פורום משפחה וזוגיות

להציל את הזוגיות, זה להציל את עצמכם. עליכם להעניק לעצמכם הזדמנות נוספת. זאת משום שיש כאב גדול יותר מזוגיות לקויה, והיא זוגיות לקויה מוכחשת. סביר להניח שאתם כואבים, כועסים, מבולבלים, מאוכזבים, אבל זכרו - הפתרון לבעיות, קיים אצלכם. אם הזוגיות שלכם אינה מוצלחת ואתם מגדירים אותה כ"על הפנים" קחו אחריות, התחייבו לתהליך אשר יש בו את האפשרות להחזיר אתכם למסלול חיים מכבד, מהנה, מרגש ואוהב. עצות ומיתוסים מהסובבים אתכם, לא יפתרו את הבעיה, אתם חייבים להיפתח להתנהגות והתנהלות אחרת, לחשיבה שונה ואימוץ דרכי חיים שיביאו אתכם לסגנון חיים שונה ולמערכת יחסים מתחשבת ואוהבת כפי שמגיע לכם. אהיה כאן עבורכם כדי לסייע. .
436 הודעות
397 תשובות מומחה

מנהל פורום משפחה וזוגיות

. שלום . חגגנו לפני חצי שנה בר מצווה לבן . לאחר חודש הבן הבכור התחתן , לפני שבועיים חלה בת המצווה של הבת הקטנה. .לבת לא ערכנו ארוע משפחתי אלא מסיבה לכיתה . האחים והאחיות שלי ברכו בהודעה בלבד את הילדה ולא הביאו לה אפילו מתנה קטנה לתשומת לב . האם אני צודקת בכך שנעלבתי מהתנהגות זו ?

שלום רב אני מבין את הפגישה , אולם עושה רושם שמתן המתנה הוא סימפטום למערכת היחסים שלכם שאני כמובן איני מודע לה ולכן קשה לי לענות, בכל משפחה יש דברים שונים שמקובלים, יתכן ורקע של יחסים שיש בינכם הביא אותם להגיש מתנה כמחויבות כשהוזמנו לארוע, וברגע שלא מתקיים ארוע, יתכן שהדבר מייתר את המחויבות של שבני המשפחה , אם אכן הדברים כך הרי המתנות הן בגדר סימפום למערכת יחסים עמוקה יותר. בהצלחה אגב הבחירה להעלב היא כולה שלך

25/02/2019 | 23:30 | מאת: עדי

המלצה על ספרות מקצועית-טיפולית בתחום הפרווסיה, או שם של ספר בעברית כמובן. תודה רבה!

שלום מתי אחדד את פנייתי גיל 38 אני נרתע ממחוייבות זה קורה לי עם כל בת זוג הצורך שלי בביחד הוא תמיד הרבה יותר נמוך מהצורך של הפרטנרית מרגיש לי שזה עול ומעמסה מגורים משותפים ונישואין אני אוהב לבוא כשמתאים לי לצאת לבילוי לעשות סקס ולישון בביתי שלי המחוייבות הזו של ברית נישואין יחד 24/7 עד יום מותינו מרגיש לי פגיעה בחופש וכלא מרצון אשמח לקרוא את דעתך / עצתך בתודה

לקריאה נוספת והעמקה

אין לי עצה בהינתן שאין בידי מספיק פרטים כדי להבין את שורש המחשבה הבחירה וההתנהלות, אם אתה מעוניין לברר עם עצמך את הסיטואציה, לשנות את התוצאה לטפל במציאות, מציע לך ליצור עימי קשר כדי לקיים פגישה בנושא.

07/02/2019 | 16:28 | מאת: עידן

שלום רב אני בקשר עם בחורה כשנה ומאז תחילת הכירותינו יש לנו משיכה הדדית אדירה וסקס מדהים מעבר לכך היא מביעה רצון ונכונות לקדם את הקשר למגורים משותפים ולמיסוד . ואני נרתע מכך מפני שלגביי מעבר לסקס איתה איני מוצא בה כל עניין ומחוץ למיטה אין לי כלל רצון וחשק להיות בקרבתה

נו.. אז לאיזו תשובה אתה מצפה ממני כאיש מקצוע לתת לך, אם החלטת ובחרת אותה כפרטנר מיני ולא מעבר לזה? לא הבנתי את השאלה את הדילמה? בסופו של יום זה בינך לבין עצמך ואולי על מנת לא להשלות אותה תבהיר לה את מחשובתיך וכוונותיך. תמנע כאב ואשליה. ובהצלחה.

RE: זוגיות והפרעת אישיות הסטריונית 05/02/2019 | 18:13 | מאת: עמי הלוואי שזה היה כך פשוט ואפשרי אינך מבין את חומרת העניין אני נפלתי עם חולת נפש היא מאיימת עליי שאם אעזוב אותה היא תתאבד או תתאשפז ותתנקם בי כל חייה וכל השנתיים ששכבתי איתה אשלם ביוקר והיא תגיש תלונה שאנסתי אותה ושהכתי אותה היא מתריעה בפניי שעליי להתחתן איתה כי היא לא יכולה לסבול את המחשבה על פרידה אחרי שנתיים שהשקיע בי כדבריה ושניצלתי אותה זה רק מקצת הדברים שעליי להתמודד איתה לכן זה נגרר כבר שנתיים רק מפני שאני רוצה עוד יום של חמצן שקט ללא הר געש בחיי פשוט אובד עצות נפלתי עם חולת נפש ומופרעת אישיות שהיא מסוגלת לעשות הכל ולהקריב הכל מלבד לא להיות לבד ולהרגיש נורמאלית ונשואה אך היא אינה מבינה שהחיים איתה זה סיוט וכאוס מוחלט ורכבת הרים מסחררת פעם מטה פעם למעלה לא ידעתי שהיא חולה בנפשה בהתחלה חודשיים ראשונים היו בסדר והיום לאחר שנתיים אני כלוא ללא מוצא האופציה היחידה שיש לי זה לברוח לחו"ל S.o.s

לקריאה נוספת והעמקה

אם הדברים גלשו למציאות שכזו אז המלצתי היא לנסות לקיים פגישה עם בני משפחתה וליידע אותם על האיומים בהתאבדות וכיוצא בזה ובמקביל ליידע את רשויות הרווחה ואם יש צורך גם את המשטרה.

משפחתה יודעים הכל אין להם שום שליטה עליה לי ממש נמאס ממנה כל היום וכל הליל מתעסקת בי ובנו ומדברת ומדברת רק על זה ובזה עם כל המי ומי וכל הזמן מתקשרת אליי ומסמסת תחשוב איזה סיוט זה.. אוקיי הבחורה בגיל 35 אבל מדוע היא בטוחה שנישואין וילד זה כל תחליתה ביקום וזה מזור לכל תחלואה נישואין וילד אינן מרפאות מחלות נפש ואני מצטמרר מהמחשבה לגזור את חיי במחיצתה . בכל אופן תודה על המלצותייך

05/02/2019 | 16:12 | מאת: עמי

שלום רב נקלעתי למערכת קשר זוגי עם בחורה שסובלת מהפרעת אישיות ושינויי מצבי רוח תקופה ארוכה אני מנסה לסיים איתה את הקשר ופשוט לא מצליח והיא בכלל לוחצת על חתונה ובטוחה שנגור יחד ונתחתן ולי כבר מאוד קשה איתה מבחינה נפשית לא יודע איך להיפרד ממנה אני כל עולמה והיא מאוד תלויה בי רגשית אני במבוך נוראי

שלום רב אני מביןאת הסיטואציה הלא קלה שבפניה אתה עומד ואת הקונפליקט הריגשי. אם גמלה בליבך ההחלטה לסיים את הקשר אזי עם כל הצער והכאב אתה צריך לקחת את בת זוגתך לשיחה , להסביר לה כי בשלב זה של חייך אינך בשל לקשר ואינך רוצה לייצר אצלה תקוות שווא , לייצר כאב ולמנוע ממנה את האפשרות שלה להמשיך בחיים, עליך להסביר לה שגם לך הסיטואציה אינה נוחה אינה קלה אך מתוך מחשבה בוגרת שנכונה לחיים של שניכם אתה מבקש לסיים את הקשר ולאפשר לכל אחד מכם להמשיך בדרכו שלו. זו שיחה קשה , לא נעימה אך היא מחוייבת המציאות ובעיקר בהמשך צריך לדעת להיות מסוגל לעמוד מאחוריה. בהצלחה

17/01/2019 | 19:42 | מאת: מלי

ניסיתי בכל דרך אפשרית לשכנע את בעלי לאמץ כלב, אפילו הבאתי כלבה לכמה ימים "ניסיון" על מנת שיתרגל לרעיון ויבין שהשד לא כל כך נורא. (לקח לי הרבה זמן ואנרגיות לשכנע לניסיון הזה) ידעתי מהיום הראשון שהכרנו שהוא לא חובב בעלי חיים אבל לא דמיינתי שהוא פוסל את הרעיון לחלוטין. לטענתו עצם נוכחותה בבית מפריע לו. לא היה לה ריח, נשירה והיתה עושה את הצרכים בחוץ. הוא חוזר כל יום לבית ב 20:00 בערב ולי היה ממש כיף איתה כיוון שאני עצמאית שעובדת מהבית. מאוד נקשרתי אליה ומאז שהחזרתי אותה הלב שלי שבור. אני כל הזמן עצובה וחושבת רק עליה. לא מצפה ממנו לקחת חלק בטיפול שלה, פשוט שיסכים שתישאר. מה שהכי מטריף אותי זה שאני יודעת שאם המצב היה הפוך הייתי עושה הכל על מנת שיהיה מאושר. הייתי מוכנה לסבול הכל למענו. עצוב לי שזה לא הדדי. ניסתי לדבר איתו בכל דרך אבל שום דבר לא הועיל. אני מרגישה שירד לי ממנו ופתאום המשיכה אליו ירדה, לא מסוגלת שהוא מתקרב אלי ומנסה לקיים יחסים. כל הזמן הראש חושב על העובדה שמנע ממני את האושר הזה. "משבר כלבה" כמו שהוא קורא לזה נמשך כבר כחודש וחצי. משפיע עלינו מאוד וגורם לריבים מרובים בזוגיות כ 4 שנים. נשואים 7 חודשים ללא ילדים.

שלום רב, את מציינת עובדה כי אתם 4 שנים יחד, את לבטח מכירה היטב את העדפותיו, ידעת כי בעל חים אינו דבר שהוא מאוד מחבב, נסית לשכנע וזה לא עבד, לא הייתה הסכמה.. ולמרות זאת החלטת להביא כלבה הבייתה, גם הנסיון הזה לא מלח ולא שיכנע ואת בסופו של תהליך שואלת למה הוא לא משתכנע, ואל מול זה קיימת גם השאלה למה את לא משתכנעת. זוגיות מתקיימת ממקום של הבנה הסכמה התגמשות ופשרה וכן אין הסכמה בינכם ואת בעצם על נושא שיחסית אל מול נושאים אחרים שחושבים במידרג החיים מעמידה סיטואציה של הבאת כלב כיהרג ובעל יעבור.. אם זו תחושתך נראה לי כי הבעיה במערכת היחסים שלכם עמוקה יותר, הרי עם כל הכבוד לא מדובר על ילד או על נושא שמשנה חיים, לכן עם כל אהבתך לבעלי חיים יש לקחת דברים בפרופורציה, אם כפי שכתבת יש לך כלפיו אנטי כולל קיום יחסים, הרי שכפי שציינתי משהו עמוק יותר לא מתקיים בזוגיות שלכם ובתקשורת ובאם את מעמידה את יחסיך עם בן זוגך כיום אל מול האלנטרנטיבה של הבאת כלב הבייתה משהו מצריך מחשבה מחדש.

שלום לעיתים (בתקופה האחרונה קרובות) מעסיקות אותי מחשבות מטרידות הקשורות בבני הזוג מהעבר (שלפני הנישואים 15+שנים) של בת זוגי. המחשבות עוסקות בתחום המיני. איך נפטרים ממחשבות אלו? אציין שלתחושתי הזוגיות שלנו טובה מאוד. תודה

שלום רב באם אתה מציין שהזוגיות שאתה חווה טובה ובהקשר המיני גם מספקת אני מקווה , הרי עדיין יש מקום לברר סוגיה זו ומדוע דווקא היום ובתקופה זו, הדברים האלה דורשים ברור מעמירק יותר ואני ביועץ ומטפל עם כל רצוני רק על סמך מה שכתבת לא אוכל לתת בידך את הפיתרון למחשבה זו . ראשית יש להבין מדוע הן מופיעות ובכל זאת יש גורם כזה או אחר שמביא אותך לכדי חשיבה, כשהסיבה תהיה ברורה ניתן יהיה ביתר קלות לנסות ולטפל במחשבה. אם הדבר בעיניך לא ממש חושב ומטריד נסה להדחיקה ברגע שהיא מופיעה ועבור למחשבה יעילה יותר. אם תרצה לברר את הסיבה או הסיבות אתה מוזמן ליצור קשר. בהצלחה.

