נגישות
נגישות

פורום משפחה וזוגיות

להציל את הזוגיות, זה להציל את עצמכם. עליכם להעניק לעצמכם הזדמנות נוספת. זאת משום שיש כאב גדול יותר מזוגיות לקויה, והיא זוגיות לקויה מוכחשת. סביר להניח שאתם כואבים, כועסים, מבולבלים, מאוכזבים, אבל זכרו - הפתרון לבעיות, קיים אצלכם. אם הזוגיות שלכם אינה מוצלחת ואתם מגדירים אותה כ"על הפנים" קחו אחריות, התחייבו לתהליך אשר יש בו את האפשרות להחזיר אתכם למסלול חיים מכבד, מהנה, מרגש ואוהב. עצות ומיתוסים מהסובבים אתכם, לא יפתרו את הבעיה, אתם חייבים להיפתח להתנהגות והתנהלות אחרת, לחשיבה שונה ואימוץ דרכי חיים שיביאו אתכם לסגנון חיים שונה ולמערכת יחסים מתחשבת ואוהבת כפי שמגיע לכם. אהיה כאן עבורכם כדי לסייע. .
437 הודעות
398 תשובות מומחה

מנהל פורום משפחה וזוגיות

23/04/2012 | 17:13 | מאת: רעות

היי שמי רעות, בת 22. יצאתי עם בחור בן 24 במשך שנה וחצי..ובחודשים האחרונים היו לנו הרבה פרידות וחזרות. כל הפרידות ביוזמתו בלבד. הוא היה מתגעגע אליי אחרי יומיים-שלוש, אומר שהוא אוהב אותי ושאף פעם לא ימצא מישהי כמוני והיינו חוזרים. בכל פרידה נשברתי ולקחתי מאוד קשה. הייתי יורדת במשקל, לא הולכת ללימודים שלי במכללה, בוכה רוב היום וכמעט לא יוצאת מהבית. וברגע שהיינו חוזרים שוב שמחתי וזהרתי והייתי רגועה. לפני מספר ימים ניפרדנו כניראה סופית, הוא תירץ את זה בטענה שהוא לא רוצה קשר רציני ומחייב, ומעדיף להיות כרגע לבד וכשהוא ימצא את הבחורה שתתאים לו אז הוא יתחייב אליה. הבנתי בתוכי שכניראה אני לא הבחורה הזו. כואב לי כל כך אני לא מפסיקה להיות עצובה, המשפחה והחברים אומרים לי שכל זה באשמתי בגלל שהייתי חוזרת אליו כל פעם אחרי שהוא היה ניפרד ממני בכזה זלזול וחוסר אכפתיות. אני לא יודעת איך לצאת מיזה, איך להתגבר ולהתעודד. אני יודעת שאני בחורה טובה ונראית טוב ומודעת לעצמי אבל אני מרגישה מיואשת ולבד מתמיד. חוץ מהיותו בן זוגי הוא גם היה החבר הכי טוב שלי, וקשה לי.. בבקשה, תייעצי לי מה לעשות. תודה רבה.

שלום רעות, אני מבינה את הכאב שלך. נשמע שהבחור הזה, עם כל אי היציבות שלו, נתן לך הרבה ביטחון כשהוא היה שם. הבעיה היא שאם פעם לא יכולת לדעת כמה זמן הוא ישאר אם בכלל, ואני מניחה שזה היה מאוד מבלבל ומטלטל. יחד עם זאת, אני מאמינה שהכי פחדת לאבד אותו ולכן נשארת, גם בתנאים האלו. עכשיו קרה הדבר שהכי היית חרדה מפניו, וזה בטח קשה ומייסר. יחד עם זאת, אני חייבת לומר שנשמע שהוא עשה לך חסד כשהחליט להיפרד. אני מניחה שיהיה לך קשה בזמן הקרוב כי אין מה לעשות, להיפרד זה קשה. נסי להיות קרובה לכל מה שמחזק אותך, עד שתתאוששי. אם זה לא משתפר בשבועות הקרובים, שתקלי לקבל תמיכה פסיכולוגית, עד שתצאי מזה. ואולי גם תהיה לך הזדמנות שם לחזק את הביטחון שלך כדי שהבחור הבא שתבחרי יהיה מישהו שלא מתלבט כל כך הרבה אם כדאי להיות איתך.

22/04/2012 | 15:44 | מאת: סיגל

שלום ענבל, כפי שבטח את יודעת לאחרונה נכנס לתוקף חוק חינוך חינם מגיל 3 וכעת הכסף שהיה מיועד לגני הילדים נשאר בעו"ש. מבחינתי הסתדרנו עד כה בלי הכסף הזה ולכן האופציה הכי טובה זה לפתוח חיסכון לילדנו. תרשי לי לצטט לך משפט מתוך פוסט (http://cafe.themarker.com/post/2563551/?last_method=edit) שקראתי בנושא- "אני גדלתי במשפחה בה שני ההורים עבדו מאוד קשה, למעשה חיינו מהיד לפה כך שחסכונות בכלל ולילדים בפרט לא עמדו כלל על הפרק כי פשוט לא הייתה אפשרות." כתוצאה מכך אני חושבת שאם יש אז למה לא? מסתבר שבעלי חושב ההיפך ממני ומבחינתו הילדים עוד קטנים ומה הלחץ? "הכסף הזה יעזור לנו לנשום קצת ולעבור את החודש יותר בקלות" זה המשפט הקבוע. את חושבת שיש דרך לשכנע אותו או שכדאי לי להניח לנושא? כמו שראית זה מאוד חשוב לי ובגלל שלי לא היה את זה חשוב לי שילדים שלי כן יהיה, זה יוכל לעזור להם מאוד בעתיד. אודה לתשובתך.

שלום, אני לא יודעת עד כמה בעלך הוא איש נוקשה בדעותיו, או שהוא אדם גמיש יותר, כך שמאוד קשה לי לייעץ לך לגבי איך לשכנע אותו, אם בכלל. אני כן חושבת ש"יש לך קייס" ושאם זה חשוב לך, כדאי שלא תתייאשי. נסי לדבר איתו על המקום הדואג שלך, על הסיבות שבגללן חשוב לך לחיות כך, ונסי להציע לו דרך אופרטיבית עם "פתח מילוט" לחיסכון שכזה.

19/04/2012 | 17:48 | מאת: שני

ענבל שלום, שמי שני, אני בת 28. לפני כמספר חודשיים סיימתי את הקשר המשמעותי ביותר שהיה לי, שנמשך 5 חודשים. מתחילתו הקשר היה כובל וקשה מאוד. בן זוגי לשעבר שהיה קטן ממני בכשנה, היה אובססיבי ביותר לקשרים קודמים שלי, תמיד סקרן לדעת מה עברתי בחיי הזוגיות, עם מי ואיפה ולמה ואיך, עד ששיחות מסוג זה הפכו להיות כמעט שגרה יומיומית בנינו. באופיי, מעולם לא התעיינתי לדעת הסטוריה זוגית שלו או של אף אחד מבני זוגי הקודמים, מחוסר רלוונטיות, מה גם שנושא זה מעולם לא נבדק תחת זכוכית מגדלת כלפי, כפי שהיה עם בן זוגי הקודם. לא משנה כמה ניסיתי להסביר שאני מרוכזת בו ובקשר שלנו, ואין מקום בקשר שלנו- מבחינתי- לקשרים קודמים שלי או שלו, הוא רק המשיך להגיד שאני מסתירה דברים ממנו..(??) הרי זה הגיוני שבגילאים שלנו, עברנו קשרים ויצאנו לדייטים, האם זה שאני לא רוצה לפתוח כל קשר וקשר ולדבר עליו עם בן זוגי אומר שאני מנסה להסתיר..? עוד אני באמת מהבנות הטובות בימינו, שמעולם לא התנסתה בסטוצים, ובין אם הצליח ובין אם לא- תמיד כיוונתי את הקשרים שלי לקשרים רציניים. אני בנאדם מאוד ישר, לויאלי, יציב בחיי האישיים והמקצועיים, חיה חיים צנועים יחסית רחוקים מחיי לילה.. הוא זה שהיה יוצא עם חברים כמעט כל ערב (בלעדיי) ומשתכר. מעולם לא בגדתי בבני זוגיי ומחשבה זו מעולם לא עברה בראשי. אבל חברי לשעבר, העלה חששות אלו כלפיי מס' פעמים, אף על פי שמעולם לא נתתי לו שום סיבה לחשוב כך- להיפך- הוא תמיד ידע מה איתי ואיפה אני, הכנסתי אותו כ"כ לחיי, באופן טוטלי שאין סיכוי שבעולם שאני אפילו אוכל לחשוב על מעשה כזה. הוא היה מאוד שתלטן ומאוד חסר בטחון, ותרגם את כל זה לקשר שלנו. ויחד עם זאת, מאוד חיבק ואהב ורצה עתיד ולבנות משפחה איתי.. אז איך? במקום להעמיד אותו במקום מול ההטחות השטותיות האלו, ויתרתי והמשכתי להרגיש כ"כ רע בקשר, תמיד עם ידו העליונה. לבסוף, אחרי 5 חודשים כאלו, החלטתי שאני לא יכולה להיות איתו יותר. הוא המשיך להתקשר והצטער מאוד על הכל אחרי שנפרדנו, רצה שננסה שוב, אבל לא יכלתי אפילו לשקול לחזור אליו. יצאתי מהקשר הזה מאוד כועסת, עליו ועלי, שהסכמתי לו להיות שתלטן ופוגע כ"כ, שעשיתי כ"כ הרבה בשבילו ובשביל הקשר הזה, להבליג על כ"כ הרבה מתחים ולחצים שהוא הכניס, לגבות אותו מול כל החברות שלי, שמהתחלה זיהו שהבחור הזה בעייתי, ושמגיע לי טוב יותר.. אני כיום בזוגיות טובה עם מישהו אחר, מזה חודשיים, קליל וטוב ומחייב, בלי דרמות, אבל עדיין כועסת על החבר לשעבר, כי אני עדיין בחששות שאני עושה אולי משהו לא בסדר, שלרגע לא יפקפק בנאמנות שלי כלפיו, כפי שמאז ומתמיד הייתי נאמנה. אני נותנת מעצמי 99% לקשר הזה, וה 1% הנותר מבוזבז על כעס כ"כ רב לחבר הקודם. אני רוצה יותר מהכל לשחרר אותו. איך אני עושה זאת? תודה מראש, שני

שלום, אני לא ממש מבינה מהיכן מגיע הכעס וההשקעה בקשר הזה שנגמר. מדוע את כועסת עליו ועלייך כל כך? נשמע שעשית טוב שסיימת את הקשר הזה, ותוך זמן לא רב בסך הכל. מעבר לזאת, מצאת לך זוגיות אחרת טובה, שאינה נגועה כפי הנראה באותם דפוסים לא בריאים. את צריכה להיות מרוצה מעצמך בסך הכל! כולם עושים טעויות, זה היה הקשר המשמעותי הראשון שלך, ואני יכולה להבין שאולי עשית בחירה שגויה ולא ראית דברים כפי שראית כשהסתיים הקשר. שאלה אחרת שעלתה בראשי היא האם את מתגעגעת אליו ואולי בגלל זה אינך מצליחה לשחרר. אם זה העניין אולי יש מעבר למה שכתבתי למעלה ואולי יש משהו אצלך שגם מחפש מאפיינים מסויימים של הקשר שחווית, עם כל החסרונות שהיו לו. אם האי שקט ממשיך למרות הזוגיות הטובה שאת מתארת ,יתכן שיעזור לך לברר את זה בטיפול בשביל עצמך.

25/04/2012 | 09:52 | מאת: שני

ענבל היי, שום דבר בי לא מתגעגע אליו, לא חסר לי ולא הייתי מעוניינת בשום מצב ובשום נסיבות לחזור אליו. מצחיק לחשוב כמה הגבול בין אהבה שהיתה כ"כ גדולה למצב שאני מצטערת שבכלל נכנסתי לקשר הזה איתו- כ"כ דק. ברור שכל יום שעובר אני פחות ופחות נותנת לו מקום במחשבה ובכעס שלי כלפיו ועליי, ונותנת לרגשות שלי כלפי בן זוגי כיום לגדול. מאוד קל ופשוט לי לראות את עצמי ממשיכה הלאה עם בן זוגי. הסיבה שהחלטתי לכתוב לך נובעת מהסיבה- שלמרות שאני בנאדם רציונלי מאוד, ומבינה שהכל התחיל ונגמר בשדים של בן זוגי הקודם, אני הרגשתי שהוא עדיין מצליח "לעשות גלים", וגם אחרי 4 חודשים שאנחנו לא ביחד ולא היינו בשום קשר, אני עדיין מרגישה מעורערת ולא עצמי. איך נתתי לו כ"כ הרבה כח- נשגב מבינתי..

14/04/2012 | 19:42 | מאת: סבתא

שלום ענבל . אני מקווה שאת הכתובת כי אינני יודעת למי לפנות והסיפור הוא כזה : אני בדילמה האם להתערב ולבקש מחתני להגיע לשיחה ולהניח את כל הטענות על השולחן. בתי נשואה לגבר מקסים, הורי החתן אפשרו להם לגור בדירה שלהם שהיא נמצאת בקרבתם וכך הם יחסכו ובין היתר יוכלו לעזור להם עם הילד בהוצאת הילד מהגן , אני גרה כחצי שעה נסיעה מהם , עובדת וחסרת אמצעים ועוזרת להם כמה שאני יכולה, לצערי אני גרושה והגרוש שלי גר בדרום הארץ ומגיע לאזור כל שבועיים . הורי חתני נפגעים מכל מילה ומכל התנהגות שלי ומחממים את בנם נגדי כך שהם גורמים למריבות ביניהם ובתי באה אלי בכל מיני טענות על התנהגותי שאני צריכה להתרפס לפני הורי חתני ולהתחנף להם כי הם מבוגרים ממני והם נותנים להם מקום לגור ללא תשלום וכך הם חוסכים . אתן דוגמא בלבד למקרה של סכסוך : האב של חתני עבר ניתוח וביקרתי אותו בבית החולים ואף התענינתי יותר מאוחר בבריאותו מספר חודשים מאוחר יותר הייתי מאושפזת בבית חולים והם לא באו לבקר אותי או הרימו טלפון לשאול לשלומי פשוט התעלמו , נעלבתי אבל שתקתי ולא אמרתי דבר לבתי שלא יריבו . בחג האחרוןלא הרגשתי טוב ולא התקשרתי להורי החתן לאחל חג שמח , הם כמובן לא התקשרו אלי ומאז הם פגועים ועשו סיפור מזה וגרמו למריבה בין הזוג שאני לא בסדר . בקיצור אני מתלבטת האם לשוחח עם חתני על הנושא ולעשות סוף להעלבויות של הוריו על מנת שהוריו יפסיקו לסכסך ביניהם ובין בתי אלי , בתי לא מסוגלת להתמודד מול בעלה היא פשוט חלשה . מה דעתך עלי לעשות כי ככה לא ניתן להמשיך , לא יתכן שבזה שהם בעלי יכולת יש להם עליונות עלי ועלי לצחצח להם את הנעלים .

