פורום צמיחה אישית ונשית - מעגל נשים

בוקר טוב בנות, מצטערת שכבר מזמן לא הייתי... אבל... הכל מבורך. פשוט הייתי עסוקה עד מעל לראש וזה נפלא. כבר סיפרתי לכן שאני מנהלת פורום באתר אוכל? אז באמת אסנת, כמו שאמרת, זה דורש המון זמן והשקעה, המון! חוץ מזה אני משתתפת בעמותת נשות עסקים בעירי והחל מאוגוסט הצטרפתי להנהלת העמותה ולקחתי על עצמי את ניהול מועדון העסקים שלה. כלומר, עלי לנהל את המועדון מבחינת תכנים, זמנים, סדנאות ועוד. ב-28.9 יש לנו אירוע גדול שגם העיסוק בו דורש זמן רב. אפילו הצלחתי לגייס חסויות!!! מעבר לכך, אני ממש רוצה להשוויץ, האתר שלי באוויר!!!!!!!!!!! אחרי כל כך הרבה עבודה, דמעות, חיוכים... ממש חבלי לידה! ואני כל כך גאה בתינוק החדש שלי!!! אשמח לשמוע דעותיכן...www.maafim.biz מעבר לכך, לאחי נולדה תינוקת חדשה!!! איזו תוספת ברוכה למשפחה!!! סוף סוף תינוק חדש אחרי כל כך הרבה שנים שרק הילדים שלי היו הילדים של המשפחה... איזה כיף!!! ואפילו מעבר לכך, בראש השנה אני נוסעת לארה"ב עם ביתי הקטנה לטיול בת מצווה... אז טיסות, רכב, מלונות וכדומה לקחו את מעט הזמן שנשאר לי... ומעבר גם לכל זה יש את העבודה השוטפת, תודה לאל!!! פה נכנסת הזמנה, פה יריד, פה חג... פשוט נפלא!!! הזמן שלי מלא עד אפס מקום ואני מאושרת!!! אז שתדעו שלא נטשתי, לא עזבתי ולא נעלמתי. אני פשוט עסוקה בעשיה מבורכת! חיבוקים לכולן יעל

יעלי יקרה לי כל כך איזה אושר לקרוא את ההודעה שלך אני יותר משמחה ומאושרת עבורך - ואת יודעת את זה ! לכבוד לי שליוויתי אותך באבני דרך שונות בשנים האחרונות ולראות אותך מגיעה אל מקום כל כך נפלא ונהדר. שיהא לך רק שמח ומוצלח אוהבת אותך המון אסנת.

שמח לי מאד לשמוע על הצלחתכם, ומאחלת לכם מכל הלב המשך הצלחה בכל התלחומים, המשך עשייה פורה לכלן.

אני רוצה לספר לכן שהתחלתי ללמד טארות לקבוצה שלמה ! עד היום לימדתי קורס טארות באופן פרטי לבד, קרי אחד על אחד. האמת ? לא רק שזה יותר נוח אלא גם שקשה מאוד ליצור קבוצה - לקבוע תאריך, לדאוג שלכולם זה יתאים ואז לזה לא מתאים היום, לשני המחיר, לשלישי יש בעיה וכו'.... אחד על אחד הכי פשוט ונוח שרק אפשר. אבל... שבוע שעבר התחלתי ללמד קבוצה. הבנות הגיעו אלי. הן נכחו באחד מ מעגל נשים שהנחתי ואהבו מאוד את הרעיון ולשמחתי אהבו אותי כמנחה ואת אופן השימוש שלי בקלפים, והנה הן התחילו ללמוד אצלי. איזה יופי זה ! בהתחלה קצת חששתי כי הניסיון שלי הוא ב"אחד על אחד" בלבד אבל אחרי זמן קצר זרמתי והרגשתי הכי טוב שרק אפשר (לשמחתי גם הן אמרו שהן מרוצות ונהנו עד מאוד). ההרגשה שלי פשוט נהדרת !

וואו!!! כל הכבוד יקירתי!!! כל כך הרבה פעמים דיברנו על פתיחת קבוצה ושום דבר לא יצא... (אופס, יצא לי חרוז...). והנה, זה הגיע. כנראה שעכשיו זה הזמן המתאים לכך! אני מאמינה בכל ליבי שלכל דבר יש את הזמן המתאים לו ורק אז ההצלחה תהיה שלמה! לכן, צריך אמנם לדחוף קדימה אבל לא לאלץ את הזמנים. אם הבטן שלך אומרת "רגע", חכי. כשיגיע הזמן תשמעי קול קורא: "עכשיו! למקומות, היכון, צא!!!". המון חיבוקים ונישוקים אני תומכת בך בכל ליבי!!! יעל

דודה (מהצד של בעלי) נפטרה בשיבה טובה והיא בת 86. אני יוצאת ללוויה כעת ובלבי תחושת הערצה כלפי האישה הזו - נראה לי מבין הפמיניסטיות הראשונות... מבחירה אישית היא לא ילדה מעולם. חיה את חיים אינטלקטואלים ומאוד יפים. בערוב ימיה חיה כבר לבדה כאלמנה בבית אבות אבל מעולם לא ויתרה על מראה נאה, נשי ומכובד ותמיד היתה אשת שיחה מרתקת. אני מסתכלת אליה בהערצה ובאהבה גדולה. כואב לי שלא הספקתי לבקר אותה מספיק ושכאשר ביקרתי אותה בבית החולים היא כבר היתה חסרת כוח ובעיקר חסרת רצון לחיות (חוותה התקף לב). המוות של הדודה גורם לי לחשוב כל כך הרבה עליה ועל המודל כאדם וכאישה דעתנית ומאוד חזקה. עצוב לי שאין מי שישב עליה "שבעה" אבל אני בטוחה שתהא התכנסות וזכרון מיוחד. יהי זכרך ברוך דודה שושנה היקרה אני אוהבת אותך וגאה שהכרתי אותך. סליחה שלא הייתי מספיק בשבילך, אף על פי שביקשת. אסנת.

אכן נשמעת כמו אישה שזכות גדולה היה להכירה וללמוד ממנה. מקווה שהלווייה לא תהיה עצובה מדי עבורך, ושתתנחמי בכך שהיא חיה חיים מלאים ומלאי סיפוק ונפטרה בשיבה טובה - כולנו יכולים לקוות לכך ! חיבוק שירה

משתתפת בצערך. עושה רושם שאת מאד אהבת את הדודה, ואני מאמינה שהייתה בה תכונה מיוחדת שאת יכולה לאמץ אותה וכך היא תמשיך לחיות בתוכך, אדם גם אם הוא ניפטר מהעולם כשאנו מזכירים אותו וזוכרים אותו הוא ממשיך לחיות בתוכנו. כשאבי נפטר החלטתי לאמץ מתכונותיו הטובות שהיו רבות, את הכוח לדעת לסלוח ואני עובדת על זה מאד, למרות שזה קשה התכונה הזו הייתה מיוחדת אצלו והיום אני מבינה למה הוא היה אדם שמח והאהוב על הבריות, .

מה דעתכן על אופנת בגדי הילדות ? כמו שאני לא טרנדית אני עוד יותר לא טרנדית במה שקשור בבגדים של מעין. אני מחפשת לה בגדים ופשוט לא מאמינה למה שאני מוצאת - חצאיות מיקרו מיני, חולצות בטן, חולצות קולר, מכנסיים נמוכים יותר מים המלח ועוד... מה לא !? לא אשכח שפעם נכנסתי לחנות ילדים והיתה שם ילדה בגילה של מעין אבל יותר גדולה במימדים ממנה - מלאה מאוד - והיא לבשה חולצת בטן + חצאית מיקרו מיני ואמא שלה טענה כלפי המוכרת ש"ההופעה לא מספיק סקסית" יו !!! הילדה היתה בת שש וחצי לערך אלוהים ישמור. לא מספיק סקסית ??? או פעם שמעין היתה בת שלוש וחיפשתי לה בגדים לחתונה והמוכרת הגישה לי שמלה משיפון שחור !!! לילדה בת שלוש ! האם אני מגזימה או שהאופנה של הילדות יצאה מכל פרופורציה מזמן ?

יקירתי מאוד מזדהה איתך ומבינה לליבך. אמנם אני עוד לא חווה את העניין עם ילדיי הפרטיים, אבל מספיק לי להסתובב ברחובות ארצנו ולראות במו עיניי את הילדות בנות ה- 10 או ה- 12, מאופרות (!) ולבושות כמו דוגמניות בערוץ האופנה... זה לא רק דוחה בעיניי, זה גם (בעיקר) עצוב. עצוב, כי אני מוצאת את עצמי חוזרת אחורה אל הילדות שהיתה לי (ולא לפני 50 שנה...!) כמה שונה היא היתה, הרבה יותר נאיבית במובן החיובי של המילה, הרבה יותר נעימה. החזות החיצונית היא רק סממן אחד במגמת ההתבגרות המואצת הזו שרווחת בילדות של ימינו. יש גם סממנים אחרים ולא פחות מטרידים לדעתי: טשטוש הגבולות בין הורה וילד, חוסר הכבוד והזלזול שמפגינים הילדים כלפי דמויות סמכות (הורה, מורה או כל מבוגר אחר), החיבור המוגזם למחשב - שמגיע בהרבה מקרים על חשבון אינטראקציה עם בני גילם (מתי לאחרונה יצא לך לראות ילדים משחקים בחוץ בכדור, או בחמש אבנים, או במחניים...? הלא הם כולם מחוברים למחשב ומצ'וטטים האחד עם השני דרך מסכים במקום פשוט לקפוץ האחד לביתו של השני !) יש הרבה יתרונות לקידמה, כמובן. אבל לפעמים נדמה לי שמספר החסרונות אינו מועט (ואולי אף עולה) על היתרונות, במובנים מסויימים. ...ופתאום אני נשמעת לעצמי כמו שההורים שלי נשמעו לפני 20 או 30 שנה, כשקיטרו על "הנוער של ימינו"... :-) שירה

כמה שאתן צודקות למרות שילדיי קצת יותר גדולים, גם אני זוכרת את עצמי מסתובבת עם בתי בחנויות ולא מוצאת, לפעמים מתחשק לצעוק לההורים ולהגיד עצרו. תנו לילדים להיות ילדים מה רע בלשמר מעט את תום הילדות? היום ממהרים לבגר את הילדים אח"כ אנחנו מתפלאים שבקושי יש להם נעורים. במדינה כמו שלנו הרי הנעורים ניגמרים כלכך מהר בגיל 18 כבר אוחזים בנשק כשבכל מקום בעולם, הם רק מתחילים קולג' והנעורים עוד לפניהם. אז בבקשה שימרו על הילדות ותנו לה את הקצב לאן אנחנו ממהרים. פרט לכך אני לא רוצה להישמע שמרנית מידי, אבל לא נורא אם נצניע את גופנו ואת ילדותינו מעט . ונכון היום הילדים כבר לא משחקים בחוץ קלס או גומי. במקרה הטוב הם מתחרים בינהם בכספת או במשחק י און ליין אחרים.. כשכל אחד סגור בחדרו. כבר לא נושמים את אוויר הטבע וסופגים את חומה של השמש, היום אנחנו סופגים יותר קרינה מהמחשב והמיקורגל. רותי

ירדתי עשרה קילו במשקל !??!

כי "אוי ואבוי" כל הבגדים שלי שלא נדבר על החזיות נופלות לי. אמנם לא מצאתי כלום כהרגלי בקודש (אני לא טרנדית ומכאן הבעיה שלי תמיד למצוא בגדים שאני אוהבת) אבל היה כל כך כיף להיכנס לכל חנות ולקבל כל מה שאני רוצה ועוד במידה 1 !!! הכי כיף היה שהמוכרת בחנות החזיות "צעקה" עלי מה פתאום אני הולכת עם חזיה כזו גדולה.... :) זה פשוט נפלא להציב לעצמך יעד, אתגר ולהגיע אליו. פשוט נפלא ומרומם נפש. בסוף כמו תמיד קניתי למעין... איתה אין לי בעיות :)

כל הכבוד לך אוסנת חזקי ואמצי, להמשיך ולשמור, זה קצת קשה בהתחלה אבל מתרגלים לזה. ולא משנה כמה אנחנו שוקלים חשוב שנרגיש טוב עם עצמנו כמו שאנחנו. אני מבינה ללבך בעניין הבגדים גם לי יש בעיה אבל אני תמיד מצליחה למצא לי משהו קלסי ונחמד.

שאני הורדתי במשקל בשבילי ולמעני אך ורק בלבד. גם כשהייתי פלוס עשרה ק"ג ידעתי להיראות טוב אבל לא אהבתי את זה. אני רציתי להגיע למקום אחר וכך עשיתי. אגב, שלא תחשבו שאני שוקלת 45 קג עכשיו. ממש לא :) העיקר שאני מרוצה ונהנית ממה שאני רואה !

בוקר של אור יקרות לי אני כל כך שמחה מחד אבל מאידך אני כל כך מצטערת . ככל הנראה לא אוכל לקיים את המעגל שלנו ביום ראשון הבא. היום יום ראשון אני מתחילה ללמד - קבוצה גדולה - לטארות. זו הזדמנות נפלאה עבורי ואני לא יכולה לפספס אותה. הלימודים יתקיימו בכל יום ראשון בשבוע למשך השלושה חודשים הקרובים. אני כל כך מצטערת . האם נוכל בבקשה לדחות את המעגל שלנו ליום אחר ?

קודם כל מזל טוב ושיהיה בהצלחה ובהנאה ! אין לי בעיה עם תאריך אחר, רק צריך לקבוע מתי ואיפה. שיהיה שבוע נפלא (אני עדיין בהשפעת סופהשבוע הנהדר שהיה לי) :-)

ספרי לנו קצת חוויות ?

מה דעתכן על המשפט הזה ? האם אתן מרגישות שהגוף שלכן כושל כאשר אתן ב"דאון" כזה או אחר ?

לחלוטין נכון, לפחות לגביי. מהיכרות רבת שנים עם עצמי אני יכולה כבר לזהות ולמיין את סוגי המצבים השונים: אם מדובר במצב לחץ, אם אני צריכה לסיים פרוייקט מסויים למשל, אני אתפקד הכי טוב שאפשר ואז אתמוטט מיד לאחר שהכל נגמר... הגוף שלי מתחשב בי מספיק כדי לאפשר לי לסיים את המטלות ההכרחיות בטרם יגיד לי שהוא זקוק למנוחה. המצב אחר כאשר מדובר בעצב גדול. אם אני עצובה ומדוכאת ממשהו שקרה, הגוף שלי יכול ממש לחלות (כולל לפתח חום... זה כבר קרה) ואני רואה בבירור את הקשר הישיר בין מצב רגשי לבין מצב גופני. הוכחה נוספת לכך שלא מספיק לדאוג לבריאות (פיסית) תקינה, אלא גם לטפח ולפתח את חיי הרגש שלנו, כדי שנהיה בריאים ומסופקים מכל הבחינות, כי כל הרבדים קשורים וכרוכים זה בזה.

בהחלט יש השפעה על גופנו במצב של דאון, כשאנחנו במצב רוח ירוד אפילו המטלות הפשוטות של היומיום קשים לנו ביותר ובקושי מתפקדים.גם החוסן הבריאותי שלנו לקוי ואנחנו מפתחים מחלות ונדבקים בקלות. הוכח כבר שבמחלות קשות מצב רוח טוב ואופטימי עוזר להתגבר . ולצערי מנסיוני אומר שבתקופות שמצב רוחי היה חיובי גם אם מצבי הגופני היה ירוד, התגברתי על הכל, אולם בתקופות חלשות יותר המחלה נמשכה קצת יותר, למזלי הטוב אני טיפוס אופטימי ולא נותת לעצמי לשקוע להרבה, מיד כשאני מרגישה שמצב רוחי בנסיגה אני עושה הכל על מנת לשפר, דרך אחת היא פשוט לכתוב את כל שעל ליבי, הרבה מוסיקה טובה, ובמקרים מסויימים פשוט סרטים קומיים. לחפש לצחוק בכל דרך אפשרית, זה עוזר בדוק.

אני מאוד מאמינה במשפט הזה. מאוד ! לפני כשנה וחצי חוויתי על בשרי את המשפט הזה וזה היה פשוט לא ייאמן. הוצאתי כעס שהיה קבור בתוכי כשנתיים. הוצאתי אותו פתאום תוך כדי שיחה שהיתה לי דווקא עם תלמידה שלי... :) וכאשר הכעס יצא הוא לא רק יצא באופן מילולי אלא גם באופן פיזי. הגוף שלי התמלא בפריחה מטורפת שלא תיאמן כלל וכלל. הפריחה היתה מכוערת ומגרדת ומציקה עד מאוד. לא הבנתי מה זה ואפילו די נבהלתי ושקלתי ללכת לרופא ביום ראשון (זה קרה ביום שישי). אבל בבוקרו של יום ראשון הפריחה נעלמה כלא היתה ולאחר שבדקתי בספרים הבנתי שבעצם היא תופעת לוואי של הכעס אותו נצרתי בלבי שנתיים ימים.

שלום! אני בת 13 ואני מאוד מודאגת מיום קבלת המחזור. אני מרגישה שהוא מתקרב אבל אני פוחדת שזה יקרה מאוחר מדי. אמא שלי קיבלה בגיל 16 וחצי. כמעט כל חברותי לכיתה קיבלו. בבקשה תחזירי לי תשובה... תודה, ל.

שלום לך ל. קראתי את האיימל שלך, וברור לי מאד החשש שלך, זה טוב שאת ערנית לנושא וזה חשוב לך, אולם את לא צריכה להיות מודאגת מידיי לכל נערה יש גיל מסויים לקבלת המחזור, וציינת גם שאמך קיבלה מחזור בגיל מאוחר לכן לדעתי את לא צריכה לדאוג יותר מידי את עדיין צעירה מאד, חכי עוד שנה לפחות ואחר כך תוכלי לפנות לרופאת המשפחה או אפילו לרופאת נשים בלווי אמך, היא תתן לך בדיקות דם או אולטרסאונד ותסביר לך הכל בצורה ברורה ותסיר ממך את דאגתך.

בדקתי ואם אני לא טועה אזי 18.9 יום ראשון הוא ליל ירח מלא. נוכל לקיים מעגל נפלא ומיוחד על שפת הים. אני אכין תכנית למעגל שלנו ויהיה פשוט מדהים ! אז מי שמתאים לה מוזמנת לשרשר כאן אישור הגעה. אני חושבת שניפגש בשעה 19:00. מה דעתכן ?

בוקר מצוין יקירתי מאשרת בזאת את בואי :-) יהיה לכולן קל לזהות אותי - אני אהיה זאת שאופיע עם חיוך מאוזן לאוזן (אני חוזרת באותו יום מסופשבוע בצימר מדהים בצפון שכולל מסאז' מפנק של שעה וחצי....!) שיהיה יום נפלא שירה

בוקר טוב לכולן. מתאים לי להגיע, רק צריך לקבוע באיזה חוף נפגשים. יום קסום. אביבית

היי בנות, חזרתי אתמול מיומיים וחצי של שלווה מעל הכינרת, בצימר נפלא. הדבר שהכי אהבתי היה ערסל ענק על הדשא... בערב, מתערסלת לי בערסל, הרוח מזמרת בין ענפי העצים ומעלי, הרגשתי ממש כמו שאומרים "חזרה ברחם"... לא היה לי חם ומגונן, אבל היה לי הכי טוב בעולם. הכי שקט, הכי שלו, הכי נעים, בדיוק כמו שזה ברחם... הכי טוב בעולם... :-) בכל מקרה, חזרתי ואני בפול טיים עבודה. רציתי לחלוק אתכן את האתר החדש שלי שעלה לאוויר היום ועשה אותי כל כך מאושרת!!! אשמח ביותר לשמוע הערות ובמיוחד הארות!!! www.maafim.biz אהה... כן, אשמח להשתתף ביום ראשון במעגל... :-) רק תגידו איפה זה מתקיים. יעל

שלום לכן יקרות לי, אני רוצה לשתף אתכן בכך שאני די בסוג מסוים של באסה מהפורום מהמעגל שרציתי ועדיין רוצה ליצור. משום מה לא תופס... עדיין לא מגובש דיו כדי שאוכל לראות זאת כמה שרציתי, ויתרה מכך שאוכל להגשים כאן את מה שרציתי. אלו חלילה לא דברי פרידה אלא דווקא ניסיון נוסף לעשות דבר מה. זוכרות שהצעתי שניפגש וניצור לנו מעגל ממשי ? אז אני חוזרת ומציעה זאת שוב ומבקשת מכן לשרשר כאן ראשית באיזה יום בשבוע נוח לכן. בגלל אופן עבודתי לא נוח לי להיפגש ברביעי עד שבת כך שאני מציעה לכן לבחור - ראשון, שני, שלישי. אפשר בשעות אחה"צ המאוחרות או בשעות הערב. איפה ? איפה שנרצה. אפשר בבית של אחת מאיתנו או בטבע (אני מתה על מפגשים שמתקיימים בפארקים או על שפת הים. ארגון פשוט והטבע עושה את שלו). את הנפשות הפועלות כאן על בסיס כמעט קבוע אני מכירה באופן אישי ואין לי ספק שיווצר בין כולנו חיבור מדהים ומיוחד. אני גם מרגישה ויודעת שייתכן ושגיתי. חשבתי בהתחלה ליצור מעגל וירטואלי ואח"כ ממשי ואולי ההיפך הוא הנכון יותר. בואו נתחיל עם מפגש ממשי ונמשיך לאן שהרוח (תרתי משמע) תיקח אותנו. אז מתי נוח לכן ?

