נגישות
נגישות

פורום משפחה וזוגיות

להציל את הזוגיות, זה להציל את עצמכם. עליכם להעניק לעצמכם הזדמנות נוספת. זאת משום שיש כאב גדול יותר מזוגיות לקויה, והיא זוגיות לקויה מוכחשת. סביר להניח שאתם כואבים, כועסים, מבולבלים, מאוכזבים, אבל זכרו - הפתרון לבעיות, קיים אצלכם. אם הזוגיות שלכם אינה מוצלחת ואתם מגדירים אותה כ"על הפנים" קחו אחריות, התחייבו לתהליך אשר יש בו את האפשרות להחזיר אתכם למסלול חיים מכבד, מהנה, מרגש ואוהב. עצות ומיתוסים מהסובבים אתכם, לא יפתרו את הבעיה, אתם חייבים להיפתח להתנהגות והתנהלות אחרת, לחשיבה שונה ואימוץ דרכי חיים שיביאו אתכם לסגנון חיים שונה ולמערכת יחסים מתחשבת ואוהבת כפי שמגיע לכם. אהיה כאן עבורכם כדי לסייע. .
437 הודעות
398 תשובות מומחה

מנהל פורום משפחה וזוגיות

07/12/2012 | 22:19 | מאת: עומרי

שלום. אני נשוי 10 שנים + 1 .אנחנו בסביבות 50 . לפני חצי שנה לאחר שהרגשתי שהיחסים ביננו מדרדרים בגלל ויכוחים בנושא יחסי מין אמרה לי אשתי כי כי לא נהנת מקיום יחסי מין (לא אמרה שזה איתי דוקא) ועושה זאת בשבילי כי לי זה עושה טוב ורוצה שאני אהיה מאושר ושיהיה לי טוב .היא מבחינתה מוכנה לותר על סקס ומספיק לה פעם בשבוע פעם בשבועיים . מאז אותו ויכוח ודברים שנאמרו לי אינני מסוגל ליזום סקס עם אישתי , לא מסוגל להחמיא לה , לא מסוגל לחבק אותה ולהתקרב אליה , אם אני מתקרב אליה זה לסקס מהיר וזהו . אני מסתובב מתוסכל מה לעשות להתגרש או לחיות ככה כאשר אני יודע שאשתי נותנת לי סקס כדי שלא אבגוד בה . דרך אגב גררתי אותה ליעוץ זוגי מיני והרבה זה לא עזר המשפטים שהיא אמרה לי "דפק לי את הראש וכל הרגש שהיה לי אליה . עד אותו יום תמיד יזמתי , נתתי לה כבוד , חיבקתי אותה , נתתי לה אהבה , החמאתי לה , קניתי לה מתנות וכל מה שניתן וגם השקעתי ביחסי המין ביננו על מנת שיהיה לה טוב אבל מאז הכול מת אצלי כלפיה . מה המלצתך להתגרש , להשלים למצב או לפתח יחסים במקביל עם משהי אחרת ? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אני מבינה את הפגיעה הגדולה שאתה מסתובב איתה מאז שנאמרו הדברים. ברור שחשוב לך לשעת שאשתך נמשכת אליך, חושקת בך, ולא רק שוכבת איתך כי צריך. אני חושבת שמשהו באמון הבסיסי שלך באשתך נפגע, כמעט אפשר להרגיש בדבריך תחושות של בגידה. אני חושבת שאם הקשר הזה חשוב לך תצטרך לבדוק האם הפגיעה הזו ניתנת לשיקום, והאם אתה בכלל רוצה לשקם. זו שאלה גדולה וראויה למחשבה מעמיקה. זה וודאי לא מתאים לפורום הזה. מכיוון שניסיתם כבר טיפול זוגי, ממליצה לך החום לפנות לטיפול פסיכולוגי פרטני עבור עצמך, שם תוכל לחשוב לעומק ולהתלבט בסוגיות האלו ברצינות.

05/12/2012 | 09:35 | מאת: לי

שלום, אני בת 24נמצאת במערכת יחסים טובה כבר שלוש שנים. לאחרונה יצר איתי קשר ידיד טוב מהעבר (אף פעם לא נפגשנו) היינו מדברים רק בהודעות/טלפון ואנחנו מכירים המון שנים. הוא יודע שאני במערכת יחסים שטובה לי. הקשר בנינו טוב, מדברים על המון דברים, צוחקים, מייעצים. לאחרונה הוא הציע שנפגש. אני לא יודעת מה לעשות כי אני לא רוצה לעשות משהו שיפגע בבן זוג שלי אבל כן אחרי שמדברים עם בן אדם כלכך הרבה זמן רוצים לדעת מול מי מדברים. לפעמים אני מרגישה שאני צריכה בכלל לנתק איתו את הקשר. מה עלי לעשות?

שלום לך, אני בהחלט יכולה להבין את הסקרנות והפיתוי הגדול, אבל נשמע מדברייך שאת יודעת שאם תיפגשו המפגש יכול להוביל למשהו אינטימי, שלא מדובר כאן רק בידידות. אני חושבת שעלייך לחשוב מה את רוצה, והאם באמת טוב לך במקום שאת נמצאת, כלומר עם בן זוגך. מדברייך נשמע שכן, כך שנשמע שמדובר יותר בקושי שלך לעמוד בפיתוי ופחות בדבר שנובע מחובר סיפוק במערכת היחסים הקיימת. אם כך, עלייך לחשוב. אני מבינה את הרצון לחקור ולגלות, להתקרב מאוד לפנטזיה, עד למקום בו היא כמעט הופכת למציאות. המקום בו הפנטזיה באמת הופכת למציאות הוא מורכב, וכרוך במחירים וסיכונים מסויימים. בדקי עם עצמך אם את באמת מוכנה לקחת אותם. ההחלטה היא בסופו של דבר רק שלך.

01/12/2012 | 21:49 | מאת: אנונימית

היי,אני נמצאת במצב כזה שאני לא בטוחה אם כדאי לי להישאר עם חבר שלי.אנחנו ביחד כבר חודש והוא החבר הראשון שלי,אני בת 16. הפכנו ליהיות חברים ממש מהר הוא התאהב בי ותוך שבוע כבר היינו חברים.הסיבה שהסכמתי שניהיה חברים היא בגלל העובדה שמאוד רציתי חבר,לא רציתי לסיים את התיכון בלי שהיה לי חבר. כיף לי איתו,הוא חשוב לי ואני אפילו אוהבת אותו אבל אני לא אוהבת אותו כמו שהוא אוהב אותי,הוא רואה אותי בתור"השקעה לתווך הארוך" ואני לא יכולה לדמיין אותו ככה. אני לא רוצה לאשלות אותו כי הוא אדם טוב ואני לא אדם שירצה לפגוע בו. אני תמיד חושבת אם כדאי לי להמשיך עם מערכת היחסים הזאת ואני לא יודעת מה לעשות. אני תמיד חושבת על האחד אחריו-כלומר על החבר הבא שלי ואני לא חושבת שככה זה אמור ליהיות.. אני בדילמה קשה.הוא אוהב אותי מאוד עד למצב שאני נהיית חלק ענק בעולם שלו וזה מפחיד אותי כי אני לא מרגישה כמוהו. אני אוהבת אותו אך לא מאוהבת בו..ואני כן נמשכת אליו. בקיצור אני בהתלבטויות עם עצמי ואני חייבת עזרה. אני רוצה להבין אם כדאי לי להישאר איתו... בבקשה עזרה!

שלום לך, קודם כל, עלייך לדעת שאף אחד לא יוכל לומר לך האם כדאי או לא כדאי לך להישאר עם החבר שלך. רק את יכולה להרגיש את הדברים ולדעת מה נכון לך. חשוב שתלמדי לתת לתחושות שלך ולשיקול הדעת שלך להנחות אותך, הם חשובים. מקריאה של מה שכתבת, לא קשה להרגיש את הספק שבלבך ביחס לקשר הזה. נראה שהדבר שהכי מנחה אותך הוא הפחד לפגוע בחבר שלך ולאכזב אותו, ואולי גם לא למצוא כל כך בקלות את החבר הבא. אני חושבת שכדאי שאלו לא יהיו השיקולים המשמעותיים ביותר שלך. מגיע לך שיהיה לך חבר שתוכלי להרגיש שאת אוהבת. באמת. מציעה לך לבדוק עם עצמך האם יהיה קשה לך לאבד אותו, ומדוע את רוצה אותו לצדך. אם בכלל. מקווה שתקבלי את ההחלטה הנכונה ביותר עבורך.

29/11/2012 | 11:01 | מאת: איילת

שלום, שמי איילת .בת 28. אני מנהלת מערכת יחסים רצינית כבר 7 חודשים ואף לאחרונה חולקים דירה משותפת. יש ביננו קשר חזק ואהבה גדולה. כמובן שכמו כל זוג גם לנו יש ריבים אבל אנחנו מגיעים ל90% מהמקרים להבנה. בנושא אחד מאוד קשה לי כיון שבן הזוג לא מצליח להבין אותי ומסרב להתפשר. לא משנה כמה שיחות עשיתי, בכי, הכל .שום דבר... מקטנות יש לו נוהול שכל שבת שניה הוא מוזמן לסבא וסבתא שלו .(זה כמעט כל השבת מ 13:30 עד 19:00 בערב) השעות קבועות . לכאורה אין לי עם זה בעיה ולהיפך אני אשמח לקחת חלק בזב ולהכיר את משפחתו אך אין מצב שבעולם שהוא יוותר מידי פעם על זה. למשל ארגנתי ארוחה אצלי בבית לכל החברים ואמרתי לו מראש שחשוב לי שיקח חלק והוא לא היה. יש אירועים אצלי במשפחה כמו ימי הולדת וכו אז גם אם זה נופל על השבת הזו הוא לא יגיע. הוא הציע להתפשר ולהגיד שיגיע אלי ,לא יאכל כלום(כדי שיאכל אצל סבא וסבתא שלו..) וילך אחרי שעה שעה וחצי לסבים. אך ההתפשרות הזו אינה מקובלת עלי.. זה מרגיש לי שאני עדיפות ב ומה נעשה שנתחתן? הוא אומר "פעם בשנה" אין לי בעיה לוותר. זה אפילו מגיע למצב קיצון שהייתה שבת אחת שהיתי במצב רוח ממש רע (סבא שלי והכלב שלי מתו באותו החודש) ולא היה לי חשק לראות אנשים אבל גם לא רציתי להיות לבד, "הכרחתי" אותו להישאר איתי ולוותר על הארוחה ובתמורה נשאר , זוכר לי את זה לכל החיים.. וגם אמר לסבא וסבתא שלו שלא הגיע בגלל שלא נתתי לו. אני ממש אובדת עצות בנושא הזה.. אודה לעצתך, תודה

שלום איילת, נשמע לי שהסבא וסבתא מייצגים משהו חשוב. כאילו יש מבחן שמטרתו לבדוק עד כמה בן זוגך מוכן להתמסר לקשר איתך, אולי להתכונן לקראת הקמת משפחה איתך, ולהשאיר במרחק חלקים חשובים, אבל שקשורים לילדות שלו, להורים שלו, למשפחה שלו. הבדיקה הזו שאת עושה שוב ושוב האם יהיה מוכן לבחור בך, ולא במשפחתו, נועדה לתת לך ביטחון בקשר. ביטחון שעדיין לא נוצר כנראה. אני חושבת שיש בזה גם משהו טבעי. אתם שבעה חודשים יחד, לאחרונה עברתם לגור יחד, אבל הקשר עדיין בבניה. את דואגת, שהוא לא ייעדיף אותך, שלא תהיי משמעותית עבורו, ואפשר להבין. יכול להיות שבן זוגך נותן לך סיבות להרגיש כך, כי באמת הוא עדיין לא ממש בשל לקשר רציני ובוגר, אבל גם יכול להיות שלא, ואלו חלקים שלך, שקשורים ליכולת שלך להרגיש אהובה ומשמעותית, גם מבלי שהוא בוחר בך, על חשבון המשפחה. גם מבלי להיות תלויה בו. בכל מקרה, נראה לי שלא כדאי להכריח אותו להישאר איתך, זה רק ייצור בעיות בהמשך, כפי שכבר קרה. מציעה שתשבו ותדברו על הדברים, ואם כרגע הבנה והסכמה, חכי. תני לזמן לעשות את שלו.

20/11/2012 | 15:44 | מאת: איריס

שלום לך זוגיות ..... מורכבת שכל הזמן צריך לעבוד עליה, אין רגע מנוחה . נשואה פעם שניה, ילדים שלי שלו ושלנו , קשים רבים במהלך כל שנות נשואינו אנחנו כל כך שונים אבל מאוד דומים :). בלי מפרגן מנשק ואומר כמה הוא אוהב , כשאנחנו מדברים אני מקבלת גבר חלומות מלא אהבה (רק שלא יהיה קשור לכסף) ממש חבר, ברגע שאני מראה שאני אוהבת נמשכת ומבקשת סקס הכל נהרס , פתאום הוא עייף , כועס, מצוברח, עצבני ואני חסרת אונים כאילו נשואה לשני גברים שונים. כשמסתיים הריב ( משהו שכמעט כל שבוע קורה ) אז הוא מתנצל מסביר את עצמו ואני סולחת מוותרת ומפנקת ואז שוב חוזר על עצמו כאילו גלגל שלא מסתיים לעולם . נמאס לי להרגיש יו יו בתוך הזוגיות רוצה את המקום הבטוח השקט הרגוע שלי בתוך הבית שלי . שואלת כמה אפשר לסלוח כמה אפשר לוותר למה תמיד כשאני הכי אוהבת בעולם אני מקבלת סטירה שוב ושוב למה אני צריכה להבין לשתוק ולוותר , האם ככה צריך לחיות ? איך מוותרים על אהבה שהיא יותר כואבת מאשר נעימה? בת 50 כבר לא ילדה , וגם הוא לא אז למה אני מרגישה שאני חיה עם גבר/ילד שהוא הכי בוגר שאני מכירה ? הצילו אני צועקת ואף אחד לא שומע , איך יכול להיות בן אדם אחד יכול להיות שניים ? אני צריכה לשנות משהו ולא מצליחה ( פסיכולוגית, יועץ נישואין פסיכאטר ) ואני עוד מאמינה שמשהו ישתנה ואני אהיה מאושרת איתו , אני מזוכיסטית? טיפשה? מאוהבת?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, את באמת נשמעת מותשת בצד אחד, אבל גם נכונה להילחם על החלק הכל כך חשוב הזה בחייך, בצד שני. ובכל מקרה, זעקתך עוברת היטב. לא ממש הבנתי מהסוגריים למטה האם יש גורמים טיפוליים או שזו מחשבה שלך על כך שכדאי להיעזר באופן מקצועי. אני חושבת שאכן כדאי שיהיה מטפל זוגי בתמונה. את ובעלך נעים בין התקרבות והתרחקות, ונראה שאף פעם אינך מרגישה שאתם נעים במשותף-שאת רוצה אותו, נמשכת אליו, וגם הוא. זהו הבסיס לאינטימיות טובה. וכשזה לא קורה זה מתסכל מאוד, מעורר מצוקה ומייאש. בוודאי כשיש צרכים לקרבה, למגע. הם םשוט לא נענים, וזה מרגיש כמו דחיה, פוגע, מקומם, כך שלא פלא שאתם לא מפסיקים לריב. הבית שצריך להיות מקום לרגיעה ומנוחה הופך להיות שדה קרב. אין לי הצעה קונקרטית, מעבר לכך שתמשיכי להילחם ולדאוג להיעזר במקומות הנכונים.