שלום, אני בהחלט מבינה את תחושת חוסר האונים והנחיתות מול הוריו של חתנך. אני מניחה שלא קל לך לנהל את כל הקשר הזה עם המורכבות שלו כשאת לבד וללא אמצעים. יחד עם זאת, נראה לי, ע"ס הדוגמאות שהבאת שמדובר באנשים פגיעים שפועלים מתוך אוריינטציה של כבוד, ושלכך את מרגישה כל הזמן שאת צריכה ל"לכת על ביצים" איתם. העליונות הכלכלית שלהם לא מקלה, אם כי היא בוודאי לא הסיפור כולו. לשאלתך, אני חושבת שבהחלט, אם יש לך יחסים טובים עם חתנך, והוא האיש החזק יותר במערכת היחסים עם בתך, כדאי לנסות לדבר אליו את אשר על לבך. זה אומר שאת נכנסת לזירה רגשיה ביותר, כי בכל זאת אלו הוריו שלו, אבל לא מוותרת על האפשרות להתבטא. עשי זאת עם כמה שפחות ביקורת והאשמה, כי גישה כזו תוביל להתגוננות. דברי עלך רצונך ונכונותך לכבד, אבל מצד שני על תחושת זהירות היתר שלך והחשש לפגוע בהם. שאלי אם יוכל לעזור לך בזה ולייעץ לך מהי הדרך המתאימה לפעול מולם. אני חושבת שעם גישה כזו קיים סיכוי שזה יוביל להידברות כלשהי. ואם לא, אולי עלייך פשוט לשחרר. נסי למצוא את הדרך הדיפלומטית ביותר להימנע מתאקלים מיותרים, והיי את ה"מבוגרת" יותר בגישה. ממילא לא נשמע שהאינטראקציה איתם כ"כ אינטנסיבית, כך שזה לא יצריך ממך השקעה מרובה מידיי. בהצלחה

14/04/2012 | 13:03 | מאת: אוריה

אני נסואה 15 שנה

שלום, אני מבינה מהדוגמאות שלך למה את מתכוונת בחוסר הפרגון והביקורת. בוודאי שאת זקוקה לכך שבעלך יתן לך תחושה שהוא מעריך ואוהב אותך, וזה כנראה חסר. אולי את צודקת וזה באמת משהו שהוא לא למד לעשות בגלל הבית שהוא בא ממנו. יכול להיות שהוא תמיד היה ככה. מצד שני, אני לא יודעת מה קורה בצד שלך, יתכן שגם לו יש חוסרים כאלו ואחרים מצידך ושקיימת בינכם דינמיקה כזו שלא מאפשרת לשניכם להתפעל אחד מהשניה ולפרגן. אני מניחה שאם תאשימי אותו ותבקרי אותו בחזרה זה לא יועיל. צריך למצוא דרך להעביר לו את התחושה שלך והכאב שלך. יתכן שאם תלכו יחד לטיפול זוגי קצר הדבר ישפר ויועיל בנקודות שהעלית.

14/04/2012 | 13:01 | מאת: אוריה

חוסר הפירגון מתבטא מילה טובה פירגון אך שאני ניראת דוגמא, בחג עשיתי פן שבדרך כלל אני לא עושה כולם החמיאו לי ,כמובן שהוא לא הוא אומר לי השער שלך יבש לא יפה אני לא מתיחת למה שהוא אומר אבל למה כול הזמן להגיד דברים שלילים כמה שאני אדבר איתו זה לא עוזר לדעתי זה חינוך מהבית בין ההורים שלו ככה זה היה אני לא מוכנה כול הזמן לספוג ןלספוג לפעמים אני אומרת לא בוא ניתגרש וזהוא אם לא מתאימים כשאני אומרת לו את זה הוא אומר לי אם את רוצה קומי ותלכי את אני לא עוזב את הבית והילדים אני אגדל אותם לבד או שהוא אומר לי מה את רוצה מימני אני בסדר סתם את מחפשת לריב כול הזמן על שטויות אני מסבירה לו שאפשר להגיד לפעמים מילה טובה . במיטה לעומת זאת הוא בסדר אנחנו מסתדרים מצויין הוא מספק אותי. לאחרונה הוא אומר לי שאין לא כוח למשחק המקדים למה?

04/06/2012 | 11:44 | מאת: nofar135

שבוע חדש-דרושים זוגות בני 35-50 לתהליך מרגש ומסעיר להחזרת הניצוץ! מחפשים זוגות שכבר לא מעט שנים ביחד והילדים, העבודה ושגרת החיים שחקו את הזוגיות.כאן תינתן האפשרות לקל ייעוץ מאנשי מקצוע הן מתחום הגוף והן מתחום הנפש והזדמנות להחזיר את הרומנטיקה והניצוץ! מובטחת חוויה מעניינת, מהנה ומרגשת. לפרטים נוספים: zugottv@gmail.com

שלום, בעלי ואני החלטנו שלא טוב לנו ביחד ייותר ורוצים להתגרש . יש לנו 3 ילדים (17,15,9) אנחנו ביחד 22 שנים. היו פעמים של עליות וירידות, אבל כנראה שמים הגיעו עד נפש. בעלי פעם לא ויתר והיה מוכן לעשות הכל בשביל שנחזיק מעמד. כנראה שלא הערכתי מספיק את נכונותו לשנות אותי למען התא המשפחתי . יש שעד היום אנחנו חיים בחו?ל. התהליך הולך להיות קשה גם בשבילי וגם בשביל ילדי שצריכים להתמודד גם עם העזיבה של הארץ שבה אנחנו חיים וגם עם עניין הגירושין. מה שפתאום קשה לי להבין איך הוא מוכן לוותר ולא לנסות להציל את הנישואים ? האם עלי לעשות את הצעד? האם עלי להרים ידיים? במהלך כל השנים ניסתי לתקן דברים שהכל יהיה מושלם ועכשיו אכלתי אותה בגדול. לבעלי נמאס!!!! איך עלי לספר לילדים?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, את נשמעת לא שלמה עם ההחלטה להתגרש. מצד אחד, את אומרת שהחלטתם יחד שלא טוב לכם, מצד שני את אומרת שאכלת אותה בגדול ומצד שלישי את כבר תוהה איך לספר לילדים. אני חושבת שקודם כל עלייך לברר עם עצמך את כמה חשובה לך מערכת היחסים הזו ובאיזה מחיר את מוכנה לשמר אותה. האם את באמת מאמינה שאת זו שצריכה לעשות את השינוי? האם גם לך מפריעים דברים? האם נראה לך שבעלך כבר שלם עם החלטתו להתגרש? נסי להציע לו טיפול זוגי, אם החלטת שבאמת רצונך לשמר ולעבוד לצורך כך. אם יסכים זה כבר סימן חיובי מבחינת רצונו שלא לפרק את מערכת היחסים.

10/04/2012 | 19:42 | מאת: רוני

שלום.אני ובעלי נשואים כ-22 שנים ויש לנו בת ובן בוגרים.עם הבן יחסיו טובים ומפנקים.עם הבת שהיא הבכורה,בת 21,היחסים קשים מאז ומתמיד.מאז היותה ילדה ועד היום הוא נוהג להיות ברוגז איתה,לעיתים שבועות על כל דבר קטן.גם קשה לו להיות נדיב כלפיה כספית.היא חשה לא נאהבת ומופלית.הוא מסרב סדרתי ללכת ליעוץ,הגעתי עד הרוחה והלכתי בעצמי,זה לא עזר.היו ביניהם פיצוצים קשים.זה גורם לי לנטור לו טינה.היום אין לי יכולת לממן לה טיפול פסיכולוגי והיא גם לא רוצה,אני חוששת שזה ישפיע על יחסיה עם גברים.מה לעשות?

שלום, קודם כל, טוב שאת רגישה למצב ומבינה את המצוקה של ביתך סביב היחסים שלה עם אביה. זה בוודאי נותן לה תחושת הקלה וכך היא לפחות יודעת שהיא לא לגמרי לבד. חשוב שתראי שהיום היא כבר ילדה גדולה והרבה כבר כנראה לא ניתן לשנות, אולי עלייך להפסיק לנסות כל כך הרבה. אני מניחה שאם לא הצלחת עד כה לפשר אולי זה כבר לא ילך. אני לא יודעת אם ברווחה הציעו לך טיפול משפחתי, ואני לא יודעת אם בעלך ישתף פעולה אבל אולי זו האפשרות האחרונה. ואם לא זה, אולי עלייך לשחרר. ספקי את לבתך הורות טובה ותומכת, ועשי כמיטב יכולתך כדי לתת לה ביטחון, כל השאר כבר לא תלוי בך כנראה. בעתיד, אם לבתך יהיו בעיות כפי שאת חוששת היא תצטרך לקבל עזרה נקודתית ואולי לפנות לטיפול. כפי שאמרתי, היא כבר לא ילדה קטנה ועליה גם לדעת לעזור לעצמה במקומות שהיא מרגישה שהיא זקוקה לעזרה. קחי בחשובון שלא בהכרח הקשר הבעייתי שלה עם אבא שלה ישפיע באופנים שתיארת. בדרך כלל הדברים הם מורכבים יותר ממה שנראה.

10/04/2012 | 07:30 | מאת: אוריה

בקר טוב לגבי שאלתך האם בעלי תמיד היה כזה כלפי אז ככה ככה הוא בעל שלא יודעה כול כךף לפרגן לדעתי זה גם אופי וגם חינוך מהבית זה מה שהוא ראה בין ההורים שלו וכמה שאני אדבר זה לא כול כך עוזר וני ההפך הגמור אוהב הרבה להעניק האהבה מה עושים

עדיין לא כל כך ברור לי מה מפריע לך אצל בעלך. איך מתבטא חוסר הפרגון? איך את מגיבה ומה מצב היחסים שלכם? כמה זמן אתם נשואים? תפרטי קצת יותר ותני דוגמא אוליי.

08/04/2012 | 23:52 | מאת: רון

אני בתחילתה של זוגיות חדשה ,אנחנו גרושים מעל גיל 50.. אני מגלה התלהבות גדולה בקשר החדש (חודשיים) אך בת הזוג לא מגלה התלהבות ולא נראה שהיא יוצאת מגדרה..למרות שהיא מגלה עניין להפגש איתי בכל עת שאני מציע..הצעתי אפילו נסיעה לחו"ל ביחד וגם עשינו זאת..במהלך הנסיעה הרגשתי שהיא נוהגת בי כאילו אני ידיד טוב ולא בן זוג ..זה מתבטא בחוסר קירבה פיזית,איפוק רגשי ואיזה שהיא חסימה רגשית,דבר זה מפריע לי מאוד..אני מרגיש שאני רצתי קדימה מדי והיא עדיין לא סגורה על זה..היא גם אמרה שעדיין לא מרגישה מחוברת ושזה לוקח לה זמן..השאלה שלי היא האם להמשיך ולהשקיע בהתלהבות ולהרגיש מפח נפש בשל חוסר קבלה בחזרה..או להוריד הילוך ולהמתין אולי היא תבין ותתחיל אף היא להחזיר אהבה...זה די מבלבל ומתסכל..הבנתי ממהנ שנעים לה איתי ואם היא לא היתה חושבת שיש פוטנציאל היא כלל לא היתה נפגשת איתי ובכלל לא נוסעת איתי לחו"ל בשלב כזה מוקדם...

שלום, אם אני מבינה נכון הקשר מצוי בתחילתו, כך שנראה לי שאם האישה הזו מ וצאת חן בעיניך כדאי להישאר עוד קצת כדי לבחון את הדברים. אני מבינה שאתה נלהב וכבר רוצה להתקדם, אבל לגיטימי שבתחילתו של קשר, במיוחד עם המרחק מהגירושין לא רב צריך זמן כדי להתמסר. אולי אתה קצת מבולבל כי היא נענית לך ולהתלהבות שלך (למשל ההסכמה לנסוע לחול יחד) אך יחד עם זאת היא מאופקת ולא חמה מספיק. נסה להכיל מה שאתה מרגיש מבלי להפעיל לחץ להתקדם. הרי זה שלב ראשוני ורצוי לכבד את השונות בקצב שלכם, ובחן את הדברים על ציר הזמן. לחץ בשלב שכזה עלול להרחיק ולא לאפשר לפוטנציל של הקשר החיובי להתממש.

06/04/2012 | 14:19 | מאת: רינה

שלום אני צריכה לייעץ עם מישהו שמבין פחות או יותר את מצבי ושייתן לי פיתרון אז אני בת 20 היום אני רווקה מזה 8 חודשים לפני כן היה לי קשר של שנתיים ולפעמים טיפה קשה לי להסתגל להיות לבד..כי הייתי רגילה לחיי זוגיות וגם לחיי מיןעם החבר ועכשיו שאני לבד וביינתים לא מצאתי את פנטנר המושלם לזוגיות וקורה מצבים שאני מחזיקה את עצמי לא לעשות שטויות כמו לעשות סקס עם מישהו ללא מחויבות..כי אני נורא מפחדת כי זה יכול להרוס את השם שלי ואולי זה יכול להרוס את העתיד שלי עם הבן זוג..או שבכלל אפשר להתדרדר כמו הבנות האלה שמחפשות ריגושים .. אז מה מה כדאי לעשות?האם לנסות ?או שפשוט לחכות עד שיבוא הגבר הבא לזוגיות רצינית?

שלום, מאוד קשה לי לייעץ לך בעניין הזה. הסוגיה מושפעת הרבה מגישה חינוכית, מהשקפת עולם (שמרנית יותר או פחות) והאופן בו את תופסת את עצמך כאישה וכבת זוג. אני לא רואה שום דבר פסול בלקיים יחסים גם ללא מחויבות בתנאי שהיחסים מוגנים ובטוחים, אבל אני מבינה שלמיהי עם רקע דתי או שמרני יהיה קשה לקבל זאת. בכל מקרה, אין כאן דבר שהוא נכון או לא נכון, רק בחירה אישית שצריכה להתאים לך.

01/04/2012 | 22:57 | מאת: אוריה

ערב טוב רציתי לדעת לדעת למה הגברים תופוסים את האישה כסעיר לעזאזל כול דבר מעשימים יורדים עליהם לדעתי סוג מסויים של גברים בעלי כזה וממש קשה לי אם זה מה עושים אני הרבה פעמים מנהלת איתו שיחה על זה ושום דבר לא משתנה לדעתי זה חלק מהחינןך שהוא ראה בבית בין אבא לאמא מה עושים אשמח אם תעזרי לי

שלום, קצת קשה לי להתייחס לדברייך כי האמירה כללית וסטריאוטיפית. לא כל הגברים מתייחסים כך לנשים. למה שלא תתארי מה הבעיה עם בעלך, ונסי לשאול משהו ממוקד יותר.

