעיניי היא כזו. ומשום שפורום הוא מקום פתוח ושקוף, עלינו להשגיח על עצמנו בשבע עיניים, ולהיות המצפן של הרגש כשאנחנו רואות דברים "מוזרים". בהבנתי, המעגל נועד לצמיחה ולהתפתחות אישית, ולתמיכה אחת בשניה. ולא נועד כדי לשרת ולקדם מטרות נסתרות שליליות ועוד. פורומים הם המצאה נהדרת, אך הם עלולים להיות גם מקום מסוכן. ותודה לכם מכל הלב על השמירה גם עלינו.

13/07/2005 | 20:14 | מאת:

אין כמו פורום מהסוג הזה, התומך בצמיחה ובהעצמה כדי להביא דעות ולשמור על ה"אני מאמין" של כל אחד. אני בהחלט מסכימה שכדאי תמיד להיות מודעים ומיודעים למה שקורה סביבנו, וגם לפעול במידה ומשהו לא נראה לנו, אך מעבר לזה, הגדולה של האינטרנט היא היכולת של המשתמשים בו להפריד את העיקר מהתפל (כל אחד והעיקר שלו, כמובן) הפורומים הם מקום מסוכן בעיקר משום שאנשים שוכחים לפעמים - שהם בעצם מיקרוקוסמוס של החברה שלנו, ולא עולם חדש אוטופי..

14/07/2005 | 10:27 | מאת: נוע?ה'לה

לי על-כך שזוהי התייחסותכם למעגל נשים מהסוג הזה, אתר ששם על דגלו את המילה תכנים. זהו מעגל מיוחד ואיכותי. בכל אופן הוא היה כזה עד לפני מספר ימים. ובהבנתי, חוסר-אמינות, שקרים, תחמנות, חוצפה, דריכה ברגל גסה, הם לא רק ערכים ותכנים, הם גם דברים חיצוניים, והם באים לידי ביטוי בהלכה למעשה. לא רק במילים ובדיונים. זה בהחלט נשמע לי כעלבון, לומר שהסיכון הוא דווקא בעולם החדש, ושערכים כמו נאמנות ואמת הם אוטופים, והתעלמות מהדברים השליליים שציינתי הם מיקרוקוסמוס של החברה שלנו. זה בהחלט לא מייצג את רוח התקופה שלנו שאנחנו חיים בה היום, של רוב האנשים. זה מצייג מיעוט שמנסה להפריע, או לש?מר את הבערות והפיגור, זה נכון. בהבנתי, המעגל איננו מיקרוקוסמוס של החברה שלנו. וגם לא כל הפורומים הם מיקרוקוסמוס של החברה שלנו. זה תלוי בניהול שלכם. יש פורומים שכן, ויש פורומים שלא. המעגל הוא מיקרוקוסמוס של נשים הרוצות בהתפתחות אישית, באמת ולא בשקר, בנאמנות מצד הסביבה שלהן ולא בבגידה ועוד. לא חשבתי שצוות האתר מתערב בתכנים שכאן. מעורב זה נהדר, מתערב כשצריך, זה נפלא, אבל מתערב בתכנים זה לא ביג דיל. גם זה לא מתאים לאתר שעל דגלו כתובה המילה תכנים. שוב, אני מודה על ההתערבות שהפגנתם, כשהיה כאן הבלאגן של אתמול ושלשום. זו היה ראוי והולם. אני אישית נמצאת כאן בגלל אסנת, והיום גם בגלל שירה, ובהחלט לא נמצאת כאן בגלל אתר דוקטורט. אתם עדיין לא הוכחתם את עצמכם מספיק, במעשים, מבחינתי כחברת המעגל. לגבי ההתערבות בתכנים, הזמנתי אותך מעומק לבי להצטרף למעגל שלנו. וכתגובה, את כבר לא עמית, את כבר צוות האתר. צוות האתר יקר. הדלת שלנו עדיין פתוחה. וכמובן, אני מחכה לשמוע מכם כשתהיה לכם תשובה בעניינים הטכניים המאוד מציקים, אחרי הישיבה. תודה רבה מקרב לבי, ובכל הכבוד.

13/07/2005 | 16:20 | מאת: AMOR

אוסנת היקרה פתחתי רק הרגע את המחשב וקראתי את הודעתך שנגעה מאד לליבי, אני בתור אמא יודעת שאנחנו יכולות לשאת הרבה על עצמנו אולם כשזה מגיע לילדים, אנחנו לעיתים נישברים וזה טבעי ביותר. כמו שענתה לך זואל גם אני מסכימה שהיום הטכנולוגיה מאד עשירה ובכל יום יש גילויים חדשים, ואני כולי תקווה שגם תשובות לבעיתכם תמצא בקרוב, אולם כרגע הכי חשוב זה להקרין לילדה בטחון עצמי כך כולם ילמדו לקבל אותה כמו שהיא, למרות שלעתים החברה שלנו מעט אכזרית וקשה לה לקבל את השונה ,מתוך נסיוני בבעיה אחרת אני יודעת שהכי טוב זה להתנהג באופן טבעי גם להערות של אנשים.ולחייך כרגיל. והכי חשוב אהבה עצמית ולקבל את עצמנו כמו שאנחנו, שולחת לכם הרבה אור ואהבה.

