נגישות
נגישות

פורום ייעוץ חינוכי

פורום זה נותן מענה מקצועי ומיומן להורים בשאלות וקונפילקטים מול המערכת החינוכית של הילדים - הן במערכת הפרטית והן במערכת הציבורית.

לעתים ההורים מתלבטים כיצד לנהוג מול המורה, מול הגננת או מול ביה"ס, כאשר מתעורר קושי כלשהו של הילד או של המערכת. חשיבותו של הפורום הוא במתן תשובות והדרכה להורים מגורם שאינוי מצוי בתוך המערכת, אך מבין את כלליה, חוקיה והתנהלותה.

ילדינו מבלים שעות רבות בתוך המערכת החינוכית, וחווים שלל של התמודדויות. כהורים, אנו מתלבטים בכל יום כיצד להוביל את ילדינו להיות מאושרים, עצמאיים, בריאים, אזרחים טובים, ובעלי אחריות על הבחירות בחייהם - פורום זה יעזור לכם בשילוב הנכון והמושכל בין השניים.
660 הודעות
646 תשובות מומחה

מנהל פורום ייעוץ חינוכי

היי. אני מבקרת אצלה פעם בשבוע. היא ביקשה לפני השינה סיפור. שאלתי אותה אם מקריאים לה באופן קבוע סיפור לפני השינה. היא אמרה שלפעמים כן ולפעמים לא. כשלא מקריאים לה סיפור היא אמרה שהיא חולמת חלומות רעים, בהם הרעים מנצחים את הטובים, מגרשים את הטובים, והיהודים - מגורשים! אמרתי לה שעכשיו ליהודים יש ממלכה משלהם והם לא יגורשו ממנה. נראה בסדר?

עדי שלום רב, ילדה בגילה של אחייניתך צריכה להרגיש מוגנת ובטוחה. המילים שלך יכולות לחזק את הביטחון שלה. ניתן גם לשאול אותה מה יעזור לה להרגיש טוב? שמעי מה יש לה לומר. חשבי עימה על פטנטים , שיעזרו לה להרדם ולחלום חלומות טובים, למשל: סיפור לפני שינה (שקוראים לה לעיתים), לספר לעצמה סיפור נחמד, לחבק בובה שתהיה איתה, לחשוב על דברים שעושים לה שמח, לשיר שיר ועוד. ערכו יחד בדיקה של מה עובד ומה לא, כך תוכלי לבנות עימה סל של כלים שיעזרו ויחזקו אותה. בהצלחה, שירלי

שלום. בני בן 11 חודשים, נמצא מגיל ארבעה חודשים אצל מטפלת. מדובר במטפלת מסורה מאוד שהילד ממש נהנה להיות אצלה, ואף מתרגש מאוד כשפוגש אותה ברחוב. בנוסף הוא אלרגי ובררן בעניני מזון, ורק המטפלת מצליחה להאכיל אותו בצורה טובה (בחופשות הוא יורד במשקל...) כעת אני אמורה להחליט להיכן לרשום אותו לשנה הבאה. מצד אחד-אני רוצה מסגרת של גן עם סדר יום, שבה יתפתח מבחינה קוגניטיבית. ומצד שני אני לא בטוחה שזה נכון להעביר אותו ממסגרת כל כך חמה ואוהבת... האופציות העומדות לרשותי הן- להשאיר אותו עד סוף שנה זו, שאז יהיה בן שנה. או-להשאיר אותו עד גיל שנתיים. מה את ממליצה?

מיטל יקרה, אין כאן כלל שאלה או התלבטות. בנך הנו קטנטן ורך בשנים. הוא נמצא עם מטפלת אוהבת ומסורה, ואתם מאוד מרוצים ממנה. איני רואה שום סיבה ושום צורך לעשות לו מעבר שכזה כרגע, ולחשוף אותו להסתגלות מיותרת לגן. יהיו לו עוד הרבה שנים של גן, של התמודדויות ושל מעברים. תנו לו לפחות עוד שנה בסביבה מוגנת ואוהבת. בהצלחה, שירלי

08/05/2016 | 08:57 | מאת: רנא

שלום רב , הבן שלי הבכור היה יושן לבד בחדר שלו במיטתו כשהחדר שלו בדיוק מול החדר שלנו כלומר אנחנו רואים אותו והוא רואה אותנו היה יושן טוב עד הבוקר למעט מקרים בודדים ולעיתים רחוקות. לאחרונה מזה תקופה טובה הוא מבקש לישון על ידינו אפילו להירדם לבד בחדר לא רוצה חייבים להישאר על ידו או לפחות בחדר שלו עד שירדם ובאמצע הלילה מתעורר הרבה פעמים עד שבסוף מתייאשים ומאשרים לו לישון במיטה שלנו או הפוך . הוא טוען שהוא פוחד ויש חלומות רעים אבל לפי הסיפורים שלו מרגישה שמדובר יותר על פינוק הרגל וקינאה מאחיו בן ה 3 שנים שהוא גם יושן באותו חדר על יד אחיו לי זה מאוד מציק כשיש ילד באמצע. כיצד ניתן לטפל בבעיה הזאת בלי לפגוע בילד ובאישיות שלו ??? אני מרגישה שזה רק הולך ומחמיר מה היא ההמלצה שלכם?

לקריאה נוספת והעמקה

רנא שלום רב, נראה שיש פה בלבול בין הרצון שלך לעשות את הכי טוב בעבור ילדייך ובין בניית מערך של גבולות ברורים וחד משמעיים. הבלבול הזה יוצר אצלך את החשש לפגיעה בילד, ואת המקום שעדיף לוותר לו. כל עוד שאת נוהגת כך ו"מפצה" אותו על "העוול" שנגרם לו, הוא ימשיך להרגיש לא טוב. תהי בטוחה במעשייך ובגבולות שאת מציבה לילד. בנוסף, חזקי אותו בכוחותיו ועודדי אותו לרוב. חשוב לא לשכוח שתעודדי את עצמך – את אימא טובה גם כאשר בנך ישן בחדרו. את יכולה לפנות להדרכת הורים לסיוע נוסף, בהצלחה, שירלי

18/04/2016 | 22:41 | מאת: נגה מנשה

הי, ילד בגן חובה (יולי יהיה בן 6) מתוק, מלא בשמחת חיים ואוהב מאוד להצחיק, חכם מאוד יחסית לגילו. מאוד אוהב להתחבא. גם כאשר באה לאסוף אותו מהגן אוהב להסתתר ואז לקפוץ, לפני שינה מסתתר בארון, כאשר רוצה משהו ולא מקבל מסתתר אפילו כעשר דקות על אף שכבר שומע את הדאגה בקולנו כשקוראים לו. אמרנו לו מספר פעמים שזה לא מצחיק אותנו ושהוא חייב לשמור על קשר עין כל הזמן!ושיש דברים מאוד מסוכנים כמו להסתתר בשיח בקיץ שיכולים להסתתר בו נחשים. (אנחנו גרים בכפר). אשמח לקבל ממך חוות דעת והכוונה מהיכן לדעתך נובע וכיצד לפעול בעניין?

נגה שלום רב, נראה שאכן יש לך ילד נבון בעל חוש הומור. הוא, כפי הנראה, משתמש במחבוא כאסטרטגיה להשיג תשומת לב או כדרך להרגיש טוב עם עצמו ועם סביבתו. (גם כאשר כועסים עליו או נותנים לו מלוא תשומת הלב). כאשר הוא מתחבא במקום שאין בו סכנה, יש צורך להיות מאוד עניניים ולא לעשות מכך עניין. חפשו אותו וכשמוצאים יש להמשיך הלאה, למשל : בהכנות לשינה או יציאה מהגן. במקומות שבהם הוא עלול להפגע, יש להגביל אותו, כמו: הוא חייב לתת יד למבוגר או לא לאפשר לו לצאת, לדוגמה: אתה לא יכול לצאת לשחק בשדה, כי אנחנו מאוד דואגים לך שתפגע. בצער רב אתה תשאר בבית. כשתבחר לא להתחבא יותר ננסה לצאת שוב. בטוחני שאם יפספס כמה פעמים יציאה או פעילות מהנה, יפחית התנהגות זו. בכל מקרה יש לעודד התנהגות רצוייה וחיובית. אם התנהגות זו אינה חולפת ממליצה להעזר בהדרכת הורים קצרה וממוקדת. בהצלחה, שירלי

06/04/2016 | 20:10 | מאת: עדי

שירלי שלום, יש לי 2 ילדים אחד בן 2.5 והשניה בת 1.5. הגדול מדבר וחכם מעבר לגיל הקטנה עדין לא מדברת. בתחילת השנה נכנסו לפעוטון חדש ואחרי החגים שהתחילו לבקר ברצף בפעוטון, הרגשתי שינוי התנהגותי אצל הבת, נהייתה שקטה, ביישנית, מכונסת בעצמה. מאוד נבהלתי, ושאלתי בפעוטון איך היא? וגם את הבן הגדול שאלתי איך היא בגן, והוא סיפר לי שהמטפלת שלהם מרביצה לביתי, וצועקת עליה.שאלתי את ביתי האם היא מרביצה לך? והיא הנהנה עם הראש וסימנה לי ביד שמקבלת מכות. למחרת הוצאתי אותם מהפעוטון ואמרתי למנהלת הגן שמאז שהכנסתי אותם הקטנה שלי השתנתה לרעה, ותסיק את המסקנות לבד. הכנסתי אותם לפעוטון עם גננת מנוסה שקבלתי עליה המלצות, אבל מאז הבן הגדול שלי לא מרוצה, הקטנה לעומתו פורחת, רוקדת, רצה , משתוללת, ילדה שמחה.עדין לא מדברת. אבל הגדול ממש מתלונן שלא אוהב את הגננת וגם היא אמרה לי שקשה לה להתחבר אליו. לפני שבועיים הוא אמר לי שהגננת אמרה שתרביץ לו עם מקל והיום חזר מהפעוטון ואמר שהיא הרביצה לו עם מקל. והיום בצהרים כשלקחתי אותו מהפעוטון הגננת ישר פנתה אלי בשאלה מוזרה של- מה הוא סיפר לך אתמול שהיה בגן? אמר משהו? אני כבר לא יודעת מה לעשות, משתגעת מהמחשבה שאולי מקבל מכות, וגם מה לעשות?? מחכה לתשובה מהירה תודה

לקריאה נוספת והעמקה

עדי שלום רב, מצד אחד, נראה לי שאת כבר יודעת את התשובה. אם יש שאלה או אי וודאות , אין שאלה. מציעה לך למצוא מקום שבו תרגישי שילדייך בטוחים ומוגנים. מן הצד השני, צריך לבדוק ולברר היטב האם בנך פיתח אסטרטגיה להפעיל ולהדאיג אותך, ובכך לקבל תשומת לב. בדקי ושוחחי עם הורים נוספים, הם יסייעו לך לקבל את התשובה. בהצלחה, שירלי קליין

