פורום פיזיולוגיה של המאמץ

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
הפיזיולוגיה של המאמץ עוסקת בתהליכים המתרחשים בגוף כפועל יוצא של מאמץ ופעילות גופנית. פורום פיזיולוגיה של המאמץ מיועד לאנשים בריאים וכן לחולים במחלות כרוניות, המעוניינים להביא לשינוי ולהתייעלות המערכות הגופניות שלהם, לשפר יכולות ספורטיביות מחד ולהתגבר על מגבלות בריאותיות מאידך. הפורום עוסק בביצוע של פעילות גופנית בהתאמה אישית מתוך הבנת הקשר שבין תמונת המצב הגופנית העכשווית לבקרה של מערכות הגוף השונות. הידע והמחקר הפיזיולוגי עוזרים לנו להתגבר על הגורמים המגבילים את התפקוד היומיומי שלנו בזמן מנוחה ובעת מאמץ גופני, ובכך לחזק את פעילות הלב, לטפל בסוכרת ויתר לחץ דם ולשפר את איכות ותוחלת החיים שלנו.
1336 הודעות
1221 תשובות מומחה

מנהל פורום פיזיולוגיה של המאמץ

08/02/2016 | 14:17 | מאת: איגור

בהמשך לשאלה שלי, ניתן אז לומר שככל שאדם מתבגר, למרות היותו מזדקן בכל המערכות קצב ההזדקנות יורד בכל עשור ?? כך שהשיא של ההזדקנות, למרות שלא ממש ניכר לעין זה דווקא בגילאי ה-20 ?? תודה על הכול:)

לא באמת, כי מחלות הזקנה גורמות להידרדרות תפקודית נוספת ופגיעה נוספת ברקמות הגוף, זאת מעבר לאספקט הגנטי וההורמונלי. לדוגמה פגיעה בזרימת דם לרקמות תביא לתהליכים ניווניים, שחיקה ופגיעה במערכות שריר שלד, וירידה משמעותית ברמת הפעילות הפיזית של האדם.

07/02/2016 | 00:39 | מאת: אנה

ברצוני לדעת במהלך כניסה לאמבטיית קרח למספר דקות אחרי מאמץ גופני(על מנת להוריד כאבים והתאוששות) מה קורה לסיבי השריר שנחשפים לקור? טנקס

קור לאחר מאמץ גופני עצים, מוריד את רמת הדלף של חומרי דלקת אל הסביבה הבין תאית ולאחר מביא לפיצוי יתר על ידי התרחבות והגברת זרימת הדם ההיקפית, מצב שמזרז את חילוף החומרים ויכול לזרז האת ההתאוששות, אולם יכול גם מאידך להביא לשוק ואינו מומלץ לכל אחד.

לקריאה נוספת והעמקה
06/02/2016 | 16:51 | מאת: איגור סלזניוב

היי.. האם יש קשר מתאמי, כלומר סיכוי יותר גבוהה להישנות שאר תופעות אלה כאשר אחת מהם מגיעה? בין חילוף חומרים איטי, דופק איטי במנוחה, קיצור איטי יותר של טלמורים בגלל חידוש תאי איטי יותר , ואחרון הפרשה מעטה יותר של הורמון גדילה? האם אצל אנשים שיש אחת מהתופעות האלה הסיכוי לשאר גם גבוה יותר? אצל אנשים מבוגרים עם הגיל קורות חלק גדול מתופעות אלה - חילוף החומרים מאט, הדופק במנוחה מאט, ההתחדשות התאית גם פוחתת, הורמון הגדילה מפסיק בהדרגה, וקיצור הטלמורים נעשה אף הוא איטי יותר כיוון שתאים מתחדשים פחות? מה אם כן גורם להזדקנות? הרי כל אלו מאריכים את שנות החיים, בשבילי זה סוג של פרדוקס :) ...

לקריאה נוספת והעמקה

אגור, כל התהליכים שציינת, אכן מתרחשים בדרך כלל כחלק מההזדקנות הפיזיולוגית. ישנו קשר פיזיולוגי, אך לא בהכרח כולם תלויים אחד בשני: הדופק יורד, בגלל התייעלות של המערכות המטבוליות האירוביות, שינוי בהרכבי סיבי השרירים, ירידה בצריכת החמצן וקצב חילוף החומרים במנוחה ושינוי בהרכב של סיבי השריר ומערכת ההולכה בלב. רמת ההפרשה של הורמוני גדילה יורדת ויש פחות בנייה של רקמות והתחדשות של תאים ולכן גם האטה בהתקצרות הטלומרים שהם הקצוות של גדילי ה DNA -נמצא לכך קשר להזדקנות ושינוי ברמה הגנטית של תאי גוף. אולם גם אם הקצב של התהליכים מתון יותר, הם עדיים ממשיכים להתרחש ולכן ההזדקנות לא מפסיקה, גם הקצב והתהליכים מתרחשים לאט יותר.

05/02/2016 | 17:35 | מאת: אלי

האם אנשים מעשנים או כאלה שיש להם מחלות כרוניות של חוסר בברזל, B12 , ירידה בהמגלובין, או אי ספיקת לב כרונית , כל אחד מהם גרוע אך האם הגוף כחלק מתהליך של פיצוי והסתגלות לחוסר בחמצן יעבור לשימוש באנרגיה אנ-אירובית בעיקרה, ועקב כך סיבי שריר נתונים יהפכו אט אט מאדומים ללבנים ( בכל שריר יש יחס של בין 2 סוגים סיבי שריר והיחס הזה משתנה בהתאם ) ? האם אלו אנשים שדווקא למרבה ההפתעה משקלים גבוהים ואימוני כוח הם יותר יעילים וכוחם ישתפר מהר יותר?

לקריאה נוספת והעמקה

חוסר ברזל, אי-ספיקת לב או מחלות כליה כרונית, אכן יכולים לגרום לאנמיה וירידה ביכולת האירובית. לעומת זאת עישון יביא לתגובת פיצוי עם עלייה ברמת ההמוגלובין מעל לנורמה, כדי לפצות על עלייה ב- דו וחד תחמוצת הפחמן בדם. כך שהתגובה מאוד תלויה בסוג הליקוי. פיצוי של מנגנונים אנאירוביים אכן יתרחש, עד לגבול מסוים, אצל מי שמפעיל את השרירים שלו ומאמן אותם, אבל במחלות כרוניות, המוזכרות למעלה, יכול בשלבים מתקדמים של המחלה תהליך של היחלשות ואיבוד מסה שרירית (סרקופניה), בגלל שבדרך כלל רמת הפעילות יורדת באכלוסייה חולה, היעילות האנרגטית יורדת והרמה הקטבולית (תהליכי פירוק) עולה על האנבולית (תהליכי בנייה). כמו נכן, כאשר מסה שרירית עולה, עולה גם צריכת החמצן הבסיסית והגוף במצבי חולי לא עומד בעומס מטבולי גבוה ולכן צריך להתאים את עצמו לתנאים הפיזיולוגיים והמטבוליים, על ידי ירידה כללית במשקל ובמסה שרירית.

05/02/2016 | 02:26 | מאת: שבי

האם שרירי בטן מאומנים מאוד גורמים לבטן תפוחה , כי כמו כל שריר שהמסה שלו גדלה הוא תופח? תודהה

שרירי בטן הם שרירים יציבה שיש להם תכונות מיוחדות (סיבי שריר אדומים, אירוביים, ודקים יחסית). האימון שלהם ישפר את הסבולת שלהם והיכולת לעמוד בעומס לאורך זמן, אך היכולת שלהם לפתח תכונות של סבי שריר לבנים (בעלי נפח גדול) היא מזערית. לכן אימון שלהם לא יגרום לבטן עגלגלה, אלה להפך, יגדיל את המתח השרירי שיביא לבטן שטוחה יותר.

01/02/2016 | 20:07 | מאת: שילת

שאוחזים מישהו כך שלא יוכל להרחיק את הזרועות מהגוף ומבקשים ממנו להפעיל כמה שיותר כוח והוא לא מצליח להרחיק את הזרועות הצידה , אחרי כן עוזבים ושהוא מתבקש להרפות הזרועות מבצעות הרחקה בכתף באופן טבעי.. איך זה ?

בשלב הראשון מתרחש כיווץ סטטי של השריר ללא תנועה, בגלל שכוח המתנגד שווה לכוח המכני של שרירי הכתף. בשלב ב' יורדת ההתנגדות לתנועה, בעת שעדיין קיימת עוררות של שרירי הכתף, אשר מקבלים עדיין מסר עצבי להתכווץ, למרות שהתנגדות ירדה, הטונוס הפלקסורי של השרירים עדיים גבוה והם ממשיכים עם הכיווץ והפעם יוצרים תנועה מכנית.

תאורטית, אם מגיע לי מתאמן עם זרועות מנופחות ובעלות מסה רבה זה יעזור לו במידה מסויימת לבצע משיכות פולי עליון או לחלופין פשיטת כתף במרפקים ישרים, זאת כיוון שהזרועות מפאת משקלם יעזרו לדחוף את מוט הפולי מטה.. אך מה קורה בעליות מתח, או אם האדם מאוד חזק והוא יכול לבצע פשיטות כתף במוט המתח, כך שהגוף עולה כמובן והידיים מקובעות? האם פה יהיה יותר קשה כי הזרועות כבדות ככל שיהיו לא משתתפות כמו מקודם? בעצם מה שאני שואל אם בעליות מתח ובפשיטת כתף במתח החישוב של כמה משקל מורם הוא גם של הזרועות?? שוב הכול תאורטי, לא באמת אני הולך ליישם את זה :-)

לקריאה נוספת והעמקה

המשקל של הזרוע זניח במקרה זה, יחסי כוחות ומומנטים כן חשובים, אבל זה לא תלוי במסת השרירי של הזרועות. דרך אגב, השריר העיקרי בעליות מתח ופולי הוא הרחב גבי ולא שרירי הזרוע.

