פורום ייעוץ חינוכי

פורום זה נותן מענה מקצועי ומיומן להורים בשאלות וקונפילקטים מול המערכת החינוכית של הילדים - הן במערכת הפרטית והן במערכת הציבורית.

לעתים ההורים מתלבטים כיצד לנהוג מול המורה, מול הגננת או מול ביה"ס, כאשר מתעורר קושי כלשהו של הילד או של המערכת. חשיבותו של הפורום הוא במתן תשובות והדרכה להורים מגורם שאינוי מצוי בתוך המערכת, אך מבין את כלליה, חוקיה והתנהלותה.

ילדינו מבלים שעות רבות בתוך המערכת החינוכית, וחווים שלל של התמודדויות. כהורים, אנו מתלבטים בכל יום כיצד להוביל את ילדינו להיות מאושרים, עצמאיים, בריאים, אזרחים טובים, ובעלי אחריות על הבחירות בחייהם - פורום זה יעזור לכם בשילוב הנכון והמושכל בין השניים.
660 הודעות
647 תשובות מומחה

מנהל פורום ייעוץ חינוכי

29/02/2012 | 15:05 | מאת: נועה

שלם רב, ילדתי בת השנה וחצי משחקת עם האוכל וזורקת אותו על הרצפה, בכל ארוחה, בבית ובמסעדות. אני אומרת לה שאסור, ולא זורקים אוכל אך היא בשלה. כיצד עלי לנהוג? דבר נוסף מאז שהתחילה ללכת היא לא מעוניינת להיות בידים ובכל מקום אליו אנו נוסעים ( קניון,סופר,חניות ) היא רצה בחנויות וזורקת את כל מה שנקרה בדרכה לרצפה ( קופסאות, מצרכי מזון, ליד מקרר הגבינות את היוגורטים.מה לעשות ? כיצד לנהוג?תודה מאמא טרייה

נועה שלום רב, בתך נמצאת כעת בשלב התפתחותי בו היא בודקת וסוקרת את סביבתה. מתינוקת נזקקת היא נהפכת לפעוטה עצמאית, שהולכת ואוכלת לבד. מכיוון שהיא זקוקה לגירויים תחושתיים , היא משחקת עם האוכל. שלב זה הנו חשוב ומשמעותי להתפתחותה. יש להתיחס להתנהגות זו באופן ענייני, וללא תשומת לב מיותרת. בארוחה השתדלי לתת לה מנות קטנות מאוד של אוכל במקום מנה שלמה וגדולה. בבית את יכולה להניח מפה שעוונית על הרצפה ובכך לחסוך את שטיפת הרצפה אחרי כל ארוחה. בעלי המסעדות מודעים להתנהגות של תינוקות בגילה של בתך בעיקר אלו שמיועדות למשפחות ולילדים, כך שאין סיבה, שתחושי אי נעימות במסעדה. נכון שלא קל ללכת עם פעוטה בגילה לבילוי למסעדה, לכן אם הדבר אינו נסבל השתדלי להמנע ממסעדות לעת עתה. לגבי מקומות ציבוריים – יש להיות לידה כל העת, ולא לאפשר לה לגעת במוצרים בחנויות. רצוי לצאת עימה בעגלה, ולתת לה משחק או דבר מה שיעסיק אותה. אם הדבר מתאפשר, רצוי לא לקחתה למקומות שבהם היא נוהגת כך, כמו: סופר או קניון. חשוב לצאת עימה לגינה או למגרש משחקים שם היא יכולה להתרוצץ בחופשיות ובשמחה. בהצלחה וכל טוב, שירלי

שלום, בבית הספר הוא מתנהג בצורה מעט קטנונית לגילו. המורה מספרת לי שלפעמים הוא מדבר בצורה מפונקת כמו תינוק. בתחילת השנה היה לו קשה לקבל את כללי ההתנהגות, אבל במשך השנה המצב השתנה לטובה. המורה אף רשמה לו בתעודה שהוא משתדל לשמור על כללי התנהגות בבית הספר. לא שמעתי על התפרצויות כאלה בבית הספר. יש לציין שבעבר הוא עבר אבחון להפרעת קשב וריכוז ונאמר לי שמחינה אינטלקטואלית הוא ברמה גבוהה, אבל כנראה שיש הפרעה קשב וריכוז על בסיס רגשי. שאלה נוספת: מה קשור פסיכיאטר למצבו. האם לדעתך זה מעיד על הפרעה נפשית? אודה לך על תשובתך מנדי

לקריאה נוספת והעמקה

מנדי שלום רב, פנייה לפסיכיאטר נעשית, כאשר יש קושי בהבחנה מבדלת בין הקשיים. הפסיכאטר יכול לתת מענה לכך, להתמקד בקושי ולאפשר את הטיפול המתאים. הבחנה זו אינה בהכרח הפרעה נפשית. במקרה של בנך - מכיוון שערכת לו אבחון, שבו נאמר שיש לילד הפרעת קשב וריכוז, חשוב למצות את הטיפול בהבחנה הזו. לכן, יש לגשת לנוירולוג שמתמחה בקשיי קשב וריכוז להמשך טיפול. בנוסף על כך, יש לשקול הדרכת הורים לקבלת כלים וליווי בהתמודדות עימו. אלו יקלו על איכות חייכם. כל טוב, שירלי

23/02/2012 | 11:15 | מאת: מרי

שירלי שלום רב לאחר תקופה שקטה יחסית הנני נאלצת להפנות את שאלתי שוב בנושא של התקפי זעם והתנהגות אגואיסטית של הפעוט בן שנתיים וחצי. אני אתאר לך מצב שהיה אתמול ואבקשך לבקר או לתת טיפים על תגובתי. כשבאנו הביתה אחרי הגן אמרתי לו שעלינו להכין ארוחת ערב כי המקרר ריק ואניאשמח מאוד לעזרתו, החלפנו בגדים, שתפנו ידיים וניגשנו למטבח. כשהוא מתעייף מהכנות האוכל אנו , איתו ביחד, מעבירים את שולחן העבודה שלו לאזור המטבח והוא יכול לשבת ולהתעסק עם דבריו יחד איתי במטבח. בסביבות השעה 18:00 הוא התחיל להתעצבן והבנתי שהוא פשוט רעב, אז נתתי חיממתי לו קצת והושבתי אותו לכיסא האוכל, תוך כדי סיום הבישול. הוא התחיל ל אכול לבד, יש לציין שרוב ארוחות הערב אנו אוכלים ביחד ואתמול הוא אכל לבד. כשסיים , ירד מהכיסא והמשיך לשחק כרגיל, אך לידי. אני לקחתי צלחת לעצמי כדי להתיישב לאכול אבל הוא התנגד ממש ולא נתן לי להתקרב לשולחן. אמרתי לו" חמודי, אתה אכלת אבל אמא לא אכלה, לכן הגיע הזמן שהיא תוכל - הרי גם אני רעבה מאוד אחרי יום העבודה". הוא ממש אבל ממש כעס התחיל לבעוט בי ואפילו לקחת ממני כפית, אני לא וויתרתי והתיישבתי והתחלתי לאכול. כמובן שהאוכל הזה כמעט נתקע לי בגרון כי עם כל כפית שהכנסתי לפה הקטן התרגז יותר עד שהתחיל ממש להרביץ לי!!! ניסיתי להרחיקו מעצמיתוך הערה שזה לא מקובל ולא מוצא חן בעיניי חושזכותי לאכול בדיוק כפי שהוא עשה לפני 15 שעה. כל הסיפור הזה נמשך בערך 20 דקות. כשסיימתי לאכול ושמתי את הצלחת לכיור הקטן נגש אלי וניסה לחבק - התלבטתי מה לעשות - מצד אחד הוא לא עזב אולתי לשניה והרביץ מצד שני עכשיו עלי לתת לו חיבוק על התנהגות הזאת? אמרתי "אמא סיימה לאכול - מה רצית חמודי?" - וכך פחות או יותר הוא התחיל להרגע כשתשומת לבי היתה מופנת אליו בלבד. השאלה שלי עד כמה אני צריכה להיות זמנה בשבילו? האם עלי היה לוותר על ארוחה ולשחק איתו? איפה הגבול הזה של להיות שם בשביל הילד אבל בו זמנית עליו ללמוד שיש גם צרכים לאמא, ואם מחכים אז מקבלים - צריך ללמוד לחכות ונראה שלילד שלי זה ממש אבל ממש קשה. אני מצטרעת על האורך - אבל מקווה שסיטואציה ברורה. אשמח מאוד לתגובתך

לקריאה נוספת והעמקה

מרי שלום רב, שמחתי לקרוא שהיתה לכם תקופה שקטה באופן יחסי. חשוב שתבררי עם עצמך מה עשית או מה גרם לשקט זה בעזרת התנהגותך ? בירור זה יסייע לך לשמר התנהגות רצוייה בעתיד. דבר נוסף, עלייך לקחת בחשבון שלילדים כמו למבוגרים ישנן תקופות רגועות וישנן תקופות פחות רגועות. דבר זה הנו נורמלי, שכיח ושגרתי. לגבי המקרה שתארת – בזמנים בהם אינכם אוכלים יחד את ארוחותכם, תני לו משחק או דבר מה להתעסק עימו, כדי להסיט את תשומת ליבו אליו ולא אלייך. כמו-כן, יש לומר לו בצורה ברורה וחד משמעית – אמא עכשיו אוכלת, כשאסיים אתפנה אלייך ונשחק יחד. אם הוא משחק ומאפשר לך לאכול עודדי אותו על כך, גם אם מידי פעם הוא פונה אלייך או מדבר איתך. בתום הארוחה שחקי איתו כפי שהבטחת. אם הוא בוכה, צועק, חוטף ומרביץ, יש להציב לו גבול חד משמעי, ולא לאפשר לו להרביץ לך. אם הוא בוכה מתוך רצון למשוך את תשומת ליבך, השתדלי להתעלם ממנו, והמשיכי לאכול. בתום הארוחה אמרי לו שאת מאוד מצטערת, אך היום אתם לא תשחקו, מכיוון שהוא בחר לבכות ו/או להרביץ בזמן הארוחה. הדגישי לפניו שצר לך על כך, ושאת בטוחה שמחר הוא יבחר אחרת. ילד בגילו של בנך אינו מבין את צרכייך, הוא מבין את התנהגותיך ותגובתיך אליו, לכן ההי ברורה וחד משמעית, כדי ללמדו את ההתנהגות הרצוייה. לסיום, השתדלי כן לאכול עימו ארוחות משותפות. לאלו יש ערך מוסף רב בקשר שלך עימו, וכך גם תמנעי מראש את התפרצויותיו. בהצלחה וכל טוב, שירלי

26/02/2012 | 10:43 | מאת: מרי

בוקר טוב שירלי, האמת שגרמת לי לחשוב רבות ....ניסיתי לענות לשאלה ששאלת ואני מקווה למצוא את התשובה בהקדם האפשרי. מודה על התמיכה. חשבתי לעצמי שאולי אני מצפה הרבה מדי מהבן שלי לכן אני לוקחת קשה את התהגויותיו מסוג זה.. שוב תודה רבה על המענה.

שלום, הנני אם יחידתנית בלן 7. לבני יש קושי בהתמודדות עם התפרצויות זעם. כאשר הוא מתעצבן קשה לו לשלוט על העצבים ואני מוצאת את עצמי מתמודדת מול אלימות מצידו המתבטאת בלבעוט בי, להרביץ, לטרוק דלתות חזק, לבעוט בחפצים. הדבר הראשון שאני עושה זה לנסות להחזיק אותו בצורת חיבוק כדי למנוע את המשך ההשתוללות שלו.אך לא תמיד אני מצליחה. אתמול ההתפרצות שלו התחילה בעקבות זה ניסתי להסביר לו שבגילו לא נוגעים בשקע של חשמל שאם הוא רוצה להטעין את המשחק שלו עליו לבקש ממני וקל וחומר כאשר הוא יחף - כי מחשמל אפשר להתחשמל וזה מסוכן" ואז ניסתי להוציא לו מהיד את המשחק. ובעקבות זה הוא התחיל להשתולל ואז באה התפרצות שהותירה אותי מרוקנת נפשית. כאשר הזעם עבר לו, הוא כמובן ביקש סליחה ואמר לי "אימא פשוט איש רע ושחור נכנס לי בגוף והוא התנהג לא יפה, אני לא אשם". היתי די מודאגת מהסיפור שלו ואז שאלתי אותו "מי זה האיש הרע"? ואז הוא סיפר לי שסיפרו להם בכיתה סיפור על איש רע שנכנס לאנשים בגוף וגורם לאנשים להתנהג לא יפה. כנראה שבסיפור שהוא שמע היה איזה שהוא מוסר השכל שניסו להעביר להם תוך כדי סיפור. אבל הרגשתי רע עם מה שהוא סיפר ועם ההתנהגות שלו. למרות שהוא ביקש סליחה וביקש נשיקות. היה לי מאוד קשה לעשות סויטש ולא להרגיש כועסת ופגועה שבני בן ה- 7 מרים יד עלי ומתפרע בצורה כזו. כמובן שאחרי ההתפרצות באים ההסברים מצידי, כמה שאני פגועה וכועסת על ההתנהגות הזו. הוא אומר לי "אימא, אני יודע שהתנהגתי לא יפה, זה ממש מכוער איך שהתנהגתי, אני מבטיח לא לחזור שוב על ההתנהגות הזו". אני פונה אליך מבקשת את עזרתך ואת הייעוץ שלך כיצד עלי לנהוג כאשר הוא מתנהג כך? האם ההתנהגות הזו מראה על חוסר בשלות רגשית? האם זה נובע מפינוק יתר. הוא מאוד מפונק, גם בבית ספר אסור לילדים אחרים להפריע לו באמצע משחק ולא פעם המשפוט "את מעצבנת אותי" או "חבר זה מעצבן אותי" שגור בפיו. אודה לך על תשובתך המהירה. בברכה מנדי

לקריאה נוספת והעמקה

מנדי שלום רב, התנהגותו של בנך מורה על קושי, ועל חוסר שליטתו במצב זה. נראה, שהוא אינו שולט בהתפרצויותיו, מכיוון שהוא מביע חרטה וצער לאחר מכן, וזקוק לעזרתך להתמודד עימן. בדקי האם התנהגות זו מופיעה רק בבית או גם בביה"ס. אם הוא נוהג כך רק בבית מולך, חשוב שתפני להדרכת הורים, ושתקבלי כלים וליווי בהתמודדותך עימו. אם התנהגות זו מופיעה בכלל מצבי חייו – בבי"ס, בבית, בחוגים ועוד, יש לערוך הבחנה מבדלת, ולברר את מקור הקושי. אבחון כזה ניתן לעשות באמצעות פסיכיאטר שמומחה בילדים. את יכולה להתייעץ על כך גם עם רופא הילדים שלו. בנוסף, את מוזמנת לקרוא את הספר "ילד פיצוץ" של רוס גרין. ספר זה יכול לסייע לך ומיועד הן להורים והן לאנשי מקצוע. בהצלחה וכל טוב, שירלי

20/02/2012 | 08:11 | מאת: תמר

ביתי הבכורה בכתה א. לפני מספר שבועות שמתי לב שהילדה התחילה להביא הביתה ציוד שלא שייך לה, כמו טושים מיוחדים, דבק של נסיכות ועוד חפצים דומים, תמיד מיוחדים שלה אין. בכל פעם ששאלתי אותה היא אמרה לי שחברה השאילה לה ואח"כ היא התחילה לספר שהיא "מוצאת" דברים. צחקתי עם בעלי ואמרתי לו שהילדה קלפטומנית... עד שיום אחד המורה ביקשה שניצור עימה קשר ודיווחה לנו שגם היא שמה לב לתופעה. המורה הציעה לי לפנות ליועצת ביה"ס ולהתייעץ איתה כיצד להתמודד עם הבעיה אבל אני מעדיפה שלא לעשות זאת. אציין כי בכל פעם שמצאתי חפץ שלא שייך לביתי ביקשתי ממנה להחזירו או לילד שהוא שייך לו או למורה, במקרה שהיא לא יודעת למי שייך החפץ שהיא "מצאה". בנוסף הסברתי לה שאני מאוד כועסת כשהיא מאבדת חפצים כך שבטח האמהות האחרות כועסות על ילדיהן כשהם מאבדים חפצים. אשמח לתגובתך לעניין.

לקריאה נוספת והעמקה

תמר שלום רב, ילדים בכיתות הנמוכות נוטים לפעמים לקחת חפצים, שאינם שייכים להם מתוך בלבול או מתוך רצון, "שיהיה להם גם...". התפקיד שלכם כעת הנו ללמדה שיעור חשוב בחיים, שלא כל מה שתחפוץ בו, תוכל תקבלו בדרך זו או אחרת. יש ללמדה להסתפק במה שיש לה, ולהיות מאושרת. את יכולה לתת לה דוגמאות מתוך העולם שלך. אם היא לקחה בטעות, השאילה או מצאה בכיתה, חשוב שהיא תחזיר את החפץ לבעליו או למורה בצד ההסבר, שאלו חפצים של ילד אחר שהנם חשובים לו, כמו שעשית עד כה. כמו-כן יש להסביר לה, שאנו לא לוקחים דברים ללא רשות, ואם לקחנו דבר מה בטעות או מצאנו חפץ שלא שייך לנו, יש להחזירו לבעליו. הדוגמה שנתנת לה ממך הנה טובה מאוד, כי הסברת לה את הצד של ההורים. יש להדגיש גם את הצד של הילד, שעימו היא יכולה להזדהות. חשוב מאוד, לא לומר לה שהיא גנבת או לכעוס עליה בצורה מוגזמת, כדי שהיא לא תקבל מכך תשומת לב שלילית. יש לעודדה במקומות בהם היא מחזירה את החפצים ופועלת באחריות. כדי לשנות את התנהגותה, היו עקביים וחד משמעיים בדרך זו. בהצלחה, שירלי

15/02/2012 | 20:33 | מאת: אבא מודאג

שלום רב שירלי קליין , יש לי בעיה שאני לא יודע כיצד להתמודד איתה . לי ולאשתי יש 2 ילדים , הקטן בן 4 והבעיה עם הבן ב- 7 שכנראה סובל מקושי כול שהוא בלימודים . אנחנו עדיין מנסים לאבחן מה היא הבעיה . הוא מטופל אצל פסיכולוג ילדים , אבל אין התקדמות - נהפכו . עשינו לו את מבחן טובה והתוצאה הייתה שעם הרטלין התוצאות היו פחות טובות מבלי הרטלין . המחנכת שלו בבית הספר הודתה בפנינו שהיא מרימה ידיים (פליטת פה שבה דאגתי לידע אותה בהעברה הפדגוגית ) כל מה שהילד יודע מהלימודים זה מבבית עם אשתי , בביה"ס הוא פשוט לא לומד כלל . יחד עם זאת חשוב לציין שמדובר בילד מאוד אינטילינטי , פיקח ואת זה אומרות כל המורות (הציונים שלו 100 מבלי ללמוד כלום בבית הספר) העניין הוא שמה שקורה בבית זה קטסטרופה . אשתי בהריון מתקדם עם תאומים ומה שקורה בבית בזמן שהיא מלמדת אותו זה פשוט מפחיד . צעקות וצרחות (גם של הילד) שברגע שאני מתערב זה רק מעצים עוד יותר את הבלגן בבית . אני פשוט לא יודע מה לעשות ? אני בטוח שאנחנו פוגעים בילד עוד יותר בדרך הזו ואני מתוסכל . אנחנו מתחילים בקרוב הכוונת הורים , היינו עם הילד בכול התרפיות האפשריות (הילד גאון בציור , בקרוב אנחנו עושים לו תערוכה ) שום דבר לא עוזר !! שלא נדבר שהילד הקטן משלם גם הוא את המחיר ובקרוב עוד 2 תנוקות (לא מתוכננות) יצטרכו את צומת הלב . אני מתוסכל ומפוחד מהקרב הובא .