בעלי בן-51.וכבר תקופה דיי ארוכה שאין לו חשק מיני.אפילו כבר לא "עומד" לו האיבר מין שלו. שוחחנו רבות על כך,והוא מתאמץ לחשוב למה זה קורה ולא מוצא תשובה. גם שאני שוכבת עירומה לידו,זה לא ממש עושה לו משו...הוא נורא רוצה.אבל לא קורה כלום.הוא קיבל מהרופאים כדורים בשם:טאדם.לא עשה לו כלום. ואני,בת-38.מאוד אוהבת סקס וכל מה שקשור בכך.רוצה כמה שיותר. והמצב הזה גורם לי לתיסכול.וגם לבעיות בינינו,בזוגוית,ובכלל,בהתנהלות היומיומית. אשמח לקבל תשובות ועזרה. תודה.

שלום רב הנושא שאת מעלה יכול להיות באספקט פיזי- משמעת בריאותי ואז יהיה נכון לפנות אל רופא סקסולוג או בהיבט ריגשי פסיכולוגי שכרוך במערכת היחסים שבניכם. על מנת שתוכלי או תוכלו לקבל תשובה מקצועית ומתאימה, נדרש מיידע רחב יותר באשר לקשר שלכם ומשם להגיע לדיאגנוזה הנכונה ולטיפול הנדרש. מציע כי תיצרי עימי קשר בפרטי ונוכל להרחיב בנושא

22/11/2018 | 15:17 | מאת: מאבדת תקווה

שלום, אני נשואה כשנה לבעל מדהים, רגיש ובעל לב זהב. הבעיה היחידה שמעכירה את חיינו היא הוריו של בעלי. אנו יחסית צעירים, סטודנטים, לא מבוססים כלכלית. כבר לפני החתונה קרו מספר דברים שגרמו לי להתרחק מהוריו ולכעוס עליהם. למשל, הם הבטיחו שישלמו על האורחים שלהם בחתונה, בסוף חזרו בהם ונאלצנו לשלם מהמתנות של האורחים ואף לא שילמו חלק מהמקדמות שהבטיחו לשלם לפני החתונה, הכל בטענה שמצבם הכלכלי קשה. על כל דבר הם מתחשבנים, אם יצא שפעם הזמינו אותנו לשבת במסעדה, תמיד שואלים אותי אם אני רוצה לחלוק עם מישהו מנה ולא לקחת אחת שלמה לעצמי. תמיד מסתכלים לי בצלחת לבדוק כמה השארתי ואח"כ אומרים לבעלי שלא סיימתי את המנה והם סתם שילמו, כמובן שזו בעיה שאבד עליה הכלח, כי הם כבר לא יזמינו אותנו, זה היה בהתחלה לפני שכל המסיכות ירדו. הם לא מכינים ארוחה כשאנחנו באים לבקר אותם, זה בטענה שאם אנחנו רוצים לבוא לאכול אנחנו צריכים להגיד להם מראש שזאת מטרת הביקור. אז בעלי לקח את דבריהם לתשומת ליבו להודיע להם מראש שאנחנו באים רעבים וכך היה. ישבנו אצלם שעתיים וחצי עד שהואילה בטובה האם להוציא פשטידה מסכנה ל6 אנשים (שרובם אנשים גדולים). לימי הולדת האחרונים שלי לא הביאו מתנה ואפילו לא איחלו מזל טוב. משחקים עם בעלי משחקי אגו וכבוד, של מי בא לבקר את מי ומי מתקשר למי. עושים עליו מניפולציות רגשיות כדי שהוא ירחם עליהם. הייתה תקופה ארוכה שהוא רצה להפסיק את לימודיו כדי לעבוד יותר ולתת להם את הכסף מכיוון שהרגיש שבגללו ובגלל החתונה הם במצב הכלכלי שהם טוענים שהם (כאשר בפועל הם בקושי שילמו על החתונה כפי שציינתי), כמו כן לפני החתונה הם טסו לחו"ל וכל זה תוך כדי האמירה שאין להם כסף. עובדה חשובה מאוד לציון היא שהם יושבים במסעדות הרבה, מעצמם לא מחסירים דבר. רק לילדים שלהם ובייחוד לבעלי, המנטרה הקבועה היא "אין כסף". ההורים שלי עוזרים כמה שהם יכולים, מכל הלב וביד רחבה, נותנים כל מה שהם יכולים ומעבר. בזכותם לא חסר לי כלום הן בפן הריגשי והן החומרי ולכן אני מצליחה להתמודד איתם ולתמוך בבעלי. הבעיה היא שבעלי סובל רגשית מהוריו, היו תקופות שהוא אפילו נהיה חולה בגלל הלחץ שהם גרמו לו. כל תקופה קורה עם הוריו משהו שגורם לריבים או בעיקר לסבל ריגשי של בעלי, שרק מנסה לדבר איתם, לנסות להראות להם איך ראוי להתנהג והם נהנים לירוק לנו בפרצוף כל פעם מחדש והדיבורים לא עוזרים. הם אגואיסטים, רואים רק את עצמם, מעולם לא שאלו אותו אם יש לו מה לאכול, אם יש לו מעיל חם ללבוש או כרית נוחה לישון עליה, רק מספרים לו על כמה שהם מסכנים בגלל כל מיני חובות הזויים שהם צוברים. אני יודעת שהוא לא רוצה לנתק איתם קשר, אבל האמת? אני לא רואה בקשר הזה שום תועלת והוא מביא רק סבל עליי ועל בעלי. מה אתה מציע לעשות? איך אפשר להתמודד עם הורים כאלה?

שלום רב ובכן הסוגיה מורכבת ואיני בטוח שניתן להקיף את הנדרש במענה בכתב, מה גם שחסרים לי פרטים אודות המשפחה המורכבת כמו אחים, אחיות, איך היו היחסים בילדותו עם הוריו. לעצם העניין איני רואה אופציה "לחנך" את ההורים בגילם, אך לבטח יש מקום לבדוק אפשרויות לתיקון או שינוי חלק מהמצב והיחסים שהתפתחו. כאמור זו סוגיה מורכבת והייתי שמח לסייע אולם בפן המקצעי אין הדבר יכול להתנהל בכתב ובטח לא כמונולוג שלי אליך לאחר מה שכתבת, אם תרצו לנסות לבדוק את האפשרויות למצב זה ויש כמה אופנים את מוזמנת ליצור עימי קשר טלפוני על מנת שנתאם פגישה מורחבת בנושא תודה מתי וינברג

30/09/2018 | 15:29 | מאת: מיכל

אתה נותן ייעוץ בתחום זוגיות? מה ההשכלה שלך בתחום? פסיכולוג קליני? עברת הסמכה (ארוכה) כיועץ משפחתי? אשמח לדעת לפני שאני מתייעצת.

שלום גברת נכבדה: לשאלותייך אתייחס ואומר כי מערכת זאפ דוקטורס, איתרה בחנה ובחרה את מיטב המומחים שהיא מצאה לנכון כדי לתת מיידע ועזרה לאזרחי ישראל באשר הם ללא כל תמורה. אם את לא בטוחה בסטנדרטים המיקצועים ובנסיון של מיגוון התחומים באתר , { אגב לצד כל מומחה בתחומו יש פרוט על האיש מומחיותו ונסיונו} את מוזמנת לקבל מענה לסוגיות שלך במקום אחר. תודה ובהצלחה

שלום. אני גרוש+2 ויש לי נכס שאבא שלי קנה לי עוד שהייתי קטין והבית על שמי ללא משכנתא או שכירות. הכרתי גרושה+1 ואנחנו רוצים לעבור לגור אצלי בדירה. יש לציין שכל הריהוט בבית הוא נקנה מכסף שלי אולי למעט חדר שינה לילד שלה שבטח היא תקנה מכספה. אנחנו לא מתכוונים להתחתן ולא להביא ילדים לעולם אלא רק לנהל יחד את המשק בית ללא חשבונות משותפים. רציתי לדעת, אם במידה ונפרד האם היא יכולה לגשת לבית משפט לטעון שהיא ידועה בציבור ולדרוש חלק מהדירה שלי ( אולי אין בכלל מה לטעון בגלל שהייתי קטין בעת החתימה והבית לא שולם מהכסף שלי) ? או שרק היא תקבל את החדר שינה של הילד וזהו ? האם כדאי להעביר על שם אבא את הדירה לפני שנכנס לגור יחד בדירה ?

שלום אתה יכול להעביר את הדירה ,אבל רצוי לבדוק נושא מיסוי,ו אופציה פשוטה יותר, היא להכין ולהסכים על הסכם ממון שמגדיר את היחסים ואת כל שנדרש באשר לזכויותך על הנכס. במקרה שכזה עורך דין ידע לתת לך את הפתרון המקצועי והמתאים.

26/02/2018 | 21:49 | מאת: ליה

שלום אנחנו משפחה בנויה מ 6 נפשות אמא אבא שתי בנות שני בנים , קודם אחותי גדולה ממני בשנה אחרכך אני ואחריי אח שלי קטן ממני ב 5 שנים ועוד אח קטן ממני ב 10 שנים. מאז שאני זוכרת את עצמי היה לאחי בעיות התנהגות הוא אובחן כהיפראקטיבי מהיותו קטן והיה לו בעיות קשב וריכוז , הוא תמיד עייף אותנו נפשית עם כל ההסתבכויות שלו אך כשגדל (כרגע בן 21 ) הוא נהיה יותר ויותר אגרסיבי אנו מתקשים להתמודד איתו כבר 3 שנים רצופות שהוא עושה בלגן בבית אין לנו מנוחה הוא מתפרץ בכעסים הוא לא רוצה לעבוד רוצה רק כסף או שהוא רוצה לעבוד כדייג וזו לא עבודה מפרנסת הוא הסתבך עם חברות הסלולר ושילמנו חובות וגלש למכור סמים קלים והיה בבית סוהר חצי שנה היום הוא כבר שבועיים בחוץ הוא חזר לעבוד בים כעוזר דייג אך כרגע הוא דורש שנעזור לו לקנות סירה גדולה יותר ממה שיש לו (יש לו סירה קטנה) הוא ממש נדלק על כל דבר ואחרכך נכבה אנו לא רוצים להשאיר אותו בים כי הסביבה שם לא בריאה והאוכלוסיה ממש קשה וזו עבודה לא מפרנסת משום בחינה זו לא עבודה מסודרת למרות זאת אציין שאנו מודעים בשל מצבו והאופי הבעייתי שלו הוא לא יוכל לעבוד בעבודה מסודרת תחת פיקוח או ביקורת !! אבי ואמי עייפו ממנו לחלוטין אני כבר 3 שנים מתמודדת איתו קונה לו דברים עוזרת לו כמה שאפשר תומכת בו כלכלית למרות שהוא לא מעריך אבל בשל החשש שלי שהוא יעשה משהו רע אני כמה שיותר נוהגת איתו ביד קלה מנסה להכיל ולתת למרות שבניתי לו תלות ואני מודעת לזה אני בת 26 אמא לשני ילדים והעומס הנפשי שאני מתמודדת איתו פשוט מכביד עליי אני לא יודעת מה לעשות הצעתי לו להכיר בזה שיש לו בעיה בוא נלך לפסיכולוג בוא נמצא לך מסגרת בוא נתמוך בך כלכלית אבל בעסק משתלם ולא בים ! הוא נעול בתוך האמונות שלו , אין לו אחריות וממרר לכולנו את החיים טוען שכולנו נגדו שאבא שלי לא תומך בו שכולנו עושים ישיבות ומדברים עליו שאנחנו רעים. מה לעשות ??? יש פתרון ? מפחדת מהיום שאאלץ להתנתק ממנו לחלוטין כי אני בטוחה שמצבו ידרדר עוד יותר.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב ראשית בהתייחס לפניה שלך , תחום התמחותי הוא בנושא זוגיות ולכן איני הכתובת המקצועית שיכולה לסייע לך.מהנכתב על ידך נראה כי הבעיה מורכבת ונמשכת שנים רבות ולכן אני חושב שיש למצוא גורם מוסמך כמו פסיכיאטר בשילוב פסיכולוג שאולי לפתור בעיות אלה או במקביל למצוא מוסד כלשהו שמתמחה בבעיות הנובעות מהפרעות שונות. הבחור בגיר ולכן נדרשת הסכמתו לכל אפשרות, באשר אליך אני מבין את דאגתך אך מעצם היותך אימא לשני ילדים עליך להתנהל בזהירות בסאגה זו על מנת שמשפחתך לא תיפגע. בהצלחה

25/01/2018 | 19:26 | מאת: שירי

אמא שלי מכתיבה לי מה לעשות בכל תחום בחיים,לדוגמא היא כועסת עליי שאני משתמשת בסבון פנים,(למרות שהסברתי לה שיש לי פצעים ושהסבון עוזר לי) היא מתכחשת לעובדה שיש לי פצעים ואומרת שחברות הקוסמטיקה סתם לוקחות כספים והמוצרים עלולים להרוס לי את הפנים...בגללה כל הפנים שלי מלאות פצעים ואין לי מה לעשות.היא גם חייבת לדעת איפה אני ומה אני עושה בכל רגע נתון והיא לא מפסיקה לצעוק עלי כל הזמן,אני מרגישה שאני שונאת אותה..מה עושים?

