פורום צמיחה אישית ונשית - מעגל נשים

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
336 הודעות
171 תשובות מומחה
גולשות יקרות: הפורום נסגר. ניתן להמשיך לקבל תשובות בפורום פסיכולוגיה ומיניות של האישה.
24/12/2005 | 22:25 | מאת: ריקי

חג חנוכה מתחיל. נר ראשון ביום ראשון בערב. שיהיה לכן חג אורים שמח מלא אור

25/12/2005 | 09:18 | מאת:

חג אורים שמח ומאושר לכולנו מי יתן וכמו בחנוכיה האור שלנו רק יתעצם ויגדל מיום ליום

25/12/2005 | 09:19 | מאת: מילי

תודה, ריקי. שיהיה לנו גם חג חנוכה מרו?ו?ח (לא חנוק). ~~ ~~~ ~~~ ~~~~

25/12/2005 | 12:49 | מאת: ב.ג

צריך שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו דולר נר ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר וצריך שכל איש ידע ויבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים להדליקו לאבוקה גדולה ולהעיר את העולם כולו חג שמח (בלי הרבה סופגניות..) ב.ג

25/12/2005 | 13:00 | מאת: מילי

מדהים לכל השנה, ולחנוכה במיוחד! תודה ביגי שהעשרת אותי.

24/12/2005 | 21:16 | מאת: רינה

נורא קשה לי אני בודדה ומאד מחפשת חברה ותמיכה אני בת 55 , לא מתקשרת עם בעלי אי אפשר לדבר אתו הוא בעולמו לא עובד ויושב ושותק כל היום. אין לי שום חברה קרובה שאפשר לשפוך את הלב, לא מצליחה למצוא ואשמח אם מישהי תרצה לשוחח סתם כך זה מאד יעזור.

24/12/2005 | 22:22 | מאת: ריקי

שלום רינה. הגעת לפורום נחמד בו מוצאים לרוב אוזן קשבת ואיכפתיות. כיתבי כל שעל ליבך. ספרי בעיקר מה קורה עם בעלך, כי לפעמים החברים הטובים באמת נמצאים לנו מתחת לאף ולא ידענו. שבוע טוב מלא אור וחג חנוכה שמח

25/12/2005 | 09:17 | מאת:

היי בוקר אור וברוכה למעגל שלנו אני ממליצה לך בחום להשתתף בפורומים כאלו או אחרים שתיים מחברותיי הטובות ביותר דהיום מצאתי בפורומים זה מתחיל בדיונים ועובר לפסים אישיים נפלאים ונהדרים הרשת היא מקום נפלא למציאת קשרים חדשים וטובים כאמור מניסיון, ממליצה בחום רב וכמובן כאן איתנו את מוזמנת להישאר ולהפיג את בדידותך ובכלל שיהא יום מאושר אסנת

26/12/2005 | 19:02 | מאת: רינה

לאסנת וריקי תודה לכן על תשומת הלב עזרתן לי מאד, כל תשומת לב טובה לי אני פשוט כל כך זקוקה לזה,אני חיה עם אדם שאחרי 30 שנה אין לי כלל שום נושא משותף אתו הוא מאד פרימטיבי אין על מה לדבר אתו רמתו מאד נמוכה אך אני אינני מצליחה להביא עצמי לעזבו גם משום שהוא חולה וגם משום שחסר לי אומץ לעשות שינוי כה גדול וגם אולי בכל זאת יש משהו עדיין שמקשר איזשהו רגש בלתי מוסבר, אני אשה מאד שקטה ומופנמת וקשה לי ליצור חברה אשמח לכל תמיכה אני יודעת לתת הרבה טובת לב מאד אך אינני מקבלת וזה קשה מאד.

23/12/2005 | 07:22 | מאת: ב.ג

מילי - קראתי מס' פעמים, אני צריכה עוד כמה פעמיים בשקט ריקי - אהבתי את בקשתך בשמחה אני רוצה לשתף פעולה זה הוא סוף שבוע מיוחד בשבילי (אזכרה להוריי) עם הרבה אורחים (כולל שינה) לכן אני מאמינה שלא יהיה לי זמן דקה. חושבת עליכן ומאחלת לכן שבת נעימה וחמימה ומלאת אהבה. מעריכה כל אחת ואחת.

23/12/2005 | 08:30 | מאת:

שתהא לכולנו שבת שלום חורפית במיוחד

23/12/2005 | 08:39 | מאת: מילי

לביגי, לא יודעת אם תקראי את ההודעה הזו בששי-שבת או בשבוע הבא. בכל אופן רגשותיי איתך השבת. אין לי מושג מה נהוג לומר לאזכרה, אשמח לדעת. בקשר לחומר שאני כותבת כאן שיהיה לו המשך, - הוא תהליך. אני מציעה: אם הוא נראה לך ונראה לך טוב וחשוב עבורך, אולי טוב להעתיק. ושבת מבורכת.

23/12/2005 | 08:41 | מאת:

מן ההיבט הדתי או ההיבט האישי ? באזכרה שערכו לכבוד אבא שלי אני אמרתי מילים, מילים שמבטאות את הכאב, הגעגוע, החוסר, האהבה והכבוד לאבא שלי שלא היה איתנו כבר שנה. לצערי הכה רב לא עורכים לו עוד אזכרות. זה בלבי אך אין מה לעשות. כאשר אני הולכת אליו לבדי אני מדברת איתו ומבטאת את אהבתי וגעגוע עז.

ב.ג. שבת שלום מקווה שהשבת הזו לא תהיה קשה מדי עבורך, ושתצליחי למלא אותה בזיכרונות מתוקים משני הורייך, זיכרונות משותפים מחייכם יחד. רק בריאות ואושר, שירה

23/12/2005 | 13:51 | מאת:

נסחפתי עם רגשותיי ורק מבקשת לאמר חזק ואמץ יקירה שיעבור הכי נכון שרק אפשר עבורך איתך במחשבה אסנת.

22/12/2005 | 15:02 | מאת: מילי

ביגי היי, איחוד התכונות הנשיות והגבריות שבתוכנו. נניח שהיינו יכולות לשאול את עצמנו את השאלות המפתיעות ביותר על הקיום ועל התפקוד שלנו. מה היינו שואלות את עצמנו? ונניח שהיינו זקוקות רק למנחה, כי אנחנו יודעות בתוכנו את התשובות שלנו. שאלות על אהבה ואמון, על טוב ועל רע, על מנהיגות ועל שרות. נניח שבדפים האלה יסופקו לנו תשובות מובנות וברורות לגבי צד אחד של המטבע, לגבי הצד של חלקן של התכונות הנשיות והגבריות בחיינו. על השפעתן על ההצלחות של חיינו. על האיחוד של שניהם. וראשית, על האיחוד של שניהם בתוך עצמנו. וראשית, להיות איכותיות, לא טכניות. ומה צריך לעשות כדי להשתחרר מאחיזתו של אחד מהם בתוכנו.... כדי להשתחרר וכדי לבטא את העצמי השלם והמאוחד שלנו. ונתחיל מבראשית. אף אחת מאיתנו איינה רק נשית. אבל איך להשתמש בתכונות הגבריות שבתוכנו בלי להיות גבריות. איך להפגין עוצמה בלי הכוחניות. כי הכוחניות היא ההיפך, היא החולשה והפחד, ועוצמה היא אהבה. התכונות הנשיות והגבריות אינן המנחים היחידים בהתקדמות שלנו. אבל נניח שהיינו יכולות לקבל תשובות על האיחוד הזה שלהן. איך עושים את הגברי והנשי בתוכנו לאחד, לביחד. כמו שהאינטואיציה והשכל הישר צריכים לעבוד ביחד ולא לחוד בקבלת החלטות. בטוח היינו מרגישות יותר טוב. הכוח הגברי מבטא את החלק העצמאי והאינדיבידואליסטי הקיים בתוך כל אחת ואחד מאיתנו, נשים וגברים. זהו הכוח היוצר בנו תחושת עצמי, ואשר מפריד בין החלקים של הקיום שלנו לבין החלקים של הקיום של האחר. המחצית הגברית מסמלת את הרצון האישי שלנו. היא מציידת אותנו בכלים שבאמצעותם נוכל להשיג את צרכינו ואת שאיפותינו ולהגשימם. הכוח הגברי יוצר בנו מגוון של תכונות אקטיביות כגון: התמקדות בעצמנו, שליטה, יוזמה, כיבוש, כוח ומאבק, תובענות, ביקורתיות, נחישות, תחרותיות, הישגיות, מוטיבציה, מהירות, תעוזה, שכלתנות, מעשיות, מוחצנות, אטימות ועצמאיו?ת. בעזרת התכונות הגבריות הללו אנחנו מסוגלים להשפיע על אחרים ולהוביל אותם בדרכינו, במקום להיות מושפעים ומובלים על ידם. שימוש בתכונות ה-א-ק-ט-י-ב-י-ו-ת מאפשר לנו לגרום לאחרים לעשות את רצוננו. המחצית הגברית מייצגת ומבטאת את הצד העצמאי שלנו. הכוח הנשי לעומת זאת, מבטל את תחושת העצמי שלנו, כיון שהוא מבטא את החלק הזוגי, המשת?ף, הקיים בתוך כל אחת ואחד מאיתנו, נשים וגברים. זה הכוח המאפשר לנו להזדהות עם השני. הוא שולל מאיתנו את הקיום העצמאי, אך מעניק לנו קיום, שהוא חלק בלתי נפרד מהקיום של השני. המחצית הנשית מייצגת את הרצונות של השני, והיא מציידת אותנו בכלים, שבעזרתם אנו מסוגלים לספק את אותם הרצונות. הכוח הנשי יוצר בנו מגוון רחב של תכונות פ-א-ס-י-ב-י-ו-ת כגון: התמקדות באחרים, ציות, שיתוף פעולה, חמלה, כניעה, רכות, הקרבה, ריצוי אחרים, סלחנות, זהירות, הססנות, ויתור, הערכה, איטיות, פחד, רגשיות, חוסר אונים, מופנמות, אמפתיה, פתיחות, הזדהות ותלות. בעזרת התכונות הנשיות אנו מאפשרים לשני להשפיע עלינו ולהוביל אותנו. שימוש בתכונות הפסיביות הללו מאפשר לאחרים לגרום לנו לעשות את רצונם. הצדדים הנשיים מייצגים ומבטאים את הצד הזוגי/השיתופי שלנו. והמשך בפעם הבאה. ובינתיים, המון דברים חיוביים ומהנים.

22/12/2005 | 22:43 | מאת: ריקי

מדהים ומרגש לקרוא את ההתייחסות שלכן, מילי ושירה, את הרצון להנחות ולעזור. ב.ג., אולי תיתני כל מיני דוגמאות ספציפיות של קשיים שאת נתקלת בהם ביום יום, או התלבטויות שיש לך בנושאים מסוימים, כדי שנוכל לחוות דעה. אולי זה יעזור. מה דעתך? ריקי

21/12/2005 | 23:18 | מאת: יעל

תודה לכולכן...

23/12/2005 | 08:39 | מאת:

20/12/2005 | 15:33 | מאת: irina

אני יכולה להגיד בנושא שאני מסכימה קצת עם כל עמדות שהועלו כאן, העיקר צריך לדעת את המינון הנכון. אני תמיד חושבת ואני בטוחה שנשים רבות יסכימו איתי שהגבר צריך להיות בעל עמדות, עמוד שידרה של הזוגיות, המגן, לא איזה רכיכה או מדוזה שמסכימה עם כל דבר. אבל מצד שני גבר במקרים רבים מחפש לו את האמא בדמות האשה בשביל להישמע לה ולהתקרבל‮תחת‮כנפה‮

20/12/2005 | 16:49 | מאת:

למה הוא צריך עוד אחת ? אני לא הייתי רוצה שהגבר שלי יאמר אמן על כל מה שאני אומרת ואם נחדד את זה אני שמחה שהוא אומר אמן אבל כשהוא מסכים איתי ולא בגלל שאני כאמא שלו, אמרה לו את זה . זה ההבדל למעשה בין רכיכה לבין עמוד שדרה לא ?! אנחנו מחפשות את התווך וכמו כל דבר - האיזון בין השניים הוא הנכון והטוב ביותר. לפחות בשבילי ולדרכי.

20/12/2005 | 16:58 | מאת: שירה

אסנת ואירנה אני חוששת שלקבוע שהגברים מחפשים בת זוג שתהיה קצת אמא, יהיה נכון ומדוייק בערך כמו לקבוע שהנשים מחפשות בן זוג שיהיה קצת אבא... יתכן שהחלוקה הזאת ל"תכונות אמהיות-נשיות" (רוך, עדינות, חום, חמלה וכו') ול"תכונות אבהיות-גבריות" (עוצמה, הגנה, טיפול וכו') היא חלוקה קצת בעייתית. הלא בכל אישה יש גם תכונות "גבריות" ובכל גבר קיימות התכונות ה"נשיות". יכול להיות בהחלט שיש גברים שמחפשים את דמות האם בבת הזוג, אבל מדובר במקרים פרטיים ואם נחפור פנימה בתוכם - וודאי נמצא שמדובר באיזה שהוא חסך בדמות אם. לא רצוי בעיניי לקחת את המקרים הללו ולעשות הכללות על כל הגברים ומה הם מחפשים בבת זוג. ההכללה היחידה שנראית לי הגיונית היא שכולנו, כל בני האדם, רוצים לאהוב ולהיות נאהבים. כולנו, כל בני האדם, רוצים מישהו שלפעמים יהיה רך כלפינו אבל לפעמים ידע גם להיות חזק ועוצמתי, שיהיה בו גם מן האישה וגם מן הגבר. אבל ללא ספק מה שאני מחפשת בבן זוג לא זהה למה שהשכנה שלי מחפשת בבן זוג, כי הצרכים של שתינו שונים מכורח היותנו שתי נשים שונות. במאמר מוסגר אני יכולה לציין שאני אישית לא סובלת שבן הזוג מתנהג אלי בצורה יותר מדי "אבהית", כך שעובדה שלא כל הנשים מחפשות דמות אב... :-)

20/12/2005 | 14:30 | מאת: שירה

לא רעיון מקורי שלי אלא משהו שקראתי באחד הטורים האחרונים של ליהיא לפיד וגרם לי לחייך. האמת, אני גם לא בטוחה שזה רעיון מקורי שלה כי זה הזכיר לי משהו שראיתי בסרט שנקרא "הסיפור שלנו" (נדמה לי) עם מישל פייפר וברוס וויליס, אבל לא חשוב של מי הרעיון - הוא חמוד לטעמי, ובהחלט שווה ניסיון. עבור מי שרוצה להפוך את ארוחת שישי בערב למשהו קצת שונה מבכל ערב אחר, מי שרוצה לייחד את הערב הזה אבל לא מתחבר לטקסים דתיים למשל, יכול לנסות את ההצעה הבאה: כאשר כל המשפחה יושבת סביב שולחן האוכל, זה יכול להיות בזמן הקינוח או תוך כדי האוכל או לפני שמתחילים - כל משפחה תחליט כמובן מה התזמון המתאים לה - עושים מעין סבב של כל היושבים, לפי סדר הישיבה או לפי גילאים או איך שמתאים ונוח, וכל אחד מספר מה הרגע הכי טוב שהוא חווה השבוע, ומה הרגע הכי פחות טוב שהוא חווה השבוע. (בסרט שציינתי, אגב, זה מוזכר כ"רגע השיא" של היום ו"רגע השפל" של היום, כי המשפחה נהגה לערוך את הטקס הקטן הזה כל ערב בשעת הארוחה). זה מאפשר לכל אחד לשתף, לחלוק משהו מעצמו ומעולמו הפנימי, זה גם מאפשר למצוא נקודות חיבור בין בני המשפחה - וכאשר כל אחד מספר על הרגע הפחות טוב של השבוע זה גם מעניק הזדמנות נעימה להציע תמיכה והזדהות. אהבתי !

20/12/2005 | 14:44 | מאת:

ולמעשה עושה את זה במעגלי הנשים שאני מנחה. פתאום זה עקום לי כי... לביתי אני לא עושה את זה. בכל יום שמעין חוזרת מבי"ס אני שואלת אותה מה היה טוב ומה חלילה פחות טוב. אבל אהבתי את הקונספט הזה, כפי המעגלים שאני מנחה. אז איך אומרים ? משישי הזה ! ואולי גם כאן ?

כשהזכרת שאת מדברת עם מעין כשהיא חוזרת כל יום מבי"ס, שואלת אותה מה היה טוב ביום שלה ומה פחות טוב... פתאום עמדה מול העיניים שלי תמונה כל-כך מוחשית, כמעט חיה, שלי ושל אמא שלי לפני ה-מו-ן שנים (יותר מדי...) היא תמיד חיכתה לי, עם חיבוק גדול, ארוחה טעימה להפליא ועם השיחות הנעימות האלה של אמא ובת, על היום שהיה ועל הכל, בעצם... תודה אסנת, סתם ככה ובלי להתכוון החזרת אותי אחורנית אל זיכרון מתוק ונעים :-)

20/12/2005 | 13:31 | מאת:

מעתיקה שאלות נחמדות שראיתי בפורום אחר : אני רוצה להיות ______________ חבל שאין לי _________________ מה יש לי הכי הרבה _______________ מה אני הכי אוהב/ת חוץ מבני אדם ______________ מאחל/ת לעצמי ולסובבים אותי ____________

20/12/2005 | 13:33 | מאת:

אני רוצה להיות - בריאה ומאושרת חבל שאין לי - כישרון אומנותי מה יש לי הכי הרבה - סיפוק בעבודה מה אני הכי אוהב/ת חוץ מבני אדם -טבע מאחל/ת לעצמי ולסובבים אותי - בריאות ומודעות עצמית

אני רוצה להיות רוצה להיות מסוגלת לנהוג לכל מקום בארץ (ובעולם) מבלי לפחד ללכת לאיבוד (ולא, אני לא מתבדחת, זה נושא שמאוד מאוד מפריע לי בעצמי....) חבל שאין לי את האפשרות הכלכלית להגשים את כל החלומות הענקיים שיש לי... מה יש לי הכי הרבה אהבה מה אני הכי אוהב/ת חוץ מבני אדם בעלי חיים (הכל - חוץ מעכבישים). מאחל/ת לעצמי ולסובבים אותי אהבה, בריאות, והרגשה של סיפוק עצמי ושלמות (עד כמה שאפשר...)