לקריאה נוספת והעמקה

לאבא המודאג שלום רב, אכן אתם עומדים בפני תקופה לא קלה, שבה בנוסף לקשיים עם בכורכם אתם תהפכו מהורים לשני ילדים להורים לארבע – מעבר זה מצריך שינוי גדול והסתגלות מחדש. הבשורות הטובות הן, שזו תקופה שעוברת, כשהמשפחה נכנסת לשגרה חדשה, ישנה הקלה. איני יודעת בדיוק למה התכוונת ב"הכוונת הורים", אך בכל מקרה היתי ממליצה לכם לפנות לטיפול משפחתי באופן יחידני, אם זו הנה קבוצת הורים (המפגשים אינם באים בסתירה אלו באלו – כל אחד מאפשר מענה שונה) . בטיפול המשפחתי יוכלו להדריך, ללות ולתמוך בך ובאשתך, כדי שתוכלו לעבור את הקופה הזו בליווי צמוד. לגבי בנכם - ניתן לערוך אבחנה מבדלת לגבי קשייו אצל פסיכיאטר. הבחנה זו תוכל למקד אתכם, ולאפשר לו את המענה הנכון והטוב ביותר עבורו. כמו-כן, התנהגות הנה שפה – נסו לחשוב מה בנכם מנסה לומר לכם בהתנהגותו. בבית חשוב, שתגייסו ושתעזרו בכל מי שיכול לסייע לכם, כמו: אחים, דודים, חברים סבים ועוד. אולי כדאי להעביר את לימודיו של בנך לאדם אחר, שישב עימו לעת עתה על-מנת להקל הן על אשתך והן עליו, ולמנוע מריבות, צעקות ואווירה עכורה בבית. אשתך זקוקה לכוחות רבים ולמנוחה, כדי לעבור הריון זה, שאינו פשוט כלל - עצבים וכעסים אינם תורמים, והמחיר יכול להיות כבד לכל הצדדים. השתדלו לתת לבנכם את תחושת השייכות והביעו אמפטיה למצבו, למשל: אנחנו מבינים שקשה לך, אנחנו מנסים לעזור לך ולהקל עלייך, מה יכול לעזור לך ? בוא נחשוב יחד וכו. נראה שאין לילד מקום אחד שקט ורגוע – בביה"ס קשה ובבית קשה. השתדלו לעודדו ולחזקו כל הזמן על מעשיו, כמו: אנו רואים שהתאמצת, עשית לנו שמח, אנו גאים בך, אתה הבן הבכור שלנו ועוד. לגבי ביה"ס – רצוי שתקבעו שיחה עם הצוות החינוכי, שיכלול את המחנכת, את היועצת ואת המנהלת. בשיחה זו הסבירו לצוות את המצב הרגיש בבית ואת נכונותכם לטפל בילד בכל מה שנדרש או שידרש. בקשו מן הצוות את עזרתם ואת הבנתם, והשתדלו לצאת מן הפגישה עם יעדים אופרטיביות קטנים. ולסיום, כפי שחשת היטב, יש לשים לב גם לבנכם הצעיר, שזקוק להתיחסות ולתשומת לב מכם. שולחת לכם הרבה כוחות וכל טוב, שירלי

16/02/2012 | 22:24 | מאת: ימים קשים

שירלי , תודה רבה על תגובתך מעידודך שאבתי מעט כוח אבל אין ספק שאין צריך יותר מזה . "הכוונת הורים" זהו טיפול אצל פסיכולוג ילדים עבור ההורים ועבור הילד . היינו אצל פסיכיאטר שהוא אמר – רטלין . בדיקת בוחן טובה (שכבר הספקנו לקבל את התוצאות בדואר) קבע שרטלין גורם לילד לתוצאה גרועה יותר . לצערי (מסיבות אישיות) אין לנו עזרה ( או כמעט ולא) אנחנו לבד מתמודדים עם המצב ואני מרגיש שזה גדול עליי !! גדול בכמה וכמה מידות , הדברים יוצאים משליטה , כול יום הוא יום גרוע יותר . המפלט היחידי שלי הוא בעבודה (שלפחות שם אני עושה חייל) אני במצב ק ש ה !!!!!!

15/02/2012 | 12:44 | מאת: יהודית

שלום, בני בן ה- 6 עלה השנה לכיתה א'. בתחילה היה לו קשה לקבל כללי התנהגות והמעבר בין גן חובה לכיתה א' היתה לו מעט קשה. אבל, כבר אחרי חגי תישרי, הוא "הבין" שהכללים בכיתה א' שונים. בשנה שעברה הגננת העירה כבדרך אגב שלפעמים הוא קצת זז בכיסא, אבל היא לא ראתה זאת כדבר נורא. התייעצתי עם רופאת הילדים והיא אמרה שלא יזיק לעשות לו אבחון לבעיות קשב וריכוז. נשלחנו לאבחון והתוצאה היתה: שכנראה שיש לו בעיית קשב וריכוז על בסיס רגשי. (באבחון הוא עבר ממשחק למשחק), אבל בסה"כ ההתרשמות שלהם ממנו היתה שהוא ילד חביב, חייכן, שמח, חכם, מבין מהר. בצחוק הנורולוג אמר לי את יכולה לשלוח אותו לכיתה ב' ולא א. הציע טיפול משפחתי או הדרכת הורים. (שכחתי לציין שהנני אם יחידתנית, דאגנית ו"חונקת" באהבה.) ועכשו אגיע לנקודה: לפני כשבוע בני קיבל תעודה ראשונה. התעודה שלו היתה פשוט מצויינת. עמידה במטלות בכיתה ובבית וכן שבחים על הידע שלו ואף הוזכר שיפור בהתנהגות שלו. אבל בנוסף, המורה העירה הערה שבני מעט קפיצי בכיתה ונראה לפעמים לא רגוע, ואולי בכל זאת יש בעית קשב. למרות שהסברתי לה שהממצאים לא הראו בעיה כזו ואף הזכרתי שהתייעצתי עם רופאת ילדים ומה שהרופאה אמרה לי שאם היו לו בעיות קשב וריכוז היה לו קשה ליישם את המטלות והדרישות בנדרשות ממנו בכיתה א'. ולדעת הרופאה, יש ילדים שקשה להם לשבת עד השעה 15:00 וללמוד. והיא לא ראתה סיבה לדאגה. והוסיפה ואמרה לי "תניחו לילד, הוא בסה"כ ילד". כמובן שאני סומכת על הרופאה, אבל מצד שני יש תחושה כאילו שלבני יש בעיה, מה שאני לא רואה. אם משהו מרתק אותו במחשב או בטלויזיה הוא מסוגל לשבת שעות ולהתרכז. לאור כל מה שהעלתי בהודעה, אשמח אם תניחי אותי למה כן להתייחס ומימה להתעלם ומה היית מציעה לי כן לעשות.אני לא רוצה שבני יתוייג כילד עם בעיות. כי הוא לא. בסה"כ הוא קצת מפונק, ילד מאוד חם ויודע להביע רגשות ורצונות. אודה לך על תשובתך. יהודית

לקריאה נוספת והעמקה

יהודית שלום רב, באבחונו של בנך הראו הממצאים, שיש לבנך בעית קשב וריכוז. בדרך כלל המאבחנים מפנים להמשך בירור וטיפול אצל נוירולוג המתמחה בתחום בעיות הקשב והריכוז. בנך הנו ילד נבון, שמצליח להסתדר ולהצליח עם התנועתיות ועם חוסר השקט כפי שתיארה מחנכת הכיתה, למרות זאת חשוב מאוד שתבררי ושתתיעצי בעניין זה עד תומו בעזרת אנשי מקצוע המתמחים בתחום. בנוסף לכך, המליצו לך על טיפול משפחתי, שהנו חשוב ומשמעותי בעבורך, ועלייך לשקולו ברצינות רבה בגלל הסיבות שציינת בפניית, כגון: אם יחידנית/דאגנית, גבולות בבית, חסות יתר (דאגנות), פינוק ועוד. בטוחני שטיפול משפחתי והדרכת הורים יטיבו עם משפחתך עד מאוד. בהצלחה וכל טוב, שירלי

14/02/2012 | 16:19 | מאת: רנה

היי יש לי ילד בן שנתיים ו9 חודשים , כבר תקופה ארוכה התחיל להרביץ לילדים זה היה אם לוקחים לו דבר מסוים ניסינו ללמדו בכל השיטות האפשריות שלא מרביצים אך ללא כל תועלת ולאחרונה הוא מרביץ לילדים בלי סיבה סתם כדי למשוך תשומת לב או לא יודעת מה. ואם מבקשים ממנו שילך ויבקש סליחה הוא משחק אותה כאילו רוצה לבקש סליחה מתקרב לילד ושוב נרביץ לו ולפעמים גם מרביץ בחפצים בגן הוא מתנהג הפוך לגמרה איך שטוענת הגננת הוא לא פרייר אבל לא מרביץ סתם ולא מציק לאף אחד ונחשב לילד טוב בגן, אצלי הוא היה פעם באמת ילד טוב עכשיו ממש לא אפילו עד כדי כך שלא כיף לי לקחת אותו לשום מקום יש בו ילדים האם זה שאני מדברת על זה עם המשפחה כל זמן זה מוסיף? אנחנו לא מרביצים לו בבית בכלל מה הסיבה להתנהגות שלו וכיצד לטפל בזה לפני שיעבור עוד זמן ויהיה קשה לטפל בזה ? האם הילד ואנחנו צריכים טיפול? הוא גם מרביץ לילדים שהם יותר גדולים ממנו עם סיבה ובלי סיבה אני תמיד יושבת איתו בזמנן שהוא רגוע ומסבירה לו שאסור להרביץ וזה אבל ללא תועלת

לקריאה נוספת והעמקה

רנה שלום רב, ילדים בגילו של בנך מביעים לעיתים תסכול וכעס על-ידי מכות. נראה שבנך מצליח להסתדר בגן ללא אלימות מיותרת, ועל כך יש לחזקו ולעודדו. בנוסף, כאשר מתנסים בשיטת חינוך מסויימת חשוב מאוד להתמיד בה, ולא להחליפה כל הזמן. רצוי שבנך יקבל תשומת לב והתיחסות מרובה על מעשיו הטובים ועל התנהגות חיובית, בצד גבול חד משמעי וברור לגבי התנהגותו כלפי זולתו. כלומר, לפני שהולכים לחברים או שחברים באים לביתכם, יש לומר לו מראש שאם יבחר להרביץ, אתם בצער רב תאלצו ללכת הביתה או לבקש מחבר ללכת לביתו – את ההתנהלות הזו יש כמובן ליישם, כאשר הוא אינו מתנהג כראוי. אבל אם הוא השתדל או אם הוא התנהג כראוי, יש לעודדו במילים כמו: אני גאה בך, ראיתי שמאוד השתדלת, אני מאוד שמחה ששיחקת יפה ועוד. בנוסף, את יכולה לפנות להדרכת הורים באופן פרטי או דרך קופ"ח, זו יכולה לסייע לך רבות בדרכי החינוך מול בנך. בהצלחה וכל טוב, שירלי

13/02/2012 | 18:47 | מאת: יוני

יש לי בת בת 16, שכל הזמן כועסת ועצבנית. יש לי עוד שני בנים קטנים יותר שהיא לא מפסיקה לצעוק עליהם שלא יכנסו לחדר שלהושלא יעשו לה רעש בראש. אני לא מצליחה לדבר איתה. מה עושים? היא ילדה טובה ויש לה ציונים טובים, אבל בבית היא משגעת את כולם. מחכה לתשובה מהירה.

לקריאה נוספת והעמקה

יוני שלום רב, חלק ממאפנייני גיל ההתבגרות הנם קונפליקטים של המתבגר עם זולותו. קונלפיט זה מעצב את זהותו האישית המתגבשת. כלומר, למרות הקושי הרב בהתפרצויותיה של בתך, עלייך לקבלן באמפטיה ובסבלנות רבה. השתדלי לשמור עימה על קשר טוב ויחסים פתוחים. הכנסי מידי פעם לחדרה ללא סיבה, ושוחחי עימה על דברים שמעניינים אותה. גם אם היא תדחה אותך במילים, כמו: את חופרת, תעזבי אותי בשקט, למה זה מעניין אותך ? ועוד, הדגישי בפנייה כמה היא חשובה לך, כמה את רוצה להיות מעורבת בחייה וכמה אינך מתכוונת לוותר - לא לה ולא עלייה. בשיחה עימה אין להיות ביקורתיים או מחנכים, אלא לשמוע מה יש לה לומר, ולהתעלם מסגנון הדיבור או מהבלגן שיש בחדר. בכל מקרה אם המצב מחמיר, את יכולה לפנות לעזרה מקצועית לשיחות בעבורך עם או בלי בתך או/ו לאפשר לה שיחות באופן אישי אם היא מביעה צורך בכך. בהצלחה וכל טוב, שירלי

02/02/2012 | 17:04 | מאת: תמי

שלום, בני בן שנה ו-9 חודשים, בריא וחכם, נמצא עם מטפלת יחד עם ילד נוסף עד הצהריים כל יום, במשך כשנה זורק כל דבר שנמצא אצלו בידיים, למרות שאנו חוזרים ומבקשים ממנו לחדול, כך הוא שובר הרבה צעצועים ולעיתים חפצים נוספים בבית, הדבר שהכי מפריע לי זה שהוא זורק אוכל בזמן הארוחה, לאחר כ-5 דקות שהוא יושב לאכול הוא זורק את האוכל ואת הכפית/המזלג על הרצפה, לדעתי עקב חוסר סבלנות לשבת על הכיסא, אם צועקים עליו הוא לרוב מתעלם (תלוי מי צועק עליו) ובדר"כ מבקש אח"כ לתת חיבוק כי מבין שכועסים עליו, בכל מקרה ממשיך לזרוק בארוחה הבאה. איך אוכל לגרום לו להפסיק לזרוק? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

תמי שלום רב, פעוטות בגילו של בנך נוטים להשליך חפצים לרצפה. פעולה זו הנה נורמטיבית ושכיחה, שבה הם בוחנים את יכולותם הגופנית המתפתחת . זאת אומרת, שלמרות הקושי והלכלוך, פעולה זו חשובה להתפתחות ילדיכם. יחד עם זאת, בנכם בודק את תגובתכם למעשיו, וככול שתתנו מקום, יחס וכובד משקל לזריקה זו, כך בנכם יקבל חיזוק ותשומת לב למעשיו. בתפיסת הילד גם תשומת לב שלילית, כמו: כעס, נתפסת כהתייחסות של ההורה. לכן יש להציב לו גבול ברור וחד משמעי מצד אחד, ומן הצד השני אין לכעוס או לעשות עניין מכך. כלומר, הרימו את החפץ, שבנכם השליך ללא כעס ואמרו לו: אצלינו בבית לא משליכים צעצועים, בקבוק, אוכל וכו' על הרצפה. בזמן האוכל הקפידו לתת לו מנות קטנות, כדי שלא ישליך אוכל רב. ניתן להניח על הרצפה "מפת שעוונית", ובכך לחסוך את זמן ניקוי הרצפה. הקפידו להגיש לו צעצוע אחד, ובדקו שהצעצוע אינו שביר. כך תמנעו מראש את שבירת חפצים או צעצועים. בהליך זה מאוד חשוב לעודד את בנכם, שהנו ילד נבון ובריא. ככול שתדגישו את מעשיו הטובים, כך הוא ילמד שתשומת לב מקבלים על החיובי ולא על השלילי. כל טוב ושבת שלום, שירלי

03/02/2012 | 17:01 | מאת: תמי

תודה רבה שירלי! עזרת לי מאוד!

