זוגיות..

שלום לך זוגיות ..... מורכבת שכל הזמן צריך לעבוד עליה, אין רגע מנוחה . נשואה פעם שניה, ילדים שלי שלו ושלנו , קשים רבים במהלך כל שנות נשואינו אנחנו כל כך שונים אבל מאוד דומים :). בלי מפרגן מנשק ואומר כמה הוא אוהב , כשאנחנו מדברים אני מקבלת גבר חלומות מלא אהבה (רק שלא יהיה קשור לכסף) ממש חבר, ברגע שאני מראה שאני אוהבת נמשכת ומבקשת סקס הכל נהרס , פתאום הוא עייף , כועס, מצוברח, עצבני ואני חסרת אונים כאילו נשואה לשני גברים שונים. כשמסתיים הריב ( משהו שכמעט כל שבוע קורה ) אז הוא מתנצל מסביר את עצמו ואני סולחת מוותרת ומפנקת ואז שוב חוזר על עצמו כאילו גלגל שלא מסתיים לעולם . נמאס לי להרגיש יו יו בתוך הזוגיות רוצה את המקום הבטוח השקט הרגוע שלי בתוך הבית שלי . שואלת כמה אפשר לסלוח כמה אפשר לוותר למה תמיד כשאני הכי אוהבת בעולם אני מקבלת סטירה שוב ושוב למה אני צריכה להבין לשתוק ולוותר , האם ככה צריך לחיות ? איך מוותרים על אהבה שהיא יותר כואבת מאשר נעימה? בת 50 כבר לא ילדה , וגם הוא לא אז למה אני מרגישה שאני חיה עם גבר/ילד שהוא הכי בוגר שאני מכירה ? הצילו אני צועקת ואף אחד לא שומע , איך יכול להיות בן אדם אחד יכול להיות שניים ? אני צריכה לשנות משהו ולא מצליחה ( פסיכולוגית, יועץ נישואין פסיכאטר ) ואני עוד מאמינה שמשהו ישתנה ואני אהיה מאושרת איתו , אני מזוכיסטית? טיפשה? מאוהבת?

שלום לך, את באמת נשמעת מותשת בצד אחד, אבל גם נכונה להילחם על החלק הכל כך חשוב הזה בחייך, בצד שני. ובכל מקרה, זעקתך עוברת היטב. לא ממש הבנתי מהסוגריים למטה האם יש גורמים טיפוליים או שזו מחשבה שלך על כך שכדאי להיעזר באופן מקצועי. אני חושבת שאכן כדאי שיהיה מטפל זוגי בתמונה. את ובעלך נעים בין התקרבות והתרחקות, ונראה שאף פעם אינך מרגישה שאתם נעים במשותף-שאת רוצה אותו, נמשכת אליו, וגם הוא. זהו הבסיס לאינטימיות טובה. וכשזה לא קורה זה מתסכל מאוד, מעורר מצוקה ומייאש. בוודאי כשיש צרכים לקרבה, למגע. הם םשוט לא נענים, וזה מרגיש כמו דחיה, פוגע, מקומם, כך שלא פלא שאתם לא מפסיקים לריב. הבית שצריך להיות מקום לרגיעה ומנוחה הופך להיות שדה קרב. אין לי הצעה קונקרטית, מעבר לכך שתמשיכי להילחם ולדאוג להיעזר במקומות הנכונים.