פורום ייעוץ חינוכי

פורום זה נותן מענה מקצועי ומיומן להורים בשאלות וקונפילקטים מול המערכת החינוכית של הילדים - הן במערכת הפרטית והן במערכת הציבורית.

לעתים ההורים מתלבטים כיצד לנהוג מול המורה, מול הגננת או מול ביה"ס, כאשר מתעורר קושי כלשהו של הילד או של המערכת. חשיבותו של הפורום הוא במתן תשובות והדרכה להורים מגורם שאינוי מצוי בתוך המערכת, אך מבין את כלליה, חוקיה והתנהלותה.

ילדינו מבלים שעות רבות בתוך המערכת החינוכית, וחווים שלל של התמודדויות. כהורים, אנו מתלבטים בכל יום כיצד להוביל את ילדינו להיות מאושרים, עצמאיים, בריאים, אזרחים טובים, ובעלי אחריות על הבחירות בחייהם - פורום זה יעזור לכם בשילוב הנכון והמושכל בין השניים.
660 הודעות
647 תשובות מומחה

מנהל פורום ייעוץ חינוכי

05/10/2012 | 09:26 | מאת: נעמה

שלום בתי בת שמונה וחצי ובמהלך החודשים החודשים האחרונים שמתי לב שהיא התחילה למצוץ אצבע. מה יכולה להיות הסיבה?! בילדותה היה לה מוצץ עד גיל שלוש ומעולם לא מצצה אצבע. תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

נעמה שלום רב, התנהגותה של בתך אינה אופיינית לבני גילה, במיוחד שלא מצצה אצבע בגיל הצעיר. חשוב לא לתת להתנהגות זו תשומת לב מיוחדת על-מנת לא לחזקה, אך כן יש לברר מה מקורה. אם יש באפשרותך, ערכי עימה שיחה, שבה את יכולה לומר לה, שבזמן האחרון שמת לב שהיא מכניסה את האצבע לפה. הקשיבי היטב לדברייה ללא ביקורת, ללא שיפוטיות וללא ניסיון "לתקן" את המצב. אולי היא תוכל לתת לך את המענה הטוב ביותר למציצת האצבע. הכנסת יד לפה בכל צורה יכולה להראות גם על קושי רגשי. קושי זה יכול להיות דבר מה שכיח ונורמטיבי, כמו: קושי בלימודים או קושי חברתי. חשבי האם יש דבר מה שיכול להפריע או להטריד אותה, והאם היה שינוי משפחתי כלשהו, כמו: תינוק חדש במשפחה. בנוסף בררי האם ראתה התנהגות זו במקום כלשהו, למשל: בטלוויזיה, במחשב או בצפייה בפעוט שמוצץ אצבע. ניתן לשאול אותה האם התנהגות זו מפריעה, והאם היא רוצה להפסיקה – יש לסייע ו/או להניח לה בהתאם לתשובתה. בכל מקרה אם התנהגות זו אינה חולפת מאלייה, ניתן להתייעץ עם פסיכולוג ילדים. כל טוב ושבת שלום, שירלי

25/09/2012 | 22:29 | מאת: טל

שלום, בני בן 4 וחצי איננו מוכן לשבת בשירותים לעשות קקי רק פיפי.כתועצאה מהתאפקויות סובל מעצירויות.מה עושים?

טל שלום רב, ראשית עלייך לפנות לרופא משפחה, ולסייע לבנך בדחיפות בנושא העצירות. שנית, חשוב לא לעשות עניין מהסירוב לעשות קקי בשירותים. יש להציע לו, להזכיר לו ולהאפשר לו כל דרך שתקל עליו בעניין, אך בשום פנים ואופן אין להכריחו ו/או לכעוס עליו, כשהוא מסרב לעשות קקי בשירותים. כמו-כן יש לעודדו לרוב על המאמץ ועל הדברים שהוא כן עושה בגמילה, כמו: פיפי. יש לומר לו - אני רואה שאתה עושה מאמץ, אני יודעת שלא קל לך, אני פה לעזרתך, אני בטוחה וסומכת עלייך שתצליח ועוד. אם לא תעשו מכך עניין, ותעודדו אותו בהתנהגות רצוייה, בטוחני שיגמל במהרה. בהצלחה ושנה טובה, שירלי

23/09/2012 | 17:09 | מאת: מיכל

הי שירלי. מה שלומך? אני מזכירה קצת רקע על עצמי. אני עובדת בבי"ס לחינוך מיוחד פיגור קל-בינוני, ונכויות מורכבות. אני כחלק מצוות ביה"ס נמצאים לעיתים בהתלבטויות. כחלק מהעבודה המרובה וכל ההשקעה והנתינה, דבר המביא גם לאהבת התלמיד, הייתי רוצה לדעת עד איפה הגבול בהבעת החיבה של הילדים כלפי הצוות ולהפך. אני מדברת על ילדים בגילאי 11-12. יש לי ילד בבי"הס שהקשר שלי איתו ממש מעולה. הוא דחוי, ע"י הצוות בגלל התנהגותו,אבל למשל, אני ממש אוהבת אותו, אני מודעת להתנהגות שלו והכל, אבל גם יש בו טוב מסויים וזה ילד, שלדעתי ממש כובש, ולעיתים בבוקר הוא בא ורוצה לחבק , או לתת נשיקה,ואני ממש לא יודעת מה לעשות, מצד אחד אני לא רוצה לפגוע בו, לעיתים אני אומרת לו אתה יכול למסור נשיקה ואני אתפוס אותה, (סתם כדי לא לייבש אותו)... יש כאלה שאני יודעת שזה משהו מיני, ואנחנו לא מאפשרים להם, אבל יש כאלה, שממש רואים עליהם שזה לא מיני כלל. השאלה היא איך, ומה לעשות... אשמח לתשובתך. גמר חתימה טובה. מיכל

לקריאה נוספת והעמקה

מיכל שלום רב, בעבודה עם ילדים, בעיקר בגילאים של ראשית גיל ההתבגרות, יש צורך בגבולות ברורים בנושא המגע והקרבה הגופנית. ניתן לאהוב, לתמוך, לעזור, לעודד וכו' גם ללא מגע גופני - לחבק ולנשק במילים ובאהבה. ילדים מרגישים כשמישהו אוהב אותם. ניתן להשתמש במילים כתחלופה כמו שעשית - אני שולחת לך נשיקה גדולה, אתה ילד מקסים, איזה מאמץ גדול עשית מגיע לך חיבוק ועוד. למרות כל זאת יש להפעיל שיקול דעת וגמישות בנושא זה בהתאם לנסיבות ולצורך, לדוגמא: במסיבת סוף שנה, במשבר כלשהו, ביום הולדת וכו'. בטוחני שחיבוקייך ונשיקותייך באים רק ממקום טוב ואוהב, אך אינך יכולה לעולם לדעת מה יהיה הפירוש או הרגש שיתעורר מהצד השני. שנה טובה ומתוקה. (איתך הסליחה על העיכוב בתשובתי) שירלי

שנה טובה ומתוקה. שנה של בריאות ואהבה במשפחה. שנה של נחת ושמחה מן הילדים המתוקים, וכל שתבקשו לו יהי. חיבוק גדול לכולם, שירלי קליין

27/09/2012 | 23:11 | מאת: רות

תודה שירלי שנה טובה גם לך

11/09/2012 | 11:29 | מאת: דנה

יחד עם שמחה של תינוק חדש בבית,שהוא מקסים וביקר יונק וישן נכנסנו לתקופה חדשה וקשה,קשה בעיקר כי עוד לא למדנו להיסתדר עם שני ילדים קטנים והגדול שהוא בן שנתיים וחודש ממש נותן לנו בראש,אני יודעת שזה גיל קשה וגם תינוק חדש וגם התחיל גן עם שפה חדשה,אני מודעת שזה יותר מידי אבל איך אני אעזור לו להיתמודד עם כל זה?מה לעשות?כי לראות אותו בוכה על כול שטות ומתפורץ בבכי עם צעקות שלא נגמרות 10-15 דקות זה קשה לי וכואב הלב,גם מתעורר עכשיו בלילות ומבקש אותי רק וכש אני עם הקטן אז בוכה ורוצה רק אותי,אני מנסה לשכב איתו במיטה שלו ולהניק את הקטן ולפעמים זה עובד ולפעמים לא כי מתחלי לבכות שאתן לא יד ואני לא יכולה,או שהלילה קם ב5 ורצה אותי ונגשתי ואז התינוק גם התעורר ובוכה ואני מסבירה לו שאני אקח את התינוק הוא רוצה לאכול ואחזור אליכה ובינתיים אבא יהיה איתך והוא התחיל לבכות עוד יותר וכך גם לא נרדם יותר,במשך היום רוצה רק אותי ולא נותן לקום,כואב לי הלב ולא יודעת מה לעשות,רוצה להמשיך להניק וגם לא לפגוע בילד הגדול שלי.איך זה עובד ביחד.?מה לעשות?איך להיתנהג?

לקריאה נוספת והעמקה

דנה שלום רב, השינויים המשפחתיים במעגלי החיים מזמנים התמודדויות וקשיים שאינם קלים - המעבר מהורים לילד אחד להורים לשני ילדים. ההתמודדות עם פעוט בן שנתיים "שרוצה לבד..." בצד התינוק שזקוק לטיפולך הקרוב. זהו אחד משלבי החיים שמצריך הסתגלות וסבלנות, למרות העומס היום יומי. בשלב זה השתדלי לגייס לעזרתך את כל מי שניתן – סבתא, דוד/דודה, אחים, שמרטפית ועוד. אל תהססי לבקש עזרה ולהעזר – עזרות אלו יכולות לתת הרבה אוויר לנשימה. לגבי בנך הבכור – יש צורך לבנות מערך של גבולות וחוקים ברורים בעבורו, שבהם ידע מה מותר ומה אסור. אלו יצרו בעבורו ביטחון, מוגנות וסדר. חשבי מה הדברים המשמעותיים והחשובים ביותר עבור ביתך. חשוב לאפשר לו להרגיש גדול ובוגר, ולתת לו את המקום כילד הבכור בבית. זאת אומרת, אפשרי לו לעזור לך בדברים קטנים ועודדי אותו על כך במילים כמו: אני מאוד שמחה שעזרת לי להביא את הטיטול, איזה כייף שיש לי ילד בכור שמביא לי את המוצץ, אני גאה בך וכו. השתדלי להיות עימו עניינית ולא לתת תשומת לב במקומות, שבהן התנהגותו הנה בלתי רצוייה. מצאי לך זמן להיות רק איתו לשעה קלה לפעילות משותפת של שניכם, למשל: הליכה לגינה הציבורית או משחק קופסא. אם את מרגישה שהדברים אינם משתפרים, הנך מוזמנת לפנות להדרכת הורים. צר לי על העיכוב בתשובתי כל טוב ושנה טובה ומתוקה, שירלי

09/09/2012 | 15:43 | מאת: דניאלה

שלום שירלי, תודה רבה על תשובתך המהירה. מתשובתך הבנתי שעלי לפנות לפסיכולוג ילדים. האם לדעתך הדרכה של יועצת מכון אדלר, במקרה הספיציפי שלנו יכולה לעזור? בעבר פניתי לפסיכולוגית לקבלת ייעוץ לגבי בני, כאשר הוא החל לשאול לגבי אביו (בני נולד מתרומת זרע). מהר מאוד הבנתי שאני מבזבזת את זמני וכספי. הרבה היא לא תרמה לי. במקרה הזה האם לדעתך מספיק יועצת ממכון אדלר? בנוסף, האם לדעתך הבן שלי במצוקה רגשית או שזה סוג של מניפולציה כלפי? תודה דניאלה

דניאלה שלום, הנך מוזמנת לפנות למכון אדלר. הם יכולים לתת לך את המענה הנדרש. לגבי בנך - יש צורך בבירור מעמיק ומקצועי על מנת לדעת דברים אלו, לכן פנייה לאיש מקצוע יכולה לתת לך תשובות במקרה זה. בהצלחה, שירלי

09/09/2012 | 16:06 | מאת: דניאלה

09/09/2012 | 09:53 | מאת: חן

שירלי שלום, יש לי ילדה בת שנתיים ושמונה חודשים לפני חודש וחצי התחלנו בגמילה זה בא מימנה היא כבר הורידה את הטיטול לבד לא לחצתי.. הענין הוא שעם הפיפי היא מסתדרת היא יודעת לאמר כשיש לה הבעיה זה עם הקקי אני יכולה לספור פעמים בודדות שהיא אמרה שיש לה והלכה לשירותים כמעט כל יום היא מפספת הבטחתי הפתעות בכל פעם שהיא תלך לשירותים זה עבד יומיים וזהו.חשבתי אולי כדאי להחזיר את הטיטול אבל היא לא מוכנה לשים אפילו בלילה.מה את ממליצה לעשות?!

חן שלום רב, גמילה מטיטול אורכת זמן ומצריכה אורך רוח וסבלנות. נראה שבתך אכן בשלה לתהליך, ואינה מוכנה ללבוש טיטול. בשלב זה יש לעודדה לרוב על התהליך ועל המאמץ שהיא עושה – ראיתי שהשתדלת, מאוד התאמצת היום, אני גאה בך, איזו ילדה בוגרת, ראיתי שעלית היום לישבנון לבד, התרגשתי שעשית פיפי לבד וכו'. חשוב להזכיר לה מידי פעם ללכת לשירותים, ולסייע לה בקריאת ספרים וצפייה בתקליטורים. חשוב להיות מאוד עניניים כאשר יש פספוסים. זאת אומרת, יש להחליף לה את הבגדים ו/או המצעים ואין להעיר לה על כך או לבקר אותה או לכעוס. ניתן לומר לה – לא נורא. אני יודעת שאת משתדלת ומנסה ואני בטוחה וסומכת עלייך שתצליחי. בעזרת הסבלנות והעידוד בתך תיגמל בהרגשה טובה ונעימה לשתיכן. בהצלחה ושנה טובה, שירלי

09/09/2012 | 09:41 | מאת: אשת חינוך בנשמה

לפני כמה זמן גוללתי את סיפורי כאן. זוכרת? רציתי לשאול אותך לאור הכרותך את מערכת החינוך 1. האם בגיל 40 עדיין אוכל לחזור למערכת החינוך ולקבל קביעות או שזה מה מאוחר מידי? 2. האם האפשרויות של עצמאית בתחום החינוך-מרכז למידה, חוגים היא ברובה אחר הצהריים? האם אפשר לפתח משהו כזה לשעות הבוקר? שנה טובה ופוריה

שלום רב, הנך מוזמנת לפנות לאתר משרד החינוך ולברר סוגייה זו: http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Owl/Hebrew/ לגבי האפשרות להיות עצמאית - מרכזי למידה פועלים בשעות הצהריים ואחרי הצהריים לאחר שעות הלימודים. לא ידוע לי על כאלו שפועלים בשעות הבוקר, חוץ מכיתות לימוד בבתי חולים או בעזרה פרטנית לילדים חולים (את יכולה לברר זאת בעמותת תללי"ם - http://www.tlalim.co.il/). בהצלחה וכל טוב, שירלי

