פורום משפחה וזוגיות

להציל את הזוגיות, זה להציל את עצמכם. עליכם להעניק לעצמכם הזדמנות נוספת. זאת משום שיש כאב גדול יותר מזוגיות לקויה, והיא זוגיות לקויה מוכחשת. סביר להניח שאתם כואבים, כועסים, מבולבלים, מאוכזבים, אבל זכרו - הפתרון לבעיות, קיים אצלכם. אם הזוגיות שלכם אינה מוצלחת ואתם מגדירים אותה כ"על הפנים" קחו אחריות, התחייבו לתהליך אשר יש בו את האפשרות להחזיר אתכם למסלול חיים מכבד, מהנה, מרגש ואוהב. עצות ומיתוסים מהסובבים אתכם, לא יפתרו את הבעיה, אתם חייבים להיפתח להתנהגות והתנהלות אחרת, לחשיבה שונה ואימוץ דרכי חיים שיביאו אתכם לסגנון חיים שונה ולמערכת יחסים מתחשבת ואוהבת כפי שמגיע לכם. אהיה כאן עבורכם כדי לסייע. .
440 הודעות
401 תשובות מומחה

מנהל פורום משפחה וזוגיות

05/04/2014 | 15:31 | מאת: אלי

שלום, איננני יודע אם זהו הפורום הנכון ליעוץ מסוג זה, אך על כל פנים אני סטודנט, ובשנים האחרונות יצאתי עם לא מעט בנות, בכל פעם למספר דייטים בודד, הקשר היחיד שצלח היה עם האקסית שלי איתה היה לי קשר של כשנה פלוס. העניין הוא שאני חושב שיש בעיה והנה היא חוזרת לה בימים אלו שכן התחיל קשר עם מישהי חדשה. אני לא מפסיק לחשוש שמא הקשר יפסק. הפעם אני באמת חושב שמתחיל משהו טוב. הדבר מפריע לי ללמוד, איני חושב על דבר למעט העניין וכמו חרב פיפיות אני חושב שהרגשה מסוג זה אולי גורמת לי לשדר את הדברים הלא נכונים הפוגעים בהמשך הקשר. כיצד ניתן להתגבר על הרגישות הזו? האם יש דרך כלשהי שתעזור לי להפנים שאין מה להיות לחוץ על זוגיות ולהפסיק לעשות אידאליזציה לכל בחורה שאני פוגש ולהרגיש מעט יותר בטחון עצמי כך שאוכל להתמקד בתחומים אחרים בחיי בקלות רבה יותר? תודה

שלום רב על פי מה שציינת בהחלט יש אפשרות להיות אופטימי ולטפל במצב שמסב לך לחץ, חוסר בהירות ועכבות בהתפתחות מערכת היחסים. עצם המודעות שלך לנושא יש בה כבר כדי להיות שלב ראשון הנדרש לפתרון הבעיה אולם הדבר דורש ברור מעמיק יותר כדי להבין וללמוד מה הביא או מביא אותך להתנהלות וחשיבה שכזו. ממליץ לך לפנות לאיש מקצוע, יועץ, מטפל אשר יסייע בידך לברר ולפתור סוגיה זו על מנת להביא אותך ליכולת לנהל ולקיים מערכת יחסים זוגית בריאה ומאושרת

03/04/2014 | 13:25 | מאת: בני

מתי וינברג האם מטפל זוגי ופסיכולוג זוגי זה אותו דבר?, האם יש הבדל ואם כן על מי אתה ממליץ?

שלום בני בין פסיכולוג ליועץ ומטפל זוגי ישנם הבדלים וישנם גם אלמנטים חופפים.תחומי הפסיכולוגיה רבים ולכל אחד מהם תחום התמחות, הפסיכולוגיה תעסוק מעצם העניין יותר בנבכי הנפש ותיגע לא מעט בעבר של המטופל על כל הרבדים. מטפל ויועץ זוגי מטרתו להבהיר להבין ,וליצור למטופל או המטופלים,מכנה משותף נדרש לזוגיות מאושרת או לאדם בודד בשלב כזה או אחר של חייו באשר הוא מבקש לפתור לעצמו בעיות כגון משברי זוגיות, נאמנות, בגידה , הבדלים בקיום התא המשפחתי, דילמות רלוונטיות לתחום הזוגיות והמשפחה. כיוון שאיני מכיר את הבעיה והרקע שלא פרטת איני יכול להמליץ בפניך מהי הכתובת הנכונה יותר עבורך. (דגש על עבורך!)

01/04/2014 | 22:20 | מאת: שילה

היי אני ממש לא מסתדרת עם בעלי האם עזרה שלך זה משהו שיכול בכלל להועיל?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שילה ,עבור מקרים שכאלה אנו מעניקים את השרות שלנו, כמובן שהשאלה כללית כפי שנשאלה על ידך, וכנראה היא מורכבת מבחינת מערכת היחסים, לכן אני ממליץ לך לפנות למטפל זוגי לסדרת פגישות עם בעלך או לחילופין בשלב ראשון את יכולה להגיע לבד.תודה

26/03/2014 | 15:31 | מאת: תהילה

שלום, כיצד אתה מציע לספר לילדים בני 5 ו11 על הגירושים שלי ושל אבא שלהם? כיצד לומר להם שהוא לא יהיה יותר איתנו בימי שישי וחגים? הם כבר שאלו מספר פעמים איפה הוא ואמרתי שבעבודה. תודה מראש.. תהילה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום תהילה, הצעתי היא לשתף פעולה בסוגיה זו עם האבא..."לקיים" פגישה משפחתית בה תספרו לילדים כי אבא ואמא החליטו להיפרד אחד מהשני ובאותה נשימה לומר ,ולחזור ולומר ,כי אבא ואימא אינם נפרדים מהם, ימשיכו לאהוב אותם ולדאוג להם , ימשיכו להיות ההורים שלהם רק בשני בתים נפרדים, בהם יוכלו לבקר, (על מנת להפחית חששות וחרדות נטישה)עד כמה שניתן חשוב להסביר ולהבהיר כי ההחלטה להיפרד איננה נובעת בגללם על מנת שלא יווצרו רגשות אשם בעיקר אצל הילד הבוגר. חשוב מאוד לתת במפגש זה אפשרות לביטוי לילדים ולאפשר להם לשאול שאלות.

25/03/2014 | 17:10 | מאת: מתן

מתי שלום נראה לי שב90% מהפורומים הפסיכולוגים נשמעים כמו רובוטים שמדקלמים את המנטרות שלהם בחיי, לפעמים קוד תוכנה מונחה עצמים של מחשב, נשמע עשיר ומעורר השראה יותר מאשר טקסטים של פסיכולוגים באינטרנט. יש סיכוי שכאן זה אחרת?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב מתן, ראשית איני פסיכולוג אלא יועץ זוגי, באשר לרושם שנוצר אני מקווה שאוכל לשנות אותו עבורך באם תהיה שאלה ספיציפית, מעבר זלה צריך לזכור כי האפשרות לתת תשובות כתובות וקצרות לבעיות שלפעמים הינן מורכבות וסבוכות , מוגבלות אל מול אפשרויות אחרות אשר יש בכוחן לסייע ואולי זו הסיבה בה הרושם שנוצר הוא כפי שהוגדר על ידך "רובוטים מדקלמים מנטרות".

שלום רב, אני בת 36 נשואה לבן 32 2 בני 2.7 ו4 חודשים. שנינו עובדים קשה מאוד הוא חוזר מאוחר כמעט כל השבוע ורואה את הילדים רק בשבת ואני במשרה מלאה וללא עזרה מאף אחד מוציאה את הילדים מהגנים ב5 ואיתם כל הערב כולל כביסות קניות הכנת אוכל תקתוק של הילדים והבית אבל לבעלי יש שריטה לגבי ניקיון הבית והוא חושב שאני לא מנקה מספיק עד כדי כך שהוא מנקה מדי פעם למרות שהוא גמור (קם ב5 חוזר ב11 בלילה ובשישי חוזר ב6 בערב!!) הוא יעדיף שלא יהיה אוכל בבית העיקר שיהיה נקי ואני להיפך. אתמול הוא יצא מדעתו וצעק כמו משוגע לידי וליד הילדים כשהכנתי ארוחת ערב(במקום שיהיה נחמד עד שהוא הצליח להגיע טיפה יותר מוקדם הוא מתנהג מגעיל). הבן הגדול אמר לי שהוא נבהל ממנו באותו רגע ועניתי לו שהוא צודק כי באמת אבא מבהיל. זה קורה לאחרונה לעיתים קרובות שהוא משתולל ככה ולי זה לא מתאים זה מרחיק אותי ממנו ואני לא מקיימת אתו יחסי מין עוד מלפני הלידה בעיקר מהסיבה הזו כעונש אמרתי לו שאני מסכימה שיקבל שרותי מין בחוץ. הכאב הכי גדול פה זה שהילדים רואים ושומעים הכל וזה לא מתאים לי בכלל. אני לא רוצה להסיט אותם נגדו אבל זה קרוב מאוד פעם אמרתי לבן שלי שהוא מתנהג כמו היטלר ליד בעלי ובעלי יצא מהבית והלך לישון אצל אמו.עולים גם מדי פעם נושא הגירושין אבל אני יודעת שזו לא סיבה להתגרש וכי יש אפשרות להתגבר על המכשול הזה, השאלה איך אשמח לקבל ממך טיפים מקצועיים. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אורית, קראתי בעיון את הבעיה שתארת ולדעתי היא מורכבת מידי על מנת לתת פיתרון בכתב. לבעיה יש רבדים נוספים עמוקים יותר ואני מסכים איתך כי זו לא סיבה לגירושין אך מאידך זו אכן סיבה לכך שתסכימו להיכנס למחוייבות של יעוץ וטיפול זוגי. הדברים כבר נמשכים מזה זמן ומעורבות הילדים ההעיה רק הופכת את זה למורכב וקשה יותר. הצעתי לך ולכם על מנת לפתור את המחלוקות ובעיקר את התפיסות של בעלך הן להגיע לכדי הסכמה על רצון לפתור את הבעיה ולהביא את מערכת היסים שלכם למקום שלו מכובד ואוהב וזא על ידי בחירת איש מקצוע שילווה יסייע ויקדם אתכם.

11/03/2014 | 17:59 | מאת: שיר

תודה רבה!

02/03/2014 | 11:18 | מאת: ליאת

שלום ענבל, אבקש ייעוץ או עזרה לגבי אי קבלת חבר שלי מצד משפחתי. אני בחורה בת 22, חבר שלי בן 28, אנחנו מכירים 4 שנים והתחלו לצאת לפני 3 חודשים שבהם אנו מסתירים את הקשר בגלל שם אמרו שאם אני ממשיכה להיות בקשר עמו, הם מנדים אותי. הבעיה העיקרית מצד משפחתי שלא מוכנה להכיר בו מכיוון שאמו היא יהודייה אך אביו הוא נוצרי מיוון, והוריי לא מוכנים לקבל את הקשר בינינו. מה עלי לעשות בנדון? אשמח לכל ייעוץ או עזרה אפשרית. תודה ויום טוב.

שלום רב קראתי את בעייתך אולם חסרים לי מספר פרטים אשר יש בהם כדי להשפיע על התשובה כמו האם את מגיעה ממשפחה דתית או חרדית, מהן ההתנגדויות שהעלו הורייך לגבי הקשר הזה וכיוצא בזה..ראי בסיכומו של דבר אם יש לכם כוונה להמשיך בקשר ולפתחו בצורה רצינית ,לא תוכלי להמשיך ולהסתירו ולכן נדרשות שיחות בינך לבין ההורים על מנת להבין את הסיבות ומאידך להסביר ולהבהיר להם את החשיבה והתפיסה שלך, כאדם בוגר שמבקש לבנות לעצמו את המערכת הזוגית שלו לחיים. מקווה כי תצליחו להתגבר על הפערים ולהגיע להסכמות בוגרות.

שלום רב [אני סטודנט לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. אשמח אם תוכל/י להקדיש כמה דקות לענות על השאלונים שלפניך, השאלונים הינם חלק ממחקר שאני עורך במסגרת עבודה סמינריונית לקראת סיום התואר. המחקר בודק את השפעת השינה הסדירה על הקשב והריכוז בגילאי בית הספר יסודי. במידה ויש לך ילד בגיל בית הספר יסודי, אשמח אם תוכל למלא שאלון שאותו תוכל למצוא בקישור הבא: https://docs.google.com/forms/d/1tXdtffbaLnByvXMNMRIULRcWrtdE29D3-XtThiKxLuQ/viewform בשיחות עם ההורים שמילאו את השאלון, חוזרת האמרה שהשאלונים עזרו להם לחשוב על נקודות בחיי הילד שלא שמו לב אליהם! יש לענות בקצרה לכל שאלה, או לסמן את התשובה הרלוונטית מבין האפשרויות המופיעות מתחת לכל שאלה. מילוי השאלונים נעשה בצורה אנונימית, ולמערכת אין כל דרך לדעת מי ממלא כל שאלון. כאשר תסיימו למלא את השאלונים המצורפים, לחצו על אישור בתחתית הדף. הקובץ יישלח אוטומטית באופן אנונימי לחלוטין. אם מסיבה כלשהיא תרצה לפרוש מהמחקר הנך רשאי בכל עת שהיא. תודה רבה

25/02/2014 | 01:04 | מאת: מאיה אריאל

שלום רב! אני כבת 28 +3 בנות נשואה כמזה 6 שנים היחסים ביני לבין בעלי בסדר אך לפעמים ישנם חילוקי דעות חמתיהתארחה אצלי שבוע אחרי שבוע לסופ"ש ומה שקרה היא לא שלטה על פיה וירדה עליי שאין לי מקצוע ושהבן שלה הפסיד בחורה יותר טובה . תמיד כיבדתי אותה היחסים ביני לבינה הן היו טובים אך פתאום גיליתי בה צד אחר נורא נפגעתי חמי לא הגן עליי והבנות שלה אומרות עליה שהיא לא חכמה . קרוב ל8 חודשים אני לא בקשר איתה. בעלי נורא נפגע מהסיפור הזה הוא אוהב את שנחנו מה עליי לעשות היא רוצה שנשלים אני מתלבטת ??? שהיא תחזור לפגוע בי לקחתי את זה קצת קשה אירחתי אותה יפה אמרתי לבעלי לידה שהוא קמצן ועל תחסוך יותר מדי והיא טוענת שפגעתי בבן שלה . בעלי סיפר לי שהיא לא רצתה שנתחתן . היום אני מבחינה בזה יותר מתמיד תןדה מראש מאיה אריאל ומקווה שנמצא לזה פתרון .

