פורום פיזיולוגיה של המאמץ

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
הפיזיולוגיה של המאמץ עוסקת בתהליכים המתרחשים בגוף כפועל יוצא של מאמץ ופעילות גופנית. פורום פיזיולוגיה של המאמץ מיועד לאנשים בריאים וכן לחולים במחלות כרוניות, המעוניינים להביא לשינוי ולהתייעלות המערכות הגופניות שלהם, לשפר יכולות ספורטיביות מחד ולהתגבר על מגבלות בריאותיות מאידך. הפורום עוסק בביצוע של פעילות גופנית בהתאמה אישית מתוך הבנת הקשר שבין תמונת המצב הגופנית העכשווית לבקרה של מערכות הגוף השונות. הידע והמחקר הפיזיולוגי עוזרים לנו להתגבר על הגורמים המגבילים את התפקוד היומיומי שלנו בזמן מנוחה ובעת מאמץ גופני, ובכך לחזק את פעילות הלב, לטפל בסוכרת ויתר לחץ דם ולשפר את איכות ותוחלת החיים שלנו.
1336 הודעות
1221 תשובות מומחה

מנהל פורום פיזיולוגיה של המאמץ

11/06/2016 | 22:10 | מאת: גליליאו גליליי

שאלה קצרה- עיסוי בגליל מגדיל את טווח המפרק שעליו עובדים, האם גם הוא מסדר את המבנה המרחבי של סיבוני השריר ורקמת הגיד או שזה מוטל בספק?

לקריאה נוספת והעמקה

1. עיסוי יכול לפר טווח תנוה, במידה ומוגבל על ידי טונוס מוגבר של השריר, לא ידוע לי על יתרון לגליל. 2. במידה והשריר מפוטל לאחר אימון אינטנסיבי, אפשר שהרפיית השריר בעיסוי, תאפשר לו לחזור לסידור מרחבי טוב יותר, אם היה מפוטל קודם לכן.

דר שלום רב, האם אפשרי לאמר לי איזה סוג של שרירים נמצאים באמה ובשרירי היד הפנימיים? האם הם LOW TWITCH או FAST TWITCH? קראתי שבאמה הם SLOW TWITCH ועכשיו לא ברור לי אז איך יכול להיות שהאצבעות יכולות לנוע במהירות אם השרירים הם סיבים איטיים? -האם זה נכון לומר שכל שריר מורכב גם וגם מסוגי הסיבים האלו אבל יש לו יותר מסוג מסויים? -איך מהירות נבנית בשריר הם נוספים לסיבים של הFAST TWITCH יותר משהוא שגורם להם לעבוד אפילו מהר יותר? תודה רבה

נכון מאוד, בכל שריר השלד יש ספקטרום שכולל שרירים בעלי מאפינים שונים, מהירים ואיטיים. הרכב הסיבים והיחס בין הסוגים השונים משתנה בין אדם לאדם ובין קבוצות שרירים שונות. נניח בבטן, בשוק ובאמה יש הרכב דומיננטי יותר של סיבים איטיים. שרירי האמנה בנויים בכדי לאפשר פעולה מתמשכת ולא להתעייף- לכן הם צריכים להתאפיין בסבולת גבוה. העובדה שהאצבעות נעות מהר, קשורהבמיקום הגדים והרדיום הקצר של המוממנט באצבעות, שעובד בדומה להילוך גבוה בתיבת הילוכים- יודע להפיק מהירות, אך לא כוח.

10/06/2016 | 00:04 | מאת: הדר

שלום רב, אם השרירים צריכים חמצן כדי לפעול שאותו הם ממירים לATP,למה בעצם הם מגיעים למצב של עייפות מלכתחילה,למה זרימת הדם לא מכניסה להם יותר חמצן ואז הם לא יתעייפו לעולם? ולמה כשהשריר נבנה אז יש לו יכולות סיבולת גדולות יותר? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

השריר יכל להשתמש באנרגיה אירובית, שמנגנון ההפקה שלה כולל שימוש בחמצן, או באנרגיה אנ-אירובית שמנגנון ההפקה שלה אינו כןלל חמצן. כאשר צריך השריר להפיק אנרגיה במהירות רבה, הוא יעדיף תהליך אנ-אירובי שתוצר הלוואי שלו הוא חומצת חלב. במצב זה תגבר תחושת העייפות של השריר בגלל הסביבה החומצית והן בגלל שכמות האנרגיה שניתן להפיק אנ-אירובית נמוכה יותר.

זה בגלל השפעות עקיפות כמו הגברה של נוגדי חמצון, עלייה בתפוקת הלב וזרימת דם מוגברת, או שיש גם השפעה ישירה לזה שבאימון נוצר סטרס ובעת סטרס ופעילות סימפאתטית יש ירידה של המערכת החיסונית ( באופן זמני) - אותה ירידה גורמת לשיפור מערכת החיסון לאחר מכן באיזשהו אופן?

לקריאה נוספת והעמקה

התגובה של מערכת החיסון לפעילות גופנית, דומה לתגובה של מערכות הגוף לתהליכי עקה (סטרס) אחרים. כלומר "ירידה לצורך עלייה". הירידה הזמנית בתגובה של מערכת החיסון בהמשך לפעילות הגופנית, היא בגלל התחרות שיש לה על משאבי הגוף האחרים שנדרשים בכדי לבצע את הפעילות ולפצות על הנזק הריקמתי שיוצרת. לכן הגוף רגיש יותר לחשיפה לפתוגנים. הפיצוי בא מספר ימים לאחר מיכן, כאשר, התנגודת עולה, בכדי לפצות על העלייה ברגישות. זה באופן פשטני. ברמה המולקולרית, צפויים גם תהליכים מורכבים יותר נוספים שכוללים גם "הגנה צולבת" כלומר כנראה שהחשיפה לעקה מסוג אחד (אימון) מגבירה גם את היכולת של הגוף להתמודד עם עקות אחרות (פלישת פתוגנים). ההסבר הוא כנראה "אפי-גנטי" שינויים במבנה המרחבי של ה DNA, המאפשרים ביטוי יתר של חלבונים שמשפרים את החוסן הגופני.

31/05/2016 | 14:45 | מאת: מאמן חד"כ

שלום רב, הסחוס משמש הגנה על עצמות המפרק מפני חיכוך של העצמות זו בזו, כשהוא נהרס יש חיכוך ונוצרת דלקת מקומית, נפיחות ואודם. אם אין אספקת דם לאיזור הסחוס אז מדוע נגרמת דלקת באיזור הזה? הרי דלקת תלוייה בהזרמה של תאי דם לבנים, ציטוקונים ועוד לאיזור הפגוע בזרם הדם... ואם יש אספקת דם, אז מדוע אין חידוש יעיל של סחוס כשהוא נשחק?

לקריאה נוספת והעמקה

ראשית, למרות שאספקת הדם פחותה, קיים חילוף חומרים בין כלי הדם שעוטפים את המפרק לבין המפרק עצמו. שנית תגובה דלקתית ברקמה יכולה להתרחש גם בהעדר אספקה ישירה של דם אליה.

31/05/2016 | 11:02 | מאת: דניאל

היי!! אם הגיל ישנם תהליכים של שחיקת סחוס והיווצרות של תהליכים דלקתיים וכאב בגלל שהסחוס המצפה את חלקי המפרק מדלדלים ועצם באה במגע עם עצם .. יש אולי מחקר של השתלת כלי דם מתוך הגוף עצמו כלומר העברת כלי דם באיזר הברכיים לדוגמא לאיזור הסחוס, כך שזרימת דם והתחדשות הרכיבים המזינים את הסחוס יגרמו לחידוש הסחוס באופן קבוע כאשר?

לקריאה נוספת והעמקה

לא ידוע לי על התערבות כירורגית, מהסוג המוזכר. מדובר בכלי גם קטנים מאוד. יחד עם זאת כמובן שניתן לעודד זרימת דם מקומית וכן תהליכי צמיחה של כלי דם באמצעות גירויים המופקים על ידי פעילות.

31/05/2016 | 09:06 | מאת: דנית

היי!! מתיחות דינאמיות בצורה של ניעות הלוך ושוב הם יותר טובות להגברת הגמישות שנובעת מהפחתה של התנגדות עצבית? האם המעכרת העצבית גורמת לטווח תנועה קצת קטן יותר בשביל להגן על קריעה של השריר ומתיחות כאלה עוזרות לשפר את הטווח הזה?

מאידך, מגבירות את העומס, כי האנרגיה של המתיחה מועמסת כולה על הכוחות הפסיביים של הרקמה ועלולות לגרום לפציעות.

