פורום ייעוץ חינוכי

פורום זה נותן מענה מקצועי ומיומן להורים בשאלות וקונפילקטים מול המערכת החינוכית של הילדים - הן במערכת הפרטית והן במערכת הציבורית.

לעתים ההורים מתלבטים כיצד לנהוג מול המורה, מול הגננת או מול ביה"ס, כאשר מתעורר קושי כלשהו של הילד או של המערכת. חשיבותו של הפורום הוא במתן תשובות והדרכה להורים מגורם שאינוי מצוי בתוך המערכת, אך מבין את כלליה, חוקיה והתנהלותה.

ילדינו מבלים שעות רבות בתוך המערכת החינוכית, וחווים שלל של התמודדויות. כהורים, אנו מתלבטים בכל יום כיצד להוביל את ילדינו להיות מאושרים, עצמאיים, בריאים, אזרחים טובים, ובעלי אחריות על הבחירות בחייהם - פורום זה יעזור לכם בשילוב הנכון והמושכל בין השניים.
659 הודעות
646 תשובות מומחה

מנהל פורום ייעוץ חינוכי

15/03/2015 | 11:21 | מאת: or

יש לי תינוקת בת שנה ו-5 חודשים מאוד מאוד חכמה ומפותחת. התחילה ללכת לפני גיל שנה מפותחת מאוד מוטורית וגם שפתית יודעת לבטא עצמה מעולה. הבעיה היא ילדה חסרת מנוחה. היא כל היום עוברת מדבר לבדר, רצה קופצת יושבת קמה, מאוד עקשנית אם משהו לא נראה לה בוכה מאוד צורחת ומתעקשת עד שמקבלת את שרצתה. ולאחרונה התחילה גם להיות אלימה מרביצה כל פעם שמשהו לא נראה לה. ראשית רציתי לדעת אם התנהגותה תקינה. כיצד ניתן לט]ל בהתקפי הזעם והאלימות

לקריאה נוספת והעמקה

אור שלום רב, נראה שבתך אכן פעוטה נבונה ומפותחת לגילה. היא מתחילה לבדוק ולפתח את מערך העצמאות שלה (מה שבדרך כלל מגיע לקראת גיל שנתיים).תהליך זה כולל עקשנות או אלימות – רוצים לבד או רוצים בדרך שלהם. מצד אחד עלייך להבין שזו התנהגות תקינה ונורמטיבית. מן הצד השני, יש צורך בסדר יום, בגבולות ובחוקים ברורים וקבועים דבר היוצר מוגנות וביטחון - יודעים מה מותר ומה אסור. בנוסף, יש לאפשר לה להתנסות בעצמאות במה שניתן, למשל: לאכול לבד, ועל –כך לעודדה. השתדלי לשים את הפוקוס על ההתנהגויות החיוביות ולהעצימה. בהצלחה, שירלי

17/02/2015 | 15:02 | מאת: מושית

שלום, אני מורה לחינוך מיוחד זו שנה 10 (ח"מ כוללני הפרעות התנהגות קשות ומחנכת כיתה מקדמת). בלימודיי למדתי חינוך מיוחד תואר ראשון, הרחבת הסמכה בלשון והבעה ותואר שני בחינוך מיוחד- שילוב תלמידים עם לקויות למידה. בעבר רציתי מאוד ללמוד ייעוץ חינוכי, אך בשל הריחוק ממקומות לימוד זה לא צלח. כרגע מעוניינת מאוד ורואה את עצמי מאוד כיועצת ביה"ס. העבודה עם התלמידים מספקת כמורה, אך אני רואה שהמקצוע שוחק מאוד לעבודה לאורך זמן. אשמח לשמוע חוות דעת מקצועית. יפעת.

לקריאה נוספת והעמקה

יפעת שלום רב, עבודת היעוץ החינוכי במסגרות החינוך המיוחד, הינן מרתקות ומאוד משמעותיות. אם את אוהבת את התחום ומתחברת אליו, נראה לי שתתרמי רבות מכך. בנוסף, היעוץ החינוכי יוכל לפתוח לך אופקים חדשים להתקדמות מקצועית בתחום הטיפולי. בהצלחה וכל טוב, שירלי

17/02/2015 | 14:59 | מאת: יפעת

שלום, אני מורה לחינוך מיוחד זו שנה 10 (ח"מ כוללני הפרעות התנהגות קשות ומחנכת כיתה מקדמת). בלימודיי למדתי חינוך מיוחד תואר ראשון, הרחבת הסמכה בלשון והבעה ותואר שני בחינוך מיוחד- שילוב תלמידים עם לקויות למידה. בעבר רציתי מאוד ללמוד ייעוץ חינוכי, אך בשל הריחוק ממקומות לימוד זה לא צלח. כרגע מעוניינת מאוד ורואה את עצמי מאוד כיועצת ביה"ס. העבודה עם התלמידים מספקת כמורה, אך אני רואה שהמקצוע שוחק מאוד לעבודה לאורך זמן. אשמח לשמוע חוות דעת מקצועית. יפעת.

לקריאה נוספת והעמקה

יפעת שלום רב, עבודת היעוץ החינוכי במסגרות החינוך המיוחד, הינן מרתקות ומאוד משמעותיות. אם את אוהבת את התחום ומתחברת אליו, נראה לי שתתרמי רבות מכך. בנוסף, היעוץ החינוכי יוכל לפתוח לך אופקים חדשים להתקדמות מקצועית בתחום הטיפולי. בהצלחה וכל טוב, שירלי

11/02/2015 | 12:20 | מאת: שולה

צהריים טובים,ביתי בת ה5 ילדה מפותחת לגילה ואוהבת ללמוד ולצייר.. אבל באותו זמן עקשנית ממש ממש ממש.לא מקשיבה בכלל למה שאומרים.כאשר היא מציירת אני אומרת לה זהו מספיק תאספי תחפצים היא לא מקשיבה אני לוקחת את זה ממנה והיא הולכת ולוקחת שוב פעם תצבעים..וחוזרת על הפעולה 4-5 פעמיים ככה לגבי הטלויזיה..אני אומרת זהו זמן הצפייה נגמר היא לוקחת תשלט ומדליקה אותה.וכו' וכו'..אשמח לייעוץ..תודה מראש

שולה שלום, יכול להיות שיש לבתך המתוקה קושי במעבר בין פעילות אחת לשנייה, על-כן הודיעי לה מראש מתי מסתיימת פעילות אחת ולאיזו פעילות עברים כעת. תני לה את הזמן להתארגן מחשבתית והתנהגותי, לדוגמה: בעוד עשר דקות תצטרכי לסיים לציר, כי צריך להתקלח/לאכול/לצאת (ניתן לכוון שעון עצר שיש בפלאפון וברגע שהוא מצלצל ממשיכים הלאה). כשהשעון יצלצל תאספי את הציור. אם ההתארגנות קשה לה, עזרי בכך. עודדי אותה רבות על התנהגות חיובית, והמנעי ממאבקי כוח מיותרים. בהצלחה וכל טוב, שירלי

09/02/2015 | 20:57 | מאת: מיטל

הבת שלי בת 4 שנים בדרך כלל בישנית קצת למרות שהיא תמיד שולטת בחברת הילדים היא יפה מאוד והיא יודעת את זה ולא חסר לה כלום אבל יש לה בעיה כשהיא רואה במיוחד גבר או בחור זר היא מפחדת מאוד ונדבקת בי ולפעמים מתחילה לבקות איך אני יכולה לפתור את הבעיה .

לקריאה נוספת והעמקה

מיטל שלום רב, איני רואה בעיה בכך שהיא נדבקת אלייך כשהיא רואה גבר זר. אם היא משתחררת אט אט, ומרגישה בנוח במחיצתך, תגובתה נורמטיבית. לעומת זאת, אם היא מגלה סימנים של חרדה ומצוקה, כמו: בכי חזק, התכווצות, הצמדות, הרטבה וכו' מול כל גבר שהיא רואה, יש צורך להתייעץ על כך עם איש מקצוע. בהצלחה וכל טוב, שירלי

05/02/2015 | 11:36 | מאת: לי

אני בת 33, עובדת בתפקיד אדמיניסטרטיבי שאינו מספק אותי או ממצה את כישוריי, אך מתאים לי לתקופה זו בחיי. אני עומדת לסיים תואר שני בייעוץ חינוכי ותוהה לאן עליי להמשיך מכאן? ברצוני לציין כי נירשמתי למסלול מתוך רצון לקבל הכשרה מקצועית, ולהשתדרג מבחינת ההשכלה והתעסוקה. ומבחינה זו התואר והלימודים ענו על חלק מהמטרות. אך כיום כשאני לקראת סיום התואר, אני ממש לא רואה את עצמי ממשיכה במסלול שכולן עושות במשרד החינוך. זו היתה אופציה שהשארתי פתוחה אך כיום היא מרתיעה אותי יותר ויותר. אינני יודעת מה לעשות? תמיד הלכתי לפי האינטואיציה שלי ולפי מה שנכון לי ואף פעם לא פעלתי לפי מה שעושה "העדר". יחד עם זאת אני כמהה לתפקיד יותר משמעותי ולא יודעת איך להגיע לשם..אשמח לתובנות חדשות. תודה!

לי שלום רב, ראשית בדקי עם עצמך "מה את רוצה" , "מה בא לך", ו"מה זה תפקיד משמעותי בעבורך". התואר השני ביעוץ חינוכי יכול לתת לך את האפשרות להמשך לימודים בתחום הטיפול, כגון: טיפול משפחתי , פסיכותראפיה או טיפול מיני. בנוסף, את יכולה להשתלב בתחום החינוך ברשות המקומית באזור מגורייך (כנסי לדרושים או מכרזים באתר הבית של הרשות). כמו כן יש באפשרותך לברר על עבודה כיועצת חינוכית בבתי הספר הפרטיים. אם כל הדברים לעיל אינם מתחברים אלייך, את תמיד יכולה לעשות הסבה, למשל: לעבודה סוציאלית, לפסיכולוגייה או לכל דבר אחר העולה ברוחך. מאחלת לך בהצלחה ובשורות טובות, שירלי

02/02/2015 | 02:03 | מאת: עינב

האם לתעודת ההוראה (יסודי או על יסודי) יש השפעה על קבלתי בתור יועצת? כלומר, במידה ויש לי תעודת הוראה ביסודי אוכל להיות יועצת בתיכון? ולהיפך?

עינב שלום רב, יועצת מחוייבת ללמד כחלק מעבודתה. אי לכך שיבוצך יהיה בהתאם לתעודת ההוראה שלך. יחד עם זאת, תמיד יש יוצאים מן הכלל. בהצלחה וכל טוב, שירלי

25/01/2015 | 13:50 | מאת: איילה

שלום לפני שלושה שבועות ביתי זרקה את המוצץ לפח בגן מרצונה, מאז היא בלי מוצץ פה ושם מבקשת מוצץ אבל אין וייכוחים סיביב הנושא. מאז הגמילה מהמוצץ היא מראה מצוקה ריגשית קשה שמתבטא בבכי, אי יכולת לרצות אותה, נושכת ילדים בגן, לא כיף לה יותר בגן לא רוצה ללכת לגן.( תמיד היה קושי בפרידה בבוקר ומאז זה רק מחמיר). הגננת גם אומרת שהיא מרגישה שמשהו עובר אלייה. השאלה שלי אם להחזיר מוצץ?! אולי היא לא מוכנה לזה?

לקריאה נוספת והעמקה

איילה שלום רב, במקרהזה נראה שאת כבר יודעת את התשובה. המוצץ נותן לילד תחושה של ביטחון, מוגנות ורוגע. גמילה צריכה להגיע ממקום של בשלות ואז מתרחשת באופן טבעי עם קצת עזרה מהסביבה. היתי בודקת האם היא זקוקה לעידוד נוסף כדי להשלים עם הגמילה או האם היא זקוקה למוצץ ויש צורך לאפשר לה זאת. בבכל מקרה לא היתי ממליצה על מאבקי כוח סביב העניין. גם אם תחזור למוצץ הזמן יעשה את שלו. בהצלחה וכל טוב, שירלי

25/11/2018 | 11:31 | מאת: שירי

שלום לך אמא , אני רוצה לשתף אותך קצת עם נסיון המוצץ של ביתי , היא ילדה מקסימה , ממושמעת , תלמידה מצטיינת אהל מאוד מאוס רגישה ומפותחת ריגשית , כיום היא בת 12 ( אחרי בת מצווה )והיא נגמלה ממוצץ רק בגיל 11 , על הנסיונות הקודמים שלנו לגמול אותה עלו בתוהו והיא בפירוש הגדירה את המוצץ כדבר שמרגיע אותה , עוזר לה ומסייע לה להתמודד , אומנם גמילה בגיל 11 היא מאוד מאוחרת ואני לא ממליצה בגלל בריאות פה ולסת אבל מצד שני המוצץ נתן לה מענה ריגשי ועזר לה להתמודד , ברגע שהיא הבשילה והבינה את ההשלכות בעזרת שיחה איתנו ועם האורטודנטית שלה היא נגמלה ממוצץ בין לילה , אני במקומך הייתי מחזירה לילדה את המוצץ , אם יש קושי ריגשי הוא יתבטא בדרך מסויימת , התנהגות חריגה , הרגל מגונה אחר שיתפתח אי מוצץ לדעתי ומניסיוני עדיף כרגע בגלל שהיא צעירה לתת לה להמשיך איתו עד שהקושי הריגשי שלה יעבור והיא תתחזק ותרגיש בטוחה להוריד את המוצץ ...

