פורום משפחה וזוגיות

להציל את הזוגיות, זה להציל את עצמכם. עליכם להעניק לעצמכם הזדמנות נוספת. זאת משום שיש כאב גדול יותר מזוגיות לקויה, והיא זוגיות לקויה מוכחשת. סביר להניח שאתם כואבים, כועסים, מבולבלים, מאוכזבים, אבל זכרו - הפתרון לבעיות, קיים אצלכם. אם הזוגיות שלכם אינה מוצלחת ואתם מגדירים אותה כ"על הפנים" קחו אחריות, התחייבו לתהליך אשר יש בו את האפשרות להחזיר אתכם למסלול חיים מכבד, מהנה, מרגש ואוהב. עצות ומיתוסים מהסובבים אתכם, לא יפתרו את הבעיה, אתם חייבים להיפתח להתנהגות והתנהלות אחרת, לחשיבה שונה ואימוץ דרכי חיים שיביאו אתכם לסגנון חיים שונה ולמערכת יחסים מתחשבת ואוהבת כפי שמגיע לכם. אהיה כאן עבורכם כדי לסייע. .
440 הודעות
401 תשובות מומחה

מנהל פורום משפחה וזוגיות

16/07/2016 | 11:48 | מאת: יעל

שלום, אני וחבר שלי יוצאים כבר שנה ועדיין הוא לא הכיר לי את הוריו, כששאלתי אותו מדוע לא עשה זאת עד היום הוא ענה שזה בגללו ולא בגלל ההורים. לא הבנתי את התשובה. וכמובן טען שאנחנו במערכת יחסים רצינית. אשמח לקבל עצה מה עושים במצב כזה והאם עלי להעלות שוב את השאלה הזאת בפניו? אולי הוא משקר לי ולא בטוח ביחסים בינינו אני לא יודעת ואני מודאגת בשל כך. אשמח לתגובתך המהירה. תודה. יעל

שלום אם הנושא כל כך חושב לך ויש לו משקל במערכת היחסים שלכם בשלב זה , מציע כי תקיימי עימו שיחה ותבקשי לקבל ממנו את ההתייחסות לנושא ומשם להתנהל הלאה. בהצלחה

13/07/2016 | 03:00 | מאת: ישראל

אני מנסה ולא מצליח ללדת האם זה נפשי?

במקרה שלך זה כנראה נפשי!

מחבר: מיכל תאריך:26/6/2016שעה:20:53 שלום, אני בזוגיות פרק ב' כבר כמעט שנה עם גבר מקסים, שני ילדיו מתגוררים בחו"ל האחד בן שש וחצי והשנייה בת 10 וחצי, הם מגיעים השבוע לחודש ימים לארץ לגור עם אבא שלהם ולא אוכל להתראות חודש שלם עם החבר שלי בשל סיבה זו. הוא גם טוען שהבן עדיין קטן מאוד וזה לא הזמן שיכיר בי בכלל. אני לא יודעת מה לעשות, האם לתת לחבר שלי זמן ולהמשיך בקשר הזה או לחתוך? אני אוהבת אותו מאוד ואף רואה בו כבן זוגי לחיים. אשמח לעצתך מה לעשות. וכיצד הוא אמור להכין את בנו הקטן ואת ביתו מבלי לפגוע בהם כדבריו? בברכה ותודה מראש, מיכל מחבר: מתי וינברג תאריך:29/6/2016שעה:13:04 שלום כל עוד הקשר בינכם מתקיים בצורה טובה וחיובית, איני מוצא סיבה לחתוך אותו. שיקול דעתו של בן זוגך בהתייחס לילדיו הוא דבר שהייתי מכבד ולא מוצא בו פגם, אני מניח כי עם התבגרות והעמקת הקשר בינכם במקביל להתפתחותם של ילידו ימצא בן זוגך את העיתוי הנכון והמתאים לכולם אך בעיקר לו. מה גם שהם חיים בחו"ל אזי הם נחפשים פחות לצורת חייו ואולי בשלבזה הוא רוצה להקדיש את כל כולו להם ולא להכניסם למחשבות מוקדמות ומיותרות בגיל זה. אם את כפי שאת כותבת, רואה בו בן זוג לחיים,תצעדי עימו בדרך שלו, תני לו את הקרדיט וכל דבר יגיע בזמן הנכון. לך חשוב לבנות מערכת של אמון אמפטיה וקרדיט, כשזה יתקיים ניתן יהיה להכיל את כל השאר. מחבר: מיכל תאריך:1/7/2016שעה:14:08 תודה על תגובתך מתי, השאלה כמה זמן עלי לחכות עד שהדבר יקרה? אני לא רוצה להמתין שנים מבלי לדבר על זה או לקדם את זה, אני כבר לא צעירה בת 44. מתי לדעתך עלי להעלות את הנושא שוב אם בכלל? ואיך לעשות זאת מבלי ללחוץ יותר מידי על החבר שלי? הזכרת גם לתת לו קרדיט, כיצד עלי לעשות זאת במעשים? או רק להניח לו לעת עתה? דבר נוסף מציק לי שגם את הוריו עדיין לא מוכן להכיר לי האם זה תקין לאחר תקופה כה ארוכה של יציאות יחד? אנחנו יוצאים כמעט שנה כמו שהזכרתי במייל הקודם שלי. אשמח לקבל את תגובתך. בברכה ותודה מראש, מיכל

אני חושב שאת נשמעת ומתנהלת כמי שהיא לחוצה ולוחצת, לרוב מצב שכזה אינו מייצר תוצאות חיוביות. הצעתי היא שתקיימי שיחה עם בן זוגך בנועם ללא לחץ מתוך כוונה להבין "יחסינו לאן" ועל מנת לשתף אותו במחשבות שלך.

06/07/2016 | 09:16 | מאת: ניבר

אחותי ניתקה איתי את הקשר לפני עשר שנים (בלחץ של בעלה) . למרות שביקשתי לחדש קשר היא סירבה וגם הסיתה את ההורים נגדי. בשנים האחרונות, ההורים שלי עזרו לאחותי ובעלה במיליוני שקלים. בגלל שאני נכה, ההורים שלי רוצים לעזור לי במיליון ¤ (מתחלקים ביניהם חצי- חצי). אחותי שמעה את זה ואמרה שהיא מוכנה לחדש איתי את הקשר בתנאי הבא: אנחנו נרשום הסכם שכשמישהו מההורים שלנו ילך לעולמו נתחלק בירושה חצי- חצי והיא תקבל עוד מיליון ¤ כולל ריבית על הכסף. אבא שלי לא חושב שאני צריך לחתום לה. אימא שלי לוחצת עליי שאחתום לאחותי על ההסכם (אימא שלי ואחותי מאוד קרובות אחת לשנייה ). אימא שלי גם אומרת שאם אני לא חותם לה אז היא לא מוכנה לעזור לי. אני חושש שאחרי שאני אחתום לה אז היא תנתק את הקשר שוב. מה עושים? תודה רבה!

איפשהו הסיפור שמסופר אינו כרגע שלם עבורי על מנת להביע דעה או לתת המלצה. משהו במערכת היחסים והעדיפות הקיימת בה איננה מובנת לי ,קל וחומר שאתה נכה. כנראה שיש שרקע סיבות ונסיבות רבות ומורכבות לפרשה. מדוע אחותך ובעלה זכו למליונים? מדוע בחרה אחותך להפסיק קשר? מדוע עכשיו כשעולה פיצוי כספי היא מוכנה לחדש קשר? מדוע לחידוש הקשר יש תנאים? מדוע ההורים מוכנים לזה ורואים זאת כצעד הגון? הצעתי היא לקיים שיחה בנושא יחד עם ההורים וגם עם כל אחד בנפרד עימי בקליניקה, על מנת להבין את הסיטואציה וכמובן לנסות לאפשר להביא הצעה סבירה הגונה וכזו שתחזיר את המפשחה ליחסים תקינים עד כמה שניתן ללא תנאים קנסות ותשלומים שהם התנאי לקשר תודה. www.mw-yzugi.co.il

06/07/2016 | 22:49 | מאת: ניבר

תודה רבה

בין ילדים בוגרים שעוזבים את הבית לבין ההורים. הכוונה לתקשורת ביקורים פתיחות מעורבות בחיי הילדים. אני לא רוצה להציק אבל אין טלפונים ואין התעניינות. יש ארוחת שישי בת שעה וחצי שבאים אוכלים לוקחים והולכים. לי זה מאוד מציק ולא רוצה לכפות את עצמי. מה ניתן לעשות כדי לשפר יחסים ולגרום לקירבה. כשאני מתקשרת אז השיחה היא התעניינות מצידי לשלומם ומצידם תשובה קצרה של הכל בסדר, עם טעם של מה את רוצה? אודה לעצתך

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ובכן באשר לשאלה ברמת המקרו... אין נורמלי. הכל בעיניו של המתבונן או המצפה. לרוב לקשר יש זיקה ליחסים קרובים , חמים או מעורבים שהיו קודם לעזיבת הבית, לפעמים יש ילד מסויים עימו נבנו קשרים חמים ואינטימים יותר, ולפעמים זוגיות חדשה , השפעה של בן בת הזוג יש בה כדי להשפיע. רצוי בצורה נינוחה ,עדינה לא חודרת לא מאיימת להעלות את ההרגשה את הרצון ליחסים קרובים יותר, לנסות להבין האם הגברים כרוכים בבעיה הווה או עבר ובעיקר לעבוד ולהשקיע בזה על מנת שזה "יניב" ללא כל השקעה ושיחה בנושא במקרה הטוב זה ישאר כף במקרה הרע זה יקמול.

שלום, אני בזוגיות פרק ב' כבר כמעט שנה עם גבר מקסים, שני ילדיו מתגוררים בחו"ל האחד בן שש וחצי והשניה בת 10 וחצי, הם מגיעים השבוע לחודש ימים לארץ לגור עם אבא שלהם ולא אוכל להתראות חודש שלם עם החבר שלי בשל סיבה זו. הוא גם טוען שהבן עדיין קטן מאוד וזה לא הזמן שיכיר בי בכלל. אני לא יודעת מה לעשות, האם לתת לחבר שלי זמן ולהמשיך בקשר הזה או לחתוך? אני אוהבת אותו מאוד ואף רואה בו כבן זוגי לחיים. אשמח לעצתך מה לעשות. וכיצד הוא אמור להכין את בנו הקטן ואת ביתו מבלי לפגוע בהם כדבריו? בברכה ותודה מראש, מיכל

שלום כל עוד הקשר בינכם מתקיים בצורה טובה וחיובית, איני מוצא סיבה לחתוך אותו. שיקול דעתו של בן זוגך בהתייחס לילדיו הוא דבר שהייתי מכבד ולא מוצא בו פגם, אני מניח כי עם התבגרות והעמקת הקשר בינכם במקביל להתפתחותם של ילידו ימצא בן זוגך את העיתוי הנכון והמתאים לכולם אך בעיקר לו. מה גם שהם חיים בחו"ל אזי הם נחפשים פחות לצורת חייו ואולי בשלבזה הוא רוצה להקדיש את כל כולו להם ולא להכניסם למחשבות מוקדמות ומיותרות בגיל זה. אם את כפי שאת כותבת, רואה בו בן זוג לחיים,תצעדי עימו בדרך שלו, תני לו את הקרדיט וכל דבר יגיע בזמן הנכון. לך חשוב לבנות מערכת של אמון אמפטיה וקרדיט, כשזה יתקיים ניתן יהיה להכיל את כל השאר.

תודה על תגובתך מתי, השאלה כמה זמן עלי לחכות עד שהדבר יקרה? אני לא רוצה להמתין שנים מבלי לדבר על זה או לקדם את זה, אני כבר לא צעירה בת 44. מתי לדעתך עלי להעלות את הנושא שוב אם בכלל? ואיך לעשות זאת מבלי ללחוץ יותר מידי על החבר שלי? הזכרת גם לתת לו קרדיט, כיצד עלי לעשות זאת במעשים? או רק להניח לו לעת עתה? דבר נוסף מציק לי שגם את הוריו עדיין לא מוכן להכיר לי האם זה תקין לאחר תקופה כה ארוכה של יציאות יחד? אנחנו יוצאים כמעט שנה כמו שהזכרתי במייל הקודם שלי. אשמח לקבל את תגובתך. בברכה ותודה מראש, מיכל

30/05/2016 | 21:59 | מאת: אתי

שלום, אנחנו נשואים כבר 5 שנים, עם 3 ילדים. מרגישה שכבר אין בינינו אהבה באמת. ואני לא מצליחה להגיד לו את מה שאני חושבת. הוא מצהיר שהוא אוהב אותי. אני לא מאמינה לזה. מרגישה כאילו שני אנשים זרים חיים בבית אחד. קשה לי להסתכל לו בעיניים, כי אני יודעת שהוא לא אוהב את העור שלי (יש לי אקנה). קשה לי לחייך לידו, כי אני יודעת שהוא לא אוהב את החיוך שלי (יש לי רווח בשיניים). קשה לי לדבר לידו, כי הוא מבקר את הדברים שאני אומרת, אם בדיבור או אם בהבעת פנים (הוא מרגיש חכם יותר כי הוא מלומד יותר), איך אוכל לשפר את חיי הזוגיות שלנו?! לפעמים לא בא לי כבר להיות איתו. מרגישה נתק. ועצובה מאוד בגלל זה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך מכיר את הנושא היטב , תוכלי גם למצוא ברשת מאמר שלי בנושא זה כולל בעמוד שלי בפייסבוק. הדבר נתון ואפשרי לפיתרון אבל הוא מצריך את שני בני הזוג ברצון ובמחויבות לשנות זאת. ישנם סיבות רבות שיוצרות מצב מעיק שכזה והדבר מצריך ברור עם כל אחד לחוד ועם שניכם יחד. כאמור בהחלט ניתן לפתור זאת ולחזור לימים טובים מכבדים אוהבים ומהנים אולם לא אפשרי לבצע זאת לצערי בהתכתבות. את מוזמנת ליצור עימי קשר בהנחה שבן זוגך שותף וגם מעוניין בשינוי דפוס החיים שלכם. אין לי ספק באמצעות כמה פגישות ורצון חיובי הדבר יכול להיפתר לחלוטין. תודה.

