פורום פסיכיאטריה

שלום דוקטור אם יש למטופל תופעות של חרדה אבל לא בהתקפים אלא מצב חרדתי קבוע בעוצמה גבוהה אתה יודע את התסמינים של הכל איך מקלים את התסמינים? האם הטיפול שונה כמו הטיפול בהתקפי חרדה?

לגודלי הטיפול הנפשי הוא בתרופות ובשיחות, שני הדברים עשויים לעזור. לחרדה קבועה מה שנקרא הפרעת חרדה כללית ממליצים על תרופות ממשפחת נוגדי הדיכאון אשר מקילים גם על החרדה. מומלץ גם טיפול שיחתי מסוג קוגניטיבי התנהגותי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום דוקטור הידש יש לי שאלה אליייך אם נגיד מטופל מתחיל טיפול נגד חרדה ודיכאון מקבוצת ה-SSRI והתרופה עוזרת לו ב-85% והוא מחליף תרופה למשהו מקבוצה ה-SNRI וגם זה לא עוזר במאה אחוז אלא רק ב-75% אז הם מחזירים את התרופה הקודמת ממשפחת ה-SSRI היא לא משפיעה כמו קודם האם זה נכון? ומה הפיתרון למטופל כזה?

דוקטור לא ענית לי תענה בבקשה

לשרלוק לעתים ההתאמה של התרופה היא לא ב 100% ואז זו באמת בעיה קשה, האם להסתפק במה שיש או לנסות ולהחליף תרופה? כפי שראית אין בטחון שהתרופה החדשה תהיה טובה יותר. גם ידוע שאם חוזרים פעם שניה לתרופה שעזרה בעבר לא תמיד מקבלים את אותה ההשפעה החיובית. אם נטלת אפקסור אז יתכן שהיה צורך לעלות במינון ולא להחליף? אבל לא ציינת את המינון שנטלת. לעתים יש צורך להעזר בדברים אחרים, כך אפשר להעזר בתרופות נוגדות חרדה כמו לוריוון או וואבן, לעתים מודל עוזר ולעתים יש להוסיף שיחות-פסיכותרפיה אשר עשויים לעזור. בדרך כלל אני ממליץ לחזור לתרופה מקבוצת ה SNRI. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום דוקטור הידש היקר מה שלומך? יש לי תיאור מצב ושאלות לי אלייך בבקשה: אני מטופל בסרוקסט לחרדה ודיכאון יום אחד כדור אחד ויום למחרת אחד וחצי והכל היה נפלא (רציתי לדעת מה דעתך על זה) עד.... לפני כשבוע בערך אכלתי שניצל מקולקל והיה לי ממש בא להקיא אבל לא הקאתי והיו לי כאבים במעיים ובקיבה שעדיין קיימים ובחילות עבר שבוע ולא הקאתי אבל הכאבים עדיין קיימים בקיבה ובמעיים והבחילות באות בעוצמות שונות בעברי היה לי עבר של אולקוס כך שהתחלתי לקחת אומפרדקס כשלושה ימים שעוזרים לכאבים אבל לא כל כך לבחילות הרופאה הכללית שלי נתנה לי מוטיליום לבחילות מה שאני כן מוטרד הוא שחזר לי המצב החרדתי שלי הקבוע שהיה לי ופחד לעשות דברים ואני מפחד לאכול כרגיל מפחד שיכאב לי הבטן או שיבוא לי להקיא אני אוכל מעט וכשהתקשרתי לפסיכיאטר שלי הוא אמר לי להוסיף מודאל במקום המוטיליום והוא אמר לי שזה ירגיע את המצב החרדתי אני את האמת די מבולבל ולא יודע מה לעשות? בתור רופא כללי ורופא פסיכיאטר מומחה יש לי כמה שאלות בבקשה: איך לתפקד ולחזור לעבודה עם המצב החרדתי שממש מגעיל לי איתו? האם המודאל באמת יעזור למצב החרדתי ולבחילות? איך לחזור לאכול כרגיל? האם לחזור להתחיל לשלב ואבן עם הסרוקסט אם כן תוכל להגיד לי איך וכמה? תודה רבה דורון נ.ב ממש הייתי מרוצה עם הסרוקסט עד לפני שהתחילה התופעה הזאת אתה חושב שהסרוקסט הפסיק את עבודתו וצריך להחליפו?

דוקטור דילגת על שאלתי ענה אנא זה ממש דחוף

לדורון יתכן שקילקלת את הקיבה ויתכן שתקף אותך הוירוס אשר מסתובב בארץ והוא מתבטא בכאבי בטן. בכל אופן טוב שרופא המשפחה מטפל בכך כי זו בעיה גופנית. גם טוב להוסיף את האומיפרדקס כיוון שיש מי שנותן תרופה נגד חומציות/כיב קיבה יחד עם סרוקסט וזו מדיניות נכונה. איני חושב שזה נכון ליטול סרוקסט לסרוגין כי ישנן קפיצות רבות מדי ברמה בדם, לכן מומלץ ליטול את אותו המינון כל יום. (זאת בגלל שאורך חיי סרוקסט הוא יום אחד). בינתיים אפשר להעזר עם וואבן כדי להתגבר על החרדות שהתעוררו עם הוירוס ולחזור לשיגרה, אחרי כמה ימים אני בטוח שתחזור לתחושה הרגילה והטובה. גם המודל עשוי להועיל כנוגד חרדה ומרגיע את הקיבה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב רציתי לדעת מה ההבדל בין שני הכדורים הנ"ל. האם אכן הסרוקסט חזק יותר מהציפרלקס ? האם אכן קשה יותר להפסיק את הסרוקסט מאשר את הציפרלקס ? ומה מבחינת תופעות הלוואי ? למעשה בעבר לקחתי את שניהם. הסרוקסט עזר מאד אך נראה לי שהפסקת הכדור קשה יותר ( כשהפסקתי אותו נפלתי מהר מאד לתהום אך ייתכן כי זה בגלל שבדיוק הייתי בפרשת דרכים בחיי...ולא בגלל הכדור ?). את הציפרלקס לקחתי לפני ההיריון. גם הוא עזר (אם כי הרגשתי שהשפעתו פחות חזקה) וכשהפסקתי אותו נכנסתי בדיוק להיריון ולא הרגשתי בנפילה כי כנראה שההורמונים "עשו את העבודה" ...? (במשך כל תקופת ההיריון בכלל לא הייתי צריכה כדור...). כעת אני שבועיים לאחר לידה וחשה דיכאון. לא מניקה. איזה כדור כדאי לי לקחת- את הציפרלקס או הסרוקסט ? האם באמת הסרוקסט חזק יותר והפסקתו קשה יותר ? רופאת המשפחה נתנה לי את האופציה אך אני מתלבטת. נא עזרתך. תודה. חשוב לי לדעת במהרה. תודה מראש

שלום רב לפי מחקרים שנעשו בחו"ל סרוקסט היא התרופה מסוג SSRI שהכי קשה להפסיק אותה. גם אפקסור IR (שיחרור מיידי, לא מושהה) קשה להפסיק, עפ"י מחקרים. את הציפרלקס הרבה יותר קל להפסיק. הייחוד של סרוקסט שיש לו השפעה חזקה נגד חרדה. אבל היום יודעים שהוא פחות בטוח לנשים בהריון ויותר גורם להשמנה ופגיעה בתפקוד המיני. לכן ההמלצה לבחור בין פרוזק, ציפרלקס ואפקסור XR. לפרוזק יש השפעה מעוררת בתחילת הטיפול ולכן בד"כ צריך לשלב אותו עם כדור הרגעה בשבועות הראשונים. בברכה

לשירז תודה לדור, דבריו נכונים אבל אין הבדל מבחינת "החוזק" בין ציפרלקס וסרוקסט, הנקודה היא יותר איזו תרופה מתאימה לך יותר, ואת התשובה לכך את יודעת. נכון שאת הסרוקסט קשה יותר להפסיק וישנן תופעות של סיום טיפול, אבל בכל זאת אפשר להפסיק בהדרגה וישנן דרכים להפסיק גם ללא תופעות לוואי, אבל דיה צרה בשעתה. כל טוב דר' גיורא הידש

אני נשואה 25 שנה. יש לנו 3 ילדים. הקטן עדיין גר איתנו והוא בן 13.אחד חייל ואחת נשואה. בעלי מעולם לא היכה אותי. הוא אבא נהדר ואיש חם ולבבי לכולם. כולם מעריצים אותו. רק אלי הוא מאוד אלים מילולית.כל פעם שהוא מגיע הביתה אני ממש בלחץ. כל הזמן אני בחרדה שיעזוב אותי וילך עם מישהי אחרת. צעירה יותר ויפה יותר. החרדה גורמת לי לשיתוק. אני כל הזמן מנסה לרצות אותו. תמיד הוא כועס עלי ומדבר אלי באופן גס רוח. אני מטופלת בסרוקסט ועדיין חוששת מאוד ממנו וכל הזמן מנסה לפייס אותו. הוא בטוח שהוא בעל נהדר ולא מבין מה אני רוצה ממנו. אין מה לדבר איתו על יעוץ זוגי. הוא מתעלל בי נפשית כבר 25 שנה. מה עושים.? אין לי אומץ לעזוב אותו.

שלום רב דווקא אני חושב שאת צריכה טיפול פסיכולוגי פרטני ולא זוגי.... אם הוא מתעלל בך 25 שנה, כדבריך, אז זה אומר הרבה גם עליך. הוא לא היה יכול להתעלל בך אם לא היית רוצה בכך, או לפחות משתפת פעולה, אפילו באופן בלתי מודע.... ועובדה שאת נותנת לזה להימשך. ייתכן שכדאי לך גם להכיר גברים אחרים שיתייחסו אליך אחרת ואז גם ההרגשה הנפשית שלך תשתפר, יהיה לך יותר ביטחון ופחות חרדה. בברכה

שלום לך אישה יקרה, דבר ראשון את צריכה תמיכה. ללא תמיכה, זה לא יילך. ותיצתרכי הרבה הרבה שיחות. היות והגעת למקום שמישהו אחר שולט בך, ואת פוחדת, הגעת למצב של פחד וחרדה, ובכדי לאשש זאת את נעזרת בכדורים אשר לדעתי מיותרים. אל לך להמשיך להרעיל את עצמך, ביחרי בחיים. ממליצה לך לפנות לקבוצות תמיכה לאלימות במשפחה, שמאוד עוזרות, מנסיון של חברה שהיתה במצב הרבה יותר קשה מזה, מומלץ לך לקבל תמיכה ריגשית ונפשית בליווי צמוד מאוד ודיסקרטי. המקום ניקרא המרכז לאלימות במשפחה.(תבררי דרך העיריה או לישכת הרווחה) יש שם פסיכולים ומנחים שיעזרו לך ויחזקו אותך, ואולי משם תבוא לך הישועה. אל תכחישי את היותך אישה מוכה, למרות שקשה להפנים זאת. קחי לדוגמא: את פגועי הלם קרב אשר מעולם לא נגע בגופם כדור מרובה ,והם אכן נחשבים לחולים ופגועים. כך שאל תיתכחשי למציאות. ב=י=ח=ר=י ב=ח=י=ים. בהצלחה מיכל

לנטע תודה למשיבים ואכן תמיכה ושיחות עשויים לעזור לך מאוד כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני עומדת לפני חתונה עם גבר שאחיו חולה בסיזופרניה , לפי מה שידוע לי ההוריו בראים היתי רוצה לדעת האם המחלה היא גנטית ומה הסיכויים שילדי יחלו במחלה תודה מראש

שלום רב מבחינה סטטיסטית יהיו לילדים סיכוי של פי 10 לחלות בסכיזופרניה מאשר לאדם באוכלוסיה הרגילה. אבל למה את שואלת ולמה זה כ"כ דחוף? אם את אוהבת את הבחור אז מלכתחילה אין שאלה.... ואם יש לך שאלה כזאת אז תסיקי לבד את המסקנות... בברכה

שגם ילדך יחלו בסכיזופרניה. כדאי לך לבטל את החתונה כל עוד לא מאוחר ולהתחתן עם מישהו שאין לו סכיזופרניה במשפחה הקרובה. (אבל לך תדעי מה כן יהיה לו....ואיך הוא בעצמו יהיה....ובכלל אם הוא יסכים להתחתן איתך....)