26/01/2016 | 01:38 | מאת: דורון

שלום האם לעומס על הלב יש השלכות לטווח הארוך על תפקוד ובריאות הלב? אדם שיש לו דופק 60 במנוחה הלב שלו יתפקד יותר טוב בגיל מבוגר מאשר מי שיש לו דופק 100 במנוחה? מבחינת פוטנציאל של הלב הוא יאריך ימים יותר? הדבר נכון הן לגבי הבדלים בדופק במנוחה, וכן לגבי אנשים שעובדים בעבודה מאומצת. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הלב מגיב באפן חיובי לפעילות ומאמץ גופני בעומסים פיזיולוגים נכונים ומבוקרים, אשר מבטאים ומנבאים בריאות טובה לאורך שנים. עומס נפחי בפעילות דינמית אירובית, כמו הליכה, שחייה או רכיבה על אופניים, הוא טוב יותר ללב, מאימון התנגדות/ סטאטי שיעמיס בעיקר על חדר שמאל של הלב - כתוצאה מאימון התנגדות. קצב לב נמוך במנוחה לא תמיד מנבא תוחלת חיים גבוה יותר.

24/01/2016 | 21:55 | מאת: שלום

האם מאמץ של עד 10 שניות נניח של סט עליות מתח גורם להפחתה בזרימת הדם לשרירים הפעילים כיוון שקיימת תנגודת של השרירים הלוחצים על כלי הדם? (אין גם ממש צורך בדם המביא חמצן כיוון שהשימוש הוא במסלול אנ-אירובי) האם באופן יחסי זרימת הדם מוגברת דווקא בסוף הסט, כאשר אני מתאושש עד לסט הבא?

לקריאה נוספת והעמקה

נכון מאוד.

22/01/2016 | 16:46 | מאת: מאיר טוויטו

איזה זווית היא אופטימלית ללטיסימוס דורסי , גם מבחינת אורך המתח של השריר וגם מבחינת הזווית היישום בתרגיל של קירוב כתף בכבל קרוס? (זווית 0 כשהזרועות צמודות לגוף, זווית 90 מעלות כאשר הזרועות בגובה הכתף, זווית 120 מעלות כאשר הזרועות מרוחקות מאוד מהגוף).. האם כשהזרוע מרוחקת מאוד מהגוף יש השפעה מכרעת לרכיבים האלסטיים?

היות ומדובר בתרגיל עם מנופים ארוכים, למומנט יש כאן השפעה מכרעת. כלומר שתוכל להרים את המשקל הגדול ביותר כאשר המנוף הוא הקטן ביותר, כאשר הזרועות קרובות ככל האפשר לגוף. בזמן שהזרועות נמצאות בזוית של 180 מעלות כלפי מעלה הלטיסימוס נמצא במתיחת יתר והיעילות שלו קטנה.

20/01/2016 | 18:09 | מאת: גילה לב

שלום וברכה. אני אישה פעילה מאוד שומר על תזונה וספורט רציתי לדעת כיצד אפשר לבדוק גיל כרונולוגי מול גיל ביולוגי וכיצד בודקים מטבוליזים של הגוף. היכן בודקים כיצד קובעים תור ועלות לבדיקה.

שלום רב, מצ"ב לינק עם פרטים נוספים: http://www.o-2.co.il/%D7%91%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%AA-mft---o2

19/01/2016 | 07:59 | מאת: רונית

שלום, בת 44.4 בריאה ב"ה, משקל תקין, לא בכושר שנים רבות. רוצה להתחיל להיכנס לכושר. חייבת לציין שאני טיפוס חרדתי ולחוץ, כשאני בלחץ הדופק יכול להגיע ל130 במנוחה.במצב רגיל הדופק 80-85. באיזה פעילות כדאי להתחיל? אירובית? פילאטיס? רוצה לשפר סיבולת לב ריאה ולחזק ולחטב את הגוף. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

רונית, ראשית כל מחמאות על ההחלטה. התאמה של תכנית אימון צריכה להכיל את מכלול המרכיבים של הכושר הגופני: סבולת אירובית, כוח, גמישות ועוד. המרכיב החשוב ביותר הוא סבולת לב ריאה. היות ואת מעידה על עצמך ששנים אינך מבצעת פעילות גופנית, תכלי להתחיל בפעילות אירובית מתונה כמו הליכה. יש יתרון לפחות בנקודת ההתחלה לקבל הדרכה מקצועית ואת היסודות המתאימים לתכנית אימון לצרכים שלך ולשם כך תכלי להעזר במאמן אומאמנת אישיים. לאור הדופק הדבוה, אני ממליץ לבצע בדיקת מאמץ ארגומטרית, לפני שאת מתחילה תכנית אימון עצימה יותר.

18/01/2016 | 20:52 | מאת: עופר לוי

"טכניקת אימון שבה אדם מכווץ את האנטגוניסט לפני פעילות של האגוניסט יכולה אצל אדם בריא לזרז את ההתאוששות השרירית ואת חידוש מקורות האנרגיה שלו, אך לא את הכוח המקסימלי שהשריר יכול להפיק, כי בזמן התרגיל השריר הנגדי יעבור אינהביציה גם ללא קשר כיווץ מוקדם שלו." מדוע כיווץ של האנטגוניסט לפני התרגיל מזרז תהליכי התאוששות וחידוש של מאגרי אנרגיה? תודהההה:)

היות ובאותו רגע שהשריר מקבל פקודה להרפייה, כמות הדם והאנרגייה שמגיעים איליו מתעצמים, מה שמאפשר התאוששות טובה וחילוף חומרים טוב יותר בשריר

15/01/2016 | 16:50 | מאת: עופר לוי

היי חורש יש את השיטה למתיחה יעילה יותר שמכווצים את השריר שאותו רוצים למתוח ל10 שניות ולאחר מכן ההרפייה שלו נעשית טובה יותר וניתן למתוח אותו בקלות רבה.. אם אני אשתמש בזה קצת אחרת שאכווץ את השריר האנטגוניסט לשריר שעליו אני רוצה לעבוד באימון כוח , אז אותו שריר אנטנגוניסט יפחית מההתנגדות "הטבעית" שלו ויאפשר כיווץ יותר חזק בשריר האגוניסט ?

15/01/2016 | 16:52 | מאת: עופר לוי

קודם מתרחש כיווץ סטאטי בשריר האנטגוניסט ל-10 שניות ולאחריו הרפייה שלו וכיווץ דינאמי של האגוניסט

נכון שתבניות מוטוריות יוצרות הרפיה של השריר האנטגוניסט - על ידי אינהיביציה של העצבוב שלו. זו לא בדיוק מקביל לשיבוש קשת הרפלקס בטכניקת PNF הקשורה ברפלקס המתיחה. טכניקת אימון שבה אדם מכווץ את האנטגוניסט לפני פעילות של האנטגוניסט יכולה אצל אדם בריא לזרז את ההתאוששות השרירית ואת חידוש מקורות האנרגיה שלו, אך לא את הכוח המקסימלי שהשריר יכול להפיק, כי בזמן התרגיל השריר הנגדי יעבור אינהביציה גם ללא קשר כיווץ מוקדם שלו.

14/01/2016 | 14:31 | מאת: סלבה

אני לפעמים עובד 2 משמרות ביום, וביום האתמול הולך לישון מאוחר וקם מאוד מוקדם, האם יש יתרון לישון שעה שעתיים באמצע היום בנוסף ? זה נכון ששינה מחולקת היא אף טובה יותר מאשר שינה רציפה?

נכון ששינה מקוטעת מאפשרת לצמצם את מספר שעות השינה. יחד עם זאת היא צריכה להתאים למעגלים הביולוגיים ומחזורי השינה הטבעיים של כל אדם ואדם. הנ"ל מושפעים משינויים הורמונליים במהלך היממה, ששינה מפצלת ובזמנים לא קבועים עלולה לשבש.

12/01/2016 | 13:26 | מאת: הנרי

אני מאמן בחד"כ ולרוב אצלי מתאמנים בעת האימון זורם אליהם דם רב לשריר והם מתנפחים, אחרי זמן מה הכול חוזר למצבו הרגיל.. אך יש אצלי גם מתאמנים שעובדים בנפח גבוה, מלא תרגילים וסטים אך גם באופן זמני בעת האימון נשארים אותו הדבר ( כל אחד והצרות שלו חח) , מדוע זה קורה , האם רמת החומציות אצלהם נשארת דומה ולכן אין ספיחה רבה של נוזלים לשרירים?

לקריאה נוספת והעמקה

בדרך כלל פעילות שמשלבת אימון התנגדות הכולל תרגילי סבולת שרירית , קבוצות שרירית גדולות, בשילוב של עליית דופק, משפר את הסירקולציה המקומית והכללית, לכן גם את ההחזר הורידי ואת פינוי חומצת החלב מהשריר, לכן התפלגות זרימת הדם מתחלקת בצורה שווה יותר לשרירי הגוף השונים ותחושת "הניפוח" של שריר ספציפי קטנה יותר.