10/05/2016 | 17:52 | מאת: דנה

בת 36. הוא 45. אני נשואה שנה. פעם שניה. יש לי ילד בן 14. ולבעלי יש 3 ילדים. הקטנה בת 14 גם גרה איתנו. השאר מעל גיל 20 עזבו. כשהכרתי אותו נסחפתי לגמרי. הוא אדם מקסים אין מה לומר. הכרנו דרך חבר בחול. וכן מצער לומר אבל מצאתי בו תכונות שלא מצאתי אצל הגברים בארץ. הוא היה רציני וגנטלמן. דיבר על כוונות לנישואין כבר מההתחלה, ללא משחקים וכו. וזה מה שחיפשתי. לא יצאנו הרבה לפני הנישואין. הוא היה בארץ כמה פעמים וכשהחלטנו להינשא טסתי לשם כי הוא אינו אזרח ישראלי. עברנו לגור בחול. אני כבר כמעט שנה פה. על הבדידות אין מה לדבר. כל המשפחה בארץ. קשה למצוא חברים. ובקשר אלינו. רבנו המון. עכשיו כבר לא רבים אבל גם בקושי מדברים. רק איך היה בעבודה וכו. 4,5 מילים ביום. יושבים מול הטלוויזיה ושותקים. או משחקים במחשב. אני כבר לא זוכרת על מה דיברנו כל כך הרבה בעבר. לא זוכרת. אני לא מוצאת על מה לדבר עכשיו. על מה אפשר לדבר? אני מרגישה כבר שאולי עשיתי טעות. יש הרגשה רעה כזו שמה אני עושה איתו בכלל. מצד אחד אני עדיין אוהבת אותו וכמובן לא רוצה להיות גרושה ולבד שוב. מהגרושין הראשונים שלי עברו 11 שנה עד שמצאתי אותו. והדרך הייתה רצופה אכזבות וכאבי לב. למשל גם אם אנחנו נוסעים ביחד לאנשהו יכולים לא לדבר רק לשבת ולשתוק. רק אולי כמה מילים. תראה את הנוף. איזה בית יפה. וכו. הוא אוהב ספורט. ואני לא. הוא אמר לי לאחרונה שאין שום תחומי עניין משותפים ביננו והוא מרגיש שאנחנו רק חברים טובים. ואני ממש מפחדת. על יחסי מין זה גם צולע. פשוט אין לי חשק. אולי פעם בחודש. גם כשהולכים בערב למיטה. רוב הזמן הוא צופה בסלון בטלויזיה ואם כבר במיטה ביחד אז כל אחד בצד שלו. משחק בנייד. מנסה לגעת ללטף. אבל סתמי כזה. האם מישהו חווה כזה דבר? האם זה נורמלי ? אני ממש מיואשת ומדוכאת. אין לנו לנו פשוט נושאי שיחה. אני לא יודעת על מה לדבר. ואיך בכלל להתחיל. אני שואלת איך היה בעבודה. מה עשית היום. אני מקבלת תשובה של כמה מילים. זהו. אין המשך. הוא לא ממש אוהב לצאת. הוא אוהב ספורט. אופנים. כושר. הליכה ביער. וכו. ואני ממש ההיפך. אני מעדיפה לבלות בקניון. אולי זה בגלל שאני יהודיה והוא לא? אני כבר לא יודעת מה לחשוב. הוא אמר לי שהוא מרגיש שאנחנו רק חברים טובים. שאין תחומים משותפים. שאנחנו לא עושים כלום ביחד. שהוא לפעמים לא יודע מה הוא מרגיש כלפיי כבר. ולפעמים אומר שהוא כן אוהב. מה שאני יודעת רק זה שבתוכי אני מרגישה רע. ריקנות.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב מדברייך עולה כי אתם חווים משבר, את הסיבה או הסיבות למשבר צריך לברר והדבר דורש מצב של שיחה או שיחות, משהו "בדרך" השתבש וצריך לתפוס את זה כמה שיותר מוקדם ומהר כיוון שמשברים שכאלה מייצרים להמשך לבוא קשיים רבים ונוספים המהווים מילכוד לפעמים באופציה להמשך היחסים והזוגיות. בעיקר התקשורת והאותנטיות שלכם לקויה וכתוצאה מזה גם נפגמה האינטימיות, כך שלבד אינכם מסוגלים לבצע את הברור ולמצוא פיתרונות "להחלמה" . תחומי עניין כאלה ואחרים אינם הסיבה למצב והם היו ידועים גם קודם וכרגע הם בגדר תרוץ או מקור אחיזה. אין לי ספק כי היותך בודדת במקום בו את נמצאת אינו תורם. תחומי עניין כאלה ואחרים לרבות שעות איכות ניתן לייצר אם יש רצון ונכונות לשמור ולשמר את הזוגיות ולכן מהכתוב עולה כי הדבר הנכון לכם היה להיכנס לתהליך של יעוץ וטיפול זוגי. תודה www/mw-yzugi.co.il

שלום מתי הייתי שמחה להתייעץ לגבי משהו מסויים בזוגיות בה אני נמצאת כבר קרוב ל5 שנים זוגיות שבסיסה טוב. חזק. אוהב. מכבד ומעניק כשהכרתי את חבר שלי הייתי רזה ב20 קילו בערך. עם הזוגיות ועם משברים שחווינו עליתי במשקל. זה כמובן הציק לי והציק גם לו הוא עוסק כמאמן כושר ובפיתוח כוף. ותמיד זה היה חשוב לו. לפני ככמה שנים הוא העיר לי וידעתי שאני אעשה שינוי למען עצמי. גם אם זה ייקח זמן. האי אתה נמצא עם מישהי שאתה אוהב וטוב לך גם ככה בשנתיים האחרונות אפשר לומר כי המשקל שלי זז אבל לא מספיק מהר עבורו למרות שקנה מכשיר אליפטי לאירובי לבית. ויש לי תזונה מסודרת ומכון כושר עדיין התוצאות היו אבל יש מעידות. נפילות. ואולי עצלות מסויימת מצידי וכבר אין לי היכולת לשמוע את הביקורת על המשקל שלי. זה נהפך להיות האישיו ביחסים המשקל של קרן!!! בשנתיים האחרונות היו לנו ריבים בהם הוא חטף עצבים או התפרצות בזה שאני לא עושה כלום ואיך זה לא מפריע לך ומריבה שלא נצנה לי מקום לדבר כמו 2 בוגרים. אלא להטיח בי האשמות. והקנטות ולהגיד לי צאי מהדירה לכי להורים שלך.. בשנתיים האחרונות זה קרה אולי 6 פעמים. עכשיו היינו חוזרים כי היה לשנינו קשה מאד האחד בלי השנייה. ודיברנו. אבל אצלו הגישה והדרך לא ישתנו. זה כל כמה חודשים קופץ. הוא מטיח בי ומחליט ומכתיב לי איך ומה יהיה אני הגעתי למצב בו מהחינת השכל אם אני מנתקת את הרגש שאני אומרת שזה לא יכול להימשך בצורה הזו. בסדר שיש דברים שמפריעים לך ואתה מכיר בי ויודע שאולי לוקח לי זמן ושהגישה שלך רק פוגעת בי וגורמת לי ללכת אחורה. אז תניח לי ותן לי להחליט מתי אני רוצה לעשות שינוי למען עצמי ולא בלחץ של החיים. אני תודה לאל לא עומדת למות בגלל משקל עצום אני לא גוססת. אני רק צריכה לרזות וזה בסדר. אבל העמדה המתגוננת שלו של אני דיברתי איתך אין ספור פעמים(המשקל) ואת לא מבינה את עצלנית ובחיים לא תרזי וכו" שתמיד אני לא בסדר תמיד אני לא מספיקה לו. לא מספיק תורמת לזוגיות. דווקא שאני נותנת את הנשמה שלי למענו ועושה מעל ומעבר. וכל הזמן מדובר במה הוא רוצה שישתנה. לי אין דרישות. אני מקבלת הכל באהבה. ( לצערי ) גם כשמפריעים לי דברים אני בחיים לא אוריד מבן אדם הייתי שמחה לשמוע מה דעתך ומה אתה חושב כי עליי לעשות (בזמנו הצעתי לו ללכת לייעוץ זוגי. והייתה לו היענות שלילית. הוא כם מנטליות רוסית)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב עושה רושם שמיציתם את שלב השיחות והאפשרות שלי להבין דברים לפני שפגשתי את בן זוגך עולה כי בסדר החשיבות של היחסים שבינכם , ישקודם לכם את המשקל שלך והמראה הפיזי ואחרכך אותך כאדם כחברה שותפה בת זוג. קשה לקבל החלטה בניסבות אלה לפני שאת יודעת מה באמת חשוב לו ומהו רוצה ומה "משקלך" כאדם במערכת היחסים. מציע לקיים שיחה "לאן דרכנו" בהנחה שאת מציבה את האפשרות כי זו את וככזו הוא צריך לקבל אותך, משם תדעי היכן את עומדת והאם הוא מוכן לקבל אותך כפי שאת. לרוב אנשים שסובלים מבעיות משקל ,הדבר משתנה על ציר השנים ,אלא אם הם נוקטים בצעד דרסטי כגון: ניתוח לקיצור קיבה או שינוי דרסטי של סגנון החיים. כל עוד את לא שם, אזי סביר להניח כי כל זמן שאת והמשקל הפיזי שלך ישתנו, בהתאם תשתנה מערכת היחסים שלכם וזו ההתלבטות מולה את צריכה לעמוד ולהחליט האם זה מה שאת מחפשת ומוכנה.

06/05/2016 | 17:43 | מאת: קרן

יש הרבה במה שאה אומר ואני עצמי עושה שינוי, אבל השינוי כאילו צריך ללכת לפי איך שהוא חושב, זה נהיה אישיו ככ גדול והגישה והדרך שלו לא תורמים לי ועוזרים לי לשנות הוא מבין שאולי זו לא הדרך אבל כבר הרים ידיים יצא לנו לדבר היום, אני איפשהו לא רוצה לוותר אבל שבורה

29/04/2016 | 15:13 | מאת: התוהה

שלום, אני מוצאת שאני לא כל כך נהנית באירועים משפחתיים. אני יותר נהנית כשזה אחד על אחד וגם לא עם כל בני המשפחה, יש בני משפחה שאני בכלל לא מרגישה קירבה אליהם ושהמפגש איתם הוא שטחי ו"מנומס". בנוסף, אני בת 28 וחצי ועדין רווקה. אחותי הבכורה כבר נשואה עם ילדה ולאחרונה בכל פעם שאני מבקרת אותה אני מרגישה שאישית זה קשה לי כי אני מקנאה ומרגישה שאני פחות מוצלחת ביחס אליה בגלל זה. והדבר רלוונטי גם לדודה שלי שבדיוק בהריון עם ילדה שלישית. אני מרגישה כמה שהן מתקדמות בחייהן (מבחינת זוגיות וילדים) ואני לא יודעת איך להתמודד עם השוני הזה בינינו.

שלום מציע כי תערכי ברור עם עצמך מדוע את מרגישה כך, האם עצם זה שאינך נשואה גורם לך להרגיש "נחותה" מתנצלת ובורחת מארועים אלה, סביר להניח כי את תרמת לעצמך לתחושה מיותרת זו. ההרגשה הזו ובכלל תחושתך בלברה מצריכה ברור רחב יותר שאינו מתאפשר בהתנהלות כתובה, ברור שכזה גם יתן את הפיתרון והכלים להתמודדות הנדרשת והראויה. אם מצד שני את לא חושבת כי ישנם משקעים וסיבות חיצוניות לתחושה עשי עבודה עם עצמך על מנת לקבל את עצמך ללא השוואה לקרובים אליך. www.mw-yzugi.co.il

12/04/2016 | 17:08 | מאת: אתי

שלום אני ובעלי נשואים 26 שנה יש לו בעיה עם חופשה הוא אוהב לעבוד מאז שהילדים היו קטנים היינו רבים על חופש כשכולם היו מטיילים אנחנו בבית השנים חלפו הילדים גדולים מאוד בקושי מגיעים הביתה אני כבר לא אוהבת לצאת הכל מבחינתי נגמר השנים עשו את שלהם לפניי חודשים חליתי מאוד מאוד אושפזתי לתקופה ארוכה במשך ימים ושעות שהרגשתי נורא לא היה מי דיתן כוס תה הרגשתי את הבדידות עד עמקי נשמתי לא לקח חופש אפילו יום אחד מילא הייתי הרבה זמן חולה ומישהו צריך לפרנס גם לא הוריד בשעות היה מגיע מאוחר לביהח עייף מלוכלך מעבודה ונרדם בכיסא היה לי נורא עצוב וכל הזמן חשבתי איך אזדקן ואם אחלה ממש ככה אזרק????? הוא מאוד אוהב אותי אבל אני לא מאמינה באהבה הייתי במצב כל כך קשה שאם היה אוהב היה עוזב הכל בשבילי לא????? עברו כבר כמה חודשים ועדיין מתקשה לסלוח לא שוכבת איתו מדברים רק מה שצריך מבחינתו הדבר שהכי מפריע זה שאין סקס מאז אני חסרת אנרגיות עצובה לא בא לי לראות אף אחד לא לעבוד מה עושים???? איך סולחים ??? לא מעתי סליחה שמעתי אני אוהב אותך אבל זה לא מעורר בי שום תחושה אנא עזרתכם סליחה על אורך המכתב

שלום לך ובכן מהכתוב עולה כי את "סוחבת איתך בטן מלאה" שנים רבות. לא השכלתם ללכת ולנסות לפתור את המחלוקות ואת חוסר ההבנות שבניכם ואולי חשבת כי הדברים יפתרו עם הזמן, טעטותם של זוגות רבים. היום את במקום בו התיסכול והכעס הם חלק ממך ומעבר לחוסר ההבנות , התקשורת הלקויה שבינכם, את בוחרת "להעניש " את בעלך בנושא קיום יחסי מין דבר שאינו תורם לכם אך אני בהחלט יכול להבין את המקום הריגשי בו את נמצאת. גם את כמו אחרים שבחרו לפנות לקבלת עצה בפורום , אני מבקש ליידע אותך כי לאור המשקעים הרבים והשנים הרבות הדבר מצריך את האפשרות של מציאת פתרונות וזיכוך הכעסים והוא אפשרי רק באמצעות החלטה שלכם לפנות ליועץ ןמטפל זוגי. לא מדובר בבעיה אחת נקודתית לה הייתי יכול לתת עצה שהייתה פותרת את הבעיה. בעייתכם עמוקה יותר ומורכבת שיותר וסביר להניח כי יש לה שני צדדים ולכן אם הזוגיות חשובה לך או לבעלך קומו עשו מעשה ותבחרו לפתור זאת בדרך מקצועית וראויה בהכוונה לאו דווקא נקודתית אלא למכלול היחסים שלכם.תודה. www.mw-yzugi.co.il