25/03/2012 | 14:46 | מאת: מימי

לבעלי ולי יש חילוקי דעות בגישת החינוך. בעלי יותר סלחן ואני יותר סמכותית. אני טוענת שילדים חייבים גבולות ושהם צריכים לעשת מה שאומרים להם ולכן יש להרגילם לכך. בעלי טוען שילדים הם לא מלאכים ואי אפשר לצפות מהם שתמיד יצייתו. ביתי בת 3 וחצי ומתי שלא נותנים לה מה שרוצה -ישר צורחת וצועקת. אני לא נכנעת אבל בעלי אין לו סבלנות לשמוע אותה צורחת ונוטה לתת לה מה שרוצה. איך אשכנע אותו שהא מזיק לילדה? כמובן שזה מעכיר את האוירה בינינו...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מימי, אני לא בטוחה שדרכך היא בהכרח הנכונה והמוצדקת. יתכן שאת סמכותית מידיי, כמו גם שיתכן שבעלך אינו מציב גבולות באופן מספק כפי תיארת. בד"כ שיש מחלוקות מהסוג האמור הכי טוב זה לפנות לפסיכולוג שמטפל בילדים ונותן הדרכת הורים ולהתייעץ באופן ממוקד. תקבלו הדרכה שוודאי תהיה הרבה יותר יעילה מניסיוןשכנוע כזה או אחר לגבי הדרך הנכונה.

22/03/2012 | 00:11 | מאת: נעלם

שלום רב,אני ואשתי נשואים יותר מעשר שנים , שנינו עובדים ,יש לציין שאם אפשר להגיד חיי נישואין מושלמים אכן כך אפשר לתאר את הזוגיות שלנו,לאחרונה כלומר מזה יותר מחודשיים חל שינוי בהתנהגות אשתי ,"יש לציין שהיא החליפה מקום עבודה" והשינויים הם : 1. ירידה בחשק המיני אצלה, כלומר אם אני לא מתחיל איתה בכלל לא מבקשת , ואפילו תמיד יש לה את התירוצים כמו:עייפה ,יש לי כאבים , לא בא לי וכו'. 2.כשאנו הולכים לבלות ,תמיד היא מסתכלת מסביב ובעיקר כשישנו גבר חתיך ,אז העיניים שלה לא יורדות ממנו עד שהיא תרגיש שאני בסביבה , ואז זה מביך אותה ואפילו אותי . 3. תמיד כשאני שואל אותה על מישהו אז מייד מתעצבנת ומאשימה אותי שאני בנאדם חשדן ולא בוטח בה . 4. פעם כשהיה הנייד שלי "בשיחה ממתינה " הייתה שואלת ,מי היה בשיחה איתך , היום?? בכלל לא מעניין אותה . 5. יש לציין שאשתי אישה טובה,בעלת לב של זהב , אימא מצויינת ,אשת חייל , דואגת . שאלתי היא :האם עייפות ולחץ בעבודה יכולה להשפיע על חיי המין שלנו ? מה גורם לירידה בחשק המיני ? האם זה תלוי בי ?יש משהו שאני יכול לעשות בכדי לשנות את המצב הזה ?האם זה מעיד על קשר שלה עם גבר אחר ? תודה מראש

10/04/2012 | 23:00 | מאת: ענבל מילר היללי

שלום, מה שאתה מתאר יכול להיות קשור בהמון דברים, אולי נושא החלפת מקום העבודה קשור באופן כלשהו, אבל אם כן, רק באופן בלתי ישיר. כלומר, שמשהו קרה סביב ההחלפה של מקום העבודה, וזה בתורו גורר שינויים שתיארת. כך או כך, מדוע כל עבודת הניחוש? אם בינך ובין אשתך יש זוגיות כל כך טובה כפי שתיארת מדוע שלא תשב ותדבר איתה על מה שאתה מרגיש? אין כמו דיבור כנה בו תתאר אתה את חששותיך ביחס למה שקורה ביניכם, מבלי להאשים אותה ולהטיח בפניה כל מיני אמירות חשדניות, בכדי לייצר קרבה וגילוי לב. אם אני מבינה נכון, אתה דואג שאולי אתה כבר לא מוערך כפי שהיית בעבר ע"י אשתך, דואג שאולי היא כבר לא נמשכת אליך, אולי מרגיש קצת לבד ובעיקר, מתגעגע לאיך שהייתם. אם תאמר לה את הדברים כך, ותשאל שאלות פתוחות ביחס למה שנדמה לך שאת קולט ממנה יש סיכוי טוב שתקבל תשובות שיפתחו דיאלוג פורה ומבהיר ביניכם.

18/03/2012 | 16:40 | מאת: אור

שלום, אבי ז"ל נפטר לפני כחודש וחצי.אני האחרונה שהייתי לידו ושעות מעטות עברו מאז שהלכתי ואז התקשרו מבית החולים שנבוא והוא כבר נפטר. אני מרגישה רגשי אשם כבדים על שעזבתי אותו ולמה לא נשארתי איתו באותם רגעים.אני מרגישה שאולי אם הייתי נשארת היו יכולים להציל אותו. באותו יום שהוא נפטר נודע לי רק על מחלתו והוא לא סיפר לנו דבר.אני הייתי שבורה וממוטטת מהידיעה אבל לא נתתי לאבי ולאחיי להרגיש או לדעת דבר.הלכתי כי לא יכולתי לשאת את הכאב בפנים בלי לספר לאף אחד כלום רק אני ידעתי.וכשהגעתי הביתה התפרצתי בבכי היסטרי.לאחר מכן התקשרו מבית החולים שנבוא.אני מרגישה כל כך אשמה.אני לא מצליחה לעבוד או לתפקד, בוכה כל הזמן,לא ישנה,בדיכאון ומשבר עמוק,חרדות ומחשבות שליליות.מה לעשות?תודה.

שלום לך, צר לי על אביך, חסר לי הפרט של גילך, אבל אנסה להתייחס גם בלי המידע הזה. נשמע לי שהאופן בו איבדת את אביך היה מאוד טראומתי בגלל גורם ההפתעה וההסתרה שהייתה לגבי מחלתו. אולי גם כי לא הספקת להיפרד. לא מספיק ברור לי מהיכן מגיעים רגשות האשם הכבדים, הם וודאי קשורים בדיכאון והאבל שאת מרגישה כרגע. אני מציעה לך להיוועץ באיש מקצוע (פסיכולוג או פסיכיאטר) שיוכל להעריך ולבחון את מה שקורה לך כעת מבחינה רגשית ואולי לתת לך סיוע כדי שתעברי את התקופה הזו קצת פחות קשה.

18/03/2012 | 12:59 | מאת: אריאלה

שלום, אני נשואה בלי ילדים עדיין. אין יום בו איני חושבת על הריון, גידול ילדים וכו'. אך יש לי בעיה קשה שנמשכת כבר הרבה שנים עם המשפחה של בעלי. אין בנינו חיבור כלל, ויכול להיות שיש שנאה... מה שבטוח יש הרבה צביעות. איני יודעת מדוע הם אינם מקבלים אותי, מעולם לא עשיתי דבר לפגוע בהם. להפך, תמיד ניסיתי לרצות את כולם... בעלי תמיד עמד לצידי ותמך בי, גם היום הוא תומך. זאת מכיוון שהוא יודע שהבעיה היא אצלם. כולם יודעים זאת. ביני ובין בעלי יש חיבור מדהים ומיוחד. לכן למרות הקושי הרב עם משפחתו, נשארנו יחד הרבה שנים והתחתנו, בכל מחיר. אני כבר רגילה ליחסים הצבועים האלה, ואפילו משלימה איתם. אבל עכשיו כשהגיע הזמן לתכנן ילדים הבעיה עולה: התנהגותם של בני משפחתו, גם ליד ילדים, אינה מתקבלת על הדעת.הם מקללים המון, צועקים המון ואלה הדברים שמשעשעים אותם. התנהגותם ותפיסת עולמם מאד פרמיטיבית וצרה. זה בא לידי ביטוי באופן שהם מתקשרים ומשתעשעים: קללות, צעקות, זלזול רב, לא נימוסיים וכו'. אני גדלתי במשפחה מאד מתורבתת ומשכילה (אולי יותר מרוב המשפחות), גם בעלי אדם מאד מתורבת ומשכיל (אני יודעת שזה יכול להפתיע...). ולמרות ההבנה של בעלי, הוא "גורר" אותי לבקר את הוריו לפחות פעם בחודש, בטענה שלמרות הכל, צריך לבקר הורים. חד-משמעית אי אפשר לדבר איתם על הבעיות. בגלל שתפיסת עולמם מאד צרה, פרמיטיבית- והם לעולם לא יקבלו את מה שיש לנו לומר. כאשר בעלי מנסה קצת להתרחק מהם, הם באופן מכוון, ואפילו גלוי, מעוררים בו נקיפות מצפון, ועושים מהומה שלמה... אני כל כך חוששת להביא ילדים לתוך מצב כזה. אנחנו נגדל את ילדינו באופן מסויים, אך כל פעם שנבקר את הוריו הילדים יצטרכו להיחשף ולספוג אוירה כל כך מכוערת... (ואני ממש לא מגזימה, פשוט קשה לתאר...). אין להם הבנה וגם לא איכפת להם מכלום. אני חוששת שכאמא אני פשוט ישתגע מכך, ולא אסכים לקחת את הילדים אליהם, ובסוף בעלי יפגע מכך ואולי הנישואים שלנו יפגעו... אני יודעת שילדים יכולים ללמוד קללות, צעקות, זלזול והתנהגות ברברית גם ממקורות אחרים. אבל כאשר זה מגיע מהסבים יש לזה אפקט אחר וזה עלול להתקבל אצל ילדים כהתנהגויות לגיטימיות... וזה פשוט לא מקובל עליי שהמשפחה היא היא זו ש"תקלקל" לי את החינוך. אני יודעת עוד לפני שאני אמא שאני לא יוכל לחיות עם זה. ואני מכירה את בעלי ויודעת שהוא לא יוכל לנתק את הוריו מחיינו באופן שיהיה מקובל על שנינו. אז מה עושים כשהנישואים טובים, אבל רואים באופק עתיד לא כל כך טוב? אני באמת צריכה דעה אובייקטיבית וכנה על המצב הזה. תודה רבה.

שלום, חבל שלא יכול היה להיווצר חיבור טוב יותר בינך לבין משפחתו של בעלך, אבל מצד שני חיבור כזה אינו הכרחי והוא לא צריך להפריע באופנים שאת מתארת על חינוך הילדים שלך בעתיד. גם אם אינך מקבלת את דרכם של חברי משפחתו של בעלך, בעלך צודק - הם עדיין הוריו וכדאי מאוד שלא תנסי להפריד בינו לבינם. הדבר עשוי לקלקל הרבה טוב שקיים ביניכם ואין בכך תועלת. אם מערכת היחסים נכון להיום קורקטית ועניינית, אולי אפילו צבועה, אין מניעה שהדבר ימשיך כך גם בעתיד, עם ובלי ילדים. ןזה בסדר גמור. הילדים שלך יספגו הרבה סגנונות התנהגות מדמויות משמעותיות בחייהם, חלק יהיו יותר לרוחך וחלק פחות, על חלק מהחשיפה תוכלי לשלוט ועל חלק פחות. בסופו של דבר ההשפעה המירבית, בטח שבגילאים הצעירים היא של ההורים ולא של הסבתא והסבא. זכותם של ילדייך העתידיים לקבל סבא וסבתא גם אם אינם אנשים נאורים ומתורבתים. את תחנכי אותם בבית כפי שאת מאמינה וזה יהיה החלק העיקרי. כאן יפה האמירה "משפחה לא בוחרים", ואוסיף,שאם תוכלי ללמוד לקבל את השונות של המשפחה של בעלך ולא להילחם בה כל כך תיתני לילדייך שיעור חשוב בסובלנות.

08/03/2012 | 22:56 | מאת: אוריה

היי, יש לי בעיה בזוגיות שנימשכת שנים בעלי בסדר בכללי אבל הבעיה העיקרית שהוא לא יודעה לתת צומת לב בכלל מה שמעניין אותו 95 אחוז מהזמן הילדים וזה מתסכל אותו מאוד כמה שניהלתי איתו שיחות בדרך הכי ישירה ושם דבר לא עוזר כול הזמן יש לו טענות כלפי וגישה שלילית בקיצור אין מילה טובה לעומת זאת במיטה הוא יודעה לפנק ועדיין מילה טובה אין אני לא זוכרת מתי הוא אמר לי אני אוהב אותך באיזה דרך אני צריכה להתנהג (אני טיפוס שמעניק הרבה חום ואהבה ונתינה)

לקריאה נוספת והעמקה

האם בעלך תמיד היה כזה? האם דברים השתנו אחרי הילדים? זה קצת שונה, וממקם את הבעיה באיזור אחר. כך או כך, אני מבינה שיש כאן תסכול גדול עבורך, ואולי גם לו. קשה לי לייעץ לך מעבר, כי צריך להכיר את הדינמיקה של הזוגיות שלכ, וכאמור ממתי הדברים החלו ומאיזה סיבות. אם הדברים מפריעים לך מאוד, אולי נסי לבדוק איתו אפשרות שתלכו לטיפול זוגי בו תוכלו לגשר על הפערים הללו ביניכם.

08/03/2012 | 22:41 | מאת: אוריה

27/02/2012 | 14:16 | מאת: ה

היי הייתי מעוניינת בפסיכולוגית דתייה ( זוגיות) איזור השרון רעננה כפר סבא פתח תקווה ניתן גם בשומרון איזור קרני שומרון, ניתן לדעת גם מאיזה קופה היא מקבלת? אני מלאומית בתודה מראש

פני אליי במייל ואנסה להפנות אותך

14/03/2012 | 14:40 | מאת: ה

לאיזה מייל אני פונה?

10/09/2013 | 14:27 | מאת: הדסה

לימור טורקל מרבבה (ליד אריאל) מקצועית ומנוסה

26/02/2012 | 21:12 | מאת: טלי

רציתי לשתף אתכם בהחלטה של בעלי שמאוד הפתיעה אותי לטובה. הבוקר הוא שלח לי קישור במייל לפוסט (http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2268288&skip=1) ומאוחר יותר הוא הסביר לי שבעקבות תוכן הפוסט הוא החליט שכדאי לפתוח חיסכון לילדים, שיהיה להם קצת כסף כשיגדלו. אין ספק שמגיע לו שאפו על היוזמה אבל אני חושבת שכדאי לקנות דירה משלנו עכשיו. זה מרגיש לי יותר נכון בתקופה זו של החיים. איך אני יכולה להגיד לו את זה בצורה יפה? אני חוששת שהוא מאוד יעלב כי קודם כל קניית דירה לא באה בחשבון אצלו עכשיו וגם כי כל פעם אני מציקה לו שהוא לא משקיע בילדים ולא שם אותם בראש סדרי העדיפיות וכעת עד שהגיעה יוזמה מהצד שלו אני קצת מתבאסת לחלז"ש לו אותה. מה אתם חושבים?