שלום אני מציע שהפיתרון הטוב ביותר למחלוקת בינכם , כיוון שמדובר על בעיה רפואית ואו אסטטית ,היא לגשת עם אימא שלך לרופא עור ולקבל את הטיפול הנדרש, לחילופין את ואימא יכולות להיכנס ולהתייעץ עם רוקח ולקבל המלצה מתאימה ובדרך זו יסתיים הויכוח המיותר. בהצלחה.

22/01/2018 | 05:59 | מאת: חסוי

שלום, אני רווק צעיר והכרתי בחורה צעירה ומדהימה בגילי, גרושה פלוס ילד. לאבא אין משמורת על הילד למעט 4 שעות שבועיות בגלל סיבות בריאותיות ומשפטיות. אני מאוד רוצה לקחת את היחסים צעד קדימה אבל יש דבר אחד שעוצר בעדי. הילד עדיין צעיר (בן שלוש) ומפריע לי אם יגדל בידיעה שיש לו 2 אבות. אני אמנם לא מתכנן לשקר עליו שאני האבא הביולוגי, אבל מעדיף שכך יחשוב עד גיל מסוים שכבר יפתח הבנה. בינתיים עובדים על זה שלאבא המקורי לא יהיו כמעט רגעים עם הילד (האבא אדם רע מאוד, אפילו קצת מסוכן), אבל חברה שלי מתעקשת שהילד יגדל בידיעה ברורה שיש לו 2 אבות. עליי זה לא מקובל אבל היא טוענת שזה הייעוץ שקיבלה ממטפלת ילדים. אני די מתעקש על זה, מאוד לא מוצאת חן בעיניי המחשבה שיהיה לי ילד שיכיר בי רק כאבא אחד מתוך שניים. אני רוצה שידע שאפילו שאני לא אביו הביולוגי, אני היחידי שנקרא אבא. חשוב לציין, נכון להיום האבא מגיע פעם בשבוע וגם זה בקושי, לוקח לשעתיים ומחזיר. אסור לו להחזיק את הילד ללילה ובטח שלא לשבת. בעיניי אין שום בעיה בכך שהילד לא יכיר בו כאב אלא כסוג של בנאדם עם זכות מסוימת לראותו ותו לא. אשמח לקבל הפניה לחומרי קריאה בנושא. אני מחפש מקור מוסמך ומחקרים שמוכיחים שזה בסדר שהילד יגדל עם אבא אחד ויחיד וידע שהאב השני לא בנאדם טוב מספיק כדי להיות אביו.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אני חושב שתפיסתך אותה אתה מציג ומבקש לקיים אינך נכונה. אתה רווק ללא ילדים ובת הזוג שלך גרושה עם ילד. לילד יש אבא ביולוגי נוכח בחייו בדרך כזו או אחרת. . בעזרת השם יהיו לך ילדים ביולוגים, יהיה זה לא נכון להתנהל ולכפות מערכת יחסים ממניע אגואיסטי. "לכאורה" אתה מבקש ליצור מצב חיובי לילד , אך אתה רק תדאג לבלבל אותו, אמא יש אחת ואבא יש אחד, למעט במקרים של אימוץ בהם ההורים ביולוגים לא נמצאים בחיי הילד וזה אינו המקרה שלך. לילד יש אבא ואתה בן הזוג של אימא וכך הוא צריך לחוות את היחסים שהוא נקלע אליהם. באשר לאבא האים הוא רע או מסוכן בוא תשאיר זאת לגרושתו להחליט או לגורמים המוסמכים. אתה מבקש באופן לא ברור ואגואיסטי לחלוטין שלא עולה בקנה אחד עם המקובל לרבות העובדות הביולוגיות ,כי הילד הקטן שאינו עומד עדיין על דעתו, לא יכיר באביו הבילוגי כאב לכל דבר, אלא כאדם עם זכות לראותו? מדוע? הכיצד? מה נותן בידיך אופציה שכזו.. ואם מחר חלילה אתה ובת זוגתך תיפרדו מה אז יהיה מצבו של הילדי בהתייחס להגדרת הסובבים אותו. אל לך להיכנס למקום הזה, ישנם לא מעט זוגות במצב דומה לשלכם והדברים מוסדרים כמקובל. אתה רשאי ויהיה נכון שתיתן לו את כל האהבה והתמיכה אך לא על חשבון האב הביולוגי ויהיה זה לא נכון ליצור מתח בינך לבין האב הביולוגי, ולהכניס את הילד לתוך מערבולת יחסים מיותרת לחלוטין. אם בכלל הרעיון שלך אמור לשרת מישהו או משהו , זה רק את האגו שלך ואף דבר ממנו לטובת הילד והגדרת יחסי המשפחה, גם עם ההורים גרושים.

שלום, להוריי יש שני ילדים אחי ואני . מאז שאחי התחתן ויש לו ילדים (אני רווקה) יש בינינו סכסוך. אחי מסית את ההורים שלי כלפיי וגורם לכך שלא אהיה חלק מהמשפחה. אחי ואישתו גורמים להורים שלי לעשות מה שהם רוצים בעזרת שימוש בנכדים. הצעתי שנלך למומחה אחי הסכים לכך רק אחרי לחץ מצד הוריי ועמד על כך שזה יהיה טיפול פסיכולוגי . אחי שיבש את הטיפול ולא הצלחנו להתקדם לשום מקום. הפסיכולוגית מבחינתה מרוצה שהטיפול נמשך. ההורים שלנו רוצים שנחזור לטיפול אולם אני לא רואה טעם כי אחי לא משתף פעולה . האם יש דרך לגרום לאחי לשתף פעולה? האם יש דרך אחרת יותר ממוקדת שהיא לא טיפול פסיכולוגי שאפשר להשיג פיוס? תודה, ניבר

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מהדברים שאני מבין מהכתוב איני מוצא סיבה לטיפול פסיכולוגי, טיפול פסיכולוגי גם נעשה לרוב בצורה אישית ופרטנית, יש כאן מקרה של בעיה משפחתית , בעיה שנובעת מקשר לקוי שאולי תחילתו בילדות אולי מקורו בקינאה או בנושא אחר שהביא לסכסוך. סכסוך אינו בעיה שפסיכולוג בהתמחותו ובהבנתו אמור להתנהל מולה. במקרה שכזה יש לפנות למי שעוסק ביעוץ וטיפול משפחתי למקרים שכאלה. את מוזמנת ליצור עימי קשר וגם אחיך על מנת שאם תחליטו אנסה לללמוד יותר את הרקע לנושא של כלל המשפחה לרבות ההורים ולהביא לשלום בית תודה. 0542137277

לאחר חמש שנות זוגיות שבהם חלק גדול מהזמן לא הייתי איתה נפרדתי סופית מחברה שלי אני נראה טוב ותמיד אמרו לי שאני יכול להשיג יותר טוב ממנה אבל היה לי טוב איתה ועדיין תמיד הסתכלתי על דברים גרועים בה היה לי קשה להיפרד ממנה היא אהבה אותי כמו שאף אחת לא אהבה את אחד אף פעם בכל זאת ראיתי בה את הגרוע שיש אני מאובחן בocd ומה שהשפיע עליי בדיעבד אני יודע זה rocd לאחר שנפרדנו עברתי תקופה קשה בלי שום קשר לפרידה הייתי צריך מישו ועדיין לא רציתי לחזור אליה כי ידעתי תמיד שזה לא זה עבר זמן והיא כבר עם מישהו אחר לחזור להיות כבר בלתי אפשרי אני כרגע בוחן אותה וקולע כמה פספסתי היא נראית לי טוב פתאום ואני כמעט לא זוכר את הרע שהיה לנו ביחד לא ידעתי על האבחנה שהייתה לי עד שקראתי על זה הרבה זמן אחרי שנפרדנו וקלטתי שעשיתי טעות שלא תמיד הסתכלתי על הדברים הטובים בה אני נשבר מבפנים היום ומצטער על מה שעשיתי אולי היא באמת הייתה האחת שלי ואני איבדתי את זה אני רואה שטוב לה ואני לא יכול לשחזר את הטוב שהיא לי איתה למרות שידעתי שזה יפסיק בקרוב והטוב הזה לא יישאר לעד המחשבה שלי עליה מכניסה אותי לדיכאון עמוק וניסיתי הרבה סוגי כדורים עכשיו הפסקתי בגלל תופעות לוואי איומות שקרו לי בבקשה תסביר לי שזה לא באמת פספוס שלי ורק האבחנה שלי לפי מה שקראתי היא שגורמת לזה אני במצב רע תעזור לי בבקשה הרי לפניי שידעתי שיש לה מישהו בכלל לא הפריע לי מה איתה וגם שהיינו ביחד לא אהבתי אותה והייתי עם אחרות כמו איזה סמרטוט עכשיו אני הסמרטוט אבל סבלתי מספיק אני חושב אפילו כבר להתאבד רק שיפסיקו לי המחשבות מה פתאום נתפסת עליה אולי בגלל שהיא עם מישהו אחר זה מונע ממני להמשיך לחיות בבקשה עזרה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב אני בהחלט מבין את הרגשתך אולם מייד אגש לסוף, אתה בחור צעיר ועוד הרבה אהבות לפניך, כל אחד עובר בחייו חוויות שכאלה והן חלק מדרכנו ולןתבגר ולדעת ולהכיר מהי אהבה. אל תחשוב בכלל על מחשבות אובדניות. אין בזה כל תרומה ויתרה מזה אתה תגרום לסבל רב למשפחתך. נמבקש ממך לא לחשוב ולא לבצע כל צעד אובדני לפני שיחתנו או שיחתך עם איש מקצוע. .גם תחושת הקנאות היא לגטימית וקשה, אתה מלקה את עצמך וזו אינה הדרך. איני חושב כי במצבך הנפשי נוכל לפתור זאת כאן בפורום בכתב ומה גם שמחוצה בשלב זה פרטיות. אני מציע לך ליצור עימי קשר טלפוני על מנת שנוכל להיפגש ותוכל לקבל את הסיוע הנחוץ לך

יש לי שאלה: השבת נסענו להורי... אנחנו זוג עם 4 ילדים. במהלך סעודת שבת בני הגדול (10) התחיל להשתולל עם אחיו הקטן ולא הקשיב לי ולבעלי כשאמרנו לו כל מיני דברים לעשות (להחליף ספה, לבוא לשולחן...). בשלב מסויים בעלי לקח את הבן שלי וצעק עליו שיעלה למעלה ושהוא חצוף שהוא לא מקשיב להוריו. מאוחר יותר, אימי לקחה את בני לשיחה והחלה לשאול אותו האם אביו צועק עליו הרבה, מכה אותו? מציק לו? כשבני ענה שהוריו בסדר ואבא שלו לא צועק עליו באופן מיוחד אימי עשתה לו פרצוף מעין- נו... תאמר את האמת... אימי הציעה לו לבוא אליהם לשבת לבד... איך הייתם מגיבים כשהייתן שומעים שבנכם עבר כזו שיחה מאימכן- סבתא של הנכד? כאשר הערתי עם מעט כעס לאימי על התנהגותה- היא ענתה לי שהיא רצתה לדעת שהוא בסדר... אשמח לתגובותכם, מה אני אמורה לעשות עם אימי ועם בני...? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום עיקר התגובה צריכה להיות מופנת כלפי אימך שנהגה שלא כנדרש, עליך לקיים עימה שיחה ולהבהיר לה כי עם כל הדאגה שלה יש לילד הורים שמטפלים בו ודואגים בו כנדרש והדרך שבה היא נהגה אינו אתי. בסיטואציה שכזו היא הפגינה חוסר אמון בבעלך , חתנה וגם גרמה לילד להיות במתב מביך ולא נעים בו הוא אמור לגונן על אביו. אם וכאשר יש לה רצון להפגין דאגה או לברר נושא כלשהו, עליה לעשות זאת בדרך של שיחה ופניה אליך ללא מעורבות הילדים.

