נגישות
נגישות

פורום משפחה וזוגיות

להציל את הזוגיות, זה להציל את עצמכם. עליכם להעניק לעצמכם הזדמנות נוספת. זאת משום שיש כאב גדול יותר מזוגיות לקויה, והיא זוגיות לקויה מוכחשת. סביר להניח שאתם כואבים, כועסים, מבולבלים, מאוכזבים, אבל זכרו - הפתרון לבעיות, קיים אצלכם. אם הזוגיות שלכם אינה מוצלחת ואתם מגדירים אותה כ"על הפנים" קחו אחריות, התחייבו לתהליך אשר יש בו את האפשרות להחזיר אתכם למסלול חיים מכבד, מהנה, מרגש ואוהב. עצות ומיתוסים מהסובבים אתכם, לא יפתרו את הבעיה, אתם חייבים להיפתח להתנהגות והתנהלות אחרת, לחשיבה שונה ואימוץ דרכי חיים שיביאו אתכם לסגנון חיים שונה ולמערכת יחסים מתחשבת ואוהבת כפי שמגיע לכם. אהיה כאן עבורכם כדי לסייע. .
437 הודעות
398 תשובות מומחה

מנהל פורום משפחה וזוגיות

21/10/2011 | 13:27 | מאת: פלונית

כשאני נפגשת ברחוב עם אדם המוכר לנו (שנינו נשואים) תמיד מחמיא לי. הפעם נוסח דיבורו היה שונה "את נראית מאד מאד צעירה, את מוכנה שאכיר לך מישהו"?.הייתי בתדהמה, הגבתי שאני לא מחליפה את בעלי באף אחד. האם מנסה לגשש, לבחון אם אני אהיה מוכנה לבגוד עימו? האם סתם צחק? בעיני גם בצחוק לא אומרים לאישה נשואה. מה דעתכם על הנ"ל?

שלום , כן, בהחלט נשמע שיש לבחור כוונות כלשהן לא תמימות עבורך, בין עם עבורו או בשביל מישהו אחר. מדוע את כל כך מזדעזת? כנראה שאת אישה מושכת ושאותו בחור מתעניין בך. לא כולם מקדשים את ערך הנישואין והנאמנות, בגידות הן לא דבר נדיר כפי שאת יודעת. אני בהחלט יכולה להבין אם את נהנית מהחיזור הזה, גם אם את יודעת שלעולם לא תממשי בגידה.

17/10/2011 | 14:23 | מאת: מאשה

שלום אני נשואה 3 שנים.יש לנו בן מקסים שנה וחדשיים. גם לפני הולדת הבן היו לנו וויכוחים וריבים לא משמעותיים, אבל מאז הלידה אנחנו לא מספיקים לריב ורבים בעיקר רק על שטויות, כמו שינמיך את הטלויזיה כי אני רוצה ללכת לישון וזה מפריע לי אבל הוא בדיוק רוצה לראות איזה תוכנית או שאני מבקשת שיעזור לי לקלח את הבן שלנו אבל הוא רוצה לשבת אחרי יום עבודה ולנוח (למרות שגם אני עובדת משרה מלאה ואחרי זה כל הטיפול בבן שלנו גם עליי). אני מרגישה כאילו אין ביננו תקשורת מינימלית.כאילו הצד השני בכלל לא שומע אותי. כל דבר שאני אומרת מתקבל בצעקות מיידיות. וכל פעם הטונים רק עולים. אנחנו באים מתרבויות שונות מאוד, מה שבטוח לא תורם להבנה הדדית. אני מנסה לדבר עם בעלי אחרי הריב, אבל זה כל פעם חוזר אלי, כל פעם בעלי מנסה לשכנע אותי שרק אני אשמה בכל הריבים שביננו. נסיתי גם לא לפתח ולדבר על הריב שהיה, אבל זה גם לא עוזר. אני מרגישה שהפער ביננו הולך וגדל.ואנחנו נשואים רק 3 שנים. זה נראה שהקשר ביננו רק הולך ומדרדר. אנחנו רוצים לשפר אותה אבל כבר לא יודעים איך. אודה לכם על עצה כלשהיא. תודה

לקריאה נוספת והעמקה
26/10/2011 | 12:26 | מאת: ליטל

מאשה היי, בתור אישה נשואה כמה שנים, אני יכולה להגיד לך- זה קורה במשפחות הכי טובות, לכל זוג יש דברים שהוא צריך לפתור השאלה איך עושים את זה. עצם העובדה שזה על דברים "שטותיים" לא הופכת את הריב לשטותי, העניין הוא איך מתמודדים, גם אני ובעלי היינו רבים על דברים כאלה ולפעמים עדיין, גם דברים כמו הנמכת טלוויזיה או אפילו דברים של אוכל, אני קונה רק טבעוף (עוף ללא אנטיביוטיקה) והוא לא. בעיני בכל דבר צריך לבוא בגישה- שנינו אשמים בכל ריב, לפעמים האחד יותר ופחות אבל צריך שניים בשביל טנגו, שניכם ביחד צריכים לעבוד על המערכת יחסים. אני לא מכירה לא אותך ולא אותו, אבל זאת מערכת שצריך לתחזק- בעיני לכו לאיש מקצוע שיעזר לכם...אם יש רצון ומודעות לבעיה זה כבר קצת יוצר מחצי פתרון. בהצלחה

שלום לך, לידת ילד משנה את שיווי המשקל במשפחה, בתוך זה את היחסים בין בני הזוג ולעיתים קרובות גם את היחסים עם משפחות המוצא- יש לחצים חדשים, ציפיות ואכזבות שבאות יחד איתם, פניות פיזית ורגשית פחותה יותר לתחזוק הזוגיות והתוצאות עשויות להיות כל דבר בין טלטלה והתחזקות להרסנות ופרידה ממש. במידה רבה הדברים תלויים בחוסן של הזוגיות שהיה עוד קודם ווביכולת של שני בני הזוג להתגמש אל מול השינויים ולנהל אותם בצורה טובה. אני חושבת שאם את סובלת במידה רבה ומרגישה שהדברים רק הולכים ומדרדרים, 3 שנים זהו פרק זמן מספיק ארוך כדי להחליט לקבל עזרה מקצועית. ממליצה לפנות למטפל שיעזור לכם בקשיים שניצבים בפניכם.

11/10/2011 | 12:54 | מאת: מור

כבר מחילת הקשר שלנו היה לנו בעיות עם ההורים וזה ממש משפיע על הקשר שלנו. בהתחלה הוא היה באמת חמוד ולא היה לא אכפת לראות את ההורים שלי אבל אז הוא גילה מי הם והוא לא מסוגל בכלל לראות אותם עכשיו. אוקי אני מודה ההורים שלי לא הכי בסדר בעולם ואין לנו משפחה חמה במיוחד בבית. אני בעצמי לא סובלת אותם ואני מבינה בדיוק למה הוא לא אוהב אותם. אבל זה יוצר בעיה שהוא לא מסוגל להיכנס אלי נורמלי לבית אלא רק שהם לא נמצאים או בסתר בלי שהם רואים. הוא אומר לי שהוא לא מוכן ליהיות בנוכחותם בכלל ושהוא לא סובל איך שהם מדברים אלי לידו. היה להם גם היסטוריה לא ממש טובה שאבא שלי לא סבל אותו ודיבר עליו לא יפה וגם אמא שלי. אבל ממש לא יפה. לא משהו אישי אלא בגלל שיש לי חבר והם לא רצו. הוא ממש נעלב מהם והוא לא מרגיש בנוחות ליהיות לידם ועוד בגלל הרבה דברים מביכים במיוחד. אני מבינה מאיפה זה בא האי נוחות לא ליהיות לידם. אני בעצמי לא מסוגלת ליהיות לידם. אבל זה ממש מפריע לקשר שלנו. אנחנו לא יכולים להיפגש נורמלי, אני תמיד צריכה להסתיר אותו. חשוב לציין שגם חבר שלי הקודם לא רוצה לראות את ההורים שלי. ועוד מלא ידידים שלי ואף חברות שלי. יש משהו שממש מרחיק אנשים מהבית שלי. וכל העניין הזה מציק לי כי אני רוצה חיי זוגיות נורמלים וזה ממש מדכא אותי שאפילו שלום הוא לא מסוגל להגיד להם. רבנו על זה הרבה ובסוף ויתרתי לו. אבל זה עדיין מציק לי העניין הזה. שלא תחשבי שהוא נגד לראות הורים וזה. הוא כן ראה אותם ודיבר איתם והוא הכי סבבה בעולם עם זה. אבל עם ההורים שלי הוא פשוט לא מסתדר. האם כדי להמשיך את זה ככה עד שנעבור לגור ביחד? או להתחיל לעשות משהו בעניין ולנסות איכשהו לשכנע אותו להגיד להם רק שלום שהוא נכנס הביתה. הרי מה יהיה בעתיד לא? נוכל להתחמק מהם לנצח. או שאולי השתנו דברים כי אני יהיה כבר גדולה. יש לי בעיות במשפחה גם עם אין לי וגם עם יש לי חבר. אני לא חושבת שאת המצב בבית אפשר ממש לשנות. קיצר אני באמת לא יודעת מה לעשות בעניין אני גם מרגישה שאני מוותרת לו ולא חזקה. אבל אולי בעניין הזה זה בסדר לוותר? אני מאוד מבולבלת ומדוכאת. מה יהיה בעתיד אני מפחדת שזה יהיה הסוף של הזוגיות שלנו כי יגיע הזמן שכן נצתרך ליהיות איתם איכשהו בקשר. ילדים משפחה חתונה. אולי אני ממהרת אבל אני פשוט לא רוצה להיפגע. אני אוהבת אותו והוא באמת בחור נפלא ואני רואה תעתיד שלנו ביחד. אבל משפחה זה משהו גם חשוב בזוגיות וזה חלק מהחבילה. מה עושים????

שלום מור, אני מבינה את הקושי עכשיו בלנהל צערכת יחסים תקינה ונורמלית עם החבר שלך. חבל שההורים שלך מקשים עלייך כל כך לקדם את האושר שלך. אני חושבת שאם זה המצב ממילא עם ההורים שלך, אולי כדאי להניח לחבר שלך ולא להכריח אותו לברך אותם לשלום. גם ככה אתם נפגשים בסתר אז כמה כבר יוצא לו לראות אותם? נראה לי שזו מריבה מיותרת, ושממילא לא תהיה תועלת רבה בלשכנה אותו לדבר איתם. אני מאמינה שזה לא יהיה כך לנצח. אם תאבקי מספיק על האושר שלך והאהבה שלך לבסוף לא תהיה להורים ברירה והם יאלצו לקבל אותו, כך שלא הייתי חרדה מידיי במקומך לגבי העתיד. מניסיוני, הרבה הורים שלא רצו חבר זה או אחד, בסוף הפכו אותו לחתן האהוב עליהם. אז אל תתייאשי והמשיכי להילחם עם העצמאות שלך ועל מה שחשוב לך!

27/09/2011 | 09:17 | מאת: יערה

אני נשואה מזה שנתיים, בזוגיות ארוכה, אוהבת את בעלי ונמשכת אליו. אנו מתכננים ילדים ולאחרונה הפסקתי לקחת גלולות. זמן קצר לאחר הפסקת הגלולות התחלתי לחלום חלומות מיניים על גברים שונים שנמצאים בחיי. חברים, בני זוג של חברות וכו'. אני מוצאת את עצמי נמשכת מאוד למספר גברים ומפנטזת עליהם בראשי זמן רב. יש לי תחושה שאני כמו תפוח בשל שרק מחכה להיקטף. אני אוהבת את בעלי והזוגיות שלנו טובה מאוד, אני לא מצליחה להבין מיניין מגיעות תחושות מיניות חזקות אלו. לא ברור לי מה עלי לעשות...המחשבות המיניות ממש מטרידות אותי בעוצמתן ובנוכחותן. תודה על עזרתך...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יערה, פנטזיות על אחרים הן לא דבר נדיר, גם בתוך זוגיות טובה ומלאת תשוקה. את בכל זאת מוטרדת מהדברים, ולא ברור לי האם אלו רגשות אשם בסיסיים שפוקדים אותך כי את לא מאמינה שזה בסדר לפנטז ולחלום על אחרים בתוך הזוגיות הטובה שלך, או שאולי באמת- הפנטזיות המיניות שלך תופסות כזה נפח ביומיום שקשה לך לחוש בנוח עם עצמך ועולות שאלות לגבי המקום של פנטזיות כאלו והתפקיד שלהן בחייך. אולי כדאי לשאול האם הפנטזיות האלו באמת תופסות כל כך הרבה מקום עד שהן הופכות למעין תחליף מציאות ומפריעות לקשר שלך עם בעלך. במקרה כזה, אולי בכל זאת כדאי להבין מה המקור שלהן ומה המשמעות שלהן בחיים שלך. בירור מהסוג הזה תוכלי לעשות בטיפול אישי פסיכולוגי.

26/09/2011 | 23:34 | מאת: מתוסכלת

הקטנטנה שלנו בת שבעה חודשים ואנחנו מתרגלים לשינוי תוך כדי שהוא צומח לנו בידיים (כן, כן, עדיין קשה) אנחנו נוטים לחלק את קבלת ההחלטות על דברים מסויימים כדי לא ליצור ויכוחים מיותרים (נשמע פשוט\טיפשי- זה לא, זה באמת חוסך בריבים) בכל מקרה בגלל האקסטרה דאגה שלי (כנראה כמו כל אמא) לקטנה האוכל שלה נופל עלי- זה התחיל כמובן מההנקה שלי, שזה היה מאד ברור מה אוכלים כל יום- או בעיקר מה אני לא מתכוונת לאכול בקרוב ועכשיו כשאני מתחילה לבשל לה מרקים ודייסות התעורר ויכוח, והוא כל כך מעצבן אותי שאני כבר לא יודעת אם לוותר או לא ביקשתי ממנו שיקנה טבעוף כי אני רוצה להתחיל לשלב לה במרק עוף בריא, הוא התקשר אלי מהסופר והתחיל להגיד לי שאני מגזימה ושאני דואגת מדי ושהיא לא יכולה לגדול להיות כל כך מפונקת ובסוף אני אעשה לא נזק עם כל ההקפדות שלי אני חוששת שנפרץ סכר שאני לא טבוחה איך לסגור אותו הוא בשלו- ואני לא מוכנה לוותר על התזונה של הקטנה שלי, בטח שלא להזיק לה במודע איך מסבירים את זה בלי לגרום לו להרגיש כאילו לו לא איכפת? אני עצבנית וכעוסה ובעיקר עצובה שהכל התפוצץ ככה..

03/10/2011 | 12:27 | מאת: א.ש.א

03/10/2011 | 12:34 | מאת: א.ש.א

לא ברור לי באיזה הקשר כתבת: "בטח שלא להזיק לה במודע". בן זוגך בסך הכל אומר וטוען בצדק שאת מפנקת אותה ועלולה לעשות לה נזק עם כל ההקפדות שלך, מה שבאמת נכון, אז לדעתי, אין פה ענין של להסביר לו מבלי לגרום לו להרגיש שלא אכפת, אלא להבין שהוא אכן צודק. לא בריא לפנק ילדים יתר על המידה, וצריך להרגיל ילדים לאכול, כל מיני דברים, להחשף לכל מיני טעמים, כולם גדלים ויגדלו ויהיו בריאים, בדיוק כפי שהורינו עשו איתנו. נ.ב. את יכולה להשתמש גם בעוף טרי (ממש לא הכרחי - "טבעוף") תהנו ממנה ושיהיה לכם המון בהצלחה.

25/09/2011 | 15:56 | מאת: לילך

בעלי לא מדבר עם בני זה כבר שבוע עקב מריבה שהייתה בין בני לילד אחר אני לא מצליחה להחדיר לו כמה נזק הוא גורם ליחסים ביניהם

03/10/2011 | 12:35 | מאת: א.ש.א

היי, בן כמה בנך? אולי כדאי שתתני רקע מסוים על המריבה שהיתה בינהם, על מנת שיהיה קל יותר לנסות להבין את המקום ממנו בא בעלך.