08/09/2012 | 22:19 | מאת: דניאלה

שלום שירלי הנני אם חד הורית לבן יחיד בן 7, ( בני עלה השנה לכיתה ב'). שבוע לפני תחילת שנת הלימודים. מידי ערב לפני לכתו לישון הוא היה פורץ בבכי ואומר לי שכאשר הוא יחזור לבית הספר הוא מאוד יתגעגע אלי. כל ערב מצאתי את עצמי מנסה להרגיע אותו ולהסביר לו שאחהצ"ה אנחנו נפגש ונעשה ביחד דברים כיפיים. עלי לציין שבמשך חופשת הקיץ הוא היה מאוד צמוד אלי. את מרבית היום בילנו ביחד. תחילת שנת הלימודים החלה די רגוע, הוא שמח לפגוש את חבריו משנה שעברה. אבל יומיים אחרי הוא חלה והוא שוב נשאר עימי יומיים בבית. והשבוע גם כן, הוא חש ברע ומצאתי את עצמי איתו שוב בבית. היום, לפני לכתו לישון, הוא שוב פרץ בבכי שהוא מאוד מתגעגע אלי כאשר הוא בבית הספר. הבנתי שאסור לי לשתף איתו פעולה ועלי להיות פחות רגשית. הסברתי לו שמותר לו להתגעגע אלי, ושגם אני מתגעגעת אליו כאשר אני בעבודה. ליטפתי אותו ויצאתי מהחדר. ניסתי לא להזין את"הבכי הדרמטי". ואז הוא אמר לי שהוא חש ברע, כואב לו פה ושם, ואז הוא קם להקיא. (ככל הנראה מהתרגשות יתר). שכחתי לציין שבבית ספר לא פעם הוא מכין לי מכתבים שבהם הוא מביע את רגשותיו אלי והוא מאחל לי דברים טובים בחיים. דבר נוסף שקרה היום, הסתכלנו על תמונות בר מצווה של המשפחה ואז הסברתי לו מה זה. ופתאום הוא פרץ בבכי שהוא לא רוצה שיעשו לו בר מצווה, כי הוא פוחד שהוא לא יקרא טוב את הנאום כאשר הוא יעלה לתורה וכו..... כל ניסיונותי להסביר לו שיש עוד הרבה שנים ועד אז הוא ידע לקרוא בלי שגיאות, עלו בתוהו הוא בכה בכי דרמטתי שלא ידעתי מה לעשות איתו. אני חייבת לציין שאני מרגישה עצבות, כי אני לא יודעת מה קורה לו, האם זה טבעי שהוא ירגיש כך כלפי, מדוע דברים עתידיים כל כך מלחיצים אותו? שכחתי לציין שהמורה שלו אומרת שמבחינה שכלית הוא מעל לגילו, הוא ילד מאוד חכם, אבל לא פעם היא ציינה מולי שמבחינה רגשית הוא קצת ילדותי. עדיין אני חסרת אונים מול כל פרצי הרגשות שלו. אין לי מושג כיצד עלי לפעול. אולי אני אשמה בזה שכל כך גוננתי עליו, האם זו תוצאה של ילד יחיד שכל עולמו זו אימו וההיפך . אודה לך אם תוכלי להנחות אותי כיצד עלי לפעול. האם זה אמור לחלוף? כיצד לנהוג נכון מבלי להחריף את המצב. בברכה, דניאלה

לקריאה נוספת והעמקה

דניאלה שלום רב, הנך אמא טובה ודאגנית לבנך הנבון. נראה שהתנהלותו של בנך ותגובותיך אליו משפיעות על חיי השגרה התקינים שלכם. ממליצה לך לפנות לפסיכולוג ילדים או לפסיכולוגית ביה"ס לשם התייעצות וטיפול מתאים לפי הצורך לך ולבנך. שנה טובה וכל טוב, שירלי

07/09/2012 | 10:07 | מאת: דנה

היי ביתח בת השנתיים עושה לי בעיות באופן יום. יומי כלומר לא רוצה להתלבש לא רוצה להחליף טיטול וכשאנחנו בחנות כלשהי אני קושרת אותה בעגלה ואז היא בוכה וכשאני מורידה אותה ללכת באופן עצמאי היא משתוללת נשכבת על הרציפה וכאשר אני מרחמה אותן היא צורחת ומרביצה לי נושכת ואז גם להכניס אותה לאוטו זה דרמה בפני עצמה נוסף לכך היא לפעמים מתעוררת בלילה או בבוקר מוקדם ורוצה שנקום איתה לסלון לא מוכנה להמשיך. לישון או לראות טלוויזיה במיטה גם טקס השינה בעייתי היא נרדמת בעגלה כי אם שמים אותה במיטת המעבר היא יוצאת וזה לא אפשרי להרדים אותה תעזרי לי בבקשה מה לעשותתתת

דנה שלום רב, בתך נמצאת כעת בשלב התפתחותי, שבו היא רוצה להתנסות, לחוות, לעשות דברים ולקבל החלטות לבד. יש האומרים שגיל זה הנו גיל ההתבגרות הראשון של הילד. עצמאות זו מובילה לעיתים תכופות לחילוקי דעות, לתסכולים ולמאבקי כוח בין ההורים לילד. על-מנת למנוע מאבקי כוח, יש להגדיר היטב את מערך הגבולות בביתכם – מה מותר ומה אסור. כאשר מערך הגבולות והחוקים בבית הנם ברורים וידועים קל יותר לאכוף אותם. חשוב שתאפשרי לבתך להיות עצמאית מצד אחד, אך מן הצד השני יש להציב לה גבולות ולזכור שהנה פעוטה קטנטנה בת שנתיים. בנוסף יש לשמור על אורך רוח, ולא להכנס עימה לויכוח. יש להודיע לה מראש מה הולך להיות, למשל: אנחנו היום הולכים לחנות לקנות לך בגד לגן. בחנות את צריכה לשבת בעגלה כדי שלא תלכי לאיבוד. אם תבחרי לבכות ולצעוק, נאלץ בצער רב ללכת הביתה. אני סומכת עלייך שתבחרי להתנהג יפה – זאת יש גם לבצע. אם היא אכן מתנהגת יפה יש לעודד אותה לרוב, ולתת תשומת לב להתנהגותה חיוביות. בכל מקרה ממליצה לך לפנות להדרכת הורים. כל טוב, שירלי

29/08/2012 | 09:07 | מאת: רינה

שלום רב, אנחנו משפחה ערבית רשמנו את הבן שלנו בן ה3 בגן יהודים ששמה מדברים רק עברית ורשמנו אותו לחוג פעילויות תוך כדי לימוד מילים באנגלית בהתאם לגיל הילד בני מדבר ערבית טוב מאוד ואת העברית הוא לומד די מהר יותר ממה שציפיתי ואת החוג אנחנו מתחילים השבוע אבל הוא גם קולט מילים באנגלית השאלה האם זה בסדר או שככה אנחנו מבלבלים את הילד ומעמיסים עליו? אני שמעתי שילדים בגיל הזה קולטים די מהר לכן ניתן ומומלץ ללמד אותם שפות מעכשיו

רינה שלום, בנך הנבון קולט היטב שפות - הוא יודע לדבר היטב בשפת האם ערבית, וקולט במהרה את העברית. אין שום מניעה לחשוף את הילד לשפה נוספת, כאשר התפתחותו הנה תקינה ונורמטיבית. שנת לימודים טובה ופורייה, שירלי

28/08/2012 | 18:34 | מאת: ורוניקה

שלום, אני לומדת בכיתה י"א בבית ספר ברשת אורט. לקראת תחילת השנה קיבלנו את מערכת השעות שלנו ונודע לי שהוסיפו לנו שעתיים בשבוע שהן שעות אפס- עשיתי מחקר ולדעתי זה לא חוקי. להלן: http://cms.education.gov.il/EducationCMS/applications/mankal/arc//sd2bk3_7_41.htm רציתי לדעת עם זה עדיין תקף לתקופה שלנו? ומה אני יכולה לעשות בנידון? למי לפנות כדי שהדבר יפסק? תוודה מראש. זה דיי דחוף אז..:)

ורוניקה שלום רב, ממליצה לך לגשת למחנכת הכיתה ו/או למנהל ביה"ס, ולבדוק עימם פרט זה. בנוסף, את מוזמנת לפנות לאתר משרד החינוך, ולברר סוגייה זו שם: http://cms.education.gov.il/EducationCMS/PortalTalmidim או בפייסבוק של משרד החינוך העוסק בזכויות התלמידים: https://www.facebook.com/zchuyot שנת לימודים פורייה ומוצלחת, שירלי

27/08/2012 | 14:26 | מאת: אב

שלום אני אב לילדה בת שנה וארבעה חודשים. מעורב מאוד בגידולה מיום היוולדה . מאכיל, מקלח, מתעורר בלילות, מחבק מנשק, מקריא סיפורים ושר שירים וכדומה. בחודש האחרון בתי כלל לא ניגשת אליי, ברגע שאני מתקרב אליה כדי להרים אותה, להאכיל אותה, לשחק איתה, להרדים אותה או קם אליה בלילה , היא בוכה בכי היסטרי ומבקשת כל הזמן את אמא. היא לא מוכנה שאעשה איתה כמעט שום דבר. אני צריך ממש "לעבוד" קשה כדי שהיא לא תתנהג כך איתי. לא היה שום אירוע מכונן שייצר תגובה כזאת מצידה, זה החל ממש פתאום ואשתי ואני ממש לא יודעים מה לעשות נוכח המצב הנוכחי. האם ידועה לך על תופעה מסוג זה בגיל כזה? מה יכולה להיות סיבה להתנהגות כזאת? מה ניתן לעשות כדי להחזיר את המצב לקדמותו? אשמח מאוד לעזרה - המצב מאוד מתסכל. המון תודה .

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, פעוטות וילדים עוברים שינויים רבים ומשמעותיים במהלך שנות חייהם הראשונות, למשל: מתינוק חסר אונים לילד עצמאי ומתפקד. בתך נמצאת בשלב שבו היא מרגישה צורך להצמד יותר לאמה – התנהגות זו הנה שכיחה ונורמטיבית. הנך אב טוב ומעורב בגידולה של בתך, ועל-כן חשוב שלא תיפגע ושלא תעלב מהתנהגותה, זו אינה מכוונת לפגוע בך. המשך להתנהל מולה כמו שנהגת עד כה. תהיה שם בעבורה ולצרכייה, אך אם היא דורשת להיות עם אמה אפשר זאת - אם הדבר ניתן. כלומר, אם אשתך נמצאת בסביבה וזמינה בעבורה. חשוב – להיות עימה עניינים - לא להעיר לה על כך, לא לבקר אותה ולא לחזק התנהגות זו אצלה. יש לעודדה במילים כמו: מאוד נעים לי להיות איתך, אני גאה להיות אבא שלך, כמה אני שמח לקרוא לך סיפור היום ועוד. אם תתעלם מהתנהגות בלתי רצוייה ותעודד התנהגות רצוייה, בטוחני ששלב זה יעבור במהרה, והקשר ביניכם יהיה טוב מתמיד. שולחת לך אורך רוח ובהצלחה, שירלי

25/08/2012 | 21:53 | מאת: ויוי

ביתי בת 8 יש לה קשיי התנהגות לא ספצפיים וקשיים חברתיים ולאחרונה דעיכה ביכולת הלימוד.לגבי ההתנהגות-היא כל הזמן נמצאת במריבות גם בבית וגם בבית הספר, גם אם היא לא קשורה למריבה היא תתערב ובסופו של דבר גם תהיה הדמות הבעייתית במריבה. חייבת תמיד להצדיק את עצמה, צועקת, דברים חייבים להתנהל איך שהיא רוצה ולא זה יגמר במריבה. חברות לא מזמינות אותה אחה"צ ולא לימי הולדת. היא פשוט ילדה שלא נעים להיות במחיצתה. לקחתי אותה לנוירולוג שקבע שהיא צריכה טיפול ריגשי. יש כל כך הרבה פסיכולוגים ואני צריכה מישהו ספציפי בתחום הזה שיעזור לי לעצב את התנהגותה ויתן לי את הכלים לכך-כי בתוך תוכה יש נשמה טהורה. הילדה מודעת לזה שיש לה בעיה כי היא לא רוצה שיתחילו הלימודים בגלל ההתנהגות שלה לדבריה - עזרה דחוףףףף

ויוי שלום רב, דאגתך לבתך אינה בכדי. נראה שישנם דברים רבים שמפריעים לה להתנהל בצורה תקינה, דבר המוביל לתסכול ולדימוי עצמי שלילי. על-מנת לטפל בה בדרך היעילה ביותר יש לערוך ראשית הבחנה מבדלת של הקשיים, כלומר להבין מה בדיוק הקושי. לשם כך ממליצה לך לפנות לפסיכיאטר/פסיכיאטרית שמתמחים בילדים ובידייהם הכלים לאבחן ולאיתור מורכבויות ודרכי הטיפול. בנוסף, חשוב מאוד שתקבלי בעבורך הדרכה והנחייה כיצד לנהוג עימה. בפורום זה איני יכולה לכתוב לך שמות של אנשי מקצוע, אך אם הנך מעוניינת אני יכולה לכתוב לך במייל הפרטי שצרפת לפנייתך. כל טוב, שירלי

10/10/2012 | 12:57 | מאת: מאיה

ויוי שלום רב. ביתי בת ה 8 נוהגת בדיוק אוץו דבר! תוכלי לאמר לי אם שירלי שלחה לך אנשי מקצוע או אם פנית למישהו ואז מרוצה מהטיפול? אני לא יודעת מה לעשות, עוד מעט היא תישאר לגמרי לבד... תמיד מצליחה להסתכסך ולא מוכנה לוותר. ברוגז וצרחות. תודה מאיה.

24/08/2012 | 22:56 | מאת: שרונה

שירלי שלום, בני בן 3 ושלושה חודשים, וגמול מטיטולים מגיל שנתיים. לפני כחצי שנה נולד לו אח ומאז הוא חזר להרטיב בתחתונים בשעות היום. ברור לי שזה במטרה להשיג תשומת לב, ואכן מאוד קשה לנו, לבעלי ולי, להתעלם מכך. כשזה קורה אנחנו מרבים להגיד לו שהוא ילד גדול ושהקטנים עושים בתחתונים ומצד שני מעודדים אותו ומחמיאים לו מאוד כשהוא לא מפספס. חשוב לציין שעד לידת האח הוא היה גמול לחלוטין. לפני כשבוע גמלנו אותו ממוצץ, שגם ככה היה לוקח לרוב רק בלילה. ביומיים האחרונים התחיל להרטיב גם בלילה, פעמיים ואפילו שלוש. מה עושים? מה הדרך הנכונה? האם להתעלם מכך באופן מוחלט? ואז מה, האם לא להחליף לו את התחתונים והמכנסיים כשבורח לו, או לקרוא לו להחליף ורק אם ישאל מדוע לענות לו שבגלל שעשה במכנסיים? הוא מאוד רוצה שאקנה לו חליפת כדורגל והיום אמרתי לו שאקנה לו רק אם לא יעשה בתחתונים יותר כי זו חליפה של ילדים גדולים, לא בטוחה שנהגתי נכון. אשמח לעצתך.

