פורום צמיחה אישית ונשית - מעגל נשים

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
334 הודעות
171 תשובות מומחה
גולשות יקרות: הפורום נסגר. ניתן להמשיך לקבל תשובות בפורום פסיכולוגיה ומיניות של האישה.
30/06/2005 | 10:53 | מאת:

למי, שלא יודעת, אספר, כי העיסוק הראשי שלי הינו בקלפי טארות. אני משתמשת בקלפי הטארות ככלי עזר לצמיחה אישית רוחנית ולאו דווקא ככלי לניבוי/חיזוי העתיד. אני מבקשת להעניק לכן מסר בקלפי הטארות. אני מזמינה כל אחת מכן לשרשר לכאן בקשה למסר, שהוא בבחינת "מה אני יכולה לעשות למען עצמי השבוע על מנת שיהא לי הכי מוצלח ומבורך שרק אפשר". כל מי שמבקשת מסר מתבקשת לרשום את שמה, תאריך לידה ואת הנושא בו היא מבקשת מסר עם פירוט קצר. את המסרים אעניק לכן באהבה ובשמחה במהלך סוף השבוע.

30/06/2005 | 16:05 | מאת: דגנית

הצצתי לרגע בין משפחה לחברים... בטיול בין כל אלו שלא ראיתי כמעט שנה.. קפצתי לביתה של אחותי... לרגע קט יש אינטרנט... אז אשמח למסר... כזה של מה אוכל לעשות למען עצמי השבוע כדי שאוכל למצוא עבודה בקלות... ואם לא עבודה... אז רוחנית... כי הצד הרוחני תמיד קופץ במסרים.. דגנית, תאריך לידה 13/4/1974 סוף שבוע נעים ולהתראות ביום ראשון דגנית

01/07/2005 | 10:15 | מאת:

קלף המיזוג/מתינות. הרוחני אכן קופץ כאן ובגדול ! באמצעות קלף זה השוטה לומד במסעו את הצורך למזג בין המידות, בין הניגודים. המים אשר נמזגים על ידי המלאך בקלף מייצגים את הרגשות השונים. הם נמזגים ברגישות ובדאגה ומייצגים בפעולה זו את התועלת שבמתינות עצמה. עליך לזכור כי לעתים יש למתן את הצדק ברחמים, חמלה וסלחנות. בקלף המתינות יש להתייחס לא רק לעובדות נסיבתיות אלא גם לרגשות שלך עצמם. מומלץ לך השבוע למצוא את הדרך המגשרת בין החומר לבין הרוח. מן המקום הרוחני בו את נמצאת לפעול גם במישור הפיזי, הגשמי, הממשי כאן ועכשיו קרי עבודה. הקלף מעניק לך שיתוף פעולה, הצלחה ומיזוג בין הניגודים - הרוח והחומר. על מנת למצוא עבודה עליך למזג בין השניים. בהצלחה יקרה אסנת.

30/06/2005 | 17:05 | מאת: נוע?ה

הרעיון הזה אשכרה מוצא חן-בעיניי: "מה אני יכולה לעשות למען עצמי השבוע על מנת שיהא לי הכי מוצלח ומבורך שרק אפשר". והרעיון של מסר באהבה ושמחה... זה כל-כך נעים ככה. אני אשמח למסר כללי. והכללי כבר יוביל אותי נכון הלאה... בתודה חמה.

01/07/2005 | 10:18 | מאת:

המסר עבורך הוא בקלף הקיסר. הקיסר הינו סמל לפעולה, לאקטיביות, לעשיה ממשית בכלל ובעיקר בתחום החומרי. הקיסר מסמל ומייצג את השאפתנות לזכות ולהגשים בעולם הממשי וממליץ לך להיות השבוע מלאה בכוח, נחישות בבחינת המטרה מקדשת את האמצעים. חלילה לא להיו עקשנית או נוקשה אלא גמישה במחשבה ובעיקר אסרטיבית. הקיסר מבקש ממך השבוע לעשות למען עצמך בתחום העשיה הממשית ולהשתדל לנווט את חייך על פי רצונך בלבד. הוא מעניק לך מעמד בטוח שקשה לערער עליו ומכאן נותן לך את ההצלחה להתמודד אף עם קשיים. בהצלחה, אסנת :)

30/06/2005 | 20:31 | מאת: JOLE

"מה אני יכולה לעשות למען עצמי השבוע על מנת שיהא לי הכי מוצלח ומבורך שרק אפשר בתחום התקשורת ומערכת היחסים שלי עם הבן הגדול (בן 9) תודה.

01/07/2005 | 10:50 | מאת:

המסר שלך מגולם ומוענק לך ע"י השמש. כיוון שאינך מכירה לעומק את הקלפים אפרט לך גם על הקלף כשלעצמו – רקע הקלף – כחול אופטימי חיובי. שמש גדולה ומאירה בעלת פנים אנושיות. קרניה ישרות וגליות לסירוגין ומסמלות את ההיבטים החיוביים והשליליים של השמש. היא מחממת ונעימה אך יכולה גם לשרוף ולהרוס. השמש משלימה את הלבנה. הלבנה מייצגת את תת ההכרה החשוכה ואילו השמש היא ההכרה במלוא בהירות אורה. הלבנה מייצגת את טבע הרגשות אזי השמש מייצגת את יכולת המחשבה. הלבנה חסרת ארגון ואילו השמש היא סמל ומופת לארגון. חמניות צומחות מעל חומה. החומה מסמלת את נסיון העבר שלך בתחום וכן את המגבלות. השמש מייצגת את כל שלמדת ועשית עד כה במערכת היחסים שלך עם בנך ומכאן את יכולה להמשיך הלאה בבטחה. בקלף נראה גם סוס לבן ועליו ילד עירום שערו זהוב ומעוטר בזר פרחים צהובים. הילד פורש ידיו בשמחה ופניו קורנים מאושר – מצב רוח אופטימי ומאושר. נראה כאן ילד ולא מבוגר על מנת להדגיש את ההזדמנות הנוספת הניתנת לך לצמוח ולשגשג לאחר שקיבלת תובנות כה רבות במסעו – הגיע הזמן ליישם את שלמדת. הקלף הינו סמל הצלחה, שמחה, אושר, שפע, ברכה אשר נובעים ממקורות חיצוניים וממליץ לך אף לקבל עזרה ממקור חיצוני על מנת לעשות את הכי טוב שרק אפשר. לא חובה דווקא ייעוץ כזה או אחר אלא אף קריאה נרחבת בתחום. השמש מברכת אותך ומעניקה לך אופטימיות על כך שאת הולכת בדרך הנכונה. דרכך עם בנך נכונה וטובה ועליך לסמוך על עצמך ולא לחשוש. בהצלחה יקירה אסנת :)

30/06/2005 | 10:18 | מאת:

בוקר של אור לכולנו מאז ומתמיד הצבעים משכו אותי עד מאוד. קרוב לשנתיים שאני לומדת את תורת הצבעים מהיבטים שונים וכעת אני מנסה לבדוק דבר מה. לפניכן שבעה צבעים... בחרו אינטואיטיבית צבע אחד בלבד: איזה מן הצבעים מושך אתכן, גורם לכן להגיד זה הצבע שלי ! איזה מן הצבעים מרתיע אתכן, גורם לכן לחוש, שלא בנוח. אדום כתום צהוב ורוד כחול סגול לבן

30/06/2005 | 11:04 | מאת: אני ואני

סגול מרתיע ,כחול - מרגיע

30/06/2005 | 13:20 | מאת:

הניסיון שאני עושה הוא למעשה להבין האם משיכה/רתיעה של אדם לצבעים מסוימים גם מעידה על אופיו, דרכו וכו'... אני מעתיקה לך ממחברתי סיכומים (הילה, צ'אקרה, מיתוסים ועוד( על שני הצבעים הללו. אשמח לקרוא את תגובתך לפירוט. האם את אכן מתחברת לכך. סגול - צבעה של העין השלישית, הצ'אקרה השישית וכן לצ'אקרה השביעית, הכתר. מייצג אינטואיציה, אומנות, יצירתיות, יכולת על חושית, אמונה, דמיון, אי גשמיות. הסגול נותן השראה, פותח מבחינה רוחנית ומחזקת יכולת למדיטציה. מהיבט פיזי – הפחתה במשקל, עירור הטחול, הגברת יצירת כדוריות דם לבנות, עצירת שלשולים וטיהור דם. סגול מאוזן בהילה – אינטואיציה חזקה, רוחניות ויכולת רוחנית, יצירתיות, מסירות, אידיאליזם, גישה רגועה, צורת חיים של מדיטציה, שלווה, יכולת השתנות והתפתחות טובה. סגול לא מאוזן בהילה – קנאות דתית, חוסר צדק, אובססיביות, חוסר סבלנות לאחרים, שימוש בכוח שלישי ובמאגיה שחורה, אמונה בעונש וענישה, אימפוטנציה. צבע מלכותי ונעלה. מייצג כוח מקודש, צדק, אמת, מתינות, אינטואיציה, אומנות, יצירתיות, יכולת על חושית, אמונה, דמיון, אי גשמיות, השראה, רוחניות, על חושי, קליטת מסרים רוחניים, מסירות, אידיאליזם, גישה רגועה, מדיטציה ושלווה, יכולת שינוי והתפתחות. גאוה, קנאה דתית, חוסר צדק, אובססיביות, חוסר סובלנות לשונה/אחר, שימוש בכח שלילי ומאגיה שחורה, אמונה בעונש וענישה. צבע מקודש בטקסים לאלוהיות העולם התחתון. רומי – צבע יופיטר. נצרות – כוח מקודש ומלכותי, סמל האל כאב המייצג אמת אמונה וענווה. קבלה – ספירת יסוד. צ'אקרה שישית, העין השלישית וצ'אקרת הכתר, השביעית. סגול בהיר הנוטה לכחול מסמל תבונה, ידע, מסירות דתית, ענווה אך גם עצב, צער, אבלות, נוסטלגיה ואת גיל הזקנה. נצרות – ערפול, עצב, צום ואמת. לבנדר, סגול לילך, סגול בהיר ועדין מסמל יכולת מיסטית, כישוף חיובי, עומק מחשבה, מקושר לפיות אך גם להתנתקות מן הקרקע, חלימה בהקיץ וריחוף. כחול - צבעה של הצ'אקרה החמישית, הגרון. מסמלת התכנסות פנימה, קרירות, אמת, מסירות וחכמה, מנוחה, התחדשות ותחיה מחודשת, טוהר, רוגע ושינה. יש לו השפעה מרגיעה ביותר המיטיבה על מערכת העצבים, מסייע בטיפול בבעיות שונות אשר בסיסן הוא תפקוד עצבי לקוי. מסייע בהורדת לחץ דם, האטת קצב הלב, עוזר לחיזוק וכיווץ רקמות, האטת התפתחות גידולים. נחשב לצבע מדיטציה והתפתחות רוחנית, אינטואיציה ומידות מוסריות/רוחניות נעלות. הוא מסייע גם בפיתוח כוחות ביטוי ויצירה כצבעה של צ'אקרת הגרון. מבחינה פיזית – תאי עצב, מוח חוט שדרה, עור, שיער. בתרפיית צבעים – בעיות נשימה ודלקות גרון, הורדת חום ודלקות, טיפול בחבלות וכוויות, הפרעות חושיות ורגשיות. הצבע הכחול חשוב במיוחד לטיפול במחלות נשים, כאבי מחזור ובעיות גיל המעבר. מבחינה נפשית משתמשים בו להשגת רגיעה ושחרור ממתחים, בעיות נדודי שינה, פיתוח הבנה רוחנית ואמונה. שימוש מוגזם בכחול גורם לעייפות ודכאון. אוירה כחולה עשויה לסייע לאנשים חמי מזג להירגע ולחוש שלווה. צבע כחול מאוזן בהילה – אהבה, חכמה, אמון, אמת, איזון פנימי, כנות, אמינות, נימוס, מנוחה, מרכוז, ביטחון, שלווה, סבלנות, סלחנות, שיתוף פעולה, רגישות, ראיה נכונה של דברים, אמונה, שקט פנימי, שתקנות, מסירות ומודעות לאלוהי. צבע כחול לא מאוזן בהילה – איפוק מוגזם, חוסר מעורבות, בידוד והתבודדות, פחדים, חרדות, דיכאון, עצבות, פסיביות, חוסר ענין, קרירות ורחמים עצמים. כחול בהיר בהילה – רכות, משיכה לדת, אמונה, מסירות לרעיונות ואמונות, שמרנות ואף בדידות מבחירה.

30/06/2005 | 11:31 | מאת: נוע?ה

אין לי ה"צבע שלי", אבל אני אוהבת כתום. אין לי צבע מסוים שמרתיע אותי. מרתיעים אותי דברים מסוימים, אבל צבעים, לא. מעניין מה אומרת תורת הצבעים.

30/06/2005 | 13:22 | מאת:

מעתיקה לך ממחברתי סיכומים על הצבע הכתום. מעניין אותי לדעת האם את כחובבת הצבע הכתום מוצאת את עצמך מתחברת למה שכתוב כאן. אני מנסה למעשה להבין את השייכות של בחירתנו בצבעים לאישיות וכו' מעבר להילות והצ'אקרות. כתום - צבעה של הצ'אקרה השניה, המין. מורכב מערבוב של אדום וצהוב, צבע חם כמו האדום ועל כן ניחן ביכולת לעורר ולהמריץ. צבע זה מסמל חמימות, אינטליגנציה אקטיבית, ביטחון עצמי, עליצות, אושר, שמחת ביטוי, מעורר שמחה, מסייע בהשגת ביטחון עצמי, מסייע למיצוי כושר השכל ולשמור על מרץ. לצבע הכתום השפעה מרגיעה. מבחינה פיזית יש לו יכולת עירור עדינה, תומך במחזור הדם. גוף האדם – טחול, לבלב, מערכת העיכול, כליות. משמש לטיפול באסטמה, ברונכיט, בעיות נשימה, בעיות קיבה, כאבי פרקים, בעיות סידן, בעיות נשים, התכווצות שרירים, מחזק את חילוף החומרים בגוף. מבחינה נפשית מסייע הכתום במצבי עצב ודכאון. הוא מעורר שמחה ועליצות – בעיקר במצבים של חוסר ענין בחיים. מסיר חוסר ביטחון עצמי, מתקן חוסר במרץ ולהט. מחזק את הגוף האתרי ומקדם בריאות באופן כללי. כתום מאוזן בהילה – מחשבה אנאליטית, יכולת ליישם אינטלקט, יכולת המצאה, שפע רעיונות, ביטחון עצמי, כשרון שכלי, מוטיבציה גבוהה, יכולת ריפוי, יכולת תקשורת עצמית ובין אישית, שגשוג. כתום לא מאוזן בהילה – בורות, אגרסיביות, שאפתנות מוגזמת, חשיבה תחרותית. כתום נוטה לאדום – תשוקה, הנאה, צורך בפעילות, אידיאליזם, גאווה, התרברבות. כתום נוטה לצהוב – אינטלקט חד וחריף, ביטחון עצמי גבוה, חריצות, שקדנות, יכולת טובה לשימוש באינטלקט למטרות מעשיות.

30/06/2005 | 12:03 | מאת: שירה

בוקר טוב אסנת. השאלה מעניינת אבל קצת מורכבת מדי עבורי... ראשית, כי חסרים ברשימה שלך צבעי האדמה (כל גווני החום שאני אוהבת מאוד, וכן צבע הצמחיה מעל לאותה אדמה, שגם הוא חסר משום מה... ?) וגם מפני שלאחרונה חלה תופעה מצערת לצערי, ואנשים מהקשת הפוליטית לקחו לנו צבעים מתוך קשת הצבעים והפכו אותם לשלהם.... וכך צבעים שאהבתי בעבר - גורמים לי לתחושה לא נוחה בהווה, וזה אכן מצער. אני מקווה שתגלי לנו אחר-כך מה מביע כל צבע ... :-)

30/06/2005 | 13:25 | מאת:

