שאלה

שלום. אני בחור בן 22. אני נחשב זה מכבר כבעל ההפרעה הידועה בשם OCD, ובחודש אפריל האחרון אובחנתי אף כלוקה במחלת הסכיזופרניה. אני נוטל תרופות פסכיאטריות זה שנים רבות וכן הייתי מטופל בשיחות עד לחודש זה. באותו החודש עברתי מעין טלטלה נפשית רצינית, וזאת ככל הנראה קשור בכך שמסוף החודש שלפניו התחלתי לצרוך תרופה חדשה בשם גאודון במינון של כ-120 מ"ג, בנוסף לפריזמה במינון של 60 מ"ג וללוסטרל במינון של כ-200 מ"ג ולאחר הפסקה של נטילת ריספרדל ודקינט, עד כמה שזכור לי. היו לי עד אותה טלטלה אובססיות רבות וכמדומני גם מחשבות שווא והייתי לכאורה מאוד לא חברותי, אולי בעיקר כלפי המשפחה שלי והיו לי מריבות עם אחי הקטן בשל כל מיני דפוסי התנהגות שלו שהם בעלי חשיבות שהיא לרוב זניחה כגון נשימות לכשעצמן אשר כמעט שלא יכולתי לסבול ולעבור עליהם בשתיקה. בכל אופן בשלב מסוים של הטלטלה קרה משהו שהרופאה שלי כיום ואז חלוקים באשר לגורם האחראי למה שקרה אחר כך. באופן אינטואיטיבי עשיתי באופן אינטנסיבי במסגרת החדר שלי ועם עצמי פעולות שהעלו לי את רמת החרדה באופן דראסטי אולי, שהם לפחות בין השאר בבחינת מעין התגרות עצמית הנחשבים כטיפול התנהגותי קוגנטיבי שאני מכיר בשם חשיפה, כגון חזרה על פעולה אשר עד כה הייתי מנוע מלעשותה ומסתבך עם עצמי בשעת הצורך לעשותה. החשיפה הייתה לי אמנם קשה נפשית לביצוע, אך לאחרה אחרי פרק זמן של כמה שעות אם לא יותר הרגשתי מין תחושה אולי עילאית של מצב רוח טוב ושל דבר ששנים קודם לכן הייתי רק יכול לייחל לו ושאני רואה אותו כקיים אצל כל אדם "נורמאלי" מבחינה מסוימת לפחות ברמה משמעותית - שיש לי את עצמי ושאין לי נכון לאותו זמן סוף סוף את אותו מאפיין של קהות רגשית, עליה קראתי בתור מאפיין של אנשים הלוקים בסכיזופרניה. החדות הרגשית כעקרון נראה שנשתמרה כמה חודשים נוספים, אמנם עם ירידות ועליות פה ושם אבל איתה גם חל שיפור מהותי במצבי הבריאותי והחברתי, וזאת לגבי המצב הבריאותי לפחות גם לדברי הרופאה שלי. אלא שהייתה אפיזודה קצרה יחסית כמה ימים לאחר ביצוע החשיפה של שהייה שלי במחלקת אשפוז בעקבות הקצנה שלא מהבחינה הפיזית של העשייה החשיפתית שלי, שבה למשל בטאתי בטון תקיף אמירות שעד אז לא הייתי מעז לבטא בגלוי והייתי מסתבך בתחושות אשמה ויכול להיות שאף יותר בגללן רק בשל היותן נחשבות (מלחשוב) במוחי. בדיעבד אני נוטה לזהות אותה התנהגות קיצונית כאקט שנועד לבלום את הדרדרות התחושה של העצמיות שלי, ואולי גם של העצמיות עצמה שלהרגשתי היא הלכה ודעכה ליום או לכמה ימים והגיעה לשפל קיצוני אולי משידעתי זה שנים. כיום אני כבר חש אובדן עצמיות משמעותי שאני משוכנע שאינו בלבד בתחושות שלי: אני מזהה אותו באופן שבו אנשים מגיבים כלפיי, וזה בלתי נסבל! אני מאמין שאני לא מסוגל לתת מעצמי ואני יודע וידעתי בעבר לזהות את חוסר התקינות הזה, ואני אולי רואה לנכון לעשות עוד חשיפה בהיקף דומה אבל הרופאה שלי לא נותנת לי מה גם שאין לי את הנחישות שהייתה לי לכך. היא טוענת שהתרופות גרמו להטבה שהייתה לי ואני מפקפק בכך, וכן שהחשיפה מסוכנת לי, אבל אני חושב ואולי מרגיש שמדובר בצעד הכרחי שלי על מנת להבריא. יש סיכוי שהרופאה שלי טועה? אולי התרופות נתנו לי רק את התמריץ לחשיפה שלי? דרך אגב, היה עוד מקרה של התחלה של חשיפה ולאחר מכן הרגשתי יותר טוב.

שלום רון... מה שאתה כותב סבוך מדי מכדי שאוכל להגיב, אבל רק רציתי לומר, שזה נשמע שיש לך רמת מודעות גבוהה מאוד למחלה למה שעובר עליך, שזה לא כל-כך אופיינין לחולי סכיזופרניה. הבנתי בערך ממה שכתבת שהיה לך התקף פסיכוטי, אם כי אתה לא מציין את זה כך, אלא נותן לזה פרשנות שלך, שהיא אולי עדיפה על זו של הרופאים, שההגדרות שלהם מאוד צרות ומגבילות ושטחיות. בכל מקרה, מה שרציתי לכתוב לך, הוא שרמת המודעות שלך היא ממש נדירה אם אכן האבחנה שלך היא נכונה מההתרשמות שלי מחולי סכיזופרניה... תרגיש טוב מיכאל

לרון למרות מכתבך המפורט אני בטוח שהרופאה שלך מכירה אותך טוב יותר ממני, באופן כללי אני תמיד מעודד אנשים להתגבר על הגבולות ועל הקשיים, להתקדם ולהגיע להשגים. תמיד חשוב וכדאי להתגבר על הפחד והחרדות ולעשות דברים שאנו פוחדים מהם, כלומר להרחיב את הגבולות שלנו. כמובן שאם המינונים גבוהים מדי אז יש גם סכנה בדבר. חשיפה במינון גבוה מדי נקראת הצפה. שבוע טוב דר' גיורא הידש