פורום ייעוץ חינוכי

פורום זה נותן מענה מקצועי ומיומן להורים בשאלות וקונפילקטים מול המערכת החינוכית של הילדים - הן במערכת הפרטית והן במערכת הציבורית.

לעתים ההורים מתלבטים כיצד לנהוג מול המורה, מול הגננת או מול ביה"ס, כאשר מתעורר קושי כלשהו של הילד או של המערכת. חשיבותו של הפורום הוא במתן תשובות והדרכה להורים מגורם שאינוי מצוי בתוך המערכת, אך מבין את כלליה, חוקיה והתנהלותה.

ילדינו מבלים שעות רבות בתוך המערכת החינוכית, וחווים שלל של התמודדויות. כהורים, אנו מתלבטים בכל יום כיצד להוביל את ילדינו להיות מאושרים, עצמאיים, בריאים, אזרחים טובים, ובעלי אחריות על הבחירות בחייהם - פורום זה יעזור לכם בשילוב הנכון והמושכל בין השניים.
642 הודעות
629 תשובות מומחה

מנהל פורום ייעוץ חינוכי

13/09/2018 | 15:17 | מאת: מירב

שלום, בימים אלו אני עושה הסבה לתעודת הוראה לחינוך המיוחד ומעוניינת לאחר מכן להמשיך לתואר שני בייעוץ חינוכי, רוב המכללות דורשות ניסיון של שנתיים- שלוש בהוראה כתנאי לרישום לתואר. במכללה אחת לא דרשו ניסיון קודם , אך מפחדת כי לאחר סיום התואר אתקשה למצוא עבודה בגלל הניסיון המועט. (עד סיום התואר השני בע"ה יהיה לי ניסיון של שנתיים). האם אפשר לסמוך על מכללה שלא דורשת ניסיון למרות שהיא מוכרת וידועה לטובה? והאם נדרש מינימום של שנות ניסיון בהוראה על מנת להתקבל לתפקיד של יועצת? תודה מראש.

מירב יקרה, קבלה לעבודה כיועצת תלוי אך ורק בביקוש ובהיצע במקום מגורייך בצד כישורייך האישיים והבין-אישיים. אם בדקת היטב את המוסד החינוכי בו את רוצה ללמוד, וקיבלת המלצות, אין סיבה לא ללמוד שם. בהצלחה ושנה טובה שירלי

13/09/2018 | 19:26 | מאת: מירב

תודה רבה

שלום רב, בת בת חמש, נכנסה לראשונה לגן עיריה אחרי כמה שנים בגן פרטי - חממה. היא לא מכירה אף אחד, וגם לא ממש משתפת..אנימוצאת עצמי מודאגת ודואגת, וממנה לא מקבלת שיתוף...היא הולכת בבוקר לגן, לא בשמחה אך לא מוחה, לפעמיםמבקשתשאקח אותה מוקדם אך לא מתעקשת. נפרדת בבוקר יפה, בלי שום דרמה, אבל אני יודעת שאין לה שם אף חברה ושקשה לה ליזום...מה עושים? תודה

אימא יקרה, בתך נמצאת בגן החדש רק כמה ימים, וביניהם ישנם חגים. הילדה זקוקה לזמן להסתגל למקום החדש. יש לך ילדה טובה, שלא עושה דרמות. גם למבוגרים לוקח זמן, לעתים רב, להתרגל למקום עבודה חדש. תעזרי באורך רוח, תעודדי אותה ולאט לאט אחרי החגים תתחילו לקבוע עם חברים חדשים מפגשים אחרי הצהרים. בנוסף לכך, סמכי על צוות הגן שמיומן בקבלת ילדים חדשים ובהתרגלותם למסגרת החדשה, וסמכי על בתך שתיעזר בהם. בטוחני שבעוד כמה חודשים בכלל תשכחו שהייתה חדשה בגן. בהצלחה וכל טוב, שירלי

תודה רבה לך... אני אוהבת את סגנון הכתיבה שלך, בהצלחה בפורום.

היי , לאחרונה אני והבן זוג שלי החלטנו להפריד כוחות , כל אחד גר אצל ההורים קרוב ל 3 חודשיים. התופעה של האלימות החלה מאז שהוכנס למעון , הייתה רגיעה ותמיד היינו מסבירים לו "שאסור להרביץ " הוא היה מכה בעיקר שהיו מרימים אותו או נותנים לו נשיקה. לפני כשבוע הוא החל להיות חולה באפוטות וחשבתי כחלק מהתגובה של הכאב ובעיקר החיסכול שלו הוא קלים יותר. הוא מרביץ ללא סוף , לי ולמשפחה שלי בכל פעם שלא נשמע לו משהו או שפשוט מישהו לא " עושה מה שהוא הספיק רוצה " זה אפילו מתבטא בזה שאם יש שיר מסויים ואני שרה או מישהו אחר הוא ממש מתרכז ופשוט אלים. אני לוקחת בחשבון שכל השינויים של הילד מקשיים עליו ואני מאוד סבלנית ומסבירה כל פעם מחדש שאסור . אבל מרגיש לי 'שזה רק מחמיר ופשוט לא מבין! זה מגיע לרמת בושה שהוא מכה כל מי שבא לו. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

אימא יקרה, מדברייך עולה שכל המשפחה עוברת תהליך לא פשוט של פרידה ושל הסתגלות לחיים חדשים ואחרים. בנך המתוק עדיין פעוט קטנטן, שנמצא בתהליך של התפתחות ושל צמיחה. חלק מהתפתחות זו קשורה לתחום הרגשי והשפתי . חשוב למצוא את הדרך לתת ביטוי לרגשותיו ולתסכוליו. בנוסף, יש ללמדו לאט, לאט להעביר את הביטוי ההתנהגותי לביטויים מילוליים. זאת אומרת, כשהוא מרביץ לך על שיר שלא אוהב, לומר לו למשל: אני מבינה שהשיר לא מוצא חן בענייך, אבל לא נעים לי שאתה מרביץ. אתה רוצה להגיד לי - אימא אני לא אוהבת את השיר, תחליפי אותי. דרך זו יוצרת מודלינג של התנהגות רצויה. כמו כן, רצוי לשים דגש על הדברים הטובים שהוא עושה ולעודד אותו שם. בכל מקרה אני ממליצה לפנות להדרכת הורים לעזרה רחבה ומדויקת יותר. בהצלחה וכל טוב שירלי

12/05/2018 | 22:54 | מאת: רנא

היי בני הקטן בן 5 הוא מאוד מקנאה מאחיין שלי בן ה2 אין דודה שלא אוהבת אחיין אבל אני לא מגזימה כי מרגישה שבני מקנאה והקנאה שלו מתבטאת בתוקפנות. האחיין הוא הכי קטן במשפחה אחרי בני והוא זוכה בהרבה תשומת לב מכולם כי הוא קטן ומאוד חמוד אבל בני מרביץ לו הרבה וזה לא נעים לכולם איך אני יכולה להפחית או לפתור את הבעיה הזאת אני לפעמים מפחדת שירביץ לו חזק ויעשה לו נזק. אני חייבת לציין שבני בגן ילד טוב ובחיים לא קיבלתי עליו תלונה מהגננות למשך 5 שנים מה עליי לעשות כששניהם נפגשים?

רנא שלום, מאוד ריגש אותי לקרוא עד כמה את רואה את הקושי ואת המצוקה שלך בנך. יחד עם זאת חשוב לא לחזק אצלו את המסכנות ואת האומללות. כדאי לחזק את הדברים הטובים שלו, וכשהם נפגשים לתת לו מקום של הילד הבוגר והאחראי. למשל: ללמד את האחיין משחק שהוא יודע. אם ירגיש נוח ובעל ערך לא ירגיש צורך להרביץ. בהצלחה, שירלי

29/01/2018 | 11:57 | מאת: עינת

שלום לך, בתי בת 9.5 ילדה חכמה שמחה אנרגטית וספורטיבית . יש לה חברות יש פעילויות . מטיבעה אוהבת להיות בפעילות תמיד אבל יכולה גם להעסיק את עצמה .בדקנו ואין לה הפרעת קשב . הבעיה העיקרית איתה זה קושי בדחיית סיפוקים אם לא מרשים כרגע משהו או דוחים זה יגרום לכעס עצבים וריבים. זה מתבטא גם באוכל וברצון לממתק זה מתבטא בריב עם אחותה שגדולה ממנה בשנתים על כל דבר . זה גורר אותנו כל פעם לעונשים והגבלות ומעכיר את האווירה ואני לא יודעת מה לעשות אני דואגת לעתידה. איך ללמד אותה לחכות ולהתאפק בלי להכנס למריבות . גם היא יוצאת מתוסכלת כשלא מצליחה לעצור את עצמה . אודה לעזרה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, נראה שדחיית סיפוקים והתנהגותה אולי קשורה בגבולות ובמערכת יחסים עמכם. כדאי לפנות להדרכת הורים פרטנית לקבלת כלים להתמודד עמה ללא עונשים ובאווירה טובה. בהצלחה שירלי

18/10/2017 | 13:58 | מאת: קבלת ביקורת

הנכד שלי בן 7, ילד מאד נבון וסקרן. קשה לו לקבל ביקורת. הוא מגיב בבקשה לא לדבר על העניין שנית. בחוג שחיה למשל, פרץ בבכי מר כי המדריך העיר לו. (וזה נעשה ממש בעדינות ונימוס) מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, איני מכירה הרבה אנשים, אשר נהנים מביקורת. ילדים רוצים שנקבל ושנאהב אותם כמו שהם. על-כן חשוב לשים מוקד על כוחותיו ומעלותיו של הילד. לגבי דעה או ביקורת אולי תשאלו אותו האם הוא רוצה לשמוע מה יש לאחרים לומר. יחד עם זאת, לא הייתי עושה עניין גדול מתגובתו לביקורת. מותר לו להגיב, להיות בתסכול ובחוסר שביעות רצון. כשהוא מתפרץ היעזרו לו ללמוד להירגע, כאשר יש דבר מה שלא מוצא חן בעיניו. בהצלחה, שירלי

02/10/2017 | 18:04 | מאת: BABO

שלום, אני אב לנער בן 15.5 שהצחיל השנה את כיתה י'. הנער חריף לגילו, התחיל במגמת פיסיקה (5יח) מתמטיקה (5יח) ואנגלית (10 יח). לאחרונה מתלונןן שמבזבז את זמנו בבית הספר ומבקש למצו לו דרך אחרת להשלים את לימודיו ללא "בזבוז" זמן על חומר שלא ישתמש בו. כמובן שקיימתנו שיחות בנושא כשאני מציף את ייתרונותבית הספר אך נראה שתסכולו לא פוחת. עצה?

שלום רב, אכן נשמע שיש לך ילד חכם בעל יכולות טובות. מסכימה שיש יתרונות רבים למסגרת בית הספר בעיקר מהפן החברתי שחשוב כל כך בגיל זה. לא מובן מאליו בעיני, שבנך משתף אותך בתסכוליו ומבקש עזרה. על-כן יש צורך לחשוב היטב, כיצד לסייע לו. ראשית, יש מקום לקבוע פגישה עם צוות ביה"ס שיכלול: מחנך/ת, יועץ/ת, מנהל/ת ופסיכולוג/ית ביה"ס. בפגישה זו יש להציף את הקושי ולחשוב יחד האם יש מענה בעבורו במסגרת הנוכחית. במידה ואין, שיסייעו בפתרונות יצירתיים, למשל: בתי ספר לתלמידים מחוננים או בתי ספר פרטיים. בכל מקרה חשוב לשמוע לתסכולו ולעזור לו כמה שניתן. בהצלחה וחג שמח, שירלי

30/09/2017 | 22:40 | מאת: adi

יש לי 2 אחייניות שהן בנות 3 ו-7. ביום שישי האחרון הן אמרו שהן לא רוצות להגיע לגיל זקנה. בת ה-3 אומרת שהזקנים מפחידים. שאלתי אותה אם סבתא רבא שלה מפחידה והיא אמרה שהיא מאוד אוהבת אותה. הולכת לגן. מחלקת עם אחרים משחקים. בת ה-7 חגגה לפני שבוע יומולדת. ואמרה שזיקנה זה לא כיף. אמרתי לה שזה מאוד כיף שיש נינים ונכדים. ויש זקנים שמאוד פעילים. נכון, בדרך כלל מאוד קשה להם אבל הם מאוד תורמים למשפחה. יש להן 2 סבתא רבא וסבא רבא אחד. הם מתראות איתם הרבה. עוד שאלה לגבי בת ה-3. היא יודעת שאני אחות של אבא שלה. היא שאלה אותי איפה ההורים שלי (הם נפטרו) לא ידעתי מה לענות לה. מה עונים במקרה כזה? בתודה מראש, עדי

שלום רב, נחמד לשמוע עד כמה את קשורה ומסורה לאחייניות שלך - מחמם את הלב. לגבי הזקנים - ענית להן תשובה יפה מאוד. בנוסף, ניתן לומר להן שיש להן עוד הרבה מאוד שנים עד שיגיעו לזקנה. לגבי הורייך - אני חושבת שצריך לומר להן את האמת מבלי להפחיד אותן. סבא וסבתא נפטרו, אך אנחנו כאן עוד שנים רבות להיות אתכן יחד. בהצלחה, שירלי

30/09/2017 | 19:21 | מאת: רנין

היי יש לי ילד בן 4 לאחרונה עושה תנועה מדאיגה אותי הוא מחזיק את איבר מינו מעל הבגדים ורוקד כשהוא מבליט אותו קדימה וצוחק עושה זאת מול אח שלו והיום מול חברים קטנים. עשה זאת כמה פעמים אך כנראה שהתגובות שלי לא עוצרות את הפעולה הזאת?? אני בפעם ראשונה הסברתי וקראנו ביחד סיפור על גוף הילד אבל בגלל שזה חוזר על עצמו מצאתי את עצמי מגיבה בעצבים והוא רק צוחק לי פרצוף החלטתי להעניש אותו אך לא יודעת אם אני מגיבה נכון ואיך בגלל צריכה להגיב במקרה כזה???

