פורום אימון אישי, זוגי ועסקי

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
קואצ'ינג זה דרך חיים. הכלים אותם מקבל המתאמן במהלך האימון, ביחד עם העבודה האינטנסיבית, מכשירים אותו לדרך חיים ממוקדת ומוצלחת.

מטרת האימון היא לסייע למתאמן/ארגון לאתר את ערכיו, לבנות חזון מוגדר וברור, לברר מהם החסמים שעלולים לעכבו בדרך להגשמת שאיפותיו, ולהוציא תוכנית פעולה מפורטת עד יישום החזון. וכל זאת בתהליך קצר יחסית וממוקד תוצאות, הנמשך באופן בסיסי כשלושה חודשים לערך.

אימון אינו טיפול. אמנם אחת מהדיסציפלינות עליהן מושתת האימון היא פסיכולוגיה, אולם זו משולבת עם תחומים רבים ונוספים כמו ניהול, פילוסופיה, ספורט, מנטורינג ועוד.

ההבדל המרכזי בין אימון לטיפול הוא שהאימון מכוון תוצאה. אחד מיתרונותיו של האימון הוא השימוש באלמנטים שכבר הוכיחו את עצמם ליצירת מתודולוגיה מרכזית מנצחת.

לאתר של יובל פייס - לחצו כאן.
470 הודעות
396 תשובות מומחה

מנהל פורום אימון אישי, זוגי ועסקי

הפורום נסגר
02/11/2010 | 15:51 | מאת: קרן

הי יובל.. זאת קרן הקוראת לך כל הדרך מהפורום... הפורום לא אותו דבר בלעדיך.

היי קרן, התשובה לפנייתך מופיעה מאתמול. לעיונך. יובל

02/11/2010 | 16:03 | מאת: קרן

קבל ביטול.. סורי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא ראיתי שענית כבר. אני כל כך משתוקקת לשמוע ממך מעל דפי האתר שקצת נחפזתי. שוב, סליחה

01/11/2010 | 02:10 | מאת: קרן

יובל שלום , אשמח למאוד עזרתך בענין הבא: אני בת 40 ויוצאת עם גבר מדהים הגדול ממני בחמש שנים. לשנינו יש ילדים(הוא אלמן)אני גרושה. אנחנו יחד כבר חשמ שנים נפלאות, הוא גבר חכם, מרתק,מאוד מפנק אשר אוהב את ילדיי כשלו. יש בי תחושה קשה מאוד על כך שיש בינינו פערים ברמת האינטלגנציה, מיצוי עצמי ושלמות פנימית. אני מאוד תזזיתית, לא דוחפת דברים שאני מאמינה בהם, קוראת המון ולא זוכרת כלום ובעיקר חשה נשענת ולא תורמת. התחושות הללו מאוד מקשות על מערכת היחסים בינינו ומעכירות את האווירה. אם לא ארגיש שאני תורמת לקשר הוא לעולם לא יבוסס. מה לעשות? אני אובדת עצות.. אשמח לשמוע ממך בהקדם תודה קרן.

היי קרן, תשובה מהירה מזו לא תוכלי לקבל... תפסת אותי בדיוק שהתיישבתי לענות בפורום. לעניין פנייתך: הטענה שאת מעלה היא די פרדוקסלית. את כועסת על עצמך על חוסר השיוויוניות בקשר - למרות שלא שמעת טענות מבן זוגך - עד כדי איום על המשך הקשר. זה נשמע כאילו "אני לא מספיק טובה לקשר הזה, אז אני עוזבת". עולות כמה שאלות בעניין - 1. מה באמת ההבדלים ביניכם בעינייך? 2. ספרי קצת על התחושה הזאת שמלווה אותך "אני פחות טובה". 3. אם אין לבן זוגך טענות, מה לך כי תליני? 4. מה מונע ממך לקדם דברים כפי שאת רוצה? 5. איפה כן את תורמת לדעתך לקשר? אשמח לקבל תשובותייך לפני שנמשיך. תודה ולילה טוב, יובל

01/11/2010 | 18:41 | מאת: קרן

הי יובל. לאחר סקירה בפורום אכן אני מופתעת לטובה..מההיענותך המהירה. אז תודה רבה. ולשאלותייך: 1.חברי לחיים אדם בעל ידע כללי נרחב מאוד. אין נושא שיעלה מבלי שחברי יוכל לתרום לשיחה, הוא אדם מאוד שאפתן אשר מממש כל תחביב שלו, שליו מאוד במהותו, אדם שיכול להכיל את העולם כולו מבלי לבקר ובעיקר הולך קדימה ולא נשען על טעויות העבר שלו.קח את כל זה תהפוך ותקבל אותי.לצערי. חבריי קוראים לי תולעת ספרים וזאת אכן אהבת חיי ועדיין מעטים הפרטים שאני זוכרת,יש עולם שלם שהייתי רוצה להוציא לאור ומפאת אלף תירוצים עלובים אני עומדת במקום כבר זמן רב מדי. 2. טענותיי לא מופנות כלפי חברי אלא כלפי בלבד, צר לי אם לא הבהרתי את עצמי נכון..כל עוד מקומי לצידו יהא בודד ברמת התרומה כך יחסינו יהיו מועדים לכישלון, הבעיה העיקרית שלי היא תחושה קשה ומאוד נכונה עובדתית שבן זוגי לא זקוק לי כלל ועיקר.בפן הרגשי/פיזי/גיאוגרפי הכל נפלא מבחינתו, אבל עבורי כשלא זקוקים לי לעצתי להכוונתי לכתף שלי אני חשה לא קיימת. 3. אני מתאוששת ממחלת הסרטן, אשר הותירה בי אדם אחר משהייתי. אדם תלותי, מפחד, הפכתי להיות מתפנקת, תקועה במה שעברתי ולא במה יש לי עוד לעבור. 4.אני מניחה שאני תורמת ביחסיו עם ילדיו, בזכותי הוא למד להיות קשוב יותר לתחושות שלהם ברמת המוחצנות שלו. בבית יש תמיד תחושה של חום, חיבה פיזית מצידי כלפיי ילדיו ותשומת לב רבה. מעבר לזה אני מוצאת שאני הרבה יותר לוקחת מאשר נותנת. אני מרגישה כאילו ואני שרויה בתרדמת אשר ממאנת לשחחר אותי מקפאוני. אני חייבת להתעשת ולעבוד על עצמי ביתר שאת. אחרת אני מרגישה שאאבד את עצמי ופחדי ההעמוק יותר את הנפש התאומה שלי. אנא ענה לי בהקדם אם זמנך יאפשר זאת תודה לך יובל קרן

היי קרן, אני משתדל לענות בהקדם, לצערי לא תמיד זה מתאפשר לי. אני שמח שלפחות לך מזדמן לי לענות מהר. ראשית, בכללי, אני יכול להבין אותך. אני מכיר בקושי של להיות בצד 'החלש', זה שפחות מתייעצים איתו ומקשיבים לו. אני מניח שזה לא נעשה ממקום רע, אלא מחוסר שימת לב. אני אענה לך בשני מישורים - 1. ברמת הפחד, התפנקות והתקיעות - מאחר וכל אלה נובעים ממחלה (אני שמח מאוד שאת מתאוששת, מאחל לך בריאות ואריכות ימים) שווה לשקול טיפול. לא משהו ארוך, אבל כן לדבר על החששות והפחדים ולנסות להבין מאיפה הכל נובע ומה הדרכים הנכונות להשתחרר מזה. 2. ברמה הפרקטית, שגם עשויה לעזור בטווח המיידי והרחוק יותר - לעשות אימון. אפילו לעצמך. אימון ברמת קביעת מטרות ויעדים ברורים, קביעת מסגרות ועמידה בהן. אני יודע שזה לא פשוט, אבל לדעתי הדרך הפשוטה ביותר להזיז עצמך מהתקיעות היא בקבית סדר יום ברור. המלצתי לכמה מטלות שיוכלו לסייע בידך לשפר את המצב: א. קחי כמה שנים קדימה, נניח חמש שנים. תחשבי איפה את רוצה להיות בעוד שנים בכל תחומי החיים - קריירה, זוגיות, פנאי, בריאות ועוד. תכיני לך מן חזון שכזה, אחד שאת מתחברת אליו בקלות ובר השגה. ב. תפרקי את החזון הזה לכמה מטרות מרכזיות. לדוגמא - קריירה - לנהל עסק עצמאי, פנאי - שני טיולים לחו"ל בשנה וטיול בארץ לפחות פעם בחודשיים. ג. תפרקי את המטרות ליעדים ברורים - לדוגמא - קריירה - להכין רשימה של כל מה שאת צריכה כדי להקים את העסק העצמאי (בירור עלויות, כ"א, מיקום וכד') ולקבוע לו"ז ברור לתזוזה. עד תאריך .... אני מכינה תוכנית עסקית הכוללת את המרכיבים.... וכד'. ותתחילי לפעול על פי הרשימה ולפי סדר יום ברור. זה יעזור לך מאוד. ד. תעלי בפני בן זוגך את רצונך להיות שותפה יותר פעילה בחייו. תבררי מה הצרכים שלו, איפה את יכולה לעזור. מה את חושבת? את מוזמנת לשתף אותי כמובן בכל התוכניות ואם את צריכה עזרה בבניית התוכנית - אשמח. תשתדלי שהתוכניות יהיו תואמות לערכים שלך, אותם דברים שמניעים אותך ובלעדיהם קשה לך. אני מזמין אותך, כתולעת ספרים, לקרוא את הספר "לאלף את השדון", שיכול לעזור לך בתקיעות עליה את מדברת. מקווה שהצלחתי לעזור, אשמח להתעדכן. בהצלחה! יובל

15/10/2010 | 20:08 | מאת: דן

יובל שלום אני אספר לך את הסיפור שלי בקצרה שמי דן ויש לי בעיה ואשמח אם תוכל לעזור לי אז ככה אני מאוהב במישהי שאנחנו כבר מכירים כשנה היא לומדת יחד איתי , הבעיה היא שהיא טוענת שאין לה רגשות רומנטיים כלפיי אך יחד עם זאת אומרת לי שאני האדם הכי קרוב אליה וגם קרו לנו דברים היו קטעים במהלך השנה הזו , עכשיו לאחר חודשיים שלא דיברתי איתה עדיין יש לי את התחושה הזו כלפיה והיא בשלה ממשיכה הבעיה היא שאנחנו גרים קרוב אחד לשני ויש לנו את אותו מעגל חברים ולומדים יחד ואני לא רוצה לחזור למצב שהיה מקודם שהיא פשוט לא החלטית ולי נורא קשה עם זה כי מידי פעם כשנוח לה פתאום זה בסדר להגיע למצבים אינטימיים אבל אז אחרי סוג של קשר של שבוע היא טוענת שזה נהיה אינטנסיבי מידי בשבילה ואז זה נפסק שוב...מה אני עושה?

היי דן, ראשית, אני מבין ללבך. ברור לי שבמצב הוא מתסכל נורא ולעתים כואב. אתה אוהב מישהי, רוצה מערכת יחסים איתה, והיא "משתעשת" בך ולא מוכנה להתחייב. כרגע, אתה מעניין אותי. ואתה סובל. והשאלה הנשאלת היא - מה מניע אותך להיות במקום הזה של הסבל? נכון שאתה אוהב, אבל מצד שני אתה גם יודע שהמערכת הזאת כמו שהיא מתנהלת לא תוביל לאן שאתה רוצה- מערכת יחסים מוגדרת. השאלות שלי הן: 1. כמה זמן אתה מוכן להמתין עד שמערכת הזאת תתיצב לכאן או לכאן? 2. מההמחיר שאתה משלם כיום על ההתנהלות הזאת? 3. מה אתה מאחל לעצמך ברמה הזוגית לעוד 5 שנים? אשמח לקבל תושובתיך ונחשוב מה לעשות. תודה, יובל

27/10/2010 | 01:11 | מאת: דן

היי יובל קןדם כל תודה על התגובה... אני כבר לא יודע מה לעשות ...באמת אני אפילו לא יודע אם אני אוהב אותה או סתם מרגיש צורך להיות איתה, ועכשיו היא גם יוצאת עם מישו...ואתמול היינו יחד בפאב והתחבקנו וישבנו עד מאוחר יחד..ופתאום היא יכולה להגיד דבר כמו אתה מכיר אותי הכי טוב אבל אין לי רגשות רומנטיים כלפיך אבל אני מרגישה הכי נוח לידך ואז לדבר על זה שהיא יוצאת איתו בזמן שאני מחבק אותה וזה הורג אותי אין לי כוח אליה כבר אבל אנחנו כל כך קרובים שאני לא יודע מה לעשות השאלה היא האם היא תרצה להיות איתי כי לראות אותה כל יום במכללה זה בלתי נסבל אני עובד עצות ואנרגיות היא משגעת אותי וזה אפילו לא נראה לי בכוונה מצידה כי יודעת איך אני מרגיש והיא מנסה לתמוך בי אבל עד הגבול כי אני רוצה מעבר ...איך אני גורם לה להיות איתי להראות לה שהיא רק תרוויח כי אנחנו באמת משלימים אחד את השני אבל היא כל כך לא בוגרת נפשית יובל אני פשוט רוצה לעבור את זה אני כבר תקוע בחיים 7 חודש ונמאס לי כי זה לא מגיע לי .מקווה של נשפכתי יותר מידי

14/10/2010 | 11:28 | מאת: שוש

זמן אחרון בתי עצובה וששאלתי אמרה שהיא עזרה לחברה דיברה איתה הידרכה אותה על בעיות שלה לזה כמה פעמים אז שכל פעם שחברה שלה זקוקה היא בשביל לה נמצאת אבל שהיא מתקשרת היא מדברת איתה 2 דקות ובאיזה תירוץ מנתקת את השיחה וזה מאוד כואב לה ולא מבינה למה כל חברות שלה אחרי 2 חודשים מתחילות להתנג ככה וכואב לה מאוד היא נותנת מעצמה הרבה והרבה מאוד ומתי שהיא צריכה אותן הן לא נמצאים בשבילה אני יודעת שבתי נותנת להן הכל ומתי שהיא צריכה הם לא נמצאים שם בשביל מה לשות

היי, תודה על פנייתך. השאלה שהעלת היא מעניינת. אני מבין שהבת שלך רגישה והיא נפגעת די בצדק מבחינתה. יש לי שתי שאלות משמעותיות: 1. מה את היית עושה במקומה? 2. מה לדעתך תפקידך כאם במקום הזה? אשמח לקבל תשובותיך ונמשיך במחשבה משותפת מה לעשות. תודה, יובל

01/11/2010 | 08:42 | מאת: שוש

ן שלום יובל אני כבר שבוע חושבת על שאלה שלך 1-אתה צודק היא רגישה מאוד אבל היא גם כבר הבינה שהתכונה הזאת לרעתה. אבל בכל זאת היא לא מבינה למה זה קורה לה אני חושבת שהיא צריכה אימון ותפקידי כאם לתמוך בה אבל שום דבר בשביל לה זה לא ממלה מקום שלחברה וכמובן אנחנו לא מבינים כולום ולא יודעים כולום לפי דעתם למשל החברה שלחה איזה סמס למה לא לבאת היום ומתגעגעת ואז שהיא ענתה לה אחרי זה החברה לא דיברה איתה ולא התקשרה והיא לא מבינה למה ?והיית עצובה אשמח לקבל תשובה

13/10/2010 | 07:29 | מאת: DDD

Hi, my name is Diana, I type in English because my computer doesn't have Hebrew letters. I'm an Israeli student in the U.s and I study health science. I live with my boyfriend who is 36 years old (12 years older than me). we live together 3 years already. Our problem began few months ago. I have great dreams for my future and I'm working on establishing them. He is 36, and never went to get education. He is very smart and mature, but lately we have not much to talk about. I study very hard and I don't have much time for mutual activities. He works till very late hours and comes home tired. When we meet in Israel our relationship were great and booming and beating, but now we're like a married couple after 50 years of marriege. I know that I am causing the troubles, because I pressure him to go and get a diploma. I see other guys that study and I feel I could talk with more interesting people. But I love my boyfriend so much that even though we tried 2-3 times to break up- it lasted 2 days. I have to add that he is not even close to all the male descriptions I read in this forum. He is not cheap (bought me a car - and he doesn't have a penny now) He makes me coffee and gives me time to study and my space, he is funny and handsome, and helpfull. He never help others for interest and he does everything from the heart. I'm afraid that if I brake up with him I won't find anyone better. And yet, I am only 24... I have so much things I want to do and I want him to keep up with me. Our age gap keeps me afraid of him getting older faster than I am. and if we will have children it will be in his 40's... Please help me to decide. I'm afraid to stay alone in this big country where I don't have friends or family, but I have to continue school and he is helping me with everything in my life. Thank you, please respond, in english or hebrew... I'm going crazy! I stress a lot, and have many headaches.

