נגישות
נגישות

פורום ייעוץ חינוכי

פורום זה נותן מענה מקצועי ומיומן להורים בשאלות וקונפילקטים מול המערכת החינוכית של הילדים - הן במערכת הפרטית והן במערכת הציבורית.

לעתים ההורים מתלבטים כיצד לנהוג מול המורה, מול הגננת או מול ביה"ס, כאשר מתעורר קושי כלשהו של הילד או של המערכת. חשיבותו של הפורום הוא במתן תשובות והדרכה להורים מגורם שאינוי מצוי בתוך המערכת, אך מבין את כלליה, חוקיה והתנהלותה.

ילדינו מבלים שעות רבות בתוך המערכת החינוכית, וחווים שלל של התמודדויות. כהורים, אנו מתלבטים בכל יום כיצד להוביל את ילדינו להיות מאושרים, עצמאיים, בריאים, אזרחים טובים, ובעלי אחריות על הבחירות בחייהם - פורום זה יעזור לכם בשילוב הנכון והמושכל בין השניים.
660 הודעות
647 תשובות מומחה

מנהל פורום ייעוץ חינוכי

26/09/2011 | 21:18 | מאת: טל

שלום בני בן 3.7 נגמל מטיטול בחודש האחרון,אך מסרב לשבת על האסלה כשיש לו קקי ממשיך לעשות רק בעמידה.מה לעשות?

טל שלום רב, יש צורך לברר מה לא נעים לו באסלה או מה מפריע לו, כשהוא עושה קקי, למשל: האם האסלה גבוהה מידי ? האם היא מכאיבה לו ברגלים כשהוא יושב ? האם הוא מפחד ליפול פנימה ? האם יש דבר מה שלא נעים לו? ועוד. בנוסף, שוחחי עם הגננת, ובררי עימה כיצד הוא עושה את צרכיו בגן ? ומה היא ממליצה לעשות ? כמו-כן, דברי איתו, ושאלי מה מפריע לו. אם הוא אינו משיב, ניתן לשאול בדרך של "אולי" - אולי השירותים גבוהים מידי ? ועוד. חשבו עימו מה ניתן לעשות, וכיצד את יכולה לסייע לו. אם כל הדרכים הללו אינן נותנות את הפתרון. יש לאפשר לו לעשות את צרכיו בנוחות שלו, עד שיתרגל לשבת על האסלה. כל טוב ושנה טוב, שירלי

26/09/2011 | 20:15 | מאת: מאיה

היי מה הוא הגיל המומלץ לגמילה מחיתולים ואיך מתחילים עם זה? בני עכשיו בן שנה ו4 חודשים היום הוריד חית לבד וביקש לללכת לאסלה לקחתי אותו אך לא עשה בחיתול אחרי זה לבש תחתונים בקש תחתונים כל פעם שהייתי מנסה לקחת אותו לאסלה היה מסרב הרגשתי שהוא מסרב כי פשוט לא רוצה ולא מתוך פחד כי הוא יושב בכיף הרגשתי שהוא לא רוצה ללכת לאסלה לא רוצה חיתולים ועשה 4 פעמים פיפי בתחתנים אחר כך ביקשתי שיחליט או שילך לאסלה או שילבש תחתוני גמילה הוא לא רצה כלום אז שמתי לו תחתוני גמילה בכוח כי הרגשתי שהוא לא רוצה לעשות כלום וכל הזמן משתין ברצפה מה לעשות איך עוברים את התהליך הזה כמה שיותר נוח וקצר?

לקריאה נוספת והעמקה
26/09/2011 | 20:21 | מאת: מאיה

כאילו הרגשתי שהוא סתם מתעקש ורוצה לעשות רק איך שבא לו מתי שבא לו או

מאיה שלום רב, בנך עדיין מאוד צעיר. אין גיל מומלץ להתחיל עם גמילה מטיטולים, מכיוון שהגמילה תלוייה בבשלותו של הילד בתהליך. בנך הפעוט התחיל להראות סימנים של התעניינות בנושא, אך הנכם בראשית הדרך. לפני הגמילה עלייך להצטייד באורך רוח רב ובסבלנות. אין לעשות דבר מה בכוח או להכנס עימו למאבקי כוח , כמו: להוריד לו את הטיטול. אלו עלולים לעקב את הגמילה, וליצור בעיות התנהגותיות. חשוב שתהי קשובה לו ולצרכיו - הראי לו את האסלה או/ו את הסיר, ואפשרי לו לגשת עליהם, ולנסותם. בעזרת "המשחק" עימם הוא מתנסה– יושב על הסיר, יורד מהסיר, לובש תחתונים, מוריד טיטול ואף מפספס – בדרך זו הוא לומד. ניתן לקרוא עימו ספרים העוסקים בנושא או לצפות עימו בסרטים, למשל: סיר הסירים או בלי טיטולים. וכמובן – סבלנות, סבלנות וסבלנות. בהצלחה ושנה טובה ומתוקה, שירלי

26/09/2011 | 14:47 | מאת: רוני

היי, בתי בת השנה וחודש צועקת הרבה. לא זכור לי שהבת שלי הגדולה הייתה כך. הצעקות מטרידות אותי מאד. איך ממתנים צעקות של תינוק? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

רוני שלום רב, אכן צעקות רמות של פעוטה בת שנה, אינן ערבות לאוזן ואינן תורמות לרוגע הנפשי של אימותיהן. ילדים בגילה של בתך נוטים לעיתים לצעוק, כביטוי לתסכול שנוצר מהחסך שיש להם בשפה דבורה בגלל גילם הצעיר, חוסר היכולת לבטא את עצמם או אי הבנתם ע"י זולתם. כלומר, הם רוצים לדבר, ולבטא את עצמם, אך עדיין אינם מובנים מול המבוגרים בחייהם. כל ילד הוא שונה, ומתנהג בצורה אחרת. זו הסיבה שבתך הגדולה לא נהגה לצעוק כך, ואילו הצעירה כן. הדרך למתן צעקות בגיל זה הנה להתעלם לחלוטין מן הצעקה, ולנסות להבין מה היא רוצה או מה גורם לה לצעוק. התבונני בה, ואף רשמי מתי היא צועקת. אולי אז תוכלי לראות מה לא נעים לה או מה מתסכל אותה, ובכך תוכלי למנוע זאת מראש. במקום לומר לה: אל תצעקי זה לא נעים. רצוי להגיד לה: מה את רוצה לומר לי ? - את רוצה את הצעצוע ? את רוצה את הבננה ? את רוצה לרדת מהכסא ? ועוד. אם בביתכם אינכם מדברים בצעקות, אין סיבה שהיא תתנהל כך בהמשך דרכה. זו תקופה בת חלוף. שנה טובה ומתוקה, שירלי

אם התנהגות זו אינה חולפת, יש לערוך בירור ובדיקת שמיעה לילדה. לעיתים ילדים שיש להם ירידה בשמיעה נוטים גם לצעוק. את יכולה להתייעץ עם רופא הילדים של בתך.

25/09/2011 | 08:34 | מאת: רויטל

שלום , יש לי תינוקת בת שנתיים וחודשיים כמעט , לא מוכנה לאכול פירות כלל , ירקות אוכלת כמעט את כל הירקות האפשריים, אבל פירות לא מוכנה לטעום אפילו , בעבר כשהייתה קטנה יותר כן הייתה אוכלת פירות , ואני קצת לא יודעת מה לעשות עם זה , ניסתי להכין לה שייקים של פירות , או שלגוני פירות אך ללא הצלחה , לפעמים עוגות של פירות כן טועמת , אבל אני יודעת שבאפייה הפרי כבר לא נשאר אותון פרי - אאשמח לעצות כידצ לגרום לה לאכול פירות תודה

רויטל שלום רב, לילדים כמו למבוגרים יש העדפות שונות בנושא האוכל, למשל: יש מי שאוהב לאכול פירות וירקות, ויש אלו שאוהבים לאכול מאכלים מתוקים. ההורים צריכים לדאוג שילדיהם יחשפו לתזונה בריאה ומאוזנת ולמגוון של מאכלים, ורובם עושים כך. למרות כל זאת, ההורים אינם יכולים להכריח את ילדם לאכול דבר מה בניגוד לרצונו. כלומר, איןלעשות עניין סביב הנושא או לדבר ליד הילדה על כך, וכמובן אין להכריחה לאכול. דברים אלו יכולים לגרום להחמרה במצב. לילדים ולפעוטת יש לעיתים תקופות בהן הם ממעטים לאכול סוג מסויים של מזון- יכול להיות שזו תקופה בת חלוף. לכן, המשיכי להציע לה מגוון צורות ורעיונות לאכילת פירות כמו שעשית עד כה. ניתן גם לחתוך פירות וליצור עימה פרצופים מהם, כמו: העיניים מבננה והפה תפוח, ואז, לאכול ! אפשר לעשות זאת עם חבר או חברה בני גילה, שכן אוהבים לאכול פירות. כמו-כן, את יכולה להתייעץ עם האחות בטיפת החלב באזור מגורייך, בטוחני שיש לה עצות לרוב על "סרבני הפירות" הקטנים. כל טוב ובהצלחה, שירלי

22/09/2011 | 12:26 | מאת: אסתר שמשון

שלום רב, ביתי בת ה-15 בעוד חודש. יוצאת עם חייל בן 18 שהתגייס לפני זמן קצר.הם מכירים מעל שנה, ולא ידוע לי כמה זמן הם חברים. כשביתי הודתה בפניי שיש לה חבר, אמרה כי הם יוצאים רק כשבועיים וכל הזמן יש סתירות בדבריה. היא הסתירה עובדה זו מפניי מאחר וידעה בוודאית כי אין אנו מסכימים שיהיה לה חבר בטרם מלאו ל-16 ומאד מתנגדים שתצא עם חייל בן 18. למרות כל הבקשות וההבהרות החד משמעויות בפניה. היא מתעקשת שאין היא רוצה להיפרד ממנו וכל הזמן מסבירה עד כמה היא פגועה וכואבת. מאידך יצרה ניתוק מכל בני המשפחה ופונה אליי רק בבקשה לקבלת אישורלהמשיך בקשר איתו היות ואיננה רוצה להסתיר זאת מפניי. קשה לי המחשבה של פער הגילאים בינהם וההשלכות של כך, ואף הסברתי לה זאת, טענה שאיננה מוכנה לקבל. המצב נמשך כבר שבוע. ואנני יודעת כיצד למצוא פתרון בלי לראות את ביתי כואבת. היות ואנו כהורים מרגישים שזו טעות גדולה לאפשר מערכת יחסים זו. אנא הכוונתך המקצועית. תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

אסתר שמעון שלום רב, הקלישאה "להתגלח על זקן של מישהו אחר" אינה נתפסת בגיל ההתבגרות. הילדים בגיל הזה צריכים לעיתים קרובות להתנסות בחוויות ממשיות, כדי ללמוד על עצמם וכדי לגבש את זהותם. חוויות אלו יכולות להיות פוגעות ומכאיבות מצד אחד, אך גם מלמדות ומצמיחות מהצד השני כמו החבר החייל של בתך. ברור לחלוטין, שהנך מדברת מתוך ניסיון חיים ומתוך רצון לגונן על בתך, אך חשוב שתביני, שאינך יכולה להכריח אותה להפסיק את הקשר עם החייל הצעיר – זו החלטה שעליה לקבל. המשפחה צריכה להיות גמישה, מכיוון שצעד נוקשה יכול להוביל למאבקי כוח, לסודות, שיגרמו לבתך להיות פחות בטוחה או אפילו לניתוק מגע וקשר במקרים קיצוניים. חשוב להדגיש, שדעתך מאוד חשובה לה, ושהיא הייתה רוצה לקבל את הסכמתך לקשר או את הכרתך בקשר. לכן שוחחי עימה בשיחה גלוייה מלב אל לב בארבע עיניים, והסבירי לה בפירוט רב מדוע את מסתייגת מהקשר עם הבחור. לפני השיחה חשבי עם עצמך, מדוע אינך מעוניינת שבתך תמשיך בקשר זה ? או מדוע קשה לך לסמוך על בתך בקשר עם הבחור ? הדגישי בפנייה, שהיא חשובה לך מאוד, ושאת דואגת לה. שמעי ממנה על טיב הקשר בינייהם, והתענייני בבחור. ניתן לשקול גם את האפשרות לפגוש אותו – יכול להיות שבתך בחרה בעבורה "בחור טוב", ושיחה עימו תרגיע אותך. כל טוב ורוב נחת, שירלי

19/09/2011 | 22:13 | מאת: מריה

שלום, לבעלי ולי יש חילוקי דעות בנוגע למס' דברים הקשורים לחינוך הילדות ואשמח אם תוכלי ליעץ לנו מה נכון לעשות, בנותינו בנות 3 ן-5. 1. צפיה בתוכנית חדשות - האם לאפשר צפייה בחדשות כאשר היא מבוקרת (סינון של אלימות ופשע) או להמנע מצפייה שלהן בתוכנית. 2. האם נכון להשתמש במתן אולטימטום לביצוע דבר מסויים בספירה עד שלוש, לדוגמא: אני סופרת עד שלוש אם לא תשתפי ידים לבד אני אשתוף לך או אם לא תבחרי חולצה אני אבחר לך וכו'. תודה מראש על התייחסותך.

מריה שלום רב, הורים לילדים מאמצים גישות חינוכיות שונות ומגוונות בהתנהלותם מול ילדיהם בהתאם לסגנון החיים, שעליו גדלו, ושאותו לקחו לחייהם הבוגרים. לעיתים קרובות גישות אלו יוצרות חילוקי דעות בין ההורים. על-מנת לא לבלבל את הילדים בגישות השונות, רצוי להחליט מראש על דרך חינוכית אחת, ולפיה להתנהל מולם. גם כאשר אחד ההורים, אינו פועל בדרך המקובלת על הצד השני, אין לערערו מול הילדים. יש לשוחח על כך בפתיחות ללא נוכחות הילדים. בעניין החדשות – בארצינו החדשות הנן חלק חשוב ומשמעותי מחיינו. למרות זאת רבות מהן מאוד מפחידות ומערערות את ביטחון הילדים, למשל: דריסה של צעירה בת"א, איומים של טורקיה על ישראל, הכרזה על מדינה פלסטינאית והשלכותיה ועוד. גם לנו המבוגרים החדשות אינן פשוטות בלשון המעטה. לכן יש לשקול בכובד ראש לאילו תכנים ניתן לחשוף את בנותיך הצעירות, אלו פירושים הן יכולות לפרש מן החדשות ומה הן רואות בעייניהן התמימות. בנוסף, בזמן שידור החדשות אין אנו יודעים בדיוק אלו תכנים יעלו בדברי המגישים או הדיווחים. לכן, אם אתם בוחרים להראות להם את שידורי החדשות, יש לשים לב לתכנים, ולדבר איתן על מה שצפו. בעניין הקצבת הזמנים – ילדים אינם מבינים מדוע הם צריכים לעשות פעולות כלשהן מהר, לדוגמא: מדוע צריך להתלבש בבוקר מהר ? או למה צריך ללכת לישון עכשיו ? לכן, רצוי להסביר להן וללמדן על לוחות זמנים. זהו שיעור חשוב לחיים. אם את מאמינה בהקצבת זמנים לילדים, ניתן להשתמש בשעון עצר או בשעון בישול, ולכוונו לכמה שצריך. כך האחריות היא שלהן, כש"המפקח" על הזמן הוא השעון ולא אמא. בנוסף, ניתן מראש לאפשר להן לבחור מתוך שתים או שלוש חולצות ואז לומר, שיש להן חמש דקות להתלבש. יש להוסיף שאת בטוחה שהן תצלחנה להתלבש עד שהשעון יצלצל. אם הן עומדות בכך יש לעודדן במילים כמו: כמה אתן בוגרות, היה לי כייף לראותכן היום בבוקר ועוד. בהצלחה, שירלי

19/09/2011 | 11:02 | מאת: קרן

שלום יש לי ילד (עוד חודשיים בן 4) ילד מקסים, חכם , נבון , יש לו אחות בת שנתיים. מאז שהוא קטן כאשר עצבני יש לו זעם מאוד מוזר בעיניי. לדוגמא: הוא יכול להרים מה שיש לו באותו רגע ביד ולתת בראשו של מי שמעצבן אותו את החפץ, שבוע שעבר התעצבן על אימי והרים כסא קטן לכיוון שלה אך לא זרק אותו בסוף. אם אחותו הקטנה לוקחת לו משחק הוא דוחף אותה. דפוס ההתנהגות שלו לא תמיד אלא מידי פעם , גם לא כ"כ הרבה אבל זה קיים בו, התייעצתי עם הרופאת משפחה לגביו והיא אמרה שאין לי מה לדאוג. ושבמצב כזה לרדת בגובה העיניים ולדבר איתו ולא לצרוח עליו, כי זה מה שאני עושה צועקת עליו שמתנהג ככה. דוגמה נוספת - הייתי איתו בגן משחקים לפתע ראה את חברה שלו עם בימבה, והיא לא רצתה לתת לו את הבימבה הוא צעק והשתולל ובא להרביץ לה ושהרמתי אותו הוא בעט בי ונעץ בגופי את ציפורניו צעקתי עליו לקחתי אותו הביתה ושנרגע עלינו שוב לגן (רק כי אחותו חיכתה לנו בגן משחקים עם חברה שלי.) בני הוא ילד שאם ירצה משחק בחנות ואסביר לו שזה יקר לרוב הוא מבין ולא בוכה ומשתולל לקבל אותו הוא נבון, עם זאת יש לו מלא משחקים חדר משחקים ענק כמו בחנות צעצועים ואני אמרתי לבעלי שאני רואה שהוא כבר בקושי מעריך ובתקופה הזו פחות לקנות לו דברים שככה יעריך. מה את אומרת בנושא של האלימות? יכול להיות שדבר כזה הוא גנטי ? אני שואלת מכיון שאחים שלי שמתעצבנים הם "לא רואים בעינים" זורקים דברים ווכו... אני ובעלי ממש לא כאלה אנחנו זוג מאוד גרוע והוא לא ראה את ההתנהגות הזו מאיתנו ולא מאחים שלי בחיים! אבל אני כבר לא יודעת מאיפה זה בא לו............מחכה לתשובתך תודה קרן.

