פורום ייעוץ חינוכי

פורום זה נותן מענה מקצועי ומיומן להורים בשאלות וקונפילקטים מול המערכת החינוכית של הילדים - הן במערכת הפרטית והן במערכת הציבורית.

לעתים ההורים מתלבטים כיצד לנהוג מול המורה, מול הגננת או מול ביה"ס, כאשר מתעורר קושי כלשהו של הילד או של המערכת. חשיבותו של הפורום הוא במתן תשובות והדרכה להורים מגורם שאינוי מצוי בתוך המערכת, אך מבין את כלליה, חוקיה והתנהלותה.

ילדינו מבלים שעות רבות בתוך המערכת החינוכית, וחווים שלל של התמודדויות. כהורים, אנו מתלבטים בכל יום כיצד להוביל את ילדינו להיות מאושרים, עצמאיים, בריאים, אזרחים טובים, ובעלי אחריות על הבחירות בחייהם - פורום זה יעזור לכם בשילוב הנכון והמושכל בין השניים.
659 הודעות
646 תשובות מומחה

מנהל פורום ייעוץ חינוכי

21/03/2013 | 11:35 | מאת: לילי

היי שירלי יש לי ילדה בת שנה ו7 חודשים, שמחה, אוהבת לצחוק, נהנת ללכת למעון וכו, ובזמן האחרון היא "נדבקת" אליי בטירוף, לא מוכנה ללכת למעון (למרות שהיא נרגעת כשהיא מגיעה לשם), בוכה אם אני עוזבת אותה לכמה רגעים, למרות שיום היא ככה ויום אחר היא בסדר גמור, היום במעון היא לא שיתפה פעולה, לא שרה ולא רקדה, ולא אכלה והיא נדבקת למוצץ יותר מהרגיל... האם יש קשר בין צמיחת השיניים שמפריעה לה להתנהגות הזו...או שזה נורמלי? והאם יש קשר לכך שאני בהריון ואולי היא מרגישה שינויים? כי אנחנו מתנהגים איתה רגיל כאילו אין הריון..מה לעשות אני מתוסכלת תודה על ההבנה

לקריאה נוספת והעמקה

לילי שלום רב, פעוטות בגילה שלך בתך עוברים לעיתים שינויים וקשיים רגשיים, שאינם יכולים לתת להם ביטוי מילולי, ולכן מביעים אותם בהתנהגותם. אלו יכולים להיות חלק מן השגרה היומיומית של חייהם, כמו: ילד שמציק להם בגן, הצבת גבול שמביאה אותם לתסכול, חוסר אונים מול אתגרים שונים, ההריון שלך, צמיחת שיניים וכו. על-כן מצד אחד יש להביע אמפטיה לקושי שלה– אני מבינה שקשה לך, אני רואה שהיה לך היום יום לא קל, בואי אחבק ואנשק אותך ועוד. מן הצד השני יש לחזקה ולעודדה הן במשפחה והן בגן. זאת אומרת לתת לה ביטחון, מוגנות ויציבות ולא לשתף פעולה עם מצבי הרוח שלה. לגבי ההריון, יש צורך להכין אותה אט, אט לכך. ספרי לה על התינוק שיש לך בבטן, הרשי לה ללטף ולהניח את הראש על הבטן והשתמשי בסיפורים קצרים ופשוטים המסבירים את ההריון את לידת תינוק חדש במשפחה. כל טוב, שירלי

14/03/2013 | 13:10 | מאת: איציק

שלום רב, אנחנו זוג שנמצא במשבר נישואים וזקוקים לייעוץ משפחתי/זוגי. הפנו אותנו ליועצת נישואים והתברר לנו שהיא בעלת תואר ראשון (BA) בפסיכולוגיה מאוניברסיטה מחו"ל שאינה מוכרת ע"י המועצה להשכלה גבוהה ואשר עברה כל מיני קורסים בתחום הייעוץ הזוגי. מאחר וחשוב לנו להגיע למישהי או למישהו רציני שהוא בר סמכא ועבר הכשרה מספקת, רצינו לברר האם זה מספיק מבחינת משרד הבריאות וכו'? תודה מראש על העזרה, איציק

איציק שלום, איני מוסמכת לקבוע מקצועיותו של אדם זה או אחר. הפעילו שיקול דעת בחירת המטפל הנכון בעבורכם. בהצלחה, שירלי

09/03/2013 | 23:17 | מאת: שגית

שלום שירלי (קראתי תשובות שלך ומאוד מוצאת חן בעיניי הגישה שלך אז ממשיכה :)) יש לי ילדה בכורה בת חמש, יש לה אחות קטונה בת שנתיים... בעצם יש לי בעיה אחת איתה... על כל דבר היא מתנגדת, זה יכול להתחיל בבוקר כשאומרים בוקר טוב ישר היא מזעיפה פנים, בגדים, ציחצוח שיניים תסרוקת בואי לאכול, אוכל היא לא רוצה לאכול כלום...כל דבר שאפשר להגיד לא היא אומרת לא אני מבינה שהיא רוצה עצמאות אני מבינה שהיא רוצה להרגיש גדולה...אבל אי אפשר לנהל ככה בית אז זה מתחיל בבקשה שקטה ממשיך בדרישה ואיום שתכף לא יהיה נעים ובד"כ זה נגמר בצעקות וכעס של שתינו חייבת לציין שזה לא תמיד כך, זה בא בגלים יש תקופה טובה ויש תקופה שהיא פחות האם יש פתרון קסם? :) תודה רבה

שגית שלום רב, בטוחני שבתך בת החמש הינה ילדה מקסימה, מתוקה ונבונה, וכמו שלמבוגרים ישנם רגעים יותר טובים ורגעים פחות טובים כך גם לה, ולכן הקסם בחיים שלכם הינו היא בעצמה. על-מנת להפחית התנהגויות בלתי רצויות חשוב לא לתת תשומת לב שלילית לאלו. זאת אומרת, כאשר היא מחמיצה פנים בבוקר או מסרבת לדבר מה, יש להתעלם מכך 'אם ניתן או לומר לה בחיוך גדול – בוקר טוב ילדה יפה ומקסימה שלי, איזה בוקר נפלא !! או לומר לה- אני מבינה שלא בא לך לאכול/להתלבש/לצחצח שיניים, אבל אלו הן חלק מהדברים שאנו עושים כל בוקר. אותם את חייבת לעשות, אבל את בוחרת האם לעשותם בכייף ובחיוך או בכעס – הבחירה בידייך. בדרך זו את מציבה את הגבול מצד אחד, ומן הצד השני מעבירה את האחריות על מצב רוחה אליה. בכל מקרה רצוי לא להכנס למצב של כעס ושל צעקות, שאינם משרתים שום מטרה חינוכית. יחד עם זאת, כמו שכתבתי לעיל גם המבוגרים הינם בני אדם בעלי רגעים טובים ופחות טובים בחיים.... כאשר היא משתפת פעולה, יש לעודדה לרוב, ולומר לה כמה נעים וכמה טוב היה לך עימה. בהצלחה ושבוע טוב, שירלי

09/03/2013 | 22:58 | מאת: שגית

שלום שירלי הקטנה בת שנתיים וחודשיים ויונקת, בהתחלה תכננתי עד גיל שנתיים והתכנון הועבר לעד סוף החורף ואנחנו מתקרבים לשם בצעדי ענק... למה בעצם להפסיק להניק אז מכמה סיבות...הקטנה מאוד מאוד קשורה אלי ורק אלי כמעט אף אחד אחר (חוץ מאבא שלי שאותו רואה פעם בחודש...) הולכת ממש בשמחה לגן אבל בסוף היום כשהיא איתי היא לא עוזבת אותי לרגע, אם אני נעלמת היא מחפשת אותי בטירוף ובוכה אם לא מוצאת...(בד"כ שירותים) אם יודעת שאני הולכת לשירותים היא נכנסת איתי...כשהולכים לגן משחקים זה תמיד אמא בואי...אם משחקת במשחק בבית זה אמא בואי ואפילו מראה לי עם היד איפה לשבת...כשאני מבשלת היא יושבת לידי על השיש...בלילה היא ישנה במיטה משלה בחודשיים האחרונים עד אז ישנה אצלנו אבל מתעוררת וקוראת לי שאבוא אליה ככה כמה פעמים בלילה - אני ישנה במיטה שלי היא קוראת לי ואז אני עוברת למיטה שלה מניקה ונרדמת מתעוררת באיזשהו שלב וחוזרת למיטה שלי בערך 3 פעמים בלילה בד"כ גם מתעורת בבוקר אצלה במיטה... יש לה אחות גדולה בת 5, הקטנה "סוחטת" את כל תשומת הלב...אני לא מצליחה לשחרר אותה וההפך...כלומר לא מצאתי עדין את השיטה לתת לה ביטחון להיות בלעדי גם כשאני שם... יש לי יסוריי מצפון לאחותה הגדולה ואני יודעת שזה לא בסדר אני מנסה לשנות אבל אז היא פוצחת בבכי שהגדולה ישר מותרת כדי שתפסיק עם הצעקות הרמות...הקטנה בוכה המון המוווןן ועל כל דבר, שום הסבר לא מקובל עליה, בעצם מאז שהיא נולדה או ברגע שנולדה מאז היא לא מפסיקה לבכות, אף פעם לא מצאתי את הדרך אליה למרות שמאוד רציתי אני צריכה כמה עצות: 1. איך מפסיקים להניק בגיל כזה היא עקשנית מאוד מאוד - אולי אם אני אפסיק להניק היא תפתח יותר לשאר העולם 2. איך נותנים לה בטחון ואיך גורמים לה לשחרר אותי מעט, יש לה גם אבא... אשמח לעצות תודה רבה

שגית שלום, עמך הסליחה על העיכוב במתן התשובה. ישר כח על אורך הרוח בהנקה באוחרת. רצוי לא לגמול את בתך בצורה קיצונית מן ההנקה על-מנת שלא תחווה זאת כדחייה. בדקי עם עצמך עד כמה את מוכנה לשחרר אותה לעצמאות, ו"לוותר" במובן מסויים על הקרבה ועל האינטימיות שיש בין אמא לבת בזמן ההנקה. הרי בתך אינה זקוקה להנקה כחלק מתצרוכת המזון שלה. זו באה בעיקר בהיבט רגשי שלך ושלה. ברגע שתחליטי עם עצמך שהגיע השעה ללא דחייה וללא סיבות נוספות, חשבי על זמנים שבהם יהיה לך קל להציע לה תחלופה להנקה, למשל: משחק יחד, אוכל מעניין וטעים, צפייה בתוכנית אהובה ועוד. זאת אומרת, שתבדקי מה מקור הצורך שלה בהנקה, ובמקרים הפחות משמעותיים, עשי איתה דברים אחרים או הציעי לה לעשות פעילויות נחמדות. כאשר היא נענת להצעתך, עודדי אותה רבות במילים כמו: היה לי מאוד נעים לשחק איתך, נהנתי מאוד לאוכל איתך מעדן, כמה אהבתי שצחקנו יחד כשראינו את התוכנית, כייף לי להיות איתך, את ילדה בוגרת, אני גאה בך וכו'. בעידוד זה עלייך לא לשכוח את בתך הבכורה, ולעשות כך גם עימה. לאט, לאט עם עידוד ועם הכוונה לדברים אחרים בתך תלמד להנות מן עצמאותה. בנוסף, מסכימה איתך לגבי חשיבות הקשר שלה עם אביה, ולכן רצוי, שתעודדי אותה לבלות עימו מצד אחד, ומן הצד השני, שהוא "יחזר" אחרייה ויציע לה פעילויות שהיא אוהבת לעשות, למשל: לרכוב באופניים, ללכת לים/בריכה, לאכול גלידה ועוד. לסיום, קבלו אותה כמו שהיא, ועזרו לה במיומנויות החברתיות השונות. בטוחני שבבוא הזמן היא תלמד להשתחרר. כל טוב ושבוע טוב, שירלי

שגית שלום, עמך הסליחה על העיכוב במתן התשובה. ישר כח על אורך הרוח בהנקה באוחרת. רצוי לא לגמול את בתך בצורה קיצונית מן ההנקה על-מנת שלא תחווה זאת כדחייה. בדקי עם עצמך עד כמה את מוכנה לשחרר אותה לעצמאות, ו"לוותר" במובן מסויים על הקרבה ועל האינטימיות שיש בין אמא לבת בזמן ההנקה. הרי בתך אינה זקוקה להנקה כחלק מתצרוכת המזון שלה. זו באה בעיקר בהיבט רגשי שלך ושלה. ברגע שתחליטי עם עצמך שהגיע השעה ללא דחייה וללא סיבות נוספות, חשבי על זמנים שבהם יהיה לך קל להציע לה תחלופה להנקה, למשל: משחק יחד, אוכל מעניין וטעים, צפייה בתוכנית אהובה ועוד. זאת אומרת, שתבדקי מה מקור הצורך שלה בהנקה, ובמקרים הפחות משמעותיים, עשי איתה דברים אחרים או הציעי לה לעשות פעילויות נחמדות. כאשר היא נענת להצעתך, עודדי אותה רבות במילים כמו: היה לי מאוד נעים לשחק איתך, נהנתי מאוד לאוכל איתך מעדן, כמה אהבתי שצחקנו יחד כשראינו את התוכנית, כייף לי להיות איתך, את ילדה בוגרת, אני גאה בך וכו'. בעידוד זה עלייך לא לשכוח את בתך הבכורה, ולעשות כך גם עימה. לאט, לאט עם עידוד ועם הכוונה לדברים אחרים בתך תלמד להנות מן עצמאותה. בנוסף, מסכימה איתך לגבי חשיבות הקשר שלה עם אביה, ולכן רצוי, שתעודדי אותה לבלות עימו מצד אחד, ומן הצד השני, שהוא "יחזר" אחרייה ויציע לה פעילויות שהיא אוהבת לעשות, למשל: לרכוב באופניים, ללכת לים/בריכה, לאכול גלידה ועוד. לסיום, קבלו אותה כמו שהיא, ועזרו לה במיומנויות החברתיות השונות. בטוחני שבבוא הזמן היא תלמד להשתחרר. כל טוב ושבוע טוב, שירלי

06/03/2013 | 13:10 | מאת: שירלי

שלום רב, ילדתי בת שנתיים ושלושה חודשים, ילדה מאד טובה , ילדה שינקה עד גיל שנתיים ומאז ותמיד מאד מאד מחוברת וקשורה אליי! לפני חמישה חודשים ילדתי את בתי השניה, ותחילה היה נראה כי הגדולה מאד אוהבת ומקבלת אותה ולא היה שןם שינוי בהתנהגות, חוץ מגמילה מהנקה שהייתה לא קלה... אבל לאחרונה הילדה השתנתה לגמרי, מאד סגורה, כבויה, עצובה, מרבה לבכות, יש לה התקפי זעם, היא לא נותנת לאף אחד מהמשפחה להתקרב או לשחק איתה ( סבתא, דודים) חוץ ממני. כל הזמן רוצה להיות איתי, עליי ,ושרק אני יאכיל אותה, יקלח אותה , ירדים אותה.. לעיתים בעלי מצליח איכשהו לקלח אותה אבל גפ מלווה בבכי. הילדה פשוט השתנתה מקצה לקצה, מילדה חייכנית , שובבה בעלת שמחת חיים- הפכה לילדה מאד קשה, עצובה. גם חזרה לבכות בגן ( למרות שכבר נמתאת שנה באותו גן), הפרידה בבוקר מאד קשה, ולא תמיד משתתפת בכל הפעילות בגן... האם מדובר במשבר בגלל האחות החדשה? גיל שנתיים הקשה? או הכל יחד.... בבקשה אני אובדת עצות....

לקריאה נוספת והעמקה

שירלי שלום רב, פירושך למצב הינו נכון – גם גיל שנתיים, גם אחות חדשה, גם גמילה מהנקה וגם.....לא פשוט כלל לפעוטה כזו קטנטנה. קחי בחשבון, שזו תקופה לא קלה בעבור כולם, אך בטוחני שזו תחלוף, ובתך המקסימה תחזור להיות שמחה, מאושרת ורגועה. אז מה עושים ? מחזירים לה את הביטחון, ומאפשרים לה להיות בקרבה אלייך כמה שניתן ללא ביקורת וללא שיפוטיות עם הרבה אמפטייה ואהבה. כאשר הדבר אינו מתאפשר, יש להסביר לה זאת, להביע מולה אמפטיה ולחשוב עימה על חלופות, לדוגמא: את צריכה לרחוץ את בתך התינוקת – הסבירי לבתך הבכורה, שכעת את צריכה לרחוץ את אחותה, מכיוון שערב עכשיו ואין מי שיעזור לך. את מבינה שקשה לה, ושהיא רוצה להיות איתך כל הזמן, אבל חייבים לרחוץ את הקטנה. האם היא מוכנה להיות העוזרת הבוגרת שלך ולעזור לך לרחוץ את אחותה הקטנה ? תני לה תפקידים – להחזיק את המגבת, להגיש לך את השמפו ועוד. בדרך זו את שמה את הגבול תוך הבנת הקושי ולימוד במציאת פתרונות. אם בעלך עוזר לך בשעות הקריטיות, תנו לו לטפל בקטנה והשתדלי להיות עם בתך הבכורה. ברגע שהיא תחוש שוב ביטחון, היא תחזור לעצמה. כל טוב ושבוע טוב, שירלי

05/03/2013 | 14:47 | מאת: ליז

שלום רב., אשמח לקבל את עזרתך. בתי בת 3.3 חודשיים, גמולה כבר מקיץ שעבר. את הגמילה לא לחצתי עליה אלא היא הראתה סימנים של מוכנות ובאמת היו כמה פספוסים אבל עבר חלק. בזמן האחרון יש לה בריחות בגן של קקי,כאילו לא רוצה ללכת. והנהלת יצרה עימי קשר אתמול ואמרה לי שמבחינתה היא לא גמולה ויש להחזיר אותה לחיתול/תחתון גמילה ואני חושבת שזה לא פתרון בשבילה. אני מאוד אשמח אם תעזרי לי בעצתך.