לקריאה נוספת והעמקה

שרונה שלום רב, נראה שהנך מודעת היטב לכך שבנך זקוק לתשומת לב, ומנסה לקבלה בכל דרך אפשרית. השליטה בצרכיו הנה בבעלותו ובאחריותו הבלעדית. הרי הוא כבר הצליח להיגמל, כך שאתם צריכים להיות שם בעברו רק כדי לסייע, לעודד, לתמוך ולעזור. זאת אומרת, שהתיחסותכם לפספוסים צריכה להיות עניינית ומאוד טכנית – יש פספוס, מחליפים את הבגדים ו/או המצעים וממשיכים הלאה. חשוב לא לכעוס, לא להעיר, לא להטיף ולא לבקר – יש לעודד, יש לתמוך, יש לעזור ויש לתת את האופטימיות והביטחון שלכם בו שיצליח. אמרו לו: ראינו שהיום מאוד השתדלת, אנחנו גאים בך, אנחנו סומכים עלייך, הפיפי והקקי הם באחריות שלך, איזה ילד מקסים ובוגר יש לנו וכדומה. רצוי לא להתנות את הגמילה בקניית בגד. חליפת הכדורגל אינה תלוייה בדבר. מה יקרה אם יתאפק כמה ימים, ולאחר שתקנו את החליפה יפספס ? אתם רוצים לקנות לו אותה, מכיוון שהוא ילד מקסים, שאוהב כדורגל (או חליפות כדורגל) ואתם אוהבים אותו מאוד. בטוחני שאם לא תעשו מכך עניין, ותמשיכו לעודדו לרוב, בנכם המתוק יגמל במהרה שוב. בהצלחה ושנת לימודים פורייה, שירלי

22/08/2012 | 23:39 | מאת: ענת

שלום רב, בני בן 5 בעוד חודשיים. לפני מספר חודשים הוא החל לפרום את החולצה אותה הוא לובש. אסביר קצת: ברגעי עייפות או ריכוז או סתם "ריחוף" הוא מקפל את שולי חולצתו (בחלק הקרוב למכנס) ומתחיל לפרום את התפר. כשמעירים לו על זה הוא כאילו מתנער מזה ועוזב את זה. אין לי ספק שזו פעולה שהוא לא ממש מודע לה, אך העובדה היא שהוא הולך עם חולצות פרומות ואפילו לא מודע לכך שהוא מבצע את זה. בילדותו הוא לא מצץ מוצץ, במידה וזה קשור. ניסיתי לתקוף את הנושא ע"י הענשה, אך לא נראה לי שזה עוזר. האם לחכות שזה יעבור לו לבד? (לאחרונה זה רק מתגבר) או לנקוט באיזושהי עמדה מעשית? ואם כן- איזו? תודה, ענת

לקריאה נוספת והעמקה

ענת שלום רב, התנהגותו של בנך הנה סימפטום, שיכול להצביע על קושי או על מצוקה רגשית, המופיע בעקבות שינוי כלשהו בחיי הילד. בדקי האם היו לאחרונה שינויים, שיכולים להשפיע עליו, כמו: גננת חדשה, גן חדש, מעבר דירה, נסיעה של קרוב משפחה לחו"ל, שינוי משפחתי כלשהו ועוד. גם הדברים הקטנים יכולים להשפיע על ילד בגילו. אם אכן היה דבר מה, חשוב לשדר לו תחושת ביטחון, ולאפשר לו לשאול שאלות. בכל מקרה, אין להעיר לו על כך, אין לכעוס עליו, אין להענישו ואין להיות ביקורתיים עימו. נסו לחשוב , מה יכול לסייע לו ? אולי להחזיק ביד חולצה נוספת או כל פתרון יצירתי אחר. בדרך כלל תופעות אלו חולפות מעצמן,אך אם זו אינה עוברת בתוך כמה חודשים, יש לפנות לפסיכולוג ילדים להתיעצות. כל טוב, שירלי

22/08/2012 | 18:41 | מאת: אורי

שירלי שלום, בני בן שנה וחצי. ילד נוח למדי, אוכל כראוי, מפותח משחק יפה, עצמאי... באמת רק נחת!! אבל - בוקר אחד השבוע התעורר כמו ילד אחר. הוא לא מקשיב בוכה וצורח אם לא מקבל מה שרוצה. אפילו אם אני רק קוראת בשמו הוא מיד צורח, הוא לא אוכל כהרגלו. לא השתנה לו שום דבר בשגרה. אני מרגישה כמו שהוא בוחן אותי . איך עלי להתנהג??? אני "נושכת את הלשון" כדי לא להתפרץ. אני לא רוצה "לפחד ממנו ולעשות כרצונו!! אודה לתשובתך ואם ישנה תופעה כזאת בגיל זה?? תודה :)))

אורי שלום רב, אנשי חינוך רבים מכנים את הגיל של בנך המתוק "כגיל ההתבגרות הראשון". כלומר, התפתחותו הנה נורמטיבית ושכיחה. בגיל זה מתחיל הילד להיות עצמאי, בעל רצונות, בקשות וצרכים, ואלו מובילים לעיתים לחוסר אונים, לתסכול ולמאבקי כוח הדדיים, כאשר הפעוט אינו מקבל את דרישותיו. באמת צריך, כמו שרשמת: "לנשוך את הלשון" ולהעזר בסבלנות רבה ואורך רוח. כעס, עצבים ומאבקי כוח אינם מסייעים במצב זה – נהפוך הוא. אז מה עושים ? קובעים חוקים ברורים של מה מותר ומה אסור, נותנים לו להתנסות בדברים חדשים, מאפשרים לו לבחור בין כמה אפשרויות ומעודדים אותו בלי סוף על התנהגויות קטנות, חיוביות ורצויות.. מערך של גבולות וחוקים ברורים משדרים לילד תחושת ביטחון ורוגע. בהצלחה וכל טוב, שירלי

20/08/2012 | 17:45 | מאת: מוריה

קראתי את הרזומה שלך וראיתי שיש לך תואר בחינוך וייעוץ חינוכי. אך לא כתוב כלום על ניסיונך המקצועי בתחום החינוך והייעוץ. הייתי שמחה לשמוע על כך כדי ללמוד עלייך יותר. אני מאוד אוהבת את הפורום שלך ומעריצה אותך. באהבה ממני.

מוריה שלום רב, תודה רבה על דברייך החמים. הפורום אינו מיועד לפרסום אישי שלי. הנך מוזמנת לשלוח לי את המייל שלך (כתבי הודעה נוספת בצירוף המייל. אותו לא רואים בהודעה באתר) או חפשי אותי בפייסבוק. כל טוב, שירלי

אני בת 24 אמא לתינוקת בת שנה ו8 חודשים. ילדה מאוד מפותחת ובוגרת לגילה,אומנם היא הילדה הראשונה שלי אבל אני תמיד משווה בינה לבין תינוקות אחרים וההבדל הוא נורא משמעותי ונראה לעין. היא מדברת ,אוצר מילים נורא מפותח, סופרת עד עשר,צבעים צורות, חיות, יודעת הכל. טפו טפו. הבעיה היא כזאת. בגיל 3 חודשים החלטתי להעביר אותה לחדר משלה, זה עבר ללא בעיות ואחרי יומיים של קצת בכי היא התרגלה לישון שם והכל היה טוב. ואז אני ובעלי עברנו איזשהו משברון קטן ונפרדנו למשך קצת יותר מחצי שנה, שבמהלכה עברתי לגור אצל ההורים מה שאומר שהילדה ישנה איתי באותה המיטה. כשהחלטנו לחזור היא כמובן המשיכה לישון איתנו באותה המיטה, אנחנו נורא נהנים מזה אומנם אבל זה כבר לא נוח ודיי פוגע ביחסים. ומה שהכי הכי קשה בכל הסיפור הוא שהיא לא נרדמת לבד, חייבים לשבת ליידה עד שתירדם וזה יכול לקחת שעות. פעם היא היתה נרדמת ב8 כל ערב הייתי כל כך גאה בעצמי שיש לי ילדה כזו ממושמעת. אבל מאז שחזרנו היא כאילו מתלהבת מזה ולא רוצה להחמיץ שום רגע איתנו, אז אנחנו משכיבים אותה לישון הולכים לסלון והיא קמה וככה זה חוזר חלילה עד שאחד מאיתנו מתייאש והולך לישון איתה. זה מבאס וגוזל מאיתנו זמן אחת מהשני. מה את מייעצת לי לעשות? אשמח למענה.

נטלי שלום רב, נראה שהנך יודעת היטב כיצד ליצור גבולות וסדר יום לבתך הנבונה, והרי הצלחת לעשות זאת ללא בעיות כשהייתה תינוקת קטנטנה. עלייך לקחת בחשבון, שמשפחתך חוותה משבר בעקבות פרידתכם וחזרתכם. כל אחד מחברי המשפחה היה זקוק לכוחות ולמשאבים רגשיים ונפשיים, על-מנת לעוברו בהצלחה. כעת שהמשבר מאחוריכם, חשוב מאוד להחזיר את השגרה, את סדר היום ואת הגבולות והחוקים לביתכם. יש לערוך עימה סדר השכבה ברור וידוע בכל יום, למשל: מוזיקה רגועה, ארוחת ערב, אמבטיה, סיפור ו/או שיר – אלו מסמנים לילדה, שהגיע השעה ללכת לישון. לאחר כל אלו, משכיבים אותה במיטה ואומרים לילה טוב. יושבים לידה בכיסא, אך לא מביטים עליה, לא מוציאם מן המיטה, לא מדברים, לא מחבקים ולא מנשקים. היא תראה שאתם לידה, ובכך היא תרגיש בטוחה. יחד עם זאת, במצב זה אינכם נותנים לה תשומת לב מיותרת, שעלולה לחזק התנהגות בלתי רצוייה. עליכם להיות עקביים וחד משמעיים. בבוקר יש לעודדה לרוב במילים כמו: ראינו שהתאמצת לישון לבד, אנו גאים בך שנרדמת בקלות, כמה שמחנו לראות שישנת טוב בלילה וכו'. בהצלחה, שירלי

19/08/2012 | 16:16 | מאת: מוריה

שלום, יש לי ילדה בשם נועה. היא נולדה בתאריך 21.12.2009, על פי דרישות משרד החינוך היא אינה עולה לגן טרום טרום חובה. חשוב לציין שנועה ילדה מאוד פיקחית וברור לי שקצב ההתפתחות שלה יואט משמעותית אם היא תשאר שנה נוספת בפעוטון. חשבתי לרשום אותה לגן בקיבוץ (גן שונה וילדים שונים) בו היא תיקלט לגן עבור ילדי 3-4 שנים. הדילמה היא האם להעביר אותה לגן שונה אבל מותאם לגיל וליכולות שלה, או להשאיר אותה עוד שנה בפעוטון בו היא נמצאת כיום? תודה.

מוריה שלום רב, בתך עדיין מאוד צעירה. בגיל זה חשוב שהילדה תקבל אהבה, חום, ביטחון ומוגנות. רצוי לא לערוך לילדה מעברים מיותרים והסתגלויות חדשות, וסביר להניח, שעוד שנה בפעוטון לא תעקב את התפתחותה של בתך. יחד עם זאת, בררי היטב מהם גילאי הילדים בפעוטון בשנה הבאה, מכיוון שלא רצוי להשאיר אותה עם תינוקות בלבד, כשהיא ה"בוגרת" היחידה. אם יש ילדים נוספים בני גילה, אין עם כך בעיה. בתך ילדה נבונה ופקחית - בטוחני שהנכם מעניקים לה גירויים לרוב להתפתחות מהירה ותקינה מעבר למסגרת החינוכית. בהצלחה ושנת לימודים פורייה, שירלי

19/08/2012 | 11:45 | מאת: מאיה

שלום רב מה לא עשינו עם הבן שלנו על מנת שישתנה ויידע להתחלק עם חברים, שום דבר לא עוזר ואם משתפר משתפר קצת ואחר כך שוב חוזר הוא שטלתן מאוד גם על צעצועים שהם לא שלו ואנחנו לא מוותרים לו אפילו אם יבכה וכשמתחלק מעודדים אותו ומסבירים לו שכשהוא משתף פעולה עם אחרים אנחנו מרוצים ממנו אך לא מרגישים שזה עוזר, גם מרביץ לפעמים כשלוקחים ממנו משהו וצורח ומקלל אנחנו לא מקללים אותו ולא מרביצים לו אך לפעמים צועקים עליו מרוב עצבים ולא אוהבים להתייחס אליו ככה ולפעמים מענישים אותו למשך כמה דקות בכסא וכלום לא עוזר והקטע שבגן הוא שונה לגמרה ילד טוב לא מרביץ לא מקלל לא שטלתן אבל לא פרייר מהילדים הטובים בגן איך שהמורה שלו טוענת אז מבינה שהבעיה מאצלנו מה עושים עם ילד כזה האם זה יעבור כשיגל או שהוא יישאר ככה

מאיה שלום רב, נראה שבנך אינו מבין מדוע הוא צריך לחלוק את "רכושו" עם אחרים, ואינו מבין מדוע אתם "נאבקים" בו שיעשה זאת. כדאי שתתיעצו עם הגננת, ושמעו ממנה, כיצד היא מתנהלת מולו ומה היא עושה, כך ש"הוא שונה לגמרי בגן – ילד טוב". השתדלו לקבלו כמו שהוא ללא ביקורת, ללא שיפוטיות וללא נסיונות לשנותו. הציעו לו את השינוי מתוך מקום מכבד, אוהב ומעריך, וקבלו באהבה את בחירותיו. שקפו לו את המחיר של הבחירה, לדוגמא: אם אתה בוחר לא לשתף את החבר במשחק, החבר יבחר לא לשחק איתך – מה אתה בוחר לעשות ? כך אתם מציגים לו את שני הכיוונים, נותנים לו את העצמאות בבחירה ומכבדים את בחירותיו. בכל מקרה ניתן לפנות להדרכת הורים ממוקדת, שתעזור לכם לערוך את השינוי עימו. בהצלחה וכל טוב, שירלי

19/08/2012 | 11:31 | מאת: רינה

היי אני אמא לבן 3 ו3 חודשים ובהריון חודש 3 בני נגמל ממוצץ לפני כ3 חודשים אך עדיין מקבל אותו בלילה בזמן שינה ובזמן עצבים ואי שקט אך לרוב רק בלילה בזמן שינה הוא קשור מאוד במוצץ שלו עד כדי כך שמאוד קשה לי להתחיל עם הגמילה גם בלילה מצד שני חייבת לגמול אותו לפני הלידה גם לפי דעתי הוא גדל כבר על המוצץ והגיע הזמן לוותר עליו, איך ניתן לגמול אותו ממנו בצורה הכי קלה שיש בלי שיסבול?