20/12/2005 | 11:58 | מאת: ריקי

ב. ג., אסנת, מילי, שירה יקרות! היות שאני אמרתי לראשונה "לעצב את הבעל" לפני שפרץ הויכוח ונאמרו מילים קשות תרשו לי להבהיר: אין מה לעשות. גברים עשויים מחומר אחר. אשה שהגבר שלה עבר את גיל הארבעים תדע בדיוק למה אני מתכוונת. בין גברים לנשים יש הבדלים בדרכי החשיבה וברגשות. כמו שאני מנסה לעצב את התנהגותו של הבן הקטן שלי, את יחסו לזולת, לערכים,את יכולתו להתמודד עם דברים ועוד... בדיוק כך ניסיתי לעצב את התנהגותו של בעלי מתחילת הנישואין. זאת כדי שנחיה כפי שאני רואה לנכון ולא כפי שראיתי בבית הוריו. וראו איזה פלא: היה לו נוח מאד ונעים מאד לקבל את הערותי והארותי בקשר לנישואין, בקשר לחינוך ילדים, בקשר לשותפות ושיוויון ובקשר לכל דבר כמעט. כמובן שגם דעותיו חשובות ונחשבות אבל, בהחלט אני המובילה אני מסכימה בהרבה דברים עם מילי. ב. ג. יקרה עוד לא מאוחר. תעצבי, תדרשי, תנהיגי............ יהיה טוב. הרבה אושר. מגיע לך ריקי

ריקי אהלן אני מרשה לעצמי להגיב לך היות וגם הגבר "שלי" עבר את גיל הארבעים אז אני מניחה שיש לי זכות דיבור בדיון הזה... :-) כהורים, בוודאי שאנחנו אחראים על עיצוב דמותם, אופיים ונפשם של ילדינו, אבל ההשוואה שהעלית היא בעיניי מהות ה"בעיה": ההתייחסות לגברים שלנו, לבעלינו או לבני זוגינו כאל "ילדים" שיש לחנך אותם, לעצב את התנהגותם ואת אופיים... צר לי, אבל אני לא חולקת את השקפת העולם הזו, ואני מתנגדת לה בשני הכיוונים כלומר - אני גם לא חושבת שתפקידו של הגבר "לעצב" את האישה. אני לא חושבת שבזוגיות אנחנו צריכים לעצב את בני זוגנו כפי שאנחנו רוצים שיהיו ובינינו ריקי - אם תשאלי כל יועץ זוגיות מתחיל אני די בטוחה שהוא יאמר לך שזה המכנה המשותף לכל הבעיות בנישואים: אנשים מתחתנים זה עם זה, ואז מנסים "לעצב" האחד את השניה/האחת את השני לפי ראות עיניהם... וזה פשוט לא עובד ככה. אדם מגיע אל קשר כאשר הוא כבר בוגר, מעוצב לפי דרכו הוא. בוודאי שאפשר לעשות שינויים בדרכי הההתנהגות, אבל זה חייב לבוא מתוך רצון של *האדם עצמו* ולא כי בן/בת הזוג רוצים שהוא ישתנה ו"יתעצב"... כל אישה שתבחר את הגבר עמו היא רוצה להינשא ותגיד לעצמה: "טוב, לא נורא אם יש בו תכונות שאני לא כל-כך אוהבת, לאחר הנישואים במשך הזמן אני כבר אעצב אותו כרצוני" - כל אישה כזאת פוסעת בדרך מאוד לא טובה, כי היא נידונה לאכזבות קשות. אפשר להתעצב ביחד, אפשר להשתנות ביחד, אפשר לעבוד על דפוסי התנהגות שלא תורמים לקשר - אבל רק בתנאי שהאדם עצמו רוצה לשנות *את עצמו*. לגבי ההבדלים בין גברים לנשים - אני לא חושבת שיש אדם בעולם הזה שמנסה לטעון שאין הבדלים בין גברים לנשים... יש הבדלים מהותיים במבנה האישיות של שני המינים, בחלקם כנראה שהם גנטיים ובחלקם הגדול הם תוצר של נורמות חברתיות. אבל... האם הגברים שווים יותר מהנשים ? האם הנשים שוות יותר מהגברים ? האם אפשר בכלל להגיד את אחד המשפטים האלה ברצינות ולא להבין עד כמה ההכללה הזאת מופרכת מיסודה ? אני מצטערת, אני לא מרגישה שווה יותר מהגבר שאני איתו, ואין לי ספק שהוא לא מרגיש שווה יותר ממני. אנחנו שני אנשים, שני אינדיבידואלים, כל אחד הוא עולם שלם ומלא בפני עצמו ששווה הכי הרבה בעולם... ובדיוק כמו שאין מחיר להרבה מאוד דברים בעולם (בריאות, אהבה, צחוק, אושר) כך אין מחיר לאנשים, בעיניי.

20/12/2005 | 12:26 | מאת: ב.ג

ריקי שלום רציתי להגיד לך שאני מאוד מסכימה למה שאמרת, הגברים בנויים מחומר אחר וניתן ורצוי לעצב אותם. לעצב אותם אין כאן כוונה למילה שלילית או גזענית, נכון שזה קשור גם לעיצוב הזוגיות בדרך שטוב לשני הצדדים. תודה על העידוד והכוח אני חושבת שאני בדרך הנכונה. תודה, תודה

20/12/2005 | 12:33 | מאת:

אני מנסה לרדת לסוף דעתך ולא כל כך מצליחה. אני ממש בטוחה שיש כאן קצר כזה או אחר בתקשורת ובהבנה. הרי אינך מתייחסת ברצינות לבן זוגך כמו אל ילד נכון ? אני אשמח לקרוא דוגמא למה את מתכוונת לכך שאת מעצבת אותו ו/או את התנהגותו ו/או את אופיו... משהו קצת יותר נקודתי אם אפשר כדי שאני אצליח להבין את הנקודה.

20/12/2005 | 12:42 | מאת: שירה

אני חייבת להגיד שעצם המילה "עיצוב" בהקשר של בעל/בן זוג קצת משעשעת אותי, כי בעולם החינוך (ממנו אני מגיעה) יש מונח המדבר על "עיצוב התנהגות" המתקשר ל*חינוך ילדים* (או לחילופין אילוף בעלי חיים, אגב). מדובר על עיצוב התנהגות של ילד לפי רצוננו, כמובן על בסיס נורמות חברתיות ומוסכמות מקובלות, ויש דרכים מגוונות לעצב התנהגות - לרוב מדובר על חיזוקים חיוביים על התנהגות טובה והתעלמות מהתנהגות שלילית, כדי ללמד את הילד שהוא זוכה בתשומת לב החיובית רק כאשר הוא מתנהג בהתאם לרצוננו. אני מתקשה להאמין שיש נשים שברצינות חושבות שגם הבעל צריך "עיצוב התנהגות"... אבל אותי באופן אישי זה די משעשע. אני חוששת שאם גברים היו נכנסים לכאן זה היה משעשע אותם קצת פחות. (מזל שהם לא נכנסים...!) :-)

20/12/2005 | 13:27 | מאת: מילי

ריקי היי, וואללה, ריקי, כתבת דברים נכונים ואמיתיים. את מה-זה אשה. את מה-זה אשה מנוסה וחכמה. אף פעם לא חשבתי על האפשרות "לעצב את הבעל". עכשיו כשאת מסבירה את זה ככה, כפי שהסברת, זה נשמע לי מעניין ומציאותי. האם תוכלי לשתף אותי במה שעשית ואיך עשית את זה? האם תוכלי לשתף אותי מה התוצאה שבעלך הגיע אליה, ומה היתה נקודת המוצא שלו? האם תוכלי לשתף אותי באיך זה עזר לזוגיות שלכם, ואיך זה עזר לכל אחד מכם כאדם? תודה רבה!

21/12/2005 | 01:29 | מאת: ריקי

שלום בנות! כוונתי היתה לעודד ולעזור (ביכולתי המועטת) ל ב.ג. היא עשתה את הבחירה שלה ולקחה החלטה חשובה מאד.נכונה לה עוד דרך ארוכה וקשה. ב.ג. יקרה! חיזקי ואימצי. קחי רק את מה שנראה לך ומה שאת מתחברת אליו. מילי יקרה! חן חן על התמיכה והמחמאות. שירה יקרה! "עיצוב" זו לא מילה גסה. כן. גבר הוא כמו ילד (תיראי אותם כשהם חולים) מותר לי לחוות את דעתי וכך עשיתי. אין לי שום רצון להעמיק את הדיון בענין עיצוב הבעל (אם כי יש לי המון מה להגיד) אני רוצה לחשוב יחד אתכן איך עוזרים לב.ג. ונותנים לה טיפים, עצות ותמיכה להמשך. אסנת יקרה! (ואני עונה גם למילי) אין לי משנת קסם. הגעתי עם בעלי לזוגיות מדהימה (בלי עין הרע) אהבה, הבנה, שיתוף, ילדים מקסימים והכל טוב. גם לו וגם לי. המון המון המון שיחות. לא לשמור בבטן (את זה למדתי ממנו) . גם בשעת כעס צריך להתייחס בכבוד ובהבנה לצד השני. במקרים שאני רוצה להעיר אני משתמשת במשפט:"אתה רואה, לדוגמא, במקרה הזה הייתי מצפה ש.....". אחרי שיחה כנה קשה לי להאמין שהבעל יתנהג באדישות לאותו עניין. לילה טוב לכולכן והצלחה בזוגיות

21/12/2005 | 07:58 | מאת:

בסך הכל מילים ואיך מילים יכולות לשנות את הכל. אני קוראת את דבריך וכל כל מבינה וכל כך מסכימה כי בסך הכל ? אני נמצאת לשמחתי באותה הסירה. אבל זה לא לעצב את הבעל, זה לא לחנך אותו וזה לא להיות אמא שלו ו/או להתייחס אליו כמו אל ילד אלא שוויון ! שוויון נפלא ומבורך בו יש תקשורת פתוחה וברורה וזה הכי טוב שרק אפשר. אנחנו כאמור באותה סירה ורק המילים... המילים הן שונות :)

21/12/2005 | 08:37 | מאת: מילי

ריקי היי, אני מעריכה ומכבדת אותך, ריקי, מאוד. מעריכה אותך על חיי הזוגיות הטובים שלך, על העבודה שהשקעת, ואני בטוחה שאת ממשיכה להשקיע בה כל הזמן. על האכפתיות שלך כלפי ביגי, אכפתיות אמיתית. בקשר לשאלות ששאלתי אותך, קיבלתי תשובה אחת שהספיקה לי: "במקרים שאני רוצה להעיר אני משתמשת במשפט: "אתה רואה, לדוגמא, במקרה הזה הייתי מצפה ש.....". אחרי שיחה כנה קשה לי להאמין שהבעל יתנהג באדישות לאותו עניין." מה שאומר שבעלך מעריך, אוהב ומכבד אותך. מה שעוד יותר אומר, שאת מעריכה, מכבדת ואוהבת לא רק אותו, אלא קודם כל את עצמך. את אומרת, ריקי, "אחרי שיחה כנה קשה לי להאמין שהבעל יתנהג באדישות לאותו עניין." זה נכון, אבל כי זה בעלך. וזה נכון כי את מעריכה, מכבדת ואוהבת את עצמך. וכאחת שמכבדת ומעריכה את עצמה, אני בטוחה שאת לא אומרת לו שהציפיות שלך הן לדברים לא הגיוניים ולא סבירים, את מדברת על מה שמגיע לך. זה כיף וזה משמח לפגוש אותך.

21/12/2005 | 08:51 | מאת: ב.ג

ריקי תודה על עצותיך, על הרצון האמיתי לעזור ולו במעט בהרגשתי ובביטחוני. להאיר את דרכי קדימה, יום יום עלמנת להצליח לשים את זה בצד. בסה"כ אני לא רוצה ליצור הרגשה לחברות הפורום כי אני חיה במראה שחורה וחיי אומללים אלא, חיי טובים יש לי 3 ילדים מ ק ס י מ י ם בעל שהוא אוהב ותומך אך כמובן שעברתי בעקבות המקרה תהליך בראש. (שהיה צריך להעשות מזמן). הרצון האמיתי לעשות שינוי, המודעות העצמית השתנתה והתחזקה, השאיפה לשיויוניות, הביטחון העצמי בעיני עצמי עלה. מקווה לעצמי שזה לא סיסמאות ואישם את הדברים והחוזק לאורך זמן

21/12/2005 | 09:45 | מאת: שירה

ברור שעיצוב אינה מילה גסה, בהחלט. שום מילה היא לא גסה בעיניי, דרך אגב, אבל היא תלויה בקונוטציה ובהקשר בו עושים בה שימוש. השאלה היא רק אם המילה "עיצוב" מתאימה לך גם כאשר בעלך ישתמש בה כלפייך, כלומר - האם תסכימי לקרוא בפורום אחר שבעלך מציג אותך כ"ילדה" ומספר איך הוא מעצב את התנהגותך בהתאם שנוח ומתאים לו.... בעיניי זו שאלה מעניינת. גברים הם לא ילדים בעיניי, למרות שאני מסכימה איתך שכאשר הם חולים זו בהחלט חוויה מיוחדת להיות במחיצתם, אני אישית חושבת שזה קשור לכוח הסבל השונה שיש להם מאשר נשים (וכמובן שיש יוצאים מן הכלל גם כאן). משום מה, אני חושבת שנשים מסוגלות לשאת כאבים בצורה שונה מאשר גברים, אבל לא בטוחה שזה בגלל שהן לא "ילדותיות"... ואולי אני פשוט היחידה בהיסטוריה שבורכתי בגבר שהוא לא ילד, גם זאת אפשרות. אני לא רואה סיבה להתייחס אליו כאל כזה. ב.ג. - עשית את בחירתך וזאת כבר חצי מהעבודה בעיניי. נדמה לי שהמלצתי לך בעבר ואני חוזרת שוב על ההמלצה: הדרך שממתינה לך לא פשוטה ויהיו בה הרבה מכשולים, נראה לי קשה מדי לצפות שתעברי אותה בכוחות עצמך, והייתי מאוד מאוד ממליצה לך להיעזר בגורם מקצועי שיסייע לך. זה שונה מאוד מהטיפול הזוגי שכבר עברתם. הפעם המוקד תהיי רק את והרגשות שלך, ונראה לי שזה יכול מאוד לעזור לך.

20/12/2005 | 10:52 | מאת: irina

לפעמים כשאנחנו מסתכלים על זוג מהצד ורואים "איך לעזעזל הם כל כך אוהבים אחד את השני והזוגיות מצליחה כל כך, האם השוייון הוא זה שמחזק אותם? או שפשוט הם מתים אחד על השני?" אז רק שתדעו מה שרואים זה לא משקורה בשטח. לפעמים מאחורי כל המושלמות הזו מסתתרים דברים שאם היינו יודעים שזה המחיר לזוגיות , בחיים לא היינו מסכימים. אשה שסוגרת עיניים על זה שבעלה בורר במקומות אחרים, משלמת‮מחיר‮כבד‮בשביל‮ה‮רושם

20/12/2005 | 11:34 | מאת: שירה

אף פעם אי אפשר לדעת מה קורה בתוך תוכו של אדם, גם בתוך זוגיות וגם בנוגע לכל אדם - ואפילו הוא הקרוב לך ביותר. משערת שכולנו באיזה שהוא מקום עוטים על עצמנו מסיכות שמתאימות לנו (יותר או פחות...) ואנחנו בוחרים איזה צד אנחנו מעוניינים להציג לסביבה. אני יכולה לספר לך שבגלגול חיי הקודמים, לי ולבן זוגי היו די הרבה בעיות אבל כלפי חוץ כנראה שזה לא עבר הלאה, כי רק כאשר נפרדנו הסתבר לי עד כמה הפרידה שלנו היכתה את מקורבינו בתדהמה של ממש (ואני מדברת על הלם אמיתי. אנשים בכו כשסיפרתי להם, נוצרו מצבים אירוניים לחלוטין בהם אני נאלצתי "לנחם" אנשים אחרים על העצב שלהם בקשר לפרידתנו...) עולמו הפנימי של בנאדם הוא בדיוק כזה - עולם *פנימי*, ורק הוא יודע מה מתחולל בתוכו. יש לכך גם יתרונות, את יודעת...

20/12/2005 | 12:28 | מאת:

אוי כמה שזה נכון ! כשהייתי בת 16 הלכתי לבקר את בת דודתי ובעלה בביתם. כשיצאתי משם אמרתי לחברה שלי שככה בדיוק אני רוצה שחיי הנישואין שלי יראו. הם פשוט נראו לי מושלמים. לימים - ממש לא זמן ארוך לאחר אותו ביקור - יצא המרצע מן השק ובלשון המעטה זה היה הכי מכוער שרק אפשר.

20/12/2005 | 12:44 | מאת: שירה

Be careful what you wish for....

20/12/2005 | 10:50 | מאת: ב.ג

מילי שלום קראתי את כל הדיונים האחרונים, התרשמתי מאוד מתגובותייך. נראה כי בתגובה האחרונה שלך את הולכת להעלם מהפורום, חבל הוספת לכולנו הרבה ביחוד לי. המון תודה בכל מקרה הארת לי כמה דברים חשובים תודה

20/12/2005 | 12:27 | מאת: מילי

היי ביגי, עדיין לא החלטתי להעלם מהפורום, אבל בטוח שהחלטתי להתעלם מלעזור ומלהסביר במקרים שלא מגיע ולא שווה. ותודה על שסיפרת לי מה את חושבת ומרגישה ושזה עזר לך השיחות בינינו. אני הייתי מוכרחה לקיים אותן איתך כדי להבין איפה הבעיה, לזהות אותה, כדי לדעת מה קורה ביניכם בדיוק. ונגיד שרק את זו שמבשלת ובעלך רק עוזר לך. עדיין זה גם התפקיד של בעלך לשאול אותך: "ביגי, צריך לעשות קניות?" "מה אנחנו צריכים?" "מה חסר לנו בבית?". בבקשה מכל הלב.