14/07/2005 | 10:45 | מאת:

אין לכן מושג כמה אני מתחזקת מלקרוא אתכן...

אביבית מה קורה ? מה גרם להחלטת הפרישה הפתאומית הזו ? אם את מעוניינת לשתף - אני מעוניינת לקרוא. המשך יום נעים

13/07/2005 | 11:04 | מאת: הארה

כרגע יושבת בבית עם רגל שבורה ואין לי חשק לקרוא אנא אימרו לי איך מעבירים את הזמן בכייף ואיזה אתרים מעניינים אפשר להכנס אליהם? שאוכל ללמוד מהם דברים רוחניים?

13/07/2005 | 13:01 | מאת: JOLE

יצירה יצירה ועוד יצירה :-) בעיניין אתרים, מציעה פשוט להתחיל לשוטט ברשת ולראות מה מדבר אליך יש אלפים של אתרים בנושא רוחניות..

13/07/2005 | 14:12 | מאת:

רוחניות ומיסטיקה יש לי הרבה מאוד אתרים. השאלה מה את רוצה בדיוק.

תמיד אמרו שמעין קופי שלי. העתק מדויק. מאתמול זה קיבל עוד יותר משמעות. יש לנו במשפחה גן דפוק, פגום. הוא אחראי על צמיחת השיער בקרקפת. הגן שלנו דופק את הצמיחה של השיער ומותיר אותנו קרחים - רק בראש. בשאר הגוף הכל תקין. אני חובשת פאה מגיל 12 (עשרים שנה...). ההתמודדות שלי כילדה היתה מאוד קשה ולא נעימה בנושא הזה. רגישות מעל ומעבר. כל ההיריון של מעין נשאתי תפילה לאלוהים בנושא הזה. לצערי זה לא עזר... מאתמול גם למעין יש. לא פאה אלא תוספת שיער. אותה גברת בשינוי אדרת למעשה. רק שהיא בת רבע לשבע. אני ממרום שנותיי חיה ככה הכי טוב שיש. ועכשיו הכי קשה לי בעולם. היא עוד לא בת שבע וכבר... קשה לי, כואב לי, עצוב לי, נורא לי, אני לא יודעת איך להתמודד עם זה. אתמול במספרה בשעת לחץ (למרות שהזמינו אותנו בשעה 9 בבוקר, קיבלו אותנו רק בשעה 11) התפרקתי ובכיתי והיא נבהלה. ניסתה לנחם אותי. הסברתי לה שזה רק הלחץ ולא שום דבר אחר. אמא לא בוכה כי היא עצובה, אמא בוכה כי היא נורא מתרגשת ואין לה שליטה על הדמעות (נועה, את מבינה עכשיו למה התכוונתי?). חזרנו הביתה... המוכרת במכולת ראתה אותה, הסתכלה ולא אמרה כלום. הילדים השכנים ראו אותה, הסתכלו ולא אמרו כלום. רק ילד אחד אחר שאנחנו לא מכירות אמר לה "יש לך פאה" ומעין ענתה לו בכעס "לא נכון. אין לי" והיא צודקת. זו ב אמת לא לא פאה, זו תוספת. היא העבירה את זה הלאה ואילו אני מתכווצת מכאב. מזכירה לעצמי שהיא זו לא אני. שהיא תתמודד כמו שהיא יודעת ולא כמו שאני התמודדתי. כי היא זו היא ואני זו אני. ובכל זאת. קשה לי נורא. הבוקר היא סיפרה לי חלום שלה. היא היתה עם חברה וילד אחד ירה בה אבל היא לא מתה. היא נפלה, קמה ועמדה על הרגליים. הפירוש של החלום כל כך ברור. כל כך בהיר ופשוט. הסברתי לה והיא אהבה את זה מאוד. התחזקה אולי. שנה לערך היא היתה עם שיער קצר, דליל ומכוער. פתאום היום היא עם שיער מלא, קצת ארוך וכל כך יפה. ואני מפחדת מהתגובות של האנשים. היא מאושרת ומסתכלת כל היום במראה ומסתרקת ומחליפה סרטים בראש. בדיוק כמוני לפני עשרים שנה. אני הייתי בת 12 והיה לי נורא קשה להתמודד עם הילדים. היא בת שבע עוד מעט ונראה שהיא הרבה יותר חזקה ממה שאני הייתי בגיל 12. אני גם מזכירה לעצמי שהדור של היום אחר לגמריי מהדור שלי. ובכל זאת... מהמקום שלי כאמא אני הכי רוצה רק לגונן עליה, שתהא מאושרת, שאף אחד לא יפגע בה או יעליב אותה. ..............