לקריאה נוספת והעמקה

ליז שלום רב, נראה שעברת עימה את תהליך הגמילה בצורה טובה ויעילה – יישר כח על כך ! ילדים בגילה של בתך חווים רגרסיות בשליטה בצרכים מסיבות שונות ומגוונות, ואין לעשות מכך עניין גדול ללא סיבה. ראשית, בררי ובדקי האם יש דבר מה שמקשה רגשית על בתך. דבר זה יכול להיות דבר שגרתי, כמו: גננת או סייעת מחליפה, ילד מציק בגן, אבא או אמא מצוננים וכו'. שנית, אני מחזקת את ידייך בכך שהחזרת הטיטול אינו הפתרון הנכון בעבורה. צעד זה עלול לפגוע בדימוייה העצמי ואינו נחוץ כלל. ככול שתתיחסו לפספוסים אלו כפספוסים בלבד ובאופן ענייני של החלפת הבגדים ונקיונה של הילדה, כך היא תחזור לשלוט בצרכייה שוב. שוחחי עם צוות הגן, וחשבו יחד על פתרון טוב בעבור כולם. הרי גם כשהילדה עושה את צרכייה בטיטול הן מחוייבות לנקותה.... אם הינך זקוקה לעזרה או למחשבה נוספת, אני כאן בעבורך. בהצלחה ושבוע טוב, שירלי

ליז שלום רב, נראה שעברת עימה את תהליך הגמילה בצורה טובה ויעילה – יישר כל על כך ! ילדים בגילה של בתך חווים רגרסיות בשליטה בצרכים מסיבות שונות ומגוונות, ואין לעשות מכך עניין גדול ללא סיבה. ראשית, בררי ובדקי האם יש דבר מה שמקשה רגשית על בתך. דבר זה יכול להיות דבר שגרתי, כמו: גננת או סייעת מחליפה, ילד מציק בגן, אבא או אמא מצוננים וכו'. שנית, אני מחזקת את ידייך בכך שהחזרת הטיטול אינו הפתרון הנכון בעבורה. צעד זה עלול לפגוע בדימוייה העצמי ואינו נחוץ כלל. ככול שתתיחסו לפספוסים אלו כפספוסים בלבד ובאופן ענייני של החלפת הבגדים ונקיונה של הילדה, כך היא תחזור לשלוט בצרכייה שוב. שוחחי עם צוות הגן, וחשבו יחד על פתרון טוב בעבור כולם. הרי גם כשהילדה עושה את צרכייה בטיטול הן מחוייבות לנקותה.... אם הינך זקוקה לעזרה או למחשבה נוספת, אני כאן בעבורך. בהצלחה ושבוע טוב, שירלי

10/03/2013 | 12:40 | מאת: ליז

שירלי שלום, תודה רבה על תשובתך. הייתה לי שיחה עם המנהלת ואחרי שראתה את המייל שהעברתי לה היא אמרה לי שהיא חוזרת בה. אמרתי לה שאני מתייעצת ובודקת פתרונות ומאמינה שיש משהו בגן. בגדול, היא עם אותה מטפלת וגם לפעמים הבנתי מהמטפלת שהילה עושה לה לפעמים צרות לשבת בשירותים והיום שהייתי איתה היא ישבה איתה ואמרה לי אמא שכולם ייצאו מפה,אולי היא אוהבת להיות לבד. אני מאמינה שלהחזיר אותה לחיתול לא נחוץ בכלל.אמרתי גם למנהלת מה הבבדל בין נקיון טיסוק עם חיתול ובין ללא חיתול והיא כמובן אמרה שיש, עצם הנקיון לפעמים מתלכלכת הרצפה/שטיח... אני אשב עם צוות הגן ויעדכן אותך בנעשה ואשמח ליצור עימך קשר טלפוני, אם זה אפשרי. תודה רבה ושבוע טוב,ליז

04/03/2013 | 17:21 | מאת: שירן

שלום שירלי, בני בן 8 חודשים ונמצא אצל מטפלת עם עוד 5 ילדים. לאחר שבועים שהיה חולה ושהה איתי בבית הוא חזר למטפלת ומאז הוא לא מפסיק לבכות שם..(המטפלת ציינה כי הוא לא מתייאש מהבכי ויכול לבכות המון זמן!)נרגע רק על הידים. אני מציינת שאין שום סיבה רפואית/פיזית שידועה לנו שתגרום לו לבכות. גם בבית הוא הפך למפונק יותר ולא מעסיק את עצמו לבד הרבה.. 2 שאלות: 1. אני דואגת כי במשך היום הוא בוכה הרבה(וכמובן המטפלת לרוב כנראה לא מרימה אותו..)האם הבכי הבלתי נפסק הזה יכול לגרום לו נזק? 2. איך אני מרגילה אותו להיות פחות על הידיים? כשהוא חוזר הביתה אחרי שבכה שם כל היום אני רוצה שיהיה איתי קרוב וכמובן שלא יבכה.. אשמח לכל עצה ועזרה. שירן.

שירן שלום רב, פעוטות רכים בגילו של בנך אינם יכולים לתת ביטוי מילולי לצרכייהם, ולכן מתנהגים את מה שהם מרגישים. מחלתו ערערה, כפי הנראה, את סדר יומו ואת שגרת חייו. כעת הוא מתקשה לחזור לשגרה זו, וזקוק לעזרתך ולעזרתה של המטפלת לעשות זאת. חשוב לשמור על שגרת יומו ועל הגבולות המוכרים לו מצד אחד, אך מן הצד השני יש להיות קשובים לצרכיו ולקשייו. זאת אומרת, שאם הוא מרגיש צורך להיות יותר על הידיים, יש לאפשר לו זאת, תוך הקניית ביטחון של משחק לבד ללא ידיים. לדוגמא: לתת לו משחק חדש ולשבת לידו או לאפשר לו לשחק כשהוא בחייקך. רצוי לא ליצור מאבקים או מלחמות סביב נושא זה – לא להורידו בכוח מהידיים, אלא בהדרגה ובעזרה. ילדים אוהבים להיות עצמאיים וחופשיים. ברגע שיחוש שוב ביטחון, אין ספק שיחזור לעצמאותו במהרה. כל טוב ובריאות טובה, שירלי

שלום שירלי, יש לנו ילדה בת שנה ושבעה חודשים...וישנן שתי תופעות שהיינו רוצים להתייעץ איתך לגביהן: האחת,שבזמן האחרון היא מתעוררת בלילה ודורשת שנדליק לה את המחשב בסלון כדי לראות ולשמוע קליפים/ שירים (של ילדים כמובן)...והיא מתעצבנת,צורחת ובוכה אם לא עושים זאת...וגם היא לא חוזרת לישון כל כך מהר והיא רוצה לישון איתנו... האם היא מכורה למחשב ואיך משיבים את המצב לקדמותו??? דבר שני אני בהריון..ואמרנו לה שיש לי תינוקת בבטן..היא מלטפת ומנשקת את הבטן..אבל גם נדבקת אליי המון בזמן האחרון..ממש... האם היא באמת מודעת לבאות???..האם כשאלד היא אכן תבין את המשמעות של תינוקת חדשה בבית?(היא תהיה בת שנתיים) תודה על עזרתך

לקריאה נוספת והעמקה

לאה שלום רב, בתך הינה קטנטנה ואינה צריכה לדרוש לשמוע מוזיקה באמצע הלילה. בדקי את מערך הגבולות שלכם מולה – אתם אלו שמנהלים אותה ולא להיפך. ערכו סדר יום ברור וחד משמעי. בלילה כשהיא מתעוררת חשוב לא לדבר, לא לחבק, לא להוציא מהמיטה וכו'. יש להיות עניינים – להשכיבה במיטה, ולהיות עימה ללא תשומת לב עד שהיא תרגע. את יכולה להתייעץ עם יועצת שינה הנושא. לגבי ההריון – המעבר מזוג הורים לילד אחד לזוג הורים לשני ילדים מזמן הסתגלות מחודשת למצב ואתגרים רבים. הכיני את בתך המתוקה ללידה בעזרת ספרים וסרטים העוסקים בנושא זה. הרצון שלה להיות בקרבתך מעבר לרגיל הינו טבעי וברור. חשוב שתתנו לה ביטחון ומוגנות, אך דאגו לא לפנק או לפצות אותה על ההריון. פיצוי או פינוק מעביר לילד מסר שגוי שהוא אומלל ולכן הוריו צריכים לפצות אותו. קחי בחשבון את זמן ההסתגלות המשפחתי, וראי בה דבר טבעי ונורמלי. בהצלחה ולידה קלה, שירלי

03/03/2013 | 15:51 | מאת: לאה

היי שירלי..בטעות שלחתי תגובה משאלה של מישהי אחרת... רציתי לדעת מה הכוונה "לא לפצות את הילדה על ההריון"...איך פיצוי בא לידי ביטוי...הכוונה מה לא לעשות??? תודה על עזרתך

03/03/2013 | 08:42 | מאת: שרית

שלום, בני בן ה-5 חודשים לאחרונה אינו רגוע. הדבר מתבטא ב: - בזמן אכילה אינו רגוע, זז הרבה, מוציא את הבקבוק מפיו, בוכה למרות שהבקבוק בפיו, מסתכל לצדדים וכל דבר מסיח את דעתו. - בשעות הערות לרוב עצבני, צועק, אגרסיבי מאוד ושורט. רוצה להיות רק על הידיים ורק במצב בו אנו עומדים. - כאשר הוא על מזרן פעילות ומחליט שלא רוצה לעשות תרגילים כמו תרגילי התהפכות, אז הוא סוגר את גופו חזק ולא נותן לנו לתרגל איתו. - מוציא את המוצץ מהפה, זורק אותו ומתעצבן. - מתקשה מאוד להירדם. לוקח לנו חצי שעה להרדים אותו (במקרה הטוב) והדבר מלווה בבכי וצעקות ומעבר מהעגלה לידיים וחוזר חלילה. מה קורה לו? אשמח לקבל ייעוץ והכוונה. האם עלינו לפנות ליועץ פסיכולוגי? תודה, שרית

לקריאה נוספת והעמקה

שרית שלום רב, פעוטות בגילו של בנך אינם יכולים לומר להורייהם מה מפריע או מה מציק להם, ולכן מביעים את הקושי בהתנהגות. התנהגותו של בנך יכולה להצביע על מגוון רחב של סיבות, ולכן רצוי שתבררי מה גורם לו אי שקט וחוסר רוגע. יכול להיות, שבנך גדל ומתפתח, וזו דרכו להראות לך אי שביעות רצון ותסכול במצבים שאינם לרוחו. ראשית, ממליצה לך לפנות ולהתייעץ עם רופא הילדים של בנך, על-מנת לשלול בעיה רפואית כלשהי, שמציקה לו – שיניים, כאבי בטן, אוזניים ועוד. בנוסף, בדקי את תגובתך אליו במצבים אלו. האם את רגועה ? האם את לחוצה ? האם את דואגת ? ועוד. התיחסותך המילולית והבלתי מילולית לבנך במצבים אלו הינה חשובה ומשמעותית. עלייך להיות רגועה, ולא לעשות מכך עניין או לתת תשומת לב מיותרת. אם את מרגישה שקיים קושי בהתנהלותך מול בנך, יש מקום לפנות להדרכת הורים להכוונה ולליווי. בהצלחה, שירלי

03/03/2013 | 15:49 | מאת: לאה

היי שירלי..תודה שחזרת אליי...לא הבנתי מה זאת אומרת פיצוי על ההריון?? תודה על עזרתך

28/02/2013 | 21:52 | מאת: לי

שלום רב ביתי בת שנתיים ו7 חודשים עד לפני הולדת אחיה היתה ישנה לבד לאחר הקראת ספר. כיום נולד לה אח חדש חשוב לציין שהוא יונק ובך הכל היא מתנהגת ממש בסדר. אך וטקס השינה הפך לסיוט. אנחנו משכיבים אותה בשעה 20:00 קוראים סיפור ואז היא מבקשת שנישן איתה וכשאני מסבירה לה שאני לא יכולה היא מתחילה לצעוק ולבכות בבכי מטורף ומלחיץ שהיא רוצה אותי. במשך חודשיים וחצי נשארתי לידה כאשר אני יושבת על כסא ולאט לאט הוצאתי אותו החוצה מחדרה. לצערי אני לא מצליחה להחזירה לישן לבד ויוצא שכל יום היא נרדמת אחרי 21:30. כאשר אני מתרחקת מחדרה היא פורצת בבכי שמעיר את אחיה והיא ממש היסטרית ומבקשת שאשר איתה. אשמח לקבל עזרה בתודה מראש

לי שלום רב, לידת אח חדש מערערת את המבנה המשפחתי, ומצריכה הערכות והסתגלות מחודשת. ביטחונה של בתך עורער לאחר לידת אחיה החמוד, שזקוק לטיפול ולתשומת לב רבה כיאה לתינוק קטנטן. עלייכם להעזר כעת באורך רוח ובסבלנות רבה, כדי לאפשר לבתכם להתרגל למצב המשפחתי החדש. עודדו אותה וחזקו את מקומה כאחות בכורה ובוגרת. תנו לה תפקידים קטנים, שיעצימו אותה. בנוסף, הביעו אמפטיה לקושי, והציעו לה רעיונות לדברים שיכולים לסייע לה בהשכבה, למשל: אנחנו רואים ומבינים היטב שקשה לך. אנחנו נעזור לך ויחד נתגבר על הקושי. מה יכול לעזור לך ? אולי הדובי האהוב, חותמת על היד, שיר וכו'. בהצלחה ומזל טוב, שירלי

28/02/2013 | 18:46 | מאת: תמי

הי שירלי, רציתי לשאול אותך בתור יועצת חינוכית אלו כלים וכיווני מחשבה תוכלי לתת לי לגבי כיתה ט' שהרבה מהכיתה מדברות בזמן האחרון על מוות, על כמה החיים קשים וצריך להתמודד ואין להם כוח. בנות שציינו שלא רוצות לחיות בדקנו והפננו לטיפול על פי הנוהל המקובל אבל באופן כללי האוירה בכיתה היא כזאת ובאמת החיים שלהם לא קלים ולמורה שלהם לא קל איתם.

לקריאה נוספת והעמקה

תמי שלום רב, במקרה זה חשוב שתתיעצי עם יועצת ועם פסיכולוג ביה"ס - בנו יחד תוכנית שתתאים לצרכי הכיתה ולקשייה. הינך מוזמנת להכנס לאתר שפי"נט (אתר של השירות הפסיכולוגי יעוצי) http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/shefi שם תוכלי למצוא מגוון של פעילויות, מאמרים ורעיונות בהתאם לשכבת הגיל ולנושא המדובר. בהצלחה, שירלי

28/02/2013 | 10:25 | מאת: שני

שלום וברכה, בתי בת שנתיים ו4 חוד'. עדיין עם טיטול. כשהיתה בת כ 9 חוד' היתה להפיסורה. מיד טיפלנו בפיסורה אך מאז מפחדת לעשות קקי. כשהיא צריכה לעשות היא נעמדת ומכווצת את השרירים כדי להתאפק. בייעוץ עם רופא גסטרו אנחנו נותנים לה נורמלקס כל יום כבר יותר משנה. עם האבקה המשלשלת היא עושה קקי אך גם בעמידה. יומיים לא נתנו לה אבקה ומיד היא התחילה להתאפק ועכשיו יומיים אחרי האי בוכהכל פעם שצריכה לעשות,נעמדת ומתכווצת ועושה בכמויות מאד קטנות תוך בכי והיסטריה. הקקי רך כך שזו לא נראית לי עצירות אלא פשוט פחד גדול לעשות קקי. בגלל שהיא מתאפקת האיזור של פי הטבעת נהיה מגורה ואדום ועוד יותר קשה לה לעשות. מה ניתן תעשות כדי לעזור לה ולהפחית מהפחד?? אנחנו אובדי עצות. תודה רבה ויום נעים!

לקריאה נוספת והעמקה

שני שלום רב, טוב עשיתם, שהתייעצתם עם רופא על-מנת להקל עלייה את העצירות – המשיכו בהתיעצות ובמעקב לגבי ההתאפקות והגירוי בעור. השתדלו לא להתעסק ולא לתת תשומת לב מרובה לנושא זה. הקפידו לחזקה, להרגיעה ולעודדה לרוב במילים כמו: אנחנו מבינים שקשה לך, אנחנו פה לעזור לך, אנחנו גאים בך, הכל יהיה בסדר ועוד. ברגע שבתכם תרגיש שאתם רגועים ושלווים, ועשיית הצרכים לא תהיה כרוכה בכאב, היא תלמד להרפות ולהרגע גם כן. בהצלחה, שירלי

25/02/2013 | 20:46 | מאת: דנית

בני מצוי בתקופה בה קשה לנו לתמודד עם התנהגותו. כל דבר שמבקשים ממנו הוא איננו עושה (כמו לבוא להתלבש,לאכול,לישון,לסדר את הצעצועים שפיזר , להפסיק לעשות משהו מסוכן וכו'...)ופעמים רבות הוא רוצה לקבוע- מי מלביש אותו, איפה מלבישים אותןו וכו'. גם כשהוא שואל אם הוא יכול משהו (עוגיה/חטיף למשל) ואני עונה לו שלא או שאחרי האוכל, הוא איננו מקבל זאת ועושה סקנדל שלם הכולל בכי צרחות השתוללות מכות וכו'. אני מצליחה לגרום לו לעשות דברים רק ע"י 2 דברים: 1. איום בעונש, כולל עד לעונש עצמו (בלי טלויזיה/ממתקים..) 2.הפחדה כמו- תתקלח שלא תתחיל להתגרד ויהיו לך פצעים, תשתה מיים שלא יתייבש לך הגוף..אם תטפס תיפול ותשבור את האף...בכביש אתה תידרס.. וכו' וכו'... אני מבינה שזו לא הדרך אך לצערי כרגע אלו הברירות היחידות שבידי. היום הוא הגדיש את הסאה עד שהפלקתי לו וצעקתי שאני קובעת בבית הזה ולא הוא , שאני מצפה שמחר הוא יקום ויתנצל על כל מה שהתנהג לא יפה וגם יהיה ילד חדש, שמקשיב להוריו.אני רוצה לציין שאחותו בת שנה וחודשיים רואה את מה שקורה כל יום ואני מפחדת שתלמד ממנו את מעשיו הרעי. מה עושים?? תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

דנית שלום רב, ילדים בגילו של בנך בודקים את מערך הגבולות, שמצויי בסביבת חייהם – בגן, במשפחה ובחברה. בדיקה זו הינה קשה ומאתגר בעבור ההורים, ויכולה להגיע למקומות של כעס, של התפרצות ושל חוסר אונים הדדי. גבולות ברורים יוצרים אצל הילדים ביטחון, מוגנות וסדר. חשבי על החוקים, שהינם עקרוניים בעבורך, ושאותם את רוצה להנחיל למשפחתך. הבדילי בין גבול חד משמעי של מצבי סיכון ובין גבול ערכי משפחתי . זאת אומרת, ריצה לכביש הינה מסוכנת ומהווה גבול חד משמעי, לעומת בחירת בגדים או צפייה בטלוויזיה. ברגע שקבעת את מערך הגבולות, יש ליידע את הילד עלייהם, למשל: אחרי שמשחקים, אוספים את הצעצועים חזרה לארגז. חשוב מאוד להדגיש את החיוב ולעודד את הילד ללא הפסקה על מאמצים ועל צעדים חיוביים קטנים, לדוגמא: איזה ילד מקסים ובוגר יש לי שעוזר לארגן את הצעצועים, אתה גורם לי אושר לראותך כך, אני גאה בך, ראיתי שמאוד התאמצת לעזור ועוד. יש להתעלם מהתנהגות שלילית ולחזק לרוב את ההתנהגות הרצוייה. ברגע שתארגני מערך גבולות ברור ועקבי ותעודדי את בנך יטב לשנייכם. בהצלחה, שירלי

24/02/2013 | 09:04 | מאת: בת חן

שלום, שמי בת חן ואני נשואה מזה כ5 שנים. יש לנו בן , כבן 3 וחצי, ובת בת חצי שנה. בעקרון הזוגיות שלנו טובה ומאושרת, אנחנו מאוד מתאימים ומאזנים אחד את השנייה, מלבד נושא אחד- בעלי מאמין בחינוך שבו לפעמים נותנים מכה קטנה לילד, בטוסיק או ביד. זה קורה לעיתים רחוקות אבל רק בגלל שאני תמיד שם מפקחת (לדעתי), ולאט לאט אני מרגישה חנוקה ו"האמא של כולם" (גם של בעלי) אני כל הזמן צריכה להשגיח. התייעצתי עם מספר אנשים בנושא (אחותי , חברות), והדיעה השלטת היא שהוא לא גבר אלים, וששום דבר לא יקרה מזה שלפעמים הילד יקבל מכה קטנה, אבל עבורי זה חוק בל יעבור, אני מזדעזעת מזה מאוד ולמעשה שוקלת לסיים את הנישואים למרות שאני לא יודעת אם זה הדבר הכי טוב לעשות עבורי וגם עבור הילדים. אני פשוט לא יכולה להכיל את זה בשום אופן, ולא מסכימה שתהיה בבית שלנו אלימות מכל סוג שהוא. אשמח לייעוץ שלך. תודה רבה. בת חן.

