פורום ייעוץ חינוכי

פורום זה נותן מענה מקצועי ומיומן להורים בשאלות וקונפילקטים מול המערכת החינוכית של הילדים - הן במערכת הפרטית והן במערכת הציבורית.

לעתים ההורים מתלבטים כיצד לנהוג מול המורה, מול הגננת או מול ביה"ס, כאשר מתעורר קושי כלשהו של הילד או של המערכת. חשיבותו של הפורום הוא במתן תשובות והדרכה להורים מגורם שאינוי מצוי בתוך המערכת, אך מבין את כלליה, חוקיה והתנהלותה.

ילדינו מבלים שעות רבות בתוך המערכת החינוכית, וחווים שלל של התמודדויות. כהורים, אנו מתלבטים בכל יום כיצד להוביל את ילדינו להיות מאושרים, עצמאיים, בריאים, אזרחים טובים, ובעלי אחריות על הבחירות בחייהם - פורום זה יעזור לכם בשילוב הנכון והמושכל בין השניים.
660 הודעות
647 תשובות מומחה

מנהל פורום ייעוץ חינוכי

15/06/2012 | 09:06 | מאת: איתי

שלום יש לנו בת בת 6.5. נמצאת בגן שפה (קטן, 8 ילדים) בגלל ששנה קודמת הומלץ ע"י הגננת, בעיקר בגליי קשיים רגשיים וקשיי ריכוז. טוענים שיחסית לגילה היא פחות מבחינה שפתית (אני לצערי לא מבין אך כמובן שאין לי למי להשוות). הומלץ שלכיתה א' היא תיכנס לכיתה מקדמת (גפ קטנה). היא ילדה שמחה ומוכשרת במוסיקה מאוד, וכן חברותית אם כי די "תלותית" בחברה מסויימת. כאשר נפגשת אם בני משפחה או בנות אחרות, משחקת יפה. כעת היא לא רוצה פעמים רבות ללכת לגן בטענה שנותנים לה משימות קשות. מה אנו כהורים צריכים לעשות, ואנו רק בתחילת הדרך ... איננו רוצים שתגדל לנו ילדה עם תיסכולים, רגשי נחיתות, בטחון עצמי נמוך וכו'. מצד שני ייתכו וקשה לה, אפילו במסגרת שמותאמת לה. מה לעשות ? ? ? תודה תודה

לקריאה נוספת והעמקה

אתי שלום רב, דאגתכם לבתכם אינה בכדי, ואכן יש להתאים בעבורה מסגרת, שבה היא תמצה את מירב כישוריה ויכולותיה. מסגרת מתאימה תחזק את בטחונה ודימוייה העצמי, ותאפשר לה לחוות הצלחות ואושר. לפני שבוחרים מסגרת מתאימה יש לערוך הבחנה מבדלת, שתמקד אתכם ואת אנשי המקצוע בקשייה ובטיפול הטוב והנכון ביותר בעבורה. כמו-כן, ניתן לשקול, אם הדבר מתאפשר, הדרכת הורים בעבורכם לשם תמיכה, ליווי ועזרה, שיקלו את התמודדותכם. ערכו פגישה עם הצוות, עם היועצת ועם הפסיכולוגית של הגן, ובחשיבה משותפת בנו תוכנית עבודה מסודרת, הכוללת אבחונים נחוצים ודרכי טיפול. בנוסף, עליכם לקחת בחשבון, שהמעבר לכיתה א' אינו פשוט ואינו קל, ומצריך התגייסות משפחתית לתמיכה ולעזרה לילדה בצד סבלנות ואורך רוח רב. בתמיכה נכונה בתכם תצמח, תתפתח ותמצה את יכולותיה בקצב שלה – אל תשכחו לעודדה על כך כך הזמן. אני פה לרשותכם להתייעצות נוספת – בהצלחה, שירלי

12/06/2012 | 20:39 | מאת: זהבית

אני מודה שנכשלתי! אצלי בבית אוהבים לשתות הכל חוץ ממה שבריא- מים. אני רוצה לתקן ולהסביר לילדי ( 4+8) שכל הממתיקים והתרכיזים למיניהם מלבד קריוס ובקטוס, משמינים. לצערי כל ההסברים שלי לא מונעים מהם לצרוך את אותם ממתיקים.( אצל הסבא והסבתא וחברים) בהתחלה הפסקתי להכניס הביתה את התרכיזים אבל אז גם הפסיקו לשתות. בקיצור ככנראה שזו לא הדרך מה אני יכולה בכל זאת לעשות.

לקריאה נוספת והעמקה

זהבית שלום רב, " איש מאיתנו אינו מושלם ולא יכול להגיע כל הזמן להישגים מושלמים או להימנע מטעויות או חוסר הצלחה. כל אלה מבטאים אנושיות ואת היותנו חלק מהמין הטועה, לומד מטעויותיו, מנסה שוב, צומח ומתפתח" – פרופ' דרייקורס לעולם לא מאוחר מידי – כדי ליצור את השינוי, עלייך לקבל החלטה על הדרך בה את רוצה להתנהל מול השתייה הממותקת והממתקים, ובה לדבוק. בהחלטה זו יש להבדיל בין ביתך לבין ביתם של הסבים או החברים, ולהפעיל מידה של גמישות. שינוי שכזה צריך לבוא בהדרגתיות, וכרוך בסבלנות רבה ובאורח רוח. לאחר שקיבלת החלטה, הזמיני את הילדים לשיחה מסודרת במקום שקט, שבו יהיו קשובים לדברייך. שתפי אותם בהחלטתך, והסבירי להם היטב מדוע בחרת כך. הקשיבי למה שיש להם לומר, ועני על שאלותיהם. בקשי את עזרתם בהפיכת תזונתכם לבריאה יותר - אלו רעיונות יש להם ? השתדלו להיות יצירתיים, ועלו דרכים להפוך את האכילה והשתייה הבריאה לכייף. במקום ממתקים ושתייה מתוקה, ניתן למשל: להכין שיפודים של פירות העונה, להכין שייק או מיציי פירות, לבנות פרצופים בצלחת מפירות יבשים, לקשט בקבוקי זכוכית למים ועוד ועוד. כך הילדים ירגישו שותפים, והתגייסו למטרה. אם מאוד קשה להם להפרד מהמיץ הממותק, ניתן לקבוע איתם מועד, שבו ניתן לשתות את המיץ, למשל: בסוף שבוע. הוציאי את הפיתויים הממותקים מהבית. ולסיום. ההי מודל בעבורם – שתי מים ואכלי אוכל בריא. כך הם יקבלו מסר חד משמעי לגבי השינוי. בהצלחה, שירלי

14/06/2012 | 18:43 | מאת: זהבית

אנסה להיות מודל עבורם אולי באמת זו השיטה הכי נכונה, בינתיים אני בודקת הצעות מחיר עבור מתקני מים שיהיה משהו שידרבן את כל המשפחה לשתות עוד כוס, הבעיה שאני שונאת מים קרים ככה שיהיה לי קשה בעצמי לעמוד במשימה. בכל מקרה חייב להיות איזון בין הממתיקים לבין המים המינרלים הרגילים.

12/06/2012 | 11:42 | מאת: איילת

היי שירלי, כרגיל אני פונה אליך לעזרה... התשובות שלך עוזרות לנו מאוד ואני מודה לך על כך. ביתי בת שנתיים ושמונה חודשים ובני בן שנה. לאחרונה ביתי רוצה רק אותי... רק שאני אשכיב אותה, רק שאני אהיה לידה, רק שאני אנדנד אותה בנדנדה ... אם אנחנו נוסעים בשתי מכוניות אז זה ברור שהיא נוסעת אותי, ממש - נהייתה צמודה אלי לחלוטין... וזה אחרי שעד לפני כמה חודשים היא ובעלי היו כמו זוג יונים... פתאום היא קיבלה איזה סוויצ' ומאז לא מוכנה לוותר... ברוב הפעמים אנחנו מוותרים לה ואני זאת שניגשת אליה בסופו של דבר אבל מאוד היינו רוצה לשנות את זה... רק לא יודעים איך.. זה יכול להגיע לצרחות אימים אם בעלי מנסה להתמודד איתה ובסוף לרוב אני נשברת וניגשת אליה... חשוב לי לציין שאנחנו משקיעים המון בילדים ובה אפילו יותר כי היא גדולה יותר ויודעת לדרוש את התשומת לב שמגיעה לה.... היא ילדה מתוקה ומלאה שמחת חיים ורוב הזמן ממש מתנהגת למופת (חוץ מאשר בלילה כשהיא לא רוצה לישון), כך שממש לא ברור מה השתנה פתאום.... איך מתגברים על זה ולמה בכלל זה קורה?....

איילת שלום רב, ילדים בגילה של בתך נצמדים לאימותיהם מסיבות רבות ומגוונות. היצמדות זו מלמדת על הצורך של הילד בביטחון ובמוגנות של האם. ניתן לברר עם צוות הגן ועם בעלך האם היה דבר מה, שיכול היה להשפיע על בתך. השתדלי לראות את הדברים מנקודת מבט של ילדה פעוטה, כלומר דברים אלו יכולים להיות דברים קטנים ושגרתיים או תקופה בה היא זקוקה לך יותר. חשוב שתאפשרי לה את המקום הזה על-מנת לחזק אצלה את הביטחון ואת המוגנות ללא תשומת לב מיותרת וללא דיבורים על כך. זאת אומרת, רצוי לא לעשות מההצמדות אליך עניין גדול או דבר מה לא טוב. חזקי את בעלך, שלא יפגע ושלא יעלב מהתנהגותה. ברגע שהיא תרגיש שוב בטוחה בעצמה, היא תשוב במהרה לזרועותיו ולחיקו. בהצלחה – שמחה לעזור, שירלי

10/06/2012 | 12:43 | מאת: רונית

היי הבן שלי בגיל 3 שנים תמיד היינו לוקחים אותו איתנו לטיולים אך השנה בעלי מאוד רוצה שניסע לבד אני חושבת להשאיר אותו אצל ההורים שלי, השאלה שלי הוא כיצד להכין אותו ולהסביר לו שאנחנו נוסעים בלעדיו בלי שייפגע ויבכה? אנחנו עוזבים אותו למשך 4 לילות וזאת הפעם הראשונה שאנחנו עוזבים אותו כל כך הרבה זמן שאלה שנייה הוא נגמל מחיתולים לפני כחודש, הגמילה עברה בהצלחה ובמהירות יחסית אך יש בעיה אחת היא שכל פעם שהוא בוכה או מתעצבן ממשהו או לא נותנים את מה שהוא רוצה הוא עושה על עצמו או מתפשט ומשתין על הרצפה כיצד להגיב על מנת שיפסיק עם זה?

לקריאה נוספת והעמקה

רונית שלום, בנסיעתכם בנכם ישאר בבית עם הורייך, שאוהבים אותו עד מאוד. סביר להניח שהוא יהנה במחיצתם ויבלה בנעימים. השתדלי לא להעביר לבנך את דאגותיך ואת חששותייך – סמכי על הורייך, וראי את היתרונות הזוגיים בנסיעה שכזו. ניתן לספר לו על הנסיעה יום או יומיים לפני שאתם נוסעים, מכיוון שלילדים בגילו אין עדיין את היבט הזמן. אתם יכולים להציג לו זאת כמועד מהנה וכיפי במחיצת סבא וסבתא. כמו-כן ספרו לו מה הם עומדים לעשות איתו, למשל: ללכת לגינה הציבורית, לשחק יחד, ללכת לים/לבריכה, לראות סרט ועוד. ספרו לו היכן הוא ישן, ומה יקרה בזמן שאתם לא תהיו, כלומר סדר יום, לדוגמא, בבוקר סבא יקח אותך לגן וסבתא תבוא לקחת אותך בשעה ארבע וכו'. ניתן להעזר בלוח שנה או בטבלה שתמחיש לו את הזמן שחלף. בנוסף יש לשתפו בדרך בה תצרו עימו קשר, וכמה פעמים תעשו זאת, כמו: נדבר איתך פעמים ביום בטלפון או בסקייפ. אם אתם רוצים בכך, ניתן להבטיח לו מתנה מטיולכם. דבר זה אינו חובה ולשיקולכם, והרי הכייף שלו הנו שהותו עם סבא וסבתא. לגבי הפיפי בזמן שמתעצבן – חשוב מאוד להתעלם מכך לחלוטין. לא לכעוס, לא להעיר ולא להגיב. אם הוא יראה, שאינכם מתרגשים מהתנהגות זו, שבאה להראות תסכול או חוסר שביעות רצון מבחירתכם, הוא יפסיקה בהקדם. נסיעה טובה תבלו בנעימים, שירלי

10/06/2012 | 11:14 | מאת: שלי

היי, יש לי ילדה בת שנתיים ושמונה חודשים, היא מקסימהומפותחת, וכשהיתה בת שנה ועשרה חודשים נולד לה אח קטן. הקבלה שלו למשפחה עברה נהדר, אבל אני מתחילה לשים לב שעכשיו- לא יודעת אם קשור אליו(הם ישנים באותו חדר)- מתחילות להתקבע כל מני התנהגויות משונות בענין השינה. יא רוצה שארדים אותה ואשאר איתה במיטה עד שהיא נרדמת (משהו שאף פעם לא היה מקובל אצלנו), והיא קמה באופן קבוע בשש בבוקר, מגיעה אלינו למיטה ובאה לישון בצד שלי (מתעקשת על זה). כשבעלי מתעורר אליה, בלי שום בעיה הוא מחזיר אותה למיטה שלה והיא ישנה עד סביבות שמונה, אבל ברוב המקרים, מאחר שהיא באה אלי אני איתה ופשוט לא מצליחה להחזיר אותה למיטה, וככה היא רואה טלוויזיה משש בבוקר אצלנו בחדר.מה אפשר לעשות כדי להחזיר לשיגרה והאם בכלל להתעקש על זה או פשוט לתת לזמן לעשות את שלו ולהענות לבקשות שלה בעניין הזה? תודה, שלי

שלי שלום רב, ראשית עלייך לבדוק עם בן זוגך מה המדיניות המשפחתית שלכם בשני הנושאים הללו – הרדמה צמודה והגעה למיטת ההורים בשעות הבוקר. אם לא מפריע לכם להשאר לידה עד שהיא נרדמת ושהיא מגיעה למיטתכם, אין עם כך שום בעיה, וכמו שציינת תני לזמן לעשות את שלו. לעומת זאת, אם בגישתכם החינוכים אתם רוצים ללמדה להרדם שוב לבד, יש להשאר ליד מיטתה לאחר טקס השכבה קבוע, אך אין לדבר, אין לנשק, אין לחבק ואין לכעוס. בדרך זו היא תקבל את הביטחון בשהות שלכם עימה, אך לא תקבל תשומת לב מיותרת. בעניין הבוקר – אם את מחליטה להחזירה למיטתה, ההי עקבית עם דרך זו והחזירי אותה שוב ושוב למיטה עד שהיא תלמד להשאר במיטה בשעות הבוקר או לשוב למיטה ולהרדם עד שעה מאוחרת יותר. בהצלחה וכל טוב, שירלי

07/06/2012 | 20:44 | מאת: נחמה

שלום שירלי, רציתי להתיעץ בנוגע לבן שלי. הבן שלי בן שנה ושמונה, סובל מבעיה כלשהי בבטן לא מאובחנת. כאשר הורדנו לו גלוטן ובעקבות כך יש שיפור ניכר. מאז ומתמיד הוא אכל טוב מאד. הנושא של האוכל אפילו קצת מעסיק אותו יתר על המידה. עד לפני חודש כשהיינו חוזרים הביתה מהמעון הוא היה חוזר שמח, אך ברגע שנכנסנו הביתה מיד היה מחפש מים ואוכל, בבכי ולחץ. התחלתי פשוט להכין לו בכניסה לבית בקבוק מים, ועוד לפני שנכנסנו הביתה, אומרת לו שכשנגיע יהיה לו מים ואוכל אם הוא ירצה (מתוך מחשבה שכנראה שהוא זקוק לביטחון הזה). לאט לאט העניין קצת נרגע ופחות העסיק אותו, אך לאחרונה הוא התחיל עם דפוס כזה שכל פעם שאני מגיעה לקחת אותו מהמעון, מיד כשהוא רואה אותי הוא מתחיל לבכות שהוא רוצה מים, והוא שותה בקבוק שלם. גם המטפלת אומרת שהוא שותה הרבה מאד במהלך היום (לפחות 3-4 בקבוקים). רציתי את עזרתך בנושא: א. האם זה מצביע על איזה עניין רגשי? אני חייבת לציין שמהרגע שאנחנו מגיעים הביתה אני איתו משחקת וכו' עד שהוא הולך לישון כך שצומת לב לא חסרה לו. לכן אני תוהה עוד יותר על מה זה יושב? ב. האם יש בעיה בריאותית בשתיית מים בהגזמה? בתודה מראש, נחמה

נחמה שלום רב, לפני שפונים להיבטים רגשיים יש לבדוק ראשית את מצב בריאותו של הילד. גשי עימו בהקדם לרופא הילדים להתייעצות לגבי סימפטום זה. כל טוב, שירלי

07/06/2012 | 12:56 | מאת: אביבית

היי הבן שלי הוא בן 3 בגן הוא ילד טוב ממושמע יש לו ריכוז לא מרביץ ולא מקלל בבית או בכל מקום אחר יענו כשהוא איתנו הוא ילד שונה לגמרה עצבני מרדן והכי מעצבן אותנו שהוא מקלל ומרביץ לפעמים בלי שום סיבה לפחות משכנעת האם התעלמות תעזור להפחית את ההתנגויות האלו?