11/04/2016 | 15:46 | מאת: דוד

אני ואשתי חרדים ונשואים זמן רב ביותר בתחילה היא מאוד התביישה ממני אבל לאט לאט במשך שנה וחצי הראשונים הורדו המחיצות והיינו ביחד בכל התנוחות והיה כייף לשני הצדדים כמובן שהיו עליות ומורדות ביחסים היא בחורה שמאוד מקטרת על כל דבר וכמובן רואה את החסרונות שלי, ובכל מה שקורה היא מאשימה אותי, במשך כל ימי שנות הנישואין, דבר שמאוד לא נעים, היא תמצא את הסיבה שרק אני בעל החסרון ובגללי קורים כל הדברים היא מבחינתה מושלמת ב-100% היא רצתה ילדים אין סוף והייתה עבור זה מוכנה לעשות כל מיני דברים גם כאשר לא היה לה חשק במיוחד ולא כאן המקום לפרט בתקופה מאוחרת יותר היא הייתה מסכימה לעשות כל מיני תנוחות במיטה אבל רק בליל של המקוה כל החודש כמעט ולא כלום, מקסימום 5 דקות בליל שבת בתקופה יותר מאוחרת כאשר הפסיקה ללכת למקוה [מחוסר מחזור] אז נשאר קבוע 5 דקות פעם בשבוע ולא נותנת לנגוע בשום מקום הדבר מאוד מתסכל, וגורם לזה שאני נמצא הרבה שעות באינטרנט [בצורה סמויה] אולי חלקית היא יודעת אבל לא יודעת עד כמה ולעד כמה שכבר גלשתי ולעד כמה שאני מחפש בחוץ וזה בוודאי שהיא לא יודעת כלום ולא מעלה על דעתה כלל וכלל, ובפרט שאני חרדי לכל דבר ואולי יותר מאחרים, ולבוש ומתנהג כך שלא ניכר עלי כלום. [רק שיש לי אינטרנט [יעני מסונן...] ובלקברי [שלאחר הסברים ארוכים זה לא אייפון הטמא....] אבל לא חושבת שבזה לבד אפשר לגלוש עד אין סוף. אין כוחה אלא בפה, אבל בפה כוחה גדול מאוד וכח השכנוע שלה גדול עוד יותר, עלי משום מה זה לא עבד, היא גם יועצת לענייני שלום בית, אבל כמובן לפי מה שאני שומע, על פי רוב היא אומרת לאנשים שיעשו מה שהן חושבות בניגוד לדעת ולרצון הבעל אבל בצורה שלא תרגיז את הבעל היא גם החליטה על דעת עצמה ומבלי לבקש רשות לגלח שערות ראשה לגמרי, למרות שהיא ידעה שאני מתנגד לזה, אבל משתדלת ללא להוריד את המטפחת, ולטענתה 'מה איכפת לך' ובכל וויכוח היא מאיימת אני אוציא תיבת פנדורה החוצה ואז יהיה לא נעים

שלום רב ובכן הבעיות שאתה מעלה כאן הן בראש ובראשונה פונקציה של תקשורת, עושה רושם כי לשניכם יש "בטן מלאה" האחד על השני וכל אחד מוצא לעצמו את הדרך (הלא בריאה) לקיים את הקשר בדרכו שלו מבלי לייצר אותנטיות. הצעתי היא לקיים שיחה חדה ברורה ולפות את כל הנידרש על מנת להביא לכדי מודעות והפסקת "הטיאטוא מתחת לשטיח" עושה רושם כי הדבר הנכון ביותר במצבכם הוא לקיים סידרת פגישות עם איש מקצוע - יועץ זוגי , כיוון שבהבנתי את מה שקורה אן בעצם לא קורה בינכם הוא אינו מסתכם בנושא המין , אלא שהמין הוא רק תוצאה אחת למערכת היחסים הלא בריאה שמתקיימת בינכם. אתם מוזמנים ליצור קשר. www.mw-yzugi.co.il

09/04/2016 | 12:48 | מאת: מאיה

גיסתי (אישתו של אחי) נפטרה לפני 8 חודשים.. אחי בן 36 ואהב את אישתו הרבה, יש להם שני ילדים (5 שנים ושנתיים). רק לפני שני חודשים אחע התחיל לחזור לשגרה, לעבודה, לצאת עם החברים והילדים שלו. הוא גם קיבל את המציאות שאישתו נפטרה למרות כל הכאב שהוא עדיין מרגיש.. אני מאוד קרובה לאחי.. אני רוצה לעזור לו להתחיל חיים חדשים, למצוא אישה חדשה.. אני לא יודעת איך להגיד לו את זה, התמונות שלו עם אישתו עדיין על הקיר, על המקרר.. הבגדים שלה עדיין בארון ותלויים על הקיר כאילו היא עדיין חיה.. הוא לא נוגע בכלום.. האם מישהו צריך להגיד לו שצריך לשמור את הדברים שלה אולי בקופסה? כי אני חושבת אם המצב יישאר כך הוא לא יוכל להתחיל חיים חדשים עם מישהי.. אני מבקשת עזרה בנושא.. מאיה

שלום מאיה ראשית אני משתתף בצערכם. אני מבין את הדאגה שלך לאחיך,אולם לדעתי כדאי לאפשר לאח שלך לקבל את סדר העדיפויות ואת סדרי החשיבות בחזרה לחיים. לא יהיה זה נכון להאיץ בו.כפי שציינת שהוא לאט לאט לאחרונה חוזר לשיגרה כלשהי כך צריך לאפשר לו לסיים את האבל הפרטי שלו , את ההשלמה עם האובדן הקשה ולאפשר לזמן ולמציאות לעשות את שלהם. אם הוא יסתייע לעצה או עזרה ,אני מניח שתהיי שם עבורו. אך בשלב זה לא היית מאיץ בו במצב רגיש שכזה ולא "כופה" עליו גם ממקום של רצון טוב ודאגה את החשיבה שלך.

30/03/2016 | 02:02 | מאת: דניאלה

אני בחורה בת 22 בן זוגי חשף בפניי ששתינו נמצאים בשני מקומות שונים שהןא נמצא בנקודה א ואני נמצאת בנקודה ב השאלה שלי איך בעצם מגיעים לעמק שווה עם אנחנו לא בעמק שווה של המחשבות שלנו? נכון שאנחנו שונים אבל גם יש פערים איך מתגברים עליהם??

שלום דניאלה קשה מאוד מדברייך הקצרים לתת לך תשובה מקצועית ומסייעת... את כותבתשבן זוגך חשף בפנייך שאת בנקודה אחת והוא בנקודה שניה... למה הכוונה.? למה התכוון בן זוגך.? נקודות ונושאים שונים יכולים להיות רבים , למה להתייחס ? לתחומי עניין ? לאופן החשיבה? לאופן מימוש האהבה? לרצון להתמסד? אין בידי מיידע אליו אוכל ברצינות להתייחס. את כותהת שאתם שונים. שונים במה? איך זה מתבטא? את מציינת שיש בינכם פערים... פערים במה? לעצם העניין, אם אתם מנהלים זוגיות רצינית ומעונינים להיות יחד ולטפל בבעיות פערים תפיסות שונות מציע שתיצרו עימי קשר לתאום פגישה. שם נוכל יחד להבהיר דברים ולמצוא את הדרך הראויה לכם. תודה. מתי וינברג www.mw-yzugi.co.il

אני ובן זוגי יחד 10 חודשים שנינו גרושים לא גרים יחד ויש לו חשש גדול מניצול כספי עליי לציין שכשאנחנו יוצאים לבלות הוא משלם אבל הבילויים צנועים איקאה ארומה בבתי קפה מתחלקים במנה מלבד זה הוא לא קונה ולא ביקשתי שום דבר לא עזרה כספית ולא מתנות לכן כשהצעתי מאז שהתחלנו לאת היינו פעם אחת לילה אחד בבית מלון לפני 8 חודשים בים המלח (בתקופת החיזור רצה לעשות רושם?)כהצעתי שאולי נעשה זאת שוב אפילו לינה כפרית היה נראה שהוא ממש כעס הוא נוטה גם לאורח חיים סגפני אפילו בקטע של פינוק קטן מדי פעם זר פרחים זוג עגילים משהו שארגיש אישה ולא עב"מ כך אני מרגישה. מסוכלת מאוד ולא יודעת כמה עוד אוכל להמשיך כך הוא אדם טוב ביסודו אבל העניין הזה הורס הוא מבוגר ממני מעל 10 שנים אני גם מעוניינת לגור עם מישהו ואיתו לא נראה לי שיעובד לאור התכונה זו זה עלול להיות גיהנום

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך לאור התאור שלך אני מציע כי תקבלי ראשית החלטה האם היית רוצה להמשיך בקשר עם בן הזוג, האם הוא חשוב לך , האם את אוהבת אותו ורואה עימו עתיד. באם תשובותייך חיוביות ,הצעתי היא לקיים עימו שיחה גלויה חדה , ברורה מבלי להסתיר את הדברים, אימרי לו שבחרת בגישה הישירה, שאת מבקשת לשתף אותו ברגשותייך כי מערכת היחסים הזו חשובה לך, הציגי את הרגשתך, את התלבטויותיך ובקשי לקבל תשובות ברורות ואמיתיות, על סמך התשובות ובעיקר על סמך ההתנהלות שתתקיים לאחר השיחה גבשי את החלטתך להמשך היחסים. בהצלחה. www.mw-yzugi.co.il

ניתן לתאם עם מתי וינברג פגישות יעוץ בקליניקה ברמת החייל בתל אביב כמו כן ניתן למצוא מאמרים וראיונות רבים בתחומים שונים הן באתר של מתי http://www.mw-yzugi.co.il/ והן בעמוד המקצועי בפייסבוק: https://www.facebook.com/mw.yzugi/

נמצאת בזוגיות כבר קרוב לחמש שנים, עם פרידות ומשברים שחווינו, אך בסוף חזרנו בן הזוג שלי מאמן כושר הזוגיות שלנו טובה ואנחנו עובדים עליה יש לו קטע שהוא ממש מכור לנייד שלו, כאילו בלי הנייד אין חיים וזה מגיע למצבים שהוא כל הזמן בפייסבוק, אין לי בעיה שהוא מאשר בחורות שקשורות לתחום שלו וכאלה אבל יצא לי לראות שהוא מתכתב עם בנות לצורך של לדבר או להיפגש לשבת לדבר למרות שהן יודעות שהוא תפוס בדרך למיסוד ואין לו כוונה אחרת, אתמול הצגתי את זה בפניו והוא בכה, והעיקר מדבר איתי על חתונה, מרגישה שהוא נמנע מלהיות אמיתי איתי לגמריי, כאילו בשונה מבשנים הראשונות שלנו משהו בפייסבוק ובנייד דפק לו את הקופסא אני חוששת ממה לעשות, חשוב לציין שלפני חודשיים הוא התפרק ואמר שאני החיים שלו והוא רוצה שנתחתן בקרוב אני לא מבינה כבר

שלום קארן אכן אני מבין את התיסכול שלך שלצערי הרב הפך לכדי מגפה רחבה כזו שבהחלט פוגעת קשות בזוגות ובזוגיות. "ההתמכרות" הזו מביאה רבים , נשים וגברים לכדי חוסר שליטה ויצירת גבולות לשימוש מבחינת זמנים ומצבים. עצתי לך לקיים עימו שיחה , להבהיר לו את הרגשתך בנושא ולקבוע בינכם כללים וזמנים הגיונים לשימוש בנייד גם אם מדובר בצרכי עבודה. אם הדבר לא יכנס לתהליך ברור ומודע הנסיון מלמד כי ככל שהזמן עובר הדבר הופך להיות בעייתי יותר ומייצר קשיים. אני מעביר לעיונך לינק למאמר שנכתב על ידי בנושא זה. בהצלחה http://xnet.ynet.co.il/relations/articles/0,14572,L-3108116,00.html

28/03/2016 | 14:58 | מאת: קארן

תודה רבה מתי. אני חושבת ששיחה ויצירת גבול מסויים מסייעת בכלל באופן כללי כשאין שיחה וגבול הכל פרוץ.

