הורים מרעילים

שלום ענבל, אני בת אמצעית להוריי (יש לי אח גדול, בן 34, ואחות קטנה ממני,בת 20). אני ואחי לא גרים בבית כך שאחותי היא היחידה שחיה כרגע בבית עם ההורים.אין לי כל כך איך לתאר את הוריי בכמה משפטים אבל ההתנהלות אצלנו בבית היא כזו שאחותי מנהלת את הוריי ואינה עושה דבר באופן עצמאי- ממש כאילו היא ההורה והם הילדים והיא רודה בהם כל הזמן (הבית שלנו הוא כמו דוגמא למקרה קיצוני ב"משפחה חורגת" ואני לא מפריזה). היא מעכירה את האווירה בבית וגורמת להמון סכסוכים ביני לבין הוריי. למרות שהוריי גם סובלים מההתנהגות שלה (כי היא משליטה טרור בבית ושולטת בכל הנעשה בו)הם לא מודים בכך, הם מתארים מצב של בית מושלם ללא בעיות, והם מאוד כועסים עליי שאיני מדברת איתה. הם תמיד יוצרים מצב שהיא ה"ילדה הטובה" בבית, למרות שבתוך תוכם הם יודעים שזו לא האמת, ואני תמיד יוצאת לא בסדר. ניסיתי לשוחח עמם המון על הנושא (שנים) אבל שום דבר לא עוזר. מצד אחד- אנשים סביבי אומרים לי שעדיף בשבילי שאתנתק מהם ומצד שני- אני כל הזמן חושבת - איך אני יכולה לתקן את המצב ולגרום להם לראות שהמציאות שבה הם חיים היא מעוותת ומשפיעה על כל הסובבים להם? איך להוכיח להם שאני הצודקת? אני רוצה לתקן את המעוות וליצור לנו משפחה נורמלית, משפחה שיהיה לי כיף לבקר ולהיות במחיצתה. יש עוד המון לספר אבל אני רוצה לדעת מה המלצתך הראשונית בנושא. דרך אגב, הם מתארים את המצב כבסדר גמור בבית ולכן חושבים שאני משוגעת כשאני אומרת להם שהם צריכים ללכת עם אחותי לטיפול פסיכולוגי (כלומר מתעלמים לגמרי מהבעיה). תודה!

שלום לך, את כותבת על מצב קשה בבית, על השלטת טרור של אחותך והסתה שלה נגדך. האם מה שמפריע לך הוא החבלה של אחותך בקשר שלך עם ההורים? אולי העובדה שהם נשלטים על ידה ללא ידיעתם? בנושא הראשון, אני יכולה להבין. יכול להיות שבינך לבין יש דינמיקה כזו שהיא הילדה  הטובה בעיניהם ואת  הבעייתית. אני בטוחה שזה לא פשוט עבורך ומעורר הרבה תחושת עוול וקנאה, גם כעס. אולי יש לך תחושה של חוסר הוגנות של ההורים, שמצליחים שוב ושוב  ליפול בפח של אחותך, ומוחקים אותך ואת צרכייך. בנושא השני, שכנחראה קשור לראשון, אולי יהיה עלייך להניח להורייך לקיים את הקשר שנראה להם עם אחותך. אם הם לא מודעים לנזק, יתכן שהוא לא נחווה על ידם. זה אומנם קשה לך לקבל את זה בגלל הדינמיקה הקשה בין שתיכן, אבל יתכן שכך באמת טוב להם, וגם אם לא , זו הבחירה שלהם. ההתמודדות כנראה צריכה להיות שלך, עם עצמך, כדי שלא לתת לדברים הללו להשפיע עלייך כפי שהם משפיעים. לעבוד על העצמאות שלך ולמצוא את הדרך לקיים קשר בכל אופן, למרות הקושי מולם ומול אחותך. אם קשה לך לעשות את זה, תשקלי לפנות לטיול בו תוכלי לברר לעומק מדוע את מרגישה כפי שאת מרגישה, ואיך אפשר בכל זאת להמשיך באופן שלא גוזל ממך כל כך הרה אנרגיה.

תודה רבה על התגובה. האם זה הגיוני שלא לדבר עם אחותי לעד? כי זו אחת הסיבות שאני והוריי רבים עליה לעתים מאוד תכופות. הם כל הזמן מדגישים את העובדה שהיא בשר מבשרי ושזו אחותי היחידה ואני חייבת לדבר איתה... אני מרגישה לבד במאבק מולה . בנוסף אחי שמתעלם מהמצב מתקשר אליי וכועס עליי שאני לא מתנהגת כמו שצריך ולא מכבדת את הוריי או מבקרת אותם מספיק. אני ממש כבר לא יודעת איך להתמודד עם כל זה..