לקריאה נוספת והעמקה

רינה שלום רב, הבסיס לגמילה קלה ומהירה הנה הבשלות של הילד לתהליך. בגמילה אין אפשרות להכריח את הילד או להחליט בעבורו. אין סיבה מוצדקת לגמול אותו בלחץ לפני הלידה שלך. יכול להיות שבזמן ההריון שלך ולאחר הלידה יזדקק למוצץ כגורם מרגיע ומשרה ביטחון. חשבי עימו על פתרונות יצירתיים לגמילה בלילה – מה יכול לעזור לך להרדם ללא מוצץ ? אולי סיפור נוסף מאמא/אבא, אולי חיבוק גדול ונשיקה, אולי שהדובי ישן איתו ועוד. יש להיות קשובים לילד, ולראות את תגובותיו. אם הוא משתף אתכם פעולה – עזרו לו בגמילה וחזקו אותו כשקשה לו. אך אם הוא אינו מוכן בשלב זה לוותר על המוצץ, יש לאפשר לו להרדם עימו עד שיהיה מוכן. בהצלחה, שירלי

16/08/2012 | 18:31 | מאת: ליאת

שלום לך, אני רוצה לציין שבני גמול מחיתול למעט הלילות למעלה משלושה חודשים, מידי פעם בורח לו פיפי כשהוא מרוכז במשחק או בטלביזיה ואני לא מתרגשת רק מזכירה לו שהוא צריך ללכת לשירותים כשלוחץ לו. במהלך החודש וחצי האחרונים יש רגעים שהוא פשוט עושה בכוונה ובודק את התגובות שלי כמו למשל: יושב על הספה ואומר לי שיש לו פיפי ופשוט עושה בלי להתרגש ומסתכל עלי או נעמד על השולחן בסלון בזמן שאני במטבח וגם כן עושה פיפי עליו. כמובן אני ישר מעבירה לפינת החשיבה ומסבירה לו שזה לא בסדר ופיפי עושים בשרותים. באחת הפעמים ששמתי אותו בחדר ואמרתי לו לחשוב על מעשיו הוא פשוט חירב את כל החדר בפיפי בכוונה וזו הפעם הראשונה שהוא עשה גם קקי על הרצפה גולת הכותרת היא שאתמול עזבתי אותו ואת אחיו בן השנה וחצי לשחק בסלון 3 דקות ואני חוזרת ורואה שהם יושבים על הרצפה ומשחקים עם קקי כאילו הם מציירים בצבעי גואש, הם היו מלאים מכף רגל ועד ראש בקקי. אני מצטערת להודות שנישברתי ופשוט התחלתי לצעוק על שניהם כמו משוגעת, אני יודעת שזה לא נכון לעשות אבל פשוט איבדתי את השפיות לרגע. אני גם רוצה לציין שהוא ילד מקסים שמקבל המון חום ואהבה משתדלת לשחק איתם ביחד ולחוד, עוזרת לו לקבל את המרחב מאחיו שלא יפריע לו משתפת אותו בדברים מסבירה לו כל דבר והוא ממש משתף פעולה. כמובן שיש את הרגעים של הבריחות בהתנהגות אבל אני לא נכנסת ללחץ מהן. בבקשה תעזרי לי למצוא את הפתרון לבעיה תודה ליאת

ליאת שלום רב, נראה שהנך יודעת להפריד בתבונה רבה בין קשיי הגמילה של בנך , שהנם שכיחים ונורמטיביים, לבין אופיו של בנך , שהנו ילד מקסים ומשתף פעולה. חשוב מאוד לשמור על אורך רוח ועל סבלנות מרובה בתהליך הגמילה. גם "משחקים בקקי" הנם חלק מהעניין, ורצוי לא להביע מכך סלידה או גועל , למרות הקושי והלכלוך הרב. השתדלי לא לעשות עניין מכך. בנך מקבל תשומת לב מרובה מהתנהגותו השלילית. יש לנסות ולהתעלם מהתנהגות זו, ולחזקו לרוב בהתנהגות החיובית, למשל: עשיית צרכים בשירותים, שמירה על ניקיון ועוד. כאשר הוא עושה את צרכיו על-מנת לקבל תשומת לב, יש להיות עימו רגועה ועניינית. זאת אומרת, להחליף את בגדיו המלוכלכים ללא דיבור, ולומר לו, שאת סומכת עליו שילך לשירותים בפעם הבאה. בדרך זו את מחזקת את ההתנהגות הרצוייה, וממגרת את ההתנהגות הבלתי רצוייה. שולחת לך הרבה כוחות וכל טוב, שירלי

15/08/2012 | 14:17 | מאת: סטודנטית תואר שני ליעוץ

שירלי שלום, האם תוכלי לציין מנסיונך מהן היתרונות והחסרונות בעבודת היועצת החינוכית? בנתיים החיסרון שמצאתי הוא מיעוט המשרות הקיימות בשוק התעסוקה

שלום רב, יתרונות וחסרונות במקצוע זה הנם סובייקטיביים, ותלויים באדם ובמערכת החינוכית בה הוא עובד, בצד הביקוש וההיצע המקצועי באזור המגורים. ממליצה לך לפנות ליועצות חינוכיות, ולשוחח עימן על המקצוע. תופתעי לגלות שכל אחת מהן תעניק לך מבט קצת שונה על היעוץ החינוכי. כמו-כן, ישנן כמה שאלות בנושא בפורום זה - מזמינה אותך לעיין בהן. בהצלחה, שירלי

15/08/2012 | 01:10 | מאת: גליה

יש לי ילגה בת שנתיים וחצי שאני מנסה לגמול כבר שבוע. עד עכשיו היא עשתה את צרכיה בשירותים רק פעם אחת. איך אני מעודדת אותה לעשות בשירותים?

גליה שלום רב, מילות המפתח בגמילה הנן סבלנות ואורך רוח. בתך הנה "השולטת" הבלעדית על צריכייה, ולא ניתן להכריחה להיגמל. אז מה עושים ? חושפים אותה לשירותים, לסיר ולישבנון. נותנים לה לשחק ולהתנסות עימם. רואים איתה סרטים וקוראים לה ספרים בנושא. מעבירים את האחריות לידיים שלה - את בוחרת מתי ללכת לשירותים ו/או לעשות את צרכייך בטיטול. יש לעודדה לרוב על פעולות קטנות שהיא עושה, כמו: הליכה לשירותים (גם כשלא עושה כלום), ולאפשר לה את המרחב, שמחר יש יום חדש להתנסות ולנסיון חדש. חשוב מאוד - לא לכעוס, לא להתעצבן, לא לתת תשומת לב שלילית ולא לעשות מהגמילה עניין רב. הגמילה הנה תהליך טבעי, שהולך ביתר קלות, כאשר הילד מוכן ובשל אליו. בהצלחה, שירלי

14/08/2012 | 19:44 | מאת: טלי גולדנברג

ראיתי את הכתבה ביום שבת בערב בערוץ 10 על המורה שעובדת גם כיצאנית. היה לי ולבעלי עצוב לראות את זה. בנוסף, כולנו יודעים שמערכת החינוך נמצאת במצב קשה והיא מדרדרת. לשמחתי, הציונים של בני תמיר השתפרו בזמן האחרון אבל לא בזכות מורי ביה"ס אלא בזכות התמיכה הכלכלית שבעלי משקיע בשיעורים פרטיים . באותה כתבה בטלוויזיה נדהמתי לגלות שהיצאניות האמהות לילדים לא רוצות לעבוד במקצוע אחר. אני מקווה שזה מקרה חד פעמי כי מבחינה ערכית ומוסרית קשה לי לחשוב על תמיר שיושב בכיתה וסופג דוגמא לא טובה. אני יודעת שיש לפעמים ילדים שמשפיעים באופן חברתי שלילי אבל אני מצפה שהמורה בביה"ס יהיה דמות חיובית שנותנת חינוך טוב לילדים. האם מישהו ראה את הכתבה ?. אשמח לתגובות כי אני קצת דואגת.

לקריאה נוספת והעמקה

טלי שלום רב, רצוי לשים את הדברים בפרופורציה הנכונה, ולא לעשות הכללה קיצונית לגבי כלל ציבור המורים בישראל. בכתבה מדובר על אישה אחת, שבחרה להתנהל כפי שבחרה, וכבודה במקומה מונח. רוב ציבור המורים בישראל הנם אנשים, שעובדים קשה מאוד בתנאים מאוד קשים. רובם בוחרים להיות במקצוע זה, לא מתוך נוחות או בגלל השכר, אלא מטעמים הקשורים באהבת המקצוע והילדים ומתוך אידיאולוגיה חינוכית. אנשים בכלל ואנשי מקצוע בפרט מתאפיינים במגוון רב של מבנה אישיותי אותו הם מביאים לעבודתם, כך שכל אינדיבידואל מביא לעבודתו מעבר להכשרתו גם את עצמו ואת אישיותו. חשוב שתשדרי לבנך בטחון במערכת ובאנשי הצוות. דבר זה אינו שולל את עזרתכם ותמיכתכם בו ובלימודיו. זכרי שהמערכת המשמעותית והחשובה ביותר לילד הנה הוריו ומשפחתו של הילד. כך שאם אתם מהווים מודל חיובי, תומך, מעודד וחזק בעבורו, הוא יגדל להיות אדם טוב ותורם לעצמו ולזולתו. ולסיום, ישנם דברים רבים שאינם חיוביים בחיינו, אך בצד אלו ישנם גם הדברים החיוביים והטובים בחיים – השתדלי לבחור בראייה חיובית ולומר לעצמך "הכל בסדר", ופעלי ליצור את המציאות הזו בעבורך ובעבור משפחתך. שולחת לך חיבוק גדול וכל טוב, שירלי

13/08/2012 | 07:15 | מאת: דניאלה

שלום שירלי, הנני אם חד הורית לבן 7. השנה בני עולה לכיתה ב'. מיזה 3 לילות, בזמן לכתו לישון בני פורץ בבכי על זה שחופשת הקיץ נגמרה ושעליו לחזור לבית הספר. אני יודעת שקשה לחזור לשגרה, הרי מי לא רוצה להיות בחופש בלי מטלות של בית ספר ושיעורי בית. הבכי שלו נראה לי קצת קיצוני. אתמול בלילה הוא אף הקיא ושיניו שקשקו (זה היה נראה כמו חרדה). אני מנסה לברר איתו האם משהו מפחיד אותו בבית הספר, או מישהו מציק לו - אני לא זוכה לתשובה ברורה ממנו. בסיום שנת הלימודים אני זוכרת שלא פעם הוא אמר לי שהוא עצוב ושהוא מתגעגע לחבריו מבית הספר. תוך כדי בכי הוא אומר לי שהוא מאוד יתגעגע אלי ושהוא רוצה כל הזמן להיות איתי. בחודש וחצי האחרונים הוא היה די צמוד אלי, כל בוקר הוא נסע איתי לקייטנה (שהיתה קרובה למקום עבודתי), בסיום הקייטנה הוא בא אלי לעבודה. מהיום אנחנו יוצאים שנינו לחופשה משפחתית. אני לא יודעת כיצד עלי לנהוג. אני עצובה מאוד לראות אותו במצב הזה. אודה לך אם תוכלי לייעץ לי כיצד עלי לפעול, האם לשוחח עם המחנכת שלו? כיצד להתייחס למצב זה ולנסות לעזור לו. בברכה דניאלה

לקריאה נוספת והעמקה

דניאלה שלום רב, ילדים מגיבים בצורות שונות ומגוונות למעבר בין החופשה לבין שגרת הלימודים. אחת מן התגובות הנה סוג של חשש ו/או תסכול ו/או חוסר אונים. כלומר הילד מעדיף להשאר במקום הבטוח והמוגן בביתו וליידך, מאשר להתמודד עם האתגרים שמזמנת לו מערכת החינוך בכל ההיבטים. התנהגותו של בנך משקפת מצוקה, ועל-כך אין להקל ראש או לבטלה. חשוב מאוד לחזקו, ולמצוא עימו פתרונות, שיעזרו לו לשוב ביתר קלות לביה"ס, למשל: ללכת עם חבר טוב ביום הראשון ולתפוס יחד מקום, לשוחח בטלפון עם המחנכת, לשים בקלמר תמונה שלך, שתהיה איתו עד שתפגשו, להביא משחק (קלפים או גולות) ליום הראשון להפסקה, להכין איתו את התיק ועוד. השתדלי להעביר לו מסר חד משמעי וברור של רוגע ושל ביטחון - שאת פה בעבורו, ושתעזרי לו בכל מה שיזדקק. חזקי אותו בכוחותיו ובמקומות שבהם הוא מצליח – אני סומכת עלייך, אני יודעת שתסתדר, נעבור את זה ביחד ועוד. רצוי לספר לו מתי חוזרים לביה"ס (בלוח שנה), להסביר לו בדיוק מה הולך להיות ולראות האם יש לו שאלות שמסקרנות או מטרידות אותו – עלייהן יש לענות בענייניות (אם אינך יודעת את התשובה, אמרי לו שתבררי ותתני לו תשובה). ההי אמפטית לבכיו ולמצוקותיו, אך אל תתני לכך ייתר תשומת לב או אל תעבירי לו את המסר, שהוא מסכן ואומלל. בנוסף לכך, צרי קשר עם מחנכת הכיתה ועם יועצת ביה"ס, ועדכני אותן בתחושותיו. בקשי מהן שיסייעו לבנך בכל דרך, שיש באפשרותן. אם התופעות הללו ממשיכות או מחמירות חשוב מאוד להתייעץ גם עם פסיכולוגית ביה"ס, להכוונה לגבי המשך הטיפול בבנך. ולסיום השתדלי להיות רגועה ובטוחה מול בנך. תחושות אלו יחזקו אותו ויעזרו לו להתמודד היטב. בהצלחה וכל טוב, שירלי

09/08/2012 | 22:57 | מאת: מתעניינת

שלום שירלי, בעבר נעזרתי בתשובתך ואודה לך אם תוכלי לעזור לי שוב- אני בעלת שני תארים ראשונים מטעם אוני'' בר אילן: הראשון בחינוך עם התמחות ביעוץ חינוכי, ותואר ראשון נוסף בעבודה סוציאלית.כיום עובדת כעו"ס (נשואה ואם ל 2 קטנטנים). אני שוקלת ללמוד בשנה הבאה תואר שני ביעוץ חינוכי גם כן בבר-אילן, שם תעודת הוראה אינה מהווה תנאי לקבלה. באופן עקרוני הייתי רוצה לעבוד במסגרת בית ספרית , עדיין לא החלטתי אם יסודי או תיכון (ייתכן ותיכון)והייתי רוצה שהבחירה שלי בתעודת הוראה מסויימת לא תגביל אותי. כמו כן הנטייה שלי היא לאוכלוסיית תלמידים נורמטיבית - אפשרי גם בעיות רגשיות, חברתיות ולקויות למידה ,אך לא לחינוך המיוחד. יש לי מס'' שאלות: 1. לאור התארים שיש לי -איזו תעודת הוראה ממולצת עבורי? האם נכון שלצורך עבודה כיועצת חינוכית עליי לעשות תעודת הוראה במקצוע טיפולי? אם כן אילו תעודות הוראה במקצוע טיפולי יש?האם כדאי תעודת הוראה בחינוך מיוחד למרות שאני מעוניינת לעבוד עם אוכלוסיה נורמטיבית? 2. האם כדאי בשנה הקרובה לעשות בנתיים רק תעודת הוראה במסלול הסבה לאקדמאים? 3. בהתייחס לעובדה שברצוני להיות יועצת חינוכית , האם מקום הלימוד של ת. ההוראה בלבד הוא משמעותי? תודה רבה