לקריאה נוספת והעמקה

אביבית שלום רב, אם בנכם מתנהג כהלכה בגן, ונוהג בתסכול ובהתפרצויות זעם מולכם, יש לבדוק היטב את מערך הגבולות שיש בביתכם ואת התנהגותכם ותגובותכם אליו. במקרה זה התעלמות לא תסייע לכך, מכיוון שאתם זקוקים למערך חינוכי חדש בביתכם. ממליצה לכם בחום לפנות להדרכת הורים לשם קבלת כלים חינוכיים, שיעזרו לכם רבות בהתמודדויות ההוריות שלכם. בהצלחה וכל טוב, שירלי

06/06/2012 | 00:33 | מאת: רינה

שלום רב הבן שלי בן 3 נגמל ממוצץ לפני6 ימים עשיתי את זה אחרי תקופה של הסברים, לפני זה היה מקבל מוצץ רק בזמן שינה או בזמן לחץ בכי ואי שקט בגן לא היה מבקש אותו בכלל רק בזמן שינה לפני יום הולדת שלו התחלתי להכין אותו ולהסביר לו שביום הולדת שלו אנחנו נפסיק את המוצץ ושהוא הולך לקבל הפתעה על הגמילה מהמוצץ והסברתי לו שהוא גדל כבר ועודדתי אותו וראיתי שהוא מקבל את זה והשתכנע שביום הולדת זהו ,, שבוע לפני היום הולדת התחיל להרגיש שהמועד התקרב עד כדי כך שהוא ביקש ממני לא לעשות לו יום הולדת וכל זה כדי שלא יפרד מהמוצץ, אני המשכתי עם מה שהחלטנו יחד וביום ההולדת שלו הזכרתי לו שהיום הוא יפרד מהמוצץ ויקבל הפתעה הוא קיבל את זה ולא התלונן יומיים ראשונים עברו בשקט אבל אחרי זה חזר ללבקש את המוצץ נהיה עצבני ובכיין במיוחד לפני שינה בלילה אני אמרתי לו שזהו אנחנו סיימנו מהמוצץ ולא חושבת שכדאי להחזיר לו אותו האם עשיתי נכון האם אני צריכה להחזיר לו אותו הוא כבר 6 ימיםפ בלי מתפקד יחסית טוב ןבגן מתפקד מצויין רק בלילה קצת קשה אבל בכל זאת מצליח להירדם בלי האם להמשיך עם זה

לקריאה נוספת והעמקה

רינה שלום רב, תהליך של גמילה ממוצץ מצריך בשלות של הילד בהיפרדות מהמוצץ, שמאפשר לו רוגע, שקט ושלווה- משימה שאינה פשוטה או קלה. בדרך זו רצוי לא להכריח את הילד להפרד מן המוצץ, כאשר אינו מוכן לכך. למרות שהוא מתפקד טוב בגן, עלייך לראות מה עובר עליו בלילה ולנסות לסייע לו להרדם בקלות בעזרת סיפור, שיר או כל דרך אחרת. יש להעזר באורך רוח ובסבלנות. החזרת המוצץ כעת עלולה לבלבל אותו – האם מותר או אסור מוצץ ? יחד עם זאת, אם את רואה שהוא מתקשה להרדם, בוכה, עצבני ולא רגוע, רצוי להחזיר לו את המוצץ בשעת ההשכבה, ולגמול אותו משעות אלו בגיל מאוחר יותר. בהצלחה, שירלי

09/06/2012 | 09:44 | מאת: רינה

היי, נתתי לו מוצץ רק בלילה כי הוא לא רגוע ועצבני וביקש אותו ומאז שהתעורר והוא דבוקה לפה שלו לא רוצה להוציא למרות שהסברתי לו שחזרנו למוצץ רק בלילה מה עושים עכשיו

29/05/2012 | 22:21 | מאת: אור

שלום שירלי. שמח אם תוכלי לעזור לי עם בעיה שהבאתי על עצמי... בני בן 15 חודשים, ילד מקסים שמפותח ומתקדם בכל דבר כמו שצריך מרווה לנו המון נחת בכל דבר. יש ק בעיה אחת - בלילה,. זה התחיל כבר בחודשים ממש מוקדמים , הוא ישן איתנו במיטה לילה שלם, למעשה הוא לא יודע כבר מגיל חצי שנה מהי מיטה משלו. התעצלתי לקום להניק בשעות הקטנות וזה היה לי נוח. אני יודעת על הסיכון שלקחנו והטעות הענקית הזו שאנו משלמים עליה עכשיו. אני לא גרה בארץ וכרגע אני הגעתי לביקור בן שבועיים שהוא ישן איתנו ואני ממש רוצה כשאנחנו חוזרים הביתה להרדים אותו בחדר שלו, במיטתו... איך אעשה את זה??? אני לא רוצה לגרום לו לטראומה או פחד. האם את יכולה ליעץ לי או לומר לי מס טיפים בעניין שיקל עליו בשינוי הזה? אני חייבת פשוט חייבת להעביר אותו. אודה לך לתשובה בעניין תודה

לקריאה נוספת והעמקה

אור שלום רב, ישנם הורים, שלינה משותפת מהווה בעבורם דרך חינוכית בה הם מאמינים. לינה משותפת הופכת לבעיה, כאשר ההורים רואים זאת כטעות או כאשר להורים לא נוח ולא מתאים בדרך זו. חשוב לא להעביר לבנך מסר , שהלינה המשותפת איתכם הנה משהו אסור או לא טוב. המנעי מרגשות אשמה, משיפוטיות ומביקורת עצמית – פעלת כפי שהיה נראה לך נכון לעשות באותה העת כשבנך היה תינוק. יש לזכור, שבנך הפעוט עדיין מאוד צעיר, וניתן ללמדו בהדרגה וללא חוויות שליליות לשוב ולישון בחדרו ובמיטתו. נצלי תקופה זו, שבה אתם מבקרים בארץ כשלב לפני התהליך של מעבר לשינה נפרדת. בדקי עם עצמך ועם בן זוגך עד כמה אתם מוכנים למעבר, שמצריך אורך רוח וסבלנות רבה בצד השגרה והעייפות. אם אתם חשים שאכן הגיע העת, מיד עם חזרתכם הביתה שתפו את הפעוט בסידור החדר- מצעים נחמדים, צעצועים, דובי אהוב, ספרים, מנורת לילה ועוד. יש לומר לו – אנחנו מסדרים ביחד את החדר שלך, שבו אתה תאהב לשחק ולישון כמו בוגר. ניתן לאפשר לו לשחק במיטה, ולהרגיש נוח עימה. בשעת הערב יש לערוך סדר השכבה מסודר וקבוע, שבו נכנסים לרוגע לפני השינה, לדוגמא: מוזיקה שקטה, ארוחת ערב, מקלחת מרגיעה, סיפור והשכבה. זאת יש לעשות כל ערב בשעה קבועה. לאחר שמכניסים את הילד למיטה, נותנים לו נשיקה וחיבוק, אומרים לו לילה טוב ויוצאים מן החדר. אם הילד בוכה, חוזרים לחדר, משכיבים אותו שוב, ויושבים לידו בכסא. חשוב מאוד, לא להוציאו מן המיטה, לא לחבקו, לא להביט עליו ולא לדבר או לצחוק עימו. בכל פעם שהוא קם מן המיטה יש להשכיבו שוב ברוגע וללא כעס. יש לקחת בחשבון, שיקח זמן מה (בין שבוע לשלושה שבועות) עד שבנכם ילמד לישון במיטתו. התנהלותכם חשובה להצלחת התהליך. אם תהיו עקביים וחד משמעיים, ילמד בנכם לישון במיטתו. בהצלחה וכל טוב, שירלי

25/05/2012 | 09:36 | מאת: איילת

הי שירלי, ביתי בת שנתיים ושמונה חודשים, מאוד בוגרת, מאוד רוצה להיות גדולה, כבר גמולה מספר חודשים מהמוצץ ומהחיתול. יש לי 2 שאלות אלייך... 1. . קשה לנו מאוד להשכיב אותה לישון... בגן שלה ישנים כשעתיים בצהריים ואנחנו כבר הורדנו את זה לחצי שעה. הבעיה שאפילו עם החצי שעה הזאת - היא פשוט לא עייפה בלילה... אנחנו שמים אותה במיטה לקראת השעה 9 אחרי שסיפרנו סיפור, עשינו פיפי, צחצחנו שיניים, כיסינו אותה ושרנו נומי נומי. מרגע זה, מתחיל סרט שיכול להימשך גם כשעה וחצי (תלוי אם היא ישנה חצי שעה או 45 דקות בגן...) שהיא פשוט כל הזמן יוצאת מהמיטה באלף ואחד תירוצים... פיפי, מים, לכסות אותה שוב, להדליק לה את האור, לכבות לה את האור וכו' וכו'... אנחנו מנסים לא לייחס לזה חשיבות, לא להתייחס יותר מידי, אם היא אומרת שהיא צריכה פיפי אז לא להתכווח (כי הרי הרגע היא היתה בשירותים...) אלא פשוט לקחת אותה, בלי לדבר יותר מידי, לעשות פיפי ולחזור למיטה... אותו דבר עם המים או כל דבר אחר... הבעיה היא שזה לא נגמר... בסוף אחרי שעה של טרטורים אנחנו כבר מתחילים לכעוס, ואז מתחילים לאיים בעונשים ובסוף איכשהוא היא הולכת לישון. לאחרונה אמרתי לבעלי שאני פשוט שונאת את כל האיומים האלה בעונשים, שזה מאוד שלילי בעיני והחלטנו לנקוט בגישה חדשה של להבטיח לה הפתעה בבוקר אם היא תלך לישון כמו שצריך... (הפתעה מבחינתה זה תותים או גומי ויטמינים, לא שוקולד או משהו כזה) זה עבד ליום יומיים, זה הרבה יותר חיובי מהאיום בעונש אבל עדיין, זה לא פותר את הבעיה... מה עוד אפשר לעשות??? אני רק אציין שאם בסופשבוע היא לא ישנה צהריים אז בשמונה וחצי היא כבר ישנה במיטה בלי משחקים.. הבעיה שבגן הם מחויבים לשים אותם לישון לפחות 45 דקות אז לא להשכיב אותה בכלל זה בעיה... 2. . ביתי היא תוכי שאין דברים כאלה... היא כמו זיקית, פשוט מחקה את כל מי שנמצא לידה, בין אם זה חברה גדולה יותר, ילדים בגילה ואפילו את אחיה הקטן (הוא בן שנה). זה נמשך כבר תקופה ממש ארוכה ובעקרון אין לי בעיה עם זה, אבל השאלה היא איך להתמודד עם זה שהמקום להיות האחות ה"גדולה" ולשמש דוגמא לאחיה הקטן היא מחקה אותו ואם הוא עושה שטויות או דברים שאסור היא עושה אחריו... ואני כל הזמן אומרת לה שהיא צריכה ללמד אותו ושהיא הגדולה והבוגרת (שזה משהו שמאוד חשוב לה לשמוע) אבל זה לא עוזר... זה בעיקר בא לידי ביטוי בזה שאם הוא מנסה לגעת בשקעים של החשמל שהיא יודעת שזה אסור, היא עושה את זה אחריו במקום להגיד לו שאסור או לקרוא לנו... מקווה שלא התשתי אותך עם התיאורים :) העצות שלך פשוט מעולות ועזרו לנו מאוד עד היום תודה

לקריאה נוספת והעמקה

איילת שלום רב, נראה שאת פועלת היטב בחינוך בתך הפעוטה. טוב שביקשת להוריד את שעות השינה שלה בגן. ישנם ילדים שזקוקים לשנת צהרים זו יותר מאחרים, לכן אם בתך אינה זקוקה לשעות שינה רבות בצהריים, גם מנוחה של חצי שעה תעשה את העבודה – על כך עלייך לא לוותר, ולדרוש זאת מצוות הגן. לילדים רבים יש קושי במעבר בין ערות לשינה, והם זקוקים לזמן ביניים של התרגעות לקראת השינה. על-כן בערב התחילי את תהליך ההשכבה בשעה יותר מוקדמת – בין שש וחצי לשבע. מהשעות הללו מתחילים להכנס לרוגע ולשווה של שינה בבית, כמו: מוזיקה שקטה, שכיבה עם שמיכה בסלון וצפייה בטלוויזיה, קריאת ספר ועוד. חשוב, לא לשחק במשחקים מעוררים או קופצנים. הדגישי לפני בתך, שכעת אתם מתכוננים לשינה. עודדי אותה ואמרי לה, שהיא ילדה בוגרת, שאת סומכת עליה שהיא תלך לישון כמו ילדה גדולה, שתספרי לסבתא/אבא/דודה כמה היא בוגרת והולכת לישון יפה, שאת מאוד גאה בה שהיא משתדלת ללכת לישון בזמן ועוד. בנוסף, שאלי אותה מה יכול לעזור לה להרדם מהר, וחשבו יחד על אפשרויות שונות, למשל: בקבוק מים ליד המיטה, אור קטן בחדר, בובה אהובה לחיבוק, תמונה קטנה שלך ושל בן זוגך ליד המיטה, אור בשירותים ועוד. סכמי איתה על הדברים הללו, והתשדלו לתת לה להיות עצמאית כמה שניתן, כמו: לגשת לשירותים לבד, אם הדבר מתאפשר. אחרי ההשכבה, אין לדבר עימה כלל. אם היא מבקשת מכם דבר מה, עשו זאת ללא דיבור, וללא תשומת לב מיותרת. זכרו שהיא עדיין פעוטה קטנטנה, שבסופו של דבר תלמד להרדם לבד. לגבי החיקוי – כאשר אלו דברים בטלים כמו: מילים, או התנהגות נחמדה של קטנטנים, יש להתעלם מכך באותו הרגע, אך לאחר מכן לשוחח עימה בארבע עיניים כשהיא פנוייה וקשובה לשיחה. בשיחה יש לחזק את המקום שלה כאחות בוגרת, שמהווה מודל לאחיה. בהתנהגות סיכונית, כמו: "משחק" בתקע החשלמי, יש להציב גבול חד משמעי, ברור ותקיף של חציית קו אדום. בהתנהגות זו אין פשרות. בהצלחה וכל טוב, שירלי

23/05/2012 | 08:42 | מאת: קרן

שלום יש לי שני ילדים ץ בן בן 5 עוד מעט ובת בת 3 עוד מעט. לשני הילדים אנו מעניקים את אותו החום והאהבה, הבן שלי באופיו מאוד שליט בערב הוא שוכב במיטה שלו וביתי במיטתה שניהם באותו החדר ולפני שינה הוא שותה תה והיא שותה בקבוק מטרנה. כאשר אני מביאה לשניהם את השתייה שלו, אם אני מגישה לביתי את הבקבוק במקרה ראשונה , בני צועק ובוכה אני צריך להיות הראשון וממש מתעצבן ונפגע. השאלה שלי האם לתת לו את השתייה הראשון תמיד? אם זה כ"כ חשוב לו,או שזה מעיד על שליטה ועל עדיפות על פני אחותו .... מה לעשות ? זאת דוגמה קטנה שמבחינתי תלמד אותי עוד על דברים נוספים.האם לזרום איתו כל פעם? כי גם ביתי לומדת ממנו ואז היא צועקת אני ראשונה... אבל היא לא בוכה אם אני מגישה לו ראשון... אשמח לתשובה.

קרן שלום רב, בנך צריך ללמוד שיעור חשוב באיפוק, בסבלנות ובכבוד לזולתו. בדוגמה שנתת אין חשיבות אמיתית למי יקבל את השתייה קודם, ולכן ניתן להגיש פעם אחת לבן ראשון ופעם אחת לבת ראשונה. חשוב לסכם זאת עימם מראש, זאת אומרת שיש לערוך עימם שיחה ולומר להם שכשתגישי להם את השתייה או את האוכל יהיה תור של מי שמקבל ראשון באותו היום. את יכולה לבקש מהם שיעזרו לך לזכור או לערוך עימם טבלה מסודרת (טבלה מונעת ויכוחים מיותרים). אם בנך מביע התנגדות לכך, יש לומר לו ששניהם חשובים ויקרים לך, ושבכל פעם תגישי לילד אחר ראשון. אם כך יש להיות עקביים. חשוב לעודד את בנך ואת בתך, כאשר יש שיתוף פעולה בו הם ממתינים בסבלנות לתורם במילים כמו: אני רואה שחיכית בסבלנות, איזה ילד בוגר/איזו ילדה בוגרת, ראיתי שעשית מאמץ והתאפקת וכו'. כאשר יש פספוסים יש להדגיש בפני הילדים, שבפעם הבאה את בטוחה שהם יעשו מאמץ נוסף ושאת סומכת עליהם. בהצלחה וחג שבועות שמח , שירלי

22/05/2012 | 20:41 | מאת: אורית

היי שירלי תודה על תשובתך אשר חיזקה אותי כיוון שזה גם היה כיוון המחשבה שלי , פניתי למנהלת הגן ודרשתי שתיפעל בנושא, שוחחתי איתה יום למחרת אמרה ששוחחה עים המטפלות שתשגחנה יותר , לגבי הענשה , לא חושבת שמענישים אבל מדברות עם הילד אולי שמות בלול , בכל מקרה מקווה שהשיחה עם המנהלת תעזור, תודה.

בהצלחה, כל טוב וחג שבועות שמח !!