25/02/2012 | 12:12 | מאת: אסתר

מה לעשות אני בת 60 חיה טוב בעל ילדים נכדים ובריאות והלואי וימשך ככה,אימי בת 82 גרה בקרבתי ובקירבת אחותי,כשסבי ניפטר (אבא של אבי ז"ל )היא גנבה את הירושה של סבי עם אחיה ששיתף פעולה איתה,איך היא גנבה?כשסבי האלמן היה חולה (אבי ניפטר לפניו)אימי לקחה אותו למס' ימים לביתה ובהזדמנות הראשונה היא ואחיה קראו לעו"ד ושינו את הצוואה לטובת אימי,סבי הוריש לפני לשלוש נכדותיו ואני ביניהם,הדברים התגלגלו במהירות הבזק סבי ניפטר אחרי ימים אחדים אחיה גנב מאימי כמה שיותר ,אימי עברה לבית של סבי ועיני אחיותי ואני כלא מאמינות כמו סיפור דימיוני או טלנובלה,נושלנו מהירושה של סבי כעסנו ולא דיברנו עם אימנו הרבה זמן,היא ניסתה לפצות אותנו בכסף לכל אחד אבל הגנבה נישארה בעינה,עכשיו אמי בת 82 עברו מאז 40 שנה ,השלמנו אבל לא שכחנו,תמיד אני עוזרת לה עם זה תור לרופא קניות וכן הלאה גם אחותי שגרה בקירבתי,אחותי הגדולה לא רוצה קשר עם אימי מאז,זה לא רק הגנבה שלה, תמיד יש לה טענות,תמיד אומרת את המילה האחרונה לא יודעת להקשיב רק לעצמה לא מפרגנת תמיד כועסת והיא הצודקת,אתמול ביקרתי אותה עם בני,ופתאום כעסה על משהו שהיה בעבר היא מספרת לבני ,שאני לא הייתי איתה בסדר איך שהיא אמרה ככה כל כך כעסתי ואמרתי לה את גנבת כסך ובית שלא היה צריך להיות שלך אלא לילדייך את מלבינה את פני בפני בני ?וכך יצאנו בכעס נוראי כשהיא צועקת שאני לא אבוא אליה יותר(זה לא פעם ראשונה שהיא צועקת ואומרת ככה)אבל הפעם אמרתי לעצמי אני צריכה שקט נפשי אני לא ילדה אני כפי שכתבתי בת 60 אין לי כוחות לסיפור הזה ,זה לא הכסף שגנבה היא אמא שלי היא לקחה אווקיי לקחה לקחה ,אבל המעשה הלא ישר הזה יוצא לא טוב השאלה מה דעתך איך את רואה את זה?הכוונה, שבלב קשה לי אני לא מעונינת להיות בקשר איתה,אלא אם היא תתקשר ותרצה עזרה אני לשירותה אין לי בעיה עם זה,אני רוצה קצת התרחקות ושקט נפשי כמו שכתבתי אמי למרות 82 שנותיה היא אישה חזקה השנים עושות את שלהן ליבי כואב על אימי אבל אני רוצה התרחקות למרות שאחותי שלידי חושבת כמוני מה דעתך תאירי את עיני תודה רבה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, אני לא רואה שום סיבה למנה ממרומי גילה וגילך לא תוכלי לדרוש ולממש לעצמך קצת שקט נפשי. אני חוששת שאולי את מחפשת לגיטימציה חיצונית לעשות את זה, אבל מבפנים מאוד אמביוולנטית לגבי הרצון הזה. מצד אחד יש לך את כל הסיבות לבקש שקט מאם שתלטנית ולא ישרה שהקשר איתה מכביד עלייך, ומצד אחר את גם עדיין תלויה בה רגשית, זקוקה לאישורה ורוצה לדאוג לה כדי שלא לחוש רגשות אשם. שאלי את עצמך מה יקרה אם תממשי לעצמך קצת ריחוק ממנה? מה המחיר שיהיה עלייך לשלם ומדוע את כה חוששת מפניו? אני חושבת שבשלב שבו את והיא נמצאות בחייכן עדין לנהל מרחק כזה לא באופן הפגנתי ופוגעני, ומבלי לעשות מזה דרמה גדולה. הרי את מצהירה שאת מתכוונת להמשיך לסייע לה בענייניה הפיזיים, לא? נסי פשוט בהדרגה לצמצם ביקורי חולין ולצמצם שיחות טלפוניות עד שתרגישי שאת יוצרת מרחק מתאים שמקל עלייך ועליה.אני חושבת שזה שבהחלט חופש שאת יכולה לקחת לעצמך מבלי לחוש אשמה ופוגעת.

23/02/2012 | 12:22 | מאת: לירי

. שלום רב! אני אלמנה מזה שלוש שנים, לאחר כ 40שנות נישואין טובים לחבר הראשון שלי. לאחרונה הכרתי גבר, בערך בגילי ( אנו בשנות ה60 המוקדמות). אפשר לומר שטוב לנו יחד גם בחלק הזוגי וגם כיף לשבת לדבר ולצחוק. בתחילת הקשר הוא מאד רצה לעבור לגור איתי ואני הבהרתי לו חד וחלק שזה לא יקרה כי אינני מעוניינת בשלב זה של חיי לגור עם אף אחד.. אני במצב כלכלי טוב והוא טוען שמצבו הכלכלי רע מאד. לפעמים שיחת טלפון בבוקר נפתחת בהודעה שהיום הוא הולך לקחת הלוואה מהבנק,או שהוא מבקש שנפסיק את שיחת הטלפון בגלל "עלויות", או שהוא מציע לנסוע לטייל היום כי בשבוע הבא הדלק מתייקר.זה ממש לא כיף לפתוח ככה את הבוקר.כל פעם שהוא מזכיר לי כמה הוא מסכן גורם לי תחושת "נאחס" וחשק להתרחק ממנו. בכל התקופה הזאת לא בילינו אף פעם במסעדה או בבית קפה (פרט לשתי הפגישות הראשונות בהן שתינו תה ואני שילמתי את חלקי, אמרתי לו שבכל הוצאה שתהיה אני מתעקשת לשלם את חלקי) הוא טוען שהאוכל במסעדות ובבתי הקפה לא בריא ושהוא ממש לא אוהב מסעדות ובתי קפה, לכן אנחנו מבלים בחיק הטבע ואני תמיד דואגת להביא כיבוד. נראה לי קצת מוזר שאדם ממש לא אוהב מסעדות והחלטתי לבדוק את הדבר, הצעתי להיות זאת שתזמין ותשלם במסעדה הוא מיד הסכים ושאל כמה פעמים מתי הולכים למסעדה אז אמרתי לו שאני לא רעבה. זה ממש דחה אותי ורציתי לסיים את הקשר כי קשה לי לקבל גבר המעוניין שהאישה תשלם עבורו. וזאת כשהוא יודע שאני אשלם את חלקי. לא הפסקתי את הקשר כי יש בו גם דברים טובים. מה שהכי מפריע לי זה שהוא כל הזמן טוען שאני מיליונרית ( ואני רחוקה מכך מאד) ואילו הוא אדם עני.( אני בספק גדול שכך המצב כי יש לו רכב ורכוש ששווים כסף ולא יכול להיות אדם עני ומסכן שמחזיק רכב, הוא גם מתלבש יפה) ועוד הוא אומר שאם זה היה הפוך, כלומר אם היה לו כסף הוא היה נותן ועוזר. אני ממש לא אוהבת שהוא מתחיל לספר לי על הבעיות הכלכליות והחובות שלו והצעתי לו שלא נדבר על כך . הוא טוען שאני חברה שלו ולמי הוא יספר אם לא לי? (אבל הוא לא בעלי אנחנו מכירם 3 חודשים ) החלטתי לפתוח את הנושא ולהתעמת איתו, אמרתי לו שהדיבורים על כך שאם היה לו הוא היה נותן ומי שיש לו צריך לתת מאד מפריעים לי כי אני מבינה מכך שהוא רוצה שאני אתן לו.הבהרתי לו שאני לעולם לא אתן כסף לאף אחד, גם כי אין לי עודף כסף וגם כי אתן רק לבני משפחתי, כמו שצריך להיות.הוא טען שהוא ממש נעלב ושאני מפרשת לא נכון את הדברים.הצעתי לו שנפסיק לדבר על נושאים כספיים. .על הרקע הזה יש בינינו נתק. האם אני מבינה ומפרשת נכון את הדברים? מבקשת לקבל פרספקטיבה נוספת מאנשי הפורום. בתודה מראש לירי

שלום, אני יכלה להתייחס רק לחוויה שלך ולאופן בו את מפרשת את הדברים, כי מן הסתם איני מכירה את המציאות, ואיני מכירה את גרסתו של בן הזוג שלך, כך שאין לי דרך לדעת מה "נכון או מה אמיתי". אני כן יכולה לומר שמאופן תיאורך את הדברים אני מבינה את תחושותייך שאינן באות "משום מקום", יש בסיס לדברים. מה שכן, יתכן שהבסיס הוא העובדה שבן זוגך מצוי במצוקה כלכלית אמיתית כלשהי (גם אם הוא מתלבש יפה ויש לו רכב), או שלפחות כך הוא חווה את מצבו הפיננסי, ולכן הוא מדבר על כך הרבה, מציף את זה הרבה, ומצפה ממך לתמיכה. לאו דווקא חומרית, יתכן שהוא מחפש אוזן קשבת או שהוא חושש שתצפי ממנו למשהו שאינו מסוגל לתת. אולי יש כאן שילוב של חרדה שלו ותחושה שלך שהוא מצפה שתפתרי לו את הבעיה. אני מבינה שאת כותבת כאן כי את אינך שלמה עם הנתק הזה ואולי מתגעגעת. מציעה לך ליזום שיחה גלויה על תחושותייך מולו ולהבהיר אחת ולתמיד מהן ציפיותיכם זה מזו. אם הקשר חשוב לך, יתכן שתצטרכי לקבל את עיסוקו בנושא, ואת נטייתו שלא לבזבז, לא עלייך ולא על עצמו. אם החלטת לקבל, נסי שלא להישאב לפעולה מולו ולפיתרון שאחר כך יגרום לך לחוש מנוצלת. עשי רק מה שטוב לך והציבי את גבולותייך כהלכה. אולי זה יאפשר לך קצת יותר חופש והנאה בקשר.

20/04/2012 | 17:45 | מאת: לירי

מבלי לקרוא את תגובתך נהגתי בדיוק כך.חזרנו לצאת הגענו להסכמה שהוא לא ידבר יותר על החובות וההלוואות שלו.היחסים התחזקו ומאד נהינינו זה מחברת זו הרגשתי שאני מרחפת ושיש לי את הזוגיות הכי מדהימה ואילו הוא אמר שמעולם לא הרגיש כל כך טוב בקשר, הוא רגוע ומרוצה וגם נראה ממש מאושר. אבל מה שוב קרה? כמו בפעם הקודמת כשהוא הרגיש שאני "בכיס שלו" הוא הפסיק להתקשר והיה בטוח שאני ארדוף אחריו, דבר שהוא הודה בו, וגם אמר שהוא לא "קרא"אותי נכון.הפעם כשהוא היה בטוח שאני ממש מאוהבת בו -למרות שהזהרתי אותו שלעולם לא ארדוף אחרי גבר-פתאום הוא חזר אחורה והתחיל לשאול אם אני עדיין חושדת בו שהוא רוצה את כספי וגם העלה פרטים לא נעימים מן העבר. שאלתי אותו, למה אתה מעלה באוב דברים שהיו מזמן? הרי אני נמצאת איתך ויש לנו המון פגישות אינטימיות הרי אם הייתי חושדת לא הייתי חוזרת ומשקיעה את כולי בקשר. אז הוא טען שמפריע לו שאינו יכול לדבר על מצבו הכלכלי . אמרתי לו שלא מתאים לי בשלב זה של חיי להתעסק עם חובות היה לי את זה מספיק בצעירותי.בכיתי והצטערתי שהוא הורס את הקשר אבל הודיתי לו על כך שהוא הוריד אותי מהאופוריה שהייתי בה אל קרקע המציאות. מה שכן, שמתי לב שיש אצלו דפוס קבוע בהתנהגות: בכל פעם שהוא מרגיש שאני "בכיס שלו" הוא מנסה להשיג משהו וכל פעם הוא מצטער כי זה מעכיר את האווירה ואת הקשר. היה לי ממש קשה כי בסך הכל טוב לנו יחד והוא מקסים אבל אני כבר יודעת שהדפוס הזה יחזור שוב ולכן החלטתי בצער רב להפרד ממנו , אמרתי לו שאני אוהבת אותו אבל לא יכולה להמשיך בקשר שבו אני נותנת את כולי ואחר כך נפגעת. החלטנו להשאר ידידים. אני רק יכולה לשער מה גורם לו לנהוג בטיפשות כזאת ולחבל כל פעם הקשר כל כך יפה.פשוט חבל.

06/02/2012 | 09:27 | מאת: שירי

היי...אני בת 30...אני נשואה אוטוטו שנה ויש לי תינוקת בת חצי שנה. אני ובעלי יחד כבר 7 שנים (לא התחתנו בגלל ההריון אלא הקדמנו את התאריך של החתונה). שמתי לב שמאז שנכנסתי להריון פתאום ההורים שלו התחילו לקבוע לנו החלטות...איפה אני אלד...ואם זה בן אז הם עושים את הפדיון...דברים כאלה...ששמתי לב שלא מתאים לי שיהיו...כאילו המשפחה שלי לא קיימת...(זו הנכדה הראשונה של הוריו). לא רק זה....מאז שילדתי את התינוקת המצב נהיה גרוע יותר...הם ממורמרים שאנחנו לא גרים קרוב אליהם (מרחק של שעה נסיעה)...פעם אחת יחידה קרה שכשהם באו אלינו גם דודים שלי היו אצלנו ומאז אמא שלו כל הזמן אומרת שהמשפחה שלי רואה אותה יותר...וכשהילדה היתה מקוררת עם נזלת אז היא אמרה בלי בושה שבטח היא נדבקה מאחד מהמשפחה שלי....מי לעזעזאל מדבר ככה???? ההורים שלי רואים אותה בדיוק באופן שווה משישי לשישי...לא רק זה...אני מניקה את הילדה הנקה מלאה...ותמיד יש להם עם זה בעיות...התינוקת בת חצי שנה...אז יש תלונות למה אני מניקה עד עכשיו...למה לא נותנת לה מים, הם דוחפים לה אוכל ומים מבלי שאנ י אראה...לא מקשיבים שאני אומרת לא להושיב אותה כי היא עוד לא בשלה לזה...אמא שלו כמה פעמים כבר אמרה לתינוקת שהכי חשוב זה אבא וסבתא...מי אומר דברים כאלהה מי???? כאילו אני אמא שלא צריכה להיות קיימת...וגם לא פעם היא אמרה לתינוקת "חבל שאני לא יכולה להניק אותך"...איכס מה זה??? איזה בנאדם מבוגר מדבר ככה???? תמיד מקניטים אותי...מתנשאים מעליי, כאילו פתאום אני כבר לא מספיק טובה...אלא רק הבן והילדה.. .התינוקת אוכלת כל שעתיים שלוש....אז אמא שלו כל הזמן טוענת שהילדה תהיה שמנה ושזה מגעיל...מה שמנה הילדה בקושי עולה במשקל...יועצת ההנקה אמרה לי שהכל בסדר...אז למה לדבר ככה...ובלי בושה אומרים לבעלי שטוב שהילדה דומה למשפחה שלו...לא כי אני מכוערת אלא ככה אפשר לראות שהיא שלו....מי מה איך...למה להגיד דברים כאלה??? הם מתפוצצים מזה שהילדה חייכנית ולא בכיינית...הם טוענים שתינוקות צריכים לבכות....למה שהילדה תבכה אם טוב לה????? מה לעשות??? איך להתמודד עם זה??? דיברתי עם בעלי על זה...הוא מבין אותי...אבל לא יותר מזה....אני מנסה לענות להם באופן שלא ייראה כחוצפה...אבל לפעמים מגיעים מים עד נפש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שירי, אני יכולה להבין את הכעס שלך וההתקוממות. דברים משתנים מאוד כשמשפחה עוברת שינוי שכזה אחרי לידה שיווי המשקל הרגיל מתערער ופתאום דברים משתנים ומתגלים האור אחר, לפעמים באופן שקשה לקבל. אני חושבת שהחוויה שלך היא של פגיעה רבה וחודרנות מצד המשפחה של בעלך. הם רוצים לקחת נגיסה כל הזמן ממה שאת מרגישה שלך יש זכות ראשונים עליו, וזה מובן. יחד עם זאת, נראה לי שכדאי לך לעשוך את עבודת ההסתגלות שלך לתנאים החדשים, למען כולם, ובראש ובראשונה למענך. קחי בחשבון שעם הזמן הדברים ירגעו וגם הם, ילמדו לקבל אותך כאם. עד כה היית רק הכלה. גם את תצטרכי לעשות עבודה בלקבל אותם כסבא וסבתא, ולהציב גבולות בחוכמה כאשר דברים עוברים מבחינתך את הגבול. אל תשכחי שגם הם חיכו וייחלו לרגע הזה, ולכם הם רגישים מאוד לכל מה שקורה.

