פורום ייעוץ חינוכי

שלום רב, אני בת 25 ויש לי בעיה עם אחיינית שלי, בת 13. היא נורא מושפעת מחברות שלה, מחרמים שעושם עליה ומבן בכיתה שהיא אוהבת. זה אומר שהיא לחלוטין זונחת את הלימודים, לא הולכת לבית ספר ימים שלמים כי היא "בדיכאון" (היא גם תמיד מתרצת את זה שכואב לה משהו..) והתעודה שלה נראית בהתאם. אנחנו יחסית קרובות והיא מתייעצת אותי. השאלה היא איך לנהוג? אני בעמדת מפתח איתה, שלא כמו הוריה. איך לגרום לה להמעיט בערך הסביבה ולהתחיל להשקיע לטובת העתיד שלה?

שלום ביתי בת 2ו/4חודשיים ילדה טובה ומקשיבה למה שאומרים ומפותחת לגילה..אבל יש בעיה קטנה תמיד היא נושכת את אחותה הגדולה ממנה בשנה..ואני מסבירה שאסור ושזה לא נעים אבל בכל זאת...ממשיכה.מה הפתרון?תודה מראש©©©

אני ממש צריכה עזרה... התחלתי ללמוד יעוץ חינוכי -תואר שני -השנה ,ובעוד שנה (סוף קיץ 2014) אני מסיימת ללמוד. אין לי תעודת הוראה- ולכן אני מתכוונת להתחיל ללמוד במסלול להסבה להוראה באוקטבר הקרוב- שאלות חשובות לי- 1. כמה זמן לוקח להשיג תעודת הוראה במסלול זה? האם יש סיכויי שאסיים את הלימודי הוראה תוך שנה? ואז אסיים גם את הלימודי תואר שני וגם הוראה יחד.. 2. אם אכן אסיים את שני הדברים יחד בסוף 2014 האם אוכל להתחיל לעבוד כיועצת של משרד החינוך בשנה"ל 2014 או שעלי לעשות עוד שנה סטג' בהוראה ורק אחרי שנת הסטג' אוכל להתחיל לעבוד כיועצת??? האם יש מספר מסויים של שנים בהוראה שצריך לעשות לפני שמתחילים לעבוד כיועצת? אשמח למידע זה תודה.

היי הבן שלי בגיל חודשיים דש התחיל לפחד מקול גבוה פתאומי והיום גם גיליתי שפתאום נבהל מהמובייל שהוא כל כך אוהב לח לו הרבה זמן להירגע האם הפחד שלו מהגיל הזה נורמלי? כיצד ניתן לעזור לו להירגע?

שלום,בתי בת 3ו-4 חודשיים יושנת בחדר שלה לבד. כבר תקופה שהיא לא מסכימה לישון בחדר.היא תמיד קמה מהשינה ובאה לישון בחדר שלנו כל פעם שאני אומרת לה תחזרי לחדרך היא מסרבת.אבל בכל זאת אני לא נותנת לה להיכנס.ואני מסבירה לה שזה החדר לאמא ואבא ואסור לך להיות בו, ובכל זאת היא מתעקשת ומתחילה לבכות ורוצה לישון בנינו.אני מחזירה אותה למיטה שלה.ואיכשהו בבוקר שאנחנו מתעוררים אנו רואים אותה ישנה בינינו..מה לעשות?איך לטפל בזה?תודה מראש

שלום בתי בת שנה וחצי ילדה מאווד חיונית,פעילה,עצמאית ומבינה. מגיל שנה וחודשיים החלה עם התנהגות של השתטחויות על הרצפה,צרחות (כאשר לא יודעת איזו מילה להגיד),המצב קורה כאשר היא לא מקבלת דבר מה או כאשר אני כועסת עליה בטון עדין אך אסרטיבי למשל כאשר זורקת מזון על הרצפה ,הופכת את צלחת האוכל שופכת שתיה על השולחן ומורחת הכי מטריד הוא שכשאני מבקשת ממנה לא לפזר המון ספרים על הרצפה או לאסוף היא עושה עצה לא שומעת,מתעלמת ועושה בדיוק ההיפך ואף דורכת על הספרים וממשיכה לפזר צבעים ועוד.. זה חוזר גם עם אבא שלה-בגן היא לא מעזה ואפילו נחשבת אחת החרוצות גם כשרק זחלה.. אני לא יודעת כיצד לנהוג על מנת להראות לה שאנחנו מחליטים ולא היא וללמדה אותה שאין המשך פעילות אחרת עד שלא אוספים-כאשר מעירים לה מכה עצמה-ברור לי התסכול שלה וזאת למרות שיודעת לדבר יחסת כבר כמעט משפטים..גם ברור לי כי אנחנו משדרים לה לחץ אבל רק לפעמים..תודה רבה לך זקוקה לעצות

תודה רבה על התגובה המהירה ,בדר"כ בפורומים כאן התשובה מתעכבת מאוד! בכל זאת הייתי שמחה לדעת איך לדוג' להתנהג או לומר במצב שתארתי כאשר עושה דווקא או לא שומעת אותנו בכוונה שוב תודה רבה

שלום רב, רציתי להתייעץ לגבי בתי בת השנה שאינה ישנה טוב בלילה ולא במשך היום. עליי לציין שהיא עדיין יונקת במשך היום היא אוכלת דברים אחרים אבל היא מצליחה להירדם רק ע"י הנקה ואני כבר ממש מותשת היא בקושי ישנה במשך היום וגם בלילה היא קמה המון ומשתוללת עד שאני מניקה אותה ואז היא חוזרת לישון. ניסיתי לתת לה בקבוק דייסה היא לא מוכנה ( יש לציין שניסיתי גם מטרנה גם סימילאק וגם מספר בקבוקים ומים היא שותה בבקבוק).אשמח לקבל עזרה בנושא ופתרון למצב. תודה.אני נמצאית איתה בבית ורוב הזמן זה רק שתינו מודבר נוסף היא ישנה איתנו בחדר המיטה שלה אצלנו בחדר.

היי שירלי. בני מופנה לועדת השמה למרות שאנחנו ההורים מטפלים בו גם תרופתית וגם רגשית ופסיכולוגית. בטופס ההזמנה לוועדת הקבלת ישנו טלפון לבירורים ומשום מה אף פעם לא עונים שם. יש לי כל כל הרבה שאלות לפני הועידה. איך אני יכולה לקבל מידע ממישהו אנושי ולא כתוב באופן קבוע?

שלום יש לי ילדה בת חמש עשרה שדורשת המון תשומת לב. ביתי לומדת באולפנה של בנות. בחירה שלה אנו חיזקנו. ביתי כל הזמן מתלוננת על כאבים בבטן ובמיפרקים. לקחתי אותה לרופא לברור לא נמצא חשד מסויים.אנחנו עדין בתהליך של בדיקות. כשביתי יוצאת עם חברים או בבלוי היא לא מתלוננת על כאבים, ניסית לבדוק אם יש בעיה בבית הספר הכל כשורה,ילדה מקובלת ומצליחה בלימודים. אנו כהורים לא יודעים כיצד לנהוג אנו לא חשים שמחסירים מימנה אך כל הזמן היא מקטרת . מה עלינו לעשות וכיצד לנהוג? תודה מראש.

החלה לפתח מינהג השבוע - כשהולכת לישון כשאני שמה לה את המוצץ בפה, תופסת לי את היד ומניחה אותה על הפנים, ורק ככה נרדמת. היא מחזיקה אותה ממש חזק ואם אני לוקחת את היד בוכה נורא, מתעוררת. כל פעם שמתעוררת במהלך הלילה היא בוכה ולא נרגעת עד שתופסת לי שוב את היד. ניסיתי ללטף אותה עם בובה או חיתול טטרה ולהשאיר לה במיטה - לא עבד בכלל, להיפך. אין שום חפץ שהיא קשורה אליו במיוחד שמרגיע אותה. ניסיתי להצמיד לה במשך היום בובת ארנב נעימה כדי שתלך לישון איתה אבל היא לא ממש נקשרת אליה. מה עושים?

