פורום צמיחה אישית ונשית - מעגל נשים

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
334 הודעות
171 תשובות מומחה
גולשות יקרות: הפורום נסגר. ניתן להמשיך לקבל תשובות בפורום פסיכולוגיה ומיניות של האישה.
12/07/2005 | 19:11 | מאת: אביבית

בבקשה, דיי, קחו הכל בפרופורציה, תנסו קצת לפרגן, כולנו אוהבות את הפורום הנפלא והמיוחד הזה וחבל שדברים מגיעים לרמות כאלה, מי שלא רוצה להתכתב עם משהי ספציפית , יכולה להתעלם, לא צריך לקחת ללב שום דבר ובטח שלא, התכתבויות וירטואליות אנחנו כאן בשביל הפאן, ובשביל לעזור ולתמוך אחת בשניה, ואל תשכחו שיש לנו את אסנת, שמלווה אותנו לאורך כל הדרך. אני אוהבת אתכן בנות, מכל הלב, אני מרגישה מחוברת אליכן, ויכולה לשתף אתכן בחוויותי ובדעותי, וכמובן לעזור בכיף אם צריך. אנא בנות יקרות בבקשה - דיי בואו נמשיך בכיף ליצור אוירה חיובית ומוצלחת. שלכן באהבה גדולה, אביבית. :)

12/07/2005 | 19:31 | מאת: ליאת

את נשמה מתוקה וזן נדיר שאין כמוך. הלוואי והרבה בנות היו כמוך. דעי לך, שיהיה לנו כיף להתכתב ואפילו להכיר... אם אני זוכרת אנחנו באותו הסטטוס... אני מעריכה מכל הלב את האופי שלך והשכל שלך ומחכה לשמוע ממך. את בחורה לעניין ואחת הבחורות הנחמדות לשוחח עימן. אוהבת אותך ומקווה שנכיר יותר לעומק ונתכתב - ליאת Have a nice day

12/07/2005 | 19:01 | מאת: אביבית

אני אוהבת אותך מאד, שמחתי שאת לא כועסת. בתקוה שהכל כאן הסתדר בפורום הנפלא והמיוחד הזה עבורינו. נשיקות וחיבוקים, אוהבת אותך מאד. אביבית. &&& (למדתי ממך).

12/07/2005 | 19:11 | מאת: נוע?ה'לה

וגם @@@ בראבו, עשית הפתעה...:-) גם אני בטוחה שהכל יסתדר בפורום המוצלח שלנו. אוהבת אותך.

12/07/2005 | 18:24 | מאת: אביבית

הי נועל'ה נראה שאת כועסת עלי. אני לא עוקבת אחרי פורומים אחרים, במקרה הגעתי לפורום הזה, ואני מאד שמחה להשתתף בו ולחלק בו את חוויותי. כתבת, לא מזמן תגובה על כך ששירה היא הכי חשובה כאן - האם קראתי נכון? יום נפלא. אביבית.

12/07/2005 | 18:56 | מאת: נוע?ה'לה

אני שמחה שכתבת לי, אביבית נשמה. מה פתאום, לא כתבתי ששירה היא הכי חשובה. אבל כתבתי ששירה חשובה בעיניי, מפני שאסנת ביקשה לעשות פריז (להקפיא את המצב), ולי היה חשוב לענות לשירה ולא להשאיר אותה עם התחושות שלה לבד. כתבתי ששירה היא החשובה כאן, והתכוונתי לזה שהיא חשובה יותר מההקפאה.

אגב... מזמן שלא הגבנו אחת לשניה, אני מתגעגעת אלייך. מה קורה כאן בפורום על מה המהומה? אין לי מושג מה מדובר ומה קורה עם ליאת? למה יש אנטיגוניזם אשמח אם תפרטי/נמקי והסבירי. יום קסום ונפלא. אוהבת. אביבית. (:

12/07/2005 | 17:32 | מאת: נוע?ה'לה

יש לי התנגדות נחרצת לשקרים, הצגות ועבודה בעיניים. בעיניי ועבורי זה פורום המיועד לצמיחה אישית ולהתפתחות קדימה, ולא לאנשים המעוניינים, לא רק ללכת אחורה, אלא גם לסחוב איתם לשם אנשים נוספים. ושקרים זה מנהג ודבר מלוכלך, ולא מגיע לגובה האלמנטרי של מקום כזה. וצריך להוקיע אותו ולא לשתף איתו פעולה. ואם את רוצה להבין מה קורה, כל החומר לפניך, כאן, יקירתי, בעמוד הזה. כדאי שתקראי אם הפורום יקר לך. הרי יש לך אינטואיציה חזקה והמון שכל. אין לי שום ויכוח עם ליאת, בעיניי היא לא הויכוח כאן. בעיניי הצד היחיד הן חברות הפורום הקבועות בלבד, ובנות שתצטרפנה כי הן תמצאנה כאן מקום ראוי ונחמד. כי ליאת עצמה, מאוד לא ראויה למקום הגון וישר כמו שלנו. כשהיא תגדל קצת ותשתנה, וגם תדע להתנצל על השקרים, אהיה מוכנה להתחיל לדבר איתה.

12/07/2005 | 17:37 | מאת: שירה

נועה'לה, אביבית יקרות. לא מדובר "רק" בשקרים. כולנו בני אדם לפיכך כולנו חוטאים בשקרים פה ושם, לבנים יותר או פחות. עבודת מחקר קטנה בפורומים שונים כאן מוכיחה כי מדובר במשהו הרבה, הרבה מעבר ל"שקרים", אלא פתולוגי בהרבה. אין לי כל כוונה להוסיף ולהרחיב, מצטערת. אני מתכוונת להתייחס לכל הענין כאל תרגיל מצוין לחיים, ועיקרו: כיצד להוציא את העיקר מהטפל, כיצד להפריד מבין השניים. מתוך פורום שחלקו נהדר ונפלא וחלקו הקטן (לצערי) הפך למשהו מוזר/חולני/פתולוגי - אני אישית מתכוונת לברור בקפידה את מה שמתאים לי ונוח לי להתייחס ולהגיב אליו. איש הישר בעיניו יעשה. ...ואני הולכת להצגה ! (איזה תענוג צרוף. תיאטרון הוא בין האהבות הגדולות שלי). ערב נעים לכולנו

12/07/2005 | 17:43 | מאת: שירה

אם את זקוקה לשעשוע נוסף במשך הערב, אנא היכנסי לפורום מיניות האישה כאן באתר, וראי את הודעתה של ליאת/תותי בה היא מזכירה משום מה את שמך וגם את שמי... מן הסתם, היא הגיעה למסקנה המתבקשת שאנו אותה זהות (?) מה דעתך יקירה, רוצה לחלוק אתי את הזהות שלי?... (כדאי לך, יש הרבה מקום) :-)

12/07/2005 | 18:44 | מאת: ליאת

היי אביביתו'ש, פשוט השירה הזאת מוציאה דיבה רעה עלי וזה מתחיל להימאס. אני נותנת לאנשים עיצות הכי טובות שיש. היא לוקחת את העיצות שלי, מצטטת אותן לאנשים ומנסה להכפיש את שמי. אני בחורה טובה עם לב טוב ורחב וחבל שזה מגיע לידי כך. אביבית'וש, את נראית לי ברת דעת ואת רואה לפי תוכן דברי ולפי הנוסח של שאני בחורה לעניין. אני יכולה להעמיד את שירה במצב שאעשה ממנה חוחא ואיטלולא (צחוק)... אבל אני לא ארד לרמה הזאת. אבל מה שכן, על הוצאת דיבה על בן אדם ניתן ללכת עד לבית משפט. אזי, אמנם זה אינטרנט אבל יש גבול. אני אוהבת לעזור, חביבה, בעלת לב טוב, ורוצה שיהיה רק כיף ולהתכתב בכיף. אני לא אשת מדון וריב ואין לי אינטרס לא למניפולציות ולא לפרובוקציות וקל וחומר לא לריב פה עם אף אחת. אז תגידי לשירה שתפסיק כבר להכפיש את שמי בכל הפורומים. אני יודעת שאת בין הפטיש לסדן ואת יודעת שאני מדברת מהלב... אבל תשפטי לרגע צדק. את לא מכירה אותיי... שירה לא מכירה אותי.... אני נכנסתי לפורומים האלה רק לפני יומיים שלושה, על פי זה לא ניתן להכיר בנאדם או לחרוץ את דינו. אביבית, את נחמדה ואנחנו מתקשרות טוב, אל תתני לאנשים רעים להפיל אותך בפח. את יודעת איך זה: כשיש סלע ומטפטפים עליו מים הוא לאט לאט נמס וזאת מטאפורה. אני לא רוצה שזה יקרה לך, תנסי להבין לעומק ליבי. יכול להיות שזה נובע אצלה מקנאה חולנית, הואיל ואני מדברת לעניין, בעלת נסיון רחב, בעלת ניסוח טוב בכתב ובעל פה והיא רוצה להשתלט על הפורומים. אני רואה שהיא פעילה בפורומים ונותנת הרבה עיצות, אך גם אני כזאת, הואיל ואם אני יכולה לעזור אני אעזור לאנשים. אבל שירה לא מוכנה לקבל שיש עוד אחת כמוה וזה אוכל אותה. אז מבקום שזה יוכל אותה, אפשר לישר את ההדורים או לפחות לעשות הפסקת אש וכל אחת תכתוב בפורומים מה שבא לה, זאת מדינה דמוקרטית. כשאני נותנת עיצות לאנשים, היא מייד קוטלת אותי או מזדהה בשם אחר וקוטלת אותי. להבדיל ממנה, כשהיא נותנת עיצות ואני קוראת אותן, אני לא מגיבה ולא מלכלכת. אם היא צודקת אשריה, ואם לאו, אני מוסיפה לעצות שלה מהידע שלי, אך לעולם לא מכפישה את שמה. אביבית - את נחמדה ויש לנו מן המשותף, אני יודעת שנגעתי בדבריי לליבך, אני לא מוכנה להוצאת דיבה, אם יש לך סיג ושיח עמה, דברי עמה, הואיל וזה עובר כל גבול. תודה מראש אביבית'וש.

12/07/2005 | 19:07 | מאת: ליאת

אביבית, מה קרה, הצליחו לגרום לך להפוך את עורך, בבוקר הכל היה בינינו בסדר וקבענו לדבר, את לא מבינה שהן שטן. אני יכולה להתעלם מהן וזה מה שאעשה, אך דעי לך, את בסוף תוקשי על ידן (כמו שנחש מקיש)... ואיזהו החכם? הרואה את הנולד! יום נעים, ליאת

12/07/2005 | 14:20 | מאת: ניצוש

האם יש הסבר בעברית על הסדנה שעברת? ספרי מה זאת הסדנה הזו ואיך הגעת אליה?? תודה נראה שעברת חוויה קשה אבל טובה מבחינתך לצמיחה

12/07/2005 | 17:26 | מאת: JOLE

אני מעתיקה משהו מהחומר שיש לי בעברית- וורטקס הילינג היא אומנות ריפוי עוצמתית העובדת עם אור ומודעות אלוהית. אנרגיה ייחודית שמחברת בין העולם הפיסי למימד רפואי מיוחד. מימד הילינג זה הוא מה שהופך את הוורטקס לייחודי כל כך. משמעות וורטקס- הנה ספירלה- אנרגטית. המטפל יכול לתעל אנרגיית ריפוי עוצמתית. אנרגיה אלוהית יחד עם אורות וורטקס ואת המודעות של מימד זה המכילה 7 יישויות שכל כוונתם ליצור ריפוי. זה מאפשר לוורטקס הילינג לקיים ריפוי ברמה הפיסית, הרגשית כמו כן שחרור של התניות קרמתיות עמוקות ביותר אשר אנו אוחזים כבני אנוש. כמו כן, כל חומר פיסי, אם זה ברקמות פיסיות או בכלים מוסיקלים, משתנים ע"י תודעה אלוהית. (הערה- אני אישית שמעתי את ההבדל- כשמישהי בקורס הביאה גיטרה) יש עוד הרבה חומר אשמח לתרגם לך אם באמת תרצי מתוך האתר הבינלאומי. אני קוראת את מה שהעתקתי ופתאום זה נשמע לי ממש הוקוס פוקוס, אבל מכוון שהייתי שם אני יודעת שלמרות שזה נשמע ונראה כמו הוקוס פוקוס יש בזה עוצמה מדהימה וזה עובד. הקורס הבסיסי הוא 5 ימים. מורכב מהטבעות אנרגטיות של גלגל הוורטקס המתגלם באזור צ'קרת הלב. ההחתמה מוטבעת ישירות לתוך מערכת העצבים, למערכת האנרגטית ולתודעה של התלמיד. הוורטקס עובד בצורה של מיבנה בין מימדי. כך שהוא כלי לשינוי תדרים על פני האדמה. המורה של הוורטקס הילינג בארץ מדהימה ושמה מירב גולדנברג (המורים המורשים ללמד וורטקס הילינג מפורסמים באתר ורק הם מוכשרים ללמד) ניתן ליצור איתה קשר לעוד פרטים - 09-7962667 (לא בשבת). זהו בעצם. יכולה להמשיך לדבר עוד עד אין סוף על החוויות שעברתי ב5 ימים בלבד, ואני כולי ציפייה לעתיד לבוא ולמה שעוד מחכה לי. לי זה עשה נפלא. התחברתי מאד.

12/07/2005 | 12:34 | מאת: AMOR

היי בנות אני חדשה ברשת. קראתי את מה ששירה כתבה והזדהתי עם כל מילה כאילו אני כתבתי זאת. גם אני ניחבטת לא מעט בין הרגש להיגיון, וכמה שקל לנו לעזור והציע לאחרים כך קשה לנו מאד להחליט בשבילנו. אולם לדעתי העינין זה לא לקבל עצה ממשהו, העניין הוא לקבל אוזן קשבת. ואת זה הבנתי רק לאחרונה כשאבדתי [נפטר משבץ לב] חבר יקר מאד שהיה קרוב לי למעלה מעשרים שנה. והיינו כתף ומשענת האחד לשני, חבר שיכולתי להתקשר אליו בכל שעה וכל שעה ולספר לו על כל בעיותיי וכך גם אני הייתי בשבילו, היו למרות שיש לי חברות רבות ובעל מקסים ומשפחה לתפארת. אני מרגישה מאד את חסרונו והבדידיות עוטפת אותי מידי פעם.. קשה לי לדבר עם החברות על ריגשותי כי איני אוהבת את תגובותיהם , בעלי ואני מדברים עליו הרבה יחד, אך לאחרונה אני מנסה למעט מאחר שבעלי לכך את פטירתו של חברינו קשה מאד, ואני משתדלת לעודד אותו בכך, אולם אני מרגישה כל כך לבד בקטע הזה וזה מקשה על התמודדות שלי במצב. היום אני מבינה מאד שכל מה שעזר לי בחברות הייתה האוזן הקשבת ולא ההעצות.

12/07/2005 | 12:44 | מאת: JOLE

וזו הגדולה והסגולה של חבר אמיתי, הוא יודע מתי פשוט "להיות"., להכיל אותך ואת אשר על ליבך, בלי שיפוט, בלי פתרונות, בלי עצות. רק להיות. מחבקת אותך בכאבך, שלא תדעי עוד צער. התרפקי על המתנה שקיבלת בעוד הוא היה חלק מחייך. תני לעצמך לחוות את הכאב, ואת האבל. ועם זאת זיכרי באהבה שאת כאן בחיים. איספי בליבך את אשר קיבלת ממנו, כל נגיעה שלו בחייך הוטמעה כחלק מהמערכת שלך וכל עוד את נושאת אותם בליבך את נושאת את זיכרו והוא תמיד איתך.

18/07/2005 | 21:53 | מאת: רותי

ערב טוב אני מאד מצטערת אם אתן חושבות להוציא עליי את זעמכן אז אתן טועות. כל כוונתי היו באמת לטיהור האווירה ולא להוסיף חלילה שמן למדורה אולם כניראה שנמצאות כאן בנות שעושות הכל על מנת לקלקל,ואני באמת חדשה פה הפעם הראשונה ששלחתי איימל הייתה ב12 לחודש , אם כל מטרתכן להתנגח האחת בשניה השאיר לכן את הבמה לי יש דברים יותר מענינים לעשות מאשר לבזבז את זמני בהתנגחויות. חבל שפורום שמתיימר לתת תמיכה וצמיחה נשית ,נותן במה לכזה דבר. אז ביי

12/07/2005 | 10:55 | מאת: JOLE

5 ימים של הוויה, חוויה, דברים מעל הדעת. מצרפת קישור לאתר שיסביר הרבה יותר טוב ממני על הקורס ועל מה מדובר. http://www.vortexhealing.com/index.html היו ימים לא פשוטים, עלו דברים קשים שעל המשמעותי בהם אני אספר תכף. הייתה קבוצה מדהימה עם מורה מדהימה. עוד כלי משמעותי ביותר שהוספתי לי לארגז הכלים של המסע האישי שלי לתוך עצמי. התחברתי לזה כל כך . אחד הדברים הקשים והמפתיעים שעלו במהלך הקורס היה כשביקשתי לעבוד על הכעס, למצוא שורשים שלו, לבדוק איפה יש מעיינות ממנו הוא נובע שאני לא יודעת עליהם. אחת התשובות המפתיעות שעלו מתוכי תוך כדי מדיטציה היתה תמונה של עובר. ופתאום כמו התפרצות של הר געש עלתה החוויה של לידה בחודש רביעי שלכאורה כבר השלמתי איתה, וקיבלתי אותה , והנה פתאום עלה משם מצבור של כעס שלא הייתי מודעת לעד כמה הדחקתי אותו. השאיר אותי המומה, האמנתי שהכל רגוע שם. הייתי מצפה שיעלה כאב, שיעלה עצב אבל כעס? לא חשבתי שיש שם. ישבתי עם הגילוי הזה, בדקתי אותו, הרגשתי אותו, נתתי לעצמי להיכנס להוויה ולחוות את החוויה. הבנתי שלא הרשיתי לעצמי לכעוס אז, לא נתתי לעצמי זמן לכאוב עד הסוף, לא נתתי לעצמי זמן להתאבל (שלושה ימים אחרי כבר הייתי בעבודה) . כשסיפרתי לבעלי, הוא אמר שהוא נשם לרווחה, בהקלה , שסוף סוף זה יצא. כי הוא לא הבין אף פעם איך העברתי את זה ככה, כאילו כל מה שקרה היה איזו שריטה ששמתי עליה פלסטר וזהו. אבל הוא לא יכל לעשות כלום, הוא לא יכול היה להכריח אותי לכעוס, או להתאבל, זה היה צריך לבוא ממני. אז ישבתי וכאבתי וכתבתי מכתב פרידה, והנה אני משתפת אתכן: מכתב פרידה אף פעם לא אמרתי לך שלום, לא איחלתי לך דרך צליחה לא קיוויתי שתיגע באור לא אמרתי תפילה ואצלי? אצלי הכל בסדר. אני עוברת את זה כמו גדולה. עצובה קצת, בוכה קצת, כואבת קצת ובעצם לא חווה כלום עד הסוף. הרי לא חזרתי איתך הביתה, תרמתי אותך למדע. לארוז לך לקבורה? שאלה אותי האחות. ואני מטושטשת לגמרי תוהה למה היא שואלת אותי? למה להכאיב עוד? הרי כתוב לא? הרי חתמתי. ולראות אותך? לא נתנו לי. אז מה שאתה לא מפותח במיוחד, ועודך במצב של צלופח משהו, אז מה? מה, לא גדלת בתוכי ארבעה חודשים? לא ינק גופך מגופי כל אותן שבועות? כבר ידעתי את מינך, בן זכר. אבל כך רצה האחד. ואני ורחמי היינו רק כלי כדי להכיל אותך,לשרת אותך במסע הקצר. ואתה נשמה שהלכה לפני שהספיקה לבוא, אתה צדיק, שהרי התיקון שלך היה כל כך קטן, נשאר לך עוד ממש רק פסיק אחד שאפילו לא זכיתי לראותך כהוויה אנושית. והשכל מבין, והאגו ערמומי כל כך שיצר אשליה של קבלה, של השלמה. אני? כן אני בסדר הרי כך רצה האחד. ולא בכיתי ממש, ולא כאבתי עד הסוף, ולא צעקתי עד כלות החושים, לא נתתי לעצמי להתאבל, שהרי על מה? והנה, קצת יותר מארבע שנים אחרי, זה עולה. כמו דרקון מהביצה שנראתה כל כך שלווה ובטוחה. ומה ביקשתי? ביקשתי לעבוד על הכעס. ואיך באת לי לי פתאום? כל כך לא צפוי? איך יכול להיות כל כך הרבה כעס במקום שחשבתי שכל כולו השלמה וקבלה? כמה ערמומי האגו, האבא והאמא של המניפולטורים. איך אירגן מסביבו הכל שידמה כי "אצלי הכל בסדר" ואתה זועק מלמעלה "אמא, לא אמרת לי שלום לא איחלת לי דרך צליחה לא קיווית שאגע באור לא אמרת עלי תפילה אז הנה ילד מתוק שלי אמא זוכרת מקום שומרת אומרת שלום מאחלת דרך צליחה מקווה שתיגע באור ונושאת תפילה מבטיחה עם עצמי לשבת ולבכות עד הסוף ולזעק מכאב לתת לרגשות לפרוץ מתוך הלב וכשאפול באפיסת כוחות אקום ואדע שעכשיו אמרתי את מילות הפרידה. ואני יודעת שתצלח דרכך ויודעת כי נגעת באור ויודעת כי אתה נשאת תפילה להביא אותי את המקור. הייה שלום ילד שלי באהבה אמא

12/07/2005 | 11:06 | מאת: שירה

יושבת מול המסך והדמעות מסנוורות לי את המקלדת... (אם אקליד אותיות שגויות אז שתדעי שזו רק "אשמתך"...) ריגשת אותי עד בכי. שמחה בשבילך שסוף סוף הצלחת להוציא החוצה את הגוש הכבד הזה שרבץ לך בתוך הנשמה, במקום כל-כך עמוק עד שטעית לחשוב שהוא איננו. איזו תחושת הקלה את בוודאי חשה כרגע, איזה כיף !! משקל של 4 שנים תמימות. התכונה היחידה (האחת והיחידה !) החיובית שאני מוצאת בנחש, שזו אחת החיות הבודדות שאין לי שום סימפתיה אליהן, היא התכונה המדהימה שיש להם להשיל את עורם ולהגיח מתוכו טריים, רעננים ונקיים, כאילו להיוולד מחדש בכל פעם. למאיר אריאל ז"ל יש שורה נפלאה באחד השירים שלו, המדברת על התופעה הזו בדיוק, ועל הקנאה שהוא חש באותו יצור נחשי - אילו רק יכולנו אנחנו כך, להשיל מעלינו את כובד הטראומות, הצלקות, הפצעים, להתקלף מה"עור" הזה ולהגיח מתוכו כשאנו טריים כמו תינוק שזה עתה נולד. יקירתי, נראה שהחוויה שעברת שם היא הדבר הכי קרוב לחווייה המטהרת הזו. שמחה בשבילך !