יקירתי כל יום שתבחרו מראשון עד שלישי הוא בסדר מבחינתי, אני אעשה את כל המאמצים כדי להגיע ולהשתתף, זה נשמע לי רעיון נפלא ומרגש. חיבוק שירה

אשמח להשתתף אפשר אפילו אצלי.... אתן מוזמנות קפה ועוגה עלי. (אני גרה בראשון). אם תרצו מקום אחר כמו בחוף הים, האויר של הים מדהים עכשיו, זה גם אפשרי. בכיף היכן שתרצו. ערב קסום. אביבית

מעין עולה לכיתה ב'. כאילו רק אתמול היא עלתה לכיתה א'... לא להאמין כל פעם מחדש איך הזמן פשוט רץ לו וכמו מתמוסס בין האצבעות. עוד חודש היא בת שבע ואני מנסה בכל כוחי לשחרר את החבל ולתת לה את העצמאות אותה היא דורשת. הבוקר היא סירבה בתוקף שאקח אותה במכונית שלי לבי"ס. היא רוצה בהסעה, כמו כולם. אבל מעין אני צריכה לתת למחנכת שלך מכתב מאוד חשוב ניסיתי לתרץ והיא בשלה אל תדאגי אמא אני אביא לה את המכתב. אני מסתכלת עליה ולבי מתמלא באהבה וגאווה עד גדותיו. יפה גדולה מקסימה חכמה שלי. כבר בכיתה ב'. רק שאף אחד לא יציק לך. ושלא ישאלו אותך שאלות מיותרות ומעצבנות. ושאף אחד לא ינסה למשוך לך בשיער כי זה כואב וגם די מעצבן. והיא הכי שאננה ושלווה שבעולם ומחכה כל כך לבית ספר. אם מישהו יציק לה אני... אני.... אני לא יודעת מה אני אעשה ! אבל אני אעשה ! את בסך הכל שולחת את הילדה שלך לבית הספר ויו כמה חששות. שההסעה תגיע בשלום לבית הספר. שלא יהיו נהגים מטורפים בדרך ושהילדים ישבו יפה ובשקט ולא יפריעו ושלא נדבר על הדרך שלא יבוא פתאום איזה מתלהב ויחליט שהוא עולה ל- 72 הבתולות שלו. ורק שבבית ספר הכל יהיה נחמד ונעים וטוב ובעצם מה אני כל כך מקשקשת יום חמישי היום, את חוזרת הביתה כבר בשעה 13 והנה שישבת חופש עד יום ראשון, לשבוע האמיתי של בית הספר (אם לא תהא שביתה כמובן). אני אוהבת אותך ילדה שלי הכי בעולם. אוהבת אותך מכאן עד השמיים ובחזרה אוהבת אותך כמספר הכוכבים כפול מספר גרגירי החול שעל שפת הים. אוהבת אותך ורק אותך ותמיד אותך שיהיה לך ולכולנו יום מאושר אני בטוחה שהוא יהיה מאושר אי אפשר אחרת :)

אסנת המקסימה, איזו אימא נפלאה את, כל כך ריגש אותי מה שכתבת על ביתך היקרה. מאחלת לך וביתך יום קסום ונחמד ואני בטוחה שביתך תהייה בסדר גמור. המון הצלחה ומזל טוב לתחילת השנה החדשה של ביתך בבה"ס. שתזכי לאור ונחת. יום טהור וקסום. אביבית.

יקירתי. חיממת את לבי עם המלים האוהבות שלך, כמה נוגעות ללב וחודרות ישר אל החדרים שלו. כש"המציאו" את האהבה, שלחו ביחד איתה גם את החברה הטובה שלה - החרדה... החרדה מפני דברים רעים שיקרו ויחבלו לנו באהבה הגדולה הזו שמחממת את לבנו והופכת את היום שלנו למחייך ולכדאי. לא יודעת אם אצל כולם זה ככה (משערת שכן ברמה זו או אחרת) אבל לפחות לגביי, האהבה תמיד מקושרת בפחד מסויים. פחד שייגמר, פחד שיקרה משהו שיסיים את הטוב בטרם מיציתי אותו (והלא אף פעם לא ממצים אותו ! תמיד רוצים עוד). פחד שמשהו ישתנה - ולא לחיוב. אני מנסה להסתכל על הפחד הזה כעל משהו טוב: אולי יש לו תפקיד ואולי יש לו מטרה מלבד להפחיד אותי ? אולי הוא אמור להזכיר לי באופן קבוע שאסור לי להתייחס אל רגש האהבה כאל דבר מובן מאליו, ושאני מחוייבת להוקיר תודה ולדעת עד כמה הרגש הזה, האהבה הזו - היא מיוחדת ויקרת ערך ? מנסה להשתמש בפחד רק כתזכורת אבל לא להניח לו להכתיב את צעדיי, כי צעדים שמוכתבים על ידי פחד עלולים להיות קיצוניים מדי ולא בריאים עבורנו. אלי אלי, שלא ייגמר לעולם... חיבוק גדול עבורך וגם עבור מעין איזה כיף לה, היום הראשון ללימודים ! (כמה אהבתי אותו וחיכיתי לו כשהייתי בגילה !)

היום הראשון ללימודים של מעין עבר בהצלחה והנה אנחנו כבר בפתחו של יום ראשון בשבוע ראשון בשנה חדשה, אם כי הלימודים וכל ה"חדש" מתחילים באמת ובתמים "אחרי החגים" (משפט המחץ!) חרדה... אני מתחברת כל כך. חרדה. חרדה. חרדה. מהיום שמעין נולדה אני רק חרדה. מנסה בכל כוחי ויכולתי להשתחרר אבל איך אפשר ? קשה כל כך. אני מאוד מתחברת למה שכתבת - =========== אני מנסה להסתכל על הפחד הזה כעל משהו טוב: אולי יש לו תפקיד ואולי יש לו מטרה מלבד להפחיד אותי ? אולי הוא אמור להזכיר לי באופן קבוע שאסור לי להתייחס אל רגש האהבה כאל דבר מובן מאליו, ושאני מחוייבת להוקיר תודה ולדעת עד כמה הרגש הזה, האהבה הזו - היא מיוחדת ויקרת ערך ? מנסה להשתמש בפחד רק כתזכורת אבל לא להניח לו להכתיב את צעדיי, כי צעדים שמוכתבים על ידי פחד עלולים להיות קיצוניים מדי ולא בריאים עבורנו. =================== הפחד הוא טוב ונכון שהוא שם. הוא לא כדי להפחיד אלא כדי להזכיר עד כמה מה שיש הוא נכון ומיוחד ויקר ערך. תזכורת זו היא מבורכת ובעצם אני צומחת מתוך הפחד. לא נותנת לו להרוג אלא לצמוח (ושוב קלף העוצמה מקלפי הטארות מתנוסס אל מול עיניי)

כיף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! היום, סוף סוף הלכתי לשתות קפה עם חברה, בבוקר!!!! איזה כיף!!!! ראינו הורים מחייכים, אומרים בוקר טוב אחד לשני, יושבים בנחת ושותים קפה, אוכלים א.בוקר, שלווים... הלכו לביה"ס, כולם! נשארתי בבית עם הכלבה וזהו! רק שתינו, רק שתינו... התרגשות רבה לא היתה השנה, רק אצל הקטנה שעלתה לכיתה ז' ופתאם יש בית ספר חדש ומורים חדשים וכיתה חדשה לחלוטין. התרגשות. באה חזרה הביתה, נרגשת ומספרת על המורה ה"רעה" שכבר נתנה עבודות ושיעורים, על העובדה שאין אף אחת מהבנות מהכיתה שעברה יחד איתה בכיתה החדשה ו... אז מה? אז יש בנות חדשות שאכיר אותן... ויש לי את הכיתה הכי טובה... ויש לי בכיתה ילדה מהרחוב שאני רוצה להיות חברה שלה ו.... הכל נפלא והכל יפה... וזה פשוט נהדר לשמוע. ואני מאחלת לה שהשנה תמשיך להיות לה כזו נפלאה ונהדרת ומלאת התרגשויות חדשות! והבנים? נו... כבר מכירים, כבר הכל יודעים. כן, יש כמה מורים חדשים, כן הכיתה חדשה, כן יש גם כמה תלמידים חדשים. הכל בסדר... וואו, איזו קשיחות... שלא ישימו לב שאני מתרגש מהחזרה ללימודים, מההתחלה של שנה חדשה. מה פתאם שאתרגש מבה"ס? מצחיקים כאלה. חושבים שאני לא רואה את הברק בעיניים ואת הסומק בלחיים. נו, שיחשבו להם, שירגישו גברים... מה 'כפת לי... אז שתהיה שנה נפלאה, מלאת ביטחון והתרגשות, מלאת עושר לימודי ורוחני, מלאת אהבה ושמחה!!!!!!!!!!!!! בחיבוק גדול יעל

היי בנות, סליחה על שלא הייתי כאן כבר למעלה משבועיים. הייתי קצת עסוקה בהקמת אתר לעסק שלי ובכניסה לניהול פורום אוכל. האתר, בעזרת השם, יעלה השבוע לאוויר, אני אדווח... :-) הפורום כבר פעיל ואני מזמינה את כולן להכנס לאתר, להשתתף בפורום, לשאול, לשתף, ולהיות חלק באפיה... :-) מחכה לראותכן גם שם. מבטיחה לשוב ולהשתתף גם כאן. באהבה יעל

http://www.cookshare.co.il/modules.php?name=Forums&file=index להתראות יעל

המון מזל טוב על העיסוק האינטרנטי החדש !! שיהיה בהצלחה והכי חשוב - בהנאה שירה

בתיאבון !!! איזה יופי יעלי מזל טוב ושיהיה בהצלחה רבה רבה רבה מנסיון אומר לך שניהול פורום יכול לתרום לך רבות להתקדמות שלך אבל בל לשכוח - השקעה ! אבוא לבקר בקרוב מאוד. מבטיחה. השבוע נגמר החופש הגדול ואני בהתרוצצויות עם מעין שלי כך שפחות יש לי זמן אינטרנט אבל הנה אוטוטו זה נגמר ואני כולי אחזור למסלול המבורך. נשיקות וחיבוק ענק אסנת

הרפיה. הרפיה של הגוף. אחרי שתרגלנו נשימות ובעצם הענקנו לגוף שלנו את המתנה הטבעית שלו והיא יכולת הנשימה העמוקה והארוכה בואו ננסה להרפות את הגוף. מחשבה ראשונה על הרפיה מביאה אותנו בעצם לישיבה או שכיבה נינוחה כזו או אחרת. אני באופן אישי תמיד מעדיפה לשכב על הגב עם רגליים פסוקות וידיים על הבטן. זו התנוחה והגישה שלי - אתן כמובן תמצאו את מה שנוח לכן הכי מכל. עיניים עצמות נשימה ואז ההרפיה. כדי להרפות יש קודם לכווץ. מומלץ בכל אופן. אני מתחילה עם הרגליים. מכווצת את כפות הרגליים לכמה שניות ואז משחררת. יחד אני משלבת את הנשימה. כיווץ + שאיפה שחרור + נשיפה. מכפות הרגליים אל הברכיים אל הירכיים אל כל הרגליים אל הישבן הבטן וכן הלאה.... להרפות את כל הגוף תוך כדי נשימה. אני ממליצה להתחיל עם שלוש נשימות ארוכות ועמוקות ואז להמשיך אל הרפית הגוף. אשמח לשאלות, תובנות, ניסיונות וכל דבר אחר אסנת

הי אסנת, האם רצוי לעשות מדיטציה בכל יום ואם כן כמה זמן בערך אמורים לעשות מדיטציה? אני באמת רוצה לנסות, האם זה טוב להורדת לחצים וניקוי מחשבות? תודה ויום נפלא. אביבית

היי אביבית יש רצוי ויש מצוי הלוואי והיתה לי יכולת לעשות מדיטציה כל יום פעמים ביום - בוקר וערב. אבל אין לי. אני עושה מדיטציה כשיש לי זמן ו/או כשאני מרגישה לחוצה במיוחד (למשל לפני עבודה אני מקפידה לעשות מדיטציה כדי להתנקות ולהגיע הכי נקיה ומלאת אנרגיה חיובית ככל האפשר). אתמול לפני טיפול השיניים שמאוד פחדתי ממנו עשיתי נשימות והרפיה בעיקר. להרגיע את עצמי. שאפתי רגיעה ונשפתי פחד וחרדה. תרגלתי עם עצמי עד שאיכשהו נרגעתי. לטעמי המדיטציה בכל דרך שהיא נפלאה ותורמת המון אם לשחרור לחצים ואם לרגיעה וחידוד המחשבה. את מוזמנת לנסות ולשתף.

שלום יקירתי וואללה איך שאני זקוקה היום למדיטציה....! מיגרנה מהבוקר שמסרבת לעזוב ומגחכת ברשעות עם כל משכך כאבים נוסף בו אני "מאכילה" אותה... האוטו - ששוב במוסך כמובן - ושיחות אינספור עם המוסכניק ועם מנהל המוסך ועם מי לא... (אוף ! ) עוד שעה אני מתכננת להגיע הביתה, להגיף את התריסים ולהיכנס למיטה לקצת שלווה ושקט. מתעקשת לא להניח לכובד היום הזה לרבוץ לי כמו משקולת על הלב. תודה על ההמלצות ! שירה

היי מתוקה בוקר של אור איך את מרגישה הבוקר ? האם הצלחת לעשות קצת נשימות ואולי אף הרפיה של הגוף ? שיהא לך יום מאושר ורגוע אסנת.

אסנת, שלום רב לשימחתי במקרה הגעתי לפורום, ואולי מכאן תגיע הישועה.... מזה זמן רב אני נמצאת בשלב בו אני מרגישה שאני לא ממצה את היכולות שלי. כל פעם בגלל סיבה אחרת, הריון, ילדים, שעות, מצב כלכלי במשק וכו'. כל מקום שעבדתי בו תמיד יכולתי להתקדם בו אך חסמתי את עצמי בגלל שאני לא יכולה/רוצה לעבוד הרבה שעות - מקסימום משרה מלאה (יש לי שני ילדים, ואני מרגישה שעכשיו אני רוצה את הזמן שלי להקדיש להם). מאז שהשתחררתי מהצבא (וזה היה מזמן...) וגם כיום אני עובדת במקום שאני מאד מעורכת בו, ותמיד קיבלתי פידבקים חיובים ודגש על כך ש"התפקיד קטן עליי", בשנים האחרונות ובמיוחד היום אני מרגישה שאני רוצה לעשות משהו אחר שיביא את היכולות שלי לידי ביטוי, אני יודעת שאני מאד טובה ביחסי אנוש ,מאד מאורגנת, יצירתית כולל במציאת פתרונות וחבל לי לא לנצל את כל זה כדי לעשות משהו והפעם בשביל עצמי. חשבתי אולי יש לך רעיון למשהו שאוכל להתחיל ממנו, או אולי איך אוכל להבין את מה שיעשה לי טוב... סליחה על המגילה, אך אני מנסה לפרט כדי להבהיר את עצמי. אשמח גם לשמוע על מעגלי נשים, ואולי אפילו ליצור אחד כזה , איך מתחילים? בברכה, גלית

שלום גלית וברוכה הבאה למעגל שלנו :) ראשית אני שמחה ומברכת על כך שהגעת למקום בו את בעצם רוצה להמשיך הלאה, להפתח, לעשות משהו שאת אוהבת ולא רק יודעת. זו הרגשה נפלאה לעשות משהו שבאמת אוהבים ! איך תדעי מה ? לא חסרות אפשרויות... ראשית שאלי את עצמך - לא מה אני טובה אלא מה אני רוצה ! שאלי כמו ילדים "מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה ?" שנית אפשר לפנות לייעוץ מקצועי - מבחני הדסה אם אינני טועה קוראים להם - ושם בעצם אחרי מבדקים מקיפים יאמרו לך למה את הכי מתאימה. שלישית יש כמובן את ההיבט המיסטי. מה מתאים לך על פי הנתונים שלך - אם נומרולוגיה או אסטרולוגיה וכיו"ב. לא משנה באיזו דרך תבחרי אני הכי ממליצה להקשיב לעצמך בבחינת מה את רוצה ולאו דווקא במה את הכי טובה ומכאן יכולה להגיע פשרה. תנסי להיות כנה עם עצמך עד כמה שאת רק יכולה. לאחר מכן תחשבי האם את רוצה להיות שכירה או אולי עצמאית ? וכמובן שאנחנו כאן בשבילך - להתלבט ביחד וכל דבר אחר בהצלחה :)

בוקר טוב אסנת, שיחתנו נעמה לי מאוד ואני בטוחה שזוהי רק התחלה של.... אני נעניית להזמנתך ליידע את משתתפות הפורום על הסדנא האהובה עלי כל כך - "מין, ממון, מזון". להלן הפרטים: "מין, ממון, מזון" היא סדנא שנולדה מתוך כאביי ושורשיה נעוצים בניסיון חיי. אני מברכת על הזכות שניתנת לי ללוות נשים במסע אל גילוי נשיותן כל פעם מחדש. שלושת המילים הנ"ל מתחילות באות מ', המסמלת בשפה העברית. 1. כיוון, מ-, מהיכן באנו... 2. את יסוד המים. אם תאמרנה ברצף: מימ-מימ-מימ-מימ, תשמענה את עצמכן מציינות את שם המקום ממנו בקענו כולנו: אמא-אמא-אמא-אמא...... וכך – "מין ממון מזון" הם שלושת פינותיו של כובע ששמו הוא: חסך בהזנת אם. חסך זה ברוך, הכלה, מגע וקבלה אמיתית משפיע על כל תחומי חיינו ובעיקר על יכולתנו: לקיים יחסי מין בריאים, מזינים ומהנים מבלי לוותר על מהותנו הנשית, להיות עצמאיות מבחינה כלכלית מבלי לשלם על כך "מחירים פוגעים" וכמובן - כל מה שקשור לנושא הרחב של דימוי גוף ובעיות אכילה. המפגשים יתקיימו בשפת הים, מעיינות, חורשות ובחצר של שרית. ויכללו: מגע – מים - יצירה – טקסים – שיחה - תקשור מי ייתן ומתוך ריפוי הקשר הקמאי ראשוני עם אמהותינו - נברך על ונחגוג את זכותנו להיות נשים. 9 ירחי לידה, 36 מפגשים, 144 שעות, החל מיום ג', ה-6.9.2005 שעות: 09.00-13.00 בבוקר* עלות: 12 תשלומים, בני 460 ש"ח כ"א. ניתן להירשם לחודש ניסיון. *במידה וירבו הנשים אשר יבקשו להירשם לקבוצת ערב, תיפתח קבוצת ערב במקביל. קבוצה זו תיפתח ביום ד', ה-7.9.2005 ועלותה שונה: 12 תשלומים בני 480 ש"ח כ"א. אתן מוזמנות להתקשר אלי ל- 09-7410939 וגם ל-052-2621736 ולגלוש באתר הבית: www.lalo.co.il/sarit תודה לך, אסנת ולהשתמע, שרית

שלום שרית, את מוזמנת בשמחה ואהבה להצטרף למעגל שלנו - לקבל ולתת גם יחד. כולי תקווה שאכן אצליח להשתתף בסדנה שלך כל טוב אסנת

תודה....:)

שלום בנות, מה שלומכן ? מקווה שאצל כולן הכל טוב ואתן לא כאן כי אתן פשוט עסוקות בכל טוב העולם. יש לי כל כך הרבה על הלב ובכלל לחלוק, לשתף, לשאול אבל החופש הגדול בעיצומו, העבודה מבורכת ואין לי כמעט בכלל זמן פנוי. מבטיחה לחזור במלוא כוחי אוטוטו החופש הגדול מסתיים ! האם מי מכן ניסתה לערוך מדיטציה ?

בוקר טוב מתוקה ! שמחה לקרוא אותך. ככל שעוברים הימים וחודש אוגוסט הנורא הולך ונעלם מאיתנו, כך משתפר מצברוחי והחיוך חוזר אל פרצופי ! אתמול תפסתי את עצמי לפני השינה מחייכת לעצמי, ופשוט מרגישה שטוב לי ושקט לי בלב, מין תחושה כזו של שלווה ונינוחות ונעימות. כמובן שקצת נבהלתי מהעניין (טוב לי ? היתכן ...? :-) אבל אימצתי בחום רב את התחושה. יתכן שזה נובע מכך שהחודש האחרון היה מאוד לא קל, ועכשיו כשסופסוף דברים מתחילים לחזור למקומם הטבעי והרגוע לאחר שוך הסערה, קל יותר לשים לב לכל הדברים הטובים. הלא כבר אמרו חכמינו שהכל יחסי בחיים, נכון...? מקווה שהטוב והשקט הזה ימשיכו למלא לי את הלב, זה מרגיש כמו מים צוננים אחרי צעידה ממושכת בחום כבד... :-) לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה מדיטציה, אבל אתמול תרגלתי קצת את הנשימות שדיברנו עליהן לפני שנרדמתי, היה נעים ורגוע מאוד. חיבוק גדול אם את בסביבה היום - השמיעי קול :-) שירה

שירה יקרה לי היום בסופו של דבר לא אגיע. כל התכניות השתנו לגמריי. עוד מעט אני יוצאת לרופא שיניים. עזרה ראשונה. אוף אוף אוף נמאס לי מהשיניים האלה באופן שבלתי אפשרי לתאר במילים יש לי חרדות הרופאה שלי בחופש ואני הולכת לרופא מחליף בישוב סמוך. הוא רופא ילדים ואני כל כך מקווה שאני אעבור את זה בשלום. יש לי 4 מסיבות ממחר... אני חייבת להיות במיטבי אוף כמה שאני מפחדת אולי אלך להירגע קצת... לנשום, להפיג איכשהו את החרדה המטופשת הזו שלא מרפה ממני. עכשיו אני בוכה. יופי ממש. אני לא מצליחה להתעלות מעל זה. הפה שלי במצב סופני ואני בטיפול של שיקום הפה ולמרות כל הטיפולים שכבר עברתי והידיעה בדיעבד שזה ממש לא נורא בכלל אני עדיין לא מצליחה להשתחרר. אני רוצה את הרופאה שלי אבל היא תחזור רק ביום שישי. אני מרגישה כמו ילדה קטנה. ואור בכל חושך הורדתי עוד קילו... מהפחד לאכול שלא יכאב לי חלילה. גם זה לטובה לא ?!