13/07/2005 | 09:39 | מאת: מלאה באהבה

והכותרת של הודעתך יקירתי כאילו אמרה הכל! "אסנת הקטנה", אחחח...אני מכירה את אסנת הקטנה הזאת, שצמחה וגדלה והתפתחה לאשה יפיפיה, בעלת תובנות וחוכמת חיים, בעלת שמחה ואושר, בעלת תכונות אופי של שורדת ומושא לקינאה=אותה אסנת הקטנה! ומעין, מעין העתק, ואולי אף דגם משופר יותר, קרי החלום, קרי דרך ההתמודדות. אל תדאגי לה, לילדה, הביטי בעצמך, ותראי עד כמה היא מופלאה!

13/07/2005 | 09:59 | מאת: נוע?ה'לה

אוי, אוי, אוי, בהתחלה נשבר לי הלב... אבל רק בהתחלה. כי "נסחפתי" אחריך... ונכון, עכשיו היא באמת אסנת קטנה... וגם נכון, שאת עכשיו אסנת הגדולה. ואסנת הגדולה היא אמא. ואסנת הגדולה היא גם אמא של מעין הקטנה, לא רק של אסנת הקטנה. ומעין הקטנה זו גם מישהי אחרת מאסנת הקטנה. ואמא של מעין היא אמא אחרת מהאמא של אסנת. אם את באמת דואגת למעין, ואת באמת כן, תני לה כלים להיות חזקה. תני לה כלים נוספים להתמודד. אם יהיה צורך, תמציאו ביחד סיפור בקשר לשיער שלה, בנוגע לילדים. התגובה שלך והתגובה שלה לעניין, במידה מסוימת היא דומה ובמידות מסוימות אחרות, לא. תחזקי בה את הגישה שלה, הכל-כך מופלאה. תלמדי ממנה! וואו, איך שהיא ענתה יפה לילד. ואני הייתי עונה לו גם: ואתה סתם מקנא בי, כי לך אין שיער כזה יפה. אז אתה מנסה להעליב. ובקשר לדמעות הזולגות מעצמן... זה לא יפסיק מעצמו, וזה לא נשלט. את לא יכולה "לאלף" אותן. את לא יכולה לסתום להן את הפה. אבל את יכולה לרפא את הכאב הפנימי הזה, שלא יכאב כל-כך, ואז הדמעות לא יזלגו... ואת יכולה לרפא אותו היום, דרך מעין, ודרך אסנת הגדולה... את הכאב של אסנת הקטנה... ותתפתחו שתיכן ביחד, ואיזה מזל יש לך שיש לך כזו ילדה, ואיזה מזל יש לה, שיש לה כזו אמא. &&&

13/07/2005 | 10:02 | מאת: שירה

אמא נפלאה שכמותך. מילאת את עיניי בדמעות. הלב שלי כל-כך גדוש בדברים שאני רוצה להגיד. בעיקר רוצה לחבק אותך ולחזק אותך. אני יודעת ומכירה מקרוב את הנושא הזה של מחלות/תופעות גופניות גנטיות שעוברות מהורה לילדו. מכירה את שלל התחושות שמתלוות לכך. מבינה אותך ברמה הכי עמוקה שרק אפשר, בוודאי יותר ממה שאפשר להעביר במילים בדרך הוירטואלית הזו כאן. ברמה הפרקטית, אני חושבת שמה שחשוב כרגע זה להיות קשובה מאוד למעין. אני יודעת שזה קשה עבורך, בפרט כי ההזדהות שלך איתה כרגע היא כה עמוקה עד שאת מרגישה כמעט מאוחדת איתה, קשה לך לראות אותה כישות נפרדת והכל מתערבב לך בתוך הלב, את והיא, העבר וההווה חוברים ביחד ועושים לך בלאגן בתוך הנפש. זה הכי מובן שבעולם. יחד עם זאת, נסי איכשהו לדבר עם עצמך, להזכיר לעצמך שהיא לא אסנת, היא מעין עם החוזק שלה ועם האישיות שלה, ויתכן שההתנסות שלה עם כל הנושא תהיה שונה משלך. בשורה התחתונה - היא עוברת שינוי מאוד דרמטי בחיים שלה, ויכול להיות שיהיה טוב אם תתיעצו עם גורם מקצועי שיהיה ברקע, רק למקרה הצורך (פסיכולוג ילדים נראה לי הכי טוב במקרה זה). יתכן שיועיל גם לך לדעת שאת לא אחראית לבדך על העניין, אלא יש לך איזו יד מכוונת ותומכת. את אמורה כרגע להיות "האמא", כלומר - הדמות החזקה והתומכת והבלתי-שבירה. אבל מה עושים כאשר גם בתוך האמא חיה עדיין הילדה הקטנה, שמביטה במעין וכל מה שבא לה לעשות זה פשוט לפרוץ בבכי של הזדהות וכאב...? אל תשכחי לטפל בעצמך בתוך התהליך הזה אסנת. אל תזניחי את עצמך, בפרט כשכבר סיפרת לנו כאן שיש לך נטייה לעשות זאת, מרוב דאגתך לסובבים אותך. נכון שליד מעין רצוי שתהיי חזקה, בשבילה, אבל את צריכה למצוא לך את המקומות שלך בהם את מרגישה חופשיה להתפרק מתי שאת חשה צורך בכך. אי אפשר להיות חזקה כל הזמן בלי לשחרר את הלחץ מדי פעם. אוהבת ומחזקת אותך.