12/07/2005 | 11:12 | מאת: JOLE

זה בהחלט מרגיש ככה, תחושה כמו אחרי ניקוי עם אקונומיקה :-)

12/07/2005 | 11:49 | מאת: נוע?ה'לה

ריגשת אותי כל-כך ברגשות שלך ובהבנה הנפלאה. ואיך הקורס הזה היה צריך להגיע אליך, ואיך שאת היית צריכה להגיע אליו, ולו עבור זה. כל-כך חשוב ומשמעותי.

12/07/2005 | 11:56 | מאת: JOLE

חברה שלי תמיד אומרת שרק כשהתלמיד מוכן המורה מגיע. וזה זומן לי בטיימינג מופלא. הלכתי למפגש היכרות ממש ברגע האחרון, התחברתי, הלכתי לקורס כנגד כל הסיכויים ההגיוניים- חופש מעבודה, בעלי שלא היה בבית חלק מהזמן כך שהיה צורך למצוא סידור לילדים לשלושה ימים, המחיר , ובכל זאת הרגשתי שלא חשוב מה יעמוד בדרכי אני חייבת להיות שם. כל השאר כבר נסתדר. ורוצה להודות על התמיכה והפירגון של בעלי, שאמר- אם זה מה שאת מרגישה אז לכי על זה וכל השאר זה רק פרטים טכניים, עליהם נתגבר.

12/07/2005 | 17:05 | מאת: אביבית

כל כך מרגש על מה שכתבת. טוב עשית שהלכת לסדנא שנשמעת מאד מיוחדת. אני שמחה שעזרה לך בכל מחשבותייך ונתנה לך אור חיובי. לפעמים שינויים עושים קצת טוב בנשמה. מברכת אותך, שתצליחי להביא ילדים ושיתנו אור בחייך ואושר עד אין קץ. תהיי חזקה אני איתך. יום קסום. אביבית.

12/07/2005 | 17:30 | מאת: JOLE

אכן עם כל הכאב על מה שהיה אני מבורכת בשני בנים מדהימים. יכולה לספר שלא ראיתי אותם שלושה ימים כי אמא שלי לקחה אותם אליה לסופ"ש . אני אוהבת את הילדים שלי בכל ליבי ועם זאת, כשפגשתי אותם לראשונה לאחר שלושה ימים ולאחר החוויה שעברתי אני יכולה לספר שכשראיתי אותם הייתה לי תחושה של הוקרה, שלא הייתה שם קודם. רגש שעולה ממש מצ'קרת הלב של "תודה".

12/07/2005 | 10:39 | מאת: שירה

בוקר טוב לכולן ! כמה ימים מדוכדכים עברו עלי, שילוב בין בעיות בריאות לבין לב דואב (מי אמר שהאהבה היא רק גן של שושנים.....) התעוררתי הבוקר עם מחשבות ישנות נושנות ומטרידות, אותה דילמה שמלווה אותי כמעט מאז שאני זוכרת את עצמי - המאבק בין הלב לבין המוח. אני מסוגלת להיות אדם פרקטי מאוד. חברתי הטובה, "אחותי" (מלווה אותי מאז היינו ילדות), טוענת תמיד שכאשר היא נדרשת להתלבט בהחלטה קשה, ללא היסוס היא תמיד תפנה אלי כי היא יודעת שאפשר לסמוך על השכלתנות וההגיון השקול שלי. נו יופי... מן הסתם, לייעץ לאחרים הלא זה תמיד הדבר הקל ביותר בעולם, לא ?... למה איני מצליחה לעשות את אותו הדבר עבור עצמי, כאשר הדבר נוגע לעניינים של הלב ? נדמה לי שוודי אלן אמר פעם שללב יש הגיון משלו, ואני כל-כך מתחברת למשפט הזה. מוצאת את עצמי הולכת בעקבות הלב, גם כאשר השכל הישר מנסה לטעון כנגד. מצב שגורם לתסכולים לא מעטים. תוהה האם אגיע פעם למצב של איזון, האם ארגיש באמת שניצחתי במאבק הזה, ושלשני הכוחות האיתנים הללו, הרגש והשכל - יש משקל שווה בתוך המשוואה של החיים שלי. היתכן....?

12/07/2005 | 11:00 | מאת: ליאת

הי שירה בוקר טוב, אכן נכון, תמיד קל לייעץ לאחרים ואנחנו לעצמנו עובדים עם הרגש (ברוב המקרים, לא תמיד). אני מאמינה שאת תוכלי להגיע לאיזון. זה עניין של רצון ושל זמן. אני טוענת שכל תכונת אופי ניתן לשנות (רגישות, תסכול, חוסר בטחון וכו') - הכל. אם הרגש משתלט עליך לפעמים ובראש את יודעת מה נכון לעשות אך הרגש עובד, תעבדי על זה. בהתחלה זה קשה וקשה לכבוש את הייצר, אך אם פעם פעמיים תעבדי עם הראש, למרות שהרגש אומר הפוך וזה יכאב לך - אני מכינה האותך - אבל אחר כך תשאי פרי, הואיל ותרגישי שאת אדון ולא "עבד" הואיל ואת שלטת במחשבה שלך, ברצונות שלך ולא הם בך. וכשתרגישי טוב עם עצמך, תחושי בטחון עצמי גבוה. אני חושבת שכל העניין שכל/רגש זה עניין של בטחון. מנסיוני למדתי שאנשים שעובדים עם הרגש הם חסרי בטחון ואפילו תלותיים באחרים, דבר שגם ניתן לתקן אם רוצים. שוב, לא שלהיות רגיש זה רע, ונהפוך הוא, יש בזה המון צדדים חיוביים מאשר להיות אדם קר ומנוכר. אני מקווה שעניתי לך ועזרתי לך. ושוב, תשתדלי להיות "אדון" ולא "עבד" לרגשות שלך.ושתרגישי אדון - תראי כמה את חזקה, אסרטיבית, עם חוט שדרה ועומדת על הרגליים. בהצלחה... ליאת

12/07/2005 | 11:22 | מאת: JOLE

בניסיון למצוא את האיזון בין שכל ללב ימימה אומרת ללכת על מה שאומר השכל כשיש את הסכמת הלב. וזה לא פשוט. להיכנס פנימה לתוך עצמך, לעצור את הדהירה של הלב, ולבדוק מה הוא אומר אל מול השכל. יש נקודה, שמאד קשה לי לתאר במילים, נקודה שבה במאזניים האלה של לב מול שכל יש את הסכמת הלב, ואז יודעים שזו הדרך הנכונה באמת. אני חושבת שנקודת המפתח, עכשיו כשיש לך את הצעד החשוב של הזיהוי, שאת פועלת מתוך רגש בלבד, את כבר עשית צעד אחד קדימה. אז לאחר הזיהוי יש עיצור. מן FREEZE כזה, שאותו את צריכה לעשות בהכרה, במודעות. ואז לקחת מידת רוחק, לשים על שדה ההכרה את הלב ואת השכל ולבדוק. האמת הפנימית שלך תראה לך את הדרך הנכונה.

12/07/2005 | 11:40 | מאת: נוע?ה'לה

הלב והשכל, לא רק הרגש או השכל הישר, זה הרבה יותר עמוק ומורכב מזה. ולהגיד על זה לב, ועל זה שכל, זה לפעמים לטשטש, שטחי לפעמים, ולפעמים לחטוא לאמת. יש מצבים ומקרים שבלב יש גם שכל, ושבשכל יש גם לב. ויש מצבים ומקרים בהם אין טיפת לב. השכל הישר הוא חשוב ביותר, אבל הלב, הוא עוד יותר חשוב. לב זה התחשבות, אהבה, דאגה, אכפתיות ועוד. ואני לא בעד לב בלי שכל. העניין הוא המחיר שאת משלמת, והאם את יכולה ורוצה לשלם אותו. והעניין הוא הפרטים. צריך בהחלט להיכנס לפרטים, ויש פרטים שהם שוליים יותר (ברגשות ובשכל), ויש שהם משמעותיים. ויש גם עניינים של איסטרטגיה וטקטיקה. יש דברים שבהתחלה צריך לעשות ככה ככה, ואחר-כך, אפשר יהיה גם אחרת. מאמי, דיברתי סינית...? אגב, החלפתי את שמי בפורום לנוע?ל'ה.

12/07/2005 | 11:57 | מאת: שירה

ג'ול, מסכימה עם כל מילה, בתיאוריה הכל נשמע מובן ובהיר וברור אבל... את יודעת, היישום כל-כך קשה לפעמים. בעיקר כאשר זה נוגע לאהבה, מבחינתי. נועל'ה (הנה, שיניתי :-) ) בכלל לא דיברת סינית. כלומר, אני חושבת שלא כי עובדה שהבנתי אותך לגמרי ולמיטב ידיעתי איני דוברת סינית... המחיר הזה שאנו משלמים על ההחלטות שמבצעים עם הלב או עם הרגש, המחיר זה בדיוק לב לבו של העניין. הלא אם לא היה מחיר - לא היתה כלל דילמה.... גם אני מרגישה שצריך להתחשב בלב, באינטואיציה הפנימית הזאת וחלילה לא לנסות להיות חירשים לקולו של הרגש, להיות קשובים אך ורק לקולו של ההגיון הקר. חבר טוב התמודד פעם בהתלבטות קשה בחיי האהבה שלו. הוא סיפר לי שחבר אחר שלו "נזף" בו על כך שהוא נותן ללב שלו להחליט את ההחלטות ושעליו להתעלם ממה שהלב "אומר" לו, ולהקשיב אך ורק לקול ההגיון הישר.... כל-כך כעסתי כששמעתי זאת. שאלתי אותו איך הוא היה מגיב לו מישהו היה אומר לו ההיפך: תתעלם מההגיון, אל תקשיב כלל לשכל הישר שלך ותפעל אך ורק על פי צו לבך.... האם עצה כזו היתה נראית לו סבירה ? אז מדוע שהעצה ההפוכה תהיה סבירה...? ובכל זאת, יש הרבה אנשים שסבורים שכאשר עלינו לבצע החלטות מורכבות, עלינו כביכול לנטרל את הרגש ולהתחשב רק בהגיון... מוזר. הלב שלי ספג לא מעט מהלומות במהלך חייו הקצרים-יחסית ובכל זאת הוא עדיין החבר הכי טוב שלי...איני מסוגלת שלא להקשיב לו. תודה על הפידבק ! :-)

12/07/2005 | 10:37 | מאת: רינת

שלום לכולן אני חדשה כאן. יש לי משהו שמטריד אותי הרבה זמן. אם מישהי תוכל לעזור לי או ליעץ לי מנסיונה אני אודה לה. יש לי שיער מאד דק עדין ודליל וזה מאד מתסכל אותי. רואים לי גם את הקרקפת . יש לי נשירת שיער טבעית, לא משהו מיוחד. אני יודעת שהשתלות שיער עושים גברים בדר"כ, לא נשים. מישהי שמעה על אשה שעשתה השתלת שיער? אני מפחדת גם משרלטנים. שמעתי גם על שזירה, אבל יש לי שיער קצר וקראתי באיזה מקום באינטרנט ששזירה מתאימה לנשים עם שיער בינוני לפחות . תודה למי שתוכל לעזור.

12/07/2005 | 10:53 | מאת: ליאת

היי בוקר טוב, קראתי את שאלתך ואני מגלה אמפתיה אליך. יש לי שאלה: עשית בדיקה הורמונלית בעבר? לעיתים יש לזה קשר. ב. האם זה תורשתי אצלכם במשפחה (להקריח)? בדרך כלל בנות לא סובלות מיזה אך יש כאלו שכן. כמו כן, לפעמים אחרי היריון יש נשירת שיער (אך אני לא יודעת מה מצבך ואם את אחרי היריון). בכל מקרה, את צריכה ללכת לרופא משפחה שיחווה את דעתו וישלח אותך לבדיקה הורמונלית, אם יחשוב שצריך ועד כמה הדבר גרוע? אולי את רואה את זה כגרוע ואנשים אחרים לא חשים בזה בכלל. (את יודעת, לפעמים יש לנו תסביך - לכל אחת מאיתנו - בקשר למשהו בגוף ואנחנו עושות מיזה פיל, מה שנקרא: "ההר הוליד עכבר"). אני מציעה לך לגשת לרופא משפחה והוא יפנה אותך למקום הנכון, אם זה דרוש. לעניות דעתי, ניתן לעשות השתלת שיער לנשים, הרי מה ההבדל בין נשים לגברים? אותו הדבר בדיוק!! את יכולה לשאול במרפאת האם שלך לגבי זה, אולי יש מקום מסויים שעושים את זה דרך קופת חולים או במקום פרטי (יש המון פרסומות על השתלות שיער - כמו למשל הזמר דורון מזר שעשה). לא כולם שרלטנים, אל תחשדי בכולם, פשוט תעשי סקר שווקים ואני סומכת עלייך שתמצאי את הפתרון. בכל מקרה, תיהיה עם ראש מורם, ותרגישי את עצמך הכי יפה וסקסית ודעי לך שאף אחד אינו מושלם ולכל אחד יש דפקט אחר וחוסר ביטחון אחר לגבי המראה הויזואלי. שוב, אם תרגישי עם עצמך טוב, תשדרי לעולם בטחון למרות שזה מפריע לך, תראי שאנשים לא יחושו בזה כלל. בכל מקרה, כאמור, כדאי שתתייעצי עם רופא משפחה. יום נעים... ליאת

12/07/2005 | 11:23 | מאת: רינת

היי ליאת תודה על תשובתך המהירה והמעודדת. אני אחרי 2 לידות ולאחי יש שיער דליל ולהורים שלי גם אבל זה מפאת גילם המתקדם (כך נראה לי ). בכל אופן המון תודה, לקחתי את הדברים שלך לתשומת ליבי. שיהיה לך גם יום מקסים. רינת

12/07/2005 | 08:19 | מאת: אביבית

מה שלומך? לשאלתך.... אני בת 33 נשואה שנתיים וחצי. באמת מה שהכי חשוב זו מערכת יחסים טובה ואיתנה עם הבעל, זה מוביל לדברים טובים וחיוביים - כמו הבאת ילד לעולם. גם ככה אנחנו עוברות תקופה קשה אז... לפחות המערכת יחסים צריכה להיות תקינה, טובה, חמה ותומכת. בכל אופן, אשמח לשוחח עימך, אני פשוט בדרך לעבודה נדבר אחה"צ. יום קסום. אביבית.

12/07/2005 | 14:28 | מאת: ליאת

אביביתו'ש, מחכה לשמוע ממך... צרי קשר כשתיהיה בפורום. צ'או ... ליאת And have a simply nice day

11/07/2005 | 19:04 | מאת: אביבית

אהלן ליאת! גם לי היו מקרים דומים שהבוסים התחילו איתי, מקרה אחד אחרי הצבא שהתקבלתי להיות מזכירה, בחברת בניה , היה שם מנהל שהוא היה אלוף משנה לשעבר שהתייחס אלי מאד יפה בהתחלה ואפילו רצה לקדם אותי תמורת....... כמובן שברחתי משם והבנתי שזה לא המקום בשבילי - עזבתי ובכיתי מאד וזה היה השיעור הראשון שלי בחיים האמיתיים. אחר כך היה עוד בוס אחד בחברת הייטק, וגם שם הוא פיטר אותי, בתירוצים שאני לא מתאימה, זה גרם לי לשברון לב רציני. היום אני חזקה מתמיד, ויודעת מתי להזהר. אלו החיים ואנו נתקלות בזה מידי פעם לפעמים זה מחמיא ולפעמים לא. את צריכה להתגאות שאת נראת טוב ולהמשיך וכמובן לא להשתנות. מציאת עבודה זה מזל גדול כמו הטיפולים שבעזרת השם נצליח בהם ונגשים את חלומינו הנכסף להיות אמהות. זה בעצם מה שאנחנו באמת הכי רוצות בעולם אפילו אפשר להגיד משתוקקות. אז.... בהצלחה, נשתמע בהמשך, ערב קסום. אביבית.

11/07/2005 | 23:49 | מאת: ליאת

נחמד לי להתכתב איתך, אנחנו מגלות אמפתיה האחת כלפי השניה וזה יפה. בת כמה את? אני בת 30 ונשואה 3 שנים. כמו שאמרת, אנו משתוקקות לילד וזה יבוא בסוף. ואני חושבת שבשל העובדה ששתינו באותה בעיה, אנחנו יכולות לתמוך האחת בשניה. אשמח להתכתב עמך בהמשך... והעיקר הבריאות, ומערכת יחסים טובה עם הבעל ובסוף הכל מצליח.. שיהיה לך ערב טוב... ואם תרצי נוכל לדסקס על המון דברים מעניינים ואפילו משותפים, אולי... צרי קשר - את לרוחי. צ'או - ליאת

11/07/2005 | 17:51 | מאת: ניצוש

אני חושבת שהבנת לא נכון. אין בעיה מבחינה של אוכל. אוכלים ממש טוב ארוחה בריאה וצמחונית. לא רזיתי אפילו גרם אחד. נכון שאוכלים רק שלוש ארוחות. אבל לא מרגישים שאוכלים מעט כי במדיטציות רוב הזמן את רק יושבת ולא מוציאה הרבה אנרגיה גופנית כך שהאוכל הוא בסדר גמור. כמו כן בעבודה הגדולה שאת עושה עם הנפש שלך האוכל כבר לא משחק תפקיד. יש לך הרבה דברים לחשוב עליו תאמיני לי האוכל הופך להיות דבר שולי. ואני חושבת שכן היית עומדת בזה כמה שזה נראה לי סדנה קשה את אישה רוחנית ונשמעת לי אישה חזקה מאד. יש לי פשוט חוש להרגיש אנשים. תודה על כל המחמאות שאת נותנת לי אבל אני חושבת שהרבה אנשים יכולים להגיד לך שזה עשה להם משהו הסדנה הזו. נכון שאנשים עם נפש רעועה יקשו לעמוד בסדנה כזו אבל בואי נחשוב על דברים טובים שסדנה זו עושה. להת' ניצוש............ דרך אגב כתוצאה מהסדנה הפסקתי לעשן סיגריות כי כדרך אגב זה גם גורם להפסקת התמכרויות. הגמילה היתה לי שם כך שזה עזר לי מאד. הייתי מעשנת קופסת סיגריות בערך יומיים או שלושה ימים.......... תודה לאל שעדיין זה עובד.

12/07/2005 | 08:30 | מאת: שירה

ניצוש בוקר טוב. אני קוראת את חוויותיך מהסדנא בעיניים מבריקות. שנים אני משתוקקת להתנסות בחוויה (פגשתי במהלך חיי אנשים שעברו אותה, חלקם כמה וכמה פעמים, וכולם ללא יוצא מן הכלל מדווחים על חוויה אישית/רגשית מדהימה ובלתי נשכחת) אבל החששות שלי תמיד גוברים עלי. איכשהו, תמיד אני מצליחה למצוא את הסיבות "למה לא" במקום "למה בכל זאת כן". אם תוכלי, אשמח אם תכתבי איך הגעת לסדנא הזו, אולי מספר טלפון או פרטי התקשרות כדי שיהיה לי, אולי זה ידרבן אותי לעשות עם זה משהו... (מזדהה כל-כך עם החשש של אסנת שלא אחזיק שם מעמד ואשבר...) תודה

12/07/2005 | 14:26 | מאת: ניצוש

מי שרוצה פרטים על הסדנה שתכתוב לי לאי-מייל ואשמח לפרט לה כל מה שתרצה לדעת כולל טלפון של העמותה ואיך נרשמים ומה צריך לקחת לשם. אני חושבת שהחוויה היא מדהימה והסדנה נותנת המון כלים לחיים מה שלמדתי משם זה שאין מה לפחד החיים במילא עוברים אם זה מהר ואם זה לאט וצריך פשוט לנצל אותם לטובה ולהרגיש טוב עם הנפש שלנו והגוף שלנו וזה מה שהכי חשוב בחיים.

11/07/2005 | 16:40 | מאת: אביבית

שלום לך ליאת. יופי שהצטרפת אלינו. הסיפור שלך מאד מעניין, מצד אחד זה מחמיא שמתחילים איתך ושאת נראת טוב, ומצד שני, זה מציק ומעיק, כל העניין הזה של ההטרדה. למה שלא תנסי לחפש מקום עבודה קצת שונה, אולי בתחום אחר? או בכלל לאו דווקא, במשרדי עורכי דין, יש משרדי פרסום והנהלת חשבונות וכו.... בטוח תמצאי משהו. רק שאלה לי אלייך, אולי את משדרת מיניות מסויימת לאו דווקא בכוונה? ידוע שעורכי דין הם ממזרים לא קטנים ומפולפלים, אבל יכול להיות שבצורת ההופעה שלך היא זאת שדורשת התייחסות? אגב... בצלחה בטיפולי הפוריות גם אני מתחילה חודש הבא. נשתמע. אביבית.

11/07/2005 | 17:51 | מאת: ליאת

היי אביבית, שמחתי להענותך. לא ממש לא, אני לא משדרת מיניות, לפחות לא שאני יודעת. אני נראית טוב, לא מלכת היופי, אך יש לי נתונים טובים. יכול להיות שבמראה שלי, אני נראת משדרת סקס או אחת שאוהבת "לעשות חיים", ולא "בת השכן" הטובה. למרות שכשאני הולכת למקומות עבודה אני מתלבשת מחוייט, ולאור כל מה שכתבתי, התחלתי ללכת עם משקפיים ושיער אסוף, דבר שקצת עוזר לי. כנראה שהשיער הפזור, אולי הפוזה שיש עלי קצת?! אין לי מושג?! אני בחורה צנועה... אולי נפלתי על סתם חולי מין והבעיה לא אצלי. לגבי טיפולי הפוריות - אני מאחלת לך המון בהצלחה, זה דורש המון אנרגיה נפשית ופיזית וזה קשה (אני לא רוצה להפחיד אותך, חלילה). אני עשיתי הפסקה של חודשיים כדי להתנקות מההורמונים שגרמו לי לתופעות לוואי לא נעימות. אך זה אינדיבידואלי לכל אחת... את יודעת. אני מאחלת לך שיקלט לך מהר ולא כמוני... תביני, אין לי ולבעלי שום בעיה, פשוט לא הולך... אולי מהאובססיה להביא ילד לעולם, אין לי מושג... אבל אני בטוחה שיהיה טוב, אני אופטימית. אשמח להתכתב עמך, את לרוחי... צרי קשר. ביי ויום נעים...