שלום לכל הנשים המשתתפות בפורם, אני מזמינה אתכן להצטרף למעגל נשים המתכנס היום יום א' 21.8.05 בשעה 20:00, בשהם, כדי לחגוג יחד את את האנרגיה הנפלאה של האהבה על-ידי פתיחת הלב לעצמנו לאנשים הסובבים אותנו ולמדינה כולה שעוברת ימים מורכבים, אשמח לפגוש אתכן הנייד שלי 054-7973291 . אם אתן לא יכולות להגיע היום ומעניין אתכן להשתתף במעגלים מסוג זה אתן מוזמנות לפנות אלי ואשמח לספר לכן על הפעילויות שאני מעבירה ותודה להילה בסגול שמפרגנת להתראות זהר

ואשמח להצטרפותך גם למעגל הוירטואלי שלנו. ניפגש בערב :)

בוקר טוב אסנת מה שלומך? מקווה שהכל בסדר אצלך.. אני רוצה לעשות מדיטציה גם בכדי להירגע מהמתחים של חיינו האינטנסיביים וגם בכדי שיהיה לי קל יותר לקבל תשובות לשאלות המטרידות אותי.. ניסיתי מספר פעמים אולם אני לא בדיוק מצליחה להיכנס לזה.. אולי אני פשוט לא מתאימה לכך?? בכל מקרה אודה על כל עזרה שתוכלי להציע לי.. שיהיה לך שבוע נפלא וקסום נשיקות

בוקר אור טלי וברוכה הבאה למעגל שלנו :) את כותבת שניסית מספר פעמים לעשות מדיטציה - מה עשית ?< עוד את כותבת שלא הצלחת להיכנס לזה - למה כוונתך לא הצלחת? מחייכת, אין דבר כזה שאת לא מתאימה לכך. אני לא חושבת שכל מדיטציה מתאימה לכל אחד. לכל אחד יש את הדרך שלו להירגע, להיות יותר שקט ובעיקר להתחבר אל עצמו. כתבי מה ניסית ומה את מבקשת להשיג, קרי להצליח ואשמח לנסות ולעזור.

בוקר של אור לכולנו המדיטציה היא כלי נפלא עבורי העוזר לי להירגע, לחדד את המחשבות שלי, להיות בהירה יותר וברורה יותר עבורי באופן אישי ומכאן והלאה. המדיטציה אותה אני עורכת אינה קונבנציונלית, היא שלי, אישית ומותאמת לי ומה ? מצליח לי - אם להירגע, אם לקבל מסרים ואם להמשיך הלאה בחיוך ורוגע. אני מזמינה אתכן לחלוק ולשתף - האם אתן עורכות מדיטציה, ואם כן אז איזו ? ולחידוד - למה לערוך מדיטציה? האם היא צריכה להיות בעלת חוקים כלשהם (ישיבה כזו או אחרת, נשימות, מחשבות וכו') או שמא היא שלכן אישית ואתן זורמות איתה ? אני מזמינה אתכן לחשוב ולשאול לשם מה אתן רוצות לערוך מדיטציה ואני מבטיחה לנסות ללמד אתכן כיצד אני עורכת את המדיטציה שלי עם קלפי הטארות (לא חובה ואפילו כדאי בלי ניסיון קודם בקלפים). שיהא לכולנו שבוע מאושר במיוחד אסנת :)

בוקר אור יקירה. כבר שנים אני רוצה לקחת איזה שהוא קורס מדיטציה. זה לא דבר שאני רוצה לעשות לבד, מתאים לי יותר לחוות את זה עם חברה טובה, אבל לצערי אחות-לבי עשתה קורס כזה בתקופה בה גרתי בחו"ל ולכן לא יכולתי להצטרף אליה... :-( אני טיפוס מאוד לחוץ, למרות שרוב האנשים תמיד מופתעים לשמוע את זה כי (לטענתם) כלפי חוץ אני נראית רגועה כקרח (כנראה שיכולות המשחק שלי משובחות... :-) לכן תמיד חשבתי שמדיטציה עשויה מאוד להתאים לי, כדי להרגיע את הנפש הסוערת שלי ולתת קצת שלווה למוח מהמחשבות שמתרוצצות בו בקביעות. מכיוון שמעולם לא התנסיתי במדיטציה, שיטות הרגיעה הפרטיות שלי הן על פי רוב קשורות בעצימת עיניים ובהתחברות למוסיקה באוזניות, משהו שמרגיע אותי ועוזר לי להיכנס לתוך עצמי, לנשום יותר לאט ויותר עמוק. בצעירותי, תרגלתי מספר שנים את שיטת אלכסדר, אם שמעת עליה, וחלק מהשיטה עוסק בנשימה נכונה (נשימה מתוך הבטן) והרפייה של כל איברי הגוף לתוך מצב מדידטיבי כלשהו. כנראה שזה הכי קרוב שהגעתי אי פעם למדיטציה של ממש... אשמח לכל טיפים ועצות בנושא !

האם אחות לבך מתרגלת מדיטציה ? אם כן אז אולי היא תוכל להכניס אותך לכך, להנחות אותך ולעזור לך להיכנס לעולם המופלא של הרגיעה . כאשר את שומעת מוזיקה האם זו מוזיקה עם מילים או מנגינה בלבד ? אני באופן אישי ממליצה להתחיל אכן בעצימת עיניים, להוסיף נשימות ארוכות, עמוקות ומודעות ואם מוזיקה אזיי מוזיקה ללא מילים על מנת שדעתך לא תוסח. תנסי בהתחלה להתרכז אך ורק בנשימות שלך. תרגול נשימות עמוקות. שאיפה מן האף ונשיפה מן הפה. כאשר את שואפת את יכולה לכוון את הנשימה לבטן או לחזה. אני בד"כ ממלאה את הבטן ובכלל הבטן אצלי מאוד מרכזית - אני גם שמחה את ידיי על בטני. תנסי להשתחרר ממטרה ומחשיבה של האם אני מצליחה לעשות מדיטציה. אני ממליצה בשלב ראשון לנסות ולהתרכז בנשימות בלבד. דקה, שתיים, חמש, עשר. כמה שאת רק יכולה. לדאוג למרחב מקודש לך - אני לפעמים עושה זאת אפילו באמבטיה כי הכי נוח, רגוע ונעים לי שם - לכבות טלפונים כמובן. את יכולה להדליק נר, קטורת ומוזיקה ובכלל כל מה שעושה לך הכי נעים ושקט. כאשר אני בטבע אני אפילו לא עוצמת עיניים אלא מתבוננת בטבע המופלא ונושמת. רק נושמת. כאשר אני מרגישה אני עוצמת את עיניי. אבל אני מקדימה את המאוחר נתחיל עם נשימה ?

בוקר של אור לכולנו אני מקווה שעבר עליכן סופשבוע מואר ומאושר במיוחד. שלי היה עמוס ומבורך בעבודה אבל יחד עם זאת התלוו אליו נקודות אור נוספות אישיות... חברתיות... נפלאות :) הערב אני מעניקה לעצמי - השתתפות במעגל ליל ירח מלא. המון זמן אני מנחה מעגלים ומאוד רוצה להשתתף במעגל שלא יהווה עבודה עבורי והנה הערב זה קורה. אני מזמינה את כל מי שרוצה להגיע ולחוות יחד איתי את החוויה המיוחדת הזו של מעגל פיזי ממשי. והנה הפרטים כפי שהגיעו אלי במייל (אישרתי אותם בטלפון) שלום לכולם ===================== השבוע נחגוג את חג האהבה ונראה שחשוב שנקדיש ערב לפתיחה לאהבה, כדי שנוכל להכיל ולפתוח את הלב לכל הדברים החדשים לקראת השנה החדשה. וכדי שנשלח אנרגיות ריפוי ואהבה לכל תושבי מדינתנו שעוברת ימים מורכבים בשעות אלה, כדי שנוכל אנחנו לעשות בסביבתנו למען אחדות וקבלת השונים מאתנו. ולכבוד כך נפגש לערב ליל ירח ביום א' ה- 21.8.05 בשעה 20:00במרכז אתגר ברחוב המצפה 36 בשהם בואו בלבוש לבן, הביאו איתכן חברות חדשות כדי שנוכל להעצים את האנרגיה במפגש זה. מחיר המפגש 60 ¤. לפרטים נוספים ואישור הגעתכם שלחו מייל או התקשרו לזהר - 054-7973291 ============================ שיהא לכולנו שבוע מאושר במיוחד אסנת :)

שתהא לי הפתעה נעימה כמו ביום רביעי האחרון :) ובכל אופן זו פעם ראשונה שלי שאני משתתפת במעגל ולא עובדת אז אדווח לכן מחר :)

האם שתיית חלב סויה מאיצה את ההתפתחות אצל האישה? כגון: קבלת מחזור? האצת גדילת השדיים? נ.ב. אני בת 14

בוקר של אור בדויה למען האמת אני לא יודעת... אני יודעת שחלב סויה הוא טוב ובריא ועל פי מחקרים עדיף על אחת כמה וכמה מחלב פרה רגיל. אני ממליצה לך לשאול בפורום של תזונה.

בהמשך לדיון שערכנו כאן בעבר על החברה הטובה אני מבקשת להמשיך ברשותכן והפעם בסוגיה ממוקדת יותר בנושא. כולנו מכירות את הדילמה הידועה - אם נודע לך שבעלה של חברתך בוגד בה האם לספר לה או לאו ? אני לא אלך כל כך רחוק אבל מבקשת לשאול בנושא - האם כדאי וצריך לאמר לחברה שלך הכל ? מתי זה לספר ומתי זה הופך לביקורת ? למשל חברה אשר אופן התנהגותה עם ילדיה מנוגד לחלוטין לדרכך ונלך בהכי קיצוני שאפשר - מכה את ילדיה. לא התעללות סדרתית אלא פליק פה ושם.

שלום יקירתי. שאלה מעניינת. חייבת להגיד שלדעתי יש הבדל בין הכותרת שבחרת עבור ההודעה (האם תמיד כדאי וצריך לאמר הכל) לבין הפירוט בגוף ההודעה. כי אם הייתי צריכה להגיב רק על הכותרת, אז התשובה שלי היא שלילית לגמרי. אני שונאת שקרים ושונאת העמדות פנים, אבל יש בהחלט מצבים בחיים שבהם התועלת שתצמח מ"עודף כנות" היא פחותה בהרבה מהנזק שייגרם כתוצאה מכך, כך שברור לי שצריך תמיד לשקול את היתרונות מול החסרונות כאשר אנו שוקלים "לשפוך את הלב". הסוגייה הופכת מורכבת במיוחד כאשר מדובר בחברה טובה, כפי שפירטת והסברת. אני חושבת שהמוטו שלי הוא להגיד הכל, כולל ביקורת, אבל רק אם יש לכך תכלית מסויימת מלבד התכלית של "לשפוך מהלב". כלומר, עם כל הכבוד לתחושת ההקלה שנגרמת לי כאשר אני מסירה את אשר על לבי, אני צריכה שתהיה כאן מטרה נוספת כמו למשל - שהחברה עצמה תוכל להרוויח מהביקורת/מהדברים שאומר לה. אין טעם להגיד דברים שאין לה יכולת לעשות איתם שום דבר, והם רק יגרמו לה להרגיש כבדה ואומללה. שתי הדוגמאות שהעלית הן מצויינות ודווקא לגביהן אין לי שום התלבטות: כן, ללא כל היסוס הייתי מספרת לחברתי הטובה אם היה נודע לי (בוודאות, לא רק רסיסי רכילות) שבן זוגה בוגד בה. ללא ספק. ובהחלט כן הייתי משוחחת איתה על הבדלי הגישות בחינוך של שתינו, למרות שכאן כנראה שמדובר באמת בראייה שונה של "חינוך" (קשה לי להתייחס למכות כאל חלק מחינוך, אבל אני יודעת שלרוע המזל יש אנשים שכן מתייחסים לזה כך). אני משערת שעליך יהיה להחליט אם מתאים לך להיות חברה טובה של מישהי שהגישה שלה לחינוך הילדים היא שונה כל-כך מזו שלך, זו כבר בחירה אישית מאוד שלך. לי באופן אישי יש בעיה נוראית עם כל מה שקשור לאלימות, מילולית או פיסית, זה דוחה אותי באופן ממש פיסי. בשורה התחתונה אני משערת שהאני מאמין שלי הוא שכנות היא חשובה מאוד, אבל לא בכל מחיר. שירה

אכן התלבטתי רבות ולא ידעתי מה בדיוק לרשום בכותרת... בסוף רשמתי את זה כי זה אכן מבטא את מה שאני חושבת, לא יודעת עדיין בוודאות, עוד לא החלטתי אבל חושבת. בכל אופן כקשתית מובהקת שיש לי נטיה לאמר הכל או יותר נכון היום אני מצליחה לשלוט בה. התנסתי בכך בעבר ומכאן השאלה שלי. אני מאוד מסכימה עם מה שאת אומרת בהתחלה - פריקה מן הלב אבל בעלת תכלית לחברה. השאלה היא מה התכלית... האם זה באמת יועיל יותר מאשר יזיק לאותה החברה. האם תהיי מוכנה לקחת את הסיכון שהידיעה תזיק לה ו/או תזיק למערכת היחסים שלכן ? ושוב ניקח את הדוגמא הידועה - בעלה של חברתך בוגד בה. לא אחת נאמר בנושא שמן הסתם אולי האישה יודעת אבל בוחרת להתעלם מאלף אחת סיבות - הבית, המשפחה, האהבה ! ואם היא בוחרת להתעלם ולטמון ראשה בחול כבת יענה כי היא לא רוצה לפרק את המשפחה שלך ובכך שתספרי לה בעצם היא כבר לא יכולה לשחק אותה לא יודעת... כתבת כל כך יפה כנות חשובה אבל לא בכל מחיר. מהו המחיר ? עד כמה כנות ? אני יכולה לספר שבאופן אישי איבדתי חברה (שחשבתי) מאוד טובה שלי בגלל הכנות שלי. ובכנות הזו לא רק פרקתי מלבי אלא גם תרמתי לה והרבה מאוד ובכל זאת...

יום שכולו שיעורים רצופים בוקר של אור לכולנו, איך עבר עליכן יום האתמול? שלי כאמור היה מעניין. גדוש. לא בעבודה הפעם אלא בעצמי, ברגש, ובשיעורים שלמדתי אתמול. שיעורים שאני אף חושבת שעברתי אותם בהצלחה יתרה. בת דודי שהיא חברה מאוד קרובה שלי סיפרה שלי שבעלה החליט שהוא לא מדבר איתי יותר. למה איך וכמה זה לא חשוב ולא מעניין. מה שכן מעניין זה שהתגובה שלי היתה שונה ממה שאני בד"כ מכירה את עצמי ואני כל כך שמחה על כך. פעם הייתי עצובה, מתבלבלת, מנסה, מבקשת לדבר, להסביר, לשוחח ולו כדי שהצד השני יבין אותי ואז יחליט. מה שנקרא לסגור קצוות. ואילו אתמול... מחייכת. לא כעסתי. לא הבנתי אך קיבלתי. לא רוצה לדבר איתי ? מחפש לעצמך תירוצים ומשליך עלי ? אין בעיה. מקובל עלי לחלוטין. זה פשוט לא הפריע לי... הפתעתי את עצמי עד מאוד ואילו עכשיו כשאני חושבת על זה אני מבינה שזה בטח בגין המדיטציה שערכתי אתמול. מדיטציה חדשה, שאני כמו המצאתי לעצמי עם הקלפים. לא קלף אחד אלא מספר קלפים במהלך המדיטציה. היה מיוחד כל כך. את המדיטציה ערכתי לאחר שניקיתי את הבית או יותר נכון עשיתי עליהום בחדר של מעין והוצאתי שתי שקיות זבל גדולות. אחרי שאני עושה ניקיון פיזי התפנתי בשקט ובנחת לניקיון הנפשי. הפנימי. הלא ברור לי לאחרונה. אחה"צ התקשרה לקוחה... מה אומר לכן בנות זה היה ה-שיעור שלי ואני מרגישה שגם עברתי אותו בהצלחה. היא טענה שכבר היתה אצלי בעבר והיתה מאוד מרוצה וביקשה לשלם לי יותר ולו על מנת שאפגוש אותה בבית קפה באמצע הדרך. הסכמתי. ממילא כל היום הייתי בבית ואני צריכה גם ככה לגשת לסופר אז אוקיי. נרד למטה. גם ככה יש לי קושי לאמר לא לאדם שמבקש את עזרתי. הגעתי למקום. אחרי עשר דקות הבנתי שמולי בחורה הנאחזת בכל כוחה בקשר שגווע לחלוטין לפני שנה (!) אחרי אותן עשר דקות הבחורה גם הבינה שאני לא אומר לה את שהיא רוצה (הבחור חולה עליך ורוצה רק אותך ולא ישן בלילות ואוטוטו הוא חוזר לזרועותייך ונושא אותך את החופה) וביקשה לסיים את הפגישה. בימים כתיקונם הייתי נעלבת. הייתי נפגעת. הייתי מנסה בכל כוחי לרצות אותה ואולי אף לשנות מדרך קריאתי את הקלפים (אני לא נוהגת לחזות את העתיד כמכשפה אלא בדרך של פוטנציאל) ובוודאי שלא הייתי מעזה לדבר על התשלום המגיע לי כי בסך הכל טרחתי ונסעתי 20 דקות אל בית הקפה ועוד ממתינות לי 20 דקות נוספות לחזור הביתה (לא התחשק לי סופר :) אבל שוב הפתעתי את עצמי ולא רק שלא התנצלתי אלא היא התנצלה בפניי ואף שילמה לי על טרחתי. בדרך חשבתי... אולי לא הייתי בסדר ? אבל המחשבה הזו לא השתרשה אצלי. אני יודעת שאני הייתי בסדר. היא מכירה את דרך עבודתי - היתה אצלי פעם. היא ביקשה שאגיע במיוחד לבית הקפה - הזמנתי אותה כמובן לביתי ושם אני מניחה שלא הייתי לוקחת לה ולו שקל אחד. אני חושבת שאני בסדר. זה היום שהיה לי אתמול... איך היה שלכן ? אני עדיין אגב מבולבלת ולא מרגישה הכי שקטה אבל יחסית אני רגועה.

אתמול? שום דבר חריג דווקא לא היה לי אתמול. קמתי בבוקר לחום נוראי (המזגן כמובן הפסיק לעבוד...), הייתי צריכה לאפות קישים לבית קפה שעשה הזמנה, נסעתי לשם להעביר לו את הקישים כדי לגלות דלת סגורה ופתק: ט' באב, נהיה רק בערב. עשיתי סיבוב חנויות וחזרתי הביתה. צהרים, קצת עצבים עם הילדים ויאללה... לקניות... היום שלי הסתיים בערך בשלוש לפנות בוקר משום שלא הצלחתי להרדם. לא, לא היה שום דבר חריג אתמול. אבל התקופה האחרונה... נו... זה כבר משהו אחר. לא יודעת מה עובר עלי. הכל משפיע עלי, אני בוכה מכל פיפס, מכל מילה שמישהו אומר, מכל מה שקורה (או לא קורה)... חשבתי שזה בגלל שאני המחזור שאמור להגיע וזה היה התירוץ שנתתי לעצמי. נו, אז המחזור הגיע ועבר ואני נשארתי אותו דבר. "את צריכה להסתפר... צריכה צבע... " ואני פורצת בבכי. "כמה אתם רוצים עבור הדירה? לא. לא מתאים לנו..." ואני פורצת בבכי. "אמא, תניחי לי..." ואני נשפכת. "מה עם דיאטה?" ואני... חבל על הזמן... בטלויזיה בוכים? גם אני. משהו מרגש בספר? והעיניים שלי זולגות. התנתקות???? כל תמונה של מישהו מעליב חייל ואני בוכה כאילו פגעו בי. אלהים אדירים, מה קורה פה? אולי זה הגיל? אולי התקופה של השנה? אולי העומס? הצילו... אני משתגעת ומשגעת את כל הבית. הבעל שלי אובד עיצות, הילדים לא מבינים ואני יוצאת מדעתי. לא מצליחה להבין איך זה שפתאם כל משפט שלי מתחיל ומסתיים בבכי. הבלבול הזה, חוסר השינה (אני עסוקה כל הזמן במחשבות על מה שקורה לי), חוסר היכולת להסביר את עצמי לסביבה הקרובה אלי ולעצמי בפרט... לא יודעת מה להגיד. והכי חשוב, לא יודעת מה לעשות. הדבר היחיד שאני יודעת זה שאני צריכה חופשה מהכל (!!!) ילדים, עבודה, בית... אז עשיתי מעשה והזמנתי שלשה ימים בצימר בגליל, יומיים אחרי תחילת השנה. הילדים ישארו בבית ואנחנו נהיה עם עצמנו, בשקט, בנחת. אני אפילו שוקלת לסגור את הטלפון לחלק מהיום... אז מה קורה איתי? יש מישהי שיכולה להסביר? בדמעות יעל

מישהי אמרה לי שזה בגלל תשעת הימים. אני לא מאמינה גדולה אבל לכי תדעי... מה את אומרת ? בכל אופן תשעת הימים חלפו עברו להם אני עדיין מבולבלת, לא מאוזנת, עצובה. לא ברור לי מה קורה איתי. מזכיר לי את הרופאה של מעין כשהיא היתה תינוקת. הילדה משתעלת ? ויראלי יש לה חום ? ויראלי יש לה נזלת ? ויראלי היא מתנהגת מוזר ? ויראלי. הכל ויראלי. אולי יש משהו בכוכבים עכשיו ? אני לא מבינה גדולה באסטרולוגיה למען האמת אז אני לא יודעת. אני בכלל במצב של לא יודעת. אתמול המדיטציה כל כך עזרה לי. עשיתי עם הקלפים. התבוננתי, ביקשתי, שאלתי וקיבלתי... היום כנראה אעשה עוד אחת. יפתי, אולי תנסי ? חפיסה אני יודעת שיש לך אבל אני גם יודעת שאת לא קוראת בהם וכאן כל היופי. בואי נעשה תרגיל ???

