פורום ייעוץ חינוכי

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
פורום זה נותן מענה מקצועי ומיומן להורים בשאלות וקונפילקטים מול המערכת החינוכית של הילדים - הן במערכת הפרטית והן במערכת הציבורית. לעתים ההורים מתלבטים כיצד לנהוג מול המורה, מול הגננת או מול ביה"ס, כאשר מתעורר קושי כלשהו של הילד או של המערכת. חשיבותו של הפורום הוא במתן תשובות והדרכה להורים מגורם שאינוי מצוי בתוך המערכת, אך מבין את כלליה, חוקיה והתנהלותה. ילדינו מבלים שעות רבות בתוך המערכת החינוכית, וחווים שלל של התמודדויות. כהורים, אנו מתלבטים בכל יום כיצד להוביל את ילדינו להיות מאושרים, עצמאיים, בריאים, אזרחים טובים, ובעלי אחריות על הבחירות בחייהם - פורום זה יעזור לכם בשילוב הנכון והמושכל בין השניים.
663 הודעות
656 תשובות מומחה

מנהל פורום ייעוץ חינוכי

13/06/2014 | 11:54 | מאת: איילת

הי שירלי, יש לי שני ילדים, הבת הבכורה בת 4 וחצי והבן בן 3. שניהם ילדים מקסימים, חברים טובים, משחקים כל הזמן ביחד ומאוד אוהבים אחד את השני. לאחרונה, ביתי התחילה לשים לב לכל דבר קטן שאחיה עושה או מקבל, וישר היא רוצה גם. זה יכול להיות הדבר הכי קטן, כמו הצבע של הכפית שהוא קיבל או זה שהרמתי אותו מהמקלחת לחדר כדי שלא יחליק. ישר מגיעה השאלה - "למה רק הוא"… או-"אני גם רוצה כמוהו.." אנחנו מאוד רגישים ליחסי הכוחות ביניהם ולעובדה שהיא מאוד רגישה לעניין, ולכן על כל חיזוק או תשומת לב שאנחנו נותנים לו, אנחנו מיד מקפידים להתחייס גם אליה ולחזק גם אותה (ואני לא יודעת אם זה באמת הדבר הנכון לעשות, אבל אני כן יודעת שזה מאוד חשוב לה). הבעיה היא, שהוא מאוד דומיננטי, מאוד חכם ואנרגטי, ותמיד גונב את ההצגה… הוא מדבר שוטף שתי שפות (עברית ואנגלית, אנחנו גרים בארה"ב), שר, משחק, מספר בדיחות, יוזם משחקים… ואני מרגישה שהיא תמיד בתחרות איתו, ושהוא הדביק את הפער אליה מאוד מהר.. אני מנסה להראות ולהסביר לה שהיא מקבלת המון, יותר ממנו, גם בגלל שהיא הבכורה והבוגרת (למרות שבתכלס, ההפרש ביניהם די קטן ככה שאין לי הרבה דוגמאות ליתרון שלה בזה שהיא הבכורה… ), אבל כלום לא עוזר. חשוב לי לציין שהיא מקבלת מאיתנו המון, גם תשומת לב, אהבה ויחס אישי וגם המון הפתעות. אני תמיד לוקחת אותה איתי לקניות או סידורים והיא תמיד מקבלת שטויות שהיא בוחרת לעצמה, ואני לא תמיד קונה גם לו. אני מנסה להראות לה בכל פעם כזאת שתשים לה שהנה היא קבלה והוא לא, אבל ברגע שחוזרים הביתה הכל נשכח... חשוב לי לציין שאני ובעלי בבית מוקדם כל יום ואנחנו מקדישים את הערב רק לילדים, בלי טלויזיה ובלי טלפונים, ככה שתשומת לב לא חסרה להם… אבל אני לא יודעת איך עוד אני יכולה לחזק את המעמד שלה מולו ואת הבטחון העצמי שלה, כדי שתפסיק לקנא באחיה… אשמח לשמוע את דעתך, עזרת לי כבר המון בעבר :)

איילת שלום רב, אחת "הבעיות" המרכזיות של ההורים הינה, שהם רוצים שהילדים שלהם יהיה תמיד שמחים, מאושרים ומרוצים. כאשר דבר זה אינו בא לביטוי בחיים ההורים מרגישים חסרי אונים. נשמע שאתם עושים כל שביכולתיכם לעשות בהורות, ומטפלים בילדיכם באהבה גדולה ובמסירות מרובה. אינכם יכולים לשלוט בתחושותיה של בתכם, וכל ניסיון ליצור מצב שבו היא תרגיש טוב יותר, רק יחזק את תחושת הנחיתות שלה. על-כן, תני מקום לתחושות אלו, והראי לה שיש בחירה בחיים – היא בוחרת רק בדרך אחת מתוך המגוון, לדוגמא: אני מבינה שאת עצובה שהרמתי את אחיך על הידיים, אני רואה שגם את רוצה על הידיים. בואי נראה יחד מה ניתן לעשות – אולי תעזרי לי עם התיק או אולי תחזיקי לי בשמלה – התנהגות זו תעשה לי מאוד שמח. איזה כייף שאת עושה לי כייף, את ילדה מקסימה !! בדרך זו את נותנת מקום לתחושות שלה, מביעה הרבה אמפטיה, שמה גבול ומלמדת אותה לבחור בהתנהגות, שעליה היא מקבלת חיזוק חיובי. בהצלחה, שירלי

ביתי בת שנתיים בעוד כחודש.. מקסימה ונהדרת... מתנהגת כראוי.. עד שמחליטה להתעלל באחותה הקטנה בת השנה עוד חודש.. היא מושכת לה בשיער, חוטפת לה משחקים מהיד... אני מנסה לתת מכה ביד ולהרים את הקול בכעס, היא כלל לא מתייחסת, אך לא כך הדבר עם אביה. כאשר הוא מרים את קולו היא נרתעת ומבצעת את מה שאומר לה... מה לא בסדר,,

מאי שלום רב, הכל בסדר... בתך ילדה מקסימה, נהדרת וכפי הנראה גם מאוד חכמה. היא יודעת היטב כיצד מתנהגים עם אבא וכיצד מתנהגים עם אמא. אבא שם גבול ברור וחד משמעי , ואיתך היא מרגישה שתיארת כאן, תואמת את בני בגילה. בגיל זה הילדים מפתחים את מרחב עצמאותם ובודקים גבולות כל הזמן. על-כן השתדלי לשים דגש על החוזקות של בתך המתוקה ועודדי אותה בהם. בנוסף, זכרי שהיא קטנטונת שבודקת גבולות – כשהיא עושה משהו שהינו גבול, הציבי את הגבול בתקיפות אדיבה (בתקיפות, אך ללא איבוד שליטה וללא כעס). השתמשי במעשים ולא רק במילים. על הגבולות יש לחזור שוב ושוב, עד שהיא תבין שאינך הולכת לוותר לה על כך. בכל מקרה את מוזמנת לפנות להדרכת הורים. בהצלחה, שירלי

12/06/2014 | 11:22 | מאת: איריס

שלום, אני אם לשלושה ילדים הילד השלישי בן 7 ןשמונה חודשים, שואל הרבה פעמים על המוות,ומה קורה לאחר שמתים האם חיים שוב?האם נחזור לאותה משפחה? ביום השואה בערב ששכב לשון קם עם בבהלה ובכה שהוא מפחד הקיא,רעד.כמובן חיבקתי אותו ונסיתי להרגיע. הוא כבר חושב קדימה מה יהיה שנה הבאה ביום השואה.איך אני יכולה לעזור לו. מלבד זאת יש לו פחדים מחיות (עכבישים,נחשים,עכברים, וגם מכלבים) בעיה נוספת הוא איננו מוכן ללכת לחברים הביתה רק שיבואו אליו. נמנע מללכת לימי הולדת בכיתה ,רק לאחר שיכנועים רבים הוא הולך וכמובן נשארים איתו וביום ההולדת הוא משתתף וכיף לו . הוא ילד מאוד רגיש אבל מאוד חברות , איך אוכל לעזור לו ? אני רוצה טיפים על מנת שיתגבר על הפחד ? האם צריך עזרה מקצועית???

איריס שלום רב, חשוב מאוד לסייע לבנך ולהקל עליו את החיים. לפי דברייך, נראה שקיים בסיס חרדתי, שזקוק למענה מידי. ממליצה לך לפנות עימו לטיפול פסיכולוגי ע"י פסיכולוג קליני מומחה בילדים באופן פרטי, דרך קופ"ח או במוקדי בריאות הנפש באזור מגורייך (למרות שתחום זה נכנס כעת לקופ"ח - בדקי זאת). הוא יתן מענה לבנך, לך הדרכת הורים, והכוונה בהתאם לצרכיו. חבל על סבלו וסבלך. כל טוב, שירלי

09/06/2014 | 17:18 | מאת: אני

שלום, אני מעוניינת להמשיך ללמוד ולפתח לעצמי עוד אפשרויות של התפתחות מקצועית. האם לימודי ייעוץ חינוכי תואר שני גם "תופסים" כתואר כללי? אני לא מעוניינת לעבוד כיועצת בבית הספר אז האם לימודי הייעוץ החינוכי רלוונטיים רק למי שרוצה להיות יועצת בבית ספר או שזה יכול לפתוח לתחומים אחרים? תודה.

שלום רב, יעוץ חינוכי אינו נחשב לתואר כללי. נהפוך הוא, זהו תואר שממוקד במקצוע מאוד מסויים. אם אינך רוצה לעסוק בכך, תדקי אופציות נוספות. אם את מעוניינת להתבסס על היעוץ וללמוד הלאה מקצוע טיפולי כלשהו, בדקי האם התואר ביעוץ מאפשר לך את לימודי ההמשך. בהצלחה, שירלי

02/06/2014 | 12:18 | מאת: אורית

היי שירלי, שמי אורית , אמא ל-3.אני זקוקה לעזרתך בעניין הנסיכה הקטנה שלנו בת השנה ו-4 חוד' אשר "עושה לנו בית ספר".... (בשונה מאוד מהשניים הראשונים). כידוע לכל ילד יש את הטמפרמנט שלו אבל,הילדה פשוט עצבנית!! אם היא לא מקבלת משהו שהיא רוצה,היא רוקעת ברגליים, מקמצת אגרופים ,זורקת את עצמה וצורחת עד לב השמיים. חשוב לציין שלא מדובר בגיל "שנתיים הנורא" שהגיע מוקדם...צורת ההתנהגות הזו הופיעה כבר בגיל 4-5 חוד'. אנחנו משתדלים לא להיבהל מהבכי אך,נוצר מצב שבכדי שלא תזיק לעצמה, אנחנו מרצים אותה ו/או מרימים אותה לזמן ממושך. אחרי שנרגעת ואנו מנסים להוריד אותה לרצפה, היא נמתחת ולא מאפשרת. המתוקה שלנו נכנסת למצב הזה בעיקר כשאנשים זרים מסביבה, אך לא רק. הילדה הייתה אצל מטפלת עד לפני 4 חוד' לערך וכעת איתי בבית. יש לנו סדר יום קבוע, היא יודעת ומבינה הכל!! וכשיש לה מצב רוח היא מעסיקה את עצמה, צוחקת בקולי קולות ומשחקת יפה. השינוי במצבי הרוח והחלק הגדול "שהעצבים" תופסים ביום, מקשים עלינו ומעייפים אותנו מאוד. רציתי לדעת ע"פ ניסיונך, האם בגיל הזה הגיוני שהעצבים מתבטאים פיזית??כמו כן, אשמח אם תייעצי לנו כיצד לעזור לה להתמודד עם תסכול ועצבים? ממתינה לתשובתך... תודה רבה.