11/01/2016 | 13:15 | מאת: אשר

היי!!! מה שאומר דורש הבחנה דקה אך כשאני עושה את זה אני מרגיש שההבדל בין המצבים הוא מורגש , נגיד אני נתלה על מוט של מתח בזווית של 90 מעלות בכתף ובמרפק בנסיון להשאר כמה שיותר זמן. או למשל לקיחת דמבל של 10 קג ולהשאר בכפיפת מרפק במצב סטאטי במנח של 90 מעלות- יש 2 אופציות אחת להשאר רגיל, וכמה שפחות לבזבז אנרגיה, ושנייה לגרום לכיווץ כמו בכיווץ קונצנטרי של השרירים הפעילים, אך לא כזה שיגרום לתנועה אלא רק התחושה היא אחרת, כזו שאתה מכווץ את השריר. המצב השני מאפשר להשאר יותר זמן באותו מנח.. וזה יכול לבוא במגוון תרגלים כמו פשיטת ברכיים במכונה כשהזווית היא של 45 מעולת ועוד.. למה זה ככה?

לקריאה נוספת והעמקה

אשר, מצטער, אבל לא הצלחתי להבין את השאלה. תוכל בבקשה לנסח שנית את השאלה?

08/01/2016 | 01:08 | מאת: הנרי

אהלן.. רקמות רכות כמו גידים, רצועות, קופסית המפרק ועוד הלוקחים חלק פעיל ובלתי נפרד באימון מתאוששים ונבנים אחרת מבחינת משך הזמן יחסית לשרירים? שרירים ניתן לרוב לעבוד עליהם בנפח גבוה, בעצימות גבוהה, לפעמים יום אחר יום, האם ישנו פרוטקול קצת שונה אם תאורטית היה אימון לחיזוק שאר הרקמות הרכות שאינם שרירים?

לקריאה נוספת והעמקה

החוסן של רקמות רכות חשוב במיוחד כאשר אנו מבצעים מאמצים ומופעלים על המפרקים כוחות גזירה חזקים. הרקמות מורכבות בעיקר מקולגן ואלסטין, שיוצרות איזון בין תכונות הרקמה: קשיחות לייצוב המפרק והתנועה מחד מול אלסטיות לספיגת זעזועים מאידך. במצבי עומס בפעילות גופנית עצימה יכול להיווצר נזק וקרעים מקרוסקופיים ברקמות החיבור, שיתוקנו בתנאים נורמליים עלידי תהליכי בנייה והתחדשות בגופינו. קרעים משמעותיים יותר בגלל עומס לא מבוקר יביאו לפציעה ודלקת. ספורטאים רבים מתמודדים עם פציעות ספורט שמשויכות לפגיעה ברקמות רכות. העמסה הדרגתית, תאפשר לגוף להתמודד עם רמות מאמץ גבוהות, להתעבות הדרגתית של הרקמות ושינויים ברמה המבנית שיאפשרו להן להתמודד עם עומסים גבוהים יותר. אחת השיטות שלאחרונה נמצאו יעילות יותר לתרגל את החסינות של הגידים ורקמות רכות הוא אימון אקצנטרי. כלומר שהמאמץ הוא בעומס גבוה בו בעת ששעת המאמץ השרירי השריר המפרקי דווקא מתארך.

07/01/2016 | 13:42 | מאת: גדעון

שלום רב!! אני מתאמן בחדר כושר כך שאני שם חגורת גב ועליה קושר משקולת של 35 קג עם חבל ומבצע עליות מתח. המשקולת היא בין הרגליים ונקודת המשיכה של החבל מפעילה לחץ על הבטן באיזור קו המכנסיים.. תרגיל נוסף שאני עושה זה פשיטות גב בכסא רומי עם 40 קג שאני מחזיק ביד, המשקל בשבילי הוא לא כבד ומצליח לעשות 10+ חזרות אך בכסא הרומי שוב אני נשען על איזור המחבר בין הבטן לאגן.. אחרי האימון אני לא מרגיש כאב או לחץ חריג על הבטן, אך לעיתים מרגיש תחושה לא נעימה באיזור המפשעה , האם זה יכול לגרום לבעיות פוריות או משהו אחר ? יש הצעות שניתן לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

סביר שהלחץ במפשעה נובע מעלייה בלחץ תוך בטני בזמן התרגול, שיוצר אפקט של דחיסה כלפי התעלה האינגואינלית דרכה יורדים האשכים, במצבים חריגים יכולים המעיים להידחק פנימה, מצב שמוכר כבקע מפשעתי. היות ואתה מדווח על כאבים באזור לאחר האימונים, אני מציע להוריד את העומסים בעיקר בתרגילים שדורשים ממך לכווץ חזק את הבטן כדי לקבע את האזור ולהוריד את הלחץ התוך בטני שיוצר כוחות דחיסה כלפי האשכים. באימון מבוקר ומאוזן אין סכנה ישירה לפוריות.

04/01/2016 | 21:17 | מאת: ארר

שלום רב, מה הסיבה לרמות גבוהות של לקטט דווקא בסיום מאמץ? ומה ההסבר לרמות סבירות של לקטט בזמן מאמץ? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

כאשר מבצעים פעילות אנאירובית, או פעילות אירובית עצימה בדרגת מאמץ גבוה מסף חומצת החלב (השלב שבו רמת היצור גבוהה מרמת הפירוק של ח"ח) תהיה צבירה ומכאן עלייה ברמות חומצת החלב לאורך האימון. בזמן פעילות אירובית מתונה כאשר תפוקת הלב עולה, יהיה פיזור של ח"ח במחזור הדם וקצב הפירוק יעלה על קצב היצור.

02/01/2016 | 21:19 | מאת: סמיר

אהלן!!! בפיתוח גוף- בתקופת חיטוב יש רצון להפחית באחוז השומן ולהשאיר כמה שיותר מסת שריר, וזאת למרות שבתקופת חיטוב חלק מהכוח יורד כי גירעון קלורי מנעשה מפחית יכולת לייצר כוח ובעיקר כוח מירבי... אך האם כל הספורטאים המתחרים בקטגוריות לפי משקל , או כאלה שמתחרים ב-STREET WORKOUT , ומסה מיותרת מכבידה עליהם, בנוסף לזה שהם לא רוצים להעלות מסת שריר מיותרת, טוב יעשו אם גם לא יכנסו לגירעון קלורי גדול מידי וישאירו להם מסת שומן מסויימת? שהרי רמה הורמנלית טובה וכוח מתאפשר בגלל אחוז שומן בינוני ולא נמוךם מידי?? מה דעתך??

לקריאה נוספת והעמקה

אתה מדבר על שני פרמטרים: גירעון קלורי ומסת שומן והשפעתם על היכולת ליצר כוח מרבי. 1. לעניין השפעה של גירעון קלורי, באופן עקרוני אתה צודק ובזמן גירעון קלורי ישנה ירידה ברמת האנרגיה בשריר לטווח הזמן הקצר והבנוני- פחות ATP ופחות גליקוגן ומכאן ירידה ביכולת להפיק אנרגייה זמינה כוח מרבי וסבולת כוח. 2. לעניין מסת שומן, כאן אין כל קשר בין מסת השומן ליכולת להפיק אנרגייה מהירה וליצר כוח.

30/12/2015 | 23:14 | מאת: דובי

היי חורש, מה שלומך? באמנות לחימה לפעמים כשהמתאמן עושה כפיפות בטן או הבאת רגליים לבטן המאמן בא ונותן להם גם כמה מכות חזקות בבטן- טכניקה זו גורמת לשרירי הבטן להתכווץ באופן של רפלקס מתוך כנראה תגובה של הגנה על הגוף.. האם שיטה זו טובה לכך שבעת כיווץ הבטן בתרגיל עצמו שרירי הבטן מגוייסים עוד טיפה וכך הסט יימשך ליותר זמן, או העצימות שלו תעלה? ( עצימות= העוצמה בה שרירי הבטן מגוייסים ) האם בעקבות כך יהיה שיפור בכוח, שהרי הוא נגזרת של מאמץ? אותה שיטה ניתן גם ליישם בעליות מתח, כך שטפיחות חזקות של המאמן בצידי הגב (" הכנפיים" )בעת עליות מתח יאפשרו לגייס יותר כוח?

לקריאה נוספת והעמקה

כעקרון, אני מתנגד לכך בתור טכניקה לאימון- וודאי שלא מכות חזקות שיכולות להביא לדימום פנימי ופציעה. שיש שרואים הכך חשיבות בתחום אומניות הלחימה, כדי ללמד את הגוף לספוג מכות ולכווץ חזק את השרירים כדי להגן על אברי הגוף הפנימיים. אבל למה לסכן את השרירים ואברי הגוף. גם כך יהיה עלינו להתמודד ולפצות על נזקי השריר שגם כך קיימים לאחר האימון.

29/12/2015 | 13:50 | מאת: עופר לוי

חלון ההזדמנויות של אכילת חלבון לא חל על 99% מהמתאמנים, ואין לו השפעה על מסת ובניית השרירים, אך האם חלבון איכותי + פחמימה וירקות הנצרכים מייד בתום האימון תורם להפסקת התהליך הקטבולי מהר יותר ולכן ההתאוששות תהיה מהירה יותר? יש לכך השפעה גם על מדדי דלקת שמופיעים אחרי אימון, כלומר תהליכים דלקתיים מופסקים מהר יותר וקצב הריפוי מהיר יותר???

