פורום ייעוץ חינוכי

פורום זה נותן מענה מקצועי ומיומן להורים בשאלות וקונפילקטים מול המערכת החינוכית של הילדים - הן במערכת הפרטית והן במערכת הציבורית.

לעתים ההורים מתלבטים כיצד לנהוג מול המורה, מול הגננת או מול ביה"ס, כאשר מתעורר קושי כלשהו של הילד או של המערכת. חשיבותו של הפורום הוא במתן תשובות והדרכה להורים מגורם שאינוי מצוי בתוך המערכת, אך מבין את כלליה, חוקיה והתנהלותה.

ילדינו מבלים שעות רבות בתוך המערכת החינוכית, וחווים שלל של התמודדויות. כהורים, אנו מתלבטים בכל יום כיצד להוביל את ילדינו להיות מאושרים, עצמאיים, בריאים, אזרחים טובים, ובעלי אחריות על הבחירות בחייהם - פורום זה יעזור לכם בשילוב הנכון והמושכל בין השניים.
659 הודעות
646 תשובות מומחה

מנהל פורום ייעוץ חינוכי

08/10/2013 | 07:43 | מאת: ציפי

שלום הבן שלי בן 6 בכתה א'. הוא ילד רגיש וחברותי אבל בבית הוא מוציא תיסכולים רבים במיוחד בבוקר כשצריך להזדרז ולצאת מהר. הוא נתקל בבעיה (לדוגמה, הנעליים לא נוחות או הכיפה שהוא אוהב נעלמה...) ומאותו רגע הבוקר הופך לסיוט... איך אני יכולה לעזור לו להתגבר ולעזור לי ולבעלי להיות יותר סבלנים??

לקריאה נוספת והעמקה

ציפי שלום רב, ראשית כל יש להצטייד באורך רוח ובסבלנות. בטוחני שבנכם המתוק אינו עושה דווקא, ולכן ניתן לחשוב עימו כיצד מתארגנים ויוצאים בבוקר בשמחה ולא בכעס. הציעו רעיונות, כמו: לארגן את הדברים שלו בערב, לקום יותר מוקדם, למדוד את הנעלים וכו'. חשוב לא לשתף פעולה עם הבעת התסכול שלו. יש להביע אמפטייה רבה, להציב גבול, להציע פתרון ולהעביר את האחריות על התנהגותו לידיו, לדוגמה: אנחנו מבינים שאתה כועס/עצוב/עצבני , כי אתה לא מוצא את הכיפה שלך, אבל בצער רב אנחנו צריכים לצאת עכשיו מהבית כדי שלא נאחר לביה"ס/עבודה. נחפש את הכיפה שנחזור הביתה. אתה בוחר עכשיו אם לצאת מהבית כועס או לצאת בשמחה ושיהיה לך בוקר טוב – לנו יש בוקר נפלא, חבל שאתה בוחר אחרת. יש להמנע לחלוטין מביקורתיות, ויש לעודדו היטב על שיתוף פעולה, מאמץ והתנהגות חיובית. בהצלחה שירלי

שרק השנה נכנס לגן עירייה לגן חובה עד השנה הוא היה בגן פרטי יש לנו בעיה שאנחנו לא יודעים איך להתמודד איתה : כל בוקר יש בכי וסרט שלם לפני שהוא נכנס וחוזר כל היום על המשפט : אחרי הגן אני עובר לצהרונית ואמא בא לקחת אותי נכון ? אנחנו משיבים לו שכן ברור והוא חוזר על זה שוב ושוב יש לנו עוד ילדה קטנה ממנו בשנתיים והיא נכנסת בלי בעיה לגן ממש בשמחה .... הבן שלנו כל היום חוזר על זה מתי אמא בא לקחת אותי מתי אמא בא לקחת אותי ...... ובכלל הוא התחיל לשאול כל דבר מספר פעמיים, כאילו לא מסתפק בתשובה הראשונה. הגננת בגן אומרת לנו שגם במשך היום הוא פונה אליה ושואל אותה מתי באים לקחת אותו הביתה . מאוד קשה לנו להתמודד אם זה בגלל הלחץ הנפשי של הילד , הוא מאוד פיקח וחכם קצת מפונק אבל ילד מקסים וטוב לב . בזמן האחרון הוא גם מאוד עצבני . מרביץ לעצמו - אגרופים בראש ושורט את עצמו איך ניתן לטפל בזה כדי שהוא ירגיש ביטחון ושיהיה לו יותר טוב ( הוא בגן חובה ובסוף השנה צריך לעלות לכיתה א ).

ליאור שלום רב, המעבר ממסגרת למסגרת מצריכה זמן הסתגלות. כל ילד מסתגל למעבר בדרך שונה. זכרו שרק השבוע חזרנו לשגרה לאחר חודש של חגים, שבו לא היה רצף של שגרה. העזרו באורך רוח ובסבלנות, והשתדלו לא להעיר לו או לבקר את התנהגותו. חשבו יחד איתו מה יכול לסייע לו בגן החדש, למשל: חפץ מעבר או תמונה משפחתית בתיק. חזקו את תכונותיו הטובות ואת הדברים, שבהם הוא טוב, ואמרו לו שאתם פה לסייע לו בכל מה שקשה לו. בנוסף לכך, שקפו לו מצד אחד את הקושי שלו, ומן הצד השני אחריות על מעשיו, לדוגמה: אנחנו מבינים שקשה לך להפרד מאיתנו ושאתה מתגעגע, אך מכיוון שאתה ילד חכם ומקסים אנחנו בטוחים שתתרגל במהרה לגן החדש והנפלא שלך. כמו-כן יש לבקש מהגננת שתעזור לו להסתגל ולמצוא חברים חדשים או שתתן לו תפקידים בגן, שיחזקו את תחושת הערך והשייכות שלו. חשוב מאוד לא לאפשר לו לפגוע בעצמו, ולנתב את תשומת הלב לדברים חיוביים, שיכולים להרגיע אותו, כמו: ציור, משחק או צפייה בתוכנית אהובה. לסיום יש לעודדו לרוב על התנהגות חיובית ועל מאמצים קטנים, למשל: אנחנו גאים בך שהצלחת להרגע מהר, עשית לי שמח שנפרדת היום בחיוך ועוד. יש לקחת בחשבון שאם התנהגות זו אינה חולפת, יש צורך לפנות להתייעצות מקצועית. בהצלחה וכל טוב, שירלי

01/10/2013 | 20:29 | מאת: איילה

שלום רב. בני בן שנתיים היה בבית איתי עד ספטמבר. מתפתח תקין לגילו ומאוד אקטיבי ואוהב לשחק, נסינו גן עם קבוצה גדולה של ילדים שבה הוא הסתגל יפה מאוד אךבשבוע שעבר התאשפז בבית חולים בשל המחלה שהביא מהגן . החלטתי שרצוי שיהיה השנה במסגרת עם קבוצה יותר קטנה :משפחתון. אך הבעיה היחידה שיש במשפחתון שנראה לי מתאים היא שהילדים שם הם לא מאותה קבוצת גיל , 2 תינוקות בני 7 חודשים ופעוטה בת שנה ו 4 . השאלה: האם זה יכול לגרום לעיכוב בהתפתחותו? תודה

איילה שלום רב, כמו שהספקת כבר להתנסות, ישנו מחיר לכל בחירה – בגן הגדול ישנם אמנם ילדים בני גילו, אך הקבוצה גדולה, ובמשפחתון יש מעט ילדים, אך הוא יהיה הבוגר בקבוצה. אכן עדיף שהילד יחשף לילדים בני גילו או אף לבוגרים ממנו. יחד עם זאת בנך עדיין מאוד צעיר, וזקוק לסיפוק צרכייו הבסיים ולהרבה חום, אהבה וסבלנות. על-כן אם את חושבת שהמסגרת הקטנה טובה בעבורו, אין שום סיבה לדאגה לגבי התפתחותו .הקפידי לחשוף אותו לילדים נוספים בני גילו אחר הצהריים, כמו: בגינה הציבורית, בג'ימבורי, קרובי משפחה וחברים. בנוסף לכך בקשי מהגננת שתעבוד עימו על תכנים, שתואמים את גילו. בהצלחה, שירלי

26/09/2013 | 23:12 | מאת: שלי

לילה טוב,איך אפשר להתמודד עם 3ילדים ביגלאי 3,4,ושנה וחצי..מאוד קשה לי איתם..והם מאוד קשים ועקשנים (לא חסר להם כלום מכלום)תמיד רבים אחד עם השני צועקים ועצבניים ורוצים לעשות מה שבא להם..אני מסבירה ואומרת מה אסור ומה מותר מנסה לגשת בגישה חיובית אני נעזרת בסבלנות כלפיהים אבל כלום לא עוזר..מה עליי לעשות..תודה מראש

שלי שלום רב, אכן לא פשוט לגדל שלושה ילדים צעירים בהפרשי גליאים כל כך קטן. כל אחד רוצה את תשומת הלב ואת המקום שלו מולך. חשוב שסדר היום עימם יהיה מאוד ברור ומובנה, וכן החוקים והגבולות של מה מותר ומה אסור. ממליצה לך לפנות להדרכת הורים לשם כך. בנוסף, השתדלי להעזר בכל מי שניתן בעיקר בשעות הלחץ, כמו: בערב – כך יהיה עוד מישהו לחלוק עימו בטיפול בשלושת הקטנטנים. יישר כח על הגישה החיובית והסבלנות. כל טוב, שירלי

22/09/2013 | 16:51 | מאת: נילי

בני בן 11 ואובחן לאור הפרעות התנהגות ולימודיות, בגלל בעיות רגשיות לא פנוי ללמידה, מומלץ טיפול פסיכולוגי והקלות אך העלויות גבוהות וטיפולים פרארפואיים לא במימון הקופה , מה ניתן לעשות כדי לסייע לו להתפנות ללמידה , אנחנו מאיזור הצפון.

לקריאה נוספת והעמקה

נילי שלום רב, חשוב, שבנך יקבל מענה טיפולי כולל לקשייו, למשל: טיפול פסיכולוגי או כל מענה אחר עליו הומלץ באבחון. טיפול נכון יסייע לו לחזור לדרך המלך. אכן טיפולים פרטיים עולים לא מעט, ולכן יש באפשרותך לפנות לקופת חולים לטיפול פסיכולוגי – פסיכאטרי במחיר מוזל, לשירות לילד ולנוער במשרד הרווחה והשירותים החברתיים באזור מגורייך ולהתייעץ עם יועצת ביה"ס לגבי מענה טיפולי דרך השירות הפסיכולוגי. בנוסף רצוי שתפני להדרכת הורים, זאת את יכולה לעשות בתחנות הציבוריות לייעוץ משפחתי או דרך מכון אדלר. כמו-כן ניתן לשקול לצרפו לחוג בתחום שבו הוא חזק ומצליח, כדי לחזק את בטחונו ואת דימויו העצמי. בהצלחה וכל טוב, שירלי

שירלי שלום אנו הורים גרושים לילדה בת שנתיים וחצי .היא הייתה בת שנה וחצי שהתגרשנו. עד היום הכל היה בסדר והיא ישנה אצל אביה כל שבת שנייה בשבת האחרונה היא ממש לא רצתה להישאר אצלו ורצתה רק אותי ובכלל כל ההתנהלות שלה לאחרונה ( שבועיים וחצי בערך) השתנתה והיא הפכה צמודה אלי מאוד. היא ילדה מאוד חכמה שיודעת מה היא רוצה ועומדת על כך. חשוב לי לציין כי היא חזרה לגן לפני שבועיים וחצי והחלה ה גם לגמגם מעט. רק בתחילת המילה ( מילים כמו אני.. ולא). ביררתי עם הגן והם אמרו לי מכיוון שעלתה לקבוצה של הבוגרים יותר שמים לב שם לגבולות. ויכול להיות שזה מה שקשה לה. לפני כן הייתה בקבוצה של הקטנים (הקפיצו אותה מהקבוצה של הבינוניים לגדולים מכיוון שהיא מאוד בוגרת וחכמה לגילה). אז בעצם יש שני דברים, הגמגום וההצמדות אלי. מה ניתן לעשות? ומדוע לפתע היא צריכה יותר אותי. היא מאוד אוהבת את אביה וקשורה אליו מאוד. תודה מראש וחג שמח

קרן שלום רב, ילדים צעירים מתנהגים לעיתים קרובות את מה שהם מרגישים, ויש צורך להיות ערים ומודעים לתנודות הרגשיות שעוברות עלייהם. שימי לב האם היו שינויים נוספים (גדולים או ממש קטנים) אצלך ו/או אצל אביה, האם יש דבר מה שיכול לעורר אצלה מצוקה כלשהי ? אם הדבר היחיד שהשתנה הינו החזרה לגן והמעבר לקבוצה בוגרת יותר, יש לאפשר לה את זמן ההסתגלות. כלומר, מצד אחד להיות אמפטית וקשובה לצרכייה, ומן הצד השני לא לוותר לה על השבתות עם אבא למרות שהיא רוצה אותך. בנוסף, עודדי אותה בכוחותייה, והמנעי מביקורת על הצמדותה ועל גמגומה. נטעי בה בטחון, ואמרי לה שהכל בסדר ושאת ואבא פה איתה תמיד. קחי בחשבון שחודש זה גדוש בחגים ובחופשות, כך שזמן ההסתגלות יהיה רק לאחר החגים. אם לאחר תקופת החגים התנהגותה שלך בתך ממשיכה או מחריפה יש לפנות להתייעצות עם איש מקצוע. כל טוב ושנה טובה, שירלי

