פורום ייעוץ חינוכי

פורום זה נותן מענה מקצועי ומיומן להורים בשאלות וקונפילקטים מול המערכת החינוכית של הילדים - הן במערכת הפרטית והן במערכת הציבורית.

לעתים ההורים מתלבטים כיצד לנהוג מול המורה, מול הגננת או מול ביה"ס, כאשר מתעורר קושי כלשהו של הילד או של המערכת. חשיבותו של הפורום הוא במתן תשובות והדרכה להורים מגורם שאינוי מצוי בתוך המערכת, אך מבין את כלליה, חוקיה והתנהלותה.

ילדינו מבלים שעות רבות בתוך המערכת החינוכית, וחווים שלל של התמודדויות. כהורים, אנו מתלבטים בכל יום כיצד להוביל את ילדינו להיות מאושרים, עצמאיים, בריאים, אזרחים טובים, ובעלי אחריות על הבחירות בחייהם - פורום זה יעזור לכם בשילוב הנכון והמושכל בין השניים.
663 הודעות
656 תשובות מומחה

מנהל פורום ייעוץ חינוכי

ביום שישי האחיינית הקטנה שלי שאלה אותי (הילדה בת 5.5) אם אני אוהבת אותה בגלל שהיא לא מחבקת אותי. עניתי לה שאני לא נעלבת מזה ואני מאוד מאוד אוהבת אותה. לא רק שאין לי בעיה עם זה שהיא לא מחבקת אותי, עניתי לה שאני שמחה שהיא אחראית על גופה ויודעת מה נעים לה ומה לא. (רציתי תשובה שלא קשורה לקורונה) כמובן שבמהלך הקורונה הקפדנו על הימנעות ממגע מה דעתך על התשובה שלי? עדי

לקריאה נוספת והעמקה

תשובה נפלאה !! דודה טובה שירלי

28/04/2020 | 00:10 | מאת: נועה

בת 10 בכיתה ד חלשה בלימודים בפער משמעותי מבני גילה גם ברמה רגשית וחברתית נולדה פגית התפתחות תקינה אך איטית. באבחון נאמר לנו שיש לה לקות שפתית ברמה קלה עם זאת קיבלה ניקוד גבוה כמחוננת. נשקלה אופציה לכיתה מקדמת אך הילדה מתנגדת בהגדרתה זה כיתה לילדים עם הפרעות קשות בעיות שכליות וכו חששנו שזה יפגע בדימוי העצמי שלה לכן שקלנו להשאיר אותה שנה כדי להדביק את הפער ולהתחזק. כשהעלנו את האופציה מול הילדה לא הביעה התנגדות מה דעתך בעניין?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, היום כבר פחות מקובל להשאיר ילד כיתה. בצעד כזה צריך לקחת בחשבון את כלל ההיבטים הקשורים במצבה של הילדה הן מבחינה לימודית והן מבחינה רגשית ונפשית. ניתן לשם כך להתיעץ עם אנשי מקצוע כמו: מחנכת הכיתה, פסיכולוגית ביה"ס או גורמים נוספים שמכירים אותה. שמעו מה המלצתם. יש מחיר לכל החלטה וטובת הילדה באה בראש ובראשונה. בנוסף, קחו בחשבון שאם יש לקות מורכבת לאו דווקא פתרון זה יכול לעזור. אולי עדיף לתת לה תגבור וחיזוק במקומות שהיא חלשה בצד חיזוק משמעותי בכוחות שלה. החלטה לא פשוטה. בהצלחה

11/04/2020 | 15:19 | מאת: רנא

היי. יש לי שני ילדים בגילאי 11 ו7. ילדים טובים בד״כ וממושמעים לרוב. הבעיה שלי זה היחסים בינם להין ההורים שלי יש לציין שאנחנו בקשרים טובים עם המשפחה אין שום בעיות אבל הילדים שלי קרים כלפי בסבא והסבתא הם יכולים חודש לא להיפגש איתם וגם לא לדרוש אך אם שואלת אותם הם אומרים שהם אוהבים אותם ומתגעגעים אך פשוט לא מראים. ועכשיו בתקופת הקורונה אנחנו לא מבקרים וההורים שלי מתים לדבר עם הילדים בטלפון והם בכלל לא מעניין אותם ולא כל כך מתלהבים אלא עושים זאת כי אני דורשת. למה הם ככה?? ההורים שלי מאוד אוהבים קונים להם עושים להם והם לא פה. אבל יש לציין שהם מתלהבים כשסבא וסבתא באים לבקר ואוהבים מאוד כשהם נשארים אצלינו. מה גורם לקרירות הזאת? אני רואה ילדים בתקופה הזאת בוכים מגעגועים לסבא וסבתא והילדים שלי לא פה. הפחד שלי שעכשיו אני עדיין שולטת בהם ומחייבת אותם לדבר ולבקר את המשפחה אך כשיגדלו מפחדת שיצפצפו ולא ישאלו על ההורים שלי.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אני מבינה לליבך ולרצון שלך שיהיו יחסים טובים בין הדורות. יחד עם זאת האחריות היא בידם של המבוגרים. זאת אומרת, שכדאי שהסבא והסבתא יצרו קשר עם הילדים והתעניינו במה שהם עושים . מצאו שעה ויום קבועים שבו הם מתקשרים לסבא ולסבתא לשוחח. לא כדאי לוותר בקלות על הקשר הזה ולא להתרגש מחוסר החשק של הילדים. קשר זה תורם רבות לכל הצדדים. בהצלחה שירלי

19/01/2020 | 09:34 | מאת: מירי

הבן שלי לומד בבית ספר מחוץ לעיר , כיתה ו׳ ילד שקט חכם עם ציונים טובים , מסיים את שיעורי הבית ומיד נדבק ל פלייסטיישן או לטלפון , אין לו עניין ללכת לשום חוג . אני ובעלי ביקשנו ממנו לבחור חוג או שנגביל אותו מבחינת זמן המשחק . קבענו שיעור ניסיון בחוג טניס שהוא בחר ולפני שהתחיל השיעור פרץ בבכי שהוא לא רוצה להישאר . מאז שהיה קטן הוא לא מתחבר עם ילדים שהוא לא מכיר , הוא רוצה ללכת לחוג ביחד עם חבר אך היות והחברים לא גרים באותה העיר זה לא מסתדר . בעבר היה בחוג עם בן דודו , ברגע שהבן דוד פרש בעקבות שבירת היד הבן שלי גם התנגד ללכת לחוג . מה עושים ? אני ממש רוצה שתהיה לו מסגרת חברתית מחוץ לשעות הלימודים ובלי מדיה . מאז המקרה המגרש החרמתי לו את הטלפון והגבלתי את הפלייסטיישן רק לסופש כדי שישתעמם אבל יש לי יסורי מצפון , מה אני יכולה לעשות ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, חוג הנו שעת העשרה לאחר שעות הלימודים. הילד צריך לרצות ללכת לחוג ולהנות ממנו. ממליצה לא להכריח את הילד ולא להעניש אותו, מכיוון שלא רוצה ללכת לחוגים. ניתן להמשיך לעניין או להציע לו חוגים, אך בסופו של דבר זו בחירה שלו. בהצלחה

21/12/2019 | 21:09 | מאת: נעמה

שלום, שמי נעמה, אני בת 21 ואני שואלת לגבי אחי הקטן. אחי בן 16 וחצי, עכשיו החליט שהוא פורש מבית ספר, הוא מרדן, מניפולטיבי בצורה מוגזמת, חוצפן, בעיקר מחפש תשומת לב. הוא עושה הכל באופן קיצוני כדי להשיג את מה שהוא רוצה, והוא תמיד משיג את מה שהוא רוצה. הוא מאיים באופן קבוע, מאיים לפגוע באחרים ומאיים לפגוע בעצמו. יש לציין שהוא כבר עשה דברים קיצוניים כמו לזרוק על אחיו ועלי דברים כמו כוס זכוכית, טייפ וכו' יש לו גם התקפי עצבים הוא שולט בכולם כולל כולם. ההורים שלנו גרושים משהוא היה בן 6. הוא מסתובב עד מאוחר בלילה במקומות בתל אביב, הוא התנסה והביע עניין בלנסות סמים קשים. דוגמאות לאיך הוא מדבר לאמא שלנו, דברים שהוא באמת אמר לה: "הלוואי ותלכי לישון ולא תקומי", מילים כמו "בת זונה" ו"זונה" ו"מי את בכלל שתגידי לי מה לעשות". עוד דוגמא: כאשר אמא טסה לחו"ל פעם אחת, היא קנתה לו דברים בסופר כדי שיהיה לו בזמן שהיא לא נמצאת, מיותר לומר שהיא קנתה לו דברים בשווי 800 שקל, כל מה שהוא רצה היא קנתה לו, והוא התעצבן שהיא לא לוקחת אותו איתה והוא זרק ושפך את כל הדברים על הרצפה. ההתנהגות שלו קיצונית, לא אכפת לו מכל וזה רק קמצוץ קטן מהדברים שהוא עשה. אני אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות יותר. בבקשה תעזרו לי.

לקריאה נוספת והעמקה

נעמה שלום רב, הצגת מקרה מורכב ולא פשוט כלל. נראה שאחיך זקוק למעטפת טיפולים רחבה בצד גבולות ברורים וסמכות הורית איתנה. ההורים שלך (ולא את) צריכים לקחת אחריות על בנם ולסייע לו . פינוק ושירותים מיותרים לא עושים את העבודה, נהפןך הוא. ממליצה לפנות לצוות בית הספר בבקשת עזרה או לברר במשרד הרווחה לגבי תוכניות לנוער בסיכון. חשוב שתקבלו עזרה דחופה כיצד להתמודד עם התנהגויות אלו. בהצלחה שירלי

שלום, יש לי שאלה לא יודעת אם אקבל מענה או הכוונה במסגרת הזו אבל בכל זאת אנסה, אם ידוע לי שמורה מסוימת אשר מלמדת את הבן שלי בבית הספר מדברת על ההתנהגויות שלו שהם כזה שליליים עם אנשים אחרים (מחוץ לבית הספר)שהם קרובי משפחתה ומתארת אותו כחסר חינוך ואף מזהירה אנשים ממנו שלו יתנו לילדיהם לשחק איתו ( אנחנו כפר קטן שלרוב מכירים אחד את השני) , וכל דבריה דברי שקר, האם זה מהאתיקה של עבודת המורה?? אם בכלל איך אני יכולה לעצור דבר כזה בצורה חוקית? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, התנהלות המורה אינה אתית ואינה מוסרית. על המוסד החינוכי קיימת חובת סודיות לגבי ענייניו ופרטיו האישיים של התלמיד. מציעה לך לעניין ראשית כל באתר "כל זכות" https://www.kolzchut.org.il/he/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93_%D7%9C%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93_%D7%95%D7%9C%D7%A4%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%95%D7%AA בנוסף, חשוב לערב בכך את מנהל/מנהלת בית הספר. לא הייתי עוברת לסדר היום, אם יש פגיעה ישירה בפרטיותו של הילד ובקשריו החברתיים. בהצלחה, שירלי