19/11/2012 | 19:36 | מאת: אוריה

ערב טוב רציתי לדעת מה אנ י עושה אני נשואה מיזה 1 שנה לבעלי יש בעיה שהוא לא יודעה לתת מילה טובה פירגון יחס חם חיבוק נשיקה אין דבר כזה בן אדם קריר דבר זה מאוד מפריעה לי אך אפשר ליפתור את הבעיה הזאת

שלום לך, האם ניסית לדבר איתו? כיצד הגיב? נראה לי שזה הדבר הראשון שעלייך לעשות. כך תקבלי תשובה לשאלה האם הבעיה היא בעיקר הקושי של בעלך עם חום ומגע, או שאולי גם את לא יודעת להגדיר בבהירות את צרכייך וציפיותייך. ויתכן, שגם אחרי שתדברי איתו, הוא ימישיך להיות כפי שהוא. יכול להיות שתצטרכי להשלים במידה מסוימת עם זה שבעלך אינו אדם שמרעיף חום( אולי תמיד היה כזה?) וללמוד לספק את צרכייך אלו במקום אחרים דרך תחליפים שימלאו אותך, כמו חברות, תחביבים, משפחה. אם את אוהבת אותו והקשר חשוב לך יתכן שצריך לוותר על הפנטזיה לגבר שימלא את צרייך באופן שלם יותר. אפשר גם לנסות לפנות לטיפול זוגי, שם תלמדו להגדיר באופן ברור יותר מה אתם צריכים אחד מהשניה, ואז גם יקרה שינוי אמיתי.

19/11/2012 | 02:12 | מאת: יוסי

שלום ברצוני לשתף אותך בבעיה ששמתי אליה לב אחרי 5 חודשים שהתחתנו,אשתי היא לא אישה טיפשה זה ברור לי,ואפשר גם לומר שהיא חכמה,הדבר שמפריע לי בה יותר מכל זו הילדותיות שבה,שמתבטאת בפחד מציבור או אפילו להיחשף,לדוגמא טיילנו ליד הים ופגשתי בחבר טוב והיא נשארה מאחור ולא באה להכיר את חברי,או אפילו אם יושבים בבית של ההורים שלי היא בקושי מדברת וגם אם כן,יוצאים לה מהפה משפטים פתתיים ובנאלים שגורמים לי להרגיש בחוסר נוחות משווע,היא נפגעת מדברים קטנים היא מדברת כמו ילדה קטנה ,על אף ששוב יש לה שכל וחכמת חיים/ נשים,וזה דבר שנורא קשה לי לחיות איתו,אף פעם אני לא מרגיש שאני חי עם אישה,אלא אני מגדל ילדה, האם יש דרך לטפל,האם זה תסמינים אלו ניתנים לאבחון?? זה דבר שהורג אותי ומייסר אותי.....

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אתה מתאר קווי אופי מסוימים של אשתך שלאט לאט מתגלים במלוא עוצמתם, או שכפי שקורה לעיתים קרובות בנישואים, הדברים שקודם לא ראית כשליליים כעת מתגלים כמטרידים ומעוררי קושי. יתכן מאוד שאשתך אכן אישה ביישנית, חששנית מעט ומתקשה בחשיפה. יכול להיות שאלו דברים שהם נגזרת של האופי שלה, וקשה לי להאמין שנולדו רק עכשיו. השאלה היא איך אתה מתמודד עם הדברים, ומדוע זה מפריע לך דווקא עכשיו. נראה לי שיהיה קשה לשנות את הדברים אצל אשתך, בטח ובטח אם היא בעצמה לא רוצה לעשות שינוי. אתה תהיה זה שתצטרך לבדוק כיצד תוכל לקבל את אשתך כפי שהיא, או לחילופין לבדוק כיצד תכונות האופי האלו מקשות עליך בגלל דברים פנימיים שלך. מציעה שתוותר על הרעיון לאבחן אותה, כי הוא לא יועיל. נסה להתמקד באופן בו תוכל אתה להתמודד עם אשתך כפי שהיא ולהגדיר את הגבולות שלך במקום שמתאים לך ( למשל, להניח לה להתמודד עם קשיים שלה, במקום  לגדל אותה כילדה).

16/11/2012 | 19:15 | מאת: חייל האוויר

אהלן ,יש לי חברה מזה שנתיים ואנחנו רבים בלי הפסקה יש לה אופי קשה בצורה לא נורמאלית כל רוב הריבים נוצרים בגללה ואני כדי למנוע אותם מבקש סליחה בסוף למרות שלא עשיתי כלום,איך אפשר עם בכלל לשנות אותה ??

שלום, אני חושבת שכשאי שתשאל את עצמך מדוע אתה משמר את מערכת היחסים הזו, למרות כל הקושי. זה לא ממש ברור. אולי זה כי אתה מאוד אוהב אותה, אבל אז יש לך כנראה גם הרבה מה להרוויח מהקשר הזה, לא? הראיה שלך שהכל בגללה קצת מעוותת. אתה בטח מכיר את האמירה שבשביל ריב צריך שניים, וזה תמיד נכון. מציעה שתבדוק מה החלק שלך, ותנסה לקחת אחריות, כי נראה לי שזה חסר, וזה בטח מסביר חלק מהכעסים, שבצד שלה. בגלל הנטיה שלך שלא לקחת אחריות על הריבים בקשר, אתב מרגיש גם פראייר תמיד, וממילא הסליחה לא ממש שווה, אם היא באה רק כדי לייצר שקט, ולא מהלב. בקיצור, מציעה לך לבדוק עםצעצמך דבר או שניים, לפני שתשפוט רק אותה.

15/11/2012 | 15:07 | מאת: mziv

שלום בן הזוג שלי ואני יחד כבר כמעט חצי שנה, כבר מהתחלה ידענו שאנו רוצים להיות ביחד ועברנו כבר מהמורות קשות. אנחנו לא נשואים אבל נכנסתי להריון שהוא מאוד רצה, בחודש הראשון להריון שעוד עבדתי והרגשתי טוב היחסים היו טובים ואפילו מאוד. ברגע שהתחלתי להרגיש לא טוב, בחילות הקאות וסחרחורות לא הרגשתי הרבה אמפתיה מצידו למרות שהכין לי ועשה מה שביקשתי מפאת מצבי. אני מודעת שהוא לחוץ מהמצב ומהמצב הכלכלי אבל כל פעם שהוא נלחץ מהמצב הכלכלי או שהראש שלו עמוס בדאגות והוא נלחץ אני זו שמקבלת צעקות ואני זו שאשמה במצב ושאני לא בסדר שאני לא עושה כלום, כמה כבר אפשר להסביר לו שאני בהריון שהמצב של השליש הראשון הוא זמני שבשבועות הראשונים אחרי הלידה אני לא יודעת איך אני אהיה... הוא רצה את ההריון יותר ממני וגם שאני מרגישה גם ככה לא טוב הוא חושב רק על הצד שלו כמה אני יכולה לסבול את זה? אחרי שהוא נרגע הוא אומר כמה הוא אוהב אותי והוא לא יכול בלעדי וגם אני מאוד אוהבת אותו אבל לשמוע את זה כל שני וחמישי זה כבר כואב, זה לא טוב לי ולא לעובר, אני כבר לא יודעת מה לעשות כבר...

שלום, אני מבינה שאת בתקופה מאוד פגיעה ולחוצה. גם בגלל השינויים הפיזייםצוההורמונליים שאת עוברת, וגם מכיוון שהריון והיערכות לקראת לידת תינוק משנה את המאזן המשםחתי, הזוגי, ולא רק לחיוב. יש ציפיות שמתעוררות אצלך, מוצדקות, להבנה, לתמיכה, וכשאלו לא מתממשות, בתוך הפגיעות שהזכרתי, זה בלתי נסבל. יש גם חרדה ולחץ, שמה שקורה עכשיו הוא סימן לבאות, כך שאולי גם אחרי הלידה, לא תקבלי תמיכה, אלא ביקורת. גם ככה את הולכת לקראת דבר שאינך מכירה, אולי אפילו אמביוולנטית במידה מסוימת לגבי ההריון ( כי אמרת שהוא רצה בו יותר ממך), אז זה קשה ומפחיד. אפשר להבין. אני חושבת שאל לך להפסיק לנסות להסביר את עצמך ולדבר על מה שאת זקוקה לו. אם תעשי זאת באופן לא מאשים ותובעני, אני מאמינה שתוכלי לגייס את בן זוגך אחרת. מעבר לכך, כדאי מאוד שאת ובן זוגך תשבו ותתאמו ציפיות. נסו להבין למה אתם זקוקים כרגע ואחרי שיוולד התינוק, בדקו מה ראלי ונסו להיערך בהתאם. ככל שתדעו לשים מוקדם יותר את הדברים על השולחן, כך יהיה התהליך קל יותר.

13/11/2012 | 21:02 | מאת: אני

שלום.אני בת 31 בת בכורה להורי.אימי מאז ומתמיד התייחסה אלי כמובן מאליו ואפילו כשהייתי ילדה קטנה דרשה ממני התנהגות ואחריות של מבוגר. מעולם לא היו רוך או חמלה. בשנים האחרונות אינני מסוגלת יותר לשאת את הזלזול התמידי בו מתייחסת אלי. תוייגתי במשפחתי כאדם בעייתי ומוזר וכך מתייחסים אלי כל הזמן.גם אחיותי למדו ממנה לדבר אלי בזלזול וזאת למרות שלאורך השנים עזרתי לכולם המון במישורים שונים. למה חושבות שאני מוזרה? בגל דברים כמו שאני מקפידה לחלוץ נעלים בכניסה לבית או לשטוף ידיים לפני האוכל.בקיצור-סתם היטפלות.ניסיתי מספר רב של פעמים להסביר לאימי את תחושותיי אך היא ממשיכה לזלזל בי ופוגעת בי עד עמקי נשמתי. היא עוד מגדילה לעשות וכועסת עלי אם אני מעירה על משהו שביקשתי לכבד בביתי שלי או מעירה על כך שזה פוגע בי. אני אדם רציני,קרייריסטית עם קבלות להצלחה,נשואה ואמא, וכאמור הצלתי את אימי ממשברים לא אחת. לכן המכות כואבות שבעתיים. ויתרתי על הרבה אפשרויות למען משפחתי ואני אבודה לאור סטירות הלחי המצלצלות האלו. אציין כי היא כן עוזרת לי עם בני למסםר שעות בשבוע ולכן חושבת שהיא בסדר גמור. לעיתים אני חושבת שהיה לי יותר קל בלי העזרה וגם בלי הזלזול שבה איתה. מה לעשות אם לדבר איתה לא עבד? תודה

שלום לך, נשמע שהקבלה של אמך ושל שאר בני משפחתך מאוד חשובה לך. איכשהו, זה מוחמץ כל הזמן, ואת מרגישה לא מוערכת, מוקטנת, לפעמים נמחקת ומושפלת. הכאב והכעס גדולים עוד יותר, מכיוון שאת מרגישה גם כפיות טובה מצדם, נצלנות אולי. תחושת העוול היא גדולה, ואני מניחה שבלי שתעשי שינוי של ממש, התחושות שלך לא ישתנו. לדבר לפעמים לא עוזר, צריך להכיר בכך. ואז הדבר המתבקש הוא ליצור מרחק, בעיקר רגשי, כדי שלא תהיה להם כזו השפעה אלייך. מידת ההשפעה כמעט ולא תלויה במה שהם עושים, אלא בכמה את מוכנה לקבל את ההשפעה. מובן שזה לא פשוט. אני חושבת שהתקווה שלך שמתישהו תצליח לקבל הכרה והערכה, משאירה אותך צמודה, לא מוותרת על הקרבה, על אף שלרוב, היא מכאיבה לך. יהיה עלייך ללמוד ליצור מרחק. אולי פיזי קודם ( למשל, לוותר על העזרה בבייביסיטר), ואחר כך גם רגשי, עד שתרגישי פחות תלויה. אני לא מתכוונת לניתוק כמובן, אלא רק ליצירת מרחק מסוים, שמתוכו תוכלי להתחיל לגלות באמת, ולא רק על סמך הקבלות שציינת, שאת באמת שווה וראויה, גם בלי ההכרה וההערכה של בני משפחתך.

07/11/2012 | 14:58 | מאת: ליאור

שלום שמי ליאור אני נשואה כשנה וחצי לאדם מקסים שאני אוהבת אך יש לי בעיה אנחנו לא מקיימים יחסים אינטימיים זה זמן רב הבעיה היא אצלי אני מודעת אליה אני לא נמשכת לבעלי חושבת על האקס שלי אני מנסה ומשתדלת אך זה לא זה אין לי משיכה לא מרגישה בזה צורך ..אשמח לתשובה יעוץ .

שלום לך, התיאור שלך את הבעיה לא ממש ברור. מצד אחד את אומרת שאת נשואה לאדם מקסים שאת אוהבת, אך מצד שני חושבת על האקס שלך. אם היית מלאה ומסופקת מהקשר הנוכחי יש להניח שלא היית עסוקה כל כך באקס שלך. בנוסף, את מתארת שאינך נמשכת לבן זוגך, אבל גם כתבת שאינך מרגישה צורך ביחסי מין כלל. אולי נושא המשיכה המינית לא קשור רק להיעדר המשיכה לבעלך אלא לחשק מיני מועט. אני חושבת שעלייך לשקול את האפשרות שהסיפור של האקס הוא משהו שמאחוריו מסתתרים קשיים או בעיות אחרים. אני חושבת שבהחלט יש מקום ליעוץ, אבל הייתי מציעה לך לבדוק את העניין קודם באופן אישי, לגלות האם יש קשיים אישיים שמונעים ממך להנות מיחסי מין טובין ומסםקים עם האדם שאת נשואה לו. משם אפשר לשקול אם יש גם צורך בהתערבות זוגית.

28/10/2012 | 16:54 | מאת: מישהי

חבר שלי ואני בני 24 נמצאים במערכת יחסים כבר שנתים וחצי. אני לא באה מבית קל וגם הוא לא. שנינו נושאים איתנו כל אחד את השק שלו. ביחד יש לנו קשר מדהים ומכילים אחד את השני למרות הכל. כבר עברנו לפני חצי שנה תקופה של משברון כשהוא עבר הרבה דברים עם עצמו וקצת התרחק.. בזמן האחרון זה שוב קורה.. דיברנו והוא סיפר לי שלאחרונה התגלתה אצל אמא שלו מחלה כלשהי. אחרי זה הכל היה ברור לי. אני מאוד רוצה להיות שם בשבילו ולא להציק ולדעת לשחרר ולא לחנוק.. מצד שני אני מפחדת לפגוע בעקרונות שלי. איך אני מוצאת את האיזון? ואיך אני יכולה להיותשם בשבילו במידה שהוא צריך? הדבר האחרון שאני רוצה זה להציק לו

שלום לך, קודם כל, יפה שמצאת לך קשר שאת מרגישה בו טוב, מוכלת ומסוגלת להכיל בחזרה, על אף הרקע שרמזת עליו. זה לא מובן מאליו. את מתארת בקצרה קשר שמאופיין בהתרחקות והתקרבות של בן זוגך, ואולי גם התרחקות והתקרבות שלך. זה וודאי מבלבל ומטריד שמופיעה התרחקות שאין לה הסבר, מעורר חרדה אפילו. נשמע שבכל זאת, אולי יש קושי כלשהו לייצר אינטימיות יציבה. אני לא בטוחה למה התכוונת כשכתבת  מבלי לפגוע בעקרונות שלי. אלו עקרונות יכולים לנגוד את הרצון שלך להיות בשביל בן זוגך? אולי זהו המקום שבו את מפרשת קרבה והתקרבות כדבר מאיים, זר וחדש לך, ואז שומרת מרחק בטוח. אלו סוגיות שזקוקות לברור מעמיק יותר ממה שניתן לאפשר כאן בפורום. תשקלי לפנות לטיפול אם חשוב לל להעמיק בדברים.

13/10/2012 | 15:09 | מאת: לילך

לילך וינטראוב MSW, אוניברסיטת חיפה טיפול פסיכולוגי טיפול במצבי מצוקה עקב חרדה, דיכאון, משברי חיים, קשיים בזוגיות מומחית בטיפול בהתמכרויות, פגיעות מיניות, אלימות זוגית ובין-דורית טלפון 0502239040

09/10/2012 | 22:40 | מאת: רינה

שלום דוקטור לפני כחודש היכרתי בחור נחמד ומחפש קשר רציני אנו לוקחים את הדברים לאט .. אך קרה משהו שהפריע בדרך לפני כשלושה ימים ישבתי עם החבר שלו שהוא במקרה אחד שהיה איתי בקטע מיני לפני מספר שנים..ישבנו דיברנו בספונטניות..אך מהר מאוד הגענו למצב של מיטה.. אחרי המעשה הרגשתי חרטה משתי סיבות אחד..מכייון שלא עמדתי על שלי וסירבתי..והבטחתי לו שזה נישאר בעבר לפני שנים ואין מצב שזה יחזור הקטע מיני. שתיים..שלא קיימנו יחסי מין מוגנים(ללא קונדום)ולא היתה גמירה בתוך)..ועכשיו אני טיפה בסטיגמה שמא נידבקתי..ואנני לא יודעת מה לעשות כרגע ..אם לעשות בדיקות מתי ואיך? ומה לעשות עם הבחור ההוא שרוצה איתי קשר רציני?האם לומר לו את האמת שמא יכעס?או פשוט לשתוק ולהמשיך כרגיל איתו קשר ולא לגלות לו על הקטע החד פעמי עם הבחור ההוא(חבר שלו) מחכה למשוב בתודה..