30/05/2016 | 08:57 | מאת: דנית

ראיתי פה באחת התגובות שלך שמתיחות הן טובות לשרירים , אך הם טובות גם באיזשהו אופן לגיד או לחיזוק שלו? הגיד מורכב מיחידות המקנות לו חוזק של קולגן וחשבתי שמתיחה שלו יוצרת בו "חורים" מיקרוסקופיים או חללים קטנים מאוד שלתוכן קולגן חדש נכנס וגורם לחיזוק אף יותר של הגיד? ישנם אולי עוד הטבות עם הגידים בכל הקשור למתיחה? בברכה דנית!

נכון, הגירוי שיצרת המתיחה לגידים מעודד תהליכי בנייה והתחדשות שלו, כמו גם סידור מרחבי יותר טוב של הרימה ושיפור של האלסטיות של הגיד. כל זאת בתנאי שהמתיחה מבוקרת ולא יוצרת טראומה.

29/05/2016 | 17:40 | מאת: סמיר

היי.. יש מה לעשות אם ורידים הבולטים יותר בגלל אחוז שומן נמוך ועיסוק קבוע בספורט? ( אמבטיות קרח / אימון אירובי/ תזונה כלשהי) או שזה מבנה גוף כזה שבאחוז שומן נמוך ומאמץ הורידים בולטים יותר?

לקריאה נוספת והעמקה

לא הרבה. לשנות את סגנון הפעילות הגופנית, להשתמש בגרביים אלסטיות טיפולים בליזר והתערבות כירורגית במקרים קיצוניים בלבד.

28/05/2016 | 11:34 | מאת: בוארון דניאל

בהמשך להודעה הקודמת לגבי תואר שני בפיזיולוגיה של המאמץ ידוע לכם על תואר כזה בחול ומה הדרישות לגביו?

שלום לך דניאל, אנו מנסים לבסס את התחום ברמה האקדמית והמקצועית בישראל. כרגע עדיין אין בארץ מסלול יעודי לפיזיולוגיה של מאמץ, כפי שקיים בחו"ל. יש אפשריות קרובות, כמו מסלול בחינוך גופני עם התמחות בתחום בוינגייט (תואר שני בחינוך). ישנה תכנית לפיזיותרפיסטים (תואר שני בפיזיותרפיה בחיפה) ויש אפשרות לתואר שני במדעי הרפואה עם התמקדות במחקר בפיזיולוגיה של המאמץ באוניברסיטה העברית ובתל אביב. האפשרויות בארץ ובחול ותנאי הקבלה תלויים מאוד ברקע שלך- במה קבלת תואר בוגר? ציונים? הנכונות ללימודי השלמה? המוסד אותו אני מנהל מאפשר לסטודנטים מתחומי ידע שונים לבצע מחקרים קליניים עם התמחות בפיזיולוגיה של המאמץ, בשיתוף עם המוסדות האקדמיים שהזכרתי למעלה.

27/05/2016 | 13:10 | מאת: מאמן חד"כ

המחקר אומר שכפיפות בטן רבות לא מורידות את אחוז השומן באיזור הבטן, אלא השומן שיורד בהדרגה מופחת באופן אחיד בכל האיזורים בגוף. אימון כוח בעל חזרות רבות או בעל מספר חזרות מצוצמם יכול לשנות את הרכב הסיבים בהתאם לסוג המאמץ, להגדיל כלי דם או מיטוכנדריות באימון בעל מספר חזרות גבוה יחסית לאימון במספר חזרות נמוך. אם יש שינוי של ריבוי מיטוכנדריות פלוס זה שכלי דם רבים יותר נוצרים במקום אין לזה השפעה על יצירת שומן חום ספציפית באותו איזור מדובר? הרי שומן חום מאופיין במספר גבוה של מיטוכנדריות וכלי דם רבים , אז למה אימון שכזה לא יוביל ליצירה של שומן חום באיזור הזה דווקא ובאיזור אחר יהיה מאופיין בשומן לבן? כך שבתוצאה הסופית איזור שניתנה עליו עבודה של אימון כוח יהיה יותר רזה מאיזור שלא נעשתה בו אימון כוח, מתוך הנחה ששומן חום אינו נאגר ועקשן כמו שומן לבן אלא מנוצל הרבה יותר לצרכים של חימום ומטבוליזם ??

לקריאה נוספת והעמקה

מצאתי בספרות מספר עדויות לכך שפעילות גופנית אירובית יכולה להביא להגברת הפעילות של תאי שומן חוף BROWN ADIPOSE PROJENITOR CELLS. ראה מאמר לדוגמה: http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S093947531200049X אולם בהמשך לשאלה הקודמת, לא ידוע מספיק על בני אדם, וודאי שלא ברמה של השפעת סוג הפעילות על פעילות השומן החום.

26/05/2016 | 10:03 | מאת: שלום

שומן חום, כמו כל דבר חום ( לחם חום מלא, סוכר חום ועוד :-) הוא עוזר לשרוף קלוריות ושומן באופן מוגבר, מכיל מיטוכונדריות רבות וכלי דם והוא נמצא באיזורים של הגוף שחשופים יותר לקור כמו בצוואר כך קראתי. הוא נמצא אף יותר אצל תינוקות שמסת השריר אצלהם קטנה יותר. האם אחוז השומן החום עולה אף במבוגרים, שמסת השריר אצלהם הולכת וקטנה, ואף ויסות הטמפ' אצלהם במקרים של קור נעשה פחות יעיל ורבים מהם סובלים מקור?? ( שומן חום מייצר בין היתר חום בשריפה שלו)

לקריאה נוספת והעמקה

שומן חום ידוע בעיקר מעולם בעלי החיים החיים באזורים גאוגרפים קרים, בזכות יכולתו להשתמש באנרגיה ולהפיק חום. קיימות מחלוקות בספרות המדעית לגבי שכיחותו ותפקידו אצל בני אדם בוגרים. בשנים האחרונות ראיתי מספר פרסומים התומכים בקיומו אצל בני אדם ואף חיזקו את החשיבות שלו, בתהליכים מטבוליים. על כל פנים שומן חום יהיה שכיח יותר בינקות ואצל אנשים שחיים במקומות קרים.

24/05/2016 | 20:07 | מאת: רז

קרישיות יתר של הדם יכולה להופיע בגלל גיל מבוגר כגורם סיכון או כתוצאה גם של השמנה, כמובן שיש עוד גורמים נוספים לקרישיות יתר של הדם. האם אנשים הסובלים מקרישיות יתר תהיה להם בעיה לצרוך תוסף קולגן/ אבקת ג'לטין שנשארה להם במזווה ? תוסף זה יכול להגביר עוד יותר את הקרישיות? זה נכון שתאי האנדותל המצפים את פנים כלי הדם כאשר הם נחבלים עקב סכרת, או השמנה אז שכיחות גבוהה של קולגן באיזורים אלה מגבירה יצירת קרישי דם מרובים מידי?

לקריאה נוספת והעמקה

1. קולגן הוא חלבון מבני חשוב ברקמות חיבור בעוםם החי והצומח.חלבוני קרישה שונים בתכונותיהם מהקולגן (חלבונים שונים). בנוסף חלבונים מתעכלים ומתפרקים לרכיבים פפטידיים וחומצון אמינו במערכת העיכול שלנו ומאבדים את התכונות המרחביות שלהם, לכן אין קשר בין צריכת מזונות עשירים בקולגן לבין קרישיות יתר.מעבר לכ 2. אכן סוכרת לא מאוזנת פוגעת במבנה האנדותל בכלי הדם ונכון שנמצא שבכלי דם חולים ומוצרים יש גם הצטברות של שכבת קולגן המגבירה בין היתר הסתברות של יצירת קרשי דם. אולם לתזונה עשרה בקולגן אין קשר לכך, מהסיבות שבזכרתי.

לקריאה נוספת והעמקה
23/05/2016 | 09:31 | מאת: אלי

בוקר טוב!! אם ברצוני לעבוד על מייצבי השכמה- טרפז , טרפז תחתון וסרטוס אנטריור בתרגילים מורכבים האם זה יהיה אפקטיבי לעשות רק את חצי טווח תנועה? אם זה לטרפז- חתירה בפולי אמצעי מאמצע הטווח ועד זרועות משוכות אחורה לטרפז תחתון - עליות מתח/ פולי עליון ממצב של חצי עלייה עד ממש למעלה סרטוס אנטריור- שכיבות סמיכה במצב של לא לרדת עד למטה אלא עד החצי ולעלות

לקריאה נוספת והעמקה

לא בהכרח, בכדי לחזק את סביבי השריר המבוקשים רצוי לבצעה תרגילים יעודיים, לדוגמה קרוב שכמות בשכיבה על ספסל, "שראג הפוך"- בעודך אוחז במקבילים, קרב את הכתפים לצוואר ותתרומם חזרה עם זרועות ישרות לאורך כל התרגיל.