פרט למה שאמר לך דור הייתי ממליצה לך פשוט להיות ערנית להתפתחות הילדים שלך מבחינה חברתית ,תפקודית ועוד.. את יכולה להתייעץ עם פסיכאטר וגם בטח דר הידש יענה לך יותר. שיהיה לך מזל טוב.

לעדי עניתי לך בעמוד הקודם כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקחת 40 מ"ג סרוקסט+30 מ"ג רמרון,אני סובלת מדכאון חורף שמתפרץ עקב טריגרים,זה הדכאון ה-4 ב-11 השנים האחרונות,הדכאון הראשון היה אחרי לידת ילדי השני ועבר לבד,לא ידעתי שמדובר בדכאון אחרי לידה(במהלך ההריון היו לי כמה מקרים בהם איבדתי אנשים מאד יקרים לליבי,3 פעמים נוספות לקיתי בדכאון בדיוק באותה תקופה,תמיד שנה וחצי אחרי לידה אחרי ירידה במשקל של 10-15 קילו בדיאטה שאני עשיתי, במהלך חודש אוקטובר-ספטמבר לקיתי בכל הדכאונות תמיד בעקבות טריגר,זה מתחיל מהרגשת עייפות נוראית,חוסר תאבון שגורם לי לירידה משמעותית בתפקוד היומיומי,הדכאון האחרון היה קשה מכולם,עלי לציין שכל פעם טיפלתי באופן אחר ולאחר כחודשיים שהרגשתי טוב הפסקתי את הטפול. טיפלתי פעם בכדורים, פעם טפול אלטרנטיבי+מספר שיחות,פעם זה חלף לבד, הפעם זה היה קשה במיוחד והתחלתי טפול תרופתי +טפול פסיכולוגי,בבדיקה יסודית ובטפול מאד מקצועי הפעם נאמר לי שיש לי דכאון אנדוגני(עודף מלנין וחוסר בסרטונין),במיוחד בתקופת החורף ומאחר וזה קרה לי מספר פעמים עלי לקחת תרופות באופן קבוע,עלי לציין שקשה לי מאד להשלים עם ההמלצה הזו מאחר ואני בחיי היו-יום בן-אדם מאד שמח ופעלתן וכשזה מגיע ההרגשה היא של בלון מנופח שהוציאו לו את כל האוויר,שאלתי היא האם ישנן אלטרנטיבות נוספות שיכולות לעזור לי לעבור את החורף בשלום - כמו טפול באור,צמחי מרפא טפול פסיכולוגי ארוך טווח וכדומה,אנא המליצו לי עש שיטות טפול אחרות מלבד כדורים.מחריד אותי לחשוב שאצטרך לקחת כדורים כל חיי בגלל תקופה כל כך קצרה של דכאון חורף,כשהחורף חולף אני פורחת שמחה,עושה המון דברים,מאושרת מה קורה לי?זה פשוט מוזר ולא הגיוני,אני עוסקת בתחום החינוך המיוחד ופעמים רבות אני מרגישה"שהסנדלר הלך יחף"כיצד טיפלתי בכולם ולא ראיתי מה קורה לי,עלי לציין שאני עכשיו במעקב ובטפול פסיכולוגי אך עד מתי? קראתי על צמח ההיפרקום האם כדאי להתעניין באלטרנטיבה זו,היכן ניתן לקרוא חומר על טפול באמצעות אור? בברכת יום טוב נועה

לנועה צר לי אבל איני יכול לעודד בהרבה. אחרי מספר התקפים של דיכאון אנדוגני ההמלצה לטיפול מונע היא לפחות לחמש שנים ויש האומרים לכל החיים. ההיפריקום הוא היחיד היעיל לדיכאון קל עד בינוני כמו התרופות. שאר הטיפולים האלטרנטיביים לא ממש הוכיחו את יעילותם. בארץ בדרך כלל אין מחסור באור כמו שיש מחסור בסקנדינביה, כך גם החורף הזה הוא עם הרבה מאוד שמש עד עכשיו.... כמובן שהפסיכותרפיה חשובה מאוד. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר כיורא שלום! תןדה על התייחסותך המהירה לשאלתי. אני נוטלת כדור וחצי ליום וזאת לאחר שנטלתי כדור במשך חודש וחצי בערך ולאחר מכן הוספתי עוד חצי כדור סה"כ בערך 4-5 חודשים. (ויפאקס).

עדיין זה מינון נמוך. המינון היעיל של ויפאקס הוא 150 מ"ג ליום ומעלה.

לאביגיל תודה לדור ואני מצטרף לדבריו כל טוב דר' גיורא הידש

1. עד כמה חזק לוריבן בתור עזרה למניעת חרדה? אם יש לי רק אי שקט וחרדה משנית כזו,האם הוא יעזור לי? האם הוא ירדים אותי? אני בחור גדול גם, 1.90 ושוקל 115 ק"ג 2. תוך כמה זמן גוף מתרגל לכדורי שינה ברוטיזולאם? אם לקחתי 3 ימים כל יום כדור, וחודש אחרי זה שוב, האם יש סכנת התרגלות? 3. הפסיכולוגית שלי אמרה שאם אחרי שנה של לקיחת ציפרלקס 10 מ"ג ביום,אני חש עדיין אי שקט,חרדת ציפיה וכו',אבל לא חרדה אמיתית,הכדור לא ייצב אותי. האם היא צודקת?

לערן לוריוון היא תרופה טובה ויעילה אבל רק אתה תוכל לדעת מה השפעתה עליך אחרי שתנסה ליטול אותה. התרגלות לרוטיזולאם או לוריון היא אחרי שמוש קבוע כל יום במשך כחודש, כך שאתה רחוק מהתמכרות. הפסיכולוגית צודקת ואינה צודקת, יש השפעה לציפרלקס אבל ההשפעה אינה מלאה. כך שזו תמיד שאלה קשה האם לסיים טיפול עם ציפרלקס או לנסות ולהחליף לתרופה אחרת....התשובה על השאלה תמיד יחסית וצריך להתאים אותה לכל אחד ואחד. כל טוב דר' גיורא הידש

האם טגרטול רק מאזן את המאניה או שהוא גם עוזר לא ליפול לתוך הדיכאון? כי אם הוא רק מונע עליות.... אשמח לתשובה דחופה. אור

שלום רב הטגרטול היא כעיקרון תרופה נוירולוגית שנמצאת גם בשימוש פסיכיאטרי.... בפסיכיאטריה היא מייצבת מצבי רוח- מונעת כניסה לדיכאון וכניסה למניה. את שניהם. אם היא היתה מונעת רק את אחד מהם היא לא היתה יכולה להיחשב כתרופה מייצבת מצבי רוח (בדומה לליתיום). בברכה

דור יקר. תודה רבה על התשובה. כמו תמיד עזרת לי מאוד. אורלי

אחרי שלושה חודשים בביקור אצל הבת ,בגלל מגבלת עברית במחשב , הפכתי לקוראת פסיבית , עקבתי אחרי כל הסערות מרחוק. זו הייתה הפעם הראשונה שלא ראיתי את הבת שבעה חודשים , ונדהמתי לראות בחורה עסוקה ,לומדת עובדת ,מבלה כמו כל צעירה אחרת בגילה . יצא לי לפגוש מרצים שלה,( גאווה של אמא ) היא קיבלה הצטינות בלימודים , ןכולם מלאי תשבחות . לכיתה שהיא מלמדת נרשמו מספר התחלמידים הגדול ביותר, ובאתר שבוא סטודנטים מדרגים מרצים ,היא קיבלה הערות נפלאות. כמובן שלא היו חסרות דרמות , הייתה אהבה נכזבת, הייתה פציעה , והיא התנהגה כמו גדולה. אני מקווה שינשיך ויהיה בסדר, הסמסטר הזה הוא הקשה מכולם, ובלי שןם קשר אני יודעת שעוד יבואו ימים קשים , אבל בנתיים אפשר לנוח על זרי הדפנה. נראה לי שהשילוב המנצח אצלנו הוא: תרופה נכונה.... אהבה.... אמונה .. ו חתולה , כן דק הידש היא כבר בת שנתיים וחצי . למיכאל וראומה גאה בכם! לתמי קצת דואגת?

שלום אמא רחוקה ממש כיף לשמוע ממך, ועם כאלה בשורות טובות וגאווה של אמא...פתאום חשבתי שאני לא יודע את השם שלך. בטח אמרת פעם ושכחתי... אין כל כך מה להיות גאה בי, אני בניגוד לבת שלך, לא ממש הצלחתי לחזור ללימודים, אם כי זה לא ממש מטריד אותי, ואין גם מה להיות מודאגת מתמי, נראה שהיא מסתדרת מצוין למרות הכל, ולמרות שגם אני הייתי קצת מודאג... לילה טוב מיכאל

אמא רחוקה למה את דואגת לי, נשמה? בגלל התרופות? אני אנסה להרגיע אותך, לא חסרות לך דאגות מלבדי? אז אני אגיד לך, שתקופות ארוכות בחיי תיפקדתי מצויין בלי תרופות. המשבר הראשון שלי היה בגיל 18, ויצאתי ממנו בלי תרופות וגם בלי טיפול אחר, תוך כדי שירות מלא ומשמעותי בצבא- הייתי קצינה בסוף. עד גיל 26 הספקתי לעשות תואר ראשון והתחלת שני ולגור עם חבר, בלי תרופות, ואז היה המשבר השני, בעקבותיו פניתי לראשונה לפסיכיאטרית והתחלתי עם טיפול תרופתי. אחרי טיפול והתייצבות של כשנתיים וחצי, הפסקתי גם אז עם התרופות, בידיעת הפסיכיאטר שטיפל בי אז. הוא בכלל לא איבחן אותי כביפולרית. מבחינתו האבחנה שלי היתה פסיכוזות ודיכאונות שאחריהן. הוא טיפל בי בפסיכותרפיה ארבע וחצי שנים, וסבר שהמקור לפסיכוזות שלי יותר פסיכולוגי מביולוגי. אני לא יודעת אם צדק או לא, אבל כשהפסקתי עם התרופות אמנם יחד עם טיפול הומאופתי במקביל- נשארתי יציבה לעוד שנים די ממושכות, שכללו הריון ולידת ביתי הבכורה ללא בעיות מיוחדות. רק אחרי שאלה הקטנה נולדה, לפני 3.5 שנים, נכנסתי למשבר השלישי, שכלל הרבה מאד קשיים אובייקטיביים בנוסף לקשיים הכימיים. לא שאפשר להפריד בצורה כל כך דיכוטומית בין הגוף לנפש, אבל בכל זאת הרי למשתנים פסיכולוגיים השפעה על הביולוגיה, ולהיפך. אז חזרתי לטיפול תרופתי, והפסיכוזה האחרונה של הקיץ נבעה להערכתי גם מהמתח הגדול שהתלווה לבחינת ההתמחות שלי, וגם מהפסקה פתאומית של התרופות, ללא גיבוי אלטרנטיבי. בכל מקרה התעקשתי בקיץ לא לחזור לתרופות כי האמנתי, מתוך הכירות שלי עם עצמי, שאצליח להתאזן ללא תוספת כימית, במיוחד שרצינו הריון נוסף ולא רציתי לקחת תרופות בהריון- טגרטול אסור בהריון ותרופות אחרות פחות עזרו לי. מפה לשם הצלחתי להתאזן. היציאה שלי מהארון עברה בהצלחה בעבודה, ללא וועדות פסיכיאטריות אלא עם הדרכה ותמיכה פנימית של המערכת. אני עובדת עם אנשים שאוהבים אותי ומאמינים בי, ומצליחה למדי כחלק מהמערכת. בינתיים פניתי לטיפול בשיאצו, ואני עושה יוגה פעם בשבוע, משתדלת לשמור על תזונה, והיום- גם ישנה מצויין וגם מתפקדת טוב בכל המישורים. כבר מזמן אני לא מדברת על משיחיות והארה, רק כשיש וויכוחים אני לפעמים תורמת את שלי, אבל בגדול יעידו חברי לפורום שלפחות ווירטואלית נרגעו אצלי הסערות. אז מה ירגיע אותך? אני למדתי שמניה דיפרסיה היא מאד אינדוודואלית אצל כל אדם. ממש כמו המחזור החודשי, או כמו לידות- ששונות מאישה לאישה, כך משברי החיים אינדוודואליים לפי האדם הביולוגיה הפסיכולוגיה רשת התמיכה שלו ודרכי ההתמודדות שלו עם קשייו. אני מודעת מאד, אחרי כעשרים שנות וותק בתפקיד הפסיכיאטרי שלי לסימני מצוקה, ומטפלת בהם כשהם מתעוררים. כל אחד אחראי בסופו של דבר על עצמו. אני הרי לא אהרוס את חיי משפחתי, את המקצוע אליו הגעתי בעמל כה רב ואף בייסורים, בגלל אי לקיחת תרופות חסרת אחריות. אני מטפלת בעצמי, אולי לא בדרך הקונבנציונאלית של הפסיכיאטריה, אבל האם היית יכולה להגיד שאני חולה קונבנציונלית? שמחה שביתך חזרה לכוחותיה וליכולותיה יום מצויין תמי.