22/09/2011 | 17:02 | מאת: יעל

נשואה+4 בעל אוהב אבל...... מרגישה אסירה בתוך הבית לא מאפשר לי צאת עם אחותי, ממספר לי את היציאות לא רואה בעין יפה כאשר בא לי לצאת עם חברה ולהתאוורר בלי לחפש ביביסיטר ושהוא ישמור על הילדים. מה לעשות

שלום לך, אכן נשמע שבעלך מעט רכושני כלפייך, ולכן לא מפליא שאת מרגישה כך. לא ברור לי מה הרקע להתייחסותו זו כלפייך- משפחתי, תרבותי, אישיותי? ומעבר לכך, איך את רואה את הדברים ומה ניסית לעשות כדי "להשתחרר מהכלא"- עד כמה עמדת על זכויותייך בקשר ועד כמה את באמת מאמינה שמגיע לך חופש מהסוג שתיארת. כל אלו דברים שעלייך לברר עם עצמך. אחר כך, מציעה לך לפתוח את הדברים מול בעלך, אם הוא אוהב אותך כפי שתיארת הוא צריך להיות מסוגל לשמוע ולהכיל את מה שקשה לך וחסר לך ולהגיע איתך לאיזושהי פשרה בעניין.

18/09/2011 | 21:46 | מאת: דייזי

שלום ענבל ,תקופה ארוכה שאני חשה אדם לא מקובל ,לא מוערך כילדה תמיד חלמתי להיות מקובלת, תמיד ניסיתי להתחבר עם ילדיי הכיתה המקובלים, אבל זה לא ממש עבד כי לא היו לי חברים כלל,לא הייתי מקובלת . ההורים שלי לא היה כסף מספיק ולא יכלו לדאוג לי להתלבש כמו כולם , לבלות כמו כולם,לא השקיעו במראה החיצוני שלי כ"כ כמו לדאוג שהשיער שלי יהיה מסורק ויפה כמו כל הילדות , אך למרות זאת העניקו לי המון חום אהבה והגנה -ובעצם את מה שהם ידעו לתת.כי באופנה הם לא הבינו ממש.אבל כתוצאה מהחוויה בילדות כנראה שחוסר הביטחון שלי התערער. אבל למרות זאת לא יודעת איך אני בן אדם שיודע לשרוד ולמדתי איך לרכוש חברים , עם השנים הצלחתי לרכוש מעט חברים , התחלתי לצאת לבילויים אבל מאחר והיה לי חשוב חיי חברה שלא היו לי בעבר הזנחתי את הלימודים ולא קיבלתי בגרות מלאה.בכל מקום אליו הגעתי צבא ועבודה אף פעם לא הרגשתי ממש מקובלת תמיד הרגשתי שיש לי חברים אבל שלא מתים עליי כ"כ כי כנראה שאני לא ממש מעניינת ,קצת ילדה טובה ולא התאים להם ממש -מאז הבנתי שככה זה כנראה יהיה תמיד... כיום אני נשואה עובדת בחברה מסודרת, הכרתי בעל מדהים בזכותו היום יש לי בית משלי- לא האמנתי שבחיים אוכל לקחת משכנתא הוא לימד אותי איך לחסוך ולהינות בו זמנית מהנאות החיים .מכל המשפחה אני מרגישה די מוצלחת, יש לי מוסר עבודה ויש לי חברים שאני יודעת שלא הרבה אבל חברים טובים באמת וזה מספיק לי,אין מה לעשות אני ילדה טובה מידי,לא חנונית אבל גם לא מפולפלת וכנראה זה מה שחסר לי. בחברה קיבלתי קידום שחחשתי ללכת לקראתו שמא לא אצליח בו אבל החלטתי לקחת סיכון ובהתחלה הלך לי ממש טוב,הצמידו אותי לעובדת ותיקה שתבדוק את כל מה שאני עושה(האמת שהיא די ביקורתית ומפלצתית) ומאחר ולא הייתי מספיק פרפקציוניסיטית כמוה היא לא אהבה את העבודה שלי , אני בתגובה חששתי לבקש ממנה עזרה שמא לא תחשוב שאני ממש לא מוצלחת וככה זה היה כדור שלג שלם שבגלל חוסר מקצועיות וחשש ללמוד הציעו לי לעבור למחלקה אחרת לתפקיד אחר, הסכמתי כי הייתי זקוקה לפרנסה, אבל כמו שאמרתי " כדור שלג" התפקיד החדש נבנה על דברים בסיסיים שלא למדתי לפני מחשש שיתחקו כיצד אני שואלת שאלה כזאת , ממני ציפו לדעת כי הגעתי ממחלקה פנימית , ואני לא חדשה בחברה ואז הביטחון התחיל עם הזמן להתערער לי הרגתי נחותה , הרגשתי שמרכלים עליי שלא סומכים עליי ,והתחלתי לזלזל ביכולות שלי עד שקרה שקרה דבר נורא והזיזו אותי גם משם לתפקיד אחר ופחות טוב,לא רצו לפטר אותי בטענה שאני יכולה לתרום אבל במחלקה אחרת.אחרי בכי וקושי להמשיך וביטחון עצמינמוך לקחתי את המשרה . עם הזמן למדתי לאהוב אותה להעריך אותה, אבל גם שם אני מרגישה ששופטים אותי כל הזמן כי ראו את התיק האישי שלי, אני יכולה לומר בלב שלי כי יש לי פעם ראשונה כמות גדולה של אנשים שמעריכים את עבודתי מאוד ואני מקבלת המון מחמאות לראשונה! אבל יש גם נפילות ושופטים אותי המוןן ,לאחרונה פישלתי עם בקשה של הבוס שלי שביקש שאעשה משהו אבל בשל עומס רציני באותו יום לא הספקתי,הוטלה עליי משימה שהייתי חייבת לעשות , ובמקביל את המשימה שקיבלתימהבוס בצהריים. הבוס לא ציין כי זה מקרה בהול להיוםוחשבתי שזה סובל דיחוי למחר, לקראת לכתי הביתה הייתי חייבת ללכת הביתה כבר,נשאלתי האם סיימתי את המוטל עליי, ניגשתי למנהל הישיר שלי כדי לקבל את עזרתו כי אני זקוקה לו בשביל זה, ואף שלחתי לו מייל בצהריים שהוא לא הספיק לקרוא, בסוף נאלצתי ללכת וצילצלתי לקבל את עזרתו כי זה משהו שמנהל רק יודע לעשות , בתגובה הוא מסר לי כי גם אני יכולה לעשות זאת והוא ילמד אותי , הסברתי לו שהבוס הגדול צריך את זה להיום, אז הוא אמר לי בסדר אני אטפל בזה אין בעיה , תעשי את זה מחר בבוקר, שמחתי והשיחה הסתיימה יפה. לאחר חצי שעה אני מקבלת שיחה מהמנהל הישיר בטענה שזה לא בסדר שהלכתי אם זה משהו שהייתי צריכה לעשות בשביל הבוס הגדול להיום. ושבגללי הוא צריך להישאר לעשות את זה ולהבא שאני לא אלך הביתה בלי לסיים.הייתי בשוק והרגשתי שוב שאני לא מרצה את המנהלים שלי , שוב איכזבתי ... שאני לוזרית... פחדתי להאשים את המנהל הישיר שלי בטענה שהתייעצתי איתו בטלפון והוא אמר לי שיהיה בסדר כי ידעתי מראש שהוא יגיד שהוא לא הבין אתרמת החשיבות ושזה חוסר אחריות שלי.. שתקתי והתנצלתי ואמרתי שזה לא יקרה שוב , ניסיתי להסביר שהייתה אי הבנה וחשבתי שזה סובל דיחוי ...בתגובה הוא אמר לי אין בעיה רק לפעם הבאה שלא יקרה.. כל היום אחרי השיחה בכיתי , עד עכשיו אני מדוכאת מעצמי ששוב הנה אכזבתי , מי יקדם אותי מי יתייחס אליי ברצינות ... אני אפס סתם מנסה לשחק אותה עובדת טובה ...ממש קשה לי שכולם חושבים ככה עליי ,אני מנסה להצליח כל הזמן וכל הזמן מאכזבת.... אני רושמת את ההודעה ואני עם דמעות בגלל מי שאני -למה דווקא אני כזאת , אני עובדת משלמת תשלומים ,יודעת לדבר התגברתי על הרבה מכשולים בחיים, אבל שוב אני חוזרת לאותה נקודה שבה אני תמיד תמיד לא אהיה בסדר..... אני כבר לא יודעת מה לעשות אני מתוסכלת עזרי לי בבקשה...למה אני כזאת לא מוצלחת ...

03/10/2011 | 13:00 | מאת: א.ש.א

היי דייזי. קראתי את ההודעה שלך ואני פשוט חייבת להגיד לך שזה הכל מתחיל בך!!! את טוענת (וכנראה בצדק)שלא מעריכים אותך ושכל הזמן מתאכזבים ממך, אך אם תשימי לב, זה מה שאת משדרת, זה מה שאנשים מקבלים ממך, זה בדיוק מה שאני הרגשתי כשקראתי את כל ההודעה שלך. את כבר מראש, הסקת והחלטת שזה התחיל בילדות שלך, עם ההורים שלך שלא יכלו לטפח אותך מבחינה חומרית! (נראה שאת לא מסתפקת במה שהם נתנו לך, שידעו לתת מבחינת החום והאהבה) את החלטת שזה כמו שהיית ילדה וניסית להתחבר עם ה"מקובלים" ולא הלך לך, כנראה שכך זה נשאר. אני הייתי מציעה לך לעבוד עם עצמך, על עצמך, על הבטחון העצמי שלך, להעריך את עצמך ולא רק על סמך זה שלקחת משכנתא ולמדת לחסוך ולשלם תשלומים, אלא על היותך אדם שיודע לעזור, לאהוב, לפרגן ולתת (כי כמו שאת כותבת, את לא מעריכה את זה שאת טובה)ואז את תראי שגם הסביבה שלך ירגישו את זה ויעריכו אותך וירצו להיות בחברתך. אנשים בדרך כלל נמשכים לאנשים עם בטחון עצמי ומתרחקים מאלו שחסרי בטחון. שיהיה לך המון בהצלחה.

06/09/2011 | 17:58 | מאת: מירי

שלום רב , אני בחורה בת 32 בקשר זוגי קרוב ל-5 חודשים עם גבר בן 36 . הקשר רציני , אנחנו זוג דתי וכבר מדברים על אופציה של חיים משותפים . לפני כחודשיים כשהוא שהה אצלי הוא שכח את הפייסבוק שלו פתוח ויצא . לתדהמתי גיליתי פלירטוטים אינסופיים שלו עם בנות , כאלו שנשארו כנראה רק במסגרת הפייס אבל עדיין הזדעזעתי לראות כיצד הוא פונה ומחמיא לכל מיני בחורות זרות , עימתתי אותו עם העניין היתה סצינה גדולה , בכיתי , נפגעתי מאד והוא הגיב בתחילה בהלם , אמר שזה שטויות שזה רק ברשת האינטרנטית ואין לזה שום משמעות . הוא לא עשה עם זה כלום וזו פשוט צורת דיבור ברשת . לאחר שהבטיח לא לעשות זאת שוב (למרות שהוא לא הבין על מה הסיפור הגדול באותה עת...) ואחר כחודש אותו מקרה חזר על עצמו , שוב הפייס נשכח אצלי פתוח וגיליתי בעיקר מחיקות של כל מיני שיחות ושוב פלירטוטים כאלה ואחרים . חיכיתי שיגיע אליי אמרתי לו שזה קרה שוב ושאני לא רואה דרך להמשיך את הקשר כי אין לי יותר אמון בו . הוא סרב ללכת , לא הרפה ממני , לא הפסיק לחבק , בכה , אמר שהוא אוהב רק אותי וזה הכל סתם ושעכשיו הוא באמת מבין עד כמה נפגעתי והוא לא מוכן לוותר על הקשר וכו' וכו' סלחתי לו שוב , יותר נכון על פניו סלחתי . מאז עבר כחודש , כל פעם שאני רואה שהוא בפייס זה גורם מריבה אם זה כשאני מזכירה לו את מה שעשה ואם אני "תופשת טרמפ" על דברים אחרים , אני לא מסוגלת להאמין בו . אחרי מה שראיתי קשה לי להאמין שהוא הפסיק לחלוטין זה הרגיש כמו התמכרות וזה לא דבר שנגמלים ממנו ביום . העניין הוא שבאופן טבעי ההתנהגות שלי די הורסת את הקשר והוא כל הזמן אומר שאם לא אאמין בו יהיה לו קשה מאד להמשיך , זה גורר עימותים חוזרים , ואני לא מצליחה להתגבר על התחושה הזו שהוא ממשיך להתנהג כך מאחוריי גבי . איך יוצאים מהפלונטר הזה? תודה מראש...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, אני חושבת שצריך לטפל במה שקרה ביניכם כפי שמטפלים במשבר אמון על רקע בגידה של אחד מבני הזוג. נכון שזו לא בגידה ממש, אבל האופן שבו את מגיבה לדברים הוא כאילו נבגדת ממש ואמונך נפגע מאוד, ואני גם יכולה להבין מדוע. עכשיו צריך לשקם את מערכת היחסים הזו נוכח מה שקרה ולבנות את האמון מחדש. יכול להיות שלא תוכלי להניח לדברים מבלי שתהיה איזו התערבות מקצועית. לדעתי שווה להם ללכת לטיפול קצר טווח שמטרתו תהיה שיקום היחסים לאחר משבר האמון. נשמע שזו הדרך הטובה ביותר לנסות לצאת מהפלונטר. אחרי שתנסו את זה תוכלו לדעת באמת האם אפשרי להניח למה שקרה בצד ולצעוד לדרך משותפת.

שלום רב , אני נשואה מזה חצי שנה וסובלת מבעל עצבני מכל שטות עד כדי כך שלא ניתן לדבר איתו על דברים חשובים מהותיים הקשורים אליי על הזוגיות שלנו או על החיים בכלל. חסר סבלנות ברמות קשות עד כדי כך שאני לא מרגישה נוח לבקש ממנו משהו כי אני יודעת איזה תגובה אני אקבל ... החוסר סובלנות שלו באה לידי ביטוי כלפי כולם גם להורים שלו ולסובבים אותו והעצבים שלו גם כן. אנחנו יכולים לדבר ברגוע על משהו ופתאום בגלל שלא שמעתי אותו או לא הבנתי את אשר הוא ניסה לומר הוא יכול להתעצבן עליי ולהתחיל לדבר באופן מגעיל ולא נעים ושוב חשוב לומר לא רק עליי אלא גם על פקידת שירות לקחות או על אמא שלו !! הדיבור שלו איפולסיבי וחסר מעצורים לעיתים אני צריכה להרים את קולי בכדי לעצור אותו ולהשתיק אותו מרצף הדיבור . הוא פולט שטויות לא רלוונטיות גם מול משפחה וחברים ואפילו מקלל כמעט כל דבר זה יכול להיות נער שעקף אותו בכביש.. התנהגות זו גורמת לי לחוסר סובלנות כלפיו , חוסר נחמדות וחוסר רצון להיות איתו . אני מאוד נגעלת ונרתעת מהאגרסיביות הזאת הצעקות , הכעס שלו , החוסר סבלנות והקללות שהוא מפזר לכל עבר מכערות את האוירה בינינו כך שלא קורה יום ללא מריבות . חשוב לומר שאנחנו בני 30 חצי שנה נשואים וחושבים על ילדים . היום אנחנו רק שנינו וכך הוא מתנהג מה יהיה כשנתחיל להתעסק בדברים חשובים ומהותיים באמת ? הוא גבר מקסים , נשמה טהורה באמת והוא מודע לכל מה שקורה איתו . הוא מוצא עצמו מתנצל ומתוסכל מהמצב כי הוא לא יודע איך להשתלט על עצמו . אני מאוד לחוצה , כועסת כל הזמן ונמצאת איתו במצב של שליטה תמידית לקראת מה הדבר הבא הלא נעים או הקללה הבאה הבוטה שהוא יפלוט מהפה . אין לי ספק שהעצבים הללו והחוסר רוגע מקשים עליי בנסיון שלי להיכנס להריון . אני לא יודעת מה לעשות !!! ככה אני לא רוצה להמשיך !! האם יש טיפול או סדנא אפקטיבית שניתן לעבוד על הדברים הללו ( כעס , איפולסיביות קללות עצבים ).? תודה רבה רבה , מורן המיואשת

שלום לך, אני בהחלט מבינה שזה לא פשוט לחיות באווירה כל כך מתוחה ובסביבה שיש בה משהו אלים במידה מסוימת. מעניין האם כך הכרת אותו כשנישאתם או שמשהו קרה עם השנים. אם השינוי חל בו במהלך הזמן, יתכן שמשהו עובר עליו ושהכעסים קשורים ללחץ שהוא נתון בו או דבר אחר היוצר תסכולים שלא ניתן להתמודד איתם בדרכים יעילות יותר. ככה או ככה, בעלך זקוק לעזרה, ונשמע שהוא בכיוון הנכון אם הוא ער לבעיה שלו. לדעתי עליו לגשת לפסיכולוג ולבקש עזרה, הוא כבר ידע להפנות אותו לכיוונים נוספים אם צריך. למשל, עזרה פסיכיאטרית, קבוצה וכיו"ב.נסי לתמוך בו כדי שיגש לקבל עזרה כדי שלו ולכם יהיה קל יותר, במיוחד אם ילדים עומדים על הפרק.