לקריאה נוספת והעמקה

קרן שלום רב, ילדים בגילו של בנך מבטאים לעיתים תסכול וכעס בדרך אלימה, כמו: מכה, צעקה, התפרצות זעם או השלכת חפץ. בנוסף, ישנו הטמפרמנט (המזג) המולד של הילד, כלומר ה''איך'' של ההתנהגות, או הדפוס ההתנהגותי הפנימי של הילד. כהורים עלינו לתת מקום לרגשות אלו או למזגו של הילד מצד אחד, אך לשים גבול ברור וחד משמעי לגבי התגובה האלימה מצד שני. אלימות הנה גבול בל יעבור, וזהו המסר שצריך לעבור לבנך. כאימו את מהווה בעבורו מודל, על-כן רצוי שלא תצאי מגידרך גם כאשר התנהגותו הנה בלתי נסבלת ואלימה. כהכנה לשינוי ערכי עימו שיחה בתנאים הבאים: הילד צריך להיות רגוע ושלוו, אסור שיהיו מסיחים בשיחה, כמו: טלוויזיה ועלייך להיות בטוחה שהוא מקשיב ומבין את דברייך. יש לומר לו, שמעתה אינך מרשה לו להתנהג באלימות כלפי זולתו. הדגימי לפניו למה כוונתך. לאחר מכן אמרי לו, שאם יבחר להתנהג באלימות את תאלצי בצער רב ללכת מהגינה ולא לחזור באותו היום, לעזוב את ביתם של החברים או של סבתא וכדומה. ניתן לחשוב עימו מה עושים כשכועסים. ישנם גם סיפורים או שירים העוסקים בנושא, לדוגמא: "ברוגז" של לאה גולדברג, "התפיסות" של שולמית כהן, "בורגז ברוגז לעולם" של מרג'ורי ויינמן שארמאט, "לבקש סליחה" של אמירה עתיר ועוד. בעזרת הסיפורים והשירים ניתן לדבר על כעס, על עלבון או על רוגז כחלק מחיינו, וכיצד מתמודדים עימם. בסוף השיחה חשוב, שתדגישי בפניו שאת סומכת עליו, שיבחר להתנהג בכבוד לזולתו, מכיוון שהוא ילד טוב ונבון. אם הוא בוחר לנהוג באלימות יש להביט בעיניו, לאחוז בידו, ולומר לו בתקיפות אדיבה: במשפחה שלנו לא מכים !! אם את רואה שהוא משתדל, יש לעודדו, ולהדגיש בפניו את השתדלותו, כמו: אני רואה שאתה משתדל – אני גאה בך, היום שיחקת בהנאה מרובה בגן המשחקים ועוד. עם מסר נכון, גבול ברור ומודל שלך, בנך ילמד כיצד לנהוג ללא אלימות. בהצלחה, שירלי

19/09/2011 | 10:06 | מאת: דנה

שלום, בני בן שנתיים ועשרה חודשים וממש מסרב להגמל מטיטול. הוא מבין ולא נראה לי שמדובר בבשלות, הוא פשוט הסטרי בכל פעם שמציעים לו ישבנון או סיר (לפני כחצי שנה עשה מספר פעמים בסיר והפסיק)-כעת לא מוכן לשמוע. אתמול שמעתי מאחת האמהות שהגננת צועקת על ילדים שמפספסים פיפי על הרצפה והיו מספר תקריות עם הורים שהתלוננו על כך ,אחת ששמעה את הגננת צורחת על ביתה על כך שפספסה פיפי. פתאום הרגשתי כמו אגרוף בבטן, כאילו הפזל הסתדר לי שבני מפחד להוריד טיטול כי אם יפספס יצעקו עליו בגן. האינסטינקט הראשון שלי היה להוציא אותו מהגן,אבל לאחר מחשבה אני תוהה אם אני לא עושה נזק לילד. שאלותיי: האם לשוחח עם הגננת בעניין? האם נכון להעבירו לגן אחר? מה הנזק שכבר נגרם לו ואיך אוכל לתקנו?(חשבתי אולי שהגננת תדבר איתו ותסביר לו שזה לא נורא אם בורח פיפי והיא לא כועסת... אני מאוד נסערת ולא יודעת איך להגיב... נא עזרתך

דנה שלום רב, עלייך לברר היטב על גישתה החינוכית של הגננת בנושא גמילה מטיטול, וה"פספוסים" שמלווים אותו, לפני שאת מקבלת החלטה כלשהי. שוחחי שוב עם הורים נוספים וקבלי חוות דעת. כמו-כן, שמעי מהגננת כיצד היא גומלת ילדים ומה יחסה לפספוסים. התנהגותו של בנך יכולה להיות מושפעת מגורמים שונים ומגוונים, כמו: בשלות או מאבקי כוח, אך זו יכולה להיות מושפעת כמובן גם מיחס לקוי של הגננת. חשוב לציין ולהדגיש, שגננת טובה ומנוסה אינה צריכה לכעוס או לצעוק על ילדים, שמפספסים בגן. תהליך הגמילה הנו חלק נכבד ומשמעותי מהעבודה עם פעוטות בגילו של בנך. התנהגות זו של כעס ושל צעקות אינה מקובלת ואינה נורמטיבית כלל. אם אכן הגננת מתנהלת מול הילדים כך, שקלי בכובד ראש להוציא את הילד מן הגן. הקושי במעבר גן הנו מזערי לעומת התנהלות בלתי הולמת של גננת מול פעוט "מפספס". כל טוב, שירלי

17/09/2011 | 21:00 | מאת: אמא מודאגת

מדובר בנער בן 16, חברותי, מקובל ומנומס. לא מנענו ממנו לעשות דבר שרצה. לאחר ויכוח איתנו ההורים (ויכוח ראשון) מכיוון שלא הסכמנו עם ההתנהגות שלו אשר הפכה לשחצנית, הילד החליט שהוא לא רוצה לגור איתנו בבית ונחוש לעזוב לפנימיה. הוא הגיע למשטרה ברגל ואמר שאנחנו לא רוצים אותו בבית (דבר שנאמר בלהט הויכוח). מה עושים איתו בנוגע להתנהגות השחצנית? (חושב שמגיע לו הכל ושהוא יודע יותר טוב מכולם), איך מסבירים לו שהתנהגותו לא הגיונית?, איך מתנהגים עם ילד כזה? (שלא רוצה להקשיב ומתחצף)

לקריאה נוספת והעמקה

לאמא המודאגת שלום רב, אחד ממאפייני גיל ההתבגרות הנו הקונפליקט. המתבגרים זקוקים לו, מכיוון שבעזרתו הם בונים את זהותם האישית, ובודקים מה מתאים להם ומה לא בהמשך חייהם כמבוגרים. רבים מן הקונפליקטים מתרחשים בבית מול ההורים, כשזו התנהגות שכיחה ונורמטיבית. בדרך כלל, אין לקחת ללב יתר על המידה את עוצמת הויכוח, מכיוון שבגיל זה המתבגרים מתנהלים בקצוות, לדוגמא: שחור או לבן, שמחה גדולה ובשנייה לאחר מכן דיכאון וכו'. למרות זאת, בנך לקח את הקונפליט צעד אחד יותר מידי, ואכן התנהגותו ובחירותיו הקיצוניות מדאיגות, למשל: הפנייה למשטרה או הרצון לעזוב לפנימייה. על-כן, העזרי בכל מי שיכול לתת לך יד, כמו: יועצת, מחנכת, פסיכולוג ביה"ס, סבים, קרובי משפחה, חברים שלו, מאמן (אם יש) ועוד. קבעי פגישה עם הצוות החינוכי בביה"ס, ולמדי מהם על התנהגותו בביה"ס. האם זו מופיעה רק בבית מולכם או גם בבית הספר. בדקי האם יש דמות חינוכית שיכולה לשוחח עימו, ולשמוע ממנו על קשייו ומצוקותייו. יש לברר היטב מה הוא מנסה לומר בהתנהגות זו, מה קשה לו – מדוע הוא מתנהג כך ? ומה הלחצים שיש עליו כעת בכל תחומי חייו – לימודים, משפחה וחברים ? בנוסף על כך, ממליצה לך לפנות בהקדם להדרכת הורים ולטיפול משפחתי, כדי למנוע משבר בקשר עימו, וכדי לקבל הכוונה ותמיכה בהתנהלות מולו. אם בנכם הנו נער חברותי ומנומס, אין סיבה שמשבר זה יהפוך לקרע במשפחה. כל טוב ורוב נחת, שירלי

16/09/2011 | 23:02 | מאת: לימור

שירלי שלום. אשמח לעיצה. ביתי בת השנה וארבע הינה ילדה חכמה, עצמאית ומפותחת מעבר לגילה. בחופשת הקיץ התחלתי איתה גמילה. והגענו למצב מצויין של 0-2 פיספוסים ביום. הבעיה היא שכשהיא מיחוץ לבית היא לא מוכנה לעשות פרט לבתים של הסבים והסבתות. למרות גילה הצעיר ברור לי שהיא מוכנה לגמילה, ראשית מכיוון שבבית זה עובד. שנית כיא היא משחקת בעיניין. אתן לך דוגמאות: 1. כשאני מחתלת אותה בלילה והיא לא רוצה ללכת לישון היא קוראת לי ואומרת פיפי כדי שאוציא אותה מהמיטה. 2. הפיספוסים במהלך היום נובעים ברוב המיקרים בגלל שהיא לא רוצה להפסיק את הפעילות ולשבת (משחק כוח). כלומר היא מסמנת / אומרת פיפי אבל מסרבת לשבת. כשחזרנו לגן לאחר החופשה התהליך היה כדילקמן: ביומיים הראשונים (שהיו קצרים) היא פיספסה רק פעם אחת בכל יום. ביום השלישי (שהיה יום ראשון כלומר לאחר שבת ויום מלא כלומר 8 שעות) היא התאפקה כל היום פרט לשעות שנת הצהריים בהם הייתה בחיתול, ולא היה אף פיספוס. ביימים הבאים היא פשוט פיספסה כאהבת נפשה בהתחלה היא עוד סימנה אבל סרבה לשבת ובהמשך היא פשוט התנהגה כאילו היא עם חיתול. לאחר שבוע נסענו לשבוע חופש לסבתא, והילדה חזרה לשתף פעולה באופן מלא, כלומר פיספוס עד שניים ביום. אבל מאז שחזרנו לגן ישנה ריגרסיה עד כדי מצב שהחזרנו את החיתול בגן ואנו מורידים אותו בבית. מיותר לציין שגם בבית עכשיו יש הרבה פיספוסים. בתחילת הגמילה הרגלתי אותה לסיר, אך לאט לאט העברתי אותה לאסלה עם מקטין אסלה, אך במעון היא מסרבת לשבת על השירותים למרות שהם קטנים ולמרות שהבאתי לה את המקטין אסלה (אם כי הוא לא מותאם לשירותים קטנים). במעון לא מוכנים להכניס סיר (לא שאני בטוחה שהיא תסכים להשתמש בו). אבל ביומיים החרונים (למרות החיתולים) כל בוקר היא לוקחת את הסיר שלה ומכניסה לשקית כדי לקחת למעון. אתמול בבוקר לקחתי איתי הסיר למעון רק כדי לראת מה ייקרה (יש לציין שכל בוקר הייתי לוקחת את המקטין אסלה למעון בשקית למיקרה שהיא תסכים לשבת)אתמול בבוקר איך שהנחתי את הסיר על הריצפה, הילדה התיישבה, אבל המנהלת סירבה להשאיר את הסיר בטענה שמשרד הבריאות לא מאפשר זאת. ידוע לך על זה משהו? חשוב לי לציין שיש שני שינויים חדשים שקרו שבועיים וחצי לאחר תחילת הגמילה: 1. סבתא עזבה אותנו אחרי שחייתה איתנו ארבעה חודשים. 2. כיתה חדשה במעון עם מטפלות חדשות. האם יש לך עיצה?

לימור שלום רב, הנך מודעת היטב לצרכיי בתך הקטנטנה, ופועלת בהתאם. למשל: אם היא זקוקה לטיטול בצהרים את מאפשרת זאת או הבאת לה לגן "מקטין אסלה" כמו בבית. בנוסף, את מכירה את השינויים שחלים בחייה ואת השפעותיהם עלייה. לכן, מחזקת את ידייך לדבוק בדרכך ובאינטואיציות האימהיות הבריאות שיש לך. בתך צעירה ומקדימה מאוד בתהליך. ההי סבלנית - הגמילה הנה הליך, שתומן בחובו קשיים ונסיגות לאחור (רגרסייה). תני לזמן לעשות את שלו, ובטוחני שבעזרת דרכך החינוכית ו"בגרותה" של בתך, בעוד זמן מה בתך תיגמל לחלוטין. חשוב לציין לסיום, שיש להמנע ממאבקי כוח או מעיסוק ייתר סביב הנושא. בהצלחה ושבוע טוב, שירלי

18/09/2011 | 09:33 | מאת: לימור

שירלי שבוע טוב ראשית תודה על התשובה המהירה. שנית רציתי לשאול, מה דעתך על כך שבמעון היא עם חיתול ובבית בלי, האם עדיף להחזיר אותה לחיתול ליום מלא, ובעוד חודש כאשר תיכנס לשיגרה לנסות שוב ולהסיר לגמרי את החיתול? בנוסף רציתי לישאול אם את יודעת משהו על זה שמשרד הבריאות לא מאשר להכניס סירים למעון? בתודה, לימור

09/09/2011 | 16:15 | מאת: בטי

בני בן שנתיים וקצת כבר יותר מחודשיים הוא גמול מתיתולים דווקא הלך לנו קל ומהר בימים האחרונים הוא פשוט עושה במכנסיים ולאחר מכן אומר לי אם זה באמצע משחק או בזמן צפייה מול הטלויזיה בהתחלה לא כעסתי אבל זה הפך ליום יום מה עושים? נ,ב:אין אחים בבית

בטי שלום רב, רגרסייה הנה תופעה שכיחה ונורמטיבית בהליך הגמילה מן הטיטול. בדקי האם היה שינוי כלשהו בחייו של בנך הפעוט, כמו: התחלת גן, החלפת מטפלת, מעבר דירה או כל דבר אחר, שיכול להשפיע עליו, מהסיבה הקטנה ביותר ועד הגדולה. בנוסף, התבונני בו בזמן משחק או צפייה בטלוויזיה. ישנם ילדים רבים, ש"שוכחים" לגשת או לבקש לשירותים, מכיוון שהם "מאוד עסוקים" בעניינייהם. אם כך, הציעי והזכירי לו מידי פעם תוך כדי משחק לגשת לשירותים. בשני המקרים גם בשינוי כלשהו וגם במשחק, יש להיות אמפטית וסובלנית. כעס ומאבקי כוח אינם עוזרים ואינם יעילים, להפך הם מחבלים בתהליך הגמילה. אם הוא עושה את צרכיו במכנסיים, אל תעירי לו על כך. החליפי לו את הבגדים, והמשיכו הלאה למרות, הפן הפחות נעים של הכביסות המרובות באותה העת. ככול שתתני מקום מועט לפספוסיו, כך הוא ישוב להיות גמול במהרה. סבלנות ואורך רוח. בהצלחה וכל טוב, שירלי

08/09/2011 | 19:57 | מאת: מיכל

בני מסרב לאכול בגן הוא אוכל ממש מעט אפילו דברים שהוא אוהב מסרב לאכול בגן איך שהבנתי שזה מתוך כעס כי הוא עדיין בהתחלה ועוד לא להסתגל בגן מה עושים במצב הזה כי פשוט אוכל אותי שהוא לא אוכל בגן ?