19/12/2005 | 13:34 | מאת: שירה

אסנת יקרה, אני לא מצליחה לפתוח את ההודעה האחרונה בשירשור (שלך) אני חושבת שהוא פשוט עמוס מדי, אז אין אפשרות להיכנס אליה, או שזה רק המחשב שלי. מילי, בחרת לקרוא לדיון שלנו "ויכוח" וזו זכותך. בחרת להיעלב ולהיפגע מהעובדות שציינתי (הכללת מגזר שלם וקביעה שהוא "שווה יותר" ממגזר אחר זו הערה גזענית) למרות שציינתי את העובדות האלה ללא תיאורים גרפיים על התחושות שלי לגבי ההערה הזו, אלא הסתפקתי בציון העובדה בלבד. גם זו - זכותך. לא הגבת ולו במילה על הנקודות הרלוונטיות ששאלתי אותך בדבריי, ובחרת בדרך של התעלמות מאפשרות של דיון בין שני אנשים בוגרים. גם זו, כמובן, זכותך. מעניין האם את חושבת שאישה חזקה (שזה נושא הדיון שלנו, נדמה לי) היא זו שנפגעת כאשר מנסים לדון איתה גם על דברים קשים. גם לי , אגב, אין כל עניין לריב, חשבתי שאפשר לנהל דיון אבל כפי הנראה טעיתי קצת... כל טוב שירה

19/12/2005 | 14:14 | מאת: מילי

אני בהחלט אהיה מוכנה להתייחס לדבריך עניינית כש: א. לא תתקיפי אותי. ב. לא תפגעי בי. ג. לא תפגעי בי שוב, וגם כשאני אומרת לך שפגעת בי/נפגעתי. לא הופך להיות מקום לא נעים, ואני לא מזוכיסטית. ד. זה יהיה דיון ולא ויכוח. אשה חזקה היא אשה שמתייחסת בכבוד רב ובהערכה לרגשותיה ולשכל ביחד. היא מעריכה את המצב בעזרת השכל, ומבינה שרגשותיה צדקו.

אז מה אני אמורה לעשות עם זה מילי....? האם העובדה שאני מציגה לך שאלות שאני מודה שהן נוקבות - זה מבחינתך אומר שאיני מכבדת אותך ? איני מכירה אותך, אני מכבדת אותך כאדם כמו שאני מכבדת כל אדם פשוט מפני שהוא אדם. יחד עם זאת, אני לא מכבדת אמירות שבעיניי הן גזעניות, וזה יישאר נתון מבחינתי. שימי לב שלא הבעתי את ההסתייגות שלי מ מ ך מילי, אלא מחלק מהאמירות שלך, כי עובדתית הן אמירות שלוקחות מגזר שלם מהאוכלוסייה הכלל-עולמית, קובעות נחרצות שהמגזר הזה שווה יותר ממגזר אחר - ואני מבינה שקשה לך לקבל זאת אבל זוהי אחת מאבני היסוד של גזענות. אני מציגה לך שאלות שבעיניי הן מאוד רלוונטיות לצורך הדיון שלנו אבל משום מה את לא מתייחסת עניינית אל הנקודות אלא בוחרת להתמקד בעלבון שלך מנוסח הדיבור שלי... אני חושבת שנוסח הדיבור שלי מאוד ענייני, אבל כמובן זכותך לחשוב אחרת. את טוענת שהנשים שוות יותר מהגברים, זו אמירה שלך מילי, אני לא מכניסה מילים לפיך. שאלתי אותך איך היית מתייחסת לו גבר היה נכנס לכאן וכותב את אותו הדבר - על הגברים... האם נראה לך סביר שאדם סיני (לצורך ההשוואה) יאמר בריש גלי שקהילת הסינים העולמית שווה יותר מכל לאום אחר ? אני שואלת שאלות שבעיניי הן רלוונטיות לדיון, אני לא מצליחה לראות איפה "תקפתי" אותך (?) ואני עדיין אשמח לקבל תשובות ענייניות לשאלות שהעליתי מתוך הדברים שאמרת, אבל זכותו של כל אחד לשמור על זכות השתיקה...

19/12/2005 | 18:50 | מאת:

מה שכתבתי קודם - וחבל שלא הצלחתן לקרוא כי אולי זה לא היה מגיע לאן שהגיע - הוא שויכוח הוא דווקא לגיטימי במיוחד ולו בגלל שהוא פותח בפני כל אחד ואחד דרך שונה, גישה אחרת, ראיה מזוית שלא כל כך מכירים ו/או דובקים בה. מה ההבדל בין ויכוח למריבה ? ויכוח לטעמי מפרה. לכל אחת דעה משל עצמה וזה נפלא ונהדר כי מכאן נוצר דיון . חבל לי מילי שאת בוחרת להיפגע דווקא עניין אותי מאוד לקרוא ואולי אף להבין את דעתך מדוע נשים טובות יותר מגברים

20/12/2005 | 08:57 | מאת: מילי

לא, אסנת, ויכוח הוא לא דבר פורה, ויכוח הוא דבר עקר. מה שפורה הוא דיון ומה שפורה הוא משא ומתן. וכאן זה אפילו לא היה ויכוח, זה היה גרוע מזה, זה היה האשמות שווא. זה היה חארטות. אני לא אחראית על זה שנאמר לי שאני גזענית. גם לא היה שומדבר בדבריי שהעיד על גזענות. אני לא אחראית על זה שנאמרו על דבריי: "מסוכן", "גישה חד-מימדית", "מקובעת", "גישה שמתאימה יותר להורינו ולאו דווקא לעולם המודרני", "שובניזם הפוך". הגישה שלי מעידה על פמניזם, על נאורות, על פתיחות, על ראש פתוח, על גישה דו-מימדית שנובעת מהכרת האשה והגבר ומלימוד רב את הנושא, מכבוד, הערכה ואהבה לאשה, ועל גישה שמתאימה לעולם של היום. כשמעליבים אותי בשקרים, כשמטיחים בי האשמות שווא, זה לא נקרא לבחור להיפגע. לבחור להיפגע זה כשאני נפגעת כשאומרים לי האמת. הגיע הזמן שתדעי את ההבדל בין השניים. אני שונאת כשמדקלמים קלישאות וסיסמאות. שכבוחרים לשקר לי זה לפגוע, זה להשפיל, זה להעליב. והכי גרוע – זה להטיל את האחריות על השקר עליי, וזה להתנער מאחריות. הרי כל בר-דעת יודע שיש אנשים ששווים יותר, מכיר בזה ומכבד את זה. ביל גייטס שווה יותר מהרבה אנשים אחרים בגלל הכשרון שלו, ובגלל שהוא תורם מיליארדים לעניים. בן-גוריון היה ראשון בין שווים, כולם סביבו ידעו את זה והכירו בזה, גם אם הוא עשה טעויות מידי פעם. כל חיי לימדתי את בניי לכבד ולהעריך נשים, הראיתי להם שהם צריכים להתייחס אליהן יפה, לעמוד לצידן ולהגן עליהן. וזה לא שייך לזכות הבחירה, זה לא שייך לדגדגן של הבדואיות, מה זה החארטות האלה. זה הרבה יותר גבוה ועמוק מזה. הרי המילים גזענות, הדור הישן, הן כל-כך שטחיות. בעניין הזה של הנשים, אני לא יכולה לענות על כאן על השאלה הזו. לפני זה את צריכה לכבד נשים. ולפני זה את צריכה ללמוד להגן על האמת ולא על השקר. יש לך עדיין בעיה עם זה, ואת צריכה לטפל בה לפני שתהיי מוכנה ומסוגלת להבין את הדברים. את מבינה על מה מגנה? על חארטות. גזענות זה המקרה שקרה אתמול באוטובוס כשנהג סרב לקבל את הכסף של אשה אתיופית, הוא אמר לה שהוא מלוכלך. שונאת לבזבז את הזמן על מקום שהוא עדיין עקר. אבל לא נורא, את תלמדי, אני בוטחת בך.

19/12/2005 | 07:59 | מאת:

בוקר של אור לכולנו בעקבות הדיון שפתחה ב.ג אני שואלת מי היא ***אישה חזקה*** ??? האם אישה חזקה היא זו ההולכת עם הרגשות שלה עד הסוף ? או שמא זו הרואה כמה צעדים קדימה ? איך בעצם אנחנו מגדירות את אותה ***אישה חזקה*** ??

19/12/2005 | 08:47 | מאת: שירה

בוקר טוב אסנת ! (בוקר לא מספיק חורפי עבורי אבל מילא...) לא בטוחה שאני יודעת את התשובה לשאלה הרחבה הזאת, מהי או מי היא אישה חזקה. כמו כולנו, אני מניחה שגם אני לפעמים מרגישה חזקה ועוצמתית ובפעמים אחרות מרגישה הכי חלשה שבעולם. החוזק מגיע ממקומות של בטחון עצמי, של עמידה על עקרונות וערכים, של שמירה על כבוד עצמי וגם באמצעות תמיכה במישהו אחר - חזק קצת פחות. החולשות מגיעות בדיוק מהמקומות ההפוכים, כנראה... כשאני מרגישה נשלטת בידי מישהו אחר, כאשר אני מרגישה שהתנהגו אלי (או אל מישהו אחר יקר ללבי) בחוסר צדק ולמרות כל הנסיונות - אני לא מצליחה להוציא את הצדק לאור. כשאני נתקלת בדברים שאין בכוחי לשנות למרות כל הרצון והכמיהה - - - אז אני מרגישה הכי חלשה שבעולם, וזו הרגשה מאוד מאוד מתסכלת. להיות אישה בימינו זה אמנם עדיף עשרת מונים על מעמדה של האישה לפני 50 שנה, אבל עדיין - בסקר שהתפרסם רק לפני ימים מספר, מתברר שנשים עדיין מרוויחות רק שלושת רבעי משכורת של גברים על אותה עבודה בדיוק (!!) בגלל שום סיבה אחרת פרט לכך שהן נשים... אז מי היא אישה חזקה ? אישה שמתקוממת כנגד הנתון המחליא הזה, ושעושה כל שביכולתה על מנת שבעוד 50 שנה, הנכדות שלנו כבר לא יצטרכו לקרוא נתונים דומים בסקר שיתפרסם בזמנן. שבוע טוב מאוד :-) שירה

19/12/2005 | 08:56 | מאת:

אכן שאלה רחבה אשר יכולה לפתוח דיון נרחב ומלמד במיוחד. השאלה שלי עלתה מההודעה של ב.ג ומן המחמאה שהיא קיבלה שהגדירה אותה כאישה חזקה. בתורת הקלפים מסופר סיפור מסע שהעיקרון שלו הינו צמיחה רוחנית להגעה למודעות עצמית. ולמעשה אישה חזקה היא אישה בעלת מודעות עצמית. ומהי מודעות עצמית ? שוב על פי הקלפים, כי זו הרי דרכי, מודעות עצמית משלבת בין ההיגיון לבין הרגש. אם נחזור שוב לב.ג אזי היא אכן אישה חזקה במיוחד ולו בגלל שלמרות רגשותיה - פגיעה, כאב, עלבון, כעס - היא איזנה עם ההיגיון - בית, ילדים, מעידה חד פעמית ועוד - ועשתה את ההחלטה שלה. מה דעתך ?

19/12/2005 | 10:57 | מאת: מילי

אשה חזקה זו אשה שהולכת עם האמת הפנימית שלה, עם האני האמיתי שלה, מממשת אותו. מיישמת. אשה חזקה היא אשה שמודעת לכישורים וליכולות שלה, גם אם הסביבה משדרת לה דברים אחרים. אשה חזקה היא אשה שלא קונה מחמאות בקלות אם הן נראות לה לא אמיתות ומהלב אלא אינטרסנטיות. אשה חזקה היא אשה שמשנה את הגישה שלה כשהיא חושבת שצריך לעשות את זה. אשה חלשה היא אשה שמשנה את הגישה שלה בגלל דעת החברה. אשה חזקה היא אשה אמיצה. אשה אמיצה היא אשה שמבחינה בין הקש לבין התבן ופועלת על פי זה. אשה חזקה היא אשה שמרשה לעצמה להיות עוצמתית. אשה חזקה היא אשה שמרשה לעצמה להיות עדינה כשצריך. אשה חזקה היא אשה שהשכל לא מוביל לה את הרגשות, והרגשות לא מובילות אצלה את השכל. הם פוסעים בהרמוניה. היא מנתחת את המצב על כל צדדיו. אשה חזקה היא אשה חכמה. אשה חזקה היא אשה שמכירה בערכם של הרגשות ושל השכל. אשה חזקה מכירה בערכה ולא מבזבזת את עצמה, זה הדבר הכי יקר שיש לה. אשה חזקה יודעת שהיא החברה הכי טובה של עצמה. אשה חזקה יודעת לעשות החלטות ובחירות נכונות. יש עוד כל-כך המון.

19/12/2005 | 13:28 | מאת:

מילי יקרה אני בהחלט מסכימה עם כל שכתבת כאן אבל שאלות השאלות היא כיצד מגיעםי למצב הזה ? איך אישה יכולה להביא את עצמה להיות כזו ?

18/12/2005 | 08:39 | מאת: irina

אסנת שלום, ראיתי שאת מלקטת רעיונות לדרך לחגוג את יום ההולדת שלך בצורה מיוחדת וכיפית. אני בוגרת ביה"ס לאיפור והרעיון שמיד עלה במוחי זה לעשות ערב נשים כיפי, עם המון טיפים באיפור ועולם היופי והאופנה. אם הרעיון לרוחך את מוזמנת ליצור איתי קשר במייל ואתן לך את כל הפרטים.

18/12/2005 | 17:25 | מאת:

אבל יום ההולדת שלי חלף לו מזה שבועיים בסופו של דבר חגגתי חגיגה נחמדת עד מאוד אזכור אותך לחגיגות הבאות ובינתיים שיהיה לך רק הצלחה ושפע ואת כמובן מוזמנת להישאר עמנו אסנת :)

15/12/2005 | 13:04 | מאת: irina

אני בת 22 אך מנהלת אורך חיים די בוגר. מצאתי את הפורם ואני שמחה מאוד. קראתי על מקרה הבגידה רציתי להגיד שאני תמיד מאוד מתרשמת מנשים שמסוגלות לסלוח, אלה נשים חזקות. חבל רק שדברים כאלה באמת קוראים ודי קשה לי אפילו לחשוב על זה אם זה יקרה לי. אני מנהלת מערכת יחסים רצינית כבר כמעת 5 שנים עם הרבה עליות ומורדות. זה תמיד נשאר אצלי בגדר חידה, כי אף פעם את לא יודעת איך הדברים יתגלגלו. אולי בגלל כל מה שקורה מסביב, אני אף פעם לא סומכת על חבר שלי מאה אחוז. כי אם אני הבטח בו , כמו במקרה של שירה זה ישבור אותי לרסיסים. אני רק יכולה לאחל הרבה כוח למי שעברה את זה.

15/12/2005 | 13:45 | מאת: שירה

לא זכור לי שיש לי "מקרה"...

15/12/2005 | 16:22 | מאת: irina

התכוונתי לב.ג

16/12/2005 | 10:40 | מאת: ב.ג

אישה חזקה - לא בטוחה. עולה המחשבה שאולי אם היתי מספיק חזקה היתי מעיפה אותו קיבינימט ונשארת באומץ לגדל 3 תינוקות. ואולי אישה חזקה זה כן להתגבר על מיכשולים - בעצם מיכשול ענק כמו זה , ללמוד לסלוח (אבל לא להבין). לפני המקרה תמיד אמרתי , גם בקול רם, אם אני אתפוס את בעלי אני אתלה אותו על עמוד ובטוח אפרק את הזוגיות, אך עכשיו שיש משפחה ו- 3 ילדים קטנים הכל מקבל פרופורציה אחרת ולא כלכך מהר מפרקים כזו חבילה. הילדים היפים והמקסימים שלנו עומדים מנגד עיני ואיפה שאני לא קוראת כולם אומרים שהמתנה הכי יפה שאפשר להעניק לילדים שלך הוא שיראו זוגיות טובה ואהבה בין ההורים - לקחתי מאוד ללב. כמובן שלא בכל מחיר ושהילדים לא צריכים לראות את ההיפך, אבל במקרה שלנו זה לא נכון כי יש בנינו אהבה, חברות ותקשורת לא רעה בכלל . אבל.....בליבי עמוק יש ה מ ו ן אכזבה ופגיעה שמאוד קשה לי עם זה. ל א ס ל ח ת י אבל ק י ב ל ת י - ביצעתי החלטה בחיים ואני אעמוד אחריה, אני כולי תקוה שהזמן קצת ירפא או למעשה שהמחשבות קצת יפחתו ואני אוכל קצת להקל על עצמי. אני באמת לא מאחלת לאף אחד לעבור את מה שעברתי , עוברת ויעבור. שבת נעימה וחמה לכולכן

17/12/2005 | 09:25 | מאת: מילי

מעניין למה לא הצלחת לסלוח. בדרך כלל זה קורה כשבן-הזוג לא מודה בפני בת-הזוג שהוא עשה לה עוול גדול, לא מכיר בזה, לא אומר שהוא מודע לסבל שהיא עברה ולא מבטיח שהוא לעולם לא יחזור על זה, לעולם לא יגרום לה שוב כזה סבל. האם בעלך דיבר איתך את הדברים האלה?

14/12/2005 | 21:37 | מאת: חוה

שלום אסנת ולכל הנשים כאן.. קוראים לי חוה ואני רק בת 15, אני קוראת לעצמי אישה למרות שאני רוצה להשאר ילדה לנצח... אני רוצה לשאול אם זה בסדר שאני מצטרפת לכאן כי זה נראה לי פורום לנשים בוגרות.. לילה טוב לכולן.. חוה.

15/12/2005 | 07:47 | מאת:

בוקר של אור חווה בגיל 15 את עדיין בהחלט נערה... מדוע את מכנה את עצמך אישה ? המעגל שלנו אכן נועד לנשים בוגרות בלבד בדיוק כפי שפורום אחר אותו אני מנהלת בנושא הטארות מיועד מגיל 18 ומעלה. אבל מה ? בכל כלל יש יוצא מן הכלל. אחד המשתתפים המבריקים ביותר בפורום טארות שלי הוא בן 16 וזה בסדר. אם תמצאי את עצמך כאן איתנו זה גם בסדר :) אז למה אישה ?