בוקר טוב..לא יודעת אם זה המקום נכון בן שלי אוטוטו בן 10 חודשים והוא הכנד הראשון במשפחה וכל הזמן הוא נמצא על היידים והתרגל לכך וזה מאוודדד מעייף אותי בבית..שאננ שמה אותו על בשטיח בכדי לשבת ולשחק ואני נמצאת לידו.,,יושב לכמה דקות ומתחיל לטפס עליי רוצה לעמוד..ואם אני מתרחקת קצת מתחיל לבכות האם יש פתרון לעביה זו? ושכחתי להוסיף שהוא עדין לא זוחל :-(

היי שירלי יש לי ילדה בת שנה ו7 חודשים, שמחה, אוהבת לצחוק, נהנת ללכת למעון וכו, ובזמן האחרון היא "נדבקת" אליי בטירוף, לא מוכנה ללכת למעון (למרות שהיא נרגעת כשהיא מגיעה לשם), בוכה אם אני עוזבת אותה לכמה רגעים, למרות שיום היא ככה ויום אחר היא בסדר גמור, היום במעון היא לא שיתפה פעולה, לא שרה ולא רקדה, ולא אכלה והיא נדבקת למוצץ יותר מהרגיל... האם יש קשר בין צמיחת השיניים שמפריעה לה להתנהגות הזו...או שזה נורמלי? והאם יש קשר לכך שאני בהריון ואולי היא מרגישה שינויים? כי אנחנו מתנהגים איתה רגיל כאילו אין הריון..מה לעשות אני מתוסכלת תודה על ההבנה

שלום רב, אנחנו זוג שנמצא במשבר נישואים וזקוקים לייעוץ משפחתי/זוגי. הפנו אותנו ליועצת נישואים והתברר לנו שהיא בעלת תואר ראשון (BA) בפסיכולוגיה מאוניברסיטה מחו"ל שאינה מוכרת ע"י המועצה להשכלה גבוהה ואשר עברה כל מיני קורסים בתחום הייעוץ הזוגי. מאחר וחשוב לנו להגיע למישהי או למישהו רציני שהוא בר סמכא ועבר הכשרה מספקת, רצינו לברר האם זה מספיק מבחינת משרד הבריאות וכו'? תודה מראש על העזרה, איציק

שלום שירלי (קראתי תשובות שלך ומאוד מוצאת חן בעיניי הגישה שלך אז ממשיכה :)) יש לי ילדה בכורה בת חמש, יש לה אחות קטונה בת שנתיים... בעצם יש לי בעיה אחת איתה... על כל דבר היא מתנגדת, זה יכול להתחיל בבוקר כשאומרים בוקר טוב ישר היא מזעיפה פנים, בגדים, ציחצוח שיניים תסרוקת בואי לאכול, אוכל היא לא רוצה לאכול כלום...כל דבר שאפשר להגיד לא היא אומרת לא אני מבינה שהיא רוצה עצמאות אני מבינה שהיא רוצה להרגיש גדולה...אבל אי אפשר לנהל ככה בית אז זה מתחיל בבקשה שקטה ממשיך בדרישה ואיום שתכף לא יהיה נעים ובד"כ זה נגמר בצעקות וכעס של שתינו חייבת לציין שזה לא תמיד כך, זה בא בגלים יש תקופה טובה ויש תקופה שהיא פחות האם יש פתרון קסם? :) תודה רבה

שלום שירלי הקטנה בת שנתיים וחודשיים ויונקת, בהתחלה תכננתי עד גיל שנתיים והתכנון הועבר לעד סוף החורף ואנחנו מתקרבים לשם בצעדי ענק... למה בעצם להפסיק להניק אז מכמה סיבות...הקטנה מאוד מאוד קשורה אלי ורק אלי כמעט אף אחד אחר (חוץ מאבא שלי שאותו רואה פעם בחודש...) הולכת ממש בשמחה לגן אבל בסוף היום כשהיא איתי היא לא עוזבת אותי לרגע, אם אני נעלמת היא מחפשת אותי בטירוף ובוכה אם לא מוצאת...(בד"כ שירותים) אם יודעת שאני הולכת לשירותים היא נכנסת איתי...כשהולכים לגן משחקים זה תמיד אמא בואי...אם משחקת במשחק בבית זה אמא בואי ואפילו מראה לי עם היד איפה לשבת...כשאני מבשלת היא יושבת לידי על השיש...בלילה היא ישנה במיטה משלה בחודשיים האחרונים עד אז ישנה אצלנו אבל מתעוררת וקוראת לי שאבוא אליה ככה כמה פעמים בלילה - אני ישנה במיטה שלי היא קוראת לי ואז אני עוברת למיטה שלה מניקה ונרדמת מתעוררת באיזשהו שלב וחוזרת למיטה שלי בערך 3 פעמים בלילה בד"כ גם מתעורת בבוקר אצלה במיטה... יש לה אחות גדולה בת 5, הקטנה "סוחטת" את כל תשומת הלב...אני לא מצליחה לשחרר אותה וההפך...כלומר לא מצאתי עדין את השיטה לתת לה ביטחון להיות בלעדי גם כשאני שם... יש לי יסוריי מצפון לאחותה הגדולה ואני יודעת שזה לא בסדר אני מנסה לשנות אבל אז היא פוצחת בבכי שהגדולה ישר מותרת כדי שתפסיק עם הצעקות הרמות...הקטנה בוכה המון המוווןן ועל כל דבר, שום הסבר לא מקובל עליה, בעצם מאז שהיא נולדה או ברגע שנולדה מאז היא לא מפסיקה לבכות, אף פעם לא מצאתי את הדרך אליה למרות שמאוד רציתי אני צריכה כמה עצות: 1. איך מפסיקים להניק בגיל כזה היא עקשנית מאוד מאוד - אולי אם אני אפסיק להניק היא תפתח יותר לשאר העולם 2. איך נותנים לה בטחון ואיך גורמים לה לשחרר אותי מעט, יש לה גם אבא... אשמח לעצות תודה רבה

שלום רב, ילדתי בת שנתיים ושלושה חודשים, ילדה מאד טובה , ילדה שינקה עד גיל שנתיים ומאז ותמיד מאד מאד מחוברת וקשורה אליי! לפני חמישה חודשים ילדתי את בתי השניה, ותחילה היה נראה כי הגדולה מאד אוהבת ומקבלת אותה ולא היה שןם שינוי בהתנהגות, חוץ מגמילה מהנקה שהייתה לא קלה... אבל לאחרונה הילדה השתנתה לגמרי, מאד סגורה, כבויה, עצובה, מרבה לבכות, יש לה התקפי זעם, היא לא נותנת לאף אחד מהמשפחה להתקרב או לשחק איתה ( סבתא, דודים) חוץ ממני. כל הזמן רוצה להיות איתי, עליי ,ושרק אני יאכיל אותה, יקלח אותה , ירדים אותה.. לעיתים בעלי מצליח איכשהו לקלח אותה אבל גפ מלווה בבכי. הילדה פשוט השתנתה מקצה לקצה, מילדה חייכנית , שובבה בעלת שמחת חיים- הפכה לילדה מאד קשה, עצובה. גם חזרה לבכות בגן ( למרות שכבר נמתאת שנה באותו גן), הפרידה בבוקר מאד קשה, ולא תמיד משתתפת בכל הפעילות בגן... האם מדובר במשבר בגלל האחות החדשה? גיל שנתיים הקשה? או הכל יחד.... בבקשה אני אובדת עצות....

שלום רב., אשמח לקבל את עזרתך. בתי בת 3.3 חודשיים, גמולה כבר מקיץ שעבר. את הגמילה לא לחצתי עליה אלא היא הראתה סימנים של מוכנות ובאמת היו כמה פספוסים אבל עבר חלק. בזמן האחרון יש לה בריחות בגן של קקי,כאילו לא רוצה ללכת. והנהלת יצרה עימי קשר אתמול ואמרה לי שמבחינתה היא לא גמולה ויש להחזיר אותה לחיתול/תחתון גמילה ואני חושבת שזה לא פתרון בשבילה. אני מאוד אשמח אם תעזרי לי בעצתך.