מיכל שלום רב, ברכות על כניסתו של בנך לגן, שיהיה בשעה טובה ומוצלחת. ולשאלתך - כל פעוט עובר בצורה קצת שונה את המעבר בין המסגרת הקטנה והאישית של הבית לבין המסגרת של גן. המעבר אינו מפשוט, ומצריך תקופת הסתגלות. במקרה של בנך דבר זה בא לביטוי בחוסר תיאבון או באי רצון לאכול. נושא האוכל נוגע להורים רבים "בבטן הרכה" – הילד לא אכל !? אולם, אם בנך הנו ילד בריא, אין סיבה שלא יאכל "כמו שצריך" לאחר הסתגלותו לגן. ילדים צעירים אוכלים, כאשר הם מרגישים תחושת רעב, גם אם אכלו משהו קטן או מעט. סמכי על הצוות, ושתפי אותו בקושי ובחששות שלך.צוות מיומן יכול לסייע לך רבות. רצוי מאוד לא לתת מקום ונפח לנושא, כדי לא להופכו לעניין או לשגרה. כלומר, אם בנך יחוש שהוא מקבל מכך תשומת לב ויחס של הסובבים אותו, הוא עלול להמשיך בהתנהגות זו. אל תאמרי לו דבר. בררי עם הצוות מה הוא אכל , אך שבנך לא ישמע זאת. אם בכל זאת הנך מודאגת ממשקלו, את יכולה להכין לו ארוחה טובה בבית. שנת גן מוצלחת ופורייה – כל טוב, שירלי

08/09/2011 | 09:17 | מאת: רנה

היי, רציתי לדעת כמה זמן ביום מותר לילד בגיל שנתיים לצפות בטלויזיה שעה שעתיים פחות ? בד"כ כלל הייתי מדליקה את הטלויזיה ומשאירה אותה דלוקה הוא היה משחק בכל מיני דברים בבית ובין לבין צופה בטלויזיה היום נודע לי שזה טעות ושכך הילד לא יהיה מרוכז במה שהוא עושה או במה שמשחק אני יכולה להגיד שבני מתפתח טוב מאוד מבחינת שפה יחסית לגילו וכשוא משחק במשחקים אחרים מורגש שיש לו ריכוז כלומר אינני רואה שהדלקת טלויזיה כל כך הזיקה לו אך עדיין מעוניינת לדעת כמה זמן מותר לילד בגילח לצפות בטלויזיה הוא בד"כ צופה בתוכניות חינוכיות שמתאימות לגילו אך לפעמים צופה יחד איתנו בתוכניות שלנו שלפעמים פתאום מופיע בהם (אלימות) לא מדובר על סרטים אלימים או מפחידים אלא על סדרות רגילות חברתיות שבהם לפעמים יש אלימות או קטעים של מריבות במקרה והוא רואה את הקטעים האלה יחד איתנו אני מסבירה לו שזאת בסך הכל סדרה ושזה לא אמיתי ולא יפה שנהיה אלימים ונרביץ או נציק לאחרים האם זה בסדר או שעדיף פשוט שלא יראה קטעים כאלה ולמנוע מקרים פתאומיים כאלה

רנה שלום רב, רצוי שפעוטות בגילו של בנך, לא יצפו בטלוויזיה שעות רבות. לכן ניתן לבדוק בעיתון את התוכניות שמופיעות, ולבנות בעבורו לוח צפייה. כלומר, לפתוח את הטלוויזיה לתוכנית מסויימת, שנראת לך, ולאחר מכן לכבות ולשחק במשחקים. כעת אתם יכולים ליצור לו הרגלים ושגרות בנושא זה. לעומת זאת, אם יתרגל לצפות בטלוויזיה גם בזמן משחק, יהיה קשה לשנות זאת לאחר מכן. בנוסף, רצוי לא לחשוף את בנך הפעוט לתכנים שאינם תואמים לגילו. בהצלחה וכל טוב, שירלי

08/09/2011 | 08:16 | מאת: רויטל

שלום רב , יש לי תינוקת בת שנתיים מאוד פיקחית וחכמה , אך גם מאוד עקשנית , לאחרונה התחילה להיות מאוד תלותית במוצץ ומתבכיינת מכל דבר קטן , בכל בוקר כשאנחנו מארגנים אותה לגן היא מסרבת ולא מוכנה לצחצח שיניים , אנו מרגישים שאנחנו ממש במלחמות בכל בוקר , היא בוכה וצורחת , אנחנו מסיבים לה בנחת בהתחלה מה החשיבות בצחצוח שיניים , אבל היא לא מקשיבה ולא מוכנה , וגם אנחנו נשברים בסוף , ומגיעים למצב של כעס , איך אפשר להתמודד עם זה ולשכנע אותה להתארגן בבוקר בצורה נעימה יותר , לתשובתך אודה

רויטל שלום רב, ילדי הגן ובתך ביניהם החלו את שנת הלימודים לפני שבוע ימים. הילדים שהיו רגילים להיות בבית זמן מה בחופשה, צריכים להסתגל לשיגרה החדשה - משימה, שאינה פשוטה לפעוטות בדרך כלל. כפי הנראה זו הסיבה להיצמדות אל המוצץ או המלחמות בבוקר. על-כן שוחחי עם בתך בשעות אחר הצהריים או הערב, בזמן שהיא רגועה וקשובה לדברייך. הסבירי לה שמחר בבוקר את צריכה לצאת מוקדם לעבודה, והיא צריכה ללכת לגן. בנוסף, ספרי לה מהו סדר הפעולות בבוקר, למשל: קמים, מתחבקים קצת עם אמא ועם אבא, מצחצחים שיניים, מתלבשים, אוכלים ארוחת בוקר ויוצאים מן הבית. מכיוון שבתך נבונה, ניתן לשאול אותה – מה עושים בבוקר ? או מדוע חשוב לצחצח שיניים ? ניתן גם להשתמש בחוש הומור, כמו: אני יודעת ! בבוקר לובשים פיג'מה או בבוקר הולכים לישון. יש לומר לה מראש, שאת הפעולות הללו חייבים לעשות כל בוקר, ואם היא תבחר לצעוק ולבכות, את תאלצי בצער רב להלביש אותה ולצחצח את שינייה, ולשתיכן לא יהיה נעים. בבוקר אם היא משתפת פעולה יש לעודדה, ולומר לה, שהיא כבר בוגרת או שאת רואה שהיא התאמצה היום או שאת גאה בה ועוד. אם היא אינה משתפת פעולה יש לומר לה בתקיפות אדיבה, שצר לך אבל את צריכה לצאת מן הבית מוקדם, ואת צריכה להלביש אותה גם אם אינה רוצה בכך. בזמן בכי אין לשוחח עימה או להסביר לה דבר. אם היא תראה שאינכם משתפים פעולה עם הבכי והצעקות, הבקרים יתחילו להיות יותר נעימים. בהצלחה וכל טוב, שירלי

13/09/2011 | 08:11 | מאת: רויטל

לאחרונה נהיו לה התקפי זעם , היא פתאום מתחילה ךצעוק ולכעוס על משהו , ומתחילה לבכות , לא ברור למה ולפעמים גם בלילה , היא מתעקשת שמישהו מאיתנו יקלח אותה או ילביש אותה , ואנחנו לא מבינים למה , אנחנו מסיבים לה שזה לא משנה מי עושה לה את מה שביקשה אבל היא מתעקשת , קשה לנו מאוד לפעמים איתה - נשמח לעצתך

06/09/2011 | 19:35 | מאת: מיכל

בני בן ה6 עלה לכיתה א' כשהוא יושב על השיעורים אם נגזר לו עקום או כשהוא צובע יוצא ממש קצת החוצה הוא ממש מתוסכל וקשה לו לקבל את זה . הוא היה היום בחוג כדור רגל והקבוצה שלו הפסידה הוא פשוט צרח צעק שם ובכה במשך שעה שלמה וניסיתי להסביר לו כשהגיע עם אביו הביתה שלפעמים בשביל להיות טובים בהמשך צריך לדעת להפסיד כי משם אנו לוקחים את הטעויות שלנו וגם למדים והוא המשיך לבכות ורצה להשאר בחדר לבד אז נתתי לו עד שנרגע ויצא החוצה מחדרו מה אני עושה לפעם הבאה כשילך לחוג איך להכין אותו? אשמח לקבל תשובה בהקדם תודה

מיכל שלום רב, ראשית – ברכות חמות לעלייתו של בנך לכיתה א', שתהיה לו שנה פורייה, טובה ובטוחה. ולשאלתך – בנך רוצה או אפילו דורש, שכל מעשה ידייו יצלחו על הצד הטוב והמושלם ביותר. כאשר לא כך הדבר, סף תסכולו נמוך, הוא בוכה, מתפרץ ומתקשה להרגע. על –כן ההי רגישה ואמפטית למצבו, כמו שעשית עד כה, רק הימנעי משיחה עימו או מהסבר בעת חוסר שקט או בכי. העבירי לו מסר, שזה בסדר לכעוס או להתעצבן כאשר קבוצתך מפסידה במשחק או כאשר הגזירה יוצאת עקומה במקום ישרה. גם אנו כמבוגרים כועסים על דברים, שלא מסתדרים כמו שרצינו. חשבי עימו מה יכול לסייע לו בויסות הרגשי במעבר בין כעס ותסכול למצב של רוגע, למשל: כניסה לחדרו (כמו שעשיתם והצליח), חיבוק גדול ללא מילים של אמא או של אבא, צפייה בטלוויזייה, כוס חלב ועוגיות או כל פתרון אחר שיכול לעזור לו. את יכולה לשתף אותו במה שעוזר לך להרגע – צעדה בים/בגינה, קריאת ספר וכו'. רצוי לא להרחיב בהסברים על הצורך בהתנסות ואף בכישלון, כדי להצליח ולהתפתח. זוהי תובנה, שנכונה בעיני רוחך. בנך רואה לנגד עיניו את הכישלון ואת התסכול , ואין הוא מבין את התובנות מכך. בנוסף, חשוב שתעודדו אותו לרוב על המאמצים שהוא עושה בחלקי חייו השונים, ולאו דווקא על התוצאה הסופית, לדוגמא: ראיתי שאתה מאוד אחראי לשיעורי הבית שלך, אני רואה שאתה מאוד משתדל ומתאמץ – אני גאה בך על כך, שיחקת יפה מאוד במשחק הכדורגל נהננו לראותך ועוד. בעזרת עידוד על מאמציו ובעזרת תיווך לרגיעה, ילמד בנך לווסת את תסכולו. בהצלחה ושנה טוב, שירלי

היי שירלי , הבן שלי עלה לא' ומסרב להכין שיעורי בית מה עושים ?????????????

לילי שלום רב, מעבר לכיתה א' מגן הילדים הנו אחד מן המעברים החשובים והמשמעותיים בחיי הילד ובהתפתחותו. הילדים פוגשים במסגרת חינוכית ששונה בהיבטים רבים ממה שהכירו עד כה, למשל: גודל ביה"ס (לעומת הגן), ישיבה של חמש-שש שעות בכיתה, הפסקות קצרות וכמובן, שיעורי בית. בנך צריך לשנות הרגלים ודפוסים אליהם הורגל במשך שש עד שבע שנים מחייו, דבר שאינו פשוט כלל. מה שנראה בעיני רוחנו כמובן מאליו, אינו כך בעיניו. כלומר, אולי הוא אינו מבין או מודע למשמעות של שיעורי הבית, אם כך – מדוע הוא צריך להכינם ? לכן, יש להסביר לו מדוע נותנים שיעורי בית, ומדוע הם חשובים. את יכולה להשוות זאת לתרגילים בספורט – כדי לעשות טוב תרגיל בספורט צריך לתרגל אותו ולחזור עליו שוב ושוב, כך גם בלמידה – כדי לדעת לקרוא ולכתוב היטב צריך לתרגל גם בבית. בנוסף, כדאי לנצל את התקופה הזו של ראשית שנת הלימודים להקניית הרגלי למידה טובים גם בבית. הרגלים אלו ילוו אותו בהמשך דרכו בביה"ס. תני לו לבחור מתי הוא רוצה להכין את השיעורים, לדוגמא: האם אתה רוצה להכין שיעורים אחרי שתאכל ותנוח קצת או שאתה בוחר לסיים עם השיעורים מייד כשאתה מגיע מביה"ס ? חשוב לציין, שבשיעורי בית אין אפשרות של בחירה – זו חובתו כתלמיד, וזהו המסר שצריך לעבור דרכך. בנוסף, את יכולה להעזר במורה ולשתפה בקושי. מורה בכיתה א' בעלת ניסיון בגיל זה תוכל לסייע לך בעניין. אם בכל זאת הוא ממשיך להתעקש, ומסרב להכין שיעורים, אין להכנס עימו למאבקי כוח מיותרים. ידעי את מורתו על כך. יש לומר ולהדגיש לו שזו אחריותו להכין את שיעורי בית. את יכולה לסייע לו ולתמוך כמה שצריך, אך לא לעשות במקומו. כמו כן יש לשקף לו מחירים, כמו: אי ידיעת החומר הנלמד וכישלון במבחן. ולסיום, חשוב לעודדו כל הזמן כאשר הוא כן מכין שיעורים. יש לשים את הדגש על המאמציו, ולאו דווקא על התוצאה הסופית. בהצלחה ושנה טוב ופורייה, שירלי

30/08/2011 | 19:26 | מאת: נורית

שלום לך! יש לי בת שהיא בת 29 שנה,מתנהגת כמו ילדה בת 9.היא כל הזמן רודפת אחרי מפורסמים.והבעיה הזאת היא מגיל 12 שנה.אי אפשר לדבר איתה,היא מאוד עקשנית,לא מוכנה לטפל בבעיות בריאות שלה.וכאשר ניסינו לדבר איתה על טיפול היא סירבה,בטענה שלא מוכנה לדבר עם זרים,או שהיא נעלבת שאנחנו אומרים לה,מסתגרת בחדר ולא מעונינת לדבר איתנו.(איתי ועם האבא שלה).מה עליי לעשות?איך לשכנע אותה ללכת לטיפול.

לקריאה נוספת והעמקה

נורית שלום רב, דאגתך לבתך מאוד נוגעת ללב ומאוד ברורה – אישה, שנוהגת בחוסר אחריות בהתנהלותה כלפי עצמה וכלפי זולתה כמו ילדה צעירה ! יחד עם זאת ולמרות התנהגותה הילדותית עלייך להבין שאינה ילדה קטנה כלל - לא בת 9 ולא בת 12, אלא אישה בת 29 ! סביר להניח, שסבתותינו היו בגיל זה נשים נשואות בעלות עול המשפחה והילדים. אמנם, בדור הנוכחי יש נטייה להתמסדות מאוחרת, אך כאן את מדברת על פער מאוד גדול בין הגיל הכרונולוגי (29) לגיל המנטאלי (הרגש). לכן ממליצה לך להרפות ממנה בשלב הראשוני, ולקבלה כמו שהיא. ניתן לגשת אליה בשאלה ולא בדרישה, כמו: מה את אומרת על ? מה דעתך ש...? איך את חושבת שצריך לעשות כך או אחרת ? נסי להיות יותר קשובה לה ולצרכיה. בטוחני שאת בעלת ניסיון חיים עשיר, שמביא אותך לראות ולחוות את שגיאותיה ואת טעויותיה. למרות זאת, בתך צריכה לבחור לקחת אחריות על חייה ועל בריאותה, ולהיות מודעת היטב להשלכות של התנהלות זו. אשמה וביקורת אינם עוזרים כלל במקרים אלו, לכן השתדלי להיות אמפטית למצבה, ולהיות גמישה יותר בהתנהלותך מולה. לסיום, את יכולה לפנות לאיש מקצוע, כמו: הדרכת הורים או פסיכולוג, כדי לקבל הכוונה והדרכה אישית כיצד להתמודד עימה, בצד תמיכה ועזרה בקושי שלך מולה. מאחלת לך רב נחת וכל טוב, שירלי

30/08/2011 | 12:05 | מאת: הילי

היי הבן שלי בן כמעט 5 ילד מקסים וחברותי מאוד הוא מסוגל להיות בגינה בלי לחברים ולהתחיל לדבר עם ילדים שהוא לא מכיר ולשחק איתם לפעמים זה מצליח והוא משחק איתם יפה ולפעמים הילדים האחרים לא משתפים פעולה והוא עובר פשוט לילדים אחרים הבעיה היא שברוב המקרים הוא משוויץ ומשתחצן כמו: "תראי אותי איך אני עושה משהו מפחיד" או "יש לי את זה או את זה" והוא די מתעקש ע"י דיבורים בלבד שיסתכלו עליו ודי לא מתייאש מה עושים עם השחצנות האם זה שלב שיעבור לו או משהו חריג לגיל הזה? אשמח לקבל תשובה תודה הילי

הילי שלום רב, בנך אכן נשמע ילד מקסים וחברותי. עלייך לעודדו ולחזקו בתכונותיו הטובות, ובכישוריו החברתיים ביצירת קשרים עם ילדים חדשים בגינה. התנהגותו ו"שחצנותו" הנה שכיחה לבני גילו מצד אחד, ומן הצד השני תפקידינו לחנך את ילדינו לצניעות ולענווה כמו שאת חשה. כפי הנראה, בנך זקוק לחיזוקים ולהכרה ביכולותיו, לכן נסי להקדים אותו, ועודדי אותו כאשר הוא עושה דבר מה, שבעיני רוחו יכול להראות חשוב, למשל: אם הוא מתנדנד יפה בנדנדה או מטפס גבוה על המתקן בגינה כמו גדול. אם יש באפשרותך, הוסיפי להתנהלות מולו צד הומוריסטי, כמו: וואו, איזה פרצוף מפחיד עשית. איך הצלחת ? אתה יכול ללמד אותי גם ? (בטון דיבור תיאטרלי ומצחיק). כמו-כן, ניתן לשוחח עימו בשקט בבית, ולומר לו שישנם ילדים ומבוגרים שלא יאהבו את ההתנהגות שלו, ושלא ירצו להיות חברים שלו. הקשיבי לתגובותיו- מה הוא חושב על כך ? לסיכום, חזקי ועודדי אותו מצד אחד, ואז הוא לא ירגיש צורך "לגנוב" תשומת לב ומחמאות. מצד שני, הסבירי לו בקצרה מה יכולות להיות התוצאות הטבעיות של התנהגות זו, לדוגמא שילדים לא ירצו לשחק עימו. בהצלחה ושנת לימודים פורייה ומצמיחה, שירלי

28/08/2011 | 13:33 | מאת: ליאת

היי שירלי רציתי לדעת מה הדרך להתנהג עם ילד בן 6 שמקלל.. מיותר לציין כי ניסיתי לדבר איתו ולהסביר שלא מקללים אך בכל פעם שמסרבים לו למשהו מסויים הוא מקלל... אודה לך על התשובה... יום טוב..