24/11/2019 | 10:51 | מאת: אתי

שלום רב בתי בת 24 מאז שהיא ילדה כשהיא חולה היא מקצינה כל דבר בצורה דרמטית שום תרופה לטענתה לא עוזרת לה היא חייבת שניקח אותה לכמה רופאים או לביהח (היא לא אומרת אבל כשלא עובר הולכים לעוד רופא...) שנתיים הייתה מקיאה דם כל ביהח כל הרופאים אין בדיקה שלא עברה לא מצאו כלום כעבור שנתיים של אישפוזים זה פשוט עבר לבד לאחרונה פיתחה אלרגיה לכל התרופות אז כשכואב לה משהו אסור לתת לה נגד כאבים כשיש דלקת אסור אנטיביוטיקה ואז הדרמה מתעצמת היא מתעלפת היא לא עוזרת לעצמה מחלה של יום יומיים יכולה להמשך שבועיים . האמת אנחנו כל הזמן פוחדים שזה אמיתי ונפספס משהו אבל אנחנו גם נורא מותשים ועצבנים מה עושים למה היא עושה את כל הדרמות האלה מתי לדעת שזה אמיתי ומתי לא ?????? אנא עזרתכם תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, נראה שיש צורך באבחנה מבדלת משמעותית, מכיוון שאין ממצעים בריאותיים. כדאי לפנות להתייעצות פסיכיאטרית להבנת המקרה לעומק. בהצלחה שירלי

24/11/2019 | 15:33 | מאת: אתי

איך בדיוק אומרים לילדה בת 24 מיכוון שאת לא חולה בואי נלך לפסכיאטר??? אז בכלל היא תחשוב שלא מאמינים לה

18/11/2019 | 22:42 | מאת: אמא

שלום, אשמח להכוונה בנושא, הבן שלי בן 6.5 שנים. הוא בכיתה א', מבחינת לימודים הוא טוב מאוד אפילו מהמצטיינים, מבחינת התנהגות הוא מאוד בעייתי!! אולי זה נשמע פחות תקין אבל באמת זה המצב, הרבה פעמים עובר על הוראות המורה, לא מתייחס אליה, ועושה מה שבעיניו " נכון ", עובר התקפי זעם בלתי מוסברים ומתחיל לצעוק, לשבור חפצים בכיתה ואפילו להרביץ לתלמידים אחרים, דבר זה מתבטא עם מורים שהדמות שלהם פחות סמכותית ופחות משתלטים על הכיתה, כשהמחנכת מדברת איתו על ההתנהגות הוא פשוט עונה שזה לא בכוונה ואין לו את היכולת להשתלט על עצמו, אציין שישנה תקופה שהוא נרגע לגמרי וזה אחרי שהוא ביקש בעצמו לשיר בבוקר בפני הילדים לפני כניסת התלמידים לכיתות, הוא נהיה ילד רגוע ונהנה מכל דבר בחיים!! אבל לצערי זה נמשך לשבוע וחזרנו על המצב, האמת שאני כל יום שולחת אותו עם יד על הלב שיעבור משהוא לא לפי "הצפיות האישיות" שלו וזה יסתיים בהתקפי זעם ומכות חזקות לילדים אחרים, באמת אינני יכולה להמשיך את החיים כך, מה דעתך בנושא?? אגב המחנכת והמנהלת מודעים למצבו וכולנו יחד מנסים למצוא דרך שתקשר אותנו ותוביל אותו למקום טוב יותר

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, נראה שבנך חווה קושי בהסתגלות למערכת חדשה. מצד אחד כדאי לאפשר לו זמן להסתגלות. מן הצד השני עלולה להיות פגיעה בדימוי העצמי ולכן חשוב לטפל כמה שיותר מהר. ממליצה להתייעץ עם הצוות החינוכי, היועצת ופסיכולוג בית הספר ויחד לחשוב על תוכנית כוללת שתעזור למתן את התנהגותו. כלומר' מה עושים בבית הספר ומה אתם עושים בבית. בהצלחה שירלי

01/11/2019 | 15:20 | מאת: שירן

שלום אני אמא לילד בן 17 שלא ניגמל מחיתולים בהתחלה שהוא היה בן 2 הוא ניגמל ואחרי שנתיים הוא חזר להרתיב והתחיל לברוח לא צואה ושהוא היה בן 7 תמיד היה בורח לא וכול הילדים צחקו עליו שהוא לובש חיתול וקראו לא תינוק וזה לא הכול הוא רוצה לאכול מטרנה וללבוש חיתולים של תינוקות ולשים מוצצץ ולישון בלול אחרי כמה ימים באותו בן 7 הוא אמר שהוא לא רוצה חיתול והוא רוצה להיגמל אמרתי טוב אבל כמה שהוא מנסה הוא לא מצליח ובגיל 12 חברה שלא עזבה אותו בגלל שהוא עים חיתול והוא מבקש מימנה שתחליף לו ותחתל אותו אחרי שנה שחשבתי שהוא יגמל הוא לא ניגמל אין לא בקושי חברים היום הוא בין 17 והוא הולך למעון ששם הוא מתנהג כמו תינוק וכול האחים שלו צוחקים עליו אני לא יודעת מה לעשות הוא לא יכול לשרת בצבא שירו

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, את מתארת כאן קושי מאוד מורכב. ממליצה לך לפנות בהקדם האפשרי לרופא המשפחה לגבי בירור גופני ולצוות החינוכי במסגרת לימודיו להפנייה ולבניית תוכנית טיפולית מקיפה. בהצלחה, שירלי

22/06/2019 | 17:02 | מאת: רנא

היי אני אמא לשני ילדים מקסימים יש לי בעיה עם הקטן שהוא בן 6 הוא פשוט כשרואה הופך לנודניק ונצמד אליי לפעמים מרגישה שהוא סתם מחפש דברים ותירוצים כדי שישאר צמוד אליי. אני צריכה ללכת איתו לכל חדר בבית לשירותים לחדר צעצועים ... גם ביישן הוא רוצה שאני אבקש הכל בשבילו + לזה שיש לו פחד לראות פתאום ליצן רוצח עומד לו בחלון. מתבכיין לפעמים מהדברים הכי קטנים אמא אמא ואמא כל הזמן. זה חונק אותי מה הפתרון לבעיה הזאת? אני רוצה שיהיה ילד עצמאי לא פחדן ולא ביישן. ולא מחפש אותי כל שנייה בבית כשנעלמת לו. בגן הוא ילד טוב ולא בעייתי.

לקריאה נוספת והעמקה

רנא יקרה שלום רב, שמחה לשמוע שבנך מתנהג בצורה נאותה בגן . כנראה שהוא זקוק לתשומת הלב שלך. ככול שתתנגדי להתנהגות זו, כך יתחזק אצלו הצורך לצרוך את הזמן שלך. כדאי לבחור בדרך של עידוד וחיזוק הכוחות שלו. חשבי אתו על פתרונות בצורה יצירתית. חשיבה על פתרונות ועידוד רב יעשו את השינוי. בהצלחה שירלי

03/05/2019 | 19:12 | מאת: רינה

שלום, רציתי לברר האם ילד בגן אשר נקבע עם הוריו ישיבות עם פסיכולוג מטעם העירייה אליה שייך הגן לגבי ההתנהגויות של ילד זה והתמודותיו עם סביבה אנושית ייפתח לו תיק פסיכולוגי בעירייה? האם תיק זה משפיע על ההקבצות של הילדים לכיתה א'? מודאגת!!

לקריאה נוספת והעמקה

רינה יקרה, פגישה עם צוות מקצועי מטרתה הראשונית היא לעזור, גם לכם וגם לילד. בנך עדיין מאוד צעיר ושום דבר אינו חורץ גורלות. אם יש בעיית התנהגות, אולי יעזרו לכם לפנות לגורמי מקצוע לסייע. מציעה לכם להגיע לפגישה ממקום חיובי, ולהקשיב למה יש להם לומר. שניכם באותו הצד, שרוצה את טובת הילד. בהצלחה, שירלי

11/04/2019 | 20:39 | מאת: שירה

שלום, הבת שלי בגן חובה, מין גיל כזה אני חושבת שמה שקורה עדיין מאוד מאוד קשור לרצון ההורים או בעצם האימהות... הבת שלי מזמינה חברות, וחלקן לא תמיד מזמינות אותה חזרה. נכון שהחברות הטובות כן...אבל גם כאלה שהגננת בפירוש אומרת שהן נהנות לשחק יחד בגן, האימהות שלהן (קצת מוזרות אולי, לא ברורות לי לגמרי) לא טורחות להזמין חזרה, יש לציין שלא ברור לי לגמרי אם זה אכן אי רצון האם או אי רצון הבת אבל כאמור - כן משחקות בכיף ונהוג, בין האימהות, בכל מיקרה להזמין חזרה.. שאלתי - מה אני עונה לבת שלי ששואלת אותי למה היא לא מוזמנת לאותן ילדות. תודה!

שירה יקרה שלום רב, כייף שיש בת חברותית הרוצה לשחק עם חברותיה. נחמד מאוד שאתן מזמינות חברות לביתכן,ומסכימה מאוד שנחמד להחליף אווירה ולהתארח בבית אחר. על-כן ממליצה לא להתבייש, להרים טלפון ולשאול האם אפשר שבתך תבוא לשחק עם אחת החברות . אפשר גם לעזור לבתך להתקשר ולבקש בעצמה - עשי איתה חזרה של "כאילו" לפני. שהיא תדבר עם האימא של החברה, ותבקש בעצמה. אולי יאמרו "לא" ואולי יאמרו "כן" - שווה לנסות. בהצלחה וחג שמח, שירלי

09/04/2019 | 09:07 | מאת: טלי

שלום בני הבכור בן 7+ בכיתה א' בבי'ס חצי דמוקרטי, מגיל קטן מתקשה ורואה את העולם בשחור או לבן, מתקשה בסיטואציות חברתיות מורכבות, נמנע מפעילויות המוניות/ קהילתיות ואיכשהו תמיד נכנס לאינטריגות עם ילדים אחרים. הרבה פעמים מציק/ מעליב בלי שיש סיבה. מתחבר ל 2 ילדים (כך גם היה בגן) ומבחינתו זה מספיק. הבעיה שמאז שהתחיל כיתה א, נמצא עם 2 חברים נוספים שיחד גוררים זה את זה לשטויות, עושים מעשים רעים ופוגעניים כלפי אחרים ואף מקרי אלימות שגרמו להשעייתו ולחבר נוסף. דיבורים והסברים לא עוזרים, חיזוקים חיוביים לא תורמים. היינו בהמון אבחונים/ טיפולים שונים מגיל 3.5. כבר מיואשים..הוא מבין שנוהג לא בסדר אך לא מצליח להפנים ולשלוט בעצמו. לא לוקח אחריות על מעשיו ותמיד יאשים אחרים. כל יום המורה מתלוננת שאינו מקשיב/ מתנגד לבצע משימות בשיעור/ עושה מעשים רעים ואלימים בהפסקות. התחלנו לאחרונה טיפול עם פסיכ' ומומחית cbt בתקווה שתעזור. עצות? התמודדות?. תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

טלי יקרה שלום רב, נראה שאתם כבר עושים את מה שצריך לעשות. היה באבחונים ונמצא בטיפול. חשוב ללוות את הטיפול של הבן בהדרכת הורים פרטנית. בנוסף, כדאי לעבור תהליך של קבלת הילד כמו שהוא במעלותיו ובחסרונותיו. חג שמח שירלי