01/09/2013 | 16:49 | מאת: עדי

הי שירלי, יש לי ילדה בגן שנמצאת אצלי כבר שנה שניה,בסוף שנה ההרוים שלה התגרשו, תהליך ארוך ומורכב והשנה יש לה התפרצויות זעם, היא רוצה משהו וחייבת לקבל ואם לא היא לא נותנת להמשיך סדר גן תקין, היום הסייעת יצאה איתה לבחוץ וגם שם היא לא הפסיקה להכות אותה ולצרוח,מיותר לציין שלא עברתי חצי ממה שחשבתי ללמד. מה עלי לעשות? אשמח לעיצה מהירה כי כל יום מתחיל היות סיוט... תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

עדי שלום רב, הילדה המתוקה הזו עוברת משבר לא קל בעקבות גירושי הורייה, וצריך לסייע ולהכיל אותה ככול שניתן. יחד עם זאת יש צורך לקחת בחשבון הן את צרכי הילדה והן את צרכי הגן, ילדיו והצוות החינוכי. על-כן ממליצה לך לזמן ישיבה כוללת, שבה ישתתפו: ההורים (אבא ואמא – שצריכים להניח את הסכסוך הזוגי בצד ולסייע לבתם), צוות הגן, פסיכולוגית הגן, יועצת הגן והמפקחת. (אם ישנם גורמים נוספים, כגון: הרווחה , יש לזמנם גם כן). מטרת הפגישה הינה חשיבה משותפת וגיוס כוחות לעזרת הילדה. חשוב שלא תקחי את קשייה של הילדה על כתפייך באופן בלעדי, ושתעזרי בצוות המקצועי לפתרון רב תחומי. בעזרת הכוונה נכונה של ההורים ומענה רגשי לילדה בטוחני, שאט אט היא תשוב לאיתנה. בהצלחה ושנה טובה, שירלי

30/08/2013 | 17:53 | מאת: לי

הבת שלי הלכה השנה לכיתה א'. היא ילדה פיקחית ונבונה אך היא כנראה לא בוגרת ריגשית. היא נכנסה לכיתה בלי החברות הטובות שלה וכולם שם בקליקות והיא לא יודעת להכנס בתוכם ולרכוש לה חברים ואני לא יודעת איך לעזור לה. היום אחר הצהריים היא שיחקה עם בנות מהכיתה במחבואים שהפכו אותה לקורבן שכל הזמן היא תעמוד בגלל שהיא לא מוצאת אותם או משחק אחר שגם הם ניסו להפוך אותה לקורבן. אנימרגישה סיוט כי אני הייתי ילדה דחויה הרבה שנים והיום אני בן אדם לא מאושר בכלל ולא עובדת וקשה לי מאוד בחיים. האמת שאני מרגישה שאשמה מאוד שעצמתי עין בגן חובה ולא טיפלתי בבת שלי. לא שמעתי מספיק מה שהגננת אמרה לי. בנוסף, יש לי הרבה בעיות עם עצמי כרגע ובית מבולגן ומצב רוח חרא.פתאום החלום שלי שהבת שלי תהיה בבית ספר נראה לי כמו סיוט. גם בבית ספר סימנו אותי כאמא עם הרבה חששות כך אמרה לי המחנכת. הלוואי וכל זה היה רק חלום רע. אני מרגישה רע מכל הכיוונים פשוט רע מאוד מאוד.

לקריאה נוספת והעמקה

לי שלום רב, ההסתגלות לכיתה א' עורכת זמן, והמעבר אינו פשוט כלל, מכיוון שהילד צריך לשנות התנהגות בטווח תחומים שלא היו מוכרים לו עד כה בגן. שוחחי עם המורה ובקשי ממנה, שתסייע לילדה למצוא חברות חדשות.כמו-כן עזרי לבתך להזמין חברות חדשות אליכם הביתה. השתדלי להמנע לחלוטין מהשלכות, כלומר על תעבירי את תחושותייך ואת מצוקותייך לילדה. עודדי אותה ותני לה להסתגל אט אט. למרות זאת, אם את עדיין מרגישה שבתך נמצאת במצוקה, חשוב שתתני לבתך מענה רגשי, שיסייע לה. בנוסף, עלייך לפנות לעזרה לגבי המורכבות שלך עם עצמך. הורה צריך לדעת קודם כל לטפל בעצמו על מנת שיהיו לו כוחות להיות הורה טוב. בהצלחה וכל טוב, שירלי

היי שלום. יש לי ילד בן שלוש וחצי שגמול כבר שנה מפיפי ולא מרטיב בלילה. אבל ישנה בעיה שאת הצרכים הוא עוש אך ורק בתחתונים יצא לו כמה פעמים לעשות באסלה אבל משום מה הוא מעדיף לברוח לצד ולעשות צרכים בתחתונים. לידע כללי הילד אוד סטרילי לעצמו ורק בעניין הזה הוא נלחם להגיד אין לי אין לי וישר בורח לצד ועושה ..

עדן שלום רב, תהליך הגמילה מטיטול הינו אישי וכל ילד עובר אותו בדרך אחרת ובזמן שונה. התנהגותו של בנך הינה שכיחה ונורמטיבית. ישנם ילדים , אשר נגמלים במהרה מפיפי, אך מתקשים להגמל מקקי. על-כן יש להמשיך להציע לו ללכת לשירותים למרות התנגדותו, ולבדוק מה יכול לסייע לו, למשל: ישבנון אחר, סיר במקום השירותים או להיות לבד כשהוא עושה את צרכיו. בנוסף, יש להעביר לאט לאט את האחריות על עשיית הצרכים לילד. כלומר, כאשר הוא עושה את צרכיו בתחתונים, חשוב שהוא יעזור לכם בתהליך הניקוי, בדברים קטנים כמו להוריד את התחתונים או להתרחץ. חשוב מאוד לעודדו רבות בהתנהגות רצוייה ולתת לו כל הזמן חיזוקים לעתיד, למשל: ראינו שהיום התאמצת מאוד ללכת לשירותים, לא נורא אנחנו בטוחים שמחר תצליח, אנחנו פה לעזור לך ועוד. חשוב להמנע מביקורת, משיפוטיות ומכעסים מיותרים. אם כל אלו אינם עוזרים, יש להתייעץ עם רופא הילדים. בהצלחה וכל טוב, שירלי

31/08/2013 | 21:32 | מאת: יוסי

נקווה שיעבור מהר

28/08/2013 | 10:03 | מאת: ויקי

שלום! התאומים שלנו (בנים זהים) בני שנה וחודש ומאתמול הם התחילו ללכת למשפחתון פעם ראשונה. חוץ מהם יש שם עוד חמישה ילדים בגילאים - ילדה בגיל שנה, 2 ילדים בגיל תשעה חודשים, 3 ילדים בגיל 7 חודשים. האם זה טעות לשים אותם במקום כזה והאם זה יכול להשפיע לרעה עלהם? איזה גילאים כדאי שיהיו איתם והאם מומלץ להחליף משפחתון? תודה!!

ויקי שלום רב, ילדים בגילם של בנייך זקוקים להרבה חום, אהבה וסיפוק צרכיים הבסיסיים. משפחתון קטן ואישי יכול לתת להם את המענה הרצוי. בנוסף, לתאומים יש את היתרון בלהיות יחד. איני רואה סיבה ממה שכתבת להוציא אותם משם. בדקי עם עצמך מדוע את מתלבטת ? בהצלחה וכל טוב, שירלי

20/08/2013 | 09:22 | מאת: אלונה

שלום, יש לי תאומים בני 6. אצל אחד מהם קיימת כבר 3 שנים בעיה של שמירת הקקי. הוא לא הולך מיוזמתו לשירותים. הוא מסוגל להתאפק כמה ימים. ניסינו הכל - להתעלם, מתנות, טבלת התנהגות, טיפול באומנות. כלום לא עזר והתופעה נמשכת. לילד לא נעים מזה והוא כל פעם מבטיח מחדש שילך לשירותים, אבל הוא לא הולך מיוזמתו וגם כשמבקשים ממנו זה לא הולך בקלות. מה את ממליצה? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

אלונה שלום רב, ממליצה לך לפנות לרופא משפחה ולהתייעץ עימו לגבי העניין. בנוסף, אין להפעיל על הילד לחץ, אין להיות ביקורתיים ושיפוטיים ואין להשוות אותו לאחיו התאום. חשבו מה יכול לסייע לו. עודדו אותו לרוב, ואמרו לו שתעזרו לו. בהצלחה, שירלי

19/08/2013 | 18:57 | מאת: שלומית

אני אימא לילד בן 7 אוטוטו ששנה שעברה נכנס לכיתה א' . במהלך השנה הסתבר לנו כי יש לו קשיים. הוא התחיל לעבוד עם מורת מתיא. בסוף השנה הוא ועוד ילד היחידים שלא יודעים לקרוא מהכיתה. מורת המתיא המליצה לנו על חוברת עבודה לקיץ. זה לא משהו שמקדם, זה יותר חוזר על התנועות של פתח וחיריק. ניסיתי להזכיר בכמה ימים, ניסיתי ב" לחייב", ניסיתי עם גמול ועונש- על בסיס זכויות- חובות;, ניסיתי עם דירבונים , כלום לא ממש עוזר, אני מרגישה מיואשת. מה שממש שבר את רוחי זה שאני מבינה את הקושי שלו ולכן אני מבקשת שיעבוד ממש מעט וגם בזה אין שיתוף פעולה. אני לא יודעת נה כבר לעשות. האם נכון לגרוע ממנו לדוגמה לצאת איתנו לבוץ כי הוא לא עובד, לוותר או להתעקש. אשמח לעצה

לקריאה נוספת והעמקה

שלומית שלום רב, השאלה אינה האם לוותר או להתעקש, אלא כיצד לעזור לבנך המתוק. בטוחני שהוא לא עושה דווקא, ושהוא רוצה להצליח בלימודים ולהיות תלמיד טוב. ההמנעות וחוסר שיתוף הפעולה מראה על הקושי הגדול שהוא חווה. לילדים כמו בנך קריאה של משפט הינה כמו חציית ים סוף, ומצריכה מהם אנרגיות ומאמצים רבים. חשוב מאוד לערוך לילד אבחון דידקטי ע"י מאבחן מוסמך. האבחון ימקד את אנשי המקצוע בנקודות הקושי של בנך, וגם בנקודות החוזק שלו. ניתן היום לערוך אבחון כזה דרך קופות החולים במחיר מוזל. בנוסף מעבר לשעות השילוב שמקבל בביה"ס, ממליצה לך על הוראה מתקנת בשעות אחה"צ. ככול שהוא יקבל את המעטפת הנכונה לה הוא זקוק, כך הוא יוכל להתקדם טוב יותר. לסיום חשוב להבין שהתקדמותו אינה נמדדת בהשוואה לחבריו לכיתה, אלא על פי יכולותיו ובהשוואה לעצמו. השתדלי לחזק את דימויו העצמי, ולראות את הדברים הטובים שבו אות כוחותיו. ישנו מארז של סיפורים קצרים ונחמדים, שנכתבו במיוחד לצורך זה. כל סיפור נכתב בצורה של ספרון קטן לפי דרגות קושי, כך שהילד אינו נבהל מהגודל או מהכמות: סיפורים בכייף – אוצר של סיפורים לילדים שזה עתה למדו לקרוא / ליט"ף. בהצלחה שירלי