אורית שלום רב, ראשית כל, חשוב שתתיעצי על כך עם רופא הילדים של בתך, על-מנת לשלול בעיה בריאותית כלשהי שמפריעה לה, מכיוון שעדיין אינה יכולה לבטא עצמה כראוי. יש להתייעץ לגבי אבחנה מהתפתחות הילד בתחום של ויסות רגשי. (על פניו נראה כהתנהלות שכיחה מאוד לגילה, ובכל זאת ניתן להתייעץ על כך) שנית וכמו שציינת מתוך נסיונך כאמא, לכל ילד יש את הלך הרוח עימו הוא נולד. הסביבה יכולה לחזקו או למזערו, אך הנתון הינו קיים. הינך יודעת היטב שאימהות הן ממציאות הפטנטים מספר אחת. כלומר, חשבי על דרכים שיוכלו לעזור לה בוויסות הרגשי ובמצבי תסכול. דרכים אלו אינן סותרות את הצבת הגבול. זאת אומרת, יש לעזור לה להרגע, אך לא לוותר לה או לפצות אותה. בהחלט יש לשים את הדעת על מוגנותה, ואין לאפשר לה לפגוע בעצמה. בהצלחה, שירלי

30/05/2014 | 23:43 | מאת: איילה

בן שלי יהיה בספטמבר הקרוב בן שלוש ורשמתי אותו לגן עיריה . אך ההתלבטות שלי היא כזאת, הוא אף פעם לא היה בגן ( רק לפני שנה חודש ימים ועזב) האם עדיף להכניס אותו לגן פרטי לשנה הקרובה ? תודה

איילה שלום רב, ההתלבטות לגבי גן עירייה או גן פרטי, כרוכה בשיקולים רבים ומגוונים, כמו: בשלותו הרגשית של הילד ומיומנותו החברתית, בצד שיקולים של עלויות או קרבה לבית. בכל בחירה שתעשי יהיה המחיר בצידה. על-כן כדי לקבל את ההחלטה הטובה ביותר בעבור בנך ובעבורך, ערכי רשימה של חסרונות ושל יתרונות לגן הפרטי ולגן העירייה. זו תוכל לסייע לך להגיע להחלטה. בהצלחה וכל טוב, שירלי

28/05/2014 | 22:47 | מאת: לימור

שלום רב אשמח לייעוץ בהול הקטנה שלי בת שנה וחצי וכבר פעם שנייה בשבועיים סיטואציה של בכי היסטרי כשאני אומרת לא על משהו מסויים שהיא רוצה בזמן השכבה לשינה או כשכעסתי על משהו שעשתה הקטנה נכנסת לבכי היסטרי שאני לא מצליחה להרגיע דוחפת ידיים לפה תוך כדי הבכי אני מוציאה את הידיים מבקשת לא לדחוף הבכי הופך להיסטרי יותר היא ממשיכה עם פעולת הלנסות להקיא בלי ידיים ומצליחה מה אני צריכה לעשות למי לפנות? מפחדת שזה חמור מהו הסימן שאני לא מצליחה לקרוא אשמח לתשובה במהרה ותודה מראש.

לימור שלום רב, בתך המתוקה והחכמה מצאה דרך נפלאה, להביע את מרות רוחה או את חוסר שביעות רצונה בעת הצבת גבולות מצידך. היא רואה שברגע שמשהו אינו מוצא חן בעיינה היא בוכה עד מצב של הקאה, ואז היא מקבלת תשומת לב והתיחסות לרוב. מכיוון שאינך יכולה לשלוט על ההקאה של בתך, יש לתת לכך התיחסות מינימלית ועניינית. זאת אומרת, להציב את הגבול בהתאם לחוקי ולערכי הבית. כשהיא נכנסת לבכי, יש לנסות להרגיעה בעזרת דברים שמרגיעים אותה. אם היא נרגעת ללא הקאה, ממשיכים עם הגבול, למשל: עכשיו הולכים לישון. אם היא מקיאה, לא מתיחסים אלייה, ולא מגיבים באופן ישיר, אלא פעולים בצורה עניינית, כלומר מנקים אותה, מחליפים בגדים ואז משכיבים שוב לישון. אם היא תראה שאינך עושה מכך סיפור גדול והיא אינה מקבלת תשומת לב על-כך, היא תפסיק עם ההתנהגות הזו. בנוסף יש לעודדה רבות במגע ובמילים טובות כאשר נוהגת יפה, לדוגמה: מאוד שמחתי לראות אותך נרדמת יפה, איזו ילדה מתוקה וחכמה יש לי ועוד. חשוב לציין, שיש להתייעץ על כך גם עם רופא הילדים על-מנת לשלול בעייה רפואית כלשהי. בהצלחה, שירלי

25/05/2014 | 18:38 | מאת: חן

הי הבת שלי בת שנה וחודש וכמעט ולא מוכנה לאכול. אפילו לא טועמת את האוכל. מתנגדת הכל תוקף. בקבוק היא כבר מזמן לא רוצה. עכשיו גם דייסה לא. לא מרק לא פירות ולא כלום. מידי פעם מוכנה לאכול מעדן או לחם. ככה כבר יותר משבוע. לא נראה לי כבר שיניים כי לחם עם הקשה כן אוכלת. מתנהגת כרגיל. לא יודעת מה לעשות כבר!!!!! נראה לי שזו בעיה התנהגותית ולא רפואית, מה אפשר לעשות?

חן שלום רב, מניעת אוכל יכולה להצביע על מגוון קשיים. אי לכך יש לבדוק ולברר לעומק את הסיבה להימנעותה ממאכלים שונים. ממליצה לכם להתייעץ עם רופא הילדים ואם יש צורך לפנות להתפתחות הילד לאבחנה מבדלת. בנוסף, ניתן לפנות להדרכת הורים להכוונה לגבי התנהלותכם מולה. בהצלחה, שירלי

17/05/2014 | 10:17 | מאת: כנרת

שלום, לפני חודש נולד לי בן נוסף והבן הבכור בן השנתיים דווקא קיבל אותו בברכה.הוא שומר עליו ומביא לו דברים מנשק ומחבק אותו ואני מערבת אותו בכל מה שאני עושה עם הקטן כך שלא ירגיש מאוים.אילו מאז אני מרגישה שהוא כבר לא מקשיב לי ועושה לי דווקא.אני צריכה לבקש הרבה עד שאני כבר מתעצבנת עליו.בנוסף הוא כשאומרים לו לא הוא מגיב בצעקות ומרביץ. לפני הלידה הצלחנו למתן את ההתנהגות הזאת אבל היום זה בלתי אפשרי.אני אומרת לו שאני כועסת אבל הוא ממשיך להרביץ.אני לא רוצה להשתמש במילה עונש אבל אני מרגישה שזה המוצא היחידי.מה לעשות?!

כנרת שלום רב, מזל טוב להולדת בנך הצעיר – מאחלת לך נחת ואושר רב. יש לך ילד מקסים וחם, שמחבק, שמנשק ושמקבל באהבה את אחיו הקטן. לבנך יש אמא מקסימה (את כמובן...), שמאוד משתדלת ליגרום לו להרגיש שייך ואהוב. עלייך לקחת בחשבון שני דברים חשובים: הראשון, שבנך נמצא כעת בשלב התפתחותי שבו הוא מגלה את עצמאותו ואת מערך החוקים והגבולות בחייו. זאת אומרת, שהוא כל הזמן בבדיקה של מה מותר ומה אסור- שלב שהינו חשוב מאוד לילד, אך מאוד מתיש בעבור ההורים. השני הוא המעבר ממשפחה בעלת ילד אחד למשפחה בת שני ילדים או המעבר מילד אחד לילד עם אח צעיר (מהקטן במשפחה לאח בוגר) שינוי זה מצריך הסתגלות מחדש של כל חברי המשפחה ובטח של בנך. על מנת למזער את התנהגויותיו הבלתי רצויות, יש לשים דגש רב על התנהגויותיו החיוביות ולעודדו על כך. תני לו תפקידים קטנטנים של עזרה בעבורך, ושקפי לו כמה עזרתו חשובה לך, למשל: איזה כיף שיש לי אותך כאן, אני שמחה מאוד שאתה עוזר לי. אספר על כך לאבא כשיחזור מהעבודה. השתדלי לשמור על סדר יום קבוע וברור, ולהציב לו גבולות. אם התנהגותו אינה משתפרת, רצוי לשקול לפנות להדרכת הורים. בהצלחה וכל טוב, שירלי

17/05/2014 | 07:47 | מאת: רן

בתי בת שנה ו4 . ילדה מאוד פקחית , חכמה ומבינה הכל, היא עדיין לא מדברת באופן שוטף אבל יודעת מספר רב של מילים. אני משתדלים לתת לה המון תשומת לב ויש לה גם הרבה צעצועים. הבעיה שהיא מאוד שובבה ולא מסוגלת לשבת ולהעסיק את עצמה דקה אחת , כל הזמן עושה דברים שהיא יודעת שאסור לעשות כמו לטפס על שולחנות בבית לעשות באלגו וכו . כאשר היא עושה מעשה רע אני מרימים את הכל ואומרים לה "נו נו נו ו"אסור אבל היא צוחקת עלינו וממשיכה עם מעשי השובבות. אנו מאוד עייפים וחסרי אונים בטיפול בה ולכן רציתי לדעת מה אנחנו אמורים לעשות? איך אפשר להעסיק ילדה כזאת? , באיזו גרך ניתן להתמוד עם מעשי השובבות ואי השקט ? איך ניתן להעניש בגיל הזה ולגרום לכך שמעשים אלו לא יחזרו? תודה מראש

רן שלום רב, התנהגותה של בתך הינה שכיחה ונורמטיבית לחלוטין. פעוטות בגילה אינם מעסיקים את עצמם יותר מכמה דקות . הדרך אינה בלתת לה תשומת לב מרובה, אלה ללמדה לשחק עם עצמה לאורך זמן מה. לעיתים ריבוי של גירויים (למשל: צעצועים או פעילויות מרובות), גורם לחוסר שקט אצל ילדים. השתדלו לתת לה משחק אחד בלבד, והראו לה כיצד ניתן לשחק עימו שוב ושוב. הדגישו זאת במעשים (שחקו אתם במשחק בהנאה), ובמילים (איזה כייף לי לשחק במשחק, וואו הינה מצאתי רעיון חדש וכו'). בנוסף, עודדו אותה על התנהגות טובה במילים כמו: איזה כייף לנו לראות אותך משחקת, איזו ילדה נפלאה יש לנו, את משחקת ברצינות בצעצוע ועוד. ניתן גם לעודדה במחיאות כפיים – איזה יופי !! השתדלו להמנע לחלוטין מאמירות לא נעימות כגון: את לא יודעת לשחק יפה, תמיד משעמם לך, איזה ילדה מעצבנת וכו'. אלו אינם תורמים למטרה החינוכית. לגבי הגבולות – מילים במקרה זה פחות עוזרות ממעשים, על-כן כשהיא עושה דבר מה שעובר את הגבול במשפחתכם, גשו ומנעו ממנה לעשות זאת יחד עם משפט כמו: אסור לטפס על השולחן. עשו זאת שוב ושוב בעקביות ובחד משמעיות. אמנם מעייף, אך עושה את העבודה. אל תתיחסו לצחוק ולשובבות – זכרו שהיא קטנטונת, שמגלה את עצמאותה לראשונה. בהצלחה, שירלי

16/05/2014 | 17:04 | מאת: עמי

שירלי שלום, יש לי בן חמוד מאוד בן 10 חודשים ואני עומד בצומת שאני מצליח להחליט לאן לפנות. הבן שלי רוצה קבוע על הידיים שלנו לא מעניין אותו שום דבר רק הרצון להיות על הידיים, משחקים כלום. בטח שמתוך זה נובע שהוא לא מסוגל להיות לבד ברגע שהוא מנתק איתנו קשר עין הוא מתחיל מיד לבכות ולרוב גם שהוא בקשר עין הוא בוכה, זה מגיע לבכי של שעה וחצי + עם הפסקות. הילד נמצא במשפחתון רוב היום וביקשנו מהם שלא ירימו אותו כי אנו מפחדים שזה יפגע לו בבטחון העצמי החוסר יכולת לשחק לבד ולהיות לבד ללא "תמיכה" מאיתנו.. אשמח לעזרתך, תודה רבה!