17/03/2019 | 08:42 | מאת: אמא

שלום, יש לי ילד בן 6 שנים הוא בגן ובעוד כמה חודשים עולה לכיתה א, הילד מאוד מקסים, חכם, ויש לו יכולות חשיבה ולמידה מאוד טובות, יש לו חסרון אחד שמאוד מדאיג אותי וגם מפחדת שזה ישפיע על הטוב שבו, הבן שלי מתרגז בקלות כך יוצא שהוא מיד בועט ומרביץ לילדים בגן, אנחנו בבית תמיד מדברים איתו על זה ושהוא צריך להתאפק ולנסות לצור שיח עם האחרים בלי מכות וצרחות, הגננת המקסימה שלו ערכה לנו ישיבה עם הפסיכולוג האחראי של הגן, הוא לא כל כל התלהב מהעניין ולדעתו שזה בגלל שהוא ילד יחיד ללא אחים גדולים בבית שקרובים אליו מבחינת גיל ושהוא יכול לשחרר ולשחק איתם( יש לי שתי בנות קטנות בנות 3 שנים ובת שנה); הפסיכולוג הציע לנו רכיבה טיפולית על סוסים שלדעתו דרכה הוא יכול לשחרר ולווסת הפן הרגשי אצלו, אני אזכיר שלא חסר לא חוגים שהוא משתתף בהם( כדורגל, הגנה עצמית, אופניים), וכן אוסיף שאנחנו בבית משפחה חמה ללא בעיות אשר יכולות להשפיע על מצב הרוח של הילד, אשמח לתגובתך בעניין, ואם כדאי הרכיבה הטיפולית אל אף שאיננו מתחבר לבעלי חיים תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

אימא יקרה, זכית בבן נפלא שיש לו "רק" חסרון אחד :). בני אדם לא מושלמים ואין צורך "לתקנם" נראה שבנך זקוק לכישורים חברתיים ולכלים כיצד לבטא את הכעס שלו בדרכים אחרות ממכות. כרגע זו האפשרות היחידה העומדת לפניו. בהחלט ניתן ורצוי לפנות לרכיבה טיפולית, אך ניתן גם לברר על תרפיה באומנות, שלא קשורה לבעלי חיים. בהצלחה שירלי

13/03/2019 | 19:53 | מאת: אילנה

בני בן הארבע לעיתים (לא תמיד) אננו מקשיב לדברי . יוצא שאני אומרת לו מה אני מצפה ממנו לעשות,הוא לא עושה את זה,ואז אני אומרת לו "אם לא תעשה X לא תקבל Y" הוא ממשיך בשלו ,ואני לא מתייחסת אליו,עוזבת אותו למנוחה גם אם הוא יושב בצד או על הריצפה כעוס,אחרי כמה שניות מגיע בעלי או אחותי או מי שבסביבה ,מדברים אליו בנחמדות "אתה רוצה לעזור לי לעשות X", או "תבטיח לי שתתנהג Y",והוא נרגע ועושה מה שהשוטר הטוב בכיבול אומר לו לעשות. שאלתי היא-אנני מבינה מדוע כשאני אומרת לו בצורה פדגוגית לעשות דברים ,לעיתים הוא אננו מקשיב לי,אך אחרי כשמישהוא מגיע אליו ומדבר בנחמדות הוא עושה את הדברים. כמובן שאני ברוב הפעמים מדברת אליו בנחמדות אך אני גם יודעת שילדים צריכים סמכות וזה לא יכול להגיע בנחמדות . האם עלי לשנות את התנהגותי או לא? תודה

אילנה יקרה, נראה שאת אימא מסורה, דואגת ואוהבת, ולכן אין ממש סיבה להיות "שוטר רע". המונחים הללו חלפו מן העולם. יש זוג הורים, שמגדל בשותפות ובכבוד את ילדיהם. איום אינו מהווה דרך חינוכית, שבה הילד לוקח אחריות על מעשיו. באיום את נשארת "השוטר הרע", שמונע מהילד דבר מה. חשבי עם בעלך על מערך של חוקים ושל גבולות בבית ואכפו אותם יחד. בנוסף עודדו את הילד לעזור ולתרום כחלק מהמקום שלו במשפחה. בהצלחה שירלי

11/03/2019 | 17:13 | מאת: אילנה

הי שירלי, מצאתי את הפורום שלך דרך האינטרנט ותהיתי אם תוכלי לעזור לי : אני גננת מחליפה בצהרונים וישנה בעיה שאני נתקלת בה שוב ושוב ולא בטוחה שאני עושה את זה נכון: ייתכנו פעמים שאני יושבת עם הילדים בני 4-5 במפגש,וילד מפריע במפגש ,הדבר הנכון מבחינתי לעשות זה להוציא אותו מהמפגש, שישב בצד ולא ישתתף במפגש (כדי שילמד לא להתנהג ככה וגם בעצם יהווה דוגמא לשאר הילדים שאם הם ידברו ללא רשות הם ייצאו החוצה מהמפגש). הבעיה היא:שנדיר שקורה שהילד/ה מסכימים לצאת מהמפגש מרצונם .אני כן אומרת לו "אם את לא יוצאים עד שלוש (ואז אני סופרת לו),ויושב "פה" (מראה לו איפה),אתה ללא תשתתף במפגש". קרו פעמים שבאתי לאותו הילד ובעדינות מירבית אני הזזתי אותו מהמקום,אך גם כשעשיתי זאת הוא כל הזמן חזר חזרה למקום שלו במפגש או עשה בלגאן במקום אחר בגן. רציתי להכביד עליו את העונש בכך שאמרתי לו שאם הוא ימשיך ככה במקום לשבת איפה שהראיתי לו,אז גם לחצר הוא לא ייצא, מה שלא עצר אותו להמשיך להתנהג כרצונו. אני חושבת ותקן אותי אם אני טועה,שבמקרה שאותו ילד לא יושב בצד איפה שהראיתי לו כמו שצריך ,בין אם הוא חוזר למפגש לשבת(וממשיך להפריע) ובין אם הוא בוחר להשתולל במקום אחר בגן,אני צריכה להמשיך בשלי מבלי להתייחס אליו,ופשוט עם הזמן לא להוציאו לחצר ו או לתת לו את המשחקים הספציפיים שהוא אוהב בגן,וכך הוא יילמד. האם אני צודקת בחשיבה שלי? אין לי מה לעשות אחרת ברגע שהוא לא מסכים להירגע ולשבת בצד מחוץ למפגש? סיטואציה נוספת שרציתי לשאול לעצתך-היא גם,במצב בו הילד מתפרע ולא מקשיב,כשאני בוחרת לדוגמא לא לתת לו לשחק במשחק מסויים או לא לצאת לחצר,האם נכון במקום זה להתעקש שהוא יישב על הכסא (בהגיון שלי כאן זה הניצחון שלי עליו),או שהוא לא יוצא לחצר כעונש,אבל בתוך הגן אני כן אתן לו לשחק במשחק אחר ,כי אולי הציפייה שבאמת הוא ישב על הכסא היא לא ריאלית וצריך שיהיה הגיון גם בעונש עצמו מהבחינה הזו? תודה רבה!!!!

אילנה שלום רב, ריגשת אותי בדאגה שלך לילדים , וברצון שלך לחנכם בהתנהגות חיובית. בחינוך ילדים אין מקום של ניצחונות או של מאבק כוח. צריך ראשית להבין מה המטרה של הילד. בבסיס כולם חוצים להשתייך ולהיות חלק מהקבוצה גם אם זה דרך התנהגות בלתי הולמת כמו בדוגמאות שנתת. מכיוון שאת כבר יודעת ומכירה את התנהגותם של הילדים, הייתי מציעה לקחת לשיחה את הילד ולעודד אותו רבות בכוחותיו, למשל: ראיתי שאתה אוהבת לעזור לחברים, אתה ילד שמסתדר עם ילדים אחרים, אתה מאוד מצחיק ועוד. לאחר מכן לשקף את הקושי - אני מבינה שקשה לך במפגש - בוא נחשוב מה קשה לך. אם הילד לא יודע במה להתמקד, תציעי הצעות- למשל, קשה לך לחכות בסבלנות לתור שלך?, אתה רוצה תמיד לומר את התשובה ראשון? אתה פחות אוהב את המפגש? וכו' כשתמצאו יחד את הסיבות, חשבו על פתרון, כמו: לצאת לשטוף פנים, לעצום עיניים , לקבל ממך מבט מחייך ועוד. חזקי אותו שאת מאמינה בו, שהוא ילד טוב ושאת רוצה שיהיה עם כולם. במידה ואינו משתף פעולה, תאמרי לו שהפתרון אינו עובד, שלא תוותרי עליו ושתחשבו על פתרון שכן עובד. הפטנט כמו שהבנת הוא מיקוד בכוחות של הילד בצד עידוד רב. בהצלחה, שירלי

02/03/2019 | 00:28 | מאת: אלונה

ירדן שלום, מה נכון לעשות? להגיד לילד אם תעשה X לא תקבל Y (איום),או אם נגיד הילד מדליק את הטלוויזיה כל הזמן להגיד לו "לזה אני לא מוכנה" (בלי איום),וכל פעם שהוא עושה זאת שוב ושוב להגיד את שוב ושוב ושוב כמה פעמים שצריך? תודה

אלונה שלום, נא קראי את מה שכתבתי להדר בשאלה לפני. זו אותה תשובה. בהצלחה, שירלי

01/03/2019 | 17:15 | מאת: הדר

היי ירדן אומרים שעונשים זה דבר שגוי-אבל איך הילד/ה במיוחד בגילאים צעירים 3-6 יילדו שיש השלכות להתנהגות הלא נאותה שלהם? בלי עונשים איך הם יידעו שיש דבר שנכון ודבר שלא נכון לעשות? הרי כהורים אנחנו רוצים שהילד יעשה מה שאומרים לו בלי להתווכח ,להשתולל,ולעשות סצנה של בכי והשתפכות על הריצפה,אנחנו (לפי דעתי) לא מחוייבים להסביר תמיד לילד למה אנחנו מבקשים ממנו לעשות דברים,רוצים שיעשה בלי לתת הסבר על כל דבר. ברור שהילד ייבחן את הגבולות ,אבל בלי עונשים איך הוא ילמד אז שהגבולות שהוא בוחן נחצו ? אם אני מבקשת מהילד להפסיק לשחק בגן בחוץ,או לשחק את המשחק שהוא שיחק בו והוא לא מסדר, או גרוע מזה,הוא מרביץ לילדים אחרים,אז העונש הוא שהוא לא יקבל את מה שהוא רוצה בהמשך נכון? זה עונש שיילמד אותו שהוא לא יקבל את כל מה שהוא רוצה אם הוא מחליט לא להקשיב לי או לעשות מה אני אומרת לו. מה דעתך בעניין? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הדר שלום, שיטה של חינוך דרך עונשים מתחילה לעבור מן העולם. הילד צריך להבין לאט לאט, שההתנהגות הבלתי הולמת שלו אינה משתלמת. כך הוא יקח אחריות, ויתחיל בשינוי. בהחלט יש מצב של תוצאות טבעיות, אבל לא כדרך להכאיב לילד אלא ללמד. למשל: הילד לא עזר לאסוף את צעצועיו. מכיוון שאת צריכה לעשות זאת , לא יהיה זמן לקרוא סיפור. מחר שיעזור לאסוף יהיה זמן לסיפור. בכל מקרה ניתן להיעזר בהדרכת הורים ממוקדת. בהצלחה, שירלי

09/02/2019 | 16:16 | מאת: אילנית

הי מיכל, שאלה-כשילדי בן ה3 וילדי בן ה4 מתחצפים או לא מקשיבים לי ,אני מנסה שיטה חדשה (במקום לריב איתם ולעשות וויכוחים מיותרים),אני פושט אומרת להם אם עכשיו אתה לא עושה X מחר לא יהיה לך את המשחק שאתה רוצה ,או מחר לא נלך לחבר שלך בגן וכו,הבעיה היא שבגלל שזו שיטה חדשה ,אני מנסה להבין כמה פעמים עלי להזכיר לילד שיהיו השלכות להתנהגות שלו עכשיו. תמיד נראה לי שהם שוכחים שאם עכשיו הם לא יעשו מה שאני מבקשת מהם אז לא יהיה להם מה שהם רוצים מאוחר יותר או אחכ. ואז יוצא שאני מזכירה להם מלא פעמים ,כאילו נותנת להם מלא הזדמנויות בכל פרק הזמן (שיכול לקחת אפילו עד שעה) מה יקרה אם הם ממשיכים להמרות את פי. ולכן רציתי לשאול -האם ילדים זוכרים אחרי פעם אחת מה שאומרים להם ואין צורך להזכיר שוב ושוב ? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