שירלי שלום, תודה רבה על תשובתך. הייתה לי שיחה עם המנהלת ואחרי שראתה את המייל שהעברתי לה היא אמרה לי שהיא חוזרת בה. אמרתי לה שאני מתייעצת ובודקת פתרונות ומאמינה שיש משהו בגן. בגדול, היא עם אותה מטפלת וגם לפעמים הבנתי מהמטפלת שהילה עושה לה לפעמים צרות לשבת בשירותים והיום שהייתי איתה היא ישבה איתה ואמרה לי אמא שכולם ייצאו מפה,אולי היא אוהבת להיות לבד. אני מאמינה שלהחזיר אותה לחיתול לא נחוץ בכלל.אמרתי גם למנהלת מה הבבדל בין נקיון טיסוק עם חיתול ובין ללא חיתול והיא כמובן אמרה שיש, עצם הנקיון לפעמים מתלכלכת הרצפה/שטיח... אני אשב עם צוות הגן ויעדכן אותך בנעשה ואשמח ליצור עימך קשר טלפוני, אם זה אפשרי. תודה רבה ושבוע טוב,ליז

שלום שירלי, בני בן 8 חודשים ונמצא אצל מטפלת עם עוד 5 ילדים. לאחר שבועים שהיה חולה ושהה איתי בבית הוא חזר למטפלת ומאז הוא לא מפסיק לבכות שם..(המטפלת ציינה כי הוא לא מתייאש מהבכי ויכול לבכות המון זמן!)נרגע רק על הידים. אני מציינת שאין שום סיבה רפואית/פיזית שידועה לנו שתגרום לו לבכות. גם בבית הוא הפך למפונק יותר ולא מעסיק את עצמו לבד הרבה.. 2 שאלות: 1. אני דואגת כי במשך היום הוא בוכה הרבה(וכמובן המטפלת לרוב כנראה לא מרימה אותו..)האם הבכי הבלתי נפסק הזה יכול לגרום לו נזק? 2. איך אני מרגילה אותו להיות פחות על הידיים? כשהוא חוזר הביתה אחרי שבכה שם כל היום אני רוצה שיהיה איתי קרוב וכמובן שלא יבכה.. אשמח לכל עצה ועזרה. שירן.

שלום שירלי, יש לנו ילדה בת שנה ושבעה חודשים...וישנן שתי תופעות שהיינו רוצים להתייעץ איתך לגביהן: האחת,שבזמן האחרון היא מתעוררת בלילה ודורשת שנדליק לה את המחשב בסלון כדי לראות ולשמוע קליפים/ שירים (של ילדים כמובן)...והיא מתעצבנת,צורחת ובוכה אם לא עושים זאת...וגם היא לא חוזרת לישון כל כך מהר והיא רוצה לישון איתנו... האם היא מכורה למחשב ואיך משיבים את המצב לקדמותו??? דבר שני אני בהריון..ואמרנו לה שיש לי תינוקת בבטן..היא מלטפת ומנשקת את הבטן..אבל גם נדבקת אליי המון בזמן האחרון..ממש... האם היא באמת מודעת לבאות???..האם כשאלד היא אכן תבין את המשמעות של תינוקת חדשה בבית?(היא תהיה בת שנתיים) תודה על עזרתך

היי שירלי..בטעות שלחתי תגובה משאלה של מישהי אחרת... רציתי לדעת מה הכוונה "לא לפצות את הילדה על ההריון"...איך פיצוי בא לידי ביטוי...הכוונה מה לא לעשות??? תודה על עזרתך

שלום, בני בן ה-5 חודשים לאחרונה אינו רגוע. הדבר מתבטא ב: - בזמן אכילה אינו רגוע, זז הרבה, מוציא את הבקבוק מפיו, בוכה למרות שהבקבוק בפיו, מסתכל לצדדים וכל דבר מסיח את דעתו. - בשעות הערות לרוב עצבני, צועק, אגרסיבי מאוד ושורט. רוצה להיות רק על הידיים ורק במצב בו אנו עומדים. - כאשר הוא על מזרן פעילות ומחליט שלא רוצה לעשות תרגילים כמו תרגילי התהפכות, אז הוא סוגר את גופו חזק ולא נותן לנו לתרגל איתו. - מוציא את המוצץ מהפה, זורק אותו ומתעצבן. - מתקשה מאוד להירדם. לוקח לנו חצי שעה להרדים אותו (במקרה הטוב) והדבר מלווה בבכי וצעקות ומעבר מהעגלה לידיים וחוזר חלילה. מה קורה לו? אשמח לקבל ייעוץ והכוונה. האם עלינו לפנות ליועץ פסיכולוגי? תודה, שרית

היי שירלי..תודה שחזרת אליי...לא הבנתי מה זאת אומרת פיצוי על ההריון?? תודה על עזרתך

שלום רב ביתי בת שנתיים ו7 חודשים עד לפני הולדת אחיה היתה ישנה לבד לאחר הקראת ספר. כיום נולד לה אח חדש חשוב לציין שהוא יונק ובך הכל היא מתנהגת ממש בסדר. אך וטקס השינה הפך לסיוט. אנחנו משכיבים אותה בשעה 20:00 קוראים סיפור ואז היא מבקשת שנישן איתה וכשאני מסבירה לה שאני לא יכולה היא מתחילה לצעוק ולבכות בבכי מטורף ומלחיץ שהיא רוצה אותי. במשך חודשיים וחצי נשארתי לידה כאשר אני יושבת על כסא ולאט לאט הוצאתי אותו החוצה מחדרה. לצערי אני לא מצליחה להחזירה לישן לבד ויוצא שכל יום היא נרדמת אחרי 21:30. כאשר אני מתרחקת מחדרה היא פורצת בבכי שמעיר את אחיה והיא ממש היסטרית ומבקשת שאשר איתה. אשמח לקבל עזרה בתודה מראש

הי שירלי, רציתי לשאול אותך בתור יועצת חינוכית אלו כלים וכיווני מחשבה תוכלי לתת לי לגבי כיתה ט' שהרבה מהכיתה מדברות בזמן האחרון על מוות, על כמה החיים קשים וצריך להתמודד ואין להם כוח. בנות שציינו שלא רוצות לחיות בדקנו והפננו לטיפול על פי הנוהל המקובל אבל באופן כללי האוירה בכיתה היא כזאת ובאמת החיים שלהם לא קלים ולמורה שלהם לא קל איתם.

שלום וברכה, בתי בת שנתיים ו4 חוד'. עדיין עם טיטול. כשהיתה בת כ 9 חוד' היתה להפיסורה. מיד טיפלנו בפיסורה אך מאז מפחדת לעשות קקי. כשהיא צריכה לעשות היא נעמדת ומכווצת את השרירים כדי להתאפק. בייעוץ עם רופא גסטרו אנחנו נותנים לה נורמלקס כל יום כבר יותר משנה. עם האבקה המשלשלת היא עושה קקי אך גם בעמידה. יומיים לא נתנו לה אבקה ומיד היא התחילה להתאפק ועכשיו יומיים אחרי האי בוכהכל פעם שצריכה לעשות,נעמדת ומתכווצת ועושה בכמויות מאד קטנות תוך בכי והיסטריה. הקקי רך כך שזו לא נראית לי עצירות אלא פשוט פחד גדול לעשות קקי. בגלל שהיא מתאפקת האיזור של פי הטבעת נהיה מגורה ואדום ועוד יותר קשה לה לעשות. מה ניתן תעשות כדי לעזור לה ולהפחית מהפחד?? אנחנו אובדי עצות. תודה רבה ויום נעים!

בני מצוי בתקופה בה קשה לנו לתמודד עם התנהגותו. כל דבר שמבקשים ממנו הוא איננו עושה (כמו לבוא להתלבש,לאכול,לישון,לסדר את הצעצועים שפיזר , להפסיק לעשות משהו מסוכן וכו'...)ופעמים רבות הוא רוצה לקבוע- מי מלביש אותו, איפה מלבישים אותןו וכו'. גם כשהוא שואל אם הוא יכול משהו (עוגיה/חטיף למשל) ואני עונה לו שלא או שאחרי האוכל, הוא איננו מקבל זאת ועושה סקנדל שלם הכולל בכי צרחות השתוללות מכות וכו'. אני מצליחה לגרום לו לעשות דברים רק ע"י 2 דברים: 1. איום בעונש, כולל עד לעונש עצמו (בלי טלויזיה/ממתקים..) 2.הפחדה כמו- תתקלח שלא תתחיל להתגרד ויהיו לך פצעים, תשתה מיים שלא יתייבש לך הגוף..אם תטפס תיפול ותשבור את האף...בכביש אתה תידרס.. וכו' וכו'... אני מבינה שזו לא הדרך אך לצערי כרגע אלו הברירות היחידות שבידי. היום הוא הגדיש את הסאה עד שהפלקתי לו וצעקתי שאני קובעת בבית הזה ולא הוא , שאני מצפה שמחר הוא יקום ויתנצל על כל מה שהתנהג לא יפה וגם יהיה ילד חדש, שמקשיב להוריו.אני רוצה לציין שאחותו בת שנה וחודשיים רואה את מה שקורה כל יום ואני מפחדת שתלמד ממנו את מעשיו הרעי. מה עושים?? תודה!