לאחרונה אני שומע מהרבה אנשים את המילה אלפא.ורציתי לדעת מי זה וכן אם זה רק תכונות או גם מראה מה מאפיינים את הזכר שמוגדר אלפא האם הוא צריך להיות יפה/גבוה/שרירי ,או שמראה החיצוני לא קשור להגדרה

גבר אלפא הוא בדרך כלל עינוי או הגדרה לתכונות של גברים שמבקשים מאוד להצליח בחייהם בעיקר בתחום המקצועי, מציע לך לקרוא ברשת על ההגדרות של גבר אלפא. בהצלחה

08/08/2017 | 22:46 | מאת: **אנונימית**

אמא שלי כל הזמן מעירה לי ופוגעת בי בקשר לחיצוניות שלי טוענת שאני נראית רע, השיער שלך ככה, האיפור שלך, ונמאס לי מהערות שלה למרות שאני לימדתי את עצמי טיפוח ואני זאת שביקשתי ניתוחים 2 פלסטיים אני לא מוזנחת, יש גם תקופות קשות והיא לא משלימה עם המראה שלי אומרת לי "את נראית רע" הורסת את עצמך, אמרת לה תראי איך את נראית כדי שתרד ממני והיא עונה: "מה את משווה בינינו? את אפילו לא בת 30.. אני בת 50!" ואפילו שאני בוכה ונשברת מולה מההערות המשפילות היא ממשיכה ללחוץ על הגז כדי ועל העצבים מזל שאני לא גרה אצלה. לא סתם אני מקנאה בבנות יפות.

לקריאה נוספת והעמקה
08/08/2017 | 22:47 | מאת: אני

עברתי ניתוחים פלסטיים בגיל צעיר כדי לשפר.

שלום לך מבין לליבך, איני יודע בת כמה את אך אני מניח כי את מעל גיל 20, איני מבין ויודע מהו המניע של אמא שלך לפגוע בך ולקנטר אותך, את גם מציינת שאינך גרה עימה ולכן לדעתי עליך לקיים עימה שיחה, בה תבהירי לה בצורה אסרטיבית את הפגיעה שלך בה ואימרי לה באותה נשימה כי לא היית מצפה לכך מאם שאמורה לאהוב לעודד ולתמוך, ובליית בררה אם הדבר ימשיך תאלצי לדלל את הקשר בינכם, אולי אז היא תבין את משמעות הפגיעה.

12/09/2017 | 04:09 | מאת: אנונימית **

תודה על ההבנה והתשובה. המקרה חזר על עצמו, היא משווה את עצמה אלי אומרת לי "תראי אותי אני בת 50 ותראי איך את נראית רע ואת אפילו לא בת 30" חזרה על דברייה הפוגעניים ואומרת לי חולת נפש, ולצערי הרב אני תלויה בה כי אני לא בקו הבריאות בכלל אבל לא מבחינה נפשית, בעיה אחרת בבריאות שמשפיעה על הכל, אשתדל להתרחק.

מאחל לך בהצלחה וחישבי , יתכן שאת צריכה לבנות לך חיים עצמאים משלך ולייצר קשר פחות דומיננטי עם אימך שמבקשת לפגוע בך

31/07/2017 | 09:48 | מאת: מ

שלום אשתי ואחי שהוא חברי הטוב ביותר לא כל כך מסתדרים. זה הגיע למצב בלתי נסבל וליצירת מתח שלילי במפגשים המשפחתיים כאשר אני עומד באמצע. אני מחפש מומחה למשפחה להתייעץ איתו בנושא, אבל אני לא כל כך יודע איך לחפש ולמי לפנות. האם פסיכולוג משפחה מתאים?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אשמח לשמוע ממך פרטים נוספים ויתכן ולאחר קבלת המיידע אוכל לקבלם ולסייע להם בקליניקה שלי אתה מוזמן ליצור קשר 0542137277

שלום. אני בת 25 במערכת יחסים מזה שנתיים וחצי עם בן זוג בן 26. הכרנו לפני כשנתיים וחצי באילת מהיום שאני מכירה אותו כל הזמן הוא טס עם חברים שלו לכל מיני יעדים בעולם . בהתחלה זה היה נראה נורמלי לחלוטין גם תחילת קשר. בן אדם בן 24 רוצה להנות מהחיים , בהתחלה לא הפריע לי אבל כעבור שנה חבר שלי השתחרר מצה"ל וטס לחודש ושבועיים ליפן עם חברים לאחר מכן במרווח של 4 חודשים טס לסקי לאחר מכן בהפרש של 5 חודשים לטומרולנד בבלגיה ועכשיו הוא מתכנן לטוס עם חבר לדרום אמריקה לשלושה שבועות. אני לא יודעת אם זה נראה או נשמע חריג או שאני בחורה שמונעת מחבר שלה להנות בחיים אבל נמאס לי. טאני חא מתביישת להגיד וכבר אמרתי לו שאני סובלת מזה שכל שנייה טס ומה נעשה אם נחשוב להתחתן האם הוא גם יטוס וכמובן שהוא ענה שהוא רוצה להנות בחיים ולהספיק טסנו פעם אחת במהלך כל ההיכרות ליוון ל4 ימים לרוב ממניעים כלכליים שלי אני סטודנטית לצערי אין חי כסף לנסיעות האלה הסברתי לו שנמאס לי והוא אומר רק שאני לא מפרגנת לו ולא מבינה שהוא רוצה בחיים להספיק ולהנות, אני גם סובלת וגם יוצאת לא בסדר. בבקשה תגיד לי מה לעשות.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אכן חברך עושה רושם ,נהנה מהחיים וכנראה פחות מחויב מסיבות שאיני יודע בשלב זה למערכת יחסים חברית וזוגית. הצעתי אליך ,על מנת למנוע ציפיות בלתי ממומשות ואו ושאר תסכולים, לקיים שיחה רצינית הכותרת שלה היא: "יחסינו לאן" אין הדבר נראה לי כמישהי שלא מפרגנת או לא מאפשרת לחברה להנות מהחיים , אך מאידך יתכן כי בשלב זה של חייו יש לחברך סדר עדיפות שונה ומשלך , ואחרי שיחה פתוחה וכנה על הציפיות של כל אחד מכם וסדרי עדיפויות תוכלי ,או אולי תוכלו לקחת את ההחלטות הנדרשות לחיים שלכם בשלב זה של היחסים בהצלחה

28/07/2017 | 01:01 | מאת: רות

הבת של בת 29 נשואה. לדעתי מחוסר אחריות התחתנה ללא אהבה מאוד גדולה. הם נשואים שנתיים וביתי לא רצתה הריון. כעת לאחר שנתיים הרתה אך אין לה עינין בהריון. קיבלה בבכי את בשורת ההריון.אני אובדת עצות. מה עושים.

לקריאה נוספת והעמקה

מבין את דאגתך ואת כאבך, אולם אנו צריכים לזכור את העובדה כי מדובר בבתך שהינה בגיל 29 , אישה בוגרת כזו שאמורה לקחת אחריות על חייה, איני יודע מהמעט שאת מפרטת האם באמת נישאה מחוסר אחריות וללא אהבה...באשר לכניסתה להריון הרי מצופה כי במצב יחסים שכזה ובכלל תהיה מודעת לאפשרות של אמצעי מניעה. לצערי אין לי כל פיתרון ובטח לא כזה מבלי שאני מכיר את כל העובדות לאשורן. הצעתי היא להפנות אותה או לגורם מקצועי שיבחן יחד עימה את חייה , החלטותיה וכל אשר קשור בזוגיות, ובמידה ואין לה עניין בהריון, שתפנה לרופא ולוועדה להפסקת הריון.

12/06/2017 | 00:13 | מאת: אנונמי

אהלן שלום, רציתי להיות בעילום שם מכיוון שזה אישי מאוד. רציתי לספר סיפור ישלי אח בן 30 שפרש מבית ספר שלא מודע לחיים שלו שהשלים בגרויות שכול הזמן ההורים שלי שילמו עליו טונות של כסף רק כדאי שיצא מהבועה שהוא חיי בה שכולם צריכים לעזור לו והוא לא לעצמו הוא ממש בעייתי ניסינו הכול מגיל קטן הוא היה בעייתי ואני בתור אחיו הקטן לא מסוגל לראות אותו סובל ורב עם ההורים ואני רואה את ההורים של מתאיישים ממנו ניסנו הרבה פסיכיאטרים ופסיכולוגים בשבילו ותמיד הוא שיקר להם ולנו פשוט עבד על עצמו אבל למה אני כותב את כול זה? בגלל שאני היחידי שלא מתאייש אני מאמין שהוא יכול לצאת מזה ולגלות את עצמו מחדש ואני חייב את עצתך זה קשה מאוד לא סתם אני כותב פה חייב עזרה תודה רבה.

שלום, מהכתוב עולה כי מדובר בריטואל של שנים רבות, אחיך אדם בוגר ושוב קשה לי לחוות דעה או לתת עצה מהותית מבלי שאני יודע את הרקע ופגשתי בו, הצעתי היא, שאם אתם בקשר טוב, קיים עימו שיחה מתוך דאגה ואיכפתיות ויחד תפנו לגורם רלוונטי , איש מקצוע שיוכל לסייע וללוות אותו בדרך הנדרשת לתכנון חייו מחדש. עושה רושם כי ללא עזרה מקצועית הדבר עשוי להיות בעייתי למרות שעל פי מה שכתבת דברים שכאלה נעשו ונוסו בעבר. בהצלחה

שלום מזה קרוב ל6 שנים עם פרידות ושוב חזרה לזוגיות. מדברים על חתונה וזה באופק. יצא לנו לקיים שיחה על חתונה מזה שאני כבר בשלב ורוצה את זה רוצה להתקדם שלב. וממה שהבנתי מבן זוגי זה שהוא עדיין לא מוכן.. מה הפשר? מה כדאי לעשות במקרה כזה? מה יכולות להיות הסיבות? אני בת 31 והוא בן 36 כבר בגילאים שאפשר לדעת ולקבל החלטה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב את מפנה שאלה חשובה ורלוונטית ,אך כיצד אני יכול לדעת או לנחש את סיבותיו של בן זוגך... איני מכיר אותו או אותך ,אין לי כל ידע באשר למערכת היחסים שלכם,לחששות שלו או לדחיות שלו יכולות להיות סיבות רבות. על מנת לדעת את התשובה ראוי ורצוי שאת תקיימי עימו שיחה ותבקשי לקבל תשובות ברורות או לחלופין לבקש ממנו להגיע לפגישות של יעוץ זוגי על מנת לאבחן את מצב היחסים שלכם ואת הפוטנציאל, לאור הזמן שאתם יחד אל מול הפרדות שחוזרות על עצמן. לעניות דעתי הדבר צריך גם להטריד אותך, אם יש לך כוונה להינשא לבן זוגך, כרגע "קל " יחסית להיפרד,אך אחרי נישואים,הסיטואציה של גרושין, מורכבת יותר ולכן אני חושב כי מעבר לשאלה המהותית שבה בן זוגך אינו נותן תשובה ומתחמק, יש כאן שאלות נוספות שמצריכות ברור לגבי טיב היחסים שבינכם.

המצב שלנו לאחר ייעוץ וטיפול הרבה יותר טוב. הרבה יותר מבין זה יותר מבחינה כלכלית ואולי סוג של פחד כי בכל זאת זו חתיכת צעד

07/05/2017 | 07:04 | מאת: חנה

אני בגיל 62 גמלאית.ללא בן זוג.אחי בגיל 48 נפרד מאשתו ועבר זמנית לגור איתי כבר 5 חודשים.הוא במשבר ולא מקבל עזרה.יש מתח רב בבית שלי.אני הסכמתי לעזור לו אבל עוברת חוויה שהיא מיותרת לי.איך יוצאים מי זה? הבת שלו מגיעה אליי בהסדרי הראייה ואני נקרעת רגשית .