20/05/2016 | 15:15 | מאת: מאמן חד"כ

היי!! האם בדומה לכך שסיבים אדומים מצויים יותר אצל אנשים מבוגרים, גם אצל ילדים ניתן למצוא אחוז גבוה יותר של סיבים אדומים ורק בגיל ההתבגרות עם הפרשת הורמון גדילה וטסטוסטרון בצורה מוגברת יהיה להם יותר כוח והסיבים יהפכו יותר לבנים? מפתחי גוף המזריקים לעצמם הורמוני גדילה וטסטוסטרון הרכב הסיבים שלהם יהפוך ללבן הרבה יותר, כלומר האם יש השפעה של הורמונים אלה על הרכב הסיבים באופן ממשי?

לקריאה נוספת והעמקה

שאלה טובה, ישנן עדויות מחקריות שלאוכלוסייה מבוגרת יש אחוז גבוה יותר של שרירים לבנים מסוג 2B, שהם בעלי יכות אנאירובית גליקוליטית. ראה קישור למאמר: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9376893 למפתחי גוף יהיו גם אחוז סיבים לבנים גדול יותר, כתוצאה מאימוני ההתנגדות וגם השימוש בחומרים אנבוליים.

18/05/2016 | 21:15 | מאת: עזרא כהן

פעם ראיתי איזה נתון, אבל לא מוצא אותו, של המשקל שאותו יכול להרים סמ"ר של סיב שריר- האם זה משתנה בין סיב לבן לסיב אדום? או שבסך הכול שריר לבן הוא בעל מסה גדולה יותר, אך אם פורטים אותו ליחידות קטנות ושוות לסיב אדום בגודל ביכולתם להרים את אותו משקל לאותה יחידת מידה?

מקובל לחשב שכל סנטימטר מרובע של חתך של שריר יכל להרים 3-4 ק"ג (30-40 ניטון). בפועל החישוב מאוד לא מדוייק כי יש פקטורים נוספים שמשפיעים על כוח השריר, כפי שאתה מציין, רמת ה- ATP שלו, סוג היחידה המוטורית, סף הגירוי שלה ועוד.

17/05/2016 | 11:20 | מאת: אריאנה

שלום רב!! אני מתאמנת ב-STREET WORKOUT ועושה תרגילים רבים במשקל גוף כמו מקבילים, כפיפות בטן על ספה עם הראש למטה בשיפוע ותרגיל שבו אני שמה רגליים על מקום מוגבה ומבצעת כמו עליות מתח רק עם רגליים נשענות על משהו המאמן ממליץ לי לא לרדת עד למטה ממש בתרגילים בשביל לשמור על שריר כל הזמן בפעולה אבל אני דווקא מרגישה שאני יורדת עד למטה נחה חצי שנייה ועולה שוב את השרירים פועלים יותר כאילו בכל תנועה אני מתניעה מחדש את השרירים

לקריאה נוספת והעמקה

זו שאלה מעניינת, את מתארת שני מצבים שונים: 1. במהלך הסט את מאפשרת ירידה במתח השריר בין חזרות. 2. מצב שבו השריר נמצא במתח תמידי ללא הרפייה לאורך כל הסט. ההבדל הפיזיולוגי הוא שבמצב הראשון את מאפשרת זרימת דם טובה יותר ופינוי של חומצת חלב תוך כדי הפעולה ובמצב השני את למעשה חונקת את השריר ומגדילה את הסטרס האנאירובי. אני ממליץ על הטכניקה הראשונה כאשר המטרה היא לאפשר התאוששות מהירה יותר ואת מעוניינת להוריד את רמת חומצת החלב המצטברת בשריר, נניח באימוני כוח מרבי. הטכניקה השנייה היא היא כנראה טובה יותר להגביר את הסבולת השרירית ואת היכות שלו להתמודד עם סטרס אנאירובי. אפשר שגם יעילה יותר לצורך היפרתרופה, בגלל הפרשת יתר של הורמון גדילה.

16/05/2016 | 11:53 | מאת: יוסף זלמן

בוקר טוב!! יש מחקרים המראים פיצוי יסף מופחת לאחר אימון כוח בטכניקות להתאוששות מהירה יותר ובינהם טבילה במי קרח. כך שאמנם ההתאוששות מהירה יותר, אך פיצוי היסף , כלומר הכוח הנבנה כתגובה לאימון קטן. ציינת מספר פעמים שאימון כוח גורם לשינויים במאזן האלקטרוליטי וירידה ברמת ה- ATP (האנרגייה בשריר) , ומתיחות משיבות את האיזון האלקטרוליטי על כנו מהר יותר. האם אין בכך הפרעה לפיצוי היסף? שהרי ברגע שהשריר כבר התאושש אין לו צורך פיזיולוגי להבנות חזק יותר... האם כדאי לדחות את המתיחות והארכת טווחי תנועה ליום אחרי עקב כך?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יוסף, לא ידוע לי על מחקר שמלמד על ירידה בפיצוי היסף לאנשים שמבצעים מתיחות לאחר האימון. אשמח אם תצרף את אותם מחקרים שמלמדים על האפקט ההפוך? מקובל שהתגובה לגירוי השרירי המכני והמתח על השריר היא המרכיב העיקרי שמעודד הגדלה במסת השריר וזה לא תלוי בהתאוששות. או שאולי אתה מדבר על פיצוי יסף בתחום אחר? אשמח שתחדד את השאלה עם התייחסות למאמרים הרלוונטיים.

16/05/2016 | 11:19 | מאת: דניאל

היי!! פעילות גופנית ( אימון עם מספר חזרות גבוה) גורמת למצב של היפוגליקמיה יחסית המשפיעה על היבטים כמו סכרת בכך שמגבירה כמות קולטנים לגלוקוז על פני הממברנות בשרירים ובכך הם נעשים יותר רגישים לאינסולין. האם גם חסר יחסי בגלוקוז מייצר קולטנים רבים יותר באיזורי המוח, ובכך משפר את יעילותו לנצל גלוקוז אצל אנשים בריאים או אצל חולי סכרת? במה זה מתבטא סיכון מופחת לדיכאון, באנרגיה מנטאלית??

לקריאה נוספת והעמקה

כל עוד זרימת הדם במוח לא נפגעת, לא תהיה לו מגבלה בקליטת הגלוקוז אצל אדם בריא, שכן מחסור בגלוקוז במוח יגרום מיד לתופעות נוירולוגיות ואף לאיבוד הכרה. לכן הרגישות הקולטנים והטרנספורטרים תהיה גבוה ואפקטיבית. לעומת שריר שיכל לפעול במצבי מאמץ גם באמצעות מקורות אנרגיה חליפיים בתהליך אנאירובי וליצר חומצת חלב, המוח אינו עושה כן. רק במצבי קיצון הוא יכל להשתמש במקור של גופי קטון. רוב הטרנספורטרים, מסוגים שונים לגלוקוז, נמצאים במחסום הדם מוח BBB, נעשו מחקרים שונים שמלמדים שבמצבים של מחלות שונות כמו סוכרת ואלצהיימר לדוגמה, התכונות שלהם משתנות. אך עדיין לא ידוע מספיק על הנושא. אם תרצי להעמיך, מצורף קישור למאמר: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3497292/

לקריאה נוספת והעמקה
12/05/2016 | 12:50 | מאת: דקלון

יש תוסף MSM שנמצא יעיל בהפחתת תהליכים דלקתיים והפחתת כאבי פרקים במחקרים רבים, האם גופרית הנמצאת במזון יש לה אותה השפעה? מאכלים כמו בצל , שום, עירית, אגוזי ברזיל, כרוב ועוד יכולים להיות תחליף אפקטיבי לתוסף? אגב, במה יש הכי הרבה גופרית במזון?

לקריאה נוספת והעמקה

דקלון שלום, לגפרית תכונות אנטי דלקתיות וכן תכונות אנלגטיות (מקלה על כאבים). ריכוז הגופרית גבוה במיוחד בירקות עלים כפי ציינת, כרוב, ברוקלי, בצל ירוק וגם בביצים ואגוזים. תיסוף של גופרית במינון גבוה יהיה יעיל במצבים של דלקת כרונית. היות והספיגה של מינרליים מאכילה של ירקות וכמות הסיבים שאדם יכל לצרוך ביום מוגבלת בסופו של דבר, אני לא חושב שתוכל להגיע למינון דומה לזה שמתקבל מתוסף המזון.

לקריאה נוספת והעמקה
09/05/2016 | 12:17 | מאת: אור

האם זה נכון שויטמין C עוזר לספיגת ברזל, כי שמעתי דעות שכן ודעות שלא , שמולקולת הברזל היא מאוד קטנה לכן היא נספגת בקלות רבה בלי קשר לברזל. מי צודק?

לקריאה נוספת והעמקה

ויטמין C מעלה את אחוז הספיגה של ברזל בעיקר ממקור צמחי. ויטמין C משנה את המטען החשמלי מ FE+3  ל FE+2 , הנספג טוב יותר. כאשר ברזל מגיע מן החי הוא נספג מצוין גם ללא צורך בויטמין C.