שלום הרבה דברים מטרידים אותך, מאז שקרה לך מה שקרה עם החבר של מי שאת יוצאת אותו. ראשית, גשי להיבדק אם יש לך חשש. זה החשוב מכל. כרוך בסך הכל בבדיקה פשוטה שהפניה עבורה תקבלי אצל רופא המשפחה או ללא הפניה בועד למלחמה באיידס. בשביל השקט הנפשי הזה. ולגבי המשולש שנוצר כאן, באמת חבל שלא יכולת להימנע מדבר שרצית להימנע ממנו. נשמע שקשה לך לשים גבולות כמו שצריך, אולי במיוחד שזה קשור לנושאים מיניים. זה חשוב, ויתכן שזה נושא שחשוב לבדוק אותו בטיפול, כי אולי יש לו השלכות נוספות על חיייך. ולגבי שאלת האם לספר. תצטרכי להחליט לבד מה מתאים לך, זו שאלה מוסרית בעיקר, אבל גם פרקטית, כי השקר יכול להתגלות בשלבים מאוחרים יותר, כאשר יהיה לך הרבה יותר מה להפסיד, מקווה שתקבלי את ההחלטה הנכונה ביותר. עבורך.

09/10/2012 | 09:46 | מאת: קרין

שלום. אני ובעלי נשואים 12 שנה עם 3 ילדים . שבשנה האחרונה אנחנו מאוד לא מסתדרים, שקרים בנינו ,זלזלול וכו. דיברנו בסלון על ענין גירושים ובמהלך השיחה בננו בן 10 שחדרו צמוד לסלון התעורר וביקש לשתות מאוד נראה לי שהוא שמע את הויכוחים והדיבורים על לצאת מהבית. אני לא יודעת מה לעשות לגבי זה ממש רע לי שלא סגרנו שום דבר ומאוד יכול להיות שהוא כבר שמע, ובטח לא בצורה הזו הוא היה צריך לגלות. מה אני עושה לגביו??? בבקשה תעזרו לי אני לא יכולה לתפקד מאז שהוא יודע ולא אמרנו כלום בנתיים(אפילו המשפחות לא יודעות)

שלום, ראשית, אני חושבת שאין סיבה להיכנס לפאניקה. לא בטוח בכלל שבנך שמע את תוכן השיחה. יצכן שבנך התעורר משינה ולא היה מאופס מספיק וצלול כדי להבין את התכנים. אבל גם אם כן, לא קרה אסון. ילדים, במיוחד הרגישים מביניהם, שומעים כל מיני שיחות של הוריהם שלא מיועדות לאוזניהם. חלק מהדברים אכן מעוררים אצלם חרדה, אבל עם הרבה דברים הם מצליחים להתמודד. אי אפשר לשמור על סביבה סטרילית, אז לא כדאי לנסות. אני מציעה שתנסי לדובב את בנך ולהבין מה שמע, ומה הוא חושב שמתרחש בבית, ביניכם ההורים. אם לא תפיקי שום מידע משמעותי, מציעה שתניחי לזה. ואם כן, והוא יעלה השערות, נסי להרגיע את החרדה, ולומר משהו אמיתי אך מתאים על המצב ביניכם. והכל מקרה, ברגע שתחליטו על כוונותיכם, שבו עם הילדים והסבירו להם בדרך מתאימה מה עתיד לקרות, כיצד חייהם יושפעו מכך, והניחו להם לשאול ולדבר על כך כאוות נפשם. אם אינכם יודעים כיצד, קבלו יעוץ מקצועי נקודתי בעניין. אפשר גם לפנות לפסיכולג ביס כדי לעשות זאת.

שלום. אישתי לצערי דבוקה כרונית לתשבצים וזה פוגע בזוגיות שלנו ולמה אני מתכוון : היא לוקחת איתה תשבצים לחופשות שלנו בארץ ובחו"ל , אני מרגיש שאני חיי לבדי מנותק ממנה כי היא במקום להיות איתי היא עם התשבצים . רואים סרט יחד בבית היא יושבת לידי רואה וממלא תשבצים , איך אני צריך להרגיש אז ? נכנסים למיטה אז עד שהיא לא מסיימת את התשבצים שלה, עוד אחד ועוד אחד וזה קורה לפעמים עד לחצות לפני שאני ממש נרדם רק אז היא מניחה את התשבצים להתפנות לקיים יחסי מין כאשר השעה חצות ואני מותש, אני מרגיש חוסר אונים ופגוע . ששוחחתי איתה על כך שתוריד במינון ותפסיק עם זה כי זה נהפך לכרוני חולני בעיני . היא הורידה במעט לאחר שבעבר שוחחתי איתה שיחה קשה ורצינית אבל זה חוזר וחזר בגדול . אין לי כל כוונה לשוחח על כך איתה פעם נוספת אני חושב לעשות איזה צעד דרסטי ומדי פעם לצאת בערבים ולחזור מאוחר בערב על מנת לעורר אותה על מנת שהיא תתחנן וזה יבוא ממנה להפסיק או לא להכניס את התשבצים לחדר השינה או לזוגיות שלנו . האם יש לך רעיונות מה לעשות על מנת לשנות את המצב ? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, נשמע כאילו אתה חש ממש נבגד על יד אשתך, אלא שהמאהב כאן מופיע בצורת תשבץ! במקום להנות ולהעדיף את נוכחותך, בוחרת אשתך שוב ושוב בתשבצים שלה, ואתה נותר בתחושה של פגיעה, כעס, מחיקה, אולי השפלה. עכשיו, כשאתה מרגיש כל כך חסר אונים, נדמה לך שעליך להשיב לה באותו מטבע, וכך לעורר את תשומת לבה, ולהחזירה אליך. אני שומעת שלמרות הכעס, אתה בסך הכל מחפש את קרבתה, וגם את הערכתך העצמית כגבר, שאבדה בגלל הרומן המתמשך שאשתך מנהלת עם התשבצים. אני חושבת שבכל זאת, למרות שהצהרת שאין בכוונתך לנסות לדבר שוב עם אשתך, אני אציע לך בחום לעשות זאת. אלא שהפעם, נסה לדבר אליה אחרת. לא בכעס, לא בתובענות ( לדרוש שתוריד את המינון), אלא מהלב, מהכאב, ומתוך התחושות שדיברתי עליהן. נסה להסביר לה מה אתה חש כשהיא משקיעה כל כך הרבה אנרגיה בתשבצים שלה. שאתה מרגיש זנוח, לבד, ושאתה רוצה לדעת ושחשוב לך לדעת שהיא מתעניינת בך וחושקת בך. כשהיא עם התשבצים, אתה מרגיש את ההיפך הגמור וזה קשה לך. זה גורם לך להתרחק, לחפש דרכים להחזיר לה, וזה לא עושה טוב. לשניכם. נסה זאת, ותראה. יתכן שדיבור כזה כן יצליח לעורר אותה. זה בוודאי יהיה יותר יעיל מלחכות שהיא תתחנן אחרי שתצא בערבים. אני בעד דיבור ישיר ואמיתי, ולא בעד תחבולות של אגו.

11/09/2012 | 15:07 | מאת: מיטל

שמי מיטל, בת 28, הוריי כבני 60 עדיין נשואים, אנחנו 4 ילדים- אחי בן 36 (נשוי + 3), אחותי בת 32 (נשואה+ 1 בדרך), אני ואחי הצעיר בן 24. הייתי מגדירה אותנו כמשפחה קרובה, אנחנו מאוד מעורבים אחד בחיים של השני, אך לא הייתי אומרת שמאוד חמים אחד כלפי השנים. בצעירותי זכור לי כי מעולם לא הוחסרו מאיתנו דברים- חוגים, חופשות משפחתיות, בגדים, ציוד לבי"ס.. ההורים תמיד דאגו לנו וגם כיום. לאורך השנים אחי הגדול ואבי פיתחו חברות טובה ביניהם, אחי היוועץ עם אבי לעיתים קרובות, סמך על דעותיו והם היו מאוד קרובים. כאן המקום לציין שאחי הוא בנאדם מאוד מחושב כלכלית, מאוד גאה, החזיק עצמו לאורך השנים באופן כמעט עצמאי, בין אם מבחינת הקריירה בה הוא מחזיק ובין אם הנכסים אשר ברשותו כיום. לפני כשלוש שנים, לא זכורה לי הסיבה שהביא לצעד זה, אחי החליט שהוא מתנתק באופן מוחלט מהוריי, לא הסכים לענות לטלפונים, לא הגיב לסמסים, לא הסכים לפתוח את הדלת להוריי כשאלו באו לביתו ובכללי- לא הסכים לשמוע מהם בכלל. הוריי- לאורך השנים, כאבו את התנהגותו, אך לא הרפו וניסו ליצור קשר עימו לעיתים קרובות. הטענות העיקריות שלו- שהוא לא מסכים על התנהגות הוריי באירועים מסוימים, טוען כי הוריי נמנעו מלסייע לו כלכלית- בעוד ששאר הילדים קיבלו- לטענתו- יותר ושבאופן כללי- פחות אהבו אותו. לפני כחודשיים, בזכות עזרתה האדירה של גיסתי, אחי הסכים להפגש עם הוריי לשיחה, מה שהוביל לעוד מספר מפגשים סבורים שלצערי לא הסתיימו בטוב- לרוב בכך שאחי קם, לקח את הגליים ועזב. הוריי כיום מודים שעשו טעויות מסוימות- ככל הורה ושלא תמיד ידעו להראות שהם שם בשבילו- רגשית וכלכלית, ואולי כי הוא תמיד הפגין חוזק, הם מוכנים ומנסים לתקן ולשפר את הקשר בינם ובין אחי- בעיקר כלכלית, מה שנראה הטריגר העיקרי. איך שלא יהיה, שום התנהגות את ההתנהגות המשפילה שאחי מראה כלפי הוריי. נראה שהוריי אינם מצליחים להסביר עצמם ושאחי עקשן כדי לשנות את דעותיו. אחי אוהב מאוד לדוש בעבר, לא מסוגל לשחרר דברים שהיו ולהתקדם קדימה ובאופן כללי, מסתובב בתחושת כעס, מרמור וצרות עין כלפי שאר האחים. כל זאת- ממישהו שנראה שיש לו הכל- בריאות, משפחה מקסימה, פרנסה.. הוא יוצר לעצמו מציאות מאוד עגומה- "לא נותנים לי מספיק", "לא אוהבים אותי מספיק".. גם כשאין זו האמת.. לאורך השנים הוא ניתק לא מעט חברויות עם חברי ילדות, כאשר שם בראש ובראשונה את משפחתו הגרעינית- אשתו ושלושת ילדיו, כאנשים החשובים היחידים בחייו- מה שמקובל, אבל לא מובן למה זה צריך להיעשות על חשבון כל האנשים האחרים סביבו. כל המצב גורם לחץ אדיר על הוריי ואחיי, על משפחתו שלו והתחושה היא שהוא מעביר את כולנו את שבעת מדורי הגהנום.. הייתי רוצה להיוועץ כיצד ניתן לגשת לעניין ובאיזה פורום, נראה שהדרך היחידה שתעבוד היא לקבל ייעוץ מקצועי, אפילו בדרך התערבות- משום שאחי אינו מוכן לשמוע ולא דבר על ייעוץ. תודה מראש ושנה טובה, מיטל

שלום לך, אני מבינה את כאבך על הורייך ועל הקרע שנוצר בינם לבין אחיך. נשמע שלכידות המשפחה והקרבה בתוך המשפחה מאוד חשובים לך. מעניין מאוד בעקבות מה אחיך החליט להתנתק כך, ומדוע חיכה כל כך הרבה שנים לבטא את הכעס והמרירות שלו, או שאולי היה כך גם קודם, גם אם ללא נתק. מבחינתו הוא חווה את הוריו כמי שפגעו בו מאוד, הפלו אותו, מנעו ממנו. אולי התרגום הישיר של זה הוא כלכלי, אבל אני מניחה שהכאב מתחיל מדברים אחרים שהוא מרגיש שנגזלו ממנו או שמעולם לא ניתנו לו. לפעמים הוטרגדיה של בכורים היא שחושבים בטעות שהם מסוגלים, חזקים, ונוטים עקב כך פחות להתגייס עבורם. יתכן שזהו מקור הכאב של אחיך ושל תחושת העוול שלו. השאלה היא אם לך יש ערוץ תקשורת אליו. האם את יכולה לנסות להבין ממנו מה קרה שהתעורר בו כל הזעם ולנסות שלא להתווכח עם צדקת טענותיו, אלא רק לשמוע ולהבין את החוויה שלו. אולי יהיה שווה לנסות לשלוח אותו לטיפול שם יברר ויעבד את תחושותיו מול ההורים. בכל מקרה, לא נראה שיש מקום לטיפול משפחתי כאן. כולכם כבר גדולים מידיי כדי לפנות לטיפול משפחתי, וממילא הוא לא ישתף פעולה. הציעי גם להורייך לנסות להקשיב לאחיך, בלי שיפוט ובלי ניסיון לפתור כרגע את כל בעיותיו או לפצות אותו על החסכים רבי השנים. אולי אם יתמידו בכך, ימצאו גשר ללבו ויצליחו להבין במידה מסוימת, וגם להכיר בכאב שלו.

שלום רב למומחים, אני אישה בשנות ה50+ אשר לאחר שנים רבות שחויתי אלימות פסיכולוגית/טירור פסיכולוגי כלפיי מצד בן זוגי/בעלי -- ומצב בריאותי הנפשי התדרדר מאוד בזמנו- החלטתי להרחיקו מעלי סופית!!!! מעבר לכך שמצבי הנפשי השתפר פלאים , ממש עבר מקצה אחד לרעהו, שמחת חיי ושלוות נפשי שבו אלי. אני עובדת בגן פרטי, מתפרנסת בכבוד ומצליחה מעל ומעבר!!! ילדיי כיום בגירים, מגיל 22 - 35. שאלתי: כיצד עלי לספר להם על החלטתי לקחת גורלי/חיי לידי? כלומר שאני בכוונה הרחקתי אביהם מחעלי, וכל הקשור? **2 נקודות חשובות: בן זוגי אינו מודע לתפקודו המתעלל /הטירוריסט, ולכן הכחיש/מכחיש כל קשר לאלימות נפשית. בנוסף, לילדיי קשה להשלים /להסכים עם כך שאביהם השליט טירור פסיכולוגי בבית, טירור שהיה סמוידר"כ מהילדים. הוא התרחש רוב הזמן בארבע עיניים. ביני לבינו. סבלתי מאוד מאוד!!! כולל לא הצלחתי לישון בלילות. **כרגע כאמור---זרקתי אותו מעלי, וכולי פורחת!!!!!!!!!!! לסיכום: מה וכיצד להציג החלטתי הנחושה לילידנו הבגירים אם כי עדיין מאוד ילדים בנפשם? מה לתאר באוזנם/ מה לא? עד כמה לתאר את ביטויי האלימות הסמויה מהם סבלתי? אודה לתשובתכם הברורה, המקצועית והמכבדת. בכבוד ותודה. רננה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רננה, האם את מתכוונת לגרושים של ממש, או יצירת נתק מבלי להתגרש? כך או כך, אם יש כאן צעד דרמטי מצדך, שהולך לשנות את חייכם הזוגיים ונגזרים ממנו שינויים מעשיים, אני חושבת שעלייך לשתף את ילדייך. מגיע להם לדעת מה הסטוטס של ההורים החדש, לא? לגבי כמה ובמה לשתף אותם במה שעברת, הם ילדים גדולים אז אני מניחה שאפשר לשתף אותם בדברים העיקריים, ולתת להם לשאול, לדבר ולזרום עם המקום אליו תתקדם השיחה. אם יהיה להם לקבל כך את אביהם, זה בסדר. הם מכירים אותו בכל מיני אופנים, ומעולם לא נדרשו לחיות איתו בזוגיות. זו החוויה שלך, ואין צורך לעמת אותה עם החוויה של הילדים. הוא אביהם וחשוב להם להמשיך לראות אותו כאב שהם אוהבים ומעריכים. נסי להבין זאת, ובמקביל להסביר להם את הבחירה שלך, מבלי להתעקש שיראו את הדברים כמוך. הם לא יוכלו לבחור בינו לבינך, וממילא אינם צריכים לשפוטאת הסיטואציה.)

