זוגיות בעייתית

ענבל שלום, שמי שני, אני בת 28. לפני כמספר חודשיים סיימתי את הקשר המשמעותי ביותר שהיה לי, שנמשך 5 חודשים. מתחילתו הקשר היה כובל וקשה מאוד. בן זוגי לשעבר שהיה קטן ממני בכשנה, היה אובססיבי ביותר לקשרים קודמים שלי, תמיד סקרן לדעת מה עברתי בחיי הזוגיות, עם מי ואיפה ולמה ואיך, עד ששיחות מסוג זה הפכו להיות כמעט שגרה יומיומית בנינו. באופיי, מעולם לא התעיינתי לדעת הסטוריה זוגית שלו או של אף אחד מבני זוגי הקודמים, מחוסר רלוונטיות, מה גם שנושא זה מעולם לא נבדק תחת זכוכית מגדלת כלפי, כפי שהיה עם בן זוגי הקודם. לא משנה כמה ניסיתי להסביר שאני מרוכזת בו ובקשר שלנו, ואין מקום בקשר שלנו- מבחינתי- לקשרים קודמים שלי או שלו, הוא רק המשיך להגיד שאני מסתירה דברים ממנו..(??) הרי זה הגיוני שבגילאים שלנו, עברנו קשרים ויצאנו לדייטים, האם זה שאני לא רוצה לפתוח כל קשר וקשר ולדבר עליו עם בן זוגי אומר שאני מנסה להסתיר..? עוד אני באמת מהבנות הטובות בימינו, שמעולם לא התנסתה בסטוצים, ובין אם הצליח ובין אם לא- תמיד כיוונתי את הקשרים שלי לקשרים רציניים. אני בנאדם מאוד ישר, לויאלי, יציב בחיי האישיים והמקצועיים, חיה חיים צנועים יחסית רחוקים מחיי לילה.. הוא זה שהיה יוצא עם חברים כמעט כל ערב (בלעדיי) ומשתכר. מעולם לא בגדתי בבני זוגיי ומחשבה זו מעולם לא עברה בראשי. אבל חברי לשעבר, העלה חששות אלו כלפיי מס' פעמים, אף על פי שמעולם לא נתתי לו שום סיבה לחשוב כך- להיפך- הוא תמיד ידע מה איתי ואיפה אני, הכנסתי אותו כ"כ לחיי, באופן טוטלי שאין סיכוי שבעולם שאני אפילו אוכל לחשוב על מעשה כזה. הוא היה מאוד שתלטן ומאוד חסר בטחון, ותרגם את כל זה לקשר שלנו. ויחד עם זאת, מאוד חיבק ואהב ורצה עתיד ולבנות משפחה איתי.. אז איך? במקום להעמיד אותו במקום מול ההטחות השטותיות האלו, ויתרתי והמשכתי להרגיש כ"כ רע בקשר, תמיד עם ידו העליונה. לבסוף, אחרי 5 חודשים כאלו, החלטתי שאני לא יכולה להיות איתו יותר. הוא המשיך להתקשר והצטער מאוד על הכל אחרי שנפרדנו, רצה שננסה שוב, אבל לא יכלתי אפילו לשקול לחזור אליו. יצאתי מהקשר הזה מאוד כועסת, עליו ועלי, שהסכמתי לו להיות שתלטן ופוגע כ"כ, שעשיתי כ"כ הרבה בשבילו ובשביל הקשר הזה, להבליג על כ"כ הרבה מתחים ולחצים שהוא הכניס, לגבות אותו מול כל החברות שלי, שמהתחלה זיהו שהבחור הזה בעייתי, ושמגיע לי טוב יותר.. אני כיום בזוגיות טובה עם מישהו אחר, מזה חודשיים, קליל וטוב ומחייב, בלי דרמות, אבל עדיין כועסת על החבר לשעבר, כי אני עדיין בחששות שאני עושה אולי משהו לא בסדר, שלרגע לא יפקפק בנאמנות שלי כלפיו, כפי שמאז ומתמיד הייתי נאמנה. אני נותנת מעצמי 99% לקשר הזה, וה 1% הנותר מבוזבז על כעס כ"כ רב לחבר הקודם. אני רוצה יותר מהכל לשחרר אותו. איך אני עושה זאת? תודה מראש, שני

שלום, אני לא ממש מבינה מהיכן מגיע הכעס וההשקעה בקשר הזה שנגמר. מדוע את כועסת עליו ועלייך כל כך? נשמע שעשית טוב שסיימת את הקשר הזה, ותוך זמן לא רב בסך הכל. מעבר לזאת, מצאת לך זוגיות אחרת טובה, שאינה נגועה כפי הנראה באותם דפוסים לא בריאים. את צריכה להיות מרוצה מעצמך בסך הכל! כולם עושים טעויות, זה היה הקשר המשמעותי הראשון שלך, ואני יכולה להבין שאולי עשית בחירה שגויה ולא ראית דברים כפי שראית כשהסתיים הקשר. שאלה אחרת שעלתה בראשי היא האם את מתגעגעת אליו ואולי בגלל זה אינך מצליחה לשחרר. אם זה העניין אולי יש מעבר למה שכתבתי למעלה ואולי יש משהו אצלך שגם מחפש מאפיינים מסויימים של הקשר שחווית, עם כל החסרונות שהיו לו. אם האי שקט ממשיך למרות הזוגיות הטובה שאת מתארת ,יתכן שיעזור לך לברר את זה בטיפול בשביל עצמך.

ענבל היי, שום דבר בי לא מתגעגע אליו, לא חסר לי ולא הייתי מעוניינת בשום מצב ובשום נסיבות לחזור אליו. מצחיק לחשוב כמה הגבול בין אהבה שהיתה כ"כ גדולה למצב שאני מצטערת שבכלל נכנסתי לקשר הזה איתו- כ"כ דק. ברור שכל יום שעובר אני פחות ופחות נותנת לו מקום במחשבה ובכעס שלי כלפיו ועליי, ונותנת לרגשות שלי כלפי בן זוגי כיום לגדול. מאוד קל ופשוט לי לראות את עצמי ממשיכה הלאה עם בן זוגי. הסיבה שהחלטתי לכתוב לך נובעת מהסיבה- שלמרות שאני בנאדם רציונלי מאוד, ומבינה שהכל התחיל ונגמר בשדים של בן זוגי הקודם, אני הרגשתי שהוא עדיין מצליח "לעשות גלים", וגם אחרי 4 חודשים שאנחנו לא ביחד ולא היינו בשום קשר, אני עדיין מרגישה מעורערת ולא עצמי. איך נתתי לו כ"כ הרבה כח- נשגב מבינתי..