13/07/2005 | 10:22 | מאת: נוע?ה'לה

@@@ כל-כך חכם ואוהב.

13/07/2005 | 11:57 | מאת: יעלי

הלב שלי מלא במילים שלא מתרגמות לי לכתב. לכן כל מה שיש לי יכולת לשלוח כרגע זה חיבוק ענק לשתיכן. כל אחת בדרכה שלה. כל אחת חזקה בפני עצמה. והיות ואני מכירה את האמא, אני יודעת שגם הבת תשיג את הכל ועוד יותר. מלאן ת'לפים נשיקות וחיבוקים הכי גדולים בעולם יעל

היא מכניסה אותי בכיס הקטן בחיי :) החלטנו ללכת לבריכה. למקום הכי הומה אדם בישוב שלנו. למקום בו אנחנו מבקרות לפחות פעמיים בשבוע. ביום שני היא היתה בלי והיום היא עם. אז אמא של חברה שלה הסתכלה, לא זיהתה, קלטה ואז התנפלה עליה בנשיקות וחיבוקים של כמה יפה היא. אמא שניה הסתכלה ולא אמרה מילה. ואז הגיע המבחן האמיתי, זה שהכי פחדתי ממנו. הילדים. איך אמרתי ? מעין מכניסה אותי בכיס הקטן. חברה קרובה של מעין ניגשה על קצות האצבעות ממש והסתכלה. דיברנו קצת ואז היא שאלה את מעין אם זו פאה. מעין השיבה שלא אלא תוספת מיוחדת של שיער. הגיע עוד ילד, חבר קרוב של מעין ואמר לה "מעין ממש לא זיהיתי אותך" שאלתי לדעתו והוא אמר יפה מאוד ילד אחר אמר לה "החלפת את השערות!" במים מעין התנהגה רגיל לגמרי. קפצה, שחתה, צללה כאילו כלום. לי הלב כמעט נפל כל פעם מחדש שחלילה לא ייפול לה אבל כן, כסף קונה את הכי טוב שיש. לא נפל לה כלום. לא זז אפילו. אח"כ מעין אמרה לי שהיא החליטה לספר. מי שישאל אותה היא פשוט תספר כי "להגיד את האמת זה הכי טוב" הלב שלי... מתרחב ומתכווץ בלי להפסיק מאתמול.

13/07/2005 | 08:19 | מאת: אביבית

אל תפגעי מאסנת - נוצר כאן בלאגן נוראי, אני בטוחה שהכל הסתדר, אני מרגישה דרך המילים, שאנחנו חשובות לך כמו שהפורום חשוב לכולנו. אני מאמינה בכל ליבי שהכל הסתדר לטובה כבר מהיום. יום קסום ונפלא עם אור ושלווה ואושר פנימי. אני אוהבת אותך בכל ליבי. אביבית&&&.

13/07/2005 | 08:45 | מאת: נוע?ה'לה

אני מצטערת על שאת הולכת לחטוף... אבל אני לא יכולה להתייחס אליך כל הזמן כאל ילדה קטנה. אני רוצה להתייחס אליך כאל בוגרת. את לא יכולה, אביבית, לרצות את כולם. זה לא יתכן שתיכנס לכאן מישהי, תשמיץ את שירה וגם אותי, ואת תגידי לי שאת אוהבת אותי, אבל תגידי לה שאת בעדה. זה פשוט לא עובד. וכן, אני אוהבת אותך, אפילו מאוד, אבל בבקשה, תלמדי משהו מהסיפור הזה. הוא לא הגיע אלינו סתם.

13/07/2005 | 07:41 | מאת:

בוקר של אור לכולנו כפי שכתבתי לכן אתמול אני מלווה את בתי בחוויה לא קלה ומאוד משמעותית בחייה - אני כל כך רוצה לכתוב לכן על כך אבל קשה לי נורא. קשה לי רגשית וגם קשה לי בעקבות מה שקראתי הבוקר בפורום. מחקתי חלק מן ההודעות. אני לא מסכימה שהמעגל שלנו אשר נוצר לתמיכה וצמיחה הדדית יהא משובץ בעלבונות והשמצות. יש לכן אי הסכמות כלשהן ? לשם כך נועדה תיבת המייל - תכתובת אישית לטוב וחלילה לפחות טוב. אני מבקשת בכל לשון של בקשה - לא כאן ! אני פשוט אמחק בלי כל היסוס. שיהא לכולנו יום שקט וטוב יום של אור ואושר יום של אהבה ותמיכה הדדית ו... נועה, אביבית, שירה, ג'ול - אני אוהבת אתכן כל כך אסנת :)