עמי שלום רב, פעוטות רכים בגילו של בנך נמצאים בשלב התפתחותי, שבו הם בונים את מערך הביטחון שלהם בעולם. כל ילד מתפתח בצורה שונה בהתאם למזג הרוח שלו ולאישיותו, בצד מסרים שהוא מקבל מהסביבה, שתומכת או שמערערת את בטחונו. נראה שבנך זקוק עדיין למוגנות שלכם ושל צוות המשפחתון, ולכן רוצה "על הידיים". מכיוון שכך רצוי לא לעשות שום דבר קיצוני, ולקחת בחשבון את גילו הצעיר. זאת אומרת, שיש לשבת עימו ולשחק, ויש לעודדו רבות במחיאות כפיים או במילים, כאשר הוא משחק לבד לכמה רגעים. בנוסף, התייעצו עם צוות המשפתחון ושמעו מהם כיצד הוא מתפקד בגן. האם יש דבר מה שהן עושות שיכול לסייע לכם גם בבית. בניית מערכת של מוגנות וביטחון לילד בצד העידוד יעשו את העבודה. דבר אחרון ולא פחות חשוב, כדאי להתייעץ על כך גם עם רופא הילדים ולשלול בעיה בריאותית או התפתחותית כלשהי. בהצלחה, שירלי

06/05/2014 | 09:43 | מאת: גילה

בוקר טוב, יש לי 3 ילדים בני4,3,2 ושלושתם שמים מאצבע בפה!!!עשיתי הכל אבל אין הם עדיין ממשיכים..זה נורא מציק לי ולבעלי..מה אפשר לעשות???אשמח לעזרה..תודה

גילה שלום רב, מבינה לליבך. אכן מאוד קשה להפטר מההרגל הזה, והרי את האצבע לא ניתן לזרוק לפח. עלייך לקחת בחשבון שמציצת האצבע מהווה את הגורם המרגיע והמנחם עבור ילדייך. האצבע זמינה בכל מקום ובכל מצב, מה שמקשה על הגמילה. חשוב מאוד לא להכנס למאבקי כוח עם הילדים סביב העניין, מה שיכול לגרום לקונפליקטים ולריבים מיותרים. איני דוגלת גם בשיטה של מריחת חומר מר על אצבעו של הילד, אלא אם הפעולה נעשית בהסכמה ובשיתוף פעולה של הילד, כדרך להזכיר לו לא להכניס את האצבע לפה. למרות כל זאת, בהחלט ניתן להסביר בעל-פה על הנזק שנגרם לשיניים ולפה בעקבות מציצת האצבע. ניתן להעזר בספרים או בדסקים העוסקים בנושא. בגיל יותר מבוגר הילדים מתחילים להתבייש במציצת האצבע, וזו הזדמנות נפלאה לעודדם להמנע כמה שניתן מהרגל זה. בהצלחה, שירלי

04/05/2014 | 17:24 | מאת: מירב

שלום,יש ילדה שהולכת השנה לגן חובה..היא ילדה מאוד פיקחית וחכמה לגילה. היא יודעת הכל (מספרים אותיות צורות צבעים גם בעברית ובאנגלית ובערבית).אבל כבר שתקופה היא מסרבת לשתף פעולה כדיי להמשייך ללמד אותה עוד דברים.חדשים ומעניינים..ועם אני מלמדת אותה היא עושה את עצמה שהיא לא יודעת ולא מכירה תחומר. אני מרגישה שהיא עובדת עליי..איך אני אמורה להחזיר אותה לעניינים??.ולדעת באמת שהיא יודעת ולא עובדת עליי שהיא לא יודעת???אשמח לעזרה חשוב לי שהיא תמשיך להיות מרוכזת ..תודה

מרב שלום רב, כמו שציינת בתך הינה ילדה פקחית. ילדים בגילה לעיתים "מתנהגים" את מה שהם מרגישים, ולכן יש לבדוק האם היא מרגישה לחץ סביב הנושא הלימודי. קחי בחשבון שלחץ מיותר אינו משרת את המטרה. רצוי שבתך החמודה תאהב ללמוד מתוך רצון וכייף ולא מתוך הכרח ולחץ. זכרי, שהיא עדיין צעירה, וכבר יודעת כל כך הרבה ב"כל" השפות. בנוסף, ניתן להתייעץ עם הגננת ולברר האם יש דבר מה שמציק או מפריע לה. אם הכל תקין בגן היתי ממליצה להוריד מהלחץ של הלמידה. בהצלחה, שירלי

30/04/2014 | 14:58 | מאת: רויטל לוי

בני בן ה-12 שבר את מסך הטאבלט (לטענתו הטאבלט החליק לו מהיד...). בעלי ואני החלטנו כי הוא ישלם עבור התיקון המאוד יקר. לאחר שבועיים בתי בת ה-8 מתקשרת בוכיה ומספרת כי הטאבלט נשבר, ואומרת כי היא מצטערת והיא מבטיחה לשלם עבור התיקון מדמי הכיס שלה. מה עלינו לעשות? כי הרי הכסף הוא לא מהות העניין. מה שמטריד אותנו הוא כיצד לחנכם להתייחס לציוד ביתר אחריות. תודה על עזרתך. רויטל לוי.

רויטל שלום רב, מדוע מה שהיה ברור עם בנך בן ה-12 אינו ברור עם בתך בת ה-8 ? את נוהגת בצורה נכונה. הילדים צריכים לשמור על חפציהם ולעריך אותם. במקרה שכזה מתאים שהם ישלמו בדרכים שונות על התיקון. התשלום יכול להיות מדמי הכיס, מעבודה או ממשימות של הבית במקרה שאתם משלמים לאדם אחר לעשות אותם, כמו: שטיפת האוטו. לאחר שיעבדו "קשה" בעבור התיקון ידעו להעריך יותר. מחזקת את ידייך, שירלי

29/04/2014 | 16:56 | מאת: מיכל

שלום שירלי, הבן שלי הבכור בן חמש וחצי ועולה לכיתה א. עדין עם טיטול בלילה בלבד כיון שמרטיב. הקטנה שלי בת שנה וחצי והם ביחסים טובים. מה ניתן לעשות כדי להוריד טיטול ושיפסיק להרטיב בצורה מהירה וטובה בשבילו. לא נעים הוא עולה לא' ואיני רוצה שיגיע כך לביה"ס. תודה!

מיכל שלום רב, הרטבה בלילה באופן קבוע אינה שכיחה בגילו של בנך. על-כן ממליצה לך להתייעץ עם רופא משפחה, ולערוך לילד בירור מקיף בנושא. בנוסף יש לפנות להדרכת הורים, כיצד לנהוג עימו. בהצלחה, שירלי

30/04/2014 | 23:14 | מאת: מיכל

תודה שירלי על התשובה המהירה! שכחתי לציין שהייתי אצל רופא משפחה שהמליץ על טיפול תרופתי אני לא מעונינת ולכן רציתי לשאול אילו עוד כלים/טיפולים נמצאו יעילים וטובים? תודה!

29/04/2014 | 15:10 | מאת: לאה

שלום, יש לי בן מתוק בן שנתיים ו10 חודשים , ועוד תינוק בן 3 חודשים, הבן הבכור ישן כל יום ב19:30 בלי בעיה רק בשבועיים האחרונים לשים אותו לישון נהפך לסיוט גם אם הוא עייף , מה שקורה זה שאני צריכה להחזיר אותו 80 פעם למיטה וכלום לא עוזר גם אם אני כועסת הוא צוחק לי בפנים מתחיל לקפוץ ולהשתולל, יש לו קטע גם שאחרי הזמן הקראת סיפור אני נפרדת בחיבוק ונשיקה , אבל זה לא מספיק לו הוא בוכה לי וקם לי שאני אחבק ואנשק אותו כל הזמן ואם לא הוא משתולל מבכי, ככה אני מעבירה ערב שלם בתיסכול, הקטע הכי מרגיז זה החוסר הקשבה ושהוא צוחק לי הפנים שאני כועסת כי אחכ אני מתחילה לאבד את עצמי

לאה שלום רב, משפחתך עברה לא מזמן שינוי משמעותי של הפיכה מזוג הורים לילד אחד לזוג הורים לשני ילדים. גם בנך הבכור הפך מילד יחיד לאח "בוגר". מצב זה מצריך הסתגלות מכל חברי המשפחה. בנך המתוק מושך את תשומת הלב שלך. קשה לו להבין מדוע את צריכה עכשיו לטפל בתינוק יותר ממה שאת מטפלת בו, ועושה כל שביכולתו לקבל ממך "טיפול" נוסף. על-כן חשוב להקפיד ולשמור על סדר השכבה ברור וחד משמעי. לאחר ההשכבה, אין לנהל עימו שיחות, אין לחבקו, אין לנשקו ואין לתת לו תשומת לב מיותרת. יש להיות עניינים, להחזיר אותו למיטה שוב ושוב ולומר בשקט: עכשו הולכים לישון. אם יש אפשרות, שתקבלי עזרה בשעות הללו, עשי זאת. אם הילד הולך לישון בסופו של דבר, עודדי אותו רבות בבוקר במילים כמו: היה לי שמח לראות אותך נרדם במיטה, עשית לי לילה טוב ועוד. במקרה של הקצנת התנהגות יש מקום לפנות להדרכת הורים. בהצלחה, שירלי

אני לא יכולה לסבול את המערכת החינוכית וכל הדרישות שלה זה נראה כמו צבא- תלבושת אחידה, עמידה בלוח זמנים, שעורי בית מרובים, ילדים מציקים, מורים רבים וכו'. לא מתחברת למערכת כזו. האם יש לי אפשרויות אחרות עבור ילדים ללמוד.

עדן יקרה, אני מבינה שאת תלמידה.... בכל מערכת ובעצם בכל דבר יש את הדברים הטובים והדברים הפחות טובים. כך גם במערכת החינוך. מכיוון שאין בידיינו אבקת קסמים, את צריכה לראות את הדברים הטובים במערכת זו. הלימודים אינם לכל החיים, ולבטח תוכלי לעשות עוד הרבה דברים שמהם תהי מרוצה ושמחה, אך לעת עתה זה המצב. על-כן, השתדלי לראות את "הכוס המלאה", וחשבי על החיובי, כמו: מורה שאת אוהבת, מקצוע שמתחבר אלייך, חברים, טיולים ועוד. בני לעצמך לחוויות טובות מביה"ס. בהצלחה, שירלי

30/03/2014 | 16:30 | מאת: יעל

שלום שירלי, אני יועצת חינוכית חדשה בתיכון קטן שנותן הרבה מקום לתלמידים והרבה עזרה. מנהל ביה"ס הוא אדם סמכותי מאוד, יכול להחזיק ביה"ס שלם לבד נותן מעט סמכותיות למורים בצוות אך מאידך דורש מהם עבודה ומעורבות רבה עם התלמידים. הרבה פעמים אני רואה שהוא עובד לא על פי חוזרי מנכל ורב הזמן עובד ע"פ שיקול דעתו בלבד ללא שיתוף איתי או עם איש צוות אחר. שאני מנסה להעיר בעדינות שזה לא ע"פ חוזר מנכל או שיש לי דעה שונה שכדאי לשמוע גם צד אחר הוא משתיק אותי באומרו הוא המנהל הוא מחליט והוא לוקח אחריות על הכל. מצד אחד אין לי קביעות ואף לו רשיון ייעוץ קבוע בשביל לנסות להיות יותר אסרטיבית אך מצד אחר אני מרגישה שנעשים הרבה טעויות על חשבון התלמידים וצוות המורים. מה מציעה לי לעשות?

יעל יקרה, ברוכה הבאה למערכת החינוך ! השנה הראשונה ביעוץ הינה שנה לא קלה כלל, מכיוון שתפקיד היועצת פרוש על תחומם רבים בתוך המערכת. תני לעצמך את הזמן להסתגל ולהקלט. לגבי המנהל, חשוב שתבני עימו מערכת יחסים טובה של אמון, שבה הוא ילמד לסמוך עלייך. דבר זה לא יתרחש בין לילה ועלייך להיות סבלנית, ולדעת ללמוד "לבלוע את הצפרדע" לעיתים. מה שכתבתי עד כה, נכון לגבי תכנים שבהם את מוכנה לוותר. לעומת זאת, אם המנהל עובר את הגבול או את מערך הערכים שלך, יש מקום לשיחה ולהבהרה - בשיחה טובה יש לשים דגש על "האיך" שהדברים נאמרים. למרות כל זאת, עדיין קיים לך נפח גדול ומשמעותי של "יועצת ביה"ס", שבו את יכולה לבנות לעצמך ב"חלקת האלוהים שלך" את האני מאמין שלך בתפקיד ובחשיבות היועצת מול התלמידים, המורים, ההורים והמנהל. במקום זה יש לך יותר גמישות ומקום משלך. עם הזמן תשכילי לנהל את תפקידך ממקום שבו יש נפח ל"אני מאמין שלך" ונפח לגמישות מול המערכת והמנהל. שולחת לך חיבוק גדול, כוחות רבים והרבה הצלחה !! חג שמח, שירלי

18/05/2014 | 15:19 | מאת: יוליה

שלום יעל. אני עומדת להתחיל לימודי תואר שני ביעוץ חינוכי. אשמח במידה ותוכלי לשתף אותי בחוויות שלך מהתפקיד, איפה למדת והאם את מרוצה? תודה רבה לך

21/05/2014 | 21:01 | מאת: יעל

היי יוליה, למדתי תואר שני באוניברסיטת חיפה ונהנתי מאוד. גם העבודה מאוד מספקת ומאתגרת, אך כיון שאני שייכת למגזר הדתי-חרדי, אין תקציבים מספקים בבתי ספר וכמובן שזה פוגע ישירות בתפקיד היועצת שאין מספיק שעות על מנת להשלים משרה בייעוץ עלי לעבוד במספר בתי ספר.זה קשה מאוד. וגם המשרה והתנאים נפגעו לי(לפני כן הייתי מורה). איני יודעתאיך זה במגזר הממלכתי ולאיזה מגזר את שייכת, ממליצה לך לבדוק את התנאים שלך לפני שמתחילה ללמוד ולראות האם זה משתלם לך כלכלית

26/03/2014 | 14:47 | מאת: עדי

שלום, רציתי לשמוע את חוות דעתך ומה נראה לך נכון לעשות בענין: ילדה בת ארבע בגן תת חובה שמגיעה הביתה עם תלונות חוזרות ונשנות של אלימות מילדים אחרים כאשר אני עוקבת אחריה ולא רואה דברים חגירים ואפילו לפעמים גם היא מרימה ידיים על אחרים ויודעת מצוין לדאוג לעצמה ולבטא את רצונותיה. האם מגיעה היסטרית לגן ולפעמים בדמעות מבקשת שאשים לב לידה יותר שיש הרבה אלימות כליפה דברים שלא נכונים אובייקטיבית. משיחה עם האם היא ספרה שלפני הבת היה לה תינוק קטן שנפטר ולכן היא דואגת כפליים לבת. מה אוכל לעשות במסגרת הגן כדי להקל על העומס הריגשי של האם בד בבד לתת לה בטחון שהילדה מתנהגת בנורמטיבית ואין צורך לגונןן יותר מידי? אשמח לתשובה מהירה תודה!