20/05/2012 | 12:22 | מאת: מיה

שלום רב, בני בן שנה ושמונה חודשים והולך למשפחתון מגיל שנה. סה"כ הגן מאד מושקע מקסים ומעשיר והיחס אישי. בגן 3 מטפלות ו-10 ילדים. לפני מספר חודשים, הצטרף ילד חדש לגן. מיד עם הצטרפותו הילד החל להכות את כל הילדים אך במיוחד את הבן שלי. בשלב כלשהו, כחודש לאחר הצטרפותו לגן הוא היכה את אחת הילדות ואחת האמהות הגיבה קשה - בכתה הייתה מאד נסערת ודרשה שיוציאו את הילד החדש מהגן. הגננת שוחחה עם ההורים והוחלט לתת צ'אנס נוסף לילד, בשל קשיים אובייקטיבים שעמם הוא נאלץ להתמודד. בחלוף הזמן הגננת דיווחה על שיפור רב ואפילו על משחק משותף של הילדים (לכך גם הייתי עדה). לטענתה יש ילדים שמרביצים יותר מהילד החדש.העניין כרגע הוא כזה: בני מאד מפותח, ולאחרונה החל להרכיב משפטים מרובי מילים ולספר לי ספורים. הוא לא מפסיק לומר שהילד הזה מכה אותו. בשבוע שעבר חזר בני הבייתה עם שריטות על הפנים, והגננת לא ציינה ממה הן נגרמו. תארתי לעצמי שנשרט על ידי ילד. העניין הסתבך כשגיליתי שיש לו שריטה גם בתוך העיין. העין נראית כרגע די רע ואנחנו בדרך לרופא... היום בבוקר בני שוב סיפר (מבלי ששאלתי) שהילד ההוא הרביץ לו ואז שאלתי איפה, אז הוא ענה שבראש (והראה לי איך) ובעין (והראה לי). ואח"כ הוא אמר שהוא בכה. בסוף הסיפור הוא אמר "עצוב". לא ידעתי בכלל שהוא מכיר את המילה הזו... מאז אני מאד נסערת ולא יודעת כיצד עלי לפעול. אני מרגישה שאכזבתי את הילד שלי ושלא הגנתי עליו כשהיה צריך אותי. מצד שני אני מאוכזבת מאד מהגננת שלא סיפרה לי על המקרה (רק הראתה לי סימן בעיין ואמרה שהיא לא יודעת ממה זה). אני שוקלת לבקש שיוציאו את הילד המכה מהגן ומצד שני חושבת שאולי עלי להוציא את הילד שלי... כיצד עלי לפעול? אני והגננת ביחסים מאד טובים והילד נהנה כרגע מיחס טוב... אודה לתשובתך, מיה

מיה שלום רב, בנך הפעוט והקטנטן צריך ללכת לגן, שבו הוא יהיה מוגן ובטוח. אם את בטוחה לחלוטין, שהפגיעה בו נעשתה על-ידי אחד הילדים, ולא מנפילה או מפגיעה עצמית ששכיחה בגיל זה, עלייך לברר היטב עם צוות הגן, כיצד הם שומרים על בטיחותם של ילדי הגן מפגיעות אלו. שמעי היטב את תשובתה, ובדקי האם היא לרוחך. פעוטות בגן צריכים להיות מוגנים, בטוחים ובהשגחה מתמדת של צוות הגן. הקשר שלך עם הגננת אינו צריך להיות קשור לשיקול שלך לגבי השארת הילד או הוצעתו מן הגן, וגם לא יחסה הטוב של הגננת, שצריכה לתת יחס זה ללא קשר לקרבתה לאם. כמו-כן הגננת מחוייבת לעבוד בשקיפות מלאה עם ההורים לגבי אירועים, שקורים לילד בגן – גם הטובים וגם הפחות טובים. זו חוויתו הראשונית מגן הילדים, ויש לדרוש מהגננת שבנך לא יהיה "עצוב" וכואב בגן. בהצלחה, שירלי

21/05/2012 | 23:20 | מאת: מיה

שלום שירלי, ותודה על תשובתך. בינתיים היינו אצל הרופא ומסתבר שמדובר בדימום מקומי קטנטן מנימי דם בשטח פני העין ללא נזק נוסף וללא שריטה. כנראה שנגרם ממכה. שוחחתי באריכות עם הגננת ושיתפתי אותה בסיפורו של בני והיא לא הצליחה לזכור שראתה שבני קיבל מכה בעין - לא מחפץ ולא מאף ילד.היא תיארה לי את האינטראקציה בין הילדים לעומק, ואת הפעולות שהיא נוקטת על מנת ללמד אותם לשחק זה עם זה בצורה מכבדת, ללמד אותם לשוחח במקום לדחוף או להכות ועל מנת להציב להם גבולות ברורים. משיחתנו נראה היה לי שהיא (וכן שאר הצוות) עושה ככל שניתן. לטענתה הילד ה"חדש" כלל לא אלים וכבר לא מכה. בנוסף סיפרה לי שהאינטראקציה ביניהם כוללת חיבוקים מעט חזקים ומעין טפיחות שנראה כי נובעות מצורך בבחינת גבולות וסקרנות הדדית שבאות לידי ביטוי בצורת האינטראקציה והמשחק ביניהם. לדבריה בני יוזם דברים כאלה באותה מידה שבה יוזם אותם הילד השני. יש לציין כי גם אני ראיתי זאת כאשר התבוננתי בהם משחקים בעבר וכי זו לא הפעם הראשונה ולא השניה שהיא מספרת לי על כך.שיחתנו הרגיעה אותי קצת. בנוסף, אנשים אחרים ששוחחתי איתם אמרו בצדק, שאי אפשר למנוע לחלוטין אירועים כאלה בגיל הזה וכי הם מתרחשים בכל גן ובכל משפחה בה יש כמה פעוטות. היום בבוקר נשארתי בגן זמן רב יותר והתבוננתי בהם משחקים. דוקא בני היה זה שמשך לילד השני באף ובאוזן כאשר הגננות היו עסוקות עם ילדים אחרים. אחת מהן אמרה להם "לא" והפרידה ביניהם, וגם אני התערבתי, כמובן. ייתכן מאד שהמכה בעין נובעת מאותו דבר רק הפוך - שהילד השני תפס את בני בפנים בדומה למה שראיתי היום, ושאחת מאצבעותיו נכנסה לתוך העין. לא תמיד ניתן להבחין מיד בכך ואולי זה מסביר את תשובתה של הגננת. האם יש לך רעיון טוב כיצד ניתן להפסיק את ההתנהגות הזו? הייתי רוצה לדעת מה יש לעשות ולשתף בכך את צוות הגן. בינתיים אשאר עם העיניים פקוחות... תודה שוב, מיה.

18/05/2012 | 22:09 | מאת: אורית

שלום לך: ביתי בת שנה וחצי, בגן רב גילאי אך היא נימצאת עים קבוצה בני גילה לאחרונה מידי שבוע ולעיתים גם פעמיים בשבוע נינשכת ע"י אותו ילד איתה בקבוצה ( בירך , אמה, בכתף) ובאותם לילות הילדה ישנה באי נוחות ובוכה בכי של כאב אני משייכת את זה לכאב שחוותה במהלך היום האים זה קשור לדעתך . ודבר שני הייתי רוצה לדעת מה הטיפול למניעת אותו ילד מלינשוך כי בגן ההסבר לכך חלק מההיתפתחות ואני לא מקבלת זאת מכיוון שגם ביתי ויתר הילדים מיתפתחים ולא נושכים , אשמח לתשובה בכדי שאעביר למטפלות בגן תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

אורית שלום רב, חלק מההליך החינוכי בגן הנו חינוך הפעוטות לא לנשוך. פעוטות בגילה של בתך נושכים לעיתים קרובות מתוך חוסר אונים או מתוך רגשות תסכול, מכיוון שאינם יודעים להביע עצמם במילים עדיין. צוות הגן צריך להשתדל למנוע כמה שניתן את נשיכתה של בתך, בוודאי בשכיחות כה גבוהה ובפגיעה שאינה נותנת לה להרדם בלילה. צות הגן צריך לשמור על בתך שתהיה בטוחה ומוגנת. רצוי שתשוחחי עם הגננת, ושתשקפי לה את פגיעותה של בתך מן הנשיכות. בנוסף בקשי ממנה שתסביר לך מה מדיניות הגן לגבי נשיכות של ילדים בגן, למשל: מענישים, מתעלמים, משיבים בפסק זמן וכו'. כך תוכלי לדעת כיצד להתנהל מול צוות הגן ומה לבקש מהן. בתך הנה פעוטה קטנטנה, שזקוקה להשגחה של מבוגר (צוות הגן), כדי לא לחזור הביתה פגועה ונשוכה על בסיס קבוע. ישר כח, שירלי

18/05/2012 | 07:00 | מאת: שלי

שלום@ בני בן 6, עולה לכתה א'. התנהגותו, בעיקר בחצי השנה האחרונה מאד לא ממושמעת וחסרת גבולות. הוא מביע כעסים, מרביץ לי לפעמים, יוצא מהבית ללא רשות, לא נשמע לקריאות שלי או של האבא או הסבים. ניסינו עונשים שונים, למשל להכניס לחדר אולם הוא יוצא מהחלון (בית קרקע שטוח-אין סכנה בכך) ובכך מפר את העונש. מגיב בצעקות כאשר מעירים לו.טורק דלתות. אני מתחילה להרים ידיים. איך עושים גבולות בגיל כזה? (אני מבינה כעת שהזנחתי את הצד הזה וכעת קצת מאוחר...)

לקריאה נוספת והעמקה

שלי שלום רב, לעולם לא מאוחר מידי. כפי שצייינת, בנך זקוק למערך של גבולות ברורים ועקביים. נראה שהוא בודק עד מתי או עד היכן תאפשרו לו להתנהל בצורה כזאת – הילד מדבר בהתנהגותו. על-מנת לשנות את זאתו עליכם לשנות בראש ובראשונה את התנהגותכם. על כן ממליצה בחום על הדרכת הורים מסודרת, שתסייע לכם בהכוונה וליווי לקראת התנהלות אחרת במשפחתכם. בנוסף לכך חשוב לברר היטב האם יש דבר מה שמפריע לבנך, כמו: קושי בגן או בבית או אולי התנהגות אמפולסיבית,שיכולה להראות על קשיי קשב, ריכוז והיפראקטיביות(ADHD). את אלו יש לבדוק ולפעול בהתאם. בטוחני ששינוי התנהגותי אצלכם בצד בירור אוביקטיבי של קשייו יובילו לשינוי הדרוש. בהצלחה וכל טוב, שירלי

16/05/2012 | 19:53 | מאת: מיכל

הי. מה שלומך??? שירלי, עבר קצת יותר מחודש מאז שעזבתי, לא יצרתי קשר, וגם הם לא... אבל עדיין אני קצת קצת חושבת ורוצה לראות אותו... נראה לך שייך להגיע? להתקשר? לבקר? מיכל

מיכל שלום רב, פגישה עם הנער הנה מוקדמת מידי בעיני, אך את יכולה להרים טלפון לאמא, ולהתעניין בשלומו ובהסתגלותו לשגרה בלעדייך. אם את מחליטה להתקשר לאימו, השתדלי לעשות זאת ללא צפיות, כדי שלא תפגעי מתגובה בלתי צפוייה. בהצלחה, שירלי

18/05/2012 | 16:12 | מאת: מיכל

יש אצלהם משהו ששייך לי, ואני לא רוצה להשאיר להם אותו, וזה נשאר כי מיהרתי לצאת מאצלהם בפעם האחרונה, סבתי נפטרה וזה עוד היה בשבוע וכ"כ טרי, שהדבר היחידי שחשבתי עליו זה לסיים וללכת להיות עם אבא שלי... ומצד שני אני חושבת שאולי בגלל שהדבר המסויים הזה שם, אז עדיין קשה לי להתנתק... (סוג של אמונה קבלית...) מעריכה אותך כ"כ!!! מיכל

10/05/2012 | 21:04 | מאת: מרי

ערב טוב שירלי הנה אני כאן שוב מבקשת את עזרתך בסיטואציה מאוד אבל מאוד לא פשוטה. לפני כחודש אבא שלי נפתר בפתאומיות, עקב המצב נאלצתי להיות בבית של אמי כאשר ישבנו ימי אבל שבועיים נוספים. היום אני נמצאת כמה פעמים באמצע השבוע וסופי שבוע בבית של אמי. יש לציין שכמה ימים סידרתי את הבן שלי אצל הגננת או החברות, אך מכיוון שאין לי הרבה אפשרויות כל שאר הזמן הקטן היה איתנו. מיותר לציין שאווירה בבית היתה מזעזעת, מצד אחד אני התאפקתי להוציא את כאבי והדמעות כדי שהקטן לא יראה אותי במצב הזה, אבל מצד שני איבדתי את השליטה אליו. ילד הפך למאוד לא ממושמע, ומפונק, כח בכל פעם כשהוא עמד על שלו אמא שלי ישר סיפקה את בקשתו ואני נשארתי בצד, כי כשאנו אצלה בבית הכל מתהפך וילד מקבל המון מסרים כפולים ממני וממנה. הוא הפך לאלים, כל 2 דקות התקפי זעם, התחיל להתעורר בלילות ולגמרי הפסיק לישון לילה רצוף, כמו פעם. בעבר, יש לציין כמעט לא היו לי בעיות איתו בלילות, הוא ידע מצוין להרגיע את עצמו. בימים אחרונים חזרתי לביתי עם הקטן, וממש אבל ממש קשה להחזיר אותו לשגרה. הוא לא מקשיב לי, עושה מה שבא לו ובכל פעם יש בכי וצרחות בבית. בנוסף לכל הצרות, בעלי לשעבר כרגע הגיש נגדי כתב תביעה עם כל מיני טענות. אני ממש מרגישה שהשליטה הלכה לאיבוד, כואב לי לראות שהילד הפך לכזה לא ממושמע. השאלה המרכזית שלי היא האם עלי להיות קשוחה נחושה בעמדותיי או להיות יותר אוהבת ומחבקת ומוותרת, כי באמת אני מתקשה להבין מה הסיבה למהפכה כזו אצל ילד בן שנתיים ושמונה. עד היום כל הישומים של המלצותיך עבדו מצוין, מקווה לשמוע ממך גם הפעם מהי הדרך לתהמודדות עם ילד מרדן ועקשן במצב שתיארתי. יש לציין כי הוא הפסיק לגמרי לצייר ולחבר פאזלים וכ"ד, משחק רק עם מכוניות ומבקש המון טלוויזיה.תודה מראש וממש מתנצלת על אורך הפניה.

לקריאה נוספת והעמקה

מרי יקרה שלום רב, צר לי לקרוא על פטירתו של אביך. משתתפת בצערך הרב. נגעת בפנייתך בנקודה מאוד חשובה – כיצד מתנהגים בצורה נורמלית במצב לא נורמלי ? כלומר, איך שומרים על שגרה וגבולות של בנך בעת משבר משפחתי ? ובכן כמו שהרגשת, בעת משבר ניתן להגמיש קצת את הגבולות המוכרים והברורים, זאת אומרת לאפשר לילד דברים שבדרך כלל את אוסרת עליו. יחד עם זאת, חשוב להחזיר את הבית לשגרה, שמוכרת לבנך, על-מנת ליצור עבורו תחושה של ביטחון ויציבות, שאולי קצת התערערו בעקבות השבעה והמגורים עם אימך. יכול להיות שלבנך קשה עם השינוי בשגרה ובבטחונו, ובהתפרצויותיו הוא מביע את הקושי. בנוסף, שוחחי עם אימך לגבי מערך הגבולות והחוקים שיש בביתך, ובקשי ממנה שיתוף פעולה, כדי להמנע ממסרים כפולים ומבלבול של הילד. ההי אמפטית ורגישה לבנך מצד אחד, אך מצד שני החזירי את הגבולות שוב לביתך. עלייך לקחת בחשבון את המשבר שאת חווה כעת באובדן אביך ובדאגתך לאימך, ולהבין שבנך חש אותך, ומרגיש את מצוקתך. מותר לך לשקף לו את העצב והגעגועים שאת חשה. כך את מלמדת אותו, שמותר להיות עצובים, כואבים ולגעת ברגשות – בחיים הרי אין רק שמחה, כך שחשוב גם להרגיש רגשות קשים כחלק מהחיים שלנו. כל טוב, שירלי

09/05/2012 | 12:14 | מאת: אילנה

שלום, (אני מתנצלת מראש על אורך הפניה) אני אם חד הורית לילד בן 7. בני הוא ילד מאוד נבון וחכם (אובחן ע"י אנשי מקצוע), מצד אחד יש לו אינטלינגציה רגשית גבוהה, הוא ילד מאוד רגיש, מאוד חם ואוהב, יודע להרעיף אהבה לאנשים שאותם הוא אוהב. אבל, מצד שני יש לו קושי בהתמודדות שלו עם כעסים, זה אומר שאחת לחודש, חודשיים בממוצע יש לו התקף זעם שהוא מוציא אותם על ידי כך שהוא מסוגל להרביץ לי, לבעוט בי ואף לצעוק עלי. בעיצת פסיכולוגית נסיתי ליישם את אשר היא לימדה אותי. להחזיק אותו חזק בצורת חיבוק שיפסיק את ההשתללות ואף להכניס אותו לחדר ולהירגע. כל מה שניסתי ליישם לא צולח הצלחה. כאשר אני מנסה להחזיק אותו חזק, הוא יותר מתעצבן. כאשר אני מנסה להכניס אותו לחדר הוא יוצא וכך חוזר חלילה. מיותר לציין כמה פגועה אני מרגישה (וכל מי שאומר לי שזה לא אישי ושצריך להסתכל על זה בצורה אחרת, לא גורם לי להפסיק להרגיש רע שבני מתנהג אלי כך). אני דואגת לו, כי אני יודעת שהוא מאוד אוהב אותי ואני יודעת בתוך תוכי שהוא לא יכול לשלוט על כעסו ותסכולו. אני עושה עבורו את המקיסימום ואף יותר. אני כל כולי שלו כמו שהוא כל עולמי אני גם כל עולמו. אני יודעת שהתנהגות זו מראה על קושי מסויים שלו להתמודד עם דברים שלא קיימים בחיו כגון: אין לו אבא (הוא נולד מתרומת זרע). אין לו אחים - מפאת גילי לא אוכל ללדת לו אחים. לפעמים הוא זורק משפטים כגון: "חבל שאין לי אחות", "איזו מילה יפה זה אבא". אני יודעת שקשה לתת עיצה על רגל אחת, כאשר את לא מכירה אותנו. אך היתי מעוניינת לקבל עיצה כיצד לגרום לו לא לעבור את הקו האדום ולהרים יד על אימו. כיצד אוכל לעזור לו לפרוק את הכעסים שלו דקה לפני שההר מתפרץ. אודה לך על תשובתך המהירה. בברכה אילנה

לקריאה נוספת והעמקה

אילנה שלום רב, מדברייך ניתן לחוש היטב את אהבתך ודאגתך לבנך, שמאוד מרגשות ונוגעות ללב. יחד עם זאת, נראה שאלו אולי מביאות עימן לחינוכו גם פינוק, ויתור ורגשות אשמה. יכול להיות שאינך מסוגלת ליישם את ההמלצות החינוכיות שקיבלת מאנשי מקצוע ומחברים, מכיוון שאינך שלמה ובטוחה בהם. עלייך להבין שחוסר גבולות ופינוק יכולים להזיק לילד יותר מאשר לתרום לו. לכן מהכרותך עימו נסי לחשוב על הדרך הטובה ביותר, שתעזור לו להרגע בעת משבר או בעת התפרצות, למשל: ללכת לחדר להרגע, לראות טלוויזיה, לשטוף פנים או להתקלח, להתחבק איתך כמה דקות ועוד. חשבי עם בנך על דרכים נוספות שיכולות לעזור לו להרגע. עודדי אותו, ואמרי לו שאת סומכת עליו. למדי אותו להעזר בך במשברים אלו, לא כשק חבטות אלא כגורם מרגיע ומסייע. כאשר הוא מתפרץ, הזכירי לו את הדרך שבחרתם יחד, ונסי ליישמה עימו. בנוסף, עלייך למצוא דרך עם עצמך להיות יותר רגועה ויותר בטוחה באימהותך – בטחי בעצמך ובאנטואיציות שלך. כמו כן, את מוזמנת לעיין בספר "ילד פיצוץ" או "ילד דינמיט" של ד"ר רוס גרין, שבו מדובר על ילדים בעלי סף תסכול נמוך. הספר יכול לסייע לך בהתמודדות עם המצב. השתדלי לנצל ולנתב את הקשר העמוק שיש בניכם לידי יתרון ולידי כוח סיוע לשניכם. יישר כוח וכל טוב, שירלי

04/05/2012 | 10:42 | מאת: רינה

הילד שומע אחרים מקללים והוא כמו תוקי מה עושים על מנת שיפחית מזה ניסינו הכל שום דבר לא עוזר אנחנו לא מקללים אותו בבית אך אני מודה שלפעמים מקללים כשמתעצבנים על דבר מסוים או ממקרה מסוים אך לא מקללים אותו ומשתדלים מאוד לא לקלל על ידו אבל הוא גם שומע מבחוץ ולא יכולים לחנך את כל העולם אז איך ללמדו שלא יפה לקלל