לקריאה נוספת והעמקה

היי, תרשי לי להגיב בעברית, מאחר ואני מניח שחלק מבאי הפורום לא מסתדרים עם אנגלית (מה עוד שגם אצלי האנגלית היא לא הצד החזק). אז אי מודה לך על פנייתך ומבין לליבך. המון דאגות עולות ממה שאת אומרת וקונפליקטים קשים. חלק אפשר לפתור, חלק אני מניח שילוו אותך כל הקשר, וזה בסדר. בכל קשר יש את הקונפליקטים שלו. על פניו, ותקני אותי אם אני טועה, הקונפליקט המרכזי הוא בין אהבתך והרגש החזק לחבר לבין הרוטינה שנכנסה לחיים שלך והירידה בנושאי השיחה והחוויות המשותפות. את לא מאשימה אותו, אבל לא ממש רוצה להמשיך כך. את מתארת כאן בן זוג שהוא די מה שכל בחורה הייתה רוצה לעצמה - יפה, חכם, מסור, מפנק, נותן מרחב, לא קמצן ועוד. מה שלך חסר הוא דיפלומה (תואר) עבורו שתאפשר אולי ליותר נושאי שיחה להתממש. יש לי כמה שאלות אליך - 1. את אומרת שאת אוהבת אותו מאוד. תתארי בבקשה על כמה. מה יש באהבה הזאת? 2. ברמת ההשכלה כלום לא השתנה אני מניח (מבחינתו). אז מה בעצם השתנה ביחסים שלכם בהקשר הזה? 3. גם בנושא הגיל - שום דבר לא השתנה (בעניין ההפרש). ובכל זאת יש לך חששות. מהם? 4. מה התרומה שלך למערכת היחסים? 5. איפה את יכולה לשפר את מערכת היחסים, מצידך? 6. תתארי קצת את סדר היום של שניכם. לא חייבת פירוט ארוך מדי. 7. מה הוא יודע לגבי תחושותיך? אשמח לקבל תשובותיך. אני מאחל לך בהצלחה רבה ואני מקווה שנוכל לעזור קצת בעניין מערכת היחסים הזאת. בהצלחה! יובל

22/10/2010 | 18:36 | מאת: DDD

Thank you so much for replying my message. Well, we do everything together, we respect each other and support each other a lot. We like to go out to eat a good meal. But he mentioned that something had changed, and I don't surprise him anymore, and I don't do all the funny sexy things I was doing before. But I have no time what so ever. When we meet we both very tired to surprise and to make love. The only time we do those things is on the weekend. You've asked me what am I afraid of, I think that I'm afraid of many things. I'm afraid that my children will have an old father, I'm afraid that in few years he won't be able to find a good job where he won't have to work from morning till night and he won't have time for his family. What do I contribute to the relationship? I'm not sure right now. I'm so deep in school work I dont have time for myself. I don't have enough hours a day for all my studying. I'm keeping a very high grade which is very important for me in order to get into university. When you asked me hod do I feel I contribute to my relationship, I couldn't think of anything good I do for him. I just don't have the time. I wish we could have studied together, or he wouldn't have to work all day. I am probably the one who needs to change. I should give him more attention during the week, I just don't know how to do it when I'm so busy all the time. You asked about our "Seder yom" well, we both wake up at 7-8, I go to school, he goes to work. I come from school at around 4 in the noon. He works till 11 at night. I work 4 days of the week, and on the days I don't work I study home after school. We meet at 11-12 at night... and every day is the same. It's frustrating. I wanted him to look for another job, but he keep saying that he works in order for us to be able to pay rent, go out and buy clothes. He got no time for himself. He wanted to go and study english better, he want's to go to the gym, he want's to meet with friends and drink beer, but he don't have time! I tell him all the time that we will figure a way to pay bills if he will find a job of 6-7-8 hours a day instead of 15 hours a day. I work and what I earn can pay half rent and a little bit of spending. We could save for everything together. (I forgot to mention that he works in a restaurant where his brother is the shef, and he always tells me that he have to help his brother) I just feel that he afraid to try something new, a new job. Afraid of looking for a new job. Indeed it is not easy right now in L.A, and people don't hire employees. SO what can we do? He knows how I feel and I know how he feels. We talk about everything. I just feel that if things won't change, I will leave eventually, even if I don't want to. I'm confused and I don't know what to do and how to change this situation.

09/10/2010 | 22:36 | מאת: אני

היי, אני בת 32 + ילדה בת 3 נשואה (אני אנסה לתמצת:)יש לי בעייה שאני לא יודעת לומר תמיד דברים בפנים לאנשים למרות שמפריע לי מאוד במקרה זה מדובר בגיסתי ששיטת חינוח ילדיה לא תואמת לשלי(מן הסתם לכל אחד שיטה משלו ואני מכבדת)רק שנורא קשה להיות בסביבת ילדיה( גיל 4 וגיל 8)ובמיוחד הילדה שחופפת לגיל הילדה שלי, מדובר בילדה מפונקת בכיינית שרגילה לקבל הכל ודי לא מחונכת זה גורם לי ולבעלי להמון מרמור ולי במיוחד ממש קשה להפגש אצל הסבתא אני ממש אלרגית אליה כבר (זה נמשך כבר שנתיים) היום פנתה אליי גיסתי שהיא רוצה לשבת בבית קפה לשיחה חשובה כמובן שהסכמתי אני מטבעי טיפוס חיובי שנוטה להסכים ולנסות הכל אך בפנים אני די גועשת ולחוצה לא יודעת איך להתמודד מולה כי גם היא הייתה די קרה אליי ומתנשאת וכנראה שחמתי "זרקה" לה מילה על כך ופתאום היא רוצה להלבין דברים האמת שזה יפה מצידה אני די לא יודעת מה לעשות זה מטריד אותי אני ממש לא בטוחה שאומר לה את כל שעל ליבי מה דעתך? תמיד חשוב לי למצוא חן בעיני כולם ועכשיו אני לא יודעת איך להתמודד מולה-האמת לא בא לי בכלל...(מקווה שמובן וסליחה על האורך....)

לקריאה נוספת והעמקה
11/10/2010 | 13:15 | מאת: דורית גן-מור

יקירתי, בפגישה עם גיסתך, ובכלל במערכת היחסים שלכן רצוי מאוד שתהיי את עצמך. אם גיסתך אכן רוצה לשמוע מה יש לך לומר - אימרי את הדברים אבל - ופה חשוב מאוד שתקפידי על האבל הזה - אך ורק במשפטים חיוביים. לדוגמא:במקום לומר "איך שאת מחנכת את הילדים מפריע לי" - אימרי בשפה חיובית משהו בדומה ל: "אני רואה איך שאת מחנכת את הילדים ואני נוהגת אחרת" - לא בכיוון של 'את לא בסדר' אלא בכיוון מה שאת כן עושה. זו התורה על רגל אחת, בהצלחה

11/10/2010 | 14:03 | מאת: אני

היי תודה לך אני באופן כללי נוטה לעדן הכל נקווה שיעבור בסדר ואצליח לומר פחות או יותר הכל תודה לך:)

היי, תודה על פנייתך. יש לי כמה שלאות: 1. מה כל כך מפריע לך בהתנהלות של הילדים של גיסתך? 2. ספרי קצת על היחס שלה כלפייך. 3. אם היית יכולה להגיד לה כל מה שאת רוצה - מה היית אומרת? 4. אם זו לא הייתה גיסתך, אלא סתם מישהי שמתייחסת אלייך כמו גיסתך, איך היית מגיבה? 5. מה את רוצה להשיג בשיחה עם גיסתך? 6. איך את רואה את נושא "הלמצוא חן בעיני כולם"? זו מגבלה (חסם) או דבר חיובי בעינייך? אשמח לקבל תשובותייך. בהצלחה! יובל

05/10/2010 | 01:04 | מאת: ליאת

שלום. יש לי שאלה בעלי תמיד עצבני ומתפרץ עליי אני חושבת שכדאי שיראה פסיכולוג הבעיה אני לא מכירה שום פסיכולוגים טובים.. מישהוא מכיר ?יכול להמליץ? תודה ליאת.

היי, תודה על פנייתך. ממליץ לך לברר בפורום פסיכולוגיה. בכל אופן, אשמח להמליץ לך על מטפלים. את מוזמנת לשלוח לי מייל פרטי ואני אחזור לך עם אפשרויות באזור מגורייך. אםשרות נוספת היא לפנות דרך הקופה, שם גם טיפול הוא זול משמעותית. בהצלחה! יובל

02/10/2010 | 18:53 | מאת: שירה

יובל שלום, החלטתי ללמוד קורס להכשרת מאמנים. ביררתי לגבי כמה מקומות ואני עדין מתלבטת. חברה המליצה לי על "קבוצת יוזמות", המלמדים בכמה מקומות בארץ. אתה מכיר? מה דעתך?

היי שירה, אני מתנצל על העיכוב. אני לא מכיר את קבוצת יזמות. המלצתי - לברר אם המקום בו את מכוונת ללמוד מוכר על ידי לשכת המאמנים והוא עומד בכל הקריטריונים. יש המון בתי ספר, רבים מהם מצויינים. בהצלחה! יובל

28/10/2010 | 01:05 | מאת: גיא נמרוד

ההמלצה שקיבלת מהחברה שלך היא המלצה טובה מאד קבוצת יוזמת פעולת בחסות אונ' בר אילן, מווהה עם לשכת המאמנים ובעלת מנחים מעולים בהצלחה גיא נמרוד

28/10/2010 | 22:48 | מאת: תמר

בתור בוגרת של יוזמות אני ממליצה בחום רב לדמתי שם תוכנית להכשרת מאמנים, נרשמתי בלשכת המאמנים וכיום אני עוסקת רק באימון. הצוות מקצועי מאוד, התכנים ודרך העברת החומר ברמה גבוהה ישבו איתי בכיתה חברה חמודים והאינטראקציה בינינו ממשיכה כל יום גם לאחר שסיימנו את הקורס לקורסי הכשרת מאמנים של קבוצת יוזמות יש חסות אקדמאית של אוניברסיטת בר אילן, בית הספר לעבודה סוציאלית השותפה לתעודה, ז"א שאת מקבלת גם תעודה אקדמית בקיצור, את חייבת ללכת ולהיפגש עם האנשים שם ומשם תתקדמי איתם בהצלחה גדולה

01/10/2010 | 13:38 | מאת: אורית

שלום יובל, שמי אורית, ואני בת 35. אני יוצאת עם בחור שצעיר ממני בכ-3 שנים. לצערי, אין אני רואה את עתידנו יחד, היות ואין לנו תחומי עניין משותפים, אין תקשורת טובה, כלומר, אין על מה לדבר..ובעיקר, תדירות הסקס בניינו היא אחת לחודש בערך, וגם אז הסקס לא משהו, וכלל אינו מלהיב אותי, ואינני נהנית.אפילו קשר עין אין בניינו, והסיבה ידועה לי היטב:הראשונה, האהבה שלי אליו פחתה עם הזמן, ולכן אני לא מוצאת בזה עניין, והשנייה, שהוא פשוט חסר נסיון והבנה לגבי הדברים הנ"ל שכל כך חשובים. אני חייבת לציין כי הוא מאד אוהב אותי ובהחלט רואה בי המשך לחיים שלמים. אני שרוייה במצב לא טוב, אני נמצאת במקום שאינני רוצה להיות בו, ואין לי את האומץ לבוא לומר לו ישירות שאני כבר לא. בכל פעם שאני משוחחת איתו על העניין, ורומזת לו שלא טוב לי, ויש מצב שזה ייגמר אם דברים לא ישתפרו, הוא מתחיל לשחק בעניין הרגשי, לבכות, ואז זה משאיר אותי במצב שאני נמצאת בו כיום. מצב מזוייף, לא טוב ולא בריא כמובן. אני חולמת על דברים אחרים, והוא חולם עליי ועל עתידנו המשותף. האם יש לי בעייה פסיכיאטרית? הייתכן שאישה תישאר עם גבר רק משום שהיא מרחמת עליו? אינני יודעת כיצד לצאת מהסבך הזה. להעמיד פנים כלפי חוץ שהכל בסדר, גורם לי בחילה. חייבת לציין שהוא מודע לקושי שאני עובדרת, ובכל זאת אינו מקל עליי..אני מוצאת את עצמי לפעמים כועסת עליו ומרוידה עליו את כל העצבים, ואחר כך מרגישה רגשות אשמה..אני חייבת לציין כי גם בעברי נשארתי עם גבר קרוב לשנה עד שהיה לי את האומץ לקום וללכת וזו מהסיבה הפשוטה שריחמי עליו..מה קורה לי? האם שי לי בעייה פסיכיאטרית? והחשוב מכל, מה עושים עם זה? אודה לך על תשובתך המהירה..אני מתחילה לאבד את עצמי..

לקריאה נוספת והעמקה

היי אורית, תודה על פנייתך. אני שמח שמזדמן לי להיות ליד האינטרנט בדיוק שההודעה נשלחה, כך אני יכול לנסות לעזור במיידי. לעניין הודעתך - נדמה שכבר גמלה ההחלטה בליבך להיפרד. מצד שני, יש לך קושי לא פשוט, חסם הצלחה - קושי מפרידות. כפי שציינת, ואנחנו מכירים את זה מעולם האימון, הקושי הזה מלווה אותך שנים ארוכות ונמצא בעוד תחומי חיים. לגבי השאלה אם זו בעיה פסיכיאטרית, אני מאמין שלא. אם כבר זה משהו פסיכולוגי - רגשי, ומאוד טבעי. את בן אדם, נאהב, שצריכה להגיד למי שאוהב אותך שזה לא הדדי. קל זה בטח לא, וזה מאוד אנושי הקושי הזה. מצד שני, את בת 35, אולי רוצה להקים משפחה ולהתקדם בחיים לכיוון זוגי אחר - והזמן הוא פקטור בעניין. ולכן אני הייתי רוצה לחזור אליך בכמה שאלות: 1. אם העזיבה הייתה מגיעה מיוזמתו - איך היית מרגישה? 2. אם היית יכולה, היפותטית, לעזוב אותו בצורה חד וחלקה ולא לראות אותו למחרת יותר אף פעם - איך היית מרגישה? 3. קצת על העתיד - מה את מאחלת לעצמך בעוד שנתיים מבחינה זוגית ומשפחתית? 4. מה למדת ממערכת היחסים הנוכחית? 5. מה את חושבת על ההתנהגות שלו כשאת מדברת איתו על אפשרות סיום הקשר? 6. כשאת אומרת שנגמרה האהבה, למה את מתכוונת? מה את מרגישה? 7. מה את חושבת על פקטור הזמן? 8. מה מידת האחריות שלך כלפיו וכלפיי תחושותיו לדעתך? אשמח לקבל תשובותייך ולהמשיך את ההתייחסות מכאן הלאה. בינתיים אני ממליץ לך על הספר "לאלף את השדון" - שמטפל בדיוק בקושי שלנו בגלל החסמים. אם את חשה ירידה משמעותית במצב הרוח וקושי בהתמודדות (מה הכוונה במתחילה לאבד את עצמי?) - הייתי ממליץ שתדברי עם פסיכולוג על העניין. אני אעשה הכל כדי לנסות לעזור לך בכלים שלי דרך האתר. בהצלחה וסופ"ש נעים, יובל

01/10/2010 | 16:37 | מאת: ליאורה

היי אורית אני פעם ראשונה נכנסתי לאתר ומיד ראיתי את ההודעה שלך. אני לא יודעת אם זה בסדר שאני מתערבת ככה בפעם הראשונה, אבל אני קצת חולקת על יובל. לפני זה, אגיד שאני עוסקת באימון פסיכולוגי ורפואי. לדעתי, את מתארת דפוס חוזר במערכות היחסים שלך, של חוסר סיפוק וקשיים בניתוק. אין כאן בעיה של אומץ אלא קושי אחר, שאינו קשור לאומץ. אני לא ארשה לעצמי להאריך בנושא כי אני לא מכירה אותך ולא יודעת עד כמה אני יכולה לעשות את זה כאן. כדאי שתחפשי את התשובה בסוג הדפוס הזה. בהצלחה

שלום ליאורה, ראשית, כל תגובה עניינית מתקבלת בברכה, זה פורום והוא פתוח לדיון. גם לחלוק עלי זה בסדר, יש לי רק תהיות לגבי התואר שלך - מה זה אימון פסיכולוגי ורפואי? אשמח לקבל תשובות. בכל אופן, כחבר בלשכת המאמנים בישראל וכמי שמלמד אימון כבר שנים ומכיר אותו ואת כל שלוחותיו, לא שמעתי עד היום על אימון פסיכולוגי - אימון או פסיכולוגיה. לגבי אימון רפואי - גם כאן אני לא ממש מכיר, אלא סיוע של מאמנים לאנשים עם בעיות רפואיות בהעצמה ובשאר כלי האימון המוכרים. נשמח לקבל פרטים נוספים. יובל

לכל משתתפי הפורום, אני רוצה לאחל שנה טובה ומאושרת, שנת שגשוג והצלחה, שנה בה הערכים יבואו לידי ביטוי והחסמים ישארו מאחור ותתקדמו לאזור חזומכם במהירות וביעילות. משתמע בשנה הבאה. שלכם, יובל פייס

07/09/2010 | 18:00 | מאת: יעלה

תודה לך על מתן תשובות מקצועיות, חכמות ואופטימיות. הלוואי ויבוא היום והשינוי אצלי יקרה. שנה טובה, בריאה ופוריה!!!

שלום יעלה, תודה רבה! שנה טובה גם לך ואני מאמין שאם רק תרצי ותעשי השינוי המיוחל יבוא. בהצלחה! יובל

23/08/2010 | 18:44 | מאת: גליה

שלום יובל, אני בת 50, התגרשתי כבר לפני כ-5 שנים, ואחר כך היתה לי זוגיות מאכזבת. החלטתי לסיים איתה. פתחתי אינטרנט, שטטתי ימים ושבועות (היו הרבה הצעות), אך לא התקדם דבר, אני חוששת ליצור קשרים. האם אני זקוקה למאמן אישי? אשמח מאוד להמלצה של מישהו טוב ובמחיר סביר באזור חיפה. תודה, גליה

שלום גליה, תודה על פנייתך. מאמן אישי מנוסה בהחלט יכול לעזור. יש לנו רשימת מאמנים מצויינים באזור חיפה, את מוזמנת לפנות אלי במייל ואשלח לך אפשרויות. שנה טובה, יובל

11/08/2010 | 00:56 | מאת: ממתינה לתשובתך

נפגשתי עם מאמן לפגישת הכרות ובסופה הוא אמר לי שאני צריכה לעבור תהליך עם עצמי כדי לבדוק מה מקור החסמים שלי. ששאלתי מה זה התהליך הזה אז הוא אמר שכל מה שקורה לי זה בגללי. לא הגדרנו יחד מה הציפיות באימון. והוא אמר שהוא גם לא נותן משימות בכלל. איך זה נשמע לך? תודה ולילה טוב וכיף שחזרת

היי, תודה על הברכות. את נפגשת עם מאמנים מאוד מעניינים, פחות עובדים על פי העקרונות האימוניים המצופים... תהליך עם עצמך - אילו היית יכולה לעבורלבד ובקלות - היית עושה את זה כנראה גם בלי העצה הזאת. פירוק חסמים זו עבודה של מאמן, וחלק גדול מהאימון הוא מעבר לשעות המפגשים, דרך המשימות. לא כל מפגש חייב להסתיים במשימה (למרות שרצוי) אבל בטח חלק נכבד מהמפגשים. אני מציע שבפעם הבאה לפני שאת נפגשת עם מאמן, תבררי היכן למד ועל פי איזו גישה הוא עובד. תחזרי אלי וננסה לחשוב אם הוא מתאים לך או לא. בהצלחה, יובל

15/08/2010 | 13:56 | מאת: ממתינה לתשובתך

לפי דבריך אני מבינה שהמאמן שנפגשתי איתו לא פועל לפי כללי האימון המצופים. אז אולי אתה יכול להסביר בבקשה מהם הכללים המצופים מהמאמן? בקשר למשימות גם אני הייתי מצפה שהמאמן יטיל עליי משימות שידרבנו אותי לעשייה ולחשיבה חיובית וממוקדת במטרה. בענין מטרות האימון הוא רק שאל אותי לגבי הציפיות שלי ממנו. בגדול הוא הסביר שמטרת האימון היא להביא בהירות לחיים שלי. האם אתה מסכים עם זה שאני בניתי לעצמי את כל המחסומים וכל דפוסי החשיבה שלי הם תוצר עצמי שלי וכל כך קל באימון פשוט להסיר אותם ולהפוך לאדם חדש ומאושר??????????????? נ.ב. יש לי עוד שאלה- האם יש באפשרותו של מאמן להעלות תכנים מהתת מודע של המאומן? תודה. אשמח להבהרות.