לקריאה נוספת והעמקה

עופר, מהיכן הקביעה שלך שאין חשיבות לחלון ההזדמנויות לאחר האימון. ישנם מחקרים רבים שמאמתים את החשיבות של תזונה מותאמת, הכוללת חלבון מלא ופחמימות לאחר אימון. החשיבות לכך היא הצורך למלא את מאגרי הסוכר בשריר (גליקוגן), למנוע פירוק שרירי וכך לעודד מטבוליזם של חלבוני השריר. נכון שיש שטוענים שחלון ההזדמנויות הוא לא בדיוק שעה ואפשר שמתיחס לטווח זמן ארוך יותר שעתיים עד 48 שעות מרגע הפעילות. כאן אין הסכמה מוחלטת, אך אין עוררין על כך שיש חשיבות רבה לתזונה מותאמת ומלאה לעודד התאוששות ותהליכים של בנייה בשריר לאחר אימון.

29/12/2015 | 11:49 | מאת: יעקב

שלום רב אני בן 59 עושק בספורט מגיל 14 אוכל בריא בדיקות אחרונות תקינות לחץ דם 130-140/80-85 . אני מתאמל 2-3 פעמים בשבוע ריצה 10קמ+משקולות בצורה מתונה. בזמן ריצה אני מגיע ל 150 דופק אחרי 7 קמ ונשאר קבוע -מרגיש בסדר . העם בריא להגיע בגילי ל 90% דופק(220-59)*90 . תודה מראש על תשובתך.

לקריאה נוספת והעמקה

יעקוב, זו שאלה טובה וחשובה. אנשים רבים מבצעים בקרה של דופק בזמן פעילות גופנית ומוטרדים מההשלכות של דופק גבוה יחסית. מקור ההטעייה המרכזי בחישוב דופק המטרה היא שהוא מתבסס על חישוב אריתמטי של 220-הגיל, שהוא בקירוב הממוצע של הדופק המקסימלי אצל גברים בגיל בגרות. העקרון הפיזיולוגי מאחרוי החישוב הוא שבכל שנה אנו מפחיתים לערך פעימה אחת בגלל שהתאים במערכת ההולכה וסיבי השרירים בלב משנים את תכונותיהם והופכים מעט איטיים יותר. אולם אולם בפועל הדופק המקסימלי משתנה מאדם לאדם ורמת ההטרוגניות רק עולה עם הגיל, לכן יכול מאוד להיות שאתה טועה בחישוב והדופק המקסימלי שלך גבוה הרבה יותר ואתה רץ על 70-80% ממנו ולא על 90%. ממליץ שתבצע בדיקת מאמץ מדורגת לאמת זאת.

27/12/2015 | 23:09 | מאת: שפירוב

ממליצים מאוד לאנשים הסובלים מכאבי גב להתלות על המוט של המתח לזמן מה ובכך לגרום לכוח המשיכה להגדיל את המרווח בין החוליות ולהפחית לחץ וכאב בגב. ראיתי היום גם סרטון שמציג מתיחה לשורש כף היד בכדי להגדיל אף פה את המרווח במפרק שורש כף היד ( לא מדובר במתיחה לכופפי ופושטי האמה, אלא מתיחה במנח נטראלי במפרק).. יש עוד מפרקים בהם מומלצת טכניקה זו? האם מפרקים כמו ברך, קרסול שעליהם רוב הזמן כל הגוף נשען, וקיים עליהם עומס של דחיסה, יעזור לבצע טכניקה זו? ( למשל עי מטפל שמושך את הרגל לזמן ממושך) תודה !!!

לקריאה נוספת והעמקה

אכן, יש שינויים דינאמיים במרווח שבין החוליות והמפרקים. עדות לכך היא ההפקשים בגובה שלנו במדידה בין שעות הערב לבוקר יכולים להיות מעל 10 מ"מ. בתלות בכניסת נוזל סינוביאלי למרווח הבין מפרקי ודחיסתו בשעות היום. למעשה כל פעולה גופנית יוצרת כוחות דחיסה וכן הרפייה ומסייעת גם ליצור תחלופה של נוזלים במפרק ובכך גם להזנה שלו. ישנן טכניקות טיפוליות שבהן מושכים את המפרק ויצרים לחץ חיובי בתוך קופסת הנוזל. מה שיכל להקל אם יש לחץ על עצבים במקום ולעודד חילוף חומרים טוב יותר בתוך המפרק. לכן שילב של תרגול מתאים אקטיבי עם טכניקות טיפוליות יסייעו יעודדו כניסה ותחלופה של נוזל מפרקי ויעודדו החלמה.

25/12/2015 | 10:19 | מאת: אורן

היי חורש!! האם כאב מושפע משעות היום , יש שעות בהם הוא יותר חזק ויש שעות שכמעט ואינו מורגש? למה זה קורה? למשל כאב של אחרי אימון קשה או דלקת בגיד ..

לקריאה נוספת והעמקה

אורן, זו שאלה חשובה אך בבקשה תמקד אותה: על איזה כאב אתה מדבר, היכן בגוף, מתי אתה מרגיש אותו? באופן כללי התשובה היא כן, יש שינויים ברמות הכאב במהלך היום. כאב של דלקת לדוגמה בגלל שימוש יתר, או פציעה, יחריף עם הצטברות של חומרי דלקת ונפיחות מספר שעות לאחר האימון. באופן גורף רמת הכאב מקבלת ביטוי מוגבר בשעות הערב, כאשר רמת האנדרנלין והמוליכים העצביים האופייטיים, כדוגמת אנדורפינים ואנקפליניים יורדת.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, בני משרת בצבא מדבר על גיינר לשיפור מסוגלות גופנית. לדעתי חסר לו מידע בנושא. למי הוא יכול לפנות כדי להתייעץ מידע בנושא ? האם כדי לו לרכוש גיינר. תודה מראש על תשובה ענת

לקריאה נוספת והעמקה

גיינר הוא תוסף תזונה, עשיר במיוחד בקלוריות וחומצות אמינו שמשמש ספורטאים בתחום פיתוח הגוף לצורך עלייה בסה שרירית. הוא מגיע בדרך כלל כאבקה ועושים ממנו שייק נוזלי.אני לא בטוח מה הצורך לשמו הוא מעוניין להשתמש בגיינר ושזה התוסף האולטימטיבי עבורו. הוא יכל לפנות אלי בפורום הזה ולתת יותר פרטים ואשמח לסייע.

15/12/2015 | 16:18 | מאת: גדעון

אהלן, יש לי מתאמן שמידי פעם אני מאמן אותו בחדר כושר במשקל גוף, הוא בעקרון באותו גובה ורוחב כמו שלי, אך כבד יותר שוקל 10 קג יותר ממני.. בן אדם חזק מאוד ותמיד מאתגר אותי אנחנו לרוב משלבים גם משקל גוף, בקונספט של כמה שיותר חזרות האפשרי. שמתי לב שבתרגילים סטאטיים קשה לו הרבה יותר, אני לפעמים מבקש ממנו לבצע פוזציה של עליית מתח בזווית 90 מעלות ולהשאר סטאטית כמה זמן שהוא מסוגל, אך הוא מתעייף מהר מאוד וישר חוזר למה שהוא טוב ונותן עוד מלא עליות מתח רגילות- מדוע זה קורה? אם יש בו כוח לבצע עליות דינמאיות, מדוע באיזומטרי הוא נתקע? חורש, האם זה הכול קשור לשרירי ליבה פחות חזקים אצלו? בתרגילים של פלאנק, מתח סטאטי בזווית של 90 מעלות , בפרונט לבר הוא פחות טוב ממני כי זה דורש ליבה יותר חזקה? תרגילים דינאמיים לא דורשים ליבה חזקה כזו? יש עוד משהו שניתן לחשוב עליו? תודהה

לקריאה נוספת והעמקה

אני מעריך שעיקר הקושי שלו נובע בגלל ההפרשים שלכם במשקל גוף. במיוחד כאשר תרגיל מתבצע באופן סטאטי במנח הזוית הקריטית שבו המנוף והמומנט הוא הגדול ביותר (לדוגמה 90 מעלות במתח) יש משמעות רבה לכך שחברך כבד ממך ב- 10 ק"ג. כי המומנט הוא המכפלה של אורך המנוף במסה של המשא אותו אתה מרים. ככל שהמשא כבד יותר (משקל הגוף) כך המומנט גדול יותר. בהנחה שחברך חזק ממך הוא עדיין יוציא הרבה יותר אנרגיה ממך בכל שנייה שיצטרך להתמודד מולך כאשר אורך המנוף הוא מרבי ולכן יתעייף מהר יותר ממך. אם חברך בעל סבולת שרירית טובה ומצליח לבצע מספר זהה של עליות מתח לזה שלך, סביר מאוד שכאשר תתחרו כמה זמן יכל כל אחד מיכם להחזיק מעמד בסוף התנועה -שיא עליית התח, הוא יגבור עליך. אם לא ...אז שכח מחוקי הפיזיקה ואפשר שפשוט יש לך כוח סבל רב יותר.