04/02/2012 | 00:28 | מאת: בודדה

היי ענבל. אני בת 38.5, רווקה ללא ילדים. מאז ומתמיד היו לי בעיות חברתיות, ותמיד חשתי בדידות. עם השנים וכשהגיל שלי מתקדם, אני מרגישה שהבדידות מתעצמת. מלבד העובדה שלא הצלחתי להקים לעצמי זוגיות, גם איני יודעת לשמר חברויות. פשוט מאוד - שיפוטית, ביקורתית, חסרת סבלנות לאנשים שלא חושבים כמוני ותוקפנית. אני יכולה להיות חברה מרחוק (צ'טים וכו'), אך כשזה מגיע לידי מפגשים אני מסתייגת. בסוף הקשר מגיע לידי פיצוץ מצידי (מכל סיבה שהיא) ופגיעה קשה שלא מותירה דרך חזרה להשלמה. הבדידות הזו קשה לי עכשיו עד מאוד, ואני שוקלת להביא ילד לבד כדי להפיג את התחושה הזו. אני מתקשה לשלם לטיפול פסיכולוגי והאמת שלא כל כך מאמינה שהוא ישנה אצלי משהו באופי. אולי ירגיע אותי קצת שיש אוזן קשבת למי לשפוך את התסכול הגדול. מרגישה נפש מתוסכלת בתוך גוף ואף עלו לא פעם מחשבות התאבדות. אשמח לעצתך

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך בודדה, ניתן לחוש את המצוקה שאת נמצאת בה, ואני אכן מבינה שבנסיבות חייך את חווה הרבה בדידות וייאוש. יחד עם זאת, נדמה לי שיש לך קצה חוט, ושבסך הכל ניחנת במודעות עצמית ויכולת ביקורת- רק שצריך לוודא שזה לא יהפוך למשהו שלילי שגורם לדיכאון והסתגרות, אלא שתוכלי לנצל את זה לטובתך ולהשתמש בזה כחלק מהמשאבים שלך. אני מבינה את הדילמה שיש לך בקשר לטיפול. אולי כמו בהרבה דברים אחרים בחיים, את מתקשה גם על זה לסמוך ולהאמין שזה יביא לך תועלת. אני לעומתך מאמינה שזה הכרטיס שלך החוצה מהמצוקה שאת חווה כבר שנים ושמתעצמך עכשיו. אני חושבת שאת צריכה לפנות במהרה לטיפול ולא לחכות עם זה. אם אין לך כסף, פני לטיפול באחת מהמרפאות של משרד הבריאות באיזורך. הטיפול שם ללא עלות. אם את לא יודעת לאן לפנות פני אליי במייל ואכוון אותך לפי איזור מגורייך.

01/02/2012 | 17:50 | מאת: ליאת

היי מה שלומך הניני בחורה בת 29 שלמדתי מזכירות רפואית ועסקתי במגוון תחומים במכירות ,בטיפול ילדים במזכירות וכ"ו ואני מרגישה חסרת אונים אני נותנת מעצמי יותר מידי שאני מגיעה למקום עבודה מסורה ממש לעבודה ואני סמוכה ובטוחה שאני אוהבת עבודה תבוענית ואני מתקשה כרגע עם קבלת החלטות אם ללמוד לתואר או ללמוד מקצוע כמו מנהלת חשבונות ואת כול הבחירה זה בשל העובדה שאני נשואה בחנתי אפשריות עד כדי כך החלפתי מזה 9 שנים שאני משוחררת איזה 30 מקומות עבודה וזה מתייש ומייאש ואני לא יודעת ממי לבקש עזרה כי כרגע גם אם ארצה ללמוד אין לי עבודה אני מבינה שכול דבר נסיון ושיעור שאלמד להכיר את עצמי יותר טוב אבל בכול זאת מה אוכל לעשות בכדי להחליף עבודות כמו גרביים כי אני יודעת מה אני רוצה עבודה קבועה עם אנשים עבודה תבוענית את הלימודים הללו אני רוצה בשביל להגדיל את השכר וסיכוי למצא עבודה ועדין קשה לי שאני לא מוצאת באמת לא בשביל משהו אני באמת עובדת טובה וחרוצה ומה אוכל לעשןת בכדי למצוא מקום עבודה קבוע ניסתי אפילו עבודות זמניות בכדי שאוכל אולי משם להתקדם וזה לא זה אז מה עלי לעשות אין ברשותי כסף לאימון תני לי כמה רעינות לחשיבה פרקטית?

שלום ליאת, אני לא כל כך מבינה מדוע את עוזבת עבודות אחרי זמן קצר כל כך? האם זה כי אינך מרוצה? האם כי מפטרים אותך? האם זה כי אינך מרגישה שהתפקיד מתאים לך? בקיצור, צריך להבין קודם מה קורה, לפני שאוכל לתת לך רעיונות יותר פרקטיים. כתבי לי יותר, אולי עם דוגמא, ואנסה לייעץ לך כמה שאפשר.

23/01/2012 | 13:12 | מאת: דנה

שלום אני אשתדל לקצר כמה שניתן. אני וחבר שלי כבר 5 וחצי שנים יחד, אני בת 23 והוא 27. לא היו לי בתחילת הקשר שום בעיה(לכאורה -מסתבר בדיאבד)עם הוריו. לפני כשנה וחצי אולי קצת יותר אני וחבר שלי החלטנו לעבור לגור יחד והתגובה מצד הוריו (בעיקר מצד אבא שלו יש לציין, האמא דיי נגררת אחריו) הייתה מאוד חריפה , התפתח בינהם ויכוח לוהט על כך שהם חושבים שאני זאת שמשכנעת אותו לעשות דברים לא הגיוניים וחשוב לציין שהויכוח כולו נעשה כשהייתי שם בבית (בחדר אחר אמנם, אבל עדיין) אני הסתלקתי משם באותו היום עוד ומאז לא ראיתי אותם . אחרי הסיפור הזה היו המון ויכוחים בנושא והתגלה כל ה"לכלוך" מסתבר שהם חשבו עליי המון דברים לא חיוביים ולא ממש בא לי לפרט...אבל תמיד הרגשתי את הזלזול בי עוד לפני כל הסיפור הזה ואין מילים לתאר כמה שנפגעתי מכך שבמשך 3 וחצי שנים (!!!!!) אני חיה בשקר שבתכלס, ההורים שלו לא אוהבים אותי. אני ניתקתי קשר ולא הסכמתי יותר להגיע אליהם, גם עברנו לגור ביחד, יש לציין שהבן זוג שלי מאוד כעס עליהם אבל הוא המשיך להיות איתם בקשר. כמעט שנה שלמה(!!!!) לא היה נראה שאכפת להם בכלל ממה שקרה ומזה שנעלבתי ובכלל על ההתיחסות הילדותית שלהם לנושא, ופתאום כשהם הבינו שזה מפריע לבן שלהם הם התחילו להתחנף ולנסות להשלים (שזה היה ברור שהם לא שינו את דעתם עליי) ולא הסכמתי ליצור שום קשר איתם. לאחרונה , אבא שלו החליט שהוא עובר "תהליך של אימון" (עבר איזשהו קורס של קואצ'ינג) ולפתע החליט שהוא ממש מצטער על מה שהיה (כמובן שאת כל זה אני יודעת דרך בן זוגי) ושהוא חושב שלא התנהג נכון וכו' וכו'... הוא ביקש את כתובת המייל שלי , וכתב לי מכתב על כך שהוא מצטער (על מה בדיוק?? זה לא היה ברור מהמייל) והרגיז אותי באופן כללי וסתם שטויות על האימון שלו וכמה זה חשוב משפחה ובלה בלה (מעניין שעכשיו הוא חושב ככה) לא עניתי על המייל הזה . השאלה היא כזו- אני מרגישה פגועה עדיין, איזה סיבה יש לי להאמין שאני "על הנייר " אסלח (כי אני לא באמת אסלח לעולם על איך שהם התנהגו כלפיי) וההתנהגות שלהם תחזור להיות אותו דבר??(שוב יאשימו אותי בהחלטות של בן זוגי, יעירו עליי הערות וכו') כמובן שזה פוגע מאוד בבן זוגי כל הסיפור הזה כי הוא דיי באמצע ואני יודעת שזה מאוד מפריע לו אבל אני לא מבינה למה הוא עדיין בקשר איתם אחרי איך שהם התייחסו אליי. מאוד קשה לי עם כל הסיטואציה אשמח לשמוע עצות, ואני באמת מצטערת שזה יצא ארוך ניסיתי לקצר כמה שאפשר =] תודה!

22/01/2012 | 09:37 | מאת: תום

שלום. לאשתי אחות קטנה נשואה שגרה בקרבתנו ובקרבת חמתי ולכן מטבע הדברים חמתי בת 70 + צ"ל רוב הזמן איתנו ואיתה אבל לצערי רוב הזמן היא רק אצלנו ומקבלת את כל העזרה הנדרשת מאיתנו ז"א מאשתי וממני . אחותה של אשתי היא טיפוס שונה ממנה וממני וכמעט אינה עוזרת ומתענינת בחמתי , קיימת מין אדישות וחוסר אכפתיות בכל הקשור למצב חמתי , היא לנצל אותה יודעת אבל כשצריכים עזרה היא נעלמת או טוענת שאין לה זמן או שלא מבינה בזה או שלא מציעה כלל עזרה או מתענינת בחמתי וכך הכול נופל על עלינו , על אשתי ועלי . נראה לי שאשתי וחמתי משלימות עם המצב חוץ ממני , אני טוען שאחותה נצלנית , אגואסטית , קמצנית וחושבת רק על עצמה . חשבתי להתרחק מעט מהעזרה שאני נותן לחמתי אולי תפנה לבתה לעזרה אבל זה לא עובד היא פונה רק אלי ואל אשתי כאילו האחות השנייה לא קיימת . שוחחתי עם אשתי על כך והיא טוענת שתמיד זה היה כך , לא ניסו לשנות את המצב ולא ינסו . לא ברור לי מדוע היחסים הם כפי שהם יתכן והאם ואשתי פוחדים מהאחות הקטנה ולא מוכנים לשוחח איתה על הנושא .לי נראה שפתיחת הנושא עלידי יגרום למריבות וסכסוכים ביניהן ולכן הן מעדיפות לא לדבר על הנושא. מאחר והתנגות האחות מקוממת ומרגיזה נתתי לה להבין שגם היא צריכה / חייבת לעזור לאימה ולא לתת לכל העול ליפול עלינו אבל זה לא עזר. לי נראה שהדבר הטוב ביותר הוא להתחמק מעזרה בכל מיני תירוצים , ברור לי שהכול יפול על אשתי אבל אולי לאשתי יהיה קשה ואז תפנה לעזרת אחותה . אשמח לקבל הצעות איך לפעול על מנת להביא את האחות שתעזור לאימה על מנת להוריד מאיתנו עומס . תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, נשמע לי שכבר ניסית בדרכים הרגילות לשנות את הדינמיקה המשפחתית. אולי צריך להכיר בזה שלשנות דפוסים של שנים של חלוקת אחריות בין אחיות זה לכוון למקום הלא נכון. לא מאמינה שיקרה כאן שינוי גדול- הרבה פעמים הגדולים לוקחים אחריות גדולה יותר מהקטנים, וזהו המקובל בתרבות המשפחתית. נשמע לי שכדאי לזנוח את המאמצים לשנות דפוסי התנהגות של גיסתך. מה שכן, אם יש דברים שאינם מקובלים עליך בתוך התא המשפחתי שלך, אתה בהחלט יכול לנסות לשנות. למלש, אם אתה מרגיש שאשתך דורשת ממך יותר מידיי מול חמתך, נמשע לי לגיטימי שתחליט שאתה משתף פעולה רק עד איפה שאתה מוצא לנכון, בהתחשב בחלוקת האחריות שבתוך היחסים שלכם, ובלי קשר מה גיסתך עושה או לא עושה. שוחח על הדברים שמפריעים לך עם אשתך, ונסה לשכוח מהנושא של אחותה של אשתך, התייחס לדברים כאילו לא הייתה קיימת. יש הרגשה שיותר מידיי מושלך החוצה ופחות מידיי מטופל פנימה- בתוך הקשר שלך עם אשתך, לפחות הסוגייה הספציפית הזו.

אני מאובחן כחולה במחלה כרונית כ-8 שנים. אין למחלה השפעה על התשוקה שלי (אני בן 57), אני זקוק מאוד ליחס של קירבה גופנית, של חום ואהבה. אני מקבל זאת אך בדרך של דאגה חומרית לכל מה שקורה בבית. רעייתי אישה מסורה מאוד, דואגת לכל הקשור בבית ,אך מסוייגת להחריד בכל הקשור לקירבה פיזית. אני מגיע למצבים של לחץ, דיכאון,חיפוש פתרון וכו'. אנו נשואים 33 שנים ואיני מעלה על הדעת לפנות מחוץ למסגרת. מה את מייעצת במקרה שלי?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, אני בהחלט מבינה את הצורך שלך בחום ובקרבה גופנית, ונשמע לי שאתה נמצא במצב מתסכל ופוגע מהבחינה הזו, למרות שאני מבינה שאתה חש את האהבה של אשתך בצורות אחרות. גם זה לא מובן מאליו אחרי 33 שנה. ויחד עם זאת, כדאי לטפל בנושא הזה. מציעה טיפול זוגי בו תוכלו לברר את השורשים של הסיפור של היעדר המגע ביניכם ואת האופן להתמודד ולשפר.