19/08/2013 | 13:44 | מאת: מיכלי

לפני מס' חודשים התגרשתי ועברתי עם ילדיי(בן 6 ובן 3.5) לגור בעיר אחרת קרוב להוריי על מנת שיוכלו לסייע לי. בתקופה האחרונה בן ה-6 החל מסלים התנהגותו כלפיי הוריי, הוא מתחצף אליהם, מעליב אותם, מרביץ להם, כועס וזועם ללא הפסקה בכל פעם מסיבה אחרת. המצב הפך להיות כזה שלהוריי זה ממש לא נעים כבר להיות בחברתו.(כלפיי הוא לא מתנהג ככה). אני מאוד זקוקה לסיוע מצידם כי אני דיי לבד ב"מערכה". הגירושים שעברתי לא היו קלים בכלל והתמיכה של הוריי בי מאוד מאוד עוזרת. מלבד זה מאוד חשוב לי שהקשר שלהם עם ילדיי יהיה טוב וברור לי שאם לא נעצור את המצב הזה עכשיו זה יהיה מאוחר מדיי. אוטוטו מתחילה שנת הלימודים והוריי אמורים לעזור לי מאוד באיסוף הילדים לאחר המסגרות החינוכיות. אני בספק שזה יחזיק מעמד לאורך זמן אם בכל פעם שהם יפגשו את בני הגדול הוא ירביץ, יתחצף ויתנהג באופן כזה כלפיהם. אני זקוקה לסיוע דחוף!!!!!!!!!!!!! נ.ב- לפני הגירושים הקשר עם הילדים לא היה ממש קרוב והיינו מתראים אחת לשבוע בממוצע. חשוב לציין, שהוריי מאוד מאוד אוהבים את הילדים וקשורים אליהם. הם ומעניקים להם המון חום ואהבה, מתנות ועוד ועוד... תמיד פה לצידנו מתי שאני רק מבקשת גם מבחינת חומרית וגם מבחינה מנטלית. אני מאוד מאוד קשורה אליהם. אודה על קבלת עצה מה עליי לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

מיכלי שלום רב, ראשית כל שולחת לך כוחות רבים, והתמודדות קלה עם השינויים המורכבים שעוברים כעת עלייך ועל משפחתך. קחי את הדברים בפרופורציות נכונות ושמרי על כוחותייך. שנית, עלייך להבין שגירושין מערערים לחלוטין את העולם הברור, הידוע והקבוע של הילד, שחווה כעת חוסר יציבות וחוסר בטיחון משפחתי. לילדים בגילו של בנך קשה לעיתים להביע רגשות וקושי במילים ועל-כן הוא מתנהג את מה שהוא מרגיש – עצבות, כעס, תסכול ועוד. כפי הנראה רגש זה יוצא כלפי הורייך, אולי מכיוון שהוא מרגיש צורך "לשמור עלייך". כלומר הוא לא רוצה לפגוע בך, ולכן הוא מנתב את עוצמת רגשותיו כלפי הורייך, שנתפסים בעינייו "עמידים יותר". אז מה עושים ? מבינים שהוא לא עושה דווקא לאף אחד. מבינים שמאוד קשה לו, ושבדרכו הוא מבקש את עזרתם של המבוגרים, שיסייעו לו להסתגל מחדש. כלומר מצד אחד יש להביע אמפטייה גדולה לקושי שלו, כמו: אני מבינה שקשה לך, אני רואה שלא קל לך, אני יודעת שאנחנו עוברים תקופה לא קלה יחד. מצד שני, יש לחזקו ולנטוע בו אופטימיות ועתיד טוב, למשל: נסדר לך חדר או פינה נחמדה רק שלך בבית, אעזור לך למצוא חברים חדשים, נחפש חוגים מעניינים ועוד. בנוסף לכך, חשוב מאוד לשמור על שגרה מובנת ומסודרת בעלת גבולות ידועים מראש על-מנת ליצור לילדים סדר, ביטחון ומוגנות בחייהם. אחד מן החבלנים הגדולים ביותר במצבים אלו הם הרצון לפצות ולפנק את הילד על המצב הלא נעים בו הוא נמצא כעת. אלו מעבירים לילד מסר שאכן יש דבר מה לקויי בחייו ולכן המבוגרים צריכים לפצותו. המסר שצריך להעביר לילד הינו שיקח זמן להסתגל ולהתרגל למצב החדש, אך אתם תסדרו והכל יהיה בסדר. יישר כח להורייך להתגייסו לסייע לך. דבר זה אינו מובן מאליו בעיני. יחד עם זאת הם צריכים לקחת נשימה עמוקה ואורך רוח, ולהביט על הצדדים הטובים והחיוביים של הילד. אין להאפשר לו להכותם, כמובן, ויש צורך לשים את הזרקור על הצדדים הטובים של הילד ועל כוחותיו. בנוסף יש לעדכנו בלוח הזמנים החדש, לדוגמה: סבא וסבתא יבואו לקחת אותך בצהריים. תאכל אצלם ואני אגיע לאסוף אותך בשעה ארבע. זאת אומרת לעשות הכל כדי שהילד לא יהיה במצב שאי ודאות וחוסר בטיחון. אם את מרגישה שהדברים יוצאים משליטתך רצוי שתפני להדרכת הורים. בהצלחה וכל טוב שירלי

13/08/2013 | 02:25 | מאת: מיכל

אני מתארחת בבית אחותי שלה בת יפיפיה אך מרירה מאוד, בצורה מפתיעה מאוד אחייניתי בת 8 וחצי מגנה אותי ודוחה אותי לעיני אימה. אחותי מגיבה כמופתעת אך לא עושה דבר. אבקש עיצה לחיזוק. מודה מראש.

מיכל שלום רב, אכן מאוד לא נעים להתארח בבית שבו ילדה בת שמונה מתנהגת כלפייך בצורה בלתי הולמת. יחד עם זאת, היא אינה בתך והחינוך הינו באחריותה של אחותך. קחי את הדברים בפרופורציות הנכונות, ואל תקחי ללב מאבקי כח ומשיכת תשומת לב של ילדה קטנה. יכול להיות שאחותך מתייחסת אלייך ומשוחחת איתך למורת רוחה של הילדה. חשוב שתשקפי לאחותך, שהתנהגותה של בתה אינה נעימה לך ופוגעת בך. עשי זאת בדרך נעימה ולא ביקורתית. בהצלחה, שירלי

היי שירלי, בני בן שנה ועשרה חדשים אוהב מאוד לחוש שיער, כתוצאה מכך הוא תולש את שיערותיו עד כדי קרחות, הוא פשוט אוהב לשחק עם השערה ביד. בעבר הוא היה מכניס את השיער לפה ושם על השיער את המוצץ, עכשיו הוא לא מצליח לעשות את זה בגלל שלא נשאר שיער ארוך מקדימה אז הוא תולש ומשחק בזה. זה קורה ברגעים שהוא כועס/ עייף/ סתם רוצה להפתנק. ניסיתי כמה שיטות: אחת לא להתייחס בכלל-לא עזר, ניסיתי לכעוס מאוד ולהסביר לו שאסור לתלוש את השיער ושזה כואב- לא עזר, כרגע אני מנסה לתת לו בובה עם שיער נעים למגע אבל לא תמיד הוא רוצה. אשמח לקבל עצה לגבי מה עוד ניתן לעשות כדי שהתופעה תיפסק והאם את חושבת שתספורת תפטור את הבעיה. תודה מראש :), דנה.

דנה שלום רב, קיימת תופעה שנקראת "טריכוטילומניה", שהינה תלישת שערות אובססיבית. תופעה זו יכולה להתרחש מגיל ארבעה חודשים ואילך, וחשוב לטפלה בהקדם. ראשית יש לאבחן האם בנך אכן סובל מתופעה זו. פני לרופא הילדים של בנך או למרפאת אם ותינוק בבית החולים איכולוב, והתייעצי עימם. כך תוכלי לדעת באופן מקצועי ומדוייק, כיצד לסייע לבנך המתוק. כל טוב ובהצלחה, שירלי

14/01/2014 | 22:41 | מאת: אמא מיואשת

הי יש לי ילדה בת 4.5. מגיל שנה היא תולשת לעצמה את השיער מלפפת סביב האצבע ומוצצת את האצבע. סיפרנו אותה קצוץ הרבה פעמים (יש לה שיער בלונדיני מדהים) קנינו לה חוט שתחזיק ביד, בובה עם שיער הלכנו לפסיכולוגית וכלום לא השתנה. כשהיתה תינוקת ושאלתי רופא ילדי, הוא פטר אותי שזה יעבור , אבל זה לא עובר. אני מיואשת

14/01/2014 | 22:41 | מאת: אמא מיואשת

הי יש לי ילדה בת 4.5. מגיל שנה היא תולשת לעצמה את השיער מלפפת סביב האצבע ומוצצת את האצבע. סיפרנו אותה קצוץ הרבה פעמים (יש לה שיער בלונדיני מדהים) קנינו לה חוט שתחזיק ביד, בובה עם שיער הלכנו לפסיכולוגית וכלום לא השתנה. כשהיתה תינוקת ושאלתי רופא ילדי, הוא פטר אותי שזה יעבור , אבל זה לא עובר. אני מיואשת

05/08/2013 | 22:29 | מאת: יפעת

בתי בת השנה וחצי, ילדה מאוד חעמה ונבונה, מבינה הכל ויודעת לבטא את עצמה מצויין כאשר היא שמחה מאוד לדוגמא בעת משחק עם אחיה הגדול , כאשר מתלהבת ממשהו היא נוהגת לצעוק או יותר נכון לומר לצרוח האם זה מעיד על בעיה ?

לקריאה נוספת והעמקה

יפעת שלום רב, בתך עדיין מאוד צעירה, ואינה יודעת לעדן את תגובותייה בעת שמחה או הנאה. לשם כך יש לסייע לה ולהראות לה שניתן לשמוח גם ללא צעקות. עושים זאת בעזרת שימוש במודל חיובי בעבורה. זאת אומרת שהתנהגות ראוייה של הקרובים לה, יסייעו לה ללמוד כיצד לנהוג כראוי. למידה זו לוקחת זמן, ומצריכה אורך רוח וסבלנות. בנוסף, כאשר היא צועקת או צורחת, חשוב לומר לה, שאתם מבינים שהיא שמחה, אך ניתן לשמוח גם ללא צעקה. יש להדגים לה כיצד שמחים ללא צעקה. לסיום, אם עדיין התנהגותה מדאיגה אותך, ניתן להתייעץ עם רופא ילדים לגבי בדיקת שמיעה ומעקב התפתחותי. כל טוב, שירלי

29/07/2013 | 19:32 | מאת: אנונימי

אני בן 14.5 ואני מאונן בצורה מוזרה לא כמו כל גבר. אני מאונן כשאני לוקח את הפין ומניח אותו בין שני הרגליים אני שוכב על הבטן ובהזזת הירכיים והמפשעות את מצליח לגמור ולהינות ניסיתי הרבה פעמים לאונן רגיל ולא הצלחתי לגמור לא הרגשתי נעים כמו בשיטה שלי. השאלה שלי היא האם זה יפגע בי בקיום יחסי המין בעתיד? והאם זה בכלל נורמלי? פעם שמעתי סקסולוגים מדברים על זה שלא משנה איך אתה מאונן העיקר שאתה לא מכאיב לעצמך ולא מזיק לעצמך ולאחרים. דיברתי על הנושא הזה גם אם אבא שלי והוא אמר שאני נורמלי לחלוטין ושזה לא יעשה לי בעיות בעתיד. בבקשה תענו לי אני צריך עזרה. חזור

מתבגר אנונימי יקר, שאלתך מתאימה יותר לפורום של הסקסולוגייה: http://www.doctors.co.il/forum-76 מציעה לך לפנות לשם לקבלת מידע מקצועי. בהצלחה וכל טוב, שירלי

29/07/2013 | 10:38 | מאת: מאיר

שלום יש לנו תינוק בן 9 חודשים , אנו מבחינים שלתינוק אין סבלנות בכל הנוגע למתן אוכל ובזמן החלפת חיתול זה מתבטא בבכי רב ובלתי פוסק בעת החלפת חיתול ובאי סבלנות ואפילו התנפלות על הבקבוק בעת נתינת האוכל. התייעצנו עם טיפת חלב ורופא בקשר לכמות האוכל היומית והוא אוכל בסדר גמור וכל 3 שעות מקבל אוכל ולמרות זאת במיוחד שקם בבוקר או אחרי מקלחת משתולל עד לקבלת האוכל השאלה האם לעשות הכל מהר מהר כדי שיקבל את הבקבוק וירגע או לנסות להרגיע אותו וללמד אותו סבלנות על ידי דחייה קטנה במתן האוכל והרגעה ? תודה

מאיר שלום רב, עשיתם טוב שהתייעצתם עם טיפת חלב ועם הרופא, ושללתם בעייה רפואית או התפתחותית כלשהי. בהתנהלות היומיומית מול תינוקכם יש להשאר רגועים ולא לשתף פעולה עם הבכי ועם התסכול של התינוק מצד אחד, אך מן הצד השני זה אינו הזמן המתאים להתעכב ויש לבצע את הפעולות הללו בצורה עניינית ומיידית. בנכם עדיין מאוד צעיר, ואין זה המקום ללמדו דחיית סיפוקים, שיכולים להובילו לתסכולים מיותרים. לאחר שהתינוק רגוע ושליו, ניתן לקחת את הזמן ולשחק עימו ברוגע ובהנאה. בהצלחה, שירלי

19/07/2013 | 20:01 | מאת: בת 21 להורים פרמטיבים

היי, אני יודעת שמדובר בהורים ששואלים שאלות לגבי ילידהם, לכן אשמח אם הורים ימליצו לי דרך להתמודד עם הוריי, אז זה הסיפור: אני כיום בת 21 להורים ממוצא קווקזי, הידועים כפרמטיבים, הורי לא מרשים לי לצאת למקומות בילוי אחרי 12, זתומרת כל יציאה שלי מהבית מסתיימת בחצות וזה מונע ממני חיי חברה נורמלים ולא נדבר בכלל על מערכת יחסים, כמה שדברתי איתם שאני כבר בגיל שבו צוחקים אלי שאני חוזרת מוקדם הביתה הם לא מבינים, הם טוענים שבנות לא צריכות להסתובב ברחובות אחרי 12 שזה רק בנות מופקרות שלא מכבדות את עצמן, בגלל הגבלות אלו את השירות הצבאי לא עשיתי מכיוון שזה דורש להיעדר מהבית ולישון מחוץ לבית, כל 21 שנות חיי לא ישנתי אצל חברות...מה אלי לעשות?לעזוב את הבית? לפתוח בשביתת רעב? לריב איתם? אני ממש מתוסכלת..