לקריאה נוספת והעמקה

בת חן שלום רב, חילוקי דעות בנושא גישות חינוכיות הינן שכיחות ונורמליות מאוד בין בני זוג. כל אחד מההורים מביא עימו את סגנון החיים שלו ואת דרכו. הגישה שמערבת "מכה קטנה" או "פליק" כשיטת חינוך לא רק שאינה מקובלת היום, אלא נתפסת כישנה, לא יעילה, פוגענית, אינה מכבדת והגבול בינה לבין אלימות אינו ברור. אלימות משקפת חוסר אונים להתמודד או קיבעון בגישה חינוכית, שנלמדה ממודל בד"כ מההורים . יחד עם זאת, זו אינה סיבה למהר ולפרק את המשפחה, והרי הגירושין לא ישנו דבר, נהפוך הוא. על-כן ממליצה לך לפנות יחד עם בעלך לקבוצת הורים או להדרכת הורים באזור מגורייכם. שם יכוונו אתכם, לדרך חינוכית יעילה וטובה, שאינה מערבת אלימות, ויראו לבעלך כיצד ניתן לחנך ילדים בעזרת עידוד, גבולות ברורים ועקביות. בנוסף, חשוב שתשימי לב לכך, שבעלך אינו אחד מן הילדים – הוא בן הזוג שלך, וראוי שתתיחסי אליו בדרך זו. כלומר, גם כאשר ישנם דברים שאינכם מסכימים עליהם, יש מקום לשיחה בוגרת וחשיבה משותפת ומכבדת. בהצלחה וכל טוב, שירלי

21/02/2013 | 20:24 | מאת: עדי

הי שירלי, זו שנה ראשונה שלי בעבודת הייעוץ בבית הספר, חודשיים אחרי שהתחלתי נכנס פסיכולוג חינוכי גם. בתחילה עבדנו טוב, הפנתי אליו ילדים וערכנו חשיבה משותפת לגביהם. עם הזמן שמתי לב לכל מיני חריקות קטנות, רצון לשבת עם כל מורה בנפרד לערוך סדנא, להדריך אותי לגבי התלמידים שאני עובדת איתם. בשבוע האחרון הוא זרק לי משפט בסוף היום שעם הורים הוא רוצה לשבת לבד כי מה יש לי לדבר איתם. בתחילה לא קלטתי את המשפט ורק הרגשתי רע. כשחזרתי לביתי ושחזרתי מה היה ומה הוא אמר לי פתאום קשרתי בין כל הדברים ואני ממש מבולבלת. מה תפקיד הפסיכולוג בבית הספר? הוא מגיע ל5 שעות יום אחד בשבוע ואני נמצאת 3 ימים. מה לעשות אחרי אמירה כזו? מה נכון להתעלם? אין י כח לפתוח דברים כי אני לא טיפוס שיודע לענות כל כך אבל מה הכי נכון לעשות במצב כזה? זה הוריד לי את החשק לעבוד כי גם ככה העבודה רבה וקשה ואני לא טיפוס שיודע לדבר ולפרגן לעצמו ולספר לכולם מה עשיתי אשמח לעצתך ושתעשי לי סדר בתפקידים, תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

עדי יקרה שלום רב, השנה הראשונה בעבודת הייעוץ החינוכי הינה השנה הקשה ביותר. בנוסף לשגרה הלחוצה של ביה"ס, את צריכה להסתגל למקום חדש, לצוות חדש, לתפקיד חדש, לתלמידים חדשים, לדרישות התפקיד ועוד ועוד. זאת עלייך לקחת בחשבון, ולאפשר לעצמך מרחב נשימה ללמידת התפקיד ולדרישות ביה"ס. בכל מסגרת תפיסת התפקיד ודרישותיו הינם שונים במקצת ממקום למקום, ותלויים בהנהלת בי"ס, באוכלוסיית התלמידים ובאישיותך. לכן יש מקום לשוחח עם מנהלת בי"ס, ולשמוע ממנה מהי תפיסתה של תפקיד היועצת. כמו-כן את מוזמנת לשוחח עם יועצות נוספות, ולראות כיצד כל אחת מהן רואה את תפקידה. כך תוכלי לעצב לעצמך אט אט את התפקיד בהתאם לאישיותך ולצרכי ביה"ס. לגבי ביה"ס בכלל והפסיכולוג בפרט חשוב מאוד, שתלמדי לומר לזולתך דברים שמפריעים לך ללא תחושות לא נעימות. נסי להפריד את תחושות הרגש - פגיעות, דימוי עצמי, תסכול וכו', ובין ההגיון והשכל הישר - דרישות התפקיד, חלוקת תפקידים, המקום במערכת ועוד. חשבי האם דבריו של הפסיכולוג נגעו בך כך, מכיוון שאינך חשה עדיין בטוחה במקום ובתפקיד החדש או שיש כאן חציית גבול בהגדרת התפקיד. בכל מקרה יש מקום לשוחח עימו באופן גלוי על הגדרת התפקיד שלך ושלו ועל חלוקת התפקידים בינך ובינו. שיתוף פעולה טוב ביניכם יניב תוצאות טובות הן למערכת והן לדימוי העצמי שלך כיועצת. מחזקת את ידייך ושולחת לך כוחות רבים ובהצלחה, שירלי

16/02/2013 | 00:45 | מאת: דוד

שלום רב, יש לי ילדה בת ארבע. חכמה, חברותית, כשרונית, רגזנית וכפוית טובה. לפני שנה נולד לנו בן נוסף והקנאה עבירה אותה על דעתה. למרות שאנו מנסים לתת לה יותר מקום ויחס היא תמיד עושה השוואות וכועסת. המטריד יותר הוא שבחודשים האחרונים היא הפכה להיות ילדה אחרת, אפשר להעביר איתה שעות שלמות של כיף וחוויות וברגע אחד בלי שום סיבה היא מתהפכת וכועסת, והיא גם מתחצפת. לרוב היא ילדה נעימה ומזמינה, אך שינוי ההתנהגות מגיע משום מקום והיא מוכנה להפסיד הכל והעיקר לא להרגע. כמעט תמיד היא מגיעה אחרי זמן מה להתנצל. המצב בלתי אפשרי ויוצר מתח וכעס רב בית . מה עושים???

לקריאה נוספת והעמקה

דוד שלום רב, בתכם אינה יודעת כיצד "לנהל" את כעסה במצבים של תסכול ושל חוסר אונים. מכיוון שיש לחמודה המון תכונות טובות, חשוב לחזקה ללא הרף, ולסייע לה במצבי הקושי. כמו שכתבת היא באה להתנצל על התנהגות זו , מה שאינו ברור מאליו בעיני, ומה שמראה שאינה שמחה בהתנהגות זו. אז מה עושים ? ראשית, יש להיות אמפטים למצב הקושי גם כשהוא בא לביטוי בכעס, בהתחצפות ובהתפרצות. יש לומר לה: אני רואה שקשה לך, אני מבין שיש משהו שלא נעים לך, אני מרגיש שאת מאוד כועסת וכו'. משפטים אלו יעבירו מסר לילדה, שאתם "רואים אותה" ומזדהים עם התחושות שלה. שנית, יש לעזור לה לחשוב על דרכים ועל פתרונות כיצד להרגע. שוחחו עימה כשהיא רגועה ושאלו אותה מה יכול לעזור לה כשהיא כועסת, למשל: חיבוק של אבא/אמא, ללכת לחדר להרגע (לא כעונש אלא כבחירה שלה), לראות קצת טלוויזה, לשטוף פנים, לשתות כוס חלב חם ועוד ועוד. בזמן כעס יש להזכיר לה את הפתרון, ולסייע לה להרגע. לאחר מכן יש לחזקה ולעודדה לרוב. השתדלו להדגיש את "היש" ולחזק את תכונותייה הטובות והמקדמות. אלו יעזרו לכם ולה. בהצלחה, שירלי

11/02/2013 | 11:21 | מאת: עירית

שלום בני מגיל 4 לא מעוניין לחגוג ימי הולדת בגן,לא אוהב מסיבות בגן לפני כל מסיבה אומר: אני לא משתתף,לא מעוניין ללכת לחברים מהגן למעט ילד אחד (שעבר דירה) ורק איתי. בקיץ יחגוג יום הולדת 7 וכבר נלחץ מהעובדה שיבואו הרבה אנשים הביתה לחגוג עימו , מעוניין שיבואו רק הסבים הסבתות ובני דודות שתיים במספר, הוא אומר לי שהוא נלחץ כשיש הרבה אנשים. רציתי לציין שבגן הוא מאוד חברותי ואוהבים אותו,משתף פעולה משתתף בחזרות ופעיל .ילד מאוד חם ורגיש .ביום המשפחה האחרון הודיע לי שהוא לא משתתף ולהפתעתי שיתף פעולה לאחר 5 דק',בסוף המסיבה חיפש חיזוקים ואכן קיבל ממני ומהגננת.יש לציין כי ביקש להירשם לחוג כדורגל בתחילת השנה הגענו לחוג נלחץ טיפה בסוף השתתף,אך לא רצה להמשיך ולאחר חצי שנה ביקש שוב ללכת לחוג ומשתתף יפה (יש שיפור משנה שעברה אבל הוא עדיין אם חששות) אני חוששת לקראת כיתה א' אני מעוניינת לחזק אותו. שאלתי האם להניח לו והמצב יעבור או שאפנה לעזרה? אודה לתשובה תודה

עירית שלום רב, שאלתך הינה חשובה מאוד ומשמעותית, ואתחיל עימה. יש צורך לפנות לעזרה מקצועית חיצונית במקרה שבו התנהגותו של בנך תפריע לו ו/או למשפחה בצורה שעלולה לפגוע בחיי שגרה טובים. לגבי התנהגותו של בנך – ישנם ילדים רבים, שאינם אוהבים ושאינם חשים בנוח במסיבות רבות משתתפים או שלוקח להם זמן מה להשתחרר. חשוב מאוד לתת מקום לתחושות אלו, ולא להיות ביקורתיים ושיפוטיים עימם. חשוב שתחזקו את ביטחונו ואת אהבתכם אליו, כך הוא יחוש טוב יותר עם עצמו. ביום הולדתו אולי עדיף לערוך לו מסיבה קטנה ואינטימית רק של מוזמנים, שעימם הוא מרגיש נוח ורוצה לחגוג. שמעו ממנו כיצד הוא רוצה לחגוג יום הולדת, והציעו לו רעיונות נוספים, כמו: יום כייף עם אבא ואמא, לונה פארק, ארוחה במסעדה אהובה ועוד. בחירה זו תאפשר לו לחגוג בצורה שמתאימה ושנוחה לו. אל תעשו עניין רב מהתנהגות זו, וכמו שעשית עד כה, עודדי אותו בכוחותיו ובתכונותיו הטובות. בהצלחה, שירלי

05/03/2013 | 11:01 | מאת: עירית

שלום! ראשית תודה על תשובתך , אך יש שאלה נוספת ששכחתי לשאול, בני בחודש האחרון כל הזמן חוזר ואומר שהוא לא רוצה לעלות לכיתה א' , כי הוא מפחד שיש הרבה ילדים שישנן הרבה כיתות ורעש. וכן לא הולך לחברים לבד,רק מעוניין שיבואו אליו. וגם חושש שיהיו איתו ילדים שהוא לא מכיר. מה לעשות??.איך לעזור לו?.? ומה להשיב לו?? תודה מראש

10/02/2013 | 21:59 | מאת: רינה

שלום רב, אני בהריון חודש תשיעי רציתי לדעת איך אפשר להקל על ילד בן 3 וחצי ולעזור לו לעבור את החוויה הזאת עם כמה שפחות בעיות וקנאה תמיד סיפרתי שאני בהריון ובקרוב יהיה לו אח קטן נתתי לו לבחור את השם שלו הייתי נותנת לו לגעת ולהרגיש את הבטן ולדבר עם התינוק לאחרונה הוא התחיל להבין שזה מאוד מתקרב ומגיע התחיל להרטיב על עצמו מצב רוחו השתנה הופך לילד מפונק בכיין לא רוצה שמישהו יגע לי בבטן וגם אחרי הלידה הוא לא רוצה שמיהו יגע בתינוק לגבי ההרטבה אנו משתדלים מאוד לא להעיר לו על זה וגם הולכים לקנות לו מתנה שיקבל אותה אחרי הלידה , אני רוצה עוד כמה טיפים ועצות שיעזרו לנו ולו לעבור את זה עם פחות עצבים וקנאה ומה הם הדברים שאסור לנו להגיד אותם או לעשות אותם שיכולים להוסיף שמן למדורה

רינה שלום רב, הדרך הטובה ביותר הינה להמשיך לשמור על שגרה חיים רגילה כמה שניתן. פיצוי כלשהו של בנך החמוד על הריונך ולידתך העתידית עלול לחזק אצלו את תחושת האומללות, שלא בצדק כמובן. חשוב לא לעשות עניין מרגרסיות, כמו: הרטבה או בכיינות – היו עניינים והימנעו מביקורתיות ומשיפוטיות כדי לא לחזק התנהגויות בלתי רצויות. הדרך לחזקו הינה בעזרת עידוד רב במילים כמו: אני גאה בך, גרמת לי אושר רב, איזה ילד בוגר יש לי וכו'. סמכי על עצמך ועל בנך – לידת אח הינה טבעית ונורמלית, בצד הקושי וההסתגלות למצב החדש, שלוקח את הזמן שלו. לידה קלה ומהירה. שירלי

01/02/2013 | 18:13 | מאת: משה

שלום רב , יש לנו ילדה בת 3 וחצי מקסימה ובוגרת מאוד לגילה , פיקחית מאוד ועקשנית , לפני כחודשיים נולדה לה אחות קטנה ומאז התחילה להיות עקשנית מאוד גם כלפינו וגם בגן חשוב לציין כי כלפי התינוקת החדשה מפגינה אחריות,רצון לטפל ולעזור אוהבת אותה מאוד ורוצה לחבק ולנשק אותה כל הזמן מאוד אוהבת אותה. ואנו מאוד מעודדים אותה על כך ,אבל איתנו נהייתה מאוד עקשנית ומרדנית , התקפי בכי על כל דבר ,רוצה שנשב איתה עד שהיא נרדמת ולפני זה הייתה הולכת לישון לבד אחרי ציחצוח שניים וסיפור אבל עכשיו מתעקשת ובוכה על כל דבר שלא עושים כרצונה התחילה להיות אלימה בגן ולהרביץ לילדים בלי סיבה מתחצפת אפילו לסייעות , דבר שאינו אופייני לה כלל אנו דיי מיואשים ולא יודעים איך להחזיר אותה לתלם גם אלינו היא מתחצפת ולא תמיד מקשיבה ואנו אובדי עצות , אנו משתדלים להעניק לה מקסימום תשומת לב ובילויים בנפרד איתה ועם אמא ואיתה עם אבא אבל זה לא עוזר ואנחנו מיואשים לעצתך נודה

משה שלום רב, בתכם המקסימה, המתוקה והחכמה אומרת לכם בהתנהגותה, שקשה לה עם השינוי במשפחתכם. אחרי שלוש שנים שבהם הייתה ילדה יחידה, הגיעה תינוקת חדשה ומתוקה, שזקוקה לטיפול ולהתיחסות מתמדת. בתך זקוקה לזמן, כדי להתרגל למציאות החדשה, דבר שאינו קשור למידת התשומת לב, שאתם נותנים לה. נהפוך הוא, מאוד חשוב להמשיך בשגרה, ולא לנסות לפצות או לפנק אותה. פינוק ופיצוי מעביר מסר לילדה, שאכן משהו לא טוב קרה, ולכן הורייה צרייכם לפצות אותה על "העוול" שנגרם לה. על-כן תנו לה את הזמן שלה להתרגל. עודדו אותה על התנהגויות רצויות וחיוביות, והיו אמפטיים לקושי שלה, וחשבו יחד איתה על פתרונות, שיסייעו לה, כמו: חיבוק ונשיקה, תוכנית אהובה, מקום שעושה לה טוב ועוד. כך תחזירו לה את הביטחון ואת תחושת השייכות למשפחה. אל תעשו עניין מהתנהגות זו, אלא היו עניניים וקשובים לצרכייה. אמפטייה, עידוד וחיבוק גדול יעשו את העבודה. בקשו זאת גם מצוות הגן. מזל טוב וכל טוב, שירלי

28/01/2013 | 11:21 | מאת: עמית

שלום רב שאלתי מאוד ספציפית... התינוק שלי בן שנה ושבעה חודשים. מתפתח יפה מכל הבחינות, מקסים ,חברותי וחייכן. לאחרונה גם התחיל לפטפט המון ובין כל המילים שהוא לומד, למד להגיד גם "לא" :-) כשאני אוסרת עליו דבר מה, שבדרך כלל קשור לביטחון האישי שלו (למשל: לא לרוץ לכביש, לא לנסוע מהר בבימבה) הוא נשכב על הרצפה, מתיל לבכות+ לצרוח ולדפוק את המצח שלו ברצפה... איך להתמודד עם זה? איך עלי להגיב כדי שהתגובה לא תהיה כל כך קיצונית? אודה לתשובתך יום מקסים