שלום רב, ילדים בגילו של בנך מגלים סקרנות לגבי המין שלהם. זהו תהליך טבעי ונפוץ. יש צורך לאפשר לו את המידע, ולהיעזר בספרות שתואמת את גילו. יחד עם זאת נראה שבנך מצא דרך להקניט אותך ואת סביבתו בעזרת מחוות גופניות. חשוב לא לתת לכך תשומת לב מיותרת. ברגע שהוא נוהג בצורה שאינה הולמת, יש להרחיק אותו מקהל, ולאפשר לו דרכים נוספות שבהן הוא מביע רגשות וכעס. לדוגמה: אני מבינה שאתה כועס. אתה יכול להגיד לנו שאתה כועס ונבין אותך. במה אני יכולה לעזור לך? בנוסף, חשוב לערוך עמו שיחה לגבי פרטיות הגוף. יש אפשרות להתייעץ על כך עם גננת או עם פסיכולוגית הגן. בהצלחה שירלי

13/09/2017 | 10:02 | מאת: לא חשוב

שלום אני סטודנטית לתואר שני בייעוץ חינוכי עם התמחות בילדים עם צרכים מיוחדים, מה תהיה לי אפשרות העבודה לאחר סיום התואר האם זה בכל מסגרת חינוכית ולכל הדרגים או רק למסגרות מיוחדות כמו בתי ספר לחינוך מיוחד. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

סטודנטית יקרה, ללימוד החינוך המיוחד יש ערך רב מאוד במסגרות החינוך - הן החינוך הרגיל והן החינוך המיוחד. ישנם בתי ספר רבים בחינוך הרגיל בעלי כיתות קטנות - לקויות למידה או תקשורתיות. כך שנראה שתוכלי לעבוד היכן שתבחרי לעבוד. בהצלחה ושנה טובה שירלי

אשמח לשמוע איפה את לומדת את התואר הזה. מעניין אותי ולא ראיתי בשום מקום. תודה ריקי

אוניברסיטת תל אביב

תודה רבה! רחוק לי לצערי.

01/09/2017 | 12:22 | מאת: שירי

בני כמעט בן 5. ילד יחיד. אני יחידנית. לאחרונה הילד ממש מתחנן שאפגיש אותו עם ילדים מהגן. אני עצמי לא טיפוס חברותי במיוחד, ובגילו, החברויות והמפגשים תלויים גם ביחסים שלי עם האמהות. בתחילה זה די הצליח, והוא התארח הרבה. אבל לאחרונה היוזמות שלי לא מצליחות להפגיש. הצעתי להזמין אלינו הבייתה, ואני נתקלת בסירובים והתחמקויות חוזרות ונשנות. כואב לי על הילד והבדידות שלו. אני חושבת שזה אולי בגללי, ואולי כי פשוט לאנשים יש את המשפחות שלהם והם לא זקוקים לחברת ילדים אחרים. מתחקירים שעשיתי, הוא לא מתנהג בפראות יוצאת דופן עם הילדים. מריבות מידי פעם הם משהו טבעי. בקיצור, איני יודעת איך לנהוג. מחכה שיגדל ויצור את הקשרים החברתיים שלו לבד שלא תלוי בי. מה לעשות?

שירי שלום, מסכימה אתך שילדים זקוקים לחברת ילדים גם בשעות אחר הצהריים. כשהילדים צעירים, תפקידם של ההורים לסייע להם בכך, גם אם הדבר פחות מתאים להורה. בנך כבר בגיל שבו הוא יכול להישאר אצל חבר למשך שעה ללא הנוכחות שלך. אל תתייאשי, המשיכי לנסות להזמין חברים מהגן לביתכם, ועזרי לבנך להתקשר לחברים ולבקש לבוא אליהם. בנוסף, ניתן לרשום את הילד לחוג, שבו יכיר ילדים נוספים. נחמד להתארח אחרי החוג ולבלות עוד זמן יחד עם חבר. בטוחני שאם תמשיכי לעזור לו בתקשורת המוקדמת עם חברים, הוא ירכוש מיומנות זו ויזמין באופן עצמאי, כשיגדל. בהצלחה ושנה טובה, שירלי

תודה שירלי. הבעיה לא בבן שלי. הוא יכול להשאר לבד אצל אחרים. הבעיה בהורים של הילדים האחרים. או שלא משחררים אותם לבוא אלינו לבד, או שכל הזמן ״עסוקים״ ולא מאפשרים מפגש. לתאם היום מפגש משחק עם הילדים, זה כמו לתאם פגישת עסקים או דייט :-). מבעס אך זה המצב.

31/08/2017 | 21:50 | מאת: אביגיל

שלום אני שוקלת ללכת ללמוד תואר שני בייעוץ חינוכי ורציתי לדעת מה השכר במקצוע הזה וכן רציתי לדעת אם יש מכללות/אוניברסיטאות שמקבלות ללא תעודת הוראה? תודה.

שלום רב, השכר של יועץ החינוכי מאוד תלוי בגורמים נוספים כמו: ותק או שעות הוראה. לגבי מכללות את צריכה לבדוק את תנאי העסקה של אותו מקום מסוים. לפי דעתי, זו הדרישה הבסיסית. בהצלחה

07/06/2017 | 11:19 | מאת: לביבה

אני עוסה תואר ראשון בחיונוך וחברה אבל אני לא בלי לעבוד מורה איך אני יכול לעבודי במשרדים של משרד היחנוך

שלום רב, את צריכה לפנות ישירות למשרד החינוך או לחפש משרות פנויות דרך דרושים. בהצלחה

28/03/2017 | 05:58 | מאת: אודליה

שלום, יש לי שני ילדים, בן בגיל 8 ובת בגיל 6. מעבר לעובדה שהם לא מסתדרים בכלל, בלשון המעטה, אני נתקלת לאחרונה בקושי רב וחסרת כלים בהתמודדות מולם. הילדה התחילה להתחצף לאחרונה בטון הדיבור שלה לבקשות שלי. הילד לא מפסיק להתחכם ולהתסיס את אחותו. לצאת עם שניהם לטיול פשוט בחוץ, זה סיוט ולא הנאה והדבר שהכי מתיש זה הבקשות החוזרות ונשנות לדברים שצריך לעשות. זה פשוט כמו לדבר לקירות. אין מענה. אני מוצאת את עצמי כל כך עצבנית במהלך היום שאני ובעלי לא נהנים מהגידול שלהם. אנחנו רוב הזמן כועסים ומענישים וכבר נגמרו לנו הרעיונות לעונשים. בדרך כלל זה מתבטא בהפחתת זמן צפיה בטלויזיה או זמן מחשב. או קיזוז מהדמי כיס. שאלה הדברים שהכי קשה להם לוותר ולכן גם חשבנו שיגרום לשינוי, אבל כלום! כל יום הכל חוזר על עצמו שוב ושוב. כשאני נאלצת להשאיר אותם לפעמים אחה"צ עם אמא שלי, אני תמיד מתאכזבת לשמוע כמה הם רבו ולא הקשיבו לה. ואז אני מסתובבת בתחושה שכשלתי בתפקידי כאמא. כי אני באמת אחת שמאוד מעורבת בחיי הילדים, קראתי כמה ספרים בנושא חינוך ילדים ואני מצפה מעצמי לדעת לעמוד בפני האתגרים שהילדים מציבים לי. חשוב לי לציין שלא מדובר בילדים מופרעים עם בעיות. ותמיד אני מקבלת מחמאות מהסביבה על כך שיש לי ילדים טובים ומחונכים. אני גם רואה אותם בהשוואה לילדים אחרים וניתן לראות את ההבדל לטובה. אבל ההתנהלות מולם בבית היא קשה. אני כל הזמן כועסת, דורשת ומבקשת וזה כאילו עובר לידם. אני יודעת שזאת טעות לעשות לילדים הרצאות, וכשאני קולטת שאני עושה את זה, אני מיד עוצרת. ובכל זאת, יש דברים שהייתי רוצה לשנות ולשפר כמו התנהגות יותר מכובדת ומנומסת סביב השולחן, יותר צניעות בנושאי השיחה ביניהם (אני שומעת לפעמים מילים שאני לא אוהבת. לא קללות חלילה), יותר כבוד להורים, יותר מוטיבציה לעזור המטלות הבית. אשמח לקבל עצה או שתיים מה באפשרותי לעשות על מנת לשפר את האווירה בבית ולהתייבש להנות מהילדים שלי!

אודליה יקרה, נשמע שאת אמא טובה, שרוצה באווירה טובה ונעימה בבית. בטוחני שיש לך ילדים טובים. אולי את אמא קצת יותר מידי טובה ? כלומר, נראה שהילדים בודקים מולך את הגבולות של מה מותר ומה אסור, והם יודעים שאמא תוותר. רק במקרים שהם ממש עוברים גבול מבחינתך את מענישה, אך נשארת עם ייסורי המצפון והתסכול. בנוסף, טוב שיש לך אמא שעוזרת לך עם הילדים, אך אולי את מרגישה ,שגם היא אינה שבעת רצון מההתנהגות של ילדייך. במקרה זה כדאי לפנות להדרכת הורים בה תקבלי כלים שימושיים לחינוך. בהצלחה וחג שמח, שירלי

16/02/2017 | 22:15 | מאת: אני

היי ממש חסרת אונים. בני עלה השנה לכיתה א'. והוא השתלב יפה מאוד לומד טוב מאוד. אך יש בעיה הוא לא מקבל סמכות. סף התסכול שלו נמוך. מתרגז לא מוכן לתקן אם צריך בספר, אומר למחנכת " לא בא לי"..."לא רוצה להיכנס לכיתה" משתמש לעיתים באלימות למרות שהוא הילד השלישי אצלי מתןך ארבעה הוא ילד שקט, ומסתגל לכל מקום, גם המחנכת אומרת שהוא ילד טוב אך כשטיפה מרגיזים או מדברים אליו הוא מתפרץ ושובר אתת הכלים. אגב- בבית הוא לא מתנהג כך... אני ממש אובדת עצות על סף... התקשרו מבית הספר שהוא התפרע בשיעור ולא הסכים להיכנס לכיתה, ביקשה המחנכת שאבוא לקחת אותו הוא השתמש באלימות מול חבריו והתפרע בשיעור. מה את מציעה? אני ממש לא יודעת למי ומה לעשות לא רוצה שיהיה לו שם של "ילד רע" ואני לא בעד להעניש ולהשעות אותו בשיעורים. הסברנו לו שיש בבית הספר כללים וחוקים כמו בבית והמורה היא כמו אבא ואימא בבית הספר עבורו יש לכבד אותה ולהקשיב לה. הוא אומר לה:" לא בא לי..." מה את מציעה? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

אימא יקרה, אכן נראה שלבן המתוק שלך קשה להסתגל למערכת . צריך לערוך בירור מקיף, ולסייע לו בכל מה שניתן, כדי שלא יכנס למעגל של כישלונות ושל תיוגים .בעבורכם , ממליצה על הדרכת הורים וליווי של התהליך. לגבי הילד- קודם כל בדקו האם יש דבר מה שמפריע לו בסביבתו, שלא נתתם את הדעת לכך. בקשו ישיבה בבית הספר והתייעצו עם הצוות. שמעו מה יש להם להמליץ. ניתן גם לבדוק הפרעת קשב אצל נוירולוג או אצל פסיכיאטר (שיכול לערוך אבחנה מבדלת יותר משמעותית). אין שוב סיבה שהילד הטוב שלך ירגיש "ילד רע". עזרו לו וטובה שעה אחת קודם - בהצלחה שירלי

24/01/2017 | 09:45 | מאת: גלית

שלום, שאלתי היא קצת שונה שכן אני פונה בשאלה שיתור קשורה לתחום הקריירה. אני בוגרת תואר ראשון בקרימינולגיה ותואר שני בייעוץ חינוכי עם נסיון רב בעבודה עם בני נוער. אינני עוסקת כיום בתחום הייעוץ ואין לי תעודת הוראה- אינני מעוניינת להיות חלק ממערכת החינוך הפורמלית- משרד החינוך. חושקת ושואפת בעתיד לעבוד באופן פרטני עם בני נוער- הכוונה ייעוץ וליווי מתבגרים והוריהם בגיל הכה מורכב רצוף ההחלטות והשינויים. הייתי שמחה לקבל ממך עצה לדרך לאן עליי "לכוון" כתחום הלימודים הבא שיעשיר את יכולותיי ויעזור לי בעתי להתקדם אל עבר המטרה- הטיפול האישי. תודה :)

שלום רב, את בהחלט יכולה להשתלב בתחום הטיפול. ממליצה לך לפנות למכון אדלר. במכון יש לימודים הקשורים בהורות ומסלולים משמעותיים של פסיכותראפיה ממוקדת או טיפול משפחתי. אלו כוללים התנסות ופרקטיקה נרחבת. כך תוכלי לשלב בין הידע הלימודי שלך לטיפול משמעותי ורציני. בהצלחה, שירלי

תודה רבה!