11/07/2005 | 12:14 | מאת: ניצוש

לליאת שלום, קראתי את מה שכתבת וממש הזדעזתי לחלוטין. אני מזכירה אצל עורך דין כבר שלוש שנים ולא היה לי אפילו פסיק של דבר כזה. אין ספק שהם בוחרים מישהי שנראית טוב חיצונית אבל מה שיותר חשוב זה נסיון החיים שלך כמזכירה. נראה לי שאת משדרת להם שאת יצרית וזה מושך אותם להתחיל איתך בצורה כזו או אחרת. את צריכה כנראה להראות קשיחות מסויימת בנושא הזה. ממש כאב לי לקרוא את זה אם תכתבי לי לאי-מייל אוכל אולי יותר לייעץ לך בנושא אף פעם לא כתבתי שאני פרודה, גרושה או רווקה. ואם מישהו לא יקבל אותי לעבודה בגלל שאני נשואה כנראה שזה לא המקום שאני צריכה לעבוד בו וגם את צריכה לראות את זה ככה. את תמצאי מקום עבודה בזכות הנסיון שלך המקצועי ולא בזכות שירותי המין שלך ותראי שאת יכולה להצליח ביותר. אם אנחנו לא נרשה שיתייחסו אלינו בצורה כזו אז דברים ישתנו אני מבטיחה לך יתייחסו אליך ביתר כבוד. וזה שזה עורכי דין לא אומר כלום. יש הרבה שמפירים את החוקים בכל מיני דרכים. אל תשכחי שהם יודעים חוקים הרבה יותר מאנשים שלא מבינים בנושא. וזה לא אומר שאתן להם לרמוס את גופי או את נפשי. בהצלחה לך ממני ניצוש

11/07/2005 | 13:24 | מאת: נוע?ה'לה

היא ניצול ציני של הכותבת, של בעית ההטרדה המינית. בעיית ההטרדה המינית נשים על-ידי הגברים, היא כואבת וחמורה מדי, מכדי לאפשר לכותבת להשתמש בה לצרכים האישיים שלה. הכותבת כתבה אליי, כחצי שעה לפני שכתבה במעגל את הדברים הללו, שתי תגובות בעניין הדיון שהיה לנו בעניין האתיקה של הרופא של אביבית (כשאביבית לא הרגישה בנוח להתפשט לבדיקה לפני הרופא). אין לי מושג אם ההודעה בדבר ההטרדה המינית היא אמיתית או שקרית, אבל אישית, אני לא יודעת אם היא בכלל ראויה לאמפטיה ולהתייחסות. זה כמו שיתום בוכה על מר גורלו - איך זה שהוא נשאר יתום - אחרי שהוא פגע בהוריו. ולכותבת, אני מציעה מעומק לבי לגשת לטיפול מעמיק ומקיף, כדי להבין אחת ולתמיד את חומרת התנהגותה ומעשיה. כיון שהשרשור הוא למטה, אני מביאה כאן את דבריה ואת תגובתי הנחרצת. לנועה... לעניות דעתי, כל מה ששירה אמרה זה נכון ביותר. הרופא כנראה מהדור החדש ואז מרגישים פתוחים עמו. זה קורה גם לי יש לי רופא נשים חמוד מהדור הצעיר שאני נמשכת אליו פיזית. יש משהו מוזר בזה שאני מורידה בגדים לידו, זה עושה לי משהו ויכול להיות שהמבוכה, זה למעשה הגירוי. אני חושבת שיחסיו עמי הם יחסי רופא ומטופלת גרידא, הואיל והוא לא יסכן את הרשיון הרפואי שלו, בין אם הוא נמשך אלי ובין אם לאו. אני מנסה להשתעשע עמו מילולית, אך הוא נבוך ממני, אני מאוד מסמפטת את הרופא שלי ומתרגשת לפני בואי אליו, אך שוב - הכל בפרופורציה ואני מוציאה אותו מראשי, הואיל וזה לא יוביל לשום מקום, הוא נשוי עם ילדים ואני נשואה, אמנם ללא ילדים, הוא הוזר לי בטיפולי פריון ולכן אני רואה אותו בתדירות גבוהה, אך צריך להיות חכם ולא לעשות שטויות "ודי לחכימא ברמיזא", עדיף שהוא ישאר לך בגדר פנטזיה. בהמשך לכל זה שירה, גם לי יש קטע מסויים דומה וכשאני מגיעה לרופא נשים שלי אני כאילו מעוניינת שיבדוק אותי ויראה אותי עירומה והכל בגדר פנטזיות, כי לעשות עמו משהו אני לא אעשה, הואיל ויש לי שכל בראשי ואני לא אפגע בחיי הזוגיות של שנינו. בלי שום קשר, אני חרמנית ומודעת לכך, כל גבר שנראה לי חתיך, אני "מפשיטה" אותו בעינייי, אני אוהבת סקס מאוד וזה מפחיד אותי, חוץ מיזה שאני פלרטטנית גדולה, אך המרחק בין לפלרטט ולעשות על בחורים פוזות לבין לבגוד - הינו מרחק שנות אור. יש לי בן זוג שאני מתה עליו, חתיך, מושלם, חכם, עושה סקס הכי טוב שיש ויש בינינו פתיחות נהדרת, אזי למה שאני אהרוס את הקשר? "איזהו חכם? הרואה את הנולד". אז למרות שאני אוהבת "לגרות" בחורים ולפלרטט עמם, אני בטוחה כי לעולם לא אבגוד ולא אעשה שטויות, ואיך אומרים: כלב נובח לא נושך. תשובתי לה: היי ליאת, כיון שפנית אליי אישית, זה לא יהיה מנומס שלא לענות לך. אם זה היה במסגרת דיון כללי בפורום, לא הייתי מגיבה או מתייחסת. זה שאת אוהבת לפלרטט, זה עוד לא עושה את זה לחיובי או לגיטימי בעיניי. בעיניי יש גבולות מאוד ברורים, למה שעושים עם בן-הזוג, ולמה שלא עושים עם אנשים אחרים. ואת לא מדברת על פנטזיה. את מדברת על התנהגות בוטה ומוחצנת מצידך. שעשויה גם להעמיד אנשים שאינם כמוך, במבוכה, ובצדק. ילדותיות היא בעיניי דבר נפלא. ובעיניי זה ילדותי אבל בצד השלילי שלה. ואני לא אוהבת אנשים שנובחים. מה לעשות, עניין אישי בלבד.

11/07/2005 | 15:53 | מאת: ליאת

מתוקה, א. אני לא אותה ליאת שאת מדברת, אז תתיחסי קצת בכבוד, הרי את יודעת שבאתר הזה כל אחד יכול לקרוא לעצמו בשם בדוי. ב. עם כבר בהטרדות מניות עסקינן ובכל מה שהעלת על הכתב בקשר להתקפה שלך אלי, שזה בעצם לא אלי כי אני לא אותה ליאת, אזי יש הפרדה מוחלטת בין עבודה לבין דברים אחרים. כשאדם צריך כסף, בפרט שהוא עם משפחה, אז הוא יעשה הכל כדי להתקבל לעבודה. יש הפרדה בין שני הדברים, אילו דברים שונים בעליל. מה שליאת הקודמת סיפרה, קראתי וזה סגנון החיים שלה שאני מכבדת, אך לא מסכימה... וחוץ מיזה אני מודעת לכך שיש לה בן זוג, לפי דבריה ויכול להיות, כמו שהיא אמרה, שהיא לעולם לא תבגוד, פשוט יש פתגם שאומר: "מים גנובים ימתקו" ויכול להיות שחרף העובדה שאסור לה לעשות מעשים לא יפים מחוץ לקשר שיש לה, אזי דווקא זה נראה יותר מושך. ושוב, לא בהכרח, שהיא תבגוד, כאמור. חוץ מיזה, אחזור והדגיש באותיות של קידוש לבנה: א נ י ל א א ו תה ל י א ת ש כ ת ב ה מ ק ו ד ם. מציעה לך לשקול את דברייך שנית. שיהיה לך יום נעים.

12/07/2005 | 08:23 | מאת: שירה

בוקר טוב לכולן. למרות שליאת התייחסה לדבריי והסבירה שהיא מסכימה עם מה שכתבתי - למעשה אני לא ממש חושבת שירדת לסוף דעתי, כי המשך דברייך הוא לחלוטין לא חופף לנקודת הראות שלי את הדברים. יתכן שלא הבנת את כוונת דבריי כפי שהתכוונתי אליהם אני. בכל אופן, המשפט הזה לגבי "כלב נובח לא נושך" תמיד שעשע אותי. כבעלת ניסיון רב בגידול וטיפול בבעלי חיים שנים ארוכות מאוד, אני יכולה להבטיח לך ליאת - - - אל תסמכי על זה לעולם. כלב נובח ועוד איך מסוגל לנשוך, ואף עושה זאת לעתים תכופות. אם אנחנו דווקא רוצים להישאר בתחום חיות הבית, המשפט שאני הייתי מציעה לך (ולכולנו) לאמץ בהקשר הזה של אתיקה מקצועית/בגידות או כל דבר אחר דומה, הוא משהו בנוסח: "מי שהולך לישון עם כלב במיטה, שלא יתפלא שהוא קם בבוקר עם פרעושים !" (וגם את זה אני אומרת מניסיון, לצערי.... :-) שיהיה יום נהדר לכולן.

12/07/2005 | 09:01 | מאת: ליאת

נועה'לה, קראתי את תגובתך לאותה ליאת שזאת לא אני בכלל ונוצר פה הרושם שזאת כאילו אני ואני מוכנה שיכפישו את שמי בפורום. אני לא עניתי לך אתמול אבל היום אני כן עונה, כי זה לא אתי בכלל מה שעשית. סה"כ זה פורום לדיבורים וניתן להינות בו ולא להתנגח אחת בשניה, ואם יש ביקורת היא יכולה להיות בונה, מה עוד שזאת לא אותה ליאת... שוב,חזרתי, חזור והבהר, אני לא אותה ליאת. הרי בנות פה משתמשות בסתם שמות בדויים. אזי קרה מקרה ויש שתי ליאת. אני את תשובתי עניתי לבחורה, אך כל מה שציטטת מהטקסט שכתבה הליאת האחרת, שכנראה ירדה מהפורום, הואיל ואני לא רואה שהיא מדברת עם אף אחת פה, אינו קשור אליי, אז אל תתקיפי, זה לא אתי. ושוב: אגיד לך "ברחל בתך הקטנה", זה לא קשור אלי. אני בחורה מכובדת, יש לי בן זוג, אני לא בוגדנית, ההיפך מהליאת שכתבה את הכתבה. ואולי הליאת הזאת זאת אותה בחורה שסיפרה על הרופא נשים שלה וכתבה את אותה גברת בשינוי אדרת והשתמשה בשם ליאת??? חשבת על זה??? ישנם צירופי מקרים. אזי, באמת עם כל הכבוד, אל תתקיפי סתם, זה לא מנומס ולא אתי... תחשבי על זה. שיהיה לך יום מקסים

11/07/2005 | 15:44 | מאת: ליאת - לניצוש

היי, שמחתי לתשובתך. את לא מבינה את חומרת העניין: א. ברגע שאת אומרת שאת נשואה הם שואלים האם את מתכננת ילדים (מה שאסור להם על פי חוק). התייעצתי עם עו"ד לענייני עבודה והוא אמר לי להקליט בטייפ מנהלים את תוכן השיחה. יש לי טייפ מנהלים אך לא עשיתי זאת, הואיל ואיני רוצה לסגור בפני דלתות, במידה ואגיש תביעה וזה יעורר סנסציה תקשורתית. ב. הם מטרידים מינית מילולית, לא מישום שאני משדרת כך. ונהפוך הוא, אני הולכת צנוע לראיונות עבודה ולא חושפת לא טפח ולא טפחיים, מתלבשת בהתאם. ג. דווקא נראה לי מוזר, הואיל וגם צורת ההתבטאות שלי היא מאוד גבוהה ואני מדברת עמם ברמה מעל הממוצע, שאולי אם אדבר עם אדם פחות משכיל הוא לא יבין את תוכן שיחתי (סליחה אם זה נשמע שחצני). אז עם כל זה, ואם זה שאני לא משדרת להם סקס, ולמרות שאני נראית אחלה... אני לא חושבת שכך צריך להתנהג. היה עו"ד אחד מאיזור הבורסה בר"ג בבניין הגבוה ביותר שם... שפשוט שאל אותי ללא כחל וסרק, האם אני חושבת שאני מסוגלת לבגוד בבעלי ועניתי לו שלא והוא שאל אותי ואמר במילים אלו: "לא שזה ענייני - אבל בעתיד נראה לך שתבגדי" וכמו כן, אמר: בעלך טוב אליך, קונה לך דברים, מפנק אותך"?! עניתי לו שהכל מצויין ביני לבין בעלי ושהבנתי את הקטע ושאני לא מוכנה שיתיחסו אלי בצורה כזאת וקמתי והלכתי. מה עוד, שמזכירתו נכנסה לחדר באותו הרגע של ראיון העבודה ושמתי לב שהיחסים ביניהם הם יותר מבוס ועובדת, קרי: היה נראה שיש ביניהם משהו. אז אולי יש כאלה שזה שיטתי אצלם להתחיל עם הבנות או המזכירות שלהם. ושוב, חלילה, אני לא מכלילה את כל עורכי הדין. יש כאלה שהם באמת בסדר עם המזכירה תודה ניצוש, אשמח להתכתב, יום נעים.

הסיפור שלי הינו כזה, עד לפני 4 שנים בערך עבדתי בלשכת עורכי הדין, כמו כן במשרד עורכי דין וכל הדברים בתחום הזה, הייתי מנהלת משרד + התעסקתי בהנה"ח. אחד העורכי דין, עורך דין סחיר, הטריד אותי מינית - מילולית - וגם קצת פיזית במשך כמעט שנה. אני ניסיתי להתחמק ממנו, אך בדרכים ערמומיות, הואיל וידעתי שאם אתנגד לו ולא אתן לו איזה כיוון של דלת שתיפתח מבחינתי אליו, אולי בעתיד, הוא יגרום לי לפיטורים. אחרי תקופה של 5 שנים הודעתי שאני מתחתנת. כמובן שפטרו אותי, בתירוצים מתירוצים שונים שלא היו לעניין, הואיל ועבדתי מצויין. מאז אני מחפשת עבודה. בהתחלה כתבתי שאני נשואה וכמעט לא נענו לקורות חיי, אשר עושים רושם בהחלט. אח"כ לא כתבתי מצב משפחתי וקראו לי להמון ראיונות עבודה. הבעיה היתה ששאלו אותי על נישואין ואני התחמקתי. כמו כן, כמעט בכל ראיון עבודה הבוס המראיין הטריד אותי מינית מבחינה מילולית (תזכורת: משרדי עורכי דין). כולם רצו לגשש האם אני ניתנת להשגה ואמרו לי שאני נראית להם בכל הפרמטרים, הואיל ואני נראית טוב, עובדת טוב, קורות חיי טובים וההמלצות שהם קבלו ממעסיקיי הקודמים היו טובות בעליל. כששידרתי שאני לא נותנת, הואיל ואני נשואה - לא קבלו אותי. לבסוף החלטתי לכתוב רווקה בקורות חיים. מייד פנו אלי מלא מעסיקים, ראיינו אותי וקבלו אותי במהירות, לא יאמן - באותו היום וזה הגיע למצב שאני הייתי צריכה לבחור היכן לעבוד, הואיל והייתי בהמון ראיונות וכולם קבלו אותי...הבנתי שהעורכי דין האלה רוצים מזכירה מזדיינת "סליחה על הביטוי". התחלתי לעבוד במקומות שונים וכמובן שזה תמיד הוביל להטרדה מינית, בההתחלה מילולית (שוב אני מזכירה שזה עורכי דין) אולי במקומות אחרים זה לא כך. בהמשך עבודתי, המצאתי משהו שאני פרודה, הואיל ולא יכולתי לשקר בקשר לנישואיי, כי צריך למלא טופס על מצב משפחתי. רציתי רק להגיד דבר אחד ואשמח אם תגיבו למה שנאמר לעיל: גברים רואים נשים כאובייקט מיני, לא אכפת להם, לפחות במשרדי עורכי דין, אם המזכירה טפשה או חכמה, העיקר שתיתן להם..... אני, שאני מחשיבה את עצמי ברת דעת (סליחה על השחצנות) סובבתי את העורכי דין האלה על האצבע שלי הקטנה, עם כל הכבוד שהם עורכי דין...נמאס נמאס ונמאס שמתייחסים כך אל נשים ובכל מקום כרטיס הביקור שלך זה אם את נותנת... ואם את נותנת את מתקדמת במקומות עבודה. אני יודעת את זה גם מסוג עבודתו של בעלי, כל מי שנותנת מתקדמת דרגה ומקבלת פריבילגיות.... כיום, עייפתי מלחפש עבודה ומלעסוק במניפולציות על מנת להתקבל לעבודה. בינתיים בעלי מפרנס ואני מנסה להיכנס להיריון על ידי טיפולי פריון, שגם שם, לא הכי הולך לי, לדאבוני. למרות שיש לי רופא נשים מהדור הצעיר, גזעי וחמוד.... אך מה זה עוזר לי? אשמח לתגובות ולהתכתב בכיף על המון נושאים, יש לי נסין חיים עתיר... צ'או... ליאת

11/07/2005 | 17:07 | מאת:

היי ליאת את תחילת דרכי בעולם העבודה עשיתי בבית המשפט ובמשרדי עורכי דין - קלדנית, פקידה, מזכירה, מנהלת משרד... מה לא. מה אגיד לך עורכי דין הם באמת עם בפני עצמו אבל למען האמת מעולם לא נתקלתי בהטרדה מינית מכל סוג שהוא. דווקא במקום אחר שעבדתי - רחוק מאוד מעריכת דין - נתקלתי בנושא הזה. הטרדה מינית.. אוף. ממש לא נעים. לא נעים בכלל שאדם ולא משנה מה הוא עושה בחייו, חושב שהוא חופשי יכול לגשת לאדם אחר ולהציע לו הצעות מגונות. במקרה שלי פניתי לבוס שלי שטיפל בכך במלוא הרצינות ובא לציון גואל. האם ניסית לדבר על כך עם מישהו מהמשרד ? לא אשכח את אותו משרד בו עבדתי - קבלנים ידועים מאוד - שמזכירת המנכל שם היתה ממש סגנית של אלוהים. כל המשרד דיבר על כך שהיא והמנכל בקשרים מעבר... אני לא יודעת. אולי התמימות שלי נתנה לי לראות שהיא בעצם עובדת מצוינת... אבל לכי תדעי מה קורה בחדרי חדרים...

11/07/2005 | 17:56 | מאת: ליאת - לאסנת בן ברוך

היי אסנת, שמחה שחזרת אלי, ניסיתי, גם ניסיתי לדבר עם הבוס שלי, דאז (כבר עזבתי שם) לגבי העו"ד השכיר שעובד במשרדו ומטריד אותי מינית ואת יודעת מה הוא ענה לי? זה טבעי שיש מתח מיני בין אנשים, את צריכה לדעת להתמודד עם זה... וזה ממש לא נעים, הדיבורים הפרובוקטיביים, הנגיעות פה ושם. למרות שאמרתי לאותו עו"ד שהציק לי שיפסיק ושאני לא מעוניינת והוא כעו"ד אמור לדעת על התוצאות שהוא יכול לשאת בהן אם ימשיך כך... אך הוא לא הרפה ובסוף עזבתי, מה עוד שהכרתי את בן זוגי (היום בעלי) והוא נתן לי את כל הלגיטימציה לעזוב, כי לפני זה הרגשתי כאילו כנועה. טוב, סוף טוב הכל טוב... לעת עתה איני עובדת... בינתיים אין את הבעיות האלו. ביי, כל טוב ויום טוב.

11/07/2005 | 11:39 | מאת: ניצוש

כל אחד לוקח את הסדנה כמובן אחרת. אני הלכתי כי רציתי להיות במצב הכי קרוב לאי-בודד. שזה הסדנה הזו. לא רציתי שידברו איתי ולא רציתי לדבר עם אף אחד ורציתי לקבל תשובה. מכיוון שאני מאמינה ברוחניות האמנתי שאם אני מחפשת אני אמצא את התשובה. אני במהותי דברנית גדולה. אוהבת לדבר עם אנשים ומאד קשה לי לשתוק כולם מסביבי היו המומים שהלכתי לסדנה כזו. אמרו לי את בטח שלא תחזיקי מעמד שם. אבל אמרתי לעצמי שאני חייבת לנסות לראות מה זה מדיטציה ואם אפשר להתבונן בעצמי ולמצוא תשובה ואכן ראיתי שהכניסה לתוך עצמי בלי שאף אחד יפריע לי מסביב. (גם תקשורת כמו טלויזיה ופלאפון אין שם) זאת תורה מאד חכמה. התחלתי לחשוב על החיים שלי על העבר שלי על אנשים שהכרתי ואני מכירה. על יחסי עם בעלי וילדי וראיתי המון דברים שלא מצאו חן בעיני וגם דברים שמצאו חן בעיני. בסדנה הזו לימדו אותי איך לקבל את עצמי כמו שאני זה דבר ראשון תוך כדי לימוד המדיטציה יש הרצאות בערב של הגור גואנקה. למדתי לאהוב את עצמי (תתפלאי כמה ששפטתי את עצמי לחומרה) סלחתי לעצמי על כל הטעויות שעשיתי למדתי להירגע בתוכי למדתי שלשתוק זה יכול להיות מבריא בפירוש ככה. הגעתי לתובנות שאף פעם לא הייתי מגיעה אליהם בצורה אחרת. סלחתי לעצמי וסלחתי לאחרים. אני מקבלת את העבר כמו שהוא ושם מלמדים אותך איך לראות את העולם בצורה בונה ולא הורסת קשה לדבר על זה כי זה נשמע בומבסטי ולא הגיוני אבל ברמת החוויה זה חודר לגוף ולנפש ואת מתחילה להבין דברים שהכל מתחיל ונגמר בראש שלך במחשבות שלך בנפש שלך. אם אני אשמור על נפשי (לא אכניס מתחים וסבל ואוהב את כולם ממש את כולם) אז גופי יהיה בריא כי נפש בריאה בגוף בריא אני היום מסתכלת על העולם בצורה שונה ממה שהסתכלתי לפני הסדנה תשאלי שאלות ואני אשתדל לענות לך. הסדנה הזו מומלצת לאנשים שיש בהם מחשבה על החיים שלהם ומספיק פתוחים כדי לקבל שיש דרך ל"גמור עם הסבל". באור ואהבה ניצוש

לקריאה נוספת והעמקה

גם מדיטציה כל היום גם אוכל סגפני בלי שום סוג של תקשורת וואו אני אל יודעת אם אני הייתי מצליחה לעמוד בכך יותר מיום אחד... אבל אין לדעת כל עוד לא אתנסה בכך. לפחות אם היה מותר לכתוב... לעצמי.. אבל הבנתי שגם זה בלתי אפשרי. אני בהחלט חושבת שהשקט החיצוני מביא להמולה פנימית ממנה מגיע גם השקט המיוחל והמבורך הפנימי. כל הכבוד לך !