בת 21 יקרה שלום רב, מאוד מבינה לליבך וחשה את תסכולך הרב. הנך בחורה צעירה שרוצה להנות מן החיים, לבלות בנעימים ולהרגיש בוגרת ועצמאית. אנו חיים בשנות האלפיים בתקופה שבה הכל גלוי, חשוף וידוע, דבר המקשה יותר על קבלת התרבות ואורח החיים של הורייך. עלייך להבין שלכל בחירה בחיים יש מחיר. חשבי עם עצמך מה המחיר שאת עלולה לשלם, אם תבחרי למרוד בהורייך, בתרבותך ובמסורת המשפחתית רבת השניים ? האם את מוכנה לשלם מחיר זה ? את יכולה לנסות לגייס קרובי משפחה, שיסייעו לך לשוחח עם הורייך ולהגמיש מעט את נוקשותם. בטוחני שהורייך אוהבים אותך מאוד ורוצים את טובתך ואת אושרך. חשבי מה יכול לעזור להם להרגיש בטוחים וללמוד לסמוך עלייך קצת יותר, לדוגמה: לצאת בליווי של קרובי משפחה או לבלות בבית של חברה שמוכרת למשפחה. ניתן גם לפנות למטפל משפחתי מן העדה, שמבין את התרבות ואת חוקי המשפחה, שיוכל לדבר לליבם ולסייע לכם. בכל מקרה לא רצוי שתכנסי איתם למאבקי כח מיותרים. נסי לעשות זאת בדרך טובה ולקבל באהבה את המסורת ואת התרבות של משפחתך. לכל עדה יש את הצדדים הטובים החיוביים ויש את המגרעות. בהצלחה וכל טוב, שירלי

21/07/2013 | 16:15 | מאת: בת 21 להורים פרמטיבים

שום דבר לא עוזר... דברתי עם דודה שלי שהיא אחות של אימא היא מבינה את המצוקה שלי ודברה איתם ולא עזר, אימי אומרת לי "זוהי השקפה שלנו אם לא טוב לך, תלכי, ואל תקראי לי אימא יותר" אני אוהבת את הוריי, הם הורים הכי טובים שאפשר לבקש, הם מספקים לי הכל, זה לא שאני רוצה לצאת בערב ולחזור ב5 לפנות בוקר שיכורה, כל מה שאני רוצה זה להיות נוכחת בחברת נערות בגילי, זה גורם לי לדחות כל הזמנה ליום הולדת או חגיגה של אירוע כל שהו, אפילו דייט עם בחור.. אשמח לשמוע על יועץ משפחתי שדברת עליו, איפה אני יכולה ליצור קשר עם יועץ כזה? תודה רבה על תשומת לב.

מה המטרה שאת רוצה להשיג? לצאת בשעות יותר מאוחרות? שיבינו אותך? שיתנו יותר מרחב? האם את עובדת? מרוויחה כסף למחיה? חוץ מלצאת ולבלות מה את עושה בחייך? (לומדת? עובדת?). ומה קורה אם את שוכחת וחוזרת יותר מאוחר? אשמח לקרוא עוד ולהמשיך לעזור לך.

21/07/2013 | 16:29 | מאת: בת 21 להורים פרמטיבים

המטרה שלי היא שיתנו לי קצת מרחב, שיתנו לי להחליט לבד מתי יגיע הזמן שאני צריכה לחזור הביתה.. אני בחורה מאוד אחראית ומאוד בוגרת לגילי כבר מגיל 14, לא מעשנת לא שותה..אני עובדת מגיל 14 מנסה כמה שיותר להיות עצמית, חסכתי כסף רב והוצאתי רישיון בגיל 17 ובאוקטובר מתחילה את הלימודי התואר באונ' תל אביב. כל החיי נסיתי למצוא תחלופה לכל המגבלות של הורי...במקום הצבא עשיתי שירות לאומי במקום ללכת לישון אצל חברות הזמנתי אותן אליי הביתה... שאני יוצאת עם חברה למסעדה או לבית קפה,(ברים פאבים או מועדונים אסורים בהחלט) הורי דואגים להתקשר ב11:30 כדי להודיע לי שאני לא אאחר הביתה, במידה ואחרתי ולא הגעתי ב12 מתחיל וויכוח ענק שבו שני ההורים לא מדברים איתי כמה ימים ומצפים שאבוא עליהם ואתחרט על המעשה ולא לחזור עליו שוב. היו מקרים שהיו מסכימים לי בחגים (כמו למשל ביום העצמאות) לחזור ב1 וגם אז הם מנדנדים לי בטלפון איפה אני ומה אני עושה. זה מתסכל מאוד...בנוסף יש לי אח שקטן ממני בשנה, עליו הם לא לוחצים, הוא כרגע חייל ובסופשים שהוא חוזר הביתה לא רואים אותו בבית יוצא למסיבות ולמועדונים חוזר ב5 לפנות בוקר, ושאני שואלת אותם מה אני שונה ממנו הם עונים לי "הוא בן מותר לו" לא מבינה את ההפרדה הזאת..

15/07/2013 | 19:20 | מאת: ליטל

שלום שירלי, אני יועצת צעירה בתחילת דרכי ורציתי לשאול בבקשה היכן אוכל למצוא חומרים לתוכנית העבודה הייעוצית לשנה הבאה? האם כל שנה יוצאת תוכנית מובנית או שאני אמורה לחבר אותה לפי צרכי בית הספר שלי? אני מתכוונת לתוכנית שנתית חוץ מכישורי חיים.. תודה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

ליטל שלום, תוכנית העבודה השנתית צריכה להתבסס על צרכי ביה"ס בתיאום מראש עם המנהל/ת. היועצת הבכירה צריכה לסייע לך בהכנתה בשנתך הראשונה. לעיתים ישנן השתלמויות בנושא, שמסייעות בבניית תוכנית העבודה. איני חושבת שקיימת תוכנית מובנת, אך קיים מודל של תוכנית עבודה. אעביר לך במייל תוכנית כזו לדוגמה, שתסייע לך בבניית התוכנית שלך. מאחלת לך בהצלחה גדולה וכל טוב, שירלי

גם אני יועצת מתחילה... שיהיה בהצלחה לכולנו

01/09/2013 | 21:49 | מאת: אבו חמאד מרים

אני יועצת חדשה רומא קלים בתכניות לבית הספר גדר לרכוש המורים בה מחנכים שלי גם רומא תכניות התערבות לתלמדא שלוב בקלים להם לנכים כדא להשתמש בהם

10/07/2013 | 20:22 | מאת: חיה

שלום ,איך לדעתך צריך להתנהג עם נער בגיל ההתבגרות שאוהב לישון המון, כמעט לא מדבר עם הסביבה רק שהוא רוצה משהו .בסוף שנה הוא גם לא רצה ללכת ללמוד והלך כשהתחשק לו..יש עליות וירידות בהתיחסות אלינו ההורים (לכאורה בלי סיבה מוצדקת)ואי אפשר לצפות מראש כיצד יתנהל.תודה

חיה שלום רב, בגיל ההתבגרות כבר אי אפשר להכריח או לכפות על הילד את החוקים ואת הגבולות, ולקבוע להם ללא התייעצות עימם. אלו צריכים לבוא מתוך מקום של יחסים טובים, הבנה הדדית, שיחה והסכם משותף. גיל זה מאופיין בתנודות רגשיות קיצוניות, בהתפרצויות זעם ובשינה מוגברת. על-מנת לסייע לבנך עלייך להבין הן את המורכבות של גיל זה והן את המורכבות המסויימת של בנך. רצוי שתפני להדרכת הורים דרך קופ"ח, באופן פרטי או דרך מכון אדלר. הדרכה זו תסייע לך בהיבטים השונים ובהתמודדויותיך מולו. כך תוכלו לעבור יחד את התקופה הזו בשלום ובהתפתחות מצמיחה. בהצלחה וכל טוב, שירלי

04/07/2013 | 23:16 | מאת: דנית

ליליה טוב,ביתי בת שלוש וחצי יודעת את כל הצבעים אבל דווקא את הצבע הכחול היא לא מצליחה ללמוד..איך אפשר ללמד כדאי שתלמד את הצבע ניסתי הכל..(השוותי לה את הצבע נגיד כמו ים כמו שמיים וכו'..)כמו כן ביתי בת השנתיים וחצי יודעת גם כן את כל הצבעים אבל תמיד מתבלבלת בינהים.מה אני יכולה לעשןת?או לתת את הזמן לעשות את שלו??תודה מראש

דנית שלום רב, התנהגותן של בנותייך הינן נורמטיבית לגילן. הן מאוד צעירות. העזרי בסבלנות ובאורך רוח, והמשיכי לחשוף אותן לצבעים השונים בדרכים שונות, למשל: תנו לי חפץ אדום, היכן בתמונה יש כחול, מה השם של הצבע הזה ועוד. כל זאת עשו בעזרת ספרים ומשחק בהנאה ובשמחה. אל תהי בלחץ ואל תעבירי לילדותייך תחושת מתח כלשהי. בנוסף אל תשווי אותן לילדים אחרים - כל ילד מתפתח בקצב ובזמן שלו. שוחחי עם הגננות של בנותייך, ושמעי מה הן אומרות. גננת מנוסה תוכל לומר לך, האם הילדה פועלת בהתאם לבני גילה או לאו. חשוב לציין, שאם את רואה שאין שיפור במצב, יש להתייעץ על כך עם רופא הילדים, ולפי הצורך לפנות להתפתחות הילד לאבחון. כל טוב, שירלי

שלום רב! בתי בת שנתיים וחצי ובחודשים האחרונים ההתמודדות איתה הפכה להיות עבורי כמעט בלתי אפשרית. יש אינספור פעולות יומיומיות בסיסיות שצריכות להתבצע עם כל ילד בגיל הזה ובכל אחת ואחת מהן אני נתקלת בחוסר שיתוף פעולה. אתן דוגמא (אחת מיני רבות): בכל בוקר יש סידרה של פעולות שצריכות להתבצע - פיפי, שטיפת ידיים, צחצוח שיניים, איסוף שיער, נעילת סנדלים, יציאה מהבית וכו'... התגובה הראשונית שלה לפני ביצוע כל אחת מהפעולות האלה היא סירוב. אם למשל סיימה את צרכיה, העליתי אותה על כיסא על מנת לשטוף ידיים, פתחתי את הברז וכעת השלב בו היא אמורה להרטיב את ידיה, היא תעמוד בכוונה ללא תזוזה ולא תגיש את הידיים. אם הרטבתי את מברשת השיניים ושמתי עליה משחה וביקשתי שתפתח את הפה על מנת שאוכל לצחצח את שיניה, היא תסרב. אם הצלחתי בכל המשימות והגיע הזמן לצאת מהבית, פתחתי את דלת הבית וביקשתי ממנה לצאת, היא תקפא במקומה ותסרב. אם המעלית הגיעה ואבקש ממנה להיכנס פנימה, היא תנהג באותה דרך. אני חושבת שהבהרתי את הנקודה. כל פעולה שאמורה להימשך מספר שניות יכולה להימשך שעות. יצוין כי אם בלית ברירה איאלץ לבצע את אחת הפעולות בכוח לנוכח הסירוב שלה הדבר כמובן יגרור התקף זעם שכולל בכי וצרחות. אני מנסה להימנע מעימותים ככל שניתן, לתת לה אפשרויות בחירה ואם למשל היא מסרבת לפתוח את הפה על מנת לאפשר לי לצחצח את שיניה, איני מביעה כעס משום שזה רק יגרום לה להתבצר ב"דווקא" עוד יותר. אני מציינת בפניה משפט כגון "אני לא יכולה להמתין כאן על ידך משום שגם אני צריכה לצחצח שיניים. כשתהיי מוכנה תקראי לי". ואכן אני עוזבת את המקום. זה יכול להימשך דקות ארוכות מאוד עד שתקרא לי אם בכלל או שתמצא נושא אחר לבסס את ה"דווקא" שלה עליו. בקיצור, אני מותשת. באפיסת כוחות מוחלטת. אין לי מושג אם אני נוהגת כשורה! איך אפשר לשנות את המצב? תודה רבה רבה מראש!