לקריאה נוספת והעמקה

רינה שלום רב, ילד בן שלוש קולט כישורים חברתיים רבים מן הסביבה ומן הזולת. אתם מהווים בעבורו מודל להתנהגות, ולכן חשוב מאוד שתקפידו לא לקלל כלל (אני מודה לך על כנותך), אחרת אתם מעבירים לילד מסר כפול – אם אסור לקלל, מדוע הורי כן מקללים לעיתים ? ברגע שתקחו אחריות על החלק הזה, יהיה לכם קל יותר להתמודד עם החברה מחוץ למשפחה, למשל: בגן או ברחוב. ילד בגילו אינו מבחין בין סוגי הקללות, הוא רואה את התגובתיות של הזולת מהקללה, כמו: פגיעה או העלבון. אז הוא מבין שלמילה זו יש "כוח" והשפעה. כדי להפחית התנהגות זו, יש להציב מולו גבול ברור וחד משמעי, שאצלכם לא מקללים. מסר זה צריך להיות עקבי ולאורך זמן. ראשית עליכם לקבל החלטה משפחתית, שאתם מפסיקים לקלל. לאחר מכן, הודיעו לבנכם הקטן, שמהיום החלטתם שלא מקללים. אם הוא בוחר כן לקלל יש לאחוז בידו, ולומר לו בתקיפות אדיבה (בתקיפות אך לא בכעס או בצעקות) : אצלינו במשפחה לא מקללים. רצוי גם להודיע לו מראש שאם יבחר לקלל, אתם לא תרצו ללכת איתו לדוגמה: לגינה הציבורית או לחבר, מכיוון שלא נעים לכם, כשהוא מתנהג כך. חשוב מאוד לומר לו שאתם סומכים עליו, ולאפשר לו להתנסות כל יום מחדש – אנו סומכים עלייך שמחר תבחר לא לקלל. בנוסף, עודדו אותו במילים כמו : ראיתי שהיום השתדלת, אני גאה בך שדברת היום יפה ועוד. בהצלחה, שירלי

03/05/2012 | 11:04 | מאת: ליטל

יש לי אחיינית בת 19 שנכנסה להיריון ללא נישואין וילדה בן. בערב חג הפסח שהיא באה איתו הייתן צריכות לראות איך כל המשפחה עטה עליו ואיזה כבוד איזה מותק ומהילדים שלי התעלמו יש לציין שיש לי בן בגילו קצת יותר גדול. ואם זה לא מספיק יש לי אחין שהיה בקשר מאוד טוב איתי ומאז שהוא הלך לצבא הוא כבר לא בקשר אבל מה אל האחינית שלי הזו הוא כל הזמן מתקשר ואפילו בחופש הוא הולך לבקר אותה. ועוד משהו בקשר לאמא שלי. מתוכנן איזה מפגש של רחוקי משפחה אז אמרתי שיכול להיות שאני לא אוכל בתאריך הזה לבוא אז ישר אמא שלי אומרת בשביל אחד הם לא ישנו את התאריך. אף פעם אמא שלי לא לצידי. עוד משהו כאוב שקרה עם אמא שלי זה היה בשבעה של אבא שלי שהגיסה שלי שהביאה את כל האוכל לשבעה (חס וחלילה לא קנתה מכספה הפרטי) אלא רק לחצה על הכפתור ועשה הזמנה אז מששאלתי אותה משהו בקשר למנות היא התעצבנה ששאלתי אותה והתחילה לפתוח את הפה שלה כמו אני לא יודעת מה ולצעוק עליי ואמא שלי גיבתה אותה ואמרה שאני אשמה ששאלתי מס' פעמים. תודה על ההקשבה

לקריאה נוספת והעמקה

ליטל שלום, לכל משפחה יש הקשיים והמורכבויות משלה. אם הקשר עם אימך מפריע לך לחיי שגרה תקינים ובריאים, ניתן לשקול לפנות לעזרה מקצועית בעבורך. כל טוב ושבת שלום, שירלי

01/05/2012 | 12:57 | מאת: אמא מתלבטת

-בני בן 5 ו 4 חודשים (יליד 20.12.) כרגע בגן חובה בהמלצת הגננת להשאיר עוד שנה. כל הגן עולה לכיתה א' רק הוא ועוד ילד נשארים עוד שנה. האבחון הפרטי שביצעתי הראה שהוא גבולי בשל אוצר מילים דל, הגננת אומרת הוא עדיין לא בשל. לא מחלק הברות, פונולוגית עדיין לא שם. ולדעתה לא קורא נכון סיטואציה חברתיות. פסיכולוג האבחון טען שבנים עדיף להשאיר כולם סביבי ממליצים להשאיר כי אין מה למהר אני נוטה להסכים אבל פוחדת שהוא יקבל שוק שנה הבאה ותתחיל רגרסיה. הוא מאוד חברותי ופתוח יודע לעבוד על חוברות עבודה ולגו כשעתיים בריכוז לפעמים בוכה שלא מצליח לו אני מאוד מתלבטת, מה דעתך? הוא מבין שהוא נשאר שנה אך עצוב כי חבר הכי טוב שלו גדול ממנו בחודש וחצי עולה. מה עושים? תעזרי לי תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, המעבר מהגן לכיתה א' הנו מורכב ומשמעותי מאוד עבור ילדך. בנך צריך להיות מוכן ובשל למעבר זה, כדי לעברו בהצלחה ובחוויות טובות, שיחזקו את דימויו העצמי. עשית את כל הנדרש על-מנת לקבל חוות דעת על מידת בשלותו, וכולם פה אחד ממליצים לך להשאירו שנה נוספת בגן. יחד עם זאת, חשוב מאוד שלא יחוש מזולתו מסרים שאינם חיוביים לגבי החלטה זו, כמו: שהוא מסכן או עצוב כי הוא נשאר בגן ללא חברים. יש לחזקו, לעודדו ולראות יחד עימו את הצדדים הטובים והחיוביים בגן הילדים, למשל: שהוא יהיה עכשיו הבוגר והגדול בגן, שהוא יכיר ילדים חדשים, שיהיה לו עוד זמן להשתעשע ולשחק בגן, שהוא יהיה העוזר הראשי של הגננת ועוד. חשבי יחד איתו על עוד דברים טובים, שיש בגן וחזקי אותם. בנך צריך להבין שהוא מרוויח ולא מפסיד. בנוסף, יש להסביר לו שחברו הטוב גדול ממנו, ולכן הוא עולה לכיה א'. יש להדגיש לפניו שמעבר זה לא ימנע ממנו להפגש עימו בשעות אחה"צ. ולסיום, עלי לציין שלכל בחירה יש את מחירה לכאן ולכאן. לכן חזקי את עצמך בבחירתך, וחשבי על היתרונות הגדולים, שיקבל בנך מעוד שנה בגן. מחזקת את ידייך. כל טוב ובהצלחה, שירלי

29/04/2012 | 11:53 | מאת: שרון

היום הייתי עם הבת שלי בגן. היא בטרום חובה. הלכתי ביחד עם תינוק בעגלה אז תוך כדי שהייתי שם הייתה ילדה ששיחקה עם העגלה של התינוק אז הבת שלי ביקשה ממנה שתפסיק והיא החליטה לדחוף את הבת שלי ולצחקק בקול. אני הערתי לאותה ילדה על התנהגותה. אבל תהיתי עם עצמי אם לא הייתי בגן מה הייתי אומרת לבת שלי כיצד להתמודד מולה- 1. שתדחף אותה בחזרה. 2. שתגיד לגננת האם שתחזור. כי שזה קרה הייתה גננת משלימה שלא עושה כלום. 3. שתסביר לילדה שלא דוחפים

לקריאה נוספת והעמקה

שרון שלום רב, בפנייתך נגעת בשאלה מאוד חשובה בחינוך ילדים – כיצד לבנות עימם מערך של כלים חברתיים שישרתו אותם באינטראקציות החברתיות ללא התערבות שלנו. ראשית כל, יש להכיר בחשיבות הגדולה של כלים אלו בעצמאותה של הילדה. מצאי זמן שקט, שבו תוכלי לשוחח עימה. שקפי לה את המקרה שהיה בגן, ושאלי אותה מה היא היתה עושה אם את לא היית בגן. שמעי מה שיש לה לומר ללא ביקורת. עודדי אותה על יוזמה ועל חשיבה. חשבו יחד על דרכים נוספות לבחירה, כמו שהצעת: פנייה לגננת, בחירה להתרחק מילדה זו, הסבר לילדה הדוחפת, הצעת פשרה למשחק משותף ועוד. השתדלי להיות יצירתית, ולאפשר לה לחשוב על פתרונות, אך אין לעודדה לנהוג באלימות כלפי זולתה. המסר הוא, שאין פתרון אחד בכל סיטואציה, ושהיא יכולה לבחור כיצד היא נוהגת ומתמודדת בכל מצב חברתי מאתגר. חזקי ועדדי אותה במילים כמו: אני סומכת עלייך, אני יודעת שתבחרי נכון, אני בטוחה שתדעי להסתדר וכו'. בנוסף לכך, הניעי אתה לבוא ולהתייעץ איתך במקרים אלו, כדי שתוכלו כל פעם לחשוב יחד מה עושים. דרך זו מעבירה לילדה מסר, שהיא יכולה לסמוך על עצמה, אך יש לה גם על מי לסמוך בבית. כל טוב ושבוע מעולה, שירלי

23/04/2012 | 09:04 | מאת: נטלי

שלום רב אני אמא לילד בן 2.5 לפני שבוע התחלנו ללכת לגן בפאם ראשונה. לפני כן הוא היה אצל מטפלת כיוון שהיה חולה מאוד בגיל צעיר (דלקת ראות ) הילד מאוד נבון, אפשר לדבר איתו ולהסביר לו והוא מבין הכל. אך יש לו קושי להסתגל לגן, הוא בוחה ומדבודד. כאשר אני מטיילת איתו בפארק הוא להפך רץ לילדים ומחבק אותם ובגן לא. בנוסף נראה לי שהתחיל לפתח טיק (כאשר הוא מחייך הוא מושך את אחת הפינות של הפה למאלה-זה קורה רק בגן ובקרבת הגן). אני מדברת איתו על הנושא והוא נראה מבין אבל בוחה. אני לא מודהגת מהתנהגות, ייתכן זה לא מספיק זמן בשבילו להתרגל. אני כן מודאגת מהטיק. אם יש משהו שאני יכולה להגיד או לעשות בשביל לעזור לו? מאוד אודה על תשובתך המהירה

לקריאה נוספת והעמקה

נטלי שלום רב, המעבר ממסגרת ביתית למסגרת של גן הנה לא פשוטה ולא קלה לכלל הפעוטות בגילו של בנך. אולם, משך ההסתגלות תלוייה רבות בילד עצמו, בהוריו ובצוות הגן. בטוחני שבחרת בעבורו גן טוב, עם צוות מנוסה, שיתן לבנך את המיטב ואת המירב שברשותו. סמכי על הצוות, ושתפי אותו בקשיי ההסתגלות של בנך. שמעי מהן כיצד ניתן לסייע לו בגן ולחברו לילדים ולצוות בצורה מהירה מקלה. בנוסף לכך, בדקי עם עצמך, כיצד את מגיבה לו, כשהוא נמצא במצוקה. ילדים קולטים מייד את הורייהם, ויודעים להגיב בהתאם לכך, לדוגמא: ילד שחש שהוריו חרדים או דואגים, ידע לחזק התנהגות הורית זו ע"י בכי. עודדי אותו רבות על התנהגות רצוייה ועל התהליך שהוא עובר במילים , כמו: אני רואה שהשתדלת היום, אני יודעת שלא קל לך, כולנו נעזור לך להתרגל לגן במהרה, איזה ילד בוגר אתה, אני סומכת עלייך ועוד. למרות כל זאת, חשוב לברר היטב שהילד אינו מצוי במצוקה אמיתית ואובייקטיבית מעבר למשבר של מעבר והסתגלות, ואם כן יש לטפל זאת במהרה. לגבי הטיק – פני לרופא הילדים ובררי עימו על כך. כל טוב ובהצלחה, שירלי

22/04/2012 | 09:38 | מאת: קרן

שלום, הנני אם חד הורית לילד בן 7, ללא ילדים נוספים. בני הוא ילד חכם ונבון, מאוד שובב, תלמיד חרוץ, אבל...... מאוד מתקשה לקבל גבולות. אני יכולה לחזור על אותם משפטים עשרות פעמים, למרות שהוא יודע שאני לא מרשה משהו מסויים, הוא בכל זאת יעשה את הדבר, כאשר אני שואלת אותו מדוע עשית זאת, הרא יענה לי "נכון אימא את צודקת אמרת לי שאסור לי, אבל התבלבלתי" ואז מגיע "סליחה אימא, אני מבטיח לא לעשות זאת שנית" וכך חוזר חלילה.... חצי שעה אחרי הוא שוב יכול לחזור על אותו הדבר. בכיתה, המכנחת שלו אומרת לי "מה שטוב אצל בנך זה שהוא יודע שאסור לעשות את זה וכששואלים אותו הוא יודע להגיד שזה אסור, אבל הוא בכל זאת עושה זאת ומיד אחרי מבקש סליחה". ההתנהגות שלו יוצרת בבית אוירה לא נעימה ולפעמים אף מתוחה, בגלל שאני מרגישה שאני כל הזמן צריכה להיות כמו "שוטר" וכל הזמן חוזרת על כללי התנהגות בסיסיים אני כל הזמן מוצאת את עצמי חוזרת על אותם משפטים, דבר אשר מעייף אותי נפשית. כאשר האוירה רגועה ואנחנו יושבים ומשוחחים שיחה על דא והא, אני תמיד מעלה את הנושא הזה, "כמה שהאוירה יכולה להיות שונה אם רק תקשיב, זה יפה לבקש סליחה, אבל צריך לחשוב לפני שעושים משהו שאתה יודע שאימא לא מרשה או המחנכת שלך לא מרשה". הוא מבטיח להקשיב,אבל כל יום אני מוצאת את עצמי באותה בעיה. אשמח לקבל עצות כיצד לעשות שינוי במצב זה. בברכה קרן

קרן שלום רב, בנך הנו ילד נבון, שיודע כיצד להתנהל נכון מול זולתו, כך שנוטים לותר לו על מעשים בלתי ראויים או על התנהגות בלתי רצוייה. בנך יודע היטב מה מותר ומה אסור, אך כמו שציינת הוא בודק את הגבולות ואולי אף מקבל הרבה תשומת לב על כך. נראה שקסמו האישי עובד היטב, והוא יודע לנצלו עד תום. הנך צריכה ללמדו שקיים מחיר בבחירה זו. לימוד זה צריך להעשות במעשים רבים ובמעט דיבורים. חשבי על דברים, שיהוו בעבורו מחיר אם לא יקבלם, כמו: יציאה למגרש המשחקים, בילוי משותף איתך, הליכה לחברים ועוד. בנוסף, נסי לצפות מראש על סמך הכרותך אותו, כיצד הוא ינהג בסיטואציה מסויימת, כמו: עשיית המעשה ובקשת סליחה בסוף. שוחחי עימו, והודיעו לו, שאם יבחר לנהוג בדרך מסויימת את בצער רב, למשל, לא תלכי איתו לגינה. בדרך זו חשוב להיות עקבית וחד משמעית, ואין לותר אף לא פעם אחת. ויתור אחד יחזק את הילד להמשיך בהתנהגות הבלתי רצוייה. בנוסף יש לחזקו על התנהגויות רצויות, כך שהוא יקבל עידוד, חיזוק ותשומת לב חיובית. כמו-כן, חשוב שתשוחחי עם מחנכת הכיתה, וחשבי עימה על דרך בא תנהגו מולו בדרך זהה. גם המחנכת אינה צריכה לותר לו. ויתור זה פוגע בילד ובחינוכו. ההי מודעת למקומות "הרכים", שמחלישים אותך מולו, זו תוכל לסייע לך להציב לו גבולות ברורים ללא יסורי מצפון. בהצלחה וכל טוב, שירלי

14/04/2012 | 23:19 | מאת: הורים לילדה בת 3

היי שירלי, לשם בניית גבולות לילדה בכורה בת 3 נבקש המלצתך לפסיכולוגית ילדים/ מדריכת הורים שתעבור איתנו בהצלחה קשיי הרדמות שמלווים בהיסטריה, התעקשות שהופכת לסצנה ועוד רגעים נהדרים שמצפים לנו עם לידתה של בתנו השנייה. תודה מראש 

שלום רב, אין באפשרותי להמליץ על מטפלים בפורום, אך אם אתם מעוניינים, אני יכולה לשלוח המלצות למייל שלכם. בברכה ושבוע טוב, שירלי

15/04/2012 | 13:47 | מאת: הורים צעירים

היי שירלי, אשמח מאוד אם תוכלי לשלוח המלצותייך למייל. סיפור המעשה התחיל לפני כחצי שנה אז החלפנו את המיטה למיטת ילדים במקום מיטת תינוק. בתנו החלה לצאת מהמיטה על אף הנחייתינו שאסור לעשות כן.. טקס ההשכבה לישון הפך ךהיות מתיש וארוך..לעיתים כלל לא הייתה מגיעה אלינו אלא פשטט נכנסת למיטה שלנו לישון... לקח משהו כמו 3 חודשים עד שהצלחנו להשיב את הסדר ובתנו הצליחה להרדם לבדה בעזרת המוצץ. לפני שבועיים נגמלה מהמוצץ. טקס השינה הפך להיות סיוט.. אנחנו חווים מדיי לילה התקפי היסטרייה שכוללים צרחות השתללויות, זריקת המצעים ועוד... התקפי ההסטריה יכולים להמשך שעה וחצי ושעתיים בהם בתנו לא יכולה להרדם( על אף העייפות הרבה גם בשל הבכי). המצב מתסכל מאוד עבורנו ועבור בתנו עד כדי ששקלנו להחזיר את המוצץ להקל עליה. ברור לי שהיא חווה תחושה קשה של תסכול ומאידך אני חושבת על הגבולות שאני חייבת להציב לה, גם בשעת ההסטרייה( אז מצוקתה גדולה..). על רקע כל זה, אני עתידה ללדת.. אשמח לעצתך; האם כדאי להחזיר את המוצץ, יש לדעתך לגשת לייעוץ מקצועי? מה ניתן לעשות כדי להקל עליה ועלינו. תודה מראש על התייחסותך. 