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב אין ספק כי הסיטואציה אותה את עוברת וכמובן אחיך אינו קל. במצב שכזההתכוונת לסייע ולעזור , אבל כפי שהדברים ננשמעים את הופכת שותפה בעליל למצב העגמומי ולמתח. איני יודע על רקע מה ארעה הפרדה וכיצד היא נערכה, האם יש ילדים בתמונה? האם לאחיך עבודה או חברים, כל אותם שאלות רלוונטיות ולדעתי יהיה נכון שיפנה לעזרה והכוונה של איש מקצוע. מציע כי תנהלי עימו שיחה בנושא ונסי לשכנעו להגיע למסגרת טיפולית. באם תרצו תוכלו ליצור עימי קשר באמצעות האתר שלי www.mw-yzugi.co.il

30/04/2017 | 04:09 | מאת: ליהי

שלום: אני נשואה לאדם שביומיום הוא מדהים, אכפתי, מתחשב ומעולה עם הילדים. אבל יש מספר פעמים בשנה( פעם בחודש, חודשיים וכו׳) שהוא מאבד שליטה: פתאום מתפרץ בכעס על דבר כלשהו שבדרך כלל אין לי מושג שהוא הולך להתפרץ בגללו ופשוט מתחיל לגדף אותי: מקלל, מעליב ולא מפסיק עד שלדעתו הושפלתי מספיק. הוא עשה זאת ליד הילדים וליד אימא שלו. הוא בטוח שאני עשיתי משהו שגרם לו להתפרץ ככה ושהוא בסדר גמור. אחרי כמה שעות או יום הוא נרגע ואז הוא חוזר לעצמו וזאת אחרי שווידא שאני בסדר ושאני אשמה וככה הוא. אם אני עדיין לא נכנעת הוא מאיים שיעזוב. אני כל פעם אומרת מחדש שאני לא אכנע למניפולציות הרגשיות אבל זה כואב לי רגשית כשהוא משפיל אותי ככה. מה לדעתך ניתן לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב כפי שהדברים נשמעים מדובר בריטואל קבוע עם מודעות נמוכה של בעלך למצב. הדבר ראשית דורש ברור עמוק יותר באשר ליחסים שבינכם, ברור תסכולים וכעסים ובהמשך טיפול באשר לניהול כעסים ואף טיפול באשר לנושא האחריות. ברור לי שהמצב אינו נעים ואינו מקל וגם למניפולציות יש קשר הדוק בהורדת והתנערות מהאחריות הנדרשת. מציע לך לקיים עימו שיחה ולבחור כחלק מהסיכומים שבינכם על המצב, מטפל זוגי שיסייע לכם בתיקון המצב. מצב שכזה לרוב אם אינו מטופל עשוי להחמיר ולכן טוב להידרש לנושא. תודה מתי וינברג www.mw-yzugi.co.il

שלום וברכה יש לי ילדה מדהימה בקרוב כבר בת 19 אנו חווים קושי גדול בגידולה . ואז היותה ילדה כל דבר השיגה על ידי בכי מתמשך בקולי קולות בלי שליטה לפעמים 4 שעות ולעיתים בכי עז מלווה בהקשות על הדלת עם הזמן האופן בו היתה מתחילה את ריטואל הבכי השתנה בנסיבות אם בעבר זה היה בגלל משהו שלא קיבלה הרי עכשיו זה בגלל הקשר עם החבר שכנראה מבקש להפרד ממנה היא לא משתפת אותנו כמעט בחייה . דיברנו על עניין הכעס שיש לה כלפינו כלפי אחותה , טוענת שאנו לא אוהבים אותה דבר שאינו נכון לחלוטין אבל זו ההרגשה שלה אנו נאלצים ללכעוס עליה בגלל התנהגותה. בגלל התנהגות זו אין לה חברות בכלל גם המעט שהיו נטשו והיא תלויה לחלוטין בחבר שלה. אתמול שוחחה עם אחיה שגר בחול ואמרה שאין לה סיבה בשביל לחיות והיא לא מבינה למה היא הורסת כל חלקה טובה. וכל השיחה הייתה עם בכי היסטרי. כמעט כל שבוע שבועיים אני שומעת אותה בוכה בשיחה עם החבר שלה בכי נוראי שליבי נגזר לגזרים אך כל פעם שרציתי לגשת אליה לחבק אותה היא מנעה ממני שהיא נמצאת הסיטואציה הזו לא ניתן לדבר איתה צריך לחכות עד יעבור זעם בבקש תנו לי עצה למי לפנות מה לעשות אני כל כך מיואשת לא יודעת מה לעשות שושנה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב אכן נשמע שביתכם זקוקה לעזרה, אבל העזרה יכולה להינתן רק אם היא תסכים לקבלה. אני מציע כי תקיימו עימה שיחה אמפתית , הציגו בפניה את העובדה כי אתם מודעים לקושי ולסבל שלה והציעו לה את התמיכה שלכם והמליצו בפניה לפנות אל איש מקצוע. יתכן כי בשיחות עם איש המקצוע יהיה נכון שגם אתם תהיו מעורבי כיוון שחלק מהכעסים , התפיסות והפרשנוות כרוכות גם בכם על פי מה שציינת ובשלב זה ניתן יהיה לפתור חלק מתוך מערכת היחסים הבעייתית שנוצרה בתוך המשפחה ללא כל קשר ליחסיה עם החבר. אשמח לעמוד לרשותכם. חג שמח

06/04/2017 | 00:40 | מאת: מורן

שלום, אני בת 34 הבן זוג שלי 55.. אנחנו רווקים.אני בחורה מאוד נאה תמיד יצאתי עם בני גילי ואף צעירים ממני הכרתי את בן זוגי המבוגר ממני בפער של 20 שנה ואני מרגישה שמצאתי את האחד הוא ממש החצי השני שלי ,אני רוצה להביא ילד לעולם איתו ומודאגת מאוד מגילו המבוגר ודי מתביישת שאני בזוגיות עם בחור שמבוגר ממני בכל כך הרבה שנים... מתביישת מאוד מה יגידו בחברה,לא הרבה יודעים על הקשר איתו חוץ ממשפחתי ומשפחתו וכמה חברים משותפים ..בסביבה הקרובה שלי איני מספרת על כך.. האם זוגיות כזו יכולה להצליח אם יש בסיס טוב אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני החשש העיקרי מה יגידו בחברה ומה ירגיש הילד שיבוא לעולם לאב שיחסית מבוגר האם לפרק את הקשר? אני לא יכולה לאורך זמן להחזיק קשר שבו אני מתביישת ממה יגידו עליי בחברה..ואני אובדת עצות

שלום לך פרדוקס גדול עולה מדברייך בין המצב שבחרת להיות בו לבין האהבה שכנראה קיימת ( רני כותב כנראה כי לא העדת והבנתי שקיימת אהבה למעט ההתניה שלך שבה את כותבת..."אם יש בסיס טוב ואנחנו אוהבים) אם באמת קיימת אהבה, לא צריכה להיות כל בעיה, לא מבין את נושא הבושה, אבל אם היינו מקיימים שיחה אפשר היה להבין לעומק ולהבהיר סוגיה זו. איני מבין את הפרדוקס בהתייחסותך למה חושבת הסביבה כל עוד זו בחירה שלך ולך טוב? אם טוב לך ואת אוהבת אז למה לפרק את הקשר? רק בגלל שאת חסרת ביטחון וחוששת מתגובה של הסביבה.... מה גורם לך להתבייש? באשר לילד.. ילד גדל למציאות שהוא מכיר, כל עוד הוא מקבל אהבה ותמיכה אין לו בעיה, לבטח לא בגיל הצעיר בהקשר הגיל. בעולם של היום בו תוחלת החיים ארוכה הדבר אינו מוזר ושיגרתי עצם המשפט האחרון בו את מגדירה את עצמך "אובדת עצות" מביא אותי להמלצה חמה שכדאי שלפני כל החלטה תבחרי איש מקצוע ליעוץ והבנה את הנידרש.

06/04/2017 | 21:15 | מאת: מורן

שלום ותודה על התגובה החשש העיקרי שאנשים ירימו גבה לאור פער הגילאים זה לא דבר רגיל ... יהיו רכילויות ..וכל מיני תהיות למה בחרתי אותו לאור הגיל שלו .. מאוד חוששת מעניין הרכילויות ולא יודעת למה זה מטריד אותי אם טוב לי עם בן זוגי... לא בדיוק חלמתי להכיר ולהתאהב בבן זוג שמבוגר ממני בהרבה שנים אבל זה המצב וזו המציאות איתה אני צריכה לחיות ולא פשוט לי..בקשר לילדים מסכימה שילד מסתגל לכל מיני מצבים וסך הכל בן זוגי יהיה אבא מדהים ,,השאלה מה יקרה כשהאהבה תעבור ואז ארגיש שמה אני עושה עם מישהו מבוגר ויש כל מיני פערים מבחינת חברים שלי צעירים שלו מבוגרים .. כל מיני התלבטויות שמציקות יחד עם זאת לא פשוט לי לעזוב אותו .

31/03/2017 | 16:04 | מאת: מוריה

שלום רב, חמותי שמתגוררת בחו"ל הודיעה לנו שהיא מגיעה לביקור בעוד כחודש ל10 ימים. יש לציין שמערכת היחסים ביננו לא מי יודע מה . אין ביננו קירבה וחיבה זו לזו. לאחרונה גם היה ביננו איזשהו אירוע שנפגעתי ממנה על דברים שאמרה לי שלא היו צריכים להיאמר על ידה . היא הודתה בטעות שלה והביעה התנצלות. בעלי מתעקש שנארח אותה לישון בביתנו ואני מתנגדת. יש לציין שאני חולת סרטן ומתחילה בקרוב טיפול חדש שיגרום לתופעות לוואי. אני גם לומדת במקביל ובדיוק בעוד חודש מתחילה תקופת המבחנים . בנוסף לזה חמותי אישה שמעשנת הרבה. אמנם לא בבית אבל הריח של הסיגריות מורגש באוויר וזה מפריע לי. אני לא מסוגלת לארח אותה . רק המחשבה מעוררת בי מתח רב ולתחושה רעה. אין בי את היכולת להתמודד עם זה ובעלי לא מבין זאת . הוא טוען שזה יכול להיות נחמד ושהוא מבקש שאעשה זאת למענו בזה שאסכים לארח את אימו. מה דעתך?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ובן תמונת המצב כפי שאת מציגה אותה מחלוקת שלני חלקים: החלק הראשוני הבנוי על כל שאין כימיה בינכם ויש כעס והיסוריה פחות נעימה אל מול החלק השני שנוגע לעובדות של המלה נושא העישון והמתח שאת שרויה בו. משפט המפתח שלך מסתמן כ " אני לא מסוגלת לארח אותה , ומכאן עולה כי עיקר הבעיה היא ברמה האמוציונאלית. גם היחסים עם בעלך הם פקטור להתחשבות ולכן או שתנסי להיות " המבוגר האיראי" ובכל זאת לתת לבעלך את מימוש הרצון שחשוב לו במקום אולי למצוא את עצמך רבה איתו, או שתשוחחי עם בעלך ותבקשי ממנו כי עלרקע מחלתך ועל רקע הטיפולים להם את נידרשת כולל נושא הלימודים את מבקשת שיחתחשב בכך ויציג את הבעיה בפני אימו. אגב ציינת כי אימו התנצלה ואולי דווקא תקטפה זו והצגת מצבך האישי והיותך עושה מאמץ יוצא דופן בארוח עשוי לפתוח סוג ותקופה של יחסים טובים ובריאים יותר. חמותך לעולם תישאר אימו של בעלך ובהתעקשות שלך את מביאה את בעלך למקום לא נוח של בחירה , בין בפטיש לסדן למקום בו הוא צריך ליצור עדיפות ולגונן על כל אחת. להמשך החיים לא הייתי ממליץ לך ללכת לכיוון הזה. שיקול נוסף הוא כבון השיקול של בעלך בעצם זה שהיא אימו , אם הוא ויחסיך עימו מאוד חשובים לך אולי יש מקום לעשות זאת עבורו וכפי שאמרתי אם האם תהיה מודעת "לרצון שלך ולהקרבה" אולי הדבר יפתח ביניכם לעתיד לבוא תקופה טובה יותר. בהצלחה

21/03/2017 | 08:26 | מאת: מאור

שלום אני בן 25 הילד הכי קטן בבית וכל האחים נשואים כבר עם ילדים אח ועוד 2 אחיות. האח שגר בנתניה לפעמים בא לפה בשבתות לישון ואני פשוט נטרף מהידיעה הזו כל פעם ששומע את זה וממש נכנס לדיכאון. מפני שהילדים שלו עושים רעש בבוקר וביום היחידי בשבוע שאני יכול לישון הם באים. הגעתי למצב שאני אומר להוריי שיגידו להם לא לישון פה כי יש לי ללמוד למבחנים ( למרות שלא באמת ) .מה אמורים לעשות במצב הזה כדי לצאת מזה יפה? האם התגובה שלי נורמלית? אני אוהב את האחיינים באמת אבל לא סובל את זה שהם מתחילים לצעוק ב 7 בבוקר אני חייב למצוא פיתרון ואני כרגע סטודנט לא יכול לעזוב את הבית. המצב הזה גורם לי לשנוא שאחי בא לפה גם בכללי . רואה אותו מעין מטרד

שלום קח את אחיך לשיחה אחד על אחד , תסביר לו את הלחץ שבו אתה נמצא בתקופת המבחנים, אמור לו שאתה מאוד אוהב ומעריך אותו ואת ילדיו אבל אתה מבין שהם ילדים קטנים וקשה לשוט בצרכים שלהם , ובכל זאת אתה מבקש בתקופה זו שיבינו אותך ויבואו לקראתך. נהל שיחה ממקום של רצון להגיע להבנה הסכמה, אמפתיה. בהצלחה

15/03/2017 | 00:06 | מאת: אביב

שלום אני ואחי שקטן ממני בקשר טוב ויומיומי. יש לו קולגה וחבר שהוא מבלה איתו מידי יום בעבודה וגם אחרי העבודה. יש להם קשר די אינטנסיבי ואפילו גרים בשכנות. מידי פעם אני הולך עם אחי למסעדה ואחי לא מרבה לדבר על חייו הפרטיים ותמיד תמיד מגיע השלב שהוא מספר על החבר ועל הכלב או על המשפחה של החבר. זה מרגיש לי אובססיבי. וחבל לי שחיי החברה של אחי סובבים סביב החבר בלבד. נמאס לי לשמוע על החבר . סיפור של כמה שנים כבר. זה כולל גם שיתוף בתמונות של החבר ובני משפחתו והכלב. וזה מעיק ונראה לי לא מתאים לגיל ולמעמד של אחי. זה גם משמעם ולא מעניין. לא יודע אם לבקש מאחי להפסיק לשתף אותי וגם כשרמזתי זה לא עוזר כי הוא מתגונן ומרגיש שאני שופט אותו או את החבר שלו. מה כדאי לעשות ?