13/07/2005 | 07:43 | מאת: אוהדת

מסכימה! אני קוראת סמויה ובא לי לבכות, הפורום הזה כל כך מקסים, אנא אנא אנא, אני מתחננת, די! עזבו את הפורום הזה לנפשו, פנינת אבן חן

13/07/2005 | 07:51 | מאת:

תודה רבה לך על התמיכה את מוזמנת להצטרף אלינו למעגל - אפילו בשם בדוי :)

13/07/2005 | 08:08 | מאת: נוע?ה'לה

אסנת בוקר טוב, אני מצטערת על החוויות הקשות שאת עוברת עם בתך, ומאחלת לכן רק דברים טובים. בקשר לבלאגן שנוצר כאן, ובקשר ל"כללים". משהו לא ברור לי. מעגל בעיניי זו תקשורת פתוחה. ואת מבקשת שמעכשיו הכל יהיה בשו?-שו?? מעגל זה לדבר על מה שקורה לנו ואצלנו במציאות. זה כואב לפעמים אבל חיובי וחיוני. הסתרה ושו?-שו? זה נורא בעיניי. אם ככה זה אמור להיות, אני אקבל את זה שככה זה כאן, אלא שזה לא יתאים לי. מהרגע הראשון של ההודעה של ליאת, אמרתי שמדובר כאן בשקר. האם את מצפה ממני מעכשיו שאם אראה דבר כזה שלא אכתוב אותו במפורש בפורום, לידיעת כל הבנות? האם אנחנו בנות 1/2 5? ואני באמת נפגעתי כשהיתה מצידך התעלמות מוחלטת להודעה הזו שלי, וכשמיהרת לברך את המתחזה ב"ברוכה הבאה", בלי להתייחס ולו במילה אחת לשקר. אני נמצאת כאן מזמן, ופתאום אני אויר? לא רואים אותי? מתעלמים לגמרי? האם המעגל אמור להיות רק רחב ושטחי, או רחב ואיכותי? כי רחב ושטחי לא מתאים לי. ואני באמת אשמח לתגובה כשתתפני ויהיה לך זמן. הרי השיעור הזה לא היה "סתם". ואגב, החלפתי את שמי בפורום לנועל'ה...

13/07/2005 | 08:13 | מאת: אוהדת

נועלה, אני חושבת שהבעיה היא בעיקר מכיוון שאין פה רישום וכל אחד יכול להופיע בכל שם, ליאת יכולה להיות כל אחד.. ולברך לשלום נראה לי הגיוני מאוד, אם לא יודעים מה קורה מאחורי הקלעים אני לא חושבת שאסנת רוצה שהדברים יהיו בשושו, להפך, אבל היא רוצה שלא יהיו רק ריבים...

13/07/2005 | 08:13 | מאת:

אני רוצה לכתוב לכן על החוויה שלי עם בתי, אבל עוד מעט, יותר מאוחר. כל פעם שאני מתחילה לכתוב אני גם מתחילה לבכות וזה משבש לי הכל. המעגל שלנו פתוח ובהחלט מזמן תקשורת פתוחה. בהחלט כן. אבל אני לא אסכים לחוסר נימוס ותרבות, לא אסכים להשמצות ואיומים. אפשר לאמר הכל, אבל יש דרך לאמר. אני חושבת שכולנו נשים בוגרות ואנחנו בהחלט יכולות להתנסח כראוי. כאשר קיבלתי את ליאת בברכת ברוכה הבאה עשיתי זאת כמו שאני מברכת כל אחת המגיעה למעגל שלנו. אבל אני באופן אישי לא תמיד רואה הכל מיד. יש לי מן תכונה כזו (שלעתים היא בעוכריי) לתת לאדם ראשית את כל הקרדיט שהוא אדם טוב ואז לפעמים אני נפגעת. מקבלת את הבום של ההבנה. היומיים האחרונים קשים לי רגשית. נורא קשים לי. אני מוצאת את עצמי נזרקת עשרים שנה אחורה למחוזות שלא רציתי לבקר בהם שוב. הילדה שלי מבקרת בהם עכשיו מכורח המציאות ואני יחד איתה, וקשה לי כל כך. רע לי וכואב לי. אז אולי פספסתי את ההודעה שלך. או שאפילו קראתי אבל לא מצאתי בי כוחות להתמודד. אני מצטערת נועה. לא התכוונתי שתיפגעי. אני אמנם מנהלת את הפורום ויתרה מכך אוהבת אותך ורוצה להיות בשבילך אבל עכשיו בימים אלו קשה לי נורא.

13/07/2005 | 07:16 | מאת:

אני מבקשת יפה, להפסיק לאלתר כל "השתוללות" בפורומים, השלב הבא הוא איתור האדם העומד מאחורי כל זה ותלונה במשטרה על הטרדה. אנא ממך, חשבי שנית, תני לפורום הזה לחזור ולשקוט, ומצאי דרכים אחרות לפרוק את המרץ. צוות דוקטורס

13/07/2005 | 08:01 | מאת:

כפי שכתבתי קודם לכן חבל סתם לכתוב ולהשמיץ היד שלי מאוד קלה על ה delete שולחת לך אהבה והרמוניה אסנת.