שלום שירלי, שמי הדר ואני נמצאת בסוג של צומת דרכים בחיי. יש לי תואר ראשון בתקשורת וניהול בהתמחות של שיווק ופרסום.אך הבנתי שנטיות ליבי לא בשגרת היום יום בעולם השיווק והפרסום (למרות שהתואר היה מלמד ומעשיר מאוד). בשנה ההאחרונה התעסקתי בהפקת אירועים במגזר העיסקי.הרבה אופרציה ומעט מאוד נשמה בתפקיד. ממש לפני פסח עשיתי צעד, עזבתי, מתוך כוונה שעל מנת להתחיל מחדש יש להתחיל מאפס. ייעוץ חינוכי הינו תחום שיכול להתאים לי מאוד, בצבא הדרכתי בני נוער מסגרות פורמליות ובלתי פורמליות בינהם גם כאלו שבאים מבתים קשים ומצאתי את עצמי יוצאת אל מחוץ לגבולות התפקיד ומעניקה להם אוזן קשבת. מצד שני, יש לי שאיפות כלכליות גבוהות וזה יושב לי כמו אבן בגרון. אני פוחדת לקחת צעד וללמוד לתואר שני את מה שנראה כמשהו שיכול לתת לי סיפוק ועניין בגלל הראייה לטווח הרחוק, העובדה שהעבודה לא מתגמלת כלכלית. האם אני טועה? האם אני צודקת? האם עמדת אי פעם בהתלבטות הזאת? ואיך את ממליצה לי להכריע את הכף? תודה לך וחג שמח,הדר.

הדר שלום רב, עלייך לברר היטב לגבי סוג התעסוקה, שתתאים לך. יועצת חינוכית הנה מורה-יועצת, כלומר היא חלק מהמערכת הבית ספרית, ומחוייבת בשעות הוראה בנוסף לייעוץ. משכורתה הנה משכורת של משרד החינוך, כך שאיני יודעת אם זו תואמת את שאיפותיך הכלכליות. את יכולה לשוחח עם יועצות חינוכיות במסגרות החינוך שבאזור מגורייך, ולהתרשם מהמלצותיהן. את יכולה גם לברר לגבי מקצועות טיפוליים אחרים, כגון: תראפיה באומנות, פסיכותראפיה, אימון אישי או כיוון של ייעוץ עיסקי. לעיתים מקצוע מסויים נראה בעיני רוחנו כנחשק וכמתאים מאוד, אך חשוב לבדוק אתו מתוך השטח ומתוך המציאות – מהי העבודה הלכה למעשה בחיי השגרה. בהצלחה בבחירתך וכל טוב, שירלי

15/04/2012 | 18:42 | מאת: הדר

09/04/2012 | 23:29 | מאת: הורים לילד בן 4

אנו הורים לילד בן 4 ותינוקת בת שנה. ילדנו גדל בסביבה מאוד חמה ומפנקת וגם בלי גבולות כל כך מצד המשפחה האוהבת והדואגת. בתקופה האחרונה נוצר מצב שכל דבר שהוא שלילי (שלא מרשים לו ) מוביל תגובה של התפרצויות בכי וכעס אם זה בבית או מחוצה לו. כמה שמנסים להתעלם או לא להתייחס זה מעלה פרי אך לעיתים קשה להתמיד בזה. גם שמסבירים בשקט ושואלים את הסיבה בגינה הוא עשה זאת ,תמיד עולה התשובה שהוא רצה וכאילו שלא מעניין אותו מה ההורים אומרים .(הוא מקנא שאחותו בעגלה וגם הוא מתעקש על כך או על צעצועים שמזמן כבר עברו לתינוקת ). גם הקשבה זה לא תמיד בפעם הראשונה וגם שמבקשים. (נראה כי לא איכפת לו התגובה של ההורים חיובות או שלילית העיקר שיקבל יחס מאתנו וזה לא שאנו לא מעניקים ) אנחנו נמצאים בתקופה הזאת אצל יועצת (פסיכולוגית ילדים ) מטעם הקופה שמנתחת את מצבי ההתנהגות שלו עפ"י משחק ואנו מקבלים הערות ותיקונים . אך זה עדיין לא מספיק ! האם בתור הורים צעירים אנו עושים טעות ?האם שצועקים עליו כי כבר הקו האדום נמתח מזמן זאת טעות?האם לעיתים מכה חינוכית כמו מכה על היד או הוצאת הילד החוצה למספר דקות ,יוצרת בו קשיי הסתגלות או משברים עתידיים ? תודה על המענה .

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, בתחילת פנייתכם הגדרתם היטב את הנקודה הרגישה בהתנהלותכם מול בנכם – חוסר גבולות ופינוק. על-מנת למגר התנהגות בלתי רצוייה של בנכם, עליכם בראש ובראשונה לבנות מערך ברור וחד משמעי של גבולות במשפחתכם בצד עידוד ומתן תשומת לב חיובית לבנכם. גבולות לא בונים בעזרת צעקות או "מכות חינוכיות" (לפי החוק – אסור להכות ילד כלל), אלא באמצעותם של חוקים ואכיפתם העקבית. עשיתם נכון שפניתם לעזרתה של פסיכולוגית ילדים. זו יכולה לסייע לכם, מעבר לטיפול בילד,גם בהדרכת הורים ובבניית מערך של גבולות, שיתאים למשפחתכם. בדקו מדוע אתם חשים, שטיפול זה אינו מספיק בעבורכם ? את התחושות ואת השאלות הללו רצוי להביא לטיפול ולידיעתה של הפסיכולוגית, ויחד לחשוב על הפתרון הטוב ביותר להמשך הטיפול. בהצלחה וחג שמח, שירלי

08/04/2012 | 17:21 | מאת: מיכל

חג שמח! מה שלומך? אני שמחה לבשר לך שסיימתי את החונכות לאחר 9 פגישות שבהן בישרתי לו שאני עוזבת, ולאחר תהליך פרידה שבו אמרתי לו שהוא לא הסיבה שאני עוזבת. רציתי להתייעץ... אני ממש מתגעגעת ויודעת שזה חלק מתהליך של פרידה. האם כדאי לבוא לבקר אותו או לא, וכמובן אחרי כמה זמן לבוא לבקר? בנוסף, כמה זמן אמור להיות הביקור שלי? תודה, מיכל

מיכל יקרה שלום, גאה בך מאוד על התהליך שעברת ועל בחירתך המורכבת והלא פשוטה כלל. נראה שערכת את הפרידה עם הנער בצורה נכונה ומושכלת, ממקום של צמיחה והתפתחות בריאה - יישר כח ! לעת עתה רצוי לא להיפגש עימו כלל, כדי לא לבלבלו, וכדי לא ליצור אצלו את התקווה לחזרתך. געגוע הנו רגש טבעי בפרידה, שמהווה עבורכם התמודדות הדדית. תני לזמן לעשות את שלו, ואולי בעתיד תוכלי לפגוש אותו ולדרוש בשלומו, אך לא כעת. מאחלת לך המשך דרך צלחה ופורייה. המשיכי לעדכן אותי... חג שמח, שירלי

10/04/2012 | 12:51 | מאת: מיכל

הי. חמודה. ממש תודה. אגב, זה בסדר שאני לא יוצרת קשר נכון?? זה לא יוצר סוג של נטישה?! חג שמח. מיכל.

אני אמא ל- 3 ילדים. בן 10 בן 3 ובת שנה וחודש. בני בן 3 מקסים בוגר מאד ואחרי מדבר הצורה מאד שוטפת, נכנס למעון בגיל שנתיים והיה פעיל ומקסים. עכשיו נמצא בגן של 31 ילדים עם גננת ועוזרת. הגננת עידכנה כי בני לא משתתף בפעילויות הקבוצתיות בגן ומשחק לרוב לבדו. בהתחלה כשהגננת הייתה זורקת לי הערות בבקרים הייתי חושבת כי היא משווה אותו ללבני הגדול שהיה באותו גן. אינו מקשיב לגננת-דוגמא הגננת מבקשת לסדר להתארגן לצאת לחצר, והוא נכנס לפינת הספריה . בריכוז הוא יושב כי הוא יודע שאסור לו לקום אך הראש שלו במקום אחר לטענתה. בבית אני שמה לב כי הוא תמיד מנסה למשוך אותי לפעילויות שהוא רוצה ומסרב להקשיב להוראותיי, בנוסך כשאני מתעקשת על משהו ומסרבת לבקשתו הוא מיד מתחיל בבכי וצועק עליי ומתחיל להסביר לי למה ואיך...... זכור לי שהמטפלת במעון הייתה מספרת לי שהוא נמנה בחבר'ה של 4 ילדים שתמיד עשו הכל ביחד. בתקופה שלאחר הלידה של בתי הקטנה היה שוהה במעון עד שעה 5 ולאחר מכן הייתי משתדלת לתת לו תשומת לב עד כמה שאפשר כדי לנסות ולצמצם תופעת קינאה באחותו שרק נולדה. אחיותיי היו לוקחות אותו הרבה אליהן ובעלי היה מבלה איתו גם הרבה. לקחתי אותו למרפה בעיסוק ששללה כל בעיה ואף הגדירה אותו כחכם מעבר לגילו במיוחד שלא הייתה לה שפה משותפת עם בני ולמרות זאת התחבר אליה וביצע כל פעולה שדרשה . אנחנו מחכים לתור אצל נוירולוג ולהתפתחות הילד שלרוב לוקח עד חצי שנה. אני חוששת שאני ממתינה למשהו שאינו צריך אך אינני יודעת לאיזה כיוונים אחרים לפנות. שאלותיי: 1. האם זה לא טבעי בגיל הזה שהילד מנסה לתמרן אותנו כדי להשיג את מבוקשו?? 2. ההתחברות המיידית שלו עם המרפה בעיסוק לא מעידה שאין לו בעיה של תקשורת?? 3. איזה כיוונים נוספים אני יכולה לבחון??האם זה יכול להיות רגשי?? 4. לאחרונה אני מרגישה שהוא יותר קשור אליי ולא לאביו שלא כמו בתקופה שלפני, האם זה קשור איכשהו?? ניסיתי לתת לך את כל הנתונים שחשבתי שיעזרו לך במתן תשובתך. תודה הראש-אימא דואגת

לקריאה נוספת והעמקה

לולי שלום רב, בנך עדיין מאוד צעיר, וחלק מן ההתנהגויות שתארת הנן שכיחות ונורמטיביות לגילו. יחד עם זאת, אם ישנן התנהלויות, שמדאיגות אותך או את הגננת יש לבררן עד תום. בנוסף לכך, נראה שבנך בודק את מערך הגבולות שלך ואת רגשות האשם שאולי יש לך מולו. עלייך לברר עם עצמך אלו גבולות את רוצה להציב לו, ולהיות עימם עקבית וחד משמעית. את יכולה לפנות להדרכת הורים לשם כך. כמו-כן חשוב שתשוחחי עם הגננת, ושתבקשי ממנה את עזרתה – כיצד היא רואה את מצבו של בנך, ומה היא אומרת ? ראי עימה כיצד היא יכולה לסייע לו במסגרת הגן. גננת מנוסה יכולה מאוד לעזור במצבים אלו. שבוע טוב והמשך חג שמח, שירלי

05/04/2012 | 21:55 | מאת: דנה

היי שירלי, בזמן האחרון בתי בת השלוש מראה סימני פחד קיצוניים כתוצאה מרעשים של משאיות, אוטובוסים, אופנועים, הפעלת מיקסר וכד' וממפגש עם אנשים זרים שנכנסים לבית או לגן. אני שמה לב כי הפחד הוא ממש אמיתי, היא נצמדת אלי, רועדת ומתחילה לבכות לפעמים אפילו בורח לך פיפי במכנסים. היא מבקשת כל הזמן לחזור לבית ברגע שהיא נתקלת או רק שומעת רעש של מכונית ברחוב. תמיד היו לה סימני פחד קטנים שנראים לי די טבעיים אך בזמן האחרון זה ממש החמיר ברמה שאי אפשר לטייל איתה בחוץ או לקחת אותה לגן שעשועים, אחרי כמה דקות היא מבקשת לחזור לבית בהסטריה ופחד בגל ל היתקלות בכל דבר שמרעיש. אשמח מאוד לדעת איך להגיב בסיטואציה כזאת ובכלל אם צריך לפנות לבעל מקצוע. תודה רבה וחג שמח וכשר :)

לקריאה נוספת והעמקה

דנה שלום רב, במקרים אלו יש לשים את הדגש על שני דברים מרכזיים: הראשון הנו חיפוש אחר מקור הפחד וטיפול בילדה. השני הנו תגובתך לבתך בסיטואציות אלו. בדקי וחשבי מה גורם לקיצוניות בתגובותיה, מכיוון שברגע שהתנהגות זו משפיעה על הילדה בצורה שמונעת ממנה התנהלות רגילה, כמו שכבר לא ניתן לצאת עימה לגן השעשועים, יש מקום לפנות לעזרה ולטיפול. רצוי שתפני להתייעצות עם רופא משפחה או/ו עם פסיכולוג ילדים, כדי לקבל מענה נכון ומקצועי הן בהיבט הבריאותי, למשל: דלקת באוזניים או רגישות כלשהי בשמיעה, והן בהיבט הרגשי. בנוסף לכך, בחני את תגובותיך אליה. חשוב לא לבטל את הפחד שלה, ולא לכעוס עליה, אלא לתת לחששות שלה את המקום שלהם בחייה, ולהתייחס לכך ברצינות. זאת אומרת, להביע בפנייה אמפטיה והזדהות עם המצב, ולנסות לחשוב עימה מה יכול לסייע לה בטיולים בחוץ, למשל: הליכה לגן שעשועים פחות עמוס, או בילוי אצל חבר מוכר. כמו-כן יש לעודדה בדברים החיוביים שלה על-מנת לא לתת נפח גדול לקושי, ולחזקה בכך שאת כאן בעבורה לסייע ולעזור במה שקשה לה – בהצלחה. שבוע טוב והמשך חג שמח, שירלי

לקריאה נוספת והעמקה
01/04/2012 | 16:24 | מאת: רחל

שלום רב, בתי בת השנתיים ילדה חכמה מאוד, עקשנית נורא נורא!! מתמיד זכורה לי כילדה שדורשת תשומת לב וקשורה אלי מאוד מאוד. לציין כי עד גיל שנה ושלושה חודשים הייתה עימי בבית עד אשר ילדתי את בני השני ורק אז רשמנו אותה לפעוטון, המעבר בין הבית לפעוטון ממש לא היה "קל" עבורה בלשון המעטה, ולמעשה במשך כחצי שנה ויותר ההליכה לפעוטון הייתה מלווה בבכי, צעקות וכיוצ"ב. לאחר התקופה הארוכה והקשה הזאת, היה נראה שהנה היא מסתגלת למצב וכשהייתי משאירה אותה בבוקר בגן היא הייתה נכנסת ללא בכי, הייתה אוכלת וישנה טוב. לציין כי היא ילדה שקשה לה מאוד לקבל שינויים, אנשים חדשים ובפרט להתחבר לילדים, היא בעיקר משחקת עם עצמה וכשילדים מתקרבים אליה היא נרתעת מאוד עד אשר היא מתחילה לבכות. (זה נראה כאילו הביטחון שלה מול אנשים ירוד ). בנוסף היא גם לא מדברת.. כלומר, היא אומרת מילים יחידות אולם היא לא מחברת אותם למשפטים שלמים וגם כשמנסים ללמד אותה (למשל: "תגידי כדור"..) היא מתעצבנת ומתחילה לצעוק כאילו לא מעוניינת שילמדו אותה.. האמת שבשבועות האחרונים המצב נהייה ככ' גרוע שזה כבר בלתי אפשרי, היא לא מסוגלת לראות אנשים (גם אנשים שהיא מכירה ואפילו בני משפחה שהיא מכירה) היא פשוט עוצמת את עינייה ומתחילה לצרוח כאילו מפחדת מהם!!! דבר שמאוד מקשה עלינו כי היא לא מאפשרת לנו לצאת איתה לשום מקום וכמו כן אורחים לא יכולים לבוא אלינו הבייתה כי היא פשוט לא מאפשרת זאת!! היא בוכה וצועקת עד שהם לא הולכים.. היא לא ישנה טוב בלילה וקמה בבכי וצרחות, לא מעוניינת לישון במיטתה אלא רק איתי בלבד!! לא מוכנה בשום פנים ואופן לעזוב לי את היד כשהיא שוכבת לידי במיטה וכשהיא ישנה. בנוסף התחילה שוב לבכות בבוקר בגן ולא מוכנה להתחבר עם הילדים. לדבריה של הגננת לא קרה שום דבר בגן שהיה יכול להשאיר בה טראומה וגם בבית לא קרה שום דבר, אנחנו מעולם לא הרמנו עליה יד ואנו לא נוהגים לצעוק על ילדנו. כשהיא בוכה ו"זורקת" עצמה על הרצפה, אני מנסה להתעלם ולהשאר שקטה אך זה פשוט לא עובד! היא ככ' עקשנית והיא ממשיכה לבכות עד כדי כך שהיא מתחילה להקיא ולהשתעל שזה פשוט נורא!! אני חייבת לגשת אליה ולתת לה את מה שהיא רוצה. האם יכול להיות שזה נובע מזה שהיא לא מדברת והיא פשוט מתוסכלת מכך?? או שזה גיל כזה שהם דורשים תשומת לב?? ולמה היא עוצמת את עיינה ככ' חזק ומתייפחת בבכי כשהיא רואה אנשים?? אני ממש לא מבינה מה קורה לה?? אני רואה שהיא נמצאת באיזשהו מצב מצוקתי אבל אני לא יודעת מאיפה זה נובע וכיצד לטפל... אני ממש אובדת עצות.. אשמח לקבל עזרה, הבנה ועצה טובה!!

לקריאה נוספת והעמקה

רחל שלום רב, בתך עדיין מאוד צעירה, וחלק ממה שתארת בהתנהגותה מאפיין את גילה. יחד עם זאת, ישנן כמה נקודות, שעלייך לשים לב אליהן. ראשית, יש לשקול להתייעץ עם רופא הילדים של בתך לגבי בדיקת שמיעה ואבחון דרך התפתחות הילד. בדיקה זו תעזור לכם להתמקד בקשייה אם בכלל, ואם יש צורך בהתערבות של קלינאית תקשורת לגבי התפתחות השפה. כמו-כן, עלייך לקחת בחשבון,שהנך אמא לשני ילדים מאוד צעירים- בתך בת שנתים ובנך בן כעשרה חודשים- לא פשוט לגדל שני ילדים בהפרש גילאים קטן. אולי בתך מנסה למשוך תשומת לב בכל דרך אפשרית ? כשהתינוק החדש הצטרף למשפחה, יכול להיות, שבתך חשה שמקומה במשפחה התערער. לכן, חשוב לתת לה את תחושת הביטחון, את תחושת השייכות ואת תחושת הערך, שיש לה במשפחה – ניתן לעשות זאת על-ידי עידוד ועל ידי תפקידים קטנים ומשימות, שהיא יכולה לעשות ולסייע לך. השתדלי לראות בתוך הקושי את הדברים הטובים והחיוביים, שיש לבתך ועודדי אותה על כך. בנוסף, בדקי עם עצמך כיצד את מגיבה לה כשהיא מתפרצת או בוכה ? תגובתך אלייה במצבים אלו הנה משמעותית וחשובה. אם יש באפשרותך, פני להדרכת הורים לשם ליווי, הדרכה ותמיכה. שולחת לך הרבה כוחות וחג שמח, שירלי

שלום רב, אני מסיימת כעת תואר ראשון במכללת "לויסקי" לקראת תואר שני בייעוץ חינוכי. אני מאוד מתלבטת היכן ללמוד: אונ' בר אילן,מכללת אור יהודה, מכללת בית ברל או המכללה האקדמית לישראל בר"ג. לכל מקום היתרונות והחסרונות שלו. האוניברסיטה נחשבת ליותר יוקרתית, אך הלימודים יותר מסיביים. המכללות פחות יוקרתיות ופחות נחשבות, אך ההייחסות היא יותר אישית. בין המכללות אני גם מבולבלת, משום שבית ברל ואור יהודה נחשבות בתחום החינוך, אך המכללה האקדמית לישראל איננה ידועה בתחום החינוך. אשמח לתגובה, שיר.