10/08/2010 | 08:40 | מאת: ממתינה לתשובתך

מתי אתה חוזר לענות לנו במקצועיות ובידידות? ממתינה לך

היי, מתנצל על העיכוב. ניסיתי לענות לכל הפונים. אנא בדקי ואם יש שאלות נוספות - אני כאן. תודה, יובל

04/08/2010 | 19:33 | מאת: חגיגה

שלום רב, הנני בת 50 + . מגיל 8 גדלתי בקיבוץ כילדת חוץ. כרגע הקיבוץ בהפרטיה מה זמן ולמרעי לא הצלחתי להשתלב חזרה במערכ' בה עבדתי כל השנים. בשל שינאת חינם. ****************** אני אובדת עיצות ובמצוקה קשה חליפות לבקרים. נבדקתי ע"י פסיכיאטר שכמובן שלל רקע פסיכיאטרי, ואישר רקע פסיכולוגי מאחרי מצוקתי הרבה. ** איני יודעת להיות מחוץ לקיבוץ וגם איני רוצה נכפתה עלי מציאות חדשה שאינה מתאימה לי כלל לא לאישיותי ולא לנסיבות חיי. קשה לי עד מאוד, ** אני מסרבת לקבל את המציאות שנכפתה עלי מסרבת! עד כדי שכרגע. עובדת במקום שכלל לא קשור אלי במכבסה מסחרית בעמידה! בחום רב !! בציווי לשתוק!! ובלבד שאשאר בתחומי "הקו הירוק". איני רוצה להתנתק מהקיבוץ. זה דיי טראומטי עבורי ! בנוסף, איני בעלת מקצוע מדופלם שעימו בטוחה אני בקבלת עבודה בחוץ. ************ שאלתי : האם יש טיפול לנושא ? אם כן, מהו? 2) שאלה שנייה: האם מוכרת שיטת טיפול בפסיכיטריה שהלקוח מדבר, והפסיטר עוצר אותו בנקודה מסויימת שמוצא לנכון, ואותה מלבנים בפעם העוקבת? מה היתרון שבה? אנא, תשובתכם המקצועית והאמינה והברורה. בכבוד רב , ותודה! חגיגה

שלום חגיגה, לדעתי כבר הייתה לי הודעה בעבר ממך. בכל אופן - כל נושא הפסיכיאטריה פחות מוכר לי, אני לא מתחום הטיפול אלא האימון. אם פסיכיאטר המליץ לך על טיפול (פסיכולוג) הייתי מציע לבדוק את האפשרות, ניתן גם דרך קופת חולים. האימון יכול לסייע בהחלט בהנעה, במוטיבציה אבל לא בטיפול במצוקה פסיכולוגית אמיתית המבוססת על העבר. על כן, אחרי טיפול פסיכולוגי, הייתי פונה למאמן כדי שיניע אותך לעשות מהלכים חדשים שיסייעו לך. בהצלחה! יובל

29/07/2010 | 18:09 | מאת: אלונה

היום הייתה לי פגישת היכרות עם איזשהו מאמן. הוא טען שהוא מקליט את השיחה בינינו על מנת לעבד את הדברים אחרי השיחה שלנו. 1. האם יש באפשרותי לבקש גם להקליט את השיחה? 2. האם הוא יוכל לעשות שימוש ציני בקלטת? 3. האם אני יכולה לבקש ממנו לא להקליט את השיחה? 4. האם זה נוהג מקובל בשיחות אימון? תודה יובל

שלום אלונה, מתנצל על העיכוב בתשובה. לשאלותייך - לא מקובל עקרונית להקליט אימון אלא כחלק מתהליך הסמכה. אבל אין חוק מוחלט האוסר זאת, הדבר היחיד הוא שהמאמן חייב לקבל את אישורך להקלטה, וגם אם אשרת, את יכולה לדרוש לברר מראש מה יהיה השימוש ואף לבקש להוסיף זאת להסכם האימון בכתב. לגבי שימוש ציני - אני לא מוצא סיבה. שוב, אם יש לך את החשש הזה, כנראה שמראש יש בעיית אמון - צריך לחשוב טוב אם להיכנס לתהליך שכזה. לגבי הקלטה מצידך - ברור. את לא צריכה אפילו לבקש עקרונית,רק מתוך נימוס ואמון בתהליך. כל אדם יכול להקליט כל שיחה שהוא חלק ממנה. זה החוק. מקווה שעניתי, יובל

26/07/2010 | 21:53 | מאת: אלונה

מגלישה באתרים הגעתי לאתר של מאמן מאוד מיוחד שהיה נראה לי שהוא מאוד יתאים לי. כתבתי לו מייל ושם הוא שאל למה אני מעוניינת ליזום פגישה. כתבתי לו את האמת באופן כללי בלי לפרט- "אני רוצה לעשות שינוי מחשבתי וביצועי בחיים שלי, אני מתוסכלת ומנסה למצוא דרך להתקדם בחיים ורציתי להכיר את תחום האימון". והוא ענה שהוא מעריך את הכנות שלי וביקש ממני לחזור אליו לנייד. שהתקשרתי אליו הרגשתי מין ריחוק כזה שאין בינינו כימיה בכלל. הוא שאל שוב למה אני רוצה להפגש וזה הביך אותי לדבר על זה בטלפון. עניתי שאני רוצה שינוי בחיים שלי ושאני לא מכירה את תחום האימון ורוצה לבחון זאת אפילו הצעתי שאני אכתוב את הסיפור חיים שלי בקצרה במייל אבל הוא לא רצה בכך. אז הוא ענה אם זה כן יתאים לי אז תמשיכי, אמרתי שכן. הוא אמר שהוא ישלח לי פרטים במייל בקשר למפגש איתו. כתבתי לו שאני לא מעוניינת להפגש איתו והוא החזיר לי במייל בעקיצה "שנחמד לראות איך האתגרים בחיים שלי נפתרו בשיחת טלפון". החזרתי לו מייל וכתבתי את האמת שאין כימיה בינינו אבל עדיין הוא נתפס בעיניי כאישיות יוצאת דופן ומיוחדת. מה דעתך על הענין, האם הסקתי מסקנות מהר? האם אני בורחת ממשהו? אני חושבת שבשיחת טלפון אפשר להרגיש אם יש כימיה אם נעים לדבר עם הצד השני אם הוא באמת רוצה להכיר אותי על מנת לתרום לי או רק רוצה את הכסף שלי. אודה לך על התיחסותך. לילה טוב אלונה

29/07/2010 | 18:07 | מאת: אלונה

במענה למה שכתבתי המאמן רשם לי מילים אילו "תהליך האימון לא עוסק בכימיה, אלא במאמן ומאומן, תלמיד ומורה. הלך החשיבה שלך הוא ביטוי לאופן שבו את רגילה לחשוב, שמייצר לך את התוצאות שקיימות היום בחייך. דעתי היא שאת פשוט פחדנית, עם אפס נכונות ללמוד. בכל אופן, אני לא מקיים יותר מפגשי הכרות חינם. אם תבקשי בעתיד ללמוד, אשמח לשתף אותך בעלויות." מה דעתך על תגובה זו?

היי אלונה, האימון, כדי שיצליח, חייב להיות בסביבה אופטימלית של אמון וביטחון, פתיחות וכו' - לכן הכימיה פה היא מחוייבת המציאות. אין כימיה, יהיה קושי להיפתח. אימון זה ממש לא מורה ותלמיד, אנחנו לא מלמדים אלא הולכים על תהליך משותף שלכל צד יש בו אחריות זהה. אם את לא תעשי את המטלות שלך, האימון לא יצליח כמו שאם אינ אחטא לכללים שלי כמאמן, התהליך לא יצליח. ואגב, לכן אנחנו מכנים מתאמן ולא מאומן, מאחר ומאומן זה פסיבי ומתאמן זה פועל אקטיבי. לגבי יתר התגובה - זו תגובה אלימה ולא מקובלת, לא שווה התייחסות רצינית. כללי איגוד הקואצ'ינג הבינ"ל דורשים שנאפשר פגישת היכרות קצרה כדי להסביר על התהליך ובחון אם יש התאמה הדדית. מי שלא עושה כן - לא עומד בכללים הבסיסיים. בהצלחה, יובל

25/07/2010 | 10:47 | מאת: רביד

שלום לך, איך יודעים לבחור מאמן מתאים? האם יש השפעה שונה אם אני בוחרת מאמן מאותו מין שלי או מהמין השני? האם מאמן יכול לכוון אותי או לקשר אותי עם אנשים שיכולים לייעץ לי בתחום המקצועי? בברכה, רביד

שלום רביד, בחירת מאמן זה תהליך די פשוט - צריך לנסות. כללי האימון מחייבים אותנו לאפשר פגישת היכרות ללא עלות (לא כולם מקפידים על כך, וחבל) אלא אם סוכם אחרת. זאת זכות של המתאמן כדי להרגיש אם נח לו ויש כימיה עם המאמן, ולהיפך - גם למאמן יש זכות הטלת וטו מכל סיבה על עבודה משותפת. התחושה צריכה להיות הדדית. בעיניי בחירת מאמן הכי רצוי מתוך המלצות של אנשים שכבר היו אצלו. לאחר מכן פגישת היכרות כדי לוודא שאכן יש כימיה טובה ביניכם ואז לרוץ. כמה דברים חשובים בבחירת מאמן, בנוסף להמלצות וכימיה: 1. הכשרתו והגישה אותה למד (ע כמה מתאימה לך - יותר עסקית, יותר ישית וכו'). רצוי לוודא שלמד במקום מוכר ומספיק שעות (מינימום 175 שעות מחייבת הלשכה). 2. רשום בלשכת המאמנים. 3. מוכן להקדיש לך גם בין המפגשים, גם אם לזמן מוגבל, אבל שהקשר ימשך לפי צורך. 4. נוחות הגעה ושאר התנאים הטכניים - עלוית וכד'. בהצלחה, יובל

25/07/2010 | 11:29 | מאת: רביד

אני לא מכירה אנשים שעברו אימון אישי. יש מאמנים שמפרסמים המלצות של מאומנים שלהם אבל עדיין אני לא יודעת כמה מהאמת יש בזה.

23/07/2010 | 19:00 | מאת: יעלה

כיצד משחררים תקיעות מחשבתית של בן אדם? האם כל סוג תקיעות ניתן לשחרר באימון?

שלום יעלה, תודה על פנייתך. שאלה מעניינת שאלת לגבי שחרור מתקיעות מחשבתית. לאימון, באופן עקרוני יש כלים מצויינים להתמודד עם תקיעות - מחשבתית או פרקטית (ולעתים גם רגשית). קשה לי לראות תקיעות שאנחנו לא יכולים לעזור בה, ויש דרכים רבות שהאימון מסייע בנושא תקיעות: בירור חזון ובניית מטרות ויעדים ברורים כדי להניע את האדם להגשמה, בירור ערכים שיכולים לסייע בהנעה וחסמים שעלולים להפריע בדרך ועוד. אם תצייני על איזו תקיעות את מדברת, אוכל לענות לך תשובה יותר ספציפית. בברכה, יובל פייס

25/07/2010 | 12:49 | מאת: יעלה

אני תקועה מבחינה מקצועית. אני תקועה מבחינה מחשבתית כלפי עצמי וכלפי החיים. אני מרגישה תסכול ועצב נוראי. אני מרבה לבכות, לחשוב מחשבות שליליות, קשה לי לקבל החלטות ולהתנהל. כן אני יודעת זה נשמע כמו דכאון. זה באמת מדכא לחזור הביתה אחרי שלקחתי את הילדה לגן ולדעת שבגיל 38 עדיין לא הצלחתי מקצועית וכל העולם בחוץ זורם ומתקדם ורק אני פה מול המחשב לא יכולה לעצור את הדמעות כי פשוט נמאס לי מהאומללות הזו, מהבדידות והתקיעות. בנוסף, אני גם בהיריון שכל כך חיכיתי לו אבל לא מסוגלת לשמוח כי אני גמורה מבפנים. אני לא יודעת מה לעשות איך לשחרר את כל המועקות האילו ולחיות את החיים. תודה על ההקשבה. יעלה

23/07/2010 | 18:58 | מאת: שירה

פניתי למאמנת בדבר פרטים לגבי אימון אישי וששאלתי אותה לגבי גילה ומצבה המשפחתי (אם יש לה ילדים9 היא סירבה לענות וטענה שאין לזה קשר למקצועיותה. מה דעתך על כך? אני חושבת שזה דבר לגיטימי שמאמן יגיד את גילו ויציג את מצבו המשפחתי. אשמח לתגובה ממך

שלום שירה, שאלה מעניינת העלת והתשובה עליה מורכבת - חשיפת החיים האישיים של המאמן היא עניין של בחירה. כל מאמן עם מה שנח לו, וכל מתאמן יבחר על פי המידע שחשוב לו. לי באופן עקרוני אין בעיה לחשוף את מצבי המשפחתי וכו', אבל מצד שני אני מסכים עם המאמנת שאין לזה שום קשר למקצועיות. כדי להבין את העניין צריך להבין את מהות האימון. אנחנו לא יועצים, לא מטפלים אלא מאמנים, וככאלה, אין לנו צורך בידע ספציפי בתחום האימון אלא ידע בשימוש ואיתור של השלד האימוני, בכלים ובמיומנויות הדורושות למאמן - והם אוניברסליים. זאת אומרת, אם הבעיה שלך קשורה לעצם היותך אמא, האימון לא יעזור לך ברמת היעוץ - מה לעשות - אלא יבדוק מה נכון לך על פי ערכייך, חוזקותייך, חזונך וכו'. אחרי שאתירנו את כל אלה ועוד אנחנו יכולים לעזור לך בבניית תוכנית פעולה שתוציא אותך ממצב התקיעות או הבעיה בגינה פנית. לכן, מה עבר על המאמן עד היום זה לא באמת רלוונטי לעניין האימון. הכרתי מאמנים עם יכולות ואינטליגנציה רגשית מדהימות, והם היו רווקים בני 25 מול מאמנים בני 50, גרושים + 2 שלא הייתי מעז להפנות אליהם מתאמן. כן, אם קיבלת המלצות על מאמן זה או אחר, שווה לנסות ולראות את הכימיה ביניכם ואת ההתקדמות בתהליך, זה יותר חשוב ממצבו האישי. זו דעתי, מקווה שעזרתי. בהצלחה, יובל

יש לי אחות שבעקרון יש לה לב זהב וטוהר, אבל יש לה בעיב שנמשכת כבר שנים ואנחנו(המשפחה) לא יודעים איך לעזור, היא רווקה בת 30, אבל ללא שום קשר גם שהיתה לה מערכת יחסים פעם אחת עם גבר היא נגמרה כל כך מגעיל,אני קצת מתקשה להגדיר את הבעיה אבל היא נורא עצבנית ולחוצה ובחברה היא לא מסתדרת, בוא נגיד שלא נעים כלל להיות בחברתה יש לה עקיצות מעצבנות והיא חסרת טקט ובכל מצב חברתי שהיא נמצאת בוא קורה איזה שהוא סכסוך היא הספיקה לריב עם בעלי ועם בנות דודותי והורי מרוב שרוצים כל הזמן להיות בסדר מהפחד רק מחפשים איך לספק אותה , יש לציין שאימה לא פעם בהתאבדות , אנחנו ניסנו לשלוח אותה מלא פעמים לטיפול והצענו עזרה תמיד אך ללא הצלחה, היא פשוט ממאיסה את עצמה בכל חברה שהיא נמצאת והכי הורס זה שיש לה לב זהב היא תמיד רוצה לעזור תמיד אפילו בצורה אובססיבית אבל יכולה ברגע לשרוף את הכל אם משהו לא הולך בדרכה .בבקשה אנחנו חייבים עזרה לאן לפנות מה הכתובת הנכונה היא חייבת להישתנות בשביל העתיד בן זוג ילדים אף אחד לא יצליח לחיות בחברתה. מודה מראש על כל עזרה.

היי ללוש, תודה על פנייתך. יש קושי גדול מאוד לכפות על אדם טיפול, למרות שבמקרה של אחותך - אם היא איימה להתאבד - טיפול זה הדבר היעיל ביותר עבורה. הייתי ממליץ לפנות לפורום פסיכיאטריה ולברר מה האפשרויות. בינתיים, אני ממליץ שמישהי מהמשפחה תנסה לשוחח עם אחותך ממקום של לשמוע מה מציק לה ומה כל כך קשה לה. להיות אך ורק אוזן קשבת, מקום בו תוכל להוציא (ונטילציה) בלי יותר מדי פרשנויות. חשוב שהיא תרגיש שאתם איתה ולא נגדה, ואז בעדינות להביא אותה למצב של פגישה עם פסיכולוג או פסיכיאטר. לגבי ההתנהגות שלה - צריך לברר המון דברים לפני שחושבים מה לעשות בעניין. טיפול יכול לעזור לה מאוד גם כאן כמובן. בהצלחה וכל הכבוד לך על האכפתיות! את מוזמנת לעדכן. יובל

26/06/2010 | 21:34 | מאת: אנונימית

שלום, אני בת 26 בעלת תואר ראשון במנהל עסקים עם התמחות במערכות מידע. התחלתי לפני כחצי שנה עבודה חדשה באותה חברה בה אני עובדת יותר מ5 שנים. עברתי מעבודה של סטודנטים בשירות לקוחות לעבודה במשרה מלאה בתמיכת מחשוב לעובדי החברה. זו לא משרה ניהולית אבל השכר קצת גדל והתחום מאד מעניין. מאז שעברתי חל בי מגוון שלם של התלבטויות. התוכניות שלי לגבי קריירה עתידית התפרקו לחלוטין וכבר לא הבנתי מה אני רוצה, למרות שהכל היה כבר מתוכנן בקפידה. אני מפחדת שאני יותר הומנית מאשר טכנית ושתעסוקה במחשבים תדכא אותי ומצד שני אני טובה בזה אני נמשכת לתחום ויש בזה הרבה כסף שאין לי כרגע. מה שטרם לתחושת חוסר הביטחון היה יחסה המוזר של המנהלת שלי. היא צעירה ממני, ללא תואר ראשון או נסיון מלבד התפקיד הנוכחי וההתנהלות שלה כמנהלת היא ילדותית ומנוגדת לכל מה שלמדתי מנסיון אקדמי וממנהלים אחרים שניהלו אותי. דיברתי איתה בסבלנות רבה על הדברים שמפריעים לי, היחס שלפעמים נראה מזלזל וילדותי, מילים פוגעות, ועוד.. אבל הרבה דברים עדין מפריעים לי ואני לא יודעת אם עליי להגיד אותם.. דברים כמו תחרותיות עם העובדים תחתיה, כאילו היא מנסה להוכיח כל הזמן שהיא טובה מאיתנו, חוסר מנהיגות ומודל לחיקוי, חוסר דאגה לגיבוש ושמירה על ריחוק מסוים (אם ניתן לקרוא לזה כך) כדי שלא נשמע על הזוגיות שלה או על הרגלי העישון שלה. יכולתי לרשום פה עוד הרבה דברים אבל אני סוטה מהעיקר. סך הכל יש לה שכל, היא צברה הרבה ידע וקשרים שעוזרים גם לנו כצוות תמיכה מקצועי. אבל הייתי שמחה לקבל עצה כיצד עליי לנהוג איתה. האם עליי לדבר איתה על הכל או להחזיק בבטן? איך אני יכולה להימנע מלתת ליחס שלה לשבור אותי ולהשיב לעצמי את הביטחון העצמי שלי - המעט שהיה לי.. אציין גם שהיא הרבה פעמים הייתה עדה לשבירה הנפשית שלי, לבכי, להתרגזויות ולתסכול, תמיד השתדלה לעודד אבל זה נראה מאד מזויף מהצד שלי. קשה לי גם העובדה שהיא נמצאת בתפקיד ניהולי ואני לא, למרות פער הגילאים והתואר האקדמי. אם זאת.. דרושה עבורי עבודה רבה עד שאוכל לנהל.. כתבתי באמת בקצרה אבל השתדלתי לפרט כמה שניתן, אשמח להרחיב בנושא..

