מהרהורי ליבי בלבד
דיון מתוך פורום צמיחה אישית ונשית - מעגל נשים
תודה לנועה שהאירה את ליבי והזכירה לי שלא לחפור במשהו שכבר נגמר. ביקשתי ממנה לדבר על ליאת והיא פשוט אמרה לה שלא בא לה לדסקס על משהו שכבר נגמר פשוט מודה לך נועה'לה שאת אחללה. את ממש צודקת ותודה לך שאמרת לי גם לא להיפגע. אבל לא על זה רציתי לדבר זה פשוט נדחף לי לראש ואמרתי שאין דבר אם אגיד זאת בפורום באופן כללי. מה שבאמת רציתי לדבר עליו זה ששברתי את האצבע הקטנה ברגל שמאל ואני שבוע מקורקעת לבית. היום החלטתי קצת לצאת ולדרוך על הרגל ולהגיע להורי שזה במרחק ממש קצר מביתי. ואז חשבתי לעצמי שהעולם ממש יפה. אומנם חם אבל איזה כייף לראות פעילות בחוץ כמו ילדים משחקים ברובה מים כמו לראות פרחים פורחים בחוץ ולנשום את האויר ואמרתי לעצמי איזה כייף שאני יכולה ללכת אומנם כואב אבל בכל זאת אני עצמאית ולא צריכה כיסא גלגלים או מישהו שילווה אותי בהליכתי. ואמרתי לעצמי שכנראה זה צריך לקרות לי כדי שאחשוב כמה שיש לי אפשרות לצאת ללכת ולהיות עצמאית. התחלתי לחשוב (כהתהלכתי) כמה קשה לזקנים שלא יכולים ללכת או לחולים שנפגעו קשה בגפים שלהם והודיתי לאלוהים שנתן לי את היכולת ללכת וכנראה רצה לכוון את המודעות שלי למה שיש לי ומה שאני יכולה לאבד............ (והמבין יבין) אז רק רציתי להגיד תודה שזה כך ולא יותר גרוע ושנית אני מודה כאן לכל הבנות שמשתתפות בפורום הזה אני מחוזקת מהאנרגיה להת' ניצה
מקווה שהאצבע לא כואבת מאוד... יופי של תובנות יש לך בנוגע לשבר. לואיז היי, בספרה "רפא את גופך", (היי אסנת כשתקראי, אני מתה על הספרון הזה שלה ...) כותבת שאצבעות הרגליים מייצגות את הפרטים הקטנים של החיים. והיא מציעה דפוס מחשבתי חדש: "כל הפרטים נפתרים מעצמם". היא לא כותבת על שברים, אבל כן כותבת על נקע. וכיון שזה קרוב, אני מרשה לעצמי לצטט: "נקע - כעס והתנגדות. חוסר רצון להתקדם בכיוון מסוים." היא מציעה דפוס מחשבתי חדש: "אני בוטחת בתהליך החיים, שיקח אותי רק אל טובתי העליונה. אני שלו." ובספר "רייקי" כתוב: בעיות בכפות הרגליים (כללי) את הבעיות בכפות הרגליים אפשר לפרש בצורה דומה לבעיות ברגליים בכלל. יש פה פחדים מסוימים מפני העתיד הנובעים מחוסר הבנה של חוקי החיים. כפות הרגליים מושכות את תשומת לבך לפחדים אלה על מנת שהן מונעות ממך מ"להתקדם". אולם לעתים קרובות קיים רצון חזק מאוד להתקדם הלאה, ומה עושות כפות הרגליים, הן "מאטות" את קצב ההתקדמות. את צריכה להבין שההתקדמות מורכבת משני קטבים - קוטב המנוחה וקוטב ההתקדמות. עקבי אחר המסר של גופך ולמדי לנוח כשצריך. מצאי שלווה בתוך עצמך, שהיא מקור האמת וההבנה, האהבה והעוצמה. אז תוכלי להמשיך ולפלס את דרכך בחיים". ועוד מאותו ספר - שבר - "מאמץ רב מדי, לחץ, מתח נפשי, ונטיה להלקאה עצמית הם הפועלים פה. האנרגיה היצירתית שלך בחרה לה כיוון שגוי. הגיע הזמן שתהיי מודעת לכך והחלי לזרום בצורה הרמונית עם שטף החיים שלך באהבה וברגישות. קבלי את עצך כפי שאת. ואני מקווה שלא פגעתי, כשכתבתי את הדברים האלה. אבל לא כתבת בהודעה - לשמיעה בלבד... אז הרשיתי לעצמי לנסות לעזור... המון תודה רבה על המילים הטובות והאמיתיות שכתבת לי.
נהניתי לקרוא מה שכתבת. באמת היתה לי הרגשה שזה לא סתם ששברתי את האצבע אני מאמינה שכל דבר בא בזמן המתאים ואני לא מזוכיסיטית חחחחחחחחחחחח אלא זה בא כדי ללמד אותי משהו ולא ידעתי מה אז תודה לך על הארה. בטח אחרות יצחקו על מה שכתבת ועל מה שאני עונה לך אבל זה בסדר זכותן את אחללה תמשיכי ל"שפוך" את כל מה שאת יודעת אני אוהבת לשמוע כל מיני ציטוטים מספרים שונים ביחוד על רוחניות. אני מאמינה שיש דברים נכונים ממה שאתה אומרת. רק שלאחרונה אני ממש מאיטה בדברים שאני רוצה אני כל כך רוצה להתעסק עם הרייקי שלמדתי ויוצא לי רק עם בני משפחתי. משום מה אני קצת נרתעת למרות שאמרו לי כבר כמה אנשים שיש לי כוחות בידיים לריפוי אני מקווה להתחזק. בכל אופן תודה לך ממני ניצה
הארה, צריך המון כוחות נפשיים (ואופטימיות) דווקא כשקורה לנו משהו רע, לא לצנוח לתוך רחמים עצמיים אלא לתפוס מרחק, ולנסות להסתכל על התמונה הכללית - לבדוק מה אנחנו יכולים ללמוד מהמקרה זה על חיינו, ולאיזה כיוון חיובי (דווקא חיובי !) אפשר לקחת את התקרית המצערת. שמחה בשבילך שהצלחת לעשות זאת !
תפסיקי כבר להתפלסף ואולי תלכי ללמוד משהו שיעניין אותך... נראה לי שמתאים לך פילוסופיה, את חולה על התפלספויות ונהדרת בלכתוב מגילות כאורך הגלות... את מעייפת, מטישה ותקבלי ביקורת זאת בהבנה. אין מה לעשות שירה - זאת המציאות- -זאת המציאות-, - זאת המציאות - תשני קצת את צורת דיבורך והתבטאותך, פחות גסות רוח, פחות יהירות - זה יטיב איתך ותוכלי לישון יותר טוב בלילה. אני פשוט רואה שירהה שאת כל הזמן רצה מפורום לפורום להספיק את "הרכבת" ממש מנטרה, כאילו מישהו רודף אותך... זה פטאתי... את מחפשת לענות לכל אחת ראשונה וחס ושלום שמישהי אחרת תענה קודם, ואם מישהי אחרת ענתה, את חייבת להביע את דעתך... את לא רואה שזה לא נורמלי, שאת אובססיבית בצורה לא נורמלית? שימי דגש לכך. זאת ביקורת בונה ולא הורסת.. שבת שלום. ועל תעני לי אפילו.