20/03/2016 | 00:27 | מאת: שיר

שירלי שלום, אני יועצת מתחילה, אחרי המתווה.. ויש לי 2 שאלות: 1. תלמיד בכיתה ו' שמסתובב בלי סוף בביהס, בשיעורים מוסח מאוד, לא מרוכז, מוטרד, עם לב טוב וענק! אבל לא מצליח לתפוס את עצמו, דברתי איתו בתחילת השנה כמה פעמים, לא הצלחתי להבין ממה השינויים והוא אומר שהוא מאוד מבולבל השנה.. לא יודע ממה. ניסיתי לגייס את הוריו אבל הם ממש לא בקטע של לראות קשיים, הם אומרים שזה יעבור לו עם הגיל.. מה אני עושה איתו? כואב לי הלב עליו 2. ביהס שאני עובדת בו הוא ביהס קשה עם הרבה צרות ומורכבויות. המנהלת לא מתנהלת נכון ואני לא מצליחה לשים אצבע מה בדיוק לא טוב בהתנהלות. לאחרונה שמתי לב שבכל שטות היא מערבת אותי, בעיות משמעת, קבלת תלמידים חדשים, בעיות בין צוות המורים, אני עובדת רק 3 ימים בשבוע ובימים החופשיים שלי היא דואגת לשלוח לי מיליים בלי סוף עם כל מיני שטויות כמו: הילד הזה לא נראה לי טוב.. יש קשיים עם כיתה זו... אני צריכה תשובה מהירה לגבי ענין מסוים... התכתבויות שלה עם הורים.. זה מאוד מרגיז אותי, אני לא מצליחה לעשות את העבודה שלי אלא להתעסק כל הזמן בצרכים של המנהלת. מה לעשות? אני מכירה את עצמי בתור אחת שקשה לי לשמור על גבולות ואם סוחבים אותי לבעיות אני נשאבת אליהם גם אם זה לא שלי, לא מתוך שליטה אלא מתוך חוסר שימת לב לצרכים שלי ורק בסוף יום אני קולטת כמה פגעתי בעצמי גם פיזית שלקחתי על עצמי יותר מידי ללא מנוחה וגם מעשית שלא הספקתי מה שרציתי לעשות? מרוב שמנהלת ביהס דומיננטית וסוחבת בדיבור שלה אני אפילו כבר לא בטוחה כל כך בהגדרות התפקיד שלי ומה נכון שאעשה, איך לבנות תוכנית ייעוצית נכונה ולא לזוז ממנה? ואיך אדע לזהות את הגבולות של עצמי ולשמור עליהם? אשמח לתשובה מהירה תודה!!

לקריאה נוספת והעמקה

שיר שלום רב, התחושות שאת חווה כעת הנן שכיחות ונורמטיביות לשנה הראשונה בעבודת הייעוץ. ראי בשנה זו שנת הסתגלות ולמידה. כל יועצת בונה לעצמה את "האני מאמין" הייעוצי שלה בהתאם לאופייה ובהתאם למדיניות בית הספר. בתום השנה הזו חשבי עם עצמך ועם קולגות למקצוע מהן הגדרות התפקיד כפי שאת רואה אותם. לאחר מכן, שוחחי עם המנהלת ובדקי כיצד היא תופסת את תפקיד היועצת בבית הספר. כך תוכלו להגיע לעמק השווה שמתאים גם לך וגם לה. חלק מהדברים שתיארת הם המהות של עבודת היועצת, אך מסכימה אתך שיש צורך לפעול ממקום של גבולות ברורים, שישמרו עלייך ועל כוחותייך, למשל הסיפור על הילד מסעיף 1 – התפקיד שלך לתאר להורים מה קורה לילד מבחינה רגשית, לימודית והתנהגותית ומה המחיר. בנוסף , את צריכה להפנות אותם לגורמי אבחון וטיפול בהתאם ולסייע להם לעשות זאת. כמו כן עלייך לעזור למורות ולמחנכת להתמודד עמו ולחזקן. עד כאן תפקידך. אין את אחראית על החלטת הוריו ואין זה מתפקידך לטפל בבעיות המשמעת שלו. תני לעצמך את הזמן ללמוד ולהתרגל, בטוחני ששנה הבאה תהיה הרבה יותר קלה. בהצלחה, שירלי

21/03/2016 | 20:54 | מאת: שיר

שירלי שלום, קראתי בעיון את תשובתך ותודה רבה עליה! מאתמול אני חושבת עליה,היא עזרה לי להפחית לחץ ואחריות שלקחתי מידי על דברים אבל הדבר שהכי קשה לי בתשובה שכתבת שזה מתאים ליועצת מתחילה בשנה ראשונה, אבל אני שנה שלישית!! וזה מה שקשה, חשבתי שנכון בשבילי לעזוב את ביהס בסוף שנה, יותר מידי מקרים קשים ומנהלת שאוהבת להכניס כל הזמן פרויטקים חדשים בלי להתחשב בכוחות של הצוות. מצד אחד המשרה שלי שם יחסית גדולה 20 שעות אבל מצד שני קשה לי מאוד ואין לי כוח לעשות דבר לעצמי אחרי בית הספר. איך אדע אם נכון עבורי לעזוב? שוב, תודה!

שירלי שלום, בני בן שלוש וחצי, ילד ראשון (ואח לבן 10 חודשים). נמצא בגן טרום טרום חובה. הגננת והסייעת מקסימות ומספר הילדים לא גדול (26). הגננת טענה לאחרונה שבננו לא משתף פעולה עם ילדים אחרים בגן, מעדיף לשחק לבד ואם מישהו מנסה להשתלב הרבה פעמים הוא תוקף אותו. שוחחנו עימו מספר פעמים ואכן מרביץ פחות, אך עדיין מתקשה במשחק עם שאר הילדים. כשאנחנו מגיעים בבוקר לגן, הילדים רצים אליו, מדברים איתו והוא מאוד אהוב על ידם אך דוחה אותם שוב ושוב. אנחנו מנסים להשאר בגן ולשחק איתם אך כל דבר שהילדים מציעים הוא עונה ב"לא רוצה, לא בא לי". מחוץ לגן הוא לא מתנהג כך. השבוע היינו בגן הציבורי והוא פגש ילדים מהגן ושיחק איתם בשמחה (הוא אפילו קצת חסר בטחון ועוקב אחרי מעשיהם ומעתיק אותם). מה לדעתך גורם להתנהלות הזאת בגן? איך אנחנו או הגננת יכולים לסייע?

לקריאה נוספת והעמקה

טל שלום רב, מדברייך עולה, שיש לך ילד מתוק, חביב, חברותי ואהוב. יש לבדוק ולברר האם היה שינוי כלשהו בחייו, כששינוי זה יכול להיות לא משמעותי בעבורכם, אך בעבורו כן, למשל: גננת חולה, ילד שהעליב אותו, התפתחות של אחיו ועוד. אם אינכם יודעים על שינוי, השתדלו לא לעשות עניין גדול מהרצון שלו "קצת להתרחק", ואל תתנו לכך תשומת לב מיותרת. כלומר, המשיכו להציע לו לשחק עם חברים או כאשר משחק לבד יש לשאול אותו האם הוא רוצה להצטרף לחברים או לשחק לבד. נראה שהוא בונה את המקום שלו בחברת הילדים, ומנסה דרכים שונות בקשר, כמו: מכות או דחייה, שמנוגדת לחוסר ביטחון או לביישנות. יש להמשיך לחנכו בדרך הטובה וללמדו מה מותר ומה אסור – אסור להרביץ, למשל. בנוסף, הדגישו ועודדו את התנהגותו הטובה ובכך תתנו לו מקום טוב וחיובי. בהצלחה, שירלי

15/02/2016 | 14:58 | מאת: שני

היי, לאחרונה יש שינוי התנהגותי אצל בני בן ה5. גם הגננת ציינה בפני שבשלושה שבועות האחרונים הוא מתנהג אחרת - מוצץ אצבע באופן קבוע (לפני היה מוצץ אצבע רק לפני שינה) לא מקשיב ומדבר כל הזמן בטון תינוקי. לפני חודש וחצי הייתה אסיפת הורים שבה הגננת ציינה כי הוא חברותי מאוד ומשחק עם כל קבוצות הגן מתנהג בבדרות ונותן דוגמה לילדים, מקשיב ועוזר כל הזמן. עכשיו הוא ממש לא מקשיב. השינויים בבית לאחרונה (מזה 3 חודשים) - התחלתי ללמוד פעם בשבוע אחר הצהריים ויוצא שימי שני ושלישי אני לא רואה אותו כלל (שלישי אצל אבא שלו - אנחנו גרושים) בנוסף אני נמצאת בזוגיות 3 וחצי חודשים ובחודש וחצי חודשיים האחרונים הוא גר איתנו והם מסתדרים ממש טוב הבן שלי ממש אוהב אותו ומרגיש שהוא חבר שלו ומחכה שיבוא הביתה.. אני לא יודעת מה לעשות.. אשמח לקבל עצה בנושא או מה עלי לעשות ולמי לפנות...

לקריאה נוספת והעמקה

שני שלום רב, תיארת יפה מאוד את השינויים הרבים שעברה המשפחה. שינויים לוקחים זמן ומצריכים אורך רוח וסבלנות להתרגל ולקבל את השינוי. מציצת האצבע יכולה להדגיש את החרדה ואת אי הודאות של בנך. הוא זקוק לתחושה של מוגנות ובטחון, כדי להרגיש יותר טוב עם עצמו. על-כן חשוב שתמנעי מייסורי מצפון ורגשות אשמה, שמובילים לעתים לפיצוי יתר ופינוק. אלו מעברים מסר שגוי שאכן יש משהו פגום או לא טוב בחייו ולכן המבוגרים חייבים לפצות אותו. הוא זקוק לשגרה ולסדר קבוע וידוע מראש, הוא זקוק לגבולות ברורים, הוא זקוק לעידוד רב והרבה אהבה. יש לשתף את הגננת בשינויים הרבים, ולבקש את עזרתה המקצועית. נשמע שהוא ילד בעל מעלות רבות, הקפידי לשים זרקור על כך. בכל מקרה כדאי שתפני להדרכת הורים להכוונה ממוקדת. בהצלחה, שירלי

18/02/2016 | 10:57 | מאת: שני

תודה רבה

09/02/2016 | 19:55 | מאת: Mary

שירלי שלום רב, בני בן 6, תלמיד כיתה א כבר זמן מה משתמש במשפט ... אוף לא יכול..... או ... נו אמא אני לא יודע!... זה קורה בגן כשיש קושי במשהו ספציפי וגם כשאין כלל, אפילו בדברים בסיסיים שעליו לעשות על בסיס יומיומי. זה מרגיז במיוחד בזמן הכנת שיעורי בית כשאני רואה שהוא פשוט איינו מרוכז ולא מתכון להתרכז אלא בדיוק הפוך.רק אם אני מעירה לו בצורה נוקשה הוא מפסיק עם התגובה הזאת אבל הייתי רוצה להמנע מהטונים נוקשים ולמנוע כלל את האי נעימות מיותרת זו שמקלקלת לשנינו את האווירה בבית. אשמח להמלצותיך. מראש תודה

לקריאה נוספת והעמקה

מארי שלום רב, לעתים יש להורים צפייה, שהילדים יעשו מטלות, כמו: לסדר את החדר או להכין את שיעור בית בשמחה ובאושר ורצוי גם ללא תלונות. צפייה זו אינה באה לביטוי במציאות, ויוצרת תסכול וחוסר אונים. נסי לחשוב מה המסר של הילד, למשל: קשה לי המעבר מילד "קטן" בגן ילדים לילד "גדול" בעל מחויבות לשיעורים או אני זקוק לעזרה או אני צריך שתראו אותי וכו'...ההסבר מגיע מתוך הסובייקטיביות שלו. תגובה של כעס או של מוגנות יתר עלולה לחזק התנהגות זו שהנה בלתי רצויה. על-כן חשוב מצד אחד להביע אמפתיה לקושי ולהציע עזרה. אך מן הצד השני להמשיך עם הגבול והחוק, ולסיום לא לשכוח לעודד. לדוגמה: אני מאוד מבינה שקשה לך להכין את שיעורי הבית. האם יש משהו שאני יכולה לעזור? או בוא נחשוב מה אתה צריך? שעורי בית חייבים לעשות, הם חלק מהמטלות ומהתרגול של תלמידים, ואתה תלמיד. העידוד: אני רואה שאתה עושה מאמץ רב, אני גאה בך שאתה משתדל, אני בטוחה שאתה עושה כל מה שאתה יכול וכו' – בעידוד יש לשים דגש על הדרך ועל המאמץ ולאו דווקא על התוצאה הסופית. בתום השיעורים ניתן להציע פעילות נחמדה, למשל: לצאת לגינה או לשחק משחק קופסה. בהצלחה, שירלי