שלום לאנונימית, נושא יחסי העבודה עולה לא פעם באימון. אני מבין את התחושות שלך אבל הייתי שמח אם היית יכולה להוסיף. את דיברת פה על כמה ערכים עקרוניים לך כמו יחסי אנוש, הצלחה, מקצועיות, שאפתנות וכד'. חלק מהדברים לתחושתי לא באים לידי ביטוי בגלל מערכת היחסים עם המנהלת שלך. הייתי שמח לשמוע כמה דברים - מאין נובעת תחושתך כלפיי המנהלת שלך? מה את מרגישה שאת רואה אותה? איך שאר הסביבה מגיב למנהלת? איך יחסי האנוש שלך באופן כללי? תודה, יובל

24/06/2010 | 15:23 | מאת: מלי לוי

שלום רב, רציתי להתייעץ איתך בנוגע לבעלי. בעלי היקר לי מאוד (הטרי) עלה לארץ לפני כ- 20 שנה. הוריו המבוגרים התקשו מאוד כלכלית וכמובן תרבותית. מיד עם בואם לארץ ,בעת שהיה בן 9, יצא בעלי לעבוד על מנת לפרנס את משפחתו. הנטל הכלכלי נפל בעיקר על כתפיו והוא מצא את עצמו אחראי על תשלומי המשכנתא והמחייה. כיום אנחנו נשואים באושר רב ואהבה הדדית עצומה אך רציתי להתייעץ איתך בנושא מסויים: בעלי מחושב מאוד מבחינה כלכלית.הוא לחוץ מאוד לקנות בית ומרגיש שכל עוד אין לנו בית, אין לנו יציבות. החשש שלו בא לידי ביטוי בתקציב מסויים שקבענו לכל חודש, ממנה הוא לא מוכן לחרוג. במידה ואנו חורגים ממנה הוא מבקש לחסוך אפילו בהוצאות (מזעריות) בסופר. הריבים היחידים בינינו מסתובבים סביב עניין זה. אני מרגישה שכאשר אני רוצה לקנות משהו הכי קטן, וזה יכול להיות גם חולצה ב- 30 ש"ח, אני יאכזב אותו והוא יגרום לי לרגשות מצפון ויבקש לחסוך במקומות אחרים חשובים. אודה לתגובתך, מלי

שלום מלי, תודה על פנייתך. ראשית, אני שמח שהתחלת עם אהבתכם ולא במקום הכועס. זה מלמד על בסיס טוב ואפשרות להתגבר על המון דברים. גם ההבנה שאת מגלה להתנהגות בעלך והמקום ממנה ההתנהגות נובעת, מלמדת עליך המון דברים טובים. לעניין חסכנותו הגדולה ורגשי האשם שבעלך דואג להפעיל אצלך בכל פעם שאת מבצעת רכישה, אפילו ב-30 שקל: אם אנחנו מדברים ברמה האימונית, ונתחיל מבעלך, הרי שהמקום של ביטחון כלכלי ויציבות כלכלית עקרוניים לוח ברמה של ערכים המניעים אותו. מצד שני, אצלך גם אם הערך של יציבות כלכלית קיים, הוא לא בא לידי ביטוי כפי שזה קורה אצל בעלך ואת מדי פעם רוצה לקנות לעצמך דברים, ובצדק, וכך יש לעתים התנגשות בין ערכים (ואולי אצל בעלך זה כבר חסם - פחד). הפתרונות כאן יכולים להיות יצירתיים - הבסיס בעיניי הוא שיחה בין שניכם על הבנה וצרכים. את יכולה להסביר שאת מבינה אותו אבל את רוצה מדי פעם להתחדש ולהיות מעודכנת ולכן אתם צריכים לקבוע סל סכומים המקובל על שניכם שאותו תוציאי כל חודש, על מה שאת רוצה. איך זה נראה לך? מה את עושה היום בעניין? ממתין לתשובתך, תודה. יובל

21/06/2010 | 12:24 | מאת: כפיר

שלום! בזמן האחרון אני מתעניין בקורס אימון אישי והייתי מעוניין לעבור קורס כזה. מצאתי את האתר של "מרכז שילוב" מישהו יודע איך הקורס שהם מציעים? האם קורס האימון שם מוכר על ידי לשכת המאמנים? קורס אימון אישי זה לא דבר זול, ואני רוצה לדעת קצת פרטים לפני שאני מחליט איפה ללמוד. בתודה כפיר

היי כפיר, אני לא מכיר את מרכז שילוב - חשוב להשקיע בקורס במקום מוכר על ידי לשכת המאמנים ופועל תחת החוקים שלהם. חוץ מזה צא ל-3 פגישות ותראה איזו גישה מתאימה לך ביותר. אתה מוזמן להתייעץ איתי לגבי קורסים באי מייל הפרטי שלי - coachyuval@gmail.com בברכה, יובל

12/06/2010 | 00:58 | מאת: סיגל

שלום יובל. אני גרושה, מגדלת את ילדיי לבד. לפני 3 שנים הכרתי בחור והתאהבתי בו מאוד. תמך בי כלכלית ובכל מה שהייתי צריכה. לא היתה ולו פעם אחת שביקשתי ממנו משהו והוא סרב. תמיד כל מה שביקשתי קבלתי ממנו. אך מתחילת הקשר ועד סופו היתה לי בעיה איתו בדרך ההתנהגות שלו כלפי נשים אחרות. הבחור פלרטטן רציני,מפלרטט עם כל בחורה חדשה שמכיר ואני נפגעת מהתנהגותו זאת. ותמיד אמרתי לו שההתנהגות הזאת תגרום לי להיפרד ממנו למרות כל הכייף והטוב שיש לנו ביחד. וכל הזמן רבנו ונפרדנו בגלל זה. היום אנחנו לא ביחד כבר 3 חודשים והוא לא מפסיק לרדוף אחריי ולשלוח אנשים שידברו איתי. אפילו פנה ליועץ זוגי וזה פנה אליי. קשה לי הפרידה אך מתחתי את כל הקווים האדומים שלי והוא לא השתנה. האם לדעתך אופי יכול להשתנות? כי אני לא מוכנה לחיות עם בן זוג, שפוגע בכבודי.

שלום סיגל, שאלה מעניינת העלת פה. האם בן אדם יכול להשתנות? והתשובה היא לא חד משמעית. אני נותן קרדיט לרוב האנשים שהם יכולים להשתנות ואם הקשר הזה טוב לך, לא הייתי נמנע מלדבר עם היועץ הזוגי. את חייבת לקבוע את הגבולות על פי ערכייך ולהגדיר בזמן קצוב מה את רוצה שישתנה ומתי. אז, דרך טיפול, תבדקי אם הדברים אכן קורים. כל זאת מתוך הנחה שאת באמת רוצה את הקשר, בתנאי שהבן זוג משתנה. יתכן שבהמשך הוא יצטרך להמשיך טיפול לבד כדי ללמוד להתנהג אחרת. אבל לדעתי זה אפשרי, אחרת כל העיסוק באימון הוא מיותר... מה את חושבת? יובל

16/06/2010 | 19:31 | מאת: סיגל

היי יובל, ראשית אודה לך על התשובה המהירה. החלטתי שאני לא רוצה להמשיך עם הבחור את הקשר מאחר ולדעתי ההתנהגות הזו שלו תחזור שוב על עצמה. הוצאתי מהארון מכתב שכתב לי לפני שנה שבו הבטיח לא להתנהג כמו שאני לא אוהבת, ונפגעת ושום דבר ממה שהבטיח שם לא קיים. אני לא בקשתי ממנו שיכתוב את הדברים, הוא עשה זאת לבד באחת הפרידות שלנו. לאור העובדה שאין לי אמון בו ואין לי אמונה שישתנה. וגם נגמרו לי הכוחות להתעסק בשטויות שלו, יש לי דברים יותר חשובים בחיים להתעסק איתם אז החלטתי שאני משחררת אותו מראשי והוא לא העיניין. מה שמטריד אותי הכי הרבה זה איך תמיד האמנתי לו שישתנה ונשארתי איתו כל כך הרבה זמן למרות ההתנהות המעליבה שלו, איך אני הייתי שם?

08/06/2010 | 15:16 | מאת: מירה

אני בת 30 נשואה לגבר בן 35 מהמגזר הערבי והתחתנו לאחר אהבה גדולה לפני שלוש שנים ויש לנו ילד וכמו שאומרים בהדגשה שאני מאיזור מגורים רחוק מזה של בעלי והיה קשה לי להסתגל בסביבה החדשה,באופי הדיבור והליבוש והכל הבעיות שלנו התחילו מכאן שהוא ביקש שאני אשתנה ואסתגל לאורח החיים שלו אני נסיתי הרבה ופישלתי כי זה קשה לשנות הכל בבת אחת דבר שהוא לא קיבל אותו בצורה טובה במיוחד שהוא גבר עצבני וכעסני מאוד והרבה פעמים הגענו לנקודות של גירושין שבסוף היינו חוזרים כאילו בשם האהבה , יחסי המין שלנו היו בהתחלה יפים אבל לאחר הבעיות שהיה בינינו בעלי יצא עם נקודה שאני אשמה בגלל שאני לא מקבלת את דעותיו כמובן מאליו ומזה התרחק ממני וכל רגע אינטימי אני חייבת ליזום,אני עושה את זה בקרירות לפעמים עם זיופים במיוחד שיש לו שפיכה מהירה והרבה פעמים אני לא מרגישה התעניינות בסקס כי אני לא מקבלת החום ממנו או אהבה או כלשהו פינוק שיכול להזכיר לי למה בכלל אהבתי את הבן האדם הזה ,חוסר החום ושכל אחד מאיתנו מתקרב רק בקשר של סקס לא יותר גורם ליצור בעיות שאני לא מתקרבת אליו לא מפנקת אותו אפילו ללא מלי אהבה ופינוק אני מסבירה לו שהוא לפני החתונה היה עושה דברים שגרמו לי לאהוב אותי היום הפסיק לעשות ואני לא יכולה לעשות את זה בלי כלשהי תמורת אהבה או הרגשה טובה ושכבר נמאס לי להיות היוזם בכל תשובתו תמיד שאני הסיבה והוא לעולם לא ישתנה ותמיד אומר בפני שהוא מרגיש בודד מה איתי איך אני ארגיש שעזבתי את חיי את משפחתי את חלומותי ואת עבודתי במיוחד שאני עם תואר אונברסיטה שכאן לא מוצאת עבודה מתאימה לי,הוא כל הזמן מטיל עלי האשמה ומתעצבן מכל דבר ומתחיל לכעוס למשל אם אני מאחרת בשניה להביא לו איזה דבר שביקש הוא צועק ואני כבר בלי חשק להתקרב אליו , למרות אני עושים הצגה בפני האנשים שאנו שמחים והכי מאשרים שיש ובבית כל אחד יושן בצד האחר של המיטה ,לבעיות שלנו יש טיפול ואיך אני אגרום להסכים לטיפול בגלל שהוא כל הזמן טוען שאני זו שצריכה טיפול? אני בדיכאון תמיד בודדה וחרדה קשה לי לצחוק וכל היום שלי אין לי חשק לעשות דבר וישלי זמן קצר להחליט אם אנו רוצים להיות יחד או זהו לעזוב הכל מה דעתך איך אוכל לקבל עזרה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מירה, תודה על פנייתך. המייל שלך מלווה בכאב גדול ונראה שאת סובלת גם מדיכאון קל. ראשית, אשמח אם תפני לרופא המשפחה או פסיכולוג כדי לצאת מהמקום של התחושות הקשות. לגבי הבעיות ביניכם, נדמה שההבדלים התרבותיים משחקים פה תפקיד משמעותי. בשפה אימונית מדובר במלחמת ערכים - את דורשת את החופש והעצמאות שלך, את היכולת לקבל החלטות ולנהל את חייך כפי שאת מכירה. הוא דורש שתעמדי בסטנדרטים התרבותיים המוכרים לו. הדרך לפתרון אכן היא באמצעות טיפול או גישור. אם הוא לא מוכן ללכת, אני הייתי מקבל את הצעתו והולך לבד לטיפול. אני חושב ששם תוכלי לקבל תובנות איך לשפר את חייך, לחיות על פי ערכייך ולהגשים את עצמך - אם בתוך הקשר או מחוצה לו. מה את חושבת? יובל

03/06/2010 | 14:40 | מאת: שירה

ברצוני לשאול מה עלי לעשות : לאחר ריב ביני ובין בעלי הוא החליט להפריד את החשבונות בנק ביני לבינו והכל חצי חצי , וגם ניתק לי את הטלפון בבית , ובקיצור אני חיה על ביצים ממנו ומפחדת לדבר איתו שזה לא יעלה לי ביוקר מה שאני מוציאה מהפה , הוא לא מעוניין ללכת לטיפול זוגי ואני כיום בהריון מתקדם ממנו מה לעשות אני לא אוהבת את המצב ולא יודעת מה לעשות כבר . אשמח מאוד לקבל את יעוצך המיקצועי בנושא .

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שירה, תודה על פנייתך. מצער אותי תמיד לשמוע על סנקציות כלכליות לא הוגנות שכאלה. על פי חוק אתם שותפים מלאים ולחיות בפחד זה הדבר הכי גרוע. למה את מתכוונת שאת אומרת "שיעלה לך ביוקר מה שאת מוציאה מהפה"? תראי, בענינים הטכניים כמו ניתוק הטלפון (אם את צריכה עזרה - מה את עושה? איך את פונה לאנשים אחרים? את בהריון מתקדם) הפתרונות הם גם טכניים. אפשר לעקוף אותם. אבל העניין הוא רגשי: איך את מרגישה בקשר? מה את מקבלת מהקשר הזה? ממה את חוששת? אשמח לקבל תשובות וננסה לעזור. תודה, יובל

אודה לקבלת המלצה למאמן / מאמנת באזור פ"ת. אין מניעה גם בקבוצה וגם פרטני

לקריאה נוספת והעמקה

היי, כבר התכתבנו במייל, אני רק מחדד - אני לא מכיר מאמן המתמחה בהפרעות קשב וריכוז באזור פ"ת. אני אברר. יובל

03/05/2010 | 10:19 | מאת: אחת

שלום רב. איני מבינה מדוע שכן שלי שיודע את שמי תמיד כשפוגש אותי קורא לי "יפיופה, מה נשמע? מה שלומך? מה שלום הילדים"? וכשהוא פוגש את בעלי ורוצה לשאול עלי, שואל בצורה רשמית: "מה שלום אשתך??, הרי יודע את שמי ? מדוע הרשמיות ומדבר בגוף שני?? תודה רבה.

היי, תודה על פנייתך. אני חושב דווקא שיש לך השערות שיתבררו כדי מדוייקות בעניין. מה את חושבת? מה מביא אותו לדבר בשפה כזאת? וגם , יש הבדל בין איך שהוא פונה אליך לבין איך שהוא פונה לבעלך. מה זה אומר? בואי נחשוב על העניין יחד. שבת שלום, יובל

29/04/2010 | 20:31 | מאת: גלית

שלום יובל , אני עובדת במשרד בתחום הביטוח עם עוד כ-10 אנשים , כל אחד בתפקיד שונה . אני בעצם בתפקיד שחלקו קשור בביטוח אבל אני גם בעצם משמשת כמזכירת / מנהלת המשרד עם כל מה שכרוך בכך . אין אצלנו דרגים בין הבנות העובדות , כל אחת פשוט עושה משהו אחר . יש לי בעיה עם 2 מהבנות שעובדות איתי וזה ממש כבר הופך בלתי נסבל לפעמים . ראשית יש לציין שמבחינת עומס אני העמוסה מכולן זה לא סוד והיקף העבודה שלי רק גדל מאז שהגעתי . בסוף חודש אם אתה מכיר את תחום הביטוח העומס עליי הוא אדיר . בקושי יש לי זמן לאכול . אני צריכה לעבוד בטירוף ולהיות מאד מדוייקת מצד שני כדי לא לעשות טעויות . במסגרת עבודתי השיחות הנכנסות מגיעות אליי , אבל בסוף חודש העניין פשוט בלתי אפשרי , לעצור את העבודה כל רגע כדי לענות לשיחה מלקוח שמצפה שתהיה סבלני ותתן לו שירות זה פשוט בלתי אפשרי . אז דיברתי עם הבוסית שלי והיא ביקשה שאבקש מאחד הבנות (שהיא הכי פחות עמוסה במשרד) למשוך שיחות בסוף החודש , אך מהרגע שעשיתי את זה הבחורה עושה לי פרצופים ופתאום היא לא יכולה וכו' . דיברתי עם הבוסית שלי שתגיד לה את זה ישירות , אבל כל פעם אני צריכה להזכיר לבוסית מחדש שזה בלתי אפשרי וכל חודש מחדש לבחורה יש הרגשה שמפילים עליה עבודה שהיא לא קשורה אליה . היא כל הזמן עושה לי פרצופים כמו ילדה קטנה , עוקצת בכל הזדמנות , בקיצור יחסי העבודה איתה נהיו על הפנים . יש בחורה נוספת במשרד שאליה העבודה שלי משיקה , איתה יש גם בעיה מעצבנת ביותר . לפעמים יש דברים שבמהלך עבודתה היא נתקלת שהנושא איכשהו בעקיפין קשור אליי , דברים שהיא יכולה לפתור בעצמה בלי בעיה , אבל על כל שטות הכי קטנה היא פונה אליי , כשהיא יודעת כמה אני עמוסה וזה מרתיח אותי , כשזה הפוך אגב אני אפילו לא טורחת ליידע אותה , רק עצם היידוע נראה לי בזבוז זמן ואני מנסה לטפל בעניין בעצמי , מדובר על דברים קטנים באמת . אני בד"כ לא אומרת לה מה הבעיה תפתרי את העניין זה בדיוק דקה... אני פשוט עושה את זה בעצמי כדי לא להיכנס לעימותים , אבל לעיתים אני ממש עמוסה אז אני אומרת לה לא עכשיו אעשה את זה אח"כ היא יכולה לעשות לי פרצוף כל היום... לפעמים אני מרגישה שאני עובדת בגנון... ה-4 בנות שעובדות שם הן צמדים של חברות (שתיים ושתיים) , הן גם יושבות ביחד . אני גם כך מרגישה לבד, לא שמפריע לי לעבוד עצמאית להפך , אבל זה מעכיר את האווירה , כשהן צריכות עזרה תמיד יש להן אחת את השניה , כשאני צריכה עזרה אני צריכה "לבקש טובה" ולפעמים אני מעדיפה לקרוס ולהגיע מעולפת הביתה העיקר לא לבקש ולקבל את הפרצופים ולפעמים אפילו לקבל תשובה שלילית... הבסוסים שלי בכלל לא מודעים ואני גם מרגישה מטומטמת ליידע בכאלו דברים הם לא גננים . אבל יש ימים שממש לא נעים לי לעבוד שם . יש לך איזשהם טיפים עבורי? בתודה מראש,גלית