היי... מלח ידוע כגורם להפרשת אדרנלין ומכווץ את כלי הדם, האם אנשים שתוכנית האימון שלהם היא בנפח גבוהה ותהליכי דלקת רבים מתעוררים עקב כך טבילה במי מלח או מריחה של קרמים המכילים מלחים על איזור נקודתי יכולה לעזור להפחתת כאב ולריפוי מהיר יותר? אדרנלין מדכא את מערכת החיסון, ולרוב דלקות עקשניות מאופיינות בפעילות יתר של מערכת החיסון הגורמת לתהליך הדלקתי. בנוסף גם הפרשת קורטיזול גורם בעצמו להפחתת כאב באופן ישיר. מה דעתך?

לקריאה נוספת והעמקה

שימוש במינרלים, בעיקר מלחי גופרית, ידועים בתכונות האנלגטיות (הפחתת כאב)שלהן. זה הרציונל לטבילה בים המלח וכן שימוש בתוספים המכילים מלחי גופרית, כמו MSM.

07/05/2016 | 18:31 | מאת: אלי

כשמו נמצא בגידים ותפקידו לעכב כיווץ שריר בעת מצב של עומס גדול מידי או מהיר מידי... 1) אצל מבוגרים יש יותר יותר יחידות אברון כזה בגידים, כלומר הם רגישים יותר למתיחה או לעומס? אותו דבר אצל נשים? 2) בעת אימון כוח עם הגעה לכשל, המפתח יכולת לגייס יחידות מוטריות רבות יותר - האם הכוח המושג מאימון שכזה הוא עקב עיכוב של אברון גולג'י ? כך שאם הוא מעוכב אז מופחתת התגובה שלו של עיכוב כיווץ השריר בעומסים כבדים... כך שגיוס יחידות מוטריות מושג באופן עקיף .. תודה חורש!!

לקריאה נוספת והעמקה

תפקידו של הגולג'י הוא להגן מפני קרע של הרקמה בעקבות עלייה במתח הגיד, כתוצאה מעומס יתר על הגיד, נניח במצב של מתיחת יתר או של עומסי משקלים גבוהים. כאשר הגולג'י מופעל השריר פשוט נרפה לחלוטין - כושל. 1. לא ידוע לי שהרגישות של הגולג'י עולה עם הגיל, אולי להפך ומכאן שיש עליה בהסתברות לפציעות. 2. לא,אין קשר לגיוס יחידות מוטוריות, ראה הסבר ראשוני. ידוע שבענפי ספורט הדורשים כוח מרבי (הרמת משקולות)דיכוי הגולג'י על ידי הזרקה של מאלחש (לידוקאין לדוגמה) תמנע קריסה במשקלים גבוהים מאוד.

קיים מתאם בינהם? אחוז הסיבים הלבנים או האדומים נקבע גנטית, אך הוא גם משתנה כפונקציה של סוג הפעילות , האם אנשים שלהם אוורר ריאתי טוב יותר וחמצון (הגעת חמצן) יותר טובה אז תהיה התפתחות של סיבים אדומים רבים יותר על פני הלבנים? כוונתי גם בקיום מתאם כזה אצל אנשים שאינם מתאמנים אלא גנטית יש להם קיבולת ריאות או אוורור ריאתי חזק יותר, האם גם אצלהם סיבי שריר דומינטיים יהיו יותר האדומים באופן שהם מתאימים עצמם לכמות חמצן שבין כה מגיעה בשפע ... אדם שמעשן ותפוקת הריאות שלו יורדת, גופו אינו מספק חמצן רב, האם הסיבים אט אט יהפכו ליותר לבנים ( שהרי הם אנ-אירוביים) ??

לקריאה נוספת והעמקה

מקובל בספרות שיכולה להיות דינמיקה של שינוי בהרכב הסיבים, בדרך כלל סיבים לבנים משנים את תכונותיהם לסיבים אדומים ולא להפך. אוורור ריאתי, ורוויון החמצן בדם לא מהווים גורם מגביל אצל אדם בריא (גם לא במאמץ) לכן לא סביר שיהיו בעלי קורלציה לתכונות השריר. אפשר שכן במצבי חולי, כמו באי ספיקת לב לב או מחלת ריאות. אדם בריא שמתאמן באופן סדיר ומבצע פעילות אירובית, יהיה בעל הרכב גבוה יותר של סיבים אירוביים, אדומים.

03/05/2016 | 13:08 | מאת: שלומי

היי חורש!! מה נישמע? בירקות סלוניים יש ניקוטין לא בכמות גבוהה (אך ראיתי בכמה מקומות שהוא עוזר למחלות מסויימות) שגורם להפרשה של אצטיל כולין , האם הפרשה גבוהה יותר של אצטיל כולין , נ"ט המגשר בין עצב לשרירים יכולים לגרום לאפקט מוגבר או חזק יותר של כיווץ בשריר ולכוח רב יותר? ראיתי גם שבסולניים יש אטרופין, כמטבוליט משני בצמח, האם הוא מנטרל את השפעת הניקוטין, אם קיימת? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלומי שלום, מדובר בריכוזים זניחים, שהשפעתם, (אם בכלל נספגים בצורתם הפעילה במערכת העיכול) בטלה בשישים.

29/04/2016 | 18:54 | מאת: שבי

אני שומע לפעמים על כמויות שאנשים אוכלים בדיאטות חיטוב, חוץ מהקטע שהם נמנעים מהרבה מזונות ( כמו בשר שמן שיש בו רכיבים בריאים, פיצוחים ועוד) הם גם אוכלים פחות ממה שהם באמת אוכלים, אז ייתכן שלרבים מהם יש חסר בויטמינים, מינרלים , ואפילו חלבון ( סתם דוגמא פשוטה 1000 מג סידן לאדם בוגר בתהליך חיטוב מאיפה בדיוק ישיג אותם?) ?? האם כל מי שעושה דיאטה מצריך תוסף של ויטמינים ומינרליים? מעניין מה היה פעם שמישהו רצה לעשות דיאטה שלא היה תוספים, או שנגזר עליו להיות שמן לנצח :-)

לקריאה נוספת והעמקה

אמת שבי: לכן אנו ממליצים על דיאטות מאוזנות ולא קיצוניות וחד גווניות. במצבי קיצון, בדיאטה עם גירעון קלורי גדול מידי, הגוף יאט את קצב חילוף החומרים שלו והתוצאה תהייה הפוכה. בנוסף בכדי לשמור על שיווי משקל מטבולי ובשביל להשלים את החוסרים, הגוף יפרק רקמות חיוניות, ידלדל את מסת העצם והשריר. חסר במינרלים יצור לאורך זמן חוסר איזון אלקטרוליטי ועלול לגרום להיפו-קלמיה (מחסור באשלגן), היפו נתרמיה (מחסור בנתרן), הפרעות נוירולוגיות שונות, הפרעות קצב לב ועוד....

תמיד מציינים שהסיבים הלבנים הם אלה שפעילים במשקלים כבדים, אך אם המשקל כבד מאוד או שהמתאמן הוא קשיש שבו יש הרכב סיבים אדומים רב יותר - האם אצלהם גם יעבדו סיבי שריר אדומים ? ( כמובן שיצטרכו יותר סיבים אדומים לעומת מס' סיבים לבנים כיוון שיכולתם להרים משקלים כבדים היא פחותה, זהו מנגנון "בזבזני" אך הוא משמש כברירת מחדל )

לקריאה נוספת והעמקה

החוק בפיזיולגיה של שריר הוא הכל או כלום. כלומר ברגע שהיחידה המוטורית מקבלת פוטנציאל פעולה חשמלי (מספיק חזק) שעובר דרך הסינפסה המוטורית, כל היחידה המוטורית תתכווץ, ללא קשר להרכב הסיבים שלה (אדומים, לבנים, ורודים....). מספר היחידות שנגייס תלוי בעומס המשקל, ככל שגבוה יותר, כך נגייס יותר יחידות מוטוריות ויתר סיבי שריר. כך יהיה אצל מרים משקולות צעיר עם אחוז סיבים לבנים גדול יותר וכך גם אצל אצן מרתון מבוגר שלו יש יותר סיבים אדומים- כל הסבים באותה יחידה מוטורית יתכווצו.