13/07/2005 | 00:30 | מאת: שרית

ברצוני לשאול איזו שפמו יותר טוב פינוק או קרליין ? תודה

13/07/2005 | 07:53 | מאת:

בוקר אור אני מניחה ששמפו הוא אישי - ממליצה לך לנסות את שניהם ולהחליט בסופו של דבר מה נכון יותר לשיער שלך.

13/07/2005 | 00:29 | מאת: שירה

בת-אדם הולכת לשעתיים וחצי להצגה, חוזרת הביתה וראו זה פלא - היא הפכה לסלבריטי בשלושה פורומים ! :-) איזה יופי לי ! רוב האנשים זוכים לתהילת עולם שכזו רק לאחר מותם, אבל אני הצלחתי לעשות זאת ביממה אחת ואפילו בלי לנקוף אצבע לשם כך ! נו, כנראה שזה נכון - צדיק מלאכתו נעשית בידי אחרים.... :-) או במקרה זה - בידי אחרת בעלת פיצול אישיות. ההצגה היתה ככה-ככה, קצת מאכזבת (שמה "8 נשים"), אבל עצם החוויה של התיאטרון היא מופלאה בעיניי, כך שגם הצגה בינונית הופכת אוטומטית לכיפית ומהנה, מקבלת שדרוג אוטומטי. יש משהו במדיה הזאת של תיאטרון שמרגשת אותי. ברגע שעולה המסך, ברגע שהתפאורה נגלית לעיניים והשחקנים עולים אל הבמה, אני מיד מרגישה איך הלב מתמלא והעיניים מבריקות... יאללה לישון. ליל מנוחה

לקריאה נוספת והעמקה
13/07/2005 | 07:54 | מאת:

יש לי מנוי ל"הבימה" ושקלתי ללכת עם חברה להצגה הזו... אני מבינה שלא מומלץ הא ?! אני ממליצה לך בחום רב מאוד על ההצגה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" - אני אמנם לא אוהבת מחזות זמר אבל כאן זה היה משהו מדהים מכל ההיבטים ומכל הבחינות. נהננו לחלוטין. שיהא לך יום מואר אסנת &&&

13/07/2005 | 08:37 | מאת: נוע?ה'לה

נכון, יקירתי, שהפכת לסלבריטי. נכון, יקירתי, שצדיק מלאכתו נעשית בידי אחרים. אבל זה הרי לא יתכן שתיכנס לכאן מישהי חדשה שאנחנו עדיין לא מכירות (למרות ששתינו הכרנו וזיהינו אותה מהר מאוד, את מהכרות קודמת, ואני על פי סימנים מזהים של אישיות), והיא תתחיל להשמיץ אותך! מצטערת, זה לא עניין של לדבר יפה או לא. זה עניין של חוצפה גדולה ומגלומניה. וזה עניין של כל-כך הרבה טפשות ושטויות. באיזו זכות בכלל? ואיך אנחנו בכלל מרשות שזה יקרה?

13/07/2005 | 09:02 | מאת: שירה

יקירתי, את צודקת בכל מילה, מדובר במקרה קשה ומצער והראיה הטובה ביותר שיכולתי למצוא היא ההודעה ש"מפארת" את פורום מיניות האישה, אחד הפורומים החביבים עלי יותר עד לפני כמה ימים. אני מביאה אותה כלשונה כי כל מילה נוספת מיותרת.... יקירתי הרגישה, אנא ממך אל תקחי את הדברים ללבך, אני איני עושה זאת. הרגש היחיד שכל העסק הזה מעורר בי הוא רחמים גדולים. אבל אי אפשר לעזור למי שאינו רוצה בעזרה. המשך יום נעים מאוד @@@ ******************************************** לכבוד צביה ברלינסקי מחבר: ליאת (שם בדוי) תאריך: 13.7.2005 שעה: 06:53 בוקר טוב צביה, ישנה בחורה העונה לשם שירה והיא מטרידה אותי מאוד. היא קרימינאלית, עבריינית, היא מוציאה עלי דיבה, מפרסמת תמונות, כביכול שלי (אך לא שלי) בצורה פרובוקטיבית, היא איימה עליי מספר איומים ואני פוחדת. את יודעת, היום במדינת ישראל זה מפחיד לחיות. אני מבקשת ממך, לעשות סדר בבלאגן, הואיל ואני אפנה למשטרה מחשש לרצח. כמו כן, יש באפשרותי לפנות לבית משפט על הוצאת דיבה. הבחורה הזאת עושה שמות בפורומים ובכלל בכל מקום אפשרי. בתודה מראש ליאת (איני שמה את כתובתי כעת, הואיל והמשטרה הנחתה אותי בדרך הזאת - הכל רשום. מיום 13.7.05, איני שמה יותר אי מייל שלי כבקשת המשטרה, כאמור). אני מבקשת, האתר הזה מכובד, לא כדאי שיגרר לרפש ולסנסציות מיותרות יום נעים ואשמח אם תעני לי.