05/05/2010 | 22:42 | מאת: גלית

אשמח להוסיף משהו . ממתינה לתגובתך... פשוט קרה מקרה קיצוני היום , לפני כמה ימים יצא שהייתי צריכה לעשות משהו שלא עשיתי מעולם (יש בעיה שחוזרת על עצמה שלא ברור תמיד מי אמור לעשות דברים מסויימים אני או הבחורה שעבודתה משיקה לשלי) . ביקשתי את עזרתה היא אמרה לי מה הבעיה תעשי א' ב' ג' ולא באמת הסבירה לי , ניסיתי כל הימים האחרונים להבהיר לה שזה לא ברור לי ההסבר ואני צריכה שממש תראה לי . היא ניפנפה אותי כל פעם בתרוץ שהיא לא מבינה מה הבעיה תעשי א' ב' ג' בקיצור שמה קצוץ . הבוסית שלי היום קלטה שזה לא נעשה ושאלה אותי אם זה בגלל שאני לא יודעת ולמה לא ביקשתי מאותה בחורה שתסביר לי . לא התאפקתי יותר , פשוט נמאס לי . אמרתי לבוסית שלי את האמת שביקשתי 100 פעם והיאלא הסבירה לי (הרגשתי כמו בגן ילדים שדיברתי עם הבוסית שלי...) . אז היא שאלה אותי למה לא העליתי את זה בישיבה השבועית שבה שתינו נוכחות , אמרתי לה שלא הרגשתי נוח לעשות את זה לפני כולם , בסוף הבוסית אמרה לי שפשוט אעזר בה במקרה הזה . אבל עכשיו אני מרגישה יותר נורא... אולי אני באמת צריכה לסגור את זה אחת ולתמיד בישיבה אבל אני לא אצא פתטית מול כולם? וההרגשה שלי עכשיו שנאלצתי "לבכות" לבוסית שלי על היחס של אותה בחורה... אני מרגישה כמו מתלוננת סדרתית כי גם עם הבחורה השניה שנאלצה לקבל את שיחות הטלפון במקומי ואח"כ עשתה לי פרצופים , גם אז נאלצתי לפנות לבוסית שלי (כי לא היתה לי ברירה!) וביקשתי שהיא תגיד לה בעצמה כי אני לא המנהלת שלה ובטח שהיא תרגיש תרעומת שאני נותנת לה הוראות . בקיצור מצד אחד אני נמצאת בתפקיד שאני אוהבת מצד שני זה בלתי נסבל לעבוד עם יחסי עבודה כאלה . כל יום רע לי להיכנס כי אני לא יודעת איזה חיכוך יהיה היום . מה עושים?

היי גלית, תודה רבה על פנייתך. נושא מערכות היחסים בעבודה הוא מוקש גדול בהרבה מקומות. אני עובד עם עובדי מדינה לא מעט, שלהם יש קביעות ואי אפשר לפטר, ולעתים רואים הבדלים בין אנשים עם מוסר עבודה "מהבית" לבין כאלה שבאים רק לקבל שכר ועושים את המינימום. בחברה פרטית מן הראוי שדברים כאלו לא יקרו (גם במשרדים ממשלתיים, אבל על אחת כמה וכמה בעסק פרטי). העבודה צריכה להתבצע ואת מחוייבת כמו כל אחד אחר להצלחת החברה. מתוך כל מה שאמרת נשמע שהגבולות בעבודה לא ברורים, אלו עם מוסר העבודה הלקוי משאירים לאלו עם מוסר עבודה גבוה (כמוך) להתמודד בלי התחשבות. השאלה העיקרית היא, אם לא מתחשבים בך, מה גורם לך להתחשב כל כך באחרים? אם אין לך בעיה עם העצמאות ולא להיות חלק מהחברויות, אז מה מונע מבעדך לקרוא לסדר? וגם לגבי הבוסית שלך - זה די מטופש להנחית פקודות דרך עובדות שהן באותה דרגה. תפקידו של המנהל לקחת את האחריות ולקבוע מי עושה מה. במקום זה, היא הפילה עליך לבקש מהעצלנית שבחבורה לקחת עבודה, מה שפגע בה (ובצדק, מי את כביכול שתתני לה הוראות?). לפני שאני אציע את הצעותיי לעניין, הייתי שמח אם את תגידי איך חשבת לפתור את הבעיה. תעלי כמה רעיונות ובואי נחשוב עליהם. מצד שני, אני מבטיח לך שבמקרה הזה הפתרון הוא קל יחסית ובזמן קצר אפשר להפוך את העבודה ליעילה ונוחה עבורך. ממתין להצעותייך. בינתיים הייתי ממליץ לך לקרוא את הספר "צוות לעניין" בהוצאת מטר. ספר מעניין על איך עבודת צוות אמורה להתבצע ואולי זה יוכל לתת לך כמה רעיונות מעניינים. בהצלחה, יובל

27/04/2010 | 23:27 | מאת: דורה

שלום יובל אני בת 30 נשואה מזה שנה וחצי סבלתי מהפרעה ספיציפית בתפקוד המיני אבל אני בטיפול והמצב השתפר. הבעיה היא שבעלי מאונן הרבה מול האינטרנט כלומר הוא מאונן יותר מאשר מקיים יחסי מין איתי אני יודעת שאולי בגלל הבעיה שהייתה לי אבל אפילו אם עושים אהבה ונהנים שנינו הוא מוכן למחרת או אפילו באותו יום לשבת מול האינטרנט ולהסתכל באתרי פורנו ולאונן. לפי מה שאניי יודעת הוא היה רגיל מגיל צעיר היום הוא בן 30+ לאונן הרבה ואפילו התחתנו ועדיין ממשיך ולדעתי בתדירות גבוה ופוגעת בי, אני מבינה שאם אני במחזור או עייפה או אין לי חשק הוא יושב נול האינטרנט אבל זה הגיע למצב שאני מרגישה שאין הבדל בין קיום יחסים איתי לבין האינטרנט כלומר או זה או זה מה שזמין לו, אני מאוד פגועה מזה ודיברנו על זה הרבה ופרגנתי לו עד כמה זה פוגע בי אבל הוא ממשיך.הם הוא מכור לפורנו ולאונן? מה אני יכולה לעשות? עדיין אין לנו ילדים תודה

לקריאה נוספת והעמקה

היי דורה, תודה על פנייתך. ראשית, אני מניח שטוב אם השאלה שלך הייתה מופנת לפורום המתמחה בסקסולוגיה, שם התשובות לגבי אוננות ותחושותייך כלפיי המצב היו יותר מדוייקות. מאחר ואני לא איש מקצוע בתחום הסקסולוגי, אני יכול לפנות ולנסות להבין איתך בנוגע למה מפריע לך ולתחושותייך באופן כללי. אז אשמח אם תעני לי - 1. מה מפריע לך כל כך בכך שבן זוגך מאונן הרבה? 2. מה השתנה במרוצת השנים בעניין הזה (לפני ואחרי החתונה)? 3. מה זה אומר מבחינתך שדיברת איתו על העניין והוא ממשיך בשלו? 4. נראה שיש ביניכם פתיחות טובה. את יודעת על מעשיו והוא מכיר את תחושותיך. מתוך הפתיחות הזאת - איפה לדעתך בכל זאת יש בעיית תקשורת? אשמח לקבל תשבותיך ולהגיב. יובל

08/05/2010 | 18:35 | מאת: דורה

שלום יובל תודה על התגובה והעצה ואכן אני פניתי למדור שעוסק בסקסולוגיה ומחכה לתגובתם בקשר לעניין תודה בכל מקרה שבוע טוב

23/04/2010 | 17:44 | מאת: מיטל

בס"ד יובל שלום . אני בחורה בת 30 , יצאתי עם בחור בן 34 כ-7 חודשים . שנינו שומרי מסורת . הקשר היה מקסים , הקשר הכי יפה וזורם שהיה לי בחיים . תחושת ההתאמה היתה חדשה וכ"כ נעימה . עברתי מספיק קשרים בעבר כדי לדעת שזה הדבר האמיתי . הרגשתי רצינות ואהבה ממנו. היה ברור לי שהקשר הזה מוביל לחתונה והייתי מאד מאושרת . עם זאת הוא לא העלה את הנושא מעולם וכשזה עלה ברקע הוא אף פעם לא זרם עם שיחה בכיוון וזה התחיל קצת להלחיץ אותי . לאחר כמעט 7 חודשים החלטתי שאנחנו כבר מספיק זמן ביחד , שנינו לא ילדים , שנינו שומרי מסורת , והגיע הזמן לדבר . לא אמרתי את המילה חתונה ישירות אבל הוא הבין מצויין ששאלתי היא בעצם מכוונת לזה , רציתי לדעת אם שנינו באותו ראש , הוא אמר לי שאין פער בין הרגשות שלנו אבל שהוא לא מרגיש עדיין שהקשר "הגיע לשם" . על אף שהתשובה לכאורה לגיטימית לא הרגשתי טוב עם זה בבטן ואכן שבועיים אחרי כשאנו חוזרים מבילוי הוא עצר את האוטו בצד , אמר שאנחנו חייבים לדבר ובאותו הרגע הרגשתי שתוקעים לי סכין בבטן . הוא אמר שהוא לא יודע למה הוא לא רואה אותנו בדמיונו נשואים , הוא אמר שהוא רואה בי ארמון זהב ושאין לו מפתחות... שהוא יודע שהוא אוהב אותי אבל משום מה לא מצליח להגיע למקום שהוא ירצה לקדם את זה לחתונה . הוא אמר שהוא מאד רוצה כבר להקים בית וקשה לו מאד לסיים את הקשר הזה בגילו ולהתחיל מחדש אבל הוא לא רואה טעם למשוך את זה עוד כי אם זה לא בא עד עכשיו זהה כנראה לא יבוא... הוא אמר שטוב לו והוא יכול להמשיך כך עוד 10 שנים אבל ברור שלשנינו יש מטרה אחרת . מיותר לציין את ההלם שלי , לא האמנתי שזה קורה לנו שהוא מסיים את הקשר היפה הזה שהיה בו הכל (לפחות בעיניי...) . ניסיתי להבין , הייתי המומה , הרגשתי שאני נלחמת על חיי אבל מדברת לקיר . הוא כבר קיבל החלטה ואפילו אמר ששקל להציע הפסקה אבל הוא לא אוהב להעמיד אנשים במצב כזה... יש לציין שהוא לא הוציא את המילים בקלות . הוא היה חנוק לגמריי ,אמר שהוא אומר את הדברים ולא מאמין שהם באמת יוצאים מפיו . חודש עבר מאז ולא שמעתי ממנו והכאב הוא עצום . אחרי שסיימנו נכנסתי לאתר בו הכרנו וגיליתי שכבר שבועיים לפני שהוא סיים איתי (וכנראה שזה היה לפני שיחת "יחסינו לאן" שעשיתי לו) הוא כבר נכנס לאתר . הבנתי שהוא התבשל עם העניין כל החודש האחרון (לפני כן אגב הוא לא נכנס לאתר שלא יובן כאילו הוא כל הזמן חיפש במקביל). הוא , מאיזשהי סיבה שהוא בעצמו לא יודע להסביר לדבריו לא מצליח לראות אותנו עוברים שלב . אני יודעת שאין שום טעם ליצור איתו קשר , אני פגועה מאד מהניתוק , מזה שהוא לא שיתף אותי בתחושות שלו, מהפתאומיות הזו, מזה שהוא ויתר על הקשר היפה הזה , מזה שהוא כבר באתר כל יום מאז הפרידה ומזה שהוא כבר נכנס לפני שדיבר איתי ולא שיתף אותי בכלל שמשהו לא בסדר ביננו. אבל תחושת ההחמצה לא עוזבת אותי , הפרידה הזו היא מכה כ"כ גדולה עבורי כי הרגשתי לראשונה בחיי שמצאתי את האחד . נתתי לו את כל האהבה שבעולם ועכשיו אני מרגישה כ"כ חסרת אונים . ברוך השם עברתי את השלב שאני בוכה כל 10 דקות (התדירות ירדה...) והסיוטים בלילה קצת פחתו אבל לא לגמרי . אני רוצה להמשיך הלאה (הוא עשה את זה בכזו קלות...) אבל הביטחון שלי נפגע מאד , איך אפשר להאמין בזוגיות כשחווית משהו כ"כ טוב וגם הוא נגמר . איך פותחים שוב את הלב שעבר כזה ריסוק?, אני מלאה במטען עליו כי אני כ"כ פגועה וכועסת ולא הוצאתי את זה עליו כי אני לא מתכוונת להשפיל את עצמי . אני מדברת עם חברות כמובן וזה עוזר קצת אבל עדיין אני מרגישה טעונה , הוא פגע בי מאד , זה היה מאדדדד לא צפוי (שבוע אחרי היינו אמורים לצאת לחופשה שחיכינו לה כ"כ...) . אשמח לכל טיפ , קשה נורא להתמודד עם זה (אני כל הזמן עוקבת באתר מתי נכנס , כמה זמן היה , ואם הוא לא נכנס אני כבר בסרטים שהוא יוצא וזו פשוט התעללות עצמית! נמאס לי מזה אבל אני לא מצליחה להיגמל...) .

שלום למיטל, מקווה ששלומך ממשיך להשתפר ואת לאט לאט יוצאת מהתחושות הקשות. ראשית אני רוצה להגיד לך שאני מבין אותך. זה נורא כואב, עצוב, תחושה של פגיעה קשה שכל אחד רואה את הקשר בצורה אחרת והכי גרוע אולי זה שלשותף יש תחושות זמן מה ואת לא מצליחה לחוש כמעט בכלום. מצד שני, תמיד כדאי לראות את חצי הכוס המלאה. גם במצב הקשה! 1. אם זה אכן היה הולך לחתונה ואז בן הזוג אחרי זמן קצר היה מרגיש שלא נכון לו להיות בקשר הזה, איך אז היית מרגישה? עד כמה היית חשה מרומה אז? 2. עצם העובדה שהוא די מהר התקדם הלאה - מה זה לדעתך אומר? אני חושב שיש כאן יותר מאנרציה. 3. בואי תנסי לתאר מעבר לדברים הטובים מאוד שציינת עליו - מה פחות טוב היה בקשר הזה? איזה תכונות פחות אהבת אצלו? לגבי פתיחת הלב אחרי ריסוק שכזה - הזמן יעשה את שלו. אפשר לעזור לך, ואני ממליץ שתקראי ספרות בנושא (יש ספר שנקרא - אם אני זוכר נכון - 'אהבתך נחוצה לי - האם זו האמת?' ויכול אולי לסייע מעט). אני אשמח שתשתפי אותי יותר במה שאת מרגישה ומה שעובר מדי יום ותנסי לחזק את המקומות שעושים לך טוב. אשמח לקבל תגובתך. בהצלחה, יובל

24/04/2010 | 20:56 | מאת: מיטל

אני באמת לא יכולה לדעת מה היה קורה אם היו לו שאלות לאחר החתונה , מצד שני אם הוא היה רוצה להתחתן אולי לא היו שאלות אח"כ , אין לי אפשרות לדעת . זה שהוא התקדם מהר הלאה זה כואב אבל מצד שני זה לא מאד מפתיע , קודם כל הוא קיבל את ההחלטה ועבר כבר תהליך עם עצמו. בנוסף בפרידה הוא אמר לי כמה שהוא כבר רוצה להתחתן ולהקים בית ומשפחה ולכן העובדה שהוא מפרק את הקשר הזה כשהוא מתקרב כבר לגיל 35 לטענתו מאד קשה לו . מצד שני כפי שהוא אמר הוא לא מדמיין אותנו נשואים על אף שהיה לו טוב בקשר לדבריו הוא לא יודע להסביר מדוע . אולי הוא גם מנסה להצדיק את הפרידה במציאת מישהי חדשה מהר אין לי גם לזה תשובה (השאיר אותי עם הרבה שאלות הבחור...) . ולגבי דברים פחות טובים בקשר... זה ישמע הזוי , אני באמת לא עושה אידאליזציה . הבחור מקסים . יש בו כ"כ הרבה דברים טובים , תמיד שמח , משעשע , קשוב , חכם , טוב לב . כל שבוע קיבלתי זר פרחים אז גם רומנטי... מה אני אגיד... התחברתי אליו בנשמה ממש . החזרתי לו פי 10 על כל הטוב הזה כי ידעתי להעריך . אבל הוא לא מספיק העריך כנראה את מה שנתתי , לא במהלך הקשר אלא במעשה הפרידה . אם לחפור כדי לחפש דברים לא טובים אז תמיד אפשר למצוא . אני יכולה לספר שהוא בחור מאד תזזיתי ולא רגוע , הוא היה ממצה דברים מאד מהר (כנראה גם אותי כשחושבים על זה...) . אם היינו מטיילים באיזשהו אתר נניח הוא היה עובר על דברים בטיל... הוא היה קפיץ , ממש אנרגטי:-) ואני בדיוק ההפך , רגועה , לא ממהרת . אני חושבת שבמובן הזה איזנו אחד את השני , הוא תמיד אמר לי שאני האדם היחידי בעולם שמרגיע אותו . דבר אחר שהיה ואולי הרבה יותר משמעותי זה המשפחה שלו . יש לו אם (הוא יתום מאב) , והאמא חיה עם בת (אחותו) עם פיגור שכלי . בנוסף יש לו אחות חרדית קשת יום עם 5 ילדים ועוד אח חרדי נשוי עם ילדים וגם מצבם לא משהו . הוא היה סוג של קורבן של המשפחה הזו . האמא שגרה יחסית רחוק היתה מקפיצה אותו פעם פעמיים בשבוע בכל מיני תואנות , אם זה קניות שהיא חייבת או שהיא פתאום לא חשה בטוב או שמשהו התקלקל . גם האחות והאח היו נעזרים בשרותיו והוא היה מתרוצץ ביניהם כדי לעזור פה ושם , גם כלכלית הוא היה עוזר להם ויצא לא פעם שזה בא על חשבון הזמן שלנו כמה שהוא השתדל שזה לא יפגע בנו . וחשבתי על מה שיהיה בעתיד אם נתחתן איך אפשר להתנהל עם אדם שמחלק את עצמו בין כ"כ הרבה אנשים . אבל ניסיתי לראות את הטוב בזה . הוא פשוט נשמה טובה וכ"כ מרחם עליהם , הוא איש משפחה , בן טוב , אח טוב ולא היה לי ספק שיהיה בעל טוב . לכן עם כל הכאב ואני מבינה מה ניסית לעשות בעזרת השאלות הללו אני לא מצליחה להרגיש שהוקל לי ושעדיף שכך . אין הנחתום מעיד על עיסתו , אבל אני עצמי יודעת שיש לי המון לתת לבן אדם . וראיתי בו הבחור הראוי לקבל את כל הטוב הזה . הרגשה לא קלה כי מבחינתי כפי שאמרתי הוא האחד שלי ומצד שני הוא כבר מבלה לו בדייטים אז אולי כדאי שאתעורר כבר! מתסכל אין ספק . אני בעד ספרות מקצועית אבל אני כ"כ לא רוצה שחיי ימשיכו לסבוב סביב זה , נמאס לי לשקוע בזה . אני רוצה פשוט להתגבר על הכאב הנורא , להפסיק לדמיין אותו בדייטים (זה גומר אותי... זה מרגיש כמו בגידה ממש, רק לא מזמן היינו אחד עם השניה...) להפסיק לעקוב אחריו , אם נכנס לאתר או לא , להפסיק לחייג אליו לאוטו ולנתק כדי לדעת אם הוא אולי בנסיעה בדרך לדייט עם אחרת . אני מאמללת את עצמי ממש גורמת לעצמי לחולי . הוא לא הכין אותי ופשוט הנחית עליי בשורה שלא הייתי מוכנה אליה . למה שלא יהיה לו קל להמשיך בעצם , הוא התבשל עם ההחלטה , הוא קיבל אותה אחרי שעשה שיקולים עם עצמו וכשהחליט שזה הזמן הוא יידע גם אותי ופשוט נעלם , היה במעשה הזה משהו מאד אגואיסטי מצידו . השאיר אותי להתמודד עם ההלם כשהוא כבר בשל להמשיך בחייו . לא יודעת כבר מה אני שואלת , זה חצי כעס וחצי כאב והרבה מאד בלבול .