לקריאה נוספת והעמקה

עמית שלום רב, התנהגויות סיכוניות, שעלולות לפגוע בילד, הינן גבול אדום, חד משמעי וברור. המסר שצריך לעבור לילד צריך להיות כך גם כן, זאת אומרת, כאשר הוא בודק את גבולות המותר והאסור, יש להתייחס בתקיפות אדיבה לכל מצבי הסיכון, לדוגמא: ריצה לכביש, נגיעה בחשמל, משחק במדרגות, הכנסת חפצים קטנים לפה וכו'. תפסי את ידו, רדי לגובה העיניים שלו ואמרי בתקיפות: אסור ! אם הוא מתחיל לבכות, יש לנסות לעזור לו להרגע וללמדו להתמודד עם מצבי תסכול. עזרה זו אינה מבטלת את הגבול. כאשר הוא נשמע להוראות הבטיחות, יש לעודדו לרוב במילים כמו: אני גאה בך שנסעת לאט בבמבה, אני רואה ששמרת על עצמך ועוד. בנך נמצא בשלב שבו הוא בודק את גבולות העצמאות שלו. בדיקה זו מפגישה אותו עם תסכול ועם חוסר שביעות רצון, שגורמות לו להתפרצויות זעם. רגשות אלו ותגובותיו הינן שכיחות וטבעיות, המשיכי להציב לו גבולות, ולמדי אותו לאט, לאט כיצד להתמודד במצבי תסכול, וכיצד לנהוג בבטחה בעולם. בהצלחה, שירלי

14/01/2013 | 03:57 | מאת: שרי

יום הולדת של בני מתקרבת מגיל 5 עד השנה חגגנו עם ילדי הגן או הכיתה פעם אני הפעלתי פעם אחיין שלי שנה שעברה עשינו יחד עם ילד נוסף מהכיתה היום הולדת מתקרב ובדקתי עם בני לאחר שהוא כבר מדבר על היום הולדת כמה חודשים ועושה תוכניות מה יהיה ואיפה יהיה בדקתי איתו מה לגבי החבר שחגגנו איתו בשנה שעברה והוא אמר שהוא לא רוצה לחגוג איתו אלא עם ילד אחר בכיתה הצעתי לו שיעלה איתם את האפשרות שיחגגו שלושתם יחד הוא חזר ואמר שהם לא רוצים לחגוג איתו ואנ מבינה מדבריו שהם גם רוצים לעשות את היום הולדת איפה שהוא תכנן ורובה לייזרים לא שאכפת לי השנה אני קורסים תחת ההוצאות הגדולות ובמסגרת הכלכלית של הבית אני לא יעמוד בהוצאות יום הולדת לבד זו תהייה טעות להוצאה מעין זו מצד שני איך אני אומרת את זה לבני גם כך אנו חייבים בסביבה שיש בה המון ילדים במצב סוציו אקונמי גבוהה עם יכולת כלכליות מאוד גבוהות והוא יודע שהוא לא יכול לאפשר לעצמו מה שהם יכולים בהתנהלות שלי איתו אני הרבה פעמיים מתקצבת את ההוצאות שלו אם הולכים לחנות אני אומרת לו יש לך 30 ש"ח תבחר בסכום הזה מה שאתה רוצה אני יודעת שאני מחנכת אותו לחיות על פי תקציב ואני לא מרגישה אשמה בכך לכל אחד יש את האפשריות שלו אבל בעניין היום הולדת אני חוששת שזה ממש יפגע בו יוריד לו את הבטחון ויגרום לו להרגיש הרבה יותר "מסכן , עני " הוא כבר שאל אותי אם אנחנו עניים לא יודעת איך להתמודד עם יום ההולדת הקרב ובא אגב אני פניתי לאמהות לקבל מהן עזרה שנעשה שלושתינו ואמרתי להם שהייתה לילדים שיחה בעניין אחת האמהות אמרה לי אם הבן שלי החליט שהוא גם ילד שמרגיש מעין מנהיג ומתנהג בהתאם שיהיה קשה לה לשנות את דעתו למרות שהיא בהחלט מעדיפה גם לעשות ביחד ולהוזיל גם לה את העלויות מדובר בילדים בני 8

לקריאה נוספת והעמקה

שרי שלום רב, רוב האנשים בארץ ובעולם מתנהלים מול תקציב הכנסה מוגדר, ורצוי מאוד שלא יחרגו ממנו, ושידעו להתנהל עימו היטב. דרכך החינוכית הינה נכונה ובריאה. את מלמדת את בנך סדרי עדיפוייות וכיצד חיים במסגרת תקציב מוגדר. יסורי המצפון ותחושת הפיצויי הינם מיותרים, ועלולים לפגוע בתחושותיו של בנך - האם אנו עניים ? חשוב שתהי בטוחה בדרכך החינוכית. תקציב כלכלי אינו מגדיר אף אדם כעני - זה המסר שעלייך להעביר לבנך. יום הולדת מהנה אינו מחייב הוצאות ועלויות גבוהות. בנוסף, כל משפחה בוחרת את ההוצאות הכספיות שלה, ואין מקום או צורך להשוות. לצערי, היום הכל נמדד "בכמה זה עלה ?". ככול שהמחיר גבוהה, כך יותר טוב - מה שאינו נכון, כמובן. צרי קשר עם אימהות לילדיי יום הולדת נוספים, שיכולים לבוא בחשבון למסיבה משותפת. אם לא תמצאי, חשבי יחד עם בנך על יום הולדת, שתתאים גם לו וגם לך מבחינה תקציבית. למרות כל ההפעלות היקרות בנות זמניינו, הילדים מאוד אוהבים את ימי ההולדת של "פעם", שכוללים משחקים כמו: כסאות מוזיקאליים, מעטפת נייר טואלט, חיפוש סוכריה בקמח, החבילה עוברת ועוד. את יכולה לבדוק במנוע חיפוש באינטרנט, ולמצוא הפעלות לרוב. יש ערך אישי וחינוכי רב לבניית יום הולדת בשיתוף בנך. המנעי לחלוטין מרגשות אשמה ומתחושת אומללות, שאינם במקום. חזקי אותו ואמרי לו, שתתכננו את יום ההולדת של השנה, שתהיה לו מסיבה נפלאה, שכולם מאוד יהנו וכו'. בטוחני שאם תשתמשי בשיטה זו, תהיה יום הולדת קסומה לכולם. שפע ברכות ויום הולדת שמח, שירלי

18/01/2013 | 15:04 | מאת: שרי

אני חושבת שאני אצמד למסגרת התקציב שאנחנו נגדיר האם לדעתך לעשות יום הולדת ל 3-5 חברים טובים ז ה בסדר בגיל הזה, זה לא בעייתי?

03/01/2013 | 10:43 | מאת: שלי

שירלי, שלום שוב! עזרת לנו כבר כמה פעמים ואנחנו מודיעים על זה מאוד!!!!! עכשיו עניין חדש: ילד שלנו כבר בן שנתיים וחצי, כבר שלושה חודשים נמצא במשפחתון פרטי ושם התנהגות ושינה שלו בסדר גמור, להבדיל מהבית. מדובר בילד שישן במיטה שלו כל הלילה וזה בלי בעיה כבר מגיל קטן מאוד, אך פתאום, בשבוע האחרון זה השתנה. הוא מתעורר באמצע הלילה 2-3 פעמים, בוכה ,קורא לאמא ומבקש לקחת אותו על הידיים או למיטה של אמא. צריך לציין שהוא לא רגיל לישון במיטה שלנו, רק פעמים מועטות מאוד ,כשהוא היה חולה לקחנו אותו לישון איתנו, רב הלילות הוא ישן במיטה שלו בלי בעיה בכלל. גם עכשיו נחנו לא כל כך רוצים להרגיל אותו לשינה משותפת מכוון שבדקנות את זה כבר ולמשפחה שלנו זה לא יתאים- אנחנו,ההורים, במצב כזה לא נישן טוב. ניסינו לגשת אליו ללטף את ראשו ו לדבר בשקט שעכשיו לילה , כולם ישנים במיטה שלהם ו שאמא תבןא לקחת אותו בבוקר, אבל זה לא עזר ורק הגביר את הבכי. ניסינו שאבא ייגש אליו וגם ילטף, ידבר וירגיע, אבל זה גם לא עוזר ממש. הילד ממשיך לצרוח ולקרוא לאמא. כשאמא בא, הסיפור לא נגמר עד ש...אחד משניים: או שהיא תיקח אותו על ידיים וישכיב איתה-שזה אנחנו לא הינו רוצים, או שהיא תבוא ,תנסה עוד ועוד לסגור את העניין רגוע ושקט ,אבל בסוף תיאלץ קצת להגביר את הקול ולומר בתקיפות ועכשיו ישנים וזהו. אנחנו לא אוהבים שזה נגמר ככה, וחייבים לחזור על זה 2-3 פעמים בלילה, אנחנו לא רוצים לצעוק ולכעוס על לד ,אנחנו פשוט אבודים בעניין הזה ולכן פונים אליך לעזרה. נציין שוב שבמסגרת של משפחתון הכל בסדר ורגוע כולל השינה שלו, רק שאחרי לילות כאלה המטפלת מציינת שהוא נראה עייף מאוד. תודה על כל העזרה שלך וכל טוב!

שלי שלום רב, פעוטות בגילו של בנך עוברים שינויים התפתחותיים רבים, שיכולים גם להשפיע על שנת הלילה שלהם. התנהגותו הינה שכיחה ונורמטיבית, ועלייכם לעזור לו לחזור לשנת לילה רציפה ובטוחה. כאשר בנכם קם בלילה, גשו אליו. הכינו מראש כיסא, ושבו ליד מיטתו. חשוב מאוד לא להביט עליו, לא ללטף אותו, לא לדבר עימו, לא להוציאו מהמיטה, לא לחבקו ולא לנשקו. שבו לידו כמה שצריך, עד שירדם. כך אתם נותנים לו את תחושת הביטחון, שאתם לידו, ללא תשומת לב והתייחסות מיותרת. בדרך זו יש להיות עקביים וחד משמעיים. בטוחני שבנכם ילמד לישון שוב שנת לילה רצופה. בהצלחה, שירלי

05/01/2013 | 16:34 | מאת: שלי

שירלי, שוב תודה ענקית! שאלה נוספת, האם בזמן שנישב לייד מיטה של בנינו אנחנו צריכים להתייחס לבכי וצרכות שלו? או שפשוט לא לשים לב?

שבו ליד ללא תגובה.

03/01/2013 | 09:27 | מאת: נילי

בני מתחצף למורים, מפריע למהלך השיעורים, ומסתובב בשטח בית הספר במהלך השיעורים, פתרון בית הספר הוא השעיה כל הזמן, אני לא יכולה יותר להתמודד עם המצב הזה. מה עושים במקרה זה? אשמח לתגובה דחופה.

לקריאה נוספת והעמקה

נילי שלום רב, ילדים מתנהגים את מה שהם מרגישים, והתנהגות הינה שפה. בנך מביע קושי, ולכן מתחצף, מפריע ומשוטט בביה"ס. חשוב מאוד מדוע ומה קשה לו, זאת אומרת, להתמקד בגורמים להתנהגות זו, למשל: לקות למידה או קשיי קשב וריכוז. קבעי פגישה עם מחנכת הכיתה, עם יועצת ביה"ס ועם פסיכולוגית ביה"ס, וחשבו יחד כיצד ניתן לסייע לבנך ומה דרוש לכך. בנך זקוק לעזרה ולתמיכה באופן דחוף - ככול שהזמן חולף, כך ישנה פגיעה רבה יותר בדמוי העצמי, שעלולה להובילו להתנהגות סיכונית ולנשירה מביה"ס בעתיד. עזרי לו ואל תוותרי - לא לו ולא עליו. בהצלחה, שירלי

02/01/2013 | 12:39 | מאת: שלי111

שלום בני בן ה-9, ילד נבון, מוכשר בתחומים רבים. הבעיה היא שכל דבר אותו הוא עושה הוא עושה מתוך רצון להוביל ולהצליח ובעיקר לנצח. זו לא מוטיבציה חיוביות אלא תחרותיות יתר שבאה לידי ביטוי ב"זריקת הערות" לילדים פחות מצליחים, התנהגות לא ספורטיבית כלפי חבריו לקבוצת הספורט וכו'. קיימנו איתו מספר שיחות בנושא התנהגות חברית, ספורטיביות, אך אין שינוי בהתנהגותו ואני מקבלת טלפונים מהוריהם של ילדים נפגעים. אני ממש אובדת עצות. כיצד גורמים לו להבין מה חשוב באמת ולהפסיק את ההתנהגות הפוגעת? אשמח לקבל עצה בנושא

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, ילדים זקוקים לעיתים לעזרה בעידון תכונות, שבאות לביטוי בצורה קיצונית בסיטואציות מסויימות. תחרותיות ושאפתנות אינן תכונות שליליות, אך כשאלו פוגעות בזולת חשוב למתנן. יש לשים לב לא להעביר לילד מסרים כפולים. כלומר מצד אחד, לחזקו למצויינות ולנצחון בכל מחיר, ומן הצד השני, לבקר את התנהגותו הפוגענית כלפי חבריו. לכן, יש לשים דגש רב ולעודדו על המאמץ ועל הדרך שהוא עושה, ולתת פחות מקום לתוצאה הסופית. בנוסף, שקפו לו את התנהגותו במצבים שונים ואת המחיר, שהוא עלול לשלם מכך. בשיחה זו המנעו לחלוטין מביקורתיות ומשיפוטיות, לדוגמא: צר לי שאתה בוחר לזרוק הערות פוגעות לחבר שלך בזמן משחק הכדורגל. אם תמשיך כך, החבר לא ירצה לשחק איתך. תנו לתוצאות הטבעיות לעשות את שלהן – אם לילדים לא יהיה נעים בחברתו, הם יתרחקו ממנו, וכך הוא ילמד לשנות את התנהגותו. לסיום, הקפידו להוות בעבורו מודל חיובי בהתנהגות מכבדת וחברית לזולת. בדרכים אלו תוכלו לסייע לו למתן את התנהגותו. בהצלחה, שירלי

26/12/2012 | 20:06 | מאת: מיכל

היי שירלי.. אני זקוקה לעזרה..או עצה.. לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל אני לא מצליחה להתמודד ולא יודעת גם איך.. תינוקת ראשונה בת 7 חודשים..כבר חודש מבקרת אצל מטפלת 3 ימים בשבוע ושאר הימים היא איתי בשבועיים וחצי הראשונים היתי עם 7 עיניים אצל המטפלת..קפצתי בפתע בדקתי ראיתי והכל נראה בסדר גמור.. הילדה למדה לעשות שלום, התחילה לאכול לא טחון וגם דברים שלא אכלה בבית ולא אהבה..(כמו עוף וירקות)..כל פעם שאני מגיעה או מצלצלת..יש שקט, הילדה משחקת ברוגע.. ובבית, טרור.. בשבועיים הראשונים הרגשתי שהיא זקוקה לי, לא עזבה אותי לרגע, הנחתי אותה על השטיח הפעלה, בכתה וצרחה..אז אמרתי טוב, היא עברה שינוי..נקנה לה ביטחון.. אז יש שיפור בעניין..אבל לא רב.. ואז האוכל.. בבית היא אכלה פירות טחון, ומאז שהמטפלת סיפרה שהיא כבר אוכלת חתיכות, אמרתי לעצמי, נמשיך בבית גם עם חתיכות..לא נלך אחורה.ונטחן לה אם היא כבר אוכלת לא טחון... והיא פשוט צרחה 5 שעות בבית - לא נרגעה ..עד שלא נתתי לה ציצי.. וזה מדהים אותי שהיא יודעת לעשות את ההפרדה הזו בגיל 7 חודשים.. היא יכולה לצרוח ולצרוח ולא לוותר..ואני בסוף לא בטוחה כבר אם אני פועלת נכון אז כשהיא נרגעת ומשחקת קצת אני מציעה לה ציצי.. איך זה יכול להיות? מה היא דוקטור ג'יקל ומיסטר הייד? אני כבר בוכה מרוב תסכול.אני רוצה שילך לי בקלות איתה כמו שקורה אצל המטפלת... זה עוד יותר מתסכל שהיא תינוקת ולא ילד בוגר שעוד איכשהו אפשר לדבר אליו או לעשות משהו.. מה אני אעשה כאן? לא אתן ציצי והיא תלך לישון רעבה? ובלילה אני אתן לה אבוקדו ? אוף :(

לקריאה נוספת והעמקה

מיכל שלום רב, הינך אמא טרייה, שלומדת כל פעם מחדש כיצד להתמודד עם האתגרים הרבים, שבתך המתוקה מזמנת לך. התנהגותך הינה שכיחה ונורמטיבית. השתדלי לעודד את עצמך לרוב, והמנעי מביקורת ומשיפוטיות – ההי רגועה ובטוחה. המטפלת של בתך הינה בעלת ניסיון וידע רב. העזרי בה והתייעצי עימה – בטוחני שתוכל לתת לך כמה עצות שימושיות וטובות, איך להתנהל נכון מול בתך. אכן ילדים יודעים מגיל מאוד צעיר, כיצד לנהוג מול דמויות משמעותיות בחייהן, ולכן בדקי עם עצמך, מהם המסרים הסמויים אותם את מעבירה אלייה, כמו: לחץ, חשש, דאגה ועוד. המנעי ממצבים שבהם היא בוכה וצורחת זמן רב גם אם זה אומר להניק אותה. בגילה של בתך הנקה אינה משביעה, ולרוב זה הצורך של הילד בקרבה ובחום של אימו. כלומר, הנקה לא תמנע ממנה לאכול אוכל מוצק לאחר מכן. עזרי לה להיות רגועה ונינוחה, כאשר את מזהה שיש קושי בויסות הרגשי. זאת אומרת, כשאת רואה שהיא אינה מצליחה להרגיע את עצמה לבד. בתך עדיין מאוד צעירה, ולומדת אט אט לעבור לאוכל מוצק. העזרי באורך רוח ובסבלנות ואל תשווי את עצמך למטפלת. בסופו של דבר היא תלמד לאכול גם אצלך. הבכי והתסכול לא רק, שאינם מסייעים, הם מחבלים בבטחונך האימהי, ולכן השתדלי להמנע מכך. כל טוב ובהצלחה, שירלי

20/12/2012 | 11:08 | מאת: רינת

שלום ,אודה לך לסיוע בשאלה בני בכיתה ג' ויש לי אתו סוגיה שלא נפתרת כבר מכיתה א' הוא לומד יום לימודים ארוך מ 8 בבוקר עד 3 בצהריים בכל יום הוא מחזיר את 2 הכריכים כמו שהם הביתה ולא אוכל כלום כשניסיתי לברר מדוע הוא אומר שהוא פשוט ממהר בהפסקות ללכת לשחק עם החברים ולא יושב לאכול או לשתות. ניסינו כבר את כל השיטות האפשריות: מדבקות ותגמול תמורת אכילה, עונשים אם הוא לא אוכל, שוחחנו עם המורה על כך שתבדוק מידי פעם אם אכל, להכין לו כריכים שהוא אוהב יותר כמו עם ריבה או שוקולד, להכין לו משהו שניתן לאכול בביס מהיר ולצאת כמו תמרים ואגוזים. ואפילו ניסינו יוגורט ושקית קורנפלקס. הכל ללא הועיל ..... מה ניתן עוד לעשות כדי שיאכל בבית הספר? מיותר לציין שהוא מגיע מורעב! הביתה

רינת שלום רב, רצוי שתתייעצי על כך עם רופא הילדים. אם בריאותו של בנך הינה תקינה וטובה, השתדלי לא לעשות מכך עניין גדול, לא לתת תשומת לב יתרה לעניין ולא לבקר אותו. המשיכי לשלוח לו אוכל לביה"ס למקרה שיהיה רעב. העבירי לו מסר חד משמעי, שאת סומכת עליו ועל בחירותיו - אם יהיה רעב יאכל. כשהוא חוזר הביתה, חשוב לראות שהוא אוכל היטב, ושהוא מתפתח בצורה תקינה ובהתאם לגילו. בהצלחה, שירלי

20/12/2012 | 11:02 | מאת: נעמה

ביתי בת ה12 סרבה לסדר את הבלאגן בספריה והניירת שלה למרות בקשותי החוזרות, ללא כל סיבה. הזהרתי אותה שאם לא - אקח לה דבר שהתאמצתי להשיג לה (הכנסתי לה באותו יום שירים לנגן !) כשהיא מסרבת היא מדברת בטון יהיר ותקיף - ממש בחוצפה ,ונאלצתי לעשות זאת. היא סרבה גם למחרת לעשות את המצופה ממנה. איך יוצאים מהפלונטר? להניח לה? יש לי רושם שהיא מנסה להילחם בהרבה הזדמנויות ,(עונשים לא כ"כ עובדים) כמו כן לא מראה אמפטיה ופרגון לסובבים.