תמי לא התכוונתי להרגיז, ולא חשבתי על תרופות , סליחה!!! אני מאוד מאמינה ביוגה וכו , הרי הבן שלי למד שש שנים רפואה סינית וציגונג . שמחה שהכל בסדר, ומצטערת . פשוט מתגעגעת לתמי של השירים היפים ,והכתיבה הנפלאה. ומיכאל יש לך במה להתגאות , עבודה , דירה שכורה, מסיבה , בתקופות הקשות קינאתי בבורגנים ...

את יודעת את שם האתר?

לפני כ10 שנים הייתי מאושפזת וטופלתי במודאל פורטה 600 מ"ג. באותה תקופה לא היה לי מחזור חודשי בגלל התרופה, התחלתי להשתמש בגלולות והמחזור החודשי הסתדר. כיום אני מטופלת במינון של 200 מ"ג ביום. לפני כחודש הפסקתי עם הגלולות. השאלה שלי אם למינון החדש יש השפעה זהה על כך ששוב לא אקבל את המחזור החודשי? (עבר חודש ועדיין לא קיבלתי אותו - אני בטוח לא בהריון.)

שלום רב גם מינון של 200 מ"ג מודאל ליום יכול לגרום לכך. היום משתמשים בסוליאן (solian) במקום מודאל. סוליאן יותר יעילה ויש לה פחות תופעות לוואי. תרופה אנטיפסיכוטית אחרת שלא גורמת לכך בכלל היא הסרוקוול אבל ההשפעה שלה שונה ממודאל. בברכה

ללירון תודה לדור, אכן ההפרעות במחזור בגלל מודל תלויות במינון אבל לעתים גם במינון נמוך עלולות להיות הפרעות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אבקש עזרתכם בנושא. לפני כשנתיים התחלתי בכדור רסיטל עקב דיכאון קל לאחר הפרעות חרדה נישנות וחוזרות. כמובן שהתחלתי בחצי כדור עד שהגעתי ל- 40 מ"ג שזה המינון המדוייק והטוב יותר בשבילי. מזה כשנתיים אני מרגישה מצויין וחזרתי לחיות חיים רגילים, גם לאחר שעברתי כמה משברים של גירושין וכו'. לפני כשבוע חליתי בשפעת וסינוסיטיס כמובן עם אנטיביוטיקה. פתאום חזרו לי חרדות והרגשה רעה. אני לא יודעת מה קורה עוד פעם ולמה זה חזר שוב? מה קרה לתרופה ולאפקט שלה? האם עוד פעם לעבור את מסכת היסורים הזו? אנא עזרו לי לדעת למה זה חוזר? למרות שפעם זה היה יותר גרוע בהרבה. בעבר לקחתי גם קלונקס 0.5 מ"ג עד שהורדתי אותו לאחר כחודשיים לא נזדקקתי לו בכלל. אודה לכם.

לרויטל לא כתבת אבל אני מניח שאת עדיין נוטלת את הרסיטל. למרות נטילת הכדור וההגנה שהחרדות והדיכאון לא יחזרו אין זו הגנה מלאה של מאה אחוזים. לכן במצב של מחלה וירלית וחום המצב הנפשי עלול להיות מושפע למרות הרסיטל. נקווה שמדובר במשהו זמני והחרדות יעלמו עם ההבראה מהוירוס. בינתיים אפשר להעזר בקלונקס עד אשר תבריאי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני עומדת להתחתן עם גבר שאחיו סובל משיזופרניה רציתי לדעת האם המחלה עוברת בתורשה , מה הסיכוי שהילדים שלי יהיו חולים במחלה תודה מראש עדי

לעדי יש מרכיב תורשתי בסכיזופרניה בנוסף למרכיב הסביבתי. שכיחות סכיזופרניה באוכלוסיה הוא 1%, כאשר קרוב משפחה מדרגה ראשונה חולה (אח, הורים) הסיכוי להעברת המחלה לילדים של הקרוב שאינו חולה עולה לכ-4%. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב דר' הידש וחברי הפורום. אשמח לקבל מידע ראשוני, למי עליי לפנות על מנת לקבל מרשם לאיזשהו כדור הרגעה כדוגמת פרוזאק. אני מניח שישנם מספר כדורים בעלי רמות השפעה שונות. אני מחפש משהו קל, אם אפשר להגדיר זאת כך. אם זה חשוב לבקשתי, אציין רק שאני בן 34. אני סובל מדכאון מודע ונשלט(: ומחרדות חברתיות בסיטואציות מסויימות. כמו כן אני מנסה להפסיק לעשן. אני פשוט מרגיש שהגיעה העת להתערבות/עזרה כימית בדמות כדור הרגעה. אגב בטיפול פסיכולוגי התנסיתי בעברי, אך זה לא מה שאני זקוק לו כעת. האם רופא המשפחה מספיק או שעליי לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר? תודה מראש על התייחסותך. כל טוב. אייל.

שלום רב צריך לפנות לרופא מטפל בקופת חולים או באופן פרטי. זה יכול להיות פסיכיאטר או רופא משפחה שאתה יכול לסמוך עליו. ישנם רופאי משפחה שמטפלים בנפש כמו בגוף. בסה"כ מחקרים מראים שרוב הפניות לרופאי משפחה הן בגלל בעיות שקשורות לנפש כאשר הבעיה הגופנית היא דווקא פחות משמעותית. אבל איבחון בעיה נפשית דורש שיחה ארוכה וזמנם של רוב רופאי המשפחה בארץ מוגבל מאד וחלקם גם לא מבינים כלל בתחום ואז אין ברירה אלא לפנות לפסיכיאטר מקצועי. בברכה

לאייל תודה לדור ואני מצטרף לדבריו כל טוב דר' גיורא הידש

האם דפלפט או נוילופטיל עלול לגרום לעליה ב -Lymphocytes ?.

לאילן איני חושב, עליה של כמה לימפוציטים? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכם אשמח לדעת האם ניתן לשלב בין התרופות סטרטרה (טיפול בהפרעת קשב) וזייבן ?

שלום אנא עזרתכם הדחופה. לפני כשנתיים היה לי דיכאון קל לאחר הפרעות חרדה נישנות וחוזרות. התחלתי בכדור רסיטל לאט ובהדרגה עד שהגעתי ל40 מ"ג שזה המינון המדוייק והטוב יותר בשבילי. כמובן שלקח זמן עד שחזרתי לעצמי והרגשתי מצויין לאורך הזמן. הרופאה אפילו המליצה לי להוריד בהדרגה את הכדור אבל אני הרגשתי שעדיין אינני מוכנה נפשית והמשכתי. לפני כשבוע חליתי בשפעת ובסינוסיטיס כמובן עם אנטיביוטיקה. פתאום חזרו לי החרדות לפני כמה ימים (ידוע שגם כשחולים אין מצב רוח), ואני מרגישה רע ואני לא חוזרת לעצמי. יש קצת אווירה שונה וזה לא עובר. אני לא יודעת מה קרה לאחר תקופה ממושכת של התרופה המדהימה הזו שבאמת מחוללת פלאים, האם האפקט נגמר? עוד פעם לעבור את התקופה הקשה ההיא למרות שאני שאינני מרגישה ממש רע כמו אז? אנא עזרו לי כי אני לא יודעת מה קורה? אז לקחתי קלונקס 0.5 מ"ג כ- חודשיים והורדתי בהדרגה. הורדתי אותו לגמרי מזמן ולא הרגשתי צורך בו גם היום. מה עושים? והאם זה זמני כל ההרגשה הרעה הזו? מתי אני אתחיל להרגיש רגיל? לגבי השפעת אני לאחר המחלה. אודה לכם.

לרויטל קורה שמחלה גופנית גורמת להחמרה במצב הנפשי למרות שהרסיטל עובד כרגיל. סינוסיטיס אינה מחלה מסוכנת אבל היא בהחלט מטרידה וגורמת לכאבי ראש. בשלב ראשון איני ממליץ על החלפת תרופה אלא לנסות להתגבר על החרדות עם קלונקס עד שהמצב ישתפר, אם לא יהיה שיפור מספיק אז תוכלי להתייעץ עם הרופא המכיר אותך בקשר לתרופה אחרת. כל טוב דר' גיורא הידש

לאור שתי התרופות פועלות במנגנונים שונים אבל הייתי נזהר משילוב ביניהן ואיני מכיר עבודות שבדקו את השילוב. איני יודע את התשובה לשאלתך, אולי משהו יכול לעזור? כל טוב דר' גיורא הידש

מדוע הכללית לא משתתפת במחיר הגבוה של הלוסטרל כמו מכבי? האם עליי לעבור קופה?

שלום רב הפורום הזה הוא פורום פרטי. למיטב ידיעתי בכללית בעלי ביטוח מושלם מקבלים את הלוסטרל ב-50% מחיר. במכבי ומאוחדת התרופה ניתנת ב-15% השתתפות עצמית. אם את רוצה להחליף קופ"ח אז יש 4 מועדים בשנה שבהם ניתן לעשות זאת. בברכה

לשיר תודה לדור ואכן יש הבדלים וגם תחרות בין הקופות כל טוב דר' גיורא הידש

אני כ-9 חודישם אחרי לידה -2 ועוברת דיכאון אחרי לידה. אחרי ההריון הראשון הייתי בדיכאון וקיבלתי סרוסקאט ויצאתי מזה לא ב-100% וכעת אני נוטלת ויפקס וטיפול פסיכולוגי אבל עדיין נמצאת במצב של לחץ מתח וקשיינשימה שמפריעים לי מאוד בחיי היום יום אנא תייעצו לי מה עליי לעשות?

איזה מינון של ויפאקס את לוקחת וכמה זמן?

לאביגיל תודה לדור ואכן המחשבה הראשונה היא לעלות במינון האפקסור. כל טוב דר' גיורא הידש

לפני כשלוש שנים חליתי בדיכאון,כיום אני בריאה לחלוטין. לפני כשנה עברתי ארוע אישי לא נעים ולכן החלטתי להמשיך בטיפול - סרוקסט 20 מ' +כדור שינה. כמו כן היתה תקופה של 4 חודשים שלא נעזרתי בכדור שינה כלל (טרזודיל 25 מג' או זודורם).. לאחר האירוע פניתי לפסיכיאטר ניסינו להחליף לרסיטל. התגובה היתה בסדר ל-20 מג' בבוקר. אך עדיין היו לי בעיות שינה ולכן חזרתי לקחת טרזודיל במינון של 25 מג'. מאחר שקשה לי להרדם או שבמידה ואני נרדמת אני מקיצה לאחר 3 שעות מקסימום. לאחרונה אני מרגישה שהטרזודיל לא עוזר לי ואני מאוד עייפה...מחוסר של שינה מספקת. חשוב לציין שאני מרגישה בריאה לחלוטין,אין סימני דיכאון ...גם הרופא המטפל קבע. אך יש לי עדיין בעיות שינה וזה מאוד מטריד אותי....ולא רוצה יותר להשתמש בכדורי שינה. או בכדורים כלל אך הרסיטל לא מזיק לי ומעדיפה לא להפסיק מאחר ונוח לי איתו. ובתוספת אתמול הייתי אצל רופא משפחה והוא המליץ לי לקחת חודש צ'יפרלקס בנוסף לרסיטל ואמר שאני אשן טוב בלילה . הוא אמר שיש לו ניסיון טוב עם זה והחומרים לא ממש דומים. כמו כן אמר שתוך חודש כבר לא אצטרך את שניהם בכלל.... אנא דעתכם בבקשה !