17/12/2005 | 23:27 | מאת: חוה

אני מרגישה אישה מישום שאני מאד בוגרת ורב חברותיי וחבריי והאנשים בכלל שאני מכירה אומרים לי שאני מאוד בוגרת לגילי... ושאני בחורה בת 19 שנמצאת בגוף של ילדה בת 15... אני לא גאה בזה ולדעתי זו לא מחמאה.. אני מרגישה שפספסתי את הילדות שלי למרות שאני עדין נערה.. מקווה שעניתי לתשובתך... מעריכה, חוה

13/12/2005 | 19:41 | מאת: גלית

שלום אבנת, יש לי בעיה ואני מפחדת מאד. אני עובדת והציעו לי תפקיד אחר, מתקדם הרבה יותר ממה שאני עושה כעת. אני רוצה אבל מפחדת לאכזב, שלא אהיה טובה. המנהלים נלחמו כדי להעביר אותי למחלקה שלהם ואני מפחדת שזה גדול עלי. יש המון אנגלית בתפקיד הזה ואנגלית זה משהו שתמיד הייתי מאד חלשה. האם להישאר איפה שאני נמצאת או להעיז ולקחת סיכון. הפחד שלי הוא שהם יתאכזבו שהם יתאמצו ואין על מה. אני חייבת להגיד שאני בחורה שכולם מדברים ומסתכלים עליה, אבל זה לא משנה ולא מזיז לי, אין לי בטחון עצמי. הכל מפחיד אותי ואני תמיד חוששת מכשלון. גם בזוגיות זה ככה, אני חיה עם בן זוג ומפחדת שהוא לא ירצה יותר.. מה לעשות???איך להתמודד עם הפחדים שהורסים לי המון. צעד ראשון שעשיתי כדי להתמודד עם הפחד של העבודה זה להירשם לקורס אנגלית.. תעזרי לי...

13/12/2005 | 19:43 | מאת: גלית

אם זה יעזור אז שמי ר' ונולדתי ב-22/6/76. בן זוגי א' נולד ב-12/8/74

14/12/2005 | 17:16 | מאת:

ברוכה הבאה למעגל שלנו :) שינויים בחיים לעתים עשויים להיראות מפחיד. מה רע לנו במה שאנחנו כבר מכירים ? אולי זה לא תמיד הכי נחמד ו/או נעים אבל זה מוכר וידוע והשיגרה לעתים מקרקעת אותנו. יש לך יופי של הזדמנות להתקדם. לדעתי השאלה הראשונה שאת צריכה לשאול אם עצמך היא לא אם את מסוגלת אלא אם את רוצה. אם בא לך תפקיד שהוא יותר אתגרי ויכול לא רק לקחת ממך אלא גם לתת לך והמון ! ואני לא מדברת רק על שכר ו/או תנאים אלא גם על סיפוק אישי וענין. את כותבת שאת חסרת ביטחון עצמי וזאת בכל תחומי החיים, האם את יודעת ממה זה נובע ? בעברי שסבלתי מחוסר ביטחון עצמי משווע ידעתי היטב מאין זה נובע (וזה קרה רק כשהסתכלתי לעצמי עמוק בעיניים) ואז יכולתי גם לטפל בכך. ושאלה נוספת - למה כולם מסתכלים/מדברים עליך ?

08/12/2005 | 20:57 | מאת: שלי

אני בת 54 עובדת כעצמאית בעבודה פיזית קשה כל היום על הרגליים, בעלי חולה ואני המפרנסת היחידה, כמו כן מזה כשנתיים אני חולת אפילפסיה, אני מיואשת אין לי כח לעבוד אך אין באפשרותי לעשות מאומה מה דעדתך מה ניתן לעשות ואיפה אפשר להתיעץ אני תושבת חדרה.

09/12/2005 | 09:05 | מאת:

בוקר של אור שלי וברוכה הבאה למעגל שלנו הרשי לי לחבק ולחזק אותך על כך שאת עובדת ומפרנסת למרות מחלתך. ישר כח והצלחה בהמשך דרכך ! את מבקשת להתייעץ ושואלת היכן... במה את מבקשת להתייעץ ? באיזה נושא ? בברכת סופשבוע מאושר אסנת.

11/12/2005 | 16:29 | מאת: שלי

שלום לך אסנת ותודה על תשובתך, הייתי רוצה לעשות שינוי בעבודתי אולי לפתוח עסק אינני יודעת, אני מאד פוחדת בגילי 54 לעשות שינוי, שמה לא אצליח מה עוד שאני הפרנסת היחידה אשמח לכל תמיכה אולי מישהי שחושבת כמוני .

08/12/2005 | 14:41 | מאת: tali

שמי טלי גיל 33 נשואה ללא ילדים עושה טיפולים כבר 4 שנים בקרוב מס' 8 ואני מקבלת נכות לכן מותר לי לעבוד עד סכום מסויים פחות מ2000 ש"ח יש לי ידע במכירות הדפסות בנקים המהנ"ח בסיסית וידע כללי אני לא מצליחה למצוא עבודה עם השילוב של הכל מהסיבה שבזמן הטיפולים אני צריכה חופש של 4 ימים לערך בחודש ומותר לי לעבוד עד 80 שעות חודשיות לערך מה עושים אולי תעזרו לי ותכוונו אותי טלפון 054623127

08/12/2005 | 14:52 | מאת:

שלום טלי וברוכה הבאה למעגל שלנו הרשי לי לחבק אותך ולחזק אותך על הנחישות המדהימה שאת מפגינה. כל הכבוד ובהצלחה !! אמא שלי נתמכת ביטוח לאומי עקב נכות (ליקוי ראיה חמור). גם אצלה יש הגבלה מסוימת על כמה מותר לה לעבוד וכו'... אני יודעת שביטוח לאומי עוזר למצוא עבודה. האם ניסית לפנות אליהם ?

08/12/2005 | 15:07 | מאת: tali

תודה רבה על התייחסותך אבל יש בעייה גם של טיפולי ההפרייה מה עושים ביטוח לאומי לא הצליח לעזור הם מסרו שיש אפשרות ללמוד אבל עם יהיה הריון יש בעייה אני לא יהיה זכאית ודבר שני אני רוצה לעבודה משרה פחותה בגלל הטיפולים לנסות לשלב הכל ביחד

08/12/2005 | 16:26 | מאת: ליהיא

היי טלי, ציינת שיש לך ידע במכירות, אם כך, יש המון חברות שמעסיקות עובדים מהבית והתשלום מתקבל על בסיס המכירות שהם ביצעו באמצעות הטלפון. ניתן למצוא את שם החברות האלו באינטרנט באתר "דרושים", כך את יכולה לנוח וגם לעבוד מבלי להתאמץ. בהצלחה

08/12/2005 | 16:42 | מאת:

במידה ואשמע על משהו מתאים אפנה אליך בשמחה. בהצלחה ! ואת כמובן מוזמנת להישאר במעגל שלנו :)

07/12/2005 | 16:20 | מאת: ליהיא

היי בנות, אני מעוניינת לשתף אתכם בבעיה שאני לא מצליחה להתגבר עליה. אני בת 28.5, נשואה באושר לבחור מדהים כבר 4.5 שנים, אין לנו ילדים, מצבנו הכלכלי מבוסס, שנינו עוסקים במקצועות חופשיים, יש לי וילה מפוארת, רכב, משפחה חמה ובקיצור, לא חסר לי כלום. הענין הוא שעם כל "השלמות" הזו והבעל המקסים שדואג שתמיד אהיה שמחה ויהיה לי טוב, אני מרגישה לא מסופקת ויש לי קשר (לא בדיוק רומנטי) עם בחור אחר. ברמה ההגיונית, אני יודעת שלא אמצא מישהו יותר טוב מבעלי (כי הוא באמת מיוחד במינו) אבל אני לא מבינה את הצורך שלי בלדבר עם מישהו אחר ולרצות שמישהו אחר יחבק וינשק אותי. לאחרונה החלו לעלות בי מחשבות על גירושין וזה בכלל משגע אותי כי אין לי כל סיבה להתגרש. אני אוהבת את בעלי אבל מרגישה קצת שהתשוקה דעכה, וכבחורה שתמיד מחפשת ריגושים זה מאוד מפריע לי. אני מאוד רוצה לצאת מהסבך הזה, מה אני יכולה לעשות? אני רוצה לחיות בשלווה עם בעלי אבל יש בי צד שלא משלים עם זה. מאוד אודה לקבל מכן ייעוץ והנחייה. תודה

07/12/2005 | 23:45 | מאת: סימה

ראשית, אני לא רואה כיצד באים לידי ביטוי ניסיונותייך לצאת מה"סבך" הזה. שנית, את צריכה לחשוב גם כמה צעדים קדימה. אני אסביר את עצמי: מצד אחד נחמד לך עם הקשר הזה (הבחור). בודאי הוא מחבק ומנשק טוב יותר ונעים יותר מבעלך ויש גם את התחושה הבלתי מודעת של "מים גנובים ימתקו".חוץ מזה מי אמר שאסור שיהיו ידידים? נתקדם קדימה: את צריכה, לדעתי לשים את קו הגבול ולהסתפק בכוס קפה או שיחות טלפוניות מדי פעם אבל להבהיר גם לך וגם לו שאת נשואה ויש קו שאותו את לא חוצה. אם את לא רוצה בכך אז לפחות תהיי הוגנת כלפי בעלך ואם כבר אחרי 4 שנים יש לך קשר עם אחר אולי כן כדאי לסיים את הקשר עם בעלך. את כותבת שאין לך ילדים. אם וכאשר יהיו ילדים המצב יהיה קצת יותר מורכב. לא? בקיצור, את נכנסת למצב מסוכן בו את מהלכת על חבל דק. תנערי את עצמך לפני שיהיה מאוחר מדי. שיהיה לך רק טוב

08/12/2005 | 07:58 | מאת:

ברוכה תהיי במעגל שלנו :) ליהיא כותבת כי היא רוצה לצאת מן הסבך הזה... היא עדיין לא ניסתה לצאת ממנו ומכאן פנתה לעזרה שלנו. אני לא חושבת שהבחור מנשק או מחבק כיוון שליהיא כתבה שהיא לא נמצאת בקשר רומנטי עם אותו בחור. אני בהחלט מסכימה איתך שמותר ורצוי ידידים אך יתרה מכך רצוי שזה לא יהיה בהחבא וכי הבן זוג ידע על כך.

08/12/2005 | 07:52 | מאת:

בוקר של אור ליהיא ברוכה הבאה למעגל שלנו :) אני קוראת את שכתבת ועולות בי מספר שאלות... האם את אוהבת את עבודתך, מעבר לכך שהיא מכניסה פרנסה נאה? האם את מרגישה משועממת בשעות הפנאי שלך ? האם את ובעלך יש ברשותכם זמן איכות לשניכם? מהי מהות הקשר בינך לבין אותו בחור ? את כותבת שהקשר אינו רומנטי... אזי מה הוא ? איזה חוסר הוא מספק לך ? את כותבת שאת מחפשת ריגושים מה שמאוד ליגיטימי. מי מאיתנו אינו אוהב שפרפרים מקיפים אותו ? האם את עושה משהו עם בעלך למען אותם ריגושים או שהוא חלילה אינו מרגש אותך ? ספרי לי... אני כאן ב שבילך.

08/12/2005 | 10:08 | מאת: ליהיא

היי בנות, ראשית אני חייבת לציין שזה פשוט מחמם את הלב לראות את ההתייחסות שלכן והאכפתיות. אז לפני הכל, תודה רבה. שנית, בהתייחס למה שכתבתן: אני עובדת במקום שמאוד מעריכים אותי אבל אני לא מסופקת ב- 100% מהעבודה, אני מעדיפה לעשות משהו אחר אבל אין לי אומץ (כמו לרבים מאיתנו). אני ובעלי נפגשים בשעות הערב ולרוב מעבירים שיחה של כמה דק' (בארוחת ערב) ואח"כ צופים בטלויזיה והולכים לישון. ביני לבין בעלי יש תקשורת טובה אבל הוא טוען שהוא שם לב לאחרונה שלא טוב לי והוא לא מבין מדוע. כשאני ניסיתי לחשוב על זה, גם אני לא הצלחתי להבין למה אני מידי פעם מרגישה כך.אין לי כל כוונה לוותר על המערכת הזוגית ביניינו כיוון, ששוב, בנה"ז שלי פשוט מקסים. אני חושבת ששורש הבעיה נטוע בי. זה כאילו לא נתון לשליטתי, אנינהנית מזה שלא לוקחים אותי כמובן מאליו, להרגיש נערצת, "שווה"....אני מכורה לריגוש הזה של תחילת קשר....למרות שאני יודעת שזה זמני בלבד. לגבי "הבחור", נפגשנו מס' פעמים והיה דיי נחמד, כשאמרתי שאין לי איתו קשר רומנטי התכוונתי שאין ביניינו יחסים אינטימים, אבל יש נשיקות וחיבוקים. אם לומר את האמת, אני לא מבינה את עצמי. לגבי הנסיונות שלי להיגמל מזה, ניסיתי, באמת שניסיתי לא להיפגש עם אותו בחור ולהשקיע את מרצי בבעלי אבל זה טוב לתקופה מסוימת וחוזר חלילה. אתן יודעות, יש הרבה דברים קטנים שבעלי עושה כדי ליצור ריגוש והענין הוא שאם זה היה מגיע ממישהו אחר, זה באמת היה מרגש אבל כשזה מגיע מהבעל - זה הרבה פחות. ענין נוסף הוא שאני יודעת שכל בחור שאכיר (במידה ואתגרש מבעלי) יהפוך להיות שיגרה בסופו של דבר, כיוון שהריגושים לא נמשכים לנצח. כשחשבתי עם עצמי אז העלתי את הנקודה שאולי לא יצאתי מספיק עם גברים לפניו, כיוון שהוא הקשר הרציני השני שלי ואיתו התחתנתי. אולי אני סתם מחפשת תירוצים.... בכל מקרה, תודה על ההקשבה יום טוב לכולן

07/12/2005 | 07:40 | מאת:

מצטערת שלא הייתי כאן כמה וכמה ימים. ראשית לא היה לי אינטרנט - קו הטלפון בביתי שובש וכיוון שאני גרה בישוב מרוחק אין ביקורי בזק לעתים קרובות. כשבזק הגיעו הגיע גם יום ההולדת שלי ועמו חגיגות נפלאות ומיוחדות במינן והנה אני אחרי הכל כאן איתכן "חייבת" עדיין תשובה לבת אל ומבטיחה להשתדל להכניס תגובה במהלך היום. שיהא לכולנו יום מאושר במיוחד אסנת :)

07/12/2005 | 15:28 | מאת: ב.ג

ברוכה השבה ומזל טוב, בבקשה אל תשכחי גם אותי (בגידה) תודה

08/12/2005 | 07:56 | מאת:

כמובן שלא שכחתי אותך :) בדקתי על פי תאריך הלידה שלך ולמעשה עד תאריך היומולדת הבא שלך את נמצאת בהשפעה של קלף מס' 11, הוא קלף הצדק. אפשר לאמר על קלף הצדק הרבה מאוד דברים אך יותר מכל אני נוהגת להציג אותו כקלף ההיגיון. בקלף הצדק אנו רואים דמות מאוד מרשימה הנראית כמעין שופט. ביד אחת הוא מחזיק מאזניים - שוקל את מעשיו - וביד השניה חרב, היא מיסוד האוויר המעניקה לנו את הצורך בהיגיון שאינו מערב כל רגש מכל סוג שהוא. הקלף מעניק לך מסר רוחני לשנה הזו. כיצד מומלץ לך לפעול בכלל (לא רק בנושא הזוגיות שלך) על מנת להגיע להחלטות נכונות במיוחד - יש צורך בשיקול דעת על מנת להגיע לבחירה נכונה. הקלף מזמין אותך להכיר בעובדה כי חוסר האיזון הוא בתוכך וכי על מנת לחדש אותו עליך להיות קודם לכן שלמה עם עצמך. קלף הצדק מעיד על כך כי הצדק ההוגן והנכון יצא לאור בסופו של דבר. יש צורך לשקול בהגיון ולא עפ"י הרגש. עליך לפתור את בעיותיך בדרך קרה ושקולה מבלי לערב רגשות כלשהם. הקלף מסמל את עיקרון הגמול – מעשי העבר משפיעים על תוצאות ההווה אם לטוב ואם לרע. הגינות ויושר הינן מילות המפתח לשנה זו. עליך להיות ישרה וכנה עם עצמך ועם הסובבים אותך על מנת שהצדק הבא לידי ביטוי בכל שאת עושה יתבטא על הצד הנכון ביותר – עבורך ! האם את מצליחה להבין ולקבל את המסר בקלף הצדק ?

29/11/2005 | 10:46 | מאת: ב.ג

חברות הפורום ואסנת היקרות אני בת 36 נ+3 קטנטנים, תפסתי את בעלי בוגד בי, עברנו טיפול זוגי מאוד מוצלח, עדיין אני חייה עם ההרגשה של אכזבה, של פגיעה יש בנינו אהבה, חברות וילדים משגעים, החלטתי ללמוד לחיות עם זה! אבל עדיין קשה, יש למישהיא טיפ להתמודדות תודה לכולכן

לקריאה נוספת והעמקה
30/11/2005 | 09:03 | מאת:

בוקר של אור אישה יקרה, בגידה... לא משנה מאין היא באה ועל ידי מי היא מבוצעת היא קשה וכואבת. אני מאושרת עבורך לקרוא את דברייך שלמרות הכאב הנורא והקשה עברתם טיפול בהצלחה והיום יש ביניכם לא רק אהבה אלא גם חברות נפלאה ונהדרת. לטעמי במערכת יחסים החברות מאוד מאוד חשובה. ממנה מגיעים כל השאר כגון כבוד, אמון וכדומה... אין ספק שקשה מאוד למרות הטיפול והכל לחזור לשיגרה מבלי לחוש באכזבה ובפגיעה אשר מזכירות לנו את שהיה מדי פעם. טיפ? קשה לי לתת לך.. לא עמדתי במצבך אבל לצערי שתיים מחברותיי הקרובות ביותר עמדו במצב זה ושתיהן אגב בחרו להמשיך כמותך - טיפול והמשכיות. אני ממליצה לך להסתכל על מה שיש כאן ועכשיו. לא על מה שהיה. תתמקדי במה שיש לך ולא במה שאיבדת וחווית. בכל פעם שעולה בך מחשבה קשה וכואבת הודי לה אבל היבני ממנה ופני אותה למחשבה טובה ונפלאה הרבה יותר. אני מבקשת להוציא לך קלף ... זה בסדר ? אם את מסכימה צרפי בבקשה את תאריך הלידה המלא שלך. שיהא לך יום מואר ומאושר במיוחד אסנת.