שיר שלום רב, אכן לכל מוסד אקדמאי יש את אופיו ואת יחודו, בצד יתרונותיו וחסרונותיו. מאוד מבינה לליבך ולהתלבטויותיך. כדי לקבל את ההחלטה הטובה ביותר, ערכי רשימה של כל המוסדות, שבהם את יכולה ללמוד יעוץ חינוכי, ושמתאימים לך מבחינת אזור מגורים, זמן ושכר לימוד. לאחר מכן ערכי בהם סיור, שוחחי עם אנשי הסגל ועם סטודנטים, והתרשמי מהם ומן המוסד החינוכי. בדקי מה היתרונות ומה החסרונות לפי נקודת המבט שלך. בדרך זו תוכלי להגיע להחלטה הטובה ביותר בעבורך. בפרורום זה איני יכולה להמליץ על מוסד חינוכי מסויים. בהצלחה ושובוע טוב, שירלי

01/04/2012 | 14:50 | מאת: רינת

קולגה שלי לומדת ייעוץ חינוכי בבית ברל שנה שנייה ומאוד מרוצה. היא אומרת שהמכללה מקסימה, הלימודים ברמה מאוד גבוהה והיא מקבלת הרבה מאוד כלים פרקטיים ולא רק תיאוריה כמו במקומות אחרים. בהצלחה

04/06/2014 | 23:27 | מאת: עדי

היי שיר, אני בדיוק באותם לבטים כמוך. האם התחלת ללמוד? ואם כן, היכן? תודה

שלום, ברצוני לקבל את דעתך האם מומלץ להעביר את הילדה שלי גן בשנה הבאה. אנו משפחה דתיה ובאזור שלנו אין גנים המתאימים לנו מבחינה דתית.השנה רשמנו את הילדה(בת יחידה, בת 4) בגן בישוב ואנו מאד מרוצים ממנו למעט ההיבט הדתי. נודע לנו שפותחים גן בישוב למגזר הדתי לילדים בגילאים 3-5, ואני (אבא רוצה להעביר) מאד מתלבטת אם להעביר אותה אליו, כיוון שרוב הילדים שם קטנים (רק 4 ילדים בגיל שלה) ואני לא רוצה לפגוע בהתפתחות שלה אם זה מבחינה לימודית, חברתית, שפה וכו'.גם במעון וגם בגן שהיא נמצאת בו עכשיו היא בין הבוגרים, ולדעתי כבר עכשיו זה פוגע בה, ואני לא רוצה שגם בשנה הבאה היא "תלך אחורה" (היא מאד בוגרת בנפשה). מה גם שאת הילדים היא לא כ"כ מכירה, ואני לא רוצה לחשוב בכלל על כך שאני מפרידה אותה מחבריה. אודה לך אם תפרטי לי את ההשלכות לצעד הזה מכל הבחינות (לימודית, חברתית, שפה )ואולי אף תסבי את תשומת ליבי לנושאים שלא חשבתי עליהם מודה לך מאד אמא שרוצה רק את הטוב לילדה שלה

מיכל שלום רב, נראה שאת מודעת היטב לכל ההשלכות ולכל השיקולים של מעבר לגן חדש, שהנם נכונים וחשובים. כלומר, אם לילד טוב בגן מסויים, והוא מתאים מכל הבחינות רצוי לא לזמן לו מעברים מיותרים ומרובים. יחד עם זאת, ישנו שיקול אחד, שהנו משמעותי ועקרוני במשפחתכם – ההיבט הדתי. עליכם לשקולו בכובד ראש - האם אתם רוצים שבתכם תתחנך בגן, שאינו נותן ביטוי מלא לדת, כמו: לבוש צנוע או תפילות. חשבו ובררו עד כמה נקודה זו הנה עקרונית ובלתי ניתנת לפשרה במשפחתכם ובחינוך בתכם. בירור זה יעזור לכם להגיע להחלטה הטובה ביותר בעבורכם, והרי שאם תהיו שלמים בדעתכם, כך בתכם תרגיש ביטחון ומוגנות בכל גן שתהיה. שבוע טוב וחג שמח, שירלי

27/03/2012 | 12:32 | מאת: מרי

הי שירלי יש לי שאלה - איך מלמדים את הילד לחשק בצורה עצמאית? בן שלי (בן שנתיים וחצי) יודע לשחק לבד מצוין,הוא ממצאי מחשקים משלו ונורא אוהב מכוניות אבל הבעיה היא שהוא חייב שמישהו יהיה נוכח, הוא לא תמיד משתף במשחק שלו אבל הנוכחות היא חובה. לאחרונה הוא נמצא איתי פיזית בכל מקום בו אני נמצאת - אני משתדלת לשתף אותו בכל הפעולות של הבית , סדר, ניקיון ובישולים, אבל לעיתים הוא בוחר במשחק שלו ואני ממש לא מתנגדת אבל הוא פשוט נדבק אלי פיזית. אם אני במטבח הוא מעביר את המשחק/מכונית/ספר אלי למטבח, אם שניה אני עוברת לסלון או לחדר הוא אוסף את כל צעצועיו והולך בעקבותיי ולעיתים ממש כועס כי הוא לא מספיק להעביר את הצעוצעים שלו למקום בו אני נמצאת, אני אומרת לו שהוא ילד גדול והוא יודע מצוין לשחק לבד. שאלה האם זה נורמלי? האם יש טעם להעיר לו שהוא לא יכול לרוץ אחרי כל הזמן? איך ניתן כלל להתייחס לתופעה? תודה רבה מראש והמשך יום נפלא

מרי שלום רב, התנהגותו של בנך הנה נורמלית ושכיחה. השתדלי לעודד אותו לרוב על כך שהוא משחק יפה עם צעצועיו, ואל תעירי לו על כך שהוא עובר למקום שבו את נמצאת. במקרים שבהם את הולכת לחדר אחר לכמה דקות, אמרי לו מראש, שלא יאסוף את צעצועיו, כי את כבר חוזרת או כי את רק לוקחת דבר מה מהחדר הסמוך. בנך צריך אותך כדי לחוות ביטחון ומוגנות. ככול שהוא ירגיש זאת יותר, כך הוא ירפה ממך לאט לאט ולא ירגיש צורך ל"הדבק" אלייך. כל טוב, שירלי

29/03/2012 | 12:09 | מאת: מרי

הי שירלי את בטח מתארת לעצמך עד כמה החיזןוקים והערות שלך עוזרים להתמודד עם המצבים היומיומיים. בדיוק אתמול בערב הקטן שלי כל הערב היה איתי במטבח כשבישלתי, ממש לידי על הרצפה עם מכונית האהובה עליו. אני קיבלתי את זה ממש בטבעיות וברוגע, כפי רשמת והבהרת שזהו דבר רגיל. אני חייבת לציין שהרוגע שלי והתפיסה החיובית כאילו עוברת לילד והוא היה נינוח כל הערב, במהלך הבישולים דיברתי איתן המון, לא תמיד הוא הגיב, אבל ראיתי שהוא מקשיב לי למרות שהיה די שקוע במשחק:) ממש תענוג כשמקבלים את הדברים ברוגע. אני שוב מודה לך מכל הלב על התמיכה שאת מעבירה דרך האינטרנט. סוף שבוע נפלא שיהיה:)))

26/03/2012 | 23:01 | מאת: אמא

שירלי שלום הבת שלי בת 4 ו7 חודשים לומדת בגן טרום חובה עם חובה יחד 17 בנות סה"כ הגננת הציעה לקחת אותה לאיבחון כי לפי דעתה היא פתאום חולמת באמצע הריכוז ומאוד קשה לה המעבר בין דבר לדבר או שאם היא תגיד לעשות 2 דברים היא תעשה רק אחד או בכלל לא וגם קושי של התמצאות במרחב למרות שהיא גם אומרת שהיא בין הבודדות בטרום שיודעת לזהות אותיות ומבחינת מוטוריקה עדינה היא מצוינת לדעתי ילדה מאוד חכמה עברה אבחון של קלינאית שאמרה שהיא רושמת קצת דברים כדי שכן יתנו גן שפה כי לפי האבחון לא יתנו לה וגם אצל רופא התפתחותי שמאוד התרשמה ואמרה שיש קצת קושי בתיאור מצבים וגם אמרה שגן שפה היה טוב אני לא כ"כ יודעת מה זה אומר מה ההשלכות לגבי בית הספר ואיך אני ידע שבאמת זה מה שטוב לה היא הבכורה בבית ואולי עבודה של ההורים יספיק לה מחכה לתשובה באמת חשוב לי ותודה מראש

שלום רב, אם לפי האבחונים, הומלץ לך להפנות את בתך לגן שפתי, רצוי שתשקלי זאת ברצינות ובכובד ראש. גן שפתי מתאים לילדים עם קשיים ברכישת השפה, בדיבור ובהתפתחות של היכולת השפתית. בגן זה יש צוות חינוכי רגיל – גננת וסייעות – בצד צוות טיפולי של קלינאי תקשורת ושל מרפא בעיסוק. מספר הילדים בגן הוא קטן, דבר שמאפשר יחס ועזרה אישיים. כמו-כן מכינים לילד תוכנית אישית, שמותאמת לו ולצרכיו. במעבר לכיתה א' בודקים את התקדמותו של הילד, את מוכנותו לביה"ס ואת המסגרת שמתאימה לו ביותר. בתך עדיין מאוד צעירה, וחשוב לאפשר לה את מענה הטוב ביותר בעבורה, כדי להקל עלייה בהמשך דרכה. בהצלחה וכל טוב, שירלי

26/03/2012 | 15:02 | מאת: ניבה

שירלי שלום הבת שלי בכיתה ב' עוד לא בת 8, התחילה לגנוב דברים קטנים וחסרי ערך רב מחבריה (בעיקר בכיתה). מדובר בעט עיפרון לדוגמא או ציור יפה. המחנכת מעורבת ובשיחה עם היועצת של בית הספר הועלתה הטענה שזה על רקע רגשי. איזה דרכים יש לעזור לה? את המובן מאליו כבר הסברנו... תודה ניבה

ניבה שלום רב, גנבה של ילדים הנה סמפטום, שמורה על קושי מסויים. הרי בתך לא באמת זקוקה לעט או לציור, שאותם לקחה. היא מנסה להעביר מסר לזולתה, ולכן חשוב לברר לעומק מדוע היא בוחרת להתנהל כך. קבעי איתה פגישה במקום שקט ללא הפרעות. נסי לברר עימה האם יש דבר מה שקשה לה , לדוגמה: עם המורה או עם חברי הכיתה. הסיבות יכולות להיות "קטנות" , כמו: הרצון בתשומת לב. מהכרותך עימה, נסי לחשוב, מה יכול להפריע לה בכיתה, לדוגמה: היחס של המורה, תלמידה אחרת, רצון להתבלט ועוד. עודדי אותה, ואמרי לה שאת סומכת עלייה, ושאת כאן לעזור ולסייע לה. חשבו יחד, מה יכול לעזור לה או להקל עלייה. אין לקרוא לה גנבת או להתיחס אלייה בצורה פוגעת. התנהלות זו עלולה לחזק את התנהגותה הבלתי רצוייה. בכל מקרה, אם נראה לך, שהיא מצוייה בקושי רגשי, רצוי לאפשר לה מענה רגשי, כמו: פסיכולוג ילדים, תראפיה (באומנות, תנועה ועוד) או להתייעץ על כך עם יועצת ביה"ס. כל טוב, שירלי

26/03/2012 | 14:37 | מאת: ימית

שירלי שלום ביתי בת ה 13.5 מעשנת. הבעיה שזה גורר אותה לשקרים ולגנבות (של סיגריות ומצתים...) בעלי הציע שנספק לה סיגריות ולדעתי זה לא הפתרון. העישון התחיל מלחץ חברתי על מנת להשתייך לקבוצה מסויימת. התחלנו לנעול את חדר השינה שלנו בבית ולספור סיגריות ואלכוהול... איך אפשר לעצור את התדרדרות הזאת? היא רק בכיתה ח'... (היא עם בעיות קשר וריכוז וכןהיו בעיות חברתיות עד כיתה ז' - היא מוגדרת כקבוצת סיכון להתמכרויות...) תודה רבה ימית

ימית שלום רב, ראשית כל, חשוב מאוד שתשמרו על יחסים טובים עם בתך המתבגרת, ושתשתדלו להמנע ממאבקי כוח עימה. יחד עם זאת, הנכם חייבים להעביר לבתכם מסר חד משמעי, שילדים בגיל זה אינם צריכים לעשן, ושאתם מתנגדים בתוקף לכך. אין לשתף עימה פעולה בעניין, ואין לקנות לה סיגריות, דבר שעלול להוביל למסר כפול מצדכם. גם אם אתם מעשנים, אין זו סיבה לעודד מתבגרת להמשיך לעשן או לתמוך בעניין. רצוי לערוך עימה שיחה פתוחה וגלוייה, שבה תביעו הרבה אמפטיה והבנה למצבה החברתי, וללחץ הרב שבו היא מצוייה. שקפו לה את דאגתכם מהתנהלותה, והדגישו בפנייה שקשה לכם לסמוך עלייה כעת, אך אתם סומכים עליה שתתבגר ושתבחר להתנהל אחרת בחייה. שמעו אותה ללא ביקורת, וראו מה קשה לה או מה מפריע לה, וכיצד אתם יכולים לעזור לה. עליכם להמשיך לבדוק האם היא לוקחת סיגריות, כסף, אלכוהול או כל דבר אחר ללא רשות. במצב זה רצוי לא לקרוא לה גנבת ולא להכנס למאבק כוח, אלא לשקף לה בתקיפות את עמדתכם בעניין. ולסיום, ילדה כבתכם שומעת לעיתים רבות הרבה ביקורת והערות קשות מצד זולתה, חשוב מאוד לחזקה במילים מעודדות, ולראות עימה את הכוחות החיוביים שבה ואת המקומות שבהם היא חווה הצלחה. שולחת לכם הרבה כוחות ואורך רוח, שירלי

26/03/2012 | 11:46 | מאת: משה

שלום , בתנו בת 3 כמעט , מאוד עקשנית ולפעמים לא מוכנה לשמוע דבר , לא משנה מה מתעקשת על הדברים הקטנים ביותר מי יאכיל אותה , או מי יכין לה דייסה למשל, ואם מישהו אחר עושה זאת בעבורה היא כועסת ומתחילה להשתולל ולבכות , איך אפשר להתמודד עם עיקשות כזאת , אנחנו די מיואשים לעיתים , למרות שאנחנו באמת עושים את מירב יכולתנו להיות רגועים ושלווים זה מאוד קשה , האם עונשים זה פיתרון ? האם בכלל להשתמש במונח עונש זה כדאי? היא תמיד מתעקשת על כל מיני דברים , אבל אנחנו לא מוותרים לה גם כשמתחילה לבכות ולהשתולל , אנחנו נותנים לה להרגע ואז ניגשים אליה ומחבקים אותה עד שמקבלת את דברינו , נודה להכוונתך

לקריאה נוספת והעמקה

משה שלום רב, השתדלותכם במצבים אלו ראויה להערכה – לא פשוט להישאר רגועים מול התפרצות זעם של פעוטה בת שלוש. בנוסף לכך, עליכם לחשוב יחד מהם הגבולות שהנכם רוצים, שיעברו לבתכם, ומהם העקרונות שלכם במשפחתכם. אלו יסייעו לכם לבנות מערך של גבולות מולה. כדי למנוע מאבקי כוח, יש לחזות מראש מה יכול להוביל לכך, למשל: ההחלטה מי יאכיל אותה. אם העניין אינו עקרוני ושניכם זמינים באותה העת, ניתן לשאול אותה מראש, במי היא בוחרת שיאכיל אותה היום. אולם אם המצב אינו מתאפשר, יש להציב גבול ולומר לה,למשל: היום אבא מאכיל אותך, כי אמא צריכה לקפל כביסה. כלומר, יש להודיע לה מראש מה הולך להיות בכל סיטואציה, כשאם יש אפשרות להציע לה לבחור בין שתי אופציות, לאפשר זאת, ואם לא, לקבוע עובדה. אם היא בוחרת לבכות ולצעוק, אפשרו לה להרגע כמו שאתם עושים כעת. בכל מקרה עודדו אותה על התנהגות טובה במילים כמו: אנו שמחים שבחרת להרגע מהר, היום מאוד נהנתי להיות איתך, איזו ילדה בוגרת היית היום, ראינו שהיה לך קשה, לא נורא, אנו בטוחים שמחר תשתדלי ותצליחי וכו'. גבולות ברורים ועידוד יעשו את העבודה. ישר כוח ובהצלחה, שירלי

22/03/2012 | 10:37 | מאת: הורים דואגים

היי, הבן שלנו בן 10 וכבר כמה לילות שמצאנו שבמהלך הלילה הוא מוריד לעצמו את המכנסים והתחתונים. ניסינו לשכנע אותו לישון עם בגדים קלים/ קצרים יותר, אבל הוא לא מסכים. האמת שכשאנחנו מוצאים אותו אחרי שהתפשט - הוא לא מזיע ולא נראה שחם לו, אבל בכל זאת ניסינו לנטרל את האפשרות הזו... מה זה אומר? למה הוא עושה את זה? אגב, לא יודעים אם זה קשור, אבל גילינו שהוא גלש באתרי סקס, ושוחחנו איתו על זה, שזה לא מתאים לגילו, זה מעוות את המציאות וכיו"ב, ובימים אלו גם נפעל לחסום את האתרים האלה... נודה לתשובה דחופה. אנחנו דואגים!!!! תודה.