שלום רב, ראשית עלייך לברר עם עצמך מה הם כיווני הקריירה, שהכי מתאימים וטובים בעבורך. בבדיקה זו ההי מודעת להבדל המשמעותי בין הפנטזיה המקצועית לבין המציאות הלכה למעשה. שוחחי עם אנשי מקצוע וקבלי מהם חוות דעת. הן בעבודה סוציאלית והן בעבודה כיועצת חינוכית יש את ההיתרונות ויש את החסרונות ולאלו עלייך להיות מודעת על מנת לקבל את ההחלטה הנכונה. לגבי תעודת ההוראה – דבר ראשון שעלייך לשקול הנו, שישנו הבדל מהותי בין עבודה עם מתבגרים בתיכון לבין העבודה עם ילדים צעירים ביסודי. באופן כללי עבודה עם ילדים מזמנת התמודדויות עם מורכבויות רגשיות ללא קשר לחינוך רגיל או לחינוך מיוחד. תעודת ההוראה צריכה להיות מותאמת למסגרת עבודתך (ח"מ/ יסודי/ על-יסודי/ גיל הרך). לצורך עבודתך כיועצת חינוכית אינך צריכה תעודת הוראה במקצוע טיפולי. ישנן יועצות רבות שמלמדות מקצועות שונים, כמו: תנ"ך, ספרות, לשון ו/או כישורי חיים שכן שייך לתחום היעוץ. מסלול לימודים ומסגרת הלימוד של תעודת ההוראה , אינו משמעותי עבור התואר. סוגה של תעודת ההוראה משמעותי לקבלתך למסגרת החינוכית ולנסיונך בתחום. בהצלחה, שירלי

08/08/2012 | 13:42 | מאת: מיטלללל

שירלי שלום, אשמח אם תעזרי לי בעניין בו אני מתלבטת רבות!אני מעוניינת ללמוד תואר שני בייעוץ חינוכי, אך לפני כן אני נרשמת השנה ללימודי ת.הוראה בחינוך המיוחד(יש לי כבר תואר ראשון בחינוך)כיוון שאני חייבת זאת בכדי להיות יועצת. ההתלבטות שלי היא- בין שתי מכללות ללימודי ת.הוראה(מעדיפה לא להזכיר את שמן) אחת מהמכללות טובה ונחשבת ואחת פחות נחשבת. במכללה הנחשבת דורשים ממני ש"ש רבות יותר והנסיעה למכללה אורכת לי כשעה פלוס,תחומי הדעת הרבה יותר מגוונים אך הדרישות שם רבות ביותר! ואילו המכללה "הפחות נחשבת" מכירה לי בפחות שעות ונמצאת כעשרים דק' מביתי עם פחות תחומי דעת ופחות עומס לימוד. ההתלבטות היא האם כדאי להשקיע את כל מאמציי כרגע על ת.הוראה במכללה טובה ונחשבת וכפי שאני שומעת מהסביבה מעדיפים מורים שלמדו שם, שבכלל כוונתי בעתיד לאחר סיום התעוד ללכת ללמוד יועצת חינוכית. אינני יודעת מה לעשות כיוון שכיום אני כבר נשואה שנה ומתכננת בעתיד להביא ילדים איני רוצה לסיים ת.הוראה עם הלשון בחוץ ובסופו של דבר להישאר בלי כוחות לתואר השני שזאת מטרתי האמתית, אך מצד שני אין לדעת מה יהיה ואולי בסופו של דבר אשאר תקופה במקצוע ההוראה. אשמח לייעוץ...תודה ויום נעים:)

שלום רב, נראה שהתשובה נמצאת כבר בשאלה - נשמע שמאוד נוח ומשתלם לך ללמוד במכללה ליד ביתך בעיקר שאינך בטוחה לחלוטין לגבי העתיד המקצועי שלך. בכל מקרה עם תעודת ההוראה תוכלי ללמד ללא קשר למקום לימודייך. הלימוד האמיתי הנו ההתנסות הלכה למעשה במסגרת החינוכית. עלייך לקחת בחשבון את כל השיקולים שהעלת, ולבחור את הטוב ביותר בעבורך ובעבור משפחתך. בהצלחה, שירלי

התקבלתי לתואר שני באוניברסיטת תל אביב עם התמחות הגיל הרך. הבנתי כי כדי להיות יועצת חינוכית יש צורך בתעודת הוראה ולהיות מורה כשליש משרה. השאלה שלי היא איזו מורה אני יכולה להיות לגיל הרך? אני צריכה אולי לעשות תעודת הוראה כגננת? תודה

הדס שלום רב, ברכות חמות לקבלתך ללימודי הייעוץ החינוכי- יישר כח ובהצלחה !! ולשאלתך - כדי לקבל את התשובה המדוייקת ביותר בעבורך, שנוגעת לייעוץ החינוכי בגיל הרך, ולעבודתך בעתיד, כדאי שתפני ישירות למשרד החינוך במחוז ת"א. באתר שלהם ישנם טלפונים של היועצות הבכירות (מפקחות). היועצת הבכירה תוכל לתת לך את המענה הטוב והמדוייק ביותר לשאלותייך. כל טוב, שירלי

07/08/2012 | 17:40 | מאת: יוני

הי שירלי הבן שלי בן השלוש וחצי בשבוע האחרון כל ערב שהוא הולך לישון הוא בוכה שלא נשאיר אותו לבד ושנהיה איתו או אבא או אמא ואז יושבים איתו כל אחד 5 ד"'ק ומסבירים לו שהוא גדול ועוד מעט יהיה לו אח. אני בהריון כמו שהבנת. ואז שהולכים הוא שוב פורץ בבכי ואז מבקש לעבור לישון במיטה שלנו ואז מעבירים אותו ושם נרדם בלי בעיות ולא צריך לשבת איתו. ושאנחנו הולכים לישון מעבירים אותו למיטה שלו. והוא ממשיך לישון בחדר שלו. בחמש בבוקר או שש לפעמים הוא מגיע שוב אלינו או לסלון ונרדם שם.. אני מבינה שזה הכל קשור ללידה אבל מה את מציעה לעשות תודה מראש על התשובה. יוני

יוני שלום רב, דווקא בתקופה זו, שלפני לידתך חשוב מאוד לשמור על גבולות ברורים עבור בנך. גבולות אלו יוצרים ביטחון ומוגנות לילד. שינוי בגבולות, חוסר עקביות' מסרים מבלבלים וויתורים, יכולים להתפרש על ידו- שיש דבר מה (ההריון שלך), שהולך לפגוע במקום שלו ועקב זאת הוא "מסכן" כשהוריו מתנהלים מולו אחרת, מפצים או מפנקים אותו. התנהלות זו הנה שגוייה, ומחזקת את המקום הפגוע שלו. לעומת זאת, אם מעבירים לו מסר, שהכל ימשיך להיות רגיל בגבולות ובחוקים של הבית, ושאין כל סיבה לפצותו על דבר מה, הוא יחוש ביטחון ומוגנות. אז מה עושים – מודיעים לו מראש שאתם רואים שקשה לו להרדם בזמן האחרון (אין לציין מולו את הקשר ללידה), ולכן תשבו לידו עד שירדם. לאחר שעורכים סדר השכבה ידוע וברור – מקלחת, ארוחת ערב, סיפור, שיר ונשיקות לילה טוב – מכריזים בקול: עכשיו לילה ועכשיו ישנים . יושבים לידו בכסא, אך אין להביט אלייו, אין לדבר עימו, אין להוציאו מן המיטה, אין לחבקו ואין לנשקו. אם הוא קם מן המיטה, יש להשכיבו חזרה, ולחזור על המשפט – עכשיו לילה ועכשיו ישנים. אם הוא מבקשת דבר מה כמו: פיפי או מיים, יש לקחת אותו או להביא לו את מבוקשו באופן ענייני ללא דיבור ואז לומר שוב – עכשיו לילה ועכשיו ישנים. את זאת יש לעשות בעקביות, וכמובן לא להעביר אותו למיטתכם. לינה במיטתכם עלולה ליצור בעייה לאחר לידתך. יש לעודדו ולחזקו לרוב במילים כמו : אני גאה בך שנרדמת במיטתך, ישנת נהדר ועכשיו יש לך כוח לשחק בגן ועוד. גם לגבי שעות הבוקר- רצוי מאוד להחזירו למיטה, כדי שלא יתרגל לישון אצלכם או לישון בסלון. לגבי ההריון – יש לחזק אצלו את תחושת המקום, הערך והשייכות – אתה חשוב לנו, תמיד אנו אוהבים אותך, בוא נחשוב על דברים שתוכל לעזור לי בטיפול בתינוק, אתה תהיה העוזר הגדול שלי, כמה אני גאה שיש לי בן בוגר כמוך ועוד. אולי אין לך כוח עכשיו להתמודד עם התנהגותו, ודבר זה מובן וברור לי לחלוטין, יחד עם זאת הדברים לא יהיו פשוטים וקלים יותר אחרי הלידה. בהצלחה ולידה קלה, שירלי

07/08/2012 | 15:41 | מאת: אמא

ביתי ילידת 4.1.2007 עברה אבחון להדלגה ונמצאה מתאימה גם מבחינה קוגנטיבית וגם רגשית. הגננת גם אומרת שהיא מוכנה ותסתדר יפה מכל הבחינות אבל באופן כללי ולא אישי כלפי הילדה ממליצה להשאיר עוד שנה לחיזוק ושתהיה הכי גדולה בכתה ולא הכי קטנה . לדעתה אם יש אפשרות להשאיר עוד שנה אז היא בעד להשאיר וטוענת שהילדים רק מרוויחים מזה מכל הבחינות . המאבחנת גילגלה את ההחלטה אליי. אני פשוט אובדת עצות לא יודעת מה לעשות. האם זו טעות להעלות אותה לכתה א' ? האם זה לא חיסרון להיות הכי גדולה בכתה? אני פוחדת שישעמם לה עוד שנה בגן. אני לא רואה שום הבדל בינה לבין חברותיה שעולות בעוד חודש אודה לחוות דעת מהירה אמא

שלום רב, הדלגה הנו צעד חשוב ומשמעותי בעל השלכות ארוכות טווח, ולכן יש לשקולו בכובד ראש. יש לזכור שהילדה צריכה להתמודד לא רק עם משימות למידה, אלא גם לעמוד בציפיות הצוות החינוכי וחברת הילדים. אם כל ההיבטים שלהל"ן נבדקו - בתך בעלת יכולת שכלית גבוהה, היא בעלת מנת משכל מילולית של 120 ומעלה, היא הצליחה במבחני בשלות (בנוסף למבחן המשכל), היא מפותחת מבחינה רגשית, חברתית ופיזית והגננת שלה ממליצה ללא הסתייגות על הדלגה, אין סיבה להשאירה שנה נוספת בגן. יחד עם זאת, תשובתה של הגננת מבלבלת ואינה חד משמעית, ולכן חשוב שתבקשי ממנה תשובה חד משמעית, מדוע למרות הכל היא חושבת, שכדאי להשאיר את בתך שנה נוספת בגן – "הילדים רק מרוויחים מכך" – אינה תשובה שמתאימה דווקא לצרכיה של בתך. לאחר תשובתה של הגננת, התייעצי שוב עם המאבחנת, והתרשמי מדברייה. כך תוכלי לקבל את ההחלטה הטובה ביותר בעבור בתך. בהצלחה וכל טוב, שירלי

08/08/2012 | 19:54 | מאת: אמא

אעשה זאת תודה רבה לך על תגובתך!!!

06/08/2012 | 20:27 | מאת: מיכל

הי שירלי. מה שלומך? אני מרגישה צורך (עצמי) ללכת לבקר את החניך שלי, ורצון עז לראות אותו, אני חוששת מתגובות המשפחה אולי יכעסו שעזבתי כי עד עכשיו אין לו חונכת??(קיבלתי עדכון לגבי חונכת) או לא יודעת מה.... אני לא כ"כ יודעת למה לצפות מהתגובות שלהם ושלו... ואני מפחדת להתקשר... ומצד שני אני תוהה לעצמי אולי אני צריכה להרגיע את ה"דחפים" ולהפסיק לתת לו מקום במחשבותי,( אע"פ שיש לי תלמידים שממש מזכירים לי את ההתנהגות שלו... וזה לא ממש מסייע למחשבות)ב"ה מאז התקדמתי המון במסגרת העבודה, ויצרתי קשרים עם אנשים חדשים, ותלמידים חדשים וראייתי מאז השתנתה... אויש זה ממש מעצבן גם שאני כ"כ רגישה ואכפתית ורוצה לעזור ולתת כל הזמן...זה היה חוסך לי את כל הבעיות האלה...

מיכל יקרה, הרגישות הגדולה שלך לנער מחממת את ליבי. יחד עם זאת דווקא רגישות זו יכולה לחבל במטרת הקשר שלך עימו. זאת אומרת, שעלייך לזכור שהיית בעבורו חונכת ומלווה מקצועית, ועלייך להמשיך ולנהוג כך. קחי אחריות על בחירתך לעזוב, המשיכי הלאה וסגרי פרק זה בחייך. השתדלי להנות מעבודתך הנוכחית - בטוחני שגם בה הנך תורמת רבות לזולתך. כל טוב, שירלי

07/08/2012 | 19:41 | מאת: מיכל

איך אני יכולה לדעת מהן ההטבות שמגיעות לכל ילד הלקוי בתסמונת כל ש/היא או פגיעה, ובמי אפשר להיעזר? למשל, ילד לקוי ראיה הזקוק לקלינאית תקשורת או פיזיוטרפיסטית, למי פונים? מה התהליך? תודה.

25/07/2012 | 23:24 | מאת: אורטל

שלום שירלי, יש לי ילדה מקסימה בת 5 שהתלוותה אליי היום לחנות. ביני לבין המוכרים נתגלעה מחלוקת שהביאה להרמת קול מצידי וזה גרם לבת שלי לבכות. הסברתי לה שהם לא מתנהגים יפה ואני כועסת אבל שאמא חזקה ולא קרה לה כלום ושאני מאוד אותה וגאה בה וחיבקתי אותה חזק. האם את חושבת שנהגתי נכון? האם הבכי שלה מעיד על טראומה שעברה או פחדים?