29/08/2012 | 08:34 | מאת: שרון

אם היתה אלימות בזוגיות ע"י הבעל במשך 10 שנים, האם יש סיכוי לטיפול, ושתהיה אהבה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אני חושבת שמאוד קשה לשקם קשר כזה, אם בכלל אפשרי. בכל מקרה, מה שברור הוא שצריך להיות טיפול בגבר המכה שצריך להכיר בבעיה ולרצות לטפל בה במקום מתאים כמו המרכז למניעת אלימות במשפחה. במקביל רצוי שיהיה טיפול זוגי. משם מתחילים. אם יש שינוי אמיתי, והאלימות נפסקת, יש תקווה לשיקום של הקשר ובניית האמון מחדש.

24/08/2012 | 18:18 | מאת: דרור

שלום. שנים הלכנו לאכול אצל חמתי בימי שישי ובזמן האחרון אני מרגיש חוסר נעימות כי כתוצאה מכך שאני אוכל צהרים אצלה בימי שישי אני חייב לה ובכול דבר שלא מוצא חן בעיני אינני יכול להעיר לאשתי או לחמתי . ביקשתי מאשתי להוריד פרופיל ולהוריד את תדירות ההליכה בימי שישי לארוחות צהרים ולצערי היא מסרבת . כנ"ל אשתי לוקחת את אמא שלה כמעט לכל מקום שאנחנו הולכים ויוצאים כולל לים ואין לנו פרטיות כזוג . איך משכנעים אותה להוריד פרופיל בנושא או פשוט להוריד פרופיל ביוזמתי בלבד . שבת שלום תודה

שלום, מעניינת התחושה שלך שאתה חייב לחמותך בגלל ארוחות הצהרים שאתם מוזמנים אליהן. מדוע אתה מרגיש כך? הרי גם היא נהנית לארח אתכם וחשוב לה הקשר איתכם. אני חושבת שחבל להסתכל על הקשר עם חמותך במושגים כאלו של מי חייב למי. יחד עם זאת, בהחלט יש מקום לדבר עם אשתך על האפשרות שגם צרכיך יענו ויורד המינון של המפגשים אם הדבר מכביד ולוחץ עליך. מציעה שתסביר לאשתך מה אתה מרגיש סביב הקשר הקשר עם אמה, ועל הצורך שלך להיות יותר קרוב אליה, ולהנות מזמן פרטי ועצמאי איתה. אני חושבת שאם תיגש לנושא כך ולא בגישה מתנגדת לאמא ודרך ההתייחסות למה חייבים לה, יש סיכוי שתגייס אותה יותר להקשבה.

23/08/2012 | 00:34 | מאת: רננה

ענבל מה?

21/08/2012 | 11:39 | מאת: אלמונית

שלום ענבל, אני בת אמצעית להוריי (יש לי אח גדול, בן 34, ואחות קטנה ממני,בת 20). אני ואחי לא גרים בבית כך שאחותי היא היחידה שחיה כרגע בבית עם ההורים.אין לי כל כך איך לתאר את הוריי בכמה משפטים אבל ההתנהלות אצלנו בבית היא כזו שאחותי מנהלת את הוריי ואינה עושה דבר באופן עצמאי- ממש כאילו היא ההורה והם הילדים והיא רודה בהם כל הזמן (הבית שלנו הוא כמו דוגמא למקרה קיצוני ב"משפחה חורגת" ואני לא מפריזה). היא מעכירה את האווירה בבית וגורמת להמון סכסוכים ביני לבין הוריי. למרות שהוריי גם סובלים מההתנהגות שלה (כי היא משליטה טרור בבית ושולטת בכל הנעשה בו)הם לא מודים בכך, הם מתארים מצב של בית מושלם ללא בעיות, והם מאוד כועסים עליי שאיני מדברת איתה. הם תמיד יוצרים מצב שהיא ה"ילדה הטובה" בבית, למרות שבתוך תוכם הם יודעים שזו לא האמת, ואני תמיד יוצאת לא בסדר. ניסיתי לשוחח עמם המון על הנושא (שנים) אבל שום דבר לא עוזר. מצד אחד- אנשים סביבי אומרים לי שעדיף בשבילי שאתנתק מהם ומצד שני- אני כל הזמן חושבת - איך אני יכולה לתקן את המצב ולגרום להם לראות שהמציאות שבה הם חיים היא מעוותת ומשפיעה על כל הסובבים להם? איך להוכיח להם שאני הצודקת? אני רוצה לתקן את המעוות וליצור לנו משפחה נורמלית, משפחה שיהיה לי כיף לבקר ולהיות במחיצתה. יש עוד המון לספר אבל אני רוצה לדעת מה המלצתך הראשונית בנושא. דרך אגב, הם מתארים את המצב כבסדר גמור בבית ולכן חושבים שאני משוגעת כשאני אומרת להם שהם צריכים ללכת עם אחותי לטיפול פסיכולוגי (כלומר מתעלמים לגמרי מהבעיה). תודה!

שלום לך, את כותבת על מצב קשה בבית, על השלטת טרור של אחותך והסתה שלה נגדך. האם מה שמפריע לך הוא החבלה של אחותך בקשר שלך עם ההורים? אולי העובדה שהם נשלטים על ידה ללא ידיעתם? בנושא הראשון, אני יכולה להבין. יכול להיות שבינך לבין יש דינמיקה כזו שהיא הילדה  הטובה בעיניהם ואת  הבעייתית. אני בטוחה שזה לא פשוט עבורך ומעורר הרבה תחושת עוול וקנאה, גם כעס. אולי יש לך תחושה של חוסר הוגנות של ההורים, שמצליחים שוב ושוב  ליפול בפח של אחותך, ומוחקים אותך ואת צרכייך. בנושא השני, שכנחראה קשור לראשון, אולי יהיה עלייך להניח להורייך לקיים את הקשר שנראה להם עם אחותך. אם הם לא מודעים לנזק, יתכן שהוא לא נחווה על ידם. זה אומנם קשה לך לקבל את זה בגלל הדינמיקה הקשה בין שתיכן, אבל יתכן שכך באמת טוב להם, וגם אם לא , זו הבחירה שלהם. ההתמודדות כנראה צריכה להיות שלך, עם עצמך, כדי שלא לתת לדברים הללו להשפיע עלייך כפי שהם משפיעים. לעבוד על העצמאות שלך ולמצוא את הדרך לקיים קשר בכל אופן, למרות הקושי מולם ומול אחותך. אם קשה לך לעשות את זה, תשקלי לפנות לטיול בו תוכלי לברר לעומק מדוע את מרגישה כפי שאת מרגישה, ואיך אפשר בכל זאת להמשיך באופן שלא גוזל ממך כל כך הרה אנרגיה.

11/09/2012 | 01:51 | מאת: אלמונית

תודה רבה על התגובה. האם זה הגיוני שלא לדבר עם אחותי לעד? כי זו אחת הסיבות שאני והוריי רבים עליה לעתים מאוד תכופות. הם כל הזמן מדגישים את העובדה שהיא בשר מבשרי ושזו אחותי היחידה ואני חייבת לדבר איתה... אני מרגישה לבד במאבק מולה . בנוסף אחי שמתעלם מהמצב מתקשר אליי וכועס עליי שאני לא מתנהגת כמו שצריך ולא מכבדת את הוריי או מבקרת אותם מספיק. אני ממש כבר לא יודעת איך להתמודד עם כל זה..

20/08/2012 | 21:08 | מאת: נטלי

שלום, אני בת 25, גרה עם בן זוג. אחותי בת 29, נשואה וגרה עם בעלה בבית של סבתא שלי שנפטרה, ויש לי אח בן 23 שגר בבית עם ההורים. יש לנו מס' בעיות משפחתיות, רובן מתמקדות בהתנהגות של אבא שלי. חוץ מזה שלדעתנו הוא אלכוהוליסט, הוא מתנהג בצורה מכפירה כלפינו, הוא לא יודע לבקש עזרה, הוא עקשן, אין עם מי לדבר. אנחנו כבר קרובים לפיצוץ, אח שלי ואמא שלי שגרים איתו כבר על הקצה לעזוב את הבית. לפני כמה חודשים הוא יצא לטיול עם הכלבה משוחררת, לאחר שכל פעם אמרנו לו שישים לה רצועה, ויום אחד היא נדרסה. בסופו של דבר, נאלצנו להרדים אותה. המקרה הזה כמובן רק החמיר יותר את הרגשותינו כלפיו ואני אישית לא אסלח לו על זה בחיים. אנחנו מעוניינים ללכת לטיפול משפחתי, אנחנו רוצים לעבוד על היחס של אבא שלנו כלפינו הילדים, וגם כלפי אמא שלי. הבעיה היא, שאבא שלי כנראה לא יסכים ללכת. 1. איך אפשר לנסות לשכנע אותו...? האם יש דרך להכריח אותו? והאם יש טעם להתחיל בטיפול מבלי שהוא מצטרף...? 2. אנחנו גרים בת"א, אשמח לשמוע המלצות לגבי מטפל באזור (ואם לא ניתן לכתוב פה שם של מישהו, אז אם אפשר לכוון אותי מה עליי לחפש-מטפל שמתמחה גם בזוגיות...? וכו') תודה רבה, נטלי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, למרבה הצער לא ניתן להכריח אדם מבוגר ללכת לטיפול בניגוד לרצונו, לפחות לא במצב שתיארת. מכיוון שאביך הוא המוקד, אני לא רואה טעם ללכת לטיפול משפחתי בלעדיו. מה שכן, נשמע לי שאתם, הילדים והאם, כל אחד צריך תעשות תהליך עם עצמו כדי להיות שקט יותר עם כל מה שקורה מול אבא. כאן לכל אחד תהליך שונה, למרות שאתם גם וודאי חולקים רגשות דומים כלפיו. יש תחושה שיש איזו ברית של כולם נגד אבא. אולי יש לכך סיבות מוצקות, אבל חשוב שתראי שלא כולכם באותו המקום, ואתם כבר בוגרים וגדולים כדי לחשוב כל אחד עבור עצמו איך הקשר הזה משפיע והשפיע על חייו. מציעה לך לשאול את עצמך האם את רוצה לפתור עם עצמך את הנושא של היחסים הקשים עם אבא, לעבד את הכעס, אולי למצוא מקום לסלוח, ולהתחיל לחיות את חייך מבלי שהקשר הזה יעיב עליהם כל כך. אם זה חשוב לך פני לטיפול . אישי. תני לאחים שלך ולאמך להגיע לזה בעצמם, אם יחליטו שזה מתאים להם.

20/08/2012 | 00:19 | מאת: רננה

שלום רב בני העיר לי בביתי, בשבת בצהריים שהפיזום שלי מנגינה מסוימת, מפריע לו. הינו בן 35, רווק, אקדמאי, בעל 2 תארים , מגדל חתולים בביתו, מה היה עלי לעשות? האם אכן להפסיק פיזומי כליל? או..........להסבירו, שנעים לי לפזם, ומוכנה להנמיך מעט את הטון? ************ עוד העיר לי שיום קודם לכן, גם הוא התחשב בי במה? בכך שהקשיב לי שסיפרתי לו על גן הילדים בו עובדת, ולמרות......... שלא עניין אותו בכלל- הקשיב !!! עוד העיר לי: "אל תתפלאי אחרי זה, אם אני לא אבוא אליכם" !! אני הסכמתי רק להוריד הטון, והוא עבר עם צלחתו, לחדר בו אביו נח וצפה בטיוי. אודה לתשובתכם הברורה, המקצועית והמכבדת. תודה!!! מה היה עלי לעשות? אודה לתשובתך המקצועית הברורה והמכבדת. תודה!!! רננה

שלום רננה, נשמע לי שהדוגמא הזו אולי מבטאת שאלה רחבה יותר לגבי היחסים ביניכם. אולי הפיזום הזה מייצג משהו שקשור בסגנון שלך, משהו אישי שלבנך קשה איתו. אולי הוא מבקש שתפסיקי משהו כאות של מחווה ונכונות להקשיב לצרכיו. את מתקשה בכך, כאילו פרוש הדבר יהיה מחיקה של צרכייך ורצונתייך. אולי של משהו בסגנון האישי שלך. ( זה מתקשר גם למה שכתבת כאן קודם על סגנון הכתיבה שלך ועל רצונך לשמר אותו גם נוכח ביקורת). אני תוהה על מה את נאבקת. מדוע כל הערה קטנה נחווית כמתקפה על כל מי שאת, ומדוע את נלחמת כל כך. גם כאן ביקשת תשובה מכבדת כאילו מראש חששת שתהיי נתונה לביקורת או לזלזול. מציע לך לבדוק האם ההתעקשו. והמאבק הזה לא מעכיר מאוד קשרים שחשובים לך ובעיקר מקשה עלייך.