12/07/2005 | 23:58 | מאת: יעלי

הבת שלי מתגייסת. איך אני מתמודדת עם זה? עד עכשיו היא היתה "גדולה", בת 18, 18.5, אבל עדיין בבית, עדיין תחת כנפי. עכשיו, "פתאם" היא מתגייסת, היא הולכת להיות חיילת. תחילת דרכה העצמאית בעולם. פתאם אני מרגישה אותה נשמטת מידי, מתחת אחיזתי, מתחת כנפי. ואני מנסה עוד להאחז, להגיד לה: לא נורא, נביא לך אוכל, נבוא כל שבת, תבואי הרבה הביתה... וקשה לי נורא!!! קשה לי ההרגשה ש"פתאם" היא חיילת וזה אומר שאני מתבגרת, שאני הופכת להיות אמא של חיילת. זו אחריות כבדה להיות מבוגרת פתאם. איך זה הגיע כל כך מהר? עד עכשיו היינו עסוקים בטירוף של לעזור לה להגיע למקצוע מעניין, לקנות לה מה שהיא צריכה, לרוץ איתה לבנק ולקנות פלאפון ולקנות ולקנות ולקנות... ואתמול בערב בעצם היתה הפעם הראשונה שהרשיתי לעצמי לחשוב איך זה בעצם משפיע עלי. מה זה אומר לגבי. איך אני מרגישה בכל הסיפור הזה... וקשה לי נורא... שמח לי ועצוב לי, ואני כבר מתגעגעת למרות שיש עוד כמה ימים, ובא לי לבכות פתאם, ואפילו המחזור החודשי שלי משתולל פתאם... כל כולי במשבר... משבר גיוס... איך מתמודדים איתו? יעל

ולא יכולה לשא לחשוב מה יהיה כשהבנים שלי יתגייסו..... וזה לכאורה בעוד אלף שנות אור ובכל זאת אוטוטו.... ומה זה 10 שנים בין חברות הא? יעלי, אני מניחה שאין דרך אחת טובה להתמודד, פשוט אל תהיי מול זה אלא עם זה. לחוות איתה את החוויה, להיות איתה בהוויה, להעלות זיכרונות אולי מהתקופה שלך בגיוס. לחבק חזק ולדעת שלא משנה בת כמה וכמה רחוק היא תהיה , היא עדיין הכי קרובה אליך בעולם. "עוף גוזל" מתנגן לי בראש, כמה קשה. את חבל התבור חתכו בלידה ועם זאת הוא לא נחתך אף פעם. ומה זה אומר עליך? זה אומר שעברת עוד שלב, עבורך זהו GRADUATION TIME זה אומר שהזדקנת, נכון, חשבון פשוט אם היא כבר בת שמונה עשרה, אז גם לך נוספו כמה שנים. אז מה? תקופת ההתנתקות הזו תהיה שיעור גדול בשבילה, ומה הם החיים אם לא קובץ ענק של שיעורים. תתפללי שכל מה שזרעת במהלך השנים יפרח עכשיו כשהילדה שלך תתחיל לנשום לבד. היי בטוחה כי נתת לה את מיטב הכלים שהיו ברשותך בכדי לפגוש את העולם החיצון, ותמיד היי שם בשבילה. אוזן קשבת, כתף תומכת, וחבל הצלה בכל דבר ועיניין. מגיע שלב בו חייבים לתת לגוזל לעוף בכוחות עצמו ורק להתבונן בהדר ויופי מעופו. שיעבור באהבה.

13/07/2005 | 07:38 | מאת: נוע?ה'לה

יעלי, זה תהליך טבעי של בתך, היא ג?ד?לה... את לא מאבדת אותה, היא לא הולכת ממך, הקשר שלך איתה משנה צורה. אבל הוא קשר חזק לכל החיים. עוד יהיו הרבה שינויים בחייה. אנחנו מגדלים את הילדים שלנו כדי שיהיו עצמאים, לא כדי שיהיו חסרי-אונים. וכשהם עצמאים זו ההצלחה שלנו. אבל הקשר החם, האוהב, האכפתי, הדואג, הוא קשר לכל החיים. הוא רק משנה מסגרת, צורה, וכן... גם תוכן. העניין הוא בגישה שלך לעניין. את יכולה לעשות מזה משבר, ואת יכולה לעשות מזה ליווי ותמיכה בבתך. עכשיו זה לא זמן האחיזה, עכשיו זו ההתקדמות הלאה... ואני בטוחה שתעשי את זה נפלא, את הרי טובה בפרויקטים, נכון? והרבה אהבה.