28/01/2016 | 20:24 | מאת: כרמית

שלום שירלי, בני בן ה-4 לא כל כך אוהב לבוא לאכול כשקוראים לו. וזמן הארוחה יכול להימשך שעות. אם לא מאיצים בו זמן הארוחה יהיה שעתיים פלוס מינוס. זה קורה גם בגן וגם בבית. זה כנראה מאוד בולט כי הסייעות בגן סיפרו לי על זה מיוזמתן בלי ששאלתי. בכל הגנים בהם היה. זה תמיד היה כך. מאז שנולד. הוא לא מתלהב מפעולת האכילה. הוא חולם או משחק עם האוכל או מדבר או שר וגם כשהוא כבר אוכל הוא לועס נורא לאט... :-) זה מצחיק ועצוב גם יחד. בזמן האחרון החלטנו אני ובעלי להסביר לו שארוחת הערב (שמתחילה בשש וחצי) תסתיים בשבע וחצי ואחרי זה הולכים למקלחת ואין יותר אוכל. אני נותנת לו מעט התראות בזמן הארוחה שהזמן עומד להסתיים (וגם לפני הארוחה, שכדאי שיבוא מהר כי לא ישאר לו זמן לאכול). האמת שזה עובד יחסית בסדר. הוא אומר לפעמים בסוף שהוא עדיין רעב (אחרי ששר ודיבר וחלם כמובן במקום לאכול...) אבל תמיד הוא מספיק לאכול מנה לא רעה בכלל ואפילו קינוח כמו פרי או ביסקויט. אני לא יודעת אם הוא באמת רעב או שסתם מנסה למשוך את הזמן כדי לא ללכת להתקלח... האם אנחנו נוהגים נכון? האם שעה זה פרק זמן מספיק בשביל ילד בן 4 לאכול? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

כרמית שלום, נראה שאתם נוהגים עמו בצורה שמציבה לו גבולות ומלמדת אותו סדר וארגון. שעה בהחלט מספיקה לארוחה בנחת רב . בנוסף, את רואה שהוא אוכל דיו, כך שאין סיבה לדאוג. המשיכו להיות ענייניים ואל תעשו מכך סיפור גדול. בהצלחה, שירלי

שלום, יש לי 2 אחייניות. אחת בת שנה וארבעה חודשים והשנייה בת חמש וארבעה חודשים. אתמול הגדולה אמרה משהו בסגנון: "אני לא מאמינה שהמוצא של אדם וחווה הוא מהקוף". כבר לפני מספר שבועות שאלנו אותה מה ברא אותנו במסגרת השאלה שלה: "למה לציפורים יש כנפיים?" היא ענתה: "אלוהים". הבית הוא בית חילוני, אבל יכולות להיות השפעות מהגן (גן חילוני) או הסבא. מה אומרים לה ואיך מפתחים איתה את הדיון? בתודה מראש, עדי

עדי שלום, התפיסה של האמונה ושל הדת משתנה מבית לבית. גם בית חילוני יכול להאמין באלוהים ולקיים את המסורת. אם הבית הנו פתוח במחשבה ניתן להציג לאחיינית הבכורה את האפשרויות, למשל: מוצא האדם מן הקוף או/ו אלוהים ברא את האדם. ניתן לשאול אותה במה היא מאמינה ? היא יכולה לענות תשובה כמו: באמא ובאבא. כל אדם זקוק לאמונה כאמצעי לחיזוק תחושת השייכות והערך . הדיון עם ילדה בת החמש יכול להיות סביב הכוחות שלה – מי מחזק ומעודד אותה גם כשקשה וגם כשכייף ? לילדה בגילה קשה יותר לתפוס דמות מופשטת. כייף לקיים שיחה פילוסופית עם ילדה בת חמש –תהנו, שירלי .

שלום לכולם. אני בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית, וניסיון רב בתחום. אני רוצה מאוד לעשות תואר שני, אבל בתחום שלי זה דורש המלצות ממקום עבודה, ולצערי מאז שילדתי, לפני כ-3 שנים, לא מצאתי מקום שאוכל להתברג בו. חוץ מזה תמיד רציתי לעבוד עם ילדים ונוער, אבל הניסיון שלי רק עם מבוגרים, ולא מקבלים אותי לעבודות בתחום הזה חשבתי לעשות הסבה מקצועית לייעוץ חינוכי. במכללת רמת גן, שקרובה לביתי, מוכנים לקבל אותי למסלול תואר שני בייעוץ חינוכי, והשלמה לתעודת הוראה. יש לי כמה שאלות בנושא:1. האם יש מספיק עבודה בתחום? בפרט, האם יש בתי ספר שיש בהם תקן ליותר מיועצת אחת? 2. האם המסלול במכללת רמת גן מוכר ע"י משרד החינוך? 3. האם מישהו יכול להמליץ לי על המסלול הזה? 4. האם יש אפשרות להמשיך ללימודי פסיכותרפיה עם תואר שני מסוג זה? תודה ושבוע טוב, דנה גל.

לקריאה נוספת והעמקה

דנה גל שלום רב, הדרך הטובה ביותר להבין את עבודת היועצת הנה לשוחח עם כמה שיותר יועצות שעובדות בתחום. כל בית ספר מתייחס לעבודת היועצת בדרך אחרת, ובנוסף יש טווח פעולה נרחב לאשיות של היועצת בעבודה. את מוזמנת לגשת לבתי ספר באזור מגורייך ולפנות ליועצות, בטוחני שהן תשמחנה לסייע. ההיצע והביקוש לעבודת היועצת החינוכית תלוי מאוד באזור מגורייך. ישנן תקופות שבהן זקוקים ליותר יועצות וישנן תקופות שפחות. בכל מקרה, בכל שנה ישנן יועצות שיוצאות לשנת שבתון, יועצות שיולדות או בחופשת לידה, יציאתה לגמלאות או כל סיבה אישית אחרת. אם תרצי לעבוד בתחום, תוכלי למצוא עבודה, אולי לא מיד בתנאים אופטימליים, אך מי שרוצה מוצא. ישנם בתי ספר שיש להם תקן לשתי יועצות ואף לשלוש. הכל תלוי בגודל ביה"ס ובצורך של ביה"ס. לגבי מוסד שמוכר במשרד החינוך, עלייך לפנות ישירות למשרד החינוך ולשאול, אכן חשוב שתלמדי במקום מוכר. לימודי פסיכותרפיה נלמדים במקומות שונים בארץ. ישנן שלוש אגודות מוכרות: האגודה הישראלית לפסיכותרפיה ממוקדת, האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית והאיגוד הישראלי לפסיכותרפיה. את מוזמנת להיכנס לאתרים שלהם ולבדוק שם את הדרישות לקבלת הסמכה. בהצלחה וכל טוב, שירלי

שלום, הסיפור הוא מעט מורכב אך אני מוכרחה לציין מעט פרטים על-מנת שתוכלh לקבל תמונה כוללת. אני נשואה ויש לי שלושה ילדים 5,3,2 , עברנו באוגוסט האחרון מנתניה לכפר יונה, כאשר המעבר היה במטרה לאחר כוחות עם אחותי הגרושה עם 2 בניה בגילאים 17 ו-13 , לצערי עברו ארבעה חודשים והמגורים המשותפים לא צלחו . כעת ברורה ההחלטה שעלינו לעבור דירה ויחד עם זאת איננו בטוחים כלל אם להישאר בסביבה הזו או לחזור לנתניה לשכונת מגורים אחרת... החשש הגדול שמעיב על החלטותיי היא שמא ילדיי יפגעו ריגשית ונפשית מהמעבר חזרה לעיר מה שמצריך מעבר מסגרות גנים , חוגים וכו' מחד ומאידך להישאר בסביבה הזו ולעבור לבית אחר, החשש שלי שבתי תעלה לכיתה א' בשנה הבאה ואני רוצה יציבות עבורה ולשאר ילדיי במקסימום. יש לציין שמעבר חזרה לעיר יאפשר לנו להגיע למקומות העבודה ביתר קלות אבל לא הייתי רוצה לקבל החלטה על בסיס זה בלבד. מה אני עושה???? איך אני ממזערת פגיעה בגוזלים שלי? חשוב לציין שמעבר דירה חייב להתבצע בכל מקרה ואינו סובל דיחוי למען בריאות כולנו וכמובן שאני מכה על חטא מידי יום על ההחלטה שנלקחה אז, אך לא נותר לנו אלא להסתכל קדימה ולקבל את ההחלטה הטובה והנכונה ביותר לכולנו.

אינס שלום, אכן החלטתך ובחירתך אינן קלות ופשוטות כלל, ועלייך לקחת בכובד ראש את כל הגורמים. בטוחני שעשית כל שביכולתך לאפשר לילדייך סביבה טובה ומוגנת, ועל-כן חשוב שתמנעי מייסורי מצפון ורגשות אשם מיותרים, שעלולים לפגוע בשיקול הדעת. נראה לי שאת כבר יודעת את התשובה לגבי מעבר. הרי בכל מקרה אתם צריכים לעבור דירה, ולפי מה שכתבת המעבר לנתניה יטיב אתך. ילדייך צעירים, כך שאם תרגישי טוב ובטוח במעבר, תוכלי להכיל טוב יותר את זמן ההסתגלות שלהם ושלך. בנוסף, רצוי שמעבר זה יהיה לתקופה ממושכת שתתן לילדים ולך את הזמן להתסגל ולהשתייך מכל הבחינות. בהצלחה ובשורות טובות שירלי

08/12/2015 | 23:34 | מאת: מזל

שלום, בני הבכור בן 11. ילד חכם ונבון אך מכיתה א סובל מבעיות חברתיות. עם עליות וירידות. אנו ההורים עושים כל מאמץ לחזק אותו בפן המשפחתי. שם הוא אהוב מקובל ושמח. אנו מחזקים אותו על ידי חוגים וכישורים בהם התברך. ניתן להאשים את המערכת הבית ספרית למצב הכיתתי. מצב של החרמות ודפוס התנהגות שלילית. הכיתה 'נפלה' בין הכיסאות.. בשיחה עם המורה הילד אשם גם במצב. מכיוון שהוא נוקשה מול החברה. לצערי גיליתי שזו אמת. יתכן שזה סימפטום של כל השנים שעבר. השאלה איך אני מעודדת אותו? מרככת אותו? שיהיה נעים עם הסביבה, ייתן אופציה לסליחה של החבר ולא התעקש מולו? לא ירגיש מאוים? נ.ב אין באפשרותנו להעביר לבית ספר אחר.