30/11/2005 | 11:25 | מאת: שירה

בוקר טוב האמונה האישית שלי היא שבגידה היא רק סימפטום לבעיה הרבה יותר מורכבת. לפעמים "נוח" לנו להתעלם מהבעיה האמיתית, עד אשר הסימפטום עצמו פשוט מזנק אל מול פרצופנו ומאלץ אותנו להודות ש- רגע, משהו כאן מאוד לא בסדר. במילים אחרות - בגידה לא נוצרת יש מאין, אלא צומחת על קרקע פורייה (או אולי לא פוריה...?) והיא אחד הסימנים המובהקים שמשהו לא עבד כמו שצריך בתוך מערכת היחסים שלכם. את כותבת שעברתם טיפול זוגי מוצלח. האם זאת אומרת שעבדתם על כל אותם חסכים ש(כנראה) היו קיימים בתוך המערכת הזוגית של טרום-הבגידה ? אם ליבנתם את הכל, אם הצלחתם לצמוח מתוך החוויה הקשה והכואבת הזו ולהשתנות בהתאם לה, אם הכנסתם תוכן חדש לתוך מערכת היחסים, אני חושבת שיש מקום לאופטימיות מבחינת שניכם. ברגע שיש אהבה זו כבר התחלה מצויינת לשיקום היחסים. סליחה על השאלה הבוטה שאני עומדת לשאול, אבל האם הוא בחר להישאר איתך בגלל שהוא אוהב אותך, או שמא הוא בחר לעשות זאת בשל שיקולים אחרים כגון טובת הילדים ? האם יתכן שבתוך תוכך את עדיין מפקפקת בסיבות שהוא בחר להישאר בתוך הנישואים ? החזרת אמון שהופר היא משימה קשה מאוד. לצורך כך, אני חושבת שאת חייבת להיות לגמרי לגמרי בטוחה ומשוכנעת בסיבות שבעטיין הוא בחר להישאר איתך, ואת צריכה להיות בטוחה ומשוכנעת שאהבתו אליך היא בראש רשימת הסיבות. בהצלחה ובסבלנות שירה

30/11/2005 | 11:59 | מאת:

הפעם אני לא כל כך מסכימה איתך... השואלת כותבת שיש להם שלושה ילדים ומכאן אני מסיקה שהם נשואים זמן לא קצר. לעתים במערכות יחסים ארוכות טווח (בל נשכח שיש גם תקופת חברות קודם לכן) זה קורה. כמובן שזה כואב ולא נחמד ולא נעים ולא ולא ולא אבל אני לא חושבת שתמיד זה יעיד על משהו מעבר לכך או על בעיה מורכבת הרבה יותר. החיים שלנו מלאים בפיתויים ולא תמיד אדם מסוגל להחזיק עצמו ולעתים הוא גם נופל. מה שחשוב לטעמי זה שהוא קם ומודה שהוא נפל ולעתיד יקפיד עד מאוד שלא ליפול שוב. שלא תביני אותי לא נכון. אני חלילה לא בעד מעידות אבל אם זה קורה לא על זה יקום ויפול דבר. כמו שהם עשו כל כך נכון = יש ללכת ליעוץ/טיפול זוגי וממנו להחליט אם לקום או ליפול. ואהבה ? לעתים בגידה במערכת יחסים מתרחשת גם כשקיימת אהבה ואף אהבה גדולה במיוחד. השאלה היא איזו בגידה זו היתה והיא טוענת שהם חוו טיפול ולא סתם אלא מוצלח, כך שאני מניחה שהם טיפלו בלמה זה קרה ואיך מונעים שזה יקרה לעתיד. מה דעתך ?

25/11/2005 | 17:32 | מאת: בת-אל!

אני לוקחת גלולות יסמין כבר 8 חודשים בערך... הגלולות ממש טובות לי ומעולם לא עשו לי בעיות.... אך ביום חמישי אני קמה בבוקר ומגלה שיש לי קצת דם ואני רק באמצע החבילה בהתחלה היה קצת אבל אחר כך היה ממש הרבה כמו מחזור ועם ריח חריף של דם... מה זה אומר???

30/11/2005 | 09:04 | מאת:

בת אל יקרה פני בבקשה לאחד מפורומי בריאות האישה כאן באתר. בהצלחה, אסנת.

22/11/2005 | 08:49 | מאת:

בוקר של אור לכולנו לכבוד השנה החדשה העומדת בפתח הערב אני מרצה על מסע השוטה בקלפי הטארות ומציאת קלף החיים/שנתי. ההרצאה תתקיים בפתח תקווה, במתנס רמת ורבר - רח' הפורצים 18. ביררתי במתנס והעלות היא בסך 20 ש"ח כניסה. מדובר בהרצאה של שעה וחצי בה תקבלו גם ענין ותחשפו למסע רוחני מרתק, וגם תוכלו למצוא את הקלף המנחה שלכם לשנה הבאה עליכם לטובה. ההרצאה בשעה 20:30. אשמח לראותכם :)

22/11/2005 | 09:48 | מאת: שירה

נשמע נהדר וממש מתאים לי. ברגעים אלה אני מנסה לארגן חברה שתצטרף אלי הערב, מאוד מקווה שזה יתאפשר ואז נתראה יקירתי. :-) שיהיה בהצלחה בכל מקרה מקווה לראותך שירה

22/11/2005 | 09:54 | מאת:

אני הכי אשמח שאת תבואי :)

22/11/2005 | 15:58 | מאת: רותי

אסנת היקרה הייתי מאד שמחה לבא ולשמוע את הרצאתך, אני מאמינה שהיא תהיה מאד מעניינת. אך לצערי מאד קשה לי להגיע לפתח תקווה. אשמח מאד אם תגיעי פעם לאשדוד, אודה לך אם תעדכני אותי בקשר לכך. ערב מהנה ומוצלח.

21/11/2005 | 11:51 | מאת: קרן

21/11/2005 | 12:58 | מאת:

את מוזמנת להצטרף למעגל שלנו בשמחה ואהבה. אין עדיין הרבה משתתפות כך שיש מקום ובשפע רב ! והאמת ? גם כשיהיו הרבה בנות עדיין יהיה שפע של מקום לכולנו גם יחד. בברכת ימים מאושרים ומוארים אסנת :)

21/11/2005 | 13:11 | מאת: קרן

תודה על קבלת הפנים שמי קרן בת 31 נשואה די טריה. אשמח להכוונה -מה עושים במעגל בפורום?על מה ניתן לדבר?מה הרקע?

21/11/2005 | 11:50 | מאת: אביבית

המון מזל טוב אסנת, אושר, בריאות והצלחה. את מזל קשת? גם אני ויש לי יומולדת ביום חמישי. אז... שיהיה לנו המון מזל טובים מכל הכיוונים ושבכל דבר שנגע בו יהפוך לאושר רב. בוקר של חיוכים. :)

לקריאה נוספת והעמקה
21/11/2005 | 12:57 | מאת:

תודה אביבית אבל יום ההולדת שלי עוד שבועיים לערך. סתם שיתפתי אתכן מהרהורי לבי... ואולי לא סתם. אולי למישהי יהא רעיון מיוחד עבורי. משהו אחר... שיהיה לך במזל טוב ובשמחה אסנת :)

21/11/2005 | 11:15 | מאת:

במסגרת עבודתי אני נחשפת שלוש ואף ארבע פעמים בשבוע לאהבה. בחורה אחת חוגגת - יום הולדת, נישואין, אירוע משמעותי בחייה ומכנסת את חברותיה במעגל ומזמינה אותי. אותה חוגגת במרכז. היא מקבלת המון ! אהבה אין סופית ולעתים אף האהבה מובעת במתנות. במשך שעתיים, שלוש היא מוקפת בחברות הכי טובות והכי קרובות לה וההתרגשות גואה. ולכבוד יום הולדתי גם אני רוצה. לקבל אהבה יש לכן רעיונות בשבילי ? שנאמר... הסנדלר הולך יחף :)

21/11/2005 | 12:30 | מאת: רותי

מזל טוב לך אוסנת,קודם הקדים ואומר שאנשי קשת הם אנשים מדהימים, אני חייה בשותפות קרוב לשלושים שנה עם בן זוג בן מזל קשת, ואין ספק שאתם יודעים לאהוב ולהעניק, אבל אתם גם אנשים פשוטים שמעריכים כל דבר שעושים עבורכם. לא מזמן גם אני חגגתי יום הולדת והשנה זה היה מיוחד במינו כי חגגו לי שבוע שלם. ביום הראשון הכנתי עוגה וקיבלתי פרחים, למחרת חגגתי במסעדה עם אחיותיי, אח"כ יצאתי להצגה עם אישי היקר ובסוף השבוע קיבלתי מהילדים טיפול קוסמטי מענג. אולם היום שהיה בשבילי הכי כייף זה לשבת בבית עם קפה ועוגה עם בן זוגי והילדים המקסימים שלנו. לא משנה מה אנו עשוים באותו יום מה שחשוב שזוכירים אפילו מספיק טלפון פשוט. והכי חשוב שאנחנו מרגישים טוב. בשבילי יום הולדת זה היום הכי מאושר וזה לא בגלל מה שעשתי או עושים למעני. זה בגלל שאני מאושרת שזכיתי לעוד שנה בחיי. אוסנת היקרה אנחנו איתך ביומך המאושר ושתזכי לעוד הרבה שנים יפות בריאות ומאושרות. שתכי להצלחה בכל מעשה ידייך ובמפעל חייך. מחבקת אותך הרבה אור ואהבה רותי

21/11/2005 | 12:56 | מאת:

אכן אני קשתית אבל יש עוד שבועיים לערך ליומולדת שלי. בעלי נמצא כיום בתקופה מאוד משמעותית בחייו ושאל אותי מה אני רוצה... אני יודעת שהוא לחוץ ולא בטוח שהפתעה באה בחשבון הפעם (בד"כ הוא עושה לי הכי טוב בנשמה ליום פינוק נפלא ונהדר). אז חשבתי לי ולא כל כך ידעתי... בא לי משהו חדש. אחר. שאני עדיין לא מכירה ולא חוויתי. ואז חשבתי על מסיבה שכזו. ויש כל כך הרבה בנות שמארגנות לעצמן מכל מיני סיבות ובעצם למה לא ? מי אמר שמסיבה צריכה להיות רק הפתעה ? אז התחלתי לחפש מי יודע מה אמצא ומה אוהב אני פתוחה להצעות ואולי אפילו הפעם אני אהיה שונה ממה שאני בד"כ.

21/11/2005 | 13:32 | מאת: שירה

יקירתי, אני רוצה קצת לחשוב על רעיונות לפני שאני סתם מציעה פה, וכרגע המוח שלי בבלק-אאוט טוטאלי (הגשם שטף לי אותו, אני חוששת...) אז אני אקח לי קצת זמן לחשוב. בינתיים, תנסי לחשוב גם את מהם הדברים שאת הכי אוהבת לעשות, מיהם האנשים שאת הכי אוהבת בעולם, ומהם המאכלים שאת הכי נהנית מהם. בעיניי, השילוב המושלם הוא האנשים האהובים, הפעולות הכי מהנות והמאכלים הכי טעימים.... :-) ובינתיים, אני מבטיחה לחשוב על רעיון מקורי עבורך ! חיבוק גדול שירה

21/11/2005 | 14:15 | מאת:

כבר התחלתי קצת לחשוב ואפילו הכנתי רשימה של בנות שאני רוצה בשמחתי (תנחשי אם את שם או לא). מעניין אותי קונספט משולב גם רוחניות ואהבה אבל גם אח"כ שמחה וששון וצחוק ועוד... יש לי כבר משהו בראש אבל עוד לא מגובש ואני בהחלט אשמח לקרוא את הרעיון שלך. תודה יפה שלי !

20/11/2005 | 22:10 | מאת: פלה

שלום לנשות הפורום, אתן מוזמנות למעגל נשים שיערך מחר, יום שני ב- 20:30 ברמת גן. האוהל האדום היה בתרבויות שבטיות רבות האוהל של הנשים. אם אתן רוצות לחוות עוצמה נשית, להתחבר לאנרגיה של האדמה והלבנה, לשמוע סיפורים עתיקים על מהות הנשיות ולהיות ביחד, במעגל של נשים- בואו. לפרטים המלאים אפשר לפנות אלי בטלפון- מקווה שזה מקובל בפורום שלכן- פלה- 052-4566070

הו כמה שהייתי רוצה להשתתף במעגל שכזה. הערב אני מלמדת כך שלצערי לא אוכל להשתתף שיהיה לכן בהצלחה ! את מוזמנת לספר חוויות על המעגל ובכלל... אסנת.

תודה רבה... אני בטוחה שיהיה מדהים, כמו שתמיד קורה כשנשים לוקחות את הזמן כדי להיות יחד. עדיין אפשר להצטרף. יום נפלא פלה

19/11/2005 | 22:28 | מאת: מרי

אני בת 17 וחצי ויש לי בעיה שאני לא מצליחה להכניס טמפון. קיבלתי את המחזור בגיל 14 וכשאני מנסה אני מנסה עם ההכי קטן,עם מראה ובלי לחץ ואני עדיין לא מצליחה. התייעצתי עם גניקולוג והוא הציע לבדוק אותי ולא רציתי. לדעתי הבעייה היא בחור עצמו אבל הייתי רוצה חוות דעת בנושא. דבר שני,רציתי לדעת עד כמה נפוץ העניין של הורדת שיער הערווה,ובאיזה שיטה,ואם אלך לגיניקולוג האם אני צריכה להוריד אותו?

לקריאה נוספת והעמקה
20/11/2005 | 08:47 | מאת:

בוקר של אור מרי, איננו פורום רפואי מקצועי ואת מוזמנת לנווט את שאלתך בין שפע הפורומים הרפואיים המקצועיים כאן באתר. לענין שיער הערווה אין צורך להוריד אותו כאשר הולכים לגינקולוג. יש מקום ומומלץ לשמור על הגיינה בכלל ובפרט כשהולכים לגיניקולוג אבל ממש אין צורך מיוחד להוריד את שיער הערווה. זה נתון לשיקולך בלבד. בהצלחה, אסנת.

20/11/2005 | 22:01 | מאת: פלה

ברצוני בכל זאת לענות על השאלה שלך. לא מהיבט רפואי, אלא מכיוון אחר לגמרי, ומהניסיון שלי. טמפון שלא נכנס יכול להיות קשור למצב טבעי ופשוט של התנגדות של הגוף. לא לכל אחת מתאים השימוש בטמפונים, ויכול מאוד להיות שהגוף שלך מביע את זה בכיווץ האיזור, כך ששהרגשה היא שהטמפון פשוט לא עובר. אני הייתי מציעה לך לא להתעקש ולהשתמש בתחבושות... בקשר לגילוח שער הערווה, אני שואלת את עצמי- למה?... הגוף שלנו הוא יפהפה, ולא הייתי נותנת לאופנה זו או אחרת לשכנע אותי לעשות דבר תמוה כל כך. רק נקודה למחשבה... בהצלחה פלה

21/11/2005 | 09:08 | מאת: שירה

הי מרי אהבתי את שתי התשובות שניתנו לך כאן ואני מסכימה עם שתי הנשים החכמות שיעצו לך. יחד עם זאת, אני כן הייתי מציעה לך לקבל את הסכמתו של רופא הנשים שלך לבדוק אותך, למרות שאני מבינה שאת חוששת ולא רוצה. אגב, בהנחה שאת בתולה (וכך משתמע מדברייך) אין לך מה לחשוש כי הוא לא יבצע בדיקה של ממש אלא מן הסתם רק יסתכל, ולא ישתמש במכשירים כלשהם. חשוב בכל זאת שהוא יראה מה קורה, כי יש מצבים גופניים מסויימים בהם קרום הבתולים הוא כזה שאינו מאפשר חדירה של טמפון או כל דבר אחר, ורצוי לדעת זאת מראש, כדי למנוע תסכול מיותר בהמשך. שיהיה בהצלחה שירה

21/11/2005 | 10:34 | מאת:

השאלה של מרי מזכירה לי נשכחות... כשהייתי בת 14 נסעתי לבקר את אבא שלי בביתו. אבי ומשפחתו החדשה תכננו לנסוע לים ואילו אני הייתי במחזור ועד אז לא השתמשתי בכלל בטמפונים. אשתו נתנה לי טמפון ואמרה לי שבקלי קלות אני מכניסה אותו למקומו ויכולה ליהנות מן הים. אוקיי. ניסיתי להכניס את הטמפון אבל ללא כל הצלחה. לא רק שלא הצלחתי אלא גם כאב לי בטירוף ! על מה מדברים בפרסומות שאלתי את עצמי ? זה ממש כואב... את הטמפון לא הצלחתי להכניס. לימים הסתבר שבמקום לנסות ולהכניס אותו לאורכו ניסתי לרוחבו... פלא שלא נכנס וכאב ? :)

18/11/2005 | 09:01 | מאת: שרית

שלום. אינני בטוחה שזהו הפורום המתאים אך בכל אופן אשמח לתשובה אני מתחילה בימים אלו את החודש החמישי שלי- ואפילו אני לא מרגישה בהבדל בגודל הבטן. היא כמעט שטוחה.!!!! האם זה הגיוני? שמעתי שהיא מתחילה לגדול לפתע באמצע חודש חמישי למימדים שלא היכרתי קודם-זה נכון? אודה לך.. מהחוששת.

