לנועל'ה

היי נועה ולילה טוב, רק עכשיו קראתי את כל התגובות להודעתה של אסנת ונדהמתי לנוכח תגובתך!!! את אוליי פגועה אבל זוהי בחירתך האישית בלבד!!! הפורום נפתח לפני כחודש ימים בערך " וההשתלטות " מצידך הייתה מיידית. לרגע התבלבלתי מי מנהלת כאן את הפורום. אהבתי לקרוא את הודעותיך ואת תגובותיך השונות, אך מהר מאוד עייפתי. אם תלכי אחורנית , לתחילת הפורום, תראי ודאי מה כוונתי. ההודעות שלך נרשמו בקצב מסחרר ומעייף שמהר מאוד איבדתי עיניין. מהיכרות שטחית שלי איתך, קשה לך לקבל ביקורת והתגובות שלך חריפות. אז יקירתי, אין לי שום כוונה לדון עוד בנושא. אני עומדת מאחורי כל מה שאמרתי ונראה לי שנגררתי לסיטואציה שלא ירדתי לעומקה. אני לא יודעת מה קרה בינכם לבין ענת/ליאת וזה גם לא מעניין אותי. אני נמצאת כאן בשביל הסיפוק העצמי שלי ובטח ובטח לא מחפשת ריבים. אם היית מכירה אותי, היית מבינה שאני לא יכולה לפגוע בזבוז. את רשאית להגיב, מראש אומר לך שלא אגרר לתכתובת מסוג זה. לילה טוב, אילנית

נאמר לי שיש כאן הודעה כזו, שכדאי שאתייחס אליה ואבהיר דברים. 1. כדאי להבין את הדברים שאני כותבת. כי אם גם מבינים את ההודעות שלי ולא רק קוראים אותן, הרי היה ברור כשמש שלא אוכל ואני לא רוצה להמשיך להשתתף במעגל. פירגנת לי כדי להבין מה אני כותבת? 2. קשה לי לקבל ביקורת, והתגובות שלי חריפות: א. אין לי עניין לקבל ביקורת שאיננה במקומה, ביקורת כזו שהדברים הנאמרים בה אינם עולים בקנה אחד עם התבונה והשכל הישר. ביקורת כזו, וודאי שהיא איננה ראויה בעיניי. ב. אין דבר כזה ביקורת אישית בונה. אין! אבל יש דיבור אישי מהלב ואמירת האמת, אם יש דברים להגיד. ויש דוגמא אישית חיובית, שהיא מדברת יותר ממילים. התגובות שלי חריפות: גם אם אני בוחרת בתגובות חריפות, כדאי אולי קודם, להיזהר בהודעות חריפות, במה שאומרים בהן. או לפחות לקחת בחשבון, שעשויה להיות תגובה. שלא לדבר על זה, שהתגובות הכי חריפות שלי, עדיין לא מגיעות בחריפותן, לחומרת הדברים של ההודעות שמצאתי לנכון להגיב אליהן. כדאי קודם להביט פנימה, לפני שצועקים בחוץ. זה מעגל לצמיחה אישית. אני גם לא אוהבת שקרים, מה לעשות. 3. המשפט: "זה אתה שבוחר להיפגע." הוא אחד המשפטים המרושעים והאוילים שהעת החדשה הביאה. אני לא הפוגעת ואני לא הבוחרת להיפגע. אבל אחרי הפגיעה, אני בוחרת האם להגיב ואיך, ומה לעשות עם זה בתוך עצמי. 4. אין לי עניין להתייחס לעניין של האם ההודעות שלך עניינו אותי או לא, וכמה הודעות כתבת, ובאיזו תדירות. זה כל-כך נמוך מדי, נחות ורדוד. ויש לי דרך פשוטה מאוד לעקוף את זה. וזה גם המעגל שלך, לא רק שלי. אבל תמיד הבנתי את זה שההודעות שלך נכתבו משום שאת נמצאת בבעיה וזקוקה לעזרה. ואם היתה לי תשובה טובה או עצה טובה, עשיתי את זה. ואת קיבלת ממני יחס לעילא ולעילא. הרגיז אותך שכתבתי הרבה הודעות? בשבילך, לא נותר לי אלא להצטער על כך, שכל-כך לא פירגנת לי. בשבילי, אצל אסנת ומקורות נוספים, זה היה בדיוק להיפך. הם פירגנו ועודדו את זה. 5. את העצה שלך לדפדף אחורה, שהיא עצה נהדרת, אני פשוט מציעה לך ליישם, ולא רק לדבר. אבל אני רוצה לדבר על האמת. ואני לא מדפדפת, אני מדברת מהזיכרון. הדברים היו פחות או יותר ככה: את כתבת הודעה בקשר למכון כושר, שאת לא יכולה להגיע אליו. ואני הצעתי לך לעשות למען עצמך דברים טובים ומהנים, כי אולי את לא באמת רוצה את מכון הכושר, ואולי הם יסללו לך את הדרך להגיע אליו. כתגובה, שצפת וקצפת, כתבת שאין לך עניין בעצות, ובכלל, אין כאן במעגל חוש הומור. עניתי לך תגובה הומוריסטית, וגם הצעתי, שאם את לא מעוניינת בעצות, כדאי שתכתבתי בסוף ההודעה, שההודעה איננה מיועדת לכך שתקבלי עצות. וכך הדברים יהיו ברורים לכולם. זהו, ואחר-כך נעלמת. 6. ביום ששי, כתבתי הודעה על כך ששירה מנהלת את פורום מיניות האישה. וכתבתי יו-הו!!! באותה העת בדיוק, ניהלת דיון עמוק על פירגון, והאם יש פירגון בין נשים או אין. בעיניי חשוב ונכון קודם להגיב על ההודעה ולפרגן לשירה. וסליחה שאני לא זוכרת אם בסוף הגבת או לא. מעגל נשים זה לא רק דיבור על האם יש פירגון או אין. פירגון מתבטא קודם במעשים, ורק אחר-כך במילים. 7. מה לעשות, אנחנו שונות. אני לא הייתי כאן בשביל הסיפוק האישי שלי, אלא גם. וקודם כל, הייתי כאן בשביל הבנות. וזה שהצלחתי לעזור, או להביא לראיה רחבה יותר, או לצמיחה ברבע מילימטר, היה הסיפוק האישי שלי.