27/04/2016 | 16:32 | מאת: הנרי

שבו בחנו יכולת למידה וקוגניציה בתחום של למידה מוטורית, ומצאו שדווקא לאוכלוסייה המבוגרת הייתה למידה טובה יותר! זה ממצא שנמצא במחקרים רבים, או במחקר חד פעמי?:)

למרות שיכולות מוטוריות יורדות בדרך כלל בגיל מבוגר, הכותב טוען שיכולת הלמידה המוטורית לא נפגעת. מכאן שלרוב הירידה בתפקוד מוטורי קשורה לחוסר תרגול ופחות חשיפה לגירויים מוטוריים. לינק לסקירה: http://link.springer.com/article/10.1007/s11556-008-0030-9

מומלץ לאכול הרבה ירקות במסגרת תזונה בריאה, וגם ירקות שהערך הקלורי שלהם נמוך יותר מהערך שלוקח לגוף לעכל אותו כדוגמת סלרי- אך האם זה לא סתם להפעיל תהליכי עיכול שמובילים לחמצון תאי יותר גבוה וכל זאת גם מבלי לקבל אנרגיה לשימוש ? לא עדיף לאכול מזונות עתירי קלוריות, כך שהעיכול והחמצון שנובע ממנו יהיה מועט, אך אנרגיה רבה תישאר ( ומבלי הצורך שוב לאכול ולעכל מזון)

לקריאה נוספת והעמקה

1. ראשית, לצערי, אני לא מכיר מזונות, בעלי ערך קלורי שלילי- כאלו שגורמים לנו להוציא יותר אנרגיה מזו שהם מכילים. ערכם הקלורי של ירקות רבים קרוב לזניח, אבל לא שלילי. 2.תהליך עיכול איטי לא מגביר תהליכי חמצון. 3. בעניין העדפה למזונות עתירי/דלי קלוריות, זה כמובן תלוי במצבך הגופני- אם אתה מעוניין לרזות, להשמין או לשמור?

בחדר כושר אצלנו יש מבוגרים רבים שנותנים שכיבות סמיכה בלי בעיה מיוחדת, אותו דבר בתרגילי בטן הם יכולים להתמיד לאורך זמן עם חזרות רבות במגוון תרגילים לבטן- אני רואה בזה הוכחה לכך שאצלהם הסיבים האדומים המאפיינים את הגיל המבוגר אכן עושים את עבודתם :) אך פתאום שעושים מעבר לתרגילים סטאטיים, גם למשך זמן ארוך ( ולא כמה שניות) , תרגילים כמו מנח של שכיבות סמיכה בזווית שהראש קרוב לקרקע או פלאנק במצב סטאטי , פתאום פה יש להם ירידה חדה בביצוע - יש מצב שסיבים אדומים הם צריכים יותר זרימת דם חופשית ואילו בתרגילים סטאיים כמו אלה אז הלחץ השרירי על כלי הדם סוגר מעבר חופשי של זרימת דם, ומכאן הקושי בביצוע? תודה !!

לקריאה נוספת והעמקה

תרגול סטטי, אכן יצר לחץ של בשריר על כלי דם ואף מעלה את לחץ הדם והעומס על הלב, אולם להערכתי הגורם המגביל את האכלוסייה בתרגילים שאתה מזכיר, הוא דווקא החולשה של השרירים המיצבים ששותפים לתרגול הסטטי. הללו חלשים יותר במקרים רבים בגיל מבוגר ולכך הקושי. לכן, חשוב מאוד לתרגל את שרירי אותם.

18/04/2016 | 13:21 | מאת: הנרי

זה בטח ברור שמבוגרים נעשים איטיים עם הגיל, ושחלק מהירידה הזו נובעת גם מהתפוררות של שכבת המיאלין העוטפת את האקסונים, מה שמוביל לפוטנציאל פעולה להיות איטי יותר ולהאטת הפעולות המוטריות והקוגנטיביות בפועל .. אימון כוח מתפרץ אצל מבוגרים, בין היתר גורם לצמיחה מואצת / או לפחות האטה של שכבת המיאלין , ובכך גורמים באימון קבוע להגברת הקצב ? האם זה יכול לתת מענה חלקי לאנשים הסובלים ממחלות מיאלין, כמו טרשת נפוצה, אלצהיימר ופרקניסון, ובכלל להגביר את הקצב האיטי של מבוגרים ( לעיתים זה חיים ומוות למשל שמכונית מתקרבת והם לאט לאט בכביש) ? תודה!!

לקריאה נוספת והעמקה

הנרי שלום, אשמח לסימוכין לקביעה שלך שגיל מבוגר מביא להולכה איטית יותר בעצב מוטורי. ככל הידוע לי זה לא מצב הטבע, כל עוד לא מדובר במחלות ניווניות של מערכת העצבים ההיקפית (נוירןפטיות פריפריות), או פחלות של מערכת העצבים המרכזית (המחלות שהזכרת). אולם בעוד שפרקינסון ואלצהיצר שכיחות יותר בגיל מבוגר, טרשת נפוצה שכיחה יותר דוקא בגיל צעיר בגיל 20+, כך שלא בהכרח בגיל מבוגר. מעבר לכך פרקינסון ואלצהימר לא נובעים מניוון של המיאלין, כך שקביעתך לא באה בהלימה לטיעונים שלך. ישנם שינויים פיזיולוגיים שמתרחשים עם הגיל ומשנים את התכונות של השריר, משריר מהיר לשריר בעלי סיבים איטיים יותר ובעלי מאפייני סבולת ופחות כוח מתפרץ ויש לכך גם יתרוות כמובן. פעילות גגופנית בגיל מבוגר, תמנע דלדול שרירי, תשפר את היכולת של השרירים לפעול ושל מערכת העצבים לגייס יחידות שריר ובכך תשפר את היעילות המוטורית ותגובת השריר ביחידת זמן. דרך אגב, בניסויים קליניים שבחנו יכולת למידה וקוגניציה בתחום של למידה מוטורית, מצאו שדווקא לאוכלוסייה המבוגרת הייתה למידה טובה יותר!

11/04/2016 | 20:35 | מאת: אסף

שהרי האצה של גוף או משקולת במקרה הזה מצריכה יותר כוח לשם כך... לפי זה היה ניתן לצפות ממסטר לאמנות לחימה להרים משקלים גבוהים מאוד, ואילו מאדם העוסק בהנפת משקולות לבעוט באופן מתפרץ ( מהיר) ורב עצמה - בפועל זה לא כך, מדוע הרי הסיבים הלבנים עובדים בשניהם??

לקריאה נוספת והעמקה

תאורטית עקומת כוח -מהירות מלמדת על יחס (כמעט ישר) בין מהירות הכיווץ של השריר לכוח המרבי אותו הוא יכל להפיק. כלומר נוכל לדחוק בבנץ' מהר יותר משקולת של 10 ק"ג לעומת משקולת של 50 ק"ג. יחד עם זאת כוח מתפרץ כולל גם אלמנטים נוספים מורכבים יותר מוטוריים ועצביים: כמו תאום רב מפרקי של יחידות מוטוריות, מיומנות אקורדינטיבית של סנכרון ביו-מכני הפונקציה תוך ניצור האלמנטים הפסיביים והאקטיביים, שימוש נכון ויעיל במומנטים ועוד. לכן כוח מתפרץ היא מיומנות מורכבת יותר הכוללת את הרכיב הכוח המרבי, בשילוב של רכיבים נוסםים.

10/04/2016 | 13:34 | מאת: עופרי

שלום רב, ההורמון הזה הוא בעל מגוון של השפעות ונמצא גם אצל נשים וגם אצל גברים, הוא גם משמש להפחתה של סטרס בעתות מצוקה . הורמון זה מתוגבר גם בעת פעילות גופנית כלומר בסטרס פיזיולוגי ? אלו השפעות יש לו בעת הפעילות הגופנית? ( שמירה על הלב, על כלי הדם, אורור ריאות טוב יותר...) http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4548544,00.html

לקריאה נוספת והעמקה

אוקסיטוצין הוא נוירופפטיד (חלבון קטן שמעביר מסרים בגוף). השפעתו וחשיבותו ידועה בעיקר אצל נשים לאחר לידה- כיווץ הרחם ויצירה של חלב וכן השפעות התנהגותיות ועידוד של אינטראקציות חברתיות. בכתבה מודגשת החשיבות של ההורמון במצבי עקה- סטרס, אז רמתו עולה במחזור הדם - מורידה את השפעות המזיקות של החרדה והמתח ומעודדת אנשים לחפש אינטראקציות חברתיות ועזרה הדדית. מחקרים מלמדים שרמת האוקסיטוצין עולה בדם גם לאחר פעילות גופנית, השפעותיו הפיזיולוגיות על הלב הן כנראה לא מאוד משמעותיות, כי כאשר מחקו את הגן מעכברים בתהליך שהנדסה גנטית, לא ראו שיש השפעות משמעותיות על תפקוד הלב. לכן כנראה שהשפעותיו בעקבות הפעילות הגופנית הן בעיקר רגשיות וחברתיות- כפי שנאמר. אולי בשוליים מוריד את רמות לחץ הדם.