14/01/2012 | 08:55 | מאת: אבי

הי, אני בן 43 גרוש עם 2 בנות , בת הזוג שלי בת 36 גרושה עם ילד.אנחנו נמצאים בקשר זוגי אינטנסיבי מזה כחודשיים וחצי בקצרה אציין כי מבחינה נפשית אני באתי לקשר הזה מוכן רגשית ואילו בת הזוג שלי שהייתה נשואה מס חודשים ובמהלך ההריון ילדה את בנה וערה תקופה מאד קשה ברמה האישית במשך 5 שנים כאשר בשנים אלה היא בעצם ביטלה את עצמה במחינה רגשית עד כדי כך שהיא מגירה את עצמה כלא מחוברת לעצמה מבחינה רגשית,זוהי נקודת המוצא. לאחר חודשיים וחצי יחד חל שינוי גדול במצבה כאשר אני זה שמכתיב את הקצב ומוביל את הקשר הזה, אנחנו נמצאים המון יחד מסתדרים מצויין וקייימת חברות אמת ביננו. מזה כחודש היא ישננה אצלי מרבית הזמן ואני הצעתי לה לעבור להתגורר עימי באופן קבוע כאשר המטרה היא להיות יחד בצורה מחוזקת וכן המגורים יחד יעזרו לה להתגבר על הקשיים בהם היא נמצאת וזאת תהה מעין עליית מדרגה בקשר ויחזק אותו, מה גם שבמצב נורמטיבי של בני זוג נוכח טיב הקשר זה היה קורה מזמן.היא מבחינתה שואפת לעניין הזה אולם לטענתה זה לא נכון כרגע אלא כאשר היא תרגיש שהיא חזרה להיות מחובסרת לעצמה ותרגיש שזה מה ממנה.לדעתי המגורים יעשו טוב לקשר יחזקו אותו ולא יתנו לה לללכת כל פעם צעד אחורה בבריחות לעולם הקודם שלה.העניין כשלעצמו יוצר ביננו מתח לא קטן ומחלוקות בעניין , הסברתי לה את החשיבות של השינה יחד ושל המגורים יחד כחלק מזוגיות טוטאלית.מה גם שעקב הבעיה שלה יש בעיה קשה מאד בצד האינטימי ולדעתי המגורים יחד יסייעו רבות לפיתרון העניין האינטימי שהוא בסיס חזק לקשר זוגי. השאלה היא האם נוכח מה שכתבתי בתמצית זה צעד נכון לעבור לגור יחד בשלב זה על אף שחלפו רק חודשיים וחצי ואם כן באיזו דרך להציגכ לה את זה שזה הכי נכון לעשות, כי מבחינתה זה עלול לרסק את הקשר אני מרגיש שהקשר כרגע תקוע מאד ולא יוכל להתקדם לשום מקום מה עלי לעשות ומה הכי נכון לעשות?.

שלום אבי, נתחיל מהסוף- עם כל הקשוי שלך להמתיך, נראה לי שהדבר הנכון יהיה לחכות. אני לא יודעת למה אתה כ"כ ממהר בעצם. יש לך קשר חדש וטוב, הכל הולך נהדר, אתם מנהלים קשר אינטנסיבי וחברי, אז למה הלחץ למגורים משותפים? מי אמר שזה מה שיקרב ביניכם למשל מבחינה אינטימית? יש לי תחושה שהתקבעת על איזה רעיון שעכשיו הופך למבחן כלשהו לגבי איכות הקשר. מציעה לך להניח לזה, ובמקום זה להקשיב לבת זוגתך. אם תלחץ בעניין הזה יש לשער שהיא שוב תרגיש שעליה לבטל את עצמה, וזה בוודאי לא יתרום לה להתחבר לעצמה ואולי אף ירחיק אותה ממך. שים לב שעצם העמידה שלה על הצורך שלה (לחכות עם המגורים המשותפים) מסמנים דווקא תחילתו של תהליך התחברות מחדש לעצמה ולצרכיה. נסה לעודד את זה ולא לתקוף את זה. אם הקשר טוב, הוא ימשיך להיות כזה גם אם תחכה עוד חצי שנה. בסך הכל היא שותפה איתך בכוונות הרציניות לגבי הקשר

12/01/2012 | 18:40 | מאת: אלמוניה

אני בת 38 בעלי בן 47 נשואים 14 שנים + ילד בן 9 גרים באזור המרכז. בעייתי היא שאני מרגישה שאני כבר לא מעוניינת להישאר נשואה לבעלי לא אוהבת אותו לא נמשכת אליו (הוא השמין מאוד ולא עושה מאמץ לרזות) יכול להיות שאצטרך לגור אצל הוריי מבחינה הכלכלית אבל גם זה כבר לא משנה אני צריכה לגרום בלעלי לרצות להתגרש כי הנושא הכלכלי בעייתי אצלו וגם נוח לו במצב הנוכחי אבל אני מרגישה שאני לא יכולה לחיות ככה יותר ללא אהבה אנחנו כמו שותפים לדירה. הלכנו לייעוץ זוגי לאחר לידת הילד אבל לא השתנה כלום מה שעוצר אותי זה בעיקר הפחד מפגיעה בילד כי הוא תלמיד טוב מאוד וגם ילד טוב. אבל אני מרגישה שאני מקריבה את שנותיי היפות. מה לעשות ? איך לצאת מפלונטר?

שלום, את נשמעת מאוד שלמה עם הרצון שלא לחיות יותר עם בעלך, ורק חוששת מאוד. הסיבה הכלכלית היא תמיד עניין חשוב, אבל לפעמים זה נעשה משהו שנתלים בו כדי שלא לקחת סיכון ולעשות דבר שגם מייצר קושי. בין השאר, יש פחד להיות לבד, קושי לסמוך על עצמך שתצליח לבדך ודברים אחרים. אי בהחלט מבינה את הקושי, נשים וגברים רבים נשארים כל חייהם בקשר לא מוצלח בגלל הפחדים הללו. ולגבי הילד, אני לא חושבת שבהכרח הדבר יפגע בו. ומי יודע? אולי זה שאמא שלו חיה בקשר נטול אהבה עם בן זוגה פוגע באותה המידה לפחות? מציעה לך לפנות לטיפול אישי פסיכולוגי (ולא לזוגי כפי שעשיתם) שם תוכלי לחזק את עצמך לפני שתעשי צעד כזה וע"מ שתכיני את עצמך אליו.

אני גרושה יחסית טרייה (חצי שנה). לפני כמה חודשים הכרתי מישהו מקסים שאני נהנית איתו מאד רק שיש עננה שמאיבה על האידיליה. הוא מבלה בתדירות דיי גבוהה עם האקסית והילדים שלו (בני 8, 13 ו-17) אם זה בפיקניקים, או בארוחות צהרים שמזמינים את שניהם והוא הולך או בחופשת חנוכה שהוא נסע איתה ועם הילדים... אני יודעת שאין קשר בינהם והוא עושה את זה בשביל הילדים אבל קשה לי מאד עם זה ולא נראה לי טבעי או בריא לילדים, זה נראה לי מעביר מסרים סותרים שההורים התגרשו אבל עדיין עושים דברים ביחד אם כי לא ממש מתקשרים בינהם... זה נראה דיי מבלבל... כרגע אין ארוחות משפחתיות משותפות אבל בעתיד, הוא רואה בהחלט ארוחות משותפות עם בת הזוג שלו וגם האקסית, ארוחות שישי, חגים, בשביל הילדים כמובן... האם הבילויים המשפחתיים האלה אכן טובים לילדים? תודה רבה!

שלום, לשאלתך שבאה בסוף, הכל תלוי.בעיקרון אין כאן דבר שאסור שיעשה או שבהכרח מבלבל את הילדים. בתנאים מסוימים, ילדים יכולים אפילו מאוד להיתרם מזה. כל העניין הוא איזה מסר ואיזה הסבר נלווים להתנהגות הזו. האם הילדים מבינים שאבא ואמא לא יחד ולא יהיו יחד אבל שחשוב להם לשמור על מסגרת משפחתית מסוימת? האם זה למשל, מסר שמודגש עבור הילדים? האם הם מבינים/יודעים שלאבא ואמא יש קשרים זוגיים אחרים? אם לכל הדבר הזה נלוות פנטזיות לא מודעות של ההורים לגבי הקשר הזוגי הישן שלהם ברור שהדבר עשוי להעביר מסר סמוי ומבלבל מאוד. אני חושבת שעלייך להכיר בקושי שלך מעבר לשאלה הפסיכולוגית האם הדבר נכון או לא נכון לידלים. אני מתארת לעצמי שלא קל לך באופן אישי עם כל הסיפור, וזה אולי מעורר תחושה של דבר חיצוני שמאיים על הקשר הזוגי הנבנה שלכם. מציעהלך לדבר על זה בכנות על בן זוגך, ולבדוק כיצד הוא מתייחס לרגישותך בעניין, נסי שלא להשתמש בטיעון לגבי ההשלכות הפסיכולוגיות לילדים- זה משהו שלא צריך להיות לך חלק בו ועשוי להסית את הקשב מהדבר האמיתי- הזוגיות שלכם.

תודה רבה ענבל על התגובה, אכן העניין מפריע לי מאד, דיברתי איתו בכנות על הנושא והוא טוען שאני עושה טעות ושזה לא כל כך חשוב אבל הוא לא יכול לשלול בעתיד סיטואציות בהן הם יבלו שוב ביחד. לאור זאת, בצער רב, דרכנו נפרדו מאחר ואנחנו לא רואים את הדברים עין בעין. אולי זה נובע ממקום שבו אני מחפשת קשר עם מישהו שאני אהיה אצלו במקום הראשון בסדרי העדיפות וזה לא יכול לקרות כאן כי תמיד יהיו אחרים לפניי. האם זה הגיוני לצפות שאני אהיה בראש סדרי העדיפויות אצל בן זוגי? או שהציפיות שלי גבוהות מדיי... תודה רבה שוב!

06/01/2012 | 16:10 | מאת: מרי

בעלי שיקר במשך 25 שנה כמעט בכל דבר הרוב בנושא פורנו הוא לא בגד כמה שידוע לי אך הסתכל חיפש אפילו התקשר וטען שזה רק מסקרנות לפי דעתי סקרנות זה 4 5 10 פעמים אך אצלו כל השנים בשנים האחרונות נרגע עקב פיצוץ גדול- גירושין האם ניתן עכשיו לתת תקוה שישתנה ויפסיק

שלום לך, אפשר בהחלט לקוות שהמשבר הגדול ותחושת הסכנה עשו שינוי של ממש, וזה אפילו קורה בחלק מהמקרים (למשל, גברים בוגדים שנבהלו מאוד לאחר שחשו שעלולים לאבד הכל ובעקבות כך חדלו), אבל יש גם סיכוי שלא כך יקרה. בחלק מהמקרים מדובר בהתמכרות של ממש ולכן קיים קושי אמיתי להכחיד את ההרגל. מעבר לכך, האם בעלך מסופק בכל הקשור לחיי המין שלו? זו גם יכולה להיות שאלה רלוונטית, כי יתכן שהוא "משלים את החסר" במקומות זמינים. אולי תשקלי לאפשר לבעלך שיח קצת אחר בנושא, מבלי שיחוש רק נרדף ונחקר בנושאים הללו, כך אולי תוכלי לדעת מהם המניעים האמיתיים לכך שבעלך לא נרגע מהצורך לצפות בפורנו. אגב, לא בהכרח יש בכך פסול בעיניי אם התדירות היא סבירה, אם מסובר בצפייה בלבד, ואם זו מוסיפה לחיי המין שלכם ולא באה במקומם. פעמים רבות זה עניין של השקפה ומידת פתיחות שיש לבני זוג.

20/12/2011 | 12:08 | מאת: עדי

אני ובעלי זכינו בסכום לא גובה ולא נמוך..זה בנוסף לכסף שחסכנו מביא אותנו להון אישי יפה. אנחנו לא מעוניינים לקנות דירה עדיין כי רוצים הון התחלתי יותר גבוה על מנת לחסוך לעצמנו קצת בהוצאות המשכנתא. אני מעדיפה ללכת על השקעה סולידית, לא חושבת שאוכל לעמוד בלחץ הזה ובעלי נתן לי לקרוא איזה פוסט שאומר ש"שוקי המניות החלו בירידות, אך סיימו בעליות נאות, הן באירופה והן בארצות הברית. בשל כך, ולנוכח עלייה מפתיעה ומעודדת במדד סנטימנט הצרכנים של אוניברסיטת מישיגן, תנאי הפתיחה לשוק המניות בישראל טובים." איך מגיעים להחלטה במקרים כאלה? אם יש משהו שאני לא מוכנה לריב עליו זה כסף..

שלום, כסף, כמו כל נושא אחר, יכול להיות נושא למחלוקות, וכן גם לויכוחים ומריבות. מותר לכם להיות חלוקים בגישות ובסגנון ההתייחסות לכסף. מה שכן, יש כאן יתרון. בסך הכל הנוא הוא קונקרטי, ויתכן שקבלת יעוץ ממוקד בהקשר להשקעה הנבונה תעשה טוב לשניכם (וגם לכסף שלכם).

14/12/2011 | 19:36 | מאת: אורלי

ב"ה שלום ענבל הרבה תודה שחזרת אלי אשמח לקבל את המייל שלך אורלי

inbalmh@gmail.com

10/12/2011 | 22:05 | מאת: אורלי

ב"סד שלום ענבל אני נשואה 26 שנה ואני מרגישה שהחיים עברו לי מבלי שהצלחתי לממש אותם בעלי אדם מאוד אדיש מאוד אננו מוכן לקחת חלק בכלום למעט יצאה לעבודה ובכך הוא מרגיש שהוא תורם את חלקו כל נטל הבית נופל עלי כל הזמן אני מוצאת את עצמי מאלצת אותו ממש לקחת חלק איתי הן בחינוך הילדים ובכל מתלות הבית אפלו מיסים אני צריכה לאלץ אותו לשלם אני מרגישה שכל כוחותי מופנים לבעל שנוח לו להתעלם ולא להתיחס אלי אני ממש מיואשת איך אמשר שאחד ישב בשקט ויתעלם מהכל והשני יהיה זה שהכל יפול עליו מה שגרוע יותר זה שהילדים למדו ממנו והם מתנהגים אלי כמוהו הוא לא מפרגן לא יודע לומר תודה אין מנות או ימי הולדת אפילו לא יום נישואים כל הזמן הוא אומר לי לכי לעבודה שלך אני מנסה לדמר איתו וניתקלת ממש בקיר עד שאני ממש מתפוצצת עליו לאחרונה אני מוצאת את עצמי אפלו מקללת אותו ויש לי התפרצויות זעם אני ממש צועקתואפיו זורקת דברים הילדים גם כן לא מוכנים לעזור לי ומגיבים אלי בהתעלמות ובמילים קשות ניסיתי ללכת איתו לטיפול וכל פעם שמשהו אמר לו שיש דברים שהוא לא בסדר הוא עזב הכל ולא רצהיותר ללכת אני ממאוד ממרירה וכאובה אין אפשרות כלכלית ללכת ואין לי את הכוחות להמשיך כך אנא עזרי לי אני חייבת לצאת מזה תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, מעניין להבין מה קרה לך דווקא בזמן האחרון אחרי 26 שנה. מדוע ההתפרצויות גברו ונעשית כאובה יותר? נסי לשאול את עצמך. אני מבינה שחיים לצד בעל אדיש שאינו מכיר בתחושותייך ופועלך הם קשים ומרוקנים לעיתים. אולי אפילו הביאו אותך כיום למצב נפשי משברי. באמת היה הטוב ביותר אם היית יכולה לקבל תמיכה נפשית. אולי כדאי לך לפנות לאחת ממרפאות בריאות הנפש האיזוריות ולקבל שם טיפול ללא עלות. פני אליי במייל אם תרצי פרטים לגבי מרפאה קרובה לאיזור מגורייך. בינתיים, עד שתחליטי לקבל טיפול ע"י אדם מקצועי, נסי את לטפל בעצמך, בעיקר בכיוון של להיות פחות תלויה בבעלך כדי לחוש מאושרת ומסופקת, ונסי לעשות זאת בלעדיו- מצאי לך תחביבים, בלי עם חברות, תעשי ספורט או כל דבר אחר שיכול לעשות לך טוב, ושאינו תלוי בהכרה של בעלך בך ובמילה הטובה ממנו, שיתכן שלא תגיע אחרי כל כך הרבה שנות נישואין.