לקריאה נוספת והעמקה

ליאת שלום רב, הסיבות, שילדים צעירים מקללים, יכולות להיות רבות ומגוונות. לכן יש צורך לבדוק ולברר ראשית, מדוע בנך בוחר בדרך זו. אולי הוא מקלל בשעת תסכול ומצוקה, ורוצה לעשות "רעש גדול" כדי שיבינו את מצבו ? אולי הוא ראה מודל כלשהו שמקלל כמו: חבר או הורה ? אולי הוא אינו מודע כלל לפירוש של הקללה, רק מבין שכך זולתו יבין שהוא כועס ? ועוד. לאחר שבדקת את הנושא, יש לשוחח עימו בשעת רוגע. הסבירי לו מה הוא יכול להפסיד מהתנהגות זו, למשל שילדים לא ירצו להיות חברים שלו או שהתנהגות זו יכולה לפגוע באדם העומד מולו. ההי אמפטית למצבו, והשתדלי לא להיות ביקורתית או שיפוטית. ניתן לומר לו, שאת מבינה שהוא כועס או שהוא מתוסכל, אך ישנן דרכים נוספות להראות זאת. שאלי אותו כיצד את יכולה לעזור לו, כשהוא במצב כזה – האם הוא זקוק שיעזבו אותו בשקט ? האם הוא רוצה חיבוק ? או כל דבר אחר שיכול לסייע לו. אמרי לו שאת סומכת עליו, שידע להתנהג ולבחור בדרך הנכונה, ושאת פה בעבורו לעזור לו. את יכולה גם לומר לו, שאם הוא יבחר לקלל כאשר את אוסרת עליו דבר מה, את תבחרי להתרחק ממנו או להתעלם ממנו עד שידבר יפה. בכל פעם שהוא משתדל לא לקלל יש לעודדו במילים כמו: אני גאה בך. ראיתי שמאוד השתדלת לא לקלל, היה לי מאוד נעים להיות איתך היום וכו' בכל מקרה יש להמנע מויכוחים תוך כדי כעס או ריב, יש להמנע מביקורתיות ואין לתת התיחסות יתר למצב. בהצלחה וכל טוב, שירלי

29/08/2011 | 16:15 | מאת: ליאת

היי שירלי אני מודה לך על תשובתך...אני איישם את העצה שלך ואעדכן אותך בשיפור שחל...תודה רבה ויום טוב...

23/08/2011 | 11:00 | מאת: טלי

שלום, שרלי בנינו בן שנה וחודשיים. חשבנו לנסו להתחיל גמילה וחיתולים. חשבנו להתחיל זאת בלי לחץ ובהתחלה לראות מה התגובה שלו לסיר. קנינו לא סיר, לא יקר במיוחד, אבל "חביב", כי הוא מנגן כל פעם שיש בתוכו לחות. הראנו את הסיר לתינוק והוא התעניין, הפך אותו מצד לצד, ניסה לשחק. בו זמנית הסברתי לו למה בדיק מיועד הסיר, הורדתי לו את החיתול והושבתי בעדינות על הסיר, הוא ישב בדיוק שניה וקם. כך ניסינו כמה פעמים ועכשיו הוא מכיר את המילה סיר, יכול ללכת עד האמבטיה ולהצביע על סיר, יכול לשבת עליו אותה שניה ולקום. מה השלבים הבאים? אנחנו כמובן לא נכריח אותו כי דרך שלנו היא להרגיל אותו בעדינו וכשיהיה מוכן, אבל בכל מקרה, להתייעצותך,איך לעשות את זה חכם? תודה מכל הלב!

לקריאה נוספת והעמקה

טלי שלום רב, בנכם עדיין מאוד צעיר ויש לקחת נקודה זו בחשבון בתהליך. למרות זאת, ולפי מה שאת מתארת בפנייתך, אתם הולכים איתו ובדרכו, ולא מפעילים לחץ. דרכך נראת בעיני נהדרת – "לחבב" ו"להתיידד" עם הסיר. כמו-כן ניתן לקרוא עימו סיפורים בנושא או להראות לו סרטים. מכיוון שבנכם צעיר בגילו, ישנה אפשרות, שלמרות "משחקיו" עם הסיר, התהליך עצמו יתרחש בגיל מאוחר יותר, ולכן אל לכם להתאכזב אם כך יקרה. הדרך "החכמה" הנה להמשיך בדרכך, דרך החשיפה לנושא, מצד אחד, ומהצד השני לאפשר לבנך להתפתח, ולהרגיש בחושייו הטובים והנורמטיביים, מתי העת הנכונה להיגמל. מכיוון שאת אם, שקשובה לצרכי בנה תחושי זאת לוודאי, כשהזמן יגיע. בהצלחה וכל טוב, שירלי

18/08/2011 | 10:16 | מאת: ליאת

שלום , בני בן ה- 5 , סיגל לעצמו הרגל של מציצת הלשון (כשהוא עייף או בוהה בטלוויזיה), המצב נוצר לדעתי מטעות שעשיתי כשגמלתי אותו ממוצץ בגיל קטן וכנראה הוא לא היה מוכן , לאחר מכן הוא התחיל למצוץ אצבע וגם מזה גמלתי אותו בעזרת לק מר. אשמח לדעת אם יש דרך לגרום לו להפסיק הרגל זה, הוא משתף פעולה אך עושה זאת בלי לשים לב עד שמעירים לו. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

ליאת שלום רב, איזה ילד נבון יש לך. הוא מצא פתרון של מציצה, שעליו הוא שולט. מציצה (מוצץ, אצבע או לשון) גורמת לילדים רבים רוגע ושלווה. חשבי מה יוכל לעזור לו להרגע בזמן העייפות או מול הטלוויזיה ללא מציצת הלשון. את יכולה להתייעץ עימו, ולחשוב יחד על פתרון. כך הוא ירגיש חלק מן התהליך. בנוסף, רצוי שתתיעצי עם רופא המשפחה או עם רופא ילדים על-מנת לוודא שפעולה זו אינה יכולה לגרום לפגיעה או לנזק לבנך. בהצלחה, שירלי

16/08/2011 | 16:30 | מאת: ליאת

היי הבן שלי בגיל שנתיים ו3 חודשים היום התחלתי גמילה מחיתולים אחרי תקופה של הסברים הדגמות וסרטונים לפני שאתחיל את הגמילה הוא ישב הרבה יחסית על הישבנון אין לו פחד מזה ועשה פעם אחת פיפי באסלה בספונטניות עודדתי אותו והיום החלטתי להתחיל עם הגמילה ישב הרבה זמן על הישבנון ועשה פיפי גם אני חושבת בספונטניות, ואח"כ השארתי אותו בלי תחתונים והייתי לוקחת אותו מדי פעם לשירותים אך לא עשה פיפי בשירותים יותר מפעם אחת ופספס כמעט שלוש פעמים והשתין על הרצפה בכל פעם שהיה מפספס הייתי מסבירה לו בשקט ואומרת לו שבפעם הבאה כשתרגיש שיש לך פיפי תגידי כדי שנלך לאסלה האם זה נכון להגיד לו כך בזמן פספוס וכמובן שהסברתי לו שלא לעשות פיפי ברצפה האם זה אומר שעדיין הוא לא מוכן לתהליך האם להפסיק או להמשיך עם הגמילה והאם זה בסדר לשחם לו תחתוני גמילה אחרי שמפספס כמה פעמים או שזה מבלבל אותו?

17/08/2011 | 10:34 | מאת: ליאת

בלילה רצה לעשות קקי לקחתי אותו לאסלה לא הרגיש בנוח וביקש חיתול, עשה קקי בחיתול ומאז הוא מבקש רק חיתול לא רוצה באסלה ולא רוצה תחתונים מה הסיבה לזה?,

ליאת שלום רב, גמילה מטיטול הנה הליך שלוקח זמן. לכל ילד יש את הקצב ואת "הסגנון" משלו. יש צורך להערך בסבלנות מרובה ואורך רוח. את עושה עימו עבודה טובה של הכנה לקראת גמילה, ועלייך להמשיך כך. כשהילד מפספס אין צורך לדבר עימו ארוכות, כמו שעשית. יחד עם זאת, אין צורך להסביר לו שלא יעשה את צרכיו בריצפה או בתחתונים את זאת הוא יבין לבד. אין לתת לכך מקום ותשומת לב, כדי לא ליצור התעסקות מיותרת סביב העניין. כמו-כן יש להציע לו מספר רב של פעמים לגשת לשירותים, ולאו דווקא לסמוך עליו שיאמר לך. פעוטות בתהליך הגמילה אינם יודעים עדיין בדיוק מתי היא נקודת ה"אל חזור" של צרכיהם, ולכן יש להזכיר להם. לגבי בשילותו לגמילה – אם בנך עובר את התהליך ללא בכי וללא מאבקי כוח, יש לאפשר לו את מרחב הזמן לגמילה. אם את חשה, שהוא "נלחם" בך או "עושה דווקא" יש אפשרות לשקול להמתין עוד קצת. אם בנך במסגרת של גן, ניתן להתייעץ עם הגננת, ולשמוע את דעתה. התנהגותו של בנך בלילה הנה שכיחה ונורמטיבית. ב"פרידה" מן הקיקי ומן הפיפי יש הבטים פסיכולוגיים רבים הקשורים בהתפתחות הילד מנקודות שונות, כמו: הפן הרגשי או הפן הגופני. ההי קשובה לבנך ולצרכיו. לא ניתן להכריחו להיגמל מטיטול, ולכן חשוב שהחוויה תהיה נעימה ורגועה כמה שניתן – אם הוא רוצה טיטול אפשרי לו זאת. בהצלחה ושבוע טוב, שירלי

15/08/2011 | 12:21 | מאת: חסויה

יש לי כמה התייעצויות בנוגע לאחי. אני בת 15 והוא בת 9 דבר ראשון, בזמן האחרון אחי מציק לי, מחפש לריב, מקניט ו"מחמם" אותי, מחפש להדליק אותי. לרוב אני מתעלמת אבל זה לא עוזר, אני מגיעה למצב שבסוף היום אני מתפוצצת ומתמוטטת. רציתי לשאול איך אני צריכה להתנהג בסיטואציה כזו של הקנטה, להתעלם להגיב להחזיר..? סיטואציה כזו קרתה אתמול והחלטתי להתעלם,עד היום לא החלפתי איתו מילה, הוא הבין שאני כועסת. והיום יום לאחר מכן, הוא נכנס לחדר שלי כל כמה דקות להגיד לי דברים שונים ונורא לא רלוונטים לזמן הזה כאילו רק כדי לפנות אליי. איך לפרש את המצב ואיך להתמודד לדעתך כדי להפסיק עם ההקנטות? דבר שני רציתי לשמוע את דעתך בקשר להתנהגות של אותו אח אל המשפחה, בזמן האחרון הוא מעיר לכולנו הערות לצורך השפלה. לדוגמא "אבא יש לך המון קמטים" "אמא צמח לך חצ'קון" "איזה שמנה" וכו'.. הוא עושה זאת לצורך השפלה בבירור כי הוא גם מעיר את הדברים האלו כשהוא עצבני, השאלה שלי ממה זה נובע? תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

בת 15 שלום רב, מאוד בוגר מצידך לחפש פתרון עבור התנהגותו של אחייך כלפייך. איני רואה זאת כמובן מאליו – יישר כח ! מריבות בין אחים הנן שכיחות מאוד. בכל משפחה שיש בה אחים יש גם מריבות – לכל אחד יש צרכים שונים, ובכך נוצרים לעיתים קרובות קונפליקטים. כלומר חילוקי דעות הנם התנהגויות נורמליות וטבעיות במשפחה. ולשאלתך - ראשית, חשבי האם היה שינוי כלשהו בהתנהגותך כלפיו ? אולי, פעם נהגתם לשחק הרבה יחד ועכשיו יש לך את העיסוקים שלך כמתבגרת ? נסי לראות מה אחייך "אומר" לך בהתנהגות זו ? מצאי זמן משותף, ועשי עימו משהו נחמד, כמו: משחק קופסא, משחק מחשב, צפייה בסרט עם פופקורן ועוד. את יכולה לשאול אותו, מה הוא היה רוצה לעשות איתך בכייף, למשל: אני רואה שאתה צריך להיות איתי קצת. במקום להציק לי, שאני אכעס ואח"כ שנינו נצטער על כך, בוא נחשוב יחד על משהו שנוכל לעשות, וכך נבלה במקום לכעוס. יכול להיות גם, שסוף החופש הגדול מביא עימו שיעמום, שמוביל לריבים. לעיתים החזרה לביה"ס מביאה גם רוגע ליחסי האחים. לגבי התנהגותו מול הורייך – אין זה מתפקידך להתערב בקשר שלו עם הורייך. הם אלו שצריכים להציב לו גבול בדיבור שאינו מכבד מולם. אם בכל זאת אינך יכולה לעבור לסדר היום, שוחחי עם הורייך על כך, וצייני בפניהם מה מפריע לך. שיחה זו צריכה להערך ללא נוכחותו של האח. שבוע טוב, שירלי

לקוראי ולכותבי הפורום היקרים, השבוע הקרוב (מיום א' ה- 14.8 ועד יום שבת ה- 20.8), לא אוכל להיות זמינה בפורום לשאלותיכם עקב סיבות משפחתיות משמחות. אחזור לענות על שאלותיכם ביום א' ה- 21.8. כל טוב, שירלי

10/08/2011 | 12:42 | מאת: ענב

ביתי בת שנתיים ושלושה. מאוד מבינה, מדברת שוטף. לפני כחודש התחלנו איתה גמילה בשיתוף עם הגן, כאשר רק בשינה היתה עם טיטולים. היא ידעה להתאפק אך לאחר כמה שעות כבר לא יכלה והיתה עושה במכנסיים.בבית לא היתה מוכנה לשבת בסיר/בשירותים/ישבנון ואילו בגן היתה מוכנה לשבת אבל לא עשתה דבר. לקקי היתה יכולה להתאפק יומיים.כשהיתה מפספסת רק אמרה אוי וזהו. חוץ מפעם אחת שמאוד בכתה מזה (לאחר כשבועיים וחצי-שלושה) ואז החלטנו,בשיתוף והסכמה מיידית שלה, לחזור לטיטולים. כשחזרנו היא היתה פתאום יותר משוחררת, פחות עצבנית. האם היא לא מוכנה נפשית לזה? אנחנו רוצים לנסות שוב עוד כשבועיים (כשהיא תסיים את הקייטנה), השאלה אם זה כדאי לפני תחילת השנה (גן חדש) ובהתחשב בזה שאני בהריון וצריכה ללדת באמצע ספטמבר.