08/04/2016 | 17:56 | מאת: עופר לוי

היי... צריכה של מזון מלוח מעלה את ייצור האדרנלין בגוף, אך עד כמה זה משמעותי העלייה הזו? 1) האם מזון מלוח כמו בוטנים מלוחים או גרעינים מלוחים נותן אפקט דומה לשתייה של כוס קפה לפני אימון, בהיבט של קצב הלב, כיווץ של כלי דם ועוד ...? 2) בעניין קצת אחר- אנשים הסובלים באופן קבוע מאלרגיות ויתספו את המזון שלהם ביותר מלח יכולים להפחית את השכיחות של ההתקפים בצורה טובה? 2)

לקריאה נוספת והעמקה

צריכה מוגברת של נתרן (מלח בישול) מגבירה את הרגישות של המערכת הסימפתטית (התלויה באדרנלין ונוירואדרנלין), לספיחה של נוזלים ולעליית לחצי דם. השינויים הם בעיקר ברגישות של הקולטנים לאדרנלין בכלי הדם ופחות בהפרשה של אדרנלין למחזור הדם, לכן כלכלה עשירה במלח מעלה בעיקר את לחץ הדם ופחות משפיעה על הדופק, כמו קפאין שיש לו השפעה גם על קצב הלב. לכן צריכת מלח באופן מוגזם לפני פעילות גופנית יכולה לגרוע מהתפוקה הקרדיווסקולרית- כי רמת התנגודת של כלי הדם לפעילות הלב תעלה. לגבי שאלה שנייה- לא ידוע לי. אני מכיר את הקונספט של שימוש בחדרי מלח לחולים עם בעיות במערכת הנשימה, שיכולים במצבים מסוימים לסייע כי הם מורידים מרמת הנוזל (האוסמולריות) התוך תאית בריאות.

08/04/2016 | 01:57 | מאת: רז

לגידים הנחבלים משימוש יתר לוקח זמן רב להתרפא כיוון שאין להם אספקת דם רבה כמו לשריר - מדוע אספקת דם מוגבלת גורמת לריפוי איטי יותר? הרי אם אין זרימת דם מוגברת לאיזור אז לא אמורה להיות דלקת רבה, כלומר זרימת דם המוגבלת מעבירה בזרם הדם פחות תאי דם לבנים המפרישים ציטוקינים שגורמים לדלקת האופיינית ולתחושת כאב ונוקשות בתנועה ... ובכללי- דלקת זה טוב או לא טוב, או שהכול תלוי במידה שלה? רוב תודות!!

לקריאה נוספת והעמקה

תהליכי דלקת, חיוניים לצורך ריפוי של חבלות ופציעות, כפי שאתה מתאר הם מעודדים את זרימת הדם ומאיצים את חילוף החומרים במקום הפציעה עד לריפוי מקומי. מכאן שדלקת היא תהליך טבעי וחשוב. כאשר יש אספקת דם מוגבלת, בגלל הפיזיולוגיה והאנטומיה של הרקמה, אז תהליך הריפוי איטי יותר. כך בגידים וכך גם במצבי חולי לדוגמה בחולי סוכרת עם קושי בריפוי פצעי הסוכרת. הבייה בתהליכי דלקת היא כאשר היא חורגת ממסגרת הזמן והתפקיד שלה והופכת כרונית. אז היא יכולה להיות הרסנית ולשנות את התכונות של הרקמה.

לקריאה נוספת והעמקה
28/03/2016 | 18:23 | מאת: גדי

http://www.hayadan.org.il/beta-cells-improvr-with-the-age-2703168 היי חורש, צירפתי קישור למחקר המדגים את זה שככל שאדם מתבגר היכולת התפקודית של הלבלב ותאי ביטא משתפרת, וביכולתם לעמוד במאמצים יותר גבוהים של הפרשת אינסולין אם יש צורך.. מדוע אם כן יש שכיחות גבוהה יותר במחלת הסכרת ככל שהגיל מתקדם יותר? דבר נוסף- יש אולי איזה היבטים המשתנים אצל האדם המבוגר בגלל רמת אינסולין גבוהה יותר , יכול להיות שהגברה של אינסולין תיצור חסר יחסי של סוכר / שומנים בדם? ( כיוון שכולם מופנים לתאי שריר/ תאי שומן) תודה רבה!!

לקריאה נוספת והעמקה

מחקר בהחלט מעניין עם תוצאות מפתיעות. המחקר מתאר שיפור ביכולת של תאי הביטא בלבלב ליצר אינסולין דווקא כאשר התאים זקנים יותר. היות ומדובר במחקר חדשני וראשוני, אינני יודע להסביר את התוצאות או להשליך אותן על הקליניקה של סוכרת במבוגרים. הסבר שאני יכל לחשוב עליו יכל להיות קשור לכך שרמת הפעילות הגופנית שלנו פוחתת בגיל מבוגר ולכן נדרשת רמת אינסולין גבוה יותר בכדי להכניסו לתאים. שכן תאי השריר מסוגלים לקלוט סוכר גם ללא אינסולין בזמן פעילות גופנית.

לקריאה נוספת והעמקה
03/04/2016 | 14:49 | מאת: גדי

" תאי השריר מסוגלים לקלוט סוכר גם ללא אינסולין בזמן פעילות גופנית" - הרי בעת פעילות פיזית אז סוכרים מועברים דרך זרם הדם לשרירים לשם הפקת אנרגיה, אך לא למאגר כגליקוגן כמו שאנסולין עושה? אז לא ממש הבנתי עד הסוף...

שלום, אני בן 24 פעיל אנאירובית במכון כושר 6+ שנים לא עובד אירובי כבר המון זמן אין בעיות רפואיות לא מעשן ולא שותה. עשיתי היום ריצת ספרינט בשיפוע עליה ליד הים זה בערך 70 מטר עליה לא עשיתי חימום לפני וישר עשיתי ספרינט ולאחריו עוד ספרינט בלי מנוחה והרגשתי קושי בנשימה אפילו כאב שנושמים עמוק וגם הרגשתי את קצב הלב ממש גבוה האם הפעילות שעשיתי היא בריאה? האם עשיתי לעצמי נזק? הסיבה שרצתי ספרינטים היא משום ששמעתי שזה בריא לעשות ספרינטים מכיוון שזה עובד על כל המערכות ומשפיע לטובה על הלב ועליה של חומצות החלב בדם.

לקריאה נוספת והעמקה

היות ואתה מתאר שאינך מבצעה פעילות אירבית, יכולות להיות סיבות רבות לקושי בנשימה במאמץ. ראשית סבולת לב ריאה לקוייה היא האפשרות המרכזית שבהן בגלל חוסר אימון, אך יכולים גם להיות מצבי חולי בגלל בעייה בשריר הלב או בריאות. ידוע שאימוני כוח יכולים לגרום לעיבוי של שריר הלב ולהביא למגבלה בגמישות שלו. לכן מומלץ לאזן בין אימוני כוח לאימונים אירוביים. לגבי הספרינטים, שם המשחק הוא הדרגה. תתחיל בפעילות אורובית מתונה ורק לאחר תנסה לבצע הפוגות. בכל מקרה במידה וקוצר הנשימה ממשיך, גש להבדק.

20/03/2016 | 11:45 | מאת: ניסן

חורש שלום האם אצל אדם בריא שמתחיל ריצה אנו נתחיל לראות ירידה ממש ברמת הסוכר בדם כל זמן שהריצה ממשיכה עוד ועוד או שרמת הסוכר בדם תמיד תשאר יציבה והגוף פשוט יפרק חלבון ואנחנו לא נוכל לראות דרך הדם שינוי ודבר נוסף מה בעצם נראה בבדיקת הדם של אדם שקיבל 'קיר' בשעת ריצה

לקריאה נוספת והעמקה

אצל אדם בריא רמות הסוכר ישמרו על ערך הנורמה ברמות עצימות בינוניות. בתחילת המאמץ עשוייה להיות אף עלייה מסויימת ברמות הסוכר בדם בגלל פריקה של סוכר ממאגרי הגליקוגן בכבד, מצב שכיח מאוד אצל סוכרתיים, בגלל שהקליטה של הסוכר איטית יותר בשריר. במצבים של מאמץ עצים וחד, או של דיאטה דלת פחמימות, יכולה להיות נםילה של רמת הסוכר בדם. אז התוצאה תהייה תשישות, חולשה ועד לעילפון.

16/03/2016 | 08:24 | מאת: מאיה

שלום, שמי מאיה ואני מורה לביולוגיה בכיתות י'. בקרוב ייערך אצלנו יום ספורט, ותלמידי המגמה הביולוגית ינצלו אותו לאיסוף נתונים פיסיולוגיים מתלמידי החטיבה כחלק מלמידת נושא גוף האדם והומאוסטזיס (ימדדו דופק של תלמידים לפני ואחרי כל תחנה ביום הספורט, וגם אחרי התאוששות). כדי לעודד תלמידים לשתף עם המודדים פעולה, רצינו לערוך תחרות "איזו כיתה הכי בכושר?". אבל אני מתקשה למצוא חישוב פשוט לקבלת דרגת הכושר של הנמדדים. מצאתי חישוב של "דרגת עצימות"- האם נראה לך הגיוני שנחליט שהילדים שהגיעו לאחוז העצימות הכי נמוך במהלך הפעילות ביום הספורט יוכרזו כ"הכי בכושר"? אם כן, האם עבור ילדים בגילאי 12-15 מחשבים את הדופק המירבי לפי 220 פחות הגיל או מספר אחר (שהוא שונה ממבוגרים)? ואם לא נראה לך מתאים, האם יש לך רעיון אחר לחישוב דרגת כושר ע"י איסוף נתונים חד פעמי ביום ספורט? תודה רבה על העזרה!