שלום, שמי בת חן ואני נשואה מזה כ5 שנים. יש לנו בן , כבן 3 וחצי, ובת בת חצי שנה. בעקרון הזוגיות שלנו טובה ומאושרת, אנחנו מאוד מתאימים ומאזנים אחד את השנייה, מלבד נושא אחד- בעלי מאמין בחינוך שבו לפעמים נותנים מכה קטנה לילד, בטוסיק או ביד. זה קורה לעיתים רחוקות אבל רק בגלל שאני תמיד שם מפקחת (לדעתי), ולאט לאט אני מרגישה חנוקה ו"האמא של כולם" (גם של בעלי) אני כל הזמן צריכה להשגיח. התייעצתי עם מספר אנשים בנושא (אחותי , חברות), והדיעה השלטת היא שהוא לא גבר אלים, וששום דבר לא יקרה מזה שלפעמים הילד יקבל מכה קטנה, אבל עבורי זה חוק בל יעבור, אני מזדעזעת מזה מאוד ולמעשה שוקלת לסיים את הנישואים למרות שאני לא יודעת אם זה הדבר הכי טוב לעשות עבורי וגם עבור הילדים. אני פשוט לא יכולה להכיל את זה בשום אופן, ולא מסכימה שתהיה בבית שלנו אלימות מכל סוג שהוא. אשמח לייעוץ שלך. תודה רבה. בת חן.

הי שירלי, זו שנה ראשונה שלי בעבודת הייעוץ בבית הספר, חודשיים אחרי שהתחלתי נכנס פסיכולוג חינוכי גם. בתחילה עבדנו טוב, הפנתי אליו ילדים וערכנו חשיבה משותפת לגביהם. עם הזמן שמתי לב לכל מיני חריקות קטנות, רצון לשבת עם כל מורה בנפרד לערוך סדנא, להדריך אותי לגבי התלמידים שאני עובדת איתם. בשבוע האחרון הוא זרק לי משפט בסוף היום שעם הורים הוא רוצה לשבת לבד כי מה יש לי לדבר איתם. בתחילה לא קלטתי את המשפט ורק הרגשתי רע. כשחזרתי לביתי ושחזרתי מה היה ומה הוא אמר לי פתאום קשרתי בין כל הדברים ואני ממש מבולבלת. מה תפקיד הפסיכולוג בבית הספר? הוא מגיע ל5 שעות יום אחד בשבוע ואני נמצאת 3 ימים. מה לעשות אחרי אמירה כזו? מה נכון להתעלם? אין י כח לפתוח דברים כי אני לא טיפוס שיודע לענות כל כך אבל מה הכי נכון לעשות במצב כזה? זה הוריד לי את החשק לעבוד כי גם ככה העבודה רבה וקשה ואני לא טיפוס שיודע לדבר ולפרגן לעצמו ולספר לכולם מה עשיתי אשמח לעצתך ושתעשי לי סדר בתפקידים, תודה!

שלום רב, יש לי ילדה בת ארבע. חכמה, חברותית, כשרונית, רגזנית וכפוית טובה. לפני שנה נולד לנו בן נוסף והקנאה עבירה אותה על דעתה. למרות שאנו מנסים לתת לה יותר מקום ויחס היא תמיד עושה השוואות וכועסת. המטריד יותר הוא שבחודשים האחרונים היא הפכה להיות ילדה אחרת, אפשר להעביר איתה שעות שלמות של כיף וחוויות וברגע אחד בלי שום סיבה היא מתהפכת וכועסת, והיא גם מתחצפת. לרוב היא ילדה נעימה ומזמינה, אך שינוי ההתנהגות מגיע משום מקום והיא מוכנה להפסיד הכל והעיקר לא להרגע. כמעט תמיד היא מגיעה אחרי זמן מה להתנצל. המצב בלתי אפשרי ויוצר מתח וכעס רב בית . מה עושים???

שלום בני מגיל 4 לא מעוניין לחגוג ימי הולדת בגן,לא אוהב מסיבות בגן לפני כל מסיבה אומר: אני לא משתתף,לא מעוניין ללכת לחברים מהגן למעט ילד אחד (שעבר דירה) ורק איתי. בקיץ יחגוג יום הולדת 7 וכבר נלחץ מהעובדה שיבואו הרבה אנשים הביתה לחגוג עימו , מעוניין שיבואו רק הסבים הסבתות ובני דודות שתיים במספר, הוא אומר לי שהוא נלחץ כשיש הרבה אנשים. רציתי לציין שבגן הוא מאוד חברותי ואוהבים אותו,משתף פעולה משתתף בחזרות ופעיל .ילד מאוד חם ורגיש .ביום המשפחה האחרון הודיע לי שהוא לא משתתף ולהפתעתי שיתף פעולה לאחר 5 דק',בסוף המסיבה חיפש חיזוקים ואכן קיבל ממני ומהגננת.יש לציין כי ביקש להירשם לחוג כדורגל בתחילת השנה הגענו לחוג נלחץ טיפה בסוף השתתף,אך לא רצה להמשיך ולאחר חצי שנה ביקש שוב ללכת לחוג ומשתתף יפה (יש שיפור משנה שעברה אבל הוא עדיין אם חששות) אני חוששת לקראת כיתה א' אני מעוניינת לחזק אותו. שאלתי האם להניח לו והמצב יעבור או שאפנה לעזרה? אודה לתשובה תודה

שלום! ראשית תודה על תשובתך , אך יש שאלה נוספת ששכחתי לשאול, בני בחודש האחרון כל הזמן חוזר ואומר שהוא לא רוצה לעלות לכיתה א' , כי הוא מפחד שיש הרבה ילדים שישנן הרבה כיתות ורעש. וכן לא הולך לחברים לבד,רק מעוניין שיבואו אליו. וגם חושש שיהיו איתו ילדים שהוא לא מכיר. מה לעשות??.איך לעזור לו?.? ומה להשיב לו?? תודה מראש

שלום רב, אני בהריון חודש תשיעי רציתי לדעת איך אפשר להקל על ילד בן 3 וחצי ולעזור לו לעבור את החוויה הזאת עם כמה שפחות בעיות וקנאה תמיד סיפרתי שאני בהריון ובקרוב יהיה לו אח קטן נתתי לו לבחור את השם שלו הייתי נותנת לו לגעת ולהרגיש את הבטן ולדבר עם התינוק לאחרונה הוא התחיל להבין שזה מאוד מתקרב ומגיע התחיל להרטיב על עצמו מצב רוחו השתנה הופך לילד מפונק בכיין לא רוצה שמישהו יגע לי בבטן וגם אחרי הלידה הוא לא רוצה שמיהו יגע בתינוק לגבי ההרטבה אנו משתדלים מאוד לא להעיר לו על זה וגם הולכים לקנות לו מתנה שיקבל אותה אחרי הלידה , אני רוצה עוד כמה טיפים ועצות שיעזרו לנו ולו לעבור את זה עם פחות עצבים וקנאה ומה הם הדברים שאסור לנו להגיד אותם או לעשות אותם שיכולים להוסיף שמן למדורה