שלום רב , אני נשואה מזה חצי שנה וסובלת מבעל עצבני מכל שטות עד כדי כך שלא ניתן לדבר איתו על דברים חשובים מהותיים הקשורים אליי על הזוגיות שלנו או על החיים בכלל. חסר סבלנות ברמות קשות עד כדי כך שאני לא מרגישה נוח לבקש ממנו משהו כי אני יודעת איזה תגובה אני אקבל ... החוסר סובלנות שלו באה לידי ביטוי כלפי כולם גם להורים שלו ולסובבים אותו והעצבים שלו גם כן. אנחנו יכולים לדבר ברגוע על משהו ופתאום בגלל שלא שמעתי אותו או לא הבנתי את אשר הוא ניסה לומר הוא יכול להתעצבן עליי ולהתחיל לדבר באופן מגעיל ולא נעים ושוב חשוב לומר לא רק עליי אלא גם על פקידת שירות לקחות או על אמא שלו !! הדיבור שלו איפולסיבי וחסר מעצורים לעיתים אני צריכה להרים את קולי בכדי לעצור אותו ולהשתיק אותו מרצף הדיבור . הוא פולט שטויות לא רלוונטיות גם מול משפחה וחברים ואפילו מקלל כמעט כל דבר זה יכול להיות נער שעקף אותו בכביש.. התנהגות זו גורמת לי לחוסר סובלנות כלפיו , חוסר נחמדות וחוסר רצון להיות איתו . אני מאוד נגעלת ונרתעת מהאגרסיביות הזאת הצעקות , הכעס שלו , החוסר סבלנות והקללות שהוא מפזר לכל עבר מכערות את האוירה בינינו כך שלא קורה יום ללא מריבות . חשוב לומר שאנחנו בני 30 חצי שנה נשואים וחושבים על ילדים . היום אנחנו רק שנינו וכך הוא מתנהג מה יהיה כשנתחיל להתעסק בדברים חשובים ומהותיים באמת ? הוא גבר מקסים , נשמה טהורה באמת והוא מודע לכל מה שקורה איתו . הוא מוצא עצמו מתנצל ומתוסכל מהמצב כי הוא לא יודע איך להשתלט על עצמו . אני מאוד לחוצה , כועסת כל הזמן ונמצאת איתו במצב של שליטה תמידית לקראת מה הדבר הבא הלא נעים או הקללה הבאה הבוטה שהוא יפלוט מהפה . אין לי ספק שהעצבים הללו והחוסר רוגע מקשים עליי בנסיון שלי להיכנס להריון . אני לא יודעת מה לעשות !!! ככה אני לא רוצה להמשיך !! האם יש טיפול או סדנא אפקטיבית שניתן לעבוד על הדברים הללו ( כעס , איפולסיביות קללות עצבים ).? תודה רבה רבה , מורן המיואשת

18/08/2011 | 16:05 | מאת: אילנה

גיליתי כי בעלי פוגש אישה אחרת וכבר דיברתי איתו על כך והבטיח לסיים זאת. מסתבר שזה נמשך זמן ארוך, ושום סיום העניין לא נראה. אני חשה פגועה ודי אבודה. אני משערת שאילו הייתי מבוססת כלכלית כעצמאית אולי הייתי שוברת את הכלים. עולה בי כמיהה לנקם ואף פנייה אל אותה אישה.כמו שאמרתי חשה אבודה. עם כל הידע והינסיון בסיוע לאחרים, לעצמי אינני יודעת כיצד לסייע. אשמח לאיזו מחשבה חדשה שתוציא אותי מסחור סחור המחשבות.

שלום אילנה, אני בטוחה שאת כואבת ופגועה, איך אפשר שלא להרגיש כך בתנאים האלו? אני מבינה את רגשות הזעם והרצון בנקמה, אבל אני חושבת שאת לא מפנה את האנרגיה הזו למקום הנכון. פניה לאישה הזו לא תועיל, כי בעלך הוא זה שפגע בך ולא היא, שאינה מכירה אותך כלל. אם תפני אליה לא תפתרי הבעיה, יש להניח אפילו שבעלך יבגוד בך עם מישהי אחרת. כתובת אחרת אליה את אולי מפנה את הכעס שלך היא את עצמך. במקום להאמין שמגיע לך טוב יותר ולעשות כל מה שכרוך בזה, את נשארת עם תחושת חוסר האונים, הכאב וחוסר הערך. זה גם סוג של הפנית הכעס פנימה, במקום למקום הנכון, לבעלך. אני מבינה את הקושי לקום ולעזוב, ואני לא חושבת שמדובר בהחלטה פשוטה, אבל כפי הנראה אינך מוכנה לחשוב על האפשרות הזו, וכך, את נותנת לבעלך תחושה שזה בסדר להמשיך לפגוע בך, כי ממילא אין לו מה להפסיד. לדעתי כדאי שתחזקי את עצמך, דרך פניה לטיפול אישי שלך שם תוכלי לבדוק את האפשרויות שלך לצאת מהמשבר הזה.

23/08/2011 | 06:39 | מאת: אילנה

תודה על תגובתך. נכון, המענה האולטימטיבי הוא עבודה פנימית ונכונות לוותר על כל מה שיש. לשם אני חותרת, הדרך מאתגרת את הנפש ואין לנו שליטה על מה אחרים עושים אלא על עצמנו. אציב לעצמי יעד של חיזוק משאבים. תודה לך ותודה על האפשרות שניתנת כאן.

16/08/2011 | 23:24 | מאת: רחל

שלום ענבל, יש לי שלושה ילדים. שני מתבגרים וילדה צעירה יותר. שנים רבות שאני מרגישה שאמא שלי, שאותה אני מאוד אוהבת, מתייחסת באופן שונה לילדים שלי. לשניים היא מתייחסת בדאגה ובאהבה רבה ולאחד היחס הוא פושר .... הוא גם חש בזה, לצערי ! דיברתי איתה כבר כמה פעמים על הנושא, אבל היא בשלה - מה פתאום, זה לא נכון וכדומה. מה לדעתך אני צריכה לעשות ? זה מאוד כואב לי, רק ביומיים האחרונים מצאתי עצמי ממש בוכה מכאב וחסרת אונים. תודה על עזרתך.

שלום רחל, אני מבינה את הכאב שלך, וודאי לא היית רוצה שאף אחד מילדייך יהיה מקופח ע"י אמך. יתכן שההקשר שבתוכו התפתח הקיפוח הזה מורכב יותר ואולי יש לו סיבות שאת ואמך לא מודעות אליהן. כך או כך, כל עוד אמך אינה מסוגלת לפתח דיאלוג בעניין, נראה לי שחבל על המאמץ שלך. "לא כל האצבעות שוות", כפי שאת וודאי יודעת, ויתכן שמסיבה כלשהי לאמך קשה יותר עם אחד מבנייך. אולי עלייך לקבל את הדברים כפי שהם ולהשתדל לא לעשות מכך דרמה גדולה, כי אז רגשות הקיפוח של בנך רק יעמיקו, הוא יחזיר לה יחס עוין, ומכאן ואילך יתכן שהבעיה תעמיק. נסי להניח לזה, עד כמה שתוכלי, אמרת כבר את הדברים לאמך. היא תעשה עם זה מה שהיא יכולה ולא מעבר.

היי לכולם אני בהריון הראשון שלי ככה שאני ממש צריכה ייעוץ.... מאז ההריון התחילו ביני לבין בן זוגי כל מיני בעיות. אתחיל מכך שאספר שההריון מאד קשה לי פיזית (אני בשבוע ה-10 עכשיו). כל הזמן סובלת מבחילות נוראיות והקאות, ממש כמה פעמים ביום אני מקיאה ובקושי אוכלת ומרגישה עייפות וחולשה וכל הדברים האלו שאני יודעת שנורמליים בשלב הזה ואני מקבלת אותם באהבה ושמחה. אבל מדי פעם אני צריכה איזו מילה תומכת ואוהבת, במיוחד אחרי ההקאות שאני מרגישה כזאת אומללות אח"כ. אבל לא רק שאני לא מקבלת ממנו תמיכה וסימפטיה והבנה, אלא שבן זוגי סוחט ממני כל טיפת אנרגיה שעוד איכשהו נשארת בי... כל הזמן מנדנד לי ומבקר אותי ובא אלי בטענות על כל מיני דברים שאני לא מסוגלת להתמודד אתם כרגע. הוא לא מבין שאני במצב הישרדותי כרגע, עם איך שאני מרגישה. ואני רק צריכה שהוא יבין ויניח לי. אני אפילו לא מצפה כבר שיתמוך. אלא שפשוט יפסיק כל הזמן לנדנד לי. מה הוא מנדנד לי למשל? שאנחנו כבר לא עושים "דברים כיפיים" ביחד כמו קמפינג וטיולים ודברים שפעם היינו עושים. ניסיתי להסביר לו שאני לא יכולה עכשיו להיות בתנאי שטח, שאני חייבת תנאים נורמליים. הוא לא מבין!!!! הוא גם טוען שאני לא מספיק מתייחסת אליו. הוא צריך 100% מהתשומת לב שלי כל הזמן. ונהייה ממש אנרג'י סאקר....! אני יודעת שזה הכל מאהבה, ואני ממש מנסה להעריך את זה שהוא כ"כ אוהב אותי ורוצה את תשומת הלב שלי, אבל זה ממש קשה לי עכשיו להתמודד עם זה... וההתמודדויות האלו איתו מתישות אותי עוד יותר. פתאום יש לו ריח מוזר מהפה בצורה כרונית, אני מנסה להסביר לו שכל ריח עושה לי רע. וכשאמרתי לו את זה, בשיא העדינות, ושזה בטח בגלל ההורמונים, וזה יעבור, אבל כרגע זה המצב, הוא נעלב! אני לא מסוגלת שיתקרב אלי ואני לא יודעת אם זה אני וכל ההורמונים האלה שגורמים לי לא לסבול את נוכחותו לידי או שבאמת יש פה איזו בעיה עם היחסים. היחסים שלנו ממש מידרדרים!!! אשמח לכל עצה... דניאלה

שלום, שכיח שבזמן הריון, המבשר את תחילתו של עידן חדש בחיי המשפחה, הזוגיות עוברת טלטלה. אני יכולה להבין היטב את המצוקה שלך סביב ההיענות הנמוכה של בן זוגך לצרכייך בתקופה הקשה הזו שאת עוברת בגלל מצבך הפיזי. נשמע מדברייך שהוא לא רואה מה את עוברת מבחינה פיזית ולא מצליח להיות אמפתי. מצד שני, אולי תוכלי גם את לראות שהשינוי שאת עוברת משפיע מאוד על הפניות הפיזית והרגשית שלך לבן זוגך. את משקיעה את מרבית האנרגיה שלך בגופך, במה שמתפתח בתוכו, וגם בהישרדות היומיומית. באופן טבעי, את גם לא מסוגלת לראות אותו, כך שבעצם הבעיה שלכם דומה. נכון, הוא היה צריך להיות מסוגל לשים את עצמו בצד למענך, אבל מה לעשות, ברוב המקרים זה לא ממש אפשרי. גם לו יש צרכים, והוא כנראה מרגיש דחוי ולא אהוב בזמן האחרון(בצדק). מדברייך נשמע שיש לך בן זוג שלא יכול לשאת תחושות כאלו לאורך זמן, ומכאן ההדרדרות ביחסים. השאלה היא עד כמה, בתוך כל מה שאת עצמך עוברת תוכלי לזכור זאת, ולהשתדל קצת יותר לתת לו לחוש רצוי. לצד זה, דאגי להסביר לו מה את עוברת- לא בתובענות ובכעס, אלא בדרך מבינה יותר ומעריכה יותר, כי זה לא מובן מאליו שהוא יוכל לשים את עצמו בצד בתקופה הזו. אם תדאגי לטפח את ההערכה העצמית שלו כגבר (ואולי לא צריך יותר מידיי בשביל להצליח לעשות זאת), אני בטוחה שהוא יהיה יותר פנוי עבורך ושניכם תרוויחו. בסך הכל, זו תהיה תרגולת טובה, כי אחרי ההריון באה הלידה והנושא הזה של הנראות של כל אחד מבני הזוג בתוך ההתרגשות של כניסת ילד חדש למשפחה לא מפסיק להיות רלוונטי.

11/08/2011 | 20:02 | מאת: צביה

שלום. יש לי בת נשואה +1 . לצערי בעלה שולט בה היטב וקובע כל דבר בבית ובתי נכנעת לכל רצונו (היא בגדול סמרטוט) . כשלש שנים הם גרים בדירה שכורה , לא מרוויחים הרבה ולא מסוגלים להגיע לדירה משלהם ., גם היום הם לא סוגרים את החודש ללא חובות . לאחרונה הגיע בעלה והציע לקנות שטח חקלאי ששוחרר לבניה ולבנות עליו בית כך שהעלות המתוכננת תהיה כ-1 מליון שקל וסכום כזה הוא לוחץ על בתי שיקחו משכנתא . ההורים משני הצדדים עובדים בשכר ממוצע ולא מסוגלים לעזור בסכומים כה גבוהיים . לדעתי וזאת אמרתי לבתי וגם לחתני הם לא מסוגלים לעמוד בהחזרים כאלה והם יכנסו לחוובות שעדיף להם לקנות דירה קטנה ולא להכנס לכאלה חובות שלא יהיו מסוגלים להחזיר . מאחר וחתני ממרר לבתי את החיים בנושא ולא יורד מהרעיון של קניית שטח ובניה עליו ושולח אותה כל יום לדרוש כספים מאיתנו אני שואלת מה עלי לעשות . אין בידי סכומים כה גבוהיים לעזור להם וגם אם אקח חובות על מנת לעזור להם נראה לי כי אני זורקת את הכספים בגלל חובות שהם יכנסו בעתיד ויפסידו את הכול . מה לדעתך עלי לעשות , להתערב בשיחה עם חתני , כי הוא אותנו לא מערב בתוכניות שלו ורק דורש שבתי תביא כסף מאיתנו וזה בלחץ , באיומים ובמריבות . בנוסף חיי הזוגיות שלהם אינם חמים והם רבים כל הזמן , חתני מדבר אל בתי בצורה לא יפה , פוגע בה , מתיחס אליה בגסות וגם חיי המין שלהם על הפנים . תודה צביה

שלום צביה, יש תחושה שאת מעורבת (או מתערבת) יותר מידי בחיים של בתך. אני מבינה שאת דואגת ובסך הכל רוצה בטובתה, אבל נשמע שבתך כבר ילדה גדולה ושלא ממש תוכלי להשפיע באופן שאת רוצה על חייה. היא את בחירותיה עושה, ולטוב ולרע, זהו הבן זוג שבחרה. אם יש לך מערכת יחסים קרובה איתה, את יכולה בהחלט לשמוע אותה ולייעץ לה, אבל נשמע לי שאת נכנסת ביניהם קצת יותר מידי וזה כנראה עושה לא לך טוב ולא להם. עניינית לגבי עניין הקרקע, אם אינך יכולה או מעוניינת להלוות להם את הכסף, פשוט אל תעשי זאת.הם בטח לא יסחטו ממך את הכסף באיומים, לא? הבהירי מהם הגבולות שלך, והם יצטרכו להסתדר לבד, אולי אפילו לא להוציא את העסקה הזו אל הפועל. אני לא חושבת שבעלה של בתך כועס עליה בגלל שאינך נותנת את הכסף, הרי אין לו דרך לשלוט בהחלטותייך. כנראה יש סיבות אחרות לקשר הבעייתי בינהם, כפי שתיארת. אני מקווה בשביל בתך שתשכיל לעשות את ההחלטות והבחירות הנכונות, ובשבילך שתוכלי לאפשר לה לעשות זאת עם יותר חופש.