13/03/2016 | 09:38 | מאת: יואב

אני וארוסתי כבר כמה שנים יחד, אנחנו מארגנים עכשיו את החתונה שלנו ואני נמצא בבעיה שאין לי מושג איך להתמודד איתה. יש לי אח תאום שהוא החבר הכי קרוב שלי למרות שבחצי שנה האחרונה מאוד התרחקנו מכיוון שהוא הכיר מישהיא, הוא פשוט מאוד מרוכז בעצמו. הבעיה שלי היא שארוסתי מאז נפגעה ממנו מספר פעמים, היא שונאת אותו והוא גם לא נראה לי כל כך מחבב אותה. היא מתפרקת הרבה פעמים לאחרונה בבכי, היא כבר לא מצייצת כשאנחנו נמצאים עם המשפחה שלי ואומרת שהיא מרגישה אשמה ושהיא רוצה שהמשפחה שלי תהיה מאוחדת ולא מפורקת. אני מרגיש קצת חסר אונים ולא יודע איך להתמודד עם המצב הזה. היא אהבת חיי והוא אחי התאום, אני מפחד שהקשר שלי איתו התנתק ואני לא יכול לראות כבר את ארוסתי במצב הזה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אכן אני מבין אצת המצב הבעייתי אליו נקלעת ובו אתה חצוי בין שני אנשים קרובים. אני הייתי מנסה ליצור שיחה בוגרת ומשותפת בינכם כל השלושה על מנת להציג "ולפרק" את המטענים הקיימים. אחיך וגם ארוסתך אשר סביר להניח בקרוב תהפוך להיות אישתך אמורים להיות בקשר הדוק , חם ומשפחתי לאורך זמן ובהמשך אף תהיה משפחה מורחבת, לכן צריכים שניהם להבין כי ראוי לפרוק את הדברים , ללבן אותם ולהגיע למקום של הבנה וקבלה. אם הדבר בלתי אפשרי במסגרת שלכם , אזי אני ממליץ לפנות לאיש מקצוע כמוניעל מנת שינהל את התהליך כנדרש. http://www.mw-yzugi.co.il/

07/03/2016 | 06:52 | מאת: מבולבלת

שלום הייתי רוצה לדעת. ביקשתי בשבת האחרונה מבעלי שנצטלם כל המשפחה וכל פעם שאני מבקשת ממנו . הוא ישר בא ואומר אני לא אוהב להצטלם . אני רק אוהב לצלם. לעיתים נדירות רחוקות מאוד מוכן להצטלם וזאת שנוסעים לטיולים עם חברים , כל החברים עם המשפחות מצטלמות ואנחנו לא תמיד. הענין הוא שזה מאוד פוגע בי. כי יש לו כן תמונות אומנם לא הרבה עם הילדים עצמם. אז זה בסדר ושאני מבקשת להצטלם כל המשפחה לא מוכן תמיד נדיר שמסכים . שלב השני היינו בטיול לפני כחודש עם עוד משפחה מאוד נחמדה המשפחה ההיא ביקשה שנצטלם כולנו אז כמובן שלא היתה לא ברירה והתקרבתי אליו להצטלם שכולם ביחד אז אמר לבת שלי בוא בואי את במקום אמא אמא מועכת אותי ונדבקת אליי, כי רציתי שיחבק אותי וכמובן לא חיבק נראה לי שהיה בצחוק אבל אני לא ממש יודעת מה היו הכוונות שלו בסוף הצטלמנו כולם ביחד. אבל כמובן לא חיבק ..וסתם מה שאמר זה היה נשמע כאלו רצה שאני אלך ממנו ומעדיף אחר. האם זה משהו כלפי? האם מתבייש בי ? ניסיתי בטיול האחרון להגיד לו שמה הבעיה מצטלמים 2 דקות וזהו.. ולא נעים לי שהוא אומר ליד כולם אני לא אוהב להצטלם.. ואז אומר לא. מה עושים? איך אפשר לנהל שיחה כזו איתו מבלי כל המריבות .

שלום חייב להודות ומתנצל שלא ממש הבנתי את הבעיה...אם מערכת היחסים שלכם טובה ויש קשר בריא אז איני מבין את סוגייתהצילות ומה עומד מאחוריה. זכותו של אדם שלא להצטלם- איני רואה בזה מקור לבעיה זוגית או מריבות. שוב יתכן ולא הצלחתי מתוך הכתוב לבסין לעומקם של דברים. ניתן לבקש מבעלך להצטלם לתמונה אחת או שתיים שחשובה לך ולעבור הלאה... זו בטח כאמור לא סיב לחילוקי דעות, טירדה כלשהי או מעבר לזה. בקשי מבעלך שיסביר לך אחת ולתמיד מדוע הוא מבקש שלא להצטלם על מנת שהדבר יהיה ברור לך ולא יעורר ויכוח ותכבדי את רצונו.

20/02/2016 | 12:23 | מאת: ד.

אני בת 42 בן זוגי בן 57 לשינו בן אחד שלו גדול בן 25 חי מחוץ לבית שלי בן 13 . הייתי פרודה ושנה ואז התגרשתי ואני גרושה שנה . אנו יחד 9 חודשים הרצון שלי הוא לעבור לגור יחד ולהתחתן ויש לי דילמות כי מצד אחד הוא טוב אליי מביא ומחזיר דואג איש חן מצד שני יש בו את החלק שעדיין "רווק" (אוכל רק בחוץ מביא כביסה להורים) כמו כן סגפני וזה מפחיד מה יהיה שנגור יחד ? להמשיך בצורה זו לתמיד לא מרגישה שאוכל

שלום ובכן את השאלה יחסינו לאן?, את צריכה להפנות לבן זוגך, לשתף אותו בהרגשה שלך, בפחדים שלך ,במחשבות שלך ולקבל תשובות ולהגיע להסכמות נידרשות. יתכן וכי בשלב ראשון רצוי לא להחפז לחתונה אלא לעבור לגור יחד ,על מנת לראות איך הדברים מתנהלים ובאים לכדי מימוש הציפיות שלך.. לכשתרגישי ותראי כי אכן ההתנהלות שמפריעה לך כיום או זו שאת מבקשת לשנות בהיותכם זוג מתקיימת רוצי לרבנות הדברים הם בהגדרת הציפיות המשותפות שלכם. בצלחה http://www.mw-yzugi.co.il/

19/06/2016 | 09:30 | מאת: ד.

לאחר שיחה שניהלנו ביום שישי האחרון הביע גם בן זוגי נכונות לעבור ולגור יחד לאחר שימכור את דירתו ותנאי שזה מסתדר עם הבן שלי . החשש שלי הוא מכיוון שאינו מקפיד על היגיינה נוטה לחסכנות/קמצנות וגם מקובע שמרן בעיניים אינטימיים ובכלל זה עלול להיות בעייתי. אני מחליפה מצעים מגבות אצלו אבל ההיגיינה האישית לא בראש מעייניו . מאוד לא נעים להעלות את זה יכול מאוד שיפגע ולא ירצה בכלל לעבור לגור יחד הוא אדם טוב דאגן אבל הקטע הזה הורס . החסכנות היא בסוגי הבילויים (תמיד אותם המקומות ודברים בבית (לא מתקן מזגן) ומצד שני אינני רוצה להישאר במצב של לגור בנפרד

שלום, אני אמא לשלושה מבוגרים. הבת הבכורה (35) הסתירה מאיתנו את הקשר שלה עם בחור שהכירה באינטרנט ואחרי כחודשיים מאז שהכירו נודע לנו דרך משפחה שהם עומדים להתחתן. אנחנו גרים בחו"ל ומאוד הופתענו שלא ספרה לנו דבר על המצב החדש . לא הייתה מוכנה לקבל את בקשתנו להמתין עם החתונה ולהמשיך לחיות יחד כדי לראות אם הם מתאימים ומסתדרים. יום אחד הפסיקה להתייחס אלינו וכמעט שנה עברה מאז. בינתיים נפרדה מהחבר ולא מוכנה לדבר איתנו. נסענו לראות אותה וכשהגענו לביתה התקשרה למשטרה בטענה שאנחנו מטרידים אותה. ניסינו כל דבר ולמרות שמידי פעם עונה לאימייל כדי להגיד שנעזוב אותה היא מתעלמת רוב הזמן. היא לא מקבלת עצות מאף אחד ולא מוכנה לשמוע אף אחד ואנחנו לא יודעים מה לעשות כדי שתקבל עזרה מקצועית שאולי יעזור לה להתמודד עם החיים ועם סערת הרגשות שיש לה בפנים. אודה להתייחסותך. תודה

שלום רב אני בהחלט מבין לליבך ואת התסכול הקיים כתוצאה ממצב לא רצוי ונעים זה. אך..... צריך לזכור כי "הילדה" כבר בת 35 ולכן יכולת ההשפעה והשליטה עליה היא בלתי אפשרית לבטח בשלב זה. איני יודע מה היו היחסים שבינכם לאורך השנים ומה אולי היא סוחבת איתה באשר לקשר הזה. קשה להאמין כי ללא כל סיבה או מאפיינים מין העבר, או אפילו מהתקופה בה היא בחרה להינשא ואתם ביקשתם או לחצתם לעצור צעד זה נוצרו מישקעים. באם ישנו בן משפחה קרוב כמו אח , אחות או חבר קרוב שיכול היה לקיים איתה שיחה, להבין במה דברים אמורים הרי זו בגדר הצעה שיתכן שיכולה להביא לתחילה של קשר בינכם. איני יודע באם היא עובדת? מתפקדת בחייה כרגיל? האם לאור כל מה שקרה היא לא נכנסה למצב נפשי של דיכאון ואז היא זקוקה לסיוע. אולי הקרבה של בעלך טובה משלך כדי להגיע לשיחה ואף לתאם את השיחה מחוץ לביתה הייתי מתכז קודם כל בנסיונות אלה ויתכן גם כי מכתב שישלח אליה בדואר אלקטרוני וישתף אותה בהרגשות שלכם עשוי לסייע ולפרק רגשות ואם יש מקום שלכם לבקש סליחה או מחילה על חוסר הבנה ,לחץ מיותר, באם היה, או מילים קשות שנאמרו בעת שהייתם בחו"ל והיא ביקשה להינשא הרי בהחלט הדבר נידרש. בהצלחה

שלום, אני ובעלי נשואים כמעט 10 שנים עם שלושה ילדים קטנים. תמיד בעלי כיבד אותי, אהב אותי והראה אהבה, והיה קבוע אחת לשבוע הולך למשחק יש לו מנוי ועוד פעם לפעמים נפגש עם חברים. בחצי שנה - 9 חודשים אחרונים אני משייכת זאת לרגע שהוא החל בעבודה חדשה, הוא כל הזמן רוצה רק להיפגש עם חברים שלו לבד, לצאת לבד, ללכת לשחק כדורגל, וכשאני באה אליו בטענות למה הוא לא נמצא אף פעם בבית, כלומר שזוגיות זו עבודה ושאם הוא עדיין אוהב אותי הוא היה צריך לרצות להיות איתי בבית ולבלות איתי אפילו אם זה אומר לבוא ולשבת לראות סתם טלוייזיה יחדיו, הוא לא מבין. הוא פתאום רוצה רק לבלות, שם קצוץ על מה שאני מרגישה, לא מבין בכלל מה לא בסדר לצאת ולהגיע כל יום הביתה אחרי השעה 22:00 שאני כבר במיטה בדרך להירדם, ואף כל הזמן מדבר על כך שהוא רוצה ללמוד פתאום, להתקדם, לעשות שעות נוספות ושאני כביכול עוצרת אותו. האם אני לא בסדר, אני לא מבינה מדוע אני צריכה להרגיש שאני צריכה לגרום לו להיות בבית איתי ולהרגיש מצפון כי הוא לא הולך לחברים שלו כל הזמן. וגם אני קשה לי להיות המון שעות לבד עם שלושת הילדים שלי שכן אני גם מתאמנת ולאחר יום שלם עם הילדים לא מסוגלת פיזית כבר לעשות ספורט אני תשושה. איך אני מגיעה אליו, איך מסבירים לו שהוא לא בסדר, ושכעת אנו עם שלושה ילדים ושאם הוא רוצה להמשיך בזוגיות הוא צריך להילחם ולעשות מאמץ לשמור עליה ולטפח אותה, האם אני טועה? מצטערת על האורך..

לקריאה נוספת והעמקה

שלום הכותרת שבחרת היא בעלי השתנה והזוגית נשחקת... כמובן שזו פרשנות וזו ראיה וניתוח דרך העינים שלך. יתכן ששיחה עם בעלך הייתה מעלה שאולי בעיניו את השתנת. הנושא שהעלת מורכב ובשלב הראשון את צריכה לקיים עימו שיחה להעלות בפניו את המחשבות את התיסכולים ואת הראיה שלך בשינוי הבעייתי בבית וכמובן לקבל תשובות. יתכן ואני תיקוה שתוכלי לקבל תשובות ברורות אמיתיות וכאלה שעל פי הן תדעו מה לעשות.. והיה והשיחה לא תהיה כנה עמוקה ונוגעת בנדרש הרי המלצתי היא לפנות לתהליך מקצועי, מברר עם בעלך , יעוץ זוגי שבו שניכם וכל אחד לחוד, שותפים לו על מנת לדעת וללמוד מהם הגורמים שהביאו לשינוי זה בבית. ברור כי תמונת המצב, כפי שאת מתארת אינה בריאה,ויש בה כדי ליצור ריחוק שיפגע יותר. אם אתם "אמיצים" מספיק והזוגיות והבית חשובים לכם צרו פניה לפגישת יעוץ ואם תקחו אחריות למהלך אזי תצאו מחוזקים לזוגיות מכבדת נעימה ואוהבת. http://www.mw-yzugi.co.il/

17/12/2015 | 14:03 | מאת: אלון

שלום... נפרדתי מאשתי לאחרונה ויש הסכם ממון שבו אני מפריש לה סכום מסוים צמוד למדד (מזונות). השאלה אם הם כוללים תשלומים של תחילת שנה לביה"ס (ספרים,טיולים,חוגים,העשרה וכו,) או שאני צריך לשלם חצי מהתשלומים חוץ מהמזונות. בהסכם יש אזכור לתשלומים חד פעמיים כמו לטיולים,חוגים וחגיגות שאני אמור להשתתף ללא אזכור לחינוך. תודה

שלום ראשית הייתי ממליץ לך לפנות למי שערך את ההסכם , מניח שנעזרתם בעורך דין. על פניו כיוון שאתה מציין כי בהסכם יש איזכור לתשלומים חד פעמים כמו טיולים, חוגים וכיוצא בזה אזי עושה רושם שההתייחסות הינה רלוונטית לתשלומי בית הספר מה גם שבסופו של יום מדובר בילדך כך שנראה סביר ההשתתפות בתשלום הנדרש אם הדבר הינו מאוד עקרוני כפי שציינתי ראוי לבדוק אותו עם עורך הדין שהיה שותף להסכם.

17/12/2015 | 17:48 | מאת: אלון

השאלה אם זה כלול בד"כ במזונות מלעתחילה תודה

17/12/2015 | 11:56 | מאת: אנונימית

שלום לאמי יש חברה שמההכרות איתה היא הכירה לי את בנה בן 25 ונרקם בינינו קשר אנחנו יחד כמעט 5 חודשים והכל מאוד טוב ביננו. לפני כשבוע היה לי ויכוח סוער עם אמי בנושא כספים ואימו של חבר שלי שהיא גם חברה של אמי מצאה לנכון להתערב בויכוח והחלה להטיף לי שלא אצעק על אמי ושאתנהג בנימוס. מאז אני מרגישה שהיא עושה לי פרצופים ומתייחסת אליי בקרירות בכל פעם שאני באה לבקר את חבר שלי ואפילו זרקה לי משפט כמו " חשבתי שאת שקטה ונעימה " הויכוח היה ביני לבין אמי אני לא מבינה למה היא הייתה צריכה להתערב ואני כועסת מאוד אבל לא רוצה לפגוע בקשר עם חבר שלי שהוא בנה ולא קשור לזה. מה היית מציע לעשות ??