ענב שלום רב, הבדיקה לגבי בשלות הילד היא ניסוי וטעייה. עשית בחכמה שחזרת לטיטול. גמילה בכוח יכולה להוביל למאבקי כוח, להפרעות התנהגות ולחוויות לא נעימות לשני הצדדים. דרכך נכונה – יש להציע לה שוב, ו"לבדוק את השטח". את לבטח מכירה את בתך מצויין, ותדעי להבחין האם היא נעתרת להצעתך או לאו. גם אם היא הולכת עם התהליך יש לקחת בחשבון מצב של רגרסייה במעבר לגן חדש או עקב לידתך הקרובה, ושינוי המבנה המשפחתי שלכם. אולם מכיוון שבחיים ישנם דברים, שלעולם לא ימצא הזמן הטוב ביותר בעבורם, יש להתחיל מתי שהוא. בדקי את השטח עימה, ואז תוכלי לקבל החלטה – סמכי על האינטואיציות שלך ועל תגובותייה של בתך הפעוטה. בהצלחה ולידה קלה ומהירה, שירלי

10/08/2011 | 12:20 | מאת: אמא מודאגת

שלום, בתי בת השנתיים גמולה בבית, יודעת לבקש פיפי וקקי ולא מפספסת בכלל. שלחתי אותה בתחתונים לגן והיא לא רצתה בכלל ללכת לשירותים. הגננת טוענת שהיא לא מוכנה, שהן שואלות אותה אם היא רוצה לבוא לשירותים והיא מסרבת או לא עונה. היא גם טוענת שהיא ילדה שבגן כמעט ולא מדברת ושהיא מאוד ביישנית. כשהיא חוזרת הביתה אחרי יום שלם בגן (עם טיטול) היא עושה המון פיפי בסיר כאילו התאפקה כל היום מה עלי לעשות כדי לשפר את בטחונה העצמי בגן? אילו הנחיות כדאי לי לתת למטפלת? הבאנו לגן את הסיר והישבנון שמוכרים לה וזה לא עזר

לקריאה נוספת והעמקה

לאמא המודאגת שלום רב, ראשית, השתדלי להסיר דאגה מלבך. ילדים שבריאים בגופם ובנפשם עוברים את תהליך הגמילה בסופו של דבר – התהליך יכול להיות קצת יותר ארוך או קצת יותר קצת – כל אחד והקצב שלו. התנהגותה של בתך הנה נורמטיבית ותואמת את התהליך. ישנם ילדים שונים ומגוונים, וכך יש גם תהליכי גמילה שונים מילד לילד ומגישה אחת לשנייה. כלומר, לבתך אולי נוח יותר להתפנות בביתה במקום המוכר והנינוח שלה. גם אנו המבוגרים איננו אוהבים ללכת לשירותים במקומות ציבוריים, והולכים רק כשאין ברירה ובדרך כלל "רק לפיפי" (תמיד מעדיפים את הבית). חשוב שתעודדו אותה על הדברים הטובים שהיא כן עושה, למשל: כשהיא עושה פיפי וקקי בבית בסיר, אמרו לה, שהיא ילדה בוגרת ושאתם רואים שהיא משתדלת ומצליחה להתפנות בבית. כמו-כן, נסי לברר עם הגננת מה יכול להפריע לה בגן. אולי השירותים אינם נקיים דייה, אולי אין דלת לשירותים ובתך מתביישת, אולי אין לה פרטיות, אולי היא מתביישת לקרוא לאחד מחברי הצוות שיסייעו לה ועוד. חשבי עימה מה יכול להקל עלייה בגן. למרות זאת, אם היא אינה מעוניינת להתפנות בגן, יש לשאול אותה האם היא רוצה טיטול בגן, ולעשות את צרכייה כמו גדולה בבית לבנתיים. יש ללכת בקצב שלה. בסופו של דבר היא תלמד להתפנות גם בגן. בהצלחה והרבה סבלנות, שירלי

10/08/2011 | 10:14 | מאת: דשה

היי הבן שלי בגיל שנתיים וחודשיים התחלתי לעשות לו גמילה מחיתולים תוך כדי הסברים סיפורים וסרטונים אך עדיין מרגישה שהוא לא הבין את התהליך כלומר עדיין לא הבין שצריך להגיד לי מתי יש לו פיפי או קקי ושהוא צריך ללכת לאסלה אני היית תמי מבקשת ממנו שיגיד לי מתי הוא צריך לעשות פיפי כדי ללכת לאסלה הוא היה אומר שאין לו פיפי ומשתין בתחתוני גמילה אז האם כדי החלטתי להחזיר את החיתול ולדחות את הגמילה האם החלטתי נכונה? האם אני מבלבלת אותו כשאני שמה לו פעם תחתון גמילה ופעם חיתול?

דשה שלום רב, תהליך של גמילה מטיטול לוקח זמן, ומצריך הרבה סבלנות מצד המבוגרים. בתחילת הגמילה יש לפנות אל הילד מספר רב של פעמים ביום, ולהציע לו לגשת לשירותים או לסיר. פעוט בגילו של בנך עדיין אינו יודע מתי בדיוק הוא צריך לגשת לשירותים, לדוגמא: כשהוא משחק במשחק, ו"שוכח" לבקש - כך יש פספוס. כמו-כן, בדקי את מידת שיתוף הפעולה שלו ואת מידת רצונו מתהליך הגמילה. האם הוא משתף איתך פעולה, וכשאת פונה אליו. כלומר האם הוא בא איתך בשמחה לשירותים ?אם כן, אין סיבה להלבישו בטיטול. ניתן גם לערוך את הגמילה באופן הדרגתי של ראשית גמילה בבוקר ולאחר מכן גמילה בלילה.ולסיום, המשיכי לקרוא עימו ספרים בנושא, גם הם עושים את העבודה כראוי. בהצלחה, שירלי

היי הבן שלי בגיל שנתיים ו3 חודשים לפי גילו ידוע לי שפיזית ונפשית הוא כבר יכול להיגמל מחיתולים וממוצץ הבעיה שבראשון לספטמבר הוא נכנס לגן ולא מעוניינת להפיל עליו את שלושת המכות האלו בבת אחת ומפחדת גם לחכות יותר ויהיה מאוחר מדי לגמילה לגבי החיתולים התחלתי כבר להכין אותו דרך סיפורים ודיבורים גם כן לגבי הגן, ומעוניינת להתחיל גמילה מחיתולים לפני הגן אבל מפחדת שלא יגמל מהר ואז יכנס לגן ויהיה לו קשה גמילה וגן ביחד מה לעשות האם לדחות את הגמילה מהמוצץ ומהחיתולים עכשיו אבל מפחדת שאחר כך יהיה מאוחר מדי הוא כבר השתין פעם אחת באסלה בספונטניות תוך כדי הכנות אבל אני הפסקתי את ההכנות כי אנחנו נוסעים עוד שבוע האם אני אצליח לגמול אותו מחיתולים שבוע לפני הגן? ואז אחרי שיתאושש מכניסתו לגן להתחיל עם המוצץ? אשמח לשמוע את ההמלצה שלכם

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, תהליך של גמילה – טיטול או מוצץ - לוקח זמן, ומצריך סבלנות רבה ואורך רוח מצד ההורים. ילדים אינם נגמלים בשבוע, גם כאשר הנם בשלים ומוכנים לתהליך. כרגע אין מקום להתחיל עימו תהליך של גמילה, מכיוון שאתם נוסעים. לאחר מכן, ניתן להתחיל את הגמילה מהטיטול בהדרגתיות ובקצב של בנך. יש להמשיך לקרוא עימו סיפורים בנושא, אך אין לעשות עניין רב מהגמילה, זו צריכה לבוא בטבעיות ללא עיסוק יתר בנושא. שום נזק לא יגרם לבנך, אם תתחילי את הגמילה שבוע לפני תחילת השנה, וזו תעבור עימו לגן להמשך התהליך. כמו-כן עלייך ללמוד לסמוך על עצמך ועל תחושותייך, ולא לפחד. בנך ירגיש את בטחונך או את חוסר בטחונך, ויגיב בהתאם לטוב ולרע. לגבי הגמילה מהמוצץ, ניתן להמתין עד אשר יתרגל ויסתגל לגן. המוצץ והמציצה מהווים עבורו ביטחון ורוגע, להם הוא זקוק במעבר לגן. חשוב שתעדכני את הגננת בהליך הגמילה, ובקשי את עזרתה ואת תמיכתה בנושא. רוב הגננות מנוסות ובעלות ביטחון בתחום זה, ויכולות לסייע לך ולבנך. ולסיום, נסי לראות בדברים אלו : מעבר לגן, גמילה ממוצץ וגמילה מחיטול, שלביי התפחות וציוניי דרך בהתבגרותו של בנך הפעוט, ולאו דווקא כ"שלושת המכות". בהצלחה וחופשה נעימה, שירלי

10/08/2011 | 10:59 | מאת: רינה

תודה לך עזרת לי מאוד אבל קראתי הרבה כתבות על גמילה בהם טוענים שלא מומלץ לעשות גמילה יחד עם כניסה לגן (הבן שלי פעם ראשונה בגן) אז בכל זאת לפי דעתך אפשרי להתחיל רק שבוע לפני הגן או שעדיף לי לחכות אחרי שיסתגל לגן?

09/08/2011 | 11:52 | מאת: נינה

שלום! בני בן שנה ו3 חודשים יודע טוב מאוד להגן על עצמומפני ילדים אחרי בגן משחקים אבל גם בבית מסוגל לנשוך או להרביץ להורים. כאשר אחד הילדים בגן משחקים לוקח לא צעצוע שאיתו הוא משחק, מפריע לו לשחק או מנסה להתאפס על מגלצ'ה לפניו הבן שלי מנסה למשוך את הילד שמפריע בשיער, או מרביץ עם כף היד ואת זה ני לא עוצרת, כי זה דומה לי להתגוננות,לא? בבקשה תסבירי לי אם אני צודקת. אבל התנהגות אגרסיבית כלפי, כלפי בעלי ומטפלת בבי אני, כן, מבינה שלא מקובלת. בדיוק אחרי התקפים כאלה אני לוקחת את היד שלו חזק, מסתכלת בעיניו ואומר לו בטון רציני שאסור להרביץ. התגובה יכולה להיות שונה-לפעיים הוא בוכה ומנסה בכל זאת לתת עוד מכה, לפעמים נראה לי שהפרצוף הרציני שלי מצחיק אותו והוא צוחק. בנוסף, כש לא מוצא חן בעיניו משהו הוא יכול לזרוק את המוצץ לרצפה בתנוע כזאת של כעס. אני לא רצה להרים ואומר לו בטון רציני ו רגוע שכנראה עכשיו הוא לא צריך את המוצץ ושיקח כשיצטרך. אם גם זה נכון? אז מה התגובות הכונות של הורים במצבי כאלה? תודה על כל עזרה ויום טוב!

נינה שלום רב, האחריות שלנו כהורים הנה להכין את ילדינו לחייו הבוגרים. אלימות כלפי הזולת (הן החברים והן ההורים) הנה גבול חד משמעי, גם כאשר בנך "נלחם" על מקומו בחברת ילדים בני גילו. תגובתך אליו כאשר הוא מנסה להכותכם הנה טובה וזו הדרך הנכונה להתנהל גם מול אלימות שלו כלפי חבריו. כאשר הוא מגיב בבכי או בצחוק, כיצד את מגיבה אליו ? תגובתך יכולה להיות מאוד משמעותית בדרך החינוך. כלומר, האם את מחבקת אותו, כשהוא בוכה או צוחקת יחד איתו, כשהוא צוחק. דרך זו מחזקת התנהגות בלתי רצוייה. המסר שעובר לבנך צריך להיות חד משמעי ומאוד ברור – אסור להרביץ ! אסור למשוך בשיערות ! אסור לנשוך ! דברים אלו יש לומר בתקיפות אדיבה, כלומר בתקיפות וברצינות, אך ללא כעס וצעקות. נראה שאת יודעת כיצד לפעול נכון מול בנך, אך יחד עם זאת תגובתך אליו אולי יוצרת דואליות ובלבול אצלו – בדקי נקודה זו. בהצלחה, שירלי

10/08/2011 | 11:39 | מאת: נינה

שירלי, תודה על תשובה כל כך מספקת. רק לברר עוד משהו. כאשר בני בוכה אחרי התקף כעס ותגובתי עליו אני ממשיכה לדבר איתו בתקיפות וברצינות ולעתים זה מעורר אצלו ניסיון להרביץ שוב. אם הו צוחק,למען האמת, אני לא יודעת איך להגיב נכון.אני לא צוחקת ,להפך,אני אומרתלא ברצינות שזה לא מצחיק אותי. הבעיה פה, נראה לי, שמילים לא כל כך עובדות בגילו ויותר המעשים? תודה מראש על תשובתך!

יש לי בן בן שנתיים ושלוש חודש. מקסים! עד שמגיע הלילה מתעורר עשרות פעמים ממש המון, רוצה אותנו לידו ,לא נרדם לבד.... הצלחתי לגמול אותו בקשיים רבים מאוד משינה אצלנו במיטה.(למרות שיש עוד מעידות)הוא פשוט מתעורר ורוצה שנלטף אותו, נהיה לידו... וככה זה נמשך עד הבוקר... זה נמשך כבר זמן רב...ואני מודאגת גם כי השינה שלו לא טובה, וגם אנחנו כבר מותשים... מה עושים?איך להתחיל לבדוק? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

ליהי שלום רב, ההחלטה הראשונית והחשובה ביותר הנה הצורך של כל חברי המשפחה לישון טוב בלילה. שנת לילה טובה מהווה חלק נכבד מבריאותינו הגופנית והנפשית. החליטי עם עצמך, שצעד זה הוא לטובת המשפחה ולבריאותה – דברים אלו יקלו על התהליך ועל הקושי. אם כבר עברת תהליך של היפרדות משינה משותפת, אין לאפשר "מעידות קטנות". אלו מחזקות את בנך להמשיך ולהתעקש לישון איתך ולחוש אותך בלילה. כך גם בשינה במיטתו. עלייך להתחיל בהשכבה רצופה, אך ורק כאשר את שלמה לחלוטין עם השינוי. בנך חש אותך ואת שפת גופך ללא מילים. אם הוא ירגיש חוסר שלמות או רגשות אשמה הוא לא ירפה לרגע עד שיקבל את דרישותיו. ערכי סדר השכבה ברור וחד משמעי, שיחזור על עצמו בכל לילה, לדוגמא: בשעה קבועה יש לומר לו שעכשיו מתחילים להתארגן לשנת הלילה – ארוחת ערב, מקלחת/אמבטיה, סיפור/שיר נשיקה חיבוק גדול ולילה טוב. ניתן גם כחלק מההשכב לשבת לידו וללטף אותו קצת. לאחר מכן יוצאים מהחדר. כאשר הילד מתעורר, יש לגשת אליו להשכיבו במיטה ולומר לו : עכשיו לילה ועכשיו ישנים (יש לחזור על משפט זה כמו "תקליט שבור"). אין להוציאו מהמיטה, אין לשוחח עימו, אין ללטף אותו, אין לקחתו למיטתך ואין לחבקו. ניתן להשאר עימו זמן קצר, להשכיבו, ולומר לו את המשפט. כך יש לעשות בעקביות ובהחלטיות שוב ושוב, עד שבנך ילמד להרדם ולא יתעורר פעמים רבות בלילה. השינוי אינו פשוט ואורך זמן מה, לכן העזרי בסבלנות ובאורך רוח. ליל מנוחה ובהצלחה, שירלי

08/08/2011 | 19:17 | מאת: טליה

שירלי שלום! פניתי אליך גם בעבר ועזרת לנו מאוד,תודה! עכשיו בעיה היא כזאת: בנינו בן שנה וחודשיים שתמיד הצטיין בשינה רגועה במיטתו בחדר נפרד, כבר שבוע כמעט ולא ישן. מדובר בתינוק שכבר רב הלילות לא התעורר בכלל, אבל מאז שהבריא ממאיזה שהיא מחלה וירלית מתעורר כל שעה, שעה וחצי, קם במיטה ובוכה וכשאני באה אליו נותנת מוצץ ולוקחת על הידיים מייד נרגע, אבל מסרב לחזור שוב למיטה. אליי לציין שבשבוע שהוא היה חולה,ישנתי יחד איתו על הספה שבחדרו כמו עשיתי כבר בעבר פעמים בודדות כשהוא היה חולה או העלה חום כתגובה לחיסון ואף פעם לא היו "תוצאות" כאלה. אני מניחה שזה קשור לגיל, שעכישו הוא יותר מבין ואני מניחה יותר קשור אליי, אבל זה המצב. כאשר בעלי קם אליו, נותן לו מוצץ שאומר לא משהו בסגנון "הנה אני פה, אתה יכול לשכב ולשון" הקטנצ'יק שוכב ונרדם, מה לא קורה איתי בשום אופן. בכל מקרה בעוד שעה בערך הכל חוזר חזרה. רציתי גם לציין שאנחנו מאוד בעד שבנינו ימשיך לישון במיטה שלו כי אנחנו רואים בזה הרגל מאוד בריא. בבקשה תייעצי לנו איך להתמודד עם בעיה הזו נכון? תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

טליה שלום רב, התנהגותו של בנך הנה שכיחה מאוד. פעוטות שכבר הורגלו לישון ולהרדם במיטתם, יוצאים לעיתים משיגרת השינה וההשכבה לאחר מחלה, שבה התעוררו רבות באמצע הלילה, ושההורים שהו לידם לדאוג לשלומם. מכיוון שההרגל כבר קיים אצלו, עלייך להחזירו לשיגרה הקודמת. ראשית העזרי בבן הזוג בפעמים שבנכם מתעורר בלילה (כמה שניתן, כמובן). בדקי מה עובד אצלו, ומדוע הילד חוזר לישון, כשהוא ניגש אליו. רצוי שתאמרו לילד את אותו המשפט, כשאתם יכולים להשתמש במשפטו של זוגך : "הנה אני פה, אתה יכול לשכב לישון". כלומר, כאשר הילד מתעורר בלילה יש לגשת אליו, להשכיבו במיטה, ולומר לו את המשפט. אין להוציאו מהמיטה, אין לשוחח עימו ואין לחבקו ולנשקו. יש להרגיע אותו, לתת לו את המוצץ ולצאת מן החדר. ככול שתהיו עקביים והחלטיים, כך יחזור בנכם בזמן קצר לישון שוב שנת ישרים . בריאות טובה ובהצלחה, שירלי

10/08/2011 | 11:32 | מאת: טליה

שירלי,תודה לך! לא חשבנו שצריךלהיות אותו משפט, ננסה ונשתדל

08/08/2011 | 10:51 | מאת: מיכל

הי שירלי, מה שלומך? רציתי לשאול, אם הנער שאני מטפלת בו, לא רוצה להתקלח, האם יש צורך בהתערבות שלי? בנוסף לכך, אם אמא שלו, לא רוצה שאני אהיה איתו באינטרקציה של, כנס להתקלח, אחרת תפסיד חטיף או משהו כזה,אני מבינה שאני צריכה לכבד את הבקשה שלה??.. אבל מצד שני, זה לא טוב לו, ולא יהיה לו נעים? האם יש צורך שאשתף יועצת בית ספר, ולא מורה, כיוון שעם המורה שלו כבר דיברתי ולא זז עם זה כלום, רק תלונות והשמצות, שהוא כזה והוא עצלן וכו'... בברכה, מיכל.