01/02/2012 | 10:23 | מאת: דניאלה

שלום, מיזה תקופה אני שמה לב לשינוי בהתנהגות של בני בבית. כאשר הוא חוזר מבית הספר הוא הופך להיות ילד עצבני, כל בקשה שמבקשים ממנו הוא נתקף בזעם והמילה "לא רוצה" הפכה להיות חלק ממנו. בקשה להכין שיעורי בית הופכת להיות להתקף זעם אחד גדול, בקשה פשוטה כגון: "בא להתקלח" מתסיסה אותו. ההתנהגות שלו לפעמים אף מרחיקה לכת, הוא יכול להרביץ לי,לבעוט בי וחמש דקות אחרי לבקש סליחה. כאשר הוא מתנהג כך אני מנסה להתרחק ממנו עד יעבור זעם. בהרבה מצבים אני מכניסה אותו לחדר להירגע. אחרי שלב ההתפרצות מגיע הבכי ואז אני נכנסת לחדר ומחבקת אותו. כל יום הסיפור הזה חוזר על עצמו. הבוקר שוחחתי עם המחנכת שלו וניסתי לבדוק איתה האם היא מרגישה שעובר עליו משהו. היא הבטיחה לשוחח עימו. בשיחה הוא סיפר לה סיפורי כזב: שמפריע לו שנכנסים לחדר שלו, שהוא לא רוצה לקום לבית הספר והשקר הגרוע מכל זה שמרביצים לו. דבר אשר אינו נכון בהמשך השיחה המורה ניסתה לברר עימו האם זה נכון ואז הוא סיפר שהוא מרביץ לאימא ושהוא לא מתכוון להרביץ לי בגלל שהוא מאוד אוהב אותי והוא אף כתב לי מכתב אהבה בנוכחות המורה. מיותר לציין כמה שהזדעזעתי לשמוע שקר שכזה. אני כל הזמן חוזרת ואומרת שאסור להרביץ לאף אחד אפילו לא לחבר שמציק לך. למזלנו, המורה מכירה אותנו ויודעת שאין אלימות אצלנו. והיא הבינה שהמצב הפוך שהוא זה שמכה ולא ההפך. כאשר ניסתי לברר איתו מדוע הוא אמר את זה, הוא אמר לי אימא התבלבלתי וגם פחדתי שהמורה תדע שאני מרביץ לך. אני מבקשת להתייעץ איתך כיצד עלי לנהוג במצבים של התקפי זעם שהוא עובר, האם זה הלחץ של כיתה א' יכול להשפיע עליו בצורה הזו? האם זה נכון להתרחק ממנו כאשר הוא בהתקף זעם והוא מרביץ לי? האם זה נפוץ שילדים ממצאים שקרים כאלה ואחר כך להגיד שהוא יתבלבל (דבר אשר אני רואה אותו כדבר חמור). אודה לך על תשובתך המהירה. דניאלה

לקריאה נוספת והעמקה

דניאלה שלום רב, שקר הנו סימפטום המורה על קושי מסויים של הילד, ויש צורך לראות היכן מצוקתו. ניכר שהוא אינו מתכוון להרע לך, ומבקש את מיקוד תשומת לב אליו. לכן רצוי לא לעשות מהשקר עניין גדול, ולהתמקד בצורך האמיתי של הילד. את מהווה בעבורו מודל חשוב, שאחד מערכיו הנו לא לשקר לזולת – בנך ילמד מן הצפייה בך כיצד לנהוג נכון. לגבי התפרצויותיו – עשית נכון ששוחחת עם מורתו. בקשי ממנה לשים לב אליו יותר, ולראות כיצד הוא מתפקד בכיתה מבחינה חברתית, לימודית ורגשית, והאם קיים קושי באחד מאלו. זיהוי זה יכול לסייע לך במתן עזרה לפי הצורך. בבית חשוב שתדברי עימו, ושתזדהי עם הקושי שלו, למשל: אני רואה שקשה לך לגשת להכין שיעורי בית, אני מבינה שלא פשוט לעבור מהגן לביה"ס, במה אני יכולה לעזור לך ? , למה אתה זקוק כשאתה כועס ? . ילדים בגילו לא יודעים תמיד לומר את צרכייהם, על-כן עזרי לו ברעיונות, למשל: אתה זקוק לחיבוק, אתה רוצה ללכת לחדר להירגע ?, אתה רוצה שאעזור לך בשיעורי הבית ? וכו'. כלומר, יש להביע אמפטיה והבנה לקושי, בצד הצעת עזרה וחשיבה משותפת מה יכול להקל עליו. השתדלי לא להיעלב או להיפגע מהתנהגותו, מכיוון שהתנהגות הנה שפה, שבאה לומר לנו דבר מה. חזקי ועודדי אותו כמה שניתן. הוא עובר כעת שיעור חשוב בחיים, שבו הוא צריך ללמוד ולדעת להעזר כשקשה. בעזרתך הוא יעבור את התקופה הזו במהרה. בהצלחה וכל טוב, שירלי

31/01/2012 | 16:38 | מאת: רויטל

שלום , בתי בת השנתיים וחצי מאוד פיקחית וחכמה , שאלתנו היא כשאנו משכיבים אותה לישון , בכל ערב יש לנו טקס קבוע , אנחנו מקריאים לה סיפור לפני השינה , מצחצחים שיניים , שרים לה שיר ערש ושמים אותה לישון , אחרי כל זה היא מתחילה למצוא סיבות לצאת מהמיטה - למשל היא אומרת שיש לה פיפי או קקי , למרות שאנו לוקחים אותה להתפנות לפני שאנו משכיבים אותה במיטה, והיא סתם אומרת זאת כי כשאנו לוקחים אותה לשירותים , היא לא עושה כלום , או שאחרי שאנו שמים אותה לישון היא קוראת לנו ואומרת שבא לה להקיא ואנחנו יודעים שזה סתם ולא באמת , מה אפשר לעשות לעצותייך אודה

רויטל שלום רב, שגרת ההשכבה של בתכם טובה וחשובה, ויש להתמיד עימה למרות התנהגותה בהמשך הערב. בתכם ילדה נבונה מאוד, ומשתמשת בסיבות, שמאוד קשה לעמוד מולן. יש בעיה לסרב להליכה עימה לשירותים, מכיוון שמצב זה יכול לגרור אחריו מאבק כוח, שעלול להביאה לעשיית צרכים או להקאה מכוונת, כדי למשוך את תשומת לבכם - לכן חשוב להמנע מכך. יש לומר לה מראש, שבלילה ישנים, ולא קמים כל הלילה – חזרו על כך כמה פעמים. בערב לאחר ההשכבה יש לצאת מן החדר כרגיל. כאשר היא מבקשת לשירותים או להקיא, יש לקחתה בלי לומר מילה, בלי לחבקה, בלי לנשקה ובלי לכעוס עליה. ההליכה לשירותים צריכה להיות טכנית ובדממה. לאחר מכן השכיבו אותה שוב במיטה, וחזרו על המשפט – עכשיו לילה ועכשיו ישנים. קחו בחשבון שבערבים הראשונים היא יכולה לחזור על פעולה זו שוב ושוב, על-כן היו עקביים וחד משמעיים. בטוחני ששינוי התנהגותכם יביא לשינוי ולהקלה גם בהתנהלותה. כל טוב, שירלי

31/01/2012 | 14:46 | מאת: סתיו

שלום רב, יש לי 2 בנות שנתים וחצי ו6. ילדתי בת ה6ילדה נבונה, שקטה ונעימה שבזמן האחרון אנו חווים איתה התפרצויות זעם רק בבית, מדבר זעום בעיננו זה הופך לבכי, לדיבור לא נעים, כעס ומשפטים כמו אני לא אוהבת את החיים האלו, לא אוהבת את המשפחה שלי ולפעמים להרמת יד עלינו ועל האחות הקטנה שמלווה במשפטי גנאי . מוכרחה להגיד שקשה לי עם זה ואני לא יודעת איך להגיב ומה לעשות כשזה קורה, האם להגיב למשפטים הנוראים הללו או להתעלם????הרבה מהמצבים מלווים בכעס על ידינו ובהרמת קול שמגביר אצלה עוד יותר את הבכי ואצלנו את הכעס ולאחר שכולם מותשים מחבקים ומדברים איתה והכול חוזר להיות רגיל. אנו מקדישים לשתיהן המון אהבה ,חום וזמן.אשמח לדעת מה הדרך הטובה והנכונה להתמודדות במצב זה.

לקריאה נוספת והעמקה

סתיו שלום רב, ראשית, יש לבדוק ולברר היטב מדוע ילדתך השקטה והנעימה שינתה את התנהגותה, והחלה להתפרץ, לכעוס ולבכות. האם היה שינוי כלשהו בגן /ביה"ס או במשפחה ? בדקי, מדוע היא אינה אוהבת את החיים הללו – מה קרה ? הזמיני אותה לשיחה לבד וללא הפרעה של בתך הצעירה. הביעי אפטייה לקושי שלה במילים כמו: אני רואה שקשה לך, אני כאן לעזור לך, בואי נחשוב יחד מה יכול להקל עלייך? , האם יש משהו שאת רוצה לספר לי ? ועוד. את יכולה לעזור לה לחשוב על רעיונות להרגעה, למשל: חיבוק גדול ממך או הליכה לחדר להרגע. עלייך להשתדל להיות רגועה מולה, כשהיא מתפרצת, ולנסות להרגיע אותה לפי מה שקבעתן מראש. עודדי אותה על השתדלותה ועל מאמציה להרגע, ואם היא לא הצליחה - לא נורא, סמכי עליה שתצליח בפעם הבאה. בכל מקרה, אם התנהגות זו אינה חולפת, יש להתייעץ על כך עם איש מקצוע באופן פרטי או עם פסיכולוגית חינוכית במסגרת הגן/ביה"ס. בהצלחה, שירלי

26/01/2012 | 13:54 | מאת: עדי

אני חיה עם החבר שלי. לפני כחודש עברה אלינו מרצונה הבת שלו בת ה-14. בשנה האחרונה כמעט שלא ביקרה בביה"ס, "לא מסוגלת לקום בבוקר". העברנו אותה אלינו, רשמנו אותה לביה"ס (זה רחוק ממקום המגורים הקודם שלה) והתופעה נמשכת. אי אפשר לגרור אותה בכוח כמובן, ובטוב זה לא הולך, וברע זה לא הולך, וברור שיש בעייה ויש סיבה אבל אנחנו הולכים לאיבוד ולא יודעים איך להתנהל וכל האוירה בבית עכורה סביב הנושא הזה.

עדי שלום רב, בתו של בן זוגך נמצאת בתהליך ממשי של נשירה מבית הספר. תהליך זה הנו קשה ומורכב מאוד, ומצריך התערבות מערכתית מרובה. עלייכם לגייס כעת את כל מי שקרוב לבתו ושיכול לסייע לכם להשיבה במהרה למערכת. ככול שיווצר נתק גדול יותר בינה לבין המערכת, כך היא תאבד את תחושת המקום ואת תחושת השייכות לביה"ס, ויהיה קשה לגשר על פער זה. חשוב שבן זוגך יפנה להדרכת הורים, לליווי ולתמיכה בהתמודדות מול מצב זה בכלל ומול בתו בפרט. כמו-כן, רצוי שבתו תקבל מענה רגשי אותו היא יכולה לקבל באופן פרטי, דרך קופ"ח או דרך הרשויות המקומיות באזור מגורייך, כמו: השירות הפסיכולוגי או השירות לנערה (דרך הרווחה). בנוסף, יש לפנות לביה"ס ולבקש מן הצוות את עזרתם. ניתן "לשדך" לה כמה בנות מהשכבה שעמן היא יכולה ליצור קשר. הבידוד החברתי בגיל זה הנו קשה ובעיתי. יכול להיות שחברות יצליחו לעודדה להגיע לביה"ס. ניתן לבקש ממחנכת הכיתה ו/או מהיועצת להגיע לביתכם, ובכך להעביר לה מסר שהיא חשובה להם. בכל מקרה אין להכנס עימה למאבקי כוח מצד אחד, אך מן הצד השני אסור לוותר לה. יש לומר לה כל הזמן כמה היא חשובה לכם, שאתם רואים שקשה לה, שתנסו לסייע לה בכל מה שתוכלו, שאתם מאוד אוהבים אותה וכו'. שולחת לכם הרבה כוחות ובהצלחה, שירלי

27/01/2012 | 11:39 | מאת: עדי

20/01/2012 | 08:29 | מאת: חנה

הילדה שלי לא מצליכה למצוא חברים בכיתה. היא בא מגן אחר והכיתה כבר התגבשה מה עושים כיצד עוזרים לילדה?

חנה שלום רב, ראשית, חשוב לשוחח עם הילדה, ולשמוע ממנה מה קורה איתה בכיתה מבחינה חברתית: האם היא רוצה להכיר חברים חדשים ? , האם יש בכיתה ילדים (בנים או בנות) שמוצאים חן בעינייה ?, האם היא מתגעגעת לחברייה מהגן ? והאם היא רוצה או זקוקה לעזרה בנושא זה ? בשיחה זו יש להיות קשובים מאוד לדברייה ולצרכייה, ולהביע אמפטייה ותמיכה רבה. ניתן להזמין חבר או חברה מהכיתה לביתכם לכמה שעות של כייף אחרי הצהריים או לקחתה לחברים בשעות הללו. עזרי לה להתקשר לחברים ולהציע להם מפגש משותף. כמו-כן, חשוב לשלוח אותה לימי הולדת, שיש בכיתה גם כאשר יש לה חוג או עיסוק אחר – ימי הולדת יוצרים גיבוש חברתי, ונותנים פתח לחברויות חדשות. בנוסף, יש לבקש את עזרתה של מחנכת הכיתה. היא יכולה להושיבה ליד ילדים, שעימם בתך יכולה ליצור קשרים חברתיים. לעיתים מספיקה חברה טובה אחת, כדי שבתך תרגיש שייכות חברתית. בהצלחה ושבוע טוב, שירלי

שלום רב, יש לי שתי שאלות בבקשה: האחת , בתי מאוד חכמה ובוגרת לגילה יודעת בדיוק מה רוצה ויודעת להביע את עצמה , היא בת שנתיים וחצי , אך מאוד מאוד עקשנית , רוצה שדברים ייעשו בדרכה שלה ולא מוכנה לשמוע על דרכים אחרות , צועקת ומתרגזת אם מישהו לא עושה כדבריה , אנחנו מאוד משתדלים לא לצעוק ולהתעצבן כמה שפחות , למרות שלפעמים קשה מאוד איתה במיוחד בבוקר כשאנחנו ממהרים לעבודה ולה יש זמן לקום , והיא בדיוק רוצה משחק במקום להתלבש ולהתארגן לגן , היא מסרבת בתוקף לכל מה שאנו מבקשים ממנה לעיתים במיוחד בשעות הבוקר (השעות הלחוצות לנו) למרות שאנו באמת משתדלים לשוחח עימה ולהסביר לה בנועם , אבל היא בשלה וקשה לנו מאוד עם זה ואנו די אובדי עצות , כי אנו מוצאים את עצמנו כועסים עליה ולעיתים אף מרימים את קולינו ולאחר שזה קורה אנו מרגישים רע עם עצמנו - אשמח לעצותייך באיך ניתן לשנות התנהגות זו ומעט למתן את עקשנותה ? שאלה שניה , גמלנו אותה ממוצץ (סיפרנו לה סיפור שישנו גמד דימיוני שלוקח מוצצים מילדים גדולים ומוסר אותה לתינוקות ושהגמד יביא לה הפתעה וכך היה , העלמנו את המוצצים וקנינו לה הפתעה ובאמת הכל הלך חלק , והיא כבר שבועיים כמעט ללא מוצץ , הבעיה היא שהיא מתעוררת בלי סוף בלילה וקוראת לנו ואחרי כמה דקות חוזרת לישון , האם קשור למוצץ ? ולא נשברנו ולא החזרנו לה את המוצץ , מה יכול להיות , כי אנו באמת מרוסקים בכל בוקר מחוסר שינה לעצותייך אודה

לקריאה נוספת והעמקה

רויטל שלום רב, התנהגותה של בתך הנה שכיחה ונורמטיבית לילדיי גיל שנתיים. בבוקר חשוב לשמור על שגרה מובנת וידועה מראש, להמנע ממצבי קונפליקט ולאפשר לה לבחור היכן שניתן לעשות זאת, למשל: יש לבחור עימה בגדים שתלבש לגן בשעות הערב או לקבוע עימה איזו תוכנית תראה בבוקר אם אתם מאפשרים לה זאת. יש לומר לה מראש מהו סדר היום בבוקר, כמו: קמים, נותנים נשיקה לאמא ולאבא, מצחצחים שיניים ושוטפים פנים, מתלבשים, אוכלים ארוחת בוקר, צופים בתוכנית בטלוויזיה, לוקחים את תיק הגן ויוצאים מהבית. את יכולה להעזר בשעון מטבח או בטיימר של הפלאפון, כדי ללמד אותה את לוח הזמנים, ואז האחריות עוברת לשעון ואליה – השעון אומר שהגיע הזמן ל...ניתן להעזר גם ב"שעון של יומיום" אותו ניתן לרכוש באינטרנט. אם היא משתפת פעולה (גם באופן חלקי), יש לעודדה לרוב על הדרך ועל המאמץ שעשתה במילים כמו: ראיתי שהתאמצת להתארגן היום בזריזות, אני גאה בך, כמה שאת בוגרת, הצלחת לעקוף את השעון את נהדרת ועוד. אם היא מחליטה לצעוק ולהתנגד, יש להשאר רגועים, ולומר לה למשל: הסדר יום שקבענו אומר שאת צריכה להתלבש עכשיו. את יכולה לבחור אם להתלבש בנעימים או אם להתלבש בכעס. אם היא אינה שומעת יש להלבישה למרות הכל, ולומר לה שאתם מאוד מצטערים שהיא בחרה לכעוס ולהתעצבן, אך אתם סומכים עליה ובטוחים שמחר תבחר אחרת. על כך יש לחזור בעקביות שוב ושוב. לגבי המוצץ- בתכם ילדה בוגרת ונבונה, שהסכימה להפרד מן המוצץ. גם הרעיון שלכם יפה ויצירתי. יחד עם זאת, הפרידה מהמוצץ אינה קלה ואינה פשוטה, מכיוון שהמוצץ מרגיע את הילד במצבים שונים, כמו: בכעס, בעייפות או ביקיצות ליליות. בתכם צריכה ללמוד להרדם ללא המוצץ כאשר היא מתעוררת בלילה. לכן כשהיא מתעוררת חשוב לא לדבר עימה או לומר לה משפט קצר- עכשיו לילה ועכשיו ישנים, לא לחבקה, לא לנשקה ולא להוציאה מן המיטה. יש לגשת אליה, להשכיבה במיטה, להמתין כמה דקות ולצאת. יש לקחת בחשבון שבתכם זקוקה לזמן, כדי להתרגל למצב החדש. בהצלחה וכל טוב, שירלי

31/01/2012 | 16:35 | מאת: רויטל

שלום , בתי בת השנתיים וחצי מאוד פיקחית וחכמה , שאלתנו היא כשאנו משכיבים אותה לישון , בכל ערב יש לנו טקס קבוע , אנחנו מקריאים לה סיפור לפני השינה , מצחצחים שיניים , שרים לה שיר ערש ושמים אותה לישון , אחרי כל זה היא מתחילה למצוא סיבות לצאת מהמיטה - למשל היא אומרת שיש לה פיפי או קקי , למרות שאנו לוקחים אותה להתפנות לפני שאנו משכיבים אותה במיטה, והיא סתם אומרת זאת כי כשאנו לוקחים אותה לשירותים , היא לא עושה כלום , או שאחרי שאנו שמים אותה לישון היא קוראת לנו ואומרת שבא לה להקיא ואנחנו יודעים שזה סתם ולא באמת , מה אפשר לעשות לעצותייך אודה