שלום בואי נייצר הפרדה בין הקשר שלך לקשר האימהות... אכן הויכוח שבינך לבין אימך אינו מענינה של אימו של החבר ולכן הייתי בדרך מאופקת ולא מתלהמת "מעמיד" את אימו של החבר בידיעה כי הויכוחים או המחלוקות שבינך לבין משפחתך נשארים שם ואינך חושבת כי יש מקום להתערבות ואם יש לה דעה כלשהי אזי בנושא זה עדיף שתשמור אותו לעצמה, כפי שאת היית נוהגת במצב הפוך. אם הקשר שלך עם חברך מספיק חזק ובוגר אין בהתייחסות זו כדי לפגוע בקשר מאידך אם את רוצה להיות "רכה" יותר...את יכולה להתמש בחברך "כשגריר" של רצון טוב ושהוא יעביר את המסר שלך וחוסר שביעות רצונך מההתערבות של אימו בנושא. בהצלחה http://www.mw-yzugi.co.il/

16/12/2015 | 20:52 | מאת: אורנית

אני בזוגיות עם חבר מזה חצי שנה. הזמנתי אותו לארוחת שישי משפחתית אצלינו עליה אמי עמלה יום שלם. בארוחה היה נחמד מאוד אבל לאחר מכן הוא אמר לי שלא אהב את האוכל של אמי. לאחר זמן מה הזמנתי אותו בשנית לארוחה אבל הוא דחה את ההצעה בטענה שהוא לא אוהב את האוכל של אמא שלי, קצת נפגעתי וירד לי ממנו . מה לעשות ??

יקירתי אם בגלל זה ירד לך ממנו הרי כנראה שהקשר או המשיכה בינכם כזו שאין לכם מה לחפש יחד....כמובן שיש טקטיקה אבל אם הבחור אינו אוהב את האוכל של אימך או הדבר אינו ערב לחיכו אפשר לכבדו למרות שזה נשמע לך פחות נעים ועדיין אם הייתה בינכם אהבה או קשר חזק, סביר להניח שהוא לא היה נפגע. מי שחשוב בקשר הזה, זו את והוא ופחות האוכל של אימא.... בהצלחה ובתאבון.

13/12/2015 | 00:07 | מאת: דנה

היי. אני ובעלי נשואים באושר כבר הרבה שנים ויש לנו תינוקת. המשפחה של בעלי מסיבות שלא נוכל לפתור לא בתמונה ולא בקשר איתנו ואמא שלי לא רוצה להיות סבתא פעילה. למרות שביקשתי אלף פעמים . כל החברים הטובים שלנו התרחקו מאיתנו ללא סיבה ברורה, נראה שבעיקר כי הם הקימו משפחות ובין עבודה לגידול ילדים , כל רגע פנוי הם מעדיפים להיות עם המשפחות המקסימות והתומכות שלהם. נשארנו לבדנו. אין לנו עזרה בגידול התינוקת. קשה לנו פיזית ונפשית. זה משפיע על הרצון להרחיב את משפחתנו הקטנה כי מאוד קשה הלבד הזה. השאלה שלי היא איך מתמודדים עם ההרגשה הז?. איך ממשיכים הלאה? איך לא מקנאים באלה שיש להם משפחה מורחבת? איך מתגברים על הקשיים של "זה רק שלושתנו" ? תודה

שלום רב ראשית אני שמח לשמוע שאתם נשואים באושר ולדעתי הפיתרון נמצא שם. מעצם העובדה כי בני המשפחה לא מעורבים יתכן שזה מקשה מעט על התנהלות החיים אך לבטח זו לא סיבה לפגיעה באושר , ישנם משפחות רבות שגרות רחוק מהתא המשפחתי שלהן והן מוצאות את הדרך להתנהל באמצעות חברים או מטפלת או שמרטפית. ישנן משפחות רבות שהאילוץ שאת מצביעה עליו אינו מהווה ואינו צריך להוות שיקול בהרחבת המשפחה. באם אימא שלך הייתה מסייעת במעט האם זה היה משנה דרמטי את ההתייחסות שלך לתא המשפחתח ומהווה בסיס שונה לאושר? סביר להניח שלא. באשר לחברים שלכם זו נקודה שמצריכה ברור עמוק ורחב יותר וכדאי לכם אם החברים חשובים לכם להבין מדוע נובע הריחוק. אין לי ספק כי משפחות נורמטיביות מוצאות זמן לחברים וגם למשפחה וההקשר שאת מוצאת ,כנראה אינו מדוייק , אולם מתוך המצוקה והכאב שלך ,את מבקשת לקשור בינהם. באשר לעצות פרקטיות ,את אלה ניתן לתת אחרי שמכירים אתכם ואת הסביבה בה אתם חיים ,את ההתנהלות השבועית שלכם כאנשים עובדים ועוד. רקע שכזה עשוי לסייע למצוא לעבורכם פיתרונות ,כיצד ניתן להנות מהמשפחה הקיימת, איך לרכוש חברים חדשים אולי ,ובכלל לדעתי יש לבדוק האם לחברים שלכם אין איזו סיבה ממשית שבגללה הם העדיפו כולם באופן מוזר, שלא להיות איתכם בקשר, כמו אולי הקנאה עליה את מצביעה..... מציע לעשות שיעורי בית, להתייעץ על הנושא עם בעלך ואם תרצו תוכלו לפנות אלי בהמשך בפרטי לברור רחב יותר. תודה

06/12/2015 | 02:36 | מאת: אלעד

אז ככה אני נמצא בקשר כבר כמעט 10 חודשים והבת זוג ביקשה לקחת הפסקה מהקשר מכל מיני סיבות חלק מהסיבות לפי מה שהיא אמרה זה שלקחתי אותה כמובן מאליו, לחצים, קצת נושא ההורים ובעיקר תחושת אכזבה. היא ביקשה זמן לחשוב בשבילה עם הקשר מתאים לה או לא. שלחתי לה מס הודעות (שבת שלום ושבוע טוב) וזר פרחים להראות לה שבאמת אני אוהב אותה ומצטער על היחס ולא לוותר עלייה כחלק מההפסקה הזאת נפל לי האיסמון על החלק מהדברים שעשיתי ואני יודע כיצד לשפר ולשקם את הקשר ולא לוותר עלייה. השאלה שאני שואל בזמן ההפסקה להתאמץ לחזר מחדש או לתת לה את השקט שלה לחשוב ובסופו של דבר להשאיר את ההחלטה בידיה? אגב אני בן 25 והיא בת 22

שלום מבין את צערך אולם בדברים שכתבת ישנם כמה וכמה סיבות למצב שאינם ברורים דיים....מה חלקם של ההורים בהחלטה ולמה, למה הכוונה לקחת אותה כמובן מאילו, מה היו ציפיותיה ועוד , ראה אתה בחור צעיר ועוד נכונו לך הכרויות ואהבות , לפעמים יהיה זה לא נכון להתעקש על דבר שאינו זורם כפי שנדרש וכפי שמרגיש לשני הצדדים מאידך לבטח ראוי לבקש אותה לקיים שיחה גלויה פתוחה בה תוכל לשאול את כל השאלות הנדרשות אשר הביאו למצב ובאותה הזדמנות לתת תשובות ומשם יתכן ויהיה לך יותר קל להפיק את מסקנותיך. בהצלחה. http://www.mw-yzugi.co.il/

28/11/2015 | 16:27 | מאת: קרן

שלום, אני נמצאת בקשר כמעט חצי שנה . בתחילת הקשר הרגשתי מאימו של בן זוגי חמימות ונחמדות . עם הזמן אני מרגישה שהנחמדות התקררה מעט . לא קרה כלום שאמור להוריד מהנחמדות לא היו ריבים בינינו או אפילו ויכוחים. אני מגיעה אליו בעיקר בסופשים אני אוהבת להגיע אליהם ונהנית מהתא המשפחתי שלהם עם אחיותיו ומרגישה שם בנוח.. אך לאחרונה שאני מגיעה אליהם אני נכנסת בחיוך ובשמחה אומרת לכולם שלום ואמא שלו זורקת לי מהסלון "הי" יבש... ומרגיש לי קצת קר.. אני מרגישה אי נוחות . ממה זה עלול לקרות ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ובכן קטונתי כדי לומר לך ממה זה עלול לקרות...( עם כל הכישורים שבי איני יכול לקרוא לב לכליות) הצעתי לך יכולה להיות בשני אופנים- או שתיזמי שיחה עם האימא ותשאלי אותה על הרגשתך או שתשתפי את בן זוגך בסוגיה והוא ישמש עבורך "שגריר" של רצון טוב כדי לפתור את התחושה ואת הבעיה באם היא בכלל קיימת תודה

13/11/2015 | 07:14 | מאת: א

בוקר טוב אני בת 44 +2 נשאואה 17 שנה אני טיפוס חם מאוד בזוגיות ובעלי ההפך אדיש מאוד דבר זה מפריעה לי מאוד לאחרונה אני מעלה בפניו שמאוד מפריעה לי שהוא אדיש בפרוש אני אומרת לו שאני אוהבת צומת לב מאוד וכמה שאני אדבר איתו זה לא עוזר אני חושבת שבן אדם שמדברים איתו וזה לא עוזר סימן שהזוגיות לא מאוד חשובה לו ואולי אין כבר מספיק אהבה(זה גם האופי שלו וגם זה מה שהןא ראה בבית) אני לא חושבת שאני צריכה לסבול את זה השאלה מה עלי לעשות בכדי להביא את השינוי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מבין מאוד את התיסכול שאת חווה.. את כנראה ביכולות שלך מיצית את מה שניתן לבצע בשלב זה. אני מכיר את המצב הנתון מלא מעט זוגות שמגיעים אלי ליעוץ. הדבר כרוך בברור עמוק יותר שלא ניתן לנהל אותו מעל דפי הפורום כיוון שגם בן זוגך נידרש לשיחה זו. מנסיוני ניתן לפתור סוגיה זו ולו רק בחלקה אם יוצרים את השיח הנכון וההבאה למודעות נדרשת. אם תרצי את מוזמנת לפנות אלי בפרטי וכמובן שלתהליך שכזה נחוצה הסכמתו של בעלך. תודה www.mw- yzugi.co.il 0542137277

10/11/2015 | 10:02 | מאת: יהודה

שלום רב, אתמול כאשר נכנסתי לרכב פגע ברכבי רכב חונה אחר. מן המכה ראשי נחבט בהגה. עם שטף דם חיצוני קל על הפנים באזור הלחי העליונה . אין לי תופעות כגון איבוד הכרה, כאב ראש, סחרחורת או הקאות. האם עלי לפנות למיון או לרופא משפחה במקרה שכזה ? בתודה יהודה

לקריאה נוספת והעמקה

פנה לרופא המשפחה שלך.

18/10/2015 | 12:26 | מאת: אדוה

היי, מה דעתכם? זו שאלה די קטנה ואולי טפשית, אבל אשמח לשמוע "חוכמת ההמונים". מה דעתכם- כשאני הולכת לסופר, לצורך "השלמות" במהלך השבוע (נגמר החלב וכו'), לפעמים בעלי מבקש ממני לקנות בקבוק או כמה בקבוקי קולה. אמרתי לו כמה פעמים שכבד לי לסחוב בקבוקי קולה מהסופר (כשאני הולכת ברגל ולא ברכב, וגם יש עליה עם הרבה מדרגות) ושעדיף שנעשה משלוח של דברים כבדים, אבל הוא חושב שאם כבר נכנסתי לסופר, אז אני יכולה להביא לו בקבוק או שניים, אפילו אם לצורך זה אוותר על בקבוק חלב אחד, או שאפילו אתכנן מראש ואסע במכונית. ושזה לא כזה נורא לסחוב בקבוק קולה, ושאני סתם אוהבת את עצמי ולא מתחשבת בו. מה דעתכם?

שלום חושב שטעית בכתובת... זהו לא הפורום שיוכל לתת לך את התשובה הנדרשת לסוגיה החשובה שמטרידה אותך את חוכמת ההמונים תוכלי למצוא ביתר קלות ברשתות החברתיות בהצלחה

15/10/2015 | 19:54 | מאת: ל.א.