מיכל שלום, שמחתי לקרוא, שבחרת להמשיך את עבודתך עם הנער למרות ההתמודדות המורכבות עימו ועם אימו. בעבודה עם הנער עלייך לבדוק מהם החלקים שבאחריותיך ומהם הדברים שבאחריותה של האם. למשל בדוגמת המקלחת, עלייך להסביר לאמא את החשיבות הגדולה בשמירה על הגיינה ועל הצורך של האדם להתקלח ולצחצח שיניים לשם שמירה על בריאותו התקינה. יש להוסיף את המשמעות האסטתית ואת הנעימות בלהיות נקי - הרבה יותר נעים לדבר, לחבק ולשהות ליד ילד נקי, מריח ומסודר. את יכולה להציע לה את עזרתך, אך מכאן זו החלטה ובחירה שלה , כיצד להתנהל מולו. אני מבינה מאוד לליבך, אך עלייך להבין שאינך יכולה לקחת או לחלוק את האחריות על גידולו של הילד עם האם – זו אחריותה וחובתה הבלעדית. את יכולה, כמובן להעזר ו"לגייס" את יועצת ביה"ס על-מנת שזו תשוחח עם האם ועם הילד. בנוסף, לאורך כל העבודה עימו יש לעודדו, ולחזקו על תהליכים שעשה, כמו: אם צחצח שיניים, אבל לא התרחץ, יש לחזקו על הצחצוח ולא להעיר לו על המקלחת או לומר לו בנוסף אני בטוחה שמחר תבחר גם להתקלח ולהיות נקי ומריח –אני סומכת עלייך. נקודה חשובה נוספת – אם את חושבת שיש כאן מקרה של הזנחה של הילד, מחובתך לדווח ליועצת וזו צריכה לבדוק את העניין. אם יש צורך עלייה לפנות לרווחה ולפקידת סעד במקום מגורייכם. שולחת לך הרבה כוחות ובהצלחה, שירלי

05/08/2011 | 04:18 | מאת: שמוליק

שלום אז העניין הוא כזה לחברה שלי יש ילד בן שש כרגע היא והילד גרים עם הסבתא והסבתא רבה של הילד האבא של הילד לא מעורב בחייו ולא ראה אותו כימעט שנה (עליי לציין שחברתי ניפרדה מבעלה מכייון שהיו ריבים בבית ) אבל גם עכשיו ישנה אלימות מילולית מיצד הסבתא והסבתא רבה כלפייה כל יום ישנם ריבים אין כבוד בינן בנוסף ישנן בעיות כלכליות שתורמות למצב הילד אלים כלפי הסבתא רבה שלו וגם כלפי אימו הוא מרבה ליבכות ליצרוח (מכיוון שמחפש צומת לב לפי דעתי) כמו כן הסבתא שלו הרגילה אותו שכל יום קונים לו צעצוע חדש והוא מפונק ברמות מטורפות הן חיות לפי פקודותיו והוא מאיים על אימו במפורש כשהיא הולכת לטייל איתו שאם לא תעשה כרצונו הוא יעשה לה בלאגן ובסוף היא נישברת ועושה כרצונו וגם אם היא אומרת לו משהוא היא מבקשת אלף פעם או כשהיא מאיימת שהיא תחזיר אותו לבית האיומים הם איומיי סרק אשר אף פעם לא מיתממשים והילד מבין ומנצל זאת למרות שניסיתי לשכנע אותה לקחת אותו לפסיכולוג כרגע זה לא בא בחשבון מכיוון שהסבתא והסבתא רבה שהכניסו לאימו למוח שזה יהרוס לו את החיים מכיוון שזה נירשם (אבל בגלל שיכנועים שלי היא לאט לאט מתחילה להישתכנע שלא כך הדבר) עליי לציין שכאשר הילד נימצא איתי לבד הוא מקשיב לי ומיתנהג הרבה יותר טוב מאשר כשהיא נימצאת איתנו מכיוון שמרגיש סמכותיות למרות שגם לי נתן כבר מכה שלוש פעמים כשאימו הייתה לידנו שכחתי לציין שהסבתא של האמא גרושה וסבא ניפטר מזמן ואביה ניפטר כשהייתה בת תשע זאת אומרת שהילד לא מכיר שום דמות גברית חוץ מאביו שלא ראה שנה ושלא גר איתם ארבע שנים החדשות הטובות הן שסוף סוף הצלחתי לשכנע אותה שאם היא רוצה ליקטוע את שורש הבעיה אז היא חייבת לעבור מהדירה עם הילד אז אנחנו אמורים לעבור לגור ביחד בחודש הבא כאשר הילד יעלה לכיתה אלף אז שאלתי היא כזאת איך אני אמור להיתנהג לילד האם לא לשנות שום דבר בחודשים הראשונים בשביל שהוא יוכל להיסתגל או שהפוך להראות לו על ההתחלה שההיתנהגות שלו לא מקובלת בביתי? מה לעשות כשהוא מרביץ לאמא זאת אומרת מה לעשות כדי לא לצאת הרע כי גם אם אימו צריך לעבוד בשביל שתשנה את קו מחשבתה ואת היתנהגותה כלפי הילד אודה לתשובה מפורטת מכיוון שפסיכולוג עכשיו לא בא בחשבון כמו כן הילד היפראקטיבי עם בעיות קשב וריכוז תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שמוליק שלום רב, חברתך זקוקה לטיפול ולהדרכה הורית דחופה בהתנהלותה מול בנה. נראה שאתה לוקח אחריות רבה על התנהגותו ועל ההשלכות העתידיות, שעלולות לבוא מכך ובצדק. יחד עם זאת, אינך אביו של הילד, אלא בן זוגה של אימו. האחריות הנה על האם. אתה יכול לסייע ולתמוך, אך היא זו שזקוקה להכוונה, כדי להחזיר או כדי ללמוד כיצד לנהל את ביתה בסמכות הורית משמעותית. זוגתך יכולה לפנות לטיפול משפחתי באופן פרטי או דרך קופת החולים. בנוסף, יש לברר לעומק מהי סיבת התנהגותו של הילד אותה הגדרת כ"היפראקטיבי עם בעיית קשב וריכוז", לשם כך ממליצה שאימו תתיעץ עם רופא הילדים בדחיפות האפשרית, כדי שהוא ינחה אותה בהמשך הטיפול בילד. הטיפול והבירור הנו משמעותי מאוד לילד בעיקר במעבר החשוב מגן הילדים לביה"ס. בהצלחה ויישר כח על תמיכתך הרבה, שירלי

היי שירלי, ביתי בת שנתיים וחדשיים, מפותחת מאוד לגילה, מסיימת השנה בגן פרטי בו היתה עם עוד 20 ילדים, חלקם בני גילה וחלקם גדולים ממנה.\ השנה בגן הייתה מעולה מכל הבחינות ואני מרוצה מאוד מהתנהלות הגן. בשנה הבאה נוצר מצב שכל הגדולים עוזבים את הגן ומגיעים 13 ילדים חדשים ממש קטנים (בין שנה ושלושה חדשים לשנה וחצי) ונשארים רק 4 ילדים בני גילה של ביתי. אשמח לדעת מה עצתך בנושא, למרות שאני מרוצה מאוד מהתנהלות הגן ואני רואה שמאוד טוב לביתי שם, אינני רוצה שההתפתחות שלה תעצר בגלל שהייה עם ילדים שאינם תואמים את גילה. אני מודעת לכך שקיימת סוג של חוויה לילד להיות "הגדול" אבל השאלה היא האם זה לא יפגע בה? תודה מראש :)

רויטל שלום רב, הדבר החשוב והמשמעותי ביותר הנו רווחתה של בתך בגן. אם היא מקבלת חום, הערכה ואהבה, אם היא הולכת כל בוקר בשמחה, ואם היא מרגישה שייכת ובעלת משמעות בגן, אין סיבה להעבירה לגן חדש לעת עתה. בגן יש לה ארבעה חברים בני גילה עמם היא יכולה לשחק, ולהתראות אחר הצהריים. כמו-כן, צוות הגן מחוייב לאפשר לה פעילויות והפעלות שתואמות לגילה. בקשי מהצות לעדכן אותך בתוכנית העבודה של "בוגרי" הגן – מה עושים עימם ? ומה מלמדים אותם ? סמכי על הצוות ועל המקצועיות שלו. בגילה הרך היא זקוקה לחוויה נעימה בגן, שכוללת משחק, למידה, שירה, סיפור ועוד, בצד הלמידה וההקנייה, שהיא לבטח מקבלת גם בבית. כל טוב, שירלי

03/08/2011 | 18:43 | מאת: דנה

שלום שירלי, ביתי בת שנתיים וחדשיים, היא מכירה את הצבעים אבל רק כשאני מבקשת ממנה להביא לי חפץ בעל צבע מסוים כמו למשל: תביאי לי את החרוז הצהוב. כאשר אני מרימה את החרוז הצהוב ושואלת אותה איזה צבע החרוז שאני מחזיקה היא עונה כמעט כל הזמן כחול וגם כשאני מבקשת ממנה להסתכל טוב היא לא עונה את הצבע הנכון. האם התופעה מוכרת??? איך יכול להיות שהיא מכירה את כל הצבעים אבל רק כשאני אומרת לה לאיזה צבע לגשת, היא לא מצליחה לומר אותם לבד אבל היא מזהה אותם. תודה מראש :)

דנה שלום רב, פעוטות בגילה של בתך עוברים תהליך התפתחותי של מעבר מחשיבה חושית-תנועתית לחשיבה באמצעות שפה. כלומר, הפעוט שנוגע, שחש ושזז לומד לומר את הדברים במקום לעשותם. לבתך יותר קל כעת לבצע את הוראותייך, מאשר לומר את צבע החרוז ולשלוף מידע זה. למידת הצבעים אורכת זמן מה, והתנסות מרובה. לכן המשיכי ללמד אותה, תוך משחק חוויתי עימך – זו הדרך הנכונה ללמידה. בתך עדיין מאוד צעירה, אך יחד עם זאת ממלאת אחר הוראותייך היטב – ילדה נבונה ואמא משקיעה. למותר לציין שקיימת שונות בין ילדים בקצב ההתפתחות השכלית, ביכולות המולדות, בחוויות הלמידה ובסגנון החשיבה, לכן תני לה את הזמן ללמוד את הדברים הללו בקצב שלה. שבת שלום ובהצלחה, שירלי

06/08/2011 | 15:44 | מאת: דנה

01/08/2011 | 17:09 | מאת: מירי

שלום רב, בני בן 5 וחצי, ילד חכם, נבון, בעל קורדינציה מדהימה, חברותי ואוהב. בעייתי היא בהתנהלות מולו שאנו רוצים לצאת מהבית. כל פעם שאנו רוצים לצאת: לבריכה, ליום הולדת, למסיבה, לסבתא, לחברים וכד' דברים שאמורים לשמח אותו, הוא תמיד מתרגז ומתעצבן וצועק שהוא לא רוצה לצאת מהבית אלה רוצה להישאר בבית (מה שלא אפשרי) איני יודעת את הסיבה להתנהגות הזאת במקום לשמוח, בד"כ אני מתעצבנת וצועקת עליו שהוא לא מחליט ומחייבת אותו להתלבש ויוצאים בכעס. מה לעשות? יש לו עוד אח בן 3 וחודשיים. ואנחנו לא יכולים לרקוד לפי החליל שלו. בבקשה עזרי לי מה עושים?

מירי שלום רב, מכיוון שיש לך ילד חכם, נבון, חברותי ואוהב, בטוחני ששינוי בהתנהגותך יוביל לשינוי חיובי גם אצלו. ראשית עלייך לקחת בחשבון, שלפני שלושה חודשים היה שינוי משמעותי במשפחתכם עקב תינוק חדש שהצטרף למשפחה. בנכם נהפך בין לילה מילד יחיד במשפחתכם לאח בכור ו"גדול". לא פשוט לשנות מעמד (סטטוס) לאחר חמש שנים ושלושה חודשים. נסי לראות ולהקשיב למה שהוא "אומר" לך בהתנהגותו – האם קשה לו ? האם הוא זקוק לתשומת לב ? האם הוא נלחם על מקומו במשפחה ? האם הוא מרגיש "קצת" זנוח ? ועוד. ההי אמפטית למצב מתוך המקום המסתגל גם שלך –להפוך מאמא לילד אחד, לאמא לשני ילדים צעירים. תני לו תפקידים "חשובים" בבית ובעזרה בטיפול בתינוק, למשל: להשגיח על העגלה, לקחת תיק, להביא חפצים, לערוך את השולחן ועוד. לגבי היציאה מן הבית. - יש להכינו מראש לפני כל יציאה, ולומר לו לאן הולכים, מה עושים וכמה זמן תהיו שם. אמרי לו שאתם הולכים, ושאין באפשרותו להשאר לבד בבית. הוא יכול לבחור אם לבוא בשמחה או לבוא כועס ועצבני. נסי להיות רגועה מולו ולא לכעוס. מותר לו לבוא כועס – זה בסדר. כאשר יש באפשרותך לתת לו את הבחירה ביציאה, אפשרי לו זאת – לאן אתה בוחר ללכת לבריכה או לחברים. אם הוא יוצא מהבית בשמחה או ללא כעס, עודדי אותו על כך, ואמרי לו שאת שמחה שהוא בוחר לצאת בשמחה. בהצלחה ומזל טוב להולדת בנך הקטן, שירלי

31/07/2011 | 16:28 | מאת: אורית

ילדתי בת 3 ו-10 חודשים, ילדה נבונה ושובבה. הבעיה איתה שהיא מסרבת לכל דבר. אני מבקשת ממנה לעשות משהו והיא מסרבת לעשות. או שהיא אינה מקשיבה לי או לאביה בכלל. אני מבקשת ממנה לבוא לאכול היא מסרבת ואני צריכה לבקש ממנה כמה פעמים. כך לגבי המקלחת וצחצוח השיניים שזו מלחמה יומיומית. כל דבר קטן מוביל אותי לעימות איתה ולצעקות. גם לגבי השינה היא אינה נרדמת לבד היא צריכה אותי לידה עד שהיא נרדמת וזה לוקח לפעמים שעה עד שהיא נרדמת, בשעות הבוקר המוקדמות היא מגיעה אלי למיטה ונרדמת. אודה על התשובה .

לקריאה נוספת והעמקה

אורית שלום רב, בתך השובבה צריכה להבין בעזרתכם מה יהיו המחירים בבחירתה בהתנהגות זו בתוספת מערך של גבולות וסמכות הורית, שאתם צריכים לבנות ולהציב מולה. חשבי כיצד אתם מגיבים להתנהגות זו, כאשר היא אינה נשמעת לדבריכם ? ראשית אין להכנס עימה לויכוח, לצעקות או למאבק כוח. יש לומר לה פעם אחת את רצונכם, ואם היא אינה נשמעת יהיה לכך מחיר ותוצאה, לדוגמא: עכשיו ערב ואנו הולכים להתקלח/לאכול ארוחת ערב. אני מזמינה אותך למקלחת/לשולחן האוכל. אם תבחרי לא להגיע אאלץ לקחת אותך בכוח ויהיה לי ולך לא נעים – במה את בוחרת לבוא לבד או בכוח ? לגבי האוכל – לא ניתן כמובן להכריח אותה לאכול, אך ניתן להקציב זמן, שבו אוכלים את ארוחת הערב. אם היא אינה רוצה לאכול, זה בסדר, אך היא צריכה לדעת שלא תקבל אוכל אחר כך. לגבי השינה – כאשר היא מגיעה למיטתך לפנות בוקר, אין לאפשר לה לישון עימך עד לקימה. יש לקחת אותה חזרה למיטתה, ולומר לה שאתם עדיין ישנים, ושכל אחד ישן במיטתו. בנוסף וחשוב עד מאוד העידוד. עודדי אותה, כאשר היא מתנהגת כראוי או כאשר היא משתדלת להתנהג כראוי (גם אם לא הולך לה בדיוק כפי שציפית) במילים, כמו: אני רואה שאת משתדלת, היום הצלחת להגיע בזמן למקלחת – איזו ילדה בוגרת ועוד. אם היא תחוש משמעותית ואם היא תבין שאינה נמצאת במאבק כוח מולכם היא תפסיק להילחם. כל טוב, שירלי

31/07/2011 | 15:18 | מאת: רותי

היי אני זקוקה לשם של פסיכולוגית טובה באיזור חיפה האם את יכולה להמליץ לי תודה

רותי, צר לי - אין באפשרותי להמליץ בפורום על המטפלים. מקווה שתסתדרי בכוחותייך. יום טוב, שירלי

31/07/2011 | 14:21 | מאת: מיטל

הבו שלי בן 4 והוא רגיל לישון כשאני לידו והוא משחק בשערות שלי עם מוצץ עד שהוא נרדם איך אני יכולה לשנות את זה ולתרגל אותו לישון לבד? יש לי גם בת 9 חודשים יושנת רק כשאני מחבקת אותה כמו נדנדה בהתחלה היתה יושנת לבד במיטה אבל כשהתחילה להתעורר בלילה מכאבי שיניים זה השתנה אני רוצה להחזיר את המצב שהיה ןשלא תהייה לי בעיה איתה כמו הבן שלי .