שלום רב לליאת ברעוז, לעמית, לנועה היקרים: הנה לכם סיבה היפותטית אפשרית מאחרי רצון בת דודתי לנתק עימי הקשר: אנא שימו לב לנכתב על ידי בהמשך: אני לכשעצמי, נוהגת להתעניין בשלום האחר+לספר/ לשתפו בחוויות מחיי. בת דודתי, נהגה / נוהגת לעיין/לקרוא את אשר כתבתי, ולהעיר על כל תג ותג אשר לפי דעתה יש מקום להתעכב ולתקן אותי. אני אוהבת לכתוב לפי איך שבא לי (כפי שאומרים בסלנג), אני אוהבת להוסיף כוכביות היכן שמתחשק לי,לקצר מילים, וכדומה. מניחה שהרעיון הובן. בת דודתי בשיטתיות ועקביות פשוט "מכסחת" אותי על צורת הכתיבה, מעירה לי כאילו שכרתי מעין עורכת לשונית/ מגיהה מקצועית !! ניסיתי להעיר שימת ליבה על אופן התייחסותה כלפיי, אך היא בשלה. ************************************************ הנה לפניכם אחד מאופני התייחסותה כלפיי: אכן תשובה מושקעת, כל הכבוד. המכתב ארוך אבל אם תסתכלי, עשיתי לו הגהה וקיצרתי אותו כדי שהאורך שלו יהיה לפי התוכן ולא רק לפי הרווחים בין השורות. אני לא מבינה את ההגיון או שזה סתם איך שבא לך: הכוכבים שאת שמה אמורים להפריד בין נושאים אז למה את שמה אותם סתם בתוך אותו נושא , למשל על יהודה וכל הסיפור. או בסיפור על יעקב, למה את מפרידה עם כוכבים כשאת בתוך אותו נושא ולמה את פותחת רווחים כל כך גדולים בין השורות? אני מבינה את הקטע עם הצבעים והגדלת האותיות: את מנסה לבטא עוצמה רגשית בכתב, אבל את הרווחים בין השורות אני לא מבינה, איך הם משרתים אותך. לי אישית זה מאד מפריע לקרא את הרצף ואפילו סידרתי את זה כדי שאוכל להתייחס. הקייטנה: קייטנה במכמורת לשבועיים עם לינה. הרבה ים, פעילות חברתית ועצמאות בתוך חברת הילדים, קצת כמו בקיבוץ שלנו של פעם. 2. מאן דהוא לפי ידעתי את העברית זה סתם מישהו ללא כל אפיון. כשאת מתכוונת שזה מישהו מקצועי אז את צריכה לדבר ברור ולהגיד מישהו מקצועי. ואם לא הבנתי אותך את אמורה להתנצל שלא דיברת ברור ולא להפיל את זה עלי- שאני הבנתי באופן שלילי וחבל. חבל שאת לא יודעת עברית. חבל שאת לא לוקחת על עצמך אחריות לטעות שלך. זו דוגמא קטנה שמספרת עליך המון ובגלל זה אני נטפלת. אני מנסה להראות לך איפה את מאשימה מישהו אחר ולא את עצמך. כל ההתכתבות הזאת איתך היא כדי להראות לך דברים. כמובן שהגזמתי, את יודעת עברית אבל פה נכשלת וגם אסטרטגיה, המילה היא אסטרטגיה ולא סטרטגיה. האסטרטגיה. 4. בקשר ליעקב: מכל מה שאת מספרת אני לא מבינה למה הטיפול אז לא ארך הרבה. אז מה אם הקיבוץ מביא פסיכולוגית, צריך ללכת אליה. ההורים, לא הילד הקטן שבקושי יכול לבטא את עצמו. כשאני הולכת לפסיכולוגית אז ברור שאריה זקוק לטיפול על הקללות שלו (לא אותי אבל את הילדים ואת כל העולם) וכמובן שגם אני זקוקה לטיפול כי אני חיה עם אדם כזה. למה את לא הלכת לטיפול? למה לא דאגו להסביר לך שאת צריכה טיפול? או שאת בחרת לא ללכת לטיפול כי את בסדר. זה מה שאני יודעת מהחיים עם אדם מקלל שיכול ללמד את בעלך יצירתיות בקללות, את הכי גרועות. ואגב, גם לאריה יש בעיות עור ברגליים. אז אני הולכת לטיפול כדי להתמודד אתו, למה את לא הלכת לטיפול? פה זאת האחריות שלך שלא נראה לי שלקחת. כנראה עשית מה שיכולת, מה שידעת אבל מהמקום שאת עומדת בו היום אפשר לראות דברים אחרת וגם לבקר את עצמך, להבין אבל לבקר. להבין שאי אפשר היה לעשות אחרת, מן הסתם, אבל להכיר בכך שעשייה אחרת היתה מביאה חיים אחרים. את בחרת בעזיבה, לא בהתמודדות עם האדם הזה. אז, כשהייתם משפחה צעירה ולא רצית או יכולת לעזוב, אז היית צריכה עזרה בהתמודדות איתו ואת זה לא קיבלת כי.... כאן האחריות שלך, בתשובה שאת תתני. אנשים עוזבים מקומות קשים, מקומות עם אלימות אבל לא תמיד פותרים את הבעיה עצמה שלהם עם עצמם. למשל בקשר חדש המצבים יכולים לחזור על עצמם באותו דפוס. אבל, כל דבר בזמנו, ובינתיים טוב שאת מתאוששת וחיה חיים מלאים. הקשר שאת יוצרת עם המשפחה מדהים ואפילו עם יודה'לה, כל הכבוד. הנה את מתחילה להיות עטופה במשפחה. אני לא מוסרת ד"ש. זה ברור. יש בהתכתבות איתך משהו שמאד מעניין אותי וביחוד כשאת מרגיזה אותי. אני מחכה לראות מה תגידי שירגיז אותי. אז אני מבינה שיש בי משהו לא פתור שאת מעוררת. משהו שאני מרגיזה את עצמי ואת רק מראה לי אותו... אבל זה מסובך מאד. תרגיל למתקדמים. ביי ולהתראות *************************************** דוגמא שנייה ברשותכם לאופן התייחסותה אלי: "אני מבינה שאת מרגישה בדברים שלי ביקורת אבל אני רואה בהם חקירה. אני אוהבת לחקור ולדעת מאיפה זה בא, ולמה, וכמה... ואיך מרגישים עם זה. אני גם אוהבת לספר לך מה אני מרגישה כלפי הדברים שאת עושה, זה מה שאני מרגישה ואת צריכה לדעת את זה, לא? איך תדעי מי אני, מה אני אוהבת ומה מציק לי אם אני לא אגיד לך? זה מתקשר לך כביקורת אבל אם זה וזה וזה מפריע לי, איך אני לא אגיד? אם את רוצה תשני ואם את לא רוצה תמשיכי כמו שאת אבל אל תבקשי ממני לא להגיד לך אם משהו מפריע לי, אחרת איזה מין קשר זה? של אחת ששותקת וסופגת דברים שהיא לא אוהבת? אם מפריע לי שאת מרווחת כל כך את השורות, למה שלא אגיד לך? זה מפריע לי לראות את כל המכתב ולהתייחס אליו. אני לא אומרת לך איך לכתוב, אני רק אומרת לך שזה מפריע לי, תעשי עם זה מה שאת רוצה. אם מפריע לי שאת טועה במילה בעברית ומאשימה אותי שלא הבנתי נכון, למה שאני לא אגיד לך את זה? את מאשימה אותי בשעה שאת טועה ואני אשתוק לך? זאת ביקורת? זה דיון וחקירת הדברים שאנחנו אומרות ואיך הם מתקבלים אצל האחר" _____________________________________ לסיכום: אני ציפיתי שבת דודתי תתייחס בכבוד לתוכן מכתבי אליה, וכן לאופן כתיבתי. **(בעייני, הביקורת השיטתית שבכל פעם חויתי מצידה, הייתה שלא לעניין, וניסיתי להעיר לה על כך. ******************* תגובתה ------------הייתה רצון לנתק התקשורת עימי. מה תאמרו כרגע? אשמח לתשובה ענ יינית ומכבדת. תודה !!!!!!!!!!!!!

לקריאה נוספת והעמקה

מכיוון שאיני מבינה לצערי מה את מבקשת לשאול. אני מבינה שיש איום כרגע שבת דודתך תנתק איתך את הקשר, ואני מבינה שאת לא מרוצה מאופן התייחסותה הביקורתי אלייך. את כל ההתכתבות לא הבנתי וחסר לי ההקשר של כל המריבה ביניכם. אם את מעוניינת בכל זאת בהתייחסותי, כתבי שוב. הפעם בלי הדוגמאות הללו והרבה יותר קצר וממוקד אם שאלה ספציפית. נסי לכתוב מזווית התייחסות אישית, הרי לא אוכל לשפוט באופן אובייקטיבי ולהחליט מי צודקת.

29/07/2012 | 17:20 | מאת: מירי

שלום, התחתנתי רווקה עם בעלי כשהיה גרוש + 1 , בנו גדל , התחתן והביא לבעלי 2 נכדים חמודים שהקשר איתם מצוין הם מתארחים אצלנו ואנחנו אצלם כך שהקשר מצויין . לנו 3 ילדים גדולים. לקראת ראש השנה הקרב בנו של בעלי הזמין אותנו לארוחת חג אבל בין המוזמנים גם גרושתו והורייה , אני השתדלתי עד היום מלהיות נוכחת כשגרושתו בסביבה כי אינני מרגישה בנוח במצב זה ובמיוחד כשהורייה בסביבה . תשובתי להזמנה הייתה לבעלי כי אין בכוונתי ללכת ובעלי קיבל זאת בחוסר הבנה בטענה שגם הוא בולע , מרגיש לא בנוח כאשר הוא מוזמן למשפחתי ואף פעם לא מטיל וואטו ועושה זאת למעני .בעלי טוען שעלי לעשות זאת למענו כפי שהוא עושה זאת למעני בכל ההזמנות שהוא לא מרגיש נוח . מה לדעתך עלי לעשות . תודה

שלום לך מתלבטת, אתחיל מהסוף ואומר שההחלטה אם ללכת או לא בסופו של דבר תצטרך להיות שלך. אל בכל זאת, כמה נקודות למחשבה לפני שתכריעי. אני חושבת שוודאי תסכימי שבזוגיות חייבים ללמוד לוותר ולהתפשר מבלי לשלם מחירים יקרים מידיי שקשורים לאני הפרטי האישי. הדוגמא שהבאת קשורה לתנועה הזו שבין הזוגי לאישי. האם עלייך להקריב את צרכייך האישיים ( הצורך להימנע ממצב רגשי לא נעים שקשור במפגש עם הגרושה) וללכת עם רצון בעלך מתוך הבנה שזה חשוב לו? אולי דווקא עלייך לעמוד על רצונך, ולשמור על עצמך ולהכיל את חוסר שביעות הרצון של בעלך? שאלה שהתשובה לך צריכה להינתן מתוך הבנה של הדינמיקה הרחבה ביניכם. האם את הדרך כלל נכנעת ומוותרת על מה שחשוב לך? האם זה עניין חשוב כל כך עבורך? אולי תוכלי את לעשות קצת עבודה עצמית כדי להצליח להתמודד עם המפגש המאיים כל כך? אולי דווקא בשבילך ולאוו דווקא בשבילו. זה יהיה הישג מסוים, ללכת ולגלות שהשמים לא נפלו, לא? כל אלו שאלות רלוונטיות. נסי לבחון אותן ואולי גם שאלות אחרות. מקווה שתגיעי להחלטה שתוכלי לחוש איתה שקטה.

26/07/2012 | 09:57 | מאת: אלן

משפחה 6 נפשות מאזור מרכז/שרון מחפשת סדנה או ספר בעברית בנושא. תודה להפניה.

20/07/2012 | 23:11 | מאת: דין

שלום,אני דין בן 19,יש לי בעיה עם האמא שמשתלטת לי על החיים ואני מתחרפן כבר, זה התחיל שנהייתה לי חברה חדשה לפני 3 חודשים הכל היה טוב ונעים,עד שהיא גילתה שאנחנו שוכבים ומשם היא עושה לי ולה את המוות כל הזמן היא רק מקללת אותי ואותה היא לא מוכנה שאני אביא אותה לבית היא שולחת לה אסאמסים תוקפניים מאוד מאשימה אותה בדברים סתם ולאחרונה זה משפיע אצלי בהמון התקפי עצבים ודיכאון ואני לא יודע מה אני עושה איתה,היא לא נותנת לי לצאת רק מקללת ואפילו לא נותנת לי חופש להביא אותה לבית מאז ואני פשוט בדיכאון ואותה זה לא מעניין,מה אני יכול לעשות לגבי זה ? אני נואש עד כדי בכי כבר...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך דין, כן, המצוקה שלך אכן עוברת ונשמע לי שיחסיך עם אמא שלך לא פשוטים כלל. היא מרשה לעצמה לקלל אותך, לפלוש לחייך באופן בוטה ותוקפני, ואתה נותר בתחושת חוסר אונים ולכאב רב. אני חושבת שבמצבים כאלו הטוב ביותר, במידה וזה אפשרי, זה ליצור מרחק. אתה בן 19. האם אתה בצבא? האם אתה יכול לישון אצלה לעיתים קרובות יותר? ואם לא, אז אולי בהמשך תוכל לשקול לאט ובהדרגה להשתחרר פיזית מאמא ולעבור לגור בדירה משלך. יכול להיות שהמצב סבוך יותר כי גם אתה מתקשה להרפות מהאחיזה שלך באמא ושלה בך, שאיכשהו אתה כל כך קשור אליה, וכל כך זקוק לה, שאתה מוכן לקבל בהכנעה את התנהגותה כלפיך. זכור שאתה כבר לא ילד, אלא גבר שמתחיל לבנות את חייו, גם הזוגיים, ויתכן שלאמך קשה לקבל את זה. צריך אחד כדי לשבור את הדפוס התלותי הזה בינך לבין אמא. דע שמגיע לך לבנות לך חיים עצמאיים וזוגיות משלך. אם תאמין בזה באמת יתכן שיהיה לך קל יותר לעמוד מול אמא. בהצלחה

18/07/2012 | 10:56 | מאת: רותם

היי שמי רותם בת 22 ויש לי חבר מיזה שנתיים בן 24. העניין הוא שמידיי פעם חבר שלי צופה בפורנו, וכשאני שואלת הוא לא מכחיש והוא אומר שהוא רואה לפעמים.חשוב לי להבהיר שיחסי המין שלנו מצויינים ואנחנו מאוד נהנים אחד עם השניה, וזה לא שהוא לא מסופק או משהו כזה אבל לפעמים בזמן מחזור ואם אנחנו לא מתראים כמה זמן אז הוא צופה בפורנו. השאלה שלי האם זה תקין שהוא צופה בזה? או שזה ממש לא בסדר? כמובן שאני הייתי מעדיפה שלא יצפה בזה, אבל אני לא יודעת, אולי אצל גברים זה דבר טבעי ? חשוב לי לשמוע מה דעתך בעניין. תודה רותם

שלום רותם, קשה לי לומר האם זה בסדר או תקין. אני מניחה שאנשים שונים יחשבו דברים שונים, עפי השקפתם ותפיסת עולמם. באופן עקרוני, אני חושבת שהחשוב הוא שאתם מקיימים מערכת יחסים זוגית מלאה וטובה, גם בתחום המיני. אולי את צריכה לחשוה אם זה מפריע לך באמת, לא רק מהמקום של  האם זה תקין או נורמלי, ואם כן לחשוב למה. האם זה פוגע בהערכתך העצמית כאישה, למשל, או האם את מרגישה נבגדת או לבד מתוך הידיעה שבן זוגך גם נהנה מפורנו. אולי אחרי שתביני איך והאם זה באמת מפריע לך, תוכלי להבהיר לעצמך האם זה חשוב לך שיפסיק או שאת יכולה לחות עם זה בשלום.

16/07/2012 | 17:41 | מאת: בת אל

היי ענבל, לפני 8 חודשים יצא לילפגוש בחור שנראה לי ממש חמוד באחד הקורסים באוניברסיטה.הסתכלתי עליו פעם אחת,ופתאום הוא קלט שאני מאוד לטעמו ויזואלית...,כך בכל פעם שהיינו נפגשים במסגרת אותו הקורס פעם בשבוע הוא היה מסתכל עלי בהתרגשות ובהתלהבות ונראה כי הבחור פשוט נדלק.יש לציין שהוא אף ניסה כמה פעמים ליצור איתי קשר של דיבור אך זה פשוט לא יצא מכל מיני סיבות..הקטע המוזר בכל הסיפור הזה הוא שגיליתי אחרי כל זה שיש לו חברה ושהוא עומד להציע לה נישואין.מה פשר ההתנהגות של גבר כזה?האם הוא אוהב את מי שאיתו באמת??הוא הרי עומד להתחתן..איך זה קרה שהוא כל כך נדלק על מישהי אחרת בעוד הוא עומד להתחיל את חייו עם האישה שאיתו?? אשמח מאוד לקבל תשובה..אני קצת בהלם.. יום טוב:)

שלום, אני חושבת שזה לא צריך להפתיע אותך כל כל שגם בחור שעומד להינשא מוצא עניין בבחורות מושכות, במקרה הזה את! אני בטוחה שלצד ההפתעה מהגילוי שהוא עומד להתחתן, בעיקר הרגשת מוחמאת ומסוקרנת, באופן טבעי. נסי לפרגן לעצמך את התחושות האלו, ועברי הלאה! יש הרבה דגים בים, לא?

21/07/2012 | 19:00 | מאת: בת אל

כן,זה אכן לא מפתיע..מה שעניין אותי בהתנהגות הזו,זה האם גבר שאוהב באמת יכול להסתכל כך על בחורה אחרת באותו אופן שתיארתי..?

10/07/2012 | 19:37 | מאת: מכאל

שלום. אני נשוי ומרגיש חנוק בגלל שאשתי לא מתיחסת למצוקות שלי כאשר אני מעלה אותם לפניה היא פשוט מתעלמת או מבטיחה להתיחס ולשנות דברים שמפרעים לי אצלה אבל בפועל לא עושה דבר . אילצתי אותה ללכת יחד ליעוץ ואף ללכת לבדה ושאני אצטרף יותר מאוחר אבל היעוץ הראשון לא עזר והשני הופסק באמצע . היום היא מסרבת ללכת ליעוץ ופשוט מצאה לה דרך לא להגיב , לא לענות ואם היא כן עונה לי בשיחה רגועה ונעימה זה לא מחזיק מים . רוב התשובות שלה שהיא לא מבינה ולא יודעת מה אני רוצה ממנה . אשמח לקבל המלצות מה לעשות כי ככה אינני יכול להמשיך . תודה

שלום לך, יש תחושה ממה שאתה כותב שמשהו כבד לך, כמו שהגדרת, " יש מצוקות. אני לא יודעת אם זה משהו תקופתי שעובר עליך, אולי סתם ענייני היומיום שלפעמים יוצרים עומסים, אבל כך או כך, אתה זקוק למשהו, מבקש משהו, ומן הסתם, נראה לך טבעי לפנות לבת זוגתך. ואולי זה אכן כך, אבל במקביל נראה לי חשוב שתדע גם להיעזר בעצמך ולברר מהן אותן מצוקות ואיך אפשר להקל עליהן. יכול להיות שאשתך לא מספיק יודעת איך להקשיב למה שקשה לך או איך לסייע לך, ולא בהכרח כי לא אכפת לה, או כי אינה אכפתית מספיק. מציעה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי שבו תוכל לדבר על מה שכואב לך, ואולי גם על התסכול בקשר עם אשתך, זה עשוי מאוד להקל את המצוקה, וגם להפחית מהתסכול והכעס כלפי אשתך.