כפי שכתבתי אני מנסה לגלות קשר בין הבחירה האינטואיטיבית שלנו בצבע לאישיות שלנו. יש את הצבעים בהילות ובצ'אקרות אך אני מנסה לגלות דבר מה נוסף. והנה צבעי אדמה עבורך... אשמח לקרוא את תגובתך. האם את מתחברת לפירוט ? אגב, על הצבע הכתום בלי כל קשר פוליטי כתבתי בתגובתי לנועה. ח ו ם צבע האדמה. יציבות, ענווה, שפלות רוח. בתרבות הסינית – אדמה. בתרבות הנוצרית – מחד מוות רוחני ומאידך מוות כלפי עולם חומרי (שוב סמל בצבע הגלימות של הנזירים). בהינדואיזם – מחוז צפוני. י ר ו ק צבע הטבע, ממלכת הצומח, קשור לחושים הפיזיים. הרמוניה, איזון, נעורים, רעננות, צמיחה, תקווה, פוריות, סימפטיה והסתגלות. צבע האביב ומייצג את המחזוריות ההרמונית בטבע, צמיחה והתחדשות. ירוק מסמל יכולת לקבל דברים כפי שהם, שפע, השתנות, יצירה מחדש, שלום, שגשוג. יש לו משמעות מיסטית של איחוד וחיבור. משלב בין האור הקר של כחול האינטלקט לבין אור השמש החם של הצהוב. מסמל רגשות ואיזון בין שכל ורגש. נחשב לצבעה של הקנאה – ירוקת העין. בסימבוליזם ירוק כהה משמש כצבע של מוות וסיום. הירוק מסמל תמימות, חוסר ניסיון ואף טיפשות. באלכימיה הירוק הוא סמל לתחילת העבודה הגדולה, תחילת השינוי. בבודהיזם – ירוק בהיר, אביבי, מסמל חיים וירוק כהה מסמל מוות. קלטית – צבעה של אלת האדמה. נצרות – ירוק בהיר מסמל חיי נצח, תקווה, צמיחת רוח הקודש באדם, ניצחון האביב על החורף, חיים על המוות, חניכה. בימי הביניים נחשב לצבעו של השילוש הקדוש. הירוק כהה מזוהה עם השטן, רוע ומוות. באיסלאם הירוק הוא צבע מקודש. בתרבות הסינית – משמעות כמו של הכחול. מסמל עץ ומים, מזרח, אביב. בקבלה – ירוק הנוטה לכחול מקושר לספירת יסוד ויש הרואים את ספירת נצח. ועוד על ירוק הצבע הטבעי הירוק הינו צבע מאזן ומחבר בין שני הקטבים ונחשב לצבע טבעי. ירוק צבע זה מורכב מצבע חם – צהוב, וצבע קר – כחול ונחשב לצבע טבעי. הירוק הינו הצבע העיקרי של צ'אקרת הלב (נוסף עם הורוד). הוא נחשב לצבע של בריאות ומשתמשים בו כל בעיה למעט סרטן (הירוק מעודד צמיחה ויכול לגרום לצמיחה של גידולים ממאירים קיימים). הירוק מייצג נעורים, רעננות, צמיחה, אנרגטיות, איזון, תקווה וצמיחה. הוא צבעו של החנקן היסוד המהווה את המרכיב העיקרי של האטמוספירה וחיוני להתהוות עצמות, שרירים ושאר רקמות. הוא נחשב לצבע ריפוי ומעורר צמיחה וחיים, מאזן גוף ונפש, מרגיע, מחזק, מסייע להתגבר על מכשולים, פותח דרך חדשה ומסמל הרמוניה ואיזון. הצבע הירוק מהווה חיבור מאזן בין צבעים חמים ממריצים ומעוררים לבין צבעים קרים מרגיעים. הוא מסייע לאיזון אנרגיות ולהגיע למבנה חדש ובריא. הוא מסמל את הטבע ומייצג את המחזוריות ההרמונית בטבע, את הצמיחה וההתחדשות. יש לו השפעה מרגיעה על מערכת העצבים, משכך כאבים ומרגיע גירויים. מבחינה פיזית – שרירים, עצמות, ריאות, בעיות לב, בעיות מערכת הדם, מאזן לחץ דם ובעל השפעה מעודדת על כלי הדם בכלל. הוא מחזק את הגוף ביחוד לאחר מחלה או פגיעה, מסייע לקליטת חמצן טובה יותר בגוף. ירוק מאוזן בהילה – תקוה, צמיחה, קבלת דברים כמות שהם, השתנות, יצירה מחדש, אחדות ואיזון הגוף, הנפש והרוח, תקשורת טובה, התחברות והבנת הטבע, אהבה אוניברסלית, יכולת להצליח במקצועות טיפוליים, מקצועות במה, גינון וחקלאות. ירוק לא מאוזן בהילה – קנאה, צרות עין פסימיות, חוסר סיפוק, התנגדות למהלך הטבעי של החיים, מלאכותיות, רגשנות יתר. ירוק צהוב בהילה – סימפטיה לזולת, יכולת מחילה, רחמנות, תקשורת טובה, כנות ואהבת שלום. ירוק כהה בהילה – יכולת ביטוי טובה, ייצוג עצמי, הסתגלות, חיוניות אך גם חומריות, הונאה וערמומיות.

זה הצבע שלי- צמודים מאד הכתום והכחול- אף אחד מהם לא מוכן לוותר. לא נוח לי- עם ורוד

כעיקרון כאשר יש לך שני צבעים מובילים - תקראי את שני הפירוטים שנתתי כאן ותבחני עם עצמך. מה מתאים לך יותר, עם מה את מזדהה יותר (ממליצה לבדוק בעיקר בהיבט השלילי כי יותר קל להתחבר לחיובי דווקא). ולגבי הורוד... מעניין. ראי על הורוד ואשמח לקרוא את תגובתך צבעה של צ'אקרת הלב, הצ'אקרה הרביעית. הצבע הורוד הינו ערבוב של לבן ואדום ויש לו יכולת ריפוי טובות. הורוד הוא צבע של ריפוי ואהבה קוסמית. מעורר חיבה, אהבה ורצון לתת, בעל השפעה מחממת ועוטפת על הנפש ומסייע בחידוש נעורים. מומלץ בטיפול במצבים של חוסר אהבה עצמית, תחושת בדידות וחוסר אהבה. לא מומלץ לטפל באנשים עצבנים או מהירי חימה. בצבע ההילה יעיד הורוד על רגישות, רגשנות, נשיות, כמיהה, רכות ולעתים אף רגשנות יתר.

02/07/2005 | 22:55 | מאת: אילנית

היי אסנת, נוח לי עם ורוד והצהוב קצת מפריע... אילנית

03/07/2005 | 09:04 | מאת:

בוקר אור אילנית על הצבע הורוד כבר כתבתי בתגובתי לאחת הבנות ואת מוזמנת לקרוא ולהגיב. הנה הצבע הצהוב צבע אור השמש, קלילות, עליצות, אמונה וטוב לב, אינטלקט ודעת, יכולת ארגון, משמעת, אישיות, כנות, הרמוניה, דיפלומטיות. עקשנות, ביקורתיות, סקפטיות, שליטה מוגזמת ברגשות, ציניות, אגואיזם, עצלנות, חוסר סבלנות ויגון. צהוב כהה כצבע העקרב הצהוב מופיע לרוב במשמעות שלילית של בגידה, קנאה, חשאיות, חוסר נאמנות. בטבע צהוב ושחור מופיעים על גופם של בעלי חיים כאות אזהרה והפחדה. אינדיאנים – שמש שוקע, מזרח. בודהיזם – התגברות על תשוקות או הטהרות, ענווה. סינים – אדמה, מרכז, יסוד מתכת. הינדואיזם – אור, חיים, אמת, מערב. קבלה – ספירת תפארת. נוצרים – מוזהר, קדושה, שמימיות, אמת גלויה. צהוב חיוור מסמל בוגדנות, הטעיה, כפירה, יהודה איש קריות, יהודים. צ'אקרה שלישית – מקלעת השמש – אישיות, עצמאות ואגו. צבעה של הצ'אקרה השלישית, מקלעת השמש. מעורר אינטלקט, זיכרון, מצב רוח טוב, קלילות ועליצות. צבע מנחם ומחיה מאפיין יכולת ארגון, משמעת, אישיות ואגו. צבע זה מעורר עצבים מוטוריים ואת אנרגית השרירים. הצבע הצהוב מורכב מאדום וירוק ומשמש לעירור אנרגית האדום ולחידוש ועירור הירוק. גוף האדם – מערכת העצבים, מוח, כבד, כיס המרה, קיבה, מעדי דק וגס, ריאות, בלוטת הפרוסטטה. מטפל בבעיות פסיכולוגיות – דיכאון, מלנכוליה, תשישות נפשית, חוסר ריכוז. טוב לטיפול במערכת העיקול, מערכת העצבים. מסייע ביצירת הורמונים, מסייע במצבי חוסר איזון של בלוטת התריס, מעורר כבד וכליות, מיטיב עם המעי, הטחול, הקיבה ושלפוחית השתן. מעורר ניקוי הכבד. כן מסייע בבעיות של זיכרון חלש, מסייע לשמירה וטיפול בעור. מחזק את מערכת העיכול, מעורר מיצי עיכול וזרימת נוזלי הלימפה, מחזק את מערכת העצבים ומטהר את הדם. צהוב מאוזן בהילה – אינטלקט גבוה, אישיות חזקה, יכולת ארגון, משמעת, ידע, כנות, הרמוניה, יכולת למידה מפותחת, מחשבה קרייריסטית יכולת עסקית ודיפלומטית. צהוב לא מאוזן בהילה – עקשנות, ביקורתיות, סקפטיות, שליטה מוגזמת ברגשות, ציניות, אגואיזם, בורות, עצלנות, חוסר סובלנות ויגון. צהוב בהיר – פתיחות, רוגע, אישיות חזקה, רעננות, בהירות מחשבה. אוקר – צהוב נוטה לחום – יציבות, ממשיות, חסכנות עד קמצנות, מתחים, משטר, שליטה, משמעת יתר ואגואיזם. אשמח מאוד לקרוא את תגובתך... כאמור אני מנסה להבין כאן משהו על הצבעים. שיהא שבוע נפלא אסנת :)

03/07/2005 | 20:21 | מאת: דגנית

שאלה מעניינת.. הטעם שלי בצבעים השתנה במיליון מעלות... בהודו. בהתחלה לבשתי רק בגדים בצבעים אחידים, בלי הדפסים.. בלי פסים... משעממים! לא אוהבת ללבוש שחור. בהודו מצאתי את עצמי לובשת בעיקר... חולצות אדומות, בורדו, ורוד... קונה מכנסיים בצבע כתום... לארץ חזרתי עם ערמת בגדים צבעוניים... כייף!!! בעיקרון מתחברת לסגול ולכחול, לא אוהבת שחור - מרגישה שבולע אנרגיה. אוהבת לבן.. אבל לא לובשת לבן, מרגישה חיוורת... וכך גם בתמונות.. שבוע נפלא, דגנית

30/06/2005 | 08:55 | מאת: zipip

אבקש לדעת פרטים על המפגש בטנטורה .למי לפנות? מה התוכנית?

30/06/2005 | 09:32 | מאת:

אני מניחה שאת מתכוונת לפסטיבל הנשים סגולה מטעם סגול. לי באופן אישי אין פרטים למרות ששלחתי להם מייל זה מכבר... אני ממליצה להיכנס לאתר שלהם www.sagol.co.il ולבדוק שם ו/או לשלוח להם מייל. את מוזמנת להצטרף למעגל שלנו בשמחה ואהבה שיהא לך קסם של יום אסנת :)

מה עושים כשהנשיות אף פעם לא היתה חלק ממני? ברור שאני אשה (ביולוגית..) אבל מעולם לא פורגנה לי נשיות, אני בהחלט יפה ונראית טוב אבל.. לא מרגישה אשה מה זה להרגיש אישה בכלל?

30/06/2005 | 09:40 | מאת:

אני אישה בשני מישורים - חיצונית ופנימית. במישור הפיזי אני מרגישה הכי אישה שרק אפשר אחרי מקלחת טובה, התמרחות בקרמים מסוגים שונים המדיפים ריחות נינוח נפלאים, איפור המדגיש את שאני רוצה להדגיש, מלבושים נאים אותם אני אוהבת (בד"כ חולצה צמודה עם מחשוף וחצאית). במצב שכזה אני מרגישה הכי נשית, שרק אפשר. אבל יש גם את המישור הפנימי בו אני כמעט תמיד מרגישה את היותי אישה במלוא רמ"ח אבריי - הרגישות שלי אם כלפיי ואם כלפי אחרים האינטואיציה המחשבה האהבה הנתינה מתי את כן מרגישה אישה ?

בוקר טוב לך ולכולן ! אני קוראת את מה שכתבת, על כך שהנשיות מעולם לא היתה חלק ממך, ותוהה בת כמה את (את כמובן לא חייבת לענות, דרך אגב). השאלה הזו די מהותית, כי מן הסתם יש איזו התאמה בין הגיל הכרונולוגי ובין ההגדרות שלנו את עצמנו (נערה, אישה וכו'). כמו כן, אני חושבת שחלק גדול מההגדרה העצמית מושפע מיחס החברה הקרובה אלינו, בדיוק כמו שכתבת שמעולם לא פורגנה לך נשיות. האם התכוונת שהסובבים אותך התנהגו אליך כאל ילדה או שפירשתי לא נכון את דברייך ? אישית, בתור הצעירה במשפחתי אני סבורה שהיה לי קשה יותר להתייחס אל עצמי כאל "אישה" כי תמיד הרגשתי ה"תינוקת" בהשוואה לכל המבוגרים ממני... משום מה, המילה "אישה" נראתה לי תמיד לא מתאימה לי, להווייה הצעירה ברוח שלי. ייחסתי לנשיות איזה שהוא כובד שכפי הנראה לא התאים לי... כיום אני מרגישה יותר מחוברת להגדרת נשיות עבורי, אבל עדיין הנושא כנראה טעון בהרבה משמעויות מסובכות... אז מה זה מבחינתך להרגיש אישה ??

30/06/2005 | 12:00 | מאת: נוע?ה

ומורכב מהרבה מאוד פרטים, עניין הנשיות. ראיתי את אמא שלי נשית מבחינה האהבה לילדים ומבחינת הבישול. "יצאתי" נשית מבחינת הטיפוח העצמי שלא ראיתי אותו בבית ולא עודדו אותי לזה, אבל אני אהבתי. והעתקתי את האהבה לילדים ואת הבישול. לא ראיתי בבית חכמת חיים, נסיון חיים. אם כבר, אז ראיתי להיפך. לא אהבתי את זה ולא הלכתי אחרי זה. גידלתי את אמא שלי. זה לא היה לי קשה, אהבתי לעזור לה ולתרום לה. הקשה היה כשהיו רגעים ומצבים כשהיא "דרשה" ממני, שזו חובתי לעשות למענה דברים בתי-אפשריים ומבחינתי, לא הוגנים. אלה היו אצלה מצבים ורגעים שהיו מאוד לא נשיים. מאוד אפלים. אני בנויה ככה שהבחוץ והבפנים שלי הם אותו דבר. וככל שהבפנים שלי משתפר, ככה משתפר גם הבחוץ. ככל שמערכת היחסים שלי עם גופי ועם עצמי משתפרת, ככה משתפרים מערכות היחסים שלי מבחוץ. איך זה קשור לנשיות? לא יודעת. אבל אני מרגישה שזה קשור. אני מרגישה שמדובר באני האמיתי שלי, ולא בנשיות. שזה הרבה יותר עמוק.

אני בת 32...

29/06/2005 | 11:42 | מאת: JOLE

אני מעתיקה משהו שכתבתי לפני כמה ימים, משהו שעלה בזכות בעלי . אז מה קרה בערך בסביבות 1975 הוא שאל? ואמר שמשהו במבט השתנה, אמר שנראיתי שמחה יותר בתמונות? לא חשבתי אף פעם לבדוק....מסע דרך חיי בתמונות. לא זכור לי שינוי מיוחד, ואולי לא רוצה לזכור. אבל עכשיו זה עלה, זה מונח על השולחן, משהו קרה משם והלאה. ואני מהרהרת בעולה החדשה שהגיעה לארץ בגיל 6 ומה עבר עליה מאז. אין לך בכלל מבטא אומרים לי היום כשאני חושפת את מוצאי ורק אני יודעת כמה קשה נאבקתי להיפטר ממנו. לא להיות שונה, להיות אחת מהחבר`ה. הכל, רק לא להיות אחרת. השכונה שהגעתי אליה הייתה קיבוץ גלויות טהור. מכל עדה היה שם נציג. ואז ב- 75 עברנו. עפולה הייתה קטנה ופרימיטיבית מידי עבור ההורים, הרגשתי שהגעתי לעיר הגדולה. מה זה גדולה? ממש THE BIG APPLE עברנו לקריות. אני זוכרת איך הייתי מגיעה לביקורים אצל סבתא שעד יומה האחרון לא עזבה את עפולה, והרגשתי כמו נסיכה שירדה אל העם, הגעתי מהעיר הגדולה. לו ידעו עד כמ הנסיכה הזו, שכולם קירקרו סביבה הייתה ליכלוכית בסביבתה החדשה. הבלוק שאליו עברנו היה בן 8 קומות. בכל קומה היו ילדים חלקם בגילי חלקם גדולים יותר. היו החבר`ה הגדולים והחבר`ה הקטנים. ואני הייתי מוכנה לעשות הכל כדי להיות מקובלת, לקבל את האישור שאני בסדר, להתחבב על מי שרק אפשר. אבל איך אפשר להתברג בתוך חברה שבה לחלק מהבנות יש אחים בחבר`ה הגדולים מה שמקנה להן יתרון מיידי, מן דרגה במתנה . וזאת שאין לה היא לא צריכה כי היא "נותנת" לחבר`ה הגדולים אז גם לה יש דרגה במתנה. ויש אותי. לי יש רק אח אחד קטן, הורים שקורעים את התחת כדי להאכיל אותנו, כלי התחבורה יחיד שיש לנו זה אופניים, ואני. לא יפה, לא מפותחת, אין לי אחים בחבר`ה הגדולים, ומתנצלת על האויר שהיא נושמת כי זה בטח גוזל מאלה שנושמים לידי. ואני בכלל....אני בכלל הדובדבן שעל הקצפת, אני הכי יפה, הכי טובה, הכי חכמה, הכי מוצלחת, מסמר הערב, השמש זורחת לי מהתחת ...מה לא??? אבל זה מה שאומרים לי בבית, שאני הכי הכי....אז למה הם , שם בשכונה לא רואים את זה? ואני עוברת על התמונות. עוד שנה ועוד שנה. נראית כאילו מאושרת . ופתאום זה הבריק לי. יש את המשפט שאומר: "הראה לי מי החברים שלך ואומר לך מי אתה" ואני, שהייתי משוגעת על להנציח כל דבר לקחתי את זה הכי מילולי שאפשר. אני רצה פתאום על התמונות לאורך החיים . הנה פה אני מצולמת עם הילדה הכי מקובלת. בתיכון יש לי תמונות עם כל הבנים ה"שווים" אחת עם כל בן שהיה מהמקובלים בכיתה. הנה בטיול השנתי יש לי תמונות עם כל המכ"ים הכי שווים. צבא- הנה אני עם הבנות הכי מוצלחות בקורס, והנה בוינגייט, אני פה עם המדריך השווה אחרי לילה אינטימי במיוחד (אז אני לא גמרתי, אז מה? את מי זה מעניין?) אבל תראו את התמונות, אני מצולמת עם הקליברים הכי גדולים, אז זה מוכיח, זה מוכיח מי אני, אני גם שווה. מה לא??? התמונות, כמה פוזות, כמה זיוף, כמה שקר הן תומנות בחובן...התמונות. ורק אני מסתכלת עליהן היום ובוכה. רק אני יודעת את האמת מאחורי החיוכים. כמה מזה אני סוחבת גם היום? אני לא חושבת שאני מעיזה להודות. ועם זאת, משתחררת לאט מהצורך לרצות, מהפחד להיות מי שאני. פוחדת פחות שלא יאהבו, שלא יסכימו, שלא יאשרו. וראה זה פלא, אני ממשיכה לחיות. וכל יום שעובר, אני מרגישה קלה יותר. וכל יום שעובר אני סוחבת איתי פחות אנשים על הגב, פחות תירוצים, פחות התפתלויות. הנה אני. מי שאני. תאהבו? טוב. לא תאהבו? גם טוב. אי אפשר לרצות את כולם אז כדאי לרצות את החשובה מכל. אותי. לא, לא ממש גיליתי מי אני, אבל מי שלא תתגלה בסוף אוהב אותה כמו שהיא. זמן הסליחה לילדה הקטנה שכל מה שרצתה היה להיות אחת מהחבר`ה. ועשתה את כל מה שהיה בידה לעשות , ניצלה את כל הכלים שהיו בארגז. אבל די. הארגז כבר קטן מידי, והכלים שחוקים ומיושנים, כבר לא מתאימים לבוגרת. והבוגרת צריכה לאסוף לעצמה ארגז כלים חדש. הגיע הזמן לSHOPPING . הגיע הזמן להשתמש בכלים בגודל המתאים. להודות לילדה שהביאתני עד הלום ולשחרר. לתת לה לנוח על משכבה בשלום. היא סיימה את תפקידה, אין לה מקום במועצת המנהלים החדשה. נוחי לך ילדה, עברת דרך ארוכה ועכשיו תני לי למצוא את מקומי. לי. הבוגרת. תני לי למצוא את מה שנכון לי, מתאים לי ועובד בשבילי. מחר אקום בבוקר ואסתכל במראה. מחר אצלם תמונה חדשה. ממחר אביט במצלמה בעיניים אמיתיות. ולא יהיה אכפת לי מי מצולם מצדדי, מלפני או מאחורי.