10/08/2011 | 14:03 | מאת: סיגל

כיצד לספר לילד בן 5 על גירושים של דודים... גיסי וגיסתי מתגרשים, כיצד לומר לו שהוא לא יהיה יותר איתנו בימי שישי וחגים? הוא כבר שאל מספר פעמים איפה הוא ואמרתי שבעבודה... תודה.

שלום, מדוע להסתיר מידע כזה מילד בן 5? אני לא רואה שום סיבה לעשות כן, הרי לא תוכלי לשמור עליו לעד מפני המפגש עם כל דבר שלילי. את צריכה פשוט לספר לילד, ולא למשוך זאת עוד. ילד בן 5 כבר מסוגל להבין את הרעיון של זוג שמתגרש, גם אם באופן חלקי וגולמי, אולי הוא אפילו כבר שמע על כך בגן, ואם לא, וודאי ישמע על כך בקרוב. עדיף שתכיני אותו את. הוא וודאי יהיה עצוב, ואת זה לא תוכלי למנוע, אבל הוא יוכל לאט לאט להתגבר ולהתרגל למציאות החדשה. הסבירי לו בפשטות והיי מוכנה לענות על שאלות. ראי תשובתי מתחת בנושא דומה.

בהמשך לבקשתי מיום 30/7/2011 מודה לך על התייחסותך. אשמח מאוד אם תוכלי להתייחס לשאלתי בהמשך לתגובתך. כנראה שלא ראית את המשך בקשתי,אנא ממך אני ממש שבור. מחכה לתגובה תודה רבה מראש

ראה התייחסותי למטה.

09/08/2011 | 19:42 | מאת: בהליכים

שלום רב. אנחנו בהליכי גירושים מתקדמים,וכבר שכרתי דירה אליה אוכל לעבור בעוד שבוע. איך ומתי עושים את השיחה לילדים?

שלום, מהתיאור שלך נשמע שעכשיו זה זמן טוב לספר לילדים. לא כתבת באיזה גילאים הילדים ומה צפוי מבחינת הסדרי הראיה. באופן כללי, עד כמה שזה מתאפשר, רצוי שתשבו שניכם מול הילדים ותספרו להם. הסבירו בשפה שתהיה מובנת, מתאימה לגיל, רגישה וסבלנית. היו מוכנים לענות על כל שאלה, היו בטוחים להדגיש שהגירושים אינם קשורים לאהבה שלכם לילדים ואליהם, ושלא באו בשום אופן בגללם. היו ברורים, הסבירו מה צפוי מעתה, איפה תתגורר אתה, בלי להיכנס יותר מידיי לפרטים, אלא אכן הם שואלים. המשימה הזו לא פשוטה, ואין מתכון אחד שמתאים לכל המשפחות ולכל הילדים. ככל האצבע הוא רגישות ובהירות בהסבר, בלי סתירות פנימיות בין גרסאות, והמון אמפתיה, הבנה וסבלנות. בהצלחה

06/08/2011 | 16:11 | מאת: מיכל

בעלי חסם את הגישה לנייד שלו ,האם יש מקום לדאגה ?

לא כל כך מבינה.. מה ההקשר של החסימה הזו? כלומר, האם קרה משהו שבעקבותיו חסם את הנייד?, מה הוא מסביר ביחס לעניין? מה את חושבת? ספרי קצת יותר ואוכל להתייחס

03/08/2011 | 21:14 | מאת: שולה

שוקלת אם לפתוח חשבון משותף או לא כאילו אם יש אמון בינינו- אז יש אמון- בשביל מה חשבון משותף? מוציא מי שמוציא בלי עניינים אני לא כל כך מבינה את הסיפור הזה, זה לא שאנחנו מתחשבנים על כסף ב6 שנים האחרונות, מה ישנה את זה עכשיו עם החתונה? מה אתם חושבים?

שלום, אין כאן נכון או לא נכון, יש הרבה זוגות נשואים שמתנהלים בחשבונות נפרדים, וזו בהחלט אופציה. אבל מעבר לעניין הטכני, בעיניי, ההחלטה לחיות בזוג, אם או בלי נישואים, כרוכה בויתור מסוים ומעבר מחשיבה יחידנית לחשיבה זוגית. יש לזה הרבה השלכות ומשמעויות. זה לא פשוט מצד אחד, לעשות את הויתור הזה, אבל יש גם הרבה להרוויח. שאלת החשבון המשותף היא אולי השאלה האם אני מוכנה לעשות את הויתור הזה של השליטה שלי על חיי, להסכים להכניס אדם אחר, מבלי לאבד את עצמי, את החופש המגיע לי. זו שאלה מורכבת, ולכל אדם יש תשובה אחרת עליה. זו לא רק שאלה של האם יש או אין אמון, כמו שהצגת. יכול להיות שרק עכשיו התחתנתם ואת עדיין זקוקה לזמן של הסתגלות כדי לעשות את הויתורים האלו. דברי עם בעלך ובדקי איתו. בהחלט יכול להיות שיהיה מקובל על שניכם לחכות קצת לפני שתאחדו את הכוחות ותקימו חשבון משותף.

08/08/2011 | 18:41 | מאת: ירון

את יודעת, גם לי היו את אותן שאלות אבל בסופו של דבר, יש איחוד מסויים, אחרי שפותחים חשבון משותף, זה לא אותו הדבר, באמת יש תחושת איחוד וחשיבה זוגית מאד מפותחת. אין עוד לקנות לעצמי משהו בלי לחשוב אם זה יהיה בסדר מבחינת אשתי. זה מיוחד, זה העצים עבורי את הזוגיות וגם כשפתחנו חשבון משותף קיבלנו מתנה של 1500 שקל מהבנק (מזרחי) ככה שהם נתנו לנו עוד סיבה לחייך... עשי את החלטותיך, שתפי את בעלך במה שאת מרגישה הכי חשוב זה ששניכם תרגישו טוב בזוגיות בהצלחה

02/08/2011 | 12:17 | מאת: אלינור

אני בת 23 ובן זוגי בן 33 , אנחנו שנתיים יחד וגרים יחד. מאז ומתמיד היו לנו וויכוחים ואי הבנות אבל לאחרונה אנחנו מוצאים את עצמנו רבים ללא הפסקה...לדעתי הסיבה העיקרית לכעסים וההקנטות מצידי היא שהוא פשוט לא מראה חום ואהבה- הוא לא מחבק, לא מנשק, לא מלטף...לא אומר "אוהב אותך" ביוזמתו - אלא רק לאחר שאני אומרת לו...המצב נהיה בלתי נסבל עד שאני כבר מתפוצצת על כל דבר קטן וכל דבר קטן מפריע לי ביום יום...אני מרגישה לא נחשקת ואין לי חשק לשמח אותו או לנסות למצוא חן בעיניו אלא רק להוציא עליו את כל התסכולים הנפשיים שהוא מותיר בי יום אחריי יום כשהוא כ"כ אדיש אליי...אני אוהבת אותו מאוד וקשה לי לוותר עליו , גם הוא אוהב אותי מאוד - אני בטוחה בזה , הבעיה היא שהוא לא מפגין רגשות כיוון שהוא טוען שאני לא נותנת פתח לגילויי חיבה כי אני עצבנית וכועסת כל הזמן... מה שהוא לא מבין זה שאני עצבנית וכועסת בגלל החוסר יחס הרגשי הזה ממנו... זה ממש כמו הביצה והתרנגולת...גלגל שלא מפסיק לחזור על עצמו ולפגוע בנו... דיברתי איתו על זה והסברתי לו הכל כבר יותר מפעם אחת -הסברתי לו שאם יפגין אהבה אני אתן לו את הנשמה שלי, הוא פשוט לא רוצה להבין ולא מנסה לשנות שום דבר. מה את מייעצת לי לעשות? אני ממש אובדת עצות ואשמח אם תוכלי לעזור לי.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, הצורך שלך בהחלט מובן ולגיטימי. אני מבינה שבמצב הקיים את מרגישה לא נחשקת, לא נראית על ידו ולא מעניינת. זה יכול לעורר הרבה כאב ופגיעה, ואלו מתורגמים אצלך לכעס, כמו שלעיתים קרובות קורה. הבעיה היא שדרך כעס קשה מאוד לגייס רוך ואהבה, וזה אכן כמו הביצה והתרנגולת. מישהו צריך להתחיל לחולל את השינוי, ועדיף שתהיי את אחראית על עצמך, ולא תחכי שהוא יעשה את השינוי. אולי יש משהו בדבריו של בן זוגך, ותוכלי את לאמץ דרך אחרת כדי להראות לו למה את זקוקה. כשדורשים ותובעים חום ואהבה זה בדרך כלל מעורר בצד השני התרחקות והתקוממות, אבל כשמתקשרים את הצורך בדרך אחרת, דווקא פגיעה יותר, כואבת יותר, יש פוטנציאל הרבה יותר גדול לקרב ולהשיג מה שאת צריכה. אני מבינה שזה קשה לך ואולי יותר נוח לך לכעוס כאשר דוחים אותך או פוגעים בך (זה נותן תחושה של כוח והשבת הכבוד האבוד), אבל זה לא מוכיח את עצמו. אם באמת בן הזוג שלך חשוב לך, נסי לקרב אותו בדרך אחרת. אם גם הוא אוהב אותך יש סיכוי טוב שזה יעבוד. אם זה לא יצליח לפחות תוכלי לשתף אותו במאמצים שעשית אחרי ששמעת מה מפריע לו, ואז אולי תוכלו לפתח דיאלוג שיביא להתפתחות גדולה יותר מזו שהשגתם עד כה.

03/08/2011 | 10:31 | מאת: אלינור

תודה רבה לך מקרב לב, אני אנסה ליישם את העצות שנתת לי..מקווה שזה יעזור :-)

30/07/2011 | 21:19 | מאת: ח'

שלום וברכה, אנחנו זוג בני 27 ו33 , 3 וחצי שנים יחד, גרים יחד ומאוד מאושרים רוב הזמן. יש 2 בעיות מרכזיות שעולות בזמן ריבים: אני מפסיקה לדבר ולענות בזמן ריב ולאחריו ומסוגלת לשתוק במשך ימים. (לאחר תק' בן זוגי אימץ גם הוא התנהגות נוראית זו). ובהמשך לבעיה זו לעיתים אני עוזבת הכל תוך כדי ריב והולכת, רק רוצה להתרחק ולעזוב, אם זה בנסיעה אז יורדת מהרכב ואם זה בבית אז הולכת מהבית. אני מאוד מתוסכלת ומודעת לבעיות אלה, ביחוד שאחרי מס' דק' אני מבינה מה עשיתי ולא יכולה לחזור וזה יכול להגרר ימים. לבן זוגי נמאס ובצדק, והוא על סף פרידה ממני כי אנחנו בתק' של קבלת החלטה לגבי עתידנו המשותף (חתונה) והוא לא רוצה לחיות ככה וגם אני לא. תוכן הריבים שלנו ממש שולי ולא עקרוני, והבעיה היא כיצד אנחנו רבים... מה לעשות??????????? בתודה ענקית

שלום, דרך חשובה כבר עשית- את מבינה משהו לגבי ההרסנות שנגרמת כתוצאה מדרך ההתמודדות שלך ואת רוצה לשנות. מכאן ואילך נותר החלק של לקיחת האחריות על חייך, להתחיל לחולל שינוי ולקחת סיכון כשתבחרי בדרך התמודדות חדשה ובוגרת יותר. אם אינך מצליחה לעשות זאת (וכנראה שזה קשה כי לא עשית זאת עד כה) גשי לטיפול ושם תוכלי לברר מה השורשים של סגנון ההתמודדות הזה, וגם לקבל כלים כדי לצאת מהדפוסים הלא יעילים האלו להתמודדות עם קוננפליקטים.

שלום רב, אני גרוש כעשר שנים ויש לי 2 ילדים וגרושתי שנפגעה מהמצב החליטה להשתמש בילדים. אפילו שהשארתי לה מזונות מראש ל5 שנים לבן שהיה בן 13 ולבת שהייתה בצבא וכמובן את כל תוכניות החסכון וקופות הגמל בקיצור הכל אבל עדיין זה לא הספיק וכל פעם שהיו באים לבקר אצלי זה לא היה בשבילי אלה בשביל לקבל משהוא שקשור אך רק בכסף.הרגשתי שהם נשלחים אלי עם דרישות מהאמא שלהם ואני מתאר לעצמי שאני לא מחדש לך שום דבר אבל לצערי היום אין לי קשר איתם מזה כ 5 שנים וזה מאוד חבל לי אין לי גם מי שיגש אל ליבם במשפחה שלי , בת זוגתי ניסתה בזמנו לדבר עם הבת אל ללא הצלחה היום אני מתקשר אליהם והם לא עונים לי.אשמח לקבל עזרה, תודה ושבוע טוב

שלום, בהחלט מצער לשמוע שזה המצב שנקלעת אליו. אפשרות סבירה היא שילדיך אכן עברו סוג של הסתה, או שהושפעו מאוד מעמדתה של האם ביחס אליך. למרבה הצער לעיתים קרובות זה מה שעומד מאחורי מצבים כמו שתיארת (סרבנות קשר מצד ילדים). אני לא יודעת מספיק על האפשרויות של פתרון למצבים כאלו דרך הרווחה, כלומר דרך פקידת סעד (האם הילדים קטינים?), אבל יתכן שכדאי לברר- האם אפשרי להיעזר בגוף כמו הרווחה כדי ליצור שיחה, אפילו מתווכת ע"י גורם נייטרלי כזה. בכל מקרה, הילדים צריכים להיות קטינים. אם הם לא קטינים, האפשרויות די מצומצמות, יתכם שכבר איחרת את הרכבת ודעתם של הילדים לגביך כבר מקובעת. מצד שני, פעמים רבות כן אפשר ליצור קשר מחדש, משהו מתחמם, הקשר עם ההורה השני נחלש, הילדים בעצמם מקימים משפחה ומשהו מתאפשר. ימים יגידו. בינתיים, שאל את עצמך עד כמה היית יצירתי ואקטיבי כדי לעשות את החלק שלך. אתה יכול לכתוב מכתב, לנסות לפגוש אותם במקום לא צפוי, וכו'. כדאי מאוד להתעקש, לפעמים לאורך זמן זה משתלם ויכול לסייע לשבור את הדימוי לגביך כאב לא ראוי.