19/01/2012 | 12:22 | מאת: גיל

בני החל לאחרונה (חודשיים בערך) לפחד מחדרים ריקים ומחדרי שירותים גם כשהם מוארים. הוא חייב שמישהו ילווה אותו,אפילו אחותו הקטנה, וישהה איתו בשירותים עד שמסיים.בגן הוא לא הולך בכלל לשירותים כל היום...לטענתו המנורה מפחידה אותו/או רעש כלשהו. איך להתנהג? האם לדרוש ממנו ללכת לבד (ניסינו הוא פשוט מסרב) או להתעלם ו"לזרום" איתו?ניסינו גם "לגרש" את הפחד- גם לא עזר... דבר שני- תופעה מוזרה מאוד- בני היה בגן 3 שנים אותו מאוד אהב. מאז שעבר לגן חובה הוא מסרב לראות את הצוות הישן, הוא ממש בהסטריה אם אנחנו מגיעים לשם, בוכה אם אני מבקשת שיכנס כאילו מפחד. הבת הקטנה שלי שם ואני אמנם מגיעה לשם בד"כ לבד אבל לעיתים כשאין ברירה אני לוקחת אותו איתי.הצוות די נפגע מכך וזה אפילו לא נעים לי כי הן באמת מקסימות ואוהבות אותו מאוד. מה יכולה להיות הסיבה להתנהגות זו? איך כדאי לנהוג? באופן כללי- מדובר בילד רגיש שההשתלבות במקומות חדשים לא קלה לו אבל הוא מתגבר על הקושי בזמן די קצר. תודה על התייחסותך

גיל שלום רב, לכל התנהגות קיימת בדרך כלל הסיבה לקיומה – התנהגות היא כמו שפה. יש לנסות ולברר מהו הגורם לפחד זה ? האם קרה משהו ? מה יש במנורה שמפחידה אותו ? או אולי הוא ראה תוכנית טלוויזיה שגרמה לו להקשר זה. בכל מקרה יש להתייחס לכך ברצינות, ולא להקל ראש בתחושותיו. אמרו לו שאתם מבינים שיש דבר מה שלא נעים לו, ואתם פה לסייע לו. שמעו מה הוא צריך מכם, ועזרו לו. כך תוכלו לבסס שוב את ביטחונו ואת מוגנותו. כלומר, יש לשמוע מה מפריע לו, לשאול למה הוא זקוק ולפי הצורך לסייע, כמו: ללכת עימו לשרותים. גם בגן יש לבקש מהצוות ללוות אותו לשרותים ללא ביקורת על התנהלות זו, כדי שלא יתאפק כל היום. לגבי הגן – אם ההגעה לגן "הישן" דורשת ממנו השקעה רגשית גדולה, יש להשתדל לא להביאו לשם, כמו שאת עושה בדרך כלל. אם בכל זאת את צריכה לקחת אותו איתך, הסבירי לו שמטרתכם הנה לאסוף את אחותו הצעירה בלבד. הדגישי לפניו שהוא אינו חייב לדבר עם הצוות, אם לא ירצה בכך. יכול להיות שהוא נבוך מהמפגש עם צוותו של הגן ה"ישן", ואינו יודע להתמודד עם מצב זה. גם כאן יש לראות מה מפריע לו, ולסייע לו להרגיש בטוח וטוב עם עצמו. ניתן לבקש מהצוות להניח לו לנפשו. בטוחני שצוות מיומן לא יעלב מבישנותו או מהתנהלותו של הילד. יש לשים לב ולהשתדל לא להעביר לילד מסר (לא בגלוי ולא בסמוי), שרגישותו הנה קושי או בעיה, כדי לא לפגוע בדימויו העצמי בעתיד. ניתן לשקול מתן מענה רגשי, כמו: תראפיה באומנות או בתנועה. כל טוב , שירלי

19/01/2012 | 10:58 | מאת: אמא מורה

היי שירלי, רציתי לשאול אותך האם בדרכך המקצועית את עסקת בעבודה כמורה או יועצת בבית ספר? אני מורה שרוצה לעשות שינוי ורציתי להתייעץ איתך. תודה

אמא מורה שלום רב, אשמח לעזור לך. כתבי את המייל שלך בהוספת תגובה בפורום (המייל אינו מתפרסם ברבים). שירלי

17/01/2012 | 23:20 | מאת: עזרה

ביתי בת ארבע וחצי נגמלה מטיטולים בגיל שלוש די מהר, אך הבעיה היא גמילה מקקי , היא עושה בתחתונים ורקמשאני מעירה לה אוו שואלת. אותה האם עשתה קדי היא כמובן אומרת שלא ואז אני מציעה לה שנלך לשירותים והיא עושה. ממש קצת בשירותים אך לרוב היא עושה בתחתונים , הבעיה מאוד מפריעה לנו ונראה לי שלה קצת פחות , נראה שהיא יודעת איפה מצפים ממנה לא לעשות כמו בגן או מחוץ לבית , זה קורה בעיקר במקום שבו היא מרגישה בנוח. אני חייבת לציין שמודבר בילה מאוד חכמה ,מפותחת היטב,קצת כותבת מרכיבה פסלים מורכבים חברות

שלום רב, שליטה בסוגרים מלמדת את הילד על השליטה בגופו. רק הוא יכול להחליט אם לשחרר או להדק. אולי בתכם מעביר לכם מסר, שרק היא שולטת על גופה ורק היא תחליט מתי לעשות את צרכייה ומתי לא. מכיוון שהיא יודעת להתאפק בגן ומחוץ לבית, יש לברר מדוע היא עושה זאת בבית ? לילדה בגילה כבר צריך להיות לא נעים להסתובב עם קקי בתחתונים. לכן, שוחחו עימה, והעבירו לה את השליטה ואת הכוח על צרכייה, למשל: רק את יוכלה לשלוט בקקי שלך, את קובעת מתי ללכת לשירותים, אנחנו בטוחים שלא נעים לך להיות מלוכלכת, אנחנו נעזור לך תמיד ללכת לשירותים ולהחליף לך לבגדים נקיים. אלו מעבירים מסר על לקיחת אחריות שלה בצד הליווי והעזרה שלכם. יש צורך לתת מינימום תשומת לב ודיבור לנושא. יש להיות ענייניים, חד משמעיים ועקביים. זאת אומרת, להמשיך להציע לה מידי פעם לגשת לשירותים, ללות אותה לשם ולעודדה על התהליך – אני גאה בך, שהלכת לשירותים ועשית קצת קקי, אני בטוחה שמחר תעשי המון או אני שמחה שהתאמצת, גם אם לא יצא, לא נורא, בטוח שתצליחי אחר כך. כאשר היא מפספסת בתחתונים, אין לדבר עימה ואין להעיר לה, יש להחליף לה בגדים בצורה עניינית – אני רואה שהתלכלת, בואי אנקה אותך. אם בתכם תראה שאתם לא עושים מכך עניין, ומתיחסים לנושא בצורה עניינית ואחידה, בטוחני שהיא תיגמל במהרה. בהצלחה, שירלי

18/01/2012 | 19:26 | מאת: עזרה

באיזה שלב את ממליצה עם טיפול מקצועי

17/01/2012 | 14:08 | מאת: דניאלה

שלום, הנני אם חד הורית לבן 6. בני בכיתה א'. עד סיום שנת הלימודים בגן החובה, לא שמעתי מהגננת על התנהגות שלילית שלו. תמיד הוא היה ממושמע, התנהג יפה, לא הרביץ לילדים אחרים. תמיד הגננת אמרה לי שהוא משמש דוגמה טובה לשאר הילדים בגן. ועכשו שהוא בכיתה א', אני שומעת תלונות מצד המחנכת שלו שמורות אחרות מתלוננות על ההתנהגות שלו בשיעורים, הוא מפריע בשיעור, מנסה להיות ליצן הכיתה ומנסה למשוך תשומת לב. בשבוע אחד לפחות פעמיים מוציאים אותו מהשיעור. כל יום כאשר אני אוספת אותו מבית הספר אני שואלת אותו איך היה בבית ספר, האם התנהגת יפה? וכאן פתאום נפל לי האסימון שיתכן שאני לא צריכה לשאול אותו את השאלות האלו, כי אני פשוט מחזקת אצלו את ההתנהגות השלילית שבו. ואז החלטתי שאני שואלת אותו איזה דברים יפים הוא עשה היום בבית הספר (למרות שבתוך תוכי אני מתאפקת כדי לא לשאול אותו האם הוציאו אותך מהשיעור היום?) הבנתי שיכול להיות שזו הדרך שלו לקבל תוספת של תשומת לב (דבר שלא חסר לו בבית) שאלתי היא: האם אני נוהגת נכון? כיצד עלי לטפל בבעיה זו? משיחה עם המחנכת שלו נאמר לי שמבחינה רגשית הוא קצת תינוקי, לפעמים הוא מדבר כמו תינוק, כאשר הוא עושה זאת היא פשוט מתעלמת ממנו. מבחינה שכלית הוא תלמיד חרוץ (אבל היא הציגה אותו כאחד שמחפש קיצורי דרך בהכנת שיעורים והכנת עבודות בכיתה). בבית יש לי בעיה. כאשר הוא לא מבין דבר מה, אני מנסה להסביר לו ואז הוא נעשה חסר סבלנות ומתחיל לצעוק "אימא, לא ככה הסבירו לנו", ואז הוא מתעקש להכין בדרך שלו, דבר אשר לא תמיד נכון. לפעמים נוצרת סיטואציה שהוא מתחיל להתעצבן ולזרוק את העפרון על הרצפה ונכנס להתקף זעם. ההתנהגות שלו בבית מאוד מפריעה לי, כי אני מרגישה שבמידה מסוימת קשה לי ליישם את הסמכות ההורית. לא פעם כאשר הוא מתפרץ ומנסה לבעוט בי, אני מחזיקה אותו מהיד ומכניסה אותו לחדר להרגעות. שניה אחרי הוא מבקש סליחה על ההתנהגות שלו. למרות אורך הפניה אליך, ניסתי לתמצת את עיקר הדברים בבית הספר ובבית. כרגע, בשיתוף עם המורה אנחנו מנסות לחזק את ההתנהגות החיובית שלו ולהתעלם מהתנהגות השלילית שלו. אודה לך אם תוכלי בנוסף לאמור לעיל לייעץ לי כיצד עלינו לנהוג עימו. והאם לדעתך יש סיבה להתנהגות שלל? דבר שאני מנסה לחטט בראשי ולא מוצאת תשובה. בברכה דניאלה

לקריאה נוספת והעמקה

דניאלה שלום רב, המעבר לכיתה א' הנו מורכב ולא פשוט. הילדים עוברים מגן שבו יש כמות קטנה של ילדים (כמו כיתה אחת בביה"ס) למקום שבו יש הרבה ילדים. בנוסף, ישנם כללי התנהגות חדשים, כמו: לשבת שעות רבות בכיתה, הכנת שיעורים שיעורים ומגרש משחקים ללא המשחקים המוכרים מהגן. כלומר, הילד צריך להסתגל לנורמות חדשות ומרובות, דבר שאינו קל כלל. פעלת מולו היטב, כאשר זיהית את המקום שבו הוא מקבל תשומת לב להתנהגות שלילית, והתחלת לחזק התנהגויות חיוביות – זו הדרך הטובה ביותר ועלייך להמשיך בה. צעד נבון נוסף שעשית, הוא שיתופה של מחנכת הכיתה. כך תעבירו לו מסר אחיד גם בבית וגם בביה"ס. ישנם ילדים רגישים, שדרך התנהגות זו מהוה בעבורם מנגנון הגנה. כלומר, הם מעדיפים לצחוק ולהיות ליצנים בכיתה, מאשר להכיל את המעבר ואת השינוי הגדול – במקום לבכות אז צוחקים. את זאת את יכולה לראות בבית שם הוא מרגיש בנוח להתפרץ. עלייך להמשיך להיות עקבית עימו, ולהקפיד על הכנת שיעורי בית. תני לו להרגע כמה דקות, ואז המשיכו בהכנתם. השתדלי לא להרבות בדיבור סביב הנושא, וההי עניינית וברורה, למשל: אני רואה שקשה לך. בוא תרגע. אכין לך כוס שתייה, ונמשיך בשיעורי הבית. חשוב לעודדו על המאמץ ועל תהליכים שהוא עושה, כמו: אני רואה שהצלחת לשבת רבע שעה ולהכין שיעורים, ראיתי שהתאמצת, הצלחת לעשות דף שלם ועוד. ניתן גם להשתמש בהומור, לדוגמא : בוא תעשה קסם, ותראה לי איך אתה מסיים את כל השיעורים בצ'יק צ'ק. אם התנהגות זו חוזרת על עצמה, ניתן לשקול מתן מענה רגשי בעבורו. בהצלחה, שירלי

17/01/2012 | 08:41 | מאת: אבי

שלום אני אב לילד בן 8 הסובל מבעיות ויסות רגשי מזה כ 3 שנים מטופל כיום ברזדין בוקר וערב שלא כל כך עוזר בבית הספר נימצא עם סייעת ולאחרונה דרשנו מעצבת היתנהגותית שהחליטה שהבעיות הם בעיות בויסות הריגשי ונתנה הוראות לבית הספר שלא צלחו לאחרונה ניראה שבית הספר מתחיל להעלות קשיים וניראה שהילד סובל אני רוצה לציין שאין בעיות קשב ולדעת הרוב הילד מעל הממוצע ברמה הסיכלית בשל המצב אני מנסה לחפש מקום אחר ללימודים שיתאימו לילד ואין אדם אחד במערכת החינוך שיודע להגיד האם יש משהו אחר האם מוכרת לך מיסגרת אחרת לילדים ללא הפרעות קשב עם רמה סיכלית טובה ובעיות ויסות ריגשי תודה

אבי שלום רב, אכן קיימת בעייה בהיצע של בתי ספר, שיכולים לתת מענה לבנך. חשוב לערוך הבחנה מבדלת, לברר לעומק את הבעייה ואת הקושי, ולתת לבנך מענה טיפולי מתאים. בעזרת הבחנה זו תוכל למצוא לו מסגרת, שתענה על צרכיו. אתה יכול לברר בבי"ס בשיטת מונטסורי, בבי"ס תום, בבי"ס דמוקרטי או להתייעץ עם פסיכולוגית ביה"ס על בתי ספר מתאימים באזור מגורייך. עלייך לקחת בחשבון, שחלק מבתי הספר הללו הנם פרטיים, ועלותם יקרה, וחלקם מחוייבים בועדת השמה של החינוך המיוחד. בנוסף, בנך יכול להשאר במערכת הרגילה בתוספת מערך של תמיכה, של עזרה ושל ליווי בעבורו. כל טוב, שירלי

17/01/2012 | 00:15 | מאת: שירה

שלום, הבת שלי בת 5. שמתי לב שהיא נשכבת במיטה, מתכסה ונוגעת בעצמה (כמו אוננות), אחרי כמה דקות היא ממש מתחילה להזיע ולהתנשף. חשוב לי לציין שהיא ילדה גבוהה מאד- נראית כמו בת 7 וכן שבאופן כללי היא ילדה רגועה, בוגרת ושמחה. זה די מדאיג אותי. איך להתייחס לזה? לדבר איתה? לפנות לטיפול? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שירה שלום רב, אוננות הנה פעולה טבעית, נורמטיבית ושכיחה בכל טווחי הגיל, ויש להתייחס אליה כך, על-מנת ליצור לילדה דימוי גוף חיובי ובריא. יש להסביר לילדה שהיא יכולה לגעת בגופה, אך שתעשה זאת בפרטיות ובמקומות אישיים, כמו: בחדר או במיטה שלה (כמו שהיא עושה עד כה). אין לתת יחס או תשומת לב מרובה לעניין, ואין לכעוס או להאשים אותה. למרות כל זאת, יש לשים לב שהאוננות אינה כפייתית, כלומר שהיא מתבצעת בתדירות גבוהה ובמקומות רבים. זו יכולה להעיד על חרדה או על מצוקה. כל טוב, שירלי

14/01/2012 | 19:54 | מאת: אמא של

שלום רב, בתי בת 4.5-ילדה חכמה, עקשנית , דעתנית ואסרטיבית.אוהבת "לנהל" את מי שסביבה. כל עוד משתפים איתה פעולה כמובן הכל בסדר, אך ברגע שמישהו לא עושה כרצונה, וזה יכול להיות חברים, או גם אח שלה הקטן-אם בוחרים לשחק משחק שהיא לא רצתה או לא מקבלת את התפקיד שדרשה, היא מתעצבנת, "שוברת את הכלים" והולכת לשבת בצד, או כעוסה, או גם בוכה. לוקח לה זמן, אבל בסוף היא "מוותרת על ההתנהגות" הזו, (כהגדרתה) וחוזרת לקבוצה. אבל גם היה לה ברוגז של מספר ימים(!) עם חברה מהגן סביב נושא כזה. אני מאד רוצה לחנך ולהדריך אותה להיות גם "שחקנית קבוצתית", כלומר זה בסדר לרצות להוביל, אבל לפעמים צריך לדעת לוותר ולהיות חלק מהקבוצה. שיחות איתה לא ממש עוזרות, לכן הייתי רוצה לדעת מה הדרך הנכונה ביותר להראות לה את הדרך הנכונה ביותר.. תודה, רבה, אמא שלה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, בתך עדיין מאוד צעירה, אך יחד עם זאת מגלה תכונות טובות של מנהיגות ושל ניהול. מצד אחד רצוי לשמר תכונות אלו, ומן הצד השני יש ללמדה כיצד לנהוג נכון וכראוי בזולתה. בתך תוכל ללמוד זאת על-ידי הכוונה שלך, ושיהיה בעבורה מודל נכון לחיקוי – מודל זה יכול להיות כל דמות משמעותית בחייה, כמו: אמא, אבא, סבא, סבתא, דודה ועוד. כאשר את מתנהלת בדרך אותה את רוצה להקנות לבתך, יש לשקף זאת לה, ולומר לה למשל: בשבת התאים לי לנסוע לטייל, אבל כל שאר חברי המשפחה רצו ללכת לים. לכן התחשבתי בכולם הלכנו לים והיה כייף. בשבוע הבא נסע לטיול. כך ניתן להסביר לה גם לגבי משחקים עם חברים - כל פעם שמשחקים משחק מתחשבים במה שכולם רוצים או פעם משחקים משחק שאת בוחרת ופעם משחק שחברתך או אחיך בוחרים. בנוסף, ישנו האפקט של "תוצאות טבעיות והגיוניות", זאת אומרת, שאם היא תבחר לשלוט בחבריה הם יביעו התנגדות, ולא ירצו לשחק עימה – יהיה לכך מחיר. כאשר היא עושה זאת יש לשקף לה את המחיר ללא ביקורת וללא שיפוטיות, כשהיא רגועה וקשובה לדברייך, לדוגמא: מכיוון שבחרת להתעקש על משחק מסויים, חברתך לא רצתה לשחק איתך ואת ישבת חצי שעה בצד ובכית. מה את אומרת על מה שקרה פה ? מה היית משנה, כדי שלא תהי עצובה בפעם הבאה ? בואי נחשוב ביחד איך עושים זאת אחרת ? ועוד. יש להקשיב לדברייה, ולהסביר לה, שהתוצאה נבעה מהבחירה שלה, שאת סומכת עלייה שתבחר בדרך אחרת בפעם הבאה ושאת כאן לרשותה לעזור לה תמיד. שיעור זה הנו חשוב ומשמעותי לחייה הבוגרים, לכן עודדי אותה על הדרך ועל המאמץ בכל הזדמנות. כך תחזקי אצלה את ההתנהגות הנכונה והרצוייה. בהצלחה, שירלי

14/01/2012 | 18:57 | מאת: יעל

שלום שירלי! אני אמא לנערה בת 15 שלאחרונה גיליתי שהיא מפתחת מערכת יחסים עם נער בן גילה. היא מכחישה מכל וכל אך לאחר בדיקות שעשיתי גיליתי שהיא מתכתבת איתו הרבה בפייסבוק וגם חשבון הטלפון שלה מצביע על שיחות רבות למספר הטלפון שלו. ראוי לציין שיש ירידה דרסתית ביחס ללימודים וכמו כן לאחר שגיליתי זאת היא הגיבה בחריפות רבה וכעס נוראי ובבכי דבר המעיד לדעתי עד כמה הדבר מתפתח. ראוי לציין שאנו אנשים דתיים ומסבירים לה שכרגע זה דבר שלא יוביל לשום מקום ורק יפריע לה במהלך החיים ובלימודים (הסברים עם מלווים בחום ואהבה שאנו מעניקים לה).אנו מרגישים שמה שעשינו עד עכשיו אינו מוביל לשום מקום והיא ממשיכה לומר לנו שהיא תיפרד ממנו ושום דבר לא מתקדם אלא רק הולך ונהיה יותר גרוע והקשר ביניהם מתהדק. דבר נוסף שעליי לציין הוא שאנו גרים בקרבת מקום למקום מגוריו דבר המונע ממנה גם אם תרצה לנתק ממנו את הקשר. צעדים נוספים שעשינו מעבר לשיחות הם שניתקנו לה את הגלישה בפייספוק בפלאפון (בבית היא ממשיכה להתכתב) כמו כן הסברנו לה שאנו עוקבים אחרי שיחות הטלפון שלה וגם הידקנו את החגורות יותר לגבי היציאות שלה ושעות החזרה שלה. אודה לך אם תוכלי לייעץ לי עצות נוספות והאם הדרכים שפעלתי עד כה היו נכונות. (דבר נוסף שעליי לציין שכרגע היא מנותקת ופחות מספרת דברים ומאוד כועסת שאנו נכנסים לה לחיים הפרטיים ). תודה מראש! נודה על תשובתך בהקדם האפשרי!