עדי שלום רב, בטוחני שהינך יודעת היטב את ההבדל בין התנהגות נורמטיבית של ילדים בני ארבע לבין התנהגות פוגענית ואלימה. אם אכן הילדה מוגנת, והתנהגותה בהתאם לבני גילה, הייתי נוהגת כפי שחשבת, ונותנת לאמא מקום של מוגנות וביטחון. כדאי להזמין את האם לשיחה, בשעה שיש לך זמן פנוי. תארי לה את חיי השגרה של בתה בגן. הדגשי בפנייה, שאת עושה כל שביכולתך להגן ולדאוג לשלומה הן הגופני והן הנפש של בתה. בקשי ממנה שתסמוך עלייך, ושאלי אותה האם יש דבר מה שאת יכולה לעשות על מנת לעזור לה להרגע. בנוסף, כדאי מאוד להפנות את האם לטיפול משפחתי או הדרכת הורים בהקדם האפשרי. ישר כח על רגישותך הרבה גם להוריי הילדים בגן. דבר זה אינו מובן מאליו בעיני ! בהצלחה, שירלי

24/03/2014 | 19:19 | מאת: אור

שלום. אני אב גרוש ויש לי ילדה בת שלוש מקסימה. הבעיה מתחילה כשאני מחזיר את הילדה לבית אימה. הפרידה מאד קשה לילדה והיא בוכה המון שהיא רוצה לחזור איתי לבית שלי. ממש רצה אלי לאוטו בבכי מר. איני יודע איך להתמודד עם הסיטואציה עולות לי המון שאלות. האם לנסות להרגיע אותה ואז ללכת כמובן שאני מסביר לה שאני בא לקחת אותה בעוד יומיים או שהאפשרות השנייה בהמלצת האם היא פשוט ללכת כי היא אומרת שהבכי לא יגמר. איני יודע איך להתמודד עם מצב זה. תודה

אור שלום רב, אכן לא פשוט כלל לראות את בתך בוכה ומתקשה להפרד ממך. בכי זה, כפי הנראה, מעלה רגשות אשמה ותחושות של תסכול וכאב סביב הגירושין. לבתך הפעוטה מותר להרגיש עצב וחוסר אונים מול המצב החדש, שדורש ממנה הסתגלות והתרגלות. ילדים בגילה של בתך מתנהגים לעיתים קרובות את מה שהם מרגישים. תחושותייה שכיחות ונורמטיביות הן לגילה והן למצב. כשבתך נפרדת ממך, אביה היקר, היא הולכת לזרועות אימה, שלבטח אוהבת אותה. על-כן אין כאן חלילה מצב של התעללות או של הזנחה רק עצבות של ילדה בת שלוש שנפרדת מאביה. פרידה ארוכה עלולה לחזק אצלה את התחושה הפגיעות והמסכנות, זאת אומרת, שפרושה יכול להיות למשל, שאם לאבא קשה כל כך להפרד ממני, כנראה אני באמת מסכנה ואומללה. על-כן, במצבים אלו יש להכין אותה מראש ולומר לה: היום בשעה חמש או כשיהיה חושך אני מחזיר אותך לאמא. גם לי עצוב להפרד ממך, אך בחרתי לך אמא טובה שאוהבת אותך מאוד. ברגע הפרדה יש לתת לה חיבוק ונשיקה ולומר לה, אם ניתן, מתי תבוא לקחתה שוב. סמוך על אמה, שתדע להרגיעה במהרה. כל טוב, שירלי

13/03/2014 | 10:11 | מאת: רונאל

הבת שלי בת 6 ,ילדה חכמה וחברותית מאוד.אוהבת ללכת לגן ויש לה הרבה חברים וחברות .הבעיה היא שהיא אינה אוהבת ללכת למסיבות כאלה שמושמעת מוזיקה בעוצמה גבוהה ,למשל בחתונות כשמתחילה מוזיקה חזקה אנחנו יוצאים איתה החוצה,וחוזרים כשמנמיכים את המוזיקה,במסיבות ימי הולדת כנ"ל.אז אנחנו מראש לא הולכים לימי הולדת.(כי אין היום יום הולדת ללא מפעיל/ה שבא עם רמקולים ומגברים ענקיים) השבוע התחננה שהיא אינה רוצה ללכת למסיבת פורים כי יגיע ליצן עם רמקולים(הוא היה בגן גם שנה שעברה) היא מסבירה שהמוזיקה גורמת לה לדפיקות לב ומפחידה אותה. האם להיכנע לה ולא לקחת אותה לגן באותו היום? האם את ממליצה לטפל בנושא? בברכה ותודה רונאל

שלום רב, בהחלט יש צורך להתיחס לבקשותיה של בתך ברצינות רבה, ולא להכריחה לעשות דברים שאינם נעימים לה. יש לבדוק, האם קיימת בעייה רפואית כלשהי. כדאי לפנות לרופא משפחה ולהתייעץ עימו על כך. אולי כדאי לערוך לה בדיקות שמיעה, ובירור סביב רגישות שמיעתית. בנוסף, ישנם ילדים בעלי רגישות חושית, שיכולה לבוא לביטוי ברגישות לרעש. הרופא ידע לאן להפנות אתכם, למשל להתפתחות הילד או לבדיקות שמיעה. אם העניין אינו נפתר בבדיקות הגופניות, יש להתיעץ עם פסיכולוג ילדים לגבי ההיבטים רגשיים. בכל מקרה יש לאפשר לה מקום של ביטחון ושל מוגנות, ולהעביר לה מסר, שאתם פה בעבורה לעזור ולסייע בקושי. בהצלחה, שירלי

11/03/2014 | 12:17 | מאת: אנה

בבקשה את עזרתכם במסגרת עבודת סמינריון בנושא ייעוץ מערכתי, אני צריכה להעביר שאלון ל40 יועצים ויועצות. בבקשה תקדישו מזמנכם, השאלון לוקח מספר דקות. תודה מראש, אנה https://docs.google.com/forms/d/1Ow_eutIi8viz89oJ9o5l_uMGOdrnlGlIRiPeZM6iMvs/viewform

בהצלחה !

11/03/2014 | 11:22 | מאת: רונית

היי הבן שלי בן 4 וחצי הוא נחשב לילד חכם תקשורתי אם אופי חזק יחסית ובדרך כלל כשמשחק עם ילדים בני גילו הוא מסובב אותם ומנהיג אותם ולפעמים אפילו משתלט עליהם אך הוא לא נחשב לילד אלים וכמעט ולא מרביץ סתם יש כמה קטעים שברצוני לדעת איך אני צריכה להגיב במצבים כאלה ואם בכלל צריכה להתערב ולהגיב. 1 האם להתערב כשילד אחר מרביץ לבני בנוכחותי והילד שלי לא מחזיר? 2 כיצד להגיב כשהילד שלי רק כשמדברים איתו בנות או נשים במיוחד מיד מנסה להרביץ להם והאם זה מעיד על משהו ( שהוא חלש מול בנים)? יש ילדים ואני מתכוונת בגיל יותר גדול שלפני שיחליטו להרביץ להם חושבים אלף פעמים והילדים האלה הם לאו דווקא אלימים כיצד ניתן ללמד או לחנך את הבן שלי שכשיגדל הוא יהיה מהילדים שחושבים לפני שירביצו להם ולא מפחד ממנו אלא מתוך כבוד

רונית שלום רב, בדרך כלל רצוי לאפשר לילד להתמודד לבד מול חברים בדרכו. יחד עם זאת, חלק גדול מתפקידינו כהורים הינו, להנחיל וללמד את הילד ערכים וגבולות, שיעזרו לו להתמודד טוב יותר בחיים. זאת אומרת, שאת יכולה לשבת עימו, ולחשוב יחד על מגוון דברים כיצד ניתן להסתדר במצבים חברתיים שונים, למשל: מה עושים במקום להרביץ, כשיש משהו שלא נעים לו ? כיצד מתקשרים או מושכים תשומת לב ללא מכות ? כיצד משתמשים במילים במקום בידיים ? ועוד. ניתן גם ממש לשחק עימו במשחקי תפקידים. בנך עדיין צעיר, על-כן אל תצפי שישנה התנהגותו מיד. יחד עם זאת, אם תהי עקבית בדרכך, בנך ילמד כיצד לנהוג וכיצד להסתדר בחברה. בהצלחה וחג שמח, שירלי

10/03/2014 | 22:17 | מאת: אורית

ביתי הבכורה בת חמש וחצי בגן חובה , בשבוע האחרון ביתי מסרבת לאכול בגן. עליי לציין שעד לפני שבוע היא אכלה את הלחמנייה שאני שולחת לה במלואה. הטלפון הראשון שקיבלתי מהסייעת לפני כשבוע אמרה לי שביתי אמרה שהיא רעבה וכשהגיעו לאוכל החלה לבכות וטענה שכואבת לה הבטן ובנוסף כי איננה רוצה לאכול את הכריך שהביאה שוחחתי איתה בטלפון והצעתי שאביא לה משהו אחר ,אכן הגעתי לגן ונשארתי איתה כיוון שבכתה וסרבה לאכול גם את מה שהבאתי חשבתי שכניראה באמת לא חשה בטוב לקחתי אותה הביתה. ולמחרת שוב חזרה הסיטואציה שכשהגיעו לזמן האוכל החלה לבכות וסרבה לאכול שוחחתי עם הגננת בסיום היום אמרתי שאבדוק את הפאן הרפואי לקחתי אותה לרופא וביתי טענה שכואבת לה הבטן העליונה והרופאה אמרה שייתכן וכואב רק בבוקר זו תופעה שכיחה אצל ילדים. אך כמו שאני רואה היא לא מתלוננת וגם בשבת לא התלוננה על כאבים , עליי לציין כי בבית היא אוכלת כרגיל את הארוחות צהריים ביניים וערב. דיברתי עם הגננת וביקשתי שלא ילחצו עליה ולא יאיצו בה לאכול ביתי ילדה מאוד רגישה ועדינה אם היא מסרבת שלא תאכל שינסו מאוחר יותר אולי לאחר השעה בה כל הילדים יושבים, ניסיתי לבדוק עם הגננת אולי משהו קרה בגן אך לטענתה לא ידוע לה והציעה שנתייעץ עם הפסיכולוגית של הגן . אני ממש לא יודעת איך להתמודד עם התופעה אני מנסה לדבר עם ביתי ולדובב אותה שתספר לי האם קרה משהו ומה הסיבה לכך שאיננה אוכלת אך היא אומרת שהיא לא יודעת היא לא יכולה לאכול , אני לא רוצה מידי לדבר על זה איתה אך זה מאוד מפריע וכואב לי כי ברור לי שעובר עליה משהו ואינני יודעת מה אשמח אם תוכלי לכוון/להדריך אותי כיצד עלי לנהוג . עליי לציין כי ביתי מאוד מקובלת ויש לה הרבה חברים בגן , והיא מאוד רגישה כפי שציינתי עדינה ואולי קצת חסרת בטחון. אשמח אם תוכלי לעזור לי.