שלום רב הבעיה שאת מתארת, הינה לצערנו שכיחה ,ואין בה כדי לנחם, עולה מתוך מעט הדברים שכתבת עולה הרושם כי דברים היו קיימים "מתחת לפני השטח" ובשלב מסויים נגרם טריגר שהביא "לפיצוץ". בעלך שותף מלא לסיטאציה שאת מתארת והוא לבטח "קרוע" בין אישתו לאימו. לדעתי עלייך לקיים שיחה עם בעלך ולהבהיר לו את דעתך וריגשותייך,כיוון שאיני מכיר מספיק את הדינמיות ומערכת היחסים המשפחתית אצלכם ואינטנסביות הקשר בין בעלך לאימו , יתכן ויש מקום לשיחה בין בעלך לאימא על מנת שיבהיר לה על פגיעתה בך ויתן גיבוי למערכת היחסים שלכם כזוג נשוי בוגר ובעל משפחה. (אין מקום להתערבות יתר של הורים בזוגיות הילדים שלהם) ומאידך, באם חמתך מבקשת להשלים, אזי יתכן והיא מבקשת להתנצל וזהו פתח יעיל וראוי לקיים שיחה פתוחה, בוגרת, על מנת ללבן מחלוקות ולהבהיר עמדות כדי להביא לשלום בית והרגשה משפחתית נעימה.

22/02/2014 | 20:51 | מאת: גוזלית

שלום, אודה מאוד לקבלת עצה לגבי החבר שלי. הייתי רוצה לקבל תמונה לגבי מה בחור שעבר טראומה צריך מחברה. לפני 7 שנים היתה לו חברה שבה התאהב אהבה גדולה. לאחר שנתיים המחלה הנפשית שלה החלה להרוס אותו. היא היתה אלימה כלפיו, וגם חיה במצב של דה-סוציאציה אם אני כותבת נכון (לא חיה במציאות אלא בחלום, לא יודעת אם חיה או חולמת). היו לה גם הפרעות גבוליות- היא היתה חותכת את הורידים מתעלפת והוא לקח אותה לבית חולים. כל הדברים הרעים האלה במשך 3 שנים. הם נפרדו והוא אומר שכבר שנתיים הוא לא חש התאהבות. כל השיחה הזו עלתה לאחר שאמרתי לו שאני אוהבת אותו והוא לא אמר בחזרה. אני מקבלת אותו וכל הבעיות שלו אבל אני מודאגת וקצת בדיכאון כי כלפי חוץ זה נראה שהוא מאושר איתי, כל רגע שלנו ביחד הוא נהנה ומחייך, אפילו לומד דברים חדשים ומופלאים נהנה מהעולם- למשל בטיול שטיילנו והוא גילה שיש לי משקפת מקצועית הוא התעלף מאושר! בבוקר הוא לא מפסיק לחבק אותי ושוכח שהוכ מאחר לעבודה...חחח נוסע עד לצפון לפגוש אותי אפילו רק לכמה שעות...אומר לי מילים יפות מחמאות הכול מושלם. חשבתי שזה אומר שהוא מאוהב בי. החלטתי שאני אשים את השיחה הזו מאחורי ואתנהג כרגיל ואתן לו הרבה בטחון ואהבה שירגיש טוב ושהוא יכול להיפתח. האם יש איזה עצה שאת יכולה לתת לי לגביו? תודה.

הגיע הזמן לעשות עם זה משהו... לפני שאני מרוקנת את כל המלאי ולא מכניסה עוד לבית.. חשבתי אולי לרכוש מתקן למי סודה כי הם אוהבים את המשקאות עם הגזים .. קודם כל אני מתלבטת אם הם יאהבו ושנית איזה מתקן מומלץ?

09/02/2014 | 13:28 | מאת: דניאלה

שלום רב, אני ובעלי נשואים באושר כבר 8 שנים ויש לנו שתי בנות חמודות בנות 5 ושנה וחצי. מאז ומעולם בעלי לא הסכים שהסבים ,משום צד ישמרו על הילדות ובטח שלא יקחו אותם עצמאית ,אפילו לא לגן המשחקים. האמת שזה מאוד מפריע לי ,גם מענייני נוחות ובעיקר מענייני אינטימיות בין סבים לנכדים,מה שאני זכיתי לו בגיל צעיר. מה ניתן לעשות בנידון? תודה.

שלום לך, באמת מצער ותמוה שזו העמדה של בעלך. מה הוא אומר בקשר לכך? האם הוא חושש, לא סומך? האם הוא מפחד שישפיעו באופן שלילי על הילדים? לא ברור, וזה בהחלט מצריך עוד ברור. מה שכן, אני לא חושבת שאת צריכה להסכים עם זה, ובהחלט זכותך להתעקש בעניין. אפשר לנסות להקל עליו דרך בדיקה של הנושאים שמפריעים לו, וניסיון למצוא פתרונות נקודתיים, אבל מידור כללי של הסבים והסבתות הוא לא הגיוני וגם לא טוב, לא לילדים ולא לך. אפשר גם ללכת להדרכת הורים הממוקדת בעניין זה.

24/02/2014 | 23:15 | מאת: אביבה

ענבל - לא להסכים שסבים ישמרו על נכדים ו/או ילכו אתם לגן משחקים, זה עדיין רחוק מ"מידור כללי" ! סבים יכולים בהחלט לבלות ולשהות עם הנכדים, אבל בנוכחות אחד ההורים לפחות, כנ"ל ללכת אתם לגן המשחקים. דניאלה לא ציינה שלכך מתנגד בעלה... לדעתי עדיף כך , במיוחד כאשר הסבים בגיל מבוגר , שהרי לא פשוט כלל להשגיח על שתי בנות ,בגילאים אלו ,בגן משחקים . זה פשוט הגיוני ואפילו מהבחינה הבטיחותית בלבד .

06/02/2014 | 21:23 | מאת: כהן- סבתא דואגת

06/02/2014 | 20:57 | מאת: סבתא כהן

האם קיים באמת דבר כזה הקרוי משבר גיל ה-40, יען כי כלתי התחילה להתנהג מוזר, לקה עבודה בין השעות 14.00 ל 19.00. משאירה את הילדים בני ה6 וה4.5 בצהרון עד שחוזרת מהעבודה, הם בוכים ומתלוננים על השעה המאוחרת אך כלום לא מזיז לה. האם יש דרל כלשהי להסביר לה שתבין שהיא מזיקה לילדים ומתעללת בהם כך, כל מה שניסינו לא נקלט אצלה. בתודה מראש סבתא כהן

לקריאה נוספת והעמקה

שלום סבתא מודאגת, אני לא יודעת אם הדברים קשורים דווקא למשבר גיל ה 40, אבל יתכן שלבתך חשוב היה לקחת את העבודה הזו, ולתת לעצמה מקום גדול יותר, גם אם על חשבון זמן עם הילדים. אני מאמינה שהם זקוקים לה, ושהם וודאי חווים חסך סביב העניין, אבל התעללות היא מילה חזקה מידי. בכל מקרה, אני לא יודעת אם הדרך להגיע אליה היא דרך ביקורת והטחות אשמה. צריך אולי לנסות להגיע אליה בדרך שתעודד אותה להקשיב, וגם אז יש גבול לכמה השפעה תוכל להיות לך על הבחירות בחייה. היא בכל זאת ילדה גדולה. אם את מודאגת לגבי הילדים נסי כמיטב יכולתך להיות נוכחת יותר, לנסות לגייס את אב הילדים לנוכחות גדולה יותר, וכו.

05/07/2013 | 00:34 | מאת: רונה

לילה טוב,אני ובעלי בתקופה האחרונה נמצאים בויכוחים .אפשר להגיד שרוב הויכוחים נגרמים בגלל הילדים.הוא בעל מאוד עקשן ומאוד קשה הוא מתעצבן מהר מאוד,לוקח המון זמן עד שהוא נרגע ועם בכלל...אני מנסה לתפוס את הראש שלו ולדעת בידיוק מה אני יכולה לעשות כדאי שלא נגיע למצבים האלו.אנן משתדלת מאודד אבל כמו שאמרתי הוא ממש קשה לריכוך הוא לא שוכח כלום (במצב בעצם שאני הובלתי תויכוח)הוא תמיד מתלונן וחוזר על זה שאני תמיד מתעצבנת וצועקת על הילדים..ולא נותן להסביר לו שלצעקות ולעצבים יש סיבה..(אין אמא שצועקת ומתעצבנת בלי שום סיבה.).!ואת זה הוא לא נותן לי להגיד לו מהי בעצם הסיבה להתעצבנות ולצעקות.הוא פשוט לא מוכן שאני יצעק..מה לעשות איך להתמודד עם דבר כזה?ממש קשה לי בתקןפה הזאת אנחנו נשואים 7שנים עם 3 ילדים נפלאים ומהממים.אני לא רוצה להגיע למצב שיקרה משהו לא טןב ביניו..אשמח לתשובה.ותודה רבה מראש וsorry שזה טיפלה ארוך

שלום לך, נשמע שלך ולבעלי יש בעיה בסיסית מאוד בתקשורת. הוא לא מוכן לדבר איתך, אלא מציב תנאים וכופה עלייך התנהגות, שאולי ניתן להבין את הבקשה שלו בתאוריה ( כי אני בטוחה שגם את לא רוצה להמשיך להתנהל בצעקות), אבל חבל שאין אפשרות לדבר איתו על המצוקה שלך שמובילה אותך להתנהגות זו, ושכל אי הסכמה מובילה להתחפרות בתוך הכעס כך שאין אפשרות לקיים דיאלוג אמיתי. מציעה לך לנסות לשכנע אותו לגשת יחד איתך לטיפול זוגי, אולי ממוקד בנושא ההורות, ולבדוק אם יש דרך לסייע לכם לשפר את התקשורת.

04/07/2013 | 10:28 | מאת: s.d

הנני אם לנערה שלפני שבועיים מלאו לה 18 מזה כ8 חודשים היא מנהלת רומן במחתרת עם בחור שהתנגדנו לזוגיות עימו מכיוון שהוא "לא מתאים" משהתגלה הסיפור ובעצם הילדה לאחרונה עשתה הכל שיתגלה כמו להתגרות בי ולחפש על מה לריב (אני לתומי חשבתי שמדובר במתח של בגרויות)באחד הריבים היא עזבה את הבית ועברה לגור אצל חברה כל הנסיונות להחזירה הביתה עלו בתוהו ההצהרה שלה היא "רק אם תקבלו אותו תקבלו אותי" ואני ממשיכה להתעקש שהיא לא צריכה אותו הוא לא מתאים. היא כבר חודשים מחוץ לבית אנחנו בקושי יודעים מה עובר עליה אודה לך מאד אם תסייעי בהמלצה או ייעוץ מה נכון לעשות?

שלום, לא כל כך ברור לי מדוע אתם מתנגדים לקשר, ומה כוונתכם ב לא מתאים.יכול להיות שהמאבק של בתכ מוצדק, ושהיא בסך הכל נאבקת על העצמיות והעצמאות שלה, ועל זכותה לבחור, גם אם בחירתה לא גורמת לכם להיות שבעי רצון. בתכם בת 18, כבר לא ילדה, ולא חייבת לקבל את דעתכם בנושא הזוגיות שלה. האם מדובר על אדם שפוגע בה? האם מדובר על קשר הרסני? אם לא, מציעה שתרפו, יתכן שהמאמץ שלך להפריד, רק מחזק את הקשר ביניהם ייותר.

24/06/2013 | 13:32 | מאת: רומיאו

שלום רב.אני מגנה את חמתי ורואה אותה בתור מי שנדחפת לחיי מעצם זה שהיא באה לישון בביתנו מידי פעם.היא גרה רחוק יחסית ממני ומאשתי(כ90 ק"מ)ולוקח לה להגיע אלינו בין שעה וחצי לשעתיים בתחבורה אבל בכל זאת זה מאוד מפריע לי.הנוכחות שלה,מה שהיא מייצגת ומשקפת,הדיבורים שלה וכו'...בממוצע היא לנה אצלנו כ2-3 לילות בחודש והיא כן מתערבת ומעורבת בהתנהלות המשפחתית שלנו למרות שהיא ואשתי מכחישות זאת.אגב,יש לנו 2 ילדים קטנים.מה לעשות???

על פניו, ומבלי לדעת פרטים נוספים, נשמע שתגובתך קיצונית. בכל זאת, זו אמה של אשתך ולא תוכל למחוק את קיומה, ולא את החשיבות שיש לה בחייה של אשתך. 2-3 פעמים בשבוע שהיא באה להתארח פלוס שינה, בהתחשב במרחק הגאוגרפי, לא נשמעות לי נוראיות או חריגות, ונשמע שאתה הוא זה שצריך לישות מעט יותר עבודה בהכלה ואיפוק בסיטואציה. יכול להיות שלמתך מייצגת עבורך משהו קשה, מפגישה אותך עם משהו פנימי לא מספיק מעובד, ולכן אתה מגיב בכזו קיצוניות. נסה לחשוב על כך.

19/06/2013 | 17:14 | מאת: אלון

יש לנו ילדה בת 3 שאנחנו מאד אוהבים ומאושרים שהיא בא לעולם אבל אי אפשר להתכחש לעובדה שהקשר ביני לבים בעלי הישתנה קצת והפך להיות מכני-סידורי כזה...קשה לי להסביר טיפה.. זה דווקא משפר לנו את ההורות אבל את היחסים הספונטנית בינינו זה קצת מכבה...

אני מבינה את התסכול והצער על היחסים שעברו שינוי. כניסת ילד למשפחה מפרה את שיווי המשקל הזוגי ויוצרת שינויים. אני חושבת שמצד אחד צריך לקבל את העובדה שהיחסים לא יכולים להיות מה שהיו לפני שנכנסה בתכם למשוואה. בצד שני, בתכם כבר בת 3, ובהחלט אפשר למצוא דרכים יצירתיות לתחזק את הזוגיות ולהעצים אותה, למרות הצורך להיות הורים ולטפל בילדה באופן הטוב ביותר.

12/06/2013 | 15:51 | מאת: מאור

שלום אני בן 15 ולפני כשנה חבר של אבא שלי עבר לגור איתנו מכיוון שאבא שלו העיף אותו מהבית בעקבות ריב של המון זמן אגב חבר של אבא שלי בן 54!!! אוקיי...בהתחלה הוא גר אצלנו בית ואז בנינו לו יחידת דיור בגינה והוא גר שם כבר שנה. בהתחלה הוא אמר שהוא יגור פה רק חודש עד שהוא יסתדר אב זה נמשך ונמשך והבנאדם לא עף!!!!!!!! נמאס לי מהאיש הזה הוא דפוק בשכל, מתערב בכל דבר, ערס מסריח אני לא מבין את אבא שלי עם חברים כאלה הומלסים מטומטמים בלי תוכן מי צריך אויבים?! כל האחים שלי ואני שונאים אותו והוא יודע את זה ואנחנו בכוונה מנסים לתת לו להרגיש לא בנוח אבל רבאק הבנאדם לא עוזב!!!!!! אנחנו עושים ממנו צחוק מרוב שהוא מטומטם ולפעמים הוא גם צוחק עלינו, זה מטריף אותי אין לבנאדם טיפה של כבוד עצמי, שיעוף לי כבר מהבית . נראה לי שרק המוות יפריד בנינו מה לעשות אני ואחים שלי נואשים!!!!!!!!!!!!!!?????!!!!!