לקריאה נוספת והעמקה

טום שלום רב, התנהגותה של בתך הינה נורמטיבית ושכיחה לילדה בגילה. בגיל זה הילדים יוצאים לעצמאות ובודקים את הגבולות מול הזולת. בדיקת גבולות זו אכן מעייפת ומתישה להורים, שהיו רגילים עד כה לתינוק או לפעוט פסיבי. על-מנת להמנע ממאבקי כח מיותרים עם בתך, קבעי לעצמך גבולות, חוקים וסדר יום קבוע, שבו תראי על מה ניתן לותר ועל מה לא ניתן לוותר, למשל: לצחצח שיניים זה חובה, היכן אוכלים זו בחירה. מאוד קשה להורים לראות את ילדם מתוסכל ועצבני, כשאינו שבע רצון, אך אין כל פסול בכך. זאת אומרת, כאשר את מציבה לה גבול אל תצפי שהיא תקבלו בשמחה ובמהרה. אז מה עושים ? קובעים את הגבול, למשל: כל ערב אנו מצחצחים שיניים. אם היא מקשיבה ופועלת בהתאם, יש לחזקה לרוב ולעודדה במילים כמו: מאוד שמחתי לראות אותך מצחצחת שיניים, את ילדה מאוד בוגרת, עכשיו אנחנו יכולות להתפנות ולשחק יחד ועוד. אם היא מתנגדת, הביעי בפנייה אמפטייה מרובה, אך המשיכי להציב את הגבול, לדוגמה: אני מבינה שלא בא לך לצחצח שיניים, אך אצלינו בבית מצחצחים כל ערב. יש להיות עניינים, ולחזור על כך שוב ושוב ללא הסברים מיותרים. בהצלחה, שירלי

27/06/2013 | 23:01 | מאת: אתי

נתנו לי מועד ב' בחופש, ואני מפחדת שגם בו מרוב חרדה לא אגיע, או אכשל מה את מציעה?

אתי יקרה שלום רב, ניתן לטפל בחרדת בחינות, ואין שום סיבה שתסבלי ממנה. ממליצה לך לפנות לרופא המשפחה ולהתייעץ עימו על אנשי מקצוע מתוך הקופה שיכולים לסייע לך. ישנם תרגילים רבים אשר מפחיתים חרדה, ושיכולים לעזור לך להתמודד עם הקושי. אל תשארי לבד, פני לעזרה מקצועית בהקדם. בהצלחה, שירלי

26/06/2013 | 08:54 | מאת: סוזן

שלום הבת שלי בכיתה א' עשתה את המבחן הסופי במטמטיקה ויש לה 5טעויות כל השנה הייתה מצויינת במבחנים , אבל מצד אחר כנראה היא נלחצת בזמן אמת אני לא מבינה מה קורה לה במבחן אני עושה המון תרגולים בבית בזמן המבחן היא הייתה חולה עם דלקת שקדים חזקה אבל תיפקדה רגיל ואני שואלת אותה למה עשית טעויות היא מסתגרת בתוך עצמה ואין לה תשובה אני עצבנית מאוד ומתוסכלת הרי עבדתי איתה כל השנה והכל היה בסדר עכשיו אני לא יודעת מה לעשות עונש , או מה ?

לקריאה נוספת והעמקה

סוזן שלום רב, בתך הינה בכיתה א', בתחילת דרכה האקדמאית. מדוע היא צריכה לחוות כל כך הרבה לחץ, תרגולים רבים בצד עצבים ותסכולים שלך ? עם לחץ שכזה ועם דלקת בגרון כל ילד נורמלי היה עושה טעויות. רצוי מאוד שתרפי קצת מן הדחיפה למצויינות, שעלולה לגבות מחיר רגשי ונפשי מבתך, ויכולה לפגוע בטיב היחסים שבינייכן. חשבי מה הצלחתה מסמלת בעבורך ? ומדוע חשוב לך כל כל שתהיה מצטיינת ? אין שום סיבה להעניש ילדה על שלא הצליחה במבחן, נהפוך הוא יש לעודדה לרוב על המאמץ, על הרצינות ועל ההשקעה המרובה שלה. ממליצה שתפני להדרכת הורים לשם התייעצות נוספת והכוונה. כל טוב, שירלי

לקריאה נוספת והעמקה
19/06/2013 | 23:02 | מאת: דנהלה6

שלום, האם תעודת הוראה להוראה בתיכון מספיקה מבחינת הדרישות לייעוץ חינוכי ביסודי?

שלום רב, הדרישות הן בהתאם לצרכי ביה"ס ולניסיון שלך. את יכולה לברר זאת מול היועצת הבכירה במשרד החינוך במקום מגורייך. בהצלחה, שירלי

04/06/2013 | 13:42 | מאת: יוכי

שלום רב, בתי בת ה 7 מסיימת כיתה א', אנחנו (ההורים) מתקשים לבנות סדר יום נכון ומתאים לה. האם שיעורי בית עושים ישר אחרי בית ספר? האם אחרי ארוחת צהריים ? האם ב 16:00 לאחר ששיחקה ונרגעה מהיום שעברה בבית הספר? יש לציין שיש לה קשיי קשב וריכוז ADD. (ריטלין לא היה יעיל בשני מינונים..) תודה רבה יום טוב יוכי

לקריאה נוספת והעמקה

יוכי שלום רב, סדר יום נבנה בהתאם לצרכי המשפחה ולצרכי הילד. אין תבנית חד משמעית אחת, שבה צריך לדבוק. יחד עם זאת, השגרה והסדר היומיומי הינם חשובים ומשמעותיים בעיקר לילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז. חשוב שתמשיכו בבירור אצל הרופא המטפל בעניין טיפול תרופתי מתאים, שיכול לסייע לבתכם. לגבי סדר היום – רצוי לתת לילדה זמן למנוחה לאחר החזרה מבית הספר. זאת אומרת, לאכול ארוחת צהריים ולנוח (לשכב קצת, לשחק או לצפות בטלויזיה). הגבילי זאת לשעה. לאחר מכן שבי עימה על שיעורי הבית והכנת המערכת. בדקי כיצד לוח הזמנים הזה מתאים לך ולבתך. אם את רואה שקשה לה לאסוף את עצמה לאחר הפסקה, כדאי לנסות להכין את השיעורים מיד כשהיא מגיעה הביתה. בכל מקרה יש לסגל דפוס אחד קבוע. בהצלחה, שירלי

03/06/2013 | 08:58 | מאת: לילי

היי, יש לי ילדה בת שנה ותשעה חודשים, ולאחרונה היא התחילה לקנא כשילדים אחרים בגילה מתקרבים אליי-- לדוגמא כאשר אני אוספת אותה מהגן ואני אומרת לילדים שלום (כי הם באים אליי עם חיוך אז איך אפשר לא להגיד להם שלום ולתת יחס) היא מושכת אותי לכיוון הדלת, או בגן משחקים היא לא רוצה שאני אתייחס לילדים אחרים, היא מחבקת אותי ומזיזה אותי מהם ובוכה או מייבבת כזה ואומרת "אמא שלי" וכדומה. בעלי אומר שאני לא צריכה להתייחס לשום ילד אחר שמדבר איתי, אבל אני לא מסכימה עם זה. מה לעשות? מה גם שאני צריכה ללדת עוד חודש והיא מרגישה שיהיה שינוי (היא יודעת שאני בהריון ושיש לי תינוק בבטן)??? היא מאוד אוהבת ילדים ומתלהבת בחברתם. אבל איך להתנהג ברגע של קנאה? תודה מראש על התשובה

לקריאה נוספת והעמקה

לילי שלום רב, אמא יש רק אחת – האמא של הילדה המתוקה והמקסימה בת השנה ותשעה חודשים. לילדים האחרים בגן יש את האימהות שלהם. אם הבת שלך זקוקה למלוא תשומת הלב שלך – אפשרי לה זאת. את יכולה לומר, כמובן, לילדים שלום, אך את תשומת הלב המרכזית בתך צריכה לקבל. בתך מאוד צעירה, ועוד מעט יהיה חבר משפחה נוסף, ש"יתפוס" את מקומה. לכן חשוב לעטוף אותה באהבה ובביטחון לרוב, ולהעביר לה את המסר, שהיא אינה צריכה ל"הלחם" על פיסת יחס – אמא פה לרשותה באהבה גדולה. כל טוב ולידה קלה ומהירה, שירלי

02/06/2013 | 16:14 | מאת: אורית

שלום,אשמח לקבל ממך עצה איך מפסיקים לתינוק בן שנה ושלושה חודשיים.ולילדה בת שלוש וחצי למצוץ תאצבע.(אגודל)..כבר עייפתי מלהגיד אסור וזה לא יפה ..מה הפתרון של זה???אני לא יכולה לראות אותם כבר ככה.תודה

לקריאה נוספת והעמקה

אורית שלום רב, האצבע הינה מרגיעה ומנחמת עבור פעוטות וילדים קטנים, ונותנת להם ביטחון ומוגנות. הבעיה המרכזית של מציצת אצבע הינה הפגיעה החמורה בשיניים ובמבנה של הלסת. הדרכים לגמילה ממציצת אצבע אינם כוללים (לצערי...) אבקות קסמים או פטנטים מופלאים חוץ מאורך רוח וסבלנות רבה. חשוב לא להכנס עם הילדים למאבקי כח מיותרים וללחצים סביב נושא זה. יש להמשיך להעיר להם על כך בענייניות, ללא כעס וללא ביקורתיות. את יכולה לקחת את בתך הבכורה לרופא שיניים, שיסביר לה מדוע לא כדאי למצוץ אצבע. בנוסף את קראי להם סיפורים בנושא, והציעי להם מוצץ במקום האצבע – שממנו ניתן להיגמל יותר בקלות- או חפץ אחר שיכול להרגיע אותם, כמו: דובי או בובה. במקרים רבים הלחץ החברתי עושה את שלו (תוצאות טבעיות), ובגיל קצת יותר בוגר הילד מתבייש למצוץ אצבע ליד חברים. בהצלחה, שירלי

02/06/2013 | 11:50 | מאת: לילי

שלום רב אני אמא לשלושה כאשר בני הבכור בן 10. אני אשה דתיה ומאמינה ובעלי בשנים האחרונות אינו מנהל אורח חיים דתי אך יש לציין שהילדים לא רואים אותו מחלל שבת למרות שבפועל הוא לא שומר שבת. לאחרונה בני הבכור אמר שהוא יודע שאבא אואה סרטים בשבת. אנחנו מנהלים אורח חיים דתי, הילדים חומדים בבתי ספר דתיים. שאלתי היא איך אני מתייחסת לשאלה שלו ,האם לפתוח את כל הקלפים בפניו ובפני שאר הילדים? אני מצד אחד לא רוצה לגרום להם לבלבול בחיים ומצד שני לא רוצה לשקר . אנא עצתך. תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

לילי שלום רב, הדילמה אכן לא קלה כלל, ועלולה ליצור בלבול אצל הילדים. יחד עם זאת, אינכם חיים בסביבת חיים סגורה, כך שהילדים נחשפים לגישות ולתפיסות שונות הן של דתיים והן של חילוניים בכל מקרה. על-מנת ליצור לילדים סדר וביטחון בחייהם, יש לשוחח עימם על כך בפתיחות ובחופשיות. זאת אומרת, שיש לשתפם בכך שאת בוחרת בדרך חיים דתית ואילו אביהם בוחר בדרך חיים חילונית – כל בחירה הינה לגיטימית ויש לכבדה. עליכם להדגיש בפני הילדים שבחירתכם ת, אינה משנה דבר הן בזוגיות ההורית והן בזוגיות שלכם. הדגישו בפנייהם שההחלטות ההוריות שלכם נקבעות יחד, כמו: מסגרת הלימודים, שהינה דתית. תנו להם תחושה של ביטחון ומוגנות – לא משנה מהי גישתינו לדת, אנחנו הורים שלכם בכל מצב. תנו להם מקום לשאול שאלות, וענו להם בכנות בהתאם לגילם. בדרך זו תוכלו להיות מודל נהדר לכיבוד הדדי בתוך המשפחה ללא בלבול מיותר. כל טוב, שירלי

01/06/2013 | 09:38 | מאת: אבי

שלום רב, בני בן שנתיים וחצי ונולדה לו אחות לפני חודשיים. לאחרונה הוא מתאפק ולא מוכן לעשות קקי עד שמגיע למצב שזה בורח לו. איך היית מייעצת לי לנהוג איתו והאם זה קשורה להולדת אחותו? תודה מראש