04/01/2015 | 20:16 | מאת: חדווה

לילה טוב, אני אשמח ליעוץ והכוונה ולעזרה איך להסתדר עם 3 ילדים בני 5,עוד מעט 4.ו3..הבת הגדולה ואז עוד בת ואז בן.שכבר אין לי ולא נשאר לי כוח.הילדה הגדולה עקשנית של ממש לא מקשיבה תמיד מתעקשת על דברים ובוכה בכי שעושה פיצוץ בראש כדיי לקבל את מה שהיא בעצם רוצה.ה4 לא מקשיבה בכלל ומרדנית לא אכפת לה מכלום כלומר משחקת לא מסדרת אחריה נכנסת לשירותים לא סוגרת מים ומכבה תאור וסוגרת תדלת.היא נעלבת ממה שאומרים לה תמיד צועקת שמישהו לוקח ממנה משחק..והבן 3 עושה אחרי האחיות.וכל משחק שהאחיות שלו משחקות הוא לוקח אותו מהם ומתחיל להגיד להן זה משחק לבנים לא לבנות ובעצם המשחק לבנות.ואז מתחיל כל האקשן של המריבות והוויכוחים.אני ואבא שלהם תמיד מסבירים ואומרים ונותנים להם עונשים אבל עדין הסרט נמשך.(לציין שאין עזרה מאף אחד).תודה רבה.ומקווה שתעזרי לי.

לקריאה נוספת והעמקה

חדווה שלום רב, להיות אמא לשלושה ילדים קטנטנים וצפופים בגילאים הינה בהחלט משימה כלל לא קלה. בטוחני שאת עסוקה בעשייה אינטנסיבית ובלתי פוסקת בבית, במשפחה ובעבודה. אז ראשית כל, עודדי את עצמך – את אמא טובה ! שנית, יש צורך בבניית סדר יום קבוע וברור בעבור הילדים עם גבולות וחוקים ידועים מראש. סדר יוצר לילדים תחושה של מוגנות ושל ביטחון. נראה שכל אחד מהם מחפש את המקום שלו מול אחייו ומולך. אפשרי להם להתמודד אחד עם השני ואל תתערבי על כל דבר. רצוי שתשקלי פנייה להדרכת הורים, שסייע לך בבניית גבולות בבית. את יכולה לפנות דרך קופ"ח או באופן פרטי. בהצלחה ובשורות טובות

28/12/2014 | 12:04 | מאת: אנה

שלום ביתי בת 3 ו11 חודשים ..ילדה חכמה מאוד אבל בעייתית היא לא מקשיבהלמה שאומרים לה!כבר לא נשאר כוח להסביר לה.אני אומרת לה נגיד לא לגעת לקחת לשחק אין היא עוצרת שנייה ואז חוזרת על הפעולה 3 פעמיים אותו דבר עד שממש היא מקבלת נזיפה!שאנחנו אצל סבתא וקמים ללכת הביתה היא קמה יוצאת ואז בורחת אליה שוב פעם(לציין שסבתא גרה מתחת).והסרט שוב חוזר על עצמו.מה ניתן לעשות?אשמח לעזרה .תודה

לקריאה נוספת והעמקה

אנה שלום רב, מגיל שנתיים ואילך הפעוט מפתח את עצמאותו בעולם על-ידי ניסוי וטעייה. בשלב הזה הוא זקוק להוריו שיכוונו אותו לטוב ולרע. בתהליך זה נוצר לעיתים קונפליקט בין הרצון של הילד לעצמאות ובין הגבולות של ההורה. מכיוון שבתך הינה ילדה חכמה היא בודקת מולך את מערך הגבולות שהינך מציבה לה. הקונפליקט הזה עלול להתפתח למאבק כוח, כלומר, מי מחליט ומי שולט - את רוצה שהיא תעשה מה שאת מבקשת, והיא מתמרדת לכך בהתנהגותה (בורחת או זקוקה לנזיפה). ראשית, עלייך להבין שאינך נמצאת במאבק כוח מול בתך, אלא את אמא שמחנכת את בתה לגבולות, שיעזרו לה בבגרותה. מסר זה יש להעביר לבתך – אני לא נלחמת בך ! שנית, השתדלי לא לחנך ממרחק. זאת אומרת, אומרים פעם אחת ואז נגשים לעזור לה לבצע את המשימה. היא בוחרת אם לעשות לבד או שאת תגיעי לעזור לה. בנוסף, ישנן התנהגויות שמוכרות לך מראש, כמו: הבריחות שלה אצל סבתא. התכונני לכך ואל תאפשרי לה לברוח. הקפידי לעודד אותה על התנהגויות חיוביות, ושימי דגש על כך. אם כל זה אינו עוזרת ניתן לפנות להדרכת הורים. כל טוב ובשורות טובות, שירלי

23/12/2014 | 09:53 | מאת: עדי

שלום וברכה, אני אמא ל-2 בנות, 1.8 + 4, שתיהן ילדות מקסימות וחכמות. הגדולה שלי מאוד מנסה לקבל מקום מרכזי יותר בבית כמובן מאז שאחותה נולדה האהבה מתחלקת בין שתיהן. חשוב לציין שאני מנסה לעשות כל שביכולתי (הפיזית והכלכלית) כדי לשמח לפנק ולתת לשתיהן, אך מצד שני אני מרגישה שמאחר והגדולה שלי לרוב כועסת ולא מרוצה, צועקת דוחפת ומרביצה (סוג של התקפי זעם כאלה) גם כשמנסים לעזור לה - פשוט שדברים לא הולכים בדרך שהיא רוצה, קשה לי להיות רגישה אליה לפעמים ולהצליח להכיל את כל הכעס הזה במיוחד שאני מנסה. במצבים כאלה לפעמים גם לי יש התפרצויות (צעקות בעיקר) שקשה לי מאוד לעצור. אני לא יודעת אם זה אני או הילדה, לעתים עובר לי בראש שאולי מדובר בסוג של דכאון אחרי לידה כי יש לי גם חששות מהריונות נוספים, ממש לחץ נפשי (רעד בגוף) ובכי וצעקות עושים לי ממש חולשה. ונחזור לילדה..........יש פעמים שאני מאוד רוצה להיות אתה 1 על 1 כדי להיות 100% אתה ולתת לה את תשומת הלב ואני משתדלת להצליח לשבת אתה בנחת ולהשתדל לא להכעיס אותה בכל דרך אבל זה לא תמיד הולך... בעלי ואני לא תמיד באותו הקו, אני מדברת אתו כמעט כל יום על איך אנחנו צריכים לעשות ואיך להתנהג ומה לעשות וקראתי פה וקראתי שם והוא כבר לא יכול לשמוע אותי וטוען שאני הסטרית ואני צריכה להפסיק לקחת קשה את הנושא (פליק 1 תעמידי אותה על מקומה והיא תחזור להתנהג יפה - חשוב לציין שאני האחרונה שמסוגלת לעשות זאת, לא אני...) מה לעשות? מאיפה להתחיל??

לקריאה נוספת והעמקה

עדי שלום רב, נראה שכולם בבית זקוקים לתמיכה ולהכלה. העומס, העייפות והשגרה יוצרים מצבים רגשיים לא פשוטים ומאבקי כח מיותרים. על-כן חשוב שתפני לגורם חצוני שיסייע לכם. הדרכת הורים או טיפול משפחתי יעשו את העבודה. ניתן לפנות דרך קופ"ח, באופן פרטי, דרך ביטוחי בריאות וכו' בהצלחה ובשורות טובות

18/11/2014 | 14:19 | מאת: כריסטינה

שירלי,שלום! אני אמא לילד בכיתה ג'.הבעיה שלנו היא הכנת שיעורי בית. הרבה פעמים במהלך השבוע הוא מגיע הביתה ללא רישום של שיעורי בית לא ביומן ולא במחברת(חשוב לציין שמורה נותנת הרבה שאלות כתובות על הלוח והוא פשוט לא מעתיק אותן בטענה "לא רציתי לכתוב...") את השיעורים הוא מכין בצהרון,אז ביום שהוא לא העתיק מהלוח הוא צריך להשיג את השאלות,לרשום אותן במחברת ולענות..כל זה לוקח המון זמן כך שלבסוף הוא לא תמיד מסיים את כל השיעורי בית.מגיעים בערב הביתה ומתחיל הערב ה"שמח".לא רוצה לסיים את השיעורים כי אז לא נשאר זמן למשחקים.. כמובן יש עוד חוגים ואז באמת אין זמן לכלום יותר. קראתי הרבה המלצות של יועצים לגבי אחריות הילד בנושא שיעורי הבית וכולם בפה אחד אומרים שהאחריות היא רק של הילד.אני מסכימה גם.כולם אומרים שלשיעורי הבית יש להקציב זמן מוגדר במהלך היום ולא לחרוג ממנו.אין לתת עונשים על אי הכנת שיעורי בית.לתת לו אפשרות להתמודד לבד עם המורה על כך שלא הכין שיעורים. השאלה שלי היא כזאת:נגיד קבענו שעושים שיעורי בית רק בצהרון(לציין שזה צהרון פרטי ומאוד מקפידים על הכנת שיעורי בית) ולא ממשיכים בבית עד השעות המאוחרות. גם אם הוא לא סיים,האם זה אומר שהוא יכול להמשיך בשגרה היומית כרגיל? ז"א לשחק,לטייל,לראות טלויזיה? או עצם זה שלא סיים,עדיין יש הגבלות כלשהן? קצת הלכתי לאיבוד עם כל ההמלצות כי מצד אחד זה לא להעניש ומצד שני זה לתת לו להבין שגם אם לא סיים את השיעורים,הכי גרוע המורה תכעס בב"ס ושזה לא נורא עדיין אשפר לשחק וכו'. אשמח אם תעזרי לי בנושא. מודה מראש, כריסטינה

לקריאה נוספת והעמקה

כריסטינה שלום רב, הינך אמא טובה, שדואגת לבנה, ושמתיעצת במטרה לעזור לו לקחת אחריות על שיעורי הבית שלו. לעיתים באמת מרוב עצות וטיפים נוצר בלבול, אז כדי לעשות קצת סדר, חשוב מאוד שתבדקי מה בנך צריך וממה נובע הקושי שלו. ילדים מביעים את הקושי שלהם בהתנהגות, זאת אומרת, שכפי הנראה קשה לו בדבר מה והוא נמנע מהקושי – אינו מעתיק מהלוח. התיעצי עם המורה ועם הצוות החינוכי, אולי קיים קושי בהעתקה מן הלוח, אולי הקצב כתיבה שלו איטי ואולי הרעש בכיתה מפריע לו להתרכז... דברי עם הילד, וראי מה קשה לו, מה מפריע לו וכיצד ניתן לעזור לו. לכל ילד יש את הצרכים שלו, כך שילד אחד לא צריך עזרה כלל וילד אחר זקוק ליווי ולתיווך. בדקי מה הילד המקסים שלך זקוק ואפשרי לו את המענה בהתאם. בנוסף, חשוב לעודדו על התהליך, על המאמץ ועל הדברים שהוא כן עושה – עידוד זה יתן לו כוח ומוטיבציה להמשך. בכל מקרה את מוזמנת לפנות להדרכת הורים לעזרה מעמיקה יותר. בהצלחה וכל טוב, שירלי

12/11/2014 | 23:29 | מאת: חני

שלום שירלי, התחלתי לעבוד השנה בביהס שחדש בשבילי כיועצת. לרגע לא הכינו אותי לקראת מה אני הולכת. יש כל כך הרבה אלימות בכיתות ואלימות במשפחה ובכלל קשיים רבים במשמעת והתנהגות. מה עושים עם כל זה? אני מרגישה עמוסה רגשית וגם טכנית- נשארת שעות רבות בביהס (אך מקבלת משכורת זעומה על שעות מצומצמות) ולא עובדת בכלל בצורה מיטבית אלא רק בכיבוי שירפות. מאוד קשה לי. איך מחלקים את הזמן נכון? איך אשמור על עצמי? בקצב הזה לא נראה לי שאחזיק מעמד. מה עושים עם בעיות משמעת- תלמיד שלא מוכן להקשיב למורה? אני שמה לב שכל היום אני בטלפונים עם מדריכת סופרוויזן, מדריכות תוכן ועם המפקחת ולא נגמר וכבר לא נעים לי לפנות על כל עניין שמתעורר. אשמח לשמוע את עצתך, כי לי נגמרו כל הרעיונות

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, לצערי הרב, תיארת בתמצות את חייה של יועצת בשנתה הראשונה. העומס הינו עצום, ותחומי הטיפולים רבים ומגוונים. עלייך לתת לעצמך את הזמן להסתגל למערכת גם כאשר התחושה הינה של "כיבוי שרפות". על-מנת ליצור סדר חשוב מאוד שתדעי ושתביני את הגדרות התפקידים בבית הספר. יש לי תחושה שאת לוקחת על עצמך הרבה מעבר להגדרות תפקיד היועצת, ולכן את מרגישה מאוד עמוסה, למשל: טיפול ישיר בבעיות התנהגות הינו תפקידה של רכזת השכבה. תפקידך לתת מענה רגשי לילד ולהוריו ולהפנותם להמשך טיפול. הגדרות תפקיד הינן חשובות ויוצרות סדר בבילבול. בדקי וחשבי עם המדריכות שלך על הגדרות התפקיד והקפידי לשמור על הגבולות. אלו ישמרו עלייך חזרה. שולחת לך חיבוק גדול, אורך רוח והרבה כוחות, שירלי