נעמה שלום רב, למרות הקושי הרב והמובן שלך, התנהגותה של בתך הינה נורמטיבית ושכיחה מאוד. השתדלי לא להעלב ולא להפגע מהתנהגותה המתריסה. בטוחני שהיא אוהבת אותך וזקוקה לך בכל הבטי חייה. המנעי ממאבקי כח יותרים, ומעונשים שעלולים להוביל לכך. העבירי אלייה את האחריות לסדר בחדרה - זו אחריות שלה. רצוי לא לחבר בין אירגון החדר לדברים, שהבטחת לה. ילדים בגיל ההתבגרות רוצים שיאהבו אותם למרות, ויקבלו אותם כמו שהם. שמרי על יחסים טובים עימה, על שיחה פתוחה ועל תקשורת יעילה. בהצלחה, שירלי

18/12/2012 | 08:56 | מאת: טל

שירלי שלום רב. אנו הורים לשני בנים. הצעיר בן תשעה חודשים והבוגר בן שלוש וחצי. בחודשים האחרונים אנו נתקלים בקשיים רבים אצל הבן הבוגר הבאים לידי ביטוי באופנים הבאים: קושי רב להפרד בבוקר בגן, קושי להסתגל לסביבה חדשה, גם אם היא מוכרת כמו המשפחה הקרובה, ביישנות (הסתתרות מאחורי הגו של אמא ואבא) בכל פעם שמגיעים למקום חדש - גם אם זה הבית של סבא וסבתא, סרוב ללכת לחברים בלי אמא או אבא, סרוב לישון אצל סבתא. ברצוני לציין שילדנו הבוגר מאוד אוהב אנשים, ברגע שנפתח ומשתלב הופך "לחייה חברתית". הקשיים הם בעיקר בהתחלה במפגש עם הסביבה החדשה. נשמח מאוד לקבל את חוות דעתך בעניין.

לקריאה נוספת והעמקה

טל שלום רב, ילדים חווים שינויים התפתחותיים ורגשיים כל הזמן בצד שינויים סביבתיים, שבאים לביטוי בהתנהגותם, ושחולפים מעצמם בדרך כלל. השתדלו להכיל את התנהגותו, והביעו אמפטייה לכך מצד אחד, ומן הצד השני נסו לא לחזק התנהגות זו. זאת אומרת, שכאשר באים למקום חדש, אפשרו לו להיות צמוד אלייכם, ואמרו לו , שאתם מבינים שלוקח לו זמן להתרגל- זה בסדר, אתם פה בעבורו עד שירגיש בנוח. בקשו מהמכרים ומן הקרובים לא להעיר, לא לבקר ולא להציק - לתת לו את הזמן. כמה שתמנעו מלתת לכך תשומת לב ולעשות מכך עניין גדול, כך התנהגות זו תחלוף באופן טבעי. כאשר הוא מצליח להשתחרר, עודדו אותו במילים כמו: כמה נהנתי לראות אותך משחק יפה, אני גאה בך שהשתחררת מהר, אתה ילד בוגר ועוד. כל טוב ובהצלחה, שירלי

14/12/2012 | 11:43 | מאת: רינה

היי הבן שלי בגיל 3 וחצי מזה שבוע היא מקלל הרבה את הילדים במשפחה וגם את הגדולים בטעות אמרתי לו שאני לא קונה לך קורקינט עם הסנטה קלטוס אז התחיל להגיד סליחה אבל בלי להבין את המשמעות יענו המשיך לקלל בכל זאת ולהגיד סליחה אחרי זה ולפעמים מתעקש ולא אומר סליחה רציתי לשנות את סוג העונש כי אני לא אוכל לא לקנות קורקינט עם הסנטה קלאוס וגם ככה האיום הזה לא היה יעיל ולא קשור לטעות שהוא עשה אז איך משנים את העונש בכך שבכל זאת לקנות לו קורקינט ולא לצאת מולו אין לי מילה ולתת לו עונש שבאמת יגרום לו להפסיק לקלל?

לקריאה נוספת והעמקה

רינה שלום רב, חשוב לא להשתמש באיומים או בעונשים, שלא ניתן לממשם לאחר מכן. התנהלות זו מחזקת התנהגות בלתי ראוייה של הילד. בנוסף הסנקציה צריכה להיות קשורה להתנהגות, זאת אומרת שהקורקינט אינו קשור לקללות שלו. לגבי הקללות. יש להעביר לו מסר חד משמעי, שאצלכם בבית לא מקללים. בכל פעם שהוא מקלל, יש לומר לו בתקיפות אדיבה (בתקיפות, אך לא בתוקפנות או בכעס או בצעקות) - לא מקללים אצלינו בבית, המילה שאמרת עכשיו היא קללה, שפוגעת באנשים - לא להשתמש בה. על כך יש לחזור שוב ושוב. כמו כן, עלייכם להיות מודל בעבורו, כלומר אם אתם אינכם מקללים, בנכם ילמד מכם כיצד לנהוג בצורה נכונה. עקביות והתמדה שלכם ויבילו לשינוי התנהגותי בבנכם. בהצלחה וכל טוב, שירלי

קודם כל אני בהלם..שהיא בגיל כזה צעיר כבר יודעת לעשות את ההפרדה.. ואני לא בטוחה ממתי זה התחיל, אולי באמת מהיום שהיא התחילה ללכת למטפלת ואולי קצת קודם אבל בעיקרון, הילדה, כשהיא לא בבית, משחקת בשקט, מקשיבה, מדברת, חברותית וכשהיא בבית זה מרגיש כאילו היא מנהלת אותי ואת אבא שלה..איך שמניחים אותה על השטיח הפעלה..היא מתחילה ליילל, לזחול ולחפש אותי, לטפס עלי. קנינו כבר משחקים דומים שיש אצל המטפלת שיעסיקו אותה..כלום, לא מעניין אותה..חוץ מלהיות איתי ולחפש אותי. ברמה שגם כשהיא עם אבא שלה על הידים היא רוצה אותי.. גם כשאני אצל המטפלת - היא לא זוחלת לעברי ולא מחפשת אותי ואנחנו יכולות לצאת מהחדר והיא תמשיך לשחק שם.. אני כבר לא יודעת מה לעשות.. בהתחלה הינו קופצים על כל יללה שלה ומרימים בידים, אחר כך נתנו לה לבכות קצת (כל פעם לתקופה של כמה ימים) אחר כך החלטנו שכל פעם שהיא מייללת בהתחלה אומרים לה "אמא/אבא פה, לא צריך לבכות - עוד מעט נבוא" אנחנו מכינים אותה לפני שאנחנו הולכים למטבח/שירותים וכו..ואז החלטנו שחוזרים ומסיחים את דעתה עם צעצוע אחר..זה לא מעניין..היא מסתובבת וזוחלת לעברנו ומנסה לעמוד..(היא כבר עומדת..) בקיצור..מתיש..ומתסכל.. אני גם מניקה לגמרי בלי תוספות של תחליף רק מוצקים..וברור שיש גם קשר לזה..מהרגע שהיא מגיעה מהמטפלת היא יכולה כל היום להיות לי על הציצי.. דווקא מבחינת השינה אין דברים כאלה- משכיבים אותה והיא נרדמת..לפעמים אם היא לא עייפה מידי או ההפך היא בוכה ואנחנו מגיעים, מסדרים אותה והיא חוזרת לישון (היא מטפסת על השלבים במיטה ומנסה לעמוד ולא מצליחה לרדת) היא יודעת לקחת מוצץ לבד אז היא מחפשת במיטה וחוזרת לישון.. מצד אחד חשבתי שזה יחלוף, שהיא כנראה זקוקה לי יותר אחרי שהיא אצל המטפלת אבל היא כבר שבועיים אצל המטפלת, וכולה 3 ימים בשבוע 6 שעות בכל פעם..ולמטפלת היא הולכת בשמחה ונראה שטוב לה שם, היא רגועה, אוכלת שם, ישנה.. מה עושים? היא רק בת חצי שנה..אני כבר רואה אותה בת שנתיים נזרקת על הרצפה בקניון וצורחת :)))

לקריאה נוספת והעמקה

תודה כמובן על כל עצה ויום טוב.. פשוט נסערת מידי מהעניין

מיכל שלום רב, נראה שהאינטואיציות שלך עובדות היטב - השתמשי בהן. את מודעת לכך, שבתכם הקטנטנה, מתנהגת אחרת אצל המטפל ואחרת כאשר את בסביבה. בנוסף, את יודעת להציב לה גבולות היטב, והם עוברים טוב משני הצדדים. ילדים הינם סתגלנים, ולומדים מהר התנהגויות חדשות. בטוחני שכאשר תשנו את התנהגותכם מולה, היא תלמד אלו התנהגויות לשמר ואלו למגר. המשיכי להיות עקבית, ברורה וחד משמעית עימה. גבולות אלו נבנים אט אט בהתאם לצרכי הילד, צרכי המשפחה וצרכייך האישיים, וייצרו מוגנות ובטחון לבתך. אין שום סיבה שבתך תשתטח על הרצפה בקניון בגיל שנתיים, אם תדעי להתנהל מולה נכון. הרי הינך יודעת כיצד להציב גבול. אם את מרגישה צורך, את יכולה לפנות להדרכת הורים להכוונה נוספת. חג שמח וכל טוב שירלי

15/12/2012 | 07:56 | מאת: מיכל

09/12/2012 | 22:57 | מאת: אמא לשניין

שלום!! ילדתי בן לפני שלושה (וחצי) שבועות, הבן שלי הגדול בן 3. בשבוע הראשון ללידה היינו שלושתנו יחד (בגלל "עמוד ענן..") שבוע שלם והגדול הייה מקסים.. משהבוע השני חל בו שינוי, הוא נהייה פחות ופחות סבלני, ומה שיותר מטריד זה שהוא פשוט לא מקשיב לי, במיוחד בזמני ההנקה (שהם בערך רוב הזמן..כי כשאני לא מניקה אני נמצאת עם הגדול נטו), הוא עושה דברים מסוכנים או שאני פשוט לא רוצה שיעשה, אני קוראת לו לבואאליי או להפסיק , או לעזוב את מה שהוא מחזיק והוא לא מקשיב! אני פשוט צריכה להפסיק את ההנקה ולקום אליו, ומלווה לזה כעס גדול ובכי, וגם ממני זה לא מוציא אמא סבלנית במיוחד, וזה עושה לי רע שאני צועקת עליו, כי אני לא רוצה שככה יראה/ישמע הזמן שלי איתו, ואחרי שאני כועסת עליו אנחנו מדברי ואני מסבירה לו שהוא צריך להקשיב לי ושאני תמיד אוהבת אותו, והוא אומר שזה לא נכון בגלל שאני כועסת עליו.. טוב, אני לא יודעת מה לעשות, האם זה יעבור לו?? חשוב לי לציין שלפני שילדתי הוא לא הייה חייל צייתן וממושמע, כן היו לו "יציאות" אבל כבר הרבה זמן שהוא במסלול נורא טוב של הבנה והקשבה, והוא נהייה כל כך נוח ולא דרשות לי הרבה אנרגיות לחינוך שלו כיה וא ברמת הבין את מה שאני אומרת לו והיה לנו כלכך נפלא וכיף ביחד. וכל זה נקטע אחרי הלידה.. הוא לא מקנא בתינוק באופן אלים, הוא אפילו מחבק ומלטף לפעמים, אבל מה שורג אותי זה הדווקא והחוסר משמעת שלו. מה לעשות?? לכעוס עליו? להעניש אותו? אולי כך הוא מקבל תשומת לב שלילית ואני לא רוצה לתת לזה יד.. האם לא להתייחס לזה יותר מידי? אני לא רוצה שהוא יהפוך להיות ילד ללא גבולות.. מה שאני כן משתדלת זה להתייחס אליו הרבה בזמני ההנקה (בעזרת שירים, שיחה או סיפורים) וזמני השינה של התינוק - לשחק איתו ולתת לו הרבה אהבה. אז בבקשה אני חייבת עזרה..

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, מזל-טוב להולדת בנך הצעיר, שהצטרף למשפחתכם – מיזוג הורים לילד אחד הפכתם לזוג הורים לשני ילדים. מעבר זה מצריך תקופת זמן של הסתגלות ושל ארגון מחדש של הבית ושל המשפחה. בנך הבכור היה רגיל להיות יחידי בבית, ו"לפתע" הגיע תינוק חמוד ומתוק, שמושך תשומת לב מרובה, ומייצר לאימו תעסוקה בשפע (למשל: זמני הנקה מרובים). נוסף על כך, הבנתי מפנייתך, שחוויתם את מבצע "עמוד ענן" מקרוב, לצערי, שהוסיפה אתגרים נוספים לחייכם. מכיוון שבנך היה (סביר להניח שעדיין), ילד ממושמע ומחונך, כשאת מקפידה על גבולות וחוקים ברורים, תוכלי לשוב במהרה וביתר קלות לשגרה ברורה, מובנת ובטוחה. השתדלי כעת לא להגיב לבנך הבכור בכעס או בצעקות. השתדלי לקרב אותו אלייך, למשל: אם הוא משתולל בזמן הנקת התינוק, הזמיני אותו לשבת ליידך וחבקי אותו. אמרי לו, שכייף לך שהוא יושב ליידך, שאת גאה בו ושהוא הבן הבכור והמקסים שלך. כמו-כן עודדי אותו לרוב על פעולות טובות שהוא עושה. נסי לראות את הדברים הטובים, והתעלמי מן הפחות טובים. כך תחזקי את התנהגותו הטובה, ותפחיתי את התנהגותו הבלתי ראוייה. תני לו תפקידים של "אח בוגר", כמו: להביא לך טיטול, משחה, מגבת, בקבוק, ולאחר מכן לעודדו לרוב – כמה אתה בוגר, גדול ומקסים. אני גאה בך. אתה עושה לי שמח. לסיום עלייך להבין, שגם את בתקופת הסתגלות, ושגם לך יקח זמן מה עד שהכל יחזור לשגרה, אבל קצת אחרת. זאת אומרת, שתני לעצמך את אורך הרוח להתרגל לשינוי. כל טוב, מזל-טוב וחג שמח, שירלי

26/11/2012 | 12:20 | מאת: מרי

הי שירלי, האם היית ממליצה על קריאת ספר של ג'ון גרי "ילדים מגן עדן"? תודה מראש והמשך יום נפלא

מרי שלום, ישנה ספרות רבה שעוסקת בהורות ובחינוך ילדים. אם הספר מושך אותך, אין מניעה לקרוא ולראות זווית נוספת לחינוך. את יכולה לעיין גם בספר " התנהגות היא שפה" של תמי איפלח. כל טוב, שירלי

25/11/2012 | 01:57 | מאת: שירי

הי, היתה לי היום שיחה קשה עם הורה. הוא בנתק עם המחנך כיון שהסיט הורים נגדו, ואני נכנתי לענין כמגשרת ורוצה להביא אותם להדברות. היתה לי שיחה קשה עם האבא, הוא לא מבין שהוא לא בסדר ושזה לא הדרך להדברות. לקראת סוף השיחה הוא חזר על כמה שאלות שהיו לו, נראה לי שהוא הקליט אותי. מה המשמעות של זה? מה אפשר לעשות עם החשד הזה? בכלל מבחינה חוקית מותר לו להקליט אותי? נשארתי עם תחושה מאוד קשה, שסתם בזבזתי את זמני ועוד אולי הסתבכתי עם הקלטה? מה נכון לעשות במקרה כזה? אנא עני לי בדחיפות אני ממש חסרת אונים, תודה!!