אילנית שלום רב, בשיטת חינוך אנחנו בודקים יעילות - האם השיטה עובדת או לא ? "איומים" בדרך כלל אינם עובדים במיוחד בגיל כל כך צעיר. השלכות צריכות להיות הגיוניות ותואמות למצב, לדוגמה: בצער רב לא נקרא היום סיפור, כי אספתי את הצעצועים לבד ללא עזרתך, והגיע הזמן לישון. אני בטוחה שמחר שתעזור ואז יהיה זמן לסיפור. זו תוצאה הגיונית. בהצלחה, שירלי

14/02/2019 | 18:36 | מאת: ממשיכה

תודה על תשובתך,אינני מבינה מבחינה פרקטית מה עלי לעשות. דוגמא :שהגננות בגן של בני מתלוננות כי הוא מפריע במהלך המפגשים והחוגים,הן אמרו לי שאפילו כאשר הוציאו אותו מהחוג ואמרו לו שהוא יכול לחזור רק כאשר הוא ישב בשקט מחוץ לחוג כמה דקות ויראה להן שיפור בהתנהגות,הוא עדיין בוחר להתפרע בגן ולהפריע בחוג. מה אני כאמא יכולה לעשות או לייעץ להן לעשות ? תודה

07/02/2019 | 17:05 | מאת: מירי

שירלי שלום רב, תהיתי אם תוכלי לעזור לי: מה אני אמורה לעשות או להגיד במקרה ומצב שבו אני אומרת לילד להפסיק להשתולל (לגעת בחפצים ,לצעוק וכו),והוא אומר לי "לא רוצה"? אני מושיבה אותו על ידי והוא קם ולא יושב,אני מאיימת ומיישמת אפילו שהוא לא ישחק במשחק בעוד שאר הילדים מולו משחקים במשחק והוא "מעדיף" להמשיך להשתולל. אני אומרת לו לא לגעת בצבעים והוא נוגע. מה אני אמורה לעשות כדי שלא יעשה את זה שוב פעם או על הפעם הראשונה שאני מבקשת ממנו? תודה

מירי שלום רב, חינוך ילדים מושתת על מערכת גבולות ועל יחסים טובים. ממליצה לך לחשוב על מהם הגבולות והערכים שלך בחינוך, כך יהיה לך יותר קל להתנהל מולם. בנוסף, שוחחי עם בנך בזמן שהוא רגוע, וחשבו יחד על דרכים שבהן הוא יכול להיעזר כשהוא נסער או כשמבקשים ממנו דבר מה שאינו רוצה. הסכם זה יסייע להתגבר על התנגדויות. בכל מקרה ניתן לפנות להדרכת הורים קצרה. כל טוב וסופ"ש נעים, שירלי

26/11/2018 | 10:03 | מאת: מיכל

הי, הבת שלי בת חמש, אני שמה לב שכשהיא מזמינה בנות הביתה, הבנות נורא משתלטות עליה, והיא מתקשה להגיד להן מה היא רוצה או להציע דברים משלה. אני רואה שזה משפיע עליה, בשלב מסוים כבר מתקשה "למלא פקודות" ולכן רואים שפחות כיף לה..אך היא לא מצליחה להתנהג בצורה יותר אסרטיבית. כששאלתי אותה על זה היא אומרת שזה קצת פוגע בה ושהיא פוחדת להציע דברים משלה. שאלתי ממה פוחדת וכמובן לא ידעה מה להגיד. איך את מציעה שאחזק אותה? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

מיכל שלום רב, תיארת את הילדה שלך כטובה, כממושמעת ואולי אפילו קצת כמרצה. אלו הן תכונות טובות וחיוביות, שמתאימות להתנהלות מול החברה. יחד עם זאת, כדאי להימנע ממינון יתר או מחוסר איזון בהתנהגות זו, לשם כך, יש לעודד אותה לומר את הרצונות שלה מבלי לפחד, שהחברות לא ירצו לשחק עמה. ניתן גם להיעזר בתרפיה קבוצתית לחיזוק מיומנויות אלו. (אפשר באופן פרטי או דרך קופ"ח והתפתחות הילד). ניתן לחשוב עמה, מה יעזור לה מול החברות. יש לקחת בחשבון שילדים מרצים מאוד טובים לסביבה, מכיוון שהם עושים מה שאומרים להם, אבל פחות טובים לעצמם. בהצלחה, שירלי

בשיחת חולין בקיץ בין אימי לאחייני ( בין סבתא לנכד ) הוא סיפר לה שהוא מאוד רזה בעקבות משבר זהות שהוא עובר , הוא המשיך וסיפר לה שהוא לא משתף את הוריו אלא מצא חבר מאוד קרוב שמייעץ לו להתחבר לצדדים שהוא מרגיש טוב בהם , אחיין שלי הוא ילד שבא ממשפחה דתית לאומית , הוא לומד בישיבה תיכונית ומגיע בסוף כל יום הבייתה , הוא גם מאוד מאוד נשי , מדבר כמו ילדה ומתעניין בדברים שבנות מתעניינות , השאלה שלי היא האם הילד הגדיר משבר זהות זהו משבר זהןת מיני או משהו אחר ?

לקריאה נוספת והעמקה

שירי שלום רב, גיל ההתבגרות מתאפיין בבדיקה ובגיבוש הזהות העצמית שלנו. גיל זה מתאפיין בדעות קיצוניות ובהתנסויות שונות. לא הייתי ממהרת להסיק מסקנות מצד אחד, אך מן הצד השני נראה שאולי הוא זקוק לאיש מקצוע לשוחח עמו על דברים שהוא מרגיש ועובר בגיל זה. לכן, נראה שכדאי להציע לו לערב את הוריו בתחושות הבלבול שהוא חש ללא הגדרה חד משמעית של נטייה כזו או אחרת. אולי שיחות עם איש מקצוע יסייעו ויטיבו עמו. בכל מקרה לא הייתי מתעלמת מדבריו. בהצלחה, שירלי

20/11/2018 | 18:43 | מאת: רינה

היי אני בת 33 נשואה עם שני ילדים מקסימים. תקופה אחרונה התחלנו לשים לב שבנינו הגדול בן 9 מדבר לפעמים כמו בנות כאילו טון הדיבור שלו כמו בנות אבל חייבת לציין שהוא בדרך כלל מדבר רגיל. בד״כ מתנהג כמו בנים לכל דבר אוהב משחקי בנים משתתף בחוג כדורגל וכיף לו אבל ככה לפעמים עושה תנועות כשהוא מדבר או שר כמו בנות האם יש צורך לדאוג?? כי אנחנו דואגים מזה ומפחדים מהנטייה שלו בעתיד. אני יותר מרגישה שזה אולי תשומת לב או פינוק או סתם קינאה???? מה לעשות ואיך להגיב ???

לקריאה נוספת והעמקה

רינה שלום רב, מצד אחד, מחקרים רבים מחזקים את הטענה, שנטייה מינית היא מולדת. כלומר, אין ביכולתכם להשפיע או ל"לתקן" נטייה מינית. מצד אחר, בנך עדיין מאוד צעיר, ולכן לא כדאי להסיק מסקנות ולהיכנס למצבי לחץ ודאגה מיותרים. רצוי לא לתת להתנהגות זו תשומת לב מיותרת. יש להתנהג עמו כרגיל, ללא שיפוטיות וללא ביקורת. זאת אומרת, לא להעיר לו הערות על התנהגות נשית או לחלופין על התנהגות גברית. את הדגש ואת העבודה עמו, כדאי אולי לשים על הצורך שלו או שלכם בפינוק ובתשומת לב מוגברת. בצלחה, שירלי

13/11/2018 | 09:59 | מאת: דנה

שלום לך, הבת שלי בת כמעט 6, ילדה נהדרת. היא עברה השנה לגן חובה מגן פרטי רב גילאי ששהתה בו 3 שנים קודם. עלי לציין שאיננה מתלוננת ללכת לגן, וגם לא בשובה. אבל זה גם חלק מהאופי הסתגלן והנעים שלה, מהכוחות הטובים שלה. הבעיה היחידה היא שהגננת אמרה, ואני גם ערה לכך, שהתפקדו החברתי מעט חלש...היא מצטרפת למשחקים אבל מהר פורשת..אינה דחויה אך גם לא יוזמת. התחושה שלי היא שהיא מעט חסרת ביטחון מחד, מתקשה בפורום כזה של בנות גילה לעמוד על שלה. מנגד היא גם ילדה עם גאווה כזו, היתה מעדיפה להחליט על הכל ויכול להיות שאם לא מתאפשר לה היא פשוט מעדיפה לפרוש ולא נניח לעמוד על שלה או אפילו להתעקש לנהל את הענינים. אני משערת כך מתוך היכרות איתה, אבל אולי אני טועה. אשמח לשמוע את הבנות שלך. תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

דנה יקרה שלום רב, שמחתי לקרוא שיש לך לילדה נהדרת בעלת כוחות להתמודדות, ושאת אימא שערה לכך. אולי ניתן להתחיל להזמין חברה מהגן לבילוי אחר הצהרים או להציע לה ללכת לחברה. בדרך זו יש ליווי של ההורים ואימון על מיומנויות חברתיות. בנוסף, שוחחי עמה, ובדקי האם התנהלות זו מפריעה לה בגן. אם כן, חשבו ביחד בדרך יצירתית כיצד להתנהל מול החברים. השתדלי לא לקבוע פתרונות, אלא לתת לה לחשוב לבד, בהצלחה שירלי

27/10/2018 | 16:22 | מאת: adi

האחייניות שלי בנות 8 ו-4. ביום חמישי שמרתי עליהן, היה אחלה. הן התקלחו לבד (הגדולה לגמרי לבד והקטנה תחת השגחה שלי). ביום שישי ההורים פרשו לישון קצת לפני ארוחת שבת, הקטנה לקחה 5 צלחות ממתקים. הערתי לה, והיא ענתה: את לא אימא שלי! . סיפרתי להורים. האמא אמרה שאני צריכה להיות דודה זורמת עם הגיון. אם מישהי מהן לא נשמעת לי וההורים בקרבת מקום, אז לבקש מהן שיעירו אותם. כי אני עניתי שאני אספר להורים. באמת סיפרתי. אבל מה לעשות כשאני איתן ולי נראה לא הגיוני משהוו שהן עושות?