06/11/2014 | 14:37 | מאת: חו

שלום! ביתי בת שנה ושבע. עדיין לא הולכת לגן, וטופלת אצל סבתא שלה כשאני בעבודה. מפותחת יחסית לגילה, לא חסר לה חברת ילדים. הן הולכות כל יום לגינה ופוגשות עוד ילדים כמוהה והולכות לחוגים. התיכנון היה להכניס אותה לגן בגיל שנתיים. זה יצא באפריל- אחרי החורף. השאלה אם זו תיהיה בעיה עבורה להכנס לגן באמצע שנה. אם לא האופציה זה להשאיר אותה בבית עד גיל שנתיים וחצי (ספטמבר) וזה נראה לי מוגזם כבר. תודה!!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, בתך מקבלת כעת את כל מה שהיא צריכה בהתאם לגילה ולהתפתחותה. איני רואה הגזמה או נזק בלהשאיר אותה עוד חצי שנה בבית. לכל בחירה, אם להכניסה באפריל או להמתין עד ספטמבר ,יש את היתרונות ואת החסרונות. יש לזכור שהיא עדיין קטנטנה, ואם לסבתא אין בעייה לשמור עלייה "עוד קצת" לא היתי ממהרת להכניסה לגן כעת. בהצלחה, שירלי

31/10/2014 | 19:33 | מאת: טלי

שלום רב, יש לי ילד מקסים בן שמונה לומד בכיתה ג . בן יחיד מאוד אינטליגנטי חכם עדין רגיש ואוהב. הוא שימחה של הבית ואושר . בבית ספר הוא ילד חברותי ממושמע .מכיתה א הוא היה קצת ביישן אבל ליאת ליאת נפתח והשנה ממש נהייה לו הרבה חברים משתתף יותר בשיעורים אבל תמיד יש אבל יש קושי בקריאה וכתיבה אני עוזרת לו כמה שאני יכולה לקחנו גם שיעורים של הוראה מתקנת על דעת עצמי המורים בבית ספר לא אמרו לי שיש בעיות תמיד אני זו שרואה קושי בעלי אומר לי שאני מנפחת דברים .אבל השנה אני רואה שכן לילד קשה הוא כותב ליאת המחנכת חדשה אומרת שבשיעורי עברית הוא לא משתתף מספיק מתעסק עם דברים אחרים חשבון הוא אוהב והוא בין ילדים הכי טובים בכיתה אבל בקריאה וכתיבה לא. יזמתי פגישה עם מחנכת ויועצת כי אני לא רוצה בעוד כמה שנים שהילד יהיה מתוסכל ושונה בית הספר בגלל הקושי .הם ישר אמרו לי לעשות איבחון פסיכודדקתי וביקור אצל נירולוג ילדים אבל אני מאוד קשה לי עם זה כי ילד בסדר גמור בבית הוא בן אדם שאיפשר לדבר איתו הוא מבין מה זה הערכים הוא ממש ילד טוב למה הוא צריך פסיכו דקדקתי אי אפשר לבדוק רק דקדקתי המורה אומרת בגלל שהוא חולם בשיעור אבל זה קשה לו ולא מעניין בשיעורי חשבון הוא לא חולם ומשתתף הוא מאוד טכני הוא מתקן דברים בבית עושה לגו בסבלנות רבה 800 / 900 חלקים . אני מתלבתת מה לעשות הפסיכו הזה מפחיד אותי .נא המלצתך

לקריאה נוספת והעמקה

טלי שלום רב, ראשית כל, אין לך כל סיבה לדאוג או לפחד מאבחון. האבחון הפסיכודידקטי מטרתו לתת מענה לכל ההיבטים הלימודיים של הילד – כישורי למידה, יכולות קוגנטיביות והיבטים רגשיים. צוות ביה"ס שיתף אותך בקושי של הילד, שניצפה בכיתה. קושי זה מוכר גם לך בצד כישוריו הרבים ויכולותיו הטובות בחשבון. קשיו אינם באים בסתירה לכוחותיו. אבחון זה יאפשר לך ולצוות ביה"ס לבנות בעבורו תכנית, שתסייע לו להתקדם ולהתפתח בהתאם לצרכיו וליכולותיו. עלייך לקחת בחשבון שאמנם צוות ביה"ס המליץ לך על אבחון על סמך הכרות והתנהלותו של בנך בביה"ס, אך רק את יכולה לקבל את ההחלטה ואת האחריות על המשך הטיפול בו. הצלחה רבה ! שירלי

29/10/2014 | 14:27 | מאת: אלינה

שלום ביתי כמעט בת 7 בכיתה א. באופן כללי היא מעדיפה להיות בבית ,לא רוצה ללכת לחברים אחרי הלימודים . רציתי לרשום אותה לחוג להעשיר את אחהצ אך היא מתעקשת שלא ללכת איני חושבת שהיא לא רוצה להיות עם חברים ו/או ללכת לחוג כי אני רואה כמה היא פורחת בסביבת ילדים אלא לדעתי זה נובע מחוסר בטחון אני לא יודעת איך לגרום לה לרצות בכך. אתמול הלכנו לחברה יחד איתי לאחר שממש לא רצתה ללכת שכנעתי אותה כי זה היה נראה לי מוגזם הסגירות הזו בעבר היתה סגורה,השתחררה קצת ועכשיו שוב מסתגרת. אפילו לקניון עם סבתא - דבר שהיה משמח אותה מאוד פתאום לא רוצה איך שחוזרים הביתה מבחינתה לשים פיגמה ולא לעשות יותר מדי היא ילדה מאוד פקחית. המורה טענה כי היא משתתפת בשיעורים אך מאחר ויודעת החומר היא מחוייבת לתת לילדים אחרים גם לענות .דבר שבעלה בי ספק אולי הילדה מתוסכלת שכן אני חשה שהיא ברמה גבוהה קצת כמעט אפפעם אין לה שיעורי בית כי עושה בכיתה ובכלל אני רואה שהיא בעלת קליטה ממש טובה מצד אחד לא רוצה ללחוץ קדימה יותר מדי ומצד שני איני רוצה לא להשאיר אותה בסטטוס בו שום דבר לא מגרה את הפוטנציאל שלה. נא חוות דעתך כיצד עליי לנהוג?? אגב יש לה אח קטן יותר שמושך המון תשומת לב בשל היותו מפונק ותלותי .כל חוסר הבטחון שלו מופנה אליה בהפרעה בדברים שלה וגם בבעיטות מדי פעם ומכות (מן הסתם אנחנו מתערבים אך זה מאוד מציק לה) זו אחת הסיבות שאני רוצה שתהיה קצת מחוץ לבית ותחווה דברים אחרים

לקריאה נוספת והעמקה

אילנה שלום רב, דאגתך אינה בכדי. ילדה בגילה של בתך זקוקה לפחות לחברה טובה אחת, שעימה היא יכולה לנהל קשרים חברתיים. לצערי הרב, הדורות הצעירים מתנהלים רבות דרך המסכים, ואינם יוצרים קשרים חברתיים אמיתיים. אי לכך, חשוב שתסייעי לבתך בעניין זה. לשם כך ניתן לפנות עימה לתראפיה באומנות או בתנועה בקבוצה. את יכולה לברר דרך קופ"ח (התפתחות הילד או בתחנות לטיפול בילד ובמתבגר) או באופן פרטי. בנוסף, לכך לפנות להדרכת הורים לגבי התנהלותכם מול הילדה. כמו כן, היתן להתיעץ עם צוות ביה"ס (יועצת, מחנכת ופסיכולוג בי"ס) ולשמוע את דעתם בנושא וכיצד הם יכולים לסייע לבתך החמודה. בהצלחה וכל טוב, שירלי

25/10/2014 | 21:01 | מאת: חן

היי הבת שלי בת שנה וחצי, באיזה שלב היא מתחילה להבין וצריך להפסיק להסתובב לידה ערומים? נגיד ביציאה ממקלחת וכאלה..

חן שלום רב, התנהלות זו תלוייה מאוד בערכים ובאווירה המשפחתית. זאת אומרת, בית שבו יש פתיחות וגבולות הגוף יותר גמישים לעומת בית שבו הערכים הם צניעות. בתך עדיין מאוד צעירה, וכל עוד שלא עושים עניין מערום, זו תהיה תפיסתה. יחד עם זאת, חשוב בגיל יותר בוגר, כשהסקרנות הגופונית מתעוררת, ושמים לב להבדלים בין המינים (סביב 3-2) לשמור על גבולות, וללמדה בעתיד על גבולות הגוף, מה מותר ומה אסור וכיצד לשמור על מרחב זה – על גופה ועל זולתה. כל טוב, שירלי

25/10/2014 | 06:32 | מאת: אמא

לום רב, אני אמא ל- 3 ילדים בני 8 וחצי 6 ושנתיים. (כולם בנים).השאלה לגבי בני הבכור שבכתה ג'. הרקע: מדובר בילד מבריק, עם ראש מתמטי, דעתן. בכיתות א-ב סיים בהצטיינות ואף היה בין הילדים הבודדים שאותרו לשלב ב' במבחני מחוננות. הבעיה: אינו מעתיק מהלוח, או שמעתיק באופן חלקי. מתלונן על כאבים והתעייפות ביד. בנוסף, נמצא בצהרון ובדרך כלל כמות השיעורים לא מאפשרת לסיים שם, אם-כי לא אחת בוחר שלא לסיים ולעסוק בפעילות אחרת. טוען שטוב לו לעשות כשאני בסביבה. כל הסבריי על חשיבות ההעתקה מהלוח וכן חשיבות עשיית מירב השיעורים לפני שאני מגיעה אחה"צ - אינם עוזרים. לאחרונה מרבית הימים יוצא שבגלל שלא סיים להעתיק במקצועות רבי מלל, עלינו להשליםקודם את מה שלא כתב ורק אז להתפנות לשיעורי הבית. ברוב הימים כותב מה שהוא מספיק אך יש ימים שאינו מעתיק בכלל מהלוח. מוזר לי שדבריי על חשיבות הכנת השיעורים לפני הבית ועל מחשיבות העתקה במלואה אינם משפיעים עליו. הו8א יודע היטב כמה חשובים הלימודים ועד כה היה בעל מוטיבציה גבוהה להצליח וגם כיום, אך משום מה אינו "מרחם": עלי ועל עצמו ונוצר מצב שלפעמים יושבים עד 9 בערב על שיעורים שיכל לעשות את רובם בצהרון. אני מוטרדת ביותר כי התנהלות זו עלולה בסבירות גבוהה לפגוע בהישגיו בלימודים (בגלל שקצב כתיבתו איטי מעט ממרבית כיתתו נוצר מצב שהוא לא מספיק בכיתה את "עבודת הכיתה" ואז מבחינת המורה הוא מאלה שלא "חרוצים" (לא אמרה זאת אבל לבטח שמה לב שהוא לא מאלה שמגישים את המחברת לבדיקה לאחר שסיימו. זו מורה חדשה בכיתה). מדובר בילד מבריק, וכך סברו אך מוריו בשנים הקודמות. השנה כמות הכתיבה רבה הרבה יותר וכך גם כמות שיעורי הבית . איך אשכנע אותו להעתיק (למשל לגבי ימים שלא מעתיק כלום)הוא מבין בראש היטב את חשיבות ההעתקה מהלוח!! ובכל זאת לא תמיד מקפיד להעתיק (באופן כללי מתחבר יותר למקצועות "ריאליים") מהן המלצותיכם? האם להענישו? האם לכעוס? אני מתוסכלת מן המצב כי החינוך ראשון במעלה לגביי!@ הרי לא ניתן להמשיך עם מצב שמסכן את הערכת המורה כלפיו בגלל הככתיבה אדגיש כי הוא משתתף בשיעורים ומקבל מדבקות של מצויין, מעולה, טוב מאוד, בשל תשובותיו הנכונות והחכמות אבל בכתיבה ובהספק הכתיבה בכיתה - הסיפור אחר כמתואר.....