לקריאה נוספת והעמקה

מיטל שלום רב, לפני שאת מתחילה להקנות הרגל חדש ולערוך שינוי בשיטת ההשכבה הקיימת, עלייך להיות שלמה לגמרי, שאת אכן רוצה בכך. אם ילדייך יחושו ממך ספקות כלשהם, יהיה לך קושי רב לערוך את השינוי. התהליך הנו הדרגתי, ולוקח זמן מה. אם את אכן שלמה, עדכני את בנך על מה הולך להיות כעת, לדוגמא: מהיום בלילה אחנו נלמד יחד, איך להרדם במיטה ללא המשחק בשערות של אמא. מילים אלו מתאימות, כמובן לבנך הבכור. בשעת ההשכבה יש לשבת לידו בכסא, ולא לאפשר לו לגעת בשערותייך. ניתן להציע לו דובי רך ונעים אותו יחבק במקומך. אם הוא מתנגד או בוכה, חזרי שוב ושוב על המשפט: היום אתה ישן במיטה מבלי לגעת בשערותי. אני כאן לידך. כשהוא יצליח להרדם, ללא נגיעה בשערותייך, יש לעודדו ולחזקו על כך. בשלב השני, הרחיקי את הכסא מהמיטה עד שתשבי בפתח החדר או עד שתאמרי לו לילה טוב אני כאן בסלון שומרת עלייך, ותצאי מהחדר. התהליך הנו זהה עם הבת הצעירה, אך בשלב זה רצוי להתמקד בילד אחד ואז לעבור לשני. בהצלחה, שירלי

31/07/2011 | 14:13 | מאת: רויטל

שלום רב , יש לנו תינוקת מקסימה ונבונה מאוד לגילה , באמת מפותחת מאוד לגילה , ושובבה מאוד , לאחרונה התחילה להיות מאוד עקשנית , היא מתעקשת לעשות הכל בעצמה ובד"כ אנו מאפשרים לה לעשות דברים בעצמה, אך לעיתים היא מתעקשת שמישהו ספציפי יעשה משהו בעבורה אמא או אבא, ולא מוכנה שמישהו אחר ישעה זאת בעבורה , ומסרבת בתוקף, לדוג' אם אני הכנתי לה דייסה , היא מתעקשת שדווקא אני אגיש לה אותו ולא אבא שלה למשל, ואם במקרה הוא זה שהגיש לה אותו , היא בוכה מייד וזורקת את הבקבוק לפעמים , או מסרת לשתות עד שאני ייתן לה אותו. העברנו אותה למיטת נוער והיא הסתגלה די טוב , אבל היא יורדת מהמיטה בלי סוף עד שהיא נרדמת , והיא לא מקשיבה לזה שאנו מבקשים שתישאר במיטה , היא לא מקבלת את זה ועושה את מה שהיא רוצה , איך אפשר "לאיים" בצורה כזו שתקבל את דברינו ? האם עונשים עוזרים , אנו די נואשים לפעמים מהתנהגות ומהצעקות שלה כשהיא כועסת ...תודה מראש

רויטל שלום רב, ילדים נבונים ומפותחים נוטים להיות ילדים יותר מאתגרים בבדיקת הגבולות מול הורייהם. בתכם בודקת עד כמה תאפשרו לה, והיכן עובר הגבול. חשבו יחד מהם הגבולות, שהנם חשובים ועקרוניים בביתכם ובמשפחתכם. גבולות אלו צריכים להיות ברורים וידועים לכם ולבתכם. למשל, האם עקרוני וחשוב לכם מי יגיש לה את הדייסה ? לעומת זאת, בשעת ההשכבה אין לאפשר לה לצאת מן המיטה. ילדים בגילה אינם נענים לבקשות, אלא מבינים התנהגות. יש לומר לה מראש את סדר היום, כמו: היום בערב נאכל ארוחת ערב, נעשה אמבטיה, נקרא סיפור יחד ואז תלכי לישון - בלילה ישנים ולא יוצאים מן ההמיטה. לאחר כל הפעולות הללו יש להשכיבה, ובכל פעם שהיא יוצאת מן המיטה, יש להחזירה למיטה, ולומר לה: עכשיו לילה ועכשיו ישנים. יש לחזור על הפעולה כל פעם שהיא יוצאת עד שהיא נרדמת, וכן לחזור עליה כל לילה עד שהיא תלמד לא לצאת מהמיטה. בהצלחה וליל מנוחה, שירלי

01/08/2011 | 08:40 | מאת: רויטל

איך בדיוק להציב גבולות , להעניש זה פיתרון , או פשוט לקחת לה משהו אם צורחת וכועסת ללא שום סיבה ?

01/08/2011 | 15:01 | מאת: רויטל

זה כלל לא עקרוני עניין הדייסה , זו רק הייתה דוגמה לעקשנותה אפילו במי יבצע מה בבית , זה יכול להיות על חטיף שהיא רוצה לפני ארוחת ערב ואנו לא מסכימים , או אם היא מכה מישהו תודה

רויטל, את דוגמת הדייסה את יכולה ליישם על כל דבר עליו היא מתעקשת. מאוד לא פשוט להתנהל מול ילדה עקשנית, שרוצה להחליט ולקבוע על הכל, ובהחלט ליבי איתך. יחד עם זאת, עבודתכם המשמעותית כהורים הנה ללמדה מתי היא יכולה להחליט, ומתי לא. במקרה זה אין להכנס עימה לויכוח או למריבה, אלא לומר - עכשיו את לא יכולה או עכשיו אסור (ועל כך לחזור שוב ושוב - "תקליט שבור"). בויכוח יש מקום לויתור, בהחלטה הורית איתנה אין מקום לויתור. מכות למשל הנם גבול חד משמעי אותו אין לעבור. בכל פעם שהיא מנסה יש לאחוז בידה ולומר לה - אסור להרביץ או אצלינו בבית לא מכים. ניתן להכין אותה לפני פגישה עם חברים, ולומר שאם היא תבחר להרביץ את בצער רב תאלצי ללכת הביתה או שהחבר ילך לביתו. אם היא מתנהגת יפה חשוב לעודדה על הניסיון ועל התהליך שעשתה. נסי לחזק אצלה את החיובי, ואולי אף למצוא בעבורה כל מיני "תפקידים" קטנים, שבהם תרגיש חשובה ומשמעותית בבית. שולחת לך הרבה כוחות ואורך רוח, שירלי

07/09/2011 | 15:33 | מאת: רויטל

שלום רב, יש לנו תינוקת בת שנתיים , מאוד חכמה , אך גם מאוד עקשנית , לאחרונה התחילה לבכות על כל דבר , מה שלא מתאים לה . בנוסף כל בוקר אנו מנסים לשכנע אותה לצחצח שיניים ולהתארגן - אבל כלום לא עוזר היא בד"כ מתעקשת לא לשתף איתנו פעולה ולא מוכנה לצחצח שיניים , כל בוקר אנו מוצאים את עצמנו מתעקשים איתה לגבי ההתארגנות , אבל זה לא עוזר היא צורחת ובורחת , וגם אנחנו כבר מוצאים את עצמנו חסרי סבלנות ומרימים את הקול עליה , מה שבאמת אנו משתדלים לא לעשות לכעוס , איך אפשר להתמודד עם זה , ולשכנע אותה להתארגן בבוקר בנועם, האם עונשים יעזרו , כמו למנוע ממנה לשחק במשחק שאוהבת אם מתנהגת לא יפה ואיך אפשר להיות אסרטיביים יותר וכועסים פחות - נודה לעזרתך

31/07/2011 | 12:36 | מאת: מיטל

הי בני הוא בן שנה ועשר ילד יחיד ,לרוב הוא ילד טוב בשבוע האחרון הוא מרביץ כל מתי שהוא מתרגז או שאני לא מסכימה לדבר שהוא עושה. איך ניתן לעצור את התופעה הזו.

לקריאה נוספת והעמקה

מיטל שלום רב, פעוטות בגילו של בנך נוטים לבטא תסכול או כעס באמצעות מכה, נשיכה או התפרצות זעם. תופעה זו הנה שכיחה ונורמטיבית מצד אחד, אך מהצד השני הנה גבול חד משמעי שאותו צריך להקנות לילד, ושאין לעברו. כדי למגר את התופעה, עלייך להיות עקבית וחד משמעית מולו. השתמשי ב"תקיפות אדיבה", שבה את אומרת בטון חזק ומשמעותי: אסור להרביץ !! יחד עם אחיזה בידו של בנך, וישור מבט. חזרי על כך כל פעם שהוא מנסה להכות אותך או את זולתו בלי ויתורים. ככול שתעבירי לו את המסר בצורה ברורה, כך התופעה תחלוף במהרה. בהצלחה, שירלי

28/07/2011 | 15:15 | מאת: ליאת

שלום רב. בני בן שנתיים וחצי בגן פרטי. לאחרונה, ממש לפני סוף השנה פוטרה אחת הסייעות באופן פתאומי. אותה סייעת הייתה ביחסים טובים איתי לאורך השנה ולמרות שנדמתה להיות מעט אגרסיבית, סך הכל נראתה חיובית ונחמדה. כשאמרתי לו שאותה אשה לא תגיע יותר לגן אמר כי היא כועסת ומרביצה לילד אחר בגן. משנשאל, אמר שלו לא הרביצה. פניתי לגננת ולטענתה, לא ידוע לה על מקרה של אלימות והפיטורים קשורים לסיבות פנימיות בגן. שאלתי היא אני אמורה לשלוח את הילד שנה הבאה לגן, אך מאז הסיפור מאוד נחרדתי ואני חוששת לשלוח אותו לשם, למרות שאותה אשה כבר לא שם. מפריע לי שאם היו דברים, הם הוסתרו אך מצד שני לא בטוח שאכן כך. הדיווח היה אמין מאוד יש לציין. אני מבולבלת ואודה לעצתך מה עליי לעשות. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

ליאת שלום רב, לכל בחירה שתעשי במצב זה ישנו מחיר בצידה, לכן עלייך לשקול את צעדייך בקפידה טרום החלטה והמעשה. שני דברים שעליהם אין להקל את הדעת הנם: אלימות של צוות חינוכי (גם אם זו מופנת כלפי ילד אחר) ואי שקיפות של הצוות החינוכי להורים על התנהלות הגן. סמכי על תחושות הבטן שלך – מה הן "אומרות" לך ? האם את סומכת על הגננת ועל הצוות ? האם תוכלי להיות רגועה לחלוטין כשבנך ילך לגן ? יש לקחת בחשבון שגם מעבר מגן לגן טומן בחובו הסתגלות וקשיים של הילד. הדבר החשוב ביותר בהחלטתך צריך להיות אושרו, בטיחותו ושלומו של בנך. המדד הטוב ביותר בעבורך הוא התנהגותו. בדקי האם לאחרונה היה שינוי לרעה בהתנהגותו ? כלומר, הפרעות התנהגות או רגרסייה, כמו: סיוטי שינה, הרטבה, חוסר תאבון, הצמדות, אלימות, התפרצויות בכי ועוד. אלו מדליקים נורה אדומה ויכולים להראות על מצוקה של הילד, שבהם הוא "נעזר" לומר למבוגרים שיש בעייה או קושי. אם בנך מתנהל בדרך השגרה, והנו פעוט שמח ומאושר, שהולך לגן ברצון ושנפרד ממך בקלות, לא נראה שנגרם לו נזק כלשהו. בכל מקרה יש לפקוח עין הן על התנהלותו של הגן, שאליו את שולחת את היקר לך מכל והן על התנהגות בנך. בהצלחה וכל טוב, שירלי

02/08/2011 | 00:40 | מאת: ליאת

תודה על תגובתך. לאחרונה, הילד אינו נכנס לגן ברצון ואף מגלה התנגדויות לדברים אחרים, מתעקש, בוכה הרבה. אני ייחסתי זאת הן לגיל (שנתיים הנורא) והן לכך שמספר גננות ילדו ולכן לא נכחו בגן. לטענת הצוות המנהל בגן לא הייתה אלימות (חזרו על כך מספר פעמים). מאחר ואותה אשה חשודה אינה בגן כבר, מה את חושבת? האם זה מספיק כדיי לעבור? אני כמובן לא מצפה שתחליטי בשבילי אך מאחר ואיני מנוסה אני לא יודעת מה לחשוב...היה? לא היה? מה היה? ...תודה רבה רבה.

27/07/2011 | 09:45 | מאת: שרון

שלום שירלי, הייתי שמחה לקבל עצות לגבי התנהלות עם בני בן הארבע, ילד עדין ורגיש, שחווה לאורך כל השנה קשיי פרידה בבוקר בגן. כולל בקייטנה כיום. אני כבר חוששת מהקליטה בגן בעוד חודש...בגדול מאז ומתמיד יש לו קצת קשיי פרידה בבוקר, אבל תמיד היה נרגע יחסית מהר אחרי הפרידה ומתפקד טוב בגן. השנה עברנו דירה והיתה לו קליטה לא פשוטה כי לא הכיר אף ילד, והיה מעבר מגן פרטי לגן עירייה, אבל במחצית השנייה של השנה תפס בטחון והגננת אמרה שטוב לו בגן, למרות שעדיין היו קשיי פרידה מידי פעם. החודש בקייטנה הם הולכים ומחריפים, ממש כמו שהיה בחודשים הראשונים בגן, אבל עכשיו הוא כבר בוכה בבוקר שלא רוצה ללכת. אני יודעת שהיחס שם בסדר ואין שם משהו רע שעושים לו והם מאוד משתפים פעולה ומדווחים לי. מצד שני, בבית בסך הכל התפקוד שלו בסדר גמור, זה לא משפיע על שאר שעות היום. מה עושים? לציין שהפרידה ברורה, והחלטית, למרות שמנסה להשאיר אותנו אתו בגן.

שרון שלום רב, מעברים אינם פשוטים באופן כללי הן לילדים והן למבוגרים. בנך המתוק עבר מעבר דירה ומעבר גן בשנה האחרונה בצד היותו ילד עדין ורגיש. למרות זאת, היו לו הכוחות והרצון להסתגל לגן החדש, לילדים, לגננת ולתפוס את מקומו שם – "תפס ביטחון". נסי לסמוך עליו יותר, לחזק את כוחותיו, ולהניח בצד את החששות הגדולים שלך לגביו. עודדי אותו על השתדלותו, למשל: למרות שהיה לך קשה להפרד בבוקר, הצלחת להתגבר וללכת לשחק עם החברים. ראיתי שהיה לך בוקר שמח - איזה יופי! כדי להיות בטוחה ורגועה לחלוטין, בררי עימו האם יש דבר מה שמפריע לו בקייטנה. דברי שוב עם הצוות, וחשבו יחד כיצד ניתן להקל עליו, כמו: מדריכה שתקבל אותו בבוקר, לתת לו תפקיד של "עוזר" מדריכה ועוד. ההי שם בעבורו ופקחי עין מצד אחד, אך מהצד השני תני לו להתמודד ולהתגבר לבד, ובכך הוא יראה וילמד על חזקותיו ועל כוחותיו. בהצלחה, שירלי

26/07/2011 | 16:46 | מאת: נעמה

ביתנו בת השנתיים וחצי בהליכי גמילה מזה שבועיים+. ולמרות שבכל הנוגע לפיפי היא משתפת פעולה נפלא, ומעשית גמולה יום ולילה!, קקי היא מתעקשת לעשות בתחתונים! היא מאד מצטערת בכל פעם. (ומקבלת תגובות בסגנון של "לא נורא" או " פעם הבאה תעשי בשירותים" מאד אוהדות ובלתי מלחיצות). עדיין את הקקי היא תשמור לעשות בתחתונים. היא לא מפחדת מאסלה, כי הולכת לבד בכל פעם שהיא צריכה פיפי. אין לה יציאות קשות. והיא בהחלט מודעת לצורך שלה ליציאות. ניסינו לשת איתה זמן ארוך מאד בשירותים, וכשהתייאשנו שיצא לה כבר. מיד אחרי שלבשה תחתונים, עשתה! כבר שבוע בלי שום התקדמות. (לפני כן היא הייתה מתאפקת ונוצרה בעיית עצירות). נשמח לכל עזרה

לקריאה נוספת והעמקה

נעמה שלום רב, כל פעוט עובר את תהליך הגמילה מן הטיטול בדרך קצת שונה ובקצב אחר מרעהו. בתך נגמלת בדרך נורמטיבית ותקינה, וכך גם תגובותייך "האוהדות והבלתי מלחיצות". יש לאפשר לה לעת עתה לעשות את צרכייה בדרך ובתנאים שנוחים לה, תוך הכוונה והצעה שלך לגשת לשירותים גם כשיש לה קקי. נראה שבתכם הנה ילדה נבונה וטובה. בטוחני שבנקוף הזמן לא יהיה לה נעים לעשות את צרכיה בתחתונים, והיא תחל לגשת לשירותים בקביעות. ולסיום, אל לשכוח להוסיף להליך הרבה סבלנות ואורך אורח כמו שאת כבר עושה היטב. בהצלחה ויום טוב, שירלי