עדי יקרה, התרגשתי לקרוא על הרצון הרב ועל האחריות הרבה שיש לך כלפי אחייניותיך. אולי כדאי לשוחח בגלוי עם הוריהן ולהבין מהם את הציפיות ממך, כאשר את שומרת עליהן. כך תוכלי לתאם עצמך לציפייה שלהם. הילדה צודקת, את לא אימא שלה, אבל...כשאת שומרת עליה, את בהחלט אחראית עליה. בהצלחה שירלי

21/10/2018 | 01:31 | מאת: גוגו

שלום לך אני גננת בזה 20 שנה במשרד חינוך למדתי תואר שני בייעוץ החינוכי לגיל הרך. אני עשיתי פרקטיקום בלימודים ומאד התחברתי למקצוע הזה. אני חושבת לחפש עבודה כיועצת גנים במשרד חינוך ומאד מתלבטת בכמה דברים: 1 לעזוב או להמשיך בגן שלי 2 מה יותר טוב 3האם הוותק שלי במשרד חינוך ממשיך או לא 4 האם אני יכולה לחזור לגן שלי אם זה לא התאים לי 5 מבחינת ת המשכורת האם זה מאד שונה האמת שאני מאד מתלבטת ולא יכולה להחליט גם כן חיפשתי הרבה שאמצא יועצות שעבדו קודם גננות ולא מצאתי איך את יכולה לעזור לי

לקריאה נוספת והעמקה

גוגו היקרה, מברכת אותך על החלטתך להתפתח ולהתקדם לעבודת היעוץ החינוכי. בניגוד ליועצות בבתי ספר, יש היצע נמוך מאוד ליועצות בגנים. מציעה לך לפנות באופן ישיר ליועצת הבכירה באזור מגורייך ולברר עמה את כל שאלותיך. את יכולה להיעזר בשירות הפסיכולוגי או במפקחת הגן לשם כך. http://edu.gov.il/sites/merkaz/Pages/Contacts/Supervision-and-Training-Senior-Consultants-and-Psychologists-State-State-Religious-Arabic.aspx - ראי דוגמה בקישור בהצלחה. שירלי

16/10/2018 | 09:33 | מאת: דנה

שלום רב, ביתי בת חמש וחצי, בגן חובה. שמתי לב שהיא רגישה מאוד ביחס לילדים אחרים. ילדים אחרים בגן. למשל, אם חברה שלה תגיד לה רגע אחד שהיא לא רוצה לשחק איתה יותר, כמו שילדיםבגיל הזה עושים, היא תאמר לי "שנשבר לה הלב" ומאוד תעלב. הרגישות הזו גוררת מעט המנעות, ונראה שהיא תרצה לשחק רק בסביבה מאוד מאוד בטוחה, אבל מכיוון שאין חיה כזו חוץ מלשחק עם אמא, נראה שהיא כבר פחות רוצה לשחק עם חברות בגן, אלא אם הן ממש מתחננות, ואז היא מרגישה בטוחה. איך לעזור לה?

לקריאה נוספת והעמקה

אימא יקרה שלום, נראה שיש לך בת רגישה ובעלת יכולת מילולית מאוד טובה. את צודקת שברוב המקרים אצל אימא, יש מקום של ביטחון ושל מוגנות, אבל המטרה שלנו הנה להכין את הילדים לחיים שבהם, כמו שאמרת , היא צריכה להתמודד. בנוסף, יכול להיות מצב שהיא תאמר לילד או לילדה שאינה מעוניינת לשחק עימם. על -כן חזקי אותה על כך שהיא משתפת אותך בצורה כל כך גלויה ברגשותיה. חשבי אתה מה היא בעצם רוצה: הרבה חברים?, חברה אחת?, ללכת לחברה? להחליט על כל דבר? להיות "מחוזרת" ע"י חבריה? תראי מה היא רוצה. כך תוכלו לחשוב על פתרונות שטובים בעבורה. הימנעי מלקבוע , אלא בדקי מה היא רוצה ואלו רעיונות היא מציעה. עודדתי אותה על המאמץ ועל הדרך שהיא עושה. תני לה להתמודד בדברים קטנים שאת בטוחה שהיא יכולה ואמרי לה שאת סומכת עליה ויודעת שהיא יכולה. בהצלחה, שירלי

13/09/2018 | 15:17 | מאת: מירב

שלום, בימים אלו אני עושה הסבה לתעודת הוראה לחינוך המיוחד ומעוניינת לאחר מכן להמשיך לתואר שני בייעוץ חינוכי, רוב המכללות דורשות ניסיון של שנתיים- שלוש בהוראה כתנאי לרישום לתואר. במכללה אחת לא דרשו ניסיון קודם , אך מפחדת כי לאחר סיום התואר אתקשה למצוא עבודה בגלל הניסיון המועט. (עד סיום התואר השני בע"ה יהיה לי ניסיון של שנתיים). האם אפשר לסמוך על מכללה שלא דורשת ניסיון למרות שהיא מוכרת וידועה לטובה? והאם נדרש מינימום של שנות ניסיון בהוראה על מנת להתקבל לתפקיד של יועצת? תודה מראש.

מירב יקרה, קבלה לעבודה כיועצת תלוי אך ורק בביקוש ובהיצע במקום מגורייך בצד כישורייך האישיים והבין-אישיים. אם בדקת היטב את המוסד החינוכי בו את רוצה ללמוד, וקיבלת המלצות, אין סיבה לא ללמוד שם. בהצלחה ושנה טובה שירלי

13/09/2018 | 19:26 | מאת: מירב

תודה רבה

09/09/2018 | 23:39 | מאת: דנה

שלום רב, בת בת חמש, נכנסה לראשונה לגן עיריה אחרי כמה שנים בגן פרטי - חממה. היא לא מכירה אף אחד, וגם לא ממש משתפת..אנימוצאת עצמי מודאגת ודואגת, וממנה לא מקבלת שיתוף...היא הולכת בבוקר לגן, לא בשמחה אך לא מוחה, לפעמיםמבקשתשאקח אותה מוקדם אך לא מתעקשת. נפרדת בבוקר יפה, בלי שום דרמה, אבל אני יודעת שאין לה שם אף חברה ושקשה לה ליזום...מה עושים? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

אימא יקרה, בתך נמצאת בגן החדש רק כמה ימים, וביניהם ישנם חגים. הילדה זקוקה לזמן להסתגל למקום החדש. יש לך ילדה טובה, שלא עושה דרמות. גם למבוגרים לוקח זמן, לעתים רב, להתרגל למקום עבודה חדש. תעזרי באורך רוח, תעודדי אותה ולאט לאט אחרי החגים תתחילו לקבוע עם חברים חדשים מפגשים אחרי הצהרים. בנוסף לכך, סמכי על צוות הגן שמיומן בקבלת ילדים חדשים ובהתרגלותם למסגרת החדשה, וסמכי על בתך שתיעזר בהם. בטוחני שבעוד כמה חודשים בכלל תשכחו שהייתה חדשה בגן. בהצלחה וכל טוב, שירלי

תודה רבה לך... אני אוהבת את סגנון הכתיבה שלך, בהצלחה בפורום.

היי , לאחרונה אני והבן זוג שלי החלטנו להפריד כוחות , כל אחד גר אצל ההורים קרוב ל 3 חודשיים. התופעה של האלימות החלה מאז שהוכנס למעון , הייתה רגיעה ותמיד היינו מסבירים לו "שאסור להרביץ " הוא היה מכה בעיקר שהיו מרימים אותו או נותנים לו נשיקה. לפני כשבוע הוא החל להיות חולה באפוטות וחשבתי כחלק מהתגובה של הכאב ובעיקר החיסכול שלו הוא קלים יותר. הוא מרביץ ללא סוף , לי ולמשפחה שלי בכל פעם שלא נשמע לו משהו או שפשוט מישהו לא " עושה מה שהוא הספיק רוצה " זה אפילו מתבטא בזה שאם יש שיר מסויים ואני שרה או מישהו אחר הוא ממש מתרכז ופשוט אלים. אני לוקחת בחשבון שכל השינויים של הילד מקשיים עליו ואני מאוד סבלנית ומסבירה כל פעם מחדש שאסור . אבל מרגיש לי 'שזה רק מחמיר ופשוט לא מבין! זה מגיע לרמת בושה שהוא מכה כל מי שבא לו. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

אימא יקרה, מדברייך עולה שכל המשפחה עוברת תהליך לא פשוט של פרידה ושל הסתגלות לחיים חדשים ואחרים. בנך המתוק עדיין פעוט קטנטן, שנמצא בתהליך של התפתחות ושל צמיחה. חלק מהתפתחות זו קשורה לתחום הרגשי והשפתי . חשוב למצוא את הדרך לתת ביטוי לרגשותיו ולתסכוליו. בנוסף, יש ללמדו לאט, לאט להעביר את הביטוי ההתנהגותי לביטויים מילוליים. זאת אומרת, כשהוא מרביץ לך על שיר שלא אוהב, לומר לו למשל: אני מבינה שהשיר לא מוצא חן בענייך, אבל לא נעים לי שאתה מרביץ. אתה רוצה להגיד לי - אימא אני לא אוהבת את השיר, תחליפי אותי. דרך זו יוצרת מודלינג של התנהגות רצויה. כמו כן, רצוי לשים דגש על הדברים הטובים שהוא עושה ולעודד אותו שם. בכל מקרה אני ממליצה לפנות להדרכת הורים לעזרה רחבה ומדויקת יותר. בהצלחה וכל טוב שירלי

12/05/2018 | 22:54 | מאת: רנא

היי בני הקטן בן 5 הוא מאוד מקנאה מאחיין שלי בן ה2 אין דודה שלא אוהבת אחיין אבל אני לא מגזימה כי מרגישה שבני מקנאה והקנאה שלו מתבטאת בתוקפנות. האחיין הוא הכי קטן במשפחה אחרי בני והוא זוכה בהרבה תשומת לב מכולם כי הוא קטן ומאוד חמוד אבל בני מרביץ לו הרבה וזה לא נעים לכולם איך אני יכולה להפחית או לפתור את הבעיה הזאת אני לפעמים מפחדת שירביץ לו חזק ויעשה לו נזק. אני חייבת לציין שבני בגן ילד טוב ובחיים לא קיבלתי עליו תלונה מהגננות למשך 5 שנים מה עליי לעשות כששניהם נפגשים?

רנא שלום, מאוד ריגש אותי לקרוא עד כמה את רואה את הקושי ואת המצוקה שלך בנך. יחד עם זאת חשוב לא לחזק אצלו את המסכנות ואת האומללות. כדאי לחזק את הדברים הטובים שלו, וכשהם נפגשים לתת לו מקום של הילד הבוגר והאחראי. למשל: ללמד את האחיין משחק שהוא יודע. אם ירגיש נוח ובעל ערך לא ירגיש צורך להרביץ. בהצלחה, שירלי

29/01/2018 | 11:57 | מאת: עינת

שלום לך, בתי בת 9.5 ילדה חכמה שמחה אנרגטית וספורטיבית . יש לה חברות יש פעילויות . מטיבעה אוהבת להיות בפעילות תמיד אבל יכולה גם להעסיק את עצמה .בדקנו ואין לה הפרעת קשב . הבעיה העיקרית איתה זה קושי בדחיית סיפוקים אם לא מרשים כרגע משהו או דוחים זה יגרום לכעס עצבים וריבים. זה מתבטא גם באוכל וברצון לממתק זה מתבטא בריב עם אחותה שגדולה ממנה בשנתים על כל דבר . זה גורר אותנו כל פעם לעונשים והגבלות ומעכיר את האווירה ואני לא יודעת מה לעשות אני דואגת לעתידה. איך ללמד אותה לחכות ולהתאפק בלי להכנס למריבות . גם היא יוצאת מתוסכלת כשלא מצליחה לעצור את עצמה . אודה לעזרה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, נראה שדחיית סיפוקים והתנהגותה אולי קשורה בגבולות ובמערכת יחסים עמכם. כדאי לפנות להדרכת הורים פרטנית לקבלת כלים להתמודד עמה ללא עונשים ובאווירה טובה. בהצלחה שירלי

18/10/2017 | 13:58 | מאת: קבלת ביקורת

הנכד שלי בן 7, ילד מאד נבון וסקרן. קשה לו לקבל ביקורת. הוא מגיב בבקשה לא לדבר על העניין שנית. בחוג שחיה למשל, פרץ בבכי מר כי המדריך העיר לו. (וזה נעשה ממש בעדינות ונימוס) מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, איני מכירה הרבה אנשים, אשר נהנים מביקורת. ילדים רוצים שנקבל ושנאהב אותם כמו שהם. על-כן חשוב לשים מוקד על כוחותיו ומעלותיו של הילד. לגבי דעה או ביקורת אולי תשאלו אותו האם הוא רוצה לשמוע מה יש לאחרים לומר. יחד עם זאת, לא הייתי עושה עניין גדול מתגובתו לביקורת. מותר לו להגיב, להיות בתסכול ובחוסר שביעות רצון. כשהוא מתפרץ היעזרו לו ללמוד להירגע, כאשר יש דבר מה שלא מוצא חן בעיניו. בהצלחה, שירלי

02/10/2017 | 18:04 | מאת: BABO

שלום, אני אב לנער בן 15.5 שהצחיל השנה את כיתה י'. הנער חריף לגילו, התחיל במגמת פיסיקה (5יח) מתמטיקה (5יח) ואנגלית (10 יח). לאחרונה מתלונןן שמבזבז את זמנו בבית הספר ומבקש למצו לו דרך אחרת להשלים את לימודיו ללא "בזבוז" זמן על חומר שלא ישתמש בו. כמובן שקיימתנו שיחות בנושא כשאני מציף את ייתרונותבית הספר אך נראה שתסכולו לא פוחת. עצה?

