דף חדש !

בוקר של אור לכולנו אחרי יוגה שעשיתי הבוקר אני מרגישה רעננה יותר מתמיד. מאתמול חזרתי לשיגרה מבורכת של התעמלות - בבוקר יוגה ובצהריים פילאטיס. נשים בצד את התוצאות היפות שזה מביא בגוף - אני מדברת על התחושה המדהימה שההתעמלות נותנת בפנים, בנשמה. שנאמר - נפש בריאה בגוף בריא ! אני מרגישה בהחלט מאוד נעים וחזק. אז אחרי היוגה והנשימות פתחתי את הבוקר בחיוך רחב וגדול. נכנסתי לפורום, עשיתי קצת ניקיון ואני קוראת לכולנו בכלל ולליאת (לכינויה המגוונים) בפרט - בואו נפתח דף חדש ! באחד מספרי המודעות שקראתי ניתנה הקבלה להתנהגות שלנו כמבוגרים לעומת ההתנהגות שלנו כילדים. ראו את הילדים איך הם מתנהגים כשהם רבים... מצאתי את עצמי לא אחת מתבוננת בבתי וחבריה בעת משחק משותף ופשוט הרגשתי קנאה. קנאה בפשטות. הם משחקים, פתאום רבים ומגיעים לבכי ואפילו רוצים ללכת הביתה אבל ברגע אחד הם מתפייסים וחוזרים לשחק ביחד כאילו מאום לא קרה מעולם. ואילו אנחנו המבוגרים ? מתווכחים או רבים עם זה או אחר וסוחבים איתנו את הכעס, העלבון, הטינה לאורך זמן. זמן רב ומיותר. למה ? מה זה תורם לנו ? ושוב שנאמר (שמתן לב שיש לי חיבה לפתגמים :) - לכעוס פירושו להעניש את עצמנו על טיפשותם של אחרים... אז בואו נהיה כילדים. רבנו ? התווכחנו ? כעסנו ? די. נגמר. בואו נסלח, נשכח, נלמד זאת כשיעור חשוב מאוד לחיים (ו"המורה אסנת" שואלת - נו, איזה שיעור למדנו בשבועיים האחרונים?) ופשוט נמשיך הלאה. בחיוך, באהבה, בשמחה, בקבלה. מה אתן אומרות ?

בוקר אור יקירתי. הבוקר שלי התחיל באופן נוראי (55 דקות המתנה לרכבת, בלאגן בלתי יתואר על הרציפים ובעיקר תחושה של מיאוס ותסכול. כמה מרגיז לפתוח כך את הבוקר) אבל לקחתי נשימה עמוקה, הכנתי כוס קפה, אני שומעת מוסיקה כדי לרכך לי קצת את המתח ואני מתפנה להשיב לדברייך. האמת, יש לי כל מני דברים לומר על חלקים מסוימים בהודעתך אבל אני יודעת שאם אכתוב זאת זה ללא ספק יגרור תגובות, ועוד תגובות, ועוד תגובות ועוד..... ונראה לי שכולנו מיצינו כבר את השירשורים הללו, לא ...? לכן אדבר באופן כללי לגמרי. הביטוי "דף חדש" הוא ביטוי נחמד מאוד, אבל בואי נישאר לרגע עם הביטוי הזה ונשים לב מה קורה בדפים חדשים בתוך ספר: כאשר אנחנו מעבירים דף ומתחילים חדש, עלינו תמיד לזכור בו בזמן מה התרחש גם בדפים הקודמים, על מנת שניטיב להבין את המשך העלילה... מקווה שאת יורדת לסוף דעתי. לפחות מבחינתי, דף חדש אינו אומר מחיקת הדפים הקודמים, אלא איחסונם בתאי הזיכרון מתוך מטרה מוגדרת ללמוד מהם משהו, כדי להיטיב את המשך ה"עלילה" של הספר בעתיד. אני חסידה גדולה של סליחה. אני יודעת מניסיון עד כמה כ-ב-ד יכול להיות המשא של רגשות אשמה, כעס ועלבון. הסליחה היא כמו דיאטה מדהימה לכל המשקל הזה, היא מסירה אותו ממך ופתאום את מרגישה הכי קלה שבעולם. יחד עם זאת, יש דברים (לפחות לדעתי) שהם מעבר לסליחה. אני משערת שלכל אחד מאיתנו יש את הקווים האדומים שלו שאותם הוא ורק הוא משרטט לעצמו, הוא מחליט על מה הוא סולח ועל מה לא. זה אינדיבידואלי וסובייקטיבי לגמרי. גם לי יש כאלה. שוב, בכוונה מדברת בכלליות כי אני ממש (מ מ ש !) לא רוצה להיכנס לזה. הפורום ממשיך מבחינתי בדיוק כפי שהיה קודם לכן, אני ממשיכה ליהנות מהודעות מסוימות ומגיבה בהתאם למה שאני מתחברת אליו או מעוניינת להגיב. אחד הדברים הכי כיפיים שהמדיה הזאת מאפשרת היא החלפת דיעות עם אנשים שונים, ואפשר ללמוד הרבה על כל אחד מאופן הכתיבה, זה מרתק בעיניי. שיהיה לכולנו יום נפלא ! שירה

הדימוי של ספר שהבאת הוא יפה וחכם במיוחד ברשותך אחדד אותו מעט. במידה ואנו מקבילות את המעגל שלנו לספר אני מאוד מסכימה איתך אבל... אנחנו רק בהתחלה. רק התחלנו לכתוב את הספר. הספר עדיין לא קיים למעשה, ישנם נסיונות כתיבה. דמי לעצמך סופר הכותב.. מתחיל לכתוב את ספרו החדש והמוצלח. את רב המכר הבא שלו ! גם הוא בתחילת הכתיבה מוחק, משליך דף אל סל האשפה. טיוטות יכולות להישמר אך הן גם יכולות להיזרק אל סל האשפה. כיוון שאנחנו רק בתחילת דרכנו אזי הדימוי של ספר הוא מצוין אבל ספר שעדיין לא נכתב ולא נכרך ואינו על מדף הספרים. אני מעריכה ומודה לך, שאינך נגררת (מה שיכול להיות מאוד פשוט וקל) אלא באמת מתייחסת לנושא בלבד. לענין הסליחה, הסליחה היא אישית. בשבילנו ולאו דווקא בשביל האחר. השחרור הוא עצמי ואישי במיוחד. מזכיר לי את חבר שלנו... כאשר הוא בכביש ומי מהנהגים חותך אותו בנסיעה או משהו בסגנון הוא כל כך כועס ומתעצבן ומקלל שאני אומרת לו היייייי רגע. חכה. בשביל מה ? אתה חושב שאותו נהג בכלל יודע ו/או אכפת לו שאתה כל כך מתעצבן וכועס ? הוא כבר המשיך הלאה בדרכו, מחייך ומאושר כי הנה הוא הצליח לעקוף עוד מכונית אחת. ממש לא אכפת לו מה אתה מרגיש וחושב ולמעשה ? הוא גם לא יודע זאת... ותחשבו על זה :)