היי,הבן שלנו בן שנתיים. מפותח מאוד לגילו,חברותי ופעלתן. הגננת הסבה את תשומת ליבי לכך שלאחרונה הוא נוהג לחפש שיערות ברצפה,ללפף אותם סביב המוצץ הרבה זמן,ממש מתעסק בזה ואז מכניס לפה את המוצץ עם השיער. הוא מכוון מטרה בעניין ואחרי שמנקים לו את המוצץ הוא לעתים ממשיך לחפש שיערות כדי לשוב על הפעולה. לאחרונה הוא גם נהיה מסודר יותר,מקפיד יותר על סדר-שם דברים בדיו1 במקום ורוצה למשל שאסובב לו את הסביבון בדיוק בנקודה מסוימת בשטיח, אוהב פעולות חוזרות ודברים לא מסודרים או שאינו רגיל אליהם מפריעים לו ומתחיל יותר להתעסק גם בסידור חפצים(עודדתי אותו להיות מסודר יותר כי הוא מאוד מבולגן אז לא יודעת אם קשור לזה),לכלוך מפריע לו יותא מבעבר,פתאום שם לב לפרטים קטנים שקשורים לסדר וניקיון ונהיה מאוד קפדן בעניין. מעבר לזה הוא משחק ומתנהג כרגיל רוב הזמן. הגננת ייעצה לפנות לאיש מקצוע. ממה יכולה לנבוע התופעה הזו עם עניין השיער?מה ניתן לעשות ועם מי ניתן להתייעץ?

שלום רב , על מנת לברר את העניין ,יש לפנות בהקדם לרופא הילדים ולהתיעץ עימו. צריך להכיר את הילד היטב ולהבין את המצבים לעומק. בכל מקרה כדאי לערוך בירור. בהצלחה, שירלי

21/12/2016 | 08:51 | מאת: שיר

שירלי שלום, ביתי, בת שנה וארבע. חברותית ומקסימה. היא נמצאת בגן ומאוד אוהבים אותה וגם לה כיף לבוא לגן. כשהיא נוגעת בדברים מסוכנים כמו גז, חשמל אני מסתכלת עליה ואומרת לה בטון קצת תקיך שזה אסור ואני לא מרשה. זה יכול לפגוע בה. היא בתגובה הולכת לחדר עם הראש למטה ונעמדת שם וכשאני נכנסת לחדר, היא יוצאת משם. אחרי כמה שניות באה ומחבקת אותי. גם היום בבוקר, כעסתי על שלא נתנה לי להחליף חיתול והייתי מאוד בלחץ לצגת לכיוון הגן, היא ראתה שאני קצת עצבנית והיא התכנסה בתוך עצמה וממש לא הגיבה אליי. גם כששמתי אותה בגן ונישקתי אותה ואמרתי ביי היא הורידה את הראש ועדיים כעסה. עשתה לי מעין פרצוף. יש לציין שמאוד כיף לנו ביחד ואני הדמות העיקרית שלה, אבל כשאני רוצה להציב לה גבולות היא לא בוכה או צועקת אלא מתכנסת בתוך עצמה ולוקח לה הרבה זמן עד ש"סולחת" לי. כיצד עליי לנהוג?

לקריאה נוספת והעמקה

שיר שלום רב, יש לך בת מאוד נבונה, שהבינה מהר מאוד שקשה לך לראות אותה לא מאושרת ובתסכול. מה המטרה שלה בהתנהגות זו? חלק מהתפקיד שלנו כהורים הוא ללמד את ילדינו מה מותר ומה אסור. גבולות אלו באים בניגוד למה ש"בא" לה לעשות, ולכן היא מראה לך היטב שהיא עצובה. גבולות עוזרים לילד להרגיש ביטחון ומוגנות – יש מי ששומר עלי עכשיו ובעתיד אדע לשמור על עצמי. העבודה שלך היא להבין שאת עושה את תפקידך האימהי נאמנה. בלי ייסורי מצפון ובלי רגשות אשמה. לבתך מותר להיות עצובה או כועסת או לא מאושרת. רגשות אלו יעברו במהרה, אם לא תתני לכך הרבה מקום ותשומת לב. את אימא טובה . נקודה. גם עם הראש המורכן והפרצוף של בתך. את עושה את הדבר הנכון ואינך זקוקה לסליחתה. בהצלחה, שירלי

שיר שלום רב, יש לך בת מאוד נבונה, שהבינה מהר מאוד שקשה לך לראות אותה לא מאושרת ובתסכול. מה המטרה שלה בהתנהגות זו? חלק מהתפקיד שלנו כהורים הוא ללמד את ילדינו מה מותר ומה אסור. גבולות אלו באים בניגוד למה ש"בא" לה לעשות, ולכן היא מראה לך היטב שהיא עצובה. גבולות עוזרים לילד להרגיש ביטחון ומוגנות – יש מי ששומר עלי עכשיו ובעתיד אדע לשמור על עצמי. העבודה שלך היא להבין שאת עושה את תפקידך האימהי נאמנה. בלי ייסורי מצפון ובלי רגשות אשמה. לבתך מותר להיות עצובה או כועסת או לא מאושרת. רגשות אלו יעברו במהרה, אם לא תתני לכך הרבה מקום ותשומת לב. את אימא טובה . נקודה. גם עם הראש המורכן והפרצוף של בתך. את עושה את הדבר הנכון ואינך זקוקה לסליחתה. בהצלחה, שירלי

11/12/2016 | 23:43 | מאת: מרינה

שלום. הילד שלי ב22.12 בן 4 והוא השני שלי... הוא ילד מקסים שיודע להגיד אני אוהב אותך ולחבק וכשאני איתו הכל בדרך כלל נורא בסדר אבל אני כל יום מקבלת תלונות מהגננת ועכשיו התחלתי מההורים בגן על זה שהוא נושך מחבק כל כך חזק שאפילו חונק מרביץ מושך בשער.... וזה תיאור מינימלי.... לפעמים אני חושבת שהוא נהנה להכאיב או להעליב במילים או לא משנה במה.... כשמנסים לדבר איתו הוא מדבר על משהו אחר כשמנסים להסביר לו בכל כועס שזה לא בסדר הוא צועק בעצבים אההההה... הוא לא מקשיב לשום הטפה לפעמים גם אני מתקשה להבין אם הוא מבין אותי...אני חייבת לציין שהוא עדיין לא מדבר הכי מושלם הוא חי על שתי שפות, וגם הגשתי את כל הטפסים לאיבחון לפי המלצת הגננת.... אני משתדלת לא לצעוק עליו בכלל אלא להסביר מליון פעם ולדרבן עם מתנות אבל אני מרגישה כך כך חסרת אונים כי זה פשוטלא משתפר.... מאוד אודה לאיזה שהיא המלצה, ייעוץ.

לקריאה נוספת והעמקה

מרינה שלום רב, נראה שלילד המתוק שלך יש אכן קושי, ולכן הוא מתנהג כך - הוא מבקש עזרה בדרך זו. יכול להיות שהוא מתוסכל מקשיי הדיבור שלו. דרבני את הפסיכולוגית לסיים את האבחון בהקדם. כך תוכלי לדעת ולהתמקד טוב יותר בטיפול, למשל: האם הוא זקוק לקלינאית תקשורת או אולי לגן שפתי או כל טיפול אחר. מאוד מתסכל להיות לא מובן. בנוסף, ניתן לפנות להתפתחות הילד לגבי ההיבטים של הויסות החושי, ולאפשר לו עזרה דרך קופת חולים. בנוסף לכך, חשוב שתקבלי הדרכת הורים שתקל עליו ועלייך. בהצלחה, שירלי

אז ככה: יש לי 2 אחייניות. הבכורה בת 6, בכיתה א'. השבוע לימדו אותם על רצח רבין יודעת שהוא נורה ושאלה שאלות בעיקר טכניות כמו: איך הכדור מתפוצץ בגוף? מה מהלך הכדור? וכל מיני כאלה שאלות, כאילו היא חוקרת מנוסה במשטרה או בשב"כ. לי יש תחושה שהם עכשיו יותר חשופים לעולם ויותר קשה לנו המבוגרים מסביבה להגן עליהם. היא עברה את צוק איתן (גרים במרכז). מדובר בילדה שמאוד בוגרת לגילה ועוזרת בבית, בעיקר במטבח. היא גם חברותית . גם האחות הקטנה מבקשת לעזור בבית. בת שנתיים. אבל בגן שלה לא ממש מדברים על דברים כאלה מטבע הדברים. אני חוששת שהקטנה שומעת. האם אני צודקת בתחשה שלי שהם יותר חשופים למידע בבית הספר?

עדי יקרה שלום רב, מסכימה אתך שהחשיפה למידע מאוד רחבה, חושפנית ולעתים אף אגרסיבית. התפקיד של המבוגרים בעולמם של הילדים הוא ליצור סדר והגיון במידע הרב אליו הם נחשפים. ישנם גם דברים שבהחלט ניתן לומר: הנושא הזה אינו מתאים לגיל שלך. כשתגדל אסביר לך. למשל, היא צריכה לדעת שאדם אשר נפצע מירייה עלול למות או להיפצע. הדיוק של מה בדיוק הכדור עושה לגוף אינו מתאים לגילה. בהצלחה, שירלי

21/09/2016 | 18:15 | מאת: ממ

ביני לבן בני בן 17 יש המון חיכוכים , החיכוכים הם בעיקר בנושאים כספיים,אני לא חושבת שצריך כל הזמן לתת ולתת בעוד שהוא עובד(מטייל עם כלבים) ויש לו חשבון בנק בו יש סכום מכובד. אנו גרים בסביבה בה מסתכלים על לבוש/ הנעלה מותגים . לפני שבוע חגגנו יומהולדת במסעדה יוקרתית כל המשפחה(אנו 4 נפשות)כעת הוא רוצה/מבקש לנסוע לחופשת סופש עם אביו כמתנת יומהולדת. אני מסרבת ומכאן התחיל/ממשיך כל הבלגן. היינו בקיץ ב3 נופשים שונים בארץ ישנן עוד הוצאות לא מעטות ואני לא חושבת שהנסיעה לסופש כרגע באה בחשבון כי זה גם כן הוצאה. פרט לנושא הכספי עולה בעיה נוספת הילד מסתובב כל אחהצ מחוץ לבית לא מיידע היכן הוא,לא עונה לשיחות /הודעותחוזר הביתה קרוב ל21-22 אחרי שהיה 4-5 שע בחוץ. לשאלתי איפה היית ?מקבלת תשובה מה אכפת לך ,הייתי איפה שהייתי ,אין לך מה לדאג וכו.. בעלי אומר לא לשאול כיוון שסומך עליו שלא מסבכך..אך אינני מקבלת את זה. להעלם ולא לומר בכלל איפה את מדאיג. אשמח לעצות... תודה

אימא יקרה, מאוד מתסכל לתת לבנך את כל הטוב שבעולם ולקבל יחס מזלזל ומעליב. נראה שבנך חי בתחושה שהכל מגיע לו, שכולם צריכים לשרת אותו ובמידה וצרכיו אינם נענים הוא כועס. במילים אחרות אולי הוא מפונק ? מצד אחר , הוא כבר "ילד גדול", אך מן הצד השני הוא גר בביתך וצריך לעדכן אותך היכן הוא נמצא. ממליצה לכם בחום לפנות להדרכת הורים . בהצלחה ושנה טוב, שירלי

16/09/2016 | 00:13 | מאת: רונית

שלום רב, בני בכתה ד, שנה שניה עם אותה מחנכת וממש לא מחבב אותה. מתלונן רבות על יחס לא נעים כלפיו (כעס, הענשה וכו). המורה ואני ביחד רוצות לחזק את הקשר בינהם ולא כל כך יודעות איך לעשות זאת. מחפשת רעיון למשהו שיהיה אישי רק בינהם, רק שלהם, שירגיש קצת יותר נעים בשיעורים איתה ושרגשותיו יהיו טובים יותר.