שלום רב, אכן נשמע שיש לך ילד חכם בעל יכולות טובות. מסכימה שיש יתרונות רבים למסגרת בית הספר בעיקר מהפן החברתי שחשוב כל כך בגיל זה. לא מובן מאליו בעיני, שבנך משתף אותך בתסכוליו ומבקש עזרה. על-כן יש צורך לחשוב היטב, כיצד לסייע לו. ראשית, יש מקום לקבוע פגישה עם צוות ביה"ס שיכלול: מחנך/ת, יועץ/ת, מנהל/ת ופסיכולוג/ית ביה"ס. בפגישה זו יש להציף את הקושי ולחשוב יחד האם יש מענה בעבורו במסגרת הנוכחית. במידה ואין, שיסייעו בפתרונות יצירתיים, למשל: בתי ספר לתלמידים מחוננים או בתי ספר פרטיים. בכל מקרה חשוב לשמוע לתסכולו ולעזור לו כמה שניתן. בהצלחה וחג שמח, שירלי

30/09/2017 | 22:40 | מאת: adi

יש לי 2 אחייניות שהן בנות 3 ו-7. ביום שישי האחרון הן אמרו שהן לא רוצות להגיע לגיל זקנה. בת ה-3 אומרת שהזקנים מפחידים. שאלתי אותה אם סבתא רבא שלה מפחידה והיא אמרה שהיא מאוד אוהבת אותה. הולכת לגן. מחלקת עם אחרים משחקים. בת ה-7 חגגה לפני שבוע יומולדת. ואמרה שזיקנה זה לא כיף. אמרתי לה שזה מאוד כיף שיש נינים ונכדים. ויש זקנים שמאוד פעילים. נכון, בדרך כלל מאוד קשה להם אבל הם מאוד תורמים למשפחה. יש להן 2 סבתא רבא וסבא רבא אחד. הם מתראות איתם הרבה. עוד שאלה לגבי בת ה-3. היא יודעת שאני אחות של אבא שלה. היא שאלה אותי איפה ההורים שלי (הם נפטרו) לא ידעתי מה לענות לה. מה עונים במקרה כזה? בתודה מראש, עדי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, נחמד לשמוע עד כמה את קשורה ומסורה לאחייניות שלך - מחמם את הלב. לגבי הזקנים - ענית להן תשובה יפה מאוד. בנוסף, ניתן לומר להן שיש להן עוד הרבה מאוד שנים עד שיגיעו לזקנה. לגבי הורייך - אני חושבת שצריך לומר להן את האמת מבלי להפחיד אותן. סבא וסבתא נפטרו, אך אנחנו כאן עוד שנים רבות להיות אתכן יחד. בהצלחה, שירלי

30/09/2017 | 19:21 | מאת: רנין

היי יש לי ילד בן 4 לאחרונה עושה תנועה מדאיגה אותי הוא מחזיק את איבר מינו מעל הבגדים ורוקד כשהוא מבליט אותו קדימה וצוחק עושה זאת מול אח שלו והיום מול חברים קטנים. עשה זאת כמה פעמים אך כנראה שהתגובות שלי לא עוצרות את הפעולה הזאת?? אני בפעם ראשונה הסברתי וקראנו ביחד סיפור על גוף הילד אבל בגלל שזה חוזר על עצמו מצאתי את עצמי מגיבה בעצבים והוא רק צוחק לי פרצוף החלטתי להעניש אותו אך לא יודעת אם אני מגיבה נכון ואיך בגלל צריכה להגיב במקרה כזה???

שלום רב, ילדים בגילו של בנך מגלים סקרנות לגבי המין שלהם. זהו תהליך טבעי ונפוץ. יש צורך לאפשר לו את המידע, ולהיעזר בספרות שתואמת את גילו. יחד עם זאת נראה שבנך מצא דרך להקניט אותך ואת סביבתו בעזרת מחוות גופניות. חשוב לא לתת לכך תשומת לב מיותרת. ברגע שהוא נוהג בצורה שאינה הולמת, יש להרחיק אותו מקהל, ולאפשר לו דרכים נוספות שבהן הוא מביע רגשות וכעס. לדוגמה: אני מבינה שאתה כועס. אתה יכול להגיד לנו שאתה כועס ונבין אותך. במה אני יכולה לעזור לך? בנוסף, חשוב לערוך עמו שיחה לגבי פרטיות הגוף. יש אפשרות להתייעץ על כך עם גננת או עם פסיכולוגית הגן. בהצלחה שירלי

13/09/2017 | 10:02 | מאת: לא חשוב

שלום אני סטודנטית לתואר שני בייעוץ חינוכי עם התמחות בילדים עם צרכים מיוחדים, מה תהיה לי אפשרות העבודה לאחר סיום התואר האם זה בכל מסגרת חינוכית ולכל הדרגים או רק למסגרות מיוחדות כמו בתי ספר לחינוך מיוחד. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

סטודנטית יקרה, ללימוד החינוך המיוחד יש ערך רב מאוד במסגרות החינוך - הן החינוך הרגיל והן החינוך המיוחד. ישנם בתי ספר רבים בחינוך הרגיל בעלי כיתות קטנות - לקויות למידה או תקשורתיות. כך שנראה שתוכלי לעבוד היכן שתבחרי לעבוד. בהצלחה ושנה טובה שירלי

אשמח לשמוע איפה את לומדת את התואר הזה. מעניין אותי ולא ראיתי בשום מקום. תודה ריקי

אוניברסיטת תל אביב

תודה רבה! רחוק לי לצערי.

01/09/2017 | 12:22 | מאת: שירי

בני כמעט בן 5. ילד יחיד. אני יחידנית. לאחרונה הילד ממש מתחנן שאפגיש אותו עם ילדים מהגן. אני עצמי לא טיפוס חברותי במיוחד, ובגילו, החברויות והמפגשים תלויים גם ביחסים שלי עם האמהות. בתחילה זה די הצליח, והוא התארח הרבה. אבל לאחרונה היוזמות שלי לא מצליחות להפגיש. הצעתי להזמין אלינו הבייתה, ואני נתקלת בסירובים והתחמקויות חוזרות ונשנות. כואב לי על הילד והבדידות שלו. אני חושבת שזה אולי בגללי, ואולי כי פשוט לאנשים יש את המשפחות שלהם והם לא זקוקים לחברת ילדים אחרים. מתחקירים שעשיתי, הוא לא מתנהג בפראות יוצאת דופן עם הילדים. מריבות מידי פעם הם משהו טבעי. בקיצור, איני יודעת איך לנהוג. מחכה שיגדל ויצור את הקשרים החברתיים שלו לבד שלא תלוי בי. מה לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

שירי שלום, מסכימה אתך שילדים זקוקים לחברת ילדים גם בשעות אחר הצהריים. כשהילדים צעירים, תפקידם של ההורים לסייע להם בכך, גם אם הדבר פחות מתאים להורה. בנך כבר בגיל שבו הוא יכול להישאר אצל חבר למשך שעה ללא הנוכחות שלך. אל תתייאשי, המשיכי לנסות להזמין חברים מהגן לביתכם, ועזרי לבנך להתקשר לחברים ולבקש לבוא אליהם. בנוסף, ניתן לרשום את הילד לחוג, שבו יכיר ילדים נוספים. נחמד להתארח אחרי החוג ולבלות עוד זמן יחד עם חבר. בטוחני שאם תמשיכי לעזור לו בתקשורת המוקדמת עם חברים, הוא ירכוש מיומנות זו ויזמין באופן עצמאי, כשיגדל. בהצלחה ושנה טובה, שירלי

תודה שירלי. הבעיה לא בבן שלי. הוא יכול להשאר לבד אצל אחרים. הבעיה בהורים של הילדים האחרים. או שלא משחררים אותם לבוא אלינו לבד, או שכל הזמן ״עסוקים״ ולא מאפשרים מפגש. לתאם היום מפגש משחק עם הילדים, זה כמו לתאם פגישת עסקים או דייט :-). מבעס אך זה המצב.

31/08/2017 | 21:50 | מאת: אביגיל

שלום אני שוקלת ללכת ללמוד תואר שני בייעוץ חינוכי ורציתי לדעת מה השכר במקצוע הזה וכן רציתי לדעת אם יש מכללות/אוניברסיטאות שמקבלות ללא תעודת הוראה? תודה.

שלום רב, השכר של יועץ החינוכי מאוד תלוי בגורמים נוספים כמו: ותק או שעות הוראה. לגבי מכללות את צריכה לבדוק את תנאי העסקה של אותו מקום מסוים. לפי דעתי, זו הדרישה הבסיסית. בהצלחה

07/06/2017 | 11:19 | מאת: לביבה

אני עוסה תואר ראשון בחיונוך וחברה אבל אני לא בלי לעבוד מורה איך אני יכול לעבודי במשרדים של משרד היחנוך

שלום רב, את צריכה לפנות ישירות למשרד החינוך או לחפש משרות פנויות דרך דרושים. בהצלחה

28/03/2017 | 05:58 | מאת: אודליה

שלום, יש לי שני ילדים, בן בגיל 8 ובת בגיל 6. מעבר לעובדה שהם לא מסתדרים בכלל, בלשון המעטה, אני נתקלת לאחרונה בקושי רב וחסרת כלים בהתמודדות מולם. הילדה התחילה להתחצף לאחרונה בטון הדיבור שלה לבקשות שלי. הילד לא מפסיק להתחכם ולהתסיס את אחותו. לצאת עם שניהם לטיול פשוט בחוץ, זה סיוט ולא הנאה והדבר שהכי מתיש זה הבקשות החוזרות ונשנות לדברים שצריך לעשות. זה פשוט כמו לדבר לקירות. אין מענה. אני מוצאת את עצמי כל כך עצבנית במהלך היום שאני ובעלי לא נהנים מהגידול שלהם. אנחנו רוב הזמן כועסים ומענישים וכבר נגמרו לנו הרעיונות לעונשים. בדרך כלל זה מתבטא בהפחתת זמן צפיה בטלויזיה או זמן מחשב. או קיזוז מהדמי כיס. שאלה הדברים שהכי קשה להם לוותר ולכן גם חשבנו שיגרום לשינוי, אבל כלום! כל יום הכל חוזר על עצמו שוב ושוב. כשאני נאלצת להשאיר אותם לפעמים אחה"צ עם אמא שלי, אני תמיד מתאכזבת לשמוע כמה הם רבו ולא הקשיבו לה. ואז אני מסתובבת בתחושה שכשלתי בתפקידי כאמא. כי אני באמת אחת שמאוד מעורבת בחיי הילדים, קראתי כמה ספרים בנושא חינוך ילדים ואני מצפה מעצמי לדעת לעמוד בפני האתגרים שהילדים מציבים לי. חשוב לי לציין שלא מדובר בילדים מופרעים עם בעיות. ותמיד אני מקבלת מחמאות מהסביבה על כך שיש לי ילדים טובים ומחונכים. אני גם רואה אותם בהשוואה לילדים אחרים וניתן לראות את ההבדל לטובה. אבל ההתנהלות מולם בבית היא קשה. אני כל הזמן כועסת, דורשת ומבקשת וזה כאילו עובר לידם. אני יודעת שזאת טעות לעשות לילדים הרצאות, וכשאני קולטת שאני עושה את זה, אני מיד עוצרת. ובכל זאת, יש דברים שהייתי רוצה לשנות ולשפר כמו התנהגות יותר מכובדת ומנומסת סביב השולחן, יותר צניעות בנושאי השיחה ביניהם (אני שומעת לפעמים מילים שאני לא אוהבת. לא קללות חלילה), יותר כבוד להורים, יותר מוטיבציה לעזור המטלות הבית. אשמח לקבל עצה או שתיים מה באפשרותי לעשות על מנת לשפר את האווירה בבית ולהתייבש להנות מהילדים שלי!