22/04/2010 | 08:32 | מאת: קוראת קבועה

הי יובל, שמתי לב שלוקח לך המון המון זמן עד שאתה עונה לשאלות. אני חס וחלילה לא באה בטענות, ברור לי שיש לך את עיסוקייך, מה גם שבפורום אתה עונה בהתנדבות אך לפעמים אני זקוקה ליעוץ באותו רגע וזה לא עוזר לי לחכות עד שבועיים לתשובה. האם ישנה דרך בא אשאל את שאלותי ושתענה במהרה? תודה

היי קוראת קבועה, אכן, לעתים לוקח לי זמן לענות מאחר ואני גם שותף בניהול מכללה לאימון (ועסקים נוספים) ואני גם מאמן באופן אישי לא מעט מתאמנים, דבר שגוזל ממני משאבים וזמן רב. אבל הפורום חשוב לי ואני עושה כל מאמץ כדי לענות. אם משהו דחוף, אני מזמין אותך להעלות את הדברים בפורום ולהודיע לי במייל שהעלת הודעה ואת ממתינה לתשובה דחופה. אני מבטיח לעשות מאמץ להגיב מהר יותר. המייל שלי - coachyuval@gmail.com. שוב תודה, יובל

19/04/2010 | 20:14 | מאת: אביטל

שלום, כרגע אני עומדת להתחיל עבודה חדשה אך עומדות בפני שתי עבודות על הפרק ואיני יודעת במה לבחור. מבחינת מהות העבודה יש בהם אלמנטים משותפים אך הן גם שונות זו מזו. אני לא יודעת במה לבחור. מצד אחד אני יותר נוטה לעבודה א' כי מקום העבודה יותר יוקרתי ומכובד וגם העבודה נראית לי יותר מענינית והשעות יותר נוחות לי אך מצד שני בעבודה ב' המשכורות והתנאים הרבה יותר טובים מאשר עבודה א'. יש לציין כי עבודה א' תאפשר לי ללמוד בערב תואר שני מה שיהיה לי קשה עם עבודה ב'. אני לא יודעת מה לעשות. האם ללכת למה שיותר נוח לי או למה שיותר יכניס לי כסף. עוד בעיה עם עבודה ב' היא שאמנם השכר גבוהה אך אני יכולה להיות "תקועה" באותו תפקיד 3 שנים עד שאראה יכולת לעבור לתחום אחר. ואילו עבודה א' אמנם לא כה שונה במהותה וגם שם אוכל להתקדם כעבור שנה וחצי , שנתיים אך זו עבודה שתאפשר לי יותר מרחב כלומר, עם עבודה זו אוכל להנות יותר משאר היום,תאפשר לי לעשות דברים שאני אוהבת, ללמוד עוד, וכד'. בקיצור, איני יודעת מה לעשות כי השכר בעבודה ב' גבוהה בהרבה מעבודה א' אך אני שואלת את עצמי האם כסף זה מה שחשוב? נכון שלשכר משמעות רבה אך האם שווה בשביל עוד 3000 שח בחודש לקבור את עצמי באותו תפקיד 3 שנים, ולבצע עבודה שתשחוק אותי, להיות יותר לחוצה בעבודה (כי התפקיד בעבודה זו מצריך המון המון לחץ) או שהכסף יהיה אמנם יותר נמוך אך לפחות יהיו לי גם חיים מחוץ לעבודה. יש לציין כי שכר הינו היבט מאוד חשוב עבורי כי אני מכלכלת את עצמי לבדי ואין לי הורים או משפחה שיכולים לעזור לי. כמו כן אני בת 28 ורווקה. אשמח לעצה.

היי אביטל, תודה על הפנייה. זו סוגיה מעניינת מאוד. בשפה האימונית אנחנו מכנים את העניין מלחמת ערכים - שתי העבודות כנראה נותנת לך מענה לערכים, הבעיה היא שכל אחת נותנת מענה לערכים שונים ולוחצת על חסמים שונים מאידך. פרשנות - עבודה א' עונה לערכים: כבוד והערכה, יוקרה, עצמאות (יחסית), התפתחות אישית (תוכלי ללמוד תואר שני) והנאה (ישאיר לך זמן למה שאת אוהבת). עובדה ב' עונה לערכים: ביטחון כלכלי, יציבות (שהשכר יאפשר), אולי גם עוגן עתידי (גם, ברמה הכלכלית). ועכשיו השאלה שעולה היא - מה יותר חשוב לך? ביטחון כלכלי או כל השאר? על פניו, מטון כתיבתך תחושתי היא שעבודה א' היא העבודה המועדפת עליך, זו שתאפשר לך להתפתח. כדי להשלים את התמונה צריך להבין קצת את הנושא החזוני - לאן את רוצה להגיע? מה את רוצה לעשות עם החיים שלך בעוד חמש שנים ובעוד עשר, ומי מהעבדוות תאפשר לך להגשים זאת יותר. בהצלחה, יובל

19/04/2010 | 19:56 | מאת: דנה

אני בחורה בת 27 ואשמח לשתף אותך בדבר מה שמציק לי ולשמוע את דעתך כמו כן ממה זה נובע ומה אני יכולה לעשות. שמתי לב כי אני זקוקה כל הזמן ליחס/תשומת לב של אנשים ואם לא אז אני מרגישה דחויה, לא נערצת, שלא רוצים אותי, שנמאסתי על אנשים, ותוהה מה כבר עשיתי. אתן דוגמא: הגיע בחורה חדשה לעבודה אצלנו ויצא לה לדבר איתי מס' פעמים ומאז נראה כאילו התידדנו ונעשינו חברות לעבודה. מטבע הדברים היא הכירה עוד אנשים ולכן יוצא שכעת היא לא מקדישה לי את כל זמנה בכל פעם שהיא רואה אותי אלא היא נגשת גם לאחרים ומדברת ומתיעצת גם איתם כך שכיום אני לא היחידה שהיא מכירה. ברור לי שזה הכי לגיטימי בעולם שהיא תרצה לדבר גם עם אחרים ולהתידד עם עוד אנשים ושזה שהיא לא נגשת ישר אלי כמו בהתחלה לא אומר שהיא פחות אוהבת אותי, דוחה אותי, שנמאס לה ממני או משהו כזה. אך מה לעשות שבחוויה שלי אני מרגישה דחויה, שכאילו נמאס לה ממני, שאני כבר לא מעניינת אותה ולכן אני תוהה מה כבר עשיתי. לכן יוצא שאם לא מתייחסים אלי כל הזמן ולא משתפים אותי, נגשים אלי, מבקשים את החברה שלי- אז אני מרגישה דחויה. עוד דבר שקורה לי זה למשל, אם יש לי חברה שהיא רק שלי ופתאום אותה חברה הכירה חברה נוספת שלי (כי למשל הכרתי בינהם) ואז אותה חברה התידדה עם החברה השניה בזכות זה שאני הכרתי בינהם (גם אם זו היתה הכרות רגעית ופתאומית כי למשל יצא שנפגשנו ברחוב) אז אני מרגישה באסה כי אני רוצה שאותה חברה תהיה רק שלי ושלא תכיר חברות אחרות שלי ותהיה חברה שלהן. כאילו שמפריע לי שהן פתאום חברות אחת של השניה ולא חברות רק שלי. קיצור, נראה לי שהבנת את מה שעובר עלי ואני רוצה ייעוץ מה לעשות בעניין ולדעת ממה זה יכול לנבוע כי זה כבר שנים שאני מרגישה כך- אותה הרגשה רק בגרסאות שונות ואני שמה לב שזה ממש מפריע לי כי גם אם ברציונל אני מבינה שתחושות אלו אינן נכונות אלא רק תחושות סוביקטיביות שלי אין לי ספק שאני משדרת ומקרינה את אלו החוצה ופה אני יכולה לפגוע בעצמי. תודה

היי, תודה על הפניה. אני אנסה לתרגם את מה שכתבת לשפה האימונית, ואולי משם נצליח למצוא תשובה לתחושותייך. את בעצם אמרת שערך החברות אצלך הוא חשוב ביותר, שאת זקוקה להערכה (ערך נוסף) ותשומת לב מלאה מצד האנשים הקרובים לך, נאמנות (ערך נוסף) מלאה וצורך בביטחון (ערך) בקשר. בקצה השני של כל הערכים האלה עומדים להם החסמים, שהם משפיעים עליך יותר מהערכים כנראה והחסמים האלה הם סוג של רכושנות, הפחד מבדידות, החשש מיכולת ניהול מערכות יחסים. בהרבה מקרים, החסמים האלה מאפיינים בצורה די ברורה חוסר ביטחון עמוק ולעתים בעיית דימוי אישי. אז יש כאן טוב ורע - הטוב, בחלק של הערכים, את כנראה בן אדם חברותי וידידותי, זקוק לאנשים ואוהב אותם סביבך. הרע, שקשה לך להתמודד עם 'תחרות' (גם אם היא לא ממש קיימת), את רכושנית ואולי עם בעיית ביטחון ודימוי. החלק הטוב בחלק הרע הוא שהחסמים נועדו להגן עליך מלהיפגע, הם באים ממקום טוב, למרות שהתוצאה בסופו של דבר שהחסמים פוגעים בך וצריך ללמוד להתמודד איתם. החלק היותר טוב בחלק הרע - שאפשר להתמודד איתם. אימון אישי יוכל לעזור לך מאוד בעניין. בינתיים את יכולה לקרוא כמה ספרים שאולי יתנו לך כלים להתמודדות כמו 'לאלף את השדון', 'שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד' ועוד. אשמח לקבל תגובתך לגבי מה שכתבתי וגם - עד כמה באמת את סובלת מחוסר ביטחון ודימוי אישי? תודה ושבת שלום, יובל

07/04/2010 | 18:59 | מאת: מירי

שלום לכם,אני נמצאת לקראת פרידה בפרשת דרכים-הכרתי בחור לפני כ4 שנים והייתי ילדה,לא בוגרת לקשר היה לי משבר בבית לכן "ברחתי"למערכות יחסים לא ידעתי מה אני עושה בכל אופן כשהכרתי אותו נדלקתי עליו ונכנסתי איתו לאיזה סטוץ שאני בזמנו לא ידעתי שזהו סטוץ חשבתי שזה מערכת יחסים זה כמובן נגמר אחרי כמה פעמים שהתראנו -הוא יותר גדול ממני אז הוא ידע לאן הוא לוקח את מה שהיה בנינו ואני בתמימותי לא.נפגשנו לאחר 4 שנים הוא התבגר אני התבגרתי עברתי אחריו מערכות יחסים למדתי מטעויות וכשנפגשנו שוב התאהבנו כמו באגדות. יש לו עסקים בחול לכן אחרי שבועיים וחצי של היכרות וקשר אינטנסיבי של כל יום כל היום ביחד - ממש התאהבות חזקה הוא אמר שהוא צריך לחזור לחול לעסקים שלוואם ארצה הוא יקנה לי עוד כמה ימים כרטים שאבוא אליו כמובן שהסכמתי ,היו לי אהבות אבל אהבה כמוהו לא הייתה ואני בספק אם תיהיה.נסעתי אליו חייתי איתו ועל חשבונו בחול במשך של 3 וחצי חודשים עברנו ביחד הרבה קשיים ורגעים וממש נקשרנו אחד לשני אך היו גם הרבה מריבות- הוא נורא פרמיטיבי והוא ידע את עברי עם גברים מערכות יחסים שהיו לי והוא לא נפרד מזה וכל הזמן מדבר על הגברים שהיו איתי ורב איתי על זה ושופט אותי על עברי הוא אינו מסוגל להבין שאני עכשיו איתו וזהו והעבר מת כשהגענו לארץ הוא טוען שישנם עוד כמה דברים שלא מסתדרים לו בי אם זה אובססיביות של כל הזמן ליהיות איתו וזה גם איפשהו הרגל בקיצור הוא התהפך כל השלוש שבועות האחרונים הוא רוצה ולא רוצה לא סגור על עצמו ממיליון סיבות וגם אני נשארתי מצידי בלי טיפת כבוד עצמי הייתי כל כולי באהבה בכל מצב ושאמר לי לא רוצה בכיתי ולקחתי קשה ועכשיו אנחנו בפסק זמן נורא קשה ולא יודעת מה לעשות אשמח לעצה.

11/04/2010 | 04:09 | מאת: מירי

היי זו שוב אני,בהמשך למה שרשמתי הוא לקח את הפסק זמן והתקשר אליי כי היה לו קשה כנראה אמא שלו הדריכה אותי כיביכול לא להתקשר אליו על מנת שהוא יתקשר אליי.בתום הפסק זמן הוא רצה להיפרד סופית ונקט באמצעים כמו התעלמות ופירסם את הנס,אמא שלו התחילה לזלזל בי וכהתקשרתי אליה לומר לה שאני יורדת ממנו היא זלזלה כזה ונתנה לי אותו בחוסר טקטוכמובן שהתפתחה לה עוד יותר מריבה והוא סגר את הטלפון אמא שלי התקשרה לאמא שלו על מנת שתגיד לו שיענה לטלפון והם התווכחו הוא ענה והבטיח לאמי שיישאר ידיד שלי כי ממש קשה לי כרגע לנתק את עצמי ממנו במיידי הוא גם אמר שיבוא בערב להיפרד כשהגיע הערב אמא שלו ניפחה לו את הראש וסכסכה עוד יותר אמרה לו שהוא לא צריך להתרגש ולשמוע לבכי שלי ולמצה שלי שזו בעיה שלי הוא ניהיה קר אליי התחיל לסנן אותי לנתק לי ואף לקלל אני במצב נורא קשה נפשית מנטלית לא יכולה לישון בלילות ובקושי אוכלת בימים אניני יודעת איך אוכל להמשיך מרגישה שאין לי כוחות וכאשר אני מתקשרת אליו כי אני חנוקה וצריכה לשמוע את קולו הוא מנתק לי ואני מתקשרת כמה וכמה פעמים וז הוא חושב שאני משוגעת ואין לי טקט. כשהוא בא להיפרד כמובן שזה לא הלך חלק הוא לא רצה לבוא אמא שלו התערבה והביאה אותו להיפרד ממני וכל אחד הביא לשני את הדברים ששייכים לו שהיו אחד אצל השני ,הוא חיבק אותי ממש חזק ונישק אותי המון אני אמרתי לו אהבה גדולה שלי ונהנתי מנשיקותיו הרגשתי בגן עדן הרגשתי שהוא עדיין אוהב ממש הצמיד אותי אליו והתייחס אליי באהבה אפילו כשהלך הסתובב 3 פעמים והסתכל עליי וזהו לאחר מכן שוב ניהיה קשה איתי כשחזר לביתו יום למחרת ניתק את הטלפון ואמר לאמא שלו שהתקשרתי מלא היא התערבה והתחילה לצעוק עליי ואמרה שהטלפון שלו אצלה עכשיו והתחילה לזלזל בי ובמה שנתתי לו {עזבתי הכול ונסעתי אליו לאנגליה 3 חודשים סבלתי את הקור את הלחץ מעבודתו בישלתי וכיבסתי לו וסבלתי את הפרימטביות הנוראה שלו חקירות של שבכ על עברי ועלבונות רבים קללות וצעקות}היא אמרה שהיא מתביישת שבנה יצא עם בחורה כמוני והוא יצא אחריי עם מישהי יותר טובה ונתקה. בלילה הוא התקשר אליי ככה מחוסר אונים היה אצל אביו הוריו גרושים כשהחליף אווירה מאמא שלו והבית ומהרעיונות שהיא מכניסה לראשו התגעגע ולא עמד והתקשר אני ממש נזפתי בו על כל ההתנהגות שלו הייתי כל כך פגועה ממנו ומההסתתרות שלו אחרי אמא שלו פתאום הוא מאשים אותי בפרידה הזאת שאני לא יודעת להתנהג ובגללי הוא ככה בקיצור לא צריך ליהיות חכם מספיק על מנת להבין מה הולך כאן אני מחכה לעצה.

05/04/2010 | 00:34 | מאת: נשואה

אני נשואה רק שנה וחצי ואני מרגישה שהנשואין שלי נכשלו כאילו בעלי לא נותן לי מעצמו ואני לא מאושרת כבר מה עליי לעשות??