לקריאה נוספת והעמקה

רונית שלום רב, בנייה וחיזוק של קשר נעשה בדרך הדרגתית תוך בנייה של אמון הדדי. משהו חד פעמי לא יעשה את העבודה. מעריכה את המורה בעלת המוטיבציה לשיפור הקשר, דבר זה אינו מובן מאליו, למרות שכך צריך להיות. הדרך לחיזוק הקשר הוא במחוות הקטנות שהמורה תייצר מול בנך, למשל: מילה טוב, הודעת וואטסאפ אלייך על התנהגות חיובית, מגע נעים (ליטוף בראש או ביד), מתן תפקידים מעצימים ושיחה אישית. ברגע שבנך ירגיש שהיא "רואה אותו" יבנה האמון. יחד עם זאת, יש לעשות עבודה עם בנך , ולראות כיצד הוא לוקח אחריות על הקשר, ומה הוא עושה כדי שיהיה להם יותר טוב, למשל: משתדל לא לפטפט בשיעור, להכין שיעורים, לעזור בכיתה ועוד. בהצלחה ושנה טובה שירלי

27/10/2016 | 00:45 | מאת: ענבר

רונית שלום, האם ביררת עם המורה מדוע היא כועסת עליו ומענישה? האם היא יכולה למצוא דרכים חינוכיות אחרות כדי לחנך אותו? במקביל, אם את תשדרי יחס חיובי שאת מקבלת את המורה זה ישפיע גם עליו. בניית אמון בין שני צדדים זה תהליך הדורש נחישות וסבלנות. בהצלחה!

20/08/2016 | 10:28 | מאת: דוני

שלום רב בני בן ה4.5 ילד מאוד חברותי, חכם פיכח ואנרגטי לפני כשנה כשעלה לטרום טרום חובה התחילה אצלו תופעה מאוד מוזרה..התעסקות ואובססיה אחרי לבוש ובגדים. (מדובר בילד שיש לו שפע של בגדים ומבחר כך שזה לא נובע ממחסור) בהתחלה חשבנו שהוא מבקש להתלבש בבגדים מסויימים כי הוא רואה בגן ילדים גדולים ממנו ומנסה לחקות אותם ולהיכנס לחבורה אז שיתפנו פעולה ועודדנו את המצב..פשוט זרמנו כשביקש ללבוש לגן בגד או נעל מסויימת. כי רצינו שישתלב במסגרת החדשה. אך לאט לאט התחלנו להבין שכנראה יש פה בעיה הוא פשוט כל הזמן עסוק בלבוש שלו מהרגע שהוא קם בבוקר רץ לארון הבגדים ורוצה ללבוש x בגד... לעיתים אנחנו מבינים שהוא רואה בבגד מסויים שהוא לובש חוזקה למשל בגד עם כפתור בחולצה נותן לו יותר כוח. דוגמא נוספת היא כשאנו הולכים ופוגשים חברים הוא לאחר מכן מבקש להתלבש כמו שהם התלבשו או שנקנה לו גם כמו של החבר... אם אנחנו לא משגיחים הוא יכול להחליף בגדים כל הזמן....או להמציא שקרים שפתאום החולצה עוקצת אותו כי הוא רוצה ללבוש משהו אחר. ממש מרגיש שהוא מנסה להתאים את עצמו למצבים מסויימים כדי שלא יהיה חריג...(למרות שהוא ילד מאוד חברותי) הנושא הזה מאוד מתיש אותנו ניסינו להוריד הילוך..להתעלם אך הבנו שזה אולי דורש טיפול אשמח לשמוע לחוות דעתך? מה כדאי לעשות ולמי כדאי לפנות.... תודה רבה

דוני שלום רב, אכן יש לכם ילד נבון וחברותי, שכפי הנראה הבין שיש עניין סביב הביגוד, ושכדאי לו להתנהל בצורה מסוימת כדי להרגיש שייך ומקובל. יחד עם זאת, הוא (וגם אתם) משלמים מחיר לא פשוט בהתנהלות זו, ורצוי לסייע לו להפחית חרדה והתעסקות מיותרת סביב הבגדים. בנוסף, לא הייתי פוסלת את האפשרות של רגישות יתר לבגדים מסוימים – ניתן להתייעץ על כך עם רופא הילדים שלכם. לגבי הבגדים חשבו יחד על הגבולות הברורים שלכם בעניין זה, למשל: בוחרים בגדים בערב ולא מחליפים בבוקר שממהרים, נותנים לו לבחור משני פריטים בלבד, קונים פעם בחודש משהו אחד חדש ועוד. ברגע שמציבים גבול צריך להתמודד עם תגובת הילד ולהכיל אותה. יש להביע אמפתיה לקושי, אך להמשיך בגבול בצד עידוד רב ומיקוד בחיובי. אם קשה לכם להתמודד לבד, פנו להדרכת הורים פרטנית . בהצלחה, שירלי

18/08/2016 | 14:09 | מאת: נתלי

הוזמתי לריאיוןן למשרת יועץ חינוכי בבית ספר תיכון אני יכולה בבקשה לדעת על מה הם ישאלו אותי בריאיון??

נתלי שלום רב, לכל מנהל יש את "האני מאמין" שלו ואת הדרך החינוכית הייחודית לבית ספרו. אין שאלון קבוע וידוע מראש. חשוב שתגיעי עם "אני מאמין" משלך - כיצד את רואה את תפקיד היועצת בבית הספר? מה תהיה תרומתך לבית הספר בקשר עם -התלמידים, ההורים, המורים, ההנהלה וגורמי חוץ? תראי מה מתאים לך, והאם הדרך של בית הספר יכולה להתאים לגישתך. בהצלחה, שירלי

29/07/2016 | 10:54 | מאת: גל

שלום, בתי בת שנתיים וחצי ואמורה לעלות לגן עירייה בספטמבר הקרוב (היא ילידת סוף 2013) הימים האחרונים עלו בי ספקות לגבי המוכנות שלה מאחר והיא עדיין לא גמולה מהטיטול והדיבור שלה לא ברור לחלוטין (אובחן שיש לה נוזלים באוזן שמאל שמפחיתים את השמיעה והיא אמורה להתחיל טיפול בקרוב). השאלה שלי אם שני הפרנטרים האלה חיוניים עד כדי להשאיר אותה עוד שנה בגן פרטי? הצוות המקצועי בגן לא הביע דיעה ואמר שזו החלטה שלי. אשמח לתשובה בהקדם, תודה

לקריאה נוספת והעמקה

גל שלום רב, בתך אכן צעירה בשנתון, ולכן אין לחץ מבחינת הגיל למעבר לגן עירייה. אם אתם מרוצים מהגן הפרטי, ויש אפשרות כלכלית להשאירה עוד שנה, איני רואה סיבה למהר. הטיטול אינו מדאיג, כי לכל ילד יש את הקצב שלו, ובסופו של דבר הא תיגמל. לגבי הנוזלים באוזן, הירידה בשמיעה והעיכוב בדיבור, יש צורך להיות במעקב ובטיפול , ורצוי להתייעץ בהתפתחות הילד לגבי קלינאית תקשורת שתסייע לה ותדריך אתכם , כדי לעזור לה להתקדם. נראה ששנה נוספת בגן פרטי יכול לאפשר לה את המעטפת לה היא זקוקה וaשנה הבאה ,תעלה לגן עירייה בשלה ומוכנה. בהצלחה, שירלי

06/06/2017 | 23:21 | מאת: דקלה

שלום, בני הקטן יהיה בין 3.5 בספטמבר וכרגע הוא מטופל אצל קלינאית תקשורת בשל קושי בהבנת הדיבור שלו. בנוסף, הגננת אומרת שהוא מאוד ילדותי ועם קושי בהשתתפות במפגשים. אנחנו מאוד מתלבטים בנושא העלאת הילד לגן עירייה בספטמבר הקרוב.... נשמח לקבלת המלצה

26/07/2016 | 21:49 | מאת: שלי

אני מתחילה לעבוד כיועצת חדשה בתיכון. האם קיימות תוכניות עבודה מובנות ומוכנות?

שלי שלום רב, לא ידוע לי על מאגר של תוכניות עבודה ליועצת. התוכנית הייעוצית הבית הבית על סמך התוכנית הבית ספרית בכפיפה למנהל/ת בית הספר. את מוזמנת לשלוח לי את המייל שלך ואשלח לך תוכנית לדוגמה. בהצלחה, שירלי

24/07/2016 | 16:39 | מאת: יואלה

שלום, רציתי לשאול אם קיים פטנט לגרום ל"ילד" בן 25, נבון ובחיים הנורמליים מאוד אחראי והמצטיין גם בלימודיו האוניברסיטאיים, להפסיק בזמנו הפנוי לשחק במחשב שלו מבוקר עד ערב? שום דבר כמעט לא מצליח להזיז אותו מהמסך, אפילו לא עייפות, צמא ורעב וכיו"ב. אני יודעת שכמעט כל הילדים מכורים למחשב במידה כזו או אחרת, אבל בחור בן 25 שיש לו גם חברה וחיים חברתיים נורמויביים.. ?? פשוט לא מובן לי!

לקריאה נוספת והעמקה

יואלה שלום רב, ניתן להבין את דאגתך לבנך ואת הצורך שלך לגונן ולשמור עליו. יחד עם זאת, ציינת שכל תפקודי החיים שלו הינם טובים מאוד : הוא לומד, מצטיין, בעל חברים וחברה וסך הכל בתנועה חיובית בחיים. כנראה המחשב מהווה בעבורו מקום מפלט ושקט (Man Cave ), על-כן אין סיבה להציק לו בכך. בטוחני שהילד פורח ומצליח ואת יכולה להיות רגועה לענייניך. כל טוב, שירלי

10/07/2016 | 20:29 | מאת: שירה

ערב טוב,אני אמא ל3 ילדים בני 6, 5,ו4..אשמח לייעוץ והכוונה איך להשתלט ולשים להם גבולות.(רק לציין 2 בנות ובן)הם עקשנים לא עונים בכלל!!!תמיד רבים אחד עם השני עושים מה שהם רוצים מתנהגים בצורה שממש אי אפשר לתאר בזמן שהם משחקים הקול שלהם תמיד גבוה.אני תמיד מדברת ומסבירה להם שאסור ככה ואסור ככה הם אומרים לי טוב בסדר ואחרי 5 דקות הכל חוזר אותו דבר,אני נותנת להם עונשים וגם לא עוזר..והאמת התעייפתי מרוב דיבורים ומעשים..עזרה בבקשה!!תודה רבה מראש

שירה יקרה שלום רב, אכן יש לך כאן שלישיה של חבורה נחמדת בפערי גיל מאוד צמודים, כך שזו משימה מאוד מאתגרת ומעייפת. נראה שיש צורך לעשות סדר, ולהתמקד בגבולות ובחוקים הכי חשובים, כדי למנוע מאבקי כוח מיותרים . זאת אומרת, לבנות סדר עדיפויות של מה חשוב ומה פחות חשוב או על מה מתעקשים ועל מה לא. כך יהיה לך יותר קל להציב את הגבול. בנוסף, כדאי שתשקלי לפנות להדרכת הורים ממוקדת, שם יסייעו לך בבניית תוכנית שתעזור לך ביחסים מול הילדים. בהצלחה, שירלי

08/07/2016 | 01:41 | מאת: מיכל

שלום. יש לי 3 ילדים, בת 5 ,בן 3 ובן 3 חודשים..כשבתי בת ה5 עלתה לגן תת חובה הייתה לה גננת בערך 3 חודשים ואז הגננת יצאה לחופשת לידה והגיעה גננת חדשה מחליפה, פתאום הגננת החדשה כל יום הייתה מספרת לי שהילדה מציקה לילדות אחרות בגן,לא מקשיבה לגננות ולסייעות והיא משתוללת, אז הגננת ניסתה לתת לה תשומת לב בצורה החיובית כדי למנוע את התשומת לב השלילית אך ללא הועיל והילדה המשיכה להתנהג בצורה שלילית,למרות שהיא ילדה חכמה ומקסימה ומקבלת בבית המון יחס ובגנים הקודמים לא הייתה אף פעם בעיה התנהגותית כמו עכשיו. כשהגננת הקבועה חזרה מחופשת הלידה פתאום הילדה חזרה לעצמה והתנהגה יפה אך בימים שהגננת הקבועה הייתה בחופש עוד פעם היא חזרה להתנהגות השלילית והגננת המחליפה טוענת שהיא ממש לא משתלטת עליה,אז הגננת הקבועה טוענת כי נראה לה שהילדה צריכה גננת סמכותית והיות והיא גננת כזו שנותנת מאד גבולות אז הילדה לא יכולה להתנהג איך שבא לה,ועכשיו התחילה קייטנה עם גננת מאד רכה שהיא לא סמכותית והילדה חזרה להתנהגותה השלילית,מה אפשר לעשות..? תודה

מיכל יקרה שלום רב, נראה שהקושי קיים אצל הגננת המחליפה, שאינה יודעת כיצד להתנהל ולהתמודד עם בתך. בתך המתוקה והחכמה מבינה זאת, ומביעה את מורת רוחה על כך שהגננת הקבועה לא נמצאת. הגננת היא אשת מקצוע וככך מחובתה ללמוד להתנהל מול ילדים שונים. כדי לעזור לבתך, ניתן לקיים פגישה עם הגננת הקבועה, הגננת המחליפה ואתך ולחשוב ביחד מהן הדרכים הטובות ביותר להתנהל מול הילדה, כך שיהיה מיקוד בכוחותיך ולא בחולשותיה. יש לך ילדה טובה, שכפי הנראה זקוקה לגבולות ברורים וקבועים. בטוחני שהגננת הקבועה יכולה לעזור ולבנות ותכנית, שתקדם את הילדה גם כשהיא לא בסביבה. בהצלחה, שירלי

11/06/2016 | 16:31 | מאת: חן

היי אני אמא לילדה בת 3, וצפויה ללדת בן בעוד כמה חודשים. כמו כן, לפני הלידה אנחנו עוברים לבית גדול יותר ואנחנו מתלבטים לגבי חלוקת החדרים. האם כאי לשים שני ילדים בפער גיל וזה וממינים שונים באותו חדר או האם כדאי לפצל? תודה!