בוקר טוב תודה רבה על התייחסותך, ברצוני לציין כי הילדים בגירים (30+25)ושאלתי היא האם כדי שאני יצור קשר עם האמא שלהם , אציין כי מאז שהתגרשנו לא היה ביננו שום קשר!היא אשה קשה,ממורמרת וכנראה זקוקה לטיפול וכל מטרתה מאז שהתגרשנו היה להביא את המצב לכשהוא היום.אני מאוד מהסס!מה דעתך? יום נפלא

היי ענבל, מה שלומך? חברה טובה שלי סיימה מע' יחסים לא פשוטה עם בן הזוג שלה מזה 3 שנים ובעקבות כך חוותה מצידו תקיפה פיזית ולאחר מס' ימים כם תקיפה מינית. מיותר לציין שהנפש שלה פשוט מפורקת מאז (לפני כשבוע) והדבר משפיע מאוד על התיפקוד היומיומי שלה שהפך ללקוי מהרבה בחינות. מלבד תמיכה ושיחות שמקלות עליה מעט אין לי ספק שהיא חייבת לגשת לטיפול כי אין סיבה שתתמודד לבד עם החוויה. אחרי הכל עם כל הרצון הטוב אין לי את הכלים לסייע לה כמו מישהו מוסמך. היא עדיין בשלב שהיא מאוד מתביישת במה שקרה ומאשימה את עצמה ורוצה לקבור ולשכוח ואני לא יודעת איך אני אביא אותה למצב שתתחיל טיפול. האם עליי ללחוץ עליה בעדינות ולא לוותר לה בעניין או שמא זה צריך לבוא נטו ממנה?? אני ממש ממש מודאגת לגביה וחוששת שתשקע בזה והמצב יחמיר. מה עליי לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, אני מבינה את הדאגה שלך. חברה שלך עברה טראומה והיא מגיבה בהתאם. קודם כל, חשוב להבין האם החברה שלך נמצאת בסיכון כלשהו בעקבות מה שחוותה. האם היא דכאונית מאוד, אולי אובדנית אפילו? אם זה המצב, יתכן שצריך לערב אפילו בני משפחה ויחד להפעיל לחץ שתקבל טיפול. למעט המצב הזה, דעתי היא שצריך לכבד את רצונה, בחירתה והקצב של החברה שלך. יתכן שבהמשך היא כן תרצה לפנות לטיפול, אבל זה יצטרך לבוא ממנה. אין טעם ללחוץ יותר מידי, ברוב המקרים זה ממילא לא עוזר. נסי לתמוך בה ככל יכולתך כחברה, זה מה שתוכלי לעשות כעת למענה.

לא כל כך ברור לי מהי המטרה מאחורי יצירת קשר שכזו. האם אתה סבור שדרכה תוכל להגיע אל הילדים? אני לא משוכנעת. נשמע לי שהילדים כבר גדולים, ואולי כדאי לנסות ליצור איתם קשר בישירות. אם לא תעשה כן, אתה שוב משאיר את גורל הקשר בינך לבין ילדיך בידי אשתך- כנראה עשית זאת פעם אחת וזה לא צלח, למה לעשות זאת שוב? אני מבינה שוודאי קשה לך ליצור קשר אחרי כל הזמן הזה עם הילדים, אבל אם חשוב לך, כדאי שתתאמץ. שיהיה בהצלחה!

25/07/2011 | 16:37 | מאת: גא

שלום, לפני כחודשיים עברתי באופן פרטי איזה-שהוא ניתוח בהצלחה. המנתח איש מאוד נחמד ומקצועי. הוא היה מאוד זמין, ביקר אתי כל יום בבה"ח, לאחר מכך התקשר כמעט כל יום וכך עד להחלמה שלמה. כיום אין סיבה להיות איתו בכשר, אבל אני לא מפסיקה לחשוב ולפנטז אליו. מתגעגעת מאד. במשך היום אני מאד משתדלת להעסיק את הראש במשהו אחר, אבל כל בוקר אני מתעוררת עם שמו. איך יוצאים מי זה?

פני לפורום פסיכולוגיה קלינית, הוא מתאים יותר לשאלה שלך.

20/07/2011 | 19:51 | מאת: דנה

שלום אנו5 אחים במשפחה בן ו4 בנות אחת מהאחיות בת 40 ,פרודה אך עדיין לא גרושה , וללא ילדים. אחותי במשך שנות חייה הייתה מה שקרוי " הכבשה השחורה " של המשפחה, תמיד רבה עם כולם , מגיל קטן לקחה דברים ללא רשות מבני המשפחה למרות שאם הייתה מבקשת רשות היו נותנים לה בשמחה. בילדותה ההורים היו בתחילת דרכם ולא היה להם כסף לממן את אחותה הגדולה ואותה, ובגלל שהיתה מבין השתיים הילדה הבעייתית ספגה המון צעקות ועונשים בשל התנהגותה. מאז ומתמיד לא קיבלה דעות של אחרים בהבנה ואם משהו לא מקובל עליה היא צועקת ולא נותנת לאף אחד להגיב , עד שמסתגרת בחדר סוגרת את הדלת וממשיכה לדבר לעצמה .קשה לנו להיות בסביבתה זמן רב ולא להגיע לעימות כי אין לה גבולות , יש לציין שהיא חזרה בתשובה ב10 שנים האחרונות אך התנהגותה לא השתנתה והיא אף מקללת שהיא כועסת מילים שלא נדע, צועקת שכל השכנים ישמעו ולא חושבת בהיגיון , התנהגותה ילדותית ביותר, עבודה מסודרת מעולם לא הייתה לה , אם עבדה זה היה באופן זמני ופוטרה מאחר ולא עמדה בתנאים ובזמנים. היא קמה מאוחר ובלילה ערה, אף על פי שהיא דתייה מתחצפת להוריה,בעלה נפרד ממנה כי לא הסתדר איתהובשל חילוקי דעות , כעת היא אינה מוכנה לתת לו גירושין כי לטענתה מגיע לה את הכתובה היא אינה עובדת והוא לא מפרנס אותה בשל סכסוך בניהם כבר 5 שנים .תמיד שהוריי ניסו להתערב ולנסות לסייע לה ולדרבן אותה לוותר ולבנות לעצמה חיים חדשים , לעבוד להרוויח לעצמה היא התנגדה ובכתה שאנו נגדה כל הזמן. היא חיה בבית של ההורים והיא לא מנקה, לא מסדרת ומחלקת הוראות להורים . ההורים רבו איתה מס' רב של פעמים עד ייאוש , אבל מאחר וריחמו עליה השאירו אותה בביתם כי אין לה כסף , רכוש ואיפה לגור. עד כה מאחר ולא עבדה טיפלה באימנו שהייתה חולה ז"ל והשתמשה בתירוץ מאחר וטיפלה בה כי אינה יכולה למצוא עבודה ולנקות את הבית וגם היום אחרי שאמנו לא בחיים היא עושה בדיווק אותו הדבר, היא לא מוכנה לגשת לטיפול כי היא טוענת שאנו הלא נורמליים ואנו הרעים ולא מבינים אותה . והיא מתייעצת עם רב לטענתה שאומר לה שהיא מתנהגת בסדר. אבי ממורמר ממנה (אבי לא איש צעיר כמעט בן 70 )וגירש אותה לגיסתי שכעת לא הכי מסתדרת איתה, מאחר והיא בחובות בבנק הגיעה לה הוצאה לפועל ואבא שלי מפחד שיגעו לו ברכוש והיא מצידה לא משתפת אותו במה שהיא עושה בשביל זה , יש לציין שהיא בחורה מאוד עצלנית , לא נראה לי שלעולם תצא מתי שהוא לשוק העבודה , ואנו חוששים שמלבד העצבים יום אחד תהיה נטל על המשפחה. מה עושים במצב קשה שכזה ? אציין שיתר האחים לא בעייתיים כמוה כולנו ממורמרים ולא יודעים מה לעשות... אשמח אם תוכלי לייעץ לי

שלום, מדברייך נשמע שאחותך סובלת מבעיה אישיותית שגורמת לכל ההתנהגויות הקיצונית שתיארת ולקשיים בתפקוד. אין ספק שהיא זקוקה לעזרה, וכל עוד אינה מגלה תובנה למצבה היא יוצרת הרבה קושי לסובבים אותה, ולמשפחה בפרט. הבעיה היא שלא ניתן לכפות קבלת טיפול על אדם, אם אינו מעוניין בכך. באופן אופטימלי, הטוב היה שתגיע למרפאה לבריאות הנפש ואולי אף תוכל לקבל טיפול ולעבור תהליך שיקומי כלשהו. כפי הנראה זה לא ממש ראלי, כך שכל שניתן לעשות זה להציב גבולות, ולא לתת למשפחה כולה להיפגע. אולי כדאי להתייעץ עם מישהו שהיא סומכת עליו, אולי בקהילה הדתית, ולרתום אותו כדי לדבר ללבה ולשכנע אותה לקבל סיוע כדי שתוכל להיות עצמאית במידה מסוימת, או כדי לקבל ממנו עזרה והכוונה בדרך שתהיה מקובלת על האחות.

13/07/2011 | 23:44 | מאת: אורית

היינו בזוגיות של 7 שנים.גרנו יחד אהבנו אך מסיבות שונות בעיקר טכניות נפרדנו. אני יזמתי. לאחר כחצי שנה הכיר אותה. אני לא אדבר עליה. לאורך כל הזמן עד שהכיר אותה רצה שנחזור. אני לא רציתי כי הסיבות הטכניות עדיין היו רלונטיות ולא באו על פתרונן.כיום לאחר שנפתרו רציתי לחזור. אך הוא שנעלב מאוד אמר - לא כרגע.כיום הקשר ביננו מתקרב. אנחנו משוחחים רבות בטלפון ולעיתים נפגשים לשיחות קצרות. אין ביננו מין. אך אנחנו מראים אהבה אחד לשני .בעיקר מילולית.היא כמובן לא יודעת על השיחות ביננו.ואני מתפלאת עליו.הוא לא טיפוס בוגדני מטבעו ובכל זאת פועל מאחורי גבה. אחד הדברים שציין בפני שהסיבה שאנחנו לא חוזרים היא הבעיות הטכניות שיש ביננו. אני יודעת שהוא עדיין אוהב אותי -באמת. אני יודעת שהיא מהווה מעין כדור לכאב .מה הלאה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אורית, חסרים לי חלקים במה שכתבת, מה הן הסיבות הטכניות? הרבה פעמים מה שנראה טכני הוא לא כל כך טכני...וזה כנראה גורם משמעותי שקשור בהתרחקות ובהתקרבות ביניכם. את מוזמנת לכתוב עוד כדי שאוכל להתייחס.

13/07/2011 | 21:57 | מאת: אנונימית

שלום רב, אני נמצאת בזוגיות 5 שנים, אני בת 34 ובעלי 37 יש לנו ילד אחד, אנחנו רבים המון וכבר נהיה לי ממש קשה, אנחנו כבר לא מקיימים יחסים , וגם אם זה קורה פעם בחודש אין שום עניין מצדו לפרגן לי, אני מרגישה שכל הזמן הוא מתלונן פוגע ולא מפרגן בכלל, שום דבר לא מספק אותו אני אחרי יום עבודה מייד עוברת למשמרת שניה עם הילד, משחקת איתו, לוקחת אותו לפעילויות, מכינה ארוחת ערב, עושה כביסות, מסדרת את הבית והוא איך שהוא מגיע מעיר לי הערות, למה זה לא במקום למה זה לא בסדר , אני מרגישה שאין לי כבר כח, הוא מרים עליי את הקול ומצפה שאני אהיה האישה הכנועה והשקטה שלא עונה בחזרה אז אני אומרת לו שנמאס לי מההתנהגות שלו, הכי נח לבוא מאוחר מהעבודה ולהעיר הערות במקום שהוא ייקח על עצמו חלק מהמטלות! אבל כלום, הכל עליי וגם הצעקות ובסופו של דבר הוא גם צועק עלי שאני צריכה להתבייש באיך שאני מתנהגת למרות שאני באמת לא עושה כלום אוף אני כבר ממש לא יכולה איתו, הוא כל כך קשה ואטום ורואה רק את עצמו

הקושי שלך בהחלט עובר דרך מה שכתבת, אם זה המצב לאורך זמן ואת לא רואה דרך להיחלץ ממנו בכלים שיש לך/לכם, גשי לטיפול. אם עוברות בך מחשבות על פירוק הקשר עדיף שתלכי לבד , אבל אם את עדיין מאמינה בקשר הזה, נסי לדאוג שתגיעו לטיפול זוגי, שם תוכלו להעמיק בהבנה של מקור הקשיים ולטפל בהם.

11/07/2011 | 19:40 | מאת: מיכל

שלום רציתי להתייעץ לגבי עניין כואב יש לי אח שמסתגר בבית כבר קרוב ליותר משלוש שנים את הצבא הוא אפילו לא סיים היה עריק שנים והוא היה פעם אחת אצל פסיכיאטר שקבע שהוא חייב טיפול בזה אין לנו ספק בתור המשפחה אך הבעיה שהוא מסרב ללכת לטיפול.גם אם נקבע לו פגישות הוא לא ילך והמצב שלו הולך ומחמיר הוא מתגורר בבית עם אמא מבוגרת וחולה וגם כן הקשר שלו עם האמא לא בריא גם לטענת הפסיכיאטר והוא ממש אבחן את הקשר כקשר תלותי משני הכיוונים וטען שאם זה ימשך הוא ישאר עד גיל מבוגר ולא יפתח שום קשר זוגי. חשוב לציין שאין לו חברים הוא מבודד כל היום מסתגר בחדר אני בתור אחות שנים ניסיתי לעזור וגם אחים שלי ניסו אנו אובדי עצות הוא רב איתנו כל הזמן בכוונה להרחיק אותנו כדי לא להתמודד הפחד שלי שהוא ישאר כך עד גיל מאוחר ולא יקים משפחה ולא יחיה הוא אפילו לא חושב לעבוד להתפתח כלום שאלתי היא איך מתמודדים עם זה הוא לא רוצה ללכת לטיפול והאמא לא משחררת אותו אלא רק חונקת אותו יותתר ויותר אני דואגת שיום אחד הוא יעשה משהו לעצמו וכל יום הוא כמו פצצה מתקתקת אין לי מושג עם מי לדבר פנינו לרווחה הם אמרו שיבוא לטיפול אך הבעיה שהוא לא רוצה.....אשמח לדעת מה עושים במקרים כאלה אי אפשר להשאיר את המצב ככה תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מיכל, אני מבינה את התסכול שלך ואת תחושת חוסר האונים, אבל האמת היא שאת צודקת, לא ממש אפשר להכריח אדם בוגר להגיע לטיפול אם אינו רוצה בכך, גם אם הוא ממש זקוק לכך. אם יש סיכון במצבו, כי הוא מסכן את עצמו או את סביבתו, ובנוסף על כך יש בעיות בשיפוט התקין, זה סיפור אחר ואז אפשר לכפות בדיקה פסיכיאטרית דרך פסיכיאטר מחוזי. לא נשמע שזה המצב אצלכם. אני מציעה לנסות לשכנע אותו בכל דרך יצירתית שתוכלו לחשוב עליה- להגיע יחד איתו לבדיקה, להביא מישהו לביתו, להתאים לו חונך, לחבר אותו לפורום מתאים באינטרנט וכיו"ב.

שלום, בן50 , מכיר את החברה שלי 3 שנים. גרתי איתה כשנה וחצי, לאחר מכן נפרדנו למספר חודשים אך שוב התחלנו להפגש בעיקר בסופי שבוע (בכל זאת אהבנו אחד את השני). יום אחד החברה התקשרה ואמרה לי כי היא רוצה להגיע אלי בסביבות שעה 10 בלילה. קרוב לשעה 10 לקחתי טלפון נייד לחדר מקלחת למקרה שהיא תצלצל בדלת והתחלתי להתקלח. סברתי כי היא לא תגיע בדיוק בשעה 10 ואני אספיק להתקלח לפני שהיא באה. בדיוק בשעה 10 היא ציצלה בפעמון. כמובן שלא שמעתי את הצילצול. לאחר מכן היא התקשרה פעמיים לטלפון הקוי אך אני שוב לא שמעתי. לאחר כ-5 דקות היא התקשרה שוב לטלפון הקוי (כבר יצאתי מהמקלחת) ואמרה שהיא בדרך לביתה. הצעתי להחזיר אותה עם המכונית אך היא סירבה בטענה שאין לה מצב רוח... יש לציין כי זו לא פעם הראשונה שהיא בורחת ללא שום נסיון לפתור את הבעיה ו/או אי הבנה כלשהי בדרך של הידברות... באותו ערב כתבתי לה שחבל שזה מה שקרה ואני מאוד מצטער שלא שווה המתנה של 5 דקות אך בכל מקרה אני אוהב אותה. היא כתבה שאפשר היה להתקלח לפני או אחרי שעה 10 והיא מאוד נפגעה מכך שכביכול לא חיכיתי לה, ספק אם מישהי אחרת היתה מחכה ליד הדלת הסגורה, שאני אוהב רק את עצמי וגבר נורמלי אחר היה מתנצל... עניתי לה שאני מצטער שאני לא שווה המתנה של 5 דקות ואם הייתי במקומה באותו מצב אז הייתי מבין וממתין ללא שום טענות. כתבתי כי בכל מקרה יהיה שמח לחזור ליחסים קודמים, הבנה, כבוד הדדי, חברות ואהבה. בתגובה היא כתבה שאין שום גבר ששוה המתנה לייד דלת סגורה בזמן שהוא מנקה את הנוצות שלו. היא מודה לי על השיעור אך למרות שהדרדרה למצב הזה לא איבדה את הכבוד העצמי. ברור שחיכיתי לה ולא רציתי לפגוע בה. חשבתי שאין מצב שהיא תגיע בדיוק בשעה 10 ואני אספיק להתקלח ואם בכל זאת היא תגיע בזמן שאני מתקלח אז אשמע צילצול בנייד ואפתח את הדלת . אך קרה מה שקרה... הייתי מבקש ממנה סליחה אם היא הייתה בכל זאת ממתינה עוד מספר דקות בודדות (היה אפשר להמתין בצורה מכובדת על הספסל בפארק ממש בכניסה לבית) או מסכימה לחזור אך לא במקרה שהיה! יש עוד המשך להתכתבות אך לדעתי רוח הדברים ברורה. מה דעתך על המצב הזה? מה המלצתך? תודה רבה.