שלום רב, להתנהגות זו יכולים להיות פרושים שונים וסיבות רבות. חשוב מאוד לא לעשות מכך עניין, ולא לגרום לילד תחושות לא טובות לגבי עצמו ולגבי גופו. בררו עימו מה מפריע לו, והאם יש דבר מה שאתם יכולים לעשות למענו. הציבו מולו את הגבול, שאצלכם בבית לא ישנים ערומים, ואם הפתרונות שאתם מציעים לו אינם לרוחו, שיאמר מה הוא מציע. אם הוא ממשיך להתפשט בלילה, יש להעירו, להלבישו ולומר לו שוב ושוב, שאצלכם לא ישנים ערומים. בכל מקרה בדקו האם זו תופעה חולפת או תופעה שצריך לבררה לעומקה. אם היא אינה חולפת תוך כמה שבועות, ניתן להתייעץ עם פסיכולוג ילדים. התנהלותכם בעניין אתרי הסקס הנה נכונה וחשובה מאוד. אתרים אלו יוצרים אצל ילדים בגילו של בנכם פער גדול בין מה שנראה על המסך ובין המציאות, ואכן אינם מתאים כלל לילדים צעירים, למרות הסקרנות הטבעית והבריאה בעניין זה. שבת שלום וכל טוב, שירלי

15/03/2012 | 20:23 | מאת: אמא אוהבת

שלום. בני בן 8 מגמגם לפעמים זה התחיל מגיל 4. בעיקר בתחילת משפט. יש ימים טובים ויש ימים שמתכווץ לי הלב מתוך כאב-למה? אני מקשיבה לו בסבלנות. הוא ילד 3 מתוך 4. היינו שנה בטיפול אצל קלינאית תקשורת והיא הרימה ידייים. אמרה שאולי זה ריגשי??? עכשיו הוא ברכיבה טיפולית כחצי שנה ואין שינוי לטובה. למי עלי לפנות? מה לעשות? איך אפשר לעזור לו אני פוחדת שזה יושרש לו וגם הילדים הם לא עם סבלני כ"כ. אשמח לקבל ייעוץ. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

"אמא אוהבת" שלום רב, בפנייתך ניכרת דאגתך הרבה לבנך ואזלת ידך לגבי הטיפול הנכון. התיחסותך אליו ביחס זה הנה משמעותית וחשובה, ולכן שקלי את האפשרות לפנות להדרכת הורים או לטיפול משפחתי, כדי לקבל סיוע, ליווי והכוונה בנושא זה. לגבי הילד- בגמגום חשוב מאוד התייחסותו של הילד עצמו לכך – מה הוא מרגיש ו/או רואה בגמגום. רכיבה טיפולית בכלל וטיפול בפרט אינם מעשה קסמים, כלומר השינויים שבאים לביטוי הנם מאוד קטנים ואורכים זמן עד להופעתם. לכן, רכיבה טיפולית לילד, שאוהב בע"ח הנה מצויינת, ויש להמשך עימה. בטוחני שזו תעשה לו טוב בכל התחומים. בנוסף, רצוי לפנות לקלינאי תקשורת, שמתמחה בגמגום. אדם מקצועי ומוסמך לכך יוכל לסייע לבנך. ולסיום, את יכולה לעיין באתר של אמב"י – ארגון מגמגמים בישראל, שם ישנם נושאים שונים, שיכולים לעזור לך. כל טוב ושבת שלום, שירלי

15/03/2012 | 10:13 | מאת: תמי

שלום, אני בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה, ושוקלת ללמוד תואר שני בייעוץ חינוכי לגיל הרך. הייתי שמחה אם תעני לי על מספר שאלות בכי שאוכל להגיע להחלטה מושכלת: האם חוסר הניסיון שלי בשטח יפגע ביכולת שלי למצוא עבודה אחרי הלימודים (הבנתי שהרבה גננות אחרי שנים רבות של ניסיון לומדות תואר שני בייעוץ חינוכי)ח כמו כן ניסיתי להבין מתוך החומר שקראתי מהי רמת הביקוש ליועצי חינוך לגיל הרך ומצאתי תשובות שונות שאינן עולות בקנה אחד. קיוויתי שתוכלו לעזור לי להבין מהי רמת הביקוש בשוק, והיכן נקלטים רוב היועצים החינוכיים, אם גם אפשר לחדד את ההבדל בין פסיכולוג ילדים שמגיע לגנים לבין תפקידו של היועץ החינוכי.?והאם כל גן מחוייב בהדרכת יועץ?תודה

לקריאה נוספת והעמקה

תמי שלום רב, יועצת חינוכית מחוייבת בתעודת הוראה, כדי להתקבל לעבודה במשרד החינוך. ניסיון במערכת החינוך תורם רבות לסיכוי למציאת עבודה בתחום, אך דבר זה משתנה בהתאם להיצא ולביקוש של משרה זו באזור מגורייך, כמו בכל מקצוע אחר. עלייך לקחת בחשבון, שקיים הבדל משמעותי בין שכבות הגיל במערכת החינוך. בגיל הרך ישנה יועצת שעובדת עם כמה גנים באזור מסויים, כך שהיא אינה נמצאת כל יום בגן. בביה"ס היסודי ישנה בדרך כלל יועצת אחת או שתים בהתאם לגודל ביה"ס. היועצת היא חלק מהצוות, שמתפקד באופן מלא בחיי ביה"ס. בחטיבת הביניים ובתיכונים ישנה יועצת לכל שכבת גיל, בדרך כלל (תלוי בצרכי ביה"ס). זאת אומרת, שהביקוש גדול יותר ככל ששכבת הגיל בוגרת יותר, וכך ישנן גם יותר משרות. ההבדל בין יועצת חינוכית לפסיכולוגית חינוכית הנו משמעותי, ובא לביטוי בעיקר בכך, שהפסיכולוגית יכולה לערוך אבחון פסיכולוגי לילדים. מקווה שסייעתי לחדד נקודות אלו – בהצלחה בהמשך דרכך ושבת שלום, שירלי

11/03/2012 | 12:29 | מאת: נטליה

שלום רב, יש לי בן שהולך למעון כבר שנה שניה, בן 2.10,בשבועיים אחרונים לא מוכן ללכת למעון, ליתר דיוק הוא לא מוכן להכנס לכיתה שלו ולגננת שלו. יש איזה שהיא בעיה עם הגננת שאנו לא מצליחים להבין מה בדיוק קרה. פניתי גם למנהלת המעון שגם היא תנסה לעזור. הגננת של הילד לדעתי בסדר גמור, מציבה גבולות במידה וצריך, אבל יכול להיות שהוא בגיל שעדיין מחפש חיבוקים שזה היא לא כל כך נותנת. האם ילד שומע שהגננת שלו היום בחופש, אז אין לא שום בעיה להיכנס לכיתה שלו. אני מנסה כל הזמן לשכנע אותו, אבל ללא הצלחה אשמח להמלצות תודה רבה, נטליה

נטליה שלום רב, התנהגותו של בנך הנה סימפטום, שצריך לברר מה מקורו. לפעוטות בגילו של בנך קשה לעיתים לומר מה מפריע או מה קשה להם, ולכן הם "מתנהגים את הקושי" – התנהגות זו בעצם השפה שלהם. בנך מעביר לך מסר ברור, שיש דבר מה בגן שמפריע לו, מכיוון שילד שטוב לו , הולך בשמחה וברצון לגן. עלייך לברר היטב מדוע הוא אינו רוצה להגיע לגן כשהגננת נמצאת שם. בנך מאותת מצוקה, ועלייך לבדוק עניין זה לעומקו. לאחר שתבררי מה הסיבה, שגורמת לו להתנהג כך, תוכלי לפעול להתאם. כל טוב, שירלי

08/03/2012 | 19:14 | מאת: מיכל

שלום שירלי ופורים שמח. אני ממש בהתלבטות קשה ולא יודעת מה לעשות... סיפרתי לך בעבר על העבודה הרבה עם החניך שלי שאני ממש ממש אוהבת אותו ומחוברת אליו וזה כ"כ הדדי, ומורגש גם בקרב בני הבית. בחודשיים האחרונים שמתי לב שהם מחסירים לי בתשלום החודשי, חודש שעבר כ45 שקלים, והחודש 120 שקלים שזה המון!!!. אני לא סופרת מיידית את הכסף כיוון שאני נמצאת איתו ולא רוצה להתעסק בענייני כספים לידו... אך כשדיברתי על כך עם אמא שלו, היא אמרה מה לעשות לאמא שלי אין כ"כ הרבה כסף לשלם לך... ושחזרתי על זה שוב השבוע בשיא חוצפתה היא אמרה לי, את עובדת בעוד מקום ומקבלת גם משם משכורת.... אמרתי לה שזה ממש חוצפה מצידה לומר לי דבר כזה, היא אמרה לי שהיא לא רוצה לריב איתי, אמרתי לה שאני לא רבה אני דורשת את רק תשלום שמגיע לי... היא מלמלה כמה מילים והתנתקה השיחה, יום לאחר מכן היא התקשרה שוב כדי לשאול אם אני מגיעה, (למרות שעדכנתי אותה יום לפני שאני לא מגיעה וזה היה רק כדי לוודא שאני לא עוזבת או משהו כזה). ולפני שבוע שוב הייתה לנו שיחה על כך שאני לומדת בערב וזה יומיים מהימים שאני צריכה להיות שם, והיא לא אהבה את העניין שאני יוצאת רבע שעה מוקדם יותר,אמרתי לה שזה תקופה קצרה, ואז אני חוזרת רגיל, לא משנה שלבסוף אני יוצא באותם שעות שאני יוצאת כל הזמן, אבל ליד החניך שלי היא אמרה, אז אולי כדאי שתעזבי,אז אמרתי לה, אין בעיה, רק תגידי לי מתי שאני אכין אותו שאני עוזבת, אבל מהרגע שהיא אמרה לי שאני אעזוב, החניך שלי התחיל לצרוח, ולהתעצבן, למרות שניסיתי להרגיע אותו, וגם היא זה לא עזר, ואז היא יצאה מהבית, וסיפרתי לו את כל השיחה שהייתה לי עם אמא שלו... בהתחלה הוא לא הקשיב לי והמשיך לצרוח, ואז אמרתי לו, שאני לא עוזבת, ואני נשארת, רק אז הוא נרגע... אווף, אני כ"כ מיואשת, אני עושה את העבודה שלי יותר ממה שאני צריכה, נותנת לו את הלב והנשמה, מוציאה אותו מהבית, תומכת בו, יודעת לזהות מתי קשה לו, ומתי קרו אירועים שהוא צריך תמיכה (בהתחשב בעובדה שאמא לקויית ראיה ולא רואה את הדברים האלו, וכשאני נמצאת הסבתא אומרת לו לך אל מיכל עכשיו אתה איתה-וחלק מזה כי היא סופרת את הזמן שהוא רוצה אותה לידו ואני שם אז חבל על הכסף). אני כ"כ מתלבטת ולא יודעת אם להמשיך לעבוד או להפסיק אין לי כח לכל המריבות האלו, ומצד שני אני צריכה את הכסף הזה, ומצד שלישי, הוא כ"כ חשוב לי!!! אשמח לעצתך... מיכל

לקריאה נוספת והעמקה

מיכל שלום רב, כל הכבוד על המאמץ ועל הכוחות שאת משקיעה בעבודה זו בעיקר בהתמודדויותיך עם אימו של הנער. התלבטות לגבי עזיבה מלווה אותך תקופה לא קצרה, אך בכל פעם הקשר עימו מכריע את הכף,ואת נשארת - על-כן מה שונה הפעם ? נסי לחשוב כיצד את מתמודדת עם אימו ועם סבתו בדרך שתקל עלייך, למשל: לקבוע עימן שיחה שבועית קבועה, שבה תוכלי לעלות בעיות וסגויות בעבודתך עימו או אולי לנסות לקבלן כמו שהן. בנוסף, נסי לחשוב מדוע את כל כך פגועה מהן, והרי את העידוד המשמעותי והחשוב מכל את מקבלת מהנער ומהצורך הגדול שלו בנוכחותך, למרות הקושי הרב בהתנהלותה של האם מולך. בנוסף לכך, עלייך לזכור שזו אימו, גם כאשר היא פועלת בדרכים, שאינן לרוחך או שאינן לטובתו של הילד. לגבי שכרך – המשפחה צריכה לשלם לך שכר מלא בהתאם לתנאים שנקבעו עימם מראש. אולי כדאי לערוך רישום קבוע בכל יום עבודה, כדי להסיר ספקות לגבי שעות עבודתך. השכר הנו גבול חד משמעי, שצריך להיות ידוע היטב למשפחה ולך. העניין הכספי אינו מקל עלייך בהחלטתך להמשך, ולכן הוא צריך להיות ברור. לסיום, חשבי היטב על הדברים שאת "מרוויחה" מן העבודה הזו לעומת דברים שאת "מפסידה" ממנה. נסי לראות האם את יכולה להתגבר ולחיות עם ההפסדים או שיש לכך מחיר שאינך מוכנה לשלם עוד. שולחת לך כוחות רבים וכל טוב – שבת שלום, שירלי

10/03/2012 | 23:20 | מאת: מיכל

הי שירלי. ההחלטה כ"כ קשה!!! אני כל הזמן חושבת מה יהיו התגובות שלו, ואני מפחדת... אני לא רוצה לפגוע בו... ומצד שני אני יודעת גם שאני צריכה לחשוב על עצמי. אני יודעת שכל דבר שאני עושה איתו, עוקבים אחרי, ובודקים אותי... אני מתעלמת ולא מראה שאני יודעת שבודקים אותי, ומצד שני אני צריכה כסף... בהחלט חשבתי על שיתוף בבעיות שיש לי איתו, אבל כשאני מגיעה איתו לבעיה (לרוב זה לא קורה)אני מעמידה אותו מולה, וביחד אנחנו מגיעים לפיתרונות... וודאי שאני משתפת אותם, אך אני לא רואה שזה מפריע להם... לגבי התשלום, יש רישום וסיכום, הבעיה היא שאמא שלו לא מאורגנת, וכל יום אנחנו רושמות את השעות, מעבר לכך שבסוף שבוע אני מחתימה אותה גם על השעות שהייתי, אבל בסוף חודש יש תקלות, וזה קבוע, ואני גם מראה לה ואומרת לה, תראי, חתמת לי פה, מה אני יכולה עוד לעשות??? ואם אני אגיע להחלטה של עזיבה? מאיפה להתחיל?? לספר סיפור? להגיד אנחנו מסיימים? ולמה? איך אגיעד לו מה הסיבה, אי אפשר.... והוא יצפה לדעת למה... מה להגיד? שמיציתי את הקשר?- זה ממש מעליב, הרי זה לא שייך אליו, וברור שלא... אשמח לעצתך.. מיכל

07/03/2012 | 22:33 | מאת: ליאור

ילדי בן שנה ותשעה חודשים כאשר עד עכשיו נמצא איתי. לפני כחצי שנה נכנס למעון, אולם עלו טענות רבות ולכן הוצאתי אותו מהמסגרת לאחר כשבועיים ומאז כאמור הוא עדיין איתי. מדובר בילד נבון מאוד אך ללא כישורים חברתיים(לאור העדר קירבה לילדים בני גילו). בעוד שבועיים אמור להיכנס למעון עם 10 ילדים שם ישהה עד אוגוסט ולאחר מכן יעבור למעון אחר עם 28 ילדים.(המעבר עקב מרחק ממקום מגורים) שאלותי הן: האם המעבר למעון הנוסף שיתרחש בסוף השנה עלול לגרום עוול לילד, או שמא ילדים הם סתגלתניים והמעבר ההדרגתי מבחינת מספר הילדים יתרום לו ללימוד כישורים חברתיים היות והגננת היא מכרה שלי? אני מצטערת על השאלה הארוכה, אך אודה לתשובתך

לקריאה נוספת והעמקה

ליאור שלום רב, בנך הפעוט אינו צריך להיות בעל כישורים חברתיים מובנים וברורים. כישורים אלו נלמדים במהלך כל החיים דרך דינמיקה חברתית במגוון תחומים, כמו: בבית או בגן. את הכישורים הללו הוא ירכוש לאט לאט מתוך קשריו עם ילדים בני גילו, עם ילדים צעירים ממנו ועם ילדים המבוגרים ממנו, וכמובן בקשריו עם המובגרים בחייו, למשל: עם הגננת או עם קרובי משפחה, כשאת מהווה בעבורו את המבוגר המשמעותי. כלומר, גם כאשר הוא נמצא איתך הוא לומד כישורים חברתיים. לגבי המעבר לגן – יש לקחת בחשבון את תקופת ההסתגלות של בנך לגן החדש, ואין להרים ידיים במהרה. צוות מיומן יודע כיצד לקבל ילד חדש, וכיצד לתת לו את תחושת הביטחון ואת תחושת השייכות לגן. בנוסף, עלייך להבין שלכל ילד יש את הקצב שלו, כך שיש ילדים שמסתגלים מהר וישנם אלו שמסתגלים יותר לאט. כמו-כן, מעברים רבים אינם מומלצים לפעוטות בגילו של בנך, זאת אומרת, שעדיף שהוא ישאר איתך עד אוגוסט, ואז יתחיל במעון החדש, אלא אם אין ברירה אחרת. זאת אומרת, שאם את כן חייבת להכניסו עכשיו למעון, רצוי לעשות זאת בהדרגה ולהרגילו לתנאי הגן לפי הקצב שלו. בהצלחה ושבת שלום, שירלי

09/03/2012 | 14:30 | מאת: ליאור

שירלי שלום ותודה על תשובתך המהירה, מדברייך הבנתי שעדיף שישאר איתי עד אוגוסט, אך רציתי לחדד את השאלה: האם כניסה לגן(של אמא של חברה מאוד טובה)עם 10 ילדים בני גילו לא תכין אותו טוב יותר למעבר בספטמבר לגן אחר(של גננת זרה) עם 28 ילדים? קרי, האם הגן הנוכחי לא יהווה "נחיתה רכה" כי בכל זאת גנים עובדים על בערך אותו סדר יום, פשוט כאן ההתייחסות תהיה מעט יותר אישית מחמת מספר הילדים,הסתגלות בכלל לקירבה של ילדים(שיכולים לחטוף לך וכד'),הוא יבין כבר עכשיו מה זה סדר יום של גן,וכל הנ"ל יהיה מוכר לו יותר כשיעבור לגן בספטמבר ששם יהיו המון ילדים בתחילת שנה שכולם יבכו ולכולם צריך להתייחס ונראה לי שהוא קצת יילך לאיבוד ולא יבין מה קורה לו?? מה זה כל הילדים האלו וכד'. שוב, אני ממש מצטערת על ההתעקשות, אך אני ממש חרדה, ואני פוחדת להיזק לו באיזשהי צורה. המעבר עלול לגרום לו נזק עתידי בלסמוך על אנשים? ולתת אמון בהם? המון המון תודה אשמח לתגובתך

05/03/2012 | 11:33 | מאת: מרי

הי שירלי. אשמח לקבל כמה טיפים להתמודדות עם התקפי זעם במקומות ציבוריים. בן שלי לאחרונה הפך למרדן של ממש, בן שנתיים וחצי. בהמשך להתכתבויות שלנו כאן שקלתי כמה דברים והיסקתי מסקנות רבות, אך כשמצליחים להתמודד עם משהו אחד באים דברים אחרים שיש להתמודד אים - וזה ברור - זה ילדים והם גדלים ומתפתחים. כשאני בחוץ עם הקטן\ לדוגמא בפארק אחרי הגן אנחנו נהנים ממש. הקטן נהנה ושמח משחק במתקנים וכ"ד אך כשמגיע הרגע ללכת מתחילות הבעיות. ילד מתנגד בתקוף ללכת ופשוט נזרק על האספלט , בועט וצורח. כשאני לא מסתכלת על ההצגה הוא מתעצבן עוד יותר וממש דורש שאני אסתכל אליו. הנני לא רוצה להפעיל כח אך בסופו של דבר אני פשוט לוקחת אותו, זה תמונה ממש לא יפה ואני מרגישה ממש לא טוב עם עצמי. אבל במידה ולא היתה לי אפשרות לקחת אותו פיזית מה עושים? איך מרגיעים אותו ואיך גורמים לילד לסיים את הטיול בכיף כפי שהתחיל? אשמח מאוד לעזרתך בנושא.