רציתי להזמין את כולן, לערב משותף לאסנת ולי ולשתי בנות מוכשרות שמכינות תכשיטים מדהימים. הערב מתקיים ביום רביעי ברעננה, הזמנה רצ"ב. נשמח לראותכן! שיהיה יום של אור יעל *************************************************** הזמנה - ערב כיף!!! ערב יום רביעי, ה- 17.8.05, החל מ- 20:00, ברעננה, רח' ההגנה 64 אנו מזמינות אותך לחוויה של מיסטיקה, יופי וטעם. "מסע השוטה ככלי להתפתחות וצמיחה רוחנית" – מסע חווייתי בין קלפי הטארות תוך למידה על העצמי. המסע יתחיל בשעה 20:00, יש לדייק. לטעום, לאהוב, לקנות ולהזמין - מאפים מלוחים ומתוקים, תוצרת בית תוך הקפדה על מגע אישי ושימוש בחומרים משובחים בלבד, מבית "פנוקי מאפים" – יעל. תכשיטי פיוזינג, כלים מיוחדים – עיצובים בזכוכית, בעבודת יד ובתשומת לב אישית לכל פרט. ואיך מגיעים? מרח' אחוזה ברעננה פונים ימינה (או שמאלה) לרח' בר אילן ונוסעים בו עד סופו. פונים שמאלה לרח' ההגנה ונוסעים עד סוף הכביש. הבית השני מהסוף הוא בית מס' 64. נשמח לראותכם

אני מרצה בשעה 20:00 ונוכל להתחיל לאחר מכן (כמובן לאחר שנערוך סיבוב בין כל הדוכנים) את המעגל שלנו שדיברנו עליו. מה אתן אומרות ?

זוכרת שהאוטו שלי במוסך כבר כמה ימים?.. התקשרתי הבוקר, כולי מוכנה ומזומנה לאסוף אותו, ולחרדתי והפתעתי נאמר לי שלמרות שהחליפו לו את החלקים הבעייתיים - הבעיה ממשיכה... ! ומכיוון שה"בעיה" היא שהאוטו לא מתניע - כנראה שזה לא משהו שאפשר להעלים עין לגביו. כרגע אין לי מושג מתי הרכב האומלל שלי ישוב לחיים, אם בכלל. מאוד מוטרדת. הייתי שמחה מאוד (מאוד !) להצטרף אליכם, הצעתי לחברה טובה לבוא אתי מתוך תקווה שכך אשיג 2 ציפורים במכה אחת ותהיה לי דרך להגיע, אבל היא עובדת באותו ערב... עדיין מקווה שמשהו יסתדר.

בוקר אור יקרות שלי מה שלומכן, איך עבר לו סופשבוע ? עלי עוברים ימים לא קלים במיוחד... ימים של מחשבות והרהורים מבלי להבין מאין הם מגיעים ובעיקר מדוע. ייתכן כי זה בגלל תשעת הימים... לא יודעת, אם כי אני לא בדיוק שומרת מצוות. אומרים שזה משהו באוויר... :) היום אני לבד, מעין שלי אצל סבתא שלה חוגגת ועושה חיים. אני מתכוונת להקדיש את היום הזה לעצמי. למדיטציות ורגיעה והבנה פנימית. ביום רביעי הקרוב יעלי ואני חוברות יחד לפעילות משותפת ואני מבקשת להזמין את כולכן. במהלך היום יעלי תעלה את הפרטים המדויקים ואני מאוד אשמח לראות אתכן. שיהא לכולנו שבוע מאושר במיוחד אסנת :)

שבוע טוב יקירתי מזדהה עם הימים הלא קלים שעוברים עליך, מהסיבות האישיות שלי. היום אני בחופש מהעבודה, חשבתי להספיק כל מני סידורים שלא מוצאים עבורם את הזמן במשך השבוע. הרכב שלי (שוב) במוסך, התברר לי שהתיקון עומד לעלות 1800 שקלים, קיבלתי את הבשורה הזו כבשורת איוב ממש. במשך סופהשבוע הייתי עסוקה כל הזמן בניסיונות לעשות חישובים כדי לראות איך אוכל לארגן את הסכום הזה ולהמשיך לנשום בכל זאת... הבוקר התעוררתי מהשינה עם שיחת טלפון מפתיעה ומרגיזה במיוחד. מבלי להיכנס לפרטים, מישהו מהעבר הפרטי שלי, מישהו שהיה יקר מאוד ללבי, הוכיח לי שוב כמה קטנוניים ורעים יכולים אנשים להיות. מנסה לפגוע בי למרות שכבר אין בינינו קשר היום, ולא היה קשר כבר למעלה משנתיים. לא מסוגלת להבין את זה. לא מסוגלת להבין איך אנשים בוחרים להחזיק בעקשנות בכעס, מזינים אותו ומאכילים אותו כדי שימשיך ויגדל, גם לאחר שנתיים ארוכות. קיוויתי שהוא כבר במקום אחר, שלם יותר וסולח יותר, אבל הסתבר לי הבוקר שטעיתי לחלוטין. ומהמקום הכועס והנוטר טינה שלו, הוא עדיין מנסה לפגוע ככל יכולתו. הוא לא מצליח לפגוע כפי שהתכוון (כי אני לא מתכוונת לאפשר לו) אבל עצם הניסיון שלו פוגע בי מאוד. פוצע לי את הלב. להתעורר בבכי זו לא הדרך המועדפת עליי בעולם... ובכל זאת כך התחיל הבוקר שלי. מקווה להמשך מוצלח יותר. שיהיה שבוע רגוע לכולנו שירה

שירה היקרה, אל תקחי ללב, תמיד יש אנשים שאוהבים "לעורר" אצלינו משהו גם עם עברו מס' שנים. אבל... זה רק בגלל שלהם בחייהם הפרטים לא הכי טוב, לכן הם מוצאים את הזמן להזיק לנו, ולדקדק ברגשותינו גם אם אנחנו חושבים שהם "רדומים". המשיכי הלאה, את בחורה מדהימה, חכמה ובלי להכיר אותך, אני יודעת שיש בך המון, לפי כל עצותייך שתמיד קולעות למטרה הנכונה. תהני ממה שיש ויש בך המון טוב. שיהא לך יום קסום ונפלא. אביבית.

מה שלומך הבוקר ? אתמול קראתי את הודעתך ורציתי להגיב אך מהמקום הכל כך אישי ועמוק שהייתי בו לא יכולתי. התחלתי ומחקתי מספר פעמים ובסוף בחרתי שלא להגיב ולו על מנת שלא לכתוב שטויות ומכאן לבלבל חלילה. הדחף הראשוני שלי היה לאמר לך - סלחי לו, שחררי אותו. אבל קראתי שוב את הודעתך והבנתי כי בעצם כבר עשית זאת. אח"כ חשבתי להציע לך לנהוג בו כאל ילד קטן... אבל גם מכאן חזרתי בי ולו בגלל שילדים קטנים - וזו הגדולה - לא מושכים עמם כעס לאורך זמן ובטח לא לאורך שנתיים. האם את יודעת מה גרם לו פתאום להתקשר לאחר שנתיים ולנהוג כך ? מאין זה נובע ?

לבת שלי יש חבר, בחור מקסים וזה נראה רציני מאוד. מצד שני הוא לא לומד, לא מסתדר בעבודה, ולא מוצא כיוון. להתערב ? להגיד לה משהו ?

ואם תגידי? הרי אם היא תהיה נחושה מספיק היא תיפגש איתו על אפך ועל חמתך ורק תעשה את זה בסתר וזה הדבר האחרון שכל אמא הייתה רוצה לדעתי. מה גם שלעיתים דווקא ההתנגדות שלך היא זו שתאריך את הקשר בניהם כדי להוכיח שהיא הקובעת. תני לזה לזרום, תראי מה ילד יום. בשורה תחתוה את יכולה להיות שם בדבילה, נוכחת בחייה, אבל לא יכולה לחיו את חייה במקומה. היא צריכה לעשות את הטעויות שלה, ולחגוג את הנצחונות שלה בעצמה.

בוקר של אור שוש, JOLE צודקת בשאלתה - בת כמה הבת ? ואני אוסיף עוד שתי שאלות ברשותך כמה זמן הם ביחד ? מהי מערכת היחסים בינך לבין בתך ? אסנת.

אני כל כך מבינה את ההתלבטות. הבת שלי יוצאת עם בחור שקטן ממנה בשנתיים (!!!). נפרדים, מתחברים, נפרדים, מתחברים. אני נוקטת בדיעה שאם אין משהו ממש קריטי, כמו התעללות (פיזית, נפשית, מילולית וכדומה), או מצב של גרירת הילדה לתרבות רעה (סמים, אלכוהול וכו'), אני יכולה לומר את דעתי כשאני נשאלת, אבל אני לא כופה אותה. כששאלה אותי מה דעתי, אמרתי שאני לא חושבת שהם מתאימים. התשובה שקבלתי היתה: אבל אני ממש אוהבת אותו. עניתי: בדיוק בגלל זה אני לא מתערבת אלא נותנת לך לקבל את ההחלטות שלך לגביו. התוצאה היא שאמנם הם ביחד, אבל אני מעורה בכל שלב של היחסים בניהם, ההתפתחויות, הכעסים, הפרידות והחזרות. אני יודעת שהם לא מתאימים, אבל הוא עושה לה טוב. מכבד אותה, מפנק אותה, אוהב אותה בכל ליבו. אז... הוא קטן, לא ממש למדן, לא תפארת היצירה, אבל... שלה. אני אומרת (בהסתייגות לגיל הילדה כמובן, שלי בת 18) לתת לה להחליט, כל עוד אין מצבים קריטיים שמחייבים התערבות. אבל, להיות עם היד על הדופק. בברכת יום נעים ומאיר יעל

שלום בנות הפורום היקרות וגם לך אסנת. אשמח להשתתף במעגל הנשים כאן בפורום ולהכיר אתכן מקרוב. אני בטוחה שכל אחת ואחת מכן מעניינת ומיוחדת בפני עצמה. אז.... קבענו. אשמח להפגש. אביבית.

ברוכה השבה אביבית. שבוע טוב לכולן. שירה

בוקר של אור לכולנו אתמול בת דודי חגגה יומולדת והגיעה אלי עם ילדיה. הפתעתי אותה בכך שהזמנתי את גיסתה ואמה ובעלי היקר טרח והכין לכולנו ארוחת ערב מפנקת. ישבנו בחצר המשרד שלי הנראית כזולה נוחה ונינוחה במיוחד והיה הכי נפלא בעולם. ופתאום מי מאיתנו זרקה מילה מסוימת על העבר. מילה שקשורה בעבר וכמו הציתה אש. אך זו היתה אש מחממת ומבורכת, לא שורפת אף על פי ששוחחנו על כאב רב מן העבר - יחסי אמהות ובנות. למרות הנושא הטעון עד מאוד הבנות הרגישו נפלא - בת דודי ואמה בעיקר ואני חשתי הכי נפלא שבעולם מכך. כשהן יצאו מביתי הן הודו לי וביקשו לעשות זאת שוב. ואז חשבתי לי עד כמה זה נפלא... מעגל נשים. ישבנו כולנו ביחד ומתוך הדיון של בת דודי עם אמה יצאו גם יחסים שלי עם אמי, יחסי הגיסה עם אמא שלה ועוד... וחשבתי לי, מה דעתכן על מפגש מעגל נשים ספונטני שלנו ? שירה, יעל, JOLE, רותי, יעלי, נוני, וכמובן גם הבנות שבוחרות לבקר כאן מדי פעם (או רק קוראות את המעגל). שיהא לכולנו יום מאושר אסנת :)

לילה טוב יקירה צר לי שהייתי דוממת היום. יום לא קל מכל מיני סיבות (אנסה להרחיב מחר). לגבי ההצעה להרחיב את הוירטואלי אל המציאותי - אני כמובן בעד. מקווה ללילה שקט ומלא בשינה בריאה וטובה שירה

שמחה שאת בעד ומקווה כי אכן הלילה היה שקט ובעל שניה רציפה בריאה וטובה.

אחרי כמה ימים לא קלים שעברו עלי, בניסיון להשתחרר מתחת לבוהנו של השטן הפרטי שלי, שמקרה המסויים הזה היה הפחד מיום השנה לפטירתו של אבי, יום קשה לי במיוחד, אני שוב פה. מעגל נשים נשמע לי נפלא והמעבר למציאות נשמע נפלא כפליים. אני באה. יעל

יום השנה לפטירת האב. מכירה כל כך את הכאב, הגעגוע, הזיכרון... אבל למה פחד ? שמחה שתבואי למעגל שלנו - נקבע תאריך בקרוב מאוד. אני חושבת שהמעבר למציאות יעשה לנו את הכי טוב שרק אפשר. אנחנו כאן בשבילך מתוקה כל הזמן אסנת.

אז איך ישתחררו הזוג מכבלי השטן ? בדיוק כפי שיעלי ושירה כתבו, הכי פשוט שרק אפשר. אכן הזוג עומד כבול, עירום, פגיע ובמבט ראשון הם אכן נראים כבולים כיוון, שעל צווארם שלשלאות כבדות. אך שימו לב ידי הזוגן משוחררות!! השלשלאות על הצוואר גדולות ורפויות !! אם ירצו בני הזוג להשתחרר יוכלו לעשות זאת. והמילה "אם" היא מילת המפתח כיוון, שהם כביכול הם כבולים מרצון. יעלי כתבה מאוד יפה את מה שהיא מרגישה מתוך הקלף. בואו נתבונן בקלף לעומק ונראה כי על ראש הזוג קרניים. הקרניים מסמלות את העובדה כי הם משועבדים לשטן. הם כבולים לו במחשבותיהם הנובעות מפחד פנימי. על מנת להשתחרר מן הכבלים – ואף על פי ידיהן המשוחררות – הם יצטרכו קודם לכן להשתחרר מן הפחד שבמחשבותיהם ורק אז יוכלו להשתמש בידיהם לשחרור מלא. השרשרת הרחבה הכרוכה על צווארם מעידה על האפשרות והיכולת להשתחרר ולעובדה, שהם למעשה משועבדים מרצון וחוששים להתעמת עם המציאות. במשמעות הרוחנית השטן אינו מסמל דווקא מוות ו/או גיהינום כזה או אחר. המסר שהוא נושא עמו למעשה מאוד "פשוט". יעלי התחילה וכתבה יפה מאוד ואני מזמינה אתכן להמשיך... מה לדעתכם מסמל השטן ? ממה בני הזוג צריכים להשתחרר ?

יקירתי המיוחדת איזה יופי לראות כמה משמעויות ודקויות קיימות בתוך ציור אחד, לכאורה פשוט ו"ילדותי" בצורתו. זה רק מוכיח את הסברה הנכונה שאומרת שאסור להסתפק רק במבט חטוף אלא תמיד להעיף גם מבט שני (ולפעמים שלישי ורביעי), כי לפעמים דווקא הדברים החשובים יותר נסתרים מהעין במבט הראשון, ואפשר להבחין בהם רק אם מתאמצים ונכנסים קצת יותר לעומק, פנימה. כשכתבתי את פתרון החידה רשמתי שלא יכול להיות שזה הפתרון, כי אם זה היה כל-כך פשוט אז הם לא היו נשארים שם.... (אחחח, התמימות, התמימות !) אבל במחשבה שניה אני רואה עד כמה את צודקת. בוודאי שבני האדם נשארים כבולים אל השטן האישי שלהם לעתים קרובות, קרובות מדי אפילו. באנגלית יש משפט שמתאים לי כרגע והוא הולך ככה: "Better the devil you know" ומשמעותו - שאמנם מדובר בשטן אבל לפחות אותו אנחנו כבר מכירים, והוא כנראה פחות מפחיד ומאיים מאשר האלטרנטיבה >>> ה ל א מ ו כ ר .... כבר דיברתי כאן בעבר על הפחד (שלי אישית אבל כנראה שזה משהו אנושי) מפני הלא ידוע והלא מוכר. אני חושבת שלרבים מאיתנו יש נטייה להישאר "תקועים" בתוך מצבים שהם לא נעימים לנו, אבל לפחות אנחנו כבר רגילים אליהם אז אנחנו מעדיפים להישאר בתוכם במקום להחליף אותם באיזה נעלם מסתורי ומפחיד - מי יודע מה נקבל במקום...? אז במקרה שלי, ה"שטן" שלי הוא חוסר הבטחון הבסיסי בעצמי. הפחד משינוי. חרדת נטישה. אוי הרשימה ממשיכה... אבל נעצור כאן :-)

המשפט הזה כל כך נכון ומשקף את קלף השטן ומדוע בני הזוג לא משתחררים ממנו. או יותר נכון לא בוחרים לעשות את הפעולה הכל כך פשוטה - להשתחרר מן השטן באמצעות ידיהם המשוחררות. החופשיות. השטן מסמל מן ההיבט הרוחני את הדברים אשר אנו עושים בחיינו כי ככה מקובל או ככה לימדו או ככה אמרו ולא את מה שאנחנו רוצים לעשות באמת (וזאת כמובן על קצה המזלג כי כל קלף הוא עולם ומלואו מהיבטים שונים ומגוונים). היופי בקלפים הוא שכל קלף הוא כמו מפה. ישנם פרטים רבים אשר חוברים יחד למפה אחת חכמה ועתיקה. אני עומדת להיכנס לשנה מס' 15 שלי ביומולדת הבא עלי לטובה. שנה מס' 15 קרי קלף השטן. שנה בה אצטרך אני להשתחרר ממגבלות, מפחדים, מעשיה שאני עושה כי צריך ולא כי אני רוצה. לשמחתי אני לא חוששת אלא דווקא מצפה לבאות. נראה לי כשנה מעניינת ומאתגרת במיוחד :)

אני מבקשת לפתוח דיון חדש ולשם כך אני מצרפת לכן לינק לתמונה של קלף השטן מחפיסת קלפי טארות עפ"י ריידר וייט. כדי לראות את הקלף במלואו - נא הקליקו על הקלף הראשון מצד ימין http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/galleries.asp?id=121&galleryId=4483 בקלף אנו רואים זוג עירום כבול לשטן ו... חידה ! התבוננו היטב בקלף והשיבו לי - איך הזוג יכול להשתחרר מהשטן, באופן פיזי? (לדוגמא, אני שואלת איך השטן מכבה את לפיד האש בידיו ? התשובה באופן פיזי יכולה להיות שהוא "עושה פווווו" או טומן את הלפיד באדמה ובכך מכבה אותו). אני מבקשת ממי שמכיר את קלפי הטארות ו/או יודע את התשובה זה מכבר, לא להשיב. ועוד דבר אחד - אנא אל תציצו בתשובות של שאר הבנות. נסו להשיב בעצמכן. בהצלחה :)

צהריים טובים יקירתי אני אוהבת חידות... (למרות שאני בדר"כ די גרועה בפתרונות). לא מכירה כ ל ו ם בקלפי טארות אז תסלחי לי מראש אם אני אכתוב שטויות ... קודם כל, לפחות לפי הציור זה נראה כאילו השרשרת המונחת על צוואריהם של האנשים היא גדולה מספיק בשביל להסיר אותה מעל הראש...אבל אני מניחה שאין זה כך (אחרת הם לא היו נשארים כבולים, לא ?) אולי הם יכולים להשתמש באש מהלפיד של השטן על מנת להתיך את הברזל ולהשתחרר ? אין לי עוד רעיונות כרגע... קצת חסרת השראה היום :-( חיבוק שירה

גם לי אין מושג עד כדי כך בתחום הטארוט (יודעת רק דברים בסיסיים לגבי מספר קלפים), ולכן ניחוש שלי- בתמונה רואים ששני האנשים (הגבר והאישה) בעלי קרניים כמו לשטן, לגבר יש אש בזנב ולאישה פירות. יכול להיות שע"י זה שהאישה תאכיל את השטן פירות הוא יכבה את האש? בתמורה לפרי ישחרר אותם מהכבלים? אולי זה משהו סמלי- שאדם צריך להשתחרר מכבלים ע"י עשיית מעשה שמניב פירות (תוצאות) חיוביים? אולי זה מה שמדרבן אדם לנתב את מעשיו לכיוון חיובי ולהשתחרר ממגבלות-עבר?

את הקלף ואת החידה אני תמיד מציגה למי שלא מבין בקלפי הטארות, כיוון שמי שמבין מן הסתם יודע... :) הצגתי דווקא את הקלף מהחפיסה הספציפית הזו (אם הצצתן בלינק יכולתן לראות מגוון של קלפי השטן מחפיסות מגוונות) כיוון שהוא זה המציג את מה שאני מבקשת להראות. למה את מתנצלת ? פתרת יפה מאוד את החידה. אני קוראת לזה תרגיל בראיה. רק צריך לראות ואז להבין עד כמה זה פשוט. ברשותך יותר מאוחר אומר איזה פתרון שלך הוא נכון וזאת על מנת לתת לעוד כמה בנות הזדמנות לכך :)

אם ראיתי נכון הרי בזנב האישה יש אשכול ענבים, הייתי נותנת לו מהענבים שיאכל וכך משתחררת ממנו.