12/12/2015 | 16:02 | מאת: שלום

היי, חוק פרנק סטרלינג אומר - ככל שנפח הדם הנכנס ללב בדיאסטולה (הרפיית הלב) גבוה יותר, כך נפח הדם המוזרק מהלב בסיסטולה (כיווץ הלב) גבוה יותר, וזאת ללא תלות בגורמי בקרה חיצוניים.. זו ההגדרה , אם כן בריצה כאשר הדופק מטפס למעלה , נצפה גם שהמאמץ יגביר את נפח הפעימה, אך לפי חוק פרנק סטרלינג שהדופק עולה דווקא נפח הפעימה צפוי לרדת- דופק מהיר גורם לפחות דם להכנס בכל פעימה ללב, והלב גם אינו מספיק להתמלא וכבר ישנה פעימה חדשה בה הלב מתכווץ.. אם כן כיצד יש עלייה בתפוקת הלב בעת ריצה? ( דופק* נפח הפעימה = תפוקת לב, לכן אם דופק עולה ונפח פעימה יורד צפוייה להשמר תפוקת לב דומה גם במאמץ)

לקריאה נוספת והעמקה

התיאור שלך לגבי חוק פרנק סטרלינג הוא מדויק. עלייה בנפח הדם שמתקבל מהעליות מוביל לעלייה בנפח הפעימה. התיאור לגבי מה שקורה במאמץ אינו מדויק. ככל שהדרישה המטבולית מתגברת, עולה תפוקת הלב באופן כמעט לינארי לעלייה בדרגת המאמץ. התפוקה עולה על ידי עלייה הן בקצב הלב והן באמצעות עלייה בנפח הפעימה. רק בדרגות מאמץ גבוהות מאוד, או במקרים חרגים של לב חולה, יד ירידה בנפח הפעימה. בלב בריא זה קורה בשיא המאמץ קרוב מאוד לצריכת החמצן המרבית. אולם גם אז המכפלה של דופק בנפח פעילה עדיין מוביל לעלייה בתפוקת הלב.

12/12/2015 | 11:29 | מאת: משה

שריר שוקל יותר משומן, זה אומר שאם ניקח שריר באותו הנפח של שומן הוא ישקול יותר , אך האם יש הבדל ביחס משקל - נפח כאשר מדובר בשרירים בעל תכונות אירוביות ושריר המאופיין בתכונות של כוח מקסימלי? האם מיופיברילים/ סיבים אדומים שוקלים יותר ביחס לנפח שלהם ממיופיברילים/ סיבים לבנים ? תודה!!

הצפיפות והמשקל הסגולי של השריר גדול בכ- 17%-20% מהצפיפות של השומן. לכן ליטר של שריר ישקול לערך 1060 גרם בעוד שליטר של שומן ישקול בערך 900 ג"ר. ההבדלים בצפיפות נובעים בגלל כוחות המשיכה והארגון הצפוף יותר של קשרי המימן במולקולות המים של השריר, לעומת שרשראות השומן. ההפרשים במשקל הסגולי של סבי השריר השונים עצמם הוא זניח.

07/12/2015 | 00:54 | מאת: שמשון

היי חורש, אצל אדם שמתבגר/ מזדקן מבנה סיבי השרירים משתנה יחסית למה שהיה בצעירותו, שרשרות החלבון שמרכיבות את השריר מקבלות מבנה שונה והסיבים מהירים / לבנים הופכים לסיבים איטיים / אדומים- ורודים .. למה זה קורה ידוע משהו על זה? מה גורם לרקמות לשנות את איפיינם? זה קשור להזדקנות החומר באופן כללי, ובדומה לאוסטאפורוזיס, היחלשות של העור ועוד גם סיבים איטיים הם סה"כ סיבים מהירים מוחלשים ועייפים?? האם ידוע על טכניקות שבהן ניתן להשתמש בכדי לייעל שיפור כוח מירבי ומהירות במבוגרים? ( שימוש ברפלקס המתיחה, עבודה עם משקלים כבדים מאוד, שימוש בכוח מתפרץ ועוד..)

לקריאה נוספת והעמקה

נכון, נצא שיש שינוי במאפיינים ותכונות סיבי השריר בהתאמה לגיל הכרונולוגי. סיבי השריר מקבלים תכונות אירוביות, של סבים המתאימים לסבולת, ופחות להפקת כוח. סיבי השריר יהיו עשירים יותר בכלי דם ומטוכונדריות-באברונים תאיים הבנויים להפיק אנרגייה אירובית. לכן ספורטאי הסבולת מבוגרים יותר מספורטאים בענפי הכוח. במאמר מוסגר - זה לא בהכרח דבר רע לדעתי ואפשר שיש כאן גם משמעות אבולוציונית שמסבירה צורך להגן על הרקמות מפני פציעות ולכן הן מפצות ביותר במאפייני סבולת ופחות מאפייני כוח בגיל מבוגר, שכן הרקמות מאבדות חלק מהאלסטיות שלהן ועלולות להיקרע כתוצאה מהפעלת כוח רב ויש לדעתי עןד כמה יתרונות לסבולת על פני כוח.... לגבי שימור היכולת להפיק כוח בגיל מבוגר, זה אפשרי באמצעות אימוני כוח הכוללים רכיב עצבי של גיוס יחידות מוטוריות. וכאן יש לי טיפ קטן, ניתן למזער את הסיכון בפציעות על ידי שימוש במשקל מעט יותר קטן והגברת מהירות התנועה כל עוד לא מופעלים כוחות גזירה על המפרק. נניח ספרינט קצר ומהר על אופניים,או ביצוע של תרגיל חתירה עם משיכה מהירה ושחרור איטי.

04/12/2015 | 22:04 | מאת: דן

האם הגעה לכשל באופן תדיר וקבוע ( כלומר בכל סט ואימון) מעכבת במשהו את ההתקדמות הפרוגרסיבית במשקלים? אם כן אני נוהג להשתמש קבוע בכשל האם צריך להקפיד על דברים מסויימים חשובים? שאלה אחרת- פעם ענית למישהו שעבודה על בטן יכולה גם להיעשות פעמיים ביום ( אם אני זוכר נכון) , וזאת בשביל לשמור על עוררות עצבית או על היכולת של הבטן להתגייס יותר ביום יום או במשחקי כדור... האם עבודה במשקל גוף, מספר סטים בודד על השרירים הגדולים (עליות מתח, שכיבות סמיכה, מקבילים, כפיפות בטן ועוד..) , בלי הגעה לכשל ואפילו מבלי להגיע לעייפות רבה, וביצוע הקונספט הזה בכל יום או מבלי לנוח 24-48 שעות באופן קבוע יכול לגרום לשרירים אלו להיות מגוייסים טוב יותר ?? תודרבה!!!

לקריאה נוספת והעמקה

דן, אין מניעה להגיע לכשל בכל אימון, אולם אני ממליץ לך לאפשר מנוחה מספקת לכל קבוצת שרירים. זמן המנוחה צריך להתאים לתקופת ההתאוששות של השריר, עצימות האימון, מספר הסטים, המשקלים והחזרות. חלוקה של האימון לתכנית העובדת בכל פעם על קבוצות שרירים שונות תאפשר להגדיל את משך זמן המנוחה שנדרש 48-72 שעות בממוצע באימון בו אתה מגיע מספר פעמים לכשל של אותה קבוצת שרירים. לגבי אימון שרירי הבטן: ניתן לאפשר גירוי בתדירות גבוה יותר מאשר שרירי שלד אחרים לשרירים יציבתיים, היות והם בעלי מאפיינים שמאפשרים התאוששות מהירה יותר. כעקרון אין בדרך כלל צורך לתת להם גירוי מאוד תדיר (פעמים ביום) כדי לשמור על תפקוד טוב שלהם, הם בשימוש רוב שעות הפעילות שלנו גם כך. אימון תדיר מאוד לשרירי שלד גדולים, שאינם בעלי מאפיינים יציבתיים כמו שרירי הבטן והליבה יכולים להביא לתוצאה הפוכה ולעייפות יתר ואף לפציעה ואפקט אימון שלילי. בדרך כלל לא מומלץ אלה אם כן נדרשת פעולה בעומסים נמוכים מאוד, כמו בשיקום - אז לפעמים רצוי לתרגל מספר פעמים ביום את אותו שריר.

03/12/2015 | 12:47 | מאת: אשר

שלום רב, מאבחנה עצמית שלי, בעיקר מהפרט שקשה לי להרים את הזרוע בזוויות מסויימות ראיתי שמדובר בתסמונת הצביטה, אך אם אני רוצה לשמור על טווח התנועה ומרים את הזרוע לאט לאט וברוגע בלי משקולות איני מרגיש שום כאב, כאשר אני שוב מרים מהר זה כואב .. יש משהו ברגיעה ובקצב האיטי שגורם לגיד המודלק או זה שנהיה רגיש להצבט פחות במרווח בין האקרומיון לעצם ההומרוס ? אתה ממליץ לי גם להוסיף משקולות כתרגול ולבצע בקצב ממש איטי? ( הפסקתי לתקופה תרגילי כתפיים ספציפית) .. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

צביטה (impingement) אכן מתרחשת כתוצאה של תהליך חיכוך שבין גידי הכתף המגורים, מעובים ומדולקים לבין אלמנטים נוספים במרווח המפרקי. הסיבה שתנועה איטית מונעת צביטה, קשורה למכניקה של האלמנטים האלסטיים, אשר מאפשרת להם להידחק במרווח המפרקי תוך הקטנת החיכוך. תנועה מהירה יותר מגבירה את האנרגיה הקינטית ואת רמת האנרגייה המכנית המתורגמת לחיכוך של של הגידים, כשם שבהקלקת אצבעות עם אגודל דרושה תנועת אצבע מהירה. אני ממליץ שלא להעלות עומסים, כי אז רמת הגירוי המכני תדגל עוד יותר ותגביר את רמת הדלקת. בנוף להדגיל את טווח התנועה בשלב ההרחקה האופקית של הזרועות ולקרב מעט את המרפקים למרכז הגוף כדי לאפשר מעבר נוח יותר לגיד הדו-ראשי זרועי.