שלום רב 1. רסיטל וציפרלקס זאת אותה תרופה (+/-) ורק בשינוי אריזה וכמובן שאין לקחת את שניהם ביחד. אם מה שכתבת נכון אז רופא המשפחה שלך לא מבין בכלל בפסיכיאטריה. 2. טרזודיל איננו כדור שינה אלא כדור נגד דיכאון שמשרה שינה כתופעת לוואי שלו. אם 25 מ"ג לא מספיק לך להירדמות או לשינה אז אין בעיה שתעלי ל-50 מ"ג. עדיין זה נחשב למינון נמוך מאד. הטרזודיל לא ממכר אבל תופעות הלוואי שלו עשויות להיחלש... בברכה

לגלית תודה לדור ואכן אין הגיון רפואי ליטול את הרסיטל יחד עם ציפרלקס, מבחינתך מדובר על אותה התרופה, כיוון שבשתיהן יש את אותו החומר הפעיל. גם לא הייתי ממהר להחליף את התרופה ובודאי שהטיפול הוא ארוך יותר מאשר חודש ימים. האם יתכן שהעייפות היא דווקא מהרסיטל? הייתי מנסה ליטול את הרסיטל בערב למשך שבוע שבועיים ולראות את ההשפעה על העירנות ביום. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר.אני בן 25 ואובחנתי כסובל מחרדה כללית(GAD) והתקפי פאניקה(לא מגיע למצב קשה של התעלפות או חדר מיון אבל חש סימפטומים דומים:פחד,עצבנות,רעד). הרופאה איבחנה שחסר לי סרטונין במח ורשמה לי את התרופה רמוטיב כיון שלטענתה בשל מיעוט תופעות לוואי כדאי לנסות את הרמוטיב כקו הראשון בטיפול.הרופאה אמרה לי שפעולת הרמוטיב היא הוספת סרטונין. אני לוקח את התרופה כבר 29 יום ומרגיש מעט שינוי אבל עדיין יש תחושות חרדה. האם זה מוקדם לחרוץ את דין התרופה כלא מוצלחת עבורי? האם כדאי להמתין עוד כחודש?בפורום אחר קראתי שלוקח בין 4-8 שבועות עד שהסרטונין עולה.זה נכון? אגב,אין לי בכלל תופעות לוואי והתרופה נסבלת היטב(לפחות זה...).

שלום רב הרמוטיב לא מיועד נגד חרדה ולכן תפסיק איתה מייד. היא מיועדת לדיכאון קל עד בינוני. כאמור היא איננה יעילה נגד חרדה ולא צפוי שרמת החרדה תרד עקב שימוש בתרופה. כמו כן לא ברור אם ההשפעה שלה הוא דווקא על הסרוטונין. תרופות נוגדות חרדה המומלצות הן פרוזק, ציפרלקס ואפקסור XR. בברכה

לשי תודה לדור אבל העובדה היא שאתה כמעט חודש עם הרמוטיב וישנה הטבה קלה, לכן מומלץ להמשיך. הרמוטיב מתחילה לתת את ההשפעה החיובית אחרי כשלושה שבועות, אבל ההשפעה החיובית מתגברת בחודש חודשיים הבאים. כך שבהחלט ניתן לחכות ולראות את מלוא השפעת התרופה אצלך. כל טוב דר' גיורא הידש

בני התחיל השבוע לקחת ריספרדל בגלל הזיות ופרנויות הוא לקח יומיים אחר כך יום אחד החסיר כי לא הסכים לקחת ואתמול לקח שוב. יום אחרי שלקח הוא ישב כל היום קפוא, כבויי לחלוטין, בלי לזוז יום למחרת הוא נראה הרבה יותר טוב ואפילו התקלח ואכל אחריי שבועים., אחר כך ביום שלא לקח(לילה לפני לא לקח, הוא לוקח תמיד בלילה), הוא נראה הרבה יותר טוב, עירני ממוקד יותר מגיב לסביבה באותו היום שוב לקח מאחר שלחצתי ושוב ביום הוא עיף וקפוא. הוא צריך לחזור לפסיכיאטר ולומר לו על כך, או שזאת תופעה שחולפת? בכלל כמה זמן צריך לקחת כדורים עד שאפשר להפסיק איתם? הוא לא יכול לתפקד איתם, כך שבעצם לא עשינו כלום בזה שהפסקנו את ההתקף. יש כדורים אחרים שעדיף שהוא ייקח? זה ההתקף השלישי שלו, אך פעם ראשונה שהסכים לראות פסיכיאטר, שמתי לב שמהתקף להתקף ישנה החמרה מבחינת זמן ההתקפים - ככה זה תמיד? כל התקף יותר חזק מהשני ? זה מעיד על סכיזופרניה? תודה

שלום רב נשמע כמו תופעות לוואי פרקינסוניות. כדאי להגיע לפסיכיאטר כי יש לכך טיפול יעיל. להקפיד שיקח את התרופה כל יום גם אם יש תופעות לוואי. זמן הטיפול תלוי באבחנה. אצל הבן שלך כנראה מדובר על הרבה שנים או כל החיים. אין ריפוי לסכיזופרניה אך ניתן למנוע הדרדרות נוספת או התקף נוסף ע"י טיפול תרופתי קבוע. בברכה

לתופעת לואי זו יש תרופה שלוקחים בנוסף לריספרדל והיא מונעת את הנוקשות בשרירים,אבל בשביל זה צריך לחזור לרופא שיאבחן שאכן זו תופעת לואי פרקינסונית.

שלום באיזה פורום אני יכול לקבל מידע בנוגע למחלת האפילפציה? תודה רבה

בפורום נוירולוגיה אפשר למצוא חומר על מחלת האפילפסיה.

תודה לנורית ואכן בפורום הנאורולוגיה הידש

שלום רב, לפני כחודשיים וחצי התחלתי לקחת ציפרמיל בעקבות תופעות של חולשה ועייפות וחשש שמדובר בתופעות על רקע נפשי. בחודש הראשון לנטילת התרופה סבלתי מתופעות לוואי קשות של חרדות אי-שקט וחוסר שינה. לאחר תקופה של חודש עברו כמעט לגמרי תופעות החרדה והאי-שקט אבל מאז התחלתי להרגיש עייף יותר ויותר וקושי אדיר להתעורר בבקרים. התופעות אותן אני מתאר חמורות בהרבה מאלו שבעטיין התחלתי לטול את התרופה. ניסיתי להחליף את שעות נטילת התרופה אבל זה לא עזר (כרגע אני נוטל אותה בצהריים). תופעות אלו נורא מקשות על תיפקודי. האם תקופה כמו שעברתי מצדיקה החלפת כדור ? ואיזה כדור מומלץ לטיפול בתופעות של חולשה ועייפות הנגרמות מלחץ נפשי . תודה מראש.

לשואל אחרי חודשיים בהחלט יש מקום להחליף את התרופה אם תופעות הלוואי מכבידות יותר מדי. באופן כללי הפרוזק=פריזמה פחות מעייפת מאשר הציפרמיל, אבל כל אחד מגיב לתרופה באופן אינדיווידואלי. כל טוב דר' גיורא הידש

יש שאלה שמטרידה אותי כבר זמן מה... ממה נובע הסירוב/המנעות של מטפלים מלחבק את המטופלים שלהם? האם זה נגזר מגישות טיפול מסויימות או שזה גורף? אני מודעת לכך שברוב הגישות אסור למטפל להציע כל מגע גופני למטופל, אבל בידיעה ובהסכמה משותפת של שני הצדדים, בידיעה והבנה שזה יכול לקדם את הטיפול, זה עדיין אסור? לפעמים נראה לי כאילו חיבוק מהמטפלת היה יכול כל כך להרגיע, לנחם. כמובן שאין לי אומץ להגיד לה את זה... אז מסתובבת עם הרצון הזה כלוא בתוכי... ולכולם: האם חובקתם בטיפול? הבעתם את הרצון להיות מחובקים? אילו תשובות ותגובות קיבלתם מהמטפלים שלכם? תודה...

לדורה, אני חושבת שחיבוק יכול להיות מאד טוב, כמובן בתנאי שבטוחים שאין בו שום הבט מיני. אני למשל הייתי פעם במצב מאד קשה, והחיבוק מהתרפיסטית שלי ממש עשה לי טוב, כאילו מנע ממני להתפרק לגמרי. כמובן שצריך להיזהר, ואני לא בטוחה שמספיקה הסכמה הדדית. זה יכול להתחיל כמשהו תמים ולהגיע רחוק... תלוי בעיקר במטפל\ת. אני חושבת שלא הייתי מרגישה נוח אם החיבוק היה בא מגבר, אבל לפעמים זה עוזר יותר מכל המלים שבעולם. אני לא יודעת עד כמה המטפלת שלך מרגישה אותך ואת רצונך לחיבוק, אבל אם את מספיק גלויה איתה, אולי את יכולה לרמוז לה?... ובכל מקרה, אולי יש לך חברה טובה או מישהו אחר קרוב שיכול לחבק אותך לפני ואחרי הפגישה עם המטפלת שלך? תרגישי טוב. נעמה

לדורה היקרה, מטפל שמסרב לחבק מבין שיש לזה משמעות הרבה יותר גדולה לנו מאשר שזה אמור להיות. מטפל שרק מניח יד על הכתף שלך ואת מניחה את הראש על הכתף שלו יודע מה הפנטזיה האמיתית שלנו וכמה שעות אנחנו מבזבזות במשמעות "האמיתית" של החיבוק.לפעמים אני מטופלת אחרונה שלו והוא יוצא ביחד איתי מהקליניקה. כמה פעמים הוא הניח יד מנחמת על הכתף. הכאב היה עצום וכבד מנשוא. המגע לא מנחם, רק לשנייה שהוא נמשך ואחר כך מחשבות שעוברות ללא הרף. גם אותי מעניין, דר' הידש האם יש מצב שאתה מחבק מטופל-ת? איך אתה מתמודד עם בקשה לחיבוק? נושא קשה מאד ועוד ידובר בו רבות. אני

שלום רב אין איסור על קשר גופני או טיפול במגע במסגרת טיפול נפשי. האיסור הוא רק לגבי קשר מיני או מגע לשם סיפוק דחף מיני. יש הבדל בין הדברים. גם רופא נשים או אפילו רופא כללי מבצע בך לעיתים בדיקה גופנית כלשהי וייתכן שהדבר דרוש לעיתים גם בפסיכיאטריה. למשל אם מטופל מתלונן שתרופה גורמת לו להתכווצות שרירים אז ייתכן שפסיכיאטר יבצע בו בדיקה גופנית מסויימת ואני אתפלא אם לא שכן זה דרוש לצורך האיבחון. אם פסיכיאטר חושב שחיבוק בסיטואציה מסויימת אצל מטופל/ת מסויים הוא הדבר הנכון, בלי שתהיה לכך שום משמעות אירוטית או מינית, אז הדבר אפשרי. בברכה

נושא החיבוקים בין מטפל/ת למטופל/ת הוא נושא מורכב וסבוך,לפי דעתי,כיוון שזה פותח פתח לניצול מיני ע"י מטפלים (וכבר שמענו על מקרים כאלה) - מחד,ומאידך- אולי להשליות אצל מטופלות/ים שמתאהבים במטפלים/ות שלהם. אולי זו תישמע הגזמה,כי חיבוק יכול להיות גם סתם "חיבוק חם ואוהב"(ולא מבחינה מינית),אך עדיף לדעתי לשמור על הגבולות הקיימים,אלא אם דנים בנושא כאוב שדורש חיבוק ומתן תחושת חום ואהבה. אצל מטופלים/ות מסויימים חיבוק או אפילו נגיעות גופניות יכולים להתבטא כחדירה לפרטיות,או כפגיעה ורתיעה ולתחושת אי-נוחות(במקרה שהמטופל/ת עברו ניצול מיני כלשהוא או אם יש להם בעיה אחרת שמפחידה אותם ממגע גופני),ולכן אם המטפל/ת יחליטו לחבקם בלי להכינם מראש לכך ולבקש את רשותם,זה יצור תגובה הפוכה והם יסגרו וירתעו ויכעסו על המטפל/ת; לכן,חיבוק צריך לקרות רק אם שני הצדדים רוצים בכך.