אבי שלום רב, הסיבות להתנהגותו יכולות להיות רבות ומגוונות, ובין השאר כוללות את הולדת האחות הצעירה. עלייכם לקחת בחשבון שבנכם עדיין צעיר מאוד, זאת אומרת שלעיתים יש רגרסייה התנהגותית שהינה נורמטיבית. אז מה עושים ? ראשית פנו לרופא הילדים והתייעצו עימו. חשוב לשלול בעייה בריאותית כלשהי, שמשפיעה על בנכם. שנית, במתן צרכיים האחריות הבלעדית הינה על הילד והוא "השולט" בכך. כלומר, בכל דבר ההורים יכולים לקבוע לילד חוץ מעשיית צרכים ואוכל. על-כן חשוב מאוד לא להכנס עימו למאבקי כח מיותרים ולא לעשות מכך עניין גדול. יש להציע לו ללכת לשירותים באופן רגיל כמו שנהגתם עד כה. אם הוא ניגש לשירותים ועושה את צרכיו, יש לחזקו ולעודדו במילים כמו: איזה ילד בוגר, עכשיו אתה מתנהג כמו גדול, אנו שמחים לדעת שהתפנת ועכשיו לא תכאב לך הבטן וכו'. אם הוא מתאפק ומפספס, חשוב להיות עניניים עימו - אין להעיר לו, אין להיות ביקורתיים ואין להיות שיפוטיים. החליפו לו את הבגדים ונקו אותו – ברח לך , חמוד, לא נורא. בוא ננקה ונחליף לך – זהו! שללו בעיה בריאותית, ועל תעשו עניין מההתאפקויות ומהפספוסים. כך יחזור בנכם לעשות את צרכיו בשירותים. מזל טוב על הולדת בתכם המתוקה. בהצלחה ושבוע טוב, שירלי

28/05/2013 | 19:05 | מאת: גילי

ערב טוב,ביתי בת השלוש וחצי הולכת לגן..מאז ששמתי אותה בגן היא תמיד חוזרת הביתה עם התנהגות לא הולמת.היא לא מקשיבה לי,היא מרביצה ונושכת את האחים הקטנים ממנה בשנה וחצי..אני תמיד מסבירה לה שאסור וצריך להקשיב ושאסור להרביץ זה לא נעים..אבל עדיין ממשיכה.היא ילדה מאוד מאוד עקשנית(היא הבכורה)ולא מקשיבה.דיברתי עם הגננת בקשר למצבה בגן היא אומרת שהיא מתנהגת בסדר גמור והיא אף פעם מרביצה צועקת או נושכת.לפעמיים בבית היא מתנהגת אפשר להגיד "כילדת ירושלים"מקשיבה ועונה למה שאומרים ומשתפת פעולה.מה עליי לעשות במצב כזה?מה להגיד לה?כי כבר לא נשאר לי קול מרוב דיבור..אשמח להכוונה,תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

גילי שלום רב, בטוחני שבתך הינה ילדה טובה ומתוקה, שרוצה להתנהג יפה ולקבל חיזוקים ועידוד מהזולת. יחד עם זאת עלייך להבין שלבתך הקטנטנה יש שני אחים עוד יותר קטנטנים בני שנתיים, וכפי הנראה לא קל לה כלל להתמודד עם המצב. בתך מביעה את הקושי ע"י התנהגות בלתי ראוייה, כמו: נשיכות או מכות במצבי תסכול וכעס – התנהגות שהינה נורמטיבית ושכיחה לילדים בגילה. אז מה עושים ? ממשיכים בעקביות לומר לה שאסור לנשוך ושאסור להרביץ – לא מוותרים. מנגד יש לעודד ולחזק אותה ללא סוף על התנהגויות טובות ורצויות, שלבטח יש לה, לדוגמה: היה לי כייף להיות איתך היום, את הילדה הבכורה והמקסימה שלי, התנהגת נפלא לאחים שלך ועשית לי שמח ועוד ועוד. להיות אמא לשלושה ילדים כל כך צעירים זו משימה בהחלט מאתגרת, ומחזקת את ידייך על כך. המשיכי בהצבת גבול ברור בצד עידוד – אלו יעשו את העבודה. בהצלחה, שירלי

26/05/2013 | 22:57 | מאת: יעל

הי שירלי, אני כותבת לך כדי לפרוק מעט את הקושי שלי, התחלתי לעבוד במקום ממש טוב ואני ממש מצליחה אבל עובדת איתי פסיכולוג שממש קשה לו עם ההצלחה שלי כי הוא לא מצליח להתחבר לילדים ולצור איתם קשר משמעותי ולכן הוא מנסה ללכת מאחורי גבי ולפעות עם הצוות בטענה שאני לא יודעת/אין לי נסיון. אין לי כוח למלחמות האלה אני מרגישה שהמחשבות על זה תופסות אותי כל היום יותר מהדברים הקשים שאיתם אני מתמודדת. ניסיתי לדבר עם המנהל על כך אבל הוא לא ממש מבין את המלחמות היום יומיות, מבחינתו הוא תפס את הפסיכולוג ואמר לו שאני אמורה לרכז הכל והכל צריך לעבור דרכי ובזה זה נגמר. אני חושבת על שנה הבאה ופשוט הכוחות עוזבים אותי, לא מסוגלת לחשוב על המפגשים איתה הוא מתנשא מאוד ושתלטן מאוד, קשה לי, מה לעשות?

הי יעל, אני מבינה מפנייתך, שהינך יועצת חינוכית , שמסיימת את שנת עבודתה הראשונה. השנה הראשונה הינה שנת הסתגלות וטומנת בחובה אתגרים וקשיים רבים – זאת עלייך לקחת בחשבון – ההי יותר אמפטית לעצמך. לגבי הפסיכולוג – רצוי שתקבעי עם המנהל ועם הפסיכולוג פגישה, ויחד תערכו הגדרת תפקידים של תפקיד היועצת, של תפקיד הפסיכולוג ושל תפקידים החופפים לשנייכם. כך הדברים יהיו ברורים ומוגדרים לשנייכם, ויקבלו תוקף על-ידי המנהל. בנוסף, חשוב שתחזקי את הביטחון ואת הדימוי העצמי שלך. ככול שתהי בטוחה בעצמך, כך גבולות התפקיד יהיו ברורים לך יותר. תכונותיו הלא נעימות של הפסיכולוג הינן נחלתו, בחרי לא לשתף עימן פעולה וההי אותנטית לעצמך. אם לא תכנסי עימו למאבק כח , לא יהיה מאבק כח. השתדלי לקבל כוחות מן הדברים הטובים והחיוביים בעבודתך , כמו: הקשר הטוב, שיש לך עם הילדים ועם המורות, ומהם להתמלא. שולחת לך חיבוק גדול והרבה כוחות, שירלי

שלום, אני בעלת תואר בחינוך ותעודת הוראה. אני מעוניינת בלימודים לתואר שני ומאוד מתלבטת. תחום הטיפול מושך אותי, בחלק התהליך החיפוש נתקלתי בתואר השני ביעוץ המשולב שציינתי בכותרת, אני מעוניינת לדעת- 1.אילו אפשרויות תעסוקתיות תואר שכזה פותח בפני. 2.אם אני רוצה לעסוק בטיפול מהן האפשרויות לתארים שניים בתחום? 3.האם התואר שציינתי מעלה מוכר לך בכדי להמליץ לי? תודה מראש כנרת

כנרת שלום רב, עם תואר שני בייעוץ חינוכי את יכולה לעבוד כיועצת חינוכית בבתי ספר. עבודה זו הינה רחבה מאוד, ונוגעת בהיבטים שונים בתוך מערכת החינוך, כמו: תחומים פסיכוסוציאלים, התאמות למבחנים, הפניות לגורמי טיפול נוספים, קשר עם גורמים מחוץ לביה"ס ועוד. כדאי שתפני ליועצת חינוכית במקום מגורייך, שתשתף אותך בתחום העסוק של היעוץ החינוכי. הטיפול הינו חלק מתוך מגוון נושאים רחב, והוא אינו המרכזי. בנוסף את יכולה לברר על לימודי תואר שני בתראפיה - באומנות, בתנועה, בעזרת בע"ח וכו' או בתואר שני בניתוח התנהגות. בהצלחה, שירלי

26/05/2013 | 09:07 | מאת: טל

שירלי שלום, בימים האחרונים, בני בן השנה ו-4 ממאן ללכת לישון, מהרגע שהוא נכנס למיטה הוא מתחיל לצרוח. עד כה הוא היה מבין שזה זמן השינה, היה משחק במיטה והיינו נשארים איתו בחדר עד שהוא נרדם. בימים האחרונים זה נהיה בלתי אפשרי, ואתמול הוא כבר צרח במשך שעה. אני מוציאה אותו ומרגיעה אותו אך בשנייה שהוא מבין שהוא חוזר למיטה הצרחות מתחדשות. לא נראה שמציק לו משהו אלא הוא פשוט לא רוצה ללכת לישון. ניסינו לאחר מעט את שעת השינה אך גם זה לא עזר. מה את ממליצה לעשות? תודה, טל.

טל שלום רב, הסיבות שגורמות לבנך להתנהגות זו יכולות להיות רבות ומגוונות. חשוב שתנסו לברר מה הוא אומר לכם בהתנהגותו והאם יש דבר מה שמפריע לו או האם היה שינוי כלשהו בשגרת חייו ובהתיחסותכם אליו. לפני ההשכבה יש לערוך סדר ברור ועקבי, למשל: ארוחת ערב, מקלחת, סיפור, המון חיבוקים ונשיקות והשכבה, כדי ליצור לילד שגרה וביטחון. חשוב בזמן ההשכבה לא לאפשר לו לשחק. כשנכנסים למיטה, הולכים לישון. שבו לידו, והיו שם בעבורו. בזמן זה אין להוציאו מן המיטה, אין לדבר עימו, אין לחבקו ואין לנשקו. התנהלות זו תעביר לו את המסר, שכעת הולכים לישון. למחרת הקפידו לחזקו ולעודדו במילים כמו: ראיתי שמאוד התאמצת להרדם, אנחנו נעזור לך להרדם טוב בלילה, מאוד שמחתי לראות אותך ישן טוב, היום אתה מאוד עירני כי נרדמת היטב בלילה וכו'. עקביות ועידוד יעשו את העבודה. בהצלחה, שירלי

21/05/2013 | 12:26 | מאת: אורית

שלום שירלי אני יודעת שזה נושא שדובר עליו רבות אך אני ממש לא יודעת כיצד לנהוג עם ביתי בת שנתיים ותשעה חודשים , עד לפני כחודש ביתי היתה ישנה במיטת תינוק ומידי לילה היתה מתעוררת והייתי מעבירה אותה לישון איתנו , ולאחרונה חשבתי שאם אעביר אותה לישון במיטת נוער עם אחותה הבוגרת יותר (כמעט 5) אשר ישנה כל הלילה במיטתה אולי זה יעזור והיא תישן במיטה שלה אך ממש לא היא מגדילה לעשות לאחרונה מחכה שאחותה תישן ואז היא קמה לסלון אני מנסה להתעקש איתה ומחזירה אותה למיטה אך לאחר שעה ולעיתים יותר שאני שמה אותה במיטה והיא יורדת אני נשברת ומשכיבה אותה בסלון לידי , ואז מחזירה אותה למיטה וכמובן שבלילה היא מתעוררת שוב ובאה למיטתי , חשבתי להחזיר אותה לישון במיטת תינוק על מנת שלא תוכל לרדת , עליי לציין שלאחר יום ארוך אני זקוקה לשינה בלילה ולא לטיילת , , אני מסבירה לה ומדברת איתה לפני השינה וגם במהלך היום היא מאוד עקשנית, אשמח אם תייעצי לי כיצד לנהוג תודה.