סוף הוא התחלה חדשה. אני מניחה ש"פשוט" צריך להבין כי זה תהליך טבעי של החיים שלנו וכי כולנו מתבגרים, גם הילדים שלנו והצבא הוא חלק טבעי מהשינויים הללו. לנסות להפנים שזו המציאות - הילדים שלנו גדלים. אולי במקום משבר לחשוב על צמיחה... הנה הילדה שלי גדלה כל כך ומערכת היחסים שלכן יכולה לקבל תפנית חדשה יותר לחברות למשל... ?

13/07/2005 | 11:52 | מאת: יעלי

כן, אני יודעת שזו התחלה של דרך חדשה, צמיחה, תפנית. אני איתה בלבטים, בהבנות, בשמחה ובעצב, אבל בלב פנימה עם כל השמחה על הדרך החדשה שהיא (ואני) הולכת בה והעושר העצום שאני מקווה שתשיג בשירות הצבאי (לא כספי כמובן, אישי...) קשה לי הרעיון. לא ממש אכפת לי שהתבגרתי כי הרווחתי כל שנה ביושר, אבל זו אבן דרך שכמה שהתכוננתי אליה "נחתה" עלי פתאם... אני מודעת לשינוי הארגוני שצריך לעשות בבית (השאר יצטרכו להתחלק במטלות שלה... פרויקט בפני עצמו...), השינויים שיצטרכו להיות בקשר ביננו שהוא חזק ואינטנסיבי וחברי וגם אימהי-ילדותי. אני יודעת שאני מרוויחה אותה יותר כחברה מעכשיו, היא כבר לא הילדה הקטנה של אמא, למרות שהיא מתעקשת שתהיה כזו עד גיל 100... ואני מאושרת ועצובה כאחד. ואני יודעת שאני לוקחת את זה קצת קשה כרגע, אבל אחרי מחשבה נוספת הגעתי למסקנה שזו דרך ההתמודדות שלי עם הנושא. אני בוכה קצת ומוציאה את כל הקושי שלי החוצה, כך שבעצם אני מתנקה. בפנים ישאר רק האושר. כשהבנים יתגייסו יהיה לי קושי אחר (תהיה להם תקופת חפיפה בשירות כך שאני מעכשיו אוגרת שעות שינה) ועל זה אני מסרבת בכל תוקף לחשוב מעכשיו. תודה חברותי היקרות, על ההשתתפות ועל העצות הנפלאות שגרמו לי לחשוב שוב על דרך ההתמודדות שלי. תודה. יעל

12/07/2005 | 19:18 | מאת: אביבית

אני כאן בשבילך - תמיד מתי שרק את צריכה, אני לא מושפעת ולא הפכתי את עורי. (האמת אין לי מושג איך עושים זאת). בכל אופן מתי שתרצי בכל דעה/שאלה אשמח אם תשתפי, אני אוהבת את כל בנות הפורום מכל הלב. המשך יום קסום ונעים מול המזגן. אביבית. (:

12/07/2005 | 19:28 | מאת: ליאת

אני שמחה שאת ברת דעת ומבינה שמנסים להרגיז אותי, אך אותי לא קל להרגיז. אני הולכת עם דברים רחוק, לא על ידי טיפשות ולענות לאנשים, אלא בדרך בוגרת המגיעה ישירות אל המטרה. אני בת 30, לא איזו ילדה והבלאגן הזה יגמר מהר מאוד. בכל אופן שמחה שאת מעוניינת להתכתב כי את באמת לרוחי ולפי ההתבטאות שלך רואים שאת בחורה טובה מבית טוב. אני מבינה שחזרת מהעבודה. במה את עובדת? אם אפשר לשאול? אני כרגע לא עובדת. אני לומדת. עבדתי עד לפני 4 שנים בלשכת עורכי הדין וכרגע אני לומדת שנה ב' רפואה. זה קשה חבל על הזמן, המון חומר ללמוד, אזי בין לבין אני נכנסת לפורומים ומתכתבת, על מנת לנקות את הראש מהלימודים. זהו, מה עוד אספר על עצמי? למדתי פסיכולוגיה במשך שנה ועשיתי תפנית. האמת שכרגע אני רוצה להביא ילד לעולם וכל הסיפור שסיפרתי לך,,, קצת מקשה עם הלימודים...(אם את מבינה)...אז אולי אקח אתנחתא של מספר חודשים ואמשיך אחר-כך. בכל אופן, אם אהיה בהיריון ואביא ילד לעולם, יהיה לי קצת קשה גם ללמוד (הרי נותרו לי עוד 5 שנים) וגם להיות אמא במשרה מלאה. טוב... אני זורמת בינתיים... מה שיהיה יהיה. דרך אגב, היית במרינה בהרצליה. בזמן האחרון כל הזמן יוצא לנו להיות שם עם חברים, בטח את מכירה, יש שם המון בתי קפה ואנחנו יוצאים המון. ביום שישי האחרון חגגנו יום נישואין של שלוש שנים והיה כיף... זהו, ספרתי על עצמי... מקווה לשמוע ממך. נחמד לי לשוחח עם מישהי נחמדה כמוך ואני חושבת שנסתדר.