לקריאה נוספת והעמקה

אורטל שלום רב, בתך המקסימה, כפי הנראה, אינה רגילה לראותך במצב של הרמת קול וכעס. מצב זה הנו חלק מהיותיינו אנושיים ובעלי רגשות, וחשוב שבתך תדע זאת. יחד עם זאת, אנו כהורים מהווים עבור ילדינו מודל לחיקוי, ולכן עלינו להשתדל לשקול את התנהגותינו ואת תגובותינו מולם , כי ילדינו צופים בנו ולומדים מכך. אין לדעת את הסיבה המדוייקת של בכייה, אך סביר להניח שחשה מצוקה כלשהי – אולי פחדה שיפגעו בך או נבהלה מעוצמת הוויכוח. בכל מקרה אם אירוע שכזה הנו חד פעמי ולא חוזר על עצמו בסיטואציות שונות, אין סיבה שישאיר עלייה חותם או פחדים. כל טוב ושבת שלום, שירלי

25/07/2012 | 13:49 | מאת: טל

שלום שירלי, בפרטים האישיים שלך ראיתי שאת למדת במכון אדלר ורציתי לשמוע את דעתך. גם לי יש תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה ואני רוצה להרחיב את ההסמכה שלי להנחיית הורים. האם זו עבודה כשכיר או רק באופן עצמאי? האם מכון אדלר הוא הטוב ביותר? כמה זמן הלימודים אורכים שם? אשמח אם תשתפי אותי טל

טל שלום רב, הנך מוזמנת ליצור קשר עם מזכירת מכון אדלר ולקבל ממנה את כל הפרטים, שנחוצים לך. בהצלחה, שירלי

23/07/2012 | 14:54 | מאת: שרונה

שלום, בני בן ה-3 ו-3 חודשים לא מפסיק להתבכיין מכל דבר וזה ממש משגע אותנו (את בעלי ואותי). כמעט כל דבר שהוא מבקש זה בהתבכיינות, שלא לדבר אם אומרים לו לא. אם הוא משחק עם ילד/ה וחוטפים לו מהיד, אז גם כן זה תמיד בעצבים ובכי. בהתחלה התייחסנו לזה, אח"כ התעלמנו, בשלב הבא כל פעם שהתבכיין אמרנו לו שלא נעים לנו שהוא בוכה בלי סיבה, או סיבה לא מוצדקת ושילך לחדר להרגע. לרוב אחרי דקה-שתיים נרגע, מודיע לנו שנרגע ואנחנו אומרים לו שהוא יכול לצאת מהחדר. גם מסבירים לו כל הזמן, שמאוד כיף ונעים לנו שהוא מסביר את עצמו ללא התבכיינות ושהוא חוזר למצב רוח טוב מעודדים אותו ואומרים לנו שכל כך כיף לנו שהוא ככה מתנהג בצורה בוגר ולא בוכה. בקיצור, שום דבר לא עוזר. הבכיינות נהיתה חריפה יותר מאז שגם נולד לו אח לפני כארבעה וחצי חודשים. הוא גם יכול להתעורר 7 פעמים בלילה וכל פעם בהתבכיינות (בכוונה כותבת התבכיינות ולא בכי, כי זה ממש ככה) על משהו אחר: נפל לי המוצץ, נגמרו לי המים, יש לי נזלת וכדומה - תמיד בהתבכיינות). מה עושים? אני נואשת... אני מאוד חוששת מההתמודדות שלו בגיל מאוחר יותר.

שרונה שלום רב, בנכם החמוד והחכם הבין שהוא מקבל המון תשומת לב מהתנהגותו ומהדרך שלו "לשגע" אתכם. רצוי לבחור דרך חינוכית אחת, ועימה להיות עקביים וחד משמעיים. שינוי תדיר של דרך חינוכית עלול לבלבל את הילד. כשהוא נוהג בדרך הראוייה, יש לעודדו כמו שעשיתם עד כה. חשוב לתת את העידוד ברגע האמת ולא בדיעבד. יש להעביר לילד את האחריות על התנהגותו ועל התבכיינותו. כלומר, יש להיות מאוד עניינים עימו, ואין להגיב כלל לדרך שבה הוא מבקש את רצונו. ניתן לומר לו : צר לנו שאתה בוחר לבקש בבכי את המוצץ. גם בבכי וגם בשמחה נביא לך את המוצץ הבחירה בידיים שלך. בדרך זו אתם מעבירים לו את המסר, שזו אחריות שלו – הוא בוחר כיצד לבקש.רצוי לא להענישו על כך, ולא לשלוח אותו לחדר. אם לא נעים לכם, תתרחקו אתם ממנו. התנהגותו בגיל זה אינה חייבת להשליך על התנהגותו כבוגר – בנכם עדיין מאוד צעיר ויכול לשנות את התנהלותו באופן משמעותי. כמו- כן ניתן לפנות להדרכת הורים להכוונה יותר מעמיקה ולליווי משתמשך. בהצלחה ומזל-טוב להולדתו של בנכם השני – רוב נחת, שירלי

22/07/2012 | 19:08 | מאת: אורטל

שירלי שלום רב, בני בן שנה וחצי וכבר קרוב לחודש התנהגותו השתנתה בפתאומיות (בשגרת יומו כלום לא השתנה) הוא בוכה נורא אם לא מקבל מה שרוצה ונשכב על הריצפה, לא מפסיק לנדנד ביללות אם לא מקבל מה שהוא רוצה (שואב אבק... מתקן מים וכו') איך עליי לנהוג במצבים כאלו? אני מנסה לשחק איתו במשחק שאוהב אבל הוא לא מעוניין אם זה לא מה שהוא רוצה באותו הרגע. אודה לתשובתך. המון תודה...

לקריאה נוספת והעמקה

אורטל שלום רב, ראשית, יש לבדוק ולברר שוב האם דבר מה השתנה בחייו. דבר זה יכול להיות מינורי ולא משמעותי בעולם המבוגרים, אך משמעותי לפעוטות, כמו: גננת חולה או אדם קרוב שנסע לחו"ל. יש לקחת בחשבון שבנך הפעוט גדל ומתפתח. מתינוק קטן ופאסיבי הוא הופך אט אט לפעוט אקטיבי בעל רצונות, צרכים ודרישות משלו. יש לאפשר לו להתפתח מצד אחד, ומן הצד השני לבנות בעבורו מערכת של חוקים וגבולות ידועים וברורים. אלו יצרו בטחון ומוגנות בעולמו. בדקי עם עצמך, כיצד את מגיבה לו, כאשר הוא נמצא במצב של חוסר אונים ותסכול. תגובתך אליו הנה משמעותית וחשובה. כלומר, אם תאפשרי לו לקבל את דרושותיו, כאשר הוא בוכה ומנדנד, הנך מחזקת למעשה את ההתנהגות הבלתי רצוייה. בנך מפרש זאת בכך, שאם ימשיך לבכות ולנדנד יקבל את מבוקשו. השתדלי להתעלם מהתנהגות בלתי רצוייה - עודדי וחזקי לרוב התנהגות חיובית ורצוייה של בנך. לדוגמא: אם הוא רוצה לגעת במתקן המים, יש לומר לו בתקיפות אדיבה, שאינך מרשה לגעת !! והרחיקי אותו פיזית ממתקן המים לאחר מכן הציעי לו מים בבקבוק או בכוס מפלסטיק. אם הוא צועק ובוכה, התעלמי מכך, והמשיכי להציע לו את החלופות. כאשר הוא נענה להצעותיך, חזקי אותו במילים כמו: אני שמחה שבחרת לשתות מבקבוק, אני רואה שנוח לך לשתות מהכוס וכו'. בהצלחה, שירלי

21/07/2012 | 05:53 | מאת: אשת חינוך בנשמה

אני היא מורה בת 40 שמחפשת דרך חדשה בחיים. לפני כחמש שנים הפכתי לאמא ומאז חיי השתנו. עם זאת יש בי הרבה כאב על רקע משפחתי ומקצועי, רצון עז להתפתח ולפרוץ גבולות. מכיוון שאת באה מרקע של חינוך וטיפול משפחתי ואת כזו מקסימה ומנהלת פורום במקצועיות אני רואה לנכון לבוא ולהתייעץ איתך בקשר לדרך המקצועית שלי. האם את עבדת במערכת החינוך? האם אוכל להתייעץ איתך? תודה מכל הלב על ההקשבה שלך!

אשת חינוך יקרה, אני פה לרשותך. מכירה את מערכת החינוך היטב. שבת שלום, שירלי

21/07/2012 | 21:49 | מאת: אשת חינוך בנשמה

לפני כעשר שנים סיימתי בהצטיינות תואר ראשון בחינוך וסוציולוגיה. לקראת סיום הלימודים התחלתי ללמוד לתעודת הוראה בעקבות חלום שהיה לי להיות מורה לאנגלית. בשנה השנייה ללימודים התחלתי לעבוד בקרן קרב בכיתות א'ב'- אנגלית חוויתית. בשנה לאחר מכן נכנסתי למשרד החינוך וחטפתי את שוק חיי- קיבלתי 5 שכבות גיל, נדרשתי לשלוש השתלמויות בשבוע, יום לימודים ארוך וחוסר הדרכה מתאימה ועוד דרישות כהנה וכהנה. מה שקרה הוא שלבסוף קרסתי ובסוף שנה פוטרתי ואחר כך היה לי מאוד קשה להשיג עבודה. השגתי עבודה בתור מחליפה ל3 חודשים וזה היה לא רע ולאחר מכן מצאתי בית ספר אחר כמחליפה, אך שם שמו סוף לקריירה שלי. הרוע של המנהלת והקולגה שלי הובילו לפיטורי באמצע שנה עם מכתב נאצה נגדי על לא עוול בכפי. באותה תקופה התמודדתי גם עם מותו הפתאומי של אח יקר ועם טיפולי פיריון והייתי צריכה להשלים סמיניריון לתעודת הוראה אז כך שלא היה לי כוחות ומוטיבציה לשוב ולהלחם על שלי במערכת החינוך. עבדתי תקופה מסוימת כמחליפה על בסיס מכל מיני מקומות ומאוד אהבו אותי. לאחר שסיימתי את הסמינריון בהצטיינות באה לי הארה לעשות חוגים לילדים. הניסיון שצברתי בקרן קרב הוביל אותי לפתוח קבוצה לילדי גן וכיתות יסוד וכך היו לי מס' קבוצות ושעורים פרטנים שבהם לימדתי לפי תוכנית אישית שבניתי. העסק שלי התרחב להוראה מתקנת בעברית וחשבון והכנה לכיתה א'. לאחר שהפכתי לאמא התקשיתי להמשיך לעבוד מהבית ועברתי לעבוד במרכז למידה מחוץ לבית אבל זה נגמר לאחר שנה. אחר כך ילדתי את בני השני שהיום כבר בן שנה וחצי ואני מחפשת דרך חדשה. ניסיתי לחזור למערכת כמחנכת לכיתות היסוד. שלחתי מס' קורות חיים וזומנתי לריאיונות וקיבלתי פידבקים מאוד חיוביים לגבי הידע שלי בחינוך והנשמה שבי אך הם חששו להעסיק אותי בגלל חוסר ניסיון בחינוך כיתה. למשרד החינוך טרם פניתי כדי למסור את תעודת ההוראה שלי. במהלך השנים האחרונות התוודיתי לעולם הגן והמקום היצירתי קסם לי. התחלתי לברר בקשר ללימודים להרחבת הסמכה ומאוד התאכזבתי ממכללות במרכז שהעמיסו בקורסים והתשלום די גבוה. אבל אני עדיין מוכנה לבדוק במכללות נוספות. השבוע התחלתי להציע למתנ" חוג אנגלית לגיל הרך. זה משהו שאני רוצה לקדם. בנוסף אני רוצה לערוך חוג מוכנות לכיתה א וחוג שעת סיפור. הדילמות שעומדות בפניי הן- 1. האם כדאי בכל זאת ללמוד להרחבת הסמכה לגננת? בהנחה שאתקבל לעבוד כגננת מהמנין במשרד החינוך. 2. האם כדי להיות מורה לגיל הרך כיתות א' ב' צריך תעודת הוראה נוספת? 3. אני מאוד רוצה להתפתח כעצמאית כמורה פרטית לחוגים וכמנחה קבוצות, אך עם זאת אני חושבת שכדאי יהיה לשלב שעות במשרד החינוך כדי ליצור בטחון כלכלי גדול יותר. אני בת ארבעים אמא לשני ילדים בגיל 5 ושנה וחצי ומקווה לזכות באוצר נוסף. אני ממש אובדת עצות בקשר לעבודה ולימודים ובניסיון להכניס את רגלי במשרד החינוך שוב. אשמח לשמוע את דעתך. תודה על ההקשבה. שבוע טוב

18/07/2012 | 10:11 | מאת: עאמי

שלום לך חש לי ילדה בת בת שנתיים שהיא מאוד חזקה מאוד אנגרטית ואוהב לשחק כמו כל הילדים בני גילה אבל יש לי ולאשתי בעיות איתה : 1. היא קשורה מאוד באימא שלה כל זמן שאמא שלה נמצאת בסביבה היא תמיד רוצה אותה אפילו כשהיא משחקת 2. היא התרגלה לישון בנינו וגם שאשתי תישן לידה עד שתרדם בהתחלה זה היה כיף לאשתי אבל היום כבר לא ניתן לשלוט בזה ולא יכולים להעביר אותה למיטה אחרת 3. הילדה עקשנית רוצה לעשות רק שבה לה ואם לא היא מתחילה לבכות ולצרוח כמי ללבוש להחליף חיתול ובמיוחד בבוקר כשהיא הולכת לגן אפילו שהיא נהנית שם היא תמיד לא רוצה ללכת ולהפרד מאמא שלה חלק מהבעיה זה אנחנו תמיד אשתי רוצה לקחת אותה איתנו אפילו לנסיעה לחול ופעם אחת שנסענו ללילה אחת לא לקחנו אותה איתנו היא הסתדרה מצוין אצל סבתה שלה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, נראה שיש בלבול לגבי מי "מנהל" את מי בבית ? בלבול זה בא לביטוי גם אצל בתכם הפעוטה בת השנתיים. על-מנת ליצור סדר במשפחה, יש לבנות מערך של כללים וחוקים ברורים וידועים. אלו יוצרים לילד בטחון, מוגנות ורוגע. בנוסף, תגובתכם אליה הנה חשובה ומשמעותית. כלומר, זו יכולה לחזק ולעודד את ההתנהגות הבלתי רצוייה של בתכם. כדי לערוך שינויים משמעותיים בביתכם, ניתן לפנות לטיפול משפחתי ולהדרכת הורים, לבירור מעמיק בנושא, ולהדרכה לגבי התנהלות שונה מול הילדה. מודעות ושינוי התנהגותי שלכם יוביל להתנהגות רצוייה אצל בתכם החמודה. בהצלחה, שירלי

16/07/2012 | 10:20 | מאת: זויה

שירלי שלום, בני בן 9, סובל מאלימות הן פיזית והן מילולית. מאז שהוא היה ילד קטן הוא נוטה להרביץ לאחרים, בהתחלה חשבתי ובתמים שזה יעבור עם הזמן, אך טעיתי ובגדול! זה רק גדל יחד איתו, גם בבית הספר מתלוננים עליו הרבה גם בבית הוא לא מסתדר עם האחים שלו (זה מתבטא באיומים, קללות, ואלימות פיזיתל), לא פעם ולא פעמיים שוחחתי איתו על כך שבעיות פותרים לא באלימות, וניסיתי את שיטת טבלת פרסים, וניסיתי עם עונשים, אך שום דבר לא עזר. ובכל תקרית הוא מאשים את כל העולם - "הוא התחיל" "הוא לקח" "היא הציקה לי"... ומתחיל לבכות - מעין הגנה שלו. בגיל 8 לאחר תלונות מרובות מצד המורה נשלחנו לבדיקת קשב וריכוז ואובחנו אצלו בעיית קשב וריכוז והוא מטופל ע"י ריטלין 10 מ"ג לאחרונה זה כבר לא עוזר ועלינו לעלות לו את המינון עפ"י נאוורולוג. בסך הכל הוא ילד מקסים אך מסכן כי הזעם והאלימות לא בשליטתו. אני אובדת עצות, ב ב ק ש ה תעזרי לי כי אני לא רוצה "לאבד" את הילד שלי, וגם אני רוצה שלאחים שלו וגם לו יהיה כיף להיות ביחד. תודה רבה, מחכה לתשובתך.

