סחטנות רגשית או תסכול?

שלום לך שירלי יקרה:) קודם כל חג שמח ומקווה שהחגים עברו ברוגע ושבלווה:) אזכיר טיפה על הילד שלי, בן 3 , שובב לא קטן, מרדן, יש בעיה עם שפה, כמעט ולא מדבר. לאחרונה מאוד "דבוק" לסבתא, לאמא שלי. לפני זמן מה שאלתי אותך איך מחזירים את הילד לשגרה אחרי תקופה לא קלה (תקופת אבל במשפחה). פחות או יותר הסתדר, מספטמבר הוא הלך לגן חדש, נורא אוהב את המקום והולך לשם בחיוך רחב, תקופת הסתגלות היתה נפלאה ומהירה. אך בזמן האחרון כשאני נמצאת עם אמא ילד הופך לבלתי נסבל, הוא מיילל רוב הזמן, לא יודע מה הוא רוצה, מושך בבגדים, ממש דוחף בכח רב ואי אפשר להבין מה הסיבה.נניח והסבתא קמה מהמרפסת והולכת לשירותים הוא לא נותן לה בפירוש לא נותן - דוחף ומושך בידיים, כשאמא מנסה לדבר איתו הוא מגביר את העוצמה וכשאנ מתערבת ומנסה להעמיד אותו במקום ומבקשת מאמא שלי לא להתערב זה כל פעם הופך לסקנדל בעוצמה גבוהה.אני לא מוכנה להיות שותפה לסטחטנות רגשית שהילד מפעיל על אמא שלי, היתי רוצה שילד יתחשב ברצונות וצרכיהם של הסובבים אותו, השאלה האם זה מוקדם מדי לצפות ולגרום לו ל הבין שהעולם לא יסתובב סביבו? זה גם מתקשר ליציאות ובילוים. לדוגמא כשהולכים לאירוע ולאורחים הוא לא מוכן להיות בפנים ואז מתחיל לדחוף את הדלת ולנסות לצאת,כל ניסיון ההסברה שלי כושל. ברור לי שלא תמיד יליד יהיה נינוח במקומות הציבוריים אבל זה הפך ממש לשגרה אצלו, אני ממש חוששת לנסוע לחברים עם ילדים כי הילד לא יסכים שנשב הוא יעשה הכל כדי שנלך. אז לא לצאת? לא לנסוע? אני מניחה שהתשובה היא כן דווקא לנסוע - אבל איך מתודדים עם זה , במיוחד מול אנשים? אמשח מאוד לטיפים שלך. תודה מראש וסליחה על האורך

הי שירלי, קודם כל המון תודה על שיתוף הפעולה...זה נכון, אני נעזרת בך/בידע והנסיון שלך על מנת להתמודד בכבוד עם התפקיד ההורי. אני מסכימה עם כל דבריך לגבי הסבתא ואני גם יודעת שילד יכול להסתגל והוא אכן מסתגל. אמא שלי גרה בדירה משל עצמה ואנו באים להתארח או לביקורים אחרי גן באמצע השבוע. השאלה שלי היום יותר ממוקדת: מה עלי לעשות כשהוא מתחיל את הסצנות עם סבתא כשאנו נמצאים באותו השטח? האם עלי להגיב או לאפשר לאמא להחליט לבד? ועוד: אם עכשיו הוא לא מבין מה זה צרכים של הזולת, אז מתי כן להתחיל להעביר את המסר? ובטח כשיגיע הזמן אני אפנה אליך לקבלת הכוונה לגבי הדרך הנכונה ביותר:)) שוב המון תודה לך בעומק לבי.