לקריאה נוספת והעמקה
29/06/2005 | 11:52 | מאת:

התרווחתי על הכיסא שלי אל מול צג המחשב וקראתי את מילותייך בשקיקה... התרגשתי כל כך. מחשבות מרובות זרמו בראשי כשקראתי אותך. אסנת הילדה מעין הילדה שלי מה אני הייתי מה היא היום מה אני מנסה לעשות עבורה על מנת שהיא תהיה מעין הילדה ולא שחזור של אסנת הילדה. אני רוצה לקרוא שוב, לחשוב, להתעמק ורק אז להגיב. בינתיים מחבקת ואומרת רק דבר אחד... אני חושבת, שלא כדאי לתת לילדה שבתוכך לנוח על משכבה בשלום. כדאי לאהוב אותה, לחבק אותה, להבין אותה ומכאן לתת לה יד ולהמשיך הלאה. ולעת עתה אני אוהבת אותך ושולחת חיבוק גדול לילדה הקטנה לבוגרת לך. נשיקה.

29/06/2005 | 11:58 | מאת: JOLE

ההארה שלך הבהירה לי שהניסוח שלי לא היה נכון. הכוונה היא לתת לה לנוח, לא לתת לה לנהל אותי יותר. לא להעלים אותה מחיי שהרי בזכותה אני מי שאני היום, וחלק גדול מאד מה HEALING שלי היום הוא לקבל אותה כמו שהיא בלי לשפוט ולהבין שהילדה עשתה את מה שידעה לעשות, בכלים שהיו לה אז, בתובנות שהיו לה כילדה. לאהוב אותה לחבק אותה. אני בהחלט מייחלת לרגע שבו אוכל לתת לה יד בשלמות גמורה ולהיות המובילה ולא המובלת על ידה. תודה

29/06/2005 | 12:25 | מאת: שירה

Jole. כל-כך מצאתי את הילדה שבי בתוך המילים שלך. הילדה המפוחדת, הבודדה, שהכי רוצה בעולם לרצות את כולם ושרק יאהבו אותה בתמורה... גם אני מרגישה שאני במסע ארוך כדי להגיע להשלמה עם אותה ילדה. רוב הזמן היא מובילה אותי למקומות שאיני רוצה להיות בהם, גוררת אותי לדפוסי התנהגות שאני רוצה מאוד להשתחרר מהם. עד היום ישנם מקומות שכאשר כף רגלי דורכת בהם - תוך שניה וחצי הדמות הבוגרת שלי עוברת טרנספורמציה ושוב אני אותה ילדה בת 6 או 7... ומיד משתלטת התחושה המתסכלת וחסרת האונים של: מה לעזאזל קורה פה? הלא אני כבר לא ילדה, התבגרתי, כבר אי אפשר לפגוע בי בקלות רבה כ"כ כמו לפני שנים, אז למה זה קורה...? למה הרגרסיה הזו, כמו מסע מטורף אחורה בזמן... זה יכול לקרות אפילו מצליל קולו של אדם מסויים, או ריח שמזכיר משהו מהילדות וזורק אותי לאיזה פלשבק מרשים במיוחד... קשה. אני מתארת לעצמי שהילדה הזו לא מתכוונת להסתלק עד שאני לא אספק לה את הדברים שהיא רוצה שנים על גבי שנים לקבל. רק אז, היא תתרצה, תתרכך ותניח לי לחיות את חיי בלי תזכורות חוזרות ונשנות לחולשות מהעבר.

29/06/2005 | 12:56 | מאת: JOLE

מתחברת כל כך לדוגמא שנתת "זה יכול לקרות אפילו מצליל קולו של אדם מסויים, או ריח שמזכיר משהו מהילדות וזורק אותי לאיזה פלשבק מרשים במיוחד... קשה" ואולי במהלך הזמן אעיז גם לספר על זה . ולנקודה אחרת מדבריך. אקדים ואומר שמאז שנחשפתי למשנתה של ימימה אביטל זצ"ל למדתי את כוחה של מילה, והשפעתן של מילים, ועד כמה רק שימוש במושג אחר באמת משנה את פני הדברים. ואני מכוונת למשפט האחרון בדבריך: "בלי תזכורות חוזרות ונשנות לחולשות מהעבר"- והמילה אליה אני מכוונת היא "חולשות". בזמן שהילדה התמודדה עם מה שהיא התמודדה, היא השתמשה בכל האמצעים שהיו לה, בכל הכלים והתובנות שהיו לה. ולכן זו לא היה מתוך חולשה כי היא אזרה אז את כל החוזק שהיה לה, בזמן ההוא, במקום ההוא, בהתרחשות ההיא. ולכן, מבחינתי, תחילתו של תהליך לקבלת הילדה יהיה - לא להשתמש במושג חולשה כי זה השיפוט שלנו היום כבוגרות. היא עשתה את ה100% שהיה לה אז מתוך חוזק. הקושי שלי היום כבוגרת הוא לשחרר את האחיזה במה שהיה טוב אז, להשתחרר מתגובות שהיו אז ולראות שאמנם הן היו טובות לפעם, כי זה מה שידעתי אבל היום יש לי יכולות אחרות, יש לי כלים יותר משוכללים, ואני צריכה כאילו ללמוד ללכת מחדש.

30/06/2005 | 06:33 | מאת: נוע?ה

הילדה שלי היא קצת אחרת. הילדה שלי היא חכמה, אוהבת ומעריכה את עצמה, והיא מבקשת ממני ללכת אחריה. לא לפחד. והרבה פעמים אני זו שפוחדת... הילדה שלי מדברת אתי בשיא הכנות ומהלב. לילדה שלי יש גם דפקטים. למשל עניין ההגזמות בחומר. אני מבינה את הצורך שלה בפיצוי, אבל אני גם מבינה את הצורך שלי כבוגרת, בהתחשבות גם בי. אז אני מסבירה לה. בימים קשים כשאין לי כוח, אין לי כוח להתנגד לה בעניין הזה. אבל אחר-כך אני אוספת את עצמי, מדברת איתה, והדברים מסתדרים. הילדה שלי נותנת לי כל-כך הרבה שמחת-חיים ודמיון. והיא כבר לא הילדה הפנימית, היא האני האמיתי. הילדה הפנימית שלי מתחשבת גם באחרים. היא עושה מה שבא לה, אבל לא מפגינה את זה. היא בטוחה בעצמה. בהמון מקומות הילדה ואני כבר השתלבנו והתמזגנו, וכבר אין "היא" ו"אני". כמה חכמה "שהייתי פעם". כמה אופטימית וטבעית ועם הערכה עצמית גבוהה. ואיך התקלקלתי בדרך. ואיך התחלתי לפחד. ואיך התחלתי להקשיב לכל מיני שטויות. ותודה שהילדה הפנימית הגיעה.

30/06/2005 | 09:37 | מאת:

בוקר של אור נועה, אני כל כך מסכימה עם מה שאת כותבת כאן. הילדה הפנימית היא חלק בלתי נפרד מהאישיות הבוגרת של היום. לעתים אני מסתכלת על הבת שלי וההתנהלות שלה בחייה בחברה וחושבת לעצמי כמה נפלא... הלוואי ואני הייתי כבוגרת יכולה לנהוג כמותה. אני רואה אותה עם חברה שלה למשל, משחקות, רבות, בוכות אבל אחרי רגע קט מתנצלות, מתחבקות ומשחקות כאילו כלום לא קרה. ואנו כבוגרים ? נושאים איתנו בד"כ את הכעס, העלבון לזמן ארוך ומיותר אשר גורם לנו רק לרע. הלוואי והייתי יכולה לנהוג כמו ילדה :) ואולי אני בעצם יכולה, אני מנסה לפחות ומשתדלת. מאוד אוהבת את המשפט שכתבת "הילדה שלי נותנת לי כל-כך הרבה שמחת-חיים ודמיון. והיא כבר לא הילדה הפנימית, היא האני האמיתי". חזק ונכון כל כך !

30/06/2005 | 08:50 | מאת: אני

הגעתי הנה במקרה אבל נשביתי

30/06/2005 | 09:34 | מאת:

הגעת "במקרה" וטוב שכך את מוזמנת להצטרף למעגל שלנו (שיהא גם בעולם הפיזי בהמשך) בשמחה ואהבה רבה אסנת :)

29/06/2005 | 09:08 | מאת: חגית

לאחרונה נתקלתי באתר מדהים שממלצה עליו בחום לגעת אישה www.elaisha.com ממליצה ביוחד על הפורום המיוחד שיש שם, חזק ועוצמתי, ממש מעגל וירטואלי

29/06/2005 | 09:21 | מאת:

זה ממש יפה מצידך להיכנס לפורום מעגל נשים ולהמליץ על פורום מעגל נשים אחר... מאוד יפה ובעיקר מנומס. תודה לך :) ולכל גולשות פורום זה - אכן אתר "לגעת אישה" הוא אתר מעולה עם הרבה מאוד חומרים מעניינים. מומלץ בחום רב ! בהמשך אעלה רשימה של אתרים מומלצים במיוחד בתחום.

30/06/2005 | 01:02 | מאת: רונית

אסנת שיתוף ותמיכה של נשים אחת לשניה, היא משהו מאוד חשוב, בהעברת המסרים שלנו הנשים למען התחזקותנו כנשים וכחלק מהחברה כולה. חבל שאת לא מפרגנת ומפחדת מזה. מה גם שנכנסתי וראיתי שפרסמת שם מעגלים שאת מעבירה, ואף אחת לא כתבה לך הערה כזו צינית, חבל. הכח שלנו הוא בשיתופי פעולה בינינו הנשים.

28/06/2005 | 08:02 | מאת:

לפעמים אני מרגישה שאני אמא שלה ולא היא אמא שלי. למען האמת ככל שאני מפשפשת בזכרוני עמוק ורחוק יותר זה מתחדד ומקבל צורה - אני תמיד הייתי אמא שלה. אמא שלי הכי אוהבת אותי שרק אפשר - עוזרת, דואגת, תומכת אבל... אני אמא שלה וזה לפעמים פשוט מוציא אותי מדעתי.

28/06/2005 | 16:23 | מאת: שירה

אוסנת... מה אומר ומה אגיד, מלבד להזדהות עם הרבה מהכתוב.... דווקא האנשים הקרובים לנו ביותר מחזיקים בפוטנציאל הגדול ביותר להוציא אותנו מדעתנו ! :-) צריך להיות חזקים כנראה, אולי לתפוס מרחק לזמן מסויים, לנשום עמוק ולהמשיך הלאה מבלי לצאת באמת מהדעת (כי אחרת עלול לעבור זמן עד שנחזור אליה בחזרה...)

ראשית אני מאוד אוהבת אותה... :) שנית היא מתקשרת אלי כל יום ואין סיכוי שהיא תפספס יום אחד. היא האמא הכי טובה בעולם אבל ככזו היא מוציאה אותי מדעתי. בעיקר משגע אותי שאני האמא שלה. היא לפעמים מתנהגת כמו ילדה קטנה. ממרום 32 שנותיי אולי הייתי כבר צריכה להתרגל אבל אני לא מצליחה. כאילו איך תגיבי שאמא שלך (שבאה במיוחד בשלושה אוטובוסים כדי לעזור לך בבית) בוכה (ממש בוכה עם דמעות והכל) כי בעלך לא אהב את מה שהיא בישלה ?

26/06/2005 | 10:26 | מאת:

יום ראשון בפתחו של שבוע חדש ואני מזמינה אתכן לשוחח על מערכות יחסים. רובנו מבקשים אהבה. בדרך כזו או אחרת רובנו מחפשים אחר האהבה. אנו מבקשים לעצמנו אהבה - שיאהבו אותנו, יכבדו אותנו, יעריכו אותנו, ירימו אותנו אל על. פשוט שיאהבו אותנו. נשאלת השאלה כיצד נכניס לחיינו את האהבה המיוחלת ? לטעמי לפני שאנו שואלים את השאלה הזו יש צורך לשאול שאלה חשובה אף יותר – האם אנו אוהבים את עצמנו ? האם אנו מכבדים ומעריכים ומרימים את עצמנו אל על ? האם אנו מעניקים לעצמנו אהבה ? נאמר "ואהבת לרעך כמוך" אהוב את רעך כפי שאתה אוהב את עצמך. ואני שואלת. כיצד אתה אוהב את עצמך ? או יתרה מכך - האם אתה בכלל אוהב את עצמך ? החיים מורכבים ממערכות יחסים. אנו מקיימים מערכות יחסים למעשה עם כל דבר: בינו לבינה, הורה וילד, בוס ומעביד ועוד.... אנו אפילו מקיימים מערכות יחסים עם הדומם והצומח הסובבים אותנו. גם עם עצמנו אנו מנהלים מערכת יחסים. על מנת שנוכל לקיים מערכת יחסים מוצלחת עם הסובבים אותנו יש צורך לקיים מערכת יחסים מוצלחת בראש ובראשונה עם עצמנו. כל אחד עם עצמו צריך לבחון את מערכת היחסים האישית הזו שלו . אנו מחפשים אחר האהבה אך זו תגיע כאשר לא נצפה לה כלל וכלל. הניסיון למצוא אהבה לא יניב את בן הזוג הנכון ויכול ליצור מערכת יחסים כושלת. עלינו להבין כי האהבה היא בתוכנו וכאשר נאהב את עצמנו נמשוך את האהבה אלינו ובן הזוג המיוחל והנכון יגיע מבלי שנחפש אחריו. אם אתם מחפשים תכונות מסוימות בבן הזוג פתחו אותן ראשית בעצמכם. למשל אתם מבקשים בן זוג בעל חוש הומור מפותח? בחנו את חוש ההומור שלכם. האם אתם יבשים כצנון או שמא אתם מצחיקים כקומיקאי ? בחנו את עצמכם מה מרחיק מכם את האהבה. היא אתם ביקורתיים כלפי עצמכם? חסרי ביטחון עצמי? מבקשים ותרים אחר הבלתי מושג כמו חייתם בסרט הוליוודי? מפחדים מאינטימיות? האם אתם מאמינים כי לעולם למעשה לא תמצאו את זה שאהבה נפשכם? הכינו את השטח לקראת האהבה. היו אוהבים והרשו לעצמכם להיות ניתנים לאהבה. היו פתוחים ומוכנים לקלוט את האהבה המגיעה לכם. אז... מערכות יחסים ! אני מזמינה אתכן לשתף, לחלוק, לדון, לשאול, להשיב בנושא מערכות יחסים - אם מנסיונכן ואם מראיה אישית שלכן. כיצד אתן רואות מערכת יחסים טובה ונכונה ? מה אתן חושבות שאתן עושות נכון ו/או מה אתן יכולות לשפר ? אתן מוזמנות לחשוב ולזרום - מערכות יחסים. שיהא לכולנו שבוע מואר ומאושר במיוחד אסנת :)

26/06/2005 | 15:40 | מאת: אלה

שלום אני חדשה כאן ותודה לאוסנת שהזמינה אותי לפורום. נראה מענין מאוד אני רווקה, בת 30 ואין לי מערכת יחסים טובה ואמיתית כבר יותר מדי זמן ממה שאני יכולה אפילו לזכור. יש מזדמנים פה ושם אבל זה לא זה זאת לא אהבה של אמת הכי אני רוצה להרגיש כמו בסרטים אבל כבר הבנתי שזה לא קיים היום אני יודעת שמערכת היחסים הכי רצינית שהיתה לי לא הצליחה בגללי כי נתנתי יותר מדי

26/06/2005 | 16:37 | מאת: שירה

צהריים טובים אלה (לא יודעת אם שמך אמיתי או בדוי, אבל זה אחד השמות האהובים עלי ביותר... סתם כדרך אגב) ושלום גם לכולן. אלה, כתבת שהכי היית רוצה אהבה כמו בסרטים אבל ברור לך שזה לא קיים. את יודעת, יש סוגים שונים של סרטים (וביניהם גם סרטי מתח ואימה...) אני חושבת שגם הסרטים מורכבים מיסודות שקיימים גם קיימים בעולם האמיתי. בחיים של כולנו ישנם כל המרכיבים של כל סרט טוב: קצת קומדיה, קצת מתח, הרבה לא-ידוע, רומנטיקה, התרגשות, אושר וגם (מה לעשות) עצב. מניסיוני האישי, אני דווקא יכולה לומר לך שאכן קיימת גם בעולם הלא-וירטואלי שלנו אהבה "כמו בסרטים", אני יוצאת מתוך הנחה שאת מדברת על דפיקות הלב המואצות, על ההתרגשות כשאת שומעת את קולו או אפילו רק מעלה בדמיונך את דמותו. כל זה בוודאי קיים במציאות. כל מי שלא חווה זאת - זה רק אומר שהאהבה הזו עדיין מחכה לו/לה מעבר לסיבוב, אבל היא שם, ממתינה בסבלנות... זה נכון שעדיין לא פגשתי אהבה ללא קשיים (יתכן שהיא קיימת - אבל טרם פגשתי בה...) אבל זה לא אומר שזו לא אהבה "מהסרטים", זה רק אומר שהסרט הוא לא חד-מימדי אלא מורכב מהרבה מאוד רבדים. אני יודעת שלפעמים כשאת מסתכלת מבחוץ על זוגות, נדמה לך שהכל אצלם צבוע בצבע ורוד, אין צרות והם פשוט מפליגים להם בים רגוע של צמר-גפן מתוק... זו אינה המציאות, על פי רוב. חיבור בין שני אנשים, מתאימים ככל שיהיו, הוא אף פעם לא פשוט וקל. רק בפנטזיות שלנו מדובר בשני חלקים של פאזל שפשוט "נופלים" זה אל תוך זה ללא כל קושי. בפועל, מדובר על שני אנשים, עם אופי מגובש ודפוסי התנהגות שנרכשו ועוצבו במשך שנים, עם "שגעונות" ו"שריטות" ועם נטייה לדרוך זה על היבלות של זו ולהיפך... אם את חושבת שעודף הנתינה שלך היא שחיבלה בקשר המשמעותי שלך, אולי שווה לבדוק את הנושא בטיפול, לברר האם מדובר בדפוס התנהגות קבוע אצלך, מה מעורר את ההתנהגות הזו וכיצד אפשר לשלוט בה. מאחלת לך אהבה גדולה בקרוב מאוד.