שלום רב , יש לנו ילדה בת 3 וחצי מקסימה ובוגרת מאוד לגילה , פיקחית מאוד ועקשנית , לפני כחודשיים נולדה לה אחות קטנה ומאז התחילה להיות עקשנית מאוד גם כלפינו וגם בגן חשוב לציין כי כלפי התינוקת החדשה מפגינה אחריות,רצון לטפל ולעזור אוהבת אותה מאוד ורוצה לחבק ולנשק אותה כל הזמן מאוד אוהבת אותה. ואנו מאוד מעודדים אותה על כך ,אבל איתנו נהייתה מאוד עקשנית ומרדנית , התקפי בכי על כל דבר ,רוצה שנשב איתה עד שהיא נרדמת ולפני זה הייתה הולכת לישון לבד אחרי ציחצוח שניים וסיפור אבל עכשיו מתעקשת ובוכה על כל דבר שלא עושים כרצונה התחילה להיות אלימה בגן ולהרביץ לילדים בלי סיבה מתחצפת אפילו לסייעות , דבר שאינו אופייני לה כלל אנו דיי מיואשים ולא יודעים איך להחזיר אותה לתלם גם אלינו היא מתחצפת ולא תמיד מקשיבה ואנו אובדי עצות , אנו משתדלים להעניק לה מקסימום תשומת לב ובילויים בנפרד איתה ועם אמא ואיתה עם אבא אבל זה לא עוזר ואנחנו מיואשים לעצתך נודה

שלום רב שאלתי מאוד ספציפית... התינוק שלי בן שנה ושבעה חודשים. מתפתח יפה מכל הבחינות, מקסים ,חברותי וחייכן. לאחרונה גם התחיל לפטפט המון ובין כל המילים שהוא לומד, למד להגיד גם "לא" :-) כשאני אוסרת עליו דבר מה, שבדרך כלל קשור לביטחון האישי שלו (למשל: לא לרוץ לכביש, לא לנסוע מהר בבימבה) הוא נשכב על הרצפה, מתיל לבכות+ לצרוח ולדפוק את המצח שלו ברצפה... איך להתמודד עם זה? איך עלי להגיב כדי שהתגובה לא תהיה כל כך קיצונית? אודה לתשובתך יום מקסים

יום הולדת של בני מתקרבת מגיל 5 עד השנה חגגנו עם ילדי הגן או הכיתה פעם אני הפעלתי פעם אחיין שלי שנה שעברה עשינו יחד עם ילד נוסף מהכיתה היום הולדת מתקרב ובדקתי עם בני לאחר שהוא כבר מדבר על היום הולדת כמה חודשים ועושה תוכניות מה יהיה ואיפה יהיה בדקתי איתו מה לגבי החבר שחגגנו איתו בשנה שעברה והוא אמר שהוא לא רוצה לחגוג איתו אלא עם ילד אחר בכיתה הצעתי לו שיעלה איתם את האפשרות שיחגגו שלושתם יחד הוא חזר ואמר שהם לא רוצים לחגוג איתו ואנ מבינה מדבריו שהם גם רוצים לעשות את היום הולדת איפה שהוא תכנן ורובה לייזרים לא שאכפת לי השנה אני קורסים תחת ההוצאות הגדולות ובמסגרת הכלכלית של הבית אני לא יעמוד בהוצאות יום הולדת לבד זו תהייה טעות להוצאה מעין זו מצד שני איך אני אומרת את זה לבני גם כך אנו חייבים בסביבה שיש בה המון ילדים במצב סוציו אקונמי גבוהה עם יכולת כלכליות מאוד גבוהות והוא יודע שהוא לא יכול לאפשר לעצמו מה שהם יכולים בהתנהלות שלי איתו אני הרבה פעמיים מתקצבת את ההוצאות שלו אם הולכים לחנות אני אומרת לו יש לך 30 ש"ח תבחר בסכום הזה מה שאתה רוצה אני יודעת שאני מחנכת אותו לחיות על פי תקציב ואני לא מרגישה אשמה בכך לכל אחד יש את האפשריות שלו אבל בעניין היום הולדת אני חוששת שזה ממש יפגע בו יוריד לו את הבטחון ויגרום לו להרגיש הרבה יותר "מסכן , עני " הוא כבר שאל אותי אם אנחנו עניים לא יודעת איך להתמודד עם יום ההולדת הקרב ובא אגב אני פניתי לאמהות לקבל מהן עזרה שנעשה שלושתינו ואמרתי להם שהייתה לילדים שיחה בעניין אחת האמהות אמרה לי אם הבן שלי החליט שהוא גם ילד שמרגיש מעין מנהיג ומתנהג בהתאם שיהיה קשה לה לשנות את דעתו למרות שהיא בהחלט מעדיפה גם לעשות ביחד ולהוזיל גם לה את העלויות מדובר בילדים בני 8

אני חושבת שאני אצמד למסגרת התקציב שאנחנו נגדיר האם לדעתך לעשות יום הולדת ל 3-5 חברים טובים ז ה בסדר בגיל הזה, זה לא בעייתי?

שירלי, שלום שוב! עזרת לנו כבר כמה פעמים ואנחנו מודיעים על זה מאוד!!!!! עכשיו עניין חדש: ילד שלנו כבר בן שנתיים וחצי, כבר שלושה חודשים נמצא במשפחתון פרטי ושם התנהגות ושינה שלו בסדר גמור, להבדיל מהבית. מדובר בילד שישן במיטה שלו כל הלילה וזה בלי בעיה כבר מגיל קטן מאוד, אך פתאום, בשבוע האחרון זה השתנה. הוא מתעורר באמצע הלילה 2-3 פעמים, בוכה ,קורא לאמא ומבקש לקחת אותו על הידיים או למיטה של אמא. צריך לציין שהוא לא רגיל לישון במיטה שלנו, רק פעמים מועטות מאוד ,כשהוא היה חולה לקחנו אותו לישון איתנו, רב הלילות הוא ישן במיטה שלו בלי בעיה בכלל. גם עכשיו נחנו לא כל כך רוצים להרגיל אותו לשינה משותפת מכוון שבדקנות את זה כבר ולמשפחה שלנו זה לא יתאים- אנחנו,ההורים, במצב כזה לא נישן טוב. ניסינו לגשת אליו ללטף את ראשו ו לדבר בשקט שעכשיו לילה , כולם ישנים במיטה שלהם ו שאמא תבןא לקחת אותו בבוקר, אבל זה לא עזר ורק הגביר את הבכי. ניסינו שאבא ייגש אליו וגם ילטף, ידבר וירגיע, אבל זה גם לא עוזר ממש. הילד ממשיך לצרוח ולקרוא לאמא. כשאמא בא, הסיפור לא נגמר עד ש...אחד משניים: או שהיא תיקח אותו על ידיים וישכיב איתה-שזה אנחנו לא הינו רוצים, או שהיא תבוא ,תנסה עוד ועוד לסגור את העניין רגוע ושקט ,אבל בסוף תיאלץ קצת להגביר את הקול ולומר בתקיפות ועכשיו ישנים וזהו. אנחנו לא אוהבים שזה נגמר ככה, וחייבים לחזור על זה 2-3 פעמים בלילה, אנחנו לא רוצים לצעוק ולכעוס על לד ,אנחנו פשוט אבודים בעניין הזה ולכן פונים אליך לעזרה. נציין שוב שבמסגרת של משפחתון הכל בסדר ורגוע כולל השינה שלו, רק שאחרי לילות כאלה המטפלת מציינת שהוא נראה עייף מאוד. תודה על כל העזרה שלך וכל טוב!

שירלי, שוב תודה ענקית! שאלה נוספת, האם בזמן שנישב לייד מיטה של בנינו אנחנו צריכים להתייחס לבכי וצרכות שלו? או שפשוט לא לשים לב?

בני מתחצף למורים, מפריע למהלך השיעורים, ומסתובב בשטח בית הספר במהלך השיעורים, פתרון בית הספר הוא השעיה כל הזמן, אני לא יכולה יותר להתמודד עם המצב הזה. מה עושים במקרה זה? אשמח לתגובה דחופה.