אורית שלום רב, במצב זה רצוי לפעול בכמה מישורים, שחלקם כבר עשית. יש להמשיך בבירור רפואי, ולבדוק האם קיימת בעייה כלשהי. בנוסף, בקשי מצוות הגן לפקוח עין, ולראות האם יש דבר מה שמטריד אותה. ילדים בגילה של בתך יכולים להיות מוטרדים גם מאירועיי גן שכיחים, שניתנים לפתרון במהרה. העניין שצריך להיות מודעים לכך. אמרת שהיא חסרת ביטחון, ולכן יש לבדוק את ההיבטים החברתיים בגן. חשוב מאוד, שתשדרי לבתך החמודה תחושות של ביטחון, של רוגע ושל הבנה. זאת אומרת, שהשתדלי לא לעשות מכך עניין גדול מולה מצד אחד, אך מן הצד השני אמרי לה, שאת בודקת ומבררת מדוע כואבת לה הבטן כדי שתרגיש טוב שוב. כל טוב וחג שמח, שירלי

03/03/2014 | 23:30 | מאת: מרי

שירלי שלום רב, זמן מה לא פניתי לבקשת עזרה כי המצב היה במגמת שיפור. בני, היום בן 4.6, נמצא בגן שפתי. יש לציין שהוא התקדם בצורה מצוינת מבחינה שפתית והיום ניתן לנהל איתו שיחה, הוא יודע לנהל שיחה ומשתף ברגשותיו. הרבה זמן לא היו לנו התקפי זעם וכו. אך לאחרונה זה חזר בתדירות של לפחות פעם בשבוע בצורה מוגברת ומפתיעה. זה קורה לרוב בשעות הערב, כשהוא כבר מאוד עייף, לכן אני מאוד מקפידה על סדר יום. בפעמים אחרונות הוא פשוט התחיל להרביץ וכשהבהרתי לו שאסור להרביץ לאמא, הוא יורק, הוא התחיל לתת מכות לעצמו, די חזק, סתירות, מכות על המצח, לבטן ואפילו לבולבול, זה די מרתיע ומלחיץ. בעבר יישמתי שיטת holding, היום לא אנסה זאת, משום שהילד גדול כבר ולדעתי הפתרון הוא התנהגותי. איך להרגיע אותו? איך לרסן את האגרסיביות הזאת? תודה מראש ולילה טוב.

מרי יקרה שלי שלום רב, את אמא נפלאה, שעובדת מאוד יפה עם בנה. יש צורך לברר היטב, האם יש דבר מה שמפריע לו או האם היה שינוי כלשהו בגן או בבית ? גם שינוי קל, כמו: גננת או סייעת חולה, יכול לעשות את ההבדל. ממליצה לך לפנות לגננת ולברר זאת עימה. בנוסף, לשאול על תפקודו בגן – האם גם הן חשות זאת בהתנהלותו בגן? בדקי עם הצוות כיצד הן מגיבות לו במצב תסכול וכעס. מכיוון בנך עובר תהליך נפלא בגן השפתי שבו הוא לומד, יש לעזור לו לבטא את התסכול ואת הכעס במילים. התנהגותו מורה על קושי, שיכול לבוא בקושי לבטא את עצמך. זאת אומרת, כאשר הוא מתוסכל או כועס על דבר מה, שקפי לו את תחושותיו, ועזרי לו להתמודד עם מצב זה, למשל: אני מאוד מבינה שאתה כועס. אתה יכול להגיד לי במילים שאתה כועס. אני יכולה לעזור לך. בוא נלך לשטוף פנים ולהרגע יחד. אני איתך ! כמו כן חשבי עימו על דרכים, שיכולות לעזור לו לעבור או להביע תסכול, לדוגמא: לשטוף פנים, להרביץ לכרית, ולהוציא כעסים עלייה (לכרית לא כואב ואין לה רגשות), לשכב קצת בטלוויזיה, לשמוע מוזיקה ועוד. בדרך זו תתני מקום לתסכול ולאגרסיביותמצד אחד , ומן הצד השני תלמדי אותו כיצד להתמודד עמה. בהצלחה וכל טוב, שירלי

שלום רב [אני סטודנט לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. אשמח אם תוכל/י להקדיש כמה דקות לענות על השאלונים שלפניך, השאלונים הינם חלק ממחקר שאני עורך במסגרת עבודה סמינריונית לקראת סיום התואר. המחקר בודק את השפעת השינה הסדירה על הקשב והריכוז בגילאי בית הספר יסודי. במידה ויש לך ילד בגיל בית הספר יסודי, אשמח אם תוכל למלא שאלון שאותו תוכל למצוא בקישור הבא: https://docs.google.com/forms/d/1tXdtffbaLnByvXMNMRIULRcWrtdE29D3-XtThiKxLuQ/viewform בשיחות עם ההורים שמילאו את השאלון, חוזרת האמרה שהשאלונים עזרו להם לחשוב על נקודות בחיי הילד שלא שמו לב אליהם! יש לענות בקצרה לכל שאלה, או לסמן את התשובה הרלוונטית מבין האפשרויות המופיעות מתחת לכל שאלה. מילוי השאלונים נעשה בצורה אנונימית, ולמערכת אין כל דרך לדעת מי ממלא כל שאלון. כאשר תסיימו למלא את השאלונים המצורפים, לחצו על אישור בתחתית הדף. הקובץ יישלח אוטומטית באופן אנונימי לחלוטין. אם מסיבה כלשהיא תרצה לפרוש מהמחקר הנך רשאי בכל עת שהיא. תודה רבה

בהצלחה !! אתה מוזמן לחפש אותי בפייסבוק, ולפרסם את השאלון אצלי בדף. שירלי

24/02/2014 | 23:43 | מאת: קארין

אנו הורים לילדה בת ארבע וילד בן שנתיים, לרוב ההתנהלות בבית הינה תקינה, אולם לאחרונה אנו חווים סוג של התקפי זעם רבים מצד הילדה, מבדיקה שערכתי נראה כי בגן אין היא מתנהגת כך ואתה אגרסיות שלה היא פורקת עלינו. היא מרביצה לנו ומתחצפת המון ונראה כאילו היא רק מחפשת לעשות דווקא כל הזמן. משיחות ההבהרה בינינו היא מבינה את החומרה ואף מבקשת סליחה. אולם כשהיא עושה זאת היא כאילו הופכת למישהו אחר. קשה לנו להתמודד עם התקפים אלו, יש לציין כי היא מקבלת המון תשומת לב מאיתנו, מדובר בילדה מקסימה, חכמה, מלאת חן שלכ ניתן להתעלם ממנה, אודה לך על טיפ אותו נוכל ליישם בכדי להתמודד עם התקפים אלו. מיותר לציין שהבן כמובן מחקה את התנהגותה..

קארין שלום רב, ילדים בגילה של בתך מתנהגים לעיתים קרובות את מה שקשה להם להגיד. זאת אומרת, שכפי הנראה יש דבר מה שמפריע לה. דבר זה יכול להיות במיגוון רב של תחומים. כמו שציינת בתך הינה ילדה מקסימה, חכמה וחייננית, ולכן אין סיבה שתנהג כך. בררו היטב מה מפריע לה בסביבת חייה – בגן או בבית, ועזרו לה. התנהגותה בגן אינה בהכרח מדד לכך שאין דבר מה שמפריע לה שם. אולי היא מרגישה בנוח להוציא תסכול בבית על דבר שמפריע לה בגן או לחלופין היא בודקת את הגבולות מולכם. היתי ממליצה לפנות להדרכת הורים ולטיפול משפחתי, שיסיע במיקוד הבעיה ובפתרון יעיל בעבור כולם. בהצלחה, שירלי

23/02/2014 | 10:25 | מאת: כנרת

שלום, הבן שלי בן שנה ועשרה חודשים ובתקופה האחרונה הוא מרבה להרביץ לילדים בדחיפות משיכות שיער ומכות (גם לי ולאבא שלו אבל זה יחסית פחת) הוא יכול לעבור ליד ילד לדחוף או למשוך בשיער ולצחוק,הוא חושב שזה משחק. אני ובעלי פועלים בשני שיטות אחת שזה להסביר שאסור להרביץ וזה לא נעים והשניה זה לכעוס ולהיות תוקפנים.שתי השיטות לא עוזרות הוא ממשיך בשלו.מה לעשות?!?!?!

כנרת שלום רב, התנהגותו של בנך הינה שכיחה ונורמטבית. הוא נמצא בשלב התפתחותי בו הוא מגלה את עצמאותו ובודק את גבולותיו הן כלפי עצמו והן כלפי זולתו. בשלב זה חשוב להיות מאוחדים בשיטה חינוכית אחת, על מנת שלא יקלוט מסרים כפולים או מבלבלים. דיבורים ארוכים אינם עוזרים. יש להיות ממוקדים וחד משמעיים. זאת אומרת, שברגע שהוא פוגע בחבריו יש לעוצרו, ולהעיר לו על כך בתקיפות אדיבה. בנוסף, יש להודיע לו מראש, שאם יבחר להיות אלים כלפי חבריו אתם תאלצו בצער רב לא ללכת לגינה או לא להזמין חברים, לדוגמה. כמו כן, יש להקפיד לעודדו לרוב על מעשיו הטובים ועל מאמציו, כך שגבול ברור ומילה טובה יעשו את העבודה. ניתן לפנות להדרכת הורים לעזרה נוספת. בהצלחה, שירלי קליין

16/02/2014 | 09:55 | מאת: רינה

היי יש לי ילד חמוד בן שנה ועד היום הוא מתעורר הרבה בלילות כמעט כל שעה וחצי שעתיים מתעורר לפעמים מקבל את המוצ וחוזר לישון אבל אני בדרך! כלל לא נרגע עד שמרימים אותו ואו שאוכל בקבוק או יונק וחוזר לישון ואני כבר גמורה מכל העניין הזה בלילה הוא נרדם במיטתו לפעמים עם מוצץ לפעמים בלי לפעמים קצת בוכה לפני ההירדמות מזמן כבר הפסקתי להניק בסמוך לשינה כדי שירדם יותר טוב ואכן זה עזר לי רק בחודש הראשון ושוב חזר להתעורר וחזרתי להניק בלילה כי הוא היה כל פעם את שעת ההתעוררות שלו בשעה כלומר בהתחלה היה מתעורר בחמש בבוקר יונק וחוזר לישון פתאום הקדים בשעה והתחיל להתעורר ב4 וכן הלאה וחזרתי שוב להניק כל שעה וחצי שעתיים כי בלילה לא מקבל שום דבר אחר אפילו בקבוק הוא לא תמיד מקבל אך ורק הנקה ואם לא בוכה ומעיר את כל הבית מה עושים אני כבר מתה מעייפות האם לתת לו לבכות בלילה ?האם הרדמות בשעה קבועה כל יום עוזרת? האם הוא באמת רעב בלילה לפעמים כן אוכל את הבקבוק כיצד אפשר לעזור לו לישון לילה רצוף אשמח לעזרה

רינה שלום רב, העייפות שלך אינה בכדי, אכן מאוד קשה להתעורר מספר רב של פעמים בלילה. פעוט בגיל שנה אינו צריך לקום בלילה לאכול, ואין סיבה שלא ישן שנת לילה מלאה. על-מנת לעשות זאת, חשוב שתבדקי עם עצמך, האם את מוכנה לתהליך. כלומר, עד כמה עד שלמה עם העניין בעיקר כשמדובר בהנקה. הפסקת ההנקה בשעות הלילה לא תגרום להפסקת ההנקה של בנך, אם ברצונך להמשיך להניקו. לאחר בירור זה, יש ליצור שגרה ברורה וקבועה לילד בשעות הערב. השעות הללו צריכות להיות רגועות ושלוות כחלק מתהליך השינה. אם יש אפשרות שבעלך יגש אליו בשעות הלילה ויגיש לו את המוצץ, התהליך יהיה קל ופשוט יותר, מכיוון שאת מהווה בעבורו את הרוגע באמצעות ההנקה. אם דבר זה אינו בא בחשבון, יש לגשת לילד, ולנהוג בצורה עניינית ללא תשומת לב מיותרת. זאת אומרת, שאין לדבר עימו, אין להוציאו מן המיטה ואין להדליק את האור. תני לו את המוצץ והרגיעי אותו. את יכולה לשבת לידו עד שירגע. אלו יהיו ימים לא קלים ומעייפים, אך אם תהי עקבית הם ישתלמו מאוד. בנוסף לכך ניתן לפנות להדרכת הורים ממוקדת. בהצלחה, שירלי קליין