שלום מתי. אני בת 34, נשואה 9 שנים (עד לפני מספר חודשים די באושר), ויש לי 3 ילדים. אני מאמינה באמון ומתן מרווח אישי, ומעולם לא חקרתי/שאלתי את בעלי שאלות ,או חששתי כשיצא עם חברים וכד'.בעלי תמיד טען שמעריך את האמון שאני נותנת בו, והאמת נהג באותו אופן כלפיי.לפני 4 חודשים , בזמן שהייתי בחופשת לידה, גיליתי דבר מה ששינה את חיי הנישואין שלי בפרט , וגם די את ההסתכלות על חיי באופן כללי.בעלי נתן לבן הגדול של את הנייד הישן שלו, ולא שם לב שנשארו עליו הודעות ישנות... אני אמא דאגנית ובודקת לבן שלי את הטלפון ואת ההודעות שמקבל ושולח.לתדהמתי גיליתי שם שבעלי התכתב במשך שנה עם 2 נשים שונות...עם אחת מהן (שעבדה באותו מקום עבודה שעבד) ההתכתבויות היו מיניות.חיפשתי בפייסבוק ומצאתי גם שם התכתבויות עם נשים...בעיקר פלירטוטים. פניתי אליו. הוא הופתע ומיד ענה שלא קרה כלום, לא האמנתי לו. האינסטינקט הראשון שלי היה פשוט לברוח.הוא היה בעבודה, ארזתי תיק ולקחתי את שלושת הילדים להורים שלי בעיר אחרת.הוא חזר ומצא שלראשונה בכל שנות נישואינו עזבתי את הבית ונכנס להלם.טלפן אלי בוכה והיסטרי (בעלי מעולם לא בכה ,לידי לפחות).ביקשתי ממנו שיתן לי מרווח נשימה וחופש כפי שנתתי לו, ולא חזרתי הביתה מספר שבועות.דרשתי גט- הוא טען שלא יתן לי גם אם אתעקש שנים.הוא התקשר כל יום והתחנן שאחזור.הגיע רק לקחת את הילדים לבילוי והחזיר אותם לבית הוריי. פעם אחת הסכמתי להיפגש איתו בבית קפה בעיר בה הורי גרים.ישבנו שעתיים בהן הוא התוודה כי אכן התכתב עם נשים, אך מעולם לא עשה דבר ולא נפגש פיזית.טען שתמיד אהב אותי וכעת כשעזבתי הבין עד כמה.ביקשתי ממנו גט והסברתי שחשוב לי שיסתיים יפה.טען שלא יכול לחיות בלעדיי ושזו טעות חייו,מעשה שקרה כשהרגיש חלש ולא הייתי שם בשבילו. זה קומם אותי עוד יותר, אבל אז הוא הזכיר לי משהו שגרם לי לחשוב.... לאחר שנולד בני השני, עברה עלי תקופה לא פשוטה.אני מניחה שאם הייתי ניגשת לאבחון זה היה מאובחן כדכאון לאחר לידה, אבל הייתי מאוד סגורה, ירדתי המון במשקל, הייתי נמנעת ממגע גופני עימו, ובמשך חודשים הייתי עסוקה בעצמי.הוא חווה קשיים בעבודה, ולאחר כשנה וחצי גם פוטר מתפקידו.תאריכי ההודעות תואמים לתקופה זו. הוא טען שמאוד חשש מתגובתי כשיפוטר, ועדיין אינו גאה במה שעשה, אך התחושה של להיות מחוזר כביכול "הרימה" לו את האגו. טען שלא היתה בגידה פיזית או מפגש.זה היה נראה כמו תכנון להיפגש ושיחות טלפון מיניות...טוען שלא קרה בפועל כי לא רצה לבגוד...כשראה שעמדתי לצידו לאחר הפיטורין, עודדתי אותו והתחלתי להתרכז בו ולא בי(מה שאגב אכן סיים את המשבר שלי האישי) הוא הפסיק את ההתכתבויות. בתקופה לפני שפוטר גם ניסינו להביא ילד שלישי, מה שפחות ברור לי...התכתב איתן אך רצה משפחה איתי...בסופו של דבר האם שבי הכריעה, והחלטתי לחזור ולנסות לשקם. בעלי בא ממשפחה הרוסה והתנגד בכל תוקף לגט. מאז הוא אומר לי כל יום מספר פעמים שהוא אוהב אותי, לא עניתי לו אפילו פעם אחת, ונהגתי לומר את זה הרבה לפני.הוא מרגיש שאני מרוחקת, ומתאמץ יותר. לוקח אותי למסעדות , קונה מתנות פתאום, ואומר דברים שמעולם לא אמר. טוען שהתאהב בי יותר.ואצלי קרה ההיפך...אני חושבת כל יום למה לא הלכתי, מדמיינת בראש פרק ב' עם מישהו שלא יהיו לי איתו מטענים (אין כזה,חלילה.אני חושבת על מה היה אם...). אני מתפקדת כל יום ביומו,רק מחכה שהזמן יעבור, ירדתי שוב במשקל, והכי כואב-אין לי תחושות.לא שמחה, לא עצב לא התלהבות... ואני מרגישה שאני מאז פשוט מעבירה את הזמן...אני מקיימת עימו יחסים מפחד ששוב אחסיר ממנו...יש בי משהו שרוצה שינוי אבל אני מפחדת ללכת ולעשות טעות...ומצד שני מפחדת שיקרה שוב ואתחרט שלא עזבתי... מה לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום קראתי כל מילה בתאור הארוף והמפורט ואל מול כל זאת אענה לך בצורה מקצועית ומאוד מאוד קצרה (כיוון שזהו הפיתרון היחיד) אין מקום ואי אפשר במדיה שכזו לנהל דיאלוג............את\ אתם חייבים להגיע לטיפול זוגי. רק מהלך שכזה קודם כל יתן לך את התשובות הנדרשות והנחוצות לך כאדם ,כאישה, כרעיה, כאימא ומשם אפשר יהיה להחליט מה איך עושים אם תחליטי אשמח לסייע לך www.mw-yzugi.co.il

שלום רב. שאלתי את בני בן ה9 שאלה לכאורה מאוד תמימה-האם הוא יבכה כשההורים שלי(כלומר הסבא והסבתא שלו מהצד שלי)ימותו. הוא סיפר על השאלה הזאת לאישתי והיא "תקפה"אותי בנוכחותו שאני פסיכי בעקבות השאלה הזאת ששאלתי אותו ושבכלל אני לא אמור לשאות אותו שאלה שכזאת?מה דעתך על הנ"ל?

שלום איני יודע מהו הרקע והנסיבות שלך לשאלה זו את הבן ועד כמה הוא בוגר... מאידך אין לי ספק כי תגובתה של אישתך קיצונית ובאם השאלה או התגובה לא נראתה לה הרי היה מקום לשיחה אחרת איתך ולבטח לביקורת שלא אל מול הילד ומאידך הייתה היא יכולה לקיים שיחת המשך עם הילד על מנת "לרכך" את מה שנתפס בעיניה כנושא לא רלוונטי.

07/10/2015 | 10:34 | מאת:

30/08/2015 | 09:25 | מאת: זד

אני גרושה מזה מספר חודשים בשנות ה40 אם למתבבגר לבן זוגי בן אחרי צבא אך למרות זאת הוא מעאוד מעורב ביחד ברמות שיחות יומיומיות ומעורבות רגשית חזקה הבן אינו חולה ואינו סובל מבעיה רפואית נפשית כלשהי הוא בעל אופי רגיש והאב דואג לו אך אני מוצאת את עצמי שואלת היכן מקומי במערכת היחסים כי העניין עם הבן מעיב על מצב רוחו זה לא שהוא לא מקדיש תשומת לב אבל אני מרגישה תלוי באויר וגם שעקב המצב שהוא מוטרד כל הזמן אינני יכולה להעלות את הנושא בכלל ו"בעיותיי" הן קטנות לעומת מה שהוא עובר אני בדילמה לגבי המשך היחסים

לקריאה נוספת והעמקה

קיום שיחה ברורה אשר מטרתה הבהרת היחסים והמשקל הנדרש לכל אחד ואחד תהיה זו שאמורה להביא לתאום ציפיות והגדרתה בצורה נכונה ומכבדת לזוגיות שבינכם

20/08/2015 | 07:48 | מאת: משה

שלום, רציתי להתייעץ לגבי בעיה שמציקה לי זמן רב. אנחנו זוג עובד. אני נמצא רוב הזמן מחוץ לבית ואישתי חוזרת מהעבודה בסביבות 17:00 , 18:00. יש לי 2 בנות: אחת בת 6 - על הספקטרום האוטיסטי ותינוקת בת שנה. ההורים של אישתי מטפלים ב-2 הבנות הם באים אלינו כל יום ובאמת עוזרים הרבה מאד אך הם חיים פה על חשבוני. אוכלים מדליקים את המזגן לכל היום והולכים כל יומיים לסופר ואני משלם הכל. יש לי המון הוצאות על סופר, חשמל, מים, טיפולים, מכוניות וכו אני מוציא לפחות 10000 שח כל חודש. אין כימיה ביני לביו חמי וחמותי ולא בא לי לראות אותם הם כחל יום גרים בבית שלי. זה הגיע למצב שהבנות שלי כבר לא באות אלי כי אני עובד קשה מאד בהייטק ולא רואה אותם והבנות מעדיפות את הסבא והסבתא עלי. הסבתא היא אישה שטלטנית ומחנכת את הילדים אך מצד שני משחקת איתם ומעניקה להם אהבה. אני לא יודע מה לעשות. לדעתי זה יימשך כל החיים עד שהילדות יהיו בנות 16. היא תבוא לקחת אותם כל יום מבית ספר ותשמשיך לחיות פה על חשבוני. אני לא יודע מה עושים? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מעצם זה שאתם עובדים אתם זקוקים להורים , האלטרנטיבה היא לשכור מטפלת ושמר את יחסי המשפחה לזמנים מוגבלים. ברור כי למטפלת יש גם עלות והדבר הראוי ביותר הוא לקיים שיחה עם אישתך ולהתייחס לכל המרכבים הן ביחס עלות תועלת משמע מה יעלה זול יותר וכמובן לקחת בחשבון את טיב היחסים שלכם ולתת להם את המשקל הנכון. במצב שכזה בו אתם מוציאים כסף ואולי יותר מהנדרש כיוון שחלק מההוצאות הם של ההורים ובנוסף אין כימיה בינכם הייתי נדרש לפיתרון אחר בו איני מערב בין המשפחה סוג היחסים והכסף כדי שהדברים לא יהיו כרוכים זה בזה מעצם יצירת תלות שתלך ותגדל ככל שהזמן יעבור. רצוי מצב שכזה לעצור מוקדם ככל האפשר

20/08/2015 | 16:03 | מאת: משה

לאישתי מאד נוח שההורים שלה גרים חיים על חשבוני כי היא מאד קשורה אליהם. והם גם חוסכים לנו את הכסף של מטפלת אבל מבזבזים על כך שהם אוכלים שם וגרים שם. מצד שני אני לא יודע מה זה יגרום לבנות שלי. כלומר אם זה משפיע עליהם לרעה שכל היום סבא וסבתא איתם. הסבתא היא למעשה אמא שנייה שלהם

06/08/2015 | 11:36 | מאת: ד

אני בזוגיות מזה חודשיים וחצי עם גבר המבוגר ממני ב14 שנים (אני בת 42 הוא כמעט 57) ההתלבטות שלי היא לא רק לגבי הפרש הגילאים הלא קטן אלא גם הוא לא כ,כ הגייני (שיניים החלפת מצעים) מצד אחד טוב איתו מעניק תשומת לב חם ואם נקדם את היחסים ונעבור לגור יחד אני חששת שאסבול מכך אף יותר יש לי ילד בן 12 גם לו זה יפריע כמו שאני מכירה אותו צריכה הכוונה

שלום רב את מציגה בחירה שהיא שלך אף אחד לא כפה עליך להיו בקשר עם גבר מבוגר ממך. לי באופן אישי אין כל בעיה בקשר עם גבר מבוגר כל עוד מתקיימים תנאי זוגיות הבנה אהבה הערכה ונושאים משותפים, ואלה השאלות שאת צריכה לשאול את עצמך האם ברמה הזו אתם מתאימים זה לזה לגביי שאלת ההגיינה מצד אחד זה האיש ואת אמורה לקבל אותו כפי שהוא מצד שני אם יש בינכם מערכת אמיתית אותנטית הרי את יכולה לשוחח עימו על דדברים שמפריעים לך. בתחושתי את נמצאת במערכת יחסים שאינה שלמה ומושלמת מבחינתך והיא יותר מהמקום של בררת מחדל. אם זה אכן כך יש לך חומר למחשבה

01/08/2015 | 11:08 | מאת: אנונימי

אני בת 30 נשואה שנה וחצי ללא ילדים. בתחילת הזוגיות שלי ושל בעלי הכל היה טוב, לא מושלם כמובן אבל תמכנו, הקשבנו, עזרנו... אהבנו. מס' חודשים אחרי שהתחתנו, גיליתי שבעלי הוא לא מי שחשבתי. גיליתי המון שקרים, התכתבויות עם נשים רבות, פלרטוטים, הצעות לסקס (בחוץ ואצלנו בבית) חוסר כבוד כלפיי, כלפי הנישואים שלנו, זלזול, מתחים, ריבים, צעקות, השפלות ועוד. לאחר מכן, גיליתי התכתבויות כאלה גם עם גברים... כמובן שבהתחלה הכחיש הכל, בטענה שלא בוגד, והכל וירטואלי בלבד ולא היה משהו פיזי מעולם. הלכנו מס' פעמים לייעוץ זוגי אבל אני לא רואה שינוי, באיזה שלב הפסקנו גם כי לא היה שינוי וגם משיקולים כלכליים. אני מרגישה שהמצב רק מחריף ומתדרדר מיום ליום. כל פעם שאנחנו מנסים לדבר בינינו זה נגמר לא יפה, אני אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות. אני בעבודה חדשה, קשה לי לתפקד ב-100 %, אני לא מרוכזת ומתקשה לישון בלילות, אני חייבת לציין שהסביבה הקרובה לא מודעת למה שעובר עליי ואני די נוטה לשמור דברים. קשה לי להיפתח במקרה הזה ואני עוברת תקופה לא פשוטה, מרגישה שאני משתגעת כבר ושוקלת להתגרש.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום הנושא שאת מתארת מורכב מידי וחסרים לי לא מעט פרטים על מנת לעזור ולסייע לך להגיע להחלטה הנכונה. על פניו עולה כי יש לכם בעיית תקשורת ואף בעיית אמון לא מבוטלת. נכון שיעוץ זוגי יש בו כדי לעזור ולהוציא דברים מין השורש אך כמובן נדרשת מחויבות והתמדה של שני הצדדים. איני יודע מי טיפל בכם בעבר לאן הגעתם ומדוע זה לא צלח כמובן שכל התפיסות והדברים שהם רלוונטים מבחינת בעלך לא מופיעים כאן ויש לשמוע זאת ממנו כדי לבצע ניתוח מקצועי. אם תרצי לבדוק זאת כנדרש צרי עימי קשר לקביעת פגישה כל המלצה אחרת בנסיבות אלה תהיה לא רצינית ומקצועית. תודה

07/09/2015 | 08:43 | מאת:

30/07/2015 | 09:09 | מאת: רוית

אני רווית בת 33 פרודה עם ילדה כבר שנתיים.אספר את סיפורי בקצרה.בעלי ואני חווינו משבר אחרי הלידה שכבר לא יכלנו לסבול אחד את השנייה וכבר שנתיים כמעט לא גרים יחד לפני שנתיים גם הכרתי בטעות אהבה גדולה גם הוא נשוי עם ילדה שנינו מאוד מוסריים אבל האהבה ניצחה ואנחנו כמו זוג לכל דבר.העניין הוא שתכננו להתגרש כל אחד מבן זוגו ולהיות יחד..אך הבעיה שבעלי מסרב לתת גט.מצב שהוביל אותי לסוג של דכאון כי אינני יכולה להיות עם אהובי עוד בסתר..אני רוצה יותר ונדמה שגם הוא.עכשיו מכיוון שלעת עתה בעלי לא נותן לי גט האם אני צריכה להגיד לחברי שיעזוב את אשתו ולפחות יהיה פרוד כמוני?או שאני לא צריכה לדבר איתו על כך עד שאני אהיה חופשייה?תבין שממש קשה לי ככה..נורא קשה לי מצד אחד להסתתר עם אהבת חיי וגם קשה לי שהוא עוד עם אשתו.מה צריך לעשות מצב שכזה?תודה