שלום בני בן ה-9, ילד נבון, מוכשר בתחומים רבים. הבעיה היא שכל דבר אותו הוא עושה הוא עושה מתוך רצון להוביל ולהצליח ובעיקר לנצח. זו לא מוטיבציה חיוביות אלא תחרותיות יתר שבאה לידי ביטוי ב"זריקת הערות" לילדים פחות מצליחים, התנהגות לא ספורטיבית כלפי חבריו לקבוצת הספורט וכו'. קיימנו איתו מספר שיחות בנושא התנהגות חברית, ספורטיביות, אך אין שינוי בהתנהגותו ואני מקבלת טלפונים מהוריהם של ילדים נפגעים. אני ממש אובדת עצות. כיצד גורמים לו להבין מה חשוב באמת ולהפסיק את ההתנהגות הפוגעת? אשמח לקבל עצה בנושא

היי שירלי.. אני זקוקה לעזרה..או עצה.. לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל אני לא מצליחה להתמודד ולא יודעת גם איך.. תינוקת ראשונה בת 7 חודשים..כבר חודש מבקרת אצל מטפלת 3 ימים בשבוע ושאר הימים היא איתי בשבועיים וחצי הראשונים היתי עם 7 עיניים אצל המטפלת..קפצתי בפתע בדקתי ראיתי והכל נראה בסדר גמור.. הילדה למדה לעשות שלום, התחילה לאכול לא טחון וגם דברים שלא אכלה בבית ולא אהבה..(כמו עוף וירקות)..כל פעם שאני מגיעה או מצלצלת..יש שקט, הילדה משחקת ברוגע.. ובבית, טרור.. בשבועיים הראשונים הרגשתי שהיא זקוקה לי, לא עזבה אותי לרגע, הנחתי אותה על השטיח הפעלה, בכתה וצרחה..אז אמרתי טוב, היא עברה שינוי..נקנה לה ביטחון.. אז יש שיפור בעניין..אבל לא רב.. ואז האוכל.. בבית היא אכלה פירות טחון, ומאז שהמטפלת סיפרה שהיא כבר אוכלת חתיכות, אמרתי לעצמי, נמשיך בבית גם עם חתיכות..לא נלך אחורה.ונטחן לה אם היא כבר אוכלת לא טחון... והיא פשוט צרחה 5 שעות בבית - לא נרגעה ..עד שלא נתתי לה ציצי.. וזה מדהים אותי שהיא יודעת לעשות את ההפרדה הזו בגיל 7 חודשים.. היא יכולה לצרוח ולצרוח ולא לוותר..ואני בסוף לא בטוחה כבר אם אני פועלת נכון אז כשהיא נרגעת ומשחקת קצת אני מציעה לה ציצי.. איך זה יכול להיות? מה היא דוקטור ג'יקל ומיסטר הייד? אני כבר בוכה מרוב תסכול.אני רוצה שילך לי בקלות איתה כמו שקורה אצל המטפלת... זה עוד יותר מתסכל שהיא תינוקת ולא ילד בוגר שעוד איכשהו אפשר לדבר אליו או לעשות משהו.. מה אני אעשה כאן? לא אתן ציצי והיא תלך לישון רעבה? ובלילה אני אתן לה אבוקדו ? אוף :(

שלום ,אודה לך לסיוע בשאלה בני בכיתה ג' ויש לי אתו סוגיה שלא נפתרת כבר מכיתה א' הוא לומד יום לימודים ארוך מ 8 בבוקר עד 3 בצהריים בכל יום הוא מחזיר את 2 הכריכים כמו שהם הביתה ולא אוכל כלום כשניסיתי לברר מדוע הוא אומר שהוא פשוט ממהר בהפסקות ללכת לשחק עם החברים ולא יושב לאכול או לשתות. ניסינו כבר את כל השיטות האפשריות: מדבקות ותגמול תמורת אכילה, עונשים אם הוא לא אוכל, שוחחנו עם המורה על כך שתבדוק מידי פעם אם אכל, להכין לו כריכים שהוא אוהב יותר כמו עם ריבה או שוקולד, להכין לו משהו שניתן לאכול בביס מהיר ולצאת כמו תמרים ואגוזים. ואפילו ניסינו יוגורט ושקית קורנפלקס. הכל ללא הועיל ..... מה ניתן עוד לעשות כדי שיאכל בבית הספר? מיותר לציין שהוא מגיע מורעב! הביתה

ביתי בת ה12 סרבה לסדר את הבלאגן בספריה והניירת שלה למרות בקשותי החוזרות, ללא כל סיבה. הזהרתי אותה שאם לא - אקח לה דבר שהתאמצתי להשיג לה (הכנסתי לה באותו יום שירים לנגן !) כשהיא מסרבת היא מדברת בטון יהיר ותקיף - ממש בחוצפה ,ונאלצתי לעשות זאת. היא סרבה גם למחרת לעשות את המצופה ממנה. איך יוצאים מהפלונטר? להניח לה? יש לי רושם שהיא מנסה להילחם בהרבה הזדמנויות ,(עונשים לא כ"כ עובדים) כמו כן לא מראה אמפטיה ופרגון לסובבים.

שירלי שלום רב. אנו הורים לשני בנים. הצעיר בן תשעה חודשים והבוגר בן שלוש וחצי. בחודשים האחרונים אנו נתקלים בקשיים רבים אצל הבן הבוגר הבאים לידי ביטוי באופנים הבאים: קושי רב להפרד בבוקר בגן, קושי להסתגל לסביבה חדשה, גם אם היא מוכרת כמו המשפחה הקרובה, ביישנות (הסתתרות מאחורי הגו של אמא ואבא) בכל פעם שמגיעים למקום חדש - גם אם זה הבית של סבא וסבתא, סרוב ללכת לחברים בלי אמא או אבא, סרוב לישון אצל סבתא. ברצוני לציין שילדנו הבוגר מאוד אוהב אנשים, ברגע שנפתח ומשתלב הופך "לחייה חברתית". הקשיים הם בעיקר בהתחלה במפגש עם הסביבה החדשה. נשמח מאוד לקבל את חוות דעתך בעניין.

היי הבן שלי בגיל 3 וחצי מזה שבוע היא מקלל הרבה את הילדים במשפחה וגם את הגדולים בטעות אמרתי לו שאני לא קונה לך קורקינט עם הסנטה קלטוס אז התחיל להגיד סליחה אבל בלי להבין את המשמעות יענו המשיך לקלל בכל זאת ולהגיד סליחה אחרי זה ולפעמים מתעקש ולא אומר סליחה רציתי לשנות את סוג העונש כי אני לא אוכל לא לקנות קורקינט עם הסנטה קלאוס וגם ככה האיום הזה לא היה יעיל ולא קשור לטעות שהוא עשה אז איך משנים את העונש בכך שבכל זאת לקנות לו קורקינט ולא לצאת מולו אין לי מילה ולתת לו עונש שבאמת יגרום לו להפסיק לקלל?

קודם כל אני בהלם..שהיא בגיל כזה צעיר כבר יודעת לעשות את ההפרדה.. ואני לא בטוחה ממתי זה התחיל, אולי באמת מהיום שהיא התחילה ללכת למטפלת ואולי קצת קודם אבל בעיקרון, הילדה, כשהיא לא בבית, משחקת בשקט, מקשיבה, מדברת, חברותית וכשהיא בבית זה מרגיש כאילו היא מנהלת אותי ואת אבא שלה..איך שמניחים אותה על השטיח הפעלה..היא מתחילה ליילל, לזחול ולחפש אותי, לטפס עלי. קנינו כבר משחקים דומים שיש אצל המטפלת שיעסיקו אותה..כלום, לא מעניין אותה..חוץ מלהיות איתי ולחפש אותי. ברמה שגם כשהיא עם אבא שלה על הידים היא רוצה אותי.. גם כשאני אצל המטפלת - היא לא זוחלת לעברי ולא מחפשת אותי ואנחנו יכולות לצאת מהחדר והיא תמשיך לשחק שם.. אני כבר לא יודעת מה לעשות.. בהתחלה הינו קופצים על כל יללה שלה ומרימים בידים, אחר כך נתנו לה לבכות קצת (כל פעם לתקופה של כמה ימים) אחר כך החלטנו שכל פעם שהיא מייללת בהתחלה אומרים לה "אמא/אבא פה, לא צריך לבכות - עוד מעט נבוא" אנחנו מכינים אותה לפני שאנחנו הולכים למטבח/שירותים וכו..ואז החלטנו שחוזרים ומסיחים את דעתה עם צעצוע אחר..זה לא מעניין..היא מסתובבת וזוחלת לעברנו ומנסה לעמוד..(היא כבר עומדת..) בקיצור..מתיש..ומתסכל.. אני גם מניקה לגמרי בלי תוספות של תחליף רק מוצקים..וברור שיש גם קשר לזה..מהרגע שהיא מגיעה מהמטפלת היא יכולה כל היום להיות לי על הציצי.. דווקא מבחינת השינה אין דברים כאלה- משכיבים אותה והיא נרדמת..לפעמים אם היא לא עייפה מידי או ההפך היא בוכה ואנחנו מגיעים, מסדרים אותה והיא חוזרת לישון (היא מטפסת על השלבים במיטה ומנסה לעמוד ולא מצליחה לרדת) היא יודעת לקחת מוצץ לבד אז היא מחפשת במיטה וחוזרת לישון.. מצד אחד חשבתי שזה יחלוף, שהיא כנראה זקוקה לי יותר אחרי שהיא אצל המטפלת אבל היא כבר שבועיים אצל המטפלת, וכולה 3 ימים בשבוע 6 שעות בכל פעם..ולמטפלת היא הולכת בשמחה ונראה שטוב לה שם, היא רגועה, אוכלת שם, ישנה.. מה עושים? היא רק בת חצי שנה..אני כבר רואה אותה בת שנתיים נזרקת על הרצפה בקניון וצורחת :)))