11/07/2005 | 09:59 | מאת: ניצוש

תודה על התגובה, ובכן יש המון מה לספר על הסדנה הזו. קיבלתי הרבה הרבה תובנות משהותי שם. כן להפתעתי הרבה הצלחתי להישאר את כל הימים שם. לא אומר שהיה קל. היה קשה מאד. זה ממש כיבוס נפש. הנפש עוברת טיהור רציני שם. אלו הם מדיטציות שלכאורה הטכניקה שלהם היא מאד פשוטה. פשוט צריכים להתבונן בתחושות הגוף. אבל טבע האדם הוא שלא יכול להתבונן בגופו הרבה זמן ואז המחשבות מתחילות לרוץ לכל הכיוונים. נותנים שם כלים נפלאים לחיים. אומר הגורו שקוראים לו גואנקה שכל מה שעובר עליך הינו דבר בר חלוף וכך צריך להתחייס לעניין. אם ברצונך אוכל להמשיך לתאר זאת רק תני סימן בתודה ניצוש

לקריאה נוספת והעמקה
11/07/2005 | 10:25 | מאת:

אני מאוד אשמח אם תשתפי יותר מההיבט האישי שלך. איך הרגשת, מה חשבת, איך זה לשתוק כל כך הרבה זמן ובקושי לאכול... האם היו נקודות שבירה ? מה היה הכי נפלא ? חברה שלי חזרה הביתה עם חיוך על השפתיים שלא ירד בערך שבוע ימים. אבל זה היה ממש חיוך זורח שכזה, כמו מסטול קצת :)

11/07/2005 | 09:44 | מאת: ניצוש שרוצה לעזור

אני שמחה שיש פורום כזה שאפשר לדסקס דברים בין נשים. אשמח לענות על שאלות שצצות. אני אשה רוחנית ומאמינה בנפש האדם. עשיתי לאחרונה סדנה של ויפאסנה -סדנת שתיקה לאומנות החיים אם יש מי שמעוניינת לשמוע על כך יותר פרטים ואיך אפשר להתעצם לטובה מכך שישאל ואענה לו

לקריאה נוספת והעמקה
11/07/2005 | 09:52 | מאת:

בוקר של אור ניצוש וברוכה הבאה למעגל שלנו :) המעגל שלנו במתכונת וירטואלית אך בהמשך יהיו גם מפגשים בעולם הפיזי. אשמח מאוד לשמוע על חוויותייך מסדנת הויפאסנה. האם הצלחת לעשות את כל הסדנה ? חברה שלי עברה את הסדנה ואני מלאת הערצה כלפיה. איך אפשר ?? עשרה ימים של סגפנות שכזו מלווה בשתיקה רועמת... וואו אחד גדול ! אני לא יודעת אם הייתי מצליחה. אשמח מאוד אם תשתפי אותנו בחוויותיך :)

11/07/2005 | 08:41 | מאת:

תשלחו לנו בבקשה אנרגיה חיובית ככל יכולתכן היום ? למעין היום יש יום גדול במיוחד וגם לי... יחד איתה. אני כל כך נרגשת עד כדי שאני מרגישה את הדם שלי זורם בעורקים הכי קטנים בתוכי. זה הגיע... זה סופסוף הגיע ! כולי תקווה שזה ייפתח בפניה את הטוב ביותר ולא חלילה את ההיפך מכך. מבטיחה לספר כשאחזור. @@@&&& אסנת.

11/07/2005 | 09:07 | מאת: נוע?ה'לה

מחזיקה. מחזיק חזק. מחזיקה חזק מאוד...! אפילו עושה לך קסם. ותחזרי כבר, ותספרי... @@@ - אוי, קוראים לי נועלה, כבר שכחתי... יאללה, נוע?ה, להתנהג יפה לעצמך. להבין גם את עצמך. - את שוב לא מתנהגת אלי יפה, אני נועל'ה. - בסדר, בסדר... אני מבטיחה לזכור את זה ולהשתפר... &&& נכון שזה לא מעגל של משוגעים? נכון שאני שפויה? נכון. את משוגעת, אבל את שפויה לחלוטין, את לא פסיכית. את רק צריכה להתרגל לזה, לקבל את עצמך ככזו.

11/07/2005 | 09:50 | מאת:

אוף איזה באסה קיבלנו דחיה למחר... תשע בבוקר. תחשבו עלינו ?

איך זה שבסוף אני תמיד, אבל תמיד אשמה ? איך זה ? איך זה שתמיד בסוף אני מרגישה רע, אני בוכה ? זה כזה לא פייר. אוף !!

10/07/2005 | 20:33 | מאת: נוע?ל'ה

10/07/2005 | 16:08 | מאת: אביבית

מה שלומך ביום חמים שכזה? אני בסדר גמור, החום הזה מתיש את כולנו. מאחלת לך המשך של כיף ועשייה, אור ואהבה. תשמע, חיבוקים גדולים. אביבית(:

10/07/2005 | 16:16 | מאת: נוע?ה'לה

כן, חם נורא! מרגישים את זה אפילו בבית עם המזגן. שיהיה לך המשך יום נהדר...! בכל אהבתי.

10/07/2005 | 11:05 | מאת:

כמו שאסנת כתבה, אני בהחלט חושבת שהתוכן הוא שעושה פורום, אבל בהחלט גם מבינה את הרצון להנגיש את התוכן הזה.. מה שחשוב לזכור שהאתר עבר שינוי - הוא היה אתר מקצועי נקודה, ז"א פורמט השאלה/תשובה הישיר והקצר היה הפורמט הקבוע בו ועליו נבנה האתר, כעת, כשאנחנו עוברים ופולשים גם לתחום הפורומים החברתיים/תמיכתיים אכן נדרש שינוי גם בתצורה. בקרוב תהיה ישיבה מסודרת ובה יועלו כל הבעיות - הפתרונות יובאו אליכם ואל כלל גולשי דוקטורס, כמובן מתוך רצון לעשות את המערכת נגישה וידידותית ככל האפשר. תודה, ואני מקווה שתתאזרו בסבלנות.. אגב - לדוקטורס יש צ'ט - אתן מוזמנות לעשות בו שימוש כשאין שם אירוחים חיים http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Article/xID/3641/xCT/518 עמית

10/07/2005 | 15:39 | מאת: נוע?ה

גם לי נעים מאוד להכיר את שמך. וכפי שכתבתי, האמנתי שנקבל ממך תשובה. ותודה לאל, קיבלנו תשובה רצינית. ואגב, עם כל הכבוד, ויש לי אליכם הרבה ממנו, אני לא חושבת שהתוכן הוא הכל. אני בהחלט מייחסת חשיבות גם לחיצוניות, למסגרת ולטכניקה. אני בעד גם וגם, לא או ש... או ש... הרי אנחנו כאן פורום של צמיחה אישית ונשית. כשיש לי עם מי לדבר, אני אפילו מחכה בסבלנות... ושוב תודה.

10/07/2005 | 16:10 | מאת: נוע?ה'לה

"צוות האתר" מוזמן כמובן להשתתף במעגל... זה יהיה לכבוד לנו, ונשמח מאוד. ברכות חמות.

10/07/2005 | 09:45 | מאת: נועה

שלום אני נועה, בת 18. אני נוהגת ללבוש גוזיה (גופית). מאז שגדל לי החזה לבשתי גוזיה, אף פעם לא לבשתי חזיה, זה לא נוח לי וזה עושה חזה גדול מידי לטעמי... האם יש אילו שהם חסרונות בכך? האם זה יכול לפגוע בחזה? למה זה יכול לגרום? ובאיזה גיל החזה מתעצב סופית?

10/07/2005 | 14:53 | מאת:

שלום נועה וברוכה הבאה למעגל שלנו למען האמת לא יודעת כל כך מה לאמר לך :) אני מניחה שזה תלוי בגודל החזה שלך ואם נוח לך אז אחלה... מה שאני כן ממליצה זה לפנות לפורום מתאים יותר - פורום של רפואת נשים למשל. בהצלחה :)

10/07/2005 | 15:50 | מאת: נוע?הל'ה

לא, נועה, אין לי תשובה, מצטערת... אבל כשראיתי את נושא ההודעה, הבנתי שאני נמצאת במצב מתקדם של סניליות, אם אני לא זוכרת שכתבתי היום הודעה בשעה הזו ותחת הנושא הזה. כיון שיש לי שם שהוא די נפוץ. וכיון שכשהעליתי את הנושא בפני עצמי, התקבלה הסכמה בין כל הקולות הפנימיים, ולא היה אפילו אחד שהביע התנגדות חזקה (בינינו, הפתעה גדולה!), אז אני משנה את "שם המחבר" לנוע?ה'לה... בתקווה שזה גם ירכך אותי, כשאני מדברת עם עצמי... וחוצמזה, שתדעו, שמותר לכן לכעוס עלי גם כשאני נוע?ל'ה. יו?, בחיים לא קראו לי בשם חיבה באופן רשמי... טוב, לא רשמי ממש, אני הרי לא משנה אותו בתעודת הזהות... זה בשביל ההתפתחות האישית... רגע...! ואם מחר אצטער על זה, אז מה, אז אני אבלבל לכן את המוח? הנה, הם התחילו, הקולות הנודניקים... קישטע, הביתה!

10/07/2005 | 08:24 | מאת:

בוקר אור לכל הבנות היקרות והמיוחדות במעגל שלנו אני אחרי סופשבוע עמוס וגדוש בעבודה מבורכת ובפתחו של שבוע מלא עבודה נוסף. מצטערת שלא נכנסתי בכלל במהלך השישבת - פשוט לא הספקתי. שיהיה לכולנו שבוע הכי טוב שרק אפשר אוהבת, אסנת :)

10/07/2005 | 09:25 | מאת: נוע?ה

תודה, אסנת יקרה. @@@

09/07/2005 | 09:36 | מאת: אביבית

מה שלומך הבוקר? אני רואה שהשקמת קום. יש לך את כל מלא השבת במלואה, לנצל אותה לדברים חיובים שיתנו אור בחייך. האמרות שאת מביאה כל כך מיוחדות ונוגעות בכל אחד מאיתנו. מאחלת לך שבת נפלאה של, אור ותקוה לדברים הכי טובים שיפרצו אל תוך ליבך. חיבוקים גדולים. אביבית.(:

09/07/2005 | 18:33 | מאת: נוע?ה

תודה מאמי, הבוקר באמת היה הרבה יותר טוב וקל. והשבת עשיתי דברים שהביאו לי אור... איך ידעת?... ואני שמחה כל-כך שהאמרות נגעו בך. שיהיה לך סוף שבת ממש ממש נעים ! אוהבת.

08/07/2005 | 17:03 | מאת: אביבית

שתהיה שבת נפלאה וקסומה, עם הרבה כיף, אור ושמחה. חיבוקים גדולים. אביבית. (:

08/07/2005 | 18:18 | מאת: נוע?ה

הרבה אהבה! &&&

08/07/2005 | 00:22 | מאת: JOLE

אני מגיעה לשירשורים כל כך מאוחר שאין לי כוח לכתוב הרבה. אני עושה עכשיו קורס בוורטקסהילינג, עד יום שני, משהו שפירגנתי לעצמי,נגד כל הסיכויים כלכלית ומבחינת זמן אבל כמו שאומרים כשאתה מכוון באמת דברים מסתדרים. אז אמא לקחה את הילדים לסופשבוע כי הבעל עובד וחוזר רק במוצ"ש, והוא הרגיע אותי שאיכשהו נסתדר עם המחיר המאד יקר של הקורס ואני מאושרת עד הגג. מבחינתי זהו עוד כלי לארגז הכלים שאני אוספת לי למסע שלי. מאד התחברתי לווקטרסהילינג בפגישת הכרות וכל מה שנאמר מאד התחבר לי עם הלימוד של ימימה והחלטתי פשוט ללכת על זה. אז היום היה היום הראשון, מלא מדיטציות מהבוקר עד הערב, מלא אנרגיות במקום מדהים ליד כפר מונש ממש גן עדן קטן שנקרא "רגעים" . אז מקווה להיות כאן יותר כשאחזור ובינתיים שיהיה לכולן שבוע של אור ואהבה.

08/07/2005 | 10:51 | מאת: נוע?ה

סליחה, מה זה וורטקסהילינג? שיהיה לך נפלא בהמשך הקורס..! אנחנו כאן, מחכות לך בפירגון ובסבלנות.

10/07/2005 | 14:54 | מאת:

בואי נחכה ביחד לג'ול שתחזור מהקורס... אני משתוקקת לשמוע את החוויות שלה. כל כך הכבוד לה ! אני כבר בערך שנה אם לא יותר מבטיחה לעצמי לגשת לקורס כזה או אחר או לפחות ערב אחד ו... לא חסרים לי תירוצים. אמרתי שאני לא מפרגנת לי נכון ?!

07/07/2005 | 20:01 | מאת: אביבית

ערב טוב בנות יקרות! לקחתי את העצה של שירוש, לפתיחה של שרשור חדש, כי זה באמת מתחיל לבלבל. זהו הפרק עם הרופא הסתיים - יותר אני לא אראה אותו - אני מתחילה דף חדש שיטמון בחובו הפתעות נעימות, עם זוגיות נפלאה. מצד אחד אני שמחה, שזהו... נגמר. המחשבות עוד מבצבצות פה ושם, ואני מניחה שזה דיי לגיטימי, וכל יום שעובר, אני מתחזקת יותר ויותר. ועכשיו אני אומרת לעצמי: "קדימה לעבודה". נשתמע..... לילה קסום וקריר. אביבית. (:

07/07/2005 | 20:07 | מאת: נוע?ה

אביבית יקרה, שיהיה לך ב??צ?ל?ח?ה ענקית ובקלות. &&& (אוהבת)

איזה בלאגן. סוף שבוע נפלא. חיבוקים גדולים. אביבית.

07/07/2005 | 16:43 | מאת: נועה

נכון שנועה צודקת ובכל זאת... אם תסתכלו בפורומים אחרים תראו שאין שם שרשורים ודיונים כמו אצלנו... שם זו שאלה ותשובה ומקסימום עוד שאלה ותשובה ודי. להם זה לא מפריע... אבל מה ? אל תסתכלו על הקנקן, נכון שהוא לא יפה אבל תראו את התוכן של הקנקן - של המעגל המדהים והאוהב והתומך שיצרנו כאן תוך זמן קצר כל כך. מחשבה יוצרת מציאות נכון ? בואו נאגד כוחות שמשהו בדוקטורס יזוז קצת יותר מהר :)

07/07/2005 | 18:49 | מאת: נוע?ה

אסנת נשמה, זה עניין של שכל ישר. זה מאמץ גדול עבורי לסמן בכל פעם את ההודעות שכבר סימנתי, זה פרוייקט שלם, וזה לא קשור למה שיש בתוך הקנקן. בטח שהקנקן הוא נפלא, גם מבפנים וגם מבחוץ...! וקשה לעקוב אחרי ההודעות, כשאין הפרדה בין השרשורים, זה מלא חוטים סבוכים אחד בתוך השני. אני מאמינה שנקבל תשובה מהעורכת, לגבי מה תחזית פתרון הבעיות מבחינת המנהל הטכני ומבחינתם.

07/07/2005 | 11:53 | מאת: אביבית

תודה על תגובותייכן, האמת שהייתי קצת נבוכה כי לא חשבתי שהרופא יכנס איתי לחדר ביחד, ואני אמורה להוריד מולו את הגינס התחתונים, ולשאלתך אסנת אני משערת שהוא הסתכל... אבל אני לא יודעת עד כמה, לא ממש התייחסתי לזה, פשוט דיי הופתעתי שהוא נכנס איתי ביחד לחדר. האם זה בסדר? אני לא ממש יודעת התגברתי בשניות על המבוכה, כי באמת בסה"כ יש בנינו כמיה מדהימה, בעצם הוא היחיד שעזר לי מכל הרופאים שהייתי אצליהם, הוא היחיד שלקח אחריות עצומה בכל מה שנגע לבעיה שלי. הוא הציל את הרחם שלי וזו מתנה יקרה. ולשאלתך שירוש, לא סיפרתי על מה הניתוח אז הנה גם לי יש עוד סיפור..... למעשה עברתי את הניתוח בעקבות בדיקת אולטראסאונד שיגרתית, שמצאו לי שם גוש ענקי ליד הרחם, תתארו לעצמיכן גוש בקוטר 8 ס"מ שהתלבש לי על הרחם, והפריע לפריון, מה לא עברתי מליון בדיקות והתייעצויות עם פרופסורים שלא עזרו לי. ועכשיו למזלי הכל מאחורי, ואני מיועדת בקרוב לעבור טיפולי פריון מחדש, אחרי ששני סבבים של טיפולים לא עזרו לפני הניתוח, עכשיו הרחם שלי מוכן "לפעולה". האמת.... שלא כל כך מפריע לי הקטע שרופא נכנס איתי לחדר, למרות שהייתי דיי נבוכה ואפילו יותר מופתעת, אולי באמת כמו ששירוש אמרה, שהרופא מרגיש, שאנחנו מכירים ואני לא פעם ראשונה אצלו אז... הוא "הרשה" לעצמו, למרות שלדעתי זה לא בסדר. אבל... שורה תחתונה בנות יקרות - העיקר שהכל בסדר, ותמיד הוא יודע להגיד את המלים הנכונות, ויצאתי ממנו מעודדת, הוא מאד החמיא לי וזה נותן הרגשה טובה. הבעיה שלי היא שאני שוב... חושבת עליו כאילו הכל חוזר אלי, אבל... אני מאמינה שזה יעבור, ואני מצליחה לשלוט בזה ואולי אני סתם מדמיינת את המבטים החודרים שלו, למרות שתמיד באינטואיציות שלי אני אף פעם לא טועה. שלכן באהבה גדולה. אביבית.

07/07/2005 | 14:34 | מאת: שירה

צהריים טובים ! (השעה הזו הכי קשה לי ביום העבודה, העיניים נעצמות כמעט מאליהן והראש מאיים לצנוח על המקלדת....כמה מתאימה לי כרגע איזו שנת צהריים טובה !) יש משהו שאני קצת מבולבלת לגביו. האם הרופא הזה שאת מדברת עליו הוא רופא נשים, או שהוא הכירורג (שביצע את הניתוח) או שהוא המומחה לבעיות פריון....? (או שאולי כולם יחד ?...) אני לא יודעת מהי תכיפות הקשר שתהיה ביניכם מעכשיו, אבל הייתי מאוד ממליצה לך, אם מדובר בתכיפות גבוהה - לשקול להחליף רופא. אני יודעת שאת מאוד מרוצה ממנו מבחינה מקצועית ואישית, אבל זה קצת מזכיר לי מישהו שמנסה להפסיק לעשן וממשיך להסתובב עם חבריו המעשנים, שואף עמוק עמוק לריאות את האוויר בכל פעם כשהם מדליקים סיגריות בסביבתו.... אני צופה שכל מפגש כזה איתו יהיה כרוך בכמה ימים (לפחות) של ניתוחים בדיעבד של ההתנהגות שלו, ההתנהגות שלך, מה כל זה אומר בעצם, מה הוא התכוון מבלי להגיד, איך דיברו העיניים שלו את מה שהפה (אולי) לא העז להגיד.... אני חוששת שזה לא טוב עבורך ו(במיוחד) עבור הזוגיות שלך עם בעלך. יש המון רופאים טובים, ולא עם כולם תיאלצי לעבור את המבחן הקשה הזה של התייסרות במחשבות מציקות. חבל להכניס ראש בריא למיטה חולה, אינך חושבת ? הוא עזר ותרם לך רבות, ותמיד תהיי אסירת תודה לו על כך, אבל.... למה להעמיד את עצמך במבחנים האלה שוב ושוב, אם יש אלטרנטיבה אחרת ?

07/07/2005 | 16:09 | מאת: אביבית

הי שירוש, מה שלומך? צודקת בהחלט, סתם רציתי ספר לכן, כי הרגשתי צורך לדבר על זה. בכל אופן, הרופא הזה הוא זה שניתח אותי הוא גניקולוג כירוגי, והוא באמת רופא מצויין. אני בשליטה מלאה על כל המחשבות וזה מה שלמעשה חשוב. יותר אין לי מה לעשות אצלו והסיכויים לפגישה איתו קלושים. חודש הבא מתחילה דף חדש, של טיפולים בקופ"ח ושם יש לי רופא נחמד (מסוג אחר כמובן) :-) תודה על כך , שמצאת לך את הזמן במהלך עבודתך לענות לי. מאחלת לך המשך יום נפלא, וסוף שבוע קסום. מי יודע אולי עוד פעם נפגש פנים מול פנים על כוס קפה.... אביבית.

07/07/2005 | 09:38 | מאת: נוע?ה

על הפורמט הטכני של הפורום. כל ההודעות חזרו לצבע שחור, ואני לא מסוגלת להתחיל לסמן אותן, בעיקר כשגם אי-אפשר לסמן, כי כשמסמנים ההודעה נפתחת. אני עצבנית וכועסת על זה שאין הפרדה בין שרשור לשרשור, וזה בלאגן איום ככה. אני עצבנית וכועסת, כי פניתי כבר לצוות האתר, ולא התייחסו. התייחסות בעיניי זה: אנחנו לוקחים את העניין ברצינות, ומטפלים בו. בקרוב הבעיות האלה ייפתרו. ואני שונאת כשמזלזלים בי, וכשמזלזלים ב?ש?רו?ת.