שלום, אני מבינה את התסכול הגדול שאתה מרגיש, אתה והאחים שלך. לפחות אתם יכולים לחלוק זה עם זה את החוויה הקצת מוזרה הזו, המתסכלת והמעיקה. האם הוריך גרושים? מה אביך אומר או מסביר לגבי כך שמאפשר לאותו אדם לגור אצלכם כל כך הרבה זמן? בכל מקרה אני מבינה שמסיבה כלשהי אביך מתעקש להמשיך בסידור הזה, ולא נראה שהוא מתכוון להפסיקו בקרוב. למרבה הצער והתסכול, אביך יכול להחליט למי הוא נותן להתגורר בביתו. אני שומעת בדבריך שהנוכחות של האיש הזה מציקה, אך אינה פוגעת בכם באופן ישיר, כך שאין סיבה להפעיל את החוק בעניין. חבל שאביכם לא עושה יותר כדי להתחשב ברגשותיכם. אם הדברים מאוד מפריעים לך, פנה לקבלת עזרה או טיפול, קודם אצל היועצת, ואולי אחר כך, משהו קבוע יותר באחד ממרפאות המתבגרים הקהילתיות. שאל על כך את היועצת אם זה נשמע לך.

09/06/2013 | 16:28 | מאת: גלי

התאומות שלי בנות 14 כעת. הם מתחילות לשלב כוחות כנגדי. זה מתבטא בדברים קטנים כמו שאחת אומרת שאם השנייה חוזרת מאוחר הבייתה אז גם היא וכו וכו אני ממש לא סופר נני ואני מתעזבנת מזה מאד. מה אפשר לעשות? www.michaleyal.co.il/

שלום לך, לא כל כך הבנתי מדוע את מרגישה שהן משלבות כוחות נגדך. באופן עקרוני, כדאי מאוד להבין שכפי הנראה בנותייך אינן מחפשות לפגוע בך, אולי הן פשוט מתנהגות באופן מסוים כדי לקדם צרכים פסיכולוגיים והתפתחותיים שלהן, גם אם זה מאוד מעצבן ומפר את השקט והסדר הטוב. כדי לפעול באופן חינוכי ורגשי מותאם כאשר עולות בעיות בקשר בינך לבין בנותייך, צריך קודם שתנסי לעבוד על עצמך שלא להיעלב ולהתעצבן כל כך, וגם אם כן, לנסות שזה לא יהיה הדבר היחיד שיפעיל אותך ואת תגובותייך. אם את צריכה להרגע, קחי לך זמן ואמרי להן שתחזרי לאחר שתחשבי מהי הדרך המתאימה ביותר להפסיק התנהגות זו או אחרת שאינה מקובלת עלייך. כדאי גם להתייעץ, עם בעל, עם מטפל שמוסמך להדריך הורים וכו. זה גם עשוי להיות יעיל.

21/05/2013 | 11:43 | מאת: עדי

שלום, אני מחפשת בשביל בעלי סדנא לשליטה בכעסים ובקריזות באיזור ירושלים ואני לא מוצאת האם יש לך המלצה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, לא ניתנות המלצות בפורום זה. מה שכן, כדאי שתבדקי את המוטיבציה של בעלך להשתתף בסדנא כזו. אם זה לא מספיק חשוב לו, ספק אם תהיה בכך תועלת. בכל מקרה, יש הרבה טיפולים אחרים שבעלך יכול להשתתף בהם, שהדגש בהם הוא התנהגותי. חפשי באינטרנט תחת  טיפול התנהגותי, כעסים, אלימות, וכיוב.

19/05/2013 | 22:09 | מאת: בן אברהם

שלום אני בן 33, מנהל אורח חיים דתי חרדי כבר כמה שנים, ומתמודד כבר כמה וכמה שנים עם נושא הזוגיות. מתמודד, מפני שכבר יצא לי לפגוש המון בחורות, ברובן בחורות טובות, חלקן מצאו חן יותר וחלקן פחות, אך המכנה המשותף לכולן הוא שגם כאשר משהו באמת מצא חן בעיני תמיד, בהנחה שהבחורה היתה מעוניינת להמשיך, תמיד זה הגיע למצב שאני לא הרגשתי שזה שייך אלי ולא מצאתי בי כוחות לומר שאת זו אני רוצה כאשתי, ואפילו לא ממש מעוניין להמשיך סתם להיות איתה בקשר, גם אם זה לא היה כרוך בנישואין. אציין שגם לפני שחייתי אורח חיים דתי כזה, לא הצלחתי לפתח משהו מתמשך, גם כאשר נוצר רגש חם, לא הצטיינתי בשימור קשרים זוגיים. לאחרונה הכרתי בחורה שהייתה בעיניי מרשימה בצורה ממש יוצאת דופן (וזה משהו שבאמת אני אוהב), אישיות מרתקת, שונה ממני מאוד בדברים מסוימים, ולאחר זמן מסוים של קשר שוב הגעתי לאותה תחושה. למרות חיבה גדולה שלי אליה, הנאה מחברתה, משיכה פיזית, ואינטלקט גבוה כמו שאני אוהב, משהו עצר אותי. אנחנו התקדמנו מהר מאוד בקשר מבחינת קירבה, היא קיבלה אותי על אף מגרעות שיש לי באישיות והעריכה אותי מאוד על מעלותיי, האמינה בי ממש כמו שכל בן זוג היה רוצה לקבל הרגשה כזו. אני, מצידי, חשבתי בראש אחר- הרושם החזק שהיא עשתה עלי, כמו גם המשיכה והנעימות, מאוד דחפו אותי פנימה לתוך הקשר. זאת על אף שאני אדם סגור וחשדן בטבעי. אבל האמת היא שהרגשתי לאורך הקשר שאני חושב מהבטן ולא מהראש, ואני רואה דברים שמפריעים לי (למשל סיפור חייה שמלא בסיפורים קטנים שאת כל אחד מהם היה קשה לי לעכל) אך מתעלם ונסחף רגשית. מדי פעם קיננו בי תחושות חזקות בעלות אופי חרדתי, שאני חייב לנתק את הקשר. משהו בה מאוד הרתיע אותי. מצד אחד מאוד נהניתי מהכאן ועכשיו איתה, אבל לא ראיתי בשום אופן מצב שאני מתחייב לבחורה הזאת באיזושהי צורה. זאת ועוד, שלא הייתי רוצה בכלל שבחורה כזאת תהיה אם ילדיי. מאז נותק הקשר, לפני חודש, הייתי עסוק הרבה לנסות לברר עם עצמי מהיכן נובעת ההתנגדות שלי. למרות שיש לה סימפטומים חרדתיים אני עדיין מרגיש שיש בתחושות אלו משהו עמוק שאומר לי שאלו תחושות אמיתיות. כעת, אני מתהלך עם דמותה בראשי, וכהרגלי בחיי הפרטיים נוהג גם כאן במדיניות של- אם יש דילמה גדולה הכי טוב פשוט לא להחליט כלום... הקשר נותק מצידה למרות רצונה הגדול כן להתחתן, כי באמת היה ברור שהכרנו מספיק ואם אני לא מקבל אותה כמו שהיא עדיף לנתק את הקשר. הייתי גם בעד המהלך אבל בפנים נשאר שוב עניין לא פתור... תודה על ההתייחסות וסליחה על האריכות, לא היתה דרך אחרת לתאר את המצב

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, נשמע לי שהסוגיות שמטרידות אותך סביב הזוגיות אינן חדשות לך. נשמע שיש איזשהו קונפליקט בנושא שכדאי היה להציף ולעבד. קשה מאוד להתייחס לדברים שהעלית מבלי להכירך לעומק, ולכן ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי שיתמקד בנושא הזוגיות ויכוון לצמיחה בנושא זה.

12/05/2013 | 14:27 | מאת: שושי

שלום! חמי וחמתי כל הזמן מחנכים אותי לנקות ולסדר את הבית כי אני לא עובדת אבל גם כשעבדתי הם התערבו לי בחיים יש לציין שבעלי לא עוזר בבית הוא אומר קודם תנקי אחר כך אני אעזור ויש לי 3 בנים שהם רואים ולומדים מכך שרק אמא צריכה לסדר ולנקות מה עושים?

שלום, זה נשמע לי לא לעניין שתמך וחמתך מעירים לך ומתערבים לך בנושא ניקיון הבית. זה נשמע כמו משהו שנובע מקו חשיבה סטריאוטיפי ולא הוגן לגבי חלוקת תפקידים בין גבר ואישה, וכנראה מועצם כעת בגלל היותך מובטלת. אני מציעה לשים גבול ברור לגבי מה מקובל עלייך ומה אינו מקובל עלייך, מבחינת רמת ההתערבות של ההורים של בעלך. בהחלט אפשר ליזום איתם שיחה ולהבהיר שמפריע לך ההערות ושאת מבקשת שיפסקו. אחר כך, נראה לי שעלייך לתאם ציפיות עם בעלך, וגם בזירה הזו, כדאי שיהיו ברור לשניכם מהי חלוקת התפקידים הראויה והמקובלת.

12/05/2013 | 10:17 | מאת: ר

שלום ותודה רבה על העזרה. אני בת 24, יש לי חבר שמונה חודשים, והוא החבר הראשון שלי (סבלתי מחרדה חברתית הרבה שנים לפני כן). אני מתמודדת כמובן עם המון דברים יחד איתו, אני אוהבת אותו מאוד ועד ממש לאחרונה חשבתי שהוא מושלם, שהזוגיות מושלמת, עם קצת ספקות אבל בגדול כך. הוא נפגע בעבר מבגידות והוא שכנע אותי שהוא מאוד ישר בכך, שהוא לא יבגוד אלא ייפרד ממני לפני שיעשה דבר כזה, אני מאמינה לו מתוך היכרותי איתו. (טוב לציין שאני מאוד אינטיליגנטית, וגם הוא לא רע בכלל, אבל כמו שנאמר - בחברתיות יש לי קצת קשיים לפעמים). הייתי רוצה להעביר איך הוא בד"כ כדי שלא יצטייר שהוא החבר הבוגדן, הוא דואג לי ומייעץ, הוא נמשך אליי, הוא אוהב אותי, והוא לא עשה שום דבר שיגרום לי לערער באמון שלו. אבל אנחנו מאוד שונים. הוא מאוד חברתי, תמיד כוכב וליצן המסיבה. הוא בקשר טוב יותר עם בנות, יש לו הרבה ידידות ואיתן הכי נוח לו (אני מניחה שזה גורם לו להיראות נחשק). אבל אם מציעים לו שידוך וכד' - הוא ישר מצהיר שלא, יש לו חברה. אנחנו גם מתוייגים כחברים בפייסבוק, הוא לא מסתיר את זה. יש בעיה נוכחית... אני אתחיל ואציין שאני סובלת קצת מקנאה. פעם זה היה לגבי סתם בנות רנדומליות, עד שהשתכנעתי שאין לי ממה לחשוש ושהוא לא יבגוד. זה עדיין מעקצץ כי בתוך תוכי הייתי רוצה להיות היחידה שמעניינת אותו ומרכז עולמו, ואני צריכה להתרגל לזה שזה לא כך. אני הולכת ומשתפרת. יש לי בעיה 1. הוא מתכתב עם אקסית שלו, אקסית שהוא ציין בפניי שהיה להם סקס טוב אבל לא הרבה יותר מזה, היא הייתה מתגרה ומעצבנת. אבל הסקס היה ממש טוב :). אני רואה את זה בחלון צ'ט בפייסבוק כשאני ליידו, זה לא שהוא התוודה על כך בפניי. החלטתי לספוג את זה וזהו. עד שלפני כמה ימים, הוא הציע לי ללכת איתו לסמינר, לא ממש רציתי כי זה לא הסגנון שלי, להכיר כל כך הרבה אנשים חדשים, זה לא מעניין אותי ואפילו קצת מרתיע, אבל אותו זה מרגש, הוא חי בשביל להכיר עוד אנשים ולשעשע אותם, הוא חי על הצומי. שלחו לנו מייל שאין יותר מקום בסמינר, לא ממש היה לי אכפת, אולי קצת הקלה. ואז ראיתי תגובה שלו בעמוד בפייסבוק של הסמניר, מגיב לאותה אקסית איתה הוא מתכתב, ששואלת "אז מי מגיע לסמינר?", שהוא לא, אבל שמי שמגיע יהנה בלעדיו. ואז התקשרו בבוקר של הסמינר להגיד שיש מקום, אבל לי היה פחות נוח אז הוא נסע לבד. חיכיתי שיגיד שהיא שם, הוא לא סיפר. כשניסיתי אולי להציע שכן אצטרף, הוא התחמק וממש לא עודד את זה. סבלתי פיזית ונפשית כל הסופש. הוא סיפר שהוא נהנה - לא יכולתי שלא לחשוב שזה איתה, ועם בנות אחרות. השתגעתי. עשיתי מעשה מאוד מבייש ושובר אמון. חיטטתי לו בהודעות איתה בפייסבוק. רציתי לראות שאין שם כלום, שזה אפלטוני, וזה היה מרגיע אותי. אבל זה לא מה שהיה שם. לא הייתה בגידה לשמה, אבל היו הרבה הצעות מגונות מצידה של "אז מתי אתה לוקח הפסקה ממנה ובא אליי לכמה שעות?" "אז מתי אתה בא לדפוק אותי?", אל זה הוא מגיב או בדחיה שהוא לא יעשה את זה, ושהוא אוהב אותי, או ב"צחוק" של "אם כבר אז שלישיה". הוא מציע את זה בכמה אזכורים שלה, אפשר לפרש את זה כסתם רצון להתבדח בנושא. אבל היו דברים פוגעים יותר. היה איזכור שלו על סקס במקלחת שהם עשו, שהיא נתנה לו קצת ציצים וקצת מציצה וכו'. מתרפק על סקס שלו איתה כשאני ליד. היה אזכור מאוד מאוד פוגע שלו ש"אם זה ייגמר בינינו, את תהיי הראשונה שתדע. אולי אפילו לפניה ;)". זה זיעזע אותי. כשהוא חזר, אמרתי לו שאני יודעת שהיא היתה שם, ושזה הרס קצת את האמון, ביקשתי שלא יישקר שוב. הוא טוב בהתנהלות בויכוחים, אני פחות, והוא אמר שהוא בחר להסתיר את זה כי אני לא מקבלת טוב את הקטעים עם בנות, הוא לא רצה שאני אתבאס ואתעצב, ובכלל בקושי היתה להם אינטרקציה. ביקשתי שזה לא יקרה שוב. רציתי שיגלה לי על זה שהוא מתכתב איתה, והוא לא. אני רוצה שהוא יפסיק עם זה. אבל אני לא יכולה להגיד לו שחיטטתי לו. בינתיים אני מתהלכת עם גוש בבטן, לא יכולה לסלוח לו על דבר שכזה, לא יודעת מה המשמעות, מרגישה חוסר כבוד כלפיי, מפחדת שזה ידרדר, למרות שהוא דחה אותה כשהיא הציעה, וציין שהוא אוהב אותי, ושרוצה לעבור לגור איתי, ואולי להתחתן יום אחד. ומתי פעם הושחלו מצידה בעיקר אבל גם מצידו נוסטלגיות על סקס. הוא מגיב "זוכרת, הייתה לך חדירה כפולה באותו יום". אני לא רוצה שהוא ידבר עם נשים אחרות על דברים שכאלה בזמן שהוא איתי!!!!! האם זו הקנאה? האם אני מגזימה? ואני לא יכולה לספר לו שעשיתי אתזה, פשוט לא!!! אני חושבת שזה יוביל לפרידה, ואני לא יכולה להאשים, עשיתי דבר מתוך חולשה אבל דבר מבייש ונורא. מה אני יכולה לעשות?!? יש לי גם ספקות לגביי המשך הקשר, אם זו התפיסה שלו לנורמלי, ושלי לא, איך מתגברים על זה? איך שוכחים וממשיכים הלאה? הוא אמר לה באחת הפעמים "נתתי לה אי פעם סיבה לא לסמוך עליי?", כלומר, מה שהוא עושה שם לא נחשב בעיניו כבגידה, כעלבון, כמשהו לא בסדר, אלא כמשהו תמים. בבקשה, תעזרי לי להחליט, להבין, להתגבר...... אני מבקשת עזרה עד שאפנה בעצמי לפסיכולוגית, אני חושבת שאני צריכה עזרה להתמודד עם דברים מסוג זה בצורה מעמיקה יותר...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אני מבינה את הדילמה שאת נמצאת בה, ואכן נשמע שאת מיוסרת כעת בתוכה בניסיון להבין איך לפעול ואיך להרגיש. אני לא חושבת שיש כאן נוסחא נכונה למה הוא קוד נורמלי של התנהגות בין בני זוג- האם לו מותר לפלרטט עם אחרות בזמן שהוא איתך? , האם לך מותר לחטט לו בפייסבוק? בכל מקרה, אלו הדברים שכעת עומדים על הפרק, ואת צריכה להחליט איך את רוצה לחיות את חייך, ולמצוא דרך לתקשר לבן זוגך את מה שחשוב לך ומפריע לך, בלי חשש. הרי אני לא מניחה תוכלי להרגיע את החשש הזה מבלי לעשות איתו משהו. באופן כללי, נראה לי נכון לפתוח איתו את הדברים, להתוודות על החטא הקטן שלך ולקחת אחריות עליו, אבל לזכור שלא רק את כאן זו שעל המוקד, גם הוא אינו  חף מפשע ומותר לך לדרוש לקבל תשובות ואפילו לבקש להפסיק את הקשר הפלרטוטי הזה עם האקסית, אם זה כל כך מפריע לך, ואני יכולה להבין. יש כאלו שיכולות לקבל את זה ולחיות עם זה, ויש גם כאלו שלא, וזה בסדר. הוא לא בגד בך, חשוב לזכור, אבל הוא כן מפלרטט, וזה משהו שבהחלט אפשר להעלות אותו ולבקש שיהיה אחרת. נסי לגרום לו להבין עד כמה זה מפריע ופוגע. אם הוא באמת אוהב אותך, הוא ישמע זאת, ולא יוותר עלייך כל כך בקלות. בהצלחה

