הי.

הי שירלי. מה שלומך? אני מזכירה קצת רקע על עצמי. אני עובדת בבי"ס לחינוך מיוחד פיגור קל-בינוני, ונכויות מורכבות. אני כחלק מצוות ביה"ס נמצאים לעיתים בהתלבטויות. כחלק מהעבודה המרובה וכל ההשקעה והנתינה, דבר המביא גם לאהבת התלמיד, הייתי רוצה לדעת עד איפה הגבול בהבעת החיבה של הילדים כלפי הצוות ולהפך. אני מדברת על ילדים בגילאי 11-12. יש לי ילד בבי"הס שהקשר שלי איתו ממש מעולה. הוא דחוי, ע"י הצוות בגלל התנהגותו,אבל למשל, אני ממש אוהבת אותו, אני מודעת להתנהגות שלו והכל, אבל גם יש בו טוב מסויים וזה ילד, שלדעתי ממש כובש, ולעיתים בבוקר הוא בא ורוצה לחבק , או לתת נשיקה,ואני ממש לא יודעת מה לעשות, מצד אחד אני לא רוצה לפגוע בו, לעיתים אני אומרת לו אתה יכול למסור נשיקה ואני אתפוס אותה, (סתם כדי לא לייבש אותו)... יש כאלה שאני יודעת שזה משהו מיני, ואנחנו לא מאפשרים להם, אבל יש כאלה, שממש רואים עליהם שזה לא מיני כלל. השאלה היא איך, ומה לעשות... אשמח לתשובתך. גמר חתימה טובה. מיכל