18/11/2005 | 09:14 | מאת:

בוקר של אור שרית, הפורום אינו פורום רפואי/מקצועי אלא פורום של שיתוף. מנסיוני אני יכולה לספר שישנן בנות שאכן הבטן שלהן בקושי מורגשת עד לחודש חמישי ואף שישי לעתים... אני ממליצה לך להפנות את השאלה לפורום העוסק בהיריון שם תוכלי לקבל תשובה מקצועית מן ההיבט הרפואי. שיהיה לך בהצלחה והמשך הריון קל ומשעמם אסנת :)

16/11/2005 | 09:12 | מאת: טלי וחנן

מהו בעצם הריברסינג ? זהו תהליך עוצמתי של נשימה מודעת אשר עוזר לנו להשתחרר מפחדים וטראומות מהעבר, ומתקיעויות שונות שיש לנו בחיים כגון: קושי במערכות יחסים, חוסר ביטחון עצמי, יצירת שפע וכו'. הריברסינג מאפשר לנו להשתחרר מכבלי העבר, ע"י שימוש בפעולה הבסיסית ביותר שלנו בחיי היום יום – הנשימה. לקראת הסדנא הארוכה שתיערך ב-24.11 , אנו נערוך סדנת מבוא נוספת היום יום רביעי ה-16.11, בין השעות 19:00-22:00 בנווה סביון. הסדנא תכלול רקע על הריברסינג, תהליך חוויתי של נשימה מעגלית ותהליכי מודעות. מחיר הסדנא 90 ש"ח. הריברסינג מתאים גם לנשים בהריון (בכל שלב). לקבלת מידע נוסף: [email protected] או באתר: http://www.rebirthing.co.il

לקריאה נוספת והעמקה

בהצלחה לכם !!

15/11/2005 | 21:51 | מאת: רעות

אני מניקה כבר שנה וחודש וביקרתי אצל רופא נשים כיוון והרופאה שלי היתה בחופשה. הרופא אמר שפימולן לא מספיק טובה במקרים של הנקה ארוכת טוח (כיוון ומספר ההנקות יורד כ- 2 -3 הנקות ביום . אני נהנית מכך שאין לי דימום חודשי - בעבר זה היה אחד התיסכולים שלי. שאלתי: האם ניתן להמשיך בפימולן (לדעתי הרופאה שלי סוברת שכן) האם יש דעיות שונות בנושא ומהיכן השונות נובעת (עובדות או תחושות ) ? שנית האם במידה ואקח 2 גלולות ליום ההגנה תספיק (אם בכלל מותר לקחת שניים ביום) ? תודה מראש , רעות.

16/11/2005 | 07:46 | מאת:

בוקר של אור לך, הפורום שלנו אינו פורום רפואי ועל כן אינני יודעת להשיב לך על שאלתך. אנא עייני ברשימת הפורומים וכתבי את שאלתך בפורום המתאים. בהצלחה !

14/11/2005 | 14:46 | מאת: תמר

ילדתי לפני כ 9 חודשים ופוטרתי מיד לאחר מכן, אני מנסה נואשות למצוא עבודה והיה נדמה לי שאחרי החגים יתאושש, קו הטלפון שלי דומם מאז, אפילו שיחת עבודה אחת לא היתה, לא ראיון ולא הצעות, אני מפרסמת את קו"ח שלי עם כל משרה שמתפרסמת אבל האכזבה רבה! בנוסף התינוק שלי לא ממש ישן טוב בלילות, ומתעורר ב 4-5 בבוקר....מאז היוולדו. אני ממש מיואשת ולא יודעת מה לעשות עם עצמי!!! החסך בשעות שינה לא עוזר להתאושש.....

16/11/2005 | 07:49 | מאת:

אני לא מצליחה להבין איך אנשים עדיין מעיזים לפטר יולדת. הרי זהו הליך הכי טבעי שרוב הנשים חוות אותו.. .אז לפטר בגלל זה ? פשוט לא ייאמן איך זה עדיין קורה במדינה שמתיימרת להיות מדינה מתוקנת. האם בקורות החיים שלך את מציינת שאת עם ילד ? אולי כדאי למחוק את הפרט הזה וכשתגיעי לראיון בו יווכחו בכישורייך תוכלי לציין עובדה זו וכמובן לאמר שיש לך גם סידור בשבילו והכל... מה דעתך ? לענין ההתעוררות של התינוק. גם אצלי הילדה שלי היתה מתעוררת עם עלות השחר. קראתי לא אחת על כל מיני טריקים כגון: לקחת את הילד למיטה שלך ולנסות לישון ביחד - אם כי העצה הזו לא טובה כי התינוק עלול להתרגל ואז עד גיל מאוחר הוא ימשיך בכך. אפשר להחשיך את החדר וכמו לאמר לילד שעדיין לילה. השאלה היא מה את עושה כשהוא מתעורר... האם את ישר עומדת דום ועל פי ההתעוררות שלו את מתחילה את היום?

16/11/2005 | 10:05 | מאת: שרה

אין לי כל-כך תשובות יותר שאלות. האם יכול להיות שהתינוק קולט ממך את המתח שלך ומושפע מזה? האם יכול להיות שאם תכוונני את עצמך אחרת למען רווחת התינוק שהיא קודמת לרווחתנו יחול שיפור? לא ממליצה לך לשקר בקורות החיים, אלא אם את רוצה להגיע שוב למקום לא הגון. מקום הגון לוקח בחשבון את אמירתך בקשר לכך שיש לך סידור קבוע ובטוח לילד וגם בוחן אותה בהמשך. יש מקומות הגונים. לגלות אחר-כך ששיקרת זה חוסר אמינות, ואולי אפילו עילה חוקית לפיטורין. בקשר לאי-מציאת עבודה אולי יש משהו בקורות החיים שלך, אולי את לא כותבת אותו נכון? אולי בחברה לכוח אדם יוכלו לעזור לך?

16/11/2005 | 14:17 | מאת:

שלום לך שרה לא אמרתי לה חלילה וחס לשקר ולרשום נשואה בלי ילדים אלא פשוט לא לרשום מצב משפחתי. במקרה לאחרונה עיינתי מעט ברשת לגבי כתיבה של קורות חיים והפרט הזה אינו נדרש כחוק בלתי יעבור להבדיל משם ותעודת זהות ופרטי התקשרות. יתרה מכך אמרתי לה בראיון עצמו לאחר שתוכל להראות את עצמה ואת כישוריה לספר על מצבה המשפחתי, מן הסתם היא גם תישאל על כך, ואז לספר שגם יש לה סידור קבוע (במידה ואכן יש לה). בנוסף אני בהחלט מסכימה איתך לענין המתח שייתכן שהתינוק קולט ממנה. התינוקות/ילדים שלנו כל כך רגישים למצב הרוח שלנו שזה פשוט מדהים !

06/11/2005 | 17:55 | מאת: יעל

אמא של בן זוגי היא אשה מניפולטיבית החיה במרה שחורה וכל הזמן מתלוננת על כל דבר על מנת למשוך תשומת לב ועל מנת שיהיו סביבה ויעזרו לה.פרגון אצלה זאת מילה גסה והיא נוטה לזרוע חוסר ביטחון על כל נושא.אני מאוד משתדלת להיות בסדר איתה ולשמור על יחסים תקינים (בסה"כ היא לא אשה רעה),גם היא מקבלת אותי בסה"כ,אך אני יודעת שההשפעה שלה על בן זוגי היא שלילית,היא גורמת לו לייסורי מצפון שהוא לא עוזר לה מספיק (למרות שהוא עוזר המון) ולעיתים הוא לא נהנה בגלל התחושות הללו( לדוג' כשהוא מתארח אצל הוריי הוא מרגיש ייסורי מצפון שהוא לא אצלה ואף מסתיר ממנה את הביקורים אצל הוריי,דבר שמרתיח אותי כל פעם מחדש!).אני ובן זוגי אוהבים,אך הקשר הבעייתי שלו עם אמו מטריד אותי ומשפיע עליי ומעכיר לנו את מערכת היחסים.זה גורם לי לכעוס עליה ולרגשות לא נעימים שלא הייתי רוצה שיהיו לי איתה.אינני רוצה כל הזמן לחיות בתחושה שאני צריכה לרצות אותה (כמו שהוא עושה),ואני לא מבינה מדוע היא כל כך מקשה במקום לתמוך ולפרגן.אינני רוצה לפגוע בו ולומר לו מה אני חושבת ואני חושבת שזה גם לא ממש תפקידי.הוא מודע לבעייה אך אינו יודע כיצד להתמודד איתה.הוא גם מודע לתחושות שלי.אני רואה כיצד היא מפריעה לו לצמוח ולפתוח חיים בוגרים,להקים משפחה וגורמת לו לעכבות.בליבי אני כועסת ולעיתים אף שונאת.אינני יודעת כיצד להתמודד עם זה,אך אני מרגישה שהיא עשוייה לחבל לנו בקשר (. בן זוגי חשוב לי ואני חשובה לו מאוד,גם הוא נמצא במצב של חוסר אונים לעיתים אך מפחד לפגוע בה.בינתיים אני משתדלת להיות סלחנית אך זה מטריד אותי מאוד.אינני יודעת מה לעשות על מנת שלכולם יהיה טוב,שבן זוגי יהיה משוחרר ריגשית מחוסר הסיפוק שלה,שהיא לא תפגע וכמובן שאני לא אהיה ממורמרת.האם זה אפשרי?אני יודעת שאי שפשר לשנות אותה ושבן זוגי צריך לעשות את השינוי.אינני יודעת איך לומר וכיצד ואיזה שינוי הוא צריך לעשות בלי לפגוע בה.תודה.

לקריאה נוספת והעמקה
07/11/2005 | 09:50 | מאת:

בוקר של אור יעל, אני אתחיל מהסוף - את צודקת כשאת כותבת שאי אפשר לשנות אותה. אני בהחלט מסכימה שקשה לשנות אנשים בכלל ומבוגרים בפרט. כאשר אני יודעת ומבינה שיש אדם X שאני לא יכולה להשתחרר ממנו אז אני פשוט מנסה לקבל אותו כמות שהוא. אני מביאה את עצמי למקום של חיוך במקום מקום של כעס.. וזה עובד ! אני מניחה שאת מכירה את המשפט הכל כך חכם "לכעוס פירושו להעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים". אם יש אדם שהוא סוג של X אז מגיע לי עונש על כך ? אני מבכרת לחייך מאשר לכעוס. זה לא לוקח רגע קל וצריך לעבוד על כך אבל כשמצליחים אז זה פשוט נפלא ואז אותה התנהגות כמו "עוברת מעליך" זה לא נוגע בך בכלל ובטח לא גורם לך לרגשות לא נעימים מסוג זה או אחר. לטעמי זה נכון וצודק שאת לא מקטרת באוזני בן הזוג שלך על אמו. בסך הכל נזכור שזו אמא שלו ואף על פי התנהגותה הוא מן הסתם אוהב אותה ו/או לפחות מכבד אותה עד מאוד. זו אמא שלו והוא צריך להתמודד איתה. אבל מה כן את יכולה לעשות ? להאיר את עיניו כאן ושם... בנקודות קטנות. להתחיל בקטן ולראות איך זה זורם איתו. איך הוא מגיב בכלל. בהצלחה, אסנת.

07/11/2005 | 12:15 | מאת: יעל

זה קשה.אבל תודה.

07/11/2005 | 12:50 | מאת: בתיה

יעל אנא ראי את תשובתי למקרה שלך שלוש תגובות למטה, תחת הכותרת סייג לחוכמה שתיקה. בבקשה אל תעשי טעות.

08/11/2005 | 08:12 | מאת:

נכון, זה קשה. לא קל להתנתק רגשית למרות שההיגיון זועק לך שאת צודקת. אבל אפשר לנסות להתמודד... בואי ננסה ביחד להתמודד. אני מזמינה אותך להעלות כאן אל מול מה הכי קשה לך להתמודד ביחסים הללו ?

07/11/2005 | 14:06 | מאת: שירה

הי יעל בדיוק כפי שאסנת אמרה לך, אי אפשר לשנות אנשים אחרים (מספיק קשה לשנות את עצמנו...!) אבל אפשר, אם רוצים ועם הרבה השתדלות ומאמץ, לשנות את האופן בו אנחנו מקבלים את אותם אנשים אחרים, ואת מידת ההשפעה שאנחנו מאפשרים להם על החיים שלנו. אני מבינה את התסכול שלך מהקשר של בן זוגך עם אמו, אבל בינינו - את לא אמורה להילחם את המלחמות שלו, את לא אמורה להיפגע מהדברים שאת חושבת שפוגעים בו, ואני חוששת שבעצם השאלה שלך את מתייחסת לבן הזוג שלך קצת באותו האופן בו אמא שלו מתייחסת אליו. כלומר - יש כאן שתי נשים גבוהות וגדולות ומבוגרות, ובאמצע יש איזה שהוא ילדון קטן, מבולבל, לא ממש מבין מה קורה בחיים שלו, וכל אחת תוהה כיצד היא "תעצב" אותו לפי ראות עיניה... אם המערכת יחסים שלו עם אמא שלו מפריעה לו, כמו שאמרת, תסמכי עליו שהוא כבר ימצא את הדרך כדי לתקן את מה שמציק לו. בואי נצא מתוך הנחה שהוא לא מזוכיסט והוא לא נהנה לסבול, אז אם הוא *בוחר* להמשיך את הקשר הזה בדיוק כפי שהוא ולא לשנות כלום - - - זוהי הבחירה שלו, ויכול להיות שהוא מפיק משהו חיובי מהמצב הזה, אותו את רואה כמצב בעייתי ושלילי. את אומרת שהוא מודע לאיך שאת חשה כלפי אמא שלו וכלפי הקשר שלהם, הוא מודע למחשבותייך ולחוסר שביעות הרצון שלך מהמצב הקיים - יותר מזה אין מה לעשות. אם הוא מודע להכל ובוחר שלא לעשות כלום כדי לשנות - עכשיו זה רק בידיים שלך להחליט האם את רוצה לקבל את המצב וללמוד לחיות איתו, או שאת רוצה לפרק את החבילה. את בהחלט יכולה להחליט שאת חיה עם המצב הקיים ולא מאפשרת לה להשפיע על החיים שלך כמו שאת מאפשרת לה לעשות זאת כיום. אל תתעצבני מדברים שלא קשורים אליך. אל תתערבי בקשר של בן זוגך עם אמו. בכל הקשור לקשר שלך איתה - זו כבר זכותך להעמיד אותה במקומה ולא לקבל דברים שלא מקובלים עליך, אבל הישארי מחוץ לקשר בין שניהם. היא מרירה ולא מפרגנת ? נו, במקום להתרגז מזה תחשבי כמה קשה היה לבן זוגך לגדול כל החיים עם אמא מרירה ולא מפרגנת, ותתמקדי בלהיות הכי מתוקה והכי מפרגנת עבורו ועבורך. אנשים מרירים כבר קיבלו את העונש שלהם בחיים, האמיני לי. הם נאלצים לחיות עם עצמם 24 שעות ביממה... שירה

07/11/2005 | 16:27 | מאת: רותי

ליעל שלום רב. אני מסכימה עם כל מילה של שירה ואסנת רק הוסיף שככל שתתערבי בין בן זוגך לאמו הקשר בינהם יתחזק ואף יחמיר. מנסיון אומר לך שאם את לא תתערבי ולא תגיבי על היחסים בינהם הקשר יחלש ובן זוגך יבין בעצמו את השפעתה הרבה של אמו. ולבד כבר ידע להציב לה גבולות.

05/11/2005 | 11:20 | מאת: בתיה

הגבתי להודעה למטה בשם סייג לחוכמה שתיקה, וחשבתי שהיא תעלה למעלה כמו בכל הפורומים הממוצעים המתוקנים. תרומה - אם סייג לחוכמה שתיקה מדוע אתן מגיבות להודעה ולא שותקות. סייג לחוכמה היא חוכמה ואת זה אין כאן. היה נעים לעבור אבל לא חכם ומעניין כדי להישאר. אלף לא, אני לא רוצה להצטרף. בית המנהלת היא האחראית על האחריות. באהבה.

לקריאה נוספת והעמקה
07/11/2005 | 09:52 | מאת:

בוקר של אור בתיה, לעתים מתרחשים מצבים שונים ומשונים בחייו של האדם. מצבים שמונעים ממנו את שגרת יומו ו/או את הרצון שלו לעשות זה או אחר. אני שמחה שהיה נעים לך לעבור מצטערת על כך שלא היה חכם ו/או מעניין להישאר. שאי הצלחה בדרכך המבורכת אסנת.

07/11/2005 | 12:02 | מאת: בתיה

תודה רבה, אני אוהבת לעזור. דרך אגב התשובה הנכונה ליעל: אין טעם להתחמק מהבעיה, הבעיה חשובה וגדולה מדי מכדי לא לטפל ולהשקיע בה באופן רציני. אי-אפשר לשנות את בן-הזוג אבל אפשר לדרוש ממנו שינוי. כשמתחתנים בת-הזוג היא האדם הכי חשוב בחייו של בן-הזוג. זה לא גורע מהאהבה ומהכבוד כלפי אמו אך הם לא יכולים לבוא על חשבונה של בת-הזוג. במצב הקיים האמא והבן אף פעם לא יהיו מרוצים ושבעי רצון, האמא ממה שהבן עושה עבורה והבן ממה שהוא עושה עבור אמו. הייתי שוקלת טיפול או פרידה וחשוב לעשות את זה לפני הנישואין כי הבעיה רק תחמיר אם היא לא תטופל. בטיפול אפשר לבדוק האם הבעיה עשויה להגיע לפתרון או שזה חסר טעם וליעל אין עם מי לדבר. אני לא מציעה ליעל להמשיך במערכת יחסים שבה האם מנהלת את העניינים ואת מערכת היחסים שלה באופן ישיר או עקיף. הבעיה העיקרית היא בגישתו של בן-הזוג ויכולה להפתר אך ורק על ידו. אם הוא רוצה מערכת יחסים עליו להשקיע, כי ככה זו מערכת יחסים לא בריאה והוא ישגע את יעל. יעל בחורה חכמה ויכולה לדרוש את זה או למצוא בן-זוג שיתן לה יותר וכפי שמגיע לה. עכשיו כבר עזרתי לכן מספיק.