תודה כמובן על כל עצה ויום טוב.. פשוט נסערת מידי מהעניין

שלום!! ילדתי בן לפני שלושה (וחצי) שבועות, הבן שלי הגדול בן 3. בשבוע הראשון ללידה היינו שלושתנו יחד (בגלל "עמוד ענן..") שבוע שלם והגדול הייה מקסים.. משהבוע השני חל בו שינוי, הוא נהייה פחות ופחות סבלני, ומה שיותר מטריד זה שהוא פשוט לא מקשיב לי, במיוחד בזמני ההנקה (שהם בערך רוב הזמן..כי כשאני לא מניקה אני נמצאת עם הגדול נטו), הוא עושה דברים מסוכנים או שאני פשוט לא רוצה שיעשה, אני קוראת לו לבואאליי או להפסיק , או לעזוב את מה שהוא מחזיק והוא לא מקשיב! אני פשוט צריכה להפסיק את ההנקה ולקום אליו, ומלווה לזה כעס גדול ובכי, וגם ממני זה לא מוציא אמא סבלנית במיוחד, וזה עושה לי רע שאני צועקת עליו, כי אני לא רוצה שככה יראה/ישמע הזמן שלי איתו, ואחרי שאני כועסת עליו אנחנו מדברי ואני מסבירה לו שהוא צריך להקשיב לי ושאני תמיד אוהבת אותו, והוא אומר שזה לא נכון בגלל שאני כועסת עליו.. טוב, אני לא יודעת מה לעשות, האם זה יעבור לו?? חשוב לי לציין שלפני שילדתי הוא לא הייה חייל צייתן וממושמע, כן היו לו "יציאות" אבל כבר הרבה זמן שהוא במסלול נורא טוב של הבנה והקשבה, והוא נהייה כל כך נוח ולא דרשות לי הרבה אנרגיות לחינוך שלו כיה וא ברמת הבין את מה שאני אומרת לו והיה לנו כלכך נפלא וכיף ביחד. וכל זה נקטע אחרי הלידה.. הוא לא מקנא בתינוק באופן אלים, הוא אפילו מחבק ומלטף לפעמים, אבל מה שורג אותי זה הדווקא והחוסר משמעת שלו. מה לעשות?? לכעוס עליו? להעניש אותו? אולי כך הוא מקבל תשומת לב שלילית ואני לא רוצה לתת לזה יד.. האם לא להתייחס לזה יותר מידי? אני לא רוצה שהוא יהפוך להיות ילד ללא גבולות.. מה שאני כן משתדלת זה להתייחס אליו הרבה בזמני ההנקה (בעזרת שירים, שיחה או סיפורים) וזמני השינה של התינוק - לשחק איתו ולתת לו הרבה אהבה. אז בבקשה אני חייבת עזרה..

הי שירלי, האם היית ממליצה על קריאת ספר של ג'ון גרי "ילדים מגן עדן"? תודה מראש והמשך יום נפלא

הי, היתה לי היום שיחה קשה עם הורה. הוא בנתק עם המחנך כיון שהסיט הורים נגדו, ואני נכנתי לענין כמגשרת ורוצה להביא אותם להדברות. היתה לי שיחה קשה עם האבא, הוא לא מבין שהוא לא בסדר ושזה לא הדרך להדברות. לקראת סוף השיחה הוא חזר על כמה שאלות שהיו לו, נראה לי שהוא הקליט אותי. מה המשמעות של זה? מה אפשר לעשות עם החשד הזה? בכלל מבחינה חוקית מותר לו להקליט אותי? נשארתי עם תחושה מאוד קשה, שסתם בזבזתי את זמני ועוד אולי הסתבכתי עם הקלטה? מה נכון לעשות במקרה כזה? אנא עני לי בדחיפות אני ממש חסרת אונים, תודה!!

מתוך לחץ כנראה לא כתבתי את כל הסיפור. אני יועצת חדשה בבית הספר. ושנה ראשונה בייעוץ בכלל. הסיפור עם המחנך התחיל בתחילת שנה ולי הוא נודע רק בשבועיים האחרונים (זה לא בסדר אבל זה מה שקרה) אחרי שההורים הספיקו לדבר עם הורי התלמידים בכיתה ואחרי שהגיעו לעיריה ולפיקוח. המחנך מאוד נפגע ולא מוכן לדבר עם ההורים בלי מכתב התנצלות ואני כמוצא אחרון של המנהל בתור אחת שלא היתה מעורבת בסיפור בכלל, בשבילו הייתי ברירת מחדל אחרונה לגישור בין ההורים למחנך ולהביא אותם לפגישה משותפת שבתחילתה הם יתנו למחנך מכתב התנצלות. עם האישה השיחה זרמה טוב יותרוהסכימה אבל אמרה שצריכה לדבר עם בעלה, כשהתקשרתי שוב היא אמרה שבעלה לא מוכן ושאנסה לדבר איתו בעצמי, דברתי וזה מה שיצא מהשיחה הנ"ל. (בתחושה שלי האבא מעדיף מלחמה ולראות לבית הספר שהוא יכול לכופף אותם גם בלי מכתב וגם להמשיך להשאיר את הילדים בבית הספר)מה אני עושה עכשיו? זה חוקי להקליט אותי בלי הודעה מראש? איך יוצאים מהפלונטר הזה? תודה

שלום אני בעל תואר 1 בעו"ס. רוצה לעשות תואר 2 ביעטץ חינוכי. האם הדברים משתלבים? יש איזה שהוא ערך מוסף לאדם שמגיע מתחום העו"ס? האם הייתם מקבלים לעבודה יועץ שהוא מתחום העו"ס במקור ולא מחינוך? תודה על התשובה הכנה

שלום אני בעל תואר 1 בעו"ס. רוצה לעשות תואר 2 בייעוץ חינוכי. האם הדברים משתלבים? יש איזה שהוא ערך מוסף לאדם שמגיע מתחום העו"ס? אני כמובן רוצה גם לעסוק בתחום הייעוץ חינוכי. כמה שעות אם בכלל היועץ צריך ללמד פרונטיאלית בכיתה. האם הייתם מקבלים לעבודה יועץ שהוא מתחום העו"ס במקור ולא מחינוך? תודה על התשובה הכנה

שלום, הבן שלי בן שנה ו3 חודשים ילד מקסים חייכן חברתי מבין הכל בתקופה האחרונה קיבלנו ביקורות לגביי צורת ההתנהלות שלנו איתו מגורמים מקצועיים כמו הפיזויטרפיסטית והגננת האומרים כי אנחנו מפנקים את הילד ונותנים לו לעשות כל מה שהוא רוצה העיקר שלא יבכה ומכיוון זה הוא מפונק. האם יש דבר כזה ילד מפונק?? אנחנו באמת משתדלים שלא לגרום לא לבכות אם אין צורך אבל אם הוא משחק עם משהו שלדעתנו מסוכן אנחנו לא חושבים פעמיים ומרחיקים אותו מהחפץ ומסיחים את דעתו עם צעצוע על מנת שלא יבכה ואם זה לא עוזר פשוט מתעלמים מהכי אני כן מודה בזה שאם אני הניח אותו על הרצפה והוא יתחיל לבכות אני הרים אותו בחזרה על מנת שלא יבכה האם להפסיק? לאחרונה שמתי לב כשהוא שיחק עם תינוק בגילו כי כל חפץ או צעצוע שנמצא בידיים של האחר הוא יכה את התינוק וייקח את החפץ למרות שאצלו ביד נמצא אותו דבר בדיוק האם זה קשור לפינוק יתר? אני חייבת לציין שזה ילד ראשון שלנו ולכן קשה לנו לקבל ביקורת האומרת שאנו מפנקים אותו יותר מידי...