02/12/2015 | 00:37 | מאת: שלומי

https://www.facebook.com/photo.php?fbid=555176377832846&set=pb.100000214673313.-2207520000.1449008840.&type=3&theater לפי המחקר המצ"ב מסה גדולה טובה לא רק בגלל שיותר יחידות מתכווצות , אלא גם כי מומנט הכוח שמפעיל שריר בעל מסה גדולה יותר הוא יותר גדול... האם זה באמת הבדלים שמשחקים תפקיד? ההבדל נמצא בכופי המרפק, אך האם יש לך נתונים על שריר הרחב גבי לגבי עלייה של מסה בו ושינוי המומנט בהתאם/ יכולת לייצר כוח ? חימום טוב הוא חשוב בכדי להביא את עצמך למקסימום, יש מצב שחימום טוב הוא כזה שבין היתר מעלה את טונוס השריר לפני סטים של עבודה (ע"י חזרות רבות עם משקל נמוך) , ובכך מגדיל את מומנט הכוח שמפעיל השריר, והיכולת לייצר יותר כוח טובה יותר??

לקריאה נוספת והעמקה
02/12/2015 | 00:41 | מאת: שלומי

http://bretcontreras.com/larger-muscle-stronger-muscle/

במאמר מנסה הכותב לבנות מודל תיאורטי שמסביר שינוי במומנט השריר בעקבו הפרתרופיה שרירי. הוא מציג באופן תיאורטי מצב שבו ישנו שינוי קיצוני שם גידול של 200% בחתך השריר. מצב שלא קורה בדרך כלל במציאות ולכן לדעתי השיפור בכוח בעיקבות הגדלת המומנט בעקבות הפרתרופייה הוא זניח לעומת השיפור בכוח בעקבות הגידול בחלבונים המתכווצים. לגבי חימום, מטרתו בעיקר למנוע פציעות, לעלות את טמפרטורת השריר ואת רמת האדרנלין בגוף שתשפר את יכולת גיוס היחידות המוטוריות.

30/11/2015 | 21:01 | מאת: ציון

היי חורש, מה שלומך? אחת מהטכניקות לפתח כוח מירבי היא הרמה של משקל כבד עם מספר חזרות נמוך, שבה יש עבודה על פיתוח היכולת לגייס מספר רב יותר של יחידות מוטוריות. אם עסקינן לא במשקולות, אלא משקל גוף , האם עליות מתח מתפרצות , שכיבות שמיכה מתפרצות , פשיטות גב בכסא רומי באופן מתפרץ - כל אלו יכולים לשפר את הכוח המירבי? חשבתי אפילו שלסוג עבודה זה יש יתרון על פני משקלים כבדים בקצב רגיל 1) התאוצה של הגוף במהירות מתפרצת היא הרבה יותר גבוהה, לכן נדרש כוח רב יותר לשם כך.. 2) עבודה באופן מתפרץ גורמת ומאלצת לסיבי השריר להתגייס יותר מהר ולגרום לכיווץ חזק יותר בזמן קצר יותר אני צודק? אשמח לדעתך בבקשה!!

לקריאה נוספת והעמקה

ניתן להמיר כוח מרבי לכוח מתפרץ ולהיפך, היות ומדובר בשני פרמטרים באותה המשוואה הכוללת מכפלה משקלXמהירות=כוח מרבי. הבעייה היא שבתרגילי משקל גוף כפי שאתה מציג, יש אלצמנטים נוספים דומיננטיים שיוצרים "רעש" במשווה. מדובר בטכניקה שיכולה לפצות ולמסך את השימוש בכוח וגיוס יחידות מוטוריות כפי שאתה מציין. דבר שכמובן לא יהיה אפשרי במשקל גבוה במיוחד.

24/11/2015 | 10:08 | מאת: ירון

שלום רב, ב5 השנים האחרונות, כאשר אני משחק כדורסל, אני די מהר מותח שריר, גם אם אני עושה תנועות פשוטות כגון ניתור לקליעה. (לרוב זה שריר התאומים באחד הרגליים, קרה פעם אחת גם בירך מאחור). זה יכול לקרות כבר ב5 הדקות הראשונות למשחק זה לא קרה לי לפני כן (כלומר עד לפני 5 שנים). אציין, כי אני לא פעיל ספורטיבית ביומיום, אבל גם עד לפני 5 שנים, כשהייתי משחק כדורסל, זה לא היה קורה לי, וגם אז לא הייתי פעיל ספורטיבית. בשורה התחתונה: אין שום הבדל בספורטיביות שלי בין עד לפני5 שנים לבין כיום. השאלות: 1. מה השתנה בגוף שלי? 2. איך אני יכול להימנע מכך שזה יחזור? 3. האם תזונה מסויימת יכולה לעזור? (מעבר לשתיה. אני שותה הרבה מים)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ירון, אתה מזדקן ידידי....המצב שאתה מתאר ידוע ומוכר במגרש וגם במדעי הפיזיולוגיה. הסיבה המרכזית לכך היא שמבנה סיבי השרירים משתנה עם הגיל.1. שרשרות החלבון שמרכיבות את השריר (המיוזין) מקבלות מבנה שונה 2.בזמן שבגיל צעיר יותר, אחוז הסיבי בעלי תכונות כיווץ מהירות גבוה יותר ולכן מתאימים יותר לפעילות של קפיצות, שינויי כיוון וכוח מתפרץ, בגיל מבוגר סיבי השרירי איטיים יותר ומתאימים יותר לפעילות של סבולת, כמו ריצות ארוכות. 3. צפיעות ישנות עשויות לעורר את רפלקס המתיחה בטרם עת, כביכול להגן על השריר בפני פציעות. הפתרונות: להתאמן באופן סדיר כדי לשמר יכולות שריריות מתאימות וכוח מתפרץ, להכין את השרירים לפעילות עם חימום דינאמי ומתיחות ולעסוק בענפי ספורט בעלי אופי של סבולת ולא של כוח מתפרץ.

21/11/2015 | 12:40 | מאת: דניאל

שלום רב, יש לי מבנה כתפיים רחב וגם חוסר גמישות יחסי במפרק הכתף והשכמות.. האמת שאני לא מרבה לבצע מתיחות כי איני רואה שיפור טווח בכך, אך האם למרות שאיני רואה שיפור בטווח יש בכך תועלת למניעת חוסר איזון בין שרירים או תנועות של פיצוי במפרקים אחרים?

לקריאה נוספת והעמקה

ראשית, לרוב ניתן לשפר את טווח התנועה בכתף באמצעות תרגילי גמישות מתאימים. מתיחות סטנדרטיות אינן מתימרות לשפר טווחים. למתיחות שריריות יש תפקידים נוספים במהלך האימון, הן מכינות את השריר עצבית לטווח התנועה בזמן התרגיל, מונעות פציעות והפעלה של רפלקס מתיחה מוקדם מדי, הן מאפשרות זרימת דם טובה יותר לאיבר ומאפשרות לסיבי השריר להסתדר טוב יותר לביצוע התרגיל.

17/11/2015 | 15:25 | מאת: ניסן

חורש שלום האם באימונים עצימים שלחץ הדם עולה אז הגוף יוציא מים מהגוף בכדי להוריד את נפח הפלסמה

לקריאה נוספת והעמקה

נפח הפעימה, הדופק ולחץ הדם כל אלו עולים בשביל לייעל את זרימת הדם.. אז הגוף יעשה הפוך ופתאום יגרום להוצאת נוזלים ולהורדת לחץ דם?? יש להפריד מפעולת יתר של המערכת הסימפאתטית בעת סטרס מנטאלי, שאז יש תכיפות ברצון להתפנות, אך זה שונה מאימון עצים

18/11/2015 | 00:27 | מאת: ניסן

לחץ הדם הסיסטולי עולה באימונים עצימים, אולם במקביל בכלי הדם קיימים שרירים חלקים שמקבלים פקודה להתרחב ומכאן שעליית לחץ הדם מתמתנת. למעשה התגובה ההורמונלית דווקא עוצרת את איבוד הנוזל ממערכת השתן, בתלות בעצימות המאמץ דרך מערכת רנין אנג'יוטנסין אלדסטרון.

14/11/2015 | 12:10 | מאת: פייר רנואר

ראיתי לא מזמן הרצאה שדיברה על כך שכאשר אנחנו רואים איזה משהו המעורר בנו תחושת גועל או סלידה ( כמו מאכל מקולקל, או אפילו ציור ממש מכוער לחובבי האמנות) , אז נדלקים במוח איזורים מסויימים ובינהם גם המערכת המוטורית. כחלק מפרשנות זה שהאדם רוצה להסתלק משם, אז הוא כבר בהיכון.. רציתי לשאול אם ניתן להשתמש בתחושות כאלה ואחרות כמגבירות את האנרגיה ואת הפעילות של המערכת המוטורית? די ידוע נגיד שכעס מעורר יותר לפעולה, אך האם גם גועל, השתאות, אדישות , אהבה, פחד, געגוע, סקרנות, מבוכה ועוד.... ?? :-)

לקריאה נוספת והעמקה

כל רגש שמעורר את המערכת הסימפתטית (שפועלת בזמן שאדם דרוך או במצוקה) מעוררת גם אזורים מוטוריים שמכינים את הגוף לפעולה. לכן ספורטאים בתחום ענפי הכוח והרמת המשקולות נוהגים לדמיין מצבים שמעוררים רגש מסוג זה על מנת לגייס יותר יחידות מוטוריות ויותר כוח.