28/06/2005 | 12:02 | מאת: JOLE

הי אלה, ממה שאני מאמינה- יותר מידי הווה אומר יותר מהמידה ואני רוצה להתייחס לרגע לנקודה הזו מהצד הנותן דווקא ולא הצד המקבל. הCATCH הוא לדעת מה המידה הנכונה, לא לאחר, אלא לנו. יותר מהמידה שלנו אומר הפרזה. ואני מאמינה בעיקרון פשוט (לכאורה) של איזון. איזון אומר שבמקום שבו יש הפרזה יש החסרה במקום אחר. מה שאומר מבחינתי הוא שכשאני נותנת בהפרזה אני מחסירה ממקום אחר והמקום האחר הוא "אני". ומשם בא התיסכול, והעצב, הכעס וכל המיותרים האלה. כשאני נותנת למישהו אחר על חשבוני בסופו של דבר אני משלמת את המחיר. אני גם מאמינה שכשאני נותנת במידה הנכונה לי, זוהי נתינה ממקום נקי וללא תנאים מה שאומר מבחינתי שכשאני נותנת על פי מידתי ולא מקבלת בתמורה לא נילוות הרגשת תיסכול כי לא החסרתי מעצמי כלום. לכאורה עיקרון פשוט, אך לא קל כלל ליישום. מצריך עבודה פנימית בכלל ללמוד מה היא המידה שלנו באספקטים השונים של חיינו, בדק בית רציני. אישית אני יכולה לספר שאני עוברת עכשיו בדק בית כזה והוא כואב לא רק נפשית . ועם כל זאת אני מאמינה גדולה במשפט WHAT GOES AROUND COMES AROUND , כך שאני מאמינה גדולה באהבה. אני מאמינה שיש לה את הכוח לגבור על כל האתגרים שעומדים בפנינו. תמיד עומדת לנגד עיני האמונה שכל מה שאני עוברת זומן לי, בא ללמד אותי משהו, ורע ושחור ככל שייראה לי ברגע נתון, יש לו מטרה שגם אם לא ברורה לי בזמן ההתרחשות היא תתבהר לי אחר כך. שולחת חיבוק גדול

27/06/2005 | 11:14 | מאת: רונית

קוראים לי רונית ואני נשואה 7 שנים. אני מרגישה שהנישואין שלי תקועים. שיגרה מעצבנת של עבודה ילדים ובית אני מנסה לפעמים לעשות משהו בשביל שנזוז קצת אבל מגישה שזה לא מספיק וחוץ מזה שאני רוצה שגם הוא יעשה ויתרום ולא רק אני. איך אני יכולה לגרום לו לעשות גם כן משהו ?????

27/06/2005 | 11:28 | מאת:

אני קוראת את המצבים, שהעלו רונית ואלה ונזכרת בקלף גלגל המזל בחפיסת קלפי הטארות שלי. קלף שבעצם מעיד על צורך בשינוי ויתרה מכך, על כך שהשינוי הינו אפשרי וכדאי אבל בזכות השואלת עצמה ולא בזכות אחר. כאשר אני מסבירה את הקלף הזה אני מתחילה ומספרת על כך שאני שומעת אנשים מטילים את כישלונותיהם על אחרים – עין הרע, גורל אכזר, גלגול לא נכון ועוד... מאשימים אך לא את עצמם. לא מסתכלים מה הם עושים באמת ובתמים על מנת לזמן את השינוי המבורך לחייהם. שוחחנו באחד השרשורים הקודמים מעט על הצורך בשינוי פנימי לפני השינוי החיצוני. או למעשה שינוי פנימי על מנת שהשינוי החיצוני יקרה ויהא מבורך ונכון. נתינה וקבלה הם מבורכים אך יש צורך באיזון ביניהם על מנת שנוכל לתת מספיק ולקבל מספיק בהתאמה ובעיקר לחוש טוב עם עצמנו. אבל איך עושים את זה ? אפקט המראה ! בעיה – אני לא מקבלת מספיק. האם את נותנת מספיק ? האם כאשר את נותנת את מרגישה את הקבלה ההדדית ? שמחה, אהבה, נתינה מסוג אחר מבן הזוג? בעיה – אני נותנת יותר מדי אולי זה מפחיד/מלחיץ ? ייתכן שבמערכות היחסים שלך עם החברות הן מכירות אותך מספיק זמן על מנת להעריך ולכבד אותך על הנתינה המבורכת שלך אבל ייתכן מאוד כי בן אדם חדש המגיע אל מעגל חייך נלחץ מכך. מפחד. חושש. איך הוא ייתן גם הוא כך ? ואולי זה אפילו מוקדם מדי לתת כל כך הרבה... כאשר אנו מתאוננים על דבר מה אני תמיד ממליצה על אפקט המראה. לחשוב הפוך. לנסות ולשים את עצמך במקום של האחר ומכאן לנסות ולחוש את שהוא חש/חושב/מרגיש. לא מזמן הגעתי למסקנה שהגיע הזמן שאני אפסיק לחשוב בשביל בעלי. לעתים אני רוצה דבר מה ואני מנסה לחשוב מה הוא יחשוב, מה הוא יעשה, מה הוא ירגיש... ולמה ? לא פשוט יותר לאמר לו מה אני רוצה ? הדרך לשנות אחרים היא קודם לשנות את עצמנו ! את הגישה, הראיה, האמירה. קודם לשנות אצלנו ! כאשר אני אוהבת את העולם הוא אוהב אותי בחזרה. כאשר אני מחייכת אל העולם אני מקבלת חיוך בחזרה. כל שאני נותנת חוזר אלי כפליים. אבל, במידה ! בהתאמה ! בשיקול ! לתת ? בשמחה. האם זה מתאים לאותו אדם לקבל ?

27/06/2005 | 14:56 | מאת: שירה

הי רונית. לגרום למישהו לעשות משהו - לא חושבת שישנה דרך. אבל להיות פתוחה ואמיתית ולהגיד לו בדיוק מה הצרכים/רצונות שלך - זה בוודאי אפשר ואפילו רצוי. קחי אותו לשיחה גלויה מלב אל לב, ספרי לו עד כמה הוא חשוב לך, עד כמה הזוגיות חשובה לך, ושתפי אותו ברצון שלך להשקיע יותר באינטימיות שלכם. נראה לי שכדאי לא רק לשתף אותו בהחלטות אלא גם בדרך להגעה אל ההחלטות, כלומר - איך מתאים לו לגשת אל ה"בעיה" ? יתכן שבשילוב של שני מוחות (ושני לבבות) תצליחו להגיע לכל מיני רעיונות יצירתיים, שמקובלים ואהובים על שניכם. נראה לי שבתור צעד ראשון אתם זקוקים לקצת זמן לבד רק שניכם, בלי הילדים, כדי להיזכר שחוץ מאבא-אמא אתם גם גבר ואשה, ויש לכם הגדרה אישית-זוגית חוץ מההגדרה ההורית של שניכם. האם יש באפשרותכם לצאת לאיזה נופש קטן ביחד, להתרחק מהכל ? זה אמנם לא יפתור את הכל, אבל זו יכולה להיות נקודת קפיצה מעולה ומהנה.

24/06/2005 | 09:27 | מאת:

הבת שלי בסופשבוע אצל סבתא שלה ולשם שינוי אני לא עובדת הערב כך שהיום מתוכנן לי ולבעלי יום של ביחד. נטייל קצת בת"א (אולי נקנה בגדים אם סופסוף אני אמצא משהו) נאכל צהריים במסעדה טובה נחזור, ננוח בערב אנחנו רוצים לצאת לאן שהוא (דווקא הערב אין שום הצגה מעניינת ב"הבימה" שם יש לנו מנוי). מחר אני עובדת כך שאת מרבית היום אעביר בקריאה של ספרים החדשים שלי ובכלל בבטלה מבורכת. מה התכניות שלכן ? שיהא לכן סופשבוע הכי נעים שרק אפשר אוהבת, אסנת :)

24/06/2005 | 10:59 | מאת: נוע?ה

וואו, איזה ששי נפלא...! בטח התכוונת לכתוב שמחר את לא עובדת, ותוכלי לקרוא את הספרים החדשים. אם יהיה בהם איזה רעיון או משפט מפתח חשוב, כזה שנותן תובנה חדשה ואחרת, מה-זה אשמח ואודה לך אם תביאי אותו. וגם אם הוא יהיה משפט כייפי כזה, גם הוא חשוב. שבת נהדרת לכולכן, נוע?ה

24/06/2005 | 21:02 | מאת: רחל

על מה ולמה הפורום הזה?

23/06/2005 | 10:07 | מאת: נוע?ה

פתאום כל ההודעות שהיו צבועות בסגול, אלה כבר קראתי, הפכו מחדש לכחולות ולשחור. ואני מבולבלת. אין לי מושג מה קראתי ומה הודעה חדשה. אולי בזה אחראי המחשב שלי? אולי זה קשור לאתר? ויש עוד משהו. יש לי בקשה, אם אפשר. שיהיה מרווח בין "עץ" לעץ", בין הודעה והתגובות, לבין הודעה אחרת והתגובה שלה. ואשמח ואודה לכם על שיתוף הפעולה.

23/06/2005 | 11:43 | מאת: לנועה

נועה, אכן הצבע הסגול מחזיק מעמד באופן זמני בלבד. זו לא בעיה במחשב שלך. זו בעיה באתר דוקטורס. תפני אליהם בפורום "אתם ואנחנו"

23/06/2005 | 17:26 | מאת: נוע?ה

23/06/2005 | 09:55 | מאת: אלינור

אניש שואלת שאלה בקשר לבתי. בתי בת 23 נערה יפה מאוד,נראית לא רע, אבל סובלת מהפרעת אכילה. היא סטודנטית, שלומדת בהצלחה. היא מאוד רוצה למצוא אהבה, זוגיות, חברות, עבודה. אבל נראה שכבר מס' שנים היא תקועה מאוד. זוגיות היתה לה לאחרונה במשך שנה וזה נגמר. חברות שלה שהיא מאוד רוצה להשאר בקשר איתן, ולצאת לבלות איתן, עסוקות בלימודים, לכולן יש חבר ולכן הן גם עסוקות איתו, בקושי מחזירות טלפון ולא טורחות יותר מדי לשמור על קשר כמוה. היא מאוכזבת מזה שאין לה חברת אמת, אין לה חבר. היא מנסה כבר הרבה זמן למצוא עבודה, שתתאים לכישוריה, אך מכל הראיונות והמבחנים היא קבלה תשובה שלילית. ובמצב שברירי זה אפילו ציון של 80 בבחינה גורם לה להתמוטטות, שזה אומר שאפילו במקום הזה היא לא מצליחה. היא לא רוצה לצאת לבד, ולא לנסות להכיר דרך הצאט, ולכן מבלה את רוב היום והשעות הפנויות( ועכשיו נגמר הסימסטר אז יהיו הרבה שעות פנויות) לבד מול הטלויזיה. איך עוזרים לה לצאת מהמצב הנורא הזה? היא אומרת שנמאס לה מהחיים הדפוקים שלה ששום דבר לא מצליח, כאילו מישהו מלמעלה שם לה רגל בכל מקום שהיא מנסה לדרוך בו.

לקריאה נוספת והעמקה
24/06/2005 | 08:28 | מאת:

אמא יקרה, הבת שלי בת רבע שבע ובכל זאת אני מזדהה עם מה שאת כותבת כאן. לא עם התוכן כמובן אלא עם הרצון לעזור. לראות את הילדה שלך לא מאושרת ולרצות, לרצות כל כך חזק לעשות את כל שביכולתך למענה. אני מניחה שבהפרעת האכילה יש מקום לייעוץ מקצועי מתאים. אפשר להתחיל כאן בפורומים של דוקטורס - תחפשי ברשימת הפורומים את הפורום המתאים. אבל שנאמר נפש בריאה בגוף בריא. כאשר הנפש בריאה אזי גם הגוף בריא. לואיז היי כותבת בספרה: "אנורקסיה הסיבה - התכחשות לחיי העצמי. רגשות עזים של פחד, שנאה עצמית ודחיה. דפוס מחשבתי חדש שמומלץ לאמץ - אין סכנה בהיותי אני עצמי. אני נפלאה בדיוק כפי שהנני. אני בוחרת לחיות. אני בוחרת באושר ואהבה עצמית." את מוזמנת להצטרף למעגל שלנו - לשתף, לחלוק ולנסות בכך לעזור לבתך. אולי תזמיני גם אותה אלינו ? בברכת סופשבוע מואר ומאושר אסנת

23/06/2005 | 08:55 | מאת:

אני מזמינה אתכן להמליץ כאן על ספרים שקראתן ומצאתן כטובים ונכונים - ספרי נשים, ספרי רוחניות ומודעות ועוד... ואני מתחילה "אתה יכול לרפא את חייך" - לואיז היי. הספר שהתחיל את השינוי והמהפך בחיי. בעזרת ספר זה הגעתי למקום בו אני נמצאת היום - מודעת יותר, אוהבת יותר, בעלת ביטחון עצמי רב יותר ובכלל. "האוהל האדום" אניטה דיאמנט ספר עלילתי דמיוני על 4 האימהות. למעשה ספר קריאה אבל למדתי ממנו הרבה על אחוות הנשיות, המעגל ועוד בתחום. "ספר רוחניות האישה" דיאן שטיין. קניתי אותו בעקבות הקריאה של האוהל האדום, כדי להרחיב את ידיעותיי בנושא מעגלי נשים וצמיחה רוחנית. ספר לא פשוט, מדבר הרבה על ויקה וכישופים אבל מצאתי שם גם נושאים המתאימים לי באופן אישי. "רצות עם זאבים" ק.פ.אסטס ספר עב כרס ולא קל לקריאה אבל עם הרבה מאוד סיפורים ומיתוסים על האישה הפראית. "סימבולים" בעריכת רותי פישמן. מילון סימבולים שאני נעזרת בו המון. היום בערב אני הולכת לפארק הירקון לחוות את שבוע הספר. יש לי רשימה של ספרים שאני רוצה לרכוש (בטח לא ארכוש את כולם אבל נראה...). אתן מוזמנות להמליץ כאן על ה-ספרים שלכן. בברכת יום מואר ומאושר לכולנו אסנת :)

23/06/2005 | 11:25 | מאת: נוע?ה

הסופר/הכותב הראשון והחשוב שלי במסע הזה, הוא ליאו בוסקאליה. אמריקני ממוצא איטלקי, פרופסור לחינוך באוניברסיטה של דרום קליפורניה. (האיש שהחזיר לאנשים את החיבוק) הספר - "לחיות ולאהוב" הנושא הוא אהבת האדם, היכולת לקחת אחריות על החיים ולקלוט את השמחה והעצב שבהם מבלי לאבד את הרצון והכוח לעשות, ומעל לכל - החמימות והיופי שבקשר האמיתי בין אדן לרעהו. "צריך להתחבק", אומר בוסקאליה בשיא הפשטות, "מפני שהחיבוק נותן כוח". "מי שצוחק מסתכן, הוא עלול להיראות טיפש." בוסקאליה: אז מה? הטיפשים נהנים הנאות מרובות. "מי שבוכה מסתכן. הוא עלול להיראות כרגשן". בוסקאליה: כמובן, אני רגשן. זה מוצא חן בעיניי, הדמעות עוזרות. "מי שמושיט ידו אל האחר מסתכן במעורבות." בוסקאליה: מה פירוש מסתכן? אני רוצה להיות מעורב! "מי שחושף את רגשותיו מסתכן בגילוי עצמו כפי שהוא." בוסקאליה: מלבד זה, מה יש לי לגלות? תסתירו, תשלטו ברגשות שלכם, ובסוף תכנסו לבית משוגעים. הספר - "אוטובוס 9 לגן-עדן" מראה בדרך אכפתית, שנונה וקורצת מידי פעם, שהדרך לגן-העדן יכולה להיות מסע אוהב אל הכאן ועכשיו. כל אחד מאיתנו אחראי ליצירת גן-העדן של עצמו, והזמן לפתוח במסע לגן-העדן הוא עכשיו. ואחריו, אני אוהבת את רובין שארמה.

23/06/2005 | 11:30 | מאת: נועה

באופן ישיר, אבל קשור בעקיפין, למה שכתבתי קודם: כעס הוא לא רגש. כעס הוא מניע לפעולה. מאחורי הכעס מסתתרים רגשות (עלבון, השפלה, כאב, חוסר-אונים ועוד).

24/06/2005 | 08:29 | מאת:

שלושה ספרים: האפיפיורית יוהנה מעגל אבנים (תודה דגנית!) 13 האימהות הקדומות של השבט. כל כך נהנתי בחנות הספרים. אין מילים לתאר ! נו בנות, על מה אתן ממליצות ?

24/06/2005 | 10:09 | מאת: נוע?ה

איך נהנית בחנות הספרים. אני כל-כך שמחה איתך.