החלק הראשון של הדברים באמת נשמע כמו מסרט אימה, אבל הטרגדיה בהחלט ניתנת למניעה, אם תוכל לקחת להיות קצת יותר גמיש בתגובה שלך, ובאמת לראות את החלקים "הקומיים" של העניין, בהקשר של התקשורת הלקויה ביניכם. מדוע אתה מתעקש כל כך שלא להתנצל? ההמתנה מחוץ לדלת יכולה להיות משפילה ולא נעימה, והעניין אכן באחריותך, גם אם לא התכוונת שכך יקרה. נשמע לי שיש כאן איזו נוקשות מצידך והתבצרות בצדק שלך, ובדרך אתה מפספס את החוויה של בת זוגתך ומתמקד בטפל ולא בעיקר. תן לה מה שהיא צריכה, אם היא חשובה לך באמת, זה לא צריך להיות כל כך קשה.

30/06/2011 | 05:07 | מאת: נשוי

שלום! אישתי ואני נשואים חודש, אנחנו מאוד אוהבים ונמשכים מאוד אחד לשני, לפני שבוע בכל תחילה של אקט מיני היא מסתגרת במין תחושת פחד או דגדוג לפי ההסבר שלה שלא מאפשרים דבר אלה להפסיק. היא אומרת שאין קשר למשיכה והיא לא יודעת להסביר את ההרגשה המוזרה! אשמח לתשובה. תודה!

שלום נשוי טרי, שאלה רלוונטית היא האם התופעה היא חדשה או לא. כלומר, האם זה משהו שהתחיל לפני שבוע א שהיה מוכר לכם גם קודם. בכל מקרה, כדאי קודם כל לשלול בעיה גניקולוגית, ושווה להתייעץ עם רופא נשים בעניין, אולי זה דבר חולף. אם לא, והתופעה נמשכת יתכן שהסיבה היא רגשית וכן מייצגת כרגע רתיעה כלשהי ממין, עם או בלי קשר לעובדה שהתחתנתם לאחרונה. נסה לברר עם אשתך מה מציק לה ברגישות ובהבנה, בלי שתרגיש את הציפייה למין (כלומר, אולי עדיף לברר את זה לא במיטה). אם ידרש ברור פסיכולוגי של העניין, כדאי להתחיל מיעוץ מיני אצל אדם שהוא גם מטפל רגשי- פסיכולוג או עו"ס. זה יאפשר בדיקה רחבה של התופעה.

25/06/2011 | 23:31 | מאת: חן

היי! אני בת 43 בקרוב!התחתנתי עם בן זוגי לפני 3.5 שנים כאשר ממש אחרי החתונה נכנסתי להריון ונולדה לי בת היום בת 3 והקטנה בת שנה!עוד מימי החברות עם בעלי ידעתי שאני עושה פשרה!כלומר אני מאוד אוהבת אותו אבל אנחנומאוד שונים!ממש מזרח ומערב!הוא בא ממשפחה בת 9 אחים ואחיות ואילו אני עם עוד 2 אחים בלבד!עוד כשהייתי צעירה ידעתי תמיד שארצה אך ורק 2 ילדים!התחתנתי מאוד מאוחר בת 39 וההריונות שלי היו זוועה!בעלי לא מרים תינוקות עד גיל 1/2 שנה כך שכל העול והגידו לפחות בחצי השנה הראשונה הם עליי!הזוגיות שלנו מאוד פרווה!בעלי בא ממשפחה שלא נוגעים אחד בשני ואילו אני מאוד חמה ואני כועסת שאני לא זוכה לחיבוק ומגע!בקיצור אני יודעת שהוא היה רוצה עוד ילד (בן כמובן)ואני ממש לא בקטע!קשה לי לחשוב שיהיה לי עוד ילד וקשה לי לחשוב שהוא יתגרש ממני אם אסרב!מה עושים???

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, אני מבינה את הרתיעה שלך מלידת ילד נוסף, על רקע כל מה שתיארת. את לא צעירה, ההריון קשה לך ואולי את כבר לא נמצאת בשלב בחיים שאת רוצה ויכולה להתפנות לטיפול כל כך תובעני. אני חושבת שמגיע לך לקבל הבנה מבעלך בנושא, גם אם הוא חושב אחרת, ונשמע לי לא פייר לשלוף את קלף הגירושין בנושא הזה. צריך וכדאי שיהיה ביניכם דיאלוג בעניין ולא מאבק שליטה והכנעה. אני לא כל כך מבינה מדוע היה חשוב לך לתאר את השונות ביניכם והקשיים הזוגיים. האם את מעוניינת להישאר בנישואים האלו בכלל? אם זו שאלה מבחינתך אז ברור שילד נוסף כרגע לא מתאים. נשמע לי שצריך כאן התערבות של טיפול או יעוץ זוגי, שיתן תקווה לדיאלוג בנושא הזה ואולי גם בנושאים אחרים.

13/07/2011 | 15:09 | מאת: חן

ראשית תודה עינבל שחזרת אליי!אני בהחלט מעונינת להישאר בנישואים האלו מאחר ובאפן יחסי טוב לי ואני אוהבת את בעלי.אני מודעת לקשיים ועליות וירידות של חיי הנישואים אך בהחלט התחברתי לעניין קבלת ייעוץ זוגי.אני מקווה שהוא יסכים לבוא ודברים יוכלו להתבהר ביננו!עדיין יש המון עבודה בנושא התקשורת ביננו ומי יתן ויום אחד נוכל להיות חברים טובים!הוא איש מקסים וטוב לב ואבא חם ואוהב קשה לוותר על דבר כזה אבל אכן תקשורת זה לא הצד החזק שלנו ונתטרך התערבות של גורם שלישי! בכלזאת תודה על תגובתךQ

18/06/2011 | 14:08 | מאת: דנית

אני וחבר שלי הינו יחד שנה וחודשיים. הוא נפרד ממני לפני שבועיים. הבנתי שקשה לו עם זה- רק כי הוא מרגיש חרא עם עצמו שהוא פגע בי. אבל שהוא שלם עם הפרידה הזו. היום חבר שלו החזיר לי את הדברים שנשארו אצל האקס וכמובן ששאלתי אותו אם אולי הוא סיפר לו מדוע נפרדנו? הוא אמר שאני מדהימה ויפה ושכיף לו ושהקשר במקום טוב.. מסתבר כדי לא לפגוע בי. ושזה לא בא ממקום אמיתי. שנה וחודשיים ולא אמיתי? לעבור הלאה?

שלום דנית, חבל שהיית צריכה לשמוע דברים שכאלו מגורם שלישי. אני מתארת לעצמי שקשה לך מאוד, כי נפגעת ואת ממשיכה להיפגע. לשאלתך, אני מאמינה שאת כבר יודעת את התשובה בעצמך, רק שקשה מאוד ליישם ובאמת לעבור הלאה. אני מתארת לעצמי שחלק בך עדיין לא השלים לגמרי עם האובדן הזה, אבל ככל שאת שומעת עוד ועוד דברים מהסוג הזה (למשל, שהכל לא היה אמיתי) זה מקל עלייך להבין שזה מה שכדאי וצריך לעשות. למענך. לגבי הדברים שנאמרו, מציעה לך לשחרר ולא לנתח שם יותר מידי. אם הרגשת שזה היה אמיתי, סביר להניח שלא דמיינת, אבל אם כך הוא מרגיש כרגע, זה שלו. עשי את מה שטוב לך את כדי להתגבר על הפרידה הזו. יתכן שזה יקח עוד קצת זמן, פרידה היא כואבת ודורשת את זמן העיכול שלה.

19/06/2011 | 14:27 | מאת: דנית

אני לא יודעת כמה הגורם השלישי יודע.. הוא חבר מאוד טוב שלו אבל רק האקס שלי יודע בדיוק מה הוא מרגיש. הוא לא הבן אדם הכי פתוח.. אני בטוחה במליון אחוז שהדברים שנאמרו לי היו אמיתיים. אין לי ספק.. והוא תמיד היה תומך בי מאוד ודואג לי מאוד.. תמיד היה שם בשבילי.. אני מצידי דחפתי אותו להתחיל לעבוד וללמוד (מה שלא היה עושה לפני כן).. ולהתגבר על פחדים שהיו לו שהוא אמר שבלעדיי אין שום סיכוי שהוא היה מצליח לעשות את כל הדברים האלו ... עכשיו מסתבר שהוא כנראה עוזב את מקום העבודה שלו ... הוא מאוד מבולבל לפי מה שהבנתי. אני לא יודעת למה. הוא לא שיתף וגם כששאלתי אם הכל בסדר תמיד התשובה היתה שכן.. הוא לא היה מדבר על הדברים ורק כשהוא לא יכל יותר הוא דיבר על זה והחליט להיפרד.. האם יש טעם לנסות לדבר איתו? להראות לו שכן היה טוב וככה אמור להיות קשר? הוא לא מנוסה בקשרים.. ואולי רוצה להתנסות לראות "מה עוד יש בחוץ" אבל לי יש הרבה ניסיון ואני יודעת שמה שיש ביננו זה טוב. לא היינו רבים תמיד היה לנו מעניין וכיף ופוגשים חברים, משפחה, מסיבות, טיולים, טיסות.. מוזר לי שזה נגמר.

17/06/2011 | 12:11 | מאת: דנה

שלום בעבר הייתי קורבן אונס, מאז עברתי טיפול וכיום אני נשואה טריה. אך אני שמה לב שאני מאוד נהנית לסרב לקיים יחסים עם בעלי ולמצוא מיליון סיבות שלא לעשות זאת, למרות שאני אוהבת אותו והנני בעלת יצר מין תקין לגמרי. אני חוששת שזה בגלל שבעבר הכריחו אותי לעשות זאת וכשסירבתי קיבלתי "עונש" קשה, וכיום אני כאילו "מתקנת" את החוויה של אז - אומרת "לא" ולא קורה לי כלום וגם אני זו ששולטת על זה. איך יוצאים מזה???

שלום, אני מבינה את מה שניתחת ביחס לתחושת השליטה. מאוד יתכן שזה על רקע האונס, ויתכן שיש גם סיבות נוספות, הקשורות לשליטה בכלל. אני מבינה שכבר היית בטיפול ועיבדת את מה שקרה לך בעקבות האונס. יחד עם זאת, יתכן שיש מקום לשקול פרק נוסף של טיפול שכזה על רקע השינויים בחייך, כלומר הנישואים והקושי ביחסי המין. יכול להיות שגם התערבות זוגית או זוגית-מינית יכולה להיות יעילה.

17/06/2011 | 11:08 | מאת: צביה

אנו זוג נשוי מזה כ-30 שנה בשנות ה-50 +3 בנות בגילאים 25,23,14 שנה. רמת חיים מעל הממוצע, כשביתי הגדולה לומדת כיום באיטליה, האמצעית סטודנטית והקטנה בת 14 בחטיבת ביניים. התקשורת המשפחתית לדעתילא פעם פוגעת באיכות חיי המשפחה, כשאני לוקחת את האחריות על עצמי. בין זוגי מאוד דומננטי/אסרטיבי ומוביל.ולא פעם "על פיו יקום דבר"בכל נושא... למרות שהוא מתייעץ שואל ומשתף,אני מרגישה לא פעם שמקומי קצת בצד (לפעמים זה מאוד נחמד ונוח).ודבר זה משליך לתקשורת ולהתיסות של בנותי בעיקר הקטנה - לבקשות /לשיחות ולקשר המילולי שמתבטא בזלזול וחוסר התיחסות. אני נתקלת במצבים של מריבות שתיקות ארוכות וחוסר רצון לשתף ולספר, לי במיוחד.לא פעם התפרצויות זעם מצידי גורמות למריבות ביני לבין זוגי כאשר הסיבה היא -תקשורת מילולית לקויה . ואני לוקחת את האחריות על עצמי כי פשוט תחושותי שאני לא מתקשרת מילולית או מביע את עצמי כראוי עם הסביבה המשפחתית. בקשתי, האים קיימים סדנאות לבעיה זו ואים תוכלי להמליץ. כשבשלב הראשון הטיפול הוא בי.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום צביה, אני לא בטוחה שהבעיה היא בך ושאת זו שבהכרח זקוקה לטיפול.יתכן שהייתם יכולים להפיק תועלת רבה מטיפול זוגי או משפחתי. מצש שני, לא פרטת הרבה, ואם בכל זאת זה נראה לך שבשלב הזה הטיפול המתאים הוא בשבילך, את בהחלט יכולה לעשות זאת. יתכן שדברים יתבהרו בהמשך בזכות טיפול שכזה. אני לא חושבת שדווקא סדנא תעזור. נשמע לי שאת יכולה להיתרם מטיפול פסיכולוגי אישי, שיחתור להבנה יותר ספציפית ושלמה של הקשיים שלך בתוך התא המשפחתי.

16/06/2011 | 18:26 | מאת: lior

אני ובעלי נשואים כבר שבע שנים, לאחרונה הוא החל להיות עצבני וחסר סבלנות ואפילו חווה התפרצויות כעס על הממונם עליו בעבודה, הוא טוען שזה בגלל שהוא מרגיש שהוא עומד להיות מפוטר אבל אין שומדבר וודאי כרגע , אני חוששת שהוא למעשה"יגשים" את הנבואה של עצמו- איך אני יכולה לעזור לו?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, יתכן שבעלך חווה כעת כמות מוגברת של לחץ והוא מתקשה להתמודד. אני מתארת לעצמי שגם לך זה קשה להכיל את כל מה שעובר עליו. עשי כמיטב יכולתך והחשוב ביותר- עודדי אותו לקבל עזרה-יעוץ בתקופה הנוכחית. אם זה מאיים עליו, אולי אם תציעי לו להצטרף הוא ירגיש נוח יותר.

23/06/2011 | 17:24 | מאת: מיטל לוין

יכול להיות שבעלך זקוק לתמיכה ולעזרה להתמודד עם מצבי לחץ, אני ממליצה לך לתת לו לקרוא את המאמר הבא ומקווה שהוא ימצא דרך להתמודד עם מצבי לחץ http://cbt-shlomitrub.blogspot.com/p/blog-page_30.html

12/06/2011 | 19:51 | מאת: שני

שלום רב, רציתי לשתף אתכם במשהו, אני נשואה שנה, אני ובן זוגי בני 30, לפני החתונה יצאנו ביחד כשנתיים ,כחודשיים לפני החתונה התחילו מריבות רבות שבעצם ממשיכות עד עכשיו,לא גרנו ביחד לפני החתונה, המריבות הן בד"כ על אותם הנושאים ,הנושאים הם: שהוא לא מעוניין לבוא להוריי, בן זוגי רוצה לצאת הרבה עם חבריו (שכולם לא נשואים), בן זוגי מאוד קשה כל פעם שאני מעוניינת ללכת איתו לאנשהו זה יוצר מריבות מצידו, כל הזמן הוא מרגיש שחסר לו חיי חברה, יש לי קצת בעיות אמון כלומר קצת קשה לי להאמין לו כי בתחילת הנישואים תפסתי אותו על שקר, מעבר לכך הוא מספר לכולם על הבעיות שביננו, הציעו לו שנלך לייעוץ, כל פעם שאנחנו רבים -מה שקורה אחת לשבוע ,הריב מגיע לרמות של קללות "ואיומים" על גירושים מצד שנינו...וגם בריחות מהבית. בנוסף לכך אני חושבת שהוא לא כ"כ נמשך אליי, הוא טוען שזה בגלל המריבות, אבל גם שאנחנו בתקופה שאין מריבות הוא לא יוזם שם דבר ומעיר לי הערות שאני צריכה לרזות ושקשה לו להימשך כי אני לא רזה. בקיצור אני אובדת עצות...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שני, נשמע לי שהזוגיות שלכם כואבת וקשה לשניכם. אני חושבת שהחברים צודקים, ואם אתם מעוניינים להישאר ביחד, כדאי להתחיל לברר מה הסיבות לכך והאם יש דרך לשפר את איכות הזוגיות שלכם. אם אין לכם עדיין ילדים מוטב להתחיל כמה שיותר מוקדם, כי הדברים צפויים להיעשות קשים יותר. הכתובת שלכם היא טיפול זוגי, ואני מקווה שלשניכם יש מספיק רצון ונכונות כדי לקדם את זה.