לקריאה נוספת והעמקה

מרי שלום רב, נראה שאת מצליחה להתמודד היטב עם חלקים רבים באימהות שלך ובקשר שלך עם בנך הפעוט והשובב – את עושה עבודה טובה ואת צריכה להיות גאה בעצמך. מאוד קשה להתמודד עם ילד, שבוכה ומתפרץ בגינה ציבורית מול "קהל" רב של הורים. יחד עם זאת, כאשר ילד נוהג כך, יש לחבקו "חיבוק דוב" ולקחתו משם גם אם פעולה זו מצריכה כוח – כמו שעשית. חשוב לפני היציאה למקומות ציבוריים, לומר לו כמה פעמים, שברגע שאת אומרת שצריך ללכת, הולכים. אם הוא יסרב את תאלצי בצער רב לקחת אותו בכוח. כמו-כן, אסור שארוע זה יהרוס לשניכם את הזמן הטוב והכייפי שהיה לכם יחד. לכן, עודדי אותו והדגישי לפניו שהיה לך נעים עימו בגן ושאת סומכת עליו שבפעם הבאה הוא יבחר ללכת בנועם. ניתן גם לכוון את שעון העצר של הפלאפון, ולומר לו שברגע שהוא מצלצל אתם צריכים ללכת הביתה. כך "השעון" הוא זה שקובע מתי הולכים. בהצלחה וחג פורים שמח, שירלי

05/03/2012 | 14:29 | מאת: מרי

המון תודה על החיזוקים והתמיכה:) גם אנחנו, ההורים, לעיתים זקוקים לחיזוקים הללו:)) בקשר ל"שעון", ברשותף אשאל שאלה מעמיקה יותר. האם זה בא במקום הסמכותיות שלי? או שזה קשור לגיל והתפתחות הרגשית שלו? הרי המטרה היא שישמע את דבריי וישתף פעולה ושאני אהווה עבור דמות סמכותית ולא השעון - או שאני הולכת קיצונית מדי? תודה מראש

05/03/2012 | 00:38 | מאת: לא מצליחה להחליט))):

שלום שירלי בני יליד 21 בדצמבר. היום הקובע האם יעלה לכיתה א' או יישאר שנה נוספת בגן. מתחבר לילדים בערך בני גילו ("הגבוליים"). מבחינה קוג' בשל לעלות לכיתה א, מבחינה חברתית יש לו חברים, מעט חסר בטחון (שקט, נמנע, לא יוזם, יותר נענה או "נגרר",). מבחינה רגשית, מעט מתקשה בביטוי רגשות ותיעול כעסים למקומות מעודנים. למשל, יכול לומר שרוצה ש-X ימות כי הוא נבחר לתפקיד שהוא רצה לקבל בגן. הגננת ממליצה לעלות לכיתה א', עם זאת היא אמרה זאת לכל הילדים הגבוליים ואני מרגישה שלא הקדישה לכך מחשבה מעבר למה שיכול להקל עליה בשנה הבאה. פסיכולוגית הגן התלבטה כשלבסוף החליטה שהוא בשל. הוא מצידו מעוניין לעלות לכיתה א'.אני פונה אלייך על מנת לשמוע מה דעתך. האם לעלות או לא. אשמח אם תוכלי לתת לי כלים/שאלות שאוכל באמצעותם לבדוק האם הוא מוכן כי כפי שאת בטח הבנת, האמון שיש לי בהמלצות שקיבלתי חלקי ביותר. תודה רבה על עזרתך!

שלום רב, המעבר לכיתה א' אינו פשוט, וחששותיך אינם בכדי. יחד עם זאת, בנך הנו ילד, שיודע ליצור קשרים חברתיים עם ילדים בני גילו, והוא בעל יכולת קוגנטיבית נורמטיבית. הן הגננת והן הפסיכולוגית ממליצות לעלותו לכיתה א', ובנוסף הילד רוצה בכך. אם כן, מדוע את עדיין מתלבטת ? נסי לברר זאת עם עצמך. האם בנך עבר אבחון בשירות הפסיכולוגי ועל סמך האבחון קיבלת המלצה? אם לא ניתן לבקש אבחון בשלות בשירות הפסיכולוגי דרך פסיכולוגית הגן והגננת. אבחון זה יוכל לתת מענה אמין להתלבטויותיך. הבשלות לקראת כיתה א' הנה חשובה ומשמעותית, וצריך לבדוק היטב את מידת הבשלות, מכיוון שגם ילד בשל שנשאר בגן שנה נוספת יכול להפגע מכך. אם החלטת בסופו של דבר לעלותו לכיתה א', ניתן לסייע לו במקומות שקשים לו בעזרת מענה טיפולי, למשל בתראפיה באומנות או בתנועה או בקורס הכנה לכיתה א'. בעזרתו הוא יוכל להתחזק לקראת המעבר. קחי בחשבון שהצוותים החינוכיים בביה"ס מיומנים ומודרכים לקלוט את הצעירים בתחילת דרכם בביה"ס, ומודעים היטב לתקופת ההסתגלות הראשונה. כמו-כן, ילדים בגילו עושים לעיתים "קפיצות גדילה", ובחודשים בודדים ניתן לראות שינוי רב בהתנהלותם. בהצלחה בבחירתך וכל טוב, שירלי

05/03/2012 | 22:03 | מאת: לא מצליחה להחליט))):

04/03/2012 | 21:38 | מאת: אביטל

עקב חוסר בכסף בני בן שנתיים וחצי וביתי בת חמישה חודשים נמצאים איתי בבית. אני לא כישרונית במיוחד והאמת שמתעסקת בבית . נראה כי הילד משועמם וממצא את המשחקים שלו. אני באמת רוצה להיות איתו ולהעסיק אותו בדברים ומשחקים שלא יהיו רק כיף אלא גם שיעשירו אותו . הוא ילד נבון עם צמא גדול ללמוד דברים חדשים. אני רוצה גם זמן איכות עם ביתי שבדיוק מתפתחת. איך עושים את זה? יש מאמרים שאפשר לקרוא? בבקשה עיזרי לי אני מרגישה כאילו מתפספס פה משהו. תודה...

לקריאה נוספת והעמקה

אביטל שלום רב, להיות בבית עם שני ילדים קטנטנים הנה משימה לא פשוטה ועבודה לא קלה. מה שיכול לסייע לך הוא בניית סדר יום קבוע וברור עבורך ועבור ילדייך. כאשר מתכנים סדר יום יש לקחת בחשבון את כל הדברים אותם את צריכה לעשות, כמו: כביסה, בישול, ניקיון עוד, ובתוכם לערוך סדרי עדיפויות של מה חשוב יותר ומה חשוב פחות. בתוך כך את צריכה גם לשלב פעילויות הקשורות בילדים, לדוגמא: קריאת סיפור, משחק קופסא, יציאה לגן משחקים, הליכה לג'ימבורי (לפי התקציב – פעם בשבוע, פעם בחודש וכו'), צפיה בטלויזיה, מנוחת צהריים וכו'. את כל המטלות הללו יש לסדר לפי שעות ולפי ימים. השתדלי לבנות לוח זמנים הגיוני, שתוכלי לעמוד בו ולהיות עקבית. סדר יום יוצר אצל ילדים ביטחון, גבולות ומוגנות, ויוריד אצלך את רגשות האשמה בחוסר בזמן האיכות שלך עם הילדים. לאחר שהרכבת סדר יום, התנסי בו במשך שבוע, ואז בדקי שוב מה טוב לך ומה את רוצה לשנות.לגבי התכנים של הפעילויות לילדים – את יכולה לחפש באינטרנט פעילויות לפעוטות ורעיונות להפעלה בבית – בטוחני שתמצאי בשפע. שולחת לך הרבה כוחות וכל טוב, שירלי

04/03/2012 | 11:15 | מאת: רויטל

שלום , בתנו בת השנתיים וחצי לאחרונה החלה להרביץ בגן ללא שום סיבה, ע"פ מה שנמסר לנו מהגננות , אומרים לנו שזה קורה ממש ללא סיבה , אם היא רוצה חפץ מסויים שנמצא אצל מישהו אחר היא מנסה לחטוף וכשלא מצליחה היא מרביצה , גם בבית החלה להראות קצת שינויי בהתנהגותה - לא מרביצה לנו , אך מתעקשת ובוכה אם לא מקבלת מה שרוצה וצורחת , אנו כמובן מתעלמים ממנה עד שקצת נרגעת ואז ניגשים אליה מחבקים אותה ואומרים לה שעכשיו נוכל לשמוע מה היא רוצה ובמה אפשר לעזור לה. חשוב לציין שאנו לא מכים אותה כלל בבית אפילו לא על היד לא משנה מה , כך שלא ברור לנו מאיפה הבינה שבעזרת מכות יכולה להשיג משהו שרוצה - אנא עיזרי לנו - כבר לא נעים לנו לשמוע כל יום מהגן ששוב התנהגה באלימות , לפעמים ללא סיבה. דבר נוסף לאחרונה כשאנו יושבים כולם לארוחה ביחד אם לא בא לה לאכול לוקחת ביס משאירה אותו בפיה המון זמן , בקושי לועסת ומורחת את הזמן , כשאנו שואלים אם סיימה לאכול אומרת שלא - אבל נמרחת עם הזמן ומשחקת עם האוכל בפה , אנחנו לפעמים יושבים עימה למעלה משעה בארוחה , מה גורם לזה ואיך אפשר להפסיק תופעה זו , בד"כ אוכלת יפה איתנו , לא מובן מה גרם לשינוי בהתנהגותה ..? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

רויטל שלום רב, שינוי בהתנהגות של ילד הנו סימפטום. חשוב לברר לעומק את סיבת השינוי. הסיבה יכולה להיות קטנה ומינורית, כמו: ילד בגן, שמפריע לבתך, מטפלת חדשה, ילדה חדשה בגן ועוד, אך זו יכולה להיות גם סיבה משמעותית, למשל: מעבר דירה, תינוק חדש במשפחה, מעבר גן ועוד. חשוב שתשוחחי עם הגננת ותראי עימה האם יש דבר מה חדש בגן או האם משהו משפיע לה, שיכול לגרום להתנהגות זו. בנוסף, בררי עם הצוות כיצד הם נוהגים עימה כשהיא מכה. צוות מיומן צריך לדעת להתמודד היטב עם התנהגות שכזו שהנה שכיחה ונורמטיבית לגיל זה. חשוב שהם יתמודדו איתה בגן, ושלא יעבירו את הקושי הביתה. בבית הדגישו בפנייה את אי שביעות רצונכם מבחירתה להרביץ. בררו איתה מה מפריע לה ומדוע בחרה להרביץ – מה קרה בגן ? חשבו יחד איתה על דרכים אחרות להתמודד עם קושי או עם תסכול מעבר למכות, כגון: לגשת לגננת או להתרחק מילד שמציק לה. בעקשנות שלה מולכם הנכם נוהגים עימה היטב. אם מפריע לכם הזמן הרב של הארוחות, ניתן לכוון שעון עצר של מטבח או של פלאפון לזמן אכילה סביר ונוח, שיראה לה מתי מסיימים. יש לומר לה, שברגע שהשעון יצלצל הארוחה תסתיים ואתן חייבות להמשיך למקלחת ולהשכבה. אם היא מחזיקה את האוכל בפה ולא אוכלת, יש להזכיר לה את השעון, ולהקפיד לקחת את הצלחת גם אם לא סיימה לגמרי. יש לעשות זאת ללא כעס, ולומר לה, שצר לך אך את חייבת להמשיך את סידורי הערב, ושאת סומכת עלייה שמחר תספיק לאכול. אם היא אוכלת יפה, גם אם היא עושה זאת באופן חלקי, חשוב לעודדה רבות על כך, במילים כמו: היה לי נעים לאכול איתך היום, את מאוד בוגרת –אכלת היום יפה ועוד. בהצלחה, שירלי

04/03/2012 | 00:37 | מאת: מ.

שלום הבן שלי בן שנה וחצי, הוא כל הזמן משחק דרך כך שהוא מרביץ לאחרים, כל הזמן מסביה שאסור ושזה כואב אבל זה לא עוזר!! מה עושים? איך מלמדם אותו?בדרך כלל מסבירים שאסור לעשות כך וכך??? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, בנך הפעוט מתנסה עכשיו בדרך חדשה ועצמאית - הוא יוצר קשרים עם חברים, הולך לבד, אוכל לבד, משחק ולומד לעשות פעולות בעצמו. בדרך זו הוא גם לומד את מערך הגבולות של מה מותר ומה אסור, לדוגמא: כאשר הוא אינו מרוצה, תגובתו תהיה לעיתים ע"י ידי מכות, כדי להראות לכולם את אי שביעות רצונו- כאן הוא יתקל בתגובת המבוגרים בחייו, שמציבים לו גבול – אסור להרביץ ! בנוסף לכך, בגילו של בנך ילדים אינם יודעים לבטא היטב את רצונותיהם ואת תחושתיהם , מכיוון שאוצר המילים שלהם עדיין בבנייה, דבר שיוצר תסכול נוסף. תפקידכם הנו חשוב ומשמעותי בהצבת גבולות ברורים, עקביים וחד משמעיים בעבורו. כאשר הוא בוחר להרביץ, יש לאחוז בידו ולומר לו בתקיפות אדיבה (בטון תקיף, אך לא בכעס או בצעקות) – אסור להרביץ ! ילדים בגילו מבינים טוב יותר מעשים מאשר דיבורים והסברים, על-כן יש לחזור על פעולה זו שוב ושוב. כמו-כן, לפני הליכה לגינה ציבורית או לחברים, יש לומר לו מראש שאם יבחר להרביץ תאלצו בצער רב ללכת הביתה. אם הוא נוהג בדרך זו יש לקחתו הביתה, ולומר לו שתנסו בפעם הבאה. אם הוא מתנהג יפה, גם באופן חלקי, יש לחזקו ולעודדו במילים כמו: ראיתי ששיחקת יפה, אני גאה בך, היה לי נעים להיות איתך היום וכו'. חשוב לא להתייאש ולהמשיך להיות עקביים עד שהתנהגות זו תחלוף. כל טוב, שירלי

29/02/2012 | 18:26 | מאת: חן

הי, בני בן השלש התחיל תהליך גמילה לפני 7 חודשים, פיפי הוא עושה בשירותים, וגם בלילה לא בורח לו. הבעיה היא עם הקקי- הוא לא מוכן לעשות בשירותים, לא מוכן לשבת על האסלה, לא על בסיר.. אפילו ניסיתי להציע לו טיטול- והוא לא מוכן לשמוע. יש פעמים שהוא מסוגל להישאר עם הקקי תקוע לו והוא לא יגיד מילה! גם אם אני שואלת אותו אם יש לו הוא מכחיש.. כמה פרטים לגבינו- הוא נכנס לגן בספטמבר, ונולדה לו אחות בנובמבר.. בכל התקופה הזו של הגמילה היו הרבה פעמים שאני ובעלי נשברנו- וכעסנו עליו.. ואני בטוחה שלכל אלו יש חלק בעיכוב של הגמילה. אני אובדת עצות.. הילד שלי הוא נבון ומדבר בצורהיפה מאד, חכם, משתף, מפותח מאד- ולכן קשה לי לקבל את זה שהוא לא נגמל ואני האמת חוששת שהוא לא יגמל גם... מה עושים?

חן שלום רב, בנך עבר בתקופה האחרונה כמה דברים מאוד משמעותיים בחייו – גמילה מטיטול, כניסה לגן חדש והולדת אחות. מכיוון שהוא ילד נבון ומפותח לגילו, הוא הבין את יכולתו לקבל המון תשומת לב מעניין זה. ילדים מושכים תשומת לב בדרכים שונות, הן חיוביות והן שליליות. לכן חשוב מאוד לעודדו על התנהגויותיו הטובות, כמו: פיפי בשירותים או לילות יבשים ללא פספוסים או מגוון התנהגויות רצויות. בעידוד יש להתיחס לדרך ולמאמץ שהילד עושה, ולאו דווקא לתוצאה הסופית. בנוסף, יש להיות מאוד ענייניים כאשר הוא עושה את צרכיו במכנסיו. כלומר, יש להחליף לו לבגדים נקיים, ולא לומר או להעיר לו דבר. ניתן כן לומר לו – לא נורא, לא קרה כלום ,אני סומכת עלייך שבפעם הבאה תבקש ללכת לשירותים או לסיר. בנך צריך לחוש אתכם ולהבין, שאתם אוהבים אותו ומקבלים אותו כמו שהוא ללא ביקורת וללא תחושת אכזבה. השתדלי לומר לו רבות, שאת אוהבת אותו מאוד, שהוא הבן הבכור הגדול שלך, שאת שמחה שהוא נמצא לידך ועוד. בטוחני ששינוי אצלך יוביל לשינוי גם אצלו. בכל אופן ניתן להתייעץ גם עם רופא הילדים על העניין. כל טוב ומזל טוב על בתכם החדשה, שירלי

01/03/2012 | 18:02 | מאת: חן

ואני הולכת ליישם- האמת שזה מש שאנחנו מנסים.. רק שלפעמים אנחנו הורסים כל וכועסים.. נ יש לי 2 שאלות- האחת: אחרי כמה זמן אני צריכה ללכת לקבל עזרה? השניה: גם כשיש לו קקי- ואנחנו מגלים בזמן הוא לא רוצה ללכת לשירותי- מה לעשות? להגיד לו לעשות בתחתונים? או לנסות לשכנע? תודה

הבני סובל כיום מאותה בעיה