11/02/2014 | 15:16 | מאת: טלי כהן

שירלי שלום, סיימתי את לימודי התואר השני בייעוץ חינוכי וכעת אני לומדת תעודת הוראה על מנת שאוכל להכנס ולעבוד בתחום. יחד עם זאת בימים אלו עולה אצלי התהייה האם אני במסללול הנכון. הלימודים היו מאוד מעניינים אך יש לי חששות להכנס למערכת החינוך במצבה כיום. אינני בטוחה שזו המסגרת הנכונה עבורי, בה אווכל להביא את עצמי ואת יכולתיי לידיי ביטוי ואזכה לגיבוי שאזדקק לו. אשמח לשמוע את דעתך, טלי

טלי שלום רב, מערכת החינוך הינה מורכבת, ואינה מתאימה לכל אחד. עלייך לקחת בחשבון שחלק ממשרת היועץ כרוכה גם בהוראה ולימוד בכיתות בצד ההתמודדות עם משרת היעוץ. על מנת שתלמדי את מציאות ביה"ס, ממליצה לך לגשת לבתי ספר באזור מגורייך, לשוחח עם היועצות ולשמוע את חוות דעתן. התנסות זו תסייע לך לקבל את ההחלטה הטובה ביותר בעבורך ואת מידת התאמתך למקצוע. בהצלחה וכל טוב, שירלי

10/02/2014 | 12:27 | מאת: ענת

בתי בת ה14 ,לומדת בכיתה ח' בחטיבת הביניים. מגיל צעיר הבחנתי שהילדה לא משקיעה בלימודים וגם עם למורים היו תלונות על התנהגות. גם היום יש בעיות התנהגות ורמת הציונים בינונית. לעתים די רחוקות אני מקבלת שיחות מהמורים . אבקש לציין שבאחת השיחות עם המחנכת , הילדה אמרה שהיא לא אוהבת ללמוד . אבקש את עזרתך בהכוונה , איך עלינו כהורים לנהוג ? לכעוס , להעניש ( במפגשים עם חברות , להחרים את הנייד ) לבקש מהמורים שיטפלו ע"מ לא לקלקל את היחסים.

ענת שלום רב, כעס, עונשים ומאבקי כח אינם עושים עבודה חינוכית טובה ובדרך כלל מפספסים את המטרה. מדברייך הקצרים, נראה שהילדה חווה קושי לימודי ורגשי, ויש צורך לערוך בירור מקיף על הסיבה לכך. ילדים בכל הגילאים אוהבים ללמוד ולהצליח – ילדה שלא אוהבת ללמוד, משמע שקשה לה ! ניתן לפנות ליועצת ביה"ס ולמחנכת הכיתה ולשמוע את התרשמותן, למשל: האם יש צורך באבחון דידקטי, האם נראה שהילדה מוסחת בקלות, האם יש צורך במענה רגשי כלשהו ועוד. המורים והצוות בביה"ס יכולים לבוא לעזרתכם, אך האחריות הבלעדית היא שלכם. בהתנהלותך מול הבת יש לחזקה לרוב, לעודדה ולשקף לה את הקושי ואת ההתגייסות שלך לעזור לה. ניתן לפנות להדרכת הורים ממוקדת, שתסייע לכם בהתנהלותכם מול בתכם ובדרכים לעזור לה. כל טוב ובהצלחה, שירלי

08/02/2014 | 11:30 | מאת: חן

ביתי בת 10 חודשים. כיום מי שמטפל בה זו חמתי שעושה זאת בשמחה ואהבה רבה. התלבטנו מתי להכניס אותה לגן, ומבחינתי רק מההיבט החברתי. בהתחלה חשבנו שבגיל שנה וחצי. בסוף החלטנו לרשום אותה בגיל שנתיים ועד אז לרשום אותה לחוג כדי שתיהיה לה אינטרקציה עם אותם ילדים. לציין שהיא הולכת כל יום לגינה הציבורית עם חמתי וגם שם משחקת עם ילדים אך לא בהכרח אותם ילדים. האם זהו צעד חכם או כדאי בכל זאת להכניס אותה בגיל שנה וחצי?

חן שלום רב, פעוטות בגילה של בתך זקוקים להרבה חום, אהבה, טיפול מסור וסיפוק כל צרכייהם. הורים רבים מכניסים את ילדייהם למסגרות חינוכיות בגיל צעיר מחוסר ברירה, כשהאם חוזרת לשגרה ולעבודה. אם הילדה מקבלת טיפול טוב ואוהב מהסבתא, ודבר זה אינו בא בניגוד לצרכייכם, איני רואה סיבה למהר ולהכניסה למסגרת רבת ילדים – גן סבתא נשמע לי מצוין. בהצלחה, שירלי

06/02/2014 | 22:27 | מאת: שני

שלום, יש לי בן בן שנתיים וחצי , לפני כשבוע נולד לו אח , ומה שקורה זה שאנחנו משתפים ומעודדים את הגדול בנוגע לתינוק, משחקים איתו ומקדישים לו העיקר שלא ירגיש קנאה. ובאמת הוא נראה בסדר משתף פעולה והקושי שלו כנראה מתבטא בלילה.,הוא קם המון באמצע הלילה לחדר שלנו ובוכה וקורא לי. ממש כואב לי שהוא ככה,, מה אפשר לעשות?

שני שלום רב, משפחתך עברה שינוי משמעותי בשבועות האחרונים. ממשפחה של שני הורים וילד, הפכתם בין ליל למשפחה של שני הורים ושני ילדים. מעבר זה מצריך הסתגלות לסטטוס המשפחתי החדש על-ידי כל חברי המשפחה. לא שכן לבנך החמוד והצעיר, שפתאום הופיע בחייו בן משפחה חדש, אשר דורש את כל תשומת הלב לעצמו. תגובותיו של בנך הינן נורמטיבות ושכיחות עד מאוד. יש להמשיך ולתת לו את תשומת הלב לה הוא זקוק בהתאם לצרכיו. יש להעזר באורך רוח ובסבלנות ולתת לכולם את הזמן ללמוד את המצב החדש. הקלישאה- הזמן יעשה את שלו, הינה נכונה במקרה זה. מאחלת לכם שפע ברכות להולדת בנכם השני. רוב נחת עם שני ילדייכם המתוקים. שירלי

בית עוברת הטרדה מינית והצקות קשות שביותר וחרם גם והיא בסך הכל בכיתה א'. הצוות החינוכי לא עושה כלום בנדון. מה עושים?

אמא יקרה, צר לי לשמוע זאת, אך לא נראה סביר שהצוות החינוכי מודע לכך ואינו עושה דבר בנידון. הינך מוזמנת לפנות למפקחת שממונה על ביה"ס באזור מגורייך וליידע אותה על המצב. בהצלחה וכל טוב, שירלי

30/01/2014 | 11:18 | מאת: אמא

במידה וברווחה ביקשו להפגש איתי ולא עשיתי זאת האם לפי חוק מותר להם לפגוע בילדה שלי ולאסוף ראיות נגדי. הם הפשיטו את הילדה, נותנים לה כדורים וגזרו משערה ומקליטים אותה ולוקחים אותה למקומות. האם זה מותר להם? האם הם יכולים לעקוב אחריי או לשים לי בבית מכשירי ציתות ומצלמה נסתרת?

שלום רב, מציעה לך לפנות למנהל או מנהלת הרווחה באזור מגורייך, ולהגיש את תלונותיך. כל טוב, שירלי

29/01/2014 | 09:01 | מאת: הילה

שלום רב, הנכד שלנו בן 3 וחצי שנים, כשנולד קיבל 2 שמות. בתי נפרדה מבן זוגה כחודש לאחר הלידה. העובדה שלנכד יש 2 שמות נובעת מכך שהוריו לא הסכימו אחד עם השם שהשני רצה. וכמובן שבתי בני משפחה, בגן וכל הסביבה שלנו קוראים לנכד בשם שבתי בחרה (שניתן גם בהסכמת בן הזוג ונבחר כשם ראשון)אבל אביו החליט לקרוא לנכד בשם השני שהוא בחר עבורו. ידענו שהמצב הזה לא טוב אבל לצערנו לא ניתן היה לעשות דבר...האם יש אפשרות למזער את הנזק שנגרם לנכד שלנו כתוצאה מכך? ואם כן כיצד ?

הילה שלום רב, הרעיון של קריאת שני שמות לילד, מדגיש את הקונפליקט ואת חילוקי הדעות הקיימים בין ההורים. הדבר עלול לפגוע בילד, בדימויו העצמי ובתחושת השייכות והמקום שלו. התנהלות זו הינה מבלבלת, ואינה נכונה. כדאי וחשוב, שההורים יפנו לגורם חיצוני כמו מטפל משפחתי, שיסיע להם במציאת שביל הזהב. בהצלחה, שירלי

28/01/2014 | 20:44 | מאת: גיא

שלום. אני נשוי + 2 בנים בני 17 שנה . בשנה האחרונה שמתי לב שאשתי לא תומכת בי כאשר קיים ויכוח עם בני הגדול ויושבת בצד ולא מגינה עלי למרות שהיא מסכימה איתי היא אינה תומכת בי בצורה גלויה מול בני בזמן הוויכוח. זה לא נראה לי תקין מבחינה חינוכית שאשתי אינה מביעה את תמיכתה בי מול בני ובמהלך הוויכוח בינינו גם כאשר היא מסכימה איתי ומצדיקה אותי בטענותיי אך אינה אומרת זאת בגלוי לבני . לטענתה היא אינה חייבת להכנס לוויכוח בינינו גם באם היא מסכימה או לא מסכימה , עוד היא טוענת שאני צריך להתמודד עם הוויכוח והתוצאות שלו לבדי והיא אינה צריכה להגן עלי כאשר בני תוקף או מדבר אלי לא יפה . אני חושב אחרת שאשתי צריכה להגן עלי כפי שאני מגן עליה במיוחד בוויכוח בין הילדים או כאשר הילד מתחצף או מתקיף אותי או פונה אלי בצורה לא מכובדת . האם אני חושב נכון ?תודה

גיא שלום רב מבחינה חינוכית חשוב שההורים יתפסו בעיני ילדייהם כגוש אחד ומגובש. להורים יכולות בהחלט להיות חילוקי דעות, אך הם חייבים לתמוך זה בזה בשעת מחלוקת מול הילדים. התעלמותה של אשתך יכולה להתפרש בצורה מוטעת ולא נכונה אצל הילדים. יש לבדוק עם אשתך מדוע היא מסרבת להתערב או לתמוך בך ? האם היא אינה מסכימה עם דעותיך ? במקרה שכזה רצוי שתפנו למטפל משפחתי וזוגי, שיתן לכם מענה כולל לצרכייכם. בהצלחה, שירלי

27/01/2014 | 23:02 | מאת: שיר

הי שירלי, אני יועצת בתיכון. רגע לפני סגירת תעודות. ועלו שאלות מאוד קשות סביב התעודות: לדו' תלמידה שהפריעה רבות למהלך השיעורים, וחושבת שהמורות נגדה בלי יכולת להבין מה החלק שלה בסיפור, כל המורות רשמו לה שהיא תלמידה טובה אך עליה להפחית מדיבורים בשיעור. האם נראה לך בסדר? האם את חושבת שזה לטאטא בעיות מתחת לשטיח? האם את חושבת שצריך לכתוב הערות קשות יותר כמו לא מתפקדת בשיעורים/מפריעה למהלך התקין שלהם? או להוסיף מכתב בנוסף לתעודה ששם יצוינו הבעיות הרגשיות שלה ומה עליה לעשות? האם נכון להתיחס לחלק הרגשי של הבנות? האם צריך לשקף במאה אחוז את ההתנהלות של כל אחת אפילו שהתעודה תהיה קשה מאוד שלא מתפקדת/לומדת וכו'? מה את מציעה לעשות? אשמח לתשובה מהירה ככל האפשר, תודה!