יעל שלום רב, בהתנהלותכם מול בתכם יש להלך על חבל דק מאוד, שנע בין דאגתכם הגדולה והמובנת, ובין כניסה למאבק כוח, שעלול להיווצר עימה. חשבו ובדקו, מה כל כך מדאיג אתכם בקשר שלה עם הנער. הינכם צריכם להיות בטוחים בחינוך ובגבולות, שיש במשפחתכם, ולסמוך יותר על בתכם, שתפעיל שיקול דעת נכון. ככול שתמנעו ממנה וככול שתגבילו אותה , כך אתם יכולים להביאה להתנסויות אסורות ולא נכונות בעבורה– "מים גנובים ימתקו" או/ו להרחיקה מכם, כמו שכבר קרה. יחד עם זאת, אין להסיר את דאגתכם או את אחריותכם ממנה. על כן, הזמינו אותה לשיחה, וודאו שזו תערך רק עימה ללא הפרעות וללא אחים נוספים. בשיחה זו הסבירו לה את דאגתכם, היו אמפטיים והדגישו את אהבתכם הגדולה אליה – על כך חזרו כל הזמן. השתדלו להעביר לה מסר ברור וחד משמעי, שאתם פועלים כך משום שאתם רוצים בטובתה, שאינכם רוצים להרע לה, לפגוע בה או להכאיב לה. בנוסף שמעו מה שיש לה לומר לכם, ומה אתם יכולים לעשות יחד כדי שאתם תהיו רגועים ובטוחים בהתנהלותה. השתדלו להגיע עימה להסכם, שבו שניכם מרוצים, ושבו היא תרגיש שהקשבתם לה ובאתם לקראתה. ולסיום אל תוותרו על שיחות יומיומיות ושיגרתיות, שתנסנה לקרבה שוב לחיקכם, שבהן ניתן לשאול, למשל: לשלומה או על מעשייה בביה"ס. כל טוב ושבוע טוב, שירלי

10/01/2012 | 19:52 | מאת: כרקןמג

שלום, בתי בת העשר חוזרת הביתה מבית הספר מזה כחודשיים בהסעה. יש לציין שמדובר בכ- 10ד' נסיעה. יש לנו רכב אחד והיות שאני עובדת בערבים אנו חייבים להשתמש בהסעה (או שאהיה חייבת לנסוע לעבודה באוטובוסים, דבר המאריך מאד את ההגעה והחזרה מהעבודה). היא מאחרת הרבה להסעה, מאד לא נעים. היום שאר הילדים ירדו עליה והיא חזרה הביתה נסערת מאד ומסרבת לחזור עם ההסעה. הבהרתי לה שאין בררה ושעם כל הסימפטיה והאמפטיה זוהי נסיעה קצרה ושעם כל ה"סבל" שבדבר היא יכולה להתמודד. היא מאיימת שלא תלך לבי"ס, שלא תעלה יותר על ההסעה וכו'. זוהי ילדה מאד דעתנית ועקשנית. איזו גישה לנקוט? להסביר לה את העניין לא הולך אבל אין ברירה. אשמח מאד לעצה/ות. תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, מכיוון שבתך הנה ילדה דעתנית ועקשנית, יש למנוע מראש מאבק כוח סביב נושא זה עימה. רצוי להדגיש בפנייה שאינכם במאבק כוח מולה, מכיוון שאתם ההורים שלה, אתם אוהבים אותה, ואתם רוצים שיהיה לה טוב . קבעו איתה מועד לשיחה נעימה ואישית, תוך גילוי אמפטייה והבנה למצבה – אנחנו מבינים שקשה לך בהסעה ולא נעים לנו לראותך כך, לכן אנו רוצים לחשוב יחד מה עושים. בשיחה שמעו אותה קודם, ובררו מה מפריע לה בהסעה. הסבירו לה את המצב, שאין באפשרותך להשאיר את הרכב בבית ושאין באפשרותה לא ללכת לביה"ס. חשבו יחד מה יכול להקל עלייה, ומדוע היא נעלבה מהילדים בהסעה, האם יש אחראי הסעה עימו ניתן לדבר והאם יש פתרון יצירתי אחר. השתמשו בשיחה במילים המביעות אמפטייה, כמו: אנו רואים שקשה לך, צר לנו על כך, אנו מבינים אותך ועוד. בנוסף, אם אחד מחברי הצוות החינוכי הנו דמות משמעותית בעבורה, ניתן להעזר בו, למשל: יועצת או/ו מחנכת, ולבקשו לשוחח עימה על הנושא. אולי אם היא תקבל מקום, יחס ותשומת לב לקושי, היא תרגע ולא תתנגד להסעה הקצרה הביתה. כל טוב, שירלי

10/01/2012 | 08:28 | מאת: רונית

שירלי שלום אנו הורים לשניים. הבכור בן 14.5 (הקטנה בת 12) בננו עבר אבחון בקיץ שעבר והתוצאות הראו שהוא זקוק להקלות בתחומים מסויימים. מדובר בילד טוב, לא היפראקטיבי שקצת קשה לו בלימודים. מהקיץ האחרון דאגנו לו לעזרה במקצוע מסויים שאכן רואים את התוצאות. הילד פשוט נוסק. אבל.... זה מתחיל בקימה לבי"הס – אם לא נצעק או נרים אותו מהמיטה, הוא פשוט לא יקום, מתנהל לאיטו ומכניס את כולנו ללחץ כדי שלא יאחר לבי"הס ובד"כ הוא מאחר. בשאר המקצועות אין לו הישגים, הילד לא מקבל עליו שום אחריות, הרבה על המחשב. מבקשים ממנו דברים הרבה מאד פעמים עד שעושה (אם בכלל) . הייתה לנו שיחה עם המחנכת שלו שייעצה לנו לעזוב אותו. אמרה שרואה שהוא ילד מבית טוב עם משפחה חמה ואוהבת ואולי בגלל שהגנו עליו ונתנו לו דברים מבלי שהוא יתאמץ הוא רק עכשיו מתחיל בהתבגרות שלו. אנו חוששים שנראה את עצמנו מחוץ לבית הספר כאשר כל מקום אחר כמובן יהיה ברמה מאד נמוכה המורה שוחחה עם הילד בצורה מאד קשה כדי לנער אותו אך דבר לא עוזר. כל השיחות על העתיד שמחכה לו עם התנהלות כזו פשוט לא עושים לו דבר. מה עוד ניתן לעשות ? תודה על הקשבתך

לקריאה נוספת והעמקה

רונית שלום רב, דאגתכם לבנכם אינה ב??כ?ד?י, ויש צורך להיות שם בעבורו ולא לוותר. בנך אולי משדר לכם מסר של זלזול, של חוסר אכפתיות, של "תעזבו אותי בשקט" (חופרים !!), של "אני לא צריך אתכם" ושל "אני יכול לבד ללא עזרתכם". אלו עלולים ליצור אצלכם התרחקות, ורצון באמת לעזבו, כדי שיתמודד לבד. אולם ובניגוד לכך, הוא אינו רוצה, שתוותרו לא עליו ולא לו. יש לזכור, שהוא עדיין ילד/נער צעיר, שזקוק לתמיכתכם הרבה ולעזרתכם – יש לראותו ב"משקפיים" אלו. התנהגותו הנה שכיחה ונורמטיבית מאוד לגילו. רבים מהם אומרים, שאין להם כוח, שהם עייפים, שנמאס להם מהכל ושיעזבו אותם בשקט. כדי לעודדו ולחזקו, יש לערוך עימו שיחה אישית ונעימה ללא הפרעות וללא נוכחותה של אחותו. בשיחה זו חשוב לשתפו בתחושותיכם, להתייעץ עימו ולחשוב יחד על פתרונות. כלומר, יש להדגיש בפניו שהוא חשוב לכם, שאתם אוהבים אותו, שאתם מאוד דואגים לו, שאתם רוצים שיהיה לו רק טוב, שאתם רוצים לעזור לו ועוד. גם אם דברים אלו נראים לכם כמובן מאליו, יש לומר לו זאת בקול רם. בנוסף, יש לשאול אותו על קשייו, ומה הוא צריך מכם, כדי להקל על עצמו. יש להקשיב לו בנחת וללא ביקורת. יש להעביר לו את המסר, שלעזוב אותו בשקט אינה אופצייה בעבורכם, כי אינכם מוותרים עליו. בשיחה זו חשבו יחד על פתרונות במקומות שקשים לו, כמו: אם יש מקום לחוש הומור, ניתן לדגדג אותו בבוקר או לכוון לו שעון עם מוזיקה שהוא אוהב או להמשיך לתמוך בו בעזרת מורים פרטיים ועוד. בנוסף, יש לעודדו לרוב, ולנסות ללא הרף לחבקו ולנשקו, גם כאשר הוא מביע דחייה – לא להעלב מהתנהגותו, ולזכור שבתוך המתבגר ה"מעצבן" הזה קיים הילד החמוד והמתוק שלכם. שולחת לכם הרבה כוחות וכל טוב, שירלי

12/01/2012 | 07:01 | מאת: רונית

שירלי יקרה תודה רבה אכן כך, בתור אמו למזלי ניחנתי בהרבה מאד חוש הומור וזה באמת מה שעוזר קצת. אני מאד משתדלת, גם כאשר כןעסת, לעשות זאת בטוב טעם. שידרתי לך מסר של ייאוש , אם ניתן לומר , מכיוון שעברנו כבר את השיחות הללו. אני בטוחה שהילד מפנים אך הוא לא משתף אותנו אם היה רוצה עזרה ועם זה קשה לנו מאד. לאחרונה דוקא עוזר לאחותו כאשר פונה אליו לעזרה וזה אכן שיפור משמעותי . מקווים לטוב. סופ"ש מצוין

10/01/2012 | 08:14 | מאת: דנה

בוקר טוב שירלי, במהלך החודשים האחרונים בתי בת השנתיים וחצי לא מוכנה שאביה ידבר איתה, יתקרב אליה, ישחק איתה ואפילו לא מוכנה שהוא ימלא לה מים בבקבוק.היא צועקת עליו "די" "לך" ומתחילה להשתולל. היא רוצה רק אותי. בדרך כלל התופעה מתרחשת בבוקר ובלילה לפני השינה, כלומר, ישנם מקרים אחר הצהריים שהוא חוזר מהעבודה והיא משחקת איתו ומדברת איתו בצורה רגילה לגמרי ופתאום מחליטה שהיא לא רוצה אותו ומתחילה להרחיק אותו ממנה. חשוב לציין כי לפני שלושה חדשים ילדתי אבל התופעה החלה עוד לפני הלידה. אני מסבירה לה שזאת התנהגות לא מנומסת ואבא שלה אומר לה שהוא עצוב שהיא מתנהגת בצורה כזו אבל לה זה לא מזיז, היא ממשיכה עם זה. בתי ילדה מאוד מפותחת והיא מבינה ממש הכל! נשמח לקבל עצות מה לומר לה ואיך להתנהג כדי שהתופעה המוזרה הזאת תיפסק. תודה מראש, דנה

דנה שלום רב, ראשית כל, מזל טוב להולדת ילדך. מאחלת לך נחת ואושר ממשפחתך. ולשאלתך – תינוק חדש במשפחה מזמן עבור כל חברי המשפחה התמודדויות חדשות שאינן מוכרות. בתך חווה כעת חוסר ביטחון במקומה בבית ובקשר שלה איתך מתוך המקום הסובייקטיבי שלה, למשל: האם אמא עדיין אוהבת אותי ? מה יקרה איתי עכשיו ? מדוע כולם מתייחסים רק לתינוק החדש ? למה אבא צריך לטפל בי במקום אמא ? ועוד. סוגיות אלו עלולות לעלות בראשה בצורה לא מודעת, כמובן, כך שהתנהגותה הנה נורמטיבית ושכיחה בצד מורכבותו של גיל זה. כדי לחזק את הקשר שלה עם אביה, יש לתת לה את תחושת המקום, השייכות והביטחון של שנייכם כלפייה. כלומר, שאבייה יהיה עימה לא רק כאשר יש צורך לעזור בטיפול בה, אלא גם במקומות נעימים ונחמדים, כמו: ללכת יחד לגינה הציבורית, לשחק במשחק בשטיח, לראות יחד תוכנית אהובה בטלוויזיה, לצייר יחד ציור לאמא ועוד. האב צריך ללמוד "לחזר" אחרייה, ולא לוותר. הוא זה שצריך לומר לה לדוגמא : שהיא חשובה לו, שהוא מאוד ישמח לשחק עימה, שהיא בתו הבכורה, החכמה והמקסימה, שמאוד נעים לו להיות איתה, שהיה לו כייף לשחק איתה, שהוא אינו מוכן לוותר עלייה ועוד. בנוסף יש לעודדה כאשר היא כן משתפת פעולה עם אבייה. כמו-כן, עלייך לתמוך ולחזק את הקשר בנייהם, כאשר היא אינה מרוצה שאביה הוא זה שמטפל בה. זאת אומרת, חשוב שתאמרי לה שאביה אוהב אותה מאוד, ושאת בטוחה שיהיה להם כייף יחד – אפשרי לבן זוגך להתמודד עימה בדרכיו ובשיטותיו . בנוסף לכך, רצוי שמידי פעם, בן זוגך יקח את התינוק החדש, כדי שאת תוכלי להתפנות אלייה, ושתעשי עימה את הדברים שפרטתי לעיל. ולסיום, רצוי לתת לה תפקידים "של ילדים בוגרים", כדי שתרגיש אחות בכורה, גדולה וחשובה, למשל: להביא את הטיטול לתינוק או לבחור בגד לתינוק. כל אלו יחד עם אורך רוח וסבלנות יביאו לשיפור במצב. בהצלחה וכל טוב, שירלי

09/01/2012 | 11:08 | מאת: רינה

היי הבן שלי בגיל שנתיים ושבעה חודשים כבר תקופה ארוכה יחסית מתעורר בלילה ומבקש לישון במיטה שלנו באמצע, זה כנראה עניין של הרגל כיצד ללמדו להישאר במיטתו גם אם יתעורר מבלי להיכנס למאבקים איתו באמצע הלילה? שאלה שנייה , לגבי הרצח בקרנבל שהיה ביפו ביום שישי אנחנו ראינו את הבנאדם זרוק על הריצפה מלא בדם הבן שלי ראה את זה שמע את הצעקות שלנו וזה השפיע עליו ובשבילו עכשיו קרנבל זה לראות דם הוא אמר לי אתמול רוצה ללבוש חליפת סנטה כדי ללכת לקרנבל לראות את הדם אני אמרתי ולא ידעת אם זה שהאדם הזה מת בגלל שהוא חולה הוא נפצע ומת לא אמרתי לו שנרצח למרות שהוא שמע את ואמרתי לו שהוא כבר בשמים אלוהים שומר עליו האם עניתי לו נכון? וכיצד ולהחזיר את המחשבה שקרנבל וסנטה זה חג ומתנות כמו שהיה יודע ולא רצח ודם?