11/05/2013 | 23:27 | מאת: ר

עזרה

08/05/2013 | 02:00 | מאת: ר.

היי אני בן 26 ולאחרונה התווספו לי לגוף עוד 5 קעקועים בערך. השבוע עשיתי קעקוע דיי גדול על החזה וכל המשפחה טוענים בתוקף שזה לא בסדר ושאני לא מכבד את אמא שלי ושאנשים מתקשרים אליה בגלל מה שעשיתי. לפעמים אני תוהה ולא מבין אם הבעיה היא אצלי. אני כמובן לא מתחרט והראש שלי אומר שזה בסדר וזכותו של כל אדם לעשות בעצמו מה שהוא רוצה. בסופו של דבר ברגע שכולם אומרים לי משוגע וכו זה משפיע עליי וגורם לי להרגיש כאילו באמת משהו דפוק אצלי. אשמח לקבל יעוץ על איך להסביר למשפחה שלי שאני בסדר וזה בסהכ קעקועים ואיך להפיג את המחשבות שמשהו אצלי בסופו של דבר לא בסדר. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

אני מבינה שהקעקועים הם חלק חשוב מהזהות שלך, ושהיה חשוב לך בתקופה הנוכחית להוסיף לגופך קעקועים. זו בחירה שלך, ואני מקווה שאתה שלם איתה. לא תמיד בחירות שתעשה ימצאו חן בעיניי הסובבים אותך. נסה להבין שבשביל ההורים שלך לקעקועים יש משמעות אחרת, שלילית, וקשה להם עם הבחירה שלך, ומה שהיא מייצגת עבורם. זה לא אומר שהם צודקים. אם אתה שלם עם הבחירה שלך, הנח להוריך לכעוס ולבקר, ונסה לא לתת לדברים להפעיל אותך יותר מידיי. אני בטוחה שעם הזמן הם יתרגלו ויאלצו להשלים עם הדברים. ממילא את הנעשה אין להשיב. הקעקועים בעצמם וודאי לא אומרים שאתה דפוק, ואני מקווה שגם אתה תוכל לא לשכוח זאת עד שתעבור את תקופת ההסתגלות של הוריך לתוספת החדשה בגופך.

07/05/2013 | 22:34 | מאת: אלמוניתתתתת

תעזרי לי

07/05/2013 | 22:21 | מאת: אלמוניתתתת

שלום אני נשואה כבר 6 וחצי שנים ובזוגיות 10 שנים יש לנו 3 ילדים מקסימים האחרונה תינוקת לפני כמעט שנה קנינו בית ומשם הבעיות החלו ילדתי אז לא אני לא עובדת וכל ההוצאות הכספיות הן על בעלי והלחץ הכספי יוצר אצלו אחת לחודש כעס לא מוגדר צעקות דיבור מזלזל ושום דבר שאני עושה לא מספיק טוב לא יודעת כבר איך להתמודד מרגישה מושפלת ולא מספיק טובה בשבילו מה לעשות?????

קשה להבין מהמעט שכתבת על כל המורכבות שהובילה למקום הקשה שאת ובעלך נמצאים בו. נולדו ילדים, הפסקת לעבוד, אני מאמינה שהדברים הללו יצרו כל מיני מטענים ביניכם הקשורים לציפיות זה מזו ויחד איתן אכזבות ומרירות. מציעה לכם לפנות לטיפול זוגי בו תנסו להבין מה יוצר כעת את הפערים והבוז שאת מרגישה מצד בעלך, כדי תוכלו לגשר ולחדש את החברות והאהבה ביניכם.

04/05/2013 | 23:44 | מאת: עדי

בעלי ואני בתהליכי גירושים, הוא עזב את הבית לפני כחצי שנה ומגיע 6 ימים בשבוע לשהות עם הילד שלנו, בן 3. הסדרי הראייה מתוכננים להיות שילד ישאר איתי ואבא שלו יראה אותו כ 4 פעמים בשבוע. הילד שואל מידי פעם שאלות כמו - למה אבא הולך, האם אני - אמא - אוהבת את אבא והיכן מברשת השיניים שלו, עד היום שאלותיו נענו בצורה אמיתית, עניינית תוך הדגשה שאבא אוהב אותו ויחזור מחר לשחק איתו. אשמח לדעת כיצד כדאי להסביר לו על הגירושים. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אני חושבת שבאמת הגיע הזמן לספר לילדכם מה קורה ולתת שם והמשגה המתאימה לגילו למצב החדש שנוצר במשפחתכם כבר לפני שישה חודשים. דחיה בהסבר ברור ואמיתי רק גוררת בלבול וחרדה. ילד בן שלוש אינו מסוגל להבין רעיונות מורכבים מידיי הקשורים לגירושין, ולכן הייתי משתמשת בשפה פשוטה ותמציתית, רגישה ומכווננת המתאימה לגיל ולבשלות הרגשית של בנכם. ישנם ספרי ילדים נהדרים שניתן להיעזר בהם כדי להמשיג לילד את נושא הגרושים. לפני זה, ממליצה לשבת עם בן זוגך ולהחליט על הסבר שיהיה מקובל על שניכם, ואז לשבת לשיחה עם הילד. אפשר להתחיל מלדבר עם הילד על מה כבר יודע ומבחין בו, שאבא כבר לא גר בבית. להסביר שהסיבה לכך היא שאבא ואמא החליטו להיפרד ומעכשיו יהיה לכל אחד בית משלו, ושלבנכם מעתה יהיו שני בתים שהוא יכיר ויוכל לבקר או לישון בהם. כדאי גם להגדיר מפורשות מה צפוי מבחינת סידורי השינה. חשוב להדגיש, אבל לא להכביר במילים, שאבא ואמא מאוד אוהבים אותו, אבל אם לא שואל מפורשות לא צריך לדבר על מדוע מתגרשים, זה וודאי יתאים מאוחר יותר. הייתי משאירה מקום לילד לשאול שאלות, ועונה לו על כל שאלותיו באופן ענייני אך מתאים לגילו, תמציתי ורגיש. אם יש התלבטויות נוספות כדאי לפנות ליועץ ממוקד אצל פסיכולוג שמטפל בילדים.

13/04/2013 | 10:58 | מאת: דנה

שלום וברכה, אני (27) רווקה. היה לי בן זוג(29) רווק, יצאנו ב2009 רק 4 חודשים ולאחר מכן הקשר הזה נמשך ונגרר עד לפני שבוע בדיוק. אבל מאז אנחנו כלל לא זוג. כל פעם מנסים אולי כן להיות ותמיד בסוף אני מגלה שהוא לא רציני ולא יציב ולא סגור עליי. היו המון ניתוקים גם ממני וגם ממנו בעיקר ממנו כי הוא לא יודע מה הוא רוצה בגדול ומה לעשות בקשר אליי. הוא יצא אחרי עם המון בחורות שלא עלה על פרק זמן של חודש, לבסוף עזב אותן וחזר אליי וטען שהוא לא יכול בלעדיי וכנראה שאני האחת. אבל בשטח אין מעשים חוץ מדיבורים. מעולם לא חזרנו להיות שוב זוג רשמי, זאת אומרת שגם נניח חברים שלו או משפחה שלו לא ידעו על כך. הם מכירים אותי אך לא ידעו שחזרנו לקשר והוא כנראה מסתיר זאת. מחג פסח חזרנו שוב לקשר אני מאוד אוהבת אותו ורוצה אותו והוא יודע זאת, באמת שאני משתדלת לא מלחיצה לאור העובדה שאינו יציב אבל זהלא לטובתי שום דבר שאני עושה. הבעיה הוא עצמו. משהו שאינו מובן לי שמפסח אנחנו יחד הוא אומר שהפעם אנחנו מנסים בכל הכוח למרות שהוא כל פעם מבולבל ולא סגור שאני האחת שלו. כל פסח אנחנו יחד עד לפני שבוע. הבנאדם פתאום נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.. כבר לא מתקשר ושום דבר אחר והכל היה בסדר היינו יחד והוא גם אמר לי שהוא רוצה שננסה שוב והפעם באמת באופן רציני. פגשתי בו אתמול בעיר שלנו במקרה! והייתי עם חברה הוא ראה אותי וחייך וגם אני חייכתי אבל המשכתי ללכת. ציפיתי שיתקשר ונדבר או לפחות שיאמר לי שהוא אינו רוצה להמשיך או אפילו שיש לו מישהי אחרת, אבל פשוט כלום ואינני מבינה שום דבר רק שוברת את הראש שלי למה זה קורה? רציתי לציין שאין לי את הטלפון שלו כבר הרבה שנים זאת היות ובעבר הרחוק הייתי מטרידה אותו הוא פשוט החליף מספר ומאז יוצא שרק הוא מתקשר אליי ממספר חסום אני יודעת שזה נשמע דבילי נורא אבל זה המצב הנתון. מצד 1 אני שמחה שאין לי את הטלפון שלו כי ככה אני מבינה שאין לי מה לעשות בנוגע אליו ושזה כנראה אבוד ושכנראה עדיף ככה מפני שזה תקוע כבר 3 שנים אז מה יעזור לי להתקשר לבחור? רציתי לקחת אותו באופן לא רציני, לזרום או אולי לקחת אותו בתור ידיד וחשבתי שעם הזמן ירד לי ממנו כך אבל רק נקשרתי יותר ואני מבינה היום שזה פשוט יותר גרוע. כרגע המצב שהוא נעלם כמו שאמרתי ואני שוברת את ראשי מה קורה, אין לי מה לעשות הבנתי שזה נגמר ושכנראה הוא כבר לא רוצה יותר כלום איתי.. אני לא מצליחה לצאת מזה אני כבר שבוע בדכאון ירדתי 3 קילו כמעט ולא אוכלת, אין לי הרבה חברות, אולי 2 3 שאני מדברת איתן על כך, בגדול אני טיפוס בודד. אני ממש לא יודעת מה לעשות אני בחוסר תפקוד מוחלט, מרגישה מרומה מאוכזבת ואני נחשבת כבחורה מאוד רגישה וקושי רב בפרידות. האם נתק מוחלט מהבחור זה הפתרון? לפעמים אני אומרת לעצמי שרק זה יעזור לי, לא להיות איתו בכלל בקשר אבל...אני חוששת שלא אצא מזה, שיהיה לי יותר גרוע בעתיד ממה שעכשיו. אני בוכה המון ממש כל שעה בערך או לא פחות, אני אשמח ממך לייעוץ ותשובה תודה רבה וסליחה על האורך.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אתחיל מהסוף. כן, אני חושבת שהדבר הנכון ביותר עבורך הוא לשמור על נתק מוחלט מהבחור. בדרך כלל איני אומרת דברים כה נחרצים, אבל נראה לי שבמקרה הזה הכתובת על הקיר. יש כאן סיפור מתמשך של בחור שאינו מסוגל להתמסר אלייך, אבל ממשיך לתעתע בך וליצור אצלך תקוות שווא. את, מנגד, בשל הרגשות החזקים שלך כלפיו, אבל גם בגלל שאינך מאמינה בעצמך מספיק, ממשיכה להסתפק בסידור המעוות שהוא מציע לך, נאחזת בו כאילו לא יבוא אף אחד אחריו לעולם. אני חושבת שעלייך לאסוף את עצמך ולהמשיך הלאה. הלוואי בשבילך שהוא לא יצור קשר ולא יעורר אצלך שוב את הפיתוי לחזור לכרוניקה הידועה מראש. עוד יותר אני מקווה בשבילך שתהיי חזקה מספיק כדי לשם גבול בעצמך. לומר קודם כל לעצמך, ואחר כך גם לו, שזה לא מספיק טוב לך ושמגיע לך יותר. אם תאמיני בכך באמת יש סיכוי שתזכי לאהבה אמיתית והדדית. אם קשה לך להשתכנע, יכול להיות שאת זקוקה לעזרה. פני לאיש מקצוע שיוכל ללוות אותך בתהלך הפרידה. בהצלחה,

08/03/2013 | 23:03 | מאת: ארגו

שלום רב, יש לי חבר מאוד טוב שאני מאוד אוהבת שיש לו המון משקעים מהעבר שתוקעים אותו אך הוא חושב שאם הוא יתמקד בהווה והעתיד הדברים שקרו יעלמו. קצת רקע עליו. הוא בן 39 גבר מקסים. מנכל חברה פרטית מצליחה. בחור באמת מאוד מוצלח ומקסים. טוב לב. הכרנו לפני כחצי שנה ומאז אנחנו חברים מאוד מאוד טובים. לאחרונה הוא סיפר לי שאימו נהגה להכותו שהיה ילד. היה לו מאוד קשה לספר לי את זה. ייצעתי לו להתחיל טיפול ולשוחח עם מישהו מקצועי על זה ...אין לי ספק כי ההתתקעות בגילו ללא זוגיות והפחד ממחויבות והאי אמון באהבת אמת נובעת מהתנסויות ומיקרים שהיו לו בעבר אך הוא ישר אמר שהוא סלח ועבר את זה לבד ושאינו צריך טיפול איך אסביר לו ואגרום לו ללכת לטפל בעצמו!?!? ככ חבל לי שיוותר על זוגיות אישה וילדים. אבל לצערי הוא לא רואה את הדברים ככה...וחושב שהעבר נשאר בעבר . עיזרו לי. אני מאוד אוהבת אותו

שלום לך, אני מניחה שאת צודקת במידה מסוימת, והשתקיעות של החבר שלך בנושא זוגיות קשורה במשקעי עבר אותם תיארת. יחד עם זאת, אולי עלייך לקבל שלא ניתן לדחוף אדם לקבל טיפול מבלי שהוא בשל ומוכן לכך. זה קשה מאוד לעמוד מהצד לעיתים, אני מבינה, אבל את את שלך אמרת. יכול להיות שהדברים ישקעו אצלו בדרך זו או אחרת, ובמרוצת הזמן הוא יבשיל לקבלת טיפול, כמו שפעמים רבות קורה. בינתיים, נראה לי שהוא מרגיש מספיק פתוח איתך כדי לדבר על נושאים רגישים ואינטימיים עבורו. יכול להיות שזה יהיה חלק ממה שיאפשר לו בעתיד להבשיל לקראת טיפול.