שיר שלום רב, התעודה אמורה לשקף את תפקודו של התלמיד במספר היבטים – לימודית, התנהגותית וחברתית. לפי פנייתך נראה שהתעודה אינה משקפת זאת, ועל-כן יש לשאול מהי המטרה החינוכית שעומדת מאחורי החלטה זו ? תלמידה בעלת בעיות התנהגות שעשתה שינוי ומאמץ, המורה רוצה לעודד ושלקף לה את המאמץ שעשתה, ולכן נותנת לה ציון טוב יותר בהתנהגות. לעומת זאת, אם הסיבה היא התעלמות מן הבעיי, והרי יש כאן טעם נפגם. כל טוב , שירלי

23/01/2014 | 09:54 | מאת: ימית

שלום, ביתי בת 2.3 שנים, כיום במסגרת משפחתון פרטי. בספטמבר עתידה להיות בת שנתיים ועשרה חודשים, אני מתלבטת האם היא מתאימה להשתלבות בגן עירוני. יחד עם זאת, ברור לי כי עדיין מוקדם מעט לקבוע. ברצוני לשאול האם ישנו גוף/מומחה פרטי/ציבורי שיכול לסייע ולייעץ בעניין זה. תודה

ימית שלום רב, הדרך הטובה ביותר הינה להתייעץ עם הגננת/מטפלת ולשאול כיצד היא תופסת את מסוגלותה של בתך להשתלב במסגרת העירונית בשנה הבאה. אם הגננת הינה מקצועית, לבטח תיתן לך תשובה שתספק אותך. בנוסף, סמכי על תחושות הבטן שלך ועל היכרותיך עם הילדה – האם היא מתאימה למעבר ? עד כמה את סומכת עלייה ? ומה מידת המוגנות שלך כלפייה ? מעבר לכך, ילדים בגילה מתפתחים מאוד מהר בפרקי זמן קצר, כך שאכן מוקדם מידי לקבוע. בהצלחה, שירלי

18/01/2014 | 20:25 | מאת: גל

שירלי שלום, אני גרוש ובתי לומדת בכיתה א בבית ספר רגיל עם שעות שילוב (יש לה ADHD). לאחרונה, גיליתי כי מזה זמן מה ישנן בעיות התנהגותיות ובית הספר רוצה לקיים פגישה ולהחליט מה עושים. אני לא מצליח להשיג את המורה בטלפון וגרושתי לא מנדבת לי מידע אף היא. משיחה עם הפסיכולוגית שמטפלת בבתי (שמוזנת לגמרי מגרושתי ומצדדת בה בכל חילוקי הדיעות שלנו) גיליתי שהפסיכולוגית נמצאת בקשר רציף עם המורה ועם יועצת בית הספר ושגם היא תיקח חלק בשיחה שבית הספר מעוניין לקיים. מיותר לציין שגם הפסיכולוגית לא נתנה לי מידע חוץ מזה שמצבה של הילדה מחמיר. יש לי 3 שאלות עיקריות: 1. האם זה לגיטימי שהפסיכולוגית תקיים קשר עם המורה והיועצת בבית הספר ללא ידיעתי וללא אישורי (ובהחלטה חד צדדית של האם)? 2. האם נהוג בכלל שפסיכולוגית ילדים תקיים קשר עם בית ספרה של הילדה במהלך הטיפול? 3. האם הפסיכולוגית יכולה לשוחח עם הנוירולוג שמטפל בילדה ולקבל החלטה להעלאת מינון הריטלין שהילדה מקבלת (שוב, ללא אישורי)? לתשובתך אודה, גל.

גל שלום רב, מצרפת קישור לחוזר מנכ"ל של משרד החינוך בנושא : הקשר בין בית הספר ובין הורים פרודים או גרושים. רצוי שתעבור עליו - http://cms.education.gov.il/EducationCMS/applications/mankal/arc/sc5ak2_3_4.htm לשאלותייך – הפסיכולוגית של בתך מחוייבת לקבל ממך אישור לטפל בבתך, לעדכנך במצבה ובמטרות הטיפול, ואף לתאם עימך פגישה, שבה היא תכוון ותדריך אותך כיצד לנהוג עימה. הפסיכולוגית אינה יכולה לעשות דבר ללא אישור מפורש ממך, קרי ויתור סודיות. במקרה של הורים גרושים יש צורך באישור כפול הן של האב והן של האם. התיחסותי הינה גם לקשר עם ביה"ס וגם לקשר עם הנוירולוג. במקרה זה צריך להמציא אישור לכל גורם. הקשר של הפסיכולוגית עם ביה"ס הינו שכיח ומקובל. ממליצה לך לפנות לביה"ס, ולדרוש את זכויותייך בהעברת המידע לגבי תפקודה של הילדה, וזאת ללא קשר למערכת היחסים עם גרושתך. בהצלחה וכל טוב, שירלי

ריגשית? היא לא לומדת והילדים פוגעים בה כל הזמן ועושים עליה חרם והצוות החינוכי מנסה לתלות את האשם בי בגלל שהייתי שרויה בדכאון. איך מפצחים את הקוד הזה?

מיטל שלום רב, לא ניתן להחזיר ילדה שהתחילה ללמוד בכיתה א' חזרה לגן. צעד זה אינו מתאים כלל ומבלבל. עלייך לעשות חשיבה עם צוות ביה"ס ופסיכולוגית ביה"ס לגבי הדרכים שבהן ניתן לעזור לילדה ולך. הדיכאון שלך אינו צריך למנוע מהילדה להתפתח וללמוד. היא רק זקוקה לתיווך ולעזרה. בהצלחה, שירלי

היועצת בית ספר החליטה להכנס בי ולתחקר את הבת שלי אודותיי ולבסוף דפקו לי בדלת עובדי רווחה. איך יוצאים מדבר כזה?

מיטל שלום רב, צוות ביה"ס יכול לדבר עם הילדה - אין פסול בכך. בעיקר אם הם חשים שיש איזה קושי או בעיה. משרד הרווחה אינו אוייב. נסי לראות כיצד הם כן כולים לסייע לך והעזרי בהם לפי הצורך. פקידות הסעד אינן ממהרות להוציא ילדים מבתיהם ומהורייהן. על-כן השתדלי לשתף פעולה איתם ועם הצוות החינוכי כדי שגם את וגם ביתך תצאו נשכרות. כל טוב, שירלי

12/01/2014 | 23:23 | מאת: מיטל

אני לא יכולה להשלים עם זה שהבת שלי נכנסה לבית ספר לא מוכנה וסופגת עלבונות והצקות והצוות לא עושה שום דבר וגם בלימודים זה לא פשוט. הם פשוט הרסו לנו את החיים ועכשיו הם מאשימים אותי. נראה לי שמשרד הרווחה יעשה לי את המוות ויחפש אותי בגלל הדברים שהבת שלי הוציאה מהבת שהוצאו מהקשרם. דרך אגב האם דברים אלו נכתבים בתיק האישי שלה? האם הם נמסרים גם למשרד החינוך? האם יש לי אפשרות לבקש דוח ולראות מה כתבה היועצת? תודה

28/12/2013 | 17:09 | מאת: כנרת

שלום, יש לי ילד בן שנה ושמונה והוא למד מהגן להרביץ והיום הוא מרביץ לי ולאבא שלו וניסיתי שני גישות: אחת שמסבירה שזה אסור וזה לא נעים לי והשנייה שאני עונה בתקיפות וכועסת עליו ואם צריך אני גם קמה והולכת (מפסיקה לשחק איתו ולהראות לו התעניינות). בשני המקרים זה לא עוזר, הוא ממשיך להרביץ תוך כדי שאני מסבירה/ מעירה לו בכעס. שלא נדבר על זה שכשהוא בקרבת ילדים יחד איתי ולא במעון גם אז הוא מרביץ להם אם זה משיכת שיער, דחיפות ומכות. אנחנו זקוקים להנחייה מה לעשות, תודה!

כנרת שלום רב, ילדים בגילו של בנך מתנהגים לעיתים את מה שהם מרגישים. זאת אומרת, שבהתנהגותו הוא מראה לסביבתו כמה הוא כועס, מתוסכל ועצבני מדברים שלא נעשו לפי רצונותיו או בקשותיו. התנהגות זו הינה שכיחה ונורמטיבית. כדי להפחית התנהגות זו, יש להציב לו גבול ברור מצד אחד ומן הצד השני ללמדו כיצד להגיב, להביע או לבקש. כלומר, כאשר הוא מרביץ, יש לתפוס את ידו ולומר לו בתקיפות אדיבה: אני מבינה שאתה כועס/אני רואה שאתה רוצה את המשחק ולא מקבלו/ אני מבינה שאתה עצבני כי...וכו'. במקום להרביץ בוא נראה איך לבקש יפה את הצעצוע מהחבר. יש ללכת עימו ולהראות לו כיצד מתנהגים. בנוסף, ניתן לאפשר לו להרביץ לכרית או לבובה ולומר לו: אני מבינה שאתה כועס ורוצה להרביץ, אתה יכול להרביץ לכרית, כי לה לא כואב.בדרך זו יש להיות עקביים וחד משמעיים. בהצלחה, שירלי

04/01/2014 | 10:09 | מאת: כנרת

אני מבינה את הכוונה שלך רק שהעניין הוא כשהוא מרביץ לי או לאבא שלו זה בלי סיבה. אנחנו משחקים איתו וצוחקים ופתאום בלי שום סיבה הוא מרביץ לנו. תתארי לך מצב שבו אני והוא בשטיח משחקים ואני מסבירה לו ופתאום הוא מחליט לתת לי סטירה, אני מסבירה לו שזה לא נעים ושזה כואב לי והוא ממשיך ואז אני תופסת לו את היד ועונה לו בתקיפות וכשאני משחררת אותה הוא שוב מרביץ

על-כן יש להיות עקביים וחד משמעיים ולא לאפשר לו להכות אתכם. אל תכנסו עימו למאבק כוח סביב העניין, זאת אומרת עצרו ואמרו בתקיפות אדיבה שלא מכים. לאחר מכן הסיטו את העניין למקום אחר ורצוי נעים, כמו: משחק קוביות. אם הוא משחק יפה עודדו אותו במילים וחזקו את ההתנהגות הטובה. ילד שמקבל תשומת לב על התנהגויות רצויות וגבול בהתנהגויות בלתי רצויות, ידע לסגל לעצמו התנהגות טובה.

26/12/2013 | 14:18 | מאת: שירלי

עברנו דירה בקיץ האחרון. בתי הבכורה עלתה לכיתה ב' בבית ספר חדש כמובן ומס' הבנות בכיתה הוא 18 בנות. חשבתי לתומי שההסתגלות אמורה להיות קלה אך לצערי הרב הכיתה די מגובשת והיא הצטרפה אליהן ולמרות שהיא לא מתלוננת המחנכת אמרה לי שהיא ילדה שקטה מאוד ורק לאחרונה היא מעיזה להרים את היד ולענות על שאלות, אך היא ממש לוחשת וקשה מאוד להקשיב לה. אתמול ביקרתי בבית הספר ובהפסקה בתי עמדה לצידי וחברותיה לכיתה כ-6 במספר כולן רצו אלי ואמרו לי:" למה היא לא מדברת?" אנחנו לא שומעות אותה בכלל. המורה קוראת לה ולא שומעים אותה בכלל. וחזרו על זה כמה וכמה פעמים. אני מרגישה שבגלל שהסביבה כך מקבלת אותה אז אין לה סיכוי להיפתח. מה את מציעה לי לעשות???? חסרת אונים. כל הלילה חשבתי על זה.