חן שלום רב, אין פתרון שהוא הכי נכון או שהוא הכי מתאים. לכל בחירה יש את היתרונות ואת החסרונות לכאן ולכאן. ממליצה לכם לשבת יחד ולערוך רשימה של חסרונות ויתרונות לכאן ולכאן. רשימה זו תשקף לכם את המצב בצורה פשוטה, ויכולה לעזור לכם בבחירה. בנוסף, אין זו החלטה גורלית . בהחלט ניתן לנסות בדרך אחת ואם היא אינה טובה לכם לשנותה. מאחלת לך לידה קלה ומהירה, שירלי

שלום, יש לי ילד שני בן 2.4,ו-5, ילדים הכי טובים בעולם! אני כל יום עם הילדים מהצהריים, מגיעה לקחת אותו מהגן ב13:00 ואחכ מקלחת אותו ושמה אותו לישון כי הוא מאוד זקוק לזה.. אבל, כל פעם שאנחנו מגיעים לבית יש לו בכי עייפות בלתי נשלט,ואני יודעת שזה מעייפות והוא מחטיף לי וצועק ובוכה נורא. אני מנסה לחבק אותו והוא ממש לא רוצה,מקלחת אותו כשהוא צורח ומשתולל(אין לי ברירה כי הוא חוזר מאוד מלוכלך)בסוף כשאני מלבישה אותו הוא מאפשר לי לחבק ולנשק אותו,ואז שמה אותו לישון ונרדם.. קשה לי מאוד עם הסיטואציה הזאת שהוא לא מצליח לאסוף את עצמו ואני לא יכולה לעזור לו כי לא מעוניין. התנהגות במהלך היום, בקושי מעסיק את עצמו,בוכה לי המון ומרביץ לי, אוהב לשחק עם האוכל ולעשות רעש. בגן אני בקשר איתן והן אומרות שמאוד ממושמע,אם מרביץ לילדים הוא יודע במילה אחת שהן אומרות לו לשבת בצד להירגע,אבל גם לא מרביץ הרבה וכן מעסיק את עצמו, אוהב מאוד מאוד מוזיקה,ואנחנו רוקדים הרבה אני אמא מאוד מחבקת.

לקריאה נוספת והעמקה

שני שלום רב, אכן נשמע שאת אמא טוב ומחבקת, שמאוד מכווננת לילדיה. על כן נוצר אולי פער בין התפקוד שלך ובין חוסר שביעות הרצון של בנך, שבא לביטוי בבכי ובמכות. מותר לו להיות מתוסכל וכעוס, יחד עם זאת חשוב לשים גבול ולא לאפשר לו להכות אותך. הביעי אמפתיה למצב : אני מבינה שאתה עייף או שאתה לא מרוצה, בוא אעזור לך להירגע. אם הוא אינו נרגע, יש לטפל בו בצורה עניינית, ללא מילים מיותרות. בנוסף, שימי דגש על התנהגות חיובית וחזקי אותו בכך. דגש על החיובי והתייחסות עניינית להתנהגות בלתי רצויה, יביאו לתוצאות טובות בהתנהגותו. בהצלחה, שירלי

27/05/2016 | 09:52 | מאת: איילת

הי שירלי, לא כתבתי כאן ממזמן ואני שמחה לראות שהפורום עדיין קיים :) מצנצלת מראש על האורך.... יש לנו שלושה ילדים, ביתי הבכורה בת 6 וחצי, בן אמצעי בן חמש, ותינוק בן שנה. ביתי היא ילדה מאוד מאוד רגישה, היא ילדה מקסימה, מחונכת, חברותית, עוזרת, ממש מתוקה, אבל מאוד מאוד רגישה.... זה יכול להתבטא בכמה אופנים, למשל, אם היא שומעת על מישהו שנפצע או נפגע היא יכולה להתחיל לבכות מצער ודאגה. אנחנו יכולים לשבת ביחד בכיף ופתאום היא תקבל איזה סוויץ' ותתחיל לבכות שהיא לא רוצה שמישהו ספציפי ימות או יהיה חולה. יש לה גם הרבה פעמים חלומות רעים ובכלל יש לה נטייה לראות תמיד את חצי הכוס הריקה ולא המלאה, שזה מאוד שונה ממני ומבעלי. אני לא חושבת שזה איזה משחק או נסיון לקבל תשומת לב, אני באמת מאמינה לה שאלה דברים שמאוד מטרידים אותה. האם זה משהו שמצריך טיפול? אני תמיד מנסה להראות לה את הפן החיובי בכל סיטואציה אבל זה לא עוזר... אני רק אציין שאנחנו לא גרים בארץ אלא בארה"ב והיא מאוד מוגנת מחדשות רעות/פוליטיקה/מלחמות, כך שאני בכלל לא מבינה מאיפה מגיעות כל החרדות האלה... עניין נוסף שמאוד קשה לנו איתו הוא שהיא כל הזמן משווה בין היחס שהיא מקבלת ליחס שמקבלים האחים, ובשנה האחרונה מאז שנולד התינוק זה קצת החריף. אני חייבת לציין שהיא (כמו כולנו) מאוהבת בילד הזה, מטפלת בו, מצחיקה אותו ודואגת לו ממש כמו אמא קטנה, כך שהיא מקנאה בו ספציפית, אלא נראה לי שזה כל המצב בכללי. אנחנו מאוד מאוד משתדלים לתת יחס שווה לכולם, במיוחד בינה לבין האח האמצעי, והאמת שהיא אפילו מקבלת קצת מעבר, בעיקר בגלל שאני יודעת שהיא בעייתית. אם נתנו לאח האמצעי מחמאות או חיזוקים חיובים על ההתנהגות שלו, היא ישר תקפוץ ןתשאל - "מה איתי? למה אתם לא אומרים גם לי?" ומכאן הדרך עד ל"אף אד לא אוהב אותי בבית הזה" קצרה ביותר... זה מגיע למצב שאני כבר יכולה לצפות מראש מתי היא תגיד את הדברים האלה, ובכל זאת אני לא יכולה לעצור את זה כי אני לא רוצה למנוע מהבן באמצעי את תשומת הלב שכן מגיעה לו, רק בגלל שהיא בסביבה. היום היתה היומולדת שלו וזה שכל היום סבב סביבו פשוט גמר אותה... היא לא יכלה לשאת את המחשבה שכולם מתייחסים רק אליו והיא לא מקבלת כלום, לא ברכות לא מתנות.... כל מי שהתקשר לברך היא ישר קפצה לשיחה ושאלה "מה איתי? מה איתי?".... אם היא היתה יותר גדולה היום היה היום שבו היא היתה בורחת מהבית :( ניסיתי להסביר לה שהיום זה היום שלו ושהיא צריכה לשמוח בשבילו ושהיא תקבל את אותו דבר ביומולדת שלה, אבל כלום לא עזר, וכמובן שישר קיבלתי האשמות של "את לא אוהבת אותי ולאף אחד לא אכפת ממני, אני רוצה לעבור לגור בבית אחר" מה אפשר לעשות?? אני מרגישה שזה לא סתם הצגה ושבקטעים האלה היא באמת מאוד חסרת ביטחון, ולא מרגישה בטוחה במקום שלה במשפחה, אבל מה אפשר לעשות מעבר? אנחנו מודעים לבעיה וכן שמים לב שהיא תקבל את היחס שמגיע לה, אבל ברגע שאחיה מקבל משהו, הכי קטן שיש, כל מה שעשינו בשבילה עד עכשיו פשוט נשכח... המון תודה מראש!!!!

לקריאה נוספת והעמקה
27/05/2016 | 09:57 | מאת: איילת

חשבתי על זה שוב וזה לא שהמצב החריף מאז שהתינוק נולד, אלא יותר "התרחב", כי עכשיו היא לא משווה את עצמה רק לאח אחד, אלא לשניים, ככה שמספר המקרים שבהם היא מקנאה פשוט עלה, כי פעם זה כלפי האח האמצעי ופעם כלפי הקטן....

איילת שלום רב, בכתיבתך אני כבר רואה את התשובה. זאת אומרת, שאם את מזהה רגישות יתר או קושי בויסות הרגשי אצל בתך, יש מקום לברר את העניין , ולאפשר לה את המענה המתאים. איני יודעת מה המשאבים בארה"ב, אך בארץ יש מענה של התפתחות הילד בקופות החולים, ששם ניתן לברר היבטים שונים בשלבי ההתפתחות הראשוניים של הילד. בנוסף, כדאי שתפנו להדרכת הורים מסודרת, שבה יתנו לכם כלים מובנים המותאמים לצרכיה ולצרכיכם. בהצלחה, שירלי

היי. אני מבקרת אצלה פעם בשבוע. היא ביקשה לפני השינה סיפור. שאלתי אותה אם מקריאים לה באופן קבוע סיפור לפני השינה. היא אמרה שלפעמים כן ולפעמים לא. כשלא מקריאים לה סיפור היא אמרה שהיא חולמת חלומות רעים, בהם הרעים מנצחים את הטובים, מגרשים את הטובים, והיהודים - מגורשים! אמרתי לה שעכשיו ליהודים יש ממלכה משלהם והם לא יגורשו ממנה. נראה בסדר?

עדי שלום רב, ילדה בגילה של אחייניתך צריכה להרגיש מוגנת ובטוחה. המילים שלך יכולות לחזק את הביטחון שלה. ניתן גם לשאול אותה מה יעזור לה להרגיש טוב? שמעי מה יש לה לומר. חשבי עימה על פטנטים , שיעזרו לה להרדם ולחלום חלומות טובים, למשל: סיפור לפני שינה (שקוראים לה לעיתים), לספר לעצמה סיפור נחמד, לחבק בובה שתהיה איתה, לחשוב על דברים שעושים לה שמח, לשיר שיר ועוד. ערכו יחד בדיקה של מה עובד ומה לא, כך תוכלי לבנות עימה סל של כלים שיעזרו ויחזקו אותה. בהצלחה, שירלי

שלום. בני בן 11 חודשים, נמצא מגיל ארבעה חודשים אצל מטפלת. מדובר במטפלת מסורה מאוד שהילד ממש נהנה להיות אצלה, ואף מתרגש מאוד כשפוגש אותה ברחוב. בנוסף הוא אלרגי ובררן בעניני מזון, ורק המטפלת מצליחה להאכיל אותו בצורה טובה (בחופשות הוא יורד במשקל...) כעת אני אמורה להחליט להיכן לרשום אותו לשנה הבאה. מצד אחד-אני רוצה מסגרת של גן עם סדר יום, שבה יתפתח מבחינה קוגניטיבית. ומצד שני אני לא בטוחה שזה נכון להעביר אותו ממסגרת כל כך חמה ואוהבת... האופציות העומדות לרשותי הן- להשאיר אותו עד סוף שנה זו, שאז יהיה בן שנה. או-להשאיר אותו עד גיל שנתיים. מה את ממליצה?