האמיני לי הייתי רוצה שהכל יראה אחרת, שינויים לוקחים זמן וגם כוחותי כעורכת מוגבלים, לצערי. זה לא זילזול, האם כל מערכת הפורומים הזו, ההשקעה ברופאים הכי טובים, המחשבה על פורומים חדשים, על כתבות, על מהות ועל תוכן נראית לך כזילזול?? יש הפרדה בין שירשור לשירשור. את לא צריכה כל כך לכעוס, וצר לי על כך עורכת דוקטורס

07/07/2005 | 13:48 | מאת: נוע?ה

ממש לא הרגשתי זלזול במערכת הפורומים באופן כללי, ברופאים הכי טובים, במחשבה על פורומים חדשים, על מהות ועל תוכן. אני עדיין מרגישה זלזול בהתייחסות לבעיה הקונקרטית ה-ט-כ-נ-י-ת שהעליתי, כלומר שתי בעיות טכניות. התפקיד שלי בכוח, הוא, להשתתף בפורום באופן פעיל. לקחת חלק בפורום. ולצערי מבחינה טכנית זה לא פשוט. לא, אין הפרדה בין שרשור לשרשור. הפרדה בין שרשור לשרשור זה כשיש רווח ביניהם, רווח הנראה לעין. ואם תביטי על הדף בפורום, אני בטוחה שגם את תראי את כל ההודעות כהודעה אחת ארוכה. לצערי, גם התגובה הזו היא מזלזלת. האם אתם פועלים בעניין הצבע? כמה זמן את משערת שזה ייקח לפתור את הבעיה? מה שאני מבקשת הוא התייחסות, תשובות ברורות, ולא עירפול. שזה מה שקיבלתי כאן, לצערי. וזה בטח שלא מכבד את הנהלת האתר, שלפי הדברים שכתבת לי, מחשיבה את עצמה כרצינית, ואני מברכת על כך בכל לבי. מה לעשות, כשכואב לי, כשלא נוח לי, כשאני לא מקבלת התייחסות ראויה, אני כועסת. ואת זה שאני כועסת כתבתי בתוך הפורום, לא כתבתי את זה לכם. לכם כבר כתבתי בפורום המיועד לכך, ולא התייחסתם. אשמח אם אוכל לקבל תשובות רציניות יותר.

07/07/2005 | 09:33 | מאת: נוע?ה

אני רוצה ללמוד משהו ממה שהיה, ולהשתפר. נגיד שהיום שבת, ואני מגיבה להודעה שלך של אתמול בערב על המצב במדינה. אז אם זה היה היום, הייתי כותבת לך ככה: שירה יקירתי, אני מבינה שאת עצבנית ושאת כועסת. אבל אולי נשאיר את זה, את העצבנות והכעס המוצדקים, ליום ראשון? אולי תעלי את הדברים ביום ראשון? בחיי שהם לא יברחו, ושהדברים במדינה לא יתוקנו ביומיים האלה. והיום, שבת, נטפל בדברים החיוביים שבחיינו. גם הם זקוקים לטיפול, לתמיכה, להתייחסות ולאהבה. מה, לא ככה? שבת שלום ואוהבת, נועה

07/07/2005 | 10:21 | מאת: שירה

קשה לי לעשות את ההבחנה הזאת של "בשבת נדבר על הדברים החיוביים של החיים" לעומת "נשאיר את הדברים המעצבנים ליום ראשון"... אני מבינה את הצורך שלך לחלוקה הזאת, מבינה את הצורך שלך במתן כותרת לדברים (את עצמך הסברת את התגובה שלך להודעה "ההיא" שלי בכך שלא נתתי לה כותרת מתאימה ולכן היא "תפסה אותך בהפתעה", ציפית לקרוא משהו אחד ופתאום גילית הודעה לא נעימה/פסימית/מוטרדת), ברור מאליו שהחיים היו הרבה יותר ברורים וצפויים אילו יכולנו לתת כותרת מתאימה לכל דבר, וידענו מראש מתי יקפצו עלינו אותם דברים מכעיסים... אבל אני רואה את הדברים אחרת, אני רואה את החיים כמשהו לא צפוי (לטוב ולרע) וחלק מהעניין הוא שאין בידינו תמיד האפשרות לבחור מתי יצוץ לו הדבר שיעיב על רוחנו ביום נתון. יכול להיות שנקום עם חיוך על הפנים, מאושרים ומלאי אופטימיות, ובלי כל אזהרה מוקדמת - כתם שחרחר יופיע לו פתאום בתוך התכלת של היום שלנו. באותו רגע, יש לנו אפשרות "לבלוע" ולהמשיך הלאה או לפרוק קצת ורק אז להמשיך הלאה. כשהנסיבות מאפשרות זאת, אני תמיד אעדיף לפרוק לפני שאני ממשיכה הלאה. לא תמיד אפשר, כלומר - אם אני באמצע יום עבודה ואין לי אפשרות להוריד את התסכול מעל הלב, אז אין ברירה. אבל אם באותו רגע תתקשר אלי חברה טובה ותשאל מה העניינים - אני בוודאי "אשפוך" קצת, בתקווה לקבל מילה חמה וטובה, ולא מתוך ציפייה שהיא תפתור את בעיותיי כמובן. וזו בדיוק הנקודה בעיניי: כאשר כתבתי את ההודעה המצוברחת ההיא, לא היו לי שום כוונות שמישהי מהנשים החכמות והרגישות כאן תשיב לי בתגובה שעיקרה פתרון המצב המדיני.... (הלוואי ויכולתן, הלוואי ויכולנו כולנו). אם כבר דיברנו על ההבדלים בין הראייה ה"גברית" והראייה ה"נשית" של החיים אז זהו אחד ההבדלים המרכזיים כמו שאני רואה אותם: גברים תמיד מרגישים צורך לפתור לך את הבעיות כאשר את משתפת אותם, ואילו נשים לרוב רוצות רק אוזן קשבת, אמפתיה והזדהות (אם אפשר). לא תמיד אנחנו באמת מצפות לקבל בתגובה איזו תכנית פעולה מפורטת על כל שלביה, שתעזור לנו להילחם בבעיה ולמגר אותה מהשורש.... אני אישית מרגישה שכל אחת, ולא חשוב מתי, מוזמנת לכתוב ככל העולה על רוחה (בגבולות הנימוס והטעם הטוב, מן הסתם) כי מצבי הרוח של כולנו משתנים ואין להם לוח זמנים מוכתב וידוע מראש, ואני חושבת שזה יכול להפוך למקום מקסים אם זה יהיה מעין "בית" בו נדע שתמיד, תמיד נזכה כאן לקבל אוזן קשבת וכתף תומכת, אפילו אם אנחנו לא מזדהות לחלוטין עם הדברים שנכתבו. שימי לב, נועה, שלא הבעתי שום דיעה פוליטית בהודעה ההיא שלי. לא נכנסתי לשום נושאים מדיניים ברומו של עולם מתוך כוונה תחילה: ברור לי שזה לא המקום לעשות זאת, זה עלול לגרום לחילוקי דיעות וחבל. כל מה שכתבתי היה שיקוף של הצער והתסכול שלי מהתמונה הכללית של המדינה האהובה שלי כפי שניבטה אלי באותו יום שישי מעל דפי העיתון. לו הייתי רואה את העיתון הזה ביום ראשון או שני - מן הסתם ההודעה היתה נכתבת ביום ראשון או שני, אבל רצה הגורל שדווקא באותו יום שישי קראו העיניים העצובות שלי את העיתון, ולכן נכתבה ההודעה באותו יום... בכל אופן, בואי נסכים שאנחנו לא מסכימות על העניין הזה. יש מקום גם לחוסר הסכמה, לא ?...

07/07/2005 | 10:48 | מאת: נוע?ה

כן, שירה, לי יש את נקודת ההשקפה הגברית, של לא להשאיר בעיה שמציקה לי ללא פתרון. זה לא אומר שאני יכולה למצוא את הפתרון על המקום, אבל אני מתחילה לנסות למצוא אותו. אני לא יכולה להשאר שוות נפש כשאני שומעת שקשה, ולי יש רעיון או ניסיון בתחום, ולשתוק. אני אישית, לא מוצאת נחמה באוזן קשבת כדי להוציא קיטור שיש לי. אני אישית זקוקה לעצה טובה, להקלה. ואני מאזינה טובה ופעילה, משום שאני מקשיבה לכל הפרטים, וכל תשומת הלב שלי ממוקדת במדבר. וכדי שאת לא תרגישי מתוסכלת ולא תוכלי לדבר גם על הרגשות האוניברסליים בששי-שבת, אין לי בעיה לוותר. ואני לא מרגישה שאני מקריבה, אני מבינה שזה עניין מהותי וחשוב לך, ואני מבינה את הצרכים שלך.

07/07/2005 | 11:58 | מאת: נוע?ה

אחרי שהבנתי אותך, ואחרי שאני גם יכולה באמצע השבוע, רגשית ורוחנית, לעשות את זה, אני רוצה להתייחס עניינית, לדברים שכתבת ביום ששי בערב. ואני מקווה שזה בסדר מצידך, גם אם לא התכוונת לקבל תשובה. (זוכרת? אני מהגישה הגברית בעניינים האלה...) סיימת את הדברים שכאבו לך ב: - היום הפכנו למדינה בה ילדה בת 15 לא יכולה ללכת לקניון בערב שישי, כי נער בן גילה עלול לרצוח אותה ללא כל סיבה או מניע. - וסיימת אותם עם סימן שאלה: איך שומרים על האופטימיות בכל זאת, ועל אף הכל ? ... שומרים על האופטימיות בכל זאת ועל אף הכל, בכך שאת יודעת שאת לא תורמת להידרדרות הזו ושאין לך חלק בה. שומרים על האופטימיות בכך שאת תורמת את חלקך ותרומתך לעשות את עצמך, את הסביבה שלך, את המדינה ואת העולם למקום טוב יותר. לאנשים שאכפת להם אחד מהשני. ואת הרי עושה את זה כבר, בדברים שכתבת עליהם. אולי תרצי לשלוח מכתב לאותה אמא שבתה בת ה-15 נרצחה ככה. אולי תרצי לפגוש אותה ולהביע בפניה את הזעזוע שלך ואת ההבנה והאמפטיה שיש בך אליה. אולי המקרה הנורא הזה, ימנע מהרשויות בעתיד, לשחרר כל-כך בקלות נערים בעייתיים, שעלולים לרצוח את הסביבה. מה שבטוח, הוא, שצריך לעשות שני דברים: להוקיע את הרשעים, הרעים, האטומים ואת חמומי המוח, וצריך לעזור לחלשים, לתמוך בהם, לתת להם חוזק פנימי וחיצוני. והדרכים, ומה לעשות, וכמה, ומתי, ובאיזו מידה, זה תלוי רק בך. ואיך שומרים על האופטימיות ובכל זאת?... יש במדינה ה-מ-ו-ן אנשים טובים ואכפתיים. בעבר, המדינה לא היתה מקום כזה אידאלי. אז לא היו כל-כך הרבה פשעים פיזיים, אבל היו המון פשעים רוחניים. גזענות של השלטון, אפליה, כל הדברים שהובילו למה שקורה היום. היום זו התוצאה, זה לא נולד היום. ואני לא רוצה לדבר על הרעות החולות שיש בכיבוש של כל-כך הרבה שנים כבר, הוא לא התחיל מהיום, כי אנחנו לא מדברות על פוליטיקה.

07/07/2005 | 08:55 | מאת:

כבר שבועיים שאני שרה את השיר הזה מבלי להפסיק. שומעת אותו כל הזמן הכי אוהבת אותו בעולם (תחרות צמודה עם "לשם" של מירי מסיקה) רק הבוקר הבנתי את המשמעות של המילים... מילים יפות מאלה ביצוע: הפרויקט של עידן רייכל מילים ולחן: עידן רייכל זה לא אומר שאני לא אף פעם זה רק עכשיו, אז תחכה ואז אבוא כשיעבור הזעם ואז אחזור - כשיתבהר. זה לא אומר שאני לא חושבת עליך בכל יום, כל שעה עדיין אין שלווה ואין את השקט כי בכל מקום עולה מולי דמותך. גם אם קשה לי להגיד מילים יפות מאלה גם אם לא מצאתי דרך להגיד, שלך תדע עכשיו שרק אותך אני אוהבת תדע בלב אני תמיד איתך תדע אני תמיד, תמיד איתך זה לא אומר שכך ואין אחרת זו רק סופה ביום חולף ואז תראה איך כשתזרח השמש אשוב אליך מן הגשם השוטף. גם אם קשה לי...

07/07/2005 | 09:07 | מאת: נוע?ה

אוח, אסנת, המילים... והמנגינה.... והביצוע...! אלוהיים. אוח, ומירי מסיקה... נפלאה-נפלאה. כמה ששניהם אמיתיים ומחחמים את הלב.

עם המון עוצמה וכריזמה - ממליצה בחום. מופיעה בתאטרון "תמונע" תל אביב. חיבוקים גדולים. אביבית.

07/07/2005 | 00:19 | מאת: אביבית

שלום בנות יקרות, רציתי לומר שהביקורת אצל הרופא עברה בסדר גמור, הרופא התייחס בצורה מדהימה, והביע נכונות להמשיך ולעזור לי בהמשך הדרך להריון המיוחל. רק... שקרה לי דבר מוזר ואני חייבת לשתף אתכן בנות יקרות. ידעתי שאני אמורה לעבור בדיקה של אולטראסאונד כדי לוודא שהכל תקין אחרי הניתוח. אז.... כשנכנסתי לחדר של האולטראסאונד בעלי היה בחדר השני והרופא נכנס יחד איתי, במקום לתת לי להכנס ראשונה, ככה הרי זה נהוג, בבדיקות מסוג זה, שהפציינטית נכנסת ראשונה, ולאחר מכן הרופא נכנס, (נותן זמן להתארגן) אז אצלי זה היה אחרת, עמדתי מולו, והייתי צריכה להתפשט דיי מביך היה הסיפור הזה, מה אתן אומרות מוזר נכון? העיקר שהבדיקה יצאה תקינה. אבל אני בספק אם מבחינת אטיקה מקצועית זה בסדר? אשמח לתגובותייכן. לילה קסום. אביבית.

לקריאה נוספת והעמקה
07/07/2005 | 08:59 | מאת:

בוקר של אור אביבית שמחה עבורך שהכל עבר בשלום ואמן וכל שאר הבדיקות יעברו בהצלחה ובשלום רב. לא יודעת לגבי אתיקה מקצועית אבל פעם זה כך ופעם זה אחרת - לפחות אצלי זה היה כך. לעתים הייתי מתפשטת וממתינה ולעתים זה היה במקביל לכך שהרופא נכח בחדר. הוא הסתכל כאילו או משהו כזה ?

07/07/2005 | 09:01 | מאת: נוע?ה

אני שמחה, אביבית, שהבדיקה הראתה שהכל בסדר, וזה העיקר! מבחינת המוסר של הרופא, בהחלט יש לו בעית מוסר. וזה בהחלט לא תקין. להבא, תבקשי שבעלך יהיה בחדר, ולהבא, תבקשי שאת רוצה להתפשט ביחידות. מה זה החארטה הזו של הרופא? את לא צריכה להסכים לזה או לשתף עם זה פעולה. צריכה לבודד ככל האפשר את עניין ההתנהגות הלא אתית שלו, מעניין הצלחתו המקצועית כרופא. ולפני שהעסק ידרדר... את חייבת להציב גבולות באופן ברור.

07/07/2005 | 12:03 | מאת: אביבית

נועהלה המקסימה, יש משהו במה שאת אומרת למרות שהייתי קצת נבוכה דיי התגברתי מהר על המבוכה, העניין שזה בא לי בהפתעה, לא תארתי לעצמי שהרופא יכנס יחד איתי, אולי הוא חשב שזה בסדר? למרות שהוא היה צריך לשאול אותי לפני.... העיקר שהכל עבר בשלום. מחכה בקוצר רוח לטיפולים כדי להגיע סוף סוף להריון המיוחל. נשיקות וסוף שבוע נפלא. אביבית.

07/07/2005 | 09:19 | מאת: שירה

אביבית בוקר טוב (יום חמישי, כמעט סופשבוע, איך אפשר שלא יהיה בוקר טוב... :-) אני שמחה מאוד לקרוא שהכל עבר בשלום ושהבדיקה יצאה תקינה. אם אפשר לשאול, מה זה אומר מבחינתך עכשיו ? האם את צריכה לעבור טיפולים או שהכל בסדר ואת יכולה לנסות להיכנס להריון באופן טבעי ? (אל תרגישי צורך לענות אם זה אישי מדי, כמובן). בנוגע לשאלתך על האתיקה המקצועית - נראה לי שזה יותר עניין של טקט או נימוס ופחות של אתיקה מקצועית, כי מבחינת האתיקה הוא לא עשה משהו חריג. אני מסכימה איתך שזה הרבה יותר מנומס לתת לך להתארגן לבד, ואז לשאול (מעבר לוילון או לדלת) אם אפשר להיכנס, אבל יתכן שבגלל שכבר נקשרו ביניכם קשרים לכאורה-חבריים וזו לא הפעם הראשונה שאת נבדקת אצלו, יכול להיות שהוא הרגיש שהפרוצדורה הזאת מיותרת. בכל אופן, תזכרי שתמיד תמיד הזכות שמורה לך להגיד לרופא, כל רופא שהוא, מה נוח לך ומה פחות נוח לך. מניסיוני, לפעמים רופאים הופכים להיות קצת חסרי רגישות לא מתוך כוונה רעה חלילה, אלא פשוט כי מבחינתם גוף עירום הוא רק עוד חלק מהעבודה, והם לא עוצרים לרגע כדי לחשוב שמבחינתנו, המטופלים, זה קצת אחרת... אני לא אשכח איך לפני כמה שנים עברתי בדיקה אצל רופא עור, ו"על הדרך" הוא כבר הציע שאני אעבור בדיקה מקיפה של כל הגוף לגילוי נקודות חן חשודות (כי אני בהירת עור). הבדיקה אורכת כמה שניות אבל הצד הפחות נעים היא שצריך להישאר לבושה רק בתחתונים. 2 דקות של מבוכה וזה נגמר, אבל הקטע הבאמת חסר טקט היה שלאחר שהבדיקה הסתיימה, בעודי שוכבת על מיטת הטיפולים ללא בגדים, מרגישה כל-כך מובכת וחשופה מולו, הוא ראה לנכון לתת איזה שהוא מונולוג (מעין סיכום ביקור) שנמשך עוד 5 דקות... במקום זה, הוא יכול היה לסיים את הבדיקה, לצאת מחדר הבדיקה ולהניח לי להתלבש, ואז לשבת מולו באופן שוויוני ולבוש... התחושה היתה מאוד משפילה, ואני יודעת שהוא עשה זאת בתום לב, מבחינתו הוא פשוט לא שם לב ! מאז נשבעתי לעצמי שאני לא אהיה מוכנה להיות במצב כזה שוב, כי זה באמת לא משהו שהוא בלתי נמנע, את הבדיקה חייבים אמנם לעבור ואין מה לעשות אבל כל מה שמסביב - יש לנו בהחלט אפשרות לקבוע באיזה אופן זה יתנהל, כדי לשמור על תחושת הכבוד שלנו. שיהיה לנו בוקר נפלא !

07/07/2005 | 09:26 | מאת: נוע?ה

אני מסכימה עם כל הדברים שאת כותבת. אלא ש... אני לא יכולה לקחת את העניין הזה במנותק מהדברים הקודמים שאביבית סיפרה. מהמבט החודר של הרופא. ואת חוסר האתיות הזו של הנוכחות בהתפשטות, אני לא יכולה לקחת לכיוון חוסר רגישות סתם. למה אלוהים נתן לנו שתי עיניים? כי יש דברים שצריך לראות אותם בעין שמאל...