לקריאה נוספת והעמקה

מזל שלום, לבן שלך יש מזל גדול, שזכה במשפחה טוב ותומכת, שעוזרת לו להתמודד בקשייו. על-מנת לעזור לו יש צורך לסייע לו בכל החזיתות. כלומר, לאפשר לו טיפול קוגנטיבי –התנהגותי, שיעזור לו להתמודד בחברה בעזרת מיומנויות חדשות שירכוש בטיפול. בנוסף, חשוב שתפנו להדרכת הורים, כדי לקבל כלים שעימם תחזקו את כישוריו ואת מעלותיו בצורה יעילה ומיטבית. בנוסף לכך, יש לעדכן את צוות ביה"ס בהליך החדש שהוא עובר, ולבקש לבנות בעבורו תוכנית, שבה יסייעו לו לגשר על הקושי החברתי בהדרכה ובתיווך של המטפל/ת שתבחרו בעבורו. דרך זו מקיפה את מערכות היחסים שבהן בנך נמצא. את יכולה לפנות לעזרה דרך קופ"ח, באופן פרטי ודרך ביטוחי בריאות . כמו- כן את מוזמנת להתיעץ עם יועצת ביה"ס לגבי מענה טיפולי דרך הרשות המקומית, כמו : השירות הפסיכולוגי או שירותי הרווחה. בהצלחה ובשורות טובות, שירלי

02/12/2015 | 15:35 | מאת: מאיר

הי, הבן שלי בן 8 בכיתה ג'. במהלך השנה האחרונה הוא מראה סימנים של חוסר כבוד וחוסר בגבולות ביחס הישיר כלפי המורים והילדים בבית הספר. הדבר בא לידי ביטוי בחוסר אמון בסיסי לצוות המורים והצקות לילדים. אודה לך אם תוכלי לחזור אליי במידה והנושא בתחום המקצועי שלך. תודה,

לקריאה נוספת והעמקה

מאיר שלום רב, אשמח לסייע! שירלי

01/12/2015 | 16:36 | מאת: שמואל

תודה על העצות שכ"כ נכונות, אבל מה שכתבת להתעקש שהגננת תתערב, בהתחלה אכן ניסיתי, ללא הועיך ובהמשך אמרו לי גננות שעבדו עם הגננת הזו לפעמים, שאני יכול רק להזיק אם אמשיך לבקש, כי היא גננת שלא יכולה לקבל עצות מהורים אפי' כשזה לא ביקורת עליה, ולכן בגן הזה אני בבעיה שהגננת בשום אופן לא תתערב, למרות שהיא היתה יכולה בקלות לפתור את המצב, אם היתה מאירה לבתי פנים, ומחמיאה לה לפעמים, הבטחון עצמי של בתי מיד היה עולה, אבל מי שמכירה את הגננת אמרה לי: "לגננת הזו מותר רק להחמיא, ואם לא אז עדיף להעביר אותה גן" האם למרות שזו כזו גננת עדיף לא להעביר גן? נ.ב. תודה על היעוץ שמעיד על איכפתיות עמוקה, והלוואי שלגננות עצמן היה אפי' קצת מהאיכפתיות הזו בהערכה שמואל

שמואל יקר, כמו שנאמר המחיר של הוצאת הילדה מהמסגרת בתקופה זו של השנה ומעבר לגן חדש, אינו פשוט כלל. יחד עם זאת, אם אתם מרגישים שהישארותה בגן תפגע בה אף יותר, יש לשקול מעבר. אם הגן שייך לרשות המקומית עומדים לרשותכם השירות הפסיכולוגי , יועצת הגן והפיקוח עימם ניתן להתייעץ ולחשוב יחד. כל טוב, שירלי

01/12/2015 | 11:25 | מאת: מאיה

שלום, רציתי לשאול האם זה תקין שילדה בת 8 ציירה על הדובי שלה איבר מין גברי? האם זה עשוי להעיד על משהו שעברה?? אודה לתשובה

מאיה שלום רב, חשוב מאוד לא להסיק מסקנות מהירות או פירושים מוטעים. הסיבות לציור אברי מין יכולות להיות רבות ומגוונות. כדאי לערוך בירור עם הילדה על כך בדרך נעימה, פתוחה ורגועה. שמעי מה יש לה לומר, וכך תדעי כיצד לפעול בהמשך אם בכלל. אם את מרגישה שהנושא "גדול" עלייך, את יכולה להיעזר ביועצת בית הספר או/ו פסיכולוג בי"ס. בהצלחה, שירלי

30/11/2015 | 23:10 | מאת: שמואל

יש לנו תאומות בנות 4.5, בשנה שעברה למדו יחד בגן, השנה הפרדנו אותן לשני גנים, אחת מהן החלה לפרוח מאז יותר, ואחת מהן להיפך.. התחילה לאבד ביטחון עצמי, ואין לה חשק ללכת לגן, מבירור שעשיתי נודע לי שהגננת שלה היו הרבה מקרים שפגעה בבנות, והשפילה אותן, בד"כ ממשפחות שלא חששה מההורים, בד"כ בת שהיא החליטה שצריכה טיפול, לצערי בתחילת שנה גם בתי מטרה לפגיעות, אני שוחחתי עם הגננת על כך ונראה שהצלחתי לגרום לכך שלא תפגע עוד בבתי. אבל החלה בעיה חדשה: הילדה באה מהגן ומספרת שיש חמש בנות שמעליבות אותה מדי יום, ניסינו לחזק אותה שבטח הן מקנאות ואין לה להתרגש, אבל בכל בוקר היא לא רוצה ללכת לגן, וניסינו לדבר עם הגננת שתטפל בבעיה, שתבדוק אם זה נכון ותזהיר את הבנות לא לפגוע בה, ובמקביל תשתדל להרים את המורל של בתי ע"י מחמאות וכו', אך הגננת אינה מוכנה לשתף פעולה היא אומרת: זה לא נכון לא פוגעים בה. וגם אם מישהי מנסה להעליב אותה לא קרה כלום!!! אומרים לילדה שזה לא נכון שהיא משוגעת, זה לא נכון שהבגד לא יפה, והיא לא צריכה להיפגע. היות שאני ראיתי שהגננת הזו לא רגישה לעניין של העלבות בכיתתה, ואפי' גם בעצמה לפעמים מעליבה בנות אני מתלבט האם נכון עכשיו להעביר אותה לגן אחר, או שהבעיה רק תחמיר כי שם היא עדיין לא מכירה שום ילדה מהכיתה, היתרון ששם אמורה להיות גננת יותר אנושית, שאמורה לסייע לעלות על דרך המלך אשמח לקבל תשובה המון תודות

לקריאה נוספת והעמקה

שמואל שלום רב, במקרה זה ישנם כמה היבטים אותם יש לקחת בחשבון. ראשית, את תקופת ההסתגלותה של בתך לגן החדש ואת ההסתגלותה לגן החדש ללא אחותה התאומה. מעבר זה לוקח זמן, אורך רוח וסבלנות. לא כל שכן אצל אחים תאומים, שמגיעים מתוך קירבה גדולה והחסר של השני גדול. שנית, יש להמשיך במעקב אחר התנהלותה של הגננת ולהיות עם יד על הדופק לגבי מערכת היחסים שלה עם הילדה. התעקשו שהיא תפעיל שיקול דעת וכלים פדגוגיים חינוכיים, כדי ללמד את ילדי הגן חברות טובה, שיתוף פעולה וכבוד הדדי. בטוחני שהתנהלות בלתי ראויה של הילדים בגן פוגעת בילדים נוספים ולא רק בבתך. בנוסף, עזרו לילדה למצוא חברים חדשים מהגן. הזמינו חברה הביתה או/ו צרו קשר עם הורים נוספים והביאו אותה אחה"צ לחברה. בקצב שלה היא תתחיל למצוא את מקומה בחברת הילדים. למרות הקושי, איני חושבת שלהעבירה באמצע שנה הוא צעד נבון. תנו לה להתמודד עם הקשיים מצד אחד, ומן הצד השני עזרו לה במעבר ובהסתגלות. בהצלחה, שירלי

14/11/2015 | 08:35 | מאת: נועה

שלום רב, אני מורה שעובדת זו השנה ה-9 במערכת החינוך. אני בעלת תואר ראשון לחינוך יסודי תעודת הוראה ותואר Bed, ובנוסף סיימתי לפני שנה תואר שני בחינוך לגיל הרך. אני מעוניינת לעשות הסבה לייעוץ חינוכי בבתי הספר. האם עליי לעשות תואר שני נוסף בתחום או שקיימת הסבה למקצוע זה? תודה ויום נעים.

נועה שלום, למיטב ידיעתי הנך זקוקה לתואר שני בייעוץ חינוכי. לימודי הייעוץ החינוכי הנם לתואר ולא לימודי תעודה. בהצלחה, שירלי

יש לי ילדה מקסימה ונבונה מאוד תזזיתית( בגלל זה גם לא עולה הרבה במשקל) יש מספר התנהגויות שלה שקצת מלחיצות אותי וגורמות לי לחשוב אולי יש לה בעיה של היפראקטיביות או משהו דומה . היא צועקת הרבה לפעמים כי היא לא רוצה משהו או להפך, ולפעמים סתם באמצע משחק עם ילדים שממנו נראה שהיא מאוד נהנית(וזה מבהיל את הילדים שאו בוכים או לא מבינים מה קורה) . לא מזמן בקעו לה 2 שיניים והן עדיין מאוד קטנות אז אני כל הזמן אומרת שזה אולי זה. אבל רציתי לשאול האם זו התנהגות נורמלית לגיל זה? ואיך מציבים גבולות? ( כי להבנתי ההתנהגות הזו קורית רק כשאני בסביבה ) תודה

לקריאה נוספת והעמקה

נועה שלום רב, בתך עדיין מאוד צעירה, והתנהגות זו בדרך כלל מאפיין את טווח הגיל. יחד עם זאת, אם עדיין אינך רגועה, ניתן להתייעץ עם רופא הילדים, ולשמוע את דעתו. בנוסף, אם הילדה נמצאת במסגרת של גן או פעוטון שוחחי עם הגננת ושמעי מה היא אומרת. בכל מקרה אם התנהגותה היא עניין של גבולות ברורים יותר, כדאי לפנות להדרכת הורים קצרה לקבלת כלים. בהצלחה, שירלי

20/10/2015 | 07:16 | מאת: miriaharon09

שלום אני בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד עם תעודת הוראה וניסיון של 3 שנים.. אני רוצה להתחיל ללמוד יעוץ חינוכי אך מפחדת בגלל שבכל מקום נאמר לי שיש קצת תקנים ליועצים ובקושי יש עבודה במערכת החינוך. וישנה הצפה באנשים.. עד כמה המצב קשה? האם לוותר על התואר וללכת לתחום אחר?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, הכל עניין של היצע וביקוש באזור מגורייך. לא על כך צריך לוותר על הלימודים ועל עבודת הייעוץ החינוכי, אם זו שאיפתך. תמיד יש תחלופה. המערכת הינה דינמית ומשתנה, למשל: הריון ולידה, גמלאות, מחלות ועוד. חשבי האם זה המקצוע שלך לעתיד. שוחחי עם יועצות נוספות ושמעי את דעתן. בטוחני שאם תחליטי להיות יועצת גם תמצאי עבודה בכך. כל טוב, שירלי

21/10/2015 | 10:42 | מאת: Miriaharon09@gmail.com

תודה רבה על התשובה המהירה, האם ניתן לעבוד גם במערכות לא פורמליות כיועצת חינוכית? או שזה רק בבתי ספר? ושוב תודה!!

06/10/2015 | 17:29 | מאת: שיר

שירלי שלום, אני יועצת חינוכית בבית ספר יסודי ומאתגר. בשנה שעברה בניתי תוכנית עבודה והיא כלל לא תאמה את המציאות. השנה קבלתי שעות נוספות וכעת עובדת שם 15 שש עם שעות אופק יוצא- 21 שש אשמח לקבל טיפים לדברים שחשוב שיהיו בתוכנית עבודה ואיך בונים אותה נכון כך שתתאים למציאות (המפקחת שלי לא מתענינת בזה ולכן אי אפשר לקבל סיוע ממנה, לעומת המנהלת שרוצה פירוט מלא ואני די במצוקה..) תודה ושנה טובה!