אורית שלום רב, עלייך להיות בטוחה לחלוטין, שאת רוצה ומוכנה לכך שבתך תישן במיטתה כל הלילה. בהחלטה זו יש להיות עקבית, בטוחה וחד משמעית. זאת אומרת, שאין להעביר לילדה מסרים כפולים, כשמצד אחד את אומרת לה לישון במיטתה ומן הצד השני את מאפשרת לה לישון בסלון או במיטתך. אז מה עושים ? אומרים לה מראש, שמעכשיו היא תישן כל הלילה במיטה שלה. אין צורך לתת הסבר ארוך, אלא די במשפט קצר וממוקד. ברגע שהיא מתעוררת ומגיעה לסלון או למיטתך, יש להחזיר אותה למיטתה ללא דיבור, ללא חיבוקים, ללא נשיקות וללא תשומת לב מיותרת. יש לעשות כך שוב ושוב בעקביות, עד שהיא תלמד לישון במיטתה. חשוב מאוד לעודדה על המאמץ ועל הצלחה. כלומר, אם היא נשארת חלק מן הזמן במיטה או אם היא ישנה כל הלילה , יש לעודדה לרוב במילים כמו: אני גאה בך, אני מאוד שמחה שישנת כל הלילה, בזכותך ישנתי טוב וכו'. בנוסף, חשוב שלא תשכחי את בתך הבכורה שישנה כל הלילה, ושתעודדי אותה על כך גם כן. שולחת לך אורך רוח, עקביות וסבלנות – אלו יעזרו לך ללמד את בתך המתוקה לישון במיטתה כל הלילה. שבוע טוב, שירלי

16/05/2013 | 21:27 | מאת: מיכל

שלום שירלי יש לי ילדה בת שלוש וארבעה חודשים אני נמצאת בבעיה מאוד רצינית איתה שמטרידה אותי מאוד,היא לא אוכלת שום דבר במשך היום זה אומר שהיא יכולה לאכול למשל רק קורנפלקס עם חלב או רק אורז דברים מאוד ספציפים ,היא לא אוכלת ירקות,פירות,בשר,עוף פשוט יום עובר מבלי שהיא אוכלת..אני ובעלי לא יודעים איך להתמודד איתה אנחנו מנסים לדובב אותה לנסות לטעום היא לא מוכנה בשום אופן..אם יש באפשרותך להדריך אותי מה לעשות כי אני ממש אובדת עצות...תודה רבה מיכל

לקריאה נוספת והעמקה

מיכל שלום רב, ילדה בגילה של בתך זקוקה לתזונה מאוזנת ונכונה לשם גדילה והתפתחות תקינה. יש צורך לערוך בירור מקיף לסיבה ולגורמים שבגללם בתך אינה אוכלת באופן מסודר והינה בררנית לגבי מגוון המאכלים. חשוב לציין, שהסיבות לכך יכולות לנוע בין גורם מינורי ולא משמעותי ובין גורם, שבעקבותיו יש צורך בטיפול ובהתערבות. זאת אומרת שמצד אחד אין צורך להכנס ללחץ ולחששות, אך מן הצד השני חשוב לבדוק ולברר את העניין. ראשית, יש לפנות לרופא הילדים של בתך, ספרי ותארי לו את שגרת התזונה של הילדה, והתייעצי עימו לגבי בנושא. בביה"ח שניידר ישנה מחלקה, העוסקת בהפרעות אכילה אצל ילדים. אתם יכולים לפנות אלייהם ולהתייעץ. בנוסף יש לבדוק האם התפתחותה של בתכם הינה תקינה ותואמת גיל, והאם יש רגישות כלשהי בויסות החושי, שמונע ממנה לאכול מרקמים שונים של מזון. כמו-כן יש לשלול כל בעיה בריאותית שיכולה להשפיע על עדיפויותיה לסוג מזון מסויים - את הבירורים הללו יש לעשות דרך רופא הילדים. לאחר שלילה של גורמים התפתחותיים ו/או הגופניים, בדקו את מערך הגבולות והתנהלותכם מולה בנושא זה. בכל מקרה חשוב שתפנו להדרכת הורים ליעוץ ולהכוונה, כיצד להתמודד עימה. כל טוב, שירלי

10/05/2013 | 18:42 | מאת: יעל

אני מורה מעל עשור, ויש לי תלמידה בחטיבה שאני לא מצליחה כשהיא נמצאת ,בד"כ, להעביר שיעור נורמלי. הילדה מרקע בבית לא פשוט, וגם האמא חלשה ומיואשת ממנה. מדובר בהקבצה ב' בחשבון, והיא הכי חלשה בחשבון בהקבצה, אך יש לה השפעה חברתית על הבנות. ניסיתיוהתחלתי לקבוע לה שיעור פרטי קבוע איתי בבי"ס, ומחצית מהזמן רק להתענין בה. אך הילדה התחמקה מאד והתנגדה להמשיך. התיעצתי אישית עם פסיכולוגית והיא אמרה לתת לה 5 דקות בכל שיעור לעשות סיבוב להתאורר. וכך ניסיתי. הסברתי לילדה על הרעיון, והמטרה. וכשניסינו - כשחזרה לכיתה המשיכה להפריע כמו לפני שיצאה. המחנכת טוענת שכלן (?) מצטינות וקשה לה לשמוע סרה בתלמידותיה. המנהלת בגישה שהמורה תשבור ת'ראש לבד,ולא מתערבת. מה אפשר לעשות?

יעל שלום רב, תלמידתך מהווה בעבורך אתגר לא פשוט, ואגוז קשה לפיצוח. מדבריך ניתן להבין, שהצוות אינו מסייע לך, כך שאת צריכה להתמודד עימה לבדך. נראה שבהתנהגותה היא צועקת לעולם כמה קשה לה. אולי כדאי לקחת אותה לשיחה, ולהביע בפנייה אמפטייה והזדהות לקושי שלה - אני רואה ומבינה שקשה לך. לאחר מכן הציעי לה את עזרתך, והדגישי בפנייה כמה היא חשובה לך - מה אני יכולה לעשות כדי לעזור או לסייע לך. השתדלי לקבלה כמו שהיא ללא ניסיון לשנותה. התחילי לעודדה על התנהגות טובה - איזה יופי עשית את התרגיל (גם אם היא עשתה רק תרגיל אחד מתוך עשר), אני גאה בך שהוצאת את חומרי הלימוד, אשמח להתקשר לאימך לספר לה, שלמדת היטב היום וכו'... הדימוי העצמי של הנערה כל כך נמוך, שאין לה יותר מה הפסיד, ולכן אולי דרך עידוד ומילים טובות, תוכלי להגיע אלייה. מחזקת את ידייך ושולחת לך כוחות רבים בעבודתך עם תלמידותייך. בהצלחה ושבוע טוב, שירלי

08/05/2013 | 23:24 | מאת: שירן

לילה טוב,הבן שלי בן שנה ושלושה חודשיים, מפותח מאוד ויודע הכל,אבל מה הוא "מרביץ"ונושך...זה טבעי לגילו?אני אומרת לו שאסור ושזה כואב.מה לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

שירן שלום רב, התנהגותו של בנך הינה שכיחה ונורמטיבית לביטוי רגשות של תסכול ושל כעס בגילו. כאשר הוא נוהג בדרך זו להציב לו גבול חד משמעי וברור, שאסור לנשוך או להרביץ. יש להחזיק בידו ולומר לו בתקיפות אדיבה - לא לנשוך ! עשו זאת בכל פעם שהוא נוהג כך. כאשר הוא נוהג כראוי ולא נושך או מרביץ, חשוב לעודדו במילים כמו - כמה נעים להיות איתך, היה לי כייף איתך, אתה מותק ועוד בצד חיבוק גדול ונשיקה. גבול ועידוד יעשו את העבודה. בהצלחה, שירלי

01/05/2013 | 16:50 | מאת: ליאת

שלום רב, אני בת 25 ויש לי בעיה עם אחיינית שלי, בת 13. היא נורא מושפעת מחברות שלה, מחרמים שעושם עליה ומבן בכיתה שהיא אוהבת. זה אומר שהיא לחלוטין זונחת את הלימודים, לא הולכת לבית ספר ימים שלמים כי היא "בדיכאון" (היא גם תמיד מתרצת את זה שכואב לה משהו..) והתעודה שלה נראית בהתאם. אנחנו יחסית קרובות והיא מתייעצת אותי. השאלה היא איך לנהוג? אני בעמדת מפתח איתה, שלא כמו הוריה. איך לגרום לה להמעיט בערך הסביבה ולהתחיל להשקיע לטובת העתיד שלה?

ליאת שלום, לאחייניתך יש מזל גדול, שיש לה אותך. יחד עם זאת השתדלי לא להחילף את תפקיד ההורים בעבורה, וההי לה אוזן קשבת וחברה בוגרת בלבד. חשוב שההורים שלה יפנו לצוות ביה"ס - יועצת, מחנכת ופסיכולוגית - לקבלת עזרה והכוונה לגבי התנהלותה. בנוסף הם יכולים לפנות להדרכת הורים לשם ייעוץ. בקשר שלך עימה, ההי קשובה לקשייה ולצרכייה. השתדלי לשקף לה את המחירים שעלולים להיות עקב התנהלותה, כמו: צבירת פערים בלימודים או התנהגויות סיכוניות שיכולות להזיק לה. לסיום יש לקחת בחשבון שהתנהגותה הינה שכיחה ושגרתית מצד אחד, אך מן הצד השני חשוב לא לוותר לה על מנת שלא תזיק לעצמה. יישר כח, שירלי

30/04/2013 | 11:48 | מאת: מעיין

שלום ביתי בת 2ו/4חודשיים ילדה טובה ומקשיבה למה שאומרים ומפותחת לגילה..אבל יש בעיה קטנה תמיד היא נושכת את אחותה הגדולה ממנה בשנה..ואני מסבירה שאסור ושזה לא נעים אבל בכל זאת...ממשיכה.מה הפתרון?תודה מראש©©©

לקריאה נוספת והעמקה

מעיין שלום רב, נשיכות הינן דרך לביטוי תסכול וכעס, ותואם לגילה של בתך המתוקה. על-מנת ללמדה לא לנשוך, ולהעביר לה את המסר, שהתנהגות זו פוגעת בזולתה, ניתן לעשות כמה דברים. ניתן להשתמש בסיפורים העוסקים בנושא, כמו: "יובל כבר לא נושך בכלל" של שירלי קרסו. בקריאת הסיפור ניתן לעורר שאלות, למשל: מה הילד מרגיש או חושב ? האם את מרגישה או חושבת כמוהו ? מה עזר לו להפסיק לנשוך ? מה יכול לעזור לך ? וכו'. בנוסף, יש להיות אמפטים למצב מצד אחד - אני מבינה שאת כועסת- אך להציב גבול חד משמעי ועקבי - אסור לנשוך !! נסי לחשוב עימה מה יכול לעזור לה לא לנשוך, למשל: להגיד את מה שהיא רוצה, לפנות אלייך לעזרה, ללכת לשטוף פנים ועוד. לסיום יש לעודדה לרוב, כאשר היא אינה נושכת וכשהיא נוהגת כראוי. בהצלחה, שירלי

29/04/2013 | 23:43 | מאת: מורן

אני ממש צריכה עזרה... התחלתי ללמוד יעוץ חינוכי -תואר שני -השנה ,ובעוד שנה (סוף קיץ 2014) אני מסיימת ללמוד. אין לי תעודת הוראה- ולכן אני מתכוונת להתחיל ללמוד במסלול להסבה להוראה באוקטבר הקרוב- שאלות חשובות לי- 1. כמה זמן לוקח להשיג תעודת הוראה במסלול זה? האם יש סיכויי שאסיים את הלימודי הוראה תוך שנה? ואז אסיים גם את הלימודי תואר שני וגם הוראה יחד.. 2. אם אכן אסיים את שני הדברים יחד בסוף 2014 האם אוכל להתחיל לעבוד כיועצת של משרד החינוך בשנה"ל 2014 או שעלי לעשות עוד שנה סטג' בהוראה ורק אחרי שנת הסטג' אוכל להתחיל לעבוד כיועצת??? האם יש מספר מסויים של שנים בהוראה שצריך לעשות לפני שמתחילים לעבוד כיועצת? אשמח למידע זה תודה.

מורן שלום רב, בכל הנושאים הקשורים למסלול הלימודים לתעודת הוראה עלייך לפנות ישירות אל המוסד בו בחרת ללמוד. הם יתנו לך את התשובות הטובות ביותר לשאלותייך. לגבי עבודתך במשרד החינוך את מוזמנת לפנות לאתר אוח - משרד החינוך: http://cms.education.gov.il/educationcms/units/owl/hebrew/HomePage.htm בהצלחה בהמשך דרכך, שירלי

29/04/2013 | 22:16 | מאת: רינה

היי הבן שלי בגיל חודשיים דש התחיל לפחד מקול גבוה פתאומי והיום גם גיליתי שפתאום נבהל מהמובייל שהוא כל כך אוהב לח לו הרבה זמן להירגע האם הפחד שלו מהגיל הזה נורמלי? כיצד ניתן לעזור לו להירגע?