08/10/2005 | 21:29 | מאת: צדף

האם הפורום הזה נועד רק לאותן נשים קבועות? ומישהי שאינכן מכירות לא תענה פה?

09/10/2005 | 09:10 | מאת:

כל אחת ואחת מוזמנת לכאן בברכה ובאהבה גדולה. כל אחת ואחת תזכה למענה עד כמה שרק אפשר. הפורום שלנו עדיין בחיתוליו ואכן מעטות המשתתפות בו ומן הסתם נוצרו קשרים בין כולנו. אני גאה שהכרתי את שירה המיוחדת דרך הפורום הזה :)

06/10/2005 | 07:16 | מאת:

בוקר של אור לכולנו איך עברו עליכן שלושת ימי החג ? כפי שכתבתי אני מאוד אוהבת את תקופת החגים עם כל המשפחתיות הכבדה הזו. בשלושת ימי החג הספקנו להיות ולבקר כל כך הרבה ובין לבין גם נוצר קצר מסוים ביננו... :( דווקא בערב החג רבנו. דווקא בשולחן החג לא דיברנו דווקא ודווקא ודווקא וזה כל כך מתסכל ולא בגלל שאם רבים בראש השנה אז רבים כל השנה :) אני מרגישה שלמרות ואף על פי הצלחתי לעצור את המריבה הזו בזמן. לא נתתי לה להידרדר יתר על המידה ממקום של אגו ומחשבה על למה אני ? אז רק ערב החג היה עכור... היומיים הבאים היו טובים ונעימים במיוחד.

06/10/2005 | 09:11 | מאת: שירה

בוקר טוב אסנת יקרה יכול להיות שמסתובב איזה וירוס באוויר שגרם למריבות בראש השנה הזה?... :-) הזדהיתי עם הדברים שכתבת. גם אצלנו עבר עכברוש שחור (לא משתמשת בביטוי "חתול שחור" כי אני מאוהבות החתולים... אין לי שום בעיה עם חתולים שחורים, אני אוהבת אותם אפילו יותר !) כעס, דמעות, עלבון, מה לא... בכל פעם מחדש אני תוהה איך אפשר להיעלב כ"כ מהאדם שאני אוהבת הכי בעולם. הרי זה לא הגיוני בכלל...! במקום לצאת מתוך נקודת הנחה ששום דבר שהוא עושה - הוא לא עושה מתוך כוונה לפגוע (זה הרי ברור), אני מיד נפגעת, מיד מוציאה את הקוצים החוצה, מיד מסתגרת בתוך הקונכיה שלי ונעלבת... כל-כך הרבה אנרגיה מיותרת מבוזבזת על העלבון הזה, ובשביל מה בעצם...? אז לשם שינוי, גם אני הצלחתי הפעם לא לגרור את התחושות האלה למשך שעות על גבי שעות (כמו שאני בהחלט מסוגלת) אלא לטפס מעליהן, להתרומם ולהתגבר. שארית החג היתה נפלאה ונעימה ומלאת חום ואהבה. ראש השנה הוא זמן של חשבון נפש, ואני בהחלט מוצאת את עצמי מקווה ומתכוונת לנסות ולשנות את הדברים בעצמי שאני יכולה לשנות. את הרגישות המוגזמת. את חוסר הבטחון. הלא כל-כך הרבה יותר נעים לאהוב מאשר לכעוס... אז מדוע לבחור באופציה הטובה פחות בכדי להעביר את הזמן ?? שנה טובה

06/10/2005 | 11:25 | מאת:

מכירים את המשפט הזה ? שירה אני קוראת את שכתבתי ואת שאת כותבת ובעיקר את המשפט שלך " איך אפשר להיעלב כ"כ מהאדם שאני אוהבת הכי בעולם" והשאלה שעולה לי בראש היא האמירה המפורסמת... זה לא אתה. זה אני. השאלה הנשאלת היא האם הם ה"אשמים" או שמא אנחנו "אשמות" בכך שאנו בוחרות להיעלב. הרי זה האדם שאני הכי אוהבת והכי מכירה בעולם. אז איך זה שאני נעלבת/נפגעת ?

בפרוס עלינו השנה החדשה אאחל לכולנו שפע התחלות חדשות מארבעת האסים בקלפי הטארות: אס מטות – לעשייה חדשה ומבורכת. אס גביעים – להתחלה רגשית חיובית ופורייה. אס חרבות – להצלחה, מחשבה בהירה והגיון בריא. אס מטבעות – לעסקאות, הזדמנויות כלכליות ושפע מבורך. ארבעת האסים חפיסת קלפי טארות מסורתית מונה 78 קלפים המתחלקים לשתי סדרות עיקריות: ארקנה בכירה המונה 22 קלפים. ארקנה זוטרה המונה 56 קלפים. הארקנה הזוטרה נחלקת לארבע סדרות – גביעים, חרבות, מטות ומטבעות. כל סדרה מונה 10 קלפים (מקלף 1 ועד קלף 10) ועוד 4 קלפי חצר (אביר, נסיך, מלכה ומלך). הקלף הראשון הפותח כל סדרה הינו קלף מס' 1 = אס (ACE) הנותן בידנו פוטנציאל להתחלה חדשה, מבורכת, חיובית ואופטימית. לארבעת האסים 3 מאפיינים זהים: 1. רקע הקלף הינו אפור – מעיד על מצבו בו השואל עומד על סף פרשת דרכים וכי ההחלטה שלו היא זו שתקבע את צבעם של השמיים. האסים כולם חיוביים ובעלי ברכה למימוש הפוטנציאל אבל הם אינם חובקים בתוכם הבטחה שרירותית להצלחה. ההצלחה תלויה במעשיו של השואל. מימש את ההזדמנות המוצעת לו? השמיים יתבהרו לכחול או צהוב. לא עשה כלום בנדון? השמיים יאפירו או חלילה אף ישחירו. 2. יד מושטת מן ענן וכמו מושיטה לנו את סמל הסדרה – גביע, חרב, מוט, מטבע - כסמל להזדמנות החדשה הניתנת לשואל בתחום הסדרה. 3. בתחתית הקלף רשום שמו של הקלף – ACE ושם הסדרה – CUPS, SWORDS, WANDS, PENTACLES האסים כמספר אחד מייצגים את ההתחלה בכל תחום אפשרי. התחלה בעלת פוטנציאל מבורך ועזרה מן היקום. התחלה בעלת עוצמות אדירות של אנרגיה חיובית ומבורכת מלאה במרץ ורצון טוב להצלחה. אס מטות היד המושטת מן הענן בקלף זה הינה איתנה ואוחזת בחוזקה במוט. המוט בעל ניצנים ראשוניים כסמל להתחלה חדשה וטובה. ברקע טירה על גבעה מוריקה כמו מרמזת על השפע הצפוי לבוא. המטות הינם מיסוד האש ומעניקים לנו פוטנציאל ל - עשיה, יוזמה, אנרגיה, יצירה. אס זה מציע התחלה חדשה וחיובית בתחום העשיה והיוזמה. הקלף מזמין את השואל להשתמש בהתלהבות ובמרץ שבו ולהוציא אל הפועל את הרעיונות המקננים בו. אס חרבות גם כאן היד המושטת מן הענק היא איתנה ואוחזת בחוזקה בידית חרב המעוטרת בכתר, ענף דקל וענף זית. הכתר המעטר את החרב הינו סמל להישגים. ענף הזית כסמל לשלום וענף הדקל כסמל לניצחון. החרבות הינם מיסוד האוויר ומעניקים לנו פוטנציאל ויכולת לקחת החלטה הגיונית ושקולה כאן ועכשיו. די להתמהמה, יש לפזר את העננים ולבחון את המציאות ולהגיע להחלטה. אס גביעים בקלף זה היד היוצאת מן הענן הינה רכה ועדינה ועל בסיסה מונח הגביע. היא אינה אוחזת בגביע בחוזקה כמו באס מטות ו/או באס חרבות. מעל הגביע יונה המסמלת את הערכים הרוחניים. חמישה סילוני מים המייצגים את חמשת החושים נובעים מן הגביע וצונחים לבריכה מלאת חבצלות המסמלת את ההתפתחות הרגשית. הגביעים הינם מיסוד המים ומעניקים לנו פוטנציאל לחוות התחלה חדשה ומוצלחת בעולם הרגש. התחדשות מרעננת רגשית ו/או רוחנית. לשואל חיבור טוב ואמיתי עם הרגשות שלו ומומלץ לו ללכת בדרכה. אס מטבעות יד יוצאת מבין העננים ומציעה מטבע מוזהב. ברקע גן פורח ומטופח המציע פרס חיובי המגיע לאחר עמל רב. המטבעות הינם מיסוד האדמה ומעניקים לנו פוטנציאל ל – התחלה חדשה וטובה בתחום הכלכלי/חומרי, הזדמנות לעשיה, תחילת יזמות, יסוד עסק מוצלח אשר יסודותיו איתנים, שגשוג וביטחון. היבט נומרולוגי המספר 1 מייצג את המרכיב הראשוני הנוצר מבראשית מתוך האין סוף – כלומר ממספר אפס. מספר זה הינו ראשוני, יחיד, בודד ומכאן שאין אפשרות להשוות אותו למספר אחר. המספר אחד הינו מספר ראשוני. הוא נוצר מתוך האין סוף - מן האפס. במיסטיקה מקובל לראות את המספר אחד את התחלת האלוהות שאינה מתגלה. אותה האלוהות המיוצגת על ידי האפס. מספר זה הינו יסוד לכל המספרים ונכלל בכל המספרים וכן הוא הסמל לאלוהות הנמצאת בכל דבר ובכל מקום. כותבת לילי רוזנפלד יפה בספרה : "האל הוא המקור והוא אחד: שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני א ח ד. הגימטריה של המילה אחד שווה לגימטריה של המילה אהבה מציינת שמהות האלוהות היא אהבה" "מספר אחד פירושו חזרה למקור הראשוני, לאחדות האלוהית על ידי מאמץ רוחני. הוא מסמל את אחדות המקור ואת המקור המאחד. אם לכל בני האדם יש מקור אחד - אין עליונים ביניהם ואין נחותים - כולם בעלי הזדמנויות ואפשרויות שוות" "מספר אחד איפוא הוא סמל לאלוהות, יצירה, התחלה, התחדשות, ראשוניות, פריצה, מקוריות, יוזמה, מרץ ונחישות, בחירה, אובייקטיביות, כושר מנהיגות, עצמאות, ארגון וניהול". בכל אדם יש את התכונות של מספר 1, רק שבכמה מאתנו תכונות אלו מתבטאות אף יותר. בברכת שנה מוארת ומאושרת לכולנו אסנת :)

לקריאה נוספת והעמקה

בשבוע שעבר התארחתי בבלוג TV בתפוז ונתתי סקירה מצולמת ומפורטת של קלפי הטארות למציאת קלף האישי השנתי שלכם לכבוד השנה הבאה עלינו לטובה אז בבקשה, תהנו :) http://www.tapuz.co.il/guests/

03/10/2005 | 11:07 | מאת: שירה

...קפצתי רק כדי להגיד שאת נראית נפלא :-) :-) ושאני מקווה שהשנה החדשה הזו תחייך אליך באותה מידה בה את מחייכת אליה את החיוך הרחב והמאיר שלך. שירה

02/10/2005 | 08:55 | מאת: אהבה

קראתי בכל מיני ספרים על מעגלי נשים, הכח שלהם, הכח שהמשתתפות מקבלות אחת מהשניה וכיוצ"ב, זה הרעיון פה?

לקריאה נוספת והעמקה
02/10/2005 | 10:08 | מאת: רותי

,כנראה שזה היה הרעיון בראשיתו, ואציין שקיבלתי לא מעט עידוד מהבנות. לקראות השנה החדשה העומדת בפתח, האחל לכל בית ישראל ובמיוחד לכן בנות יקרות. שנה טובה ומתוקה, שנה של אושר והאהבה שנת שגשוג ובטחון שנה של שקט ושלווה. שנה של עשייה פוריה,שנה של פיוס ושלום ביננו, שנה מלבבת בכל התחומיים רוחניים וגשמיים.שנה של הגשמת כל המשאלות לטובה, הרבה נחת מהילדים. שנה שבה לא יפגע אף אדם לא מפיגועים ולא מתאונות, והאל ישמור על כל חיילנו באשר הם. שנה של אור ואהבה. רותי

02/10/2005 | 10:54 | מאת:

בוקר של אור אהבה וברוכה הבאה למעגל שלנו הרעיון במעגל נשים הוא השיתוף וההקשבה. מקום בו כל אחת תוכל לפרוק מעל ליבה, לקבל ולתת עצה, לתמוך ולהיתמך ופשוט להיות אחת עבור השניה. ההתחלה לא תמיד קלה ולעתים יש מכשולים בדרך המעגל כמו בכל דרך אחרת... את מוזמנת אלינו בשמחה ובאהבה להיבנות ולבנות גם יחד בברכת שנה מוארת ומאושרת אסנת.

30/09/2005 | 01:54 | מאת: איילת

כשאנו חשות קנאה יש להודות על כך- מאחר והיא מזכירה לנו מה אנו רוצות ולאן רוצות להגיע. לדוג- אני מקנאה במנהלת שלי בעבודה. הנעה לפעולה: אני אפעל להתקדם גם כן. אני מקנאה בחברה שפרגנה לעצמה חופש של שבוע מהעבודה- אני אזכר שאני גם רוצה חופש. זה נכון לגבי הרבה דברים אך לא כולם. יש קנאה שהיא פשוט כואבת.כמו שמישהו בוגד בך. אני הרגשתי לאחרונה קנאה לפני שעתיים שדברנו על ארוחת החג ומנינו את המוזמנים ואז העלינו את אחד הקרובים שהוא אדם צעיר ומוצלח נשוי לאישה יפה ומוצלחת וקינאתי על שהם כאלה מושלמים ובעיקר על שהם זוג- כי אני כבר לא זוכרת מה זה לחיות בזוג

לקריאה נוספת והעמקה

:)

אני כל כך מסכימה עם מה שאת כותבת כל כך נכון. הקנאה היא טובה כאשר היא למעשה בונה. כמו ביקורת... מהו ההבדל בין ביקורת לבין ביקורת בונה ? או בין קנאה רגילה לקנאה בונה ?? את כותבת ונותנת דוגמאות יפות לקנאה שלך... אך מה עם הקנאה באותו זוג מוצלח ? האם גם לשם את חותרת ומתעלת את קנאתך או שמא נקרא לזה רצון זהה... :)

30/09/2005 | 01:46 | מאת: איילת

הי, אני מאמינה שאין כמו חברות נשים בכדי לשמח וכדי לחיות- ולכן אני לא יודעת להתמודד עם מה שקרה לי- אני בת 24 ויש לי חברה טובה בגילי מהצבא- או יותר נכון היתה לי.לאחרונה החלה לצאת עם בחור שמצא חן בעיני מעט אך מייד כשהחלו לצאת נתתי את ברכתי ופרגנתי לה על כך שנענה לאהבתה. לא קנאתי ולא חשבתי על כך שהפסדתי אותו כי אני הייתי מחוזרת ומאוהבת התקופה זו במישהו אחר. אך מה שקרה זה שהפסדתי אותה- כלומר היא החלה לקנא או לנסות "להגן על הקן שלה". אמרה שאני מתחילה איתו או שהיא סתם מדמיינת אבל בכל מקרה- קשה לה אתי. בזמן האחרון אנחנו מעט מדברות ואם נפגשות אז הדיבור מאולץ ומהוסס ולא נעים. היא טוענת שמצדה היא רוצה שנחזור להיות כמו שהיינו. (היא עדיין עם הבחור) אני כועסת עליה על שעזבה אותי ככה - כמו עונש על לא עוול בכפי, אך עם זאת קשה לי לאבד אותה. אני לא נהנית לדבר איתה אך מקווה שזה יעבור. אך איך זה יעבור אם אני מנסה להמנע ממנה. מה דעתכן? יש מצבים שפשוט נגמרת החברות ככה כרעם ביום בהיר?

לקריאה נוספת והעמקה
30/09/2005 | 11:18 | מאת:

בוקר של אור איילת, אם אותה חברה חסרה לך אני ממליצה לקבוע איתה פגישה של ממש ולא להסתמך על פגישה אקראית. לשבת עמה בארבע עיניים ולהסביר לה שאת לא מעונינת לוותר על החברות היפה ביניכן. הקשיבי לה ואמרי את שעל ליבך. אתן חברות קרובות והתקשורת מאוד חשובה... אני מכירה חברות שנגמרה כרעם ביום בהיר ורק בגלל קצר בתקשורת. אותם חברים לא דיברו ביניהם כחצי שנה רק בגלל שכל אחד הבין עקום את האחר. אז כדאי לדבר...

28/09/2005 | 12:59 | מאת: נינה

הרגשת פעם שהאדמה נפערת ואת צונחת וצונחת ולא מצליחה להאחז ולבלום את הנפילה.ככה אני . אני חיה עם תחושת כישלון הן האישה והן כבעלת מקצוע. רק כאם אני מצליחה חלקית, כדי לתת לו להתפתח הייתי צריכה להרחיק אותו ממני, ואת ההצלחה אני רואה בהכרה מלאה ובכאב עצום. כל יום אני קמה ושואלת את עצמי "למה אני מתעוררת" כל כך הרבה בעיות ואין לי רצון לטפל בהם. אני יודעת שאני בדיכאון ואין לי ענין לדבר עם פסיכולוג ולקבל טיפול תרופתי. עם אנשים שסובבים אותי אני צריכה להיות מצליחנית אבל אני לא כזאת וזה מפוצץ אותי. ובן זוג-זה בכלל סרט,להיות עם אדם שמצפה להצלחה ויכולת להתמודד עם מצבים בדיוק כמוהו אני לא מסוגלת. ללא ספק הצלחה זה שם המשחק ואני רוצה לשחק אבל... אני לא צועקת הצילו,אני רוצה רק לדבר אני מקווה שאני אל טועה

29/09/2005 | 12:14 | מאת:

בבקשה תדברי. אל תנצרי את הכל בליבך. כתבי לנו ושתפי למה את לא רוצה להתעורר ? מדוע את חשה ככישלון ? ספרי ושתפי ואנחנו נהיה כאן עבורך כאוזן קשבת, כתף תומכת ואולי אף נוכל לתת עצה טובה. אנחנו כאן בשבילך נינה. דברי איתנו אסנת.

