חרדות....התקפים...פחדים

12 שנה לקחתי תרופות ו12 שנה ה" מחלה" הארורה הזו לא עברה! התקפי חרדה שאוכלים לי את הגוף לאט לאט. כבר היו הפוגות, ופתאום הם חזרו. אני כותבת אחרי התקף עוצמתי מאד..חנק, דופק מהיר, בכי היסטרי, לחץ בחזה, רעד מאד חזק וכול השאר. אותך כבר פגשתי ד"ר הידש ועוד הרבה מטפלים אחרים. איך זה שאין פתרון אמיתי וקבוע? אמנם אני נקראת " לוחמת החרדות" אבל די, אני רוצה לוותר על התפקיד. נלחמת ונלחמת והחרדות עדיין מגיעות אליי מהדלת האחורית. ואני אגיד לך מה עוד יותר מרגיז אותי,,,, שהפסיכיאטר חושב שאני בסדר גמור! מזה חודשיים אני לא נוטלת אף תרופה חוץ מקלונקס פעם במקרים מסויימים. יש רגעי שקט ורגעים שההתקפים בלתי נסבלים. ומה עושים? ועד מתי? 12 שנה של מלחמה ומה הלאה? מה אתה ממליץ לי לעשות? האם באמת חיים עם זה לנצח? האם תרופות הם הפתרון? או שזו בעיה שהאדם צריך לפתור עם עצמו? אני אומרת לך ד"ד הידש, אני מנוסה כל כך במחלה ובתאוריה יודעת עליה הכל, אבל כשההתקף מתפרץ, אני נהיית חסרת אונים. אנא, עזור לי. שלך, לוחמת עייפה

לוחמת יקרה אין לי מילים חכמות להציע, וגם לא הצעות רפואיות מפתות. רק חיבוק. חבקי את עצמך, ואולי תקבלי שוב כוחות. מכירה את העייפות, את הייאוש ואת ההתשה. אבל תמיד, אחרי הלילה השחור ביותר, אחרי החורף הקר והתקוע ביותר, מגיע היום ומגיע האביב, או לפחות אסור לאבד את התקווה שהם יגיעו... תהיי חזקה. ותנוחי קצת. תמי.

מה לגבי טיפול קוגנטיבי-התנהגותי?, האם פנית לאחד המומחים שמטפלים בשיטה זאת?

היי כן, את מכירה את כל התיאוריות ואת כל האפשרויות, בזה אין כל ספק, לכן אני חושב שאיני יכול לגלות או להמציא משהו חדש, את מכירה את עצמך ואת החרדות הכי טוב מכל אחד אחר. השאלה היא כיצד ניתן למנוע את החרדה מפני החרדה, כך שגם אם יבוא התקף עדיין לא תהיה חרדה מפניו, הרי הוא יעבור ואת תחזרי להרגיש בטוב, כיצד אפשר לא לפחד מהפחד עצמו? הידש