מיטל יקרה, אין כאן כלל שאלה או התלבטות. בנך הנו קטנטן ורך בשנים. הוא נמצא עם מטפלת אוהבת ומסורה, ואתם מאוד מרוצים ממנה. איני רואה שום סיבה ושום צורך לעשות לו מעבר שכזה כרגע, ולחשוף אותו להסתגלות מיותרת לגן. יהיו לו עוד הרבה שנים של גן, של התמודדויות ושל מעברים. תנו לו לפחות עוד שנה בסביבה מוגנת ואוהבת. בהצלחה, שירלי

08/05/2016 | 08:57 | מאת: רנא

שלום רב , הבן שלי הבכור היה יושן לבד בחדר שלו במיטתו כשהחדר שלו בדיוק מול החדר שלנו כלומר אנחנו רואים אותו והוא רואה אותנו היה יושן טוב עד הבוקר למעט מקרים בודדים ולעיתים רחוקות. לאחרונה מזה תקופה טובה הוא מבקש לישון על ידינו אפילו להירדם לבד בחדר לא רוצה חייבים להישאר על ידו או לפחות בחדר שלו עד שירדם ובאמצע הלילה מתעורר הרבה פעמים עד שבסוף מתייאשים ומאשרים לו לישון במיטה שלנו או הפוך . הוא טוען שהוא פוחד ויש חלומות רעים אבל לפי הסיפורים שלו מרגישה שמדובר יותר על פינוק הרגל וקינאה מאחיו בן ה 3 שנים שהוא גם יושן באותו חדר על יד אחיו לי זה מאוד מציק כשיש ילד באמצע. כיצד ניתן לטפל בבעיה הזאת בלי לפגוע בילד ובאישיות שלו ??? אני מרגישה שזה רק הולך ומחמיר מה היא ההמלצה שלכם?

לקריאה נוספת והעמקה

רנא שלום רב, נראה שיש פה בלבול בין הרצון שלך לעשות את הכי טוב בעבור ילדייך ובין בניית מערך של גבולות ברורים וחד משמעיים. הבלבול הזה יוצר אצלך את החשש לפגיעה בילד, ואת המקום שעדיף לוותר לו. כל עוד שאת נוהגת כך ו"מפצה" אותו על "העוול" שנגרם לו, הוא ימשיך להרגיש לא טוב. תהי בטוחה במעשייך ובגבולות שאת מציבה לילד. בנוסף, חזקי אותו בכוחותיו ועודדי אותו לרוב. חשוב לא לשכוח שתעודדי את עצמך – את אימא טובה גם כאשר בנך ישן בחדרו. את יכולה לפנות להדרכת הורים לסיוע נוסף, בהצלחה, שירלי

18/04/2016 | 22:41 | מאת: נגה מנשה

הי, ילד בגן חובה (יולי יהיה בן 6) מתוק, מלא בשמחת חיים ואוהב מאוד להצחיק, חכם מאוד יחסית לגילו. מאוד אוהב להתחבא. גם כאשר באה לאסוף אותו מהגן אוהב להסתתר ואז לקפוץ, לפני שינה מסתתר בארון, כאשר רוצה משהו ולא מקבל מסתתר אפילו כעשר דקות על אף שכבר שומע את הדאגה בקולנו כשקוראים לו. אמרנו לו מספר פעמים שזה לא מצחיק אותנו ושהוא חייב לשמור על קשר עין כל הזמן!ושיש דברים מאוד מסוכנים כמו להסתתר בשיח בקיץ שיכולים להסתתר בו נחשים. (אנחנו גרים בכפר). אשמח לקבל ממך חוות דעת והכוונה מהיכן לדעתך נובע וכיצד לפעול בעניין?

נגה שלום רב, נראה שאכן יש לך ילד נבון בעל חוש הומור. הוא, כפי הנראה, משתמש במחבוא כאסטרטגיה להשיג תשומת לב או כדרך להרגיש טוב עם עצמו ועם סביבתו. (גם כאשר כועסים עליו או נותנים לו מלוא תשומת הלב). כאשר הוא מתחבא במקום שאין בו סכנה, יש צורך להיות מאוד עניניים ולא לעשות מכך עניין. חפשו אותו וכשמוצאים יש להמשיך הלאה, למשל : בהכנות לשינה או יציאה מהגן. במקומות שבהם הוא עלול להפגע, יש להגביל אותו, כמו: הוא חייב לתת יד למבוגר או לא לאפשר לו לצאת, לדוגמה: אתה לא יכול לצאת לשחק בשדה, כי אנחנו מאוד דואגים לך שתפגע. בצער רב אתה תשאר בבית. כשתבחר לא להתחבא יותר ננסה לצאת שוב. בטוחני שאם יפספס כמה פעמים יציאה או פעילות מהנה, יפחית התנהגות זו. בכל מקרה יש לעודד התנהגות רצוייה וחיובית. אם התנהגות זו אינה חולפת ממליצה להעזר בהדרכת הורים קצרה וממוקדת. בהצלחה, שירלי

06/04/2016 | 20:10 | מאת: עדי

שירלי שלום, יש לי 2 ילדים אחד בן 2.5 והשניה בת 1.5. הגדול מדבר וחכם מעבר לגיל הקטנה עדין לא מדברת. בתחילת השנה נכנסו לפעוטון חדש ואחרי החגים שהתחילו לבקר ברצף בפעוטון, הרגשתי שינוי התנהגותי אצל הבת, נהייתה שקטה, ביישנית, מכונסת בעצמה. מאוד נבהלתי, ושאלתי בפעוטון איך היא? וגם את הבן הגדול שאלתי איך היא בגן, והוא סיפר לי שהמטפלת שלהם מרביצה לביתי, וצועקת עליה.שאלתי את ביתי האם היא מרביצה לך? והיא הנהנה עם הראש וסימנה לי ביד שמקבלת מכות. למחרת הוצאתי אותם מהפעוטון ואמרתי למנהלת הגן שמאז שהכנסתי אותם הקטנה שלי השתנתה לרעה, ותסיק את המסקנות לבד. הכנסתי אותם לפעוטון עם גננת מנוסה שקבלתי עליה המלצות, אבל מאז הבן הגדול שלי לא מרוצה, הקטנה לעומתו פורחת, רוקדת, רצה , משתוללת, ילדה שמחה.עדין לא מדברת. אבל הגדול ממש מתלונן שלא אוהב את הגננת וגם היא אמרה לי שקשה לה להתחבר אליו. לפני שבועיים הוא אמר לי שהגננת אמרה שתרביץ לו עם מקל והיום חזר מהפעוטון ואמר שהיא הרביצה לו עם מקל. והיום בצהרים כשלקחתי אותו מהפעוטון הגננת ישר פנתה אלי בשאלה מוזרה של- מה הוא סיפר לך אתמול שהיה בגן? אמר משהו? אני כבר לא יודעת מה לעשות, משתגעת מהמחשבה שאולי מקבל מכות, וגם מה לעשות?? מחכה לתשובה מהירה תודה

לקריאה נוספת והעמקה

עדי שלום רב, מצד אחד, נראה לי שאת כבר יודעת את התשובה. אם יש שאלה או אי וודאות , אין שאלה. מציעה לך למצוא מקום שבו תרגישי שילדייך בטוחים ומוגנים. מן הצד השני, צריך לבדוק ולברר היטב האם בנך פיתח אסטרטגיה להפעיל ולהדאיג אותך, ובכך לקבל תשומת לב. בדקי ושוחחי עם הורים נוספים, הם יסייעו לך לקבל את התשובה. בהצלחה, שירלי קליין

20/03/2016 | 00:27 | מאת: שיר

שירלי שלום, אני יועצת מתחילה, אחרי המתווה.. ויש לי 2 שאלות: 1. תלמיד בכיתה ו' שמסתובב בלי סוף בביהס, בשיעורים מוסח מאוד, לא מרוכז, מוטרד, עם לב טוב וענק! אבל לא מצליח לתפוס את עצמו, דברתי איתו בתחילת השנה כמה פעמים, לא הצלחתי להבין ממה השינויים והוא אומר שהוא מאוד מבולבל השנה.. לא יודע ממה. ניסיתי לגייס את הוריו אבל הם ממש לא בקטע של לראות קשיים, הם אומרים שזה יעבור לו עם הגיל.. מה אני עושה איתו? כואב לי הלב עליו 2. ביהס שאני עובדת בו הוא ביהס קשה עם הרבה צרות ומורכבויות. המנהלת לא מתנהלת נכון ואני לא מצליחה לשים אצבע מה בדיוק לא טוב בהתנהלות. לאחרונה שמתי לב שבכל שטות היא מערבת אותי, בעיות משמעת, קבלת תלמידים חדשים, בעיות בין צוות המורים, אני עובדת רק 3 ימים בשבוע ובימים החופשיים שלי היא דואגת לשלוח לי מיליים בלי סוף עם כל מיני שטויות כמו: הילד הזה לא נראה לי טוב.. יש קשיים עם כיתה זו... אני צריכה תשובה מהירה לגבי ענין מסוים... התכתבויות שלה עם הורים.. זה מאוד מרגיז אותי, אני לא מצליחה לעשות את העבודה שלי אלא להתעסק כל הזמן בצרכים של המנהלת. מה לעשות? אני מכירה את עצמי בתור אחת שקשה לי לשמור על גבולות ואם סוחבים אותי לבעיות אני נשאבת אליהם גם אם זה לא שלי, לא מתוך שליטה אלא מתוך חוסר שימת לב לצרכים שלי ורק בסוף יום אני קולטת כמה פגעתי בעצמי גם פיזית שלקחתי על עצמי יותר מידי ללא מנוחה וגם מעשית שלא הספקתי מה שרציתי לעשות? מרוב שמנהלת ביהס דומיננטית וסוחבת בדיבור שלה אני אפילו כבר לא בטוחה כל כך בהגדרות התפקיד שלי ומה נכון שאעשה, איך לבנות תוכנית ייעוצית נכונה ולא לזוז ממנה? ואיך אדע לזהות את הגבולות של עצמי ולשמור עליהם? אשמח לתשובה מהירה תודה!!

לקריאה נוספת והעמקה

שיר שלום רב, התחושות שאת חווה כעת הנן שכיחות ונורמטיביות לשנה הראשונה בעבודת הייעוץ. ראי בשנה זו שנת הסתגלות ולמידה. כל יועצת בונה לעצמה את "האני מאמין" הייעוצי שלה בהתאם לאופייה ובהתאם למדיניות בית הספר. בתום השנה הזו חשבי עם עצמך ועם קולגות למקצוע מהן הגדרות התפקיד כפי שאת רואה אותם. לאחר מכן, שוחחי עם המנהלת ובדקי כיצד היא תופסת את תפקיד היועצת בבית הספר. כך תוכלו להגיע לעמק השווה שמתאים גם לך וגם לה. חלק מהדברים שתיארת הם המהות של עבודת היועצת, אך מסכימה אתך שיש צורך לפעול ממקום של גבולות ברורים, שישמרו עלייך ועל כוחותייך, למשל הסיפור על הילד מסעיף 1 – התפקיד שלך לתאר להורים מה קורה לילד מבחינה רגשית, לימודית והתנהגותית ומה המחיר. בנוסף , את צריכה להפנות אותם לגורמי אבחון וטיפול בהתאם ולסייע להם לעשות זאת. כמו כן עלייך לעזור למורות ולמחנכת להתמודד עמו ולחזקן. עד כאן תפקידך. אין את אחראית על החלטת הוריו ואין זה מתפקידך לטפל בבעיות המשמעת שלו. תני לעצמך את הזמן ללמוד ולהתרגל, בטוחני ששנה הבאה תהיה הרבה יותר קלה. בהצלחה, שירלי

21/03/2016 | 20:54 | מאת: שיר

שירלי שלום, קראתי בעיון את תשובתך ותודה רבה עליה! מאתמול אני חושבת עליה,היא עזרה לי להפחית לחץ ואחריות שלקחתי מידי על דברים אבל הדבר שהכי קשה לי בתשובה שכתבת שזה מתאים ליועצת מתחילה בשנה ראשונה, אבל אני שנה שלישית!! וזה מה שקשה, חשבתי שנכון בשבילי לעזוב את ביהס בסוף שנה, יותר מידי מקרים קשים ומנהלת שאוהבת להכניס כל הזמן פרויטקים חדשים בלי להתחשב בכוחות של הצוות. מצד אחד המשרה שלי שם יחסית גדולה 20 שעות אבל מצד שני קשה לי מאוד ואין לי כוח לעשות דבר לעצמי אחרי בית הספר. איך אדע אם נכון עבורי לעזוב? שוב, תודה!