היי נשואה, המידע שנתת לנו לא מספיק, אבל הוא מספיק ברור כדי להבין שלא טוב לך במקום שאת נמצאת. כדי לנסות לעזור לך יותר אשמח אם תעני על כמה שאלות: 1. מה המצב בזוגיות שלך היום? 2. מה יכול להפוך אותך למאושרת? 3. איך את מרגישה כלפיי בן זוגך? 4. מה שונה היום מלפני שנה וחצי? אשמח לקבל תשובותיך ואנסה לעזור. תודה, יובל

09/04/2010 | 22:48 | מאת: נשואה

כיום אני ובעלי לא יחד זהו המצב... אני לא יודעת מה יעשה אותי מאושרתת הלוואי והיתי יודעתת אני גם לא יודעת להגיד לך מה אני מרגישה כלפיו השוני הוא שהכל ניהיה שיגרה ..

02/04/2010 | 05:54 | מאת: ליאן

בחודשים הקרובים אהיה בת 29 ואחרי הרבה מאוד משברים וחיים לא טובים, מצאתי עבודה חדשה שייאשה אותי לחלוטין. היא נטולת אנשים סביבי ואני מרגישה נרקבת בכל יום ויום. בעבודה ריקנות איומה וככה גם בבית. איכשהו תמיד הדחקתי או התגברתי, הייתי למרות הכל מבודרת ומצליחה לצחוק מכל הלב והלבד לא הכביד עליי בכלל. אבל פתאום זה חונק ומביא איתו מחשבות סופניות של מה הטעם, ושנמאס לי להאבק כבר. ברור לי שאני חייבת להחליף מקום עבודה אבל מדובר במצב כלכלי לא משהו ואני לא בטוחה במה אני יכולה לעבוד שכן ישפר את הרגשתי. המעט שמחת חיים שהייתה לי פשוט התפוגגה ואני מסתובבת תוהה למה זה פשוט לא נגמר. אין לי חיי חברה ואין לי משפחה תומכת. באמת שאני חסרת אונים לגבי האפשרויות שלי להמשיך בכל זאת בלי שום חום וחיבה... אודה לעזרתך.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ליאן, ראשית, ובלי כל קשר, יש לך שם מאוד מיוחד. לעניין שהעלת - המחשבות הסופניות האלו ושאר התיאורים של תחושותיך מלמדים על אפשרות שאת סובלת מדיכאון ברמה כלשהי. חשוב מאוד שתטפלי בעצמך, קודם כל טיפול פסיכולוגי. תגיעי למצב בו את מרגישה טוב יותר ואז אפשר יהיה לנסות ולהביא אותך למקומות טובים יותר בחייך, בתחום העשייה והחברה. אחד הדברים החשובים בעיני זה שאת יודעת מה את רוצה לשפר. עם בסיס כזה יש אפשרויות טובות מאוד. אני אשמח אם תתקשרי אלי אחרי הסופ"ש או שתשלחי לי מייל בכל עת ואנסה לעזור לך. סופ"ש נעים, יובל

30/03/2010 | 23:14 | מאת: גלית

יובל שלום וחג שמח, אני נשואה +2 ובגדול חיה בזוגיות טובה, אך כמו בזוגיות הטובה שבטובות... גם לנו יש עליות וירידות. בתקופה האחרונה אני חשה בעומס שממש מכביד עלי רגשית בצורה קשה יותר מבדרך כלל עקב עומס של עבודה וילדים ומטלות הבית וחשוב לי לציין שאני אמא ממש מסורה לילדים ולעיתים "חוטאת" ביתר השקעה בהם ובבית ובנסיון להספיק את הכל וכמו שצריך...בצורה שבאה על חשבוני ועל חשבון הזוגיות שלי... יש לציין שבעלי העל עסק שעובד הרבה שעות ותקופות לחוצות בשנה ופעמיים בשנה הוא נוסע לחו"ל ל10 ימים - דבר שהיה קבוע עוד טרם התחתנו... דבר שגורם לכך שרב העול יהיה עלי... ומאחר והחלטתי לעבור תפקיד מעניין יותר בעבודה ומעט יותר שעות אני מרגישה שאני פשוט תשושה ובעיקר ריגשית! וזאת מפני שבמקביל לחיים שבכל יום ושנה מצריכים עוד מטלות מול התרכבות המשפחה ואילו בעלי לא ממש מבין ועוזר בעול וכשהעלתי את הנושא בפניו תגובתו היתה שזו בחירתי לצאת לעבודה ולכן זה מתפקידי לעמוד בכל מה שכרוך בכך... דבר שפשוט מחץ את ליבי שכך הוא רואה את הדברים ולא שזה דבר שנוגע לשנינו וא נ ח נ ו אמורים להתמודד עם זה ובנוסף לנסיונות רבים של שיחות והשתדליות אחד כלפי השני בלעזור ולהבין... הופתעתי שהודיע לי די ברגע האחרון כי הוא מעריך את נסיעתו ביומיים כדי לקחת חופש ולנוח... חשוב לי לציין שיש בנינו אמון ואני לא חוששת מבגידה או משהו אבל ההתקוממות שלי בעניין היא חוסר השיוויון הגדול הזה באפשריות שלנו לחופש בתקופה כל כך רגישה בנינו ובכלל אצלי שאני כל כך עמוסה מעצם היותו בחו"ל והעובדה שאפילו לא התיעץ איתי בעניין. אני ממש משתדלת לנסות להרגע, להבין ולישר את ההדורים בנינו אך ללא הצלחה.

היי גלית, תודה על פנייתך. אני חושב שהעומס הרב שאת נוטלת על עצמך באמת בסופו של דבר עלול להביא אותך לנקודת שבירה, ורצוי לנסות ופתור את העניין בהקדם. העומסים האלו פוגעים לעתים במערכות יחסים, באיכות חיים, בהנאה ועוד. אני אשמח אם תעני לי על כמה שאלות, וננסה לעזור דרך הפורום: 1. מה מקשה עליך יותר מכל? 2. איך היית רוצה לראות את סדר יומך? 3. מה את מצפה מבעלך? 4. מה את מצפה מעצמך? 5. את מגדירה את עצמך כמשקיענית יתר על המידה לעתים - תסבירי את הצורך הזה. מה זה נותן לך? 7. ממה את חוששת? אשמח לקבל תשובותיך ולנסות לעזור. תודה וסופ"ש נעים, יובל

28/03/2010 | 18:36 | מאת: שיר

היי יובל וחג שמח שמי שיר ואנו מדי פעם בקשר אשמח לקבל ממך עזרה איך למצוא מאמן/ת זוגי באזור ראשון לכמה טיפולים עבורי כי לצערי המחשבות והרגשות שלי קופצות לביקור מדי פעם וחבל על האנרגיות המיותרות שלי אשמח לקבל ממך תשובה ותודה מראש חג אביב פורח מלא אהבה בריאות ושמחה (:

היי שיר, אני אשמח להמליץ לך על מאמנים באזור. אנא התקשרי אלי (050-2334466) או שלחי לי מייל coachyuval@gmail.com ואחרי שאבין את צרכייך אנסה להתאים לך מאמן. סופ"ש נפלא, יובל

18/03/2010 | 16:42 | מאת: א

שלום רב! אני מעוניינת בייעוץ: מצאתי מוצר חדש שאני חושבת שהוא מצויין אני רוצה לשווק אותו אבל אין לי נסיון איך זה עובד האם שווה לי לנסות לשווק רק מוצר אחד שעולה כ150 ש"ח לפריט? איך המשווק אמור להרוויח? עפ"י המכירות או סכום קבוע? האם אפשר להיות אשת שיווק בחצי משרה? אם אין לך תשובות אשמח להפניות לפורומים רלוונטים.. תודה ויום טוב!

שלום, קשה לי לענות בעיקר ותפקיד המאמן הוא לא לתת עצות אלא לנסות למצוא פתרונות משותפים. המאמן יעזור בהכוונה, מיקוד ועוד אלמנטים עד כיבוש היעד, אבל לשאלות מאוד ספציפיות ונקודתיות כפי שהעלת שווה לפנות לפורום המתמחה בשיווק או ניהול. בכל אופן אני מניח שהמידע שנתת לא יספק - צריך לדעת פרטים קצת על התחום, על התחרות בארץ וכו'. לצערי אני לא יכול להמליץ על פורום מאחר ואני לא מכיר פורומים המתמחים בשיווק. בהצלחה, יובל

אבא עזב את הבית והשאיר את אמא פגועה מאוד. היא לא מצליחה להתאושש ועברו כבר 4 חודשים. לא שאני מצפה שהיא תקום ותתאושש כבר בזמן הזה, אבל היא רק מתדדרת. ללכת לפסיכולוג זה לא משהו שהיא מסכימה אבל אני חושב שאולי ללכת לאימון אישי כן יכול לעזור. האם אתה יכול להמליץ על קולגה דוברת אנגלית הגרה בפרדס חנה או באזור? תודה, גרי

שלום גרי, אני מצטער לשמוע על מצבה של אמא. אני אבדוק מה האפשרויות ואחזור בהקדם. בהצלחה, יובל

שלום גרי במקרה קראתי את הבקשה שלך ,אני מקווה שכבר מצאת מישהי שמטפלת באמא ושמצבה משתפר.אם עדיין אין לך פתרון הולם ,אוכל לעזור לך,צור קשר דרך המייל, בהצלחה בריאות והחלמה יעל

04/03/2010 | 10:25 | מאת: אילנית

ליובל שלום, אני בת 29 נשואה כשנה וחצי. אני לא מאושרת בחיי הנישואים שלי. אני מרגישה חוסר תקשורת מוחלט ביני לבין בעלי ואף תמיד חשה פחד ממנו או ליתר דיוק פחד מתגובותיו מכיוון שהוא אדם מאוד אימפולסיבי.אין לנו חיי מין כבר יותר מ-4 חודשים בין השאר מכיוון שהיה לנו משבר והינו ממש על סף הגירושים אך בגלל החשש שלי מהכישלון ומלהישאר לבד בגיל כזה בצורה אינטואיטיבית ומתוך לחץ שכנעתי אותו לנסות שוב. אך, ככל הנראה אלו לא היו הרצונות האמיתיים שלי ואני היום נמצאת כל הזמן בלחץ ובהתלבטויות עם עצמי האם לקחת את הצעד ולהתגרש או לחיות עם מה שיש. לפעמים יש לי תחושה שאני כפויית טובה ואולי הוא בסדר ואני בגלל שבתת מודע יודעת כי איני רוצה להמשיך ולהיות איתו לא משתדלת.. מצד שני, אני זאת שהציעה בזמנו ללכת לייעוץ זוגי והאמינה בזה- הוא הלך, אך היה סקפטי. אני מרגישה שאני נמצאת במבוי סתום. התחלתי להשמין וגם היום אני מתמודדת עם מחלה קשה שהתגלתה לא מזמן אצל אבי. אנ חשה רגשות אשם כלפי בעלי ובד בבד כעס. אך, לא מצליחה להגיע להחלטה..עזור לי בבקשה כי להמשיך באותה דרך איני מסוגלת... תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אילנית, תודה על פנייתך. הסיטואציה בה את נמצאת היום היא קשה ביותר. ניתן להבין זאת מדברייך ומהיכרותי עם מצבים דומים אצל זוגות אחרים. קשה לי לענות לך חד משמעית, אבל אני באמת רוצה לעזור לך. אני צריך את עזרתך כדי לנסות ולסייע לך יותר. אנא עני על השאלות הבאות: 1. מה את מרגישה כלפיי בעלך, פרט לפחד? 2. מה מביא אותך לחשוש מלהישאר לבד? 3. אם היית צריכה לייעץ לחברה מה לעשות - מה היית אומרת לה? 4. ומה הנימוקים? 5. במה הזוגיות האולטימטיבית מבחינתך שונה ממה שיש לך היום? אני ממתין לתשובותיך ואם את צריכה עזרה נוספת את מוזמנת לפנות אלי גם במייל. לעתים, אגב, השמנה ותחושת אשם מצביעות על דיכאון קל. איך באופן כללי את מרגישה? לגבי אביך - זה בטח לא תורם. אני מקווה שהוא יצא מזה ותוכלי להתקדם ולהתמקד יותר בעצמך. ממתין לתשובותיך. תודה, יובל

08/03/2010 | 11:41 | מאת: אילנית

יובל שלום לך, תודה על התגובה. 1. קשה לי לענות לך חד וחלק מה אני מרגישה כלפיו. לפעמים יש לי רגשות חמים אליו, לפעמים סלידה.בחצי השנה האחרונה בכלל יש לי תחושות חזקות של תיסכול ממנו ומהתנהגות החסרת בגרות שלו.אני לא מרגישה איזושהו סוג של משיכה מינית ותשוקה. לפעמים אני כן מרגישה סוג שת תשוקה ורצון לאינטימיות בדימיון אך כאשר הוא חוזר הביתה אני נלחצת, נסגרת ומחפשת תירוצים כדי להימנע מזה.אני גם תמיד מרגישה סוג של לחץ שהוא מפעיל בין אם במכוון ובין אם לא לקיום מגע המיני וסגנון כזה מוציא ממני את החשק. ברגע שאני מרגישה שאני "חייבת" זה גורם לי לתסכול לתחושה של אונס והכל הופך לטכני ומכני מאוד ועל רקע הזה היה לנו ריב גדול לפני כ4 חודשים- הוא אמר שנמאס לו ממין טכני ומהתדירות הנמוכה והוא רוצה להתגרש...לציין שזה נאמר בצורה מאוד בוטה ופוגענית ולמרות שהסכמנו לתת לזה עוד צ'אנס ככל הנראה לא לגמרה התבגרתי על מה שנאמר לי. 2. אני חושבת שהחשש שלי מלהישאר לבד נובע קודם כל מחוסר ביטחון שאני חשה.זה הגורם העיקרי שמפריע לי בכל אספקטים של חיי.זה מגיע עד לשנאה עצמית ולמחשבות אובדניות. גם להתחיל הכל מחדש, לחפש לצאת ושוב להתאכזב- נורא קשה לי עם זה. היום גם קשה למצוא גבר טוב. ולהחליף משהו אחד במשהו שיכול להיות יהיה גרוע יותר.. זה מבהיל אותי. 3.אני חושבת שהייתי מייעצת את כל אותם הדברים שחברות שלי מייעצות לי- לסיים את הסיפור הזה ולהתחיל חיים חדשים. 4. הנימוקים... שמגיע לי משהו יותר טוב מזה, זאת לא מערכת זוגית בריאה ותקינה. 5. מערכת זוגית אולטימטיבית מבחינתי היא להרגיש בה שלמה עם עצמך, לאהוב את עצמך בתוך המערכת הזאת, לדעת להתפשר ושזה לא יהי חד סטרי. הכי חשוב הבנה. אני מצפה שבן הזוג שיהיה לצידי יהיה אדם בוגר עם רגליים על הקרקע עם מטרות בחיים שיהיו לנו ערכים דומים ותקשורת פתוחה וטובה.ביחסים הנוכחים אין לנו תקשורת. אין לנו ערכים דומים. בתחילת הקשר חשבתי שאני אהיה מאחוריו כמו מאחורי קיר והוא ידע להתמודד עם קשיים ושהוא ישיג מטרות ולאט לאט התפקחתי והבנתי שאני נמאת עם בן אדם שהוא לא יציב לא מבחינה פסיכולוגית ולא כלכלית. הוא מתקשה לעבוד בעבודות פיסיות או עבודות הדורשות מאמץ, הוא מתקשה להחזיק בעבודה הרבה זמן ומחליף אם משהו לא מוצא חן בעיניו. את העבודה הקודמת הוא עזב מבלי בחלל להתייעץ עמי. הוא לא יודע לקחת אחריות על מעשיו- כל העולם אשם. גם הדוח על דיבור בנייד באת הנסיעה שקיבל- השוטר הוא מניאק ואשם והי צריך להתחשב בו.כאשר הופך להיות קשה הוא מוציא את זה עלי ומתבכיין כל יום. אם אני מנסה להגיד משהו הוא כל הזמן משווה אותי אליו- "את גם היית ככה", "למה רק לך מותר כל הזמן לקטר"...הוא כל הזמן במגננה. הוא הבטיח לכולם שהוא ילמד משהו שיעשה איזושהו תואר או קורסים, משהו שיתן לו השכלה אקדמית ויפתח דלתות- היום בלי תואר אין לך מה לעשות,אבל זה לא קרה. הוא ניסה ללמוד אך אחרי שנכשל במספר קורסים הוא זרק את הלימודים. גם לפני שהכרנו הוא כמעט סיים תואר נשארה לו שנה והוא נשר. אז אם שואלים אותי שוב מהי זוגיות אולטימטיבית... היא כל מה שלא מה שיש לי עכשיו...

02/03/2010 | 16:18 | מאת: נירה

יובל שלום רב!!! אי לסבית ( מקווה שלא מפריע לך לענות בגלל זה ) היתי בזוגיות עם מישהי לא תקופה ארוכה אבל התאהבתי בה ולא מצליחה לשכוח אותה. היא החליטה שהיא לא רוצה יותר את הקשר הזה ולא ממש ברור לי למה ומה הסיבה. אני היתי מוכנה לעשות הכל על מנת שהיא תחזור אלי האם יש לזה פתרון? האם ניתן למצוא דרך להחזיר אותה? אני כבר לא יודעת מה לעשות אני לא מפסיקה לחשוב עליה. אשמח אם תעזור לי או תכוון אותי בצורה כל שהיא. בתודה נירה.