שיר שלום, תוכנית עבודה ייעוצית צריכה להתבסס ולהתמקד באחד הייעדים המרכזיים, שהוצגו בישיבת הנהלה ביה"ס. את יכולה לפנות למנהלת ולהיעזר בה. בנוסף בתוכנית העבודה יש להעמיק ולהטמיע תוכניות משנים קודמות שעדיין רלוונטיות. אתאלו יש להכיל על הצוות הפדגוגי, על התלמידים ועל ההורים. התוכנית בנויה על הרציונל הבא: 1. ייעוד- מהו החזון שעומד מאחורי התוכנית. מה את רוצה להשיג 2. מטרות – מה צריך לעשות באופן כללי כדי להשיג את הייעוד שקבעת, לדוגמה: לכל שכבת גיל מותאמת תוכנית של "כישורי החיים", המשולבת לסירוגין עם החינוך החברתי בביה"ס. 3.יעדים – היעדים יעזרו בבניית התוכנית ובתרגום המטרות למונחים של כמות וזמן. 4. מדדי הצלחה בתהליך - מה צריך להיות 5. דרכי פעולה – מה הן המשימות ? על מי האחריות ? מהו הלו"ז ? מהם המשאבים ? בהצלחה, שירלי

29/09/2015 | 19:31 | מאת: כנרת

יש לי בן בן שלוש וחצי ובן בן שנה וחצי. לאחר שהקטן ישן איתנו בחדר בלול החלטנו שהגיע הזמן להעביר אותו לחדר של הגדול. קשה לו להסתגל למיטה החדשה (מיטת מעבר) והוא כל הזמן משחק איתנו גם כשהוא גמור מעייפות. הוא לא מוצא את עצמו במיטה, כל פעם זז וכשאני יוצאת מהחדר הוא יוצא אחרי וזה יכול להימשך ככה שעה עד שלבסוף החזרתי אותו ללול כי הוא הפריע לגדול לישון. אותו הדבר קרה היום וכדי שהגדול יוכל לישון לא חיכיתי הרבה כמו אתמול והעברתי אותו ללול. מה מומלץ לעשות במצב כזה, ניסיתי לשבת לידו וללטף אותו אבל הוא כמעט נרדם ואז קם כמו שד ומתחיל להרעיש ולהפריע ולא מוכן לשכב

לקריאה נוספת והעמקה

כנרת שלום רב, ראשית כל יש להחליט היכן בנכם הצעיר ישן- במיטת מעבר או בלול. המעברים עלולים לבלבל אותו. שנית, יש להתמיד בסדר ערב קבוע וידוע מראש. אחרי המקלחת חשוב להיכנס לחדר שינה ולעמעם את אור, כדי שרמת האדרנלין תרד, והוא יכנס למצב של שינה. ניתן לשיר שיר או לספר סיפור קצר. אם תשמרו על עקביות והתמדה הוא ילמד להירדם במיטתו. בהצלחה, שירלי

26/09/2015 | 15:38 | מאת: חן

היי ביתי בת שנתיים וחצי, נכנסה לגן רק בסםטמבר האחרון לראשונה. היא ילדה מאוד נבונה ומאוד בוגרת. אל מאז שנכנסה לגן היא למדה דם להתבחיין זה לא בכי אלה ילול כזה כשהיא לא מקבלת מה שרוצה. אני יודעת שזה לא פייר להאשים את הגן, אבל שם היא כנראה רואה ילדים שעושים את זה אז סיגלה לעצמה את ההתנהגות הזאת. גם כשאני מנסה לדבר איתה היא ממשיכה את הבכיינות הזאת בצורה מעצבנת ממש. מה לעשות? להתעלם? אני מנסה להסביר לה שהתבכיינות לא תעזור והיא לא מפסיקה. אם אני מתעלמת לגמרי זה עשוי להפוך לבכי אמיתי.. איך נפתרים מהתופעה???

חן שלום רב, מאחורי כל התנהגות יש מטרה אותה אנו רוצים להשיג בעזרת ההתנהגות. כפי הנראה בתך למדה, שיש גמול לבכיינות, ואכן אנו המבוגרים מגיבים היטב לכך. על-מנת להפחית את התופעה ניתן לעשות כמה דברים. ראשית תני מקום להתבכיינות -אני מבינה שלא נעים לך, אני רואה שאת עצובה שלא קיבלת מה שרצית וכו' -אבל , בצער רב לא תוכלי לקבל....... את בוחרת אם לבכות או לא.... לאחר מכן, יש להציע לה פתרונות להירגע - אני יכולה לעזור לך להירגע - את רוצה חיבוק, לשטוף פנים, לשחק במשחק ועוד. ברגע שהיא נרגעת, עודדי אותה על כך והביעי רגש: אני מאוד שמחה שנרגעת ואת משחקת יפה. בהצלחה, שירלי

25/09/2015 | 08:57 | מאת: רנה

היי הבן שלי בן שנתיים וחצי כבר חודשיים עושה לו גמילה ועדיין מפספס ליתר דיוק מתעקש לא לעשות פיפי בשירותים אין לו פחד כי הוא יושב לפעמים וגם בגן גמול ולא מפספס מה הקטע שדווקא בבית הוא לא מסכים ללכת לשירותים וממש מורגש שעושה לי דווקא גם כשהולכים להורים שלו אותו דבר האמת שניסיתי את כל השיטות איתו שום דבר לא עוזר כבר נמאס ותקופה אחרונה אני מתעצבנת עליו בטוחה שהוא כבר יודע להתאפק אך סתם עושה לי דווקא איך אפשר לגמור עם כל זה כי אני הפסקתי כבר לשלוט בעצבים שלי הכל עשיתי והכל ניסית שום כלום

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, עלייך להבין שהגמילה מטיטול נתונה אך ורק בידיו של בנך. לחץ וכעס הינם מיותרים לחלוטין ופוגעים במטרה. יש לאפשר לילד את הקצב שלו, ולהעזר באורך רוח ובסבלנות. יש להמשיך להציע לו ללכת לשירותים, ולסייע בהליך הגמילה, אך באווירה טובה ובל פגיעה ביחסים בינייכם. בהצלחה, שירלי

22/09/2015 | 04:22 | מאת: טל

הבת סיפרה על כך שנגעו בה מינית. ובית הספר ורשויות הרווחה מנסים להפיל את זה על ההורים. אין להם בושה אין להם אלוהים. אנחנו שומרים על ילדינו מכל משמר. בחיים לא פגענו בהם. איך להתמודד עם זה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, תארת סיפור מאוד מורכב בשורה וחצי. העניין הוא אינו ההורים או הרווחה, אלא הילדה עצמה.צריך לשתף פעולה ולסייע לילדה להתמודד עם הקשיים שלה. אם כל אחד יעביר את האחריות לגורם אחר הילדה תשאר ללא מענה. בהצלחה, שירלי

יש לי אחיינית בת 5 הולכת לגן חובה. בראש השנה נסעתי איתה באוטו והיא מספרת ככה: "אתמול בלילה טסתי במטוס של מתים, ושם פגשתי את הסבא והסבתא מצד אבא, זה היה בהתחלת הלילה. באמצע הלילה הגעתי ליפן (כששאלתי אותה לפי מה היא ידעה שזו יפן, לא ידעה לענות) ושם טיילתי ונהניתי עד שקמתי בבוקר". היא מאוד וורבלית. לפני חודשיים אמרה שהיא לא אוהבת שנועלים אותה לבד בבית. שאלנו אותה מי עושה את זה? אז היא ענתה: "לא - אתם לא מבינים! כשאני אהיה גדולה, ואגור עם חברים - אז אני לא אוהבת שמשאירים אותי לבד בבית" היום הראשון בגן היה קצת קשה ועכשיו בסדר. אני עכשיו ראיתי שזה לא נושא הפורום אבל בכל זאת. היא גם סיפרה משהו כזה לגננת. שאמרה שזה בסדר. האמנם?

עדי שלום רב, האחיינית החמודה שלך נמצאת בדיוק בשלב הדמיון וה"כאילו", זאת אומרת שהיא נותנת ביטוי (לעיתים) לרגשותיה ומחשבותיה דרך תיאורי דימיון - ?"מטוס של מתים" –זו אולי הדרך שלה להגיד כך עוברים מהצד של החיים לצד של המתים. הילדים היום חשופים למידע רב, שאינו תואם את רמת ההבנה שלהם בהתאם לגיל הכרונולוגי, ולכן הם נותנים פרוש פשוט משלהם. יש לחזק אצלה את המקום החיובי , שהיא משתפת בתחושותיה ובמחשבותיה, ולאפשר לה מענה של מידע בהתאם לגילה, למשל: להראות לה במפה היכן יפן. היא מבינה שיפן רחוקה וצריך להגיע לשם במטוס. לא נראה שיש לעשות עניין מדבר שאינו עניין, חוץ מלאפשר לה מענה לסקרנותה הבריאה והטובה. חג שמח, שירלי

10/09/2015 | 14:55 | מאת: משה

אני בגיל22 ועדיין מרטיב בלילה ולא יודע מה לעשות? הייתי אצל רופא והוא נתן לי כדורים וזה לא עזר? וכן לקחתי פעמון וגם לא עזר וגם עשיתי התעמלות וגם לא עזר מה עושים לבנתיים? וגם בהמשך?

משה שלום רב, אכן מצב לא פשוט ולא קל - ליבי איתך. מציעה לך לפנות להתיעצות עם פסיכולוג או פסיכיאטר ולברר עבור טיפול, שיתן לך מענה עבור בעייתך. כל טוב, שירלי

28/08/2015 | 23:35 | מאת: מירי

שלום רב. בתי בת 4 ועולה לגן ט. חובה. בין הגנים באזורנו יש 2 גנים שהם ט. חובה וחובה יחד, וגן נוסף שהוא ט.ט חובה עם ט. חובה. נרשמנו לשני גני החובה ואילו שובצנו בגן שהוא ט. ט. עם ט. לאחר מלחמות קשות על השיבוץ, הוא נותר בעינו, ואני מרגישה כי תהיינה לכך השלכות על בתי ועל כן בירורי זה. היא ילדה מאד מפותחת, הן רגשית והן התפתחותית, מוטורית ושפתית. בכל מעגל חברתי היא נוטה להתחבר עם גדולים ממנה בהרבה ואף עם מבוגרים. ניכר כי היא מתקשרת הרבה יותר טוב עם בוגרים ממנה. בנסיונות להפגישה עם בני גילה, תמיד החברים קופצים מדבר לדבר, ואילו היא סוג של מנסה להתאים עצמה לסביבה שהיא פחות בוגרת. למשל, היא יושבת על פאזלים של 100 חלקים בעניין רב ותשומת לב, צביעה לפי מספרים, כותבת את שמה וכו', הכל מתוך יוזמה שלה בלבד, להתקדם ולרצות לדעת וללמוד. שאלתי היא מה עלולות להיות ההשלכות על שהייה במחיצת צעירים ממנה, גם בקבוצת הגיל שלה - היא תהיה מבוגרת יחסית. האין יוביל הדבר לרגרסיות מעכבות התפתחות? אני שואלת זאת כדי לדעת אם להילחם את המלחמה האחרונה והקשה אל מול השיבוץ שקיבלנו, תוך שאני יודעת שמה שאני אחזיק בראשי ישפיע רבות על אופן התאקלמותה והתפתחותה. אני מדברת מאינטואיציה בלבד, והייתי רוצה כאן עיצה פדגוגית שתסבר את אוזני. בתודה מראש, מירי

מירי שלום רב, בתך עדיין מאוד צעירה, ואין סיבה שיווצר אצלה עיכוב כלשהו. יש צורך לדבר עם הגננת, ולבקש ממנה התאמת חומרים בהתאם ליכולותיה של בתך. בנוסף, יש צורך לתת לה תפקידים ומשימות, שבהם תרגיש מוערכת ותורמת לגן. אם היא תרגיש שייכות לגן, הפרשי הגילאים לא יהיו משמעותיים. בהצלחה,

27/08/2015 | 20:57 | מאת: תמר

שלום . יש לי צואר ראשון חינוך מיוחד ותואר שני ביעוץ חינוכי. אני מחפשת עבודה ביעוץ באזור המרכז והשומרון. אשמח להצעות.