11/07/2012 | 00:06 | מאת: מכאל

תודה. מה יעזור לי יעוץ לבד ? אצל מי לדעתך קיימת בעיה , מדוע היא לא עונה לי למשל במסכימה / לא מסכימה או לטפל בבעיות שמציקות לי כו שאני מטפל בבעיות שמציקות ומפריעות לה ובצורה כזו לסגור נושאים . מענין שכשלה יש בעיות או היא במצוקה בזוגיות שלנו היא יודעת לפנות אלי ולהעלות אותם ומצפה שאטפל בהן אבל הפוך זה לא עוזר כך שאינני מבין מה יעזור לי ללכת ליעוץ לבדי . תודה

07/07/2012 | 19:33 | מאת: ענת

שלום, אני וחבר שלי כבר שנה וחצי ביחד... הוא אוטוטו בן 27 ואני בת 26. הוא גדל במרכז הארץ... ואני בדרום. יש לו פוביה בכל פעם שאני מזכירה את המילה חתונה או ילדים.. הוא אומר שקודם עליו לסיים ללמוד ואז רק להתחתן.. אני רואה בזה תרוץ ולא יודעת מה לעשות. מצד אחד אני נורא אוהבת אותו ויודעת שהוא האחד בשבילי... אך מצב שני אני לא הולכת ונהיית צעירה... עליי ללדת עוד והזמן הולך ומתקתק. הסברתי לו את הטיעונים שלי אך הוא רק עונה שאי אפשר להקים משפחה ללא בסיס. אומנם אני מסכימה איתו אבל אני חושבת שכפי שהורינו הסתדרנו גם אנחנו נוכל. מה עליי לעשות??? האם זה גבר עם פוביית התחייבות או סתם ילד שעוד לא גדל?? תודה..

שלום לך, אני מבינה את העמדה שלך ואת הקושי כשאת ובן זוגך חלוקים בסוגיה ככ מהותית. אני באמת לא יודעת מהיכן בא בן זוגך כשהוא מתנגד ככ למסד את הקשר, והאם עלייך לחשוש שיש כאן בעיה שלא תיפתר עם הזמן ( כמו ילדותיות או פחד ממחויבות כפי שכתבת). בשביל זה צריך להכיר אותו קצת יותר. אני חושבת שאם זו אהבה אמיתית בשבילך ושחשוב לך לשמור אותה, תצטרכי לקחת את הסיכון. אולי תוכלי לחשוב על דרך כלשהי להפחית את חששותייך ואת הסיכון להיפגע. למשל, להחליט על פרק זמן שיסמן עבורך את הגבול שאחריו לא תהיי מוכנה עוד לחכות, גם במחיר הקשר. אולי תוכלי להציע לבן זוגך להגיע לטיפול זוגי ממוקד בו תחשבו יחד על הצרכים השונים שלכם ועל הדרך לגשר על הפערים. ואולי פשוט תוכלי להרפות ולמתן את הלחץ, לעבוד על עצמך מבפנים כדי להכיל את החשש בתנאי אי הודאות הללו, ואולי דווקא מתוך כך יבשיל משהו בכיוון שאת מייחלת לו.

07/07/2012 | 00:17 | מאת: קרן

יש לי את האמא הכי רעה בעולם היא גורמת לי להרגיש רע עם עצמי , אני בת 17 ואני תמיד עוזרת ומנקה והכל ואין הערכה כלפיי בכלום תמיד היא מתלוננת למשל אני יבשל לכל המשפחה היא תגיד כמה שהמטבח לא מספיק נקי בגלל שבישלתי עכשיו שהגיע החופש התחלתי לעבוד 12 שעות ולכן אין לי זמן לכלום כמעט, הריבים עם אמא שלי היו מאז ומתמיד והיא תמיד פגעה בי עשתה הפליות השפילה ואני סלחתי לה אפילו שהיא לא מצטערת רק בגלל שאבא שלי מבקש והוא חשוב לי והוא מוגבל בגוף, לפני כשבועיים השלמנו שוב אחרי תקופה שעשתה הפליות נוראיות עם אחי לדוגמא שאני בחדר היא מעיפה אותי בשביל אחי או תוכנה שאני הורדתי ושיתפתי בה את אחי היא הביאה לו אותה ואמרה שאני יוריד אחרת וזה פוגע בי , היא כל כל הזמן נוזפת בי שאני מלוכלכת ומסריחה מבחינה של ניקין ואיך שאחיות שלי לא כאלה היא פוגעת בי ללא סוף, היום היא עשתה לי תדבר הכי משפיל בעולם אני בדיוק שטפתי והיא צעקה עליי לנקות שם כאילו אני משרתת בצעקות ולא התייחסתי אז היא משכה אותי בחולצה ואמרה לי תעופי מפה כבר מהבית הזה היא דחפה אותי וצרחה עלי וכל השכונה שמעה ואני כל כך התביישתי בעצמי ,והחולצה נקרעה לי ברחתי לחדר ולא הפסקתי לבכות אבל לא היה לה אכפת היא המשיכה לנזוף בי ונכון שאני אומרת לה אמא רעה ושאני שונאת אותה אבל זה רק אחרי הדברים הרעים שהיא עושה לי אני לא מפסיקה לבכות אין לי משפחה אבא שלי חולה מאוד והוא מנסה להרגיע אותי אבל הוא לא מסוגל כיוון שאמא שלי הקובעת בבית אחיות שלי גם כן חסרות לב אליי כי אמא שלי מספרת להם כמו אני רעה ומה אני אומרת ולא מספרת לכולם מה היא עושה לי אני מרגישה שבא לי למות נהייתי מדוכאת ועד שאני מסכימה לצאת עם חברות אני חוזרת תוך שעה אני חושבת שהמצב הבריאותי שלי גם מתחיל להדרדר אני בזמן האחרון עם כאבי ראש איומים תעזרי לי ,אפילו חשבתי על התאבדות למראת שאני מפחדת כבר מגיל 12 אני חושבת על זה וניסיתי לא פעם אבל פחדתי ברגע האחרון, אני באמת מיואשת אני רוצה ללכת לפנימייה וכנראה שזה יקרה אבל כואב לי לעזוב את החברות שלי ואת האנשים החשובים לי ולהתחיל לקלוט שאין לי באמת משפחה ונישארתי לבד בעולם הזה עם בטחון עצמי נמוך מאוד !

שלום לך, בדברים שלך אפשר להרגיש הרבה כאב וכעס. אני מבינה שאת מרגישה בבית מאוד לא מובנת, מנוצלת ואולי אפילו עוברת איזו התעללות. אני בטוחה שיש לך על מה להתבסס, ולכן אני חושבת שאת צריכה לקבל עזרה ולשתף מישהו במה שעובר עליך. אין שום סיבה שתמשיכי ככה לחיות את חייך, ומעבר לכך, נשמע שהמצוקה שלך יכולה לגרום לך לעשות מעשה שלא תהיה ממנו דרך חזרה. אני מתכוונת למה שאמרת על הרצון לפגוע בעצמך. זה מדאיג וזה וודאי משקף עד כמה קשה ורע לך. לצערי, בפורום הזה לא יכול להיות מענה מספק, ולכן אני ממש מקווה שתוכלי לדאוג לעצמך לקבלת עזרה. מציעה שתתחילי בלפנות ליועצת ביס, ואוליי למרפאות המתבגרים באיזור מגורייך ( דרך העירייה אפשר לקבל אינפורמציה), שם המידע יהיה דיסקרטי ולא מחייב את הורייך להיות מעורבים. העיקר שתפני למישהו כי אין שום סיבה שתמשיכי לסבול כך.

09/07/2012 | 01:22 | מאת: סהר תמיכה

נשמע שאת מתמודדת יום-יום עם מציאות לא פשוטה בכלל, מלווה בתסכול וכעס. ולפעמים כשהמחשבות מציפות אז את חושבת שאולי היה יותר קל אם לא היית פה.. ואולי את מרגישה שאף אחד לא באמת מבין אותך, מה עובר עלייך. בהמשך להצעה של ענבל הפסיכולוגית, רציתי להזמין אותך לבוא אלינו, לסה"ר (סיוע והקשבה ברשת) לפרוק ולספר כל מה שעובר עלייך, לדבר איתנו. אמנם אנחנו לא פסיכולוגים אבל כל יום בין תשע לחצות מחכה מתנדב שלנו להקשיב ולשמוע אותך באמת, לנסות לתמוך ואולי לעזור לך להרגיש קצת יותר טוב.. מקווה שתבואי. שלך, מתנדבת סה"ר www.sahar.org.il/

03/07/2012 | 14:50 | מאת: משהי

היי, אני בת 26, במשך החיים נפגעתי מהרבה אנשים... גברים אפילו מבני המשפחה שלי הרבה ניצלו אותי נפשי ופיזי... בגלל זה אין לי אמון באנשים אני לא מאמינה בהם אני לא סומכת על אף אחד... וזה בעיה זה תוקע לי את החיים אני מפחדת להתחתן אני מפחדת להתחתן ולספר לו על עצמי והוא יזרוק אותי... אני מפחדת איך אני יכולה לצאת מזה? תודה רבה :)

שלום לך, יש המון פחד בחיים שלך, ונשמע שהפחד הזה עוצר אותך וכובל אותך. נשמע מהמעט שכתבת שהיו סיבות לכך שכיום את כל כך מפוחדת ועצורה, אבל תראי אם תוכלי לעשות משהו כדי בכל זאת להצליח לאט ובזהירות ליצור קשר עם אדם שתלמדי לבטוח בו. זה תהליך שלוקח זמן, ובדרך כלל עושים את זה בטיפול פסיכולוגי. ממליצה לך בחום לפנות.

28/06/2012 | 22:31 | מאת: דניאל

אני בת 20 ואחותי בת 24 אנחנו לא מדברות מזה כבר 5 שנים בערך אין לי מושג מה הסיבה היא הפסיקה לדבר איתי פתאום ואני גם היתי בתקופת הטיפש עשרה אז.. אז פחות הפריע לי זה שאני לא מדברת איתה עכשיו התבגרתי וכבר חלפו 5 שנים!! וזה מפריע לי שאנחנו לא מדברות, והעובדה שאנחנו גרות באותו בית מקשה על ענין. לצערי יש לי הרגשה שהיא לא תרצה לדבר איתי אף פעם כי לפעמים אני מנסה להחליף איתה מילה והיא עונה לי כאילו היא עושה טובה. מה עושים? יש פתרון?

שלום לאחות אפשר לחוש בכאב שלך על כך שאחותך הפכה לדמות כל כך מרוחקת וזרה לך. זה באמת חבל, וטוב שאת מתעוררת ווחשה היום צורך במציאת פיתרון. אני חושבת שעם כמה שזה קשה עלייך למצוא את ההזדמנות ליצור שיחה רצינית ובוגרת עם אחותך, ומבלי להאשים אותה רק לתאר משהו, במילים שלך ובדרך שלך, על החסר שאת מרגישה ועל הנכונות שלך להתקרב ולהרוויח מחדש את הקשר ביניכם. מכאן ואילך הרבה תלוי גם בה, אני לא יודעת איך היא תגיב אבל אני יכולה להניח שבסיכוי גבוה גם לה יש הרבה שאלות והבנות על הנתק ביניכןן. אולי תוופתעי לגלות שגם היא רוצה להתקרב כמוך אבל לא יודעת איך. בהצלחה!

27/06/2012 | 16:04 | מאת: אנונימית חדשה

שלום רב לפני שלושה וחצי שבועות עברתי הפלה יזומה מסיבות של אלימות במשפחה אני בהליכי גירושין אבל על אף שאני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון והאחראי עבור העובר שלי ומנעתי ממנו להגיע לעולם של אלימות כאב תסכול ופחד אינני מצליחה להתנתק מתחושת הריקנות הגעגוע האשמה .לפעמים אני מרגישה אשמה אם אני צוחקת או שמחה ובכל נרות שבת שאני מדליקה אני מתחננת למחילה מילדי כל חלומי היה להיות אמא הייתי קשורה להריון הזה מהרגע שהבנתי שיש בתוכי חיים{על אף שהוא לא היה מרצון בעלי כפה עליי} ואינני מסוגלת להתמודד עם הכאב העצום הזה שאני פשוט מדחיקה ומדחיקה עד שזה צף ומתפרץ ואז שוב מדחיקה אני עוברת משבר קשה בחיי ,הגילוי שנישאתי לאדם אלים הגילוי על עברו{ שיש לו עבר פלילי} הגירושין האובדן של ההריון אני פשוט לא יודעת מה לעשות ואיך להמשיך עם כל הכאב והאובדן הזה ... : (

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אנונימית, הסיפור שלך נשמע קשה מאוד. את עוברת עכשיו משבר סביב ההפלה היזומה והאובדן של ההריון, אבל נראה לי שכבר המון זמן את חיה במצב מתמשך של משבר בגלל החיים לצד גבר אלים, ואיכשהו, לא מצליחה לראות שמגיע לך לחיות אחרת. את בכל אופן מאותתת כאן, ואולי עכשיו אחרי מה שקרה, תסכימי לקבל עזרה מקצועית כדי לראות איך את יוצרת שינוי בחייך ומגיעה לדברים שחשובים לך בחיים, למשל, להיות אמא. מציעה לך לפנות לשרותי הרווחה, למרכז למניעת אלימות במשפחה, ושם יעזרו לך. מקווה בשבילך שתמצאי את הדרך להיעזר ולצאת מהמקום הקשה שאת נמצאת בו כיום.

24/06/2012 | 23:35 | מאת: ea

אהלן לפני כמה ימים חברה שלי נפרדה ממני ...היינו בקשר שנתיים ובתקופה האחרונה היא ממש סבלה כי התנהגתי ממש לא יפה והייתי מגעיל בתקופה האחרונה שנבעה מבעיות במשפחה אך לא העזתי לשתף אותה בזה ....היא סבלה בערך תקופה של 3 חודשים ואז החליטה ואמרה שנמאס לה והיא לא רוצה את זה יותר ...ניסיתי לדבר איתה ובאתי אלייה ופרקתי לה וביקשתי שתתחשב שאני אוהב ושאני ישתנה בכל כוחי ואני באמת מתכוון לזה ולמדתי מזה המון מהטעויות שעשיתי והבנתי המון ....אני ממש סובל מזה אני באמת אוהב אותה ואני יודע שפגעתי אך היא לא רוצה להביא לי עוד הזדמנות להראות לה שבאמת השתנתי היא אומרת לי שאני יתן לה זמן להרגע והיא תחשבו והיא אמרה שזה כבר לא אותו דבר כמו שהיה אבל אני יודע שהיא אוהבת אותי ואני אותה ואני רוצה ליהיות רק איתה ומוכן לעשות הכל כדי להחזיר אותה ..בקשר שהיה בינינו מאוד אהבנו אחד את השני ואני ממש רוצה שוב ליהיות איתה כי אני פשוט סובל ולא יכול להתקיים בלעדייה. מה לעשות איך לפעול תעזרו בבקשה !

שלום, אפשר להרגיש את הכאב וחוסר האונים שלך אחרי מה שקרה. אני מבינה שאתה מרגיש שעוד אפשר להחזיר את האהבה שלך ושזה תלוי בך, במידה מסוימת. אני לא מכירה את הסיפור השלם של הקשר ביניכם, ומקווה בשבילך שאכן את הנעשה יש להשיב. ויחד עם זאת, יכול להיות שבשלב מסוים, אם לא תקבל פידבק מתאים מבת זוגתך, יתכן שהדבר הנכון יהיה לעבוד על עצמך כך שתוכל להניח לדברים ולתת לזמן לעשות את שלו. יתכן שהזמן והמרחק יביאו עמם געגוע ואתו גם סיכוי לשיקום של הקשר, אבל.... יתכן גם שהזמן ייסייע לך לקבל ולהשלים עם דברים שאינם בשליטתך, אולי גם עם הפרידה הזו.