09/01/2012 | 11:13 | מאת: רינה

אני אמרתי לו ולא יודעת אם עניתי לו נכון הערה : הוא מתפקד טוב יעני לא חושב על זה כל הזמן ואין לו סיוטים מזה אבל בכל זאת מרגישה שיש צורך לטפל בעניין הזה

רינה שלום רב, צר היה לי לשמוע, שמשפחתך נחשפה לאירוע אלים וקשה שכזה. בטוחני שגם לך זו היתה חוויה לא קלה. כמו שהרגשת, אין צורך לשתף ילד בגילו של בנך בפרטי האירוע. תשובתך אליו היתה טובה. בנך צריך להרגיש מוגן ובטוח, כדי שלא ישליך את מה שראו עיניו על עצמו או על אחד מחברי המשפחה. בנוסף, יש להדגיש בפניו שאירוע זה הנו חריג, שלא קורה בדרך כלל בחגיגה או בקרנבל. ניתן לדבר איתו על הדברים שכן עושים בקרנבל, כמו: רוקדים, שרים, צוחקים, שמחים מתחפשים ועוד. כלומר להדגיש את המעשים הטובים, הנחמדים והשגרתיים שיש בקרנבל. דאגתך אליו אינה בכדי, ויש צורך לפקוח עיניים ולראות האם יש שינוי התנהגותי כלשהו, שיכול לסמן בעבורך על מצוקה, כמו: חוסר תיאבון, נדודי שינה, בכי, הצמדות מוגברת להוריו, התפרצויות ועוד. אם מופיעים סימפטומים אלו בשכיחות גבוהה, יש להתייעץ עם רופא ילדים. רגישות זו יכולה להופיע גם לאחר תקופה מסויימת, שבה הילד עיבד את החוויה. לכן, בחני את התנהגותו ואת תגובותיו מצד אחד, אך מהצד השני אל תעשי עניין כשאין עניין. כלומר אם בנך אינו מראה אותות מצוקה יש להניח לו. לגבי שנת הלילה – כדי להרגיל את בנך לישון במיטתו שוב, עלייך ראשית להחליט עם עצמך על שינוי התנהגותי שלך כלפיו. אם שינה משותפת מפריעה לך, יש להודיע לבנך מראש, שכאשר יתעורר בלילה ממיטתו, הוא לא יוכל לישון במיטתכם. כאשר הוא מתעורר ובא אלייכם, אין לדבר עימו, אין לחבקו ואין לנשקו. יש לומר לו בשקט, שכל אחד ישן במיטתו בלילה, ולהחזירו למיטה. יש לחזור על פעולה זו שוב ושוב עד שבנך יתרגל לישון במיטתו. תהליך זה אינו קל ואינו פשוט, ומצריך סבלנות, עקביות ואורך רוח, אך אם בנך יראה שאינך מתגמשת במקום זה, יחזור לישון במיטתו בהקדם. כמו-כן חשוב לעודדו ולחזקו על המאמץ שהוא עושה או על שיפור (גם הקל ביותר) במצב. בהצלחה ובשורות טובות, שירלי

08/01/2012 | 12:55 | מאת: שרית

שלום, אני מעוניינת ללמוד תואר שני בייעוץ חינוכי והייתי רוצה לדעת האם יש ביקוש למקצוע. בהנחה שארצה בסוף התואר להיות יועצת בבי"ס - איך מחפשים משרות בתחום זה. חיפשתי בלוח דרושים רגיל וכמעט ואין משרות בתחום. האם זה הגיוני? יש דרך נוספת למצוא משרות בתחום? בנוסף, האם דרושה תעודת הוראה כדי להיות יועצת בבי"ס? ומהן האפשרויות הנוספות לעסוק בתחום זה (חוץ מיועצת בי"ס)? תודה רבה מראש, שרית.

שרית שלום רב, הביקוש ליעוץ חינוכי תלוי בגורמים רבים כמו בכל מקצוע אחר, למשל: אזור מגורים או כמות יועצות שפורשות לגמלאות. בנוסף במערכת החינוכית ישנה תנועתיות רבה, ולא ניתן לומר מראש את היקף המשרות הפנויות ליעוץ בשנה מסויימת. כדי לחפש משרה כיועצת חינוכית עלייך לפנות ליועצת הבכירה באזור מגורייך או באזור שבו תרצי לעבוד. היועצת הבכירה הנה המפקחת של היועצות במשרד החינוך, ומנהלים פונים אליה להשמת יועצות. כמו שכבר חווית, אין בתי ספר רבים, שמפרסמים משרה זו בעיתון. על-מנת להיות יועצת בביה"ס עלייך להיות בעלת תעודת הוראה, מכיוון שמשרד החינוך מגדיר את היועצת כ"מורה-יועצת", והיא צריכה ללמד בכיתות כשליש ממשרתה. תואר שני בייעוץ חינוכי מאפשר לך לעבוד כיועצת חינוכית במערכת החינוך. יחד עם זאת, ישנן יועצות רבות, שהרחיבו את לימודיהן למקצועות טיפול נוספים, כמו: תראפיסטיות, מטפלות משפחתיות, קלינאיות תקשורת ועוד. בהצלחה בבחירתך, שירלי

05/01/2012 | 21:47 | מאת: אסתר

שלום שירלי רציתי להתייעץ איתך, הבת שלי בת שלוש אני והגננת רואות שיש לה קושי בוויסות תת תחושתי. כל דבר היא נוגעת והרבה, מורחת, מתעסקת הרבה עם צבעי הגועש, מים וסבון, מתמרחת עם הגבינה בלחם, מחבקת חזק- בלחץ ועוד. בנוסף יש לה סף תיסכול קצת נמוך, נוטה לבכות מדברים 'פעוטים'. האם יש קשר בין הקשיים? התת תחושתיות הזו משפיעה על דברים אחרים בעתיד? לאיזה תחום טפולי לפנות? תודה לך

לקריאה נוספת והעמקה

אסתר שלום רב, את מוזמנת לפנות לרופא הילדים, שיתן לך הפנייה לאבחון דרך התפתחות הילד בקופות החולים. יש לומר לרופא את המלצתה של הגננת, ולתאר לו את התנהגותה של בתך. בהתפתחות הילד ידריכו אותך להמשך הדרך.אפשרות נוספת הנה לפנות למרפא בעיסוק באופן פרטי, שיערוך אבחון זה. אם בתך אכן חווה קושי בויסות החושי, סביר להניח שסף התסכול שלה יהיה נמוך מעבר לנורמה של בני הגילה. חשוב לבדוק את הדברים הללו, כדי לאפשר לבתך את המענה הטוב ביותר בעבורה. כל טוב ושבת שלום, שירלי

לאחרונה ילדי אינו מוכן לבצע שום משימה בכיתה. הוא אינו מפריע פשוט יושב ולא עושה דבר. המצב החריף אחרי שהוא התלונן שהמורה צעקה עליו על זה שאינו מבצע משימות.כל המשימות הופכות להיות ש"ב שגם אותם אינו מוכן לעשות בבית, אלא אם יש לו מצב רוח טוב ואני יושב איתו.המוטיבציה שלו ירדה אפילו במקצוע שהוא חזק בו. היכן ניתן לבצע אבחון מקיף? כולל ריגשי, קוגניטיבי, וכו...

רפי שלום רב, לפני שפונים לערוך אבחון לילד, יש צורך לברר מדוע הוא אינו משתף פעולה בביה"ס או בהכנת שיעורי הבית. כמו שציינת, התנהגות זו החלה רק לאחרונה, ויש לבדוק את סיבתה. רגישותך לבנך ראוייה להערכה, מכיוון שהתנהגותו יכולה לשקף מצוקה או קושי ממגוון רחב של סיבות. לכן מומלץ לפנות ראשית למחנכת הכיתה ולשמוע ממנה את דעתה על העניין. יכול להיות שכל העניין הוא סביב עלבון מהמורה, ושיחה חמה ואוהבת עימה יכולה לפתור את הסוגייה. אבל אם הקושי אינו קשור לכך, ניתן לשתף בשיחה זו את היועצת ואת הפסיכולוגית של ביה"ס הן תסייענה לך בכיווני עזרה כולל המלצה לאבחון לפני הצורך. בנך עדיין צעיר, ואבחון עורכים רק במידה ויש מטרה ברורה וחד משמעית לעשותו. בכל מקרה הצוות החינוכי ידריך אותך לפי הצורך הן לגבי סוגי האבחונים והן לגבי מקומות שבהם עורכים אבחונים אלו במקום מגורייך. ולסיום יש לראות בנוסף, אם לא היה שינוי כלשהו בחייו של הילד ושל משפחתכם לאחרונה, כמו: מעבר דירה, מחלה, נסיעה של קרוב לחו"ל ועוד או רצון שלו למשוך את תשומת לבך ואת זמנך אליו, גם אלו יכולים להשפיע על התנהגות של ילד. כל טוב ובהצלחה, שירלי

שירלי שלום, ניצן ביתי (השלישית) בת 4 וחצי חודשים. לקראת החזרה לעבודה בחרנו במטפלת שמתגוררת במושב שלנו. הטיפול יתבצע בביתה וללא תינוקות נוספים. לפני יומיים (היום זהו היום השלישי) התחלנו את תהליך ההסתגלות. ניצןמגיבה בצורה קשה מאוד - ברגע שעוברת לידי המטפלת (בנוכחותי) בוכה ללא הפסקה עד מצב של פאניקה.... הדבר היחיד שמרגיע אותה הוא לחזור לידיים שלי. חשוב לציין שמיום לידתה ועד היום הייתה צמודה אלי כל הזמן. בשום שלב לא השארתי אותה עם אדם אחר... אני אמורה לחזור לעבודה ביום שלישי הבא, מה שמשאיר לי עוד 4 ימים מלאים להיות עם המטפלת. אני בטוחה שהמטפלת מתאימה - לא חושבת שהיא שורש הבעיה. מנסה בסבלנות רבה להתחבר... מה עושים??? איך ניתן להקל על תהליך ההסתגלות? אשמח להתייחסותך הדחופה... תודה רבה קרן

קרן שלום רב, אכן, לא פשוט לחזור לעבודה אחרי לידה, ולהשאיר תינוקת מתוקה בבית עם מטפלת בעיקר שהקטנטנה בוכה בידייה. מדברייך עולה שאת סומכת על המטפלת ורגועה בבחירתך בה. בימים שנותרו עד חזרתך לעבודה, הגיעי עם ניצן למטפלת, וההי עימה שם "כמו בבית". כלומר, טפלי בה כרגיל כשהמטפלת נמצאת לידכם כל הזמן. מאוד חשוב ששתיכן תהיינה רגועות ומחוייכות. שירו עימה שירים ושחקו יחד בלי להעביר לניצן את התחושה שהיא חייבת ל"עבור" למטפלת. יכול להיות שהחמודה מרגישה אתכן ואת "שעון החזרה לעבודה" שמתקתק בעבורך. אם היא תרגיש שהכל סביבה רגוע ושליו, תחושת הביטחון תחזור אליה, והיא תהיה רגועה לעבור לידי המטפלת. בימים אלו נסו בהדרגה, שהמטפלת תשחק עימה ברצפה, ושאת תזוזי מעט הצידה או/ו שהיא תיתן לה לאכול או/ו תחליף לה טיטול. ביום השלישי ניתן להשאיר אותה עם המטפלת לשעה קלה. לאחר חצי שעה את יכולה להתקשר ולברר מה שלומן. תינוקות, פעוטות וגם ילדים מעדיפים על פי רוב להיות עם הורייהם ולא עם מטפלת. לכן, כשאת שם המטפלת אינה יכולה ליצור עימה את הקשר הדרוש. גם אם ניצן בוכה, תני למטפלת שבחרת בקפידה ושעליה את סומכת להתמודד עם הילדה. אם היא מטפלת מנוסה לבטח תמצא את הדרך להרגיעה. מאחלת לך חזרה נעימה וקלה לעבודתך וכל טוב. שירלי

הילדים שלי הם אנטי סמכות ומתנגדים לכל דבר שאני אומרת. התופעה הזאת נמשכת מאז ילדותם ועד היום בגיל ההתבגרות פלוס. אם אני נותנת מחמאה של שביעות רצון מהתנהגות טובה, הם נראים לא מרוצים. בקיצור, השמחה שלי זה העצב שלהם. אם אני מרוצה הם מרגישים מרומים, כאילו סידרתי אותם איכשהו. ממה זה נובע ומה עושים? האם אני אמורה להיות לא כנה ולא לשבח? איך לעודד התנהגות רצויה??

רעות שלום רב, מכיוון שהתנהגות זו נמשכת זמן רב, וילדייך כבר אינם צעירים אלא מתבגרים, חשוב שתפני לגורם מקצועי שיוכל להבין את מערך הקשרים שלך עם ילדייך ואת המערך המשפחתי שלך במטרה לערוך הבחנה מבדלת של הקשיים בהתמודדותך עימם, ומתן טיפול והדרכה, שטובים ביותר בעבורך. כל טוב, שירלי

03/01/2012 | 14:31 | מאת: רעות

אני מבולבלת מהמצב המורכב ולא יודעת למי לפנות. אודה לך על הסבר איזה גורם מקצועי מתאים פה ואפילו שם וטלפון. בתודה מראש.

31/12/2011 | 22:05 | מאת: מ

שלום לביתי בת השנתים החלו קשיים בגמילה התחלנו לפני ארבעה חודשים היא ניכנסה בתחילת השנה לגן הגמילה הייתה בסדר בבית הייתה התקדמות גם בגן היא הייתה מבקשת והיו פה ושם פספוסים לפני כחודש היא פתאום שחכה הכל בגן ממש מפספסת כל הזמן פיפי וקקי בבית אני כל הזמן לוקחת אותה והכל בסדר בגן החליטו שהגמילה שלה לא טובה וכדאי שנחזיר לה את הטיטול כי היא לא בשלה אני מממששש לא יודעת מה לעשות האם זה בסדר פתאום להחזיר וזה ממש מתסכל אשמח לעזרה תודה  

שלום רב, בתהליך הגמילה יש לעיתים מצבי רגרסייה, כלומר נסיגה בהתנהגות. מצב זה הנו שכיח ונורמטיבי, ויש לקחתו בחשבון. יחד עם זאת, התלבטותך לגבי החזרת הטיטול בגן אינה פשוטה ונכונה. לפני שמחזירים לילדה את הטיטול בגן, יש לבדוק מה גורם לנסיגה ולפספוסים למרות התקדמותה הן בבית והן בגן. חשוב שתשוחחי עם הצוות בגן ותשמעי מהן, כיצד הן רואות זאת, וכיצד ניתן לעזור לילדה. תקופת החורף נתפסת כתקופה שאינה מוצלחת לגמילה בגלל הקור ובגלל ריבוי הבגדים. בבית מרחב הגמישות גדול יותר, כשאת נמצאת שם בעבורה כל הזמן. לכן, אם אין פתרון יצירתי אחר בגן, ניתן להחזיר לה את הטיטול לפרק זמן קצר עד שמזג האוויר יתחמם מעט או עד שהיא תדרוש להוריד את הטיטול גם בגן, זאת בתנאי שהילדה אינה מתנגדת לטיטול ושלך אין בעיה עקרונית עם ההחלטה הזו. כמו-כן, חשוב לא לבלבל את הילדה, ולשמור על עקביות. זאת אומרת, שיש צורך להחליט היכן היא עם טיטול והיכן היא בלי טיטול, ולהיצמד לכך. בנוסף, יש להקפיד לא לכעוס עלייה כשהיא מפספסת, ולא לעשות מכך עניין לא בבית ובוודאי שלא בגן, כדי שהילדה תרגיש בטוב ובנוח עם עצמה. כל טוב, שירלי

28/12/2011 | 21:50 | מאת: לנה

שלום! באיזה גיל מומלץ לדבר עם הילד על התחפתחות מינית ומין? הילד שלי עוד מעט בן 9 - קצת נגעתי בנושא, אבל נראה לי שהוא עדיין "קטן". כיצד אדע מתי? תודה מראש

לנה שלום רב, ילדים מגלים סקרנות והתעניינות בהבדלים בין המינים בגיל מאוד צעיר. ברגע שהילד שואל ומברר על העניין, יש לאפשר לו את המידע בהתאם לגילו. כלומר, אין גיל שהוא "צעיר מידי או קטן", אלא יש להתיחס באופן ענייני ורציני לנושא. ניתן להעזר בספרים או בדיסקים, שמיועדים לילדים צעירים. אלו מטיבים להסבירו. אם בחרת להעזר בהם, יש צורך לשבת עם הילד, ולשמוע את שאלותיו ואת מחשבותיו בעניין. אם אינך מרגישה בנוח לדבר על נושא זה, את יכולה להעזר ביועצת ביה"ס או ברופא משפחה. שיחה זו הנה חשובה ומשמעותית, בעיקר בתקופה, שבה הילדים נחשפים למידע ולתכנים הקשורים במיניות דרך האינטרנט או המדייה, ואינם יודעים לפרש או להסביר את מה שראו. כל טוב ושבת שלום, שירלי

27/12/2011 | 09:36 | מאת: ליאת

בס"ד שלום בני בן 3 חמוד נבון ובעל נימוסים טובים. בגדול אני מרגישה שמקבל את הסמכות שלי. אך לאחרונה פעולות כמו מקלחת, ללכת למיטה או להתלבש בבוקר כרוכות בהמון מאמץ...הוא לא מסרב ללכת מיוזמתו ולאחר הסברים יפים שלא עוזרים אני נאלצת לסחוב אותו בכח. לא ברוגז או בכעס פשוט נאלצת להרים אותו כל פעם או לסחוב אותו דבר שכרוך עבורי במאמץ פיזי רב כיון שיש לי פציעה ברגל.אני אציין שאני ואביו נפרדנו אבל זה לא משהו שקרה ממש לאחרונה...דבר שני שרציתי לשאול הוא שלאחרונה בלילה כשהוא עייף או עצוב הוא מבקש לפעמים מוצץ וחיתול והוא כבר נגמל לפני שנה...זה לא כל יום ...האם לאפשר אם זה מרגיע אותו? כיצד לפעול כאשר מסרב לבצע פעולות ועלי לגרור אותו? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

ליאת שלום רב, ילדים בני שלוש אינם נוטים ללכת מיוזמתם להתקלח, וזקוקים לליווי של הורייהם. מאוד חשוב שתקפידי על סדר השכבה וסדר קימה ברורים, ידועיים וחד משמעיים. זאת אומרת, שבנך ידע היטב מה עושים בערב ובוקר, כמה זמן לוקח לכל פעולה ובאיזה סדר, למשל: אחרי פעילות של אחה"צ בשעה שש וחצי אוכלים ארוחת ערב. לאחר מכן מתקלחים, קוראים סיפור והולכים לישון. בשלב הראשון של הקניית ההתנהגות יש להיות עקביים וחד משמעיים. שתפי אותו בסדר ההשכבה, וחזרי עליו שוב ושוב. ניתן להעזר בשעון מטבח או בשעון של יומיום (yom time) כדי לעזור לילד בהבנת לוח הזמנים. ניתן לומר לו שבעוד חצי שעה אנו הולכים להתקלח, ולכוון את השעון. כשהוא מצלצל, לומר לילד: השעון אומר לנו שהגיע השעה ללכת להתקלח. כמו כן יש ליידעו, שזה סדר היום בביתכם. אמרי לו שהוא יקל עלייך ושתהי גאה בו, אם הוא יבחר ללכת להתקלח בשמחה, אך אם יבחר שלא, תאלצי בצער רב לקחתו בכוח (כמו שעשית עד כה). כשהוא בוחר לבוא בשמחה, עודדי אותו על כך רבות. אם לאו, אמרי לו שלא נורא, מכיוון שאת בטוחה שמחר יבחר אחרת. בנך הנבון והחמוד ילמד במהרה את סדרי היום הקבועים בביתך. לגבי הטיטול והמוצץ – אם אלו מרגיעים אותו לעיתים בלילה, אינו רואה כל פסול בכך. כל טוב, שירלי