דורה, אני כבר בפגישה השנייה ביקשתי מהמטפלת שלי חיבוק כשיצאתי בסוף הפגישה, ומאז זה הרגל שבסוף כל פגישה יש חיבוק ללא קשר למה שהיה בפגישה. לפעמים אני מרגישה שהחיבוק שלה חזק ותומך וזה עוזר ולפעמים כשיש ירידות בקשר הטיפולי אני לא מרגישה נוח עם החיבוק והוא לא לגמריי מקושר למציאות של הטיפול. אבל אני חושבת שבסופו של דבר זה טוב. כשאמרתי לה שאני רוצה חיבוק בסוף הפגישה היא אמרה שאין בעיה כל עוד אנ יודעת שזה לא מהווה תחליף לקשר אחר. שאני יודעת שזה לא תחליף לחיבוק עם אמא... לדעתי מומלץ לך לנסות לבקש אולי תופתעי... אני לא אומרת שזה מתאים לכולם או תמיד, עם גבר לא הייתי מתחבקת..אבל כדי להעלות את הדבר בטיפול.

שלום לכולם אין ספק שהעולם המערבי חסר במגע גופני שהוא נחוץ לנו ולחיבוקים, המכתב הבא רץ כעת ברשת.. בעידן זה של ניכור חברתי ומחסור במגע וקשר אנושי, אזרח אוסטרלי בשם ג'ואן מאן, החליט לעשות מעשה ויצר תנועה עממית בשם "חיבוק חינם". הוא הלך ברחובות עם שלט שמציע חיבוק חינם לכל מי שירצה. בווידיאו ניתן לראות תיעוד של ההשפעות של הקמפיין והן מרשימות ונוגעות ללב ביותר. בשלב מסויים המשטרה העירונית הטילה איסור על קיום הקמפיין, אולם עצומה של 10,000 איש למען החזרת הקמפיין והחיבוקים ביטלו את האיסור והחזירו את החיבוקים לרחובות אוסטרליה. הקישור: http://www.youtube.com/watch?v=vr3x_RRJdd4 תהנו, ותראו כמה חיבוק יכול לעשות טוב. הידש

האם זה הגיוני שכשלא מרגישים טוב פיזית החרדה עולה? אז מה ניתן לעשות כדי להרגיע את החרדה שהיא עולה? אצלי המצב הוא חרדתי ולא בהתקפים אלא בעוצמה חזקה בבחילות ובפעימות לב מואצות כמו מעין שיתוק והרגשה של נכות כמו הפעולה הכי קלה היא הכי קשה האם כדאי לקחת ואבן 3 פעמים ביום לפי הצורך? האם לחזור לקחת את הסרוקסט עם האוכל כדי למנוע בחילות? תודה רבה אורן

לאורן אכן תופעות גופניות מעלות חרדה כמו שגם החרדה עלולה להתבטא בתופעות גופניות. כמובן שמההכרות הקצרה שלנו ברשת איני יוכל להמליץ על טיפול מסויים עבורך. לשם כך תצטרך להגיע לרופא לפגישה פ.א.פ. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקחת מזה חודש וחצי מינון של 200 מליגרם טופמקס במקביל עם רסיטל במינון של 20 מליגם. ירדתי רק 3 קג`. האם השילוב של שני התרופות הוא תקין? הרי ידוע שרסיטל גורם לתאבון וטופמקס גורם לדיכוי תאבון. אולי מפה הירידה המעטה? אשמח לתשובתך, תודה סיגל

לסיגל כנראה שהשילוב של שתי התרופות בסדר, למרות שאיני מכיר עבודות בנושא. אל תשכחי שהתרופות ניתנות לא לשם ירידה במשקל אלא מסיבות אחרות... כל טוב דר' גיורא הידש

שלום! אני מקבלת תרופה שם VIEPAX או לפעמים את התחליף הישראלי שלה וונלה. רציתי לשאול האם יש קשר בין התרופה לזיכרון? האם יש אפשרות שהתרופה פוגעת בזיכרון שלי? אני מקלבת את התרופה כבר שנה ובהתחלה לא שמתי לב לזה אבל עכשיו זה יותר ויותר... עם תופעול לוואי אחרות אבל מה שמעניין אותי האם היא יכולה לפגוע בזיכרון. בעלום רשום שהיא עלולה לפגוע בעירנות... אבל לא כתוב על זיכרון. לאחרונה זה הפך להיות ממש מוגזם. ואני חייבת לציין שזה לא חוסר תשומת לב, זה זיכרון. אני מתחילה מאוד לפחד. מצד שני אני מאוד מקווה שזאת התרופה. כי אם לא... לא יודעת מה אוכל לעשות. אני לא נמצאת במעקב אצל שום רופא. בבקשה אם תוכל לייעץ לי... אודה לך מאוד!!! ד.

שלום, הויפקס=אפקסור אינה פוגעת בזיכרון, בדרך כלל התרופה מעוררת ולכן היא משפרת את הזיכרון הריכוז. לירידה בזיכרון עלולות להיות סיבות רבות, הייתי מתחיל מבדיקת רמת B12 בדם, אבל כמובן שבדיקה מקיפה אצל רופא המשפחה. כל טוב דר' גיורא הידש

12 שנה לקחתי תרופות ו12 שנה ה" מחלה" הארורה הזו לא עברה! התקפי חרדה שאוכלים לי את הגוף לאט לאט. כבר היו הפוגות, ופתאום הם חזרו. אני כותבת אחרי התקף עוצמתי מאד..חנק, דופק מהיר, בכי היסטרי, לחץ בחזה, רעד מאד חזק וכול השאר. אותך כבר פגשתי ד"ר הידש ועוד הרבה מטפלים אחרים. איך זה שאין פתרון אמיתי וקבוע? אמנם אני נקראת " לוחמת החרדות" אבל די, אני רוצה לוותר על התפקיד. נלחמת ונלחמת והחרדות עדיין מגיעות אליי מהדלת האחורית. ואני אגיד לך מה עוד יותר מרגיז אותי,,,, שהפסיכיאטר חושב שאני בסדר גמור! מזה חודשיים אני לא נוטלת אף תרופה חוץ מקלונקס פעם במקרים מסויימים. יש רגעי שקט ורגעים שההתקפים בלתי נסבלים. ומה עושים? ועד מתי? 12 שנה של מלחמה ומה הלאה? מה אתה ממליץ לי לעשות? האם באמת חיים עם זה לנצח? האם תרופות הם הפתרון? או שזו בעיה שהאדם צריך לפתור עם עצמו? אני אומרת לך ד"ד הידש, אני מנוסה כל כך במחלה ובתאוריה יודעת עליה הכל, אבל כשההתקף מתפרץ, אני נהיית חסרת אונים. אנא, עזור לי. שלך, לוחמת עייפה

לוחמת יקרה אין לי מילים חכמות להציע, וגם לא הצעות רפואיות מפתות. רק חיבוק. חבקי את עצמך, ואולי תקבלי שוב כוחות. מכירה את העייפות, את הייאוש ואת ההתשה. אבל תמיד, אחרי הלילה השחור ביותר, אחרי החורף הקר והתקוע ביותר, מגיע היום ומגיע האביב, או לפחות אסור לאבד את התקווה שהם יגיעו... תהיי חזקה. ותנוחי קצת. תמי.

מה לגבי טיפול קוגנטיבי-התנהגותי?, האם פנית לאחד המומחים שמטפלים בשיטה זאת?

היי כן, את מכירה את כל התיאוריות ואת כל האפשרויות, בזה אין כל ספק, לכן אני חושב שאיני יכול לגלות או להמציא משהו חדש, את מכירה את עצמך ואת החרדות הכי טוב מכל אחד אחר. השאלה היא כיצד ניתן למנוע את החרדה מפני החרדה, כך שגם אם יבוא התקף עדיין לא תהיה חרדה מפניו, הרי הוא יעבור ואת תחזרי להרגיש בטוב, כיצד אפשר לא לפחד מהפחד עצמו? הידש

הבנתי שפרוזק ניתנת לטיפול בבולימיה איך בדיוק התרופה עוזרת במניעת התקפי זלילה? הבנתי שהכדור גורם לדיכוי התיאבון-אך זוהי תופעת לוואי של הכדור ותופעות לוואי חולפות ובכלל, אצלי בכל אופן, התקפי הזלילה לא קשורים בכלל לתיאבון אז כך שדיכוי התיאבון לא יעזור גם, הבנתי שהכדור עשוי לאט את קצב חילוף החומרים- האם הסבירות לכך גדלה במינון גבוה?

שלום, נכון, אין קשר להשפעה של הפרוזק על התיאבון. הנקודה היא שליטה על הדחף הבולמי, הפרוזק עוזר למנוע את הבולמוסים של האכילה. ההאטה בחילוף החומרים קשורה למינון, כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אשמח אם תענו לי על מספר דברים : 1. האם למאניה דיפרסיה קיימת שכיחות תורשתית גבוהה יותר בקרב אנשי בעלי מוצא ספציפי, או שמא זה קיים באותה מידה גם אצל אשכנזים, גם אצל ספרדים ומזרחיים? 2. לאחות ז"ל של סבתי, הייתה סכיזופרניה. האם קיים קשר תורשתי בין המחלה לבין התפרצותה אצל הדורות הבאים? אם כן, מה הסיכויים שזה יתפרץ אצלי? אני בת 22. תודה למשיבים.

למיקה אכן, השכיחות של מאניה דפרסיה דומה אצל כל האולוסיות בארץ ובעולם. מדובר על קירבה מדרגה שלישית או פחות, כמות הגנים המשותפים לך ולסבתך הם כרבע מהגנים אצלך, כך שעם האחות של סבתך הגנים המשותפים לשתיכן עוד פחות. הסיכוי הוא מעט גבוה יותר מהסיכוי אצל כלל האוכלוסיה (כלומר אנשים ללא תורשה, בסביבות 2-3%) בעוד אשר הסיכון הכללי הוא 1%. כל טוב דר' גיורא הידש

נטלתי סרוקסט 20 מ"ג במשך 3 שנים בשל חרדה ודכאון, בזמן האחרון דילגתי על ימים (לקחתי יום כן יום לא). הדכאון חזר. הרופא הורה לי לקחת את הכדור בכמות כפולה 40 מ"ג. אני נוטלת כבר שבועיים מינון זה אך הדכאון לא עבר במלואו. האם הסרוקסט היא תרופה שמאבדת מהאפקטיביות שלה במשך הזמן? תודה מראש

לאלנית אין זה נכון ליטול סרוקסט לסרוגין, יום כן, יום לא. בכל אופן השפעת התרופה אינה פוחתת אבל אם יש חזרה של הדיכאון יש להמשיך בטיפול, או עם סרוקסט או עם תרופה אחרת לאותה המטרה. קורה שהדיכאון חוזר למרות הטיפול התרופתי. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה על תשובתך. לגבי המשפט האחרון שלך איך יתכן שהשפעת התרופה לא פוחתת ובכל זאת הדכאון חוזר?