לקריאה נוספת והעמקה

זיווה שלום רב, דאגתך אינה בכדי, ונראה שהנך מודעת היטב לכך שיכול להיות שהתנהגותו הבלתי רצוייה של בנך המקסים אינה בשליטתו. בנך חווה כעת את תגובת הזולת להתנהגותו האלימה, ויכול לחוש רגשות אשמה, תסכול, נחיתות ודימוי עצמי נמוך. מכיוון שהרטלין אינו מסייע למגר את האלימות, רצוי לפנות לפסיכיאטר ילדים על-מנת לערוך הבחנה מבדלת לגבי קשייו של בנך. הבחנה זו תבחין בין הקשיים, ותעזור לכם לאפשר לו את המענה הטוב ביותר. לעיתים שלב האבחון ואיתור הקשיים עורך זמן מה. מחזקת את ידייך – המשיכי לברר ולבדוק, עד שתקבלי את המענה, שיעזור לבנך. בנוסף, רצוי שתפני להדרכת הורים להכוונה ולליווי. התנהגותך ותגובתך אליו הנה חשובה ומשמעותית בתהליך זה. כל טוב ובהצלחה, שירלי

10/07/2012 | 15:34 | מאת: נמלה

שלום, בני בן שנתיים וחצי- ילד כריזמטי ומפותח קוגניטיבית לגילו (מדבר שוטף,ניתן לנהל איתו שיחות קולחות, הוא מתעניין בעולם וגמול)אך קטן פיזית (גנטיקה) ,נמצא זו השנה השנייה בגן נעמת, 27 ילדים בקבוצה. כרגע בגן עובדים בשיטת חלוקה לקבוצות לפי גילאים לרוב. לפני כחודשיים העבירו ילד לקבוצה של בני, עם בעיות התנהגות בעיקר אלימות: נשיכות, שריטות וכד'(חריג מהנורמה יחסית, כך יעידו גם המטפלות). מאז הועבר לקבוצה של בני, בני חוזר לפחות פעמיים בשבוע עם סימני נשיכה (לפעמים סימנים איומים) ושריטות . עד כה נהגנו בסבלנות ובהבנה גם מול הגן וגם מול בנינו, הסברנו לו שהילד המכה עדיין לא יודע לדבר לכן הוא מרביץ וכד'. לאחרונה גיליתי להפתעתי, כי האלימות מופנית בעיקר כלפי בני. בגן נאמר לנו שוב ושוב שמדובר בשני כוחות דומיננטים ושהמטפלת מנסה לתווך בין השניים. בני אומנם קטן פיזית אך ממש לא פרייאר וע"פ דברי המטפלת - מחזיר לילד כגמולו , בעוד המטפלת לא מתערבת (???) השבוע הבנתי ממנהלת הגן שבני לעיתים פורץ בבכי רק מעצם התקרבותו של הילד המכה - מה שהדליק אצלי נורא גדולה אדומה - שבני מרגיש מאוים ושעלי כנראה לתדרך אותו אחרת ..?? 1. האם זה נראה לך שמטפלת לא מתערבת כשהיא רואה מכות, גם אם "יש צדק" בהחזרת המכות? 2. אני לא רוצה לעודד אלימות מכל סוג ובכל זאת רוצה להקנות לילד שלי כלים להתמודדות..מה עושים? 3. מה עלי לבקש מהגן, יש לי הרושם שאין שם הכוונה טובה. למרות שבני מאוד אהוב בגן - הוא מתקשה להיפרד בבוקר (נו בטח..) ויש לי הרושם שהמטפלות לא מצליחות להתמודד עם הבעיה. סליחה על האורך ותודה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, גן הילדים צריך להיות מקום מוגן ובטוח עבור בנך, וחשוב שהוא ילך לשם בהנאה ובשמחה. צוות הגן מחוייב לשמור על הילדים מפני כל סוג של אלימות, למרות השכיחות והנורמטיביות באלימות של פעוטות, כמו: נשיכות או מכות. כלומר, עלייך לשוחח עם צוות הגן. בקשי מהן שתספרנה לך כיצד הן מתמודדות או מה הן עושות במקרה של אלימות. כך תוכלי ללמוד על מדיניות הגן במקרים אלו, וכיצד להמשיך את התנהלותך מולן. כמו-כן הנך זכאית לדרוש מהן לטפל בנושא, ולאפשר לבנך מקום בטוח ולא מאיים. חשוב לקחת בחשבון גם את חינוך הילד למציאת פתרונות, שאינם אלימים במצבים של כעס או תסכול. זאת אומרת, שכאשר אין התייחסות לאלימות מצד גורם מבוגר, הילד מבין שכך נכון להתנהג – אין מכות שיש בהן מן "הצדק" ! לגבי בנך הנבון – חשבי עימו מה ניתן לעשות, כאשר הוא מרגיש מאויים או פגוע, למשל: לומר לגננת/סייעת, להתרחק מהילד הפוגע, לבחור במשחק אחר ועוד. המסר שצריך לעבור לבנך הנו, שאתם לא תומכים באלימות, ושתעשו כל שביכולתכם ליצור בעבורו סביבה מוגנת ובטוחה. כל טוב, שירלי

09/07/2012 | 20:33 | מאת: ע

שנה הבאה הנושא השנתי הוא הכלת האחר. אני מנסה לחשוב על מושגים משיקים לצורך שימוש במושגים אלו בשיעורי חינוך ללא הצלחה. תוכלי לעזו לי?

שלום רב, איזה נושא מקסים, ואיזו מורה חרוצה - ישר כוח !! הכלה הנו מושג בפסיכולוגיה המתאר יכולת לקבל רגשות וקשיים של הפרט או של האחר כפי שהם, מבלי להישבר נפשית. מילים נרדפות למילה הכלה מתקשרות למילה מיכל וקיבולת (כמות של חומר או של נוזל שניתן להכניס לכלי) בצורה מטפורית - קיבולת, תכולה, תוכן וספיקה. את יכולה למצוא מקרים, כמו: ילד שהוריו התגרשו, חבר שהתפרץ על חבר אחר, ילדה שקבלה ציון נמוך במבחן ועוד, שבעזרתם תוכלי לדון עם התלמידים על הכלת קשיים ועזרה לזולת. ניתן גם לעשות שימוש במילה אמפתיה, שכוונתה הנה היכולת לזהות את מצבו הנפשי של האחר ולהזדהות איתו.בצד מושגים כמו : סבלנות וסובלנות. פעילות נחמדה בנושא : את יכולה לבקש מהילדים להביא כל מיני כלים או קופסאות לכיתה. כל ילד בוחר כלי שמייצג אותו. לאחר מכן עורכים דיון על הכלים השונים ועל דרכי הכלה שונות. כמו כן חשוב לדבר על הכלת ייתר - מה קורה כאשר המיכל מלא, וכיצד לשמרו מכך. מקווה שעזרתי... בהצלחה וחופשה נעימה, שירלי

09/07/2012 | 12:25 | מאת: קרין

שלום , אני אמא לילדה מקסימה בת שנתיים שבעקבות גירושים אנו גרות יחד בחדר אחד ביחידת דיור בת שתי חדרים. החדר השני הוא מקלט. מקלט יחסית מאוורר היות והדלת שם מעולם לא נסגרה, אך מצד שני החלון תמיד סגור ולא ניתן לפתיחה. האם כדאי להעביר את הילדה לחדר משלה, לפחות רק ללינה? או שעדיף להמשיך ולישון יחד באותו החדר (ואותה מיטה אגב..)? תודה רבה מראש,

קרין שלום רב, לילדה פעוטה בגילה של בתך חשוב לשמור על סדר ומובנות בחייה למרות השינוי. אם בעבר היא ישנה במיטתה ואם החדר הנוסף מתאים לינה, רצוי לאפשר לה זאת גם כעת, כדי לא להרגילה לסדרים חדשים ולינה משותפת איתך– דבר שעלול לעורר קשיים בעתיד. יחד עם זאת, עלייך לקחת בחשבון את מידת הגמישות בשיגרה בעקבות הגירושין. זאת אומרת, שאם הילדה מביעה מצוקה וחוסר ביטחון, אפשרי לה לישון איתך זמן מה עד שתרגיש בנוח, אם הדבר אינו מפריע לך, כמובן. במצב זה יש להודיע לה מראש, שלינה משותפת זו הנה זמנית. בהצלחה וכל טוב, שירלי

03/07/2012 | 13:23 | מאת: מרי

הי שירלי, בהמשך להתכתבותינו בעבר עולה לי שאלה נוספת. ילד מקסים שלי אוטאוטו בן 3,למרות הגירושין ואירועים מצערים במשפחה שלי יש לו תקשורת תמידית עם האב הביולוגי. נכון להיום הננו כבר גרים עם בן זוגי והקטן נקשר אליו מאוד חזק ובן זוגי הפך עבורו לדמות סמכותית וזה מאוד משמח אותי. הקטן קורא לו "אבא", בדיוק כמו שהוא קורא לאב הביולוגי, בן זוגי מקבל זאת בברכה וגם אני. לאחרונה קטנצ'יק התחיל לקרוא "אבא" כל גבר שהוא פוגש, ולא רק לקרוא אלא גם להפגין חיבה ולחבק ולחייך. איך ניתן להתייחס לתופעה ומה עלי לעשות? למרות שהילד נראה לעיתים מבולבל הוא יודע לעשות הבדלה בין האב הביולוג לבין בן זוגי, השאלה הגדולה מה עם הגברים הזרים בחוץ? מחכה לתשובתך המקצועית. תודה מראש

מרי שלום רב, פעוטות בגילו של בנך המתוק נוהגים לעיתים "להתבלבל" ולקרוא למבוגרים נוספים – אבא או אמא. חשוב שלא תלחצי ושלא תדאגי מכך. כאשר הילד קורא לגבר זר בשם אבא, יש לומר לו בנעימות ובאופן ענייני – התבלבלת, האיש הזה הוא לא אבא – אין לעשות מכך עניין גדול. נוגע ללב יחסו של בן זוגך לילד, והקשר החם שנוצר ביניהם, יחד עם זאת וכמו שהבנת היטב, אסור לבלבל את הילד בקריאה בשם "אבא" בין אביו הביולוגי לבין בן זוגך בעיקר כשאביו הביולוגי מעורב בחייו. ניתן אולי למצוא שם חיבה נחמד לבן זוגך, שרק בנך יקרא לו כך. בדרך זו השם "אבא" יהיה שמור רק לאביו הביולוגי, והשם השני יהיה שמור רק לבן הזוגך שחיי עימו בבית. השמות הנפרדים יצרו סדר בחייו, ולא יבלבלו אותו. מה את אומרת ? כל טוב, שירלי

11/07/2012 | 13:03 | מאת: מרי

הי שירלי, קודם כל תודה על ההכוונה..דיברתי עם בן זוגי והחלטנו להשמע להמלצותיך....למרות שכבר בילבלנו מספיק את הקטן...יש לי שאלה אחרת עכשיו. בהמשך ךאירוע המצער במשפחתי....איך מסבירים לילד מה קרה? ברור שיש להתחשב בגילו ושלב התפתחותו, מה רצוי לומר לו כשהוא מחפש את אבא שלי ז"ל כשאנו בבית של אמי. מתי לומר את האמת ובאיזה סיטואציה הכי מתאים לעשות זאת כדי שהוא לא ייפגע? תודה לך מראש, כרגיל אמתין לתשובתך המקצועית

30/06/2012 | 23:42 | מאת: אמא דואגת

ביתי הבכורה, התחילה בשנה זו ללמוד בחטיבת בניים חדשה. בבית ספר היסודי היתה תלמידה מצטינת, חברותית, שמחה ועליזה. בשנה האחרונה אני רואה אצלה פחות שמחת חיים, יותר הסתגרות, פחות קשר עם החברות, וירידה דרסטית בלימודים. נסיתי לדבר עם ביתי לברר איתה מה קורה אך ביתי לא משתפת פעולה ולא משתפת אותי במה שעובר עליה. אשמח לקבל הדרכה איך לנהוג ומה ניתן לעשות תודה, אמא דואגת.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, דאגתך אינה בכדי - המעבר לחטיבת הביניים אינו פשוט ואינו קל הן לילדים והן להורייהם, כשמעבר זה מתנגש בעוצמותיו ובמורכבויותיו של גיל ההתבגרות. הילדים מתמודדים בחטיבת הביניים עם חוויות שונות מאלו שהיו רגילים עד כה ושעם חלקן קשה להם להתמודד ולהכיל. חברת השווים (החברים) מהווה קבוצה משמעותית, והלחץ החברתי והלימודי הנו רב. בתך שינתה באופן משמעותי את התנהגותה בשנה האחרונה. מצד אחד, יכול להיות שזו הדרך שלה להתבגר , אך מן הצד השני שינוי זה מעורר נורה אדומה, כמו שחשת היטב, וזאת עלייך לבדוק ולברר היטב,כדי לראות שבתך אינה מצוייה במצוקה כלשהי. כדי שבתך תשתף אותך ברחשי ליבה, עלייך לפתח עימה יחסים טובים של קבלה ללא תנאים וללא ביקורת. הזמיני אותה לפגישה נחמדה רק של שתייכן מחוץ לבית. שוחחו על כל מיני נושאים, למשל: מוזיקה, פייסבוק, אופנה, נעלים, בנים, תוכניות טלוויזיה ועוד. שמעי מה שיש לבתך לומר ללא הערות שלך, וספרי לה על תחומיי עניין שלך. שתפי אותה בדאגתך, ובקשי ממנה שתאמר לך את דאתה בעניין. הציעי לה את עזרתך לפי הצורך והדגישי בפנייה, שאת כאן בעבורה לכל הנדרש. הקפידי לקיים שיחות אלו באופן עקבי, גם אם היא "מנפנפת" אותך או מכנה אותך "חופרת" – השתדלי לא להפגע ולא להעלב. בנוסף לכך, בדקי את הפייסבוק שלה (רצוי מאוד בהסכמתה) ואת המחשב לראות האם שם יש דבר מה המורה על מצוקה. שוחחי עם חברותייה ובקשי את עזרתן. אם הדברים הללו אינם עוזרים, ניתן להציע לה שיחות טיפוליות עם איש/אשת מקצוע, כדי שתקבל מקום ניטרלי ומכוון לרחשי ליבה. חשוב להעביר לה את המסר, שאינך מתכוונת לוותר – לא לה ולא עלייה. שולחת לך הרבה כוחות ואורך רוח - בהצלחה, שירלי

30/06/2012 | 13:09 | מאת: ר

בתי בת השנה ו 10 חודשים ישנה עדין במיטת תינוק שלה בחדרנו בכל ערב כאשר אני משכיבה אותה לישון היא צורחת ובוכה כי היא רוצה לישון במיטה שלנו הצרחות והבכי יכולות להמשך זמן רב בעלי אומר לי לא להתיחס אליה ולא לגשת אליה וככה תלמד שהיא צריכה לישון במיטה שלה אך לי זה מפריעה שהיא יכולה לבכות ולצרוח אפילו שעה ולכן אני נגשת אליה ומרימה אותה אך כמובן שכאשר אני מחזירה אותה למיטה זה שוב חוזר על עצמו שאלתי היא: מה איך נוהגים במקרה כזה מה עליי לעשות כדי שהילדה תבין שהיא צריכה לישון במיטה שלה ולא של ההורים? והאם לנהוג כמו שבעלי אומר לא להתיחס לצרחות ולהתעלם כי לי זה קשה ומפריע להתעלם ככה איך מלמדים ילד לישון במיטה משלו?