אסוציאיטיבית עלתה לי מילה אחת לראש - מניפולציה ! מתאים לשטן לא ?! במקרה זה אין זו התשובה אליה כיוונתי... אבל כאמור אהבתי מאוד את הרעיון וכמובן - ברוכה הבאה למעגל שלנו :)

אוקי, אני לא מכירה את הקלף ואת החידה. ניסיתי להתבונן על הקלף מכל הכיוונים שלו ולא הצלחתי להבין איך הם יכולים להשתחרר. ואז עצמתי עיניים (בחיי. עצמתי אותן לרגע.) והסתכלתי שוב. וראיתי שבעצם השרשרות שעל הצוואר של הזוג רפויות ולא מהודקות. כלומר, כל מה שהם צריכים לעשות זה להסיר אותן. לדעתי, הם כבולים לשטן ברצונם, או בעצם בחוסר רצונם להשתחרר. אולי מתוך פחד, אולי מתוך ההרגשה שהוא מגונן עליהם, אולי... לא יודעת מה. אבל, ההרגשה שלי היא שברגע שיחברו ידיהם ויחליטו שהם יוצאים לדרך חדשה, פשוט יסירו את השרשרות וילכו. בזנבה ענבים או משהו דומה שישמש להם למאכל בדרך החדשה ובזנבו אש שתאיר את דרכם. כך שכל מה שהם צריכים לעשות זה לחבור יחד ולהשתחרר... זהו. לא יודעת אם זה קרוב או רחוק למה שזה באמת, אבל... נו... זה מה שהרגשתי. ועכשיו אני הולכת לקרוא את תשובות הבנות האחרות, לראות מה באמת צריך היה להגיד. יעל :-)

פתאם גם שמתי לב שהיד הימנית שלו מורמת ואצבעותיו מפוצלות בברכת כהנים. גם הלפיד לא מונח בצורה מאיימת. זה כאילו הוא מחכה שהם ישתחררו וילכו לדרכם. הוא נותן להם ברכתו ומחזיק לפיד להאיר להם... השאלה היא בעצם, למה הם לא רואים את זה... יעל

בוקר של אור לכולנו אחרי חופשה באילת הנה אני כאן, חוזרת אליכן והאמת ? התגעגעתי ! מה שלומכן בנות יקרות שלי ? אני מקווה שעבר עליכן שבוע נעים ורגוע. החופשה שלי היתה... אמממממ איך אגדיר אותה ? דיברנו על שינויים. על הרגלים ושינויים. בואו נאמר זאת חד וחלק - בעלי, בתי ואני בשנה הבאה חוזרים למוכר והידוע. מאוד מאוד התאכזבנו מהמלון. מאוד. ולצערי (או לשמחתי) אנחנו לא היחידים. מרבית אורחי המלון חשו כמותנו. אבל מה ? היינו ביחד ועשינו חיים נפלאים ומשוגעים מחוץ למלון וזה מה שהכי חשוב . חוץ מזה לא בישלתי, לא ניקיתי, לא כיבסתי כל השבוע. וזה נפלא או מה ?! הכי נפלא שיש ! היה לנו כיף כי היינו בחופש ביחד. המלון ? אמרתי. לא נחזור לשם. אנחנו חוזרים למוכר והידוע והנכון לנו כל כך. שיהא לכולנו שבוע מואר ומאושר במיוחד אסנת :)

שמחה שחזרת. פחות שמחה שהתאכזבת מהמלון (מה היה מאכזב ?) ברגעים אלו אני בדיוק עסוקה בתכנון "בריחה" קצרה מהשגרה בחודש הבא, סופשבוע ארוך בצפון השקט והרגוע. זקוקה לזה נואשות... טוב שאת פה שירה

חבל שהתאכזבת מהמלון, אולם אני משוכנעת שידעתם לפצות את עצמכם בדבריםאחרים, תמיד תוכלי לשוב למלון הנעים והנוח שלך זה כמו לשוב הביתה. אני בטוחה שחזרת עם חוויות טובות, ואנרגיות חיוביות זה הכי חשוב. לא? צהרים טובים, וברוך שובך. רותי

מעונינת לקנות בהקדם האפשרי לול מעץ לתינוק משומש יד שנייה במצב טוב עדיף מאיזור הצפון ו או חיפה והקריות אני תושבת קרית טבעון צרו קשר בהקדם בטלפונים: 052.2379254 או 04.9533578

בוקר אור גילה אני ממליצה לך לרשום את ההודעה בפורומים בהם גולשים הורים לתינוקות. את מוזמנת להצטרף למעגל שלנו בשמחה ואהבה שיהא שבוע טוב אסנת :)

אסנת שלום, אני אמא לתינוקת בת 8 חודשים, בכורה, יונקת ואוכלת מוצקים. לאחרונה, בשל קושי כלכלי ו"פסיכולוגי" החלטתי שאולי הגיע הזמן לחזור לעבודה. בנוסף לעובדה שקשה לסתדר עם משכורת אחת בלבד, קשה לי להיות בבית כל היום. עד הלידה הייתי אישה מאד פעילה, עובדת וחרוצה ומאז, ככל שהזמן עובר כל דבר נראה לי משימה בלתי אפשרית - אפילו ללכת לסופר עם התינוקת. כל הזמן אני מפחדת שהיא תרצה לינוק ולמעשה אני סגורה בבית כל היום, פרט לטיולי בוקר וסוף היום. בעלי עובד שעות מרובות ובכל זאת עוזר בבית. אתמול החלטתי לשלוח קורות חיים לכמה מקומות אך בלי ציפיות בכלל. לא ציפיתי שכבר היום אקבל כל כך הרבה הצעות עבודה. פתאום אני מוצאת את עצמי בדילמה קשה: להיות בבית ולהרגיש מבוזבזת אך להיות יחד עם בתי ולדאוג לרווחתה ולהעניק לאהבה וגם להניק אותה כל הזמן כפי שהיא רגילה, או לחזור לעבודה ולמצוא סידור בשבילה. אני מפחדת שהיא תפתח חרדת נטישה, שלא יהיה לה טוב או לא יודעת מה... אני גרה באזור הדרום וכל ההצעות המעניינות ומאתגרות היו לעבודה באזור המרכז, כך שבנוסף לשעות המאוחרות שאני אמורה לסיים לעבוד (17:00, 18:00), עליי גם לנסוע לא מעט הביתה. ישנה אפשרות להעתקת מקום מגורים אך לא באופן מידי, רק בסוף דצמבר ותחילת העבודה היא מיידית. אני יודעת שפיסיולוגית היא תהיה בסדר כי היא כבר אוכלת מוצקים ואוכל להניק אותה כמה פעמים ביום בנוסף. אך מה קורה לתינוקת בת 8 חודשים כש אמא לא נמצאת? אני לא רוצה שהיא תסבול - כי אני בטוח אסבול מאד. רק עצם המחשבה שלא ניהיה ביחד כל היום גורמת לי לקושי נשימה ולבכי . מה ואיך ניתן לעשות זאת? האם אני כל עולמה ואני עומדת לגרום לו לכרוס? היא אוהבת אנשים אחרים ולאחרונה היא הלכה פעמיים לשכנה והייתה שם 30-40דקות בלי אמא ואבא, אומנם כשהיא רואה אותי היא קופצת ורוצה לבוא אליי. היא חייכנית, ערנית ומתפתחת יפה. אוהבת לשחק ומשחקת לבד זמן רב כשאני עסוקה במטלות הבית. היא גם רגילה להיות הרבה על הידיים. ומה עדיף בכלל: פעוטון או משפחתון? למה? אני מאד אשמח לקבל הצעותייך. תודה רבה! פאולה

פאולה בוקר טוב ! כותבת רק כדי להגיד לך שאוסנת נמצאת בחופשה למשך מספר ימים נוספים כך שהתשובה שלה תתעכב אבל אין לי ספק שתקבלי התייחסות כאשר היא תחזור. יום טוב

לפאולה שלום! אני מטפלת בילדים עד גיל 3 ויכולה אולי לתאר לך את נקודת מבטה של בתך. אני מבינה אותך וכואבת את כאבך ומרגישה מה שאת מרגישה כי גם לי בן 7 חודשים שהולך למטפלת אחרת בחודש הבא. הפרידה קשה, הן לילד והן לאמא. נוצר לי הרושם שאין ברירה ואת חייבת לחזור לעבודה. תקחי את זה כמשהו ששתיכן צריכות לקבל אותו כעובדה. אמא צריכה לעבוד עם כל הקושי שבדבר, אלה החיים. תסמכי עליה שהיא תתגבר מה שלא יהיה, תני לה את התחושה הזו והאמיני בזה בכל ליבך. מחקרים מראים שהורים שסומכים על ילדיהם מגדלים ילדים עם בטחון עצמי גבוה יותר ובסוף הם מסתדרים טוב יותר מאלו שהוריהם לא סומכים עליהם. בחרי לה מטפלת טובה וחמה שתהיה לה בית שני. שתקבל אותה ותאהב אותה ושאת סומכת עליה. כי כשאת תסמכי על המטפלת המעגל של האמון ייסגר וגם לה יהיה יותר קל. מבחינה התפתחותית היא בשלב לא קל שנקרא "פחד מזרים" ועלולה להיות לה הסתגלות קשה אבל, כמו שכתבתי, הכל תלוי במסר שאת תעבירי לה (גם מסר לא מילולי, הכל עובר). דעי לך שאפילו אם תקדישי לה את הקצת שאת תוכלי במסגרת השעות הארוכות של עבודתך יהיו לה כמו מטען שמצטבר (שעות אמא במאגר). התרשמתי שאת מאוד רגישה ומחוברת לבתך והדבר הזה יהווה לה כוח רגשי אדיר לחיים. אני מאחלת לך כל טוב ובהצלחה! מיקילוניה

שלום לך פאולה, קראתי את התלבטותך בקשר ליציאה לעבודה, וחזרתי שנים אחורה עם ילדיי גם אני הנקתי את ילדיי בין עשרה חודשים לשנה וחצי ובכל זאת יצאתי לעבוד מחוץ לבית, בגיל כזה מספיק לילד פעמיים ביום יניקה את שאר הארוחות הם משלימים באוכל מוצק יותר. באשר ליצאתך מהבית לדעתי חשוב יותר שתצאי מהבית למספר שעות ותחזרי שמחה ומלאת חיים ויצירה, מאשר תשארי בבית ותסבלי משעמום ובדידיות, לא חשוב כמה שעות תשבי עם התינוקת, חשוב האיכות של הזמן שלכם ביחד אנחנו מקרינים לילדים שלנו את תחושותינו, כשהילדה תראה שאת מגיעה הביתה שמחה ומאושרת היא לא תרגיש את הנטישה פרט לכך אם הזמן היא תבין שכשאת יוצאת את תמיד חוזרת ושמחה. שיהיה לך יום מאושר , ותגדלי אותה בכייף תהני מכל רגע עם התינוקת כי זו המתנה הכי גדולה ויפה שקיבלנו מהיקום. ביי

בוקר של אור פאולה את מחזירה אותי שנים אחורה לתקופה בה הבת שלי נולדה. לצערי באותה תקופה מצבנו הכלכלי לא היה שפיר ושלושה חודשים לאחר הלידה נאלצתי לחזור לעבודה ובכך למעשה לשים את מעין במעון. לעולם לא אשכח את הפחד שליווה אותי בתחילה. ומעין לא עשתה לי את החיים קלים. היא בכתה נורא בכל פעם שנפרדתי ממנה... זה היה מאוד קשה. נהנתי מאוד מהעבודה שלי אבל תמיד ענן העיב עלי... מעין במעון. הייתי מתקשרת מס' לא מבוטל של פעמים למעון. לשאול מה קורה איתה. כמו סירבתי להבין שטוב לה שם והיא מאושרת עם המטפלת המקסימה שהיתה לה. עד שאחת האימהות אמרה לי שם - אמא מאושרת = ילדה מאושרת. הצלחתי להבין שהפחדים הם רק שלי, לא שלה (ובכלל מאז שהיא גדלה אני מבינה את זה עוד ועוד ועוד). אני כל כך מבינה אותך עד כמה קשה לעזוב את הבייבי שלך ולו לכמה שעות. מבינה עד מאוד. אבל מה נכון יותר עבורך ועבורה ? אמא עובדת, עסוקה, פעילה ומאושרת אשר נהנית משעות ספורות ביום שיש לה עם בתה או אמא מתוסכלת, משועממת עם שפע של פנאי שאין לה מה לעשות עמו ? אני באופן אישי חושבת שגיל שנה הוא גיל אידאלי להכניס ילד למסגרת (אם המצב הכלכלי מאפשר כמובן). אני באופן אישי ממליצה לך להמתין עוד 4 חודשים. התינוקת שלך תהא בת שנה. חודש דצמבר כבר יגיע ותוכלי ליישם מעבר דירה, תחילת שנה חדשה, זמן אידיאלי ! את מוזמנת לכתוב כאן את תאריך הלידה שלך ואוכל גם לבדוק לך זאת נומרולוגית. לגבי מטפלת/משפחתון. אני באופן אישי תמיד אעדיף מקום מסודר ולא פרטי ולו בגלל הפיקוח הצמוד שיש. את מוזמנת להצטרף למעגל שלנו בשמחה ואהבה אסנת

אסנת שלום, תודה תודה רבה לך על כל מה שכתבת. מאד שמחתי לקרוא את נסיונך עם הכנסת בתך למסגרת חינוך. כמוך, אני מתחילה לחשוב שעדיף גן מסודר מאשר מישהי אצלי בבית. תאריך לידה שלי: 04.09.1976 תאריך לידה של מורן, בתי: 11.19.2004 ושל בעלי, גל (למקרה הצורך): 25.11.1970 תודה רבה!! פאולה

שלום שלום אני מחפשת קבוצה העוסקת בתרפיה בתנועה או משהו בסגנון. באיזור המרכז. אשמח לעזרה והמלצות אילה

אילה, נסי לפנות לפורום פסיכולוגיה קלינית, יכול להיות שהפסיכולוגים שם יודעים על תרפיות מסוגים שונים, בין היתר תרפיה בתנועה. בהצלחה

http://www.yahat.org/

הי, אני בת 27 ועדיין בתולה. מעולם לא היה לי קשר רציני, חבר רציני. היו לי שתי הזדמנויות מאד קרובות, אך מסיבה כזו או אחרת הקשר הסתיים (ואני לא מתחרטת על כך, כי הם לא היו שווים את זה מסתבר...). בכל אופן, אני נראית טוב, בעלת תואר ראשון, מלאת שמחת חיים, אהבת לבלות, לטייל - אבל לא באתי לספר על עצמי, אלא על הבעיה שלי. האמת - לא הייתי מגדירה את זה כבעיה, אלא יותא כמכשול. זה לא משהו שאני מתביישת בו, אני בחורה שמרנית מהאסכולה הישנה. אני רוצה להכיר מישהו, להתאהב בו ואין לי בעיה כשזה יקרה - לשכב איתו. אבל, מעולם לא התאהבתי, אמנם נדלקתי על גברים שיצאתי איתם אבל לא ממש אהבתי אותם. ואני האמת מתחילה לתהות אם זה אי פעם יקרה. אני נמצאת בשלב בחיים שלי שאני מוכנה ורוצה שזה יקרה, אני מרגישה בשלה האמת כבר כמה שנים טובות, אבל אני לא מצליחה להכיר את הגבר הזה שאני אמורה להתאהב בו. אני לא חיה בעולם של פנטזיות ויודעת שמערכת יחסים בוגרת היא לא התאהבות רגעית, אלא משהו שנבנה לאורך זמן. ואני לא מחפשת את החתיך או העשיר, אלא אדם הגון וטוב, מתחשב, מישהו שאני אתחבר אליו. רוב הגברים שאני יוצאת איתם מחפשים ישר להיכנס למיטה, או סטוצים ואלה שאני מרגישה בנוח לומר להם שאני בתולה נבהלים ונעלמים או יש את אלה שנדלקים מזה וטוענים שהם יעשו את זה למשהו "מיוחד ומדהים, למרות שזה לא כזה ביג דיל" וכשאני מבקשת עוד קצת זמן כדי לבחון את הקשר הופכים את עורם ופתאום אומרים שזה "הדבר" וטוענים שאני לא יודעת כלום ולא מבינה בזה, כי לא היה לי את זה... אני כבר לא יודעת איך להתנהג, אם להגיד או לא להגיד, או פשוט לעשות את זה. אבל אני לא רוצה סתם לעשות את זה, אני רוצה שזה יקרה עם האדם הנכון - אני מרגישה כ"כ לבד, כי אני לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד, כל החברות שלי כבר סיימו את הפרק הזה לפני שנים... אפילו אחי הקטן כבר סיים עם הפרק הזה בחייו. אני אשמח לקבל חוות דעת, תמיכה, לדעת שאני לא לבד...

נ, יקרה, רוצה לשלוח קודם כל חיבוק גדול, כי בהחלט את נמצאת במצב לא פשוט. עד כמה שאני לא אוהבת לשייך גיל למצב נפשי, או ריגשי, אי אפשר שלא להתייחס לזה מכוון שזה לא רק משהו שאת עוברת לבד אלא יש לזה השפעה על הגברים איתם את באה במגע, וכן יש השפעה לתקופה בה אנו חיים היום של התנסות, מתירנות , חופש מיני. אין לי לצערי תשובות, מה שכן ברור לי, וזה קל יותר לומר מאשר לעשות, אבל חשוב שתהיי נאמנה לעצמך, לרגשותייך, לנפשך כי בסופו של דבר את, לפני כולם, צריכה לחיות עם ההחלטות שלך. מחזקת את ידייך.

צהריים טובים, קראתי את האיימל שלך, וניראה שאת מוטרדת יותר מתגובת הסביבה וזה לא הצורך האישי שלך, לדעתי אם תפסיקי לייחס לזה חשיבות גדולה, תמשיכי להכיר בני זוג פוטנציילים ולנסות לחזק את הזוגיות שלך זה יגיע בהפתעה בצורה הכי טבעית שיכולה להיות. לדעתי את לא צריכה להצהיר שאת בתולה, גם לא לבן זוגך אני מאמינה כשזה יגיע ובן זוגך יופתע הוא ידע להעריך זאת. את צריכה לשים את הנושא בצד ולזרום בטבעיות כשזה יהיה זה את כבר תדעי , הגוף שלך אפילו לא ימתין לקבל את ההוראה ההגיונית ממך הוא פשוט יזריום לעבר התשוקה והערגה. לפעמים אנחנו מנסים להיות רציונלים אולם האמוציו גובר עלינו וסחוף אתונו מבלי שנוכל לעצור אותו. אז הרפי מזה ותמשיכי לחיות כשזה יהי אמור לקרא זה יקרא ואני מאד מקווה שתהני מזה והכי חשוב תהיי שלמה אם זה. שיהי לך יום הכי מוצלח.

גם אני כמותך הייתי יפה חכמה אנרגטית וחברותית ובתולה עד גיל 28 ותחושותי זהות למה שאת מספרת . זה לא יעבוד שמישהו ישכנע אותך אבל צריך לדעת שיש דברים בחיים שכדאי ללכת עד הסוף. וסקס הוא חלק מהם. וזה רק בשבילך, להנאה לבריאות הגוף והנפש. ללכת עד............... הסוף בכל תחום........

יקרות לי, אני יוצאת לחופשה בעיר השמש הנצחית. אעדר מהמעגל שלנו עד יום חמישי הבא עלינו לטובה. אנא. שמרו על רוח טובה, תרבותית ומנומסת במעגל. שיהא לכולנו הכי טוב שרק אפשר אסנת :) נ.ב. - כמו שאני מכירה את עצמי אני בטח לא אתאפק ואכנס למעגל מהמלון.

מתוקה, שתהיה לך יופי של חופשה. תנצלי את הזמן כדי לנקות את הראש מכל המחשבות השליליות, ותתמלאי אך ורק בטוב ובאושר. אני מחכה לך פה (יש לנו איזה חוב שצריך לפרוע, משהו בקשר לפגישה... :-) חיבוק גדול שירה

תהני, תבלי, תספגי את אנרגיות הדולפינים ומיסרי להם את אהבתי. אם יוצא לך ללכת בערב לבריכות סטלבט בריף- חוויה חבל"ז!!!!! צריך להזמין מקום מראש. נשיקות

יקירה שלי, שתהיי לי חופשה מדהימה!!! נוחי!!! קחי לך פסק זמן מהעולם!!! קחי איתך את האהבה הענקית שלי!!! המון נשיקות וחיבוקים ואהבה!!! יעל

גיליתי שעם השנים אני רואה פחות ופחות דברים בשחור ולבן, עם השנים מגלה את המגוון הגדול של הצבעים. אניחושבת על הנחרצות בה ראיתי את הדברים כשהייתי צעירה יותר. לכל דבר הייתה לי תשובה ברורה ונחרצת והיום? היום הדברים תלויים בזמן ובמקום, בסוג המיקרה ובמי לוקח חלק באירוע . ואיך זה אצליכן?

אני לא חושבת למעשה שאי פעם ראיתי את החיים בשחור ולבן. אצלי המשקפיים היו תמיד רבי גוונים. דווקא עכשיו אני יודעת טוב יותר איך לבחור בצבעים ספרים ולאו דווקא בקשת מגוונת שעלולה אף לבלבל.

בוקר ! כשהייתי צעירה יותר (וואו איזה משפט של זקנים יצא לי בלי להרגיש...!) גם אני חשבתי שהחיים צבועים ברובם בצבעים עזים וחזקים מאוד, הכל ברור מאוד, היתה לי דיעה נחרצת כמעט על הכל וחשבתי שאני מכירה את עצמי הכי טוב בעולם, שאין מקום להפתיע את עצמי. עם השנים, למדתי כנראה שהדינמיות של החיים גורמת לכך שגם הצבעים החזקים של החיים "זולגים" לעבר צבעים אחרים, ומההתערבות הזאת של הצבעים נוצרים צבעים חדשים, תתי-צבעים, גוונים שונים ומשונים - לפעמים הם לרוחנו ולפעמים פחות, אבל מה שבטוח הוא שהם הופכים את הציור של החיים שלנו למשהו הרבה יותר מגוון ומעניין. תחשבו כמה משעמם היה לו העולם היה באמת צבוע רק בגוונים של שחור-לבן (באופן המטאפורי כמובן). לו כל דבר היה רק או לחיוב או לשלילה, ולא היה את כל גווני הביניים של ה"אולי" או "יתכן" או "קיימת אפשרות"... לגבי עצמי, השנים האחרונות חשפו מתוכי הרבה מאוד גווני ביניים שלא ידעתי על קיומם. למדתי להכיר תכונות ש(מסתבר) שהתחבאו בי למרות שלא חשבתי שהן שם. בהתחלה נבהלתי מהתהליך הזה. עם הזמן דווקא למדתי לחבב את הגילויים החדשים האלה. ... מי אמר שאנחנו לא מסוגלים להפתיע את עצמנו גם לאחר שנים של היכרות ?.. :-) שיהיה יום נפלא לכולנו !