07/12/2011 | 16:01 | מאת: דליה

כפסיכולוגית, האם תוכלי להסביר לי את התופעה של אדם X מסוים שתמיד תמיד מוצא דפקטים אצל אדם Y ספציפי, וזאת למרות ש-Y דווקא אדם אהוד, חביב, נחמד וחברותי בעיני רבים אחרים. את X הוא תמיד מצליח להרגיז לעצבן ולעורר בו תחושות שליליות באופן כללי וקבוע. תודה . מקווה שהפעם השאלה יותר ברורה.

שלום, עדיין השאלה מאוד כללית, ויכולות להיות עליה הרבה תשובות, תלוי במקרה הספציפי. אנסה בכל זאת. אנשים מייצרים אינטראקציות שונות ומגוונות, כל מפגש בינאישי מכיל בתוכו פוטנציאל ייחודי לקשר, על כל גווניו. מאוד יתכן שאדם נחשב כאיש חביב ואהוד, אבל שאדם מסוים רואה אותו למשל כצבוע, כי הוא מזכיר לו אנשים אחרים שהיו לו משמעותיים בהיסטוריה האישית שלו, והוא משליך עליו את הייחוס השלילי שלו שמקורו גם בעבר. אני בכל אופן לא מאמינה שבני אדם יכולים להיתפס באותו אופן ע"י כולם, כי כאמור, כל מפגש בינאישי הוא ייחודי ולכן מה שתיארת הוא בהחלט אפשרי והגיוני.

14/12/2011 | 14:27 | מאת: דליה

07/12/2011 | 13:17 | מאת: אפרת

שלום שמי אפרת בת 33 נשואה ואם לילד בן שנה וחצי -הכל התחיל לפני כשנתיים בעלי ואני שוחחנו על חתונה כל המשפחות שמחו חוץ ממשפחתו של בעלי שטענה האם אתה רוצה להתחתן עם בחורה חולת סכרת תחשוב פעמיים יש לציין שהוריו לא בן החיים והכל הגיע בני הדודים ומהאח והגיסה הם בח=החתמיו אותי על הסכם ממון על הדירה של הבעל ואמרו כאשר הילד יוולד נרשום על שמו ונמכור אתת הדירה ונקנה דירה גדולה יותר כמובן שום דבר מזה לא נעשה כל הזמן שהילד היה יושן היו דואגים להעיר אותו בכך שמרימים אותו בבית החולים דאגה גיסתו להגיד לאמא שלי כל הזמן מה כל זה מהסכרת כל כמה ימים עכשיו היא משקרת וטוענת שזה לא נאמר בן דודו דקה ללידה אמר לבעלי תגיד לאישתך שתסגור את הרגליים שלה ושתשמור לפני כמה חודשים רציתי להתגרש ההורים שלי והאח והגיסה שלו נפגשו הוא טען שאוהב אותי ולא רוצה והם הבטיחו למכור שוב את הדירה ושנקנה משהו אחר קורב למרכז האח אמר לאבא שלי עם יש בעיה אתה יכול להתקשר אליי כמובן שהיו בעיות ואבא שלי התקשר ואחיו אמר שהם יורדים מאתנו לא רוצים לארות אותנו וכשאמרתי לבעלי את זה הוא טען שהוריי לא בסדר ושאחיו וגיסתו לא משקרים ואם לא נלך אליהם הוא ימררלי את החיים וככה זה היום אחיו וגיסתו הבטיחו למכור לנו את הדירה של ההורים אחרי שהבטיחו הכנסנו מזגנים עשינו שיפוץ קטן ואחרי זההם טענו מה פתאום לא הבטחנו לכם כלום השאלה שנשאלת איך אני פותרת את העניין מבלי להכוות גם עם בעלי וגם עם אחיו וגיסתו שמתערבים לנו בחיי הזוגיות כי הוא מאמין שמשפחתו בסדר ומשפחתי ואני לא יש לציין שגם היום בגיל 39 בעלי מתנהג כמו ילד בן 6 ועושה בכוונה דברים \בבקשה עזרתכם

שלום, אכן נשמע שמשהו בהתערבות של המשפחה של בעלך לא תקין. בעלך הוא זה שצריך שלא לאפשר את ההתערבות הזו, ולשמור קודם כל על האינטרסים של התא המשפחתי-זוגי שלכם. נשמע שהוא מתקשה לעשות זאת ונוטה להיות מושפע בקלות מבני המשפחה שלו, אולי זה מכיוון שהוא מרגיש לבד כי אין הורים להיתמך בהם. השאלה היא עד כמה את הבהרת לו כיצד הדבר משפיע עלייך ופוגע בכם, ומה הייתה תגובתו. מציעה לך לדבר איתו בגילוי לב וללא האשמות על הצורך לשמור על הפרטיות שלכם ולקבל החלטות לבד. אם יש פערים גדולים מידיי בנושא הזה (ונשמע שגם באחרים)מציעה לכם לפנות ליעוץ זוגי.

14/12/2011 | 14:07 | מאת: אפרת

הבהרתי לו טוב מאוד את הנושא המדובר אבל כל פעם שמדברים על משפחתו על מה שהם עושים הוא תמיד חייב להגיד לי המשפחה שלי אף פעם לא בסדר ושלך כן

30/11/2011 | 10:11 | מאת: לילך

ענבל שלום. אני אמא לשלושה ילדים. ילד בין שמונה וחצי ותאומים (בן ובת) בני חמש וחצי. הבכור ילד מקסים לכל הדעות נבון ומצטיין בלימודים ( עבר מבחן לגילוי מצטיינות ומחוננות), בחודשים האחרונים חלה בו תפנית מאוד משמעותית בהתנהגות, החל לענות ולהתחצף להתקוטט עם אחיו ומדבר אליהם בטון אלים, לא להענות לבקשות ממני . כל יום ההתמודדות מולו מלווה בכעסים וצעקות.. בנוסף הוא טוען שבית הספר זה דבר משעמם, ניסיתי לברר עימו אם יש משהו שמטריד אותו בבית הספר.. טוען שלא מלבד לכמה עימותים עם ילד מסויים וגם הם פסקו. היום בבוקר שיתפתי אותו שיש בכוונתי לדבר עם המורה שלו לגבי ההתנהגות שלו בבית והוא אמר שאין צורך כי הוא כבר עדכן אותה ( הוא קיבל תעודה של הילד המצטיין של החודש מבחינת התנהגות והוא שיתף את המורה שבבית הוא לא מתנהג יפה...)כמו שאת יכולה להבין הוא נבון מאוד ופיקח. אודה לעזרתך באיך להתמודד מולו ולמנוע צעקות יומיומיות בבית.. האם יש להעניש אותו או לדעתך אפשר להגיע אליו בדרך אחרת.. תודה

אני חודבת שצריך להבין יותר מה קרה בחודשים האחרונים. יתכן שהילד מגיב למדהו, ולאו דווקא למדהו בבי"ס, אולי דווקא למשהו בבית. האם חל שינוי כלשהו ביחסים? האם הבית עבר טלטלה כלשהי? האם משהו ביחס לבנך השתנה מסיבה כלשהי? בד"כ ילדים לא מראים שינוי כל כך משמעותי ללא טריגר בגילאים אלו (לפני כניסה לגיל ההתבגרות, למשל זה שכיח יותר). מציעה לך לפנות לייעוץ בנושא, ולערוך ברור מקיף כדי להבין מה קרה, ואז תקבלי כלים יעילים יותר להתמודדות עמו.

26/11/2011 | 18:36 | מאת: רינה

הנושא הוא זוגיות. בעבר שהיתי צעירה קיימתי יחסי מין עם הבן זוג שלי וכיום אני מוגדרת רווקה ועכשיו שהתבגרתי יש לי אינטרס לשמור את עצמי עד החתונה..ושהשאלה שלי זה האם זה אקטואלי?והאם הבן זוג הבא לא יעורר ספקות בכך שאני לא בתולה..וירצה שאני אקיים איתו יחסי מין כמו שקיימתי עם האנשים שהיו איתי בעבר .. מחכה לתשובה..

השאלה מאיזה רקע את באה. על פניו, בחברה מודרנית וחילונית, לא רואה איזו סיבה יש לך לחשוב שעלייך לשמור על עצמך כדי להיות אטרקטיבית, הרי אין ציפיה לבתולין. אם את בחורה דתיה או מגיח=עה מרקע תרבותי שמרני, אני יכולה להבין מדוע את חוששת. כתבי יותר:גילך, הרקע שלך.

23/11/2011 | 17:01 | מאת: ליאת

ואני יסביר למה הכוונה אני משקיעה את מרבית האנרגיה שלי בבעלי ובכול המשפחה בלשנות אותם למה עישתה ככה ולא ככה סתם למשל על דיאטה אני עומדת על המישמר ושזה מגיע אלי אין לי כוחות נפשיים להכיל את עצמי ואת חיי אני מרגישה מוחלשת בגלל שאני נותנת להם מקומות משמעותי יותר ממני איך להפסיק ולהרגע מכול זה איפה אני בכול הסיפור הזה הם שואבים ממני אנרגיות מה לעשות ?

13/12/2011 | 19:50 | מאת: ענבל מילר היללי

השאלה נראית קטועה , נסי שוב.

22/11/2011 | 10:45 | מאת: ליאת

ואני יסביר למה הכוונה אני משקיעה את מרבית האנרגיה שלי בבעלי ובכול המשפחה בלשנות אותם למה עישתה ככה ולא ככה סתם למשל על דיאטה אני עומדת על המישמר ושזה מגיע אלי אין לי כוחות נפשיים להכיל את עצמי ואת חיי אני מרגישה מוחלשת בגלל שאני נותנת להם מקומות משמעותי יותר ממני איך להפסיק ולהרגע מכול זה איפה אני בכול הסיפור הזה הם שואבים ממני אנרגיות מה לעשות ? איך בכול זאת אפשר להגיע אליו מבלי לשלוט ?

אני חושבת שחסרה ההתחלה של השאלה שלך, זה נראה קטוע. נסי שוב מהתחלה.

16/11/2011 | 22:12 | מאת: דליה

שלום, אני נמצאת בחברת זוגות חברים , אנו בני חמישים +-. ותמיד יש את המקרים האלו שאדם X ספציפי מעצבן בכל דבר שעושה או אומר או עצם נוכחותו או מתנהג, או מגיב, באופן שמקפיץ מרגיז ומחמם אדם Y , גם הוא ספציפי. אחדד, מה בהתנהגות של מישהו גורם למישהו אחר ויברציות שליליות. על מה ולמה ? תודה

שלום, אני חייבת להודות שאני לא כל כך מבינה מה את שואלת, זה מאוד כללי ורחב, וכל מקרה הרי לגופו. אינטרארציות שליליות תמיד קיימות בין בני אדם, למה בנסיבות מסוימות ולא באחרות, זה תלוי. הביאי דוגמא ספציפית ויהיה לי קל יותר להתייחס.

24/11/2011 | 14:41 | מאת: דליה

שתי נשים במקום עבודתי. אחת מהן פשוט מטריפה אותי.ניקרא לה Xכל מה שהשניה Y חושבת או אומרת או עשה או ממש סתם מדברת, X מתעצבנת ושוללת באופן אוטומטי. כשאני שואלת אותה למה היא מרגישה אליה כזאת אנטי בכל דבר , היא לא יודעת להצביע. ואני ככה מהצד בעצם לא מבינה כיוון שלאותה X יש זיכרון כ"כ סלקטיבי, וגם לה ברוך השם לא חסרים "צדדים שחורים" שלא פעם אני מבחינה וניזכרת שבעצם הרבה מאוד פעמים היא עושה ומתנהגת בדיוק באותו אופן. דרך אגב אני דווקא לא רואה ש-Y היא עד כד כך מרגיזה . לפחות אותי היא לא מרגיזה. לכן, השאלה שלי, אני ניתקלת הרבה פעמים באנשים שיש להם אנטי אוטומט כלפי מישהו מסוים למרות שאותו מסוים לא מרגיז בהתנהלותו אנשים אחרים . מקווה שהצלחתי להעביר את השאלה. תודה על הסבלנות.

13/11/2011 | 13:38 | מאת: סיגל

שלום אני פונה אלייך בעניין בני שהוא רווק בן 34,מבזבז כסף בלי לעשות חשבון, כל הזמן הוא במינוס,לווה כספים גם בשוק האפור, לא פעם הוא מגיע למצב שאין לו אוכל לאכול,הוא חי את הרגע ולא חושב על המחר, היתה תקופה שהחלטתי להפסיק לתמוך בו כי חשבתי שאולי הוא מסתמך עלי שאני יוציא אותו מהבוץ ובמקום לעזור לו אני פשוט גורמת לו יותר עוול אבל כאשר הוא מגיע לשוק האפור אני נתקפת חרדה ונישברת, חייבת לציין שהבן עובד בתור עצמאי,יש לו תקופות טובות ותקופות גרועות ובתקופה הטובה הוא בכלל לא חוסך, מבזבז בלי לעשות חשבון, חייבת לציין גם שהוא נוסע ברכב יוקרתי, גר בשכירות ולאחרונה פתח גם משרד מפואר. אני אלמנה, מרגישה שכל העול והאחריות מוטלות על כתפיי, אני מרגישה שהוא לאט לאט מרושש וממותת אותי, אני מיואשת לגמרי , לא יודעת מה לעשות , בבקשה עזרו לי תודה מראש,,,סיגל

שלום, אני בהחלט מבינה את התחושה הקשה, ואני חושבת שאת צודקת בתחושותייך שאם הדברים ימשיכו כך את תתרוששי ובנך לא יפסיק להסתבך, כך שכרגע העובדה שאת נכנעת לו כל פעם מחדש אינה תורמת ליציאה מהדפוס האומלל הזה. אני לא יודעת במה בנך מסובך, אבל לפי תיאורך את אורח חייו התנודתי, יתכן אפילו שמדובר בהימורים. אני מבינה את הדאגה לבנך בגלל השוק האפור, אבל הנתינה שלך לא עוזרת כי הוא רק ממשיך להסתבך. עם כל הקושי, עלייך לשים גבול. יתכן שבנך ימשיך להסתבך גם אם תשימי גבול, אבל לפחות לא תתמוטטי את. אם קשה לך פני ליעוץ מקצועי בעניין זה, הנושא נראה לי מספיק חשוב.