24/06/2012 | 10:58 | מאת: טל

מבקשת עצה: אני אלמנה מזה כ 11 שנים. בני בן ה 22 מתפרץ כלפיי בהתקפי זעם בלתי נשלטים, מקלל, מזלזל ומשפיל אותי. מטיח כלפיי האשמות ולועג לי על גילי (55)- את זקנה, נדפק לך המוח..."מאחל" לי דברים רעים וקשים. הוא שובר חפצים בבית וגורם לי לנזקים כספיים גדולים מאוד. בועט וחובט בדלתות ובכל הנקרה בדרכו. ניגש אליי בתנועות מאיימות ומגונות מאוד, אומר מילים גסות שלא קיימות כלל בלקסיקון המשפחתי שלנו (בני הגדול ממנו עדין ונפלא) הוא משתמש במילים וקללות שהדעת אינה סובלת. אני באופיי שקטה מאוד ואני מגיבה בשקט ומתחננת לפניו שיירגע וללא הועיל. הוא צועק לי שאצא מהבית..כך הסצינות הללו נמשכות כבר כשלוש ארבע שנים ואני כבר לא יכולה לשאת זאת. פשוט חששתי לצאת נגדו - כי זהו ביתו היחיד..ואני כאן עוד יכולה לדעת מה קורה איתו.וכו'. אני הרבה בבית כי אנו גרים בישוב מרוחק בדרום הארץ.כל פעם מחדש אני חשה את שינאתו ותיעובו כלפיי. המילים והכאב שהוא גורם לי לא שמעתי מעולם מאף אדם בחיי..ודווקא הוא בני היקר לי כל כך.אני ממנת אותו ברוב הוצאותיו. הוא משתמש ברכב שלי ככל שהוא צריך, מקבל כסף כשחסר לו, מחמאות ופינוקים ופרגון..גם בימים כתיקונם הוא חולק על דיעותיי, בז למה שאני אומרת ומתפרץ ומגיב בתוקפנות כשמשהו לא נראה לו...וזה המעט מתוך המון..מה לעשות???אנא עצתכם. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך כן, באמת נשמע שאת חיה תחת טרור של בנך, וזה וודאי קשה ובלתי נסבל. נשמע לי שאת מתקשה מאוד להציב לו גבולות, ואולי תמיד היה קושי בכך. זה קורה לפעמים מול ילדים כל כך תוקפניים שדווקא הם צריכים את הגבול, אבל לפעמים מפחיד מידיי לעשות זאת. היום את משלמת את המחיר, אבל לא בטוח שאת צריכה לעשות זאת. כדאי מאוד שתחזקי את עצמך ותמצאי דרך להגן על עצמך כי אין שום הצדקה שתמשיכי לחיות תחת טרור, אפילו אם בנך הוא זה שמייצר אותו. נסי להשיג תמיכה אולי של בנך השני, או של בני משפחה אחרים ובדקי האם אםשר ליצור לעצמך מערכת תמיכה שמטרתה תהיה התגייסות כוללת כדי לקבוע תנאים חדשים להתנהגות של בנך, ולעצור את ההסלמה בהתנהגותו, כל עוד הוא גר בבית. אם את מתקשה לעשות זאת באופן הזה, פני אולי לטיפול אישי בתוכו תוכלי לקבל הכוונה קונקרטית ווגם ליווי רגשי להתמודדות עם כל מה שקורה מול בנך.

19/06/2012 | 14:18 | מאת: מיואשת

שלום רב אני אמא לשלשה ילדים קטנים בני שנה וארבע ושש , כל הטיפול בילדים הם עלי בנוסף אין לי משפחה שתומכת ועוזרת ואני צריכה גם לטפל בהורים מבוגרים וחולים.בעלי לא תומך ולא מעניין אותו אם אני קורסת מתחת לנטלשל המשפחה וילדים הוא יש לואת חיים משלו וחי באזור הנוחות שלו.השאלה שלי איך אני עושה איזון בחיים בין טיפול בילדים וההורים?אני כל הזמן לחוצה ,חרדה מכל דבר קטן עיפה ומתוסכלת כל הזמן עולות לי מחשבות שמשהוא רע עומד לקרות,אין לי סבלנות לילדים ,אני מרגישה שאני לא משקיעה בהם מבחינה רגשית כמו שאמא צריכה.האם אני צריכה טיפול תרופתי?פסיכולוגי? אודה לכם על תשובתכם המהירה

שלום למיואשת כן, אני מאמינה שלכל הפחות את יכולה להיעזר בטיפול פסיכולוגי, אולי את מדוכאת מהמצב המתמשך שתיארת-מצב של כריסה מתמדת תחת הנטל בוודאי לא תורם בייצור איזון בחיים ולפעמים עושה נזק של ממש, בוודאי שלך , אבל גם לילדים שתלויים בך. אני חושבת שתעשי הרבה טוב לעצמך אם תזיני את עצמך, נשמע שאת מידיי שקועה,בניסיון לטפל באחרים ולא משקיעה בכלל בעצמך. טיפול יהיה דרך טובה להתחיל לעשות זאת.

19/06/2012 | 14:00 | מאת: רותם

היי שמי רותם בת 22 יש לי חבר כבר כמעט שנתיים. הוא נאמן לי ויש ביננו כנות. בחורות תמיד מתחילות איתו אפילו שהן יודעות שיש לו חברה, וזה מאוד מפריע לי. כמובן שאני לא רוצה לצאת קנאית או חסרת בטחון בכך שאעיר לו על כך, כי הרי זה לא אשמתו שמתחילות איתו, הוא לא משתף כל פעולה. אך איך עליי להתמודד עם זה? זה מאוד מציק לי כי למרות שאני סומכת עליו אי אפשר לדעת. תודה רותם

שלום את צודקת,זו באמת לא אשמתו, כנראה שיש לך בן זוג אטרקטיבי ואת צריכה להיות שמחה על כך. את רומזת על הקנאה וחוסר הביטחון שלך, על זה צריך לעבוד מבפנים ולא מבחוץ, ע חיזוק עצמי שלך כך שלא תרגישי שכל בחורה שמתחילה עם בן הזוג שלך מאיימת עלייך.

11/06/2012 | 09:24 | מאת: מיכל

אני נשואה + 3 ולאחרונה המצב בבית לא משהו. בן זוגי לאחרונה קצת בלחץ מהעבודה, ומבחינתי אנחנו כמשפחה צריכים יותר להיות ביחד... אני מאוד מפחדת שבעתיד הילדים שלי לא יהיו מלוכדים כי אני מספיק שומעת סיפורים על משפחות אחרות. העניין הוא, שהימים היחידים למשפחה שלנו זה בסופי שבוע ובשביל לגבש את כולם אנחנו צריכים את הרכב והרכב מספיק עושה בעיות ובעלי חושב על לקנות רכב חדש, מה שמוביל אותו לעוד לחץ חוץ מעניין העבודה. וזה נפל עלי לחשוב על העניין של גיבוש המשפחה ולא רק זה, בגלל שהוא לחוץ וזה מלחיץ אותי, זה גם משפיע על המערכת היחסים שלנו. אני לא יועת מה לעשות..

12/06/2012 | 10:38 | מאת: שושי

לצאת מהלחץ, לקנות רכב, לטייל ולגבש את המשפחה...

13/06/2012 | 10:07 | מאת: מיכל

הרעיון של גיבוש רעיון הוא באופן כללי וכבר אני חושבת על הרעיון הזה :S אבל צריכה רעיונות.. הילדים בני 3 עד 9, ועוד מעט מתקרב לו החופש... בעניין הרכב, חשבנו לקנות רכב חדש, אולי מיד ראשונה, אבל עם כל הסיפורים שיש היום על אנשים שקונים מפרטי רכבים מיד שניה, אני חושבת שיש מספיק צרות ולא צריך להוסיף. :/

10/06/2012 | 20:54 | מאת: רינת

שלום, חוויתי משבר בזוגיות עם בן זוגי ואינני יודעת מה לעשות. אני גרה בחו"ל לצורכי לימודים וחוזרת מדיי כמה חודשים לארץ. בן זוגי חי בארץ ואנחנו מנהלים מערכת יחסים מרחוק. גם אני וגם בן זוגי אנשים מאד קנאיים וחסרי ביטחון. בעבר חוויתי בגידה מבן זוג רציני אחר אך אין זה ניכר שאני נתונה בטראומה מכך. לפני יומיים מצאתי תחתוני תחרה אדומות (כמו בסרטים) במגרת בגדים של בן זוגי. הוא טוען שהוא לא בגד בי ושזה נשאר עוד מימי האקסית שהיתה לפניי. בהתחלה התקשתי להאמין אך בן זוגי הוא אדם נאמן ואני נוטה להאמין לו על אף שהדבר יושב כבד על לבי. מה גם שאנני מבינה למה הוא שמר את התחתונים (לטענתו הוא לא ידע שהם שם). מקרה נוסף שקרה ויותר מציק לי הוא שלבן זוגי שתי חברות הכי טובות (ידידות) שאיתן הוא עושה כמעט הכל ונפגש איתן בתדירות גבוהה. בתחילת בקשר שאלתי אותו אם היה לו משהו עם אחת מהן בעבר והוא טען שלא. אתמול, לאחר חצי שנה של קשר הוא התוודה כי אחת הבחורות נישקה אותו לפני 6 שנים כשהיתה שיכורה אך מאז לא היה כלום. נפגעתי מאד מהסיבה ששיקר לי וכעת אינני יודעת מה לעשות כי החברה הזו נמצאת איתו כל הזמן והיא חלק מחבורה מאד משמעותית בחיי בן זוגי. אינני רוצה להיות זאת שמרחיקה אותו מחבריו אך לא חושבת שאוכל להתמודד עם העובדה שהחברה הטובה הזו בעצם נמשכת לבן זוגי. לא יודעת מה לעשות. אנא עזרו לי

שלום רינת באמת נשמע שחווית פגיעה באמון והדבר משפיע על האופן בו את תופסת את יחסייך הנוכחיים. חשוב מאוד להפריד ולראות מה שייך לאותה פגיעה מהעבר ומה שייך למה שקורה כעת. זה מצריך עיבוד מסוים של מה שקרה, אולי בטיפול אישי שלך. אני מבינה את החששות שלך, שווודאי נעשים עוד הרבה יותר כבדים כשאת נמצאת במרחק פיזי רב כל כך ולא בשליטה. בעיניי חשוב שתוכלי להבין שאין לך ממילא שליטה מלאה על מה שקורה והניסיון לנטרל כל גורם שעלול לגרום לבגידה נועד לכישלון מראש. הרי גם אם הוא לא יהיה בקשר איתה, אם ירצה לבגוד בך יוכל די בקלות, בטח כשאת לא נמצאת בסביבה. בחרת לנהל מערכת יחסים בשלט רחוק, זה גם ככה קשה, לכן כדאי שתוכלי להרפות במקצת וללמוד לסמוך על בן זוגך. לא נשמע שיש דרך אחרת.

10/06/2012 | 14:42 | מאת: שירה

הבן שלי באמצע שנות ה 20,בחור יפה,חכם,חרוץ מאוד. עובד וגם לומד לתואר,חברותי ואהוב על כולם. הוא יוצא כשנה עם בחורה שהכיר באינטרנט. היא מתארחת אצלנו בסופי שבוע ולפעמים גם בחגים. בהתחלה חשבתי שהיא ביישנית,כי בקושי דיברה איתי ורוב הזמן הייתה צמודה רק אליו. עברה שנה והבחורה מתעלמת ממני כמעט,נכנסת לבית וחוץ מ"הייי" ו "ביי" לא מדברת איתי. לא שואלת "מה שלומך?" או כשאני עורכת שולחן "אולי את צריכה עזרה?" פשוט כלום. לא שאני צריכה שתעזור לי,אבל לפחות שתציע. היא ההפך הגמור מהבן שלי,מופנמת,עצבנית,מרירה ומאוד תלותית. בקרוב הם עוברים לגור יחד. עצוב לי שבת הזוג של בני כ'כ צוננת כלפיי,אני אישה חברותית ואוהבת לארח,מנסה לדבר איתה ולגרום לה להרגיש בנוח. אני מכינה מאכלים שאני יודעת שהיא אוהבת,שואלת לשלומה,מנסה "להזרים" אותה מה שנקרא,אבל כלום. היא מסתגרת בחדר שלו וכל הזמן קוראת לו להתבודד איתה,מדברת איתו בלחש ובסודות לידי ואני מרגישה שהיא לא מכבדת אותי. תמיד חשבתי וקייויתי שכאשר הבן שלי יתחתן,ארגיש שיש לי גם בת, אבל עם כל הצער,אני מרגישה שהיא מאוד זרה וצוננת כלפיי. היא לא ביישנית,כמו שחשבתי,היא דווקא מרגישה חופשי בבית שלי, לוקחת לעצמה דברים מהמקרר,נכנסת להתקלח כמה פעמים ביום ועושה לעצמה פן ואת הכביסה זורקת לסל המשותף. זה בסדר מבחינתי, אבל היחס כלפיי גורם לי להרגיש רע עם נוכחותה, ועכשיו כשהם עוברים לגור יחד,אני לא יודעת אם משהו ישתנה. אני חושבת שהריחוק רק יגדל וגם הבן שלי יתרחק בעקבותיה. לפניה היו לו כמה בנות זוג,כולן היו מקסימות,חברותיות,נחמדות,חביבות,מכבדות. אני כמובן לא אמרתי כלום לבן שלי ואני לא רוצה להביע דעה עליה בפניו,אבל העניין הזה בהחלט מציק לי.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אני מבינה את התחושה הלא נעימה. נשמע שהיו לך ציפיות (מובנות ולגיטימיות) אחרות מצד החברה של הבן ושבאמת התכוונת לקרב אותה אלייך. אני מבינה שככל שהזמן חולף את צוברת רגשות שליליים ונפגעת. תראי, יכול להיות שהעבודה שלך צריכה להיות בכיוון של להחליף את הפנטזיה על עוד בת בקשר קרוב עם החמה במשהו יותר מציאותי. נראה שבניגוד לחברות קודמות החברה הזו לא ממש בקטע הזה, וזה בסדר, למרות שאני יכולה להבין את הכאב שלך. דבר שני, נראה שהריחוק שלה מכניס אותך לתחושת איום ותחרות מולה על אהבת הבן. גם את זה כדאי להרגיע דרך ההבנה שאתן לא מתחרות על אותה המשבצת, ושבכלל עם כל הכאב שבדבר כדאי לך לראות שבנך מתבגר ועושה צעדים לכיוון עצמאות ממך ובניית החיים שלו בנפרד מהמשפחה וממך. בסך הכל זה דבר משמח והעובדה שהוא יכול לעשות את זה היום היא במידה רבה קשורה לעבודה טובה שעשית, ועכשיו כדאי לראות איך את מפנה את המקום ומתגברת על כל הכאבים הללו.

03/06/2012 | 23:33 | מאת: אמיר

שלום שמי אמיר בן 28 אני סטודנט להנדסת חשמל מאיפה להתחיל... השנה האחרונה הייתה מטורפת המקצוע שלי מאוד מלחיץ,ועברתי סוג של התמוטטות עצבים בשנה האחרונה,וממש באותה תקופה הכרתי את הבחורה הכי מדהימה שהכרתי כל החיים שלי היא התחילה איתי בחדר כושר,ומהתחלה היה לי קליק אני בן אדם שמאוד מתקשה למצוא מערכת יחסים שמתאימה לי,ונילי היא פשוט מושלמת בשבילי - חכמה ,יפה כיף איתה -היה לנו ממש טוב ביחד המשבר שלי עקב הלחץ בלימודים גרם לי לדיכאון לא קל,וזאת הייתה הסיבה לפרידה - היא אמרה לי שהדיכאון שלי הוריד אותה גם,היינו ביחד 5 חודשים,הפרידה הייתה במשך שבועיים שחזרנו אחד לשני - ולבסוף היא החליטה על פרידה ולא רק זה אלה על ניתוק מוחלט היא מחקה אותי מהפייסבוק,לא עונה לי לטלפונים,ולאחרונה שלחתי לה מכתבים עם פרחים וכלום.... אני מספר את הסיפור שלנו מאוד בקצרה - אבל ב-5 חודשים עד הפיצוץ לא היה לנו ריב אחד והקשר שלנו היה מדהים אני בטוח שאני לא ימצא מישהי מושלמת כמוהה ואני מוכן לעשות ה-כ-ל כדי להחזיר אותה... בבקשה תעזרו לי,מה עלי לעשות?