אבל באמת מאושרת ! אני מסתובבת הרבה ברשת, מחפשת חומרים/מאמרים/תוכן וענין בנושא הנשיות והצמיחה הנשית. מצאתי את המאמר הזה באתר הנפלא והמעמיק "אמא אדמה אבא שמים". המאמר והתרגיל שבתוכו מצאו חן בעיני עד מאוד והנה הוא לפניכן - http://www.ima-adama.co.il/know_yourself/femininity/femininity_arian_lev1_enjoyment.htm אז... מה עושה אתכן באמת מאושרות ? והשאלה החשובה ביותר לטעמי מתוך המאמר - האם החיים שלכן משקפים את מה שמביא לכן אושר ? מעניין... :)

אסנת יקרה ערב טוב שאלת השאלות, לא ?... הלא כולנו מחפשים את האושר הגדול, זה ששווה לקום כל בוקר למענו, זה שהופך את הכל לראוי ושווה וכדאי. אתמול ושלשום היה לי דיון מרתק בפורום אחר כאן על משמעות החיים, והאם יש באמת אושר מוחלט או שאנחנו סתם טועים כאשר אנו מחפשים את האושר הגדול, בעוד שעלינו להבחין בשברירים הקטנטנים של האושר, הרגעים החולפים האלה של המשמעויות הקטנות, שיתכן שאנחנו מפספסים אותם מרוב שאנחנו עסוקים בחיפוש אחרי אותה "משמעות" אחת ויחידה.... אני מקנאה בך מאוד על שאת חשה מאושרת בעבודה שלך, על שמצאת לך עבודה שהיא גם המהות עבורך, שהיא מאפשרת לך לבטא את עצמך בצורה הכי טובה שאפשר, נותנת ביטוי לכשרונותייך ויכולותייך. לגביי, המציאות העכשווית אינה כזאת. העבודה עבורי היא מקור פרנסה (ולרוב גם מקור גדול לתסכול). מקורות האושר שלי נמצאים מחוץ לשעות העבודה, ואולי לכן אני מנסה כל-כך לא לוותר עליהם ולהשקיע בכל זאת, ולמרות המחסור בזמן, בסרט טוב, בהצגה, בהופעה חיה של מוסיקה שאני אוהבת, בספר מרתק, בשיחות באינטרנט, באהבה אהבה אהבה ועוד אהבה... רגעי האושר שלי מורכבים מהדברים הללו שמניתי, לצערי הם עדיין לא מורכבים מתחושה שמצאתי את דרכי המקצועית בחיים, כיוון שכפי הנראה אני עדיין בחיפושים אחריה... אני אבצע כל עבודה שאתבקש לבצע על הצד הטוב ביותר פשוט כי אלה הם קווי האופי הפרפקציוניסטי שלי, אבל הלב שלי, הנפש שלי לא תחוש מסופקת מהעבודה. כך שבתשובה לשאלתך, החיים שלי כרגע משקפים רק בחלקם את ההגדרה שלי לאושר. בהגדרה האידיאלית שלי לאושר אני עוסקת בתפקיד שממלא את לבי ואת נפשי בסיפוק, משהו שעבורו אקום כל בוקר מתוך ציפייה לעשייה וליצירה, משהו שבזכותו אסיים כל יום עבודה בתחושה של הנאה מכך שתרמתי משהו, עזרתי במשהו, השגתי משהו. נכון להיום, אני "מסתפקת" בחלק אחר של הגדרת האושר שלי - האושר בשעות הפנאי. את החלק הזה של הגדרת האושר אני לפחות מנסה ככל יכולתי כן למלא על הצד הטוב ביותר. לפעמים מצליחה יותר, לפעמים פחות... אני לא חושבת שיש אדם שאם ישאלו אותו "האם אתה מאושר ?" יוכל להשיב בחיוב. אני חושבת שיש רגעים שאדם מאושר. החוכמה האמיתית היא לעצור בדיוק באותו הרגע, לעשות "פריז" ולהבחין ש - רגע, הנה , ז - ה האושר ! שיהיה ערב מאושר... שירה

בוקר אור שירה ייתכן שהמפתח לאושר הוא לא לחפש אחר האושר... ! לעשות כדי להיות שלמה ומכאן יגיע האושר. אני חושבת שאם "רק" העבודה שלך לא מספקת אותך היום ואילו בשאר תחומי החיים את מסופקת אז אשרייך וטוב לך. מקום עבודה יחסית פשוט להחליף... רק צריך את האומץ והתעוזה לעשות את הדבר הנכון, שאוהבים אותו ושלמים עמו. כל מסע ויהא הארוך ביותר מתחיל בצעד אחד קטן. אפילו מהסס במידה מסוימת. בקלפי הטארות מסמל את הצעד הראשון קלף השוטה (הלוואי ויכולתי להעלות תמונה על מנת להמחיש את הקלף לעומק). רואים שם בחור צעיר על קצה צוק, מאושר לקראת הבאות. הוא לא יודע לאן הוא הולך, יש לו מעט ניסיון אבל הרבה מאוד אופטימיות ואמונה בדרכו שלו. הוא מאושר למרות שכמעט ואין לו כלום וזאת בגלל האמונה הפנימית שלו שהוא בדרך הנכונה וכי יהיה טוב. הכי טוב שרק אפשר !

שאלה כל כך קשה... על הבוקר... :-) קראתי את המאמר וניסיתי לחשוב לרגע מה עושה אותי מאושרת. האם אני מאושרת? אז כמובן שישר עלו לי לראש הילדים. האם הם אלו שגורמים לי להיות מאושרת? האם בזכותם בא האושר לחיים שלי? כן, לפעמים. לפעמים הם אלו שגורמים לי לכאב הכי גדול. אז מה? הבעל? נו... כן, לפעמים... גם שם יש גורם כאב לא קטן. נו, אז מה? העבודה? כן. דווקא שם יש מקור אושר רחב. אבל גם המון תסכול. אוף, אז מה מקור האושר שלי??? למה אני לא מצליחה להתמקד בו? אז עצמתי לרגע את העיניים וחשבתי קצת יותר פנימה, קצת יותר נמוך. נזכרתי לשניה ברגע של הליכה על חוף הים, יד ביד, נרגשים מהקרבה (לפני מליון שנה בערך), כמה הייתי מאושרת... ונזכרתי בלידה הראשונה, והשניה, והשלישית והרביעית. הרגע שבו הניחו אותם עלי, מלאים דם ואיכס ומקומטים וכל כך יפים. ובא לי שוב לבכות מרוב אושר... והפעם הראשונה שאמרו אמא, והצעד הראשון (שאחריו האושר התחלף בכל כך הרבה לחץ, שלא ירוצו לכאן, שלא יפלו וכדומה). בת מצווה, בר מצווה... איזו התרגשות, כמה אושר מילא אותי לראות את יוצאי חלצי עומדים מול הקהל ומודים לו, כמה אושר מילא אותי כשלא נתנו לי דקה מנוחה להיות עם האורחים אלא דאגו שאהיה צמודה אליהם וארקוד איתם כל הערב... והפעם הראשונה שהגיעה לכאן חברה של הגדולה כי אין לי איפה להיות ובבית היא לא רוצה להיות (ריבים, גיל הנעורים, אתם מבינים...) ואמרה לי שאין מקום שהיא מעדיפה להיות בו, ושאצלנו היא מרגישה פשוט חופשיה ומאושרת. הלב התרחב לי והיה לי רגע של אושר. וכשדיברתי עם ההורים שלה, כדי להסביר להם שהילדה לא ברחוב, אלא בבית ואמרו לי: אהה, היא אצלך, טוב אז אנחנו רגועים... גם אז היתה שניה של אושר (ומאז לא פסק זרם הילדים שהגיעו אלינו בשעת צרה... המקלט של יעל... ) ושאומרים לי: וואו, זה טעים לאללה... מד האושר שלי מרקיע שחקים. וכשהבעל שלי מסתכל עלי ואומר לי: איזה מזל יש לי שאת איתי. מה הייתי עושה בלעדייך? גם אז מד האושר שלי נתקל בתקרה. וכשהילדה מתקשרת מהצבא ואומרת: אוי אמא, אני אוהבת אותך. וואו... אני מתרחבת מרוב אושר... וכשאני יושבת עם ספר ופשוט שוקעת פנימה. או כשאני עם חברות ואנחנו הכי אוהבות אחת את השניה. או סתם נוסעת בדרך ופתאם נגלה לי ענן בצורה מוזרה או קשת בענן, או להקה של ציפורים משייטת בשמים, או ריח של דשא שרק נקצץ, או של אדמה אחרי הגשם. או כהיינו בנופש, בכרמל, וכל יום יצאנו לטייל ביער. רק שנינו, יד ביד. ודיברנו וצחקנו והייתי כל כך מאושרת שאי אפשר לתאר... ועוד ועוד רגעים. יכולתי להמשיך עד אין סוף. והבנתי שהאושר שלי הוא לא משהו רציף אלא אוסף של רגעים. אוסף של שניות ודקות שנותן לי כח לעבור את הרגעים הפחות קלים, את האכזבות והתסכולים והכאבים. בחיי, כשאני חושבת על זה שוב, הרי מה שעוזר לי להתגבר על הכאב באיבוד אבי הוא האושר שאני מרגישה כשאני חושבת על כל הרגעים היפים שהיו לנו ביחד. זהו. האושר מבחינתי הוא נקודות על רצף הזמן. נקודות שהן העוגנים שלי, המחזיקים אותי כאן ועכשיו.ותודה לאל על הרגעים האלה... יופי, עכשיו הדמעות זולגות... ואני מאושרת. כל הרגעים שכתבתי מציפים אותי... יעל

יעל איזו הודעה מקסימה שמחממת את הלב, תודה :-)

יעלי זהו אושר לקרוא את ההודעה שלך הודעה שגורמת לי לחייך ושולחת אותי למחוזות נעימים במיוחד לי באופן אישי. כתבת כל כך יפה ונכון וחזק בסוף הודעתך "והבנתי שהאושר שלי הוא לא משהו רציף אלא אוסף של רגעים. אוסף של שניות ודקות שנותן לי כח לעבור את הרגעים הפחות קלים, את האכזבות והתסכולים והכאבים. " הכי פשוט ונכון שרק אפשר. אני מתחברת ומצטרפת ומבינה כי אושר הוא אכן לא משהו רציף אלא נקודות נפלאות בחיים אשר נותנות כוח להמשיך את הנקודות הפחות טובות. מחייך לי להיזכר ברגעי האושר שלי מחייך לי יותר להבין כי רגעי האושר שלי הם די מרובים כשאני חושבת על זה. מחייך לי בשבילך נשיקה וחיבוק

בוקר טוב מה שלומכן? אסנת אני מסכימה עם כל מילה שכתבת, ודברים שעושים לנו טוב וגורמים להרגיש הכי נוח וטוב שאפשר אז בשביל מה לשנות, אולם דברים ומצבים שמכבידים עלינו למה לנו לשאת אותם על גבינו. במיוחד בזוגיות זה הדבר הכי חשוב בחיים וכשהזוגיות לא זורמת חבל לעצור ולתת לחיים לחלוף לידנו כך סתם, חייבים לשנות ומיד. תודה לאל אני מחזיקה עם הזוגיות שלי המון שנים וטוב לי עם זה מאד, אך אני תמיד מזכירה לבעלי שזה לא ברור מאליו, ועל זוגיות טובה צריך לעבוד. וכמו שכתבת בשיר אין דבר כואב ועצוב כמו אהבה שמתה, ובהחלט מגיע לשיר וואו גדול, כי השיר מדהים. נ.ב הוספתי י בשמי כדי שהאיימל שלי לא יופיע באופן אוטומטי בפורום, אתכם הסליחה. שיהיה לכולנו יום הכי מוצלח שאפשר אור ואהבה לכולם.

האם יש להם הרגלים, דברים קבועים שאתן עושות ולא משנות ? אני למשל הבן אדם הכי מקובע שרק אפשר. החל מאוכל וכלה בנופש. אני אוהבת את הקבוע והרגיל והידוע (ואני רחוקה מאוד מלהיות מס' 4 נומרולוגית :) לא אוהבת לשנות אוכל לא אוהבת לשנות סגנון לבוש לא אוהבת לשנות מקום נופש אני אוהבת שהכל קבוע ורגיל - אם זה היה טוב פעם אחת למה שלא יהיה טוב שוב ושוב ? איך אתן ?

צהריים טובים יקירתי. התפנו לי כמה דקות כדי להשיב על שאלתך ואני מנסה לחשוב ולמצוא את עצמי בתוך השאלה שלך. האם אני אדם של שגרה ודברים קבועים או שאולי אני דווקא אוהבת שינויים...? אני מניחה שהתשובה (המעצבנת...) היא: תלוי לגבי מה. הזכרת אוכל - ובכן, אני אוהבת מאוד לנסות כל דבר ולטעום מהכל, עם סייג אחד ויחיד: לא אוכלת שום דבר שהיה חי פעם... חוץ מהתנאי הזה, מוכנה לטעום כל דבר שיציעו לי. כנ"ל לגבי מקום נופש: אחת האהבות הגדולות שלי היא טיולים ורצוי למדינות אחרות, תרבויות אחרות, שפות זרות... רק המחשבה על זה עושה לי התרגשות בבטן ! ברור מאליו שיש מקומות אליהם ארצה לחזור שוב ושוב (לונדון בראש הרשימה עבורי) אבל באופן כללי לו היו לי האמצעים הכלכליים - הייתי רוצה לבקר בכל מקום על פני כדור הארץ הזה, לראות ולחוות ה כ ל . סגנון לבוש זה נושא קצת אחר מבחינתי, כי הוא מייצג את האופי הבסיסי שלנו או כך לפחות אני חושבת. אם נצא מתוך הנחה שקווי האופי הבסיסיים שלנו לא משתנים מן הקצה אל הקצה במשך חיינו (לפחות שלי נשארו די יציבים) אז סגנון הלבוש שלי הוא די קבוע (דהיינו - כמה שיותר פשוט ונוח....) :-) יש דברים בהם אני אוהבת שינויים. החלפתי בימי חיי את כל צבעי השיער האפשריים בערך (חוץ מירוק או ורוד, כנראה...) עד ש"נרגעתי" והתקבעתי על צבע אחד. מצד שני, אני זקוקה ליציבות בדברים המהותיים עבורי, והם בעיקר קשורים לאנשים הקרובים אלי ולבית שלי. אני זקוקה לידיעה שהחברים הקרובים תמיד יהיו שם אתי ובשבילי, ואני לא אוהבת ולא רוצה שינויים בתחום הזה של חיי. האהבה שלי היא תמיד מהולה בקצת חשש מפני האובדן שלה, מכך שההרגל הנפלא הזה של האנשים האהובים בחיי יעלם לי לפתע, ואני אשאר בלעדיהם. אני לא אוהבת מעבר דירות. נאלצתי לעשות זאת די הרבה עד כה, לצערי, ותמיד התהליך היה לא פשוט עבורי. תחושה של "בית" היא חשובה לי מאוד וקשה לי להעתיק אותה ממקום אחד למקום אחר. כך שבתשובה לשאלתך יקירתי, כנראה שבחלקי אני אדם מאוד מקובע בהרגליי, ובחלקי אני דווקא אוהבת שינויים ונהנית מהם !

שירה מקסימה שלי אני בן אדם הכי מקובע שרק אפשר אבל מקריאה של דברייך אז אולי בכל זאת אני קצת מגוונת... אוכל במסעדות אני כמעט תמיד אזמין את אותן המנות שאני רגילה להן. אולי אטעם ביס קטן מהשותפים לשולחן (ואם זה טוב לי אזמין בפעם הבאה) אבל כן אני מפסידה לא מעט. גם בסופר. כמעט תמיד אפשר למצוא אצלי במקרר את אותם המוצרים. נופש להבדיל מטיולים בעולם - אין לי ניסיון רב בטיולים בעולם אבל בארץ כן ופה אני בהחלט תמיד אבקר במקומות חדשים. אבל נופש ? אני כבר חמש שנים "מחתימה כרטיס" במלון קבוע (יקר להחריד) באילת. אוהבת שאני מכירה ויודעת. הנה השנה אני יוצאת לנופש אחרי חמש שנים, אמנם לאילת אבל מלון אחר. מקווה שחלילה לא אתבאס ולו בגלל ההרגל המגונה. סגנון לבוש, תספורת, איפור. קבוע. קבוע. קבוע. קבוע עד כדי בחילה :) אפילו לאחרונה, שסיפרתי על מסע הקניות שניסיתי לערוך, הכל היה קבוע ושגרתי וזו הסיבה שלא מצאתי כלום (כל החנויות מלאות במה שאני לא אוהבת). למרות שאני נשית ומתלבשת אני הכי לא טרנדית שרק אפשר. את יודעת כמה זמן לא לבשתי מכנסיים ??? בית אחרי שגרתי בבית אמי 21 שנה עברתי עם בעלי מס' דירות שכורות ובשבע שנים האחרונות אנחנו בבית שלנו. אני כל כך קשורה לבית שאני לא רואה את עצמי עוברת דירה למרות שהוא קטן ורחוק יחסית. הכי רגילה ואוהבת את הבית שלי. כל מרצפת אני אוהבת כאן ! אני כזו מקובעת :)

אצלי ההרגלים מתבטאים בדברים יותר קטנים כמו- מצלצל הטלפון והעיניים , לפני שהן פונות לטלפון מחפשות את הסיגריות חחחחחחחחחחח אוכל? מוכנה לנסות הכל. מעברים? מאז שהשתחררתי מהצבא עברתי 12 בתים ו-2 יבשות. עכשיו לראשונה בחיי קנינו בית, ואני מאד אוהבת את הבית שלי אבל שום דב רלא חתום וסגור ולמרות שאני לא רוצה לעזוב את זיכרון, אין ערבות שאני אסיים את חיי כאן :-) חייבת לומר שכמעט בכל מקום בו גרתי זה הרגיש לי בית. לא משנה מתי עברתי , יום וחצי לאחר המעבר אפשר היה לחשוב שגרתי שם מלא זמן . לא יכולה לחיות על ארגזים אז הכל עומד במקום יום -יומיים לאחר המעבר. שיער? כבר ניסיתי את כל התספורות וכל צבעי הקשת, וכמו שירה, בכמה השנים האחרונות התיישבתי על גוון אחד (או יותר נכון סקלה אחת) כי בכל פעם שאני צובעת זה גוון אחר מהסקלה האדומה. נופש? לרב רוצה בכל פעם משהו אחר, מקום אחר, ניסיון חדש. ההרגלים שלי מתבטאים בעיקר בתוך הבית וחלקם אני בהחלט שמחה שהשתנו גם אם במעט- הייתי למשל פריקית של ניקיון, לא הייתי יכולה לקום מהשולחן ולהנות עם האורחים אם הכל לא היה שטוף ומוכנס למקום, לא יכולתי לשבת בכייף ולראות סרט עם בעלי בזמן היחיד שיש לנו ביחד בערב עם הבית לא היה מסודר ומתוקתק, כביסה בסל הייתה מוציאה אותי מדעתי, ואני מאד שמחה שהצלחתי לשנות או למתן יותר נכון חלק מההרגלים האלה כי הם הפכו את החיים איתי לקשים למדי.

צהרים טובים אני תמיד אומרת מה רע בשיגרה? להיות צמודים לדברים הרגילים והקבועים נותן לנו הרגשת בטחון של דברים זורמים ומוכרים. אולם אם לא נשנה מידי פעם דברים כמו אוכל חדש איך נדע שאנחנו אוהבים או לא. בגדים ותספורת זה דבר שחייבים מידי פעם לשנות ולו במעט ברור שאני לא מתכוונת לשינוי סגנון דראסטי, גם אני מעדיפה להיצמד לסגנון הלבוש הקלסי והשמרני שלי אולם מידי פעם אני מעיזה לשנות מעט סגנון בגד ותספורת ואפילו לזמן קצר, זה נותן הרגשה של התחדשות. ובמיוחד אנחנו הנשים שיש לנו את האפשרות לשנות סגנון וצבע שיער מידי פעם ולהתרענן בתחושה אחרת, במיוחד לאחר תקופה קצת ירודה זה נותן לנו מעוף. ומרומם את מצב הרוח

רפי, תפנק אותי! רפי, תרגש אותי ! זוכרות את הפרסומת הזו ? לקפה אני חושבת... כאשר אני חושבת אני בד"כ חושבת באמצעות הקלפים (ושוב מרגיז כל כך שאני לא יכולה להעלות לכאן תמונה. בוודאי ישנה דרך כלשהי באמצעות לינק ואני אעשה זאת) שלי ומכאן מגיעה לתובנות ויכולת להסביר לעצמי טוב יותר. בכל אופן שיגרה היא טובה אני חושבת. היא אפילו מבורכת. כל עוד זו שיגרה שטובה לנו כמובן. כפי שכתבתי, אוכל חדש אני בד"כ טועמת מהחברים שסביבי... טעים לי ? יופי לי לפעם הבאה. אני זוכרת שבמשך שלוש שנים לערך יצאתי לאותו פאב. כל יום חמישי אותו הפאב. כל כך אהבתי את המקום, את האנשים, את המוזיקה, את האווירה. לא רציתי להחליף. אולי פספסתי מקומות אחרים אבל זה לא אומר שלא נהנתי ! יתרה מכך, זו היתה הבחירה שלי. רק שלי. זו היתה השיגרה שלי והיא היתה השיגרה המבורכת שלי, לי באופן אישי.

בוקר אור בנות כפי שסיפרתי פה אתמול, אמש הייתי בהצגה שאת שמה ניתן לקרוא בכותרת של הודעה זו. ההצגה היא של "הבימה", ומככבות בה 3 שחקניות מ-ע-ו-ל-ו-ת ומשובחות. אני עדיין תחת הרושם האדיר שהיא השאירה אצלי, כך שקשה לי לסכם עבורכן את הערב, אבל הרגשתי צורך לכתוב על מנת להגיד לכולכן שזו הצגה *חובה* לכל אישה, בכל גיל. כן, גם גברים יוכלו ליהנות כנראה, אבל אין לי ספק שנשים תתחברנה אל הנושאים המדוברים בהרבה יותר רמות ורבדים מאשר גברים. צחקתי כמו שמזמן לא צחקתי, ויחד עם זאת חלק גדול מהנושאים בהם נגעו השחקניות היו לגמרי לא משעשעים אלא רציניים וכבדים - גם אם הוגשו אל הקהל באופן הומוריסטי. הלכתי הביתה עם ראש מלא במחשבות אודות מהי נשיות, מהי מיניות וכמה מורכבות הנשים באופן כללי לעומת המין השני... גם הבוקר התעוררתי עם המחשבות האלה, ואני לוקחת אותן אתי הלאה. אני אוהבת הצגות/סרטים שגורמים לי לחשוב, שבעצם לא נגמרים כאשר המסך יורד אלא ממשיכים בתוכי, עם הרהורים והתלבטויות ומה לא... בקיצור חברות - מומלץ בחום רב. קחו חברה טובה, אחות, אמא או כל אישה קרובה אליכן - ויאללה ליהנות. יום נפלא שירה

תודה רבה שירה על התיאור וההמלצה...! ואיך אני ש-מ-ח-ה שנ?י?ינ?יית.

במסגרת המנוי שלי ב"הבימה" רציתי ללכת להצגה הזו ועכשיו, אין ספק שאני אלך. תודה על ההמלצה. ואם עסקינן בהמלצות אז... "הקומיקאים" ! הצגה מדהימה מדהימה מדהימה. כתיבה חזקה של ניל סיימון ביצוע מרהיב ומצחיק עד דמעות של מושונוב ובראבא זו הצגה כל כך מצחיקה שחבל שהתאפרתי... הדמעות :) מומלץ בחום רב עד מאוד.

