המעגל שלנו
דיון מתוך פורום צמיחה אישית ונשית - מעגל נשים
בוקר של אור לכולנו כפי שכתבתי לכן אתמול אני מלווה את בתי בחוויה לא קלה ומאוד משמעותית בחייה - אני כל כך רוצה לכתוב לכן על כך אבל קשה לי נורא. קשה לי רגשית וגם קשה לי בעקבות מה שקראתי הבוקר בפורום. מחקתי חלק מן ההודעות. אני לא מסכימה שהמעגל שלנו אשר נוצר לתמיכה וצמיחה הדדית יהא משובץ בעלבונות והשמצות. יש לכן אי הסכמות כלשהן ? לשם כך נועדה תיבת המייל - תכתובת אישית לטוב וחלילה לפחות טוב. אני מבקשת בכל לשון של בקשה - לא כאן ! אני פשוט אמחק בלי כל היסוס. שיהא לכולנו יום שקט וטוב יום של אור ואושר יום של אהבה ותמיכה הדדית ו... נועה, אביבית, שירה, ג'ול - אני אוהבת אתכן כל כך אסנת :)
מסכימה! אני קוראת סמויה ובא לי לבכות, הפורום הזה כל כך מקסים, אנא אנא אנא, אני מתחננת, די! עזבו את הפורום הזה לנפשו, פנינת אבן חן
תודה רבה לך על התמיכה את מוזמנת להצטרף אלינו למעגל - אפילו בשם בדוי :)
אסנת בוקר טוב, אני מצטערת על החוויות הקשות שאת עוברת עם בתך, ומאחלת לכן רק דברים טובים. בקשר לבלאגן שנוצר כאן, ובקשר ל"כללים". משהו לא ברור לי. מעגל בעיניי זו תקשורת פתוחה. ואת מבקשת שמעכשיו הכל יהיה בשו?-שו?? מעגל זה לדבר על מה שקורה לנו ואצלנו במציאות. זה כואב לפעמים אבל חיובי וחיוני. הסתרה ושו?-שו? זה נורא בעיניי. אם ככה זה אמור להיות, אני אקבל את זה שככה זה כאן, אלא שזה לא יתאים לי. מהרגע הראשון של ההודעה של ליאת, אמרתי שמדובר כאן בשקר. האם את מצפה ממני מעכשיו שאם אראה דבר כזה שלא אכתוב אותו במפורש בפורום, לידיעת כל הבנות? האם אנחנו בנות 1/2 5? ואני באמת נפגעתי כשהיתה מצידך התעלמות מוחלטת להודעה הזו שלי, וכשמיהרת לברך את המתחזה ב"ברוכה הבאה", בלי להתייחס ולו במילה אחת לשקר. אני נמצאת כאן מזמן, ופתאום אני אויר? לא רואים אותי? מתעלמים לגמרי? האם המעגל אמור להיות רק רחב ושטחי, או רחב ואיכותי? כי רחב ושטחי לא מתאים לי. ואני באמת אשמח לתגובה כשתתפני ויהיה לך זמן. הרי השיעור הזה לא היה "סתם". ואגב, החלפתי את שמי בפורום לנועל'ה...
נועלה, אני חושבת שהבעיה היא בעיקר מכיוון שאין פה רישום וכל אחד יכול להופיע בכל שם, ליאת יכולה להיות כל אחד.. ולברך לשלום נראה לי הגיוני מאוד, אם לא יודעים מה קורה מאחורי הקלעים אני לא חושבת שאסנת רוצה שהדברים יהיו בשושו, להפך, אבל היא רוצה שלא יהיו רק ריבים...
אני רוצה לכתוב לכן על החוויה שלי עם בתי, אבל עוד מעט, יותר מאוחר. כל פעם שאני מתחילה לכתוב אני גם מתחילה לבכות וזה משבש לי הכל. המעגל שלנו פתוח ובהחלט מזמן תקשורת פתוחה. בהחלט כן. אבל אני לא אסכים לחוסר נימוס ותרבות, לא אסכים להשמצות ואיומים. אפשר לאמר הכל, אבל יש דרך לאמר. אני חושבת שכולנו נשים בוגרות ואנחנו בהחלט יכולות להתנסח כראוי. כאשר קיבלתי את ליאת בברכת ברוכה הבאה עשיתי זאת כמו שאני מברכת כל אחת המגיעה למעגל שלנו. אבל אני באופן אישי לא תמיד רואה הכל מיד. יש לי מן תכונה כזו (שלעתים היא בעוכריי) לתת לאדם ראשית את כל הקרדיט שהוא אדם טוב ואז לפעמים אני נפגעת. מקבלת את הבום של ההבנה. היומיים האחרונים קשים לי רגשית. נורא קשים לי. אני מוצאת את עצמי נזרקת עשרים שנה אחורה למחוזות שלא רציתי לבקר בהם שוב. הילדה שלי מבקרת בהם עכשיו מכורח המציאות ואני יחד איתה, וקשה לי כל כך. רע לי וכואב לי. אז אולי פספסתי את ההודעה שלך. או שאפילו קראתי אבל לא מצאתי בי כוחות להתמודד. אני מצטערת נועה. לא התכוונתי שתיפגעי. אני אמנם מנהלת את הפורום ויתרה מכך אוהבת אותך ורוצה להיות בשבילך אבל עכשיו בימים אלו קשה לי נורא.