שירלי שלום, בני בן שלוש וחצי, ילד ראשון (ואח לבן 10 חודשים). נמצא בגן טרום טרום חובה. הגננת והסייעת מקסימות ומספר הילדים לא גדול (26). הגננת טענה לאחרונה שבננו לא משתף פעולה עם ילדים אחרים בגן, מעדיף לשחק לבד ואם מישהו מנסה להשתלב הרבה פעמים הוא תוקף אותו. שוחחנו עימו מספר פעמים ואכן מרביץ פחות, אך עדיין מתקשה במשחק עם שאר הילדים. כשאנחנו מגיעים בבוקר לגן, הילדים רצים אליו, מדברים איתו והוא מאוד אהוב על ידם אך דוחה אותם שוב ושוב. אנחנו מנסים להשאר בגן ולשחק איתם אך כל דבר שהילדים מציעים הוא עונה ב"לא רוצה, לא בא לי". מחוץ לגן הוא לא מתנהג כך. השבוע היינו בגן הציבורי והוא פגש ילדים מהגן ושיחק איתם בשמחה (הוא אפילו קצת חסר בטחון ועוקב אחרי מעשיהם ומעתיק אותם). מה לדעתך גורם להתנהלות הזאת בגן? איך אנחנו או הגננת יכולים לסייע?

טל שלום רב, מדברייך עולה, שיש לך ילד מתוק, חביב, חברותי ואהוב. יש לבדוק ולברר האם היה שינוי כלשהו בחייו, כששינוי זה יכול להיות לא משמעותי בעבורכם, אך בעבורו כן, למשל: גננת חולה, ילד שהעליב אותו, התפתחות של אחיו ועוד. אם אינכם יודעים על שינוי, השתדלו לא לעשות עניין גדול מהרצון שלו "קצת להתרחק", ואל תתנו לכך תשומת לב מיותרת. כלומר, המשיכו להציע לו לשחק עם חברים או כאשר משחק לבד יש לשאול אותו האם הוא רוצה להצטרף לחברים או לשחק לבד. נראה שהוא בונה את המקום שלו בחברת הילדים, ומנסה דרכים שונות בקשר, כמו: מכות או דחייה, שמנוגדת לחוסר ביטחון או לביישנות. יש להמשיך לחנכו בדרך הטובה וללמדו מה מותר ומה אסור – אסור להרביץ, למשל. בנוסף, הדגישו ועודדו את התנהגותו הטובה ובכך תתנו לו מקום טוב וחיובי. בהצלחה, שירלי

15/02/2016 | 14:58 | מאת: שני

היי, לאחרונה יש שינוי התנהגותי אצל בני בן ה5. גם הגננת ציינה בפני שבשלושה שבועות האחרונים הוא מתנהג אחרת - מוצץ אצבע באופן קבוע (לפני היה מוצץ אצבע רק לפני שינה) לא מקשיב ומדבר כל הזמן בטון תינוקי. לפני חודש וחצי הייתה אסיפת הורים שבה הגננת ציינה כי הוא חברותי מאוד ומשחק עם כל קבוצות הגן מתנהג בבדרות ונותן דוגמה לילדים, מקשיב ועוזר כל הזמן. עכשיו הוא ממש לא מקשיב. השינויים בבית לאחרונה (מזה 3 חודשים) - התחלתי ללמוד פעם בשבוע אחר הצהריים ויוצא שימי שני ושלישי אני לא רואה אותו כלל (שלישי אצל אבא שלו - אנחנו גרושים) בנוסף אני נמצאת בזוגיות 3 וחצי חודשים ובחודש וחצי חודשיים האחרונים הוא גר איתנו והם מסתדרים ממש טוב הבן שלי ממש אוהב אותו ומרגיש שהוא חבר שלו ומחכה שיבוא הביתה.. אני לא יודעת מה לעשות.. אשמח לקבל עצה בנושא או מה עלי לעשות ולמי לפנות...

לקריאה נוספת והעמקה

שני שלום רב, תיארת יפה מאוד את השינויים הרבים שעברה המשפחה. שינויים לוקחים זמן ומצריכים אורך רוח וסבלנות להתרגל ולקבל את השינוי. מציצת האצבע יכולה להדגיש את החרדה ואת אי הודאות של בנך. הוא זקוק לתחושה של מוגנות ובטחון, כדי להרגיש יותר טוב עם עצמו. על-כן חשוב שתמנעי מייסורי מצפון ורגשות אשמה, שמובילים לעתים לפיצוי יתר ופינוק. אלו מעברים מסר שגוי שאכן יש משהו פגום או לא טוב בחייו ולכן המבוגרים חייבים לפצות אותו. הוא זקוק לשגרה ולסדר קבוע וידוע מראש, הוא זקוק לגבולות ברורים, הוא זקוק לעידוד רב והרבה אהבה. יש לשתף את הגננת בשינויים הרבים, ולבקש את עזרתה המקצועית. נשמע שהוא ילד בעל מעלות רבות, הקפידי לשים זרקור על כך. בכל מקרה כדאי שתפני להדרכת הורים להכוונה ממוקדת. בהצלחה, שירלי

18/02/2016 | 10:57 | מאת: שני

תודה רבה

09/02/2016 | 19:55 | מאת: Mary

שירלי שלום רב, בני בן 6, תלמיד כיתה א כבר זמן מה משתמש במשפט ... אוף לא יכול..... או ... נו אמא אני לא יודע!... זה קורה בגן כשיש קושי במשהו ספציפי וגם כשאין כלל, אפילו בדברים בסיסיים שעליו לעשות על בסיס יומיומי. זה מרגיז במיוחד בזמן הכנת שיעורי בית כשאני רואה שהוא פשוט איינו מרוכז ולא מתכון להתרכז אלא בדיוק הפוך.רק אם אני מעירה לו בצורה נוקשה הוא מפסיק עם התגובה הזאת אבל הייתי רוצה להמנע מהטונים נוקשים ולמנוע כלל את האי נעימות מיותרת זו שמקלקלת לשנינו את האווירה בבית. אשמח להמלצותיך. מראש תודה

לקריאה נוספת והעמקה

מארי שלום רב, לעתים יש להורים צפייה, שהילדים יעשו מטלות, כמו: לסדר את החדר או להכין את שיעור בית בשמחה ובאושר ורצוי גם ללא תלונות. צפייה זו אינה באה לביטוי במציאות, ויוצרת תסכול וחוסר אונים. נסי לחשוב מה המסר של הילד, למשל: קשה לי המעבר מילד "קטן" בגן ילדים לילד "גדול" בעל מחויבות לשיעורים או אני זקוק לעזרה או אני צריך שתראו אותי וכו'...ההסבר מגיע מתוך הסובייקטיביות שלו. תגובה של כעס או של מוגנות יתר עלולה לחזק התנהגות זו שהנה בלתי רצויה. על-כן חשוב מצד אחד להביע אמפתיה לקושי ולהציע עזרה. אך מן הצד השני להמשיך עם הגבול והחוק, ולסיום לא לשכוח לעודד. לדוגמה: אני מאוד מבינה שקשה לך להכין את שיעורי הבית. האם יש משהו שאני יכולה לעזור? או בוא נחשוב מה אתה צריך? שעורי בית חייבים לעשות, הם חלק מהמטלות ומהתרגול של תלמידים, ואתה תלמיד. העידוד: אני רואה שאתה עושה מאמץ רב, אני גאה בך שאתה משתדל, אני בטוחה שאתה עושה כל מה שאתה יכול וכו' – בעידוד יש לשים דגש על הדרך ועל המאמץ ולאו דווקא על התוצאה הסופית. בתום השיעורים ניתן להציע פעילות נחמדה, למשל: לצאת לגינה או לשחק משחק קופסה. בהצלחה, שירלי

28/01/2016 | 20:24 | מאת: כרמית

שלום שירלי, בני בן ה-4 לא כל כך אוהב לבוא לאכול כשקוראים לו. וזמן הארוחה יכול להימשך שעות. אם לא מאיצים בו זמן הארוחה יהיה שעתיים פלוס מינוס. זה קורה גם בגן וגם בבית. זה כנראה מאוד בולט כי הסייעות בגן סיפרו לי על זה מיוזמתן בלי ששאלתי. בכל הגנים בהם היה. זה תמיד היה כך. מאז שנולד. הוא לא מתלהב מפעולת האכילה. הוא חולם או משחק עם האוכל או מדבר או שר וגם כשהוא כבר אוכל הוא לועס נורא לאט... :-) זה מצחיק ועצוב גם יחד. בזמן האחרון החלטנו אני ובעלי להסביר לו שארוחת הערב (שמתחילה בשש וחצי) תסתיים בשבע וחצי ואחרי זה הולכים למקלחת ואין יותר אוכל. אני נותנת לו מעט התראות בזמן הארוחה שהזמן עומד להסתיים (וגם לפני הארוחה, שכדאי שיבוא מהר כי לא ישאר לו זמן לאכול). האמת שזה עובד יחסית בסדר. הוא אומר לפעמים בסוף שהוא עדיין רעב (אחרי ששר ודיבר וחלם כמובן במקום לאכול...) אבל תמיד הוא מספיק לאכול מנה לא רעה בכלל ואפילו קינוח כמו פרי או ביסקויט. אני לא יודעת אם הוא באמת רעב או שסתם מנסה למשוך את הזמן כדי לא ללכת להתקלח... האם אנחנו נוהגים נכון? האם שעה זה פרק זמן מספיק בשביל ילד בן 4 לאכול? תודה.

כרמית שלום, נראה שאתם נוהגים עמו בצורה שמציבה לו גבולות ומלמדת אותו סדר וארגון. שעה בהחלט מספיקה לארוחה בנחת רב . בנוסף, את רואה שהוא אוכל דיו, כך שאין סיבה לדאוג. המשיכו להיות ענייניים ואל תעשו מכך סיפור גדול. בהצלחה, שירלי

שלום, יש לי 2 אחייניות. אחת בת שנה וארבעה חודשים והשנייה בת חמש וארבעה חודשים. אתמול הגדולה אמרה משהו בסגנון: "אני לא מאמינה שהמוצא של אדם וחווה הוא מהקוף". כבר לפני מספר שבועות שאלנו אותה מה ברא אותנו במסגרת השאלה שלה: "למה לציפורים יש כנפיים?" היא ענתה: "אלוהים". הבית הוא בית חילוני, אבל יכולות להיות השפעות מהגן (גן חילוני) או הסבא. מה אומרים לה ואיך מפתחים איתה את הדיון? בתודה מראש, עדי

עדי שלום, התפיסה של האמונה ושל הדת משתנה מבית לבית. גם בית חילוני יכול להאמין באלוהים ולקיים את המסורת. אם הבית הנו פתוח במחשבה ניתן להציג לאחיינית הבכורה את האפשרויות, למשל: מוצא האדם מן הקוף או/ו אלוהים ברא את האדם. ניתן לשאול אותה במה היא מאמינה ? היא יכולה לענות תשובה כמו: באמא ובאבא. כל אדם זקוק לאמונה כאמצעי לחיזוק תחושת השייכות והערך . הדיון עם ילדה בת החמש יכול להיות סביב הכוחות שלה – מי מחזק ומעודד אותה גם כשקשה וגם כשכייף ? לילדה בגילה קשה יותר לתפוס דמות מופשטת. כייף לקיים שיחה פילוסופית עם ילדה בת חמש –תהנו, שירלי .

שלום לכולם. אני בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית, וניסיון רב בתחום. אני רוצה מאוד לעשות תואר שני, אבל בתחום שלי זה דורש המלצות ממקום עבודה, ולצערי מאז שילדתי, לפני כ-3 שנים, לא מצאתי מקום שאוכל להתברג בו. חוץ מזה תמיד רציתי לעבוד עם ילדים ונוער, אבל הניסיון שלי רק עם מבוגרים, ולא מקבלים אותי לעבודות בתחום הזה חשבתי לעשות הסבה מקצועית לייעוץ חינוכי. במכללת רמת גן, שקרובה לביתי, מוכנים לקבל אותי למסלול תואר שני בייעוץ חינוכי, והשלמה לתעודת הוראה. יש לי כמה שאלות בנושא:1. האם יש מספיק עבודה בתחום? בפרט, האם יש בתי ספר שיש בהם תקן ליותר מיועצת אחת? 2. האם המסלול במכללת רמת גן מוכר ע"י משרד החינוך? 3. האם מישהו יכול להמליץ לי על המסלול הזה? 4. האם יש אפשרות להמשיך ללימודי פסיכותרפיה עם תואר שני מסוג זה? תודה ושבוע טוב, דנה גל.