לקריאה נוספת והעמקה

אמא יקרה שלום רב, לפי תיאורך נראה שאולי קיים קושי בתחום השפה והכתיבה אצל בנך. קושי זה אינו קשור לרמת האינטיליגנציה של הילד. בנך בעל רצון ומוטיבציה מאוד גבוהים, וחשוב לא להרפות את ידיו בכעסים או בעונשים מיותרים, אלא לברר לעומק את סיבת הקושי. ממליצה לך לפנות למחנכת הכיתה וליועצת ביה"ס ולהתייעץ עימן על העניין, למשל: האם הוא זקוק לאבחון דידקטי או אולי יעזרו לו שיעורים של הוראה מתקנת. ישנם ילדים רבים וחכמים בעלי קושי ספציפי בכתיבה בצד איטיות. קושי זה לא צריך לפגוע בבנך ובלימודיו. יש רק צורך לאתר זאת ולסייע לו. בהצלחה, שירלי

09/12/2014 | 02:20 | מאת: אמא

1. בדיקת עיניים. 2. בדיקה מוטורית של מרפא בעיסוק. 3. תנסי לדבר איתו ולשאול אותו למה הוא מתעכב. אולי מדבר עם חברים ולא שם לב. בהצלחה

שלום אני פונה אלייך כי הגעתי למצב של תסכול בני בן שלוש וחצי בגן הוא נגמל רק מפיפי. קקי לא .עכשיו פחות מלכלך מפעם אבל הבעיה בגן שהסייעות צריכות להחליף ואין תנאים בגן אין מין חמים ועוד מעט חורף ובבית הוא רגיל שאני שוטפת אותו לא נעים לי מהצוות בגן שהן צריכות להחליף לו הגננת הציעה רק לבוקר תחתון טיטול לי קשה עם זה מה את מציעה קשה לי אם זה אגב א ני לא צועקת עליו כשהוא עושה

לקריאה נוספת והעמקה

ים שלום רב, תהליך הגמילה של פעוטות מטיטול דורש בשלות של הילד ואורך רוח של המבוגרים בחייו. אין אפשרות "לשלוט" בצרכיו של הילד. על-כן ניתן לעזור לילד ולצוות הגן בלבישת תחתון טיטול עד שהילד יהיה בשל לגמילה מלאה. בבית המשיכי בדרכך והלבישי אותו בתחתונים בלבד. התנהלות זו לא תפגע בבנך המתוק, נהפוך הוא, כולם יהיו הרבה יותר רגועים, והוא יוכל לעבור את התהליך בזמנו ובקצב שלו. הסירי דאגה מליבך, אם אין בעיה התפתחותית או גופנית כלשהי, בנך יעבור את הגמילה במהרה. בהצלחה, שירלי

06/10/2014 | 21:00 | מאת: יעל

שלום שירלי אני דודה לשני אחיינים בני 11 + 8 אחד מהם עם הפרעת קשב ולקות למידה. לצערי הם גדלים בבית עם אוירה קשה של אמא עצבנית, חסרת סבלנות, מתנהגת אליהם בחוסר כבוד, לא מחנכת, ולא דואגת לצרכים בסיסיים (תזונה לקויה וכו')ואב המתקשה להתמודד עם הסיטואציה ומעדיף לברוח בעבודה, ומתנהג איתם בקשיחות רבה. בעקבות מספר תגובות אלימות מצד האב כלפי הילדים, דיווחתי ליועצת בית הספר (לאחר מספר רב של פעמים בהם עדכנתי את האב כי מחובתי החוקית והמוסרית לדווח ושאני עושה זאת, "עשי מה שאת רוצה" זו היתה התשובה האחרונה). הילדים סיפרו כי היועצת שוחחה עימם, ואף קראה להם לאחר מספר שבועות לבדוק אם עדיין קיימת אלימות, ולדבריהם לא קיימת אלימות רק איומים. (מפאת פרטיות היועצת לא משתפת אותי בהמשך התהליך ואני לא יודעת אם לשכת הרווחה פנתה להורים, מציעה טיפול וכו' )ההורים ניתקו קשר עם המשפחה בעקבות הדיווח, אך הילדים יוצרים קשר ומגיעים לבקר (למרות איומים מצד האב שינתק את הילדים). אני שומעת מהילדים את הקשיים הרבים שהם חווים בקשר עם ההורים שלהם, וכן מעצם ניתוק הקשר של ההורים עם המשפחה שהם מאוד קשורים אליה. אני מתקשה לסייע לילדים במצוקותיהם. שוקלת לפנות ללשכת הרווחה ולבקש שיסייעו לילדים אך יודעת כי קיימים שם עומסים שלא יאפשרו להתפנות למקרה "קל" ואני בספק עד כמה הנושא אכן יסייע או יחריף את הכעס של ההורים על המשפחה ויגרום להתנגדות חזקה יותר ולחוסר שיתוף פעולה. אשמח לשמוע את דעתך ועצותייך בנושא, כיצד אוכל לסייע לילדים. מלבד לקחת אותם מידי פעם, להכיל אותם, לחבק וללטף, האם יש עוד משהו שניתן לעשות? כמו כן, האם ידוע לך כיצד פועלת לשכת הרווחה במקרה שכזה? האם ההורים נקראים לשיחה? מוצע טיפול? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

יעל שלום רב, דאגתך לאחיינייך המתוקים מאוד נגעה לליבי. אכן חשוב שיהיה מבוגר אחראי, שידאג לצרכייהם הבסיסיים. טוב עשית שפנית ליועצת, יחד עם זאת כדאי שתפני לרווחה באופן ישיר. הם אכן יזמנו את ההורים לשיחה ויראו כיצד לסייע למשפחה – הן להורים והן לילדים. משרד הרווחה אינו ממהר להוציא ילדים מביתם, אלא אם אין ברירה אחרת. כך שמבחינתך, המשיכי לתת לילדים אלו רגעי אושר קטנים ומודל חיובי לחיים טובים יותר, בצד דיווח על המצב לרווחה. שתהיה שנה טובה, שירלי

20/09/2014 | 20:35 | מאת: ליטל

שלום,יש לי 3 ילדים בני שנתיים שלוש וחמש..לציין 2 בנות 1 בן..אשמח לייעוץ כלשהו איך אוכל להיות סבלנית כלפהם,כי תאמת אני כבר אובדת אצות..ממש קשה לי איתם.הילדה שלי בת ה5 היא עקשנית ברמות שממש אפשר להגיד שהיא אגוז קשה לפיצוח..הילדה בת ה3 בכלל לא מקשיבה למה שאומרים לה רק עם ממש אני נוזפת בה..והקטן..עושה מה שהוא רואה אחרי האחיות שלו..כמה שאני מנסה ומנסה לא מצליח כלום..תמיד הם רבים ביחד ומרביצים אחד לשנייה..אני אומרת להם שזה אסור וזה לא יפה אתם אחים צריכים לשחק ביחד ולהיות נחמדים אחד עם השנייה.אבל כלום לא עוזר..אשמח להכוונה כלשהי שאולי תפתור לי תבאלגן..תודה רבה!!

ליטל שלום רב, באמת לא קל עם חבורה כזו של קטנטנים. העומס הינו רב ואוביקטיבי. מה שניתן לעשות הוא להעזר, כלומר לגייס את כל מי שאפשר, למשל: הורים, קרובי משפחה, חברות או אם יש אפשרות ביבייסיטר. העזרה יכולה להיות בשעות המשמעותיות של אחרי הצהריים ובשעות הערב. גם חצי שעה או שעה יכולים לתת לך קצת אורך רוח בהתארגנות עימם. בנוסף עודדי אותם על הדברים הנחמדים והטובים שהם עושים, השתדלי לצחוק ולראות גם את הכייף של החבורה המתוקה הזו, מעבר לקושי הרב שבטיפול בהם. ולסיום, ממליצה לך לפנות להדרכת הורים פרטנית, שבה תוכלי לקבל מגוון רחב של דרכים כיצד להתמודד עם הילדים ולהנות מהם. שנה טוב ומתוקה, שירלי

16/09/2014 | 22:25 | מאת: רינא

ערב טוב סורי שזה ארוך בני בן 2.3 נגמל ממוץ לפני כחודש ועד אז השינה שלו הייתה אחלה הייה נכנס למיטה לוקח את המוץ תוך רבע חצי שעה הוא נרדם.. אחרי הגמילה ולא שאל עליו הייתה גמילה מהירה מלחמה איתו מעייייף אותי כל פעם מחדש ..עכשיו השינה לוקחת לי כשעה עד שעתיעם עד שירדם וזה מאוד מייאש אותי נסיתי לתת לו דובי או כל דבר אחר והוא מסרב אני חושבת להחזיר לו אותו אבל רק בשיהה כמו שהייה מה דעתך?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, בנך עדיין מאוד צעיר. המוצץ מהווה בעבורו גורם מרגיע וביטחון. מצד אחד לא היתי ממהרת להחזיר לו את המוצץ, אלא אם הוא דורש אותו. מצד שני אם הוא מבקש את המוצץ וכך הוא נרגע, אז בעצם למה לא. בסופו של דבר כשיהיה בשל לכך, ילמד להרדם ללא המוצץ. כל טוב, שירלי

14/09/2014 | 10:07 | מאת: גלי

שלום שירלי, בני בן ה-6 עלה כעת לכיתה א'. בגן חובה היה ילד חיובי וחברותי ולא התקבלו לגביו חוות דעת שליליות. הופתעתי לקבל משוב מהמורה על כך שבני מפריע מאוד בשיעורים, זז ומדבר ללא הפסקה, מתקשה לדחות סיפוקים ויש לו התפרצויות בכי. להלן נתונים נוספים לגביו: בני ילד רגיש, אולם בגן חובה וכן בקורס הכנה לכיתה א' נאמר לי שהוא בהחלט בשל לעלות לבית הספר. הוא מצוין בחשבון ובכתיבה. מעסיק את עצמו נפלא, מסוגל לשבת ולצייר בשקט בחדרו או לפתור פאזל של 200 חלקים בריכוז רב. רואה הצגות או סרטים בריכוז. עם זאת, לעיתים נוטה להתנהגות אימפולסיבית, מדבר הרבה, שוכח סדר של פעולות שאני נותנת לו. האם לאור כל מה שתיארתי, יש סיכוי שמדובר כאן בבעיית קשב וריכוז או שאלו חבלי הסתגלות קשים לכיתה א'?

לקריאה נוספת והעמקה

גלי שלום רב, המעבר לכיתה א' הינו מורכב ולא קל בכלל. כל ילד חווה את המעבר בצורה קצת שונה, אך לכולם זה מעבר, שמצריך הסתגלות מחדש למסגרת לא מוכרת, לכללים חדשים, לצוות חדש, למבנה מערכתי שונה וכו'. שלב זה עדיין מוקדם לקביעות או לאבחונים, בעיקר על סמך תפקודו בגן. תנו לו את הזמן להסתגל. בקשי מהמחנכת לכתוב לו הערות טובות במחברת הקשר על דברים קטנים שהוא עושה במהלך היום. עודדו אותו להתנהגות חיובית והיו גאים בו. בטוחני שיש בו מעלות רבות. בצד כל זאת, שתפי את הגננת בקושי של סדר פעולות, וחשבי עמה כצד לסייע לו, למשל: לתת לו משימה אחת כל פעם ולא רצף של פעולות. דברים קטנים אלו יכולים לסייע לו. בכל מקרה, אם את רואה המשך של הקושי, ניתן להתייעץ עם היועצת ועם פסיכולוגית ביה"ס לגבי ההמשך. בהצלחה ושנה טוב, שירלי

12/09/2014 | 16:35 | מאת: רעות טלר שור

שלום רב, בתי בת חמש וחצי ונכנסה השנה לחטיבה צעירה בביהס בו אני עובדת. מתחלת השנה מביעה קושי בתחום החברתי, מפרשת אינטראקציות בדרך לא מקובלת וכל זה גורם לה להתנסויות שליליות. חוסר כבוד לאנשי הצוות, התנהגות אלימה לילדים והכי מכל לחוסר שקט נפשי. היא אומרת שהיא מרגישה שלא אוהבים אותה וקשה לה. מצד שני אין היא מסרבת ללכת למסגרת בכל יום. ליהיא ילדה חיובית מאוד. איני מבינה איך הגיעה למקום בו היא נמצאת.. מה גרם לכך... כיצד אני צריכה לסייע לה...

לקריאה נוספת והעמקה

רעות שלום רב, כל ילד מסתגל אחרת לשינוי ולמעבר. נראה שבתך המתוקה טרם מצאה את מקומה בגן החדש ובחברת הילדים. תני לה את הזמן להסתגל ולהקלט בגן. המונח "אחרי החגים" טומן בחובו את זמן ההסתגלות לשנה החדשה וללימוד ההרגלים החדשים. יחד עם זאת, חשוב לסייע לה בקליטתה. התיעצי בצוות הגן, ועזרו לה למצוא חברה או שתיים שעימן היא יכולה לשחק ולהנות בגן. בנוסף, חשבו כיצד ניתן להעביר לה את התחושה שהיא אהובה ורצוייה. בגיל זה שינוי קטנטן של הצוות יכול לעשות פלאים, אולי לתת לה תפקיד משמעותי, אולי להביא סוכריות למפגש של יום שישי או אולי לעודד אותה לעזור לחבר בשעת הצורך. בבית הביעי אמפטיה והבנה למצוקה שלה – אני מאוד מבינה שקשה לך, אעשה הכל לעזור לך, הכל יהיה בסדר – עודדי אותה במעשיה הטובים, וחשבי יחד איתה כיצד מתנהגים אחרת. את יכולה ממש לשחק עימה במשחקי תפקידים, כך תוכלי להוות מודל לאיך עושים את הדברים אחרת. לסיום, קבלי אותה באהבה כמו שהיא, אל תהי מוטרדת מכך שאת עובדת באותה המסגרת ושבתך אינה מתנהגת "לתפארת מדינת ישראל". הורידו ממנה לחץ ועיזרו לה להתגבר על הקשיים. בטוחני שבזמן קצר היא תתרגל ותחזור להיות מתוקה ונפלאה כמו שהיא באמת. בהצלחה ושנה טוב, שירלי

10/09/2014 | 18:33 | מאת: קרן

הבת שלי התחילה כיתה א', ואנו מתקשים מאוד בנושא שיעורי הבית. היא פשוט לא רוצה להכין אותם. תמיד יש לה תירוצים למה אי אפשר- פעם כואבת לה היד, פעם היא עייפה, פעם כואב לה הראש, היא רעבה (למרות שבדיוק אכלה..) ועוד, אפילו שאני מנסה לעזור לה ולעודד אותה, זה לא עוזר. זה נמשך שעות עד שהיא מסיימת. כשהיא חוזרת מביהס היא אוכלת ונחה ורק אז עושה שיעורים. אני מסבירה לה את השיעורים ונמצאת באיזור למקרה שהיא זקוקה לעזרה. אני אומרת לה שעד שהיא לא תסיים היא לא תוכל לראות טלוויזיה, אבל זה לא עוזר (אפילו שאני עומדת מאחורי זה). קראתי קצת מאמרים על הנושא והכל יפה בתאוריה, אבל זה פשוט לא עובד. למשל, אומרים לא לאיים ולא להעניש- אבל איך אני יכולה לתת לה לראות טלוויזיה אם היא לא עשתה שיעורים? זה לא עונש, זו תוצאה- אם לא מסיימים את השיעורים, אין זמן לדברים אחרים.. מה אני אמורה לעשות ת'כלס?