שירי שלום, מה תפקידך ? האם את מורה ? מגשרת (מטעם מי) ? מדוע האב פנה אלייך ? פנייתך אינה ברורה לי שירלי

26/11/2012 | 10:10 | מאת: שירי

מתוך לחץ כנראה לא כתבתי את כל הסיפור. אני יועצת חדשה בבית הספר. ושנה ראשונה בייעוץ בכלל. הסיפור עם המחנך התחיל בתחילת שנה ולי הוא נודע רק בשבועיים האחרונים (זה לא בסדר אבל זה מה שקרה) אחרי שההורים הספיקו לדבר עם הורי התלמידים בכיתה ואחרי שהגיעו לעיריה ולפיקוח. המחנך מאוד נפגע ולא מוכן לדבר עם ההורים בלי מכתב התנצלות ואני כמוצא אחרון של המנהל בתור אחת שלא היתה מעורבת בסיפור בכלל, בשבילו הייתי ברירת מחדל אחרונה לגישור בין ההורים למחנך ולהביא אותם לפגישה משותפת שבתחילתה הם יתנו למחנך מכתב התנצלות. עם האישה השיחה זרמה טוב יותרוהסכימה אבל אמרה שצריכה לדבר עם בעלה, כשהתקשרתי שוב היא אמרה שבעלה לא מוכן ושאנסה לדבר איתו בעצמי, דברתי וזה מה שיצא מהשיחה הנ"ל. (בתחושה שלי האבא מעדיף מלחמה ולראות לבית הספר שהוא יכול לכופף אותם גם בלי מכתב וגם להמשיך להשאיר את הילדים בבית הספר)מה אני עושה עכשיו? זה חוקי להקליט אותי בלי הודעה מראש? איך יוצאים מהפלונטר הזה? תודה

21/11/2012 | 15:53 | מאת: איציק

שלום אני בעל תואר 1 בעו"ס. רוצה לעשות תואר 2 ביעטץ חינוכי. האם הדברים משתלבים? יש איזה שהוא ערך מוסף לאדם שמגיע מתחום העו"ס? האם הייתם מקבלים לעבודה יועץ שהוא מתחום העו"ס במקור ולא מחינוך? תודה על התשובה הכנה

איציק שלום רב, שאלתך אמנם קצרה, אך מאוד מורכבת. לפני שאתה בוחר במסלול הלימודים, עלייך לבדוק את מטרותייך העתידיות- מה אתה רוצה לעשות ? האם אתה רוצה לעבוד במערכת החינוך כיועץ חינוכי ? האם תחום זה מעניין אותך ללא קשר לעיסוק ? כיצד אתה תופס את התפתחות הקריירה שלך - לאן פנייך מועדות ? אם אתה רוצה לעבוד במערכת החינוך, היעוץ החינוכי הינו הכיוון. אם אתה רוצה לעסוק בעבודה סוציאלית בבתי חולים, בתי אבות, מוקדי רווחה ומוקדים טיפוליים, תואר שני בעבודה סוציאלית הוא הכיוון. נראה לי שקודם כל עלייך להחליט מה אתה רוצה, ואז לבחור את מסלול הלימודים. רצוי שתדבר עם אנשים משני תחומי העיסוק. התרשם מהם על מהות העבודה - שיחות אלו יסייעו לך בהחלטתך. בהצלחה, שירלי

26/11/2012 | 10:42 | מאת: איציק

שלום אני בעל תואר 1 בעו"ס. רוצה לעשות תואר 2 בייעוץ חינוכי. האם הדברים משתלבים? יש איזה שהוא ערך מוסף לאדם שמגיע מתחום העו"ס? אני כמובן רוצה גם לעסוק בתחום הייעוץ חינוכי. כמה שעות אם בכלל היועץ צריך ללמד פרונטיאלית בכיתה. האם הייתם מקבלים לעבודה יועץ שהוא מתחום העו"ס במקור ולא מחינוך? תודה על התשובה הכנה

20/11/2012 | 12:59 | מאת: מילי

שלום, הבן שלי בן שנה ו3 חודשים ילד מקסים חייכן חברתי מבין הכל בתקופה האחרונה קיבלנו ביקורות לגביי צורת ההתנהלות שלנו איתו מגורמים מקצועיים כמו הפיזויטרפיסטית והגננת האומרים כי אנחנו מפנקים את הילד ונותנים לו לעשות כל מה שהוא רוצה העיקר שלא יבכה ומכיוון זה הוא מפונק. האם יש דבר כזה ילד מפונק?? אנחנו באמת משתדלים שלא לגרום לא לבכות אם אין צורך אבל אם הוא משחק עם משהו שלדעתנו מסוכן אנחנו לא חושבים פעמיים ומרחיקים אותו מהחפץ ומסיחים את דעתו עם צעצוע על מנת שלא יבכה ואם זה לא עוזר פשוט מתעלמים מהכי אני כן מודה בזה שאם אני הניח אותו על הרצפה והוא יתחיל לבכות אני הרים אותו בחזרה על מנת שלא יבכה האם להפסיק? לאחרונה שמתי לב כשהוא שיחק עם תינוק בגילו כי כל חפץ או צעצוע שנמצא בידיים של האחר הוא יכה את התינוק וייקח את החפץ למרות שאצלו ביד נמצא אותו דבר בדיוק האם זה קשור לפינוק יתר? אני חייבת לציין שזה ילד ראשון שלנו ולכן קשה לנו לקבל ביקורת האומרת שאנו מפנקים אותו יותר מידי...

לקריאה נוספת והעמקה

מילי שלום רב, מפנייתך ניכר, שאתם הורים אוהבים, דואגים ומשקיענים, דבר הראוי להערכה רבה. יחד עם זאת, המונח "פינוק יתר" אכן קיים במציאות והינו אחד הגורמים הפוגענים ביותר בחינוך ילדים. "פינוק יתר" משמעו, שההורים אינם נותנים לילדם להתמודד עם קשיי החיים ועם התסכולים, ועושים כמעט הכל בעבורו. אחת המטרות החשובות בחינוך הינה הכנת הילד לחייו הבוגרים כאדם עצמאי, מאושר, פעיל , שתורם לעצמו, לזולתו ולחברה – פינוק יתר מונע מהילד להגיע לעצמאות זו, והוא עלול לפתח תלות בזולת וחוסר אונים. בהתנהלות מולו הבחינו בין דברים שעלולים לפגוע בו פיזית, כמו: ריצה לכביש, נפילה במדרגות, משחק עם חפץ חד, תנור חם, חשמל וכו' – במקרים אלו חובתכם להתערב, ללמדו על הסכנות ולמנוע פגיעה, לבין דברים שאינם מסכנים אותו, כמו: כעס על חבר שלקח לו צעצוע, ממתק שאינכם מסכימים שיאכל, אי שביעות רצון להתקלח ועוד – במקרים אלו הצבת הגבול לא רק שאינה פוגעת בילד, אלא מחזקת ומחשלת אותו. בחיים איננו מקבלים את כל העולה על רוחיינו, לא כך ? בדקו עם עצמכם מדוע אינכם מסוגלים לראותו במצב של תסכול ושל חוסר אונים ? מדוע אתם חשים צורך עז "להציל" אותו במהרה ממצוקותיו ? השתדלו לא לראות בדברים אלו ביקורת, מכיוון שהנכם הורים טובים לבנכם ללא ספק. ההורות מזמנת לנו אתגרים ולמידה ללא קץ (לא רק בילד הבכור). התבוננו בדברים והשכילו להתפתח בהורות שלכם. אתם מוזמנים גם לפנות להדרכת הורים לעזרה נוספת, אם אתם מרגישים צורך בכך. בהצלחה וכל טוב, שירלי צר לי על העיכוב בתשובתי – השבוע הקשה של התקיפה בעזה עשה את שלו לכולם.

13/11/2012 | 12:53 | מאת: אמא

שלום רב, אני אמא לעמית ילדה בת 6 מקסימה ונבונה,ילדת סנדדויץ לאח גדול בן שמונה ואחות קטנה בת שנתיים וחצי.כצפוי בכיתה א' יש יותר דרישות גם מבית הספר וגם בבית, ועמית אדישה וחוצפנית, מטלות פשוטות שהיא אמורה לעשות לבד כמו להתלבש ולהתארגן בבוקר ובערב היא אינה מוכנה לעשות בטענה ש:"לא אכפת לי" או "לא בא לי" כמובן שכך גם בנושא שיעורי הבית. היא מזלזלת בנו מדברת לא יפה ומרבה לכעוס ולבכות כשאנו כועסים על התנהגותה. נסיתי בטוב ניסיתי בעונש, נסיתי לדבר איתה אך כלום לא הועיל. אתמול אף קיבלתי מכתב מהמורה שגם בכיתה עמית לא משתפת פעולה. בנוסף היא מאד מפחדת ללכת לשירותים לבד, להתקלח לבד וכו' אולי זה שלב התפתחותי רגיל שחולף אבל זה התירוץ שלה. אני מרגישה שאני מאבדת אותה שהיא חומקת לי בין האצבעות, איך אני יכולה לעזור לה? אמרתי לה מה אני מצפה ממנה בצורה ברורה, למשל: הסברתי ששיעורי בית אני יכולה לעזור אך היא זו שצריכה להכין. היא מצידה מציבה לי תנאים ולא מוכנה אפילו לפתוח את התיק. מה עליי לעשות כדי להבהיר לה התנהגות רצויה? (מילים לא עוזרות).גם בשנה שעברה בגן קיבלתי תלונות מהגננת שהיא וחברתה הטובה מתנהגות בצורה לא מתאימה לגן, אבל שייכתי את זה לעובדה שהיא יחד עם החברה יוצרות כח וברגע שהן יפרדו זה יחלוף, כנראה שטעיתי. אודה מאד לעזרתכם, אני חסרת אונים ולא יודעת איך להביא אותה להתנהגות רצויה.

שלום רב, ילד שאומר "לא אכפת לי" בעצם אומר – קשה לי, אני זקוק לעזרה. אמירה זו הינה מנגנון הגנה, שבא לעקוף את הקושי האמיתי. השתדלי לא לראות התנהגות זו כחוצפה, אלא כבקשה לעזרה ואולי אף בקשה לגבולות יותר ברורים. שוחחי עימה ללא הפרעות, במקום שקט ובזמן שהיא קשובה לך. הביעי אמפטיה לקושי שלה – אני מבינה שקשה לך להכין שיעורי, להתלבש בבוקר, להתרכז בכיתה, ללכת לשירותים ועוד. אמרי לה שאת רוצה לעזור לה ולהקל עלייה. חשבו יחד כיצד את יכולה לעזור לה. אם אין לה רעיונות, הציעי רעיונות משלך ושמעי מה יש לה לומר עליהם. הציגי לה את המטלותיה ואת חובותיה, שבהן אין לה אפשרות בחירה, כמו: להתלבש בבוקר, ללכת לביה"ס, להכין שיעורים וכו'. עודדי את עצמאותה, וספרי לה כמה את סומכת עלייה ואוהבת אותה. הבחירה נתונה בדרך שהיא בוחרת לעשות את המטלות. הדגישי בפנייה, שהלימודים הם באחריותה, ואת פה בעבורה לסייע ולעזור כמה שהיא צריכה. בנוסף יש לתת כובד משקל לעידוד התנהגויות חיוביות, כשהדגש הינו על הדרך ועל המאמץ ולאו דווקא על התוצאה הסופית. אם את מרגישה, שהדברים יוצאים מכלל שליטה, רצוי שתפני לקבלת הערכה מבדלת לגבי הקשיים שלה. שוחחי עם היועצת החינוכית ו/או פסיכולוגית ביה"ס. הן תכלנה לסייע לך בחשיבה ובדרכי טיפול בבתך. בהצלחה וכל טוב, שירלי

30/10/2012 | 18:14 | מאת: שירן

לצוות המומחים שלום רב שמי שירן לפני כשנה התחתנתי פעם שניה ובמשך שמונה שנים הייתי גרושה היינו רק אני והילד שלי בן (10) בעלי בדquotכ מקסים ואוהב לעזור הבעיה שיש לי מתחילה עם הבן שלו לו יש שתי ילדים ילד אחד גר עם אמא שלו והשני בן 9 גר איתנו יש לו ילד מהגיהנום חוצפן יש לו בעיות לימודיות מרדן ועוד.. כמה שאני מנסה לדבר עם בעלי על כך שינסה לחנך את הבן שלו ולתקן את הדרך שלו הוא תמיד מגן על הילד בטענה שהילד לבד (הם עברו מתquotא לבquotש) וגם ככה אין לא אמא שהוא מבקר לעיתים קרובות ויש לו בעיות לימודיות וחברתויות במקום שהוא יעמיד את הילד וינסה לכוון אותו הוא מרשה לו להישאר כמו שהוא ועוד מגן עליו כל הזמן יש לציין שאני מאוד בעד חינוך וגבולות ומבינה מה המשמעות של זה ולפי זה חינכתי את הילד שלי וברוך ה' יצא לי ילד מדהים כמובן שגם כמו כל ילד גם לו יש גבולות שהוא מנסה לפרוץ לפעמים אבל רוב הזמן הוא בסדר גמור בגלל שהילד שלו כזה חוצפן זה גורם גם מצד המשפחה שלי לסלידה ממנו למרות שהם מנסים להבין ולהתקרב אליו ההתנהגות שלו פשוט מגעילה כל מי שרק שומע על כך ורואה אפילו יועצים מומחים שמנסים להסביר לבעלי כי הוא טועה לא מצליח בעלי פשוט ראש בקיר ולא מנסה להשתנות להיפך הוא עוד מחפש איזה פגמים יש בבן שלי אפילו הכי קטנים ומוציא את זה עליי כמובן שכל שיחה איתו לגביי הילד מגיעה ליידי פיצוץ ואנחנו רבים בלי סוף לפני שבועיים גיליתי שאני בהריון כמובן ששמחנו מאוד אבל הריבים האלה מכעיסים אותי אני אני מרגישה את העצבים מהבטן ואני חוששת מאוד שדבר זה יפגע בעובר כמו כן זה מוביל לזה שלא נדבר לאחר מכן כמה שעות לאחר מכן הוא זה שתמיד יוזם את ההשלמה איתי עquotי התחנפנות מצידו שום דבר בעניין הריבים לא נפתר כי מתבצר בעמדתו ואני בטוחה בדרכי מה עליי לעשות אני כבר מיואשת

שירן שלום רב, בבניית משפחה פרק ב' קיימים קונפליטקים ומורכבויות רבות. הילדים צריכים להתמודד עם בחירת הורייהם להתגרש ולאחר מכן עם בניית משפחה חדשה. במשפחתכם אף אחד אינו שבע רצון – את, בן זוגך, ילדיו ובנך. על-מנת ליצור שינוי מהותי ומשמעותי, חשוב שתפנו לטיפול משפחתי, בעיקר לפני הצטרפותו של חבר חדש למשפחה (תינוק חדש). הטיפול המערכתי יקל עלייכם בהתבוננות אחרת על משפחתכם. את מוזמנת לבקר באתר – פאזל משפחתי: מרכיבים משפחה פרק ב'. בהצלחה ובשעה טובה על הריונך, שירלי

29/10/2012 | 12:01 | מאת: טל

הי .. בתי בת שנה ו3 שבועות ובאופן כללי ילדה רגועה ומלאת שמחה, לאחרונה אני מרגישה שעובר עליה משהו שמתבטא בפחד ממים בעימיים במקלחת וגם עצבנות כלשהי כאשר היא רוצהמשהו כמו משחק או לא מצליחה,לא מרוצה ממשהו(לדוג' קוביות משחק שנופלות לה/כשבוכה מתוך שינה)ואז היא מכה את עצמה חזק בראש או שמכה את אותו משחק,היא ממש צורחת ומתרגזת בגן אמרו שלא נתקלו בזה ולדעתי או שהם לא אומרות תאמת או שבאמת זה רק בבית..היא ממש מדאיגה אותי ושמתי לב שהדבר קרה בחודשיים האחרונים בערך מ אז שנכנסה לגן,לפני שבועיים גם עברנו דירה ובנוסף יש מתח רב בבית אך מלבד וויכוחים לידה אין משהו אחר ולידה אנו מאאוד רגועים כדי שלא תרגיש אך כנראה שזה משפיע,בנוסף היא כבר תק' ארוכה קמה בבכי שלעתים מעורר רחמים כי רואים שכואב לה משהו ולעתים ברור שזה התנהגות של פינוק ואז אני נותת מ עט אבל יש גבולות מאוד ברורים! אני נורא חוששת מהמצ ורוצה לשמוע כל עצה או דעה בעניין מה גורם לכך ויכול למנוע ולשפר-תודה מראש וסליחה על האורך

29/10/2012 | 21:32 | מאת: טל

שירלי שוב שלום-נזכרתי במשהו חשוב שלא ציינתי מקריאה והתעניינות בנושא שקפץ לעיני ,חלק מהדברים המאפיינים את בתי נשמעו לי תאומים לרגישות יתר או משהו עם מגע-כיוון שלמשל גרביים,כובע,ובגד ארוך היא ממש לא מסכימה ללבוש(שוב רק בבית לא,בגן כן מסכימה),כך גם עם זרם מים עדין,ונושא ההכאה העצמית בהקשר של צורך במגע..שוב,אני מאוד לא רוצה להתייחס לזה כך ולהגזים כיון שהיא מאווד קטנה אבל בכל זאת חשוב לקחת הכול בחשבון מוקדם ככל האפשר,אני חוששת שאולי כואב לה משהו ולכן מרביצה לעצמה..תודה מרשא

טל שלום רב, אכן נראה שישנם כמה דברים, להתפרצויותייה של בתך. מעברים (גן ודירה) אינם פשוטים לא לילדים ולא למבוגרים, ומצריכים שלבי הסתגלות וסבלנות. בדקו מה יכול להקל על בתכם במעבר, למשל: להזמין חברים לבית החדש, לטייל בשכונה החדשה ולמצוא מקומות מעניינים, לתלות תמונה או ל"עצב" את החדר שלה בדרך שתגרום לה נחת ועוד. כלומר, להכיר ולחבר אותה הן לבית החדש והן לסביבת המגורים החדשה. כמו כן, עודדי אותה וחזקי אותה במקומות שבהן היא רגועה ושמחה . השתדלי להיות אמפטית ורגישה לקושי שלה, ושקפי לה זאת – אני מבינה שקשה לך, אני מבינה שאת כועסת, אני מבינה שלא נוח לך וכו', וסייעי לה בכך – את רוצה שאחבק אותך, את רוצה לראות קצת טלוויזיה להרגע, בואי נשטוף את הפנים ועוד. בנוסף, שוחחי עם הגננת ושמעי ממנה, כיצד היא מסייעת לבתך בגן. ויכוחים ומתח אינם עוזרים למצב (לא לכם ולא לה). גם ויכוח קטן ושטותי שלכם יכול הלתפרש אצלה כדבר ממש לא טוב. היא חווה מכם את עוצמת הויכוח ולא את תוכנו. אלו עלולים לפגוע בתחושת הביטחון והמוגנות שלה. השתדלו להיות רגועים ליידה. את חילוקי הדעות בינייכם ניתן ליישב לאחר מכן בשקט ובהקשבה הדדית. (זה כבר נושא אחר...). הנקודה האחרונה הינה חשובה ומשמעותית בעיני. אם את רואה, שהיא רגישה למגע בצורה שגורמת לה לתסכול, לכעס ולבכי, יש מקום לפנות לרופא ילדים, ולברר את העניין. ברור מוקדם יכול להקל עלייה רבות. בהצלחה, שירלי

01/11/2012 | 21:08 | מאת: טל

27/10/2012 | 15:02 | מאת: מיכל

ראיתי כי יש כמה בתי ספר לחינוך מיוחד לגילאי 6-13 שלאחר 3 שנים הם משתלבים בקהילה. רציתי לשאול מה זה אומר בדיוק ההשתלבות בקהילה: אם למשל ילד מגיע בגיל 7 אז בגיל 10 הוא חוזר לבית ספר לחינוך רגיל? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

מיכל שלום רב, אחת המטרות של מערכת החינוך המיוחד הינה לשלב את הילד בחברה ובמסגרת רגילה. השיקולים לכך מורכבים ותלויים בגורמים שונים. בבתי ספר רגילים קיימות כיתות קטנות. כלומר, הילד לומד במסגרת רגילה, אך נמצא בכיתה קטנה של חינוך מיוחד. גם בכיתות הללו יש נטייה לשלב ילדים בעלי יכולות גבוהות בשיעורים של הכיתה הרגילה. כך שהעבר מעובר והדרגתי. יום נפלא, שירלי

שלום רב כמורה ותיק מאד במערכת יש לי הסגות לגבי דרישת יועצת בית הספר שאנו המורים נלמד חינוך מיני את תלמידי בית הספר.יותר מכך, היות ואני מורה זכר ,לא נראה לי מתאים ומקובל מבחינת התלמידות שאני שמורה זכר ידבר על מבנה גוף האישה,חלקים אינטימים כשחלות ביציות מחזור חודשי וכו וכו .התלמידות עשויות בצדק רב לא לשתף פעולה ,להיות נבוכות ,להסמיק ,לא להבין איך מורה גבר מלמד את הנושא. במיוחד שאנו המורים לא עברנו הכשרה מיוחדת בנושא חינוך מיני . קושי נוסף שמדובר בבית ספר חינוך מיוחד ,כאשר חלק מהתלמידים בעלי פיגור שכלי חלקם אוטיסטים עם קשיים ביכולת המללה .מעבר לאיך מלמדים חינוך מיני ללא קבלת משוב ותגובה מתאימה מהתלמידים, התלמידות בעלי פיגור שכלי ובעלי יכולת תקשורת מילולית עלולות לא להבין היטב את הנאמר ,יכולות לספר להורים דברים אחרים מאשר נלמדו בכיתה ואז אני כמורה גבר עלול להיות במצב בעייתי . מה דעתך בנושא?