22/06/2005 | 22:31 | מאת: אביבית

מה שלומכן יקירותי? אני מקוה שאתן בסדר, מלאות באנרגיות חיוביות ואתן רגועות ושלוות. ולך נועה, יקירתי, את מלאת חן בכל מילותייך, אני כבר לא יכולה ממש להבדיל בינך ובין אסנת, שתייכן מלאות בחיוביות מדהימה לחיים, וכל מילותיכן שוות זהב. לך נועה, שוב אני מאחלת את כל הטוב שבעולם - את תקבלי רק את הטוב, למעשה את הכי טוב שיש - כי מגיע לך. באהבה גדולה ובאור חיובי - שולחת לכן את ברכתי. אביבית.

לקריאה נוספת והעמקה
23/06/2005 | 08:35 | מאת:

שלומי חביב ונעים... לשם שינוי אני לא עובדת היום ומחר כך שאני סופסוף ממלאה חוסרים בתפקוד של הבית שלי :) היום יש לי יום גדוש ועמוס במיוחד עם המון סידורים ואחה"צ מעין (הבת שלי) ואנוכי נוסעות לפארק הירקון לחגיגת ספרים. איזה כיף ! תודה על המחמאות ועל הברכות. אני חושבת שראיה חיובית מביאה לפנימיות חיובית וזו הדרך בה אני משתדלת לפסוע בכל מאודי. אתמול מצאתי את עצמי יושבת עם בעלי בגינתנו, הדלקתי כמה נרות וקטורת (בגלל היתושים) וניהלנו שיחה נפלאה מלב אל לב על עבודתו, הצומת בה הוא נמצא ובכלל. אני מרגישה שהתמיכה באחר מעניקה לי המון. לא רק את הסיפוק האישי הפנימי של עזרה אלא גם מלמדת אותי... איך חברה אמרה לי ? תוך כדי כתיבה עולות לי מחשבות... כן. גם אצלי. תוך כתיבה, דיבור עולות מחשבות ותובנות נוספות. שיהא לך סופשבוע של קסם והפתעות אסנת :)

23/06/2005 | 22:54 | מאת: אביבית

אסנת היקרה, תודה על מילים קסומות ומעודדות שעושות כל כך הרבה בפורום המיוחד הזה. הצלחה ואושר בכל. נשתמע בהמשך. ברכות ובשורות טובות. אביבית.

23/06/2005 | 09:36 | מאת: נוע?ה

כל-כך תודה על התמיכה, הכנות, האמיתיות והאכפתיות. אני מרגישה שהתמיכה באה מתוך הלב, מתוך אהבה, וזה עושה לי כוח. מרגישה את הלתת. וזה כל-כך כיף לקבל ככה. רואה את תשומת הלב שלך לפרטים הקטנים. ואני יודעת שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים. שיהיה לך הכי טוב בעולם, בכל אהבתי.

23/06/2005 | 22:56 | מאת: אביבית

נועה יקרה, תודה על תשומת הלב, ועל מילים חמות ומעודדות. רק טוב, ואושר, אהבה, בריאות והמון אור בכל פינה מעומק הלב. נשתמע בהמשך. אביבית.

22/06/2005 | 14:42 | מאת: ענבלי

יש לי חברה היא בת 22 היא נפלה על הריצפה שהיא שטפה את הבית והיא הגיע לבית חולים עם נפיחות במצח היא הקיאה ואז החליטו להשאיר אותה לכמה ימים היא טוענת שהיא עברה אירוע מוחי למרות שהיא לא איפייה אפילו סימן 1 האם היה לא אירוע או לא מי שיוכל שיעזור בדחיפות!!! תודה למי שיעזור אני חייבת לדעת...

22/06/2005 | 15:19 | מאת:

שלום לך ראשית בריאות והחלמה מהירה לחברתך. שנית, מדוע את שואלת זאת כאן ? הפורום אינו פורום רפואי.

22/06/2005 | 16:00 | מאת:
או בפורום רפואת משפחה
22/06/2005 | 12:24 | מאת:

אני קוראת את המעגל שלנו ומוצאת פעמים רבות את הנושא של האהבה העצמית וחשיבותה. אני באופן אישי יודעת היטב על בשרי עד כמה היא חשובה ועד כמה היא מביאה למחוזות נפלאים וחדשים כאשר היא קיימת בתוכנו. את המסע האישי שלי התחלתי לפני כשנתיים וחצי. הגעתי למסע מן התחתית. בחרתי לחשוב כי מן התחתית הזו אני אטפס למעלה בכל כוחי ומאודי וכן... אני בהחלט במעלה. אהבה עצמית ? יש בהחלט יש... אבל עדיין לא מספקת. בואו ננסה ביחד לערוך שינוי. נזכור כי כל מסע ולו הארוך ביותר מתחיל מצעד ראשון, קטן, ואפילו מהסס. ניתן יד זו לזו ונלווה אחת את השניה במסע שלנו לקראת השינוי, לקראת האהבה העצמית המיוחלת והמבורכת. אבל. לטעמי ודרכי "פרה פרה". אני מזמינה כל אחת לבחור נושא אחד בלבד. זו התחלה. רק נושא אחד בלבד. מה את רוצה לשפר בעצמך ? איזו תכונה את מבקשת לשפר או איזו תכונה את מבקשת לשלוט בה ? ואני אתחיל. אני מבקשת לשפר אצלי את סף הרגישות. אני בעלת סף רגישות גבוה במיוחד. מצד אחד זה נפלא ונהדר כיוון שאני רגישה לסובבים אותי. אך מצד שני זה בעוכריי. אני לוקחת ללב, נפגעת מאוד מהר, הדמעות שלי צצות מעיניי ברגע ואני מרגישה שזה מפריע לתפקוד היומיומי שלי ובכלל. אני מבקשת לשלוט בסף הרגישות שלי. חלילה לא למחוק אותה. לשלוט. ואתן ?

22/06/2005 | 12:58 | מאת: נוע?ה

אחת, שתיים, שלוש, אותו דבר! החיים עם הרגישות הגבוהה. בעיניי זו תכונה נפלאה, נהדרת ושאני אוהבת. לא רוצה לשנות אותה. רוצה רק לנתב אותה לאנרגיות גבוהות, מועילות ותורמות. ולא רוצה שהיא תיפגע בי. וקורה שכשאחרים פוגעים בי, התכונה הזו פוגעת בי. אז לדבר, להגיד שנפגעתי. אם זה לא עוזר, ויש מקרים שזה רק מחריף את המצב, מקרים שאז, פוגעים בי עוד יותר, למרות שאני מדברת בשיא הכנות והפתיחות. במקרה הזה להגדיל את האהבה לעצמי. לתת לי עוד כוח, עוד אמונה בעצמי, עוד טונה של הערכה עצמית. עוד פילינג, לקנות כרית רכה-רכה למיטה. ובכל פעם כשהרגישות הגבוהה נותנת סימנים של פגעו בי, זה גם סימן שאני צריכה להגביר את הווליום של הרגישות לעצמי. זה סימן של צריכה לתת לי. ולתת פחות למי שפוגעים ולא מבינים את זה.

22/06/2005 | 15:28 | מאת:

אני אוהבת את הרגישות שלי ואף גאה בה למעשה. הרגישות הזו נותנת לי למעשה הרבה מאוד ואני בהחלט מעדיפה אותה על פני חוסר ברגישות. הענין הוא שיש לי אובר רגישות. ולעתים זה בעוכריי, לעתים זה מכשיל אותי. אני רוצה לשלוט ולכוון ולדעת איך בעצם לא להתרגש כאשר אני בוחרת ומוצאת לנכון שאין זה מתאים לי להתרגש. הכוונה שלי איננה דווקא להיפגע. להיעלב. אלא להתרגש... למשל כשאני צריכה להתבטא בנושא שמאוד חשוב וגורלי עבורי ואני צריכה להסביר את עצמי בנושא רגיש, אני מתרגשת, הלב שלי דופק מאוד מהר, העיניים נוצצות, הדמעות זולגות. את זה למשל אני לא אוהבת. כאן אני רוצה לשפר. לעצמי. כי לי זה מפריע.

23/06/2005 | 08:42 | מאת:

הרגישות היא נהדרת. בהחלט מבורכת. אבל איך שולטים בה ? כשמישהו אומר לי משהו שנוגע בנים קטן בלב, איך מתגברים על הצביטה החזקה הזו בלב ? איך גורמים לקול לא לרעוד ? איך גורמים לעיניים לא לנצנץ ? איך גורמים לעיניים להישאר יבשות ? בזמן נתון. איך עושים את זה?

22/06/2005 | 13:07 | מאת: ליהי

היי אסנת - בהצלחה והמון ברכות שלום גם לכל הבנות!!! איזה כייף..... נשתמע....ביי

22/06/2005 | 14:13 | מאת: נוע?ה

ברוכה הבאה למעגל שלנו ליהי :) את מוזמנת להצטרף אלינו בשמחה ואהבה לנתינה, קבלה, תמיכה ואהבה הדדיים.

22/06/2005 | 14:10 | מאת: נוע?ה

נגעת, אסנת, פונקט. את אומרת: "אני באופן אישי יודעת היטב על בשרי עד כמה היא חשובה ועד כמה היא מביאה למחוזות נפלאים וחדשים כאשר היא קיימת בתוכנו." זה לא שהיא חשובה, זה לא שצריך לתת לה מקום, אלא שהיא האני האמיתי, המקורי. כל הדברים האחרים הם במקום השני והם הצורה. האהבה וההערכה העצמית היא המהות. ואחר-כך זה: אני אביע את זה בהתעמלות, ביחסים כנים עם אנשים, בבישול ודאגה לבני משפחתי ועוד ועוד.

22/06/2005 | 15:29 | מאת:

אוקיי... אז בואו ונמצא את האהבה העצמית שלנו. ניתן לה ביטוי ממשי בחיי היומיום.

23/06/2005 | 08:35 | מאת: dussa

בוקר אור לכולן התלבטטתי אם ומה אכתוב בהודעה זו. אני לא אוהבת לחשוף עצמי. שומרת ונשמרת פן אפגע. ואני חושבת שזה בדיוק מה שהייתי רוצה קצת לשחרר. קצת לוותר על השמירה הקפדנית. ללמוד מחדש להרגיש ולהראות זאת לאחרים. לאפשר לאחרים להיכנס אלי ולגעת בי פנימה. אז הנה, עושה צעד (לא ראשון) בכיוון. בהתחלה, אפילו כשהתחלתי לכתוב הודעה זו, לא ידעתי מה אכתוב. רציתי לכתוב שאני בתהליכים של שינוו כרגע. בהרבה מובנים אני במצב "ביניים". בין עבודות, בין דירות ואולי אפילו בין להיות חלק מזוג ללהיות לבד. אבל הדברים פשוט זרמו להם ויצאו כמו שהם. מאחלת לעצמי שימשיכו ככה הדברים. (-: יום טוב לכולן!

23/06/2005 | 11:03 | מאת: נוע?ה

אני רוצה לתת לך במתנה שיר (שכתבתי), שנוגע במקום הזה שאת מתארת. אני מקווה שהוא ייקל עליך את הכניסה. תת-מודע יש שירים שאני אפילו כבר לא יכולה לכתוב. הם כל-כך איומים, הם כל-כך כואבים, הם כל-כך מרגיזים, שאני לא יכולה כבר אפילו לגעת. יש שירים שאני אפילו עוד לא יכולה לכתוב. הם כאלה יפים, הם כאלה טובים, הם כאלה פשוטים, שאני לא יכולה עוד אפילו לדעת. אם אתה שולט במחשבותיך, ורגשותיך נובעים ממחשבותיך, הרי שאתה שולט ברגשותיך. ד"ר וין ו. דייר ליתר ביטחון אני מחזיק תמיד אספקה של גורמים ממריצים בקרבת מקום, למקרה שאראה נחש – שגם אותו אני מחזיק קרוב.

21/06/2005 | 20:25 | מאת: אופטימית האחת

עוד שבוע וחצי אני נוסעת להודו לחודש וחצי (וכמו שאתן מבינות זאת השמחה הגדולה) מצאתי יתרון בלהיות מורה ואני מנצלת את החופשה הארוכה שעומדת בפתח וטסה להודו. להתנתק מהכל - מהעובדה שאני לא ממש יודעת אם תהייה לי עבודה שאחזור ....את כל הדאגות אני משאירה מאחור. הכל חוץ מדבר אחד. מי מביא אותי לשדה תעופה - אבא. מי יחזיר אותי - אבא. כאן צריך לציין שאני מודה שיש מי שרוצה ועושה זאת באהבה...אבל....אני בחורה בת 28 והייתי רוצה שיעשה זאת בן זוג. רק שזה לא קיים כרגע. :( חבל.... סתם רציתי לשתף...ואני לא חלילה מתלוננת אני כולי בהתרגשות ושמחה, כל הזמן אני חושבת רק על זה..הודו...הודו...הודו... שיהיה לכן יום מקסים...

21/06/2005 | 23:19 | מאת: דגנית

סעי להודו בלי שום עצב השאירי את כל הדאגות מאחורייך... התסכלי קדימה ותהני מכל רגע בהודו המדהימה.. (ואם לא היית שם, רק תדעי שהמיין בזאר הוא המקום הכי מגעיל ומסריח בכל הודו, לא להבהל! כי גם שם מדהים!!) איזה כייף לך!!!!!!! ממני, שחזרתי מהודו לפני שבועיים וכל כך מתגעגעת!!!! דגנית

21/06/2005 | 23:22 | מאת: נוע?ה

ואולי תסריט אחר? אח, איזה אבא. אבא שלך ייקח אותך לשדה התעופה, וגם יחזיר אותך משם הביתה, בלי קשר לבן-זוג. אם היה לך בן-זוג, הוא היה נוסע איתך... אז כל הכבוד לאבא. ועניין הנסיעה ואבא, שניהם לא קשורים לעניין בן-הזוג, שזה קטע מסרט אחר. ונסיעה טובה.

21/06/2005 | 23:28 | מאת: דגנית

נועה.. צודקת... לשנות את התסריט בראש.. למשהו יפה יותר לא סתם אומרים להביט על העולם דרך עדשות ורודות... שמחה גדולה, אושר רב קדימה להודו.. איזה כייף לה... איזה כייף! ואולי על צלחת תאלי או על מומו טעים תמצאי את אותו אחד... שתאהבי לעד...

22/06/2005 | 12:19 | מאת:

הוצאת לי את המילים מהמקלדת... אורלי יקרה לי, אני מבינה שסין הוחלפה בהודו :) נועה כותבת כל כך נכון, שמחי על כך שיש לך אבא נפלא ונהדר שלוקח אותך ומחזיר אותך משדה התעופה. אני מבינה ויודעת את הכאב על החוסר בבן זוג. נסי להסתכל על חצי הכוס המלאה ולאו דווקא על החצי הריק. נסי להיזכר במסעו של השוטה וקחי את נסיעתך זו כתחילה של מסע. דמי עצמך כשוטה היוצא לדרך חדשה. נרגש, נלהב, אופטימי, לא יודע מה מצפה לו אבל מחכה לכך בשקיקה. איזה יופי הודו ! תהני ותבלי מתוקה :)

19/07/2005 | 12:31 | מאת: דנה

אני נוסעת לחופשה בקרוב ... הולכת להנות ... ולא מזמן רבתי עם החברה הכי טובה שהייתה לי... כמו אחות.. 24 שעות יחד.. היא נהייתה חלק ממני כבר ואני לא רואה את עצמי ממשיכה את החיים שלי בלעדייה.. הריב הזה נראה לי סופי מבין כל הריבים שהיו לנו! :(

21/06/2005 | 18:26 | מאת: אביבית

נועה היקרה, אגב... אני מאד אוהבת את השם שלך. תודה על התמיכה, לפעמים עדיף להתייעץ עם נשים מהפורום מאשר עם חברים קרובים. מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, במידה ויש לך משהו שבא לך לספר. אשמח לייעץ ולהגיב. שיהיה רק טוב לכולנו. תודה. אביבית.

21/06/2005 | 19:29 | מאת: נוע?ה

אביבית מתוקה של האביב, וואו. כמה חיממת לי את הלב. ותודה על כל הברכות הטובות, שהן בטוח יעזרו לי. תודה על הרגישות, ותודה על הדלת הפתוחה...! בכל אהבתי.

21/06/2005 | 11:48 | מאת: נוע?ה

כותבת את ההודעה הזו בעקבות התגובה של אסנת לדורין. ושם, במקום ההוא, לא רציתי להיכנס. הרגשתי שזה המקום של אסנת ודורין. וכאן אני רוצה להתייחס לדברים שלך, אסנת. לדעת לקבל זה המון דברים: לדעת לקבל פיסית. אהבה, חום, תמיכה, פרחים, עזרה ועוד. לדעת לקבל את המציאות. לדעת לקבל סבלנות. להיות סבלנית לדברים שלא קורים מאוד מהר כפי שאני חושבת שהם צריכים להיות. או כפי שהם מתאימים לי. ("אלוהים, אנא תן לי סבלנות, ואני רוצה אותה עכשיו!") אבל דיברת, אסנת, על הסעיף הראשון, ואליו אני רוצה להתייחס. לדעת לקבל מהשני כי בזה שאת לא מקבלת ממנו את מונעת ממנו להעניק לך, זה בכלל לא אומר שאת מונעת ממנו את הדברים שאת אוהבת לעשות. אתם לא תמיד אותו דבר. אולי לך יש את הכשרון והיכולת להכיר בצרכים של האחר ולתת לו אותם, ולשני אין את זה? אולי השני רוצה לתת לך את מה שלו עושה טוב, לא את מה שלך עושה טוב. אז קודם כל, ההכללה הזו היא טעות. ההכללה הזו היא לראות את האחר דרך העיניים שלך, ולא דרך המציאות. שלא לדבר על זה שלקבל כל דבר שהשני רוצה לתת לך, זה לחיות על פי הכללים והערכים שלו. וזה גם לשקר. ולפעמים זה לעודד אותו להמשיך לתת לך את מה שאת לא זקוקה לו או שאפילו, יכול להיות, שמפריע לך. אז העניין הוא האיך. איך לעצור את זה. ואיך לנתב את האנרגיות שלו. איך לעשות את זה ברגישות. אדם שאוהב לתת בגלל שהוא אוהב לתת לך, ימצא דרך אחרת, דברים אחרים לתת לך. אדם שמתעקש לתת לך דבר מסוים, ורק אותו, אולי יש לו אינטרס. אולי הוא תקוע. אולי הוא שתלטן. לדעת לקבל זו משימה לא קלה ולא פשוטה בכלל ובעיקר למי שרגיל בעיקר לתת. אני מכירה את זה כל כך טוב. הייתי שם... אני עדיין שם לעתים אבל הרבה פחות מפעם. לימדתי את עצמי לקבל... את יודעת איך ? המחשבה שלי היא שאדם הרוצה לתת לי (עזרה, מחמאה, עצה וכיו"ב) ואני מונעת בעדו למעשה אני מונעת ממנו לתת לי. זאת אומרת אני מונעת ממנו לעשות את מה שאני אוהבת לעשות לתת אפשר גם לחשוב בדרך נוספת. את רגילה לתת ? יופי. תחשבי שאת נותנת למישהו אחר לתת לך. את לא מקבלת, אלא נותנת לו לתת לך. מה דעתך ?