שלום. לשאלתך המורכבת. איני יודע מה חש ומה רוצה הגבר איתו את מנהלת רומן. לא התייחסת לכוונות שלו ליכולת ולרצון להיפרד מאישתו. ציפיות והגדרות אלה צריכות להיות ברורות לכם על מנת לדעת כיצד ואיך אתם חיים את ההווה ומתכננים את העתיד. סוגיה חשובה נוספת היא הסררוב של בעלך למתן גט והשפעתו " החוקית" והעובדתית על בן הזוג החדש שלך. ברור לי כי אינך רוצה להסתתר וכי את מבקשת לממש אהבה וזוגיות חדשה אך בהיעדר תשובות ברורות לנושאים שהעלתי קשה להגיע לכדי המלצה. הצעתי היא לקיים שיחה ברורה פתוחה עם בן זוגך על מנת לתאם את הציפיות למציאות

שלום. לשאלתך המורכבת. איני יודע מה חש ומה רוצה הגבר איתו את מנהלת רומן. לא התייחסת לכוונות שלו ליכולת ולרצון להיפרד מאישתו. ציפיות והגדרות אלה צריכות להיות ברורות לכם על מנת לדעת כיצד ואיך אתם חיים את ההווה ומתכננים את העתיד. סוגיה חשובה נוספת היא הסררוב של בעלך למתן גט והשפעתו " החוקית" והעובדתית על בן הזוג החדש שלך. ברור לי כי אינך רוצה להסתתר וכי את מבקשת לממש אהבה וזוגיות חדשה אך בהיעדר תשובות ברורות לנושאים שהעלתי קשה להגיע לכדי המלצה. הצעתי היא לקיים שיחה ברורה פתוחה עם בן זוגך על מנת לתאם את הציפיות למציאות

26/07/2015 | 18:38 | מאת: קרן

מתי שלום יצא לי לכתוב בפורום זה מס פעמים, בנוגע לזוגיות בה אני נמצאת עם בן הזוג שכבר אוטוטו 4 שנים, סיפרתי לך שבעבר היו התפרצויות של חוסר איזון מבחינת החבר. פעם אחת אני החיים שלו והוא רוצה להתחתן ופתאום הוא מתהפך ולא רוצה טובות מאף אחד, רוצה לחיות לבד, חשוב לציין שיש לו תסכולים בעבודה הוא לא מוצא את עצמו, לא פעם אמר לי שהכל יוצא עליי ושאני החיים שלו וכבר דיברנו שבקרוב ילך להציע לי אבל כאילו יש התרשמות שיש בו 2 צדדים הבוגר והילד חשוב לציין שעברנו לגור בחולון לפני ככמה חודשים ומאז הוא לא רגוע, בא בטענה על הדירה ועל העיר שאין מה לעשות בה, וזה תפס מקום מרכזי בו, היינו מסכימים שכשהחוזה הסתיים שנעבור למקום אחר. לפני ככמה ימים הוא אמר לי שבסוף החוזה הוא לא מעוניין להישאר בחולון והוא רוצה שנעבור לראשל"צ ואמרתי לו שאין בעיה, ואז אמרתי לו למה זה תופס אצלך כזה מקום מרכזי בחיים, זה לא שהדירה פה היא דירה נוראית ממש לא, ואז עלינו הביתה ולא עברו כמה דק הוא שוב התהפך עלי, ואמר שהוא לא רוצה להישאר בדירה הזו זה או את או אני נשארים בה, והתחיל להגיד שאני לא עושה כלום עם חיי, ראוי לציין שאני לומדת לתואר ראשון ועובדת מסודר, טוען שאני לא מרוויחה מספיק, ועל איזה חתונה אני מדברת שהקשר והתקשורת ביננו כבר לא מה שהייתה פעם, סבבה בשביל זה צריך 2 לטנגו כדי לעבוד על הזוגיות, ומרב שהיה מוצף רגשית, הוא בשניות גומר עם הכל כאילו זה או את או אני נשארים בדירה, לא רוצה שתהי בה, יש לך עד ה10 להיות בה, או שאני עוזב, לא רוצה טובות מאף אדם? דברים שאני לא מבינה מאיפה הם? וכאשר אני באה לדבר איתו ולהבין מה קורה הוא אומר לי אין מה לדבר עזבי אין מה, לא מתמודד בכל אופן מטיח לי בפנים כל כמה זמן את חוסר היציבות שלו ואני צריכה לסבול אני יודעת בתוך תוכי שאין קשר לאהבה כלפי הוא אוהב אותי מאד ואכן רואה איתי חיים משותפים, אבל משהו בולם אותו מאד בימים האחרונים חברה טובה שלי אמרה לי קחי את הרגליים שלך שיתבשל במיץ של עצמו, חזרתי להורים שלי ואני עדיין לא מעכלת בכלל מה קורה סביבי. בשישי האחרון רק בלילה הייתי בבית לאחר יומיים שלא דיברנו בכלל אחרי ההתפרצות שלו, ואז הוא קצת ניסה לשאול אותי איפה אגור, ולמה שאשכיר דירה חדשה, רמז שאהיה אצל ההורים, יש לנו כלב ואז שאמרתי לו שנקשרתי לכלב הוא ענה לי גם ככה את לא רצית את הסוג הזה אז איך אכפת לך פתאום ממנו וכל מיני עקיצות של ילד מחוסר היכולת להתמודד עם מה שבישל לעצמו מיום שבת בבוקר ועד היום אני לא בדירה ולא דיברנו. רק שהיום רשם לי הודעה שאני יכולה להיות בדירה עד ה10 באוגוסט, ושבוע הבא נטפל בכל מה שקשור בחוזה, אז עניתי לו בשיא ההגיון שבסדר אין בעיה, רק שיעדכן אותי כאשר יהיו שינויים בקשר לחוזה, ושנשב ונסיים בצורה יפה הכל בכל זאת 4 שנים יחד ואז הוא רשם לי איפה ישנת היום? איפה את? ממש לא קל לי, קשה לי מאד אז אני לא יודעת מה לעשות

לקריאה נוספת והעמקה

יקירתי הנושא שאת מעלה מורכב מאוד, מסורבל ואינו יכול לבוא לידי ביטוי בפורום שכזה. הבעיות בינכם כפי שציינת קיימים מזה כמה שנים ,ולא מצאתם את הפיתרון לקיים זוגיות בעצמכם. כדי ללמוד את הבעיה נדרשים שניים ,את ובן זוגך ובפורום שכזה בו ניתן לרוב לתת עצה אחת או הכוונה ,לא יהיה רציני ובלתי אפשרי לפתור את המבוך בו אתם נמצאים. אם יש לכם כוונה ובעיקר מחוייבות לשנות את הקיים ולהמשיך במערכת יחסים נאותה, מכבדת ואוהבת אני ממליץ לכם לפנות ליעוץ וטיפול זוגי. אם תמשיכו באותה דרך כפי שעשיתם עד היום ,מזה 4 שנים, אל תצפי לתוצאה אחרת. אם תרצי את מוזמנת לפנות אלי לתאום פגישה

26/07/2015 | 20:04 | מאת: קרן

מתי תודה על ההיענות המהירה עכשיו שוב הוא שלח לי הודעה איפה את ישנה? רשמתי לו שהלילה הייתי אצל ההורים ולמה זה משנה הוא רשם שרוצה לדעת יש טעם להגיע אלייך לבד עלמנת להבין מה אני רוצה?

מציע כי תיצרי קשר עך מנת לתאם פגישה. זה לא יהיה נכון לנהל את הסאגה הזו כאן בפורום לעיני כל מה גם שכפי שאמרתי הדבר דורש ברור מקצועי. תודה 0542137277

16/07/2015 | 09:38 | מאת: VVV

שלום , אני לקוחה בקופת חולים כללית והתקשרתי לכללית לגבי יעוץ זוגי והפנו אותי למרכז בריאות הנפש.הם אמרו לי שאני חייבת הפניה מרופא משפחה שלי וגם שחבר שלי ילך לרופא שלו(הוא בכלל קופת חולים של מכבי) ואז שנשלח פקס לקביעת תור כולל תשלום של טופס 17. האם חייב לעבור דרך רופא משפחה בנוגע לטיפול זוגי?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אין צצורך בהפניה. את יכולה לפנות אלי ישירות 0542137277

12/07/2015 | 07:26 | מאת:

25/06/2015 | 14:03 | מאת: אנונימי

לפתיחה..אני לא יודע אצל מי הבעיה,אצלי או אצלו. אני נשוי 4 חודשים כמעט ומכיר את אשתי 3 שנים .אמא של אשתי היא גרושה ויש לה בן זוג כבר בערך 8 שנים.אשתי והוא אף פעם לא היו בקשר ממש טוב,להבנתי היא סבבה איתו בגלל שיהיה לאמא שלה בסדר ולא יהיו מריבות מיותרות. כשאני הכרתי אותו שהתחלתי לצאת עם אשתי,כבר בהתחלה הוא לא חיבב אותי.הבעיה שהוא עם אופי שתלטן כזה והוא רוצה להרגיש "הגבר" תמיד ולהוריד את הבנאדם שעומד מולו לקרקעית. בעיקרון אני רואה אותו רק פעם בשבועים-שלוש וכול פעם שפוגש אותו,אז זה עושה לי לא טוב פשוט לא אוהב להיות בחברתו הוא בנאדם שעושה לי רע בנפש. לאחרונה היה ריב אצלהם בבית יחד עם אשתי והוא צעק עלייה ממש.יום אחרי זה התקשרתי אליו ואמרתי לו שלא ידבר יותר ככה אלייה ויכבד אותה. הוא נעלב ממני והחליט לא לדבר איתי והאמת שגם אני לא מעוניין לדבר איתו. אמא של אשתי גם אמרה לאשתי שזה לא בסדר שהעזתי בכלל להביע את דעתי בעניין וזה לא עניין שלי,בקיצור היא טוענת שאני אשם בכול הסיפור. אני מוטרד מכול היחס הזה שלו כלפי ובכלל הדמות שלו שם עושה לי רע. איך עליי להתנהג?..איפה אני לא בסדר?..מה לעשת???

לקריאה נוספת והעמקה

ידידי אתה כבר גבר גדול. מי שלא יודע לכבד אותך כנראה לא זכאי שתכבד אותו. המעשה שעשית למרות שאיני מצוי בפרטים הגיוני וסביר בו יצאת להגנת אישתך . זהו הדבר המצופה, מכיוון שלדבריך גם לאישתך יש נסיון רע עם הגבר בלשון המעטה תשקלו את דרכיכם. אישתך תמיד יכולה להיות בקשר עם אימא ולא עם הדבר ששחי עם האם שאינו אביה הביולוגי. אופציה אחרת היא לבחון שיחה משפחתית בה כל אחד יעלה את הדברים שמפריעים לו, על מנת להגיע לפיתרון ,ולא על מנת להתנגח או כדי להוכיח מי חזק יותר או צודק יותר... בהצלחה

14/06/2015 | 11:57 | מאת: ד.

אני בת 42 גרושה מספר חודשים פרודה מעל שנה בתקופה הייתי פרודה נותר קשר קשר עם גבר גרוש בן 47 שנמשך עד היום אך הוא לא מוכן להתחייב לכן לאחר שהתגרשתי התחלתי לחפש זוגיות יאצתי עם גבר בן גילי חודשיים וחצי ועכשיו עם גבר בן 56 אני מרגישה שהזוגיות הראשונה משלימה כל זוגיות אחרת שיש לי כך אני מקבלת הכל (סקס טוב מחמאות וכו) מעולם א הגדרתי את עצמי פוליאמורית האם ייתכן שהפכתי כזו לאחר הגירושים או שתמיד הייתי או שזו הרגשה שתחלוף?

שלום איני משוכנע שהבנתי את הבעיה איני מבין למה הכוונה כשאת מדברת על הזוגיות הראשונה... מה הקשר בין מערכות היחסים שהיו לך לפוליאמוריה?

26/06/2015 | 08:47 | מאת: ד.