12/11/2011 | 10:26 | מאת: יואל

שלום. חמתי אלמנה בת 70 משום מה צמודה אלינו בצורה כזו שלאן שאנחנו הולכים היא איתנו , בימי שישי אנחנו אוכלים אצלה . בזמן האחרון נכנסתי איתה לכל מיני אימותים בגלל תמיכה חד צדדית ביני ובין אשתי , היא מתערבת ודעתה מנוגדת לדעתי והיא מתעלמת מהמציאות ותומכת בגישה חד צדדית . איך אני מוריד היום לאחר שנים כה רבות את המינון כאשר אשתי כמובן לא בקטע הזה איתי . הכוונה לרדת במינון של הארוחות בימי שישי ושבת אצלה ויציאה משותפת יחד איתנו . אני חושב שמגיע לנו כזוג גם מעט פרטיות , לא ? הבעיה הקשה שהצמידות הזו לחמה והמידע של מה שקורה אצלנו כזוג ובבית היא יודעת ומיעצת היא שנים והיום אינני יודע איך להקטין את המינון מבלי להכנס לאימות עם אישתי . תודה

שלום, יתכן שאין דרך לפתוח נושא כזה רגיש מבלי לייצר עימות מסוים, תצטרך לקחת את הסיכון אם זה חשוב לך. בנוסף, אם ידועה לך הרגישות בעניין, נסה לדבר איתה בעדינות, מבלי לפגוע באמה ובקשר שלה איתה ומבלי להשמיץ. נסה להיות חיובי במקום שלילי, כלומר למשל להדגיש את רצונך בהתקרבות לאשתך ובזמן פרטי איתה, ופחות לתאר את הצמידות הדביקה של חמתה.

11/11/2011 | 21:26 | מאת: דנית

היי, אני אפילו לא יודעת אם זה הפורום הנכון והאמת אין לי שאלה מאוד ספציפית, אני דיי זקוקה להכוונה כללית, אני ובן זוגי שעדיין בעלי באופן רשמי פרודים מזה 10 חודשים אחרי נישואים של שנתייםוחצי כמעט, יש לנו ילדה בת שנתיים ו4, כשהיינו נשואים אני בדיוק נכנסתי להריון, לא מצאתי עבודה המצב הכלכלי התדרדר וזה רק הכעיר והעיב על הבעיות תקשורת שתמיד היו בנינו, מה שבהתחלה היה חמוד ו"משלים" הפך להיות מציק,ומעצבן,בקיצור הפכתי להיות מאוד תלותית, ממורמרת ומתוסכלת בנישואים, הוא הפך אדיש ולא יחס לזה חשיבות, רק התלונן על כמה שאני דירדרתי את המצב הכלכלי שלנו ולא עשיתי כלום בנדון,אני הייתי תקועה בבית עם תינוקת עד שעות מאוחרות כשהיה מגיע מהעבודה, בקיצור תקופה לא נעימה במיוחד,הרבה פעמים מצאתי את עצמי חושבת על גרושים אבל חוששת מאיך אסתדר לבד, יום אחד היה בנינו ריב נורא גדול שתגלגל כמו כדור שלג ומאותו יום נפרדנו בדרך לא יפה וכבר לא ישנו באותה דירה, אני עשיתי הכל להשאר עצמאית, עוד באותו הודש מצאתי עבודה ודירה ומאז (תוך חצי שנה) כבר עברתי עוד דירה ועבודה (השתדרגתי) הוא נשאר אבא מצויין כתמיד, וחוץ מוויכוחים צפויים על מזונות ההתנהלות בנינו היתה בהחלט סבירה, אפשר לומר שהתעקשנו להגיע להסכם פשרה ולא להתנהל במלחמה, יש לציין שבתקופה שיצאנו ואף קצת אחרי שהתחתנו הייתי מסמסת דברים יפים, משריאה פתקים, מקדישה שירים, ומתחננת מצידו לקצת יחס, הוא היה טוען שהוא לא כזה וזהו, לאחרונה ראיתי שינוי קל ביחס שלו, מעיין כבוד שהיה חסר לי הרבה זמן, ויצא שלפני חודש בערך הוא הציע לי לבוא לדירתו עם הילדה ואני שהייתי סקרנית לראות מה כוונותיו ,הלכתי, הערב באמת היה נחמד הילדה נרדמה והוא התחיל להתרקב ונפתחנו, ממש הצלחנו לדבר ולתקשר כמו ששנים לא, בקיצור מאז אנחנו מתראים הרבה, מדברים מחדש על לנסות שוב רק שעכשיו המצב קצת הפוך ואני לא יודעת איך לאבחן את הרגשות שלי בכלל, פתאום הוא מאוהב עד השמיים, מסמס לי ללא הפסקה, מביע אהבה, משקיע ומתקשר ומנסה להבין מה מפריע לי ומה לא (שזה היה הכי חסר) כותב שירי אהבה ואני , אני קצת סגורה רגשית, לא ממש נמשכת אליו סתם כך, למרות שהסקס מעולה, אך הרצון הראשוני מבחינתי לגעת ולהתקרב לא ממש קיימת,אני נוטה להאמין שזה שהפכתי עצמאית עשה לו משהו חיובי לגביי, בקיצור אני רוצה שיצליח ,רוצה להתאהב, ובעיקר להיות משפחה נפלאה ושלמה לילדה שלי, אז יש לי פה הרבה שאלות ותהיות אני יודעת, אבל החשובה מבינהם היא ,איך אני לא מבלבלת את הילדה שלי, האם לא להראות לה קירבה בנינו כי דווקא היה נדמה י שהיא יותר מחבקת ואוהבת בזכות זה,היא לא רואה את זה אצל אחרים בשגרה שלה, בקיצור איך אני לא משגעת את הבובה שלי? איך אני מצליחה להבין מה אני מרגישה ? ( לפני שהוא בורח ואני מתחרטת) איך אני מצליחה להפתח ולסמוך שוב? כל טיפ,מידע,כיוון, הכוונה יועילו ויעזרו, תודה מראש!!!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דנית, אני מבינה את הדילמות הניצבות בפנייך. מצד אחד מה שקורה וודאי מרגש ומעורר תקווה, מצד שני יש חששות גדולים לטעות שוב ולבלבל את בתך. לגבי בתך, אני חושבת שאת צודקת בזהירות שלך, עליכם לבדוק טוב טוב את עצמכם בניסיון החדש להתקרב לפני שתצאו בהצהרות. הייתי מציעה אפילו לנסות להיפגש בתחילה ללא ידיעתה עד שדברים יהיו ברורים ועד שתחליטו שאתם רוצים לחזור. ולגבייך, קשה לדעת מה יקרה, יתכן שאותם הדפוסים הבעייתיים ביניכם ישובו לקדמותם כאשר תתני לעצמך שוב להיות קרובה ולהתמסר. אולי את קוראת נכון את המפה שהוא מגיב כעת להתרחקות שלך ולהתפתחות שלך, ולא באמת עבר שינוי. לכן, קחי גם את את הזמן לבדוק, להרגיש לאורך זמן, לא חייבים הפעם לקפוץ שוב להתמסדות. אם תחליטו לשקול ברצינות את האפשרות לחזור אולי תשקלו לפנות ליעוץ זוגי, שם תוכלו לברר לעומק היכן שניכם נמצאים היום מבחינה רגשית ומה מידת ההתאמה.

11/11/2011 | 11:56 | מאת: שני

שלום רב. יש לי 2 בעיות מעצבנת עם בן זוגי. 1. בן הזוג שלי שואל אותי המון שאלות ואני תמיד עונה לו אבל אחרי זמן קצר (לפעמים חמש דקות או לפעמים שעה) הוא שואל את אותה השאלה והדם שלי עולה לראש. אני מסיקה מהשאלות שלו שהוא שואל שאלה אבל לא מקשיב לתשובה. לשאלה הראשונה אני עונה בסבלנות ואם הוא שואל עוד פעם אני עונה כך:" שאלת אותי את השאלה וכבר עניתי לך עליה. לא הקשבת לתשובה בעיה שלך". האמת זה מרתיח אותי. למה לשאול אם אתה לא מקשיב??? 2. אני מרגישה שבעלי הפך להיות נטול קבלת החלטות מאז שאנחנו יחד. הסבר...כל דבר אני צריכה להגיד לו איך ומדוע. למשל...נשאר בורקסים בערב אז ביקשתי שיעטוף ויכניס למקרר אז הוא שואל אותי במה לעטוף. נו באמת.... עד שהכיר אותי ידע שיש ניילון נצמד ומאז שהוא איתי אין לו מושג בכלום. ויש לי עוד מאות דוגמאות. מרגישה כאילו הוא מטיל עלי את כל קבלת ההחלטות ומאוד נוח לו שיש לו אישה חזקה והחלטית. לפעמים אני מרגישה שבעלי הפך להיות טיפש. ממש כך. למרות שאני יודעת מצויין שהוא לא כזה - יש לי ספקות כמה פעמים ביום. מה עושים? כמה סבלנות צריכים להראות? עד כמה להבליג??? לציין משהו מאוד חשוב - הוא בעל נפלא, חבר טוב, אבא מדהים, תמיד עוזר לי, מפנק - באמת משהו מיוחד ויוצא דופן.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שני, אני חושבת שהבעיות שאת מתארת הן בסה"כ קטנות, ושהטוב שיש לכם בקשר מתגבר על התסכולים הקטנים הללו. לגבי עניין השאלות, אני לא יודעת מדוע הוא חוזר על שאלות, אולי קשה לו להתרכז באופן כללי, אולי הוא שוכח, אולי הוא מחפש את תשומת לבך. ישנה גם אפשרות נוספת, מטרידה יותר שאולי משהו קורה לו כעת מבחינה קוגניטיבית שגורר בעיות ריכוז, שאלות תמוהות, קושי בקבלת החלטות ותחושה כללית שבעלך נעשה טיפש, כפי שציינת. אולי כדאי לבדוק גם את הכיוון הנוירולוגי אם את חשה שיש שינוי משמעותי בתפקוד השכלי שלו. וכמובן, זה רק כדי לשלול דברים

07/11/2011 | 22:57 | מאת: אור

ענבל שלום, אני בת 35 נשואה+3, עד לפני כשנה יחסי הנישואים שלנו היו בסדר עם עליות וירידות אך עם אמון ללא דופי,שותפות ואהבה. לפניי כשנה בעלי הכיר בעבודתו בחורה והחל להכירה תחילה בענייני עבודה בלבד אך זה התחיל לגלוש לפסים אישיים, שניהם התוודו על רגשות, גם היא נשואה, לטענתו כל מהות הקשר הייתה איך לנתק את הקשר שהיה מושתת רק על שיחות בלבד, באותה תקופה בעלי היה גם בבית חצי בן אדם ולא תיפקד,לאחר שביקשתי ממנו בעקבות התנהגות איומה לעזוב את הבית למחרת הוא סיפר לי הכל וטען שלא היה כלום והוא לא רצה את זה והעניין היה חזק ממנו,אני החלטתי להישאר בשביל הילדים,ביננו הקשר מפורק לחלוטין,האכזבה וזריקת כל שנות האמון כואבת לי בכל יום ואינני מצליחה להתגבר,הלכנו לייעוץ וזה לא עזר מכיוון שהוא בא נעטל שהוא לא עשה כלום, התנהגותו מאז ותמיד ילדותית ואימפולסיבית וכעת אני נשארת בשביל שלילדים תהייה משפחה שלמה,איננו רבים אך גם אין שום קשר ביננו ושובר אותי יותר שמעל חצי שנה הוא אפילו לא פותח בשיחה, האם ניתן לקבוע איתך?

11/11/2011 | 12:02 | מאת: ליאת

הי. אני עברתי את אותו הדבר שאת עוברת. בעלי לשעבר (!!!) יצר קשר באינטרנט עם אישה אחרת ללא קשר מיני לטענתו. גם אני החלטתי להשאר לטובת הבן שלנו אבל תוך מס' חודשים הבנתי שאני לא עושה לבן שלנו שום דבר טוב בחיים. הילד לא רואה דברים חיוביים. הוא לא גדל לתוך אהבה ובעתיד הזוגיות שלכם תשפיע עליו מאוד בקשרים. לציין כי העניין היה לפני 6 שנים והיום אני בזוגיות מדהימה עם תינוקת משותפת. לא נשארים לטובת הילדים. מצטערת. הילדים יגדלו ויעופו להם לחיים שלהם ואת תישארי תקועה עם האבא שלהם. תעשי מה שטוב לך. תשמרי על טובת הילדים תוך כדי הגירושים. אני מאוד מאושרת מהצעד שעשיתי וכל יום אומרת תודה לגרוש שלי על מעלליו כי היום יש לי את מה שמגיע לי. בהצלחה.

11/11/2011 | 15:31 | מאת: אור

ראשית תודה על התמיכה, גם בעלך הביע צער רב על מה שעשה וטען שלא רצה את הקשר? ושאלה נוספת האם הלכתם לטיפול זוגי? אצלי זה לא עזר והגרוע הוא שהוא שבוי באמונה שהוא לא עשה כלום אלא נלחם בייצר... לי מאד קשה, כל יום יותר מקודמו ואני נקרעת בין "שלמות המשפחה" לרצונות האמיתיים שלי ושוב תודה...

23/10/2011 | 03:51 | מאת: מיקי

היי אני בן 18 לפני גיוס וגיליתי לפני כשנתיים שיש לי בעיה שנקראת פוט פטיש. אני כל הזמן מפנטז על כפות רגליים של בנות, אני חושב רק על כפות רגליים ואני תמיד מחפש כף רגל להסתכל עליה ולחשוב כמה בא לי לקק אותה ואני מעוניין בדרך כלשהי לטפל בבעיה האם יש דרך?

פנה לפורום מתאים בנושא מיניות-טיפול מיני

22/10/2011 | 17:41 | מאת: zvia

אני בת 53 וסובלת מיתר לחץ דם, אני לא משתמשת בכדורים להורת לחץ הדם האם יכולה להיות השפעה על מצבי באם לא אקח שום טיפול תרופתי

מתלבטת בין מכון שינוי, ת.ל.מ, ואוניברסיטת ת"א אשמח לחוות דעת של בוגרי המכונים