05/03/2013 | 12:29 | מאת: ישי

שלום לך ענבל,רציתי לשמוע את חוות דעתך בנוגע אליי,שמי יוסף אני בחור חרדי כבן 25 נשוי לאישה הקטנה ממני בשנתיים,באשתי יש הכול אישה שעובדת ואכפת לה מבעלה ומהבית,אישה יפה אצילית שכזו,עדינה נינוחה ושקטה,והרבה חכמת חיים ,משום מה יש בי מחסום או מחסומים כלפיה ,כמובן שיש למחסומים אלו תופעות לוואי כמו אי זקפה דחיה וכו אני מתגרה מכל הנשים בעולם אך ממנה לא,אני חייב לציין שלא קיימנו מזמן החתונה ועד היום יחסים משום וגיניסמוס,שלדעתי הבעיה מתחילה ממני ,אני כל הזמן נובר וחופר בנבכי הנפש האם עשיתי את הדבר הנכון או האם יכולתי להתחתן עם מישהי יותר טובה וכו, על אף שבאמת לא חסר לי והיא לא מחזירה ממני שום דבר ואני מרגיש שאני כל כך רוצה אותה אך מצד שני יש משהו שמונע ממני להרגיש שנכנסתי למושג שנקרא נישואין....אני נוטל כדורים במינון נמוך עקב הדיכאון ונמיכות הרוח שממנה אני סובל ,הכדורים לא ממש עוזרים אז מאיפה הכול מתחיל מיחסי המין או מפצעי הנפש ? והאם יהיה לזה מזור ,נתקלת פעם במקרה שכזה? חשוב לי לומר שאני הייתי טיפוס די פתוח מבחינת אוננות וצפייה בפורנו וכו

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, מאוד קשה לדעת מהיכן הכל מתחיל, אבל מאוד יכול להיות וכך נשמע, שאותם מחסומים שאתה מתאר הם קונפליקטים נפשיים במהותם, ולא מחסומים פיזיים. גם לבת זוגתך מחסומים משלה, כפי הנראה, כי היא סובלת מוגיניסמוס. מציעה לכל אחד מכן לשקול טיפול פרטני, שיעסוק הן בפצעי הנפש והן בנושא המיני- תפקודי. אולי זה לא פשוט בגלל היותך בחור חרדי, אבל מכיוון שכן תיארת פתיחות מסוימת, אני מקווה שהדבר יתאפשר.

02/03/2013 | 06:59 | מאת: בייאוש ומצוקה

שלום. אני בת 35 ובעלי בן 40. לפני כשבועיים בעלי החליט פתאום שהוא רוצה חופש ולא רוצה חיי משפחה. קם ועזב וכל זה ברקע שקנינו בית חדש שעוברים בעוד חודשיים ורכב חדש ותיכננו הכל ביחד. נכון שלא היו חיים קלים אבל רק עכשיו הכל הסתדר מכל הבחינות גם כלכלית. באותו ערב שהוא עזב מצאתי הודעה מאישה אחרת בפלפון. אני חושבת שהוא עבר לחיות איתה ועם הילדים שלה. כל נסיון לדבר מוביל לתעזבו אותי בשקט אני רוצה לחיות איך שאני רוצה, האמא שהייתה בשבילו מקום ראשון הוא מקלל ושופך ליכלוך עליה ועלי. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה ואיך לאכול את זה. האם זה עובר? האם להתגרש?....????

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אני מבינה שכל מה שקורה נחת עלייך בהפתעה גמורה ולכן מכה בך בכאב גדול. אני באמת לא יודעמה גורמי הרקע להחלטה הזו של בעלך. האם זו תוצאה סופית של תהליך הידרדרות של היחסים ביניכם? האם זה משהו פנימי של בעלך ( אולי משבר גיל ה40)?, אולי משהו חיצוני- פנימי כמו רומן שהתרחש מזה כמה זמן? קשה לדעת. אני שומעת שלך מאוד חשוב להציל את הזוגיות שלך, אבל יתכן שזה מעבר למשהו שאת יכולה לעשות. נסי כמיטב יכולת לברר עם בעלך מה קורה לו, איתו. אולי הציעי לו לגשת יחד איתך לטיפול זוגי. אם תיתקלי באטימות מוחלטת יתכן שיהיה עלייך להשלים עם האובדן הזה, ולהתחיל לבנות את חייך, עם גבר שבאמת בשל לחיות איתך ולאהוב אותך באופן שלם יותר.

23/02/2013 | 23:43 | מאת: יעל

ב"ה שלום ענבל אני נשואה מעל 26 שנים שככול השנים עוברות אני מגלה שאני לא יודעת מי האדם הזה שחי איתי בעלי מיום ליום נעשה אדם קשה יותר הוא תמיד עשה הפרדה בנינו בכל דבר כשאני פונה אליו בבקשה מסויימת הוא אנו מגיב מתעלם ממני לא מקשיב לי ואף אינו מתרץ את התנהגותו אני מרגישה בזיון ועלבון הוא נותן למשפחתו ליפגוע בי ומתעלם ממני כשאני מבקשת ממנו להגן עלי הוא שותק ולא עונה לי ואף עושה עצמו נירדם בבית הוא לא מוכן לעזור ואף לא לטפל בילדים אינו מוכן לתקן כלום אני מרגישה שכל דבר אני צריכה לחלוב ממנו וכל זה הפך אותי לעצבנית עם השנים חשבתי שיהיה יותר טוב אבל הקושי שלי להכיל אותו נעשה קשה מיום ליום אני מתפרצת עליו וחסרת סבלנות אני לא יכולה לסבול את המצב הזה יותר ואין לי את הכוחות הנפשיים להתמודד הוא לא אוהת לבלות אין לו קשר עם חברים מאוד סגור היום אין בנינו כלום למעט דברים בסיסיים בקושי אנחנו מחליפים מילה יש פער מאוד בנינו בעבר עשיתי המון וויתורים מחוסר ברירה הילדים היו קטנים ולא ניה לי האומץ לעזוב אין לי משפחה תומכת ואף לא כסף לעזוב אני מרגישה כמו בצינוק וללא חנינה אני יזמתי הליכים לגרושים וגם פה הוא עושה בעיות הכל הולך איתו מאוד לאט לאט ולי כבר אין יותר סבלנות איך אפשר לחיות עם אדם שלא יודע לומר תודה לא מפנק לא יוצא לבילויים לא אוהב חברים אננו בר שיחה משעמם ברמות כל היום יושן ואכפת לו רק מעצמו אני פוחדת להתגרש רק משום שהמצב הכלכלי קשה וערך הדירה נמוך מה יהיה איתי אחרי הפחד משתק אותי למרות שהלב אומר די אני עצבנית מאוד פגועה מרגישה כמו שיפחה שנרכשה ואין לה זכיות אני בוכה המון בבקשה עיזרו לי תודה מראש יעל

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אני שומעת את המצוקה ותחושת חוסר האונים בדברייך. קשה מאוד להרגיש שלא ניתן לצאת ממצב שהוא כה בלתי נסבל עבורך. מדברייך, נשמע שאין נכונות מצד בעלך לטפל בבעיות, כי אם כן, מאוד יכול להיות שטיפול זוגי יסייע. אם לא, עלייך לשקול אולי פנייה לטיפול משל עצמך. בתוך טיפול כזה תוכלי לברר מה בדיוק את רוצה וצריכה בשלב הזה של חייך, וגם תוכלי לקבל כלים וליווי בדרך להשיג זאת. אם קשה לך מבחינה כלכלית, פני לאחת ממרפאות בריאות הנפש באיזור מגורייך, שם הטיפול ללא עלות כלל. לחלופין קיימת אפשרות של טיפול מוזל דרך קופת החולים. בהצלחה

23/02/2013 | 20:12 | מאת: מרינוש

כש פוגשת גבר בדייט אני רואה בעיניים שלו זה נגמר אני לא מבינה למה זה קורה לי אולי יש לך תשובה לזה

שלום, קשה לי מאוד להתייחס לשאלתך, כי כתבת מעט מאוד. את מוזמנת להרחיב ולכתוב מדוע לדעתך הדברים קורים ואולי לתת דוגמא.

21/02/2013 | 20:51 | מאת: סתםשם

אולי לא הפורום הכי רלוונטי אבל כל עצה תעזור - מה עושים עם מבוגר בן 68, שמסרב להתקלח שבועות (מסכנה אשתו שצריכה לישון איתו במיטה), מזניח את עצמו (מבייש להסתובב איתו בחוץ), מחטט בפחי אשפה ומביא זבל הביתה, לא זורק כלום, לא מוכן לעשות בדיקות רפואיות, אפילו בדיקת דם, כדורים בטח שלא מוכן לקחת, מחשבות רעות ומדבר רע על כל העולם, (על ילדיו מדבר רק דברים טובים). יכול לאבד את העשתונות ברגע ולצעוק. חי כמו עני, למרות שיש לו כסף. אם אשתו לא הייתה שמה לו אוכל על השולחן היה אוכל לחם לבן כל היום ורק לחם לבן. אציין שאינו אלים. אציין שהמשפחה מכובדת, ילדיו רופאים, אשתו רופאה, חי בסביבה טובה, אבל פשוט איש חסר תקנה כבר שנים רבות. אין סיכוי שילך לרופא או לפסיכיאטר או לפסיכולוג. אין סיכוי שיקח מרצונו כדורים. מה שהכי מפריע זה שהוא לא מתקלח (מגעיל את אשתו), והדיבורים הרעים על כל העולם (לא נעים לשמוע את זה כל הזמן). אשתו לא רוצה לעזוב אותו, אוהבת אותו וחסר לה. אבל כבר נמאס לה מזה שהוא לא מתקלח ומדבר רע על אנשים וחושב רק שלילי. שלא לדבר על זה שיש לו בעיות רפואיות והוא לא מוכן לעשות אפילו בדיקת דם (כשמבקשים לקחת אותו, מייד מתחיל עם הדיבורים הרעים שלו על השכנים, על החברים, על המשפחה הרחוקה. דיבורים כמובן שלא רלוונטים לכלום ובטח לא נכונים)

לקריאה נוספת והעמקה

אני מניחה שאתה קרוב באיזשהו אופן לאשתו של האיש שאתה מדבר עליו. אתה וודאי מזדהה עם המצוקה של האישה שחיה איתו ורוצה מאוד לעזור ולהקל, אך אני באמת לא בטוחה אם זה אפשרי. המצב האפשרי היחידי בו ניתן לסייע לאדם שאינו מעוניין בסיוע הוא דרך הוראת אשפוז שניתנת עי פסיכיאטר מחוזי, או צו לביקור במרפאה לבריאות הנפש, גם הוא דרך פסיכיאטר מחוזי. המצבים היחידים בהם ניתן להורות על טיפול כפוי הם כאשר אדם מסכן את עצמו או אחרים, וגם אינו בעל שיפוט תקין. כאן אתה רומז על שיפוט לא תקין ( הדיבור החשדני כלפי אנשים) ועל סיכון עצמי מסוים אם כי גבולי( הזנחה פיזית). אפשר להתקשר למשרדי הפסיכיאטר המחוזי ולהתייעץ לגבי האפשרות להוראת בדיקה במרפאה לבריאות הנפש.

11/02/2013 | 12:26 | מאת: סימה

שלום! אני נשואה כבר 11 שנה +3 ילדים. בעלי שף ואני בינתיים מחפשת עבודה. אני כל היום מנקה את הבית מטפלת בילדים ועדיין יש בלגן בבית כי הילדים לא מנקים ומסדרים אחריהם וחמתי באה פעם בשבוע ורואה שיש בלגן בבית ואומרת לבעלי שהוא צריך להכריח אותי לנקות ולסדר. מה עושים? מיואשת כבר בא לי להתגרש תודה

אני מבינה את התסכול והיאוש, אבל מה שאני יכולה להציע לך זה לזכור שאת בעלת הבית היחידה, ולא חמתך, ושאף אחד לא יכול להכריח אותך לנקות ולסדר. לא חמותך ולא בעלך. נהלי את הבית שלך כראות עינייך, והשתדלי לתאם ציפיות עם בעלך, באופן של שיתוף ולא באופן של כפיה! ממליצה לך גם להעמיד גבולות ברורים לחמותך לגבי סוג ההתערבויות שאינו מקובלות עלייך. אם תהיי אקטיבית יותר ולא תספיג ותספגי יכול להיות שהמצב ישתפר.

