בן הזוג שלי

שלום בן הזוג שלי ואני יחד כבר כמעט חצי שנה, כבר מהתחלה ידענו שאנו רוצים להיות ביחד ועברנו כבר מהמורות קשות. אנחנו לא נשואים אבל נכנסתי להריון שהוא מאוד רצה, בחודש הראשון להריון שעוד עבדתי והרגשתי טוב היחסים היו טובים ואפילו מאוד. ברגע שהתחלתי להרגיש לא טוב, בחילות הקאות וסחרחורות לא הרגשתי הרבה אמפתיה מצידו למרות שהכין לי ועשה מה שביקשתי מפאת מצבי. אני מודעת שהוא לחוץ מהמצב ומהמצב הכלכלי אבל כל פעם שהוא נלחץ מהמצב הכלכלי או שהראש שלו עמוס בדאגות והוא נלחץ אני זו שמקבלת צעקות ואני זו שאשמה במצב ושאני לא בסדר שאני לא עושה כלום, כמה כבר אפשר להסביר לו שאני בהריון שהמצב של השליש הראשון הוא זמני שבשבועות הראשונים אחרי הלידה אני לא יודעת איך אני אהיה... הוא רצה את ההריון יותר ממני וגם שאני מרגישה גם ככה לא טוב הוא חושב רק על הצד שלו כמה אני יכולה לסבול את זה? אחרי שהוא נרגע הוא אומר כמה הוא אוהב אותי והוא לא יכול בלעדי וגם אני מאוד אוהבת אותו אבל לשמוע את זה כל שני וחמישי זה כבר כואב, זה לא טוב לי ולא לעובר, אני כבר לא יודעת מה לעשות כבר...

שלום, אני מבינה שאת בתקופה מאוד פגיעה ולחוצה. גם בגלל השינויים הפיזייםצוההורמונליים שאת עוברת, וגם מכיוון שהריון והיערכות לקראת לידת תינוק משנה את המאזן המשםחתי, הזוגי, ולא רק לחיוב. יש ציפיות שמתעוררות אצלך, מוצדקות, להבנה, לתמיכה, וכשאלו לא מתממשות, בתוך הפגיעות שהזכרתי, זה בלתי נסבל. יש גם חרדה ולחץ, שמה שקורה עכשיו הוא סימן לבאות, כך שאולי גם אחרי הלידה, לא תקבלי תמיכה, אלא ביקורת. גם ככה את הולכת לקראת דבר שאינך מכירה, אולי אפילו אמביוולנטית במידה מסוימת לגבי ההריון ( כי אמרת שהוא רצה בו יותר ממך), אז זה קשה ומפחיד. אפשר להבין. אני חושבת שאל לך להפסיק לנסות להסביר את עצמך ולדבר על מה שאת זקוקה לו. אם תעשי זאת באופן לא מאשים ותובעני, אני מאמינה שתוכלי לגייס את בן זוגך אחרת. מעבר לכך, כדאי מאוד שאת ובן זוגך תשבו ותתאמו ציפיות. נסו להבין למה אתם זקוקים כרגע ואחרי שיוולד התינוק, בדקו מה ראלי ונסו להיערך בהתאם. ככל שתדעו לשים מוקדם יותר את הדברים על השולחן, כך יהיה התהליך קל יותר.