לקריאה נוספת והעמקה

דנה גל שלום רב, הדרך הטובה ביותר להבין את עבודת היועצת הנה לשוחח עם כמה שיותר יועצות שעובדות בתחום. כל בית ספר מתייחס לעבודת היועצת בדרך אחרת, ובנוסף יש טווח פעולה נרחב לאשיות של היועצת בעבודה. את מוזמנת לגשת לבתי ספר באזור מגורייך ולפנות ליועצות, בטוחני שהן תשמחנה לסייע. ההיצע והביקוש לעבודת היועצת החינוכית תלוי מאוד באזור מגורייך. ישנן תקופות שבהן זקוקים ליותר יועצות וישנן תקופות שפחות. בכל מקרה, בכל שנה ישנן יועצות שיוצאות לשנת שבתון, יועצות שיולדות או בחופשת לידה, יציאתה לגמלאות או כל סיבה אישית אחרת. אם תרצי לעבוד בתחום, תוכלי למצוא עבודה, אולי לא מיד בתנאים אופטימליים, אך מי שרוצה מוצא. ישנם בתי ספר שיש להם תקן לשתי יועצות ואף לשלוש. הכל תלוי בגודל ביה"ס ובצורך של ביה"ס. לגבי מוסד שמוכר במשרד החינוך, עלייך לפנות ישירות למשרד החינוך ולשאול, אכן חשוב שתלמדי במקום מוכר. לימודי פסיכותרפיה נלמדים במקומות שונים בארץ. ישנן שלוש אגודות מוכרות: האגודה הישראלית לפסיכותרפיה ממוקדת, האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית והאיגוד הישראלי לפסיכותרפיה. את מוזמנת להיכנס לאתרים שלהם ולבדוק שם את הדרישות לקבלת הסמכה. בהצלחה וכל טוב, שירלי

שלום, הסיפור הוא מעט מורכב אך אני מוכרחה לציין מעט פרטים על-מנת שתוכלh לקבל תמונה כוללת. אני נשואה ויש לי שלושה ילדים 5,3,2 , עברנו באוגוסט האחרון מנתניה לכפר יונה, כאשר המעבר היה במטרה לאחר כוחות עם אחותי הגרושה עם 2 בניה בגילאים 17 ו-13 , לצערי עברו ארבעה חודשים והמגורים המשותפים לא צלחו . כעת ברורה ההחלטה שעלינו לעבור דירה ויחד עם זאת איננו בטוחים כלל אם להישאר בסביבה הזו או לחזור לנתניה לשכונת מגורים אחרת... החשש הגדול שמעיב על החלטותיי היא שמא ילדיי יפגעו ריגשית ונפשית מהמעבר חזרה לעיר מה שמצריך מעבר מסגרות גנים , חוגים וכו' מחד ומאידך להישאר בסביבה הזו ולעבור לבית אחר, החשש שלי שבתי תעלה לכיתה א' בשנה הבאה ואני רוצה יציבות עבורה ולשאר ילדיי במקסימום. יש לציין שמעבר חזרה לעיר יאפשר לנו להגיע למקומות העבודה ביתר קלות אבל לא הייתי רוצה לקבל החלטה על בסיס זה בלבד. מה אני עושה???? איך אני ממזערת פגיעה בגוזלים שלי? חשוב לציין שמעבר דירה חייב להתבצע בכל מקרה ואינו סובל דיחוי למען בריאות כולנו וכמובן שאני מכה על חטא מידי יום על ההחלטה שנלקחה אז, אך לא נותר לנו אלא להסתכל קדימה ולקבל את ההחלטה הטובה והנכונה ביותר לכולנו.

אינס שלום, אכן החלטתך ובחירתך אינן קלות ופשוטות כלל, ועלייך לקחת בכובד ראש את כל הגורמים. בטוחני שעשית כל שביכולתך לאפשר לילדייך סביבה טובה ומוגנת, ועל-כן חשוב שתמנעי מייסורי מצפון ורגשות אשם מיותרים, שעלולים לפגוע בשיקול הדעת. נראה לי שאת כבר יודעת את התשובה לגבי מעבר. הרי בכל מקרה אתם צריכים לעבור דירה, ולפי מה שכתבת המעבר לנתניה יטיב אתך. ילדייך צעירים, כך שאם תרגישי טוב ובטוח במעבר, תוכלי להכיל טוב יותר את זמן ההסתגלות שלהם ושלך. בנוסף, רצוי שמעבר זה יהיה לתקופה ממושכת שתתן לילדים ולך את הזמן להתסגל ולהשתייך מכל הבחינות. בהצלחה ובשורות טובות שירלי

08/12/2015 | 23:34 | מאת: מזל

שלום, בני הבכור בן 11. ילד חכם ונבון אך מכיתה א סובל מבעיות חברתיות. עם עליות וירידות. אנו ההורים עושים כל מאמץ לחזק אותו בפן המשפחתי. שם הוא אהוב מקובל ושמח. אנו מחזקים אותו על ידי חוגים וכישורים בהם התברך. ניתן להאשים את המערכת הבית ספרית למצב הכיתתי. מצב של החרמות ודפוס התנהגות שלילית. הכיתה 'נפלה' בין הכיסאות.. בשיחה עם המורה הילד אשם גם במצב. מכיוון שהוא נוקשה מול החברה. לצערי גיליתי שזו אמת. יתכן שזה סימפטום של כל השנים שעבר. השאלה איך אני מעודדת אותו? מרככת אותו? שיהיה נעים עם הסביבה, ייתן אופציה לסליחה של החבר ולא התעקש מולו? לא ירגיש מאוים? נ.ב אין באפשרותנו להעביר לבית ספר אחר.

לקריאה נוספת והעמקה

מזל שלום, לבן שלך יש מזל גדול, שזכה במשפחה טוב ותומכת, שעוזרת לו להתמודד בקשייו. על-מנת לעזור לו יש צורך לסייע לו בכל החזיתות. כלומר, לאפשר לו טיפול קוגנטיבי –התנהגותי, שיעזור לו להתמודד בחברה בעזרת מיומנויות חדשות שירכוש בטיפול. בנוסף, חשוב שתפנו להדרכת הורים, כדי לקבל כלים שעימם תחזקו את כישוריו ואת מעלותיו בצורה יעילה ומיטבית. בנוסף לכך, יש לעדכן את צוות ביה"ס בהליך החדש שהוא עובר, ולבקש לבנות בעבורו תוכנית, שבה יסייעו לו לגשר על הקושי החברתי בהדרכה ובתיווך של המטפל/ת שתבחרו בעבורו. דרך זו מקיפה את מערכות היחסים שבהן בנך נמצא. את יכולה לפנות לעזרה דרך קופ"ח, באופן פרטי ודרך ביטוחי בריאות . כמו- כן את מוזמנת להתיעץ עם יועצת ביה"ס לגבי מענה טיפולי דרך הרשות המקומית, כמו : השירות הפסיכולוגי או שירותי הרווחה. בהצלחה ובשורות טובות, שירלי

02/12/2015 | 15:35 | מאת: מאיר

הי, הבן שלי בן 8 בכיתה ג'. במהלך השנה האחרונה הוא מראה סימנים של חוסר כבוד וחוסר בגבולות ביחס הישיר כלפי המורים והילדים בבית הספר. הדבר בא לידי ביטוי בחוסר אמון בסיסי לצוות המורים והצקות לילדים. אודה לך אם תוכלי לחזור אליי במידה והנושא בתחום המקצועי שלך. תודה,

לקריאה נוספת והעמקה

מאיר שלום רב, אשמח לסייע! שירלי

01/12/2015 | 16:36 | מאת: שמואל

תודה על העצות שכ"כ נכונות, אבל מה שכתבת להתעקש שהגננת תתערב, בהתחלה אכן ניסיתי, ללא הועיך ובהמשך אמרו לי גננות שעבדו עם הגננת הזו לפעמים, שאני יכול רק להזיק אם אמשיך לבקש, כי היא גננת שלא יכולה לקבל עצות מהורים אפי' כשזה לא ביקורת עליה, ולכן בגן הזה אני בבעיה שהגננת בשום אופן לא תתערב, למרות שהיא היתה יכולה בקלות לפתור את המצב, אם היתה מאירה לבתי פנים, ומחמיאה לה לפעמים, הבטחון עצמי של בתי מיד היה עולה, אבל מי שמכירה את הגננת אמרה לי: "לגננת הזו מותר רק להחמיא, ואם לא אז עדיף להעביר אותה גן" האם למרות שזו כזו גננת עדיף לא להעביר גן? נ.ב. תודה על היעוץ שמעיד על איכפתיות עמוקה, והלוואי שלגננות עצמן היה אפי' קצת מהאיכפתיות הזו בהערכה שמואל

שמואל יקר, כמו שנאמר המחיר של הוצאת הילדה מהמסגרת בתקופה זו של השנה ומעבר לגן חדש, אינו פשוט כלל. יחד עם זאת, אם אתם מרגישים שהישארותה בגן תפגע בה אף יותר, יש לשקול מעבר. אם הגן שייך לרשות המקומית עומדים לרשותכם השירות הפסיכולוגי , יועצת הגן והפיקוח עימם ניתן להתייעץ ולחשוב יחד. כל טוב, שירלי

01/12/2015 | 11:25 | מאת: מאיה

שלום, רציתי לשאול האם זה תקין שילדה בת 8 ציירה על הדובי שלה איבר מין גברי? האם זה עשוי להעיד על משהו שעברה?? אודה לתשובה

מאיה שלום רב, חשוב מאוד לא להסיק מסקנות מהירות או פירושים מוטעים. הסיבות לציור אברי מין יכולות להיות רבות ומגוונות. כדאי לערוך בירור עם הילדה על כך בדרך נעימה, פתוחה ורגועה. שמעי מה יש לה לומר, וכך תדעי כיצד לפעול בהמשך אם בכלל. אם את מרגישה שהנושא "גדול" עלייך, את יכולה להיעזר ביועצת בית הספר או/ו פסיכולוג בי"ס. בהצלחה, שירלי

30/11/2015 | 23:10 | מאת: שמואל

יש לנו תאומות בנות 4.5, בשנה שעברה למדו יחד בגן, השנה הפרדנו אותן לשני גנים, אחת מהן החלה לפרוח מאז יותר, ואחת מהן להיפך.. התחילה לאבד ביטחון עצמי, ואין לה חשק ללכת לגן, מבירור שעשיתי נודע לי שהגננת שלה היו הרבה מקרים שפגעה בבנות, והשפילה אותן, בד"כ ממשפחות שלא חששה מההורים, בד"כ בת שהיא החליטה שצריכה טיפול, לצערי בתחילת שנה גם בתי מטרה לפגיעות, אני שוחחתי עם הגננת על כך ונראה שהצלחתי לגרום לכך שלא תפגע עוד בבתי. אבל החלה בעיה חדשה: הילדה באה מהגן ומספרת שיש חמש בנות שמעליבות אותה מדי יום, ניסינו לחזק אותה שבטח הן מקנאות ואין לה להתרגש, אבל בכל בוקר היא לא רוצה ללכת לגן, וניסינו לדבר עם הגננת שתטפל בבעיה, שתבדוק אם זה נכון ותזהיר את הבנות לא לפגוע בה, ובמקביל תשתדל להרים את המורל של בתי ע"י מחמאות וכו', אך הגננת אינה מוכנה לשתף פעולה היא אומרת: זה לא נכון לא פוגעים בה. וגם אם מישהי מנסה להעליב אותה לא קרה כלום!!! אומרים לילדה שזה לא נכון שהיא משוגעת, זה לא נכון שהבגד לא יפה, והיא לא צריכה להיפגע. היות שאני ראיתי שהגננת הזו לא רגישה לעניין של העלבות בכיתתה, ואפי' גם בעצמה לפעמים מעליבה בנות אני מתלבט האם נכון עכשיו להעביר אותה לגן אחר, או שהבעיה רק תחמיר כי שם היא עדיין לא מכירה שום ילדה מהכיתה, היתרון ששם אמורה להיות גננת יותר אנושית, שאמורה לסייע לעלות על דרך המלך אשמח לקבל תשובה המון תודות

לקריאה נוספת והעמקה

שמואל שלום רב, במקרה זה ישנם כמה היבטים אותם יש לקחת בחשבון. ראשית, את תקופת ההסתגלותה של בתך לגן החדש ואת ההסתגלותה לגן החדש ללא אחותה התאומה. מעבר זה לוקח זמן, אורך רוח וסבלנות. לא כל שכן אצל אחים תאומים, שמגיעים מתוך קירבה גדולה והחסר של השני גדול. שנית, יש להמשיך במעקב אחר התנהלותה של הגננת ולהיות עם יד על הדופק לגבי מערכת היחסים שלה עם הילדה. התעקשו שהיא תפעיל שיקול דעת וכלים פדגוגיים חינוכיים, כדי ללמד את ילדי הגן חברות טובה, שיתוף פעולה וכבוד הדדי. בטוחני שהתנהלות בלתי ראויה של הילדים בגן פוגעת בילדים נוספים ולא רק בבתך. בנוסף, עזרו לילדה למצוא חברים חדשים מהגן. הזמינו חברה הביתה או/ו צרו קשר עם הורים נוספים והביאו אותה אחה"צ לחברה. בקצב שלה היא תתחיל למצוא את מקומה בחברת הילדים. למרות הקושי, איני חושבת שלהעבירה באמצע שנה הוא צעד נבון. תנו לה להתמודד עם הקשיים מצד אחד, ומן הצד השני עזרו לה במעבר ובהסתגלות. בהצלחה, שירלי