10/02/2013 | 21:38 | מאת: עדי

אני סטודנטית בת 23, גרה בבית עם הורי ושלושת אחיי הקטנים, הגדול ביותר בן 22 אחריו 13 והקטן בן 10. כביכול משפחה נורמטיבית אך המציאות הרבה יותר עגומה. אבי איש קשה מזג, החיים הובילו אותו לכך שיהיה קר וזה דבר שלמדתי לגדול איתו. מעולם לא הייתי בקשרים טובים איתו בגלל האופי השונה. לעומת זאת אימי הייתה אחרת, הייתה אמא מכילה וטובה שרק תתן את הנשמה לילדיה. לצערי עם השנים אמא הפכה להיות דומה לאבי, היא נעשתה קרה - לטענתה בעקבות החיים הקשים והעומס שיש עליה. בעקבות כך נוצר ריחוק גם בנינו אך לעיתים אנו מצליחות לשמור על יחסים תקינים (כל עוד אבי לא מתערב נגדי ומשכנע אותה בגנותי). לאחרונה, אחי (22) התחיל לעבוד עם אבי, הוא מבלה איתו שעות ארוכות ונהיה ממש דומה לו. אם בהתפרצויות זעם, דיבור מזלזל ומשפיל לשאר אחיו, שימוש באלימות פיזית. הוא טוען שרק כך יהיה אפשר "לחנך" אותם. מיותר לציין שגם כלפיי הוא אלים. ניסיתי לדבר עם אמא באופן רציונאלי והדבר לא חדר מבעד למעטפת שיצרה לעצמה.. כמו כן פניתי אל בני משפחה אחרים שינסו להסביר לה וגם זה לא צלח. השאלה היא בעצם- איך אני יכולה לגרום לאימי לראות את המצב כמו שהוא? שהיא בעצם מתבשמת מאבי ואחי ונותנת להם יד ב"חינוך מחדש" על ידי השלטת טרור על אחי הקטנים (שסובלים) והתעללות רגשית בי ? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, ראשית אני מבינה ללבך, ושומעת שהמציאות שאת חיה בה מורכבת וקשה. אני חושבת שאסור לך להסכים לסבול אלימות מכל סוג שהוא, בוודאי שלא פיזית. צר לי שאמך ואביך אינם מבינים שחינוך אינו יכול להתבסס על השלטת פחד. בגילך, אני חושבת שאולי יש לך קצת יותר אפשרויות להגן על עצמך, כי לא בטוח שאמך תוכל להבין שעליה לסייע לך בכך. מציעה לך לבדוק כיצד תוכלי לייצר עבור עצמך מרחק רגשי ופיזי גדול יותר מהבית, ובמיוחד ממי שפוגע בך. אולי תוכלי לבדוק למשל אפשרות של מגורים במעונות.

10/02/2013 | 15:32 | מאת: דניאלה

אנחנו זוג בפרק ב' של חיינו. לי יש בת ולו בת ובן. אנחנו גרים ביחד ומסתדרים. הילדים מרגישים בנוח אבל אני ובן זוגי לא נסענו לבד או היינו לבד בעצם מאז שעברנו לגור ביחד. לקראת יום האהבה החלטנו לנסות לקבוע תוכניות וחשבנו על נסיעה אולי לצפון אם נמצא משהו בזמן שנשאר. מה אפשר לעשות עם הילדים? לפצל אצל סבתות או מה עדיף?

ראשית, טוב שמצאתם זמן גם לבילוי משותף זוגי. קשה לי להציע דברים קונקרטיים כסידור לילדים כי אני לא כל כך מבינה מדברייך מהי הדינמיקה המשפחתית, כמה זמן קיימת הזוגיות הזו, לא פרטת גילאים, ואני לא יודעת מה האפשרויות הלוגיסטיות שלכם. פיצול אצל הסבתות נשמע טוב בסהכ, אם אין משהו חריג ביחסים ביו הילדים. הרי בסהכ מדובר בנסיעה קצרה לצפון.

15/02/2013 | 09:26 | מאת: מאיר

מגיבים לזה שמפצלים אותם אצל הסבתות. לא מספיק שהם רחוקים ממכם גם אחד מהשני??? בייחוד שהם לא אחים ביולוגיים אז תשמרו קירבה ולא הפרדה. עכשיו אולי מאוחר מדי יום האהבה כבר חלף, בנופש הבא תחשבו על זה.. תספרי חוויות מהארוע איך הגיבו הילדים ואיך היה להתרחק לחופש? בתור מישהו בפרק ב' בעצמי אשמח לשמוע.

שלום לך , אני מצטער על אורך ההודעה , אך אני רוצה שתביני בדיוק מה עובר עליי כל יום. אשתי ואני הכרנו לפני שנתיים במרכז הארץ שם גרתי , היא שירתה בצה"ל והתגוררה אצלי , כשהתקרב תאריך השחרור שלה היא אמרה לי שהיא רוצה לעבור לגור בדימונה , אני בהתחלה אמרתי לה שאני לא רוצה , דימונה והמרכז זה שני מקומות שונים לחלוטין , היא אמרה לי שהיא תעבור לדימונה לא משנה מה , לאחר מיליון מריבות וויכוחים אני נכנעתי והסכמתי לעבור לדימונה. לאחר שעברנו התחתנו לאחר חודשיים , ולאחר חצי שנה נולדה לנו הילדה הקטנה שלנו , חשוב לציין שמאז שעברנו לדימונה אשתי ואני היינו כל יום אבל כל יום אצל אמא שלה . עוד לפני שנולדה הילדה אני ביקשתי מאשתי שנמתן את הביקורים שלנו אצל אמא שלה , היא הסכימה , אבל בכל זאת לא השתנה כלום כל יום היא הולכת לאמא שלה לפעמים איתי לפעמים בלעדיי , כשאני עבודה עובד 12 שעות היא רק אצל אמא שלה , שישי שבת אצל אמא שלה , אני כבר התייאשתי מלריב איתה היא לא מבינה . אני נשברתי כשנולדה לנו הילדה לפני חודש , אני רוצה שאני ואשתי נגדל את הילדה שאנחנו נחתל נאכיל ונדאג לה , ולא שכל אחד יבוא ויתחיל לומר לנו מה לעשות ואך לעשות את זה , לאשתי טוב שאמא שלה מקלחת את הילדה מחתלת מאכילה מלבישה , אבל אני רוצה שאשתי תעשה זאת ושאני יעשה את זה. אנחנו רבים כל יום פשוט כל יום על אותו נושא , היא טוענת שהיא רוצה שאמא שלה תהנה מהילדה שלנו , ובשיל זה אנחנו צריכים ללכת אליה לפחות כל יומיים עם הילדה , לדעתי זה הדבר הכי מגוחך שיש , אמא שלי גרה שני מטר מאיתנו ואני בכלל לא הולך לשם , אמא שלי באה מתי שהיא יכולה אלינו , וגם כשהיא אצלנו היא לא משתלטת על הכל . היום אני ואשתי דיברנו על העבודה החדשה שאני עוד מעט מתחיל , אני חוזר לבית בשעה מאוד נוחה ובגלל השעה הזאת אנחנו לא צריכים שאמא שלה תעשה בייביסיטר על הילדה , אז אשתי שכנראה תעבוד ערב רוצה שאני כל יומיים יחזור מהעבודה וייקח את הילדה לאמא שלה ש"שתשחק" עם הילדה , נכנסו לריב רציני , אמרתי למה שאני יחזור מהעבודה וייקח את הילדה לאמא שלה כל הזמן , מה זה אמור להיות לילדה יש בית יש לנו בית למה אני צריך לעשות יויו כל הזמן רק בשביל אמא שלה . אני רק רוצה לדעת אני הלא בסדר אני משהו רע במערכת יחסים , אני נותן תושמת לב רבה לאשתי אני מנסה שהיא תרגיש הכי טוב בעולם , אני כבר מתחיל לחשוב על גירושין אני לא יכול לחיות ככה לריב כל יום עם אשתי רק בגלל שאני רוצה שיהיו לנו חיים פרטיים לי לה ולילדה. אני מבקש עזרה אם תוכלי לעזור לי לומר לי מה אני יכול לעשות?

שלום לך, אני בהחלט יכולה להבין את המצוקה שלך. אני מבינה שחשוב לך לבנות את הגבולות של הבית והמשפחה הגרעינית שלך, ושאתה חווה את הקשר האינטנסיבי של אשתך עם אמה כחודרני ומשתלט. אני מאמינה שאשתך מאוד קשורה לאמא שלה, אולי באופן מוגזם, ולא כל כך הצליחה לעשות את המעבר הרגשי מלהיות בת של אמה והוריה לאשה שלך, אמא לילדה ואישה עצמאית ובוגרת. יתכן שאמה גם לא כל כך מאפשרת את זה בגלל התלות ההדדית. אני חושבת שאסור לך לוותר אם חשוב לך. עליך להתעקש על מה שחשוב לך ליצור, בפרט שהציפייה שלך מובנת והגיונית. יחד עם זאת, היה רגיש גם לקושי של אשתך לשחרר. במקום לריב נסה להציע הפחתת מינון הדרגתית של הביקורים אצל חמותך. נסה להרגיע את אשתך ולתת לה לחשה של ביטחון בהורות המשותפת שלכם. את זה תשיג ברוך ובהבנה ולא במלחמה.

26/01/2013 | 10:37 | מאת: רותם

שלום , יש לי שאלה.. יש לי בן זוג שמתנהג רוב הזמן בצורה ילדותית.. אני לא יודעת אם הוא עושה את זה בכוונה או לא... האם שנרצה להביא ילדים זה ישפיע ?? האם יכול להיות שיצאו לא בסדר?

שלום לך, לא ל ך מבינה מה זה אומר ילדותי. מה זאת אומרת יצאו ילדים לא בסדר? נשמע שאת רומזת על כך שאולי בעלך סובל מפיגור כלשהו. רק במצבים אלו יש השפעה גנטית. אם זו סתם תכונת אופי, נטייה התנהגותית, זה ל משהו שעובר בתורשה. מה שכן, הילדותיות וודאי תשפיע על סגנון ההורות שלו. מעבר לכך, קשה לי לומר כי לא כתבת מספיק על הבעיה. את מוזמנת לתאר יותר.

14/01/2013 | 23:31 | מאת: מ.

שלום, אני בת 24 נשואה מזה שנה לגבר שיצאתי איתו מגיל 16. אחרי שנתיים של זוגיות בסביבות גיל 18, "חברה" באה לישון אצלי. אמרתי לו שהיום הוא לא יוכל לישון אצלי ושילך בערב לישון בבית והוא הסכים. מפה לשם קרה שנרדמתי ובבוקר כשהתעוררתי ראיתי שהוא ישן בינינו. יום למחרת היהי יום שישי ואחרי שחזרנו הוא סיפר לי שהוא בגד בי איתה בלילה.. רצתי הבייתה בבכי והוא רשם לי הודעה קורעת לב כמה שאני חשובה לו ושתמיד אני יהיה חרוטה אצלו בלב- ממש נשמע שהוא הולך לפגוע בעצמו. קראתי לו לחזור כי פחדתי שיקרה לו משהו על המצפון שלי ( כן כל כך תמימה ומפגרת הייתי). שנתיים אחרי המקרה הזה הייתי חיילת והןא נפרד ממני בטלפון כשהייתי בבסיס ללא שום התראה. גיליתי אחא כך שהוא יוצא עם מישהי שהכיר באינטרנט. כשגילה שגם אני התחלתי לצאת עם מישהו הוא שוב נהיה שייקספיר ורשם הודעות מרגשות שהלזירו אותי אליו בהדרגה.. מגיל 16 הוא חי אצלי בבית והיה לו ממש נוח אצלי; בלי תשלומים ובלי חשבונות, האוכצ מוגש עד המיטה (הוא לעולם לא היה יוצא מהחדר שלי) ולפני כשנתיים הושבתי אותו לשיחה ואמרתי לו שאם הוא רואה בי את אישתו לעתיד אז כדאי שיעשה צעד קדימה בקרוב ואם לא אז שיהיה גבר ונסיים את היחסים בטוב.. הוא כמובן החליט להתחתן (עד היום אני חושבת שמתוך נוחות..) וכחודש אחרי החתונה גיליתי שהוא מנהל רומן.. גם אחרי שגיליתי הוא המשיך איתה כבר כמעט בגלוי.חברים היו מתקשריפ אליי שראו אותו הולך יד ביד איתה בקחוב והוא היה מכחיש כל פעם!! פשוט לא יאמן! אחרי כחצי שנה החלטתי להעיף אותו מהבית ואת זה עשיתי בעזרת חמותי כי לבד הוא לא היה יוצא..! גם אמא שלי אמרה לו להתחפף כמה פעמים והוא סרב! אחרי שהוצאתי אותו מהבית הקפצתי את חמותי הבייתה והוא המתין לי מתחת לבית, קרע את החולצה שלו, ירד על הברכיים שאני לא יעזוב אותו! אחרי שהצלחתי לעלות הבייתה הוא שלח לי שוב מכתב התאבדות לטלפון ( חברה שלי שהייתה איתי על הקו קישרה ביני לבין המשטרה) חיפשנו אותו בכל האזור, ואז בתחנת משטרה קראו לאמא שלו לחתום עליו השכחה ל12 שעות בקיצור ההורים שלו בכח לקחו אותו והחתימו אותו על שכירות ביחידת דיור. אמר לי שהוא מפחד כי הוא לא עובד ואין לו מושג איך ישלם. חודשיים המשפחה שלו שילמו לו כדי לתת לו אוויר ושילך לעבוד. הזונה שהוא בגד בי איתה התחילה לעבוד יחד איתו והוא היה מבריז בגללה ובקושי מביא משכורת. מיום ליום הוא גרם לי להאמין שהכל איתה נגמר ושאני לא ילך לרבנות בקרוב שאני אתן לו צ'אנס.. החלטתי לתת לו שבוע עד שאני יחליט. אחרי יומיים אני מקבלת ממנה הודעה ובה כתוב שאני לא יאמין לו שהוא שקרן! כל ההודעות שהוא כותב לי זה בדיוק מה שהוא כותב לה! היא אמרה שהיא נמצאת אצלו ביחידת דיור ואם אני רוצה לבוא אני מוזמנת.. ואחר כך שלחה לי הודעה מהטלפון שלו שזאת היא כדי להוכיח לי שהיא לא משקרת. אמרתי לה שאין לי אפשרות להגיע ושתבוא מתחת לבית שלי. אמרה לי שהוא שיקר לה, בגללה לקחה הלוואה מהבנק, הייתה מממנת אותו (כמו שאני הייתי...), אמר לה שעבר ליחידת דיור להתחיל איתה חיים חדשים! ואני פשוט קשה לי להבין למה הוא במקביל ניסה להשאר איתה וגם להשאיר אותי?! למה הוא לא משחרר אותי? הוא בן אדם שממש משחק לי עם המוח ואם אין מישהו לידי כשאני מדברת איתו הוא פשוט עןשה לנ שטיפת מוח! מהפנט אותי! פתחתי תיק ברבנות אבל שבוע שלם הוא לא נתן לי מנוחה ובסוף לא הצלחתי להגיד לרב שאני רוצה גירושין עכשיו! אמרתי שלום בית..אפילו הרב הרים גבה! עכשיו אני גרה איתו והוא שוב מתנהג בצורה מוזרה, הנייד שלו תמיד איתו- לעולם לא על השולחן! הולך איתו לשירותים ולמקלחת וגם למיטה מתחת לכרית והוא תמיד על שקט. אני מרגישה שהתעייפתי מלהיות בלש ולעקוב אחריו כמו שעשיתי אז בהצלחה רבה.. לפני כשבוע הוא הגיע הבייתה ביום שישי באיחור של 4 שעות מהעבודה. ביקש שאני אמזוג לו את האוכל לצלחת. אני לא הייתי מוכנה גם למזוג לו אוכל אחרי שהוא מוכר לי שקרים על האיחור שלו הבייתה.. הוא סירב לתת לי לסיים לשתות את התה עד שאני אמזוג לו. התלהטו העניינים והוא הביא לי מכה ביד וחצי מהכוס תה נשפכה עליי.. כמובן את בחצי השני הוא קיבל בפרצוף בתוספת בעיטה... הוא התעצבן, הלך לחדר ואמר לי שאני יעוף מהבית והתחיל לארוז לי..אמרתי לו אין בעיה אני יארוז לבד. אחרי שארזתי את כלללללל הבית הוא פתאום התחיל לצחקק ואמר לי סתם צחקתי איתך מה את רצינית? התחיל להוציא לי חזרה מהשקיות את הבגדים שלי! התקשרתי לאמא שלי שתבוא תקח אותי ןהוא התחיל לבכות והתחנן שאני לא אלך!! ישר הזכיר את החשבונות שהוא לא יעמוד בהם ואחר כך עוד צעק עליי שבכוונה עברתי לגור איתו ולעזוב אותו עם חובות..בקיצור, אני מרגישה כלואה כאן בבית הזה איתו, חיה איתו כמו עם שותף גרוע..אובדת עצות וחסרת אונים. לא מצליחה לראות מה טוב בשבילי ותמיד לטובת האחר.. אני מבקשת את עצתך מה אני יכולה לעשות כדי ללכת מפה? ומדוע הוא מתנהג ככה כמו שתיארתי לך? אודה לעזרתך!