לד"ר הידש שלום אני גבר בן 28 נשוי בעבר הייתי סובל מחרדות וטופלתי 4 שנים אצל פיסכולוג לפני שנתיים החרדות נעלמו וחזרתי לחיים נפלאים ,במהלך המלחמה נפל קרוב לידי טיל שגרם לי חרדות ובזמנו נטלתי אלטרולט במשך שבועיים וחזר לי הבטחון וגם החרדות נעלמו לפני שבועים החרדות חזרו שוב בעצמות חזקות יותר ואף חזרתי לשוחח עם הפסיכולג לאחר שנתיים של נתק ושוב אני נוטל את האלטרולט כבר שלושה שבעות ולאחרונה שמתי לב שאני שוכח הרבה דברים והכדור גורם לי בעיות של זיכרון האם זהוי תופעת לוואי מוכרת??? אשמח לדעת עוד פרטים על אלטרולט ערב טוב ותודה רבה

ליריב באופן עקרוני כן, אבל באלטרולט יש מעט מאוד חומר פעיל ולכן איני חושב שהבעיות בזיכרון הן מהתרופה. סביר יותר שהפגיעה בזיכרון קשורה לחרדות ולמצב הנפשי. כל טוב דר' גיורא הידש

אניחיילת בת 20 משרתת כבר שנהוחודש,לפני כחודשיים וחצי זה קרה לי לראשונה הייתי בבסיס שרפה לי הקיבה והרגשתי ממש חולשה התמוטטתי והרגשתי שאני מתחילה לפרכס הרופא ציין שזה לדעתו רק hyהוא הצליח להרגיע אותי רק על ידי ואליום שהוריד לי את רמת החמצן ל70 מה שגם לי לדיכוי נשימתי לאחר שהתעוררתי פינו אותי לבית החולים שם לא עשו איתי הרבה רק שלחו אותי הביתה עם גימלים כאילו שזה מה שחיפשתי. כעבור כמה ימים זה קרה לי בשנית זה התחיל מסחרחורות ולאחר מכן המשיך לפירכוסים ונשימות מהירות הגעתי למיון ושם נתנו לי קש(לשתיה)כדי להסדיר את הנשימה המהירה שהייתה לי ואת העיותים שהיו לי.והכניסו לי דרך הוריד זענתרה לקיבה והמלצה לכדורים! השבוע זה קרה לי שוב אחרי תקופה רגועה לחלוטין בלי שום דבר חריג היינו במטווחים ונפלתי אחרי סחרחורות מרובות פינו אותי למיטה שם נרגעתי עצמאית שתיתי אופטלגין ועליתי לישון יום למחרת ראיתי רופא צבאי הרופא חשד שיש לי אפילפסיה והזמין לי נט"ן מכיוון שהפירכוסים התגברו מאוד ,בדרך לבית החולים כמעט 40 דקות הצלחתי להסדיר את הנשימה בעצמי.שהגעתי למיון כעבור חצי שעה קיבלתי התקף נוסף שממש פירכסתי וחשתי תחושת חום ענקית בראש , הניורלוג ומנהל המיון לא ממש הבינו מה קורה איתי ונתנו לי זריקת הרגעה וכדור מתחת ללשון.....נרדמתי ..ואז החליטו לאשפז אותי כעבור 4 ימים שחררו אוית כי לא איבחנו כלום!!!!ctתקין, eeg תקין בדיקות דם תקינות בדיקת עיניים תקינה בקיצור לא מצאו את הבעיה שלי וחושבים שזה פיכלוגי ,הפסיכלוג ראה אותי ואמר שזה לא ממש נריאה לא פסיכלוגי אולי קצת חרדות שמלוות. אני ישמח אם תעזרו לי לאבחן את הבעיה הזאתי ולפרש מה זה. ואגב הנויורלוג אבחן את זה כפסיכלוגי וכמגרנה. אז השאלה שלי מה זה נריאה לך?!?! איזה עוד בדיקות אני יכולה לעשות?? יש מצב שזה אפילפסיה שמגלים בגיל 20?!!?(יש לדודה שלי ) ועוד נקודה חשבוה לאחרונה עברתי תקופה די קשה דוד שלי נפטר לאחר שלא קם משנתו ואבי נתגלה כחולה סרטן בבלוטת התריס. השירות הצבאי שלי לא היה משהועד עכשיו אבל המ"פ שלי ראתה שאני קורסת ונתנה לי להיות הפקידה שלה. ועדיין התתקף חזר על עצמו. ואגב קרה לי מקרה גם שערבי רדף אחרי וממש ממש נבהלתי.. האם יש מצב שיש לי התקפי חרדה ופאניקה?!?למרות שאני לא מרגישה ממש לחוצה כי אני בן אדם כזה בטבעי!?!? אשמח לתשובה בהקדם האפשרי בתודה מראש

יקירתי, את מתארת התקפע חרדה קלאסיים. תאמיני לי. גם לי זה התחיל בגיל שלך. אין לך שום דבר פיזי. אני ממליצה לך ללכת לפסיכיאטר ולהתחיל טיפול. תהייי חזקה. אשמח לעזור בכל דבר. את מוזמנת לכתוב לי למייל

עקרונית ייתכנו פירכוסים על רקע פסיכוגני ואז התוצאה ב-EEG שלילית. מה שנקרא "פסאודו-אפילפסיה". אבל זאת אבחנה די נדירה ולא משהו בשיגרה. לפני טיפול פסיכיאטרי צריך לבדוק היטב את הנושא הנוירולוגי. קיימת אפשרות לחבר אותך ל-EEG ל-24 שעות ודרכים נוספות.

לאור אם הרופאים הגופניים קבעו שאין בעיה גופנית וכמובן לא נאורולוגית, כדאי להבדק אצל פסיכיאטר אשר יקבע את האבחנה. יתכן מאוד שהבעיה היא התמודדות עם חרדות וכל התופעות הגופניות עלולות להיות על רקע נפשי. תופעות כאלו מוכרות וידועות. כמובן שאיני יכול לאבחן אותך על סמך מכתב ברשת אפילו שאת כותבת היטב ובאופן מפורט. בכל זאת הייתי בודק גם לכיוון של הפרעת קשב וריכוז בנוסף למצב הנפשי. כל טוב דר' גיורא הידש

האים הרופה יכול לטעות ולחשוב שיש לי מחשבות כפיתיות ובעצם אולי יש לי הפרעות קשב וריכוז 2 האים טיפול של פרוזק במיקרה של הפרעות קשב יכול להזיק 3 האים מותר לקחת גם ריטאלין וגם פרוזק או שזה מזיק 4 מה הדרך הטובה ביותר להבחן הפרעות קשב וריכוז אני בחור מופנם וחיצוני אני לא היפר ועד היום אני מטופל בפלוטין ופתאום אני חושב שאולי היעתי למצב הנל בגלל הפרעות קשב

לאודי אין סתירה בין הפרעות כפייתיות והפרעת קשב, יתכן ששתי ההפרעות קיימות ביחד אצל אותו האדם. בכל אופן הפרעת קשב חייבת להתחיל עוד בילדות ולהתבטא בקשיים בריכוז עוד בכתה א'. אין הפרעת קשב שמתחילה בגיל ההתבגרות. אבחון נעשה אצל פסיכיאטר או נאורולוג ואפשר להעזר במבחן TOVA שניתן לבצע אותו בתשלום (עם הנחה למושלם) בקופות החולים. לא מקובל לתת ריטלין יחד עם פרוזק=פלוטין ויש האומרים שזה אסור. ישנן עבודות שבהן הראו שהפרוזק משפר את המצב של הפרעת הקשב אבל אין זה טיפול מקובל להפרעת קשב. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אני בת 48 טופלתי ברמוטיב בהמלצת פסיכיאטר, עקב דיכאון וחרדות שנבעו מנשירת מסיבית. נשירה זו נבעה מסטרס אדיר במקום העבודה + תזונה לקויה. במשך הטיפול ראיתי שיפור במראה השיער וכן בדיכאון .לאחר 5 חדשי טיפול ברמוטיב החלטתי להפסיק כי הרגשתי טוב ובנוסף נאמר לי כי הרמוטיב עצמו יכול לגרום לנשירת שיער - כאחת תופעות הלוואי של תרופות נוגדות דיכאון. בחודש האחרון חוויתי חוויה שהחזירה אותי שוב לחרדות ודיכאון. אני רוצה שוב לקחת רמוטיב , אך שוב אני נמצאת במין CATCH , למרות שהתרופה בהחלט עזרה לי בזמנו ולא היתה נשירה אז- או לפחות זה לא החמיר. לאיזו תקופה אפשר ליטול את התרופה? אנא הצעתך בתודה מראש JOY

לג'וי תופעות לוואי מופיעות בשכיחות מסויימת ובודאי לא אצל כולם ולא תמיד. כך שאם הרמוטיב לא גרם לך לנשירת שיער אז את יכולה להיות שקטה, את הרמוטיב אפשר ליטול שנים רבות, ובכללי-לא מומלץ להפסיק טיפול מוקדם מדי ועל דעת עצמך. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד'ר הירש, ראשית תודה על תשובתך. היא מעודדת. מהו המינון האפקטיבי של הרמוטיב, תוך כמה זמן היא משפיעה והאם להמשיך תמיד באותו מינון גם לאורך זמן (שנים כדבריך), כאשר ישנו שיפור משמעותי ? בתודה מראש ובברכה JOY

שלום, בעבר נטלתי כדור סרוקסט 20 מ"ג במשך שנה לערך. הרגשתי מעולה. הפסקתי את נטילת הכדור בהדרגה ובמשך חצי שנה הרגשתי טוב. כעבור חצי שנה הרגשתי שאני שוב נופלת והתחלתי לקחת שוב, כעבור 3 שבועות עד חודש התאזנתי, אבל התחלת היום מאוד קשה לי (תופעה שלא הייתה קיימת בתקופה קודמת בה נטלתי את הכדור). לאחר שאני קמה, תוך 10 דקות בד"כ, אני מתפקדת ומרגישה רגיל, אבל הקימה קשה כקריעת ים סוף. האם צריך להגדיל את המינון של התרופה? האם הגוף "התרגל" אליה? האם ישנם פתרונות נוספים למצב זה? (אין ולא הייתה לי שום תופעת לוואי לסרוקסט)

לנילי הסרוקסט כנראה מעייף אותך מעט ולכן הקימה קשה. למרות שהתופעה לא הייתה בעבר יתכן שהיא קיימת כיום. בכל אופן הגוף מתרגל שוב לתרופה והתופעה של העייפות והקימה הקשה תחלוף. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, מהן תופעות הלוואי הנפוצות של הסוליאן? האם התרופה משפיעה על רמת הפרולקטין? קיבלתי ריספרידל, מודל ופרפנן ושלושתן העלו לי את רמת הפרולקטין; האם גם הסוליאן עלולה לגרום לכך? ומה לגבי עלייה במשקל? האם זו תופעת לוואי נפוצה של התרופה? תודה מראש, ענת.

לענת את רשימת תופעות הלוואי האפשריות תוכלי לקרוא בכל אינדקס תרופות ברשת. בכל אופן התרופה היא בטוחה ויש לה מעט תופעות לוואי בשימוש. באופן עקרוני הסוליאן עלולה לגרום לעליה בפרולקטין ובמשקל, אבל היא לא נוטה לגרום לכך. נקווה שגם אצלך התופעות הללו לא יקרו. התרופה העיקרית שאינה מעלה את הפרולקטין היא הלפונקס, אבל לה יש חסרונות אחרים. כל טוב דר' גיורא הידש

קיבלתי היום רשימה של פסיכולוגים מת"א ממכון רותם שעובדים בהסדר עם כללית , אשמח אם תוכלו להמליץ על אחד מתוך המטפלים הנ"ל שמתמחה בין היתר בטיפול קוגנטיביי התנגותי. אבינר יסכה, ארסט גון, בילסקי ורדה, גורביץ עופר, כרמי מנחם, זהבי תמר, סיני יעקב, עפר כרמי דורית, רוזנפלד מירים, רולר ענבל, שרון עמוס, עמיחי גיל, אמיר בוים רינת, כץ יניב, בילסקי ורדה. תודה מראש

יעקב סיני הוא מטפל קוגנטיבי התנהגותי ופסיכולוג קליני מאד מקצועי ומאד מנוסה. שאר השמות לא מוכרים לי.

לדני מסיבות מובנות איני ממליץ על מטפלים בפורום. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני נוטל ואיפקס XR 150 פעם ביום והוא עוזר לי מאוד . אלא מה , לצערי הוא דווקא לא משהה לי את השפיכה . מנסיון אני יודע שחצי כדור סרוקסט לפני המין עוזר לי מאוד דווקא בתחום הזה(ולא עוזר לטיפול הנפשי) . האם לדעתכם יש סיכון בשילוב הזה , כלומר מידי פעם לפני הסקס להוסיף חצי כדור סרוקסט ?

שלום רב סרוקסט ואפקסור אינן מותוות לטיפול בשפיכה מוקדמת אלא להפרעות רגשיות. טיפול בשפיכה מוקדמת דורש קודם איבחון מקצועי של רופא סקסולוג. טיפול הבחירה הוא בד"כ טיפול התנהגותי ולא תרופתי. אם רופא סקסולוג ימליץ על טיפול תרופתי אז ניתן לשקול שינויים בתרופות שאתה לוקח בתיאום עם הפסיכיאטר המטפל. בברכה

שלום , את הסרוקסט לטיפול בשפיכה המוקדמת קיבלתי מסקסולוג , וזאת לפני הטיפול בויאפקס . כעת כשאני מטופל בויאפקס אני תוהה לגבי הבעיתיות בשילוב עם סרוקסט . אם יש לכם אינפורמציה אני אשמח לשמוע . אני אשאל גם את הפסיכיאטר שלי. תודה

חברי בחור בין 30 שמידי פעם מתפרץ צועק ואפילו זורק דברים כמו כסאות או כל מה שנמצא בסביבתו.לדעתי אין לו שליטה על זה ולאחר זמן מה הוא מתנצל . מה עלי לעשות ? הוא סובל מתופעה זו שנים רבות האם יש טיפול לתופעה הזו ולאן צריך לפנות. האם כדורים יכולים לעזור? אשמח לתשובה מהירה מאחר ואינני בטוחה שכדאי לי להמשיך בקשר זה ? מחכה לתשובתכם המהירה

קרובת משפחה שלי היא חולת נפש ונוטלת כדורים מסוג סרויקואל 300 מ"ג ואלידול 2 מיליגרם,מינולט האם תרופות אלה גורמות להשמנה?