21/06/2005 | 19:03 | מאת: JOLE

אמרה ימימה זצ"ל, נתינה נקייה מתחילה בנתינה לעצמי. היכולת לקבל תבוא רק כשאדע לתת לעצמי. נתינה אמיתית, ממהות, לאדם מולי, תבוא רק כשאדע לתת לעצמי, ברגש לקיום. כל זמן שאין נתינה לעצמי, הנתינה לאחר, רבה ככל שתהיה תבוא בכדי לשרת איזה שהוא חסר אצלינו, שהרי נתינה בהפרזה באה מהחסרה מעצמנו. לגבי הדברים של אוסנת אני הבנתי מהם אחרת. אני הבנתי מדבריה של אוסנת שמדובר כן על מישהו שנותן את מה שאנחנו זקוקות לו ועדיין אין אנו מאפשרות, כי נתקבענו בתוך "אני לא יודעת לקבל" וקבלה היא בעצם נתינה לעצמי. ופה אני חוזרת למה שאמרתי בתחילת הדברים שלי. חשוב לי לציין שנתינה לעצמי אינה באה ממקום של אגואיסטיות, לא ממקום של "זה מה שאני רוצה עכשיו ואחרי המבול" , אלא מתוך הרגש לקיום האישי שלי, הפירגון, לקחת זמן לעשות את מה שאני אוהבת, לתת לעצמי את מרווח הנשימה לו אני זקוקה גם בתוך כל המערבולת של החיים, והבית ילדים, בעל, אחים, דודים, או כל אחד אחר.

21/06/2005 | 19:46 | מאת: נוע?ה

של דברים כתבת. אני גם מפרידה בין חוסר היכולת האישית לקבל, שיכולה לנבוע מהמון סיבות נוספות לאלה שכתבת (התנשאות, חוסר נוחות, ביישנות ועוד), לבין הרצון לקבל, אבל היקום לא נותן... (שליחי היקום הם האנשים כמובן.) ואני חושבת שהנושא השני, אני רוצה לקבל אבל היקום לא נותן, הוא שכיח ומעסיק הרבה אנשים.

22/06/2005 | 12:16 | מאת:

כל כך בהיר לקרוא אותך. היטבת לנסח את כוונתי המקורית. לעתים אנחנו ממש מתקבעים על תכונה מסוימת שלנו ומכאן לא מצליחים להשתחרר ממנה. אני נפגעת בקלות יש לי נפש רגישה אני לוקחת הכל ללב אני לא יודעת לקבל ואולי ננסה להיפך ? אולי כדאי לנסות ולשנות ובמקום לא לאמר כן ?

21/06/2005 | 11:31 | מאת: dussa

פעם ראשונה שאני ניכנסת, וסתם רציתי להגיד כל הכבוד לכן!!!!!!!! נראה אחלה פורום, הוספתי למועדפים ואולי בקרוב אחשוף את עצמי קצת יותר, בינתיים תשאלו כל מה שתרצו לדעת. שיהיה המון המון בהצלחה!

21/06/2005 | 13:08 | מאת: נינה

היי, ברוכה הבאה תספרי רק מה שתרצי שנדע .

21/06/2005 | 15:22 | מאת: נוע?ה

דוסה, אם תרצי לבוא, מתי שתחליטי לבוא, אנחנו כאן. נינה, את מכירה מישהו שמספר דברים שהוא לא רוצה שנדע עליו? אבל זה לא תמיד עוזר לו... כי רואים על הבנאדם מיהו, או במקרה הזה, קוראים עליו. על-פי הסגנון, על-פי התוכן, על-פי נושא ההודעה. על-פי, על-פי, על-פי... נינוצ'קה, מה את לא רוצה לספר, מה את לא רוצה שנדע עליך? איזה דברים "איומים" עשית שאת יודעת אותם, ושאנחנו לא? בסדר... בסדר... אל תספרי. אבל תסלחי לעצמך. בסדר?

22/06/2005 | 12:33 | מאת:

שמחה לראות אותך כאן תרגישי בנוח ונשמח לקרוא קצת על עצמך ולצרף אותך למעגל שלנו.

20/06/2005 | 17:54 | מאת: אביבית

שלום אסנת, ראשית ברכות חמות על הפורום החדש. שאלתי היא כזאת, לאחרונה אני מרגישה שיש אנשים רעים שמנסים לסכסך ולנסות לעשות לי רע, בכל מה שקשור לחיים ולעשייה שלי. אני מנסה תמיד להיות הכי בסדר שאפשר, ותמיד הכל "נופל" עלי ונעשה לי רע. לאחרונה חבר ניסה לסכסך ביני לבין בעלי, ושנינו עברנו גהנום. עד שהכל הסתדר. החבר הזה מצטער, ואמר שזה לא בכוונה, אבל... קשה לי להאמין, יש דברים שנעשה בכוונה, כדי לגרום רע, אז... לדעתי זה סתם תרוץ כדי שנסלח לו. לדעתי זה דבר בלתי יסולח אמנם אסור ולא בריא לשמור טינה, אבל.... קשה לי ולבעלי לסלוח לו על מה שעשה. מה דעתך בנושא? אשמח לשמוע חוות דעת.

20/06/2005 | 21:14 | מאת: נינה

היי אביבית במקרה של החבר , אני תוהה מה היה לו להרוויח... לדעתי יש מקום לסליחה. לסלוח זה כוח ושלמות ואת ובעלך כרגע הם בעלי השליטה. אני בטוחה שהוא מודע לזה שהתנהגותו להבא תבחן על ידכם. הקפידי לא להכנס למצב של חשדנות לאנשים(אלא אם כן הוכח כמו במקרה החבר), זה עלול לשבש את חיי היומיום ולקלקל את השמחה שבהם. נינה

20/06/2005 | 21:53 | מאת: אביבית

נינה שלום, תודה על המילים, התרגשתי לקרוא את תגובתך. אני כרגע במצב רגיש, ואין לי מקום ואת הכוח לסלוח, אני לא כואסת על אותו חבר, אבל... להבא אנחנו נדע איך לבחור את החברים שלנו בקפידה כמובן. בכל מקרה, אני מאחלת לך המון הצלחה וכיף בחיים. בריאות, אהבה ותקוה לכל התגשמות משאלות ליבך לטובה. אביבית.

20/06/2005 | 22:33 | מאת: אילנית

היי אביבית, לא ציינת במפורש מה החבר ניסה לעשות, אני מניחה שהחבר הפיץ שמועות עליך או על בעלך ובכך הוא גרם לסכסוך. אם יש אמון בינך לבעל והמערכת יחסים תקינה, עוברים את המכשול וממשיכים הלאה. לצערי ומניסיון אישי,קשה מאוד לתהות על קנקנם של מכרנו עד לאותם רגעים בהם אנו זקוקים להם ( ואז רואים מי באמת חבר ומי לא) או ברגע שהם בוגדים בנו. זו בחירתכם האם להמשיך בקשר עם החבר או לא, אך לדעתי תאמרו לו שסלחתם למרות שלא שכחתם את הנעשה. בטוחה אני שלא תחזו להיות איתו בקשר כבעבר, אך אם יש לכם חברים משותפים והסיכוי לפגוש בו הם גדולים, עדיפה המחילה על הטינה. בהצלחה, אילנית

20/06/2005 | 22:49 | מאת: אביבית

אהלן אילנית מה שלומך? תודה על תגובתך, ולשאלתך מה אותו חבר ניסה לעשות, פשוט הוא ניסה להתערב בכל מה שקשור בנו ובזוגיות שלנו, הוא אמר לי שאמא של בעלי אמרה עלי כל מיני דברים ומסתבר שהוא זה שאמר להם והתחיל את השיחה עלי, בבירור עם ההורים של בעלי מסתבר שהם לא משקרים, והוא זה שניסה לסכסך ולסלף דברים. איני כואסת אך היה סיכסוך ובלאגן והרגשתי שפתאום עולמי חרב עלי, איך אדם כזה עושה לנו דבר כזה, ועוד משקר. כרגע אין מקום לסליחה למרות שהחברים מנסים להשלים בנינו. אני ובעלי כרגע לא מעוניינים ומעדיפים לתפוס קצת מרחק. לך אילנית אני מאחלת בריאות, שלווה ואהבה וזוגיות מצויינת.

21/06/2005 | 10:29 | מאת:

שלום אביבית וברוכה הבאה למעגל שלנו :) כל עוד מערכת היחסים בינך לבין בעלך תקינה ואיתנה אף אחד לא יכול לפגוע בכם. נכון, זה כואב וקשה להתמודד עם שמועות מרושעות (מעונינת לפרט מעט ?) אבל הכי חשוב שזה לא יפגע בכם. אשמח לנסות ולעזור אבל אני צריכה מעט פרטים כדי להבין יותר.

20/06/2005 | 11:10 | מאת: נוע?ה

נגיד שיש לנו משאלה מסוימת. רצון מסוים. המימוש לא פועל מתוך כוח הרצון. הרצון הוא רגש. הוא יום אחד ישנו ויום אחד איננו. אבל הוא פועל מתוך תכנות פנימי. אחד הדברים של התכנות הפנימי: ככל שאנחנו מתקדמים בתחומים אחרים בחיינו, זה עוזר לנו להתקדם גם בתחום המשאלה. התקדמות מושכת אלינו התקדמות נוספת. הטוב תמיד מעלה אותנו. לעומת זאת, הרע תמיד מוריד. בדיוק כמו שסבל מושך אלינו עוד סבל, נסיגה מושכת עוד נסיגה, תקיעות מושכת תקיעות בתחום אחר. התכנו?ת: לא להיסחף לדברים שהם לא מתאימים לאני שלנו. שהם נוגדים את הערכים ואת האמונות שלנו. היגררות תגרור אחריה הידרדרות נוספת. הידרדרות בתחומים שהם טריים בחיינו, כאלה שכבר הצלחנו סוף סוף להשיג שם איזון. שינוי חדש הוא כמו תינוק. הוא רק לומד ללכת. אם מאבדים את שיווי המשקל, מאבדים את שיווי המשקל של התינוק גם בתחומים נוספים. אז בבקשה, לעצור. זה - הכי חשוב. לעצור ולחשוב.

20/06/2005 | 18:48 | מאת: דורין

היי נועה, נכנסתי לפורום וראיתי שהשם שלך מככב ללא הפסקה אז החלטתי לקרוא פה ושם את מה שיש לך להגיד. והמסקנה היא חד משמעית! את פעם רצינית ופעם שטותניקית, פעם רגישה ופעם מצחיקה... ישנו דבר אחד שסיקרן אותי עד מאוד, בת כמה את אם אפשר לשאול???? כושר הביטוי שלך הוא שלך בחורה צעירה עם ראש טוב אבל ציינת היום שביתך שלחה לך פילינג וכאן קצת התבלבלתי.... דורין

20/06/2005 | 19:07 | מאת: נוע?ה

הי דורין, אני שמחה שיש לי קוראה נאמנה שקוראת את הדברים הרציניים שלי ואת השטויות, וגם מגיבה. זותומרת שאני לא מדברת עם עצמי. אני בת 38 וחצי. ואיך היית מגדירה את עצמך? מי את? מי זו דורין?

19/06/2005 | 15:51 | מאת: מיכלית

אני מאחלת לך המון בהצלחה לרגל פתיחת הפורום. אשה משכמה ומעלה, אני בטוחה שתרים את הפורום היטב. נשיקות

.

19/06/2005 | 15:25 | מאת:

במסע הרוחני שלי למדתי, שאני צריכה להעניק גם לעצמי. אני מוצאת עצמי מעניקה מעל ומעבר בעבודתי ובנוסף לבתי ובעלי היקרים לי מכל וכמובן לחברים, חברות ועוד... ואז מה ? שכחתי את עצמי ! פתאום גיליתי ששכחתי את אסנת שם בצד... אני כל הזמן רק נותנת לאחרים אבל לעצמי שום כלום. היום קמתי לאחר חמש שעות שינה בלבד. קמתי עייפה כל כך. היה לי סופשבוע עמוס בעבודה. מבורך אך מעייף. אתמול בדרך הביתה חשבתי לעצמי שמגיע לי יום חופש היום. מה יש ? כל הסופשבוע עבדתי אז יום ראשון יהא יום חופש. אבל אח"כ נזכרתי שיש לי הכנות רבות לקראת העבודה של השבוע ובכלל יום ראשון הוא יום כזה עמוס אצלי. אז לא. בשבע וחצי בבוקר מעין בתי הלכה לבי"ס ואני נכנסתי למשרד שלי. לא הספקתי לעבוד חצי שעה ו... העכבר של המחשב מת ! לא הענקתי לעצמי ? היקום העניק לי בחזרה. התלבטתי ארוכות ביני לבין עצמי מה לעשות... האם לקחת באמת יום של חופש ולפנק את עצמי או לעשות... לא חסר לי מה לעשות. בסוף בחרתי. אני ! שמתי את עצמי במקום הראשון מזה זמן רב. אז יצאתי לקניון הגדול בפ"ת והסתובבתי לי שם. חיפשתי בגדים וכמובן לא מצאתי נכנסתי ל"סבון של פעם" ופינקתי את עצמי בגדול ! חזרתי הביתה מאושרת ועם החלטה נוספת - יום שישי הקרוב אני לא עובדת. מזה חודשיים יש בידי שובר מתנה שקיבלתי מחברה - לילה בבית מלון לי ולנסיך שלי. אבל... עבודה, עבודה, עבודה. אין זמן. אז יום חמישי עובדת, מוצ"ש עובדת ושישבת אני בבית מלון ! סגרתי את יום שישי ביומן שלי. זהו. החלטתי. אין חרטות :) ומה אתן עשיתן למענכן היום ?

19/06/2005 | 16:23 | מאת: נוע?ה

כל הכבוד ליקום...! וכל הכבוד להחלטות החדשות בקשר לרישום ביומן, ליישום המהיר. מה-זה למופת. מה קנית ב"סבון של פעם"? (זו חנות של סבונים וכאלה?) מעניין. גם אני הייתי היום בעד עצמי. לא דברים גדולים. להתקשר ולקבוע תור לרופאה, משהו שמרחתי אותו בלי סוף. ואם כבר אצא מחר מהבית, אני יודעת שאעשה לעצמי בדרך עוד כמה דברים טובים שאני עוד לא יודעת... כאלה שיצוצו לי "פתאום". אבל אלה תמיד דברים ש"דגרתי" עליהם מזמן בתת-מודע. והיום לא הלחצתי את עצמי ב"צריך" וב"צריכה". היום עשיתי כי ככה החלטתי, רוצה, חושבת ומרגישה. בעיקר מרגישה.

19/06/2005 | 21:03 | מאת: אילנית

היי, אתמול בשעות הערב חשבתי ביני לבין עצמי, מה יעשה לי טוב ואיך אתחיל שבוע חדש? והחלטתי שהגיע הזמן לחזור לחדר כושר, כמו שנאמר " נפש בריאה בגוף בריא " אז הכנתי לי בגדים יפים, מגבת ואוזניות והכנסתי לתיק. בבוקר כשיצאתי מהבית נזכרתי באוטו ששכחתי לקחת קליפס או גומיה לשיער כדי שיהיה יותר נוח באימון, חייכתי והמשכתי בדרכי לעבודה. בעבודה היה לי יום מקסים, שבניגוד לימי ראשון לא היה מעייף במיוחד. בארוחת צהריים סיפרתי לבנות שגמלה בנפשי החלטה לרדת לחדר כושר עם סיום העבודה, הבנות קרצו לי ואיחלו בהצלחה.... סיימתי לעבוד בשעה 18:00, ירדתי לחניון, והתנעתי את הרכב לכיוון.... הבית. אמרתי לעצמי, מחר יש עוד יום. את התיק השארתי ברכב על כל מקרה... אילנית

20/06/2005 | 09:40 | מאת: נוע?ה

עכשיו אני יושבת עם גבינה לבנה על הפנים... מחברת אותה עם ההורדה במשקל. נשארה במקרר גבינה לבנה מעודנת, שהחלטתי שלעת עתה היא לא נכנסת לתפריט. שמתי כמה כפיות בקערית, ערבבתי עם מלח גס ומרחתי על הפנים. כשהיא תתייבש אשפשף איתה את התאים המתים, זתומרת פילינג. פילינג זה נורא חשוב... הוא נותן לעור הפנים חיו?ת וזוהר. (קלף המוות בטארוט...)

20/06/2005 | 09:44 | מאת: נוע?ה

שאיזה כיף זה הפאצ'ה מאצ'ה הזה.

18/06/2005 | 15:32 | מאת: נינה

שלום לכולם, אני רווקה בת 40 , לאחר מערכות יחסים שונות ומשונות, קצרות וארוכות שלא צלחו (בעיקר כי קיבלתי את שחיפשתי-קשרים לא הגיוניים!) וגם בין לבין ...הרבה זמן לבד (כמו בשנתיים האחרונות). משהו "תקוע" לי בשלוש שנים האחרונות, בנוסף לפרידה,פוטרתי מהעבודה(משבר הייטק) ומאז איני מוצאת את עצמי במישור התעסוקתי (עבודות זמניות). מנסה להמריא מחדש אך בכל מישור כאילו יש קיר שמונע פריצה החוצה. במישור האישי, מנסה להכיר מידי פעם ואיכשהוא מקלקלת,גם הנושא התעסוקתי אינו מוסיף לי בטחון בשלבי ההיכרות. הולכת לראיונות עבודה אך גם כאן ההתלהבות ממני והלאה. חשוב לציין- איני בדכאון, נהנית מהלבד, נראית טוב, די מחוזרת, נפגשת עם משפחה וחברים ויודעת שאני פוטנציאל לא ממומש, די מודעת לעצמי. כרגע בשלב שאני מנסה להדחיק את הלחץ שבו אני נתונה (אישית, מקצועית וכספית) איך פותחים את הדלתות מחדש??