את הביטוי "אמרתי לך" אני מנסה לשמור רק לדברים טובים :-) זוכרת שאמרתי לך שצחקתי עד דמעות בהצגה הזאת...? הדינמיקה בין מוני ובראבא, גם אחרי כמה עשורים של עבודה משותפת - מדהימה בעיניי. רואים את האהבה האמיתית בין השניים, וכנראה שזה מה שעובר כל-כך יפה אל הקהל (חוץ מהכישרון המופלא של שניהם). שמחה שאהבת !!

אני ילדה קטנה (14) יש לי בעיה אני ילדה שמפריע לה כל דבר .. מפריע לי הורידים ברגלים. .. וגם בכף הרגל זה לא בעייה רצינית... אין לי הרבה אבל היתי רוצה לדעת עם אפשר לטפל בזה ? ואם אני אטפל בבזה זה יוכל להעלם? ועם יש טיפול זריז כמו זריקה שיכולה למנוע שיצא לי ורידים

בוקר אור דנה המעגל שלנו אינו מעגל מקצועי ובוודאי שלא רפואי באתר ישנם פורומים אותם מנהלים רופאים מקצועיים - אני מציעה לך לפנות בשאלה זו אל אחד מהם. בהצלחה

אני בגיל 50 פנוייה, נרשמתי באתר הכרויות כלשהוא הבעייה שלי היא שאני לא מסוגלת לרשום את גילי האמיתי ואני מפחיתה 3 שנים.פשוט יש לי באג במוח בקטע הזה ואני לא יודעת איך להתמודד עם הדבר הזה כי אנחנו חיים בעולם טכנולוגי משוכלל שלכל אחד יש גישה לאינפורמציה ונגיד שאמצע חן בעיני מישהו והוא יגלה את השקר הזה איך ארגיש? מה דעתכן ?

כוכבית, תביני שאין שום טעם ושום סיבה לרשום גיל לא נכון. בסופו של דבר תצטרכי להגיד את האמת, ואז זה רק יכול לגרום לחוסר אמון מהצד השני.

היי כוכבית, לא יכולה שלא לענות לך, אני כל-כך מרגישה מצוקה פנימית גדולה שנמצאת אצלך בפנים. 1. גיל זה לא רק ה- 50. גיל זה גם מכלול הניסיון שיש לך בחיים. 50 זה לא רק "שלילי", 50 זה גם חיובי. זה לא רק "נבילה", זו גם התחדשות. 2. עד שלא תוכלי לקבל את גילך אצלך בפנים, לא כדאי שתלכי למפגשי הכרויות מסוג זה. כשאת הולכת את צריכה להיות שלמה עם עצמך במי שאת. אני מאמינה שזה לא שייך ל"דימוי הגיל" שלך, אלא שייך לדימוי העצמי שלך. והוא זה שזקוק להגבהה, לחיזוק ותמיכה. 3. כשאת משקרת במפגש אישי כזה, שעניין הגיל הוא בהחלט רלבנטי כאן, כי זה השני שצריך להחליט האם זה מתאים לו או לא, אנחנו לא יכולים לדעת מהם השיקולים של השני, זה נוק אאוט עצמי ולמערכת-היחסים האישית כבר מהתחלה. אולי האיש אוהב בנות 50, ואם הוא לא אוהב, הקשר ממילא אבוד מראש. 4. הכי - זה נוק אאוט עבור עצמך. כי את יוצרת אצלך בפנים חוסר אמון כלפי עצמך. הפנימיות שלך תפסיק להאמין בך. הבפנים שלך רוצה להיות הוא-עצמו, רוצה להיות את-עצמך. זה הכי קל, הכי פשוט, הכי קצר והכי מצליח. מאוד קשה לאורך זמן להחזיק מעמד בלהיות מישהי אחרת. גם לא כדאי ולא מגיעים עם זה רחוק. וכל העניין הוא להיות את עצמך ולהיות ישרה. 5. אבל את לא רק הגיל שלך, את גם הכישורים שלך, האישיות, המוסר, התבונה, טוב-הלב ועוד ועוד ועוד.

פעם מישהי (שנכנסה לרגע, וזהו) שאלה אותי כאן בת כמה אני. היא כתבה שהיא שואלת את זה מפני שבכתיבה שלי אני נשמעת לה צעירה, אבל כתבתי שבתי שלחה לי בדואר פילינג, אז זה בלבל אותה. ואני, אני שונאת שאלות ישירות לא מנומסות מהסוג הזה. יכולתי לא להגיב. מצד שני, חשבתי שחוסר תגובה ישאיר את העניין באי-וודאות לגבי "האם אני צעירה" או "מבוגרת". ואי-וודאות בעניין הזה הוא לא טוב, כי אם אני מבוגרת יותר, זה עלול ליצור קושי עבור אחרים, עלול ליצור התייחסות לגילי, התייחסות שאיננה עניינית בכלל לנושאים שאנחנו מדברות עליהן. אז עניתי לה, וכתבתי שאני בת 38 וחצי. והיום אני חושבת שההתייחסות והנאמנות שלי בעניינים ששייכים רק לי, הוא דבר ששייך רק לי, ושאני לא צריכה להכניס לעניין שיקולי התחשבות באחרים. בחיים ובמציאות אין לי בעיה עם גילי. יש לי ניסיון חיים ושלושה ילדים בוגרים, שלפעמים אני הילדה, ולפעמים אני הבוגרת. אני לא מצדדת בחברות בינינו, ברור לי שאני אמא שלהם והם הילדים שלי, גם אם הם כבר אנשים בוגרים. וכאמא, אני מתייחסת אליהם בהתאם לגילם. גם כשהם היו ילדים ידעתי שאני מגדלת "מבוגרים קטנים". לגבי אנשים אחרים, אני לא מתייחסת אליהם כאל הילדים שלי גם אם הם צעירים ממני, אלא כאל אנשים שלא חשוב לי גילם. ואני בת 55. ~~~~~~~~ ~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~ ~~

למעשה אין לי מה להוסיף על שכתבת כאן. רק להחמיא לך שוב :) על הרגישות על הנתינה על החכמה מאוד אהבתי את סעיף 1. מאוד חכם וחזק. להבדיל אלף הבדלי הבדלות מתקשר לי עם שכתבתי בהקשר לאבא שלי. &אסנת& נ.ב. רציתי לכתוב לך זאת בבוקר אבל לא הספקתי... את יודעת, יום ראשון הלחוץ שלי :)

ניתן לדעתך ליצור משהו , ולא חשוב עם מי, על בסיס חוסר אמון? כבר מההתחלה לעמוד על שקר. ואיך הוא ירגיש כתתגלה האמת, שהרגלה בקודש תמיד צצה על פני השטח? הוא לא יסתכל על העובדה שמדובר רק ב-3 שנים אלא על המהות. לא שווה את זה, לדעתי.

אם יש משהו מגעיל באמת - זה שקר. לא הבנתי למה את משקרת אנשים תמימים, "באג במוח" זו לא סיבה ולא תירוץ. כידוע, לשקר יש רגליים, ולאחר שיתגלה שאת משקרת לא יאמינו לך לשום דבר, ובצדק. מצד שני אשה בת 50 אמורה כבר לדעת את זה, לא?

האם אתם מכירות אחת את השניה לא וירטואלי? האם יש נושאים שאתם בוחרים כדי לדון עליו? איך אפשר ליצור שיחה כאן? האם אפשר לשאול שאלות אינטימיות? האם עניין הגילאים קובע כאן? אשמח לקבל תשובות

בוקר אור הארה לשם מה את צריכה להגדיר ? המעגל שלנו הוא לכולנו - אפשר לבחור נושאים ולדון עליהם, אפשר ליצור שיחה, אפשר לשאול שאלה אינטימית. אפשר ככל העולה על רוחכן כל עוד זה כמובן באופן מנומס ותרבותי ואנושי. ענין הגילאים ? אין הגבלה על גיל. היכרות מחוץ לרשת ? אני באופן אישי מכירה רק אחת מחוץ לרשת. את שאר הבנות אני מכירה וירטואלית בלבד. את רובן. ושוב אחזור על שאלתי - לשם מה את צריכה הגדרה ?

אסנת יקרה הזכרת לפני כמה ימים שבזמן האחרון אינך חשה בטוב ושקבעת תור לרופאה חדשה. רציתי רק לשאול אם הפגישה התפתחה כפי שציפית ואם הכל בסדר באופן כללי. מקווה שעוברת עליך שבת נעימה ושיתחיל לך מחר שבוע חדש נפלא ! @@@ שירה

כל כך נחמד מצידך שזכרת אכן הייתי אצל הרופאה (תנחשי מי הפנה אותי אליה) והיא היתה מאוד נחמדה... ערכה לי בדיקה גופנית, שאלה כמה שאלות ואמרה שהכל בסדר. למען האמת חשבתי שהיא תשלח אותי לבדיקות דם (לא עשיתי המון זמן) אבל היא לא הציעה... אז נגיד שהכל בסדר איתי :)

אסנת, מקווה שתסלחי לי על ה"פולניות" שעומדת להתפרץ פה... :-) אל תחכי שהרופאה תציע לך בדיקות דם; אם עבר זמן רב ולא עשית בדיקות - חזרי אליה ובקשי הפניה לבדיקות דם, זו זכותך (ואף חובתך) לעקוב אחר הנעשה בתוך גופך. מקווה שזה לא מתפרש כאילו אני נדחפת כי זו לא הכוונה, פשוט חבל לי שלא תזכי לטיפול הרפואי שמגיע לך ולכל אחד... (אז סליחה על ההתערבות). שבוע מצוין ! שירה

שלום, אני חדשה בפורום וברצוני להעלות שאלה סמוכה ובטוחה שהיא מעניינת את כולנו ואני חושבת שהינה חשובה להתפתחות האחווה והרעות בין המין האנושי. האם אתם חושבים שיש פרגון הדדי האחד כלפי זולתו? האם יש פרגון הדדי אישה לאישה? או האם יש פרגון הדדי גבר לגבר? היכן הדבר ביותר פוגע? בנשים, בגברים או בשני המינים? ובנוסף, האם יש איפה ואיפה בין גברים לנשים במקומות עבודה? האם גברים מפרגנים לנשים? אשמח באם תענו לי, אני מעוניינת בחוות דעת שונות על מנת לאשש או להפריח את דעותיי. יום נעים לכולם.

בוקר אור רויטל וברוכה הבאה למעגל שלנו :) שאלת שאלה יפה ומעניינת ואני מבקשת להשיב בשאלה - מהו פרגון ? למה את קוראת למעשה פרגון?

אימרות של כיוון והשראה. "לעבוד מתוך חופש: ציפורים לעולם אינן שרות בתוך מערות". י. תורו. "לעשות מה שאתה אוהב - זהו הבסיס להבאת שפע אל תוך חייך." ד"ר וין ו. דייר. ""אולי האהבה היא התהליך, שאני מוביל בו אותך, בעדינות, בחזרה אל עצמך. לא אל האיש שאני רוצה שתהיה - כי אם מי שהוא אתה-עצמך". אנטואן דה סנט אקזופרי. "אם אתה יושב ברווח שבין שני כסאות, אתה יושב על הרצפה". פתגם צרפתי. "כל חבר מייצג עולם בתוכנו, עולם שאינו נולד עד שהוא מגיע, ורק בעקבות פגישה זו נולד עולם חדש". אאניס נין "אדם אינו מאמין - אלא אם כן הוא חי לפי אמונתו". תומס פולר. "שום דבר אינו חזק כמו העדינות, ושום דבר אינו עדין כמו חוזק אמיתי". רלף סוקמן. "אנו יודעים מה אדם חושב לא על-ידי דיבוריו, אלא על-ידי מעשיו". יצחק בשביס-זינגר. ~~~~~~~~ ~~~~~~ ~~~~~~~~ ~~~~~~~~~

תודה נועהל'ה על המשפטים החכמים. מקווה שעוברת עליך שבת נעימה ורגועה ושאת מצליחה להימלט מהחום הבוער שבחוץ... נשיקות שירה

שירה , אני אשמח לדעת היכן למדת סדנת פסיכודרמה. אשמח לדעת פרטים. תודה.

באמת עוברת עליי שבת נעימה ורגועה... בדיוק כמו שקיווית! אני מקווה שגם עליך. החום, נכון, חם... ומה מצאתי, ולא ידעתי... מצאתי לך "מתוך דבריה של אמא תרזה" http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=115802 מה אני אגיד לך, מאז שלמדתי ממך שאפשר להבריח מפלצות במילה אחת בלבד, איכות חיי השתפרה, חיי נעשו פשוטים יותר. תודה! נשיקות בחזרה.

תודה על ההתייחסות של כ-ו-ל-כ-ן (אסנת , נועה וג'ול) (אכן בעיות גישה לאינטרנט הן שמנעו ממני להכנס לפורום) נתתן לי הרבה חומר למחשבה. חבל נועה שזו גישתך, אבל אני מקבלת אותה בהבנה. (למרות שלא היה לי הרושם שנכנסתי ל"מעגל סגור") אין בכוונתי להוות גורם לדיון מסוג זה שהתפתח פה. ולך אסנת - אני מניחה שאמשיך לקרוא את מה שאת כותבת (כאשר תהיה לי גישה למחשב כמובן), אני נהנית מאוד לקרוא אותך. בהצלחה לכולן.

אופס. לא כתבתי במקום הנכון.

הדברים שלי בהחלט לא היו מכוונים אליך אישית, ואני מתנצלת אם פגעתי בך אישית. ולא, זה לא מקום "סגור", ויחד עם זה, זה גם לא מקום של "חייבים לענות" ובכל מחיר. מי שרוצה, עונה. יש דברים שנאמרים במסגרת המקום בין המשתתפים הקבועים ולידיעתם. יש אצלנו גם דינמיקה פנימית, והדברים שלי היו אחד מהדברים האלה. אני משקיעה המון בכל תגובה שלי, וגם אם זה לא נעשה במאמץ, זה העניין והבחירה שלי איפה להשקיע ואיפה להגיב. המחשבה הזו עלתה במוחי רק לאחר שלא ראיתי אותך חוזרת, וכיון שזה ממש לא היה ברור שתחזרי, וכיון שאני כבר למודת נסיון, אני יודעת שמבחינת ההחלטה שלי זו החלטה נכונה. ואני מבטיחה לך שאם או כשתהיי במקום יותר מפעם אחת וכבר אכיר אותך, ואוכל לסמוך ולבטוח בך, אגיב לך ללא כל היסוס כשתהיה לי תשובה עבורך וכשיהיה לי מה להגיד לך. אגב, למרות הפגיעה, זו לא סיבה לכתוב את שמי לא נכון. וזה לא רק משום שעניתי לך תשובה רצינית ועמוקה, אלא בעיקר מפני שכותבים אותו כמו שהוא כתוב, נוע?ה'לה. ותודה לך...

אני אשמח מאוד אם תצרפי למעגל שלנו, שהוא הרבה אבל בטח לא מעגל סגור. לכל אחד יש את הראיה והגישה שלו ולמדתי בחיי, כי יש מקום לקבל כל אחד כמות שהוא או כפי שכתבה יפה JOLE, שלפעמים היא פשוט לא מגיבה, כי היא חשבה שלא נכון לה להגיב. שיהא לך סופשבוע מאושר אסנת :)

דמיינו עצמכן יושבות בחדר, במעגל נגיד, כחלק מקבוצה שאתן לא מכירות בה אף אחד. קבוצה מעורבת שאתן הולכות לבלות איתה X זמן. וכמו כל מדריך טוב, המדריך עושה סבב היכרות. איך אתן מציגות את עצמכן? ככה בלי לחשוב ולהנדס- הנה מגיע תורכן ואתן צריכות להציג עצמיכן- שמי XX ואני.......... (הצעה- כדי שאפשר יהיה לפתח דיון- בהתחלה בואו נרשום רק את הצגת הדברים, מה אתן אומרות , איזו אינפורמציה אתן מעבירות- בלי הסברים , ואח"כ נפתח את הדיון) מתאים?? אז אני אתחיל- שמי JOLE ואני קרמיקאית. אמא לשני אוצרות.גרה בזכרון ולמחייתי אני מזכירה.

שלום שמי אסנת בן ברוך אני בת 32 אמא של מעין בת ה"רבע לשבע" נשואה לערן עוסקת במיסטיקה לצמיחה רוחנית. כך בד"כ אני מציגה את עצמי כאשר אני נדרשת לעשות זאת (כאשר אני מציגה את עצמי בעבודה אז זו לא הדרך).

חייבת לסייג ולומר שדרך ההצגה תלויה מאוד באופי הקבוצה. כלומר - אם זו קבוצה עם מכנה משותף מסוים אז בהתאם לכך גם דרך ההצגה שלי את עצמי עשויה להשתנות, אני עשויה להזכיר דברים מסוימים ולהשמיט אחרים... חוץ מזה, זה אולי נשמע מוזר אבל נורא תלוי באיזה יום "תופסים" אותי, כי הדרך בה אני אבחר להציג את עצמי עשויה להשתנות בהתאם למצב הרוח היומי... :-) באופן כללי לחלוטין, אני משערת שהתשובה תהיה משהו בנוסח שלום, שמי שירה. בת 32 אוטוטו. עוד לא ממש יודעת מה לעשות כשאהיה גדולה. אמא לכלב ושני חתולים. מאוהבת עד עמקי נשמתי באיש המקסים ביותר בעולם. לא יכולה לחיות בלי מוסיקה ושוקולד. ו.... נראה לי שזהו.

יום עמוס היום ובסופהשבוע לא יודעת מה יהיה - אז לא נשאיר אתכן במתח. הנושא עלה כשחשבתי כמה השתנתה הדרך בה אני מציגה את עצמי וניסיתי לראות איך זה משקף אותי השינוי הזה, את ההתפתחות שלי, את נקודת המבט שלי על דברים. למשל, לפני שילדתי את הבכור, הייתי בתפקיד ניהולי, כל כולי הייתי קריירה, וכל ההגדרה שלי את עצמי באה דרך העבודה שלי, ההצלחה והכישלונות שלי בתוך העבודה. לאחר הלידה באורח פלא לא מוסבר (אני טוענת שכל האספירציות שלי לקריירה הוצאו יחד עם השילייה), וההגדרה והמהות שלי היו- "אמא". היום אני קרמיקאית, כבר 4 שנים שזה בבחינת התגשמות חלום שלי. ואילו העבודה שלי רחוקה מלהגדיר אותי, היא היום רק בבחינת אמצעי, מקור פרנסה ותו לא. השאיפה כמובן שבבוא הזמן העבודה לנפשי והעבודה למחייתי יהיו אחד. שמתי לב למשל שהמון אנשים מה שהם עושים למחייתם זה מה שמגדיר אותם. שלום, אני מנהל XXX" שלום אני ראש מדור YYY " לא שמעתי הרבה אנשים בעמדות בכירות בעיקר אומרים שלום, אני X ובישול עבורי הוא תאוות חיי, אה, למחייתי אני מנכ"ל קונצרן בינלאומי" ואיך זה אצליכן? מה השתנה אם בכלל?

עושה רושם של תרגיל מעניין ומיוחד. בספר האחרון שקראתי באחת השיחות עלה הנושא של "איך את מגדירה את עצמך ?" אני תמיד הצגתי את עצמי ראשית בשמי הפרטי, מצבי המשפחתי והגיל שלי (כנראה עוד לא הגעתי לגיל שמסתירים :) כשמעין נולדה אז כמובן שהצטרפה התוספת "אמא של..." מה שכן אני שמה לב עכשיו מעולם לא סיפרתי במה אני עוסקת כי זה פשוט היה מאוד משעמם מבחינתי. כיום ? בגאווה גדולה אני מציגה את תחום העיסוק שלי - אשר מן הסתם תמיד פותח פתח לא קטן לשאלה/שיחה ועוד...

ג'ול, וולאהי, העמדת בפניי אתגר רציני! אני ש-ו-נ-א-ת לשבת בקבוצה זרה ולהציג את עצמי. כשזה קרה בעבר, הייתי מוכנה להגיד את שמי. זה הדבר היחיד שלא הביך אותי או לא גרם לי להרגיש בסטרפיז. אז אין סיכוי שאי-פעם אהיה במעגל כזה שבו אהיה נדרשת או מתבקשת להציג את עצמי... כשזה קרה באסיפות מקצועיות של בעלי-עסקים (מסעדות) בעלי עניין משותף, כל אחד מאיתנו אמר את שמו ואת מיקום המסעדה שלו. אבל אני אוהבת להיות בקבוצה של אנשים חברותיים ובעלי יכולת תקשורתית, ולהכיר את האנשים על-פי מי שהם, ולא על-פי מה שהם מציגים את עצמם. זה אפילו עוזר לי לא לדעת והרבה יותר נקי. כי אין דבר כזה להיות אובייקטיבי. אבל אחרי איזה זמן, לפעמים שעה, לפעמים שבוע, לפעמים חודשים, כבר אין לי בעיה לספר על עצמי, בתנאי שזה לא צריך להיות בצורת "להציג את עצמי." ועכשיו, ג'ול, האתגר שלי הוא להציג את הזהות שלי. את הדברים הכי חשובים עבורי ושמייצגים אותי. ובלי קשר לקבוצה זו או אחרת. (כי אם הייתי בקבוצת הורים, הייתי אומרת: נועה, אמא של גלי, אורי ויוני.) בת כמה אני, פחות או יותר את זה רואים, והוא לא חלק מהזהות שלי שאני מבקשת להציג או לדבר. מה מייצג אותי באמת... רגע! אני חושבת! אני נורא רגישה, פגיעה ואכפתית. רואה פרטים קטנים וחושבת שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים. בגלל הרגישות הזו והפגיעות והאכפתיות, אני רואה גם תמונה רחבה. אני אוהבת לפתור בעיות. ללמוד מהנסיון= מהטעויות ומההצלחות, ולהפעיל את המוח. לכן אני אוהבת גם עסקים. שמחה להקדיש את הזמן הזה לעצמי, כי אני בנאדם שדואג לילדים שלו, למשפחה ולחברים. יש לי שלושה ילדים, בת ושני בנים, שהם מה-זה חמודים ומתוקים כשהם ביחד, ואני גם אוהבת את הביחד שלי עם כל אחד לחוד. אני החברה הכי טובה של עצמי, ומאמינה בקבוצות תמיכה איכותיות מכל הסוגים: בן-זוג, חברות טובות, משפחה טובה ועוד, העיקר שארגיש איתם בנוח, וארגיש בביחד שלנו פירגון, הבנה, תמיכה, עניין והומור. הכתיבה היא הפה הראשון שלי ואני כותבת, עד שהמציאו את המחשב זה היה הטלפון. אני נורא אוהבת יופי, הרמוניה, ואנשים לבביים ואדיבים שמבינים עניין. אנשים זה דבר שמאוד מדבר אליי ומעניין אותי. בטח שזה עדיין לא מייצג אותי, אבל אני חושבת שאין לכם את כל הערב...