25/07/2011 | 09:49 | מאת: אולגה

שלום, מראש אני מתנצלת על אורך הפניה. הנני אם חד הורית לילד בן 6. מידי בוקר אני נתקלת בקושי כיצד לגרום לבני לקום בזמן ולעשות את מטלות הבוקר מבלי למרוח את הזמן, כאשר אני בלחץ לצאת בזמן. בני הולך לישון בשעה 20:00 ובבוקר אני מעירה אותו בשעה 6:00, כי אני יודעת שעד שהוא יקום זה יקח עוד 45 דקות. (אנחנו צריכים לצאת מהבית לכל המאוחר עד 7:15) אני מציעה לעזור לו להתלבש ולעשות את מטלותיו. אך כל בוקר אני מוצאת את עצמי כועסת עליו ומרימה את קולי, דבר אשר אני מנסה מראש למנוע זאת, ע"י צופרים והפתעות. אחרי שאני כועסת עליו הוא בא מבקש סליחה ואומר שהוא יודע שהוא לא התנהג יפה. אני מנסה למנוע את הויכוחים האלו בבוקר ולא להתחיל את את הבוקר באנרגיות שליליות, אל ללא הצלחה. שאלה שניה: כל פעם שאני מסרבת לבני על דבר כגון: הגבלת בצפייה בטלויזיה או הגבלה בשימוש במחשב. הוא כועס והוא בועט בי, או נותן לי מכה.ביד. אני לא עוברת על זה בשתיקה ובכל פעם אני מכניסה אותו לחדר ואומרת לו להרגע ולחשוב על המעשה המכוער שהוא עשה. ואני חוזרת שוב ושוב שלא מרביצים לאימא ולא לאף אחד אחר. בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי חוזרת על המשפט הזה מספר פעמים ביום. אודה לך אם תוכלי לייעץ לי כיצד לנהוג עימו. (היתי ביעוץ פסיכולוגי שלא עזר לי, כי היום אני מוצאת את עצמי מתמודדת עם אותן בעיות) בברכה אולגה

אולגה שלום רב, ישנו דבר מה שהנו מבלבל בהתנהלותך מול בנך בשיטות החינוך הרבות אותן את בודקת, כמו: עונשים ופרסים, הרמת קול, מאבקי כוח, פינוק, פיצוי ועוד. נראה שבנך אינו מבין מה הוא החוק או הגבול בבית, ועובר גם את "הגבולות האדומים" ומרביץ לאמא. חשבי מה את עושה או מה החלק שלך, שגורם לו להתנהג כך, וכיצד את משנה את התנהגותך, שתשפיע על התנהגותו של בנך. ישנם כמה כללים משמעותיים בחינוך ילדים, למשל: עקביות, שגרה והתמדה בדרך חינוכית אחת. בנך מקבל תשומת לב שלילית, וזקוק לחיזוקים חיוביים ולעידוד. אלו יתנו לו את תחושת הערך ואת תחושת השייכות בבית. רשמי כל יום חמישה דברים טובים, שראית בבנך. אלו יהוו נקודת פתיחה בהתבוננות אחרת עליו. בטוחני שהילד בעל תכונות טובות לרוב. בנוסף, ממליצה לך לפנות להדרכת הורים אישית בה תקבלי ליווי, הכוונה ועידוד בנושאים אלו. בהצלחה וכל טוב, שירלי

קודם כל שורש הבעיה זה שהילד קם עצבני ואינו מוכן להתעורר, אבל אם את אומרת שאחר כך הוא נרגע ומבין שהוא עשה טעות שהתווכח איתך ולא התעורר מיד, סימן שזה סתם עצבנות של בוקר ויש לי כמה פתרונות לבעיה. 1. תני לו יום אחד לאחר לגן ואז תגידי לגננת שתדבר איתו על כך שחייבים להגיע לגן בזמן, ושינסה לקח אחריות להתעורר בעצמו (מה שלדעתי יקרה זה שהילד יתאמץ יותר להתעורר כי הוא יודע שזה חשוב לגננת שלו והוא ינסה להוכיח בגרות) 2.בנוסף ל-1 אפשר פשוט כל בוקר לבוא אליו ולתת לו חיבוק למשך כמה דקות אם הרבה נשיקות ולומר לו שאת אוהבת אותו ולאחר מכן לומר לו שזה חשוב לך שיקום כדי שלא תאחרי ואז לכי להתארגן. (לדעתי הילד יבין שזה חשוב לך שיקום ואם לא צעקת עליו ורק נתת לו אהבה הוא יקום בשבילך) מקווה מאוד שעצות אלה יעזרו לך.

21/07/2011 | 12:05 | מאת: ב.א

שלום! בהתחלה שרציתי לדעת מה אני רוצה ללמוד לא היה לי שום תשובה כי לא ידעתי במה אני טובה וזה הטריד אותי המון זמן בלי קשר לבחירת מקצוע.אני לא מבינה למה אני מרגישה כך?.אני מתלבטת מה ללמוד בין ייעוץ חינוכי לעבודה סוציאלית שניהם מקצעות טיפוליים לפעמים זה יוצר אצלי הרבה לחץ והתרגשות ובכי ומחשבות שלילייות שמכאיבות לי.למה?.(אני לא יודעת מהי הסיבה שאני רוצה ללמוד אותם אולי גם לעזור לעצמי להתמודד עם דברים וגם לעזור לאחרים)וזה מעניין אותי אך לצערי אני לא מתאים לי להיות מורה אך בשביל ייעוץ חינוכי אני חייבת ללמוד חינוך. מצד שני התאכזבתי לגלות שהעבודה בייעוץ חינוכי היא אינה עם ילדים היא יותר מערכתית ואני יותר מעוניינת לעזור ולהבין את נפש הילד.ובעבודה סוציאלית אני מפחדת מזה שאני לא ייזום דברים ז"א לא אוכל להביע את עצמי יש לי פחד לדבר בפני אנשים לכן טוב לי באופן פרטני לעזור.וגם אני מפחדת ללמוד ובסוף לגלות שזה לא אני ולהתאכזב.יש לי קצת דימוי עצמי נמוך אני לא יודעת אם אני מרגישה כך באמת או שאני מנפחת את העצמיות שלי בצורה מוגזמת?השאלה בעצם איך אוכל למצוא מקצוע יותר נכון כדי לשלב את שני הדברים :נפש ילד ועבודה פרטנית איתו? תודה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, מפנייתך נראה שאת מבולבלת לגבי בחירת המקצוע והוא מעורר אצלך תחושות של לחץ ושל פחד. לכן רצוי שתפני לאיש מקצוע להתייעצות בנושא הן המקצועי והן האישי. מקצוע נוסף בו את יכולה להתעניין הנו התראפיה, כמו: תראפיה באומנות, תראפיה בתנועה, תראפיה בעבודה עם בע"ח, פסיכודראמה ועוד. בהצלחה, שירלי

20/07/2011 | 20:11 | מאת: ילנה

שלום,, בת שלי בת 2.5 התחלנו בתנליך הגמילה לפני כ שבועיים.בהתחלה היא לא כל כך שיתפה פעולה ועשתה פיפי בכל הבית.הייתי סבלנית והסברתי לה כל הזמן שאלתי עם יש לה פיפי היא הייתה אומרת שכן ולא הייתה עושה בסיר.השבוע האחרון היא התחילה כבר להבין ולבקש לעשות בסיר.הבעיה נוצרה אחרי היומים בגן .הגננת אומרת שהיא מסרבת לשבת על הסיר וגם לא עושה פיפי בתחתונים כלומר מתהפקת עד שלא שים לה חיטול בצהוריים לפני השינה.וכשאנו מגיעים הביתה היא ישר רצה לסיר ועושה הרבה פיפי צהוב למרות שהיא שותה המון מים ביום.מה עושים במקרה כזה??

ילנה שלום רב, גמילה הנה הליך משמעותי וחשוב בהתפתחות הילד. את הגמילה יש לערוך בסבלנות מרובה וללא מאבקי כוח. יש לתת לבתך את האפשרות לעבור את הגמילה בקצב שלה. כלומר אם היא מסרבת לשבת על הסיר בגן ומתאפקת כל היום, יש לאפשר לה ללבוש טיטול. התאפקות ממושכת אינה בריאה כלל, ומומלץ להמנע מכך. יש להמשיך להציע לה לגשת לסיר במשך כל היום, ואף להראות לה ילדים בגן, שיושבים על הסיר. כשהיא תרגיש בשלה לכך ונוח, היא תגש לסיר גם בגן. בהצלחה, שירלי

21/07/2011 | 18:47 | מאת: ילנה

שירלי שלום רב, אני מודה לך מאוד על התשובה כל כך מקצועית ומהירה .תודה רבה. בברכה ילנה

20/07/2011 | 15:20 | מאת: מיכל

שלום שירלי. אני סטודנטית להוראה לחנ"מ, אי עובדת עם ילד PDD כבן 15 פרטני. אני מרגישה,שכאשר אני עובדת עם הילד, לא תמיד יש לי פידבק מאמו, בנוסף לכך, אני רואה,מרגישה,ושמה לב, שלא שומרים על דברים שבניתי עם הילד, לא מעדכנים אותו על שינוי, כשאני מגיעה או שלא מגיעה, למרות שאני אומרת לו, אך אני חושבת שיש צורך לומר לו גם באותו היום שאני באה אליו אם אני מגיעה או לא מגיעה כדי שלא יחכה לי ויתאכזב, כשאני לא מגיעה,מספר פעמים ביקשתי מהאמא לשים לב אם יש שינויים בהתנהגות שלו, והיא לא שמה לב אפילו,כשאני באינטרקציות איתו כדי שילמד עצמאות, הסבתא מפריעה לי באמצע, או האמא, ואני מרגישה שקשה לי להמשיך כך, אך מצד שני הם טוענים שהם רואים שינוי התנהגותי חיובי כשאני לידו, הוא הרבה יותר רגוע, וקשוב, ומוכן לשתף פעולה, אני מרגישה, שאני כל כך מתוסכלת ולא יעילה בייחוד שאני רואה שהורסים לי דברים שאני מלמדת איתו, אני מרגישה שאני מבזבזת את זמני, ולמרות זאת, מאוד חשוב לי הקשר עם הילד, למרות שמספר פעמים דיברתי עם האמא שחשוב להמשיך ולהקנות לו את מה שלימדתי אותו... אני ממש מיואשת! אני תוהה לעצמי האם להמשיך לעבוד עם אותו ילד או ללהפסיק, אך מה הוא אשם שאמא שלו כזאת? אשמח לעצתך.

לקריאה נוספת והעמקה

מיכל שלום רב, מקצועך הנו מאתגר וקשה מכל הבחינות. למרות זאת הוא טומן בחובו רגעים של אושר, של סיפוק ושל הצלחה. בעבודה עם ילדים בכלל ועם ילדי חינוך מיוחד בפרט שיתוף הפעולה עם ביתו של הילד ועם הוריו משמעותי עד מאוד להתקדמותו ולהתפתחותו – מסכימה איתך לחלוטין. יחד עם זאת, ישנם בתים בהם שיתוף הפעולה הוא חלקי או אף מזיק להליך הלימודי של הילד. נסי לשאוב כוחות מהתקדמותו גם אם זו מגיעה בצעדים קטנטנים ובאיטיות רבה. בנוסף, העזרי בכל אדם (מדריכה, מורה, יועצת, קרוב משפחה ועוד), שיכול לסייע לך להחדיר למשפחתו של הנער את חשיבות העבודה, שבנם עושה איתך ושיתוף הפעולה מולך. השתדלי להתמקד בילד ובקשר שלך עימו. בנוסף, חשבי האם קיים פער בין הרצון או בין השאיפות שלך להתקדמותו (רצון שבא ממקום טוב, כמובן), ובין המציאות, שבה יש אמא או סבתא שאינן משתפות פעולה ואולי גם פוגעות בעבודתך. דעי שאינך יכולה לשלוט בהחלטות או במעשים של זולתך, אלא רק בהחלטותייך ובמעשייך. נראה שאת משקיעה בנער זמן ומשאבים רבים, לכן עודדי את עצמך על התהליך ועל הדברים "הקטנים" בקשר שלכם ולאו דווקא ברצון להגיע להשגים ברורים. מחזקת את ידייך בעבודת הקודש. יישר כח וכל טוב, שירלי

21/07/2011 | 16:24 | מאת: מיכל

הי שירלי. ראשית תודה על התייחסותך החמה. שנית, וודאי שיש פער בין הרצונות שלי לבין המציאות, ולכן אני מרגישה שאני חסומה.כשאני יוצאת עם הילד מהבית אני מכילה אותו הרבה יותר, ואחרים אשר מכירים אותו ורואים איך אני עובדת איתו, אומרים שיש שינוי חיובי, ושהוא קשוב ופנוי אלי,אמרו זאת גם לאמא שלו, והיא אפילו אמרה לי,למשל, כשהוא היה מסתפר, היו נותנים לו לאכול שקית במבה, ז"א בזמן התספורת, היו יושבים לידו ונותנים לו לאכול כדי שישב, כשאני ראיתי זאת,החלטתי שזו לא הדרך, אלא להפך, אני אכין אותו שהולכים להסתפר, ומה נעשה שם, ואפילו הוא יוכל להחליט איזה פרס הוא רוצה, וודאי שזה היה תהליך שלקח קצת זמן, אבל היום הוא יושב כמו ילד רגיל בכסא, ונותן שיספרו אותו ללא בעיות ובהחלט בתהליך זה יידעתי את האמא. אני שמה לב לשינויים שקורים רק שהבעיה היא שהורסים לי אותם. אני יודעת שאיני יכולה לשלוט בהכל, אבל אני מאמינה שצריך לשמר את מה שקיים, ובאמת הדברים שאני מלמדת אותו זה כדי לעזור לאמא גם כדי שגם היא לא תצטרך להתאמץ מידי, כיוון שאני מרגישה שכן יש לו יכולות אך לוקחים לו אותם.ולכן הפער הזה קשה לי ואני לא יודעת מה לעשות.

16/07/2011 | 14:32 | מאת: הדס

שלום אני אשמח לעזרה בנושא מאמרים בנושא פסיכולוגיה חיובית

הדם שלום, מכיוון שאני בבסיסי אדלראנית, אמליץ לך בחום על ספרו של אלפרד אדלר -"משמעות חיינו". אלדר כותב על בחירותינו מול אירועי החיים - "אדלר סבור כי המשמעות שהאדם מייחס לחייו תלויה בדעה שיש לו על עצמו ועל העולם". שבוע טוב, שירלי

15/07/2011 | 12:59 | מאת: כרמית

בתיבת ה-5 מבקשת ממני לעיתים דחופות לשחק איתה בבובות, בגננת וילדים, ועוד משחקים בסגנון (אף פעם לא משחקי קופסא, פזאלים). אותי זה דיי מעצבן כי אין לי סבלנות למשחקים הללו, אני כן מקדישה לה זמן במשחקי יצירה למינהם, קריאת סיפורים ובילויים משותפים אך למשחקים הספציפיים הללו אין לי סבלנות ואני דוחה אותה כל פעם מחדש ומרגישה רע עם כך. האם אני צריכה לשחק איתה בניגוד לרצוני? בנוסף, אני דיי מגוננת עליה ולדברי משפחתי לא נותנת לה להתמודד לבדה (למשל כשהיא רבה עם בני דודיה שגדולים ממנה בכמה שנים). איך אני יכולה ללמוד לשחרר ולא לגונן יתר על המידה?

כרמית שלום רב, מדברייך עולה שהנך אמא טובה לבתך המתוקה – את מקריאה לה סיפורים, את משחקת עימה בעבודות יצירה ובמשחקי קופסא ואת מבלה עימה לרוב. מילים אלו אמרי לעצמך שוב ושוב. משחקי בובות ומשחקי תפקידים (אמא ואבא, גננת וילדה ועוד) הנם משמעותיים וחשובים להתפתחות תקינה של הילדה, אך הם אינם חייבים להעשות איתך. כלומר, בתך יכולה לשחק בהם עם חברים בני גילה. עודדי אותה להזמין חברים לביתכם או לסרוגין, שהיא תתארח אצלם. אמרי לה בנעימות, למשל: אשמח לשחק איתך בפאזל או ביצירה, אך למשחקי הבובות (משחקי התפקידים) נזמין את חברתך מהגן, ותוכלי לשחק איתה בבובותיך היפות. בנוסף וכדי לעזור לבתך להתמודד היטב עם החיים, תני לה ללמוד לבד כיצד להגיב לבני הדודים שלה. כל עוד שאין אלימות פיזית או מילולית כלפיה, בטחי בה שהיא תמצא את הדרך הטובה ביותר בעבורה. חשוב שתעודדי אותה, ושתסמכי עלייה. את עצמך את יכולה לעודד בידיעה, שכך את מקנה לה כישורים חברתיים טובים, שבהם תוכל להשתמש בעתיד. בהצלחה ושבוע טוב, שירלי