לקריאה נוספת והעמקה

תמר שלום, הפורום הזה אינו מהווה מקור השמה ליועצים חינוכיים. נא פני למשרד החינוך ליועצת הבכירה באזור מגורייך או דרך מודעות דרושים לבי"ס פרטיים. בהצלחה שירלי

שלום לכולם, יש לי תאומים בן ובת בני שנה וחודש. בהתחלה הנקתי את שניהם. עם הבן ההנקה זרמה בקלות ועם הבת היה קשה הרבה יותר, לכן עברתי לתת לה חלב שאוב מבקבוק (בלי לינוק), כאשר הבן ינק בבית ובמעון אכל גם הוא חלב שאוב מבקבוק. בערך מהשלב שהתחילו לצאת לו שיניים, הוא החל לסרב בתקיפות למוצץ ולבקבוק - כלומר מוכן רק לינוק. גם במעון לא הסכים לשתות מבקבוק וחיכה לסוף היום שאגיע ואניק אותו. הוא לא יונק בשעות קבועות או דווקא כשהוא רעב, אלא כאמצעי הרגעה כשהוא עייף או לא רגוע וכדומה.. נוצר מצב שהוא שאני היחידה שיכולה להרגיע אותו, כאשר אני לא נמצאת בבית הוא בוכה ומחפש אותי וכמעט אי אפשר להרגיע אותו. (הבת הרבה פחות "צמודה" אלי, היא נרגעת בעזרת מוצץ, והרבה יותר "עצמאית בשטח" וחברותית). כיצד אוכל לעזור לבני להיות פחות תלוי בי? המצב הופך להיות ממש בלתי אפשרי ומתסכל.. הם מתחילים מעון חדש בשבוע הבא ואני מודאגת מאוד כיצד יסתגל... האם גמילה מהנקה תביא לשיפור בתלות? האם נכון להתחיל תהליך כזה עכשיו, כאשר הוא עומד בפני כניסה לגן חדש? אשמח לעצה..

לקריאה נוספת והעמקה

שוש שלום רב, תהליך של גמילה מהנקה תלוי ברובו בהחלטת האם להפסיק ובשלמותה עם כך. אם את מרגישה שהגיעה השעה, העזרי בבעלך ו/או מטפלת , שיסייעו לך בתהליך. תני להם לאכיל אותו, כדי שלא ירצה רק הנקה. את התהליך יש לעשות בהדרגתיות, ולא בצורה קיצונית. יחד עם זאת, עלייך לזכור שהתאומים עדיין מאוד קטנים, והתלות היא חלק בלתי נפרד מכך. חשוב שתשמרי על כוחותיך, על-כן מצאי את הזמן קצת לנוח ולצבור כוחות להמשך, והעזרי בסביבה. בהצלחה, שירלי

20/08/2015 | 16:16 | מאת: אסתי

שלום! יש לי 2 ילדים בגילאי 3-4 האם כדאי לשמור איתם על לוח זמנים גם בחגים ובחופשות? לדוגמא ביום רגיל הם לא ישנים צהריים. אבל שבת בצהריים כן ןאז מוצאי שבת אני יוצאת איתם. תודה

אסתי שלום רב, בזמן חופשות וחגים מפעילים שיקול דעת וגמישות לגבי החוקים. יחד עם זאת, את מכירה את ילדייך היטב ואת המחיר של "שבירת השגרה", בדקי מתי כדאי ומתי לא וכמה זמן לוקח לך להחזירם לשגרה. גם אנחנו כמבוגרים אוהבים לשנות אתלוח הזמנים במועדים אלו, העניין הוא לעזור לילדים לחזור לשגרה ללא קשיים מרובים. תהנו ! שירלי

זה התחיל מתי שזה עוד היה הגיוני.בסביבות גן הוא קיבל מיתה משלו והושלח לחדרו אחרי סיפור ליפני השינה,לישון.הבעייה גדלה עם הגיל של הילד.התהליך אצלו כזה-יושן מתי שבא לו בלילות שקט ואז יש לו צורך מידי פעם להתאורר ככה בשעה לא הגיונית 02-30 ככה וללכת ישר לחדר של אמא ולהאיר אותה.באמרו ש"בואי שבי לידי".בהתחלה בכיתה א בדקתי מה גורם לו מהיגיעון -אולי פחדים?אולי הוא צריך פיפי?אולי ואולי אך אחרי שאפילו הבטחתי לו שיהיה לו עונש אל מעשיו אלה של גניבת השינה מאמא,העדיף לקבל עונש.בסירוב מדליק את האורות,מרעיש,לא מסרים לחזור לבד לישון ואפילו פעם הצאתי לו תחלופה בריאה בשאלה:(גיל9)מה אתה מעדיף :-סטירה מצלצלת בלחי אל זה שאתה מתנהג בחוסר התחשבות שנים או ללכת לבד לחדר ולהירדם כמו ילד נורמלי לבד לישון.הוא העדיף סטירהלקחתי אותו לבדוק אצל פסיכיאטר.אולי הוא לוקה באיזה תסמון ולכן שנינו לא ישנים בלילות,אך לשב.אצל פסיכולוג נימצא שהוא סובל מתיסכולים אך אין דבר בזה שיעזור לי לישון בשקט באור האובדה הזאת.תעזרו לנו בבקשה בעצה איך לגרום לו לא להעיר אותי שנים קבוע.

לקריאה נוספת והעמקה

שרה שלום רב, אני מבינה, שאת כבר מאוד עייפה מהשנים הרבות של חוסר שינה, וחשוב שתמצאי את הדרך לנוח ולצבור כוחות. לגבי בנך, שינה רצופה בלילה הינה חשובה ביותר לגדילה תקינה ולהתפתחות בכלל המובנים. על-כן חשוב לשמור על סדר השכבה קבוע ועקבי,לדוגמא: שבע ארוחת ערב, מקחלת, שבה נכנסים למצב של רוגע, חדר שינה באור חלש, קריאת סיפור ו/או שיר ולישון. חשוב שהילד בגילו ילך לישון לא יאוחר מהשעה 20.30 . ברגע שרמות האנדרנלין שלו גבוהות יש קושי להרדם מכיוון שהורמון השינה יהיה נמוך (מלטונין). בנוסף רצוי לפנות שוב לאנשי מקצוע לגבי התסמונת שיש לו ולקבל עזרה בטיפול בילד והדרכת הורים בעבורך. כל טוב, שירלי

10/08/2015 | 23:37 | מאת: כנרת

יש לי ילד בן 3 שנגעל ממשחת שיניים, הוא ממש מקיא אותה. ניסיתי כל סוג אפשרי ואפילו טבעית. חשוב לציין שזה יחד שלא אוהב מתוקים כמו שתיה מתוקה חוץ ממים, לא אוהב מעדנים לא גלידות וארטיקים . ולכן כשאני שמה לו משחה יש לו אפקט הקאה. היום הצלחתי בשעה טובה לגרום לו לשים משחה לא בכוח אבל הוא ממש רצה להקיא ולא היה מוכן לשים שוב. אני חייבת עזרה איך לגרום לו לצחצח עם משחה, זה ממש בעיה שהוא נגעל וזה כאב לב להכריח אותו כשאני רואה שהוא מקיא מזה

לקריאה נוספת והעמקה

כנרת שלום רב, כדאי קודם כל לשלול בעיה בריאותית, על-כן ממליצה לך להתיעץ עם רופא הילדים ועם רופא שיניים בעניין זה. לבטח הם יוכלו לסייע לך. כל טוב, שירלי

10/08/2015 | 23:29 | מאת: כנרת

יש לי ילד בן 3 שאני ניתקלת במצבים שהוא פשוט לא מקשיב לנו. לדוגמא סיטואציה בים הוא החליט שהוא רץ לכיוון החוף ואני קוראת לו והוא לא מקשיב, או שהוא רץ בחוף לאן שבא לו..אני כועסת עליו ואומרת לו שנגיע הביתה לא יהיה לו טלויזיה או משחקים אבל זה לא מזיז לו. אחר כך בדרך הביתה הוא בוכה לי שהוא יתנהג יפה ויקשיב לי ואני לא נשברת וגם בבית אני לא נותנת לו לראות טלויזיה והוא בוכה וצורח אבל אני לא מוותרת. הבעיה היא שהמקרים האלה ממשיכים לקרות הרבה בזמן האחרון והוא ממשיך להשתולל או לעשות מה שבא לו גם כשהוא יודע שהוא לא יראה טלויזיה והוא יבכה. לא יודעת איך להתמודד עם זה , אם לגרום לו להקשיב מבלי להגיע לשלב של "העונש"

כנרת שלום רב, נראה שאת מאוד משתדלת להציב לבנך גבולות, אך דרך זו אינה עוזרת. גבולות ציריכם להיות ברורים ועקביים. יכול להיות שמשהו בהתנהלות שלך מעביר לילד מסרים כפולים, למשל: איום שלא יראה טלויזיה ואח"כ לותר לו. בכל מקרה, ממליצה לך לפנות להדרכת הורים ממוקדת בה יעזרו לה לבנות מערך של גבולות וכלים להתמודד עימו בהצלחה, שירלי

09/08/2015 | 00:40 | מאת: רינה

לילה טוב,ביתי עכשיו עולה לכיתה א' רגע מאוד מרגש..ואיתו הפחדים כמובן אני נורא מודאגת מדבר אחד הקטע של ההליכה לשירותים ..איך אני יכולה בצורה ממש טוב להסביר לילדה בלי שתילחץ .כאשר היא הולכת לשירותים שתדע לדאוג לעצמה ולהגן על עצמה..?אשמח שתייעצי לי(אני כמובן תמיד מסבירה ומדריכה אותה)לא אתנגד לעוד הכוונה..תודה מראש

רינה שלום, אכן המעמד של מעבר הילדים מהגן לכיתה א' הינו מרגש ומשמעותי. מבינה את התרגשותך ואת חששותייך, שהינם טבעיים ונורמטיים לגמרי. צוות ביה"ס ערוך, מוכן ומיומן בקליטת התלמידים הצעירים. הם הולכים איתם אט, אט ומלווים אותם בתהליך ההסתגלות לביה"ס. חלק מזה הינו הסבר על הליכה לשירותים. אין סיבה שבתך תהיה חשופה ולא מוגנת בביה"ס או בשירותים. תפקידך להסביר לה על משמעות ההגיינה, כמו: לשטוף ידיים, לשים נייר על האסלה, לבדוק שהשירותים אינם מאוד מלוכלכים וכו', בצד הסבר על פרטיות בשירותים, למשל: לסגור את הדלת או לצאת מהתא לבושה לגמרי (הילדים הצעירים רגילים לעיתים בגן שהגננת עוזרת להם להרים מכנסיים) או כל הסבר על מוגנות ועל הגיינה. למרות כל זאת, חשוב לא להכניס את הילדה למתח או לחרדה מיותרים. אמרי לה שאת סומכת עלייה ושאת בטוחה שתדע להסתדר היטב. בהצלחה וכל טוב, שירלי

