מה כן לומר, ומה להשמיט? חשוב ודחוף בבקשה.

שלום רב למומחים, אני אישה בשנות ה50+ אשר לאחר שנים רבות שחויתי אלימות פסיכולוגית/טירור פסיכולוגי כלפיי מצד בן זוגי/בעלי -- ומצב בריאותי הנפשי התדרדר מאוד בזמנו- החלטתי להרחיקו מעלי סופית!!!! מעבר לכך שמצבי הנפשי השתפר פלאים , ממש עבר מקצה אחד לרעהו, שמחת חיי ושלוות נפשי שבו אלי. אני עובדת בגן פרטי, מתפרנסת בכבוד ומצליחה מעל ומעבר!!! ילדיי כיום בגירים, מגיל 22 - 35. שאלתי: כיצד עלי לספר להם על החלטתי לקחת גורלי/חיי לידי? כלומר שאני בכוונה הרחקתי אביהם מחעלי, וכל הקשור? **2 נקודות חשובות: בן זוגי אינו מודע לתפקודו המתעלל /הטירוריסט, ולכן הכחיש/מכחיש כל קשר לאלימות נפשית. בנוסף, לילדיי קשה להשלים /להסכים עם כך שאביהם השליט טירור פסיכולוגי בבית, טירור שהיה סמוידר"כ מהילדים. הוא התרחש רוב הזמן בארבע עיניים. ביני לבינו. סבלתי מאוד מאוד!!! כולל לא הצלחתי לישון בלילות. **כרגע כאמור---זרקתי אותו מעלי, וכולי פורחת!!!!!!!!!!! לסיכום: מה וכיצד להציג החלטתי הנחושה לילידנו הבגירים אם כי עדיין מאוד ילדים בנפשם? מה לתאר באוזנם/ מה לא? עד כמה לתאר את ביטויי האלימות הסמויה מהם סבלתי? אודה לתשובתכם הברורה, המקצועית והמכבדת. בכבוד ותודה. רננה

שלום רננה, האם את מתכוונת לגרושים של ממש, או יצירת נתק מבלי להתגרש? כך או כך, אם יש כאן צעד דרמטי מצדך, שהולך לשנות את חייכם הזוגיים ונגזרים ממנו שינויים מעשיים, אני חושבת שעלייך לשתף את ילדייך. מגיע להם לדעת מה הסטוטס של ההורים החדש, לא? לגבי כמה ובמה לשתף אותם במה שעברת, הם ילדים גדולים אז אני מניחה שאפשר לשתף אותם בדברים העיקריים, ולתת להם לשאול, לדבר ולזרום עם המקום אליו תתקדם השיחה. אם יהיה להם לקבל כך את אביהם, זה בסדר. הם מכירים אותו בכל מיני אופנים, ומעולם לא נדרשו לחיות איתו בזוגיות. זו החוויה שלך, ואין צורך לעמת אותה עם החוויה של הילדים. הוא אביהם וחשוב להם להמשיך לראות אותו כאב שהם אוהבים ומעריכים. נסי להבין זאת, ובמקביל להסביר להם את הבחירה שלך, מבלי להתעקש שיראו את הדברים כמוך. הם לא יוכלו לבחור בינו לבינך, וממילא אינם צריכים לשפוטאת הסיטואציה.)