30/09/2005 | 01:49 | מאת: איילת

תנסי להתחבר עם תקופה שלא הרגשת ככה. שהרגשת טוב. מה קרה מאז? מה השתנה? על מה ויתרת? למה? לדעתי ממצב כזה ניתן להיחלץ רק ע"י בחינה מחודשת של המציאות- מי אני? איך הגעתי לכאן? למה? לאן היית רוצה להמשיך? סליחה אם אני קלישאתית אבל זה באמת מכל הלב

27/09/2005 | 19:23 | מאת: אביבית

אסנת ושירה, ושאר בנות הפורום... רציתי לאחל לכן שנת אור של אהבה, בריאות, אושר ושמחה בלב. הכי חשובה זו השמחה. שתהא שנה של תקוה, שנה פוריה ומשגשגת. שנה מתוקה אפילו יותר מדבש. שכל חלומותיכן ושאיפותיכן התגשמו לטובה. מאחלת.... אביבית.

02/10/2005 | 07:42 | מאת: שירה

שנה מצויינת לכולנו, שנה של בריאות טובה (כי לפעמים אנחנו שוכחים שזה הכי חשוב בעולם) שנה של זוגיות ואהבה שנה של שקט ושלווה של חברות של סליחה של וויתורים ושל הגשמה וסיפוק.

26/09/2005 | 23:17 | מאת: סוזי

שלום לך ... האמת כואב לי לספר על המקרה שלי אך אני חייבת עצת אדם מקצועי ... הייתי בקשר רציני ב 3 השנים האחרונות עם בחור נחמד, עברתי איתו המון דברים אך הוא היה אדם קשה בדעותיו לפעמים היה קיצוני ... פעם הוא נתן לי סטירה והשפיל אותי ... למרות שדילגתי ונתתי לו עוד משום שהרגשתי ... שהוא אדם שצריך עזרה וזקוק לי ... הרגשתי פעמים רבות קשה אך ... ידעתי שהוא אדם טוב ... אך הוא חזר על מעשיו.. הכוונה להשפלה , וראוי לציין שהוא היה מקנא נורא ורצה לדעת הכל איפה ועם מי אני ... נפרדנו ... לפני כמה שבועות ... אך אני מרגישה שהוא זקוק לי ... למרות שגם אני רוצה לחיות

27/09/2005 | 08:59 | מאת: שירה

סוזי, בתחילת דברייך כתבת שאת רוצה יעוץ מקצועי. אם כך, אינך במקום הנכון. יעוץ מקצועי (פסיכולוגי לצורך העניין) תוכלי למצוא בפורומים של פסיכולוגיה או עדיף פנים אל פנים בעזרתו של גורם מוסמך. אין לי שמץ של ספק שאסנת תוכל להשיב לך מחכמתה ומרגישותה, אבל אם הבהרת שאת מעוניינת בחוות דעת מקצועית דווקא - - - את לא במקום הנכון. בהצלחה שירה

27/09/2005 | 09:58 | מאת:

בוקר של אור לכולנו אני אכן מצטרפת לחידוד של שירה - ייעוץ מקצועי לא תוכלי לקבל בפורום זה. במעגל שלנו תוכלי לקבל כלים כיצד לראות את עצמך ולהבין בעצמך כי לא מגיע לך אדם שאינו מכבד אותך (גם אם הוא מקנא וגם אם הוא זקוק לך). האם את רואה את עצמך מסוגלת להתנתק ממנו לגמרי ? נשמח לעזור לך ולתת לך כלים להתמודדות. שיהא לך יום מאושר אסנת.

04/10/2005 | 17:45 | מאת: טלי

סוזי יקרה, לדעתי לא רק שהוא אלים אלא הוא חולה וחסר בטחון, יש לו לדעתי בעיה נפשית. אל תתיימרי לפתור לו את הבעיות הנפשיות. את זה יכול רק איש מקצוע לעשות: פסיכולוג או פסיכיאטר. את לא העובדת הסוציאלית שלו. לדעתי את צריכה לנתק את הקשר עמו. דפוס התנהגות כזה לא ישתנה. חבל עלייך. מצאי בן זוג הולם שיתאים לך, שישררו ביניכם כבוד הדדי ואהבה.

26/09/2005 | 17:05 | מאת:

האם אתן מרגישות לעתים מקנאות... ואם כן אזי מהי קנאה למעשה ? ויתרה מכך היכן עובר הגבול - אם בכלל - בין קנאה בונה לבין קנאה הורסת ?

27/09/2005 | 13:04 | מאת: שירה

שאלה מאוד קשה ו ג ד ו ל ה. אם אפשר לשאול - מה עורר אותה דווקא היום, דווקא עכשיו, דווקא פתאום... ?

29/09/2005 | 10:47 | מאת:

אכן קרה משהו באותו היום שעורר אצלי את השאלה הזו. ראיתי משהו אשר עורר את קנאתי במידה כזו או אחרת וזו לא קנאה של צרות עין מבחינתי זו היתה קנאה מבורכת כי היא עוררה אותי מעט... מכאן השאלה :)

הפורום התחיל מבסיס טוב, ופשוט הדרדר, ממש משעמם, בלי רעיונות ובלי שום תגובות מצד אף אחד, תמיד יש רק שתיים שמגיבות וגם זה בקושי. חבל שהפורום לא דינמי כי הוא התחיל ממש טוב. ממש חבל.

22/09/2005 | 08:21 | מאת:

25/09/2005 | 11:27 | מאת: שירה

ואני תוהה (כמו תמיד) על הרוע האנושי. אדם טורח להביא עצמו אל המחשב, להיכנס לאינטרנט, לכתוב הודעה, להציע הצעה - אלא מה- כמובן שלא מדובר ב- הצעת ייעול חלילה, כמובן שלא מדובר בהארות ובהמלצות לשיפור או לשינוי חיובי כלשהו, לא ! מדובר על הצעה ל"חיסול".... ואני תוהה (כמו תמיד) על האינטרסים הנעלמים מעינינו, בדבריהם של אנשים שזהותם נעלמת מעינינו.

אסנת, מדוע שלא תיזמי הצעות לרענון הפורום?

20/09/2005 | 21:06 | מאת: אורית

אני בת 32. אם לשלושה. בתקופה האחרונה, הוה אומר בקיץ הנוכחי התחלתי להזיע המון בבית השחי ולא משנה כמה אני מתקלחת נודף ממני ריח חריף של זיעה חזקה (יש חולצות שריח הזיעה נדבק אליהן וגם אחרי כביסה לא ניתן להעלים את הריח). אני רזה, לא סובלת מעודף משקל. ניסיתי כמעט אל כל סוגי הדיאודורנטים שיש בשוק, על אף הפרסומות שהם תקפים ל-24 שעות...ריח הזיעה נשאר. כמו שאמרתי בשנים הקודמות לא סבלתי מכך. הייתי רוצה לדעת מדוע אני סובלת מהריח הזה. כיצד אפשר לעזור לי להיפתר ממנו וכן האם חסר לי איזשהו הורמון/ויטמין שגורם לי לריח הזה. אני מרגישה מאוד לא נעים שמהבוקר אני נודפת ריחזיעה חריף נראה כאילו לא התקלחתי (ואני מתקלחת מספר פעמים ביום). תודה רבה אורית

22/09/2005 | 17:49 | מאת:

שלום לך אורית, כשהייתי בת עשרה גם אני סבלתי מריח זיעה מטורף. השתמשתי ב"חלאבלין" שזו מן משחה לבנה כזו שפשוט עושה קסמים בענין הריח. לימים זה חלף לי וכיום אני מסתפקת ב ספיד סטיק. לא דיאודורנט וזה ממש עוזר ואין שום ריח. ממליצה לנסות ואם לאו אזי לפנות לרופא ו/או פורום מקצועי כאן באתר. בהצלחה, אסנת.

20/09/2005 | 09:52 | מאת: שחר-קבוצות

לקראת השנה החדשה לקחו על עצמם הפסיכולוגים של קהילת "קבוצות" אתגר קהילתי רחב היקף: לקיים ימי סדנה מרוכזים באזורים שונים בארץ בנושא התמודדות עם המצוקות שמעוררת תקופת החגים. לשם כך, פיתחנו סדנה ייעודית להתערבות מניעתית עבור אוכלוסיות בסיכון, המתבססת על שיטות קוגניטיביות-התנהגותיות, שמטרתן לפתח בפרט חוסן פנימי, העצמה ומיומנויות קונקרטיות להתמודדות. הסדנאות תתקיימנה ללא כוונות רווח, במטרה להיטיב עם מצבם של אנשים רבים בישראל המעונינים בסיוע בהתמודדות בתקופת החגים. הקהילה תקיים סדנאות בתל-אביב, בירושלים, בשרון, בבאר-שבע, בחיפה ובכרמיאל. סדנה אחת תונחה בשפה הרוסית, עבור עולים מחבר העמים, ותתקיים בתל-אביב. קהילת "קבוצות" היא יוזמה של מנחים ומטפלים בישראל, המקדמים את העבודה הקבוצתית בציבור. הקהילה שמה לעצמה למטרה לאפשר למשתתפים להצטרף לקבוצות מגוונות, ברמה מקצועית גבוהה ובעלות נמוכה. www.igroups.co.il מנהל פורום יקר, נודה לך אם לא תמחוק מודעה זו שכן הפעילות לא נועדה למטרות מסחריות.

האם אתן מאלו שממש לא אוהבות את התקופה הזו ורק מחכות שתחלוף או שמא אתן מאלו שממש מצפות לתקופה זו ונהנות מכל רגע ? נושא מעניין.

22/09/2005 | 20:22 | מאת: שירה

שלום יקירתי רק לא מזמן חזרתי הביתה, מותשת ומיובשת (נזכרתי לפני כמה דקות שכל מה ששתיתי כל היום היה רק כוס קפה הבוקר... קורה לי לפעמים שאני עוברת יום שלם ופשוט "שוכחת" לשתות). הנושא של החגים מאוד בעייתי עבורי. מאוד לא אוהבת אותם, מאוד לא מתחברת אל כל המשפחתיות הזו (אבל זה קשור כמובן למשפחה הפרטית שלי ולקשרים הסבוכים שלי עם כל אחד מהם). בן זוגי לשעבר ואני נהגנו במשך כמה שנים להתמיד במסורת חביבה שארגנו לנו, לצאת לחופשה זוגית בכל פעם כשהיה מתקרב איזה שהוא חג מאיים במיוחד (במיוחד פסח, עם ליל הסדר הזוועתי). היינו קופצים לחו"ל לאיזה דיל לא יקר, או חופשה בארץ לאיזה צימר או משהו כזה. כל דבר, העיקר להתחמק בהצלחה מהמשפחתיות הסמיכה והדביקה הזו. ברור לי שיש משפחות אחרות, ואני רואה סביבי אנשים שמאוד מתלהבים מההזדמנות לשבת סביב שולחן האוכל עם בני משפחה וקרובים יקרים, אבל כפי שנאמר - לא בבית ספרי... :-) היתרון היחיד מבחינתי לתקופה הזו, הוא ימי החופש שזה מאפשר לי מהעבודה. (גם זה משהו !) ואיך את שורדת את התקופה הלחוצה הזו ?

17/09/2005 | 20:42 | מאת: טלי

אסנת שלום, רציתי לדעת יותר פרטים לגבי הרפס באבר המין. לפני שבוע עשיתי בדיקת דם לגילוי הרפס, אך התוצאה תגיע רק בסוף החודש. בינתיים אני סובלת מכאבים, בבדיקה אצל רופאת הנשים לא נראה שום סימן אך עפ" הסימפטומים שציינתי (כאבים בכל אזור הפות, כאבי ירכיים ואגן)צויינה אפשרות להרפס. *איך ניתן לגלות הרפס? *איזו תרופה או טיפול יש להרפס באיבר המין? *האם זוהי בעיה חולפת? *אם לא חולפת ממה נגרמים ההתקפים ובאיזו תדירות? *האם הרפס מסוכן בהריון ובלידה? *האם במהלך התקף לא ניתן לקיים יחסי מין (אוראלי+חדירה) או גם כשלא בהתקף? תודה על תשובה בהקדם.

לקריאה נוספת והעמקה
18/09/2005 | 09:23 | מאת:

אני לא מטפלת מינית ממליצה לכם לפנות לפורום מיניות בהנהלת שירה שלנו ודוקטור הופמן. בהצלחה !

אנו זוג נשוי טרי, היא בתולה ואני מנוסה. ניסינו לשכב אבל לא הצלחתי להחדיר את הפין והרגשתי שהיא מקשיחה את פתח הנרתיק. היא מעוניינת מאוד לשכב ומעודדת אותי מאוד, אפילו עד לנקודה שהישתכרה במכוון וביקשה שאעשה זאת למרות הכאב. למרות זאת, הכאב מכניע אותה והיא פשוט "קורסת". האם מדובר כאן בבעיה פסיכולוגית או שתיתכן בעיה פיזית אחרת? מהם דרכי הטיפול, והאם יש אפשרות לפתור זאת כירורגית?

אורן שלום, עד כמה שידוע לי זו תופעה פסיכולוגית שניתן לטפל בה. אני מציעה פשוט לפנות לרופא המשפחה או רופא הנשים, הם ידעו לאן להפנות אתכם ומה להציע לכם. בהצלחה ומזל טוב לנישואיכם. יעל

30/09/2005 | 02:01 | מאת: איילת

חשוב מאוד לדעת שישנה תופעה שאיננה פסיכולוגית ומשום מה היא ידועה למתי מעט. האישה סובלת מכאב במהלך קיום יחסי מין בעקבות בעיה פיזיולוגית הניתנת לטיפול- עד כה נשים אלה חוו תסכול מאחר ותמיד נאמר להן שזה פסיכולוגי- מה שיצר בושה וריחוק מהבן זוג. חשוב מאוד ללכת ולבדוק אצל רופא מומחה את הבעיה. לא כל הרופאים מודעים לכך. יש פורום מיוחד לבעיה זאת באחד מהאתרים. לא לוותר ולאתר רופא/ה שמכיר בעיה זאת ויודע לבדק אם קיימת. חברה טובה שלי ממש הוצלה ע"י רופאה יקרה ששכחתי את שמה. (אם לא היה אמצע הלילה הייתי בודקת איתה). היא הציעה לה מס' דרכים לטיפול כשהראשון והעדין הוא דיאטה מסוימת- של מאכלים שעליה לוותר עליהם - אחרי חודשיים היא נהנתה לראשונה ממין.

30/09/2005 | 02:01 | מאת: איילת

חשוב מאוד לדעת שישנה תופעה שאיננה פסיכולוגית ומשום מה היא ידועה למתי מעט. האישה סובלת מכאב במהלך קיום יחסי מין בעקבות בעיה פיזיולוגית הניתנת לטיפול- עד כה נשים אלה חוו תסכול מאחר ותמיד נאמר להן שזה פסיכולוגי- מה שיצר בושה וריחוק מהבן זוג. חשוב מאוד ללכת ולבדוק אצל רופא מומחה את הבעיה. לא כל הרופאים מודעים לכך. יש פורום מיוחד לבעיה זאת באחד מהאתרים. לא לוותר ולאתר רופא/ה שמכיר בעיה זאת ויודע לבדק אם קיימת. חברה טובה שלי ממש הוצלה ע"י רופאה יקרה ששכחתי את שמה. (אם לא היה אמצע הלילה הייתי בודקת איתה). היא הציעה לה מס' דרכים לטיפול כשהראשון והעדין הוא דיאטה מסוימת- של מאכלים שעליה לוותר עליהם - אחרי חודשיים היא נהנתה לראשונה ממין.

30/09/2005 | 02:01 | מאת: איילת

חשוב מאוד לדעת שישנה תופעה שאיננה פסיכולוגית ומשום מה היא ידועה למתי מעט. האישה סובלת מכאב במהלך קיום יחסי מין בעקבות בעיה פיזיולוגית הניתנת לטיפול- עד כה נשים אלה חוו תסכול מאחר ותמיד נאמר להן שזה פסיכולוגי- מה שיצר בושה וריחוק מהבן זוג. חשוב מאוד ללכת ולבדוק אצל רופא מומחה את הבעיה. לא כל הרופאים מודעים לכך. יש פורום מיוחד לבעיה זאת באחד מהאתרים. לא לוותר ולאתר רופא/ה שמכיר בעיה זאת ויודע לבדק אם קיימת. חברה טובה שלי ממש הוצלה ע"י רופאה יקרה ששכחתי את שמה. (אם לא היה אמצע הלילה הייתי בודקת איתה). היא הציעה לה מס' דרכים לטיפול כשהראשון והעדין הוא דיאטה מסוימת- של מאכלים שעליה לוותר עליהם - אחרי חודשיים היא נהנתה לראשונה ממין.

30/09/2005 | 02:01 | מאת: איילת

חשוב מאוד לדעת שישנה תופעה שאיננה פסיכולוגית ומשום מה היא ידועה למתי מעט. האישה סובלת מכאב במהלך קיום יחסי מין בעקבות בעיה פיזיולוגית הניתנת לטיפול- עד כה נשים אלה חוו תסכול מאחר ותמיד נאמר להן שזה פסיכולוגי- מה שיצר בושה וריחוק מהבן זוג. חשוב מאוד ללכת ולבדוק אצל רופא מומחה את הבעיה. לא כל הרופאים מודעים לכך. יש פורום מיוחד לבעיה זאת באחד מהאתרים. לא לוותר ולאתר רופא/ה שמכיר בעיה זאת ויודע לבדק אם קיימת. חברה טובה שלי ממש הוצלה ע"י רופאה יקרה ששכחתי את שמה. (אם לא היה אמצע הלילה הייתי בודקת איתה). היא הציעה לה מס' דרכים לטיפול כשהראשון והעדין הוא דיאטה מסוימת- של מאכלים שעליה לוותר עליהם - אחרי חודשיים היא נהנתה לראשונה ממין.