שלום אמיר אני מבינה את התסכול והכאב שלך, נשמע שמאוד קשה לך להשלים עם הפרידה. אני לא יודעת אם יש דרך להחזיר אותה, נשמע לי ממה שאתה מתאר שאולי כדאי לך להתחיל לעכל את העובדה שמשהו טוב נגמר ולתת לעצמך את האפשרות לכאוב ולהתאבל על זה. אני בטוחה שהקשר הזה היה טוב אבל הוא כנראה לא היה מושלם. גם כי אין דבר כזה וגם כי עובדה שהוא לא החזיק מעמד. מציעה לך לשנות כיוון ובמקום לנסות להחזיר ולתקן לנסות להשלים ולחזק את עצמך כך שתוכל למצוא קשר אחר טוב.

02/06/2012 | 20:00 | מאת: דנה

אחותי הקטנה נמצאת בקשר זוגי כחצי שנה עם בחור בן 30. הבחור אובססיבי לגביה, אם היא לא עונה לו לטל' במשך כמה דק' הוא מתחיל להתקשר בטירוף, ניתק אותה מכל החברים שלה. גרם לה לנשור מבית ספר ולעזור את הבית. אחותי הייתה אדם כל כך חברותי, תמיד הייתה מוקפת בעשרות חברים קרובים, וכרגע נשארה לבד. היא החליפה את מס' הטל' שלה ויש אותו רק לשתי חברות שלה. הוא לא נותן לה ללכת לחברות מחשש שיהיו שם בנים. היא לא מגיעה הבייתה. ידיד קרוב שלה השיג דרך חברה את המס' החדש שלה והתקשר. הוא ענה לו והחל לצרוח עליו שלא יתקשר יותר, ואז התקשר לחברה שנתנה לידיד את המס' וצעק גם עליה. המשפחה פוחדת להתערב מחשש שהיא תתרחק מאיתנו עוד יותר. אני ואחותי היינו כל כך קרובות בעבר. אני עדיין מתעקשת עליה, מתקשרת אליה כל יום ומנסה לשכנע אותה לבוא לבקר אבל המצב רק מחמיר. אנחנו לא רוצים לפנות למשטרה להגיש תלונה (היא הרי קטינה) בגלל שאנחנו פוחדים שזה ירחיק אותה יותר. כרגע היא גרה אצלו במרחק שעה נסיעה מאיתנו, לא לומדת, ניתקה קשר עם כל החברים והוא הפך לכל עולמה. היא אמורה להתגייס עוד שנה אבל גם זה כבר לא בטוח. האם הוא יתן לה להתגייס? האם הוא יכניס אותה להריון בכוונה בשביל לקשור אותה אליו לעד? אנחנו אבודים ולא יודעים לאן לפנות וכיצד לפעול.

שלום אני מבינה את התסכול ותחושת חוסר האונים שלך כאחות וגם של המשפחה. אכן נשמע שאחותך נשאבה לתוך קשר אובססיבי ואביוסיבי. אני מבינה את הרצון שלך לחלץ אותה מתוכו. אני שומעת שיש זהירות גדולה מצדך ומצד המשפחה שלא לקרוא לילד בשמו מפחד שהיא תתרחק. אולי אתם צודקים, אבל אולי גם לא. בכל זאת אחותך רק בת 17 ויתכן שהיא צריכה הכוונה יותר ישירה מצדכם. מאיפה את יודעת שהיא תתנתק? אולי בטווח הקצר היא תרצה להתרחק אבל יתכן שהדברים יחלחלו עם הזמן וכן ישפיעו. האם ניסיתם להפנות אותה לטיפול רגשי? יכול להיות שהיא תענה בחיוב אם תציגו את זה אני בדרך! לא מאיימת ובלי להעביר מסר שזה בשביל לעזור לה להיפרד. ואם המסרים הישירים יותר או הניסיון לקחת אותה לטיפול כולל התעקשות אמפתית ורגישה על זה לא יעבדו, אולי צריך להניח לזה ולתת לה ולזמן לעשות מה שיעשה. אני חושבת שאין לכם מה להפסיד כרגע, נסו כל מה שאתם יכולים כדי לעזור לה ובעיקר להביא אותה לטיפול כי נשמע שהיא זקוקה לו.

ממה שהסבירו לי - כך קשר אלים ומתעלל עלול להתחיל; בכך שהגבר מרחיק את הבת מכול הקרובים אליה, מהמשפחה, מהחברות הקרובות, ואז הוא קונה אותה ומשעבד אותה אילו. נוסף לכך, הקנאה המטורפת שלו גם כן מעידה על המצאות דפוס אלים של גבר מכה! אני דווקא כן הייתי פונה למשטרה. זהירות!!!

29/05/2012 | 13:08 | מאת: רימה

אני בת 38 כבר יותר משנה חסר החשק לזוגיות וזה נצר לי בעיות עם בעלי אני עדיין אשה צעירה העומס מהחיים לא נותן לי חשק לשום דבר אני חוזרת הביתה אחרי יום עבודה עצבנית ובטח מוציאה את זה על הילדים למרות שאני לא רוצה את זה בכלל אני בטבעי אוהבת שקט והחיים שלי בבית יתנהלו גם בשקט ושיחזור להיות לי בית חם כמו שהיה פעם . להתיעצותך אודה

שלום לך יכול להיות שאת באמת עמוסה מידיי בדברים חיצוניים ומשהו בך נשחק, אולי אפילו נעשה מדוכא. זה לא מפליא שאת חסרת מוטיבציה ועצבנית אם את עסוקה כל הזמן בדברים שאת חייבת לעשות אך לא אוהבת ורוצה לעשות. אולי עם השנים המקום שלך לעצמך הלך ונשחק והצטמצם והיום זו התוצאה. מציעה לך לבדוק עם עצמך כיצד תוכלי לתת לעצמך מקום בחייך, מעבר להיותך אם ובת זוג. יתכן שתצטרכי לשם כך עזרה חיצונית ושלא תוכלי לעשות זאת לבד. אולי טיפול רגשי הוא הצעד הראשון שתוכלי לעשות כדי לקד את המטרה הזו, כלומר לפנות מקום לעצמך.

28/05/2012 | 14:02 | מאת: אביבה

אני ובעלי היינו נשואים כ5 שנים, היינו ביחד 10 שנים. אנחנו מתגרשים כעת ויש לנו 2 ילדים, אנחנו מתגרשים כי הוא בגד ונורא כואב לי, זה לא היה חד פעמי אלא רומן, לטענתו הוא פסק אבל אני מתקשה לחזור להאמין לו, ניסינו טיפול זוגי וזה לא עזר. החלטנו להתגרש ולמרות שחשבתי שאהיה חזקה אני מרגישה חלשה, לפעמים בוכה ובעיקר בלילות מתקשה להרדם, אני עוברת תקופה קשה ומרגישה לבד בזה, חברים מנסים לעזור אבל זה לא פשוט... אני רוצה להתחזק ולא בטוחה איך

05/06/2012 | 13:09 | מאת: אורנית

אני לגמרי יכולה להזדהות איתך כי עברתי משהו דומה עם הבעל הקודם שלי. כמה שזה קלישאתי, תזכרי שהזמן עושה את שלו ושזאת תקופה שתחלוף עם הזמן. תנסי להקיף את עצמך בחברים, למרות שאין חשק ולהתעסק בדברים שיסיחו את דעתך ויגרמו לך להיות עסוקה. בקשר ללילות נטולי השינה, את יכולה לנסות לקחת כדור שינה, לי יצא לקחת כבר כמה פעמים את טונייט שהוא ללא מרשם.

שלום, בני בן השנה ו-8 אינו מוכן שאביו יהיה בקרבתו. הוא מתחיל לבכות וממש דוחה אותו כשהוא מנסה לשחק איתו, לחבק אותו, לנשק אותו, להרגיע אותו שהוא בוכה וכו'. קצת רקע, בעלי עובד מאוד קשה ומגיל אפס רואה אותו רק בבקרים לשעה ובסופי שבוע מה שהוביל לכך שהילד מאוד צמוד אלי. ברור לי שגם אני עשיתי טעויות בהתחלה שגרמו להתרחקות הזו (אני היחידה שהרדימה וקמה בלילות למשל).בנוסף חשוב לי לציין שהוא מתנהג ככה לאבא שלו רק בנוכחותי לטענת בעלי וכי היום ממש רואים שהוא מנסה לראות את התגובה שלי כשהוא בוכה שאבא שלו מנסה לחבק אותו. המצב מאוד מדאיג אותי וכמובן שבעלי ממש מתוסכל. אשמח לעצה איך לתקן את המצב כאשר את שעות העבודה של בעלי אני לא יכולה לשנות משמע, פתרון שאומר שיראה אותו יותר ברור לי שהכי טוב אבל לא ראלי. אציין דבר נוסף בסופ"ש יש להם בין שעה לשעתיים זמן לבד.

שלום שאלה ראשונה שאלתי לי אחרי קריאה היא מדוע בעלך יכול להיות עם בנכם ככ מעט בסופש. אולי שווה לבדוק את זה, וואולי זו איזה התעקשו.ת לא ככ מודעת גם שלך לשמר את הקיים. זה נשמע מוזר, כי אני בטוחה שברמה מסוימת את בוודאי רוצה שלבנך ולבעלך יהיה קשר קרוב יותר, אבל ברמה אחרת, וזה לא נדיר, את בוודאי רוצה גם לשמור על כמה שאת משמעותית בשביל בנך. יש בזה לא מעט טוב וזה מעניק לקשר שלכם צבע מאוד מיוחד. אבל גם אם אינך מתחברת להשערה הזו, חשוב להבין שהמאמץ צריך לבוא מצד שניכם, ואולי גם את צריכה לשחרר בהדרגה כל מיני תפקידים שרק את לכאורה יכולת ויכולה לעשות. אם בעלך טוען שכשהם לבד אז טוב יותר אולי זה משהו שצריך לאפשר ולהתעקש על זה. זה לא רק עניין של זמן אלא גם עניין של הסכמה רגשית לוותר על דברים שכעת נמצאים רק באחריותך. אם עדיין זה קשה, אולי עלייך לפנות להדרכת הורים ממוקדת.

18/05/2012 | 10:32 | מאת: טל

שלום ענבל , אני נשואה כמעט 9 שים לבעל שמאז ומתמיד אהב את החופש שלו... אני לא אישה "חופרת" ולא מציקה ונתתי לו באמת את כל המרחב שרק אפשר.(עכשיו כשאני מתכוונת חופש אני לא מתכוונת לבילויים, יציאות משונות, בגידות וכו.) אני מתכוונת לזה שהוא לא אוהב שחוקרים אותו או שמגבילים אותו ולפעמים יש כל מיני מיגבלות שלא תלויים בנו לדוגמת הילדים. בחיים הוא לא לקח חופש כשהילדים היו חולים, אף פעם לא הלך לאסיפת הורים, מסיבות, פעילויות וכו. אני מגדלת את הילדים לבד!!!!! הוא מפרנס עיקרי על אף שאני עובדת בשתי עבודות. התפטרתי ממוסד ממשלתי כי קרסתי מהעומס של הכל ביחד. אני אובדת עצות גם בזוגיות אני ממש לבד הוא לא מוכן לצאת לשום מקום . אנחנו לא נוסעים לחו"ל או לנופש בארץ מלבד פעם אחת בשנה וגם זה בארץ.(לפני החתונה הייתי נוסעת מספר פעמים בשנה לחו"ל) אני מרגישה כבויה ,הכל נעשה ע"פ הרצונות וההחלטות שלו.....אני כל כך בודדה בזוגיות הזו. אל הילדים הוא מתייחס בנוקשות יתרה , הם חסרי ביטחון לידו ומפחדים מכל תזוזה שלו.כשהו לא נמצא בבית הבית מתפקד בצורה הכי טובה יש משמעת וסדר והכל מתוקתק ,כאשר הוא נמצא הילדים מתמרדים בוכים נענשים על כל שטות (בדברים הכי קטנים כמו קראתי לך ולא היגעת מהר או שעברת ליד משהוא על הריצפה ולא הרמת) העונשים הם לא פרופרציונלים למקרה. אני חייבת לציין שנמצא בעמדה מאוד בכירה במקום העבודה (משרד ממשלתי). חשבתי על מספר פעמים להיתגרש אך יש בי פחד. איך אני אמורה להתמודד עם אדם כזה?? והאם אני עושה נכון כשאני נשארת ככה עצובה בלי יכולת לשנות?? עיזרי לי לעשות סדר במחשבות.......

שלום טל הבדידות שלך והפחד מורגשים במה שכתבת. נראה שבדומה לילדים גם את מרגישה שקשה לך להתבטא מול בעלך ולספר לו על קשייך, לדבר על מה שהיית רוצה ועל מה שאת צריכה. במקום זה, את מעדיפה לשתוק ולהיות עם הכל לבד. אולי את מרגישה טוב עם זה שאת לא חופרת, אבל אולי זו לא הדרך כי המחיר הוא צמצום הולך וגובר של עצמך. אני חושבת שלפני שתלכי לפיתרון של גירושים כדאי לך לנסות לברר עם עצמך מדוע את לוקחת על עצמך כל כך הרבה אחריות ולנסות למצוא את הדרך לבטא את עצמך בתןך הנישואין. זה יכול לקרות בטיפול זוגי אבל גם בטיפול אישי.

16/07/2012 | 10:31 | מאת: טל

היי, על טיפול זוגי אין מה לדבר בכלל... היינו בעבר וזה היה בנסיבות אחרות שגלשו לטיפול זוגי. הוא בהתחלה שיתף פעולה וברגע שהיא ניסתה להכנס לתוך הנפש שלו ולראות ממה נובעת ההתנהגות שלו הוא קם והלך....... לגבי טיפול אישי אני יהסה למצוא מטפל/ת אולי דרך קופ"ח. בכל מקרה המצב ממשיך אנחנו לא מדברים כבר חודש כי העזתי להעיר לו על הבלאגן שהוא עושה בבית ולפעמים זה בכוונה..... הוא מחפש להעניש על כל דבר!!!!!!!!!! אוף נמאס לי מהחיים האלו....... אני זקוקה לחופש........ הכי כיף כשהוא לא נמצא בבית........

09/05/2012 | 23:13 | מאת: אני

שלום ענבל!אני נשואה 22 שנה תמיד היה חסר הקשר הריגשי שיתופי באמת, לא ידעתי מספיק לבקש את זה והוא לא בנוי לזה,ודי סתם לי את הפה - אף פעם לא מתאים לדבר על מה שמציק אני "הורסת שמחות",מה שהכי מציק לי זה שהילדים לומדים חוסר קשר. הוא משתדל אבל עדיין אני לא מרגישה חופשייה לדבר איתו חופשי. לדעתי עדיף להיות לבד כי גם ככה זה לבד. חשבתי לעזוב את הבית ועל הדרך לעבור לעיר אחרת שתמיד רציתי ולהגיע פעם בשבוע (שנתיים אני טוחנת את הראש. לפעמים אני בטוחה שאפשר לשנות ולפעמים שאי אפשר ).אומרים לי שהילדים לא יסלחו לי(17,15)

שלום אני מבינה מדברייך שלא טוב לך ובעיקר מורגשת הבדידות שלך. את מחפשת לעשות שינוי וזה חשוב כי אין סיבה שתמשיכי להרגיש כך,אבל אני לא בטוחה שהתשובה שלך היא החלפת עיר. נשמע לי שתעתיקי את הבדידות למקום אחר אבל לא באמת תמצאי פתרון לבעיותייך, מה גם שנראה לי שתיצרי בעיות במקום אחר.למשל, סביב הקשר עם ילדייך. ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהתחיל בירור מעמיק יותר לגבי הקשיים שלך.