לקריאה נוספת והעמקה
16/03/2016 | 08:40 | מאת: מאיה

וגם מצאתי דרך להערכת רמת הכושר של אדם, אשמח אם תוכל להסביר לי משמעות החישוב (מדוע מכפילים פי 100 למשל): משך זמן המאמץ בשניות (כפול) 100 (לחלק ל) סכום 3 מדידות דופק בזמן ההתאוששות (כפול) 2. למשל- אם התאמצתי 1 דקה, ודופק ההתאוששות שלי היה 120 (לאחר דקה), 100 (לאחר 2 דקות), ו-80 (לאחר 3 דקות) אז החישוב יהיה: 60 כפול 100 לחלק ל-(120+100+80) כפול 2. תוכל להסביר לי משמעות הנוסחה הזאת? תודה!

מדובר באלגוריטם שאמור לכמת את היחס שבין קצב ההתאוששות, ירידת הדופק, לבין חוב החמצן שנוצר. מנסיוני, הערך האבסולוטי של החישוב לא תמיד עובד. ממליץ להשוות את נתוני ההתאוששות לאותו מאמץ נתון בין הילדים.

שלום למורה, ראשית דבר עלי לפרגן לרעיון- כן ירבו. לגבי החישוב של דופק מקסימלי, בגדול אפשר להשתמש בערך של 220 פחות גיל לבנים ו 226 פחות גיל לבנות. יחד עם זאת חשוב להסביר לתלמידים ולבודקים שלא לצפות שהחישוב יהיה נכון לכולם ושהתחושה הסובייקטיבית אותה ניתן לכמת על פי סולם בורג היא אמינה יותר. למעשה ניתן להכין טבלה שבה ימדדו התלמידים דופק ובמקביל ירשמו את רמת המאמץ הסובייטיבית לכל מדד דופק. כך ילמדו לשייך בין המדדים התחושתיים לבין המדדים הפיזיולוגיים. לגבי דרוג רמת הכושר, ניתן להשתמש במבחנים שונים בהתאם לרמת ההספק בכל תחנה. אולם אני חושב שמדידת קצב ההתאוששות- הדלתא בין מדידת הדופק בשיא המאמץ לבין המדידה דקה לאחר סיום המאמץ יכולה להיות בעלת ערך לימודי חשוש על חזרה להומאוסטזיס, מידת חוב החמצן ורמת הכושר הגופני.

14/03/2016 | 14:40 | מאת: אשר

שלום רב, אני מתאמן בתרגילי גב בפולי עליון ובחתירה בפולי תחתון, בפולי עליון אני יכול לשים אפילו 110 קג ( משקל גוף 75 ) ולבצע 6 חזרות במיד פוזישן של המרפקים. בחתירה גם במיד פוזישן אני ממש גרוע מצליח בקושי 4 חזרות במשקל של 85 קג.. הרי אלו אותם שרירים, זה קשור לחולשה יחסית בשכמות ?

לקריאה נוספת והעמקה

בתרגילי החתירה לעומת תרגיל הפולי, החזה מקובע לספסל ולכן אין סיוע של זוקפי הגב ושל שרירי החזה שמסייעים בתרגיל הפולי.

13/03/2016 | 23:56 | מאת: שלומי

היי, היום ככה ביצעתי סקוואט מול המראה ושמתי לב שהברכיים שלי בעת הירידה , כלומר שהן במצב מכופף , אינן בגובה שווה.. בעמידה לא נראה שיש הבדל בין הגובה בברכיים. האם ייתכן שזה קשור לשרירים העוטפים את הברכיים שחזקים פחות או יותר מהרגל השניה, או שרגל אחת פחות גמישה מהשניה ... זה בעייתי, או שזהו דבר שכיח בקרב האוכלסיה? יש דרכים כמו חיזוק או מתיחות בכדי לגרום לברכיים בעת סקוואט לרדת בגובה שווה?

לקריאה נוספת והעמקה

אף פעם אין סימטריה מוחלטת בין צידי הגוף: זו שאלה של מידה. הסיבות יכולות להיות רבות: הפרשי גבהים בין הרגליים, עקמת בעמוד השדרה, אסימטריה בכוחות השרירים בין ימין לשמאל, כיווץ/מתח שרירי לא שווה של קבוצות שרירים. במקרים רבים ניתן לתקן אסימטריות באמצעות אבחון ביומכני והתאמה של תרגילי חיזוק ומתיחה, תרגול לתיקון יציבה

לקריאה נוספת והעמקה
07/03/2016 | 22:38 | מאת: ליאת

שלום רב אני בת 38 עם בלט דיסק דפוזי המקרין לרגלים בתקופה האחרונה כשאני הולכת ממש כואב לי ברגלים עד מצב שקשה לי ללכת ותחושה של שרפה ועקצוצים האם זה קשור לבלט

לקריאה נוספת והעמקה

יכל בהחלט להיות קשר לבלט הדיסק. ממליץ להיבדק ולקבל יעוץ/טיפול לגבי פעילות מותאמת, על ידי פיזיותרפיסט.

05/03/2016 | 12:03 | מאת: אבנר

כבר שבוע יש לי בעין שמאל נימים רבים על הלבן של העין, קראתי שזה יכול להווצר מאימוני כוח , מה כדאי לעשות? שטיפות של תה מרגיע יכול לעזור?

לקריאה נוספת והעמקה

האם יש ברקע סוכרת, יתר לחץ דם, שימוש בתרופות? בכל מקרה כל עוד יש דימום, להימנע מאימונים מאומצים ובמיוחד מפעילות איזמטרית- שכולל נשיאת משקל רב באופן סטטי.

29/02/2016 | 22:07 | מאת: אלמוני

אני עם חשד למרפן סינדרום והיועץ גנטי אמר לי להימנע מספורט איזומטרי ועליית לחץ דם ולשמור על הלב וחשוב פעילות אירובית מתונה כמו הליכה ושחייה. הלב שלי תקין ויש לי פקטוס קרינטם, אך כנראה הוא חושש מעליית לחץ דם ומהסיכוי לגרום להתרחבות של שורש האורטה/קרע כתוצאה מפעילות איזומטרית. אני מעוניין לחזק את הגוף ואת מסת השריר, האם שימוש במכשיר כמו פלקסי בר או בודי בלייד נחשב לאיזומטרי? האם מותר לי להתאמן איתו? כתוב ששימוש בפלקסי בר משתף 211 שרירים באופן סינרגי (בגלל זה אני חושב שזה בעייתי) ובין היתר משפר כושר וסיבולת לב ריאה. מה דעתך? תודה רבה. http://flexisports.co.il/about-us/

לקריאה נוספת והעמקה

אמר ובצדק, במחלות של רקמות חיבור קולגניות, החשש הוא מהשפעות של עלייה בלחץ הדם שיכל להביא להתרחבות של כלי דם, בעיקר של אבי העורקים ופגיעה במסתמי הלב. פעילו איזומטרית (לדוגמה מאמץ ממושך של אחיזת משקולת ללא הרפיה של השרירי) בהתנגדות גבוה שמביאה להפעלה של קבוצות שרירים רבות בו זמנית עלולה לגרום לכך שהשרירים ילחצו על כלי הדם ההיקפיים ורמת הלחץ על כלי הדם הגדולים תגרום למפרצת עורקית. לשם כך אני ממליץ להתאמן במשקל נמוך עד בינוני, 12-15 חזרות, שמאפשרות להגיע להרפייה שרירית בין כל חזרה. להקפיד על טכניקת נשימה במהלך התרגיל ולחלק את העומסית בצורה נכונה בתכנית האימון. לגבי המכשיר שאתה מציג, מעיון החומר הפרסומי, נראה שהמאמצים המוצגים כוללים עבודה איזומטרית, אומנם בעומסי סבולת נמוכים אך עדיין איזומטרית. אני מעריך שאם אתה מעוניין לתרגל איתו, תצטרך להתייעץ או ךלבנות את תכניות האימון בצורה שונה מזו הסטנדרטית.

אם ברצוני לפמפם בייספס, אז בסוף התנועה של הכפיפה הרכיבים האלסטיים של הטרייספס השריר האנטגוניסט יפריעו לי תאורטית? אם לא אז מה כל הקטע של רכיבים אלסטיים, שהרי הם יעזרו לי בכפיפה של שריר האגוניסט אך יפריעו לכיווץ מקסימלי של שריר אנטגוניסט עד לסוף הטווח ..