נשואה יקרה, נראה לי שגם את יודעת שהסתבכת מאוד כשבחרת להתחתן עם הגבר הזה. נשמע שאת מבינה שהקשר הזה הוא הרסני עבורך וששום דבר לא באמת ישתנה. בעלך ימשיך לנצל אותך, לבגוד בך, ולהתעלל בך רגשית. אם לא תעצרי את זה יתכן שגם פיזית! למה בעלך מתנהג כך? אני לא ממש יודעת, אבל לא נראה לי שזו השאלה. השאלה היחידה שצריכה להישאל היא איך את מתחזקת מספיק כדי להתחיל לדאוג לעצמך, ולעשות את הצעד הנכון שהוא להיפרד מהגבר הזה באופן סופי. אם קשה לך, פני לטיפול רגשי שיסייע לך בכך.

14/01/2013 | 18:49 | מאת: ליאל

שלום רב, אני סטודנטית בת 24. לפני מספר חודשים התחלתי לרקוד סלסה אחרי שאחותי ובעלה משכו אותי לזה. אחרי כמה זמן הגיע לקבוצה שלי בחור שנראה די נחמד וישר היה בנינו קליק, אחרי השיעור הוא ישר ניגש אלי והכרנו. הבחנתי בזה שהוא פלרטטן אז זרמתי עם הפלרטוט כי זה הצחיק אותי והיה לי נעים אבל הבנתי שאין לי מה להדלק עליו כי בטח כמו שפלרטט איתי בפעם הבאה שאבוא אראה אותו מפלרטט עם אחרות (חשוב לציין שאני מאוד קנאית!) גיליתי מהשיחה איתו שהוא קטן ממני בשנה וגם מעדה שעוד לא יצא לי להכיר מבחינה זוגית- שהוא רוסי 0אין לי בעיה עם רוסים חלילה, אני פשוט יודעת שבדר"כ הם בסוף הולכים אחד עם השני ולא נפתחים לעדות אחרות אבל שוב יכול להיות שאני טועה). קיצר הוא הציע לי לצאת כבר באותו היום ולא נענתי וככה זה נמשך כמה חודשים שהוא מנסה להציע לי לצאת ואני לא רוצה ואז הוא כבר עושה כל מיני מעשים כדי לפגוע ולגרום לי לקנא אבל לא נענתי לו. חושב לי לציין שיש בנינו קליק מטורף וגם אני מאוד נמשכת אליו והוא עם הפלרטוטים שלו לא הסתיר את זה שגם הוא נמשך אלי. אחרי 3 חודשים הוא פתאום נעלם מהסלסה וזה לא הפריע לי כי כבר נפגעתי מהמון מהלכים שהוא עשה ואז אחרי כמה זמן שלח לי SMS, התחלנו לדבר בSMSים והא אמר לי שהוא נעלם בגללי מהסלסה, שממש עשה לו רע לראות אותי ולדעת שלא אהיה שלו ושקשה לו לראות אותי רוקדת ומפלרטטת עם אחרים. הוא רשם לי גם שהוא מת לעשות אותי מאושרת והוא רואה את עצמו בונה איתי משפחה. קיצר, כמו מפגרת או כמו בחורה מאוהבת- ההודעות האלה עשו לי משהו והחלטתי להפגש איתו עוד באותו היום. יצאנו לפאב ושוב הוא אמר לי את הכל והייתה נשיקה ונהיינו ביחד וככה במהלך כמה שבועות היה דיי טוב...יצאנו הרבה..שתינו לצערי בגלל שהוא מאוד מיני (שזה דבר שמפריע לי) אז הרבה מהשיחות הוא איך שהוא תמיד מקשר לסקס פתאום וגם די התקרבנו בתחום המיני ועשינו דברים וקרה פעם אחת לצערי כשהייתי שיכורה שהייתה חדירה חד פעמית ויציאה :( (כמו שהוא הגדיר "רק כדי להרגיש אותך" ואני כמו מפגרת ושיכורה הסכמתי לזה). חשוב לי רק לציין כי אני בן אדם שקשה לו בזוגיות להתקשר ולשלוח הודעות מיוזמתי ואין לי מושג למה זה קורה לי וממה זה נובע בשבוע האחרון הייתי חולה מאוד, דקלת ריאות חריפה והוא בא רק לראות אותי פעם אחת ביום ראשון אבל לא נשאר לישון כמו שבדר"כ הוא עושה. ואז כל השבוע היו ימים של רק של שיחת טלפון אחת ממנו שגם אותה הוא תמיד זה שמסיים או הודעות בוקר טוב וכאלה אבל לא משהו מיוחד ולא מראה התעניינות רבה. ככה היה עד יום חמישי שהיה מן ריחוק אבל עדיין הוא שלח הודעות והתקשר פעם ביום כזה. יום חמישי היה מפגש גיבוש אצל מישהי מהסלסה והוא היה שם ובאתי עם ידיד אחר (למרות שהוא הציע לי לבוא איתו- אבל אמרתי לו שבגלל איך שאני מרגישה אני עדיין לא סגורה אם אגיע בכלל). שם הייתי מאוד קרירה אליו ושמתי לב שבאיזשהו שלב שגם הוא נהיה קריר אלי ואז אחרי שכמובן שתיתי כמה כוסות אז נפתחתי ויותר הסתכלתי עליו ונוצר קשר עין ויצאנו החוצה לדבר. אמרתי לו כל דבר שמפריע לי, גם על החוסר התעניינות שלו בי, גם על זה שאני עוד לא מכונה לשכב איתו, גם על זה שהוא לוקח אותי כמובן אליו והוא מצידו גם אמר לי מה שמםריע לו: שאני לא מתקשרת, לא מראה התעניינות בו ובכל הקשר הזה ולמרות שאמרתי לו את זה בתחילת הקשר שיש לי בעיה להתקשר, הוא עדיין לא רואה שאני מנסה להתגבר על זה. קיצר דיברנו עוד קצת ואז הסתדר איכשהו ונשיות וחיבוקים ואז הוא ישן אצלי למרחות שהוא אמר לי בואי אלי (עדיין לא הייתי אצלו9 אבל בגלל שלא הבאתי דברים אמרתי לו שלמחרת אשן אצלו (יום שישי) אבל הוא אמר שהוא לא יכול בטענה שהוא נוסע עם חברים בשבת בבוקר מוקדם לחרמון. קיצר למחרת ביום שישי קמנו יחד, אח"כ הלכנו לאכול וגם דיברנו על כל הדברים והוא אמר לי שהוא רוצה שנקח את הכל לאט כי הוא ממש פוחד אז שאלתי אותו ממה הוא כל כך פוחד- אז הוא אמר לי שהוא מפחד שזה יהיה כמו הקשר הקודם שלו שהוא כל הזמן בא לישון אצלה והכל היה טוב ופתאום הכל התהפך.... אמרתי לו שאין לי בעיה לקחת את הכל לאט, אני גם כן לא חושבת שצריך להיות ביחד 24 שעות, מספיק להפגש 2-3 פעמים בשבוע. ואז הלכנו אליו וזאת הייתה הפעם הראשונה שלי אצלו, שמתי לב שאמא שלו בוחנת אותי די הרבה פעמים מכף רגל ועד ראש, כנראה היא לא אהבה את זה שאני לא רוסיה. הלכנו אליו לחדר עשינו דברים וכו כו אבל לא שכבנו ואז הוא שוב אמר לי שהוא מפחד...אמרתי לו ממה אתה מפחד אז הוא אמר לי שהוא נראה לו מתחיל להתאהב בי וזה מלחיץ אותו. מאז האקסית שלו הוא לא הרגיש ככה עם מישהי. אמרתי לו שגם אני מחפדת אבל אני זה לא היא והוא לא יכול לזכור את מה שהיה לו בעבר ולפעול רק לפי זה. ב-8 בערב חשבתי על זה שכשכבר מאוחר והוא צריך לקום מוקדם לנסיעה לחרמון אז אני אלך הבייתה למרות שהוא הציע לי להשאר לישון. חשוב לי לציין לשמחרת בשבת זה החודש שלנו. הלכתי הבייתה ופגשתי למטה גם את אבא שלו שגם לא נראה לי התלהב ממני מי יודע מה ואז כשהוא הוריד אותי בבית הוא אמר שהוא יתקשר ב-12 בלילה לאחל לנו מזל טוב. כמובן שהוא לא התקשר ב-12 ואני הייתי בטוחה שהמסכן וודאי ישן אבל למחרת יום שבת ב-6 הוא התקשר כולו מבסוט וסיפר לי שיום שישי בערב הוא בכלל יצא עם מישהי מהעבודה שלו (שהוא גם שוקל להשכיר איתה דירה אגב) והיום אף אחד מהחברים לא ענה לו חוץ מאחת מהחבורה והם נסעו רק הוא והיא לצפון וזרקו אחד על השני כדורי שלג. אני הייתי בהלם...התפוצצתי מעצבים ואמרתי לו הכל שאני מאוד מופתעת לגלות שדווקא ביום חודש שלו הוא בילה עם אחרות חוץ מאיתי, הוא התחיל לומר לי שכפו עליו ללכת ביום שישי למסיבה ושהוא היה שמח אם הייתי אומרת לו שאני מעדיםפה שאני והוא נחגוג את החודש. קיצר הפיל עלי את זה שגם אני לא התקשרתי באותו היום ולא הראתי שינוי. הכל נפתר אבל קצת בעצבים. הוא שאל אותי אם הוא יראה אותי היום אבל אמרתי לו שלאחותי יש ימולדת ואנחנו הולכים למסעדה אז אין לי מושג מתי אחזור, הוא ביקש שאתקשר כשאסיים ואמרתי לו סבבה. הוא הלך לסלסה באותו הערב (בימי שבת גם כן יש סלסה) אחר כך שחזרתי בדיוק הוא התקשר ואמר לי ש-2 חברים מהקבוצה שלנו מהסלסה חוגגים יומולדת במסעדה עכשיו ואם בא לי שהוא יבוא לאסוף אותי כדי לבו, אז הסכמתי והלכנו באמת , הוא בא לאסוף אותי עם אחותו הקטנה (שגם רוקדת איתנו בקבוצה) והלכנו. בדרך לשם ברגל הוא חיבק אותי והוא אומר לי כזה בצחוק "בגדתי בך" אמרתי לו מזתמרת? ואז הוא סיפר לי שהוא רקד ריקוד ממש צמוד עם מישהי (אני בטוחה שלא תבינו למה אני מתכוונת אבל יש ריקוד אחד בערב בסלסה שנקרא בצ'טה והוא מאוד מאוד צמוד. עד עכיו מאז שאני והוא ביחד הוא רקד את זה איתי או עם אחותו כשלא הייתי ופתאום החליט לרקוד את זה עם מישהי אחרת) אני ממש התעצבנתי עליו....כל הישיבה במסעדה התפוצצתי מבפנים, פתאום הוא אמר לי : "את באה לישון אצלי אח"כ.." אמרתי לו שלא מגיע לו ואז הכל התפוצץ...הוא עושה לי שאם הוא רוצה לרקוד את הריקוד הזה עם בנות אז הוא יעשה מה שבא לו, שאני סתם ילדה קטנה, שאני גם יכולה לרקוד את זה עם בחורים אחרים ואין לו בעיה... אני הייתי בהלם כי לפני כמה זמן יצאתי עם חברה למועדון סלסה אחר בת"א והוא לא בא ואז למחרת הוא חקר אותה עם מי רקדתי את הריקוד הצמוד הזה וגם כשהיא אמרה לו שרקדתי את זה עם בחורה(ופייר יצאתי הכי לסבית) הוא לא האמין אבל בכל אופן ממש שמח לפי מה שהיא אמרה. קיצר בהמשך במסעדה היינו מאוד מאוד מרוחקים ואז אחותו הייתה צריכה כנראה לקום מוקדם ללימודים אז הם החליטו שהם הולכים והלכו לשלם את החושבון בנפרד מכל השולחן ואז גם כל השולחן וכל הח'ברה הזמינו חשבון אז הוא פשוט נתן להם את הכסף שהוא היה חייב ושאל אותי כזה תוך כדי עמידה "גל את באה איתנו?" אז עניתי לו "לא, אני כבר אסתדר"....ואז הוא עבר אחד אחד ואמר להם שלום ואז הגיע עלי אז נתתי לו נשיקה בלחי ואמרתי לו "יאללה ביי, לילה טוב" ואז הוא אמר לי משהו כזה "ראיתי איך לטפת את היד של רפאל" (רפאל זה אחד מחברי הקבוצה שישב לידי ונתן לי כזה יד סתם אולי כי הוא הרגיש לא בנוח עם הסיטואציה שנקלעתי אליה) והעלמתי מזה והוא הלך אחרי כמה דקות שלך לי הודעה מש מגעילה לפלאפון שאומרת שהוא שמח שהוא ראה את הפרצוף האמיתי שלי, ממש הגעיל אותו שהייתי אדישה אליו והתעלמתי ממנו כל הערב, הוא לא ידע שמפריע לי הבצ'טה אבל מבחינתו זה לא מפריע לו. ואז הוא רשם לי שהוא בהלם מזה שנתתי יד לרפאל ופלרטטתי, הוא ממש נגעל ממני, והוא בהלם לראות שמכל מה שהוא פחד הוא בסוף צדק". לא עניתי להודעה והוא לא שלח הודעה ולא התקשר כבר יומיים אני לא יודעת מה לעשות אני מרגישה ממש חיסרון ושממש נקשרתי אליו :( עצוב לי אני גם לא אלך בקרוב לסלסה בגלל תקופתהמבחנים שאני נכנסת אליו אז לא יצא לי לראות אותו בכלל אני ממש לא יודעת מה לעשות.... ראיתי בפייסבוק (אני כמו ילדה קטנה כן!) שהוא עושה לייקים למלא דברים ופתאום משנה את תמונות הפרופיל ואני נטרפת מכל דבר....כל דבר מפיל לי את הלב!!!! חייבת כל עצה שהיא אני ממש מתנצלת על החפירה אבל באמת שאני חסרת אונים :( עזרו לי :(

14/01/2013 | 22:46 | מאת: מישהי

רואים מהסיפור שלך שהוא פרפר לא קטן שצמא לתשומת לב. הוא התחיל איתך, הושיט לך את היד ראשון ואת נגלקצ ולחצת לו א היד בחזרה. מפה הוא התחיל לשחק בך אבל את כבר בראש שלך היית בתוך הסרט שהוא האכיל אותך בהודעות.. פשוט נסחפת לתוך זה. דבר ראשון, גווקא בתחילת הקשר נבנה האמון ולא באמצע, אם הוא היה כל כך רוצה אותך הוא בחיים לא היה עושה משהו שיכול לסכן את היחסים ביניכם ובטח שלא לנסוע בחודש שלכם יחד לחרמון עם איזו "מישהי"!! זה כל כך מרתיח שהוא הרשה לעצמו לעשות את זה! כבר כאן הייתה צריכה להדלק לך נורה אדומה.. מה שמתחיל צולע נגרר לקשר גרוע ביותר!! וזה אני אומרת לך בתור אחת שנשואה למישהו כזה ויצאנו 8 שנים לפני החתונה...עברתי איתו 2 בגידות כשהיינו חברים ( כן אני גם מהמפגרות שמאמינות לאסמסים והבטחות) ואחרי החתונה גיליתי שהוא ניהל רומן במשך חצי שנה! פרפרים דינם לעוף מפרח לפרח ולא יסתפקו לעולם מפרח אחד... את פרח, וטוב ששמרת על כבודך ולא שכבת איתו כלכך מהר..עצה שלי: תמשיכי הלאה.. תתעלמי ממנו לגמרי ( ממש זלזל בך שחשב שיש לך משהו עם הבחור שהחזיק לך את היד-שיתפוצץ) ותמצאי לך בחור טוב יותר שחזק לא רק שמילים אלא יראה לך גם במעשים! מאחלת לך הצלחה ותהיי חזקה אחותי!