26/12/2011 | 18:24 | מאת: נוגה

שירלי, שלום! בנינו הראשון, בן שנה וחצי מסרב לשחק באופן עצמאי אפילו שניה אחת. איך להרגיל אותו לזה? כש הוא היה יותר קטן ישבנו איתו ושיחקנו כי חשבנו שהוא היה קטן מדי כדי לעזוב אותו ועכשיו כנראה שהוא התרגל? התפנק? או שעדיין לא זמן? כמו כל אמא , אני חייבת גם זמן לסידורי בית , בישולים ועוד.... ובנתיים לא יוצא לי לעשות כלום. אם אני מתקרחת מפינת משקחים שלו ואפילו אומר שתיכף אחזור, הוא מייד בוכה ו קורה ל"אמא,אמא" , בא אחריי טופס לי את רגל ולא נותן ללכת. בבקשה, איך פועלים בלי לעשות נזק? תודה וכל טוב! נוגע

נגה שלום רב, לכל ילד יש את הטמפרמנט (המזג) עימו הוא נולד, למשל: ישנו ילד בעל מזג שלו ורגוע, וישנו ילד פעלתן בעל מזג תוסס. יחד עם זאת, הקשרים החברתיים של הילד עם זולתו מאפשרים לו להתנסות בסיטואציות שונות ומהן ללמוד כיצד להתנהג במקרים אלו. זאת אומרת, שיכול להיות שבנך הוא ילד פעלתן, אך ניתן ללמדו לאט לאט כיצד לשחק זמן קצר לבד. ראשית, יש לקחת בחשבון שהוא עדיין מאוד צעיר. ילדים בגילו אינם נוטים לשחק זמן רב לבדם, ובוודאי אינם מודעים לאפשרות, שלתת לאימותיהם לבצע את מטלות הבית. לכן שימי לב האם הוא כן משחק כמה דקות (5-10 דק') לבד, אם הוא עושה זאת יש לעודדו על כך. בנוסף, חשבי על צעצועים או עיסוקים שיכולים לעניין אותו. לפעמים לאו דווקא הצעצועים היקרים הם המסקרנים. ילדים אוהבים לשחק גם לדוגמא: בסירים, בקופסאות פלסטיק בגדלים שונים, בכוסות חד פעמיות או בכלים מהמטבח. (יש כמובן לשים לב לבטיחותם של הכלים הללו, ולא לאפשר לילד לשחק בכלי מטבח שעלול לפצוע אותו). בנוסף, בדקי עם עצמך, כיצד את מגיבה לו, כשהוא בוכה ואוחז בך. תגובותייך לילד יכולות לחזק או למגר התנהגות בלתי רצוייה. כמו-כן, את יכולה להעזר בשמרטיפית או בקרובי משפחה, שיסייעו לך במשחק עימו, כך שאת תוכלי להתפנות לשעה קלה לעיסוקייך. אם בנך אינו מרגיש חופשי לשחק לבד, אפשרי לו לשחק לידיך, בזמן שאת עושה דבר מה אחר. כך תוכלי ללמדו אט אט לשחק זמן מה גם לבד. בהצלחה, שירלי

28/12/2011 | 15:54 | מאת: נגע

שירלי ,תודה את כותבת: "בדקי עם עצמך, כיצד את מגיבה לו, כשהוא בוכה ואוחז בך. תגובותייך לילד יכולות לחזק או למגר התנהגות בלתי רצוייה" מה היא תגובה הנכונה שלי?

20/12/2011 | 10:17 | מאת: קרן

שלום רב, הילד שלי הוא בן 8 והוא גמלוני. כלומר מחזיק כוס ופתאום היא נופלת לו. אוכל צלחת קורנפלקס ופתאום הצלחת עפה מהשולחן. מבקשים ממנו לרכוס את הרוכסן בסוודר לוקח לו "שעתיים". מה עושים? איך משפרים את המצב?

קרן שלום רב, יש לבדוק ולברר ממה נגרמת התנהגות זו. לשם כך, ניתן להתייעץ עם רופא ילדים, ולקחתו לאבחון בהתפתחות הילד דרך קופת החולים. כל טוב וחג שמח, שירלי

19/12/2011 | 12:09 | מאת: מריה

היי ביתי בגיל 8 תפסתי אותה משחקת עם בני ובנות דודים שלה משחקי מין, איך שהבנו וראינו הם פשוט מסתכלים אחד על השני או נוגעים אבל לא עושים משהו מעבר לזה הבנו שהם סתם משחקים משחקי מין בלי חדירות בלי דברים שהם יכולים להשפיל או להזיק כולם בני 7 8 עד 9 כאילו הם עשו את זה בסתר וזה מאוד מדאיג אותנו למרות שאנחנו יודעים שהם בריאים ותמיד מסברים להם שזה אסור הם לא עושים את זה תמיד אבל עשו את זה אולי פעמיים אנחנו צעקנו עליהם הפחדנו אותם מזה ויש כאלה שגם הרביצו לילדים שלהם מדובר על קבוצה של 3 בנות ושני בנים קרובי משפחה מה זה צריך להיות ולמה הם משחקים משחקים כאלה וכיצד להגיב כשרואים אותם משחקים ככה אני לא חושבת שיש להם בעיה מינית כלשהי כי שמעתי גם מהרבה שכנים וחברים שגם הילדים שלהם משחקים לפעמים משחקי מין האם אנחנו גרמנו להם לשחק משחקים כאלה (חינוך מיני לא נכון) הם נראים לי גדולים על משחקים כאלה אבל ממש רואים שהם נורמלים מכל הבחינות גם בבית וגם בבית הספר אז מה זה יכול להיות והאם זה טבעי בכלל?

מריה שלום רב, לא ברור לי מה כוונתך ב"משחקי מין", ישנה חשיבות גדולה למה שהילדים עשו. סקרנותם של ילדים לגבי בני המין השני מובילה לעיתים למשחקי תפקידים, שבהם יש חשיפה של אברי המין. התנהגות זו אופיינית לילדים צעירים יותר, מכיוון שבגילה של בתך יש כבר נטייה לביישנות מחשיפה, לכן התערבותכם הנה משמעותית וחשובה. רצוי לשים לב שהילדים אינם נחשפים לתכנים מיניים כלשהם, למשל: במחשב או בפלאפון. אם ישנה חשיפה שכזו, מנעו אותה כמה שניתן, והסבירו לילדים, שאלו אינם ראויים ומתאימים לגילם. כדי לספק את התעניינותם המינית, ספקו לילדים מידע על ההבדל בין המיניים ועל אברי המין מתוך אמצעי ידע המתאימים לבני גילם, כמו: ספרים או תקליטורים שמיועדים לילדים. באמצעים אלו ישנם הסברים, שיפחיתו את הסקרנותם. חשוב לא להבהיל את הילדים ולבטח אין להכותם. התנהגות זו יכולה לפגוע בדימוי המיני שלהם. כלומר, מצד אחד סקרנות מינית הנה דבר טבעי ונכון, אך מהצד השני המידע המיני צריך להיות מותאם גיל, בצד גבול ברור וחד משמעי הנוגע לגבולות הגוף ואיסור בנגיעות או בחשיפה של האיברים אינטימיים ואישיים. כל טוב וחג שמח, שירלי

20/12/2011 | 19:16 | מאת: מריה

הקטע שבגיל צעיר יותר מנענו או לפחות אני לא נתתי לבת שלי את האפשרות לגעת באיברים שלה או להתעניין לא הייתי עונה לשאלות שלה והייתי מביכה אותה כשהייתה נוגעת באיברים שלה ומפחידה ומסבירה לה שזה אסור יכול להיות שבגלל זה זה המשיך אצלה או הופיע אצלה בגיל גדול יותר? פשוט זה החינוך שקיבלתי וככה חשבתי שצריך לחנך מבחינה מינית ואף פעם לא הסברתי לה על הגוף שלה ועל האיברים שלה הדבר היחיד שהייתי עושה זה שהייתי מפחידה אותה כשהייתה נוגעת ותמיד מסבירה לה שאסור לאף אחד גדול שייגע בך האם זה יעבור לה?

18/12/2011 | 17:59 | מאת: מרינה

מה הסיבה לזה שבני לפני שבוע התחיל פתאום לגמגם הוא בן 2 וחצי ולא היה מגמגם בכלל

לקריאה נוספת והעמקה

מרינה שלום רב, גמגום יכול להופיע מסיבות שונות. חשוב שתבררי האם היה שינוי כלשהו בחייו של בנך, כמו: בגן או במשפחה. אלו יכולים להיות שינויים מינוריים, למשל: גננת שלא הגיע לגן בגלל שפעת או שינויים משמעותיים, למשל: מעבר דירה, פרידה מאדם קרוב, תינוק חדש במשפחה ועוד. יש לראות האם הופיע שינוי התנהגותי נוסף, שלא היה לפני אצל בנך, לדוגמא: כעס, התפרצות ובכי. בכל מקרה בדקי לעומק את העניין, ואם אכן היה שינוי כלשהו רצוי לתת לילד מענה רגשי בהתאם, כדי שירגיש מוגן ובטוח. חשוב לא להעיר לילד על הגמגום או לבקר אותו על כך. יש לזכור שהוא עדיין מאוד צעיר, ושישנן מילים חדשות, שאולי הוא עדיין מתקשה להגות. אם הגמגום אינו חולף, גשי לרופא ילדים להתייעצות נוספת. כל טוב, שירלי

18/12/2011 | 15:27 | מאת: קרן

הפנייה ללא שאלה....

16/12/2011 | 17:39 | מאת: רינה

16/12/2011 | 17:47 | מאת: רינה

היי יש לי בן בגיל שנתיים וחצי לאחרונה הוא משתמש במילים אלימים למשל אם מתעצבן ממישהו מתחיל להגיד אני אהרוג אותו, ארצח אותו וכל מיני מילים אלימים כאלה למרות שאנחנו לא משתמשים במילים כאלה איתו אבל הוא שומע את זה בטח מהילדים בגן או מקרובי משפחה בני דודים שלו לפעמים משתמשים במילים כאלה בזמן משחק , כיצד להגיב כשהוא אומר מילים כאלה ואיך זה ישפיע עליו בעתיד

רינה שלום רב, ילדים צעירים נחשפים לעיתים לשפה או להתנהגות, שאינן מקובלות על משפחתם, כמו: קללות או נשיכות או מכות. אין באפשרות הורים להגן על הילד באופן מוחלט מחשיפה זו, מכיוון שהילד יוצר קשרים חברתיים מעבר למשפחה הגרעינית, למשל: בגן הילדים או במשפחה המורחבת. אם אתם מזהים את המקומות שבהם הוא רואה התנהגות זו, יש לשוחח עם מקור ההתנהגות, כלומר לגשת לגן ולשתף את הצוות החינוכי. יש לשמוע את דבריהם, ולבקש את עזרתם בזמן שהותו של הילד בגן. גם מקרובי המשפחה הבוגרים יותר רצוי לבקש לא להשתמש בשפה זו ליד הפעוט, ולהסביר להם, שהוא מחקה את התנהגותם. כמו-כן, הילד אינו מבין את משמעות דבריו כשהוא אומר: "אני אהרוג אותו", אבל הוא יודע שמילים אלו מביעות כעס או תסכול או אי שביעות רצון. תפקידכם החשוב הנו ללמדו כיצד להגיב כשכועסים בלי לקלל ובלי להרביץ. ניתן לומר לו, שאתם מבינים שהוא כועס, אך המילים הללו שהוא אומר אינן יפות, ואתם אינכם מסכימים שידבר כך. בדרך זו יש להיות עקביים וחד משמעיים כל הזמן. כשהוא רגוע, ניתן לברר עימו היכן הוא שמע את המילים הללו, וללמדו לומר את תחושותיו, לדוגמא: במקום להגיד אני אהרוג אותו אתה יכול לומר - אני מאוד כועס !! אני ממש עצוב !! לא טוב לי !! ועוד. בנוסף, יש לעודדו כאשר הוא מדבר יפה, ולהזכיר לו ללא הרף כמה הוא ילד טוב ומקסים . כל טוב, שירלי

06/12/2011 | 19:56 | מאת: שרית

שלום, ביתי בת שנה וחודשיים, ילדה חכמה וחברותית, יש לי דילמה איך להתנהג איתה- בלילה כשאני שמה אותה לישון היא נעמדת וזורקת את המוצצים מהמיטה, כשהם על הרצפה היא בוכה שארים לה אותם , זה יכול להמשך 20פעם. אותי זה מרגיז להרים כל פעם מחדש את המוצצים, אני כועסת עליה , אבל היא לא משנה את התנהגותה . מה לעשות? האם זה נכון לכעוס על כך? האם להרים כל פעם את המוצצים? האם בגיל שלה יש טעם בכלל להציב לה גבולות? תודה רבה.

שרית שלום רב, התנהגותה של בתך הפעוטה הנה שכיחה ונורמטיבית לבני גילה, שרוצים תשומת לב והתייחסות נוספת לפני הפרידה של שנת הלילה. במקרים אלו חשוב להקפיד על סדר השכבה ועל שעת שינה ברורים וקבועים. כמו-כן רצוי להשאר רגועים ולא לכעוס, למרות העייפות ושגרת היום. חשבי על דברים שיכולים להרגיע אותך, והביני שהיא אינה עושה זאת דווקא כדי להרגיז אותך, אלא היא רוצה אותך "עוד קצת" לידה. כעס נותן לילד את החיזוק השלילי להמשך ההתנהגות הבלתי רצוייה. נסי להיות יצירתית על-פי הכרותך את ביתך, וחשבי על פתרון שיכול לסייע לה להרדם בקלות, למשל: להכניס את המוצצים לקופסא רכה (יש לשים לב לא להכניס חפצים קשים או ארוכים שמהם היא יכולה להיפגע !), לשים את המוצצים בחייקו של דובי או של בובה, ולומר לה שהם שומרים לה על המוצצים כמו אמא או שמעכשיו הדובי קיבל תפקיד חשוב לשמור לה על המוצצים. גם אם היא זורקת את המוצץ, יש להחזירו לדובי ולא אלייה ולחזור על המשפט, שהוא שומר המוצצים או להציע לה לשבת קצת לידה (לא לעמוד) עד שתרגע. מעבר להחזרת המוצצים והמשפט הקצר, שמעביר את האחריות לדובי, אין לדבר עימה, אין להתכווח, אין להוציאה מן המיטה ואין לחבקה או לנשקה אחרי הנשיקה והחיבוק "הרישמיים" של לילה טוב. על כך יש ליידע אותה בשעות אחה"צ, להסביר לה מה יהיה בשעת ההשכבה, ואף לשחק עימה ב"כאילו", כלומר לאפשר לה לשים את המוצצים בדובי או בקופסא. אם היא משתפת פעולה יש לעודדה במילים כמו: איך הדובי שמח כל כך שאת נותנת לו לשמור על המוצצים, אני גאה בך, אני שמחה לראות אותך כך ועוד. יש לקחת בחשבון ששינוי התנהגותי לוקח זמן כל שכן לילדה כל כך צעירה, לכן קחי נשימה גדולה והעזרי בסבלנות ובעקביות. בהצלחה, שירלי

06/12/2011 | 09:47 | מאת: לילך

בוקר טוב לך שירלי, אני חייבת לציין שאת מקסימה, מקצועית ומעוררת השראה. רציתי להתייעץ איתך בקשר לבת שלי בגיל 4. הגננת אמרה לי שהיא קצת ביישנית וסגורה ולכן היא ממליצה על תרפיה באומנות שתעשה בגן. היא אמרה שזה נעשה לבד או בזוגות וממליצה על זה גם בגלל שהבת שלי מאוד אוהבת אומנות. היא חושבת שדרך זה היא תחזק את החלק הריגשי שלה. אני כבר מודאגת מכך שהילדה שלי לא חזקה ריגשית ומרגישה אשמה בכך כי אני מאוד רגישה וסוחבת עם עצמי כל כך הרבה וכל הזמן בתהליכי שינוי ובקונפליקט שלא נגמר. הילדה שלי התמודדה בשנה האחרונה עם לידה של אח קטן, עם בעית עיניים שהצריכה סגירת עין במדבקות והרכבת משקפים, במעבר גן ופטירתו של הסב היחיד שנותר (ברור שלא הרחבנו את הענין ולא שיתפנו אבל היא מרגישה זאת). אני מתחילה ממש לדאוג שאני מקרינה כלפי הבת שלי חולשה. שלא ישתמע מכך שהבת שלי כל כך רגישה. היא ילדה חברותית, חכמה ונבונה, בעלת שפה עשירה, אוהבת מאוד ללמוד ועם שמחת חיים. אני אמא שמאוד משקיעה בה. אבל מבחינה חברתית עדיין לא יצרנו ממש קשרים עם חברות אחרות שבאות אליה הביתה והיא הולכת אליהן. ואולי זה יושב לי על מקום כאוב מהילדות שלי בנושא חברתי שמלווה אותי עד היום. אם תוכלי לעשות לי קצת בדברים אשמח. בכל אופן תודה על הפורום הנפלא. נ.ב. האם עבדת כמורה ו/או כיועצת במערכת החינוך?