06/07/2005 | 14:04 | מאת:

מאז ומתמיד ידעתי שאני לא אמורה לעבוד כל חיי כמזכירה. בבית הספר למדתי מזכירות ומנהל ולאחר הצבע במהלך עשר שנים עבדתי כמזכירה לגווניה השונים – קלדנית, פקידה, מנהלת משרד, מנהלת לשכת מנכל. אותה הגברת בשינוי אדרה ולמעשה הרגשתי בעיקר משרתת לבוס. בשנת 2000 התקבלתי לעבודה כמנהלת לשכת מנכ"ל במקום עבודה המרוחק מביתי, חמש דקות נסיעה. כאמא לבת שנתיים וחצי העבודה מאוד התאימה לי מבחינת הקרבה והשעות. המשכורת או התוכן לא עניינו אותי במיוחד כי ניסיון כבר היה לי וידעתי היטב כי עד כמה שזה ילהיב אותי בהתחלה ההמשך כמעט ידוע מראש – משעמם נורא. נו.. מחשבה יוצרת מציאות ? כנראה כיוון שהשעמום לא איחר להגיע. לאחר כשנה וחצי של עבודה הבת שלי הגיעה לגיל 4 ואני החלטתי לקחת סיכון ולנסות שוב פעם להיכנס להיריון וללדת. למה סיכון ? כיוון שפעמיים קודם לכן הייתי בהיריון ובשני המקרים חוויתי רעלת היריון לא פשוטה. בפעם הראשונה הייתי בת 22. היריון ראשון, שמחה, התרגשות ולשמחתי הכל היה תקין. תקין עד שבוע 25 להיריון לערך. לא אלאה אתכן בפרטים אבל בשבוע 27 לאחר אשפוז ושמירה מטורפת ניתחו אותי בניתוח חירום וילדתי את ניצן במשקל של 670 גרם. ניצן נפטר לאחר שלושה שבועות. 4 שנים אחרי ניצן החלטתי לנסות שוב ונכנסתי להיריון. הפעם למרות הרעלת ילדתי את מעין הנס שלי בשבוע 34 במשקל 2 ק"ג. שוב חלפו ארבע שנים ולמרות שידעתי שהפעם הרעלת בטוח תגיע החלטתי לנסות שוב. 20 שבועות החזקתי מעמד יפה בהיריון ואז רעלת ההיריון חברתי משכבר הימים החלה שוב לתת אותותיה. לאחר שמירת היריון בבית עברתי לאשפוז בן שבועיים בתל השומר, שמירת היריון באשפוז. שבועיים בהם סתם שכבתי במיטה ולא עשיתי כלום. פשוט כלום. השעמום הוציא אותי מדעתי מחד ומאידך הפחד מהעתיד לקרות שיתק אותי לגמרי. בשבוע ה- 23 להריוני זה קרה. העובר ברחמי לא התפתח עוד ובסופו של דבר מת. על מנת להוציא אותו מרחמי עברתי שבעה מדורי גיהינום של כאב וסבל מתמשכים – אם פיזיים ואם נפשיים. חזרתי הביתה לבעלי ובתי האהובים. חזרתי לשמירה נוספת של חודש ימים. במהלך החודש ניהלתי שיחות טלפון עם הבוס שלי וניסיתי לעזור ולתרום עד כמה שאני רק יכולה בשלט רחוק. באחד הימים שמתי פעמיי לכיוון הדואר, להוציא את הדואר השבועי. שם חיכה לי מכתב ממקום העבודה שלי. המכתב היה לקוני להחריד "עקב שינויים ארגוניים במפעל הרינו להודיע לך על הפסקת עבודתך... " שינויים ארגוניים, כן בטח. פתאום שני מנכלים לא זקוקים למזכירה ? הרגשתי איך השמיים נופלים עלי ובבום אחד גדול וכואב. בלי תינוק ובלי עבודה. יופי של מצב. באותו רגע הרגשתי כאילו אני הדמות מקלף "עשר חרבות". חזרתי הביתה וסיפרתי לבעלי. התגובה שלו היתה פיטרו אותך ? יופי ! יופי ? מה בדיוק יופי כאן ? שמת לב למה שאמרתי לך ? אין לי עבודה ! יופי הוא משיב לי שוב ומפרט כי הנה קיבלתי את ההזדמנות לעשות את שרציתי לעשות כל חיי – מיסטיקה. וואלה מיסטיקה... התחביב שלי בעשר השנים האחרונות. מיסטיקה שהתחילה מקלפי טארות והמשיכה אל נומרולוגיה. אחרי ההתרגשות של "אני אהיה מיסטיקנית" הפחד החל לחלחל בתוכי. אנחנו זקוקים למשכורת שלי, שהיא אמנם בבחינת פרוטות אבל גם פרוטות שוות כסף. בקיצור אם אני הייתי ממשיכה להתלבט ולא להצליח להגיע להחלטה הייתי היום עדיין מזכירה/פקידה של בוס כזה או אחר או במילים אחרות עוסקת במשהו שאני מאוד לא אוהבת. אבל בעלי לא נתן לי את האפשרות הזו. הוא ביקש ממני לקחת ארבעה חודשים (אבטלה ואז אין חשש של פרנסה) ולנסות במהלכם להכין מערך. וכך עשיתי. עם פרגון ותמיכה בלתי נגמרים של בעלי עם הספר המיוחד של לואיז היי "אתה יכול לרפא את חייך" ריפאתי את חיי. התחלתי מהתחלה, בקטן.... ולאט לאט צמחתי. הרחבתי את תחומי הידע שלי, בניתי לעצמי אתר באינטרנט, הכנתי הרצאות וקורסים ומערכים של ערבי מיסטיקה כאלו ואחרים, שיווקתי את עצמי ללא הרף – מיילים, פורומים וכיו"ב. פניתי לעיתונות, לטלויזיה – הצלחתי להגיע לליהיא לפיד, לאישה ומנטה (אגב ביחסי ציבור דרשו ממני 2,500 ¤ לחודש על מנת לנסות ולהכניס אותי לאן שהגעתי לבד :) בין לבין העבודה המעשית לא הפסקתי לרגע עם העבודה הפנימית, הרוחנית. הזכרתי לעצמי כל הזמן עד כמה אני טובה ושאני יכולה ובגדול. העבודה הפנימית היתה גדולה מאוד וגם היא הוכיחה את עצמה כיעילה ונכונה במיוחד. אני יכולה לספר שהשאיפות שלי מלפני שנתיים לא רק התגשמו אלא גם הכפילו והשלישו ואף ריבעו את עצמן. שיהא לכולנו בהגשמה מלאה אסנת :) נ.ב. – מה שסיפרתי כאן הוא כמובן על קצה קצהו של המזלג. אם יש לכן שאלות אשיב לכן בשמחה רבה.

06/07/2005 | 15:45 | מאת: שירה

אסנת, הסיפור שלך מעורר השראה וקנאה בו זמנית :-) כמה אומץ צריך כדי לא להישאר "תקועה" בתוך מצב לא רצוי ולא נעים. כל-כך הרבה יותר קל להמשיך ולשהות בתוכו, לקטר ולהרגיש רע, לרחם על עצמך ולקוות שמתישהו דברים ישתנו מעצמם... (אני מדברת מניסיון, לצערי). ההחלטה שלקחת ובעיקר היישום שלה ראויים להערכה גדולה מאוד. נעים לשמוע סיפורי הצלחה שכאלה, ובפרט של נשים, שגם בעולמנו המתקדם ולמרות המודעות הפמיניסטית ההולכת וגדלה - עדיין מערים קשיים גדולים בפני נשים המנסות להצליח. כל הכבוד !!

06/07/2005 | 16:21 | מאת: יעלי

אסנת האהובה שלי, אין לי הפתעות בסיפור שלך היות ואני מכירה אותו מזמן, ואפילו הייתי שותפה לחלק ממנו. הדבר הכי גדול שלקחתי מהסיפור הזה היה האומץ!!! נכון שאף פעם לא היתה לי בעיה לקום ולעזוב מקום עבודה כי מצאתי משהו מעניין יותר, או לקום ולהחליט שאני הולכת ללמוד ולשלם על כך בשעות שינה מועטות המון השקעה והמון כסף, אבל תמיד נשארתי באותו התחום. אדמיניסטרציה. מזכירות, ניהול. אותו דבר. ואסנת תמיד אמרה לי: לכי עם הלב שלך, הוא יודע מה טוב לך. ככה היה כשהחלטתי ללמוד וכולם אמרו לי שזה לא הזמן, ואין כסף ואיך תלמדי שלוש פעמים בשבוע ותעבדי משרה מלאה ותחזיקי את הבית, והנה... עשיתי זאת. ועכשיו, כשהחלטתי שהגיע הזמן לעזוב את האדמיניסטרציה וללכת אחרי הלב שלי, שוב התייעצתי עם אסנת, ושוב שמעתי: כל מה שתרצי, יהיה. לכי אחרי הלב שלך. ובדיוק את זה עשיתי. ואני מאושרת עם ההחלטה, עם כל הקשיים והמהמורות וההרים שאני עוברת, אני מאושרת כי אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון. סוף סוף מצאתי את הייעוד שלי בחיים. והמון מזה תודות לתמיכה האינסופית של אסנת (שידעה גם להניע אותי מגחמות כאלה ואחרות במשך השנים). אז... תודה... יש לי עוד כל כך הרבה מה ללמוד...

06/07/2005 | 17:29 | מאת:

וטוב שכך כי אם הם היו פיקניק היה די משעמם בחיים :) מרגש לי לקרוא את שכתבת יעלי, אין לך מושג איך צמררת אותי. אני האמנתי בך תמיד ומאמינה בך גם היום. אני יודעת בוודאות מוחלטת שאת תצליחי ובגדול ! יש בך משהו מיוחד וכדאי לתבל זאת בנחישות רבה. הכי חשוב - להישמר שלא להתפתות לזמן הפנוי ולעשות מה שאינו קשור לעבודה. אני ממליצה על שעות עבודה מסודרות -כאילו את שכירה - ופשוט להתמיד בכך ולעשות למען העבודה כל הזמן. ובכלל יקירתי, כל טיפ שאני רק יכולה לתת אתן לך באהבה ובשמחה תמידיים. איזה כיף לי שאת כאן ! נשיקה וחיבוק :)

06/07/2005 | 18:08 | מאת: נוע?ה

וואו, אסנתי, סיפור סיפור. כמה עצב ושמחה ביחד. והוא מעורר בי שוב את הידיעה הבסיסית של חשיבות התמיכה, כמה שהיא משמעותית כשמישהו נמצא בשלבי ביניים או נמצא בקושי בחייו. וכמה שזה חשוב להימצא בתמיכה תומכת שמגשימים מטרה. וכמובן שזה חשוב תמיד, בכל זמן וכל הזמן. עושה טוב וחם בלב.

06/07/2005 | 18:40 | מאת: ESTHER

אסנת, אני מצדיעה. את ודאי יודעת, לנשים יש המון כוח. נשים הן עם מיוחד במינו. 10 נשים יכולות לשנות פני עולם. ידעת? אני עצמי עשיתי מעברים בחיי, וגם כעת אני במעבר מתקופה של "פרנסה" קבועה לתקופה של אשה שעושה מה שנועדה לעשות, ללא שום ודאות ותמיכה כספית. הכל פתוח וקיימת רק וודאות אחת, שהיא בכוח שלי. ועל כך רציתי לדבר. יש לנו, הנשים כוח שאנו לא מודעות אליו, החברה לא משדרת לנו זאת, להפך, המשפחה- לעיתים אולי זה קורה, ואנו- האם אנו מ. .דברות עם עצמנו ונותנות לעצמנו פרגונים ואמירות יפות מידי יום ושעה? או שאולי עסוקות מדי??? בקיצור, נשים, שימו לב עליכן, לפנימיות שלכן, ואל תחכו שיבוא הרגע. הביאו אותו בעצמכן אל עולמכן. לא אומר שתהליך זה קל, להפך הוא. אך הוא פשוט מטלטל אותך לכאן וכאן, מכאיב איפה שרק אפשר, - ויחד עם זה- הוא נ ה ד ר !!!!!!!!!!!!! באהבה אסתר.

07/07/2005 | 10:55 | מאת:

כל בוקר אני אומרת לעצמי במראה בוקר טוב וכמה שאני אוהבת ומאחלת לעצמי יום מוצלח, מאושר, מואר ופורה. וכשאני נמצאת בדילמה כזו או אחרת אני תמיד ניגשת למראה ומנהלת שיחה (בקול רם) עם עצמי. את זה למדתי לעשות אחרי שקראתי היטב את הספר של לואיז היי. זה בהחלט פתח בפניי דרך חדשה וטובה לי. מה שעדיין לא הצלחתי לעשות כמו שצריך זה לפרגן לעצמי... פינוקים וכאלה. אני לא טובה בלפרגן לעצמי.

06/07/2005 | 11:42 | מאת: יעלי

שלום לכולן, קבלתי מייל שהודיע לי על הפורום החדש של אסנת (שאני כל כך אוהבת, באופן אישי). החלטתי לבדוק. מה יכול כבר להיות? עוד פורום? על מה כבר אפשר לדבר, מה אפשר לחדש? כבר הכל אמרנו והכל דיסקסנו... נו... הפתעה! נשים!!!! ישששששששש!!! נשים למען נשים. נשים למען עצמן. נשים למען החברה. נשים למען... אישה כיף!!! כאחת שנטשה שנים של עבודות אדמיניסטרציה לטובת הגשמת חלום כקונדיטורית, שנאבקת יום יום כדי להוכיח שהיא מספיק טובה, שכדאי לבוא אליה, שכדאי לתת בה אמון, כאחת שמשתתפת באופן קבוע בקבוצה של נשות עסקים שנאבקות יום יום בבירוקרטיה, בסחבת, בגברים שמבטלים אותנו ככאלה ש:"נו, את בבית, מה את כבר יכולה להשיג בזה? לאן כבר תוכלי להגיע? חבל על המאמצים שלך"... כאחת כזו אני יודעת ומאמינה בכל ליבי ש:אין, אין כמונו הנשים להבין את הצרכים שלנו האישיים, הרוחניים, המשפחתיים, העסקיים, החברתיים. וכשיווצר המעגל הזה, מעגל הנשים המבורך הזה, מי יוכל עלינו? מי יעיז לקום נגדנו? כשיווצר המעגל נחזור למקומנו הנכון, הטבעי: ראש הפירמידה. אז בהצלחה לכולנו, בכל אשר נחפוץ להשיג! נשיקות וחיבוקים לאסנת והמון אהבה לכל נשות הפורום. יעל

06/07/2005 | 12:27 | מאת: נוע?ה

יעלי יקירה, אני שמחה שאת מצטרפת למעגל הנשים האוהבות את אסנת. כי זה דבר משותף בינינו. אני לא מתכוונת להצטרף למעגל כדי להיות חלק מ"דת", "כת", "תנועה לשחרור האשה" או משהו דומה. אני מאמינה שאם הנשים מחזקות אחת את השניה בחיים הפרטיים, אם הן יודעות שהחופש ישנו, ולכן אף אחד לא יכול לקחת אותו מהן או לתת להן אותו, זה משליך לעבר כל התחומים האחרים שבחיים. אבל זה מתחיל מבפנים, ולא מבחוץ. אגב, אנחנו כבר נמצאות בראש הפירמידה. רק שלא תמיד אנחנו יודעות... ושולחת לך חיבוק גדול בעבודה שלך כקונדיטורית, והרבה כוח...! המבחוץ זו כבר התוצאה.

יעלי יקרה שלי - ברוכה הבאה למעגל שלנו :) בבקשה אל תקשיבי לכל אלו האומרים לך "נו, את בבית, מה את כבר יכולה להשיג בזה? לאן כבר תוכלי להגיע? חבל על המאמצים שלך"... לא חבל על שום מאמץ. כל מאמץ ולו הקטן ביותר סולל את דרכך אל עבר העתיד המואר והמוצלח. תאמיני לי, אפילו שאני כבר שנתיים וחצי עובדת ומתפרנסת כמיסטיקנית עצמאית אמא שלי לא מצליחה להבין שאני באמת ובאמת מתפרנסת מכך שלא נדבר על תגובותיה כמו "מחיפה הזמינו אותך?" או "את רוצה להגיד לי שבאים אליך מראשון לציון ?" מחשבה יוצרת מציאות יקירתי המיוחדת. תמשיכי בעבודתך המבורכת ואת הפירות את עוד תקטפי ובגדול. אוהבת ושמחה לראותך כאן אסנת

06/07/2005 | 15:25 | מאת: יעלי

אנחנו הנשים לא כת, דת או משהו דומה. אנחנו הדבר החזק ביותר עלי אדמות! וכל אחת מאיתנו יודעת זאת בעצמה. ואני יודעת שמחשבה יוצרת מציאות ואני יודעת שאני באמת טובה במה שאני עושה ושאצליח, אני מרגישה את זה ברמ"ח אברי. ולמרות זאת רפות ידי כשזורקים לי משפטים שכאלה, וכשאומרים לי שאני לא מתקדמת לשום מקום. אז בטח שאני לא עושה כלום, מאטה את הקצב עוד יותר. ההרגשה הזו שלא משנה לאן אני מתקדמת, ובקצב שלי שהחלטתי שהוא יהיה איטי ומדוד ושקול, תמיד יש מי שיגיד שאני לא עושה את זה נכון ולא מספיק או יותר מדי מהר/לאט, וכדומה. אז כשזה בא מבחוץ זה מחליק עלי כעל מחבת משומנת (קונדיטורית או לא...), וכזה בא מבפנים, מתוך הזוגיות שלי, מתוך הנשמה שלי, זה כואב ומרפה ידיים. ופה אני צריכה א התמיכה האין סופית של המעגל הנשי, של חברותי האהובות שתמיד ישנן שם למעני, לא משנה מה קורה, לטוב ולרע. כולנו, האחת למען השניה. אז שוב, תודה על קבלת הפנים לפורום, מביאה איתי המון אהבה. יעל

06/07/2005 | 10:57 | מאת: נוע?ה

מישהו פעם אמר שהבחירה הבסיסית שעליי לעשות בחיים היא לקלל את החושך או להדליק נר. ואני חושבת שלפעמים טוב לעשות את שניהם, וביחד... ואפלטון אמר: ביכולתנו לסלוח בקלות לילד הפוחד מהחושך; הטרגדיה האמיתית בחיים היא שמבוגרים מתחילים לפחד מהאור.

06/07/2005 | 14:04 | מאת: נוע?ה

מהו אור ומהו חושך? ואני בטוחה שתגיעו, להדליק נר...

06/07/2005 | 14:08 | מאת:

אני יכולה לדמות את עצמי מקטרת על החושך אך במקביל מדליקה נר (ריחני כמובן ואם כבר אז כבר לפחות שלושה נרות :) הציטוט שנתת כאן של אפלטון הוא כל כך חזק ומדהים - תודה לך. אני עוד אחזור אל המשפט הזה.

07/07/2005 | 00:00 | מאת: JOLE

נרות מאשר מקללת את החושך, הרי לקלל את החושך כל אחד יכול. צריך אומץ להדליק את הנר, אומץ להתעורר. זה מזכיר לי משפט מסרט -"לב אמיץ" מל גיבסון אומר שם: everyone dies but very few live וכדי לחיות באמת חייבים להדליק את הנר. הקטע הוא שמי שמדליק את הנר ובאמת מסתכל, אבוד לו, הוא כבר לא יכול לשבת בחושך. מי שמתעורר לחיי מודעות והכרה כבר לא יכול לחזור לישון. אישית , אני מרגישה שאני נמצאת לא רק בחדר עם נר, אלא מפעל שלם של נרות, כל כך הרבה דברים שצפו ועלו להתנקות שיש רגעים שזה כל כך מתיש שאני אומרת- אוי, לו יכולתי לחזור לישון :-) אבל כבר אי אפשר, גם אם אנסה לכבות את כל הנרות שסביבי, יהיה תמיד נר אחד עקשן שיישאר דולק, שיזכיר לי שזה רק הרגע, רק עכשיו, וזה בסדר, בסופו של תהליך אודה לכל נר שהודלק.

07/07/2005 | 08:49 | מאת: נוע?ה

כן, קראת נכון, אני בטוחה שאת בנאדם מדליק...! וזה לא נכון שלקלל את החושך כל אחד יכול! אני לא יכולתי פעם לעשות את זה. גדלתי אצל הורים שדיכאו את הרגשות האמיתיים שלי, אסור היה לי להביע אותם. ואסור היה לי להתלונן או להביע אי-שביעות רצון. נתנו לי חיים? נתנו לי אוכל? (אז מה אם לא אהבתי אותו) נתנו לי חיבוק ונשיקת לילה טוב? נתנו לי שוקולדים וופלים בסופי שבוע? אז יאללה, תסתמי ואל תפריעי לאידיליה שלנו להיות מושלמים בעיניי עצמנו, ואל תפריעי לנו להיות עסוקים בעצמנו. ואל תפריעי לנו לדרוש ממך להיות מושלמת. ואחר-כך התחתנתי עם בעל, שהיו בו תכונות טובות שלא היו אצל הוריי, ולא הבנתי שמתחת, מסתתר אינטרס. שהוא לא באמת היה בעדי. וגם שם אסור היה לי לקלל את החושך. גם הוא סתם לי את הפה. וכשלא הסכמתי לסתום, הוא ניסה תמיד לסתום לי אותו. והייתי צריכה להתגרש מבעלי ולהתגרש מהוריי, כדי להחזיר לעצמי את החופש לקלל. ואם אני רוצה לקלל... אני אקלל! אני לא אדכא את עצמי, אני לא אעשה לעצמי במו ידיי, את הנזקים שהאחרים עשו לי. והייתי צריכה להתגרש מבעלי ולהתגרש מהוריי, כדי שלא יכבו לי כל הזמן את הנר שהדלקתי. והתכוונתי שזה יהיה דיון על להדליק את הנר, ועכשיו הבנתי, שקודם, ולפני כן, צריך להכיר בחושך שהוא חושך. ורק אז, ורק אחר-כך, אפשר להדליק את הנר.

07/07/2005 | 09:17 | מאת: נוע?ה

שכתבת בקשר לנרות, ובעניין הדלקת הנרות, הם כאלה מקסימים! ואני כל-כך מזדהה איתך ואיתם. תודה!

06/07/2005 | 10:53 | מאת: נוע?ה

.. תנוע... ואף על פי כן שיר תשיר... אני כותבת לך כאן, במיוחד, כדי לא להעמיס לך על השרשור הקודם... בטח שלא צריך לחטט בפצעים כואבים! ככה לא מרפאים אותם, ככה מחמירים. דיברתי על ייבוש המוגלה בפצע מלא מוגלה שכואב. וזה שהמטפל היה סבלני, רגיש ועדין, אני משערת שגם זה עצמו היה חלק מהייבוש. ואני דיברתי על הדמעות... על למה הן יורדות לבד... זה משום שהמקום הזה (אולי עדיין) רגיש מאוד. מסכימה עם כל מילה שאמרת בנוגע לאהבה. :-) (חיוך מלא אהבה)

06/07/2005 | 11:10 | מאת: נוע?ה

...היא, שמבחינה טכנית, אין הפרדה בין שרשור לשרשור. ניסיתי להדליק נר, ביקשתי מהנוגעים בדבר לטפל בזה. גם ביקשתי מהם לטפל בעניין הצבע, שאחרי זמן היה חוזר לצבע המקורי ולא יכולתי להבחין איזה הודעות כבר קראתי. אני חושבת שזה - טופל. ואם זה טופל, אז תודה גדולה לצוות האתר.

06/07/2005 | 15:41 | מאת: שירה

תודה על המילים ועל האמפתיה ! מחזירה לך חיוך גדול

06/07/2005 | 10:43 | מאת: נוע?ה

איבדתי את המקום "הנכון" של רופא השיניים, כל הכבוד על הצעד, על האומץ, על ההתגברות ועל ההתקדמות. :-) (חיוך מלא שיניים...)

06/07/2005 | 10:46 | מאת:

חיוך מלא שיניים יהיה שבוע הבא. תודה יפה מקסימה שלי. :)

06/07/2005 | 10:59 | מאת: נוע?ה

06/07/2005 | 08:25 | מאת: iscon

נושא: לוקימיה היי, אני אבא בן 29. לי ולאשתי יש חיים נהדרים ביחד, אלוהים בירך אותנו גם בילדה - לבת שלנו קוראים רייצ`ל והיא בת 10 חודשים. לא לפני הרבה זמן הרופאים גילו סרטן המוח בגוף הקטן שלה.. יש רק דרך אחת להציל אותה....ע"י ניתוח. לצערנו, אין לנו מספיק כסף לשלם על הניתוח, AOL וZDNET הסכימו לעזור לנו. הדרך היחידה שהם יכולים לעזור לנו זה דרך האימייל הזה. אני שולח את האמייל הזה אליכם, ואתם שולחים אותו לעוד אנשים. AOL עוקבים אחרי האמייל וסופרים כמה אנשים מקבלים אותו. כל אחד שפותח את המכתב ושולח אותו ללפחות 3 אנשים - מביא לנו 32 סנט. כל שעלייך לעשות הוא להעביר הלאה!!! בבקשה תעזרו לנו. בתודה, ג`ורג` ארלינגטון

06/07/2005 | 12:15 | מאת: נוע?ה

אני לא יודעת איך זה עובד עניין האימייל; איך אפשר לעקוב אחריו. אני מברכת אתכם ואת בתכם הפעוטה, במציאת ההצלה בקרוב וברפואה שלמה.