קרן שלום רב, הקניית הרגלי למידה טובים הינם חשובים מאוד בעבור בתך, שנמצאת רק בתחילת דרכה הלימודית. ילדים מסתגלים בדרכים שונות למעבר וללמידה של הרגלים חדשים, והרי עד כה לא היו שיעורי בית – באים הביתה ועושים "מה שבא". נראה שאת פועלת נכון : יש סדר יום ברור ומובן, את נמצאת שם בעבורה, מעודדת ומיצרת תוצאות טבעיות לאי הכנת שעורים (זו אחריות שלך להכין שיעורים, בצער רב לא תוכלי לראות טלויזיה כי לא יהיה זמן לכך). הדבר היחיד שיקל אלייך הוא ההבנה שיקח לה עוד קצת זמן להפנים את העניין. אל תהי מאוכזבת מכך שאינה מכינה שיעורים בשמחה רבה. "לא בא לה ?" – מותר להרגיש כך, אך זה אינו מונע את העשייה – אני מבינה שקשה לך או לא בא לך, אך ישן מטלות שחייבים לעשות גם כשלא בא. בהצלחה ושנה טובה , שירלי

06/09/2014 | 07:16 | מאת: אלי

הי שירלי,כבר חמישה ימים חלפו מאז שהכנסנו את בתי הבכורה לגן. ומאז היא נעשתה יותר רגישה,בוכה מכל דבר שמבקשים ממנה או אומרים לה,יש לה קושי להרדם לבד בלילה (כל הזמן רוצה לישון במיטה של אבא ואמא)ונעשת יותר ויותר מרדנית. כמו כן בכל יום בגן היא בוכה המון,לא אוכלת ותהליך הקליטה לא נראה שבמגמת ירידה. לאור המצב,כיצד אנחנו ההורים צריכים לנהוג איתה ? בקשיחות? לעמוד על שלנו ? או פשוט לשחרר ולנסות להבין אותה ?

אלי שלום רב, מעבר ושינוי בגיל זה לוקח זמן של הסתגלות ושל בדיקת הסביבה החדשה. התנהגותה של בתך החמודה, הינה נורמטיבית ושכיחה מאוד. חשוב מצד אחד להביע אמפטייה לקושי, ולנסות להקל על קליטתה. אך מן הצד השני, אין לוותר לה - והרי בחרתם בעבורה את המסגרת החינוכית הטובה ביותר... תנו את הזמן עד אחרי החגים, והעזרו בצוות הגן לסייע לכם. בבית שמרו על שגרה קבועה, אך אפשרו לה להיות קצת יותר בכיינית וקצת יותר דבוקה - זכרו היא עדיין קטנטנה וזקוקה למערכת המוגנות שלה. בהצלחה ושנה טובה, שירלי

05/09/2014 | 14:49 | מאת: סיון

הי, יש לי תואר ראשון במדעי ההתנהגות עם משאבי אנוש, אני מעוניינת ללמוד ייעוץ חינוכי לתואר שני. השאלה מה האופציות אם אין לי תעודת הוראה ואיפה? וגם האם ניתן קודם ללמוד ייעוץ ובמהלך העבודה לעשות תעודת הוראה? תודה

איני רוצה לתת לך מידע שגוי, על-כן כדאי שתפני למוסדות הלימוד המתאימים. בהצלחה

07/09/2014 | 11:37 | מאת: נטע

הי סיוון על מנת לעבוד כיועצת חינוכית יש לתפקד במשרה חינוכית במשך שלוש שנים לפחות, כשבידייך כבר תעודת הוראה. החשיבות של הנושא גבוהה היות ובתור יועצת חינוכית תצטרכי לייעץ לתלמידים, להורים ולמורים מתוך ניסיונך וראיית המערכת הכוללת ולכן ניסיונך כמורה הכרחי וחיוני מאוד. אני ממליצה לך ללמוד בתכנית להסבת אקדמאים על מנת לרכוש תעודת הוראה ולהתחיל לצבור ניסיון ממליצה מאוד ומניסיון גם על תכנית ההסבה וגם על לימודי ייעוץ חינוכי במכללת אורנים בטבעון. בהצלחה! נטע

05/09/2014 | 12:55 | מאת: סיון

הי, אין לי תעודת הוראה יש לי תואר ראשון בניהול ומשאבי אנוש ואני מעוניינת בתואר שני בייעוץ חינוכי, יש כזה דבר?

נא לפנות למוסדות הלימוד ולברר מידע זה. בהצלחה

03/08/2014 | 18:33 | מאת: רחל

בן ש4 לוחץ שנקנה לו משחק לסוני פלייסאשין שנקרא GTA. על האריזה כתוב 18+, אלימות, עירום ומיניות, סמים. מתרשמת שמאד לא חינוכי. מצד שני לרבים חבריו יש את המשחק (בררתי מול מספר הורים ואכן יש) כך שיכול להיחשף שם, ויש את האינטרנט שגם דרכו יכול להיחשף לחומרים דומים. האם לרכוש לו את המשחק או לא? אם כן, איך אדע שלא מושפע?

לקריאה נוספת והעמקה

רחל יקרה שלום רב, בנך המתבגר יכול להחשף בקלות לתכנים שאינם ראויים לגילו באינטרנט וברשתות החברתיות ללא משחק מחשב. הדבר החשוב ביותר הינם הערכים והמוסריות שניתנים לו בבית. בנוסף, יש להקפיד על שיחה חופשית וגלויה בנושאים הקשורים לגבולות המשחק. איני רואה בעיה בקניית המשחק, אלא אם תכנית אלו באים בסטירה לערכים המשפחתיים שלכם. בכל מקרה חשוב שתהי עם היד על הדופק. בהצלחה, שירלי

03/08/2014 | 12:25 | מאת: איציק

שלום, יש לנו 2 ילדים: בן 3.5 ובת 8 חודשים. מאז שהבת שלנו נולדה, הבן שלנו מסרב להיות עצמאי. הוא לא מוכן לעשות שום פעולה לבד, להתלבש, לאכול, ללכת לשירותים, להוריד בגדים, לסדר את החדר וכו' גם כשהוא מועיל בטובו לעשות משהו זה אחרי מאמצים ושכנועים רבים שגומרים לנו את כל הכוחות. על כל בקשה שלנו הוא מציב תנאים ותירוצים כגון:"אין לי כוח", אני לא יכול", "קשה לי", רק אם תשבו לידי", "רק אם תעזרו לי" וגם כשאנחנו נענים לבקשותיו הוא ממציא תירוצים חדשים. חשבו שזה קשור לאחותו שנולדה שתפסה לו הרבה מתשומת הלב, אבל אנחנו מקפידים לבלות גם איתו, לפעמים אפילו בילויים יחודיים לו (רק עם אבא או רק עם אמא) ואנחנו כל יום אומרים לו כמה שאנחנו מעריכים אותו ואוהבים אותו וזה עדיין לא עוזר. ניסינו דרך הבטחות או איומים וזה רק מוביל למריבות, בכי, צעקות ובפעם הבאה שאנחנו מבקשים הכל חוזר מחדש, כאילו הוא לא למד כלום. לאחרונה הוא אפילו מגדיל לעשות ולא מוכן לעשות פיפי או קקי לבד - עד כדי כך שהוא מתאפק עד שיוצא לו במכנסיים. אנחנו אובדי עצות, נשמח לעצה

שלום רב, בנכם החמוד הפך לאח גדול בגיל 2.9 , כלומר בעודו פעוט קטנטן שנמצא בשלב התפתחותי חשוב, שבו הוא מגבש את עצמאותו. נראה שהוא רוצה להיות עוד קצת הילד הקטן. בתפיסתו אחותו התינוקות מקבלת המון יחס, טיפול ותשומת לב, בניגוד אליו שמצפים ממנו להיות גדול. אל כן חשוב לא להכנס עימו למאבקי כוח ולמעגלים של ביקורת ושל שיפוטיות. ילדים אינם אוהבים להרגיש קנטים, כך שכשהוא ירגיש מספיק בוגר הוא יענה לדרושותייכם. יחד עם זאת, הקפידו לא לפנקו, ואפשרו לו לעשות דברים שהינם בטווח היכולת שלו. העזרו בעידוד רב, והדגישו בפניו את מעשיו הטובים. בהצלחה, שירלי

שלום, אני מורה לאנגלית בתיכון בעלת תואר ראשון , תעודת הוראה ( לא בחינוך מיוחד) ורישיון הוראה. אני מעוניינת ללמוד תואר שני ביום אחד בשנה ( באזור תא ומרכז בלבד).אני אמורה ללדת בנובמבר. האם , לבעלות הניסיון, הדבר אפשרי ואם כן היכן? תודה

שלום רב, הינך מוזמנת לפנות למוסדות המקובלים, והם יתנו מענה לשאלותייך. בהצלחה

19/07/2014 | 21:10 | מאת: חן

היי הבת שלי בת שנה ושלושה חודשים. ביומיים האחרונית התחילה תופעה של לשכב על הריצפה ולבכות כשמשהו לא מצא חן בעיניה, היא לא עושה את זה בבית, בעיקר בחוץ, איך הכי נכון להגיב לדבר כזה. עד עכשיו פשוט התעלמתי ממנה כשעשתה זאת. אולי כדאי להגיב בכעס? תודה!

חן שלום רב, בתך החמודה מציגה בפנייך את אי שביעות רצונה, כאשר מציבים פנייה גבול. אם את יכולה להתעלם מהתנהגות זו עשי כך, אך אם את נמצאת במקום שבו התנהגות זו אינה מתאימה, הרימי אותה לידיים או לעגלה ומשכי את תשומת ליבה לדבר אחר, למשל: משחק או דבר מה שיש בסביבה. בתך תבין במהרה שהתנהגות זו אינה משתלמת - היא אינה מקבלת תשומת לב מיותרת ואינה מקבלת את דרישותייה. מותר לה לכעוס, להיות מתוסכלת ולא להיות מרוצה כל הזמן. תפקידך להכיל את הכעס ולעזור לה לצאת משם למקום נחמד יותר. בהצלחה, שירלי

16/07/2014 | 09:18 | מאת: אמא

שלום, יש 2 בעיות שממש מטרידות אותי, 1) כשאני משכיבה את הילד לישון אחרי כל הטקס של השירותים סיפור ומים הוא משגע אותי קם כל דקה משעה 7 ורבע ועד שעות מאוחרות, מה הסיבות יכולות להיות?אני מתמידה ומחזירה אותו לישון אבל זה קשה זה כל יום,ואני גם מדברת איתו ומסבירה לו וכלום לא עוזר עד שאני ממש מתעצבנת ומאבדת את עצמי כי גם אני עברתי יום... 2) הבעיה השניה שמטרידה זה שכל פעם שמבקשים ממנו לבוא לאן שהוא הוא מחכה שיקחו אותו,את קוראת לו כמה פעמים והוא לא מתייחס ואז את צריכה לקחת אותו והוא מתנגד ואז זה בכח הוא ילד מהמם ילד טוב אני אוהבת אותו בצורה מטורפת מקדישה לו ולאח שלו המון אז למה?