08/08/2015 | 22:48 | מאת: רונית

היי הבן שלי בגיל 2 וחצי לפני 3 שבועות התחלנו גמילה מחיתולים לקח לו שבוע עד שהרגשתי שהוא למד והתחיל להגיב עברו ימים כמעט בלי פספוסים בכלל וחשבתי שזהו סיימנו אך פתאום חזר לפני כשבוע וחצי לעשות פיפי ברצפה בשולחן בכיסא לא משנה איפה ואפילו מתלהב שהוא עשה פיפי ברצפה לא יודעת למה גם כשאח דלו צוחק אני מסבירה לו לא לצחוק על ידו ומשתדלת לא להגיב ולנקות בשקט ואם מגיבה אז אומרת לו שלא עושים פיפי ברצפה עושים בסיר או באסלה וזה לא עוזר ניסיתי הכל ויודעת מתי יש לו פיפי לפי הסימנים שהוא מראה לוקחת אותו לסיר מושיבה אותו הוא מתאפק ובסוף עושה ברצפה אני כבר התייאשתי ושוקלת לעשות לו הפסקה השאלה אם כדאי לעשות אחרי 3 שבועות מה לעשות כיצד להגיב ואני מעודדת כשהוא עשה באסלה או בסיר ואוכל אותי שאחרי שסיימנו הוא מתנהג ככה גם בעוד חודש נכנס לגן לפעם ראשונה אז ככה שאין לי מושג מה לעשות איתו עכשיו ואיך להגיב בזמן פספוס שלדעתי מתכוון לעשות זאת ולא סתם מפספס אשמח לעזרה

לקריאה נוספת והעמקה

רונית שלום רב, התנהלותו של בנך הינה נורמטיבית לגמרי. בתהליך הגמילה יש לעיתים קרובות עליות, ירידות, רגרסייה והתקדמות. תהיו שם בעבורו ובקצב שלו. לחץ אינו תורם כלל, להפך הוא מזיק ופוגם בתהליך. על כן השתדלו לא לעשות עניין מהפספוסים. פספס...מנקים וממשיכים הלאה, זאת אומרת, מזכירים לו ללכת לשירותים ומעודדים אותו על התנהגות רצויה. בהצלחה שירלי

30/07/2015 | 22:45 | מאת: רנא

הייבני בן 2 וחצי לפני שבועיים התחלנו גמילה מחיתולים לגבי הפיפי הוא כמעט ולא מפספס אלא אם יש לו פיפי ביחד עם הקקי אפילו בלילה הוא כבר לא מרטיב הבעיה בקקי הוא עושה או בתחתונים או ברצפה לא מפחד לשבת על סיר או אסלה ויצא לו פעמיים שעשעה קקי בסיר ועודדתי אותו אך שוב עושה ברצפה ואפילו לפעמים מתאפק עד עצירות וכשעוברת לו העצירות עדיין עושה ברצפה או בתחתונים כיצד להגיב על זה ואיך מפחיתים מהתופעה הזאת ???? עוד שאלה בספטמבר הוא הולך למעון פעם ראשונה והוא מאוד קשור בי ואני מאוד מפחדת שעקב כניסתו לגן יפתח רגרסיה ושוב יחזור לעשות פיפי וקקי על עצמו אז איך ניתן אם בכלל למנוע זאת או לטפל בזה ????

לקריאה נוספת והעמקה

רנא שלום רב, תהליך של גמילה מטיטול מצריך אורך רוח וסבלנות מצד כל הסובבים את בנך. אין תבנית קבועה של גמילה, כך שלכל ילד יש את הקצב ואת הדרך שלו. החשוב ביותר בגמילה הינו לא לעשות מכך עניין גדול, ולהיות מאוד ענייניים בהתיחסות לגמילה. כלומר, פספס ? מנקים וממשיכים הלאה. יחד עם זאת, עצירות אינה בריאה כלל, ולכן יש להתייעץ עם רופא ילדים. לגבי המעון יש לקחת בחשבור מצב של רגרסיה, אך אם תקחו אותה בקלות ותעודדו את בנכם, הוא יתקדם הלאה עד שיגמל לגמרי. בהצלחה שירלי

26/07/2015 | 12:16 | מאת: חגית

היי הבת שלי בת שנתיים וחצי ובספטמבר תיכנס לגן בפעם הראשונה. דיברתי איתה קצת על הגן. האם יש דרך נכונה להכין אותה לזה? תודה!

חגית שלום רב, בהחלט כדאי ורצוי לעשות עימה הכנה. עברי עימה ליד הגן שמיועד לה בשנת הלימודים הקרוב. הראי לה את הדרך ואת החצר מבחוץ. ספרי לה שהיא תהיה עם חברים נוספים חדשים, ושיהיה לה כייף. קבלי והכלי את החששות ואת השאלות שלה, אם יהיו כאלו. תני להן מקום - באמת מעבר מהבית לגן הילדים הינו לא פשוט, אך יש לספר לה שכולם יהיו שם בעבורה לעזור לה להתרגל ולהסתגל, לדוגמא: אבא,אמא, סבתא, הגננת, הסייעת וכו'. אם יש חבר או חברה שהיא מכירה, שיגיעו עימה לגן, יש לומר לה זאת. יחד עם זאת, עלייך לקחת בחשבון שהמעבר אינו מוכר לה, כך שגם אם עושים הכנה, הימים הראשונים עלולים להיות לא פשוטים. תני לה את הזמן להסתגל ובטוחני שהיא תהנה בשנה זו. בהצלחה שירלי

25/07/2015 | 09:52 | מאת: Meni

שלום, יש לי ילדה בת שנה ושמונה חודשים. היא מרבה למשוך לאחותה הגדולה [4.5] בשיער בכל הזדמנות. אשמח לדעת כיצד לטפל בבעיה.

שלום רב, התנהגותה של בתך הצעירה הינה שכיחה ונורמטיבית. זה השלב שבו הם מגלים את העולם דרך ניסוי וטעייה בכל מיני דרכים. התפקיד שלכם הינו ללמדה מה מותר ומה אסור, כלומר, יש למנוע כמה שניתן את משיכת השיער לאחות הבכורה, שהינה קטנטנה בעצמה. הבת הבכורה צריכה להרגיש ביטחון ומוגנות, שאתם שומרים עלייה. לבתכם הצעירה צריך לתפוס את היד (לא להכאיב, אך למנוע תפיסת השיער), ולומר לה : אסור למשוך בשיער זה לא נעים. יש לומר זאת בתקיפות אדיבה ובצורה חד משמעית וברורה. יש לחזור על כך כמה שצריך עד שהיא תבין את הגבול. כמה שתהיו חד משמעיים וברורים עימה, כך התנהגות זו תחלוף. בהצלחה, שירלי

17/07/2015 | 06:02 | מאת: מחנכת כיתה ז

אני אמורה ללמד כמחנכת  בסוף הקיץ בכיתה ז תלמידים ברמה לימודית גבוהה. בין 27 התלמידים ישנה בכיתתי תלמידה מוסלמית שמתנהגת לפי מנהגי האיסלאם. בין היתר צום רמדאן שמתרחש בתקופה זו. אני חוששת מאוד מתגובות לא נעימות של תלמידי כיתתה כלפי, הערות. אמירות.ופגיעות. גם מצד תלמידי כיתתה וגם מצד יתר תלמידי השיכבה. היא התלמידה היחידה המוסלמית בכל בית הספר, ואני בטוחה שזה יעורר תגובות. מה עליי לעשות או כיצד לעבוד עם הכיתה למצב הזה? להקדים תרופה למכה או לטפל רק אחרי שיתעורר משהו?

לקריאה נוספת והעמקה

מחנכת יקרה, אכן אתגר לא פשוט, כשאנו שמים משקל רב של הקונפליקט יהודים/ערבים על כתפיה של נערונת בת 13. זו בדיוק המטרה שלך - לעשות הפרדה ברורה וחד משמעית בין שני הדברים . מבחינתך זו תלמידה ככול התלמידים - זה המסר ! היא אינה קשורה כלל לכל ההיבטים הפוליטיים שיש לנו במדינה. הצגת את הכיתה כחזקה בעל יכולות לימודיות טובות. אחד השיעורים המשמעותיים הינם קבלת הזולת השונה ממך. כמו בכל כיתה לא כולם צריכים להתחבר לכולם, אך חשוב שהיא תמצא את מקומה ולא תרגיש נטע זר. תחושה זו גם תלוייה בה ובאישיותה, כמובן. על-כן, התיחסי אלייה ככול הילדים עם השונות שבה ומתוך כבוד לכך. אם הילדים מתיחסים לדת שלה, חשוב להסיט אותם לאדם שבה - האם היא נחמדה, כייפית, חכמה, טובה, רגשה וכו'. כנ"ל לגבי מקרים של תקריות לאומניות אשר מתרחשות, לצערי ,חדשות לבקרים בארץ. אין צורך להקדים תרופה למכה, כשאין עדיין "מחלה" - היא תלמידה ככול התלמידים. בהצלחה וחופשה נעימה , שירלי

09/07/2015 | 18:38 | מאת: שלי

היי,יש לי בעיה ממש עם ביתי בת ה6 ..תמיד היא מרביצה לאחים שלה ולבת הדודה שלה..בלי סיבה כמובן.אנחנו מסבירים לה שאסור ושהיא ילדה גדולה והיא זאת שצריכה לתת להם התנהגות למופת.אבל אין היא לא מקשיבה ועדיין ממשיכה.אשמח להכוונה כלשהי מה לעשות איתה...תודה רבה מראש

שלי שלום, ילדים בדרך כלל אינם מרביצים "סתם". זו הדרך שלהם לקבל תשומת לב או להראות שהם "הקובעים"- אף אחד לא מחליט עלי! במצב זה הסברים ארוכים אינם משרתים דבר. ראשית, אין לאפשר לה להרביץ. יש לומר לה בתקיפות אדיבה- אסור להרביץ. בנוסף לכך יש לחזק ולעודד התנהגויות חיוביות. בטוחני שיש לה הרבה דברים טובים שהיא עושה ומעלות טובות. אם תקבל תשומת לב על הדברים הטובים, לא ישתלם לה להרביץ. בהצלחה, שירלי

07/07/2015 | 02:37 | מאת: ליאור

שלום, אנחנו מקיימים בבית סיפרנו מכינה לתלמידי מופת- מצטיינים במתמטיקה. לפני המכינה ובשבוע הראשון של המכינה קיבלנו הודעות מתלמידים שברצונם לפרוש מן הכיתה מכל מיני סיבות. חלק כלכליות שפתרנו על ידי מתן מילגה , חלק סיבות חברתיות והסתגלות וחלק על רקע לימודי. נוצר מצב שמכיתה של 30 תלמידים נשארנו עם 22. במכינה הם לומדים מתמטיקה והמורה טוענת שרמתם בינונית עד נמוכה ואינם תלמידי מופת מובהקים. כמובן שלא ניתן להוריד את רמת מופת אך גם רף ציפיות גבוה מתסכל תלמידים והם נמנעים מהגעה. האם נכון לדעתך להיכנס לתלמידי הכיתה ולשוחח איתם ברמה כיתתית על האוריינטציה של הכיתה או שנכון לשוחח אישית עם כל תלמיד. האם נכון להפנות אנרגיה כרגע לשילובם מבחינה חברתית לפני מכינה לימודית?