05/07/2005 | 21:36 | מאת: אביבית

הי שירה, מה שלומך. מקוה שהרבה יותר טוב ושהרגשתך השתפרה. בכל אופן - אני שולחת לך חיבוק גדול - עם המון חיזוקים. :-) נשתמע בקרוב. לילה נפלא ונעים. אביבית.

06/07/2005 | 09:43 | מאת: שירה

יום רביעי הגיע !!! אני מחכה לעדכונים מהשטח.... :-) שיהיה בהצלחה, מחזיקה לך אצבעות כמובן.

05/07/2005 | 21:26 | מאת: אביבית

מה שלומכן? מקוה שאתן בסדר, ומעבירות את הימים שלכן בכיף ובגירויים מעניינים. קראתי עכשיו את מה שכתבה אסנת על הסיכונים שהיא לקחה בנוגע להריון. התרגשתי לקרוא זאת, ואני כל כך שמחה, שלפחות יש לאסנת את מעיין שממלאת את חייה ונותנת לך אור, אושר ושלווה. אני משערת שאסנת עסוקה בעבודתה ומקדישה את כל כולה לעבודה וכמובן למשפחה. מאד כואב לשמוע שעובר נפטר זה בעצם חלק מאובדן. האמת באמת התפלאתי כאן בפורום - שהזכרת שיש לך רק בת אחת. הסיפור מאד נוגע לליבי היותו ואני עוברת בימים אלה טיפולי פוריות ומקוה להצליח להגיע להריון המיוחל. זאת הסיבה שמחר אני בבקורת אצל הרופא (זוכרות)? תחזיקו לי אצבעות חזק אוקי? למעשה עברה עלי תקופה לא קלה, כי מצאו לי איזשהו גוש ענקי ליד הרחם והרופא בעצם זה שניתח אותי - הוציא אותי מזה בהצלחה רבה. והכל בזכותו. אז.... נשיקות ואני אשמח לשמוע את המשך הסיפור שלך אסנת. לילה קסום. באהבה גדולה אליכן. אביבית.

בוקר של אור לכולנו שלומי טוב ואני די בסדר... לא להאמין על עצמי שסופסוף התחלתי אתמול בתהליך של הטיפול בשינים שלי. אני כל כך גאה בי ! בד"כ אני לא מספרת את הספור שלי לנשים בהיריון... לא נראה לי במקום הנכון אבל את מבקשת ואני הבטחתי ועל כן במהלך היום אעלה את הסיפור האישי שלי. היום יום רביעי ואני מחזיקה אצבעות חזק עבורך שולחת לך אנרגיות חיוביות וחזקות במיוחד וכל כולי איתך. בהצלחה מתוקה !

06/07/2005 | 08:19 | מאת: אביבית

אסנתי בוקר אור. תודה על התמיכה, באמת שאני צריכה חיזוקים להיום בערב. בכל מקרה אני בטוחה שהכל יעבור בשלום, כולל הביקורת של אחרי הניתוח. והכי חשוב שהכל ימצא תקין. מחכה לסיפור שלך.... :-) חיבוקים גדולים. אביבית.

06/07/2005 | 09:20 | מאת: נוע?ה

שיהיה לך בהצלחה רבה בביקורת היום, שיתברר שהכל בסדר! מצליבה עבורך אצבעות...!

05/07/2005 | 14:40 | מאת: גאיה

אחח... כמה שאישה זה דבר חזק, חכם, מלא,ומעגל של נשים זה כוח גדול של קבלה, תמיכה, אהבה,נתינה וקבלה. קום כל זאת פעם ראשונה שלי כאן אז אני מברכת על הפורום הזה. לכל אחיותי הנשים,יש לי איזו בעיה שברצוני להתייעץ איתכם: אני בת 25 נראית לא רע ויש שאומרים אפילו יפה, הביטחון העצמי שלי אמנם לא בשמיים אבל אני די מודעת למעלות שלי כמו גם לחסרונות. אני מאוד חברותית, פתוחה ואפילו פלרטטנית קצת, תמיד הרגשתי שיש לי נוכחות חזקה אבל בשנה האחרונה אני מרגישה בלתי נראית. אני מרגישה שכל גבר שאני רוצה לא מעוניין בי במיקרה הטוב ובמקרים אחרים מוצא יותר עניין בסובבות אותי. יכול מאוד להיות שאני מקרינה משהו שגורם לכך אבל אני לא מצליחה לעלות על מה זה ואיך לשנות את זה. אולי זה חלק מהתהליך שלי וזה פשוט לא הזמן הנכון אבל די נמאס לי לשמוע את זה מעצמי, אני כל כך זקוקה לאנרגייה גברית, לשותף לדרך, לאהבה וזה לא הולך... אני יודעת שזה דבר נפוץ אבל או שאני לא מוצאת חן בעניו או שהוא לא הטיפוס שלי.. ואני לא יודעת מה לא בסדר בי שאני לא מצליחה ליצור קשרים טובים. סליחה על הנאום הארוך, אשמח לקבל את דעתכן. תודה מראש והמון אהבה... גאיה

05/07/2005 | 19:55 | מאת: ESTHER

שלום לך גאיה. אני חושבת שהגבר שלך עושה בזה הרגע צעדים מספר לקראתך והוא מתקרב אליך.. אלא מה? יש משהו שעלייך לעשות. גם את צריכה לצעוד לקראתו כדי שתיפגשו. איך עושים זאת? מבררים מה הדבר שעלי לתקן, או לשפר או ללמוד- על עצמי ועם עצמי, ולישם זאת ביומיום. לאט לאט, לפתוח עצמי, לאט לאט לעשות משהו שאף פעם לא עשיתי, כך סתם בשביל הספורט, לצאת מהרגלים ישנים....ואז,,, דברים חדשים ואנשים חדשים יכנסו לחיים.... איך זה נשמע?

06/07/2005 | 08:03 | מאת:

ברוכה הבאה למעגל שלנו אסתר :)

06/07/2005 | 08:02 | מאת:

מה לא בסדר בי ? אני לא חושבת שזו השאלה הנכונה... כשאנו שואלים מה לא בסדר בנו אנו למעשה כמו בונים לעצמנו חומה שלילית האומרת "היי, משהו לא בסדר איתי אז אני לא מצליחה ב - X". את יפה, חברותית, פתוחה, בעלת נוכחות, אפילו פלרטטנית... אז מה מונע בעדך לבנות מערכת יחסים אמיתית ? את מכירה שבסרטים אומרים "זה לא אתה, זו אני" ואולי זה כאן ? אולי את זו שמונעת התקרבות אליך מסיבה כזו או אחרת ולא שהאבירים אינם מתקרבים אליך ? את כותבת שהביטחון העצמי שלך אינו גדול מדי... ייתכן וזה פנימי בלבד ואילו כלפי חוץ את מפגינה ביטחון רב מדי וזה מרתיע מעט את האבירים הפוטנציאלים ? לעתים אדם יפה/חברותי/בעל נוכחות קצת מרתיע את מי שלא... אולי חושב שאין לו סיכוי. לדעתי את צריכה לשאול את עצמך - מה את מקרינה כלפי חוץ. האם דלתך פתוחה או שמא סגורה ?

06/07/2005 | 09:49 | מאת: שירה

בוקר טוב גאיה ! אני יודעת שצרת רבים אינה נחמה... אבל אני מוקפת בחברות רווקות, חכמות יפות מוכשרות ומקסימות ומכולן אני שומעת דברים דומים מאוד למה שכתבת, כך שראשית כל - אל תפני אצבע מאשימה כלפי עצמך בבקשה, כי זה לא מגיע לך... מציאת האדם הנכון זו משימה לא פשוטה כלל וכלל. את רוב חיי הבוגרים העברתי בזוגיות, כך שהייתי רחוקה מהעולם הזה של רווקות, בליינד דייטים וכו' (הכרתי את הנושא רק מסרטים או מהחוויות של חברותיי היקרות). לאחר פרידתי מבן זוגי, סוף סוף נפלה בחלקי ה"זכות" (?) להתנסות קצת, על קצה המזלג, בעולם הזה, ורק אז הבנתי לראשונה באמת עד כמה זה קשה. כל מה שאני יכולה לומר לך זה שאל תתייאשי, אל תוותרי על אהבה כי היא נמצאת שם, תמשיכי לחפש ובינתיים תנסי למצוא את האושר והסיפוק בדברים האחרים בחיים, נסי ליהנות מהלבד שלך - זכרי שיש הבדל תהומי בין להיות "לבד" לבין להיות "בודדה". וברוכה הבאה למעגל :-)

04/07/2005 | 12:35 | מאת: נוע?ה

יש סיכון שאינך יכולה להרשות לעצמך לקחת, ויש סיכון שאינך יכול להרשות לעצמך לא לקחת. פיטר דרוקר

04/07/2005 | 15:05 | מאת: שירה

כיצד אפשר להבדיל בין השניים ?... ;-)

נכון הכיצד? :-) בחיים אני לא אעשה משהו כדי לפגוע בזוגיות גם אם לפעמים יש רצונות ופנטזיות מסוימות בסה"כ כיף לפעמים לחשוב מחשבות. יש הבדל בין דיבורים לחוד למעשים לחוד. זוגיות זה לא משהו שלא קל להשיג, ולי בהחלט לא היה קל בעניין הזה. שולחת לכן את ברכתי ליום שכולו טוב. מאחלת לכן אהבה וזוגיות טובה. ושוב תודה על תגובותייכן. באהבה, אביבית.

04/07/2005 | 16:38 | מאת: נוע?ה

אז כמובן שיש לי תשובה. לענות?...

04/07/2005 | 16:51 | מאת:

סיכון שאני חייבת/רוצה לקחת אבל לא יכולה להרשות לעצמי לעשות זאת... מה עושים במצב כזה ?

04/07/2005 | 17:04 | מאת: נוע?ה

כמה שאת ממוש אמיתית...! סיכון סביר - לקחת. סיכון לא סביר - לא לקחת. סיכון סביר זה דבר שאני יכולה לעמוד בו, יכולה לשלם את המחיר. סיכון לא סביר, זה, אין לי אפשרות לשלם את המחיר שהוא דורש/מבקש ממני, אבל אני בכל זאת רוצה/מתעקשת/בא לי/אני שואפת/אני מתה עליו. את לא יכולה לשלם את המחיר ובכל זאת רוצה...?! רגע, ומי המציא את המושג שליטה עצמית, הא? ומי מצדדת במושג לעשות שינוי במטרת האנרגיות? כי מה שחשוב זו המהות, לא המסגרת. אז תחפשי את המהות הזו, במסגרת אחרת. סיכון זה משהו שאת לא יודעת מה יהיה בסופו, אבל את מנסה. את עושה. ואם זה לא יצליח, האם תוכלי לשלם את המחיר? (כספי, נפשי, רוחני, פיסי, רגשי, כאלה)

04/07/2005 | 08:56 | מאת: שירה

התחלתי הודעה חדשה כי השרשור נראה לי כבר א-רו-ו-ו-ך מאוד.... לפי השאלות שלך בהודעתך האחרונה אלי, אני חשה שאת עדיין מרגישה קצת "אשמה" לגבי התחושות שלך, המשיכה הזאת אל הרופא. את חוזרת שוב ושוב ושואלת האם זה "נורמלי", כאילו מבקשת אישור שאת בסדר, שלא עשית שום דבר רע... אז עד כמה שאני רחוקה מלהיות זו שמוסמכת להעניק "תווי תקן" של בסדר ושל לא בסדר... אני בהחלט יכולה להגיד לך שאת יכולה להרגיש רגועה לחלוטין. לא עשית שום דבר לא תקין, וזה הכי טבעי בעולם להרגיש את מה שאת מרגישה. כמו שאמרתי, האדם הזה מילא תפקיד מאוד ספציפי והרואי (של גיבור) בחיים שלך. הזדמן לך לראות רק את הצד הכי חיובי שלו, הצד התומך, המלטף, העוזר, הנעים, והוא "תפס" אותך ברגע של חולשה ושל הזדקקות, היה מפתיע אותי אם ל-א היית קצת מתאהבת בו למען האמת... לא יודעת אם היית פעם בטיפול פסיכולוגי (מומלץ בחום, דרך אגב) אבל בטיפול פסיכולוגי יש תופעה ידועה ומוכרת מאוד מאוד, של התאהבות במטפל. כמעט כל מי שאני מכירה חוותה את זה, זה עד כדי כך חזק שאפילו נשים "מתאהבות" בפסיכולוגיות שלהן (ואני לא מדברת על נשים לסביות, כמובן), כך שאני מניחה שמה שאת חווה זה משהו דומה. אז את רואה - לא רק שלא עשית שום דבר לא בסדר, את אפילו לגמרי לא מקורית בתחושות שלך... :-) אני חושבת שנפלא ששיתפת את בעלך בעניין הזה, והתגובה שלו מקסימה ותומכת, ומוכיחה שאכן את נשואה לאדם מקסים. מציעה לך לא להקדיש לזה ולו רגע אחד של דאגה, העניין הזה הלא ממילא ילך וידעך עם הזמן, כי הביקורות ילכו ויתמעטו כך שהפגישות שלכם יהיו יותר ויותר נדירות, לא ? בהצלחה ביום רביעי ! ויום נפלא לכולן.

04/07/2005 | 09:12 | מאת:

בוקר של אור לכולנו הבוקר קראתי את השרשור שנוצר בין אביבית, נועה ושירה ומה אומר... איזו יופי של כנות, תמיכה, אהבה. מחמם את הלב :) אביבית יקרה, אין לי הרבה מה להוסיף על שירה ונועה... רק להצטרף אליהן ולחזק את דבריהן. אינני יודעת כמה שנים את נשואה אך אני יכולה לספר לך מנסיוני - נשואה באושר 11 שנה ונמצאת עם אותו בחור 16 שנה, שלעתים יש צורך בהתרגשות אחרת גם אם היא רק מפנזטיה. עצם העובדה שסיפרת לבעלך על כך מעידה כי אכן מערכת היחסים שלכם טובה ואיתנה במיוחד. כנות היא תכונה מאוד חשובה במערכת יחסים מכל סוג שהוא. פעם בתחילת דרכי באינטרנט נכנסתי לצ'אטים. היו שם המון בחורים שגם הם כמוני נשואים זמן לא מבוטל. החיזור ההדדי הוא אכן מרגש אבל כל כך צודקת שירה, גם הבחור הרומנטי מהצ'אט מן הסתם לא מרים את בגדיו מן הרצפה ולאשתו יש קיטונות של קיטורים עליו... :) קחי את התחושות על הרופא ונווטי אותן לכיוון בעלך. תעלי אותן לטובת מערכת היחסים שלהם. את מתרגשת לקראת הרופא ? מעולה, הזרימי את התחושות הללו למערכת היחסים שלך עם בעלך הנפלא. בהצלחה ביום רביעי אסנת :)

04/07/2005 | 11:02 | מאת: נוע?ה

אסנת, זה לא רק מעגל אוהב ותומך (כפי שחלמתי שיהיה...), זו גם הפריה מחשבתית הדדית. (האוהב והתומך - הצד הנשי, המחשבה - הצד הגברי, שירה...) אנחנו מתחילות להיות מאוזנות, הרמוניות ומשתפות פעולה מבפנים, אחרת זה לא היה מתבטא מבחוץ...! אז קודם כל, בראבו לנו!!! אבל אני רוצה לגעת בנקודה של הרופא "ההירואי". ורק בדרך אגב, לא, זה לא קרה לי אף פעם, ההתאהבות האפלטונית. אז אני לא מכירה את ההרגשה. ובמלוא הענווה (ובחיי שיש בי קצת), עם פסיכולוגים זה קרה לי הפוך, זה הם שהתאהבו בי, ואחר-כך ניסו לא להניח לי לעזוב. רק שאני לא קלטתי את זה. אלוהים, כמה שהייתי סתומה לפעמים... אבל קרה לי שפגשתי באדם שהתאהבתי באיזושהי תכונה שלו. ואז זה אמר לי, שיש בי בפנים את התכונה הזו, רק שהיא נסתרת. והרגשתי נורא טוב אחר-כך, כשגיליתי אותה בתוכי והוצאתי אותה מתת-ההכרה להכרה ולאויר העולם. ואם אני כבר מדברת על החיובי, אני רוצה לדבר גם על השלילי. לפעמים ראיתי בני-זוג, שאחד "נפלא" והשני "איום", ולא הבנתי מה הם עושים יחד. ולקח לי זמן עד שהבנתי שבאדם "הנפלא" יש גם תכונות מוחצנות של האדם "האיום", רק שהן נסתרות מעיניי. כלומר התכונה קיימת בו, אלא שאני עיוורת. ויש לי משהו אחרון להגיד. וזה לאביבית. ובחי אלוהים שאני לא מתכוונת לפגוע. וכבר אמרנו שאני אומרת את דעתי, ואת לא צריכה להחליף את דעתך בשלי. אם בן-זוגי היה אומר לי שהוא התאהב באחות שטיפלה בו, זה היה מה-זה גרוע. אני חושבת שדברים כאלה לא אומרים. זה להוריד מעצמו נטל, ולשים אותו על בת-הזוג. וזה נטל שבן-זוג לא צריך לסחוב. הוא בכל זאת בן-זוג ולא הורה. כי גם בגידה מחשבתית היא בגידה. ולספר, ואם בן-הזוג לא נפגע מזה, משהו במערכת-היחסים הוא יותר של הורה וילד מאשר של בני-זוג. זה שהרגש הזה לגיטימי, אני מסכימה לגמרי. זה שלספר על זה לבן-הזוג זה לא לגיטימי, ככה אני אישית מאמינה. ואיך לסיים אופטימי...? "בכמה ארצות היה נהוג להשאיר פתקים לחלבן, ובהם הוראות בדבר כמויות החלב. יום אחד מצא החלבן בעיירה אחת את הפתק דלהלן: "בבקשה ממך, הכנס פחמים לתנור, הוצא את הכלב החוצה, והכנס הביתה את עיתוני הבוקר שבתיבה. תודה על חביבותך. נ.ב. בחלב אין לנו צורך היום".

בעניין הספר, של שלי יחימוביץ, אשת איש, הוא באמת ספר שכתוב בצורה מאד חדה, וברורה, על נושא הבגידה, ועל הרצון לא לשלוט במעצורים, אני מבינה שיש בגידות של נשים ולא רק של גברים, אבל... אשה בהריון שבוגדת? איך אפשר מצפונית? אביבית.

03/07/2005 | 17:26 | מאת:

נעזוב לרגע את המצפון בצד. איך אפשר פיזית ?!?! :)

03/07/2005 | 18:54 | מאת: אביבית

נכון, פיזית זה נשמע לא הגיוני. הספר "אשת איש" של חלי יחימוביץ נשמע לא אמין, מילה בגידה בסדר, יש לפעמים נשים שרוצות ומחפשות ריגושים אבל בהריון? יש דבר כזה ? סתם מעניין .

03/07/2005 | 19:50 | מאת: נוע?ה

אביבית מאמי, את מכירה את המשפט של דודו טופז: "משה, מה יש לך מהאורג'נדה?" אביבית מאמי, מה יש לך מהבגידה שבספר של שלי יחימוביץ...? זה הרי ספר. מה מציק לך, ולמה זה מציק לך?

03/07/2005 | 19:57 | מאת: שירה

נועה ! :-) מצחיק אותי איך שתינו כתבנו דברים דומים כמעט בו-זמנית... :-) אביבית, חשוב לי להוסיף (כדי שהדברים לא יובנו חלילה בצורה פוגעת או שגויה) - אין לי בעיה עם זה שהנושא מפריע לך או שאת מעלה אותו כאן, להיפך, אני פשוט חושבת שלפעמים דברים שכל-כך מטרידים אותנו (גם אם זה רק ספר/סרט/משהו ששמענו וכו') - שווה לעשות סטופ לרגע, ולהיכנס לתוך עצמנו, לנסות לבדוק - על איזה פצע זה דורך לי, על איזה מיתר זה פורט לי, ולמה זה גורם לי לכזאת מהפכה בתוך הבטן ? (וזה לא אומר שאת חייבת תשובה למישהי מאיתנו כאן כמובן.... רק לעצמך) שיהיה לנו המשך ערב רגוע ונעים (וקריר מול המזגן !)

03/07/2005 | 09:11 | מאת:

יום, שבוע, חודש חדשים לפנינו. מה אתן מבקשות לעשות למען עצמכן השבוע ? בפני שלוש משימות. הראשונה - טיפול שיניים. אני עומדת להתמודד עם הפחד והחרדה שלי מטפול שיניים והנה כבר קבעתי לי תור לרופאה שלי. יש לי לצערי רומן ארוך ומתמשך וקשה לי מאוד להתגבר על החרדה והפחד. אבל אני חייבת להתמודד. פשוט חייבת ! אז קבעתי לי תור ואני מנסה לעבוד על עצמי לחשוב חיובי ולהרגיש טוב בנושא. השניה - העישון. אני מעשנת הרבה יותר מדי לאחרונה. להפסיק אני לא רוצה/יכולה כרגע אבל החלטתי להפחית בכמות. ולשם ההתחלה - סיגריה בכל שעה עגולה. די להדליק סיגריה כל דקה שניה. השלישית - העבודה שלי. קצת להרפות מהלחץ. להבין שאני במקום מאוד טוב ואני לא צריכה כל הזמן לרדוף אחרי העבודה. ברוך השם ותודה לאלה היא קיימת עבורי ובשפע. להרשות לעצמי גם קצת חופש, מנוחה. שיהא לכולנו שבוע מוצלח ופורה במיוחד אוהבת את המעגל שלנו אסנת :)

03/07/2005 | 09:39 | מאת: נוע?ה

מאחלת לך, אסנת, הצלחה רבה בכל שלוש המשימות...! &&&&

03/07/2005 | 14:35 | מאת: שירה

אסנת יקרה, מחזיקה לך אצבעות לגבי כל המשימות, מזדהה במיוחד עם רופא השיניים, שמהווה גם עבורי מקור חרדה בלתי מובנת... (בכל פעם כשאני יושבת על הכיסא הזה, הגוף שלי פשוט רועד פיסית, לא רק כמטאפורה ! קר לי ממש, מרוב פחד...) אני מקווה שמצאת לך רופא נחמד ומבין, שעוזר לך לעבור את החוויה הזאת בצורה הכי פחות טראומטית. לגבי הסיגריות - אני מברכת על מזלי הטוב שמעולם לא התחלתי עם ההרגל הזה, כי מהיכרותי עם עצמי ללא ספק הייתי מגיעה במהרה לכמויות שהיו מפרנסות בכבוד רב את חברות הטבק... את בוודאי יודעת את כל הסטטיסטיקות אז אני אחסוך את ההרצאה הרגילה שלי על נזקי העישון... (אני חושבת שאין בעולם אדם שמתנגד כמוני לעישון סיגריות.) כל הכבוד על הרצון להפחית בכמות, זו החלטה נפלאה ואני מחזקת אותך מכאן. בכל פעם כשגובר החשק לסיגריה נוספת - העלי בדמיונך את בתך. אני בטוחה שאין צורך שאוסיף ולו מילה אחת. שיהיה שבוע מצוין !