שלום נירה, תודה על פנייתך. ראשית, העדפותיך המיניות הן לעולם לא יהוו כל בעיה בפורום אותו אני מנהל. להיפך, אני שמח לראות שפונים אלי מגוון אנשים מהחברה וכמאמן הגיעו לקואצ'יה שלי לא מעט מתאמנים מהקהילה ההומו-לסבית. אז את כמובן מוזמנת לכאן תמיד! לגבי שאלתך, זה כבר עניין יותר מורכב. אין לתחושות האלה תרופה מיידית ואין לשאלותיך תשובות חד משמעיות. יש כאן המון נעלמים ואני חושב שאת צריכה לעשות תהליך אישי משמעותי. יש לי כמה שאלות: 1. תספרי קצת על האהבה שלך כלפיה. 2. מה גורם לקשר הזה להיות כל כך משמעותי? 3. אני מניח שניסית לדבר איתה. מה היא אמרה? 4. באופן עקרוני - מה את מחפשת בבת זוג? מה הה בנוכחית ומה לא? אנא שלחי תשובותיך ואשמח להמשיך את הדיון בינינו ולנסות לעזור לך כמה שאוכל. בינתיים הייתי ממליץ לך על ספרה של ביירון קייטי - "אהבתך נחוצה לי - האם זו האמת?". זה יתן לך פרספקטיבה על הנושא ואולי יעודד אותך מעט. ממתין לתשובותיך, יובל

אני בת 21 פלוס ילדה רזה מושכת חכמה הבת שלי כיום בת שנתיים וחצי התחתנתי בגיל 18 עם בעלי לשעבר מתוך אהבה הדדית שנמשכה לתקופה של שנתיים שהיינו מאורסים התחתנו הכול היה מצויין ויפה וטוב יותר מאשר כשהיינו מאורסים אז היינו רבים כול הזמן וגם לא יכולנו לקיים יחסי מין כי אנחנו באים מדת שדורשת כך וכך צריך להיות לפי דעתי גם בכול העולם אחרי שהתחתנו הכול הסתדר והתחלנו את דרכנו כזוג מאושר הבנו אחד את השני רבנו מדי פעם כמו כול זוג נכנסתי להיריון מהר מאוד שבועיים לאחר החתונה אושר שאני בהיריון רציתי להזכיר גם שאח שלי התחתן עם אחותו של בעלי והם לא הסתדרו ביניהם והחליטו להתגרש הבעייה הייתה שבעלי כאב לו על אחותו מאשר שכאב לו על לוותר עליי שאני אישתו והבת שלו שהייתה אז כבת חודש ימים ולא עברה שנה על היותנו נשואים אמר לי שאחותו יותר חשובה לו יותר ממני ושאישה הוא יכול למצוא בשנייה אבל אחות לא ניתן להחליף אותה ואפילו בבת שלו שרק נולדה בקלות מה זה רבה ויתר על שתינו נפרדנו ארבעתנו לתקופה של שנה ואחרי זה התגרשנו בהסכמה ארבעתנו ולא היה על מה לחשוב אם הוא ויתר עלינו אז גם אני יכולה לוותר עליו וכך עשיתי עד היום הוא היה בכלא על עבירות משלו כמעט שנתיים לפני שבועיים יצא ולא יצר איתי קשר ההורים שלו רוצים שנחזור אבל אני מתחתנת עם הבעל לא עם ההורים והילדה הולכת לבקר אותם 3 פעמים בשבוע אני לא רוצה שיהיה לי איתם בעיות כי הם גם קרובימשפחה שלי אם הוא לא רוצה שנחזור להיות ביחד כמו משפחה רגילה אז הוא חופשי וגם כן אני כי גם אני רוצה להמשיך בחיים שלי וגם להתחיל ללמוד במכללה כי הילדה נמצאת במסגרת חינוכית בגן והיא מאוד חכמה והיפראקטיבית אבל במובן הטוב ואני רוצה חיים טובים ונורמלים בשבילה ויציבות בתא המשפחתי הבעייה היא איך שאני רואה הבעל לשעבר לא רוצה שנחזור והילדה התחילה לקלוט שישנה בעייה בתקשורת בינינו וגם שישנו דבר לא בסדר בתא המשפחתי וזה משפיע עליה מאוד היא שואלת אותי למה אבא לא איתנו?אני אמא חד הורית כבר שנתיים וחצי וקשה לי איתה עד עכשיו אבל מסתדרת איתה טוב והיא אוהבת אותי מאוד ולאחרונה אחרי שאביה יצא מהכלא נתתי לה להיות איתו כמה ימים בשביל שתכיר אותו והיא התחילה לקלוט שיש לה אבא כמו שאר הילדים בגילה לפני כן היא הייתה קוראת לכול אחד מהאחים שלי אבא וכיום הפסיקה התחילה לקרוא להם דוד היכולת דיבור אצלה ובניית משפטים יחסית לגילה הקטן שווה לצורת דיבור אצל ילד בן 6 באמת על הכול היא עונה בתשובות מלאות לא מלמולים כמו כול ילד קטן עכשיו שאלתי היא האם אני יכולה לשכוח לגמרי מבעלי לשעבר אף על פי שהפסקתי לאהוב אותו כמו פעם עכשיו נשארה רק מילת שלום בינינו ואיך אני יכולה להמשיך הלאה בחיים שלי מבלי שהילדה תיפגע במקרה שלא נחזור אחרי כול הזמן הזה ? וגם אם ירצה שנחזור ביחד ולהתחיל דף חדש עם בתנו איך אני אמורה להתנהג לצידו אחרי הזמן הזה ומה לעשות בכדי שלא אפגע שוב ?ורציתי לציין שישנו בחור בן 25 שמעוניין בקשר רציני איתי אפילו להתחתן איתי האם לשכוח מגרושי ולקבל את הצעתו? אני באמת מבולבלת ולכן רוצה תשובה מיידית לכול שאלותיי נראה לי לסיפור המאוד ארוך שכתבתי מקווה שתענו לי בהקדם בתודה ס.

שלום לגרושה, תודה על פנייתך. קראתי את הדברים וזה סיפור באמת לא פשוט. מכל הדברים שכתבת חשוב לי להבין כמה נקודות: מה את מרגישה כלפיי בעלך לשעבר? מה את מרגישה כלפיי הבחור החדש בן ה-25? מה את רוצה לעשות בחיים שלך ועם מי את מאמינה שיהיה לך יותר טוב? לגבי הילדה - לילדה יש אבא, גם אם את גרושה וגם אם לא. אני חושב שרק אחרי שאת תחליטי את החלטותיך יהיה נכון להתייחס הלאה. בכל אופן, חשוב גם להבין מה המשמעות של הילדה בהחלטה עתידית שתקבלי? איפה את מוצאת שתהיי הכי מאושרת? אשמח לקבל תשובותייך. יובל

08/03/2010 | 11:08 | מאת: גרושה

שלום יובל ותודה שעניתי לי לשאלתי המעניינת נפרדתי מהגבר בן ה25 כי התברר שהוא נשוי ושיקר לי במשך חודש והעפתי אותו לכול הרוחות כי אישה היא לא חפץ שמשתמשים בה וזורקים אחר כך ואני נחפזתי בלהתחיל קשר חדש עם מישהו שבעצם חשבתי שאני מכירה ובסוף מתברר שלא שבגד בי ובאישתו שבכלל גם בהיריון בחודש שביעי איזה חוצפן הפסקתי להאמין באהבה כמעט עכשיו בנוגע לבעלי לשעבר אני מתחילה להרגיש שאני הפסדתי אותו בגלל אותן נסיבות ושהאהבה שלי אליו לא כל כך גדולה כמו שהייתה בעבר אתמול הוא בא לבית הורי החנה את האוטו בחוץ בתירוץ שהוא רוצה לראות את הילדה ואכן היה ראה אותה וראה אותי מרחוק כי לפני כן הוא לא היה מעז להיתקרב אלינו לבית אני התרגשתי לראות אותו בפעם הראשונה מכול כך הרבה זמן שעבר 3 שנים כמעט ועכשיו אם הוא ייעשה את הצעד הראשון ויגיד שהוא רוצה אותי בחזרה וגם להתחתן איתי ולהתחיל מחדש אני אסכים לא רק בשביל הילדה אלא גם בשביל עצמי אם לא אני אמשיך כרגיל בחיי הילדה תמשיך לבקר את האבא ואני אמשיך ללמוד ואם יהיה סיכוי ואתחתן אני אחלק את הביקורים בינינו שלא יהיה בעיות עכשיו רציתי לשאול בגלל שאתמול בא לבקר האם זה אומר שבתוכו באמת הוא בא בשביל לראות את הילדה או שתינו ביחד והוא מנסה להתקרב אליי דרכה לא רוצה לפתח אשליות או תקוות לשווא תענה לי יובל אני מבקשת חיכיתי שבוע למענה השאלה הקודמת תודה הגרושה

21/02/2010 | 22:30 | מאת: בצלאל

האם יש מטפל באיזור ירושלים. הגבר מאוד קשוחוחושושב שהוא יודדכ

לקריאה נוספת והעמקה

היי, יש המון מטפלים / מאמנים באזור ירושלים. אני לא מכיר אבל די בחיפוש קל באתר לשכת המאמנים כדי למצוא כמות נאה של מאמנים גם למערכות יחסים. אני מכיר מאמנת מצויינת במבשרת ציון, מנחת פסיכודרמה - ברוריה כהן. ניתן לפנות אלי באי מייל ואני אעביר את הפרטים שלה. בברכה, יובל פייס yuval@erc.co.il

08/02/2010 | 19:43 | מאת: מיקה

שלום יובל! אני פונה אליך לא בקשר אליי אלא בקשר לאחי, אחי כבן 33 נשוי +ילד מקסים בן 4 בקרוב. 2 בני הזוג הינם עובדים שכירים אין להם תואר אקדמי והמשכורות שלהם ביחד בקושי מגרדות את ה10 בחודש. זהו סכום זעום מכדי להחזיק משפחה במיוחד שיש עוד אחד בדרך. הוא מבקש כסף מאמי בקביעות והיא מוכנה לעשות ויתורים גדולים בשבילו, אני בטוחה שיש דרך אחרת ולפני שהיא תעשה טעות ותקריב את עצמה בשבילו הייתי רוצה לדעת ממישהו מקצועי..מה ניתן לעשות?האם זה הפיתרון היחיד?אין לשניהם תואר אקדמי לכן חיפוש עבודה אחרת כמעט שבלתי אפשרית. המצב מייאש הוא ממשיך לבוא ולבקש כסף..מצב לא נעים לשני הצדדים. האם אימון אישי יעזור כאן? כמה עולה אימון שכזה ולסיכום מה ניתן לעשות כדי להפסיק את המצב הזה?

היי, תודה על פנייתך. אני יכול להבין את דאגתך הרבה וכאח אני חושב שאתה עושה שירות מצוין לאחיך. עם זאת, פניה לאימון צריכה להגיע בהסכמת המתאמן הפוטנציאלי כדי שהאימון יצליח. לעניין שהעלת: המצב, לפי השקפת האימון, חייב להשתנות אם לכל הצדדים - כפי שאתה מתאר - המצב לא נח. קשה מאוד להיות מאושר אם אתה כל הזמן חי על הקצה וצריך לעמוד בסיטואציה של לבקש. השאלה היא אם זה באמת לא נח לכל הצדדים, וזה אתם אמורים לדעת. לגבי נושא ההשכלה והמשכורת - אני לא בטוח שאתם לא חיים בקונספט לא נכון, מה שקרא בשפתנו המקצועית "פרדיגמה". הפרדיגמה אומרת מבחיתכם שאם אין תארים, קשה להתפרנס. אני יכול לתת לך שלל דוגמאות, גם של מיליונרים מהגדולים בארץ ובעולם, שאין להם תואר. על אחת כמה וכמה אנשי ה'מעמד הבינוני' שחיים ברמה סבירה ובלי תואר. חלק מהעניין זה שאפתנות, ביטחון עצמי, רצון לצאת ממעגל הקושי ולצאת מאזור ה"נוחות". אזור זה הוא האזור המסוכן שאומר - "אני לא יכול להרשות לעצמי להיעדר הרבה מהבית", "אני לא אעשה עבודות מסוימות כי זה לא לכבודי" וכד'. בקיצור - צריך להתחיל להזיז את התחת ולהתאמץ כדי להרוויח מה שהמשפחה צריכה ואולי אף לחסוך. לא פשוט, אבל אפשרי. בעיניי אימון יכול לעזור. מחירי פגישת אימון נעים החל מ-150 שקל (סטאז'ר) ועד מעל ל-1000 שקל לבעלי ניסיון שעובדים בעיקר עם עסקים. יש מאמנים נפלאים ב- 250 שקל לפגישה שיכולים לעזור. אם תרצה, אנא פנה אלי טלפונית ל- 050-2334466 וננסה לעזור למצוא מאמן לפי אזור מגורי אחיך. בהצלחה! יובל

07/02/2010 | 15:50 | מאת: לינה

האתגר שלי הוא ביצירת קשר זוגי ראשוני (פרק ב',אני בת 50 פלוס).אני מסננת רבים שלא נראים לי כמתאימים, ומצד שני לא ניפגשת עם אוכלוסיית גברים פנויים מוצלחים ושעונים לטעמי, לכן שאלתי היכן נוצרים מפגשים מענינים? ואיך פונים לאדם שרוצים להכירו בשאלות ראשוניות כגון האם הוא פנוי וכו.. תודה מראש

שלום לינה, תודה על פנייתך. השאלות שלך הן מאוד ממוקדות ונראה כאילו את מחפשת עצות, שבהן האימון לא כל כך מוצלח. האימון עוזר בתהליך ולא בתשובות חד משמעיות. הרי מבלי להכיר אותך, קשה לדעת מה נכון שאת תגידי ומה מתאים לאופייך שלא יראה מוזר. לדוגמא יש נשים שאין להן בעיה עם ישירות ("אתה נראה לי בחור נחמד, פנוי?"), ויש כאלה שישירות שכזאת רחוקה מאופיין זה יראה לא טבעי אם שאלנה בצורה כל כך בוטה. לכן, אם תספרי קצת יותר על עצמך, זה יוכל לעזור. לגבי שאלתך השניה, איפה מכירים אנשים - מניסיוני המקומות הטובים ביותר הם בעבודה או דרך עבודה, דרך חברים, קורסים ופעילויות פנאי אחרות (טיולים וכד'). שוב, גם כאן אין תשובה חד משמעית וכל אחד על פי מה שמתאים לו. אשמח לקבל פירוט נוסף על מי את ואולי אוכל לעזור קצת יותר. בהצלחה, יובל

18/02/2010 | 18:46 | מאת: לינה

תודה רבה על התיחסותך ..בעיקון אני לא כזאת בישנית ופנייה כמו זו שהצעת היא כמעט מתקבלת - לאחרונה חברה הציעה לי גם לפנת במצב כזה ולבקש את הטלפון של ,הבחור הנחמד, רעיון אחלא שלא חשבתי עליו , כן זו האמת. אבל דברים כאלה רצוי כמובן לתרגל בסימולציות למשל . אני פעילה ונחמדה ברמות בעבודה ובין אנשים,אך העולם נראה לי כעסוק באינטרסים - כל אחד בעניניו ועבודותיו, והתענינות אישית בזולת אני לא קולטת אז איך עושים שהעולם ישדר לי רגש, ענין של אמת - ענין אישי ?? מקווה שהובנתי - ואני גם בהחלט נאה ואסטתית,אף ספורטיבית . תודה

29/01/2010 | 18:43 | מאת: אלון לופוביץ

יובל שלום רב, שמי אלון לופוביץ, בן 30, תושב איזור המרכז. משנת 2005, ועד היום, אני מנהל כאן, באתר דוקטורס את פורום תמיכה וסיוע לבני נוער חולי סרטן ובסגרת פעילות זו סיעיתי לעשרות בני נוער, לרבות חונכות והנני פעיל חברתי. בנוסף לכך, הנני גם קאוצ'ר בתחילת דרכו. אשמח לפנות אליך, שלא מעל פורום זה. תוכל למצוא מידע רב אודותיי בחיפוש שמי בגוגל. המייל שלי הוא alonlupo@gmail.com תודה

היי אלון, מצטער על העיכוב בתשובה. אשמח לדבר איתך ולבחון אפשרויות לשיתוף פעולה. אתה מוזמן להתקשר אלי במהלך השבוע, 050-2334466. שבת שלום, יובל

29/01/2010 | 16:50 | מאת: סיגלית

שלום, אני נשואה שנתיים + ילדה בת שנה. ביני ובין בעלי יש מחלוקות במספר נושאים מהותיים, שמעכירות את חיי הנישואין שלנו, עד למצב שבו בימים מסוימים אנו לא רוצים להסתכל אחד על השני. אחת הבעיות המרכזיות היא ההשקפות השונות שלנו לגבי עבודה ומשפחתיות. אני טיפוס יותר משפחתי ולדעתי בעלי מכור לעבודה ואינו מקדיש די זמן לטיפוח הזוגיות בינינו. הדבר מתבטא גם בפגיעה באינטימיות. בעלי עובד 9 שעות מיום ראשון עד חמישי והוא סחוט מעייפות. אני איני עובדת, ואני נמצאת עם הילדה עד שהוא חוזר. בשעות הערב והלילה אנו מטפלים ומשחקים איתה יחד. מאז הלידה אינני במיטבי מבחינה פיזית (לדוגמה, אני מתקשה להתעורר בלילה כשהיא בוכה, ובעלי עושה זאת במקומי). חשוב לי לציין שאנו במעמד הבינוני, ללא דירה ומכונית. אני לא רוצה לחיות יותר עם ההרגשה שאין טעם לנישואין אשמח לקבל את עצתך בעניין

לקריאה נוספת והעמקה

היי סיגלית, מתנצל על העיכוב בתשובה. אחת הבעיות המרכזיות בזוגיות היא איך לשמר אותה לצד התרחבות המשפחה והצורך לתחזק את המשפחה מבחינה כלכלית ובכלל. לצערי זה נושא שחוזר על עצמו בלי סוף. אחרי לידה הזוגיות מתחילה להתפרק ואם לא מטפלים ומחזקים את הזוגיות - היא עלולה להיפגע עד כדי גירושין. החדשות הטובות הן שזה לא חייב להיות כך. אם את עדיין אוהבת את בעלך והזוגיות חשובה לך, והוא נמצא באותו מקום, צריך לשבת ולחשוב מה ניתן לעשות כדי לשפר את הזוגיות. תשע שעות עבודה ביום זה לא מעט, אבל אני מניח שזה פחות או יותר הממוצע במשק. צריך לבחון איך אפשר, למרות העבודה והמחוייבויות של שניכם, לאפשר לכם מעט זמן איכות. ואני רוצה לשאול אותך: 1. מה את מרגישה כלפי בעלך? 2. איך את מרגישה כלפי הזוגיות הזאת בכלל? 3. מה את עושה כדי לנסות ולשפר את הזוגיות היום? 4. איך בעלך מגיב לניסיונות האלה? 5. מה לדעתך השתנה בקשר? אשמח לקבל תשובותיך ונחשוב איך אפשר לעזור. בהצלחה, יובל

20/02/2010 | 12:42 | מאת: סיגלית

שמחתי שחזרת אלי כי המצב עם בעלי נשאר אותו הדבר. הנה התשובות לשאלות שהפנת אלי. 1. אני אוהבת את בעלי אבל יש בו תכונות אופי שהייתי רוצה שישתנו, כגון פסיביות יתר ורכרוכיות. כמו כן הוא אינו משקיע מספיק בזוגיות וטוען שהוא עייף בגלל העבודה. 2. בעבר הזוגיות היתה יותר טובה ומשום מה משהו השתנה והתחושה היא לא טובה במיוחד. 3. מנסה ליזום בילויים לצאת איתו מהבית. 4. הוא טוען שהוא עייף מהעבודה ומהטיפול המשותף בילדה, ואין מה לעשות. 5. אני יודעת שההריון כמובן שינה אצלו משהו אבל לא חשבתי שזה ישפיע על הקשר בינינו. אשמח לקבל תגובה נוספת