שלום רב ראה, כל עוד הדבר לא מפריע לאחיך ,איני רואה סיבה שהדבר יפריע לך. אם נמאס לך לשמוע את הדברים שחוזרים עצמם, אתה יכול בעדינות ,מבלי לפגוע באחיך לומר לו שאתה כבר מכיר את האינפורמציה הזו ולכן מבחינתך אין צורך לחזור על זה שוב ושוב. יתכן כי בדרך שבה אתה מתנהג או מתנהל בנושטא מול אחיך יש לו תחושה שאתה שופט אותו לכן נסה להימנע מכך.

16/02/2017 | 22:30 | מאת: סימון

שלום רב, אני בן 40 נשוי לאשה בת 40 נכה מתניידת עם הליכון כבר 9 שנים לאחרונה הגעתי לתחושת מיצוי בזוגיות. אני מרגיש שהזוגיות וחיי הנישאוין כבר מיצו את עצמם ואני חושב לעזוב ולחזור לחיות לבד בדיור מוגן לאנשים עם מוגבלויות איך אני יכול לסיים את הקשר עם כמה שפחות פגיעה באשה ? איזה דברים אני יכול להגיד לה שהיא לא תקח את זה קשה? היא מאוד אוהבת אותי .

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב ובן מדובר בסוגיה קשה לפיתרון בטח בדרך התכתבות בפורום, יש לסוגיה זו לא מעט שאלות שרלוונטיות על מנת לנסות לפתור את הסוגיה שהעלת ולכן על מנת להיות כן ומקצועי הדבר דורש ברור פנים אל פנים. שאלות כמו: אתה מציין שהיא מאוד אוהבת אותך... ומה איתך? האם ינם ילדים בתמונה? אתה מציין שאתה מתכוון לחיות לבד בדיור מוגן לאנשים עם מוגבלויות. האם אתה מוגבל? גיל 40 הוא גיל צעיר לדיור מוגן. איך היו היחסים שלכם על ציר השנים? כל אלה נחוצים על מנת לגבש את הדרך שבה אתה מבקש להיפרד. לכן אתה ממליץ לפנות לאיש מקצוע שיעזור ויסייע בתהליך בין שניכם ובשיחות רלוונטיות איתכם וכן עם כל אחד מכם.

17/02/2017 | 11:20 | מאת: סימון

שלום תודה על התשובה אין לנו ילדים. כן יש לי מגבלה קלה של מוטוריקה עדינה ולקות למידה יש דיורים מוגנים לאנשים צעירים שיש להם מוגבלויות היחסים בינינו לאורך השנים היו טובים והם עדיין טובים כל איש מקצוע יקח המון כסף ואין לנו כסף חיים מקצבת נכות

אני חושב שלמהלך משמעותי קריטי ודרמטי שכזה נדרשת עזרה של איש מקצוע, כדאי שתברר אולי מגיע לך עזרה דרך עובדת סוציאלית ו פסיכולוג שיקל על התהליך. לעצם העניין האופציה הנותרת היאלקיים עם זוגתך שיחה ולשתף אותה בהרגשות שלך ולקוות שהיא תוכל להבין ולהכיל.

16/02/2017 | 16:14 | מאת: יוחנן

אני רווק בן 57 ללא ילדים, ובגלל שאני רוצה ילדים משלי, אני צריך למצוא בת זוג צעירה ממני לפחות ב-15 שנה. כצפוי, למצוא בת זוג כזאת זה קשה מאד. באלו דרכים כדאי לי לנקוט על מנת בכל זאת להגדיל את הסיכוי ? תודה.

שלום מבין את רצונך וגם כאן אין פיתרון קסם. נדרשתת הכרות איתך , הבנה למה חיכית עד היום ,איזו מערכת יחסים אתה מבקש, האם נישואים לכל דבר? האם שותפה לעשיית ילד? מה מצבך האישי? הכלכלי? ישנן דרכים רבות כיום למצוא פיתרון , והדרכים שאתה מבקש לשמוע עליהן ,הן פועל יוצא של מי אתה מהי אישיותך? מהם תחביבך? היכן אתה מתגורר? לאיזו מערכת יחסים אתה מצפה? האם הגברת המיועדת צריכה להיות רווקה? גרושה? וכו הנושא מורכב ומצריך ידעת פרטים חסרים ורק אחריהם ניתן לטוות את הדרך הראויה. מזמין אותך ליצור קשר על מנת לסייע לך מתי וינברג 0542137277

20/12/2016 | 19:50 | מאת: מרים

שלום רב, אמא שלי בת 70 . לפני מס' חודשים היה איזשהו אירוע לא כל כך נעים והיא נפגעה מבעלי על איזה דבר שהוא אמר ומאז היא לא מוכנה לסלוח ולא לשכוח. בתקופה האחרונה המצב מחמיר. היא מאד כועסת על כולם. על הבנות שלה ועל הנכדים. היא לא מתקשרת , לא יוזמת מפגש משפחתי.פשוט מתנתקת ומתרחקת מכולם. היא נפגעה שהנכדות שלה לא מספיק מתקשרות ומתעניינות לשלומה עד שהחליטה לומר להם שהם לא בסדר ושהיא מצטערת על כל מה שעשתה עבורן ושככה לא מתנהגים ומחקה אותן מרשימת החברים שלה בפייסבוק. לא נעים לדבר איתה כי היא מאד מרירה כלפי כולם. מה עושים? יש לציין שאין לה מערכת זוגית טובה עם בעלה. אין אף בן אדם שיכול לשוחח איתה באמת על המצב העגום הזה. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום על פניו הנושא נראה מורכב יותר מכפי שהוא נראה. סביר להניח כי האימא- הסבתא נושאת בליבה לא מעט תיסכול , מרמור אולי כעס ובדידות. לרוב אדם פגוע- פוגע. מצב היחסים עם בעלה אינו תורם לנושא וכן בהכללה בגיל שכזה ישנם לא מעט קיטורים שמחפשים את תשומת הלב, הכבוד והיחס. מצב שכזה ניתן לפיתרון באמצעות שיחות עם גורם שקרוב אליה ויכול לפתוח את צוהר ליבה ובעיקר שתחתן בו אמון או לחילופין לנסות לשכנע אותה להגיע לטיפול אצל פסיכולוג או אצל יועץ משפחתי. לדעתי הדרך הנכונה היא להציג לה את הרצון המשותף שלך לפתור את הנושא ולבקש ממנה להגיע יחד איתך ליעוץ משפחתי על מנת שלא תחשוב שהיא הגורם הבעייתי כי אם כך הדבר יתפס היא לא תרצה לשתף פעולה. אם תציגו לה את ההחלטה המשפחתית כדבר משותף שמטרתו לפתור את הבעיות של כולם , לדבר על הכל ולהגיע לפיתרון מכבד משפחתי יש סיכוי שהיא תתרצה.

תודה רבה על התשובה. ללכת עם אמא לייעוץ משפחתי ולשיחות ידרוש ממני המון אנרגיות ואני לא בטוחה שאצליח לעמוד בזה. אני בעצמי חולה אונקולוגית ונמצאת בנקודה בחיי האישיים של שינויים וחוסר וודאות. לא אצליח בשלב זה לעשות את שני הדברים יחד. את האנרגיות המועטות שיש לי אני מעדיפה להשקיע בחיי , בבן זוגי ובבנותיי.

11/12/2016 | 09:29 | מאת: יפעת

בעלי כבן 60. כל פעם יש לו דחף להתערב כשאני מדברת עם אחרים. או עם הבנים. הוא מתקן, מעיר, משפץ, מדייק, גם כשאני מדברת עם אחד הבנים ולבן לא מפריע ולא מעיר לי ומכבד אותי, הוא חייב להתערב ולומר להגנת הבן: "את כבר אמרת לו את זה מדוע את חוזרת על דבריך"?? אני ביחסים מאד טובים עם הילדים שלי ומאד מאד חמה כלפיהם, הם מעולם לא פוגעים בי, ולבעלי יש תמיד מין דחף נפשי להתערב. כשהוא מדבר עם אנשים או עם יילדיי, אני לעולם לא מתערבת לו כשהוא מדבר עם אחרים. תמיד תמיד מכבדת אותו וזה לא הדדי. כמה שדיברתי איתו על זה, זה עוזר לזמן קצר. מה עושים. זה מאד מאד מקומם ומשפיל.

שלום ובכן מדובר על התנהלות או התנהגות מובנת אשר הפכה להרגל והשאלה העיקרית מדוע ומהן הסיבות שהביאו אותו לחוסר הכבוד והערכה אליך בסיטואציות שאת מתארת. לעניות דעתי מנסיון של התנהגויות דומות, ההערות שלך נופלות על אוזן ערלה, האופציה היחידה היא לנסות להביאו למודעות והכרה שתבוא מגורם שלישי שאינו נחשב אינטרסנטי כפי שהוא תופס אותך. ניתוח נכון של המצב או הסיבות שמביאות אותו להתנהג כך ובהמשך "לימוד" תקשורת ראויה יש בהם כדי לתקן ולשנות. אם תרצו אתם מוזמנים לתאם פגישה על מנת שנוכל להסדיר התנהגות חושבה זו אשר יש בה קשר ישיר לכבוד אמפטיה והערכה.

10/11/2016 | 10:39 | מאת: בינת

היי יש לי אחות גרושה שתיים. היא מתקשרת אליי ללא הפסקה כל יום ואם אני לא עונה היא מתקשרת ללא הפסקה מדובר בלפחות מעל 50 שיחות ביום. השיחות הן סתמיות. כל בקשה שלי והסבר כמה הדבר מפריע לא עזר וגם כשאני ניסתי לא לענות בכלל זה החזיק שבוע.היא לא מוכנה לקבל טיפול.בטוחה שהכל בסדר אצלה.ובנתיים אני משלמת בכוחות נפשיים שלי בזוגיות שנפגעת ומתח בבית.דוגמא: אני מבשלת והטלפון לא מפסיק גם אם אני מנתקת עשר פעמים רצוף! וכשאני עונה סוף סוף ושואלת מה היה כל כך דחוף?היא עונה שהיא רוצה לספר לי על הקניות שעשתה וכמה עלה לה עגלת הקניות!ואני מסבירה את מפריעה וזה שיחה לא חשובה היא מנתקת ואחריי רבע שעה מתקשרת שוב כאילו לא דיברנו זה הרגע. עזרו לי איך להתמודד ואיך להציב גבול בינת

שלום לך בעיקרון ידוע שכשאדם שאינו רוצה כל לעזור לעצמו, לאחרים זה כנראה זה יהיה בלתי אפשרי לעשות זאת עבורו. בסופו של יום את צריכה למרות שכנראה עשית זאת, להזמין אותה לשיחה פנים אל פנים (ולא טלפונית) להסביר לה איך את רואה את מצבה, להבהיר לה את המקום שהיא תקועה בו ולא מאפשרת לעצמה להתקדם ולצמוח, להבהיר לה את הקושי שלך וחוסר היכולת שלך להיות מסוגלת להכיל הכל ,ברמות האלה ולקוות כי משם תבוא תובנה לרצון לשינוי. תציעי לה שתפנה לעזרה ושאת תהיי שם ותתמכי אבל ברור שהתקיעות הנוכחית אינה תורמת לאף אחת מכן.ועיקר האחריות שלה לחייה.