שלום רב, אני אמא לעמית ילדה בת 6 מקסימה ונבונה,ילדת סנדדויץ לאח גדול בן שמונה ואחות קטנה בת שנתיים וחצי.כצפוי בכיתה א' יש יותר דרישות גם מבית הספר וגם בבית, ועמית אדישה וחוצפנית, מטלות פשוטות שהיא אמורה לעשות לבד כמו להתלבש ולהתארגן בבוקר ובערב היא אינה מוכנה לעשות בטענה ש:"לא אכפת לי" או "לא בא לי" כמובן שכך גם בנושא שיעורי הבית. היא מזלזלת בנו מדברת לא יפה ומרבה לכעוס ולבכות כשאנו כועסים על התנהגותה. נסיתי בטוב ניסיתי בעונש, נסיתי לדבר איתה אך כלום לא הועיל. אתמול אף קיבלתי מכתב מהמורה שגם בכיתה עמית לא משתפת פעולה. בנוסף היא מאד מפחדת ללכת לשירותים לבד, להתקלח לבד וכו' אולי זה שלב התפתחותי רגיל שחולף אבל זה התירוץ שלה. אני מרגישה שאני מאבדת אותה שהיא חומקת לי בין האצבעות, איך אני יכולה לעזור לה? אמרתי לה מה אני מצפה ממנה בצורה ברורה, למשל: הסברתי ששיעורי בית אני יכולה לעזור אך היא זו שצריכה להכין. היא מצידה מציבה לי תנאים ולא מוכנה אפילו לפתוח את התיק. מה עליי לעשות כדי להבהיר לה התנהגות רצויה? (מילים לא עוזרות).גם בשנה שעברה בגן קיבלתי תלונות מהגננת שהיא וחברתה הטובה מתנהגות בצורה לא מתאימה לגן, אבל שייכתי את זה לעובדה שהיא יחד עם החברה יוצרות כח וברגע שהן יפרדו זה יחלוף, כנראה שטעיתי. אודה מאד לעזרתכם, אני חסרת אונים ולא יודעת איך להביא אותה להתנהגות רצויה.

לצוות המומחים שלום רב שמי שירן לפני כשנה התחתנתי פעם שניה ובמשך שמונה שנים הייתי גרושה היינו רק אני והילד שלי בן (10) בעלי בדquotכ מקסים ואוהב לעזור הבעיה שיש לי מתחילה עם הבן שלו לו יש שתי ילדים ילד אחד גר עם אמא שלו והשני בן 9 גר איתנו יש לו ילד מהגיהנום חוצפן יש לו בעיות לימודיות מרדן ועוד.. כמה שאני מנסה לדבר עם בעלי על כך שינסה לחנך את הבן שלו ולתקן את הדרך שלו הוא תמיד מגן על הילד בטענה שהילד לבד (הם עברו מתquotא לבquotש) וגם ככה אין לא אמא שהוא מבקר לעיתים קרובות ויש לו בעיות לימודיות וחברתויות במקום שהוא יעמיד את הילד וינסה לכוון אותו הוא מרשה לו להישאר כמו שהוא ועוד מגן עליו כל הזמן יש לציין שאני מאוד בעד חינוך וגבולות ומבינה מה המשמעות של זה ולפי זה חינכתי את הילד שלי וברוך ה' יצא לי ילד מדהים כמובן שגם כמו כל ילד גם לו יש גבולות שהוא מנסה לפרוץ לפעמים אבל רוב הזמן הוא בסדר גמור בגלל שהילד שלו כזה חוצפן זה גורם גם מצד המשפחה שלי לסלידה ממנו למרות שהם מנסים להבין ולהתקרב אליו ההתנהגות שלו פשוט מגעילה כל מי שרק שומע על כך ורואה אפילו יועצים מומחים שמנסים להסביר לבעלי כי הוא טועה לא מצליח בעלי פשוט ראש בקיר ולא מנסה להשתנות להיפך הוא עוד מחפש איזה פגמים יש בבן שלי אפילו הכי קטנים ומוציא את זה עליי כמובן שכל שיחה איתו לגביי הילד מגיעה ליידי פיצוץ ואנחנו רבים בלי סוף לפני שבועיים גיליתי שאני בהריון כמובן ששמחנו מאוד אבל הריבים האלה מכעיסים אותי אני אני מרגישה את העצבים מהבטן ואני חוששת מאוד שדבר זה יפגע בעובר כמו כן זה מוביל לזה שלא נדבר לאחר מכן כמה שעות לאחר מכן הוא זה שתמיד יוזם את ההשלמה איתי עquotי התחנפנות מצידו שום דבר בעניין הריבים לא נפתר כי מתבצר בעמדתו ואני בטוחה בדרכי מה עליי לעשות אני כבר מיואשת

הי .. בתי בת שנה ו3 שבועות ובאופן כללי ילדה רגועה ומלאת שמחה, לאחרונה אני מרגישה שעובר עליה משהו שמתבטא בפחד ממים בעימיים במקלחת וגם עצבנות כלשהי כאשר היא רוצהמשהו כמו משחק או לא מצליחה,לא מרוצה ממשהו(לדוג' קוביות משחק שנופלות לה/כשבוכה מתוך שינה)ואז היא מכה את עצמה חזק בראש או שמכה את אותו משחק,היא ממש צורחת ומתרגזת בגן אמרו שלא נתקלו בזה ולדעתי או שהם לא אומרות תאמת או שבאמת זה רק בבית..היא ממש מדאיגה אותי ושמתי לב שהדבר קרה בחודשיים האחרונים בערך מ אז שנכנסה לגן,לפני שבועיים גם עברנו דירה ובנוסף יש מתח רב בבית אך מלבד וויכוחים לידה אין משהו אחר ולידה אנו מאאוד רגועים כדי שלא תרגיש אך כנראה שזה משפיע,בנוסף היא כבר תק' ארוכה קמה בבכי שלעתים מעורר רחמים כי רואים שכואב לה משהו ולעתים ברור שזה התנהגות של פינוק ואז אני נותת מ עט אבל יש גבולות מאוד ברורים! אני נורא חוששת מהמצ ורוצה לשמוע כל עצה או דעה בעניין מה גורם לכך ויכול למנוע ולשפר-תודה מראש וסליחה על האורך

שירלי שוב שלום-נזכרתי במשהו חשוב שלא ציינתי מקריאה והתעניינות בנושא שקפץ לעיני ,חלק מהדברים המאפיינים את בתי נשמעו לי תאומים לרגישות יתר או משהו עם מגע-כיוון שלמשל גרביים,כובע,ובגד ארוך היא ממש לא מסכימה ללבוש(שוב רק בבית לא,בגן כן מסכימה),כך גם עם זרם מים עדין,ונושא ההכאה העצמית בהקשר של צורך במגע..שוב,אני מאוד לא רוצה להתייחס לזה כך ולהגזים כיון שהיא מאווד קטנה אבל בכל זאת חשוב לקחת הכול בחשבון מוקדם ככל האפשר,אני חוששת שאולי כואב לה משהו ולכן מרביצה לעצמה..תודה מרשא

ראיתי כי יש כמה בתי ספר לחינוך מיוחד לגילאי 6-13 שלאחר 3 שנים הם משתלבים בקהילה. רציתי לשאול מה זה אומר בדיוק ההשתלבות בקהילה: אם למשל ילד מגיע בגיל 7 אז בגיל 10 הוא חוזר לבית ספר לחינוך רגיל? תודה