לקריאה נוספת והעמקה

אודליה יקרה, נשמע שאת אמא טובה, שרוצה באווירה טובה ונעימה בבית. בטוחני שיש לך ילדים טובים. אולי את אמא קצת יותר מידי טובה ? כלומר, נראה שהילדים בודקים מולך את הגבולות של מה מותר ומה אסור, והם יודעים שאמא תוותר. רק במקרים שהם ממש עוברים גבול מבחינתך את מענישה, אך נשארת עם ייסורי המצפון והתסכול. בנוסף, טוב שיש לך אמא שעוזרת לך עם הילדים, אך אולי את מרגישה ,שגם היא אינה שבעת רצון מההתנהגות של ילדייך. במקרה זה כדאי לפנות להדרכת הורים בה תקבלי כלים שימושיים לחינוך. בהצלחה וחג שמח, שירלי

16/02/2017 | 22:15 | מאת: אני

היי ממש חסרת אונים. בני עלה השנה לכיתה א'. והוא השתלב יפה מאוד לומד טוב מאוד. אך יש בעיה הוא לא מקבל סמכות. סף התסכול שלו נמוך. מתרגז לא מוכן לתקן אם צריך בספר, אומר למחנכת " לא בא לי"..."לא רוצה להיכנס לכיתה" משתמש לעיתים באלימות למרות שהוא הילד השלישי אצלי מתןך ארבעה הוא ילד שקט, ומסתגל לכל מקום, גם המחנכת אומרת שהוא ילד טוב אך כשטיפה מרגיזים או מדברים אליו הוא מתפרץ ושובר אתת הכלים. אגב- בבית הוא לא מתנהג כך... אני ממש אובדת עצות על סף... התקשרו מבית הספר שהוא התפרע בשיעור ולא הסכים להיכנס לכיתה, ביקשה המחנכת שאבוא לקחת אותו הוא השתמש באלימות מול חבריו והתפרע בשיעור. מה את מציעה? אני ממש לא יודעת למי ומה לעשות לא רוצה שיהיה לו שם של "ילד רע" ואני לא בעד להעניש ולהשעות אותו בשיעורים. הסברנו לו שיש בבית הספר כללים וחוקים כמו בבית והמורה היא כמו אבא ואימא בבית הספר עבורו יש לכבד אותה ולהקשיב לה. הוא אומר לה:" לא בא לי..." מה את מציעה? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

אימא יקרה, אכן נראה שלבן המתוק שלך קשה להסתגל למערכת . צריך לערוך בירור מקיף, ולסייע לו בכל מה שניתן, כדי שלא יכנס למעגל של כישלונות ושל תיוגים .בעבורכם , ממליצה על הדרכת הורים וליווי של התהליך. לגבי הילד- קודם כל בדקו האם יש דבר מה שמפריע לו בסביבתו, שלא נתתם את הדעת לכך. בקשו ישיבה בבית הספר והתייעצו עם הצוות. שמעו מה יש להם להמליץ. ניתן גם לבדוק הפרעת קשב אצל נוירולוג או אצל פסיכיאטר (שיכול לערוך אבחנה מבדלת יותר משמעותית). אין שוב סיבה שהילד הטוב שלך ירגיש "ילד רע". עזרו לו וטובה שעה אחת קודם - בהצלחה שירלי

24/01/2017 | 09:45 | מאת: גלית

שלום, שאלתי היא קצת שונה שכן אני פונה בשאלה שיתור קשורה לתחום הקריירה. אני בוגרת תואר ראשון בקרימינולגיה ותואר שני בייעוץ חינוכי עם נסיון רב בעבודה עם בני נוער. אינני עוסקת כיום בתחום הייעוץ ואין לי תעודת הוראה- אינני מעוניינת להיות חלק ממערכת החינוך הפורמלית- משרד החינוך. חושקת ושואפת בעתיד לעבוד באופן פרטני עם בני נוער- הכוונה ייעוץ וליווי מתבגרים והוריהם בגיל הכה מורכב רצוף ההחלטות והשינויים. הייתי שמחה לקבל ממך עצה לדרך לאן עליי "לכוון" כתחום הלימודים הבא שיעשיר את יכולותיי ויעזור לי בעתי להתקדם אל עבר המטרה- הטיפול האישי. תודה :)

שלום רב, את בהחלט יכולה להשתלב בתחום הטיפול. ממליצה לך לפנות למכון אדלר. במכון יש לימודים הקשורים בהורות ומסלולים משמעותיים של פסיכותראפיה ממוקדת או טיפול משפחתי. אלו כוללים התנסות ופרקטיקה נרחבת. כך תוכלי לשלב בין הידע הלימודי שלך לטיפול משמעותי ורציני. בהצלחה, שירלי

24/01/2017 | 12:02 | מאת: גלית

תודה רבה!

26/12/2016 | 16:05 | מאת: מאיה

היי,הבן שלנו בן שנתיים. מפותח מאוד לגילו,חברותי ופעלתן. הגננת הסבה את תשומת ליבי לכך שלאחרונה הוא נוהג לחפש שיערות ברצפה,ללפף אותם סביב המוצץ הרבה זמן,ממש מתעסק בזה ואז מכניס לפה את המוצץ עם השיער. הוא מכוון מטרה בעניין ואחרי שמנקים לו את המוצץ הוא לעתים ממשיך לחפש שיערות כדי לשוב על הפעולה. לאחרונה הוא גם נהיה מסודר יותר,מקפיד יותר על סדר-שם דברים בדיו1 במקום ורוצה למשל שאסובב לו את הסביבון בדיוק בנקודה מסוימת בשטיח, אוהב פעולות חוזרות ודברים לא מסודרים או שאינו רגיל אליהם מפריעים לו ומתחיל יותר להתעסק גם בסידור חפצים(עודדתי אותו להיות מסודר יותר כי הוא מאוד מבולגן אז לא יודעת אם קשור לזה),לכלוך מפריע לו יותא מבעבר,פתאום שם לב לפרטים קטנים שקשורים לסדר וניקיון ונהיה מאוד קפדן בעניין. מעבר לזה הוא משחק ומתנהג כרגיל רוב הזמן. הגננת ייעצה לפנות לאיש מקצוע. ממה יכולה לנבוע התופעה הזו עם עניין השיער?מה ניתן לעשות ועם מי ניתן להתייעץ?

שלום רב , על מנת לברר את העניין ,יש לפנות בהקדם לרופא הילדים ולהתיעץ עימו. צריך להכיר את הילד היטב ולהבין את המצבים לעומק. בכל מקרה כדאי לערוך בירור. בהצלחה, שירלי

21/12/2016 | 08:51 | מאת: שיר

שירלי שלום, ביתי, בת שנה וארבע. חברותית ומקסימה. היא נמצאת בגן ומאוד אוהבים אותה וגם לה כיף לבוא לגן. כשהיא נוגעת בדברים מסוכנים כמו גז, חשמל אני מסתכלת עליה ואומרת לה בטון קצת תקיך שזה אסור ואני לא מרשה. זה יכול לפגוע בה. היא בתגובה הולכת לחדר עם הראש למטה ונעמדת שם וכשאני נכנסת לחדר, היא יוצאת משם. אחרי כמה שניות באה ומחבקת אותי. גם היום בבוקר, כעסתי על שלא נתנה לי להחליף חיתול והייתי מאוד בלחץ לצגת לכיוון הגן, היא ראתה שאני קצת עצבנית והיא התכנסה בתוך עצמה וממש לא הגיבה אליי. גם כששמתי אותה בגן ונישקתי אותה ואמרתי ביי היא הורידה את הראש ועדיים כעסה. עשתה לי מעין פרצוף. יש לציין שמאוד כיף לנו ביחד ואני הדמות העיקרית שלה, אבל כשאני רוצה להציב לה גבולות היא לא בוכה או צועקת אלא מתכנסת בתוך עצמה ולוקח לה הרבה זמן עד ש"סולחת" לי. כיצד עליי לנהוג?

לקריאה נוספת והעמקה

שיר שלום רב, יש לך בת מאוד נבונה, שהבינה מהר מאוד שקשה לך לראות אותה לא מאושרת ובתסכול. מה המטרה שלה בהתנהגות זו? חלק מהתפקיד שלנו כהורים הוא ללמד את ילדינו מה מותר ומה אסור. גבולות אלו באים בניגוד למה ש"בא" לה לעשות, ולכן היא מראה לך היטב שהיא עצובה. גבולות עוזרים לילד להרגיש ביטחון ומוגנות – יש מי ששומר עלי עכשיו ובעתיד אדע לשמור על עצמי. העבודה שלך היא להבין שאת עושה את תפקידך האימהי נאמנה. בלי ייסורי מצפון ובלי רגשות אשמה. לבתך מותר להיות עצובה או כועסת או לא מאושרת. רגשות אלו יעברו במהרה, אם לא תתני לכך הרבה מקום ותשומת לב. את אימא טובה . נקודה. גם עם הראש המורכן והפרצוף של בתך. את עושה את הדבר הנכון ואינך זקוקה לסליחתה. בהצלחה, שירלי

שיר שלום רב, יש לך בת מאוד נבונה, שהבינה מהר מאוד שקשה לך לראות אותה לא מאושרת ובתסכול. מה המטרה שלה בהתנהגות זו? חלק מהתפקיד שלנו כהורים הוא ללמד את ילדינו מה מותר ומה אסור. גבולות אלו באים בניגוד למה ש"בא" לה לעשות, ולכן היא מראה לך היטב שהיא עצובה. גבולות עוזרים לילד להרגיש ביטחון ומוגנות – יש מי ששומר עלי עכשיו ובעתיד אדע לשמור על עצמי. העבודה שלך היא להבין שאת עושה את תפקידך האימהי נאמנה. בלי ייסורי מצפון ובלי רגשות אשמה. לבתך מותר להיות עצובה או כועסת או לא מאושרת. רגשות אלו יעברו במהרה, אם לא תתני לכך הרבה מקום ותשומת לב. את אימא טובה . נקודה. גם עם הראש המורכן והפרצוף של בתך. את עושה את הדבר הנכון ואינך זקוקה לסליחתה. בהצלחה, שירלי

11/12/2016 | 23:43 | מאת: מרינה

שלום. הילד שלי ב22.12 בן 4 והוא השני שלי... הוא ילד מקסים שיודע להגיד אני אוהב אותך ולחבק וכשאני איתו הכל בדרך כלל נורא בסדר אבל אני כל יום מקבלת תלונות מהגננת ועכשיו התחלתי מההורים בגן על זה שהוא נושך מחבק כל כך חזק שאפילו חונק מרביץ מושך בשער.... וזה תיאור מינימלי.... לפעמים אני חושבת שהוא נהנה להכאיב או להעליב במילים או לא משנה במה.... כשמנסים לדבר איתו הוא מדבר על משהו אחר כשמנסים להסביר לו בכל כועס שזה לא בסדר הוא צועק בעצבים אההההה... הוא לא מקשיב לשום הטפה לפעמים גם אני מתקשה להבין אם הוא מבין אותי...אני חייבת לציין שהוא עדיין לא מדבר הכי מושלם הוא חי על שתי שפות, וגם הגשתי את כל הטפסים לאיבחון לפי המלצת הגננת.... אני משתדלת לא לצעוק עליו בכלל אלא להסביר מליון פעם ולדרבן עם מתנות אבל אני מרגישה כך כך חסרת אונים כי זה פשוטלא משתפר.... מאוד אודה לאיזה שהיא המלצה, ייעוץ.