08/11/2016 | 13:59 | מאת: סיגי

בת 38, יש לי 2 בני 4 ו-6. לבעלי יש בן 15 מנישואים קודמים. לאחרונה התחלתי לרצות עוד ילד...למרות שבהתחלה הסכמנו שנינו שזהו. הוא לא רוצה בכלל...בעיקר שיקולים כלכלים (הגיונים) והוא כבר מבחינתו עבר את שלב החיתולים וכו'...אבל זה בוער בי. כל פעם שרואה אישה בהריון יש צביטה בלב...כל פעם שרואה תמונות שלהם תינוקות החשק עולה לחזור לשם...מה עושים???? אין עם מי לדבר בצד השני, ובטח שלא באה בחשבון טעות שכזו מבלי ידיעתו...אני רוצה אותו שותף בזה ולא נכנס לזה בעל כורחו...

שלום מבין את הרצון את התשוקה ואת התסכול, כפי שאמרת ילד מביאים בהסכמה ושם נמצאת התשובה.. אם היחסים שבינכם טובים קרובים ופתוחים עליכם לקיים שיחה בה תוכלי להפגין בפני בעלך את מחשבותייך ורגשותייך, בקשי ממנו לנהל שיחה פתוחה מצידו , תבחנו היטב את כל ההיבטים והנדרש ומשם אני מניח שתוכלו להגיע לתובנה ולתוצאה הנדרשת. אף אחד לא יכול לעשות זאת במקומכם. בהצלחה

15/10/2016 | 09:35 | מאת: יעל

אנחנו ארבעה אחים.אני הבכורה עם ילדים בני 8.6.4. גרה כעשרים דקות מההורים.שני אחים לא נשואים וללא ילדים.אח אחד נשוי פלוס ילדה בת שנה וחצי.מגיעים להורים שלי פעם בשבוע בשבת.אני מאד כועסת ופגועה,על כך שהוא ואישתו לא מודיעים לי כשהם מגיעים להורים או באים לבקר אותי את בעלי ואת הילדים שלי.אין מה לדבר על זה שאותנו הם לא מזמינים ולא הזמינו מעולם.כשאני מזמינה,הם לרוב עסוקים. אני מבינה מזה שהם לא מעונינים בקשר איתנו?אין קשר טלפוני,אלא אם אני מצלצלת.יש לנו קבוצת וואטסאפ רק של הוריי ואחיי,שבה אני מאד אוהבת לשתף מה שעובר עלי ועל משפחתי,עד שאחי,זה עם הילד,העיר לי שאני מציפה את הקבוצה.:(....אני ככ רוצה קשר איתם,ואני מקבלת כתף קרה.

שלום לך קראתי בעיון את הבעיה שלך ואני חושב כי הדרך הקלה הפשוטה והטובה ביותר לקבל ראשית תשובות לשאלות שמטרידות אותך , ובהמשך גם לפתור את הנושא , הוא פשוט לקיים שיחה עם אחיך. תציגי את הנושאים, תציגי את הסוגיות שמטרידות אותך, תנהלי שיחה ענינית ורלוונטית ומשם הכל יהיה ברור יותר ויאפשר קבלת החלטות להמשך שנה טובה

23/09/2016 | 00:07 | מאת: אלכס

היי, אני בן 25 ו יש אשה בת 26 שאני פוגש כל יום בתחנת רכבת ומדברים על הרבה דברים והיא נתנה לי את הטלפון שלה ואמרה שיש לה 2 ילדים ונשואה . כשאני מתכתב איתה בפלאפון היא עונה אחרי כמה שעות ולפעמים לא עונה בכלל. בבוקר כשנפגשים ברכבת היא מיד פתוחה בשיחה וזורמת בדיבור מה זה יכול לרמוז ? מה הכוונות שלה בהתנהגות הזאת ?

שלום אלכס מהנאמר על ידך איני יכול לצערי לסייע לך איני יודע לפרש מה הכוונות שלה ולאיזה מערכת יחסים היא מכוונת, מציע כי בפגישה הבאה פשוט תשאל אותה. תאמר לה כי לאור העובדה שהינה נשואה ולאור העובדה כי התיידדתם ואתם בקשר אתה מבקש לדעת מהו סוג הקשר שהיא הייתה מבקשת לקיים וזאת על מנת להגדיר ציפיות וזאת כדי לא להגיע לכדי כוונות אשר עשוייות לייצר אכזבה אצל מי מכם.

27/08/2016 | 16:35 | מאת: שירן

בעלי בחר לגור ביחידת דיור בבית של משפחתו בבית של משפחתו גרים אמא שלו ושני אחיו הרווקים בגילאי 40 פלוס, למרות המריבות האין סופיות על הנושא אפילו איימתי לעזוב אותו הוא בוחר לגור שם מתרץ את זה בכך שיכול לחסוך כסף אבל האמת היא שלא מסוגל לזוז מהחסות של אמא שלו ואחיו. בעלי עצלן ומפונק ומאציל סמכויות על כל העולם בעיקר על משפחתו ומכאן. הנוחות ברגע שמבקשת לשמור על הילדים זורק אותם על אמא שלו למרות שהיא ממש לא אחראית השאירה תינוק בן שבועיים עם ילדה בת שש שחונקת אותו פשוטו כמשמעו מרוב אהבה וילדה בת 8 שלא שמה על אף אחד כשיושבת מול הטלויזיה כי אחרי רבע שעה נמאס לה לשבת בדירה שלנו המשפחה שלו מידי פעם עושה עליי חרמות למרות שמשתדלת כל הזמן להתרחק מכל הרוע שלהם אבל הוא דוחף אותנו אליהם כדי להקל על עצמו. מבחינתו המשפחה שלו היא חלק בלתי נפרד מהמשפחה הגרעינית שלנו וזה. עצבן אותי ומתסכל אותי ו משאיר אותי בהמון סיטואציות לבד כשהם המשפחה במרכאות מבלים יחד. אני כבר מזמן לא אוהבת אותו גרנו ביחד כשהכרנו עד החתונה ואז עברנו לדירה המקוללת הזו ומאותו רגע שנכנסנו לשם הוא השתנה והכל השתנה, לדבר איתו נורא קשה ולא יודעת אם הדרך היחידה להחלץ מהכל היא לעזוב אותו או שאפשר עוד לשנות

שלום מדברייך עולים כמה נושאים...הראשון תחום המגורים שלכם.. השני נושא מעורבות המשפחה... השלישי דרכי ההתנהלות של בעלך שאותם אני מניח הכרת לפני הנישואין והנקודה הרביעית אותה את מעלה שכיום אינך אוהבת אותו. כל נושא מצריך ברור והתייחסות אחרת .איני יודע למשל אם שלושת הבעיות הראשונות היות נפתרות האם זה היה משנה את אהבתך אליו? האם היית רוצה להישאר עימו? סך הכל עושה רושם כח הדברים מורכבים ותלויים זה בזה ולכן לדעתי את צריכה לקיים איתו שיחה ולהציג לו את הרגשתך ואת התחושות לגבי כל נושא ונושא. אם יש לך ולבעלך רצון לשמר את הזוגיות אין לי ספק שאתם זקוקים לקבל החלטה על יעוץ וטיפול זוגי. יש לא מעט שינויים שאתם נדרשים להם על מנת לקיים זוגיות נכונה והולמת. לבטח לא נוכל במורכבות שכזו שאיני בקיא בכל הפרטים ואיני שומע גם את הצד שלו לתת התייחסויות פרטניות. אם תרצו אתם מוזמנים לפנות אלי לתאום פגישה בקליניקה. תודה

23/08/2016 | 17:43 | מאת: מישהי

שלום אני בת 45 נשואה ואמא לילדים גדולים אחרי צבא היחסים ביני ובין בעלי דיי סבירים הוא בעל ואבא טוב אבל יש בעיה שמבעירה הכל יש תקופות שהסקס טוב ויש תקופות יבשות בזמן שיש סקס בעלי שונה לחלוטין אם יש משהו לתקן יתקן מידי יגיע מוקדם הביתה יהיה סובלני יסמס במשך היום יפרגן יתקשר יפנק ובתקופה שאין סקס צריך לריב על כל דבר שדורש תיקון אם אתקשר לא יענה לא יסמס לא ישאל לשלומי ומפה ויכוחים ומריבות אני כל כך פגועה מהיחס ויותר מפריע שכל זה בגלל הסקס אני רואה זוגות מבוגרים שאני בטוחה שכבר לא עושים סקס או אפילו זוגות צעירים שבטח לא עושים יום יום סקס העייפות השגרה הריצות הילדים ובכל זאת יש ביניהם אהבה וכבוד אני משקיעה בבית בניקיוןבעבודה המון שעות גידלתי ילדים למופת הוא יוצא עם אוכל טרי כל בוקר חלום של כל גבר אישה כמוני ואפילו החברים אומרים הלוואי שאישתי תחנך תבשל תהיה נקיה כמו אישתך אבל לו חשוב הסקס כל זה מוריד לי את החשק מהכל אני חסרת אנרגיה מרגישה מנוצלת ואפילו נגעלת מהמחשבה שאני טובה רק כשיש סקס מה עליי לעשות???? אנא עזרתכם

שלום רב מבין את תחושתך ואת הסיטואציה שבה היחסים מותנים בסקס. לדעתי עלייך לקיים שיחה פתוחה עם בעלך להציג ולהבהיר את התחושה שלך את ההרגשה והפרשנות שלך שבו את תופסת ומבינה כי היחס שלו אליך מותנה ביחסי המין. עליך להבהיר לו כי יחסי המין חשובים והם נדבך מתוך יחסים זוגים אבל באותה מידה על מנת שיתקיימו יחסי מין מרצון ואהבה שאר הדברים צריכים להתנהל מאותו מקום של אכפתיות הבנה אמפטיה ועזרה בבית. כשיש יחסים טובים יש רצון וחשק למין ולכן אתם צריכים להגיע להבנה בסוגיה זו ולא ליצור מצב בו הוא מייצר בנושא המין משא ומתן או גורם לך להרגשה לא נעימה של התניה דבר שבעצם פועל כנגד, ומייצר את תחושת ההפך - חוסר רצון לקיום יחסים. מניח ומקווה כי אם תצליחו לקיים שיחה גלויה ופתוחה ממקום של הבנה והצגת הרגש תהיו מסוגלים להתגבר על הבעיה והפערים.

13/08/2016 | 19:36 | מאת: גלית

יש לי בעיה עם אמא של בן זוגי אישה רעה וממורמרת כל הזמן מנסה לסכסך בניינו עם הכלה והחתן שלה היא עשתה אותו הדבר ועקב כך הם התרחקו מימנה כל מה שעשיתי בשבילה והיא כפויית טובה בן זוגי פחדן לא רוצה לפגוע בה מה אני צריכה לעשות כדי להשתיק אותה אחת ולתמיד

שלום כיוון שאיני יודע מספיק פרטים לגבי הנושא שאת מעלה קשה לי להתייחס ובעצם אין לי למה. הצעתי היא שתקיימי שיחה בנושא עם בן הזןג שלך , תשתפי אותו בתחושות ובמחשבות ותבקשי ממנו לקיים שיחה עם עימו ואולי אף שיחה משותפת בינכם על מנת לנסות להבין את הרקע למצב ולמצוא פתרונות.

בוקר טוב קצת רקע כללי, נשואה 7 שנים+2 ילדים חוויתי בעבר בעיות של התעללות מילולית ואיומים מצד הבעל. נפרדנו לתקופה של שנה ולאחר מכן הוחלט על טיפול זוגי אינטנסיבי. כבר שנה וחצי שאנחנו בטיפול יש שיפור במערכת הזוגית שלנו ומנסים להגיע לתובנות ביחד. יש לציין כי בני הגדול היה חשוף לכל "ההתעללות שעברתי" והיחסים שלו עם אביו לא כל כך טובים נראה כי הוא שומר לו טינה וזוכר כל מה שעשה לי והיה רואה אותי כל הזמן בוכה. הוא לא מחשבן לאבא שלו והרבה פעמים אומר לו אתה לא קובע רק אמא! לאחרונה התחיל הבעל לדבר בשפה לא יפה לבני וכשהוא מעצבן אותו או מפריע לו גם אם מדובר בדברים שילדים קטנים עושים כי להשתולל זה חלק מהילדות האב צורח וצובט אותו או מושך אותו בחוזקה לחדר והילד אמר שלעיתים גם נותן לו מכה ביד או ברגל. אני ממש אובדת עצות לא יודעת מה לעשות כשאני מדברת איתו על זה הוא אומר אל תתערבי מישהו צריך לחנך אותו - ואני מבהירה שמכות לא פותרות כלום יש לציין כי הפסיכולוג אמר אם ישמע שוב על הנושא הזה יצטרך לשלוח אלינו עובדת סוציאלית ואני לא רוצה להגיע למצב כזה של פיקוח של רשויות. זה לא התעללות אבל מכה פה ומכה שם והילד כבר התרגל שאם הוא עושה משהו לא בסדר הוא מקבל מכה . אני לא חונכתי ככה ולא חושבת שזו הדרך....בעלי חווה אלימות בבית ומכאן הכל מגיע! מה עליי לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מבין את הקושי אך ברמה אתית איני רוצה להתערב באם את מטופלת על ידי יועץ ומטפל זוגי. על פניו ברור שאין לעבור על כך לסדר היום, בעיקר שמדובר במצב של אלימות!!! קיימי עם בעלך שיחה , תציבי את הגבולות ואת מה שאת חושבת ובאם הדבר לא ישתנה באופן גורף אזי יש לפנות כפי שהמליצו לך לגורמים מתאימים ומוסמכים.