למיקי כן, התרופות הללו עלולות לגרום לעליה בתיאבון ובמשקל. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכם הגולשים ולדוקטור למי שנמצא באותו מצב אבקש לעזור לי קיבלתי קלקול קיבה ויש לי בחילות קשות ואני רוצה להקיא ולא מסוגל להקיא כאבי בטן אדירים כתוצאה מכך החרדה שלי עלתה ואני נמצא במצב חרדתי קשה האם זה נורמלי שכשלא מרגישים טוב החרדה עולה ולא כהתקפי חרדה אלא כפעימות לב שלא מפסיקות ומצב חרדתי מה אפשר לעשות כדי להקל על המצב אני ממש ממש סובל!

שלום לך , ראשית כדי מאד להתייעץ אצל רופא משפחה בקשר לנושא של קלקול קיבה . ברור שהרגשה פיזית לא נעימה של בחילות .. אינה נותנת לך מנוחה ומטרידה ומעלה את סף החרדה שלך . אתה הרי סובל פיזית ועובדה זו מגבירה עוד יותר את רמת החרדה והאי נוחות . מולץ לפנות לרופא המשפחה שיקל את הכאב הפיזי , ואז החרדה תתייצב בהתאם . בהצלחה , גילבר - משתתף בפורום.

אם אתה חולה (לא היפוכונדר) אז עליך להיבדק ע"י רופא כללי ולקבל טיפול. המצב הנפשי ישתפר ברגע שתחלים מהמחלה הפיזית.

אורן האם יש לך כאבים בבטן התחתונה או שיש לך שלשולים לא פוסקים? האם ניסית לנוח על הבטן לחמם אותה קצת ? ולשתות הרבה נוזלים תחזור אליי.. מירה

לאורן הדבר המנחם העיקירי הוא שאתה לא היחיד. יש וירוס אשר משתולל חופשי ברחבי הארץ ורבים מתארים תלונות דומות למה שאתה מרגיש. אין ספק שצריך להגיע לרופא המשפפחה לאבחנה סופית. בזמן מחלה וירלית וחום יתכן מאוד שהחרדה תעלה לכן חשוב להוריד את החום, להרגיע את הבטן וכאבים אם יש, ואפשר ליטול תרופה המורידה את רמת החרדה. כל טוב דר' גיורא הידש

בין פסיכוזה למצב פסיכוטי? תודה

לשי פסיכוזה זה המושג, ואדם מסויים מצוי במצב פסיכוטי. אבל הכוונה היא לאותו הדבר כל טוב דר' גיורא הידש

מזה חודש וחצי משתמש בקלונקס 0.5 בליילה + התחלתי סרוקסט 20 מ"ג לפני שבוע וחצי לפי המינון הבא: 4 ימים רבע כדור בערב - שבוע חצי כדור בערב- לאחר מכן נתבקשתי לעלות לכדור מחולק לחצי בצהריים וחצי בערב. שאלות: 1) מה דעתכם על המינון הנ"ל ןהאם ניתן לבלוע כדור שלם בערב במקום החלוקה לחצי בוקר חצי צהריים? 2) מתי ה TIMING להתחיל להיגמל מהקלונקס והאם הורדה של רבע כדור כל שבועיים נכונה או שכדאי לעבור לאסיוול 5 מ"מ (שווה ערך) וממנו לרדת? האם משך זמן מחצית החיים של אסיוול = קלונקס?

שלום רב 1. את הסרוקסט רצוי לקחת פעם ביום בלבד- בבוקר או בצהריים. נטילה בערב עלולה ליצור בעיות בשינה. 2. רצוי להמשיך עם הקלונקס עד שתורגש ההשפעה האנטיחרדתית של הסרוקסט (6 שבועות). 3. הירידה מהקלונקס- הדרגתית- כל שבוע או שבועיים להפחית רבע כדור, עד להפסקה מוחלטת. אם זה קשה- קיימת אפשרות לעבור לאסיוול 5 מ"ג במקום קלונקס 0.5 מ"ג ואחרי התייצבות להפחית כל שבועיים 1 מ"ג (חצי כדור של 2 מ"ג). זמן מחצית החיים של אסיוול הוא ארוך יותר מקלונקס. בברכה

תודה רבה לתשובה הממצא. אשר לגמילה מקלונקס: לדעת מס' פסיכיאטרים לא רצוי לשנות כדור כדי להיגמל אלא להפחית מאותו הכדור בהדרגה איטית כפי שציינת בחלופה הראשונה. האם המעבר לאסיוול לשם גמילה הינו מהסיבה שקל יותר לחצות את הכדור לעומת הקלונקס שלא ניתן לחתות ל 5 חלקים וגם ל4 לא יוצא מדוייק?

בני בן ה-20 עבר התקף לב בגלל תסחיף לפני כשנה.. הוא מטופל במדללי דם ועבר אשפוזים רבים בשל כך. לא מזמן הגעתי איתו למיון בגלל דופק מהיר קרוב ל-190 . הוא טופל במיון ב ATARAX , DERALIN . הוא טען בפני כל הזמן שהתרופות שקיבל במיון מרדימות אותו ועושות אותו ישנוני. העלו אותו למחלקה פנימית בבית החולים. במחלקה קיבל אותו רופא. במהלך הקבלה למחלקה בני היה ישנוני מהתרופות שקיבל במיון. הוא סירב להתאשפז במחלקה כי אינו אוהב בתי חולים וחתם על טופס סירוב והלכנו. במכתב השחרור כתוב דופק מהיר משמעותי ואת עברו הרפואי הנ"ל. עוד היה כתוב שם רושם לדיסימולטיביות וגם היה כתוב רושם למצב רוח שאיננו תואם את מצבו LA BELLE INDIFFERENCE(מה זה?) לסיכום מכתב השחרור כתב אותו הרופא שמדובר בדופק מהיר משמעותי אצל חולה שעבר התקף לב ונכתב שהוא סירב אישפוז. עוד נכתב שם "הפרעות דיסימולטיביות קשות". לפי מיטב ידיעתי לבני אין כל הפרעה נפשית אז מה זה הפרעות דיסימולטיביות קשות? ומדוע כתב ככה רופא פנימאי? בני היה אדיש קצת וישנוני בגלל התרופות שקיבל במיון אז מדוע תייגו ופירשו את זה כהפרעה כזאת? מה זה בכלל דיסימולטיביות?

שלום לך , LA BELLE DIFFERNCE הנו משפט בצרפתית שמשמעו - ההבדל היפה .. אני לא יודע ולא מבין מה הקשר בין משפט זה ומשמעותו לבין מצבו [ הקרדיולוגי או הנפשי של הבן שלך . מעבר לכך אני חייב לציין שאני מתפלא שבנך מסרב להתאשפז ולקבל טיפול . אני סבור שכאם האוהבת את בנה חובתך להשפיע על בנך לקבל את הטיפולים הקרדיולוגים המוצעים לו מאחר ומדובר במחלה בעלת השלכות . ואין שום משמעות במצב זה להערכת רופא פנימי בקשר למצבו הנפשי של בנך , מה שחשוב שבנך יבריא ממחלתו . בברכה , גילבר- משתתף בפורום

אל תעסיקי את עצמך בשטויות. זאת איננה אבחנה פסיכיאטרית או איבחון של הפרעה נפשית. את הפרשנות של הדברים שנכתבו ע"י הרופא את יכולה לקבל מהרופא עצמו או מרופא משפחה.

לאמא המודאגת כמעט לכל מחלה גופנית חמורה ובמיוחד מחלות ממושכות יש היבט נפשי, האדם יכול להגיב בדיכאון או חרדה או צירוף שלהם. לכן, במיוחד כאשר מדובר במחלות אצל צעירים, יש צורך בטיפול פסיכולוגי תומך אשר יעזור לאדם להתמודד עם המחלה הגופנית. כמובן שמשפט זה הוא כללי ואינו מתייחס באופן אישי לבנך. התופעות שתוארו על ידי הפנימאי הן תופעות של חרדה אשר מתבטאות בהכחשה של חומרת המצב הגופני. המנגנון הוא שהמחלה הגופנית מעוררת חרדה שהאדם מתקשה להתמודד אתה ולכן הוא מכחיש או מדחיק את המצוקה ולא מודע למחלתו. לכן המושג הצרפתי אומר שהרגש (שצריך להיות חרדה למחלה, לדופק המהיר והמיון) במקום שיהיה חרדתי הוא אדיש ולא מגיב בחרדה הראויה למצב. כך גם הדיסמולטיבי, כלומר לא רואים עליו את החרדה שצריכה להיות קיימת. איני יודע מה בדיוק המחלה הגופנית של בנך, אבל נראה שהויתור על האשפוז די הלחיצו את הרופאים אשר סברו שמצבו חמור והבן לא מבין או לא מתייחס לחומרת מצבו. בכל אופן פעמים רבות יש צורך בתמיכה נפשית-פסיכולוגית לאדם צעיר המתמודד עם מחלה גופנית קשה. הרבה בריאות דר' גיורא הידש

שלום לכולם ולד"ר הדש- כתבתי לאתר לפני שבועות בודדים, וכתבתי שאני ללא ליתיום וללא טיפול תרופתי. לאחר שבועיים לערך, קיבלתי כזה התקף מאני, שאני עדין מנסה להשתקם ממנו. תודה לאל, לא התאשפזתי ממנו, דבר שבהחלט קרה בעבר, וגם בזה אני רואה איזשהי התקדמות בהתמודדות שלי עם המחלה שלי- מניה דפרסיה. שאלותיי לד"ר הידש ולשאר האנשים שמבינים- 1. האם ידוע לך ולכם התפיסה שאומרת, ששימוש של שנים רבות בליתיום (אני משתמשת בו כבר 10 שנים), לשביעות רצוני המלאה!!!! האם שימוש של שנים רבות בליתיום יכול לפגוע בכליות? הדיעות חלוקות בנושא. 2. הפסיכיאטר המחוזי של קופח מכבי, אמר לי שכדאי לי לעבור ללמיקטל מה דעתך ודעתכם בנושא? 3. מה דעתכם על ביו פידבק , כדרך להתמודדדות עם התקפי מאניה? כשיטה שיכולה לעזור לי לזהות התקף, ולהיזהר מפניו? (כאמור, אני סובלת יותר ממאניות מאשר מדפרסיות). 4. מה דעתכם על טיפול התנהגותי קוגנטיבי- שוב, כדי ללמוד איך להישמר ואיך להתמודד נכון יותר עם התקפים מאנים? *** יש בפורום הזה בחורה שהניק שלה הוא- תמימי- רציתי לשאול אותך- איך את מתמודדת עם התקפים מאניים או דפרסיביים ללא תרופות??? בשבילי, ההתקפים הללו, הן תקופות קשות, ועוד בלי תרופות שבכל זאת, מרגיעות ונותנות שקט בסערה??? אשמח לשמוע ממך, שלחת לי מייל והכתובת הלכה לי לאיבוד!! תודה ושבת שלום

הי שיבא אני מצטער לשמוע שהיה לך התקף מאני... לגבי הלמיקטל, הרופא שלי אמר לי כשהצעתי לעבור אליו, שאין הוכחות מספיקות עדיין ליעילות שלו. כמו-כן, תקופה מסויימת נטלתי למיקטל, אם כי במינון נמוך, ונכנסתי להתקף מאני תוך כדי נטילת התרופה הזו. זה הניסיון האישי שלי, ואולי אני יוצא מן הכלל. אם את כל-כך שבעת רצון מהליתיום, אז למה לא לחזור ולהשתמש בו? אני נוטל ליתיום במינון תת-טיפולי, אבל כשנטלתי מינון מלא, זה גרם לי לפגיעה די קשה באיכות החיים שלי, בדברים כביכול פעוטים, אבל שמאוד הטרידו אותי. במינון הנוכחי הליתיום בסדר. תרגישי טוב מיכאל