לקריאה נוספת והעמקה

מרינה שלום רב, נראה שלילד המתוק שלך יש אכן קושי, ולכן הוא מתנהג כך - הוא מבקש עזרה בדרך זו. יכול להיות שהוא מתוסכל מקשיי הדיבור שלו. דרבני את הפסיכולוגית לסיים את האבחון בהקדם. כך תוכלי לדעת ולהתמקד טוב יותר בטיפול, למשל: האם הוא זקוק לקלינאית תקשורת או אולי לגן שפתי או כל טיפול אחר. מאוד מתסכל להיות לא מובן. בנוסף, ניתן לפנות להתפתחות הילד לגבי ההיבטים של הויסות החושי, ולאפשר לו עזרה דרך קופת חולים. בנוסף לכך, חשוב שתקבלי הדרכת הורים שתקל עליו ועלייך. בהצלחה, שירלי

אז ככה: יש לי 2 אחייניות. הבכורה בת 6, בכיתה א'. השבוע לימדו אותם על רצח רבין יודעת שהוא נורה ושאלה שאלות בעיקר טכניות כמו: איך הכדור מתפוצץ בגוף? מה מהלך הכדור? וכל מיני כאלה שאלות, כאילו היא חוקרת מנוסה במשטרה או בשב"כ. לי יש תחושה שהם עכשיו יותר חשופים לעולם ויותר קשה לנו המבוגרים מסביבה להגן עליהם. היא עברה את צוק איתן (גרים במרכז). מדובר בילדה שמאוד בוגרת לגילה ועוזרת בבית, בעיקר במטבח. היא גם חברותית . גם האחות הקטנה מבקשת לעזור בבית. בת שנתיים. אבל בגן שלה לא ממש מדברים על דברים כאלה מטבע הדברים. אני חוששת שהקטנה שומעת. האם אני צודקת בתחשה שלי שהם יותר חשופים למידע בבית הספר?

עדי יקרה שלום רב, מסכימה אתך שהחשיפה למידע מאוד רחבה, חושפנית ולעתים אף אגרסיבית. התפקיד של המבוגרים בעולמם של הילדים הוא ליצור סדר והגיון במידע הרב אליו הם נחשפים. ישנם גם דברים שבהחלט ניתן לומר: הנושא הזה אינו מתאים לגיל שלך. כשתגדל אסביר לך. למשל, היא צריכה לדעת שאדם אשר נפצע מירייה עלול למות או להיפצע. הדיוק של מה בדיוק הכדור עושה לגוף אינו מתאים לגילה. בהצלחה, שירלי

21/09/2016 | 18:15 | מאת: ממ

ביני לבן בני בן 17 יש המון חיכוכים , החיכוכים הם בעיקר בנושאים כספיים,אני לא חושבת שצריך כל הזמן לתת ולתת בעוד שהוא עובד(מטייל עם כלבים) ויש לו חשבון בנק בו יש סכום מכובד. אנו גרים בסביבה בה מסתכלים על לבוש/ הנעלה מותגים . לפני שבוע חגגנו יומהולדת במסעדה יוקרתית כל המשפחה(אנו 4 נפשות)כעת הוא רוצה/מבקש לנסוע לחופשת סופש עם אביו כמתנת יומהולדת. אני מסרבת ומכאן התחיל/ממשיך כל הבלגן. היינו בקיץ ב3 נופשים שונים בארץ ישנן עוד הוצאות לא מעטות ואני לא חושבת שהנסיעה לסופש כרגע באה בחשבון כי זה גם כן הוצאה. פרט לנושא הכספי עולה בעיה נוספת הילד מסתובב כל אחהצ מחוץ לבית לא מיידע היכן הוא,לא עונה לשיחות /הודעותחוזר הביתה קרוב ל21-22 אחרי שהיה 4-5 שע בחוץ. לשאלתי איפה היית ?מקבלת תשובה מה אכפת לך ,הייתי איפה שהייתי ,אין לך מה לדאג וכו.. בעלי אומר לא לשאול כיוון שסומך עליו שלא מסבכך..אך אינני מקבלת את זה. להעלם ולא לומר בכלל איפה את מדאיג. אשמח לעצות... תודה

אימא יקרה, מאוד מתסכל לתת לבנך את כל הטוב שבעולם ולקבל יחס מזלזל ומעליב. נראה שבנך חי בתחושה שהכל מגיע לו, שכולם צריכים לשרת אותו ובמידה וצרכיו אינם נענים הוא כועס. במילים אחרות אולי הוא מפונק ? מצד אחר , הוא כבר "ילד גדול", אך מן הצד השני הוא גר בביתך וצריך לעדכן אותך היכן הוא נמצא. ממליצה לכם בחום לפנות להדרכת הורים . בהצלחה ושנה טוב, שירלי

16/09/2016 | 00:13 | מאת: רונית

שלום רב, בני בכתה ד, שנה שניה עם אותה מחנכת וממש לא מחבב אותה. מתלונן רבות על יחס לא נעים כלפיו (כעס, הענשה וכו). המורה ואני ביחד רוצות לחזק את הקשר בינהם ולא כל כך יודעות איך לעשות זאת. מחפשת רעיון למשהו שיהיה אישי רק בינהם, רק שלהם, שירגיש קצת יותר נעים בשיעורים איתה ושרגשותיו יהיו טובים יותר.

לקריאה נוספת והעמקה

רונית שלום רב, בנייה וחיזוק של קשר נעשה בדרך הדרגתית תוך בנייה של אמון הדדי. משהו חד פעמי לא יעשה את העבודה. מעריכה את המורה בעלת המוטיבציה לשיפור הקשר, דבר זה אינו מובן מאליו, למרות שכך צריך להיות. הדרך לחיזוק הקשר הוא במחוות הקטנות שהמורה תייצר מול בנך, למשל: מילה טוב, הודעת וואטסאפ אלייך על התנהגות חיובית, מגע נעים (ליטוף בראש או ביד), מתן תפקידים מעצימים ושיחה אישית. ברגע שבנך ירגיש שהיא "רואה אותו" יבנה האמון. יחד עם זאת, יש לעשות עבודה עם בנך , ולראות כיצד הוא לוקח אחריות על הקשר, ומה הוא עושה כדי שיהיה להם יותר טוב, למשל: משתדל לא לפטפט בשיעור, להכין שיעורים, לעזור בכיתה ועוד. בהצלחה ושנה טובה שירלי

27/10/2016 | 00:45 | מאת: ענבר

רונית שלום, האם ביררת עם המורה מדוע היא כועסת עליו ומענישה? האם היא יכולה למצוא דרכים חינוכיות אחרות כדי לחנך אותו? במקביל, אם את תשדרי יחס חיובי שאת מקבלת את המורה זה ישפיע גם עליו. בניית אמון בין שני צדדים זה תהליך הדורש נחישות וסבלנות. בהצלחה!

20/08/2016 | 10:28 | מאת: דוני

שלום רב בני בן ה4.5 ילד מאוד חברותי, חכם פיכח ואנרגטי לפני כשנה כשעלה לטרום טרום חובה התחילה אצלו תופעה מאוד מוזרה..התעסקות ואובססיה אחרי לבוש ובגדים. (מדובר בילד שיש לו שפע של בגדים ומבחר כך שזה לא נובע ממחסור) בהתחלה חשבנו שהוא מבקש להתלבש בבגדים מסויימים כי הוא רואה בגן ילדים גדולים ממנו ומנסה לחקות אותם ולהיכנס לחבורה אז שיתפנו פעולה ועודדנו את המצב..פשוט זרמנו כשביקש ללבוש לגן בגד או נעל מסויימת. כי רצינו שישתלב במסגרת החדשה. אך לאט לאט התחלנו להבין שכנראה יש פה בעיה הוא פשוט כל הזמן עסוק בלבוש שלו מהרגע שהוא קם בבוקר רץ לארון הבגדים ורוצה ללבוש x בגד... לעיתים אנחנו מבינים שהוא רואה בבגד מסויים שהוא לובש חוזקה למשל בגד עם כפתור בחולצה נותן לו יותר כוח. דוגמא נוספת היא כשאנו הולכים ופוגשים חברים הוא לאחר מכן מבקש להתלבש כמו שהם התלבשו או שנקנה לו גם כמו של החבר... אם אנחנו לא משגיחים הוא יכול להחליף בגדים כל הזמן....או להמציא שקרים שפתאום החולצה עוקצת אותו כי הוא רוצה ללבוש משהו אחר. ממש מרגיש שהוא מנסה להתאים את עצמו למצבים מסויימים כדי שלא יהיה חריג...(למרות שהוא ילד מאוד חברותי) הנושא הזה מאוד מתיש אותנו ניסינו להוריד הילוך..להתעלם אך הבנו שזה אולי דורש טיפול אשמח לשמוע לחוות דעתך? מה כדאי לעשות ולמי כדאי לפנות.... תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

דוני שלום רב, אכן יש לכם ילד נבון וחברותי, שכפי הנראה הבין שיש עניין סביב הביגוד, ושכדאי לו להתנהל בצורה מסוימת כדי להרגיש שייך ומקובל. יחד עם זאת, הוא (וגם אתם) משלמים מחיר לא פשוט בהתנהלות זו, ורצוי לסייע לו להפחית חרדה והתעסקות מיותרת סביב הבגדים. בנוסף, לא הייתי פוסלת את האפשרות של רגישות יתר לבגדים מסוימים – ניתן להתייעץ על כך עם רופא הילדים שלכם. לגבי הבגדים חשבו יחד על הגבולות הברורים שלכם בעניין זה, למשל: בוחרים בגדים בערב ולא מחליפים בבוקר שממהרים, נותנים לו לבחור משני פריטים בלבד, קונים פעם בחודש משהו אחד חדש ועוד. ברגע שמציבים גבול צריך להתמודד עם תגובת הילד ולהכיל אותה. יש להביע אמפתיה לקושי, אך להמשיך בגבול בצד עידוד רב ומיקוד בחיובי. אם קשה לכם להתמודד לבד, פנו להדרכת הורים פרטנית . בהצלחה, שירלי