26/07/2016 | 15:44 | מאת: אמא שלו

שלום רב הבן שלי חייל לוחם קרבי מצטיין בצבא רואים בו פוטנציאל הציעו קורס מכים וקצונה אבל החברה מתבכיינת שלא יצא להם להפגש הוא יוצא הביתה כל שבת שנייה והחליט בגללה ובשבילה לצאת כל שבוע עבר מתפקיד אחד לאחר ויתר על הכל בשבילה עדיין משרת יוצא כל שבת . אחריי שעשה בשבילה הכל החליטה להפרד רוצה הפסקה לטענתה אחריי פרידה של כמה שבועות חזרו להיות יחד באחד השבתות שיצא לחופשה יצאו לטיול שטח כשהיא נהגה התהפכו ברכב שטח בני הובהל לביהח חדר ניתוח פלטינות בלאגן שלם היא בסדר בזמן אישפוזו לא הסכימה שאף אחד ישן עימו רק היא אף אחד לא יעזור לו במקלחת רק היא מבחינתי מה שעשה לו טוב זרמתי אבל פתאום שוב החליטה הגברת שהיא רוצה הפסקה באופן מפתיע לחלוטין אני מאוד כועסת לצבא הוא כבר לא יחזור בגלל הפציעה הוא כל היום בבית לבד כשכל החברים בבסיס שינה את היום והלילה נהרסו לו החיים והקריירה הצבאית אני כועסת ולא מראה בכדיי לא לצער אותו הייתי כל כך גאה במה שעשה בצבא (מנועה מלפרט) הוא מבחינתו מאוד אוהב אותה ואם תגיד לו עכשיו בוא נחזור ירוץ אליה איך אני יכולה לעזור לו?נשבר לי הלב לראות אותו סובל פיזית מהפציעה מהשיקום הארוך והכואב וממצבו הנפשי אנא עזרתכם תודה מראש אמא

שלום קולט ומבין אתצערך ואת התסכול הנובע מהמסכת אותה את מספרת.. איני יודע כמה את והבן קרובים ובכלל מי משפיע וקרוב אליו (אגב האם יש אב בתמונה) אופציה אחת היא לנהל איתו שיחה גלויה , פתוחה למרות שהיא נגועה באמוציות לא רבות ובסיטואציה קשה יותר אחרי פציעה. האפשרות השניה היא להיות שם לידו , עבורו ולתת לו לעבור את מסלול חייו בדרך בה הוא בוחר ולוקח אחריות כבוגר, לפעמים כהורים עלינו להיות שם עבורם, לתת להם לקבל את ההחלטות שלהם לטוב או לרע, לתמוך ולייעץ אך להשאיר להם את מסלול החיים עם כל הצער והתובנה שיש לנו ממרום הגיל.

26/07/2016 | 00:28 | מאת: אני

שלום, אני נשואה 5 שנים עם 2 ילדים. בעלי מקסים ואוהב, סה"כ יש לנו זוגיות מאוד טובה מהרבה בחינות אבל יש דבר אחד שמוציא אותי מדעתי! הוא לא דברן גדול בלשון המעטה ונוצרים הרבה פעמים מצבים שכביכול אין לנו על מה לדבר. יכולים לצאת לשתות משהו.. ולשתוק. גם אני לא דברנית גדולה יחסית לנשים אחרות אבל כן יותר זורמת וקלילה ממנו ומרגישה שמשהו בו תוקע אותי. פעמים רבות זה יוצר מבוכה כזאת שרק משתקת עוד יותר וזה ממש יכול להרוס לי מצב רוח לשבוע שלם. זה יוצר נתק כזה וריחוק. זה מתסכל נורא כי אני באמת אוהבת אותו והוא אותי, ואני פשוט לא מצליחה להבין מה הבעיה פה. יש לנו תחומי עניין משותפים בבית יותר קל לנו לחלוק ולשתף יש לנו אינטימיות טובה.. אבל כשיוצאים ורוצים להשתחרר- תקוע. אנא עזרה!

לצערי תופעה זו מוכרת ואכן לרוב מיוחסת לגברים. לא פעם הדבר נובע מדפוס התנהלות, מאווירה בבית, או מתכונות האיש. על מנת לייצר שינוי בתחום יש לקחת את הנושא כמטלה "ולעבוד בזה" ליצור שיחות. לשנות אווירה במובן של יציאה ממקום הנוחות הקיים כמו הבית , לצאת לבית קפה ולעורר שיחה. להתנתק מטלווזיה ולקיים שיחה על נושאים מענינים ורלוונטים. את צריכה להסביר לו כי השתיקות האלה מייצרות ניתוק וריחוק ולכן יש לתת עליהן את הדעת על מנת למנוע ריחוק וקשר עתידי לרבות פיזי. מעביר לעיונך לינק למאמר שנכתב על ידי בנושא זה: http://www.onlife.co.il/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94/%D7%99%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%9D/106931/%D7%9B%D7%A9%D7%94%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%96%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%95%D7%A4%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%A4%D7%A6%D7%A6%D7%94-%D7%9E%D7%AA%D7%A7%D7%AA%D7%A7%D7%AA

16/07/2016 | 11:48 | מאת: יעל

שלום, אני וחבר שלי יוצאים כבר שנה ועדיין הוא לא הכיר לי את הוריו, כששאלתי אותו מדוע לא עשה זאת עד היום הוא ענה שזה בגללו ולא בגלל ההורים. לא הבנתי את התשובה. וכמובן טען שאנחנו במערכת יחסים רצינית. אשמח לקבל עצה מה עושים במצב כזה והאם עלי להעלות שוב את השאלה הזאת בפניו? אולי הוא משקר לי ולא בטוח ביחסים בינינו אני לא יודעת ואני מודאגת בשל כך. אשמח לתגובתך המהירה. תודה. יעל

שלום אם הנושא כל כך חושב לך ויש לו משקל במערכת היחסים שלכם בשלב זה , מציע כי תקיימי עימו שיחה ותבקשי לקבל ממנו את ההתייחסות לנושא ומשם להתנהל הלאה. בהצלחה

13/07/2016 | 03:00 | מאת: ישראל

אני מנסה ולא מצליח ללדת האם זה נפשי?

במקרה שלך זה כנראה נפשי!

מחבר: מיכל תאריך:26/6/2016שעה:20:53 שלום, אני בזוגיות פרק ב' כבר כמעט שנה עם גבר מקסים, שני ילדיו מתגוררים בחו"ל האחד בן שש וחצי והשנייה בת 10 וחצי, הם מגיעים השבוע לחודש ימים לארץ לגור עם אבא שלהם ולא אוכל להתראות חודש שלם עם החבר שלי בשל סיבה זו. הוא גם טוען שהבן עדיין קטן מאוד וזה לא הזמן שיכיר בי בכלל. אני לא יודעת מה לעשות, האם לתת לחבר שלי זמן ולהמשיך בקשר הזה או לחתוך? אני אוהבת אותו מאוד ואף רואה בו כבן זוגי לחיים. אשמח לעצתך מה לעשות. וכיצד הוא אמור להכין את בנו הקטן ואת ביתו מבלי לפגוע בהם כדבריו? בברכה ותודה מראש, מיכל מחבר: מתי וינברג תאריך:29/6/2016שעה:13:04 שלום כל עוד הקשר בינכם מתקיים בצורה טובה וחיובית, איני מוצא סיבה לחתוך אותו. שיקול דעתו של בן זוגך בהתייחס לילדיו הוא דבר שהייתי מכבד ולא מוצא בו פגם, אני מניח כי עם התבגרות והעמקת הקשר בינכם במקביל להתפתחותם של ילידו ימצא בן זוגך את העיתוי הנכון והמתאים לכולם אך בעיקר לו. מה גם שהם חיים בחו"ל אזי הם נחפשים פחות לצורת חייו ואולי בשלבזה הוא רוצה להקדיש את כל כולו להם ולא להכניסם למחשבות מוקדמות ומיותרות בגיל זה. אם את כפי שאת כותבת, רואה בו בן זוג לחיים,תצעדי עימו בדרך שלו, תני לו את הקרדיט וכל דבר יגיע בזמן הנכון. לך חשוב לבנות מערכת של אמון אמפטיה וקרדיט, כשזה יתקיים ניתן יהיה להכיל את כל השאר. מחבר: מיכל תאריך:1/7/2016שעה:14:08 תודה על תגובתך מתי, השאלה כמה זמן עלי לחכות עד שהדבר יקרה? אני לא רוצה להמתין שנים מבלי לדבר על זה או לקדם את זה, אני כבר לא צעירה בת 44. מתי לדעתך עלי להעלות את הנושא שוב אם בכלל? ואיך לעשות זאת מבלי ללחוץ יותר מידי על החבר שלי? הזכרת גם לתת לו קרדיט, כיצד עלי לעשות זאת במעשים? או רק להניח לו לעת עתה? דבר נוסף מציק לי שגם את הוריו עדיין לא מוכן להכיר לי האם זה תקין לאחר תקופה כה ארוכה של יציאות יחד? אנחנו יוצאים כמעט שנה כמו שהזכרתי במייל הקודם שלי. אשמח לקבל את תגובתך. בברכה ותודה מראש, מיכל

אני חושב שאת נשמעת ומתנהלת כמי שהיא לחוצה ולוחצת, לרוב מצב שכזה אינו מייצר תוצאות חיוביות. הצעתי היא שתקיימי שיחה עם בן זוגך בנועם ללא לחץ מתוך כוונה להבין "יחסינו לאן" ועל מנת לשתף אותו במחשבות שלך.

06/07/2016 | 09:16 | מאת: ניבר

אחותי ניתקה איתי את הקשר לפני עשר שנים (בלחץ של בעלה) . למרות שביקשתי לחדש קשר היא סירבה וגם הסיתה את ההורים נגדי. בשנים האחרונות, ההורים שלי עזרו לאחותי ובעלה במיליוני שקלים. בגלל שאני נכה, ההורים שלי רוצים לעזור לי במיליון ¤ (מתחלקים ביניהם חצי- חצי). אחותי שמעה את זה ואמרה שהיא מוכנה לחדש איתי את הקשר בתנאי הבא: אנחנו נרשום הסכם שכשמישהו מההורים שלנו ילך לעולמו נתחלק בירושה חצי- חצי והיא תקבל עוד מיליון ¤ כולל ריבית על הכסף. אבא שלי לא חושב שאני צריך לחתום לה. אימא שלי לוחצת עליי שאחתום לאחותי על ההסכם (אימא שלי ואחותי מאוד קרובות אחת לשנייה ). אימא שלי גם אומרת שאם אני לא חותם לה אז היא לא מוכנה לעזור לי. אני חושש שאחרי שאני אחתום לה אז היא תנתק את הקשר שוב. מה עושים? תודה רבה!

איפשהו הסיפור שמסופר אינו כרגע שלם עבורי על מנת להביע דעה או לתת המלצה. משהו במערכת היחסים והעדיפות הקיימת בה איננה מובנת לי ,קל וחומר שאתה נכה. כנראה שיש שרקע סיבות ונסיבות רבות ומורכבות לפרשה. מדוע אחותך ובעלה זכו למליונים? מדוע בחרה אחותך להפסיק קשר? מדוע עכשיו כשעולה פיצוי כספי היא מוכנה לחדש קשר? מדוע לחידוש הקשר יש תנאים? מדוע ההורים מוכנים לזה ורואים זאת כצעד הגון? הצעתי היא לקיים שיחה בנושא יחד עם ההורים וגם עם כל אחד בנפרד עימי בקליניקה, על מנת להבין את הסיטואציה וכמובן לנסות לאפשר להביא הצעה סבירה הגונה וכזו שתחזיר את המפשחה ליחסים תקינים עד כמה שניתן ללא תנאים קנסות ותשלומים שהם התנאי לקשר תודה. www.mw-yzugi.co.il

06/07/2016 | 22:49 | מאת: ניבר

תודה רבה