10/06/2011 | 12:47 | מאת: מיכלי

אני בת 24 נמצאת בקשר עם בחור מוכשר ואוהב בן 26. הוריי התנגדו לקשר מתחילתו והסיבה היא הרקע ממנו הגיע בן זוגי. קיבלתי חינוך נוקשה וכל חיי צייתתי להוריי מכיוון שבאמת ובתמים אני יודעת שתמיד עשו כל שיהיה לי טוב. אבל במקרה זה אינני מוכנה לוותר מכיוון שאני יודעת שהם טועים. ההורים שלי חקרו על המשפחה של חבר שלי וגילו שם עבר פלילי מצד אביו. רק שהם לא יודעים שחבר שלי ואבא שלו לא בקשר כבר שנים, בגלל התנהגותו. הם מתנגדים לקשר שלנו בכל תוקף ובטוחים שבסוף הוא ייגמר לא טוב. אני לעומתם רואה את הבית והמשפחה של חבר שלי ומדובר באנשים טובים חמי לב ונורמטיביים לחלוטין- כולם אנשים עובדים המתפרנסים בכבוד ושומרי חוק. המצב הגיע לכדי ניתוק מוחלט של משפחתי ממני- בטענה שכשהמשפחה מתנגדת כל כך צריך לוותר וזהו. אני לא מוכנה לוותר עליו, הוא אהבת חיי, ואין לי ספר בכלל שהוא האדם המתאים לי. כל-כך חורה לי שמשפחתי לא מסוגלת לקבל את החלטותיי. מה אני עושה הלאה?!?!

שלום מיכלי, מה שאני יכולה להציע לך זה לנסות לעשות ככל יכולתך כדי להתמודד עם הסיטואציה הבלתי אפשרית שמשפחתך הכניסה אותך אליה. אני מאמינה שכפי שאמרת, הם מתכוונים לטוב, אבל יש להם דרך די מעוותת לעשות את זה. כך זה נשמע לפחות. מדוע הם מרשים לעצמם לעשות חקירה פרטית מאחורי גבך? מדוע הם מתנתקים ממך אם אינך מצייתת להם? יש כאן משהו לא מספיק רגיש ומתחשב, ולא הוגן כלפייך, לא? מציעה לך לחשוב עם עצמך עד כמה אפשרי לייצר דיאלוג עם הורייך שבתוכו תוכלי להשמיע גם את הצד שלך. אם זה לא מתאפשר והתנאי היחידי לקשר איתם זה ציות במחיר של ויתור וכניעה, אולי עלייך לחשוב כיצד תוכלי להמשיך הלאה, גם בלי האישור והתמיכה שלהם.

18/07/2011 | 16:44 | מאת: גשאו

09/06/2011 | 10:04 | מאת: מיואשת

ראשית אני מתנצלת על אורך ההודעה, פשוט העניין קצת מסובך. אז ככה, אני נשואה כשנתיים כאשר במהלכם לאמי לא היתה מעולם בעיה עם בעלי. לעומת זאת, הקשר של אמי עם אחי ואשתו לקוי כבר תקופה ארוכה מאוד. מאחר וגדלתי בבית של הורים גרושים, תמיד היה לי קשר מאוד חזק עם אמא, חזק מדי אפילו. ברמה של לספר הכל ולדבר 20 פעמים ביום. מאז שהתחתנתי, לצערי, לא הצלחתי לנתק את הקשר הרגשי הזה והיום זה עולה לי ביוקר (למרות התעקשותו של בעלי שזוג נשוי צריך להתנהל בכוחות עצמו ולא תחת הצל של אמא). לפני כחודשיים בערך,אני ובעלי לקחנו החלטה מסויימת וכאשר סיפרתי לאמא שלי, ביקשתי ממנה לא לספר לאף אחד, סיפרתי לה בתור חברה. במפגש משפחתי כלשהו, בעלי שמע את אמא שלי ודודה שלי מדברות על זה ונפגע מאוד.כאשר אמרתי לאמא שלי שהוא נפגע התגובה שלה הייתה "אפשר לחשוב, אז סיפרתי...." היא לא מקבלת דברים אלמלא זה מתאים לדעות שלה. במקביל, נולד לאחי ילד והיחסים עם אמא שלי הפכו למסובכים יותר. בכל שיחת טלפון איתי, היא רק דיברה על אחי ואיך הוא מתנהג וכו' וכו'. העניינים הסתבכו ובסוף הגיע פיצוף ביוזמת בעלי שכבר התייאש מכך שלא משנה מה קורה אני תמיד לוקחת את הצד של אמא שלי כי אני מפחדת להגיד לה לא. וכמובן זה בא על חשבוננו.... עכשיו אמא שלי לא מדברת עם בעלי ואחי. ואיתי היחסים שלה ממש קרירים. לפני חודש ניהלנו שיחה פתוחה בה אמרתי הכל ועכשיו היא לקחה את זה לקיצוניות ואומרת שהיא לא רוצה להפריע לי בחיים למרות שהבהרתי לה שזה לא כך. חשוב לציין שבעלי ואחי מאוד מעוניינים לסדר את היחסים איתה. היא זו שמתבצרת בעמדת הקורבן והפגועה ויורה חיצים לכל עבר ! אני ממש מתוסכלת וכבר לא יודעת איך להתנהג איתה, היא פשוט סוחטת אותי רגשית ואני מוצאת את עצמי מתמודדת עם החיים שלה במקום עם שלי. אודה לעזרתך !!

שלום מיואשת, נשמע שאת ואמך אכן קשורות ומחוברות קצת יותר ממה שמועיל לשתיכןץ אני מבינה שוודאי יש בזה גם רווחים, אבל גם מחירים, כמו שאת חשה בזמן האחרון. אני מבינה את החשש שלך לפגוע באמך, אולי לגרום לה לחוש מופקרת ונזנחת, ואולי לאבד את התמיכה שלה. מצד שני, בשביל לקדם את חייך עלייך ללמוד להיפרד מאמך, במובן הרגשי. זה תהליך לא פשוט, ויתכן שאת זקוקה לעזרה כדי לעשות זאת (בטיפול פסיכולוגי), אבל בסופו של דבר זה יאפשר לך לגדול, להיות עצמאית יותר ולהשקיע איפה שצריך- בתא המשפחתי שלך. הרצון שלך לבנות תא כזה לא פוגם כהוא זה בהיותך אדם טוב, ילדה טובה, וכו', ויתכן שעלייך לפתח שיטות כדי שלא לאפשר לאמך לסחוט אותך רגשית. הסחיטה שלה היא לא רק שלה, כי את מאפשרת אותה. דעי לשים גבולות. נשמע שאת יכולה להיעזר בבעלך למטרה הזו.

06/06/2011 | 12:23 | מאת: אורנה

שלום ענבל אני בתחילת שנות העשרים לחיי.יש לי חבר קצת יותר משנה. עדיין גרה אצל ההורים ומקווה להתחיל ללמוד בשנת הלימודים הקרובה.אני והחבר שלי מאוד אוהבים, אני חושבת שהקשר בינינו טוב מאוד- כמעט ולא רבים אף פעם, מתקשרים ברמה גבוהה ומתואמים מבחינת ציפיות.עברתי איזה משבר קטן בחודשים האחרונים והרגשתי שאני לא מסוגלת להמשיך איתו, הקשר שלנו תמיד היה מאוד אינטנסיבי.היינו חודש בנפרד- אני די נהניתי מהחופש והוא לקח את זה די קשה ולא ויתר עליי עד שהחלטתי לחזור כאילו יותר מדי כאב לי לאבד אותו.עכשיו אנחנו ביחד והכל בסדר. מתכננים לעבור לגור ביחד בקרוב. הבעיה היא המשפחה שלי- הם לא מקבלים אותו בשום אופן. הם אף פעם לא קיבלו אותו אבל עכשיו במיוחד.הסיבה לזה היא שהוא לא מספיק "אינטלקטואל ואינטיליגנט" בשבילי כביכול.הוא לא מעוניין בשום אופן ללמוד לתואר אקדמי או משהו בסגנון.הם דואגים שאם נחיה ביחד נקלע לקשיים כלכליים למרות שהחבר שלי עובד ומרוויח יפה וגם אני. אימא שלי אומרת שיש בינינו "פערים" יותר מדי גדולים. אני חושבת שזו גישה מתנשאת ומכוערת, אבל היא בטוחה שזה יפריע לי מאוד בשלב מסוים.יש לציין שהוא אוהב אותי מאוד ודואג לי, אפשר לראות את זה למשל ביחס שלו ללימודים שלי זה כל כך חשוב לו רק בגלל שזה חשוב לי. מה לעשות? האם יש משהו בדברים של הוריי? אני חוששת שיגיע הזמן ונעבור לגור ביחד וזה יצור פיצוץ ביני לבין משפחתי ואני לא רוצה שדבר כזה יקרה. כולם אומרים שעם הזמן דברים יעשו ברורים יותר, אבל אני לא רוצה לחכות ולמשוך אותו, כי זה רק יכאב יותר. תודה מראש וסליחה על אורך הפנייה. חג שמח :)

שלום, אני מבינה שאת נתונה תחת לא מעט לחץ, ונשמע שלהורייך יש השפעה לא מבוטלת על חייך ובחירותייך, למרות שאת כבר ילדה גדולה.. קשה לי מאוד להעריך האם יש משהו בדברים של הורייך. יתכן שמנקודת מבטם הם רואים נכון. מצד שני, זוהי רק נקודת מבטם, הנגועה בתפיסת עולם מסוימת, כך שאין כאן אמת אובייקטיבית שהם מייצגים אותה. וגם אם הם רואים משהו שאפשר לראות, הרי באהבה אף פעם אנו לא עושים בחירות נקיות ורציונליות. יש גם רגשות חזקים, משיכה וכו', וכאן, את היחידה שיכולה לומר משהו בעניין. הם לא אלו שצריכים לחיות איתו בסופו של דבר, לא? אני חושבת שהיה רצוי עבורך שתדעי לבחור את בחירותייך, לקחת עליהן אחריות וללכת עם צו לבך. אי אפשר תמיד לרצות את הסובבים, וההורים בכלל זה.

02/06/2011 | 19:15 | מאת: רות לוי

אני בת 50 ובעלי בן 54יש לנו שלושה ילדים בן 20 בן 17 בת 11 מאז ומתמיד אני מכירה את בעלי כאדיש לכל דבר אך ככל שהשנים חלפו האדישות רק התעצמה עד כי אנני יכולה להכילה יותר. ובימיוחד כאשר האדישות מתבטאת כלפיי חינוך ומשמעת הילדים. כאשר היו קטנים הצעתי שנלך לב''ס להורות אך הוא סירב בתענה שכל אחד יודע ליהיות הורה לעצמו.מעולם לא ניתנו לילדיי עונשים תמיד תמיד רק אזהרות עם אצבע מאשימה ולא יותר מזה.כאשר החלטתי לתת איזה שהם מתלות בבית תמיד היה שם כדי להקל עליהם ועשה בעצמו את המתלות.כך שבפני ילדיי אני ה''רעה'' והוא ה''טוב''.כך שילדיי כיום עצלנים בצורה מחרידה.מעבר לאדישות הוא תמיד עייף ומסוגל להרדם בכל מקום,שוכח המון, מתבלבל בזמן לחץ,אינו מסוגל לעשות דבר מה וגם לדבר,ואני רוצה לשאול אותך אם יש שם לכל התופעות שסיפרתי כאן ואם יש פיתרון? ועוד שאלה אחת ברשותך האם יש מושג כזה של חרדה פיננסית ואם גם לזה יש פיתרון?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רות, נשמע שיש לך הרבה ביקורת על ההתנהגות של בעלך. אני לא כל כך מבינה מה זו האדישות שאת מתארת. חלק ממה שתיארת עשוי להיות מזג או אופי מסוים, שונה מאוד משלך. יכול להיות שחלק מהדברים ניתנים לשינוי, אבל חלק אולי לא. השאלה היא האם לבעלך מפריעים הדברים שהזכרת, והאם הוא בכלל רואה צורך לטפל. אני מניחה שגם לך יש את החלק שלך בקשיי התקשורת ביניכם. אולי הדרך לפתרון היא טיפול זוגי בתוכו תוכלו להגדיר מחדש את הנושאים החשובים לכל אחד מכם ולראות כיצד תוכלו לראות זה את צרכיו של זו, כך שכל המשפחה תרוויח.

21/11/2012 | 18:39 | מאת: אילן

שלום רות לוי. עבר הרבה זמן מאז פרסמת פה את השאלה לגבי חרדה פיננסית. זה מושג שגם מטריד אותי לאחרונה ואת הראשונה שמצאתי שמשתמשת בו. אני לא מצליח למצוא עליו יותר מדי פרטים - האם יש לך פרטים או מישהו שיכול להסביר על זה? אשמח לתשובה ממך, ולהמשך התקשרות. בברכה אילן

21/11/2012 | 22:50 | מאת: רות לוי

היי אילן כפי שהנך רואה שאלתי שאלה זו דיי מזמן בפורום אבל משום מה לא ענו לי על שאלה זו את המוסג הזה שמעתי או קראתי באחד האתרים ואיך שהו זה הדליק לי נורה מיכוון שאני חיה עם בעלי יותר מ 20 שנה והיה לי קשה מאוד לזהות אם הוא קמצן או רק חסכן אבל ברגע שקראתי על הנושא הבנתי שיש לו בעיה פסיכולוגית של חרדות קיום בשורה התחתונה התוצאה בשבילי היא אותה התוצאה לחיות עם אדם שכל הזמן רוצה לדאוג לעתיד ולא להווה על כל פנים אם בכל זאת יש לך עוד אינפורמציה בנושא אשמח לשמוע בתודה מראש רות לוי

01/06/2011 | 14:58 | מאת: גלית

שלום ענבל, אני מאוד מקווה שתוכלי לעזור לי כי מדובר בנושא שמאוד כואב לי ואני כבר אובדת עצות.... בני בן ה-17 ואביו אינם מתקשרים. (הם לא ברוגז אך הם גרים באותו הבית ובקושי מחליפים שלום-שלום). בני הוא יחסית ילד סגור (תמיד היה) ואביו הוא די ביקרותי ולדעתי פה טמונה הבעיה. כשהיה קטן אביו לא השקיע כל כך בקשר שלהם ועכשיו כשהוא גדל המצב רק הולך ומחריף. בעלי יכול להתחיל לבנות משהו (למשל ללכת איתו לשיעור נהיגה)ולאחר יום להרוס (נזף בו על איך שנהג בשיעור) כל מיני דוגמאות כאלו. זה גורם לבני להתרחק ממנו ולא לשתף אותו. מצד שני גם לבעלי זה מפריע מאוד והוא כואב מבפנים על המצב. מה לעשות?