רינה שלום רב, תינוקות בגילו של בנך לומדים אט אט על העולם הסובב אותם, כשישנם דברים שמרגישים להם נעים וחלקם לא. התנהגותו של בנך יכולה לחלוף זמן קצר והינה שכיחה ונורמטיבית. בטוחני שהוא עטוף בהרבה חום, אהבה ומוגנות מה שתינוק בן חודשיים צריך. בכל מקרה ניתן להתייעץ גם עם אחות טיפת חלב ו/או רופא הילדים. כל טוב, שירלי

28/04/2013 | 11:07 | מאת: נטלי

שלום,בתי בת 3ו-4 חודשיים יושנת בחדר שלה לבד. כבר תקופה שהיא לא מסכימה לישון בחדר.היא תמיד קמה מהשינה ובאה לישון בחדר שלנו כל פעם שאני אומרת לה תחזרי לחדרך היא מסרבת.אבל בכל זאת אני לא נותנת לה להיכנס.ואני מסבירה לה שזה החדר לאמא ואבא ואסור לך להיות בו, ובכל זאת היא מתעקשת ומתחילה לבכות ורוצה לישון בנינו.אני מחזירה אותה למיטה שלה.ואיכשהו בבוקר שאנחנו מתעוררים אנו רואים אותה ישנה בינינו..מה לעשות?איך לטפל בזה?תודה מראש

נטלי שלום רב, ראשית עלייכם לברר עם עצמכם היטב, עד כמה הלינה המשותפת עם בתכם מפריעה לכם. אם אינכם רוצים שהיא תישן איתכם, מה שעשיתם עד כה היה טוב. עלייכם להמשיך כך בצורה חד משמעית ובעקביות רבה, עד שבתכם תשוב לישון בחדרה. כלומר, יש לומר לה מראש לפני השינה, שאינה יכולה לישון איתכם בלילה. כאשר היא מתעוררת ומגיעה אל מיטתכם, יש לקחת אותה חזרה למיטתה, להשכיבה ולהמתין לידה כמה דקות. יש לעשות זאת ללא דיבור, ללא חיבוקים וללא נשיקות באופן ענייני בלבד. אם יש צורך בדיבור, עשו זאת בקצרה. ברגע שבתכם תקבל מסר חד משמעי ולא מבלבל על המקום שבו היא צריכה לישון, היא תשוב לישון בחדרה. בהצלחה, שירלי

21/04/2013 | 15:56 | מאת: טל

שלום בתי בת שנה וחצי ילדה מאווד חיונית,פעילה,עצמאית ומבינה. מגיל שנה וחודשיים החלה עם התנהגות של השתטחויות על הרצפה,צרחות (כאשר לא יודעת איזו מילה להגיד),המצב קורה כאשר היא לא מקבלת דבר מה או כאשר אני כועסת עליה בטון עדין אך אסרטיבי למשל כאשר זורקת מזון על הרצפה ,הופכת את צלחת האוכל שופכת שתיה על השולחן ומורחת הכי מטריד הוא שכשאני מבקשת ממנה לא לפזר המון ספרים על הרצפה או לאסוף היא עושה עצה לא שומעת,מתעלמת ועושה בדיוק ההיפך ואף דורכת על הספרים וממשיכה לפזר צבעים ועוד.. זה חוזר גם עם אבא שלה-בגן היא לא מעזה ואפילו נחשבת אחת החרוצות גם כשרק זחלה.. אני לא יודעת כיצד לנהוג על מנת להראות לה שאנחנו מחליטים ולא היא וללמדה אותה שאין המשך פעילות אחרת עד שלא אוספים-כאשר מעירים לה מכה עצמה-ברור לי התסכול שלה וזאת למרות שיודעת לדבר יחסת כבר כמעט משפטים..גם ברור לי כי אנחנו משדרים לה לחץ אבל רק לפעמים..תודה רבה לך זקוקה לעצות

לקריאה נוספת והעמקה

טל שלום רב, התברכתם בפעוטה נבונה, פעילה ודעתנית, שבודקת כעת את מערך הגבולות שלכם מולה – מה מותר ומה אסור. בהתנהגותה היא אולי מעבירה לכם מסר לצורך שלה בגבולות יותר ברורים וחד משמעיים מצדכם. על-כן חשבו יחד על גבולות, שהינם מבחינתכם "גבול בל יעבור" , והמנעו מלחזק התנהגות בלתי רצוייה במתן תשומת לב מרובה לזו. במקרים אלו חשוב להיות עניינים ומעשיים, ולהימנע מדיבורים מיותרים, מכעס ומהקניית ערכים. חשוב מאוד לתת תשומת לב מרובה ולעודדה בעת התנהגות רצוייה, למשל: איזו ילדה בוגרת, כמה שאנו גאים בך, בזכותך היה לי ערב נפלא ועוד. בנוסף ניתן להתייעץ עם הגננת וצוות הגן, שידריכו אתכם כיצד לנהוג עימה או לפנות להדרכת הורים. בהצלחה, שירלי

21/04/2013 | 22:52 | מאת: טל

תודה רבה על התגובה המהירה ,בדר"כ בפורומים כאן התשובה מתעכבת מאוד! בכל זאת הייתי שמחה לדעת איך לדוג' להתנהג או לומר במצב שתארתי כאשר עושה דווקא או לא שומעת אותנו בכוונה שוב תודה רבה

17/04/2013 | 18:58 | מאת: מורן

שלום רב, רציתי להתייעץ לגבי בתי בת השנה שאינה ישנה טוב בלילה ולא במשך היום. עליי לציין שהיא עדיין יונקת במשך היום היא אוכלת דברים אחרים אבל היא מצליחה להירדם רק ע"י הנקה ואני כבר ממש מותשת היא בקושי ישנה במשך היום וגם בלילה היא קמה המון ומשתוללת עד שאני מניקה אותה ואז היא חוזרת לישון. ניסיתי לתת לה בקבוק דייסה היא לא מוכנה ( יש לציין שניסיתי גם מטרנה גם סימילאק וגם מספר בקבוקים ומים היא שותה בבקבוק).אשמח לקבל עזרה בנושא ופתרון למצב. תודה.אני נמצאית איתה בבית ורוב הזמן זה רק שתינו מודבר נוסף היא ישנה איתנו בחדר המיטה שלה אצלנו בחדר.

מורן שלום רב, פעוטות בגילה של בתך המתוקה זקוקים לסדר יום קבוע וברור, שמהווה עבורם רוגע וביטחון בחייהם. על-כן קבעי סדר יום מאוד ברור וקבוע, והכניסי אותו לשגרת החיים שלכן, לדוגמה: קמים בבוקר, אוכלים ארוחת בוקר (הנקה), משחקים, צופים בסרט, אוכלים ארוחת עשר, יוצאים לגינה, מנוחת צהריים וכו'. סדר זה צריך להיות גם בערב ובהשכבה – ארוחת ערב, מקלחת, מוזיקה שקטה, סיפור והשכבה. לגבי ההנקה בלילה – הנקה מאוחרת בכלל והנקה בלילה בפרט הינה גישה ודרך חינוכית שבה עלייך לקבוע את הגבולות ואת הגמישות של התנהלותך ולפעול לפיהן. זאת אומרת, שאת מחליטה כמה ואיך את מניקה בלילה, כשלכל בחירה קיים מחיר בצידה לכאן ולכאן. בנוסף את יכולה להעזר ביועצת שינה, שתתדריך אותך לגבי הלילה. בהצלחה, שירלי

06/04/2013 | 18:10 | מאת: סיון

היי שירלי. בני מופנה לועדת השמה למרות שאנחנו ההורים מטפלים בו גם תרופתית וגם רגשית ופסיכולוגית. בטופס ההזמנה לוועדת הקבלת ישנו טלפון לבירורים ומשום מה אף פעם לא עונים שם. יש לי כל כל הרבה שאלות לפני הועידה. איך אני יכולה לקבל מידע ממישהו אנושי ולא כתוב באופן קבוע?

לקריאה נוספת והעמקה

סיוון שלום רב, את מוזמנת להצטרף לקבוצה בפייסבוק בשם " ועדת השמה, חינוך מיוחד או חינוך רגיל בישראל. שם תוכלי להתייעץ. בנוסף את מוזמנת לשלוח לי את כתובת המייל שלך, ואוכל לקשר אותך לנציגי הורים שיושבים בועדות הללו. הם יוכלו לסייע לך ולענות על שאלותייך. בהצלחה וכל טוב, שירלי

04/04/2013 | 23:15 | מאת: ציפי

שלום יש לי ילדה בת חמש עשרה שדורשת המון תשומת לב. ביתי לומדת באולפנה של בנות. בחירה שלה אנו חיזקנו. ביתי כל הזמן מתלוננת על כאבים בבטן ובמיפרקים. לקחתי אותה לרופא לברור לא נמצא חשד מסויים.אנחנו עדין בתהליך של בדיקות. כשביתי יוצאת עם חברים או בבלוי היא לא מתלוננת על כאבים, ניסית לבדוק אם יש בעיה בבית הספר הכל כשורה,ילדה מקובלת ומצליחה בלימודים. אנו כהורים לא יודעים כיצד לנהוג אנו לא חשים שמחסירים מימנה אך כל הזמן היא מקטרת . מה עלינו לעשות וכיצד לנהוג? תודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

ציפי שלום רב, חשוב מאוד לערוך לה בדיקות מקיפות ומעמיקות, ולא להקל ראש על תלונותייה. דרשו זאת מהרופאים ואל תרפו. בנוסף לכך, הביעו אמפטייה למצבה וחזקו אותה – אנחנו רואים ומבינים שכואב לך, אנו עושים כל שביכולתינו כדי לבדוק ולברר מה יש לך, מה אנחנו יכולים לעשות כדי להקל עלייך (בואי נחשוב יחד), האם יש דבר מה שמפריע לך בביה"ס או עם החברות ועוד. חשוב מאוד לא לבטל ולזלזל בתחושותייה, ואין להיות ביקורתיים ושיפוטיים מולה. למרות שהינה נערה, היא זקוקה לתשומת לב ולאהבה מרובה - אפשרו לה זאת וקבלו אותה כמו שהיא על אף הקושי שלכם מולה. מאחלת לה בריאות טובה וכל טוב, שירלי

30/03/2013 | 21:29 | מאת: נועה

החלה לפתח מינהג השבוע - כשהולכת לישון כשאני שמה לה את המוצץ בפה, תופסת לי את היד ומניחה אותה על הפנים, ורק ככה נרדמת. היא מחזיקה אותה ממש חזק ואם אני לוקחת את היד בוכה נורא, מתעוררת. כל פעם שמתעוררת במהלך הלילה היא בוכה ולא נרגעת עד שתופסת לי שוב את היד. ניסיתי ללטף אותה עם בובה או חיתול טטרה ולהשאיר לה במיטה - לא עבד בכלל, להיפך. אין שום חפץ שהיא קשורה אליו במיוחד שמרגיע אותה. ניסיתי להצמיד לה במשך היום בובת ארנב נעימה כדי שתלך לישון איתה אבל היא לא ממש נקשרת אליה. מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה

נועה שלום רב, בתך חכמה מאוד, ומצאה פתרון נפלא כיצד להשאיר אותך לידה בזמן ההשכבה. אם דרך זו מפריעה לך, ואת רוצה לשנות מנהג זה, עלייך להיות עקבית וחד משמעית מולה. זאת אומרת, לא להחזיר את ידייך ברגע שהיא בוכה ומתעקשת, מכיוון שהמסר שעובר לילדה הינו שדרכה משתלמת בסופו של דבר. אז מה עושים ? המשיכי לחשוב על רעיונות, שיאפשרו לה רוגע ותני לה להתנסות עימם כמה זמן, כמו: בובת הארנב או החיתול. בנוסף, אם את משתמשת בקרם ידיים או בבושם מסויים שבתך רגילה אליהם, מרחי מהם מעט על החיתול או הבובה, כך שהיא תוכל להריח אותך ולהרגע. אל תלחצי מהבכי שלה, אם את נמצאת לידה, אין סיבה לבכי – כאן עלייך להציב לה גבול. בהצלחה וליל מנוחה, שירלי

23/03/2013 | 07:15 | מאת: רינא

בוקר טוב..לא יודעת אם זה המקום נכון בן שלי אוטוטו בן 10 חודשים והוא הכנד הראשון במשפחה וכל הזמן הוא נמצא על היידים והתרגל לכך וזה מאוודדד מעייף אותי בבית..שאננ שמה אותו על בשטיח בכדי לשבת ולשחק ואני נמצאת לידו.,,יושב לכמה דקות ומתחיל לטפס עליי רוצה לעמוד..ואם אני מתרחקת קצת מתחיל לבכות האם יש פתרון לעביה זו? ושכחתי להוסיף שהוא עדין לא זוחל :-(

רינא שלום רב, מצד אחד בנך עדיין מאוד צעיר וזקוק לך ולמוגנות שלך. מהצד השני יש להזהר מאוד מפינוק יתר שלו, שעלול למנוע ממנו התפתחות ועצמאות, וזאת עלייך להסביר למשפחתך האהובה, שרוצה לתת לו מכל הטוב שבעולם. על-מנת להורידו מהידיים יש צורך לעשות כמה דברים. ראשית, להבין שהינו צעיר, ולכן זמן המשחק שלו לבד מוגבל יחסית. זאת אומרת, שאין לצפות ממנו לשחק חצי שעה לבד בשקט, בודאי אם אינו רגיל לכך. הכיני לו מקום נעים ונחמד, והניחי עליו משחק מעניין. שבי עימו. ברגע שהוא משחק כמה רגעים, עודדי אותו בהתלהבות – איזה יופי אתה משחק, כמה נעים לי לראות אותך כך ועוד. כאשר הוא חוזר לידיים שלך, חבקי אותו בשמחה – אל תעירי הערות ביקורתיות או שיפוטיות כמו: למה אתה לא משחק עוד ? עוד פעם אתה בידיים שלי ? וכו'. כמה שתחזקי אותו ושתתני לו תשומת לב חיובית על התנהגות רצוייה, כך הוא ילמד לשחק באופן עצמאי בהנאה מרובה. בהצלחה, שירלי