בדיוק לשם כך מופעל רפלקס מיוחד שגורם להרפייה של השרירים האנטגוניסטיים בעת מאמץ של האגוניסטים, במסלול עצבי שמגיע דרך נוירוני אלפא לעמוד השדרה, כך שההתנגדות של הרכיבים האלסטים בדוגמה שלך היא שואפת ל-0.

28/02/2016 | 21:32 | מאת: עזרא כהן

ערב טוב !!! בעת מאמץ יש עצירה של אוויר בקנה הנשימה וסגירה של הפה, אך אותו דבר קורה כשאני בלחץ או במתח, וכמה שאני מנסה לאפשר זרימה חופשית של אוויר הגוף נוטה בטבעיות לעצור נשימה .. האם עצירת האוויר נגרמת כצורך לייצב את עמוד השדרה, כחלק מהכנה לגורם מאיים או נתפס כמאיים , שאולי יהא הצורך להלחם בו? אחרי שנים רבות של אבולציה עדיין אותו מנגנון פיזיולוגי מופעל גם בעת לחץ ומתח מנטאלי? לא הגיע הזמן להתקדם טיפה מאז? אם לא אז למה אותו מנגנון נשמר שנים ארוכות ארוכות?? :-)

לקריאה נוספת והעמקה

עזרא, האנטואיציה בדבר עצירת הנשימה בעת ביצוע תרגיל התנגדות, כחלק מהצורך ליצב את עמוד השדרה ולכווץ את השרירים המיצבים היא נכונה. בחלק השני של ההנחה האבולוציונית, היא נחמדה הפלגת למחוזות מעט רחוקים. ההסבר להפעלת שרירי היציבה בעת הרמת משקולת, היא לצורך יצוב הגוף וקטנה של האלסטיות של החלקים הקבועים ביחס לחלקים הנעים. אחרת הראשונים "יגנבו" חלק מהאנרגיה והיעילות/ניצולת יפחתו.

לקריאה נוספת והעמקה

עזרא, האנטואיציה בדבר עצירת הנשימה בעת ביצוע תרגיל התנגדות, כחלק מהצורך ליצב את עמוד השדרה ולכווץ את השרירים המיצבים היא נכונה. בחלק השני של ההנחה האבולוציונית, היא נחמדה הפלגת למחוזות מעט רחוקים. ההסבר להפעלת שרירי היציבה בעת הרמת משקולת, היא לצורך יצוב הגוף וקטנה של האלסטיות של החלקים הקבועים ביחס לחלקים הנעים. אחרת הראשונים "יגנבו" חלק מהאנרגיה והיעילות/ניצולת יפחתו.

לקריאה נוספת והעמקה
27/02/2016 | 15:59 | מאת: דודו

כמובן שמקפידים על שתייה מספקת, משקפי שמש וכובע ובכללי לא יותר מדי זמן בשמש ישירה 1) הנוזל הסינובאלי מופרש יותר במפרקים כאשר יש חום ממקור חיצוני כמו שמש או שהתנועה היותר חלקה מבחינת גמישות והפקת כוח היא יותר טובה בשמש כי מופרשים סרוטונין ודופמין שחלק מהתפקיד שלהם הוא להקהות כאבים בעת אימון מאומץ?? 2) תמיד יש המלצה להניע את המפרקים לפני אימון מספר פעמים רב ללא משקל וזאת בכדי "לשמן" את המפרק בנוזל סינבואלי . האם עצם התנועה הנוזל הזה מופרש או כתגובה לעלייה בחום הגוף??

לקריאה נוספת והעמקה

בהיבט אבולוציוני, בני האדם הם חיות יום ומכאן שהרציונל שך לגבי פעילות גופנית באור יום באופן כללי הוא נכון: במובן של התאמת המערכות מטבוליות, הורמונליות ההעצביות. יחד עם זאת יש לא מעת אנשים שיעידו שהם מתפקדים ומרגישים האימונים שלהם אפקטיביים יותר בשעות הערב, ללא אור שמש. בנוגע להיבט המפרקי, החום התוצר של עבודה מכאנית של המפרק ומאפשר אלסטיות טובה יותר של הרקמה, אבל הגירוי ליצירת נוזל סינוביאלי מגיע ככל הנראה כתוצאה מכוחות השונים שפעלים על המפרק כגון: מתיחה, דחוסה וכו'.

היי!! קורטיזול, הורמון המופרש בעת סטרס ומאמץ פיזיולוגי גורם לפירוק שומנים פחמימות ולעיתים גם חלבון לצורך אנרגיה זמינה. הוא גם מדכא בין היתר את המערכת החיסונית.. על אותו עקרון אם הוא נכון- (שקורטיזול מעכב את מערכת החיסון, אז הורמונים אנאבוליים מפעילים אותה) האם תהליך אנאבולי של בניית שריר לאחר גירוי שלו באימון כוח נוצר ומפוקח ע"י מערכת החיסון? אם כן באיזה היבטים? ( או שכל תפקידה של מערכת זו הוא מצומצם- יצירת דלקת מקומית בשרירים שעבדו לצורך איחוי הרקמות שניזוקו בעת האימון) תודההה!!

לקריאה נוספת והעמקה

לתהליכי דלקת יש כניראה גם השפעות אנבוליות וקרוס-ריאקציות שקשורות בשלבי ההתאוששות לאחר האימון ואינטראקציות עם פקטורי גדילה וביטוי של חלבוני שריר. אולם, לא נכון לומר שמערכת החיסון "מפקחת" על תהליכי בנייה של שריר, ברמה הפיזיולוגית. נכון יותר לומר שהיא נמצאת ב"אינטראקציה". בהקשל של קורטיסול- ידוע ששימוש יתר בתרופות סטרואידליות על בסיס של קורטיזון, גורמות לדלדול שרירים ועצם.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, יש לי קנאקים שמופיעים במרפק השמאלי בעת ביצוע תרגילים כמו פשיטת מרפקים או שכיבות סמיכה. זה נובע מחולשה של המפרק או ממה זה יכול להיות והאם זה טוב להמשיך בסט גם שהקנאקים מופיעים ? חוץ מזה אין תחושת כאב רק קנאקים

לקריאה נוספת והעמקה

מששך שנים היו תיאוריות שונות מה הגורם לקנקים במפרקים. לאחרונה הוכיחו בעזרת תמונת MRI, שלפחות חלקם קשורים לפקיעת בועת גז בתוך המפרק (כניראה חנקן). ברמת העקרון אין בכך סכנה אונזק למפרק, רק שיכול להיות הקשר בין הצטברות בועות גז לבין תהליכי דלקת בפרקים, או מחסור בנוזל סינוביאלי, כך שליתר ביטחון אני ממליץ להקפיד לבצע את התרגיל באופן מתון עם תנועה איטית יותר ונשלטת בחזרות הראשונות.

לקריאה נוספת והעמקה
13/02/2016 | 00:13 | מאת: יעל

שלום, אני בת 34 ויש לי דופק גבוה במנוחה: 106 לרוב. א.ק.ג תקין כולל אקו לב הולטר ומבחן מאמץ, ולחץ דם תקינים. אבא ואחיו נפטרו מדום לב בגיל 47 ו 52. רציתי בבקשה לברר: אני כרגע בכושר ברמה של מסוגלת ללכת על הליכון במהירות 6 במשך שעה והדופק עבודה הוא 155-170 במידה וממש אשפר את הכושר, בכמה ניתן להוריד את הדופק במנוחה? והאם זה משהו גנטי הדופק הגבוה המנוחה אולי מצד האבא? כי לאמא שלי שהיא פחות מכושר ממני, יש דופק מנוחה של 60. מאז שהייתי ילדה הדופק היה גבוה, כי כבר בשיעור ספורט בבית ספר המורה לספורט היתה מופתעת כשמדדה לי את הדופק. יש לציין שבנוסף אני סובלת מ POTS. 1.63 ושוקלת 62 ובתהליך דיאטה, וישנה תנגודת לאינסולין. תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יעל, האם ידוע לך מה הביא לדום לב בגיל צעיר אצל אבא ואחיו? האם מחלת לב איסכמית (של עורקי הלב הכליליים), או קרדיומיופתיה (מחלה של שריר הלב). האם את במעקב קרדיולוגי? האם מקבלת טיפול תרופתי קבוע? כיצד משתנה קצב הלב בשינויי מנח? Postural Tachycardia Syndrome?. האם נבדק התפקוד של המערכת האוטונומית, שמווסתת, את קצבי הלב? האם עשית בירור פיזיולוגי מקיף? שיפור הכושר הגופני יכל להביא לירידה בדופק, כתוצאה משיפור ביעילות ההתכווצות של הלב ושיפור בדינמיקה של תהליכים מטבוליים. אבל התהליכים המטבוליים והתגובה של מערכות לב וכלי דם לא תמיד מסונכרנים ונדרשת התאמה פיזיולוגית/רפואית של הפעילות הגופנית, טיפול ומעקב.