תודה ג'ול על שהבאת את השאלה הזאת, זה כל-כך מעניין לראות איך כל אחד מציג את עצמו, איפה כל אחד מאיתנו שם את עיקר הדגש. הסתובבתי עם השאלה שלך במשך כל אחר הצהריים ומצאתי את עצמי חושבת עליה רבות. מסכימה לגמרי עם אסנת, אני חושבת שהסיבה שאני לא בוחרת להציג את עצמי דרך עיסוקי היא כי אני מתייחסת לעיסוק שלי כאל מקור פרנסה ותו לא. כפי שכתבתי קודם, עדיין לא ממש מצאתי מה אעשה כשאהיה גדולה... :-) מהלימודים שלי אמנם מאוד נהניתי אבל היה לי ברור כבר תוך כדי שאין לי כוונה לעסוק בתחום, כך שבינתיים אני עובדת לשם עבודה ולא לשם הנאה (לצערי הרב). מתוך כך, כנראה שאני מגדירה את עצמי ראשית לפי האהבות שלי: תחביבים ואנשים גם יחד. הדברים שאני אוהבת לעשות, הפעילויות שממלאות לי את הלב והאנשים שמרחיבים לי את הנשמה. השאלה שלך גם "זרקה" אותי לשאלה נוספת שבעיניי לפחות קשורה אל הנושא שפתחת כאן, ואני מדברת על הפער שקיים (תכופות) בין איך שאנחנו בוחרים להציג את עצמנו, לבין איך שאנחנו מצטיירים בעיני הסביבה - ובעיקר סביבה שעדיין אינה מכירה אותנו היטב (דהיינו - הרושם הראשוני). השתתפתי בזמנו בסדנת פסיכודרמה (מומלץ בחום רב מאוד, חוויה מדהימה) ובפגישה הראשונה המנחה ביקשה מאיתנו להסתובב בחדר, להתהלך בו בחופשיות ולהתבונן האחד בשני. כאשר היא נתנה סימן, היה עלינו לאחוז במישהו מבין הנוכחים, אשר יש לו "משהו" שהיינו רוצים שיהיה לנו (זה יכול להיות תכונה חיצונית, או משהו שהוא "מקרין" אלינו מתוך אופיו). זו היתה חוויה מרתקת. פתאום את מקבלת את ההזדמנות לראות את עצמך קצת דרך העיניים של האחר... המשך ערב נעים לכולנו !

אני באופן אישי עכשיו אחרי שהרחבתי לעצמי את אפשרויות הלהציג ולהגדיר את עצמי, או לספר על עצמי, כבר יודעת להגדיר יותר במדויק את הצרכים, הבחירות והאהבות שלי: כרגע נראה לי, שבקבוצה זרה לא אמסור על עצמי שום אינפורמציה חוץ מאשר את שמי. נכון להיום. אבל מה שבטוח זה, שאקשיב: על מה מדברים, מה הנושאים, מה הדרך שם ומה המטרה. האם יש לי שם דברים חדשים ללמוד או שאין לי. האם יש לי מה לתרום, או שהאנשים חסומים ותקועים על דרך אחת. האם הדרך נראית לי יעילה, והאם המטרות והדרך נוגעות ללבי. ואז כשתהיה לי יותר אינפורמציה, אוכל להחליט האם אני ממשיכה או לא. אם אני ממשיכה, אמסור על עצמי את הפרטים הרלבנטיים לעניין. אם לא, אז ממילא לא אהיה שם פעם נוספת, והשאלה איננה רלבנטית עבורי. אבל, אם "המדריך" יגיד במפורש שהוא מבקש לדעת מכל אחד מה הציפיות שלו מהמקום, או דברים שהם רלבנטים לנושא המפגש, אני אומר. אם תתפתח שיחה בין הנוכחים ויהיה לי מה להגיד אני אגיד. ואז זה כבר פחות חשוב מה פרטים שמסרתי על עצמי בהתחלה ואיזה. אולי זה יהיה חשוב רק לאנשים ש"הרושם" עושה עליהם רושם. אם זה אחד לאחד, כלומר אדם זר ואני, זה תלוי באוירה, במידה שארגיש בנוח, במידת החיבור שלי לאדם ובכימיה שתיווצר. ובשני המקרים, אליי מדברים הרבה יותר הדברים שנוגעים ללבי. והם לפני הפרטים האישיים. לא שהפרטים האישיים לא חשובים, לפרטים האישיים יש בהחלט מה להגיד. אבל הם לא קובעים או לא חשובים בלי האם יש בפנימיות דברים שנוגעים בלבי. ~~~~~~~~ ~~~~~~~~ ~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~ ~~~~~~~~;

ואם באותה פגישה הייתי הזבוב שעל הקיר... או אם הייתי מביטה על הדברים בראייה רחבה, מבט ממעוף הציפור, הייתי מאמינה: הפרטים האישיים, יופי! הגדרה עצמית, נהדר! ועכשיו אני אשמח להיווכח האם יש קבלות למילים. מה עם התכנים, מה עם הלב, ומה עם הפעלת הכוח השכלי.

מה הגישה שלכן לקולות הפנימיים השליליים שמסתובבים לכם בראש? מתוך "המחברת שלי" - הגמדים המסוכנים שבתוך הבטן דני קיי סיפר מעשה בשני ציידים שהתקדמו בזהירות ביער, כשלפתע הבחינו בעקבותיו הטריים של אריה. "טוב תעשה אם תלך אחרי העקבות הללו, כדי לדעת לאן הלך מלך היער," אמר צייד אחד לרעהו. "ומה תעשה אתה?" שאל הצייד השני. "אני," השיב הראשון, "אני אלך בכיוון ההפוך, כדי לדעת מנין בא האריה." כשמנסים לעזור לי – אבל מזיקים, כשמישהו מנסה לדחוף אותי לצד האחר, מחכים לי שם, חוץ מהטעויות, גם הגמדים הרעים שבתוך הבטן. "הרי את הסכמת ללכת בכיוון הזה!" הם אומרים לי. ואני יודעת שהייתי צריכה לפקוח את העיניים או לחשוב או להקשיב לאינטואיציה. אז מה? אני יודעת שטעיתי. הגמדים, שמפריעים לי מתוך הבטן, מוסיפים לי בשלב הזה עוד קצת תוכחות, רגשי אשמה וביטול עצמי. הגמדים האלה מאוד לא סלחנים כלפי טעויות – בפרט אם הן שלי. אם הם טועים, הם אף פעם לא לוקחים על זה אחריות. הם יודעים לדבר רק כשאני מועדת. אם אני מכניסה הביתה או אל תוך הלב אנשים שלא מפרגנים לי, אני מכניסה הביתה גם את הגמדים. כשאני מרשה לאנשים לא רצויים או כאלה שאין להם גבולות לשוטט בתוך חיי, אחר-כך הם מתקדמים עוד קצת, פותחים לי את הבטן, והופ! – נכנסו פנימה. בלעתי אותה! אחרי העבודה שלהם אני אוכלת את עצמי, מרגישה רע, ואני כועסת. וכשאני מרגישה רע ואוכלת את הלב בגללם-בגללי, זה סימן שהם הצליחו לחצוב בפטישים שלהם בתוך הבטן שלי. כשהגמדים המרושעים שבחוץ הם גם אצלי בתוך הבטן בפנים, זה החומר שממנו עשויות ההשפעות המזיקות לי במציאות, ביומיום. כשאני שומעת את הפטישים המכים בתוך הבטן, אני מיד, דבר ראשון, מחפשת את מקור הרעש הזה אצלי. בטח משהו לא בסדר אצלי. מה זה בדיוק? ותכף, על המקום, מוצאת אלף "לא בסדרים", שכולם מיותרים: אני קרת-רוח מדי, אסרטיבית מדי, רגישה מדי, יש לי אגו קטן מדי... אבל הפעם אני כבר למודת הניסיונות הקודמים, ובטוחה שהפעם לא עשיתי איזו טעות גדולה. אז לעזאזל, מה קורה כאן? ואז יוצאת ומופיעה לי מול העיניים התשובה הנכונה: "היי!" מנופפים אלי הגמדים השטניים בידיהם הזעירות, "עכשיו אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים לא רק מבחוץ – אלא גם מבפנים!" א מ ר החכם - אלה אינם משתנים: חכמים שבמדרגה העליונה, ושוטים במדרגה התחתונה. א ג ד ת - ע ם . כפרי אחד נקלע למצוקה כספית והעמיד את ביתו למכירה. הוא הסכים למכור אותו בזול – בתנאי שהמסמר הנעוץ בקיר, באמצע החדר, יישאר בבעלותו. "מה אכפת לי?" אמר הקונה, שילם את מחיר הבית ונכנס לגור בו. למחרת הופיע הכפרי וביקש לראות המסמר. "בבקשה," אמר הקונה, "לכבוד הוא לי לארח אותך." כעבור יום חזר האיש, הפעם באמצע הארוחה, ובדק את המסמר שלו. בפעם השלישית הגיע האיש באמצע הלילה ודפק בפראות על הדלת. "חכה לבוקר, בבקשה," התחנן הקונה. "המסמר שלי, ואני מתגעגע אליו דווקא עכשיו," אמר הכפרי. "זה היה התנאי שלי, ואתה הסכמת." בלית ברירה ירד האיש ממיטתו, פתח את הדלת והכניס את הכפרי, וזה בדק ומישש את המסמר שלו שעה ארוכה. לילה-לילה היה האיש בא ומטריד את בני הבית, עד שיום אחד הופיע עם כלב גדול שלצווארו קשורה רצועה, וקשר אותו אל המסמר. "מה אתה עושה?" נזעק הקונה. "אני לא סומך עליך שתשמור לי על המסמר," אמר הכפרי, "הבאתי את הכלב, כי עליו אני סומך." הקונה מיהר להשיב לעצמו את כספו, עזב את המציאה, ומיהר לעזוב את הבית.

לגמדים הרעים בבטן אני קוראת נקיפות מצפון... ואצלי לצערי הרב עד מאוד הם די פעילים. המצפון שלי פעיל יתר על המידה ולעתים זה בהחלט בעוכריי. לואיז היי אמרה ולימדה כי מחשבות רעות, נקיפות מצפון וחבריהן עלינו להודות להן. לאמר למחשבה השלילית תודה שאת נמצאת כאן ומזכירה לי לפחד/לחשוש/לתהות ועוד... ולהיבנות ממנה. לא להרוג את המחשבה/הגמד אלא לתעל אותה... ואני משתדלת לעשות את זה. עם המחשבות זה עובד לי די יפה אבל עם נקיפות המצפון ? רחוקה הדרך. האגדה האחרונה שהבאת כאן יפה ומדהימה אך אודה ולא אבוש כי התקשתי להבין את המוסר השכל ו/או ההקשר לגמדים.

בעניין זה לא התייחסתי לרגשי האשמה האישיים. שזו אופרה אחרת... אלא לרגשי אשמה שנולדים כתוצאה מפעולות של אחרים המופעלות כלפינו - דרישות/בקשות/הטלת אשמה/הטלת אחריות/מסווה של טובתנו ועוד. דברים שהם לפעמים רוע, לפעמים סתם אטימות, לפעמים סתם טפשות, לפעמים סתם שטחיות, ולפעמים טפשות, אטימות ורוע ביחד. לפעמים הם אומרים או עושים, וזהו. ולפעמים ממשיכים, לא מפסיקים לרדת לנו לחיים, ולהתערב לנו בהם. הגמדים המסוכנים שבבטן, הם, כשיש לנו נקיפות מצפון ורגשי אשמה, בקשר לזה שאנחנו לא מוכנים להסכים לדברים שהם בעליל נגדנו וגם רחוקים מהאמת של המציאות. הגמדים המסוכנים הם כשאנחנו מכניסים לתוך הבטן שלנו את החארטות האלה. והסיפור עם הכפרי, הקונה הסכים בטוב-לבו, טפשותו ותמימותו לתנאי המחורטט (מלשון חארטה...) של המוכר, שיוכל לבקר את המסמר שלו.... האנשים האלה, "הגמדים המסוכנים שבבטן", שמים את הרגל שלהם בתוך הלב שלנו, הבית, השכל, או החיים שלנו. ואז גם כשהם כבר נעלמו, ויש מקרים שגם אחרי שנים רבות, הדברים שלהם עדיין יושבים לנו בתוך הבטן ש-ל-נ-ו. "ההצלחה" שלהם היא ענקית, משום שלא רק שהם הזיקו לנו מבחוץ, אלא לפעמים הם ממשיכים להזיק לנו מבפנים. הפתרון, זה ברור... להוציא... מה שעניין אותי הוא מה הגישה והדרך האישית שלכן להוציא. אני מקווה שזה הסביר.

בוקר טוב מתוקות איזה כיף לפתוח איתכן את הבוקר. אני מתחברת אל הפורום ומרגישה שאני נפגשת עם פנים מוכרות ואהובות - למרות שבעצם מעולם לא נפגשנו "רשמית"... (גדולתו של האינטרנט). נועהל'ה, הגמדים הרעים האלה שאת מדברת אליהם ושכולנו (אני חושבת) יכולים להתחבר אליהם, מכונים בבית ספרי "המפלצות". המפלצות שלי בערך בנות גילי, פלוס מינוס כמה ימים... הן נולדו כמעט ביחד אתי. גדלו והתעצבו בעיקר בשנות הילדות המוקדמות שלי, ועם השנים תפחו, גדלו והפכו מרושעות יותר, כי למדו מהניסיון מהן נקודות התורפה שלי ואיך אפשר לדרוך לי על פצעים... המפלצות אוגרות בתוכן זכרונות, שברי תמונות וסיטואציות, שומרות בתוכן שיפוטיות וביקורת ונגטיביות רבה. עדיין לא למדתי לגמרי איך לנטרל את השפעת המפלצות האלה, אני רק בתחילת הדרך למען האמת. לפעמים כשמפלצת כזו קופצת לבקר, אני נכנעת לה, וצוללת לתוך בור קטן של דכדוך וייאוש.... אבל משתדלת לצוף בחזרה הכי מהר שאפשר. הדרך להילחם במפלצות שלי היא להרוג אותן בטוב, כמו המשפט הידוע באנגלית to kill them with kindness אם אני אעשה משהו נעים, אם אני אפגש עם אנשים שאני אוהבת ויודעת שאוהבים אותי, אם אני אעשה משהו טוב עבור מישהו אחר - - - המפלצת נבהלת, לוקחת את ה"רגליים" הדמיוניות שלה ובורחת מהאזור. מחכה לפעם הבאה... שיהיה לכולנו יום נפלא אוטוטו סופשבוע ! :-)

אוי, כמה שאני שמחה שזה משמח אותך לפגוש "בפנים" מוכרות. ביחס ל"פנים" ולמציאות באינטרנט, מנסיוני נוכחתי שבדרך כלל זה לא "מתחבר" לדמיון שלנו. ברוב הפעמים המציאות היא טובה יותר... אבל כאן המדד הוא האינטרנט, כי מתבססים עליו... זה נורא נכון שאת מכנה אותן "מפלצות". אבל אצלי עד שזה הגיע לשלב של מפלצות, לא הבנתי שזו מפלצת, חשבתי שזה גמד. ורק כשהגמד הקיש לי בפטישים שלו בתוך הבטן שלו ("אהלן גברת גרוסמן!") הבנתי שזה מתחיל לקבל מימדים של מפלצת. ואני עם מפלצות לא מתעסקת. למה? כי הן לא מבינות את השפה שלי, השפה שלהן היא שונה. ונכון, לפעמים לוקח לי קצת לגלות את זה, כי היא נראית כמו אדם רגיל. ולפעמים אני מגלה את זה תוך שנייה. גישה חיובית, כן, בטח...! בזה אני נוקטת עם המחשבות האישיות שלי, עם הגמדים או המפלצות הפרטיים שלי. הם/הן אוהבים מאוד את הגישה החיובית. להרוג את המפלצת זה לגעת לה במקום הכי כואב, ואז היא לא חוזרת. היא לא מתאבד שיעי! היא חוזרת רק אם אני מאפשרת לה לחיות אצלי. אהלן זרגיאלה! היי! ואם אני הורגת אותה, היא כבר לא עולה שוב. ואז עולה מפלצת חדשה, שגם בה צריך לטפל... וביניהם עולים קולות פנימיים של ספקות, חרדות, פחדים, אי-בטחון, שאותם צריך לגדל ולטפל באהבה. ....והבוקר... אתמול כתבתי לך על המחשבה החיובית "מרטי", שהזמנתי אותה לשבת ושנאכל ארוחת-בוקר. הבוקר התקשרה אליי חברה ושאלה אם היא יכולה לקפוץ לקפה. ואחרי שישבנו קצת היא אמרה, "יאללה, בואי נלך לשבת בבית-קפה לארוחת-בוקר"... "עכשיו?" אמרתי לה, "ולמה שנצא מהבית?" "כי בדרך לשם אנחנו נלך לחנות לקנות את הנ?ל?ל?י?ם שאת צריכה." "או," אמרתי, "עכשיו את מדברת עברית." קניתי את הנלליים, אני מה-זה מרוצה, כאלה נוחות, והעיקר, היה כזה כיף! (בהתחלה, איך שהגענו לשם, פתאום נזכרתי ששכחתי לכבות את הגז בבית. ירדנו לחניון, נכנסנו למכונית, חזרנו הביתה והיא חיכתה לי במכונית. כשחזרתי היא שאלה: "הכל בסדר?" "כן", עניתי, נכנסתי, כיביתי את הגז, נעלתי, יצאתי, ירדתי קומה אחת. ואז נזכרתי, שאולי שכחתי לסגור את הגז. עליתי, פתחי את הדלת, ראיתי שהכל בסדר. נעלתי את הדלת, ירדתי שתי קומות (אני גרה בקומה שלישית), ואז נזכרתי, שאולי לא סגרתי את הגז. "גברת גרוסמן!" שאגתי בלב, "יאללה, מספיק!"

בוקר טוב בנות מה שלומכן? אני מצטערת שאני מגיבה באיחור של מספר ימים, פשוט הייתי מאד עסוקה ולא יצא לי לפתוח את הדאר, נועה'לה ואוסנת אתן צודקות בהחלט בקשר להתגמשות, ללא כך איך היה נירא עולמינו אם לא היינו מתגמשים? אסנת ושירה אני מצטערת שלא יכולתי להצטרף אליכן לקניות, אך אני מקווה שקניתם דברים מקסימים תהנו מהם. נועה'לה כמו שאסנת אמרה גם לי יש גמדים קטנים כמו שקראת להן , והם בהחלט עוזרים לנו להיות בני אדם טובים יותר. לולא ביקרנו את מעשינו ודיבורנו איזה בני אדם היינו. אולם אסור לנו לנבור יותר מידי בתוככי נפשנו ולהעכיר את מצב רוחנו, תנסי יותר להקשיב לאינטואציה שלך, ואל תעני מהר מידי לדברים שאת מתבקשת לעשות אני מכירה את התחושה הזאת גם אני בבעיה דומה נותנת לאחרים לנהל את חיי וכועסת על עצמי.אולם לאחרונה אני מלמדת את עצמי לא להגיב מיד ומבקשת לחשוב על כל דבר. במידה ושוב טעיתי אני אומרת לעצמי אוקי זה כבר קרה אי אפשר לשנות את זה וממשיכה קדימה.חבל לנו לבזבז זמן ואנרגיות בהלכהות עצמיות, גם כך לא הכי קל שבעולם מסביב. תשדלי לחשוב מחשבות חיוביות ולהחמיא לעצמך. הדוגמה של המוכר והמסמר כלכך מתאימה ולכן אנחנו צריכות לזכור זאת ולא לתת לאף אחד למכור לנו בית עם מסמר. צהריים טובים ומוצלחים לכולם. הרבה אור ואהבה.

שלום! אני בת 18 וביחס לשאר החברות שלי יש לי הרבה פחות ניסיון במין ובכלל בחברה. אין לי ביטחון כל כך וזה נובע הרבה מחוסר ידיעה. אני בן אדם שלא נפתח כל כך בקלות בפני אנשים וגם לא סומכת על רובם. קשה לי מאוד לראות את עצמי מתאהבת באמת במישהו, ועוד יותר קשה לי להאמין שמישהו יתאהב באחת משעממת וחסרת ניסיון כמוני. בגלל זה אני חוששת להישאר לבד ולא להתנסות בדברים שמעולם לא התנסיתי. אני עדיין בתולה אך היה לי סיכוי כן לשכב עם מישהו וזה כמעט קרה, הבעיה שבהשוואה אליו לי כמעט אין ניסיון, אני מנשקת גרוע, ואין לי מושג מה לעשות, בגלל זה עצרתי את זה לפני שזה יגיע רחוק. האמת אין לי מושג מה לעשות, אני מיואשת מזה שלעולם לא אוכל להרגיש חופשיה ולזרום כי אני כן רוצה להתנסות במין אבל ממי אני אלמד? וחוץ מזה יש לי פחד להיכנס להיריון. מה לעשות?

בוקר אור גל לדעתי מומלץ לך להיכנס לפורום "מיניות האישה", הוא מתאים לך הרבה יותר מאשר המעגל שלנו ולו מן ההיבט המקצועי. לאחר שתקבלי שם תשובות מקצועיות תוכלי בשמחה לחזור אלינו לתמיכה ושיתוף במהלך השינוי. בהצלחה !

לסושי אני עסוקה ולכן יוצאת מכאן תודה לך על העידוד

בוקר של אור מי זו סושי ? אני חושבת שבהודעות אישיות מומלץ יותר להשתמש במייל ו/או בתכנת תקשורת אישית כזו או אחרת. שיהא לך יום נהדר !