לקריאה נוספת והעמקה

למחנך היקר שלום רב, אני מודעת היטב למורכבות ולבעיתיות שהינך מעלה כאן. המגמה היום הינה, שהמחנכים יעבירו את שיעורי "כישורי חיים" או "תוכניות המניעה" על-מנת ליצור קרבה, פתיחות וקשר עם התלמידים דרך נושאים אלו בהדרכתה והכוונתה של היועצת. הבעיה מתחילה כאשר מורה אינו מרגיש בטוח ו/או מקצועי דיו בתחום מסויים, כמו בדוגמתך. יש מקום לפנות ליועצת ולמנהל/ת כחלק מהחלטה מערכתית, ובחשיבה משותפת להגיע לתובנות בנושא, למשל: בנושא המיניות או בכל נושא אחר, שמורים אינם מרגישים בנוח עימו, שהיועצת תחליף אותם. נפגשתי פעם עם מחנכת, שלא הרגישה בנוח ללמד תוכנית מניעה בנושא העישון, מכיוון שהיא מעשנת. היועצת הבינה את הקונפילקט והחליפה אותה. בשאר הנושאים לא היתה לה בעייה. זאת אומר, שניתן להפעיל שיקול דעת וגמישות בעניין. מחנך משמעותי שיוצר קשר טוב ופתיחות עם התלמידים הינו בעל אישיות טובה ויצירתיות - בשיחות אישיות, בישיבה יחד בהפסקות, בהתעניינות בתלמידים ועוד, ואינו חייב את השיעורים הללו ליצירת קשר. בנוסף, מסכימה איתך, ששיעורי חינוך מיני לתלמידי ח"מ, צריכים להיות מותאמים מאוד לצרכי הילדים ולרמתם. בטוחני שאם תציג זאת כקושי נקודתי שלך, כפי שהצגת זאת בפנייתך אלי, היועצת והמנהל/ת יבואו לקראתך. אם אתה זקוק לעזרה נוספת ממני, אני כאן לרשותך. בהצלחה וכל טוב, שירלי

25/10/2012 | 22:40 | מאת: אמא

שלום, יש לי ילד בן חמש כמעט וחצי שנמצא בגן חובה. לפני שבוע הגננת ביקשה לדבר איתי לאחר שבני "נתפס" בגן יחד עם חבר אחר ועוד ילדה כאשר הבנים כנראה ביקשו ממנה להוריד את בגדיה ושיראו אותה ערומה. הגננת שוחחה עם בני וכן החבר והסבירה להם שאין זה מנומס, שכל אחד לגופו וזה מעשה לא טוב ולא ראוי. היא שוחחה לאחר מכן במפגש עם כל הילדים באופן כללי והסבירה על הנושא של הצניעות ושכל אחד אחראי לגופו בלבד. באותו היום בצהריים ישבתי עם בני בשיחה על הנושא, היה לו מאוד מאוד קשה לספר לי מה שקרה בגן, לאחר שהסברתי שאני כבר יודעת מה קרה ואני רוצה לשמוע ממנו הוא התחיל לאט לאט לספר מה קרה.. ישבתי עם בני בנחת וברוגע וניסתי להסביר לו את החומרה של העניין ושזה מעשה לא טוב ואסור! השיחה היתה ארוכה וגם כללה בכי עצוב בתחילה שלדעתי חשבתי שהוא הבין את הדברים ואיסורם. סיפרתי לגננת שאכן הסברתי לו הכל והיא מסרה לי שלא צריך ישר להילחץ כי זה דבר שקורה בגיל זה, שיש לילדים רצון לבדוק ולראות את בני המין השני אך כמובן מנגד לנו ההורים יש צורך להסביר את האיסור ע"מ לוודא שיבנו שאסור ושלא יחזור על עצמו. הבעיה היא - היום בני לא רצה ללכת לגן בבוקר בסיפור של איזה ילד שרב איתו וכאלה.. בצהריים ישבתי עם בני להבין מה קרה עם הילד ומדוע לא רצה ללכת לגן. לאחר דין ודברים ארוך לבסוף הבנתי שבני מסתיר משהו אחר.. לבסוף התברר לי ש"המקרה" חזר שוב אתמול. מתברר שבני אתמול נכנס לשירותים ביחד עם אותה ילדה מהפעם הקודמת ושוב ביקש שתוריד את בגדיה. אני כמובן שהייתי בהלם והפעם אפילו עוד יותר מהפעם הקודמת, ממש הרגשתי כאב שבני חזר על אותו המעשה שוב ובמיוחד לאחר שהסברנו לו כבר בפעם הקודמת שזה מעשה אסור! לא הצלחתי לשלוט בעצמי ופשוט בכיתי ליד בני, הסברתי שאני ממש כואבת ועצובה ממה ששמעתי וכי אני לא מבינה את מעשיו. הפעם גם בעלי היה נוכח בשיחה וגם הוא הביע את כעסו על המעשה והסביר את חומרתם(בפעם הקודמת בני ביקש לספר רק לי בלי שבעלי ישמע, כמובן שהוא היה מודע לכל העניין אך לבני היה קשה לספר מולו). אני ממש אובדת עצות! אני בלחץ נוראי מאחר וקשה לי עם התנהגות בני! הוא טען שהוא לא זכר שזה אסור אך הזכיר שהוא סגר את הדלת בשירותים שלא יראו את הילדה כי זה לא צנוע. לבני לא היה הסבר מדוע זה עניין אותו לראות את הילדה ערומה גם הפעם הזאת וגם בפעם הקודמת. אני רוצה לקבוע פגישה עם פסיכולג ילדים ע"מ שינחה אותנו מה לעשות וכן שישוחח עם הילד להסבר מעשיו.. בנתיים אבקש בבקשה עזרה האם זה עדין יכול להיות "בעיה" נורמלאית, עד כמה זה חמור ואיך אני יכולה לדעת שהשיחה מהיום כן תהיה מובנת והוא הפנים את החומרה או שמא שבוע הבא זה יכול לקרות שוב.

אמא יקרה שלום רב, התנהגותו של בנך הינה נורמאלית, שכיחה ובריאה. ילדים בגילו מתחילים לגלות עניין בשוני בין בנים ובנות, ובהבדל המהותי באברי המין. הבדילי בין סקרנות מינית נורמטיבית לגילו של בנך לבין פגיעה או התנהגות מינית חריגה. חשוב לא להלחץ ולא לעשות מכך עניין גדול. אין להאשים את הילד ואין להציג את הנושא כעבירה. אלו עלולים לפגוע בעתיד בדימוי המיני של הילד, ולבוא בניגוד לדחפים הטבעיים של האדם הנורמאלי. תפקידינו כמבוגרים הינו להדריך ולכוון את הילד להתנהגות סוציאלית תקינה ללא פגיעה בדימויו העצמי. הגננת פעלה נכון, כששוחחה עימו ועם ילדי הגן. כשאתם משוחחים עימו, יש לגלות הרבה אמפתיה ואהבה, ולומר לו, שאתם מבינים שמסקרן אותו לראות את אברי המין של הבנות. יחד עם זאת, יש להדגיש בפניו, שלכל אחד יש את הבעלות והפרטיות על הגוף שלו, ושלאף אחד אסור לגעת ללא רשות. זאת ועוד, במקומות איניטימיים בגוף שלנו, במיוחד בגילך, לא נוגעים בכלל ומכבדים את הגוף ואת הפרטיות של האחר. ניתן להציע לו לקנות ספר או לצפות בדיסק שעוסק בתחום, ושמתאים לגילו. ספר מומלץ – "ההריון של אמא " המדריך הראשון לחינוך מיני/סילביה שנידר ובטינה גוצן בק או לגשת לחנות ספרים ולהתרשם מהספרים שיש שם העוסקים בתחום זה. הספר יספק את סקרנותו המינית. בקריאה או בצפייה יש לשבת עימו, ולאפשר לו לשאול שאלות. אם יש שאלה שאינכם יודעים כיצד לענות עלייה, אתם יכולים לומר לו, שתבררו ושתתנו לו תשובה בהקדם. לסיכום – סקרנות מינית בגיל חמש הינה טבעית ונורמאלית. יש לספק לילד מקורות מידע על הנושא שמתאימים לגילו בצד הכוונה והדרכה של מבוגר. חשוב להיות אמפאתים ולא ביקורתיים ו/או מאשימים. המיניות הנה חלק מצורך טבעי, משמעותי וחשוב של האדם. אם יש לכם קושי לעסוק בו, העזרו בגורם נוסף, שייסייע לכם. כל טוב, שירלי

22/10/2012 | 17:48 | מאת: גילי

שלום רב, למדתי תואר ראשון בעבודה סוציאלית. בתחום כבר שנתיים. התחלתי לחשוב על כיוון של ייעוץ חינוכי. האם יש כאן מישהו שעבר מעו"ס לייעוץ חינוכי? בכל אופן אשמח לשמוע על הלימודים לתואר שני, איך העבודה בשטח בפועל? מה תנאי השכר? תודה

גילי שלום, למה התכוונת במעבר בין עבודה סוציאלית ליעוץ חינוכי ? מבחינת לימודים ותנאי קבלה או העבודה הכלה למעשה ? לגבי התנאי העבודה כיועצת חינוכית - העבודה הנה דרך משרד החינוך, אלא אם תעבדי בביה"ס פרטי או במכללה. תנאי השכר כפופים למשרד החינוך בהתאם לרקע שלך. העבודה היעוצית שונה בין בתי הספר ובין שכבות הגיל, כך שרצוי שתשוחחי עם יועצות באזור מגורייך, ותשמעי מהן חוות דעת. בהצלחה, שירלי

17/10/2012 | 22:30 | מאת: תמר

הי שירלי, התחלתי לעבוד כיועצת וזו שנתי הראשונה. כשהגעתי הסגנית אמרה לי שגם היא למדה ייעוץ. אמרתי לה שזה נחמד מאוד ובטח זה יעזור לשיתוף הפעולה. כיום אני צריכה לבנות תוכנית התערבות, התחלתי ותוך כדי התיעצות על התקציב, היא קבעה איזה קבוצה תקבל התערבות מסוימת באיזה יום ושזה יהיה איתה, בנוסף היא רוצה להעביר מספר סדנאות? ניסיתי לומר לה שזה תפקידי אבל נראה לי שהיא אפילו לא שמעה זאת החליטה ומבחינתה זה סגור. לא יצא לי לדבר איתה אני גם לא מתכוונת ליישם את מה שהיא קבעה אלא להביא תוכנית אחרת בזמן שאני נמצאת ולוות את התוכנית מתחילה ועד הסוף. אני חייבת לציין שלי אישית קשה לעמוד על שלי, אני בד"כ משתדלת לשמוע את האחר ולתת לו מקום מכובד אפילו שזה בא על חשבוני וכנראה זה מה שקרה גם במקרה הזה. איך אפשר להעביר בצורה ברורה אך מכובדת שאלו התפקידים שלי? איך אוכל למנוע בעתיד מצבים דומים? תודה

תמר יקרה שלום רב, שנה ראשונה בתפקיד היועצת החינוכית בביה"ס הנה שנה קשה - ההסתגלות כפולה הן לתפקיד והן לצוות ולמערכת. כל יועצת בשנתה הראשונה תאמר לך זאת. לכן תני לעצמך את מרחב הזמן להסתגל, וההי סבלנית. הדרך למנוע כפיפות תפקידים הנה קביעת הגדרות תפקיד, והגדרת תפקידים חופפים. רצוי לעשות זאת בצוות דרך המנהל/ת. לשם כך ניתן להעזר ביועצת הבכירה או להתייעץ עם פסיכולוג/ית ביה"ס. אם אין אפשרות לכך, את יכולה לקבוע עם הסגנית פגישה מסודרת, ובה להביע את רצונותיך ולקבוע עימה את הגדרות התפקיד. יכול להיות שכך היתה רגילה לעבוד בעבר, וכעת אתן צריכות לקבוע חוזה חדש לעבודה משותפת - רצוי מאוד בידוע של המנהל/ת. ליבי איתך - שולחת לך הרבה כוחות ואופטימיות, שירלי

17/10/2012 | 14:06 | מאת: רויטל

שירלי שלום , יש לנו ילדה בת 3 מקסימה ובוגרת מאוד לגילה , נבונה מאוד . אך מאוד עקשנית ועומדת על שלה , גם אם מדובר בדברים שטותיים וקטנים , מתעקשת מי יעשה בעבורה מה ואיך ובאיזה צורה , ואם אנו לא עושים כמו שרצתה מתחילה לבכות ולצעוק , מאוד קשה לנו איתה לאחרונה במיוחד ,היא הבכורה והיחידה שלנו לעת עתה , נכדה ראשונה משני הצדדים ומפונקת מאוד אצל הסבים והסבתות , אנו כן משתדלים להציב גבולות ברורים , אך בבתים אחרים אם נמצאת בסביבת הסבים והסבתות תמיד מתערבים לנו ומתרגשים מהבכי שלה. אנו די מיואשים וחשים תסכול שאנו לא מצליחים לחנך אותה כראוי אלא היא רגילה לקבל כל מה שמבקשת , אלא אם כן היא רק איתנו . איך אנחנו יכולים לגרום לה להיות קשובה אלינו גם כאשר אנו נמצאים בסביבה משפחתית , היא לעיתים שתלטנית , כמו למשל על משחקים שלא שייכים לה בבתים של אחרים היא לוקחת צעצוע כלשהו ולא נותנת לאף אחד לשחק עם זה וממש משתלטת על המשחק ולא נותנת לאף אחד לשחק עם זה , האם להתערב או לא להתערב , אנו מאוד מיואשים במיוחד מפני שעומדת להתווסף תינוקת חדשה למשפחתנו בעוד חודשיים בערך ואנו לא יודעים איך נתמודד איתה מה אנחנו עושים לא בסדר? לעזרתך נודה

לקריאה נוספת והעמקה

רויטל שלום רב, בתך הנבונה והבוגרת הבינה במהרה, כיצד לקבל את מבוקשה מזולתה, ומתמידה לשמר זאת. אם היא יודעת שהמבוגרים יוותרו לה בסופו של דבר, יש לה מחזק מצויין להמשיך בדרכה . חשוב לשוחח ברצינות עם הסבים והסבתות, ולבקש מהם שיתוף פעולה בחינוך. יש להסביר להם, שפינוק יתר הוא אחד המוקשים הגדולים בחינוך ילדים, ופוגע רבות בכישוריו החברתיים והאישיים של הילד. בטוחני שאם יבינו שדרך זו אינה מטיבה עם נכדתם אהובה, יתגייסו לעזרתכם. בכל מקרה יש להודיע לה מראש מה הולך להיות בכל שלב של סדר היום, למשל: מה יהיה בבוקר, מה יהיה בגינה הציבורים, מה יהיה בביקור אצל חברים או מה יהיה בביקור אצל סבא וסבתא. זאת אומרת, שאתם מודיעים לה מראש, שאם תבחר להתווכח על דברים שהודעתם לה מראש, תאלצו בצער רב לחזור הביתה. יש לחזקה ולומר לה, שאתם בטוחים שתבחר להתנהג כראוי. אם היא אינה נוהגת כראוי, יש ללכת הביתה, ולומר לה שתהיה הזדמנות נוספת בפעם הבאה. אם היא מתאמצת או משתדלת או מצליחה, יש לעודדה רבות על אלו. אם אין שיפור בהתנהגותה ניתן להעזר בהדרכת הורים, בעיקר לקראת הלידה הקרובה. כל טוב, שירלי

16/10/2012 | 23:08 | מאת: אמאל3

שירלי שלום, ביתי בת 6, עברה לא מעט בשנתיים האחרונות, החל בלידת אחים תאומים וכלה במעבר ממדינה אחרת לישראל ואחרי שנה שוב מעבר דירה למקום חדש, חברים חדשים וכיתה א. היא ילדה מקסימה ואחראית, אבל לפעמים ממש חוטפת קריזות של עצבים ופשוט לא מקשיבה. חוץ מזה היא לא מוכנה להיות לבד לשניה אחת בלילה (למשל כשאני מנסה להרדים את האחים הקטנים שלה ומבקשת שתחכה לי בחדר עם ספר) ואם מישהו מהם משמע ציוץ בלילה היא מייד מתעוררת, נכנסת לחדר שלהם ובוכה... היא לא מוכנה לישון איתם בחדר, רוצה חדר לעצמה אבל בסוף ישנה איתנו בטענה שפוחדת מהחושך. אשמח לתובנות לגבי איך להתנהג איתה ואיזה סוג טיפול את ממליצה. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אכן בתך עברה לא מעט שינויים ומעברים, שבטוחני, אינם פשוטים ואינם קלים גם לכם כמבוגרים. מצד אחד, יש להיות קשובים לצרכיה בטווח התפקודים, כמו: במשפחה, מול האחים, עם חברים, בביה"ס ועוד. מצד שני, יש לבנות מערך של גבולות וחוקים ברורים ועקביים במשפחה. אלו ימנעו בלבול, ויצרו תחושת ביטחון ומוגנות לבתך. יש לעודדה רבות בכוחותיה ובתכונותייה החיוביות במילים כמו: אנו גאים בך, ראינו שהשתדלת, את ילדה בוגרת ומקסימה, מאוד עזרת לי... ועוד. השתדלו למצוא זמן להיות עימה לבד - במשחקי קופסא, בטיול לגינה הציבורית, בצפיה משותפת בטלויזיה, במשחק עם הבובות וכו'. תאומים צורכים המון משאבים מהורייהם, ולכן חשוב שתקדישו לה זמן איכות "כמו פעם". ניתן לפנות לטיפול משפחתי ולהדרכת הורים, ואולי לשקול טיפול דיאדי (טיפול של הורה וילד). בהצלחה וכל טוב, שירלי

10/10/2012 | 22:01 | מאת: איריס

שירלי שלום: בני בן 3.5, בן אחרי שלוש בנות ילד מפונק ואהוב מאוד. לאחרונה שמנו לב שיש לו בעיה של הסתגלות במקומות שיש בהם הרבה אנשים זה מלחיץ אותו והוא לא מוכן להכנס למקום גם במצבים שהוא מכיר את האנשים הנוכחים הוא לא מגיב רגיל לוקח לו זמן להשתחרר. בשנה שעברה הילד נכנס לגן ערייה (קטן משאר הילדים בגן)גם אז לקח לו זמן רב עד שהוא נפרד מאיתנו באופן נורמלי בבוקר,זה היה מלווה בהרבה מאוד בכי והתפרעויות וגם אחרי שהייתי נפרדת ממנו הוא היה יושב בצד לבד עד שהוא היה נרגע ואז משתלב עם שאר הילדים . השנה הוא היה כמה ימים עם אחותו שגדולה ממנו בכמעט שנתיים בגן הסמוך (בגן חובה) שחשבתי שיהיה לו יותר קל בגללה אבל נוכחתי מהר מאוד לדעת שזה לא רק שלא פתר את הבעיה אלא זה גם היקשה עליה והחזרתי אותו לגן של שנה שעברה עם אותו צוות של גננות וגם עם ילדים שהוא מכיר, צוות הגננות נהדר הם מקסימות אוהבות אותו מאוד ועוזרות לו להרגיש גדול בגן חשוב,חיוני רצוי ועוזר כדי שזה יתן לו ביטחון והוא ירגיש גדול לעומת ילדים חדשים וקטנים ממנו שנכנסו לגן. אבל בכל זאת לילד מאוד קשה להפרד בבוקר הוא לא רוצה ללכת לגן וגם שמגיעים אחרי הרבה הבטחות מצידו שהוא יהיה ילד טוב וגדול ולא יבכה הוא לא שולט בעצמו ומתחיל את הסרט מהתחלה בוכה בורח מהגן ולא מוכן להכנס ואחרי שמכניסים אותו הוא מתפרע תופס לעצמו פינה ויושב עד שנרגע ואז מצטרף לשאר .יש לציין שבמשך היום הוא בסדר גמור משחק עם הילדים משתתף בפעילות וכדומה. אני מאוד מתוסכלת מהמצב ולא יודעת איך להתמודד עם זה , אשמח לקבל ממך תשובה .