אמא יקרה שלום רב, בנך החמוד נמצא בשלב התפתחותי, שבו הוא בודק את מערך הגבולות סביבו – מה מותר ומה אסור. לעיתים רבות אנו מקדישים לילד תשומת לב מרובה באמצעות הסברים מיותרים, כעס, נזיפה וכו'. נראה שלכאורה אנו מציבים גבול לילד, אך לשם הצבת הגבול יש להיות עקביים בשיטה אחת וחד משמעיים. זאת אומרת, שיש להמשיך להקפיד על סדר השכבה קבוע וידוע, כמו שעשית עד כה. מכאן ואילך, כאשר הוא מתעורר יש להיות מאוד עניינים עימו, לא לדבר, לא לכעוס, לא לחבק ולא לנשק – הוא רוצה פיפי: הולכים איתו בדומייה לפיפי ומשכיבים שוב במיטה. הוא רוצה לשתות: מביאים לו מים ומשכיבים לישון. הדבר היחיד שניתן לומר הינו, עכשיו לילה ועכשיו ישנים. על-כך יש לחזור שוב ושוב. בנוסף, יש לעודדו לרוב על מאמץ ועל ניסיון לשתף פעולה. זאת עושים בשעות הבוקר, למשל: אני גאה בך שנרדמת מהר, היה לי כייף גדול לראות אותך ישן כמו מלאך, איזה כייף ששנת טוב ועכשיו אתה ערני ומוכן לגן, אני שמחה מאוד שנרדמת בקלות. יש לתת את מירב תשומת הלב להתנהגויות הרצויות. לגבי העניין השני. הודיעי לו מראש שאת קוראת לו פעם אחת ולאחר מכן את באה לקחת אותו. אין לעשות מכך עניין. הוא בודק את הגבול. אם תהי עקבית וחד משמעית בצד עידוד ודגש על התנהגויות רצויות, הוא יתחיל לשמוע בקולך. בהצלחה, שירלי

04/07/2014 | 23:48 | מאת: סטודנט בהתלבטות

שירלי שלום, בימים אלה אני מסיים שנה ראשונה בלימודי משפחה לתואר שני במכללה למינהל. אני מוכרח לציין שהתואר עד כה מתאפיין בלימודים כלליים מאוד ובהרבה פחות פרקטיקה. לפני שבועות ספורים, התחלתי "לפזול" לתחום הייעץ החינוכי ולבצע מעבר בשנה"ל הקרובה ולמעשה לוותר על השנה השנייה והאחרונה ללימודי המ.א במכללה שצויינה לעיל. האם הלימודים לייעוץ חינוכי במרכז ללימודים אקדמים באור יהודה "נחשבים", או שמא עדיף שאעשה מקצה שיפורים ואלך ללמוד בלוינסקי? ממוצע התואר הראשון שלי הוא 85 במדעי ההתנהגות וניהול מש"א. אשמח לחוות דעתך המקצועית בעניין מוסד אקדמי זה.. אלפי תודות וסופ"ש נפלא

סטודנטית יקרה, בכל מקום שתלמדי, שהינו רשמי ומקובל, תקבלי את הבסיס המקצועי הראשוני בצד התואר. השאר תלוי בך ובאישיותך ! בהצלחה, שירלי

25/06/2014 | 14:18 | מאת: תמי

שלום הילד שלי הוא בן 11 , ילד נמוך מאוד לגילו. כמובן,שבכיתה זה יוצר לו המון בעיות במיוחד עם תלמידים מסויימים מציקים לו שהוא גמד ונמוך ... זה מאוד קשה לו להתמודד מול זה במיוחד שיש ילדים שמנצלים את זה יוירדים עליו ולפעמים אפילו מרביצים לו ....וצר לי להגיד לפעמים אני מרגישה שממש מתעללים בו. היו לו תקופות יותר טובות ופחות טובות בבית ספר - אבל אני רואה שהוא נמנע מללכת לחברים יותר מסתגר בבית ... פשוט כדי לא להתמודד .... חשוב לציין , שהילד שלי הוא יודע לפעמים לעמוד על שלו .. אבל יש לי הרגשה (ואולי העבירו לי את ההרגשה הזאת ) שהילד שלי לפעמים נעדר במודעות חברתית או מיומנות חברתית כלומר לשפעמים זה מה גם מוסיף לבעיות מול החברים ... הייתי מאוד רוצה לבחון את זה וכמובן לעזור לו אם זה באמת כך. גם בבטחון העצמי וגם בירידות האלה שמן הסתם לא יפסקו היום זה כמה ילדים בכיתה שלו ומחר זה יהיו ילדים אחרים בחטיבה.. לאן פונים , לאיזה איש מקצוע - האם פסכולוג,האם יועץ חינוכי דבר נוסף האם אפשר לקבל המלצה למטפלת באיזור ירושלים ו\או מודיעין תודה תמי

לקריאה נוספת והעמקה

תמי שלום רב, אכן הקושי של בנך הינו מורכב ולא פשוט בעבור כולם. יחד עם זאת, יש מה לעשות על מנת להקל עליו ועלייכם. העזרה הנדרשת הינה מערכתית, זאת אומרת, שיש לאפשר טיפול רגשי לילד, הדרכת הורים בעבורכם, עבודה עם צוות ביה"ס, בירור רפואי ואולי אף לסייע לו בפן החברתי. הדבר אינו פשוט, אך בהחלט אפשרי – בנך המתוק זקוק לכלים, שיחזקו את דימוי העצמי ואת המיומנות החברתית שלו. עושים זאת ע"י הדגשה של כוחותיו, כלומר צדדיו החיוביים וכישורייו. בטוחני שהוא ניחן בהם בשפע רב. אתם זקוקים להכוונה, כיצד לאפשר לו מקום מוגן, בטוח, אופטימי ומלא אהבה, מקום שבו ירגיש שאוהבים אותו כמו שהוא. זהו שיעור חשוב בעבורו ובעבורכם, שממנו הוא יכול לצמוח ולהתפתח מבחינה רגשית. בשנת הלימודים הבאה חשוב שתעדכני את הצוות על ההתעללות שעבר, ובקשי מהם עזרה בהסתגלות קלה. המעבר לחטיבה אינו פשוט, ולכן צריך לפקוח עין ולעזור לבנך. נוסף על-כך יש לפנות לרופא ילדים ולהתייעץ עימו. כמו-כן עודדו אותו להזמין חברים, ולמצוא כמה חברים, שעמם יוכל ליצור קשרים טובים. מחזקת את תחושותייך, אכן הילד זקוק למערך תמיכה וחיזוק, ורצוי לעשות זאת בהקדם האפשרי. שלחתי לך במייל את מספר הטלפון של הגב' מרים סמדר – מטפלת מדהימה באזור ירושלים. בהצלחה, שירלי

20/06/2014 | 15:51 | מאת: נירה

שלום, בתי בת 7, מסיימת כיתה א, ילדת סנדוויץ בין שני בנים בני 11 ו 5. תמיד היתה ילדה שמחה, טובת לב ומלאה שמחת חיים, חיובית וקלילה. ילדה חכמה ביותר, מצטיינת בלימודים ולדבריה של מחנכת היא תלמידה טובה ביותר בכיתה, כאשר בחלק מהמקצועות היא נמצאת רחוק לפני הכיתה ואף יוצאת לשיעורים פרטניים מתקדמים בחשבון ובעברית. גם מבחינה חברתית תמיד היתה מוקפת חברות ופופולרית מאוד. בחודשיים אחרונים הבחנו בשינויים בהתנהגות ומצב רוח: - מרבה לכעוס, לתלונן ולקטר כמעט על כל דבר - מציקה בלי סוף לאחים שלה, במיוחד לאח הקטן, מעצבנת אותם ממש בכוונה, מרבה לחזור על דברים שמרגיזים אותם גם כשמבקשים ממנה לחדול עד שמתפתח ריב קולני ולפעמים היא אף  חוטפת מאחד מהם ואז בוכה בלי הפסקה ורצה להתלונן - אחרי כל הסגה הזאת בתוך חצי שעה יכולה לחזור ולהציק כאילו כלום לא קרה. - מראה סימנים קלים של מרד כנגדינו ההורים אם כי בקטנה - לאחרונה התחילה להתלונן שבכיתה אף אחת לא רוצה לשחק איתה ושכולן סתם מתרחקות ממנה בלי סיבה. - שתי חברות הכי טובות שלה ( חברות מגיל שנתים) הודיעה לה שלא מוכנות להיות חברות שלה יותר, לטענתה ללא שום סיבה אמיתית. לאחר שקצת התעמקתי בעניין החברות הבנתי שבתי היא זאת שמחרחרת ריבים ואף מרביצה ומציקה לשתיהן. לאחר ששוחחתי איתה והפעלתי קצת לחץ היא שיתפה אותי שקורה שהיא מציקה להן וקרה פה ושם שהרביצה והיא לא יודעת להסביר למה. יש לציין כי: - אחיה הקטן עבר לאחרונה אבחון מחוננות והוקפץ לכיתה א ( דילג על גן חובה), אמור לעלות לכיתה א בספטמבר. - הקשר בין שני האחים מאוד התחזק לאחרונה והם הרבה משחקים במשחקי בנים ולא מעוניינים לכלול אותה במשחק. - גם החברות שלה חיזקו ביניהן קשר היות ושתיהן באותו חוג, ואולי היא מרגישה קצת אוט סיידרית. אני מצידי מקפידה מאז ומתמיד לבלות איתה זמן איכות, להדגיש את המיוחדות שלה, להעצים אותה במה שאפשר ולהיות לה אוזן קשבת מתי שרק צריך. אני לא מרבה לכעוס עליה כי אני מבינה שמשהו עובר עליה אבל אני גם לא מצליחה להרגיע את הרוחות, האווירה בבית הולכת ונעכרת וגם בבית הספר המצב החברתי לא נראה מזהיר, למרות שאין ירידה בלימודים והיא הולכת לבית הספר בשמחה. איך אפשר לעזור לה? מה יכולה להיות סיבה לשינוי כזה בהתנגות? תודה מראש.

נירה שלום רב, אכן נראה שדבר מה עובר על בתך. בהתנהגותה היא אומרת לכם, שמשהו קשה ומפריע לה. ראשית, יש לשקף לה זאת באמפטייה ולתת לה ביטחון ומוגנות, כמו: אני מבינה שיש דברים שמפריעים/שקשים לך. אני פה לעזור לך. יחד נראה איך להקל עלייך. שנית, קבעי פגישה עם המחכנת ושמעי ממנה על תפקודה החברתי ועל מצב הרוח שלה בבית הספר. בדקי האם קרה דבר מה בבית הספר ? מדוע היא מרגישה צורך להלחם על מקומה בחברת הבנות ? בדקי עם המורה, כיצד היא יכולה לסייע, לגשר בין הבנות ולאפשר לבתך את הרוגע שלה. אם יש החמרה בהתנהגותה, חשוב לפנות להתיעצות נוספת בעניין. כל טוב, שירלי

19/06/2014 | 11:10 | מאת: מירי

היי הבן שלי כבר בן חמש ועדיין עושה פיפי על עצמו כל לילה ואני עדיין משתמשת בחיתולים בלילה כי קשה לקלח אותו כל בוקר לפני הגן מה עושים ומתי הילד אמור להפסיק לפספס בלילה איך מטפלים בזה

מירי שלום רב, ילד בגיל חמש צריך כבר לדעת לשלוט בצרכיו גם בשעות הלילה. חשוב לפנות בדחיפות לרופא הילדים ולהתיעץ עימו על העניין. כל טוב, שירלי

היי יש לי שני ילדים הגדול בן חמש והקטן בן שנה הגדול מקנא מהקטן והוא לא סובל שהוא נוגע בצעצועים שלו או בכלל בדברים שלו מה עושים כשהגדול משחק והקטן נוגע לו בדברים ומקלקל לו ואיך ללמד את הגדול להיות חם ועדין עם אחיו הקטן מה שקורה שהגדול מתעצבן צועק עליו לוקח ממנו את הצעצוע בעצבים ואנחנו כמובן מצפים שהגדול יהיה עדין איתו ושיתן לו לשחק לא יודעת אם אנחנו מתנהגים נכון אבל רציתי שיטה שתלמד את הגדול לאהוב את אחיו ולהיות חם איתו והאם באמת הגדול צריך לוותר לקטן בגלל שהוא תינוק ? ועוד שאלה איך מתנהגים כשהבן שלי הגדול רואה משהו צעצוע כלשהו אצל חברים או קרובים ורוצה כמוהו ואם לא נותנים לו בוכה לנו איך ללמדו להסתפק במה שיש לו ולא להסתכל על צעצועים של אחרים ואם הוא מבקש לשחק בצעצועים שלהם בצורה יפה והם לא רוצים כיצד לחזק אותו כי הוא בוכה מזה למרות שהוא עצמו גם לא אוהב להתחלק הרבה פעמים

רינה שלום רב, בנך הבכור כנראה מרגיש שיש לו צורך להלחם על מקומו ומעמדו בבית. כארבע שנים הוא היה הילד היחיד בבית, והנה הגיע "כוכב" נוסף, טרי ורענן, שעימו הוא צריך לחלוק את הוריו, את ביתו ואת צעצועיו. על-מנת למנוע חיכוכים מיותרים, קבעו מה הם הצעצועים המשותפים לשניהם, ומה הם הצעצועים רק שלו, שיוכל לבחור האם הוא משתף את אחיו הצעיר או לא, למשל: צעצועים של "גדולים" שאינם מתאימים לאחים קטנים בני שנה. אל תצפו ממנו להיות הגדול – הוא עדין קטן, וככול שתדחקו בו, כך הוא ילחם על זכותו להיות קטן לגבי הצעצועים של החברים – בנכם לומד שיעור חשוב לחיים, שבו הוא ילמד שלא כל דבר שהוא יחפוץ, הוא יקבלו...מותר לכעוס ולהתעצבן כשאומרים לו לא. סמכו על השיקול שלכם כהורים. הילד יבין שיש פה גבול, שהוריו הציבו לו. כל טוב, שירלי

15/06/2014 | 21:02 | מאת: אורית

שירלי שלום: ביתי בגן חובה אמורה לעלות לכיתה א' בשנת הלימודים הבאה, בגן בתחילת השנה היו מעט קשיי הסתגלות אך בשיתוף פעולה עם הגננת הצלחנו לעבור את השנה בצורה טובה וניכר שיפור אצל ביתי , עליי לציין כי היא מעט מופנמת ולא ממש ידעה לעמוד על שלה בהתמודדות בגן לפני כחודש היתה אמורה להיות אמא של שבת והיא סרבה לשתף פעולה , במסיבת סיון השנה של הגן שהתקיימה לפני יומיים עם ההוריםהיא סירבה להשתתף ובכתה אני לא לחצתי עליה ניסיתי מספר פעמים והיא סירבה אז הנחתי לה , השבועהיא אמורה להופיע במופע סיום שנה של חוג בלט בו היא משתתפת המופע יתקיים בהיכל תרבות לקחתי אותה היום לחזרה גנרלית של המופע והיא שוב לא רצתה להשתתף אז חזרנו הביתה, עליי לציין שבפורים האחרון היא הופיע וגם בארועים קודמים , אני מנסה לדבר איתה ולהבין מה הסיבה היא אומרת שהיא מתביישת ולא מאפשרת לי לפתח שיחה ולדבר על כך , האם אלו סימפטומים של חוסר בטחון בלבד או אולי דברים נוספים? ודבר שני אשמח אם תןכלי לייעץ לי מה אוכל לעשות על מנת לטפל בתופעה, ולסיום אציין שהיא ילדה מדהימה ויפה ויש לה הרבה חברות והיא מקובלת ומזמינה חברות אני לא מצליחה לשים את האצבע ולהבין מה גורם לה להתנהג כך? תודה .