שיבא בינתיים כבר מצאת אותי במייל ואני מצאתי אותך. רציתי להגיד לך שמניה דיפרסיה פועלת באופן מאד שונה בין אדם לאדם. יש אנשים שללא טיפול תרופתי מפתחים מהר מאד מניות או דיכאונות, ויש שאצלם יש הפסקות ארוכות בין התקף להתקף. אני זכיתי להמנות על הקבוצה השנייה ויש לי הפסקות די ארוכות בין ההתקפים, של כ- 7 שנים בין משבר למשבר. כך שלא הייתי לוקחת אותי כדוגמא קלסית של חולה, ולא יודעת אם העצות שלי יתאימו למישהו אחר מלבדי. כי מה שנכון הוא לראות איך ההתקפים פועלים על אדם נתון ולא על ספרי סטטיסטיקה או על חולים אחרים. על אחד משפיע ליתיום במינון תת טיפולי, על אחר רק כשיש רמה בדם ושלישי בכלל לא מושפע מליתיום. אותי לקח המון זמן לאזן עם התרופות האלה ולא בטוח שמה שאיזן אותי זה באמת הכימיה הטגרטולית, אם כי ללא ספק זה השפיע כי כשהפסקתי לקחת טגרטול, בצורה פתאומית ודי ילדותית, קצת התרוממתי, וסערתי, ואתם הייתם עדים לכך. אלא שהתעקשתי להשאר בלי תרופות, וכרגע טפו טפו טפו היוגה והשיאצו והאומגה 3 מספיקים לי לשמירה על איזון ותיפקוד. לא יכולה להיות יועצת לגביך. כל מקרה לגופו. אני רק על עצמי לספר ידעתי. ופסיכיאטריה היא קצת לפעמים יירייה באפלה. לפעמים מדייקים, לפעמים יש נפילות ועליות סוערות. אבל לא נורא, מניה פה ומניה שם, בסוף כולנו חוזרים למציאות... שבת שלום תמי.

לשיבא צר לי על ההתקף שעברת. אכן לא שכיח אבל ליטיום עלול לפגוע בכליות, לכן מומלץ לבצע בדיקות מעקב ואפשר לגלות נזק אם הוא מתפתח ואז להחליף תרופה. הטיפולים הנוספים שציינת אמנם טובים אבל בתוספת לליטיום ולא במקום. שבוע טוב דר' גיורא הידש

התרופה המומלצת למניה דפרסיה היא ליתיום. אם את לא מסתדרת עם ליתיום אפשרי לקחת במקומו למיקטל במינון של 100-400 מ"ג ליום. לא בהכרח יש צורך בטיפול פסיכולוגי משלים שכן ההפרעה היא בבסיסה ביולוגית.

שלום. אני בחור בן 22. אני נחשב זה מכבר כבעל ההפרעה הידועה בשם OCD, ובחודש אפריל האחרון אובחנתי אף כלוקה במחלת הסכיזופרניה. אני נוטל תרופות פסכיאטריות זה שנים רבות וכן הייתי מטופל בשיחות עד לחודש זה. באותו החודש עברתי מעין טלטלה נפשית רצינית, וזאת ככל הנראה קשור בכך שמסוף החודש שלפניו התחלתי לצרוך תרופה חדשה בשם גאודון במינון של כ-120 מ"ג, בנוסף לפריזמה במינון של 60 מ"ג וללוסטרל במינון של כ-200 מ"ג ולאחר הפסקה של נטילת ריספרדל ודקינט, עד כמה שזכור לי. היו לי עד אותה טלטלה אובססיות רבות וכמדומני גם מחשבות שווא והייתי לכאורה מאוד לא חברותי, אולי בעיקר כלפי המשפחה שלי והיו לי מריבות עם אחי הקטן בשל כל מיני דפוסי התנהגות שלו שהם בעלי חשיבות שהיא לרוב זניחה כגון נשימות לכשעצמן אשר כמעט שלא יכולתי לסבול ולעבור עליהם בשתיקה. בכל אופן בשלב מסוים של הטלטלה קרה משהו שהרופאה שלי כיום ואז חלוקים באשר לגורם האחראי למה שקרה אחר כך. באופן אינטואיטיבי עשיתי באופן אינטנסיבי במסגרת החדר שלי ועם עצמי פעולות שהעלו לי את רמת החרדה באופן דראסטי אולי, שהם לפחות בין השאר בבחינת מעין התגרות עצמית הנחשבים כטיפול התנהגותי קוגנטיבי שאני מכיר בשם חשיפה, כגון חזרה על פעולה אשר עד כה הייתי מנוע מלעשותה ומסתבך עם עצמי בשעת הצורך לעשותה. החשיפה הייתה לי אמנם קשה נפשית לביצוע, אך לאחרה אחרי פרק זמן של כמה שעות אם לא יותר הרגשתי מין תחושה אולי עילאית של מצב רוח טוב ושל דבר ששנים קודם לכן הייתי רק יכול לייחל לו ושאני רואה אותו כקיים אצל כל אדם "נורמאלי" מבחינה מסוימת לפחות ברמה משמעותית - שיש לי את עצמי ושאין לי נכון לאותו זמן סוף סוף את אותו מאפיין של קהות רגשית, עליה קראתי בתור מאפיין של אנשים הלוקים בסכיזופרניה. החדות הרגשית כעקרון נראה שנשתמרה כמה חודשים נוספים, אמנם עם ירידות ועליות פה ושם אבל איתה גם חל שיפור מהותי במצבי הבריאותי והחברתי, וזאת לגבי המצב הבריאותי לפחות גם לדברי הרופאה שלי. אלא שהייתה אפיזודה קצרה יחסית כמה ימים לאחר ביצוע החשיפה של שהייה שלי במחלקת אשפוז בעקבות הקצנה שלא מהבחינה הפיזית של העשייה החשיפתית שלי, שבה למשל בטאתי בטון תקיף אמירות שעד אז לא הייתי מעז לבטא בגלוי והייתי מסתבך בתחושות אשמה ויכול להיות שאף יותר בגללן רק בשל היותן נחשבות (מלחשוב) במוחי. בדיעבד אני נוטה לזהות אותה התנהגות קיצונית כאקט שנועד לבלום את הדרדרות התחושה של העצמיות שלי, ואולי גם של העצמיות עצמה שלהרגשתי היא הלכה ודעכה ליום או לכמה ימים והגיעה לשפל קיצוני אולי משידעתי זה שנים. כיום אני כבר חש אובדן עצמיות משמעותי שאני משוכנע שאינו בלבד בתחושות שלי: אני מזהה אותו באופן שבו אנשים מגיבים כלפיי, וזה בלתי נסבל! אני מאמין שאני לא מסוגל לתת מעצמי ואני יודע וידעתי בעבר לזהות את חוסר התקינות הזה, ואני אולי רואה לנכון לעשות עוד חשיפה בהיקף דומה אבל הרופאה שלי לא נותנת לי מה גם שאין לי את הנחישות שהייתה לי לכך. היא טוענת שהתרופות גרמו להטבה שהייתה לי ואני מפקפק בכך, וכן שהחשיפה מסוכנת לי, אבל אני חושב ואולי מרגיש שמדובר בצעד הכרחי שלי על מנת להבריא. יש סיכוי שהרופאה שלי טועה? אולי התרופות נתנו לי רק את התמריץ לחשיפה שלי? דרך אגב, היה עוד מקרה של התחלה של חשיפה ולאחר מכן הרגשתי יותר טוב.

שלום רון... מה שאתה כותב סבוך מדי מכדי שאוכל להגיב, אבל רק רציתי לומר, שזה נשמע שיש לך רמת מודעות גבוהה מאוד למחלה למה שעובר עליך, שזה לא כל-כך אופיינין לחולי סכיזופרניה. הבנתי בערך ממה שכתבת שהיה לך התקף פסיכוטי, אם כי אתה לא מציין את זה כך, אלא נותן לזה פרשנות שלך, שהיא אולי עדיפה על זו של הרופאים, שההגדרות שלהם מאוד צרות ומגבילות ושטחיות. בכל מקרה, מה שרציתי לכתוב לך, הוא שרמת המודעות שלך היא ממש נדירה אם אכן האבחנה שלך היא נכונה מההתרשמות שלי מחולי סכיזופרניה... תרגיש טוב מיכאל

לרון למרות מכתבך המפורט אני בטוח שהרופאה שלך מכירה אותך טוב יותר ממני, באופן כללי אני תמיד מעודד אנשים להתגבר על הגבולות ועל הקשיים, להתקדם ולהגיע להשגים. תמיד חשוב וכדאי להתגבר על הפחד והחרדות ולעשות דברים שאנו פוחדים מהם, כלומר להרחיב את הגבולות שלנו. כמובן שאם המינונים גבוהים מדי אז יש גם סכנה בדבר. חשיפה במינון גבוה מדי נקראת הצפה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש דור ולכל המגיבים!!! תודה רבה על עבודת הקודש שאתם עושים כאן בפורום !!

לקטי תודה על הברכות ותרגישי טוב שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני לא יודע אים אני בפורום הנכון אך בכל זאת אני בן33 נשוי +3 מצב כלכלי חברתי מישפחתי מצוין .לפני 6 חודשים הופיעו אצלי קפיצות בשרירים בגוף (בכל הגוף ) בדיקות נוירולוגיות תקינות .פניתי שוב לרופא משפחה ואמרתי לו שאני מאד עצבני מקפיצות השרירים אוני לא יודע מה לעשות .הוא הציע לי לקחת ואבן 3 פעמים היום . לאחר יומיים ללקיחת הבאבן קפיצות השרירים נעלמו במעט לחלוטין .אבל אני לא רוצה להיתרגל לכדורי ואבן .האים יש כדורים טובים יותר אשר אינם גורמים להיתמכרות? אני לא אדם עצבני אשר מוציא את עצביו על אחרים אלא חי על מתח גבוה פנימי מדאגות ואולי חרדות (ילדים .הורים .כסף .עבודה)ופוחד תמיד שלא יקרה משהו רע מבקש את עצתך נ.ב לא מאמין בתרופות טיבעיות

שלום לך , אתה בריא מבחינה נאורולוגית .מאידך הנך מדגיש שאתה חיי במתח ודאגות שלא יקרה משהו .. לכן נראה שבעייתך מקורה בלחצים נפשיים , וחרדות . מצב נפשי זה נתון לטיפול של שיחות עם פסיכולוג , או תרופות או שילוב של תרופות ושיחות . ישנם תרופות נפשיות רבות המשפיעות על מצבי חרדה , אבל אתה צריך להבין שלתרופות יש בד"כ השפעות לוואי . לכן אתה צריך לשקול את הנושא עם איש מקצוע , רצוי פסיכיאטר שיאבחן את מקור החרדות ויתן לך טיפול מתאים , המתאים לבעייתך ולסגנון החיים שלך . בברכה גילבר - משתתף בפורום

לפי התיאור המפורט אין ספק שאתה צריך טיפול בתרופה מסוג SSRI ולא ואבן.

אתה צודק לא כדאי להתרגל לוובן אם אתה מתכוון שימוש לאורך זמן ולא טיפול נקודתי, לכן כדאי ללכת לפסיכיאטר או לבקש מרופא המשפחה כדור ממשפחת ה SSRI כגון סרוקסט רסיטל וכו' לטיפול ארוך טווח.

לשי אכן הוואבן היא תרופה מאוד בטוחה שיש לה חסרון גדול, היא עלולה לגרום להתמכרות. כך שלא הייתי ממליץ על טיפול בוואבן מעל לחודש ימים. בכל אופן הדבר החשוב ביותר הוא האבחנה. אני מבין שאין אבחנה נאורולוגית? אבל האם אתה מסתפק באבחנה של רופא המשפחה או שכדאי להגיע לפסיכיאטר לפחות לגבי האבחנה ואחר כך לשקול את האפשרויות הטיפוליות? שבוע טוב דר' גיורא הידש

תודה רבה לכל מי שהגיב לשאלתי, עזרתם לי מאד.מקווה שיהיה בסדר. סוף שבוע נעים לכולם

לליאור תודה לך ושבוע טוב הידש