לקריאה נוספת והעמקה

מאיה שלום רב, בנך הצעיר הנו פעוט מפונק ואהוב, שרגיל לקבל הרבה תשומת לב והתיחסות ממשפחתו האוהבת. לכל ילד יש יכולת הסתגלות שונה למצבים חדשים. למזלו של בנך, יש לו גננות מקסימות, אוהבות ומנוסות, שעוזרות לו להסתגל – את מוזמנת להתייעץ עימן כיצד לנהוג מולו. חשוב מאוד לחזקו ולעודדו בכוחותיו במילים כמו: ראיתי שהשתדלת היום, אני גאה בך שהצטרפת לחברים, הגננת ספרה לי ששיחקת יפה עם חבר, אני שמחה שיש לי ילד בוגר כמוך ועוד. אין לעשות עניין גדול או לתת תשומת לב מרובה להתנהגות זו. השתדלי להיות עימו עניינית וחד משמעית בפרידה בגן – ילדים חשים את הורייהם גם ללא מילים. אם התנהגותו לא תשתפר בעתיד, ממליצה לך לפנות להדרכת הורים. כל טוב, שירלי

שלום רב. ביתי בת 8. מאז שנולד איחה הקטן (בן 4) ואחותה בת שנה, היא הפכה לילדה כועסת. זה מחמיר מתקופה לתקופה. היא מקנאה בשניהם - שונאת אותם ואוהבת, צורחת על עליהם ומכה גם אם סתם ניתקלה במשהו כשהקטן עבר לידה, עם החברים - ברגע שלא מסכימים איתה היא מאד לא נעימה, לא קשובה, מתווכחת, בטוחה בצידקתה ולא מוכנה לקבל שום דבר אחר, ברוגז - שברו את הכלים. אומרת לנו שלא אכפת לנו ממנה, ואנחנו לא שמים עליה, אל אוהבים אותה, מטפלים רק בקטנה וכו'. הלוואי והיא לא היתה קיימת וכו'. דווקא עם חברים חדשים או לא מהכיתה והמשפחה היא ממש מקסימה, חייכנית, מתפשרת , צוחקת במקום לכעוס על אותם הדברים. איזה סוג טיפול היית ממליצה? ריגשי? אשמח לקבל המלצות. מאיה

לקריאה נוספת והעמקה

מאיה שלום רב, בתך המקסימה עברה כפי הנראה משבר כלשהו לאחר הולדת אחייה הקטנים. הסיבות לכך יכולות להיות רבות ומגוונות, למשל: החל מאישיותה וכלה בתגובתכם אליה. מאוד חשוב שאת ממשיכה לראות ולזכור את המקומות שבהם היא מקסימה, חייכנית, מתפשרת וצוחקת – יש לעודדה לרוב ולתת תשומת לב מרובה להתנהגויותיה הרצויות והחיוביות. מסכימה איתך שיש צורך לטפל בכך, כדי לא ליצור קיבעון והחמרה בהתנהגותה. (בגיל ההתבגרות יש קושי גדול יותר לטפל במקרים אלו). ממליצה לך לפנות לפסיכולוג ילדים או למטפל משפחתי להתייעצות. בתחושותי טיפול דיאדי (טיפול משותף של הורה וילד), יכול לסייע רבות לקשר שלכן, ולהתנהגותה בבית. מגיע לשתיכן רגוע ושלווה במשפחה. אם את זקוקה להמלצות, רשמי בפורום פנייה נוספת עם המייל שלך, כדי שאוכל לשלוח לך מידע באופן אישי. (אין אפשרות לפרסם זאת בפורום). בהצלחה וכל טוב, שירלי *צר לי בעיכוב תשובתי - "פוסט טראומה" של החגים :-)

05/01/2015 | 09:41 | מאת: שיר

הי שירלי גם לי יש לי בעיה דומה. תוכלי להמליץ לי על מטפלים שנותנים את הטיפול הדיאדי באזור רמת גן ? האם קופות החולים משתתפות? תודה רבה שיר

09/10/2012 | 13:00 | מאת: מרי

שלום לך שירלי יקרה:) קודם כל חג שמח ומקווה שהחגים עברו ברוגע ושבלווה:) אזכיר טיפה על הילד שלי, בן 3 , שובב לא קטן, מרדן, יש בעיה עם שפה, כמעט ולא מדבר. לאחרונה מאוד "דבוק" לסבתא, לאמא שלי. לפני זמן מה שאלתי אותך איך מחזירים את הילד לשגרה אחרי תקופה לא קלה (תקופת אבל במשפחה). פחות או יותר הסתדר, מספטמבר הוא הלך לגן חדש, נורא אוהב את המקום והולך לשם בחיוך רחב, תקופת הסתגלות היתה נפלאה ומהירה. אך בזמן האחרון כשאני נמצאת עם אמא ילד הופך לבלתי נסבל, הוא מיילל רוב הזמן, לא יודע מה הוא רוצה, מושך בבגדים, ממש דוחף בכח רב ואי אפשר להבין מה הסיבה.נניח והסבתא קמה מהמרפסת והולכת לשירותים הוא לא נותן לה בפירוש לא נותן - דוחף ומושך בידיים, כשאמא מנסה לדבר איתו הוא מגביר את העוצמה וכשאנ מתערבת ומנסה להעמיד אותו במקום ומבקשת מאמא שלי לא להתערב זה כל פעם הופך לסקנדל בעוצמה גבוהה.אני לא מוכנה להיות שותפה לסטחטנות רגשית שהילד מפעיל על אמא שלי, היתי רוצה שילד יתחשב ברצונות וצרכיהם של הסובבים אותו, השאלה האם זה מוקדם מדי לצפות ולגרום לו ל הבין שהעולם לא יסתובב סביבו? זה גם מתקשר ליציאות ובילוים. לדוגמא כשהולכים לאירוע ולאורחים הוא לא מוכן להיות בפנים ואז מתחיל לדחוף את הדלת ולנסות לצאת,כל ניסיון ההסברה שלי כושל. ברור לי שלא תמיד יליד יהיה נינוח במקומות הציבוריים אבל זה הפך ממש לשגרה אצלו, אני ממש חוששת לנסוע לחברים עם ילדים כי הילד לא יסכים שנשב הוא יעשה הכל כדי שנלך. אז לא לצאת? לא לנסוע? אני מניחה שהתשובה היא כן דווקא לנסוע - אבל איך מתודדים עם זה , במיוחד מול אנשים? אמשח מאוד לטיפים שלך. תודה מראש וסליחה על האורך

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מרי יקרה, שמחה מאוד ללוות אותך בהתפתחותו של בנך, ומעריכה את היכולת שלך להתייעץ ולהעזר לפי הצורך. ראשית אתייחס לקשר שלו עם סבתא –אם הסבתא גרה איתכם, ומעורבת באופן ישיר ומלא בחינוך הילד, הגבולות החוקים שלך צרכים להיות גם של הסבתא וחשוב להדגיש בפנייה זאת. בטוחני שהיא תשתף פעולה, כשתבין שחינוך נכון יעזור לילד בבגרותו. לעומת זאת, אם אתם מגיעים לסבתא מידי פעם להתארח, ניתן לתת להם להסתדר לבד ללא התערבותך. ילדים רבים לומדים ויודעים, למשל: שבבית אסור ואצל סבתא מותר. כמו שהבנת נכון, ילד בגילו של בנך עדיין אינו יכול להתחשב בצרכי הזולת, ורואה את צרכיו וטובתו בראשונה. לפני יציאה מהבית לאירוע או לחבריים, ספרי לו מה הולך להיות במפגש, את מי תפגשו שם, כמה זמן תהיו במקום וכל פרט אחר, שיכול להקל עליו את ההסתגלות, לדוגמא: היום נלך לבית של יובל החבר שלך. בבית שלו יהיו עוד כמה חברים שאתה מכיר... תשחקו בכייף ונאכל שם ארוחת ערב. אחרי הארוחה נלך הביתה להתקלח ולישון. יש להודיע לו מראש שאם יבחר להתנהג בצורה בלתי ראוייה – פרטי לו את התתנהגויות – תאלצי בצער רב ללכת הביתה. יש לחזקו, ולומר לו שאת סומכת עליו, ושאת יודעת שיבחר להתנהג יפה. בכל מקרה יש לעודדו לרוב על התנהגויות חיוביות. אם את מוזמנת לאירוע בשעות הערב או למקום שאין הכרח לקחת את בנך, כמו: חתונה, הוא יכול להשאר בבית עם ביביסיטר או עם סבתא, וכך שניכם תהנו . מאחלת לכם שנה נפלאה וקסומה, שירלי

10/10/2012 | 11:52 | מאת: מרי

הי שירלי, קודם כל המון תודה על שיתוף הפעולה...זה נכון, אני נעזרת בך/בידע והנסיון שלך על מנת להתמודד בכבוד עם התפקיד ההורי. אני מסכימה עם כל דבריך לגבי הסבתא ואני גם יודעת שילד יכול להסתגל והוא אכן מסתגל. אמא שלי גרה בדירה משל עצמה ואנו באים להתארח או לביקורים אחרי גן באמצע השבוע. השאלה שלי היום יותר ממוקדת: מה עלי לעשות כשהוא מתחיל את הסצנות עם סבתא כשאנו נמצאים באותו השטח? האם עלי להגיב או לאפשר לאמא להחליט לבד? ועוד: אם עכשיו הוא לא מבין מה זה צרכים של הזולת, אז מתי כן להתחיל להעביר את המסר? ובטח כשיגיע הזמן אני אפנה אליך לקבלת הכוונה לגבי הדרך הנכונה ביותר:)) שוב המון תודה לך בעומק לבי.

שלום ביתי בת שנתיים ( השני אני בדרך בעוד 3 חודשים) נעשתה מאד קשה בהתנהגות שלה ב3 חודשים האחרונים זה התחיל בלהשליך את האוכל שמגישים לה על כסא האוכל שזה אומר צלחת כוס סכום או אפילו כשניסית כמויות קטנות או כל פעם דבר אחד להגיש תמיד הכל נזרק לרצפה והיא מחכה לתגובה היום המצב החמיר היא נגשת לקערת פירות לוקחת ביס מכל דבר וזורקת לרצפה. אם היא משחקת בגן שעשועים אז היא תשליך את מה שיש לה ביד חטיף/ פרי/צעצוע ותרוץ לדבר הבא. אני קוראת המון על גיל שנתיים  הנורא אני לא מוצאת את שני הבעיות שמרבים להגדיר בגיל ה אין לה התקפי זעם הם באמת נדירים ואם היו הם נדירים ואני יודעת להתמודד במהרה ולגבי עצמאות ולעשות הכל לבד דווקא אין לנו בעיה עם זה היא באמת מעוניינת ומנסה הרבה דברים לבד אנחנו לא מונעים ממנה ואפילו נהנים מזה. רקע קצר עליה היא במשפחתון מגיל חצי שנה היא חברותית מאד וילדה שמחה וסקרנית יש לה עיקוב בהתפתחות השפה אבל מבינה את רוב מה שמדברים ומבקשים ממנה. אנחנו מאד סובלים מהיחס שלה לאוכל ולהתנהגות הלא ממושמעת של להשליך כל מה שנמצא לה ביד זה יכול להיות הבקבוק שיעוף בחוזקה כשהיא מסיימת לשתות או המוצץ כשמטיילים בעגלה לירוק את האוכל שאני מכניסה לה לפה ) אני אציין שמאז אני מרבה להאכיל אותה כי היא לא אוכלת בעקבות ההתנהגות הזאת יש לה חוסר בברזל ומשקל מאד רזה)

אני חייבת להבהיר אי אפשר לתת לה כלום לאכול לבד צלחת קורנפלקס בסוף תושלך לרצפה והכל יתפזר חטיף חלוטה שהיא אוהבת לקח כמה בסיסים ואז תפורר הכל ביד לריצה ותעשה בלאגן צלחת שניצל חתוך תאכל קצת ואז תעיף הכל כוס מים היא תשתה קצת ואז תהפוך את הכוס כי היא תרצה לראות איך זה נשפך בריצה גם אם אני ימזגו לה שלוק אם תמצא איך לשפוך גם ממנו! בבקשה בבקשה תגידי לי שיש לך איזה קסם שיעזור לי לפתור את זה מהר יש לי סבלנות יתרה אבל היא כבר מתחילה להתמוגג ואני בחודש 7 כבר לא מסוגלת יותר

נטלי שלום רב, התנהגותה של בתך מורכבת מכמה גורמים, שיוצרים אצלה התנהגות, שאינה רצוייה ושמקשה עלייך מאוד – גיל שנתיים, שבו הילד בודק את גבולות החופש והעצמאות שלו, ההריון המתקדם שלך ודאגתך הרבה לבריאותה ולמשקלה. ילדתך הנבונה הבינה שהיא מקבלת תשומת לב מרובה מהתנהגות זו ועל כן ממשיכה עימה. התבונני כיצד את מתנהלת מולה ? כיצד את מגיבה לה, כשהיא משליכה דבר מה לריצפה ? מה את מרגישה שהיא עושה זאת ?התבוננות זו תסייע לך לראות, כיצד להמנע מחיזוק ההתנהגות הבלתי רצוייה. עלייך להבין שבתך אינה עושה לך דווקא ואינה רוצה להרע לך בכוונה. היא רוצה תשומת לב, שייכות ומקום. השתדלי לחזקה ולעודדה בתכונות החיוביות והטובות שלה. אמרי לה: אני גאה בך, איזו ילדה נפלאה יש לי, גרמת לי אושר גדול, אספר לכולם כמה עזרת לי ועוד. הביטי על מה ש"יש" ולא על ה"אין". הקפידי לחבק, ללטף ולנשק אותה לרוב, ואמרי לה שאת אוהבת אותה. לגבי השלכת האוכל – גשי לרופא הילדים והתייעצי עימו לגבי בריאותה ומשקלה של בתך. את יכולה להעזר גם ברפואה אלטרנטיבית, שתסייע לך בכך ותרגיע אותך (דרך קופ"ח או באופן פרטי). המנעי מלתת לה כמות גדולה של אוכל או פירות (כמו שעשית עד כה). הודיעי לה מראש שאם תבחר, למשל, להשליך את התפוח את תאלצי בצער רב לזרוקו לפח. הדגישי בפנייה שאת סומכת עלייה שהיא כבר ילדה גדולה ואוכלת כמו בוגרת. בנוסף, בדקי האם התנהגות זו חוזרת גם בגן. אם כן ואם לא, התייעצי עם הגננת ועם הצוות כיצד הם מתמודדים עימה. עבודה מושתפת יכולה לעזור. אם כל אלו אינם מסייעים ממליצה לך לפנות להדרכת הורים באזור מגורייך. בהצלחה. שולחת לך הרבה כוחות להמשך, שירלי

05/10/2012 | 09:26 | מאת: נעמה

שלום בתי בת שמונה וחצי ובמהלך החודשים החודשים האחרונים שמתי לב שהיא התחילה למצוץ אצבע. מה יכולה להיות הסיבה?! בילדותה היה לה מוצץ עד גיל שלוש ומעולם לא מצצה אצבע. תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

נעמה שלום רב, התנהגותה של בתך אינה אופיינית לבני גילה, במיוחד שלא מצצה אצבע בגיל הצעיר. חשוב לא לתת להתנהגות זו תשומת לב מיוחדת על-מנת לא לחזקה, אך כן יש לברר מה מקורה. אם יש באפשרותך, ערכי עימה שיחה, שבה את יכולה לומר לה, שבזמן האחרון שמת לב שהיא מכניסה את האצבע לפה. הקשיבי היטב לדברייה ללא ביקורת, ללא שיפוטיות וללא ניסיון "לתקן" את המצב. אולי היא תוכל לתת לך את המענה הטוב ביותר למציצת האצבע. הכנסת יד לפה בכל צורה יכולה להראות גם על קושי רגשי. קושי זה יכול להיות דבר מה שכיח ונורמטיבי, כמו: קושי בלימודים או קושי חברתי. חשבי האם יש דבר מה שיכול להפריע או להטריד אותה, והאם היה שינוי משפחתי כלשהו, כמו: תינוק חדש במשפחה. בנוסף בררי האם ראתה התנהגות זו במקום כלשהו, למשל: בטלוויזיה, במחשב או בצפייה בפעוט שמוצץ אצבע. ניתן לשאול אותה האם התנהגות זו מפריעה, והאם היא רוצה להפסיקה – יש לסייע ו/או להניח לה בהתאם לתשובתה. בכל מקרה אם התנהגות זו אינה חולפת מאלייה, ניתן להתייעץ עם פסיכולוג ילדים. כל טוב ושבת שלום, שירלי