הכוונה היא שהזוגית במקביל . העירו את תשומת לב בן הזוג בן 56 לעניין הבדלי הגילים ולכך שהוא צריך להשקיע יותר מבחינה חצונית ולהתנהל באופן יותר מסודר לא כמו רווק הוא סיפר לי אבל הוסיף ואמר שלא נראה לו שהוא יעשה כן ואני מודאגת כי הגרוש שלי גם הזניח את עצמו ומצד שני בזוגיות השניה אין כל מחויבות בן הזוג המבוגר לא יהיה מוכן לזוגיות פתוחה לא יודעת מה לעשות

שלום, אני לא בטוחה שזה מאוד קשור לפורום הזה אבל בכל זאת אשמח מאוד אם תוכלו לקרוא, ואם יתאפשר אז גם לעזור. אז ככה, אח שלי בן 24, יש לו חברה כבר 6 שנים. קשה להעביר בצורה מוחשית את הקשר ביניהם, אבל אנסה לתאר בקצרה. חברה שלו היא אדם מאוד אובססיבי, בכל תחומי החיים בעיקר כלפיו. היא ניתקה אותו מהמשפחה שלו, מההורים, מהאחים (אני ואחותי) ומהחברים שלו. כל דבר שהוא עושה הוא רק איתה ביחד. היא לא מסכימה לו לדבר עם אנשים אחרים חוץ ממנה. זה נראה כאילו היא שולטת לו על המוח, כאילו אני לא מכירה אותו, כאילו הוא כבר לא אח שלי. ברגעים הבודדים שאני איתו לבד פתאום אני רואה שהוא חוזר להיות עצמו, הוא מחייך וצוחק ואפילו יושב לדבר איתי. כשהיא אצלנו בבית תמיד יש פחד- איך היא תגיב או מה היא תעשה אם אנחנו נגיד ככה וככה.. היא לא עושה שום דבר בעצמה (לדוגמה אם מכינים משהו לאכול אז היא יושבת ואומרת לאח שלי מה לעשות). היא שתלטנית, כפייתית וצבועה. היא משפילה את אח שלי, ואוסרת עליו לעשות דברים שהוא אוהב. אני לא פסיכולוגית ולא חושבת שהיא אי פעם עברה אבחון, אבל לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שיש לה מחלות נפשיות. למה הוא נשאר איתה כבר 6 שנים? מה הוא מוצא בה? אלה שאלות שאני באמת לא יודעת לענות עליהם. לא משנה כמה ניסינו לדבר איתו שיעזוב אותה, שהיא לא בשבילו, שהוא סובל איתה, הוא פשוט סירב לראות את המציאות. אמא שלי מאוד סובלת מלראות אותו עובר את זה והיא אפילו חולה פיזית מכך והמשפחה שלי כבר מפורקת בגלל המצב. אנחנו מפחדים לנקוט באמצעים קיצוניים יותר כדי שהוא לא ימחק אותנו לגמרי ויעזוב את הבית. אני חושבת שבקרוב הם יעברו לגור ביחד, יקנו אוטו ואולי אפילו יתחתנו. אני לא יכולה לשבת מהצד ולא לעשות כלום. אם הם יתחתנו ויוולדו להם ילדים, הוא פשוט יסבול כל החיים שלו ואחר כך יהיה הרבה יותר קשה לצאת ממערכת היחסים הזאת. אני לא יודעת מה לעשות יותר, אשמח אם תוכלו לייעץ לי כיצד להתמודד עם המצב ומה ההורים שלי עוד יכולים לעשות כדי לגרום לו להתעורר.זה פשוט לא יכול להימשך. תודה רבה, שחר.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום המקרה המתואר מורכב עד מאוד ועל מנת לאפין אותו ובעיקר לספק תשובה הולמת או מקצועית נדרשות יותר מפגישה אחת. לצערי איני יכול מבחינה מקצועית לספק תשובה בכתב בפורום זה, למקרה מורכב כפי שתואר, אליו שותפים כמה אנשים ,אשר לבטח לכל אחד גירסתו, תפיסתו ופרשנותו. אם תחליטו אתם מוזמנים לתאם פגישה אישית.

05/06/2015 | 15:24 | מאת: -

שלום, האם ארועים מהעבר יכולים להשפיע מאוד גם לאחר הרבה שנים? אני בת 25, ולפני כ9 שנים אבא שלי בגד באמא שלי וכמובן שידעתי, הכל התפוצץ וזו היתה תקופה נוראית, כשכלפי חוץ בבית הספר תפקדתי כרגיל, ציונים גבוהים וכו'.. אבל כלפי פנים הרגשתי סוג של התעללות נפשית, זלזול בי ובאמא שהוא אפילו לא התאמץ מספיק להסתיר, העובדה שהוא עירב את אחותי הקטנה בדרך כלשהי ועוד ועוד. מאז עברו 9 שנים ההורים נשארו יחד (למרות שתמיד קיוויתי שיתגרשו למען אמא). אבא שלי בן אדם קשה אבל תמיד ניסה לדאוג בתור אבא (כספית בעיקר).. במשך הרבה שנים היה לי מטען כלפיו.. בשנתיים האחרונות עברתי לגור לבד ולכן היחסים איתו השתפרו (כנראה בגלל המרחק) אבל בזמן האחרון כל הזמן עולות לי מחשבות על התקופה ההיא, אני מתמלאת בכעס, ממש זעם כשאני חושבת עליו, וזאת למרות השיפור ביחסים והעובדה שהוא באמת מנסה.. ביחד עם כל זה אני מרגישה שינויי התנהגותי באופן כללי בזמן האחרון- לפעמים אני מרגישה סוג של ניתוק רגשי שלא אכפת לי מכלום למשל במהלך ויכוח עם חבר שלי (גרים יחד), ומצד שני לפעמים אני מרגישה זעם רב, עצב, התפרצויות שבעבר לא היו.. אני בן אדם מאוד שקט ומופנם ופתאום יש בי כל כך הרבה כעס שאני לא יודעת מאיפה פתאום הוא הגיע ואיך מתמודדים. אני לא יודעת אם יש קשר בין מה שחויתי בעבר למה שאני חווה היום אבל אני מרגישה ממש אבודה. האם ייתכן שיש קשר לארוע הזה מהעבר שמשום מה רק עכשיו נותן אותותיו? מה אפשר לעשות? תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב מבין לליבך ולכל הרגשות והתיסכולים, מנסיוני לרוב יש קשר ולא פעם מטופלים שלי שבוחרים להתנהג בדרך מסויימת מתברר לאחר תחקיר עמוק שאני מבצע ,בעיקר בעזרת שיטת E.T.C אותה פיתחתי (עליה תוכלי לקרוא באתר שלי. WWW.mw-yzugi.co.il )כי קיים קשר הדוק בין ארועי עבר להפנמה אישית בחיים הבוגרים ובמערכות חיים זוגית הצעתי לך לפנות ליעוץ וטיפול על מנת להבין את הדברים לעומקם, לייצר את המודעות הנדרשת, לרבות האחריות ולקבל כלים שיאפשרו לך לחיות חיים רגילים ומאושרים ולקיים זוגיות טובה

16/05/2015 | 17:59 | מאת: קרן

שלום, יצא לי לכתוב כבר באתר הזה מס פעמים. יש לי בן זוג כבר קרוב ל4 שנים, לפני כחודשיים עברנו לגור במרכז כדי שאהיה קרובה להוריי יותר והוא לעבודתו, הזוגיות עצמה טובה ויש אהבה ושותפות טובה. יש מצבים בהם יש לנו ריבים וויכוחיים סתמיים על דברים לא בעלי ערך רב. לפני מס ימים חבר שלי התרגז עליי על זה שהאוכל שהכנתי עבורו לא היה טוב כפי שרצה ובגללי נשאר רעב, מאותו רגע יצאו ממנו דברים שמפריעים לו, שאני יודעת מה הם אבל סיכמנו שאעבוד על זה ונעבוד יחד כדי לקדם את הזוגיות למקום טוב יותר. מאותה הערה עוקצנית לזה שעדיף שלא תכיני לי יותר כלום כי חבל על המצרכים זה הגיע למקום שהוא רושם מה שאני מבקש כבר מלא זמן את לא עושה, עכשיו זה לא באמת נכון בפועל אני מנסה לעזור ולעשות בבית מה שאפשר, הפריע לו עניין המשקל והוא רואה שאני יורדת והוא שמח על זה, אבל כל כמה זמן אותו תסריט. אני לא יודעת אם יש קשר לדברים אבל אמא שלו חולה סופני בסרטן בשנתיים האחרונות, יש קשר? אני לא רוצה לאבד אותו ולא רוצה לוותר עליו, קל לו לקום ולברוח כי הוא לא מתמודד עם הדברים רוצה להיות לבד מה ניתן לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

מה שנדרש לעשות הוא להעזר באיש מקצוע שיכול "לחלץ" להציף את הנושאים הבעייתים בקשר שלכם את במצב בו את בחרת בתפקיד של הבחורה שמעוניינת לרצות אותו... הוא סוחב עימו כנראה תסכולים או טענות נוספות בבטן,כמו באשר למראה שלך ,באשר להבנה שלך אותו וכיוצא מזה. אידאליזציה שלך לא תפתור סוגיה שכזו לאורך זמן, ואני מניח כי בכל מצב נתון לחוץ יעלו דברים שיובילו את הזוגיות על שרטון. הצעתי לך ולכם אם יש לכם כוונה להמשיך להיות יחד לפנות ליעוץ וטיפול זוגי. תודה מתי וינברג0542137277

17/05/2015 | 17:59 | מאת: קרן

חשבנו בעבר על ייעוץ זוגי, יותר נכון אני הצעתי, חשוב לומר כי הוא רוסי ויש לו מנטליות קשה ודיי פרימיטיבית בכל הקשור לשיחות ופסיכולוגים וכו.. מה אתה מציע?

אז כפי שאמרתי את חי חיה במידת מה של הכחשה וסוג של קורבנות.. את צריכה להחליט בסופו של יום כי אלה חייך האם נכון ומתאים לך לבלות את שארית חייך ומחר אולי כאישה עם ילדים משותפים עם אדם שאותו את מגדירה כבעל מנטליות קשה ופרימטיבי... זו החלטה שלך ואחריות שלך לחיים. אם החיים חשובים לך ובעיקר היחס שאת חושבת שמגיע לך כאישה כחברה או כרעיה אזי אם אני את הייתי מנסה להביאו לכדי טיפול ולנסות לשנות גישה פרימיטיבית ,גישה בוטה ואם הדבר יצליח ,הרווחת ביושר את הקשר ואם הדבר חסר יכולת לשינוי כאן תצטרכי לקחת החלטה אמיצה לגבי איך ועם מי את רוצה לבלות את הזוגיות שלך

30/05/2015 | 21:04 | מאת: קרנית

מתי שלום, כתבתי לך לפני מספר שבועות וזו הודעת המשך, מאז המשבר הקשה לפני פרידה, לאחר כמה ימים הצלחתי לדבר עם בן זוגי והשלמנו וסיכמנו על כמה דברים ואני באמת מצליחה לעשות שינוי ואני רואה איך הוא שמח בכך.כל הקשור במשקל ובספורט בנקיון בבית ובתקשורת ביננו, אפשר להגיד שכמה ימים לאחר שהשלמנו שוב נכנסתי לחרדות כי בכל זאת עברתי טלטלה אחר טלטלה וזה משפיע מאד, בחרדות שאני מנותקת רגשית ברמה מאד חזקה כנראה כדי לא להיות פגיעה שוב היום אמרנו שנלך בצהריים קצת לטייל ולשבת ביחד בשמש, התארגנו ויצאנו נסענו ליפו והוויז לקח אותנו דרך סמטאות ואיזורים לא נעימים , תוך כדי נסיעה חבר שלי התרגז ואמר לי צאי צאי אני נוהג לאן את מכניסה אותנו? הייתי דיי בשוק, הוא ממש התעצבן ואמר אני נוסע הבייתה ולא הולך איתך לאף מקום, סעי לבד לאן שאת רוצה, הוא נסע ככ ככ מהר שישבתי קפואה במקום ודמעות זולגות מעיני, כשחזרנו הבייתה הוא עלה למעלה ואני התהלכתי לי ברגל כדי לנסות ולהבין מה קרה מה פספסתי, לאחר כשעה הוא סימס לי הודעה שנמאס לו, ורשמתי לו שאין לי מושג הפעם מה עשיתי סהכ רציתי שנשב ביחד קצת, מפה לשם ההודעות הגיעו לזה ששוב הוא לא רוצה לגור בעיר הזו והכל פה מת, שהוא רוצה לעזוב את הדירה, רוצה להיות לבד ושאני לא אחיה בסרט שנתחתן. הייתי בשוק ממה שקראתי ואמרתי לעצמי דיי אין לי כבר כח למסרים ההפוכים האלה, הוא מוציא לי את החשק, לא מזמן חיינו היו על הסף ועוד פעם? ריבונו של עולם אמרתי לו מה אתה רוצה מחיי?? זה לא ברור, כל כמה זמן הוא מתהפך עליי, יש לו פיצול ואני כמעט בטוחה, לא מוכן ללכת לדבר עם אף אחד, העיקר להעביר הלאה ולהמשיך, אבל אני כבר לא מסוגלת!!!! אשמח למענה

http://www.clalit.co.il/he/your_health/Preventive_medicine/Pages/sleep_requirements.aspx

29/04/2015 | 20:34 | מאת: מיואש

היי, אני התחתנתי עם אישה גרושה 2 , אני הייתי רווק.אשתי מאוד קשורה להורייה, עשרות טלפונים ביום, במידה והם יבקשו משהו מיד תעבור לדום, בחגים לא מוכנה לשחרר מהם, שזה אומר כל חג או להיות עם 2 המשפחות ביחד( אין אידליה) או עם משפחתה , אני לא מסתדר עם משפחתה, מעולם לא קיבלו אותי כמו שצריך, התנגדו לחתונה, יש לנו 2 ילדים משותפים, בילד השני עשו איתנו ברוגז כמה חודשים בגלל שלא סיפרנו להם שרוצים עוד ילד. לא אמרו לי מזל טוב בהולדת הילד. אמא שלה אוהבת לשלוט ולסכסך , ואשתי מסכימה איתה בכל דבר. תמיד מגנה עלייהם ועל ילדייה , ואני איכשהו תמיד מרגיש בצד , לבד במערכה.ניסיתי לדבר איתה כמה פעמים אך ללא הועיל, תמיד משפחתה הטובים ואני הרע , הפכתי להיות אפאטי מחוספס, והילדים שלי זה מה שמחזיק אותי שפוי, ואני חושב לא מעט על פירוק חבילה , אך בגלל חובות משותפים , והקשר העז שלי לילדים , קשה לי. מה אני אמור לעשות? לדאוג לאושר שלי? או לנשוך שפתיים? כי לא רואה מצב לשינוי.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מבין את התיסכול והמצוקה. ראשית עליך באופן אסרטיבי להביע בפני אישתך את התיסכול שלך וחוסר שביעות הרצון מההתנהלות המשפחתית ומקומך בה. על מנת לתקן את המצב נגדרש מצב של הבנה ושיקוף לאישתך דבר שיכול להתקיים רק במסגרת של יעוץ וטיפול זוגי זאת בהנחה שהיא מעונייינת לשמור עלהבית והמשפחה ולא להגיע לכדי פירוד. עצתי היא שלאחר שתביע את דעתך בפניה ללא מריבה בקש ממנה להצטרף למהלך מחייב של יעוץ וטיפול זוגי על מנת שלכם לשניכם יהיו חיים טובים יותר. זוהי מלאכה סבוכה מורכבת אך אפשרית מעצם הקשר הקיים ומספר הנפשות המעורבות ברמה האמוציניאלית. אם תחליט תוכל לברר את ההמשך איתי טלפונית באם קיבלתם החלטה לשפר את המצב . מתי וינברג 0542137277