18/06/2005 | 16:31 | מאת: אילנית

היי נינה, כל מה שכתבת כל כך מוכר ובהחלט לא זר. גם אני, כמוך נמצאת במעגל מעין זה. יוצאת, מבלה, מכייפת, לפעמים עם עצמי, לפעמים בחברה אבל בכל זאת משהו חסר... נראה לי שכמו שנכנסים למערבולת זו, כך גם יוצאים ממנה בלי לשים לב איך נכנסו ואיך יצאנו. שאלה קטנה לי אליך, את אומרת שאת בשנות הארבעים, מה עם ילד? האם ויתרת על האמהות? בטוחה אני שהאושר נמצא בפינה, צריך הרבה סבלנו וכמובן תקווה. אושר ואהבה, אילנית

18/06/2005 | 16:55 | מאת: נינה

היי אילנית לא, אני בכלל לא מוותרת על האימהות. את הרצון הדחוף לילד הרגשתי רק לפני שנה. כן..מאוחר (כמו הרבה דברים בחיי) ובכל מקרה ...אני סומכת על הרפואה של היום ומקווה שילך טוב. אז עכשיו אני בקטע של מה שיבוא ראשון- זוגיות שזו כמובן האפשרות העדיפה והאפשרות השניה- עבודה יציבה שאוכל להרגיש בטוחה כלכלית לפני שאתחיל במסע המדהים של האימהות. אני אופטימית מטבעי, כרגע אני נמצאת במין אופטימיות מוזרה שכזו - שכל הטוב מחכה לרגע המתאים לבוא אלי ואולי אפילו אין לי שליטה עליו, הוא פשוט יגיע אלי בצורה כזו או אחרת. (כי הרי מה שאני עושה לא עוזר ואינו מקדם אותו אלי)

19/06/2005 | 13:31 | מאת: נוע?ה

איזה שם יפה ורומנטי... נינה... ב"תקוע", זה לא מצב בשביל בן-זוג, ובטח לא מצב בשביל ילד חדש, כפי שהגדרת בעצמך. אבל זה מצב כדי לתת לעצמך, כדי למלא את עצמך, כדי להרים את עצמך, כי את מרוקנת. אני לא אתן לך עצות מה לעשות בקשר לעבודה. אבל אני מאמינה שזה הדבר החיצוני שהוא הכי חשוב עכשיו. ואני בטוחה שאחרי העבודות המזדמנות תגיע גם העבודה הקבועה והטובה והמתאימה. אני מאמינה כשכשתהיי יותר מאושרת עם עצמך, יותר שלמה עם עצמך, לא מבטלת את עצמך, מכירה בערך עצמך והנשמה הטובה שיש בך (!), גם הדברים החיצוניים יסתדרו ויבואו על מקומם. ... תקוע... רק הברון מיכנהויזן הצליח למשוך את עצמו בשערות ולצאת לבד מן הביצה. שולחת לך המון אהבה ופירגון.

19/06/2005 | 15:22 | מאת: JOLE

בדעה אחרת מאילנית לגבי לצאת מהמערבולת. ה"זרימה" עם הדברים, לתת לדברים לקרות, אולי זה מה שהביא אותך למקום בו את נמצאת. ואולי הדרך לצאת מהמערבולת היא לקחת אחריות ובדרך עשייה. לא יודעת פרטים אז נזהרת שלא לירות באפילה. למשל לגבי זוגיות, עד כמה את פועלת בנושא? האם את בוחרת או מחכה שיבחרו בך? מה בנתיבים שאת בוחרת חוסם אותך? העבודת שאת פונה אליהן? האם זה מה שאת באמת רוצה לעשות או שאם תבחני את הדברים לעומק, באמיתי, אולי תראי שהעבודות האלה היו נדונות לכישלון מראש כי זה לא מה שאת באמת רוצה לעשות? אולי פנית דווקא אליהן כי איפה שהוא בתת מודע רצית להיכשל כי זה משרת משהו יותר פנימי אצלך? אני מעלה שאלות שעלו אצלי תוך כדי קריאה, לא שופטת חלילה, אני עצמי עוברת היום תהליך של ניקוי, הורדת קליפות שהתקשו כבר ומצריכות שופל רציני כדי להוריד אותן ולהגיע למקור. ואולי כל מה ששאלתי אותך זה מה שהדהד אצלי לגבי המצב שלי. בכל אופן, שאלות הן תמיד דבר טוב להתחיל בו. ואני מחזקת את ידייך ומאחלת בהצלחה. ואולי כך, תוך כדי העלאת שאלות נוכל לעזור, כי את התשובות אנחנו נותנות לעצמנו.

19/06/2005 | 16:09 | מאת: נוע?ה

זה להיכנס עוד יותר עמוק לתוך המערבולת. וקודם כל, סליחה נינה, שאני מדברת "מעל ראשך". ג'ול, אין לי ספק שיש לך כוונות טובות. אין לי בכלל ספק. גם אין לי ספק שזו היתה שיחה בינך לבינך. שככה מתנהל הדיאלוג הפנימי שלך עם עצמך. ובעיניי, זה כל-כך הרבה הכשלות עצמיות לדבר עם עצמך ככה. כל-כך הרבה מילים לא אמיתיות. לא נוגעות. לא להיות האני האמיתי שלך, ולא להיות בעד עצמך. אני לא מאמינה לך שאת רוצה להיכשל...!!! אבל אני מאמינה שאת עושה דברים מסוימים כי יש לך מזה רווח לטווח קצר. נניח שהייתי נינה, והייתי כותבת את הדברים האלה בפורום. ונכון, אנשים שאני לא מכירה. ונכון, אף אחד לא חייב לי שם כלום. אבל הייתי כותבת אותם כי אני תקועה וזקוקה לעזרה ותמיכה. לא לנבוט בראש. כי נבוט בראש זו התנשאות. אמר הדלהי לאמה: "אם אינכם יכולים לעזור להם, לפחות אל תפגעו בהם ואל תפריעו להם". אני לא נינה. אילו אני הייתי כותבת את ההודעה, היה כואב לי אפילו יותר.

19/06/2005 | 16:50 | מאת: נינה

אכן מפעם לפעם אני נותת לעצמי דין וחשבון על מעשי, כיצד הגעתי למצבים מסוימים ומה אולי הייתי צריכה לעשות אחרת אולם...זה לאו דווקא אופייני למצב ולתקופה שתיארתי לפניכן. עד לפני שלוש שנים הייתי בעבודה מספקת ומצבי הזוגי לא הטריד אותי כלל... איני חושבת שאני פתאום הולכת על משרות שאין הם מתאימות לי ובוודאי שלא הייתי רוצה שכשלון יהיה נוכח כך בחיי...(אני אדם מאד מציאותי ומכירה בהכרח של העבודה- נפשית וכספית) לגבי הזוגיות- לא הטריד אותי קודם העתיד של מערכות היחסים בהם הייתי ויכול מאד להיות שלא רציתי בהם לטווח הרחוק אבל...היום אני כן רוצה! ולפעמים בוחרים בי ולפעמים אני בהם ועדיין זה לא כ"כ פשוט...

20/06/2005 | 12:21 | מאת: jole

אולי הדרך שלנו לצאת ממערבולות כאלה היא בדרך עשייה. מה לדעתך או בהרגשה שלך חוסם אותך בנתיבים שאת בוחרת? האם אלה הדברים שאת באמת רוצה לעשות בפנימי באמיתי שלך? אולי לא? אולי נתיבים חדשים יסכימו איתך יותר? אני בטוחה כל מה ששאלתי אותך זה מה שמהדהד אצלי לגבי המצב שלי ובעצם בא ללמד אותי משהו על עצמי ואני צריכה להודות לך על זה שדברייך משקפים לי את עצמי. בכל אופן, שאלות הן תמיד דבר טוב להתחיל בו. ואני מחזקת את ידייך ומאחלת בהצלחה. ואולי כך, תוך כדי העלאת שאלות נוכל לעזור, כי את התשובות אנחנו נותנות לעצמנו. אני מקווה שיצא לי יותר נקי הפעם :-) תודה לנועה על התיקון

20/06/2005 | 12:36 | מאת: נוע?ה

20/06/2005 | 14:34 | מאת: נינה

על שהגבת ואמרת את שאת חושבת. חשוב לי לקרוא דעות שונות גם אם איני מסכימה לחלוטין עם מה שנאמר. אני מאמינה בשלמות שאדם צריך להרגיש עם רצונותיו ודרכיו ומתוך האמת הזו עליו לצאת לדרך. בהצלחה לכולנו נינה

17/06/2005 | 10:01 | מאת: נועה

איך להתגבר על מגבלה, איך לפתור אותה? איך לא לחיות איתה בצורה שהיא תגביל את חיי? למשל, דוגמא. ניקיון הבית. אני שונאת לעשות ניקיון. זה משעמם פחד וגם אין לי כוח. זה להשקיע מאמץ במשהו שאני לא אוהבת לעשות, וזה לא מסוג הדברים של פעם אחת ודי, המאמץ שווה, ואחר-כך יהיה לי שקט ממנו. פתרון לטווח ארוך: לקחת עוזרת ולהוריד לי את העול הזה מהראש. זה ירוויח לי "שחרור". פתרון לטווח קצר: להתלונן, לקטר, לנקות כל פעם קצת. הרווח שיש לי מזה הוא להרגיש שאני סובלת ושאני קורבן. שקשה לי. אני מתחממת מהשהייה בב??יצה. ולהרגיש שאני מנקה. אבל אני בעצם סתם צב. האם אני מטורפת? בהחלט, כן. האם אני רואה את זה ככה? מה פתאום?! אני?! אני מה-זה הגיונית ומעשית. למשל, שוב התחלתי להדרדר במשקל, אחרי שכבר התקדמתי יפה וירדתי 10 קילו. איך להפוך את המגבלה שלי של האהבה לדברים המתוקים והשמנים ליתרון? אולי למרוח על הפנים קצפת? ואולי למרוח על הידיים גבינה שמנה? זה מתייבש ועושה פילינג נהדר. אני לא אפרד מהדברים שאני אוהבת, רק אחליף את צורת הקשר בינינו, לקשר יותר "בריא". הצעות יעילות נוספות, או בנושאים מעיקים אחרים, יתקבלו באהבה ובשמחה. ומי אמר שצמיחה אישית זה רק מבפנים? זה גם וגם. גם מבחוץ. למרות שהבפנים בא קודם. הוא יותר חשוב.

17/06/2005 | 10:26 | מאת: אילנית

היי נועה, קראתי את מה כתבת וחייכתי. את כותבת ומתבטאת מאוד יפה, אהבתי את הסגנון. ניקיון הבית והמרדף אחרי הרזון, אכן נושאים "כאובים". את עניין ניקיון הבית ניתן לפתור ביתר קלות ע"י עוזרת, כמובן שזה תלוי גם במצב הכספי. ואת החלום הנכסף לרזון המיוחל כנראה שנסחב איתנו כל החיים. ישנם הרבה פיתויים, אנחנו מארחים ומתארחים ובכלל כל אירוע שלא יהיה תמיד מלווה באוכל. אז יקירתי , תאכלי ותהני מכל רגע, הציבי לעצמך גבולות פה ושם( אני מדברת מניסיון, הורדתי 6 ק"ג והעלתי 2 ק"ג רק משבועות... ) ובנינו, הרי לא נוותר לעצמנו ונמשיך להוציא מפינו את המשפט " מחר אתחיל בדיאטה..." שבת שלום אהובתי, אילנית

17/06/2005 | 10:58 | מאת: נוע?ה

תודה על החיזוקים, באמת לא היית צריכה, אבל תמשיכי, תמשיכי... "אז יקירתי , תאכלי ותהני מכל רגע, הציבי לעצמך גבולות פה ושם( אני מדברת מניסיון, הורדתי 6 ק"ג והעלתי 2 ק"ג רק משבועות... )" יקירתי, את לא מכירה אותי! אין לי גבולות כשזה מדובר במאכלים שאני אוהבת. פשוט אין. ואין לי גבולות במשקל שאני יכולה להגיע אליו. דיאטה - לא. דיאטה זו מילה שלילית. מלאה בחסך ובחסר. לעשות מאמץ לא על-ידי דיאטה, אלא על-ידי שינוי התזונה, ואחר-כך אם להעלות במשקל זה קילו, שניים ולא יותר. אממה, פחות חשובות לי העצות שנתת לי, אם הן מתאימות לי או לא. במקרה הזה, הכוונה חשובה פי אלף. כלומר האהבה. החיבוק. ההתייחסות. האכפתיות. הרוח הטובה. ותודה אחותי.

17/06/2005 | 13:37 | מאת: נוע?ה

מה אני מוכנה לעשות, כדי להפוך ללוזרית בעניין ההתקדמות שהצלחתי להשיג בירידה במשקל. 1. לקנות 2 קופסאות ענבים ולאכול הכל ביום אחד. לשכוח שההבטחות שלי לאכול כל יום רק טיפה לא שוות גרוש. אסור לי להאמין. ואני עוד מאמינה להן... עדיין מאמינה לעצמי... מצליחה לשכנע את עצמי... 2. לאכול עוגיות קפואות. בטח שהן במקפיא, כדי שהן לא תהייה זמינות עבורי. ומי אמר שאני לא יודעת להיות מתוחכמת ולהפשיר או לאכול אותן חצי קפואות? 3. לשכוח את כל ההבטחות שהבטחתי לעצמי בעניין המאמץ החד-פעמי לעשות את השינוי, כשאני רק מתחילה להרגיש מסכנה או חלשה. לשכוח שיש לי גבולות ושיש לי אלוהים. במצב הזה האלוהים שלי הן העוגיות, ואני נשמעת לפקודה של העוגיה הכי פשוטה והכי נבזית. מה אכפת לי שאני נמצאת בפורום. אז אני עושה דיאלוגים עם עצמי...! ואולי אני אתבייש קצת היום אחר-הצהריים ובערב, להמשיך את השטויות ולהרוס לי את מה שהשגתי.

17/06/2005 | 01:44 | מאת: רונית גלילי

לכל באי הפורום וכמובן לאסנת בן ברוך העומדת בראשו! ברוכים הבאים למעגל המחבק והתומך. שנרווה נחת, בריאות, שמחה ואהבה בשפע. כל מפגש מפגיש - גם אותי וגם אותך למקומות שאותם חשוב שנרגיש. תודה על ההכרות! דרך צלחה ושבת שלום! http://www.alternativli.co.il/ronit/

ברוכה הבאה רונית :) לעונג תהא לנו השתתפותך עמנו. את מוזמנת בשמחה ואהבה

17/06/2005 | 10:17 | מאת: נוע?ה

מעגל נשים כמקום תומך ומחבק, בעיניי זו המהות שלו. נשים חברות, מפרגנות, אוהבות, אכפתיות, בעיניי זה תוכן העניין. האם כל הדברים בעולם הם דברים שחשוב שנרגיש אותם? אני לא בעד. להכיר אותם: כן, לפעמים. לדעת שהם קיימים, וכך להזהר ולהימנע מהם. אבל להתמכר להם? זה מה-זה מסוכן לבריאות. להתחבר רק לדברים הטובים, המועילים, התורמים, המחבקים והמחממים. הקשה קיים, העצב קיים, הוא נמצא לבד, גם אם לא נעשה כלום. אבל את השמחה והכיף אנחנו צריכות ליצור ולהביא. ולהתמקד בהם באופן יומיומי וטבעי. במה שאנחנו שמים את הפוקוס שלנו שם המציאות שלנו, וזה הדבר שג?ד?ל אצלנו בחיים.

גליון החג של לאשה לשבועות ושבוע הספר: "בנות בביקיני. השקת מגזין בגדי הים של "בלייזר" וסוכנות "לוק", במתחם "שלוותה" בנמל תל-אביב משכה יותר מאלף (!) מבקרים סקרניים - מסתבר שצילומי דוגמניות מובילות בבגדי ים, על פני מאה עמודים, הם עסק מוצלח גם בישראל. גלית גוטמן (שער קדמי) נצמדה לחברותיה הטובות ביותר של כל דוגמנית - הסיגריות, מירי בוהדנה (שער אחורי, סיגריה ביד) נאלצה להדוף כמה וכמה מחזרים, ומלאני פרס שנבחרה לככב בתמונת האמצע הנפתחת (מיקום פרובוקטיבי ואסוציאטיבי במיוחד) - זכתה ללווי של החבר אנחל, דוגמן מצליח בפני עצמו (אילנית לוי עם סיגריה ביד ליד המחשוף, וסיגריה מאחורי אנחל ומלאני).

ברוכה הבאה לפורום טל :) אני לא זוכרת שראיתי את הגליון הנ"ל... למה למעשה את מביאה לנו את הציטוט? כנגד מה את יוצאת.. הדומניות, בגדי הים או שמא הסיגריות ?

16/06/2005 | 18:31 | מאת: חיפאית

שלום רשמת למטה שאין ערך "אישה" במילון אבן שושן. כנראה שיש לך מילון במהדורה ישנה מאד. , או שלא חיפשת נכון. במילון אבן שושן, מהדורת 1997 יש ערך "אשה". זה פשוט כתיב חסר, כך זה במילון אבן שושן אני מעתיקה עבורך: אשה - 1. נקבה בבני אדם....... 2. בת-זוג לאיש, נשואה לאיש, רעיה.... 3. נקבה בחיות..... 4. אחת, מישהי.... ויש את המושגים: אשת איש, אשת אמונים., אשת אמת, אשת בריתו, אשת חיל, אשת חן, אשת חיקו, אשת לפידות, אשת מדנים, אשת נעורים, ועוד..... חיפאית

17/06/2005 | 09:00 | מאת:

היי בוקר אור וברוכה הבאה לפורום :) אכן חיפשתי בכתיב מלא... גם במילון שלי (1996) יש אשה... וכן. הנה זה מחזק עוד יותר את שאר ההגדרות.

