איך לצאת מהסבך הזה?!

היי בנות, אני מעוניינת לשתף אתכם בבעיה שאני לא מצליחה להתגבר עליה. אני בת 28.5, נשואה באושר לבחור מדהים כבר 4.5 שנים, אין לנו ילדים, מצבנו הכלכלי מבוסס, שנינו עוסקים במקצועות חופשיים, יש לי וילה מפוארת, רכב, משפחה חמה ובקיצור, לא חסר לי כלום. הענין הוא שעם כל "השלמות" הזו והבעל המקסים שדואג שתמיד אהיה שמחה ויהיה לי טוב, אני מרגישה לא מסופקת ויש לי קשר (לא בדיוק רומנטי) עם בחור אחר. ברמה ההגיונית, אני יודעת שלא אמצא מישהו יותר טוב מבעלי (כי הוא באמת מיוחד במינו) אבל אני לא מבינה את הצורך שלי בלדבר עם מישהו אחר ולרצות שמישהו אחר יחבק וינשק אותי. לאחרונה החלו לעלות בי מחשבות על גירושין וזה בכלל משגע אותי כי אין לי כל סיבה להתגרש. אני אוהבת את בעלי אבל מרגישה קצת שהתשוקה דעכה, וכבחורה שתמיד מחפשת ריגושים זה מאוד מפריע לי. אני מאוד רוצה לצאת מהסבך הזה, מה אני יכולה לעשות? אני רוצה לחיות בשלווה עם בעלי אבל יש בי צד שלא משלים עם זה. מאוד אודה לקבל מכן ייעוץ והנחייה. תודה

ראשית, אני לא רואה כיצד באים לידי ביטוי ניסיונותייך לצאת מה"סבך" הזה. שנית, את צריכה לחשוב גם כמה צעדים קדימה. אני אסביר את עצמי: מצד אחד נחמד לך עם הקשר הזה (הבחור). בודאי הוא מחבק ומנשק טוב יותר ונעים יותר מבעלך ויש גם את התחושה הבלתי מודעת של "מים גנובים ימתקו".חוץ מזה מי אמר שאסור שיהיו ידידים? נתקדם קדימה: את צריכה, לדעתי לשים את קו הגבול ולהסתפק בכוס קפה או שיחות טלפוניות מדי פעם אבל להבהיר גם לך וגם לו שאת נשואה ויש קו שאותו את לא חוצה. אם את לא רוצה בכך אז לפחות תהיי הוגנת כלפי בעלך ואם כבר אחרי 4 שנים יש לך קשר עם אחר אולי כן כדאי לסיים את הקשר עם בעלך. את כותבת שאין לך ילדים. אם וכאשר יהיו ילדים המצב יהיה קצת יותר מורכב. לא? בקיצור, את נכנסת למצב מסוכן בו את מהלכת על חבל דק. תנערי את עצמך לפני שיהיה מאוחר מדי. שיהיה לך רק טוב

ברוכה תהיי במעגל שלנו :) ליהיא כותבת כי היא רוצה לצאת מן הסבך הזה... היא עדיין לא ניסתה לצאת ממנו ומכאן פנתה לעזרה שלנו. אני לא חושבת שהבחור מנשק או מחבק כיוון שליהיא כתבה שהיא לא נמצאת בקשר רומנטי עם אותו בחור. אני בהחלט מסכימה איתך שמותר ורצוי ידידים אך יתרה מכך רצוי שזה לא יהיה בהחבא וכי הבן זוג ידע על כך.

בוקר של אור ליהיא ברוכה הבאה למעגל שלנו :) אני קוראת את שכתבת ועולות בי מספר שאלות... האם את אוהבת את עבודתך, מעבר לכך שהיא מכניסה פרנסה נאה? האם את מרגישה משועממת בשעות הפנאי שלך ? האם את ובעלך יש ברשותכם זמן איכות לשניכם? מהי מהות הקשר בינך לבין אותו בחור ? את כותבת שהקשר אינו רומנטי... אזי מה הוא ? איזה חוסר הוא מספק לך ? את כותבת שאת מחפשת ריגושים מה שמאוד ליגיטימי. מי מאיתנו אינו אוהב שפרפרים מקיפים אותו ? האם את עושה משהו עם בעלך למען אותם ריגושים או שהוא חלילה אינו מרגש אותך ? ספרי לי... אני כאן ב שבילך.

היי בנות, ראשית אני חייבת לציין שזה פשוט מחמם את הלב לראות את ההתייחסות שלכן והאכפתיות. אז לפני הכל, תודה רבה. שנית, בהתייחס למה שכתבתן: אני עובדת במקום שמאוד מעריכים אותי אבל אני לא מסופקת ב- 100% מהעבודה, אני מעדיפה לעשות משהו אחר אבל אין לי אומץ (כמו לרבים מאיתנו). אני ובעלי נפגשים בשעות הערב ולרוב מעבירים שיחה של כמה דק' (בארוחת ערב) ואח"כ צופים בטלויזיה והולכים לישון. ביני לבין בעלי יש תקשורת טובה אבל הוא טוען שהוא שם לב לאחרונה שלא טוב לי והוא לא מבין מדוע. כשאני ניסיתי לחשוב על זה, גם אני לא הצלחתי להבין למה אני מידי פעם מרגישה כך.אין לי כל כוונה לוותר על המערכת הזוגית ביניינו כיוון, ששוב, בנה"ז שלי פשוט מקסים. אני חושבת ששורש הבעיה נטוע בי. זה כאילו לא נתון לשליטתי, אנינהנית מזה שלא לוקחים אותי כמובן מאליו, להרגיש נערצת, "שווה"....אני מכורה לריגוש הזה של תחילת קשר....למרות שאני יודעת שזה זמני בלבד. לגבי "הבחור", נפגשנו מס' פעמים והיה דיי נחמד, כשאמרתי שאין לי איתו קשר רומנטי התכוונתי שאין ביניינו יחסים אינטימים, אבל יש נשיקות וחיבוקים. אם לומר את האמת, אני לא מבינה את עצמי. לגבי הנסיונות שלי להיגמל מזה, ניסיתי, באמת שניסיתי לא להיפגש עם אותו בחור ולהשקיע את מרצי בבעלי אבל זה טוב לתקופה מסוימת וחוזר חלילה. אתן יודעות, יש הרבה דברים קטנים שבעלי עושה כדי ליצור ריגוש והענין הוא שאם זה היה מגיע ממישהו אחר, זה באמת היה מרגש אבל כשזה מגיע מהבעל - זה הרבה פחות. ענין נוסף הוא שאני יודעת שכל בחור שאכיר (במידה ואתגרש מבעלי) יהפוך להיות שיגרה בסופו של דבר, כיוון שהריגושים לא נמשכים לנצח. כשחשבתי עם עצמי אז העלתי את הנקודה שאולי לא יצאתי מספיק עם גברים לפניו, כיוון שהוא הקשר הרציני השני שלי ואיתו התחתנתי. אולי אני סתם מחפשת תירוצים.... בכל מקרה, תודה על ההקשבה יום טוב לכולן