ליאור שלום, מהותה של כיתת מופת הינה הצטיינות בלימודים בעיקר במתמטיקה ובמדעים. הילדים צריכים להיות מודעים לרמת הכיתה ולקושי. הסיבות לפרישה של ילדים מן הכיתה יכולות להיות רבות ומגוונות ולאו דווקא על רקע של חיבור חברתי. ראשית, יש צורך לפעול באופן נקודתי ואישי. זאת אומרת כל ילד לגופו של עניין וסיבת הנשירה. אם יש ילדים שפרשו מסיבות שניתן לגשר עלייהן, יש מקום לעבודה ולגיוס של הילד. ברמת הכיתה ניתן לשוחח על היחוד שלהם בכך , שבניגוד לשאר השכבה הם זוכים להכיר כבר בחופש ויש להם זמן להכרות יותר מעמיקה בצד נורמליזציה לתהליך הקלטות שכיח בחטיבה. מקווה שעזרתי. בהצלחה, שירלי

07/06/2015 | 17:45 | מאת: חן

היי אני מקווה שזה הפורום הנכון לשאול ( חוץ מזה שזה הפורום היחידי שאני מקבלת מענה ענייני ותודה על כך) ביתי בת שנתיים וחודשיים. מודעת לצרכים שלה, החלטנו להתחיל איתה גמילה, בהתחלה פחדה מתחתןנים ועכשיו אין לה בעיה, הבעיה היא שהיא לא מוכנה לשבת בשרותים, היא דיי עקשנית.. ניסיתי להדגים לה עם בובה שלה על הישבנון, ניסיתי להראותה לה קקי שעושה בחיתול שאנחנו זורקים לשרותים ושזה מקומו, אבל לשבת היא לא מוכנה. יש דרך לשכנע אותה או שפשוט להניח לה עם זה בינתיים? תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

חן שלום, תהליך הגמילה מצוי בשליטתה הבלעדית של בתך. זאת אומרת, שהיא קובעת את הקצב ואת מידת הבשלות שלה. על-כן המשיכי בדרכך, הציעי לה פתרונות יצירתיים עד שתתרגל ותתסתגל. בהצלחה, שירלי

25/05/2015 | 14:31 | מאת: מאיה

שלום, אני מאוד מתלבטת ומבולבלת... כבר תקופה ארוכה שמאוד רוצה להמשיך לתואר שני (בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות) ביעוץ חינוכי/הסבה לעבודה סוציאלית. אני שומעת לא מעט מאנשים כי תפקיד היועץ הוא בדר"כ לא משרה מלאה.. האם באמת מאוד קשה למצוא משרה מלאה ולהתפרנס בכבוד? בנוסף, אבקש לדעת מה נכון יותר, להתחיל עם התואר השני ובהמשך ללמוד הוראה או שעליי להתחיל דווקא בתעודת הוראה? אשמח לתשובה מהירה כי אני בטעות לא וצה לפספס עוד שנת לימודים בגלל חוסר החלטיות......... תודה (:

לקריאה נוספת והעמקה

מאיה שלום, משרת היועצת החינוכית בנוי בחלקו על הוראה בכיתה. היקף המשרה תלוי בשעות שיש לבית הספר. ממליצה לך להתחיל עם תעודת הוראה ואז לעבור ללימודי היעוץ. בהצלחה

21/05/2015 | 17:50 | מאת: סימה

היי בני בן שנתיים וחודש, הוא עדין ישן במיטת תינוק, הוא אינו מנסה לתפס כיוון שהוא איתנו באותו חדר (אילוץ של מקום) וכשמתעורר וקורה לנו אנחנו תמיד שם כך שלא נראה לי שינסה לתפס גם. האם כדאי בכל זאת, כאקט של התבגרות להעבירו למיטת מעבר? תודה!

סימה שלום רב, בנך עדיין מאוד צעיר. מהמעט שסיפרת, נראה שהוא מרוצה מן המיטה ומהשינה אתכם. כרגע איני רואה סיבה להעבירו למיטת מעבר. ברגע שיתחיל לטפס מהמיטה ויסכן את עצמו או שיביע נכונות לעבור למיטה "של גדולים" או שתעבירו אותו לחדר שלו, יש מקום לקנות מיטת מעבר. אז אז שיהיה לכם ליל מנוחה. שירלי

05/05/2015 | 11:59 | מאת: חגית

היי ביתי בת שנתיים, לכל דבר יש לה דעה, מה ללבוש מה לאכול, כן את זה, לא את זה. כועסת לפעמים. אני לבד גם כשמדובר בדברים מסובכים כמו לסרוך סרוכים או אפילו לשים חיתול. אני כעיקרון מאוד מדרבנת אצלה את העצמאות והיכולת להחליט בעצה, וכשרוצה לבד אני משתדלת לתת לה לבד אומרת לה אם תרצי עזרה פשוט תבקשי השאלה עד כמה מרווח לתת לה, מתי צריך להגיד דיי! עכשיו אמא בוחרת חולצה, עכשיו זה ולא זה.

לקריאה נוספת והעמקה

חגית שלום רב, פעוטות בגילה של בתך מפתחים את עצמאותם בגיל זה, ורוצים "הכל לבד". דבר זה יוצר לעיתים קונפליקטים ומאבקי כוח בין ההורים לפעוט. על-כן את עושה טוב בכך שאת מאפשרת לה להתנסות בעצמה וללמוד דברים חדשים בהתאם לגלה וליכולותיה. יחד עם זאת, אל לך להתבלבל - את האמא, ההורה, המבוגר האחראי. זאת אומרת שאת קובעת על פי שיקול הדעת שלך את מה מותר ואת מה אסור. הגבול שלך הוא חוק. בתך יכולה להביע תסכול לכך בתגובה נורמלית ושגרתית של מחאה. את מצידך יכולה להביע אמפטיה -אני מבינה ש.....את כועסת/עצובה/עצבנית - אך הגבול ישאר גבול.הכל בהתאם לשיקול דעת שלך היכן להתגמש והיכן לא לוותר. בהצלחה, שירלי

04/05/2015 | 18:20 | מאת: חן

היי הבת שלי בת שנתיים ועדיין לא הולכת לגן. תיכנס בספטמבר. השיקול להשאיר אותה הוא לטובתה בלבד. היא בבוקר הולכת לסבתא שלה שמלמדת אותה תכנים, הולכות לפארק ונפגשות עם ילדים בני גילה כמוה, פעם בשבוע יש לה חוג מוזיקה הפעלה ופעם בשבוע חוג פעילות שאני לוקחת אותה של הורה וילד. בקיצור, מבחינת תכנים ועניין לא חסר לה. העניין הוא שבחוג אני שמה לב שלוקח לה זמן להשתלב, היא צמודה אליי מאוד. כל הילדים משחקים ומשתוללים והיא עושה את כל הפעילויות אבל צמוד אליי. ואני מתחילה לחשוש שאולי עשיתי טעות כשחיכיתי עדיין עם הכניסה לגן, ושאולי היא סגורה בגלל זה. והאם זה משהו שצפוי לעבור כשתכנס לגן או אולי עניין של אופי? אשמח לשמוע את דעתך

חן יקרה, נראה שהנכם הורים טובים ומשקיעים, שמאפשרים לבתכם מעטפת רחבה הנותנת מענה לצרכיה בהתאם לגילה הצעיר. זו כוללת סבתא דידקטית, חוגים, מפגש עם חברים, גן שעשועים, חום ואהבה וכו' - נשמע טוב, נכון ? לעת עתה היתי מניחה בצד את הדאגות לגבי ההסתגלות שלה לגן הילדים. בשנת הלימודים הקרובה, תני את הקרדיט לנסיונה של הגננת ולבתך המתוקה. אם יתעורר קושי, בטוחני שתהיו של בעבורה. כל טוב, שירלי

01/05/2015 | 20:15 | מאת: רעות

שלום רב, אני ובעלי כבר לא יודעים מה לעשות ולאן לפנות. נשמח לקבל ייעוץ ביתי מהרגע שנולדה הייתה דעתנית .לא רצתה לינוק ואף בהמשך בכתה בכל החתלה (גם היום) היא פעוטה עם המון מרץ מלאת שמחת חיים ונבונה מאוד עד שלפתע משנה מצב רוח ונהיית עצבנית. היא נוטה להתעצבן ובעיקר שמעירים לה. היא משליכה את הצלחת וכשאני כועסת עושה זאת שוב- בודקת המון גבולות. לפעמים אני ממש מופתעת מרמת הכוח שיש לילדה קטנה כשהיא כועסת. אצל הרופאים היא מנהלת מאבק רק שלא יתקרבו אליה אני מוטרדת מזה שגם בשינה היא מפגינה עצבנות, שינה לא רגועה ונוטה להתעורר עד היום באמצע הלילה( היא בת שנה ושלושה חודשים). אנחנו מורשים מחוסר שינה. בגן מדווחים שהיא דעתנית ונבונה. אני מניחה שלעצבנות קשר ישיר גם לחוסר השינה הרציפה בלילה. האם עלינו לפנות למישהו?לרופא? אשמח אם תוכלי לענות לנוו

לקריאה נוספת והעמקה

רעות יקרה, התנהלותה של בתך יכולה לנבוע מכמה גורמים, למשל: מזג רוח או בדיקת גבולות, ולעיתים אף גם וגם. לא ציינת כיצד היא מתפקדת במסגרת גן הילדים. מכיוון שאתם במצב של תשישות, כדאי לפנות לטיפול משפחתי או לגורם טיפולי אחר שיכוון אתכם לטיפול הנכון או לאבחנה מבדלת, אם יש צורך בכך. בהצלחה וכל טוב, שירלי

06/04/2015 | 10:20 | מאת: שירלי

היי,יש לי ילד בן 3..עם 2 אחיות גדולות ממנו תמיד הם משחקים ביחד אבל פתאומי מגיע הרגע הזה של הוויכוחים הצעקות ואפילו המכות. הוא מרביץ להן ואומר להן זה לי וזה אל תיגעי ועם הן לוקחות משהו ממנו הוא בוכה בכייי בלי הפסקה..אני מסבירה ואומרת אסור הן אחיות שלך תשחקו ביחד תאהבו אחד תשנייה ועדיין הוא לא משתכנע.הבעיה שלי איתו גם שמחוץ לבית עם מישהו מרביץ לו הוא מתחיל לבכות בכי נוראי והוא מגן על עצמו..אתמול למשל בת דודה שלו החזיקה אותו בכוח דפקה לו תמצח בקיר והוא בוכה אני מסתכלת אליו והוא לא מגן על עצמו!!!!מה עלייי לעשות שיפסיק להרביץ לאחיות שלו ושידע בו הזמן להגן על עצמו???תודה מראש חג שמח

שלום רב, בנך החמוד לומד כיצד להתנהל בעולם. הוא רוכש את המיונויות החברתיות שלו. לעיתים יש ילדים הזקוקים לעזרה בכך. הינך עושה טוב בגבולות ובהסברה שלא מרביצים. המשיכי בעקביות ובהתמדה. בנוסף לכך הראי לו כיצד כן ניתן לפתור קונפליקט בדרך טוב. ניתן לעשות זאת משש על -ידי משחק שלך עם הבנות, למשל: אחת הבנות תקח לך משחק בלי שתרצי. אז תאמרי - אני מאוד כועסת שלקחת לי את המשחק. זה לא נעים לי אני מבקשת שתחזרי לי אותו, וכו' כך הוא ילמד כיצד להתנהל. כמו כן במצבים שבהם הוא אינו יודע לגונן על עצמו, יש לשאול אותו מה הוא יכול לעשות כדי שלא יפגעו בו. שמעי מה יש לו לומר ועזרי לו בפתרונות. חזקי אותו בעידוד ובשפת הרגשות. בכל מקרה ניתן לפנות להדרכת הורים לעזרה יותר מעמיקה. בהצלחה שירלי *סליחה על העיכוב במתן התשובה :)