שלום רב, על מנת ללמד את בתך הפעוטה לישון במיטתה עלייכם להעזר באורך רוח, סבלנות ועקביות. ראשית יש לערוך סדר השכבה ידוע וברור בכל לילה, למשל: ארוחת ערב, מקלחת/אמבטיה, סיפור, שיר, חיבוקים ונשיקות. יש לשמור על אווירה רגועה ונינוחה בשעות הללו – ניתן לעמעם מעט את האורות ולהשמיע מוזיקה שקטה. חשוב לא לשחק במשחקים מעוררים ולא להשתולל עימה. דרך זו מעבירה לבתך את המסר, שהגיעה השעה להתכונן לשינה – עכשיו לילה, והגיעה השעה ללכת לישון. לאחר סיום ההכנות לשינה, השכיבי אותה במיטה ואמרי לה לילה טוב. בשלב זה אין להוציאה מן המיטה, אין לדבר עימה ואין לחבקה או לנשקה. שבי ליד מיטתה במקום שהיא תראה אותך, אך אל תביטי בה. כלומר היא תראה שאת נמצאת לידה מבלי לתת לה תשומת לב, שתעודד אותה להמשיך לבכות עד שתקבל את רצונה – לישון במיטתכם. אם היא קמה מן המיטה, יש להשכיבה שוב בדומייה. קחי בחשבון, שתהליך זה לוקח זמן מה, ויש את האפשרות להקצנת הבכי של בתך בתחילתו. בנוסף, חשוב לעודדה ולחזקה בתהליך זה במילים כמו: אני גאה בך שנרדמת במיטתך, היה לי נעים לראות אותך ישנה יפה במיטה שלך, הנך ילדה בוגרת ומקסימה וכו'. אם תתמידי בכך בעיקביות, בתך תבין ותלמד להרדם במיטתה. כך אינך מתעלמת מהצרחות מצד אחד, ומן הצד השני מלמדת ומחנכת אותה לישון במיטה שלה. בהצלחה וליל מנוחה, שירלי

21/06/2012 | 12:00 | מאת: טלי

שלום בן שלי השנה צריך לעלות לכיתה א הוא יליד יולי לפי הגיל ולפי מה שגננת אומרת הוא מוכן ואין שום בעיה לעלות אותו לב''ס. הוא ילד מקסים באמת ילד טוב קצת ביישן אבל מאוד היתבגר וטופס יותר ביטחון יודעה אותיות מחבר אותם יודעה חשבון אבל מסרב ללכת לחוגים (לא רצה מוכנות לכיתה א)לא לחצתי ובבית הוא גם מסרב לשבת על חוברות אני מנשה תוך כידי משחק ללמד אותו דברים השאלה האים להיתקש מאכשב לקראת ב''ס ולהקנות הרגילים של שיאורי בית או להרפות .כי אני דואגת מאוד שיסתדר שיהיה לו טוב ב''ס המון המון חששות ויותר מהצלחות בלימודים אניין חברתי חשוב לי שיהיה לו כיף מה עושים כדי לעזור לילד להיות יותר מוכן יותר עם ביטחון יותר אסרתיבי סליחה שיצאה ארוך

לקריאה נוספת והעמקה

טלי שלום רב, המעבר לכיתה א' אינו פשוט ומאוד מרגש הן לילד והן להוריו. דאגתך הנה נורמטיבית ושכיחה – בנך עובר ממסגרת קטנה של גן הילדים לבית הספר בו יצטרך לשנות את הרגליו המוכרים. למרות זאת, השתדלי להיות רגועה וקשובה לצרכיו כמו שעשית עד כה – אם הוא אינו מעוניין בעבודה על חוברות, אין להכריחו ואין להכנס עימו למאבק כוח. חזקי ועודדי אותו לרוב. קחי בחשבון ,שהמורות שמלמדות בכיתה א' מיומנויות היטב בקבלת הילדים הצעירים, ועובדות בשבועות הראשונים עם הילדים על ההסתגלות ועל המעבר מן הגן אל ביה"ס תוך הקניית הרגלי עבודה חדשים, כך שאת יכולה לסמוך על צוות ביה"ס, שיעשה את עבודתו נאמנה. כמו-כן, בתחילת השנה מוזמנים הילדים והורייהם למפגש עם מחנכת הכיתה. במפגש זה חשוב שתשוחחי עם המחנכת על כל הדברים שמטרידים ושמדאיגים אותך – בטוחני שהיא תוכל לסייע לך ולהרגיעך. מבחינה חברתית ניתן לברר אילו ילדים מהגן שלו עוברים עימו לכיתה א', ולהפגיש ביניהם בחופשת הקייץ. כך הוא יגיע לביה"ס עם חברים, שהיה עימם בחופשה. בהצלחה !! שירלי

19/06/2012 | 10:14 | מאת: רויטל

שלום , בתי בת כמעט 3 , מאוד פיקחית לגילה יודעת מה רוצה ויודעת גם לבקש ולהסביר את עצמה במדויק , עד עכשיו כשהיינו משכיבים אותה לישון - בטקס קבוע ארוחת ערב , צחצוח שיניים , הקראת סיפור לפני השינה , ואז היינו נפרדים בנשיקה ומשאירים אותה לישון בחדרה - הייתה מפטפטת עם עצמה עד שהייתה נרדמת , בשבועות האחרונים חל שינוי בהתנהגותה - אחרי שאנו מסיימים להשכיב אותה מתחילה לבכות ולצרוח , רוצה שנשב לידה , בוכה בלי סוף , אנו מסבירים לה שכבר מאוחר ושהיא צריכה לישון , אך לא מוכנה לשמוע דבר , בוכה וצועקת ומתעקשת שנשב לידה , מתרגזת מאוד , ולבסוף אנו מוצאים את עצמנו מתרגזים בעצמנו עליה , והשעה הזו נהייתה סיוט בעבורנו וגם בעבורה . אני בהריון בחודש חמישי והתחלנו להכין אותה לקראת בואו של חבר נוסף במשפחתנו האם יכול להיות קשור לזה שלא רוצה להפרד מאיתנו , מה נוכל לעשות זה מתיש אותנו מאוד בכל ערב מחדש ואנו די מיואשים כבר ולא יודעים איך למצוא דרך להרגיע את המצב, לתשובתך אודה ץ

לקריאה נוספת והעמקה

רויטל שלום רב, בתך הנבונה מבינה היטב בתפיסתה, שעומד להיות שינוי כלשהו במשפחתכם – לאמא יש תינוק בבטן. ילדים רבים בגילה של בתך חשים אי ודאות וחוסר ביטחון לגבי העתיד לבוא. הם אינם יודעים כיצד לתת לתחושות הללו ביטוי מילולי, ולכן יש נטייה להצמד להורים בסיטואציות שונות בחייהם. זאת אומרת, שהתנהגותה של בתך הנה שכיחה ונורמטיבית. עלייכם להעזר כעת באורך רוח ובסבלנות, ולחזק בעבורה את המקום הבטוח והמוגן שיש לה בבית איתכם. המשיכו להכין אותה להצטרפותו של התינוק החדש למשפחה כמו שעשיתם עד כה. בקשו ממנה לשאול שאלות על דברים שמעניינים אותה או על חששותיה בהקשר זה. ספרו לה מה הולך להיות כשהתינוק יגיע הביתה, וכיצד היא תעזור לכם בטיפולו כ"אחות גדולה ובוגרת". בנוסף, הדגישו לפנייה, ששגרת יומה ואהבתכם אליה אינם עומדים להשתנות עקב לידתך. בשעת ההשכבה, לאחר הטקס הקבוע, שבו ליד מיטתה בכסא בדומיה. אין לדבר עימה, אין להוציאה מן המיטה, אין לחבקה או לנשקה ואין להביט עליה. אם היא קמה מהמיטה, יש להשכיבה שוב בשקט. חשוב לא להכנס עימה למאבק כוח או לכעוס עליה, על מנת לא לתת להתנהגות זו מקום רב ותשומת לב, ובכך לחזק את ההתנהגות הבלתי רצוייה. עודדו אותה על התנהגות רצוייה במילים כמו: ראיתי שהתאמצת להרדם לבדך, אני רואה שקשה לך להרדם ואני פה לעזרתך, אני גאה בך שנרדמת כמו ילדה גדולה ועוד. בטוחני, שכשבתכם תחוש שוב ביטחון ומוגנות, היא תשוב להרדם לבדה כמו פעם. בהצלחה וכל טוב, שירלי

17/06/2012 | 22:52 | מאת: גלינה

שלום , יש לי שלושה ילדים כיתה ב' ,כיתה ד' כיתה ה, (שנה נוכחית) שלושתם לומדים בבית ספר דתי מרוחק מהבית עם הסעות ויום ארוך הגדולה עולה לכיתה ו' השנה ובכיתה ז' עוברת לבית ספר חילוני ליד הבית. אנחנו לא משפחה דתית הבחירה בבית ספר היה משיקולים אחרים כמו כיתות קטנות ,רמת לימודית גבוהה ,וכו עכשיו ההתלבטות שלי האם להעביר אותה לבית ספר יסודי ליד הבית לשנה אחת כיתה ו כדי שתרכוש חברים שיעברו איתה לכיתה ז ,תכיר מערכת קצת אחרת.כדי שתיהיה "מוכנה" לבית ספר על יסודי או לעזוב אותה שתסיים את הבית בספר הקיים במסגרת דתית ואז היא עוברת לבד בלי חברות ונזרקת לכיתה של 40 ילד. אם אני מעבירה אותה אני כמובן מעבירה את שלושתם יחד לאותו בית ספר. אני רוצה לציין שילדים מקבלים הוראה מתקנת בבית ספר ,שיעורי עזר שאני חוששת לא יקבלו בבית ספר אחר. מה לעשות? תודה *ילדה הגדולה ביישנית לא מתחברת בקלות.

לקריאה נוספת והעמקה

גלינה שלום רב, בדרך כלל לא מומלץ להעביר ולשנות לילדים מסגרות חינוכיות ללא סיבה משמעותית ורק כאשר אין ברירה אחרת, כמו: מעבר דירה או בעיה חברתית קשה. בתך לומדת בבה"ס הנוכחי כבר חמש שנים. היא נמצאת בכיתה קטנה, ברמת לימודים גבוהה ומקבלת את העזרה לה היא זקוקה. אם כך מדוע עלייה לעבור ולחוות כעת מעבר נוסף ? אם את חוששת שהיא תתקשה במעבר וברכישת חברים חדשים באזור מגורייה, ניתן ליצור קשר עם יועצת חטיבת הביניים בחודש יוני שנה הבאה, ולבקש ממנה "לשדך" לבתך כמה חברות נחמדות עימן היא תוכל להתחבר בזמן החופשה. כך היא תוכל להגיע לחטיבה עם בנות שהיא מכירה מהקיץ. בנות בגילה ישמחו לסייע לה להסתגל לביה"ס החדש. בנוסף, ממליצה לך לבחון היטב, האם יש צורך להעביר את שני הילדים הנוספים ביחד עם בתך הגדולה לבית ספר אחר. בדקי את השיקולים, את היתרונות ואת החסרונות לכאן ולכאן, על-מנת לקבל את ההחלטה הטובה ביותר בעבור ילדייך. כל טוב, שירלי

15/06/2012 | 17:35 | מאת: אודה לעזרתך

שירלי שלום, אני בת 31 , נשואה +2 קטנטנים. בעלת תואר ראשון ביעוץ חינוכי וכן תואר ראשון נוסף בעבודה סוציאלית (מסלול הסבה)- שניהם מטעם אוני' בר-אילן. באופן אישי אני מאוד מתחברת לעולם היעוצי-טיפולי ומרגישה נוח בנישה של ילדים ונוער. עם סיום לימודי ההסבה עבדתי כעו"ס במגזר הפרטי-עסקי (לא בתחום טיפולי וכלל לא בעבודה מול נוער). בזמן האחרון עולה בי מחשבה לגבי תואר שני ביעוץ חינוכי ואודה לך אם תוכלי לעזור לי מנסיונך: 1. האם טרם קבלת החלטה ללמוד תואר שני ביעוץ חינוכי, רצוי לעבור למקום עבודה בו אוכל לבחון את כישוריי כעו"ס בעבודה מול ילדים/נוער? 2. מהם היתרונות והחסרונות בלימודי תואר שני ביעוץ חינוכי למול התואר שלי בעבודה סוציאלית? האם אני לא "הולכת אחורה" מאחר וכבר למדתי תואר טיפולי? חשוב לי לציין כי אני מאוד מתחברת לפן החינוכי-ייעוצי, ורואה במסגרת בית הספר אופציה טובה להתקדמות בייחוד לאור העבודה שאני בעלת משפחה ושעות העבודה הן נוחות.כעו"ס רוב המשרות המוצעות הן בשעות אחה"צ ואיני יכולה לעבוד בשעות אלו. מצד שני ידוע לי כי מסגרת השעות הנקבעות לפן היעוצי הוא תלוי מנהל בבית הספר ועליי להיות גם מורה.... תודה רבה.

שלום רב, הסוגיות וההתלבטויות, שהעלת בפנייתך הנן נכונות ומשמעותיות. כמו שאת לבטח יודעת, לכל בחירה יש מחיר או/ו יתרונות וחסרונות. ההבדל המהותי בין עו"ס לבין יועצת חינוכית הוא, שיועצת יכולה לעבוד רק במסגרות החינוכיות ומחוייבת בתעודת הוראה ובשעות הוראה בביה"ס. לעומת זאת, עו"ס יכולה להשתבץ במסגרות טיפוליות רבות ומגוונות בהן יש דרישה לעו"ס. השיקול לגבי שעות העבודה נכון רק לגבי ימי החופש שיש במערכת החינוך, מכיוון שבאופק חדש שעות העבודה התארכו בצד ישיבות והשתלמויות, שנערכות לעיתים אחה"צ או בשעות הערב. ממליצה לך לפנות ליועצות בחטיבות הביניים ובתיכונים באזור מגורייך, שעובדות עם מתבגרים , ולשמוע מהן חוות דעת מן השטח. מנגד את יכולה לפנות למחלקת הרווחה לשירות לנערה למשל, ולשוחח עם עובדות סוציאליות שעובדות עם נערות או בקידום נוער, שם עובדים עם נערים. שיחות אלו יסייעו לך לבחור את המסלול הלימודי, שמותאם לך ולצרכייך. הרצון לשלב בין קריירה לבין שני קטנטנים ומשפחה טומן בחובו ויתורים ובחירות, וזאת עלייך לקחת בחשבון. יחד עם זאת, רובנו עובדות ומתנהלות היטב בין שני העולמות. בהצלחה, שירלי