שירלי שלום רב, היתי ממליצה לפנות לגורם מקצועי – פסיכולוג/ית ילדים ולהתייעץ עימו. הסיבות יכולות לנוע מקושי התפתחותי ועד קשיים במיומנויות חברתיות או מבנה אישיותי של הילדה. בכל מקרה פסיכולוג ילדים יכול לסייע לך בעניין. בהצלחה, שירלי

21/12/2013 | 12:52 | מאת: שולה

צהריים טובים, הילדה שלי בת הארבע ילדה מאוד חכמה ומופותחת ועם זיכרון שיודעת וזוכרת הכל..ויש לי איתה בעיה כל דבר שקורה בבית או עם אני מספרת לבעלי משהו היא קולטת ישר ותמיד היא מספרת את זה(לדודים דודות סבא סבתא ולגננת..גם עם אנחנו נותנים לה עונש או נגיד מונעים ממנה לעשות משהו היא מספרת..אנחנו מסבירים שאסור לספר מה קורה בבית ןשזה לא יפה..אבל עדיין ממשיכה מה יש לעשות במצב כזה??תודה מראש

שולה שלום רב, בתך החכמה כנראה מרגישה שישנם דברים שאתם לא רוצים שהיא תגלה, ועל-כן היא מאוד משתדלת כן לגלות. יש לשים לב כמה תשומת לב היא מקבלת בעבור ההתיחסות לסיפורייה לזולת. כדי לצמצם התנהגות זו, יש להיות עימה עניניים וחד משמעיים. מידע שהינו משפחתי ואינטימי רצוי לא לחשוף בפנייה, כדי שלא יעבור למקומות שאינכם מעוניינים. בעיקר אם הוא אינו רלוונטי לילדה בת ארבע. לגבי המידע שהיא כן מספרת, יש אפשרות להתעלם מכך או לומר לה משפט קצר וענייני, כמו: זו היתה בחירה שלך לספר לגננת/דודה על העונש שקיבלת. מבחינתינו זה בסדר. ברגע שהיא תרגיש שאין עניין סביב זה היא תחדל עם התנהגות זו. בנוסף, חשבי עם עצמך מדוע כל כך מפריע לך שהיא מספרת דברים ? בהצלחה, שירלי

שלום! יש לי שאלה.. אני גרה באיזור פרוזדור ירושלים.. והייתי רוצה להרשם להנחית הורים של מכון אדלר.. אולי אתם יודעים מי באיזור הר אדר, מבשרת ציון מעביר הנחיות סוג זה... ילדי בני 9.5 ו3.5. אשמח לתשובה. המשך יום נפלא! מילנה

שלום רב, יש במכון אדלר מטפלת מצויינת בשם מרים סמדר שגרה באזור. שלחתי לך את המספר שלה במייל. בהצלחה, שירלי

שלום, אני גננת, והבעיה שאני אתאר מתייחסת גם לחיי היום יום של הילד בגן וכן בבית עם ההורים. מדובר על ילד בן 1.4, חברותי, יצירתי, נבון, משתתף בפעילויות ועוד. הבעיה העיקרית היא שהוא צורח ובוכה חלק נכבד מהיום כאשר הוא לא מקבל תשומת לב מהגננות (בעיקר ממני), או שלא לוקחים אותו על הידיים באותו רגע שהוא רוצה. קשה לו להירגע לבד גם אם אני לא מתייחסת לבכי, הוא ממש צורח ובוכה לעיתים עד כדי השתעלות והקאה. המוצץ עוזר לו כל פעמים לזמנים של דקה-שתי דקות, עד שהוא זורק אותו על הרצפה. אני מניחה אותו על פוף ושם הוא מנסה להירגע אך זה עוזר לכמה דקות בלבד. אם אני לוקחת אותו ומלטפת אותו או יושבת לידו, הוא נרגע ומתחיל אף לחייך, אך אין זה הגיוני שאעשה זאת כל היום. גם אצל האמא בבית העניין הזה קורה, ויש לי תחושה שהיא רצה לקראתו על כל גחמותיו באותו רגע, ואין פה תהליך של למידה. איך מכחידים את ההתנהגות הזו? ההוא ממש צורח ובוכה כל היום. אני רוצה לעשות משהו הדרגתי שכל הצוות וגם האמא יהיו שותפים לו, אשמח לטיפים כיצד להתחיל.

דריה שלום רב, ראשית כל יש לבדוק ולאבחן האם יש בעייה או מורכבות התפתחותית כלשהי שמקשה על הילד בתמודדותו במצבים שונים או האם יש דבר מה שמפריע לו. אם התפתחותו תקינה, וכמו שציינת הילד חברותי, יצירתי, נבון ומשתף פעולה, יש לנהוג מולו בצורה אחרת, כדי לחזק אצלו את התנהגויות הרצויות. לגבי ההורים, מומלץ שיפנו בהקדם להדרכת הורים – הם יכולם לפנות דרך קופ"ח, מכון אדלר, מוקדי משפחה ברשות המקומית ובאופן פרטי אצל מטפלים משפחתיים מוסמכים. איש מקצוע יוכל להבין את הבעייה לעומק ויעזור להורים לפתור אותה מן השורש. בגן יש לעודד אותו בכל הזדמנות בה הוא מתנהג בצורה רצוייה, לדוגמה: הוא שיחק זמן מה עם חבר – יש לחבק את הילד ולומר לו בתלהבות: אני מאוד שמחה לראות אותך משחק יפה עם חברים. אתה ילד מקסים. כאשר הוא בוכה ומתפרץ, יש לבדוק מה עוזר לו להרגע, כמו: חיבוק, ידיים, מוצץ וכו'. חשוב להיות רגועים לידו גם כשהוא בוכה. ברגע שאדם קרוב נמצא לידו, אין חשש לפגיעה רגשית או לחרדה כלשהי בעקבות הבכי. לסיום יש לקחת בחשבון שהינו ילד מאוד צעיר, שזקוק למוגנות ולחום מסביבתו. בהצלחה, שירלי

08/12/2013 | 09:53 | מאת: עדי

שירלי שלום, אני יועצת בתיכון ואחת המורות פנתה אלי בשאלה מה לעשות: היא מעסיקה את אחת התלמידות בעבודות ניקיון אצלה בבית ואותה בת גנבה לה תכשיט, מה עליה לעשות? איך לפנות בשיחה? איך אפשר להביא אותה להודות ולהחזיר תוך כדי שמירה על כבודה? תודה!

עדי שלום רב, מדוע מורה מעסיקה תלמידה שלה ? הבעייתיות כאן הינה מורכבת ומסועפת, מעבר לשיחה בין עובד למעביד. האם המורה קיבלה אישור על כך מהנהלת ביה"ס ? האם המורה קיבלה את אישור ההורים ? האם היא בטוחה מעל כל ספק שאותה תלמידה היא הגנבת – יש לה הוכחות לכך? המורה לקחה על עצמה אחריות מאוד גדולה בהעסקת תלמידה, ולכן היא חייבת לשלם על כך את המחיר ככול שיהיה (גם אם כוונתה הראשונית היתה טובה). כלומר, ניתן לפנות להנהלה או להורי הילדה ולבקש את עזרתם. איני חושבת שהדרך הנכונה היא לפנות לנערה ולסגור זאת ללא מעורבותם של המשפחה. יחד עם זאת, אני מסייגת את דברי, אם יש חשש לפגיעה של המשפחה בנערה, אי לכך יש לפעול בדרך אחרת לפתרון הבעיה או לספוג את גנבת התכשיטים, ולהבא לא להעסיק קטינים ללא אישור הורים ובטח לא תלמידים. שירלי

08/12/2013 | 21:18 | מאת: לילך

הילדה היא לא הנושא כאן, אבל ממש לא בסדר, היא המורה שמעסיקה תלמידה בביתה, תוך שבירת יחסי מורה-תלמיד, ולבטח תוך עבירה על תקנון משרד החינוך. צריך לשבת עם המורה, להבהיר לה שהיא עשתה טעות חמורה כשהעסיקה תלמידה, וכי עליה לסיים את היחסים הלא-נאותים הללו תוך תשלום פיצויים. לדעתי מדובר במקרה שעלול להגיע לתביעה משפטית, ויש צורך לערב את הנהלת ביה"ס כדי לחשוב איך מתתמודדים עם טיפול במקרה. לגבי הגניבה, שהמורה תקבל החלטה בעצמה. אני במקומה הייתי מורידה פרופיל ומקווה שהסיפור יגמר רק בשרשרת ולא באובדן רישיון עבודה ופיטורין. היחסים שבין מורה ותלמיד הם יחסים של כבוד ושל סמכות, והעסקת תלמידה היא מעשה שלא יעשה.

01/12/2013 | 09:34 | מאת: שירי

שלום, יש לי ילדה בת שנתיים וחצי, ובלילות האחרונים היא קמה בוכה. לא כואב לה כלום..היא רק אומרת שהיא רוצה את אמא. אתמול היא ממש בכתה 40 דקות בלי הפסקה וחיבקה אותי ולא היתה מוכנה לעזוב. הכנסתי אותה איתי למיטה רק שתירגע והיא לא היתה מוכנה לשכב לידי אלא רק עליי וביקשה שלא אעזוב אותה. לא נתנה לי ללכת לשירותים (למרות שהלכתי) ובכתה. עד שנרדמה ושוב בכתה ושוב נרדמה ואז העברתי אותה למיטתה. מה גורם לילד להתנהג ככה...ואיך אנחנו כהורים אמורים להתנהג. כל הזמן הרגענו אותה ואמרנו לה שאנחנו כאן ולא עוזבים אותה. אבל מה יש יותר מזה???אם בכלל?!

שירי שלום רב, התנהלותה של בתך הינה שכיחה אצל ילדים רבים בכל הגילאים. הסיבות להתעוררות בלילה הינן רבות ומגוונות. בהתעוררות שלה היא זקוקה למוגנות ולביטחון שלך, כדי לחזור ולישון בשלווה. במצב זה חשוב לא לייצר הרגל של קימת לילה, ולסייע לילדה לשוב ולישון שנת לילה טובה ובריאה. זאת אומרת, שצריך להיות מאוד ענייניים עימה, ולהמנע לחלוטין מתשומת לב מיותרת, שתחזק התנהגות בלתי רצוייה. כאשר בתך מתעוררת בבכי בלילה, יש לגשת אלייה ולהשכיבה במיטה. חשוב לא להוציאה מהמיטה (אלא אם היא צריכה לשירותים), לא לדבר עימה ולהימנע מחיבוקים ומנשיקות - שבי לידה בכסא בדומיה עד שתרדם. המסר שעובר לילדה הינו שאת פה לידה בשעה שהיא זקוקה לך, אך בלילה צריך ללכת לישון ולכן לא יוצאים מהמיטה, לא מדברים ולא מתנשקים. בדרך זו יש לנהוג בעקביות ובהתמדה. בהצלחה, שירלי

01/12/2013 | 09:09 | מאת: לאה

היי, יש לי תינוקת בת 4 וחצי חודשים. מהרגע שהיא נולדה היא רצתה רק אותי, בלי קשר לאוכל (היא יונקת). תמיד בוכה ואיך שהייתי שמה אותה עליי היא היתה נרגעת--בביה"ח אמרו לי שהיא רוצה חום גוף שלי-וזה בסדר גמור. אבל ככה זה תמיד. היא ממש מהרגע שנולדה כאילו מבינה שלא אני איתה-אם אבא מחזיק אותה או סבתא היא מרגישה/מבינה ומתחילה ישר לבכות ולצרוח ולא נכנעת. (היא יכולה לבכות גם חצי שעה ולא להפסיק). אני לא יכולה להתקלח מבלי לשמוע אותה צורחת ונחנקת מרוב בכי, אני לא יכולה להשאיר אותה אצל מישהו אפילו לחצי שעה כדי לעשות סידורים. יש לי בת בת שנתיים שגם היא היתה יונקת לתקופה ארוכה אבל לא היתה בוכה אם נשארת אצל מישהו. איך תינוקת כל כך קטנה מבינה שלא אמא מחזיקה אותה. ממש קשה בלילה שהיא רוצה רק אותי..מה עושים?? תודה על תשומת הלב

לאה שלום רב, אכן תינוקות רכים זקוקים לכמות רבה של מגע ושל חום, ואם יש אפשרות לחייקה של אמא – מצויין. יחד עם זאת, התנהלות כזו לאורך זמן רב, שבתך מוכנה להיות רק בידייך, תיגבה מחיר לא פשוט הן שלה והן שלך. ראשית, יש לבדוק האם יש איזו בעייה רפואית או התפתחותית, שעלולה ליצור אצל הילדה אי נוחות או אי שקט – ניתן להתייעץ על כך עם רופא הילדים שלכם. אם הילדה בריאה ומתפתחת בהתאם לגילה, אין סיבה שהיא תבכה בידייהן המסורות והאוהבות של סבתא ושל אבא. חשבי על דרכים שבהן היא מרגישה נינוחה, ושתפי את קרובייך, למשל: במנשא, בעגלה, בידיים בתנוחה מסויימת, בהשמעת מוזיקה ועוד. בנוסף, בדקי עד כמה את סומכת מכל הלב על אחרים בטיפול בתינוקתך המקסימה, והיכן את אולי באופן לא מודע מחזקת התנהגות זו. תינוקות בגילה של בתך חווים את העולם דרך אימם (או המטפל המרכזי בחייהם), זאת אומרת, שאם את מרגישה מצוקה או לחץ כלשהו סביר להניח שהוא עובר גם אלייה. על-כן אם היא נמצאת בידיים טובות, לא יקרה לה שום דבר רע, כשאת מתקלחת או הולכת לסידורים קצרים בחוץ. שכל הנוגעים בדבר יקפידו לשמור על רוגע ועל שלווה ליד הילדה גם כשהיא בוכה, דבר שיקנה לה ביטחון ומוגנות. בהצלחה, שירלי

< 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 > ... 14