16/01/2013 | 02:53 | מאת: ליאל

ממש ריגשת אותי וחיממת לי את הלב כיף לראות את התגובה ואת האכפתיות מאוד קל לכולם לומר לי להמשיך הלאה ואני יודעת שהם צודקים אבל משום מה מאוד כואב לי במיוחד שהוא בסלסה יחד איתי ואני יודעת שבטוח הוא יתגרה בי כשילך לראות עם כל בת אחרת את הריקוד הכי צמוד שיש ...אני אהיה אכולת קנאה :\ אני גם ממשיכה להבחין בפייסבוק שהוא עושה כל מיני מעשים כמו למשל שהיום הוא העלה תמונת פרופיל חדשה שבה כאילו הא מצולם בחדר שלו, ואז אחת הידידות שהוא יצא איתה כאמור ביום של החודש שלנו שהם כנראה גם ישכירו דירה כמו שרשמתי כבר.....היא רשמה לו :"איפה זה?" (כאילו איפה התמונה צולמה) אז הוא השיב לה:"בחדר שלי, כבר שכחת איך הוא נראה? ;)))" וזה סוג של מטריף אותי אני לא מבינה אם הוא עושה את זה סתם כי הוא ככה או כדי לעצבן אותי סורי שאני ממשיכה לחפור עליו,...פשוט זה לא הכי קל להתקדם הלאה כמו שאומרים :(

13/01/2013 | 12:01 | מאת: כלה טרייה

התחתנתי עם בעלי לפני מספר חודשים בלבד. אנחנו גרים מתחת לאבא של בעלי(חמותי נפטרה חודשיים אחרי החתונה ממחלה)וזאת כדי לחסוך כסף של שכר דירה. בעלי נוהג לעלות כמה פעמים ביום לאביו כדי לבדוק לשלומו ולארח לו חברה ואני מבינה זאת ותומכת בכך, אבל אני מרגישה שלפעמים זה בא על חשבוני, ועל חשבון חיי הנישואין שלנו. בנוסף, אף פעם לא התחברתי למשפחה שלו כל כך. הם סגורים בתוך עצמם ודיי סנובים. יש לו 3 אחיות גדולות שאף פעם לא מתעניינות בי ולא יוצרות איתי שום קשר או שיחה במפגשים. לאחר מות האמא, בעלי התחיל להיות בקשר יומיומי איתן. הוא מדבר איתן בטלפון כל יום כמה פעמים ביום, ואני מוצאת את עצמי שזה מפריע לי. מפריע לי שהוא מדבר איתן יום יום, אני מרגישה שהקשר שלו איתן בא על חשבוני ושאני נדחקת הצידה, וכך גם המעמד שלי כאשתו. מפריע לי שאין ביני לבין המשפחה שלו שום קשר, מלבד שלום- שלום או שיחת נימוסין פה ושם. אדגיש שבעלי מקבל אצל המשפחה שלי יחס של בן בית, ההורים שלי מתים עליו וגם האחיות שלי. הוא בקשר טוב איתם, הם משוחחים כל הזמן, והמשפחה שלי מתעניינת בו ויוזמת איתו שיחות ומפגשים. כשאני מדברת עם בעלי על זה שמפריע לי שהמשפחה שלו לא מתעניינת בי ומתייחסת אליי כאל אוויר, הוא מתעצבן ואומר שזה לא נכון. לפעמים הוא כן מבין אותי (כי זה בולט לעין ההתעלמות ממני), ומסביר לי שאין מה לעשות ועליי לקבל זאת ככה. הדבר גורם למתיחות ביחסים בינינו, שגם ככה חוו טלטלה בעקבות מות האם. בנוסף קרו כמה מקרים שאחת מהאחיות שלו צעקה עליי ודיברה אליי לא יפה בנוכחות בעלי ואחרים, ובעלי לא כל כך עמד לצידי. אני יודעת שהוא לא רוצה לריב עם משפחתו ושהקשר שלו איתם חשוב לו. מה עליי לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך , אני מבינה שאת בתקופה פגיעה יותר במערכת היחסים עם בן זוגך. בניתם את ביתכם במגרש הביתי שלו, משפחתו בקשר הדוק איתו, כפי הנראה על רקע המשבר שחוו, ואת מרגישה בצד. על אף שאני מבינה אני חושבת שעלייך לתת לזמן לעשות את שלו. מוקדם מידי, ולא מתאים כרגע, להסיק מסקנות על עמידתו של בן זוגך לצידך. הוא זקוק כעת למשפחתו כי חווה משבר וההיצמדות אליהם כנראה מרגיעה משהו אצלו. מעבר לכך, לוקח זמן לבנות תא משפחתי וזוגי, כך שהייתי ממתינה עוד מעט לפני שהייתי פותחת את הנושא. בדקי עם עצמך אם את יכולה להשהות מעט את צרכייך לעת עתה, מתוך התחשבות בבן זוגך שוודאי לא קל לו כעת. אני בטוחה שגם זה יזכר כמבחן למערכת היחסים ביניכם בהמשך הדרך.

09/01/2013 | 09:06 | מאת: סוזי

שלום , אני ובעלי נשואים כ 10 שנים + ילד אחד כימעט מתחילת הנישואים יחסי המין שלנו לא טובים בעלי יש גמירה מהירה מאוד !!! יש לציין שפעם מאוד אהבתי סקס (לפניי הנישואים עם חברים מהעבר) והיום עם בעלי אני ממש לא אוהבת מרגישה דיכוי לא בא לי , כל פעם ממציאה תירוצים או שאני אומרת לא בוא תיגמור וזהוא והכול זריז ומהיר ! ממש התחלתי לשנוא יחסי מין בעלי טוען שפגעתי בו בעבר (לפניי 6 שנים) וביגלל זה הוא "לא מתפקד" במיטה מצב זה מצער אותי מאוד היות והיחסים שלנו התיקשורתיים מאוד טובים אני אוהבת אותו כבעלי וומאוד חבל לי המצב הזה , אשמח אם תפני אותי לגורמים המתאימים ומה עליי לעשות ? אני נואשת .... תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

נשמע לי שאכן תסכול רב נגרם לשניכם בנושא יחסי המין, וחבל שזהו המקום שהגעת את אליו, של סלידה מיחסי מין והימנעות מהם. אני חושבת שהכתובת עבורך ועבור בעלך היא בטיפול מיני אצל איש מקצוע מתאים. גשו להתייעץ ואז אולי יהיה ברור יותר מנין נובעים הקשיים התפקודיים של בעלך ותגובתך אליהם.

02/01/2013 | 12:37 | מאת: שלי111

שלום בני בן ה-9, ילד נבון, מוכשר בתחומים רבים. הבעיה היא שכל דבר אותו הוא עושה הוא עושה מתוך רצון להוביל ולהצליח ובעיקר לנצח. זו לא מוטיבציה חיוביות אלא תחרותיות יתר שבאה לידי ביטוי ב"זריקת הערות" לילדים פחות מצליחים, התנהגות לא ספורטיבית כלפי חבריו לקבוצת הספורט וכו'. קיימנו איתו מספר שיחות בנושא התנהגות חברית, ספורטיביות, אך אין שינוי בהתנהגותו ואני מקבלת טלפונים מהוריהם של ילדים נפגעים. אני ממש אובדת עצות. כיצד גורמים לו להבין מה חשוב באמת ולהפסיק את ההתנהגות הפוגעת? אשמח לקבל עצה בנושא

שלום לך, אני חושבת שצריך לחקור ולברר מנין התחרותיות שאת מתארת. אמנם, בנך נמצא בגיל שתחרות אופיינית בו, אבל את מתארת משהו שהוא אולי מעבר למצופה, ושפוגע במיומנויות החברתיות של בנך, וחבל. מציעה לך לקחת אותו לפגישת יעוץ אצל פסיכולוג קליני שמטפל בילדים. איש מקצוע ידע לראות את התמונה הכוללת, להעריך ולהציע טיפול מתאים, אם יהיה בו צורך.

26/12/2012 | 22:26 | מאת: רלי

אז ככה הילדים כבר כמה זמן מנדנדים שהם רוצים לקחת כלב, האמת שאני בעד. אני חושבת שגידול ילדים לצד כלב זה נהדר זה יחדיר בהם את מושג האחריות וכו' יחד עם זאת יש את בעלי היקר, שלא בעד הוא טוען שזה הרבה בלאגן בבית, שערות בלי סוף ושהילדים יתלהבו שבוע שבועיים ואז הוא זה שיצטרך לטפל בכלב להוריד אותו וכו' ולא מתאים לו... חשבתי לקחת את הכלב של דודתי לאיזה שבוע נסיון... השאלה אם זה הפתרון לסוגיה?

27/12/2012 | 11:22 | מאת: אורית

הי רלי, תראי אני לא יודעת אם לקחת את הכלב של הדודה זה הפתרון (למרות שאני לא מומחית) וזאת משום שילדים נקשרים מאוד מהר ואח"כ הניתוק הוא קשה מה גם ששבוע זה לא מספיק זמן בעיניי להפגין את האחריות כי הם עדיין מתלהבים. כבעלת כלב הייתי ממליצה לך בחום כן לאמץ, ילדים מתחברים כל כך מהר וזה נהדר..מה גם שאולי בעלך יופתע בסופו של דבר ויראה שהילדים כן מגלים אחריות כלפי החבר החדש (לפחות אצלי זה ככה)..לגבי השערות יש כל מיני פתרונות, שואבי אבק למינהם, טאטוא יומיומי, אני למשל קניתי את האקווקס שזה השואב הרובוטי כך שאיני צריכה להתעסק בכלל בניקיון...לכל דבר יש פתרון אם ממש רוצים! תנסי לשכנע את בעלך, בעיני אין כמו לגדול ולגדל ילדים עם כלבים או כל בעל חיים אחר..

הוא מאוד פדנט. לגבי השערות בבית, שמעתי לא מעט על הרובוט ששואב אני חושבת בכל מקרה לקנות אחד כזה הביתה גם אם לא ניקח כלב ובטח ובטח אם כן.

26/12/2012 | 14:57 | מאת: נילי

אני מאד מקנאת בבן זוג שלי נפרדנו ואנחנו חזרנו ואני רק מתעסקת בלחשוב על הבחורה שיצא איתה כי אני מכירה אותה . וממש מתוסכלת מזה זה הורס לי . שאני איתו חושבת על שהיה איתה. מה לעשות כדיי לצאת מזה?אני יודעת שאוהב אותי אבל עדיין אני במין אובססיה עליה.

שלום, העיסוק האובססיבי שלך בבחורה שיצאה עם החבר שלך בתקופת פרידתכם הוא כנראה העיסוק שלך בפגיעה שלך הקשורה בתחושת הדחיה והבגידה ( על אף שלא היתה כאן בגידה ממש) וגם בתחושתך הבסיסית שאת נאהבת מספיק ואטרקטיבית מספיק עבור בן זוגך. תוכלי להניח לעיסוק הזה כשיהיה לך יותר ברור מה את שווה עבור בן זוגך. יהיה לך קל להיות פחות רכושנית וקנאית אז. אם זה קשה לך, יכול להיות ששווה לך לשקול לפנות לטיפול פסיכולוגי שיגיש לנושא הביטחון העצמי שלך, ובפרט במערכות יחסים זוגיות.

17/12/2012 | 18:47 | מאת: בן מתוסכל

שלום, אבי התגרש מאמי לפני כ 11 שנים, מאז הוא לא כל כך מצא את עצמו (אגיע לסוף...) היום הוא עובד עצמאי רק 3-4 שעות ביום. אין לו תוכנית פנסיה והוא דחה את הצעתי ללכת ליועץ פיננסי שינסה לבנות לו תוכנית. בנוסף, הוא מתחיל לאבד את צלילות דעתו משום שכל ערב הוא שותה משקה חריף. עד היום לא היה לי זמן להתעסק בזה, משהשתחררתי מהצבא אני מנסה לדבר איתו ללא מועיל. שאלתי היא: האם יהיה זה נכון לנקוט צעד קיצוני ולהציב לו אוליטימום - או שהוא נותן לנו (שלושת ילדיו) לעזור לו ולשקם אותו או שאנחנו מתנתקים ממנו לגמרי. זה הפתרון היחיד שחשבתי עליו משום שהוא אדיש לכל.. חשבתי שאם נפגע בו והוא ירגיש לבד אולי משהו יזוז אך אני מפחד לעשות טעות.. אשמח לקבל חוות דעת בנושא.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אני מבינה את הדאגה למצבו של אביך, ואת תחושת חוסר האונים והתסכול. יש משהו נורא קשה לראות אדם קרוב ויקר שאינו מוכן לעשות צעדים פשוטים כדי להיטיב עם עצמו. התסכול קיצוני ואתה מחפש עבורו פיתרון קיצוני. ויחד עם זאת, נראה לי שפתרונות כאלו לא ממש יעילים ולעיתים מעוררים אנטגוניזם וריחוק. אולי אתה רק רוצה לאיים קצת, אבל מה שיכול להיות ושכדאי לך לראות הוא שלאביך חסרים כוחות ושהוא נמצא במקום אחר בחייו. אולי יהיה עליך לשקול להניח לו ולהיות עבורו ואיתו כפי שהוא יכול להיות, כדי שתוכלו להרוויח מהקשר הקיים. אני מבינה שזה קשה מאוד להשלים עם זה, אבל לפעמים קשה עוד יותר להיאבק כל הזמן בשביל אדם שלא יכול ולא רוצה לקבל עזרה.