02/07/2005 | 12:21 | מאת: נוע?ה

נגיד שמלאך בא אלי ואומר: "תגידי שלושה דברים, שאם יש לך אותם מחר בבוקר – את קמה צוחקת." אני עונה לו מיד: "אחת – אני לא אעלה אף פעם בחיים יותר משני קילו, אבל בחיים לא. שתיים – מחר בבוקר אני קמה עם חיוך רחב, כי אני יודעת שלא עליתי יותר משני קילו. שלוש – אני משוחררת מלדבר אל הקיר, משוחררת מלהסביר לעצמי עשר פעמים שאסור לי לעלות יותר משני קילו, אני מבינה את זה אחרי פעם אחת." בזבזתי שתי משאלות כשחזרתי שלוש פעמים על אותה משאלה? לא בזבזתי כלום. כל רגע היה שווה. אתמול מצאתי את עצמי עומדת בסופרמרקט מול שוקולד קטן וחמוד, והוא אמר לי: "את יכולה לקחת אותי הביתה בשקט. תראי, אני ממש פצפון, כך שאחרי שתפנקי את עצמך ותאכלי אותי זה לא יורגש. לא יקרה שום אסון קטן, אפילו לא רגשי-אשמה. " בשנייה הראשונה חשבתי שהוא צודק. אבל בשנייה התאפסתי ורוחי שבה אלי: "אני מכירה את הטעם המדהים שלך," עניתי לו, "והוא באמת נפלא, אבל אני לא חושבת שאני רוצה לטעום אותו גם היום. חבל לי לקלקל את התוכנית עבור שוקולד קטן." הוא היה שוקולד עדין ומנומס (ממוצא בלגי), ולא התווכח. ואחר-כך לא חשבתי עליו עוד, לא הצטערתי על-כך שהשארתי אותו על המדף. ועכשיו עוד פעם בא אלי מלאך, והפעם מלאך אחר, ואמר לי: "תגידי שלושה דברים, שאם יש לך אותם מחר בבוקר – את קמה צוחקת." "אתה צוחק?" אני שואלת אותו, "אתמול כבר היה כאן מלאך אחד ששאל אותי אותה שאלה." "וענית לו?" הוא שואל אותי בחזרה. "בטח," אני אומרת לו. "ואמרת לו שלושה דברים?" "אמרתי לו דבר אחד שלוש פעמים." "ויש לך עוד משאלות?" הוא מתעניין. "מה-זה בטח!" אני עונה לו בנדיבות גדולה. "אז מה אכפת לך לענות גם לי על השאלה הזו?" "לא," אני עונה ברוחב-לב, "ממש לא אכפת לי, כשמלאך מבקש." סתם, סתם יש לי היום מצב-רוח טוב. קמתי בבוקר והבנתי שזה עוד יכול להתרחש – שבחיים שלי, אבל בחיים, לא אהיה מוכרחה לדבר עם עצמי ולדבר אל הקיר. אני אבין את עצמי כבר אחרי פעם אחת שאסביר לי. "רגע," מושך אותי המלאך בשרוול החולצה, מחזיר אותי אל המציאות, "את מדברת על המשאלות של אתמול. ומה עם אלו של היום?" "רגע," אני עונה לו בחזרה, "תן לי רגע להתאושש מדברים מורכבים וכואבים שעברתי עכשיו, שהם עדיין חלק מהמציאות שלי. בסדר, עכשיו תן לי להיכנס לראש שלך. מה אתה מבקש ממני?" "את שתי המשאלות שנותרו לך," הוא אומר. "אני לא יכולה לעשות את זה עכשיו, אני נורא עצובה." "אם תסכימי להביע בקשה, תוכלי לבקש כל מה שאת רוצה!" מפציר בי המלאך הנשמה-גדולה הזה. "אבל אני לא יכולה. אני נורא עצובה עכשיו, נורא קשה לי ככה. אני אפילו לא יכולה לחשוב שייתכנו דברים טובים." "בבקשה, תבקשי. את יכולה לבקש דברים טובים, דברים שיעזרו לך לפתור כמה בעיות. לבעיות שלך יש פתרון," הוא מביא בפני את הרעיון הגאוני. "אני לא יכולה. זה לא עובד אצלי ככה. אני לא יכולה ללחוץ על הכפתור סתם ולבקש. עכשיו הלב שלי כואב וסדוק, והראש שלי ריק." "אז מה עכשיו," המלאך שואל. "לא יודעת," אני עונה לו. ובאלוהים, אני רוצה לעודד ולאושש את עצמי. כבר יודעת שיש לי מעתה ועד עולם את עצמי על-ידי. מה אעשה עם עצמי? "בסדר, מלאך, אני באה." אני לוקחת דף נייר, רושמת שתי משאלות, מקפלת את הנייר ומוסרת לו אותו. המלאך פותח את הפתק שלי וקורא. "זהו?" הוא שואל אותי, "סיימת?" "לא סיימתי," אני עונה לו, "אבל מה לעשות. רשמתי לך כאן שתי משאלות, ועוד אחת מאתמול, זה כבר שלוש." "את יכולה לשנות את הבקשה השלישית שלך," הוא מציע. "למה? מה רע בה?" אני תוהה. "לא רע, אבל את בכל זאת יכולה להביע משאלה טובה יותר," הוא נותן לי את חוות דעתו האישית. "אין לי מושג. תגיד לי אתה," אני מבקשת. "במשאלה השלישית תביעי משאלה שיינתנו לך עוד שלוש משאלות," הוא ממליץ. "וואו! וככה בכל פעם? ככה בכל פעם בבקשה-משאלה האחרונה אני יכולה לבקש עוד?" "למה לא?" עונה לי המלאך בשלוות אלוהים, "זה נראה לך חורג מהמסגרת?" "עכשיו, כשאני חושבת על זה אז לא. אבל אני לא רגילה למסגרות טובות ומוצלחות או לתנאים הולמים. אני רגילה שתמיד מתווכחים אתי על פחות, אף פעם לא על יותר." "מה לעשות?" המלאך נאנח, "יש לך כאלה מן הרגלים משונים!"

לקריאה נוספת והעמקה
03/07/2005 | 08:41 | מאת:

מלאך תחמן... זה טוב :) אהבתי את הדיאלוג עם השוקולד...

03/07/2005 | 09:35 | מאת: נוע?ה

זהו, אסנת, שאנחנו רגילים לראות חכם, בעל שכל-ישר ומצפה להרבה כתחמן... ולא היא. המלאך הזה לימד אותי ל?כ?ו?ון גבוה. מציעים לי שלוש משאלות (ולא בכל יום מגיע מלאך כזה), אז לבחור אותן בתבונה. לא לעשות שטויות, לא לבזבז אותן. לשמור על רצף ועל יציבות. והמלאך בא כדי להחזיר לי את האמון. להאמין שהדברים הטובים קיימים עבורי. קיימים עבור כל אחד מאיתנו.

01/07/2005 | 19:52 | מאת: שירה

מצטרפת לתקווה ולאיחולים. מנסה בכל יכולתי להיאחז באופטימיות, למרות העמוד הראשון של עיתון השבת שגרם לעיניי להתמלא בדמעות. נדמה שחוסר הסבלנות והסובלנות עולה בצורה מסוכנת סביבנו, והאלימות רק הולכת וגוברת. לא יודעת מה קרה לנו בשנים האחרונות, לא יודעת מתי הפכנו להיות אנשים כל-כך חסרי אמפתיה לזולתנו. 3 אנשים שלא עשו רע לאף אחד נדקרו אתמול בירושלים רק משום שהם "שונים". הבוקר שמעתי על מכר שנפצע בעת שניסה להפריד בין שני אנשים שהתקוטטו על מקום חנייה. הם הפסיקו להתקוטט רק כדי להרביץ לו, ואז המשיכו. בתור ילדה, אני זוכרת שתמיד התגאינו במדינה הקטנה שלנו, שתושביה מרגישים אכפתיות אמיתית האחד כלפי השני. נהגנו לומר שאם אדם יפול באמצע הרחוב, מיד ירוצו לעברו מכל עבר כדי להושיט לו יד ולעזור לו. היום אני כלל לא בטוחה שזה כך. היום הפכנו למדינה בה ילדה בת 15 לא יכולה ללכת לקניון בערב שישי, כי נער בן גילה עלול לרצוח אותה ללא כל סיבה או מניע. איך שומרים על האופטימיות בכל זאת, ועל אף הכל ? ... (מצטערת אם כתבתי דברים קצת לא נחמדים.... פשוט מסתובבת עם תחושות קשות מאוד כלפי מה שקורה כאן בתקופה האחרונה. אני אוהבת את המדינה הזו ומרגישה מחוברת אליה בנימי נפשי, ומאוד עצוב לי עם מה שקורה). שתהיה לנו שבת רגועה מאוד, ומלאה בדברים נעימים.

ערב טוב , בנות יקרות. מאחלת אני לכן שבת שלום, שבת של שלווה, נחת ורוגע, מי יתן וכולנו נגשים את כל רצונותינו ומשאלות ליבינו לטובה. קראתי את דברייה של שירה, ובאמת מאד כואב לקרוא את האלימות שמתרחשת בתקופה האחרונה בעיקר, כאן במדינה הקטנה שלנו, שהיא כל כך מדינה קטנה ויקרה. כואב לשמוע, שאנשים מכים ורבים על שטויות כמו חניה, או סתם כי בא למשהו לריב ולדקור משהו אחר לפעמים גם סתם בלי סיבה. מקוה להמון אופטימיות סביבינו וסביב זולתינו, שתיהיה שבת נפלאה ומבורכת לכולנו. אור ורוגע, ממני, אביבית.

01/07/2005 | 23:48 | מאת: נוע?ה

02/07/2005 | 10:58 | מאת: נוע?ה

שירה ואביבית יקירותי, אני קוראת עכשיו את הספר "חוכמת המשפחה" של רובין שארמה. ואני מביאה ממנו את שני הדברים הבאים: גנרל ג'יימס דוליטל מחיל האויר של ארה"ב: "באנו לעולם במטרה אחת, והיא להפוך אותו למקום טוב יותר. ואם העולם, כתוצאה מכך ששהינו בו, הפך למקום טוב יותר ממה שהיה לפני שהגענו אליו, אזי הגשמנו את ייעודנו." "אנחנו עוזרים לאחרים כשאנחנו מתחילים להתמקד בעזרה לאנשים אחרים לחיות חיים טובים יותר ובהבנת חלומותיהם." האם רק הביקורתיות והוצאת הקיטור על מה שקורה בארץ, יהפכו את המדינה למקום טוב יותר? אני בספק. אבל זה עושה לי להרגיש עוד יותר לא טוב אפילו, מאשר קודם. אני חיה כאן, יודעת מה קורה, קוראת עיתונים, רואה טלויזיה. אם יש הצעה רלבנטית לשיפור המצב, אני אשמח לקרוא. אם העניין הוא להכניס שליליו?ת ליום ששי בערב, אני נגד. וזה גם חבל.

30/06/2005 | 11:56 | מאת: ורד

קודם כל , תודה לכולן , הספקתי לבכות בזכותכן הבוקר ... משימה לא פשוטה עבורי . במה מתחילים אני ממש לא יודעת .... אני כותבת ומוחקת יש כל הרבה לספר . יש לי רגשות מוקצנים של אשמה וביקורת ... אני יכולה להרגיש אשמה כי אני לא מספיק נחמדה למוכרת או לא מספיק ..."טובה" לבעלי...או כי לא בא לי לעשות משהו. לצערי לא חסרות סיבות. יש לי קול פנימי שצורח עליי כל הזמן , תעשי ככה למה לא ככה אולי ככה ... ואני כל הזמן בהתלבטות פנימית ...(בטח עכשיו שאין לי עבודה) טוב זה בטח קולות מהעבר( קול אחד ויחיד שקוראים לו אימא) שעיצבו את ההתנהגות שלי ואת ה"אני" שלי. וכדי להיפרד מהם צריך לפתח אני חדש , יותר רך אוהב ומקבל.... שאני יודעת שקיים בי אבל הוא לא מספיק חזק והוא גם לא יודע איך להתמודד עם האני הישן. שצורח "לא עשית את זה " לא הספקת , לא ..לא.. לא ...לא או מילים כמו " אתה כזה" "אתה כזה". הקול הזה דחף אותי גם להישגים ... אך הוא גם מפריע לי מאוד לפתח אותם . הבעיה שהמחשבה על לעשות "דיליט" על המנגנון הזה מעוררת פחד שלא יישאר לי כלום. אני מרגישה שהמנגנון הזה מניע ודוחף אותי אבל יש בזה הרבה רע מהסיבה כי אני נעה כל הזמן- בלי להישאר בשום מקום ולהתמודד על המקום שלי. לעמוד על שלי , לחיות את החיים . בנות אתן מקסימות תודה לכן ויום טוב

30/06/2005 | 12:09 | מאת: שירה

ורד, נראה שהמילים שלך אוגרות בתוכן כמות גדולה מאוד של כאב ותסכול. זה ללא ספק משא כבד מכדי להחזיק בו לבד בכוחות עצמך. הייתי מציעה לך (המלצה חמה מניסיון אישי) לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי ללמוד איך לנהל דיאלוג עם אותו "קול פנימי", ללמוד כיצד לקחת ממנו את הדברים הטובים (המוטיבציה, המנוע הזה שדוחף אותך להצליח ולשאוף גבוה) אבל לנטרל את הדברים הרעים והמסרסים (הביקורת, השיפוטיות, ההשפלה). אני יודעת עד כמה זה קשה, וכמה בקלות את מרגישה שהכובד הזה מטביע אותך כלפי מטה. יקירתי, זו לא בושה לבקש עזרה מקצועית, אדם אינו אי בודד ולפעמים יד אחת שמושטת אליך לעזרה עושה את כל ההבדל (בהנחה שזו אכן היד הנכונה !) אל תתמודדי עם כל כובד המשקל הזה לבד. שיהיה לך המשך יום נעים, ושהדמעות היחידות היום יהיו של שמחה. :-)

30/06/2005 | 12:13 | מאת: ורד

שירה שלום , תודה על התגובה שלך , זו בהחלט לא בושה ואני הבנתי את זה מגיל 19 אז פניתי לראשונה לפסיכולוג. היום אני כבר בת 30 . ועדיין ההתמודדות לא קלה ...

30/06/2005 | 12:38 | מאת:

שלום ורד וברוכה הבאה למעגל שלנו. את כותבת כי בכית בזכותנו הבוקר... אהבתי שהשתמשת במילה זכות ולא בגלל. לטעמי בכי הוא נפלא. מנקה, משחרר, פותח ונותן אפשרות לנשימה חדשה, עמוקה ונקיה. מאחורי הכתיבה שלך יש הרבה מאוד כאב והייתי כל כך רוצה לנסות ולעזור, לתמוך ולהיות בשבילך - האם תואילי לפרט מעט ? את כותבת על הקול הפנימי שבתוכך אשר נוזף וצועק עליך. מספרים על גיבור שיצא לדרכו - לשחרר נסיכה ממגדל, להרוג דרקון, להציל, לעשות. משהו. בדרכו הוא פוגש חיית טרף גדולה ומאיימת על המשך מסעו בכלל ועל חייו בפרט. הגיבור אינו הורג את החיה אלא מכניע אותה. הוא משתמש בה לצרכיו האישיים, נעזר בה. הגיבור מכניע, מאלף את חית הטרף המאיימת וזו הופכת להיות חברתו הטובה ביותר וכך ביחד הם מגיעים אל נקודת הסיום ובהצלחה יתרה. ולמה אני מספרת זאת... אל תהרגי את הקול הפנימי שלך, הקשיבי לקול הפנימי שלך, דברי איתו, שוחחי איתו, נהלי דיאלוג. אולי בשקט תוכלי להבין טוב יותר מה האני העליון שלך אומר לך. ושאלה נוספת ברשותך - את כותבת כי את מרגישה אשמה... האם ההרגשה היא רק שלך או שמא אומרים לך שאת כזו ? שולחת חיבוק גדול ואנרגיה חיובית ובונה אסנת.

30/06/2005 | 23:31 | מאת: JOLE

קודם כל ברוכה הבאה למעגל. כמו שאסנת כתבה, אני מסכימה שלהרוג את הקול הפנימי הזה לא יהיה הדבר הנכון לעשות. הוא שם, והוא שלך (גם אם הוא מושפע מגורמים חיצוניים) בסופו של דבר הוא שלך ואל לך להרוג שום חלק בקירבך. מזה זמן מה אני מנסה לחשוב כיצד אציג את מה שעזר לי לעלות לעולם המודעות, להתעורר, להתחיל לחיות בהכרה, ובכן היה זה מפגש עם חומר שהועבר ע"י ימימה אביטל זצ"ל. השיעורים שמועברים היום מועברים ע"י תלמידים לשעבר של ימימה שהלכה לעולמה לפני כחמש שנים. הלימוד נקרא "חשיבה הכרתית". והחלקים המועברים הינם תמלילים של שיעורים שימימה הייתה מעבירה. הלימוד נותן כלים לתיקון, לקבלה עצמית, לחיים עם רגש לקיום העצמי. זה לא קורס או סדנא, זהו לימוד לחיים, כי בכל פעם שמנקים דבר, מתפנה מקום לדברים עמוקים יותר לעלות, וככל שמתחזקים יש אפשרות להתמודד עם דברים יותר עמוקים ויותר מהותיים. הנפלא בלימוד הוא שאמנם המילים באות מבחוץ אבל הן פועלות עמוק פנימה, כמה עמוק וכמה רחב רק התלמיד קובע, הכל נובע ממך . בקצב שלך, בזמן שלך. החומר נותן ארגז כלים, כמה מורכב הרהיט קובע התלמיד בלבד. הוא אינו תלוי בשום גורם חיצוני והוא מופלא. אני נזהרת מאד שלא להישמע כמו מיסריונרית :-) פשוט כל כך הרבה אנשים שפגשתי חייהם קיבלו משמעות בזכות ההתעוררות. ימימה מדברת על הטוב ועל המיותר. יש המנעות מכוונת מהשימוש במילה רע. יש לנו דברים טובים ויש בנו מיותרים. המיותרים הם אותם דברים שמקשים עלינו את החיים , שמציפים את הרגשות שלנו בצורה שקשה לנו להכיל, כל אותם דברים שהם יותר מידי- שהם יתר על המידה. ימימה מדברת על המערכת שלנו, הבנויה מחלקים חלקים וכל חלק בנוי מחלקיקים, ואנו שואפים לאיזון בתוך כל חלק בנפרד ובעקבות זאת בתוך כל המערכת כולה. ובמערכת הזו יש את הדברים הטובים שלנו והמיותרים שלנו. יש X מקום במערכת. את המיותרים אי אפשר לעקור, הם שם והם לא רוצים ללכת לשום מקום, טוב להם ונוח להם, וחוץ מזה הם כבר שילמו את החלק הגדול של המשכנתא ומרגישים כבר בעלי הבית. ימימה מדברת על כך שככל שאנו מתעסקים עם חלק מסוים יותר כך נותנים לו יותר כוח ולכן ככל שנתעסק יותר במיותר ניתן לו יותר כוח, נגדיל את הנפח שהוא תופס במערכת. מה שאהבתי בלימוד הוא שלהבדיל מהפסיכולוגיה אשר נוטה לקחת בעיה X ולחקור אותה, לפשפש בה, לפרק אותה, להתעסק בה, וע"י כך לתת לה יותר כוח. ימימה אומרת קבלו, והניחו. זהו את הדברים הטובים והתעסקו בהם, הגדילו אותם, ככל שיגדלו ויתפסו יותר מקום במערכת הפנימית כך יקטן מקומו של המיותר. אני מזמינה אותך לעשות ניסיון, אני בטוחה שרשימה של מה את "לא" מה שלילי את מוציאה מהשרוול בין רגע , כעת משרשמת כל כך הרבה "לא" התרכזי ב"כן". מה את כן. נכון, אני גיליתי משום מה שדווקא את הדברים הטובים קשה לי יותר לכתוב, תאום היד לא רצה כל כך מהר על הנייר, פתאום יש היסוס, פתאום מרגיש לי לא נוח לכתוב דברים טובים על עצמי ככה בשחור על גבי לבן, בעט שאי אפשר למחוק. אבל כן, ורישמי לך מה טוב בך, מה משמח אותך, במה את טובה, עד הפרטים הקטנים, מה את עושה שאף אחד לא עושה טוב כמוך, ממש עשי לך רשימה של כל הדברים שאת כן. בחרי בכל פעם בדבר אחד והתרכזי בו, הגדילי אותו, הקדישי לו זמן. הקדישי לך זמן. ותראי מה זה עושה לך איך זה פועל על המערכת שלך. ושוב ברוכה הבאה למעגל הריפוי .

01/07/2005 | 01:44 | מאת: ורד

תודה לאוסנת ג'ול ולשירה ... נראה לי שלקחתי מכן דבר אחד מאוד חשוב וזה לא למחוק את הקולות הללו אלא להתחבר איתן. אחיין של בעלי בשלב שבו הוא מפחד ממפלצות. אימא שלו שאלה אותו פעם אם הוא ניסה להזמין אותן לקפה ולהיות חבר שלהן? לא להרחיק לא לנסות למחוק אלא דווקא לתת גם להם מקום .. ואני ממש מודה לכם על הדברים. אוסנת שאלת אם אני אשמה .... אז אני חושבת שאני יכולה להרגיש אשמה גם על דברים שלא קרו . אם נדמה לי שהייתי צריכה לעשות משהו ליזום משהו מתוקף היותי גיסה , או כלה או שנדמה לי שמישהו חשב שהייתי צריכה . אז אני ארגיש אשמה . ללא קשר למציאות למשל, חמתי חולה , וברור לי שכולם(הכלות נאחרות) יבשלו משהו כדי שהיא לא תתאמץ . אני מרגישה חייבת אבל מרגישה אשמה שלא בא לי להכין ושאיןלי חשק לשחק את המשחק. לפעמים אני מרגישה אשמה על זה שאני אדם רציני ולא חביבת הקהל ... מה זאת אומרת להתיידד עם הסופר אגו ? להבין מה הוא רוצה? האם את יכולה להדגים לי את זה ? . תודה ולילה טוב