31/10/2015 | 15:29 | מאת: יצחק שמיר

יש קשר ישר בין גודל מסת השריר ליכולת להפעיל יותר כוח, אז איש עם אמות וזרועות עבות יוכל להפעיל יותר סיבי שריר בזמן נתון ולהפעיל יותר כוח, אך גם אדם רזה וגבוה בעצם יש לו "יותר מסת שריר" בתרגילים מסויימים?? נניח אדם רזה וגבוה המתחרה בהורדת ידיים, קל לו יותר לשבור ( כלומר לבצע כפיפה באמות- זו טכניקה מובילה בלגבור על היריב) כי יותר סיבי שריר עובדים מאשר אדם עם אמות קצרות (סיבי השריר הללו מתבטאים לא באמה נפוחה אלא מתחלקים לכל אורך האמה הארוכה, וגם אם היא רזה בעובי הם מצטברים לכל אורכה) .. יכול להיות שזו אחת מהסיבות העיקריות שקשה לי מאוד להוריד גבוהים ממני, גם אם הם רזים?? ואני נחשב חזק בתחום... דבר נוסף הוא עליות מתח ביד אחת, תמיד מה שהכי קשה זה תחילת התנועה , ואם מצליחים לעלות כמה ס"מ בודדים , אז התנועה יותר זורמת עד ממש למעלה. לאנשים גבוהים יש רחב גבי ארוך יותר המכיל יותר סיבי שריר, ולכן בתחילה יותר קל לו ( אחרי זה יותר קשה כי המומנט אצלו , כלומר המרחק מהכתף למרפק גדל יותר מאשר אדם נמוך, אך מה שקובע במתח ביד אחת זו תחילת התנועה) ... מה דעתך?

לקריאה נוספת והעמקה

יצחק, ראשית, מספר סיבי השריר לא תלוי בגובה. שנית, הפקה של כוח אכן תלוייה בחתך הרוחב של השריר, בהרכב הסיבים(מהירים או איטיים), בתגובה העצבית והיכולת לגייס יותר יחידות מוטריות של שריר בו זמנית וממבנה ביומכני של מומנטים, אורך הפרק ומיקום היחסי של חיבורי הגידים. כאשר אדם גבוה מתחרה נגדך בהורדות ידיים יש לו מנוף ומומנט גדולים יותר ומכאן היתרון שלו. לעומת זאת בתרגיל כמו עליות מתח ביד אחת, היתרון המנוף עובד דווקא לבעלי המנופים הקצרים- כלומר לנמוכים.

25/10/2015 | 20:13 | מאת: מויישהל'ה אופניק

1)תודה על התייחסותך חורש, אך רציתי לתהות בשאלה האם קיים מלאי מוגבל של תאים היכולים להתחדש, וכאשר "מבזבזים" אותו בבנייה של שרירים הגוף מזדקן מהר יותר? 2)רוצה להתעכב בקצרה על כך שלדבריך פעילות גופנית ואימוני כוח יוצרים פעילות רחבה של פקטורים מולקולריים וביוכימיים, שמווסתים את הגידול התאי ומונעים יצירת גידולים סרטניים. - מה לדעתך הם אותם תגובות ביוכמיות והורמונליות המווסתות את הנזק של הורמון הגדילה? האם אלו נוגדי חמצון המתגברים במאמץ פיזי? האם זה הסתגלות יותר טובה לדלקות ועוד?? כך שהורמון גדילה מופרש אך נזקיו הם בטלים בשישים

לקריאה נוספת והעמקה

1.למעשה צריך ראשית להפריד את קבוצות התאים לאלו שמשכפלים את עצמם ומתחדשים כל הזמן כמו תאי עור, תאי אפיטל ותאי דם לדומה, לבין תאים שרמת השכפול וההתחשדשות שלהם נמוכה מאוד בבגרות אם בכלל, כמו: תאי עצב ותאי שריר, שהתיחסת אליהם בשאלתך. לכן נושא האימון לא ממש רלוונטי לעניין "הבזבוז". נכון שיש תיאוריות שמדברות על התקצרות של קצה הDNA לאזורים שמכונים טלומריים שהולכים ומתקצרים עם כל שכפול של תא, אך זה לא רלוונטי כאמור לתאי שריר. 2. ראשית אתה צריך לצאת מההנחה שהורמון גדילה הוא רע ומזיק. להפך יש לו תפקידים רבים חשובים מעבר לתהליך הגדילה, במניעה של תהליכים ניווניים, מחלות מטבוליות והזדקנות הגוף בגיל מבוגר. כל עוד הורמון הגדילה יגיע במינון ובזמן הנכון לאתרי המטרה, אין שום סיבה לנזק ל DNA שלנו. אומנם בחיים המודרנים השילוב של עודף בצריכת חלבונים ושומנים מן החי עם חשיפה לחומרים מוטגניים יגבירו את הסיכון לגידולים, אך אל לנו להאשים את הורמון הגדילה לבדו. לעצם הפעילות הגופנית, ישנם עשרות אם לא מאות מחקרים שמראים שמאריכה את תוחלת החיים ואף מונעת גידולים סרטניים והסיבות מרובות: מניעה של גורמי סכון מטבוליים והשמנה שמגבירים סיכון לסרטן, שיפור וחיזוק של התגובה של מערכת החיסון שנלחמת בתאים סרטניים, הורדת פרטורי הדלקת ועוד....

10/11/2015 | 10:19 | מאת: חורש :)

23/10/2015 | 10:22 | מאת: מויישהל'ה אופניק

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3357623/ היי, צירפתי מחקר המדבר על כך שככל שרמת הורמון הגדילה הנקלטת בתאי המטרה גבוהה יותר, כך יש סיכון יותר גבוה לסרטן , סכרת, וההזדקנות באופן כללי מואצת יותר. אין עוררין על כך שפעילות גופנית , המורכבת מאימון כוח ואימון אירובי היא חשובה ובריאה, על אף היותה מעוררת הפרשת הורמוני גדילה. אם כן הייתכן שאנדרופינים, חומרים כימיים שונים במוח כגון סרוטונין, דופמין ועוד, רכיבים מפחיתי דלקת כתוצאה מהסתגלות גופנית, נוגדי חמצון שמתגברים אף הם כתגובה למאמץ ועוד המופרשים גם הם בעת פעילות גופנית מנטרלים את השפעת הורמון הגדילה, או לפחות מאזנים אותו כך שהאפקט הכללי של פעילות גופנית סדירה הוא בריא מאשר מזיק? או שעוד כמה שנים ימליצו להמנע מפעילות מאומצת של פיתוח שרירים.... P-:

לקריאה נוספת והעמקה

מר אופניק שלום, המחקר ששלחת, המדבר על מסלולים מולקולריים, הקשורים בפעילות של הורמון הגדילה והקשר שלו לתוחלת החיים, בהחלט מעניין. זה ידוע שפעילות יתר אנבולית, גם אצל ספורטאים שמשתמשים בסטרואידים, מגבירה את הסיכון לגידולים סרטניים ויכולה לקצר את תוחלת החיים. אורגניזמים במערכות ביולוגיות יוצרים איזון עדין בין תהליכי בנייה לתהליכי הרס של תאים וכל עוד המאזן שמור ומבוקר לא מתעוררת כל בעייה. פעילות גופנית, במיוחד פעילות שמשלבת תרגילי כוח, אכן מעודדת פעילות אנבולית והפרשת הורמוני גדילה, עם השפעה בעיקר על תאי השריר והרקמות הרכות. למרות זאת, אין שום מחקר לעניות דעתי באוכלוסייה הרחבה שמלמד שאימון שרירי מקצר את תוחלת החיים, נהפוך הוא, אלה אם כן מדובר בספורטאי הישג שהמאמצים אליהם הם מגיעים הם הרבה מעבר למתאמן הממוצע. ואכן השינויים ההורמונליים בפעילות גופנית, הם במינון מתאים ומשולבים פעילות של מכלול רחב של פקטורים מולקולריים וביוכימיים, שמווסתים את הגידול התאי ומונעים יצירת גידולים סרטניים. אולם, מעניין שאפשר, בהקשר המדובר להסביר את תוחלת החיים הארוכה יותר של נשים מגברים, שלהם פעילות אנבולית שרירית משמעותית יותר....

18/10/2015 | 20:13 | מאת: גיל

שלום חורש התחלתי בזמן האחרון לשלב אימוני משקל גוף כגון עליות מתח מקבילים וכדומה. האם זמני המנוחה בין הסטים משמעותי למטרה?אני עושה 10 סטים מתח כפול 10 חזרות,דקה זמן מנוחה.המטרה היא גיוון אין משהו ספציפי.השאלה כמה זמן מנוחה מומלץ לקחת והאם כמות הסטים משנה משהו?

לקריאה נוספת והעמקה

ככל שזמני המנוחה מתקצרים ומספר הסטים/ חזרות גדול יותר, המנגנונים השריריים, המופעלים בזמן המאמץ מתמודדים עם הצורך בשינוע מהיר יותר של אנרגיה אנאירובית - לקטית לשריר. כלומר למדים להסתגל לרמות חומציות גבוהה יותר בשרירי, עומס רב יותר של חומצת חלב ופינוייה- כלומר אימון סבולת שרירית.