לקריאה נוספת והעמקה

לילך שלום רב, בתך אכן עברה דברים רבים בפרק זמן קצר, ותראפיה באומנות יכולה להוות בעבורה מענה מצויין. הטיפול הרגשי הינו עקיף, ובא לביטוי דרך האומנות ודרך שיחה. לגבי האפשרות של טיפול פרטני או טיפול בקבוצה, ניתן להתייעץ על כך עם הגננת ועם התראפיסטית. לכל שיטה יש את הרווחים שלה, ולכן חשוב לאפשר לה את המענה הטוב ביותר בעבורה. כך או כך בטוחני שהיא תפיק רבות מן המפגשים הללו. נקודה נוספת חשובה, שעלייך לקחת בחשבון, היא שטיפול הנו תהליך שלוקח זמן, ולעיתים קרובות אין תוצאות מהירות ומידיות. למרות זאת, ראי בכך השקעה לטווח הארוך בבניית דרכים משלה להתמודד עם תכונות אופייה וחיזוק דימוייה העצמי. בנוסף, לא רק בתך עברה חוויות מורכבות אלו, אלא גם את, לכן שקלי את האפשרות לפנות בעצמך לטיפול על מנת לקבל תמיכה, ליווי והדרכה מצד אחד, ומהצד השני לברר דברים שמעסיקים אותך בעצמך בכלל ובילדותך בפרט. בירור זה יכול לאפשר לך התבוננות ותובנות חדשות על התנהגויותיך ועל דברים קטנים שבהם את רוצה שינוי, שיובילך לאיכות חיים טובה יותר. ולסיום, מודה לך על המחמאות – שמחה לעזור. כל טוב, שירלי

07/12/2011 | 09:09 | מאת: לילך

תודה על המענה המורחב. יש לי עוד כמה דברים להגיד לך. 1. זה בקשר לאווירה בגן. עד לפני כמה זמן שהבת שלי באה לגן היו באות אליה חברות ורוצות את קרבתה וגם הגננת דיווחה לי על כך שבחברת הילדים היא מסתדרת. ופתאום בזמן האחרון אני רואה שיש ילדים שלא רוצים לשחק איתה ושהיא באה לגן אף אחד לא בא לקראתה. מין הרגשה כזו שמשהו נרקם נגד הבת שלי. ניסיתי לדבר עם הגננת על כך אבל לא קיבלתי תשובה הולמת במקום זה דחפה לי את התרפיה באומנות. 2. בילדותי סבלתי מבעיה אסטתית שהייתה ניתנת לפתירה בקלות אך אימי חשבה שיש יותר נזק בלפתור את הבעיה מאשר הנזק שהיא מהווה. הילדים היו פוגעים ומעליבים אותי בלי סוף בגלל שיעור יתר בפנים. אני הייתי פגועה מאוד בגלל. הדימוי העצמי שלי היה בקרשים. מה גם שהייתי בת לאחים בנים שגם הם פגעו בי מילולית. אני גדלתי להיות מבוגר לא מאושר ללא חברים. הכל נעשה בקושי והדרך להתקדם בחיים קשה עבורי. התחלתי שיחות עם עובדת סוציאלית בקופה בעקבות פטירתי של אבי כי הרגשתי שמשהו נגמר לי במשפחה. בשבוע הבא אני מצטרפת לקבוצת אימון קבוצתית ונראה לאן הדברים יובילו. עוד משהו שאני רוצה להגיד זה בעצם היחסים עם אמא שלי מצד אחד אמא שלי אישה טובה עם נתינה ענקית שכל חייה סובלת ומצד שני היא פגעה בי לא מעט ויש לי הרבה כעס כלפיה אבל אני כבר עוד בת 40 וצריכה לסלוח אבל אני מאוד כאובה מזה. בנוסף, אני הבאתי ילדים בגיל קצת מאוחר ויש בי רצון ענק למשפחה גדולה. יש לי שני ילדים ואני רוצה עוד וזה גם מלחיץ אותי. סליחה ששפכתי פה הרבה. פה כל הרגשות יצאו לי פתאום והדמעות חנקו אותי. תודה מקרב לב

30/11/2011 | 13:03 | מאת: קלודיה

לשירלי, שלום רב! אנחנו הורים לילד עם קשיי קשב וריכוז רגשי. והייתי מבקשת את געתך בבעיה מסויימת. שאשמח לשמוע את דעתך עליה. אבל אשמח אם זה יהיה אפשרי ישירות לאימל בלבד! ולא בפורום. (אשמח להסביר את הסיבה במידה ותוכלי לענות לי באימל) תודה רבה ויום טוב קלודיה

עדכני אותי דרך המייל ששלחתי לך.

29/11/2011 | 13:38 | מאת: שואלת

שלום רב, מהם מועדי ועדת השמה והאם ניתן להעביר ילד לכיתה קטנה במהלך השנה באמצעות ועדת חריגים?(מדובר בילד בכיתה ג')

שלום רב, הפניית ילד לוועדת השמה יכולה להיעשות על-ידי הורה, על-ידי המוסד החינוכי, על-ידי ועדת שילוב מוסדית או על-ידי ארגון ציבורי, כמו: רווחה. הגורם המפנה צריך לנסח את בקשתו לדיון בוועדת ההשמה בכתב ויפנה אותה אל יו"ר הוועדה בבמחלקת החינוך שברשות המקומית, שבה מתגורר הילד. את הפנייה לועדת ההשמה יש להגיש לא יאוחר מאמצע חודש אפריל של כל אותה שנה, זאת על מנת שוועדת ההשמה תסיים את הדיונים בעניין התלמידים עד 15 במאי באותה שנת לימודים.הפניית ילד הלומד במערכת החינוך הרגיל אל ועדת ההשמה תיעשה רק לאחר שהמסגרת החינוכית מיצתה את כל ההתערבויות החינוכיות והטיפוליות בתהליך השתלבותו של התלמיד בה, כלומר: הפניית התלמיד לוועדת ההשמה מחייבת קיום של ועדת שילוב מוסדית בעניינו, בניית תכנית חינוכית יחידנית ותיעוד של תהליך היישום של התכנית על המטרות והיעדים הרשומים בה. בנוסף, מעבר של ילד מהחינוך הרגיל לחינוך המיוחד (לכיתה קטנה) באמצע שנת הלימודים אינו הליך מקובל, ונעשה אך ורק במקרים חריגים ביותר, שבהם יכול להגרם נזק לילד או לסביבתו אם ישאר במסגרת הרגילה. לועדה שכזו יש צורך באישור ובהסכמה של גורמים רבים, כמו: מפקחת המוסד, היועצת הבכירה, מנהלת ביה"ס, יו"ר הוועדה, הפסיכולוג חינוכי או/ו עו"ס. כל הגורמים הללו צריכים לבדוק את המקרה לגופו של עניין לפני קבלת ההחלטה. כל טוב ובהצלחה לילד ולהוריו, שירלי

29/11/2011 | 10:39 | מאת: רויטל

שלום , יש לנו פעוטה בת שנתיים ו- 4 חודשים , פיקחית מאוד , יודעת בדיוק מה רוצה וגם יודעת לבקש ולהסביר לנו כל דבר , מה רק שהיא מאוד עקשנית והיא מתעקשת איתנו לפעמים על דברים הכי קטנים , כמו למשל מי יקחל אותה מי ילביש אותה , מי יכין לה מה ואנו באמת אובדי עצות כבר ולא יודעים איך להסביר לה שזה לא משנה מי עושה מה , אבל היא מסרבת בתוקף ובוכה והחלה לאחרונה להרים עלינו ידיים , אנחנו מוצאים את עצמנו מרימים את הקול עליה לפעמים , למרות שאנחנו באמת לא רוצים אבל קשה לנו לפעמים להתנהל מולה , בד"כ ממושמעת , אבל יש מצבים שמאוד קשה לנו , אשמח לעצותייך באיך לשנות זאת , תודה

לקריאה נוספת והעמקה

רויטל שלום רב, בחינוך ילדים ישנם דברים מסויימים שהנם גבול ברור וחד משמעי, וישנם דברים שניתן להתגמש ו"לזרום" עימם. מכות לדוגמה הנם גבול חד משמעי שאין בו פשרות – אסור להרביץ ! אתם צריכים לבדוק, לבחון וללמוד מהי מערכת החוקים והגבולות, שתבנה בביתכם, למשל: האם בתכם יכולה לבחור מי ירחץ אותה או שהבחירה אינה בידייה? אם לא משנה לכם מי יארגן אותה לשנת הלילה, אתם יכולים לשאול אותה, ולאפשר לה לבחור מי ירחץ אותה הערב. ניתן גם לעשות טבלה מסודרת של פעם אמא ופעם אבא. אם בחירה אינה אפשרות מבחינתכם, יש להודיע לה מראש, שאתם אלו שמחליטים בבית מי ירחוץ אותה. היא יכולה לבחור להתרחץ בשמחה ובכייף או להתקלח בבכי ובכעס. משפט זה יש לומר לה בקול רגוע ואוהב ולא בכעס. יש להדגיש לפנייה, שתשמחו אם תבחר לשתף פעולה, ויהיה לכם צר מאוד אם תבחר בבכי ובכעס. אם היא אינה משתפת פעולה, יש להמשיך עם השגרה למורת רוחה. במקרה זה רצוי מאוד להשאר רגועים כמה שניתן ולא להתווכח עימה. ניתן לומר לה למשל: צר לי שבחרת לבכות אני מקווה שמחר תבחרי במקלחת של כייף. משפט זה יש לומר שוב ושוב בחזרתיות. אם היא משתפת פעולה יש לעודדה במילים כמו: כמה נעים היה לי לרחוץ אותך היום, אני אספר לאבא/לאבא כמה בוגרת ומקסימה היית במקלחת, אני מאושרת שיש לי בת נפלאה כמוך ועוד. ביטחון הורי בצד גבולות ברורים ועידוד רב יובילו לשינוי. בהצלחה, שירלי

27/11/2011 | 10:32 | מאת: איילת

הי שירלי, יש לנו שני ילדים, בת שנתיים וחודשיים ובן חצי שנה. לפני פחות מחודש צירפנו את הקטן לחדר של הגדולה אחרי שהיה אצלנו בחדר, בעיקר כי חששנו (ובצדק...) מההשלכות לגבי ההשכבה בלילה.. מאז שהעברנו אותו לחדר איתה אנחנו מוצאים את עצמנו במלחמות איתה כמעט כל ערב.. עד עכשיו היא היתה רגילה להיכנס למיטה אחרי צחצוח שיניים, לשמוע סיפור במיטה ולשיר ולדבר לעצמה עד שהיתה נרדמת. עכשיו, הקטן נכנס למיטה בזמן שהיא עושה אמבטיה ועד שהיא נכנסת למיטה הוא כבר ישן, כך שהיא צריכה לשמור על השקט ולא לעשות רעש כדי שלא יתעורר. את הסיפור העברנו למיטה שלנו. הבעיה היא, שהיא פשוט לא מוכנה להיות בשקט.. היא מתעלמת לחלוטין מהבקשות שלנו ללחוש או להיות בשקט ופשוט ממשיכה בשלה.. זה מגיע למצב שאנחנו פשוט נלחמים איתה כל ערב ונאלצים להעניש אותה (שמים אותה בחדר אחר עם מעט אור לבד לדקה שתיים ואומרים לה שאם היא לא תהיה בשקט היא תישן כאן הלילה, והיא כמובן בוכה ורוצה לחזור למיטה שלה) כדי לגרום לה להיות בשקט ואני פשוט שונאת את המצב הזה והעונשים האלה אבל אנחנו פשוט חסרי אונים.. אני ממש לא רוצה להגרר איתה למלחמות האלה אבל היא עושה כל כך הרבה רעש שהיא פשוט מעירה אותו ואז זה סיפור חבל על הזמן להרדים את שניהם שלפעמים אנחנו פשוט מחזירים אותו אלינו לחדר ללילה מחוסר ברירה... לפעמים זה ממש נראה כאילו היא בוחנת אותנו כי למרות שאני מאיימת עליה שהיא תעבור לחדר השני לבד היא מסתכלת עלי וממשיכה בשלה.. ואז כבר אין לי ברירה ואני חייבת לעמוד מאחורי המילה שלי ונאלצת להעניש אותה... העניין הוא שאני מבינה שפלשנו לה לחדר ושינינו לה סדרי עולם אבל היא גם צריכה לדעת להתחשב.. וכמה שאני מסבירה לה שהיא הגדולה והוא אחיה הקטן והיא צריכה לשמור עליו ולהתחשב בו וללמד אותו כי היא הגדולה זה פשוט לא עוזר...כרגע אין לנו אפשרות להפריד אותם לשני חדרים אבל בעוד כחודש אנחנו עוברים ואז (למרות שהיינו מעדיפים שלא) נפריד אותם לשני חדרים כי זה פשוט מצב בלתי נסבל... מה דעתך? איך יוצאים מהלופ הזה? עד עכשיו קיבלתי ממך בפורום הזה טיפים ממש טובים ואני מקווה שגם הפעם זה יעזור... תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה
28/11/2011 | 09:28 | מאת: איילת

רק רציתי להוסיף שבעקרון אני יכולה להחזיר את הקטן לישון איתנו בחדר עד שנעבור לבית החדש... האם זה כדאי?

איילת שלום רב, ראשית עליכם לברר מהי מדיניותכם ההורית לגבי סדרי הלינה בבית, כלומר האם אתם מאמינים כשיטת חינוך בלינה משותפת של ילדי הבית בחדר אחד או באפשרות של חדר פרטי לכל ילד. בכל שיטה וגישה ישנו הרווח או ההפסד בצידה. נסו לחשוב במה אתם מאמינים, ומה הרווח או הפסד הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך. החלטה זו תסייע לכם בהעברת המסר לילדים. כמו שחשת היטב, רצוי להמנע ממאבקי כוח ומעונשים מיותרים עם בתכם הבכורה, מכיוון שכך היא מקבלת תשומת לב שלילית, וזו מעודדת אותה לא במודע להמשיך בהתנהגות הבלתי רצוייה. מכיוון שלפניכם מעבר דירה, והסתגלות של בתכם ושלכם לבית החדש, ניתן להחזיר את הבן הצעיר לחדרכם. אם אתם בוחרים לעשות כך, חשוב שתשוחחו עם בתכם, ותתנו לה את התחושה שאתם אמפטיים ורגישים לתחושותייה ולקשייה. כמו-כן אמרו לה כמה היא חשובה לכם וכמה אתם אוהבים אותה. בשיחה זו תוכלו לבשר לה האם היא ממשיכה להיות בחדר נפרד בבית החדש או צריכה להסתגל לרעיון של שותף חדש בחדר. אם בחרתם שהילדים יהיו יחד, רצוי לאפשר לה לבחור ולהחליט בדברים בהם היא יכולה בחדרם החדש, למשל: היכן לסדר את הצעצועים של שניהם בחדר או לבחור תמונות לחדר או לקנות יחד מצעים חדשים למיטות בחדר החדש ועוד. ככול שהיא תרגיש שיש לה מקום ושהיא משמעותית, בצד עידוד רב על המאמץ או ההשתדלות שהיא עושה כך תפחת ההתנהגות הבלתי רצויה. בהצלחה וכל טוב, שירלי

24/11/2011 | 15:19 | מאת: הדר

שירלי שלום, בתי בת שנה וחצי , נרדמת לבד ובקלות ללא עזרה מצידנו, אך במהלך הלילה היא מתעוררת לעיתים תכופות, למוצץ, לבקבוק. אני אומרת לה לפני שמשכיבה אותה לישון שיש לה מוצצים במיטה ובקבוק אם היא צמאה, אבל זה לא עוזר. היא יכולה להתעורר 7 פעמים בלילה וסופית ב5 בבוקר. כשהתייעצתי בעבר עם יועצות שינה , הן תלו את ההתעוררויות שלה בכך שלא נרדמת לבדה , אבל זה זמן רב שהיא נרדמת בעצמה ללא כל שינוי של מספר ההתעוררויות במהלך הלילה. לא צריכה לתאר כמה אנחנו עייפים... תודה מראש על העזרה, הדר

לקריאה נוספת והעמקה

הדר שלום רב, שינה טובה ורציפה הנה אחד מן הצרכים הבסיסיים של האדם – הן לקטנים והן לגדולים, ולכן חשוב שגם אתם וגם בתכם תשנו טוב בלילה. פעוטות בגילה של בתכם צריכים לישון לילה שלם ללא יקיצות, אם אין דבר מה שמפריע להם, כמו: מחלה או צמיחת שיניים. בתכם אינה צריכה לשתות או לאכול בלילה, כך שהיא כפי הנראה מתעוררת, כדי לחוש ולראות אתכם לידה. מכיוון שהיא יודעת להרדם לבד ובקלות בלילה, בדקו כיצד אתם מגיבים אלייה כשהיא מתעוררת. תגובתכם הנה חשובה ומשמעותית. ראשית, יש לומר לה בערב לפני השינה, שעוד מעט כולם הולכים לישו,ושבלילה ישנים בלי להתעורר– אבא ישן, אמא ישנה וגם הקטנה והחמודה ישנה. יש להדגיש לפנייה, שאתם פה לידה שומרים עלייה כל הזמן גם כשהיא ישנה. יש לחזור על כך כמה פעמים כהכנה לשינה. כשהיא מתעוררת רצוי לא לדבר עימה או לומר לה אם אין ברירה משפטים קצרים, שחוזרים על עצמם באופן קבוע, כמו: עכשיו לילה ועכשיו ישנים. אין להוציאה מן המיטה, אין לחבקה ולנשקה ואין לכעוס עלייה. פעולות אלו עלולות לעודדה להתעורר, ולקבל תשומת לב מכם. ניתן לשחק עימה בשעות אחה"צ במשחקי "כאילו", כדי ללמדה לקחת את המוצץ או את הבקבוק מים לבד, לדוגמא: בוא נראה איך את יודעת לקחת את המוצץ לבד כמו גדולה כשאת במיטה. אם היא מסכימה לשתף פעולה עם ה"משחק" יש לעודדה לרוב על כך. אם המצב אינו משתפר בטוווח הקרוב ניתן להתייעץ בשנית עם יועצת השינה. ליל מנוחה, שירלי

24/11/2011 | 13:45 | מאת: אביטל

שלום .רציתי לבקש עצה. אני אימא לילד בן חמש .ילד מקסים אבל בישן צנוע ומנומס (זה מה שהוא רואה בבית)אני בתור ילדה בגיל שלו גם הייתי כזאות והיה לי מאוד קשה .כאשר עליתי לארץ בגיל 16הבנתי שאני לא מתקדמת לכלום עם אני ממשיחה כך ולא מקבלת מרפקים.היה מאוד קשה לשבור את האופי ולקבל אומץ אבל השתנתי וזה באמת עזר וממשיך לעזור. אבל מה שקשור לבן הוא גם כן בישן ואין לו אופי ישראלי (עם את מבינה אותי)איך אני יכולה לעזור לו להיות יותר אסרטיבי יותר דומיננתי .מה עושים אני לא רוצה שיעבור מה שאני עברתי בילדות

לקריאה נוספת והעמקה

אביטל שלום רב, דאגתך לבנך הצעיר ברורה ומובנת. הורים רבים רוצים לאפשר לילדם חוויות טובות ומקדמות, בעיקר ממקום של חוויות ילדות פחות מוצלחות שלהם. יחד עם זאת, בנך הנו אדם אחר ממך בהיבטים רבים ומגוונים למרות הדימיון. חשוב שתפנימי שיש לו תכונות טובות, מוצלחות ונכונות כדי להצליח בחיים – מקסים, צנוע ומנומס. חבל שאין יותר אנשים עם תכונות אופי שכאלו. לכן, חזקי ועודדי אתו על תכונותיו, כדי שלא יראה בהם חולשה או פגם. כאשר הוא יחוש ביטחון באלו, דימויו העצמי יהיה חזק וטוב, והוא ידע לעמוד על שלו כשידרש. אם בכל זאת אינך רגועה את יכולה לאפשר לו תראפיה קבוצתית, למשל: באומנות או בתנועה. שם יוכלו לעבוד עימו על אינטראקציות חברתיות ועל אסרטיביות. תראפיה זו ניתן למצוא דרך התפתחות הילד בקופת החולים, דרך הרשות המקומית במקום מגורייך או באופן פרטי. כל טוב, שירלי

27/11/2011 | 10:34 | מאת: אביטל

תודה רבה.