לקריאה נוספת והעמקה

אורית שלום רב, בתך החמודה עומדת בפני מעבר משמעותי מאוד בחייה – סיום תקופת הגן ומעבר לכיתה א'. זאת אומרת, פרידה ממקום ברור ובטוח ומעבר אל מקום, שמבחינתה רב הנסתר על הגלוי. יכול להיות שהתנהגותה קשורה לכך. היא מסתגרת ומתבישת יותר. לא היתי ממהרת לקפוץ למסקנות ולאבחנות. בהתנהלות מולה רצוי לא לוותר לה במהרה, אך מן הצד השני חשוב להיות קשובים, ולא להכריחה לעשות דברים שאינה רוצה. היו אמפטיים להתנהגותה, ושקפו זאת במילים, למשל: אני מבינה ורואה שקשה לך להופיע במסיבה. האם יש משהו שיכול לעזור לך ? אולי נבקש מהמורה שתהיה איתך או אולי מחברה טובה ? אם בכל זאת את לא רוצה, ניתן ללכת הביתה. קבלי זאת בהבנה, בדיוק כמו שעשית עד כה. אם בכל זאת, התנהגות זו מחמירה או פוגעת בהתנהלותה, יש לפנות להתיעצות נוספת. בהצלחה, שירלי

13/06/2014 | 11:54 | מאת: איילת

הי שירלי, יש לי שני ילדים, הבת הבכורה בת 4 וחצי והבן בן 3. שניהם ילדים מקסימים, חברים טובים, משחקים כל הזמן ביחד ומאוד אוהבים אחד את השני. לאחרונה, ביתי התחילה לשים לב לכל דבר קטן שאחיה עושה או מקבל, וישר היא רוצה גם. זה יכול להיות הדבר הכי קטן, כמו הצבע של הכפית שהוא קיבל או זה שהרמתי אותו מהמקלחת לחדר כדי שלא יחליק. ישר מגיעה השאלה - "למה רק הוא"… או-"אני גם רוצה כמוהו.." אנחנו מאוד רגישים ליחסי הכוחות ביניהם ולעובדה שהיא מאוד רגישה לעניין, ולכן על כל חיזוק או תשומת לב שאנחנו נותנים לו, אנחנו מיד מקפידים להתחייס גם אליה ולחזק גם אותה (ואני לא יודעת אם זה באמת הדבר הנכון לעשות, אבל אני כן יודעת שזה מאוד חשוב לה). הבעיה היא, שהוא מאוד דומיננטי, מאוד חכם ואנרגטי, ותמיד גונב את ההצגה… הוא מדבר שוטף שתי שפות (עברית ואנגלית, אנחנו גרים בארה"ב), שר, משחק, מספר בדיחות, יוזם משחקים… ואני מרגישה שהיא תמיד בתחרות איתו, ושהוא הדביק את הפער אליה מאוד מהר.. אני מנסה להראות ולהסביר לה שהיא מקבלת המון, יותר ממנו, גם בגלל שהיא הבכורה והבוגרת (למרות שבתכלס, ההפרש ביניהם די קטן ככה שאין לי הרבה דוגמאות ליתרון שלה בזה שהיא הבכורה… ), אבל כלום לא עוזר. חשוב לי לציין שהיא מקבלת מאיתנו המון, גם תשומת לב, אהבה ויחס אישי וגם המון הפתעות. אני תמיד לוקחת אותה איתי לקניות או סידורים והיא תמיד מקבלת שטויות שהיא בוחרת לעצמה, ואני לא תמיד קונה גם לו. אני מנסה להראות לה בכל פעם כזאת שתשים לה שהנה היא קבלה והוא לא, אבל ברגע שחוזרים הביתה הכל נשכח... חשוב לי לציין שאני ובעלי בבית מוקדם כל יום ואנחנו מקדישים את הערב רק לילדים, בלי טלויזיה ובלי טלפונים, ככה שתשומת לב לא חסרה להם… אבל אני לא יודעת איך עוד אני יכולה לחזק את המעמד שלה מולו ואת הבטחון העצמי שלה, כדי שתפסיק לקנא באחיה… אשמח לשמוע את דעתך, עזרת לי כבר המון בעבר :)

לקריאה נוספת והעמקה

איילת שלום רב, אחת "הבעיות" המרכזיות של ההורים הינה, שהם רוצים שהילדים שלהם יהיה תמיד שמחים, מאושרים ומרוצים. כאשר דבר זה אינו בא לביטוי בחיים ההורים מרגישים חסרי אונים. נשמע שאתם עושים כל שביכולתיכם לעשות בהורות, ומטפלים בילדיכם באהבה גדולה ובמסירות מרובה. אינכם יכולים לשלוט בתחושותיה של בתכם, וכל ניסיון ליצור מצב שבו היא תרגיש טוב יותר, רק יחזק את תחושת הנחיתות שלה. על-כן, תני מקום לתחושות אלו, והראי לה שיש בחירה בחיים – היא בוחרת רק בדרך אחת מתוך המגוון, לדוגמא: אני מבינה שאת עצובה שהרמתי את אחיך על הידיים, אני רואה שגם את רוצה על הידיים. בואי נראה יחד מה ניתן לעשות – אולי תעזרי לי עם התיק או אולי תחזיקי לי בשמלה – התנהגות זו תעשה לי מאוד שמח. איזה כייף שאת עושה לי כייף, את ילדה מקסימה !! בדרך זו את נותנת מקום לתחושות שלה, מביעה הרבה אמפטיה, שמה גבול ומלמדת אותה לבחור בהתנהגות, שעליה היא מקבלת חיזוק חיובי. בהצלחה, שירלי

ביתי בת שנתיים בעוד כחודש.. מקסימה ונהדרת... מתנהגת כראוי.. עד שמחליטה להתעלל באחותה הקטנה בת השנה עוד חודש.. היא מושכת לה בשיער, חוטפת לה משחקים מהיד... אני מנסה לתת מכה ביד ולהרים את הקול בכעס, היא כלל לא מתייחסת, אך לא כך הדבר עם אביה. כאשר הוא מרים את קולו היא נרתעת ומבצעת את מה שאומר לה... מה לא בסדר,,

מאי שלום רב, הכל בסדר... בתך ילדה מקסימה, נהדרת וכפי הנראה גם מאוד חכמה. היא יודעת היטב כיצד מתנהגים עם אבא וכיצד מתנהגים עם אמא. אבא שם גבול ברור וחד משמעי , ואיתך היא מרגישה שתיארת כאן, תואמת את בני בגילה. בגיל זה הילדים מפתחים את מרחב עצמאותם ובודקים גבולות כל הזמן. על-כן השתדלי לשים דגש על החוזקות של בתך המתוקה ועודדי אותה בהם. בנוסף, זכרי שהיא קטנטונת שבודקת גבולות – כשהיא עושה משהו שהינו גבול, הציבי את הגבול בתקיפות אדיבה (בתקיפות, אך ללא איבוד שליטה וללא כעס). השתמשי במעשים ולא רק במילים. על הגבולות יש לחזור שוב ושוב, עד שהיא תבין שאינך הולכת לוותר לה על כך. בכל מקרה את מוזמנת לפנות להדרכת הורים. בהצלחה, שירלי

12/06/2014 | 11:22 | מאת: איריס

שלום, אני אם לשלושה ילדים הילד השלישי בן 7 ןשמונה חודשים, שואל הרבה פעמים על המוות,ומה קורה לאחר שמתים האם חיים שוב?האם נחזור לאותה משפחה? ביום השואה בערב ששכב לשון קם עם בבהלה ובכה שהוא מפחד הקיא,רעד.כמובן חיבקתי אותו ונסיתי להרגיע. הוא כבר חושב קדימה מה יהיה שנה הבאה ביום השואה.איך אני יכולה לעזור לו. מלבד זאת יש לו פחדים מחיות (עכבישים,נחשים,עכברים, וגם מכלבים) בעיה נוספת הוא איננו מוכן ללכת לחברים הביתה רק שיבואו אליו. נמנע מללכת לימי הולדת בכיתה ,רק לאחר שיכנועים רבים הוא הולך וכמובן נשארים איתו וביום ההולדת הוא משתתף וכיף לו . הוא ילד מאוד רגיש אבל מאוד חברות , איך אוכל לעזור לו ? אני רוצה טיפים על מנת שיתגבר על הפחד ? האם צריך עזרה מקצועית???

לקריאה נוספת והעמקה

איריס שלום רב, חשוב מאוד לסייע לבנך ולהקל עליו את החיים. לפי דברייך, נראה שקיים בסיס חרדתי, שזקוק למענה מידי. ממליצה לך לפנות עימו לטיפול פסיכולוגי ע"י פסיכולוג קליני מומחה בילדים באופן פרטי, דרך קופ"ח או במוקדי בריאות הנפש באזור מגורייך (למרות שתחום זה נכנס כעת לקופ"ח - בדקי זאת). הוא יתן מענה לבנך, לך הדרכת הורים, והכוונה בהתאם לצרכיו. חבל על סבלו וסבלך. כל טוב, שירלי

09/06/2014 | 17:18 | מאת: אני

שלום, אני מעוניינת להמשיך ללמוד ולפתח לעצמי עוד אפשרויות של התפתחות מקצועית. האם לימודי ייעוץ חינוכי תואר שני גם "תופסים" כתואר כללי? אני לא מעוניינת לעבוד כיועצת בבית הספר אז האם לימודי הייעוץ החינוכי רלוונטיים רק למי שרוצה להיות יועצת בבית ספר או שזה יכול לפתוח לתחומים אחרים? תודה.

שלום רב, יעוץ חינוכי אינו נחשב לתואר כללי. נהפוך הוא, זהו תואר שממוקד במקצוע מאוד מסויים. אם אינך רוצה לעסוק בכך, תדקי אופציות נוספות. אם את מעוניינת להתבסס על היעוץ וללמוד הלאה מקצוע טיפולי כלשהו, בדקי האם התואר ביעוץ מאפשר לך את לימודי ההמשך. בהצלחה, שירלי

02/06/2014 | 12:18 | מאת: אורית

היי שירלי, שמי אורית , אמא ל-3.אני זקוקה לעזרתך בעניין הנסיכה הקטנה שלנו בת השנה ו-4 חוד' אשר "עושה לנו בית ספר".... (בשונה מאוד מהשניים הראשונים). כידוע לכל ילד יש את הטמפרמנט שלו אבל,הילדה פשוט עצבנית!! אם היא לא מקבלת משהו שהיא רוצה,היא רוקעת ברגליים, מקמצת אגרופים ,זורקת את עצמה וצורחת עד לב השמיים. חשוב לציין שלא מדובר בגיל "שנתיים הנורא" שהגיע מוקדם...צורת ההתנהגות הזו הופיעה כבר בגיל 4-5 חוד'. אנחנו משתדלים לא להיבהל מהבכי אך,נוצר מצב שבכדי שלא תזיק לעצמה, אנחנו מרצים אותה ו/או מרימים אותה לזמן ממושך. אחרי שנרגעת ואנו מנסים להוריד אותה לרצפה, היא נמתחת ולא מאפשרת. המתוקה שלנו נכנסת למצב הזה בעיקר כשאנשים זרים מסביבה, אך לא רק. הילדה הייתה אצל מטפלת עד לפני 4 חוד' לערך וכעת איתי בבית. יש לנו סדר יום קבוע, היא יודעת ומבינה הכל!! וכשיש לה מצב רוח היא מעסיקה את עצמה, צוחקת בקולי קולות ומשחקת יפה. השינוי במצבי הרוח והחלק הגדול "שהעצבים" תופסים ביום, מקשים עלינו ומעייפים אותנו מאוד. רציתי לדעת ע"פ ניסיונך, האם בגיל הזה הגיוני שהעצבים מתבטאים פיזית??כמו כן, אשמח אם תייעצי לנו כיצד לעזור לה להתמודד עם תסכול ועצבים? ממתינה לתשובתך... תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