15/10/2015 | 16:21 | מאת: גילה

שלום, אני בת 64. לאחר שהתגלתה אי ספיקת לב קלה, אני נמצאת במסגרת של שיקום לב ובו אני צריכה להעלות דופק יום יום במשך שעה. עד כה הלכתי על הליכון ורכבתי על אופני כושר. לאחרונה התחילו לי כאבי ברכיים ואורתופד אבחן זאת כשחיקת סחוס ואסר עלי לבצע הליכות. האם תוכל לייעץ לי איך אוכל לשפר את הכושר הגופני וגם למנוע כאבים בברכיים?

לקריאה נוספת והעמקה

גילה שלום, ראשית חשוב שתמשיכי בשיקום לב ולא תחדלי להתאמן, גם במחיר של כאבים. הלב עומד בראש סדר העדיפויות, לפני האורתופדיה. שנית לרוב יהיה ניתן להמשיך בפעילות של הליכה לאחר שתבצעי תרגול פיזיותרפי מתאים, תחזקי ותאזני את השרירים מסבי לברכיים. לבסוף יש אין ספור של תרגילים שאפשר לעשות עם התאמה למצב הברכיים שלך. זה כמובן דורש בדיקה פיזיולוגית יסודית והתאמה אישית של פיזיולוג, פיזיותרפיסט או כל איש שיקום, עם רקע בתחום הפעילות המותאמת.

12/10/2015 | 10:37 | מאת: נדב

היי חורש מה המצב? מספר שאלות בפי. 1)מנייסיונך האישי ,מה לדעתך יכולה להיות השפעת אימוני כוח מירבי (הספק) על מתאמנים ותייקים מבחינת היפרטרופיה לעומת אימוני היפרטרופיה קלאסים 8-10 חזרות וכו 2) האם לדעתך יכול להיוצר מצב ששרירים מסיימים אצל מתאמנים ותייקים יצברו יותר מסה באימוני הספק מירבי או לסירוגין סיבולת לעומת היפרטרופיה "קלאסית". רב תודות

לקריאה נוספת והעמקה

נדב, אימוני כוח מרבי (הספק הוא מושג אחר) יכולים להיות פיתרון טוב כאשר מדובר בשבירת השיגרה של מתאמנים ותיקים, בדיעבד, גם לצורך מטרות גידול במסה שרירת. למרו שהם מתמקדים בפעילות עצבית שרירית ומעלים בעיקר גיוס יחידות מוטוריות, הם יאפשרו למתאמן לאחר קורס פעילות מתאים לעלות את ה- BASELINE, למחזור הבא שלאימוני ההפרטרופיה ולעבוד עם משקלים יותר גבוהים את אותו מספר חזרות ובכך לעלות עוד יותר מסה שרירית בשלב ב'.

09/10/2015 | 00:01 | מאת: ניסן

חורש שלום 1. בדרך כלל הגוף משתמש כל רגע ב 3 מקורות אנרגיה פחממות שומנים וחלבונים בזמן שנה המקור היותר דומיננטי זה שומן ובספרינט פחממה רציתי לדעת האם במקרה שאני אוכל לפני אימון או פחממה או חלבון או שומן זה ישפיע לנו על סוג הדלק בזמן האימון וכן בזמן שינה 2. כמה באמת שווה קג שריר מבחינה קלורית 13 קלוריות ליום או 50-70 בתודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שינויים בצריכה קלורית והרכב המזון יכולים להשפיע על השימוש במקורות האנרגייה שאנו משתמשים בהם במיוחד בטווח הקצר במנוחה ובהתיחס לשימוש בסוכר כמקור אנרגייה. צרעכת יתר של פחמימות במיוחד פשוטות תעלה את השימוש בסוכר כמקור אנרגייה במנוחה. הדבר נכון גם לתחילת הפעילות בשניות הראשונות, בגלל עלייה ברמת הגלוקוז בדם אבל בהמשך הפעילות, התלות בגלוקוז הדם תפחת והגוף יסמך יותר על המאגרים הפנימיים של גליקוגן ובהמשך שומן שתלויים פחות בהרכבי המזון. באשר לשאלתך השנייה לגבי "כמה שווה ק"ג של שריר?" אני מתאר לעצמי שאתה מתכוון לכמה קלוריות בצריכה הבסיסית במנוחה (BMR) תוסיף לאדם עליה בק"ג אחד של מסה שרירית: יש לא מעט מחלוקות לגבי הסוגייה הנ"ל, בעיקר בגלל הקושי במדידה של עלייה במסה שרירית. הערך המחושב במחקרים אחדים עמד באמת סביב ה-13 קק"ל לק"ג ונוסחת מקארדל מדברת על תיסוף של 21 קק"ל ללכל ק"ג מסה יבשה Katch-McArdle Formula (Resting Daily Energy Expenditure): P = 370 + \left( {21.6 \cdot LBM} \right). אולם בפועל השילוב של פעילו אנאירובית, מאפשר להגיע לעליה משמעותית הבה יותר, כאשר מוסיפים גם את האפקט האנבולי השרירי, מגיעים לערך גבוה הרבה יותר ואף מעל ל- 50 קק"ל לק"ג, במדידות במעבדתי בהדסה.

לקריאה נוספת והעמקה

משקולות צמיד על שורש כף היד, יחסכו את העומסים מגידי האמה והאצבעות, ולכן עדיפים על משקולות אחיזה. בקשר למשקלים, תכלי לעלות משקל אם העומסים קלים לך ואין כאבים חריגים בכתפיים.

16/09/2015 | 20:50 | מאת: דניאל

אהלן.. אני לוקח מידי פעם קריאטין חצי כפית כפית ביום וכל פעם שאני מתחיל אני מרגיש גודש באשכים, כאב ותחושת אי נעימות באשכים, וגם נראה שהאיזור קצת תפוח.. כשאני בתקופה של הפסקה זה נעלם. מוזר לא? מה עושים? זה לא נראה לי בקע מותני ...

לקריאה נוספת והעמקה

קראטין הוא מלח ומכאן שסופח אלין נוזלים ויכול להביא לעלייה בנפח נוזל הדם וגם למצב של בצקת באזורי גוף שונים. באשכים ישנם ורידים שכאשר השסטומים שלהם מעט פגומים (וריקוצלה) אז תחלופת הדם באזור נפגעת, מצב שיביא לתחושת גודש, במיוחד אם משולב אימון כוח אינטנסיבי שיכול להביא ללחץ נוסף על כלי הדם ההיקפיים לגודש של הורידים הפנימיים. השילוב של אימון הכוח ושל עלייה בנפח הדם עשוי לגרום לתחושות שאתה מתאר. אני ממליץ ללמוד כיצד להפחית את הלחץ התוך בטני במהלך האימון, להשתמש בכמויות קטנות יותר של קראטים (רבע כפית) ובמקביל לגשת לרופא המטפל לשלול מצב של הרניה או וריקוצלה.

15/09/2015 | 15:47 | מאת: דודו

שלום, אני יודע ששחייה היא בעקרון פעילות אירובית אבל האם יש בה גם משהו אנאירובי? נניח אם משווים אותה להליכה אז הגוף מתפתח מבחינת מסת שריר יותר משחייה מאשר הליכה? והאם אפשר לפתח מסת שריר משחייה? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שחייה נחשבת לפעילות אירובית, כי מעורבות בה קבוצות שרירים רבות והיא מתבצעת לאורך זמן ממושך. היא תהפוך לאנ-אירובית, כאשר נשחה בספרינט, בעצימות גבוה ולמשך זמן קצר (כשם שספרינט של ריצה הוא אנאירובי). רמת ההתנגדות תעלה גם אם נשתמש לדוגמה בסנפירים, או במשוטים לידיים. שחייה היא לא הדרך האידאלית לעלות מסה שרירית וגם לא לעלות את צפיפות העצם. לשם כך רצוי לבצע אימוני התנגדות, למרות שעד רמה מסויימת היא תסייע בפיתוח מערכות שרירים שאינן פעילות ביומיום ולכן המסה השרירית של שחיין תהיה גבוה יותר מן הסתם מזו של אדם שאינו מפעיל את שריריו כלל.

10/09/2015 | 10:40 | מאת: אלי

היי חורש, אתמול בבוקר עשיתי אימון כוח מאומץ על רוב שרירי הגוף על הרגליים, זרועות וחזה ובאותו היום בערב הלכתי לטיפול מסאג' .... התעוררתי היום בבוקר עם כאבי שרירים ותחושה של מחלה. הייתכן שהדלקת שנוצרת באופן טבעי בעקבות אימון כוח התפשטה אצלי בכל הגוף בעת טיפול המסאג' ומכאן הכאבים?

לקריאה נוספת והעמקה

לאחר אימון מאומץ, התנגודת של מערכת החיסון יורדת, לכן חשוב להימנע מחשיפה לגירויים שיגרמו לסטרס נוסף בגוף, כמו שינויי טמפרטורה משמעותיים, חשיפה ושהיה במקומות עם מערכת אורור לא טובה, שכן הסיכון להתפשטות של זיהום בגו במצב זה גבוה יותר. עיסוי אינו מהווה בדרך כלל סטרסור נוסף, אך במקרים בהם יש דלקת מקומית במיוחד על רקע זיהומי, יכלה להביא לפיזור שלה בגוף ולעליית חום סיסטמית. במקרה שלך, נראה יותר סביר שמדובר באופציה הראשונה.

לקריאה נוספת והעמקה