02/06/2011 | 21:03 | מאת: ד"ר עפרה שלו

גלית שלום, ניכר מדברייך כי המצב מכאיב לך, אך כואב לבנך ולאביו. נראה שהאב רוצה בקשר אך חסר את הכישורים לשמר אותו ולחזק אותו. במידה והוא פתוח לייעוץ או לסיוע מקצועי, הייתי ממליצה על טיפול משפחתי. בטיפול יתאפשר דיבור יותר אמיתי וכנה של הבן כלפי אביו, וכן האב יוכל ללמוד לתקשר בצורה פחות ביקורתית ופוגענית. בטיפול המטפל ינסה להבין את מערכות היחסים שהיו לבעלך עם הוריו והמודל ליחסי אב ובן שהוא חווה. לעיתים אנחנו מבלי להיות מודעים משחזרים דפוסים שהיו לנו עם ההורים שלנו, ומתוך תובנה כזו יכול לצמוח תיקון ולימוד שח מודל אחר עבור הילדים שלנו. המפתח להצלחה של תהליך כזה הוא מוטיבציה ורצון של כל הצדדים להתקרב ולעשות שינוי ביחסים. בהצלחה, ד"ר עפרה שלו

30/05/2011 | 17:39 | מאת: אורנהאלימלך

שלום לכולכם, ראיתי אתמול בחדשות כתבה שמשרד הבריאות המליץ שם לא לשתות מים מינרליים. הם אמרו שכשהמיכלים עומדים בשמש נמסים מהבקבוק חומריםרעילים לתוך המים וזה מסוכן לשתות. בכלל אמרו ש שעדיף לשתות מי ברז כי הם הכי בטוחים. מצאתי בפייסבוק קבוצה שפתחו במיוחד על הנושא הזה הורים ואנשים שזה חשוב להם והחלטתי לשתף את זה פה: https://www.facebook.com/home.php?sk=group_176830562375934 תצטרפו ותשפיעו!! אורנה

01/06/2011 | 14:43 | מאת: קרן פרידלנדר

זה ידוע אורנה! פעם יצא לי לראות מאות מיכלים כאלה עומדים בשמש מחכים להטענה על משאיות וידעתי מאותו רגע שבחיים, אבל בחיים, לא אשתה מים מינרליים. האיכות של המים בארץ טובה מספיק, ונחסכים כל הרעלים שיש במיכלים ובבקבוקי הפלסטיק. תודה שאת מעלה את המודעות ותודה שהבאת את העצומה הזו. אני מתכוונת לעזור להפיץ אותה.רק בריאות לכולנו קרן

25/05/2011 | 23:38 | מאת: אין גיל לאהבה:*

שלום.אני ב19.. לפני שבוע ניהלתי מערכת יחסים שנארכה שנה וחצי החבר שהיה גדול ממני ב14 שנה.. הסיבה הראשונה. בהתחלה הסתדרנו הכל היה טוב ומושלם..אך במשך הזמן ראיתי שבאמת שאנחנו לא מסתדרים כי המחשבות והדעות שלנו היו שונות וכן עם הזמן ראיתי את התמונה הקולקטיבית בקשר.. ואחרי פרק זמן הקשר ניחתך.. הסיבה השנייה.שיש לי משפחה שלי הם בטווח גילו אומרים שהוא אינו מתאים לי ..כי יש בו אישיות שאינם מתאים לפרופרוציה שלי.. אני מזדהה איתם..כי יש בזה אמת.!ולפעמים לא הרגשתי סמכות בקשר שלנו כי הוא היה בן אדם קנאי ואובססיבי שהיה מגביל אותי..וזה גם החיסרונות שבסוף הובילו לקשר שלנו להיחתך.. אך מצד שני יש בי טעם של חרטה שאולי לא הייתי צריכה לעשות את הצעד הזה לעזוב אותו כי בשבילי הוא בן אדם שבאמת דאג לי וכל פעם שהייתי צריכה משהו הוא היה שם בישבילי..ולכן האכזבה היא שלי כי אני מרגישה שהפסדתי דבר שהיה שווה ערך..אין הרבה כמוהו ולכן אני לא יודעת אם לקחת את הצעד קדימה ולשכוח את הקשר והלמשיך הלאה לחיים חדשים.. או לחזור עליו ולדעת שאולי יהיה לי טוב..אבל סיכון שיכול להיות שניפרד שוב על אותה טעות... מצפה לתשובתך:)

שלום, קשה לדעת מהמעט שתיארת האם הקשר הזה טוב לך, ומעבר לזה-רק את יכולה לדעת האם כדאי לחזור לקשר הזה או לא. אף אחד לא יחיה עם בן הזוג הזה במקומך. אני כן צריכה לומר שממה שתיארת יש דברים שנשמעים מעט מטרידים. יתכן שאת מפרשת את הקנאה והאובססיביות לו כדאגה עבורך, ולא בהכרח הדברים הם כך. זו יכולה להיות סוג של שליטה בך, במיוחד לאור פערי הגיל. נשמע לי שלפני שתחליטי כדאי שתתייעצי ותבררי עם עצמך מה באמת את רוצה ומה יהיה לך טוב. גשי לקבלת יעוץ/טיפול, זה יכול להיטיב עמך ולסייע לך בקבלת החלטה.

23/05/2011 | 20:21 | מאת: רומי

ענבל שלום, אני בת 35, רווקה ונמצאת מזה 3 שנים בקשר רומנטי עם גבר בן 60. הסביבה הקרובה אינה תומכת בקשר בגלל פער הגילאים ומנסה להניע אותי מלהינשא לו. מאידך, אני מרגישה כי הוא אהבת חיי ואיני רוצה לחיות בתחושת החמצה ולוותר על האהבה הזו בגלל שההיגיון אומר שהקשר אינו "נורמלי". מה את חושבת על קשר עם פער גילאים כזה? האם את מכירה קשרים דומים שהצליחו? האם עלינו לקבל החלטה מתוך רגש, ללכת עם הלב או להיכנע לרציונל? תודה, רומי

26/05/2011 | 00:04 | מאת: רינת

שלום לך..אני רוצה לשתף אותך בדעתי כי גם אני כתבתי משהו דומה.. ההבדל בסיפור שאני בחורה בת 19 והיה לי חבר בן 33.. אני רוצה לספר לך הסיבה שעזבתי אותו זה לא היה בגלל שאני צעירה והוא גדול ממני.. הסיבות האמיתיות היו בגלל העובדה שהוא מבוגר והדעות שלי ושלו הם היו שונות ולא היו אקטואליות.. האנרגיות שלו תמיד היו רק עייפות..ואני בחורה שעדיין יודעת רק כיף..ולכן בסופו של דבר הקשר ניחתך בגלל זה ובואי אני אספר לך עוד כייון..אמא שלי בת 47 ויש לה חבר קרוב ל70..הרומן ביניהם טוב ..והם מסתדרים..אבל לפעמים אמא שלי לא אוהבת את ההרגשה הזאת שהוא גדול ממנה כי היא מרגישה צעירה ממנו מכל הבחינות..והיא מרגישה תמיד שהוא מלמד אותה שיעוריים בחיים ..היא מרגישה כאילו הוא יודע הכל ושהיא עדיין לא קרובה לראות את מה שהוא חווה.. ותמיד מעיר לה על זה שהוא מבוגר ממנה ולכן קשר כזה זה קשר מאכזב..כי הבן אדם המבוגר שגדול ממך במספר שנים תמיד יהיה לך בשבילך כמו מורה שמראה לך שיעורים בחיים ותמיד הקשר ביניכים הוא יהיה יותר שולט שמבין יותר בקשר כי העובדה שהוא גדול ממך.. יש בזה יתרונות..אבל קחי בחשבון שיכול להיות גם חסרונות בקשר כי לפעמים האכזבות יהיו יותר קשורות לגיל שלו.. אבל גודל אהבה שלך תלוי בך..אם את מוכנה לקבל אותו איך שהוא גם שהוא מבוגר אז לא צריך להיות לך חשש מדבר כי הכל תלוי באהבה שלכם אם היא מספיק גדולה בשביל החיסרונות האלו אז שיהיה רק איחולים והצלחה..כי בסופו של דבר האהבה מנצחת..

שלום רומי, את מציגה שאלה קשה, אין לי המלצה חד משמעית. באופן עקרוני, אני יכולה להבין את הסביבה שלך שמקשה עלייך בעניין פערי הגיל. זה עשוי ליצור בעיות מסוימות ויתכן שהבחירה שלך בגבר מבוגר ממך, כמו גם הבחירה של בן זוגך באישה צעירה כל כך ממנו מעידה על קושי של כל אחד מכם בכל הקשור לזוגיות ואינטימיות. יחד עם זאת, יתכן שלא. לא בכל המצבים כשיש פערי גיל נוצרות בעיות. כל זוגיות והסיפור הייחודי לה. מציעה לך, אם זה דבר שמקשה עלייך להתקדם בקשר, להמתין מעט ואולי לברר עם עצמך (אולי בטיפול שיתמקד בסוגיה הזו) האם הקשר הזה מספק אותך באמת והאם יש לו עתיד. אני מניחה שהספק הוא לא רק של המשפחה, אולי גם שלך, אחרת לא היית כותבת ושואלת.

20/05/2011 | 20:58 | מאת: אלונה

שלום ענבל אני מניחה שכבר נתקלת בשאלה כזו בפורום אך יש לי חששות ולכן אשאל שוב, אני במערכת יחסים עם בן הדוד שלי- האבות שלנו אחים. הקשר רציני ואנו שוקלים להתמסד. שאלתי היא אם מבחינת ההלכה (אם את יודעת..)זה מותר? והאם עלולה להיות בעיה גנטית בהבאת ילדים?

שלום אלונה, על שתי השאלות אני לא ממש יכולה לענות. פני לפורומים בנושאי הלכה ולפורומים בנושאים הקשורים בגנטיקה ובפוריות.

20/05/2011 | 18:28 | מאת: גדי

אשמח לקבל עצה. לאשתי אח גדול ממנה שגר במרכז ומגיע לבקר את אביו הנמצא בבית אבות בנהריה פעם בשבוע . באותו יום שהוא מגיע אנחנו שלושתנו אשתי אני והאח יוצאים לאכול באזור ארוחת צהרים . הסיפור הזה נגרר כחצי שנה מאז האב בבית אבות , אשתי ואו אני לא מזמינים את האח להצטרף אך הוא מצטרף ללא הזמנה . לאחרונה החלו סכסוכים ביני ובין אשתי בגלל האח ואסביר זאת בהמשך . הסכסוך החל לאחר שהערתי לאשתי כי אחיה מצטרף ועד היום לא הציע אף פעם אחת לשלם על הארוחה שהוא מזמין וזה לא נראה לי הגיוני שבכל פעם אנחנו צריכים לממן אותו . הבעיה הצורמת היא שהאח פשוט מתעלם מהתשלום ואשתי משלמת מבלי להניד עפעף , לא ביקשתי שישלם עלינו או יזמין אותנו ביקשתי שיציע לשלם עליו או שמדי פעם ישלם על עצמו . אני מבקש להדגיש שהבן עובד משתכר יפה , עם רכב ודירה יפה וגדולה בתל אביב ומצבו הכלכלי טוב עד טוב מאוד . אשתי נעלבה מהערה הזו והערה גרמה לסכסוך ביננו ולצערי היא נוטה לטובת האח כאשר היא מצדיקה את התנהגותו וטוענת שהוא מתנהג בטפשות . מה דעתך, איך לדעתך עלי לנהוג . תודה

שלום גדי. מצד אחד, אני מבינה שאולי אין הצדקה אובייקטיבית שתספגו את העלות של הארוחה הזו. מצד שני, אולי שי כאן הצדקה רגשית. יתכן שזה חשוב לאשתך מסיבותיה שלה, ואם כן, שאל את עצמך האם זה עניין כל כך מהותי בשבילך? אחת לכמה זמן הוא כבר מגיע? האם זה מזיק לך כלכלית באופן משמעותי? אם לא, נראה לי שזה לא שווה את הסכסוכים והמריבות. אם זה חשוב לאשתך ולא מהותי כל כך לאשתך, תאפשר לה לפנק את אחיה בארוחה. אולי היא מרגישה שבטריטוריה שלה היא זו שצריכה לשלם וזה עושה לה טוב. ואם כך, היה נדיב קודם איתה (ועל הדרך, עם גיסך), אני בטוחה שזה רק יועיל למערכת היחסים, או לפחות ימנע את הנזקים שתיארת.

23/05/2011 | 05:02 | מאת: גדי

תודה. אין לי בעיה עם האדיבות והנחדות והטוב לב של אשתי אבל : הסיפור נהפך להיות הרגל מובן מאליו . הבעיה הכי מפריעה שזה רק בכיוון אחד . הצד השני אף פעם לא מזמין גם שמזמינים אותו לא פעם אחת . איך ומה אני צריך לעשות שגם הצד השני יזמין או יציע להזמין ? תודה

19/05/2011 | 13:41 | מאת: יגאל

שלום רב, האם תוכלו בבקשה להפנות אותי לספרים/מאמרים העוסקים בגישות שונות לטיפול משפחתי כגון הגישה האסטרטגית, המבנית, החווייתית ועוד. רוב תודות על העזרה :))

שלום יגאל. לצערי לא מכירה ספרות בנושא. אני פסיכולוגית קלינית בהכשרתי ולא מטפלת משפחתית כך שלא ממש מכירה את הספרות בתחום. פנה לכל ספריה במדעי החברה וודאי יכוונו אותך.

27/05/2011 | 14:19 | מאת: ד"ר עפרה שלו

שלום יגאל, ספרים על טיפול משפחתי יש בשפע גם בעברית. ספר קלאסי שמתאר את הגישה המבנית הוא הספר של סלוודור מינושין משפחות ותרפיה משפחתי וספר נוסף שלו נקרא מיומנויות בטיפול משפחתי. יש ספר של היילי בעיות משפחה. בהצלחה, עפרה שלו

27/05/2011 | 18:06 | מאת: יגאל

16/05/2011 | 23:35 | מאת: שואלת

ברצוני לשאול משהו שמטריד אותי ואשמח באם תעזרי לי. חברי הקבוע צילם אותי ותייג את תמונתי ב"קיר" בפייסבוק (כך שיש כנראה את האפשרות שכל חברי הפייסבוק שלי רואים את תמונתי) וכן תייג אותה בדף הפרופיל של הפייסבוק. אינני מבינה מדוע לתדהמתי הרבה האקס שלי לשעבר ראה את תמונתי, מייד תייג אותה בדף הפרופיל שלי בפייסבוק , מה זה נתן לו, הרי חברי תייג, מה גרם לו להכניס את תמונתי בפייסבוק שלי? אולי ראה את זה על ה"קיר" אצלו בפייסבוק ורצה כאילו לשלוח את תמונתי לפייסבוק שלי? או שיש משהו שמסתתר מאחורי זה. תודה על העזרה.

שלום לשואלת,באמת שאין לי מושג מה רצה להשיג בכך האקס שלך, רק הוא יכול לענות על זה. מעבר לכך, אני חייבת להודות שלא ממש ברור לי מה קרה שם- מי תייג את מי ואיך. מדוע זה כל כך חשוב לך? אם את במערכת יחסים וטוב לך, מציעה לך להניח לעניין ולהטריד את עצמך בכך כמה שפחות. אם לא תגיבי, לא תגררי תגובה נוספת מהאקס והכל יגמר בזה.

12/05/2011 | 15:43 | מאת: חגית

שלום, יש לי ילדה אחת והיא בקרוב בת 8. אני שוקלת להביא לא אח או אחות. כדי שלא תהיה לבד (קודם לכן לא יכולתי כי הייתי לבד). לאור הפרשי הגילאים הגדולים שיהיו ביניהם רציתי לדעת אם יש סיכוי שהן/הם יהיו קשורים אחד לשני/לשניה (גם בתווך הרחוק יותר) כי שמעתי שבהפרשי גיל כאלה אין קשר בין האחים.אפשר להגיד שאני רוצה להיכנס להיריון רק בגללה. כדי שלא תהיה לבד. לכן השאלה הזאת חשובה לי. תודה

שלום. יכול להיות קשר טוב ויכול להיות קשר טוב, קרבת הגיל רק מעלה את הסיכוי לקשר טוב, אבל זה עדיין לא ערובה לכלום. מציעה לך לבדוק עם עצמך האם את מוכנה מכל הבחינות לילד נוסף, זו נראית לי השאלה החשובה יותר, מאחר ואם תביאי ילד נוסף מבלי באמת לרצות בכך, עלולים להיות מחירים רגשיים עבורך ועבור כל המעורבים.