17/06/2005 | 10:43 | מאת: נוע?ה

... אם מילון... מצאתי עוד מילון... (מילה במילה, איתן אבניאון) אם, בחורה, בת, נערה, נקבה, עלמה, ריבה. אדונה, אדונית, אחת, בית, בעלת-בית, בת-זוג, גבירה, גברת, זוגה, חברה, ידידה, מישהי, מלכה, עזר, צלע. אשת חיל - אמזונה, אמיצה, אשת לפידות, גברתנית, מצליחה, נועזת. ואת הרשימה הארוכה של התכונות שיש במילון באיש (איש אמת, איש אשכולות, איש ברית, איש חברה) אפשר להפוך לרשימת אשת אמת, אשת אשכולות, אשת חברה וכו'. מי אמר שאיתן אבניאון ואבן-שושן יודעים או אומרים הכל? לקחת את מה שכדאי ואת שבעדנו ותורם לנו, ומכאן להמשיך הלאה. ולא להתייחס, להתעלם מהשטויות והקשקושים והדעות הקדומות. אפילו לא לקטר כאן - "אוי, מה הם חושבים ואומרים עלינו?!" א. הם לא חברים שלנו. ב. כי זה מעיד אך ורק עליהם, ולא עלינו. והנה קצת מהרשימה הנכונה: אשת אמונה אשת אמונים אשת אמת אשת אשכולות אשת ביניים אשת בראשית אשת ברית אשת בשורה אשת דעת.

16/06/2005 | 11:20 | מאת: דגנית

בהנאה מלאה משני הפורומים המצליחים.. בהרבה אהבה, דגנית

שיהיה לך בהצלחה והרבה כייף

16/06/2005 | 11:05 | מאת: נוע?ה

אהבה ללא תנאי: האם תמיד ובכל מקרה, וכלפי כל אחד? אני חושבת שיש בחיים רק אהבה אחת ללא תנאי. והיא האהבה ללא תנאי לילדים שלנו. (למרות שלשים גבולות זה דבר מה-זה חשוב...!) מה דעתכן או עמדתכן?

16/06/2005 | 11:23 | מאת: דגנית

לא כדאי להתחיל בלאהוב את עצמינו?

16/06/2005 | 11:35 | מאת: נוע?ה

בטח שכדאי...! ובטח שזהו השלב הראשון, וזה שהוא לעולמים ולנצח. מצד שני, לא כדאי להיתקע רק שם...

16/06/2005 | 08:42 | מאת:

כדי להבין את מהות המילה אישה/נשיות/נקבה ניגשתי למלון האהוב עלי עפ"י אבן שושן. אמנם מילון ישן יחסית אבל משרת אותי תמיד נאמנה. חיפשתי ולא האמנתי מה מצאתי... או יותר נכון מה לא מצאתי. נשיות – טבע הנשים, תכונת אישה, הופעה והבעה נשית נשים – מן אשה, הלכות נשואין, גטים, וחיי משפחה, אורח כנשים – וסת, עזרת נשים – מדור בבית כנסת. נשית – האם זו אישה נשית ? לא... נשית עפ"י אבן שושן זו דלקת בעצב השת ! אישה – אין ערך כזה בכלל! יש ערך "איש" ובו פירוט ארוך וממצה אבל ערך "אישה" אין. פשוט אין ! נקבה – בת זוגו של הזכר באדם ובבעלי החים ואף כינוי זלזול לבחורה המבליטה בצורה מופרזת את נשיותה ויותר מכך "תשש כוחו כנקבה" – סר כוחו, נחלש. אחרי שהתייאשתי מהפרימיטיביות והשובניזם של אבן שושן עברתי לאינטרנט... אולי משם תבוא הישועה ? אישה ב"ויקיפדיה" היא: " אשה היא נקבת המין האנושי. לאשה סימנים ביולוגיים המבדילים אותה מהאיש שהוא זכר המין האנושי. חלק מתפקידיה הם ההולדה וההנקה שלשם ביצועם קיים שוני בין איבריה לאיברי הגבר. אשה צעירה עד גיל ההתבגרות נקראת ילדה, אשה צעירה בגיל ההתבגרות נקראת נערה, עלמה או בחורה. בשלב ההורות ילדיה קוראים לה אמא ונכדיה קוראים לה סבתא. האפיון הכללי שניתן בחברה לתכונות המייחדות את האשה נקרא נשיות." ערך נשיות ב"ויקיפדיה" גם כן... לא קיים כלל. ומהן בעצם אותן תכונות המייחדות את האישה הזוכות להיקרא בשם נשיות ? האם עצם עובדת היות האישה בת של, אשתו של, אמא של ועוד של למיניהם אלו הן התכונות העושות אותה נשית ? מה היא בעצם "נשיות" לדעתכן ? איך אתן מגדירות עצמכן כאישה ?

16/06/2005 | 09:35 | מאת: נוע?ה

נשיות זה להיות אני עצמי. זה להיות האני האמיתי שלי. להגיע ל?ב??פנים שלי. וגם ל?בחוץ. עבורי זה אומר בית, משפחה ועיסוקים אישיים. ולא "לאבד" את הבית והמשפחה בגלל העיסוקים האישיים. וזה אומר להיות גמישה כשצריך. זה אומר לחזק בתוכי את התכונות הגבריות ואת התכונות הנשיות. את שניהם. זה אומר להיות אדם שלו ושלם, שמונע מתוך התלהבות. ואומר להיות אדם ששואף למצוינות, ולא חס וחלילה למושלמות, כי אין טעם לשאוף לדבר שלא קיים. אשה? זה להרגיש טוב עם עצמי. להיות במקומות ועם אנשים שאני מרגישה שם טוב. שיש לנו ערכים דומים. שהדרך היא דרך הלב. וכל מקום שאין בו לב הוא דרך ללא מוצא. וכל מקום שיש בו, אפשר וכדאי שם להמשיך. להיות אשה זה להיות בנאדם. ואם יש מקום שבו אי-אפשר להיות בנאדם כי הכללים שם אחרים, לא להשאר שם בשום אופן. וחוצמזה לטפח את עצמי, להיות חכמה, להיות רגישה, לתת מקום לשני... ואם נשאר כוח אז גם לבשל. וזה בטח עוד מיליון דברים.

האם גבריות אינה יכולה להתבטא בכל שכתבת ופירטת כאן ? אני לא שואלת להבדל בין גבריות לנשיות אלא בעצם מנסה להבין ולהגדיר מהי הנשיות. מה מיוחד בה לעומת הגבריות ובכלל ? ולמעשה ואם בכלל !

16/06/2005 | 11:39 | מאת: דגנית

נשיות... אותה צלמית של אישה מלאת גוף, שדיים שופעים אישה עגולה, רכה... נשית.. פוריה כאדמה דמות האלה.. כמו שמתואר בספר "מעגל אבנים"

16/06/2005 | 11:42 | מאת:

מעניין ויפה דגנית. אני תמיד מציגה את עצמי כ- נשית. איך את נראית שואלים אותי... התשובה שלי היא נשית. דמות האלה, אליה כיוונתי, לשם רציתי להגיע :)

15/06/2005 | 20:27 | מאת: אילנית

שלום לכולן/ם: אז התהדרנו בפורום חדש ואיחלנו בהצלחה ועכשיו הגיע הזמן לצאת לדרך עם דיון או שניים. נכון, כל ההתחלות קשות אבל עם קצת מאמץ זה משתחרר וזורם... אני אדבר מנקודת ראות של רווקה בשנות השלושים אך בטוחה אני שנשים רבות ירגישו הזדהות עם הנאמר למרות שהן נמצאות בזוגיות. אני עובדת בעבודה מספקת ומאתגרת,אני פעילה מבחינה חברתית, הולכת לחוגים, מטופחת ומחייכת ולא תאמינו גם אופה ומבשלת... :-) על פניו נראה שהכל מצויין, אין טענות ומענות, הכל כשורה תודה לאל. אבל מה לעשות שמה שנגלה לעין זה לא מה שמתחולל בפנים. מכירים את הבדידות? זאת משתלטת לפעמים בסופי שבוע ובחגים? אותה אני לא אוהבת , אפשר להגיד אפילו מתעבת. אז נכון, אני צומחת מבחינה אישית וממלא את עצמי ככל שניתן ,אך בסוף היום כשהאורות כבים ואני נכנסת למיטה , הבדידות נכנסת יחד איתי למרות שאמרתי לה עשרות פעמים שהגיע הזמן להיפרד... אילנית

לקריאה נוספת והעמקה
15/06/2005 | 21:04 | מאת: אמא של שתיים

סליחה על השאלה האישית, מה עם המשפחה הקרובה ? קראתי את ההודעה שלך ולא מצאתי אזכור למשפחה הקרובה.

16/06/2005 | 05:38 | מאת: מעגל ראשון

הכל מובן רק למה אמרת לבדידות עשרות פעם שהגיע זמן להפרד ועדיין היא חברתך הטובה? אולי הבדידות היא סוג של כח? מעניין אם התחלת לחוש את ה"שעון מתקתק" , ולמה את פוחדת מהלבד? זרמי איתו , בשאר המישורים של חייך את מרוצה , אז יש לך בור קטן בדרך...הוא בהחלט לא תעלה שתחסום את דרכך , ואת אפילו לא באמצע הדרך בהחלט הוציאי , ספרי ופרקי מהנשמה אבל אל תפרקי אותה שמרי על פרופורציות , תהני ממה שיש לך , נצלי כל רגע להיות עסוקה , פעילה ומאושרת במה שיש לך... כל דבר לטובה , הביטי על חצי הכוס המלאה בתקווה ואמונה שהחצי החסר יתמלא צאי לעולם והעולם יבוא אלייך...

בוקר אור אילנית כשאת כותבת בדידות, למה את מתכוונת ? את כותבת, שאת פעילה חברתית, הולכת לחוגים ואף מעשירה את עצמך (אופה ומבשלת :) ובכל זאת בסופי שבוע וחגים את מרגישה את הבדידות... מאין הבדידות הזו נובעת ? האם את לבד פיזית ללא חברים/ות, או שמא את בעצם מבקשת בן זוג. האם החוסר בבן זוג הוא המדד לבדידות שאת חשה בה ? לאחר שבוע מלא בפעילות - אם בעבודה ואם בחברה - אולי כדאי לתעל את החופש של סופי השבוע והחגים לתועלתך האישית ? ישנן סדנאות וישנם סופי שבוע רבים בתחומים שונים ומגוונים, שבוודאי תוכלי למצוא את עצמך בהם ובכך גם להפיג את הבדידות ובנוסף לקבל תוכן איכותי. אך לפני העצות והרעיונות בואי ננסה קודם להבין - מאין נובעת הבדידות שלך ?

16/06/2005 | 09:15 | מאת: נוע?ה

אילנית יקרה, התשובה היא כל-כך פשוטה שאין לך אפילו מושג. היא כל-כך קרובה וישימה, שקשה לך להאמין שככה נראות תשובות נכונות. את לא לבד. את החברה הכי טובה שתהיה לך אי-פעם בחיים. בטח שיש/יהיו לך חברות טובות, אבל לא כאלה כמו שאת. גם בשבתות ובחגים את יכולה להיות החברה הכי טובה שלך. את יודעת שבכל ההיסטוריה אלוהים לא ברא ולא יברא מישהי כמוך?! את יודעת איזה כיף שזה עבור האשה הפנימית והילדה הפנימית שבך, להיות ולבלות גם "רק" עם עצמך? ואחר-כך יהיו לך שבתות וחגים בחברת אחרים. הנכון הוא כשזה מתוך בחירה. לא מתוך אין ברירה. מתוך זה שתלכי לקראת משהו, לא מתוך זה שתברחי ממשהו. באהבה.

16/06/2005 | 12:05 | מאת: דגנית

הבדידות.. האם לא קרה לך שבתוך זוגיות הרגשת בדידות? שבחברת אנשים הרגשת הכי לבד בעולם? ישבתי במעגל מול מדורה ביום מקסים, יום של רפטינג בנהר בקטמנדו יום מדהים, נופים מהממים אנשים מקסימים חבר'ה נעימה, הרבה צחוק וכייף ופתאום, מוקפת בכל כך הרבה אנשים טובים ומקסימים הרגשתי הכי לבד שבעולם... אז הבדידות היא פנימית, היא תחושה היא חלק ממני עד שלמדתי שאני לא בודדה אני עם עצמי ותמיד תמיד יש לי אותי גם אם אני מוקפת ורוצה להיות לבד גם אם אני לבד ורוצה להיות מוקפת... ספר טוב, לסרוג... למדוט.. כל דבר שמפיג את התחושה של בדידות כי יש לי אותי!!! בהרבה אהבה, דגנית

אני קוראת את שאת כותבת דגנית ומחייכת ויחד עם זאת מזמזמת לי שיר "מי אוהב אותי יותר ממני (!)" אף אחד כנראה... אני יכולה להיות עם המון חברות ומשפחה, בן זוג נפלא, ילדה מקסימה ובכל זאת אני זו שצריכה לאהוב אותי יותר מכל אחד אחר. קודם אני אוהב אותי ואח"כ אחרים יאהבו אותי.

16/06/2005 | 20:53 | מאת: אילנית

היי לכולן, ראשית, תודה רבה על התגובות, העיצות והאהבה! נשאלתי מספר שאלות ואענה על כולן בקצרה: יש לי משפחה מקסימה והרבה חברים, כשאני בחברה בד"כ אני דומיננתית גם אם לא תמיד זו חברה שאני מכירה. אני מחוברת טוב מאוד לעצמי, לעיתים אטף מעריכה את הלבד ולרגע לא משתעממת. נכון שהרבה נשים נמצאות בזוגיות ומרגישות לבד, אבל בנינו מי יכול לחיות כל כך הרבה זמן בלי זוגיות ואהבה של בינו לבינה? ולכן כתבתי את מה שכתבתי, כי לדעתי גם עם יהיו כאן חילוקי דעות , אי אפשר לפרוח ולצמוח ללא אהבה!!! אין בינאדם שלא זקוק ליד מלטפת ולחיבוק אוהב ושזה לרגע לא יישמע מלנכולי כי אני הבחורה הכי אופטימית עלי אדמות. סופ"ש נעים לכולן. אילנית

17/06/2005 | 09:02 | מאת:

בוקר של אור אילנית האם שאלת את עצמך מדוע אין את בזוגיות ? יד מלטפת וחיבוק אוהב הם נפלאים ומיוחדים במינם ויתרה מכך -הם מגיעים לך ! מה את עושה למען כך ?

17/06/2005 | 09:22 | מאת: נוע?ה

את מבינה, את לא היית פתוחה איתנו, לא היית ישרה. לא סיפרת מה את באמת מרגישה. סיפרת על הבדידות. לא דיברת על הצורך בזוגיות. לא הגדרת. אז איך היה אפשר לדעת?! אילנית, בבקשה, מעגל נשים זה מקום להיות את. זה לא המקום להיות מישהי אחרת. ולעומת זאת, זה כל-כך יצליח לך וכל-כך כדאי לך להיות את...! מבחינתי, בטח. זוגיות זה דבר שהולכים לקראתו, לא דבר שהולכים אליו כי בורחים ממשהו אחר. זוגיות זה כי מצאנו אהבה. זוגיות זה קודם כל מערכת יחסים שיש בה חברות, אהבה, כבוד, אינטימיות, תקשורת. ואחר-כך זה דבר שצריך לתת מענה לצרכים של שני אנשים. האם את רוצה זוגיות, או רק זקוקה לקבל אהבה? כי אם את "רק" זקוקה לאהבה, יש לי ממני את כל האהבה ואת כל ההתייחסות שבעולם.

15/06/2005 | 15:18 | מאת: טלי

את בטח לא זוכרת אותי אבל עשית אצלי מסיבת רווקות באוקטובר 2004. בכל מקרה אני מברכת אותך על הפורום החדש. עלי והצליחי טלי

15/06/2005 | 19:50 | מאת:

אני דווקא כן זוכרת. איך אפשר לשכוח ? אחת מהמסיבות שהכי נהנתי בהן :) זוכרת את השיחה שלנו במסיבה ואת ההתכתבות במייל אני חושבת שהפורום בהחלט יכול לתרום לך - הישאר איתנו :)

אנו מאחלים בהצלחה לאסנת בן ברוך והמון צמיחה לגולשות הפורום צוות האתר
15/06/2005 | 14:01 | מאת:

אני מקדמת בברכה את כל הנשים באשר הן להצטרף אלי לפורום זה, לגלות את הנשיות שלנו במלוא הדרה, לצמוח, לשגשג ולפרוח וזאת בכל מישורי החיים. שיהא לכולנו בשמחה ואהבה אסנת :)

15/06/2005 | 14:41 | מאת: יעל

15/06/2005 | 14:47 | מאת: גריני

אסנת יקירתי, בהצלחה רבה + חיבוק גדול. מוסיפה בשמחה את הפורום הזה לרשימת הפורומים שאני מבקרת בם בקביעות, ובטוחה שתדעי לנתב אותו בחוכמה וברגישות שלך - המוכרות לי היטב :-) באהבה!

15/06/2005 | 15:33 | מאת: נוע?ה

אסנת יקירה, איזו הפתעה נהדרת...! אשמח להשתתף ולשתף. שיהיה לך המון ב??צ?ל?ח?ה, ושולחת חיבוק ונשיקות. נ.ב. אין אייקונים?!

15/06/2005 | 15:25 | מאת: איה

מברוק על הפורום כל הכבוד!!! איה (מנהלת כאן חרדות מהריון ולידה תמיכה)

אסנת שיהיה בהצלחה

תודתי הכנה לכל המברכות. מחר בבוקר אעלה את הנושא הראשון שלנו ואני בטוחה שהוא יקח אותנו למחוזות נפלאים בהם כולנו נוכל רק לצמוח ולהתעצם. שיהא לנו ערב מואר ומאושר אסנת :)

15/06/2005 | 19:53 | מאת:

מחר בבוקר אעלה נושא ראשון ואני מאמינה כי ממנו יצמח דיון פורה ותובנות חדשות שכולנו נוכל רק לצמוח ולהתפתח עוד ועוד.

15/06/2005 | 20:45 | מאת: ציפי

מזל טוב יקירתי, מבחינתי האישית הטיימינג שלך א יכול היה להיות טוב יותר. אוהבת אותך

16/06/2005 | 10:23 | מאת: מלי בר לב

אסנת היקרה מזלט לפתיחת הפורום מקווה שיהיה מוצלח כמו בתפוז ולמה אין אייקונים???????