אורית שלום רב, ראשית כל, חשוב שתתיעצי על כך עם רופא הילדים של בתך, על-מנת לשלול בעיה בריאותית כלשהי שמפריעה לה, מכיוון שעדיין אינה יכולה לבטא עצמה כראוי. יש להתייעץ לגבי אבחנה מהתפתחות הילד בתחום של ויסות רגשי. (על פניו נראה כהתנהלות שכיחה מאוד לגילה, ובכל זאת ניתן להתייעץ על כך) שנית וכמו שציינת מתוך נסיונך כאמא, לכל ילד יש את הלך הרוח עימו הוא נולד. הסביבה יכולה לחזקו או למזערו, אך הנתון הינו קיים. הינך יודעת היטב שאימהות הן ממציאות הפטנטים מספר אחת. כלומר, חשבי על דרכים שיוכלו לעזור לה בוויסות הרגשי ובמצבי תסכול. דרכים אלו אינן סותרות את הצבת הגבול. זאת אומרת, יש לעזור לה להרגע, אך לא לוותר לה או לפצות אותה. בהחלט יש לשים את הדעת על מוגנותה, ואין לאפשר לה לפגוע בעצמה. בהצלחה, שירלי

30/05/2014 | 23:43 | מאת: איילה

בן שלי יהיה בספטמבר הקרוב בן שלוש ורשמתי אותו לגן עיריה . אך ההתלבטות שלי היא כזאת, הוא אף פעם לא היה בגן ( רק לפני שנה חודש ימים ועזב) האם עדיף להכניס אותו לגן פרטי לשנה הקרובה ? תודה

איילה שלום רב, ההתלבטות לגבי גן עירייה או גן פרטי, כרוכה בשיקולים רבים ומגוונים, כמו: בשלותו הרגשית של הילד ומיומנותו החברתית, בצד שיקולים של עלויות או קרבה לבית. בכל בחירה שתעשי יהיה המחיר בצידה. על-כן כדי לקבל את ההחלטה הטובה ביותר בעבור בנך ובעבורך, ערכי רשימה של חסרונות ושל יתרונות לגן הפרטי ולגן העירייה. זו תוכל לסייע לך להגיע להחלטה. בהצלחה וכל טוב, שירלי

28/05/2014 | 22:47 | מאת: לימור

שלום רב אשמח לייעוץ בהול הקטנה שלי בת שנה וחצי וכבר פעם שנייה בשבועיים סיטואציה של בכי היסטרי כשאני אומרת לא על משהו מסויים שהיא רוצה בזמן השכבה לשינה או כשכעסתי על משהו שעשתה הקטנה נכנסת לבכי היסטרי שאני לא מצליחה להרגיע דוחפת ידיים לפה תוך כדי הבכי אני מוציאה את הידיים מבקשת לא לדחוף הבכי הופך להיסטרי יותר היא ממשיכה עם פעולת הלנסות להקיא בלי ידיים ומצליחה מה אני צריכה לעשות למי לפנות? מפחדת שזה חמור מהו הסימן שאני לא מצליחה לקרוא אשמח לתשובה במהרה ותודה מראש.

לימור שלום רב, בתך המתוקה והחכמה מצאה דרך נפלאה, להביע את מרות רוחה או את חוסר שביעות רצונה בעת הצבת גבולות מצידך. היא רואה שברגע שמשהו אינו מוצא חן בעיינה היא בוכה עד מצב של הקאה, ואז היא מקבלת תשומת לב והתיחסות לרוב. מכיוון שאינך יכולה לשלוט על ההקאה של בתך, יש לתת לכך התיחסות מינימלית ועניינית. זאת אומרת, להציב את הגבול בהתאם לחוקי ולערכי הבית. כשהיא נכנסת לבכי, יש לנסות להרגיעה בעזרת דברים שמרגיעים אותה. אם היא נרגעת ללא הקאה, ממשיכים עם הגבול, למשל: עכשיו הולכים לישון. אם היא מקיאה, לא מתיחסים אלייה, ולא מגיבים באופן ישיר, אלא פעולים בצורה עניינית, כלומר מנקים אותה, מחליפים בגדים ואז משכיבים שוב לישון. אם היא תראה שאינך עושה מכך סיפור גדול והיא אינה מקבלת תשומת לב על-כך, היא תפסיק עם ההתנהגות הזו. בנוסף יש לעודדה רבות במגע ובמילים טובות כאשר נוהגת יפה, לדוגמה: מאוד שמחתי לראות אותך נרדמת יפה, איזו ילדה מתוקה וחכמה יש לי ועוד. חשוב לציין, שיש להתייעץ על כך גם עם רופא הילדים על-מנת לשלול בעייה רפואית כלשהי. בהצלחה, שירלי

25/05/2014 | 18:38 | מאת: חן

הי הבת שלי בת שנה וחודש וכמעט ולא מוכנה לאכול. אפילו לא טועמת את האוכל. מתנגדת הכל תוקף. בקבוק היא כבר מזמן לא רוצה. עכשיו גם דייסה לא. לא מרק לא פירות ולא כלום. מידי פעם מוכנה לאכול מעדן או לחם. ככה כבר יותר משבוע. לא נראה לי כבר שיניים כי לחם עם הקשה כן אוכלת. מתנהגת כרגיל. לא יודעת מה לעשות כבר!!!!! נראה לי שזו בעיה התנהגותית ולא רפואית, מה אפשר לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

חן שלום רב, מניעת אוכל יכולה להצביע על מגוון קשיים. אי לכך יש לבדוק ולברר לעומק את הסיבה להימנעותה ממאכלים שונים. ממליצה לכם להתייעץ עם רופא הילדים ואם יש צורך לפנות להתפתחות הילד לאבחנה מבדלת. בנוסף, ניתן לפנות להדרכת הורים להכוונה לגבי התנהלותכם מולה. בהצלחה, שירלי

17/05/2014 | 10:17 | מאת: כנרת

שלום, לפני חודש נולד לי בן נוסף והבן הבכור בן השנתיים דווקא קיבל אותו בברכה.הוא שומר עליו ומביא לו דברים מנשק ומחבק אותו ואני מערבת אותו בכל מה שאני עושה עם הקטן כך שלא ירגיש מאוים.אילו מאז אני מרגישה שהוא כבר לא מקשיב לי ועושה לי דווקא.אני צריכה לבקש הרבה עד שאני כבר מתעצבנת עליו.בנוסף הוא כשאומרים לו לא הוא מגיב בצעקות ומרביץ. לפני הלידה הצלחנו למתן את ההתנהגות הזאת אבל היום זה בלתי אפשרי.אני אומרת לו שאני כועסת אבל הוא ממשיך להרביץ.אני לא רוצה להשתמש במילה עונש אבל אני מרגישה שזה המוצא היחידי.מה לעשות?!

כנרת שלום רב, מזל טוב להולדת בנך הצעיר – מאחלת לך נחת ואושר רב. יש לך ילד מקסים וחם, שמחבק, שמנשק ושמקבל באהבה את אחיו הקטן. לבנך יש אמא מקסימה (את כמובן...), שמאוד משתדלת ליגרום לו להרגיש שייך ואהוב. עלייך לקחת בחשבון שני דברים חשובים: הראשון, שבנך נמצא כעת בשלב התפתחותי שבו הוא מגלה את עצמאותו ואת מערך החוקים והגבולות בחייו. זאת אומרת, שהוא כל הזמן בבדיקה של מה מותר ומה אסור- שלב שהינו חשוב מאוד לילד, אך מאוד מתיש בעבור ההורים. השני הוא המעבר ממשפחה בעלת ילד אחד למשפחה בת שני ילדים או המעבר מילד אחד לילד עם אח צעיר (מהקטן במשפחה לאח בוגר) שינוי זה מצריך הסתגלות מחדש של כל חברי המשפחה ובטח של בנך. על מנת למזער את התנהגויותיו הבלתי רצויות, יש לשים דגש רב על התנהגויותיו החיוביות ולעודדו על כך. תני לו תפקידים קטנטנים של עזרה בעבורך, ושקפי לו כמה עזרתו חשובה לך, למשל: איזה כיף שיש לי אותך כאן, אני שמחה מאוד שאתה עוזר לי. אספר על כך לאבא כשיחזור מהעבודה. השתדלי לשמור על סדר יום קבוע וברור, ולהציב לו גבולות. אם התנהגותו אינה משתפרת, רצוי לשקול לפנות להדרכת הורים. בהצלחה וכל טוב, שירלי

17/05/2014 | 07:47 | מאת: רן

בתי בת שנה ו4 . ילדה מאוד פקחית , חכמה ומבינה הכל, היא עדיין לא מדברת באופן שוטף אבל יודעת מספר רב של מילים. אני משתדלים לתת לה המון תשומת לב ויש לה גם הרבה צעצועים. הבעיה שהיא מאוד שובבה ולא מסוגלת לשבת ולהעסיק את עצמה דקה אחת , כל הזמן עושה דברים שהיא יודעת שאסור לעשות כמו לטפס על שולחנות בבית לעשות באלגו וכו . כאשר היא עושה מעשה רע אני מרימים את הכל ואומרים לה "נו נו נו ו"אסור אבל היא צוחקת עלינו וממשיכה עם מעשי השובבות. אנו מאוד עייפים וחסרי אונים בטיפול בה ולכן רציתי לדעת מה אנחנו אמורים לעשות? איך אפשר להעסיק ילדה כזאת? , באיזו גרך ניתן להתמוד עם מעשי השובבות ואי השקט ? איך ניתן להעניש בגיל הזה ולגרום לכך שמעשים אלו לא יחזרו? תודה מראש

רן שלום רב, התנהגותה של בתך הינה שכיחה ונורמטיבית לחלוטין. פעוטות בגילה אינם מעסיקים את עצמם יותר מכמה דקות . הדרך אינה בלתת לה תשומת לב מרובה, אלה ללמדה לשחק עם עצמה לאורך זמן מה. לעיתים ריבוי של גירויים (למשל: צעצועים או פעילויות מרובות), גורם לחוסר שקט אצל ילדים. השתדלו לתת לה משחק אחד בלבד, והראו לה כיצד ניתן לשחק עימו שוב ושוב. הדגישו זאת במעשים (שחקו אתם במשחק בהנאה), ובמילים (איזה כייף לי לשחק במשחק, וואו הינה מצאתי רעיון חדש וכו'). בנוסף, עודדו אותה על התנהגות טובה במילים כמו: איזה כייף לנו לראות אותך משחקת, איזו ילדה נפלאה יש לנו, את משחקת ברצינות בצעצוע ועוד. ניתן גם לעודדה במחיאות כפיים – איזה יופי !! השתדלו להמנע לחלוטין מאמירות לא נעימות כגון: את לא יודעת לשחק יפה, תמיד משעמם לך, איזה ילדה מעצבנת וכו'. אלו אינם תורמים למטרה החינוכית. לגבי הגבולות – מילים במקרה זה פחות עוזרות ממעשים, על-כן כשהיא עושה דבר מה שעובר את הגבול במשפחתכם, גשו ומנעו ממנה לעשות זאת יחד עם משפט כמו: אסור לטפס על השולחן. עשו זאת שוב ושוב בעקביות ובחד משמעיות. אמנם מעייף, אך עושה את העבודה. אל תתיחסו לצחוק ולשובבות – זכרו שהיא קטנטונת, שמגלה את עצמאותה לראשונה. בהצלחה, שירלי

16/05/2014 | 17:04 | מאת: עמי

שירלי שלום, יש לי בן חמוד מאוד בן 10 חודשים ואני עומד בצומת שאני מצליח להחליט לאן לפנות. הבן שלי רוצה קבוע על הידיים שלנו לא מעניין אותו שום דבר רק הרצון להיות על הידיים, משחקים כלום. בטח שמתוך זה נובע שהוא לא מסוגל להיות לבד ברגע שהוא מנתק איתנו קשר עין הוא מתחיל מיד לבכות ולרוב גם שהוא בקשר עין הוא בוכה, זה מגיע לבכי של שעה וחצי + עם הפסקות. הילד נמצא במשפחתון רוב היום וביקשנו מהם שלא ירימו אותו כי אנו מפחדים שזה יפגע לו בבטחון העצמי החוסר יכולת לשחק לבד ולהיות לבד ללא "תמיכה" מאיתנו.. אשמח לעזרתך, תודה רבה!

עמי שלום רב, פעוטות רכים בגילו של בנך נמצאים בשלב התפתחותי, שבו הם בונים את מערך הביטחון שלהם בעולם. כל ילד מתפתח בצורה שונה בהתאם למזג הרוח שלו ולאישיותו, בצד מסרים שהוא מקבל מהסביבה, שתומכת או שמערערת את בטחונו. נראה שבנך זקוק עדיין למוגנות שלכם ושל צוות המשפחתון, ולכן רוצה "על הידיים". מכיוון שכך רצוי לא לעשות שום דבר קיצוני, ולקחת בחשבון את גילו הצעיר. זאת אומרת, שיש לשבת עימו ולשחק, ויש לעודדו רבות במחיאות כפיים או במילים, כאשר הוא משחק לבד לכמה רגעים. בנוסף, התייעצו עם צוות המשפתחון ושמעו מהם כיצד הוא מתפקד בגן. האם יש דבר מה שהן עושות שיכול לסייע לכם גם בבית. בניית מערכת של מוגנות וביטחון לילד בצד העידוד יעשו את העבודה. דבר אחרון ולא פחות חשוב, כדאי להתייעץ על כך גם עם רופא הילדים ולשלול בעיה בריאותית או התפתחותית כלשהי. בהצלחה, שירלי